החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 13 עד 30 ליוני 2016

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011580 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: מהאגרפחה ציון, נחמיאס יהודה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

החלטה צו ענינה ערר נוסף מבין שורה ארוכה של עררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו ,

כמו עניינס של יתר העררים , חיובט של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחציקיט בה. מתחם התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתתם מוכר וידוע .

העוררים , כמו עוררים אחרים בעלי וכויות בתחנה המרכזית החדשה אשר הופיעו בפנינו ,הגישו את הערר באמצעות בנו של נחמיאס יהודה , רו נתמיאס, אשר אביו יחד עם מהגרפחה ציון הינם בעלי הזכויות המקוריים של חנות מספר 1145 תוך שהחם מקפידים לטעון כי מעולט לא קיבלו את התזקה בחנות.

בכתב הערר שהוגש על ידי זיו נחמיאס בשם העוררים נכתב:

*לעולם לא קיבלתי מפתח ולעולס לא ראיתי את החנות......אם הייתה בליקה בתנות והחנות מאוכלסת זה לא בידיעתי ולא בבעלותי, מעולם לא דאיתי את התנות /.

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת , על אף שהעוררים וסיפוריהס הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בעת שהם או צאצאיהס פורסים באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהט ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכוית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידיס על העוררים אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיק זה ואשר הביאה את העוררים לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתם של העוררים בכלל.

העוררים הגישו את הערר וביקשו לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליהם בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה להם החזקה בו ומעולם לא ראו את הנכס .

בדיון המקדמי הצהיר רז נחמיאסל :

/יאבי רכש את החנות לפני 40 שנה, הוא מעולם לא קיבל את החנות והוא אפילו לא יולע היכן החנות?.

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כי חיוב העורר בארנונה החל מ*וס 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש).

1

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המתזיק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המוערל לפי השימוש האחרון בנעשה בנכס טרם מתן הפטור ואת למשך תקופה של חמש שנים.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכצית החדשה כי הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובם בארנונת של רוכשים שרכשו חנות במתחם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות הי'מתזיקיםיי השונים בתנויות שבמתתס התחנה המרכצית החדשה.

מדי *ום דיונים פוגשים אנו בנישומים אשר סיפורס דומה והם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטועניס בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לתזקתם את החנות אותם רכשו ממתחסם התחנה המרכזית החדשה לפני כארבעיס שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעוררים ובבעלי החנויות מחזיקים לצורך חיובם בארנונה אלא גם חברת התחנה המרכזית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכזית החדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדוחה את הערר תהיה לה משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכצית החדשה בתור הבעלים על המתחם ו/או המחציק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בוהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות

הסוגלה ולזכויותיהס של העוררים ובין השאר טען כדלקמן :

...העידיה תטען כי בנסיבות המקרה פעלה כלין (בסבידות עת הותירה את רישום העולר כמחזיק בנכס לאור המידע והמטמכים שתיו בידית ולא יכלת לדעת כי העולר אינו מחזיק בנכס (דבר תטעון הוכחת כשלעצמ) ...

זאת (עוד הלעת נותנת ממכלול הנסיבות המתואלות לעיל כי לא מן תנמנע כי עניין ענו בסכסוך כזה או אחר בין העורר ובין התחנה המרכזית . כשכך הס פני הדברים, הרי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפרטי בין העולר לבין צד שלישי, יש לפתור אותה בכלים המשפטיים שמעמיד תהמשפט הפרטי ללשות הצלדים...

המשיב יטען כי לאור האמור לעיל ולמען יעילות הדיון מתבקשת הוועדה לזמן כבר לדיון הקלוב את נציגי התחנה המרכזית החדשה..%

בדיון המקדמי שנתקיים בפני ההרכב בראשותו של עוחייד אמיר לוי הורה ההרכב על צימון התחנה המרכוית החדשה לדיון בערר זה על מנת שלא תינתן החלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיהיה לו את יומו בפנינו.

ביום 29.4.2015 התקיים כאמור דיון מקדמי בפני הוועדה בהשתתפות הצד השלישי ובתום הדיון הורינו על קביעת התיק לשמיעת הוכחות.

עוד יצויין כי לאחר ששמענו את נימוקי רו נחמיאס ולהסרת ספק הורינו על הארכת המועד להגשת הערר בתיק זה עד ליום 2.9.14 כך שלא היה עוד צורך להידרש לבקשה שהגיש המשיב לדתיית הערר על הסף בשל האיחור בהגשתו.

הצד השלישי :

ניחול תחנה מרכזּית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכוית החדשה בתל אביב

בע"מ :

ביום 9.9.2015 הגיש הצד השלישי ייבקשה מוסכמת לארכהי' לפיה הוא הציג הסכמה אליה הגיע עס המשיב לפיה מתבקשת הועדה להאריך ב 30 ימים את המועד להגשת תצהירי הצד השלישי

2

ולכל המוקדם ליום 8.10.15 ואת מאחר ווימון המבקשת לדיוני ועדת הערר ?מענדל שאלות מתותיות בנוגע לתוקף הזימון ומעמדה בתליכי העלל.

עוד טען הצד השלישי אשר הגדיר עצמו כמבקשת באותה הודעה כי המבקשת שוקדת על סיכום טענותיה בעניין וה בהתאם להחלטת יו"ר ההרכב יהודה מאור וכי היא בוחנת חלופה כוללת לניהול הערר.

ביום 20.10.2015 ובאיחור ניכר , הוגשו ייסיכומייי הצד השלישי.

הצד השלישי העלה טיעונים שונים לרבות הטיעונים הבאים :

הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המתייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את המבקשת כבעלת דין.

* הועדה נעדרת סמכות לכפות על המבקשת להעיד.

* תקנות סדר הדין האצרתי אינן תלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* המבקשת אינה נישומה.

בסיום הסיכומים הבהירה המבקשת , כי תשיב באופן מלא ועניני לכל דרישה על פי דין מאת המשיב להמציא בפניו את המידע ו/או המסמכים שבידה בנוגע לתוקה והשימוש בנכס מושא הערר ואף תהיה מוכנה לתמוך תשובתה בתצהיר.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי בעת דיון מקדמי בתים אחר בו הוגשו אותם סיכומים

ונשוב על עמדתנו גס בעניין הנדון בפנינו בערר זה :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא צו אף או , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גס לא עמדתו.

בראשית הדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההתלטה למנו למעט חסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בסופו של יום לא רק שהתייצב לדיון ההוכתות אלא אף הביא ראיותיו וסיכם טענותיו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא וימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים תשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהחלטתה של ועדת הערר ראול לזמנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהם עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביתחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא התציק בנכס.

למדנו כי משמעות התלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מחזיק חינה על פי רוב הסבת החיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הזיקה הקרובה ביותר לדעתו של המשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה התלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהחיוב בארנונה עלול להיות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לאמן את הצד השלישי במקרה זה לדיוני הועדה כמי שעלו לתיפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנגו לבאי כות הצד השלישי כי אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו לחשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בוימונו של הצד השלישי הוא להעמיד בפניו הצדמנות להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהי כפי שיחפוצ, אלא שכל ההבהרות ו/או ההערות בעניין זה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

ככל הנראה בחר הצד השלישי לאחוו במקל בשתי קצותיו או אולי אף להרחיק לכת ולנסות לשוות למקל מצב בלתי אפשרי ולהקנות למקל יותר משתי קצוות... מחד להשתתף בדיוני הועדה ומצד שני להקפיד ולכפור בסמכותה של הוועדה לומן את הצד השלישל כצד , מחד להציע את עצמו כעד מטעם המשליב ומאידך להתעלם מהתלטות הועדה על הבאת ראיות ולא לעמוד במועדים אותם קצבה הוועדה בעניין הבאת ראיות מטעם הצדדים כל ואת בשעה שהוא מגיש סיכומים ביחס למעמדו בהליך ומקפיד להתייצב לכל דיון ובסופו של יום אף לוקח חלק פעיל בדיוני ההוכחות ומסכם את טענותיו כמו יתר בעלי הדין.

חרף האמור לעיל ובהתחשב בנסיבותיהס האישיות של העוררים בתרנו שלא לעכב הדיונים בשל התנהלות הצד השלישי בכלל ולא הדיון בערר גה בפרט .

ביום 5.1.2016 לאחר מספר ארכות שניתנו לבקשת בא כוחם של העוררים ( שמונתה בינתיים)

נתקבלו תצהירי העדות הראשית מטעם העוררים.

ביום 24.1.16 הארכנו את המועד להגשת תצהלרי המשיב עד ליום 6.2.16.

לגבי הצד השלישי קבענו כדלקמן:

*הצד השלישי יכול להגיש תצהיליו ויכול לבתוד בדרך של הצגת מסמכים כפי שבחר לעשות בתיקים אחלים באותו הענלין?

ביום 11.2.2016 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב.

ביום 22.2.2016 הגיש הצד השלישי תיק מוצגים מטעם התחנה המרכזצית החדשה בתל אביב.

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו כתיק מוצגים הכולל את המוצגים מטעם התחנה המרכצית וזאת מבלי שיוגש מטעם הצד השלישי תצהליר עדות ראשית.

באי כוח הצדדים לא התנגדו לקבלת המוצגים בדרך זו.

בדיון ההוכתות השיב העורר יהודה נתמיאס לשאלות בייכ המשיב ואמר:

ללא ידוע לי אם מל מתגלפחה קיבל מפתח לחנות, בפעם האחדונה שהייתי איתו בקשד זת הית לפני 20 שנה....בחיים של לא נסעתי לתל אביב, לא יולע לענות לך אס מהגלפחה עשה שימוש אי פעם בחנות?/

לשאלות בייכ התחנה המרכצית השיב העד :

לא פניתי לאף אחד ולא *ודע בכלל איפה החנות. אף פעם לא חהתמתי על כלום . כל פעם טוגרים לי את החשבון בגלל החנות ומעקלים לי אותו. אני חי מביטות לאומי ולא ולע איך להתמודד עם ]ה

יצויין כי בתצהיר העדות הראשית שלו הסביר העורר כי רכש יחד עם ציון מהגרפתה את התנות בשנות ה 70 אולם גמן לא רב לאחר הרכישה חלה מר מהגרפחה במחלה נפשית ומאז ועד היום הוא מאושפז בבית תולים לחולי נפש.

