החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 9 יוני 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
₪
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר 140009204 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר
בפני חברי ועדת הערר:
יו''ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העורר: כרמל גיאת
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
האם נכס אשר בבעלות העוררת, אך נמנעת ממנח גישה אליו , ראוי ליהנות מפטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.
אין בין הצדדים מחלוקת עובדתית ביחס למצב הנכס , המתלוקת מסתכמת בשאלה פרשנית של הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.
חמשיב טוען כי אין מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש וכי המניעה הנוגעת לתוסר נגישותה של העוררת לנכס נובעת ממערכת יתסיס חוגּית פנימית בין העוררת לבין צד שלישי כלשהו כאשר כל אלה אינם עונים על הפרמטרים הנדרשים על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.
העוררת טוענת כי מדובר בנכס אשר קיימת מניעה אמיתית מלעשות בו שימוש , מניעות אשר אינה תלויה בעוררת .
ביום 5.2.2014 התקיים דיון בפנינו בו הודיעו הצדדים כי המחלוקת ביניהם מתייחסת לשנת המש 3 ולשאלה הפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.
כמו כן נשמעו בדיון וח עד העוררת ועדת המשיב.
שמענו מפי עד העוררת כי המחלוקת המשפטית בין העוררת לבין הצד השלישי מתבררת בבית הדין חרבני .
העד העיד בחקירתו כמו גם בסעיפים 7-8 לתצהירו כי בעת חתימת הטכס השכירות עס השוכרת קפל קל הוטכס כי קפל קל תאפשר למשפתת העורר גישה לנכס נשוא הערר .
עדותו של עד העוררת בתצהירו ובעת חקירתו הנגדית סותר למעשה את טענתה הבסיסית של העוררת לפיה המניעות מלעשות את השימוש שבנכס נשוא הערר הינה מניעות אובייקטיבית.
עד העוררת העיד על יהסיה התוצייס של העוררת עס הצד השלישי ועל נסיבותת הדרדרות יחסיהס כך שאין בידי העוררת האפשרות לעשות שימוש בדרך המעבר לנכס עליה הוסכם בינה לבין העוררת בחוזה ביניהם. (ראה סעיפים 9-11 לתצהיר עד העוררת).
ג
₪
האספקלריה מבעדה יש לבחון את שאלת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות נקבעה בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלתי).
מצוויס אנו להכריע כאמור בפסק דין המגרש המוצלח האט ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי הנכס נשוא הערר , על אף שאין בו שימוש כאמור וחרף העובדה שלא הופעל מהמניעה המתוארת על ידי העוררת , כלומר התנערותו של הצד השלישי מהתתייבותו התוזית לאפשר גישח לנכס, יינהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו".
לא כל בניין מוונח ולא כל נכס שאין משתמשים בו נכנס בשעריו של המבחן האובייקטיבי אותו קבע בית המשפט בפסק הדין המגרש המוצלת ועל פיו יש לבחון האט וכאי הנכס לפטור בשל נכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו.
הגדרתו של הנכס נשוא ערר ה כנכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו אינה מתיישבת עס השכל הישר ו/או עס המבחן האובייקטיבי כמו גם לא עס מטרת המחוקק אשר ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.
העובדה , עליה אין חולק בין הצדדים כאמור, לפיה בשל מערכת היתסים בינה לבין הצד השלישי אין בידי העוררת לעשות שימוש בנכס אינה מזכח אותה בפטור על פי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות. כפי שפנתה לבית הדין הרבני לברר את המחלוקות בינה לבין הצד השלישי פתוחה בפנל העוררת הדרך לתבוע מחצד השלישי לשפות אותה על הוצאות הארנונה אשר עליה לשלם בגין נכס אשר בעטיו של הצד השלישי אין באפשרותה לעשות בו שימוש.
אין זה נכון כי בנסיבות אלה ייגרע מהציבור המס אשר בו מתויביס הנישומים בגין הנכס נשוא הערר.
על אף פסקי חדין אליהם מפנה העוררת בסיכומיה המלומדים לא ניתן לקבוע כי במקרה שבפנינו שלילת הכניסה לנכס היא בבחינת נוק אליו התכוון המחוקק כמוכה בפטור מתשלום ארנונה .
מכל האמור לעיל הננו דוחיט את הערר.
משלא נתבקשנן לעשות כן, אין צו להוצאות.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשטי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסט התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ניתן בהעדר הצדדים חיוס 14.5.2014.
1
לו'יר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: . גדי טל
קלדנית : ענת לוי
ו ור / קט 9,
שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס!: 140007800
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: | *עקב עובדיה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטת
העורר הגיש ערר בשל חיובו בארנונה בגין נכס ברתוב לובטקיו 19 בתל אביב.
העורר מבקש לבטל את רישומו כמחזיק בנכס מיום 1.5.2012 ועד ליום 30.10.12 ולהשיב את רישום הנכס על שם השוכר ציון גויטע, אשר היה רשום כמחציק בנכס עד 30.4.2012.
אין מחלוקת על כך שהנכס הושכר על ידי חברת דיקל השקעות ובנייה 1999 בע"מ למר ציון גויטע (חברת דיקל מחויקה בנכס מכוח הסכם שכירות בינה לביו יעקב עובדיה משיקולי מס).
מחקירת עדת המשיב עלה כי המשיב שינה את שס המחויק בנכס משמו של ציון גויטע לשמו של העורר בשל מכתב שנתקבל ב 30.4.2012 אצל המשיב בשמו של ציון גויטע המבקש להסיר את שמו מחשבונות הארנונה ברתוב צביה לובטקין 19 תל אביב. ( ראה מכתב מיום 30.4.2012 לאגף הארננה וחמיס של המשיב אשר צורף כנספת ח' לתצחיר המשיב )
*כשאני מעיינת בנספת ה' מיום 12.3.12 אני לא מזהה שבוצעה פעולה לשינוי שם המחזיק בעקבות מכתב זה...
בהתייחט לנספח 0 מיום 30.4.2012 לפי מה שאני רואה ההודעת הזו נמסרת בפקס..<
העורר טען בפני ועדת ערר כי אין לראות בו המחויק בנכס וכי על המשיב לסטות מהמסלול המקובל בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 325 לפקודת העיריות ולא לקבל את ייהודעתיי השוכר על
חדילת חוקה בנכס מהסיבות שלהלן:
הודעת העורר אשר נשלחה למשיב בכתב ידו לכאורה של העורר מיום 12.3.2012 זויפה ולא נכתבה על ידו , מדובר בהודעה לא קריאה שלא אומתה על ידי המשיב ואסור היה עליו לפעול על פיה.
הודעת השוכר ציון גויטע אשר נשלחה למשיב בפקס ביום 30.4.2012 לא אומתה על ידי המשיב וחילופי המחזיקים על ידי חמשיב נעשו ללא בדיקה עס העורר או עם השוכר.
העורר לא קיבל הודעה מהמשיב על חילופי המחזיקים.
המשיב התעלס מתצהיר שנמסר לו בתתימת השוכר ציון גויטע בו הוא מצהיר כי החויק בנכס בתקופה המיוחסת לעורר.
המשיב טען כי פעל בהתאם להודעת השוכר מיום 30.4.2012 והודיע לעורר, כפי שהודיע לו בעבר , על שינוי המחויק בנכס . עוד טען המשיב כי העביר את התיוביס אישית על שמו של העורר לאור מכתבו מיום 12.3.2012. (כאמור , עדת המשיב בחקירתה ציינה כי אינה מזהה פעולה לאתר המכתב מיום 12.3.2012 כך שעולה מהאמור כי שינוי המחזיק בוצע על ידי המשיב לאחר קבלת המכתב מיום 30.4.12 והתיוב הועבר ישירות על שס העורר בהסתמך על המכתב מיום 12.3.2012 .
ביחס לתצהיר גויטע טען המשיב כי התצהיר הוגש לו רק לאחר הגשת הערר וכי התצהיר עומד בסתירה להודעותיו הקודמות של השוכר גויטע למשיב. עוד טען המשיב כי גויטע לא התייצב להיחקר על תצהירו ולפיכך אין לקבל התצהיר.
עוד טען חמשיב , ככר בעת שהגיש כתב תשובה לערר , כי הערר הוגש באיחור ועל כן דינו דתייה על הסף.
לטענת המשיב תשובת מנהל הארנונה נשלחה ביום 11.10.12 ואילו הערר הוגש ביום 23.12.2012 (יותר מחודשיים לאתר משלות תשובת מנהל הארנונה).
העורר חשיב לטענת המשיב וטען כי הודעת החיוב הראשונה שקיבל בגין הנכס נתקבלה אצלו בסוף חודש אוגוסט 2012 ומאחר והעיד על כך ועדותו לא נסתרה יש לקבל גרסתו ולקבוע כי הערר הוגש בפרק הזמן המותר על פי התוק. כל ואת מאחר ולטענתו תשובת מנהל הארנונה האתרונח לפניותיו ניתנה ביום 3.12.2012 ולפיכך הערר הוגש במועד.
עיינו בתשובת מנהל הארנונה למכתבו של בייכ העורר מיום 30.8.2012 אותה הכתיר העורר כייהשגהיי. מנהל הארנונה דחה את ההשגה והפנה את המשיג בסיפת תשובתו להוראות החוק המאפשרות לו להגיש ערר.
שתי פניותיו הבאות של בייכ העורר למשיב ( מיום 7.11.12 ומיום 27.11.12) לא הוכתרו כהשגח ואף לא התייחסו לעצם הוכות העומדת לו להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה. העורר בעצמו לא טען כי מדובר בהשגה נוספת אלא התליחס בפניותיו לתשובות מנהל הארנונה.
יצוין כי בתשובת המשיב מיום 14.11.2012 אף הפנה המשיב את תשומת לב בייכ העורר לכך שלא הגיש ערר (ראה סעיף 4 למכתב) אולם בתגובה בתר בייכ העורר לשוב ולפנות למשיב גס במכתבו מיום 27/11/14 ולא בדרך הקבועה בתוק.
טענת העורר כ? פניות אלה נעשו במסגרת 90 הימים המותרים לו להגשת השגה מיום שקיבל את החיוב בארנונה אינה מתיישבת עס נוסת הפניות שלו עצמו אשר בניגוד לפנייה הראשונה אינן מכונות על ידו ייהשגהיי אלא מהוות פניות המת*יתסות לתשובת מנהל הארנונה מיום 6.9.2012 .
העורר אינו יכול לבתור להתעמת עס מנהל הארנונה בדרך של משלוח מכתבים ו/או המצאת תצחיריס תחת צעידה במסלול אותו קבע המחוקק כמתווה לתקיפת התלטות מנהל הארנונה.
טענת העורר ביחס לפנייתו במסגרת 90 חימיס אינה רלבנטית כיוון שהמועד לחגשת הערר עפ"י דין הינו 30 ימים ממועד קבלת תשובת מנהל הארנונה.
מהאמור לעיל עולה בבירור כי הערר הוגש בחלוף למעלה מ 30 ימים ממועד קבלת תשובת מנהל הארנונה אצל העורר ו/או אצל בא כוחו.
אין וו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גם בתּי המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זה.
סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונח כללית) התשלייו-1976 קובע כי ייהדואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האלנונת על השגתו לשאי תוץך 30 ימים מיום שנמסלת לו התשובה, לעדור עליה בפני ועלת העלל".
העורר לא עמד במועד וּה.
כבוד השופט ביין בפסק דינו בעניין שיש 557/95 הד הקריות בעי/מ גי מנהל הארנונה עיליית חיפת קבע כי מדובר במועד הקבוע בחיקוק ועם חלוף המועד חוסנה וכותו של מנהל הארנונה והיא אינה צפויה עוד לתקיפה , ביטול או שינוי.
גם אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בתוק .
מכל האמור לעיל הננו מקבלים את טענתו המקדמית של המשיב ודוחיס על הסף את הערר.
*צוין כי גס לגופו של עניין לא מצאנו כי יש לקבל את הערר ואת על אף טענותיו המפורטות של העורר.
בסופו של: וס לא הצלית העורר להביא לוימונו של חצד השלישי לדיון בפני ועדת הערר ולא ניתן
היה לאמת את גרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בתצהיר שנחתם על ידו ביום 26.11.2012 .
איננו מתעלמים מכך שעולה לכאורה מתצהירו של גויטע כי ההודעה שמכוחה שינה המשיב את שס המחגיק לא נמסרה למשיב על ידו, אך לאור הוראות סעיף 325 היה על העורר להוכיח עובדתית בפני ועדת הערר כי במקרה וּה , לא נעשה דבר למעשה שכן הודעת המחציק למשיב לא הייתה ולא נבראה או שהמשיב התרשל באופן קיצוני במילוי תפקידו אגב קבלת חודעת השוכר.
עדות שכוו לא נשמעה בפנינו שכן חצד השלישי לא התייצב לדיונים על אף שאומן כדין. גס עדות עדת המשיב ( על אף תהיות שעלו מתשובותיה ביחס לטיפול בפניות השוכר) לא הצביעה על מחדל יוצא דופן של המשיב בטיפולו בהודעה על חדילת חוקה שנתקבלה אצלו ביום 30.4.2012 .
עס כל הקושי שבדבר דווקא נסיבות כמתואר לעיל הן אלו שעמדו ככל הנראה בפני המחוקק עת קבע את ההסדרים החוקליס המפורטיט בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות ואת בכדי למנוע מהמשיב לעסוק באימות הצהרות ו/או עימות בין מתזיק לבין משכיר נכס ובכדי להקל עם נישומים באשר לדרך למסירת הודעות על חדילת חזקה או חילופי מתזיקיס.
כאמור , לא התעלמנו בעת שגיבשנו מסקנה זו מן הטענות שהציג העורר באשר להודעות שנמסרו למשיב ו/או באשר לדרך הטיפול בהודעות כפי שעלתה מתקירת עדת המשיב בפנינו | אך נדמה כי הטענות הנייל מקומן להתברר ולהישמע בפני ערכאה אחרת אשר לה הסמכות לדון בטענות העורר כנגד השוכרים מטעמו שכן לא הוכח כי המשיב נהג בחוסר סבירות קיצונית עת שקיבל את ההודעות שנשלחו לו ביחס לשינוי שס המתציק.
על פי המסגרת החוקית שנקבעה בדיני הארנונה ועל בסיסה מכלכל המשיב את פעולותיו הוא אינו נדרש לבחון לעומקן את תוכנן של ההודעות המוגשות לו במסגרת מסמכים שמצרפים מתציקיס להודעות הנמסרות על ידם בעניין החזקת נכס או חדילת תזקה שכזו.
הגם שבמסגרת טענותיו וסיכומיו מעלה העורר טענות באשר להתנהלות המשיב הרי שאין בהן בכדי להפוך את נטל ההוכתה או הנטל לתוב בארנונת .
הציבור ייצא ניזוק אס החובה לברר כל סכסוך בין שותפים תתגלגל לפתחה של הרשות הגובה.
די בכך שהצד השלישי לא התייצב לדיונים על אף שזומן כדין וחרף התצהיר עליו חתם בכדי להבין שאל לו למשיב למצוא עצמו צד לסכסוכיס בין בעלי נכסים לשוכריהס.
בעעיימ 2611/08 בנימין ני עירית תל אביב נקבע כי מקום בו נמסרה למשיב הודעה בדבר חילופי חוקה הרי שהמשיב מוסמך ומחויב לחדול מלתייב את המחויק היוצא . סעיף 325 לפקודת העיריות אינו מטיל חובה על המשיב לבדוק את תוכן ההודעות או מהימנותן ולהפך, מטרת סעיפים 325-326 הייתה ועודנה להקל על המשיב .
בית המשפט מתייחס בעניין בנימין הנייל לנטל המוטל על המשיב (העורר בענייננו גורם כי חנטל על המשיב לבתון את מהימנות ההודעה של המחגיק על חדילת החזקה ו/או את הסכם השכירות בינו לבין המתזיק) . בית המשפט מסכם את המצב המשפטי בעניין וה כדלקמן:
לטענת המערער היה על המשיבה לבלוק נוכח פנייתו, מיהו המחזיק בנכס. אין בידינו לקבק טענה זו. סעיף 325 לפקודת העיריות מטיל על הבעלים או על המחזיק למסור הודעה לעירייה בלבר חילופי החזקה ובעלות, ומשניתנה הודעתה זו /לא יהיה חייב בשיעורי אדנונה נוספים; אין האמול גורע מחבותו בשיעורי האלנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעהי. על תכלית ההסדר
עמד בית משפט זת:
*הנה, מטרתם של טעיפים 325 (-326 לפקולת העיריות, להקל את הנטל המוטל על העידיה לגבות את המט, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכט ונכס, הינה גזירת שהדשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בת" (בל/מ 867/06 מנהלת האלנונת בעיריית חיפה 3 לור אנלגיה (1988) בעי/מ(לא פולסס)
(השופט דנציגל), ולאו גם חוות דעתה של השופטת פלוקצ/יה (להלן פלשת דול אנלגיה - חיפה)).
(עוד:
*%העיקדון הבסיסי של חיוב האדנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (ס/ 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיליות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הודאה זו נועדה להקל על הדשות לגבות את מיסי האלנונת בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בתזקה...>* (בריימ 1962/06 כהן נ? מנהלת הארנונת בעיליית חיפת (לא פולסם) (השופטת נאור)).
ההלכה הפסוקה היא כאמור ברורה, מקום בו נמסרה למשיב הודעה בדבר חילופי חוקה הרי שהמשיב מתויב לחדול מחיוב המחזיק היוצא . סעיף 325 לפקודת העיריות ברור וחד משמעי.
העורר לא הרים את הנטל הכבד המוטל על כתפי נישום המבקש לקבוע כי אין לראות בו מתויק על אף חוראות סעיף 325 לפקודת העיריות, הוא לא הוכיח כי המשיב התרשל ו/או עצם עיניים ו/או נהג בדרך אחרת שיש בה בכדי להצדיק סטייה מהעיקרון הברור הנייל.
מכל האמור לעיל היינו מגיעים למסקנה כי יש לדחות את הערר גם לגופו של עניין.
אלמלא התנחלות בייכ המשיב היה עלינו להטיל את הוצאות הבקשה והדיון על העורר, אלא שהמשיב עשה דין לעצמו ביחס להיקף הגשת הטיכומיס או מועד הגשתם ( על אף שהגיש בקשות בדיעבד להאריך המועד להגשת הסיכומים אן לקבל סיכומים בחיקף נרחב יותר מזה שאושר ל ועל כן בנסיבות אלה לא מצאנו להשית הוצאות על העורר.
ניתן והודע, ביום 14.5.2014, בהיעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחלייס ואת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין
0 בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/
/ - /
ש \
שב: עו"ד קיו צדוק | חבר: עו"דורות לוי אבשלום חבל: עו"ד טל גדי
קלדנית: ענת לוי
= ' כ 2 ה 7
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140007699 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוי/ר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו'יח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: אלמוג יזמות ת''א בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר נמצא במתחם שטח נמל ת'יא (האנגר 23), שטחו 669 מ"ר, והוא סווג
בסלווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.
2 העוררת טוענת כי הנכס משמש למועדון ריקודים ויש לסווגו בסיווג י*אולמות המשמשים
+ לריקודיסיי. כמו כן, מבקשת העוררת לפטור אותה מתשלום ארנונה מיום 28.8.12 בנימוק
שתפעילות בנכס הופסקה בעקבות צו סגירה מינהלי שלפיו היא נאלצה לסגור את העסק ממועד זח.
3 המשיב טוען כי יש לדתות את טענות העוררת לגופו של עניין. מוסיף המשיב וטוען טענה מקדמית לפיה דין הערר דנן להידתות על הסף בשל האלתור בהגשתו.
4. בנסיבות אלה סברנו, כי בטרם דיון לגופו של עניין, עלינו להכריע תתילה בטענה
המקדמית. לשט כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.
החלטתנו זו נוגעת איפוא אך ורק לטענה המקדמית שהועלתה ע"י המשיב, ולא נדרשנו לטענות אתרות הנוגעות לגופו של ערר שהועלו ע"י הצדדים בסיכומים.
טענות הצדדים לגבי הטענות המקדמיות
5. המשיב טוען כי תשובת מנהל הארנונה ניתנה ביום 2.9.12 ועפייי חותמת שהוטבעה עליה
היא נשלחה לבייכ העוררת ב- 10.9.12. הערר הוגש ב- 4.12.12, דהיינו לאחר חלוף המועד הקבוע בסעיף 6 (א) לתוק הרשויות המקומי (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976.
לטענתנו, הלכה היא כי ערר שהוגש באיתור, דינו להידחות על הסף, ואין לועדה סמכות לדון בו.
המשיב מוסיף כי תשובתו מהווה רשומה מוסדית.
התשובה להשגה היא משמך הנערך דרך קבע ע"י העירייה במהלך פעילותה הרגילה.
התשובה נערכת במערכת המיתשוב של העירייה ונחתמת ע"י המשיב. בטרם שליחתה מוטבע עליה מועד שליחתה, התשובה נסרקת אצל מחשבי העירייה ונשלחת בדואר.
במועד וה לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראות עסקינן ברשומה מוסדית הקבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל חליך משפטי.
המסקנה המתבקשת היא כי התשובה שנשלתה ביום 10.9.12 התקבלה במשרדי העוררת ימים ספורים לאחר מכן.
נטל ההוכתה כי התשובה לא התקבלה ע"י המשיב ונסיבות ייהעלמותהיי של התשובה מוטל על העוררת.
העוררת טוענת שתשובת מנהל הארנונה לא התקבלה במשרדי בא כוחה. היא התקבלה ע"י העוררת רק ביום 13.11.12 כאשר בייכ העוררת נפגש עס גבי תמי לוי ממחלקת
שומה אי, ומשיחה עימה נודע לו כי נשלח אליו כתב תשובה.
