החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 13 עד 31 ינואר 2015

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140009648

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית

העוררת: אמנון ולוסיה בעי'מ

- נגך --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר וה הוא חיוב שטח של 72 מ"ר בנכס הרשום כמוחזק על ידי העוררת ברחוב דיונגוף 6 בתל אביב, הידוע בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000109875, ת-ן לקוח 10654168 ומחויב בסיווג 'יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי (להלן: 'יהנכסיי).

טענת העוררת, שהיא וכאית לפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש כקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות בגין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2013

דיו

1 על פניו נראח כי העוררת למעשה זנתה את עררה ולא מצאה בו יותר עניין.

2 בדיון המקדמי בפנינו, ביום 27.3.2014, העוררת לא התייצבה למרות זימונה.

3 ביום 31.7.2014 ניתנה החלטה ולפיה ניתנה אורכה לעוררת להגיש תצהירים ואת תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה.

4 העוררת לא המציאה את ראיותיה על אף האורכות שניתנו לה. משכך, התלטתנו תינתן על סמך החומר המצול בתיק.

5. מצאנו להדגיש כי העוררת פנתה למשיב רק ביום 23.10.203 בו ביקשה פטור עקב היות

הנכס בשיפוא.

6. תשובת המשיב לעוררת ניתנה ביום 27.10.2013 הימנה עולה כי העוררת מסרה שעבודות

השיפוצ הסתיימו עוד בטרם נערכה בדיקה מטעם המשיב.

7 מדוייח התוקר מטעם המשיב, מר אלמוג צוברי מתאריך 23.10.2013 עולה כי התוקר שוחח עם מר רפאל מטעם העוררת וזה אישר בפניו כי עבודות השיפוצ נסתיימו.

8 במכתב מיום 13.11.2013 שנמסר לוועדה עולה כי אמנם נמסר ע"י העוררת שהמסעדה פעילה מתאריך 9.10.2013.

9 מכתב התשובה לערר עולה כי העוררת קיבלה בעבר פטור נכס לא ראוי לשימוש עד לתאריך 31.7.2013 והבקשה להארכה הוגשה למשיב בתאריך 23.10.2013 מועד בו נסתיימו העבודות.

10. על פי העובדות הנמצאות בתיק הוועדה, אין באפשרותנו לקבל את הערר.

1 ממעבר לנדרש נציין כי הפטיקה קבעה שתתנאי בגין מסירת ההודעה הוא קונסטיטוטיבי והפטור מוחל (ככל שיש עמידה בשאר תנאי הסעיף) מיום מטירת ההודעה בלבד. ההודעה היא מהותית על מנת לאפשר לבתון בגמן אמת את הטענות בדבר הנזק והשיפוצים.

2. נישום הטוען כי מצבו של הנכס ממשיך ועומד בתנאי הפטור, אך לא מודיע על כך לעירייה

שולל את האפשרות לבתון את טענותיו כראוי ומסכל את היכולת לעמוד על מצבו של הנכס בזמן אמת.

3. התנהלות העוררת גורמת לבזבוז כספי ציבור ויש מקום לחייבה בהוצאות המשיב.

סוף דבר

הערר נדחה. העוררת תישא בתשלום של 750 ₪ כהוצאות המשיב.

ניתן היוט,] בינואר 2015, בהעדר הצדזיים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי'א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית)(סדרי דין בוועדן ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

למיר: עו!יזן זהודה מאור חבר: עו"דורות אבשלום לול חברה: עו"ד /

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140009337

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

העורר: חלים פינטו

- מד | -

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר זה הוא חיוב שטה של 36 מ"ר - שטח גלריה בנכס הרשום כמותזק על ידי העורר ברחוב שמעון בן עואי 5 בתל אביב, הידוע בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000353444, ח-ן לקוח 9 ומחויב בשטת של 138 מ"ר בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי (להלן: 'יהנכטיי).

טענת העורר, בכתב הערר, כי יש לבטל את החיוב בגין שטח של 36 מ"ר-- שטח הגלריה בנכס.

טענת המשיב שגובה הגלריה עולה על 1.7 מטר משכך הינה ברת חיוב.

דיו

בדיון המקדמי בפנינו, ביום 20.02.2014, נקבע כי תיערך ביקורת מתואמת ומוסכמת בנכס תוך 30 יום ממועד הדיון וניתנה התלטה לפיה התיק נקבע להוכחות והורינו לעורר להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו את בתוך 45 יום מיום הדיון.

ביום 3.4.2014 ניתנה החלטה כי הצדדים יודיעו לוועדה אם בוצעה ביקורת כאמור וניתנה אורכה לעורר להגיש תצהירים גס אס לא בוצעה ביקורת, ואת תוך 30 יום מיום מתן ההתלטה. החלטה זו שוגרה אל העורר בדואר רשום שמספרו ,433629898111 3 ונתקבלה אצל העורר ביום 30.4.2014.

ביום 16.5.2014 נתקבלה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעם העורר, בשל העובדה שהעורר קיבל ביום 11.5.2014 את ממצאי הביקורת שערך המשיב ואשר הוגשו לוועדת הערר בהודעה מיום 5.5.2014.

בקשה גו נתקבלה, וניתנה לעורר אורכה בת 30 יום להגשת תצהלריו. החלטה גו הועברה טלפונית לבתו של העורר, גבי פינטו סילבי, אשר נכתה בדיון המקדמי ביום 20.2.2014, וכן נשלחה בדואר.

משלא הגיש העורר את תצהיריו במועד, ניתנח ביום 17.7.2014 החלטה נוספת, אשר נתנח לעורר אורכה נוספת בת 15 יום להגשת התצהיר וקבעה כי במידה ולא יוגש התצהרר, תינתן ההחלטה על סמך התומר המצוי בתיק.

העורר לא המציא את ראיותיו על אף כל האורכות שניתנו לו. משכך, החלטתנו תנתן על סמך החומר המצוי בתיק.

מצאנו להדגיש כי צר לנו שהעורר לא מצא לנכון להמציא לוועדה ראיה מצדו לפיח גובה הגלריה אינו עולה על 1.70 מטר. ואת למרות שנעזר ע"י בתו סלבי, ולמרות גילו ומצב בריאותו אין באפשרותנו לקבל את הערר.

על פי סעיף 318 לפקודת העיריות, פנקסי המשיב יתקבלו כראיה לכאורה על תקפה של שומת הארנונה ומשלא הביא העורר ראיות לסתירת הרשום בפנקסי המשיב, הרי שלא עמד הוא בנטל הראיה המוטל עליו והתוצאה המתבקשת היא דתלית הערר. [ראה: עמיין 2 יעד פרצול (1984) בע''מ נ'. מנהל הארנונה שליש עירית תל-אביב].

המשיב טוען כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 9.6.2013 נמצא כי בנכט קיימת גלרייה אשר גובהה עולה על 1.7 מי בשטח של 36 מ"ר. המשיב מצטט את סעיף 1.3.1 יאי לצו

הארנונה הקובע:

+ שטח יציע בבניין שלא למגורים *כלל בשטח היחידה אם גובה היציע עולה על 0 מטר וקלים מתקן קבוע לעליה. שטח <ציע בעסקים המגודרים בסעיף 3.3.1 332-1 להלן יכלל בשטו היחידה אם גובתו עולה על 1.20 מטר, גם כאשר אין מתקן קבוע לעליה ליציע/י.

בהודעת המשיב מיום 5.5.2014 ציטטח שוב באת כח המשיב את סעיף 1.3.1 :אי חנייל וחצרה על עמדתה כי בשל כך, שטת הגלריה הינו בר חיוב.

אין חולק כ גס אם לגלריה אין גישה ואין מתקן קבוע לעליה, שטח הגלריה בר חיוב מאחר והנכס סווג כמלאכה על פי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

התנהלותו של העורר אינה מקובלת: כפי שפורט לעיל, העורר הגיש ערר בטענה כי אין לחייב את שטח הגלריה, שכן כל השנים שטת זה לא חויב. משנתבקש העורר להגיש את ראיותיו, לא עשה כן - זאת על אף אורכות אשר ניתנו לו, חלקן לבקשתו הוא.

3. התנהלותו זו גורמת לבזבוז כספי ציבור ולמרות את התלטנו שלא לתייבו בהוצאות

המשיב בניהול הליך זה.

4. מן הראוי שהעורר ינהל עניינו כנדרש לשנת הכספים 2015.

סוף דבר

הערר נדחה. ההחלטה תתול על שנת המס 2013 ו- 2014 .

ניתן היום, 13 בינואר 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 *ום מיום מסירת ההחלטה. ,

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשוות המקומיןוץ (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם הלטה זו באזת האלנטרנט של המשיב.

לוייר: עו"ד יחורה מאור חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי חברת: 7 4 קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בטבת תשעה

מספר ערר: | 11:39 / 140010477

מספר ועדה: | 11115

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהודה מאור

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מרום השרון חב' לבנין (1973) בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מאשרים את הסכמות הצדדים.

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.01.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד והוָדה מאור חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי חבועק: עוק/שדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140007635 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140009050

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויה

העוררת: ג'י ישראל מרכזים מטחריים בע'ימ

- דגנ‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

ההשגה והערריס שבפנינו הס של ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע'/מ. לא נתייחס לטענות מי

מהצדדים בכל עניין או ראיה שנדונו בוועדת ערר בעררים מטעם גגית גלוב בע"מ, ערר

2 + ערר

3 שבעניינה ניתנה התלטת הוועדה ביום 21.1.2014 ולמיטב ידיעתנו לא הוגש ערעור ע"י מל

מהצדדים.

השאלה אם עסקינן בחברות ישלובותי והאם יש חשיבות לעובדה ששתי החברות מיוצגות. ע"י אותו עורך דין, אינה רלוונטית. גס חברות שלובות יכולות להעביר חזקה ושימוש אחת לרעותה והחיוב ייקבע לאחר הכרעה בשאלה האם העוררת כאן היא המחזיקה והמשתמשת ומאיוה מועד;

והאם זכאית לפטור מארנונה, כזה או אחר.

עיסרי העובדות מעלון במטמכים.

41 העררים עניינס בשאלת חיובה של העוררת בנכסים ברתוב נסים אלוני 10 בתל-אביב.