עוד הצהיר מר נחמיאס בעדותו אשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית :

4

לאמ מעולם לא קיבלתי את המפתח לחנות ואת התזקה בתל.

המשיב הגיש את תצהירה של רוית דורון המשמשת כבוחנת חיובים באגף לתיובי ארנונה . הגבי דורון הצהירה כי עיינה בתיק הנכס בעירייה ומצאה טבלה שצורפה להודעת התחנה המרכצית אשר בהתבסס עליה נרשמו העוררים כמתזיקיס בשנת 1999. הטבלה צורפה לתצהיר עדת המשיב.

עד המשיב הנוסף פז וברמן נחקר על דוח ממצאי הביקורת שערך ואשר צורף לתצהירו והשיב בין

חיתר כדלקמן:

*...הגישה לקומה הזאת היא דרך מעבר להולכי רגל מקומה 3 לקומה 1. אני לא :ודע למה יש גישה לקומה כי מה יש לבן אדם לחפש שם, אולי בגלל המחסנים או יציאה לתנלון. אזרת מן השולת אין לו מה לעשות שם..,

בעדותו , כמו גם מדוח ממצאי הביקורת עלה הרושם כי אכן מדובר בקומה חסומה עם נכסים אטומים אשר אינה משמשת למסחר או לשימוש אחר.

כאשר נשאל העד לגבי הנכס נשוא הערר ענה :+

*באחת הביקודות שהייתי בינואר 2014 רשמתי לעצמי הערה "אטוסי. ממתן ללאות ציוד דב במקום ולאחל מכן בביקורת אחרת רשמתי שלאטום ולא ניתן ללאות?, אני לא <ודע לאמר מי שם את המנעולים , לגבי השלט על החנות אני לא *ודע לאמר מי שס אותו, לא ידוע לי אס בנכס הספציפי משתמשת חברת הניהול/,

בייכ המשיב ביקשה להעיר בתום הדיון כדלקמן:

*בלור כי במקרת שבפנינו נעשה שימוש בנכס, לא ברור מחמת הראיות האם השימוש נעשה על ידי אחד המחזיקים הרשומים ואו מי מטעמם..+

בתום הדיון הוסכם כי תינתן החלטה על סמך חומר הראלות שנשמע והוצג מבלי שהצדדים יסכמו את טענותיהם אולם אפשרנו לצד השלישי להתייחס אס יתפוץ בכך לראיות שהוצגו במועד הדיון שכן תצהירי העוררים לא היו בפניו ערב הדיון.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחגיקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .

בתצהירי המשיב שתוגש עיי הגבי דווית דורון בסעיף 4 נאמד: *בתיק הנכס נמצאת טבלה שצולפה להודעת התחנה המרכזית, אשל בהתבסט עליה נרשם העורר כמחזיק בנכס?.

אולם לתצהיד המשיב לא צורפה הולעה למעט טבלה שצודפה כנספה לתצהיר.

לא נמסר כי המשיב בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית .

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות ביום 22.2.16.

אומנם המסמכים המוצגים על ידי הצד השלישי חוזרים על עצמם בדרך כלל והם בעיקרס חווה המכר והודעות חיוב בגין דמי ניהול. במקרים מיוחדים הצביע הצד השלישי על פרטיכל מסירה לפיו נמסרה החזקה בחנות לעוררים. לא וה המקרה שבפנינו.

בדרך כלל הציגה לנו התחנה המרכזית את חוזה המכר מיום שנתתם בין השנים 1989-1991 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי עליו חתמו העוררים בשנות השבעים !!!.

במקרה גה הוצג בפנינו הסכם מחודש ינואר 1991.

עוד הציגה התחנה המרכצית דרישות תשלום דמי ניהול ששלחה לעורריס במהלך השנים .

כאמור המשיב ביצע את חילופי המתזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועד המשיב , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העוררים כאמור טענו כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה להם , הם הצביעו למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש לחפנות את החזוב.

המשיב פעל בהתאסם לייהודעתיי התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשם את תללופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

אין ּה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת תוזקה או העברת וכויות בנכס , הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזיקים.

המשיב מקפיד לקבל מטמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מצו , לא פעסם נדרשנו לבקשות נישומים להתיל את מועד שינוי התזקה למועד הקבוע במסמך החוזי המקיס את העילה לשינוי המחזיקים, במקרים רבים סירב המשיב לרשום השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינול.

אנו שבים ומתאריס את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בנספת ג' לתצהיר המשיב ממנו משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המתזיקים על פי 'יהודעתיי הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.

לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מחזיקים החתומה על ידי צד כלשהו וכל שהיה בח ככל הנראה אלה פרטי החנות של העורר בציון שמו של העורר.

לא המשיב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לנו את ההודעה מכוחה נרשמה התלפת המחציקים בנכס .

אין מחלוקת כי המשיב רשם את העוררים כמתזיקים של הנכס נשוא הערר על פי הודעה משנת 9

כאמור לקוב המוצגים של התתנה המרכזית לא צורף מסמך החתום על ידי העוררים המעיד על מסירת הנכס וקבלתו וממילא הצד השלישי לא טוען למטירת חזקה במקרה וה .

לאחר שעיינו במסמכים שהוצגו על ידי הצד השלישי למדנו כי במועד בו נשלחה ייהודעתיי הצד השלישי למשיב ביתחס לחילופי המחזיקים תלפו ככל הנראה כתשע שנים מהמועד בו נחתמו בין התחנה המרכצית החדשה לעוררים ההסכמים אותם הציגה התחנה המרכזית במסגרת תיק המוצגים .

אין וח מענייננו לחידרש למערכת החוצית שנקשרה בין הצד השלישי לעוררים אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהסכמים אלה האם נכון נהג המשיב כאשר פעל על פי בקשת הצד השלישי כתשע שנים לאחר שנחתמו ההסכמיט ורשם את חילופי המחתזציקים כמבוקש.

בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ואשר נחתם בין התחנה המרכצית החדשח לבין העורר מתתייב הצד השלישי להמשיך את בניית הפרויקט אשר בנייתו לא הושלמה על ידי מוכרת הנכס המקורית 'יכיכר לוינסקי בעיימיי והצדדים מתייחסים להסכם המקורי בו רכשו העוררים את וכויותיהס במתתם.

אין חולק כי במועד חתימת ההסכם בין הצד השלישי לעוררים לא הושלמה בנייתו של הנכס נשוא הערר שכן הצד השלישי מתחייב ילהשלים את בניית תחנות כפוף למפולט להלן...

בסעיף 8 להסכם שהוצג לנו נקבע בי+תחברה תודיע ללוכש על מועד המסירת בפועל של החנות כמוגדר בסעיף 3 אי להסכם זה וקבלת מפתחות התנות ע*: הלוכש תשמש כהוכחה מכלעת

שאינה ניתנת לסתירה שהדוכש קיבל את החנות בהתאם לתנאי החברה לשביעות לצונו הגמוד.../

בסעיף 11 להסכם נקבע :

*התשלומים הבאים :חולו על הלוכש וישולמו על ידו לחברת או לזכאים לתשלום במועדים

שנקבעו על: די החברת : הלק <חס: באלנונה לעירייה...%

בסעיף 15 התחייב הרוכש לחתום באותו המעמד על הסכם ניהול .

הסכם הניהול, אשר נחתם ככל הנראה במקביל חתימה על הסכם הרכישה הוצג בפנינו ונקבע בו בין השאר כי חברת הניהול תקבל לידיה את ניהול הפרויקט לאחר שתושלם בנייתו וכי תמורת ניהול הפרויקט ישלמו העוררים דמי ניהול כמוגדר בהסכם.

שמענו מעד העוררים כי לא התקבלה החוקה בחנות, טענה זו לא נסתרה על ידי המשיב או הצד השלישי.

ברור מהעדויות כפי שנשמעו כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל. ממילא לא נסתרה טענת העוררים כי הנכס לא היה פעיל מאז פתיחת התתנה וכי לא נמסרה החזקה בנכס.

הצד השלישי לא הציג, לא למשיב וממילא גם לא לוועדת הערר , פרטיכל מסירה אלא דוגמא לדרישות לתשלומים אותם נדרשו העוררים לשלם .

ממילא לא התיימר הצד השלישי להציג כל ראיה אשר יש בה בכדי לשכנע כי החזקה בחנות אכן נמסרה לעוררים ו/או כי בניית החנות הושלמה.

גם מעדות עדי המשיב לא עולה כי נמסרה לעורריס החזקה . נהפוך הוא.

גרסת העוררים שלא נסתרה כפי שפורטה בהרחבה לעיל תומכת בעמדתם לפיה החנות מעולם לא נמסרה לתזצקתם.

הצד השלישי לא הציג כאמור כל ראיה לפיה אכן נמסרה לעורריס התזקה .

יתרה מזאת , לא ברור על סמך מה רשם המשיב את העוררים כמחזיקים מחודש ינואר 1999.

המשיב טוען בכתב התשובה כי העוררים קיבלו פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות שנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר וּח.

ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונה לתנויות בתחנה המרכזית התדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגבלית ארנונה מהחנויות בפרויקט המורכב והבעליתי אשר שאלת התזקה בו לא הוכרעה.

יש להניח כי גס במקרח וה כמו במקרים של עוררים אחרים פנו העוררים עת שקיבלו הודעה על רישומס כמחציקים למשיב וטענו כי לא נמסרה להם חזקה בנכס. המשיב ייפתריי את הבעיה בדרך של מתן פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

אין לראות בכך שתמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת החזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכוה.

בכדי להוכיח כי החזקה נמסרה בתחנויות לרוכשי התנויות נדרשות ראיות ביחס להליך מסירת התנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של התנות באזור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את וכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המחציקים.

כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.

עוד בטרם היה על המשיב ו/או הצד השלישי להוכית כי העוררים קיבלו התזקה בנכס לידיהס היה עליהם להוכיח או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האתזקה בו מיוחסת לעוררים קיים.

מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לנו לא ברור כלל האם קיים נכס שניתן להגדירו חנות , האם בכלל מיוחד שטח ספציפי לעורר והאם ניתן לזהותו בכלל שכן מדובר באזור או קומה בלת?

פעילים.

לא המחוקק כמו גס לא מתקין צו הארנונה, לא התכוונו כי אחזקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחיוב במס.

אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מתגיקים .

סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בענילנן הוסמכה על פי חוק ובמקרה זה בטענת אינני מתזיק.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחויקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחציקיס או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכוּית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חזקה או עס יום התיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את תילופי המחציקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים,

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בטפק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העוררים לא התציקו בנכס.

יותר מכך -- לא ברור כלל וכלל אם יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירה בעניינו או להחזיק בו אך לא נכריע בהתלטה צו בעניין וה.

הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה החזקת בנכס לעוררים.

הצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מהימנה אחרת הנוגעת למסירת החזקה המיוחסת לעוררים, הוא רק הביא ראיות על כך שפנה לעוררים והציעה להם לקבל חוקה בנכס.

עדת המשיב חיוּקה בעדותה את גרסת העוררים לפיה לא נמסרה להם תזקה בנכס על אף הודעת הצד השלישי .

אכן מטרתם של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המתוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמטרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמסרת לו.

די לעיין בחוזּים שהוצגו על ידי הצד השלישי תוך השוואה לייהודעהיי שמסר ככל הנראה בעניין העוררים למשיב על תילופי מחציקיס בכדי להגיע למסקנה כי קיים ספק אם העוררים קיבלו את החזקה בנכס . הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחס לעמדת העוררים אשר פנו אליו בשנת 1999 ואת ידיעת המשיב ביחס למצב הנכסים בתתנה המרכצית ואת ההליכים

8

שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחזיקים שונים במתתס התחנה המרכזית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר נענה לבקשת הצד השלישי ורשם את העוררת כמחציקה בנכס.

תכלית המתוקק , להביא לכך שהמחציק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההחזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומתשידה כגון חודעת התחנה המרכוית החדשה על תילופי מחזיקים

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האלנונה בעירית הלצלית ני מילב פלקען, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחזיק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחזיק בנכס.

בברייט 867/06 מנהלת האלנונה בעיליית תיפת כי דול אנלגית בעלמ , כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

.,,שני חבלי תסכימו, עס זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה ידיעת פוזיטיבית של הלשות המוסמכת

לגביית האדנונה בדבר ש: נוי זהות המתזיק בנכס בפוע 2 - ההלטתה להמשיץ ולחייב את המחזיק

היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקידת כנאמן הציבור (ע2 ינו: פיסקאות 34-32 לחונת לעתו שק חבלי, השופט 5 דמציגר, פיסקה 0 לתוות לעתה של הבלתי, השופטת ע: אלבל). לעמדה זו הצטלף, בהמשך, גם חבלי, השופט א דובינשטיין ב-עעייס 2611/08 בנימין נ' עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין בנימין), בציינו

כך:

...כשלעצמי סבולני, על פיי השכל תישר, כי אס אכן ידעת אל נכון המחלקת הללבנטית ע2 השינוי למעשה, די בכך לצורך תתילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. על אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית אלנונה, בולאי במקום לב נכסים (דב תחלופה... אך במקום שנפונת הפתח לבליקה קלת <חסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הלשות, יש מקום למאמץ מצידה...* (שם, בפיסקת כת?)./

ההיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוציטיבית של הרשות ביחס לוהות המחתזיק בפועל נכון שישמש כמורה דרך גסם בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלט מידיעתו הפוזיטיבית של חמשיב את הנסיבות המלוחדות והמורכבות של הנכסים במתחם התחנה המרכצית בתל אביב עת פעל בהתאם להודעת התחנה המרכוית החדשה על חילופי מחזיקים בשנת 1999. על פי הגיון זה לא חיה מקום לקבוע כי העוררים מחציקים בנכס נשוא הערר שבפנינו.

דיו טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעוררים בתור הבעלים על הנכס את בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס להידחות שכן הוכח כי הט לא החציקו בנכס , לא היה מה להחגיק ואין בכך שרכשו זכויות לפני יותר מארבעים שנים נכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאם להסכמים שחתמו לרכישתם ( פעם מהמוכרת כיכר לוינסקי ופעם מהצד השלישי ) בכדי להקים להם ויקה לנכט לצרכי ארנונה.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העוררים לא החגיקו בנכס בתסופות המיותסות להם על ידי המשיב.

איו בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררים. לבין הצד השלישי.

החלטתנו גו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו וגוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהחלטה גו משום תמרור אזהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בזהירות והספדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של המשומים דוגמת הנישום העורר בערר ּה.

ביום 12.4.16 הגישו הצדדים בקשה להחיל תוצאות ערר וּה גם על שנת המס 2016. לפיכך הערר מתקבל גס ביחס לשנת המס 2016.

משלא נתבקשנו לעשות כך , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 13.6.2016

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לענלינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענליניס מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המאגמיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערף) התשלייו - 1977 תפוסם החלטה תר האינטרנט של המשיב.

\\/ |

יו'יר: עוד אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

7

קלדנית: ענת לוכ

10

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ח בסיון תשעו

16

מספר ערר: | 09:57 / 140014273

מספר ועדה: | 11378

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: כלוף חמדה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.06.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

<< - ₪/

יו"ר: עו"דקדם ליי [ חבר: דר' רייך זיו//ט"ח חבר: עור גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : > בסיון תשעו

6

מספר ערר: | 09:10 / *********

מספר ועדה: | 11380

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר: דיל יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

החלטגנו לא לקבוע את התיק לסיכומים.

לאחר עיון בחומר, בתצהירים, בצילומים ובטענות הצדדים הגענו למסקנה שלמרות שמדובר בנכס שמתקיימת בו פעילות ייצורית של הדפסת מדבקות ופוסטרים, באמצעות גדולות ומשוכללות.

על כן לדעתנו מדובר ב"יש חדש" שנוצר ומיוצר במקום. בנוסף, הפעילות משלבת עבודת כפיים יחד עם מכונות ועונה בכך על מאפיינים של בית מלאכה.

יצוין כי הוצגו בפנינו חשבוניות שמהן ניתן ללמוד כי מדובר בייצור המוני ולמעשה מדובר בסוג של בית דפוס.

אשר על כן הערר מתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.06.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדראדין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. \

יו"ר: עו"ד גרא אה ח ריחאן סעיד חברשץו"ח אלרון יצחק

: ער

שם הקףדנית: ענת לןי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : = : בסיון תשעו

6

מספר ערר: | 10:53 / 140014288

מספר ועדה: | 11380

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: א.ד. רוזן נכסים בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

לאחר עיון בערר ובכתב התשובה החלטנו לקבל את הערר בחלקו.

יאמר מיד כי אינגו מקבלים את עמדתו של העורר לפיה על העירייה לוודא בשטח את הדיוק של הודעות שהיא מקבל על החלפת מחזיקים. יש להניח כי מדובר במאות הודעות בשבוע והדבר הוא מעבר ליכולתה. עם זאת, במקרה דגן לאחר שהעירייה קיבלה עפ"י מסמכים שהציגה בפנינו ביום 5 את ההודעה על החלפת המחזיק, אין הצדקה לכך שהודעתה על ביצוע השינוי של הרישום תשלח לכל המוקדם בתאריך 20/12/15 שהוא המועד שהדבר נעשה בפועל.

העתק ממכתב זה נשלח גם לעוררת והגיע אליה מן הסתם בסוף החודש. אילו היה המכתב נשלח ביום 1/12/15 או מיד לאחריו, היה סיפק ביד העורר לפעול מול השוכר.

לפיכך, אנו מחליטים לקבל את הערר בחלקו במובן זה שבגין חודש דצמבר 2015 יחויב העורר לשלם ארנונה עבור 10 ימים בלבד.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 16.06.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי די ערר), התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

וועדת

יו"ר) עו"ד/ערא אהוד ר: עו]ד גיחאן סעיד ל ו"ח אלרון יצחק

ם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת העדרר על קביעת ארנונה יסול

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו 0 ערר מס'14006002

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: ש.י. גלילות בע"מ

‎ -‏ נגד-

‏מנהל הארנונת של עיריית תל אביב-יפו

‏החלטה בערר

‏המחלוקת

‏1. העוררת מבקשת מהוועדה להורות למשיב לתת לה פטור מארנונה על נכס ריק לפי תקנה 3 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993. הנכסים נשוא הבקשה הס נכסים מסי 2000230731 (-2000230786 [להלן ביחד 'הנכסי], שמצא ברת!

הברול 34 אגף ₪ רמת החיייל, ושטחו 267 מ"ר.

‏2. התקופה בגנה מבוקש הפטור היא מיום 15.7.14 עד ליום 26.10.14. וּאת, לאחר שהעוררת קבלה פטור לתקופה שמיוט 26.10.14 ועד 27.4.15. כלומר: העוררת מבקשת פטור לתקופה של כשלשה וחצי החודשים הקודמים לשלושת החודשים בהם ניתן לה הפטור [להלן יהפטור לתקופה המבוקשתי].

‏3. כפי שהובהר לנו, הנכס אוכה בהנחת נכס ריק החל מיום 26.10.14, ולפטור שניתן לנכס לא ראוי לשימוש מיום 29.12.14.

‏4. המשיב מתנגד לתת לעוררת את הפטור לתקופה המבוקשת מהטעם שבביקורת שנערכה בנכס ביום 29.7.14 התברר כי הנכס לא היה ריק. לטענתו, עובדה זו אינה שנויה במחלוקת, וכי לא הייתה למשיב אפשרות חוקית להעניק את הפטור.

‏5. עס ואת, לאחר שהתפצים שהיו בנכס פונו ממנו, ניתן לעוררת פטור מיום 26.10.14. הערר כאמור נסב על התקופת שלפני כן.

