החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 10 עד 21 דצמבר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

0 תאריך | : יח בכסלו תשעה

מספר ערר: | 12:34 / 140010933

מספר ועדה: | 11095

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: דכה חסן

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה: תיערך מדידה ע"י מודד מטעם העירייה שתתואם עם ב"כ העורר ובנוכחות נציג העורר.

בהתאם לתוצאות המדידה יחויב הנכס החל מיום 1/1/13 ואילך.

בכפוף להסכמה זו הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.12.2014.

בהתאם לתקגה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: 77 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יח בכסלו תשעה

114

מספר ערר: | 12:59 / 140011136

מספר ועדה: | 11095

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ה

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: כהן שמואל, כהן עדינה

- נ ג ד -

מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

צד ג': יעקב כהן

החלטה

במסגרת הערר טען העורר כי יש להעביר את הנכס ע"ש בנו מר יעקב כהן שמחזיק במקום.

המשיב קבע בהחלטה מיום 8/6/14 כי על מנת לטפל בפנייתו בעניין המחזיק עליו להמציא מסמכים התומכים בדבר תפיסת החזקה בנכס כגון: אישור מטעם המשטרה או מסמך המעיד על התנהלות משפטית בעניין החזקה.

בדיון שקיימנו ביום 5/11/14 טען העורר כי בנו מחזיק בנכס ומקבל שרות מחברת כבלים הוט. זמנו את הבן לדיון בפנינו היום. הבן טען כי הוא מתגורר בדירה בבת ים אותה הוא שוכר מזה כשנתיים.

לטענתו הוא מגיע לדירה נשוא הערר מספר פעמים בשבוע ובמקום יש לו בגדים וציוד.

הבן הציג לנו חשבונות מים וארנונה בגין דירה ברח' הגבעות 4/2 בבת ים.

מהדיון שקיימנו בנוכחות שני הצדדים למדנו כי מדובר בסכסוך משפחתי כאשר לשני הצדדים שימוש מסוים בדירה. ייתכן ומדובר בניסיון לשמור על זכויות או לטעון לזכויות קנייניות ומשכך המחלוקת בין הצדדים.

ועדת הערר אינה הפורום המתאים לבירור מחלקות מאין אלו.

לא הוצגה הוכחה חד משמעית בנוגע לטענה בדבר שינוי המחזיק, לא בפני המשיב ולא במסגרת החידיינות בערר זה.

העורר הוא בעל הזכויות בנכס לפי טענותיו לפנינו ומשכך הוא בעל הזיקה הקרובה לנכס ולא נפל פגם בהחלטת המשיב ביחס לחיובו בתשלום ארנונה.

אין בכך כדי להביע עמדה ביחס לחיוב ככל שתתברר התמונה עובדתית שונה או יחול שינוי במצב החזקה בנכס.

בנסיבות העניין הערר נדחה ואין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.12.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לענייגים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז-- 1977 תפורסם החלטה זו/ באר האינטרנט של המשיב. \ 41

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה:/עו"ד/קקם שירלי

שם הקלדנית:

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך ‎ :‏ יח בכסלו תשעה

מספר ערר: | 13:32 / *********

מספר ועדה: | 11095

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מירון אורטל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת הצדדים הערר מתקבל והנכסים יפוצלו בהתאם למבוקש ולמוסכם.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז ‏ -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי / חבר: דר' רייך זי רו"ח חברה

שם הקלדנית: עגת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009814 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: *חיאל שילה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

במסגרת ערר זה נחלקו הצדדים בסוגיית סיווג הנכס.

טענות העורר

בכתב הערר טען העורר כי בבעלותו שני נכסים ברחי העקידה 51 בעיר. שניהם הושכרו תמיד למגורים, אולם החל מאפריל 2013 הושכרו הנכסים כחנויות לתקופה קצרה.

עובדה וו שהתגלתה לעירייה הובילה לשינוי הסיווג מתחילת שנת 2013 לסיווג העסקי. העורר טען כי הנכס הראשון הושכר לאזרח סודני כחנות רק החל מיום 3.4.13 עד ליום 1.7.13, לאחר שהוצא כנגדו צו סגירה מרישוי עסקים; והנכס השני לאזרת אריתראי מיום 6.6.13 שהשתמש בה כחנות עד ליום 1.11.13, מאחר ולא הצליח לקבל רישיון עסק.

העורר טען כי יהיה זה בלתי צודק ובלתי מידתי לחייב אותו בתשלום ארנונה מתחילת שנת 3 כאמור ויש לחייבו בסיווג כאמור רק בגין החודשים הנטענים על ידו.

טענות המשיב

המשיב טען כי ביקורת שנערכה ביום 5.5.13 העלתה כי הנכסים אינם משמשים לסיווג מגורים והעורר לא טרח לדווח זאת לעירייה.

המשיב הפנה להוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: יפקודת העיריות'יי), וטען כי לא בכדי הטיל המחוקק את חובת הדיוות על הנישום בדבר שינוי התוקה בנכס והעורר אינו יכול לחיבנות ממחדליו.

הליך הבאת הראיות

7 לבקשת הצדדים התאפשר להם להגיש ראיותיהס וחתיק נקבע לדיון הוכחות במהלכו נתקר העורר. העורר אישר את האמור בדות הביקורת שנערך מטעם המשיב ומשכך עורך הביקורת מטעם המשיב לא נחקר על תצהירו.

8 לבקשת הצדדים נקבע התיק להגשת סיכומי הטענות מטעם הצדדים ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

9. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקיס של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בעי'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)

8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי ''[...)מטרתה העיקרית של האונונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]''.

0. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'(א)| מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

*חידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכסי.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על

כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה

הבללית... //

1. סיווג הנכס יקבע בהתאם לשימוש שנעשה בו. המתלוקת בענייננו אינה מצויה בשאלת הסיווג

בלבד אלא נוגעת לשינוי החיוב מתחילת שנת המס-2013 בשים לב לעובדה שהעורר לא דיוות לעירייה בדבר שינוי השימוש שנעשה ביחידות ממגורים לעסקים.

2. העורר טען בתצהירו כי ביום 30.3.13 הוא השכיר את היחידה הראשונה מבין שתי היחידות

נשוא הערר, לטטבלבאל סקלה. לטענתו, שוכר אה יצא מהנכס ביום 6.6.13 והעביר את הנכס לחזקתו של מהארי אליו יוהנס. לאחר כחודש הוצא כנגדו צו סגירה והוא יצא מהנכס ביום

3. בין מתן צו הסגירה למועד עוּיבתו הנכס היה סגור ושימוש לאחסון חפציו של

השוכר. העורר טען כי לפני מרץ 2013 הנכס הושכר גבריסליסי תמי והילה טסגאייט (אזרחי אריתריאה).

.16

ביחס לנכס השני, טען העורר בתצהירו כי ביום 30.9.12 הוא הושכר לאזרח סודן למטרת מגורים עד ליום 30.3.13 וביום 3.4.13 הוא הושכר כחנות לאורת אריתראי בשם עמנואל אדם אשר יצא מהנכס ביום 1.7.13 לאחר שהוצא צו סגירה ממחלקת רישוי עסקים. לתצהיר העורר צורף חווה שכירות בלתי מוגנת מיום 3.4.13 לתקופה של שנה מיום 4.4.13.

מעיון בהטכמי השכירות שצורפו לתצהירו של העורר עולה כי הם והים ובכולס מטרת השכירות היא מגורים בלבד, על אף שהעורר עצמו מצהיר כי בחלק משנת 2013 הנכסים הושכרו למטרת חנויות ולא למגורים.

העורר נשאל בחקירתו הנגדית מתי דיווח לעירייה בדבר שינוי השימוש והוא הפנה למכתבו שנשלח לעירייה רק בחודש יולי 2013. העורר לא ידע לומר אם יש לו אישור בדבר משלות אותו מכתב. בכל מקרה מדובר במכתב בו מודיע העורר על שינוי השימוש מעסק למגורים. לא הוצגה הוכחה כלשהי בדבר דיוות על כך שהשימוש בנכסים השתנה ונראה כי עובדה זו התבררה לעירייה רק בעקבות ביקורת שהיא ערכה ולא ביוזמת העורר.

העורר טען בעדותו כי כאשר השכיר את הנכסים למטרת עסקים הוא ידע שיש להודיע ואת לעירייה וכן ידע כי הנכסים מסווגים עד לאותו מועד למטרת מגורים. העורר טען כי אין מחלוקת שחשלימוש בנכסים היה למטרת עסקיט וטענתו היא רק לתקופה בגין החודשים ינואר 2013 עד מר\ 2013,

מטעם המשיב הוצגה ביקורת מיום 5.5.13. בנכס הראשון נמצא כי הוא משמש כמכולת ובו מוצרי מאון למכירה. הנכס השני משמש כ-/אינטרנט קפהי ובו עמדות מחשב, טלפונים ודלפק מכירה.

הינה כי כן, אין מחלוקת כי השימוש בנכסים היה למטרת עסקים והעורר מודה בכך.

