החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 12 עד 20 נובמבר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| יט בחשון תשעה
14
מספר ערר: | 10:15 / *********
472
מספר ועדה: | 11077
בפני חברי ועדת הערר;
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: בנטוב - ישרד בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה מבלי להודות בטענות הצדדים ולצורכי פשרה בלבד, בגין מהצית מהתקופה שבמחלוקת ייאוחדו הנכסים לצורך החיוב לפי סעיף 1 לצו הארנונה. בגין המחצית השנייה החיוב יישאר על כנו.
החלטה זו ניתנת לאור הפשרה בין הצדדים והיא לא תוכל לשמש כעילה לטענה בגין חיוב בעבר או
בעתיד, והיא תחול רק על התקופה נשוא הערר.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד לוי "0 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברועויד אל שירל
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :יט בחשון תשעה
14
מספר ערר: | 11:58 / 140010724
מספר ועדה: | 11077
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: דרור יוסף
נ ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ 1
החלטה
לבקשת העורר הערר נמחק.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונוק כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
>
יו"ר: שמדלוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010471 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
1
העוררת: דוד מזרחי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
במסגרת הערר דנן משיג העורר על חיובו בתשלום ארנונה עירונית מתאריך 1.1.09 ועד ליום 3
טענות העורר
2
4
במסגרת הערר טוען העורר כי בתאריך 11.9.11 הוא זה שפנה אל המשיב בבקשה להסדיר את תשלומי הארנונה. לטענתו המענה שנשלח על ידי המשיב ביום 10.10.11 לא התקבל על ידו.
העורר טען, כי על אף האמור לא נשלחה אליו דרישת תשלום כלשהי ולכן דרישת התשלום שהתקבלה אצלו לאחר מכן, במטגרתה חויב בתשלום ארנונה מיום 1.1.09, צריכה להתבטל מהטעם שמדובר בדרישת תשלום רטרואקטיבי.
בדיון שקיימנו ביום 6.8.14 טען העורר בפנינו כי אינו חולק על סיווג הנכס, על גודל שטת הנכס ואף לא על העובדה כי הוא החזיק בנכס. הטענה היחידה אותה טען העורר הייתה כי לא נשלחה אליו דרישת תשלום ומשכך, יש לפטור אותו מתשלום ארנונה.
טענות המשיב
.5
במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי טענת העורר בדבר תיוב רטרואקטיבי אינה בסמכות ועדת הערר. נעיר כי בסיכומים מטעם המשיב צוין כי הערר כולו מתייחס לשאלת סמכות העירייה לתייב את העורר בארנונה באופן רטרואקטיבי לתקופח מיום 11.9.11 ועד ליום 3 ולא החל מיום 1.1.09.
לטענת המשיב, המקרה היחיד שבגינו ניתן לדון בעקיפין בחיוב רטרואקטיבי הינו כאשר ישנה מתלוקת בנוגע לתיוב השוטף וא ההכרעה בערר ביהט לשומה השוטפת תשליך גם על נכונות החיוב הרטרואקטיבי.
7 מעבר לכך טען המשיב כי העורר חויב כדין לנוכח ידיעתו המתמשכת על קיומו של חוב והימנעות ביודעין מהסדרתו. העורר אינו מכחיש כי קיבל התראות מהעירייה לכל המאוחר בשנת 2011 אולם בכל צאת הוא נמנע מלהסדיר את חובו.
8 המשיב טען כי חובת תשלום ארנונה חלה על מתזיק ממועד התזקה וכי מקרה גה הינו המקרה המובהק שבו ניתן להשית חיוב רטרואקטיבי, שכן העורר נהנה שנים ממגורים בנכס מבלי לשלם בגינו ארנונה כלל. זאת, תוך ידיעה ברורה על חובתו לשלם ארנונה והתעלמות מפניות העירייה בנושא. העורר אף אינו חולק כיום על נכונות החיוב ואף מביע נכונות לשלם.
9. בדיון שקיימנו הוסיף וטען המשיב בפנינו כי חובת התשלום נובעת מעצם החזקה בנכס
ובמקרה דנן היא אינה מוטלת בספק ומשכך, לאור העובדה שלכל הפחות בשנת 2011 העורר ידע על כך שהוא חב בתשלום, אסור היה לו להסתפק בפנייה לעירייה ולהימנע מהסדרת הנושא.
0. המשיב טען כי מדובר במקרה מובהק שאינו חוסה תחת ההלכות לעניין אי חיוב באופן
רטרואקטיבי.
1. עם זאת טען המשיב כי הוועדה מוגבלת בסמכותה לדון בערר רק לשנת 2014 ולא בהתייחס
לשנים שחלפו.
דיון והכרעה
2. הצדדים לא תלקו על העובדות הנדרשות להכרעה בתיק ערר זה. לבקשתם אפשרנו להם
להגיש סיכומים בכתב וחתיק בשל להכרעה.
3. העורר לא חלק על העובדה שהוא החציק בנכס בכל תקופת החיוב ואף מעבר לכך והטענה
היחידה שהועלתה מצידו היתה כל אין לחייב אותו עד למועד בו קיבל הודעת חיוב.
4. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס
הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע''מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)
8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי ''[...)מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...)/.
5. השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות הינה על כן מאבני היטוד של
החקיקה בתתום המיסוי המוניציפלי.
6. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992
7
.8
.9
.0
1
קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:
'(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים אונונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.
(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדבון סכומי האונונה הכללית.../
אין חולק כי העורר החציק בנכס בכל תקופת החיוב ומחוייב הוא בתשלום ארנונה בגין הנכס.
בכל הנוגע לחיוב הרטרואקטיבי, העורר עצמו פנה בעניין וה בשנת 2011 כך שגם מבתינתו, הוא היה מודע לחובת התשלום לכל הפחות ממועד גה ומחוייב בתשלום ארנונה.
בכל הנוגע לחיוב לתקופה מיום 1.1.09, בחוק לא הוקנתה לעירייה סמכות מפורשת לתייב בתשלוסם ארנונה רטרואקטיבי. עם ואת, ההלכה הפסוקה התירה לעיריות לעשות כן, אך זאת לא בכל מקרה שהוא, אלא רק תחת התקיימות נסיבות מיוחדות. שכן, כאשר מדובר בשינול רטרואקטיבי, ולא פרוספקטיבי, מתחזק מאוד אינטרס ההסתמכות והסופיות של הנישום.
רק במקרים חריגים תוכל הרשות להטיל מס ארנונה למפרע, כאשר חשיבות רבה תינתן לשאלה האם הטעות נגרמה בשל הטעייה מכוונת מצד האזרח. במידה והתשובה על כך חיובית, תקום בדרייכ ההצדקה להטלת חיוב רטרואקטיבי (ראו: רעייא 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית, (פורסם בנבו 20.6.10); עתיימ 255/07 איזוטופ בע'ימ נ' עיריית אשדוד, (פורסם בנבו 22.5.08).
בעניין עתיימ 2835/08 מעונות מכבי - בית בלב בע'יימ נ' עירית רמת גן, (פורסם בכבו), נקבע כי על הנישום ליידע את העירייה בכל שינוי בנכס ושלא לסמוך על הרשות כי תגלה את התוספות לשטת המחוייב בארנונה בעצמה. עוד נאמר באותו פסק דין, כי כאשר מדובר בטעות הנובעת מאל חיוב בגין שטחים המחוייבים בארנונה, מותר לרשות המקומית לבצע את החיוב, אף מספר שנים לאחור. תיקון טעות בשומה והתאמת הרישומים בספרי הארנונה למצב העובדתי, אינם בגדר הטלת מס, באורת רטרואקטיבי. כאשר המדידה החדשה מתבצעת לגבי אותה שנת מס, הרי שמותר לרשות לתקן את שומת הארנונה לאותה שנה, ואין מדובר בחיוב רטרואקטיבי.
בע''/א 4452/00 ט.ט מטכנולוגיה מתקדמת בע''מ נ' עירית טירת הכרמל, פייד נו(2) 773, התייתס כב' השופט אנגלרד לשאלת התוב הרטרואקטיבי בארנונה, תוך בחינת סמכותה של העיריה לתקן את החיוב בארנונה לגבי שנות מס קודמות. כבי השופט אנגלרד ציין, כל:
''אין בדין הוראות בעניין תיקון רטרואקטיבי של שומת הארנונה, כאשר מתברר שנפלה טעות בשומה המקורית...
למרות זאת, פתוחה בפני הרשות האפשרות לבצע שינוי בשומת הארנונה, וזאת בהתאם לעקרונות הכלליים בדבר שינוי החלטה מנהלית. הטעמים והשיקולים שיצדיקו שינוי בדרישת הארנונה יהיו דומים, אם כן, לטעמים המנחים בנוגע לשינוי של החלטה מנהלית ולשיקולים ולאינטרסים שעל הרשות לקהת בתשבון במקרה כזה... טעות של הרשות
המנהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך לגבי טעות בשיקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גס בטעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית ניתן לתקן או הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנטיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס ציבורי מ*וחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להיגרם לציבור נזק חמור... שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה באופן מהותי מחמת הטעייה או מרמה על ידי האזרח...".
