החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 9 בנובמבר 2015
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
"0 א מהים יחלדת שטת אינטגלאלית? 7
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009966 שליד עיריית תל אביב- יפו
155
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העוררת: בר רב מפעלי תעשייה והשקעות בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת הינה בעלים של נכסים ברחובּ דרך בן צבי 24-26 בתל אביב המשמשים כמפעל לייצור קמח.
המחלוקת בין העוררת למשיב התלה עם קבלת הודעתו של המשליב מיום 19.6.2013 .
במכתבה של מנהלת היחידה לבחינת תיוביס אצל המשיב הנושא את התאריך 19.6.2013 מצייו כי /בליקת ומלידת הנכסים שבנלון העלתה נתונים שונים מאלה המופיעים בספרי העיריית בנוגע לחיובם באלנונה כללית, עוד עולה כי הנכסים תמופיעיס לעיל בכתובת דרך בן צבי 24 דלך בן צבי
בהמשך מפרטת הגבי מלי בנד את השינויים אשר בוצעו כדלקמן:
עדכון שטח נכס מספר 2000370374 מ 5,248 מ"ר ל 5,981 מ"ר.
סך 472 מ"ר מתוך הסך הנייל חויב בחיוב ממגורות שכן '<מצאיי כי שטח זה הוא בשימוש ממגורות וחל עליו תעריף מיוחד על פי צו הארנונת.
ביחס לנכס 20003730386, הופחת השטח מ 269 מ"ר ל 223 מ"ר.
ביחס לנכס מספר 2000370382 הוגדל החיוב מ 2,998 מ"ר ל 3,487 מ"ר.
הנה כי כן , כך , ללא פירוט מיוחד ובלשון תמציתית שונה חיובו של בית העסק של העוררת בהיקף משמעותי כאשר מדובר בעסק הפועל בתחומי העיר תל אביב מאז שנות התמישים ומחויב בתיובי ארנונה אחרים במשך שנים רבות קודם לכן.
מאחר והערר שבפנינו חינו תולדה של הודעה גו מצאנו מקום להקדים ולהעיר למשיב כי ראוי
ונכון מבחינות האור הנישוט כל נימוקי השומה, כפירשידע לפדט אותם בהרתבה מנהל הארנונה 7-7 00000 רה בתשובתו להשגת העוררת ו/או בכתב התשובה לערר היו מובאים בפני העוררת כבר בעת שנשלחת
הודעת עדכון השטחים הראשונה. פירוט, שקיפות ובהירות תורמים לאמון הציבור במערכת
המיסוי העירונית ואף חוסכים במקרים רביט התדיינויות מיותרות למשיב ולעוררים.
ואלו נימוסי הערר:
- | יש לבטל את הגדלת השטתים על פי הודעות התיוב של המשיב שכן לא חל כל שינו?ל במבנים ו/או בשטחים של העוררת לעומת השנים הקודמות , לא נוספה כל בנייה תדשה ולא חל כל שינוי בשימוש .
ס אין לחייב 88 מ"ר מבנים שאינם ראויים לשימוש
0 יש להפחית שטח של 163 מ"ר בקומה א של נכס 2000370374 שאינם קיימים . בפועל
0 יש להפתית בנכס זה שטח של 28 מ"ר המשמשים כתלל 0 יש להפתית משטח נכס 2000370382 489 מ"ר מתוכם 287 מ"ר המשמשים כשטת גינוך .
0 יש לסווג שטת של 887 מ"ר בסיווג מגרש חנייה ללא תשלום - | יש לבטל את סיווגו של שטח של 472 מ"ר שסווג במשך השנים עברו בסיווג מלאכה ותעשייה ואשר סווג כעת בסיווג הספציפי של ממגורות..
- | יש לבטל את החיוב הנוסף שהושת על העוררת בעקבות השגתה ואשר נקבע בתשובת
מנהל הארנונה להשגה כדלקמן:
/עוד נוסיף כי במעמד הביקודת שנערכת בנוכתותך בתאריץ 29.10.13 נמצא כו למרשתך שטח ממגורות של 497 מלר שחויב בתעריף מלאכה ותעשייתיי.
בסהייכ מבקשת העוררת לבטל חיוב כולל של 971 מ"ר שחויב בסיווג ממגורות ולהותיר על כנו את החיוב הקודם בו חויבו בגין חלק וה של הנכס דהיינו 472 מ"ר בסיווג מלאכה ותעשייה.
לחילופין מבקשת העוררת לקבוע כי במידה ויוותר תיוב הממגורות בהם מאוחסנים חומרי גלס (חיטה) בסיווג ממגורות הרי שיש להעמיד חיוב וה על שטח של 222.35 מ"ר בלבד ולא על שטח של 472 מ"ר.
באשר לשטת הממגורות שנטען שגודלו 499 מ"ר, בעניין ה מבקשת העוררת לחליבה
77-77-7707 בשטחת של 105.63 מ"ר בלבד (קרילהפתית 393.37 מ'יר)- 777-7777 7-ה רה טרה
- | ביחס לנכס 2000370382 יש לצמצמס שטח החיוב בגין קרקע תפוסה ולבטל הגדלת החיוב בסך של 489 מ"ר.
- ככלל טוענת העוררת כי בהודעות החיוב של המשיב נפלו ליקויים בכל הקשור למדידות שנערכו בהתאם לפירוט שפירטה העוררת בהשגתה ובכתב הערר.
המשיב לעומת ואת פירט את עמדתו בתשובתו להשגה:
- | מחובתו לבחון את השטחים והשימושים בתתוס שיפוט העירייה אחת למספר שנים וכך נעשה במקרה וה
- הממגורות תויבו בהתאם לתעריף ספציפי הקיים בצו הארנונת.
- | אין טעות בחיוב שטח הממגורות שכן השטח נבדק ונמצא כי יש לתייב את קומת המרתף וכן את קומת הקרקע
- המשיב דוחה את הבקשה לפטור לחלק מהנכסים על פי סעיף 330 לפקודת העיריות שכן אין הנכסים עומדים בתנאל הסעיף.
- | ביחס לטענות העוררת בענלין חיוב כפול או חיוב חללים דחה המשיב את ההשגה כמו גם את טענת העוררת בעניין חיובים רטרואקטיביים.
טענת העוררת כנגד סיווג הסילואים בסיווג ייממגורות'י:
העוררת הגישה תצהירי עדות ראשית של משה קרמר המשמש כמנכייל העוררת ואת תצהירו של מר ברוך מוסקוביץ , מהנדס ובמנהל חברת 'ימדידות פלוסיי.
בתצהירו של משה קרמר מדגיש מר קרמר כי לא חל כל שינוי בפעילות העוררת המצדיק שינוי סיווג הייסילויי ממלאכה ותעשייח לייממגורות'י. עוד הניח עד העוררת תשתית עובדתית לכך שמדובר במחסן המהווה חלק בלתי נפרד מתהליך הייצור אשר סווג רובו ככולו בסיווג מלאכת ותעשייה.
*שהממגולות מושא הערלים הינן חלק בלתי נפרד מנכס המקלים מקות אחת. אחסון התבואת (החיטה) ואו התוצר הסופי (הקמה) הוא חלק טפל ונפווה בהליך הייצוד שכן תממגורות תופסות כ 15% מכלל שטת המבנים שבנכס , לכל היותר. מבתינה פיזית לא ניתן גם אם מאד היינו רוצים , לנתק בין הממגולות לשטח בו מבוצעת פעולת טחינת התיטה ואו אחסון הקמח, שכן צינולות מחבלים בין כל החהלקים..<
גם עד העוררת מוסקובי\ חזר על עמדה זו אולם אין ליתן משקל כלשהו לעדותו בעניין אה שכן מדובר בעד חיצוני אשר עוסק במדידות ואינו קשור ו/או אינו יכול להעיד על פעילות העוררת.
בחקירתו הנגדית לא נסתרה עדותו זו של עד העוררת.
עדי המשיב התייחסו גם הס לסוגיית טיווג הממגורות וצירפו לתצהיריהם את דותות ממצאי הביקורת.
בדוח ממצאי הביקורת אשר נושא ייתאריך בקשהיי מיום 28.4.2013 מתייחס העד חנופה כמה פעמים לקשר בין הסילואים לשאר המתקנים בנכס שבתוקת העוררת כדלקמן:
/..קומת גג- נראו סככות מקורות בוג אסבסט ,חדד מדלגות, צינודות המחובלים לס:לואים ...
...קומהת אי .....נלאה צינור מתכת כחול מחנבר לסילו ש לציין שצינורות מתכת. המוזכרים בפילוט מובילים את החיטה מהם*לואים לשאל המכולות לעיבוד?
לדוח ממצאי הביקורת הנייל צורפו תמונות מכלל המפעל לרבות הסילואים.
בדוח ממצאי הביקורת מיום 29.10.13 נכתב ממש כך. .1
/בממגודות עצמם נצפו חומל גלם (חיטה) ולא מוצר מוגמד (קמת) (תכלת בשדטוט).
בהמשך מפרט העד באיוּו קומח מצוי חומר גלס חיטה ובאיוו קומה חומר מוגמר -- קמת.
ביום 4.5.2015 נחקר העד יוסי חנופה על תצהירו .
הוא העיד ביחס לממגורות כדלקמן:
*לקומת הקדקע לא נכנטתי . תחיטה מצויה בקומת הקלקע. בקומת המלת לאיתי את החיטת שמגיעת מקומת הקלקע. מר קלמר הבעלים של הטתנה פתח את המשמכים ונשפכה חיטה מקומת הקרקע למרתף.....כשאתה אומל לי שהממגודות הן חלק בלתי נפרד מטחנת הקמת , אנו לא מבכין את השאלה. ראית? צימר שמחבר בין מקום שמיכת החיטה (הענן) לממגולות./
לאחר שעיינו בכתב הערר , כתב התשובה על נספתיו, דוחות ממצאי הביקורת ועדויות הצדדים ולאחר ששמענו את חקירות העדים שבפנינו הגענו למסקנה כי דין הערר ככל שהוא נוגע לטענת העוררת כנגד סיווג הסילואים בסיווג ממגורות להתקבל.
המשיב בעצמו, בתשובתו להשגה מיוסם 19.6.13 קובע ביתס לפעילות העוררת בנכס כדלקמן :
שעוד עולה כי הנכסים המופיעים בכתובת דרך בן צבי 24, דלך בן צבי 26 מהווים יחידת שטת אינטגראלית?