‏6. העוררת טוענת כי נציג המשיב שערך את הביקורת בנכס ביום 29.7.14 לא ציין בפני נציגה מר צרור כי על הנכס להיות ריק לתלוטין על מנת לקבל את הפטור, או שבשל כך שישבו פריטי ריהוט היא אינה זכאית לקבל את הפטור.

‏7 יצוין, כי דחיית הבקשה לקבל את חהפטור נכללה במכתב של המשיב מיום 14.8.14, שלטענת העוררת שנתמכת בתצהיר נתקבל אצלה רק ביום 22.9.14. לאחר קבלת המכתב השלימה העוררת את פינול הנכס, והפטור התקבל.

‏8. העוררת טוענת, כי לאחר הביקורת שנערכה ביום 29.7.14 היא פנתה מספר רב של פעמים בכתב ובעל פה על מנת לקבל תשובה, אך תשובה לא ניתנה לה, ורק לאתר זמן נשלחה אליה תשובה לכתובת שגויה.

9. העוררת אף ימאשימהי את המשיב על-פי יניסיונהי בנכס אחר בסחבת מכוונת, ואף טוענת

לכך שהיא הופלתה ביחס לנכס של מחזיק אחר שנמצא בסמיכות אליה.

0. המשיב דוחה את טענותיה האחרונות של העוררת. לטענתו המשיב התנהל ביעילות

ובמהירות ודווקא העוררת היא זו שלא הזדרזה לפעול. גם טענותיה על נקיטת סחבת ואפליה כלפיה נדחות על ידו.

1. המשיב מבקש מהוועדה לדתות את הערר ולחליב את העוררת בהוצאות.

דיון והכרעת

מבוא

2. השאלות אשר לדעתנו טעונות הכרעה בערר וה הן אלה:

>= האם העוררת עמדה בתנאי הפטור לנכס ריק לתקופה המבוקשת!

* אם היא לא עמדה בהם, מה הייתה התרומה שלה לכך, ומה הייתה התרומה של המשיב!

* אם חייתה למשיב תרומה כאמור, האט יש בכך כדי לזכות את העוררת בפטור לתקופה המבוקשת!

3. בטרם נדון בשאלות אלה נבהיר כי הוועדה דנה בערר שמונח לפניה ושהוגש על התלטתו

של המשיב. גו סמכותה ואין בלתה. הוועדה אינה דנה באירועים נטענים אחרים, דגמת אפלייה והתייחסות בררניתי. מבחינתה אלה אינט רלבנטיים להכרעתה בערר, ומוטב היה אלמלא הועלו.

האם העוררת עמדה בתנאי הפטור לתקופה המבוקשת 1

4. העוררת עצמה מאשרת, בכתב הערר, בתצהיר ובסיכומיט כי בעות הביקורת ביום 27.9.14

היו בנכס פריטי ריהוט, תלקס מתוברים וחלקם לא מחוברים, של השוכר היוצא, לטענתה. עובדה גו אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

5. בתקנה מס' 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנתה מארנונה), תשנ"ג-1993 נקבע כי:

(א) מועצה רשאית לקבוע הנחתה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט (1)עד 6 חודשים - עד 100% ;

(?)מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 עד 66.66% ;

(3)מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 -- עד 50%.

(ב) תחילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת

משנה (א) תהא ביום תחילתה של תקנה זו.

(0 הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תעתן לתקופה

המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן -- התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבניין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבניין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת משנה (א), ימציא המתזיק בבניין ראיות על פי הוראות המועצה.

6. מועצת עיריית תל אביב -יפו קבעה, כסמכותה בהתאם לסעי (א)(1), הנחה מלאה - משמע:

פטור - של 100% לתקופה מצטברת בתקופת בעלותו של אדם אחד, עד 6 חודשים. משכך, הפכה ה'יהנחה' ליפטורי שניתן לתקופה מצטברת וקצובה צו.

7

.8

9

.20

.1

2

יודגש כי הנורמה הכללית היא שמי שמתזיקים בבניינים בתחום הרשות המקומית תייבים לשלם בגינם ארנונה, שהיא מקור המימון העיקרי של השירותים שניתנים על ידי העירייה. מתן הנתה או פטור מתשלום הארנונה, הוא מצב שחורג מהנורמה, שבו, מטעם מוצדק זה או אחר ניתנת למחזיק הנחה או שניתן לו פטור.

יצוין, שהלכה פסוקה היא שהנטל להוכיח את עמידת המבקש בתנאי חפטור מוטלת עליו;

ועוד יצוין כי הפרשנות שניתנת לפטורים היא פרשנות מצמצמת.

נוסח תק' 13 הוא חד-משמעי: הפטור ניתן יילבניין ריק שאין משתמשים בויי. לדעתנו, כל פרשנות אחרת תחטא ללשון הסעיף ולתכלית שלו. יתר על כן, הגמשה של המלים תגרום למשיב ולמקבילים לו בערים אחרות להצטרך לדון בשאלות כגון: מתי הבניין ריק ומתי לאו כמה כסאות מותר שיהיו בו! מה בנוגע לפסולת שנותרה בחדרים? לדעתנו, ועדות הערר שיאלצו לדון בשאלות אלה, ייכשלו במלאכתן, והפטור יחליק בימדרון תלקלקי עד להתרסקותו.

פתרון ראוי למצב שבו מתברר שמבקש אינו עומד בתנאי הפטור אך יכול לעמוד בהם הוא על ידי מתן של יהזדמנות שנייהי לפנות, לבקש ולקבל פטור, כפי שארע במקרה דנן.

ואמנם, ביום 1.12.14 נערכה ביקורת נוספת בה נמצא כי הנכס עומד בתנאי הפטור, ווה ניתנה לו מיום 26.10.14 ואילך.

לטיכוס, התשובה לשאלה הראשונה היא שהעוררת לא עמדה בתנאי הפטור לתקופה המבוקשת.

מה הייתה התרומה של העוררת לאי-עמידתה בתנאי הפטור, ומה הייתה זו של המשיב!

.3

4

.5

6

7

.8

העוררת פנתה בחודש יולי 2014 בבקשה לקבל את הפטור. ביום 29.7.14 נערכה ביקורת בנכס. לטענת מר יגאל צרור בתצהלרו *יינציג העירייה שביקר ... לא אמר לי דבר על כך שבשל פריטי הריהוט שנותרו בנכס, לא יינתן פטור בגין נכס ריקיי. לדות הביקורת צורפו צילומים שמעידים על כך שהנכס מכיל רהיטים רבים. על גבי התשריט נכתב כי הנכס 'ינמצא לא פעיל. בשטח נראו מס' כסאות +ארוניות מגירות'י. בדוח אין פירוט על תילופי דברים בין המבקר ומר צרור.

בחקירתו בפנינו השיב המבקר לשאלת העוררת כי יאני לא זוכר מה דיברתי אתך בזמן הביקורות, ואם אמרתי לך שכדי לקבל את הפטור על הנכס להיות ריק לחלוטנניי.

לאחר ששקלנו את הדברים, נראה לנו, כי הכף נוטה לכך שהמבקר אכן לא העיר את שימת לבו של מר צרור שעל מנת לקבל את הפטור, על הנכס להיות יריק לחלוטיני.

עס ואת, לדעתנו אין אה מתפקידו של המבקר לחסביר למבוקר את מרכיבי הפטור ואת פירושם כלל ועיקר. לא ביחס לפטור זה או אחר, ולא ביחס לסיווג הנכס במקרים אחרים.

המבקר הוא 'העינייטי של המשיב ולא הפה שלו. הוא כותב ומצלס את מה שראה ושמע, ומעביר זאת הלאה. ההתלטה אינה שלו, והמחזציק קורא אותה לראשונה במכתב התשובה של המשיב.

נציין עוד לדעתנו, כי שכם ריקי פירושו גם ריק מרחיטים וכדי. בני אדם נכנסים ויוצאים בנכסים, לעתים הנכס ריק בהם ולעתים מלא. לא כן רהיטים וכוי, שטבעס לעמוד על מקומם. המבקר מצא כי אמנם הנכס אינו פעיל, משמע אין בו אנשים, אך כי הוא מכיל רחיטים וכוי. מסקנת המשיב כפי שבאה לביטוי במכתב מיום 14.8.14 לפיה הנכס תייב להיות ריק ובמקרה דנן הוא לא היה ריק היא על כן מסקנה נכונה.

כאמור מכתב התשובה של המשיב נושא את התאריך 14.8, כ-15 יום לאחר מועד הביקורת. לטענת העוררת המכתב נתקבל אצלה רק ביום 22.9.14. המכתב נשלת לכתובת ייש.י. גלילות בע"מ עבור יגאל צרור האשד 11 רעננהיי. כתובת זו היא כתובתה של העוררת

והיא מופיעה על גבי כל המסמכים והניירת שנכתבה על ידי העוררת. בנוסף, כאמור, המכתב הגיע ונתקבל.

9. לדעתנו, אין וה סביר כי המכתב התקבל אצל העוררת כחמישה שבועות לאתר שנשלח.

בנוסף, ולא מצאנו לנכון להרתיב בעניין וה, לא נוכחנו כי העוררת, לאחר שפנתה לבקש את הפטור, ולאחר שנערכה ביקורת אלה, התאמצה לקבל את תשובת המשיב שלטענתה התמהמהה.

0. לסיכום הנקודה: איננו סבורים שהעירייה נושאת באחריות לכך שהעוררת לא עמדה

בתנאי הפטור בשלב הביקורת הראשונה ולאחריה, עד לקבלת התשובה.

אם הייתה למשיב תרומה כאמור, האם יש בכך כדי

לזכות את העוררת בפטור לתקופה המבוקשת 1

1. מאחר שמצאנו כי לא המשיב לא תרם לכך שהמשיבה לא קבלה פטור ממועד חביקורת

הראשונה או בסמוך לאתריה, מתייתרת התשובה לשאלה זו.

לסיכום, אנו מחליטיים לדחות את הערר ולהטיל על העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

ניתן והודע ביום 16.6.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייט, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ריחאן סעיד חבר: רו"ח אלרון יצתק

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס': 140013745 בללית שליד עיריית תל אביב - יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו''ח יצחק אלרון

העוררת: | אליזבט ביטאר

עיזבון סימוניאן אשקין

‎ -‏ נגד-

‏מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

‏החלטה בערר

‏המחלוקת

‎41

‏עניינו של הערר הס חיובי ארנונה של נכס בבעלות העוררת, שנמצא ברתי בן עזריה 7 (ח-ן 0 נכס מסי 10795977). שטח הנכס הוא 71 מ"ר בסיווג של ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייה'י.

‏לטענת העוררת היא אינה מחזיקה בנכס מיום 1.7.15, וכי מי שמחזיק בו הוא מר סרגיי אנצייפולובסקי (להלן - ייסרגיייי) במעמד של שוכר.

‏הטלת הארנונה על העוררת נעשה לאחר שביום 1.7.15 ערכה בנכס ביקורת, לאחר שעליו הצטברו חובות ארנונה. הנכס נמצא סגור בביקורת והשכניס אמרו שאינם מכירים את המחציק. השוכר סרגיי היה רשום בעירייה כמתזיק. בשלב זה פנתה העירייה ודרשה מהעוררת לתת לה מידע אודות המחזיק, בתוך 30 יום, ולאחר שדרישתה לא נענתה, היא הסבה את הנכס על שם העוררת החל מיום 1.7.15.

‏על פעולתו ו של המשיב מוגש הערר.

‏יצויין כי ביקורת נוספת שהמשיב ערך בנכס ביום 1.10.15 הסתיימה אף היא בלא כלום.

בנוסף, התברר עוד כי תואה השכירות של סרגיי הסתיים בתודש 3/14.

‏העוררת, בערר שהגישה, טוענת כי המשיב העביר שלא כדין את רישום הנכס של שמה במקום לגבות את הארנונה מהשוכר סרגיי, על אף שבייכ מסר לה את תשובתו לפיה ייהדייר חי וקיים ומשתמש בנכס לפרנסתו עד עצם היום הזה ברציפותיי.

‏החלטנו לדחות את הערר.

‏מהעובדות שהוצגו בפנינו בכתב התשובה ונספחיו עולה כי העירייה לא תסכה מאמצים לזהות את המחציק בנכס, ומאמציה אלה עלו בתוהו לאחר שהנכס היה סגור, וואת בשעות העבודה.

9. בנוסף, כפי שראינו, חואגה השכירות עס השוכר פג בחודש מר\ 2014, עובדה המסבירה את

היות הנכס סגור ואת אי - תשלום הארנונה בגינו.

0. בהסתמך על סעי 7 לחוק ההסדרים וסעי 269 לפקודת העיריות וכן על פי סעי 1 לפקודת

העיריות, וכפי שהדבר פורש בפסיקה, המחציק בנכס הוא ייבעל הציקה הקרובה ביותר לנכסיי.

באשר הנכס מושכר, בעל הזּיקה הזאת הוא השוכר, והבעלים יינדחק למקום השנייי, כאשר השוכר יייודח מן התמונהיי חוזר הבעלים לעמוד מול הרשות, ללא חציצה (ראו ברייע 422/85 חברת בתי גן ני עת'/א).

1. בסעי 325 לפקודת העיריות קובע כי כאשר המחזיק בנכס חדל להיות מתזיק, עליו למסור

הודעה על כך לעירייה. עם וּאת, בהעדר הודעה כאמור, זּכאית העירייה ואף חייבת לנסות ולברר את מיהות המחזיק בנכון.

2. במקרה דנן פעלה לדעתנו העירייה כראוי והטילה, ממועד הביקורת- 1.7.15 -- ואילך את תבות

הארנונה על העוררת. בהקשר וה יובהר כי נטל הראיה בענייננו מוטל על העוררת, נטל שהיא לא עמדה בו, ולא על העירייה.

3. ביום 7.4.16 קיימה הוועדה דיון בערר, העוררת או מי מטעמה לא התליצבו בפנינו. משכך,

החליטה הוועדה שהמשיב בתאוס עם בייכ העוררת <ערוך ביקור בנכס ויתרשס מיהו המחציק הנכון בו.

ביום 17.4.16 הודיע המשיב לועדה כי ייבייכ העוררת מסר בשיחת הטלפון כי אין מקום לקיוט הסיור, היות ומדובר בטענות הנוגעות לרישום המחציק בנכס לתקופות ייעבריי. יוסף כי לאורך ההליך כולו לא נוצר כל קשר עם סרגיי הנייל.

4

5. יצולין כי העוררת טענה בשלהי שנת 2015, כי חדייר ממשיך להחזיק בנכס מאז כניסתו

ברציפות, ולא העלה כל טענה על שינוי במצב.

לסיכום : נוכח כל האמור לעיל התלטנו לדחות את הערר, אך בנסיבות העניין בלא להטלל הוצאות.

ניתן והודע ביום 16.6.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדבי-דק בוועדת עו התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המי

יו"ר: עףי גרא/להוד ריתאן סעיד רו"ח אלרון יצתק

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140012623

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: מונטיפיורי נכסים

- נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

המחלוקת בין הצדדים

טענות העוררת

1. העוררת הגישה ערר, שנתקבל בוועדה ביום 2.4.15, על החלטתו של המשיב

במכתב מיום 5.2.15 בו הוא דוחה את השגתה של העוררת.

2. העוררת השיגה בפני המשיב על חיובה בארנונה בגין נכס מס' 20900192009

רח' שמאי 10, קומת הגג. החיוב נעשה רטרואקטיבית מיום 1.1.14.

3 להשגה ולהחלטה אלה קדמה התכתבות שנערכה בין הצדדים בשלהי שנת 2014.

בין היתר, העוררת בקשה מהמשיב שיפרט בפניה את הבסיס המשפטי לחיוב הגג.

לטענתה המשיב לא נענה לדרישתה. עם זאת, התברר כי המשיב תיקן את שטח הנכס לחיוב בעקבות ביקורת שנערכה במקום.

4. העוררת מעלה בעררה טענה משפטית. לטענתה, הגג אינו נמצא ב"שטח שבתוך

יחידת הבניין" כפי שנדרש בס' 1.3.1 ב' לצו הארנונה; 'גג', לטענתה, לפי פרושו הרגיל נמצא מעל לקומה העליונה, משמע 'מחוץ ליחידת הבניין' ולא 'בתוכה'.

5. בנוסף טוענת העוררת כי בגג לא מתקיימת כל 'פעילות משרדית'. מצבו של הגג,

המרוצף, לא השתנה מאז נרכש הבניין על ידי העוררת, והוא אף לא חויב בארנונה לפני שנת 2014.

6. העוררת טוענת שלפי מבחן חשימוש, שחוק ההסדרים מתנה בו את הטלת החיוב,

לא נעשה בגג כל שימוש, פרט לייעודו כגג, שמנקז את מי הגשמים; לטענתה, הוא איגו משמש את העותרת יותר מכל שטח שרות אחר; והעיקר, העובדה שהוצבו בו שולחנות, כיסאות ואדניות, אין בה כדי לחייב אותה לשלם בגינו ארנונה.

7. העוררת מציינת כי רק לה מפתחות לגג, וכי במשך רוב שעות היממה דלת הכניסה

אליו, נעולה.

8. העוררת הסתמכה על שגי פסקי דין [עמ"ג (ת"א) 264/06 ועמ"ג (ת"א) 217/04]

שדנו בשאלת חיוב גגות בארנונה. בנוסף, הסתמכה העוררת על עמ"נ (ת"א)

0 וטענה כי מאחר ועל פי היתר הבנייה של הבניין לא ניתן לעשות בגג שימוש, על כן אין לחייבה בגינו בארנונה.

9. עד כאן טענותיה של העוררת לפיהן אין להטיל עליה לשלם ארנונה בגין הגג.

0 לחילופין טענה העוררת, שהיה וטענתה הראשונה תידחה, כי המשיב שגה בקביעת גובה החיוב. לטענתה, בהיות הבניין מצוי באזור 1 של צו הארנונה, החיוב הנכון -

לפי סע' 3.2 לצו - הוא 364 ₪ למ"ר ולא לא 463 ₪, כפי שחויבה. נראה כי בהמשך הדרך וויתרה העוררת על טענה זו.

1 העוררת מוסיפה וטוענת כי לא היה מקום כלל לשנות את סיווג הנכס מ'מלאכה'

ל'משרדים' כפי שנעשה; כי לא היה מקום להטיל על חובה הנטען ריבית והצמדה;

וכי לא היה בכל מקרה מקום לחייב אותה לתקופה שלפני המדידה. לטענתה, מאחר והמשיב לא התייחס כלל לטענתה האחרונה, דינה להתקבל עקב כך. אף טענות אלה נזנחו בהמשך, וטוב שכך.

תשובת המשיב

2 המשיב דוחה את טענות העוררת.

3 בתשובתו הוא טוען - מבחינת הדין - כי "על-פי סע' 8(א) לחוק ההסדרים תעריפי הארנונה נקבעים בהתאם לשימוש בפועל בעת הביקורת, לאזור וסוג הבניין, וללא קשר לאפשרויות השימוש וההנאה ...".

14. באשר לעובדות, משיב חמשיב כי "על פי ממצאי הביקורת מדובר בשטח גג

המרוצף בדק עץ, מוגבה, ובו שולחן, כסאות ואדניות. כמו כן הגישה אל שטח הגג היא מהמשרד בו מחזיקה העוררת".

5 המשיב ציטט בפנינו פסיקה מאוחרת [עמ"נ (ת"א) 254/08] שבה הבהיר בית המשפט - כב' השו' מיכל רובינשטיין - שאין להסיק מעמ"ג (ת"א) 264/06 את המסקנה שלא ניתן לחייב גגות בארנונה. יצוין שבית המשפט קבע שבפסק הדין הראשון דובר ב"גג ריק נעול [ו]חסר שימוש", שלא כבענייננו. המשיב מציין עוד

שא

כי פסק הדין בעמ"נ (ת"א) 254/08 אושר על ידי בית המשפט העליון בברמ 0.

6. המשיב מוסיף וטוען, כי בהיות הגג חלק מהשטח שמוחזק על ידי העוררת, הרי גם

אם השימוש בו אינו קבוע, עצם ההחזקה בו גוררת את החיוב בארנונה. הרציונל לכך הוא [ראו עמ"נ (ת"א) 30710-11-10] "שגם בתקופה בה הנכס עומד ריק ואין משתמשים בו, הרשות ממשיכה לספק שירותים בגינו".

7 המשיב ממשיך ודוחה את טענת העוררת, כי מאחר והשימוש בגג אינו מותר בהיתר הבניה של הבניין, על כן אין לחייבה בארנונה. המשיב מצטט בין היתר פסק דין שתומך בטענתו במפורש [בע"א 110/96, 110/97], ומבהיר כי דיני הארנונה ודיני התכנון והבניה הם שני תחומי משפט שונים.

8.אשר לטענתה של העוררת על החיוב הרטרואקטיבי הוא משיב [בהתבסס גם על פסה"ד בעע"מ 5640/04] כי הוועדה אינה מוסמכת, על פי חוק הרשויות המקומיות ערר על ארנונה, לדון בטענה זו, וכי על העוררת להפנות אותה לבית המשפט המוסמך. בנוסף טוען המשיב, כי יש מקרים בהם ניתן להטיל חיוב רטרואקטיבי, וכי מקרה זה הוא אחד מהם.

בירור הערר

9.יום 28.7.15 התקיים דיון מקדמי בערר בפני הוועדה, והוחלט לקבוע אותו להוכחות.

0. מטעם העוררת הוגש תצהיר של מנהלה שתמך בעובדות שנטענו על ידה ופורטו

לעיל. לתצהיר צורפו חשבון ארנונה תקופתי, צילומים של הגג וצילום של התר בנייה.

1 מטעם המשיב הוגש תצהיר בחתימת חוקר שומה אליו צורף דוח ממצאי ביקרת חוץ מיום 3.8.14. בענייננו - חלק מנכס מס' 20900192009 - נכתב בדו"ח כי "במקום נראתה רצפת דק מוגבהת ובה שולחן קפה, כסאות ואדניות גדולות".

2 לדוח צורף תשריט, ושטח זה סומן עליו בצבע צהוב. בצמוד אליו סומן בצבע וורוד שטח שתואר כ"משרד לשיווק וניהול נדלן" - הוא משרדה של העוררת.

יתרת שטח הגג סומנה בכחול. עוד נכתב בדוח כי "הגישה לשטח זה [הצהוב] דרך המשרד המסומן בוורוד". לדוח גם צורפו צילומים המתארים את השטח הצהוב.

3 יום 14.12.15 קיימה הוועדה ישיבת הוכחות בהרכב חסר.

4. המצהיר מטעם העוררת נחקר חקירה קצרה על תצהירו. בחקירתו לא עלו כל

עובדות חדשות או נוספות.

5 לאחר מכן נחקר חוקר השומה מטעם המשיב חקירה ארוכה על תצהירו. הגם שבחקירתו הורחבה מעט היריעה, אין לדברים השלכה לענייננו, ולא נפרט אותם.

6 בתום הישיבה החליטה הוועדה כי הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב, וסיכומים אלה הוגשו לנו במועדם, והיטיבו לחדד ולבאר את הדברים בפנינו.

דיון והכרעה

7 קדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הערר.

8. מבחינה עובדתית לא התגלתה לנו מחלוקת כלשהי, או למצער מחלוקת שיש לה

רלוונטיות להחלטה, בין הצדדים.

9. הבניין נשוא הערר הוא בניין תל אביבי טיפוסי, שבראשו גג ועל הגג חדר. במקור,

אלו הם שניים: חדר וגג. עם השתנות העתים, מבחינה תכנונית, נדלנית ואפילו

טכנית [הפצת מכונות הכביסה והייבוש], השניים הפכו לשלושה: חדר [או משרד], מרפסת וגג. כך בבניינים רבים וכך גם בבניין זה.

0. בצו הארנונה בסע' 1.3.1 ח' נקבע כי "בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת

הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה".

1. לטענת העוררת, עצם העובדה כי השטח שבמחלוקת נמצא על הגג מוציאה אותו

פשוטו כמשמעו מהשטח הכלול בתוך יחידת הבניין. אכן, לפני שהעוררת הפכה את הגג לחלק מיחידת הבניין וגם הפכה אותו, הלכה למעשה, למרפסת צמודה למשרדה, היה טעם בטענתה; אך לאחר השינויים הפיסיים שנעשו בגג והשמשתו לעצמה, נופלת הטענה. זאת ועוד,

2 לא רק הפרשנות המילולית של 'תכולת' ההגדרה הולמת את הרחבת שטח הנכס כך שהוא כולל את חלק הגג ש'סופח' למשרד. גם הפרשנות התכליתית שלה מחייבת זאת. תכלית ההגדרה, גם מהטעם שיפורט להלן, היא לכלול בשטח את כל 'יחידת הבניין', וזו לדעתנו כוללת גם את 71 המ"ר שבגדר הסימון הצהוב.

3. פרשנות זו הולמת את הפסיקה העקבית, המאוחרת והמשכנעת בעניין זה שהוצגה

בפנינו על ידי ב"כ המשיב, לרבות זו שמפרידה בין סוגיות של תכנון ובנייה לסוגיות של ארנונה.

4 נציין כי גם מסיגי גבול חסרי כל זכות והיתר מחויבים בארנונה בגין שטחים שהם מחזיקים בהם, לפי השימוש בפועל או בכוח.

5 היות הארנונה בגדר מס שמממן חלק גדול מהשירותים העירוניים, חייבים המחזיקים לשאת במלוא הארנונה המגיעה מהם. כל הימנעות או התחמקות מתשלום ארנונה כדין, מקשה על העירייה לתת את השירותים ומטילה עומס נוסף על יתר המחזיקים.

6. ולבסוף, אנו גם מקבלים את טענתו של המשיב, לפיה איננו מוסמכים לדון בטענה

של העוררת על כך שהחיוב שהוטל עליה היה רטרואקטיבי וכן לפטור אותה מתשלום הפרשי הצמדה וריבית על חובה.

לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר ולהטיל על העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

ניתן והודע ביום 16.6.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חבוק עו"ד/ריחאן סעיד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו עררים מס': 140012031 10

13

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | הבורסה לניירות ערך בתל אביב בע"מ

- נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה ב-3 עררים

המחלוקת בין הצדדים

1. הנכס נשוא הערר הוא בניין ברח' אחד העם 54 המוחזק על ידי העוררת ושימש את הבורסה

לניירות ערך [להלן 'הנכס'] עד שעברה למשכנה החדש ברח' אחוזת בית 2.

2. המחלוקת בין הצדדים שלפנינו נסבה כפי שהיא הוגדרה על ידי העוררת בסיכומי התשובה שלה

על השאלה: "האם די במעט ציוד נטוש (אשפה) ו/או ציוד מחובר לקיר ולרצפה בכדי לשלול

פטור לנכס ריק מכוח תקנה 13 לתקנות, במידה וכן, לאיזה שטח יש לשלול את הפטור".

3. לטענת העוררת, נותר הנכס ריק וללא לשימוש החל מחודש אוגוסט 2014 ואילך, ומשכך זכאית

העוררת לקבל פטור מארנונה לכלל הבניין מכוח תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993.

4. לטענתה, דרישתה נתקבלה באופן חלקי וביחס לשתי קומות בלבד. העוררת חולקת על כך וטענת

כי פרט לקומת הכניסה, מקום מושבו של השומר, ולחדר המחשב נותר הנכס ריק ולא שימוש.

5. המשיב דוחה את טענותיה של העוררת. לשיטתו, וכפי שהשיב ביום 5.10.14 להשגת העוררת,

היא אינה זכאית לפטור המבוקש מהטעם ש"בהתאם לממצאי ביקורת שערכנו במקום, מצאנו כי רק שטח של 1,139 מ"ר (קומות 5 ו-3 מכלל הקומות של הבניין), ריקות מכל חפץ ואדם, בעוד ששאר שטח הנכס היה פעיל או שימש לאכסון".

6. לשיטת המשיב, הנחת נכס ריק, או למעשה פטור מארנונה לתקופה קצובה, ניתנת "רק כאשר

הנכס ריק מכל חפץ ואדם ולא נעשה בו כל שימוש". לפי ממצאי הביקורת רק 1.139 מ"ר משטח הנכס היו ראויות לפטור. בניגוד לכך, לדעת העוררת, "השטח שנמצא ריק לחלוטין עומד על 6,474 מ"ר מתוך 6,824 מ"ר", משמע, רק 350 מ"ר לא היו 'ריקים'.

מענות העוררת

7. העוררת מאשרת כי קומת הקרקע נותרה פעילה, אך טוענת היא כי קומות 2,3,4 ו-6 נמצאו

ריקות לחלוטין.

0

.1

.12

.3

4

5

6

17

8

9

העוררת טוענת כי הציוד שהושאר בנכס למעשה ננטש בו, והוא נועד לזריקה, משמע שהוא אשפה [להלן ‏ החפצים']. העוררת מאשרת כי החפצים אכן הושאר בנכס ובמקומות רבים בו.

מבחינתה, זהו ציוד חסר ערך שנועד לזריקה, כגון כסאות שבורים וכד'.

העוררת מסכימה כי "אין מחלוקת לגבי קיומו של הציוד/אשפה שנצפה בנכס במהלך הביקורות מטעם המשיב. ברם העוררת תטען כי אין לקבל את מסקנת המשיב כי ציוד מינימלי המשתרע על עשרות מ"ר בודדים (על אחת כמה וכמה כשמדובר בציוד שבור, מקולקל וחסר ערך) מהווה ראיה לכך שהנכס אינו ריק".

וביחס לציוד היא אף טוענת, כי הואיל והמשיב לא טען "כי מדובר בציוד שמיש", דינה של טענתה שמדובר ב'אשפה' להתקבל.

העוררת טוענת כי פרשנותו של המשיב, לפיה די ב'מעט ציוד נטוש' לשלול את מתן הפטור, מעקרת את הפטור ממשמעותו. היא תומכת את טענתה זו בכתוב בספרם של דר' רוסטוביץ', גלעד, וקנין ולב 'ארנונה עירונית' בהוצאת המכון למיסוי המוניציפלי [בעמ' 712].

עם זאת, העוררת לא הביאה פסיקה שתומכת בטענתה. העוררת אמנם צטטה שני פסקי דין, אך בשני אלה לא הוחלט כלל לתת פטור למחזיק. בעמ"ג (ת"א) 36528-03-12 נמצא כי הנכס שימש לאחסון, ואילו בע"ש 261/92 גמצא כי היו בנכס מטלטלין שנועדו למכירה וכיו"ב.

העוררת מבקשת להסיק מפסקי הדין מאחר והיא זנחה את החפצים [להבדיל מאחסון או מכירה] הרי שהנכס, למרות שהוא מכיל את החפצים, נחשב לנכס ריק. העוררת לא צטטה פס"ד שבו ניתן פטור לנכס שהכיל פריטים דוגמת 'החפצים' שהושאר על ידה בנכס דנן.

לחילופין טוענת העוררת, כי גם אם תידחה טענתה זו, כי אז היא עדיין זכאית לקבל פטור עבור אותם שטחים שהיו ריקים בפועל מ'החפצים', וכי רק אותו שטח מינימלי שלמעשה הכיל 'חפצים'

לא יזכה אותה בפטור.

כאמור, העוררת טוענת כי אין מחלוקת כי קומות 2, 3, 5, ו-6 וכן קומת הגג נמצאו ריקות לחלוטין. היא תומכת את טענתה בעדויותיהם של מר חנוך ומר יפים. עם זאת, מודה העוררת כי בקומה 2 "נמצא ציוד נטוש בשטח של 8 מ"ר".

בנוגע לקומה 4 טוענת העוררת כי הוכח שלמעט חדר מחשב בשטח של 56 מ"ר, יתרת הקומה בשטח של 510 מ"ר נמצא ריק.

באשר לקומה 1 טוענת העוררת כי הקומה ששטחה הוא 812.57 מ"ר "נותרה ריקה לחלוטין מכל חפץ ואדם למעט ציוד גטוש שהונח בפינת הקומה בשטח של 34.79 מ"ר".

באשר לקומה 1- טוענת העוררת כי "נותרה ריקה למעט ציוד מועט חסר ערך". בקומה זו גם נותר עובד אחד שתפקידו לשמור על המבנה. ביחס לקומה 1- בקשה העוררת לפטור אותה מארנונה בגינה או לחילופין לפטור את מחצית שטחה [683.81 מ"ר] מארנונה.

באשר לקומות החניון טוענת העוררת, כי למעט כלי רכב שהזדמנו אליו בקשר עם הביקורת שנערכה בו בחודש ספטמבר 2014 ו"ציוד שנועד לזריקה" ש"רוכז בפינת הקומה בשטח שאינו עולה על 10%", הרי שחיוב כל הקומה בגינו יהיה "התעמרות שלא כדין בעוררת".

טענות המשיב

0. לטענת המשיב, העוררת קבלה פטור לנכס ריק בגין הקומות שנמצאו ריקות. בנוסף, לטענתו, כל

קומה מהווה יחידה אינטגרלית שלא ניתן לפצל אותה.

1. לטענתו, רק נכס שהוא ריק ולא נעשה בו שימוש זכאי להנחת פטור לנכס ריק. לטענתו אותן

קומות שלא זיכו את העוררת בפטור לא עמדו בתנאים אלה. המשיב תומך את עמדתו בפסה"ד בע"ש (ת"א) 261/92 לפיו "על הנכס להיות ריק מכל חפץ באופן מוחלט".

2. המשיב מפרט על-פי דוחות הביקורת, לרבות הצילומים, התצהירים והחקירות את מסקנותיו

ועמדתו. ביחס לקומות החניון הוא מציין כי נמצאו בהם כלי רכב ופריטי ציוד רבים השוללים את מתן הפטור. כך גם ביחס לקומה 1-. ביחס לקומת הקרקע מוסכם שהיא קומה פעילה. בקומה 1 לא התאפשר למבקרים לבדוק את כל חלקיה. בנוסף, נמצאו בחלק שנבדק פריטים שונים.

בקומה 2 התברר כי נכחו עמדות מחשב'. קומה 3 זכתה לפטור המבוקש. לעומתה, בקומה 4 נמצאו חדר מחשב, קרטונים מלאים, רהוט ועוד. קומה 5 זכתה לפטור המבוקש.

3. ביחס לקומת הגג - הטכנית טען המשיב כי על-פי טבעה לא ניתן להעניק לקומה זו הנחת נכס

ריק. לדבריו, השאלה הנכונה לגביה, שלא עלתה לדיון כאן היא, אם הקומה ברת חיוב.

דיון מסקנות והכרעה

4. התמונה העובדתית שהתבררה לפנינו עולה מתוך דוחות הביקורת והצילומים, וכן מתוספות

והסברים שעלו בתצהירים ובחקירות. לדעתנו, התמונה העובדתית שהציג בפנינו המשיב היא תמוגה נכונה ואמינה, וגם העוררת למעשה אינה חולקת עליה. אין ספק כי קומות הנכס שלא זכו לפטור, למרות בקשת העוררת, לא היו ריקות.

5. טענות העוררת, הן למעשה שתיים:

> האחת, כי טיב הפריטים שהושארו על ידי העוררת מאחור - פריטים שונים שלעוררת אין חפץ בהם - הוא כזה, שהשארתם עונה על תקנה 13 הנ"ל, וכי על אף שהם נותרו בנכס, היא עדיין זכאית לפטור; ולחילופין,

> כי במידה והטענה הראשונה תידחה, כי אז תחויב העוררת בארנונה רק בגין אותו שטח קומה שנתפס בפועל על ידי הפריטים,

6. החלטנו לדחות את שתי טענותיה אלה של העוררת.

7. בערר מס' 140012623 כתבנו במקרה דומה את הדברים האלה:

"בתקנה מס' 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנג-1993 נקבע כי:

(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין

משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

609 עד 6 חודשים - עד 2100%

6 מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 עד 66.66%;

(₪ מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 - עד 50%.

.8

.9

.0

.1

.2

₪ תחילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת משנה (א) תהא ביום תחילתה של תקנה זו.

₪ הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן -- התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בכניין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבניין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 2 ובתקנת משנה (א), ימציא המחזיק בבניין ראיות על פי הוראות המועצה.

מועצת עיריית תל אביב -יפו קבעה, כסמכותה בהתאם לסע' (א)(1), הנחה מלאה - משמע:

פטור - של 100% לתקופה מצטברת בתקופת בעלותו של אדם אחד, עד 6 חודשים.

משכך, הפכה ה'הנחה' ל'פטור' שניתן לתקופה מצטברת וקצובה זו.

יודגש כי הנורמה הכללית היא שמי שמחזיקים בבניינים בתחום הרשות המקומית חייבים לשלם בגינם ארנונה, שהיא מקור המימון העיקרי של השירותים שניתנים על ידי העירייה.

מתן הנחה או פטור מתשלום הארנונה, הוא מצב שחורג מהנורמה, שבו, מטעם מוצדק זה או אחר ניתנת למחזיק הנחה או שניתן לו פטור.

יצוין, שהלכה פסוקה היא שהנטל להוכיח את עמידת המבקש בתנאי הפטור מוטלת עליו;

ועוד יצוין כי הפרשנות שניתנת לפטורים היא פרשנות מצמצמת.

נוסח תק' 13 הוא חד-משמעי: הפטור ניתן"לבניין ריק שאין משתמשים בו. לדעתנו, כל פרשנות אחרת תחטא ללשון הסעיף ולתכלית שלו. יתר על כן, הגמשה של המלים תגרום למשיב ולמקבילים לו בערים אחרות להצטרך לדון בשאלות כגון: מתי הבניין ריק ומתי לא? כמה כסאות מותר שיהיו בו? מה בנוגע לפסולת שנותרה בחדרים? לדעתנו, ועדות הערר שיאלצו לדון בשאלות אלה, ייכשלו במלאכתן, והפטור יחליק ב'מדרון חלקלק' עד להתרסקות!'.

לדעתנו, וכך כחבנו בהחלטות שנתנו בעררים רבים, לא ניתן להגמיש את המונח "בניין ריק שאין משתמשים בו", לא ביחס לטיב החפצים שהושארו, ולא ביחס לשטח הרצפה שנתפסו על ידם.

במקום אחד אף כתבנו כי האשפה של האחד יכולה להיות הרכוש של האחר.

עם זאת, המחוקק היה מודע לתוצאה הקשה שכל התרשלות מצד מחזיק לרוקן את הנכס מכל תכולתו עלולה לגרום לו; לעל כן, כפי שכבר כתבנו על בך"פתרון ראוי למצב שבו מתברר שמבקש אינו עומד בתנאי הפטור אך יכול לעמוד בהם הוא על ידי מתן של 'הזדמנות שנייה' לפנות, לבקש ולקבל פטור .'. [שם].

לפיכך ומטעמים אלה החלטנו לדחות את הערר ביחס לקומות: חניונים, 1-, 1, 2 ו-4.

עם זאת החלטנו לקבל באופן חלקי את טענת העוררת ביחס לקומת הגג - הטכנית. לדעתנו, נוכח מתן הפטור על שתיים מקומות הבניין, יש לפטור את קומת הגג - הטכנית מהחלק היחסי של הארנונה שמוטלת, לפי היחס שבין קומות הפטור [3 ו-5] לכלל הנכס, ולגבות בגינה ארנונה מופחתת.

ההיגיון שמאחורי החלטתנו זו נובע מהשכל הישר לפיו הקומה הטכנית משרתת את כלל הנכס.

אילו היה כל הנכס ריק, כי אז כולו חיה זוכה בפטור, לרבות הקומה הטכנית. לפיכך, בהיותו פטור חלקית, ראוי לפטור את הקומה הטכנית באופן יחסי, כפי שפורט לעיל.

לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר למעט באופן חלקי ביחס לקומת הגג-טכנית. בנסיבותיו החלטנו שלא לתת צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 16.6.2016 בהעדר הצדדים,

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

'ח אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו עררים מס': 140011232 121

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריתאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: בנק מזרחי טפחות בע'יימ

‎ -‏ נגד.

‏מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

‏החלטה בערר

‏המחלוקת בין הצדדים

‏1. הנכס נשוא הערר - חשבון הלקוח הא 10030520 - הוא שטח בן 138 מ"ר שנמצא בקומה החמישית במשרדי העוררת, שהיא יבנקי, ברתחי החשמונאים 123. בנכס מתקיימת פעילות 'עצמאית' של קבוצה לא קבועה של לקוחות הבנק, שמבצעיט שם יקניהי ומכירהי של ניירות ערך בחשבונותיהם הם.

‏2. הפעולה מתאפשרת על ידי העוררת, שאינה מתערב בה, למעט העמדת המקום, המחשבים והתקשורת לרשות הלקוחות. במקום נמצא רק עובד אחד של הבנק. אין בנכס כספת, טלרים וכיוייב, והפעילות היחידה האפשרית היא המסחר האמור בניירות ערך. הכנסתה של העוררת נובעת מעמלות שמוטלות על הפעילות האמורה.

‏3 המחלוקת בין הצדדים היא כיצד ראוי לסווג את הנכס, על-פי הפעילות שתוארה לעיל.

המשיב מסווג את הנכס כיבנקי לפי סעי 3.3.4 לצו הארנונה והתעריף המיועד ליסניף בנקי (סמל 668). לעומתו טוענת העוררת כי יש לסווג את הנכס כיבנקי אך בתעריף השיורי של ישטח המשמש בנק ושאינו משמש סניף או מרכז הדרכה ארציי (סמל 669).

‏טענות העוררת

‏6. העורר טוען שהפעילות הזו היא ייחודית לו; בנכס לא מתבצעות פעילויות שמאפיינות סניפי בנק [דוגמת פתיחת חשבונות, הפקדת כספים, משיכת כספים, קבלת אשראי וכדי];

מטעם העורר נמצא בנכס רק עובד אחד שפותח, נוכח וסוגר את המקום.

‏5. פעילות הבנק בנכס מסתכמת בהעמדת מערכות המחשוב לרשות המשקיעים, והרווח שלו נגזר מהעמלות שנגבות בגין הפעילות. לטענתו העוררת בכך מסתכמת פעילות הבנק בנכס.

לנכס יש כניסה נפרדת ורק למשקיעים יש את הסיסמא שמאפשרת להם להיכנס.

‏6. העוררת מוסיפה, כי אותה פעילות יכלה להתבצע מביתו של המשקיע או ממקום אחר, וואת, שלא בדומה לסניף בנק; וכן כי לנכס אין היתר לפעול כסניף וממילא אין לו גס 'מספר סניףי. העוררת מוסיפה שבאתו בניין, בקומת הקרקע, קיים ופועל סניף שלה.

‏7 העוררת מסכמת את טענותיה בכך שהפעילות בנכס ייאינה פעילות של סניף בנקיי, וחיא מבקשת מהוועדה לקבל את הערר ייולסווג את הנכס לפי סיווג שיורי תחת פריט בנק סמל 9 כמפורט לעיל.

‏8 מצד העוררת הצחיר מר מגור דעדי מנהל הברוקראצי בבנק.

.10

.1

.2

.3

6

.5

.6

17

.8

.9

.20

טענות המשיב

לטענת המשיב, השירותים שהמשקיעים - שהם לקוחות של הבנק - מקבלים בנכס משפיעים הן על חשבונות הבנק שלהם והן על הכנסות הבנק; לטענתו העוררת מקיימת פיקות על המשקיעים ועל זהותס; היא מקבלת דיניס וחשבונות על הפעילות ; וכן, כי עובד שלה נמצא במקום וכל הציוד שבמקום הוא שלה. לטענת המשיב אלו הס מאפיינים של סניף בנק.

המשיב איגו חולק על כך שבנכס לא מתקיימת פעילות עובר ושב, וכן כי אין במקום כספת. בנוסף הוא טוען, כי הנכס אינו משמש את הנהלת הבנק, וכי לא מתקיימת בו פעילות הדרכה.

על יסוד ואת, המשיב טוען, כי באין הגדרה בצו הארנונה ליסניף, יש לתת לו את המשמעות הרגילה שמלחסים לו בני האדם. לטענתו 'יהמשמעות הרגילה של המונת יסניף בנקי היא מקום בו ניתן שירות ללקותות הבנק - להבדיל מנכסיט אחרים של הבנק, המשמשים את הנהלתו ובהם לא מסופקים שירותים ללקוחותיי.

לטענתו, העובדה שבנכס מסופק ללקוחות רק סוג אחד של שירותים, אינה מעלה ואינה מורידה.

מטעם המשיב הצהיר מר אריאל שרעבי חוקר חוץ של המשיב.

דיון והברעת

מצאנו כי בין הצדדים אין מחלוקת ביחס לעובדות המחותיות, והמחלוקת ביניהם היא משמעותן של העובדות נוכת הפרשנות יש לתת למושג יסניף' של בנק. בעניין וח הס חלוקים.

כפי שפתחנו את התלטתנו וכתבנו, המחלוקת היא כיצד לסווג את הנכס: האם כיבנק' לפי סעי 3.3.4 לצו הארנונה לפי התעריף המיועד ליסניף בנק' (סמל 668) - כטענת המשיב; או בתעריף השיורי של ישטת המשמש בנק ושאינו משמש סניף או מרכז הדרכה ארציי (סמל

9) - כטענת העוררת.

לאחר שדנו בטענות הצדדים התלטנו שהדין הוא עס העוררת.

המשיב מציע לנו לנקוט מהלך פרשני כפול: בשלב ראשון, באין בצו הגדרה של יסניף בנקי, לתת למונח משמעות 'רגילה', שהיא רתבה מאוד, לדעתו; ובשלב שני, לכלול את תפעילות שנעשית בנכס בתוך ההגדרה.

שקלנו את עמדתו של המשלב והחלטנו לדחות אותה. לשיטתו, יסניף בנקי הוא כל מקום שבו ניתן שירות 'יללקותות הבנק - להבדיל מנכסים אחרים של הבנק, המשמשים את הנהלתו ובהם לא מסופקים שירותים ללקותותיי. המשיב לא תמך את עמדתו בפסיקה או בהגדרות מללוניות, אלא רק בהגיונו שלו.

אנו סבורים, כי ייהמשמעות הרגילה שמיחסים ... בני האדסיי ליסניף בנקי לא מתאימה לנכס. לדעתנו, /בני האדסי - בהיוכרס בסניף הבנק המוכר להם - לא יגדירו את הנכס כיסניףי. מו הסתם, הט יבחרו בהגדרה אחרת, 'חדר עמדות למסתר בניייעי, למשל או בהגדרה דומה. על כן, ונוכח טענות העוררת בנקודה זו, לא נוכל לקבל את הצעתו של המשיב.

נוסיף כי ההגדרה של סניף בנק בחוק הבנקאות (רישוי), התשמייא-1981 שכוללת את המלים ייכל מקום שבו תאגיד בנקאי ... מנהל עסקים עם לקוחותיו ... אינה הולמת את הנכס. העסקים [עסקות] שמתנהלים בנכס הס בין הלקוחות לצדדים שלישיים ללא התערבות העורר. לכל היותר ניתן לראות במעורבותו של העורר כמתן רשות ללקותות לעשות זמנית שימוש בנכס. אין בכך, לדעתנו ניחול עסקים בין הבנק ללקותות.

1. נציין, כי איננו מתעלמים מכך שהבנק נותן בנכס סוג של שירות ללקותותיו, כי הס

פועלים בתשבונות שלהם, וכי הבנק נהנה כלכלית מפעילות גו. עם ואת, הגדרה זו הינה כללית ומופשטת יתר על המידה, וככל שיורדים לפרטי הפעילות כך מתרחקיס מהגדרת יהסניף' בלשון בני האדם, כפי שהמשיב הציע לנו.

2. עוד נוסיף כי בעררים 140002223 ו- 140002678 שנדונו בפני מותב אחר, חיו העובדות

שונות באופן מהותי. באותם עררים הייתה הפעילות שהתבצעה בנכס ירק בתחום ההשקעות בניירות ערך ולא בתתומיס אחרים (כמו משיכת כספים, הפקדת שיקים, המרות מטייח וכושיי, אבל שם, בניגוד לערר שלפנינו, ייחיה מדובר בפעילות של ייעוצ ללקוחות הבנק וביצוע פעולות עבור לקוחות הבנק בשוק ההוןיי. כלומר: ועדת הערר קבעה שם ובדין כי ייפעילות זו היא חלק ממכלול פעולות ושירותים מובחקים ...%.

3. איננו סבורים כי ועדת הערר שם טעתה. לדעתנו יש שוני מהותי בעובדות. במקרה וה,

וכפי שתואר בפרוטרוט לעיל, פעילות הבנק בנכס מסתכמת בהעמדת מערכות המחשוב לרשות המשקיעים שפועלים בו בעצמם. זו בפירוש אינה פעילות מובחקת של בנק.

4. על יסוד זאת הגענו איפוא למסקנה כי אין לפנינו יסניף בנקי, וכי סעיף הסל של שטח

המשמש בנק ושאינו משמש סניף או מרכז הדרכה ארציי (סמל 669) אכן הולם את הפעילות שנעשית בנכס, על דרך השלילה. גו דרכו של סעיף סל, שאינו מתאר את הפעילות עצמה, אלא על דרך השלילה 'אינו משמש סניף בנקי. אחרת לא היה זה סעיף סל.

5. לדעתנו, סעיף הסל ודומיו נועדו בדיוק למטרה וּו, וראו לעשות בו שימוש בענייננו. נציין,

כי המשיב, הגם שניסה בכישרון רב לשכנע אותנו לקבל את עמדתו, לא הציע לנו נימוקים טובים שלא לקבל את הצעת המעוררת.

6. התלטתנו ו תחול גם על ערר 14001321.

לסיכום, אנו מחליטים לקבל את הערר, ובנסיבותיו ללא צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 16.6.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסט התלטה זו באתר האלנטרנט של המשיב.

יו"ר: עוץד גרא אהוד ג אלרון יצחק

[לדנית : ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140012480 שליד עיריית תל אביב- יפו 20

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת:

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]