2. ועוד נאמר באותו פסק דין כי, רשות מקומית, השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי
הארנונה, צריכה להביא בחשבון, הן את האינטרס הציבורי בגביית מס אמת והן את
האינטרס של הפרט:
*'בין השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן לגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבתיוב למפרע... לדעתי, בבלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של שינוי ארנונה...'/.
3, בענייננו ובשים לב לטיעון היחיד שהועלה על ידי העורר בדבר אי קבלת הודעת חיוב ובמקביל העדר הכתשה לההתזקה בנכס, נראה כי יהא זה נכון, הוגן וראוי כי השומה תתוקן והעורר יחוייב בתשלום ארנונה בגין מלוא התקופה על פי חיוב העירייה. העורר עצמו בחר להימנע מלהסדיר במשך שנים רבות את סוגיית תשלום הארנונה ואין חוא יכול לנהוג כך ולאתר מכן לבוא בטרוניה כלפי העירייה כי היא לא שלחה לו הודעת חיוב ומשכך הוא פטור מתשלום (רי האמור לעיל בעניין עתיימ 2835/08 מעונות מכבי - בית בלב בע"מ נ' עירית רמת גן, (פורסם בנבו)). נוסיף לעניין ּח כי גם הנישום, האזרח, מחוייב בתום לב ובהגינות כלפי הרשות המינהלית.
4
.5
.6
7
לעניין החיוב הרטרואקטיבי, טען המשיב כי מדובר בטענה שאינה בסמכות ועדת הערר ואף לא בטמכות מנהל הארנונה. אולם, הטענה עומדת בניגוד לאמור בהחלטת המשיב מיום 64 אשר דן בתקופת החיוב והחליט בסוגיה זו במסגרת ההשגה.
מעבר לכך, טענה בדבר הסמכות לתייב נישום באופן רטרואקטיבי צריכה להיבחן בהתאם לנסיבות העובדתיות של המקרה. כך למשל בענייננו, אין מתלוקת עובדתית בשאלת החוקה בנכס כאשר העורר כלל לא כפר בעובדה שהוא החזיק בנכט החל מיוט 1.1.09 ואף לפני כן.
משכך, עולה השאלה האם בנסיבות העניין אין המדובר במחלוקת הנוגעת לנושאים עובדתיים טכניים וברורים המצויה בסמכות המשיב. נפנה לעניין וה לאמור בבגייצ 764/88 דשנים וחומים כימיים בעי'מ נ' עיריית קרית אתא, פייד מו (1) 793, עמוד 799-800 :
'סמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת היא ומוגבלת
לנושאים עובדתיים, טכניים ברורים בלבד. לשאלות
עקרוניות *ותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת
הארנונה, סבירות גובה האונונה וכדומה, אין הוא רשאי
להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא
הו גם הדין לגבי סמכותה של ועדת הערר והשופט המחוזי,
שכן אלו מהוות ערכאות ערעור על החלטותיו של הנייליי.
בכל מקרה, לאור התוצאה אליה הגענו אין אנו צריכים לקבוע מסמרות בעניין הסמכות ואין בהתלטה זו בכדי לקבוע את גדר סמכותה של ועדת הערר בסוגלית התיוב הרטרואקטיבי. בין אס הטענה אינה בסמכות הוועדה ובין אס היא נמצאת בסמכותה, אנו סבורים כי בנסיבות העניין ובשים לב לטיעונים שהועלו על ידי הצדדים ולעובדות שאינן במחלוקת, דין הערר להידחות.
אשר על כן אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 12.11.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב
7 - 2 0
לףי/ר: עוייז אִמִיר לול חבר: דרי בשך גיו, רו"ח חברה: עו'//5 דם שסם הקלדנל לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140005410
בפני חברי ועדת ערל:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי
.10
העוררת: ישי בית-און חברת עורכי דין
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
הערר עניינו חיובי ארנונה בנכס המוחזק ע"י העוררת ברתי הברול 34 תל-אביב, הרשום בספרי העירייה כת-ן מס' 2000230821 בשטח של 361 מ"ר בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריסיי, להלן ייהנכסיי.
העוררת מנהלת משרד עורכי דין בנכס נשוא הערר.
העוררת מודה בסיכומיה כי משיקולים כלכליים בעיקר שכרה את מלא השטח של 361 מייר והשכירה חלקים הימנו לגופים נוספים כמו: טבעון, עו"ד מיכל מווּס, עו"ד שמואל פינקו.
אין חולק כי הערר בפנינו נסב על החלטת מנהל הארנונה מתאריך 22.5.2011 בו הודע לעוררת על סירוב המנהל לרשום כמחזיקים בנכס יידיירי משנהיי אשר שכרו מאת העוררת חלקים מתוך כלל השטח.
בהתלטתו נסמך המשיב על הקבוע בסעיף 327 לפקודת העיריות לפיה דייר משנה המחזיק בחלק מהנכס לא יירשם כ יימחזיקיי. רישום העוררת כמתזיקה בנכט מהיותה שוכר ראשי נותר בעינו.
המשיב ציין בפני העוררת כי על מנת לרשום שוכרי משנה בחלקים מתוך כלל הנכס, יש צורך שתהא הפרדה פיצית מלאה בין כל חלק וחלק וכמו כן יש להראות כניסות נפרדות לכל אחד מהמחציקים.
על אתר יאמר כי העוררת לא הציגה בפנינו חוזי שכירות בינה לבין יתר הגופים שפורטו לעיל.
גם לא בא כל מענה מצד העוררת מדוע לא פעלה לא אז, [שנת 2008], ולא כיום לתבוע את אותם מחציקים לשלם לידיה חלקם בארנונה, במיותד שכבר משנת 2008 ידעה את עמדת המשיב המסרב לרשוט את ייתר עורכי הדין,פינקו ומוזס, ששכרו הימנה חדרים במושכר.
יודגש כי העוררת צירפה לסיכומיה כנספת '*/א'' את תשובת המנהל מיום 3.8.2008 הימנה עולה כי העוררת סורבה, גם אז, לדרישה לפצל את הנכס המוחזק על ידה שכן דובר ביחידה אינטגרלית בעלת כניסה ראשית אחת כאשר חלקה מוחזק ע"י השוכרים השונים וחלקה מוחזק ע"י העוררת. כך צרפה העוררת לסיכומיה בפנינו כנספת '/ב'' עותק פנייתה לועדת ערר מלוס 22.9.2008
מעיון במכתב הנייל עולה כי העוררת אמנם המציאה למשיב חוזים עם אותם גופים, ברס כאמור בקשתה סורבה.
11
.2
.3
4
.5
6
7
9
.0
.1
.2
.3
צר לנו שהעוררת לא צרפה את החלטת הוועדה בראשות עו"ד יבין רוכלי מיום 5.3.2009 בערר 2008-098-072 שעניינו מענה לנספחים 'יאיי ו- ייביי כך שבבירור עניינה נדון אז בועדת הערר, ולא מצוי המידע בפנינו האם הגישה העוררת ערעור לבית המשפט המוסמך על התלטת הוועדה.
כנייל, בייכ המשיב לא עדכנה אותנו כי ניתנה החלטת ועדה וציינה בסעיף 4 לסיכומיה שהעוררת בתרה שלא לערער [אז] על התלטת מנהל הארנונה.
לבקשתנו ממזכירות הועדה נמצא תיק שנת 2008 שהעוררת הגישה, לרבות עותקים מחוזי השכירות שבין העוררת לבין עוהייד פינקו ומוזּס, וכן החלטת ועדת הערר מיום 5.3.2009
עיון במסמכי התיק מעלה כי העוררת בהסכמיה עם עוהייד הנייל, רשמה מפורשות שעלות השכירות כללה, בין היתר את הוצאות הארנונה. [נפנה לסייפת סעיף 2 להסכמי השכירות].
מיותר לציין כי החלטת הועדה מיום 5.3.2009 נראית בעיננו, כפי שעובדות המקרה דא לא הביאו לשינוי בהחלטת מנהל הארנונה, כך בענייננו לא מצאנו כי נפל פגם בהתלטת מנהל הארנונה.
כעולה מסיכומי בייכ המשיב בערר שלפנינו, נפנה לסעיפים 3 ו- 4 דשס, הרי שטענתה המקדמית שאין לחזור ולדון כעת בטענות נגד שנות מס חלוטות, הינה במקומה לאור סופיות השומוות שהוצאו דאז והפיכתן לשומות תלוטות שאין להתערב בהן.
מקובלת עלינו עמדת המשיב והסתמכותה על עמי/ן 1069-06-23 בולקינד ני עיריית ת''א-
יפו ויתר פסקי הדין שצוינו שם, שוועדת הערר כאן נעדרת סמכות עניינית לדון בשומות, עת בחרה העוררת שלא להגיש ערעור לבית המשפט המוסמך על ההתלטה הדוחה השגתה על חיובה בשנת 2008 ובשנים שלאחר מכן. בכך הופכת השומה לשומה תלוטה.
טיעון העוררת, לפיה הסכים המשיב לפצל נכס שהוחזק על ידה בכתובת משרדה הקודם ברחוב הארבעה 21 תייא אינה יכולה להוות ראיה שהמשיב טעה בערר לפנינו עת סירב לתלוקה. העובדות שהיו אצ אינן בפנינו ולא נוכל לקבל כראיה פיצול שם כמחייב פיצול גם כאן.
