החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 12 עד 30 ביוני 2015

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ל

% ערר מסי 140010225

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד טעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררות: | 1. דר' יהודית מנליסי

2. שירלי מנליס - לב ארי

3. אורלי מנליס - אבני

4. טלי מנליס - גורדון

נגד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בערר

1. בפנינו ערר על נכס הרשום בפנקסי העירייה כנכס מספך 2000175281 ה-ן לקות

5, הנמצא ברחוב בן יהודה 52. מדובר בבניין בעל חמש דירות מגורים ושלוש חניות [להלן 'הנכסי].

2 עניינו של הערר הוא חיוב העוררות בגין ארנונה בתקופה שבין 1.5.02 ועד ל-31.8.12.

[להלן 'תקופת החובי]. החיוב נשוא הערר מתייחס רק לדירה אחת מבין תמש הדירות שבנכס [להלן יהדירהי].

3 הנושאים שבמחלוקת הם: מי החזיק בדירה בנכס במשך תקופת החוב, ועל מי חלה כעת החובה לשלמו למשיב!

טענות העוררות בערר

4 בפתת הדברים מעלות המערערות את טענת ההתיישנות, וטוענות כי אין לחייבן בארנונה לגבי תקופה שמלפני שתיים עשרה שנים.

השתלשלות העניינים בין השנים 2002 תפורט בהמשך. בשלב גה רק נציין כי המערערות מכרו את הנכס ביום 18.3.12, והקונה - דבל בי אתזקות בע"מ [להלן יהחברה] - קיבלה את התזקה בנכס רק ביום 1.9.12 .

עיקר טענתן של העוררות חיא כי הן לא קיבלו במשך כל השנים את דרישות חמשיב

לתשלום חוב בארנונה, כי החלטת המשיב לחייבן כעת אינה מוצדקת, כי ניתנה שלא כדין

והיא נגועה בשיהוי. משכך, לטענתן, יש לבטלה.

העוררות טוענות גם, כי למרות שהנכס נמכר בחודש מרא 2012, כאמור לעיל, חמשיב

עיכב במשך תשעה חודשים את מתן האישור לטאבו, וזה ניתן רק כעבור תשעה תודשים.

בסופו של יום הזכויות נרשמו בלשכת הרישום על שס החברה, אולם הדבר לא מנע מהמשיב לרשום את העוררות כמחציקות בנכס.

השתלשלות האירועים מנקודת הראות של העוררות

וכך טוענות העוררות קרו פני הדברים:

א.

העוררות היו הבעלים של הנכס עד שנמכר כאמור לעיל בשנת 2012. עד אותה העת, הנכס היה מושכר במשך כל השנים לדיירים, בחלקם מוגנים ובחלקם בשכירות רגילה.

בתחילה, החציק מר עבד אל גני רק בארבע דירות בנכס, אולם בשנת 2002 פינה מר לוי רפאל [להלן 'רפאלי] דירה שהחזיק בה, ומאותה העת כל הנכס, קרי כל חמשת הדירות, הושכר למר עבד אל גאני [ילהלן יאל גאני] על-פי חואה שכירות מיום 21.4.02.

[נספח א' לכתב הערר].

בחודש ספטמבר 2004 קבלה עוררת 1 הודעה מטעם המשיב על חוב ארנונה שמר לול השאיר אחריו. בא כוחה של העוררת 1 [להלן עו"ד גאון] טוען כי החציר תשובה למשיב, שבה נכתב כי המחציק הנכון בנכס הוא אל גאני. | מכתבו של עו"ד גאון למשליב מיום 9.9.2004 צורפה כנספת בי לכתב הערר. כבר עתה נציין כי אישור קבלת המכתב במשרדי המשיב לא צורף.

בינואר 2006 המשיב פנה לעוייד גאון וטען כי אל גאני טוען כי אינו מחויק בנכס. ביום 6 עו"ד גאון חזר ואישר כל אל גאני עדיין מחזיק בנכס.

העוררות טוענות כי מאז ועד שנת 2012 לא יצר המשיב קשר חוור עם העוררות ומי מטעמן.

ו בחודש מר\ 2012 העוררות מכרו את הנכס, ובחודש נובמבר אותה שנח פנו למשיב בבקשה להנפיק להן אישור לטאבו.

+ ביום 4.7.12 פינו משטרת ישראל ולשכת הוצאה לפועל את עבד אל גאני מכל חמשת הדירות. התוקה בכל הנכס גרשמה על שם החברה רק ביום 1.9.12. משכך, חייב המשיב את העוררות בתשלום חוב ארנונה בגין חודשיים. והעוררות שילמו הוב זה.

ח. בחודש דצמבר 2013 הודיעה המשיב לעוררת 1 כי שינוי המתזיק בדירה שונה מלוי

רפאל לשמן של העוררות, וזאת החל מיום 1.5.2002 ועד 31.8.2012. על יסוד זאת, הן חויבו לשלם את הארנונה בגין כל התקופה האמורה, בסך 123,000 ₪.

ט. העוררות הגישו השגה שנדחתה ביום 4.2.14. המשיב הטלל עיקולים על תשבונותיהס

של העוררות.

י. העוררות טוענות כי מאחר ולא קיבלו כל הודעה או דרישת תשלום מטעם המשיב,

חלה התלישנות, והמשיב מנוע כעת מלדרוש חוב וה.

יא. עוד טוענות העוררות כי החוב נתגלה כחצי שנה לאחר שהחזקה בנכס ניתנה לחברה והועברה על שמה בטאבו, ויש בכך חוסר טוב לב מצד המשיב.

תשובת המשיב לערר

(

.12

המשיב מעלה מספר טענות סף בתשובתו. ראשית טוען המשיב, כי העוררות איתרו בהגשת השגה, מאחר והיו חייבות להשיג על החלטת המשיב בתוך 90 יום מיום 16.9.13 -

היום בו נשלתה החלטת המשיב לעוררות - ואילו השגתן הוגשה רק ביום 7.1.14.

עוד טוען המשיב, כי לוועדה זו אין סמכות לדון בטענות המועלות ע"י העוררות בכתב הערר, כגון אופן קבלת ההתלטות של המשיב, התיישנות ושיהוי, מאתר וטענות אלה אינן מנויות בסי 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשלייור -

עיקר טענתו של המשיב, לגופו של עניין היא, כי העוררות השכירו את הנכס החל משנת 2 לאל גאני, אולם לא הודיעו על כך למשיב במועד, ולאורך השנים, זאת למרות שנדרשו לעשות כן. המשיב גם טוען כי חוזה השכירות הוצג לו לראשונה רק בשנת 2012 ומשכך, יש לתייבן בארנונה בגין כל התקופה.

המשליב סומך את ידו על סעיפים 325-326 לפקודת העיריות, וטוען כי על העוררות הליתה מוטלת החובה לידע את המשיב על חילופי המחזיקים. מאחר והעוררות התרשלו במילוי

דיון

חובתן זו, חובת תשלום הארנונה מוטלת עליהן כעת. ואת, מאחר והן בעלות הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ע"פ ההגדרה בסעיף 1 לפקודה.

לסיכום טוען המשיב, כי מאתר ומבדיקה בלשכת הרישום עלה כי העוררות היו רשומות כבעלים על הנכס, ומאחר והן בעלות הציקה הקרובה ביותר לנכס, המשיב פעל כדין עת השית עליהן חיוב בארנונה בגין השנים האמורות.

תחילה נתייחס לטענות המקדמיות שהעלה המשיב. ראשית, טוען המשיב כי העוררות איחרו במועד להגשת השגה מאחר והגישו אותה בחלוף 113 *מים. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 16.7.14 התייחס בייכ העוררות לעניין האיחור וטען כי הגיש ההשגה ימים ספורים לאחר שקיבל את דרישת המשיב. הגם שהצדק הוא עס המשיב, הועדה מחליטה לדחות את טענתו זו של המשיב, ואת, לפנים משורת הדין.

לעניין הטענה על הוסר סמכות הועדה לדון באופן קבלת החלטות במשיב, התיישנות ושיהוי, הגם שיש בה ממש, אין הוועדה סבורה כי עליה לדון בהן לצורך קבלת החלטה בערר.

ראיות מטעם העוררות

מטעם העוררות, היה גה עו"ד גאון שהגיש תצהיר עדות ראשית, מאחר והוא היה וה שטיפל בעבורן בנכס במשך כל השנים שבמחלוקת, והצהיר כי כל הפרטים ידועים לו.

בסעי 6 לתצהיר, מצהיר עו"ד גאון כי הודיע למשיב על חילוף המחזיקים בשנת 2002, ואף המציא למשיב העתק מחוזה השכירות. עם ואת, המצהיר לא הציג כל אסמכתא על הודעתו.

בסעיף 7 לתצחירו, מצהיר עו"ד גאון כי בשנת 2004 הוא חוּר והמציא למשיב בפקסימיליה את הסכם השכירות. מעיון בנספת בי לא ניתן לדעת בוודאות אם ההסכם [ [ , [ , ,

ציינו, כי לא צורף אישור קבלת הפקס אצל המשיב ביום 9.9.2004.

בשנת 2006, כך לגרסת עו"ד גאון ובהתאם לנספת ג' לתצהירו, פנה אליו חמשיב והודיע לו כי אל גאני טוען כי הוא כבר לא מחזיק בנכס. עו"ד גאון הודיע בתשובה כל אל גאני חוא המחציק בנכס.

בשנת 2007, כך טוען עו"ד גאון, הוא קיבל את הודעת המשיב על כך כי ביצע חילופי מחזיקיים בנכס נשוא הערר ממר לוי רפאל ומרסל בונבידה.

לגרסת עו"ד גאון, הרי שמאו ועד לשנת 2012 לא הוא ולא מי מהעוררות קיבלו שום הודעה בגין תוב או אחרת מטעם המשיב, והעניין התעורר למעשה רק עת פנה למשיב בקשר עם קבלת האישור לטאבו.

בסעי 11 ועד 20 לתצהירו הוא מפרט את מסכת התלאות שעבר בקשר עם קבלת האישור לטאבו. הוא מוסיף כי, מאחר ואל גאני פונה מהנכס ביום 4.7.12 והקונה קיבל תזקה בנכס רק ביום 1.9.12, נדרשו העוררות לשלם ארנונה בגין תודשיים, וכך עשו.

בחודש דצמבר 2013 קיבלה העוררת 1 דרישת תשלום בסך 123,000 ₪.

ראיות המשיב

מטעם המשיב הצחירה גבי רויטל יצחקי, המשמשת כראש צוות באגף הגבייה אצל המשיב.