2 ערר מס' 7635 [בגין שנת המס 2012]

א. בייכ העוררת הגיש השגה בשמה, נושאת תאריך 15.7.2012

ב. במכתבו [בנדון), ציין בייכ העוררת, 3 חשבונות לקוח: ח-ן מטי

2, 105093255 .

. 1

המשיב ענה לבייכ העוררת, במכתב נושא תאריך 13.8.2012. במכתבו ציין המשיב /בנדון' | כי מספרי חשבון הלקוח כמצוין במכתב ההשגה, אינם תואמים את המופיע בפנקסי העיריה.

חמשיב פירט את מספרי החשבון כך: נכס המצוי בקומה 3 בכתובת הנייל, ח-ן לקוח מס' 10586262; נכס בקומה 5 הרשום בספרי העיריה כנכס בח-ן לקות מסי 43, נכס המצוי בקומה

6 הרשום בספרי העיריה כנכס בח-ן לקות מסי

למכתב צורפו תרשימי הנכסים.

ערר מס' 7635 הוגש לוועדה ביום 12.11.2012 על החלטת המשיב מתאריך 13.8.2012 הנייל.

ערר מס' 9050 [בגין שנת המס 2013]

א.

בייכ העוררת הגיש השגה בשמה, נושאת תאריך 20.5.2013

במכתבו, ציין בייכ העוררת, כי ההשגה היא בגין נכס אחד בלבד, המצוי בקומה 3 בכתובת הנייל, ח-ן לקוח מס' 10586262.

המשיב ענה לבייכ העוררת, במכתב נושא תאריך 5.5.2013.

ערר מס' 9050 הוגש לוועדה ביום 1.7.2013 על החלטת המשיב מתאריך 5.5.2013 הניל.

אין מחלוקת לעניין גודל השטתים בעררים דנן.

תצהירי העוררת הוגשו ביום 5.5.2013 ותצהיר המשיב ביום 28.5.2013

לבקשת הצדדים הדיון בעררים שבנדון אוחד ביום 29.10.2013 .

סיכומי העוררת הוגשו בתאריך 30.1.2014 ; סיכומי חמשיב הוגשו בתאריך 15.5.2014 ן

סיכומי תגובה מטעסם העוררת הוגשו בתאריך 26.5.2014

דיון ומסקנות.

דרישת העוררת תומצתה בישיבת יום 30.12.2013 ע"י בא-כחה כך: יאנתנו טוענים כי הקומות 3, 5, 6, אינן ראויות לשימוש ומגיע לנו פטור עפ"י סעיף 330 וזאת במועדים כדלקמן: קומה 5, 6 החל מתחילת החיוב דהלינו 1.1.2012 עד ליום 1.8.2012 . לגבי קומה 3 , מיום תחילת התיוב דהלינו 1.1.12 ועד ליום שבו בוצעו חילופי המחוּיקים מהעוררת לחברת ברם.

בהשגתה שציינו בסעיף 2.א. לעיל, טענה העוררת כי מאחר ולא נסתיימה בנייתן של הקומות נשוא הערר, יש לבטל את חיוביה עד למועד סיום הבנייה. לחילופין, טענה העוררת כי היא גכאית לפטור מארנונה היות ומדובר בנכסים ריקים, לתקופה של 6 חודשים ממועד תחילת חיובה בארנונה. לתילופי חילופין טענה העוררת כי מאחר והנכסים עומדים ריקים וללא כל שימוש, יש לתייבה על פי הסיווג הזול ביותר האפשרי כמו מחסנים בתי מלאכה ותעשיה או בתי תכנה וואת עד למועד מתן ההודעה ע"י העוררת כי הנכסים הושכרו.

צודקת באת כת המשיב בסיכומיה, בסעיפים 23, 24 שהעוררת טענה לראשונה בסיכומיה, בסעיף 2.3 , כי יש להעניק לה פטור לבניין חדש וריק בהסתמך על תקנה 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג 1993 . טענה גו נטענה רק בסיכומי העוררת ויש בכך משום הרחבת חזית אסורה.

בהשגת העוררת לא נטען ולו לחילופין, כי העוררת בפנינו \כאית לפטור על פי תקנה 12 לתקנות ההטדריס במשק המדינה (הנתה מארנונה) תשנ"ג 1993.

תקנה 12 קובעת כך: *י12.(א) בכפוף לאמור בתקנה 3(13) המועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחויק שהוא הבעל הראשון של בנין חדש, ויק, שמיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש, אין משתמשים בו במשך תקופה רצופה,

במפורט להלן: [הדגשה שלנו.]

2 עד שנים עשר חודשים - הנחה עד 100 אחוצים;

(₪ (נמחקה).

העוררת לא טענה ולא הוכיתה בפנינו כי היא וכאית לפטור ה בהסתמך על התנאים המצטברים הקבועים בתקנה. מה גס שהתקנה מצביעה על מצב בו הבעלים הראשון וּכאי לפטור.

לא נטען ולא הוכח בפנינו שהעוררת הינה הבעלים הראשון וכן שהנכס החדש בנייתו נסתיימה והוא ראוי לשימוש דהיינו מיום 1.1.2012.

תקנה 13 לתקנות הנייל, קובעת כך: יי 13.(א) מועצה רשאית לקבוע הנתה בשיעור כמפורט להלן, למחציק של בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 תודשים - עד 100% 1

(0 הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן -- התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבנין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבנין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת משנה (א), ימציא המחציק בבנין ראיות על פי הוראות המועצה.

אין חולק כי המשיב בתשובתו מיום 13.8.2012 הודיע לעוררת כי לקומה 3 ניתן פטור בגין נכס ריק החל מיום 1.1.2012 ועד יום 30.6.2012 לתקופה המרבית עפ"י תקי 13 . [נפנה לסעיף 9 לתשובתו.]

להוכחת טענות העוררת בתיק שלפנינו הוגשו מטעמה 2 תצחירים. האחד של מר איל שקל מנהל תפעול אצל העוררת, להלן: ישקלי; השני מטעם מיכל ינאי אדריכלית אצל העוררת, להלן: 'ינאלי.

מטעם חהמשיב הוגש תצהירו של אייל פינטו, מפקת שומה אצל המשיב, להלן: יפינטוי.

מעיון בתצהירו של ישקלי ובעדותו בפנינו ניווכח לדעת כי אין כל התייחסות מצדו לגבי קומות 5 ו-6 . בעדותו ציין העד כך: ''בהתייחס לקומות 5, 6 --אני לא הצהרתי על קומות 6 ואין לי נתונים לגבי מועדים שבו בוצע שם שיפוץ. עבדו שס יותר מ- 3 חודשים ומעלהיי. בנוסף העיד שקל בפנינו כי אינו אוכר אס אמר למר פינטו בעת עריכת הביקור בנכס, בתאריך 12.8.2012 , בו הוא השתתף, שאין טעם לראות את קומות 5, 6 משום שקומות אלה מושכרות לגזית גלוב ישראל ופיתוח בע"מ.

בנדון וה נדגיש כי מר פינטו רשם בתצהירו ובדוייח באופן מפורש כי קומות 5, 6 הושכרו לחברת גצית גלוב ישראל ופיתוח. כלשונו: '' אני הגעתי למקום פגשתי את אייל [הערה:

מדובר באייל שקל], בקשתי לבדוק קומות 3, 5, 6, ואייל מטעסם העוררת אמר לי שלגבי קומות 5, 6 הושכרו לגזית גלוב ישאל פיתות ואין צורך לבדוק, ולכן גם לא בדקתי את מצבם של קומות אלהי'י.

העוררת לא הצליחה לסתור את דוייה הביקורת ובייכ העוררת נמנע מלשאול ולחקור את פינטו לגבי ממצאיו . הימנעות זו והעדר ראיות סותרות לעניין וה הן לחובתה של העוררת, ומשכך לא מצאנו שלא לתת אימון לממצאיו של פינטו.

בייכ העוררת טען בסיכומיו בסעיף 3 לעניין נטל ההוכחה כשנכט בהקמה מחוייב לראשונה בארנונה, כי חובת ההוכחה על המשיב להוכיח שהנכס ראוי לשימוש.

לדעתנו, הסתמכותו של בייכ העוררת על פסקי הדין שניתנו בפרשת גב ים וגלגלי הפלדה אינה מתאימה לנסיבותיו הקונקרטיות של הערר בפנינו.

בבריים 42/12 עיריית הרצליה ני. חברת גב יס לקרקעות בע"מ, נאמר ע"י כב' השופט

מלצר כך: ייבבחינת למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, אציין כי מקובלת

עלי המסקנה לפיה כאשר מדובר בחיוב ראשון בארנונה, לגבי נכס הנמצא בהקמה, הרי שהנטל להוכיח כי בניית הנכס הושלמה מוטל על העירייה, ולא על הנישום המחויק בנכס (וּו היתה מסקנתו של בית המשפט המחוגי גם לאחרונה, בעמיין 29825-10-11 גלגלי הפלדה 6 בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית הרצליה [פורסם בנבו] (18.12.2012); יש להעיר כי המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה).

גם אם לא נקבל את טענת בייכ המשיב כי הדברים נאמרו כ-ייאמרת אגביי, הרי שבמקרה העובדתי כאן, לא הוכח ע"י העוררת שמדובר בתיוב ראשון בארנונה. לנכסים נשוא הערר הונפקו חיובי ארנונה עוד לפני המועדים הרלוונטים לערר.

כל שמדובר כאן היה בהודעה שנקלטה אצל המשיב בדבר יישינוי מחזיקיי, נפנה למכתב המשיב מיום 17.5.2012 צורף כנספח א' לתצהיר שקל, ונפנה לנספת בי לתצהירו, חיובי הארנונה ששוגרו לעוררת, על שמה.

מסקנתנו כי בעניין זה הנטל להוכיח כי מדובר בחיוב ראשון בנכס ולא חיוב שנתקבל לראשונה עיי העוררת, מוטל על כתפי העוררת. בעניין גה אנו מקבלים את טענת בייב המשיב, על האסמכתאות שצויינו שס בסעיף 15 לסיכומיה.

