החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 13 עד 20 לינואר 2016
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר על קביעת ארגונה --\
כללית שליד עיריית תל אביב - יפו \" ערר מס' 140011959
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העורר: רועי ברנס
-נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
הערר
=
מונח לפנינו עררו של רועי ברנס על חיובי הארנונה לשנת 2014 בגין נכס מאוחד מס' 2000193232 [להלן 'הנכס'].
2. המשיב ערך ביקורת בנכס ביום 23.1.14. הנכס גמדד על ידי מודד מוסמך. השטחים שנמדדו כללו גם
חצר מקורה עם תצוגת רהיטים וגלריה שגובהה עלה [לפי תוצאות הבדיקה] על 1.70 מ', ושטח מעבר מקורה שלא חויב. השטח הכולל נמצא להיות 312 מ"ר, והמשיב עדכן רישום קודם שעמד על 116 מ"ר בלבד.
3 לטענתו של המשיב, המדובר בנכס אחיד ורציף [בדרך שלמה 119] ששטחו 312 מ"ר שמשמש לממכר רהיטים והוא נישום על ידו כ"בנינים שאינם משמשים למגורים".
4. העורר טוען כי חלה טעות במדידת שטחו של הנכס ע"י המשיב ובראייתו כנכס אחיד ורציף.
טענות העורר
5. העורר פנה אל המשיב בקשר עם דרישת התשלום שקיבל, וזה השיב לו ביום 28.10.14. מהתשובה אנו
לומדים כי לדברי המשיב העורר "לא פרט הטענות בדבר חיוב השטח", ועיקר הפניה היה בקשה לקבלת
ארכה לצורך מדידה,
6. מהחומר שבתיק אנו לומדים עוד שהעורר פנה שנית ביום 26.11.14 למשיב וביקש ארכה בת 30 יום
נוספים למדידת הנכס על ידי מודד מטעמו, וזאת לדבריו כדי שיוכל להכין את הערר שלו.
7. הבקשה נענתה במובן זה שלעורר נתנה ארכה להגיש ערר עד ליום 30.12.14.
8. הערר הוגש ביום 29.12.14. הערר אינו מפורט. מצורפים לו תשריטי מדידה, ולמעשה יש בו 2 טענות:
= האחת, ש"חצר הבית בשטח מדוד מחושב לפי 142.27 מ"ר חויב באותו תעריף של החנות";
> והשגיה, ש"הגלריה (שאינה גלריה) מדף בטון בגובה של 1.67 מ' המשמש מחסן לאחסון רהיטים...".
הערר מסתיים בבקשה למדידה והערכה חוזרות ולתיקון הסיווג והדרישה.
9. לערר צורפו שני תשריטים שהוכנו על ידי מודד מוסמך מטעם העורר. מהתשריטים עצמם ניתן להבין
[כפי שיפורט להלן לא נתקיימה ישיבת הוכחות] כי המודד של העורר מצא ששטח החנות' הוא 156 מ"ר, ואילו שטח הגליה הוא 51 מ"ר. גובה הגלריה נמדד רק בנקודה אחת, והוא כנראה 1.68 מ' [העותק אינו
חד].
טענות המשיב
0, על פי מדידת המשיב, שטח ה'חנות' [לאחר הורדות] הוא 142.27 מ"ר; שטח ה'חצר' [שחויבה כ'חנות'] הוא 126.09 מ"ר; גובה הגלריה נע בין 1.82 ל-1.85 מ' ושטח של 3.39 מ"ר ממנה גובהו 1.35 מ'
בלבד. שטח הגלריה הוא 48.66 מ"ר. המשיב טוען שהעורר לא כלל במדידה שלו את שטח הנכס כולו אלא את שטח 'החנות' בלבד.
1. לטענת המשיב יש לחייב בארנונה גם את הגלריה [יציע] מהטעם שגובהה עולה על 1.70 מ' [סע' 1.3.1
ב+יא לצו הארנונה].
2. עוד טוען המשיב, כי יש לחייב את שטח ה'חצר' כ'חנות', מהטעם ששטח זה "מקורה ומתוחם" ורק לעורר
ניתן לעשות בו שימוש. והשימוש, לטענת המשיב הוא חנות רהיטים שמתקיימת בשלושת החלקים של [ ְ
הגכס.
3. דוח מבקר החוץ וצילומים רבים שצורפו לו מחזקים את האמור לעיל,
דיון והכרעה
4. ביום 19.5.15 התקיים דיון מקדמי בערר. בדיון ביקש העורר על ידי העוררים להוציא ביקורת נוספת.
המשיב לא התנגד אך ביקש שהוועדה תיתן החלטה בערר לשנת 2014. בסופו של הדיון החליטה הוועדה להוציא ביקורת נוספת, שבעקבותיה ינסו הצדדים להגיע ביניהם להסדר מוסכם.
5 ביום 12.7.15 קבלה הועדה הודעה מהמשיב לפיה לא ניתן להגיע, גם לאחר עריכת ביקורת נוספת,
לפתרון מוסכם, ובקשה לקבוע את התיק להוכחות.
6. ביום 20.9.15 קיימה ועדת הערר דיון מקדמי נוסף במעמד שני הצדדים. הוועדה החליטה לקבוע את
. הערר להוכחות, והעורר התבקש להגיש את תצהיריו וכו' עד ליום 31.10.15. התצהירים לא הוגשו במועד, והוחלט שאם הם לא יוגשו עד ליום 15.11.15 יוחזר התיק למתן החלטה בערר. העורר נמנע
מלהגיש תצהירים לוועדה, גם לאחר מתן ארכה, כאמור.
7 בטרם נפרט את החלטתנו נזכיר כי קיבלנו בקשה מיום 15.6.15 להחיל את החלטתנו גם על שנת 2015.
נוכח התנגדותו המנומקת של המשיב שלמסקנותיה הצטרפנו, דחינו את הבקשה.
סיכבום
8. החלטנו לדחות את הערר לשנת 2014. הטעם העיקרי לכך הוא שהעורר לא הרים את נטל הראיה שמוטל
עליו ולא הוכיח את טענותיו [ראו: עמ"נ (ת"א) 143/02 יעד פירזול נ' מנהל הארנונה]. די בכך כדי כ לדחות את הערר. עוד מצאנו לנכון להוסיף, כי איננו סבורים, על פי הצילומים, המדידות [של שני
הצדדי] ודוח המודד, כי היה לערר סיכוי להתקבל.
הערר יידחה, והעורר בנסיבות הערר, יישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.
ניתן ביום 13.1.2016 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
"ר: עו"ד גרא אהוד 2 עו"ד ריחאן סעיד בר: רו"ח אלרון יצחק
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה
כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו עררים מס': 1400011250 27
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: דומיקאר בע"מ
- נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בעררים
המחלוקת
1. ביום 16.1.14 נערכה על ידי המשיב ביקורת בנכס מס' 20000122925 ברח' מנדלי מו"ס 4
שמוחזק על ידי העוררת, חברה להשכרת כלי רכב, שפועלת תחת המותג באדג'ט.
2 בין הצדדים נערכה התכתבות בעניין זה, שבעקבותיה הגישה העוררת השגה ביום 1.4.14.
3 לטענת המשיב, כפי שעולה ממכתב תשובתו [להשגה] מיום 11.5.14 לב"כ של העוררת, הביקורת בנכס העלתה כי מדובר ב"שטח מקורה בו נראו רכבים המוצעים להשכרה אשר עליהם גראה כיתוב של חברת באדג'ט' להשכרת רכבים ... השטח גמצא בחזקתה הבלעדית של [העוררת] וסגור באמצעות שער ".
4. נוכח זאת דחה המשיב את ההשגה וקבע, כי "אין מדובר בחניון כמשמעו בסעיף 3.3.15 לצו
הארנונה, אלא בעסק פעיל להשכרת רכבים".
5. על החלטה זו הוגש, כאמור, הערר שלפנינו.
מענות העוררת
6. העוררת העלתה טענה מקדמית לפיה התשובה להשגה נתנה באיחור, ומשכך דין ההשגה
להתקבל. על טענה זו השיב המשיב כי קיבל ארכה כדין להגשת תשובה, ומשכך יש לדחות את הטענה המקדמית. טענה זו התקבלה, והערר נדון לגופו.
7 לטענת העוררת, לגופו של עניין, נכתב בערר שנתקבל ביום 14.7.14, כי "אין לשנות את סיווג הנכס, באשר הנכס משמש כחנייה של רכבים, בעוד כל הפעילות המסחרית - משרדים, מתבצעת בנכס ברחוב הירקון ... הנכס נשוא הערר הוא חניון בלבד".
8 העוררת ציינה, כי עד לסוף שנת 2013 סיווג המשיב את הנכס בסיווג חניונים במבנה ללא תשלום'.
טענות המשיב
9 בכתב תשובה שהגיש ביום 4.11.14 טען המשיב, כי אין מדובר ב'חנייה גרידא', אלא בנכס שבו "מצויה למעשה 'הסחורה' אותה מחזיק העורר" [ומן הסתם גם משכירה].
0. לשיטת המשיב הנכס [החניון] הוא "חלק אינטגראלי מהעסק אותו מנהלת העוררת - עסק
להשכרת רכבים." [ההדגשה במקור].
1 המשיב תומך את טענותיו בעת"מ 173/09 קלאוטו פרויקטים בע"מ ג' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -יפו (פורסם בנבו). לטענתו, ההלכה שנקבעה בפסק דין זה היא כי במקרה של חברות להשכרת רכב, כבמקרה דנן, יש לראות את החניית כלי הרכב [לפני ואחרי השכרה] כחלק מהתהליך העסקי של המחזיק, שהוא השכרת רכב, ולא במנותק ממנו.
2. בנוסף, מצטט ב"כ המשיב מתוך פסק הדין נימוק נוסף, והוא ש"חנייה של רכבים שהוזמנו על ידי
לקוחות החברה לפני מסירתם לידיהם, אינה מסייעת למצוקת החנייה בעיר תל אביב". מצוקה שהיא הטעם לתעריף הנמוך לחניית חינם.
בירור הערר
3. לאחר דיון מקדמי, בו הוחלט לקיים שלב הוכחות, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, וביום
5 התקיימו חקירות נגדיות של המצהירים על תצהיריהם.
4, לא מצאנו לנכון להרבות מלים על שלב ההוכחות מהטעם שלדעתנו לא הייתה מחלוקת עובדתית אמיתית בין הצדדים. משרדי החברה אכן ממוקמים במלון דן שברחוב הירקון, ואילו החניון ממוקם לא הרחק משם ברחוב מגדלה מו"ס. בכל אתר נעשות פעולות אמנם קשורות אך אחרות.
