החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 10 עד 16 יוני 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140007980 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורויית אבשלום לול
העורר: דגמי אברהם
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר נמצא ברת' יסוד המעלה 42 תל-אביב.
הנכס מכיל קומת קרקע בשטת כ- 169 מ"ר וגלריה בשטח כ- 240 מ"ר.
השטת המחויב בארנונה הוא השטחת שבקומת הקרקע, כאשר הגלריה לא מחוליבת בארנונת, מאחר שגובהה החוא 1.67 מי, דהיינו פתות מהגובה בר החיוב בגלריות. החלטתנו זו נוגעת איפא לקומת הקרקע בלבד.
המתלוקת בין הצדדים נסבה על סלווג הנכס.
עד 13.8.12 סווג הנכס בסיווג 'יתעשייחיי בסמל תעשיית נעליים. ב- 13.8.12 הודיע המשיב לעורר כי סיווגו של הנכס ישונה לסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי וזאת בתוקף מיום 1.1.12.
2. העורר טוען, כי שינוי סיווג הנכס נעשה שלא כדין מאחר שהוא משמש לתעשיית נעליים,
ושינוי הסיווג רטרואקטיבית מיום 1.1.12 הוא חלוב רטרואקטיבי אסור.
3 חמשיב טוען כי בעבר עסק העורר בייצור מוצרי הנעלה בהיקף נרחב, אולם עתה הנכס משמש לשלווק, מכירה והפצה של מוצרי הנעלה, והתאמתם לצורכי הלקוח. לכן לא מתקיימים לגבי הנכס המבחנים שנקבעו בפסיקה לייפעילות ייצורית'י, וסיווגו שונה כדין.
עוד טוען המשיב כי טענות בדבר חוקיות של התלטות העירייה, ובכלל זאת טענות המתייחטות לשאלת רטרואקטיביות השומה, אינן בסמכות ועדת הערר.
דיון ומסקנות
סיווג הנכס
4 העורר העיד כי בעבר הוא עסק בייצור מוצרי הנעלה בהיקף נרחב. לשם כך הועסקו על ידו
בעבר כ- 30 פועלים :
ייאבל, בגלל חיבוא מסין העבודה ירדה אצלנו והיום אנתנו לא מצליחים לייצר הרבהיי.
על פי עדותו, היום מועסקים בנכס 3 עובדים. לטענתו הייצור מהווה בין 40% ל- 50% מהעיסוק, ורובו של העיסוק הוא יבוא מסין, ושיווקו מכירתו והפצתו לסיטונאים, או לבעלי
חנויות. לדבריו:
ייהמצב האמיתי הוא שחלק מהנכס משמש למשרדים ושיווק המוצרים וחלק לייצוריי.
לגבי מהות הייצור העיד העורר:
יילא מדובר בייצור המוני, אלא ייצור ספציפי לפי דגמים. פעם היה לנו מפעל לייצור המוני ואצ הייתח לנו מכונת הזרקה שהיינו מייצרים בעבר כ- 1000 ווגות ליום, נעלי ספורט ועוד.
בגלל חייצור הסיני מכרנו את המכונה הצאת ועברנו לייצור לפי דרישה מעורות.
אני מעצב את חלק מהדגמים וגם אנחנו מעתיקים איה דגם שראינו בתנויות אחרות. כשבעל חנות אומר לי על דגם מסויים שהוא נדרש אני קונה זוג ומעתיק אותויי.
חמשיב ערך בנכס שלוש ביקורות, מהן ביקורת אחת (ביום 12.12.12) שתואמה מראש עס העורר, ושתי ביקורות לא מתואמות. בביקורת הלא מתואמת מיום 6.9.12 נמצא כי בנכס קיים שטח המשמש לפעילות משרדית ובכלל ואת היו בו שני שולחנות משרדיים, שני מחשבים, מדפסות, פקס וציוד משרדי. בשטח אחר של הנכס היתה תצוגה של נעלי נשים מסודרות על גבי מדפים.
שטת נוסף, משמש ברובו לאיחסון ונראו בו קרטונים וקופסאות נעליים, ובו נצפו גם מכונת שיוף, מכונת השחזה, מעט כלי עבודה ידנייס ושלושה גלילי בדים-עור.
ייבומן הביקורת לא נראו במקום מכונות עבודה בפעולה, ולא נראו אנשים עובדיסיי.
הביקורת הלא מתואמת מיום 27.12.12 העלתה תמונה עובדתית זהה לאו מיום 6.9.12.
בביקורת המתואמת מיום 12.12.12 נראו בנכס 'ימכונות תפירה, מכונה לחיתוך עורות, מכונות למתלחת עורות, גלילי עורות ובדיטיי.
בשאר הנכס היו קרטונים של נעליס ארוזיס ומסודריס בערימות.
תוקר השומח העיד כי במועד וה של הביקורת היו בנכס מספר עובדים.
בהתנייחס לפעילות 'יהייצוריי בנכס ונוכחות העובזדיס, הסביר העורר בעדותו כל פעילות חייצור נעשית רק עפ"י דרישה של לקוחות המבקשים לרכוש מוצרי הנעלה מעור.
העורר הוסיף והעיד:
'יאם בשבוע הזה לא היה מספיק הזמנות, אני מוציא את הפועלים לתופשה ליומיים שלושה, אני מרכז את ההזמנות ואז מזמין שוב את הפועלים לעבודה!י.
מהאמור לעיל עולה כי מדובר בנכס המשמש בעיקר לצורך ניהול העסק של העורר, שהוא יבוא מוצרי הנעלה, שיווקס והפצתם. זאת ועוד, לעורר אין משרדים בנכס אחר, וגם זה מלמד על כך שפעילות הניהול והתיפעול של עיסקו, מתבצעת מהנכס נשוא הערר.
עלינו לבחון האם מתקיימים לגבי הנכט המבתניס שהותוו בפסיקה לשם סיווגו של נכט בסיווג ייתעשליהיי עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.
(ראה ע.א. 1960/90 פקיד השומה תייא 5, נ. חברת רעיונות בע"מ).
מן הבתינה המהותית, ככל שמתבצעת בנכס דנן פעילות של יייצירת יש מותשי אחד מיש מוחשי אחרי, היא מצומצמת. בכל שלושת המועדים שבהם נערכה ביקורת בנכס, לא נצפה כל תהליך ייצור שהוא וגם לגרסת העורר הפועלים האמורים לייצר נעליס, מובאים לנכס רק ככל שמתקבלות הזמנות.
היקף השימוש במוצר המוגמר לא מיועד לקהל הרחב אלא ללקות ספציפי על פי דרישה.
9. העורר טען באופן סתמי כי הפעילות חייצורית מהווה בין 40% ל- 50% מהיקף העיסוק שלו
בנכס, אולם הוא לא הוכית על מה מתבטסת אמלרה זו.
אומנם העורר הגיש תשבוניות מס המעידות על רכישת חומרי גלס לייצור נעליים בשנת 2013 אולם, העורר לא הביא ראיות על כלל חיקף עסקיו המתנהלים בנכס, לפיכך לא ניתן ללמוד איה שיעור מחווה הפעילות הייצורית מכלל הפעילות בנכס.
משכך, לא הרים העורר את נטל הראיה המוטל עליו.
0. גם מן הבתינה הפיוית לא נסתרה טענת המשיב כי מכונת השיוף, מכונת ההשחוה וכלי
העבודה הידנייס שנצפו במקום, תופסים רק שטח קטן ביותר מכלל שטת הנכס.
אין מחלוקת כל רוב רובו של השטת משמש למשרדים, לשיווק ותפצת התוצרת ולאיחסון.
בנסיבות אלה שוכנענו שעיקר הפעילות בנכס נמשכת אל גו של מתן שירותיט ולא של פעילות ליצורית, וכי הנכס משמש בעיקר למשרדים, שירותים ומסחר ולכן היא גם לא עומדת במבחן ייעל דרך הנגדה'י.
1. בעת הדיון שהתקיים בפנינו הועלתה השאלה האם ניתן לפצל את הנכס לצורך סלווג כל חלק
בנפרד.
העורר לא התייחס בסיכומיו לשאלה זו, והמסקנה היא שהוא ונח אותה, וכבר מטעם זה דינה להידתות.
עם זּאת, יצויין כי גם לגופו של ענלין שוכנענו כי הנכס לא עומד בדרישות הפסיקה לסיווג נכס כיימתקן רב תכליתליי.
בפסת'יד בענלין עופר שערים אוטומטיים בע"מ (שהוזכר לעיל) קבע ביהמייש לעניין יימתקן רב
תכליתייי כדלהלן:
יימתקן רב תכליתייי, כשמו כן הוא, הוא מתקן המשמש למספר תכליות שונות שאין קשר ביניהן, ובהתקיים תנאי וה, ניתן להפריד בין חלקיו השוניט ולסווגס בנפרד, בהתאם לשימוש ותתכלית של כל אחד מחלקי הנכס.... | ההלכה מורה כי נכס <וגדר כיימתקן רב תכליתמיי במקרים בהם מדובר בנכס רחב ממדים, בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין תלקיו השונים, כאשר בין תכליתה של יחידה אחת ליחידה אחרת לא מתקיימת זיקה, וכאשר שימוש באותו חלק אותו מבוקש לפצל, אינו הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתויי.
בענייננו לא מתקיימים התנאים לפיהם ניתן להפריד בין חלקיו של הנכס.
מדובר בשטח הומוגני אחד המקליס את פעילותו של העורר. השטת שבו מוצבות המכונות הוא מעין פרוזדור, הוא לא מופרד מכלל שטת הנכט, והוא משמש את העורר גס לאיחסון.
למעלה מכך, העורר לא הגיש תשריט להוכחת גודלו של השטת בו מצויות המכונות. קביעת השטח האמור מהווה תנאי בסיסי לצורך פיצול הנכס לסיווגים שונים, ומקום שבו לא הוכח גודלו של שטח זה, לא מתקיים תנאי בסיסי נוסף המאפשר את פיצול סיווגו של חנכס.
סמכות לדון בטענות חיוב רטרואקטיבי
2. משתגענו למסקנת כי דין הערר להידתות בכל הנוגע לסיווגו של הנכס, נותר לנו להכריע
בשאלה האם הועדה מוסמכת לדון בטענת אי חוקיות חיוב רטרואקטיבי.
סעיף 3 (א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן:
ייחוק הערריי) קובע כדלהלן:
יימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום לתשיג עליה לפני מנהל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באיוור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או חשימוש בו;
(3) הוא אינו מתויק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.
(4) חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שתוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכסיי.
3. הלכה שנקבעה בשורה של פסקי דין היא, כי סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים
וטכנייס בלבד. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה איזורית לכיש
ואח' קבע כבוד השופט גרוניס:
יימה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לתוק הערר: במקרים אלה על התייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את התוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לתוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד חיוב הארנונה שהוצא לה הינה כי החיוב אינו תוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא חינה מהו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שהיא מעלה טענותיה נגד חיובה בארנונח. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטה בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומה הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עס הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3 (א) לתוק הערר... נחזור ונציין בהקשר זה את החלכה שקבעה כל סמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתליסיי.
4. הלכה דומה נקבעה בעתיימ (ת'יא יפו) 1905/05 התברה להגנת הטבע נ. עיריית תייא, ע"י כבי
חשופטת קובו:
"*במקום אהר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון גם בטענת אי תוקיות הנוגעת לעניינים המנויים בסעיף 3(א) לתוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-יפו) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ת.צ. פיתות (1993) בע"מ... אלא, שמספר פסקי דין שנפסקו לאתרונה בביהמייש העליון חיוקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף זה חינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקות"י.
ממשיכה כבוד השופטת קובו וקובעת :
יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו חינה לבית משפט גה בהליך של עתירה מנהלית...
5. לא רק זו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית
המשפט העליון- רעייא 10643/02 חבס ח.צ.פיתות (1993) בע"מ ואחי ני עיריית הרצליה, קבעה
כבוד השופטת ארבל בעניין סמכות ועדת הערר:
יי... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורתבה סמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המתוקק הסמיך את המנהל לדון בעניינים ספציפיים בלבד המפורטים בסייק (א).
סייק (ב) בא להבהיר, על פי פשוטס של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונה, וסמכות זו תועבר לבית המשפט. על פירוש וח ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. סעיף 3(ב) תוקן במטגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)
תשל"ג 1992. בדיוני הכנסת בקריאה שניה ושלישית לאישור התוק, אמר יו"ר
ועדת הכספים, חייכ גדליה גל את חדבריס הבאים:
ייהכנטנו תיקונים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
התשלייו (1976). התיקון העיקרי בא להבהיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תהייה טמכות לטפל בהשגות ובעררים על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי חוקיות יסודית'י.
יצויין כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה ע"י בית משפט וה עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3(ב) ונפסק כי הסמכות יימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניס בלבד. שאלות עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי לחידרשיי (בגייצ 8 דשנים וחומרים כימליס ני עיריית קריית אתא)י
6. בדומה לכך קבע ביהמייש העליון כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות משפטיות עקרוניות
כגון רטרואקטיביות.
בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופט
אנגלרד) מיום 6.2.2002, נקבע:
י חברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחוזי גס כנגד חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה
5
.8
משפטית שהיא בעלת אופי עקרוני גם אס היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לתוק הערר - ואיני משוכנע כי חיא אכן נכנסת לגדרו - ראויה היא לברור בבית
המשפט האצרת: יי
7. הלכה דומה נקבעה בעתיימ 8708-05-13 מרום פאר נדליין בע"מ נ. עיריית תל-אביב. ביחמייש
קבע:
ייבעילה של פסלות חלוב רטרואקטיבי, אשר איננה אחת מעילות הערר המצויינות בתוק הערר עצמו, התקיפה היא בביהמייש לעניינים מינחליים ולא בועדת הערר, ואילו את העילות הנוגעות לזהות המחזיקים טווג הנכס ושטחו (המנולות בסעי 3 לחוק הערר) יש לתקוף בועדת הערריי.
כך גם נקבע בעתיימ 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים בע"מ נ. עיריית ראשון לציון:
יי... דעתי היא כי הסמכות לדון בשאלת גבייה רטרואקטיבית נתונח לבית המשפט המינהלי, ולו בלבד, כמו גס יתר הטענות התותרות תחת שורש תוקיות דרישת תשלומי הארנונה.
על כן צדקה ועדת הערר בקביעה כי אינה מוסמכת לדון בשאלה צויי.
לפיכך לא נדון בטענתת חרטרואקטיביות שהועלתה ע"י העורר.
סוף דבר
מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
\0.6- 4
ניתנה בהעדר הצדדים ביום
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לענלינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בתתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
בר 4 ב ₪
יו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור חברה: עו"ד ורוייח אבשלום לול
שס הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : = יב בסיון תשעד
114
מספר ערר: | 12:11 / 140009459
מספר ועדה: | 11001
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: אסותא מרכזים רפואיים בע"מ
ב ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.06.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
8 ו כ
ם שירלי
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
המשיב:
נוכחים:
העורר/ת:
לוי שלמה תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10309895
מספר חוזה: 236383
כתובת הנכס: ס"א 6
לוי שלמה תעודת זהות *********
חשבון לקוה: 10309900
מספר חוזה: 236388
כתובת הנכס: ס"א 6
לוי שלמה תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10309906
מספר חוזה: 236393
כתובת הנכס: ס"א 6
לוי שלמה תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10309888
מספר חוזה: 236378
כתובת הנכס: ס"א 6
-נב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
וו וו
תאריך | : יב בסיון תשעד
114
מספר ערר: | 13:00 / 140009707
מספר ועדה: | 11001
ע"י ב"כ עו"ד: תהילה גלעד ועו"ד שגב שביט
העורר/ת: לוי שלמה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: תהילה גלעד ועו"ד שגב שביט
פרוטוקול
הצדדים מודיעים כי הגיעו ביניהם להסכמה לפיה החיוב של העורר יבוטל.
לפיכך הערר דנן של העורר יתקבל.
עם זאת ככל שיש בידי העורר מידע אודות המחזיקים הנוכחים הנמצאים במקום העורר יעביר מידע זה לידי העירייה מוקדם ככל האפשר.
הצדדים מבקשים ליתן תוקף של החלטה להסכמה דלעיל.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | יב בסיון תשעד
164
מספר ערר: | 13:00 / 140009707
מספר ועדה: | 11001
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: לוי שלמה
נ ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.06.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד קניון אורה ! חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: 19 שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | יב בסיון תשעד
14
מספר ערר: | 12:18 / 140009870
מספר ועדה: | 11001
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: זכריש מתיתיהו
נב ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
כמבוקש, החלטתנו בערר קודם שהוגש ע"י העורר שמספרו *********, תחול גם על הערר דנן בכפוף לנוסח המעודכן של סעיף 330 לפקודת העיריות, ולמועדים הקבועים בו.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.06.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יז"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברוק: עו \קדם שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מסי עררים: 140009826 : שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועזית הערר:
*ו'יר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד שירלי קדם
העודרת: תקוות אתינו נתניה - ע.ר.
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטת
1 הנכס נשוא הערר נמצא בקומה ראשונה של המבנה שברתי דיוינגוף 36 תייא, ושטחו 168 מייר.
קומת הקרקע של המבנה משמשת כבית כנסת ובתור שכוּאת נהנית מפטור מתשלום ארנונה עפ"י סעיף פג(ה)(1א) לפקודת מטי עירייה ומסי ארנונה (פיטורין) 1938 להלן ייפקודת הפיטוריניי.
הנכס נשוא הערר וכה גס כן לפטור עבור בתי כנטת לפי פקודת הפיטורין, עד מועד תחילת התוקתה של העוררת בנכס - ינואר 2013.
ממועד תחילת החוקתה של העוררת בנכס, הוא סווג ע"י חמשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
2 העוררת מבקשת לקבל פטור מתשלוט ארנונה כפטור שניתן לבתי כנסת בנימוק ..
שהנכס נועד לפעילות קהילתית, חינוכית ותרבותית לתגבור התפילות ולימוד התורה. עוד טוענת העוררת כי משהתברר לה שהמשיב מתייב אותה בתשלום ארנונה בגין הנכס, היא עובה אותו ביום 7.8.13, והודעה על כך נמסרה למשיב ביום 20.11.13. מאחר שהיא עובה את הנכס, יש לטענתה לפטור אותה מתשלום ארנונה, בכל מקרה מיום עזיבת הנכס
3. לטענתה גס בתקופה שבה היא התזיקה בנכס, היא לא עשתה בו שימוש. העוררת
מוסיפה שחיא פועלת כעמותה ללא כוונת רוות ולכן גס לפנים משורת הדין יש לפטור אותה מתשלום הארנונה.
המשיב טוען כי רק גופים שנתקיימו בהם הקריטריונים הקבועים בפקודת חפיטורין +כאיס לפטור מארנונה.
העוררת, לטענת המשיב, לא עומדת באף אחד מהתנאים המנויים בפקי הפיטורין ולכן אינה זּכאית לפטור. באשר למועד עויבת הנכס, טוען המשיב כי עפ"י סעיפים 325, 326 לפק' העיריות יש למסור הודעה בכתב על חדילת חזקה, וזו תכנס לתוקפה ממועד מסירת ההודעה בכתב. ההודעה למשיב נמסרה ביום 20.11.13, לכן אהו המועד הקובע לתדילת החזקה שלה בנכס.
בעת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 18.3.13 חוברר שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים אלא מחלוקת משפטית בלבד, ולפיכך לא הונקיימה שמיעת הוכחות, והורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.
דיון ומסקנות
סיווג
סעיף פג(ה) (1א) לפק' הפיטוריו קובע כדלהלן:
ייבית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הס ללימוד תורה או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימוד התורה, ושאין בו פעילות עסקיתיי.
על מנת שנכס יהיה פטור מתשלום ארנונה לפי הסעיף הנייל, עליו לעמוד בשלושה תנאים
מצטברים :
(1) הנכס משמש כבית כנסת.