שיקולי המשיב בערר שלפנינו שלא לפצל את הנכס בין יתר המחזיקים, היא בשיקול דעתו וסמכותו ועל פי מצבו הפיזי של הנכס נשוא הערר ולא מצאנו לגופו של עניין שיש מקום להתערב בהחלטתו.
כאמור, בערר שלפנינו לא הציגה העוררת את חוזּי השכירות בינה לבין השוכרים. לא הוכח לנו מה היו מועדי השכירות, תנאי השכירות , מה היו ההסכמות החוציות בינה לבין השוכרים לעניין תשלום הוצאות צריכת החשמל, מים ניקיון וכוי. גס לא הוכח לנו מי שילם את דמי השכירות לבעלים, האם העוררת שילמה על מלא הנכס אותו שכרה או האחרים.
העובדה כי המצהיר מטעם העוררת השיב לשאלות היוייר כי הוא שחתם על החוצים עם עוהייד האחרים, באישור הבעלים והוא לא גבה דמי שכירות מהם או השתתפות בהוצאות התחזוקה, לא הוכתה במידה הנדרשת. זאת יאמר בוהירות מרבית שכן על סמך הראיות שבתיק ערר שנת 2008 מתגלית תמונה שונה לחלוטין. (ראה החלטת הועדה מיום 9 בסעיף 11. ]
בנטל להוכחת העובדות להכרעה בערר שלפנינו, לא עמדה העוררת וכל שמצאה לנכון היה לומר לנו כי החוזיסם נמסרו למשיב בשנת 2008.
כאמור תנאיהם היו עלומים בפנינו ורק מעיון בתיק ערר 2008-09-072 עולה תמונה ברורה שאינה מסייעת לעוררת כלל וכלל. אין אנו מקבלים את טענת העוררת שדי בהצגת
.4
.5
6
7
.8
.9
.0
.1
.2
.3
.4
החוזים בשנת 2008 כדי להוות ראיה על הכתוב בהם ומענה הולם לדרישת הפיצול.
העוררת משום מה נמנעה מלהציג בפנינו את החלטת ועדת הערר בענינו.
מעבר לנדרש נציין כי בשנים 2009 ואילך לא הוגש כל ערר על החלטות המשיב ולמעשה העוררת 'התעוררה' רק כעת לתקוף את החלטת המשיב שסרב לפיצול.
לגופה של החלטה ועל פי הממצאים העובדתייס כאן לרבות תצהירי התוקריס מטעם המשיב מר ליאור בארי וניר לוי, ועדותס בפנינו לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת המשיב.
התוקר ליאור בארי ערך ביקורת בנכס ביום 10.5.12 ; והחוקר ניר לוי ערך ביקורת בנכס ביום 10.5.2011
ממצאיו של התוקר ניר לוי ומעדותו לפנינו ומהמוצגים מש/3 ומש/4 מאשר מר לוי בזו הלשון: 'יבהתייחס לתמונות המסומנות מש/:3 ו-מש/4 שאתה מציג לי, אני מאשר כי זה צילום של הכניסה לנכס. 6 השלטים הממוקמים בצד שמאל של הקיר והם ממוקמים לפני דלת הזכוכית המהווה את הכניסה הראשית לכל הנכס.י
החוקר ליאור בארי רשם בתשריט שהוגש לנו, סומן בצבע ירוק, כי זּו הכניסה הראשית לנכס ומציין כי לדברי נועהי [עו"ד נועה טלבי) חמייצגת את העוררת, כל המחזיקים במתחם הנייל נכנסים דרך כניסה ואת בלבד. עוד נרשם כי חדר הישיבות סומן בצבע 'צהובי [ראה תמונה 99] משמש כחדר ישיבות לכל המחציקים.
אגב יוער כי לא חיה צורך להחתים את יועהי על מה שאמרה לחוקר ונרשם מפיה ע"י החוקר -וּאת כמענה לשאלת עו"ד ישי בית-און בתקירתו של העד.
כעובדה יודגש כי העוררת לא הוכיתה את הטענות כפי שהעיד עו"ד בית-און לפנינו לפיהן היו מצויים שטחים בהחזצקתם הבלעדית והייחודית של יתר המחזיקים כדוגמת מטבת אחד אשר שימש אך ורק את העוררת ומטבת שני ששימש אך ורק את עוהייד פינקו ומווס ומזכירותיהם. כך לא הוכח שהיו 2 חדרי מזכירות,שאחת שרתה את העוררת בלבד והשניה שרתה בלעדית את ליתר המחזיקים.
בהעדר תוצי שכירות רלוונטים, בין העוררת והמשכירים ממנה לרבות תשריט ייחודי מח מוקצה להם ומה לא- לא ניתן לקבל כעובדה מוכחת שמדובר בנכסים שניתן לפצלס פיזית, או שיש הפרדה פיוית ביניהם בפועל.
למעשה כל מה שמבקשת העוררת להכיר כאן בתלוקה רעיונית בין דיירי המשנה של העוררת אשר הוכח בפנינו, בין היתר, משתמשים בחדר ישיבות משותף, וקיימת כניסה אחת לנכס.
מוטל על העוררת נטל כבד יותר בהוכתת טענותיה, מקום שידעה כי ניתנה החלטה דומה בעינינה כאמור לעיל.
בעמייץ 137/07 רוסטוביץ גלעד ני עיריית תייא, נקבע בסעיף 14 לפסייד כך:
'יאני מקבלת את טענת המשיבה לפיה ''חלוקה לחדרים בנכס אינה הפרדה פיזית. הפרדה פיזית תוכר כאשר ישנן כניסות ויציאות נפרדות וכאשר אין אפשרות להיכנס מחלק אחד של הנכס לחלק אחר שלו, מבלי לעשות שימוש בדלת הכניסה של אותו חלק שאליו מעוניינים להיכנס. אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה דנן דלת כניסה אחת וכי יש מעבר חופשי בין החדרים דרך המסדרון''.
5. העוררת לא שכנעה אותנו כי הנכס נשוא הערר אינו מהווה מתתס אחד. ההיפך, כל השטח
הושכר ע"י העוררת בלבד והיא שערכה את ההסכמים בינה לבין ייתר המחציקים.
6. העוררת לא השיגה בפני המשיב על הצורך בהפתתת שטתים טכניים והעלתה את טיעוניה
כהרתבת חצית אסורה בעררה בלבד. ועדת הערר היא ערכאת ערעור על החלטות המשלב-
מנהל הארנונה בלבד ומשכך משלא נטענה הטענה בהשגה עצמה, לא ניתן לערער עליה בפנינו. התלטת המשיב נושאת תאריך 22.5.2011 מדברת בעד עצמה ומגלה שאין כל
החלטה לעניין שטתיט טכניים או שטחים משותפים.
7. לאור הראיות בפנינו הגענו למסקנה כי לא נפל פגם בהתלטת המשיב שלא לבצע חלוקת
בין העוררת לנישומים אתחריס ולהחלטה שהעוררת היא המחציקה בכל שטת הנכס נשוא הערר. עובדה היא שהעוררת עצמה השלימה עם התלטת ועדת הערר לשנת 2008 כך לא ראינו שהוגשו השגות בשנות המס 2009 - 2010 ועררה רק כעת על התלטתו.
סוף דבר
הערר נדחה.
בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את העוררת בהוצאות המשיב, למרות הדתיות שנתבקשו על ידה לאורך תקופה ארוכה.
ניתן היום, 13 בנובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עוייך יחודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול חברה: עו"ד"שירלי קדם
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ער 1: 140010606 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו'ייד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: אמיר פלדמן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ענינו של ערר זה נכס ברחוב עמרי 34 תל אביב ובו שטח המתויב כשטח מרפסת מקורה לפי שטח של כ 10 מ"ר.
העורר טוען כי השטת אינו בר תיוב בהיותו חלל הייכלואיי בין גג הבית לגג המשופע ואשר הגישה אליו מוגבלת לטענת העוררת לצרכי תחזוקה בלבד ועל כן מבתינת טיבו, מיקומו ומבנהו אין לחייבו בארנונה.
העורר טוען כי בשל גובה החלל ( 150 סיימ) לא ניתן לעשות בו שימוש פונקציונאלי ואף מפנה לשרטוט שצרף ומעיד על גובהו ומבנהו של החלל.
המשיב דוחה טענת העורר ועומד על כך שניתן לחייב הנכס שכן מדובר בנכס בנוי הנמצא בתוך לחידת הבניין.
בישיבת יום 13.8.2014 הופיע בפנינו העורר בעצמו ותזר על טענותיו, הוא אף הוסיף וטען כי במישור התכנון וחבנייה התבקש על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבנייה לקרות את השטח הזה ועל כן היד שביקשה ממנו לכסות שטת ה אינה יכולה לתייבו לשלם ארנונה לגביו.
מאחר והעורר לא היה מיוצג בדיון המקדמי אפשרנו לו לסכם טענותיו בכתב .
בסיכום טענותיו חזר העורר על טענותיו לפיהן מדובר בנכס שאינו בר חיוב שכן לא ניתן לעשות שימוש בנכס.
