החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 8 דצמבר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ט בכסלו תשעה
14(
מספר ערר: | 12:14 / 140010914
מספר ועדה: | 11089
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
הבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: כסלו הדסה תעודת זהות *********
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לנכס ניתן פטור בגין נכס ריק לתקופה של חצי שנה ולאחר מכן פנו העוררים למנהל הארנונה בבקשה להמשך ולפטור את הנכס בארנונה בשל מצבו ובשל בעיית תקציב.
עיינו בחומר הראיות בתיק מלמד כי מדובר בדירה שהושלמה בנייתה והושלם השיפוץ.
אומנם לא הותקן מטבח כאמור בדו"ח ממצאי הביקורת, אך אין זה עומד בתנאים שנקבעו ע"י ביהמ"ש בפסה"ד המגרש המוצלח ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשת העוררים וליתן להם פטור עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות.
הערר נדחה ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.12.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יזם מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באוּזר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: ווק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: :| טל גדי
שם הקלדנית: עגת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך :| ט בכסלו תשעה
04
מספר ערר: | 12:26 / 140010916
מספר ועדה: | 11089
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ת לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: קרן שרה צילה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
מעיון בחומר הראיות בתיק מלמד כי מדובר בדירה שהושלמה בנייתה והושלם השיפוץ.
מדו"ח הביקורת מיום 4/5/14 עולה כי הוכנס ציוד לדירה ולפחות משמש לאחסנה.
בנסיבות אלו הנכס לא עומד בתנאים שנקבעו ע"י ביהמ"ש בפס"ד יהמגרש המוצלח ועל כל לא ניתר להיעתר לבקשת העוררת וליתן לה פטור עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות.
הערר נדחה ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת תשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר ה רנט של המשיב.
יו"ר: עד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חברנ\עו"ד טל גדי
שם הקלדגית: ענת לוי
-
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140010375 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררים: רם אריה פרומן , דיני פרומן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררים הגישו ערר בגין חיוב הארנונה ביהס לדירה אשר כהגדרתם היא /תולדה של בגיית שביצעו העודרים על פי היתר בממייה מחודש מאי 2004?/
לטענת העוררים מדובר בדירה אשר בטרם אותה בנייה הייתה דירה קטנה יותר בקומת הקרקע בלבד ואשר חויבה בשעתו לצרכי ארנונה בשטח של 52 מ"ר.
העוררים טוענים כי חלק וה של הדירה יש לסווג עד היום בסיווג הי. על פי שנת גמר הבנייה של החלק הישן של הדירה ולא כפי שמנהל הארנונה חייב חלק זּה, יחד עם חלקה החדש של הדירה לפי סיווג ח+א על פי שנת גמר חבנייה של החלק החדש שנבנה.
טענה נוספת לעוררים לפיה מבקשים הס לפטור חלק של 25% משטח המרתף מארנונה על פי סעיף 1 (ה) לצו הארנונה הקובע כי/שטת מלתך בוילות המשמשות למגודים בלבל, *חוייב ב 75% משטחו בלצל'י. המשיב מתנגד לבקשה זו בטענה כי אין מדובר במקרה זה בוילה אלא בדירה המהווה חלק מבניין משותף.,
עוד מבקשים העוררים להחיל על יתרת השטת שנוסף את התעריף ח+א של דירות הקטנות מ 140 מייר שכן אין לקחת בחשבון בעת חישוב שטחה החדש של הדירה לענייין סעיף וה את השטח שהיה קיים בעבר אלא רק את החלק שנוסף במסגרת הבנליה.
המשיב טען בכתב התשובה כי חלק גדול מטענות העוררים דינן דחייה על הסף שכן מדובר בטענות אשר ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בהן בהיותן טענות הנוגעות לחוקיות החיוב .
ביום 29.7.2014 נתקיים דיון מקדמי בערר ובו הגיש בייכ העוררים את המסמך ע/1 המשקף לטענת העוררים את שטת הדירה המקורי .
המסמך הוגש והתקבל בהסכמת בייכ המשיב.
בייכ הצדדים ביקשו מוועדת הערר להכריע בתיק זה ללא צורך בשמיעת ראיות ,על יסוד כתבי הטענות, ע/1 ויתר המסמכים שהוגשו בתיק.
התיוג בגין המלתף:
כאמור טוענים העוררים כי יש להפחית משטח המרתף בו הם מחויבים שטח השווה ל 25% מסך החיוב שכן הרציונל העומד לטענתם ביסוד הוראות צו הארנונה והמתייחס לחיוב בשטח של 75%
של מרתף בייוילותיי צריך לחול /ביחס לכל מלתף שנבנה בתוך וכחלק מבית מגולים, ולא דק כאשר תוא נבנה בתוך וכחלק מבית מגולים מסוג *ויעת יו
בייכ העורריסם מוסיף ומפרט נימוקים מלומדים ביתס לפרשנות הראויה לצו הארנונה תוך ניתות המצב התכנוני שהיה ברקע החלטת מתקין צו הארנונה להוזיל את שיעור הארנונה ביחס למרתפים בייוילותיי. בייכ העוררים טוען כי לאור שינוי במדיניות התכנון לאתר התקנת הצו יש להוסיף תנאי מכללא להוראות הצו לראות בו כצו החל גם בתי מגורים שאינם וילות.
בייכ העוררים מזכיר מקרים בהם ניסו נישומים לקבל הפחתה בשיעור 25% מהחיוב גם בגין מרתפים של דירות מגורים שאינן וילות ומודע לכך שניסיונות אלה נדחו על ידי בתי המשפט אלא שלטענתו המקרים הנייל באו בשערי בית המשפט בעילות שונות מהמקרה שבפנינו .
**יאף אחד מהניסיונות לקבלת זיכוי של 25% כאמור ואשל כבר נלונו בבית המשפט המחוזי , לא נעשה על סמך הטענה דכאן, ולפיה, יחוד הודאת ההקלה לווילות, רק נבע מסבלתס של חברג המועצה, כי בשל הנודמות התכנוניות בתחומי העיר, כלע לא יתאפשלו מלתפים בדירות מגולים מסוג אחר מאשר נילה..%
המשיב טוען כי טענתם גו של העוררים אינה בגדר טמכותה של ועדת הערר.
בייכ העוררים צפה פני עתיד והתייחס בכתב הערר לטענה או . לדידו מנהל הארנונה צריך לא רק לדון בטענה ביחט לגודל הנכס או סיווגו כי אם גם ילהשקיף על הנתונים דלץ הכללים שבצו הארנונה, בכל תנוגע לדרך, שבה יש לסווג נכסיט או למדוד נכסים יי.
לטענת בייכ העוררים מאחר וסמכויות וועדות הערר נגזרות מסמכות מנהל הארנונה על ועדת הערר לפרש את הצו ולהכריע בסוגיה פרשנית כגון זו שעומדת בפנינו.
לדעתנו הסעד אותו מבקשים העורריט ביתס למרתף נמצא מחו> לגדר הסמכויות המוקנות לוועדת הערר .
סמכויות ועדת הערר נגורות מ - חוק הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 ,(להלן: ייהחוקיי)
סעיף 6 (א) לחוק קובע כי הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמטרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר.
סעיף 3 א לחוק קובע באללו עילות רשאי נישום להגיש השגה למנהל הארנונה.
ביחס לעילות אלה קובע סעיף 3 (ב) לחוק כי /אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל האלנונה או את ועדת העלר ללון או לההליט בטענת שמעשה המועצה של הלשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומית היה נגוע באי-חוקינת שלא כאמול בפסקאות (1) עד (3)
של סעיף קט( (א)%
השגת העוררים כפי שהועלתה בפני מנהל הארנונה וכפי שנוסחה בהרחבה בכתב הערר אינה נוגעת לעילות המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק כי אם לטענה ביחס לאי חוקיות סעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה בנוסחו הנוכתי.
למעשה טוענים העוררים כי לאור השינוי התכנוני המפורט בכתב הערר מפלה צו הארנונה בנוסחו הנוכחי בין בעלי מרתפים הנמצאים בבניני מגורים שאינם וילות.
העוררים טוענים כי מדובר במחלוקת פרשנית בה מוסמכת ועדת הערר להכריע אלא שלא חיא !
ועדת הערר מוסמכת לדון והכריע במחלוקות פרשניות הנוגעות לגדר סמכויותיה כגון טענות אינל מחזיק או טענות ביתס לסיווג אולם היא אינה מוסמכת להכריע בטענות בדבר ניסות לא נכון של צו הארנונה או אי תוקיותו של הצו.
יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת דפנה אבניאלי בעניין (עמנ) ת''א 67598-10-13 (מאת
ארבעים ואחת ניהול נגד מנהל הארנונה של עירית תל אביב :
.. ועדת הערר כשמה כן היא. תפקידת הוא ללון בההלטות של מנהל האלנונת על כ סעיף 3 לחוק העדר, הקובע את זכותו של הנישום להש:ג על טעויות בהודעת החיוב באלנונה בפגי המנה 2 בעילות שונות, כגון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו. בנושאים אלה, אין המישום רשאי לפנות ישירות לבית המשפט, אלא לאחד מיצוי הליכי ההשגה והעדר.