(2) יעודו המקורי הוא קיום תפילה.
(3) לא מתקיימים בנכס שימושיט נוספים, מלבד לימוד תורה או צרכים הנובעים מקיום התפילה ולימודי התפילה.
לדברי מנכ"ל העוררת, העוררת לא עשתה שימוש בנכט גם בתקופה שהוא היה בחוקתה.
כבר מטעם זּה עולה שלא התקיימו בנכס התנאים שפורטו לעיל.
מנכ"ל העוררת הצהיר בפנינו שחקומה נשוא הערר ייהיא לא בית כנסתיי וכי העמותה לא מפעילה בית כנסת. מטרת העמותה הייתה לתגבר את התפילות ולימודי חתורה, ולקיים בין היתר הרצאות ודיונים במטורת ישראל.
קיום הרצאות ודיונים במסורת ישראל לא נמנים על התנאים המפורטים בפקי הפיטורין.
תימוכין לכך שהמקום אינו עונה על התנאים המפורטים בפקי הפיטורין, ניתן למצוא גס בדוי/יח הביקורת מיום 7.7.13 שערך המשיב במקום, לפיו קומה 1 משמשת ליימשרדי הפעילות של המרכז לחשיבה יהודיתיי, דהיינו של עמותת תקוות אתינו. ממצא זה של המשיב, לא נסתר ע"י העוררת.
.10
מהאמור לעיל עולה שהעוררת לא עומדת בתנאים המצטברים המנויים בסעיף 5ג(ה)(1א)
לפק' הפיטורין.
בקשת העוררת לפטור אותה מתשלום ארנונה, לפנים משורת הדין, לא תוכל לחיענות על ידינו. הן המשיב והן הועדה אינם רשאים לפטור נישום מתשלום, אלא עפ"י היתר שנקבע בחוק ובהתאם למגבלות הקבועות בו.
ראה בעניין וה בגייצ 8791/96 תיים מאור נ. מדינת ישראל ואח' ביהמייש פסק :
יירשות ציבורית אינה רשאית להטיל חיטלי חובה על האזרת והתושב - ובהיטלי חובה כוללים אנו כל תשלומי חובה למיניהם, לרבות מיסים, אגרות וכיוצא באלה -- אלא בתוק או על-פיו... כך בהטלת תשלומיט על האזרח והתושב וכך בפטור הניתן לפלוני מחובת תשלומי היטלים המוטלים על כלל הציבור: כשט שאין מטילים תשלומי חובה אלא על-פי תוק - ובמיגבלות הקבועות בתוק - כן אין רשות ציבורית מותרת לפטור את פלוני מתשלום היטל שכלל הציבור חייב בו. אלא על-פי היתר הקבוע בחוק - או על-פי תוק -
ובמגבלותיו של אותו חיונריי.
עקרון שלטון החוק מוכה רשות ציבורית לגבות מיסים רק על-פי היתר בחוק או על-פיו, ואותו עקרון עצמו מזכה רשות ציבורית לפטור פלוני מתשלום מיסים המוטליט על כלל הציבור, רק על-פי היתר בחוק או על-פיןיי.
מועד שינוי החוקת
סעיפים 325, 326 לפק' העיריות [נוסת חדש] קובעים כדלהלן:
סעיף 325 לפקודת העיריות קובע:
יחדל אדם ביום מן הימים לחיות בעלס או מחזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מתבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעהיי.
ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:
יינעשה אדם בעלו או מחויקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאתר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתח כאן מכירה או העברה חייביט המוכר או המעביר או נציגיהס -- ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמוךר, יהיו המוכר, המעביר או המשפיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמו ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יחיה המשכיךר תייב בארנונהיי.
ועדת הערר, כערכאה שיפוטית, כבולה בהוראות החוק.
12 הוראות החוק ברורות, ולפיהן המועד הקבוע לחדילת החוקה בנכס הוא מועד מסירת
ההודעה בכתב.
טענת העוררת כי היא הפסיקה להתזיק בנכס מיום 7.8.12 לא תעמוד לעוררת נוכת
העובדה שהודעת העוררת על חדילת החוקה בנכס נמסרה למשיב רק ביום 20.11.13.
אין זו אלא שעל העוררת להלין רק על עצמה, על שהשתהתה במטירת ההודעה.
לאור האמור לעלל אנו קובעיט כי מועד חדילת החזקה של העוררת בנכס הוא 20.11.13.
3. סוף דבר
מכל המקובץ אנו דותחיס את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 10.6.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)( טדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
8 / יע ב ב-א - ו
*וייר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור חברת: כ 9 ויי%4/לי קדם
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140007509 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו"ד אורה קניון
חברה: רוי'ח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: ג'לי באטן גיימט בע'יימ
נגד
מנחל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטת
41 הנכס נשוא הערר נמצא ברת' קלבוצ גלויות 23 תייא, ושטחו 143 מ"ר.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של הנכס.
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה התלטת הועדה בערר דנן המתייחס לשנת 2012, תחול גס על השנים 2013, 2014. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ביום 2.10.13, וביום 64
2 העוררת טוענת כי היא עוסקת ביצור תוכנה בלבד.
היא פיתתה ומפתחת משחקי רשת ובכלל ואת את המשחק "סאו|וא 0₪8", המיועדים ליחידים וקבוצות לשימוש באמצעות טלפונים ניידים, רשת האינטרנט ורשתות חברתיות, בעיקר רשת 405800%=.
פעילות העוררת נעשית באמצעות מודל שנקרא +א |ס סד מפחח, לפיו היא מאפשרת ללקוחותיה להתקין את המשחקים שפיתחה כשהמשחק הבסיסי הוא תינס, ולבצע באמצעותס רכישות מקוונות של תוכן וירטואלי.
פעילות זו לטענתה היא *יצור תוכנה בלבד ולכן יש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי תוכנה".
3 המשיב טוען שעיקר עיסוקה של העוררת אינו ביצור תוכנה אלא במכירת שירותים לשחקנים על גבי פלטפורמה קיימוג.
לטענתו משתקי הרשת שאליהם מכוונת העוררת הינם תוכנה שפותחה זה מכבר באמצעות סטודיו לעיצוב גרפי הקשור לעוררת, וחלק מעובדיו אף יושבים בנכס, והתוכנה כבר פעילה וקיימת ומשמשת את העוררת לצורך פעילות עיסקית גרידא.
.10
דיון ומסקנות
אין מחלוקת שהעוררת עוסקת בין היתר בפיתות תוכנה.
השאלה הדורשת הכרעה בענייננו היא האם הפעילות של העוררת בנכט עונת על דרישות צו הארנונה והפסיקה, לשם סיווגו של הנכס בסיווג ייבתי תוכנהיי, או שאין היא עונח על דרישות אלה ויש לסווג את הנכס בסיווג יבנליניס שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
סעיף 3.3.3 לצו הארנונה שכותרתו ייבתי תוכנחיי קובע כי מי שיכנס בגידרו הס:
ייבתי תוכנה, שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנה...".
התנאים לסיווג נכס כבית תוכנה נדונו בפסק חדין בעניין עמיי: 29761-02-10 ווב טנס בע"מ נ. עיריית תל אביב-יפו (להלן ייווב סנסיי) בית המשפט קבע כי סעיף 3.3.3 כולל
שלושה תנאים מצטברים: יבעיקריי *ייצוריי וייתוכנחיי. כלומר: העוררת נושאת בנטל
להוכיח כי בנכס מתסיימת ייבעיקריי ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנה'י.
נקלבע כי המונת ייבעיקריי, מכוון הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי והמבחניס
מצטברים. במסגרת המבתן הכמות: יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות
ייצורית לעומת גודלס של השטתיס המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותי, יש לבתון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.
ביהייש סוקר את מבתני חפסיקה לצורך קיומה של ייפעילות *יצוריתיי בנכס, וקובע כי מדובר בתמישה מבתנים, המהווים אינדיקציות לפעילות *יצורית המבוצעת בנכסים:
מבחן ''יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, מבתן ייטיבו של הליך העסקייי, מבתן 'יהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי ומבתן ייעל דרך ההנגדהיי.
בנוסף למבתניסם אלה, לצורך ההבתנה בין פעילות עסקית - שירותית לבין פעילות ייצורית, קבע בית המשפט את יימבחן הקשר המתמשדיי לפיו ייקשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורליי.
בפסייד ייווב טנסיי קבע ביחמייש כי החברה שהעניקה שירותי בניית אתרים באינטרנט שמרה על קשר ארוך טוות ומתמשך עם לקוחותיה.
בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי למרות שהמערערת עסקה בפיתוח תוכנה של בניית אתרי אינטרנט, עיקר פעילותה היתה עסקית באופייה (כלומר: מתן שירותי תוספות טכניות לאתרים ותחזוקתם). בשל כך הגיע בית המשפט למסקנה כי העוררת איננה וכאית לסיווג כבית תוכנח.
בעתיימ 8 טרווליסט בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תל אביב חצר בית המשפט על הדברים.
.1
.12
.3
4
באותו עניין טענה המערערת כי עיסוקה העיקרי הוא פיתוח 'ימנוע תיפוש אינטרנטיי לחיפוש והשוואת מוצרי תיירות.
המערערת טענה, כי 15 מתוך 20 עובדיה הינם מתכנתיס וביקשה להסיק מכך כי עיקר שטחו של הנכס משמש לפיתוח מנוע חיפוש באינטרנט. עמדתה נדתתה על ידי בית
המשפט בציינו כך: ייעיסוקם של 15 מתכנתים בעיסקה של המערערת, עשוי לטעת את
הרושט כי מהבחינה הכמותית, עיקר העיטוק של המערערת הוא בפיתוח, בתתזוקה ובשידרוג של מנוע התיפוש. ואת משום, שעיסוק כזה, כרוך בפיתות קודיס ובשימוש בכליםס ובשפות תוכנה. דא עקא, שהבחינה הנדרשת היא גס מהותית. המערערת אינה מייצרת תוכנות (יימנועי חיפושיי) למכירה, אלא עוסקת במתן שירות מתמשך ללקוחותיה באמצעות יימנוע התיפוש האינטרנטייי שפתחהיי.
