החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 10 עד 30 אפריל 2014

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בניסן תשעד

2|]|04

מספר ערר: | 10:25 / 140008792

מספר ועדה: | 10991

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: | אהדי פרי

-ן ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה החיוב בשטח של 104 מ"ר יחול מיום 12 ולא מיום 1/1/13. לפני התאריך 15/11/12 החיוב יישאר בעינו.

נית] והודע בנוכחות הצדדים היום 23.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ / / 0

יו"ר: עו"ל או "2 חבר: דר' רייןך זיז רו"ח חברה:/עו/ד ק ירלי

שם הקלדנית: ענת"לף

- ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בניסן תשעד

2204

מספר ערר: | 12:32 / 140008040

מספר ועדה: | 10991

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: אליניט מפעלי סריגה ואופנה בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר נתקפה ההלטת המשיב בדבר שינוי הסיווג של הקומה הראשונה בנכס מבית מלאכה לסיווג עסקי בטענה כי מדובר בחנות. בקומות העליונות מתבצעת פעילות בתחום הטקסטיל שסווגה ועדיין מסווגת בסיווג תעשייה ומלאכה.

במסגרת הליך ההוכחות שניהלנו התברר כי העוררת מחזיקה בנכס שנים רבות, משנת 1993 והסיווג היה תמיד סיווג מלאכה ותעשייה.

התברר כי העוררת אינה מוכרת בקומת הקרקע סחורה לפרטיים, אלא מציגה את הסחורה המוגמרת לסיטונאים ומשם הסחורה נשלחת אליהם. מדובר בסחורה שמיוצרת במבנה עצמו בשתי קומות שמעל קומת הקרקע. כל הבניין הינו בשטח של 725 מ"ר.

בדיון הובהר כי העוררת אינה מחזיקה עוד בקומת הקרקע והחיוב נשוא המחלוקת הוא לתקופה מ-

2 עד אמצע שנת 2013-עת נכנסו מחזיקים אחרים שדווהו לעירייה.

בעניין ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם ב"נבו" 9.2.2003) (להלן - "עניין אחוזת ראשונים"), נקבע כי: "אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות".

בענייננו אנו סבורים כי אין מקום לפצל את קומת הקרקע אלא יש לסווג את השטח כמקשה אחת בסיווג מלאכה ותעשייה עם כלל הפעילות שבנכס שמפעילים העוררים.

לקומת הקרקע זיקה ישירה ליתר השטחים שבמבנה בהם מתבצעת פעילות של מלאכה ותעשייה גם לשיטת המשיב. מבחן הזיקה הוכר בעניין אחוזת ראשונים "אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-

תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד".

אנו סבורים כי גם במבהן השני על פי הפסיקה עומדת העוררת, והוא "האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו". כפי שטענו העוררים, הצגת הסחורה לסיטונאים מהווה הלק בלתי נפרד מהפעילות התעשייתית שכן המכירה היא המטרה של כלל הפעילות.

בעניין עמ"נ (מחוזי מרכז) 15927-06-12 מנהל הארנונה של עיריית פתח תקוה נ' אי.אם.סי.

קומפיוטר סטורג' סיסטמס (מיום 17.7.13), נדון מקרה בהתייחס לנכס שהשתרע על פני שתי

2

[

/

קומות, והמחזיק ניהל עסק של פיתוח תכנון איחסון וגיבוי מידע אלקטרוני. שם דובר בשטחים גדולים

יותר, כאשר הקומה הראשונה - בשטח של 1,426 מ"ר - סווגה לצרכי החיוב בארנונה כ"משרדים";

הקומה השנגיה -- בשטח של 1,426 מ"ר - סווגה לצרכי החיוב בארנונה כ"תעשיה". המחזיק טען כי השימוש שנעשה בשתי הקומות הוא בית תוכנה ויש לסווג גם את הקומה הראשונה באותו סווג בו מסווגת הקומה השניה דהיינו, סווג "תעשיה". בית המשפט דן בשאלה האם יש מקום לפצל את החיוב ולסווג את הקומה הראשונה בסיווג משרדים כפי שעשה מנהל ארנונה בשונה מהסווג של הקומה השניה, או שמא יש לסווג את הנכס בקומה הראשונה בסווג "תעשיה". בית המשפט קבע כי באותו עניין ועדת הערר התרשמה כי יש קשר ברור ומהותי בין הפעילות בקומה השניה לבין הפעילות בקומה הראשונה, וכי הקומה הראשונה משמשת בערבוביה לפעילות הדומה לפעילות שבקומה השניה ולפעילות הנהלת העוררת. בנסיבות אלה נקבע כי אין המדובר במבנה רב תכליתי, וכי הפרדה בין השימושים השונים תביא לפיצול הנכס לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית.

נציין כי העוררים טענו בפנינו כי לא חל שינוי בפעילות העסק החל מפתיחתו מלפני שנים רבות ולא ניתן להתעלם מהעובדה שבמשך שנים רבות סווגה קומת הקרקע בסיווג מלאכה ותעשייה ללא פיצול מכלל הנכס.

בנסיבות העניין אנו מקבלים את הערר.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן ביום 23.4.14 בנוכחות הצדדים.

בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו" לוי א חבר: דר' דייך זיו, רו"ח חברה: דָ\שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כג בניסן תשעד

2.014

מספר ערר: | 13:08 / 140010022

מספר ועדה: | 10991

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: גולדמן רחל

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העוררת הערר נמחק.

אין צו להוצאות. /

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כקלית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

! .2 /

'"ר* ןו . ו 0 דם שירלי

יו"ר: עו"ד לוי יר חבר: דר רייך זיו, רו ח חבתה ק

שם הקלדנית!וענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בניסן תשעד

2204

מספר ערר: | 12:00 / 140010035

מספר ועדה: | 10998

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: עדיקה סטייל בע"מ

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

=

יו"ר: עו"ד מא| יהודה חברה: "ועד ולי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

[ שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בניסן תשעד

22/04

מספר ערר: | 11:44 / 140009987

מספר ועדה: | 10998

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: פומס יעקב

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור הודעת העורר אנו מוחקים את הערר מבלי לחייב את העורר בהוצאות הדיון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)/(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם הקלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד מאוח|יהודה

'ד קדם שירלי ר: עו"ד ו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר עררים : 140006785 שליד עיריית תל אביב-יפו 8

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו*ת

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: | שיגבויאל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת העררים המאוחדיס נדונה החלטת המשיב מיום 24.4.12 בה נדחתה השגה שהוגשה

על ידי העורר לסיווג נכס כסטודיו לציור ולפיסול.

טענות העורר

2 במסגרת הערר טען העורר כי הוא צייר ופסל שמגוריו בחיפה, קרית חלים.

3 העורר טען כי הוא עוסק באומנות למעלה מעשור. פסלים שלו ופרטי אומנות הוצגו במספר מקומות כתערוכות קטנות ובנוסף לפיסול הוא עוסק גס בציור ובתחומי אומנות אחריט כגון עיצוב תלונות-ויטראצייס, חימר וצילום. לתקופה קצרה עסק ברקיעת נחושת.

4. העורר טען כי העביר את הסטודיו לתל אביב על מנת לחדור לתחום האומנות ולקהילת

האומנות באר שמרכזה בישראל.

טענות המשיב

5. המשיב טען כי המטרה של סעיף 3.3.18 לצו הארנונה אשר עוסק בתשלום ארנונה מופחתת

לסטודיו לצייריס ולפסלים, היא להקל בנטל המס במטרה לעודד אומנים ליצור.

6. לטענת המשיב העורר מבצע פעולות בנכס הקשורות לאומנות אולם אין מדובר בסטודיו

לצייריס ולפסלים כהגדרתו בצו הארנונה.

דיון והכרעה

7 לאחר שהגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון במהלכו נתקרו העדיס, הצדדים הגישו סיכומים בכתב והתיק בשל להכרעה.

8 להלן נפרט את העובדות שהוכתו בפנינו על ידי שני הצדדים.

10

1

2

.3

4

.5

.6

העורר הגיש במסגרת תצהירו את תוזה השכירות של הנכס ברחי בוגרשוב 60. בהסכם הצהיר המשכיר כי הנכס שימש כגלריה לאומנות כמכללה וכמרכו לקוסמטיקה ומטרת השכירות היא ניהול סטודיו לצילום, ציור ופיסול.

העורר הצחיר כי כל חייו הוא עוסק באומנות ושלוש שנים הוא שוקד על תערוכה מאוד גדולה, אשר בימים אלה פועלת עבורה עינת רוטפוס להפקתה ולמציאת מימון. העורר הצהיר כל אינו גר ואינו ישן בנכס. מקום מגוריו בקרית חיים, מקום ילדותו. בימים בהם נשאר לישון בתל אביב, הוא ישן אצל חברים וביניהם מר דודי בנימוביצי. הרחיטיס שבמקום, רובם מיותדיס וביניהם סלון שירד מסבתו. במקום ציוד תאורה ורקעים שונים המשמשים אותו בעבודת הציור. בנכס פסלים שאסף העורר או קיבל מאומניס שונים, פסלים שיצר סבו שהיה אומן עשרות שנים ופסליס שיצר בעצמו. אלה שייכים לעורר ולא מועמדים למכירה או לתצוגה.