5. אנו השתכנענו כי החניון אכן מהווה חלק מהמערך של העוררת. עם זאת, התברר לנו כי בכל
נכס, מלון דן מחד והחניון מאידך, מתקיימת פעילות אחרת. פעילות קשורה ואף מותנית, אך אחרת.
6. אין כל ספק , שבלעדי החניון, היה לעוררת קושי רב לשרת את לקוחותיה; כמו שבלעדי המשרד
שמטפל בהשכרת כלי הרכב, מן הסתם שלא היה כל צורך בחניון.
7 משכך, לא נותר לנו אלא לברר את המשמעות המשפטית של תשתית העובדות הזו, והוספת עובדות שחורגות ממה שרואה העין, ומביאה בחשבון את המציאות הארגונית - עסקית שמאחוריה.
8 יוסף כי ביום 16.6.15 נעתרנו לבקשת העוררת שהוגשה בהסכמה לאחד את הדיון וההחלטה בשני העררים שבכותרת, משמעה לשתי השנים 2014 ו-2015,
9, עוד יוסף, כי ביום גם נעתרנו לבקשת העוררת לצרף ראייה, היתר הבניה של הנכס מיום 6, לפיו מותר לבעלי ההיתר להקים בנכס, שהוא בית מגורים, בין היתר, "11 מקומות חניה".
הסיכומים
0. בסיכומיהם, חזרו ב"כ המערערים על כך שהנכס משמש לחנייה בלבד, וכי על-פי היתר הבניה
שלו, גם לא ניתן לעשות בו שימוש אחר. בהמשך, טוענים ב"כ העוררים ביחס לפסה"ד בפרשת 'קלאוטו' ומבקשים לאבחן אותו מהמקרה שלפנינו. הם ממשיכים וטוענים כי יש לסווג את החניון לפי השימוש שלו, ומסיימים בכך שהוא אינו שונה מכל חניון אחר מסוגו.
1. ב"כ המשיב מצדה מפרטת את הפעילות שנעשית בחניון, ונאחזת בכל פרט אפשרי על מנת
להצביע על כך שהפעילות בו חורגת מזו של חניון. כאמור לעיל, אנו לא מצאנו שיש בניקוי רכב, למשל, פעילות חורגת ממה שנעשה בחניונים כדבר שבשגרה. עם זאת, איננו סבורים שעל זה תיפול ההכרעה כאן. בהמשך, עוברת ב"כ המשיבה לניתוח משפטי של הגדרת חחניון בצו הארנונה ולהשוואה מדוקדקת בין המקרה דנן לפרשת 'קלאוטו'.
דיון והכרעה
2. נקדים ונאמר החלטנו לדחות את הערר, וזאת מהטעמים שיפורטו בהמשך.
3. מאחר והוועדה חייבת לקבל החלטות בהתאם לדין, משמע, על התחיקה ועל-פי פסיקת בתי
המשפט , ומאחר וכפי שפורט לעיל, חילוקי הדעות המשפטיים בין הצדדים התמקדו, ובדין, בפסה"ד בפרשת 'קלאוטו', נפרט להלן את החלטתנו לאורו של פסק דין זה.
4. לכאורה, אכן עונה הנכס בערר דנן על ההגדרה בסע' 3.3.15 של "בנין המשמש לחניית רכב
ללא תשלום (סמל 765) והמוחזק ביחד עם בניין שאינו משמש למגורים". עם זאת, בחינה
גוספת של ההגדרה מעלה את הספקות הבאים:
א. ראשית, בהתאם לראיות שהוצגו בפנינו [ראו היתר הבניה בסע' 19 לעיל] הבית
ברח' מנדלה 4 הוא בית מגורים ואינו בגדר 'בניין שאינו משמש למגורים';
ב. שנית, אם כוונת העוררים היא שיש לראות את החניון כמוחזק יחד עם המשרד
[שאינו משמש למגורים], כי אז ספק אם ניתן לראות את שני המבנים האלה כמוחזקים "ביחד";
ג. | ושלישית, עלות החנייה של כלי הרכב בחניון מגולמת מן הסתם בדמי השכירות
שמשולמים לעוררת על ידי לקוחותיה. משכך, ספק גם אם לפנינו "חניית רכב ללא תשלום" במובנה המוחלט.
5. מכל הטעמים שפורטו לעיל, אנו סבורים אף ביתר שאת כי יש להחיל את ההלכה בפרשת
'קלאוטו' בענייגנו, גם מטעמיו - שרואים את פעילות חברת ההכרה כמכלול -- והן מהטעמים שלנו, שפורטו בסע' 24 לעיל.
6. עם זאת נוסיף כי, איננו מקבלים פן אחד של ההחלטה, זה שעבר כחוט השני בהחלטת הוועדה
שם, בהחלטת בית המשפט הנכבד ובסיכומי ב"כ המשיב דכאן: לדעתנו, שכירת חניון והחניית כלי הרכב של העוררת בו, במקום להחנות אותם ברחובות העיר, לדעתנו, אכן מקלה עם מצוקת החנייה בעיר.
7. לסיכום, החלטגו לדחות את הערר לשנים 2014 ו-2015. בנסיבות הערר ולאחר שהוגש על אף
שיש תקדים ברור, החלטנו להטיל על העוררת הוצאות בסך 3,000 ₪ לטובת המשיב.
והודע ביום 8 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד גרא אהד חבר: עו/ך ריחאן סעיד רון יצחק
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה
כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מסי: 140011983
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
הערר
-
6
העוררת: קוקיזקרים בע''מ
- נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
ערר זה הוגש בעקבות ביקורת שהמשיב ערך בנכס מס' 2000108675 מסי ח-ן 10592249 שברתי אלנבי 99 [להלן 'הנכסי], סיווג הנכס ודרישה לתשלום ארנונה.
העוררת השיגה בפני המשיב על הדרישה ביום 2.11.14, והמשיב ענה לה ביום 10.11.14.
₪
במכתבו, המשיב כותב כי ייבביקורת שערכנו במקום מצאנו כי הנכס בחלקו משמש לאחסון ובחלקו מושכר לפי שעה ומכאן שאינו עומד בקריטריונים הקבועים בצו הארנונהיי.
בעניין הסיווג של סטודיו לציירים ופסלים, המשיב מפנה יילאמור בסעי 3.3.14 לצו הארנונה [לפיו] נכסים יסווגו בתעריף הנייל בתנאי וזהו השימוש היחידי הנעשה בם, כהגדרתו בצו יבניין המשמש לסטודיו בלבדי ...'.
העוררת, כאמור, הגישה ערר על דחלית ההשגה. לטענת מר אסף נקדאי, המקום [דירה לשעבר בקומה 1] הוסב בתתילה לפאב-קפה ואחר כך לסטודיו שבמסגרתו הוא יעזור לציירי רחוב [גרפיטי] להתבטא.
עוד הוא ביקש לפרט את יתר טענותיו בפני הוועדה בעת הדיון.
בירור הערר
הדיון המקדמי בערר נקבע ליום 28.4.15. לבקשת מר נקדאי מטעם העורר מועד הדיון שונה.
לבקשת העורר ובהסכמת המשיב הוחלט להחיל את ההחלטה בערר וה על שתי השנים 4 ו-2015.
10
11
12
.3
4
.5
.6
7
.8
הוועדה קיימה דיון בערר ביום 7.7.15. בדיון השתתפו מטעם העוררת נקדאי אסף וליאת.
מר נקדאי פירט בפני הוועדה את טענותיו. לדבריו, אין מחלוקת על כך שבקומה הראשונה של הנכס יש בר. בקומה השנייה, לטענתו, מתנהל סטודיו שלו [הוא צלם]), ושל אמניות מסויימות נוספות. לטענתו, על המשיב לסווג את הקומה העליונה כסטודיו לאמנים.
יוסף, כי לדברי מר נקדאי, מסרב בעל הנכט להשכיר את הקומה הראשונה בנפרד מהשנייה ; וכן, כי הייעוד המקורי של הנכס הוא למגורים.
המשיב הגיש כתב תשובה מפורט ביום 30.3.15. לכתב התשובה צורף דוח ביקורת חו\.
מהות הביקורת הוגדרה כיבדיקת שימוש לסטודיוי.
לטענתו של משיב, יינראה כי הנכס אינו משמש כיסטודיו לציור ופיסול בלבד, אלא משמש גם כבר מסעדהיי. עוד הוא טוען כי מי שמציירים בנכס, מדי פעם, אינם בהכרת ציירים 'מקצועייסי וכי קשה לעקוב אתריהם; וכן, כי העוררת עצמה, אינה משתמשת בנכס למטרת סטודיו לציור, וכי הכנסותיה נובעות מהבר שבקומה הראשונה.
בדיון שנערך בוועדה ביום 7.7.145 אישר מר נקדאי כל ייבשנת 2013 הנכס שימש כאמור גם בר, אבל מאז ועד היום הוא משמש לסטודיו לאמנים בלבד. אני מתקן, שינוי הפעילות נעשה בשטח ודווח למשיב מ-1.6.14.
להבנתנו, בקומת הקרקע מתנהל עדיין בר, שבעבר התפרש גם לקומה הראשונה.
בתום הישיבה, המליצח הוועדה בפני הצדדים לנסות להגיע לפשרה, ובמקרה ולא יגיעו לכך, לקבוע את התיק להוכחות.
ביום 31.8.15 התקבלה אצל הוועדה הודעת המשיב, כי עמדת המשיב לא השתנתה, וכי ייאין לסווג את הנכס .. כיסטודיו לציור ופיסולי לאור העובדה שהעוררת אינה משתמשת בנכס למטרת יסטודיו לציור ופיסולי בלבד, והכנסותיה נובעות מהשכרת שטתי הנכס לאחרים על בסיס יומי, ומהפעלת בריי.
נוכח הודעה וו, נתקבלה ביום 8.10.15 החלטה נוספת על הגשת תצהירי עדות ראשית בלוח זמנים חדש. לפי החלטה או, היה על העוררת להגיש את התצהירים מטעמה עד ליום 5
התצהירים לא הוגשו, ובעקבות ואת הוחלט ביום 24.11.15 לקבל החלטה בערר על סמך החומר שבתיק.
דיון והכרעת
.9
.0
41
המסמך העיקרי עליו התליטה הוועדה להסתמך, הוא טופס ביקורת חוץ שנערכה ביום 4 בנכס, שמוגדר בדוייח כפי שהוא מוגדר בסעי 1 לעיל, משמע הנכט כולו.