לאתר שבחנו את הנתונים שהוצגו לנו על ידי הצדדים, לרבות כתב הערר, כתב חתשובה, הצילומים, השרטוט שערך העורר והנספחיםט לכתבי הטענות, הגענו למסקנה כי לא ניתן לקבל את טענת העורר לפיה מדובר בנכס שאינו בר חיוב. אין מדובר ביתידה נפרדת מהמבנה או ביחידה שתוכננה בנפרד כי אם ביחידה שנוצרה בבניין ומשמשת את המחזיק גם אס מדובר בשימוש מוגבל.
סעיף 1.3.1. בי לצו הארגונה ברור ואינו מותיר שיקול דעת במקרה וה .
הוא קובע כי בשטח הבניין נכלל כל השטח בתוך יחידת הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר.
התרשמנו כי מדובר בשטח מתוך יחידת הבניין ולא בשטח נלווה או בחלק שאינו קשור ביתידת הבניין וזאת על אף טענותיו של העורר. העורר בעצמו מודה כי קיימת גישה לשטת ה אשר על אף גובהו ועל אף צורתו הבלתי רגילה משמש כמעבר לצרכי תתזוקה.
לא ניתן גם לקבל את טענתו של העורר לפיה יש להקיש מההסדר בצו הארנונה ביחס לפטור מחיוב יציע בבניין שאינו משמש למגורים . צו הארנונה (סעיף 1.3.1 יייא) מתייחס כאמור לייבניניס שאינם למגוריסיי ועל כן אין לגזור מכך גזירה שווה אלא להיפך.
לפיכך הננו דוחים את הערר .
בנסיבות העניין אין צו להוצאות
ניתן בהעדר הצדדים היום 17.11.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשליי - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יחית: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ויד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
. תאריך :| כד בחשון תשעה
/ 114
מספר ערר: | 09:12/ 140008115
מספר ועדה: | 11079
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: ברית טרומפלדור בארץ ישראל
-נ ג ד -
מנהל הארנוגה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
נכס מספר 2000188836 יהיה פטור מארגונה לפי סעיף 5 ג ה 7 לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) (1938) להלן פקודת הפיטורין.
נכס מספר 2000188761 שטח של 40 מ"ר יחויב בסיווג בגיינים שאינם משמשים למגורים ויתרת השטח תהיה פטורה בהתאם לסעיף 5 ג ה 7 לפקודת הפיטורין.
תוקף הסדר זה החל מיום 1.1.13, מובהר כי היה והעוררת תקבל פטור ממשרד הפנים לפי סעיף 5 " לפקודת הפיטורין יחול הפטור מיום תחולתו בהתאם להחלטת משרד הפנים גם אם יתייחס הפטור לתקופה נשוא ערר זה.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
02 | 1 /
יו"ר/עו"ד (צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ען"ך טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009766 שליד עיריית תל אביב- יפו
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו'/ד גדי טל
העורר: ניסים סמו
בנגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
עניין לנו בערר שהגיש העורר כנגד החלטת מנהל הארנונה להסב החיוב ביחס לנכס ברחוב הגדוד העברי 36 א תל אביב לתקופה המתתילה ביום 1.6.2000 ועד 28.2.2002 ,
החיוב הוסב על שמו של העורר בעקבות החלטת ועדת הערר בתיק 140007243 בענייין של העוררת יפה חנוכוב. (להלן :התלטת ועדת הערר בעניין יפה חנוכוביי) .
העורר הגיש השגה על החיוב ומנהל הארנונה השיב לו כי פעל בהתאם להחלטת ועדת הערר הנייל אשר קבעה כי הגברת יפה חנוכוב אינה המחזיקה בנכס בתקופות הרלבנטיות ולפיכך בעל הויקת הקרובה ביותר לנכס, חיינו ,הבעלים, חויב בארנונה בגין אותה תקופה.
בטרם יידון ערר זה לגופו של עניין עלינו להכריע בטענות המקדמיות של המשיב לפיהן עילות הערר נמצאות מחוץ לגדר סמכותה של ועדת הערר כפי שנקבעו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 . (להלן : יחוק הערריי)
העורר כאמור מלין לא רק על התיוב בארנונה בתקופה שבמחלוקת כי אם גס ביחס לתיוב רטרואקטיבי החל משנת 2000 .
המשיב טוען כי טענות כנגד חיוב רטרואקטיבי ו/או התיישנות החיוב הינן טענות שוועדת הערר אינה מוסמכת לדון בהן.
עוד טוען העורר כי מנהל הארנונה קיבל למעשה את טענות העורר שכן לא התייתס בתשובתו להשגה לגופן של הטענות ו/או לא העלה בתשובתו להשגה את טענותיו המקדמיות כפי שעלו בכתב התשובה לערר ועל כן דין ההשגה להתקבל.
המשיב טוען בעניין אה כי לא קיימת סנקציה חוקית המבססת את בקשתו של העורר לקבל את ההשגה בשל פגם במידת הפירוט בתשובת המשיב. עוד טוען המשיב כי מנהל הארנונה אינו חייב להתייחס בתשובתו לנימוקיס משפטיים כי אם לעובדות ולפרטים טכניים בלבד. ככלל טוען המשיב כי מרגע שמנהל הארנונה השיב להשגה במועד , הרי שאין עוד מקום להפעיל את הסנקציה החמורה הקבועה בחוק ואשר קובעת כי דין ההשגה להתקבל בהיעדר תשובה ממנהל הארנונה.
(סעיף 4 בי לחוק הערר).
עוד טוען המשיב בסיכומיו כי למעשה לא הייתה בפני מנהל הארנונה השגה שכן השגח ניתן לחגיש בעילות המנויות בתוק הערר ואילו העורר מבסס את השגתו על נימוסים משפטיים אשר אינם בסמכותו של מנחל הארנונה ו/או ועדת הערר כמו חיוב רטרואקטיבי ו/או התיישנות.
לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו , כתב התשובה על נספתיו , פרוטוקול הדיון המקדמי ,סיכומי הצדדיטם והחלטת ועדת הערר בעניין יפה תנוכוב הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות על
הסף מהטעמים שיפורטו להלן:
אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחס לכך שמדובר בחיוב רטרואקטיבי. חיוב העורר בארנונה לתקופה נשוא המתלוקת בא לעולם בעקבות החלטת ועדת הערר בעניינה של יפה חנוכוב.
אה המקוסם לציין כי בכתב הערר מתייחס העורר בלשון רפה בלבד לשאלת והות המחזיק בנכס בתקופות שבמחלוקת או ביחס לממצאי ועדת הערר כפי שבאו לידי ביטוי בהתלטת ועדת הערר בעניינה של יפה תנוכוב.
בטרם הכרענו בעניין הטענות המקדמיות עיינו בפסקי הדין אליהם הפנה העורר ביחס לסמכותה של ועדת הערר בכלל ובעניין המגמה השיפוטית כפי שעולה מפסקי הדין אליהם הפנה בייכ העורר ואשר מחייבת להרחיב את היקף סמכויותיה של ועדת הערר.
לא מצאנו בפסקי הדין האלה הסמכה או הרשאה לוועדת הערר לדון בטענות אי חוקיות חיוב ו/או טענות כדוגמת התיישנות החוב.
אכן, במקומות שונים הביע בית המשפט את דעתו כי אין לצמצם את סמכויותיה של ועדת הערר ואף כי יש להרחיב את חיקף פעולותיה , בעיקר אמורים הדברים במקרים בהם במקביל לבירור העובדתי עלו גם שאלות משפטיות.
אין וה המקרה שבפנינו. בתי המשפט בפסקי הדין אליהם מפנה העורר מדברים על סמכות בדיקה מקיפה של ועדת הערר. הערר כפי שהוגש במקרה זה יקום וייפול על פי ההכרעה ביחס לחוקיות החיוב ולא ביחס לבדיקת הממצאים העובדתיים . לא מצאנו אסמכתא או פסיקה המקנה לוועדת הערר סמכות לדון בטענות כגון דא.
עמייג 67598-10-13 מאת אלבעיס ואחת ניהול בע'/מ כ עיריית תל אביב, עליו מצביע בייב המשיב בסיכומיו מיטיב לסכם את הסוגייה המתוארת לעיל וחור על פסיקה קודמת הקובעת את גדר סמכויות מנהל הארנונה וכפועל יוצא מכך באילו עילות רשאי המשיג לפנות למנהל הארנונה ועל מה צריך מנהל הארנונה להתליחס בתשובתו.
משאלה חט פני הדברים ברור כי העורר מבסס את הערר על הטענות הנוגעות לחיוב רטרואקטיבי פסול ו/או חיוב שהתיישן ו/או טענה לפיה דיו ההשגה להתקבל בהעדר התייחסות לנושאים אלה בתשובת מנהל הארנונה. עולה מכך כי העורר אינו טוען לאחת העילות בהן הוסמכה על פי חוק הערר ועדת הערר לדון ולהכריע כדוגמת : טענת איני מחזיק או טעות בסיווג.
ועדת הערר מוסמכת לדון בטענות הקשורות בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות אולם דיון כזה נעשה אגב דיון והכרעה בטענות של נישום שטוען איני מחזיק וכך נעשה בעת הדיון בעניינה של העוררת יפה חנוכוב.