מעיון בתצהירה של 'ינאיי ובעדותה בפנינו ניווכח לדעת כי נעשה ערבוב בראיות ובטענות בין החברה העוררת כאן, קרי גיי ישראל מרכויס מסחריים בע"מ, לבין חברת גזית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ ח.פ. 513628420, להלן יייגזיתי. כך שטענת בייכ המשיב לפיה העובדות הנטענות לחלותו של סעיף 330 לפקודת העיריות אינן ברורות ואינן מצביעות בצורה משכנעת האם העוררת טוענת לזכאותו לפטור הנדרש, או שמדובר בתחברות אחרות - בצדק נאמרו.

עיון בנספח '/ג/1/י שצורף לדף הראשון בחוזה מיום 15.12.2011 ב יתאור העבודהי, נרשם בבירור כי מדובר בביצוע עבודות שינויים והתאמות בפרוליקט הקמת משרדי גזית גלוב

ישראל (פיתוח) בע"מ במתתסם *י3) צמרתיי בקומות 5 ו- 6. כך למשל, חוזה ביצוע עבודות

בין המזמין לקבלן: רום גבס תיפוי וקירוי (1997) בע"מ, אשר לא צורף במלואו, מעיד כי

המזמין היא חברת גזית.

לא באה כל ראיה נוספת כי עבודות כאלה מבוצעות בקומה 3 בנכס נשוא הערר. תצהירה של ינאי המעיד כי היא האדריכלית של העוררת אין בו די כדי לבסס עבודות שבוצעו בקומה 3 , 5 ו- 6 ע"י העוררת או שבוצעו עבורה ע"י חברה אחרת.

עובדות אלה מחוקות את דברי מר פינטו כי נאמר לו ע"י ישקלי שאין מקום כלל לבדוק את קומות 5 ו- 6 שכן אלה בחזקת גזית והושכרו לה, משכך לא נבדקו על ידו.

העוררת טוענת כי יש מקום לפטור אותה מארנונה בקומות נשוא הערר מאחר שנותר במצב מעטפת, לפי התמונות שסומנו על ידנו כנספחים 2 ו- 1 אי.

לדעתנו, העוררת לא הרימה את הנטל שמוטל עליה, ולא הוכיחה את קיומם של רכיביו של ס' 330 לפקודת העיריות. אין די בתמונות שהוצגו בפנינו. [ראה: עמייג 28710-10-11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב.]

מצאנו להדגיש כי מתצחירה של 'ינאיי , סעיף 4 , מפרטת עבודות של בניה מסיבית כלשונה, רק בקומות 5, 6 . בהמשך, בסעיף 6 מפרטת עבודות שנעשו בקומות אלה.

לשיטתה בוצעו עבור העוררת. לא שוכנענו מהנספחים שצרפה כי כך הס פני הדברים.

נציין כי חן מעיון בכתב הכמויות והן מעיון בנספת ב' -- מכתב האישור של חברת רום גבס, בנספח די -- חשבונית בדבר העתקת המשרדים, עולה כי אין מדובר בעוררת אלא מדובר בחברת גוית גלוב ישראל (פיתות) בע"מ.

אשר לטענה התילופית הנוספת מצד העוררת לפיה היא וכאית לסיווג הזול ביותר האפשרי לפי צו הארנונה כגון: מלאכה תעשיח, בתי תוכנה, גם טענה צו אינה מקובלת עלינו,

העוררת לא המציאה ראיה כלשהי שניתן על פי התבייע החלה על הנכס לסווגו על פי ליעודו התכנוני ולא ניתן לדעת איוה שימושים חוקיים מותרים בנכס על פי הדין, פרט למשרדיט. היתר הבניה אף הוא לא הוצג בפנינו. המסמכים שהציגה יינאיי בתצהירה, מוכיחים כי מדובר במשרדים. כך מעיד התווה שצורף ,אישור הקבלן המבצע ,הקבלה שהעידה על מעבר 'משוד'. מובן כי אם יש אינדיקציות אחרות לשימוש שעתיד בעל הנכס לעשות בו ניתן יחיה לחייב בהתאם לשימוש וה, גם אם מדובר בסיווג יקר יותר.

8. שוכנענו כי קומות 5, 6 הושכרו לגזית. חברה זו לא הגישה השגה וערר בפנינו כך שלא

ניתן לקבוע כי מצבם של הנכסים האלה מצדיק להעניק לגזית, פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות. לא ניתנה האפשרות למשיב לבדוק בומן אמת מצבן של קומות אלח.

העוררת אינה יכולה לטעון בשמה ובמקומה של גוית שמצב הקומות מאפשר לה לטעון לחלותו של סעיף 330 בעניינה.

9 בייכ העוררת מעלה טענות בשם 3 חברות שונות. האחת של העוררת כאן, קרי גיי ישראל מרכזים מסחריים בע"מ ח.פ. 511774150 , השניה של חברת גזית גלוב בע"מ ח.פ.

4, [ראה האמור בסעיף 3 לכתב התגובה לסיכומי המשיב. [כאמור בעניינה ניתנה החלטת וועדה כקבוע בנספת אי לסיכומי המשיב), השלישית חברת גזית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ ח.פ. 513628420 . התנהלות זו פועלת לחובתה של העוררת שלפנינו.

סוף דבר

הערר נדחה. בנטיבות העניין לא מצאנו לתייב את העוררת בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 13 בינואר 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשליין- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

3 \

לוייר: עוזיז\יהודה מאור חברה : אי חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140008908 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: | ר.ס. חברה ליבוא וייצור מזון בע"מ

- גד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

ערר גה הינו בשאלת חיובה של העוררת, הרשומה כמחציקה בנכס ברחוב המשביר 20 בתל-אביב, נכס הרשום אצל המשיב כת-ן לקות 10067359; נכס מטי 2000178858 בשטח 176 מ"ר בסלווג 'ימסחריי כשלטענת העוררת יש לסווג את הנכס המוחזק על ידה כ-יימחטןניי על פי הסיווג הקבוע בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה ; אין מחלוקת בין הצדדים לעניין שטח הנכס, להלן: ''הנבסיי.

יאמר במבוא כי שני הצדדים טענו בסיכומיהם כי קיימת החלטת ועדה ערר מיום 4.9.2007 בערר מס' 2007-05-019 שם נקבע כי העוררת תסווג בנכס, אותו נכס נשוא ערר זה, בסיווג ימתסני. כל צד מנסה לטעון לפרשנות התומכת בעמדתו. העוררת בדעה כי מה שנקבע בעבר, קרי הסיווג כמתסן היה שריר וקליים ממועד מתן ההתלטה ועד למועד דהיום, ובהעדר שינוי עובדתי ומשפטי יש לקבוע גם כאן שהעוררת תסווג כמחסן. מאידך טוען בייכ המשיב כי חל שינוי הן עובדתי והן משפטי ובכל מקרה מוסמך המשיב לחזור ולבדוק כעת האם הסיווג דאצ יוותר גס כעת.

עוד יאמר כי הערר כאן מתליחס אך ורק לשנת המס 2013 ובקשת העוררת כי הכרעתנו תחול גס לשנת המס 2014 לא נתקבלה ע"י בייכ המשיב אשר התנגד בפירוש לבקשה. [נפנה לדיון בפנינו מיום 13.3.2014 ] משכך, אין מנוס מלדון ולהכריע במחלוקת אשר תחול לשנת המס 2013.

עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת העוררת אין לחייבה בארנונה על פי הסיווג, כהחלטת המשיב, שכן מדובר בנכס

שיש לסווגו כ: ימחסןיי מאחר והנכס משמש לאתסנה בלבד וכל הפעילות המסתרית

לרבות שיווק והפצה מתבצעת ממרכז העסקים שלה בירושלים. המצב לא השתנה מא התלטת הועדה משנת 2007 ועד היום.

העוררת טוענת שהיא חברה ליבוא ויצוא של תבלינים וקפה אשר פעילותה בירושלים

וידועה בשמה המסחרי: 'רגיואןי ורק מטעמים לוגיסטיים היא מחציקה מחסן בתל-אביב

ודרכו מטפקת טחורה ללקוחותיה באצור תייא והמרכז.

בנוסף, טוענת העוררת כי הנהלת התשבונות, הנפקת תעודת משלוח, חשבוניות מס, המו'ימ לקביעת מחיר והאשראי ללקוח מבוצעות רק ממשרדיה בירושלים. בנכס נשוא הערר אין קופה רושמת ואין גביית כספים.

לטענת העוררת המתשב המצוי במקום מיועד להדפסת תעודות משלות שהונפקו במחשב בירושלים.

לטענת העוררת לקוחות אינם מבקרים בנכס ואין פעילות מכירה או תצוגת הסחורה ללקוחות.

לעומת ואת טוען המשיב כי חיובי העוררת בנכס נעשו כדין על פי השימוש של העוררת בנכס נשוא הערר. אין העיסוק המבוצע בנכס עונה על נוסח צו הארנונה המיוחד לימחסןי, שכן הנכס אינו משמש לאחסנה בלבד ואינו עונה לפרמטריס המצטבריט הקבועים בצו בסעיף 2 בו. כל את לטענת המשיב מקבל משנה תוקף לאחר שינוי נוסח הצו הכולל ישירותים ומסחר ' בתוך ההגדרה המורחבת שבסעיף 3.2.

בכך לטענת המשיב קיים שוני עובדתי ומשפטי בין המצב היום למצב לפיו הכריעה ועדת הערר בשנת 2007.

הדיון בפנינו:

צו הארנונה הרלוונטי לטענת העוררת, הוא צו הארנונה אשר בסעיף 3.3.2 קובע:

''מחסנים: מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחטנים אחרים המשמשים לאחטנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משלתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה, *חויבו לפי התעריפים המפורטים להלן....

צו הארנונה בסעיף 3.2 קובע: 'הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משדדים שירותים ומסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3 *'.

לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים, שקלנו את הראיות שהובאו בפנינו, אנו מתליטים לדחות את הערר.