לא זו אף זו, המשיב מוצא לנכון להפתית שטת של 188 מ"ר מסך החיובים , אשר חויבו קודם בחיוב משרדים, בבתינת הולך הטפל אחר העיקר, כלומר אחר בית המלאכה והתעשייה.
על מה ולמה התליט חמשיב לשנות מחיובס של הסילואים כפי שסווג במשך שנים קודם לכן ולתחייבם בחיוב ממגורות לא ברור, שכן מעדויות חמשיב עצמו , ממצאי דוחות הביקורת שלו והראיות שהוצגו עולה כי פעילות העוררת בסילואים מהווה תלק בלתי נפרד מתהליך הייצור .
לעניין זה אין נפקות אס מדובר בחיטה עוד בטרם נטתנה והפכה לקמח או אס מדובר במוצר
הסופי -- הקמח. אלא שגם עד המשיב מעיד כי בסילואים, או בחלקם מצוייה חיטה , המועברת . דרך צינורת מקומת הקרקע לקומת המרתף וכי הסילואים מתוברים בצינורות לשאר חלקי המפעל.
גם אילו חיינו מוצאים תשתית עובדתית התומכת בטענת המשיב כי מדובר בחלק מופרד ומובחן משאר חלקי הנכס הרי שבהיות הסילואיםס חלק משרשרת הייצור של הקמח היה עלינו לקבוע כי מיכלי הסילו מהווים חלק טפל ונלווה להליך הייצור ואין מתקיימים כאן התנאים המאפשרים לקבוע כי מדובר במתקן רב תכליתי אשר יש לחייב כל בו בנפרד על פי ייעודו. .
הוכח כי בסילואיס מאותסנים חומרי גלס המשמשיט את בית המלאכה וגם מסיבה זו יש לחייבס בתעריף מלאכה ותעשייה.
המשיב לא הניח כל תשתית עובדתית המנמקת ו/או מצדיקה שינוי הסיווג בשנת 2013 לעומת הסיווג בשנים קודמות.
העוררת מפנה בכתב הערר ובסיכומיה לפסק דינה של השופטת סירוטה גייל בעניין עייש 122/00 מנהל הארנונה בעירית תל אביב ני טחנות קמח ישראליות בע"מ.
בית המשפט מתייחס באותו עניין למתקן רב תכליתי וקובע כי אין להסיק מההלכה הנוגעת למתקן רב תכליתי כי יש לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחיס קטנים טפלים ושוליים למחות העיקרית ככל שיהיו.
בעניין ממגורות אומר בית המשפט שס :
- | נמצאנו למלים כ קיום סעיף ספיציפי של ממגודת בצו אינו מחייב כ כל ממג(ל 40/0 > --ההררהססהטטשטה
הגדרתה תחויב על פי הסעיף אלא יש לבחון האם היא מהווה *חידת מיסוי נפלדת ועצמאית.
ניתן בהחלט לפרש את הסעיף כך שיחול לק על ממגולה העומדת בפני עצמת כמבחן עצמא ...ולא על ממגודה המשמשת מחסן אינטגראלי לפעילות ייצורית כלשתי ומתווה חלק בלת? נפלרד ממנה...משקבעתי כי לא ניתן להפריד בין הממגורה לבין הפעילות המתבצעת בתחנת הקמת נשמט בסיס טיעונה של ביכ המעלער לפיו יש לפרש המונח *מפעל תעשיית? בצמצום כך שיחול רק על מפעל המקים פעילות ייצורית... שכן אין עודדין על כך שטחנת הקמח היא מפעל תעשיית המקליים פענלות ייצולית כנדרש.?
המשיב מתייחס לפסק דין זה בסיכומיו וטוען כי יש לאבחנו מהמקרה שבפנינו שכן שםס היה מדובר בממגורה המשמשת לאחסון תבואה טרם טחינתה.
המשיב לא הניח תשתית עובדתית התומכת בעמדה צו. דוחות ממצאי הביקורת שלו מראים אחרת ותשובת מנהל הארנונה הרואה בכל עסקה של העוררת יחידה אינטגראלית אחת שומטת הבסיט מתחת לטיעון זה.
גס אם צודק המשיב הרי שבמסגרת הממצאים העובדתייט שהביא הצליח להוכיח כי רק בתלק
מהממגורות (ככל הנראה כמחצית משטתם - ממגורה אתת) נעשה שימוש לאחסון מוצר טופי = --- 000 רה קמח. שטח וה מהווה חלק וניח וטפל עוד יותר לסך הפעילות העיקרית ועל כן מתתזקת העמדה
לפיה יש לסווג חלק טפל גה על פי הסיווג העיקרי.
המשלב מוסיף וטוען כי פסק הדין אינו מחייב את ועדת הערר שכן מדובר בהלכה מנחה אך בלתי מחייבת.
אמרנו בעבר ונשוב ונאמר. ועדת הערר הינה גוף מנהלי אשר ראשית לכל צריך לסייע בידי הרשות השופטת בבדיקת העובדות וביישוס הוראות צו הארנונה לממצאים העובדתיים.
יחד עם זאת, מקום בו על ועדת הערר להכריע בהתאם להלכות משפטיות כפי שנקבעו על ידי בתי המשפט הרי שוודאי כי במקרה של הלכה של בית משפט מחוזי, אשר לא נסתרה כאמור על ידי
ערכאה גבוהה ממנגו, ועדת הערר מצווה להכריע במחלוקות בכפוף לפסיקת בית המשפט המחוזי בין אס מדובר בפסק דין מנחה או פסק דין מתייב.
לו חשב המשיב כי יש להעמיד את פסק דינו של בית המשפט בענייין עייש 122/00 הנייל למבחנה של ערכאה גבוהה יותר, תזקה עליו שהיה עושה כך.
טענת העוררת בעניין טעות בתישוב שטחי הסללואים :
העוררת משיגה על הגדלת שטתי החיוב של הסילואים/ממגורות וטוענת כי יש לתייבם בשטח של 5 מ"ר בלבד במקום 472 מ"ר , ובשטת של 105.63 מ"ר בלבד במקום 393.37 מ"ר כפי שמחייב אותן המשיב.
סה"כ טוענת העוררת להפחתה בסך שטחי הממגורות של 643.37 מ"ר.
העוררת טוענת כי המשיב יצר אבחנה מלאכותי של שתי קומות בשטחי הסילואים קומת מרתף וקומת קרקע וכי מדובר בכפל חיובים. וכן במבנה הממגורות לו מייחס המשיב 3 קומות. יש להפתית שתי קומות.
העוררת בעניין וה הביאה את עדותו של ברוך מוסקוביף.
מר מוסקוביץ חוזר בתצהירו בסעיפים 40-44 לטענות העוררת מבלי שהוא מניח בסיס עובדתי התומך בטיעוניו. ודאי לא תרשימים , מדידות או תמונות וכל ואת על אף שהוא מתיימר להביא עדותו כעד המתמחה במדידות ומנהל על פי עדותו את חברת , מדידות פלוסיי.
בתקירתו הנגדית הסביר לוועדה כי איננו מודד מוסך , הוא בעלים של משרד מדידות המעסיק ו
המשיב לעומת ואת צירף לדוחות ממצאי הביקורת תרשימים ומדידות המסביריס את הבסיס לחיוב הקומות הנפרדות בסילואים (ראה ציון ייענן'י על התרשימים ובעדויות הצדדים)
בחקירתו הנגדית נשאל עד המשיב גם על ידי הועדה וגם על ידי בייכ העוררת על ממצאי הדוחות בעניין אה ותשובותיו תיזקו את ממצאי דוחות הביקורת ושכנעו כי העוררת עושה שימוש ביותר
מקומה אחת בכל אחד מהסילואים :
ש....כשהוועדה שואלת אותי על שטח הענן עליו מצויין 222.35 מליר , מדוע הוא הניב בשטח כפו 2 . אמי מציין שלאיתי שתי קומות, קומת מלתף וקומת נוספת. *ולדיט לקומת המרתף במדדגות ברזל וכשאתת מביט למעלה אתה רואה תקדת בטון, היא הקומה הנוספת (קומת הקלקע)
...מ קלמל פתח את המשמכים (נשפכה תילטה מקומת הקלקע למדת 9?
עוד השיב עד המשיב לשאלות הוועדה:
+השטח בקומת הקרקע בגדול 160.11 מ"ר הינו מבנה המכיל קמת.. מבנה בקומה א 105.63 7/9 ובקומה ב 105.63 מליד ובקומת גג 128.04 מלר , מדובר במבנה בן 3 קומות שבכל קומה מאוחסן קמת?
הנה כי כן בעניין טענתה בדבר טעות בהיקף החיובים הנוגעים לממגורות לא הרימה העוררת את הנטל המוטל עליה בכדי להוכיח את טענתה ולפיכך דין טענתה זו במסגרת הערר שהגישה להידחות.
טענת העוררת בדבר סיווג שטחים על 9 סעיף 330 לפקודת העיריות - נכס לא ראוי לשימוש :
העוררת טוענת כי שטח של 88 מ"ר שבעבר לא חוייב על ידי המשיב אינו בר חיוב בהיותו שטח לא ראוי לשימוש.
העוררת מפנה לתצהירו של ברוך מוסקוביץ המתאר שטחי מבנים אלה כייחורבותיי ומבנים הרוסים.
בדוח ממצאי הביקורת מיום 29.10.13 נבדקה טענתה זו של העוררת וכך נכתב :
נצפו מספר כלובים של תוכים שונים, כלובים של תרנגולות, נראו מספר אנשים מאכילים את החיות ומנקים את הכלובים...?
בחקירתו הנגדית נשאל על כך עד המשיב וענה :
יכשהייתי בביקורת ראית שני עובדים המטפלים בעופות שנמצאים בשטח זה. לא בדקתי אם הם עובדים בטחנה . אה מה שראיתיי
הנטל המוטל על נישום להוכית כי נכס אינו ראוי לשימוש חינו נטל כפול. על הנישום להוכית כי הנכס ריק וכי על פי מבחני פסק הדין בעניין המגרש המוצלח מדובר בנכס אשר יינהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי.
