החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 9 אפריל 2014

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס': | 140009572

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו"ד אלון בדוק

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: רון רובינשטיין, יונתי יפה דודזון, אורי דודזון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יפו

החלטת

ענינו של ערר ה נכס ברחוב הרוגי המלכות 12 תל אביב.

העורר רון רובינשטיין, הגיש את הערר בשמט ועל דעתם של המחציקים. יונתי יפה דודוון ואורל

דודוון. העורר מבסס את הערר על שתל טענות :

האחת נוגעת לתיוב גרם מדרגות הנמצא תחת סככה מקורה בתוך סה"כ השטת לחיוב, השני חיוב שטת שירות/מחסן כפי שהגדירו העורר, אשר לטענתו א*נו בר תיוב בארנונה בשל מגבלות גובה .

בהשגתו ביקש העורר להפתית את שטת התיוב הכולל של הנכס ל 81 מ"ר (במקום 92 מ"ר) ומנהל הארנונה דחה את ההשגה בטענה שגרם המדרגות המוביל אל המבנה נמצא מתחת לסככה מקורה ולפיכך חייב בארנונה כתלק מהסככה וכי המחסן משמש לאחסנה ועל כן אין כל רלבנטיות לגובהו בכל הנוגע לחבותו בארנונה.

לכתב התשובה של המשיב צורפו תמונות אשר אין מתלוקת ביחס לעובדה כי הן משקפות את הנכס שבמחלוקת.

בישיבה ביום 3.3.2014 טען העורר: /.. הכל בלור מהתמונות ומהחומל שבתיק , לא סביד בעיני שבמקום בו אינני יכול לעמוד בו, אחויב בארנונה בדיוק כפי שאני משלם בנכס רגיע.

לכתב התשובה צורפו ממצאי ביקורת שנערכו בנכס ביום 22.7.2013 בצירוף תמונות.

מאחר ואין מתלוקת בין הצדדים ביחס לעובדות נסכם הממצאיט העובדתייס כדלקמן:

ביתחס לגרס המדרגות מדובר בגרס מדרגות שיורדות מהבית לכיוון השטח המקורה בסככה המדרגות עצמן נמצאות תחת הסככה המקורה.

ביחס למחסן/שטח השירות - מדובר בשטח חמצוי מתחת לבית , הגישה אליו הינה דרך דלת כניסה והוא משמש לאחסנה. גובה שטת גה הינו 1.76 סיימ במקום אחד ואילו במקום שבו עובר בינור מצופה בטון, גובה התקרה יורד עד 1.61 מ"ר.

-

מהתמונות אכן ניתן להתרשם כי השטת המשמש לאחסנה הינו שטת מאחורי גרם המדרגות אשר הגישה אליו באמצעות דלת וכי אדם בגובה ממוצע יצטרך להרכין ראשו בכדי להיכנס לחדר זה.

האם מדובר בשטחים שאינם בני חיוב בארנונה !

סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע כי בשטת הבניין נכלל כל שטת שבתוך יחידת הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אתר וכן מרפטסות, סככות וברכות שתייה.

לשון הסעיף אינח מותירה מקום לפרשנות ככל שהדברים מתייחסים לגרס המדרגות. גרם המדרגות נמצא תחת הסככה ולפיכך הינו מצוי ייבכל השטח המקורהיי כהגדרתו בצו הארנונה.

לפיכך שטת וח הינו בר חיוב בארנונה ועל כן חלק הערר המתליחס לחיוב גרם המדרגות לידתה.

ביחס לשטח המחסן/שטת השירות :

העורר בענייננו לא טוען כי לא ניתן לעשות שימוש במחסן/חדר השירות אלא כי בשל גובהו לא סביר לתייבו בארנונה כמו שטתים אחרים.

מדובר ביתידה המהווה חלק מהנכס ומשמשת את המהזיקים , אין על כך מחלוקת. .

עיון בתמונות הנכס, התשריט ודוח ממצאי הביקורת של חמשיב, מביא למסקנה כי מדובר בנכס שנעשה בו שימוש ובהתאם חויב בארנונה. לפיכך דין הטענה כי מדובר בנכס שאו בר חיוב להידחות.

לא מצאנו בצו הארנונה או בפסיקת בתי המשפט המפרשת את דיני הארנונה בכלל ואת צו הארנונח של המשיב בפרט תימוכין לטענה לפיה במקרה בו תקרת הנכס נמוכה מהמקובל או מגובהו של אדם ממוצע יש לפטור את הנכט מחיוב , ודאי לא מקום בו מוסכם כי נעשה שימוש בנכס.

לפיכך הננו דוחים את הערר .

משלא נתבקשנו , לא יינתן צו להוצאות.

ניתן והודע, ביום 1.4.2014, בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000,

לרשות הצדדים קלימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יןייר: אלון צדוק | תבר: עו"ד ורו'יח לוי אבשלום חבר: ל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בניסן תשעד

2.4

מספר ערר: | 11:29 / 140009759

מספר ועדה: | 10982

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: וינקלר רונן

נב ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוץק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: 1 טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בניסן תשעד

64

מספר ערר: | 10:46 / 140009829

מספר ועדה: | 10982

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררת: | לו' תלמה רות

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכמת הצדדים.

תשומת לב אגף לחיובי ארנונה לבקשת העורר לערוך ביקורת בימים הקרובים בנכס על מנת שלא ייווצר מצב לפיו הביקורת תיערך לאחר תום עבודות השיפוץ.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2

חבר:עו"ד-ורו"ררלן! אבשלום חבר: "ד טל גדי

שם הקלדנים: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בניסן תשעד

24

מספר ערר: | 11:52 / 140008969

מספר ועדה: | 10982

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררת: אסנטי דוריס אסידו

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

שמענו את העוררת גם היום וגם ביום 23/12/13 ובעקבות דבריה זומן מוטי לוי כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו. על אף אישורי המסירה לדיונים קודמים ועל אף פניות טלפוניות של מזכירות הוועדה לא התייצב מר לוי ואף מסר טלפונית כי הוא לא רוצה ולא מעוניין לשמוע אודות תיק זה.

כמו כן הוצג לנו אישור על הגשת תלונה במשטרה מיום 10/6/13.

המשיב רשם את העוררת כמחזיקה בהתאם להודעה שנמסרה לו ואכן אין לצפות ממנו כי יחקור ויבדוק כל הודעה שנמסרת ביחס לזהות מחזיק. יחד עם זאת, כאשר מובאת לפני וועדת ערר טענה איני מחזיק מצווים אנו לבחון את הראיות ולהחליט האם יש ממש בטענה.

מן הראיות שהוצגו לנו ומהתרשמותנו מהעוררת הגענו למסקנה כי לא החזיקה בנכס נשוא הערר ועל כן דין הערר להתקבל.

בהחלטתנו לקחנו בחשבון את תגובת הצד השלישי והחלטתו שלא להתייצב לדיון על אף הזימון.

היה ויפתהו הליכי השגה וערר בעתיד והעוררת תזומן כצד שלישי ע"י מי מהצדדים לא יהיה בהחלטתנו בכדי למנוע זימון כזה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ווק חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ו"ח קל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בניסן תשעד

4

מספר ערר: | 13:10 / 140009913

מספר ועדה: | 10982

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: ברגר גריוביץ שרון

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוק אלון 1 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב-יפו \ ערר מס!: ‏ 140007244

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו*ח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: | אינמנגי בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

העוררת מהזיקה בשטח של כ 142 מ"ר אשר מחויב בסיווג י*בנינים שאינם משמשים למגוריסיי.

בשנות המס הקודמות תויב שטח אתר בו התויקה העוררת קודם למעבר לנכס נשוא הערר, בסיווג של ייבית תוכנה'י.

לטענת המשיב פעילות התברה בנכס הנוכתי אינה מהווה עוד ייצור תוכנה, כי אס מתן שירותים של בניית אתרים ושירותי תוכן.

המשיב טוען כי ביקורת שנערכה בנכס ביום 2.7.12 מלמדת כי השימוש בנכס השתנה וכי פועלת של העוררת הוא מתן שירותי בניית אתרי אינטרנט , תתזוקתס ואחסנתס על גבי שרתי העוררת.

ביום 2.1.2013 התקיים דיון מקדמי בפני הועדה ובמסגרתו הוסכם כי הדיון בעררים לשנת המס 3 איאוחדו וכן כי המשיב יתייחס בתצהירי העדות הראשית שיגיש לשאלת שינוי הסיווג לעומת הסיווג הקודם.

ביום 18.2.2014 הגישה העוררת בקשה להתיל את התלטתנו בעררים המאוחדים גס על שנת המט

4. העברנו הבקשה ולתגובת המשיב ולאחר שלא נתקבלה תגובתו הותלט לאחד הדיון

כמבוקש.

מעיון בתיק הועדה עולה כי חמשיב הגיש תגובתו אך בשל תקלה טכנית לא הובאה לידיעתנו.

מאתר ובין לבין ניתנה התלטתנו לאחד את הדיון בעררים באופן שהתלטתנו תחול גס על שנת המס 2014, נתייחס בהמשך גס לתגובת בייכ המשיב על אף שלא הייתה בפנינו בעת מתן ההתלטה .

העוררת הגישה שלושה תצהירי עדות ראשית והעדים רוני טובי וגל ולאיט נתקרו על תצהירם.

בייכ המשיב ויתרה על חקירת עד העוררת יונתן קורעל. בשלושת התצהירים טוענת העוררת כי עיסוקה העיקרי של החברה הינו י*צור תוכנה.

העד יונתן קורעל שלא נתקר על תצהירו העיד בתצהירו כי הוא מועסק בחברה בתפקיד מתכנת ובמסגרת וו מפתח אפליקציות רשת, מערכות גישה למסדי נתונים ומערכות יצד אחורמי בשרתיס.