מהעובדות שהובאו בפנינו העורר לא יזם פניה לעירייה בכוונה להודיע דבר שינוי חשימוש בנכסים ממגורים למטרת עסקים. העורר טען כי חוא משלט את דמי הארנונה למגורים שנה מראש ומטבע הדברים לו השימוש העסקי לא היח מתגלה הוא היה נהנה מכך. ואת על אף שחיה מודע לכך שהנכסים מסווגים למגורים ולתובתו לדווח דבר שינוי השימוש. מעבר לכך לא הובאה בפנינו ראיה מחימנה בדבר השימוש שנעשה בנכס בתקופה שבמחלוקת מיום 3 --30.3.13.

על פי ההלכה הפסוקה רשאית העירייה לשנות סיווג באופן רטרואקטיבי בנסיבות מלותדות.

כאן עסקינן בשינוי החיוב מתחילת שנת המס ולא לשנים קודמות. על פי הפסיקה, במקרים חריגים תוכל הרשות להטיל מס ארנונה למפרע, כאשר חשיבות רבה תינתן לשאלה האם הטעות נגרמה בשל הטעייה מכוונת מצד האורח. במידה והתשובה על כך חיובית, תקום בדייכ ההצדקה להטלת חיוב רטרואקטיבי (ראו: רעייא 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, (פורסם בנבו 20.6.10); עתיימ 255/07 איזוטופם בע'ימ נ' עיריית אשדוד, (פורסט בנבו 8).

בעניין עתיימ 2835/08 מעונות מכבי - בית בלב בע"מ נ' עירית רמת גן, (פורסם בנבו), נקבע כל על הנישום ליידע את העיריה בכל שינוי בנכס ושלא לסמוך על הרשות כל תגלה תוספות לשטח המחוייב בארנונה, בעצמה. עוד נאמר באותו פסק דין, כי כאשר מדובר בטעות הנובעת מאי חיוב בגין שטחים המחוייבים בארנונה, מותר לרשות המקומית לבצע את התיוב, אף מספר שנים לאחור. תיקון טעות בשומה והתאמת הרישומים בספרי הארנונה למצב העובדתי, אינם בגדר הטלת מס, באורח רטרואקטיבי. כאשר המדידה החדשה מתבצעת לגבי אותה שנת מס, הרי שמותר לרשות לתקן את שומת הארנונה לאותה שנה, ואין מדובר בתיוב רטרואקטיבי.

בע''א 4452/00 ט.ט מטכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פייד נו(?) 773, התייתס כבי השופט אנגלרד לשאלת החיוב הרטרואקטיבי בארנונה, תוך בחינת סמכותה של העיריה לתקן את החיוב בארנונה לגבי שנות מס קודמות. כבי השופט אנגלרד ציין, כל:

''אין בדין הוראות בעניין תיקון רטרואקטיבי של שומת

הארנונה, כאשר מתברר שנפלה טעות בשומה המקורית...

למרות זאת, פתוחה בפני הרשות האפשוות לבצע שיוי

בשומת הארנונה, וזאת בהתאם לעקרונות הכלליים בדבר

שינוי החלטה מנהלית. הטעמים והשיקולים שיצדיקו שינוי

בדרישת הארנונה יהיו דומים, אם כן, לטעמים המנחים בנוגע

לשינוי של החלטה מנהלית ולשיקולים ולאינטרסים שעל

הרשות לקחת בחשבון במקוה כזה... טעות של הרשות

המנהלית יבולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה

קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, ובך

לגבי טעות בשיקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין

טעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית לבין טעות שנגרמת

באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות

המנהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם

זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מיוחד

בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם

לציבור נזק חמור... שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה

באופן מהותי מחמת הטעייה או מרמה על ידי האזרח....

2. ועוד נאמר באותו פסק דין כי, רשות מקומית, השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את תיובי

הארנונה, צריכה להביא בחשבון, הן את האינטרס הציבורי בגביית מס אמת והן את

האינטרס של הפרט:

'יבין השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן לגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבתיוב למפרע... לדעתי, בכלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקת לערוך שינוי רטרואקטיבי של שינוי ארנונה...'/.

3. בענייננו כאמור, המחדל בנוגע לאי דיווח שינוי השימוש רוב לפתחו של העורר בלבד. הוא ידע

כי הנכסים מסווגים כמגורים וכי הוא מתוייב להודיע על שינוי השימוש לעירייח ואין ה ראוי להעלות טענות בעניין ווה לאתר יישנתפסיי.

4. מעבר לכך, לא הובאו בפנינו הוכחות מהימנות ומספקות על מנת ללמד אודות התקופה

הנטענת ע"י העורר, במהלכה בוצע שימוש עסקי בנכסים. בנסיבות העניין החלטת המשיב לסווג את הנכס לפי הסיווג העסקי מתחילת שנת 2013 הינה התלטה סבירה ועניינית בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בח.

5. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 3.12.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בת?

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב

לו'/ר: עחיד הש חבר: דייר זּיו רייך, רו"ח חברה: ו קדם

שסם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009644 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לול

חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

העוררת: גוליאן יעקב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה נחלקו הצדדים בסוגייתת סיווג הנכס.

טענות העורר

2 בכתב הערר טען העורר כי לאחר שנים רבות בהן מתזיק העורר בנכס, הוחלט לשנות את סיווגו של הנכס כולו לסיווג מסתר וביגוד. לטענתו, מוה שנים מנהל העורר שולחן *יצור לגוּירה ותפירה של כל הבגדים אשר בבעלותו באותו מקום.

3 העורר טען כי מעולם לא מכר ליחידים אלא רק לסיטונאים ואין בתנות כל קופה רושמת.

לטענתו ניתן לראות כי מדובר בתנות של סיטונאי ללא תצוגה או חדר מדידה כבכל חנות רגילה.

טענות המשיב

4. המשיב טען כי למעשה העורר מבקש לסווג את הנכס כפי שסווג טרם הביקורת שהובילה

לשינוי הסיווג, כך ש-36 מ"ר מכלל שטת הנכס יסווג בסיווג מסחרי והיתרה, בשטח של 56 מייר, תסווג בתעריף מוול לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה-בתי מלאכה ותעשייה.

5 המשיב טען כי ביקורת שנערכה בנכס ביום 15.9.13 העלתה נתונים שונים מאלה הרשומים בספרי העירייה, כאשר הנכס אינו משמש כלל לפעילות המזכה את הנכס בתעריף מוזל המוענק לבתי מלאכה ותעשייה.

6. עוד נטען כי הפעילות המתבצעת בנכס אינה פעילות ייצורית והעורר ידע כי הסיווג אינו תואם

את הפעילות המתבצעת בנכס ולא הודיע זאת לעירייה. המשיב טען כי לפנים משורת הדין הוא תיקן את השומה החל ממועד הביקורת ולא מתחילת שנת המס או קודם לכן.

7 לטענת המשיב מדובר בחנות שהעובדה שמדובר במכירה סיטונאית אינה מפחיתה מן האלמנט המסחרי שנעשה בנכס אלא להיפך. כן נטען כי מהתמונות ניתן ללמוד ששולחן העבודה הנטען היה ככל הנראה טמון בביקורת עמוק תחת סחורה ואין הוא משמש את העורר לפעילות שוטפת. מהתמונות שצולמו בביקורת לא ניתן להבחין בו כלל. כמו כן אין כל קשר בין הבדים שלכאורה נגזריס בנכס לבין הבגדים שתלויים בו וניתן לראות זאת מהתמונות של העורר.

8 מעבר לכך גס אם מתבצעת עבודת גזירה ותפירה על שולחן שגודלו לכל היותר 2 מ"ר, אין מדובר בפעילות ייצורית המזכה את הנכס כולו בסיווג מלאכה ותעשייה. במקום לא נראו פועלים, בובות דיגום, כלי תפירה, שבלונות וכוי.

9 המשיב טען כי מרכו הכובד של הפעילות בנכס הוא בפן המסתרי שיווקי ולא ייצורי.

הליך הבאת הראיות

0. לבקשת הצדדים התאפשר להם להגיש ראיותיהם והתיק נקבע לדיון הוכחות במהלכו נחקרו

העורר והפקת מטעם המשיב.

1. לבקשת הצדדים נקבע התיק להגשת סיכומי הטענות מטעם הצדדים.

2. מטעם העורר לא הוגשו סיכומים בהתאם למועד שנקבע על ידי הוועדה בהחלטתה מיום

4. על אף שלא התבקשה ארכה להגשת הסיכומים, קבעה הוועדה בהחלטתה מלום

4 כ תינתן לעורר ארכה להגשת הסיכומים עד ליום 24.11.14. גס במועד זה לא הוגשו הסיכומים.

דיון והברעת

3. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)

8, 785 (1992) אומר בית המשפט כ" /[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]'/.

4. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני/ג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכטים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, טכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית... 'י

5. סעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשיית.

6. המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5

נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-עמייג (מחוזי ת'ייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

ייעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א.

ב.

ג.

מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או התומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

מבחן מרכו הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מוּה ומתן שירותים מזּה.

לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכני, כאשר לאור התפתחות הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהתיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

7. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבתנים האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא

אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.

8. כאינדיקציות ומבתנים נוספים לקביעת הסיווג ניתן גם את המבחנים הבאים:

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשליט - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

ב.

בישראל - טיפול הנחוץ על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדד'י).

בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטח הנכס ומיקומו באזור התעשייה כמבחנים שמחזקיט את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכט עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשייה, כפי שבענייננו.

בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - ''עניין מישל מרס*יה") דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם למבחנים שנקבעו

בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת בעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת *בית מלאכה'' ובכלל זה '/בית מלאבה לייצוריי לעניין שיעור הארנונה,'' (שס, פטקה טייו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לויחוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים ימפעל תעשייתליי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשליה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

המבתניס שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לוּיהוי יימפעל תעשליתייי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לאהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לוחות ייבית מלאכהיי לעניין ארנונה ויש להפעיל מבחנים שונים נוספים אשר יש בהם כדי לתת מענה לשאלה האם מדובר בפעילות אשר נמצאת תחת המונת בית מלאכה, גם אס לא מתבצעת בו פעילות יצרנית אלא תיקון מוצרים, ובלבד שהמקום משמש לאומנותו של אדם העוסק בעבודת ידיים במקצוע מסוים (רי עניין מישל מרסיה פסקאות טייו - כייב; עעיים 1024/10 מלכא נ' מועצה מקומית כפר קמא (החלטה מיום 2.8.12) פסקה 48; עתיימ (מחוזי י-ס) 1330/09 אליהו זוהר נ' עיריית *רושלים (החלטה מיום 5.3.13)),

על פי הפסיקה, בית המשפט העליון לא הוציא מכלל אפשרות שייבבסיס ההקלה בארנונה לה אוכיס בתי מלאכה טמון - במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תחכום טכנולוגי (מה שמכנים בימינו ח60+ עשס!), שהיקף הכנסותיהס היה נמוך. בעליהס התפרנסו, בדרך כלל לא ברוות רב, מיגיע כפיהם. יחד עם זאת, סיפקו שירות חיוני לציבוריי (רי עניין מישל מרסייה בפסקה כייט).

בענייננו, העורר מחזיק בחנות בה הוא מוכר סחורה לסוחרים. לטענתו בשטת הגלרייה ייישנו שולחן גוּירה לבדיס אותם הוא שולת לתפירה בשטתיסםיי (סעיף 5 לתצהירו). העורר טען כי במהלך עריכת הביקורת מטעם העירייה, בכניסה לחנות היו ארגציס והפקח אפילו לא טרת להיכנס פנימה אלא צילם רק מבתחוץ (סעיף 6 לתצהירו).

מעיון בביקורת שנערכה מטעט המשיב ביום 17.9.13 ואשר עמדה בבסיס החלטת המשיב ניתן ללמוד כי נערכה ביקורת בכל שטח הנכס לרבות בשטת הגלריה. משכך הטענה כי נציג העירייה לא נכנס לשטח הגלריה אינה יכולה לעמוד. מהתמונות שצולמו בביקורת ניתן לראות ארגזים רבים פזורים בערימות בשטח הגלריה ולא ניתן לראות כלל שולחן גוּירה כלשהו.

בדוח הביקורת צויין כי במקום נראו: קופה, טלפון, בגדים על קולבים, בגדים בתוך קרטונים, בובות ראווה. עוד צויין מפורשות כי בעת הביקורת לא נראו בנכס שולחן עבודה, שולחן גזירה, גלילי בד. במקום קיימת גלריה בה גראו קרטונים ובגדים. נציג העירייה ציין בפנינו כי ביקר בנכס פעמיים ובשתי הפעמים עלה לגלריה. בביקור הראשון לא ראה כלל שולחן ובביקור השני ראה שולחן אבל הגישה אליו היתה תסומה על ידי ערימות בגדים.

מכלל העובדות שהובאו בפנינו אנו קובעים כי הגלריה משמשת בעיקרה לאחסון סחורה ומהווה חלק בלתי נפרד מהמהות העיקרית של החנות שמפעיל העורר. מהעובדות שהובאו בפנינו לא הוכח כי אכן מתבצעת פעילות של גוירה, לא כל שכן פעילות המהווה פעילות *יצורית שעומדת במבחנים אשר נקבעו לסיווג נכס כתעשייה. נהפוך הוא. העובדות מלמדות כי מדובר בנכט המשמש לאחסנה, גם על פי האמור בתצהירו של העורר עצמו.

בעניינו לא הוכח כי מדובר בפעילות ייצורית של יש מוחשי אחד. גם על פי טענת העורר עצמו, פעילות הייצור אינה מתבצעת בנכס והוא מכין רק דוגמאות אשר נשלחות לתפירה במתפרות חיצוניות; מבתינת טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית כל שנטען הוא לקיומו של שולתן גזירה בשטת של 2 מטר לכל היותר, משטח כולל של כ-100 מ"ר. מעבר לכך, לא נראו חומרי גלס וכלים נוספים לפעילות ייצורית; מבתינת המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או התומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה, לא הוכח כי מבחן זה מתמלא בעניינו; ובבחינת מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מאה ומתן שירותים מזה, לב הפעילות של הנכס הוא אחסנה ומסחר ולא פעילות ליצורית בנטען.

נעיר כי גם לו היינו מקבלים את טענת העורר כי מתבצעת פעילות של גצירה של דוגמאות אשר נשלחות לתפירה במתפרות אתרות (לטענתו בשטתים), אצי גם א+ לא היה בכך בכדי לשנות את מסקנתנו שכן אין מדובר בפעילות ייצורית אלא ביצירת מודלים המהווים בסיס לפעילות ליצורית אשר מתבצעת במקום אחר.

בכתב הערר טען העורר כי מדובר בפעילות ייצורית ולא לפעילות כבית מלאכה. ממילא לא מתקיימים גס המבחנים לסקווג מלאכה, ופעילות הגצירה, גם לו הייתה מוכחת, אינה משום

אומנות או פעילות כפיים אשר עומדת במבחניס השונים לסיווג כבית מלאכה בנסיבות העניין והעובדות שהובאו בפנינו.

כאמור, פעולת גזירה כנטען הינה לכל היותר נלוות למהות העיקרית של הנכס כחנות למסהר בבגדים על בסיס כלל העובדות שהובאו בפנינו.

נוסיף ונציין כי גם לאור ההלכה שנקבעה לעניין פיצול נכסים, אין אנו סבורים כי והו המקרה לקבל את טענות העורר ולקבוע סיווג של תעשייה לשטח הגלריה בנפרד משטח החנות שסווגה כשטה מסחרי. בעניין עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם ביינבויי 9.2.2003), נקבע כי: /'אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משדד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכטוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות'י. בעניינו כאמור האחסנה בגלריה הינה חלק בלתי נפרד ממהות החנות אשר המנוהלת על ידי העורר ומשמשת למסתר המהווה את המהות העיקרית לשימוש של העורר.

לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 10.12.14.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 465 יוסם מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של חמשיב

לו'ירועדלד אעיר לוי חבר: דייר ויו רייך, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לול

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: ששון גואטה הפקות בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין הוועדה מאשרת את הסכם הפשרה ונותנת לו תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

020 3

יו"ר: עור לוו/אמיר חברה: עו ירֶלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

\ תאריך :| כג בכסלו תשעה

מספר ערר: | 10:21 / 140010060

מספר ועדה: | 11098

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה:עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: סער פרומרקט סוכנות לקידום מכירות בע"מ

- 1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה:

העוררת תחויב בגין שטח של 207 מ"ר בקומה השלישית בבניין בסיווג מלאכה ותעשייה. בכל הנוגע לחיוב שטח הגג, העוררת לא עומדת על טענתה בהתייחס לשנת 2013, כאשר מ- 1/1/14 הסכימה העירייה עפ"י ביקורת נוספת שנערכה לפטור את הגג מחיוב. הסכמה זו תחול גם לשנת המס 2015.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי אמיר / חברה: 1 ם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליר עיריית תל אביב-יפו

תאריך : כג בכסלו תשעה

מספר ערר: | 10:57 / 140009645

מספר ועדה: | 11098

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד קדם שירלי

העזרר/ת: אברמוב נינה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העוררת הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוגה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ול חברה: יר

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בכסלו תשעה

מספר ערר: | 12:20 / 140010977

מספר ועדה: | 11098

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר/ת: א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.12.2014.

/ / //

יו"ר: עו"ד לוי / חברה: 7

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בכסלו תשעה

מספר ערר: | 12:47 / 140010981

מספר ועדה: | 11098

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: פרומו פוסט פרודקשין בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת הצדדים ערר מספר 140009551 יחול גם על שנת 2014 ובכפוף לכך הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.12.2014.

יו"ר: עו"ד לוי 7 חברה: יש

4 שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

\ שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כג בכסלו תשעה

מספר ערר: | 12:32 / 140010436

מספרועדה: | 11098

בפגי חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: כהן זוסמן מאיר

- 1ב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העורר הגיש ערר על ההחלטה לדחות את הבקשה לפטור אותו מתשלום ארנונה בעילה של נכס ריק.

העורר לא התייצב לדיון ומשכך לא נותר לנו אלא להכריע על סמך החומר שהוגש במסגרת התיק.

הביקורת שנערכה ביום 12/3/14 מצאה כי הנכס ריק מכל חפץ ואדם למעט מיטה זוגית שנראתה במקום וארון ושידות מקובעים.

העורר הגיש את הערר ביום 24/4/14 וטען כי הנכס ריק ואין בו שימוש.