ביהמייש ממשיך וקובע: ... אין המערערת מייצרת תוכנות או מנועי חיפוש למכירה
כסחורה. עיקר עיסוקה הוא במתן שירות מתמשך, אשר במהותו נועד לקשר בין לקוחותיה ובין המבקשים לרכוש מוצרי תיירות במרתב האינטרנטי... גם אם אקבל את טענות המערערת כי פיתוח מנוע החיפוש ושדרוגו הס פעילויות שוטפות שהתבצעו ומתבצעות בנכס, אין בכך די כדי להיכנס לגידרו של סעיף 3.4.3 לצו הארנונה של העירייה, הדורש כל ייעיקריי הפעילות תהיה ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנהיי. ממצאי הועדה ומסקנותיה, מלמדים, כי מנוע התיפוש נועד לשרת באופן רציף ומתמשך את לקוחותיה ולקשר בינם ובין לקוחותיהם, וואת בתמורת לתשלום עבור כל קישור המתבצע דרך מנוע החיפוש. בנסיבות אלה, התלטת הועדה היא סבירה וראויה ואין מקום להתערב בהיי.
על דברים אלה תזר בית המשפט לאחרונה בפסק הדין שניתן בעמיינ 19893-02-12 פורמלי מערכות טפסים תכמיס בע"מ ג. עיריית תל-אביב-יפו שדן בחברה שפיתתה מערכת שבאמצעותה היא מספקת ללקוחותיה פתרונות כוללים לניהול ידע ולשיפור תהליכי עבודה.
המשותף לפסקי החדין דלעיל הוא כי בכולם לא היתה מהלוקת שהמערערות עוטקת גס בפיתוח תוכנה. יחד עס זאת, הערכאות השונות קבעו כי כאשר רכיב הפיתות אינו הרכיב המחותי במסגרת הפעילות העסקית, אין לטווג את הנכס בסיווג המבוקש. עמד על כך בית המשפט גס בפסק הדין שניתן בעמיינ 12246-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית תל אביב יפו, בציינו ''אין חולק כי המערערת עוסקת בייצור תוכנה. השאלה שהייתה נתונה להכרעת וועדת הערר היא האם הפעילות הייצורית היא תכליתה ומטרתה העיקרית של הפעילות העסקית בנכס... נטל ההוכתה במצב עניינים אה מוטל על המערערת....
עלינו לבחון עתה האם העוררת עומדת במבחנים הנייל של הפסיקה.
במהלך שמיעת ההוכתות הוברר בחקירה נגדית של מנכ"ל העוררת מוטי נובוסלסקי שהעוררת פועלת בנכס יתד עס חברת האם שלה יסטודיו תמוציםיי, שאין מתלוקת
.5
.16
.17
.8
שאינה עוסקת בפיתוח אלא עוסקת במתן שירותים של עיצוב מוצר וליווי של פיתות המוצר.
סטודיו חמוציס מחזיקת ברוב המניות של העוררת.
באשר לעובדי החברה, עולה מתצהירו של העד, שהעוררת מעסיקה 11 עובדים (ובכללם העד עצמו), שרשימה שמית שלהם צורפה לתצחיר. אולם מעדותו עולה שעובדת אחת בשם מאיה עוסקת במרקטינג וטנכרון בין הגורמים השונים. עוד עולה מעדותו שחלק מנושאי המשרה של ייסטודיו חמוציסיי יושבים בנכס נשוא הערר, ובכללם אחד ממנהליה, מעצב, קבלן אחד שהוא מאייר במקצועו, ומנהלת אדמינסטרטיבית שחיא משותפת לשתי החברות ומקבלת את משכורתה יימסטודיו חמוציסיי.
בנוסף, מנהל ייסטודיו חמוציסיי מר מור שני, עובד אצל העוררת כמתכנת, וכך גס אלון לב והעד עצמו, שהם שותפים בייסטודיו חמוציסיי ועובדים אצל העוררת.
עוד הוברר כי לסטודיו תמוציס ולעוררת יש לקוחות משותפים.
האמור לעיל מלמד על הקשר ההדוק בין החברות הן בעובדים המועסקים ע"י שתי החברות, הן במהות העיסוק שלהן והן במקוט מושבן הפיוּי שהוא הנכס נשוא הערר.
נציג העוררת אמנם הצהיר ביום 23.4.13 כי העוררת ייעוסקת בייצור ופיתות תוכנות משחקים לפלאפונים, לרשת הפייטבוק ולמחשביס אישייםיי אולם בהמשך תצהירו
(סעי 5) הוא פרט שורה של משחקים שפותתו בעבר ע"י החברה.
לא צויין בתצהלר כל קיימים משתקיס המפותחים עתה ע"י החברה.
האמור בתצהיר זה תואם את האמור בדוייח הביקורת של המשיב מיום 29.6.12, המפרט גס הוא את שורת המשחקים שכבר פותחו בעבר ע"י העוררת (תתת הכותרת ייתוכנות פעילות'י) ורק משתק אחד היה אותו מועד בשלב של פיתות יי דוםו\ס2 יי, משחק אשר בתצהירו של נציג העוררת (שנערך כשנה לאחר מועד הביקורת) כבר נכלל ברשימת המשחקים המפותחיס.
כך גם העיד נציג העוררת בחקירתו הנגדית שנערכה ביום 10.12.13, כי כשבוע לפני כן השיקה התברה משחק חדש שעל פיתוחו היא שקדה בחצי השנה האחרונה. דהיינו, עסקינן בפיתוח של משחק אחד לעומות רשימה של משתקיס שפיתותס הסתנלים זה מכבר, וחחברה עוסקת בשיווק שירותים בגינם.
האמור לעיל מלמד כי ייעיקריי פעילותה של העוררת היא פעילות עסקית - שירותית של עיצוב מוצר וליווי לקותות, כאשר מרבית התוכנות, דהיינו משתקי הרשת המקווניס, פותחו בעבר ע"י סטודיו תמוציס או העוררת, והם פועלים ונמצאים בשימוש שוטף של לקוחות העוררת זה זמן רב.
פעילות וו של העוררת נעשית בשיתוף פעולה עס חברת האם: סטודיו תמוציס, העוסקת במתן שירותים בלבד.
לעומת את רק חלק מפעילות העוררת היא של פיתוח תוכנות חדשות.
4
9
.0
הלכה היא כי בערעורי מס הנישום הוא בגדר המוציא מתברו ולכן נטל הראיה מוטל עליו. הלכה וו חלה גם בענייני ארנונה. ראה בעניין אה בין היתר:
עמיינ (ת'יא יפו) 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ נ מנהל הארנונה שליד עיריית ת'יא ;
ע'יא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ. עיריית פתת תקוה;
עמיינ (ת'יא) 269/04 אלי רוני בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ראשלייצ;
על אף את, העוררת נמנעה מלהגיש דוחויית כספיים שילמדו על הרכב הכנסותיה.
ההלכה החלה על המנעוות צד מלהביא ראיות נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשורח של פסקי-דין. בין חיתר בע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בעמי ני טלקראר חברה בע"מ
פדייי (4) 595 בע"מ 602:
יי...כלל הנקוט בידי בי המשפט מימיט ימימח, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדויי.
על הלכה זו תזר בית המשפט העליון גס בע.א. 27/91 קבלו ני שמעון, עבודות מתכת בע"מ
ואח' פדייי מייט (1) 450 בע"מ 457:
ייהימנעות מלהביא ראית מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה.... כלל זה הינו יפה הן במשפטים פליליים והן במשפטים האורחייס - ראה לי קדמי, על הראיות (דיונון, תשנ"א)( 2
ייכלל וה מקובל ומושרש הן במשפטים אורחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."
ע.א. 548/78 שרון ואתי נ. לוי פד לייה (1) 736 בע"מ 760, עייא 2275/90 לימה נ. רוונברג פייד מו (2) 606)
כך גס בע.א. 9656/05 שוור) נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ(פיסקה 26):
יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניעו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נטיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פעולת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה תזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון תיים, לפיה דין ההימנעות
.1
.2
.3
4
כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פעולת לתובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאהיי.
הלכה זו חלה גם בענייני ארנונה, ראח:
עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית תייא יפו, שס נדחה ערעור המערערת על אי סיווגה כייבית תוכנהיי. ביהמייש קבע כי כתוצאה מאי הצגת המסמכים והנתונים על הכנטות המערערת, לא הוצגה תשתית ראייתית מבוססת, התומכת בגירסת המערערת על כי עיקר פעילותח היא ייצור תוכנה.
כל שהמציאה העוררת היה אישור רו"ח מטעמה, שאישר כי מירב ההוצאות בחברה הינן עבור פיתוח תוכנה (ההדגשה אינה במקור. א.ק.)
אמירה וו אינה יכולח לבוא במקום הצגת דוחויית כספיים. היא גם אינה יכולה ללמד על הרכב הכנסותיה של העוררת, ואין בה כזי להוכיח את טענת העוררת כי עיקר הכנסותית נובעות מפיתוח מוצרים.
לכך יש עוד להוסיף כי העוררת לא עמדה גס במבחן הקשר עס הלקותות. כאמור, עסק ייצורי מאופיין בקשר קצר מועד עס הלקוחות, בעוד שקשר ארוך טוות מאפיין שירות.
בענייננו הקשר של העוררת עס לקוחותיה הוא קשר מתמשך, כאשר התקבולים מהלקוחות מתקבליט מתשלום מתמשך עבור קבלת שירות, ולא תשלום חד פעמי עבור רכישת תוכנה.
מהאמור לעיל עולה שהעוררת לא הוכיחה כנדרש, שעיקר פעללותת היא פעילות ייצורית של ייצור תוכנה, וכי עיקר הכנסותיה נובע מפיתוח תוכנות ומכירתן, ולא מהפעלת הפלטפורמה שהיא פיתחה בעבר.
העוררת הוסיפה וטענה כי יש להעדיף את הסיווג הספציפי של ייבית תוכנהיי על הסיווג השיורי של סעיף 3.2 לצו הארנונה. גס טענה וו של העוררת דינה להידחות.
בעקבות פסייד בריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תיא נ. חברת מישל מרסייה בע"מ, תוקן בשנת 2012 (בתחולה מ- 1.1.12) צו הארנונה, כך שהסיווג בסעיף 3.2 תורתב, ולמילים ייבניניס שאינם משמשים למגוריסיי הוספו המילים יילרבות משרדים שירותים ומסחריי. תוספת זו בסעיף 3.2 לצו מגדירה טיווג ספציפי למשרדים, שירותים ומסחר, ולא מדובר עוד לגביהם על סיווג שיורי.
סוף דבר
5. מכל המקובצ שוכנענו כי עיקר פעילותה של העוררת הוא בהפעלת הפלטפורמה למטחר
מקוון שהיא פיתחה בעבר, וכי עיקר הכנסותיה נובע מהפעלתה של אותה פלטפורמה, ולא מפיתוח תוכנות ומכירתן.
לפיכך אנו דותיס את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 10.6.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
ל -/ ער ו
*וייר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור חברה: ירלי קדם
שס הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מסי עררים: 140003745 שליד עיריית תל אביב-יפו 107
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדט
העוררת: וויפי בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטת
1. העוררת מחזיקה בנכס הנמצא ברתי פנחס רוזן 72 תי'א.
בעבר החציקה העוררת בתלק קטן יותר של הנכס והוא סווג ע"י המשיב בסיווג ייבתי תוכנה"י.
בשנת 2010 בעקבות התרתבות עיטוקיה של העוררת, שכרה העוררת באותו מבנה, שטת נוסף של 182 מ"ר, והיא פנתה אל המשיב בבקשה לאחד את שני השטחים לשטת אחד, ולסווג את השטת המאוחד בסיווג ייבתי תוכנת"י.
המשיב נענה לבקשת העוררת לאיחוד השטחים, לשטח מאוחד של כ- 446 מ"ר, אולם הורה לסווג את השטח כולו בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסי'י.
2 העוררת עררה בפנינו על סיווג הנכס, וטענה כי יש לסווג את הנכס כולו בסיווג ייבתי תוכנה".
3. החלטתנו בערר ניתנה ביום 9.4.13, ועל פיה החלטנו שיש להתיל על הנכס את הלכת הנכס
הרב תכליתייי ולפצל את סיווגו לצרכי תשלום ארנונה, באופן ששטח של 252.80 מ"ר ממנו יסווג בסיווג ייבתי תוכנהיי, ואילו שטח של 182.12 מ"ר ממנו, יסווג בסיווג *בניינים שאינם משמשים למגורים'י.
על החלטתנו זו הגישה העוררת ערעור לביהמייש המחוזי בתייא בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.
טענתה העיקרית של העוררת הייתה, שההחלטה להורות על פיצול סיווגו של הנכס התקבלה ע"י הועדה, בלא שמי מהצדדים ביקש להורות על פיצולו של הנכס ועל הכרוּתו כנכס רב תכליתי, וכי העוררת סבורה שאין לפצל את סיווגו של חנכט כאמור, אלא יש לסווג את הנכס כולו בסיווג ייבתי תוכנה'י.
בפסק הדין שניתן בערעור, החליט כבי ביהמייש להחזיר את התיק לועדת הערר שייתבחן את המשמעות של הפעילויות הנעשות בנכס לצורך סיווג הארנונה, מתוך הנתה שמדובר בנכס אחדיי.
ביחמייש ממשיך וקובע:
יימבלי לקבוע מסמרות נטועים, אעיר אך ואת: מן הראוי להתייחס לפעילות מינחלתית במסגרת עסק שרוב תכליתו ייצור או פיתוח או עדכון של תוכנה כחלק בלתי נפרד מפעילות הייצור או הפיתות של הנכטיי.
אנו נדרשים עתה איפוא ליתן התלטתנו כאמור.
ביחמייש פסק כאמור כי עלינו לבחון את משמעות הפעילויות הנעשות בנכס בהתהשב בשנל
קריטריונים :
האחד, שאין מדובר בנכס רב תכליתי, אלא עסקינן בנכס אחד שאין לפצל את סיווגו.
השני, שיש להתייחס לפעילות מינהלתית הנעשית בעסק שרוב תכליתו ייצור או פיתות, כחלק בלתי נפרד מפעילות הייצור או הפיתוח המבוצעת בנכס.
בחינת הפעילות הנעשית בנכס דנן תוך התייתסות אליו כנכס הומוגני אחד, מובילה למסקנה שמן הבתינה הכמותית, עיקר הפעילות הנעשית בנכס היא פעילות ייצורית של פיתוח תוכנה.
מסקנה וו מתבקשת מן העובדה שלגבי השטח של 252 מ"ר, כבר קבענו בהחלטתנו הקודמת שהוא משמש את העוררת לפיתוח תוכנות. באשר לשטח של 182 מ"ר, קבענו בהתלטתנו הקודמת כי חלקו משמש כמקום פעילות למתכנתיס של העוררת. צורף תלק הנכס המשמש לפיתות מתוך השטח של 182 מ"ר, לשטח הגדול יותר של 252 מ"ר, מוביל למסקנה כי עיקר השטח של הנכט המאוחד משמש לפיתות תוכנה.
לכך מצטרפת העובדה כי כ- 30 מתוך 34 עובדי החברה הס אנשי מקצוע טכני, מתכנתים, אלגוריתמים, אנשי פיתוח, בדיקה, ואיפיון המוצר.
המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהפעילות המבוצעת בנכס עונה על דרישת המבחן הכמותי של המונח בייעיקריי שבצו הארנונה, לגבי סיווגו כייבית תוכנהיי.
כך גס באשר למבחן המחותי. שוכנענו כי הפעילות הייצורית היא תכליתה ומטרתה העיקרית של פעילות העוררת בנכס. בעניין אה אנו מפנים לסעיף 8 בהחלטתנו הקודמת, ואגו סבורים שיש להחיל את האמור בו על כלל הנכס המאוחד.
לכן יש לחוטיף את העובדה שכאמור הונחנו ע"י ביהמייש, להתייחס לפעילות המינהלתית המתבצעת בנכס שרוב תכליתו פיתוח או עדכון של תוכנה, כחלק בלתי נפרד מפעילות הפיתות.
לפיכך אנו קובעים כי הפעילות המבוצעת ע"י העוררת בנכס עונה גם על דרישת המבחן המהותי של המונת ייבעיקריי שבצו הארנונה, לגבי סיווגו כייבית תוכנהיי.
9 מכל המקובצ אנו מחליטים לקבל את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 10.6.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ההלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
*וייר: עו"ד אורה קניון חברה: רו"ח רונית מרמור חברה: עו"ד לי קדם
שס הקלדנית: ענת לול
וו
תאריך | : יב בסיון תשעד
114
מספר ערר: | 14:45 / 140009763
מספר ועדה: | 11001
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת:
לבב יפעת תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10644368
מספר חוזה: 510849
כתובת הנכס: יהודה הנשיא 23
-נ ג ד-
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: תהילה גלעד
נוכחים:
העורר/ת: עו"ד לבב יפעת - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: תהילה גלעד
החלטה
הדיון להיום נקבע לשעה 13:45. השעה עתה היא 14:45. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שהודעה על מועד הדיון נמסרה לה כדין.
זו הפעם השנייה שהעוררת לא טורחת להופיע לדיון בכלל זאת היא לא הופיע לדיון הקודם שנקבע בפנינו ביום 8/4/14.
בנסיבות אלה ניתן להסיק שהעוררת זנחה את הערר ולפיכך אנו מורים על דחיית הערר.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 10.06.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 5 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: עו"ד/ק רלי
[ 1
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009919 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת ערר:
זוייר: | עו"ד אורה קניון
חבר: עו"ד קדם שירלי
חבר: | רו''ח רונית מרמור
העוררים: 1. צבי כהן
2. מ.ר. מיכאל רחמים חומרי בניין והובלות בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
1 הערר דנן מתּייחס לשני נכטים המצויים בדרך שלמה 41 ת'יא. האחד מחוייב בשטח 1,706 מייר בסיווג ייקרקע תפוסהיי והשני מתוייב בשטת 105 מ"ר בסיווג בניינים שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
2 העוררים טוענים בין היתר כי יש לשנות את סיווג הנכטיס ולהפחית משטתם.
עוד טוענים העוררים כי העורר 1 לא החזיק בנכסים בתקופה נשוא הערר, וכי מי שהחציק בהם חייתה העוררת 2.
3 המשיב העלה בכתב התשובה לערר טענות מקדמיות ובכללן טען כי הערר הוגש באיחור ולכן יש לדחות אותו על הסף.
עוד טען המשיב כי הודעה על חדילת חזקה הוגשה ע"י העורר רק ב- 23.1.14, ועל פיה שונה שס המחציק בנכסייס לשמה של העוררת 2, מיום 1.1.14.
4. משהועלו טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף, עלינו להידרש להן תחילה,
בטרם נדון בערר לגופו.
לפיכך הורינו לצדדיט להגיש סיכומים בשאלות המקדמיות והתלטתנו זו נוגעת איפוא רק לשאלות אלה.
.10
.1
.2
דיון ומסקנות
מיהו המתויק בנכסים בתקופה נשוא הערר
בענייננו ישנה חשיבות לשאלה מיהו המחזיק בנכסים נוכת העובדה שתשובת מנהל הארנונה להשגה נשלחת לעורר 1.
העוררים טוענים כי העורר 1 היה המחזיק הקודם של הנכסים וכי מי שהחזיק בפועל בנכסים בתקופה נשוא הערר הייתה העוררת 2.
עם זאת, מודים העוררים כי רק ביום 23.1.14 הוגשה למשיב בקשה לשינוי שם מחזיק מהעורר 1 לעוררת 2.
המשיב טוען כי מי שהחויק בנכסים עד סוף שנת 2013 היה העורר 1 וכי בקשתו לשינוי שם מחציק הוגשה למשיב ביום 23.1.14 ולפיה שונה שס המחזציק בנכסים משמו של העורר 1 לשמה של העוררת 2.
אין מחלוקת כי עד 31.12.13 היה העורר 1 רשום ברישומי העירייה כמחציק בנכסים.