העד גל ולאיט העיד בתצהירו כי הוא אתראי על צוות עובדים במחלקת פיתוח רשת וכי כל צוות הפיתוח עליו הוא אחראי מורכב ממתכנתיט. עוד העיד העד ולאיט כי כל מוצרי החברה הס מסוג ייטיילור מיידיי דהיינו מאופייניס לצרכי הלקוח ועפייי דרישתו.

שאין לגו מוצרי מלף ולכן אנחנו לא מוכרים תוכנות קיימות, אנחנו (ם בונים אתרי אינטלנט ללקוחות./

מנכ"ל החברה רוני טובי נתקר אף הוא על תצהירו ובתקירתו סיפר על תהליך אפיון צרכי הלקות והתכנות.

ייההכנסות נעשות בעיקר עבור עבודות הפיתוה, עבור תהליך האפיון.יי *המבנה של החבדה הוא ככה , אין למנו מחלקת מכירות ..%

ייבסעיף 3 לדות ממצאי הביקורת מיום 22.7.2012 מצייו הפקת מטעם המשיב מה הן הפעולות שעושה העוררת בנכס. בתקירתו הסביר עד העוררת מה היא אותה פלטפורמה הנזכרת בתצהירו :

ייכשאת מפנה אותי לסעיף 3 לתצתיר המפקה מטעמכם אני משיב כי אין מוצר כזה אלא זו פלטפודמה , כשמתכנתים אז מקימים פלטפולמה כדי להקל על הליך הפיתות. זה לא משהו שממש אפשר למכור אותו, זה נכס של החבדה , זו מסגלת עליה אנו בונים את הפלטפורמה הקלימת. ?

העוררת הגישה במסגרת ראיותיה את חוות דעת המומחה רונן גוטליב לתמיכה בטענתה כי יש לסווגה כבית תוכנה .

בייכ המשיב לא התנגד להגשת חוות הדעת ובחר בסופו של יום שלא לתקור את העד המומחה על חוות דעתו.

בחות דעתו מתאר מר גוטליב את העבודה המתבצעת בנכס על ידי העוררת , תיאר את פיתות התוכנות והאפליקציות וסיכס את חוות דעתו בכך ש >+קחבלה הינה הבלה אשר עיסוקה בפיתות תוכנה לסביבות מרובות, בינהם סביבות האינטלנט, אפליקציות הפייסבוק , אפליקציות לאייפון (למכשיריס סלולאל?ים ופיתות תוכנות יישום פלאש.

לשאלת הוועדה בענלין השינוי שחל בסיווג ענה עד העוררת :

יי כשהוועדה שואלת אותי לגבי האמור בסעיף 7 לתצהירי אני מציין כי לא היה שינוי כפשתו במעילות או באופ? הפעילות של החברה לעומת המחצית השנייה של שנת 2011.

המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה פז וברמן אשר ערך ביקור בנכס במטרה לבדוק את השימוש המתבצע בנכס על ידי העוררת. בטופס ממצאי ביקורת חוקר חוץ (בתי תוכנה) אשר צורף לתצהירו מציין החוקר ממצאים שונים במהלך ביקורו. למעשה מהווה הדויית תיעוד של תיאור המנכייל של העוררת את פעולות העוררת בנכס. במהלך חקירתו הודה עד המשיב כי הוא רק נותן תיאור עובדתי ואין וה מתפקידו להתליט האם מדובר בחברת תוכנה או לא.

ייכפועל <וצא ממה שאמרתי קודם נכון *היה לאמר שבדוייח שלי אין קביעה שלא מלובר בתוכנה, כי זה לא מתפקידי לקובע'י.

אכן, עיון בתצחיר עד המשיבה אינו מצביע על ממצאים עובדתיים אשר יש בהם בכדי לבסס את עמדת המשלב לפיה אין מדובר בבית תוכנה.

המשיב בעצמו בסיכומיו אינו מפנה לדוח ממצאי הביקורת או לעדות תוקר השומה של המשיב אלא נתלה בעדויות שנשמעו מפי עדי העוררת ורואה בהן תמיכה להחלטתו לפיה אין עיקר עיסוקה של העוררת בנכס לייצור תוכנה.

לעומת המשיב, העוררת הצליחה באמצעות התצהיריס ועדות העדיס מטעמה לרבות תוות דעת המומתה, להניח תשתית המציגה מצג עובדתי שיש בו בכדי לענות על התנאים המצטברים בסעיף 3 לצו הארנונה: מנהל העוררת מתאר בפירוט את תהליך ייצור התוכנה בנכס, ואף מפרט את התהליכים של ייצור התוכנה ומכירתה ללקוחות התברה מהם עולה כי מדובר בעיסוקה העיקרי של התברה.

בתקירתו הנגדית לא נסתרה עדותו של מנהל העוררת אלא להיפך : העד מתאר את תהליך פיתוח וייצור התוכנה ומכירתה. הוא מעיד כי אין פעילות מכירת או שיווק בנכס.

2

לפיכך יש לקבוע כי מהרא*ות שהביאה העוררת ואשר לא נסתרו עולה כי העוררת מייצרת בנכס תוכנה. יש לקבוע כי הענקת שירותים משלימים ללקוחות העוררת הרוכשים את התוכנה או רישיון שימוש בה אין בהם כדי לשנות מן הקביעה כי עיקר פעולותיה של העוררת בנכס הינו ייצור תוכנה.

יש לקבל את טענת העוררת לפיה פעילות של ייצור תוכנה כוללת בן השאר ייצור פתרונות תוכנה המותאמים ללקוחות התברה והשירותים הנלוויט המספקים תמיכה למוצריה משרתים את הפעילות העיקרית שהיא ייצור תוכנה.

באשר לשינוי הסיווג לעומת שנות המס הקודמות :

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמיינ 29761-02-10) קובע כל:

/ברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינול.!י

במקרה הנדון בפנינו לא הניח המשיב שום בסיס ראייתי לשינוי בסיווג .

העורר לעומת ואת עמד בנטל המוטל עליו בנסיבות העניין לטתור את 'יממצאייי מנהל הארנונה ובתצהירי עדיו כמו בחקירתס, הוא מציג תשתית ראייתית התומכת בכך כי העוררת עומדת בשלושת התנאים המצטברים של סעיף 3.4.3 לצו הארנונה.

לפיכך, ובהתבסס על הראיות שנשמעו בפני ועדת הערר הגנו קובעים כי יש לקבל את הערר באופן שהנכס *חוליב לפי סיווג ייבית תוכנה'' .

כאמור בראשית התלטתנו תוצאות ערר זה *חולו גס על שנת המס 2014 ואת בתנאי שבשנת המט 4 לא חל שינוי עובדתי בפעילות העוררת בנכס, היה ובידי המשיב ממצאים עובדתיים הסותרים הלכה זו לא יהיה הוא מנוע מלהגיש הודעה מתאימה לוועדת הערר.

הצדדים העלו טיעונים ביתס לחלוב בהוצאות.

העוררת ביקשה להשית על המשיב 'יהוצאות לדוגמאיי, המשיב טען כי אין ועדת הערר נוהגת לחליב בהוצאות אלא במקרים נדירים.

הוצאות אינן מרכיב ייעונשייי. וועדת הערר פוסקת הוצאות בהתאם לתוצאות הדיון ועל פי בקשת המתדיינים.

במקרה וה ולאור תוצאות ההליך יישא המשיב בהוצאות העוררת בסך 1,500 ₪ + מעיימ.

ניתן והודע, ביום 1.4.2014, בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קלימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ווּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטם/וו באתר האינטרנט של המשיב.

[ ך-%

יו"ר: עו['1 אלון צדוק | חבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום 0 עו"ד טל גדי

קלדנית : ענת לוי

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס': | 140009063

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורל: סלים וקאק

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטה

ביום 27.5.2013 הגיש העורר את הערר.

בו ביום נתן כבוד יו"ר הועדה עוהייד יחודה מאור החלטה לפיה המשיב יתייחס בתוך 10 ימים האם מדובר בערר והאם הוגשה השגה.

בתגובה חגיש חמשיב ביום 3.6.2013 בקשה לסילוק על הסף בעילה לפיה אין מדובר בהשגה או בדחלית השגה ומשכך דין הערר להידחות מתוסר סמכות.

ביום 25.6.2013 הורה *וייר הועדה למזכירות לפתוח את התיק מבלי שמוכרעות טענותיו המקדמיות של המשיב.

בפנינו בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר מאתר ומדובר בערר שלא קדמה לו הגשת השגה .

המשיב טוען בבקשתו לסילוק על הסף כי תשובת העירייה מיום 4.4.13 אשר אפשרה לעורר להגיש השגה התייחסה לעניין חילופי המחזיקים ולא ביהס לעילות הערר המתייחסות לנושא הסיווג או גודל הנכס.

המשיב טוען כי טענות העורר א*נן בסמכות הוועדה שכן הועלו בתלוף המועד התוקי הקבוע בחוק.

עוד הוסיף המשיב בבקשתו כי לעניין סיווג הנכס, נשלתה לעורר תשובת מנהל הארנונה מיום 2 ונילתנה לו האפשרות להשיג על עמדת המשיב והוא בחר שלא לעשות כן אלא לאחר 3 בתלוף המועד החוקי. |

בכתב הערר מציין העורר שתי עילות :

האחת נוגעת לסיווג הנכס . העורר טוען כי הנכס לא שימש מעולם כמחסן אלא למגורים וזאת עד ליום 30.8.2012. לאחר מועד גּח טען העורר כי התל בפינוי המיטלטלין מהנכס במטרה להכשירו לבית עסק.

העילה השנייה של הערר נוגעת להקטנת שטח הנכס לשטח של 56 מ"ר החל מיום 28.4.2013.

עיון בתשובת המשיב מיום 7.5.2013 (סעיף 7 ) מלמד כי המשיב קיבל את בקשת העורר ותיקן את שטת הנכס ל 56 מ"ר החל מיום 28.4.2013.