לטענתה המשיב אינו מחזיק בידו כל אישור רשמי של רשות הדואר המעיד על מועד משלוח המכתב, כיווון שהמשיב אינו נוחג לשלוח את מכתביו בדואר רשום ויתכן כי המכתב נעלם בשגגה או אבד או לא נשלח בטעות. לגרסתה יש להתיל בענייננו את סעיף 4 לפקודת העיריות המתייב בין היתר משלות הודעות בדואר רשום עס אישור מסירה.
דיון ומסקנות
בשאלה שבמחלוקת דעתנו כדעת המשיב. אף אנו סבורים כי תשובתו של המשיב מהווה
רשומה מוסדית.
טעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשלייא 1971 (להלן: ייפקודת הראיותיי) מגדיר
יירשומה מוסדיתיי, כך:
יימסמך, לרבות פלט, אשר נערך ע"י מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסדיי
סעיף 36 לפקודת הראות קובע, כי:
יירשומה מוסדית תחא קבילה להוכחת אמינות תוכנה בכל הליך משפטי אם נתקיימו
כל אלה :
(1) המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של הארוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומח ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומח;
.10
.1
12
(3) הייתה הרשומה פלט - הוכת בנוסף כי -
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב./י
שוכנענו כי במקרה דנן נשלחה תשובת מנהל הארנונה לעוררת בדואר לאחר שהוטבעה עליה חותמת שליחתה כפי שהעירייה נוהגת דרך קבע לשלוח את תשובותיה לנישומים.
בנסיבות אלה אין אלא לקבוע, כי לפנינו רשומה מוסדית הקבילה להוכחת אמינותה בהליך משפטל עפ"י סעיפים 35, 36 לפקודת הראיות.
במקרה כוּה נטל ההוכחה כי התשובה לא התקבלה, או על נסיבות ייהיעלמותהיי, מוטלות על העוררת.
אנו סבורים, כי העוררת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.
איננו סבורים יש להחלל בעניין וה את סעיף 344 לפקודת העיריות, המחייב בין היתר משלות הודעה בדואר רשום עס אישור מסירה לידי הנמען. ברישא של סעיף 344 חנייל
לפק' העיריות נאמר:
ייבלי לפגוע בהוראות הפקודה או של כל חוק-עור שהותקן לפיה כל אימת שלפי הפקודת יש רשות או חובה ליתן לאדם הודעה או כל ידיעה אחרת, יראו אותה כנתונה לו כראול אס ניתנה באחת הדרכים האלה...".
סעיף זה עפ"י ניסותו חל רק ייכל אימת שלפי פקודה העיריות יש ליתן הודעה.
אולם בעינייננו, חובת מנהל הארנונה ליתן תשובה להשגה אינה נובעת מהוראות פקודת העיריות, אלא מסעיף 4 של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
תשל"ו-1976.
המסקנה מכך היא שתשובת מנחל הארנונה שנשלחה לעוררת בדואר רגיל, נשלחה כדין, ומאחר שלא שוכנענו כי העוררת הרימה את נטל ההוכחה לכך שהתשובה לא התקבלה בידיה, אנו קובעים כי בהיות התשובה רשומה מוסדית, היא התקבלה ע"י העוררת ימים מספר לאחר שנשלחה.
סעיף 6 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע
כדלהלן:
ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו, רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.
בענייננו הערר שהוגש כאמור ביום 4.12.12, הוגש איפוא לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק להגשתו.
3. ביהמייש העליון, ביהמייש המחוזייס בשבתט כבימייש לעניינים מינהליים כמו גס ועדות
הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת הערר. ההלכה העוברת כחוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר חלוף המועד להגשת הערר הופכת השומה לחלוטה, ודין הערר להידחות על הסף.
בין חיתר נקבע ע"י כב' השופט ביין עייש (חיפה) 57/95 חד הקריות בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית חיפה.
בעניין הד הקריות קובע כבי השופט ביין:
ייקביעת מועד לערעור בתיקוק, כמוהו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה להגן על הציפיות של הצד שזכה בהחלטה שיפוטית או מנהלית או מתן החלטח מינהלית, כי עס חלוף המועד לערעור, חוסנה וכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה, לביטול או לשינוי (השווה גם בגייצ 122/73 עבאדי נ. שר הפנים פדייי כייה (2) 253 בעמי 270, וראה בעיקר עייא 22/56 כהן נ. קצין התגמולים פדייי 1375, 1383).
כדי שניתן יהיה לפגוע בציפיות וו, חייבת להתקיים הוראה מפורשת של המתוקק או מחוקק המשנה 'י.
מוסיף כבי השופט ביין וקובע כי בענייננו ההוראה חיחידה הנוגעת להארכת מועדים, מצויה בסעיף 4/ב) לחוק, הנוגעת לסמכות ועדת הערר להאריך למנהל הארנונה את המועד להגשת תשובה להשגה.
מהעובדות שוהו הסעיף היחיד המאפשר להאריך מועד יש ללמוד הסדר שלילי שאין לועדת הערר סמכות להאריך מועדים אתרים הקבועים בתוק. ייעוסקיס אנו בסוגיית הארכת מועדים הקבועים בחיקוק. ענין וה הוא כמוסבר מתחום סדרי הדין ותחום ות מוסמך להסדיר מחוקק המשנה בלבד. ומכאן שבהעדר הסכמה מפורשת אין סמכות לבית המשפט להאריך מועד הקבוע בחיקוקיי ואם לגבי בתי משפט כך, קל וחומר שזחו הדין לגבי טריבונל מינהלייי.
כבי השופטת גרסטל בפסייד ויתקין מרקט בע"מ מצטטת מתוך ע.א. 267/68 יחיאל עוזרי
נ. עיריית ראשון לציון (פדייי כב (2) 711, 717) כדלהלן:
ייוכותו של האזרח לערור על חיובו במס הוגבלה ע"י המחוקק בומן. ומכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור הומן הקבוע לכך בחוק שוב אי אתה יכול להישמע בערר על חיובך במסיי.
לא רק זו אף זו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או התלטת מנהל הארנונה להשגה, אינה מרפאת את הפגם שנפל בהגשה באיחור, ואינה עוצרת את מנין המועדים.
מוסיפה כבי השופטת: ''הגבלתו של האזרח בזמן הגשת עררו על חיובו במס, פירושח -
מבחינת הרשות המקומית -- משעבר צמנה של הגשת הערר, ולא הוגש ערר, זכאית הרשות המקומית לראות את השומה כסופית. ועל כן יש לראות באי הגשת ערר במועדו הקבוע בתוק, משום הודעה מכללא מצד האזרת שנדרש לשלם, בחבותו לשלסיי.
הלכה דומה נקבעה בעמיינ 325/07 רו לי נכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית הרצליה.
4. מהאמור לעיל עולה שאין לועדת הערר סמכות להאריך את המועד להגשת הערר, וכי ערר
שהוגש באיחור דינו להידתות על הסף.
5. מכל המקוב\ אנו דוחים את הערר על הסף.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 2 | 5 5 .
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת וּכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
9 / בער כ
יו"ר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור חבה: וע שטלי קדם
שס הקלדנית: ענת לוי
7
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008909 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יחודה מאור, עו"ד
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
41
3
העורר: סמי שלמהת לדר (עדינה פלסטלינה)
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
בהסכמת באל כוח הצדדים, ההחלטה בתיק זה תחול גם על שנת המס 2014 מבלי הצורך להגשת ערר בגין שנה צו.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת סיווג הנכס הרשום אצל חהמשיב כנכס מס!
4 ברחרתוב נתיב המצלות 23 בת-אביב, האם לסווגו,כולו, כטענת המשיב על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה בסיווג: ייבנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי; או כטענת העורר כ: ייבית מלאכהיי, בו הוא מייצר תכשיטיס בעבודת יד תחת השם המסחרי ייעדינה פלסטלינהיי, משכך עונה על הגדרת צו הארנונה הרלוונטי בסעיף 3.3.1- ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהי'י.
אין מחלוקת כי המשיב בתשובתו מתאריך 8.5.2013 פיצל את הנכס באופן ששטת הנכס נשוא הערר, בקומת הכניסה, יעודכן ל: 71 מ"ר בסיווג שקבע, וקומת הגלריה תסווג כבית מלאכה בשטת של 12 מ"ר.
קומת הגלריה אינה נשוא ערר זה שכן לגבי שטחה וסיווגה אין מחלוקת בין הצדדים.
טענות הצדדים בקצרה.
.5
לטענת העורר סיווג הנכס, עפ"י השימוש הנעשה בו, בכל שטחו לרבות השטח של 7.56 מייר שלגביו אין מתלוקת שהוא מחווה 'מיצג ארכיאולוגיי, עונה על פעילותו כ- ייבית מלאכהיי, ולא בסיווג '*השיורייי של: ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י, כפי שקבע המשיב.
.6
לטענת העורר עיקר הפעילות בנכס היא בית מלאכה לייצור תכשיטים, אף עס בנכס מצוי שטת יתצוגהי למוצריו משם הוא מוכר את מרכולתו, מציגה לקנייניס שונים, מתסן לחומרי גלס ועמדות עבודה לייצור.
כמו כן מצוי שטח של 7.56 מ"ר שנתגלה בחפירה ארכיאולוגית המשמש לתצוגת הממצאים שנתגלו. שטח וה פתוח לציבור ללא גביית תשלום דמי כניסה ואינו עושה בו כל שימוש לתצוגת יצירותיו.
מנגד, לטענת המשיב יש לסווג את הנכס לצורכי ארנונה בסיווג: /בניינים שאינם משמשים למגורים'י. עוד טוען כי פעילות העורר כיצרן תכשיטיט מבוצעת בגלריה בלבד ושטח זה סווג כראוי ע"י חמשיב כבית מלאכת.
העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.
9
10
.1
.12
.3
14
העורר מחויק בנכס בשטח שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, של 70.65 מ"ר (להלן:
ייהנכסיי) שס מנהל לגרסתו עסק של בית מלאכה ומעסיק בו 12 עובדים העוסקים ביצור.
העורר בעצמו מודה כי בשטת בו נמצא המיצג הארכיאולוגי הוא עושה בו שימוש שיווקי.
בפועל במחצית השטח משמש לייצור.
להוכחת האמור בתצהירו ובעדותו בפנינו צורפו תמונות נספת ייאיי לתצהירו.
להוכחת האמור בתצהירו ובעדותו בפנינו צורף נספת י'יביי לתצהירו, עותק פרסום של
החברה לפיתוח יפו העתיקה, באתך בכתובת :801080185101108.008. ועט
דו"ח הביקורת מטעם המשיב מיום 4.3.2013 של החוקר מר יונתן קהלני להלן: ייקהלנייי, שלא נתחקר על תצחירו ע"י בייכ העורר, מציין כי ראה מסי עמדות עבודה של עובדות המכינות תכשיטים; ישנה תצוגה + מכירה במקום. הסוקר מאשר כי יש לשגר לנכט קבלן מדידות לשם מדידה מדויקת, ברס מאשר כי בשטח המסומן עייג התשריט בכתוס, נראו עמדות עבודה של העובדות המכינות תכשיטים.
דו"ח הביקורת מטעם המשיב מיום 6.5.2013 של התוקר מר דורון ניימן להלן: ייניימן'', שהעיד בפנינו, מציין כי ראה מסי עמדות עבודה, כלי עבודה, מקרר מלא קופסאות של חומרי גלס. עוד מציין כי מצא בנכס תצוגת תכשיטים, תגי מתיר, וקופה רושמת.
.5
.6
.7
.8
9
.0
.1
2
בהגינותו אישר הסוקר בעדותו שאינו יכול לקבוע איוה חלק מחייצור מבוצע בקומת הקרקע נשוא הערר. [יודגש כי קומת הגלריה אינה נשוא הערר ואין לגביה מתלוקת כי סווגה כבית מלאכה.]
בעדותו בפנינו מאשר העורר מר סמי שלמה לדר כי לפתות במחצית השטח נשוא הערר, משמש ליצור התכשיטים. יתר השטת מהווה תצוגח לקניינים ולמכירות התכשיטים. אין מחלוקת כאמור כי העורר 'מנצלי את שטח המיוס הארכיאולוגי שנתגלה בחצריו לצורכי שיווק. אנו נותנים אימון לאמור בתצהירו ובעדותו.
בייכ המשיב בסיכומיו מאשר כי: ייאין מחלוקת בין הצדדים כי בנכס קיים שימוש מעורב של מלאכת יד-צורפות ופעילות של תצוגה ומסחר בתכשיטיםיי.
על פי הראיות שהוצגו לנו, שוכנענו כי בנכס נמצא שימוש מעורב של יצור, מכירה ושיוול.
בנסיבות המקרה שלפנינו לא נוכל לאמא את דרישת העורר להכיר בנכס בכל שטתו כבית מלאכה.
על סמך עדותו בפנינו אנו קובעים כי טענתו שבמחצית הנכס (לפתות) משמש כבית מלאכה, לא ניסתר.
על פי הראיות שהוצגו לנו מטעם המשיב עצמו, בנכס נמצא שימוש מעורב ולמרות הקביעה כי יש להוציא מודד [ראה עדות קהלני] ולאור עדות הסוקר ניימן שאינו יכול לקבוע איזה חלק מהיצור מבוצע בקומת הקרקע, אין מנוס מלקבל עדות העורר כי לפחות במחצית הנכס נשוא הערר משמש לייצור התכשיטים.
בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, אנו בדעה כי המשיב טעה בסיווג כלל השטת, כפי סיווגו ויש לסווג מחצית השטח 35.32 מ"ר ולצרפו לשטת הגלריה 12 מ"ר כך שהעורר יסווג בשטח של 47 מ"ר כבית מלאכה. יתרת השטת, יישאר בסיווג אותו קבע חמשיב על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה: *בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי; הכולל גס את שטח המיצג הארכיאולוגי.
סוף זיבר
הערר מתקבל בחלקו. על המשיב לתקן הסיווג כאמור לעיל.
בנסיבות העניין לא תייבנו בהוצאות .
ניתן היום, 5! במאי 2014, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזואת בתוך 45 :וס מיום מסיירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
לוייר: עו"ד הודָה מאור
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מסי ערר: 140009902 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: מלצט רעות
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב הרצל 55 תייא, ושטחו 183 מ"ר.
2. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת סיווגו של הנכס. בעוד שהעוררת טוענת שיש
לסווגו בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי, טוען המשיב כי יש לסווגו בסיווג '/בנינים שאינם משמשים למגוריסיי.
3 מלבד טענות לגופו של עניין, העלה המשיב טענות מקדמיות לפיהן יש לדתות את הערר על הסף.
בנסיבות אלה סברנו כי בטרם דיון לגופו של עניין עלינו להכריע תתילה בטענות המקדמיות.
לשם כך, הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב בעניין זּה.
החלטתנו גו נוגעת איפוא לטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב.
4. העובדות הרלבנטיות לעיננו חן כמפורט להלן:
(1) כנחוג קיבלה העוררת בתחילת שנת המס דרישת תשלום שנתית בה צויין, כי שטח הנכס הוא 105 מ"ר וכי סיווג הנכס הוא יימסתר ברהיטיסיי עפ"י סעיף 3.2 לצו הארנונה.
(2) בעקבות מדידה שנערכה בחודש מאל 2013 הודע לעוררת ב- 26.6.13 (הודעה שנשלתה ב- 4.7.13) כי שטח הנכס לתיוב הוא 183 מ"ר ולא 105 מ"ר, מאחר שנמצא ששטת הגלריה לא חויב על אף שהוא בר תיוב בארנונה. כמו כן הוגדר סיווג הנכס 'ימסתר קמעונאי כללמיי במקום יימסתר ברהיטיסםיי.
/ המשיב טוען, כי שינוי שס הסיווג נעשה בעקבות עדכון קוד השימוש הפנימי במחשב העירייה, ואין מדובר בשינוי מהותי, באשר שני שמות הקוד כלולים בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי עפ"י סעיף 3.2 לצו הארנונה.
(3) ביום 2.10.13 הגישה העוררת השגה שהתקבלה אצל המשיב ב- 9.10.13 בהשגה העלתה העוררת טענות לעניין סיווג הנכס.
טענות הצדדים לגבי הטענות המסדמיות
5 המשיב טוען כי ההשגה מ- 9.10.13 מתייחטת לסיווגו של הנכס בלבד, סיווג שנקבע בתחילת שנת המס, ולכן העוררת הייתה רשאית להשיג על הסיווג תוך 90 יום מתחילת שנת המס.
הגשת ההשגה ב- 9.10.13 נעשתה איפוא באיחור רב מהמועד הקבוע בתוק, ולכן אין מדובר בהשגה שהוגשה כדין ואין מדובר בערר שהוגש כדין. לעומת ואת, השומה המתוקנת עסקה רק בשינוי השטח לתיוב, ואילו השגת העוררת מ- 9.10.13 לא כללה טענות לגבי שטת הנכס.
המשיב טוען עוד כי עפ"י הפסיקה כאשר המשיב עורך במשך השנה שומה מתוקנת אין הנישום :כול לטעון בעקבותיה כל טענות שהן ביחס לרכיביס שלא שונו במסגרת השומה החדשה, אלא רק טענות כנגד רכיבים ששונו בשומה המתוקנת.
6. המשיב מוסיף וטוען כי טענות העוררת בגין חיוב רטרואקטיבי דינן להידחות על הסף, הן
משום שלא הועלו בהשגה אלא הועלו לראשונה בערר, והן בשל תוסר סמכות לועדה לדון בטענות רטרואקטיבית.
7?. העוררת טוענת כי אין לדחות את הערר על הסף. לטענתה כאשר המשיב מגיש שומח מתוקנת רשאי הנישום להשיג על כל פרטי השומה ובכלל וּה גס כנגד חלקים שלא שונו בשומה החדשה. לטענתה מאחר שחשומה המתוקנת נשלחה אליה ב- 4.7.13, ההשגה שהתקבלה ביום 3 נשלחה במועד, והיא רשאית הייתה להשיג במסגרתה על כל פרטי השומה.
עוד טוענת העוררת כי חיוב תוספת השטח בארנונה, הוא חיוב רטרואקטיבי פסול.
דיון ומסקנות
8 סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות ערר על קביעת ארנונה תשל"ו -- 1976 קובע כדלהלן:
יימי שתוליב בתשלום ארנונה רשא תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה...%
לופיות השומה והעדר סמכות חוקית להאריך את מועד הגשת ההשגת :
9 ביהמייש העליון, ביהמייש המחווייס בשבתס כבימייש לעניינים מינהליים כמו גס ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה.
ההלכה העוברת כחוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאתר שחלף המועד להגשת השגה, המשום אינו וּכאי עוד להגיש השגה, והתיוב הופך לתיוב חלוט ולא *נתן עוד לערער עליו. נזכיר להלן רק קומץ מפסקי חדין שהכריעו בנושא וח:
2
10
(1) עייש (חיפה) 57/95 הד הקריות בע"מ נ. מנהל הארנונה עיריית חיפה.
(2) בריימ 9179/05 המקום של שמחה נ. מנהל הארנונה בעיריית תי'א.
(3) עמיינ (תייא) 167/07 פאנצ ליין בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא.
(4) עמיינ (ת''א) 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה המקומית עמק חפר וועדת ערר לענייני ארנונה.
(5) עמיינ (ת'יא) 230/04 מנהל הארנונה בעיריית ת'יא נ. אפרתי מדפים נכסים בע"מ.
(6) עמיינ (ת'יא) 241/08 רס-חן תניוניס נ. מנהל הארנונה של עיריית תי/א.
(7) בריימ 6333/09 רס-חן תניוניס נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.
. בעניין הד הקריות קובע כבי השופט ביין:
. כב
ייקביעת מועד לערעור בתיקוק, כמוהו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה לתגן על הציפיות של הצד שזכה בהחלטה שיפוטית או מנחלית או מתן החלטה מינהלית, כי עם חלוף המועד לערעור, חוסנה זכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה, לביטול או לשינוי (השוות גם בגייצ 122/73 עבאדי נ. שר הפנים פדייי כייה (2) 253 בעמי 270, וראה בעיקר עייא 22/56 כהן נ. קצין התגמולים פדייי 1375, 1383).
כדי שניתן יהיה לפגוע בציפיות או, חייבת להתקיים הוראה מפורשת של המתוקק או מחוקק המשנהיי.
מוסיף כבי חשופט ביין וקובע כי בענייננו ההוראה היתידה הנוגעת להארכת מועדים, מצויה בסעיף 4(ב) לתוק, הנוגעת לסמכות ועדת הערר להאריך למנהל הארנונה את המועד להגשת תשובה להשגה.
מהעובדות שוהו הסעיף היתיד המאפשר להאריך מועד יש ללמוד הסדר. שלילי שאין לועדת הערר סמכות להאריך מועדים אתרים הקבועים בתוק. ייעוסקים אנו בסוגיית הארכת מועדים הקבועים בחיקוק. ענין זה הוא כמוסבר מתחום סדרי הדין ותתוס וה מוסמך להסדיר מחוקק המשנה בלבד. ומכאן שבהעדר הסכמה מפורשת 'אין סמכות לבית המשפט להאריך מועד הקבוע בחיקוקיי ואם לגבי בתי משפט כך, קל וחומר שזהו הדין לגבי טריבונל מינחלייי.
השופטת גרסטל בתיק ויתקין מרקט בע"מ, קובעת גם כן כי:
'יזכותו של האזרת לערור על חיובו במס הוגבלה ע"י המחוקק בזמן. ומכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור הזמן הקבוע לכך בחוק שוב אי אתה יכול לתישמע בערר על חיובך במסיי.
לא רק וו אף צו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או החלטת מנהל הארנונה להשגה, אינה מרפאת את הפגם שנפל בהגשה באלתור, ואינה עוצרת את מנין המועדים.
2. הלכה דומה נקבעה בעניין רס-חן חניונים. כבי השופטת רות רונן בנתתה את פסהייד בעניין
המקום של שמחה קבעה כי יימשהלף המועד החוקי להגשת השגה, הופכת השומה לחלוטה, והנישוס מאבד את וכותו להשיג על ייחיובו בארנונת'י.
כבי השופטת ממשיכה וקובעת :
יילגישת בית המשפט העליון, משחלף המועד להגשת השגה, הופך החיוב לתלוט, ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר - לאור גישה וו - במקרה הדומה יותך לייהתיישנות מהותיתיי (ולא דיונית) - בה הזכות של הנישום (לתלוק על חיובי הארנונה שלו), מתבטלת עס חלוף המועד להגשת השגה. לכן, אף אס העירייה איננה מגיבה לטענות הנישום במועד, וגם אס בתשובתה הראשונית היא איננה מעלה את טענת האיחור - אין בכך כדי לייהחיותיי את הזכות".
3. גם כבי השופטת קובו בפסהייד בעניין אפרתי מדפים נכטים בע"מ קבעה כי למנהל הארנונה,
ואף לוועדת הערר, אין סמכות לדון בהשגה שהוגשה באיחור. מוסיפה כבי השופטת כי את שאלת וכותו של הנישום להשיב לו תשלומים עודפים יש להכתיר ייכתביעה כספיתיי כוו שאינה נכללת בגדרו של סעיף 3 (א) לחוק הערריי. וכי ייהסמכות לדון בדרישת השבה אינה למנהל הארנונה ולועדת הערריי.
4. מהאמור לעיל עולה שאין לוועדת הערר סמכות להאריך את המועד להגשת השגה, וגם אין לה
סמכות לדון בערר שהוגש על תשובת מנהל הארנונה, להשגה שהוגשה באלחור
5. השאלה הדורשת הכרעה בענייננו היא האם כטענת המשיב רשאית הייתה העוררת להגיש
השגה רק כנגד השינויים שהועלו בשומה המתוקנת, או כטענת העוררת - היא רשאית להגיש השגה גס כנגד רכיבים שלא שונו בשומה המתוקנת. בשאלה זו דעתנו כדעת המשלב.
ביהמייש המחוזי בתייא נדרש לשאלה או בעמיינ (תייא) 152/05 גיל קאר בע"מ נ. מנהל הארנונה
בעיריית תייא, במקרה שעובדותיו דומות לערר שבפנינו, וקבע:
'יבענייננו ערעור המערערת מתייחס להודעת העירייה מיום 29.1.04 אשר נערכה בעקבות סקר יזום מצידה. ההודעה אינה בגדר הודעת תשלום ארנונה כללית, שנתית, אלא הודעה על שינוי בשטת היחידות שבבעלות המערערת מבלי ששונה כלל סלווג היתידות האמורות.
הודעה כגון גו מאפשרת לבעל הנכס להגיש עליה השגה בתוך 90 יום מיום קבלתה כאשר ההשגה יכול ותתייחס לעניין השינוי בלבד ותו לא. וכך היה בענייננו; במסגרת שינוי השטת לא ניתן היה לפתות את השומה כולה, היינו הן לגבי השינוי בשטת והן לגבי הסיווג אשר למעשה לא שונה. כך צויין גס באופן מפורש בשולי ההודעה (נספת בי לעתירה) כי: יילתשומת ליבך בהשגה על שטח נכס יש לסמן את המידע השנוי במחלוקת על גבי השרטוט וזאת על מנת שנוכל להתייחס להשגה באופן עניינייי. הדגשה זו מחוּקת את עמדתו של המשיב כי הן ההודעה והן ההשגה התייחסו לעניין שינוי השטח בלבד, הגיון בצידה. הודעת התשלום לגבי הארנונה הכללית השנתית נשלתת לנישום בתחילת כל שנה ושנה. במסגרת הודעה צו רשא?
הנישום להגיש השגה המתייתסת לכל מרכיבי ההודעה, כאמור; הן לגבי הסוג, חסיווג, השימוש, הבעלות, התוקה, הגודל וכיוצא באלה.
.6
7
לעניין ההדדיות לו טוענת המערערת, חרי הדדיות אינה נשללת מן המערער וניתנת לו וכות השגה להשיג על השינוי שבוצע. אין אפשרות בהודמנות גו לפתוח את השומה כולה, כטענת המערערת, וההדדיות מתמצית בכך שההשגה מתנליחסת הדדיתת לאותו פרמטר ששונה בשומה, ובמקרה הנדון לשינוי השטת בלבדיי.
כמו בעניין גיל קאר בע"מ, גס בענייננו צויין בהודעת השומה המתוקנת מיום 26.6.13 כי:
ייבהשגה על שטח נכס, יש לסמן את המידה חשנויה במתלוקת על גבי השרטוט וואת על מנת שנוכל להתייחס להשגה באופן ענכינליו,
מהאמור לעיל עולה כי המועד להשיג על סיווג הנכט, הוא 90 יום מתחילת שנת המס. ההשגה שהוגשה ב- 9.10.13 הוגשה איפוא באיחור.
באשר לשומה המתוקנת מיום 26.6.13, וו התייחסה רק לשטח הנכס, לפיכך העוררת רשאית חייתה להשיג לגביה רק בנוגע לשטח הנכס. השגה בעניין וה לא הוגשה.
לפיכך הפכה כל השומה לשומה תלוטה. בנסיבות אלה מאחר שההשגה לא הוגשה במועד אין מדובר בהשגה, וכפועל יוצא מכך גס אין מדובר בערר שהוגש כדין. מטעם זה דין הערר להידתות על הסף.
חיוב רטרואקטיבי
סעיף 3 (א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התלייו-1976 קובע
כדלהלן:
יימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת
התשלום להשיג עליה לפני מנחל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלה :
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באיוור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או חשימוש בו.
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 \- 269 לפקודת העיריות.
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (0 לחוק ההסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שתוב הארנונה בכללית ושל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכסיי.
הלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסייד היא, כי סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכניים בלבד.
כך לדוגמא:
עעיימ 5640/04 מקורות תברת במים בע"מ נ. מועצה מקומית אזורית לכיש ואתי.
ל
עת'ימ (תייא יפו) 1905/05 החברה להגנת הטבע נ. עיריית ת'יא.
רעייא 10643/02 חבס ח.צ. פיתות (1993) בע"מ נ. עיריית הרצליה.
8. ביהמייש העליון קבע כי לועדת הערר אין סמכות לדון בטענות משפטיות עקרוניות כגון
רטרואקטיביות.
בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופט
אנגלרד) מיום 6.2.2002, נקבע:
ייחברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחוגי גם כנגד חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה משפטית שהיא בעלת אופי עקרוני גס אם היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לחוק הערר -- ואיני משוכנע כי היא אכן נכנסת לגדרו -- ראויה היא לברור בבית המשפט האזרח"."
מהאמור לעיל עולה שאין לועדה סמכות לדון בטענות של אי חוקיות חיוב רטרואקטיבי בארנונה.
סוף דבר
9. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר על הסף.
אין צו להוצאות.
נלתנח בהעדר הצדדים ביום = ! 5
בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של חמשיב.
6-5 ב כ )0
יו"ר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור רעי קדם
שס הקלדנית: ענת לול
/
בפני ועזית הערר לקביעתת ארגונת בללית ער 180007987
שלי+ | עלרילת
העוררת:
המשיב:
תלאביב | > *פו
טנגה לינג'רי בע'ימ
571 >
מנהל הארנונה בעלרלית תל אביב *פ3
.2
עניינו של הערר דנן הינו נכסש המוחוק על ידי העוררתת רתוב אבולעפיה 28, תל אביב המופיע בספרי העירייה כנכס מס' 2000313233 (להלן: 'הנפסי).
תמצית טיעוגי העופרת
1
גל
53
4
5
6
7
לפני המעבר לנכט החויקה העוררת במחסן אחר בדרך יפו 44, תייא (ח-ן לקוח 10002488), אשר בעקבות החלטת ועדת הערר בערר מספר 14000456, חויב בסיווג ''מחסנים"י.
ביום 16.8.11 העתיקה העוררת את המחסן מדרך יפו 44 לנכס הנוכהי ובעקבות ביקורת שנערכה בו סיווג המשיב את הנכס בסיווג יימחסניםיי.
בהודעת המשיב מיום 21.8.12 שונה סיווג המחסן מסיווג יימהסניטיי לסלווג 'ימשרדיסיי, החל מיום 1.3.12, עייס ביקורת מיוט 30.7.12, בנימוק שהעוררות חדלה להתזיק במשרדיה ברתוב לוינסקי 39, תייא, אשר כטענת המש 5ב: יימשם נוחל העסק ומשם נעשו פעולות השלווק'י.
אכן העוררת פינתה את המשרדים שהחויקה, אולט זמן קצר לאחר מכן, משלא צלח המעבר אותו תכננה, שבה לאותו הבניין עצמו למשרדים אתריט בקומה הרביעית, בתהילה בתור סידור זמני ולאחר מכן שכרה את המשרדים הנייל באופן קבוע, ונרשמה כמחויקה בהם לצורכי ארנונה כללית.
בביקורות שנערכו במחסן ובמשרדי העוררת, בעקבות השגת העוררת, אשר לא צורפו משום מה לראזות המשיב בערר זה, אוששו טענות העוררות במלואן.
ההלכה המשפטית גורסת כי מקום שבו סיווג הנכס כבר נבחן ע"י העירייה, אזי שינוי סיווגו אמן קצר לאחר מכן מצריך הסבר של ממש, המצדיק את שינוי ההחלטה המקורית. הנימוק שחוצג ע"י המשיב לשינוי התלטתו הקודמת, היה כאמור שהעוררת הדלה להחציק במשרד ששימש אותה לניהול העסק. נוכח ההוזרה של העוררת לאותו הבניין למשרדים חדשים נימוק זה כבר איננו תקף, ומשכך לאחר שווידא ואת, היה על המשיב להשיב את סיווג המחסן לקדמותו.
ראה :
עמיינ 268/06 קרן ביטוח נזקי טבע בהקלאות בע"מ ב' עיריית ת''א.
עמיינ 37926-05-12 עיריית אילת ג' נייטשר בטה טפנולוניות ג-ב.ט בע'ימ.
ההוקר מטעם המשיב עלה לקומה השנייה בנכס למשרדיט הרשומיט במהלקת ארנונה בעיריית תייא עייש חברת סי.אך שיווק וכמוצא שלל רב סבר שמצא את משרדי העוררת.
בדרך למשרדים הנייל לא שס התוקר לב לכך שבדלת הכניסה למבנה מופיע בנוסף לשלט עס שס העוררת גס שלט עס שמה של סי.אר שיווק; לכך שגם בקומת הקרקע על דלת הכניסה למחסן העוררות מופיע שלט עם שט העוררת; לכך שהכניסה סגורה עס אינטרקום ומצלמות;
ולכך שבקומה החשנייה שתי דלתות, אתת עס השלט ייסי.אר שיווקיי, המובילה למשרדי החברה הנייל, והשנייה המובילה ליחידה נוספת בשטת של כ- 200 מ"ר המשמש את העוררת לאהסון (המהשה לכל האמור לעיל ניתן לראות בתמונות שהוגשו כראיות האמה מטעם העוררת).
8
9
.0
1
2
.3
4
ההוקר לא היה מודע לאופן בו רשומות היחידות השונות במבנה במהלקת הארנונה, לא הית מודע לדוייה הביקורת מטעם המשיב בנכס, המצורף לתשובת המשיב בערר, שבו ניתן לראות בנפרד את היחידה בקומה אי המשמשת את העוררת ל- *אהסון סהורות מוגמרותיי ואת המשרדים באותה הקומה בשטח 136 מ"ר המשמשים את סי.אר שיווק.
למען הסדר הטוב, יוער כי החוקר הצהיר והעיד שקומה אי (קומה שנייה לדבריו) פרוצה ללא דלת, וכי בכל הקומה אין כל שטה המשמש לייצור או אחסנה.
אותו תוקר אישר שבמהלך ביקורו במחטן שבקומת הקרקע ראה את אחד ממנהלי העוררת, מר סימון גרגו, בדיוק באותו עמדה המצוינת בתשריט שצורף לדוייח הסוקר מטעט המשיב שצורף כאמור לכתב התשובה לערר, ולא במשרדים שבקומה אי.
אותו חוקר גס בדק את משרדי העוררת ברחוב לוינסקי ומצא כי יילא אותר כל אזכור לפעילות החברה הנבדקתיי. בחקירתו אישר כי אין לו מושג אס העוררת משלמת שכירות או ארנונה בגין הנכס. אין לו מושג באיוה קומה חס אמורים להיות לטענתם, והוא לא בירר עס הברת הניהול של חמבנה האט העוררת נמצאת בבניין אס לאו, אלא כדבריו יירציתי רק להזק שהם כבר לא נמצאים שס'י.
התלמאות נמשכה גט בעדותו של רו"ח עופר אלקלעי שהעיד מטעם המשיב. על עד וה כבר אמרה ועדת הערר בתיק אחר (ערר 140005778): '/בהקירתו הנגדית בפנינו לא חיטיב, בלשון המעטה, המומחה מטעט המשיב לגלות בקיאות בפרטל חנות דעתו'י.
רו"ח אלקלעי טען כי גס הוא לא איתר את משרדי העוררת במבנה שברחוב לוינסקי. לטענת רו"ח אלקלעי, הוא היה מודע לכך שהעוררת משלמת דמי שכירות וארנונה בגין הנכס בלוינסקי, למרות ואת הוא לא הלך לבדוק ישירות את הנכס בגינו משלמת העוררת ארנונה בקומה הרביעית, אלא לדבריו סרק את כל הבניין. רו"ח אלקלעי הסביר שהוא חיפש שלט הנושא את השם ייטנגה לינגירייי, אך הודה שלא חיפש את שס המותג של העוררת שהוא ייגו אנדריי, כפי שמופיע גס על דלת הכניסה למתסן, שט בו מוכרת העוררת.
רויית אלקלעי שהעיד כי איש בבניין אינו מכיר את החברה, אישר בעדותו כי לא היה מודע לכך שהחברה ההציקה במשך שנים בנכס אחר באותו הבניין עצמו.
גס רוי*ח אלקלעי לא מצא לנכון לבדוק המידע עס משרדדי הברת הניהול בבנילן.
יצוין כי במסגרת ראיות ההומה הוגשה תמונה של דלת המשרדיט בקומה הרביעית במבנה ברתי לוינסקי, ועליה השלט עס שס העוררת.
גס כאן ייתכן מאוד שמאמצי רו"ח אלקלעי למצוא אדם שמכיר את העוררת לא צלחו כאשר מן הסט שאל על חברת ייטנגה לינגירייי, ולא בשם בו ידועה העוררת - 'יגו אנדריי.
מן הסתם היה הרבה יותר פשוט לבדוק את דו"ח הביקורת שנעשתה בנכסי מטעם המשיב, ולהגיע ישירות לקומה ולמקוס בו נמצאים משרדי העוררת.
הימנעות המשיב מלחגיש את דוייחות הביקורת שנעשו בנכסים ע"י הסוקריס מטעמו צריכה כמובן לפעול לחובתו. בדוייח הביקורת שנערכה בבניין ברתוב לוינסקי ישנה תמונה וּהה לצו שהומצאה לוועדה של דלת משרדי העוררת, שהמשיב מסיבותיו לא הציג בפני הועדה.
(
.5
.6
7
עדות מנחל העוררות לגבי אופן התנהלותה ותפקיד המהסן כמתסן אחורי לרשת התנויות של העוררת לא נסתרה.
המשיב בראיותיו לא התייחס כלל להיבט זּה, אלא השליך את כל יהבו על הטענה כי משרדי העוררת אינם במבנה ברתי לוינסקי אלא בקומה השנייה בנכס.
משהתמוטטה כליל עמדתו זו של המשיב, הסותרת, בין היתר, גס את רישומי מחלקת הארנונה בדבר המהציקים בנכטים הנייל וגם את דוייחות הביקורות שנערכו מטעט המשיב, שומה על הועדה הנכבדה לקבל את הערר.
תמצית טיעוני המשיב
1
2
3
4
5
6
7
.8
בשטח הנכס מושא הערר לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה.
יש לדחות על הסף טענות העוררת המהוות הרהבת הצית אסורה, מאחר ולא נטענו ע"י העוררת בשלב ההשגה ע"י מנהל הארנונה.
מקריאת השגת העוררת עולה כי העוררת מודה למעשה כי עצבה את הנכס בכתובת לוינסקי 39, שס לטענונה היא ההציקה במשרדיה.
אף אט תתקבל טענת העוררת, כי היא מחזיקה בשטה נוסף בכתובת לוינסקי, אין בכך כדי להועיל לעוררת. העובדה כי נישום מחציק בנכס נוסף אין בה כדי להוכית באופן אוטומטי כי השטח שבמחלוקת משמש כמחסנים. על הנישום המבקש תעריף מוול להוכית מהו השימוש בשטת הנוסף, והאם הוא משרת את הנכס שבמחלוקת. בנוסף, על הנישום להוכית כי הנכס שבמתלוקת עומד בתנאים לסיווג בתעריף מוזל.
העוררת לא הוכיתה מה הפעילות הנעשית על ידה בשטת שלטענתה מושכר על ידה לצורכי משרדים, העוררת לא הוכיתה, כי בנכס הנוסף אכן מתבצעת פעילות הקשורה לפעילות בנכס מושא הערר. העוררת לא הוכיחה את הפעללות המשרדית הנעשית בנכט הנוסף. לא הוכת כי בנכס מושא הערר מתקיימים התנאים לסיווג בתעריף מחסנים.
לצורך בחינת טענת העוררת כי הנכס מושא הערר משמש כמחסן יש לבחון התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה.
על מנת שנכט יסווג בגדר סעיף 3.3.2 עליו לקיים את הדרישות המצטברות הבאות: 1. הנכט הינו מחסן 2. המשמש לאחסנה בלבד 3. שלקוחות אינם מבקרים בו 4. שאינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת 5. שאינו נמצא בקומה רצופה לעסק אותו הוא משרות 6. אינו משמש לשיווק והפצה.
הנכס אינו עונה לדרישות סעיף 3.3.2 :
1. תנכס אינו משמש לאהסנה בלבד: כתובתה הרשומה של העוררת הינה כתובת הנכס,
פעילותה של העוררת כמשווקת מוצרי הלבשה תהתונה, מתבצעת מהנכס מושא הערר בלבד. משרדי העוררת וכן אולט התצוגה נמצאים בנכס מושא הערר.
9
.0
בנכס מושא הערר נמצאו שולחנות משרדיים וכן נראו בנכס בעלי החברה, בנכס קיימת | תצוגה של הסחורה של העוררו.
יש לראות בפעילות העוררת בנכס, פעילות עיקרית של העסק אותו מפעילה העוררת כמשווקת מוצרי הלבשה תחתונה.
יש לראות את העסק שמפעילה העוררת ואת הפעילות בשטת הנכס מושא הערר כמקשה אחת וכפעילות אחת. הנכס משרת את העוררת בפעילותה במשך כל שעות היום, ראיה לכך היא הימצאותס של בעלי התברה בנכס, והימצאותס של משרדים בנכס.
2. לקותות אינם מבקרים בנכס: תנאי זה אינו מתקליס בענליננו. לתוקר מטעם המשיב
שהציג עצמו כלקוה, ניתנה האפשרות לחיכנס לנכט מושא הערר. ראיה גו לא נסתרה ע"י העוררת.
3. הנפט נמצא בסומה רצופה לעסק: פעילותה העיקרית של העוררת מתבצעת מהנכס
מושא הערר, משרדיה נמצאיט בנכס, הסחורה נמצאת בנכס ואף אולם התצוגה קלים מהנכט. הוכח כי לנכס אין תכלית עצמאית משל עצמו, אלא לצורך פעילות העסק ולכן ייראה כחלק אינטגרלי מהעסק של העוררת.
הוכח בפני וועדת הערר כי בקומה העליונה קיימים משרדיה של העוררת.
48. הנכס משרת את העוררת לשיווק והפצה: העוררת צירפה לתצהיריה חשבוניות. עיון
בחשבוניות מעלה כי כתובתה הרשומה של העוררת היא כתובת הנכס מושא הערר, והיא גס הכתובת ממנה מפיצה העוררת את הסחורה ללקוחותיה. מכאן כי גס תנאי זה לא מתקיים, והפצת הסחורה מתבצעת מהנכס מושא הערר.
מלבד טענתה שנטענח בעלמא כי היא משלמת שכירות במקום נוסף, לא הוכיחה העוררת ולא סתרה את ממצאי המשיב כל פעילות העוררת מתנהלת מהנכט מושא הערר בלבד.
טענת העוררת לקיומו של נכס נוסף נטענה בעלמא ללא שהוכח מהל הפעילות המתנהלת מנכס הנוסף הנטען. על מנת שתתקבל טענת העוררתת בדבר פעילות משרדית בנכס אחר, היה עליה להוכיח ולהציג ראיות בדבר הפעילותת המבוצעת בנכס. אין לקבל את הטענה כי די בכך שתברה תשכור נכס כדי להוכיח כי בנכס שבמחלוקת לא מתקיימת פעילות משרדית. אס תתקבל עמדת העוררת מבלי שהדבר הוכת דיו, אצי כל תברה תתקשר בהסכם שכירות פיקטיבי ותטען כי משרדיה מצויים בנכס אחר.
לפיכך כל עוד לא הוכיחה העוררת כי אכן מתבצעת פעילות משרדית מהנכס ברתי לוינסקי ומנגד נמצאו בנכס מושא הערר משרדים המשרתים את העוררת, יש לראות בפעילות העוררת כמתנהלת בעיקרה מהנכס מושא הערר.
צאת ועוד! ככל שבשלב הסיכומים טוענת העוררת כי שטח הנכט קטן יותר עקב מחציק אחר (לטענתה), אזי עניין לנו בהרהבת חוית אסורה.
4. תשובת העוררת לטלעוני החמשייב
.1
2
.3
4
/
5
5
הנכס בשטח 796 מ"ר הינו אכן השטח שבהתוקת העוררת. השטת הנייל מורכב מהמחסן שבקומת הקרקע וממחסן נוסף בשטת של כ- 200 מ"ר בקומה אי. שטח המשרדים ואולט התצוגה שבקומה אי רשומיט כבר לצורכי ארנונה כללית בעיריית ת'יא עייש מחציק אחר, כך שראשית העוררת כלל אינה חולקת על שטח הנכס על פיו היא מחויבת ושנית היא אינה צריכה כלל להוכיח את קיומו של מחציק אחר הואיל וגה כבר רשום ככזה בספרי העירייה!
העובדה שהחוקר מטעם המשיב נכנס בטעות או שלא בטעות לנכס, שאיננו בהחוקתה של העוררת ורשום בעירייה על שם מחציק אחר, נודעה לעוררת לראשונה עס הצגת תצהיר העדות מטעם אותו חוקר ועל כן נתקר אותו התוקר על נושא וה רק בשלב ההוכתות. בומן הגשת ההשגה העוררת כמובן לא יכלה להעלות על דעתה שהחוקר מטעם המשיב ייחס לה שטח שאינו בהתזקתה ורשום עייש מחזיק אחר.
השגת העוררת לא הוגשה כנגד השומה השננית שהשית המשיב, אלא כנגד שינוי השומה במהלך שנת המס עצמה, לאהר שהמשיב שינה את התלטתו המקורית. החלטת המשיב, שכאמור סטתה מהשומה המקורית בתחילת השנה ובשנים קודמות, התבססה על נימוק אחד ויחיד לפיו העוררת חדלה לההזיק במשרד ששימש אותה לניהול העסק. עס נימוק וח בדיוק התמודדה העוררת ומשנימוק גה נפל, שומה היה על המשיב לההציר את המצב לקדמותו.
אין מדובר בשומה רגילה שהחולק עליה צריך להוכית את כל תנאי הסיווג לו הוא טוען, אלא במקרה שבו המשיב עצמו קובע את יריעת המתלוקת וטוען לאי התקיימותו של תנאי ספציפי מסוים, ועל כן גדר המחלוקת הינו באשר להתקיימותו של אותו תנאי ספציפי. כיצד ניתן לטעון כי על העוררת להוכית תנאים נוספים, אשר המשיב עצמו כלל אינו חולק על התקיימותס.
יוער כי אין באמור לעיל בכדי לגרוע מטענת העוררת לפיה הוכהו לתלוטין כל התנאים הנדרשים להכרה בשימוש בנכט כבמחסן.
באשר למשרזד העוררת ברחוב לוינסקי, הרי בעקבות השגת העוררת נערכה בנכס ביקורת מטעם המשיב, אשר אישרה את החזקת הנכס ע"י העוררת ואת השימוש שנעשה בו, שמסיבות השמורות עס המשיב לא צורפה לראיות מטעמו. ויודגש, העוררת רשומה בספרי העיריית כמחויקה בנכס וחבה בארנונה בגינו.
יש לדתות את טענת המשיב כי אין די בעובדה שהעוררת משלמת שכירות וארנונה בגין המשרד עיימ להעיד על הפעילות הנעשית בו ומתעלס מהעובדות, הן משום שכבר בהשגתה טענה העוררת לגבי הפעילות במקום וטענתה זו נבדקה ע"י המשיב לגופו של עניין והוא אה שלא צירף את בדיקתו הנייל לתצהיריו, והן משום שהמצהיר מטעם העוררת העיד על הפעילות במקום ועדותו וו לא נטסתרה.
מה עוד יכולה העוררת לעשות בכדי להוכיח את טענותיה!! כאשר מצד אחד כאשר הטענה נבדקת לגופה היא לא מוצגת בפני ועדת הערר ומצד שני כן מוצג תצהיר של הוקר שנשלת למקוט ובאופן חלמאזי לא מוצא את המשרד ולא מודע כלל לעובדה שהעוררת נושאת בתשלומי ארנונה ושכירות בגינו, כך שאין שום בעיה לאתר את המקום.
%
6
באשר לממצאים העובדתייס להם טוען המשליב בסיכומיו יש לומר את הדברים הבאים:
1. השולתנות המשרדיים וכן התצוגה והמשרדיס להם טוען המשיב בקומה אי של הנכס
אינם של העוררת ומוטב היה שהמשיב לא היה תוזר שוב על טעות וו של התוקר מטעמו. משרדיה של העוררת נמצאים אך ורק במשרד בלוינסקי ומשם מנוהל עסקה של העוררת.
2. בומן הביקורת בנכס לא נראו במקום בעלי העוררת, אלא אחד הבעלים, שעיסוקו
בתתוס הלוגיסטיקה. אין בעובדה וו משום ראיה כלשחי לכך שניהול עסקה של העוררת נעשה מהמקום, אלא רק עובדה שאחד הבעלים המטפל באופן שוטף באספקת סהורה מהמחסן לחנויות העוררת נמצא במקוט במסגרת תפקידו וה.
צילומיו של החוקר מטעם המשיב מראים שבאותו ומן ישב אותו בעלים בכוך בשטה של כ-1 מ"ר בתוך המהסן עצמו, שאיננו יכול כמובן לשמש כמשרדי העוררת.
3. בניגוד לטענת המשיב, לתצהיר המצהיר מטעט העוררת לא צורפו השבוניות, כי אס
תעודות משלוח, המעידות על העברה פנימית של סחורה מהמחסן הראשי שבנכס (ולכן מופיעה גס כתובתו של אותו מתסן) למחסני המשנה בתנולות העוררת.
העד מטעט המשיב העיד כי בבדיקות במאגרי המידע השונים כתובת העוררת אינה מופיעה בכתובת הנכס.
4. בחהקשר זה יש לחזור ולהדגיש כי כל הסהורה היוצאת את המהסן אינה מגיעה
ללקותות העוררת, אלא אך ורק לתנויות העוררת עצמה.
5. ציון והפרעת
41
2
3
מהראיות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.
סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כדלקמן:
"מחסני עו'ובה, מחסני עצים, וכן מהסנים אחרים המשמשים לאהסנה בלבד ובתנאי שלקוהות אלנם מבקרים בהם, אלנט נמצאיט בקומת העסק אותו חם משותים, ואינט נמצאיט בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשלווק והפצת, יחויבו לפי
התעריפיםו המפורטיט להלן: .... (ההדגשות אינן במקור)
אכן צודק המשיב, כי מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול של יימחסניםיי, רק לסוג מסוים מאוד של מחסנים - מחסנים *יקלאסייסיי, שנועדו לאהסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, עובדיו ו/או לקותותיו ואשר מטבע הדבריט מתאפיינים בשטת גדול מימדים. וו גטס הסיבה לכך שהתעריף שנקבע ליימהסניטיי הינו תעריף מוגל, ואולם לאחר שבהנו את הראיות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל דעה, כי חשימוש בנכט עונה לדרישות הדין דלעיל.
6
5
6
7
8
בעניין וה נקדים ונדגיש, כי התרשמנו מאמינותו של המצהיר מטעם העוררת, ועדותו מקובלת עלינו כמהימנה.
כן נציין, כי התרשמנו שהבדיקות שנערכו על ידי המשיב, לא היו ממצות, וכי היה בהן כדי להתעלם מעובדות מהותיות שלא יכולה להיות מחלוקת בקשר אליהן, באשר חינן בידיעתו המפורשת של המשיב. כך העובדה שהעוררת שוכרת נכס חילופי ברחוב לוינסקי המשמש למשרדים ומחולבת בגינו בארנונה, כך העובדה שחלק הנכט משמש למשרדיט ברח' יפו מוחצק על ידי סי.אר שיווק, המתויבת בגינו בארנונה.
לאחר שבחנו את הראות והעדויות שהוצגו בפנינו, שוכנענו בעובדות המפורטות להלן:
1. הנכס מושא הערר משמש לצרכי אתסנה בלבד ;
2. לקותות אינם מבקרים בנכס ;
3. תנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו ;
4. הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.
הגם שדי באמור לעיל כדי לקבל את הערר נוסיף, כי צודקת העוררת, כי היות והסיבה לשינוי הסיווג על ידי המשיב, היא העובדה שהעוררת הדלה להתציק במשרד ששימש אותה לניהול העסק, הרי היות ושוכנענו, כי העוררת שכרה משרד חילופי, חלף המשרד ששימוש אותה בעבר לניהול העסק, וכי נכס ה משמש אותה למשרדיה, אין עוד סיבה לשינוי הסיווג האמור, וזאת התל ממועד תחילת שכירות הנכס החילופי ברת' לוינסקי.
לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערר.
6 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וצכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 465 ימים מיום מסירת
ההחלטה.
₪ 7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת
ערר) התשלייץ-- 1977 תפורססם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
8 | נמתן בהעדר הצדדים ביום .| [> [9 1-ל
למיר: ט\ ארליך, עו"ד חב)/. ריחאן סעיד, עויד
ע\291\1\105
. 2
ט
לה \\
5 ליער אפר
שליד עיריית תל אביב-יפו , ערר מס!: 140008863
בפני חברי ועדת הערר:
לו'ייר: עו"ד אלון צדוק
תבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: מדינת ישראל - מנהל נכסי הדיור הממשלתי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''/א-יפו
החלטת
העוררת הגישה ערר בעניין שני נכסים כאשר בדיון המקדמי ביום 16.2.2014 צמצמה את הערר לעניין נכס אחד בלבד (200056968) לגביו ביקשה להפתית שטת של 90 מ"ר מסך החיוב.
העוררת טוענת כי יש לתייב את שטת חדר המדרגות בבנלין שבבעלותה פעם אחת בלבד בקומת הקרקע ולא בכל קומה על פי חישוב נפרד בדרך בה מתליב אותה המשיב.
העוררת מדגישה בכתב הערר כל טענתה בדבר כפל חיוב אינה נובעת מכך שמדובר בשטת משותף אלא /משום העובלה כי שטח מלרגות יש לחייב פעם אחת בלבד על מי שטח ההשלכה האופקית של חדר המדלגות?
המשיב דוחה את טענת העוררת וטוען כי השטת שבמתלוקת חינו המשכה של כל קומה בנפרד, אין מדובר בחלל אחד בעל רצפה בקומת הקרקע בלבד, אלא מדובר ברצפה או יישטח עמידהיי. ובשל כך שטתים אלו נכללים בהגדרת ייכל השטח שבתוך יחידת הבניין'י כאמור בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.
בטיכומיה בונה העוררת את התשתית לפרשנותה על שתיקת צו הארנונה ביחס לחישוב שטת המדרגות. מכיוון שלטענת העוררת צו הארנונה אינו קובע הוראות ברורות לתישוב שטת המדרגות יש לפנות לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואתוצי בנייה בתוכניות ובהיתריס, תשנ"ב- 1992.
העוררת מפנה לתקנה 7 לתקנות אלה הקובעת כי שטח מדרגות הוא שטת ההשלכה האופקית במטרים רבועים של משטחי המדרגות.
מכאן מפנה העוררת לסעיף 8 להנתיות תישוב שטחים (תקנות חישוב שטחים ואחוצי בניה- 1992)
כפי שפורסם בתחום עיריית ירושלים, לצורך פרשנות התקנות.
על בסיס תקנות אלה והנחיות חישוב השטתים בעיריית ירושלים מבקשת העוררת כי תאומ\ פרשנותח לפיה בענליני ארנונה יש לתייב את שטת המדרגות בקומת הקרקע בלבד ואילו את שטחי המדרגות בקומות 1-4 יש לפטור מארנונה שכן אין לתשבס כחלק משטתי המדרגות.
ראשית יש לאמר כי סעיף 8 להנתיות חישוב שטתים בעיריית ירושלים מתליחס לחישוב זכויות בנייח . ההשלכה או הקישור אותו מבקשת העוררת לעשות בין חישוב זכויות בנייה לבין חישוב שטחים לחיוב ארנונה אין להם בסיס בצו הארנונה או בתקיקה. ממילא גם לא מצאה העוררת בטיס משפטי אחר להוכחת הקשר הזה כמו פסייקה רלבנטית.
2
גס סעיף 7 לתקנות עליו מתבססת העוררת לא יכול לשמש מקור פרשני לצו הארנונה או דבר חקיקה מנחה או מחייב לעניין חיוב בארנונה שכן הוא מתייחס לחישוב שטחים ואחוצי בנייה. אין בהכרת קורלציה בין חישוב שטתים וזכויות בנייה לבין תישוב שטחלס לעניין חיוב ארנונה.
לו תתקבל עמדתה של העוררת הרי שיישמט הבסיס מתחת למערכת שלמה של חיובי ארנונה אשר מתבססת על צווי הארנונה של כל רשות אשר בינם לבין חישוב וּכויות בנייה או שטחי בנייה אין קורלציח.
איו אנו מקבלים את קביעתת הראשונית של העוררת לפיה צו הארנונה אינו מתייחס לדרך חישוב שטחי המדרגות ביחס לתיוב בארנונה.
במקרה שבפנינו צו הארנונה אינו שותק ועל כן אין מקום לחיעור בכלים הפרשנייס המוצעים על ידי העוררת.
צו הארנונה קובע כי כל שטת בתוך הבניין יחויב בארנונה.
פשוטו כמשמעו , כל שטח משמע כל שטחי המדרגות בכל הבניין ולא רק בקומת הקרקע.
נוסיף ונציין כי על פי תרשים המבנה שצירף בייכ העוררת לטיכומיו, במקרה זה חייב המשיב את העוררת בגין יישטת העמידת'י כמוזכר בסיכומיו ולא תייב את שטתי החללים בין גרמי המדרגות.
מכל האמור לעיל דין הערר להידתות.
העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.
ניתן והודע, ביום 28.5.2014, בהיעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2-2 /
יו"ר: עו"ד אלוןצזוק | חבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום ו עו"ד טל גדי
קלדנית : ענת לוי
1+ ירי 1 2
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית ערר מט' 140006465 שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140008680
העוררת: גל פתרונות בע'ימ
ע"י ביים עוה'יד חגית המאירל פרלוט ואח!
מרחוב יגאל אלון 65 תל- אביב- יפו .
טלי; 03-6242462 ; פקסי: 03-6242501
- גד --
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב >
השירות המשפטי, בניין העירייה
רחוב אבן גבירול 69, תל-אביב
טלי: 03-5218817; פקסי: 03-5216002
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: עו"ד ארדת וורבר קורן
חבר: שמאי ווהר עירון
התלטה
רקע הדברים.
1
3
בהסכמת באי כות הצדדים הוחלט על איחוד הדיון בעררים בנדון באופן שההתלטה שתינתן בערר 6465 תחול גס על ערר 8680.
המתלוקת בין הצדדים היא בשאלת סיונג הנכס הרשום אצל המשיב כנכס מסי 2000213391 בכתובת מעבר יבוק 5 תייא, ח-ן לקוח 10388755, האם לסווגו כטענת המשיב על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר קובע:
יהארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 33 בצו הארנונה...יי; או כטענת העוררת כ ייבית מלאכהיי שבו היא מבצעת עבודות דפוס משכך עונת על הגדרת צר הארנונה הרלוונטי בסעיף 3.3.1- ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייה'י.
בתאריך 3 הוגשה בקשת בייכ העוררת לתיקון פרוטוקול הדיון בפנינו מתאריך 7.2.2013 לפין ירשם כי בנכס נמצאת מכונת הצמדה במקום חרשום כמענה מפי המצהיר בעמי 2 לפרוטוקול: אס אני עושה מחברת לבנק לאומי למשל אני מקבל את הגרפיקה ומייצר לה את המחברת. אין לי מכונת הצמדהיי.
בקשתה אושרה בהחלטת היוייר מיום 16.5.2013 וניתנה ההתלטה לתיקון הפרוטוקול כמבוקש.
ביכ המשיב לא הגיב במועד שניתן לו לבקשת התיקון. רק לאחר שחיא אושרה עתר בבקשה לביטולה.
הבקשה נדחתה ביום 21.5.2013 והתבסטסת בעיקר על העובדה שהעוררת ציינה בתצהיר מטעמה כי בנכטי היא מחזיקה ימכונת הצמדח לקאפותי. תמונה הימנה הוגשה כנספת יגי. המשיב מטעמו צרף גם הוא מספר תמונות צבעוניות שצורפו לסיכומים [עקב טעותו לא צורפו קודם]; בתרשים מטעמו ציין: ישולחן עבודה ארוך המשמש לחצמדת קאפות + חיתודי. עוד נקבע כי און בתיקון המבוקש מאומה באשר להתלטת הוועדה אס הערר מתקבל אס לאו.
טענות הצדדים בקצרה.
.6
8
לטענת העוררת. סיווג הנכס, עפ"י השימוש הנעשה בו, עונה על פעילותה כ- ייבית דפוסיי, משכך בא בגדרי ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי ולא בסיווג אהשיורייי של: ייבניינים שאינם משמשים למגוריסיי, כפי שקבע המשיב.
ביכ העוררת נסמכת בסיכומיה על פרשת 'ימישל מרסייה"', בריים 4021/09, (להלן: 'פסייד מישל מרסייה''); ונסמכת על הקבוע בעת''מ 238-07 אור (תל אביב) בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב.
לטענת העוררת עיקר הפעילות בנכס היא הדפסה דיגיטלית, הדפסה צבעונית של חוברות, פליירים, קטלוגים וכוי, כשבנוטף מבצעת פעולות משלימות לעבודת הדפוס כמו הצמדת יקאפותי, חיתוך, כריכת, חירור וכוי.
9
מנגד, לטענת המשיב יש לסווג את הנכס לצורכי ארנונת בסיווג: '*בניינים שאינם משמשים למגורים"י, המשיב טוען כי פעילות העוררת אינת עונה למבחנים שנקבעו בפסיקה אותה הביא בהרחבה בטיכומי טענותיו.
.10
1
72
.3
4
.5
חיובי הארנונה השנתיים נקבעים לפי צו ארנונה שהעירייה מוציאה מדי שנה בשנה מכוח ההטמכה הניתנת למועצת העירייה בסעיף 8 לתוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגת יעדי תקציב), התשליוג -
2
הצו השנתי קובע את תעריפי הארנונה לפי חשימושים בנכסים ולפי מיקומם באצורי העיר השונים.
צו הארנונח הרלוונטי לענייננו, הוא צו הארנונה לשנת 2012. בסעיף 3.3.1 מופיע הסיווג "בתי מלאכה ומפעלי תעשיה", בגדרו מבקשת העוררת לסווג את הנכס שבהתוקתה. אין חולק כי דרישת ייהיצוריי הושמטח מהגדרת בית המלאכה שהייתה בשנים עברו ; כך אין חולק כי המונח ייבית-דפוסיי אף תוא הושמט מנוסחי הצו שהיו בתוקף בשנים עברו.
צווי הארנונה של הרשויות המקומיות נתונים, עדיין; תחת יימשטר הקפאתיי שחלה לא רק על התעריפים אלא גם על הסיווגים השונים.
בייחוקי ההקפאהיי נקבעו מנגנונים לאישור תעריפים מוגדלים ולאישור שינויי סיווג. ראשיתה יוצאת מהחלטה של מועצת הרשות המקומית המציעה ומנמקת את השינוי המבוקש ומסתיימת בהחלטה משותפת של שרי הפנים והאוצר. התלטת האישור מקבלת את ביטויה בצו המסים השנתי הכולל את השינוי שאושר.
לשנת המס 2012 אושר למשיב תיקון סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר נוסחו יהא: ייהארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתר תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3 בצו הארנונה...".
העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.
.6
17
.8
9
.0
.1
2
העוררת מתזיקה בנכס בשטח שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, של 107 מ"ר (להלן: ייהנכסיי) שם מנהלת לגרסתה עסק של בית דפוס ומעסיקה בו 4 עובדים.
העוררת בעצמה מודה כל בחדר אחד בנכס מצויה חברה נוספת בשם דומה חברת גל פתרונות פ.מ. בע"מ העוסקת במיתוג. עובדה שלא צוינה בהשגה, בערר ובתצהיר העוררת ועלתה לראשונה רק בתקירתו הנגדית של מנכ"ל העוררת.יצוין שבסיכומיה ביקשה העוררת כי הערר יתייחס לשטת הנכס למעט שטת הדחר בו יושבת החברה העוטקת במיתוג (סעיף 2 לסיכומיכ).
על פי הראיות שהוצגו לנו, בנכט נמצא מכשור הכולל: מכונת דפוס דיגיטלית, מכונה להצמדת קאפות, מכונת חיתוך ניקוב ולימינציה. נפנה לאמור בתצהיר מטעם העוררת ולנספתים בי- גי שצורפו.
דו"ח הביקורת מטעט המשיב מיום 2 של החוקר מר ליאור בארי להלן: ייבארייי, וחתמונות שצירף לדוייח מאמתות דבר קיומן של המכונות כרשוס בתשריט שהוגש לנו.
נפנה לתשריט עס הערות החוקר ולתמונה 72 בתתייחס אליח רשט מר בארי בתשריט: עמדת הדפסת הכוללת מכונת דפוס דיגיטלית + עמדת מחשב גרפית במקום ישנה גרפיקאית האחראית לביצועה ההדפסהיי; ובהתייחס לתמונה 81 נרשם יימכונת לימינציחיי; בהתייחס לתמונה 83 נרשם יישולחן עבודת ארוך המשמ
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]