לוועדת העלד: וחדו סמכניות לדון בעניינים ספציפיים המנויים בסעיף 3( א) לחוק
העלל, כהלק מהסמכות המוגבלת ש הוקנתה למנה הארנונה לדון בהשגה בעניימיס אלה ( רע'/א 10443/02 חבס פיתות (1993) בעלימ ני עירית הלצליה; עתיימ ( ת/א) 2782/05
בנק הפועלים ני עירית לאשון לציון)
בפטיקה נקבע, כי כאשר הטענה אותה מבקש החייב להעלות איננה נמנית עם הטענות המפודטות בסעיף 3( א) לחוק הערל *.../5 תתייב ללכת במסלול שונה. עליו עהגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (בגדרת *וכל הוא לתקוף את החלוב בארנונת בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3( א) לחוק תערל...=* (עעימ 5940/04 מקורות
חברת המים בעימ ני מועצה אזורית לכיש )
במקרת דנן אין מדובר בטעות שנפלה בהודעת התיוב, אלא בטענה, כי היה מקום
להשית את ההוב על פי צו הארנונה לשנת 2008 ולא על פי הצו לשנת 2012.
האם מוסמכת ועדת הערר <דון בטענה זו ואף להידלש לאופן שבו יש לפרש את צו
האלנונה לשנת 22008
אינני סבודה כי הועלה מוסמכת לדון בטענות אלה.
ועדת הערר היא אמנם גוף בעל מומחיות, אך היא מודכבת משלושה חבלים הנמניס על /בעלי הזכות להיבתר כחברי המועצתלי כאמול בסעיף 5 לתוק הערר. עיקד מומחיותם של חברי ועדת העדר היא בהתכדת העובדות הנוגעות לסוג הנכס, גודלו או החשימוש בו, מומחיותם אינה משפטית וסמכותם אינה משתדעת על תקיפת מדיניות העילייה בכל
הנוגע להחלת צווי אלנונה משנים עבלו והפרשנות המשפטית שיש ליתן להם."
כאמור בעניין שבפנינו | העוררים לא טוענים כנגד אחת מעילות החיוב הקבועות בסעיף 3( א)
לחוק, אלא טוענים כי הם וּכאים להפחתה בשיעור החיוב מכות פרשנות שצריכה לחול בסתירה להוראה מפורשת של הצו, לאור נימוקים הקשורים בשינוי נסיבות .מדובר בטענה משפטית ועל העוררים לפעול בדרך החוקית העומדת לרשותם בעניינים כגון דא ולא דרך וועדת הערר.
מכל האמור לעיל הננו דוחים על הסף את הטענה ביתס להפחתת שטת המרתף ב 25% .
הטענה ביחס לשנת הבנייה של שטח בסך 66 מ''ר ( 52 מ'י/ר לצרבי ארנונה):
העוררים טוענים כי שטח של 52 מ"ר מהווה חלק מהדירה המקורית ובשל כך יש לסווג שטח זה בסיווג הי ולא בסיווג ח+א כפי שטווג על ידי המשיב.
המשיב טוען כי מדובר בדירה שנהרסה ונבנתה מחדש ולפיכך יש לחייב את מלוא שטת הדירה לפי שנת הבנייה בפועל , היינו השנה בה נבנה חלק וה של הדירה מחדש.
התשובה למתלוקת צו נוגעת לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש.
העוררים צירפו כנספת הי לכתב הערר את היתר הבנייה של הדירה מכוחו בוצעו עבודות הבנייה
נשוא המחלוקת וצו לשון החיתר המילולי שמספרו 240330 :
'יהריסת דידה קיימת בקומת הקרקע באגף הקיצוני מזרחי, בנייתה מחדש בצורת מולתבת עם מלתך מתחתיה, מוצמד לדירת על ידי מדלגות פנימיות, בבניין טורי קיים בן 2 קומות?
3
העוררים אינם טוענים כי חלק זה של הדירה הישנה לא נהרס.
הם טוענים כי חוק ההסדרים במשק המדינה ( תיקוני חקיקה להשגת :עדי תקציב (התשנייג 1992)
אוסר בסעיף 9 על מועצה לשנות סיווג משנה של נכס שנעשה בו שיפוצ באופן שיש בו העלאה של סכום הארנונה שהיה מוטל על אותו נכס אילולא השיפוצ.
אין וה המקרה שבפנינו. מהיתר הבנייה שצורף לכתב הערר עולה במפורש, ואף העוררים אינם טוענים אתרת, כי חלק הדירה הישן לא שופצ כי אם נהרס ונבנה מחדש.
צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד סיום הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.
במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטת הדירה הקודמת נהרט לתלוטין ונבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992. לפיכך דין הערר גס בעילה זו להידחות שכן מנהל הארנונה נחג נכון כאשר סיווג נכס וה בסיווג לפי תעריף ח+א ולא תעריף ייהיי .
לאור מסקנתנו לעיל לפיה שטת הדירה הישנה נהרס ונבנה מחדש, כלומר סך השטת הקיים נבנה מחדש על פי היתר הבנייה הרי שגם דין טענת העוררים לפיה סיווג המשנה המבתין בין דירות שגודלן גדול מ 140 מ"ר לבין דירות בשטח קטן יותר להידחות שכן עולה מקביעתנו כי סך שטת הדירה החדש הינו שטת שנבנה מחדש ולפיכך סיווג המשנה המתייחס לדירות שסך שטתן גדול מ 0 מ"ר הוא הסיווג הנכון ביחס לנכס נשוא ערר זה.
מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.
משלא נתבקשנו לעשות כך אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענלינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום מסירת הההלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורסם הח זו באתר האינטרנט של משיב.
/
יו"ר: עו'יד אקון/צדוק חבר: עו''ד/רו/'ח אבשלום לוי חגר:// /ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010532 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: מקסיפוד אוניברטיטת תל אביב בע'ימ
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
החלטת
בפנינו בקשה לסילוק על הסף של ערר זה בטענה כי הוגש באיחור ולפיכך הפכו שומות שנת 2010 ושנים קודמות לשנת המס 2010 שנשלחו לעוררת במהלך שנת 2010 לחלוטות.
המשיב טוען כי לא הוגש ערר על דחיית ההשגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת ערר על דחיית השגה.(היינו 30 ימים מיום קבלת הודעת מנהל הארנונה על דחיית ההשגה , הודעה שנשלחה ביום
0. 7).
נסיבותיו של ערר זה אינן רגילות.
העוררת טוענת כי בשנת 2010 הופתעה לגלות עיקולים על חשבונותיה ומבירור שערכה גילתה כי נרשמה כמחזיקה שלא כדין בעקבות הודעה כוזבת שנשלחה למשיב על ידי בר פלוגתא אחר של העוררת.
ביום 13.5.2010 הגישה העוררת השגה למנהל הארנונה על חיובי הארנונה שחויבה בהם באותה העת בטענה של אינני מחזיק.
במקביל לפנייתה למנהל הארנונה פנתה העוררת לעירייה בדרישה לבטל את העיקולים שהוטלו על חשבונותיה. (ראה פנייה מיום 24.6.2010).
תשובת מנהל הארנונה הדוחה את השגת העוררת נשלחה לעוררת ביום 27.7.2010 . בסיפת תשובתו הפנה מנהל הארנונה את העוררת לזכות העומדת לה להגיש ערר על תשובתו, בהתאם לחוק זבמסגרת 30 הימים הקבועים בחוק.
ביום 4.8.2010 נשלחו לעוררת מכתבים מהעירייה המבטלים את העיקולים.
העוררת מפנה למכתבים אלה וטוענת כי משנתקבלו הודעות העירייה על ביטול העיקולים הגיעה
העוררת כלשונה למסקנה כי: "עניין זה בא לסיומו".
להפתעת העוררת , בתחילת שנת 2014 חידשה העירייה את פעולות הגבייה ובעקבות עיקולים שהוטלו על חשבונה של העוררת נאלצה היא לשוב ולטפל בענייין זה ומכאן הערר שבפנינו.
טענת העוררת כיום מבוססת על כך שלטענתה ההשגה שהגישה ביום 13.5.2010 נתקבלה מאחר ומנהל הארנונה השיב לה במועד המאוחר למסגרת 60 הימים הקבועים בחוק (27.7.2010) ולפיכך, ובהתאם להוראות החוק, נתקבלה השגתה מיזם 13.5.2010 .
הואיל והעוררת טוענת כי נתקבלה השגתה מיום 13.5.2010 הרי שאין היא עוד מחזיקה בנכס ועל כן דין החיובים בטלות ודין הערר בפנינו עתה להתקבל.
ביום 3.9.2014 התקיים דיון מקדמי בפנינו.