לא מצאנו כי מנהל הארנונה טעה בנסיבות המתוארות לעיל כאשר בחר שלא להתייחס בתשובתו לפניית העורר הנוגעת לטענות ביחס לחיוב רטרואקטיבי פסול ו/או התיישנות .
בסעיף 3 לתשובת מנהל הארנונה מיום 9.10.2013 מציין מנהל הארנונה כי התלטתו היא פךל החלטת ועדת הערר בעניין יפה חנוכוב והוא פועל על פיה. בכך למעשה השיב מנהל הארנונה גס לטענות בדבר אי חוקיות החיוב.
הכתובת לבירור הטענות המשפטיות של העורר בעניין ה אינה ועדת הערר.
ועדת הערר סיימה את מלאכתה בשעה שביררה את העובדות הנוגעות לשאלת התוקתה של יפה חנוכוב בנכס בתקופות הרלבנטיות לערר זה.
ממילא , לא הביא העורר בהשגה ו/או בכתב הערר עובדות חדשות אשר יש בהן בכדי לשנות מהתלטתה הקודמת של ועדת הערר.
גם אם היה מקום לדון בטענותיו של העורר כנגד המתזיקה יפה חנוכוב הרי שאין לקיים דיון שכוה בפני ועדת הערר כי אס הערכאה המתאימה לכך במישור האזרחי.
מנהל הארנונה לא שגה בעת שהשית את התיוב על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
באשר לשאלת חוקיות החיוב , או התיישנות התיוב, הרי שאין ועדת הערר מוסמכת לחוות דעתה בעניין זה ו/או לדון בסוגיה זו.
אשר על כן הננו מקבלים את הבקשה לדחייה על הסף של הערר.
לא מצאנו מקום לתייב את העורר בהוצאות במקרה זה.
ניתן והודע בהיעדר הצדדים.
ניתן בהעדר הצדדים היום 17.11,2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחלייס (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין
בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטי תר האינטרנט של המשיב.
ירייר:'ען'/ך אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר-עוש גדי טל
קלדנית: ענת לוי
זעדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כד בחשון תשעה
14
מספר ערר: | 11:59 / 140011282
מספר ועדה: | 11079
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר: שאלתיאל יעקב
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בכפוף להצהרות העורר ניתן תוקף החלטה להסדר לפיו הערר התקבל חלקית באופן שיינתן פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש מיום 1/5/14 ועד ליום 31/12/14, אלא אם יחול שינוי במצב הנכס או אם יחול שינוי בהחזקה או בבעלים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארקנה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
|
יו"ר: עו"ד צדוק/09-* חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר/עו"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
י שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | כו בחשון תשעה
14
מספר ערר: | 12:59 /140011179
מספר ועדה: | 11081
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר: כהן אברהם
-נ ג ד-+
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ויר 3 הרא אמור
בר: עו"ד ריחאן סעיד
ב
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : כו בחשון תשעה
14
מספר ערר: | 13:22 / *********
מספר ועדה: | 11081
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר: בשרן בניה זהות *********
-נ ג ד -
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
לאחר שקראנו את כל הטענות הכתובות של הצדדים, את הדיונים שנערכו לפני מותב אחר, ולאחר
ששמענו את הצדדים היום, אנו מחליטים כדלקמן:
1. העורר יקבל השלמת פטור בגין נכס ריק עבור 18 מ"ר לתקופה של 11/9/13 ועד ליום 30/11/13.
2. העורר יקבל פטור לפי סעיף 330 לנכס שאינו ראוי לשימוש מיום 1/12/13 ועד ליום 31/1/14.
אין צו להוצאות.
נית| והודע בהעדר הצדדים היום 19.11.2014.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.11.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטב זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד גְבָא אהוד לש סעיד
, ש
לקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140009447 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: אביליטי תעשיית מחשבים ותוכנה בע"מ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
ביום 12.9.13 הגישה העוררת ערר על החלטת המשיב מיום 30.7.13 שדחה את ההשגה שלה. בכתב התשובה, המשיב העלה טענה מקדמית בדבר איחור במועדים להגשת השגה
העובדות וטענות הצדדים
1. העוררת מחזיקה בנכס מס' 2000198908 המצוי ברחי יד חרוצים 14 בשטח של 800 מ"ר,
אשר סווג ע"י המשיב כייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי. [לחלן יהנכסי].
2. ביום 6.1.13 ניתן לעוררת פטור מתשלום ארנונה לתקופה שבין 25.12.12 ועד ליום
3, כנכס ריק שאינו ראוי לשימוש, עקב שיפוצים שבוצעו בנכס.
3 ביום 8.7.13 פנתה העוררת בהשגה, לשיטתה, לגבי שני עניינים :
א. העוררת השיגה על משך תקופת הפטור ומבקשת להאריכה בעוד חודש ימים, עקב
התארכות השיפוצים ;
ב. העוררת מבקשת כי סיווג הנכס, נוכח השימוש שלו לייייצור ופיתותח מוצרים
ביטתונייםיי, ישונה מייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחחר...'י לייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי.
4. המשיב משיב לעוררת ביום 30.7.13 כי הוא אינו רואה בפנייתה של עוררת מיום 8.7.13
השגה כדין, משום שהמועד התוקי להגשת השגה עבר זה מכבר.
5. לגופו של עניין, המשיב דוחה את בקשת העוררת להאריך את הפטור באופן רטרואקטיבי
עד ליום 28.2.13, וכן הוא דוחה את בקשתה לשינוי סיווג, ומותיר אותו בתעריף של ייבנייניס שאינם משמשים למגורים ...*.
6. ביום 12.9.13 הגישה העוררת ערר על החלטת המשליב המפורטת לעיל, ובה היא חוגרת על
טענותיה.
7 בתשובה לערר, המשיב טוען שהועדה אינה מוסמכת לדון בערר מהסיבה שהעוררת איחרה בהגשת ייהשגהיי כמשמעותה בסעי 3(א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו 1976, הקובע כי יימי שתויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשלג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה.... יי
8 ביום 26.2.14 נערך בוועדה דיון מקדמי, שבסופו היא דחתה הסדר דיוני שהצדדים הגיעו אליו לדון בטענות לגופו של עניין, והחליטה להקדים ולהחליט בטענה המקדמית.
דיון
9. מהתומר שהוצג לוועדה עולה, כי העוררת השיגה ביום 24.6.13 על תשובת המשיב מיום
3, משמע תודשים ארוכים לאחר קבלת תשובת המשיב.
0. כאמור, הדין מחייב יימי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום
קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה.....
במקרים תריגים, בהם ניתן טעם משכנע לאיחור קצר, ניתן להקל עס משיג ועורר, אך במקרה דנן, האיחור ארוך ולא ניתן לו כל טעם מניח את הדעת.
מסקנות
1. משכך, אנו סבורים שראוי לקבל את הטענה מקדמית של המשיב, ולדחות את הערר. עס
צאת, אין בכך להביע מטעמנו על סיכוייו של ערר אם יוגש לגבי הטענות שהועלו לגופו של הסיווג.
לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע ביום 19.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לטסעי '3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 יום מיום מסירת
ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האלנטרנט של המשיב.
וייד ריחאן סעיד
כו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 4
שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס': 140007856
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העוררים: ליבו חנה, ליבו אברהם עזר
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
ביום 7.10.13 קבלנו החלטה לדחות את הערר מהטעם שלא הוגש תצהיר עדות ראשית במועד.
לבקשת הצדדים ביטלנו, באופן חריג את ההחלטה, לאחר שהם הודיעו על כוונתם למצות הליכי משא ומתן.
המשא ומתן בין הצדדים לא צלח. ביום 30.9.14 החליטה הועדה לקבוע את התיק להוכחות, וכי על העוררת להגיש תצהיר עדות ראשית 45 יום מיום 30.9.14.
ההחלטה נמסרה לב"כ העוררת שנכח בדיון ואף נשלחה בפקס' לעוררת.
למרות זאת, לא הוגש עד היום 19.11.14 תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת.
אנו מהליטים לדחות את הערר, ומטילים על העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 400 ₪.
ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 19.11.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעוך לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה. = /
% /
יו"ר: ען"ד גרא אחוד חברָ: עו"ד ריחאן סעיד חבבר:\רו"ח אלרון יצחק
/ שם הקלדנית )ענת לוי
2 בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140009138 . כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140010978
בפני חברי ועדת הערר+
יו'יר: עו"ד אהוד גרא
תבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: בי. מוס ייצור ושיווק בע"מ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו,
החלטה בעררים
בללי
1. עניינס של העררים הוא תיובי ארנונה בשתי שנים בגין נכס המוחוק על ידי העוררת
ברחוב מנורת המאור 4. מספר הנכס הוא 2000396949 ח-ן לקות 10631636, ושטחו 161 מייר.
2. שני העררים מתייחסים לאותה מתציקה, בגין אותו נכס והמחלוקות בעררים דנן הינן
זהות. לפיכך ובהסכמת הצדדיסם העררים אוחדו ויידונו יחד.
טענות העוררת
3. עיקר טענתה של העוררת הוא, כי שגה המשיב עת סיווג את הנכס נשוא העררים
כיימשרדיסיי. לטענתה, הפעילות המתקיימת בנכס הינה פעילות התואמת את הסיווג ייבית מלאכה/ תעשליהיי.