המשיב הציג בין יתר ראיותיו הודעה שנשלחה ביום 17.11.03 לעוייד גאון, כי על-פי רישומי המשיב, בנכס האמור מחזיק מר לוי רפאל, והמשיב מבצע ניסיונות לגבות ממנו את התוב [ראה נספח אי לתצהיר מטעם המשיב]. עוד נכתב שם כי באם מר לוי לא יסדיר את החוב, המשיב יאל להסב את החשבון על העוררות כבעלות הוּיקה הקרובה ביותר לנכס. עוד נראה כי בשנת 2004 המשיב ביצע הליך של תפיסת מיטלטלין של מר לוי. ביוני 5 נשלח מכתב לעוייד גאון על כך שהמשלב אינו מצליח לאתר את מר לוי ולאכוף את החוב.

עוד הוצהר כי נציגי המשיב קיימו בירורים שונים עם עו"ד גאון, ואת במספר הודמנויות בין השנים 2002-2004 לגבי והות המחציקים.

בנספת ה' 2 מציג המשיב את מכתבו של עו"ד גאון מיום 9.9.2004, בו הוא מודיע למשיב כי כל הנכס הושכר לאל גאני, אולם התאריך המופיע בראש הפקס הוא 5.7.13.

בינואר 2007 שולח משיב מכתב לעוררת 1 בו מבוקשת הבהרה לגבי זהותו של המחציק בנכס.

המשיב הציג בשלב האחרון חוזה שכירות שנחתם במרצ 2000 בין לוי רפאל לבין העוררות באמצעות בא כוחן. תקופת השכירות ע"פ ההסכם היית מיום 1.3.00 ועד יום 31.12.00 קרי תקופה של עשרה חודשים. חוזה גה אינו רלוונטי לעניינינו מאחר ואינו מתייחס לונקופת החוב.

עב

מסקנות והחלטה

0. סעיף 325 לפסודת העיריות (נוסח חדש) קובע כי חדילת החזקה בנכס תתגבש רק ביום

שהמחזיק, או מי מטעמו, ימסור הודעה בכתב על כך לעירייה.

''חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'י.

הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכתה מוטל על העוררות.

מהראיות שהוצגו בפנינו התרשמנו, כי לא עלה בידי עו"ד גאון להוכיח שהוא העביר הודעה למשלב על שינוי מחזיקים בשנת 2002, וגם לא בשנת 2004. ואת חרף המכתב שנחזה להיות מיום 9.9.2004.

העוררות אף לא הציגו כל אסמכתא לכך שההודעה התקבלה אצל המשיב. זאת ועוד,

המשיב טוען כי קיבל לראשונה את ההודעה על המהזיק בנכט יחד עם הסכם השכירות רק ביום 5.6.13, ואף הציג לראיה את דף הפקסימיליה. כך עולה מנספת ה' לנספתי המשיב.

מאידך, נוכחנו לדעת, כי המשיב ידע כבר בשנת 2003, כי העוררות לא החזיקו בנכס. ואת למדנו, מנספח אי לתצהיר המשיב - מכתב מיום 17.11.03 לעוייד גאון. עוד נוסיף, כי בסופו של יום לא עלה בידי המשיב לאתר את מר לוי ולגבות ממנו את החוב, וכן, לא עלה בידי המשיב לגבות את החוב מאל גאני, שפונה מהנכס בכוח.

מחומר הראיות נראה, כי המשיב התפנה לבדוק לעומק את נושא החובות הקיימים בנכס רק בעת שהעוררות ביקשו אישור לטאבו בשנת 2012, על מנת לרשום את הנכס על שמה של החברה הקונה. מתן האישור התעכב במשך תשעה חודשים. חצי שנה לאתר שניתן האישור, נודע לעוררות כי המשיב רשם אותן כמחויקות בנכס למשך כל תקופת החוב, קרי שתיים עשרה שנה.

המסקנה שעולה מכל האמור לעיל היא, כי מאתר ולא עלה בידי העוררת להוכיח כי היא חודיעה למשיב בשנת 2002 כי המתציק הנכון הוא אל גאני, אלא עשתה כן ככל המוקדם בשנת 2004, אנו מחליטים לחייב את העוררת בגין תקופה שמיום 1.5.2002 [בהתאם

להסכם השכירות שנחתם ביום 21.4.02 ], ועד ליום 9.9.2004 -- מועד הודעת עו"ד גאון למשיב כי המהזיק בכל הנכס הוא אל גאני.

8. לאחר מועד צה, המשיב היה בקשר עם עו"ד גאון במשך כמה שנים, אולם כאמור, לא עלה

בידו לגבות את החוב מאל גאני שהחזיק בנכס, עד שהתפנה ממנו בכוח. נוסיף, כי מאחר ולא עלה בידי המשיב לגבות את החוב ממר לוי, ובהמשך, גם לא עלה בידו לגבות את החוב מאל גאני, אין ספק כי העוררות לא החציקו בנכס במשך כל תקופת החוב, ואין לחליב אותן רטרואקטיבית,

לסיכום, לפיכך אנו מקבלים חלקית את הערר. העוררות ישלמו את חוב הארנונה רק לתקופת שמיום 1.5.2002 ועד ליום 9.9.2004. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 16.6.2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גא אהוד ללוח אלרון יצחק

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונת א

בללית שליד עיריית תל אביב - יפו 23 ערר מס' 140011956

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | עין-דור יזמות וליווי עסקי בע"מ

נגד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

1. עניינו של הערר הוא חיובי ארנונה בגין נכסים שהוחזקו על ידי העוררת ברחוב נתלת

יצחק 34 תל אביב הנכסים [להלן 'הנכסים' ו/או 'הנכסי] רשומים בפנקטי העירייה

כדלקמן:

*+ נכס מספר 2000211049 ח-ן לקוח 10734005, בשטת של 48 מ"ר בסיווג **בניינים שאינם משמשים למגוריטיי

* נכס מספר 2000211159 ח-ן לקוח 10734006 בשטת 11 מ"ר בסיווג יחניונים במבנה ללא תשלוסיי.

2. העוררת נרשמה כמחציקה בנכס החל מיום 1.8.2014, ועד ליום 14.9.2014.

3 העוררת פנתה למשיב ביום 1.9.14 [חפניח אינה מצויה בתיק] בבקשה לקבל הנחת בגין נכס ריק בחודש אוגוסט 2014 וכן, נתבקש מתן הנחה בגין נכס ריק החל מיום 1.9.14 ועד ליום 14.9.14.

20 גל גל (ל ,2 29 5

הנתה בגין נכס העומד ריק ניתגת כשהבקשה בגינו מתקבלת במועד, ולא בדיעבד.

5. לגבי העניין השני, המשיב הפנה את העוררת לתקנה 13 (די) לתקנות ההסדרים במשק

המדינה (הנחה מארנונה), התשנייג שכותרתה יהנחה לבניין ריקי בה נקבע כל ייבמניין התקופה המצטברת לא תובא בחשבון תקופה הפחותה משלושים ימים שבה עמד הבניין ריק ברציפותיי. לפיכך, דחה המשיב את פניית העוררת.

6. ביום 3.11.14 השיב המשיב לפניית העוררת מיום 2.11.14 [גס פניה זו של עוררת אינה

מצויה בתיק). גם בתשובה זו המשיב חוזר ודוחה את השגת העוררת תוך שהוא חור

ומדגיש כי הנחת נכס ריק יכולה להינתן בשני תנאים מצטברים: אם הנכס עומד ריק מכל חפצ ואדם [ההדגשה בקו במקור] והבקשה בגינו מתקבלת במועד. חמשיב מוכיר, כי לא די בכך שהנכס לא היה מושכר בתקופה נשוא הבקשה, ויש לאפשר למשיב לבדוק האם הנכס היה ריק באותה תקופה מכל תפ ואדם.

7 ביום 26.11.14 התקבל במשרדי המשיב ערר מטעם העוררת, הנושא תאריך 29.10.14.

בערר נטען כי העוררת נתנה למשיב הודעה על כך שהנכס פנוי וטרם הושכר, והודעה נשלתה בדואר, אך לא הגיעה במועדה עקב העיצומים שהיו ברשות הדואר באותו מועד.

לפיכך, טוען מר יהודה עין דור, רו"ח המחזיק בנכס, כי הוא מבקש לתת אמון בהצהרתו כרואה חשבון על אמיתות העובדה כי הנכס לא היה מושכר במשך תקופה של חודש וחצי.

תשובת המשיב לערר

8 המשיב מסר את תשובתו לערר. בראשית התשובה מעלה המשיב את טענתו המקדמית לעניין האיחור של חודש ימים בהגשת הערר, ומפרט כי תשובת המשיב לדחיית ההשגה נשלחה לעוררת ביום 22.9.14 וכי עד ליוט 26.11.14 לא הוגש ערר על תשובת המשיב. בסעי 9 לכתב התשובה המשיב ממשיך וטוען כי ועדת הערר נעדרת סמכות להאריך את המועד שנקבע בחוק. על כן, נאמר כבר עתה כי הצדק הוא עם המשיב.

9. בפן המהותי, טוען המשיב כי יש לדחות את הערר גם לגופו, ראשית, מהסיבה כי הבקשה

לקבל הנחה בארנונה בגין חודש אוגוסט 2014 התקבלה אצל המשיב רק ביום 1.9.14, ומשכך לא התאפשר למשיב לערוך ביקורת בנכס בזמן אמת.

0. עוד טוען המשיב כי מאתר בהודעת העוררת מיום 1.9.14 מבוקשת גם הנחה עד ליום

4, אין בידי המשיב האפשרות החוקית ליתן הנחה הפחותה מ-30 יום.

דיון והכרעה

1 התיק נקבע לדיון ליום 14.4.15. העוררת לא התייצבה, והתיק הועבר למתן החלטה בערר.

2. בקשת המשיב לסילוק על הסף מתקבלת. העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכית כי

הגישה את הערר במועד הקבוע בחוק, ולפיכך אין בסמכותנו לדון בערר. לעניין זה יפים דברי הועדה בערר 140009403 גרשון ישראל ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

/נבהיר כי ועדת זו רואה עצמה כפופה לחוק, ועל כן אין לה סמכות לדון בעדריס שהוגשו לה לאחר למעלה מ-30 יום מיום מסילת התשובה על ההשגה לעודר. בעניין זה, דין <ום איחוד כדין מאה..=

3. משכך, אנו דוחים את הערר על הסף.

4. למען הסרת הספק אצל העוררת, ראוי שנציין כי דין הערר להידחות גם לגופו מאחר

והעוררת לא עמדה בתנאים של סעי 13 אי ו-די כפי שיפורט להלן:

תקנה 13. (א) מורח כי

יי מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלקן, למחציק של בנין ריק

שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

2 עד 6 חודשים - עד 100% ;

(6 מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 - עד 66.66%;

(3) | מהחודש ה-13 עד התודש ה-36 - עד 50%.

(ב) תתילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת משנה (א) תהא ביום תחילתה של תקנה זו.

(ג) הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן -- התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבנין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבנין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת משנה (א), ימציא המתזיק בבנין ראיות על פּי הוראות המועצה.

(ד) במנין התקופה המצטברת לא תובא בחשבון תקופה הפחותה משלושים ימים שבה עמד הבנין ריק ברציפות.

[ההדגשות אינן במקור]

5. מאחתר והעוררת לא עמדה בנטל ההוכחה כי הנכס עמד ריק מכל חפץ ואדם בומן אמת

ולא בדיעבד, וכן מאתר ואין באפשרות המשיב לתת הנתה בגין תקופה הפחותה מחודש ימים, דין הערר לחידתות גם לגופו.

6. נוכח כל האמור לעיל, קובעים אנו כי דין הערר להידחות על הסף ולגופו, והתלטת המשיב

על חיוב הנכס בארנונה בתקופה נשוא הערר בדין יסודה.

7. אנו מתייבים את העוררת בתשלום הוצאות המשיב בסך 1,500 ₪.

ניתן והודע ביום 16.6.2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וצכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחליים, ווּאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם תהלטה צו באתר האינטרנט של חמשיב.

לחיר: עו"ד

רא אהוד חבז//עו*ד ריחאן סעיד וייח אלרון יצחק

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011753

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

תבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | השאל את לוי רואי חשבון

נגד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בעורר

1. עניינו של הערר הוא חיוב ארנונה בגין נכט שמוחזק ע"י העוררת ברחוב חומה ומגדל 9 ח-

ן לקוח 10165678 נכס מטפר 2000254159 בשטת של 125 מ"ר בסיווג 'בנינים שאינם משמשים למגורים'י [להלן יהנכסי].

2. העוררת השיגה על התיוב בארנונה בגיון שטח המדרגות הבנויות המובילות אל שטח

המשרד [להלן יהשטח שבמתלוקתי] וביקשה לתקן את שטת הנכס לצורך החלוב בארנונה.

3 ביום 8.9.14 חמשיב דחה את השגת העוררת וענה כי החיוב נקבע בהתאם לממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 7.7.14.

4. המשיב ציין כי העוררת חויבה ע"פ סעי 1.3.1 (בי) בצו הארנונה - ייבשטח חבניין נכלל כל

השטת שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות

רד עה +

ובריכות שה*יהי-

5. עוד הודגש כי שטח המדרגות המהוות חלק משטח הבניין מחויב לפי תעריף מבנה גם אס

הן בתוך שטח הבניין וגם אס הן מחוצח לו.

6. ביום 7.10.14 הוגש ערר על התלטת המשיב. בערר טענה העוררת כי לפי סעי 1.3.1 (ב) לצו

הארנונה [המצוטט לעיל] היא דווקא אינה מחויבת לשלם ארנונה בגין שטח המדרגות, מאחר והשטח לא בתוך בניין, הוא לא יציע, הוא לא מקורה, הוא לא מרפסת, לא סככה ולא בריכת שתייה.

של

עב

7 ביום 17.2.15 המשיב הגיש את תשובתו לערר. בתשובתו, חזר המשיב על טענותיו כמפורט לעיל, ובנוסף, לביסוס טענותיו הפנה לדוייה הביקורת שנערכה בנכס ממנה עולה כי המדרגות הנמצאות בחצית הנכס משמשות את העוררת ואותה בלבד.

דיון והכרעה

8 לאחר ששקלנו את מכלול הטענות והראיות, החלטנו לקבל חלקית את הערר, כפי שנפרט

להלן:

נוכחנו כי גרם המדרגות שמוביל למשרדי העוררת הינו גרם דו צדדי. העוררת משתמשת רק בצד אחד של המדרגות, והצד השני סגור באופן קבוע. משכך, לא מצאנו לנכון לחייב את העוררת בארנונה בגין שטת שהיא אינה משתמשת בו. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 5 קעצענו: ''העובדות כפי שמוצגות בפנינו הן שמדובר בגרם מדרגות חיצוני, דו צדדי, שמוביל למשרדי העוררת ולהם בלבד. חציו הדרומי סגור לכניסה מהרחוב, וחציו הצפוני משמש את העוררת ובאי משרדה. אף הוא סגור בשעות הלילה. העוררת היא שיזמה את סגירת המדרגות למנוע לכלוך ושימוש לא רצוי /

9. לפיכך, אנו קובעים כי הערר מתקבל באופן חלקי כך שהמשיב יחייב את העוררת רק בגין

0 % משטח המדרגות הכולל.

0. בנסיבות הענלין, אין צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 16.6.2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, עומדת

לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 :וס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי צין בומענת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה גו באתר האלנטרנט של המשיב.

יו"ר) עו"דַ\גרא אהוד חבר: עו"ד ריחאן סעיד לרוייח אלרון יצחק

קלדנית : ענת לוי

ל .2

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה תיק ערר מס' 140010534

כללית שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: אלגרה בבלי בע'ימ

- נגד =

מנהל הארנונה של עיריית אביב -יפו

החלטה בערר

עניינו של הערר שבפנינו הוא חיוב בארנונה על נכס המוחזק ע"י העוררת ומספרו 2000222900 ח-ן לקות 10251173, הנמצא ברחי הרצוג 24, מוכר כיקולנוע דקלי לשעבר, בשטח 2,050 מ"ר [להלן 'הנכסיץ.

רקע

1. נכס נשוא הערר הינו מבנה שלא נמצא בשימוש מזה עשור. הנכס נקנה ע"י העוררת בשנת

2 ביום 23.8.09 חתמו הצדדים על הסכם פשרה, שעל פיו הוסכם כי לנכס יינתן פטור מתשלום ארנונה החל מיום 1.4.08 ועד ליום 31.12.11. בנוסף, הנכס קיבל פטור בגין חיותו ריק לתקופה שבין 1.1.12 ועד ליום 30.6.12.

3 ומן קצר לאחר חתימת הסכם הפשרה, יצא תחת ידו של בית המשפט העליון פסק דין בעניין בריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עיריית תל אביב, אשר קבע בין היתר כי פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש לא יוגבל בזמן ויהיה תקף כל עוד לא השתנה מצבו הפיגי.

4 משכך, הגישה העוררת עררים לשנים 2012 ו-2013 [ערר 140007414 וערר 140008667), וטענה, כי יש להאריך את משך הפטור שניתן לנכס החל מיום 1.7.12 ועד להשמשתו בהתאם לתיקון סעיף 330 לפקודת העיריות [לחלן 'יהפקודהי], או, במילים אחרות, כל עוד לא ישתנה מצבו הפיטי.

העררים נדחו ע"י ועדת הערר. הועדה נימקה את ההלטה בכך שהסכם הפשרה נתתם בכפוף לכך שהעוררת תחויב בתשלום מלא בארנונה התל מיום 1.1.12, והעוררת שנהנתה במשך כל השנים מפירות הסכם הפשרה, מנועה מלתקוף את ההסכם בדיעבד ולהתנער מהתתייבויותיה על פיו. עוד הוחלט, כי העוררת לא הרימה את הנטל הנדרש ממנה להוכחת וכותה לקבלת פטור לפי סעיף 330 לפקודת.

ביום 23.4.14 הגישה העוררת ערר על החלטת המשיב מיום 25.3.14 לחייבה בארנונה בשנת המס 2014, ומכאן הערר שלפנינו.

טענות העוררת בערר

.10

.12

העוררת טוענת כי המשיב מחייב אותה בארנונה למרות שמדובר בנכס במצב ירוד ועזוב ושאינו ניתן לשימוש כלל ועיקר. נטען כי הנכס הינו מעטפת פגומה.

עוד נטען, כי נדרשיט בנכס השקעה בסיסית גבוהה ושיפוצים יטודייס על מנת להכשיר את הנכס לשימוש. כפי שיפורט בהמשך, העוררת טוענת כי עשתה ניסיון לחשמיש את הנכס במהלך שנת 2014, אולם לאור מצבו הרעוע של הנכס הוחלט ילרדת מהענייוי.

בעררה העוררת חוורת על בקשתה ליהנות מפטור בלתי מוגבל בזמן עד לשינוי המצב העובדתי בשטח, כפי שהתווה בית המשפט העליון בהלכת 'המגרש המוצלתי. לעניין וח, נטען כי החלטת הועדה בערר לשנים 2012/13 לא יצרה מעשה בית דיו.

בסיכומיה, שהוגשו ביום 21.1.15 טוענת העוררת עוד שיש בנכס פגמים פונקציונאליים ופיוייס שאינם ניתנים לתיקון, וכי הוא למעשה סיים את חייו הכלכליים. עוד טוענת העוררת, כפי שהוזכר לעיל, כי , עשתה מאמצים להשמיש את הנכס אולם הדבר לא עלה יפה. למעשה, נטעו כי עבודות ההתאמה שביצעה העוררת הופסקו עקב המצב ההנדסי של הנכס.

העוררת טוענת באמצעות חוות דעת מקצועית שהגישה כי הנכס מיועד להריסה על פי תכנית בניין עיר שמספרה תבייע 2480, וכי הריסתו מהווה תנאי למתן היתך בנייה.

זאת ועוד, העוררת אף טוענת כי בתקופה האחרונה החמיר מצבו של הנכס ולמעשה מצבו בשנת 2014 גרוע מהמצב שהיה בשנים 2012-13.

טענות המשיב

המשיב טוען כי, באם סבורה העוררת כי תלו שינויים בדין המאפשרים לה להתנער מהסכם הפשרה, היה עליה לעתור לבית המשפט בסמוך למועד שינוי ההלכה, ומשלא עשתה כן, אין היא יכולה להתנער כעת מהתחייבותה בהסכם.

עוד נטען, כי העוררת לא עונה על הגדרת סעיף 330 שכן היא לא הוכיחה כי מדובר בינוק משמעותיי שנגרם לנכס.

לגופו, המשיב טוען כי אין כל סיבה פיסית שבגינה לא ניתן להשתמש בנכס, שכן הנכס במצב תקין, אינו מסוכן לשימוש, והוא מנותק מורס התשמל ומאספקה של מים מבחירתה של העוררת.

לעניין ההידרדרות במצב הנכס בשנת 2014 לעומת השנים הקודמות, מודה המשיב בכך שאומנם חל שינוי בנכס, כך לאחר ביקורת שנערכה בנכס ביוט 15.9.14, אולם השינוי לא מצדיק סטייה מהחלטת המשיב לגבי השנים הקודמות.

בסיכומיו טוען המשיב עוד, כי העוררת פעלה במכוון להרע את מצבו הפיוי של הנכס, וואת על מנת שתוכל לטעון כי חל שינוי בנסיבות המצדיק את הגשת הערר.

המשיב טוען כי השינויים שתלו הס יקוסמטיים ומינורייםי /בוודאי שלא שינויים המצדיקים סטייה מהתלטות הועדה הקודמתי. המשיב טוען כי לא עלה בידו לערוך ביקורת בחלק מהנכס.

טענת המשיב החלופית היא, כי גס אם יימצא על ידי הועדה כי מצבו הנוכחי של הנכס מצדיק מתן הפטור לפי סעי 330, הרי שיש להחילו רק מיום. 15.9.14. [מועד הביקורת השנייה מטעם המשיב].

. לסיכום נטען כי ניתן לעשות שימוש כלשהו בנכס, למשל להשמלישו כמחסן.

דיון והכברעה

ניתוח הראיות ועדויות

. העוררת הגישה תצהיר של סמנכ"ל הכספים שלה, מר אילן רוט, אשר הצהיר כי הנכס רעוע ומווּנח, ולא ניתן לעשות בו כל שימוש, לא כבית קולנוע ולא כל שימוש אחר, וכי נדרשת השקעה גבוהה להכשרה מלנימאלית שלו.

חוות דעת שמאית

. העוררת גם הגישה חוות דעת שמאית [להלן יחוות הדעת']. השמאי הצהיר בחוות דעתו כי ייבמועד הביקור [16.9.14]

נמצא הנכס ריק, פנוי והרוס, ולא ניתן לעשות בו כל שימוש במצבו, ולא לייעודו כמתחסם קולנוע ע"פ התכנית התספה, ולא לכל שימוש אחריי[ההדגשה בקו מופיעה במקור].

כעולה מחוות הדעת, גוש 6107 חלקה 250 שם מצוי הנכס הנדון, נמצא בתחומי תבייע 0 ישינוי יעוד בנין קולנוע דקל לדיור מוגן לקשישיי. התכנית מייעדת את הקרקע כשטח שירות לדיור מוגן לאוכלוסייה מבוגרת עם שירותים נלווים ליעוד גה וסופו של בית הקולנוע שייהרס. .

עוד עולה מחוות הדעת ,כי היתר הבנייח יינתן רק לאחר התחייבות היום להרוס את המבנה הקיים.

ממצאי חוות הדעת העלו בין היתר כי השקעה מינימלית להשמשת הנכס כבית הקולנוע תעמוד על מינימום 2,400-3,000 ₪ למייר בנוי. מבחינת בעלי הנכס מהלך זה אינו כלכלי ואינו סביר. חדבר מקבל משנה תוקף גם מהסיבה כי שימוש זּמני קצר מועד עד להקמת הדיור המוגן.

בנוסף, נשללת בחוות הדעת האפשרות לקיים כל שימוש אתר בנכס, והוראות התכנית קובעות שימוש ייחודי כקולנוע, ואת גם לנוכח אופיו החריג והמשופע של המבנה.

השמאי כותב בתוות דעתו, כי נמסר לו כי העוררת ניסתה בעבר לבטל את המאפיינים הייחודייט של בית הקולנוע ולהשמיש את הנכס, אך הדבר לא עלה יפה וההריסות של ניסיון זה עדיין נותרו במקום.

מסקנתו הסופית של השמאי בחוות דעתו הייתה כדלקמן:

שכיעודם של האולמות הגדונים על פי החיתר בנייתם הינו בית קולנוע. לאור מצבו הפיזי הנוכחי כמעטפת בלבד, לא ניתן לעשות בהם שימוש לייעוד זה ללא השקעת עתק. יתר על כן, גם אס נתעלם מהוראות היתר הבנייה ונבחן כל ס:ווג חוקי שהוא לגבי הבניין בתכממית בנין העיר 2480 כמפורט בפרק | *המצב התכנוני * הרי מאליו עולה המסקנה כי בשל התאמתו הפונקציונלית של המבנה לייעוד זה בלבד, אין כל היגיון והצדקה כלכלית לבצע כל שינוי בייעוד = יבית קולנוע ‏ * לשימוש אחר ללא הריסה מוחלטת של האולמות והקמת מבנה חלופי *

ראיות המשיב

המשיב הגיש מצידו את ממצאי הביקורות שערך בנכס, באמצעות חוקרי השומה שהגישו תצהירים.

כעולה מהתצהירים, בשנת 2014 נערכו לאחרונה שתי ביקורות בנכס. האתת ביום 4, והשנליה ביוט 15.9.14. בביקורת ביום 12.3.14 נמצא כי ייהנכס אינו פעיל, מנותק מתשתיות... ; במקום נראה ציוד קולנוע ישן ורוק על הרצפה, דלתות פנים שבורות, באולם המיועד לצפייה לא נראו כסאות אלא בטונדות בטון.'' הוסף כי חלק מהנכס היה סגור. לביקורת צורפו תמונות של הנכס.

בביקורת שנערכה ביום 15.9.14 נמצא כי ייהמקום אינו פעיל ואינו מחובר לתשתיות...,

בקומה הראשונה נראו: חלק מתקרה דקורטיבית הרוסה, פסולת בניין, מחיצות פנים

שבורות, מדרגות שבורות, תאי שירותים הרוסים. בקומה שניה נראו: ציוד ישן ורוק על הרצפה, באולם קולנוע נראתה רצפה ללא כיסאותיי. לממצאי הביקורת נוספו תמונות.

בדיון שהתקיים בפנינו נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ונותן חוות הדעת נתקר על חוות דעתו.

מסקנות הועדה והחלטת

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ראיותיהס והתרשמנו מהעדויות שחיו בפנינו בתיק +ח, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר לחידתות. אין לפנינו בניין שנהרס או ניזוק. לכל היותר, לפנינו בית קולנוע שחדל, כנראה מטעמים כלכליים ולא פיסייים מלפעול.

לשאלה שעמדה בפנינו היא האם הורע מצבו של הנכס בשנת 2014, התשובה לדעתנו היא חיובית. מהידרדרות המצב נוכחנו ממכלול הראלות, ומהתמונות שצורפו על ידי הצדדים.

עם ואת, ממראה עינינו עולה כי העוררת חיבלה בכוונה בנכס, זאת, על מנת להראות כי מצבו שהיה ירוד ממילא ירוד עוד יותר בשנת 2014. אוהי לכאורה פעולה שעולה כדי חוסר

תום לב אס לא למעלה מכך. בסעיף 330, כלשונו, אינו מכוון ליתן פטור בגין נכס שהמחזיק בו הרס אותו או הציק לו.

5. נוסיף כי הגם שאת חוות דעתו של השמאי מצאנו כמהימנה, אם כי נציין כי חוות דעת

הנדסית ולא שמאית הליתה עדיפה בעינינו, אין הדבר משנה ממסקנתנו.

סעיף 330 לפקודת העיריות והלכת חברת המגרש המוצלתח

6. סעיף 330 לפקודות העיריות [נוסח חדש], התשכייד-1964 קובע כל :

ייבנין שנהרס 330. נהרס בגין שמשתלמת עליו ארנונה

או שניווק לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה

שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו,

ימסור מחזיק הבנין לעירית הודעה על

כך בכתב, ועם מסירת ההודעת לא יהיה

חייב בשיעורי ארנונת נוספים; אין

האמור גורע מתבותו של מתזיק

בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם

לפני מטירת ההודעת./

נוסיף עוד, שלא השתכנענו כי העוררת אכן ניסתה 'לעורר את הנכס לחייםי. אף אנו סבורים כי אין כל הגיון סביר להשקיע סכומי כסף ניכרים על מנת להשמיש נכס שמלכתתילה מיועד להריסה ע"פ תכנית בניין עיר. עוד נעיר כי בתי הקולנוע הגדולים של תל אביב נסגרו עד אחד, מטעמים כלכליים. האחרון שבהם, קולנוע יגתי נסגר החודש. כל אלה אינם מצדיקים את מתן הפטור לפי סעי 330.

אנו איננו רואים שוני רב, מלבד בהיקף הבעיה, בין הנכס נשוא הערר לכל דירה או חנות שבעליה אינו מצליח להשכירה.

בדבריה של כבי השופטת מרים נאור בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני

עיריית תל אביב-יפו מנהל הארנונה ,עליו נסמכת העוררת, נאמר:

יכפי שהוזכר בראשית הדברים בית המשפט אימץ את הפרשנות לפיה /בניין שמחמת בלאי אינו ניתן לשימוש, אולם ניתן לשפצו בעלות סבירה, יחיה תייב בארמונתיי וכי ירק במיין שהגיע למצב בו ההוצאות הנדרשות להבאתו למצב בו יחיה ניתן לשימוש כה גבוחות עד כי אין כדאיות כלכלית אובייקטיבית בהשקעה בשיפוץ הבניין ייהנה מפטור על פי סעיף 330".

וגם,

יאכן, אין לקבל את עמדת המשיבה שהתקבלת בבית משפט קמא לפיה *ינוהל בעיריית חיפה בכל הנוגע לסעיף 330 עניינו יישום המבחן הכלככיי. המבתן הכלכלי כאמור לעיל מדחה ואין לפעול על פיו בבחינת התקיימות תנאי סעיף 330. כמו כן, מדחתה עמדת המשיבה לפיה יש להגביל את הפטור בזמן. כל עוד הבניין נמצא במצב שהוא אינו ראונ לשימוש עניזק במידת שאי אפשר לשבת בו אין לשלול את הפטור יהא משכו אשר יהא.

על פי קביעת ועדת הערר אין ספק עוד כי מבחינה עובדתית בניינו של המבקש (לפחות ביום 7.5.2007) לא היה ראוי לשימוש. בכל הנוגע לסעיף 330 העובדה שהמבקש עורך את השיפוץ בעצמו, ולפרקים אף אינו ממשיך את השיפוץ, אינח יכולה להלות לו לרועץ - כל

עוד הבמיין נותר במצב שחוא אינו ראוי לשימוש. משכך, כל עוד בניינו של המבקש נותר במצב שהוא אינו ראוי לשימוש ייחנה המבקש מהפטור שלפי סעיף 330/,

0. איננו סבורים שהלכה זו חלה בענייננו משני טעמים: הראשון, לדעתנו אין מדובר בנכס

שנהרס או שניזוק; ושנית, לא מצבו של הנכס אלא הכלכליות של הפעלת בית קולנוע היא המונעת את חידוש הפעלתו. יהכלכליות' הזו אינה /הכלכליותי של העלות השיפוץ. לשון אחר: ספק אם בית קולנוע חדש ומשופ היה 'כלכליי להפעלה היום בשכונת בבלי.

1. נוכת כל המפורט והמבואר לעיל, אנו דוחים את הערר וקובעים, כי מבלי לחיכנס

להליכים שקדמו לערר וה, אין להחיל את הלכת /חברת המגרש המוצלח בעניינינו, לשנת המס 2014, וכי העוררת לא תוכל ליהנות מפטור לפי סעי 330 לפקודת העיריות מעבר לתקופה עליה הוסכם בין הצדדים.

2. בנסיבות העניין, אנו קובעים צו להוצאות בסך 5,000 ש"ח.

ניתן והודע ביום 16.6.2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יוט מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב,

אהוד גרא, עו"ד, יו"ר

עו"ד, חבר | אלרון, רו"ח, תבר

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ש

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011767

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריתאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת : שפע מדיה בע''מ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בעורר

הערר נקבע לדיון מקדמי שהתקיים ביום 24.3.15. למרות שההזמנה נמסרה לעוררת לא הייתת

התייצבות לדיון מטעם העוררת, והוועדה החליטה, בהעדרה לקבוע את הערר להוכחות.

- פרוטוקול הדיון וההתלטה נשלחו לצדדים, אך כפי שעולה מטופס אישור המטירה ההחלטה לא נמסרה לעוררת בנימוק שהיא ייעזבה".

יצויין כי העוררת לא מסרה למזכירות הוועדה כתובת מעודכנת שלה.

משכך, החלטנו לקבל החלטה על יסוד התומר שלפנינו, ווניחת הערר, הלכה למעשה על ידי העוררת.

החלטנו לדחות את הערר. מעיון בכתב הערר לא השתכנענו כי עיקר הפעילות של העוררת היא ייייצור תוכנהיי. לכך נוטיף כי העוררת, שעליה מוטל נטל השכנוע, לא הגישה תצהירים ועל כן גם לא נתקרה עליהם. עובדה גו מחוקת את התרשמותנו שאין ממש בערר. בנוסף, כפי שציינו לעיל, העוררת לא התייצבה לדיון בפנינו, ובכך גם בטאה הסכמה לכך שהתלטתנו תתבסס על החומר שמצוי בתיק.

הערר נדחה איפוא ללא צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 16.6.5015, בהעדר הצדדים.

בל

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בי 0000000 משפט כ : - ּ

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט רל

[ָ*ן

יןייר: ד אהוד תבר: עוייריחאן סעיד בר: רויית אלרון יצחק

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כט בסיון תשעה

מספר ערר: | 12:21 / *********

מספרר ועדה: | 11178

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: | קווסטומניה בע"מ

- ב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

לאחר עיון בערר ובכתב התשובה החלטנו כסמכותנו, גם בהעדר העוררת שאינה חייבת בהתייצבות, בערר לגופו והחלטנו לדחות אותו.

בהתאם לדו"ח הביקורת שצורף לכתב התשובה הנכס אינו עונה על הקריטריונים המפורטים בסעיף 0 לפקודה ועל כן הוא חויב בארנונה כדין. מחד לא נמצא הנכס בעת הביקורת בתהליך של שיפוץ, ומאידך נמצא בנכס באותו מועד ריהוט משרדי, ציוד מחשוב ועוד. משכך, אין מדובר במקרה שלפנינו בנכס שנהרס, לצורך בניה מחדש, אלא לכל היותר מצב של אי נוחות זמגית. לא לכך כיוון המחוקק בפטור שנתן בסעיף 330 לפקודה.

יצוין כי בהעדרו ויתרה העוררת מדעת על זכותה לחקור את המבקר מטעם המשיב.

הערר ידחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בגוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 16.06.2015.

בהתאם לסעי 0 ווך ₪ - 0

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

(

: עו"ד ריחאן סעיד ח אלרון יצחק

יו"ב: עו"ד גרא אהוד ח

שםיהקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012209 2 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: רוני שלמה טידמן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העורר הגיש ערר בעניין נכס ברחוב אבן גבירול 79 בתל אביב. העורר מנהל בנכס עסק לממכר פלאפל והוא מחויב ב 37 מ"ר לצרכי ארנונה.

העורר הגיש את הערר על חלק של 16 מ"ר בגין גלריה , אשר החיוב בגינה התווסף לאחר שהמשיב ערך בנכס ביקורת ומצא כי שטח של 16 מ"ר המשמש כגלריה לא חויב בעבר.

העורר טוען כי מדובר בחלק מהנכס אשר אטום דרך קבע בקיר גבס ונפתח רק לעיתים לצרכי תחזוקה או ניקוי של מערכת המלוג.

בהשגתו אף טען העורר כי את חלק הגלריה אטם על פי דרישות מחלקת הרישוי של עיריית תל אביב וכתנאי לקבלת רישיון עסק.

המשיב דחה את השגת העורר בטענה כי בביקורת נצפתה עלייה קבועה באמצעות מדרגות קבועות לחלק הגלריה, ואף נראח כי נעשה שימוש בגלריה .

ביום 8.6.2015 התקיים דיון בפנינו בו שמענו בהרתבה את העורר.

העורר אף הציג בפנינו סדרת תמונות שערך בנכס ומהן עולה לטענתו תמונת המצב של הגלריה נכון למועד הדיון לאתר שפינה ממנה את התפצים שנצפו בעת הביקורת.

---------------העורר-הסביר-כי-הוא-עושה-שימוש בגלריה-כמה-פעמים-בשנה-לצורך-טיפול במערכת המיווג ופי ---------

למרבית הצער דווקא בעת עריכת הביקורת הסיר את קיר הגבס שאוטם דרך קבע לטענתו את הגישה למדרגות העלייה לגלריה ולא השיב אותו במשך כמה ימים.

כאשר נשאל העורר בדבר דרישת המחלקה לרישיון עסק לאטוס את הגלריה לא היה בידו להצביע על דרישה כזו , הוא הפנה לתשריט המצורף לבקשה לרישיון עסק בו מצוין כי הגלריה אטומה וביקש לראות בכך דרישה של מחלקת רישוי עסק.

עוד טען העורר להוכחת עמדתו כי בשל הימנעותו משימוש בגלריה הוא שוכר מגה חמש עשרה שנים מחסן בחצר הנכט, בגינו הוא נושא בתשלומי ארנונה, והנה הוא נקלע למצב בו עליו לשאת גם בתשלומי ארנונה עבור הגלריה , מצב שמבחינתו הינו מצב אבסורדי שכן הוא שכר את המחסן בשל העובדה שלא יכול היה לעשות שימוש בגלריה לצורך אתסנה.

לאחר שבחנו את הערר, דברי העורר, התמונות שצילם וההסברים,

את דוח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו אליו ובמיוחד תמונות מ/ ומ ,את כתב התשובה ואת דברי בייכ המשיב בדיון שבפנינו - הגענו למסקנה כי דין הערר להידתות.

מצאנו כי העורר עשה ו/או עושה שימוש בגלריה, גם אם מדובר בשימוש מוגבל.

התמונות שצולמו בעת עריכת הביקורת על ידי המשיב ובמיוחד תמונות מ/1 ומ/2 אינן מותירות מקוט לספק. מקום בו נצפו מזרון וכלי מיטה , דליים וציוד ומדרגות עלייה קבועות , אינו שטח שאינו ראוי לשימוש או שטת שאין לקחתו בתשבון בעת חיוב נכס בארנונה.

העורר טוען למעשה כי מדובר בחלק שהגישה אליו מהנכס חסומה על ידי קיר גבס.

אלא שאטימת חלק מנכס כשלעצמה אינה פוטרת את השטת מחיוב בארנונה.

בית המשפט התייחס לכך בפסק הדין בעניין תשלובת תכולי ני עיליית תיפת שם נקבע : /אין גס מקום לנסות ולהקיש ממבנה אטום , למבנים לגביתם נקבע פטוד מארנונה בסעיף 330 לפקודת העיריות... זאת (עוד , אס יכיר בית המשפט באטימה מלצון של מבנה, כדרך להיפטר מאלנונה, יהיה בכך אישור לעקיפת הוראת תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינת (הנחת מאלנונת)

תשמיג - 1993 !י.

הוכח למעשה כי אין הפרדה אמיתית או קבועה בין שטת הנכס והבניין לבין שטח הגלריה שכן העורר עושה שימוש בשטח הגלריה , גס אס מדובר בשימוש מוגבל.

מכל האמור לעיל הננו דוחים הערר.

משלא נתבקשנו לעשות צו להוצאות לא יינתן צו כזה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 17.6.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר: עושד אלון צדוק חבר: עו"ד/רוי'ה אבשלום לוי חבר: / גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009694 שליד עיריית תל אביב- יפו

ירייר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: תיאטרון באר שבע

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה כתב ערר בעקבות החלטת מנהל הארנונה מלוס 10.10.2013 שלא לסווג את הנכס אותו מחויקה העוררת ברתוב הרצל 158 בתל אביב בסיווג של אולמות המשמשים כתיאטראות על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונח. ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון ,מחול וקונצרטיסיי.

בהחלטתו הדוחה את בקשת העוררת נימק המשיב את החלטתו בכך ש'/בביקולת שנעדכה במקום בתאליך 89.10.2013 נמצא כי המקום מש מש לאולם חזלות בלבלי.

המשיב טען בכתב התשובה כי העוררת אינה עומדת בתנאים הנדרשים על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה: הנכס משמש אותה אך ורק לחורות, בנכס לא קיימים כיסאות או סידורי ישיבה עבור קהל , בנכס אין קופה רושמת ואין כל זכר לקיומן של הצגות תיאטרון המוצגות בפני קהל.

העוררת לעומת עמדה זו מציינת בכתב הערר כי הינה תיאטרון רפרטוארי יוצר המפיק ומציג הצגות לקהל הרתב , כי הנכס משמש אומנם בחלק מהזמן כחדר תזרות אולם בתלק אחר מהזמן הוא גם משמש כאולם להצגות תיאטרון בפני קהל שאינו משלם עבור הצפייה מאחר וזוחי הוויתו של תיאטרון רפרטוארי.

בכתב הערר כמו גס בדיון המקדמי שנערך בפנינו ביום 3.3.2014 העלתה העוררת טענות אפלייה ביחס לשני שוכרים אחרים באותו הבניין אשר עושים לטענתה את אותו השימוש שהיא עושה ומסווגיס כאולס תיאטרון.

הצדדים לא העמיקו בטיעונים אלא ככל הנראה מפאת חוסר סמכותה של הוועדה לדון בטענות אפליה מסוג טענה או.

בעת הדיון המקדמי שב וטען נציג העוררת כי בנכס נעשה שימוש נוסף מעבר לחצרות /עליכתת

סדנאות לאנש: מקצוע מתוך תתיאטלון ומחוצה לו,מופעים,טסטים לפני קהל /

ביום 26.2.2015 נשמעו הראיות בתיק זה.

העוררת הגישה תצהירי עדות ראשית של העדיס הבאים :

אורן אהרוני סמנכ"ל הכספים של תיאטרון באר שבע.

יואב מהרבני מנהל התפעול של התיאטרון.

איילת בראל העוסקת במתן שירותי דוברות ויתסי ציבור ומשמשת כדוברת התיאטרון.

שרון נאה , סטודנטית בבית הספר למשחק בנגב עייש גודמן.

יוסף בן בסט המשמש כמנהל מטעם הבעלים של האולם ושל הבניין בו ממוקם הנכס,

המשיב הגיש את תצהירו של חוקר התוף נעסם אדלר אשר ביקר בנכס ביו 8.10.13 וצירף לתצחירו את דות ממצאי הביקורת מאותו המועד.

העדים איילת בר אל, אורן אהרוני, יואב מהרבני, ובן בסט נתקרו על תצהיריהם.

בייכ המשיב ויתרה על תקירתה של שרון נאה.

עד המשיב נועם אדלר נחקר אף הוא על תצהירו.

לאחר שעיינו בתצהירי הצדדים , שמענו את עדותם בפנינו , עיינו בממצאים שצורפו לעדויות הצדדים , בכתב הערר ובכתב התשובה הגענו למסקנות העובדתיות כדלקמן:

מדובר בנכס ששכר תיאטרון באר שבע במטרה לשמש כאכסניה לפעילותו במרכז הארצ.

עיקר הפעילות בנכס הינה לחזרות .

כמו כן מתקלימות בנכס הפעולות הבאות :

סדנאות תיאטרון לשחקנים ולסטודנטים (דוגמאות הובאו בתצהירו של אורן אהרוני).

הסטודנטית שרון נאה הצהירה כי השתתפה בטדנה שהתקיימה בנכס בהנתיית הבמאל האנגלי בן ניילר ויחד עם כ 30 צופיט צפתה בסצנות שונות שהעלו שחתקני תיאטרון באר שבע.

חורות ייא(וחיי , הצגות באורך מלא המתנהלות ללא תפאורה בפני קהל מטרה בדרך כלל למטרות שיווקיות, (דוגמאות להצגות שכאלה שהוצגו במהלך חודשים ספטמבר אוקטובר 2013 פורטו בתצהירו של אורן אהרוני).

חזרות מסוג ייקריאה ראשונהי' או ,קריאה חוזרת, בפני קהל מוזמן שאינו חלק מההפקה.

בחקירתו נשאל העד אורן אהרוני על תדירות העלאת ההצגות בנכט והשיב :

*לפחות 12 פעמים הוצגו הצגות בנכט נשוא העדל. כל תפקה מוצגת מינימום פעמיים באולם החזלות (אנחנו מדבלים של 6 הפקות לאשיות....ההצגות שת:יאדתי ה( למוזממים ספציפיים ולא לקהל הלחב . זה קולה גם באולמות אחלים בהם אנתנו מופיעים כאשל ההצגה מוצגת מלאש לרשימת מנזמנים מלאש?

== לצורך הפעולות שאינן תזרות מחולק הנכס לתלק שמשמש כבמה ובחלקו האחר מרוכצים הצופים >

היושביט על כיסאות בכמות משתנה (כ 20 צופים). העד יוסף בן בסט המשמש כמנחל הנכס מטעם הבעלים הצהיר כי לצורך הצפייה בהצגות בנכס מוכנסים לנכס כיסאות בכמות משתנה.

הצגות או פעילויות בפני קהל מתקיימות בתדירות של שלוש פעמים בחודש. לעיתים מוזמנים להצגות אנשי תקשורת , קניינים כתבים ועורכים ( כפי שהעידה העדה איילת בר אל).

בנכס הועלו חזרות באורך מלא בפני קהל של הצגות בין היתר של ההצגות הבאות : ייבין חבריסיי, ירק אתמול נולדהיי, ייאיוּה יופייי , '*הגיבן מנוטרדאסיי.

לצורך קיום הפעילות שאינה חגרות משתמשים בנכס בבמה מוגבהת , מערכת הגברה, עמודי תאורה וקוורץ, סטנדיס לתלבושות , 30 כיסאות, וילונות לחלוקת האולם. (ראה לעניין ה תצהירו של מנהל התפעול יואב מהרבני והתמונות שצורפו לו).

העד יואב מהרבני השיב בחקירתו לשאלת הועדה :

*השנה היו בין 5 ל 6 הפקות. כשיש הפקה עושים פעם אחת חזלות שור שזו חורה בפני קתל וחודש וחצי של הופעות לקהל, באותו מקום בתפוצת 2 30 איש/,

בעת הביקורת ביום 8.10.13 התקיימה חורה באולם ולא נצפו בו לא קופת כרטיסים או כסאות ישיבה. עד המשיב ציין בדות ממצאי הביקורת כי הנוכתים בנכס בעת הביקורת מסרו לו כי מעבר לשימוש במקום כאולס תורות הוא לא משמש לשימושים נוספים. נראו באולם סטנדים של תאורה וקולביס עם תלבושות שונות מאחורי פרגוד.

בתקירתו העיד עד המשיב :

/דאיתי בנכס תכולה. אך לא לאיתי תכולה מקובעים. לא ראיתי במה מקובעת, ראיתי דברים ניידים, כמו קולבים של בגלים... לאיתי קולבים, במה, אמצעי תאודה. לא דאיתי מערכת הגבלת..%

הנה כי כן התמונה העובדתית ברורה כפי שעולה מהעדויות והממצאים שפורטו לעיל.

נותר לנו להכריע על סמך העדויות והעובדות שהובאו בפנינו האם עומדת הפעילות שנערכת בנכס על ידי העוררת בתנאי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה .

האם פעילות העוררת נכנסת בהגדרת "אולמות המש משם להצגת תיאטדון מחול וקונצרטים ..% הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

אין לקרוא לתוכן סעיף 3.3.8 לצו הארנונה את שאין בו.

הסעיף אינו קובע מגבלות על גודל הנכס או שימוש בו להצגת מופעים בתשלום או בפני קהל רב או קהל מסחרי.

הסעיף קובע הגדרה כללית -- אולם המשמש לתיאטרון.

הננו סבורים כי פעילות העוררת בנכס לחזרות , סדנאות , הצגות בפני קהלים מוזמנים , הצגות של חזרות יגנרליות'י ושאר השימושים כמפורט לעיל נכנסות בגדר המונת *אולם המשמש לתיאטרוניי.

מדובר בתיאטרון רפרטוארי והנכס משמש אותו כחלק מפעילותו השוטפת גס אם אין מדובר באולם תיאטרון המכיל קהל רב או משמש להצגות ''מסחריות'י.

אס מתקין הצו התכוון להקל על המעמסה המוטלת על תיאטרון מסחרי בפעילותו באולמות רחבי ממדים כסברת המשיב קל וחומר שהתכוון גם לפעילות המהווה תחלק מהתהליך המסחרי כאולס חזרות או אולם בו מוצגות ההצגות בפני קהל מטרה או כקידוס להצגות.

בסיכומיו מפנה המשיב לשתי החלטות קודמות של ועדות הערר בעניין דומה אלא שאין המחלוקת שהובאה בפתחן של אותן ועדות דומה למתלוקת שפנינו שכן שס עשה התיאטרון שימוש בנכס לפעילות משרדית , שיווקית ואומנות /לתוציא חזלות ותופעות?..

רוצה לאמר , גם וועדות הערר אליהן מפנה המשיב ,כאשר הכריעו בעניין הבתינו בין תורות והצגות מחד לבין פעילות שיווקית מאידך.

בייכ המלומד של העוררת הפנה להגדרת הביטוי הצגת תיאטרון (בהינתן שאין מחלוקת כי הנכס שבפנינו הוא אכן אולם) וציטט מלומדיס שונים מתחום התיאטרון.

אין צורך לחיות מומחה לתיאטרון בכדי להגיע למסקנה לפיה אולם יכול לשמש להצגות תיאטרון גם אס באולם במה ניידת, כסאות שאינם מותקנים דרך קבע ואין בו עמדה קבועה של קופת כרטיסים.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 1500 ₪ + מעיים.

ניתן בהעדר הצדדים היום 17.6.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענייניסם מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

0 א וק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר:0 יד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140009639 שליד עיריית תל אביב- יפו 104

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית

העודרת: ריוויזר טכנולוגיות בע''מ

‎ -‏ נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

הערר דנן עניינו תיוב נכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב ברנר 5 בתל אביב וברחוב אחד העם 14 הרשום בפנקסי העירייה כנכסים מספר 2000383348; 2000154982; 2000397404 שסווג. ע"י המשיב יבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי (להלן: 'הנכטיי).

לטענת העוררת, יש לסווג את הנכס, בסיווג ייבית תוכנהי' על פּי התעריף הקבוע בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה או כ- יתעשיה ומלאכהי.

מצאנו לציין במבוא מספר עובדות העולות מתוך מסמכי התיקים והם :

א. ביום 10.8.2014 הוגשה בקשה מטעם המשיב לאחד את הדיון בעררים. הבקשה הוגשה

בהסכמת בייכ העוררת ובתאריך 4.9.2014 ניתנה התלטתנו המאשרת את הבקשה.

ב. ביום 10.9.2014 הוגשה בקשה מטעם. בייכ העוררת לדחיית מועד הדיון בערר 9639

הבקשה הוגשה בהסכמת בייכ המשיב ובתאריך 4.9.2014 ניתנה החלטתנו המאשרת את הבקשה. בבקשה צוין כי הצדדים עומדים להגיע לפשרה ובתקווה שתושג פשרה כאמור היא תוגש לוועדה. יפשרה' לא הוגשה לוועדה.

ג. | לכתב הערר 10904 צורף כנספת יבי מכתבו של המשיב נושא תאריך 22.4.2014 אשר ציין

בסעיף 6 בו כי הושגה הסכמה בינו לבין העוררת לפיה יחויבו הנכסים שבנדון ביתס של % בית תוכנה ו- 45% משרדים וזאת עד ליום 31.12.2017

ד. בסיכומי הצדדים לא נטען דבר האם קיימת הסכמה כאמור לעיל, או שבוטלה ע"י מי

מהם. לא מצאנו לייחס משמעות ראליתית לקיומו של מסמך כוּה כפי שנעשה בפרשת ווב-

סנס [נפנה לסעיף 9 שם] , משכך אין מנוס מלדון בעררים לגופם על סמך ראיות הצדדים.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת העוררת היא חברה המייצרת תוכנות, מפתחת ומשדרגת את התוכנות הקיימות, מרבית עובדיה הינם מפתחי תוכנה העוסקים בכתיבת תוכנות ופיתוחן עם ניסיון ו/או תארים אקדמאיים במדעי המחשב, מתמטיקה הנדסה וכוי.

העוררת טוענת כי עיקר עיסוקה בפיתוח ויצור תוכנות. בעצמה אינה חברה העוסקת בפרטום, ובניגוד לדעת המשיב, אינה מייצרת אפליקציות שמטרתן פרסום מוצרים, אלא מתאימה תוכנות ובונה אותן ללקוחותיה שהט הס בעלי אפליקציות או בעלי אתרי אינטרנט ותוכנות משלחם.

רק בשימוש בתוכנה ובטכנולוגיה שייצרה העוררת, לקוחות הקצה של אותם בעלי אפליקציות לקוחותיה של העוררת, יכולים לממש את הפוטנציאל כפי שהם מעוניינים, אם זה פרסום או הגדלת מכירות המוצרים שלהם.

לטענת העוררת העובדה כי היא מקבלת אחוז מסוים מבעל התוכנה או אפליקציה שרכש את התוכנה שהם יצרו/כתבו/פתחו אינה ראיה שהיא העוררת עיסוקה בפרסום, שיווק, או במכירת מוצרים באתר. לטענתה הכנסותיה הן מייצור ומכירת תוכנות.

לטענת המשיב, אמנם העוררת חינה חברת הונק העוסקת בשיווק פלטפורמה לייצור הכנסות עבור מפתחים ובעלי אפליקציות לדפדפנים, אך הפלטפורמה שלהם, באמצעות קוד המוטמע בה, מספקת שירותים למשתמשי הקצה לרכוש מוצרים תוך השוואה של מחיריט באתרים שונים. נפנה לאמור בסעיפים 9, 10 לכתב התשובה לערר מטעם המשיב.

לדעת המשיב אין העוררת מייצרת תוכנה. היא ולקותותיה שותפים ברווחים הבאים

מדמי הפרסום, כל הכספים עוברים דרך העוררת ומחולקים בינה לבין בעל האפליקציה

או בעל האתר בחלוקה מוסכמת ביניהם. לטענת המשיב, הקשר העסקי הוא מתמשך

ההתקשרות היא ארוכת טוות והקשר העסקי אינו קצר מועד, אינו נובע מייצור התוכנה 1 ז דה [ [ ד / 1

בסעיפים 4 - 11 שם].

לטענת המשיב אין באישור שצורף כנספח 4 לתצהיר מטעם העוררת, אישור שניתן לה מטעם רשות המיסים על פי חוק לעידוד השקעות הון, התשיייט- 1959 מהווה אישור המחייב את המשיב להכיר בעוררת כמפעל תעשיה.

לטענת המשיב, על פי הראיות בתיק אין לקבל את הטענה כי העוררת עומדת בדרישות המיוחדות המפורטות בצו הארנונה בסעיף הרלוונטי 3.3.3 ואין לסווגה כבית תוכנה.

העובדות שבפנינו ודיון:

נוסח צו הארנונה הכללית בסעיף השיורי קובע בסעיף 3.2 לצו כך:

'האלנונה הכללית לגבי בניינים שאינם משמשים למגורים, ללבות משלדיס שילותים (מסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/טיווגיסם שנקבע להם תעריף מלוחד כמפודט בסעיך 3.3 בצו הארנונה:.

סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של עיריית תל אביב קובע:

''בתי תוכנה, שעיטוקט העיקרי הוא ייצור תוכנה, יחויבו ב - 151.28 ₪ למ'יר לשנה בכל, האזורים ''י.

בתקנות הסדרים במשק המדכה (ארנונה כללית ברשולות | המקומיות), תשס"ץ-2007 בהגדרת המונח תעשיה נקבע: ייתעשיהיי - לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה ...

לאחר ששקלנו את ראיות הצדדים, קראנו את הסיכומים וסיכומי התשובה מטעם העוררת, לרבות האטמכתאות שצורפו לעיוננו, אנו בדעה כי בנסיבות הקונקרטיות של תיק וה יש להכיר בעוררת כבית תוכנה. משקבלנו את טענת העוררת לא מצאנו צורך לדון בבקשתה החלופית להכיר בעוררת כתעשיה.

מקריאת תצהירו של מר דניאל סגיס מנכ"ל העוררת, להלן: 'סגיסי ומעדותו בפנינו, מסקנתנו כי העוררת היא יבית תוכנהי כמשמעותו בצו הארנונה.

לעוררת 92 עובדים כמפורט בנספח '3' לתצהיר סגיס. לשאלת הוועדה מאשר המנכייל כי מתוכם יש בין 82 ל- 85 עובדים שכולט עוטקים בכתיבת תוכנות. היתר הס כח עור התומך בעוררת. לא מצאנו אלא לתת אימון בדבריו. הרשימה הארוכה של מצבת כות [ , / 1 ו ז ו

תוכנה.

בייכ המשיב בסיכומיה, סעיף 23, מפנה דווקא למצבת כוח האדם כרשום בנספת שי לתצהיר טגיס, אשור רשות המסים, אשר בסעיף 1.13 מדבר על 70 עובדים, מתוכם 39 העוסקיט בפיתוח ולגבי החיתר טוענת בייכ המשיב שהעוררת לא הוכיחה שפעילותם בתחום יייצור התוכנהי. בייכ המשיב מתעלמת מרשימת העובדים שצורפה לתצהיר סגיס ומעדותו בפנינו. ויוער גם מבחינת כמות העובדים כמצוין באישור רשות המסים, עדיין רובם, מעל מחציתם, עוסקים בתחום יצור התוכנה.

.16

עיון קצר בהכשרות העובדים כמופיע בנספח *'3' לתצהיר סגיס מאשר דווקא כי מרביתם בעלי הכשרות בתחום המחשבים, הן כבוגרי ממריימ והן כבוגרי טכניון בעלי ידע בכתיבת תוכנות ובמתמטיקה, ובוגרי מדעי המחשב.

כמות של בין 80 -85 עובדים מתוך ה- 92 מוכיחה בעליל כי מרבית העובדים חינם בתחומי המחשב. לא בפרסום, לא בשיווק ולא בתפעול והנהלה. כאמור בעניין זה נתנו אימון בעדות המנכייל.

לא נסתרה בפנינו עדות סגיס כי מתזור ההכנסות של שנת 2014 צפול להיות עשרות

מיליוני דולריס. וכלשונו: /'ההכנסות כולן ואני מדגיש כולן מייצור ומכירת תוכנות'/.

אמנם נכון כי העוררת לא צירפה דוחות כספיים על מנת להוכיח הרכב הכנסותיה וצירפה רק את אישור רו"ח קסלמן וקטלמן כנספת 2 לתצהיר סגיס, אך לדעתנו בנסיבות הערר שבפנינו לא נוכל לקבל כי הימנעות פירוט ההכנטות והתפלגותן פועלת לחובת העוררת.

בייכ המשיב לא חקרה את מנכ"ל העוררת לאופן התפלגות ההכנסות או שיטת חישובן כפי שרשום באישור רשות המסים, נספת 4 לתצהיר סגיס.

לדעתנו הפירוט שמופיע בסעיף 1.11 בנספח 4 , אינו משמיט את הקרקע מטענת העוררת כי הכנסותיה, כולן, נובעות מייצור התוכנה, כפי שהעיד סגיס בפנינו, כלשונו: '/אנתנו מוכרים על בסיס רישיון הפעלה. התקבולים שלנו נובעים מאחוז מסוים מהכנטות שנוצרו ללקוחות שלנו כתוצאה מהתוכנה.'י

. . ובמה דברים אמורים:

א. הכנסות העוררת ממתן וּכות שימוש בתוכנה.

ב תשלום על בסיס מכירות. [ראה סעיף 1.11.1 - 5415 אמק 0087 ] יוער לא על בסיס מכירות העוררת אלא של בעל האתר הגובה כסף ממי שגולש באתרו.

ג. תשלום על בסיס הקלקות. [ראה סעיף 1.11.2 - 0110% מע 0081 ] יוער לא על

בסיס הקלקות בתוכנת העוררת אלא על הקלקות בפרסומת של בעל האתר ממי שגולש באתרו.

ד. תשלום על בסיס ביצוע פעולות. [ראה סעיף 1.11.3 - אסזד 40 תפ דפסס ] יוער לא

על בסיס פעולות בתוכנת העוררת אלא על ביצוע פעולה באתר המפרסם.

אין צורך לציין כי האינטרס הכלכלי של העוררת שירבו לקוחות הקצה של אותם בעלי אפליקציות שקנו ממנה את התוכנה שהיא ייצרה וכתבה.

בקצרה נסקור את ההלכה שנקבעה בעמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, שניתן ע"י כבי השופטת בדימוס שרה ברוש ביום 8.8.2011 , להלן ייווב- סנסי?)

נפסק כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי נדרש לפי סעיף 3.4.3 לצו הארנונה (סעיף 3.3.3 בצו הארנונה במקרה שלנו), כי תתקיים בו בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של ליצור ייתוכנהיי. הסעיף כולל בחובו שלושה מונת? מפתח: ייבעיקריי, ייייצוריי וייתוכנהיי.

נפסק, כי המונח ייבעיקריי מכוון, הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבתון את גודלו של השטח בו מתקילימת פעילות ייצורית לעומת גודלס של השטתים המשמשים לפעילות אתרת. במסגרת המבחן המהותי, יש לבתון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכט.

לדעתנו הוכת כי פעילות העוררת בעיקרה אם לא בשלמותה, מובילה למסקנה כי עוסקת בפיתוח ובייצור תוכנה. כמות המתכנתיס [80- 85] והשימוש בשטח הנכס [מעל 1000 מייר) מאששות קיום המבחן הכמותי והמהותי. המשיב לא המציא ראיות שיש בהן כדי לסתור את עדות העוררת או שהצליח להוכית שעיקר השימוש בנכס הוא למטרות שיווק, פרסום והפצה.

לדעתנו קביעת בית המשפט בפרשת ווב-סנס שם נאמרו דברים על שיטת תשלום יריטייינרי כמעידה על קשר ארוך המאפיין מתן שירותים, אינה מתאימה לעובדות המקרה ערר שבפנינו.

העובדה שהוכתה בפנינו כי העוררת מקבלת תמורה כספית כמתואר לעיל, אינה משמיטה את הקרקע מטיעונה שיש לסווגה כבית תוכנה לצורכי ארנונה.

גם בית המשפט בפרשת ווב-סנס קבע שצורת תשלום אינה פרמטר חד משמעי ויש לבדוק מה בעיקר הפעילות העסקית והאם מדובר בייצור תוכנה.

זה ז הרה [

לעיל אינו מעיד בהכרח על מתן שירותים. ברור שככול שמכירות העוררת בתוכנה שכתבה יופצו ברבים ומספר משתמשי קצה באפליקציות או באתרים שכתבו או בנו לקוחות העוררת יגדל- התמורה הכספית תגדל. אופן התמורה הנייל שמקבלת העוררת, אינו מעיד שהכנסותיה באו משירותיט או פרסום או שיווק. לכן גס העדר דותות כספיים בפנינו, אלא תיאור בלבד של תמורח, אינו פועל לחובת העוררת.

1. לדעתנו העובדות בערר זה אינן אהות לעובדות שהוכחו בפרשת יטרווליסטי [עתיימ

8. שם הוכת כי העוררת פיתחה מנוע החיפוש והפעילה בנכס אתר המשווק

ומפרסם חבילות תיירות של חברות וסוכנים שהתקשרו עמה. שם העוררת קיבלה דמי תיווך ועמלת פרטום.

בעדותו אישר מנכ"ל העוררת כי הלקוח שלו הוא מפתת התוכנה הוא לוקת לצרכיו את המוצר לעיל. הלקות הוא שמקבל הכנסות מהפרסומות. העוררת לא מתקשרת ישירות עס המפרסמים. התוכנה של העוררת מאפשרת חיפוש אינטרנטי והצגת פרסומות בהתאם למילות החיפוש שמקליד משתמש הקצה. אין הוא הלקוח של העוררת, אלא לקוח של בעל האפליקציה או אתר האינטרנט אשר רכש והטמיע אצלו את תוכנת העוררת.