במהלך הדיון חזר בו ב"כ המשיב מהטענה כי הערר לשנת 2014 הוגש באיחור אך עמד על יתר הטענות המקדמיות של המשיב כמפורט בכתב התשובה ואשר בעיקרן הטענה לפיה הערר שבפנינו הוא למעשה ערר על תשובת מנהל הארנונה מיום 27.7.2010 ולפיכך הוגש באיחור של כארבע שנים ומכאן העילה המבססת את בקשת המשיב לדחות אותו על הסף.
בתום הדיון אפשרנו לב"כ העוררת לסכם טענותיו ביחס למעמד ההשגה מיום 13.5.2010 וקבענו כי נכריע ראשית דבר בענייין זה שכן הכרעה בענייין מקדמי זה תביא בהכרח גם להכרעה בערר העומד בפנינו.
העוררת שבה על טענותיה בסיכומים שהגישה ופרסה בפני הועדה את השתלשלות העניינים לרבות הנספחים הרלבנטיים התומכים בטענותיה.
המשיב צירף לסיכומים שהגיש מטעמו את החלטת ועדת הערר מיום 3.6.2010 המאשרת למנהל הארנונה ארכה בת 30 ימים להגשת תשובה להשגת העוררת מיום 13.5.2010 וזאת בהתאם לסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976.
העוררת טוענת ביחס להארכה זו כי מעולם לא נתקבלה אצלה ההארכה זו או בקשה להארכה שכזו.
מכל האמור לעיל אין מחלוקת כי המועד להגשת תשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת מיום 0 הוארך כדין.
העוררת בחרה שלא לפעול באופן אקטיבי לאחר שלדעתה התקבלה השגתה , על אף שאינה מתכחשת לכך שקיבלה את תשובת מנהל הארנונה הדוחה את השגתה. היא מסבירה זאת בכך שעם קבלת ההודעות על ביטול העיקולים הסיקה כי בכך הגיעה העניין לסיומו.
בסיכומי התשובה שהגישה לסיכומי המשיב שינתה העוררת את עמדתה והוסיפה טיעון חדש.
לטענתה הפעם הראשונה שהובא לידיעתה כי המשיב קיבל ארכה מועדת הערר להגיש תשובה להשגה כאמור לעיל הייתה בסיכומי המשיב שהוגשו בערר זה. לטענת העוררת היא סברה בשנת 0 כי בשל איחור המשיב בתשובה להשגה נתקבלה ההשגה .
זוהי טענה חדשה ! בגרסת העוררת הקודמת . נטען כי העוררת סברה שביטול העיקולים הוא הסימן לכך שהגשתה נתקבלה.
אין מחלקות כי העוררת קיבלה את תשובת מנהל הארנונה מיום 27.7.2010 ובחרה משיקוליה שלה שלא להגיש ערר.
בהחלטתה זו, נטלה העוררת על עצמה סיכון שכן מנהל הארנונה הודיע מפורשות בתשובתו להשגה מיום 27.7.2010 כי ההשגה נדחית וכי עומדת לעוררת הזכות להגיש ערר בתוך 30 יום על פי הוראות החוק.
לאור העובדות המתוארות לעיל אין מחלוקת כי הערר הוגש בחלוף כארבע שנים לאחר המועד בו נשלחה תשובת מנהל הארנונה.
קשה להתעלם בעת מתן החלטה זו מהנסיבות המיוחדות המתוארות בכתב הערר ובסיכומי העוררת אולם אין בידי ועדת הערר לסייע לה במקרה זה .
ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בחיובים חלוטים בגין שנות מס קודמות ואף אינה מוסמכת לדון בסכסוך בין מחזיקים כעולה מהנסיבות המפורטות בסיכומי העוררת.
העוררת עשתה למעשה דין לעצמה כאשר החליטה כי ההשגה שהגישה בשנת 2010 נתקבלה ועליה לשאת בתוצאות הנובעות מהחלטה זו כיום.
מדובר באיחור ניכר ביחס למועד הקבוע בחוק להגשת ערר ואין זו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גם בתי המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זה.
עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי.
גם אם מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אי [
בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי ההסדרים שנקבעו בחוק .
מכל האמור לעיל הננו לקבוע כי הערר הוגש בחלוף כארבע שנים מהמועד בו נתקבלה תשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 13.5.2010 היינו באיחור למועד הקובע בחוק.
אשר על כן אנו דוחים את הערר על סף.
בנסיבות המתוארות בסיכומי העוררת , אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט שלקמשיב.
0
42 9 /
יו'/ר: עו''ד'אלון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010373 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: | מועדון השייטים בתל אביב
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
החלטה
העוררת הינה עמותה המנהלת מועדון חברים לפעילות ספורט החתירה .
העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה בסיווג */בנינים שאינסם משמשים למגוריםיי ברחוב אוסישקין 11 ביחס לשנת המס 2014.
יובהר כבר בפתח הדברים כי העוררת נהנית מהנחה בארנונה על פי פקודת מיסי העיריה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 . להלן : *פקלדת הפיטולין /.
המחלוקת נוגעת לתעריף המהווה את הבסיס לחישוב ההנחה מארנונה על פי פקודת הפיטורין.
העוררת טוענת כי יש לשנות הסיווג לסיווג על פי סעיף 3.3.17 לצו הארנונה המתייחס למרכזי ספורט ונופש.
מנהל הארנונה דחה את בקשתה של העוררת בטענה כי השימוש בנכס של העוררת אינו עונה על תנאי סעיף 3.3.17 לצו הארנונה שכן אין מדובר במרכז ספורט ונופש כי אס במרכו ספורט בלבד ולראייה אין בנכס בריכת שתייה או מגרשי ספורט ואולמי ספורט כמצוות סעיף 3.3.17 לצו הארנונה.
ביום 24.7.2014 בעת הדיון המקדמי בפנינו שב בייכ העוררת על עמדתה של העוררת וטען כי מאתחר והעוררת הינה מלכייר העוסק בספורט הרי שעל אף הניסות הלקוני של צו הארנונה כטענתו, מאתר ומדובר בספורט יש לסווגה על פי האמור בסעיף 3.3.17 לצו הארנונה.
מאחר ובין הצדדים לא נתגלעה מחלוקת עובדתית הורינו לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וביקשנו את העוררת להצביע על מקור סמכותה של ועדת הערר לקבל את הערר חרף הוראות צו הארנונה.
העוררת בסיכומיה טוענת כי סיווג הפעילות בנכס תחת יימרכו ספורט ונופשיי הינו הסיווג הנכון הראוי והקרוב ביותר לפעילות שמקיימת העוררת בנכס מכיוון שאינה גוף עסקי . העוררת טוענת כי סיווג הפעילות שלה בנכס בסיווג ייעסקים'י אינו מתאים שכן העוררת אינה גוף עסקי ועל כן חיובה בסיווג בנינים שאינם למגורים נגוע בחוסר סבירות קיצוני.
העוררת מפנה את הוועדה לפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 100725/01 בענייין
עיליית הרצליה נ: משטרת ישראל.
בית המשפט קובע שם כך:
,טעמ הסיווג של תחנות המשטלת ומבני תמשטרה לטיווג של עסקים , מרכולים ומשלדים אינו מתאים. המשטלה אינה עסק , אינה מלכול ואינה משל 7.?/
באותו עניין קובע בית המשפט כי הקביעה בחוק העזר העירוני של עיריית הרצליה כי כל מבנה אחר יחויב באופן דומה למבנה עסקי או שאינה רלבנטית מבחינה פרשנית או שמהווה חריגת מסמכות מחוקק המשנה או שנגועה בתחוסר סבירות קיצוני.
לא לשווא ביקשנו מהעוררת להפנות את ועדת הערר בסיכומיה למקור סמכותה של ועדת הערר לקבל את טענתה ביחס לסיווג.
העוררת לא הצביעה על מקור סמכות שכוה.
אם כוונת העוררת הייתה שנקיש מפסק הדין בענייין עירית הרצליה ני משטרת ישראל הנייל כי חיובה בארנונה על פי סזווג בנינים שאינם משמשים למגורים נגוע בתוסר סבירות קיצוני ו/או בטל בשל חוסר סמכותו של מתקין הצו ו/או בתריגה מסמכות הרי שאין זה בגדר סמכויותיה של ועדת הערר לדון בטענות מסוג ה וממילא אין בכוחה של ועדת הערר להכריע בכך.
המחוקק קבע באופן ברור בסעיף 3 ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונת בללית), תשל'יו-1976 כי אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה חיה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א),
סעיף 3.3.17 לצו הארנונה קובע סיווג של מרכז ספורט ונופש ומגדיר מרכו כוח :
/מרכז ספורט שיש בו בליכת שחייה, מגלשי ספולט ואולמות ספודט ..% אין מחלוקת כי הנכס בו עושה שימוש העוררת אינו עונה על הגדרת בסעיף 3.3.17.
המשיב מנמק את עמדתו בכך שמתקין הצו התכוון לסווג תחת טיווג אה מרכז בילוי נופש ופנאי ולא מרכז ספורט.