על אף שעמדת העוררת נשמעה בוועדה, היא לא הגישה תצהיר מטעמה וממילא שחיא לא נחקרה עליו. לעומת זאת, המשיב הגיש לוועדה דות ביקורת, והעוררת, על אף שהייתה +כאית לעשות וּאת, היא לא תקרה את מכין הדוח. אנו מתליטים, על כן, לראות בדות ראיה טובה לנעשה בנכס.
ממצאי הביקורת מפורטים בסעי 3 לדוח. מהדוח עולה כי בנכס יש מספר חדרים ייבהם תמונות וציורים, צבעים מסוגים שונים, מסי ספרי צבע, ניירות קנבסים, קני ציור, מכחוליס, מברשות פסלים שונים ופרטים רבים נוספים. כמו כן נראו ספות ישיבה,
כסאות ושולחנות'י. :
-
.2
.3
.4
.5
.6
7
.8
סיבום
9
תכולת החדרים מתועדת בצילומים, ועל מבנה הנכס ניתן להיווכח מתרשים שנערך וצורף. התדריס שמשמשים לציור הס שלשה ושטתיהם 18.44, 21.87, ו-20.70 מ"ר. החדר שמכיל רהיטים בלבד שטחו 15.56 מ"ר.
באשר לציירות שעובדות בנכס, אחת מהן היא מירית רכטר ששוכרת חדר אחד [למטרת ציור] ועוד שתי שוכרות נוספות [סוניה ויפעת], אף הן אמניות. הדברים גם מתאשריס מדף סידור שבועי של השוכרים שצולם וצורף לביקורת.
כזכור גס מר נקדאי העיד על עצמו שהוא אמן-צלם.
עם ואת, שלושה ממצאים בדות הביקורת אינם עולים לכאורה בקנה אחד עס הגדרת
סטודיו לצייריס ופסלים:
+ האתד, שייהכניסה לאחד החדרים נאטמה באופן קבוע ע"י קיר גבס/עץ, ואין גישה אליו מהנכס הנבדק. לדעתנו, ראוי היה שתוקר התוץ יברר את תכליתו. שטחו של חדר זה, על פי התרשים הוא 6.13 מ"ר.
+ השנל, שייבחדר נוסף נראו תביות שתייה ממתכת, מדפים בהם ארגצי קרטון וחומרי נלקוליי. פריטים אלה עוליסם לכאורה בקנה אחד עס בר - בית קפה שפועל בקומת הקרקע של הנכס.
* השלישי, אחד החדרים, שמכיל רהיטים בלבד, אין בו פעילות של ציור.
שלושת אלה מעלים את השאלה, כטענת המשיב, אס הנכס עונה על הדרישה בסעי 3.3.18 שהבניין ישמש כייסטודיו בלבד של ציירים ופטליטיי. בלבד -- נכתב ולא 'גםי. התשובה שאנו נותנים עליה היא, שלא. הנכס משמש גס למטרות אחרות, שהן כנראה, בויקה לבר-
בית קפה שבקומה הראשונה.
אמנם, שלשה מחדרי הנכס, שפורטו לעיל, מושכרים לפרקי ומן לאמנים תמורת תשלום, אך עדיין יתר חלקי הנכס, שאף הם פורטו לעיל, יש להם תכליות אחרות.
מהטעם הזה התלטנו לדחות את הערר. נוסיף, כי אין בכך משום הבעת דעה מצדנו ביחט לטענות המשיב על כך שהנכס אינו משמש כסטודיו את העוררת עצמה, אלא מושכר לאמנים. בשלב גה - מאתר ואין בכך צורך - לא נביע דעה על משקלה של טענה או.
לסיכום, התלטנו לדחות את הערר לשנים 2014 ו-2015, אך בנסיבות הערר התלטנו שלא לתת צו להוצאות.
ניתן ביום 13.1.2016 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלייט (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת
לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יום מיו ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה דרי דיו
בוו
דת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המ
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ג בשבט תשעוז
6
מספר ערר: | 13:16 / 140012307
מספר ועדה: | 11296
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר/ת: אסמואה סלומה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
על יסוד החומר שבפנינו אנו מחליטים לקבל את הערר כפי שינומק להלן:
לפנינו אזרחית זרה שנקלעה לסיטואציה קאפקאית משהו. היא נתבעת לשלם ארנונה עבור החזקה בנכס, שלטענתה היא לא ראתה אותו, לא השתמשה בו, אינה מכירה את מר משה חלפון (מי שכביכול השכיר לה אותו), ומתגוררת במקום אחר, משלמת ארנונה, וכל קשר בינה לבין. הנכס לטענתה אינו קיים. העוררת הופיע בפנינו, השיבה לשאלות (באנגלית) ועשתה עלינו רושם אמין.
הועדה מאמינה שהעוררת לא החזיקה בנכס ומשכך אינה חייבת בתשלום ארנונה בגינו.
בהתאם להצעתו הנכונה של ב"כ המשיב הזמנו לישיבת היום את מר משה חלפון הנ"ל על מנת שיתאפשר לו להציג את טענותיו ככל שיש לו כאלה. מר חלפון כאמור לא הגיע לישיבת הוועדה.
די באמור לעיל כדי לקבל את הערר.
בנוסף, העלה בפנינו ב"כ העוררת גם טענות פורמליות שפורטו לעיל שגם בהן יש טעמים לקבלת הערר. יתר על כן, במידה והליך הדיווח על שינוי שם המחזיק נפל בו פגם הרי שלכאורה שם המחזיק לא שונה ומר חלפון הוסיף להיות המחזיק גם בתקופה הקצרה שבו לכאורה הייתה המחזיקה העוררת. נתון זה פותח בפני המשיב פתח לחייב את מר חלפון לתקופה האמורה.
לא נטלנו על עצמו סמכות שנטען שאין לנו לדון בטענת זיוף.
איננו קובעים דבר וחצי דבר בעניין זה, ומסתפקים בכך שמצאנו שהעוררת לא הייתה המחזיקה בנכס בתקופה הנדונה.
אשר לטענות המקדמיות הרי שלאחר ששקלנו את דברי ב"כ העוררת אנו סבורים שאין מקום לדחות את הערר על הסף. ואף כאמור לעיל החלטנו לקבל אותו לגופו.
לסיכום, הערר מתקבל.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.01.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרא 6אְיֶץ בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
1 /
יו"ר: עו"דיו/א אַהוד חבר: עו"זעאן פעיד
'ח אלרון יצחק
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ד בשבט תשעו
ו
מספר ערר: | 07:46 / 140010584
מספר ועדה: | 11297
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר: נגר רחמים
-ג: ג ד -
מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאחר ששמענו את הצדדים, ובהסכמתם אנו קובעים כי סיווגו של המשיב בשטח נשוא המחלוקת נעשה כדין והעורר יחויב בשטח הזה כבית מלאכה החל מיום 1/3/14 (בהסכמתו האדיבה של המשיב, ובהסכמת העורר).
הערר נדחה ללא חיוב בהוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.01.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על/קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרן ל המשיב.
/
יו"ר: ען']7 מאור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ד בשבט תשעו
6
מספר ערר: | 08:37 / 140012299
מספר ועדה: | 11297
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררים: בצלאל מלכה, בצלאל יוסף
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.01.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ח/מאור יהודה חברה: עו"ד קוק 9י חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ד בשבט תשעו
86
מספר ערר: | 09:08 / *********
מספר ועדה: | 11297
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: סוטרה בע"מ, סילבר ראדו בע"מ
- | ג ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.
אין חיוב להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.01.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללְיָת)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד\מאור יהודה חברה: עו"ד קדם שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
. תאריך : ד בשבט תשעו
16
מספר ערר: | 12:59 / 140013429
מספר ועדה: | 11297
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: קנטי נורית
-ג ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.01.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכןת/ ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. |
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) קתשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד/מאון] יהודה חברה: עו"ד קדם שירלי חברי-עומייורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ד בשבט תשעו
156
מספר ערר: | 13:32 / 140013452
מספר ועדה: | 11297
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: אלדר - דראל נכסים בע"מ
- גנ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.01.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר-על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינט ל המשיב.
\
יו"ר: עו"ד מאור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
*" שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר:
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררים: זלצר אהרון,זלצר גיטל
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.01.2016.
ד בשבט תשעו
16
140018454 / 8
7
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית
המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתו?/קאינטרנט של המשיב.
|
יו"ר: עו"ד\מאור יהודה חבר: עו"דזרו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
בפגי ועדת הערר לקביעת ארנונה פללית עףף 180011012
שליך עיריית
העוכרת:
המשיב:
תל אביב | - *35
חברת טים ספורט בע''ימ ח.5 513493569
מנחל הארנונה של עלריית תל אביב יפו
עניינו של ערר וה הינו נכס בשטת של 569 מ"ר, המצוי ברחוב שבת 1 בתל אביב (ח-ן ארנונה
7) (להלן: ''הנבסי"י).
ערר וח מתייחס לתקופה שמיום 1.1.14 ועד ליום 25.5.14, מועד בו עובה העוררת את הנכס.
תמצית טלעוני העוררת
41
ג
484
5
6
העוררת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק של פריטי ספורט אותם היא מספקת לתנויות ורשתות ברתבי האר\.
הנכס שימש את העוררת כמחסן לסתורה.
בטרם ערך המשיב ביקורת בנכס, סווג הנכס בסיווג 'ימחסניסיי.
משרדי העוררת ממוקמיט ברתוב הארבעח, והעוררת משלמת בגינם דמי ארנונה בתעריף יימשרדיסיי, בנכס מושא הערר משתמשת העוררת כמחטן.
על פי רישלון העסק שניתן לעוררת ע"י אגף הרישוי של עיריית תייא, עסקינן במתסן.
לא יעלה על הדעת כי אותו הנכס וגדר כמהסן לצורכי רישוי עסקים ומחלקת רישוי העסקים דורשת רישיון לניחול עסק הכרוך באישורים ספציפייט (דוגמת אישורי בטיחות) ואלו לצורכי ארנונה, אותה חרשות תקבע כי בנכס מתבצעת פעילות שונה.
וראה לעניין ּת:
הייפ (תייא) 527/92 שאול קרשלין ג' עירית רמת גן (פורסם בנבו), (סי 6).
בענייננו מתקיימים כל התנאים לסיווג ''מתסנים"?:
1. הנכס משמש לאחסנה בלבד -
משרדי ההנהלה והנהלת ההשבונות של העוררת נמצאים ברהוב הארבעה. המשרדים שבנכס, אליהם מתליתס המשיב, הינם בשטה של כ- 50 מ"ר (כ8% מכלל שטת הנכס)
ואלו משמשים את עובדי המחסן בלבד. שהרי מחסן אינו יכול להתנהל ללא פיקות ובקרה.