אין חולק שנכס יסווג כיימחסןיי כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימים

במצטבר ארבעת התנאים הבאים:

א. הנכס משמש לאחסנה בלבד;

ב. לקותות אינם מבקרים בו;

ג. | הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

ד הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

השאלה העיקרית כאן היא בהכרעה האם חל האמור בסעיף די לעיל, קרי האם הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

מטעם העוררת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אילן רגו/אן מנהל העוררת, להלן:

'רגו'אן' אשר בעדותו בפנינו ציין כדלקמן: ייאנתנו מאחסניס סחורה לטווח ארוך. אנחנו חברה לייבוא וייצוא של קפה ותבליניס. מרכו העסקים שלנו בירושלים כולל שיווק והפצה. באזור תייא קשה לספק סחורה מבתינת תנועה ולכן אנחנו שכרנו שטח המשמש לנו למחסן. מאוחסן שס תומר גלם, קפה ותבליניס, הס מסופקים ללקותות של החברה באוור מטעמים לוגיסטיים. הלקוחות אינם לקוחות מזדמנים, מדובר בלקוחות של סיטונאים, טוחנים קפה, קוליס קפה. יש טחורה שיושבת שם שלושה חודשים, חצי שנה ושנה. בממוצע חודשים ארוכים. הלקותות מומינים דרך אנשי השיווק שמסתובבים בשטח או במשרדים בירושלים, הס אותם לקוחות קבועים. הסחורה נשלחת מירושלים למחסן הלוגיסטי....נכון שתעודות המשלוח והתשבוניות מונפקות במחשב המרכזי בירושלים. במשרד בנכס יש מחשב ולפני כל משלוח מדפיסים את התעודות שחונפקו במחשב בירושליטי.

רגויאן מאשר כי במשרד נמצאת פקידה אחת והיא מקבלת את ההזמנות מהחברה בירושלים. במקום לא מקבלים שיקים.

הוצג לעד ע"י בייכ המשיב, תצלום שסומן על ידנו כמש/עומר רגויאן מאשר שרואה חשבונית וציק על השולתן, ובתמונה שהוצגה בפניו וסומנח כמוצג מש/2 מאשר כי יש על השולחן מכונת חישוב.

בחקירתו החוזצרת מעיד מר רגשאן כך: ימכונת החישוב וּה דבר פשוט, שוקלים את הסחורה לפני המשלות ומסכמיס את הסיכום של השקיט שנשקלו ולפי זח יודעים את המשקל. בודקים שאין חוסר...משלימים את המשקל של המכונה למשקל של השקית.

.]20

לגבי הציק לעיתים הנהג שמחלק את הסתורה הוא מקבל לידיו את הציק מהלקות והוא מביא את ה למחסן לצורך שליחתו לירושליטיי.

הארכנו בציטוט מעדותו של מר רגויאן שכן השאלה המרכזית העומדת בפנינו האם תיאור זה מצדיק סיווגו כ 'מתסן' על פי המבחנים שניתנו בפסיקה לפרשנות הסעיף הרלוונטי שבצו הארנונה.

עובדה אתת שעליה אין מחלוקת הוכחה בפנינו וחיא שהנכס נשוא הערר אינו ממוקם בסמיכות למרכז העסקים של העוררת בירושלים. נדגיש כי צו הארנונה של עיריית תייא אינו מתליחס ל-ימחסן שיווקי כפי שקיים למשל בעירית פתח תקווה. [ראה עמיץ -46324 2 בפרשת שטראוס, כפי שציטט בייכ המשיב בסיכומיו בסעיף 26.]

הוכח בפנינו כי המחסנאים עובדי העוררת נמצאים בנכס יום יום ועוסקים בפעילות של שקילה והתאמת הסחורה לשיווק והפצה מהנכס ללקוחות החברה בתייא והמרכז.

הנפקת תעודות משלוח וחשבוניות למרות שהן ששלפות' מהמחשב בירושלים, ולא מוונות ישירות למחשב בתוך הנכס, אינה יכולה להכריע ולענות על הגדרה של ימחסןי בהתאם לסעיף הרלוונטי לצו.

לדעתנו השקילה ושיווק הסחורות לאתר הנפקת תעודות משלוח, ללקוחות בסביבה אינה תואמת את הגדרת המונח 'מחסן' שבצו הארנונה.

איןו אנו חולקים על העובדה שהעוררת מפעילה את מערך השיווק וההפצה לכלל לקוחותיה בארץ, ממרכז העסק בירושלים. בכך לא די. שכן כפי שנאמר ע"י מר רגו/אן מטעם העוררת, משיקולים לוגיסטיים, העוררת משגרת את הטחורות לתל-אביב, משם מבצעת גס כן שיווק והפצה ללקוחות בתל-אביב.

לקוחות העוררת אינם באים למתטן בתייא מצוידים בתעודות משלוח וחשבוניות מירושליט וכל מה שעושים זה יילמשוךיי את הזמנתם מהמחסן. אין בצו הגדרת מונת 'מחסן לוגיסטיי הקרוב ביותר לפעללות העוררת בנכס.

בעמ''נ 50496-07-10 חברת טבן ניסיים מסחר בע'ימ נ' עיריית תל-אביב-יפו מיום. 29 אפריל 2012 נקבע כך: 'מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול רק לסוג מסוים מאוד של מתסנים - מחסנים ייקלאסייטיי, שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאיעם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו

(

ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, לעובדיו ו/או לקותותיו ואשר בטבע הדברים מתאפיינים בשטח גדול מימדים. זו גס הסיבה לכך שהתעריף שנקבע ליימחסנים'י הינו תעריף מוצלי.

אין העובדות שהוכחו בפנינו תואמות להגדרה שכן ברור כי עובדי העוררת מצויים יום יום במחסן ותפקידס לשווק ולהפיצ את הסחורה ללקוחות בתל-אביב. השיווק אינו מבוצע ממרכו העסקים של העוררת בירושלים. המחסן נגיש באופן תדיר ומשמש את העסק לשיווק והפצה שוטף בתל-אביב. אין לעוררת עסק אחר בתחומה של העיר תל-

אביב.

לדעתנו למרות שאין נכנסים לנכס לקותות מזדמנים הרשאים לרכוש סחורות מהנכס, מבוצעת ממנו פעילות שעיקרה שיווק והפצה ללקותות בתל-אביב.

קיבלנו את טענת העוררת שהפעילות העסקית מבוצעת מירושלים וכל הפעילות המבוצעת בתל-אביב, כפופה למערכת המכירות המבוצעת מהמשרדים המרכניים בירושלים. באופן וּה הצהיר מר רגויאן שקביעת מחירי הסתורה והמויימ עם הלקוחות נעשית אך ורק מהמשרדים בירושלים ולעובדי המחסן בנכס בת''א אין שום סמכות לעניין, קביעת האשראי וזהות הלקוח נקבעים בירושלים ואין העוררת בנכס עוסקת ב -

'חיפושי לקוחות חדשים. כל לקוח חדש חייב לעבור דרך 'המסננתי של משרדיה בירושלים.

כל זאת עדיין אינו חוסה בהגדרת הצו הספציפי הימנו הותרג מפורשות פעולות של

שיווק. הלשון שנקט המנסח: ולמעט מחסניטם המשמשים לשווק והפצתי אינם

מאפשרים קבלת טענות העוררת.

בייכ העוררת ציין בהגינותו בטעיף 8 לתגובתו לסיכומי המשיב כי במקרה שלנו מדובר במחסן לוגיסטי .

בענייננו. גם אס נאמץ את דברי רגויאן שיש סחורה שיושבת בנכס בממוצע חודשים ארוכים, הרי שהשימוש אותו עושה העוררת בנכס ביחס לסחורה מעיד באופן ברור כי הסחורה מגיעה מירושלים לנכס לשם הפצתה, שיווקה והעברתה מהנכס ללקוחות החברה בתל-אביב. [ראה: עמיינ 52973-11-10 סטימצקי (2005) בע"מ ני מנהל הארנונה עיריית פתח תקווה.]

מטעם המשיב הוגש תצהיר של מר ניר אלל, חוקר השומה מטעמו, להלןיי יאללי, אשר ציין בתצהירו כי ביקורת נערכה על ידו בנכס ביום 3.2.2013 וכן ציין בדו'יח הביקורות שערך ביקורת נוספת ביום 12.2.2013.

בדוייח מיום 3.2.13 ציין החוקר כך: ייבמקוס נראה הרבה סחורה של אוכל יש בקומת הכניסה הרבה שקי מצון שבתוכם תבלינים מסוגיט שונים, יש גס ארגזים עס קופסאות שימורים מסוגים שונים, בקומת המרתף מאותחסנים רוב שקי התבלינים על משטחים לאורך כל המרתף ועובד אחד מבצע תהליך של מיון. בביקורת נוספת שנערכה בתאריך 3 נמצא כל לדברי המחציקים במקום הס מוכרים מהמקום תבלינים וקפה. (קיים משרד בכניסה לנכס מסומן בצהוב.)

החוקר צרף תמונות מקומת הקרקע מהן עולה כי נראים ארגזי סתורה וכן נמצא משרד הכולל שולחנות וציוד משרדי. בקומת המרתף נראים שקיסם על משטחי ע\ בכמות ניכרת.

בעדותו בפנינו מאשר החוקר כי לא ראה מחירים על הסחורות, לא ראה קופה רושמת, ולא ראה כל שילוט בכניסה לנכס. החוקר מאשר כי בעת הביקור לא ראה תנועת אנשים לתוך המחסן כמו כן אינו יודע חיכן מבוצעות ההגמנות, מי מנפיק קבלות והיכן מתבצעת הנהלת החשבונות וכל שראה שיש קבלות על השולחן במשרד.

למרות כל הנאמר ע"י המצהיר מטעם חמשיב, שוכנענו כי הפעילות בדמות מיון, שסילה, אריוה, הדפסת חשבוניות ותעודות משלוח ומסירתן ללקוחות העוררת מבוצעות מהנכס נשוא הערר, באופן שניתן לקבוע שהעוררת עוסקת בנכס בשיווק והפצת מוצריה ללקוחות בתל-אביב.

בייכ המשיב לא פירט בסיכומיו, מה היו השינויים שבדיו אשר מצדיקים לכשעצמם בדיקה מחודשת של נתוני החלוב. בכל אופן הגדרת חצו בסעיף המגדיר 'מחטן' לא שונה.

אין חמשיב כבול בהותרת סיווג ימתסןי לנכס נשוא הערר ואינו כבול להחלטת ועדת הערר הקודמת. למרות תצהיר מר רגויאן [סעיף 11], שס נאמר שלא חל כל שינוי באופי הפעילות בנכס מאז שנת 2007, וכן לאור העובדה שלאורך שנים לא מצא המשיב מקום לשנות את הסיווג- אלא רק בשנת 2013 חרי במקרה הקונקרטי לפנינו הוכח כי פעולות שיווק והפצה ללקוחות באזור מבוצעות מתוך הנכס.