קשה לקבל את נימוקו של המשיב, לו בחר המשיב להקל בנטל המס המוטל על מרכו בילוי נופש ופנאי חוּקה עליו שאותו הגיון היה מנחה אותו בהקלה מתבקשת בנטל מס על גוף אשר במקרים רביט (בשונה ממרכז נופש בילוי ופנאי) מהווה מלכייר ואינו מהווה גוף עסקי.
ולראייה , העוררת נהנית מההנחה המוקנית לה על פי פקודת הפיטורין.
בייכ המשיב טוענת כי המחוקק מצא לנכון לעודד גופי ספורט ולהקל עליהם בתשלום ארנונה על פי הוראות סעיף 5 חי לפקודת הפיטורין.
בייכ המשיב אף טוענת כי 'יהעירייה נותנת הנחה לאותם גופים שעומדים בתנאי הסעיף (בכך מעודדת פעולתם של גופי ספולט שונים בשטחם?
סיווג העוררת בסיווג בנינים שאינם למגורים אינו עולה בקנה אחד עס הצהרה זו של בייכ המשיב כי העירייה נותנת הקלה בארנונה לכל אותם גופים שעומדים בתנאי סעיף 5 (ח)
לפקודת הפיטורין.
ההנחה על פי פקודת הפיטורין אינה ייהקלהיי שהעירייה נותנת כי אם הוראת חוק שהעירייה כפופה לה ועליה לפעול בהתאם לפקודת הפיטורין.
יחד עם האמור לעיל אין חולק כי סעיף 3.3.17 לצו הארנונה ברור וכי העוררת אינה חוסה בצילו של הסעיף.
אין מתלוקת כי פעילות העוררת בנכס אינה עונה על תנאי מרכוּ ספורט ונופש ואין בצו הארנונה סעיף ספציפי הנוגע למלכייר או לפעילות הדומה לפעילות אותה מקיימת העוררת בנכס.
בהיעדר הוראה ספציפית אחרת בצו הארנונה אשר ניתן לייחס לה את פעילות העוררת, הרי שידיה של ועדת הערר כבולות ולא ניתן לקבל את הערר בטענה של טעות בסיווג הנכס ולכן סיווג השימוש בנכס יוותר על פי הסעיף השיורי בצו הארנונה ייבניינים שאינם משמשים למגורים'י.
רק לאחרונה נדרש בית המשפט המחוצי בתל אביב בעמנ (ת''א) 67598-10-13 מאה ארבעים ואחת ניהול בע'ימ נ' עירית תל-אביב- יפו לסמכויותיה של ועדת הערר לענייני ארנונה.
כבוד השופטת דפנה אבניאלי הבעה דעה ברורה בעניין וה כדלקמן:
,ועדת הערר כשמה כן היא. תפקידה הוא לדון בהתלטות של מנהל הארנונה על פי סעיף 3 כחוק הערר, הקובע את זכותו של הנישום להשיג על טעויות בהודעת החינוב באלנונה בפני המנהל בעילות שונות, כגון סוג הנכס, גודלו או חשימוש בו. בנושאים אלה, אין הנישום רשאי לפנות ישירות לבית המשפט, אלא לאחר מיצוי התליכ ההשגה והערר.
למועדת הערל *וחלו סמכויות לדון בעניינים ספציפיים המנויים בסעיף 3( א) לחוק הערר, כחלק מהטמכות המוגבלת שהוקנתת למנהל הארנונה לדון בהשגה בעניינים אלת ( לע''א 10643/02 חבס פיתות (1993) בעימ כ' עירית הלצליה; עתלמ ( ת'יא) 2752/05
בנק הפועלים נ' עילית ראשון לציו)).
בפסיקה נקבע, כי כאשר הטענה אותה מבקש החייב להעלות איננה נמנית עם הטענות המפורטוות בסעיף 3( א) לחוק העלר *...2 החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתילה לבית המשפט לעניינים מינהליים (בגדדה <וכל הוא לתקוך את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3( א) לחוק הערר...* (עע/מ 5240/04 מקולות
חברת המים בעימ נ? מועצת אזורית לכיש).
...יעדת העדר היא אמנם גוף בעל מומחיות, אך היא מורכבת משלושה חבלים הנמנים על '/בעלי הזכות להיבתר כחברי המועצתיי כאמור בסעיף 5 לחוק העלל. עיקר מומחיותם של חברי ועדת הערר היא בהכרת העובדות הנוגעות לסוג הנכס, גודלו או חשימוש בו, מומתיותס אינה משפטית וסמכותס אינתה משתרעת על תקיפת מדיניות העירייה בכל
הנוגע להחלת צווי אדנונת משנים עבלו והפדשנות תמשפטית שיש ליתן להם.....
....מדובר בטענה משפטית מובהקת התוקפת את שיקול הדעת של המשיב מדעיקלא ,/?
בענין המנוי בתוספת הלאשונהיי, כמשמעותם בסעיף 1(5) לחוק בתני המשפט לעניינים מנהליים, תש'יס - 2000 (התוספת הדאשונה. תקיפה זו, על פי לשון החוק, צריכה להיעשות בדרך של הגשת עתירה מנהלית, ולא בדרך של ערעור מנהלי לבית תמשפט
בגלגול שלישי ( אחלי השגה ועדל)..%,
לאור האמור לעיל הגענו למסקנה כל דין הערר להידחות.
בנסיבות המפורטות בהחלטתנו אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.12,2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זצכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 וס מיום מסירת ההחלטה.
בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב,
.--
ל'/ר: לג דוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי 7 גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010967 שליד עיריית תל אביב- יפו 100
לו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: | נטומד בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת מתזיקה בשטת של 148 מ"ר ואשר מחויב בטיווג ייבניניס שאינם משמשים למגורים!י.
בשנות המס הקודמות חויב שטח אחר בו החציקה העוררת קודם למעבר לנכס נשוא הערר בסיווג של ייבית תוכנהיי וזאת בהתאם להתלטת ועדת הערר מיום 5.10.2010 .
לטענת העוררת יש לתייב את הנכס הנוכחי בו מתזיקה העוררת בסווג בתי תוכנה הואיל ולא חל שום שינוי בפעילות העוררת מלבד שינוי כתובתה.
לטענת המשיב פעילות החברה בנכס הנוכתי אינה מהווה עוד *יצור תוכנה שכן בביקורת שנערכה בנכס נמצא כ" /*בנכס מתבצעת פעיכות העוסקת בתחזוקה שוטפת למשחקי מזל, אשר את מלביתם פיתחה העורת בעבר וכן מתן שירות על בסיס תמלוגים באופן שוטףיי.
ביחס לעובדה שבנכס הקודם בו העוררת החציקה סיווג המשיב את השימוש לפי סווג בתי תוכנה
מציין המשיב בכתב התשובה לכתב הערר:
''החלטת המש 5ב לעניין נכס העוררת במשכנה הקודם התבססה על נתונים ועובדות שהיו נכונים נכון 2 מועד הביקולת ולמצב המשפטי דאז ... מדובל בנכסים שונים שטיבם שונה, בתקופת שונה..% .
לאחר דיון ההוכחות ובטרם ניתנה החלטתנו הגיש המשיב ביום 29.9.2014 בקשה לאלחוד העררים לשנות המס 2013,2014,
להסרת ספק ניתנת בואת התלטה המורה על איחוד הדיון בעררים 140009540 וערר מסי 7..
העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של העד חן כהנא. מר כהנא נחקר על תצהירו. בתצהירו טוען עד העוררת כי עיסוקה העיקרי של התברה הינו *יצור תוכנה.
הוא מתאר את הפעילות המתבצעת בנכס ומעיד כי החברה עוסקת בפיתוח פלטפורמת משתקיס באינטרנט. עד העוררת צירף לתצהירו מכתב מרואה החשבון של התברה , רשימות עובדים ותעודות ביחס להשכלתם.
בתקירתו שב עד העוררת על עיקרי הדברים.
*המוצלים שאנחנו מייצרים הם פרי הפיתות שלנו ולא לכי דרישת הלקות.....אנחנו לא נותנים שילותי תמיכה . בכל פיתות שלנו יש לנו מפתח אחד שהוא מפתת פיצירים חדשים וכל שאד העובדים מפתתיס דברים חלשים.,/
המשיב הגיש את תצהירו של פז וברמן שערך ביקורת בנכס ביום 21.4.2013 .
לתצהירו צורף דוח ממצאי הביקורת המהווה למעשה במקרה זה תיעוד של מידע שנמסר לפקח מטעם נציגי העוררת, תמונות שצולמו בביקורת וטופס שאלון שנהוג במקרים של סיווג בתי תוכנה
בחקירתו הנגדית הקצרה לא שינה עד המשיב מהאמור בדות ממצאי הפיקות אך השיב לשאלת
בייכ העוררת כדלקמן:
''נכון שצינתי בסעיף 4 שהחברה כל הזמן עובדת על פיתוח משחקים חדשים'י.
עיון בתצהיר עד המשיב אינו מצביע על ממצאים עובדתיים אשר יש בהט בכדי לבסס את עמדת המשיב לפיה אין מדובר בבית תוכנה.