בייכ העורר הדגיש בדיון ביום 2.12.13 כי עומדת לו טענתה בעניין הפחתת השטת מיום 1.9.12 ועד ליום 28.4.13.

באשר לטענת הסיווג, הרי שביום 14.10.2012 נשלחה לעורר הודעת המשיב על שינוי הסיווג בעקבות בקורת שנערכה בנכס ובח נמצא כי לא נעשית פעילות של מגורים במקום. במכתב וה גס קיבל העורר הודעה על חיוב השטח בסך 76 מ"ר.

במכתב המשיב הובהר לעורר כי עומדת לו הזכות להגיש השגה בתוך 90 ימים .

השגה כזו לא הוגשה.

פנייתו הבאה של העורר בעניין וה נעשתה ביום 7.3.2013 .

בתשובה לפנייה זו הדגיש מנהל הארנונח, במבוא לפנייה, כי אין בטענות ביחס לשנות מס קודמות בכדי לחוות השגה וכי ההשגה חלה רק על שנת המס תנוכחית.

צדק מנהל הארנונה בקביעתו וו שכן העורר לא הגיש השגה במועד הקבוע בחוק על החלטת המשיב.

לפיכך, מתקבלת הבקשה לדחייה על הסף ככל שהיא מתייחסת לחיובי ארנונה הקודמים לשנת המס 2013.

יחד עס ואת נותר על כנו הערר בקשר לדתיית השגתו של העורר בעניין הקטנת שטת הנכס מ 76 מייר ל 56 מ"ר לתקופה שמיום 1.1.13 עד ליום 28.4.13.

מאתר ועמדת העורר התקבלה החל מיום 28.4.13 ומאחר ולא נדחה על הסף הערר ביחס לשנת חמס 2013 יש לקבל הערר ככל שהוא מתייחס להקטנת השטח וזאת החל מיום 1.1.2013.

לעניין בקשת העורר שלא לקבל את עמדת המשיב בשל אי הגשת סיכומיו ו/או עמדתו במועדים שנקבעו על ידי הוועדה הרי שצודק העורר ובשל כך לא מצאנו לחייבו בהוצאות בקשה זו.

ניתן והודע, ביום 1.4.2014, בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 465 יום

מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: עו"ד אלון צדוק | חבר.: עו"ד ורוייח לוי אבשלום חנ עו"ד טל גדי

קלדנית : ענת לול

וו

תאריך | : ב בניסן תשעד

04|

מספר ערר: | 11:34 / 140009756

מספר ועדה: | 10944

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

דניאל נאור הו

חשבון הש

מספר חוזה:

כתובת הנכס: שא

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: דניאל נאור

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן

החלטה

לאחר דיון מחוץ הפרוטוקול הגיעו הצדדים להבנה לפיה יוארך פטור נכס ריק לנכס חדש בגין הנכס וזאת עד ליום 30/11/13.

אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע להבנה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.

ניתן והודע בגוכחות הצדדים היום 02.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ \\, /

יור ע30 אהליך שלומית חבר: ב לוי חברה: "שם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140007794

שליד עיריית | תל אביב | - יפו

העוררים: ערן איוניר ה 0

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחות.

1

6

6

בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה כדלקמן:

''בתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה..."

דהיינר, שני תנאים מצטברים נדרשים לשם לקבלת סיווג כבית תוכנה לצרכי ארנונת:

1. בעסק מתבצע ייצור תוכנה.

2. ייצור תוכנה הוא העיסוק המרכוי בעסק.

על פי הדין והפסיקה לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי על העורר החובה להוכית את קיומם של שני התנאים האמורים.

ראה לעניין ות:

עמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו) ;

עמיינ 186/07 גאו - דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.

כעולה מעדות העורר עצמו:

1 העורר הינו שחקן, תסריטאי ומנהל אומנותי של קבוצת קומיקאים.

2 את הנכס שכר העורר לצורך פעילותה של חברת %61.15/, במטרה ליצור תוכנח/אפליקציה להעברת מסרים.

3 העורר אינו מתכנת, ובנכס לא הועסקו מעולם מתכנתים.

לאור חשיבות הדברים לענייננו, נביא ציטוטים מעדותו של העורר בפנינר:

'/בנכס אנו מקיימים פגישות, עריכת דברים, מצגות (כו'י..

בנכס כרגע לא עובדים מתכנתים.

אין לי מושג מי מבצע את פיתוח התוכנה ובאיזה שפות הוא משתמש. כיום לא מפתחים תוכנה, היא תפותח בעתיד.

+

פגישות פיתוח תוכן מתקיימות כל הזמן ולגבי פיתות תוכנה אנחנו ברגע מתכים למימון.

+

אם אתה שואל אותי באיזה תקופות ישב בן אדם בנכס ופיתח תוכנה, אני משיב שאף פעם".

צודק המשיב כל לא גו בלבד שהעורר לא עמד בנטל ההוכתה המוטל על כתפיו, אלא שלמעשה הוא הוכיח את ההיפך, שכן כעולה מעדות העורר עצמו כמו גם מסיכומיו בנכס לא מפתחים תוכנה, לא כיום, ולא אי פעם.

העורר שנטל ההוכחה על שכמו, כשל איפוא בהוכחת השימוש הנטען על ידו בנכל.

ראה לעניין זה :

עמייג 143/02, לעךד פרזול (1984) בע"מ נ' מנהל הארנונה שליד עירית תל אביב (פורסם בתקדי).

עייש 47/95, מפעל מתכה חניתה בע'/מ נ' מנהל הארנונה שלומי, תק-מח 3(96) 825.

עתיימ 1055/06, ידידי טורו בישראל נ' משרד הפנים - הממונה על מחוז *רושלים, תק-מח 7 (2) 1451.

8 אשרעל כן ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

9 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

0. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשליי -- 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

1. מתן בתעדר הצדדים בוט 03.04.249|4).

0 <

/(/(

ו ג

יו"ר: שלומית .2 - עו"ד חברה: שַיְכְלַ/סָאם, עו"ד

ע\285\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית

שליד עיריית | תלאביםב | - *פו

העוררים: מחמוד ולילא חבשי

- נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

ערר 140008205

1

2

תמצית טיעוני העוררת

.1

.2

.3

4

.5

.6

לא יכולתי להשתמש ולא השתמשתי בנכס מושא חערר (להלן: *הנכסי'), לאור מצבו הפיל הרעוע והבלת? ראוי לשימוש, וזאת התל מחיוס בו הגשתי בקשה לקבלת פטור מארנונה באוקטובר 2012.

הנסיבות הפיויות של הנכס, כפי שבאו לידי ביטוי בעדותי בעדות החוקר מטעם המשיב ובתמונות שהוצגו, מוכיחות את קיומם של שלושת התנאים המצטברים הנדרשים על פי סעיף 0 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: 'יסעיף 330//).

כ- 90% מהנכס בגודל של 380 מטרים, מלבד ה- 56 מטרים בתזּית שהוא הלק בלת? נפרד מהנכס כולו ושימש למעבר וכניסה הבלעדיים לנכס כולו קיבל פטור לא ראוי לשימוש, וואת לפי הסכם פשרה שנתתם עם המשיב בנובמבר 2012.

מדובר ביחידה אתת ולא ברור כיצד ניתן ליתן פטור על החלק הגדול ולא לפטור את החלק הקטן.

אנו פעלנו להוצאת היתר לשיפוצ המבנה, אשר התקבל רק באוקטובר - נובמבר חשנה, והמו

פועלים על מנת לשפ\ ולהשמיש את הנכס.

אחרי הביקורת של המשיב ב- 18.10.12, גם פיניתי את הנכס, וכיום הוא. ריק ואין בו לא ציוד של המסעדה שפעלה בו בעבר, לא כיסאות, ולא שולחנות.

תמצית טיעוני המשיב

41

2

3

4

5

6

במסגרת הסכם פשרה שנערך בחודש נובמבר 2012 ניתן לעוררים פטור מארנונה בגין מרבית שטח הנכס, למעט שטח של 56 מ"ר, אשר לא ענה על הקריטריונים למתן הפטור המבוקש, באשר באותה עת הופעלה בו מסעדה.

בניגוד להסכמה המפורשת של העוררים - שרק על בסיסה ניתן לעוררים הפטור ללא הליך הוכחות וסיכומים, פעלו העוררים בחוסר תום לב מובהק והחליטו להתעלם מההסכם, ולהגיש ערר גם ביחס לשטח שהוסכם לגביו כי לא יינתן לו פטור.

העוררים לא הוכיחו כי מדובר בנכס שניוק מבחינה פיוית אובייקטיבית, ולא כל שכן ברמה הנדרשת שיש בה כדי לזכותם בפטור המבוקש.

כפי שהתברר בשלב חקירת העדים, לא חל שינוי עובדתי בנכס.

ךי בעובדה שבנכס נעשה שימוש במצבו הפיוי הקיים, כדי ללמד על היותו ראול לשימוש מהבחינה האובייקטיבית, ותעובדה כי פונה ממנו ציוד (במועד שלא צוין ולא הוכת) אינה מלמדת על כך כי לא ניתן לאחסן בו ציוד, אלא דווקא מעידת על כך כי הנכס ראוי לשמש לכל הפתות לאחסנה, ואף שימש לכך בפועל.

מדובר בנכס סגור ומתותם אשר הכניסה אליו מתאפשרת רק לעוררים.

3

7

.8

במועד הגשת הבקשה לפטור, שימש הנכס לצורך אתסנה של ציוד ואביוּרים ששימשו את העוררים לצורך הפעלת מסעדה בנכס, עובדה המעידה על כי ניתן להשתמש בו במצבו הפיני הנוכח? לפחות לצורך אתסנה.