2., לסותחות אינם מבקרים בו -
כפי שהוסבר במסגרת התקירה הנגדית והתצהלר, תצוגת הפריטים על הקיר משמשת את המחסנאים ככלי עור בעבודתס על מנת לזהות את הפריטים.
כאמור בדות הביקורת: "ילא נראתה קופה רושמת בנכסיי, שהיא סממן מובהק
לפעילות קמעונאית.
גם לא נראו לקוחות בנכס, ואף מן החיבט הפיצי של הנכס, המקום עמוס בארגזיס והמעברים צריט -- קרי, אין אפשרות לבתור ו/או למדוד בגדים או נעליים. כמו כן, אין לנכס הלונות ראווה ואו שילוט למשיכת לקותות.
כעולה מתצהירו של נציג העוררת, המדובר במחסן המשמש לאחסון כמות גדולת של טתורה המיועדת להנולות ברחבי הארץ, ואינו משמש כמחסן לסהורה ומינה לתנות סמוכה או ללקוחות עוברים ושבים.
3. הנכס אלנו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה הרצופה לור -
המבהן מהותי, המדובר במחסן עורפי, מחסן יבואן המשמש רק לאחסון טובין לטוות ארוך, ולא במחסן אינטגראלי המשתתף במכירה פרטנית ללקות.
לעוררת חנויות ברתוב הארבעה בתייא, ושתי חנויות באילת. משרדי העוררת נמצאים ברחוב הארבעה - הנכס משמש אך ורק כמהסן, המכירה נעשית מנכסים אתרים ברחבל האר\.
4. תנכס אלנו משמש לשלווק והפצה -
בנכס לא נערכה כל פעילות שיווק ומכירה, ואף מן ההיבט חסובייקטיבי של הנכס הדבר לא אפשרי. הנכס עמוס פריטים, המעבר בין הארגציס צר מאוד וודאי שדתיסות כוו אינח מאפשרת לשרת לקוח באופן פרטני, למצוא עבורו ארג מתאים ולאתר את המידה הדרושה.
כאמור בתצהיר העוררת פעולות השיווק והמכירה מתבצעות אך במשרדי התברה ברתוב הארבעה 8 בת''א.
7. חשוב להתליחט לכוונת המתוקק בקביעת הקריטריונים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה. המחוקק
ביקש להבתין בין מהסן עסקי המהווה חלק אינטגראלי מהעסק, דהיינו, מחסן המשמש להוצאה של סתורה באופן שוטף על פי דרישת הלקוח (כמו בחנות נעליים בה לאתר בחירת
הדגם מהתצוגה המוכר מוצ: א את הפריט מהמחסן), לבין מחסן המשמש לאחסנת כמות גדולה
של מוצרים לטווח ארוך. *יחוד סלווג נפרד למחסן בצו הארנונה, בתעריף מופחת ביחס לסיווג השיורי, נועד בכדי להקל על בעלי מחסנים הנזקקים לשטתי אחסון גדולים ואשר אינם משמשים למכירה פרטנית ליתידים.
ראה לענייץ וה:
עמיינ 11006-06-10 הל סהר יצור ויבוא בע'י/מ ג' עיריית תל אביב יפו:
*'ניתן להיווכח, כי התכלית שעמדה ביסוד חקיקת צו ארנונה, הינה לקבוע תעריף מופחת למהסנים '"קלאסיים'י אשר אינם משמשים באופן שוטף את העטק העיקרי, ואלנם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו. כלומר הכוונה ה*נה לכלול בתוך ההגדרה מהסנים המשמשים לצורך אחסנה בלבד, ואשר אנ ממוקמים בצמוד לעסק אותו הט משרתים, ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממנו למסקנה זו ניתן להגיע באמצעות נלתוח לשוני ותכליתי, אשר לוקה בהשבון את המשמעות העולה מהטקסט"י (השופטת קובו בעת'/מ 1710/08 שלמה ובידה נבסיים (1999) בע''מ ג מנחל הארנונת של עירלית תל אביב *פו (תל אביב יפו) 08/09/2011)'/,
8. לסיכום, ניתן לקבוע באופן ברור כי אין המדובר במתסן המהווה חלק אלנטגראלי מבית עסק
וחלק מהפעילות העסקית השוטפת.
3
תעמצית טיעוני תחמשיב
2
4
5
.6
7
8
9
0
1
.2
נטל ההוכחה להראות כי החלטת המשיב לסווג את הנכס כייבניינים שאינם משמשים למגוריסיי אינה סבירה, מוטל על כתפי העוררת, והעוררת לא עמדה בנטל זת.
גרסת העוררת אינה קוהרנטית ואינה מהימנה, והיא אף אינה נתמכת בראיות שהוגשו לוועדה הנכבדה.
מדויית הביקורת שנערכה בנכס עולה, כי במקום מתנהלת חנות. הדבר עולה מן התמונות שצורפו לדוייח הביקורת. ניתן לראות בתמונות תצוגת נעליים המאפיינת חנויות נעליים, וכן מדפים וסלסלות של בגדי ספורט גלולים לעין (לא בקרטונים) המאפיינים תצוגה בתנות, ולא במחסן (ראה למשל התמונות 71-77 ו- 79 המצורפות לדוייה הביקורת).
גם בשאר התמונות נראות קופסאות נעליים, כפי שניתן לראותן לרוב בתנויות נעליים בהן מונתות נעליים בקופסאות על גבי מדפים או על הרצפה בצורה נגישה לעובדי ההנות, לשם הוצאת סחורה ללקוחות המגיעים לתנות (ראה למשל תמונות 84/88).
אמנם ליתכן כי בחלק מן השטח נעשה שימוש לאחטנה, לצורך הפצתה לחנולות אחרות, אולם בכך אין די, שכן בהתאם לסעיף 3.3.2 לצו הארנונה, תנאי לסיווג כמחסן הוא שהמחסן אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת והוא אינו נגיש לעסק המתנהל באותו נכס.
מאחר שמדויית הביקורת עולה כי סחורה נמכרת במקוט, הרי שהסחורה המאופסנת בנכס משרתת לכל הפחות גס את התנות המתנהלת במקום.
בנוסף עולה מדוייח הביקורת הנייל, כי בנכס נראו עמדת קבלת קהל, משרד מנכ"ל ושנל משרדל הנהלת חשבונות.
העוררת שינתה חצית במהלך התקירה הנגדית לעומת תצהירה. בעוד שבתצהלר טען מנכ"ל העוררת, כי חן משרדי ההנהלה והן משרדי הנהלת התשבונות אינם מצויים במחטן אלא במשרדים ברחוב הארבעה ובמקום יושבת מנהלת מחסן, הרי בהקירתו הנגדית שינה מנכ"ל העוררת גרסה והשיב לשאלת החיימ כי: ''בהתייחט לדו'/ה הביקורת לגבי משרדי המנבייל ומנהלי חשבונות, אני משיב, שמדובר בעסק שמנהל כ- 60 מיליון שקל, ובמחטן כזה אתת נדרש למנהלי חשבונות ש*בדקו את הכניסות והיציאות של המלאי ..., בנכס הזה יושב גם מנהל מחסן. יש שם גם שני מנהלי השבונות ומחסנאים. ביחד 7 עובדים.
הכיצד זה שבתצחיר הצחיר מנכ"ל העוררת כל אין משרדי הנהלת השבונות במתסן, ובתקירה הנגדית הודה מנכ"ל העוררת כי בנכסי יש שני מנהלי חשבונות (כפי שפורט בדוייח הביקורת)!
סתירה זו פוגעת במהימנותו של העד היתיד שהעיד מטעם העוררת.
ודוק: העוררת לא הציגה כלל ראיות ביחס לעסק הממתנהל לטענתה ברתוב הארבעה בתל אביב (שס מתנהלים השיווק והמכירות לטענתה), אי הצגת ראיה מרכצית שכזצו מתלישה עד מאוד את גרסת העוררת.
זאת ועוד, הסברי מנכ"ל העוררת ביתס לתצוגת הנעליים, אינם טבירים. לפריטים במחסן יש מספרים וקוד ועל מנת לארוו סהורה לא נדרשים מחסנאים לתצוגת נעליים.
.5
3. מן האמור עולה אם כן, כי הנכס מהווה תלק תיוני ובלתי נפרד מהפעילות העסקית של
העוררת, מדובר בשטח אתסנה ואספקה, אשר לקוחות המערערת מושכים ממנו סהורה מד *ום, ומחווה חלק בלתי נפרד משטה המכירה/ החנות ומתהליך הקניה: הרכישה, התשלום וקבלת המוצר.
.3. מדובר בנכס הנגיש ללקוחות המערערת, ולכן אינו מתסן ''קלאסייי הוכאי להקלה ממס הניתנת
בסעיף 3.3.2 לצו תארנונה למחטניט מסוימים כמפורט לעיל,
תמצית תשובת העוררת לסיבומי המשיב
41
.2
3
4
5
6
7
אין בתיק כל ראיה המבססת את מסקנת המשיב כי במקום מתנהלת הנות.
בדוייח הביקורת לא נמצאה המילה חנותיי, ומסקנת המשיב אף אינה עולה בקנה אחד עם טענות המשיב בכתב התשובה לערר לפיו ייהנכס משמש לשיווק והפצהיי (טעיף 23 לכתב התשובה לערר) - בכל מקרה עסקינן בהרחבת הזית אסורה.
הטענה כל מנהל העוררת שינה חזית, מעידה על הבנה שגויה של דברי העד. בנכס ישנם מנהלי חשבונות, אשר תפקידם לבדוק את הכניסות והיציאות של המלאי בלבד. עבודת הנהלת חשבונות הלומיומית הכוללת בין השאר, הנפקת חשבוניות ורישומן, הכנת משכורות, תשלום שיקיט לספקים, גביית תובות, התאמות הבנקים, ומטלות נוספות, נעשית ומתנהלת ברחוב הארבעה בתל אביב.
מדובר בעסק שמנהל 60 מיליון שקלים. מתאור כספי גח מעיד, כאלף עדים, כי אין המדובר בחנות כל אס במחסן.
העוררת לא נדרשה להציג ראיות לעסק המתנהל ברחוב הארבעה, שכן ערר אה עסק בנכס ברת!
שבח. לו בדק המשיב את ספרי העירייה, הנגישיס לו, היה לומד, כי ברתחוב הארבעה 10 נמצאת חנות של העוררת -- המסווגת בסיווג מסחר, וברחוב הארבעה 8 בקומה ג' נמצאים משרדי החברה שס מתבצעת הנהלת ההשבונות של החברה.
די להתבונן בתמונות המצורפות לדוח הביקורת על מנת להבין את הפעילות בנכס. אין כל אפשרות להכניס לקותות לנכס להתרשם מהסחורה והמקום עמוס לעייפה בארגציס אשר אינם מאפשרים מעבר לא כל שכן לקנות מוצר כלשהו
המשיב התעלס לתלוטין מהרישיון לניהול עסק שהופק ע"י אגף חרישוי של עיריית תייא יימקוס המלועד למחקןיי, כיצד אישור ה מתיישב עם טענתו כי הנכס משמש כחנות? והלא לחנות אין נדרש רישלון עסק כלל!
ציוו והכרעת
.1
מהראלות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.
2
3
4
.5
סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כדלקמן:
"מחסני ערובה, מהסני עצים, וכן מחטנים אחריט המשמשים לאהסנת בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מהסנים המשמשים לשיווס והפצה, יחויבו לפי
התעריפיט המפורטים להלן: .... (ההדגשות אלנן במקור)
אכן צודק המשיב, כי מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיותד והזול של יימתסניטיי, רק לסוג מסוים מאוד של מחטנים - מחסנים *קלאסליםיי, שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, עובדיו ו/או לקותותיו ואשר מטבע הדברים מתאפיינים בשטח גדול מימדים. גו גס הסיבה לכך שהתעריף שנקבע ליימהסניטיי הינו תעריף מוזל. דא עקא, שלאחר שבהנו את הראות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל דעה, כי השימוש בנכס עונה לדרישות הדין דלעיל.
בעניין ה נקדים ונדגיש, כי התרשמנו מאמינותו של המצהיר מטעם העוררת, ועדותו מקובלת עלינו כמהימנה.
לאחר שבחנו את הראלות והעדויות שהוצגו בפנינו, שוכנענו בעובדות המפורטות להלן:
1. הנכס מושא הערר משמש לצרכי אחסנה בלבד ;
אנו מקבלים את עדות מנהל העוררת, כי המדובר במחסן המשמש לאחסון כמות גדולה של סתורה המלועדת לחנויות ברחבי האר\.
נציין ונדגיש, כי הסברי עד העוררת, באשר לתצוגת הנעלים בנכס, מתקבלים על ידינו כהגיוניים וסבירים, ולא מצאנו לנכון לשלול את עדות מנהל העוררת, כל תצוגת הפריטים על הקיר משמשת את המתסנאים ככלי עזר בעבודתט על מנת לוהות את הפריטים.
2. לקותות אינם מבקרים בנכס ;
נציין ונדגיש, כי לא הוצגח בפנינו כל ראיה כל לקוחות מבקרים בנכס.
אי אפשר להתעלם גם מהעובדה כי בדות הביקורת נכתב מפורשות, כל יילא נראתה קופה רושמת בנכס!י.
3. הנכס אלנו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו;
נציין הנדגיש, כי אנו מקבלים את עדות העוררת, כי משרדיה מצויים ברחוב הארבעה, וכי העובדים, לרבות מנהלי התשבונות שבנכס, משרתים את הנכס כמחטן בלבד.
68. הנכס אלנו משמש לשלווק.
אנו מקבלים את עדות העוררת, כי השיווק נעשה על ידה מנכסיה המצולים ברחוב הארבעה, ולא מהנכט.
בעניין וח נוסיף ונדגיש, כי כפי שנקבע בעמיינ תייא) 169/08 ביתן טפארק סחר 1980 נ'
עיריית תל אביב:
תפרשנות הראויה שיש ליתן לתנאי לפיו הנכס אינו משמש ליישיווק והפצה'', הינו כי נדרש שיתקיימו הן פעולות שיווק והן פעולות הפצה, ולא די בפעולות הכרוכות בעצם האחסנה שיש בהן לסייע להפצה, שהינה, לגישתי, פעולה נלווית להוצאת טובין מאתסנתם (ראה לעניין זה למשל: תיק -009-10 3, אוטו ליין בע"מ נ' מנהל הארנונה בת"א -יפו , מיום 29.12.05 ויודגש, פרשנות זו מגשימה את תכלית החקיקה, לפיה מחסן לא ישמש, בין היתר, מקום ממכר ושיווק למוצרים המאותחסנים בוי'י.
6 לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערר.
7 בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב את מי הצדדים בהוצאות.
6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות
הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 65 ימים מיום מסירת ההחלטה.
7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
8 | ניתן בהעדר הצדדים ביום 6 שה \
\ | 2
/ 4
/ 2 0
לוייר: של\יף ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה: שי%ל62 כס. %%/ד
ע\388\1\105
+ ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : ח בשבט תשעו
16
מספר ערר: | 09:52 / 140011897
802
מספר ועדה: | 11298
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העוררים: חן אמיר, חן אבנר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
גיתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
הערר מתקבל חלקית כאמור לעיל.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.01.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
-=
יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו'ח לוי אבשלום חבר: עו'ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר:| 140012988 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו/ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: רוני ושי הפקות זידאו
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה ביחס לנכס בו היא מחזיקה ברחוב שמעון בן שטח 2 תל אביב.
העוררת החזיקה קודם לכן בנכס ברחוב ארלוזורוב 140 תל אביב שם סווג הנכס בסיווג תעשייה ומלאכה.
לאחר שהעתיקה את מיקום עסקה לכתובת הנוכחית נערכה ביקורת בנכס הנוכחי והמשיב החליט לסווגו בסיווג "תעשייה ומלאכה".
ראה לעניין זה את מכתבו של המשיב מיום 21.5.2009 הקובע כי : "בהסתמך על ביקורת שנערכה בנכס בתאריך 19.5.2009 השימוש בנכס שונה כדלקמן: ממסחר לתעשייה ומלאכה."
ביום 10.4.2013 הודיע המשיב לעוררים כי החליט לשנות את סיווג הנכס מתעשייה ומלאכה ל "שירותים כללי".
העוררת הגישה השגה למשיב אולם המשיב דחה את ההשגה בטענה כי הנכס מהווה עסק של מתן שירותים ועל כן הסיווג הנכון הינו הסיווג החל בסעיף 3.2 לצו הארנונה שענינו בנינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר.
העוררת טענה אז וטוענת כיום כי בנכס נעשה שימוש לפעילות ייצורית : עריכת וידאו ויצירת סרטים על כל שלביהם.
העוררת טענה וטוענת כי לא חל כל שינוי בפעילותה בנכס .
לטענת המשיב בערר הקודם ובערר הנוכחי בנכס לא מתבצעת פעילות ייצורית וכי מדובר בעסק המספק שירותים .
ביום 18.2.2015 ניתנה החלטה על ידי ועדת הערר בהרכבה הנוכחי בערר אותו הגישה העוררת באותו העניין וביחס לשנות המס 2013-2014.
באותו העניין החלטנו כי מאחר והמשיב לא הצביע בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר על שינוי בפעילות העוררת בנכס לעומת השימוש שנעשה בו קודם להחלטתו לדחות את ההשגה התעלם הוא מהנטל המוטל עליו להצביע על שינוי במציאות או שינוי בפעילות בנכס המצדיק סטייה מהחלטתו הקודמת .
באותו העניין גם לא טען המשיב לשינוי משפטי המצדיק שינוי מהחלטתו בשנים קודמות.
בנסיבות הנ"ל החלטנו כי יש לקבל את הערר אותו הגישה העוררת.
בפנינו ערר לשנת המס 2015.
העוררת שבה למעשה על טענותיה מן הערר הקודם זמוסיפה וטוענת כי לא חלה כל תמורה עובדתית או משפטית המצדיקה סטייה מהחלטתה הקודמת של ועדת הערר לקבל את הערר.
מאחר והובא לידיעתנו כי בית המשפט העליון טרם נתן הכרעתו בעניין ברודקסט התלוי ועומד הצענו לצדדים ביום 25.10.15 להגיע להסדר דיוני לפיו בשלב זה ועד קבלת החלטה בבית המשפט העליון בעניין ברודקאסט יתקבל הערר ולאחר פסק הדין , וככל שיהיה צורך בכך ישונו תוצאות הדיון למפרע החל משנת 2015.
המשיב הגיש את עמדתו ביחס להצעה להסדר דיוני ופירט בהרחבה את התיחסותו להצעה. נביא בהמשך מובאות מהתייחסות זו.
בדיון המקדמי שהתקיים ביום 2.11.15 הסביר ב"כ העוררת את עמדתו לפיה לא מתקבלת הצעת הועדה להסדר הדיוני שכן אין העוררת מסכימה כי החלטת בית המשפט העליון בעניין ברודקאסט תחול רטרואקטיבית הואיל והמצב המשפטי הנוהג כיום מצדיק קבלת הערר של העוררת.
ב"כ המשיב עמדה על כך שוועדת הערר תדון בערר שכן לטענתה, בניגוד להחלטת ועדת הערר מיום 5 בעניין הערר לשנת המס 2014 במקרה של הערר הנוכחי המשיב טוען כי חל שינוי משפטי לאור הגשת הערעור בעניין ברודקסט, שינוי התומך בהחלטת המשיב לשנות מסיווגה של העוררת לעומת השנים שקדמו לשינוי הנ"ל .
בסיום הדיון נתנו החלטתנו כדלקמן:
"למעשה חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת "מעשה בית דין" ביחס להחלטתנו מיום 18.2.2015 ואת המחלוקת הזאת יש לברר במנותק משאלת המחלוקת התלויה ועומדת בבית המשפט העליון בסוגיית ברודקאסט.
בטרם נמשיך את הדיון, עלינו להכריע האם יש מקום לדון בתיק לגופו של עניין או לקבוע כי ך / 7 1 ד
החלטתנו מיום 18.2.15 חלה גם על שנת המס 2015.
לצורך כך אין צורך בשמיעת ראיות ודי בכך שהצדדים יסכמו טענותיהם המשפטיות על מנת שתינתן החלטה מקדמית"
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן החלטתנו:
ביום 22.4.2015 הוציא תחת ידו מנהל הארנונה את תשובתו להשגת העוררת לשנת המס 2015.
בהתייחס להחלטת ועדת הערר הנזכרת לעיל ציין מנהל הארנונה כדלקמן:
"ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי הערר מתקבל מאחר והמשיב לא הוכיח כי חל שינוי בשימוש שנעשה בנכס לעומת השימוש שנעשה בו בשנים קודמות . אולם הגם שלא חל שינוי בשימוש בנכס , סמכותו של מנהל הארנונה להטיל ארנונה או לשנותה היא סמכות מתחדשת כאשר כל שנת מס עומדת בפני עצמה. על כן בהסתמך על הפסיקה החדשה שגיתנה בנושא כמפורט להלן הנכס לא נכנס להגדרת "תעשייה ומלאכה"
בהמשך תשובתו מפנה מנהל הארנונה לפסקי הדין בעניין ווב סנס וברודקסאט כפסקי הדין (אשר אחד מהם ניתן ביום 8.2.15) כפסקי הדין עליהם הסתמך מנהל הארנונה עת קבע כי אין לסווג את העוררת בסיווג מלאכה ותעשייה.