המשיב בסיכומיו אינו מפנה לדוח ממצאי הביקורת למעט אוכור נושא קבלת התגמולים על ידי העוררת בגין פיתוח מוצריה כפי שפורט בדוח ממצאי הביקורת. חמשיב טוען כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, לא הציגה חוצים עס לקוחותיה וכי עולה מהראיות שנשמעו בתיק כי העוררת מפתחת משחקים עבור לקוחותיה בחול ואף מקבלת בגין פיתוח זה תמלוגים. .
לעומת המשיב, העוררת הצליחה באמצעות התצהיר ועדות העד מטעמה לרבות המסמכים שצורפו לתצהירו (מכתב רואה התשבון ותעודות ההשכלה של העובדים) להוכית כי השימוש שנעשה על ידה בנכס עונה על התנאים המצטברים בסעיף 3.4.3 לצו הארנונה: עד העוררת תיאר את תהליך ייצור התוכנה בנכס, את התהליכים של ייצור התוכנה ומכירתה ללקוחות החברה ואת עיטוקה העיקרי של החברה. העד תיאר את תהליך פיתוח וייצור התוכנה.
לפיכך יש לקבוע כי מהראיות שהביאה העוררת ואשר לא נסתרו, עולה כי העוררת מייצרת בנכס תוכנה . יש לקבוע כי הענקת שירותים משלימים ללקוחות העוררת הרוכשים את התוכנה או רישיון שימוש בה אין בהם כדי לשנות מן הקביעה כי עיקר פעולותיה של העוררת בנכס הינו ייצור תוכנה.
יש לקבל את טענת העוררת לפיה פעילות של ייצור תוכנה כוללת בן השאר יצירת מוצרים חדשים , שדרוג והשבתת מוצרים קיימים והכל כאשר מרכצ הכובד הוא ביצירת מוצרים חדשים .
מהראיות שהוצגו על ידי העוררת השתכנענו כי ביצירת המשחקים החדשים והשבחת המוצרים הקיימים יש משום יצירת מוצר חדש.
בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמ'/נ 29761-02-10) קבע כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי צריכה להתקיים בנכס פעילות ייצורית של ייצור תוכנה. יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס .
עד העוררת תיאר בתצהירו את פעילות העוררת ואף השיב בתקירתו על שאלות בייכ המשיב בענייין זה. עולה מעדותו כי גם על פי המבחן הכמותי וגם על פי המבתן המהותי שנקבע בפסיקה חרי עיקר הפעילות בנכס נשוא ערר זה היא פעילות ייצורית , תוך מתן תשומת לב לכך שלעוררת נכסים אחרים בהם נעשית על פי עדות העד מטעמה פעילות נלווית לפעילות הייצורית.
+כבד כששכרנו את הנכס הגדרנו באיזה חלק יעשת פיתות (באיזה הלק יעשו פעיקויות אתדות (בהתאם הנשנו הבקשה לס:ווג הנכס?
בעמייג (מחוזי תייא) 147/03 מנהל האדנונה ש2 עיליית הלצכית ני טאי מידל איסט בעימ מנתח בית המשפט את מבהן הייהנגדהיי על פיו ייקבע האם הפעילות שנעשית בנכס נוטה לכיוון מרכז הגרוויטציה של פעילות ייצורית או של מתן שירותים.
מתיאור התוכנות המיוצרות אצל העוררת עולה כי עיקר פעילותה נוגעת בתחום ייצור פיתוח תוכנה ולשט כך מועסקים אצל העוררת עובדים אשר כעדות עד העוררת /אחלאים על תכנו , עצוב ופיתות המוצר על הלקו השונים...<
עדות גו לא נסתרה בדוח ממצאי הביקורת.
המשיב לא חצביע על שינוי בפעילות העוררת בנכס זה לעומת ה שימוש שעשתה בנכס בכתובתה הקודמת ואשר בגינו ניתנה התלטת ועדת הערר הנזכרת לעיל.
בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמיינ 29761-02-10) קובע כי:
'*ברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינוי./
במקרה הנדון בפנינו לא הניח המשיב מעבר לעובדת שינוי הכתובת, שום בסיס ראייתי לשינוי בסיווג.
המשיב טוען כי אין וכות קנויה לנישום כי הרשות המקומית תפעל לעולמי עד בהתאם להסכט פשרה לפיו פעלה בעבר , ואין חולק על קביעה או.
אלא שהמשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להצביע על שינוי במציאות או שינוי בפעילות בנכס המצדיק סטייה מהחלטה קודמת לפיה הויב נכס העוררת כבית תוכנה.
העוררת לעומת ואת עמדה בנטל המוטל עליה בנסיבות העניין לסתור את ייממצאייי מנהל הארנונה ובתצהיר העד מטעמה כמו בתקירתו, היא מציגה תשתית ראייתית התומכת בכך כל העוררת עומדת בשלושת התנאים המצטברים של סעיף 3.4.3 לצו הארנונה.
לפיבך, ובהתבסס על הראיות שנשמעו בפני ועדת הערר הננו קובעים כי יש לקבל את הערר באופן שהנכס יחוייב לפי סיווג ייבית תוכנה'י .
המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 1,500 ₪ + מעיימ
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
שת אראגה כללית) סדרי דין
יב.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על וועד ר) התשלייו - 1977 תפורסם 1 וו באתר האינטרנט של ה
0 ְ
וו אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי הב עו'יד גדי טל
קלדנית: ענת לול
ורוו
תאריך | : יא בכסלו תשעה
14"
מספר ערר: | 09:34 / 140007969
מספר ועדה: | 11091
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: טטה סולומון נר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כדלקמן:
בתקופה שמיום 18/5/2011 ועד ליום 31/12/12 יחוייב הנכס לפי סיווג מגורים. לתקופה שמיום 3 ועד ליום 31/12/14 יוכר הנכס כבית תפילה.
בגין שנת 2015 יפעל המשיב על פי סמכויותיו על פי הדין.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.12.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/ -ם %-
יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה/עו שירלי
₪
שם הקלדנית: ענ
וו
תאריך | : יא בכסלו תשעה
4"(
מספר ערר: | 10:47 / 140010458
מספר ועדה: | 11091
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: נכסי כליל ומיכאל (1992) בע"מ, נכסי זיסאפל (1992) בע"מ
-גב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים לפיה יינתן פטור לפי סעיף 330 לפקודה החל מיום 4 ועד ליום 31/3/14 לנכס מספר 2000273115 המחויב בחשבון 10671223.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.12.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
] / / ,
1 .
יו"ר: עו"ד 4/אמיר חבר: דר' ריי]/זיו, רו"ח חבו;ה: עו*
דם שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010070 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יויר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך ציו, רוח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: קורבנוב אלנה ורוסטם
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
ביום 21/5/14 התקיים דיון מקדמי והוחלט כי המשיב יבחן את הטענות בנוגע לגובה החוב ותוגש הודעה בהתאם.
לאחר שהוגשה חודעה מטעם המשיב ניתנה החלטה ביום 6/10/14 בה נקבע כי התיק יקבע לדיון הוכחות וניתנו הנחיות להגשת תצהירים כאשר על העוררים היה להגיש תצהירים בתוך 30 יום.
ביום 12/11/14 ניתנה החלטה לפיה תינתן ארכה להגשת התצהירים עד ליום 24/11/14 שכן העוררים לא פעלו ולא הגישו תצהירים כאמור בהחלטה מיום 6/10/14.
עד למועד וּה לא הוגשו תצהירים מטעם העוררים.
העוררים טענו בערר כי הס מבקשיט לחייב אותט בתשלום ארנונה בגין הנכס מיום 1/5/13 ולא משנת 2009 אכן נטען כי הנכסים בבעלות מזרתי מרדכי ויתכן וחל בלבול בין היחידות השונות במקום.
העוררים לא הגישו תצהירים ואין בחומר שהוגש בכדי להוכיח טענותיהם ונראה כל זנחו את הערר
כאשר לא פעלו בהתאם להחלטות שניתנו.
בניסות העניין הערר נמחק.
לאור ההתלטה האמורה, ערר מספר 140010124, שאוחד עם תיק ערר זה, ידון בנפרד.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 3.12.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב
. :1 ₪
יו"ר: פיד לק חבר: דייר זיו רייך, רוייה חברה: עו"ד 2/ קדט
שם הקלדנית: ענת לוי
וו
תאריך :| יא בכסלו תשעה
164"
מספר ערר: | 13:28 / 140010896
מספר ועדה: | 11091
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העוררים: לוי איתן דוד, תשובה אברהם,אקסלר סעדה שירילי, דהן שמואל יונת ו
בן דוד שמעון יוסף, בן רובי אבי, רוזנצוייג יונתן יורם מויאל אמיר
-ג ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
העוררת זומנה לדיון שנקבע להיום בהתאם לאמור באישור המסירה מיום 8/9/14 אכן יש ממש בטענות המקדמיות שהועלו מטעם המשיב בדבר איחור במועד הגשת הערר ובדבר זהות העוררים.