העורר אף ביקש ביקורת נוספת בנכס.

עילת הפטור מחייבת בירור עובדתי בדבר היות הנכס ריק ובנסיבות העניין היות והעורר לא התייצב לדיון אין לנו אלא את דו"ח הביקורת. כמו כן מצאנו לראות בכתב הערר טיעון עובדתי אשר יכול לסייע במתן החלטה, כאשר בחודש אפריל טען העורר בכתב הערר כי הנכס עדיין ריק.

אין בפנינו עובדות וראיות לתקופה שלאחר מכן.

בנסיבות העניין אנו מקבלים את הערר באופן חלקי כאשר יינתן פטור לנכס ריק מיום 9/3/14 ועד ליום 4

ככל שהנכס עדיין ריק שמורה לעורר הזכות לפנות למשיב בשנית והוא יפעיל סמכויותיו בהתאם להוראות הדין.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 15.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד שייאמיר חברה:

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

י שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כג בכסלו תשעה

מספר ערר: | 13:16 / 140010316

מספר ועדה: | 11098

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: פרלמן צבי, הלוי חיה ברוריה

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר הועלתה טענת "אינני מחזיק" בנכס. העוררים טענו כי השוכר של הנכס נתן הודעה לעירייה לפיה הוא פינה את הנכס ביום 15.12.13, אולם בפועל הוא לא פינה את הנכס והם נאלצו לנקוט בהליכים משפטיים ובכלל זה בהליכי הוצאה לפועל, כולל תשלום עבור שוטרים לפינוי הנכס.

לטענתם, הפינוי בפועל בוצע ביום 5.1.14 באמצעות המשטרה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

השוכר יוסי גוי זומן לדיון בפנינו אולם ההזמנה שנשלחה אליו חזרה בציון "לא נדרש".

במהלך הדיון שקיימנו בפנינו, התברר כי השוכר אכן המשיך להחזיק בנכס והשליטה בנכס לא היתה בידי העוררים עד ליום 5.1.14.

בכתב הערר נטען כי עוה"ד מטעם העוררים היתה בנכס בתאריך 31.12.13 וצילמה במקום את הרכב של השוכר (תמונות צורפו לערר). בערר צויין כי השוכר התקשר למשרד ב"כ העוררים וביקש להמשיך ולשכור את הנכס וציין כי בכוונתו לפנות את הנכס רק ביום 31.12.13.

העוררים הגישו לוועדה אישור בדבר תשלום למשטרה סך של 1175 ₪ בגין צו פינוי שוכר, 2 שוטרים בתאריך 5.1.14.

כן הוגשה חשבונית בגין "סגירת חזית זמנית חנות המלך ג'ורג' 1 תל אביב" מיום 6.1.14.

כן צורף לכתב הערר אישור רשות האכיפה כי ביום 5.1.14 בוצע הליך הפינוי והנכס נמסר לזוכה.

גציין עוד כי מעיון בהודעה שנמסרה על ידי השוכר לעירייה, זו הוגשה על ידו רק ביום 31.12.13, ועל אף שצויין בה כי הוא פינה את הנכס ביום 15.12.13, על בסיס כלל הראיות האמורות, אין מקום לקבל את האמור בהודעה זו.

השוכר זומן לדיון בפנינו במטרה לאפשר לו להשמיע טענותיו אולם הוא לא דרש את ההזמנה שנשלחה אליו בדואר רשום.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי העוררים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת טענת "אינני מהזיק"

שהועלתה במסגרת הערר בגין התקופה מיום 15.12.13 ועד ליום 5.1.14 ומשכך, דין הערר להתקבל. הראיות שהוצגו הינן ראיות עצמאיות ומהימנות אשר יש בהן כדי לסתור את חזקת התקינות של העירייה, אשר מתבססת על הודעת החדילה של השוכר.

גם אם נסיבות המקרה לא נופלות במסגרת המקרים בהם שומה היה על העירייה לערוך בדיקה אקטיבית בשאלת אינני מחזיק (ר' בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו) (17.4.2008), בנסיבות העניין נחה דעתינו כי העוררים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת טענתם.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חברה: שש שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

ו שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: א. עדן פון תקשורת (2003) בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כג בכסלו תשעה

140011022 / 6

(008

ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ביום 14/12/14ץ

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 15.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 2

יו"ר: עו"ד 77 חברה: ע6//, שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

.ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בכסלו תשעה

מספר ערר: | 09:07 / 140008340

מספר ועדה: | 11099

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: עמותת מרכז ";בני דוד"; בישראל

-נ1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

אנו מורים בזאת על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.12.2014.

ה - 0

יו"ר: עו"ד קניון אורה | / חברה: רו"ח מרמור רונית גו קדם שירלי

שם 7 ענת לוי

בפני ועזית הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140008983 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: מגדלור מדיה בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטהת

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי התעשייה 4 תייא, שטחו 89 מ"ר והוא סווג בסיווג ייבנייניס

שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחניי.

2. העוררת טוענת שחנכס משמש לייצור, עריכה והפקת סרטי וידיאו ויש לסווגו בסיווג

ייתעשייה ומלאכהיי.

3 המשיב טוען כי הפעילות המבוצעת בנכס אינה פעילות ייייצוריתיי ואינה עונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם סיווג הנכס בסיווג המופתת של יימלאכה ותעשייחיי. לכן לטענתו טיווגו בסיווג ייבנייניסם שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי נעשה כדין.

4 *וער כי בעבר סווג שטח של 26 מ"ר מכלל הנכס בסיווג יימלאכה ותעשליהיי, וכי ביום 3 הודיע המש 5ב לעוררת כי בעקבות בחינה מחודשת הותלט לבטל את סלווג *מלאכה ותעשייהיי, ולאחד את הנכס לכלל שטח אחד של 89 מ"ר ולסווגו החל מ- 1.1.13 בסיווג !יבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.

העוררת מבקשת לסווג את כל שטת הנכס המאוחד, בסיווג יימלאכה ותעשליהיי.

5. ב- 4.3.14 הסכימו הצדדים כי ההחלטה בערר דנן תחול גט על שנת 2014.

דיון ומסקנות

6. הבעלים והמנהלת של העוררת, הגבי חגית דורון, הצהירה כי:

ייהחברה מייצרת ומפיקה את הסרטים מהמסד ועד הטפחות, מחומרים שחיא מצלמת ועורכת בעצמה, ואינה עורכת סרטים של חברות ו/או של גופים אחרים.

אני מדגישה כין אין מדובר בשירות (משרדי או אחר) ולא במסתר, אלא בייצור.

משנת 2004 ועד ליום ה 9.1.14 ממשיכה מגדלור מדיה לייצר סרטי תדמית משלב כתיבת התשריט, דרך צילום ו/או אנימציה ועד לשלב העריכה והפוסט-פרודקשיין, שבסיומו מוגש הסרט ללקוח הקצה...

סרטי הוידאו מצולמים באולפן או בשטח ונערכים אצלנו 1021758₪-צת, על גבי ציוד העריכה שלנו בתוך הנכס ברת' התעשייה 4 תל-אביב. הציוד נמצא במשרד שבו חלל גדול לצורך אודישנים וצילומים, ובחדר עריכה ובתדר האפטר (אפקטט) וכן בתדר התקשורתיי.

בחקירה נגדית, העידה הגבי דורון כי אין שום קשר בין פרסום לבין מה שעושה העוררת.

לדבריה:

**אנחנו מייצרים סרטונים הדרכתיים ושיווקיים. למשל סרטון שיווק שעשינו למשרד התיירות לשיווק ישראל בעולם. סרטון הדרכה למשל עשינו ללשכה המרכזית לסטיסטיקה להדרכת סוקריםיי.

השאלה הדורשת הכרעה בערר דנן היא האם הפעילות המבוצעת ע"י העוררת בנכס היא פעילות *יייצוריתיי לאחרונה הכרענו לחיוב בשאלה האם יש לראות בפעילות של עריכת סרטים המבוצעת בנכס, פעילות *יצורית.

החלטה גו ניתנה על ידינו בעררים מאותדים 140007564, 8460, 11110, 11340 תמדת

השקד בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, בהם, קבענו כי פעילות של פוסט פרודקשיין הנעשית בנכס היא פעילות *יצורית המזכה את המחציק בנכס בסיווג ארנונה מופחת של יימלאכה ותעשייהיי.

החלטתנו בעררים הנייל בעניין חמדת השקד בע"מ, מוצאת תימוכין בפסהייד שניתן לאתרונה ע"י ביהמייש המחווי בת'י'א-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים: עמיינ 3 חוד פילמס בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא (להלן: יפסייד וד פילמסיי).

אנו סבורים כי פעילות העוררת דנן בנכס, דומה לפעילות שבוצעה בנכסים שנידונו בפנינו בעררים דלעיל, לפיכך אנו מוצאים שיש מקום לחזור על קביעתנו בעררים הנייל, גם בערר דנו.

בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תייא נקבע תעריף מיוחד לנכסייט המסווגיס בסיווג ייבתי מלאכה, ומפעלי תעשיתיי.

המבחנים המשמשים לבחינת השאלה מתי יסווג נכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי נדונו במספר רב של פסקי דין, שקבעו מהם המבחנים לוּיהוי נכס הראוי להיות מסווג בסיווג האמור.