4. לדבריה, הנכס משמש לפיתוח וייצור ייפטנטיםיי מנייר וכוללים פעולות של חיתוך, קיפול,
הדבקות, בדיקת טיב, עיטוף ואריזה. עוד נטען בערר, כי בנכס עומדות מכונות לחיתוך נייר, סוגי ניירות.
5. עוד נטען, כי העוררת עומדת בכל המבחנים שנוצרו מכוח הפסיקה, ואשר באים לבתון אם
פעילות מסוימת המתקיימת בנכס נופלת בגדר הגדרה של יייצוריי או של ייפעילות ליצורית'י.
-
| וגו
.6
עוד נטען, כי המשיב שערך ביקורת בנכס נוכת בעצמו כי במקום קיימות עמדות גרפיקה, עמדת חיתוך, עמדת קיפולי נייר ואריאה, ומשכך יש לסווג את הנכס כמלאכה / תעשייה.
טענות המשיב
7
.10
1
.2
.3
4
.5
המשיב טוען מצידו, כי על אף שבעבודת העוררת כרוך אלמנט מסוים של חיתוך וקיפול, לא ניתן לומר כי מדובר בפעילות ייצורית, ומשכך, לא ניתן לטווג את העוררת בסיווג של מלאכה/ תעשיה. ואת במיוחד לאור ההבהרה שהתווספה לצו הארנונה בסעי 3.2 [סיפא]:
ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבוות משרדים, שירותים ומסתר.יי לשיטת חמשיב, פעילות העוררת נוטה לכיוון שירותי - מסתרי.
לסיכום נטען כי ייהעוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכית שעיקר פעילותה הוא בייצוריי.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וביום 12.3.14 נחקרו על תצהיריהס.
בחקירתו ציין מנכ"ל העוררת, בין היתר, כי ייאנו קונים חומר גלס, שולתים לבית דפוס מאוד איכותי, אז הנייר המודפס, היריעות מגיעות אלינו. אנחנו בנכס, חותכים, מקפלים, אורזים ושולחים. אנו מומחים לחיתוכים מיוחדים, הדבקות מיוחדותיי. מאידך, הוא הצהיר גם כי ייההדפסות נעשות בבית דפוסיי, ייאחד העובדים שלי הולך להשגית בבית דפוסיי,
הוקר מטעם המשיב הצהיר בעדותו כי יינשים עסקו שם בקיפול, במארזיס או משהו כזה..."
הצדדים הגישו את סיכומיהם לוועדה.
עיינו בכל התומר שהוגש לנו והגענו לכלל מטקנה כי דין העררים להתקבל.
נוכחנו לדעת, כי בנכס מתבצעת גס פעילות עסקית אומנם, אולם מתבצעת שס גם עבודת כפיים של ממש, לרבות עם מכונות. עיינו גס בנספח ג' לתצהיר עדות ראשית של מנכ"ל
העוררת, שבו מפורטים שמות העובדים בנכס, והוצהר שס כי רובם הס עובדי ייצור.
השתכנענו כי במקום מתבצעת פעולת חיתוך, קיפול ואריוה. אומנם נכון שהמקום שאין מדובר במפעל עתיר שטח, אולם בהחלט ניתן ללמוד גס מדות הביקורת שאוזכר בהחלטת המשליב מיום 12.6.13 [נספח אי לערר], שם נכתב כי: 'יבביקורוּת שערכנו בנכס נמצא כי בנכס נמצאו משרדי ניהול, ועמדות גרפיקה, עמדת חיתוך, עמדת קיפולי נייך ואריזה.?
6. בסעי 11 לסיכומי המשיב, הוא טוען כי ייאין מתלוקת כי בנכס מתקיימת פעילות של
קיפול וארית המוצרים ואף חיתוכם ואכן זה סוג של עבודת כפיים. יחד עם ואת, המשיב יטען, כי אלמנט העבודה הפיוּית הינו הנדבך המרכוי בהגדרה, ואילו בעבודתה של העוררת אלמנט העבודה הפיוית אינו האלמנט העיקרי! האלמנט העיקרי הינו פיתוח המוצרים על ידי ביצוע עבודת גרפיקה, והדפסת המוצר אשר מתבצעת מחוץ לנכס נשוא הערר."
7. איננו מקבליט את מסקנתו זו של המשיב. אילו היינו מבודדים את פעולת התיתוך של
הנייר, את פעולת הקיפול ואת פעולות האריזה, היינו נשארים עס משרדי המנהל והמזכירה בלבד.
8. נוכח כל האמור לעיל, השתכנענו כי בנכס מתקיימת פעילות העונה על הגדרת בית
מלאכה, ולפיכך אנו קובעים כי דין העררים להתקבל, ויש לסווג את העוררת בסיווג בית מלאכה.
9. בנסיבות העניין, איננו מחייבים את הצדדים בהוצאות.
ניתן והודע ביום 19.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת.
לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת
ההתלטה.
בהתאט לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.
לףייר 21 א אהוד וייח אלרון יצחק
קלדנית : ענת לוי
\ /
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס': 140010336 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העורר: צבי קפלן, עו"ד [בעצמו]
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו,
החלטה בערר
מבוא
1. הערר הוגש על התלטת המשיב לתייב את העורר בארנונה על נכס ברח' דניאל פריש 4 [או
6 כפי שמצוין בחלק מהמסמכיט בתיק] הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000221329 [ח-ן לקות 10163919].
טענות העורר
2. בערר טוען העורר שאין לתחייבו בתשלום ארנונה בגין שטח של משרד לעריכת דין שמתנהל
מתוך דירת המגורים שלו, כפי שקבע המשיב. ייהמשרדיי לטענת המשיב הינו בשטת של 7, ואילו לטענת העורר שטחו 19-23 מ"ר בלבד.
3 לפיכך טוען העורר כי יש לסווג חלק מהנכס בסיווג יימגוריסיי.
4. בנוסף, העורר מעלה טענות בגין פגיעה בזכויותיו כפרט, כאורח, וטענות אחרות.
טענות החמשיב
5. חמשיב העלה בתשובתו טענה מקדמית והיא שיש לדחות על הסף את הערר מהטעם
שהוגש באיתור.
6. לגופו של עניין, המשיב טוען כי לא ניתן לאמוד את מצב הנכס ואת שטח המשרד בעת
הזו, מאחר ובשנת 2014 בוצעו מספר ניסיונות לבקר בנכס, ללא הצלחה, , נוכת סירובו
של
של העורר לאפשר זאת. לפיכך נטען, כי למשיב לא נותר אלא להסתמך על ביקורות שנערכו בשנים קודמות, ולחייב את הנכס בארנונה על סמך הרישומים שיש ביד המשיב.
דיו
7 תחילה נידרש לטענת הסף שהעלה המשיב. תשובת המשיב נשלחת לעורר ביום 2.2.14.
חוקה עובדתית שלא נסתרה היא שהעורר קיבל את התשובה במועד סמוך למועד המשלוח שלה.
8 הערר הוגש רק ביום 26.3.14.
9 בכתב הערר ציין העורר כי תשובת המשיב התקבלה אצלו ביום 27.2.14. פרט לאמירתו או, העורר לא הציג כל אסמכתא לכך.
0. איננו יכולים לקבל את גרסתו וו של העורר. ברגיל, דבר דואר מגיע לנמענו בתוך מספר
ימים. לדעתנו, אין וה סביר כי תשובת המשיב שנשלחה ביום 2.2.14, והגיע אל העורר רק ביום 27.2.14.
1. כפי שהחלטנו לא אחת, וועדה זו אינה מוסמכת לדון בעררים שהוגשו באיחור. במקרה
דנן אין ספק שהערר הוגש באיתור. האיחור לא נומק בפנינו ואף לא נתבקש ליתן ארכה.
2. לפיכך, אנו קובעים כי העורר לא עמד במועדים הקבועים בחוק להגשת ערר ויש לדתחות
את הערר על הסף.
3. לדעתנו, גם לגופו אין לערר על מה לעמוד. בערר מוצגות שתי שאלות עיקריות :
א. האם העורר מקיים משרד לעריכת דין בתוך דירת מגורים! ואם כן;
ב. מהו שטח המשרד ?
4. אין מתלוקת שהעורר מקיים בביתו גס משרד לעריכת דין. גם עיון באתר אינטרנט של
לשכת עורכי הדין, שהוצג במהלך הדיון מעלה כי העורר הינו עורך דין שמנהל את משרדו בנכס נשוא הערר.
5. מהו אט כן, שטח המשרד שבנכס! ראשית נוּכיר, כי לדברי העורר, הנכס הוא אחת
מדירות המגורים. בנוסף נציין כי בביקורות קודמות מצא המשיב כי השטח עומד על 57 מייר. העורר חולק על קביעה זו.
6. מעיון בתיק הערר אנו למדים, כי במהלך שנת 2014 נעשו לא פחות מחמשה ניסיונות
לערוך ביקורת בנכס, על מנת לבדוק את השימוש שנעשה בו. כל הניסיונות כשלו, בעטיו של המשיב.