בתקירתו השיב כי בנכס נשוא הערר הוא לומד לצייר ולפסל ומתנסה בחומרים; הוא לומד בקורסיט אצל אומנים שונים, מנסה ליישם ולפתח; את יצירותיו לא מוכר בשלב זה ומקוות למכור אותן בעתיד; עובד מחוץ לסטודיו לפרנסתו; לאחר שמסליס את עבודותיו מתוצ לסטודיו נוסע לקריית חיים; הוא לא נמצא כל יום בתל אביב ותדירות ביקוריו בנכס נקבעת על פי עומס עבודתו; בימים שהוא עובד בתל אביב הוא לא ישן בנכס; כל המוצרים שקיבל מסבתו, כגון מקרר, מיקרו, טלוויזיה מחוברים לחשמל. בנכס יש אינטרנט וכבלים; הדירה מחולקת ל-4 הדרים בשטח של 168 מ"ר-חלל, מקלט, חדר שבתוכו מקלתת ושני חדרים קטנים; הוא אינו מודכה על מעיימ בגין השימוש בדירה היות ואין היא חלק מהפעילות העסקית שלו; תחילה עסק ביצירה במקלט שבבית הוריו בקריית חיים אולם הדבר לא התאפשר מחמת לכלוך. כמו כן, היות וכל היוצרים והאומניס התשוביס נמצאים בתל אביב, על מנת להתתבר לכך, עליו להיות בתל אביב.

אימו של העורר, הגבי לילי גבריאלי, הצהירה כי העורר מתגורר עימה בביתם בקרית תיים. כן הצהירה כי העורר עומל מספר שנים על יצירת יצירות אומנות והוא עומד להציגן בתערוכת יחיד שהוא מארגן. בחקירתה השיבה כי העורר ישן לרוב בביתה בקריות בסופי שבוע אך הדבר לא קבוע ולעיתים הוא ישן בביתה 2-3 פעמים בשבוע ולעיתים 5 לילות בשבוע; היא ביקרה בנכס נשוא הערר פעם בחצי שנה; כי אינה יודעת כמה שעות ביום הוא נמצא בנכס; כי מכתבים הממועניס אליו מגיעים לביתה בקריית חיים.

מר דודי בינמוביצי הצהיר כי העורר לן בדירתו מידי פעם והעורר עובד בעבודות שונות בעבורו ובעבור חברה שלו. בתקירתו השיב כי הוא יודע את כתובת מגוריו של העורר בקריות על פי דבריו של העורר עצמו; כי הוא ביקר בנכס נשוא הערר מספר פעמים; אינו יודע אס הוא מקבל לנכס זה חשבונות מים וחשמל; כי העורר לו בביתו על פי צרכיו ויש לו מפתח; העורר מועסק על ידו בשכר.

הגבי עינת רוטפוס הצהירה כי העורר פנה אליה בבקשה לגייס כסף עדי להפיק תערוכת אומנות שהוא מארגן. היא היתה בסטודיו של העורר מספר פעמים ובמקום הוא יוצר את האומנות שלו.

מר רוני וקנין מטעם המשיב, צירף לתצהירו ביקורת שערך בנכס ביום 22.4.12. בדות הביקורת ציין מר וקנין כי ברוב השטת נראח ציוד ופריטיס מתחום האומנות, כגון: פסלים, ציוד תפאורה, פריטים וריהוט וינטאצי, שולתנות עבודה וכלי עבודה שונים; באצור המקלחון נראו כלי רחצה; במטבח ציוד ומוצרי מאון ופרטי ביגוד רבים אישיים; פסלים, רחיטיס וציוריס;

בבחינת כלל העובדות שהוצגו בפנינו הגענו למטקנה לפיה העורר עמד בנטל הנדרש לסיווג הנכס לפי סעיף 3.3.18 לצו הארנונה אשר עוסק בסטודיו של צייריס ופסלים.

מהעובדות כאמור לא למדנו כי נעשה בנכס שימוש למטרות מגורים, תצוגה, מכירה, הוראת אומנות או שימושים אחרים. אומנם היו לנו תהיות לא מבוטלות טרם ההכרעה בדבר השכרת

נכס בתל אביב בסכום לא מבוטל לצורכי שימוש כסטודיו לציור ואומנות, בנסיבותיו של העורר כפי שהובהרו בפנינו אולם אין לנו אלא להכריע בנסיבות העניין על בסיס העובדות שהונחו בפנינו ומהן הגענו למסקנה כאמור בדבר סיווג הנכס לפי סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

7. מובן כי וככל שיתבררו למשיב עובדות נוספות, אין בהתלטתנו בכדי לגרוע מסמכותו על פי דין

לסיווג הנכס.

8. בנסיבות העניין אין צו לחוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום . 99 0%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלייט, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם התלטה או באתר האינטרנט של המשיב.

/ - ב

יו'יר: עמיר אמיר לוי חבר: ז%' רייך גיו, רוי'ח חברה :/ע1 ייד (אללי קדם

שס הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008625 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד אמיר לול

חבר: דרי רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: | ל.ד. טושוט השקעות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה נתקפת התלטת המשיב מיום 7.4.13 שלא לסווג את הפעילות המתבצעת על

ידי העוררת בנכס, בסיווג מלאכה ותעשייה אלא בסיווג משרדים.

2 מדובר בשני נכסים בהם מתזיקה העוררת (להלן: הנכס), ועל פי החלטת המשיב נשוא ערר וה, השימוש שנעשה בנכס הוא מתן שירותים וסיווגו לצורך ארנונה הוא לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה שענייננו בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר.

3 המשיב קבע בהתלטתו, כי גס על פי הגדרת המונחים ''בית מלאכהיי וייתעשייהיי בהתאם לפסיקה המחייבת כיום ועל פי ההגדרה המילונית, לא ניתן לראות בשימוש שנעשה בנכט כשימוש של בית מלאכה או תעשייה ולא ניתן להגמיש מושגים אלה כך שיכללו גס את הפעילות בנכס בו מחציקה העוררת.

טענות העוררת

4. בערר טענה העוררת כי בשל טעות טכנית צויין בהשגה כי 40 מ"ר בלבד משמשים לתהליך

ייצור הסרטים אולם לטענתה כלל השטת של הנכס משמש את העוררת בייצור ועריכת סרטים ולשם פעילות זו בלבד.

5. לטענת העוררת היא עוסקת בהפקה ועריכת סרטים וסדרות ובנכס 3 חדרי עריכה ושתי

עמדות תפעול המשרתות את פעולת העריכה.

6. בתברה מועסקים כ-15 עובדים פרילנסריט שהינם אחראים על שלבי ייצור הסרטים, החל

מתרגום, עריכה, ייעוצ לשוני, גרפיקה, בקרת איכות, אנימציה וכוי.

7?. העוררת טענה כי שלבי העריכה כוללים שלבים רבים ויש לסווג את הפעילות בסיווג מלאכה ותעשייה.

טענות המשיב

8. המשיב התנגד לטענה בדבר גודל השטח מעבר ל-40 מ"ר שהועלו בשלב ההשגה. לעניין אה

נטען כי בביקורת שנערכה בנכס ציין מנכ"ל החברה בעצמו כי רק השטחיסם המסומנים בצהוב, המהווים אף פתות מ-40 מ"ר, משמשים לייעריכת וידאויי.

9. לגוף העניין טען המשיב כי העוררת אינה יכולה להצביע על תהליך משמעותי של ייייצוריי

המתבצע בנכס, וככל שישנה פעילות כגון זו, היא טפלה לפעילות המשרדית.

0. לטענת המשיב, בפסיקה ניתן פירוש מצומצם ודווקני לנכסים שיכנסו בגדר הסיווג תעשייה.

1. לטענת חמשיב, על פי מבחן ההנגדה בו נבדק מרכו הכובד של פעילות העסק, סיווגו המתאים

של הנכס הינו סיווג של שירותים,

דיון והפרעה

2. בדיון מקדמי שקיימנו בערר נטען על ידי בייכ העוררת, בשונה מהאמור בערר, כי טענת

העוררת הינה בהתייחס לשטת של 40 מ"ר בלבד ולא בגין כל שטח הנכס. נעיר כי בסיכומיה שינתה העוררת את גרסתה בעניין וה.

3. לבקשת הצדדים ניתנה להסם הודמנות להגיש תצהירים וראיות וביום 4.12.13 קיימנו דיון

במהלכו נשמעו העדיס מטעם הצדדים והתאפשרה חקירתס.

4. הצדדים הגישו סיכומים בכתב וחתיק בשל להכרעה.

5. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתיי נדרשת על מנת לחסות תחת

הסיווג ייתעשייה ומלאכחיי.

6. מקובל לערוך שימוש במבחנים שנקבעו לזּיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה,

כפי שהופיעו נקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעלונות בע"מ פייד מה(1) 200 (להלן - ''עניין רעיונות''); ו-עמיינ (מחוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבו"י 15.11.2007)

(להלן: ''עניין גאו-דע'י), כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

17

.8

.9

.0

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבתת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-תיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותים מוה.

בעניין ברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - ''עניין מישל מרסייה") דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שס למבחנים שנקבעו

בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין

פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת

'/בית מלאכה'' ובכלל זה '/בית מלאכה לייצור'' לעניין שיעור

האונונה./' (שס, פטקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי

רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין תולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לויחוי פעילות ייצורית בענייו רעיונות. משכך, מבתנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשייתליי ו'יפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

המבתניס שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לציהוי יימפעל תעשליתייי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לאחות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לוהות יבית מלאכתיי לעניין ארנונח.

פעילות של עריכת טרטים, ופעילויות משיקות, נדונה בערכאות ובכלל וה בוועדת הערר ולהלן

נציין מספר החלטות :

(א) בענייו עמיינ (מחוזי ת''א) 27754-05-11 אשל מאיר נ' ועדת ערר לקביעת ארנונה בעיריית תל אביב (להלן: ''עניין אשליי), נדונה פעילות של אולפן הקלטה והפיכת השמע למוצר אשר יכול להימכר לציבור עייג דיסק/קלטת. בית המשפט קבע כי הסיווג לפעילות זו יחא מלאכה ותעשייה.