כך בין השאר בענין עמייג 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנחל הארנונה בעיריית תייא, סוקר ביהמייש את מבחני הפסיקה לצורך סיווג מפעלי תעשיה, וקובע כי המדובר בתמישה מבחנים, המהווים אינדיקציה לפעילות ייצורית מבוצעת בנכסיכ: | מבחן יייצירתו של יש מוחשי מיש מוחשל אחריי, מבחן ייטיבו של ההליך

.10

העיסקייי, מבתן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן 'יהשבחת הנכסיי, ומבחן ייעל דרך ההנגדה'י.

בעמיינ (ת'יא-יפו) 27754-05-11 מאיר אשל נ. ועד ערר על קביעת ארנונה כוללת - ת'יא יפו ואחי נדון סיווגו של נכטס המשמש להקלטה ועריכה.

ביהמייש קבע כי ייכתוצאה מהגיוון העצום בפעילות הכלכלית בעולם המודרני, שגם קיבל משמעות מיוחדת עם התפתחות הטכנולוגיה ועם התלפתס של פטי הייצור ומכונות עתירות תהליכים מכנליס במחשבים ותוכנות, יישומס של חלק ממבחניט אלו, ככתבם וכלשונם, אינו הולם עוד עיסוקים חדשים אלויי משמע, להגדרה הקלסית של ייצור, יייש לצקת תוכן חדש ועדכני יותריי.

עלינו לבחון עתה עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה, האם הפעילות שמבצעת העוררת בנכס נשוא הערר, היא פעילות המוכה אותה בתעריף מלוחד עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

לגבי המבחן הראשון אנו סבורים כי יש בפעילות של ייצירת ועריכת סרטים משום יייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי.

בענייננו, לא נסתרה עדותה של העוררת לפיה היא מליצרת את הסרטים יימהמסד ועד הטפחות, מחומרים שה:א מצלמת ועורכת בעצמהיי.

פעילותה משתרעת יימשלב כתיבת התשריט, דרך צילום ו/או אנימציה ועד לשלב העריכה והפוסט פרודקשיין, שבסיומו מוגש הסרט ללקוח הקצהיי.

במסגרת פעילות זו שמבצעת העוררת נוצר יש מותשי אחד מיש מוחשי אחר, ועסקינן ביש חדש במהותו.

העובדה שחלק מהפעילות הייצורית אינה מתבצעת בעבודת כפיים כי אם באמצעות מתשבים, אינה שוללת בהכרח את אופייה הייצורי של הפעילות.

בדומה לכך קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן את:

יילטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלס, הוא צילומי הסרט/הסרטון, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילום הגולמי בעצמו, ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מחייבת.

מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשיין מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קוליים ואחרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק במתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשתיי.

בענייננו העוררת יוצרת את תומר הגלם הראשוני, דהיינו את הסרט או הסרטון, ולאחר מכן היא מוסיפה לו את פעולת הפוסט פרודקשיין, שהיא כשלעצמה, עפ"י פסהייד, מהווה פעילות ייצורית.

מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, לפיו אס מוענק למוצר ערך מעבר לערכו עבור המזמין לבדו, יש לראות בכך פעילות ייצורית.

בעניננו, הסרט המוגמר המופף לקהל הרתב הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המגּמין.

כך גס סבר ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן וה:

ייעל פי פסק הדין בפרשת רעיונות, פעילות תחשב לייצורית אס המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב ולא תתשב ככזו אס היא נועדה ללקות שהזמינה.

בנסיבות העניין, אין תולק כי המוצר המוגמר נועד ללקות שהזמין את הסרט. יחד עם זאת, והו אינו המבחן העיקרי (ראה פרשות מאלר אשל, ועדיין, חשימוש הפרטי בנסייבות העניין של המזמין הופך בסיכומו של יום לשימוש ציבורי בהצגת המוצר המוגמר לציבור הרחב. מכאן, שאפילו במבחן זה, שאינו כאמור המבחן המרכזי, עדיין ניתן לראות במוצר המוגמר כמוצר שנוצר בהליך ייצורליי.

המבחן השלישי הוא ייטיבו של ההליך העיסקייי. בענייננו ההליך העיסקי המבוצע בנכס הוא ייצור ועריכת סרטים והוא כולל את עיבוד חומרי הגלם תוך עבודת הייצור, עריכתם, והפיכתם לסרט שהוא המוצר הסופי.

מבחן 'יהשבחת הנכסיי או המבחן ייהכלכלייי, לפיו פעילות ייצורית היא כלי עשייה המשביחה את הערך הכלכלי של הטובין או החומר, אף אם אינה מביאה עימה כל שינוי בצורה.

בענייננו העוררת מליצרת בנכט את חומר הגלם הקולנועי - המצולם, עורכת אותו ומשביחה אותו בתהליך הפוסט-פרודקשיין.

הסרט שהוא התוצר הסופי שמיוצר בתוך כך, ניתן להפצה המונית, והוא מקיים את המבחן הכלכלי. ללא עבודת הצילוט והעריכה ערכו הכלכלי של החומר הגולמי הוא מוגבל. הצילום והעריכה הופכים את התומר הגולמי לסרט והם משביחים את ערכו הכלכלי של החומר הגולמי ומאפשרים את הפצתו לקהל הרחב.

בפסייד וד פילמס קובע ביהמייש לעניין מבחן וה כי בעבודת הפוסט פרודקשיין כשלעצמה

יש לראות פעילות ייצורית. ביחמייש קבע:

י*אף אני בדעה, בדומה לדעתה של כבי השופטת מיכל גונן אגמון, כי המבחן הכלכלי הינו המבחן העיקרי מבין כל ארבעת המבחנים. בנסיבות, לא יכול להיות תולק כי אותו חומר ששימש כמצע למוצר הסופי (אותו חומר גלס מצולם), משביח במהלך הייפוסט פרודקשייןיי. בהליך אה הופך חומר הגלם הקולנועי (סרט הצילום והקלטת הקול) למוצר מוגמר כשבדרך כאמור לעיל, מתווספת לו פעולת גוירה ועריכה, הוספת מוסיקה,

אפקטים וכיוייב, עד למוצר המוגמר. סביר בעיני, כי סרט צילום בתוספת הקלטה בלבד, ללא כל התוספות הנדרשות בהליך הפוסט פרודקשיין, ערכו נמוך לאין שיעור מהמוצר המוגמר המובא לעיני הציבור הרתב. לפיכך מתקיים לטעמי גםס המבחן הכלכלי של אותו מוצר צילומי, שאמנם כולל תלק מחומר הגלם המצולס, אך מהותו השתנתה והינו עתה סרט/סרטון המהווה מוצר נפרד ועצמאי מזה שהחל את דרכו במכונת העריכה."

מבחן ייעל דרך ההנגדהיי או מבחן מרכז הפעילות, לפיו יש לראות פעילות ייצורית כפעילות המנוגדת לפעילות של מתן שירותים. פעילות הנמשכת אל מרכז הגרוויטציה של פעילות ייצורית לעומת פעילות של מתן שירותים.

גם מבחן אה מתקיים בעניננו, באשר מרכז הכובד של פעילות העוררת היא ליצורית, מאחר שהיא יוצרת כאמור יש מוחשי אחר.

בפסייד וד פילמס קבע ביהמייש בעניין אה:

יגם בפעילות המערערת יש כדי לכוון אל הייצור להבדיל ממתן השירותים. לא בכדי תעשיית הקולנוע והטלוויויה קרויה ייתעשיהיי, מתבצעת בה פעילות יצרנית לכל דבר ועניין במובן הרהב של המילה, כך גם פעילות המכוונת ליצירת סרט/סרטון מחומר הגלם, הוא התומר המצולס/מוקלט, תוך הרכבת הייפאצליי לעבר המוצר המוגמר, פאצל המורכב מצילום, אפקטים ויוואלייס, מוסיקה, אפקטים קוליים ומהווה לכן יצירה בפני עצמה.

בהחלט יתכן כי המוצר המוגמר מבוצע בעצה אחת עם מזמין המוצר, אך בפועל אין בכך כדי להשפיע על עצם היות ההליך ייצורי מה גם שהיוצר בפועל הינו מי שמבצע את כל אותן פעולות המביאות לתוצר הסופי, הוא הסרט. מכאן, שמרכז הכובד בנסיבות הינו דווקא ייצורי, להבדיל ממתן שירותי עריכה למוצר בסלסל, יו

המשיב טוען עוד כי הרציונל הקיים בהענקת תעריף מוזל לנכסים בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשליהיי הוא הצורך בשטחים גדולים להעסקת עובדים רבים. לטענתו התכלית הזו לא מתקיימת בענייננו באשר העוררת אינה מעסיקה עובדים רביט ושטת הנכסים אינו גדול.

בעניין זה יצוין כי כבי השופטת מיכל אגמון-גונן בפסייד מאיר אשל נ. ועדת ערר בת''א, דוחה את הטענח כי לא ניתן לחייב את הנכס בסיווג המופתת, נוכת העובדה שהתכליות הללו לא מתקיימות שעה שמדובר באולפן הקלטה ועריכה, אשר אינו מעסיק עובדים רבים והשטח הדרוש לפעילותו הייו קטן.