7. משכך, ומאחר שהעורר מסרב ליתן למשיב להיכנס לנכס, ובנוסף הוא גם לא הציג כל
ראיה הסותרת את הנתונים שיש בידי המשיב ביחס לשטת הנכס ולשימוש בו, לא הותיר העורר ברירה אחרת למשיב, אלא לחייב את שטת המשרד בארנונה בגין 57 מ"ר.
8. אנו לא מצאנו כל פגם בהחלטת המשיב, ומשכך, הערר נדחה בוה לא רק על הסף אלא גם
לגופו.
לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר. בנוסף, נוכח האיתור בהגשת הערר ומניעת הביקור בנכס, אנו מתייבים את העורר בתשלום הוצאות בסך 2,000 ₪.
ניתן והודע ביום 19.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדיט זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת תוך 45 יום מיום מסירת
ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
קגדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140007995 , כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מט' 140008286
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: אינטר - צ'ק (וינבאום רציף 1993) בע"מ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו,
0
החלטה בעררים
בללי
1. בהחלטה זו איחדנו את הדיון וההכרעה בשני עררים, לשנים 2012 ו-2013. ההחלטה תחול
גס לשנת 2014, לגביה לא יוגש ערר.
טענות העוררת
2 העוררת הגישה ערר לשנת 2012 על התלטות המשיב בהשגה שהגישה ביחס לנכסי
העוררת ברחי יצתק אלפסי 2 [להלן יהנכסי] המשיב כמפורט בערר:
* יחידה א' - ח-ן 10333273 -- בית דפוס בשטח 201 מ"ר;
ג( + יחידה בי - ח-ן 10333284 - משרדים בשטח :8 מ"ר;
> *חידה גי - ח-ן 10421756 -- משרדים בשטח 90 מ"ר;
> :חידה די - ח-ן 10604009 -- משרדים בשטת 169 מ"ר.
3 לטענת העוררת יחידות אי, בי, ודי משמשות ביחד ובמשולב כבית דפוס, ו'י/אין לבצע פיצול מלאכותייי שלהן. העוררת מנמקת בהרחבה את טענתה זו.
4. בנוסף טוענת העוררת [כתב הערר בסעי 22 ואילך] כי הפיצול טומן בחובו חיוב
רטרואקטיבי אסור. העוררת מנמקת בהרתבה גס את טענתה זו.
5. ביחס ליחידה בי טוענת העוררת [שס בסעי 32] כי זו יחידת מגורים לכל דבר, והיא עוררת
על סיווגה כמשרדים.
תשובות המשיב
6. המשיב מצידו ביקש לתזור ולדחות את טענות העוררת.
7 בין היתר הוא טען כי ההשגה, למצער לגבי שלוש מארבע היחידות, הוגשה באיחור, כי וועדה וו אינה מוסמכת לדון בחוקיות התיוב. וכי בנכס מתבצעת פעולה של הדפסת שיקים לפי הומנה, שרק חלקה [בקומת הקרקע באמצעות מכונה אחת] הוא פעולת הדפסה ועוד.
8 הטענה על כך שיש לסווג את יחידה די כדירת מגורים נדחתה על יסוד ממצאים עובדתיים של המשיב. בסיכומיה תורה בה העוררת מתביעתה וו. היא הסבירה שהנכס שימש למגורי המנהל בעת ההקמה, אך לא עמדה עוד על תביעתה. היא בקשה שגם נכס זה יסווג כבית דפוס.
בירור הערר
9 ביום 13.5.13 התקיים דיון מקדמי בערר. בסיומו החליטה הוועדה לקלים בו שלב הוכחות.
0. ביום 23.5.13 החליטה הוועדה לאחד את העררים לשנים 2012 ו-2013.
1 כפי שפורט בסעי 1 לעיל, התלטתנו וו תחול גס על שנת 2014, לגביה לא יוגש ערר.
2 לאחר עיכובים הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, וביום 8.1.14 נתקרו המצהיריס בפני הוועדה.
דיון ומסקנות
3. לאחר ששקלנו את מכלול העובדות שהוצגו בפנינו, את התצהיריס ואת תשובות
המצהיריס בחקירה, את הסוגים השונים של נכסים וסמליהס, החלטנו לקבל את הערר ולחורות למשיב לסווג את הנכס על כל חלקיו כבית דפוס.
4. לאחר שמיעת חקירות נגדיות קצרות, השתכנענו שכל השימושים של הנכס בכל חלקיו
מהווים מכלול אחד שנועד לבצע ולשרת את פעילות הדפוס המתמתית והמשוכללת שמתבצעת בו. במקביל השתכנענו בכך שלנכס אין כל שימוש אתר מלבד הפקת מוצרי דפוס וכל מה שמשרת אותה.
5 כשם שלא יעלה על הדעת לפצל מפעל תרופות הומוגני בגלל שיש בו משרדים, מחלקת הזמנות ומחסנים, בנוסף לאולמות ייצור, כך אין מקום לפצל את בית הדפוס שלפנינו.
6. קבלת הערר מייתרת את הצורך לקבל החלטה בשאלת הרטרואקטיביות.
לסיכום, אנו מחליטים לקבל את הערר ללא צו להוצאות, ולהורות שהנכס יסווג כבית דפוס בגדר הגדרת ייבתי מלאכהיי. התלטתנו וו תחול על השנים 2012, 2013 ו-2014 .
ניתן והודע ביום 19.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וּאת תוך 45 <ום מיום מסירת
ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
אהוד חבר/ עוי/ד ריחאן סעיד
אלרון יצחק
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מסי 140009110 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערך:
לוייר: עו"ד אחוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רויית יצחק אלרון
4
העורר: דרי אלי מאיר ת.1. *********
- נגדה
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
הערר הוגש על החלטת המשלב לחייב את העורר בארנונה על נכס ברת'י בוגרשוב 30 [פינת תובבי ציון] הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000100857 [ח-ן לקוח 10127775] בשטת של 60 מ"ר.
העורר הינו רופא שיניים אשר מנהל בנכט את מרפאת השיניים שלו.
הערר הוגש ביום-8.7.13 על תשובת המשיב שניתנה ביום 12.6.13 והועברה לעורר ביום 3
טענות העורר
העורר טוען בערר כי הוא פרוד מאשתו, ועל כן משתמש בנכט ישימוש מעורבי המותר לפי הדין: גם למרפאת שיניים, וגם למקום מגוריו של העורר. משכך, מבקש העורר כי החיוב יפוצל ל-30 מ"ר מרפאה, ו-30 מ"ר מגורים.
נטען, כי העורר מתגורר דרך קבע בתלק מהנכס, ועל כן, יש לחייב תלק זה בסיווג של יימגוריטיי. להוכחת טענתו, העורר אף צירף פסק דין בגין שימוש חורג בניגוד להיתר בנייה [עפא 080219/03 (מחוצי תל אביב) בערעור על הכרעת הדין בת.פ 01/00/0007572 בית משפט לעניינים מקומיים] שבו פסקה כבי השופטת עינת רביד כי חיא מאמינה שהנאשם [העורר בעניינינו] עושה בנכס שימוש מעורב ולא שימוש ייתודי למרפאה.
העורר טוען כי לאחר סיום ההליך המשפטי בשנת 2005, החליט מנהל מתי בחינת חיובים [טעי 12 לערר] על הפיצול היחידה לשתיים.
ל
א
העורר טען כי מאז ומדי שנה בוצעו ביקורות בנכס, אולם לא נמצא כי נעשה שינוי כל שהוא בשימושים בנכס.
משכך, מלין העורר על חיובו בגין 60 מ"ר כייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי, וטוען כי ממצא זה אלנו תואם את המציאות בשטת.
טענות המשיב
9
10
.1
המשיב דוחה את טענות העורר. המשיב ביצע ביקורת בנכס ביום 26.2.13 ומצא כי בחלק אשר נטען שהוא משמש למגורים יינראתה מיטה, טלוויויה, מטבחון, וכן עמדת עבודה הכוללת מחשב, טלפון וכסאות ובה ישבה פקידת קבלה'' [ההדגשות במקור בתשובה לערר בסעי 6].
לשיטת המשיב, יילא יעלה על הדעת שחדר העבודה ובו נראתה פקידה, תומר משרדי ועמדת עבודה יסווגו בתעריף 'מגורים' כאשר וה מכיל מטבחון ומיטה למנוחהיי.
המשיב טוען כי המדובר הוא בפינת מנוחה לכל היותר, ולא למקום המשמש כמגורי קבע לעורר.
הביקוור ברח' הקוממיות
דיו
.2
.3
4
.5
במהלך הדיון שנערך בערר ביום 12.11.13 העלה בא כוחו טענה כי המשיב ערך ביקור בביתה של אשתו בנפרד של העורר ברת' הקוממיות 35 בשכונת אפקה, והלין על כך שדבר הביקור וסיכומו לא נמסר לו, וגם לא הוגש לוועדה. בייכ המשיב טענה בתגובה לעניין זה כי לא ידוע לה על כך. ביום 9.3.14 בייכ המשיב שבה והודיעה לוועדה כי ייגס בדיקה חוזרת זו, שוב, לא העלתה כי נעשו ביקורות המקושרות ישירות למר אלי מאיך.י
העורר טוען בסעי 3 לטיכומיו כי תגובת המשיב כפי שהובאה לעיל היא יעלבון לאינטליגנציהי.
ראשית, יש להתייחס לטענה המקדמית של המשיב כי העורר חרג מהיקף הסיכומים שקבעה לו הועדה.
ביום 26.2.14 התקיים דיון בערר, שבסופו קבעה הועדה בצורה מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים מועדים וכללים להגשת סיכומים. לעניין ההיקף נקבע כי ייהיקף סיכומי הצדדים לא יעלה על 3 עמודיטיי.
6. העורר לא הקפיד על ההיקף שנקבע לו, תוך ולול מוחלט בהחלטת הועדה. העורר אף לא
ביקש מהוועדה אישור לחרוג מההיקף, ואף לא ציין בסיכומיו כי חרג מההיקף שנקבע לו.
7. משכך, ומאחר והעורר לא פעל לפי צו הוועדה, ועשה דין לעצמו, אנו מחייבים את העורר
לשלט הוצאות בסך 500 ₪.
לגופו של עניין
8. העורר הצהיר במשך שנים וממשיך להצהיר גם בפנינו שהוא מתגורר בדרך קבע בנכט
נשוא הערר.
9. הוצגו בפנינו תמונות של השטח נשוא המחלוקת. כפי שכבר נאמר, ישנם מטבחון, מיטה,
ארון. כמו כן, ידוע לנו כי יש בנכס שירותים ומקלחון.
0. בשוקלינו את ראיות הצדדים אלה מול אלה אנו מוצאים כי העורר הרים את נטל הראיה
והשכנוע. זאת בפרט לאחר שהמשיב לא הצביע על כך שהעורר מתגורר במקום אחר, לרבות בכתובת בה מתגוררת אשתו בנפרד של העורר.
1. משכך, אנו מקבלים את הערר וקובעים כי הארנונה תשולם בעד שימוש מעורב בנכס: 30
מייר יסווגו כייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי ו-30 מ"ר יסווגו ליימגוריסיי.
2. בנסיבות העניין, איננו מחייבים את הצדדים בהוצאות, למעט 500 ₪ שהטלנו על העורר
בגין חריגה מה*קף הסיכומים כאמור לעיל.
ניתן היום 19.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי '3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד ג הוד מפר: רו"ח אלרון יצחק
ד ריחאן סעיד
קלדנית : ענת לוי
-
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140010005 בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו
בפני חברי ועדת הערר 1
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד טעיד ריחן
חבר: רויית יצחק אלרון
העוררת: ניניו רחל [בעצמה]
- נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
טענות הצדדים
1. עניינו של הערר הוא תיוב ארנונה בנכס הנמצא ברחי המחרוזת 26 אשר משמש כמכולת,
ושמספרו בפנקסי העירייה 2000295759 ח-ן לקות 10339746 המסווג כ-ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי וגודלו - 87 מ"ר [להלן 'הנכסי].
2 המשיב טוען טענה מקדמית והיא שדין יהעררי להידחות מהטעם שהוא הוגש באיחור מהמועד הקבוע בחוק.
3 בטרם נדון לגופו של עניין, ברצוננו להתייתחס לטענה המקדמית שהעלה המשיב בכתב התשובה לערר.
ציר הזמן
4. ביום 20.8.13 קיבלה העוררת הודעה מהמשיב על כך שהחיוב של הנכס בארנונה *עודכן החל
מיום 1.1.13 לפי 87 מ"ר ולא לפי 75 מ"ר, מאחר שנוספה לו סככה.
5. בסיפא להודעת המשיב מאותו יום [בסעי 3], נכתב כי לעוררת הזכות להגיש השגה בכתב
למנהל הארנונה בתוך 90 ימים.
6. ביום 12.11.13 התקבלה השגתה של העוררת במשרד המשיב, והמשיב השיב לעוררת ביום
3. בתשובתו הוא דוחה את השגה. עוד נכתב שם, כי לעוררת הזכות להגיש ערר על
1
\
ההחלטה בתוך 30 *וט. בדיון שהתקיים ביום 7.4.14 העוררת אישרה בפנינו כי היא קיבלה את הודעת המשיב מיום 28.11.13, קרוב לוודאי ימים ספורים, לכל היותר, לאחר משלוחה.
ביום 15.1.14 הגישה העוררת ערר לוועדה, שנוסתו הוא אותו המכתב שהוגש כהשגה. משמע, שהערר הוגש כשבועיים לאחר המועד האתרון שהיה על העוררת להגישו. עוד יצוין, כי העוררת לא הגישה בקשה לקבלת ארכה, היא גם לא ציינה כל טעם לאחור, וכן, יכתב העררי שהגישה, בהיותו חזרה על ההשגה, לא הצריך זמן להכנתו.
נוכח כל האמור לעיל, אין ספק כי שעוררת אחרה בהגשת הערר, לאתר שלא עמדה במועדים הקבועים בחוק להגשתו.
החלטת
10
לפיכך, דין הערר להידחות על הסף מאחר שהעוררת לא עמדה במועדים הקבועים בחוק להגשת הערר.
בנוסף, מוצאת הועדה רואה לנכון לציין, לגופו של הערר, כי אלמלא האיחור, לא מן הנמנע שטענתה של העוררת על תיוב כפול, פעם על השטת המרוצף ופעם נוספת על הסככה, חייתה נשמעת על ידנו. משכך, אנו סבורים שעל המשיב, לשקול מחדש את עמדתו לפנים משורת הדין.
1 בנסיבות חעניקן, אין צו להוצאות.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וּכות ערעור על החלטה צו בפני בית חמשפט המתוגי בתל אביב - יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
ניתן בהעדר הצדדים ביום -944).
לףיירש
וייד סעיד ריחן לח יצחק אלרון
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס': 140009895 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: תומר יזמות בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בעור
1. עניינו של הערר הנו חיובי ארנונה בנכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב יצחק שדה 28.
מספרי הנכסיסם נשוא הערר הס
6
3"
8
58"
סדר הגשת התשובה להשגה והערר - ציר הזמן
2. מהנתונים שהוצגו בפנינו עולה כי כתב הערר הוגש ביום 2.1.14 על תשובת המשיב
שהוכנה ביום 16.6.13 ונשלחה לעוררת רק ביום 26.6.13.
3 כאמור, הערר, כפי שעולה מחומר שהוצג בפנינו הוגש רק ביום 2.1.14 --משמע באתור של כששה חודשים.
טענת הסף של המשיב
4 בתשובה לערר, טוען המשליב כי יש לדתות את הערר על הסף ,מאחר והעוררת לא הגישה את הערר במועדה קבוע בחוק, וואת על אף שהמשיב כתב זאת בתשובה במפורש.
דיון ומסקנות
לאחר בדיקת המועדים הרינו לקבוע כי הדין הוא עם המשיב. הערר חוגש כחצי שנה לאחר המועד האחרון להגשתו לפי החוק.
כידוע, קצובים למשיג לפי סעי 6א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, 30 *מים בלבד להגיש ערר. הדבר גם צוין במפורש על ידי חמשיב בתשובה להשגה.
כפי שהחלטנו לא אחת, וועדה זו אינה מוסמכת לדון בעררים שהוגשו באיתור, ולא ניתנה לכך ארכה מסיבה ראויה. במקרה דנן, אין ספק שהערר הוגש באיחור ניכר. האיחור נומק בדרך אגב ברישא לערר במילים ייהעתק מהתלטת מנהל הארנונה הנושאת תאריך 16.6.13 אשר הגיעה אל בייכ העוררת ביום 18.12.13...'' לא יכול לעמוד לעוררת ולבייכ. גס בתגובת העוררת לעניין טענת חוסר הסמכות היא מנמקת את אי-העמידה בזמנים וטוענת, בסעי 1, כי ייכתב תשובה להשגה נשלח למשרדיו הישנים של בייכ העוררת .. יי. גם טענה זו לא מקובלת עלינו ומוטב היה אילולא נכתבה.
לגופו של הערר
כפי שיפורט להלן, גם אלמלא דחינו את הערר על הסף, היינו דוחים אותו לגופו. מפאת השאלות שהוא מעלה, נפרט להלן את עמדתנו.
איחוד נכסים
8
.190
העוררת מבקשת בערר איחוד של נכסים הרשומים על שמה בפנקסי העירייה, והמחויבים לפי התעריף הקבוע לתעשייה ומלאכה. במילים אחרות, היא מבקשת שכל הנכסים הריקים אשר עומדים ייבין שכירויות'י יאוחדו וסיווגם יהיה אחד; וכן, מאחר והיא בעלת הנכס, יש לראות בכל היחידות בבניין הרשומות על שמה כיחידה אחת, אלא אם מדובר בסיווג שונה.
המשיב טוען בתשובה לכך, כי איחוד נכסים אינו בגדר סמכותה של הוועדה, וכי שיקול הדע בעניין איחוד נכסיים מסור למשיב. המשיב אף מביא אסמכתאות שונות התומכות בטענתו.
טענתו של חמשיב, למצער ביחס לסמכויות של ועדה זו נכונות. סמכויותיה של הועדה מנויות אחת לאחת בסעי 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 יחד עם סעי 5 [שם]. אין לוועדה אלא טמכויות שניתנו לה במפורש.