בקצרה נבחן את הפרמטרים הנדרשים על מנת שיחול הסעיף הרלוונטי בצו.

9. לעניין התנאי הראשון. על פי העובדות שהוכתו בפנינו, העוררת מייבאת סחורה לנכס

העיקרי בירושלים. משם משאיות התברה מובילות סחורה לאתסנה בנכס בתל-אביב מטעמים לוגיסטיים.

0. לעניין התנאי השני, הוכח בפנינו שלמקוס לא נכנסים לקוחות ועוברי אורח שונים

שמבקשים לרכוש מהמוצרים המאותסנים. תעודות המשלוח והחשבוניות ללקותות הסיטונאים של החברה מופקות ע"י הנהלת החברה בירושלים.

1 לעניין חתנאי השלישי, הוכת לנו שהנכס משרת עסקה של העוררת המצוי בירושלים.

2. לעניין התנאי הרביעי. לדעתנו הוכח כי הנכס משמש את העוררת להפצה לסיטונאיס

בתייא. העובדה שאין מחירים על הסחורה, אין מציגים את הסחורה לציבור הרחב, אין קופה רושמת, אין שילוט במקום, אף לא נתנו משקל רב לעובדת ביצוע גביה ואיסוף ציקיס בנכס. עדיין יש לראות בנכס כנכס המשמש לשיווק וחפצת.

3. השתכנענו כי אין מדובר במחסן ייקלאסליי כמתואר בפרשת סבן ניסים כמתואר לעיל.

סוף דבר

הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .

ניתן היום, 13 בינואר 2015 , בהעדר הצדדים.

בקֶתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצצזים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוגה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשנֶב.

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת אונונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

העוררים: חנה רומן, דב תבור, רות תבור

- גד ד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא.

שני הצדדים העלו בפנינו טענות מקדמיות אשר כל אחד מהם מבקש על סמך העובדות והמסמכים

שבתיק, מתיקת ערר על הסף, או קבלת הערר ללא כל דיון.

המשיב מעלה 3 סוגיות. האחת, השאלה האם הוגשה השגה כדין ובמועד; השניה, האם ניתנה

תשובה להשגה; השלישית, האם הוגש ערר כדין ובמועד.

העוררים טוענים שאין כל התלטה מאת המשיב בהשגה, משכך יש לקבל את ההשגה במלואה על

ערר מס' 140009627

פי הקבוע בסעיף 4 לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו -- 1976 .

העובדות בתיק.

לאחר עיון בעובדות ובמסמכים שבתיק הוועדה שלגביהם אין מחלוקת, החלטנו לדחות את הערר

לגוף העניין תוך תיקוני מועדי חיוב, על סמך עובדות מטעם המשיב עצמו, במפורט לקמן:

א. מתאריך 1.1.2013 יחויבו העוררים במלוא תשלום דמי הארנונה על פי גודלו

וסיווגו על פי השימוש בנכס - עד ליום 4.2.2013.

מתאריך ביקורת בנכס שערך המשיב ביום 5.2.2013 ועד ליום 11.5.2013 ועל פי הקבוע בתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנתה מארנונה) תשנ"ג 3, תוענק הנחה לעוררים , על פי ממצאי הביקורת ע"י החוקר מר רוני ועקנין ולמרות שלא נענו לדרישת המשיב להמצאת הצהרה כנדרש.

היה ובעבר נוצלה ההנחה, העוררים ישלמו את מלוא חיובי הארנונה וזואת עד ליום 11.5.2013. את הנייל אנו קובעים על פי ממצאי הדוייח מטעם המשיב עצמו כמפורט בסעיף 9 לקמן.

מתאריך הביקורת שערך המשיב בנכס ביום 12.5.2013 הוענק פטור לנכס על פי סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) , לאור העבודות המבוצעות בנכס ומצבו העובדתי ועד ליום 31.5.2013 [ראה סעיף 2 במכתבה של הגבי תמי לוי נושא תאריך 20.5.2013].

ד. מיום 1.6.2013 יתוייב הנכס באופן מלא, על פי הרשום בספרי המשיב, הן לעניין

המחזיק בנכס, הן לעניין גודל הנכס והן לעניין סיווגו.

לעניין בקשת חמשיב למחיקה על הסף

העוררים, כבעלי הנכס פנו במכתב נושא תאריך 20.1.2013 אל האגף לגביית ארנונה, שנתקבל שם ביום 27.1.2013.

ממכתב זה עולה כי הבעלים הודיעו שחברת 'יונדוסיי נטשה את המושכר בתאריך 1.1.13 וביקשו השהיית חיובי הארנונה [כך כלשונם], עד שיוכלו כדבריהם להשמיש את הנכס לשם השכרתו לדייר חדש.

עוד בטרט נתקבל מכתב הבעלים הנייל, הודיעה גבי תמי לוי מנהלת מחלקת שומה אי, במכתבה נושא תאריך 20.1.2013 ממוען לתברת 'ונדוסי, על פי החותמת המוטבעת עליו-

שוגר ביום 23.1.13 , בו נכתב שבהתאם לפניית התברה שנתקבל אצלה באותו היום, קרל 3, שונה שט המחציק משם החברה /נדוסי, ל: תבור דב, רומן דניאל.

במכתב זה שעותק הימנו שוגר גם לידיעת העוררים, הייה רומן ותבור, הובא לידיעת הבעלים כי קיימת להם הוכות להגיש יהשגהי בכתב למנהל הארנונה תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום.

לא הוצג בפנינו שום מסמך עובדת? לפיו יכולים אנו לקבוע האם קיבלו הבעלים ייהודעת חיוביי ומה מועדה. יחד עס זאת, עובדה אתת אינה לכולה להיות במחלוקת, הן 'ונדוסי והן הבעלים ידעו כי מינואר 2013 חדלה ונדוס מלהחציק בנכס. כך כאמור לעיל, ביקשו הבעלים במכתב המפורט בסעיף 1 לעיל להשהות את חיובי הארנונה, כפי שסווגו, עד לסיום העבודות הנדרשות לשט השמשת המקום וגמר שיפוצו, והשכרתו לגורם אחר, תחת תבי יונדוסי.

מסקנה הגיונית אחת *כולה להיות מוסקת על ידנו, לפיה העוררים, כבעלי הנכס, ידעו מה גובה חיובי הארנונה לשנת 2013, ומבוקשס כאמור היה, כלשונם: 'יהשהייתיי תשלום הארנונה עד לסיום מועד השמשתו/שיפוצו והשכרתו לגורם מסחרי אחר.

בתאריך 6.2.2013 הודפס מכתב להייה תבור ורומן, חתום ע"י אותה גבי לוי, אשר על פי החותמת עליו ניווכח לדעת כי שוגר לנמעניס בתאריך 19.2.2013 [ראה נספח הי לכתב התשובה לערר.]

מעיון במכתב זה ניווכת לדעת כי תואמה מראש ביקורת בנכס עס מר תבור ליום 5.2.2013 לא נכח בה איש והנכס היה סגור.

במועד זה נערך דו'יח ע"י תוקר החוץ מטעם המשיב, מר רוני וקנין, [נספח די לכתב התשובה לערר] אשר עיון בו מעיד כי הנכס היה סגור וללא מענה, אך דרך ויטרינות

.10

.12

הזכוכית ניתן לראות את רוב השטח. מסקותו של מר וקנין הייתה שהנכס נמצא ריק מכל תפצ ואדם וללא פעילות בזמן הביקורת.

עוד ניווכח מהאמור במכתב גבי לוי הנייל כי נדרש מהעוררים למלא הצהרה חתומה לשם קבלת הכרה כנכס ריק ונדרש מהסם מסי טלפון לתאום ביקורת נוספת, לשם המשך טיפולה.

לא נמצא בתיק הוועדה מסמך לפיו עולה שהבעלים מלאו אחר פניית גבי לוי או כל מענה אחר מצידם.

בתאריך 7.5.13 שוגר מכתב השגה לתיוב ארנונה לשנת המס 2013, אשר שוגר לידי מנהל הארנונה- הוא המשיב לעניינינו.

יהשגהי זו שכאמור כותרתה יהשגהי, דבר קבלתה אושר ע"י הגבי תמי לוי כ-'נתקבלי ביום המחרת קרי בתאריך 8.5.13

כמענה לפניית בייכ העוררים משיבה הגבי לוי במכתבה נושא תאריך 20.5.2013 אשר נתקבל על פי תותמת משרד עוהייד בייכ העוררים בתאריך 9.6.2013 כי כבר בתאריך 3 נרשמו העוררים כמחויקים בנכט והם שביקשו פטור מתשלום הארנונה עקב השיפוצים.

מעיון במכתב ההשגה, עולה כי בייכ הייה רומן ותבור טען שאו מוגשת מטעמו כהשגה בהמשך לחשנבון ארנונה אותו קייבלה הגבי רומן בגין הנכס. [ראח סעיף 2 במכתבו.]

לא נאמר שס מה המועד בו קיבלה הגב' רומן את הודעת התיוב.

אין חולק כי יההשגה'י כוללת טענות, בין היתר שיש לרשום גורם אחר, על דרך השרשור, ביון שוכר ראשי לשוכר משנה, כמחציק בנכט, במקום הבעלים. כל ואת למרות שבמכתב המתואר בסעיף 2 לעיל, הבעלים כבר הודיעו ש-/ונדוסי אינה המחויקה והם בעצמם מבקשים 'יהשהייתי החיובים בגין עבודות השיפוצ.

אין חולק כי הערר הוגש לוועדה בתאריך 16.10.2013 .

בנסיבות הקונקרטיות בתיק שלפנינו, לא מצאנו להיצמד בדווקנות לענייני יפרוצדורה!

שכן לדעתנו יש להימנע מהחלטות למתיקת השגה וערר על הסף, מקום שניתן להגיע לתוצאה אמיתית ונכונה יותר, על סמך חומר עובדתי המוגש ע'יי המשיב.