הסיבה היחידה שלא נעשה בנכס שימוש, היא העובדה שלא ניתן לעורריס היתר בניה עד החודשים אוקטובר - נובמבר 2013. כלומר: מדובר במניעות תכנונית לכאורית שמנעה מהעוררים להשתמש בנכס לצרכם הסובייקטיבי. מניעות זו אינה יכולת ללמד כי הנכס נהרט במובן האובייקטיבי, וכי לא היה ניתן להשתמש בו, לכל הפחות, לצורך אחסנה.

דיון והכרעה

.1

2

3

4

.5

.6

7

.8

אין חולק על כי בהסכם פשרה שנכרת בין הצדדים בתודש נובמבר 2012 ניתן לעורריס פטור מארנונה בגין מרבית שטת הנכס.

העורריסם, הטוענים כי כיום אינם עושים שימוש בנכס, אינם טוענים כי מצב הנכס השתנה החל ממועד חתימת הסכם הפשרה, נהפוך הוא הס מודים כי מצבו של הנכס נותר כפי שהוא.

במצב דברים זה, איננו רואים כל סיבה לסטות מהוראותיו של הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים, ומחייב אותם.

גם לגופם של דברים לא מצאנו לנכון להיעתר למבוקש בערר.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל דעת כי דין הערר להידחות.

סעיף 0 בנוסחו במועדים הרלוונטיים לערר, קבע כדלקמן:

'/נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים"'.

סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניזוק, הנוק חנו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמטרה לעירייה.

על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבתן פיזי אובייקטיבי, וואת בעינל

האדסם הסביר:

'יהגענו לכלל מסקנת בי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין 'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, ד'היינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפנלו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש'ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'י הוא מבחן פיזי אובייקטיבי ובדי להיבנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להלות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנינן.

+* יוצר

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אכן ייתכנו מקרים ''אפורים/' וגם אם לא נלך לשיטת '"לבשאראנו אבירנו'', עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השבל חישר''.

9 עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי ''אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי בי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי"י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים התוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בגבו) ;

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב. גילרן בע''מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

0. בענליננו, אין תולק כי בפועל שימש הנכס כמסעדה, ולאחר מכן שימש לצורך אחסנת צלוד

וריהוט.

1. אין חולק גם על כי מצבו הפיסי של הנכס מאז פונה, לא חשתנה.

2. מקוםס בו בעבר נעשה שימוש בפועל בנכס במצבו הנוכתי, לא ניתן לטעון כי הנכס נהרס או ניזוק

והפך ייללא בנייןיי, שכן מאז השימוש האחרון ועד היום לא התרתש כל אירוע שהפך את הנכט ללא ראוי לשימוש.

3. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אנו דותים את הערר.

4. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתל המשפט לעניינים מנהליים (סדרי די, תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 *מים מיום מטירת ההתלטה.

5 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

6. | ניתן בהעדר הצדדיט ביום ל 2

לויר: שלומית וה / חבר: וקאן סעיד, עו"ד חברה) סדם, עו"ד

/

ע\283\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית ערר 140008073

שליד עיניית | תלאביםב | - יפו

העורר: בפיר לוי

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר נכס ברתוב הצפירה 10, תייא (להלן - ''הנכסייי).

תמצית טענות העורר

1

2

3

484

5

6

7

8

9

0

.1

2

3

העורר מפעלל בנכס מועדון למסיבות בר/בת מצווה לריקודים וחופעות בשם ייטורו טי. אל. ו"

(להלן: ''המועדון).

המועדון משמש כמועדון ריקודים לנוער, לבני גיל המצווה.

הנכס נשכר אך ורק למטרה זו, כעולה מהסכם השכירות שצורף לערר.

במועדון עמדת תקליטן, רתבת ריקודים ששטחה כ- 95% משטת הנכט; קיים במקום בר המגיש רק משקאות קלים.

המקום מפורסם ומשווק לקהל היעד כיימועדון ריקודים לילדיסיי.

בימיט בהם המועדון פתוח, מועסק תקליטן מקצועי המרקיד את קהל המועדון. ציוד השמע והתאורה במועדון בנוי להשמיע מוויקה בעוצמות גבוהות, בשונה מציוד השמע בפאבים המותאם להשמעת מוגיקת רקע בלבד.

במועדון יש שתי ספות לישיבה בלבד.

ממצאי החוקר מטעםט המשיב תומכים חד משמעית בעמדת העורר.

חשוני היחידי בין המועדון לכל דאנס בר אחר בעיר המסווג הלכה למעשה כמועדון ריקודים הוא גיל התוגגים, והעובדה חמובנת מאליה כי במועדון נשוא הערר לא קיימת (מטבע הדברים)

שתייה אלכוהולית. לשוני וה לא אמורה לחיות שום השפעה על סיווג הנכל.

מתשובת המשיב לערר עולה כי ההשגת נדחתה לאור העובדה כל חוגגי האירוע מביאים בעצמם מזון, וכן משום שמאתר תאינטרנט עולה כי במקום יש פעילויות נוספות לבני נוער.

יש לדחות את הטענה לקיום ייפעילולות נוספותיי או משחקים בנכס, הנסמכת על פרסומים באתר המועדון כביכול.

מדובר באתר חשייך למועדון הקודם בו היה העורר שכלר, חמצוי בקיבו עינת. הפרסום באתר נועד למשוך קהל לקותות בלבד לערוך מסיבות במועדון, אך בפועל הפעילות המתוארת באתר אין לה שום קשר לנכס.

ע"פ הדיןו וההלכה הפסוקה, לא ניתן לבסס החלטה על סיווג נכס ע"פ פרסום שיווקי באתר האינטרנט: מבחן השימוש נקבע לפי השימוש בפועל, ולא לפי פרסום כזּה אחר.

לגבי מזון במועדון, הסביר העורר: /אני לא מתעסק באוכל בכלל. אם בעלי האירוע רוצים אוכל באלרוע, מזמינים בד''ב מגשי פיצה. אין חטיפיט וממתקים, זה לא קורה'י.

לגבי מתקן הכדורגל שהיה במקום, הבחיר העד כי זה איננו מתקן של קבע ויתכן שאחד ההורים חביא, על מנת שילדים ישחקו בעת ההמתנה לאירוע.

4. לעורר יש השגות גם לגבי השטח שחתויב בארנונה, אשר חלקו כלל לא מוחזק על ידו. העורר

הגיש השגה בכתב יד אך ורק לעניין סיווג המועדון, אך לא לעניין השטת לחיוב שהיקפו לא היה ברור לו בעת הגשת ההשגה. כפי שהסביר העורר בערר, הערר כלל הת*יחסות גס לעניין השטח, מתוך רצון שלא לפצל דיונים ומתוך הנחה כי ההשגה תדחה ואצ ממילא כל הנושאים ידונו בערר.

תמצית טענות המשיב

1

.2

.3

4

5

.6

7

.8

כעולה מהעובדות כפי שהוכתו, העורר מחזיק נכס אותו הוא משכיר ללקוחותיו המבקשים לערוך מסיבה במקום. מסיבה בנכס יכולה להיות חבילת בת/בר מצווח, ימי הולדת וכן כל אירוע פרטי אחר המעוניין בהשכרת המקום.

בדיון ההוכתות העיד העורר והסביר כי חבילת בת/בר מצווה כוללת טקס כניסה לילד/ה, וכל ישנם מקרים שבהם חדי. גיי מפעיל את הילדים במשחקים שונים.

עוד הסביר העורר כי עורך האירוע יכול בעצמו להזמין אוכל או שתיה לאורתיו.

לגבי ציוד נוסף שיכול להתלוות לאירוע, כמו משחקים לילדים החוגגים, ענה העורר, כי חורה יכול להביא אתו את המשחקים ולערוך דרכו או דרך מפעיל מטעמו את ההפעלות.

לא ניתן להתעלם מהפרסומים של העורר באתר האינטרנט של החברה ייטי. אל. וי טורויי.

העורר לא הכתיש כי הפרסומים באינטרנט מופיעים אכן באתר של התברה אולם לטענתו הפרסום נועד למשוך קהל לקוחות. אין לקבל טענה גו של העורר, הפרסומים באינטרנט תואמים את דבריו בתקירתו, הנכס משמש לעריכת מסיבות בר/בת מצווה וימי חולדת, רווחלו של העורר הינם מהשכרת הנכס למסיבות בת מצווה, כיאה לכל אולם אירועים אתר המשכיר את המקום לאירוע. העורר אף העיד כי ניתן לרכוש אצלו ייחבילת בת מצווהיי, וכי ההורים *כוליס להוסיף הפעלות וכיבוד מטעמם.

העורר למעשה נותן שירות ללקותותלו, השוכרים ממנו את הנכס לצורך קיום מטיבה. תפקידו של העורר חינו בתשכרת המקום בלבד. תפעול המסיבה נעשה ע"י מארגן המטיבה / המבקש השוכר את הנכס לצורך עריכת חמסיבה. העולה מדברי העורר, כי לשיקולו של עורך המסיבה האם במסגרת השכרת הנכס, להיה גם כיבוד לחוגגיס או הפעלות נוספות לילדים.

הלכה למעשה ללקוח העורר השוכר את הנכס לצורך עריכת המסיבה האפשרות להביא מטעמו אוכל, כיבוד קל וכן משתקים והפעלות לילדים החוגגים בת/בר מצווה, דבר השולל מתן תעריף מוזל בצו הארנונה לייאולמות המשמשים אך ורק לריקודיםיי.

העורר נהנה מתעריף מוזל שיתכן שכלל אינו תואם את הפעילות בנכס, וליתכן ובכלל היה מקום לסווג את הנכס בתעריף ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות שירותים, משרדים ומסחריי, וזאת לאור העובדה כל בפעילות העורר יש משום מתן שירותים בתתום השכרת נכט לעריכת אירועים.