אין חולק כי העוררת לא הרימה את הנטל בענלין זה. עד המשיב העיד כי נעשה שימוש בנכס ואילו העוררת לא הביאה ראיות התומכות בטענה כי מדובר בנכס שנהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, לא תמונות ולא ראיות אחרות.
מצוויס אנו לפעול בהתאם לפסיקה שנקבעה בבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלתיי) שס נקבעו אבני הדרך על פיהן מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת
= העיריות.(נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבו 2-5 5 רה סט הרהטה הטטק ה הטוהר
הראיות שנשמעו והוצגו בפנינו לא הותירו רושם באשר למצב יוצא דופן של הנכס שכן נמצא כי נעשה בו שימוש לפינת חל.
אין חולק כי ההכרעה בשאלה האם הנכס נהרס או ניגוק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אם הכרעה אובייקטיבית.
בנסיבות המפורטות לעיל לא הרימה העוררת את נטל ההוכחה ויש לדחות את טענתה בערר ככל שהיא מתייחסת לשטח של 88 מ"ר הנייל.
הטענה בדבר הפחתת 163 מ"ר שאינם קיימים בפועל , 20 מ"ר חללי מדרגות ו 8 מ"ר חלל מעלית :
העוררת תומכת את טענותיה אלה בשני סעיפים בשולי תצהירו של ברוך מוסקובי\.
כאמור העוררת לא מצאה לנכון לצרף כחלק מראיותיה מפת מדידה או ראיה אחרת התומכת בטענותיה אלה, לרבות לא תמונה או ראיה אובייקטיבית אתרת.
אין כל הבדל בין-האמור בתצהירו של מר קבמר לבין תצהירו של מר מוסקוביצ בעניין גה
עד המשיב לעומת ואת העיד כי ביצע אימות של המדידות שהיו בידיו מול הממצאים העובדתיים בשטח .
בתקירתו לא הודה עד המשיב כי בביקורת מיום 29.10.13 קיבל את טענות העוררת בדבר שטתים שיש להפחית -
..אינני יכול לאשר זאת. העבלתי את הממצאים בדויית הביקורת וכתבתי את מה שלאיתי.
אכן בדוח ממצאי הביקורת מיום 29.10.13 ישנה התייחסות חלקית לטענות העוררת בדבר הפחתת שטתים אך לא ניתן ללמוד מהאמור בדות לגבי טענת העוררת כי יש להפתית שטחים אלה.
לאור האמור לעיל ומאחר והעוררת לא הרימה כאמור את הנטל המוטל עליה בעניין זה יש לדחות הטענות בדבר הפתחתת שטחים של 163 מ"ר , 20 מ"ר וו 8 מ"ר.
טענת העוררת כי יש לבטל את הגדלת השטח המסווג כקרקע תפוסה ב 489 מ"ר :
העוררת טוענת כי לא הוגש תצהיר המודד מטעם המשיב להוכחה כי מפות המדידה על פיהן פעל המשיב מהמנות. כמו כן טוענת העוררת כי עד המשיב לא הצלית בחקירתו להצביע על השטח
שנוסף לקרקע התפוסת :
ייאני גם לא יכול להצביע על 489 מ"ר שנוספו בשטח הקרקע לעומת מדידה קודמתיי.
אכןו ראוי היה כי עד המשיב המציין כי אימת את מפות המדידה לעומת המצב בשטת היה משתמש בעת ביצוע מלאכתו גס במפות הקודמות ומשווה את השטח על פי מפת המדידה הקודמת למפת המדידה הנוכחית.
אלא שבמקרה וה , בו בחרה העוררת משיקוליה שלה שלא להציג מדידה נגדית ( על אף שהגישת תצחיר של מנהל משרד מדידות ! ) מטה את הכף בעניין וה נגד טיעוניה של העוררת שכן הנטל להוכיח כי המשיב טעה במדידותיו או כי עד המשיב טעה בשעה שערך אמות של המדידות מוטל על כתפי העוררת ואת הנטל הזה היא לא הרימה.
פתוחה בפני העוררת הדרך לעשות זאת בעתיד תוך הגשת ראיות מתאימות.
לאור האמור לעיל יש לדחות טענת העוררת כנגד הגדלת שטח החיוב של הקרקע התפוסה.
הנה כי כן יש לדחות את מרבית טענותיה של העוררת למעט הטענות בדבר סיווג הממגורותי. . .
איננו מוסמכים לדון בטענות בדבר אי תוקיות חיוב רטרואקטיבי.
העוררת טוענת נגד ההלטתו של המשיב לחייבה בחיובים החדשים מיום 1.1.2013 ולא מיום שנשלחה אליה הודעת החיוב ביוט 19.6.2013 .
בהיעדר סמכות תוקית לא נדון בטענתה זו של העוררת אולם נפנה את המשיב לפסיקת בתי המשפט בעניין תיובים רטרואקטיבייס אשר מאשרת ייביד קפוצתיי לרשות להטיל על נישום חיוב רטרואקטיבי ונמליץ למשיב במקרה זה לשוב ולבתון את התלטתו זו שכן הוכח עובדתית מהראיות שהובאו בפנינו כי מדובר בנכסים שהמשיב בדק ובחן פעמים רבות ואף נערכו בין המשיב לעוררת דיונים לא מעטים בעניין חיוב הנכסים.
חוקה (שלא נטתרה במקרה שבפנינו) שהעוררת לא הסתירה מהמשיב את השימוש שנעשה בממגורות ו/או את שטחן ו/או את שטח הקרקע התפוסה ו/או את מצבם של הנכסים בגינם היא טוענת כי אינם ראויים לשימוש.
בנסיבות אלה ספק אם בית המשפט המוסמך ייתן ידו לחיוב העוררת בחיובים הנייל מיום 3.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל תלקית כאמור לעיל.
לאור תוצאות החלטתנו אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 2.11.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בת משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשטי'א-2000,
לרשות הצדדים קלימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
8 2
= 7 ו
יו'יר: עו"ד אלון צק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל
קלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012022 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: ערייד גדי טל
העורר: אילייה בברשוילי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בשלהי שנת 2013 נודע לעורר כי הוא חויב בתשלומים בגין חובות ארנונה ביחס לנכס ברחוב חפר 8 תל אביב בשטח של 43 מ"ר ואת מיום 25.4.2012 ועד ליום 30.6.2013.
על פי תשובת מנהל הארנונה מיום 4.11.2014 חויב העורר בארנונה ''בהתאם לחוזה שכירות והודעה מיום 30.4.12 יי .
= = כמו כן חשיב מנהל הארנונה לעורר כי ייבבדיקה ברישומנו נמצא כי חיובך בארנונה הופסק החל.. ..
מתאריך 30.6.13 וזאת בהתאם לפנייה שהתקבלה ממשטרת ישראל- מפלג חקירות הונאה בתייא ובירור שנעשה עם בעל הנכסיי.
העורר טוען כי מדובר בנכס שאף פעם לא החזיק בו , לא ביקר בו ואינו מכיר את בעל הנכס שלכאורה חתם עימו על ההסכם השכירות . הוא טען כי פנה למשטרת ישראל בעניין זיוף תעודת הזהות שלו עוד ב 21.5.2012 בעקבות הונאת ביטות שהתגלה לו כי היח מעורב בה.
העורר טען כי פנה לראשונה לעיריית תל אביב ביום 26.12.13 וביקש מהעירייה לבטל את כל התיובים בהם חוייב בעקבות זיוף תתימתו ותעודת הזהות שלו וכי בהמשך נודע לו כי העירייה נעתרה לבקשתו רק מיום 1.7.2013 .
ביוסם 9.6.2015 החלטנו על זימון הבעלים של הנכס מר חיימוב יעקב בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו בתיק גה.
ביום 13.7.2015 התלייצבו לדיון בפנינו העורר, בא כוחו והצד השלישי.
בייכ העורר שב על טענות העורר ואף הגיש את המסמכים המסומנים ע/1 המעידים לטענתו כי מדובר בטענת גיוף . בייכ העורר הפנה אותנו להבדל בין חתימת העורר על המסמכים עע לבין 'ייחתימתויי לכאורה על תוגה השכירות .(2/9).
הצד השלישי טען כי חתם על הסכסם השכירות בנוכתות בא כותו ולאחר שהשוכר הודהה בפניהם באמצעות תעודת והות.
הצד השלישי הוסיף וטען כי יי מאחר ולא איתרתי את השוכר זרקתי את שטר החוב ואת חוזה השכירות לפח אחרי ששלוש שנים התזקתי אותו.*
הצד השלישי אישר כי נחקר במשטרה ביחס לזהות השוכר וזאת לאחר חיעלמותו של השוכר.
בתום הדיון הורינו לצדדים לסכסם טענותיהם בטענת העורר כי 'אינו מחזיקיי בנכט ולאחר
שהעורר והמשיב הגישו טיכומיהס ניתנת החלטתנו כדלקמן:
1
= = טענות הערר אינן נמצאות בגדר סמכותה של ועדת הערר:.....
עיון בתוזה השכירות מלמד כי מדובר בתוזה מיום 25.4.2012 בין העורר לכאורה לבין הצד השלישי לתקופה של שנח מיום 25.4.2012 ועד ליום 24.4.2013 .
מדובר בתוזה סטנדרטי, מעין טופס , אשר הצדדים השלימו את מרבית הפרטים העקרוניים בו בכתב ידם , פרטים כמו כתובת הנכס, תקופת השכירות ודמי השכירות.
עיון בצורתו של החוגה ע/2 מותיר בספק את גרסתו של הצד השלישל לפיה במעמד תתימת הסכם השכירות נתלווה אליו עורך דינו. ייאני נפגשתי אצל המתווך ואצל עורך הדין עם השוכר ובמעמד חתימת ההסכם היה גס השוכריי
סביר להניח כי לו אכן היה מלווה עורך דין את ההתקשרות כפי שבאה לידי ביטוי בע/? , לא היו נדרשים הצדדים לטופס סטנדרטי המושלם בכתב יד בסעיפים מהותיים שבו על ידי הצדדים.
הצד השלישי הודה במהלך הדיון כל :
*השוכר איגו דומה לאדם שהוצג לי עלי ביכ העולר בתור אזפיית?,
העורר טען וגרסתו זו לא נסתרה כי מעולם לא חתם על הסכם שכירות וה, אין זו חתימתו, מעולם לא החציק בנכס, הוא לא מכיר לא את הנכס ולא את הבעלים או את משכיר הדירה וככל הנראה מאן דהוא עשה שימוש בתעודת הוהות שלו שנגנבה. העורר צירף לכתב הערר מסמכים התומכים בטענתו, השוואה של חתימתו האמיתית לעומת החתימה המתנוססת על הסכם השכירות והעתקים מפניותיו למשטרת ישראל ולמשיב בענייין זויוף תעודת הזהות שלו.
לאחר שבחנו את הממצאים שהונחו בפנינו ואת טענות הצדדים, נכריע תתילה בטענת המשיב כי
טענת העורר בעילה של ייאיני מחזיקיי מצויה בגדר סמכויות ועדת הערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.
המועד בו נודע לעורר על קביעתו כנישוס על ידי מנהל הארנונה הינו על פי עדותו שלא נסתרה בסמוך לפנייתו למשיב ביום 26.12.13 .
למעשה בפנייתו מיום 26.12.2013 מעלה העורר לראשונה טענת איני מחציק בפני מנהל הארנונת.
המשליב בעצמו עונה לעורר ביום 4.11.2014 כי הפסיק את חיובו בארנונה החל מתאריך 30.6.2013 בעקבות פניית משטרת ישראל למשיב. כלומר, המשיב בעצמו מצא כי ניתן לדון בטענותיו של העורר ביחס לתיובים הקודמיט ליום פנייתו.
לפיכך הננו קובעים כי ועדת הערר מוסמכת לדון בערר ובטענות העורר כי לא התזיק בנכס בתקופה המלוחסת לו.
נותר לנו להכריע האם יש לקבל את טענת העורר ולקבוע כי בתקופה שבין 25.4.2012 ועד
3 לא התציק בנכס נשוא החיוב:
בתשובתו להשגת העורר טען מנהל הארנונה כי התיוב בארנונה בגין התקופה הנייל נעשה בהתאם לחוזה השכירות שנתקבל במשרדי העירייה וכי אין לעירייה לא את הכלים ולא את הסמכות לבדוק את אמינות המסמכים המתקבלים במשרדי העירייה. .
איו חולק כי הבעלים של הנכס נשוא החיוב הינו מר חיימוב יעקב אשר שמו גם מופיע כשם המשכיר על הסכם השכירות .
העורר טען בכתב ובפנינו ומעדותו עולה כי אינו מכיר את הנכס נשוא הערר, מעולם לא החזיק בו והוא לא חתום על הסכם השכירות .
העורר טען כי לא פגש את יעקב חיימוב מעולם.
מכל האמור לעיל הוצגה לנו תשתית עובדתית המבססת את טענת העורר כי לא חתם על הסכם השכירות אשר מכוחו לכאורה נרשם כמחזיק אצל המשיב.
הבעלים של הנכס (הצד השלישי) הודה למעשה כי היישוכריי עגב את הנכס וכי משטרת ישראל טיפלה בעניין הפסקת התזקה באותו הנכס ובפינוי תלק מהמבנה.
בדרך כלל במקרים כגון דא הצדק עם המשיב, אשר המחוקק הקל בנטל המוטל עליו בכל הקשור לבדיקת והות המתזיק המדוות לו ביחט לנכסים ברחבי העיר.
אולם די לעיין בתוזה השכירות שהוצג לנו בכדי לפקפק בטענה כי במהלך החתימה על הסכט השכירות נעור הצד השלישי בעורך דין או בבעלי מקצוע אחרים, והדבר יוצר ספק רב באשר לאמיתות ההסכם ותוקפו.
במקרה זה אין לפעול על פי הכלל שכן כעולה מהראיות והנסיבות שהוצגו לנו לא ניתן להותיר את החלטת המשלב לרשום את העורר כמחציק בנכס, ודאי שלא לכל תקופת התיוב נשוא ערר וה.
גם החלטת המשיב להפסיק את רישומו של העורר כמחזיק בעקבות פניית משטרת ישראל למשיב תומכת במסקנתנו.
תכלית המחוקק , להביא לכך שהמחזיק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההחזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ובלתי אמינה שכזו.
אפשר לקבוע כי העורר הרים את נטל ההוכחה הכבד הנדרש המצדיק סטייה מההסדר הקבוע בפקודת העיריות .
---77777 = קבלת טענת העורר לפירלא חתם על תוצה השכלרות ולמעשחה כל לא נעשה דבר, הוא לא תתם, לאי- 7-7777- 7-ה הוטעה לתתום ולא היה לו כל קשר לנכס, מביאה בהכרח למסקנה כי ביחס לנכס נשוא הערר לא יכול היה העורר למסור הודעה על חדילת תזקה כמתחייב מהוראות סעיף 325 לפקודת העיריות שכן לא ידע ולא יכול היה לדעת כי מאן דהו דיווח למשיב על שמו כמחזיק ועל כן אין לראות בו לעניין וה אף יימחזיק קונסטרוקטיבייי.
לפיכך הננו מקבלים את הערר וקובעים כי העורר לא החציק בנכס וה בתקופות המיוחסות לו.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים חיום 2.11.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין
בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ההל אתר תאינטרנט של המשיב.
/ יח אצשלום לוי הנל:נני
*ו'יר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו/'ח אבשלום לוי חבר: עו''ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140008400 4 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועד'ת הערר:
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: נבנצל טוביה
גגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ערר זה הוחור להכרעתו לאחר שביום 3.3.2014 ניתנה על ידי ועדת הערר החלטה הדוחה על הסף את הערר בשל איחור בהגשת הערר.
ביום 29.2.2015 נתן בית המשפט לעניינים מנהליים פסק דין בעמיינ 4144-26-03-14 הנותן תוקף להסכמה בין הצדדים לפיה הדיון בערר חוזר לוועדת הערר לצורך הכרעה בטענות לגופן.
ביום 7.9.2015 ביקשו הצדדים מוועדת הערר להכריע בתיק וה על סמך הראיות שהוגשו, עדויות הצדדים כפי שנשמעו והסיכומים שהגישו לגופו של המחלוקות.
לפיכך עלינו להכריע בשתי טענותיו של העורר:
האחת כי אין לחייב בארנונה את נכס מספר 2000248405 , המהווה שטת של דירה מספר 9 בבניין , דירה שלא נתקבל היתר בנייה בגינה ועל כן לא חוברה לרשת החשמל והמים ולא נעשה בה שימוש.
כמו כן טוען העורר כי יש לבטל החיוב היחסי של דירה זו (נכס 2000248405) ו/או לשני הנכסים הידועים כנכס מספר 2000248435 ונכס מספר 2000248410 בחלק יחסי מהתיוב שהושת על מרתף הבניין בשטח של 21.75 מ"ר לכל יחידה שכן מדובר בשטח משותף שאינו בר חיוב .
בסיכומיו מציין העורר כי אין מתלוקת עובדתית בין העורר למשיב בשאלות הבאות :
היתר הבנייה שניתן לבניין כלל 8 דירות ונכס 2000248405 נבנה ללא היתר בנייה. דירה זו מעולם לא חוברה לחשמל או מים ולא נעשה בה שימוש למגורים.
הדירה מופרדת מהיתידה הסמוכה לה בלוח דיקט כפי העולה מעדותו של עד העורר.
העורר טוען כי יש לפטור יחידה ו מארנונה בשל העדר נכס ו/או היות הנכס נכס שאינו ראוי לשימוש .
באשר למרתף , העורר טוען כי אין מדובר בשטח משותף אשר סעיף 1.3.1 + לצו הארנונה מתריג אותו מכלל השטתים שיש לחייבם בארנונה בבניין מגורים.
המשיב לעומת זאת טוען כי שטח דירה 9 הינו שטח בר חיוב בהיותו שטח המופרד בלוח דיקט מיחידת מגורים אחרת וכי לא הוכח כי שטת צה נכנס בשערי סעיף 330 לפקודת העיריות וכי חוא אינו עומד בתנאים המצדיקים פטור מנכס שאינו ראוי לשימוש.
באשר למרתף -- המשיב מפנה ללשון הצו הקובעת כי רכוש משותף שנעשה בו שימוש , למשל לאחסנה, הינו בר חיוב , גס בבניין אשר תלקיו האתרים משמשים למגורים.
לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים , בחקירת עד העורר ובסיכומי הצדדים הגענו
למסקנות העובדתיות כדלקמן:
שטח נכס מספר 2000248405 = אינו דירת מגורים נפרדת . מדובר בשטת שנבנה בסטייה מהיתר בנייה ו/או שלא על פי היתר , הוא מופרד בלוח דיקט מהדירה הסמוכה לו, יש כוונה לעשות בו שימוש בעתיד ולדווח על כך למשיב על מנת שיתאים חיובי הארנונה לדיווח ולשימוש.
שטח המרתף משרת את דיירי הבנייו או חלקם לאחסון , לחלק מהדיירים מפתח למרתף ומי שמעוניין לעשות במרתף שימוש לאחסנה פונה לאותם הדיירים .
על בסייס הממצאים העובדתיים הנייל נכריע במתלוקות נשוא הערר כדקלמן:
יש לדחות טענת העורר לפיה חלק הבניין שנבנה ללא היתר בנייה אינו בר חיוב בארנונה .
העורר אף לא הוכיח את טענתו החלופית לפיה שטח וה הינו נכס לא ראוי לשימוש. הוא לא הניח את התשתית העובדתית המתייבת את העורר על פי פסק הדין בעניין המגרש המוצלח כאשר הוא מבקש להרים הנטל המוטל על נישום המבקש פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש.
למעשה מבקש העורר לקבל פטור על פי סעיף 330 לפקודה בשל אי יכולתו לעשות שימוש בנכס
כדירה נפרדת ממניעים משפטיים הקשורים בהיתר הבנייה ו/או בניית נכס ּה בסטייה מהיתר ו/או ללא היתר בנליה . העובדה כל כפועל יוצא מכך שטח וה מופרד היום מהדירה הסמוכה לו בלוח דיקט עד שיצורף לדירה זו ויוכשר כחלק מאותה הדירה אינה מצדיקה את דרישת העורר שלא לראות בנכס ות נכס בר חיוב בארנונה שכן אין תולק כי הוא מהווה חלק מהגדרת 'יבנייןיי על פי צו הארנונה.
צודק המשיב באשר לכך שהעוררת לא הניחה כל תשתית עובדתית או ראייתית התומכת בטענה כי הנכס אינו ראוי לשימוש.
מצווים אנו לפעול בהתאם לפסיקה שנקבעה בבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ'
עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלחיי) שם נקבעו אבני הדרך על פיהן מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) המכיס אותו בפטור המבוקש.
הראיות שנשמעו והוצגו בפנינו לא הותירו רושם באשר למצב יוצא דופן של הנכס למעט העובדה כי-מדובר בנכס-שכרגע-אין-בורשימוש-והוא-מופרד בלות-דיקט-מדירה-הסמוכה-לו-
אין חולק כי ההכרעה בשאלה האם הנכס נהרט או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אס הכרעה אובייקטיבית.
מצווים אנו להכריע , האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי נכס זה , על אף שאין בו שימוש כאמור וחרף העובדה שנבנה ללא היתר (ואשר לא ימנע על פי עדות עד העורר מהעורר לעשות בו שימוש) , יינהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי.
הנכס נשוא ערר ה הינו נכס המצוי בבניין שבנייתו הושלמה , הנכס הסמוך לו ואשר מיועד להיות מחובר אליו מחובר למים ולתשמל, לא הוכת כי מסוכן לעשות בו שימוש ולא הובאה אף ראייה כגון תמונה או חוות דעת מומחה או כל ראייה אתרת באשר למצבו.
לא כל בניין ריק ולא כל נכט שאין משתמשיט בו נכנס בשעריו של המבחן האובייקטיבי וזוכה לפטור בשל נכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו.
הטיעון כי לא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל מניעה משפטית אינו נכנס בגדר תשיקוליס המצדיקים לפי הפטיקה הגדרת נכס כנס שאינו ראוי לשימוש ( ראה לעניין אה עתיימ (תייא)
1 אגבבר ני עיריית חולון ) במיוחד נכונים הדברים כאשר נמצא במקרה שבפנינו כי בכוונת העורר לעשות שימוש בנכס חרף הנטען לגבי מצבו. רוצה לאמר אין קשר בין המבחן האובייקטיבי להגדרתו של נכס כנכס שאינו ראוי לשימוש בבחינת נכס יישנהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי לבין מניעה משפטית המונעת שימוש בנכס.
כאמור, לאחר שבחנו את עדויות הצדדים, עיינו בכתבי הטענות ובתמונות שצורפו וסיכומי טענות הצדדים הגענו למסקנה כי הגדרתו של הנכס נשוא ערר ה כנכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו אינה מתיישבת עס השכל הישר כמו גם לא עס מטרת המתוקק אשר ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.
באשר לטענת העורר בעניין חיוב יחידה זו בתלק יחסי בחיוב המשותף וחיוב היחידות הנוספות
בחלק היחסי ברכוש המשותף ,היינו בגין השימוש במרתף הבניין :
אין מחלוקת כי במרתף נעשה שימוש כפי שעולה מדות ממצאי הביקורת של המשיב ומעדותו של עד המשיב ומהתמונה מ/1 . העורר ויתר על חקירתו של עד המשיב שכן לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לשימוש במרתף על ידי דיירי הבניין ו/או חלקם.
העור טוען כי שימוש בשטח משותף כמרתף לצרכי אחסנה פטור מחיוב ארנונח שכן אינו נוכר..
במסגרת רשימת השימושים המפורטת בסעיף 1.3.1 + לצו הארנונה.
המשיב לעומת זאת מפנה ללשון הסעיף בח נאמר :
*שטת משותף בבניין שרובו משמש למגורים בו שני מחזיקים או יותר לא *חויב, למעט שטחים המשמשים לבריכת שחייה, חדרי מש חקים וכדומה .><
עוד מפנה המשיב ללשון סעיף 2.3.2 לצו הקובע כי שטחים משותפים כגון חדרי משחקים , בריכות שחייה או שטת משותף אחר יחויבו בתעריף מגורים.
האם על פי לשון הסעיף ניתן ללמוד כי מדובר ברשימה סגורח וכי במידה ובמרתף הבניין שבפנינו לא נעשה שימוש לבריכת שחייה או חדרי משחקים שטת זה אינו בר חיוב ז
הוראות הצו קובעות מפורשות אחרת. הצו נוקט פעמיים בלשון המאפשרת חיוב שטח משותף בבניין מגורים במידה ונעשה בו שימוש על ידי הדיירים ועל פי סיווג מגורים.
הצו נוקט בלשון ייוכדומהיי או יישטח משותף אחריי.
אין מדובר במקרה שבפנינו בחלק מהשטחים המשותפים המהווים חלק אינטגראלי משטתלי הדירות כגון חדרי מדרגות או מעברים.
במקרה שבפנינו מדובר בשטח ספציפי אשר נעשה בו שימוש מועיל ומוסיף ערך לבעלי היחידות בבית המשותף וזאת לאחסנה . אין שונה שטה וה משטת המשמש לחדרי משחקים או בריכה ואפשר לראות בו שימוש הדומה לשימושים אלה ומכאן כי יש לחייב השימוש בשטח זה על פי תעריף מגורים ולהשית אותו באופן יחסי על כל אחד מהמחציקים בבית המשותף.
לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.
משלא נתבקשנו לעשות כן , אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 2.11.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה צו באַתר האינטרנט של המשיב.
₪ | .
לוייר: עד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל
77 קללדנלת: ענת לו 777
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
+ שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כא בחשון תשעו
י 5
מספר ערר: | 12:27 / 140012918
מספר ועדה: | 11254
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר/ת: שלמה ויאולט
-נב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
כתובת של שלמה סדי מזל מתי - תא דואר 211 דואר נע גליל מערבי קיבוץ איילון.
הערר שלפנינו נסוב על חנות ברחוב שנקין שהכניסה אליה בין שנקין 2 לשנקין 4.
בשלהיי שנת 2014 הוחל בשיפוץ חיצוני של הבניין שכתוצאה ממנו לא ניתן היה לעשות שימוש בחנות. בנוסף, השוכר של החנות סיים את השכירות, והחנות נותרה ריקה.
העוררת מבקש פטור לפי סעיף 330. ייתכן והפטור צריך היה להינתן לעוררת אילו הייתה פונם. ..
ומבקשת אותו בזמן. בדיעבד העוררת הגישה את הבקשה באיחור, ובגוסף לאחר שבקשתה והשגתה נדחו, היא גם איחרה בחודש ימים בהגשת הערר ובנוסף גם לא ביקשה ארכה להגשתו.
המשיב ביקש כי הערר יידחה על הסף ולגופו.
ועדה זו סבורה כי יש להקפיד על הגשת העררים במועד או למצער להגיש בקשות מנומקות לקבלת ארכה להגשת ערר וזאת כתנאי מוקדם לדיון בבקשה ושקילתה. דבר זה לא נעשה בענייננו ודי בכך כדי שהערר יידחה.
בנוסף, כאמור מבקשת העוררת לקבל פטור גם לתקופה שקדמה להגשת ההשגה וגם לתקופה שלאחר שהסתיים הבקשה הקודמת שהגישה. הצדק עם ב"כ המשיב שהמשיב מנוע מלתת פטורים שאינו רשאי לתיתם עפ"י הדין. בנוסף, הלכה פסוקה היא כי נוכח טיבם של דיני המס והארנונה בכלל זה ראוי להקפיד על פרוצדורה ועל מועדים.
נוסיף כי לדעתנו ובניגוד לעמדתו של המשיב ראוי היה שהפטור היה ניתן, שכן תכלית סעיף 330 כפי שפורש מתקיימת במקרה זה.
נוכח זאת, אנו ממליצים בפני המשיב לשקול לתת לעוררת, לפנים משורת הדין פטור מ- 15/2/15 ועד ליום 30/4/15 בלבד.
בכפוף לכך אנו דוחים את הערר על כל חלקיו ללא צו להוצאות
ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 03.11.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בִית המשפט לענייגים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
₪
יו"ר: עו"ד גרא אהקד חבר: עו"דיריהאן סעיד
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כב בחשון תשעו
55|[
מספר ערר: | 11:05/ 140012941
מספר ועדה: | 11255
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: ק. מינץ חברה קבלנית לבנין בע"מ
[ [
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ליישום האמור במכתבו של אלברט גולבר מיום 18/10/15 -
ולמחיקת הערר.
כמו כן, התייתר הצורך לדון בערר 140013314, משכך הוא נמחק והדיון שנקבע בו מבוטל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/-
2 0 ,ו
יו"ר: 3 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: ₪"
שירלי
שם הקלדנית: ענת ?ןי
/
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כב בחשון תשעו
1-5
מספר ערר: | 11:55 / 140011957
מספר ועדה: | 11255
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העוררים: מלילי יריב יוסף, הורביץ חיים אילן
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כמפורט בפרוטוקול.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2015.
יו"ר: עו"ד לוי 6 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 155
שליד עיריית תל אביב-יפו 12
1008
בפני חברי ועדת הערר:
יויר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: דייר ויו רייך, רויית
.1
העוררת: אופוס הפקות בע"מ
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
במסגרת העררים המאוחדיס שבפנינו נתקפת החלטת המשיב בנוגע לנכסים אשר מוחזקים על ידי העוררת בשדרות קקייל 99, ברתי ראול ולנברג 2, ובשדרות רוקח 101. בהחלטת המשיב
מיום 8.4.14 נדחתה טענת העוררת לסיווג הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.
טענות העוררת
2
העוררת טענה בכתב הערר כל היא עוסקת בעריכת וידאו, סרטיט ותוכניות טלוויזיה. העוררת טענה כי אינה עוסקת בפעילות רעיונית ואינה עוסקת בהפקה של סרטים אלא בעריכה טכנית.
הנכס סווג בסיווג מלאכה ותעשייה מיום 1.8.2003 ועד ליום 31.12.2013 ובשנת 2014 שונה הסיווג, למרות שלא שונתה הפעילות.
העוררת התייחסה בכתב הערר לשני הליכי ערר קודמיסם בהם נקטה בשנים 2007 ו-2010 שהובילו להסכמים עס המשיב בנוגע לסיווג הנכס לפי סיווג מלאכה ותעשייה עד לסוף שנת 3,
העוררת טענה לקיומו של השתק פלוגתא לאור ההסכמים הקודמים לסיווג הנכס בהתאם להחלטת ועדת הערר שניתנה בעניין אד פילמס (ערר 140006862 זד פילמס בע'ימ נ' עיריית תל אביב (החלטת ועדת הערר מיום 29.7.13).
העוררת טענה עוד כי שינוי הסיווג אינו נובע משינוי בפעילות אלא כתוצאה משינוי במדיניות והדבר מהווה שינוי של צו הארנונה בחוסר סמכות.
1
6. העוררת טענת כל יש לקבל את הערר ולהותיר את הסיווג תעשייה ומלאכה לפי שטח של 450.8
מייר.
טענות המשיב
7 המשיב טען בכתב התשובה כי העוררת עוסקת בפעילות של עריכת תכני וידאו כתוכניות טלוויזיה, סרטים וכוי. בנכס לא מתבצעות הפקות ואין פעילות קריאייטיב.
8 המשיב טען כי טענות בדבר שינוי מדיניות העירייה ובדבר הליכי הגבייה אינן בסמכות ועדת הערר.
9. בהתייחס לטענת העוררת לפיה קיים השתק פלוגתא נטען כי הכרעות בשנות מס קודמות אינן
יכולות לעמוד לבתינה חוזרת מקום בו לא חל כל שינוי בנסיבות אולם במקרה דנן חל שינוי באקלים השיפוטי ובצו הארנונה. אומנם הצדדים הגיעו להסכמות בשנים קודמות אך אין מדובר במקרה זה בהכרעה של ועדת ערר אשר בחנה את הראיות ולא חל הכלל של השתק פלוגתא.
0. המשיב טען כי הנכס סווג כדין עת התברר כי העוררת עוסקת אך ורק בעריכה ולא בייצור
סרטים או כל דבר אחר.
הדיונים בפני הוועזיה ומסגרת הדיון שבפנינו
1. לאחר שקיימנו דיון מקדמי ונדונה בין היתר שאלת השטת בגינו מתוליבת העוררת בגין הנכס
ברחוב קקייל 99, הוגשה מטעם המשיב הודעה בה הובהר כי המשיב מתייב את העוררת בגין שטח כולל של 553 מ"ר מתוכם 135 מ"ר מרפסת גג. תיוב זה הוא מיום 1.1.2014. המשיב התייחס גם לסיווג הנכס. לאור תגובה שהוגשה מטעם העוררת החלטנו לקבוע את התיק לדיון הוכחות וניתנו הנחיות להגשת תצהירים.
2 בתאריך 13.5.15 קלימנו דיוך הוכחות במהלכו נחקרו העדים מטעם הצדדים. בתום דיו רה ההוכחות אפשרנו לצדדים להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו, התיק בשל להכרעה.
נציין כי הצדדים הסכימו כי החלטה זו תחול גם על שנת 2015.
דיון והכרעה
לצורך חדיון הנכסים בשדרות קקייל 99, ברתי ראול ולנברג 2, ובשדרות רוקת 101. יקראו להלן:
ייהנכסים'י.
א. סיוג הנכטים
3. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקיס של נכסים בתתומי חרשויות המקומיות היא מט
הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778, 5 (1992) נקבע כי '/[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]/.
14. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992
קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:
'(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; האונונה תחושב לפי *חידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.
(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעויים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה
הכללית... '
5. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך צו הארנונה הם:
א. | טעיף 3.2 לצו: ייהארנונה הכללית לבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים,
שירותים ומסחר..."
ב. סעיף 3.3.1 לצו אשר דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשייה.
6. מקובל לערוך שימוש במבתניס שנקבעו לזיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשלית,
כפי שהופיעו נקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקייד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ פייד מח(1) 200 (להלן - '/עניין רעיונות''); ו-עמיינ (מתוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבוי' 15.11.2007)
(להלן: 'ענלין גאו- ד'ע), כדלקמן:
א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.
ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבתן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.
ד מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-תיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזה.
7. בהתייחס לסיווג מלאכה, דן בית המשפט העליון במבחניט שנקבעו בעניין רעיונות וקבע
בפסק דינו בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה 3
בע'ימ, (פורסם בייגבו'י מיום 21.9.10) (להלן - י/עניין מישל מרסייה") כי הם אינם רלוונטים כניתנתם לצרכי הגדרת בית מלאכה.
בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבתניס שנקבעו לזיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבתנים אלו אינם יכולים לחיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשייתניי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -
5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.
8. 'בית מלאכה' הוגדר במילון אבן שושן כ - "סדנה, מקום לייצור כלים ומכשירים שונים או
לתיקונם: נגריה, מסגריה, מפחה וכו' - בתי מלאכה הס בעניין עמיינ 27754-05-11 אשל מאיר נ. עיריית תייא (מיום 14.12.11) התייחס בית המשפט וציין כי פרשנות כלכלית רואה בבית מלאכה בית חרושת קטן, המייצר מוצרים בכמויות קטנות, חלקם הניכר בעבודת יד ובעורת מכשירים פשוטים וגורמי ייצור מוגבלים *הסית .. בבית המלאכה עובד האומן
(ח08ח678105) כגון החייט, הסנדלר, הנגר, הנפת או המסגר.
= = - = --19:-בעניין-עעיים 2503/13-אליהו-זהר-נ' עיריית-ירושלים,-נקבע כי-השירות-שניתן-בּבית מלאכה-
הוא בעל מאפיין יתעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשלים (יצווארון לבן). עס ואת הובהר שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים.
0. באופן פרטני בעת האחרונה פורסמו מספר התלטות הנוגעות לעריכת סרטים הן על ידי ועדת
הערר בהרכביה השונים והן על ידי בית המשפט המתוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים.
1 בעמינ (מחוזי-ת'א)-30939-10-10-איי אל-וויפוינט- בע"מ-נ' מנהל הארנונה בעיריית- תל אביב (החלטה מיום 8.3.2012) (להלן- ''עניין איי אל וולפוינטיי), נדונח פעילות העוררת אשר עוסקת ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממותשבת עבור פרויקטים בתחום הנדליין.
בית המשפט קבע כי הוא אינו רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכט כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גס מבתינהח תכליתית נקבע כי אין הצדקה לסיווג הנכס תתת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדלר או תופר לסרט הדמייה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו היא ליצור המחשה ויזואלית לקונים פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתיים בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה חלק מתהליך שיווק הפרויקט).
2. בעמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ביום 26.8.14)
(להלן: 1% פילמסי) נקבע כי יש לראות בעבודת הפוסט-פרודקשן ייפעילות ייצוריתיי על פי כל אחד ממבחני הפסיקה, לסיווג הפעילות כתעשליה ודחה את הטענה לפיה מדובר בפעילות של בית מלאכה. נציין כי באותו עניין נקבע כי עיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיון:
'י12. לטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלם, הוא צילומי הסרט/הסרטון , עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילום הגולמי בעצמו , ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מחייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשיון מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קוליים ואחרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקותותיו במשרדו ולכן עוסק בתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשה.
3. החלטה שונה ניתנה על פי בית המשפט המחופי בעניין עמיינ 63527-09-14 ברודיקאסט וידאו
ש.ב. בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) (להלן: '/ברודקאסטיי). בית המשפט המהוצי דן בשאלת סיווג של העסק, שעיקר עיסוקו הוא פוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויזיה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב. בית המשפט המחוצי דחה את הערעור המינהלי. בין היתר נקבע בפסק דינו כי פעילות המערערת ועובדיה נוטה להלות ייאמנותיי, ואת להבדיל מייייצוריי או יימלאכהיי. בכל הנוגע למבחנים שנקבעו
בפסק דין יירעיונות'י, נקבע בפסק הדין כך:
ייאשר למבחן 'ייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, הפעילות בנכסים שבמחלוקת היא קבלת חומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לחומר צילום דיגיטלי אתר. דומה שאין מחלוקת על כך שכלי הקיבול הפיזיים בהם נשמר חומר הצילום האמור זהים, וזאת בין שמדובר בחומר הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד. קרי, אין מדובר ביישינוי מוחשייי הנראה לעין בחפץ, אלא בשינוי התכנים הדיגיטליים השמורים בלבד.
סביעה כי די בכך לענות על המבחן שבפסיקה, משמעה פריצת האפשרות לטעון כי כל עבודת מחשב באשר היא מהווה פעילות ייצורית, באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד - כך לדוגמה, ניתן יהיה לטעון כי משרד עורכי דיו אשר המנסח מחדש מסמכים הנשלתים אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים ייפעילות *יצוריתיי.
כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ביימימד הפסיכולוגייי שבצריכת התוכן קודם לעיבודו, אך ודאי שלא לכך כיוון פסק דין יירעיונות'י.
אשר למבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, המערערת מבצעת עבודותיה על פי הזמנת לקוחות על פי הגדרותיהם וצרכיהם הספציפיים, וכפי שציינה ועדת הערר בצדק, אין מדובר ביימוצרי מדףיי המלועדיט לציבור בלתי מוגדר. באופן השימוש של לקוחות המערערת באשר טופק להם מידה - בין הפצה רחבה של התוכן, ובין שימוש אישי בו - אין כדי לשנות את מהות פעילותה של המערערת עצמה.
אשר למבחן חייכלכלייי, עיבוד תומר הצילום בידי המערערת יוצר ערך מוסף ללקוחותיה, אשר עבורם יש ליכולת להשתמש בגרסה הערוכה ערך כלכלי גבוה מאשר לחומר הגלם. ספק רב האם למי שאינו אותו לקוח קיים הבדל, לא כל שכן הבדל מהותי, בשוויו של התומר הערוך.
באין ייערך שוקיי מעין וה, איני סבורה שניתן לראות בכך יפעילות ליצוריתיי.
= | אשר לי'מבחן ההנגדהיי, כוועדת הערר, סבורה גם אני כי צירופס של המאפיינים השונים שפורטו לעיל, מטה את הכף לסיווג פעילות המערערת כיישירותיי, להבדיל מייייצוריי.
לסכום נקבע כי המינוח 'ישירותיסיי הוא הקרוב ביותר לעניינה של המערערת, העונה על כל המאפיינים של 'י...מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי...'י. אין מדובר בפעילות ייבמבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצוריי או בייייצור המוני של מוצריסיי כנדרש לסיווג ייתעשייהיי, ואף אין מדובר בייעבודת כפייםיי כנדרש לסיווג יימלאכהיי.
מן הכלל אל הפרט
4. בהליך הבאת הראיות בפנינו התברר כי העוררת עוסקת בהשכרת חדרים וציוד לצורכי עריכת
סרטים. העוררת עצמה אינה עוסקת בעריכה. המשיב טען כי לאור העובדות שהתבררו, העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי השימוש הינו לצורכי עריכת סרטים (ואת מבלי לגרוע מהטענה כי פעילות של עריכת סרטים אינה צריכה להיות מסווגת בסיווג תעשייה). העוררת טענה בסיכומי התשובה כי העובדה שהשימוש שנעשה בנכסים הוא עריכת וידאו לא היה שנוי במחלוקת. ובכל מקרח די בכך שהשימוש בפועל הוא בתחום עריכת הסרטים כדי לסווג את הנכס בסיווג יימלאכה ותעשייה.
5
.6
7
.9
.0
.1
בנסיבות העניין עלינו לבחון את השימוש שנעשה בפועל בנכסים. מר מטרני, הבעלים והמנהל של העוררת הבהיר בעדותו כי אין לו שליטה על התהליך אולם לא ניתן לומר כי העוררת עצמה אינה נוטלת חלק בתהליך, גם אס החדרים מושכרים. העוררת אתראית על הציוד, מבצעת העברת חומרים לשלבים השונים של העריכה באמצעות טכנאים, מבצעת גיבויים וכוי.
בכל אחד מהנכסים נשוא הערר מצויים תדריס אשר משמשים לעריכת וידאו.
העוררת הפנתה לפסק הדין שניתן בעניין ד פילמס ולמספר התלטות שניתנו על ידי ועדת הערר. כאמור לעיל הפסיקה שניתנה בעניין עריכת וידאו אינה אחידה. ועדת הערר אינה
כפופה להחלטות ועדת ערר אחרות.
בבתינת כלל העובדות שהוצגו בפנינו החלטנו לדחות את הערר בשאלת הסיווג מן הטעמים הבאים.
. הפעילות בנכסים שבמחלוקת היא קבלת חומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לחומר צילוט דיגיטלי
זהים, וזאת בין שמדובר בתומר הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד, כך שאין ישינוי מוחשייי הנראה לעין בחפץ, אלא בשינוי התכנים הדיגיטליים השמורים בלבד.
בנכסים אשר מושכרים לגופיט שונים מתבצעת פעילות על פי הזמנת לקוחות שונים ועל פי צרכים ספציפיים. לעניין וה לא הוכח על ידי העוררת כי היא עומדת במבחן ''היקף השימוש במוצר המוגמריי ולא די בטענת העוררת כי אין מחלוקת שמדובר בעסק אשר עוסק בעריכת וידאו. גם מיחות המשתמשים השובה לצורך העניין ועניין וה לא הוכת כאמור.
אשר למבחן הייכלכלייי, ברי כי עיבוד החומר המצולם בעל ערך כלכלי, והרי לקוחות משלמים בעבור עבודה זו. אולם, לא די בכך בכדי לקבוע כי הפעילותת מהווה פעילות תעשייתית. לצורך העניין נציין כי גם פעילות שירותית ומשרדית מתוגמלת בתמורה ולא די בכך בנסיבות העניין לסווגה באופן שונה.
אשר ליימבחן ההנגדהיי, אנו סבורים כי צירופס של המאפיינים השונים שפורטו לעיל, מטת את הכף לסיווג פעילות המערערת כיישירות'י, להבדיל מייייצוריי.
7
2. נוסיף כי כפי שנקבע בפסיקה נכס המשמש ליתעשיחי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו
פעילות *יצור, במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. הייצור הינו המוני ולא על פי הזמנה, והפעילות מבצעת על ידי בעלי מקצוע שניתן לחגדיר את עמל כפיהס או את עמל המכונות שפועלות במקום כתעשליה. הפעילות המתבצעת בנכסים שבתזקת העוררת באופיה נוטה לסיווג ולשיוך לסוגי הנכטים המוגדרים בתחוסם השירותים העסקיים ולא בתחום התעשייה. מדובר בתדריס שאינם שונים ממשרדים רגילים.
3. נעיר כי העוררת עוסקת גס בפעילות של השכרת ציוד. אומנם נטען כי ההכנסה מההשכרה
זניחה אולם טענה זו אינה מספקת. לא ניתן להתעלם מפעילות וו ומהשימוש בנכסים לצורך פעילות עסקית זו בעת סיווג הנכסיים.
4. בהתייתס לפסיקה שהוגשה אשר נוגעת לעריכת מוסיקה, נעיר כי פסיקה זו אינה רלוונטית
לענייננו בשים לב לכך שהפסיקה ניתנה בתחום ספציפי וּה ואף בוצע שינוי בצו הארנונה בהתייחס לפעללות זו.
5. המונח שירותים הוא המתאים והקרוב ביותר לפעילות העוררת על פי מאפייני מתן שירות
אישי ללקות על פי צרכיו ותנאי ההתקשרות עימו.
6. לסיכום, בבתינת מבחן הפעילות וחיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזה, אנו
סבורים כי מרכו הכובד נוטה לתחום העסקי ולא לתחום התעשייה.
7. נציין כי העוררת הגישה במסגרת סיכומי התשובה כרטסת הנהלת חשבונות. חיא ציינה
בסיכומי התשובה כי לאור המודל העסקי של העוררת אין לכרטסת הנהלת החשבונות כל משמעות לצורך קביעת סיווג הארנונה. עס ואת לאור טענת המשיב בסיכומיו לעניין אי חשיפת הנתונים, היא מצרפת את הכרטסת כקובץ ממותשב. המשיב התנגד לכך וציין בתגובתו כי העוררת לא ביקשה את רשות הוועדה ועשתה דין לעצמה וכי לא ניתן לצרף בשלב ה מסמכים כאשר אין למשיב אפשרות להתייתס לאמור בהם ולחקור את העד מטעם העוררת. אכן, לא ניתן לקבל התנהלות גו מצד העוררת. לו העוררת סבורה כי אין לכרטסת כל משמעות לא היה מקום להגישה כלל. מעבר לכך, לא ניתן להגיש מסמך כגון וה (למעלה מ-
0 עמודים) ללא ניתוח וחוות דעת מתאימה, לא כל שכן מבלי לאפשר למשיב להתייחס אליו
ולחקור את העד מטעם העוררת על מסמכים אלה. לאור ואת איננו מוצאים מקום להתייתס למסמכים אלו, לא כל שכן לאור התוצאה אליה הגענו.
ב. שטח הנכט ברח' קק''ל 99 -- חיוב גג
8. בהתייחס לשטת הגג בנכס אשר נמצא ברחוב קקייל 99 ואשר מוחזק על ידי העוררת, מדובר
בגג בבניין אשר משמש לא למגורים ואשר מוחזק כולו על ידי העוררת.
9. סעיף 1(1.3.1) לצו הארנונה אשר דן בתיוב שטח גג מרוצף בבנין אשר משמש ברובו למגורים,
אינו רלוונטי לענייננו היות והשימוש בנכס אינו למגורים. משכך נפנה לסעיף 1.3.1(ח) לצו אשר דן בשטת משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים. חיוב שטח כגון זה יחול רק כאשר לפתות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מחזיק אחד.
0. בענייננו העוררת מחזיקה בכל הבניין ומשכך לא מתקיימת העילה לפטור את השטח מחיוב
בארנונה. הגדרת השטח המחויב בארנונה על פי הצו הינה הגדרה רחבה וכוללת את *... כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות 00-00 שתלת? (1(1,3.1//0)-7-914 וה וו ו
1. מדובר בגג מרוצף, בבניין שכולו בתוקת העוררת. כך, שגם אם העוררת אינה עושה בו שימוש,
מדובר בשטח בר חיוב. עצט ההחזקה בשטח שהינו בר חיוב בארנונה היא שמקימה את חובת התשלום ואין נפקא מינה אם נעשה בשטח שימוש בפועל אם לאו, אלא מקום בו נמנע השימוש בשטח ממחזיקו. רי עמיין (מחוזי תייא) 264/06 גרף עסקי תעשיות תוכנה בע"מ גי
מנהל הארנונה עיריית ת'/א (פורסם בנבו 16.9.2007):
יילא רק שימוש בפועל מביא לחיוב בארנונה. גם מקרים בהם לא מתקיים שימוש בנכס קיימת חובת תשלום ארנונה. תובת התשלום נובעת מהחוּקה בנכס ולא מהשימוש בו כשהרציונל העומד מאחורי זה הוא שגם בתקופה בה הנכס עומד ריק ואין משתמשים בו, הרשות ממשיכה לספק שירותים בגינן*
2. העוררת טענה בסיכומים מטעמה כי כל גג בבניין משרדים אינו מחוייב בתשלום ארנונה. אין
לנו אלא לתת החלטתנו על פי הוראות צו הארנונה ואמירה כגון וו אינה מבססת אי חיובו של השטח שבתזקת העוררת. גם הטענה הכללית שמעלה העוררת לפיה מדובר בגג ומשכך שטת זה אינו בר חיוב אינה מבוססת. גג כשלעצמו אינו פטור מתשלום ארנונה מעצם הגדרתו כגג.
רי לעניין זה עמיינ (מחוזי תייא) 30710-11-10 רו''ח משה אהרוני נ' מנהל ארנונה בעיריית תל
אביב (פורסם בנבו 30.1.13):
יי... גם אם בייגגיי עסקינן הרי שגגות ככלל אינם פטורים באופן גורף
. מחיוב בארנונה, כפי שקבעתי בעניין אפריקה ישראל (עמיינ 254/08 אפריקה ישראל ני מנהל הארנונה של עיריית תייא [פורטט בנבו] (6.9.2010), שם פסקה 11). היות הגג בר חיוב תלוי בכל מקרה ונסלבותלו."
3. לאור האמור אנו דוחים את טענות העורר גם לעניין חיוב שטת הגג בנכס ברחוב קקייל ל9.
ג. סיכום
4. לאור האמור הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים היום 4.11.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית 777 7-77 777 המשפטילעניינים מנהליים"וזאת בתוך 45-יום"מיום קבלת ההחלטה: 7 777 7-77
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשליי - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.
/ 03 / 90
2
יו"ר: עו"ד אמק לול חברוק 'עמיז/ש\לי קדם חבר ;דיר זיו רייך, רוח
שם הקלדנית: ענת לוי
10
= | נכס אשר מוחזק על ידי העוררת ברחוב הארד 5א' בתל אביב. =
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 6
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: דייר זיו רייך, רו"ח
העוררת: אולמן סרטים בע''מ
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
1. במסגרת הערר שבפנינו נתקפת החלטת המשיב מיום 31.7.14 בנוגע לסיווגו לצורכי ארנונה של
טענות העוררת
2. במטגרת הערר שהוגש על ידי העוררת נטען כי המשיב טעה בנוגע למהות העסקה וכי הוא
עומד בקריטריונים לסיווג מופחת (סלווג מלאכה ותעשייה).
3 העוררת טענה כי היא פועלת בנכס משנת 2007 וכי בכל השניט בהם העסק מצוי בנכט זה, לא השתנה העיסוק והיא שילמה ארנונה על פי סיווג מלאכה.
4. העוררת טענה כי על העירייה להוכית כי פעילות העוררת בנכס השתנתה באופן המצדיק שינוי
בחיוב, אולם זאת לא הוכח על ידה.
5. העוררת טענה כי אין בנכס אולפן והפעילות היחידה היא של עריכה. העוררת ציינה כי אומנם
היא עוסקת גם בפעילות הפקה אולם לטענתה הנכס עצמו משמש כמעט בלבדית לפעילות עריכה ופעילות ההפקה אינה נעשית בתוך הנכס, זולת אחסון ציוד צילום בתחדר הטכנאי.
6. העוררת טענה כי חיא הוכיחה שכמעט כל הנכס משמש לעריכת וידאו לאחר הפקה פוסט
פרודקשן.
7 העוררת ציינה כי אין אחידות בפסיקה בסוגיית סיווגה של הפעילות נשוא הדיון בערר זה ולטענתה יש להכיר בפעילות גו כייצורית כפי שנקבע בעמיין 46693-10-13 זד פילמס בעמ ג'
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (התלטה מיום 26.8.14).
טענות המשיב
8 המשיב טען בכתב התשובה כי מדובר בנכס בשטח של 128 מ"ר. לטענתו, על פי ממצאי ביקורת שנערכה במקום, הנכס משמש לצילום ועריכת סרטים. המשיב טען כי אין לסווג פעילות זו כתעשייה או כמלאכה.
9 המשיב טען בסיכומים מטעמו כי בנכס מתבצעת פעילויות שונות שאינן רק עריכה כנטען.
מדובר בפעילות של מתן שירותים והפקה, צילוט, עבודת טכנאות, עבודת קריאייטיב וכוי, כאשר אין הפרדה פיצית או רעיונית בין הפעילויות השונות של העוררת.
0. המשיב טען כי במסגרת הראיות התברר שבנכס מצוי מכשור המשמש לצילוט (מצלמות,
עדשות, מסכי תאורה, פנסים, כבלי תשמל ומיקרופונים), וכי העוררת עצמה מציגה עצמה כבית תוכן, יאמות, תוכן והפקה. העוררת אף משכירה חדרי עריכה לגורמים חיצוניים.
1. מעבר לכך נטען כי הפעילות של פוסט פרודקשן אינה עומדת בתנאים לסיווג מלאכה ותעשייה.
המשיב הפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין ברודקאסט ולהתלטות שונות שניתנו מפי ועדת הערר בסוגיה צו.
הדיוניט בפני הוועדיה ומסגרת הדיון שבפנינו
2. לאחר שקיימנו דיון מקדמי, קבענו את התיק לדיון הוכחות וניתנו הוראות לצדדים להגשת
תצחירי עדות ראשית
3. ביום 6.7.15 קיימנו דיון הוכתחות במהלכו נחקר מר יובל אולמן מטעם העוררת ומר דרור עיני
מטעט המשיב. בתום הדיון איפשרנו לצדדים להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.
דיון ותכרעה
4. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס
הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה.
5. בעניין עייא 1130/90 חברת מצות ישראל בעי'מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778, 785
(1992) התייחס בית המשפט העליון לתכלית הארנונה כדלקמן:
[...])מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...].
6. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת *עדי התקציב), התשניעע- 1992
קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:
/(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם ה 000-0007 ב79? המחז'ק בנכס.- -- הלה הטקרה
2 השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים
מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עזיבון סבומי הארנונה הכללית... '/
7. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך צו הארנונה הם:
א. סעיף 3.2 לצו: ייהארנונה הכללית לבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים,
שירותים ומסחר...'
ב. סעיף 3.3.1 לצו אשר דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשייה.
8. בהתייחס לסיווג תעשייה, מקובל לערוך שימוש במבחנים שנקבעו לציהויה של פעילות
ייצורית, כפי שהופיעו נקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200 (להלן - ''עניין רעיונות''); ו-עמיינ (מחוצי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב *פו (פורסם ביינבויי
7) (להלן: ''עניין גאו-דע'), כדלקמן:
א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.
ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.
ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-תיפוש הליבה של הליכי ייצור מאה ומתן שירותים מזה.
3
9. בהתייחס לסיווג מלאכה, דן בית המשפט העליון במבחנים שנקבעו בעניין רעיונות וקבע
בפסק דינו בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסיית בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - ''עניין מישל מרסייה') כי הס אינם רלוונטיים לצרכי הגדרת בית מלאכה.
בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניעו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבתנים שנקבעו לזיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשליתליי וייפעילות *יצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ח -
5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט -- 1969.
0. יבית מלאכהי הוגדר במילון אבן שושן כ - ''סדנה, מקום לייצור כלים ומכשירים שונים או
לתיקונם: נגריה, מסגריה, מפחה וכו' - בתי מלאכה הם'/.
1. בעניין עמיינ 27753-05-11 מאיר אשל נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, התייחס בית
המשפט וציין כי פרשנות כלכלית רואה בבית מלאכה בית תרושת קטן, המייצר מוצרים -=---=- =----- -בכמויות: קטנות חלקם-הניכר בעבודת-יד-ובעוּרת- מכשירים-פשוטים וגוהמי-ליצור-מוגבלים-- = =>--------
יחסית וכי בבית המלאכה עובד האומן (81057880 זס) כגון החייט, הסנדלר, הנגר, הנפת או המסגר.
2. בעניין עעיים 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, נקבע כי השירות שניתן בבית מלאכה
הוא בעל מאפיין יתעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (י'צווארון כתוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות תופשיים (יצווארון לבן'). עס ואת הובהר שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים.
- 0 25 באופך פרטני לפעילות של עריכת וידארוסרטים, פורסמו בעת האחרונה מספר החלטות, הךְעל - 000-ה ידי ועדת הערר בהרכביה השונים והן על ידי בית המשפט המחוצי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים. הפסיקה שניתנה אינה אחידה.
4. בעמיינ (מחוצי ת'"א) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
(החלטה מלוס 8.3.2012) (להלן- ''עניין איי אל וויפוינטיי), נדונה פעילות העוררת אשר עוסקת ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת עבוד פרויקטים בתחום הנדליץ.
בית המשפט קבע כי הוא אינו רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכטס
4
כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גם מבתינה תכליתית נקבע כי אין הצדקה לסיווג הנכס תחת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדלר או תופר לטסרט הדמייה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו היא ליצור המחשה ויוואלית לקונים פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתיים בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה חלק מתהליך שיווק הפרויקט).
5. בעמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע''מ נ' מנהל האונונה של עיריית תל אביב (ביום 26.8.14)
(להלן: ד פילמס'') נקבע כי יש לראות בעבודת הפוסט-פרודקשן ייפעילות ייצוריתי על פי כל אחד ממבחני הפסיקה, לסיווג הפעילות כתעשייה ודתה את הטענה לפיה מדובר בפעילות של בית מלאכה. נציין כי באותו עניין נקבע כי עיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיון :
*י12. לטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות *יצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת תומר גלם, הוא צילומי הסרט/הסרטון , עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אתר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילום הגולמי בעצמו , ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת 7-7 777777 7777 = הערפכת סרטים מחייבות- מעבר- לכך, פעולת הפוסט-פרודקשיון מוסיפה ₪ לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קוליים ואחרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק בתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעט יצירה חדשה.
6. התלטה שונה ניתנח בענלין עמיינ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ ג' מנהל הארנונת
בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) (להלן: '/ברודקאסטי). בית המשפט המחוצי דן בשאלת סיווג של העסק, שעיקר עיסוקו הוא פוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויזיה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיו'יב. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור המינהלי. בין היתר נקבע בפסק דינו כי פעילות המערערת ועובדיה נוטה להיות ייאמנות'י, וזאת להבדיל מייייצוריי או יימלאכחיי. בכל הנוגע למבחנים שנקבעו בפסק דין ירעיונות'י,
נקבע בפסק הדין כך:
יאשר למבחן 'ייצירת יש מותחשי אחד מיש מוחשי אחריי, הפעילות בנכסים שבמחלוקת היא קבלת תומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לחומר צילום דיגיטלי אחר. דומה שאין מחלוקת על כך שכלי הקיבול הפיזיים בהם נשמר חומר הצילום האמור זהים, וזאת בין שמדובר בתומר הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד. קרי, אין מדובר ביישינוי מוחשמי הנראה לעין בחפץ, אלא בשינוי התכנים הדיגיטליים השמורים בלבד.
5
קביעה כי די בכך לענות על המבחן שבפסיקה, משמעה פריצת האפשרות לטעון כי כל עבודת מחשב באשר היא מהווה פעילות ייצורית, באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד - כך לדוגמה, ניתן יהיה לטעון כי משרד עורכי דין אשר המנסח מחדש מסמכים הנשלחים אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים ייפעילות ייצורית'י.
כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ביימימד הפסיכולוגייי שבצריכת התוכן קודם לעיבודו, אך ודאי שלא לכך כיוון פסק דין יירעיונות'י.
אשר למבחן יהיקף השימוש במוצר המוגמריי, המערערת מבצעת עבודותיה על פי הומנת
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]