גם בפסהייד וד פילמס, קובע ביהמייש בעניין זח:

ייאין לשכות, כי המבקש להגדיר מפעל תעשייה כבר אינו רואה לנגד עיניו מבנח בסדר גודל גדול ובו מכונות ענק כבעבך. פעילות ייצורית יכול ותתבצע גס בנכסים קטנים, ובאמצעות מכשלריס/מחשבים קטנים ומתוחכמיט ובכך יש כדי לשנות גם את התשיבה באשר לשאלת מיקום הנכס והגדרתו כמפעל תעשליה ייצורל ו

0. לסיכום, קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס :

יילאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלהתערב בהחלטת ועדת הערר ולקבוע, כי פעילות הפוסט פרודקשיין המתבצעת בנכס המערערת מהווה פעילות ייצורית מובהקת ולכן עליה להיכנס למסגרת ההגדרה ייתעשיה ומלאכה'' בצו הארנונהיי.

הלכה צו, יפה גם לענייננו.

1. איננו סבורים כי פעילות העוררת בנכס, דומה או זהח לפעילות של חברות העוסקות

בפרסום מוצרים, העוסקות עפ"י הפסיקה בהמחשה ולוואלית של רעיון ללקות המעוניין בשירותי פרסום, ולפיכך אין להתיל את ההלכות שנקבעו לעניין חברות פרסום בערר שבפנינו.

2. העוררת מבקשת להחיל את הסיווג של יימלאכה וייצוריי על כלל הנכס. לטענתה בנכס לא

ניתנים | שרותי משרד משום סוג שהוא, והציוד המשמש לפעילות שלה נמצא בחדר העריכה, חדר הייאפטר אפקטסיי וחדר התקשורת.

3. תוקר השומה מטעם המשיב, העיד כי יש שם משרד ויש שם ציוד של הפקה כמו

שאמרתי שנמצא בחדר אחד ששטחו 26 מייריי מכלל שטח הנכס. לגבי שאר החדרים הוא העיד שנמצאו בהם מחשבים.

בחקירה נגדית העיד העד:

יאני לא *ודע אס הפקת סרטונים נעשית באמצעות מתשב או לא... ‏ לא ידוע לי אם עריכה של סרטונים לאחר שהם צולמו נעשית באמצעות מחשבים או לאיי.

בנסיבות אלה ומאחר ששוכנענו שעיקר הפעילות בנכס היא של ייצור סרטים, עריכתס ופוסט פרודקשיין, אנו קובעים כי יש לסווג את כולו בסיווג ייתעשיהיי.

להחלטה דומה הגע ביחמייש בעניין וד פילמס, לפיה:

''מאחר ועיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיין, אין טיבה שלא לחייב את כלל הנכס על פי אותו סיווג, גם את התלק המשמש כמשרד, בבחינת ייילך הטפל אחר העיקריי.

סוף דבר

4. מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי פעילות העוררת בנכס מהווה פעילות

ייצורית, ולפיכך יש לסווג את הנכס בסיווג המופחת של ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייה!י עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

אין צו להוצאות.

2 עב כ

יו"ר: עו"ד אורה קניון חברה: רו'יח רונית מרמור

עו"ד שירלי קדם בדעת מיעוט

פעילות העוררת בנכט אינה פעילות של עריכה בלבד. כפי שהעידה מנהלת העוררת בתצהירה:

יי...ממשיכה מגדלור מדיה לייצר סרטי תדמית משלב כתיבת התשריט, דרך צילום או אנימציה ועד לשלב העריכה והפוסט פרודקשיין,...*; תהליך ההפקה של העוררת כולל העסקת עובדים במקצועות משיקים לתעשייה שלה, בין אלה: תסריטאים, צלמים, עובדי הפקה, תאורנים, אנשי קול, עורכים, אנשי אפטר אפקט ותלת מימד ואנימטורים. בנכס חלל גדול לצורך 'אודישנים וצילומיסיי; בנכס יש ציוד כגון: מצלמות, אביורי עזר, תאורה לצילום, פרטי לבוש, תוכנות עריכה וכיוצייב;

בדיון בפני הוועדה העידה הגבי דורון מטעם העוררת כי אס למשל חברה רוצה לשנות את הנראות של הלוגו שלה, א+ אנו מעצבים לוגו חדש; העוררת מייצרת סרטונים הדרכתלים ושיווקיים למשל סרטון שעשתה למשרד התיירות לשיווק ישראל בעולם; הגבי דורון הצהירה בפני הוועדה כל עייג חשבונית שמוציאה העוררת נכתב כי השירות הינו הפקת סרטון תדמית או סרטון הדרכה או סרטון אחר לפי העניין.

אפנה גם לאמור בדפי אתר האינטרנט של העוררת, שם צויין כי העוררת היא חברת תוכן וקריאייטיב להפקה של סרטים, מצגות וחומרי דפוס, להפצת מסרים של שיווק ותדמית ללקוחות, לשותפים ולמשקיעים. העוררת מטפלת בלקות משלב הקונספט ועד להיותו מוצר מושלם, תוך דיאלוג מתמיד להבנת הצרכים והמטרות של הלקוח.

העוררת מציגה עצמה כל פועלת ביחד עם הלקות יילחדד את המטריסםיי והיא מציעה ייחליפה של פתרונות שנתפרה במיוחד למידותיו של הלקוחיי. '*במילים אתרות: אנחנו יודעים לקחת את החזון שלכם ולהפוך אותו לכלי ויוואלי נגיש מחד גיסא ולמוצר מעורר התפעלות מאידך גיסאיי.

עוד מהאתר עולה כי פרט לסרטים בתתומים שונים, העוררת נותנת שירותי עיצוב ובניית אתרל אינטרנט, שירותי קופירייט ועריכה אנימציית פלאש ותלת מימד וכן שירותי מיתוג.

בעדותה, אישרת הגבי דורון מטעם העוררת את האמור בדפי האינטרנט, והשיבה כי העוררת אינה בית דפוס שמדפיס חוברות או חומריט קשיתים, אך התכנים משמשים אותה למצגות ולסרטי וידאו, ולפעמים משמשים את הלקות גם לחומרים שיווקיים אחרים שאינם דיגיטליים.

מעבר לכך, מהראיות עולה כי ציוד העריכה הינו בשטת של 26 מ"ר מתוך 89 מ"ר; המכשירים להפקת וידאו היו בתדר אחד, שגם חוא למטרות הפקה וספק אס ניתן לראות בפעילות המתבצעת בו פעילות ייצורית.

מכלל העובדות שהובאו בפני הוועדה אני סבורה כי פעילות העוררת הינה רחבה ועיקרה דווקא בפעילות של הפקה, תדמית, ליעוץ, עיצוב (לוגו וכיוצייב), מיתוג ומרכז הכובד של הפעילות הכוללת של העוררת נוטה לכיוון שירותים ולא לפן הייצורי בתחום של התעשייה.

לטעמי, המקרה נשוא ערר זה אינו תואם את פסק דין שניתן בענין 11 פילמס ולכן יש לאבחן אותו מהמקרה דנן ולהשאיר את הסיווג על כנו.

בפסק דין, זז פילמס עסקה העוררת בנכס בעריכה בלבד בשלב הפוסט פרודקשיין. כפי שעולה מפסק הדין ''...הסניף בתל אביב, הנכס נשוא הערר, משמש למטרת ייפוסט פרודקשיין בלבדיי שהוא שלב מאוחר לשלב היצירה והרעיונאות.....בנכס לא מתבצעת פעילות של צילום או הפקהיי.

אעיר עוד כי בעניין ייהמדת השקד בעיימיי נדונה פעילות של עריכה בלבד (בדומה לעניין זד פילמס), ולא כך בענייננו.

לאור האמור, לו גישתי הייתה מתקבלת, דין הערר להידחות.

חברת 7 קדם

הוחלט כאמור בהחלטת עו"ד אורה קניון - יו"ר, ורוייח רונית מרמור.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 16.12.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשליב.

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009597 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

קייר := עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: ניר גרשון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עסקינן בשני נכסיים המוחזקים ע"י העורר ונמצאים ברת' פרנקל ידידיה 3 בתי'א.

המקום משמש כמרכז שירות מורשה של אופנועים מתוצרת הונדה.

הנכס העיקרי שמספרו 2000118453 (להלן יינכס 453') הוא מבנה בשטת כ- 76 מ"ר אשר סווג בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי.

הנכס השני מספרו 2000118458 (להלן יינכס 458'י) שטחו כ- 27 מ"ר והוא סווג בסיווג ייקרקע תפוסחיי. נכס וה מורכב משני חלקים: האחד בתצית בית העטק והשני הוא שטח חצר בצידו האחורי של העסק.

המחלוקת בין הצדדים נסבה תחילה על שטחו של הנכס העיקרי, ועל עצם חיובו של העורר בארנונה בגין הנכס השני.

ביום 4.11.14 הגיעו הצדדים להסכמה לגבי הנכס העיקרי שמספרו 453, לפיה שטתו לצרכי ארנונה יעמוד על 75.26 מ"ר.

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

המחלוקת בין הצדדים נותרה איפוא באשר לתיובו של העורר בתשלום ארנונה בגין הנכס השני (נכס 458), אשר סווג כאמור בסיווג קרקע תפוסח.

נכס וּה מורכב כאמור משני חלקים: האחד - בשטח כ- 17 מ"ר בחזית בית העסק, וחשנל קרקע - בשטח כ- 11 מ"ר בחצר האחורית של העסק.

העורר טוען שאין לחייבו כלל בגין נכס 458.

לטענתו הקרקע שבתוית העסק היא מדרכה שכל אדם יכול לתנות בה ואינה בשימושו הייחודל.

לגבי הקרקע בחצר האחורית של העסק, טוען העורר כי מדובר בשטת משותף שבו עושים שימוש כל דיירי הבניין, לתליית כביסה, להצבת שעוני מים, בלוני גז, ספה וציוד נוסף.

המשיב טוען שהעורר מתויק בקרקע התפוסה שבחזית העסק ועושה בה שימוש. הוא בנה בתחומה רמפה המאפשרת כניסה לעסק העיקרי, ומעל הקרקע הוא התקין סככה מתקפלת.

שטח זה המצוי בחצית העסק, משמש את העורר לחניית אופנועים מסוג הונדה, הממתינים להיכנס לטיפול במוסך.

באשר לקרקע התפוטה שבחצר האחורית, טוען המשיב כי העורר עושה בה שימוש לאיחסון חלקי חילוף לאופנועים, והעורר הוא המחציק ובעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

חפצים האחרים ובכללם הספה וחבלי הכביסה תופסים רק חלק מזערי מהשטח, ורובם לא נמצאים בתתוס היחידה המחוליבת בארנונה.

דיון ומסקנות

קרקע תפוסת

סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג-

2 (להלן: *יחוק התקציביי) קובע את סמכותה הכללית של כל מועצה להטלל ארנונה, ולפיו ארנונה תוטל על הנכסים שבתתומה שאינם אדמת בנין.

סעיף 7 לחוק ההסדרים הוא סעיף ההגדרות, והוא קובע כי המושגים המפורטים בסעיף, ובכללם נכטים, בנין, אדמה תקלאית, קרקע תפוסה, אדמת בניין, מחזיק ודייר משנח, יהיו כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

סעיף 269 לפקי העיריות מגדיר את אותם מושגים בדיני הארנונה. בכלל זאת מגדיר סעיף

זה לפקודה את המונת 'יקרקע תפוסהיי:

ייכל קרקע שבתתום העירייה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנילןיי.

התנאים לסווג נכס כייקרקע תפוסהיי נדונו לא אתת בערכאות השונות, ונקבע כי לשם סיווג זה נדרש לקלים שני תנאים מצטברים השזורים וה בוגה: החוקה בקרקע, ושימוש בקרקע.

לגבי התוקה בקרקע נקבע בעבר בפסיקה, כי נדרשת תוקח במהותה המשפטית - קניינית.

אולם, לאחרונה שונתה ההלכה ע"י ביהמייש העליון, שנתן את דעתו בהרחבה לסוגיה של 'יקרקע תפוסהיי, בפסייד עעיימ 4551/08 עיריית גבעת שמואל, נ. חברת החשמל לישראל בע"מ ואחי.

ביחמייש קבע כי לעניין התזקה הנדרשת לסיווג קרקע כייקרקע תפוסהיי יש לבחון בין היתר את החזקה בפועל במובן של שליטה פיוּית בקרקע.

נבחן תחילה את יסוד הייהתוקהיי הנדרש לסווג ייקרקע תפוסה'י.

בפסייד חבי התחשמל קובע ביחמייש כי יסוד החוקה לשם סיווגה של ייקרקע תפוסחי אינו עומד

בפני עצמו, אלא נלווה ליסוד חיישימושיי:

.10

ייכאשר נעשה שימוש בקרקע מסוימת, נראה כי קמה ההצדקה העקרונית לחייב גורם כלשהו בתשלומי ארנונה בגין קרקע זו, שכן הגורם העושה שימוש בקרקע נהנה בעקיפין משירותיה של הרשות המקומית, עם ואת, לא די בכל שימוש על מנת להצדיק גביית ארנונה בגין קרקע מסוימת, אלא נדרש כי השימוש יהיה יישימוש ייחודייי -- קרי שימוש אשר מובחן מן חשימוש שנעשה בקרקע ע"י כלל חציבור...

הבחנה זו נעשית באמצעות יסוד הייהתזקהיי, והיא מתקיימת - כך נדמה - מקום בו לאדם העושה שימוש בקרקע קיימת וכות משפטית -- קנייינית בקרקע או בהינתן שליטתו בקרקע באופן פפטליו,

ביהמייש קובע כי יש לבחון לצד יסוד ייהשימושיי בקרקע, אס מתקיימת אותה ויקה, אשר ניתן לכנותה 'יהתזקהיי לעניין זה.

עלינו לבחון איפוא האם מתקיימת בענייננו התוקה הפיצית.

השטח שבחצית בית העסק

לעניין החּקה בקרקע, עולה מן הראיות כי רובו ככולו של השטח נמצא בשליטתו של העורר ומשמש לחניית אופנועים מסוג הונדה, הממתיניס לטיפול במוסך. העורר אף בנה בשטח ות רמפה המאפשרת את הכנסת האופנועים לנכס העיקרי, ומעל הקרקע התקין העורר סככה מתקפלת. המסקנה העולה מכך היא שמתקיימת בענייננו אותה ויקה אשר ניתן לכנותה ייהחזקהיי.

כאמור יסוד הייהחזקהיי הנדרש לשם סיווגה של קרקע כייקרקע תפוסהיי אינו עומד בפני עצמו, נלווה אליו יסוד ייהשימושיי שעלינו לבתון אותו עתה.

בבגייצ 129/84, 227 פרופיל חן בע"מ נ. המועצה המקומית יבנה ואח', פסק ביהמייש כי יסוד השימוש ייחייב להתבטא בפעולה חיצונית המעידה על ניצול כלשהו לצורך מסויסיי.

הכרת הוא שיהיה בקרקע שימוש בפועל.

על הלכה גו תזר ביהמייש בפסהייד בעניין חברת החשמל לישראל.

בפטייד חברת החשמל לישראל נפסק עוד כי יימניעת שימוש מאחרים אינה עולח, כשלעצמה, כדי ניצול של הקרקע, עם זאת.... מניעת שימוש מאחרים מעידה על שליטה מסוימת בקרקע, ומשכך הטענה בדבר מניעת שימוש מאחרים עשויה עקרונית, להיות רלוונטית לבחינת יסוד הייהחוקהיי.

עוד נקבע כאמור, כי אין די בכל שימוש שהוא על מנת להצדיק גביית ארנונה בגין קרקע מסוימת, אלא נדרש שהשימוש בקרקע יהיה יישימוש ייחודייי.

שוכנענו כי השימוש לחניית אופנועים שעושה העורר בחצית המוסך, עולה כדי שימוש ייתודי שעושה העורר בנכס.

בפסהייד חברת החשמל לישראל ממשיך ביהמייש וקובע:

ייאף שמדובר בתנאים עצמאיים ומצטברים, אשר צריכים להיבחן בנפרד, הרי שלא ניתן להפריד לחלוטין בין יסוד היישימושיי לבין יסוד הייהתוּקהיי. אי לכך, יש לבחון את שני היסודות, כל אחד בנפרד, אולם למסקנה הסופית אס מדובר בייקרקע תפוסהיי, אם לאו, יש להגיע לאחר שקלול של שני היסודות יחדיו וּהו מבחן משולב, כמוהו כיימקבילית הכוחותיי.

ככל שמידת ה'ייהחזקהיי בקרקע גבוהה יותר, ניתן להסתפק ברמה נמוכה יותר של יישימושיי, ולהיפך: ככל שהיישימושיי שנעשה בקרקע מחותי יותר, ניתן להסתפק ברמה נמוכה יותר של 'יהחזקהיי.

בענייננו, שוכנענו כי חן מידת החוּקה והן מידת השימוש של העורר בקרקע שבחוית העסק, עולים לכדי חרמה הנדרשת להגדרת השטח שבחצית בית העסק כייקרקע תפוסהיי, כהגדרתה בפקודת העיריות, ולכן חיוב העורר בארגונה בגין השטת שבחזית בית העסק, נעשה כדין.

השטח שבחצר האחורית

לצויין כי עפ"י הסכמת הצדדים, שטח מקורה של 6.75 מ"ר משטח החצר האחורית צורף בהסכמת הצדדים לשטח העיקרי הבנוי של המוסך (נכס 453) והוא כלול בשטת המוסכם שלו, שהוא כאמור 75.26 מ"ר. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם יש לחייב את העורר בתשלום ארנונה בגין כ- 11 מ"ר אחרים - המהווים את יתרת שטח ההצר האחורית.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהעורר עושה שימוש בחצר האחורית לאיחסון חלקי חילוף לאופנועים.

עוד אין מחלוקת כי דיירים אחרים המתגוררים בבית עושים גם כן שימוש בחצר האחורית, בין היתר לתליית כביסח ולאיחטון חפצים שונים ובכללם ספה, בלוני גז, שעוני מים וציוד נוסף.

העורר טוען כי במצב זה אין לחייבו בארנונה בגין החצר האחורית, ואילו המשיב טוען כי יש לחייב את העורר בארנונה בגינח.

העורר העיד כי מרבית חלקי התילוף של האופנועים נמצאים בשטת המקורה של 6.75 מ"ר (שהוסף כאמור לנכס 453). אומנם בשאר השטת ניתן עפ"י עדותו לראות חלקי חילוף נוספים, אולם לצידם מונחים חפצים שאינם שלו *...רואים שם בין היתר שילדה שהשכנים אוספים, רואים צלחת של יס וזה לא שלי. הדיירים שגרים שס הס אריתראים שאוספים ברל....

רואים ספה והיא לא שלי, היא של הדליריסיי.

בצילומים שצורפו לדויית הביקורת שערך חוקר החוץ נראים בשטת חלקי חילוף של אופנועים לצד כביסה תלויה, בלוני גוּ, שעוני מים, ספה וחפצים שונים אתרים.

חוקר התוץ שערך את הביקורת בנכסים לא יכול היה לקבוע באיזה שיעור מתוך שטח החצר האחורית עושה העורר שימוש לחלקי החיללוף, ובאיוה שיעור מתוך שטת התצר עושים שימוש יתר דיירי הבית.

ביחס להלק זה של הנכס הוא העיד:

יינראו שס ספה וחבלי כביסה הס שייכים לשכנים שגרים בבניין...

בהמשך הוא אומנם העיד: ייהשטת שאנתנו תייבנו אותו, הספה וחבלי הכביסה תפסו רק חלק

מוערי, ברוב השטת נראו חלקי חילוף, הן בתלק המקורה, והן בחלק שלא מקורהיי.

אולם משנשאל לגבי מיקומם של החפצים השונים בחצר הוא השיב:

יאני לא יכול עכשיו להצביע על התשריט ולהראות איפה הספה ואיפה חבלי הכביסה ממוקמים בתשריטיי.

9. בנסיבות אלה אנו סבורים כי החצר האתורית של הבית אינה בשליטתו של העורר וכי

השימוש שהוא עושה בה לא עולה לכדי שימוש ייחודי בשטת זה, ואינו עומד בקריטריונים שנקבעו ע"י ביהמייש להגדרת הקרקע כייקרקע תפוסהיי. לכן איננו סבורים כי יש לחייבו בארנונה בגין שטת זה.

סוף דבר

0. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר לגבי חלק הקרקע שבחצית בית העסק וקובעים כ? חיובו

של העורר בארנונה בגין שטת וה של 17 מ"ר בסיווג ייקרקע תפוסהיי נעשה כדין. | לעומת גאת אנו מקבלים את הערר בכל הנוגע לשטח הקרקע שבחצר האחורית וקובעים כי אין לסווג שטת וח בסיווג ייקרקע תפוסהיי, ואין לחייב את העורר בארנונה בגין שטח ּה.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 16.12.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו''ד אורה קניון חבר: עג!י לי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009935 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר :

חברה:

עו"ד אורה קניון

עו"ד שירלי קדם

רו"ח רונית מרמור

העוררת: אלכסנדרה זליבנסקי

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עסקינן בשני נכסים הנמצאים ברחי תכמי דוד 8 תייא. נכס אחד בשטח של 158 מ"ר בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי,

ונכס שני בשטח 156 מ"ר סיווג ייקרקע תפוסהיי.

התקופה נשוא הערר היא 11.9.13 - 31.1.14.

המחלוקת בין הצדדיט נסבה סביב זהות המחציק בנכס בתקופה נשוא הערר, והיא נובעת מהמחלוקת בין הבעליט של הנכס לבין השוכר שלו (שהוא צד גי) בשאלח מתי פקע תוקפו של הסכם השכירות של הנכס.

המשיב התבסס על הודעת חדילת חצקה שהוא קיבל מהשוכר (צד ג'),

וטוען כי העוררת נרשמה כדין כמחזיקה בנכס. טענה גו נתמכת בהצהרות צד ג' לפיהן הודעת חדילת החוּקה שלו נמסרה כדין, והוא לא החויק בנכס בתקופה נשוא הערר.

לעומתם טוענת העוררת כי השוכר - צד ג' הוא שהחזיק בנכס בתקופה זו.

המשיב העלה טענה מקדמית לפיה מדובר במחלוקת בין מחזיקים שאינה בסמכות ועדת הערר, ולפיכך יש למחוק את הערר על הסף.

משהועלתה טענה מקדמית זו, סברנו שיש להכריע בה תחילה. לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

החלטתנו או מתייחסת איפא רק לשאלה המקדמית, האם יש או אין לועדת הערר סמכות לדון בערר לגופו.

העוררת טוענת שהיא אינה מחויקה בנכס. לטענתה זוהי אחת העילות להגשת השגה, המנויות בסעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-

6 (להלן יחוק הערריי) ולכן ההשגה הוגשה כדין. משנדחתה ההשגה בעילה צו, מוסמכת לטענתה ועדת הערר לדון בערר.

המשיב טוען לעניין הסמכות, כי תפקידו של מנהל הארנונה מתמצה בתחום המשפט המינהלי, הינו האם נמסרה לו במועד הודעה על חילופי מחזיקים. ובענייננו משנמסרה למשיב הודעה כזו, היא נרשמה כדין.

לטענתו עפ"י הפסיקה שאלת בירור אקטיבי לגבי זהות המחזיק, במקרים בהם קיימת מתלוקת ברורה בין שוכר לכאורה לבעלים של הנכס, אינה בסמכות ועדת הערר.

דיון ומסקנות

טענת ייאינני מחזיקיי היא אכן אחת העילות המנויות בסעיף 3 (א) לחוק הערר, שבגינה ניתן להשיג בפני מנהל הארנונה, ולערור בגינה בפני ועדת הערר, על תשובת מנהל הארנונה.

אולם, טענת י'אינני מחזיקיי ניתן להעלות עפ"י סעיף 3 (ג) לתוק הערר,גם בפני ערכאות משפטיות אחרות.

זאת ועוד, בתי חמשפט פסקו כל:

יינראה כי בנושאים עובדתיים טכניים תהיה הנטייה להגביל את האצרח להליכי ההשגה המינהלית.... לעומת ואת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות ציבורית, הרשות לעלות טענות מסוג אה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלותיי

(ע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל)

ובעתיימ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקוביצ נ. עיריית נהריה ואתי, נקבע:

'יכך שעל אף שדרך המלך, היא כאמור ללילך במסלול של ההשגה ורק בסופו של הליך להגיע לערעור מנהלי. ניתן גם ניתן בנסיבות מסוימות ובהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, להישמע לטענה של ייאינני מתזיקיי ולבחון את השלכתה על ההליך הבא בפנלויי.

בתי המשפט הוסיפו ופסקו כי בגדר אותן יינסיבות מסוימותיי, נכללת מחלוקת בין צדדים בשאלה מי היה היימתזיקיי בתקופה הרלוונטית, שאו הסמכות לדון במחלוקת זו, נתונה לבתי המשפט, ולא לועדת הערר. כך נפסק בעתיימ 594/02 (חיפה) אנגל מרכצי מסחר

בע"מ נ. עיריית חיפה :

יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע טכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למחציק בנכס ומתי חל השינוי בהחזקה זו, וכאשר אין חולק כי היימחזיקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחציק הפונקציונלי ולא המחזיק המשפטי.... בעיקרון, הליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכטוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטים כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא תובותיח, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני .... ואת ועוד, הרשות אינה מוסמכת

להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים. בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת איפוא הרשות להכריע בסכסוכים שבין היחידיםי.

9. ביהמייש העליון נתן דעתו לסוגיה או בפסהייד בריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ. מנחל

הארנונה של עיריית תי/א יפו.

כמו בענייננו גס שס הייתה מחלוקת בין הבעלים של נכס לבין השוכר בשאלה מי היה היימחציקיי בנכס בתקופה הרלוונטית.

ביהמייש נדרש לשאלה למל הסמכות לדון בשאלה שבמחלוקת, וקבע:

ייהמבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החווי שלו עס השוכר. ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה, מה גם שהשוכר כלל אינו צד בהליך המנהלי, ולפיכך גם אינו יכול לטעון טענותיו בעניין. מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוגי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדיים האמיתיים לייסכטוךיי, וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. ואת ועוד: המשכיר יכול היה, כמקובל בחווה שכירות, להבטיח מראש בערבויות מתאימות את ביצוע חיובי השוכר לרבות תשלום הארנונה. אין להטיל על העירייה תפקיד של יישופטיי בין הצדדים, ומותר היח לעירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלהיי.

0. בענייננו העוררת, שהיא הבעלים של הנכס ,והשוכר שהוא צד ג'י, חלוקים בשאלה מי היה

היימחזיקיי בנכס בתקופה הרלוונטית. בין היתר חלוקים הצדדים בשאלה מתי פקע תוקפו של חוזה השכירות של הנכס.

זהו סכסוך בין משכיר לשוכר. השוכר והמשכיר הס הצדדים האמיתיים של הסכסוך, אין להעביר אותו להכרעת הרשות המינהלית, ואין להטיל על המשיב תפקיד של יישופט בין הצדדיסיי.

1. המסקנה העולה מכך היא שהועדה אינה מוסמכת לדון בשאלה מי מבין השניים -

המשכיר או השוכר - החציק בנכס בתקופה נשוא הערר, ולפיכך אנו מורים למחוק את הערר על הסף.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 16.12.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]