החלטה של המשיב נשלחה ביום 24/2/14, אולם הערר הוגש רק ביום 2/6/14.
מדובר בהגשת ערר באיחור משמעותי למועד הקבוע בחוק.
בכל הנוגע לזהות העוררת קיים ספק אם העוררת הייתה זכאית להגיש ערר שכן אין היא רשומה כמחזיקה.
מבחינת הטענות לגופן עולה כי תחילה טענה העוררת לסיווג מגורים ואילו בערר טוענת כי הנכס משמש כבית תפילה.
אין בחומר שהוגש בכדי לבסס טענותיה וכאמור היא בחרה לא להתייצב לדיון.
לאור האמור הערר נמחק.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 03.12.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקגה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
> 0
יו"ר: עו"ד לוי אמיו חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
דוו
תאריך | : טז בכסלו תשעה
14"(
מספר ערר: | 13:34 / 140010527
מספר ועדה: | 11093
* 1 6
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפז
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
ארט פוקוס בע"מ הברה 509888
-נ1 ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן
נוכחים:
העורר/ת: ארט פוקוס בע"מ - אין נוכחות
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן
החלטה
השעה כעת 13:36. אין נוכחות מטעם העוררת או מי מטעמה.
גם בדיון הקודם לא התייצבה העוררת.
עיינו בכתב הערר ובדו"ח ממצאי הביקורת והיה נכון לשמוע את טענות העוררת ואף לשמוע ראיות מטעמה, אך ככל הנראה זנחה העוררת את הערר שכן בחרה פעמיים שלא להתייצב בפנינו.
בנסיבות אלה יימחק הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 08.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקגה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר)אינטרנט של המשיב.
1
יו"ר: עו"ד קד חבר: עו"ד --. אבשלום חבר\ עו"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
בל
ורוו
תאריך | : טזבכסלו תשעה
204
מספר ערר: | 07:09 / 140010473
מספר ועדה: | 11093
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד/ר"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
| .-,----.-
ע"י ב"כ עו"ד: כהן מיכאל
-נ רג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן
גוכחים:
העורר/ת: כהן מיכאל
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן
פרוטוקול
העורר: אני מצהיר כי לא היה ואין כיום מתקן עליה קבוע לגלריה. אני מוותר על טענתי ביחס לשטח בקומת הקרקע אשר אטום בקיר גבס.
ב"כ המשיב: | בכפוף להצהרתו הנ"ל של העורר המשיב מסכים לקבל את הערר ככל שהוא מתייחס
לחיוב בגין הגלריה, כך שהחיוב בגין הגלריה יבוטל החל מיום 7.3.2013. הסכמתנו כפופה לכך שלא יהייה שינוי בפועל בשימוש בנכס.
החלטה
לאור הסכמת הצדדים ובכפוף להצהרת העורר יתקבל הערר חלקית באופן שהחיוב בגין הגלריה יבוטל החל מיום 7.3.2013.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 5 יום מיום מסירת ההחלטה.
1
יו"ר: ה אלון חבר: עו"ד/ רו"ח לוי אבשלום \בר: ל טל גדי
שם הקלדנית: רונית וסרמן
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009699 שליד עיריית תל אביב- יפו 1106
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: פליסקוב סימון
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בפנינו ערר על תיוב נכסים בתתוס משתלה המצויה ברחוב מנחם לילי 8 תל אביב.
העורר קיבל הודעה מהמשלב ביום 16.7.2013 לפיה שונה סיווג הנכסים במשתלה ( בתוקף מיום
3) כדלקמן:
לגבי נכס מס' 2000237515 בשטת של 868 מ"ר , הנכס עודכן לשטח של 776 מ"ר וסיווגו שונה לסיווג ייקרקע תפוסתיי.
לגבי נכס מס' 2000237520 בשטח של 12 מ"ר , הנכס עודכן לשטח של 103 מ"ר וסיווגו שונה לסיווג *יבניניס שאינם משמשים למגוריסיי.
מנהל הארנונה נימק את השינויים בכך שבמקום נערכה ביקורת שבחנה את התיובים . ביחס לנכס 0 טוען מנהל הארנונה כי השטח הנייל נמצא מקורה במעמד בחינת החיוב ומשכך חוייב בדיו : *בשטת זה נראו תצוגה (מכירה של פרחים, עציצים (אגרטלים, שאד חפצי נוי, קופה לושמת ולקוחות הפוקדים את המקום?.
לגבי נכס 2000237515 טען מנהל הארנונה:
<בשטח זה נלאתה תצוגה של פרחים, שתילים ועציצים נושאי תג מחיר, על גבי משטחים מעץ ושולחנות. כל הניל לא נמצאו כנטועים בקרקע ואינם (דלים משלב הזדע ועד שלב המכירתל.
בעת הדיון המקדמי ביום 10.3.2014 שב בייכ העורר על טענותיו כי מדובר בשימוש חקלאי, בייב המשיב שבה על טענותיה המקדמיות ביחס לחוסר סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בדבר חיוב רטרואקטיבי פסול ואפלייה.
העורר הגיש את תצהירו לתמיכה בטענותיו והדגיש כי לא חל שינוי באופן השימוש בנכס מאז הגיע להסכם עס המשיב ביחס לסיווג הנכס (הסכם פשרה מיום 27.6.2005) למעטי נ*תוספת קטנה של שטחים מבונים.
העורר תיאר את אופן השימוש בנכס , טען כי הוא רוכש ורעים ומטמין אותם באדמה ולאחר שהם גדלים הט נמכרים לעסקים שונים. הוא צירף לתצהירו את הדוח השנתי המוגש לרשויות המס כיידות תקלאליי המוגש ביחס למשק תקלאי. הוא צרף חשבוניות התומכות בטענתו לפיה הוא רוכש ציוד רב של השקיה דשן, ציוד חקלאי ועוד.
העורר צירף לתצהירו אישור מרואה החשבון של החברה לפיה הוא מאשר כי /צנכס מנהלים משתלת לגידול ושיווק צמחים לגנמים (מוסדות ציבול.
כמו כן צורף לתצהיר העורר הסכם השכירות ביחס לנכס, ממנו עולה כי מטרת השכירות הינה ל'ימשתלה בלבד.
המשיב הגיש את תצהירו של חוקר החו\ שירן אקוע אשר ביקר בנכס ביום 18.2.13 וצירף לתצהירו את דוח ממצאי הביקורת.
לדות ממצאי הביקורת צורפה תמונת תצלום אויר אשר סומנה במהלך שמיעת הראיות כמוצג מ/1.
במהלך חקירתו על תצהירו הודה העורר כי לעיתים מתבצעות בנכס מכירות לפרטיים אך טען כל % מהפעללות הלא לקבלני גיגון ומוסדות.
י80%- 70% מהסחורה אנתנו מגדלים לגד ואת היתדה אנתנו עושים השלמות ממגדלים אחלים?
לשאלת הוועדה ענה העורר כאשר התבקש לאבחן בין שטח המשמש לגידול וייצור לבין שטחים אחרים : *אני יכול לאמל ש כ 60% הס לגידול (ייצול ויש עוד שטח המשמש להחזיק תעדובות ללישון וכלי אחסון כמו עציצים (אלניות, למכירות יש דק את הפס הקלמי הקטן שמופיע בתמונה בערך כ 15 מטר , שם נמצאת הקופה הלושמת/.
כאשר נחקר עד המשיב על תצהירו בכלל ועל מ/1 בפרט התבלבל העד בזיהוי הנכס. הוא הצביע על נכס שסומן א כאשר לאחר ומן מה הודה כי אין וח הנכס נשוא הערר. העד הודה בטעותו ותיקן את דבריו באופן שהנכס נשוא הערר ווהה כנכס שסומן במ/1 באות +.
עוד העיד עד המשיב כי צפה באנשים במהלך הביקורת שלו שעומדים וקונים ואף ראה קופה רושמת.
בתום דיון ההוכתות המלצנו לצדדיט לבא בדברים ביניהם ישכן נלאת כי שאלת המינון והאבתנה בין היקף השטח שמשמש לייצוד הקלאי לבין היקף השטת שמשמש למסחל או קלקע תפוסה היא בסופו של דבר שתכריע את סוגיית הסיוו:.
הצדדיט לא השכילו להגיע ביניהם להסכמה ומלאכה צו נותרה בידי ועדת הערר.
מהראיות שהובאו בפנינו (גסם של המשיב בעצמו) עולה כי קיימים שימושים שונים בנכס נשוא הערר . שטח מסוים מוקצה למכירות ויתרת השטח מהווה קרקע אשר יש להכריע בעניינה האם מדובר בייקרקע תפוסהיי או בייקרקע חקלאיתיי.
לא הוכת כי בכלל הנכס מנהלת העוררת פעילות שתכליתה עסקית מסחרית , גם דוח ממצאי הביקורת תומך בטענה כל בחלקים מהנכס לא מתבצעת פעולת מכירה.
העורר בעדותו הודה כ" יכ 40% הם לגידול נייצוד ולש עוד שטת המשמש להחזיק תערובות לדישון וכלי אחסון כמו עציצים (אדניות, למכירות יש רק את הפס הקדמי הקטן שמופיע בתמונה בערך כ15 מטר , שם נמצאת הקופה הרושמתיי.
ההכרעה האם קרקע תפוסה מהווה קרקע חקלאית או לא נקבעת בהתאם להוראות סעיף 269 לפקודת העיריות הקובע כי אדמה חקלאית היא כל קרקע בתחום עירייה שאינה בנין"*המשמשת מטע או משתלת או משק בעל? היים או לגידול תוצרת הקלאית או לגידול יעל או פרחים/
2
עוד קובע הסעיף כי אם מדובר בקרקע שאינח עולה בשטתה על תמישה דונם והיא נמצאת באזור מגורים או באזור מסחרי רשאית העירייה שלא לראותה כאדמה חקלאית.
אין תולק כי במקרת שבפנינו מדובר בקרקע שהיקפה קטן מחמישה דונם.
המשיב לא הוכיח כי האזור בו נמצאת הקרקע חינו אזור מגורים או אזור מסתרי.
המשיב מצביע על תמונת תצלום האוויר שצורפה כנספת אי לתצהיר עד המשיב, אלא שזו לא יכולה להוות ראיה לייעוד הקרקע ודאי במקום בו עד חמשיב בעצמו התבלבל בכל הקשור לציחול הקרקע על גבי מ/1. דווקא מעדות עד המשיב ומעדות העורר עולה כי בקרקע הסמוכה למקרקעין של הנכס מצויות משתלות נוספות כך שספק אם ניתן לקבוע כי אין מדובר בשטח חקלאי.
צודק המשיב כי אין לחייב את אותט חלקים עליהם בנוי בניין תחת סיווג קרקע חקלאית וזאת לאור לשון סעיף 269 לפקודת העיריות.
מכל האמור לעיל נותר לנו להכריע האם קיים שטת כלשהו בנכס בו נעשה שימוש חקלאי , היינו לגידול תוצרת חקלאית . ואם כן מה היחס בין שטח זה לשטתים עליהם מצוי בניין ו/או בהם מתבצעת פעילות שאינה חקלאית.
המשיב טוען כי לא מתבצעת כל פעילות גידול תוצרת חקלאית בנכס שכן גידול שתילים בעציצים ובאדניות אינו יכול להיחשב גידול תוצרת חקלאית.
לא מצאנו באסמכתאות שהביא המשיב תימוכין לכך שגידול חקלאי אשר אינו מתבצע ישירות באדמה חקלאית אינו נחשב גידול תוצרת חקלאית. עצם העובדה שבתהליך הגידול משולבים עציצים, אדניות או כל מתקני קיבול אתרים אינה מעידה כי אין מדובר בגידול תוצרת חקלאית.
סעיף 269 לפקודת העיריות מדבר על משתלה וגידול תוצרת חקלאית או פרחים ואינו מתנה אל גידול הפרחים ישירות באדמה.
עדות העורר , המסמכים שצירף לתצהירו, התמונות שצולמו על ידי עד המשיב והתרשמותנו מאופי הנכס שכנעו אותנו כי העורר עוסק בתלק מהנכס בפעולות לגידול תוצרת חקלאית ו/או פרחים.
יחד עס ואת איננו מקבלים את טענת העורר לפיה אתסנת ציוד חקלאי במשתלה, אחסנת תערובות וכלי קיבול מהווה פעילות הנלווית לפעילות הגידול החקלאי. העוררת תהנה מהספק שנותר ביחס לשאלת השימוש בציוד גה ו/או בכלי הקיבול לפעילות המסחרית של מכירות וייקבע , מאחר ולא הוכח אחרת, כי בחלק מהשטחים מדובר בקרקע תפוסה, כלומר קרקע שאינה משמשת לגידול תקלאי ולא בקרקע חקלאית ו/או בבניינים שאינם משמשים למגורים.
מכל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי דין הערר להתקבל הלקית ולפיכך יש לסווג את הנכס
כדלקמן:
7 מ"ר יסווגו בסיווג אדמה חקלאית
3 מ"ר יסווגו בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.
9 מ"ר יסווגו בסיווג קרקע תפוסה.
לא מצאנו מקום לדון בטענות בדבר איסור חיוב רטרואקטיבי ו/או טענה ביחס לאפליה שכן העורר לא הצביע על מקור סמכותנו לדון בטענות אלה וברי כי ועדת הערר מוגבלת בסמכויותיה לסמכויות שנמסרו לה על פי החוק.
בנסיבות אלה אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 8.12.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום מטירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטם, וו באתר האינטרנט של המשיב.
| /
/
ייר: א צדוק חבר: עו"ד/רו'ח אבשלום לול הבל 5 גדי טל
|
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140008944 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: עמירה עודי
נגד
הצדדים השלישיים: שבתאי נשיא, דוד נשיא רוברט נשיא וחללית
ד.ש.ר בע'ימ
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
המשיב ביצע תילופי מחזיקים בשלושה נכסים ברתוב דיוינגוף 95 תל אביב והעביר החל מיום 3 על שמו של העורר את חיובי הארנונה בשלושה נכסים אלח מתוקף מינויו כמנהל עיובון וההקדש על שם אננה ארפל צייל.
נכס מספר 2000097282 בקומה 2 לשימוש למשרדים.
נכס מספר 2000097272 בקומת קרקע לשימוש לשירותים כללי.
נכס מספר 2000097302 לשימוש לחניה.
המשיב ביצע את חילופי המחזיקים בעקבות פנייתה של מנהלת העיזבון הקודמת הגב'י אלישיב רחל אשר פנתה אל המשיב ביום 18.3.2013 והודיעה כי שוחררה מתפקידה כמנהלת העיובון ביום 12.
בפנייתה מציינת בסעיף 5 הגבי אלישיב :
*מתנהלת תביעת פינוי כנגד משפחת נש:יא אשר טרם הגיעה לסיומה אך חשוב שתדעו כי מד שבתאי נשיא הוא המחזיק בנכסים ולא מנהל העיזבון הנוכתי שהינו עמירת אודי,/
כאמור המשיב פעל בהתאם לשיקול דעתו והעביר התזקה כנכסים על שם העורר ולא על שמו של שבתאל נשלא.
ההשגה שהגיש העורר בגין רישומו כמתזיק בשלושת הנכסים נדחתה.
בכתב התשובה לכתב הערר מסביר המשיב כי העורר הוא בעל הציקה הקרובה ביותר לנכסים בשל תפקידו לא כל שכן לאור העובדה שמביקורת שנערכה בנכסים נמצא כי הס סגורים וכי החנייה ריקה.
*מאחר ולא נמצא מחזיק בפועל בנכס או גודם שזיקתו לנכס חזקה *ותר מזיקת העורר, שהינו בעל הזיקה הקדובה ביותר לנכס, נותר רשום כמחזיק בו
ביום 23.12.2013 החלטנו לזמן את הצדדים השלישיים אשר עלולים להיפגע מהתלטתנו :
שבתאי נשיא, דוד נשיא רוברט נשיא וחללית ד.ש.ר בע"מ.
ביום 20.1.2014 התקיים דיון בפנינו.
לדיון התייצבו העורר והצד השלישי רוברט נשיא.
הצדדים השלישיים דוד נשיא, שבתאי נשיא ותברת חללית ד.ש.ר בע"מ לא התייצבו. בייכ העורר הודיע במהלך הדיון ביום 20.1.2014 כי ביצע וימון למר שבתאי נשיא אך ּח סירב לחתום על ההזמנה, ביחס לדוד נשיא וחללית בע"מ הזימוניס לדיון חזרו בציון יילא ידועיי.
בבוקר הדיון המקדמי נקבע דיון בבית משפט השלום בתל אביב בעתירתו של רוברט נשיא לבית המשפט בבקשח כל יצהיר שהוא אינו המתזיק בנכס מאצ יום 2.8.2012 .
כבוד השופטת פלינר החליטה באותו היום כי על העותר להתייצב בפני ועדת הערר ולברר בפניה את טענתו כי אינו המתזיק בנכס.
בהתאם להתלטת בית המשפט החלטנו באותו היום כי הצד השלישי יישמע בפנינו באותו המעמד בחקירה ראשית וכי בייכ העורר ובייכ המשיב יודיעו בתוך 14 יום ממועד הדיון אם יש בכוונתס לחקור אותו בחקירה נגדית.
מר רוברט נשיא העיד בפנינו , השיב על שאלות הועדה וכן על שאלות בייכ המשיב ובייכ העורר.
בכך הושלמו התקירות הנגדיות של מר רוברט נשיא .
ביום 9.6.2014 נשמעה עדותו של העורר בפנינו.