לא אחת נפסק כי כתיבת שורות קוד בשפת תכנות, או בניית אתרים הכרוכה בכתיבת תוכנה מתאימה להגדרה המופיעה בחוק המחשבים ויכולה גם לענות על הדרישה לפעילות ייצורית שבצו הארנונה. [ראה פרשת ווב-סנס).

ודוק. העוררת בפנינו אינה בונה אתרים ללקוחותיה. אלה כבר קיימים אצל לקוחותיה ונבנו על ידם.

לדעתנו הוכח שהעוררת מייצרת תוכנות. [כעדות סגיס למעלה מ- 30]. בין יתר התוכנות היא בנתח תוכנה המאפשרת הגבלת גלישה באינטרנט שעיקר שימושה בהגבלת ילדים בצפייה בתוכן לא ראוי [ .6001801 אדאמתג ] ; ותוכנה המאפשרת מדידת מחירות אינטרנט והגברת מהירות הגלישה.

תוכנות אלה מצריכות עדכון שוטף, כתיבת נוספת, שיכלול הקיים ואין בכך כדי להביא למסקנה כי הייצור יהסתייסי וכעת רק משפרים מוצר קיים. אפילו שבניית אתרים יכולה להיחשב כפעולת יייצוריתי, העוררת אינה בונה אתרים לאחרים.

הביקורת היחידה מטעם המשיב שהוצגה בפנינו, היא מטעמו של החוקר יוליס יפים, להלן: 'יוליסי מיום 24.7.2013 אשר גם העיד בפנינו. תצהיר יחיד בצירוף דו"ח וה הוגש ע"י המשיב בתאריך 22.6.2014.

לא ניתנו לנו הכלים להסיק מדוח הביקורת הנייל ממצאים רלוונטיים לענייננו. משום מה לא הוצג בפנינו דוח נוסף לאחר שניתנה התלטתנו לאיחוד העררים . כך גם לא ידוע לנו, האם מצוי תשריט שכן המשיב במכתבו מיום 22.4.2014 נספת יבי לערר 10904 אשר כולל גם את הנכס ברתוב אחד העם 14 לא ציין כי ברשותו תשריט, אלא ציין כי התקיימו סיורים בשטת.

בעדותו הקצרה בפנינו מעיד התוקר יוליס כך:

א. ‏ !יביקרתי בנכס ביום 24/7/13 והביקורת עצמה הייתה אולי רבע שעה. כדי לדעת

מה עושים בבית תוכנה צריך הרבה יותר ומןיי.

ב. ייבהתייחס להדפטה ברישא של הדויית שם צוינה עובדה כי לחברה יש נכס

במקום אחר ב- 30% משרדים ו- 70% תוכנה, אני מאשר כי מדובר בחברה אחרת, עיסוק אחר ובמיקום אחניי.

יודגש כי שום ממצא חיובי או שלילי בקשר לסיווג העוררת לא ניתן להסיק מדות אה ומהעדות בפנינו.

יוער ככלל, שבשלב סיווג אופי הפעילות של העוררת לשסם קביעת תעריף התיוב בארנונה, תייב מנהל הארנונה- המשיב, להעמיד בסיס עובדתי ראשוני, מדוע יש לקבוע תעריף כזה או אחר בשומתו. הדברים נכונים במיוחד לאור הימצאותו של נספת בי בערר 10904 בו כתוב על חלוקת סיווג באחווים מסוימים. אפילו הייתה הסכמה, הרי שבמהלך הדיון לא נאמר כי כזו מצויה, ולכן ברור שאם החליט המשיב לקבוע לעוררת סיווג מסוים, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינוי או לקביעתו הראשונית. במקרה שלפנינו חמשיב לא הביא ראיות לסתור את האמור מטעם מנכ"ל העוררת, ולשיטתנו לא מוטט את האמור בתצחירו.

עוד יוער כי אנו מטכימים עקרונית לצורך בהרמוניה בין חוקי המס השונים. יחד עם גאת אנו מעדיפים את טענת בייכ המשיב כעולה מטיכומיה בסעיפים 44 - 48 שכן הבסיס הרעיוני בשיקולים להענקת הכרה על פי חוק לעידוד השקעות הון שונים מהבסיס הרעיוני בהטלת ארנונח על פי סיווגים שונים. הסתמכות בייכ העוררת על החלטתנו בתיק ערר 9982 [אפ.מלי.דיי] נספח יאי לתשובתו לטיכומי המשיב, אינה מתאימה לענייננו שכן שט המדען הראשי השקיע כספים אצל העוררת משום שהכיר בה כחברת הזנק בתתום המחשבים, זאת בנוסף ליתר הראיות שהובאו שס.

מאחר והכרנו בעוררת כבית תוכנה, לא מצאנו מקום לדיון מעמיק בסוגיית ההכרה בעוררת כמפעל תעשייתי ומהי 'הכנסה מועדפתי והתנאים הקבועים בחוק לעידוד השקעות הון, התשיייט- 1959 והאם יש השלכות לסיווג על פי צו הארנונה.

מהראיות אשר הוצגו בפנינו ומהחקירות בפנינו הן של סגיס והן של יפים יוליס מטעם המשיב, מסקנתנו היא כי על העוררת להיות מסווגת כבית תוכנה.

סוף דבר

הערר מתקבל. נכס העוררת יסווג כבית תוכנה. לא מצאנו לחייב את המשיב בהוצאות העוררת.

ניתן היום, 18 ביוני 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי די), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה ו באתר האילנטרנט של המשיב.

|] |

\ | /

יו"ר: עו/ד יהודה מאור חבר: עהיד זרויית אבשלום לוי חברה עעוייד/שירי =

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ | בתמוז תשעה

22205

מספר ערר: | 11:37 / 140011888

מספר ועדה: | 11205

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: יליקובסקי מיכאל

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

(ִכָ(* ר

זו הפעם השנייה שהעורר אינו מופיע לדיון שנקבע בפנינו. בפעם זו וגם בפעם הקודמת דבר קום שהכיל את ההזמנה לדיון לא נדרש ע"י העורר.

בנסיבות אלה אנו מורים בזאת על מחיקת הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 28.06.2015

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. /

3 / ער כב \

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: עד דח שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך ‏ : ובתמוז תשעה

2]..5

מספר ערר: | 11:46 / 140010920

מספר ועדה: | 11205

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

נסיבוב אריאלה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10412321

מספר חוזה: 279268

כתובת הנכס: הכרמל 36

-1 ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: תהילה גלעד

נוכחים:

העורר/ת: נסיבוב אריאלה - אין נוכחות

צד ג': ל.י.ס.ד. בנינים יפים בע"מ - אין נוכחות

המשיב: מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: תהילה גלעד

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 10:45. השעה כעת 11:50. אין הופעה מטעם העוררת או מטעמה.

דבר הדואר המכיל את ההודעה בדבר מועד הדיון שנשלחה לעוררת, לא נדרש ע"י העוררת.

יש עוד להוסיף שהעוררת גם לא קיימה את החלטתנו מיום 2/12/14 ולא הגישה תצהיר עדות ראשית וגם הארכה שניתנה לה ביום 20/1/15 להגשת תצהיר עדות ראשית בתוך 10 ימים נוספים, לא הועילה והתצהיר לא הומצא לוועדה עד היום.

בנסיבות אלה אנו רואים את העוררת כי מי שזנחה את הערר ומורים על מחיקת הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.06.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סְדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבהה;

קדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140010347

שליד עיריית תל אביב-יפו 0809\סס 1ו

יו"ר: | עויד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: ממידס בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכסים נשוא הערר נמצאים ברת' לילינבלום 33 תייא. עסקינן ב- 3 נכסים :

(1) 13 מ"ר בסיווג מגרש חניה ללא תשלום.

(2) 218 מ"ר בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים - בקומת קרקע.

(3) 185 מ'יר בסיווג מחסנים - בקומה מינוס 1.

אין מחלוקת שהנכסים ריקים ואינם בשימוש, וכי העוררת קיבלה בעבר פטור בגין נכס ריק לתקופה המקסימלית הקבועה בחוק, בתקנות ובצו הארנונה.

2 העוררת טוענת שהנכסים אינם ראויים לשימוש ומבקשת לקבל פטור מתשלום ארנונה בגינם לפי סעי 330 לפקודת העיריות.

לטענתה הנכסים הרוסים, נטולי תשתיות, חשמל, מים, ביוב ואינסטלציה. התקרה, הרצפה והקירות מתפרקים, ולא ראויים לשימוש כלשהו.

עובדות אלח מוצאות לטענתה תימוכין, גם בדוחויית הביקורת שנערכו מטעם חמשיב

מצבו ההרוס של הנכס לא השתנה מיום רכישתו ע"י העוררת בשנת 2011. אמנם בתחילה נחתם הסכם פשרה בין הצדדים לפיו הנכס יסווג בסיווג מחסנים, אולם הוא היה לתקופה מוגבלת מיום 16.9.11 עד יום 31.12.12, וגם על פי האמור בהסכם אין בו כדי להשליך על חיובה בארנונה מיום 1.1.13 ואילך.

3 המשיב טוען כי בשנים 2011 - 2013, שבהן מצבו של הנכס היה זהה למצבו היום, נתתם בין הצדדים הסכם פשרה לפיו יסווג הנכס בסיווג יימחסניםיי. הסכמת העוררת במסגרת ההסכם, לסיווג הנכס בסיווג מחסנים, מהווה לטענתו ראיה לכך כי ניתן להשתמש בו לצורך אתסנה,

ואין מניעה להמשיך לחייבו בסיווג זה, מאחר שאין שינוי במצבו של הנכס. המשיב טוען עוד כי מהביקורת והעדויות עולה שמדובר בנכס סגור מתוחם ונעול, שעל אף טענות העוררת, בומן הביקורות שנערכו במקום היה בו חשמל, וכי לא הוכח שהנכס לא ראוי לשימוש לצורך אחסנה.

דיוו ומסקנות

6. סעיף 330 לפקי העיריות [נוסח חדש) קובע:

*ינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוּק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחציק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניווק -

(1) עס מסירת ההודעה לא יהיה תייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה)...

5 על מנת לזכות בפטור המבוקש עפ"י סעי 330 לפקי, יש לעמוד בשלושה תנאים

0 (1) הבגיין נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

(2) אין יושבים בבניין.

(3) נמסרה הודעה למשיב.

5. בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזייםס בשבתם כבתי משפט מנהליים, קבעו כי פטור

מארנונח עפ"י סעי 330 לפקודה ינתן רק כאשר הוכת עפ"י מבחן פיוּי אוביקטיבי כי הבניין ניּוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

בעניין וה נקבע ע"י ביהמייש העליון בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית תייא יפו - מנהל הארנונה כי המבחן הקובע הוא יימבחן פיזי אוביקטיבייי, נקבע כי: יידי בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בויי.

עוד נקבע: ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עלי כי

הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזּק משמעותי. כדי לחיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 חבניין צריך להיות ייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין''.

(3 ביהמייש המשיך וקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]