(ב) בעמיינ (מחוצי ת'ייא) 30939-10-10 אי אל וויפוינט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 8.3.2012) (להלן- ''עניין איי אל וויפוינט'), נדונה פעילות העוררת אשר עוסקת ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממוהשבת עבור פרויקטים בתתום הנדליץ. בית המשפט קבע כי הוא אינו רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גם מבחינה תכליתית נקבע כי אין

0(

(ד

(ה)

0(

הצדקה לסיווג הנכס תחת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדלר או תופר לסרט הדמייה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו היא ליצור המחשה ויוואלית לקוניס פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתיים בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה תלק מתהליך שיווק הפרויקט).

בעניין ערר 1400053000 בועז שמעון לאון נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 24.9.12) דנה הוועדה בפעילות העורר כעורך סרטים. ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כי סיווגו של העורר יהא סיווג מלאכה ותעשייה וזאת בהסתמכות על פסק הדין שניתן בעניין אשל. ועדת הערר קבעה כי העורר מקבל חומר גולמי הכולל כמות גדושה ביותר של חומר מצולם ומוקלט והוא מבצע בו תהליך של עיבוד ייצורי מקצועי על ידי בעלי מקצוע מתחום העריכה, במסגרתו 'יממיינים ובורריס את קו העלילה, את הקצב והצורה, מוסיפים מוזיקח, קריינות, כתוביות גרפיקה וכוייי באמצעות תוכנות ומחשבל עריכה מיותדים ויעודיים לעריכת טרטים. הועדה קבעה כי יש בפעילות של עריכת סרטים משום 'ייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי. מבחינת טיבו של ההליך נקבע כי מדובר בתהליך של עריכת סרטים והוא כולל עיבוד של חומרי גלס רבים תוך עבודת ייצור והפיכתם לכדי סרט שהוא המוצר הסופי. לעניין מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי נקבע כי הסרט מופף לקהל הרחב והוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המזמין. הועדה קבעה כי מרכו הכובד של פעילות העוררת היא ייצורית על פני מתן שירותים.

בעניין ערר 140007877 אתי ויזלטיר נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 3 דנה הוועדה בפעילות העוררת בתחום של עריכת סרטים לקולנוע ולטלוויויה ונקבע באופן דומה לעניין בועו שמעון לאון, כי סווג פעילות העוררת יהא סיווג מלאכה ותעשייה.

בעניין ערר 140005114 ת/רי די גאראז' בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 10.10.2012) נדונה פעילות של העוררת לעריכת סרטיט. ועדת הערר קבעה כי מעדות מנחל העוררת עולה כי פעילותה דומה במידה רבה לפעילות של משרד קריאייטיב ופעילותה אינה מתאימה לסיווג מלאכה ותעשייה. ועדת הערר הפנתה, בין היתר, לפסיקת בית המשפט המחוזי בעניין עמיינ (מחוזי ת''א) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב בו נקבע כי בשל העובדה שכלי העבודה הס מתשבים, מצלמות מערכות עריכה קולנועית, לא קיים הבדל בין הפעילות המתבצעת לבין וו של מחלקת קריאייטיב או משרד פרסום אשר לגבי פעילותם נקבע כי אינה נתשבת לפעילות המזכה בסיווג מלאכה ותעשייה.

בעניין ערר 140006862 זד פילמס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 29.7.2013) נדונה פעילות של עריכת סרטים, סרטונים, כפרסומות לטלוויוּיה, רדיו, קולנוע, אינטרנט, פרומואיס וסרטיס לשוק המוסיקה. ועדת הערר קבעה כי יש לאבחן מקרה וה מעניין אשל, אשר דן בפעילות של אולפן הקלטות, היות ופעילות הפוסט פרודקשן כמכלול אינו מהווה יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, ונכון יותר לקבוע כי מדובר במגוון שירותים שניתנים לצורך השלמת תהליך יצירת הסרט או הפרסומת.

ואת בדומה לשירות שניתן על ידי משרד הפקה או משרד פרסום ולא לפעילות אולפן הקלטה או עריכה.

.1

() בעניין ערר 140007988 פרומותאוס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב (החלטה מיום 30.9.2013), נדונה פעילות של ייצור ממשקי קדימונים עבור ערוצי שידור שונים.

עיקר תפעילות חינו עריכת סרטונים. ועדת הערר דחתה את הערר במסגרתו נטען לסיווג מלאכה ותעשייה. הועדה קבעה כי מרכוּ הכובד בהגדרת המונח יבית מלאכהיי הוא במונת ייעבודת ידייםיי או עבודת כפיים וכי מונת ה המגלס בתובו עבודה בעלת מאפיינים פיוייס מובהקיס נוסף על השימוש בידיים. הוועדה ציינה כי אלמנט העבודה הפיוית הינו נדבך מרכוּי בהגדה מאחר ואין כמעט מקצוע שבו לא נדרש העוסק לשימוש בידיו במהלך עבודתו ולדוגמא מקצוע עריכת הדין. הועדה קבעה כי עריכת סרטים אינה בגדר עבודה פיזית ומכאן שאינה עבודת כפיים ממש, שכן הקלדה במקלדת אינה עבודת כפיים. אומנם מדובר בשימוש בידיים אך לא בהקשר בו עוסקת ההגדרה המילונית של המילה יימלאכחיי.

(ח) בענייון ערר מסי 140007276 קבוצת ממש הפקות בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, נדונה פעילות של עריכת סרטי תדמית ושיווק לרבות אנימציה וגרפיקה. בתיק וה קבענו כי ממכלול העובדות שהונחו בפנינו, דומה כי אין מקום לשנות את סיווגס של נכסי העוררת לסיווג מלאכח ותעשייה, בשיט לב לכך שהעבודה המתבצעת בנכסי העוררת במהותה אינה שונה מפעילויות שונות שלא הוכרו כתעשייה ומלאכה. אומנם בפעילות העוררת יש ייתוצריסיי, אולם פעילולות רבות מנפיקות *תוצריסיי שונים ואין בכך חזות הכל. כמו כן, לאור מכלול הפעילות לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בתהליך של ייצור, השבחת תוצרים ופעילות כלכלית של יצירת יש מוחשי אחד מיש מותשי אחר שנראה כי ליבת הפעילות נוטה לעבר מתן שירותים ולא להליכי ייצור.

(ט) בעניין ערר 140006457 דאבי דאב בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (התלטה מיום 6.5.2013) נדונה פעילות של עריכת סרטים אשר הוכרה על ידי ועדת הערר ככזו אשר עומדת בתנאי הסיווג מלאכה ותעשייה.

לאור האמור, הפסיקה אינה אחידה ואינה קובעת גבולות ברורים לעניין פעילות בתתוס עריכת הסרטים ושאלת הסיווג המתאים. אומנם קיים שוני בתוצרים, וכן בסוגי סרטים והיקפם, אולם הפעילות לעריכת סרטים איגה שונה במהותה מעיסוק לעיסוק.

מן הכלל אל הפרט

2

.3

מנכ"ל העוררת טען כי העוררת פועלת בתחום של ייצור סרטים וסדרות דוקומנטריים.

בתצהירו פרט את תהליך יצירת הסרט, משלב גיבוש הרעיון, עריכת תחקירים, איתור מרואליניס, איסוף מידע ולאחר מכן מתחיל שלב עריכת הסרט. בהמשך נבנה תסריט ותוכנית עבודה לצילומים. שלב הצילומים כולל בימוי בשטח, מחוף לנכס. לאתר הצילום מתחיל שלב עריכת הסרט.

לעוררת מערכת-תוכנה לעריכת סרטים ותמונות. עוזר העריכה מוציא את התלקיס בסרט

שאינם רלוונטיים, יוצר גרופיס, סנכרון בין המצלמות ובניין א|(8 של תומריס, סידור התומר.

4

5

.6

.7

.8

9

0

בין יתר השלבים נציין את שלב העריכה הראשוני, ראפ קאט, פיין קאט. בסיום חייפיין קאטיי, הסרט עובר לבית פוסט חיצוני בו נערך תהליך הורדת הקלטת לשידור לאחר תיאום הצבעים, דיוק הכותרות, הנחת תרגום, קריינות, אנימציח ועוד. לאחר מכן מתבצע שיבפול.

המוצר הסופי נהפך למוצר מדף המיועד לקהל הרתב.

בדיון טען בחקירתו כי העוררת מבצעת עבודה של הוצאה אל הפועל של הסרט או הסדרה משלב הריאיון עד להכנה לצפייה. על פי רוב, חצילומים נערכים מחו לנכס.

הישיבות נערכות בחדר ישיבות במשרדים סמוכים שהם לא חלק מהערר. הנכס בו מנהלת התברה את משרדיה הוא צמוד לנכס נשוא הערר ומדובר לטענתו בשני נכסים שונים אבל עס כניסה משותפת.

בבחינת המבחנים הרלוונטיים לעניין טיווג תעשייה אנו טבוריס כי הסרט נוצר מתומרי גלס שונים ; הפעילות מתבצעת באמצעות מחשוב ותוכנות. פעילות העוררת בעריכת חומרי הגלם מהווה השבהה של חומרי הגלם. עס ואת בבחינת מבחן הפעילות וחיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותיט מזה, אנו סבורים כי מרכו הכובד נוטה לתחום העסקי ולא לתתוס התעשייה.

בעניין איי אל וויפוינט נקבע על ידי בית המשפט המחווי כי אין הוא רואה כיצד ניתן על פי הפרשנות שניתנה בעניין מישל מרסייה לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. כלי העבודה של המערערת הט מתשבים, מצלמות ומערכת עריכה קולנועית ולא נראה כי בהיבט זה קיים הבדל בין הפעילות המתבצעת על ידה לבין וו של מחלקת קריאיטיב אשר לגביה נקבע בפסיקה כי אינה נחשבת למלאכה או לתעשייה.