לפיכך, התחלטתנו נסמכת לגופו של עניין מכח נתונים עובדתיים שנמסרו ע"י המשיב ואך ורק בעניינים אלה כאמור בסעיפים א-ד לעיל.

סוף זיבר

הערר נדחה בכפוף לאמור בסעיפים א - ד לעיל.

ניתן היום, 13 בינואר 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי די), תשס'יא - 2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 2

ד שירליןקךס

קלדנית : ענתדלףל

יו"ר: עו"ד [ה[דה מאור חבר: עו"ד ורויית אבשלום לוי ו

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140007992 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררים: פולנל ניב ואפלבאום-פולני אסתר

- גד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

מבוא

הערר דנן עניינו חיוב ארנונה בדירת המגורים ברחוב יצחק למדן 4 בתל אביב, הידוע בפנקסי

השומה כנכס מספר: 2000301192 ; ח-ן לקוח : 10375556 בתעריף יימגוריטיי (להלן: 'יהנכסיי).

המחלוקת בין הצדדים עיקרה גודל השטחים ברי התיוב בנכס, הן אלה שהיו רשומים בספרי המשיב עד ליום 30.6.2012 והן אלה שעודכנו מתאריך 1.7.2012 מועד עריכת ביקורת בנכס

והתאמת גודל השטחלס למצב בפועל; חיוב שטח הפרגולה ומרפסת הגג.

תמצית טענות הצדדים:

1. העוררים טוענים כי אין לתייבם בארנונה בגין שטח הפוגולה שכן הפרגולה אינה

מחוברת לשני קירות כדרישת צו הארנונה. המשיב טוען כי הפרגולה בגינה העוררים מחויביט מחוברת לשני קירות ומצטט את סעיף 1.3.1 יג' לצו הארנונה וכן לדעתו יש לבחון העובדות כאן לעומת העובדות שעל פיהן ניתן פסק דין בעמיינ 61534-01-12

ביינרט ני. מנהל הארנונה-עיריית תל-אביב, מיום 29.1.2013 [להלן: ייביינרטיי.]

2 עוד טוענים העוררים כי שיעור החיוב שנקבע עבור שטח מרפסת הגג, שלא יעלה על 30%

כקבוע בסעיף 1.3.1 ו? לצו הארנונה , נקבע באופן שרירותי ובלתי סביר.

דיו

סוגיית שטח הנכס לחיוב.

3 אין לנו צורך להכריע בשאלה האם העוררים מנעו כניסת מודד לשטת נשוא הערר, אם

לאו.

11ב

אין חולק כי בעבר חויב הנכס נשוא הערר, בשטח של 167 מ"ר. נפנה לנספחים אי ו- בי לסיכומי בייכ המשיב.

תשובתו של מנהל הארנונה להשגה נושאת תאריך 30.12.2012 מעידה כי נתוני השטת תוקנו על ידו בהתאם לביקורת במקום אשר העלתה כי בוצעה תוספת בניה, לכן שטת הנכס עודכן ל- 201 מ"ר והעדכון יבוצע החל ממועד הביקורת 1.7.2012 .

לאחר שנשמעה עדותו של התוקר מטעם חמשיב מר אייל פינטו בישיבת יו 8.10.2013 ולאתר שצירף את נתוני המטרים הרבועיס עליה חתם ביום 21.10.2012 ואישר בפנינו כי חישוביו נעשו בהסתמך על תשריט היתר הבניה שאיננו תשריט לצורך חיוב ארנונה, הסכימו העוררים לקבל את המלצת הוועדה להוציא מודד לאימות הנתונים. וטוב עשו.

בתאריך 17.11.2013 צורפה מדידה מטעם המשיב מיום 4.11.2013 הימנה עולה כי השטת המדוד של הנכס נשוא הערר עומד על 233.14 מ"ר, והשטח לחיוב בארנונה עומד על 6 מי'יר.

אין אנו מקבליט את טענת העוררים כי העד מטעם המשיב מר /איגור קליאונסקיי , להלן: 'יאיגוריי שהעיד בפנינו ביום 19.6.2014 אינו מוסמך לאמת נתונים מאחר ואינו מוכר כמודד מוטמך כחוק ולכן אין לקבל את התרשים מיום 4.11.203 .

נתנו אימון לעדותו של איגור בפנינו ועדותו שכנעה אותנו כי הוא עובד תחת פיקוחו של מר ייד שהינו מודד מוסמך כחוק.

לא מצאנו לחזור על סיכום טענות חמשיב כעולה מסיכומיה המשלימיס שהוגשו לוועדה ביום 12.8.2014 שכן אנו מאמצים את טענותיה שפורטו בסעיפים 12 - 18 לרבות האמור בפסיקה אליו היא מפנה. [עת'ימ 19488-02-10 שקלרש ני מ.מ. סביון; וסעי 287 (3)

לפקודת העיריות.]

לא מצאנו להעדיף את חוות הדעת של מר צבי גת המודד מטעם העוררים, שכן בהגינותו אישר בפנינו כי השרטוטים שנערכו על ידו לאו דווקא נעשו לצורכי ארנונה אלא לצורך קביעת שטח הדירה.

הפרגולת

.20

העוררים טוענים כי שטת הפרגולה אינו שטח בר ח:וב בארנונה, שכן חיוב כאה יעשה רק מקום שהפרגולה נשענת על שני קירות או יותר הצריכיס לתחום ולסגור אותה משני צדדים ואין מדובר בתיבור או עיגון הפרגולה בשני קירות באשר הם.

המשיב מצטט את סעיף 1.3.1 *ג' לצו הארנונה הקובע: ייפרגולה - תחויב במלואה אם יש לה שני קירות או יותריי.

במחלוקת שבין הצדדים בעניין וה, אנו מאמציט את גישת העוררים.

אנו נסמכים על עדותו של מר איגור שהעיד בפנינו ביום 19.6.2014 ומדבריו, עולה כך:

ייבהתייחס לתרשים שאתה מציג לי של השרטוט של הפרגולה על הגג ולגבי הדופן של הפרגולה המסומנת באורך 5.94 ושואל האם הדופן נשענת או צמודה לקיר, אני משיב שלא. בהתייחס לדופן השנייה שאורכה 6.02 ושואל האם הדופן צמודה או נשענת על הקיר, אני משיב כי לאורכח איננה צמודה לקיר, אלא בקצה האחד שלה היכן שמסומן

8. בהתייתס לדופן שאורכה 3.75 אני משיב כי איננה צמודה אלא בקצה האחד שלה

היכן שמסומן 2,31'י.

מעיון בתשריט עולה כי הקירות כפי שציין איגור בעדותו, 2.58 ו- 2.31 אינן תוחמים וסוגרים את הפרגולה. הפרגולה תוברה לקירות אלה ולא ניתן לקבל את טענת המשיב כי העובדות כאן שונות מהעובדות שבפרשת ביינרט.

ככל שההגדרה בצו הארנונה בסעיף 1.3.1 :גי היא לאקונית ואינה מפנה לשום מקור פרשני אחר, כדוגמת חוק התכנון והבניה, הרי שתכלית הצו היא לחייב את שטת הפרגולה רק מקום ששני קירות לפתות תוחמים וסוגרים אותה משני צדדים. אין לנו צורך להתעמק בהגדרה, אם בכלל קיימת, ומתוארת כ- ייפרגולה צפהיי שכן לדעתנו הכוונה הלא כמוגדר בפסייד בפרשת ביינרט , שם התקבל הערעור בסוגיה הפרגולה.

בייכ המשיב מנסה לשכנענו כי מעדות המודד מטעם העוררים, מר צבי גת, להלן: יגתיי מיוט 8.10.2013 ובהסתמך על נספת חי לטיכומי המשיב, עולה שיישנם קירות נוספים שצמודים לפרגולה נשוא הערר, כמו: 0.72 , 1.05, [ראה עמי 2 לעדותו.]

לדעתנו שגתה בייכ המשיב בפרשנותה, שכן הפרגולה מחוברת לקירות שצוינו ואלה אינם תותמים וסוגרים את הפרגולה משני צדדים. לא מצאנו כי קיים שוני עובדתי מפרשת ביינרט לענייננו.

1. מסקנתנו כי יש לבטל את החיוב בגין שטת הפרגולת.

חיוב מרפסת גג.

2. המחלוקת בין הצדדים נסובה על פרשנותו של סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה הקובע בזו

הלשון:

'שטח גג מרוצף בבניני מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטח הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלס אחד), למעט מרפסות'.

אין אנו דנים בטענת העוררים כעולה מסעיף ד.2 לסיכומיהם, האם שיעור ההנחה שנקבע בשיעור שלא יעלה על 30% נקבע באופן שרירותי ובלתי סביר.

ניסיונס של העוררים לקעקע את מהימנותו של 'איגורי בנדון אה לא צלתו. איגור ענה בתשובתו : ייאני עובד שטח, אני לא קובע את מידת החיוב בין אס וה 30% או בין אם זה בהיקף של 29%, אלא זה בסמכותו של חמשיביי.

אנו מקבליט את עמדת המשיב לעניין אופן החישוב המושת על פי סעיף 1.3.1 וי לצו.

הוכח בפנינו כי המדידה של מפלס תחתון בנכס נשוא הערר עמד על 117.19 מ"ר. פועל יוצא ש- 30% משטת מפלס תחתון עומד על 35.16 מ"ר. לא מצאנו פגם בחיוב זה על פיו חויבו העוררים במרפסת הגג בשטת של 35.16 מ"ר.

נדגיש כי בפועל, לאחר שקיבלנו שיש לבטל את החיוב בגין שטח הפרגולה מהתילוב הכולל, הרי שהתוצאה החשבונאית, כמפורט בסעיף 18 לסיכומי המשיב ובהסתמך על

תרשים עליו העיד יאיגורי הוא כדלקמן:

א. שטח מפלס תחתון = 117.19 מ"ר.

ב. שטח מרפסת גג = 35.16 מ"ר - (30% ממפלס תחתון)

ג. | שטח מפלס עליון = 11.53 מ"ר -- (בגין חדר בלבד)

ובסהייכ השטח לחיוב [במעוגל]= 164 מ"ר

סוף דבר

הערר מתקבל באופן שחיובי העוררים יעשו על פי המדידה מיום 4.11.2013 כששטח התיוב יתוקן

ל: 164 מ"ר ויחול מיום 1.7.2012

ניתן היום, 13 בינואר 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 <ום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשליב.