עוד אין מחלוקת שהודעה על חדילת חזקה נשלתה ע"י העורר 1 לעירייה רק ב- 23.1.14, ובעקבותיה שינה המשיב ברישומיו את שס המחגיק לשמה של העוררת 2, החל מ- 1.1.14.
מהתנהלות העורר 1 עולה, שגם הוא ראה עצמו כמחזיק בנכסים, שכן העורר 1 היח מי שהגיש את ההשגה ואת הערר דנן.
עפ"י סעיפים 325 326 לפק העיריות, החובה להודיע בכתב על חדילת חוקה מוטלת על המחציק שחדל להחציק בנכס, ומיום מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים.
לפיכך פעל המשיב כדין כאשר שינה את שס המחזיק רק מיום 1.1.14.
אם החזקה בנכס שונתה במועד מוקדם *ותר כטענת העורר 1, אין לעורר 1 אלא להלין על עצמו, לאחר שהוא בחר להודיע על שינוי התוקה רק בינואר 2014.
מועד סבלת תשובת המשיב להשגת
כאמור העורר 1 הוא מי שהגיש את ההשגח ואת הערר.
התשובה להשגה נשלחה לעורר ביום 27.10.13, וחיא נשלחה הן לכתובת מגוריו של העורר 1, והן לכתובת הנכס.
העוררים טוענים שכתב התשובה נשלת לעורר 1 המחויק הקודם של הנכס ולא לעוררת וכי זו לא נשלחה בדואר רשום, אלא בדואר רגיל.
עוד טוענים העוררים, כי העורר 1 קיבל את כתב התשובה בסוף נובמבר 2013 והוא העבירו לטיפול העוררת 2.
.3
4
.5
.6
7
העורר 1 מודה שאין בידיו אישור קבלה או אישור אתחר המוכיח שהתשובח הגיעה לידיו רק בסוף נובמבר 2013, והוא אף אינו יכול לנקוב במועד המדויק להגעת התשובה לידיו.
אולם לטענתו נטל ההוכחה למועד מסירת התשובה מוטל על המשים.
המשיב טוען כי העורר 1 חיה רשום כמחזיק בנכס, הוא גה שהגיש את ההשגה ואת הערר, ולכן התשובה להשגה נשלחה כדין לעורר 1.
המשיב מוסיף כי תשובתו לעורר 1 נשלחה ב- 27.10.13 ותוקה שהיא הגיעה לידיו מספר ימים לאחר מכן. לכן הערר שהוגש ביום 3.9.13, הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק להגשתו.
אנו סבורים כי בנסיבות העניין נוכח העובדה שהעורר 1 הודיע למשיב רק בינואר 2014 על חדילת התזקתו בנכסים, ונוכח העובדה שחוא מי שהגיש את ההשגה ואת הערר, פעל חמשיב כדין בשלחו את התשובה להשגה, לעורר 1 ולא לעוררת 2.
ראוי להדגיש כי התשובה נשלחה על ידי המשיב הן לכתובת המגורים של העורר 1 וחן לכתובת הנכט.
עפ"י הפסיקה בערעורי מט, הנישום הוא בגדר תובע המוציא מחברו ולכן נטל הראיה מוטל עליו. פסיקה זו חלה גס בענייני ארנונה.
(ראה בעניין אה בין החיתר עתיימ (תייא) 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ נ. מנהל הארנונת שליד עיריית ת'יא,
עתיימ (תייא) 269/04 אלי רונן בע"מ נ. מנהל הארנונה עיריית ראשלייצ,
עתיימ (ת'יא) יוסף לוי ג. מנהל הארנונה בעיריית תיפה
בנוסף לנטל הראיות הכללי החל על הנישום, קיימת למשיב חזקת התקינות המינהלית לרבות בהליכים מנהליים כגון מסירת תשובה להשגח, לפיה גס לעניין זה נטל הראית מוטל על מי שמבקש לסתור אותה.
התשובה להשגה נשלתה לעורר 1 כאמור הן לכתובת מגוריו והן לכתובת הנכס.
העורר מודה שהוא אינו יכול לנקוב במועד קבלת התשובה להשגה, ואין לו אישור קבלה, או אישור אחר לפיו הוא קיבל אותה רק בסוף חודש נובמבר 2013.
בנסיבות אלה לא הרים העורר 1 את נטל הראיה המוטל עליו.
איננו סבורים שעל המשיב חלה החובה לשלות את התשובה להשגה בדואר רשום עם אישור מסירה.
מקום שהמחוקק סבר שיש לתייב משלות הודעות בדרך מסוימת ובכלל ואת משלות בדואר רשוט עם אישור מסירה, חוא קבע כך במפורש, כך לדוגמא בסעיף 344 לפקי
העיריות, לפיו:
.8
.9
0
יימבלי לפגוע בהוראות הפקודה או כל חוק עזר שהותקן לפיה כל אימת שלפי הפקודה יש רשות או חובה ליתן לאדם הודעה או ידיעה אחרת, יראו אותה כנתונה לו כראוי אס ניתנה באחת הדרכים האלה....
בהמשך מפרטת הפקודה 4 דרכים למתן ההודעות.
סעיף ות עפ"י נוסחו חל רק כל אימת שלפי פקודת העיריות יש ליתן הודעה.
אולם בענייננו, חובת מנהל הארנונה ליתן תשובה להשגה אינה נובעת מהוראות פקודת העיריות אלא מסעיף 4 של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
תשל"ו-1976. חוק הערר אינו מחייב משלוח הודעות בדרך מסוימת כגון דואר רשום עס אישור מסירה או במסירה אישית.
המסקנה העולה מכך היא שתשובת מנהל הארנונה שנשלחה לעורר 1 בדואר רגיל, נשלחה כדין, מאחר שלא שוכנענו כי העורר 1 הרים את נטל ההוכחה למועד קבלתה, אנו קובעים כי חיא התקבלה על ידי העורר, ימים מספר לאחר שנשלחה.
לפיכך, הגשת הערר ביום 3.9.13, נעשתה לאחר חלוף המועד הקבוע בתוק להגשתו.
איחור בהגשת ערר
סעיף 6 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 קובע
כדלהלן:
ייהרואה עצמו מקופת בתשובת מנהל הארנונה על השגתו, רשאי, תוך שלושים לוס מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.
בענייננו הערר שהוגש כאמור ביום 4.12.12, הוגש איפוא לאחר חלוף המועד הקבוע בתוק להגשתנו.
ביהמייש העליון, ביחמייש המתוויים בשבתט כבימייש לעניינים מינהליים כמו גס ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת הערר. ההלכה העוברת כתוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר תלוף המועד להגשת הערר הופכת השומה לחלוטה, ודין הערר להידחות על הסף.
בין היתר נקבע ע"י כבי חשופט ביין עייש (חיפה) 57/95 הד הקריות בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית חיפה.
בעניין הד הקריות קובע כבי השופט ביין:
ייקביעת מועד לערעור בתיקוק, כמוהו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה להגן על הציפיות של הצד שוכה בהחלטה שיפוטית או מנהלית או מתן התלטה מינהלית, כי עם חלוף המועד לערעור, חוטנה וּכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה, לביטול או לשינוי (השווה גס בגייצ 122/73 עבאדי נ. שר הפנים פדייי כייה (2) 253 בעמי 270, וראה בעיקר עייא 22/56 כהן נ. קצין התגמולים פדייי 1375, 1383).
כדי שניתן יהיה לפגוע בציפיות וו, חייבת להתקיים הוראה מפורשת של המתוקק או
מחוקק המשנה: .
.1
2
מוסיף כבי השופט ביין וקובע כי בענייננו ההוראה היחידה הנוגעת להארכת מועדים, מצויה בסעיף 4(ב) לתוק, הנוגעת לסמכות ועדת הערר להאריך למנהל הארנונה את המועד להגשת תשובה להשגה.
מהעובדות שוהו הסעיף חיחיד המאפשר להאריך מועד יש ללמוד הסדר שלילי שאין לועדת הערר סמכות להאריך מועדים אחרים הקבועים בחוק. 'עוסקים אנו בסוגיית הארכת מועדים הקבועים בחיקוק. ענין וה הוא כמוסבר מתחום סדרי הדין ותחום זה מוסמך להסדיר מחוקק המשנה בלבד. ומכאן שבהעדר הסכמה מפורשת ייאין סמכות לבית המשפט להאריך מועד הקבוע בתיקוקיי ואם לגבי בתּי משפט כך, קל וחומר שזחו הדין לגבי טריבונל מינהלייי.
כבי השופטת גרסטל בפסייד ויתקין מרקט בע"מ מצטטת מתוך ע.א. 267/68 יתיאל עוזרי
נ. עיריית ראשון לציון (פדייי כב (2) 711, 717) כדלהלן:
ייזכותו של האזרח לערור על תיובו במס הוגבלה ע"י המחוקק בזמן. ומכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור הזמן הקבוע לכך בחוק שוב אי אתה יכול להישמע בערר על תיובך במסיי.
לא רק זו אף זו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או התלטת מנהל הארנונה להשגה, אינה מרפאות את הפגם שנפל בהגשה באיחור, ואינה עוצרת את מנין המועדים.
מוסיפה כבי השופטת: ייהגבלתו של האזרת בזמן הגשת עררו על חיובו במס, פירושת -
מבחינת הרשות המקומית - משעבר וּמנה של הגשת הערר, ולא הוגש ערר, וכאית הרשות המקומית לראות את השומה כסופית. ועל כן יש לראות באי הגשת ערר במועדו הקבוע בחוק, משום הודעה מכללא מצד האזרח שנדרש לשלם, בחבותו לשלסיי.
הלכה דומה נקבעה בעמיינ 325/07 רו לי נכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית הרצליה.
העוררים טענו עוד כי בטרם הגשת הערר הס ניהלו מויימ עם המשיב במטרה לפתור את המחלוקת בדרך של פשרה. לטענתם ניהול מויימ מהווה עילה למתן אורכה להגשת ערר, וכי עסקינן בענייני פרוצדורה וסדרי דין, שלועדת הערר סמכות טבועה עפ"י דין לסטות מהם.
טענות אלה של העוררים לא עולות בקנה אחד עס הפסיקה שצוטטה לעיל. אין אנו עוסקים בענייני פרוצדורה גרידא, אלא בעניין מהותי. כאמור בהעדר הסמכה מפורשת בחיקוק, אין לביהמייש, ובוודאי לא לועדת הערר, סמכות להאריך מועדים הקבועים בחוק. מועד הגשת הערר קבוע בחוק הערר. משעבר המועד להגשת ערר, הפכה השומה לשומה סופית, והנישוס איבד את וכותו לערור עליה.
סוף דבר
3. מכל המקובץ אנו דותים את הערר על הסף.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 10.6.2014.
בהתאט לטסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קלימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
, שי
לריר: עו'יד אורה קניון חבר: עו לד חבל: רו''ח רונית מרמור
שס הקלדנית: ענת לול
בפני ועדו: הע 4ר על קביעתת ארגונה פללית: | ער מס' 180008394
שליך על 4 לית וצל 393% > 3%
העוברים: 1. גב' קרולינה ולדרקר
2. מר מרטין וידרקר
-נג 7-
המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל -אביב יפו
-וג%9-
הצד השלישי: גימל על המים בע''מ
החלטה
1 עניינו של הערר הינם חיובי ארנונה בגין נכס הנמצא ברתי אבשלום חביב 3 בתל אביב, הרשוט בספרי העירייה כנכס מטי 2000390002, ה-ן לקוח 10551157 (להלן: '/הנבטי).
2 בהתאם להחלטתנו מיום 28.1.2014, ולאור טענות שהועלו בענייץ גה חן על ידי חמשיב וחן על ידי הצד השלישי, הגישו הצדדים טיכומיהס בשאלה חמקדמית בדבר סמכות הוועדה להתערב בסכסוכיט בין מחציקים שונים.
3 התמצית טענות העופרים
1. טענת הצד חשלישי, כי הכרעה בערר גה תהווה הכרעה בסכסוך אחר בין העוררים לבין חצד
השלישי, הינה טענה חדשה שלא בא זכרה בתגובת הצד השלישי לערר, ומשכך מהווה הרחבת חצית אסורת.
2. האמירה הכללית של הצד השלישי בתגובתו בדבר חהליכים הנוספים המתנהלים בין הצדדים
חינה טענה שנכללה בסעיף סל, שלא לכולה לחוות עילה להרחבת הזית.
3. לגופם של דברים, בהתאכו לסעיף 3(א)(3) לחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונת
כללית) תשל"ו 1976 (להלן: 'יחוק הערר''), לוועדה טמכות לקבוע מי המהזיק בנכס, בפרט עת עסקינן במתזיק ראשון בדירה.
4. עניינים של ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים הם נפילת דוד מים והנזקים שנגרמו
בעטיה, ולא כל טענה אחרת, וודאי שלא טענה בדבר מסירת התזקת בנכס.
5. בריים 1006/06 טרפטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו) (לחלן:
*/ענייך טויבטיינגוט") אינו רלבנטי לעניננו, שכן בעניין טרכטינגוט נדון סעיף 325 לפקודת העיריות, שעוסק בהודעה על חדילה להיות בעלים או מחויק של קרקע, ואילו במקרה דנן הצד השלישי לא הודיע כי חדל להיות בעלים או מחזיק של הנכס, אלא המשיב טוען, כי העוררים חס המתזיקיס הראשונים בדירח.
6. לא הוצגה כל הודעה שניתנה למשיב בדבר חילופי מתויקים ולא הוגש טופס הצחרה בדבר
שינוי שט המחציק בנכס.
7. היות ולא הצד השלישי הוא שמסר בעצמו את התוּקה לעוררים, אלא חברת בילד אפ, הרי הצד
השלישי לא יכול להעיד על מסיירת החצקה ו/או לטעון בעניין וה.
8. הבלרור העובדתל בענייננו איננו מסובך, שכן העוררים יפעלו לקבלות תצחיר מטעם חברת בילד.:
אפ, לתמיכה בטענונס שהחזקה בנכס נמטרה להם רק ביום 13.1.13,
4 תמצית טענות הצד השלישי
1. טענת העוררים כי הודעת הצד השלישי למשיב בדבר חילופי מחויקים ניתנה שלא כדין הינה
הרחבת חזית אסורה, המנוגדת להודאת העוררים בכתב הערר, לפיה חצד השלישי דיווח למשיב על העברת החזקה בדירה בדיוות חד צדדי.
2 טענות הצד השלישי בדבר ההליכים המשפטייו התלויים ועומדים. בין הצדדיט אינן בבתינת הרחבת הזלת.
3
6
5
.6
7
8
9
על פי חובת תום הלב היה על העורריט לפרט בכתב הערר כי מתנהלים הליכים משפטיים בינם ובין הצד חשלישי, וכי אחת הפלוגתאות במסגרת אותכ הליכים חינה מועד מסירת התוקה בדירה.
גם אם חצד חשלישי לא חיה מזכיר בתגובתו את קיומם של ההליכים המשפטיים המתנהליט בין הצדדים, עדיין היתה עליו החובה להציג בפני וועדת הערר את ההליכים תמשפטיים המתנהלים בין הצדדים.
לא מדובר בטענה משפטית או עובדתית הדשה שלכולה להוות בסיס לטענה בדבר הרחבת חזית.
מכל מקוט, טענה זו איננה רלבנטית לשאלה שבה התבקשו הצדדים להציג את טיעוניהם, שעניינה סמכות הוועדה להכריע בסכסוך בין שני מתזיקים.
העובדות בכל הקשור לדיווח על החלפת מחזיקים אינן שנולות במחלוקת.
המשיב קיבל דיוות מהצד השלישי על מסירת התזקה בנכס וקיבל על כך אישור מהעורריס, ולפיכך אין לו אלא לרשום את העוררים כמתזיקים בדירה.
לאור ההלכח בעניין טרכטינגוט, לוועדה אין טמכות לפסוק בסכסוך בין העוררים לבין הצד השלישי.
0. ככל שוועדת הערר תהליט לברר את העובדות ולהכריע בפלוגתא, חרי שיהיה עליה להתיר לצד
השלישי לזמן עדי שאינם בעלי דין להוכתת: טענותלו. טענות העוררים בעניין זה מחוקות את הצורך בשמיעת עדים שאינם בעלי דין, שחרי העוררים מאשרים שמי שמסר להם את התזקה בפועל חיו עובדי בילד אפ.
5. תמצית טענותת החמשיב
1
2
3
4
המשיב קיבל מהצד השלישי (המתזיקה הקודמת בנכט) בקשח לרישום העורריט כמחציקים בצירוף פרוטוקול מסירת דירה, ובעקבות כך ביצע את חללופי המחזיקלם.
המשיב פעל כדין עת רשכ את העוררים על סמך התודעה.
סעיפים 325-326 לפקודת העיריות קובעים נורמה פוזיטיבית סטטוטורית לפיח על הבעלים והמחזיקיס של נכסים להודיע על חילופי מחזיקים, ותכליתט להקל על מאמצי העירייה לגבות כספים לטובת הקופת הציבורית (עייא 739/89 משקשב 5" נ' עירייף תל אביב יפו, פייד מה(3)
9 (1991), עמי 775).
מנחל הארנונח אינו צד ליחסים שבין מחזיקים ובעלים של נכסים שכן חוא גוף מנהלי ללא סמכולות שיפוט, והוא אינו אמור להכריע בעניינים שהם במובהק מתחוט המשפט הפרטי (עתיימ 594/02 אנגל מרפזי מסחר בעי/מ 3' עיריית חיפה, דינים מחווי כרך לד (1) 418; תיא 72 עלפללת תרצליה 3' 09ו3933). לעניין זה משנה תשיבות לגבי עיריות שבתתוס שיפוטן המוניציפאלי עשרות אלפי נכסים ברי חיוב כמו עיריית תל אביב.
5. לעניין חובת הרשות לפעול בהתאכו להודעת חזיילת ההצקה שהתקבלה במשרדיה ראה עתיימ
1 הוה שקובל\ 3' עירלית: נהריה, תק-מר 2(2012) 12080, 12087.
6 משכך הס פני הדברים, חרי שחמשיב אינו צד למחלוקות בין הצדדים, ואין לו חכלים לפתור סכסוך שכנח. ככל שקיימת מחלוקת בתחוכו המשפט הפרטי בין העוררים לבין הצד השלישי, יש לפתור אותה בכלים המשפטלים שמעמיד המשפט הפרטל לרשות הצדדים.
6. ציון ותכרעה
1 אנו מקבלים את טענות המשיב והצד השלישי, כי חליך של ערר אינו ההליך המתאים לבירור סוגיות שעניינן סכסוך בין מתזיקים, וכי את המחלוקת באשר לוהות המחויק בנכס במועד הרלבנטי לערר, על הצדדים החלוקים ביניהם לברר במסגרת הליך אזרחי.
ראה לעניין זת:
עגלין טבטינגוט :
הלפה היא שתכלית טעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצוף מנגנון חובת: החיעה המעביר אה נטל זיהוי המחזיק מן הרשו האהראיוג על גביית האנונת אל בעלי היה לנבטי (ראו: ע''א 739/89 מיכקשוילי ג' עיריית תל אביב-יפו, פייוד מה(3) 769 (1991)).
המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית אה ההכרעה בסכסוך ההזי שלו עס השופר. ואולט מסעיף 325 אנו למדיט שהנתיב המנהלי אינו הנת*ב הנכון לשם בירור סכטוך %ה/,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחווי ולפיה אין להפון: אח העיריית לצד לסכסוך בין משכירים ושופרים. אלה הצדדים תאמלתלים ל'יסבסוך", וצד תרוצת בל יכול לנסוט בהליפים משפטיים ולחביא ראיות. -..-.-.-.-.-.. אין לחטיל על העיריית תפקיל של "ישופט'י בין הצדזיים, ומותר היה לעירייה להסתמןי על ההודעה בפתם
שקיבלת"י
עעיימ 2611/08 שאול בנימין נ' עיריית תל אביב:
...= כפל שיש בפי המערער טענות כלפי בעלי הנכס, אס בטענת ולוף ואם בטענה אחרת, האפסניה המתאימה לטענות אלת הלא במסגרת תביעה אזרחית אל מולם. השונה מן האמור לגבי ידיעה קונקרטיה של העלרייה באשר לשינוי בהחזקת הנכס, מטופקני אט יש להטיל על העיריה בפגון דא, מקום שבטענה בלבד עסקינן, מעקב אט אפן חוות הידוע לה נטוניים או שמא הוארץ, אחרת מותנחים אנו יתר על המידה את הובותלהי.
עתיימ 37332-11-11 הףשקובי> 3 לית נהליה, תק-מה 2(2012) 12080, 12087 :
"'במקרה מעין זה, בו טיימת מהלוקת באשר לוהוות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה או
לרשו המנהלית: לשמש טריבונל שיפוטי ולהפריע במהלוקת: המשפטית העולה בין
הצדלים. ואת מקום ואין לה הפלים לעשות 5ן. אלא שעל העיריה להיצמד להוראות
פקוזית העלרלות: ולפעול על פיהם. 'י
2
3
4
5
6
7
.8
דבריםו אלה עולים בקנה אהד עם תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות - הקלה על מאמצי חרשות המקומית לגבות כספיט וחטלת תובת מסירת חודעה בדבר שינוי מתזיקיט או שינוי בעלים, על מחויקים ובעליט של נכס, בהיותם מונע תנוק הזול והיעיל.
ראת:
עייא 739/89 מיכקשווילי ני עיריית תל אביב יפו, פייד מה[(3) 769 (1991) 775:
''ניכר בפקחית העיריות [נוסיח חלש] פי מגמותה שלא להכביזי על עירייה יתר על המידה באיתור הגורט המהווה '/מחציקיי לגפי נפט מטויט לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.
עייא 2520-05-12 שרעבי ני עיריית רחובות ואת':
ייאילו היתה נקבעת קביעה הפופה, שלפיה על הרשויות: המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, או זהות המחציקים בכל נכסי ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיותת נטל פב 4 מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבוריי.
במצב דברים זח, ונוכח ההלכה שנקבעה בעניין טרכטינגוט, אין לחתיר לעורריט להעביר לפתחו של המשיב, וממילא לפתחה של וועדת הערר, את הטכסוך חחוגי שבינס ובין הצד חשלישי, ודי למשיב שהסתמך על הדיוות שקיבל מהצד השלישי אודות מסירת התזקה בנכס, בצירוף טופט מסירת דירה למשתכן, ובפרט נוכח העובדה שהעורריס עצמם הודו בפני חמשיב בתתימתם, כי קיבלו את מפתח הדירה ביום 1.4.2012 והתחללו בעבודות גמר, כגון התקנת פרקט, מטבח וכוי (נספת ייפיי לכתב הערר).
בהקשר וה יוער, כי איננו מקבלים את טענת העוררים כי ההלכה שנקבעה בענילן טרכטינגוט איננה רלבנטית לענייננו. מבלי לגרוע מכל טענה אחרת, הרי בניגוד לטענת העוררים, המשיב אינו טוען כי העוררים הם המחזיקיט חראשונים בדירה (ראה החלטת המשיב מיום 20.6.2012 ועמדת המשפב בערר דנן).
ממילא, גס אם היו העוררים נרשמים כמחזיקים ראשונים בדירה, לא היה בכך כדי לשנות .מהחלטתנו, שכן שלאור ההלכות הנזכרות לעיל, ההלכה שנקבעה בעניין טרכטינגוט יכולה להתאים גכ לענליננו.
איננו מקבלים גס את טענת העוררים, כי לא הוצגה הודעה שניתנה למשיב בדבר תילופי מחזיקיים ולא הוגש טופס הצחרה בדבר שינוי שט המחזיק בנכס, שכן עובדה זו לא חיתה שנויה במתלוקת בערר דנן (ראה הודאת העורריט בסעיף 18 לערר) והעלאתה בשלב הטיכומים מחווה הרתבת חצית אסורה.
מכל מקום, המשיב חבחיר, כי קיבל מהצד השלישי את הבקשה לרישום העוררים כמחויקים, בצירוף טופס מסירת דירת למשתכן.
בנסיבות המקרה דנן, נכון עשה המשיב כשהסתמך על חדיוות שהתקבל מהצד השלישי, כמפורט לעיל, ועל הודאת העוררים בדבר מועד קבלת המפתת.
9. נוכת האמור לעיל, ככל שיש מחלוקת בין העוררים לבין הצזד השלישי באשר למועד מטירת
התזקה בנכס, חרי שעל הצדדים לברר את-המחלוקת בפני בית המשפט האורתי.
0. החלטתנו דלעיל מקבלת משנה תוקף, לאור העובדה ששני הצדדיט הבהירו, כל הס יודקקו
לוימונם של עדים שאינם בעלי דין (עובדי חברת בילד אפ). העדרה של סמכות לוימון עדים לדיוני הועדה, מחזקת את דעתנו, כל דיוני תועדה אינם האכסניה חראויה לקלומס של הליכים אלה.
1. בהקשר זה יוער, כי מהתומר המונח לפני הוועדה עולה, כי בין העורריט לבין הצד השלישי אכן
מתנהל הליך בבית משפט השלוםו בכפר סבא, במסגרתו עלתה, בין חיתר, פלוגתא בנוגע למועד המסירה והעברת התוקח בנכס.
גם נוכת העובדח שישנו הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט, במסגרתו יכריע בית המשפטט הנכבד, בין היונר, בשאלה העומדת לפתתה של וועדת הערר, חרי שאין אה ראוי כי וועדת הערר תדון בטענה גו, באופן שעלול להביא להכרעות טותרות בין החלטת הוועדה לבין ההלטת בית המשפט הנכבד בעניין וה.
7 לאור האמור לעלל, אנו מקבלים את הטענה המקדמית, ודותים את הערר.
8 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתל המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת
ההחלטה.
9 בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
0. מתן בהעדר הצדדים ביוט = \'\\0) \\\. ..
₪ ,
לוייר: של רליה עו"ד | חבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית חברת: שיועלי קדו , עו"ד
ע\298\1\105
3 פני ועדת הערר לקבלעת אבגונה פלללת 39 140007418
שלי+ | יריית ל אבב = *38 439 140008667
העוררת: אלגה בב 5? ב9'/מ 514068766/9₪
=9% (3 =
המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו
עניינו של הערר הינו נכס מספר 20062229000; ח-ן לקוה: 10251173; המצוי ברתי הרצוג 26, ת''אן ששטחו 2,050 מ"ר (לתלן: *יהנכסיי),
ביום 05.08.2013 חצרה בה העוררת מטענותיה בנוגע לשטח הנכס.
לאור הודעת העוררת נמחקו טענות העוררת באשר לשטח הנכס תמתקנה מכתב הערר, והשאלה היחידה שנותרה במחלוקת בערר זה, הינה האם יש להעניק לנכס פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות (לחלן: ייטעיף 330/).
תמצית טלעוני העורבת
.1
02
.3
68
5
.6
7
.8
חנכס עומד ריק, עווב, רעוע ומוזנה, ללא תשתיות חשמל ומים וללא שימוש, דחיינו במצב שאינו ראול לשימוש בכלל, מזּה שנים רבות.
בשל מצבו הירוד והעווב של המבנה, נדרשת השקעה בסיסית גבוהה ביותר להכשרתו המינימלית וזאת לשם שיפוצים כללייט ויסודיים הכוללים הריסת קירות פנימיים, התקנת מרצפות, התקנת אינסטלציה, החלפת הצנרת וכן שיפוצ כללי ובנייה מהיסוד של תשתיות התשמל, חביוב והמים,
ביום 23.08.2009 נחתם הסכם פשרה עם המשיב, שקיבל תוקף של התלטה, לפיו בין היתר ניתן לנכס פטור בגין חיותו לא ראוי לשימוש התל מיום 01.04.2008 ועד ליוט 31.12.2011.
כשלושה חודשים לאחר חתימתת הסכם הפשרה, ניתן פסייד של בית המשפט העליון בעניין בריימ 6 הברת המגרש המוצלח בע'ימ נגד עיריית תל אביב יפו (להלן: *'הלפת המגרש המוצלתי) אשר בין היתר שינה את הדין בסוגיית הגבלת תקופת פטור מתשלום ארנונת וקבע כי פשור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש אינו מוגבל בזמן, וחנו שריר ותקף כל עוד לא השתנה מצבו הפיצי של הנכס.
לאחר ביקורת נוספת שערכה העירייה בנכס, העניק חמשיב לנכס פטור בגין היותו ריק למשך שישה חדשים, לתקופה שמיום 01.01.12 ועד ליום 30.06.12.
לאור שינוי הדין בהלכת המגרש המוצלת, ביחט להגבלת תקופת הפטור, יש להאריך את משך הפטור לנכס החל מח- 1.7.2012 ועד להשמשתו בהתאם לתיקון סעיף 330 לפקודת העיריות.
אף לגופו של עניין ובשל מצבו חפיוי הנוכתי, הנכס אינו נתשב ייבנייןיי בר חיוב. הגדרת יבנלין"
לפי סעיף 269 לפקודת העיריות נבחנת לפי סעיף 330 לפקודה, וזו האתרונה קובעת כל ייבנייף!
הוא זה שניתן לשבת בו או שהוא ראוי לשימוש. .
כפי שניתן לתיווכח מעדויות העדיס שהעידו בפני ועדת הערר ומהתמונות שהוצגו בפני הועדה, מצבו הפיוי של הנכס חוא כוּה שלא ניתן לעשות בו כל שימוש, הוא עזוב, רעוע, ללא תשתיות בסיסיות כגון חשמל ומים, והוא סובל מפגמים פיויים ופונקציונאליים רבים שאינם מאפשרים שימוש. מדובר בתוסר מוחלט של כל המערכות הנדרשות לצורך שימוש בנכס, ועלות השמשתו החינה משמעותית ביותר. למעשה הנכס הינו במצב מעטפת פגומה.