גס מבחינה תכליתית לא מצא בית המשפט בעניין איי אל וויפוינט הצדקה לסווג את הנכס תחת הסיווג מלאכה ותעשייה וכי אין הבדל של ממש בין פעילות המערערת לבין פעילותם של אדריכלים או מהנדסים שאינה מסווגת כפעילות של בית מלאכה או תעשייה. הדברים יפים גס לענייננו.

אומנם פעילות העוררת הינה לעריכת סרטים, מחומרי גלס רבים, לצפיית ציבור רתב ובפעילות העוררת בעריכת סרטים וסדרות יש השבחה מסוימת של החומרים המצולמים, אולם הפעילות של העוררת, בעריכת חומרי גלס אינה שונה במהותה מפעללויות שונות שלא הוכרו לסיווג מלאכה ותעשייה. פעילות עריכה מבוצעות למטרות שיווק, מכירות, הדמייה, וכיוצייב ופעילות העוררת לעריכת סרט, אינה שונה במחותה לפעילויות האמורות ודומח כי לא בנקל ניתן לאבחן את פעילות אחת מהשניה.

כמו כן, על פני הדברים עולה כי אין המדובר בפעילות של עריכת סרטיפ יינטויי שגם היא לא הוכרה בפסיקה באופן מותלט כבסיס לסיווג מלאכה, והעוררת מבצעת פעילויות נוספות בתהוס ההפקה של פרויקטים, כאשר העוררת מעסיקה כחמישה עשר עובדים פרילנסרים,

אשר נשכריס בהתאם לצורך לביצוע עבודות תתקיר, הפקה ועריכת וידאו. בנוסף נשכריס עובדים לביצוע עבודת צילום, הפקת שטת, איפור. גס אס עובדים אלה אינם מגיעים לנכס, מדובר בפעילות אשר רלוונטית לכלל הפעילות שמבצעת העוררת בנכס ולא ניתן להתעלם מכך. וכן על פי התשריט שצורף לדוה הביקורת מטעם המשיב מתבצעת פעילות של תחקירנים במשרד.

1. אנו סבורים כי שונה ענייננו מעניין מאיר בו נדונה פעילות של אולפן הקלטה והפיכת השמע

למוצר אשר יכול לחימכר לציבור עייג דיסק/קלטת.

2. לאור התוצאה שהגענו אין אנו נדרשים לדון בטענה בדבר הגדלת השטה שבערר מ-40 מ"ר

שצויינו בהשגה למלוא השטת שבנכס.

3. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום ‏ 04.08.3011

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לענייניט מנהליים וואת בתוך 65 *וס מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

0

לוי/ר: עו"ד אקיר לוי חבר: דכרייץ/זיו, רו"ח חבו(ה ] 9\ירלי קדם

שס הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008074 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רויית

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: מגדל הפרקליטים בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. ערר זח הוגש על החלטת המשיב מיום 19.2.2013 בעניין שטח מרפסת שלטענת העוררת. חינו

שטח משותף שאינו בר חיוב. המשיב דחה את טענת העוררת וקבע כי מדובר בשטח המוחזק על ידי שני מחזיקים ,להם בלבד הגישה לשטח וה ואין הוא עומד בקריטריון יישטחיס משותפים שלא ניתן לאתר בהם מחזיקיסיי. המשיב דחה גס את הטענה השניה שהועלתה על ידי העוררת בהשגה לפיה מדובר בשטת גג ולא במרפסת.

טענות העוררת

2. במטגרת הערר טענח העוררת כי השטח נשוא המחלוקת הינו מרפסת פתוחה המהווה שטח

משותף.

3 העוררת טענה כי לפי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה יש לפטור שטח זה מתשלום ארנונה חיות ואין שוכר או מחויק יחיד בלמעלה מ-80% מהשטתיט הלא משותפים בקומה בה משרדיה העוררת. העוררת הפנתה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין עמיינ -21850 1 חברת אופקים נסיעות ותיירות (1979) בע'יימ נ' עיריית תל אביב (להלן: עניין אופקים'), שס נקבע כי מרפסת משותפת בקומה המהווה שטח משותף, פטורה מתשלום ארנונה.

4. העוררת הוסיפה כי אין חיא עושה שימוש במרפסת ואין ביכולתה להגביל מחזיקים אתרים

מלעשות בה שימוש.

5. העוררת טענה כי חיוב שטחים משותפים אינו חוקי מכיווו שהסעיף הוסף בניגוד לחוקי

ההקפאה, והפנתה לפסיקת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינחלייס בעניין עתיימ (מחוצי ת''א) 1948/08 דיזינהויז *וניתורסי בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ו-עתיימ (מחווי תייא) 1273/09 אי.בי.סי. ניהול ואחזקה בע'ימ נ' עיריית תל אביב.

6. לתילופין טענה העוררת כי אין המדובר במרפסת אלא בשטח גג ולכן אין לחייבה בתשלום

ארנונה בגין שטת זה.

טענות חמשיב

7 המשיב טען כי שטח המרפסת מותזק במשותף על ידי שני מחזיקים בלבד והגישה לשטת וה מתאפשרת אך ורק דרך הנכסים של שני המחזיקים כאמור, ביניהם העוררת. לכן, אין המדובר בשטח משותף המשמש את הציבור הרחב אלא שטת שמשמש או בעל פוטנציאל שימוש רק למתזיקיס האמורים. בנסיבות העניין לא תל סעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה.

8 כן טען המשיב כי שטחים במבנה מתוייבים לפי סעיף 1.3.1 לצו הארנונה, ובכלל וה כל שטת שבתוך יחידת הבניין לרבות המרפסת נשוא הערר.

9. בהתייתס לטענה כי מדובר בגג ולא במרפסת טען המשיב כי גם גג הוא בר חיוב.

0. מעבר לכך נטען כי בפועל המרפסת נעולה והכניסה אליה אפשרית רק מתוך הנכס של העוררת

והנכס הסמוך ואין כל אפשרות לחיכנס לשטת וה ללא מעבר בשטת העוררת או בשטת המחציק השני.

1. המשיב טען כי סוגיית חוקיות צו הארנונה אינה בסמכות ועדת הערר.

דיון והכרעת

2. לאחר שחגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון במהלכו הודיעו הצדדים כי מוטכס עליהם

לוותר על תקירת המצהירים והעובדות המוסכמות צויינו לפרוטוקול.

3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב על פי בקשתט והתיק בשל להכרעה,

4. הפלוגתאות והעובדות המוסכמות כפי שהוסכם על שני הצדדיט הס כדלקמן:

(1) אין מתויק אחד בלמעלה מ-80% מהשטח הלא משותף בקומה. מתוך שני משרדים שמוחזקים על ידי מחציקיס שונים (אחד מהם הוא העוררת), יש גישה לשטח נשוא הערר.

לטענת העירייה מדובר במרפסת המותוקת במשותף על ידי שני שוכרים ולטענת העוררת מדובר בשטח פתוח לא מקורה המהווה גג של קומת הקרקע.

(2) המשיב פטר את השטתיס המשותפים בקומה ובכלל זה את לובי המעלית מתוצ למשרדים.

(3) אין שירותים פתוחים לכלל הקומה שלא חוייבו. השטת נשוא הערר הינו 102.05 מ"ר.

(4) הגישה לשטת נשוא הערר היא רק מתוך שני המשרדים המוחזקים על ידי שני מחזיקים שונים ואין גישה מלובי הקומה או מדרך אחרת אל שטח זה.

(5) השאלה העיקרית הנדרשת להכרעה היא האם יש לראות בשטח כשטת משותף לפי סעיף 1 ת') לצו הארנונה.

5. סעיף 1.3.1 (ח) לצו הארנונה מתייחס לחיוב יישטח משותףיי בבניין או בקומה, כדלקמן:

'ישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטת הלא משותף מוחזק ע'יי מחזיק אחד.

שטחיט משותפים אלו יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים.

שטחם המשמשים למערכות אנרגיה, מלוג אויר וכיוצא בוה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית - יחויבו במלואם'י.

6

17

.8

.9

.0

.1

2

3

6

5

בהתאם לפסיקה בהיות הפטור מתשלום ארנונה תריג ויוצא מן הכלל, יש לבחון בקפדנות כל בקשת פטור ולפרש סעיפי פטור בצמצום ולא בהרחבה (בגייצ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים פייד נז(3) 97, 121 ; עניין אופקים בעמי 5).

בעניין אופקים נדון שטת משותף שהמערערת הציבה שלט המגביל את כניסת כל דיירי הבניין למרפסת פרט לדיירי הקומות 5, 6 ו-7. בית המשפט קבע כי אומנם יש פסול בכך שדיירי הקומות האמורות ניכסו לעצמן שטח משותף האמור לשמש את כלל הדיירים בניגוד לרציונל הפטור ולתכליתו, הרי שאין לתייב את המערערת בארנונה לגבי שטח משותף ועל המערערת לדאוג להסרת השלט ומתן אפשרות לכלל הדיירים ליהנות מהשטחים המשותפים שם.

בענייננו, השטח נשוא המחלוקת מהווה מרפטת המשותפת לשני מחזיקים בלבד, אחד מהם היא העוררת. כאמור אין אפשרות כניסה לבאי הבניין אלא דרך שני המשרדים בלבד והעוררת והמחזיק השני שולטים בשטת זה, ולהם הציקה הקרובה ביותר לשטת זה.

על פי הפסיקה, יימחויק בנכסיי הוגדר כייבעל הויקה הקרובה ביותר לנכס (ר' עייא 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' וינבוים פייד נו(4) 856, 861). בית המשפט העליון עמד גס על הסיבה שבעטייה חיוב הארנונה לא מוטל תמיד על בעלי הנכס ו''ההצדקה להטלת מס מסוג ארנונה טמונה בהנאה אותם מפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית...

פרשנות מרחיבה זו למונח ''מחזיק'' נשענת על הגישה לפיה רואים לצורכי ארנונה כ''מחזיק למעשה'' את מי שהינו בעל הזּיקה הקרובה ביותר לנכס במועד הרלוונטי לחיוב'י (רעייא 3 מדינת ישראל-משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון (פורסט ביינבויי 4.2.07).

אנו סבורים כי לא ניתן לראות בשטח וה כ-יישטח משותףיי שאינו נמצא בחזקתו של דייר כלשהו וכי כלל הדיירים בבניין רשאים להיכנס אליו ולעשות בו שימוש ללא ייחוד. היות והכניטה הבלעדית לשטח המרפסת היא דרך שני המתויקיס יש לראות בהם כמחזיקים משותפים בשטחת ולא ניתן לראות בו כאמור כשטת משותף.

בשונה מעניין אופקים, בענייננו לא ניתן לאפשר לכלל הדייריט בבניין ליהנות משטח המרפסת והשטת :וחד באופן פרטני לעוררת ולמחציק נוסף בלבד. בעוד שבעניין אופקים הכניסה למרפסת הייתה דרך לובי משותף שהוא עצמו היה פטור מתשלום ארנונה, למרפסת נשוא הערר אין גישה משטח משותף אלא משטחלס המותזקיס באופן ייחודי על ידי העוררת ועל ידי מחזיק נוסף.

גסט בענייץן עמיינ 122/07 אליעד שרגא ושות'-משרד עורכי דין נ' מנחל הארנונה בתל אביב, אליו מפנה העוררת דובר בשטח ששאר דיירי חבניין עושים בו שימוש (גס אס מדובר בשימוש מופחת). בענייננו שאר הדיירים בבניין מנועים מלעשות בשטת וה שימוש כלשהו ולעוררת ולמתציק השני השליטה המלאה על השטח.

אין מחלוקת כי הכניסה לשטח זה הינה רק משטח משרדי העוררת וממשרדי מחזיק נוסף.

כך, לעוררת שליטה על השטת כאשר אחת משתי הכניסות אליו דרך משרדיה ולה פוטנציאל השימוש בשטח.

הינה כי כן, על אף השימוש במונת החוקה משותפת במרפסת, אין בפנינו למעשה שטח אשר נכלל בשטחים המשותפים בבניין-שטחים המשותפיסם לכלל הדיירים והמחזיקים בבניין.

העוררת טוענת בסיכומיה כי לפי סעיף 52 לחוק המקרקעין אף אס הרכוש המשותף מצוי בתחומי דירה מסוימת אין בכך להחריגו מגדר יירכוש משותףיי. העוררת בחרה שלא להציג בפנינו את אופן רישום השטחיט בלשכת רישום המקרקעין וממילא לא הוכיחה טענתה. מעבר לכך נציין כי היות ושטת המרפסת נשוא הערר לא מיועד לשמש את כל הדיירים בבניין ואף לא את מרביתם אלא רק שני מחויקיס בלבד בקומה, לא ניתן לראות בשטח וה כרכוש משותף.

.6

7

.8

9

.0

1

.2

.3

טענת העוררת כי אינה עושה שימוש בשטת המרפטת אינה משנה את אופן התיוב והרי חיוב בארנונה יתול גס אס לא נעשה שימוש בנכס או בחלקו ולמחזיק פוטנציאל שימוש.

בנסיבות העניין החלטת המשיב אינה עומדת בסתירה לתכלית הפטור שניתן לשטתיס משותפים ולא מצאנו בהחלטה פגם.

אנו דוחים גס את הטענה התלופית שהועלתה על ידי העוררת לפיה יש לראות בשטח המרפסת כגג.

בעניין עייא 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע'ימ, פייד נו(3) 337 נקבע כי המבתן המרכני לקביעת סיווג נכס הוא מבחן השימוש. כאשר בוחנים, כיצד לסווג שטח מסוים לצרכי ארנונה, יש להביא בתשבון גס את יעוד השטח והשימוש בו. אין מדובר רק במשמעות המילולית שיש לתת למונח ייגגיי (רי בעניין עתיימ 32754-10-11 מרכוס נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב).

בעניין עמיינ 217/04 חיימסון השקעות 1992 בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית ת''א (פורסם

בנבו) נקבע כל:

יי... על מנת לקבוע, האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בנייה אחרת וכיוצא בוח האם כלול הוא בשטת המתויב בארנונה, אס לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתייס המתייחסייט לשטח הגגיי.

ועוד הוסיפה כבי השופטת קובו באותו עניין כי:

'ימה הופך שטת ליימרפסת'י במובחן מייגגייי וציינה כי יש לבתון בין החיתר את ייאופי חשימוש בשטח הגג לצורך סיווגויי.

כלומר, הסיווג נקבע גט לפי אופי השימוש בשטח, ותוך בתינת הנתונים העובדתיים בכל מקרה ומקרה.

בפסייד שניתן ע"י כבי השופטת ברוש ביום 3/8/11 בעמיינ 106/09 *הודה טוניק ושות' - משרד עורבי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, (פורסם בנבו) טען המערער, כי אין לחייבו בשטת מסוים הנמצא בקומה האתרונה של הבניין כיוון שלדעתו הו 'יגג פתוחיי שאו בר חיוב לפי צו הארנונה (לטענתו). המשיב טען, כי שטח וה הוא יימרפסת גגיי ועל כן יש לחייב אותו כיימרפסתיי. ועדת הערר קיבלה את עמדת המשיב. בית המשפט קיבל את מסקנת ועדת הערר לפיו השטח במחלוקת, אשר המערער רצה לסווגו כייגגיי הוא אכן '*מרפסתיי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פסהייד טוניק נדחתח (רי ברייס 7095/11 יהודה טוניק ושות' משרד עורכי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם בנבו)). כבי

השופט פוגלמן ציין בסעיף 13 להחלטתו:

...קביעותיה של הועדה בנוגע לסיווג הגג נשענו על הנתונים העובדתיים שהונתו בפניה, שהיו מפורטיט דייס כדי לעמוד על טיב ייעוד הגג והשימוש שניתן לעשות בו...%

בענייננו הן על פי המבחן המילולי והן משאלת השימוש בנכס, אין עסקינן בגג אלא במרפסת.

לא הוכחו עובדות כלשהן שעשויות לתמוך בטענה בדבר הגדרת השטת כגג. נהפוך הוא. למדנו כי מדובר בשטח מרפסת אשר תתוס במעקה. השטח מרוצף ובבחינת טיבו, *יעודו ושימושו מהווה הוא מרפסת ולא גג.

4. מעיון בסיכומי העוררת דומה כי נונחה טענתה בדבר העדר תוקיות סעיף 1.3.1 תי לצו

הארנונה. בכל מקרה אין הטענה בגדר סמכות הוועדה.

5. לאור האמור אנו דותיס את הערר. בנסיבות העניין מצאנו לא לעשות צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביוסי \20 .0% \ם.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

0 / - /

*ויר: עויידיאמיר ₪ חבר: דרי רייך זיו, רו'ת חב יד ע\רלי קדם

שט חקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : כד בניסן תשעד

24

מספר ערר: | 13:50 / 140009365

מספר ועדה: | 10998

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

לוין ולדימיר תעודת זהות *********,לוין אלה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10628642

מספר הוזה: 494902

כתובת הנכס: אדירים 22 א

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: הילה בן מיור

נוכחים:

העורר/ת: לוין ולדימיר, לוין אלה - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: הילה בן מיור

החלטה

בתאריך 6/1/14 ניתנה החלטה כי על העורר להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום, אף ניתנה המלצת הוועדה לבדוק במפות את מיקומו של הנכס נשוא הערר והומלץ להגעה לפשרה בנידון.

מאחר ולא הוגשו תצהירים ולא הובאה לידינו כל פשרה בעניין אנו מאמצים את הקבוע בהחלטת המשיב לפיה הנכס בכתובת אדירים 22 א חויב עפ"י אזור 1 כדין.

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 24.04.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) התש 1'ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| אי

יו"ר: עו"ד\מאור יהודה חברה: עו קלש שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140009025 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

תברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: אס קור בע'ימ

- גד >

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

הערר דנן עניינו בשני נכסים הרשומים כמותוקיס על ידי העוררת, המצויים ברתוב אילת 8 ואילת 0 תל-אביב- יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכס מספר 2000321649, ח-ן לקוח 10358139 בשטת של 176 מ"ר [בכתובת אילת 8]; ונכס מספר 2000321757, ח-ן לקוח 10358352 בשטת של 166 מ"ר [בכתובת אילת 10].

שני הנכסים סווגו ע"י חמשיב בסיווג על פי הקבוע בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה: /בתי מלאכה, מפעלי תעשיה' .

בישיבת יום 24.10.2013 הסכימו הצדדים כי הערר ידון בשאלה משפטית האם הועדה מוסמכת להורות למשיב על איחוד הנכסים לאור ההטכמות העובדתיות בין הצדדים. ההסכמות

העובדתיות בין הצדדים מובאות בשלמותן, כדלקמן:

/בשני הנכסים קיימת אותה פעילות של תעשייה ומלאכה, לשני הנכסים כניסות נפרדות וכתובות שונות, אך תחת אותו גוש חלקה (גוש 7016 חלקה 4) לשני הנכסים יש חצר משותפת.

לנכט אין קיר משותף. החצר שמקשרת ביניחס היא לא חלק מהנכס, אלא חלק מהרכוש המשותף של הבנילן".

דיון:

1. סמכות ועדה ערר לענייני ארנונה, מקורה בתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת

ארנונה כללית), תשל"ו - 19% אשר בסעיף 3 קובע בוו הלשון:

(א) מי שתוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות

אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגלס עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מתזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות ;

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שתוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להתליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (2) עד (3) של סעיף קטן (א).

() על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שתויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א3/0), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאל להעלותה אילולא חוק זה.

המשיב בתשובתו להשגה, נושאת תאריך 19.5.2013 לא הסכים לאיחוד הנכסים בקובעו כי חנכסים אינם צמודים ואינם מהווים יתידה אינטגרלית אחת, תוך שהוא מסתמך על ביקורת בנכסים שנערכה ביום 6.5.2013

אין מחלוקת בין הצדדים שהאיחוד יביא להפחתת חיוב הארנונה אצל המשיב, שכן על פי הקבוע בסעיף 3.3.1 לצו הסיווג: יבתי מלאכה, מפעלי תעשיהי, בשטת עד 200 מ"ר החיוב הוא בשיעור אחד; ומהמייר ה-201 ועד המייר ה-500 התיוב מופחת בשיעור ניכר.

אין חולק ששאלת היותו של נכס יחידת שומה אחת או יותר נתונה לשיקול דעתו של מנחל הארנונה והוא שקבע שתיובי העוררת מתייתסיס לשני חשבונות ארנונה שמספרם צוין במבוא לעיל.

בספרס של דייר הנריך רוסטוביץ ואחי, 'ארנונה עירוניתי, מפנים המתבריס לסוגיית

הגדרתה של: 'ייחידת שומה' ומציינים, כי למרות שהביטוי יייחידת שומהיי אינו נזכר

בפקודת העיריות, להשקפתם, הו הכינוי ההולם מאחר שמנהל הארנונה, שם אותה בנפרד לפי פרמטרים המיותדיס לאותה יתידה, ומוציא בגינח ייהודעת שומה נפרדת, כל יחידת שומה ווכה למספר ויהוי נפרד (עמי 738).

.10

.1

.12

.3

בהמשך, מציינים המחבריס (בעמי 739):

''המחלוקת בדבר איחוד או פיצול יחידות שומה נוצרת בין פקיד השומת [הערה שלנו: 'מנהל הארנונה/] לבין הנישום, שעה שהאיחוד או הפיצול של יחידות השומה משפיע על סכום הארנונה המוטל על הנישום... קביעת יחידת השומה מצריכה הפעלת שיקול דעתיי.

אחת הדוגמאות שמונים המתבריס למחלוקות באשר לאופן קביעת יחידת השומה מתייחסת לנכס שחישוב הארנונה לגביו נעשה באופן פרוגרסיבי. כפי שמדובר בערר לפנינו, כקבוע בסעיף 3.3.1 לצו.

לא מצאנו לנכון לקבוע כי אין לנו סמכות לדון בערר ובכך לחביא לסיום חדיון בפנינו.

שאלת האיתוד משפיעה מיידית על גודל הנכס [הדגשה שלנו] ולפרוגרטיביות שבשומה, ולכן החלטתנו תינתן על סמך הסכמות הצדדים לעובדות המוטכמות.

בשני המצביס הן בפן המשפטי והן על סמך העובדות המוסכמות, אנו קובעים בי צדק המשיב בהחלטתו שלא לאחד את הנכסים.

בפן המשפטי אין חולק ששאלת חיותו של נכס יחידת שומה אחת או יותר, נתונה לשיקול דעתו של מנהל הארנונה. יחד עס זאת, במידה ושיקול דעת גה גורם להקטנת גודל השטת ובכך מגדיל את החיוב בארנונה, כפי שניטען כאן ע"י העוררת, אנו רשאים לבדוק נכונות השומה הקונקרטית שלפנינו והאם יש בה סוג של מלאכותיות בפיצול שבוצע , הכל במטרה להגדיל את החיוב בארנונה ולהתעלס מהשטחים המוגדרים בסעיף הרלוונטי בצו, הנדון בערר שלפנינו. נפנה לפסקי הדין שניתנו בעמיינ 32765-01-12 מ.ל.ד השקעות בנדליין בע"מ ני מנהל הארנונה עיריית תל אביב ; עמיינ 000112/05 ע.ל.י.א. הולילנד פרודקט בע"מ ני. מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.

כפי שמצייניס רוסטוביצ וחבריו בספרס הנייל (בעמ' 765):

ייקביעת יחידת השומה מצריכה הפעלת שיקול דעת מנהלי של פקיד השומה של הארנונה. סמכות זו אינה נזכרת בדיני הארנונה. סמכות זו היא סמכות טבועה של פקיד שומה של כל מס שהוא, בהיעדר סמכות כזו, תהיינה ידיו של פקיד השומה כבולות במלאכת הכנת שומות האונונה לנכסים כפי שהם במצבםס הפיזי כנקודת המוצא לקביעת יחידות השומתיי.

אנו בדעה כי מקוט שהפעלת שיקול דעת וה גורם לחיוב ארנונה שגוי, חיא עונה לקבוע

בחוק הערר: יפלה בהודעת התשלום שמשיגיס עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או

השימוש בו.!

הפניית המשיב להחלטה שניתנה בערר 140006479 דיוטי מוטי בע"מ, אינה דומה לנדון

בפנינו, שכן שם הנכס סווג בסיווגים שונים והערר התקבל אך לא אוחד בהסתמך על 3

הראיות שהוכתו בפני הוועדה. בערר 140007360 דוידי סעדיה, המשיב הסכים לפצל את הנכס לצרכי ארנונה בתנאי שלוב שיומצא לו אישור מאת מינהל ההנדסה בעירית תל-

אביב. האישור המבוקש לא הומצא לוועדה ובדירות נשוא הערר גרו משפחות שונות ובפועל לא היה בפיצול כדי להביא להפחתת דמי הארנונה המשולמים .

4. העוררת בסיכומיה טוענת כי מדובר בנכס אחד אינטגרלי בו מפעילה יייצור מוצרי

נירוסטהי. נכון שהנכס מצוי בשתי כתובות סמוכות וחמשיב קבע את סיווגן הוהה, ברס הנכס רשום באותו גוש ותלקה וכל מה שמפריד ביניהם היא חצר משותפת שאינה חלק מהנכס ומהווה חלק מהרכוש המשותף בבניין. כמו כן הסכימה העוררת שלנכסים כניסות נפרדות ואין להם קיר משותף.

5. הסתמכות העוררת על פסקי הדין שניתנו בעייא 7975/98 בפרשת אחוזת ראשונים ובעמיינ

3 בפרשת עופר שערים, אינה הולמת את המצב העובדתי עליו הוטכס במקרה הקונקרטי שלפנינו. שס דובר על נכס אחד שפוצל לסיווגים שונים על פי השימוש בהם והתקבל הערר מאחר ואין מדובר בנכס ירב תכליתיי ולא היה צורך לקבוע מהו השימוש העיקרי בנכס ומה הטפל ההולך אחר העיקר.

6. אין אנו מקבלים את טענת העוררת ששטח הנכסים או הנכס האחד לשיטתה, שטחו הוא

חיבור המייר של שני הנכסים.

7. בפן העובדתי על סמך הנתונים המוסכמיס שפורטו לעיל, אנו קובעים כי צדק המשיב

בקובעו שמדובר ביחידות שומה נפרדות ואין מדובר בהפרדה מלאכותית שמטרתה הגדלת התיוב.

טוף דבר

הערר נדתה. בנסיבות העניין לא תייבנו בהוצאות .

ניתן היום, ‏ 24 באפריל 2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

יו"ר: עוויד יהודה מאור | חברת: קדם חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

זבפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140008533

בפני חברי ועדת ערר:

יו'/ר: יהודה מאור, עו'יד

חברה: עו"ד שירלי קדט

חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי

העוררים: ‏ דודו אלון

רייבי אמיר

-- ‏נגד‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר וה הוא בקשתם של העוררים לקבלת פטור מתשלום ארנונה בגין נכס לא ראול לשימוש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) (להלן: ייהפקודהיי), על נכס אשר נרשם כמוחזק על ידי העוררים ברחוב הירקון 98 בתל אביב, הרשום בספרי המשיב כנכס מסי 9 ,; ח-ן: 10633472 ; בשטח 136 מ"ר; בסיווג: ייבניינים שאינם משמשים למגוריטיי (להלן: ייהנכטיי).

טענת העוררים, כי הנכס היה בשיפוצים ולא מאוכלט בתקופת המבוקשת וכי מתוך טעות בתום לב מצידם לא מסרו הודעה בכתב למשיב כנדרש במועד.

ויודגש, לנכס הוענק פטור נכס שאינו ראוי לשימוש מתאריך 7.1.2013 , מועד מסירת ההודעה בדבר בקשת הפטור ועד לתאריך 15.2.2013 .

כמו כן טענו העוררים כי בנכס יש חלק עורפי משמש למגורים ויש לשנות סיווגו למגורים.

במכתבו מיום 20.3.2013 דחה המשיב את הבקשות.

ו

1. ביום 1.9.2013 בדיון בפנינו, לאחר שמיעת הצדדים, הורינו למשיב וזאת לאחר שקיבל

חוזה שכירות מיום 1.4.2013 להוציא סוקר לבדיקת הנכס לבדיקה האם אכן מדובר

בתלק אחורי המשמש למגורים, והאם יש מקום להשגת פשרה ביניהם.

2 ביום 20.10.2013 הגיש המשיב את ממצאי הביקורת לוועדה.

3 ביום 29.10.2013, ניתנה החלטת היוייר לשגר את ממצאי הביקורת לידי העוררים וניתנה

החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום ממועד קבלת הדוייח, שכן פשרה לא

הושגה בין הצדדים ולא הוגשה לנו.

190

1

2

מאחר ולא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העוררים, ביום 19.12.2013, ניתנה החלטת היוייר,לפנים משורת הדין, ליתן אורכה נוספת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם העוררים בתוך 14 יום.

משלא נתקבלו תצהירי העדות הראשית מצד העוררים, נתבקשנו ע"י המשיב להורות על מחיקת הערר שכן לדעתו העוררים ונחו את עררס ולא עמדו בהחלטות והארכות שניתנו להם.

מצאנו לקבל את בקשת חמשיב ולהורות על מחיקת הערר, הכל לאור מחדלם של

העוררים להמצ: א ראיות התומכות בהשגתם ובעררס.

אי הגשת הראות מצד העוררים, על אף הארכות שניתנו ועל אף שיצא סוקר לשטח, בפעם נוספת, כפי החלטתנו מיום 1.9.2013 ואי המצאת כל חודעה מטעמם אס ברצונט להמשיך בניחול עררס בפנינו, בתום תקופת הארכות שניתנה להם - מחזקים את עמדת המשיב כי יש להורות על מתיקת הערר בשל תוסר מעש.

מעבר לנדרש, נציין שאף לגופו של ענלין היינו דותיס את הערר.

סעיף 330 לפקודה קובע כי כאשר בניין נהפך לייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בויי ימסור המחויק הודעה לעירייה, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים.

הרציונל מאתורי סעיף צה, הוא לאפשר לעירייה לבתון את מצבו העובדת: של הנכס.

אין ולא הייתה בידי המשיב כל אפשרות לבדוק רטרואקטיבית את טענותיהם של העוררים לבדיקה אמיתית של השיפוצים והימשכותם.

גט מפי העוררים עצמם, ניווכח לדעת שהם פנו לעיריה באיחור כתוצאה משגגה בתום לב מצידם, שכן סברו כי הודעת פקט ששיגרו למשיב התקבל במועד, ורק באיחור פנו בשנית.

כאמור ניתן לחס פטור מיום 7.1.2013 מועד מסירת ההודעה ועד לתאריך 15.2.2013 .

על פי רישומי הדואר [מספר 0705] העוררים קיבלו ביום 25.12.2013 את דו"ח הסוקר מטעם חמשיב מר רוני וקנין שערך ביקור נוסף במקום ביום 30.9.2013 - ולא נקטו בשום פעולה להצדקת עררס, במיוחד לבקשתם לסווג את החלק העורפי בנכס כדירת מגורים.

3. העוררים לא מצאו לנכון לברר במזכירות הוועדה גורל תיק הערר, ונראה על פי

התנהלותם כי זנחו את טענותיהם.

4. מעיון בדוייח הסוקר, לא מצאנו כי יש ממש בבקשתם, לגוף העניין, לסיווג תלק הנכס

כמגורים.

סוף דבר

הערר נדחה.

ניתן היום, ‏ 24 באפריל 2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עוויזויהודה מאור | חברה:עו חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

-

3

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008086 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: עו"ד ארדת וורבר קורן

חבר: שמאי ווהר עירון

עורר: גד קמינסקי

-- ‏נגך‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

השאלה היחידה במחלוקת בערר זה היא האם זכאי העורר לפטור מתשלום ארנונח בגין שכם ריקי לתקופה אוקטובר- דצמבר שנת 2012 לדירת מגוריו הרשומה בספרי המשיב כנכט מסי 8 ; חשבון לקוח 10612055 , (להלן: ייהנכטיי).

המחלוקות בערר הנוגעות לשאלה הנייל כדלקמן:

א. | האם עמד העורר בקריטריונים המכיס בפטור בגין נכס ריק ;

ב. | האם נכון שהעורר התנגד לביצוע ביקורת בנכס במועד תרלוונטי ;

ג. | האם החלטת המשיב כי במקום נעשה שימוש לצורכי מגורים, כמצוין בסעיפים 2 , 4

לתשובתו להשגה יכולה לסמוך על דו"ח הבודק מר אייל פינטו מיום 16.10.12 המעיד כי:

יבדירה נמצא ריהוט וציוד פרטיי.

דיוו ומסקנות

בהיבט המשפטי בדיקת ערר וה תעשה לאור הקבוע בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנייג-- 1993 (להלן :'יהתקנותיי).

4

.10

.1

תקנה 13 קובעת כך: *י.13(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין

ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 חודשים - עד 100% ....

(ג) | הנתה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת

הנזכרת בפסקאות שבה (להלן - התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבנין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבנין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת משנה (א), ימציא המתזיק בבנין ראיות על פי הוראות המועצה.

הפטור חמיוחד לנכס ריק, ניתן 'פעם בחייוי של נכס וכל עוד לא שונתה הבעלות. [תקנה 13 (ג)

לתקנות.)

בתשובה להשגה מיום 18.2.2013 ציין המשיב בסעיף 4 ייהואיל ובביקורת שנערכה במקום בתודש 2 נמצא כי במקום נעשה שימוש לצורכי מגורים, הוחלט לחייבך הגם שטופס 4 טרם התקבליי.

בתאריך 11.9.2013 הוגש לוועדה תצהירו של מר אייל פינטו בצירוף ממצאי הביקורת ותמונות צבעוניות. מהתצהיר עולה בבירור שמר פינטו מאשר שערך ביקורת בנכס בתאריך 12.2.2013 | כך גם מופיעה חתלמתו על הממצאים מאותו תאריך.

בתאריך 13.11.2013 הוגשה לנו מטעם בייכ המשיב, בקשה דחופה להחלפת דו"ח הביקורת שצורף לתצחיר מר פינטו מיום 11.9.2013 , בנימוק כי דו"ח הביקורת מתייחס לנכס אחר ולא לנכס נשוא הערר.

בכך לא תמו התלאות. עברנו על החומר שצורף, בוהירות המתבקשת ונוכתנו לדעת כי אותו תצהיר של מר פינטו נושא תאריך 11.9.2013 נותר על כנו, כל מה שצורף כממצא היה דו"ח עליו חתם מיום 16.10.2012 ; בצירוף תמונה אחת בלבד בה צולמה חצית הנכס.

יודגש. התצהיר לא הוחלף ועיון בו בסעיף 3 מאשר כי נסמך הוא על ביקורת שערך הנכס נשוא הערר ביום 12.2.13 [כך גס מופיע בתומר שהוגש לוועדה ביום 11.9.2013].

מסקנתנו היא שהתצהיר מטעם מר פינטו לא תמך עובדתית, בממצאי הביקורת שערך ביום 2.

.3

4

.5

6

.17

.8

.9

. בכך לא די. מהתצלוס האחד הבודד, שצורף לממצאי הדוייח, לא ניתן בשום פנים לקבוע כי בנכס נעשה שימוש לצורכי מגורים ונמצא ריהוט וציוד פרטי. אנו בדעה כי התלטת המשיב ונימוקיו כרשוס בסעיפים 2 ו- 4 לכתב התשובה אינה יכולה להסתמך על ממצאי מר פינטור .

יותר מסביר בעינינו כי הדוייח של מר פינטו מיום 12.2.2013 על מקבצ תמונותיו קשור לאותו נכס שבתזקת העורר. ברס הדות נכון למועד עריכתו, היינו 12.2.2013 - מועד וה אינו רלוונטי לערר, שכן העורר עצמו מאשר בתצהירו כי נכנס לדירה בתאריך 1.1.2013.

לא מצאנו להתעמק ולרדת לחקר האמת, בטענת המשיב כל העורר סרב לאפשר למר פינטו לחיכנס לחתצריו, ומאידך העורר העיד בפנינו כי כלל לא סירב.

ברגיל, צודקת בייכ המשיב בטענתה כפי שפורטה בסעיף 10 - 14 לטיכומיס. יחד עס ואת לא מצאנו בהחלטת המשיב שדחה את ההשגה על סמך הביקורת במקום, כי נרשם שהחלטתו הושתתה על כך שלא התאפשר לבודק מטעמו לבצע ביקורת. לו כך הייתה החלטתו, היינו מאמצים את טיעוני בייכ חמשיב בענלין זה.

כל שעשה המשיב בדתיית ההשגה היה להסתמך על ממצאי הביקורת מתודש אוקטובר 2012 ולקבוע כי בנכס נעשה שימוש לצורכי מגורים, למרות שלא ניתן טופס 4 וכי בדירה נמצא ריהוט וציוד פרטי.

העורר הצהיר כי במועד הביקורת עבדו פועלי בניה בביצוע עבודות גמר ובאותו זמן לא ניתן היה להשתמש בנכט למגורים, לא היה חיבור לתשמל ובבית לא חיה כל ריהוט למגורים, פרט לשולחן וכסאות שהעמיד לשימוש הפועלים.

אין חולק שלא היה קיים טופס 4 בעת הביקורת. ככלל מתן טופס 4 מלמד כי נכס ראוי למגורים, למרות שאין בקיומו או העדרו של טופס 4 ראיה קונקלוסיבית, שכן יתכנו מקרים, בהם גם בהיעדרו של הטופס ייעשה שימוש בנכס.

המשיב עצמו קובע בסעיף 4 להתלטתו כי למרות שלא ניתן טופס 4 בעת הביקורת הוא קבע שנעשה שימוש לצורכי מגורים. בדוייח הרלוונטי של מר פינטו לא נקבע שנוכת לדעת שהעורר משתמש בנכס למגורים, ההיפך צוין כי ראה יפועליסי.

0. בנסיבות העניין הקונקרטי לפנינו אנו מאמצים את גרסת העורר.

סוף דבר

לאור האמור, הערר מתקבל בתנאי שלוב כי הפטור לנכס ריק-לא נוצל ע"י העורר בעבר.

בנסיבות העניין אין אנו מתייבים בהוצאות מי מהצדדים.

ניתן היוט, +(" בפברואר 2014, בהעדר הצדדדים.

בהתאט לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייג- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ו

יו"ר: עו"ד ינדה מאור | חברה: עו"ד ארדת ובר קורן | חבר: שי ווהר עירון

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בניסן תשעד

2.204

מספר ערר: | 09:05 / 140009938

מספר ועדה: | 11022

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: רדלינגר מוטי משה

- ב ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא חיוב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: עו')קצס\טירלי חבר>עו"ד-ורו"ח לוי אבשלום

| שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

עידן ליאור תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10636568

מספר חוזה: 502933

כתובת הנכס: אבן גבירול 191

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: עידן ליאור

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

דוו

תאריך | : כה בניסן תשעד

204

מספר ערר: | 11:18 / 140009688

מספר ועדה: | 11022

לאחר שמיעת הצדדים ובהסכמתו האדיבה של ב"כ המשיב הערר מתקבל באופן חלקי כך שהפטור יינתן לעורר בנכס נשוא הערר עד ליום 31/10/13.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התש)"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באת

יו"ר: עו'

אור יהודה

אינטרנט של המשיב.

\

חברה: עו"ד'קדם/שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

וו וו

תאריך כח בניסן תשעד

04| 21

מספר ערר: | 10:03 / *********

מספר ועדה: | 11022

גולדברג שפרה תעודת זהות *********,גולדברג אורי תעודת זהות

07(

חשבון לקוח: 10679870

מספר חוזה: 546647

כתובת הנכס: הקונגרס 13

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: גולדברג אורי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

עפ"י החומר המצוי בתיק והוגש כנספח ב' בכתב התשובה לערר הערר מתקבל חלקית באופן שהעורר יחויב החל מיום 24/10/13 ועד למועד קבלת ההודעה של הדייר הקודם מר אהרון סרנג'י במשרדי

המשיב הנושא תאריך 23/10/13 יחויב בה הדייר היוצא.

בנסיבות העניין הערר מתקבל חלקית ללא היוב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתף

|

יו"ר: עו"

אור יהודה

/

43

חברה: א"ד קד

ענטרנט של המשיב.

0.

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בניסן תשעד

24

מספר ערר: | 13:29 / 140008754

מספר ועדה: | 11022

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: בי.סי. קונסלטינג נדל"ן (ישראל) בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור הודעת המשיב הערר מתקבל.

בנסיבות העניין אין אנו מחייבים את המשיב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.04.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

-

! / 24 |

יו"ר: עו"ד מאוף יהודה חברה\,ען"ד קק 4 שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

של

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140007556 שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140008544

בפני חברי ועדת ערר:

*וייר: יהודה מאור, עו'יד

חברה: רו''ח רונית מרמור

חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי

העוררת: קליר אלקטרוניקה בידורית (2009) בע'ימ

- המד -

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

ערר וה הינו בשאלת חיובה של העוררת, הרשומה כמחציקה בנכס ברחוב מווס 13 בתל-אביב, נכס הרשום אצל המשיב כח-ן לקות 10596853; נכס מס' 2000344571 בקומת המרתף , בשטח 213 מייר בסיווג ''מסתריי כשלטענת העוררת יש לסווג את הנכס המותזק על ידה כ-יימתטןניי; אין מחלוקת בין הצדדים לעניין שטח הנכס, להלן: ''הנפסי"י.

ראשית יאמר במבוא כי אין אנו מקבלים את טענתה החילופית של העוררת כמפורט בטעיפיס 16,

7 לסיכומיה, לפיה בקומת המרתף [1 -] קיימת מעבדת תיקונים ולכן ניתן לסווגה לתלופין כ

ייבית מלאכהיי. טענה גו לא באה לפנינו לא בהשגה ולא בערר, לא ניתנה כל התייחסות בתשובת 9 המשיב, משכך מהווה הרחבת חזית אסורה שאין לדון בה כעת.

עיקר טענות הצדדים:

1 לטענת העוררת אין לחייבה בארנונה על פי הסיווג, כהחלטת המשיב, שכן מדובר בנכס

שיש לסווגו כ: יימתפניי מאחר והנכס משמש לאחטנה בלבד.

2 בנוסף, טוענת העוררת כי לקותות אינם מבקרים בנכס ואין פעילות מכירה משם או תצוגת הפריטים ללקותות.

העוררת מדגישה בסיכומיה כי עיסוקה העיקרי הוא יבוא מוצרי אלקטרוניקה ואת הטובין המיובאים על ידה היא מאתסנת בקומת המרתף. לטענתה היא מספקת שירותי אתסנה לחברות אחרות, ביניהן חברת /אחותי בשם: ט.ר.אלקטרו סטריאו בע"מ.

לטענת העוררת שתי החברות קרי היא עצמה והחברה האחות מנצלות תשתית אחת, אך כלשונה: אין ספק שבין שתי החברות קיימת הפרדה פיצית ורישומית גם יחדיי.

לעומת ואת טוען חמשיב כי תיובי העוררת בנכס נעשו כדין על פי חשימוש והחזקה הבלעדית של העוררת בנכס נשוא הערר. אין העיסוק המבוצע משם עונח על ניסות צו הארנונה המיוחד לימחסן' שכן הנכס אינו משמש לאחסנה בלבד ואינו עונה לפרמטריס המצטברים הקבועים בצו בסעיף 3.3.2 בו.

הדיון בפנינו:

6

10

צו הארנונה הרלוונטי לטענת העוררת, הוא צו הארנונה אשר בסעיף 3.3.2 קובע:

''מחסנים: מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאיט בקומת העסק אותו הס משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחטניט המשמשיט לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן...י.

צו הארנונה בסעיף 3.2 קובע: /הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסתר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3 ''.

לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים, שקלנו את הראיות שהובאו בפנינו, אנו מחליטים לדחות את הערר וקובעים כי צודק חמשיב בסיווג הנכס כקבוע בסעיף 3.2 לצו הארנונה.

אין תולק שנכס יסווג כיימחסןיי כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימים

במצטבר ארבעת התנאים הבאים:

א. הנכס משמש לאחסנה בלבד;

ב. לקותות אינם מבקרים בו;

ג. | הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

ד. הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

הוכח בפנינו כי בקומת הקרקע באותח כתובת רשומה חברת ט.ר. אלקרו סטיראו בע"מ, כמחזיקה בו [(אתר צריכה בנכס שאינו נשוא ערר וה, מסי 2000344499] בו נמצא אולם

2

-

1

12

.3

4

5

6

7

תצוגה ומשרדי החברה, הן זו של העוררת והן וו של החברה /אתותי. לשתי החברות אותם בעלי מניות. כך אישר מנהל העוררת מר גיל לייור בעדותו מיום 20.6.2013 .

אין חולק כי חשבוניות בגין הסחורה הנמכרת מונפקות ע"י הנחלת התשבונות היושבת קומה מעל המחסן.

בתצהירו של מר גיל לייור, בסעיף 5 ג. הוצהר כי: 'י70% מהסתורה המאותסנת במחסן שייכים לחברת ט.ר. אלקטרו סטריאו בע"מ, וכ- 30% שייכים לעוררת עצמהיי.

העוררת לא הצליחה להוכיח בפנינו כי היא מספקת שירותי אחסנה לתברות אתרות, פרט לחברה אחות ומלבדה.

שוכנענו שאמנם מדובר בתאגידים אשר רשומים בנפרד, הן אצל רשם החברות והן כמחזיקיס שונים אצל המשיב, אך לא נוכל להגמיש באופן מלאכותי עד כדי שנוכל לקבל את הטיעון שאין קשר מהותי בין החברות האחיות, שכן גס מעדות העוררת וגם מעדות חוקרי השומה מטעם המשיב, (שיפורט בהמשך), עולה התמונה כי המחטן משמש את 2 החברות האחיות ולא באה כל ראיה שתתמוך בדברי העוררת כי במתסנה מאותסנים סחורות של חברות אחרות.

די לקבל את גרסת העוררת כי בקומת הקרקע מופקות חשבוניות המכר של המוצריט המאוחטניט בקומת המרתף.

לא מצאנו לפקפק בעדות מר ליאור בארי, חוקר השומה מטעם המשיב, אשר העיד בפנינו כך: ייאתר 44499 הוא רשום על שם ט.ר. ובפועל גס חברת קליר יושבת באותו מקום ויש קשר בין שתי החברות האלה ולא ניתן לעשות חלוקה ביניהם. לצורך העניין יעל יש לה אותה שייכות חברת קליר ולחברת ט.ר. ומשרדים של ט.ר. יושבים באותו מקום, וה אותם משרדים...יעל אמרה לי מפורשות שהיא מנהלת החשבונות של שתי החברות דנן... לטענת יעל כל הזמנה של לקות היא נלקחת (את הסתורה) מקומה ג - .יי [הערה:

יעל היא מנהלת התשבונות של העוררת ושל החברה אחות, שנכחה בזמן הביקור] .

מעיון בתמונות שסומנו על ידנו, כמש/1 ו- מש/2 [השטח הירוק והשטח הכחול] מאשר מר בארי כי הן נעשו באותה קומה והן מהוות את אתר צריכה 44571, [נשוא הערר], בשטה של 213 מ"ר, רק יש חלוקה פנימית בשטת.י