בתום חקירתו הורינו למזכירות הוועדה ולבייכ העורר לשלוח את פרוטוקול הדיון לצדדים השלישיים וניתנה לצדדים השלישייס האפשרות לסכט טענותיהם בכתב ביתס לאפשרות שכתוצאה מהחלטתנו בערר וּה ייקבע כי הס המחזיקים בנכסים נשוא המחלוקת לשנת המס
3. (לא התקבלה התייחסות מצד הצדדים השלישיים שבתאי נשיא ודוד נשיא).
העורר הודיע כי אין בכוונתו לסכם טענותיו וכי לשיטתו די בתומר המצוי בתיק הועדה כדי לבטא בצורח ברורח ומפורשת את עמדתו.
בייכ המשיב סיכם טענותלו.
התלטתנו תינתן לפיכך על סמך חומר הראיות שהוגש לנו, פרוטוקול הדיונים והתלטות בית המשפט בעניינם של העורר ושל הצדדים השלישיים ככל שהן מתייחסות לשאלת ההחזקה ו/או השימוש בנכטיס בתקופה שבמחלקות.
הצד השלישי רוברט נשיא :
רוברט נשיא העיד בפנינו כי לא גר בנכס כי אם ניהל בו עסק של משחקי מחשב וכמונות: לילדים.
לטענתו אחיו שבתאי ודוד היו בעלי מניות יחד עימו אך אין לו קשר איתם מוּה 15 שנה.
רוברט נשיא קיבל על עצמו את חובות הארנונה בגין הנכס עד ליום 1.8.2012 ועומד על כך כי ממועד זה ואילך אין להשית עליו חיובי ארנונה.
הפסיקתא שניתנה כנגדו ביום 2.8.2012 לפינויו ולסילוק ידו מחנות תויתית בשטח של 200 מ"ר ברחוב דיזינגוף 95 בתל אביב לא בוטלה ולפיכך ביחס ל 4 החנויות שאותדו לחנות אחת אמר בית המשפט את דברו וקבע כי לרוברט נשיא ו/או לחללית ד.ש.ר בע"מ אין זכויות בנכס וניתן כנגדס צו לפינוי ולסילוק ידם מהנכס.
מאחר והערר נשוא ערר זה מתייחס לשנת המס 2013 ומאחר והעורר לא הצביע על שום ראייה או טענה התומכת בכך כי רוברט נשיא ו/או חברת חללית ד.ש.ר בע"מ המשיכו להחציק בנכס לאחר מועד מתן הפסיקתא, הרי שאין בסיס לראות בהם מתוציקים או בעלי ויקה כלשהי לנכס בקומת הקרקע לאחר יום 2.8.2012.
לפיכך הננו דותחים את הטענה כי רוברט נשיא ו/או חברת הללית ד.ש.ר בע''ימ החזיקו בחנות/חנויות בקומת הקרקע ו/או בנכס אחר בבניין ברחוב דיזינגוף 95 תל אביב לאחר *ום 2
הצד השלישי שבתאי נשיא, הצד השלישי דוד נשיא :
בתצהיר העדות הראשית שהגיש העורר הפנה לפסק דינו הסופי של בית משפט השלום בהרצליה אשר עסק בהרחבה בשאלת ההחזקה בנכס ועניין התביעה לצו פינוי וסילוק יד של הצדדים
השלישיים מהנכס כדלקמן:
העורר טען כי ביחס לנכס 2000097282 קבע בית המשפט כי שבתאי נשיא עשה וממשיך לעשות שימוש רציף בדירות המצויות מעל התנויות.
ביחס לחנות ( נכס מספר 2000097272 ) טען העורר בפני בית המשפט כי החנות ננטשה מזה כ 7- 8 שנים ובשל כך הוא עותר למתן צו פינוי וסילוק יד כנגד הצדדים השלישיים.
לעומתו טען שבתאי נשיא כי הוא המחציק בחנויות באופן רציף.
וה המקום להזכיר כי טענותיו של מנהל העיובון העורר בערר זה בפני בית המשפט , עומדות בסתירה לטענתו בפני ועדת הערר לפיה הוא אינו מחציק בנכס. טענתו של שבתאי נשיא בבית המשפט תומכת בטענות העורר בפני ועדת הערר לפיהן שבתאי נשיא הוא המחציק בדירות שמעל קומת החנויות בשנת 2013.
בית המשפט ניהל דיון ארוך ומפורט הן בטענות הצדדים והן בממצאים שמבססים את פסק דינו ביחס לטענת לפיה לא שולמו דמי שכירות בגין המושכרים ובטענה רלבנטית הרבה יותר לעניינו והיא טענת הנטישה.
בהתליתס לעילת הנטישה של הנכסים השונים קובע בית המשפט ממצאים עובדתיים ברורים וזאת לאחר שביקר בנכסים, שמע את ראיות הצדדים ובחן את מלוא הממצאים העובדתיים שהובאו בפנלו.
בפסק דינה של כבוד השופטת קלוגמן מיום 27.1.2014 היא מקבלת הלכה למעשה את הטענה ביחס לעילת הנטישה של החנויות בקומת הקרקע וקובעת כי הנכסים אכן עמדו ריקים ומוזנחים בתקופה ממושכת של כמה וכמה שנים.
בית המשפט קובע כי שבתאי נשיא לא עשה שימוש בחנות.
בית המשפט קובע כי דוד נשיא עזאב את המושכריס הן התנות והן הדירות במשך תקופה ארוכה.
ילאוד האמור לעיל הלאיות שהציג התובע תומכות בטענה כי הנתבעים עזבו את המושכר (הן החנות (הן הדירות) אשר על כן אף בגין עילת הנטישה הוכיח התובע עילת פינוי,/
בית המשפט מתייחס גם לשאלת תשלום המיסים בגין המושכר אך לא קובע סעד אופרטיבי בעניין זה.
עלינו ליישם את הוראות פסק הדין לעניין הערר שבפנינו לשאלה הנוגעת לוהות בעל הזיקת הקרובה ביותר לנכסים נשוא הערר כלומר, שאלת המחגיק בהם.
לאור הוראות פסק הדין (המקבלות למעשה את טענת העורר כי החנויות בקומת הקרקע ננטשו על ידי הצדדים השלישייס) הננו דוחים את הערר ככל שהוא מתייחס לקומת החנויות שכן שבתאל נשיא או דוד נשיא לא היו המחויקיס בחנויות בתקופה זו.
הננו קובעים כי בשנת המס 2013 בעל הזיקה הקדובת ביותר לנכסים אלה (החנויות) היה מנהל העיזבון מתוקף תפקידו (לאוד קביעת בית משפט השלום בהלצפיה כי הצדדים השלישיים נטשו את הנכסים המל ולא החזיקו בהם.
באשר לדירות קבע בית המשפט את הממצאיט הבאים:
'לאוד הדאיות שהובאו לעיל ניתן ללמוד כי אכן לא נעשה כל שימוש בנכס (החנות) מזה שנים (אף ניתן להצביע על הזנחת של המושכד. באשל ללירת האחת לפית שבתאי טוען כי התוא מנהק בה את עסקיו- אני דוחה טענה זו שכן תיא נטענה בעלמא מבלי לפדט באילו עסקים מדובל ומבלי להביא ראיות ממשיות לניהול עסק כלשהו בדירה זו. באשר לדירה השנייה אין תולק כאמור כי שבתא? מתגודר בת./
ביום 25.3.2014 נתקבלה בקשתו של שבתאי נשיא לעיכוב ביצוע פסק הדין במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט קמא.
בית המשפט החליט לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת לחנויות ולקבל אותה ככל שהיא נוגעת לדירות.
עולה מהאמנר לעיל כי שבתאי נשיא עתד לבית המשפט וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין המולת לו לפנות את הדירות בתוך 60 :ום. בבקשה זו קיבל על עצמו למעשה את החזקה בלילות [הַפך לבע 2 הזיקה הקלובת ביותל לנכסים אלה.
מתאמור לעיל עועת כי דין העלד לתתקבל ככל שתוא מתייחס עדידות בהן מחזיק שבתאי נשיא (זאת בהתאם להולאות פסק הדין של בית משפט השלום בהלצליה בתיק -13748-07-10,13706 0.
לאול תאמוד לעיל הננו קנבעים כי דין הערל ביחס לדידות להתקבע.
די[ העלר ביחס לתניונים להתקבל בהלקו.
בפסק דינו של הבית משפט השלוט בהרצליה אין התייחסות מעשית לשאלת ההחזקה בשטח התנייה.
כעולה מהחלטתנו לעיל ניתן ללמוד כי בדירות שבקומה אי מחזיק שבתאי נשיא ואילו בחנות מחזיק מנהל העיצבון.
לפיכד הנו מולים למשיב לתכק את התיוב בגין שטתי התנייה בין שבתאי נשיא לבין תעולל בחלקים שונים.
משלא נתבקשנו לעשות צו כזה , אין צו להוצאות .
ניתן בהעדר הצדדים היום 8.12.14.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערך) 4 - 177 תפורסם 7 באתר האינטרנט של המשיב. |
\
יו"ר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו//ח אבשלום לול חבר: ד גדי טל
קלדנית: ענת לול