עוד מפנה מנהל הארנונה לפסק דינו של בית המשפט בעניין אליהו זהר מיום 4.2.2015 כפסק דין המצביע על שינוי משפטי המחייב את קבלת עמדת המשיב בעניין סיווג הנכס חרף החלטת הועדה
מיום 18.2.2015 . לפיכך טוען המשיב לא יכולה החלטת הוועדה מיום 18.2.2015 להוות "מעשה בית דין, הגם שבעת דיוני הועדה עובר למתן אותה החלטה לא נבחן בה כלל וכלל סיווג הנכס נשוא הערר לגופו .
המשיב טוען "לשינוי באקלים המשפטי" בעקבות פסקי הדין בעניין ברודקאסט ואליהו זהר.
לשיטת המשיב הלכת ברודקאסט שניתנה בבית המשפט המחוזי הנה הלכה מנחה ועל ועדת הערר לפעול על פיה לאור הוראות חוק יסוד "השפיטה".
עוד מפנה המשיב לכך כי פסק הדין בעניין אליהו זהר הינו פסק דין המהווה הלכה מחייבת .
המשיב אינו מתייחס בסיכומיו למעמד פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין זד פילמס והשלכתו על
החלטות ועדות הערר לא לגופה של החלטת בית המשפט באותו העניין ולא באשר למעמדה של
הלכה זו בבחינת הלכה מנחה או מחייבת על פי חוק יסוד: השפיטה.
המשיב טוען כי אין בהחלטתה הקודמת של ועדת הערר משום מעשה בית דין או השתק פלוגתא שכן בעניין פיסקלי אין לטעון מעשה בית דין לגבי שנת מס אחרת. עוד טען המשיב כי מאחר שבהחלטת ועדת הערר הקודמת לא נבחן סיווגו של הנכס, על כן לא מדובר באותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
המשיב חוזר כמה וכמה פעמים על מעמדו כרשות ציבורית ועל כך שאין זה ראוי להביא להכרעה בערר שבפנינו בשעה שתלויים ועומדים עררים או עתירות מנהליות בנושאים דומים אשר בענינם הוסכם בין בעלי הדין או שהוחלט על ידי בית המשפט כי יש להמתין להכרעה בבית המשפט העליון בעניין ברודקאסט.
לאחר שעיינו בעמדות הצדדים , קראנו את סיכומי טענותיהם ובחנו את הטענות הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.
נתחיל דווקא בהתיחסות המשיב למעמדו כרשות ציבורית.
אנו סבורים כמו המשיב כי יש לאבחן בין מעמדו של המשיב כבעל דין בפני ועדת הערר ובפני ערכאות לבין מעמדם של הנישומים.
המשיב הינו אכן רשות ציבורית ומתוקף מעמדו כרשות שכזו , אליה נשואות עיני הנישומים לא רק כמי שמכריעה בעניינם אלא גם כמי שמתווה מדיניות מיישם אותה באחריות ובשוויו] .
ככזה מוטלות עליז חובות נוספות, גם אם אין חובות אלו מנוסחות כתקנות ספציפיות בצו הארנונה או בסדרה של חוקים.
במסגרת זו מצופה מהרשות הציבורית שתיישם מדיניות אחידה ככל שניתן במסגרת הדיון בפניות הנישומים אליה.
לא אחת מוצאים אנו עצמנו נדרשים להכריע בטענות של נישומים אשר מבקשים שנה אחר שנה לשוב ולבחון את החלטותיו של מנהל הארנונה בגין אותו הנכס וביחס לאותם החיובים.
הנישום שבמקרים אלה, אשר המשיב או ועדת הערר הכריעו בעניינו ושלא לרוחו, שב ומגיש השגה באותו העניין ובגין אותו הנכס תוך שימוש בנימוקים שונים .
רק לאחרונה נדרשה ועדת הערר לדון בערר 140012762 בבקשת נישום לדון שוב באותו עניין ובאותו הנכס שבגינו נתנה ועדת הערר הכרעתה שנה קודם לכן.
המשיב, באותו המקרה , התנגד כמובן לדיון מחודש בסוגיה ובאת כוחו נימקה את עמדתו כדלקמן :
"בשעה שוועדת הערר כבר הכריעה במחלוקת נשוא הערר הרי שאם העוררת לא מצביעה על שינוי עובדתי או משפטי מאז החלטת וועדת הערר משנת 2014 יש לדחות את טענתה של העוררת לאור החלטת ועדת הערר המנומקת"
אין זה המקרה היחיד שהמשיב טען בלהט בפנינו כי אין להביא לדין מחודש עניינו של נישום במקרה בו לא ניתן להצביע על שינוי ברור ומשמעותי בנסיבות העובדתיות או שינוי משפטי מובהק.
התעכבנו בנקודה זו בעיקר בשל הרחבת הטיעון על ידי המשיב עצמו בדבר מעמדו המחייב כרשות ציבורית.
מסכימים אנו עם המשיב כי אין מדובר במקרה שלו בבעל דין רגיל כי אם בעל דין שהוא רשות ציבורית . על העירייה להקפיד להיות מחויבת בעמדותיה שלה כפי שהיא נושאת בצורה ברורה במקרים אחרים.
במקרה שלנו, לא הצליח המשיב לשים ידו על שינוי עובדתי או שינוי משפטי המצדיק סטייה מהחלטת ועד הערר הקודמת ( או סטייה מעמדת המשיב בשנים שקדמו להחלטת ועדת הערר הקודמת)
די לעיין בסיכומי טענות המשיב או בעמדתו כפי שהגיש לוועדת הערר בעניין ההסדר הדיוני שהציעה ועדת הערר בכדי להשתכנע כי לא חל כל שינוי משפטי המצדיק סטייה מהחלטות ועדת הערר.
המשיב בעצמו מקפיד לדייק ולתאר את המצב המשפטי הנהוג נכון להיום לפיו ניתנה הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין "זד פילמס" עליה לא הוגש ערעור ואילו בבית המשפט העליון תלויה ועומדת סוגיה דומה שהובאה לפתחו בשאלת ברודקאסט,
נצטט מעמדת המשיב כפי שהובאה בפני ועדת הערר ביחס להצעת הועדה להסדר דיוני :
"המשיב סבר ועודנו סבור כי בית המשפט העליון עשוי להתייחס בפסיקתו בתיק "ברודקאסט"
לקריטריונים לסיווג נכסים שמתקיימת בהם פעילות של ערכית סרטים לקולנוע וטלוויזיה ובכלל זה לפסיקות סותרות שהובילו לתוצאות שונות בחיוב נכסים מסוג זה ולקבוע קביעה אשר תתרום לוודאות המשפטית בסוגיה זו...
לפיכך המשיב הגיע להסדרים דיוניים רבים , בתיקים הרלנבטיים לפיהם יושהה הדיון הן במסגרת ועדת ערר והן במסגרת בתי המשפט לעניינים מנהליים"
"המשיב סבור כי כפי שאין ליתן פסק דין נוסף בסוגיה על ידי בית המשפט לעניניים מנהליים כך גם אין מקום ליתן החלטה נוספת בסוגייה על ידי ועדת הערר שהיא בכל הכבוד ערכאה נמוכה מזו של בית המשפט לעניינים מנהליים"
די להתבסס על עמדתו זו של המשיב בכדי לקבל את הערר במקרה שפנינו שהרי לך הודאה ברורה ומוחלטת של המשיב כי לא חל למעשה שינוי משפטי המצדיק סטייה של המשיב מעמדתו הקודמת או סטייה של ועדת הערר מהחלטתה הקודמת.
המשיב בעצמו מודה כי יש להמתין להכרעתו של בית המשפט העליון בסוגיה המשפטית הספציפית לתיק זה.
אלא שמשיב, למרבית הצער , אינו צועד בשביל שהוא מבקש לפלס למתדיינים בסוגיות של פוסט פרודקשיון או עריכת סרטים לקולנוע ולטלוויזיה ומבקש הוא לנתב את הצועדים לשולי השביל , לאחר שייקבע מעמדם בהתאם לעמדתו.
אם זו אכן עמדת המשיב כפי שמצוטטת לעיל , היה ראוי כי לא ישנה את השומה ביחס לנכס הגדון בפנינו בטרם תתקבל הכרעה בית המשפט העליון בסוגיית בדורקאסט.
השיטה לפיה תשונה השומה ואז יצופה מהנישום להשהות את הדיון כאשר חרב ההחלה הרטרואקטיבית של תוצאות הדיון בבית המשפט העליון תתנוסס מעל החיובים של הנישום גם לשנים אחורה, ביחס אליהם טרם שונתה ההלכה משפטית- אינה ראויה.
הניסיון ליתן פיתרון לעמדתו המשתמעת לשתי פנים של המשיב על ידי כך שהוא מצביע על "שינוי באקלים המשפטי" אינו ראוי והוא אף אינו מבסס את עמדתו של המשיב כי אם מחליש את טיעוניו.
לא ניתן לבסס הכרעה בעניינו של נישום אשר במשך שנים קבע מנהל הארנונה קביעה פוזיטיבית בעניינו וועזדת הערר הכריעה בעניין זה בשנת מס קודמת, על שינוי באקלים משפטי.
מה לנו דיון בענייני "אקלים משפטי" בשעה שהמשיב בעצמו מצביע על המצב המשפטי הנוהג לאור הכרעות בית המשפט בעניין זד פילמס ובעניין ברודקאסט.
הרי גם ועדת ערר זו (אשר הכרעתה בענייין זד פילמס נהפכה על ידי בית המשפט המחוזי) יכולה הייתה להתפלפל ולהיתפס בנימוקים שונים ומשונים כגון אקלים משפטי או שינוי בעונות השנה ברצותה לסטות מהוראות חוק יסוד: השפיטה, הקובע את הדרך הראויה להתנהלותן של ערכאות משפטיות או מנהליות מונחות או מחויבות על ידי ערכאות גבוהות מהן.
התנהלות כזו הייתה פוגעת ביציבות המצופה מרשויות מנהליות והציפיות שיש לנישומים מהמערכתּ הדנה בזכויותיהם ברצינות, ייראה ובכובד ראש.
ברור, גם מעמדת המשיב כפי שהובאה בפנינו כי המצב המשפטי החל היום על הסוגיה נשוא ערר זה לא השתנה מהמועד בו ניתנה החלטת ועדת הערר בעניין זה ביחס לשנות המס 2013-2014 שכן טרם ניתנה החלטת בית המשפט העליון בפרשת ברודקאסט.
ההיגיון המנחה את המשיב בטיעוניו ביחס להשהיית קבלת החלטות מכריעות בפני ועדות הערר ו/או ערכאות מנהליות בטרם תתקבל החלטת בית המשפט העליון בפרשת ברודקאסט היה צריך להנחות גם את המשיב עת החליט לשנות את סיווג הנכס נשוא ערר זה בין שנות המס 2014 ל 2015 , שעה שטרם ניתנה החלטת בית המשפט בעניין ברודקאסט.
מכל האמור לעיל ומאחר והמשיב לא העלה טענה בדבר שינוי עובדתי ביחס לשימוש בנכס כי אם לשינוי באקלים המשפטי , דין הערר ככל שהוא מתייחס לסיווג הנכס -- להתקבל.
לאור דרך ניהול ההליך בפנינו ומאחר ולא היה צורך בשמיעת ראיות אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 18.1.2016.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות קמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועו/ת ערר) התשל"ז 197 תפורסם ו/חלטה זו באתר של המשיב.
חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: עו גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: פרי-אור גלעד
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
גיתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
יינתן פטור לפי סעיף 330 לפקודה מיום 1/3/15 ועד ליום 20/5/15.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.01.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
4 //
יו"ר: עז'ד לוי אמער חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
ז רד שם הקלדנית:
י בשבט תשעו
26
140013445 / 2
10
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : : בשבט תשעו
26
מספר ערר: | 12:47 / 140013527
מספר ועדה: | 11300
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת:
ואמסצגוש הוסוום- |ונשסה וס הססגהו
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
במסגרת הבקשה של העוררת שהוגשה לעירייה ב- 8/6/15 התבקשה העירייה לחייב אותה לפי תעריף מגורים ולא כגן מגורים כפי שחויבה בעבר. בביקורת שנערכה במקום נמצא כי מדובר בשני חדרים פלוס מטבח ומרפסת. במרפסת נראו לולים מקופלים. העוררת טענה בפנינו כי סגרה את הגן ועזבה את הנכס בכלל באוקטובר 2015.
בנסיבות העניין נראה כי ניתן לקבל את הבקשה לחייב את העוררת מיום 8/6/15 ועד למועד עזיבתה את הנכס לפי תעריף מגזרים. אשר על כן הערר מתקבל כאמור.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.01.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונק כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
, <<
יו"ר: עו"ד לוי 2 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
+
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140012474 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: דייר זיו רייך, רויית
העורר: אברהם שועלי
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
1. עניינו של הערר שבפנינו הוא בתיוב שהוטל על העורר בגין נכס אשר נמצא ברחי דרך שלמת
5 בתל אביב.
טענות העורר
2. במסגרת הערר טען העורר כי הוא הבעלים של הנכס נשוא הערר וביום 27.1.15 פנה בבקשה
לקבל פטור מתשלום ארנונה. לטענתו, הנכס הוא חלק מקומת קרקע של מבנה אשר נקבע בפסיקה כי הוא נבנה ללא היתר בניה ואשר על כן, נאטר בו כל שימוש.
3. העורר טען כי הוגש כנגדו שני כתבי אישום והוא הואשט בשימוש חורג ביחידות בקומת
הקרקע של המבנה והוא הורשע בכל המיוחס לו. ערעור שהוגש על ההרשעה נדחה על ידי בית המשפט המחוצי ואף בקשת רשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט העליון.
4. לאור ואת, טען העורר כי הוא אינו יכול לעשות כל שימוש במבנה ואין להשית עליו ארנונה.
טענות המשיב
5. במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי מדובר בנכס בשטת של 59 מ"ר בסיווג מגורים. חמשיב
הפנה לאמור בהחלטתו מיום 17.2.15 שניתנה בהשגח בה נקבע כי הנכס אינו עומד בתנאים לפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: "פקודת העיריות'י).
6. המשיב הוסיף וטען כי מניעות משפטית אינה מהווה סיבה למתן פטור מתשלום ארנונה והפנה
לפסיקת בית המשפט המחוזי לעניין זה.
מסגרת הדיון בערר
7 ביום 27.3.14 קיימה הוועדה דיון בנוכחות הצדדים. באי כוח הצדדים הודיעו כי הם אינם חלוקים ביחס לעובדות הרלוונטיות להכרעה בתיק והם ביקשו לקבוע את התיק להגשת סיכומים.
8 לאתר שהוגשו הטיכומים מטעם הצדדים התיק בשל להכרעה.
דיון והכרעת
9. בארנונה, אשר נועדה לממן את פעילות הרשות המקומית, נושאים תושבי חרשות על פי
מאפיינים שונים (סווג הנכס, מיקומו, גודלו וכיוייב). רי רעייא 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח
3 בע''מ נ' עיריית הרצליה [פורסם בנבו] (2006):
ייהארנונה היא מס מוניציפלי שמוטל על האזרת במסגרת התשלומים השונים בהם הוא מחתויב לרשויות השלטון המקומי, ואשר בעורתם, בין היתר, מממנת הרשות המקומית את פעולותיה. ההצדקה להטלת הארנונה נובעת מההנאה ומהתועלת שמפיקים הנישומים מהשירותים העירוניים אותם הם מקבלים, כגון: פינוי אשפה, ניקיון, תאורה וכוי. עם ואת, התמורה הניתנת בעד הארנונה הלא עקיפה ולא ישירה. כלומר, הנישומים אינם מחויבים בהכרת במחיר השירותים שהם מקבלים, הם אינם משלמים עבור השירותים עובר לקבלתם, ואף לא ניתן למנוע מנישומים שלא שילמו את הארנונה המוטלת עליהם ליהנות מהשירותים המוענקים תמורת המסיי.
0. החובה לשאת בתשלום הארנונה חל, ככלל, על המהציק בנכס (סעיף 8(א) לחוק ההסדרים
במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992.
1. העורר טען במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמו כי תנאי לחיוב בארנונה שמדובר בבניין
שבנייתו הסתיימה והוא ראוי לשימוש.
2. סעיף 330 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן:
יינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועסם מסירת ההודעה לא יהיח חייב בשיעורי ארנונה נוספים ; אין האמור גורע מחבותו של
מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונס לפני מסירת ההודעהיי.
3. בבריים 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם
4
.5
.6
ביינבויי 30.12.2009) (להלן: 'יפרשת המגרש המוצלחיי), נקבע כי המבחן לעילת הפטור
האמורה הוא המבחן הפי - אובייקטיבי:
'יהשאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין עיוּוק במידה שאי אפשר לשבת בוי. אכן, ייתכנו מקרים 'אפוריסי וגם אס לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנוי (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 2358/06 סלימאן ני מדינת ישראל, פסקה קייו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 8 לביטוי ")! 566 ] חסחע 6 עוסחא |") עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישריי.
עצם היות הנכס ראוי למגורים, שאינו נכס הרוס מבתינה פיזית, אינה במחלוקת בנטיבות עניינו של תיק זה. בענייננו לא הוכת כי הנכס הינו נכס הרוס. הצדדים ויתרו על הגשת ראיות מצידם והעורר לא הוכיח טענה מעין זו. העורר אף טען כי יהוא ישמת מאוד לו תתיר לו העירייה לעשות שימוש כלשהו בנכסי, משמע הוא עצמו סבור כי לא מדובר בנכס הרוס שלא ניתן לעשות בו שימוש. מעבר לכך, בדוח הביקורת שצורף לכתב התשובה מטעם המשיב צולין כי במקום נראו שירותים מקלחת שבורים, סימני עובש בתלק מהקירות, חורים בתקרה, צבע מקולף בקירות, טיח גלוי בקיר שליד המטבח. בכל החדרים היה ציוד מפוזר, יש ריצוף, יש חלונות. הדברים באים לידי ביטוי גס בתמונות שצורפו לדוח הביקורת.
עומדת בפנינו לדיון הטענה לקבלת פטור מתשלום ארנונה מחמת הרשעת העורר בגין בניה ללא היתר ואיסור שימוש שהוטל עליו.
העורר טען כי במסגרת עתיימ 21623-02-11 זילברמן נ' מועצה מקומית מטה יהודה מצא בית המשפט כי אין לתייב את העותרים שאינם רשאים להתגורר בבתיהס בשל העדר האישור המתאים ואין הם מקבלים שירות מן הרשות המקומית. נטען כי בפסק הדין נקבע כי בתיהם של העותרים אינם ראויים לשימוש. קביעות אלה אינן רלוונטיות לענייננו היות והדיון שבפנינו אינו בשאלת היות הנכס נכס לא ראוי לשימוש ובכלל וצה נכס שבנייתו טרם הסתלימה. בכל מקרה במסגרת עעיים 7211/12 מועצה אזורית מטה יהודה נ' דורה זילברמן פדאור 88(14) 668 (2014) הוחלט בהסכמה לבטל את פסק הדין וניתן פסק דין לפי סעיף 79א.
לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמייד-1984, במסגרתו תוייבו המשיבים בסכומים כמפורט בפסק הדין.
7
.8
9
.0
.1
השאלה לה אנו נדרשים הינה כאמור האם מחמת הרשעת העורר יש לפטור אותו מתשלום ארנונה.
המשיב טען כי כתב האישום הוא בגין השימוש שעשה העורר למטרת מגורים וכי לא נאסר כל שימוש בנכס.
כתב האישום שהוגש כנגד העורר ביוםט 4.8.10 דן בביצוע עבודות ללא היתר, כאשר בקומת הקרקע, בשטח חנות שבנויה בהיתר ובשטת מבנה מחסן שבנוי ללא היתר, בנה העורר 2 יחידות דיור. נטען כי העורר שהינו בעל הנכס משתמש בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה ואחראי לביצוע עבודות הבניה המתוארות. העורר הואשס בעבירה לפי סעיפים 145 ו-204(א)
לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 ולתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר)
תשכי/ו-1967.
העורר הורשע על פי הכרעת הדין מיום 15.7.13 בשני תיקי אישום:
א. בתיק 10766/09 -- בנכט שתי יחידות, האחת בשטח של 33 מ"ר (בגינה קיים היתר בניה
והיתר לשימוש כחנות) והשניה בשטח של 89.7 מ"ר (בגינה נקבע כי לא הוצג היתר בניה ולא הוצג כל היתר לשימוש ביחידה צו). בית המשפט הרשיע את העורר וקבע כי השימוש שבוצע על ידי העורר בשתי היתידות נעשה ללא היתר.
ב. בתיק 7252/10 - נקבע כי בוצעה חלוקת דירות.
בית המשפט גזר את דינו של העורר כאמור בגזר הדין מיום 3.2.14 ובין היתר ניתן צו הריסה ביחס לבניה שנבנתה ללא היתר וניתן צו איסור שימוש החורג מהיתר.
ערעור על ההרשעה נדחה בפסק דין מיום 11.5.14 ובקשה לעיכוב ביצוע גוּר הדין נדחתה על ידי בית המשפט העליון בהחלטה מלוס 10.6.14.
הינה כי כן, טענת העורר לפיה נאסר עליו לעשות שימוש במבנה לא הוכתה, לכל הפחות ביחס לשטח שנבנה בהיתר. נציין כי על פי האמור בכתב התשובה, הנכס נשא הערר חינו בשטח של 9 מ"ר. ההרשעה התייחטה לשתלי יחידות: האחת בשטח של 34 מ"ר שנבנתה בהיתר אולם נעשה שימוש החורג מחיתר והשניה בשטח של 89.7 מ"ר שנבנתה ללא היתר. לא הוכח כי הנכס נשוא הערר מתייחס ליתידה שנבנתה ללא היתר לתלוטין. נציין עוד כי על פי גור הדין, על העורר היה להרוס כל בניה שנבנתה ללא היתר עד ליום 4.4.14 אלא אם יתיה בידי העורר החיתר בניה כדין. העורר לא הביא בפנינו ראיות ביתס להריסה או לאי הריסת בניה ללא היתר, כך שאינו יכול לבסס טענותיו על הרשעה גו והחיוב בהריסה לשאלת החיוב בארנונה מחד גיסא אולם להימנע מהתיוב שחוטל עליו לביצוע ההריסה מאידך גיסא.
.2
.3
4
5
בענין עת'ימ (מחוזי תי/א) 34060-03-11 שמעון אגבר נ' עיריית חולון פדאור 33(12) 665 נדון עניינו של נכס שהעותר טען כי כתוצאה ממחלוקות עס העירייה ביחס לחריגות בניה, סירבה העירייה להעניק לשוכרי הנכס רישיון עסק ומשכך הוא עומד ריק וללא שימוש. העותר עתר למתן פטור מתשלום ארנונה בנסיבות אלה. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהנכס עומד בתנאים למתן פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. ביחס למניעת השימוש בנכס לייעודו, קבע בית המשפט כי על פי הפסיקה אין לראות בקיומה של חוסר יכולת 'משפטיתי לעשות שימוש בנכס או אי שימוש בו מסיבות אחרות משום עילה לפטור את המחציק מחובת תשלום ארנונה.
בעניין עתיימ (מחוזי תייא) 154/08 יד לי בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב פדאור
0) 365 דן בית המשפט בערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר אשר דחתה ערר בקובעה כי
הנכס אינו ריק ונעשה בו שימוש וגם לו היה כן, לא ניתן היה לסווגו לפי הייעוד המקורי משום שהמערערת שינתה את הייעוד. המערערת טענה כי השימוש בנכס הופסק עקב צו בית משפט, כך שאין לתייבה כלל בארנונה או לחילופין, לחייבה לפי חייעוד התכנוני כתניה של בית מגורים הפטורה מארנונה. בית המשפט קבע כי השימוש בפועל בנכס אינו מהווה תנאי לחיוב בארנונה וכי חובת התשלום חלה גס על מחזיק פונקציונלי של נכס שאנו בשימוש. בית המשפט קבע כי העירייה לא מנעה מן המערערת להשתמש בנכס כחניה לפי הייעוד המקורי אלא אסר שימוש חורג שלא לפי תבייע.
בבש'יא (שלווס רמלה) 1194/04 עיריית רמלה נ' סוסן רות פדאור 4(04) 648 קבע בית המשפט כי התוקת נכס שיש מניעה שבדין לעשות בו שימוש אינה פוטרת את המתזיק מתשלום ארנונה.
גם ועדת הערר בתיקים קודמים נדרשה לסוגיה מעין זו. בערר 140009621 א.ר.מ.כ. שיווק נקבע כי אין קשר בין המבחן האובייקטיבי להגדרתו של נכס כנכס לא ראוי לשימוש לבין מניעה משפטית המונעת שימוש בנכס, והראייה היא העובדה שתקופה ארוכה עשתה העוררת שימוש בנכס חרף צו הריסה; בערר 140002960 בוריט קרייאב נקבע כי מתן פטור מארנונה בנסיבות של בניה ללא היתר, כמוהו כמתן פרס לבניה בלתי חוקית. הדברים נאמרו כהערת אגב שכן הדחייה של ההשגה לא היתה מטעם זה; בערר 2004-10-045 אביב דורון חברת קבלנית בע'ימ נקבע כי כל עוד הנכס נבנה והוא חלק מבניין הוא בר חיוב ואין נפקא מינה אם הוא נבנה ללא חיתר והעוררת לא משתמשת בו; בערר 10006107 סיגאמון בע"מ נקבע בי מניעות משפטית כלשהי כשלעצמה אינה מקנה זכאות לפטור מתשלוט ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.
6. הינח כי כן, העורר לא ביסס מבחינה משפטית את טענתו לפטור מתשלום ארנונה. אומנם
בסיכומים הפנה העורר לסעיף 330 לפקודת העיריות אולם כאמור, לא הוכת כלל בי מדובר בנכס הרוט בהתאם למבתנים שנקבעו בפסיקה לעניין וה וממילא העובדות לימדונו כי לא כך הדבר.
7. גם העובדה שהעורר הורשע בשימוש בחריגה מהיתר אינה עילה למתן פטור. לא הוכת כי לא
ניתן לעשות בנכס שימוש כדין. ממילא אי שימוש בנכס אינו מהווח וכאות לפטור. ביתס לצו ההריסה, לא הוכח אס בוצעה ההריסה וכן אם הצו מתייחס לנכס נשוא הערר או לחלק ממנו.
בכל מקרה, צו גה אינו עילה למתן פטור והעורר עצמו לא טען כי קיימת עילה שבדין למתן פטור בנסיבות אלה ובכל מקרה לא הוכיח זאת בעובדות. כאמור, בפסיקה נקבע לא אחת כל הדבר אינו מקים עילה למתן פטור מתשלום ארנונה. נאזכר גם את הפסיקה לפיה העדר טופס 4 למבנה, אינה עילה לפטור מתשלום ארנונה. רי עמיין (מחוזי חיי) 23951-10-12 עוי/ד אבנר כהן כונס הנכסים על זכויות חב' מלונית פנינת נהריה בע"מ נ' בעיריית נהריה (פורסם ביינבויי 6.2.2013), שם נקבע כי י'יש לתת משקל גם לטופס 4 כאשר בוחנים את השאלה האם הבניין ראוי לשימוש, אך אין זה המדד היחידי וישנם מדדים נוספים בגון מצבו הפיסי של הנכס, קיומם של חטרים במבנה, קיומן של תשתיות חיוניות למטרה שלה נועד הבניין ובדומה'י.
8. אין חולק כי מדובר בנכס שהוא חלק מיבנין' בהתאם להגדרה שבסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה
ולא מדובר בנכס הרוס שמבסס עילה לפטור מתשלום ארנונה.
9 לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.
0. בנסיבות העניין החלטנו לא לעשות צו להוצאות.
1. ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.1.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וצאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של העשלייה.
וש
יו"ר: ענייד הַמי/לוי חברה: עגייד שֶקְדֶלי קדם חבר: דייר זיו/יייך, רו"ח
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מטפר ערר: 1708
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: דייר ציו רייך, רו"ח
41
העוררת: סינמטיפ בע'ימ
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
במסגרת הערר שבפנינו נתקפת החלטת המשיב מיום 25.6.14 שניתנה בהשגה שהוגשח בעניין סווגו של נכס לצורכי ארנונה, ברחוב ראול ולנברג 12 בתל אביב.
טענות העוררת
2
במסגרת הערר שהוגש על ידי העוררת נטען כי העוררת הינה אחת החברות הוותיקות והמוכרות בתחום תעשיית הסרטים והקולנוע בישראל. בנכס נעשים כל תהליכי הייצור משלב קבלת חומר הגלט המצולם ועד למוצר הטופי - הסרט. ואת באמצעות עריכת חומר הגלם על ידי עורכי וידאו מקצועיים, במערכות עריכה מתקדמות, ביצוע תיקוני צבע, עריכת והוספת סאונד, כותרות וכיוצייב.
העוררת תיארה בכתב הערר את השלבים בתהליך ייצור הסרט. כן תארה את תהליך יצירת הסרט בעבר, לפני מהפיכת המחשוב והצילוס הדיגיטאלי, כאשר העריכה בוצעה באמצעות גוּירה והדבקה פיזיים של סרטי הצילום ואפקטים ויזואליים. הליך שהיווה מלאכת כפיים לטענתה.
העוררת הפנתה לפסק הדין שניתן בענין עמיין 6693-10-13 זד פילמס בעמ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (החלטה מיום 26.8.14) (להלן: 'עניין זד פילמסי) וטענה כי לאור המבחנים השונים לסיווג נכס כמלאכה ותעשייה, יש לסווג את השימוש של העוררת בנכס בסיווג וּה.
טענות המשיב
5 בכתב התשובה העלה המשיב טענה מקדמית לפיה דין הערר להידחות על הסף לאור הגשתו באיחור ביחס למועד הקבוע בדין. המשיב חזּר בו מהטענה בדיון המקדמי שקיימנו בנוכחות הצדדים לאחר שהתברר כי הערר הוגש במועד על פי הדין.
6. לעניין סיווגו של הנכס נטען כי מדובר בנכס ששיטחו 339 מ"ר. המשיב הפנה לפסיקה אשר
סותרת על פסק הדין שניתן בעניין וד פילמס,
7 כן טען המשיב כי מפרסומיס של העוררת ניתן ללמוד כי היא עוסקת בפעילויות שונות ולא רק בתחום הפוטט פרודקטשיין כטענתה, ובכלל זה תרגום והפקת כתוביות, תמלול כתוביות לכבדי שמיעה, שירותים טכניים כגון: שכפולים, המרות פורמט, החדרת תרגום לקלטות וקבצים, פורטל אינטרנטי המאפשר ללקוחות התברה עריכה והגהת כתוביות בומן אמת.
הדיונים בפני הוועדה ומסגרת הדיון שבפנינן
8 לאחר שקיימנו דיון מקדמי, קבענו את התיק לדיון הוכחות וניתנו הוראות לצדדים לחגשת תצהירי עדות ראשית.
9. ביום 6.7.15 קיימנו דיון הוכחות במהלכו נחקר מר מיכאל קליין, מנהל
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]