לו

יו"ר: עוייח יוקודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול הברה עד אירלי קדם

קלדנלץ/; ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140010625 שליד עיריית תל אביב- יפו ;2

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העוררת: בונקר בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בגין תיובה בארנונה ביחס לנכס בו היא מתזּיקה ברחוב התשמונאים 5 | תל אביב בטענה כי יש לסווג את הנכסים תחת יימלאכה ותעשייהיי ולא תחת סעיף העסקים השיורי שכן בנכס נעשח שימוש כמשרד קריאטיב, גרפיקה , עריכה ופוסט פרודקשיין.

מנהל הארנונה דחה את בקשת העוררת בטענה כי/הנכס שבחזקת מרשתך מהווה עסק של מתן שירותים?.

בעת הדיון המקדמי ביום 15.5.2014 נשאל בייכ העוררת לגבי נספח גי שצורף לתצהיר העורר והסביר כי חלק הנכס המסומן 8( סווג בסיווג תעשייה ומלאכחה. (שני החלקים בצד השמאלי התחתון של התשריט) . הערר הוגש ביחס לכלל שטח הנכס אולם בייכ העוררת ציין :

*לחללופין נסכים לסיווג לתעשייה ומלאכה לחלק תשמאלי של הנכס המסומן 4860/

גס מסעיף 10 לתצחיר עד העוררת , המפנה לתשריט עולה כי רק ביירוביי שטח הנכס נעשה שימוש לתעשייה ומלאכה.

בסיכומי העוררת טוען בייכ העוררת כי יש לנהוג על פי הלכת הטפל והעיקר ומאחר ומדובר בנכס קטן אשר לא ניתן לפצלו יש ללכת על פי העיקרון של ייילך הטפל אחר העיקריי ולסווג את כלל הנכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

בסיפת סיכומי המשיב מתייחסת בייכ המשיב המלומדת לפסק דינו של בית המשפט בעמיינ

3 זזד פילמס בע''מ ג' מנהל הארונה של עיריית תל אביב ואומרת :

לא נעלם מעיני המשיב פסק הדין בעניין זד פילמס אך המשב סבוד כי פסתד , בכל הכבוד , שגוי עובדותיו אף אינן זהות למקדה שבפנינו) ...........<ם זאת לא ניתן לקב 2 דשות עלעול מבית המשפט העלנון לאור ההלכת המפורשת לפית אין מעניקים לשות ערעול בעיקה של יגישום שגוי של הלכה של בית המשפט העללון..%

בעיון בראיות שהוצגו לוועדת הערר , בחקירת עדי הצדדים ובסיכומים שהוגשו לא מצאנו התייחסות המאבחנת את עובדות המקרה שבפנינו מעובדותיו של פסהייד הדין בעניין וד פילמס.

יתרה מכך , בייכ המשיב בעצמה מתארת בפתח כתב הסיכומים שהגישה את העובדות כפי שעולות

מהראיות בתיק וצה וקובעת :

**הנכס משמש כאולפן עריכה, קליאייטיב, גרפיקה , פוסט פלודקשיין (ולדאו אלט %

בייכ המשיב ממשיכה ומפרטת בסעיף 2 את עיקר הממצאים העובדתיים ביתס לפעילות בנכס מהם עולה דווקא תמונה דומה לאופי פעילות העוררת וד פילמס שעניינה נדון בבית המשפט כאמור.

בית המשפט אמר את דברו מפורשות .

*לטעמי פעילות המערעלת בנכס ה<נה פעילות *יצורית לכל דבל ועניין, באשל המערעלת נוטלת חומל גלם, הוא צילומי הסדט/סדטון, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמלי מסלט הצילום עצמו, תוך ביטוי שונה למוצר המוגמד הערוך כעת סינמטוגרפית....<

*לאול כל האמור לעיכ אין מנוס מלהתערב בהתלטת ועדת העדר (לקבוע כי פעילות הפוסט פלודקשיי( המתבצעת בנכס המערערת מהווה פעילות *יצורית מובתקת ועלית להיכנס למסגלת התגדרה *מלאכה ותעש:ית בצו האלנונהת.

המשיב לא הצביע על עובדות המצדיקות אבחון ענינה של העוררת במקרה שבפנינו בנכס נשוא הערר מהעובדות והשימוש שנעשה על ידי העוררת זד פילמס, שהביא להתלטת בית המשפט בעניין וד פילמס.

ועדת הערר כפופה כמובן להחלטות בית המשפט לעניינים מנהליים .

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה קובע:

הלכה פסוקה

0. (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנתה בית משפט של לדגת נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

עם כל הכבוד למשיב , הוראות התוק מתייחסות גם לפסק דין אשר לדעת המשיב יישגוליי.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל חלקית ככל שהוא מתליחס לחלקים 4860 בתשריט שצורף כנספת ג' לתצהיר העוררת. כלומר למעט שטת של 39.48 מ"ר תחויב יתרת שטח הנכס תחת סלווג יימלאכה ותעשייהיי.

איו אנו מקבלים את עמדת בייכ העוררת לפיה יש לסווג הנכס בהתאם לעיקרון של ייילך הטפל אחר העיקריי שכן ניתן לתלק את הנכס במקרה גה ולהצביע על שימוש שונח בחלק של 39.48 מ"ר.

כך עולה גם מעדות עד העוררת בסעיף 10 לתצהירו ומדוייח מממצאי הביקורת מיום 2.4.13 .

משלא נתבקשנו לעשות כן - אין צו לתוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.1.2015.

בהתאט לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 *ום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עושד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לול חבר: עד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

,ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140008915 שליד עיריית תל אביב- יפו 106

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רר'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: ישרס חברה להשקעות בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

עניין לנו בשני עררים שאוחדו ע"פ התלטת יו"ר הועדה עוהייד אמיר לוי ביום 11.12.14 .

העוררת טוענת כי הנכסים נשוא העררים המאוחדים ריקים ווּקוקים לשיפוץ נרתחב בטרם יושמשו.

בכתבי הערר העלתה העוררת טענות לפטור ע"פ סעיף 330 לפקודת העיריות ו/או פטור בגין נכס ריק אולם בעת הדיון המקדמי שהתקיים בפני ועדת הערר ביום 1.10.14 צמצמו הצדדים את המחלוקות בינהםס לשאלה אחת בלבד הנוגעת לטענתה החלופית של העוררת כי יש לתייב את הנכס בהיותו נכס ריק על פי היעוד התכנוני המקורל.

בהחלטתנו מאותו היום קבענו כי העוררת תגיש תצהיר מטעמה אליו תצורף האסמכתא התכנונית עליה היא מתבססת ביהס לסלווג הראוי לנכס ובראי הפסיקה ואפשרנו למשיב להתליחס לתצהיר שיוגש.

ביום 13.11.14 הגישה העוררת תצהיר מטעמה אליו צורפו אסמכתאות התומכות בטענת העוררת לפיה יש לחייב את הנכס בארנונה על פי הייעוד התכנוני הזול האפשרי על פי התבייע החלה על הנכט/המקרקעין לפי האפשרויות כדלקמן (לפי סדר עולה מבחינת גובה החיוב) אולמות המשמשים להצגות, תיאטרון, מחול וקונצרטים, בתי קולנוע, מחסנים ואולמות המשמשים לריקודים.

העוררת הציגה את נספת א לתצהירה : תכנית מתאר 322א' - מגדל שלום .(שינוי לתכנית מסי

2) ואת נספח ב ' - תבייע 322 .

המשיב מצידו הציג את היתרי הבנייה 06-0413 ו- 07-03774.

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים ביתס לנספחים ו/או האסמכתאות שהוגשו על ידם כי אם ביחס לשאלה על פי מח ייקבע סיווגו של נכס ריק - האם על פי ייעודו התכנוני הוול האפשרי מבין היעודים הקבועים בהיתר הבנייה או על פי ייעודו התכנוני הוול האפשרי על פי הוראות התבייע החלה על הנכס.

בייכ המשיב אף מצמצם האפשרויות וטוען כי את הייעוד חזּול האפשרי לא ניתן לדלות מתוך השימושים המותרים על פי היתר הבנייה של הבניין בכללותו, כי אס על פי השימוש המתליחס לקומה הספציפית מתוך היתר הבנייה בפרט - היינו לקומה בה נמצא הנכס במגדל שלום. כלומר שימוש למשרדים בלבד.

*המשיב יטען כי במקדה דנן קובע היתר הבנייה כי ייעוד קומה 7 הינו למשלדים ועל כן לא מיתן לסווג יחידות ריקות בקומת זו בתעריף ,את

נקדים ונציין כי עמדתו או של המשיב בעייתית שכן היא אינה מתיישבת עם ההיגיון שעמד בבסיט פסיקת בתי המשפט אשר קבעו את העיקרון לפיו חיובו של נכט ריק בארנונה יהיה על פי הייעוד התכנוני הזול ביותר האפשרי ביחט לנכס שכן, אימוצ עמדת המשיב יגרום לכך שלעולם לא תעמוד בפני מנהל הארנונה חלופה כלשהי וולה יותר או פתות בבואו לסווג נכס ריק שכן על פי רוב חיתר בנייה בכלל וחלק ספציפי ממנו המתייחס לקומה , כדוגמת קומה 7 במקרה דנן, אינו מאפשר יותר משימוש אחד.

במקרה שבפנינו אף אומר ואת במפורש המשיב - יש לחייב את הנכס לא על פי האפשרולות הקובעות בהיתרי הבנייה שצירף לתצהירו ( המאפשרות יותר משימוש אחד) כי אס אך ורק בשימוש המותר על פי חלק היתר הבנייה המתייחס לקומה 7.

עמדה זו של המשיב מרחיקת לכת שכן המחלוקת כפי שהוצגה על ידי הצדדים בעת הדיון המקדמל נגעה לשאלת קביעת הייעוד הזול ביותר האפשרי על פי היתר הבנייה מחד או על פי התבייע החלה על הנכס מאידך ולא המחלוקת כפי שמצטיירת מעדת המשיב לאחר עיון באסמכתאות שהגיש כאמור.