.9

0

יפים לעניין ה דברים שנאמרו בהתלטת וועדת הערר בעניין ערר 140005610 חיים לוי נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, שם סווג נכס המושכר לצרכי עריכת מסיבות בתעריף *יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.

לעניין טענות העורר כנגד שטחו של הנכס, הרי דינן להידחות על הסף מאחר והן מועלות לראשונה בשלב העורר, ומהוות משום הרחבת חצית אסורה.

4 דיון והכרעה

41

2

3

עד לשנת המס 2007 היה קיים בצו הארנונה של העירייה סיווג ייאולמות המשמשים

לריקודים ו/או למופעי בידוריי, וואת בסעיף 3.4.9 לצו:

'/אולמותת המשמשים לריקודים ו/או למופעי בידור -

אולמות המשמשים כדיסקוטקים ו/או למופעי בידור (למעט סטודיו למחול).....+

בשנת המס 2007 שונה הסיווג ובסעיף 3.4.9 לצו נקבע כדלקמן:

//אולמות המשמשיט לריקודים -

אולמות המשמשיט אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול) .....*' (ההדגשה שלנו -

התיימ).

משינוי צו הארנונה עולה, כי אם במקום נעשה שימוש שאינו ריקודים, הרי אין מקום להחיל עליו את התעריף המת*יחס לייאולמות המשמשים לריקודיסיי.

על פי העובדות שהובאו בפנינו, הפעילות בנכס מושא הערר איננה אך ורק לריקודים, אלא עסקינן במועדון בו נערכות מסיבות בהן משולבים ריקודים כחלק מרכצי באירוע, אך עס ואת מבוצעת פעילות נוספת הכרוכה מאליה בניהול מסייבת בת/בר מצווה, ובכלל ואת טקט כניסה של ייכלת/חתן המצווהיי, משחקים שונים, הגם שייתכן, כי הס מובאים למקום על ידי בעלי השמחה, הפעלות על ידי הדל. גיי, תקרובת וכיבוד לאורתים, אשר גם חוא כנראח מובא על ידי בעלי השמחה ולא העורר.

ראה לעניין אם:

ערר מסי 1 ב.ת.א. 5 החזקות בע'/מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב-יפר:

''ביחס לטענות סיווג הנכס, הרי טעיף 9 לצו הארנונה קובע בהאי לישנא: ''אולמות המשמשים אך ורק ולריקודים (למעט סטודיו למחול) יחויבו בתעריף...'* חנה בי כן, המחוקק צמצם את תחולת הצו לנכסים אשר משמשים, פשוטו במשמעו אך ורק לריקודים...

... אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי הפעילות בנכס נשוא הערר איננה אך ורק לריקודים.

זה ניתן ללמוד, הן מהפעילות המתקיימת בנכס, הכוללת הופעות שונות של אומנים והן ממבנהו הטופוגרפי, הכולל שני ברים למשקאות. אף אם חלק נכבזד מקהל המבקרים אכן מגיע לנכס לשם ריקודים, ואין בכך כדי לענות על הגדרת צו הארנונה.."

ראה לעניין גת:

ערר מסי 14004348 א.פ. ויטה בע''מ נ' מנחל הארנונה בעירית תל אביב-יפו:

..ובכן, אצל העוררת מוגשים לאורחים מזונות רביט ומגווניט ולא רק כיבוד קל...

...מדובר במועדון המשלב ריקודים, שתיית אלכוהול, הגשת מזון מגוון, קיום אירועים וחגיגות פרטיות ועסקיות ואך הופעות שונות. אין מדובר בכך שבל מה נעשה במועדון מעבר לריקודים תכליתו היחידה היא לקיים את הריקודים, כפי שפירש בית המשפט

את הבעולות: המשודיות שהתקלימו במחסן שעניינו נדון בפניו, לכל אחת מהבעילויות

חשיבות ניכרת בפני עצמה ולמעשה מדובר במועדון בו אנשים מבלים, אוכלים, שותים, שומעים מוסיקה, מקיימים הגלגות ואירועים וגם רוקדים. אין מדובר אם כן באולם המשמש אך ורק לריקודים.!

4 ויודגש, אין משמעות בעינינו לשאלה האם בעלי השמחה הס שמביאים את שולחנות המשקה והתקרובת או שמא דואג לכך העורר. השאלה היחידה העומדת לפתתנו היא, האם הנכס משמש אך ורק לריקודיס.

5 לאור העובדות שהוצגו בפנינו, אנו פוסקים כי אין מדובר באולם המשמש אך ורק לריקודים.

6 גס את טענות העורר כנגד שטתו של הנכס איננו יכולים לקבל. צודק המשיב כי טענות אלה שעלו לראשונה בשלב הערר, הינן בבחינת הרחבת חצית אסורה. לא זו אף זו, מדובר ואת ועוד טענות אלו נטענו בעלמא מבלי שהוצגה ולו ראשית ראיה להוכחתה.

5 | אשרעל כן ולאור האמור לעיל, אנו דותים את הערר.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות

הצדדים קיימת זכות ערעור לפנל בית חמשפט לעניינים מנחלייס ווּאת בתוך 45 ימים מיום מטירת ההחלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

8 | נתן בהעדר הצדדים ביום = 20|%1:%(4 405

\ 9

לוייר: - - עו"ד חגר לסו עו"ד חברת: 05 עו"ד

ע\288\1\105

בפי ועדת הערר לקביעת ארנוגה פללית

של על | תל אביב | > *185

הר אלנטרללג'נט ב9'ימ

513 =

1 משל 3: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב *םר

עף 4 140008795

.6

3

עניינו של הערר דנן בארבעה אתרי צריכה: 2000366895, 2000366907, 2000367087 ן- 2000366887, ברתי קויפמן יחזקאל 2.

המהלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האט שטח הדרי השירותים הינו יישטה משותףיי, כמשמעות מונה זה בצו הארנונה, ועל כן יש לפנות לסעיף 1 תי לצו הארנונה העוסק בחיובם של שטחים משותפים, אם לאו.

לטענת העוררת, עסקינן בשטה משותף, ולפיכך, משאין מתלוקת כי העוררת אינה מהזיקה ב- 80% משטת הקומה או הבניין, יש להפתית מחלובה את החלק היהסל של שטת תדר השלירותים ;

לטענת המשיב שטת השלרותים אינו יישטת משותףיי כמשמעות מונח זה בצו הארנונה, ועל כן אין כלל מקום לפנות לסעיף 1 תה' לצו הארנונה העוסק בתיובם של שטתים משותפים.

נקדים ונציין, כי המשיב ביקש בסיכומיו כי נעכב את ההתלטה בערר, לאור העובדה כי תלויים ועומדים בבית המשפט העליון שני ערעורים שהגיש המשיב בעניין אופן חיובס של שטתים משותפים, כמו גס בקשה לאישור תובענת ללצוגית בשאלת הגדרת שירותיט קומתילס.

טיעון ה לא נטען על ידי המשיב במסגרת ההליך, והמשיב אף לא טרת להעלותו טרם הגשת סיכומי העוררת. הטיעון אף עומד בסתירה להסכמה שהושגה על ידי שני הצדדים בדבר הגשת סיכומים.

אשר על כן לא נוכל לקבל בקשה זו, בשלב וה של הגשת סיכומי המשיב.

תמצית טיעוני העוררת

1 כעולה מעמיע 122/07 אליעד שרגא ושות' - משרז' עורפי דין ג' מנחל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לא פורסם) (להלן: 'עניין אליעד שרגאיי) שטח השירותים הנמצאים מחוף לדלת הכניסה, הינו חלק מהשטתלס המשותפים בבנלין.

2. ועדות הערר אישרו לא אחת את הפחתת שטחל החיוב היחסיים בגין שירותים קומתיים במצר

בו העוררת לא החזיקה ב- 80% או יותר משטח בקומה.

3 בכל מקרה, יש לההלל בענליננו את הלכת עתיימ 1948/08 צטנהץ ומלתרט בע'ימ נ' עיריית תל אביב.

תמצית 0*עוגי המשליב

41 כל שימוש בנכס מחייב גם קלומו של חדר שירותים לטובת המחזיק בנכס, עובדיו, ולקוחותיו.

2. כל מחזיק בנכס, בין אם הוא בעלים, שוכר, או כל ויקת משפטית אחרת, לא יסכים לקנות או

לשכור נכס שאינו כולל שירותים. איץ כל אפשרות לנהל עטק או משרד ללא קומס של שירותים. לעומת ואת, חדרי המדרגות; הלובי ומסדרונות הם שטהים משותפים שבעלים או שוכר ייאדישיי לקיומם, במובן ות שלמעט קיומם כדרך גישה לכלל חנכסים הס אינם מהווים שטח נדרש לפעילות הנעשית בנכס.

3. חדרי השלרותיס הקומתיים, בניגוד ללובי, חדרי מדרגות ומסדרונות אינם מהווים שטח הכרתל

הנובע מעצכ היות הנכס שוכן בבניין המכיל מספר יהלדות.

4

5

.46

37

אין חולק כל לו היו השירותים ממוקמיט בתוך הנכס, היו הט בני חיוב בארנונה כתלק בלתי נפרד מהנכס. לפיבך, העובדה שהם ממוקמים מהוצה לו, ומשמשים את כלל המחציקים בקומה, אינה משנה ממעמדס זה.

לתרה מזו, קיומם של שירותים חינו תנאל הכרחל ע"פ דיני רישוי עסקים בהלק מהעסקים.

ועדת הערר קיבלה עמדה זו של מנהל הארנונה במספר ערריםס שהתבררו בפניה. כך בערר -2004 1 שו סטריט שלווק בע'/מ, וכך גס בערר 2005-02-136, 7,;, 2005-06-06898 צלון הברה לביטוח בע'ימ נ' מנהל הארנונה.

'מבחן הנחנה העיקריי שהוגדר בפסיקה, מביא אף הוא למסקנה כי לא בשטת משותף עסקינן.

אם ניישם את הלכת הנהנה העיקרי מהנכס לעניענו: סביר הוא כי המחזיקים בקומה, עובדיהס ובאל משרדם הם העושים שימוש <וס יומי בחדר השירותים הקומת* האמור, והם הנהנים העיקריים מחדרי חשירותים הקומתיים הט המחזיקים באותה קומה. גם אם נעשה בחדרי השירותים שימוש על ידי אחרים, הרי מדובר בשימוש לא תדיר, שהרי אין כל היגיון שמחציקים מקומות אחרות או באי משרדס יטריתו עצמם, באופן מיוחד, דווקא לקומה בה מצוי נכסה של המבקשת.

דוו והפרעת

1

2

3

.4

.5

.6

נקדים ונפנה את תשומת ליבו של המשיב, כי הגם שהוא הכביר מילים בסיכומיו, ופירט מדוע לדידו הוועדה אינה מוסמכת לדון בטענת חאפליה שהעלתה העוררת, הרי על אף שהפכנו והפכנו בסייכומיה של העוררת, לא מצאנו כי בכלל נטענה טענה כאמור.

אנו ממליצים למשיב, לחימנע מהעתקה עיוורת של סיכומים, ויתמקד בטיעונים הרלוונטיים להליך.

לגוף העניין ולאחר שבתנו את טיעוני הצדדלם, הגענו לכלל דעה, כי יש לקבל את הערר.

סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה של עיריית תל אביב קובע כדלקמן:

"לשטח משותף בבנלין או בקומה שפובו אינר משמש למגורי₪ לא *חלב, למעט בניין אר קומת אשר לפהות 80% מהשטת הלא משותף מוהזק על ידי מהזיק אחד'"י,

הסוגיה השנויה במתלוקת בערר זה, הייה האם הפטור המוענק במסגרת סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה של עיריית תל אביב, חל גם על שטחי השירותים הצמודים למשרדיה של העוררת.

סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה קובע כלל וחריג לכלל. הכלל הינו כי שטה משותף בבניין שאינו למגורים לא יחויב בארנונה, בעוד שהתריג מסליג את הכלל למקרים בהם 80% משטח הבניין או הקומה מותזקים על *די אותו המחציק.

ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי אין מהלוקת כי מדובר בשטח הממוקם מתוצ ליתחידות העוררות.

7

.8

9

.0

.1

12

3

4

1

מהראיות שהוצגו בפנינו עולה עוד, כי שטה השירותים נתון לשימושכו הפוטנציאלי של כל דיירי הבניין ושל כל מבקריו של הבניין, והעוררת או מי מעובדיה אינם יכולים להגביל את כנלסתם לשטתים אלו.

כבר על סמך עובדות אלו יש לקבוע כל שטתי השירותים היעם דווקא יישטת משותף" - דהלונו שטחים המשותפים לכל דיירי הבניין.

העובדה כל מבחינה סטטיסטית כנראה שבשטחים אלו נעשה השימוש הרב ביותר על ידי עובדי העוררת ומבקריה (עובדה גו כלל לא הוכחה בפנינו), ‏ אינה מעידה כי היא המחזיקה באותם השטתים.

על פי הנהה גּו, הרי שגם חלקו של גרם מדרגות המוביל לקומח העליונה בבניין שאינו מלועד למגורים ייחשב כמותזק על ידי דיירי הקומה העליונה, רק משום שהם אלו שעושים בו את השימוש הרב ביותר ומשום שיתר דיירי הבנלין ממעטים לעשות בו שימוש.

קיומם של שירותים בכל קומה מקומות הבנין חינה בגדר הלק מהשירותים שניתנים לדיירל הבניין המשותף ולא ניתן לקבוע כי הכ משויכים לעוררת באופן ספציפי.

שטתי השירותים הינט מעצם טיבס שטחים משותפים בבניין. בנטגוד לטענות המשיב, על מנת לסתור הנחה צו צריך היה דווקא המשיב להראות כי הס משמשים לצורך ספציפי את העוררות ו/או את הנכס שבו הן מחויקות. המשיב לא הרים נטל זה.

ראה לעניין ּח:

עמייג 122/07 אליעד שרגא ושות! נ/ מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו)

ויודגש, לא הועלתה בפנינו טענה כי העוררת עושה בשירותים שימוש *יחודי או כל היא ביצעה פעולה ממנה ניתן ללמוד על סיפוח שטת החשירותים לשטחה, כגון: נעילת השירותים ושמירת מפתח במשרדי העוררת בלבד לשימוש עובדיה ולקותותיה; ביצוע התחזוקה על ידי העוררת או מי מטעמם ; שילוט המלמד על שימוש ייחודי לעוררת או למי מטעמה וכלוצייב.

לשם השלמת התמונה נציין, כי המשיב הפנה בסיכומיו למספר החלטות שניתנו על ידי ועדת הערר בראשות עוה'יד סלי בסון, אולם הן ניתנו טרם נלתנה ההחלטה בעניין אליעד שרגא. בכל מקרה, הוועדה סוברנית להתליט באופן שונה בשים לב לעובדות שהובאו בפנינו.

לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי שטתי חשירותים הינם ישטת משותףי ולפיכך פטורים מארנונה על פי צו הארנונה.

9 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי די), תשס"א - 2000, לרשות -

הצדדים קיימ זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 ימים מיום מסירת ההתלטה.

0. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בוועדת

ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר חאינטרנט של חמשים.

1. מתן בהעדר הצדדים בגוס = 1 \03:04:960.

ן

: ריחאן סעיד, עו"ד הברה שקדם, עו"ד

0

לוייר: למל עו"ד

ע\287\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

וק

ערר מס' 14000916

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו

בפמ חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אהוד גרא

חתבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

טענות הצדדים

העורר: לויאן - השקעות בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

1. הערר שלפנינו עניינו זכותה של העוררת ליהנות מפטור לפי סעי 330 ביחס לשני נכסים

צמודים [לחלן יהנכסיט!] ברתי יעבייצ 20 שבשכונת נווח צדק.

2 בקשתה מיום 13.6.13 של העוררת לקבל את הפטור מהטעם שהנכסיס אינט ראויים

לשימוש נדחתה על ידי המשיב בהחלטתו מיום 20.6.13. ההחלטה התקבלה על יסוד

ממצאי ביקורת שנערכה בנכסים מטעם המשיב מיום 16.6.13. נימוקו של המשיב היה

שייהנכסיס אינם עונים על הקריטריונים המצטבריסיי, שפורטו בתשובה ושמזכיס בקבלת

הפטור.

3 העוררת כזכותה הגישה ביום 9.7.13 ערר על ההחלטה. בעררה היא כתבה:

ייברצוננו לערור על ההתלטה באמצעות וועדת הערר עקב הסיבות הבאות שלא

הוצגו בבקשה הקודמת:

1

.2

3

הנכס פורק ונותק מתשתית ההשמל

הנכס ריק מכל אדם ותפ\

הנכס מצוי בהליך של התרי בניה ברמת יתיקים ירוקיסי ....

במידה ויתבקש אישור מהנדס עבור נכס לא ראוי לשימוש אנו מוכנים להמציא אישור וה'י.

בכתב התשובה לערר בסעי 6 ביקש המשיב לדחות את הערר. לטענתו, ימתן פטור מתשלום ארנונה הוא החריג ועל ישום המעוניין בפטור מתשלום לעמוד בדרישות הקבועות בדיויי.

בנקודה זו ראוי שנצטט מסעי 330 את המליס ''נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור המחזיק ...'', שמבטאות את הדרישות העובדתיות הקבועות בחוק.

לטענת המשיב [שס בסעי 7] כל שנמצא בביקורת הוא, שפרט לחלקים קטנים של טיח מפורק בתקרה האקוסטית של הנכס, הנכס הוא במצב תקין. המשיב אינו חולק על כך שהנכס נמצא ריק.

לסיכום, המשיב טוען כי העוררת לא הוכיחה כי הנכס אינו ראוי לשימוש, וביקש לדחות את הערר.

הדיון בפני הנועדה והחלטת הַביניים שלת

.10

.1

ביום 31.10.13 קיימה הוועדה דיון בערר.

בדיון התברר מפי העוררת כי בינתייט הנכס נהרס, וכי יילמעשה כרגע הבקשה מתייתסת לשלשה חודשיסיי.

עוד התברר כי שני הצדדים לערר ממשיכים להחזיק בעמדותיהס שפורטו לעיל.

בתום הדיון אפשרה הוועדה לעוררת לחזק את טענותיה בייכל צילום, מידע וכדומה ...', ואילו המשיב ישקול מחדש את עמדתו, ככל שיחול בה שינוי עקב ואת.

השלמת עמדות הצדדים ועדכונן

.12

.3

בעקבות התלטת הביניים העבירה העוררת למשיב ולוועדה היתר בנייה לבניין מגורים בן 5 קומות מחודש 10/13 ביחס מגרש עליו ניצבו הנכסים, וכן סדרת צילומים שמעידיס על כך שהנכטיס נהרסו בינתיים כליל.

המשיב נתבקש ליתן תגובתו לחומר שהוגש על ידי העוררת, ועשה כן בהודעה שנתקבלה במוכירות הוועדה ביום 19.1.14.

6%

4. בהודעתו, דחה המשיב כל טענה של העוררת שמתבססת על ייעודם או שינוי ייעודם של

הנכסים ממסחר למגוריט. עוד הוא טען שטענות אלה מהוות הרחבת חזית אסורה. נוכת התלטתנו שתפורט להלן ונימוקיה לא מצאנו לחידרש לנושאים אלה.

דיון ומסקנות

5. החלטנו לדחות את הערר. מצאנו כי במועד שבו נערכה הביקורת [16.6.13] לא ענו

הנכסים על התנאים שיכוליסם להצדיק את מתן הפטור לפי סעי 330 כמבוקש. עיון בצילומיס שצורפו לדות הביקורת הביאו אותנו למסקנה צו. משכך, ועל יסוד הבקשה לפטור מיוט 13.6.13, אנו סבורים כי צדק המשיב עת דחה במכתבו מיום 20.6.13 את הבקשה.

6. עוד יצוין כי, בשלושת התודשיס שבמחלוקת לא הוגשה על ידי העוררים בקשה נוספת

לפטור, ועל כן אף לא יכולה חייתה להתקבל על ידי המשיב החלטה נוספת ושונה מזו שנתקבלה על ידו. באשר לתקופה שלאחר מכן, לאחר שהנכסיס אכן נהרסו, הרי שזו אינה נתונה במחלקות, והיא חורגת מגבולותיו של ערר וה.

לטיכום, אנו דוחים את הערר.

נוכת העובדה שלא התקיימו בערר שלב הוכחות וסיכומים, החלטנו להעמיד את סכוט ההוצאות שהעוררת תשלם למשיב על סך 500 ₪.

ניתן והודע ביום .7.4.2014 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי '3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 :וס מיום מסירת

ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ע

צ'אהוד חבה: עו"ד\ריחאן סעיד וייח אלרון יצחק

[לדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ז בניסן תשעד

4 .7

מספר ערר: | 08:17 / 140009894

מספר ועדה: | 10983

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

העוררים: צמח מאיר, צמח רחל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו סבורים כי אין מנוס אלא לדחות את הערר.

הלכה פסוקה היא כי נכס ריק גם לענייננו משמעותו ריק מכל אדם וחפץ.

בבואנו לשקול אפשרות לסטות מהלכה פסוקה דוגמת זו, שיוצרת אי בהירות לגבי החלטותיה של הוועדה, דרושים נימוקים כבדי משקל.

במקרה דנן איננו סבורים כי נימוקים אלה קיימים, ונוכח גובה הסכום שבמחלוקת 887 ₪ אין מקום אף לשקול אפשרות להפחיתו.

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 07.04.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7

חבר: עו הק ריהאן סעיד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140004979 שליד עיריית תל אביב-יפו 107

ס(0

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד אורה קניון

חבר: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד שירלי קדם

העוררת: טמרט נופש בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו

החלטה

1. עסקינן במלון ₪51// ייחוף הצוקיי הנמצא ברתי רוזנבלום הרצל 12 ת'יא. המבנח הוא

בן 13 קומות ומכיל 65 חדרים המשמשיסם כבית מלון, וכ- 100 יחידות מגורים עצמאלות.

בכל קומה 12 חדרים, 5 חדרים של בית מלון וכ- 7-8 חדרים הרשומים בספרי העירייה עייש מחזיקים שונים.

העוררת מחזיקה ב- 5 החדרים המשמשים את המלון, ומצוייס בכל אחת מ- 13 הקומות, בסה'יכ מתזיקה איפוא העוררת ב- 65 חדרים המשמשים כבית מלון.

2 הנכס מחוייב בארנונה כדלהלן:

חשי לקוח 10541832 (להלן:832 יי) בשטח 8,986 מ"ר בסיווג מלון 5 כוכבים.

חשי לקוח 10541834 (להלן :%-834'י) בשטת 3,978 מ"ר בסיווג חניונים במבנה ללא תשלום.

חשי' לקוח 10541833 (להלן:'/833'י) בשטת 652 מ"ר בסיווג קרקע תפוסה.

חש' לקוח 10541833 (להלן :'/833'/) בשטח 1,731 מ"ר בסיווג מגרש חניה.

לבקשת הצדדים אוחד הדיון ביום 9.10.12 ו- 7.6.13 בשלושת העררים שבכותרת, המתייתסים לשנות המס 2011,2012,2013.

3 טענות העוררת

(1) העובדה שרוכשי הדירות נרשמו ע"י המשיב כמחזיקים, מלמדת שמדובר בנכט משותף לגביו תל סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, לכן יש להפחית מחיוב הארנונה שטתים משותפים. בכלל ואת יש להפחתית שטת של 3,978 מ"ר בתוספת שטח הבריכה ודלפק הקבלה המהווים שטתים משותפים שאינם ברי חיוב בארנונה, מאחר שאין מחזיק אחד בכל קומה המהזיק ב- 80% לפחות מהשטח הלא משותף.

(2) קומה 1- היא קומת תניח המשמשת תניון לדירות המגורים בלבד. העוררת לא מחויקה בשטח זה ולא עושה בו שימוש לכן אין לחייבה בגינו.

(3) בקומות הנכס מצויים שטתים שאינם ברי תיוב בארנונה, ויש להורות על ביטול החיוב בגינם. הכוונה לממייקיס ריקים המשמשים לצרכי בטהון בשטת כולל של 2 מ"ר ופירי צינורות בשטח כולל של 288.58 מ"ר, ובסהייכ 751 מ"ר.

69

ניתן לסווג את המלון לצרכי ארנונה לכל היותר עפ"י סיווג של 3 או 4 כוכבים, ולא 5 כוכבים כפי שהוא מסווג.

6. טענות חמשיב:

₪

)2(

3(

)64(

ל

6(

המשיב לא הגיש תצהיר עדות ראשית. במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו,

הצהיר בייכ המשיב :

יילא הגשנו תצהיר כי יש פה טענה להפחתת שטתיט. אין לנו מחלוקת שיש במקום יחידות מגורים שרשומות בספרי העירייה על שס מחזיקים שונים. בכל קומה יש 5 חדרים של בית המלון ובין 7 ל- 8 חדרים הרשומים בספרי העירייה על שס מחציקיס שונים. סה"כ יש 13 קומות.

נותרה המחלוקת האם שטתים הנילוויס המופיעים בתצחיר העוררת מהווים שטחים משותפים שיש להפחלתס. אנתנו עומדים על הטענה שמדובר במקרה מיוחד שבו יש לבחון את המהות של המבנה - המלון הזה. לא מדובר במקרה רגיל של מתזיקים שיש הפחתה של 80%, 20%, אלא מקרה מיוחד בו אין מקום להפתית את השטחים שבמחלוקת'יי.

בייכ המשיב גס ויתרה על חקירה של המודד מטעם העוררת על תצהירו.

לטענת המשיב מדובר בנכס שניתן לגביו היתר בניה לייבית מלוןיי וגסם הדירות שנרכשו ע"י רוכשים מסווגות בתעריף יידירה במלוניי, לכן יש לראות אותו כמבנה אחד המשמש כולו כבית מלון.

העובדה שקיים גוף כטענת העוררת הגובה דמי ניהול עבור תחזוקת השטתים המשותפים שבמחלוקת, מלמדת כי עסקינן בשטתיס ברי חיוב בארנונה שאין להפתיתס מתיוב. השטתיס שבמחלוקת מהווים חלק מיתידות המבנה.

השטחים הטכניים בבית המלון הס ברי חיוב בארנונה לאור סעיף 1.3.1 ח' סיפא לפיו לעניין שטחים טכניים נקבע חריג שאלו יתוייבו במלואם, כאשר הס מותזקיס באחריות חברת ניהול או ועד הבית.

מאחר שיש לראות את המבנה כולו כבית מלון שאותו מפעילה העוררת, שטתי החניה, שטחי התפעול של המלון ובכלל זה המעליות, לובי, מדרגות והחדריס הטכניים במלון, מהווים שטחים באחריות העוררת, ואין להפחיתס מתיובי הארנונה.

נטל ההוכחה מוטל על העוררת, והעוררת לא הוכיחה שמתקני המלון אינם עולים לכדי מלון 5 כוכבים.

5. המשיב מתנגד לצירוף חוצר מנכ"ל משרד התיירות 3/2004, שענינו ייתקניס פיויים לתכנון

וסיווג מתקני אכסון תיירותייי, שצורף בשלב הסיכומים מטעם העוררת.

ואילו העוררת מתנגדת לצירוף היתר הבנייה של המבנה, שצורף בשלב הסיכומים מטעם

המשיב.

אנו דוחים את שתי ההתנגדויות של הצדדים. איננו סבורים שבהמצאת המסמכים הנייל יש משום הרחבת חצית אסורה, ואין בהמצאת מסמכים מסוג וה ע"י מי מהצדדים, כדי לפגוע בצד שכנגד.

לפיכך אנו מתירים את הגשת שני המסמכים, כפי שהוגשו ע"י הצדדים.

יוער כי לא נסתרו טענות העוררת לגבי היקף השטחים, כפי שפורטו לעיל בטענות העוררת.

דיון ומסקנות

שטחים משותפים בשטח 3,978 מ"ר בתוספת שטח הבריכה ודלפק הסבלה

מאחר שהמשיב לא הגיש תצהיר מטעמו, לא נסתרו העובדות הנטענות ע"י העוררת לגבי הרכוש המשותף, לפיהן כל באי המבנה, הן אורתי המלון והן בעלי היחידות הפרטיים,

עושים שימוש בחלקים המשותפים של הנכס. העד מטעם העוררת העיד:

ייבשטח הלובי יש שירותי קבלה שהם גם לדיירים, משאיריט מפתחות, פותחים להם את התניון, עובדים שס עובדים של חברת האחזקה. יש שס שומרים...

כל המעליות, המדרגות, הפיריס והמעברים מנוהלים ע"י חברת האתזקה.

אין הפרדה לשימוש שעושים באי המלון לשימוש שעושים בעלי חיחידות הפרטיות ומתחזקת את וה חברת אתזקה אחת"

לא רק וו אלא שהמשיב עצמו מפנה אותנו להחלטה של ועדת ערר בראשות עו"ד אמיר לוי, שניתנה בערר 140006055 פרי חוה ופרי אברהם נ. מנהל הארנונה בעיריית ת''א, שדנה בשאלת סיווג דירה באותו נכס נשוא הערר דנן - מלון ווסט.

בערר הקודם נקבע בין היתר:

ייעוד הובהר כי הכניסה הינה אחת, המעליות הן משותפות.

קבייט הבניין הוא של חברת האחוּקה אך הוא רשא לבדוק ולשאול אורח במלון ולהפנותו לדלפק הקבלה. במלון יש בריכה וחדר כושר אשר גס העוררים רשאים לעשות בהם שימושיי.

החלטה וו מחזקת את עמדת העוררת, ומצביעה על כך כי השטחים של הלובי, המעברים,

המעליות, חדר הכושר, הבריכה וכיוצייב הס שטתים משותפיט שבהם עושים שימוש הן העוררת דנן והן בעלי היתידות הפרטיים.

עולה מכך, כי המחלוקת בין הצדדים לגבי הרכוש המשותף היא רק מחלוקת משפטית.

העוררת טוענת שיש להתיל את סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה לפיו לא יחיה חיוב בארנונת כשאין מחציק אחד בנכט או בכל קומח המחציק ב- 80% לפחות מהשטח הלא משותף.

לעומתה טוען המשיב כי מדובר בנכס, לגביו ניתן היתר בניה לבית מלון, ואף הדירות שנרכשו ע"י בעלים שונים מסווגים בתעריף 'ידירה במלוויי. לכן לטענתו יש לראות את המבנה כולו כמבנה המשמש כבית מלון, ולא מבנה המשמש בחלקו למגורים.

9

.10

.1

במחלוקת וו דעתנו כדעת העוררת.

דירות המלון נמכרו לרוכשיס פרטיים שזכויותיהס נרשמו ברישום המקרקעין. גס המשיב רשם אותם כמתזיקיס כל אחד בדירה שרכש, וכל אתד מהם משלם בניפרד מיסי ארנונה.

איננו סבורים כי העובדה שהרוכשיס מחוייבים להשכיר את דירותיהס לתקופה שלא תפתת מ- 6 תודשים בשנה, יש בה כדי לגרוע מהתזקתס בדירות. בעלי חדירות מחויבים כל אחד בנפרד בארנונה, וכמו כל נכט אתר ככל שתקופת השכירות של איזו מהדירות תפחת משנה, הרי עפ"י טעי 326 לפקי העיריות, יחיה חייב הבעלים לשלם את מיסי הארנונה. ואם ההשכרה היא לתקופה של שנה או יותר, ונמסרה לעירייה הודעה על חילופי מחזיקים, יחוייב השוכר במיסי הארנונה.

לעניין אה אין גם נפקות לשאלה מי מנהל ומתזיק את הרכוש המשותף של המבנה. אנו סבורים כי מאחר שהשטחים שבמתלוקת משרתים את כל באי הבניין יש לראותס כשטחים משותפים ולהחלל לגביהם את הרישא של סעי 1.3.1 תי לצו הארנונה.

למסקנה דומה באשר לשטתיס משותפים במלון אחר (מלון ישרוטל) שגם בו חלק מחדירות משמשות כמלון וחלק אחר למגורים כדירות במלון, הגיעה ועדת ערר בראשות עו"ד צבי שטרייגולד תיקי ערר 2006-07-179, 2007-06-114, 2008-005-183, ישרוטל ניהול מלונות (1982) בע"מ.

אותה הועדה הגיעה למסקנה כי שטחתי הכניסה והמבואה, שטחי המדרגות, המעלית והבריכה המשמשים את כל באיי הבנלין, מהוליס שטחים משותפים, ויחול עליהם, הפטור מתשלום ארנונה המתייחס לשטתיס משותפים, עפ"י הרישא של סעיף 1.3.1 תי לצו הארנונה.

אין מחלוקת שאין מחויק אחד במבנה או בכל אחת מקומותיו, המחזיק לפחות 80% מהשטח הלא משותף.

לפיכך עפ"י הרישא של טעיף 1.3.1 חי, לצו הארנונה העוררת תהיה פטורה מתשלום ארנונה בגין החלקים המשותפים בשטת כולל של 3,978 מ"ר, בתוספת שטת הבריכה ודלפק הקבלה.

קומה 1-

לא נסתרה טענת העוררת שקומת החניה 1- היא קומת חניה המשרתת את דירות המגוריט בלבד.

כאמור המשיב לא הגיש תצהיר מטעמו, הסותר טענה וו של העוררת, והעד מטעמה של העוררות גס לא נשאל על כך בתחקירה נגדית.

בנסיבות אלה תהיה העוררת פטורה מלשלס ארנונה בגין התניון שבקומה 1-.

.2

.3

4

.5

שטחים טכניים

הסיפא של סעיף 1.3.1 חי קובע כי שטתים טכניים <היו תריגיס לכלל שברישא של הסעיף

והם יהוייבו בארנונה. הסעיף קובע:

יישטחיס המשותפים למערכות אנרגיה, מיווג אוויר וכיוצא בוה המותוקיס באחריות חברת ניהול או ועד הבית, יחוייבו במלואסיי.

לפיכך אנו קובעים כי שטתים טכניים כאלה המצויים בכל אחת מקומות המבנה, חוייבו בארנונח כדין.

טלווג הנכס

כאמור העוררת מחוייבת (בין היתר) בחשבון 832 בגין השטח של 8,986 מ"ר בסיווג של מלון 5 כוכבים.

העוררת טוענת שיש לסווג את הנכס עפ"י הסיווג של מלון 3 או 4 כוכבים.

בתצהירו של העד מטעם העוררת טוען העד, כי המלון אינו עומד בתנאים הנדרשיט עפ"י חוזר מנכ"ל משרד התלירות 3/2004, ממלון בדרגה ג/ המקביל למלון 5 כוכבים, ואף לא

מלון בדרגה ₪ המקביל למלון 3 או 4 כוכבים.

העד מפרט בתצהירו:

יאין שטחים מסחריים ו/או חנויות; אולמות המשמשים לכנסיס/אירועים; אין מגוון מסעדות (אלא חדר אוכל המשמש חלק מהיום כמסעדה חלבית)'י.

ובחקירה נגדית, העיד העד:

"יהמלון שלנו לא עושה כנסים ולא אירועים. הוא לא בניין עצמאי כי יש לו יחידות פרטיות, אין יחידות מסחריות, אין בריכה פרטית, יש בריכח משותפת לכל הבנייויי.

אנו סבורים כי בהתקיים העובדות שפורטו לעיל יש כדי לשלול את סיווג המלון כמלון 5 כוכבים, ובהעדר עדות סותרת מטעם המשיב, אנו מקבלים את טענות העוררת בכל הנוגע לסיווג הנכס.

מאחר שהעוררת עצמה טענה כי ניתן לסווג את המלון לפי רמה של 4 כוכבים,

אנו קובעים כי יש לסווג את הנכט בחשבון 832 בסיווג של בית מלון 4 כוכבים.

סוף דבר

מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר ביתס לשטחים המשותפים בשטח של 3,978 מ"ר בתוספת שטח הבריכה ודלפק הקבלה, כמו גס ביחס לקומת החניה 1-, וקובעים כי העוררת תהיה פטורה מתשלום ארנונה בגינם.

6. לעומת ואת אנו דוחים את הערר ביתחס לשטחים הטכניים וקובעים כי חיוב הארנונה

בגינם נעשה כדין.

7. לגבי סיווג הנכס אנו קובעים כי הנכס יסווג בסיווג בית מלון 4 כוכבים.

8. אין צו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים ביום 8.4.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

בכ |/\ער - / .4

לוייר: עו"ד אורה קניון חבר: רויית רונית מרמור - --%בר: "קש

שס הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009290 שליד עיריית תל אביב-יפו !

בפני חברי ועדת הערר+

*וייר: עו"ד אורה קניון

חבר: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד שירלי קדם

העוררת: איי קונספשיין בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברתי שטיבל 2 בתייא, שטחו 84 מ"ר והוא סווג בסיווג ייבנייניס

שאינם משמשיסם למגוריסיי.

העוררת טוענת שיש לסווג את הנכס בסיווג ייבית תוכנהיי או לחילופין ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייחיי. המשיב טוען שיש לדחות את טענות העוררת לגופו של עניין.

2 בנוסף העלה המשיב טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף.

משהועלו טענות מקדמיות, עלינו להכריע בהן תחילה.

לשט כך הורנו לצדדים לסכם בכתב את טענותיהם בכל הנוגע לטענות המקדמיות.

החלטתנו וו מת*יחסת איפוא לטענות המקדמיות בלבד.

3 לטענת המשיב יש לדחות את הערר על הסף בשל איתור בפניית העוררת למשיב בעניין ות.

לטענתו משמעות הפניה המאוחרת היא שלא הוגשה ייהשגהיי כדין וגם הערר לא הוגש כדין, ולכן יש לדחותו על הסף.

עוד טוען המשיב כי בפניית העוררת למנהל הארנונה נטען שיש לסווג את הנכס כייבית תוכנחיי, ורק במסגרת הערר שינתה העוררת את טענתה והיא מבקשת לסווג את הנכס בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי. לטענת המשיב ווהי טענה שעלתה לראשונה בערר ויש לראות בה הרחבת חוית אסורה.

4. העוררת טוענת שפנייתה למשיב נעשתה במועד ויש לראות בה השגה. מוסיפה העוררת כי

בתשובת המשיב לפנייתה צויין במפורש שיש לה זכות להגיש ערר, ולכן אף אס היה איתור בפנייתח יש לראות את המשיב כמי שהאריך את המועד להגשת השגה.

בנוסף, המשיב מנוע מלטעון כנגד השגה שהוגשה באיתור מאחר שתשובתו לכתב הערר הוגשה באיתור ניכר מהמועדיס הקבועים בתוק.

באשר לטענת המשיב על הרחבת חצית, טוענת העוררת כי היא רק הוסיפה לערר אפשרות לסווג תלופי ואין לראות בכך הרתבת תגית אסורה.