האם די בכך שייעוד הקרקע הוגדר למשל כיעוד למגורים בכדי שהנכס יסווג ( לאור העובדה שאין מחלוקת כי הוא ריק) בסיווג למגורים או שעל העוררת להוכיח כי השימוש המותר על פי היתר הבנייה הינו למגורים.

כפי שהגדרנו את המחלוקת בהחלטתנו בתיק ועדת ערר מספר 140009612 עלינו להכריע האם הלכת מלק, והחלטות בית המשפט העליון בעניין סיווג נכס ריק מתכוונות לייעוד תכנוני על פי התכנית החלה על המקרקעין נשוא הערר או לשימוש המותר על פי היתר הבנייה.

והי המחלוקת המתבררת בפנינו , אשר על כן לא ניתן לאור הפסיקה להעדיף את החלופה המוצעת על ידי המשיב במקרה וה לפיה השימוש ייקבע על פי השימוש הקבוע בהיתר של הנכס בקומה הספציפית תוך שלילת כל אפשרות לסיווג הנכס על פי ייעוד תכנוני זול יותר .

בברס 5045/02 מלק טלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרת (להלן: ייפסהייד מלקיי) קובע

בית המשפט העליון כך:

......המסקנה המתבקשת היא, כי אין להמשיץ ולחייב את המערער בשיעורי ארנונה, כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקלקעין שלא בהתאם לייעודם התכנוני. וראוי להדגיש - אין המדובר במבנים, אשר מעצם מהותם יכולים לשמש אך (דק לצלכים הנוגדים את הייעוד התכנוני- חוקו של המקרקענן, אלא במבנים שבעיקרון, ניתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התכנוני- חוקי, זאת ועוד, היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשהו במצבס של הנכסים או במצב השימוש בתם, אין כל מניעה לכך שבעקבות שגוי כזה ישונה, בהתאם, גם סיווגם לצרכי אדנונה?/

פסייד מלק ניתן ביום 14.7.2003 ובאופן אופרטיבי הורה בית המשפט למשיב באותו חעניין לערוך למערער שומת ארנונה לשנים 1999-1998, לפיה יסווגו המבנים כמבנים חקלאלים. בעקבות פסייד מלק נקבעה ההלכה לפיה כאשר מדובר בנכס ריק יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני והתוקי, ולא לפי השימוש האחרון שנעשה בו.

בעעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'ימ נ' עיריית תל אביב אשר ניתן ביום 4.9.2012.

, אומר בית המשפט :

*לאחד פסק הדין בפדשת מלק התמודדו מספר בתי משפט מנהליים עם סוגיה דומה בשאלת הסיווג שיש ליתן לנכס ליק. בפסקי דין אלה נקבע כי כאשר לנכס הדיק יש מספר שימושים המותרים על פי דין- הלי שיש לחייבו באלנונה בהתאם לסינוג הזול ביותר מבין שימושים אלה...במסגרת החלת הייעוד התכנוני של הנכס סבורתני , כאמול, כי יש להחיל את השימוש המותר הזול ביותל מכחינת הנישום?.

...סיכומו של ענלין באופן כללי לטעמי יש לסווג נכס דיק לפי הטיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותדים בו על פי הדין. קביעה זו מתהשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מתנכס הריק תועלת כלכלית , מחד גיסא, (תדרבן אותו לנצל את הנכס שכן הוא עדיין משלם בגינו אלנונה מאלדץ גיסא/.

העוררת טוענת כאמור כל יש לתייבה על פי אחד השימושים המותרים על פי התבייע ומפנה בעניין זה לתבייע ולתכנית שתיקנה חלקים בתבייע זו.

הלכה מושרשת היא מקדמת דנא, כי תכניות בניין עיר הן בגדר ייחיקוקיי (ראה לעניין זה : עייא 8 נגאצר ע' ג'דעון נ' סאלם סלימאן ,פייד יג(2), 916,922; עייא 119/86 קני בתים בע"מ גי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה ,פייד מו(5) 727, 742; ע"פ 389/91 מדינת ישראל ני

וסמרק ,פייד מט(5), 705, 724, עייא 3213/97 נקר ג' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצלית , פייד נג(4), 625, 646).

בהיותה 'יחיקוקיי די לה לעוררת שהיא מצביעה על תכנית בניין עיר בכדי להתבסס על תוכנה ו/או הוראותיה. (כאמור , המשיב לא העלה טענה כנגד תחולתה של התבייע על הנכס נשוא הערר).

האם בבואנו לפרש את הוראות בית המשפט העליון בעניין פס'יד מלק ועעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'ימ ג' עיריית תל אביב יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הוול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי הוראות התבייע או על פי החיתר הבנייה !

נדמה לנו כי פרשנות נכונה של הוראות בית המשפט, במיוחד לאור דברי בית המשפט כי הקביעה מתחשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכס הריק תועלת כלכלית תוביל לכך שנכס ריק יסווג לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי דין, כלומר על פי הוראות תכנית בניין העיר החלה על הנכס או היתר הבנייה של הנכס לפי הזול שביניהם.

המשיב כאמור לא כפר בשימושים הנטענים כשימושים האפשריים על פי התבייע והוא מפנה מבתינתו להיתרי הבנייה שהגיש אשר כוללים בין החיתר את חשימושים הבאים : מגורים , מסחרי, משרדים, וה המקום לציין כי המשיב לא צירף לקובצ האסמכתאות מבחינתו את חיתר הבנייה המקורי של מגדל שלום הכולל את הקומה נשוא הנכס והפנה רק להיתרים שהכניסו תיקונים בהיתר הבנייה. די לעיין בהיתרים שצורפו בכדי ללמוד כי על פי היתר הבנייה ניתן לעשות שימוש בבניין למגורים. יכול להיות שבהיתר הכולל את כלל קומות הבנייה ניתן היה למצוא שימושים נוספים על מגורים, מסחרי או משרדים.

סעיף 10 ב לתכנית 322 א, קובע רשימת שימושים ותכליות מותרות לשימוש בבניין.

סעיף 10 ב 2 כולל התליחסות ספציפית לקומה 7 - היא הקומה נשוא ערר זה :

/בקומות 6-7 נבקומת הגג :ותלוז מגולים?/

אין לקבל את טענת העוררת כי התכליות המפורטות בסעיף 18 לתכנית 322 הן התכליות הרלבנטיות לבחינת היעוד התכנוני הזול ביותר על פי התבייע שכן תכנית 322 א', המאוחרת יותר ומהווה שינוי לתוכנית 322 קובעת תכליות ושימושים ספציפיים לקומה 7.

לאור האמור לעיל דין הערר להתקבל חלקית .

.דיו בקשת העוררת לסווג את הנכס על פי אחד מהסיווגים (לפי סדר עולה מבחינת גובה התיוב) -

אולמות המשמשים להצגות, תיאטרון, מחול וקונצרטים, בתי קולנוע, מחסנים ואולמות המשמשיסם לריקודים - לחידתות. ייעודים אלה אינם מת*יתחסים לנכס נשוא הערר.

יש לסווג את הנכס על פי הסיווג הזול האפשרי על פי הוראות התבייע - חיינו תכנית 322 א' -

שימוש למגורים.

משלא נתבקשנו לעשות כן - אין צו להוצאות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.1.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

צ |

לו'יר: עו'/ה אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כד בטבת תשעה

מספר ערר: | 11:34 140011139

מספר ועדה: | 11117

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: ארט דיזיין ע.ש. בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

אנו מחליטים כפי שאנו מוסמכים לעשות גם בהעדר העוררת, לדחות את הערר לגופו.

לאחר שעיינו בתמונות, אנו סבורים כי אכן לא התקיימו במקרה זה התנאים של סעיף 330.

אומנם נראה כי באחד הקירות התבצע תיקון של עקב רטיבות, אך אין בכך כדי לענות על תנאי הסעיף שהם חמורים ומחמירים.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 15.01.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

י"ר 'עו"ד\גרא אהוד ר: עו" ריחאן סעיד | ל חבר: רו"ח אלרון יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כח בטבת תשעה

מספר ערר: | 12:26 / *********

מספר ועדה: | 11118

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: הורוביץ סוזנה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

הערר מתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.01.2015.

יו"ר: \נו"ד גרא אה 11.) חבר: רו"ח ו[ יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארגוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

העורר: לב יעקב

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כט בטבת תשעה

2.|5

140011154 0

119

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה יינתן לנכס פטור לנכס לא ראוי לשימוש לתקופה

מיום 1/4/14 עד 7/6/14 כולל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.01.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ עבג --

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : א בשבט תשעה

2.005

מספר ערר: | 11:59 / 140011246

מספר ועדה: | 11120

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

העוררת: הראל שרה

- נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העוררת לא התייצבה לדיון. עפ"י הערה של מזכירת הוועדה היא יצרה קשר ומסרה כי לא תוכל להופיע לדיון וביקשה כי התיק ידון על סמך החומר המצוי בתיק.

מדובר בבקשה לפטור מתשלום ארנונה בעילה של נכס ריק. בערר נטען כי נמצאו רהיטים בודדים שנותרו מהדייר הקודם ואין באפשרות העוררת להוציאם. כן צוין כי אין באפשרותה להשכיר את הדירה לנוכח מצב הדירה והתבקש פטור מתשלום ארנונה ל- 6 חודשים. עפ"י כתב התשובה בוצעו בנכס שתי ביקורות, בביקורת מיום 25/5/14 צוין כי יש בנכס שתי ספות, שתי שולחנות, שידות, מקרר, מכונת כביסה וכן ספרים בארון וכי הנכס אינו ריק. בביקורת שנערכה ביום 6/7/14 צוין כי בנכס חפצים שונים עם זאת בנכס לא גר אף אדם.

לפי סעיף 13 א לתקנות במשק המדינה (הנחה מארגונה) המועצה רשאית לקבוע הנחה לתשלום ארנונה בגין בניין ריק שאין משתמשים בו לפי הפסיקה על הנכס להיות ריק מכל חפץ באופן מוחלט, בנסיבות העניין הנכס לא עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה ולא נותר לנו אלא לדחות את הערר.

יצוין כי ככל שהעוררת תצליח להוציא את החפצים פתוחה בפניה הדרך לפנות למשיב בבקשה חדשה מפטור מתשלום.

לאור האמור הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.2015. 21.

נש

יו"ר: עו"צ\לוי אמיר חבר: דר' רייךזיו, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי