החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 14 באוקטובר 2015

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010715 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: זאוס השקעות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

במסגרת ערר זה נתקפה החלטת המשיב מיום 20.3.2014 בנוגע לנכס שבחוקת העוררת ברחוב ריבייל 7 בעיר. ההחלטה דנה בחיוב שטח אשר מתוחט בשער ברל בסיווג מגרש חניה ללא תשלום.

טענות העוררת

במסגרת הערר טענה העוררת כי היא מבקשת שיועברו אליה מלוא הנתונים ששימשו בסיס להטלת החיובים. לגופו של עניין נטען כי מדובר בשטח משותף (לפריקה ולטעינה) שאינו בר חיוב בארנונה.

טענות המשיב

בכתב התשובה טען המשיב כי בעניינה של העוררת ניתנה כבר החלטה בערר 140006505, במסגרתו נדונו טענות זהות לאלה שמועלות במסגרת ערר זה. המשיב טען כי אין מקום לשוב ולדון בטענות מחדש.

עור טען המשיב כי הערר הוגש באיחור. התלטת המשיב מיום 20.3.14 נשלתה לעוררת ביום 4, התקבלה אצל בא כוחה ביום 3.4.14 אולם הערר הוגש רק ביום 11.5.14 לכן, מחמת איחור זה יש לדחות את הערר על הסף.

לגופו של עניין טען המשיב כי העוררת רכשה את הזכויות בבניין והיא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס. המשיב טען כי גם במסגרת הערר הקודם וגם בערר זה, לא הומצאו לעירייה הסכמי שכירות תקינים ותקפים ביחס למחציקים ולא ניתן לבחון טענותיה. כן נטען כי מדובר בשטח מתוחס עם שער כניסה נעול שהכניסה אליו מתאפשרת רק בתיאום מראש מול אב

הבית המועסק על ידי העוררת. המשיב טען כי העוררת לא הוכיחה כי מתזיקים אחרים ולא משתמשים ארעלים מחציקים בנכס ואף לא צויין מי הס אותם המתזיקים הנטעניס.

מסגרת הדיון ודיוני הוועדת

ביום 20.10.14 קיימנו דיון מקדמי במסגרתו נשמעו גס הטענות המקדמיות. בתום הדיון קבענו כי התיק ייקבע לדיון הוכחות וכלל הטענות יוכרעו לאתר שתתברר בפני הוועדה מלוא התשתית העובדתית.

בעקבות ארכות רבות שניתנו לעוררת להגשת תצהירים מטעמה, קיימנו את דיון ההוכתות רק ביום 10.6.15. לאחר שמיעת העדויות אפשרנו לצדדים להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו התיק בשל להכרעה. נעיר כי קבענו שלסיכומי הצדדים יצורף גס פרוטוקול הדיון בערר הקודם, ופרוטוקול זה צורף לסיכומים מטעם המשיב.

דיון והכרעת

איחור בהגשת הערר

המשיב טען בכתב התשובה כי הערר הוגש באיחור למועד אשר קבוע בסעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976. התלטת המשיב הינה מיום

4. הערר הוגש ביום 11.5.14. המשיב טען כי ההחלטה התקבלה אצל בייכ העוררת ביום

4. (נצילן כי עייג המכתב מופיעות הספרות 3/4 אולם לא ברור אם וה מועד קבלת

המכתב). העוררת טענה כי הערר התקבל ביחידת הדואר ביוט 28.4.14 ונמסר ליעדו ביום

4. בנסיבות העניין נראה כי אין מקום להורות על דחיית הערר על הסף מחמת הגשתו

באיחור ומן הראוי לבחון את טענות העוררת לגופן.

השתק פלוגתא

טענות העוררת נדונו בפני ועדת הערר בתיק ערר 140006506 בראשות עו"ד אורה קניון. ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים וערכה דיון הוכחות ביום 16.12.12. החלטתה המנומקת ניתנה ביום 21.5.13

העוררת טענה כי התלטת ועדת הערר שניתנה במסגרת הערר הקודם אינו מהווה השתק פלוגתא חיות ונקבע בה כי העוררת לא הרימה את נטל הראיה ולא הוכיתה טענותיה באותו ענללן.

בעניין עייא 823/08 אריה חזן נ: רשות המיסים(פורסם ביינבויי 4.1.09), נקבע כי. בעניינים פיסקליים כאשר התביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית המשפט המוסמך, אין מקום להיוקק

לתביעה נוספת המבוססת על אותה עילה. כן נקבע בעניין עמיינ (מתוזי תי'א) 268/08 קדן ביטות נזקי טבע בתקלאות בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו תק-מח 1(2011), 18225, כי ייהטענה הנכונה לפיה כל שנת מס ''עומדת בפני עצמה'' אינה מהווה נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת הערר משנת 1992, ללא כל נימוק נוסף./

בעניין (מחוזי י-ס) עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפרים נ' דינרמן חברה לבנין ופיתוח בע'יימ (מיוםט 30.7.13) דן בית המשפט בהרחבה בקריטריונים להחלת השתק הפלוגתא.

בית המשפט קבע כך:

יימאחורי דוקטרינה גו עומד הרעיון של סופיות הדיון, וככזה, אין הוא כלל

טכני פורמאלי, אלא כלל שימושי המיועד לשים קצ לדיונים משפטיים ולמנוע

הטרדתו של בעל דין יריב על ידי התדיינות חווארת בעניין שכבר נפסק.

השיקולים העיקריים המעצבים את תוכנו של כלל ההשתק, ותוחמיס את

גבולות חלותו, הס האינטרס הציבורי כי יהיה סוף לדיוני המשפט, והאינטרס

הפרטי של בעל הדין, שלא יהיה נטרד מספר פעמים בשל אותה עילה או

אותה פלוגתא. שיקולים אלו שלובים יחדיו, ומהווים תמריצ ראוי לבעלי

הדין לרכז ולמצות את זכויותיהם הדיוניות במסגרת התדיינותית אחת (ני

ולצמן, מעשה בית דין בהליך אזרתי (1991), 12-15 (להלן: י+לצמניי). השתק

הפלוגתא הוגדר על ידי כבי הנשיא אגרנט כדלהלן:

ייהכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה

עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם,

בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדיון וחליפיהם מושתקים

מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי

התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של 865010 68060 ויש המכנים

אותו בשם ייהשתק עקיףיי (/65%0006 |3ז6ז601|3) או ייהשתק הפלוגתא!י

((6510006 6506 (עייא 246/66 שמואל קלוצינר ני רנה שמעוני, פייד כבן(?)

1, 584 (1968), ראו גם עייא 303/79 שלמה אבני ני משח גליקסמן, פייד לה(1) 92, 95-97 (1980).

עס השנים עיצבה הפסיקה מספר תנאים על מנת לבחון את קיומו של השתק

הפלוגתא:

הראשון, כי הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים.

השני, כי התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

השלישי, כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכתה;

.15

והאתרון, כי ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונהי

לאחר בחינת הראיות וטענות העוררת במסגרת הערר שבפנינו והראיות אשר משתקפות מפרוטוקול דיון ההוכתות שנערך במסגרת הערר הקודם בהרכב הוועדה בראשות עו"ד קניון, ובשים לב לפסיקה הרלוונטית לעניין כאמור לעיל, עולה כי החלטת ועדת הערר שניתנה במסגרת הערר הקודם, מהווה השתק פלוגתא ודי בכך כדי לדחות את הערר על הסף.

בדומה לטענות העובדתיות שהועלו על ידי העוררת בערר שבפנינו גם במסגרת הדיון בערר הקודם נטען כי המתחם מגודר וסגור באמצעות שער; יש אב בית שמאפשר פריקה וטעינה למי שמבקש; אב הבית מועסק על ידי חברת הניהול; העוררת בעלת וזכויות בחלק מהקומות והיא הבעלים של מגרש התניה; בבניין יש גם תניון תת קרקעי ששייך לעוררת. בדיון הובהר כי לפי חוזּי השכירות שצורפו לחומר הראיות מטעם העוררת עולה כי מרבית השוכרים חס עורכי דין, חברות ביטוח וחברות הייטק - והמצהירה לא ידעה להשיב מה שוכרים אלה יפורקים וטועניסי בנכס נשוא הערר כפי שטענה העוררת; היא לא ידעה לומר מי עושה שימוש בשטת נשוא הערר. נטען על ידה כי מדובר בבניין חי וכל הומן נכנסים ויוצאים אולם חיא לא ידעה לומר בדיוק את השעות ואת התדירות של הפריקה והטעינה כנטען; נטען כי וה שטח משותף וכי היא לא ראתה בעיניה אף פעם פריקה וטעינה.

אותה מצהירה, הגבי שרה כהן, העידה גם במסגרת הערר שבפנינו דברים דומים. בעדותת השיבח כי אין בהסכם השכירות התייחסות לנכס נשוא הערר; היא לא ידעה לומר מה שטח הבניין כולו ומה החלק היחסי של השטחים הציבוריים מתוך שטת הבניין; היא מסרה כי אין שינוי בשטח נשוא הערר מאז שנת 2012 ולטענתה הוא משמש לאותה מטרה-פריקה וטעינה;

היא השיבה כי השטת תחום בשער ובגדר והשומר בכניסה שולט על השער. היא השיבת כל היא לא יודעת מי עושה שימוש בפועל בשטת.

ועדת הערר קבעה בהתלטתה מיום 21.5.2013 (בערר מט' 140006506), כי העוררת הגישה אסופה של עותקים מצולמים מעמודים ראשונים של הסכמי שכירות שלטענתה נחתמו עס שוכרים שונים המחזיקים חלקים בבניין. נקבע כי עותק מעמוד ראשון של הסכמי השכירות לא רק שאינו מחווה את הראלייה הטובה ביותר אלא גס כולל רק חלק מהנתונים הנדרשים להוכחת הטענות. מעבר לכך נקבע כי מרבית מההסכמים נחתמו בשנים שקדמו לשנה נשוא הערר; בחלקם לא מצויינת תקופת השכירוות; בחלק מההסכמים לא צויין השטת ותשריט לא צורף. נקבע כי העוררת לא הוכיחה טענותיה, לא המציאה ראשית ראיה לשטח הכולל של הבניין ולא הוכיתה אילו שטחים בבניין מוחזקים לטענתה על ידי מתזיקים אחרים ולא ציינה ולא הוכיחה באיזה שיעור מכלל השטח הלא משותף מחציקים לטענתה השוכרים, כך שלא הרימה את הנטל המוטל עליה.

לא ניתן להתעלם מקביעות אלה שניתנו לאחר שהתקיים הליך של הבאת ראיות בפני הוועדה.

אומנם נקבע כי העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה אולם העובדות שעמדו בבסיס אותה החלטת אהות לעובדות ולטענות שמוצגות גם במסגרת הערר שבפנינו.

נציין עוד כי גם העדות של המצהירה מטעם העוררת זהה יחסית לאותה עדות שניתנה על ידה במסגרת הערר הקודם ונראה כי גס אין שוני (לא כל שכן מהותי) בהשוואת התצהירים והמסמכים שהוגשו מטעם העוררת להוכחת טענותיה.

בנסיבות העניין ומבלי שהוצגו עובדות מהותיות חדשות לא היה מקום להגיש ערר זוהה או דומה לוועדת הערר ובנסיבות העניין דין הערר להידחות על הסף לנוכת החלטת ועדת הערר הקודמת כאמור.

חיוב העוררת בתשלום הארגונה כמחזיקה בנכטי

.20

על אף התוצאה אליה הגענו כאמור לעיל, התלטנו לבחון את העובדות שהוצגו גם באופן עצמאל ולא להסתפק בדחלית הערר על הסף מחמת השתק פלוגתא, בשים לב לכך שערכנו דיון הוכחות ושמענו את טיעוני הצדדים.

מטעם העוררת הוגש תצהיר של הגבי שרה כהן, המשמשת כאחראית על נושא הארנונה אצל העוררת. בתצהירה ציינה כי מדובר בשטת משותף לכל המחזיקים בבניין שמפנים את הובל ושם מתבצעת הטעינה והפריקה לנכסיהם. בסעיף 9 לתצחירה צויין כי מצורפים חוזי שכירות של השוכרים השונים בבניין לפיהם ניתן ללמוד כי אין מתזיק בשטת במעל ל-80%. הגם שאין לטיעון זה רלוונטיות בנסיבות העניין כפי שנפרט להלן, מעיון בהסכמים שצורפו לא ניתן ללמוד את הנטען כלל וכלל. נעיר כי הדרך המקובלת להוכחת הטענה אינה יכולה להיעשות על דרך של צירוף הסכמים ללא כל הבהרה, תשריטים ועוד, על מנת שניתן יהיה לבחון את הטענה ולאמתה.

להלן נתייחס להטכמיס שצורפו:

א. הסכם עס אורבן קופיקס מיום 19.11.14 (מועד תחילת השכירות 1.1.15). מבחינת הנכס

המושכר אין כל התייחסות לנכס נשוא הערר. נהפוך הוא. בתשריט מסומן נכס ספציפי שאינו הנכס נשוא הערר ובהסכם, אף לא מצויין כי לשוכרת וּכות לעשות שימוש בנכס נשוא הערר.

לא,

יב.

לג.

יך.

טו.

הסכם עם אורבן 38 בע"מ מיום 12.1.15. לא צורף להטכס תשריט לזיהוי הנכס אלא תוכנית ריהוט.

הסכם עם י.מ. מיטב בע"מ מיום 20.9.12. מבתינת תיאור המושכר יש הפניה לשטח המסומן בצבע אדום בתשריט נספח אי בקומה תשיעית - 88 מ"ר ברוטו.

הסכם עם טי אם אף שירותי ניהול תשבונאות בע"מ מיום 31.12.09. מבתינת תיאור המושכר יש הפניה לשטת המסומן בצבע אדום בתשריט נספת אי בקומה החמישית - 33 מייר ברוטו.

הסכם עס טלמאריס שירותי שיווק מיום 6.2.13 (המשך להסכמים קודמים) בעניין השכרת יחידה בקומה השביעית בשטת של 640 מ"ר.

הסכםט עם וולבולוגייק מיום 26.3.09, בעניין השכרת שטת בקומה ה-8. לא צורף תשריט.

הטכס עם מטריקס מיום 2.8.10 בעניין השכרת יחידה בקומה השישית. לפי האמור בהטכם השטחתים הוגדלו והוקטגו במסגרת הסכמים נוספים.

הסכם עם מטריקס מיום 30.1.06 בעניין השכרת שטת של 453 מ"ר בקומה השישית (צורף רק עמוד ראשון).

הסכם מיום 18.12.10 (תוספת להסכם קודם) עם תמו אהרון בעניין השכרת יחידה בשטח של 210 בקומה השישית.

הסכם מיום 24.10.07 עם סי.די.טק תוכנה בעניין יחידה בשטחת של 300 מ"ר בקומה השמינית.

הסכם מיום 30.6.14 עם מיקדן (תוספת להסכם קודם) בעניין השכרת יחידה בקומת הקרקע ומחסנים. לא מצויין השטת ואין תשריט.

הטכם מיום 30.12.14 עם בנק פועלים (תוספת להסכם קודם) בעניין השכרת יחידה בשטח של 432 מ"ר בקומת הקרקע.

הסכם מיום 9.5.13 (תוספת להסכם קודם) עס שנהב בעניין השכרת יחידה בקומה החמישית בשטח של 256 מ"ר.

הסכם מיום 16.9.99 עס נציבים בעניין השכרת שטח של 500 מ"ר בקומת קרקע.

הסכם מיום 30.7.12 עם להבה ניהול תיקי השקעות (תוספת להסכם קודם) בעניין השכרת יחידה בקומה השביעית, 227 מ"ר.

טו. הסכם מיום 15 2 עם ל להל

יח.

יט.

בקומת הקרקע.

הסכם מיום 11.3.04 עם מר קלינגר להשכרת יחידה בשטח של 105 מ"ר בקומה המסחרית (צורף עמוד אחד ללא תשריט). נראה כי ּה ההסכם המקורי בעניין השטת של מסעדת מרסלוס.

הסכם מיום 21.1.13 עם 5077/45 /ס 1 | |64 (תוספת להסכם קודם) בעניין השכרת י*חידה בקומה השביעית (191 מ"ר) ותוספת בקומה החמישית (182 מ"ר).

הסכם מיום 10.7.11 עם רפפורט עורכי דין בעניין השכרת יחידה בקומה השביעית.

3. בכל ההסכמים לא מצאנו התליחסות לכך שלשוכרים וּכות לעשות שימוש בנכס נשוא הערר.

הגבי כהן מטעם העוררת אישרה את הדברים בעדותה וציינה כי למיטב ידיעתה אין התליחסות לשימוש במגרש החניה נשוא הערר בהסכמים שצורפו.

4, הינה כי כן, טענת העוררת כי ההסכמים מלמדים על כך שאין מתויק בשטח של 80% לא הוכתה כלל וכלל. יתרה מכך, בעדותה השיבה הגבי שרה כהן לשאלות ולא ידעה לומר מה שטח הבניין כולו ומה החלק היחסי של השטתים הציבוריים בתוך שטת הבניין; היא מסרה כי אין שינוי בשטח נשוא הערר מאז שנת 2012 ולטענתה הוא משמש לאותה מטרה-פריקה וטעינה; היא חשיבה כי השטח תחום בשער ובגדר והשומר בכניסה שולט על השער. היא השיבה כי היא לא יודעת מי עושה שימוש בפועל בשטח.

5. מעבר לכך ובכל מקרה התברר כי העוררת היא זו ששולטת בשטח נשוא הערר, הכניסה לשטח

מתאפשרת לכל היותר לתניה ארעית ולא דרך קבע, לפריקה ולטעינה, כך שהויקה הקרובה ביותר לנכס הינה של העוררת ולא ניתן לראות בשטח כשטת משותף לכלל הדיירים בבניין.

השטח מתוחם בגדרות וסגור בשער עס שלט, והכניסה מתאפשרת רק באישור ובתיאום עס עובד במקום (יצחתק, שליווה את התוקרים מטעם העירייה בביקורות שערכו). נעיר עוד כל בבתינת הסכמי השכירות שצורפו ניתן ללמוד כי מרבית ההסכם הס להשכרת משרדים כך שבכל מקרה ועל פני הדברים עצמם, לא מדובר בבניין בו נעשה שימוש מצד ספקים, לקוחות וכדומה, כשטח לוגיסטי או חניה פתוחה לכלל הדיירים כנטען על ידי העוררת.

6. לפי סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגת יעדי התקציב, התשנייג-

2 (להלן: ייחוק ההסדריסיי),

'יהארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחויק בנכסיי (ההדגשה הוספה).

7. כפי שנקבע בעייא 9368/96 מליטרון בע'ימ נ' עיריית קרית ביאליק, פייד נה(1) 156, 164

(1999)):

--------- == == >'ארנונח- מוטלת - על ידי הרשות- המקומית ‏ על מחזציקי נכסי מקרקעיך - 7-77

בתחומה, על מנת לממן את פעילותה של הרשות המקומית... אופייה של

הארנונה כמס נובע מכך שהתמורה שמספקת הרשות המקומית בגינה היא

עקיפה ולא ישירה. ... ההצדקה להטלת התיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה

בהנאה שמפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית

לנכסים המצויים בהחוקתם... הנאת הנישומים מן הנכס שבו הם מחזיקים

כרוכה ומותנית אפוא בהנאתם משירותיה של הרשות המקומית. יי

הגדרת המונת 'ימחזיקיי שבסעיף 7 לחוק ההסדרים מפנה להגדרתו בסעיף 269 לפקודת

העיריות, שט הוא מוגדר כך:

*י יימחזיקיי- למעט דייר משנת "

בסעיף 1 לפקודת העיריות מופיעה ההגדרה הבאה:

יי יימחזיקיי- אדם המחציק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון;י

בפסיקה נקבע שיש לראות את ההגדרות בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות כחלות זו לצד זו, כאשר ההגדרה שבסעיף 1 חלה באופן כללי, וההגדרה בסעיף 269 באה למעט מההגדרה הכללית, את דייר המשנה (ראו: רעייא 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו'יד וינבוים, פייד נו(4)

6 (2002)),

המונח ''מחזיקיי התפרש בפסיקה כחל על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. וכך פסק הנשיא דאו מי שמגר, בעניין ברייע 422/85 חברת בתי גן להשכרה נ' עיריית תל אביב, פייד לט(3) 431

(1985), בעמ' 363-344 :

ייהנני סבור, כי כאשר נקט הלה את המונח ילמעשהיי, החובק את שלושת

המונחים ייבעליי, יישוכריי או מחזיק ייבכל אופן אחריי, לא נתכוון להתזקה

פיסית בפועל דווקא, אלא בא להבתין בין סוגי המחזיקים השונים בינם לבין

עצמם ולדרג אותם. במה דברים אמורים: אס יש גס ייבעליי וגם יישוכריי, הרל

הכוונה היא, כי כמחזיק לצורך התובות והזכויות שבפקודה ייחשב זה מביו

השניים, שהוא, במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הויקה הקרובה יותר לבניין,

והחובה לשלם, למשל, ארנונה כללית תחול אז על השוכר, למרות שיש

לדירה, כמובן, גס בעל.

המחוקק ביקש להדגיש, כי בנקטו את הביטוי 'ימחציקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס. ציקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין זה, יכולה להידחק למקום שני, אם יש שוכר או בר =רשות או מחזיק באופן אחר, אולם היא שרירה וקיימת וראשונית, כאשר אין גורם חוצץ, כאמור, והבעל נשאר בגפו מול הרשות. בנסיבות כגון אלה אין גורם אתר כלשהו, אשר החוקתו למעשה מקדימה את מעמדו כלפי הרשות למעמדו של הבעל לצורך אותן תובות, המוטלות על המתזיק לפי הפקודה..'.

הלכת חברת בת* גן אומצה בפסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון (רי רעייא 3 מדינת ישראל- משרד הבריאות ג' עיריית ראשון לציון (החלטה מיום 4.2.07),

פסקה 8); בריימ 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ' מועצה אזורית חבל מודיעין (החלטה מיום 16.3.08)).

3. מן הכלל אל הפרט - בעניינו התברר כי העוררת היא זו אשר מחזיקה בפועל בנכס נשוא הערר

ובכל מקרה היא בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס, כאשר השטת בשליטתה הבלעדית, בתוקתה ולה מירב הזיקות לשטח. אומנם בשטח דחסן, בלוני גז, חניות מסומנות. אולם כאמור, לא הוכח כלל כי מדובר בשטח המשותף לכלל הדיירים ובכל מקרה, השליטה בשטח נותרה ועדיין של העוררת.

4. לסיכום, לא נפל פגם בהחלטת המשיב נשוא הערר ולאור האמור אנו דוחים את הערר על הסף

וגם לגופו.

5. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

6. ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לענייניסם מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב.

(2 ?= |

לחיר: עחידאמיר לוי חבר: דייר זיו רייך, רו"ח חברה: עד שיףלצקדס

שס הקלדנית ! לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| א בחשון תשעו

מספר ערר: | 11:17/ 140012811

מספר ועדה: | 11243

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: מור יוסף דוד, מור יוסף סוריה

-נ ג ד ד

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים לפיה יוארך הפטור שניתן לעורר בגין הנכס לפי סעיף 0 לפקודת העיריות עד לסוף חודש פברואר 2015.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.10.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ,עו"ד אשאמיר חבר: דר' רייך 4ו, רו"ח הברו עו א שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בחשון תשעו

מספר ערר: | 11:57 / 140012713

מספר ועדה: | 11243

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: אוניל מערכות בע"מ

-נ ג ד -

מגהל הארנונה .בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 14.10.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי א חבר: דו<רייך-זיו, רו"ח חבוקה/ע/ן קוזם שירלי

שם הקלדנית: ענת לע

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בחשון תשעו

מספר ערר: | 14:17 / 140012230

1002

מספר ועדה: | 11243

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: ארשז נכסים בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנזנה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה לפיה החל מיום 1/7/2014 הנכס יוגדר כשטח משותף.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.10.2015.

וו"ר: עו"ד ₪3 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: /עו"ד ירלי

שם הקלדנית: ענת שוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: | 140009881 שליד עיריית תל אביב-יפו 12207

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: אגנטק (ל198) בע'יימ

נגד

המשלב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. עניינס של העררים המאוחדיס שבפנינו בסוגיית סיווגם של נכסים ברת' 2184 3 בעיר, אשר

מוחוּקים על ידי העוררת. שני הנכסים סווגו של ידי המשיב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר (להלן: *הסיווג העסקייי) והעוררת טוענת כי יש לסווגם בסיווג מלאכה ותעשייה.

2. נציין כי הצדדים הסכימו לאחד את העררים ולהחיל את ההכרעה בערר גם על שנת 2015

בנוסף לשנים 2014-2013.

טענות העוררת

3 העוררת טענה כי היא מבצעת בנכסים פעילות של מתן שירות תיקונים למכשירי רפואה.

פעילות זו לטענתה, צריכה להיות מסווגת בסלווג מלאכה ולא בסיווג העסקי.

4. עוד טענה העוררת כי שינוי הסיווג בוצע על ידי המשיב במהלך שנת 2013 והוא נקבע החל

מתחילת שנת 2013. לטענת העוררת מדובר בתיוב רטרואקטיבי שדינו להתבטל. לחילופין נטען כי יש להתיל את שינוי הסיווג החל משנת המס הבאה (שנת 2014) ולחילופי חילופין, החל ממועד הודעת שינוי הסיווג שניתנה בתאריך 12.8.13 ולא מתחילת שנת 2013.

טענות המשיב

5. בכתב התשובה טען המשיב כי בהתייחט לנכס מסי 2000391667 שצויין בכתב הערר, מדובר

בנכס שאוזכר בהשגה ובערר בחוסר סמכות, היות והטיעון הועלה באיתור למועד חקבוע בחוק.

6 בהתייחס לטענה בדבר היוב רטרואקטיבי נטען כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענה.

בנוסף טען המשיב כי לא מדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בהודעת תיקון שומה שנשלחה במהלך שנת המס, כבר בתודש מאי 2013 ולא מדובר בתיוב רטרואקטיבי.

7. בהתייחס לטענת הסיווג נטען כי העוררת אינה יכולה להצביע על תהליך ייצור המתבצע בנכס.

בנכס מתבצעת פעילות שירותית עסקית, של ייבוא והפצת מכשור וציוד רפואי ומדעי. חלק ניכר מהפעילות של העוררת, המהווה למעשה כפעילות העיקרית שלה, הוא מתן שירות ותמיכה טכנית אותו מעניקה העוררת ללקוחות החברה אשר רכשו את מוצריה בארצ.

בהתייחט לפעילות של תיקון מוצרים נטען כי אכן העוררת גם מתקנת מכשור אותו היא משווקת אך תיקון זה מתבצע כשירות אותו מעניקה העוררת ללקותותיה, שירות הכולל תמיכה מקצועית וטכנית, הדרכה ושירות, בדיקות תקופתיות, כיולים וטיפולי אתוקה.

משכך, ככל שאכן מתבצעת פעילות של תיקונים בנכס, לא מדובר בפעילות ייצורית אלא לכל היותר מוחלפים חלקים מסוימים ומתבצע עדכון תוכנה. חלק משירות? התיקון אף מתבצעים אצל הלקוח.

מסגרת הדיון בערר

8 לאחר שהוגשו תצהירים קיימנו ביום 9.3.15 דיון הוכחות. נציין כי דיון ההוכתות התקיים בהרכב חסר של הוועדה, בהסכמת הצדדים.

9. לאחר שנחקרו העדים על תצהיריהם, ניתנו הנחיות להגשת סיכומים בכתב. בהחלטה נקבע כי

העוררת תגיש סיכומים בכתב בתוך 60 יום. ביום 19.4.15 הוגשה בקשה למתן ארכה להגשת הסיכומים מטעם העוררת עד ליום 9.6.15. הבקשה התקבלה אולם העוררת לא הגישה סיכומים במועד. ביום 28.6.15 ניתנה התלטת יו"ר הוועדה למתן ארכה אחרונה להגשת הסיכומים לא יאוחר מיום 5.7.15, אף מבלי שהתבקשה הארכה חרף חלוף המועד. ואולם הסיכומים לא הוגשו לתיק הוועדה כלל.

הוגשו ללא כל בקשה להגשתם באיחור ומבלי שניתנה רשות מפי הוועדה. הוועדה הבהירה בהחלטה כי היא אינה מקבלת התנהלות זו ואף שקלה לא לקבלם. עם ואת ועל מנת לייעל את הדיון ולאפשר לעוררת למצות את טענותיה, הוחלט כי הסיכומים יתקבלו לתיק ותוועדה תשקול הטלת הוצאות במסגרת ההחלטה הסופית. בנסיבות העניין ניתנה למשיב הודמנות להגיש סיכומים בכתב לא יאוחר מיום 1.9.15.

דיון והכרעת

סיווג

ארנונה כללית חמוטלת על בעלים ומחויקים של נכטים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778,

5 (1992) נקבע כך:

*'... מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית חיא לאפשר מתן

מכלול של שירותים לתושבי העיר....

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

י(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחציק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומיס

מרבייס לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל

אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה

הכללית...'י

לענייננו רלוונטיים שלושה סעיפים מתוך צו הארנונה:

א. סעיף 3.3.1 דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשייה.

ב סעיף 3.2 דן בסיווג העסקי, יבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

ג. | סעיף 3.3.2 דן בסיווג מחסנים וקובע: *מתסני ערובה, מחסני עצים וכן מחסנים אחרים

המשמשים לאחטנה בלבד ובתנאי שלקותות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה..."

המבחנים לקביעת סיווג תעשליה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ פייד מה(1) 200; ו-עמיינ (מחוזי ת''א) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בעי'מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלו:

ייעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

ב. טיבו של תהליך חייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-תיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים

מוה.

ה. לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכגי, כאשר לאור התפתתות

הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשלייה גס על בתי תוכנה.

5. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבתניס האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא

אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.

6. כאינדיקציות ומבחנים נוספים לקביעת הסיווג נציין גס את המבחנים הבאים :

א. מבחן הטיפול התעשליתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

בישראל - טיפול הנחוץ על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה תוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור חישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע'ימ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדדיי).

ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבתנים בדבר היקף שטח

הנכס ומיקומו באוור התעשייה כמבחנים שמחזקים את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשייה, כפי שבענייננו.

7. בהתייחס לסיווג מלאכה נפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בעניין בריים 4021/09

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ, (פורסם ביינבויי מיום

0) (להלן - ''עניין מישל מרסייה'. שם דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של

מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שס למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות

בציינו, כדלקמן:

יימבחניס אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתס לצרכי הגדרת ייבית מלאכחיי ובכלל ה 'יבית מלאכה לייצוריי לענייו שיעור הארנונה.יי (שם, פסקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם

עומדים במבחניט שנקבעו לויהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים מפעל תעשליתייי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי תוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשב"ט - 1969.

8. על פי הפסיקה, בית המשפט העליון לא הוציא מכלל אפשרות שייבבסיס ההקלה בארנונה לה

זוכים בתי מלאכה טמון -- במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכח חיו מקומות פשוטים ונעדרי תחכום טכנולוגי (מה שמכנים בימינו 460 עוס!), שהיקף הכנסותיהס היה נמוך. בעליהס התפרנסו, בדרך כלל לא ברווח רב, מיגיע כפיהם. יחד עם ואת, סיפקו שירות חיוני לציבוריי (רי עניין מישל מרטיית בפסקה כייט).

9. בעניין עעייס 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים דן בית המשפט העליון במשמעות

המונחים ייתעשיהיי, ''מלאכהיי ויישירותיסיי. בית המשפט התייחס לסיווג מלאכה כך:

*יבתווך בין שתי הקבוצות הללו (תעשייה בצד האחד ושירותים בצד השני - א.ל), מצויה קטגורית הנכסים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיחם מאופיינים במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועל ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין יתעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כתוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (יצווארון לבן). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכיס תשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנתשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של "בית מלאכחי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקלימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ימלאכה' או יבית מלאכהי....'".

0. בענייננו, העוררת עוסקת בייבוא מכשור רפואי וציוד ספורט. משרדיה, המתסן והמקום

לתיקון המכשור נמצא באותו מבנה ובאותו מתתם. חשב העוררת שהגיש תצחיר והעיד בפנינו

טען כי החברה עוסקת בשלושה תחומים עיקריים: תתוס הסכרת-אספקת משאבות אינסולין, משדרים ואינסולין; תחום דיאגנוסטי אניליטי-מיקרוסקופים משוכללים, משקלים ופפיטורים ללקוחות מהאקדמיה ומתקר; תחום ציוד הספורט. ניתן לרכוש ציוד וה גס במקום עצמו.

העוררת עוסקת בייבוא של המוצרים כאשר מחלקת הייבוא יושבת בנכס עצמו.

בנכס מתבצעת גם פעולה של תיקון מכשור דיאגנוסטי וכיולו. ניתן גס לבצע שדרוג של המכשיר על דרך של הוספת רכיב אלקטרוני. המכשירים מותאמים על פי דרישות הלקות.

לשאלת הוועדה הובהר כי לא מדובר בייצור מוצרים אלא רק בתיקונס, בהתאמה וכוי.

נכס מספך 2000317028 משמש לאחסון סתורה למכירה בלבד. נכס מספר 2000317032 משמש לתיקון שעוני דופק בשטח של 3% מ"ר. היות והעוררת יבואנית של חברת פולאר, היא מחוייבת לתת שירות אוניברסלי לכל מי שרכש שעון מתוצרת פולאר, גם אם לא נרכש השעון ישירות מהעוררת. כך גם לגבי ציוד אניליסטי.

מטעם המשיב העידו מר יקיר משה ומר דורון ניימן. מר משה השיב בעדותו כי יש הפרדה פיסית עם שתי כניסות בין אתרי הצריכה, כפי שהדברים מופיעים בתרשים הכללי שצורף לתצהירים.

בטופס דוח הביקורת צויינו ארבעת הנכסיים הבאים :

א. נכס בקומת מרתף מספר 2000317024 בשטח של 186 מ"ר בסיווג מחסנים כלליים (סיווג

ששונה לשירותים כללי).

ב. נכס בקומת קרקע מספר 2000317028 בשטח של 33 מ"ר בסיווג שירותים כללי.

ג. | נכס בקומת מרתף מספר 2000317032 בשטח של 172 מ"ר בסיווג שירותים כללי.

ד. נכס בקומת מרתף מספר 2000391667 בשטח של 224 בסיווג משרדים.

בדוח ביקורת שערך מר יקיר צויין כי באתר צריכה 20003170032 נראו מספר עמדות מחשב, מספר עמדות עם ציוד תקול עליהן, מדפי ברול ועליהם ציוד מעבדה, ציוד אלקטרוניקה ועוד.

באתר צריכה 2000317024 נראו ארגזי קלקר, מכולת קירור, מדפי ברול ועליהם ארגצי קרטון.

בדוח הביקורת צויין כי לדברי גלעד מטעם העוררת, נכס 2000317032 משמש כבית מלאכה ואילו נכס 2000317024 משמש לאחסון סחורה למכירה.

בדות הביקורת שערך מר ניימן צויין כי באתר צריכה 200031302, 34 מ"ר, יש שולתן עבודה ועליו נראו מכשירי תיקון שונים, כלי עבודה ומספר מחשבים. כן נראו חלפים וציוד תיקון על גבי מדפים. בשעת הביקורת נראה עובד אשר עסק בתיקון מכשיר. באתר צריכה 2000317032 יש מספר עמדות מחשב, קלסרים על גבי ארוניות, מתשבים, שולחנות עבודה, ציוד אלקטרוני,

מכשירי בדיקה, מספר מכשירים מפורקים על גבי השולחנות והרצפה וכלי עבודה. נמסר כל המקום משמש כשירות לקותות.

העוררת מחזיקה בשתי קומות בבניין: קומת מרתף וקומה ראשונה. העוררת עוסקת ביבוא, שיווק, ומכירה של מוצרים שונים ופועלת מתוך משרדיה בנכס. גם השירות ניתן על ידי העוררת למוצרים השונים בתוך משרדיה. חשב העוררת הבהיר כי לא מתבצעת פעולת ייצור של מכשירים על ידי העוררת בנכס וכי הכל מיובא.

השאלה האם פעולות תיקון והתאמה שמבוצעות בנכס, צריכות להיות מוחרגות מכלל הפעילות של הנכס לסיווג נפרד או שיש לראות בהן כעיקר כפי שטוענת העוררת.

בבחינת כלל העובדות שהוצגו לנו אנו סבורים כי מדובר בנכס אחד, שבעיקרו משמש לפעילות עסקית של העוררת. פעילות גו הינה פעילות של יבוא, שיווק ומכירה של מוצרים שונים וזו המהות השימוש העיקרי שהעוררת מבצעת בנכס. העוררת עצמה מפרסמת עצמה כגוף שהינו יבואן ומפיצ בעל מוניטין של מכשור וציוד בתחום הכימיה האנליטית, ביוטכנולוגיה, מדעי החיים ורפואה וכן בתחומי האלקטרו אופטיקה ומדע החומרים ובנוסף היא משווקת מכשור בתחום הבריאות והספורט. היא מציעה ללקוחות הדרכה, שירות ותמיכה טכנית והפליקטיבית. בפרסומיה מצויין כי היא מעסיקה למעלה מ-100 איש ביניהם אנשי מכירות, שירות ותמיכה. בהתייחס לשירות הטכני, מוצג כי מחלקת השירות תומכת במכשור המדעי ובציוד התעשייתי המהווה לחברה וכי עובדיה מוסמכים להכניס תמיכה טכנית, שירות תיקונים, בדיקות תקופתיות וכיולים, טיפולי אתזקה ומתן ייעו. השירות ניתן באתר הלקוח או במעבדות החברה. כל אלה מהווים פעילות עסקית ולא תעשייתית. בנוסף היא מפעילה חנות שרות ומכירה, שלצידה פועל מרכז שירות והדרכה. בניגוד לנטען על ידי העוררת בסיכומים מטעמה לא הוכת כי במקום מתבצעות בדיקות כימיות ודיאגנוסטיות אלא טיפול במיכשור שמיובא ונמכר וכחלק מתהליך מכירתו. העוררת מפנה לדות הביקורת מטעט המשיב וטוענת כל הוא אינו מלמד על תמונה אשר שונה מעמדת העוררת, אולם לא כך הס פני הדברים. כאמור, דוח הביקורת הצביע על כך שבנכס מספר עמדות מחשב, עם ציוד תקול. לא הוכח קיומן של בדיקות כמעבדה כימית ודיאגנוסטית, אלא כחלק בלתי נפרד מעיסוקה של העוררת כיבואנית של ציוד, כמשווקת וכמי שנותנת שרות ביחס לציוד שנמכר על ידה.

גם בהתייחס לשטח של 34 המייר, בהתייחס אליו טענה העוררת כי הוא משמש אותה לתיקון שעוני דופק, שטח וה מהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות העיסקית של העוררת בקומת המשרדים, במסחר ומכירה של שעונים. לא מדובר בפעילות נפרדת שעומדת בפני עצמה ואין אנו סבורים כי יש לפצל שטח וה ולסווגו בנפרד. אין אנו סבורים כי יש לראות בשטח זה כבית מלאכה אלא כפעילות שירותית כחלק בלתי נפרד מהעסק של העוררת לייבוא ומכירת מוצרים. על פי הפסיקה, אין לפצל נכס המקיים מהות אחת, קרי נכס הומוגני, לנתחים

קטנים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו (רי עי/א 8 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון (9.2.2003)).

בהתליחס לשטחים בגינם טענה העוררת כי הם משמשים לצורכי האחסנה, שטחים אלה נלווים לפעילות של המכירה, כאשר מדובר באחסנת סחורה למכירה בלבד ולא כפי שטענה העוררת. ממילא שטח האחסנה אינו עומד בתנאים אשר קבועים לסיווג מחסנים על פי צו הארנונה, בהיותו נכס שנמצא בקומה רציפה לקומה בה מתבצעת פעילות המכירה. נציין כל טענת העוררת בסיכומים מטעמה כי בשטתי האחסנה מצולים חלקי חילוף רבים המשמשים את העובדים בשטח המעבדה כלל לא הוכחה. נהפוך הוא. הוכח הן על פי דוח הביקורת והן בעדות נציג העוררת כי מאוחסנת סחורה למכירה ולא חומרי גלם שונים כלשהם. על פי הראיות שבפנינו נראה כי מדובר בשטחים המשמשים באופן תדיר את העוררת במסגרת עסקיה המטתריים, כחלק בלתי נפרד מעסקיה ולא וו בלבד שהשטח אינו עומד בהגדרות הקבועות בצו הארנונה כאמור, אין הוא עומד גם בתכלית להפחתה בתעריף הארנונה (תכלית המכוונת למחסנים שמטרתם אחסנה בלבד ולא מהווים חלק מהעסק עצמו, לא מצויים בצמוד לו (באותה קומה או בקומה רצופה לעסק) ולא משמשים לשיווק ולהפצה).

לאור האמור, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב בכל הנוגע לסיווג הנכסים המותוקיס על ידי העוררת.

מועד החיוב

העוררת טענה כי הודעת שינוי השומה שנשלחה אליה בתאריך 12.8.13 מתייחסת לתיוב מראשית שנת 2013. לטענתה מדובר בתיוב רטרואקטיבי שבהתאם לפסיקה רק במקרים נדירים יש לאשרו.

המשיב טען כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענה בדבר חיוב רטרואקטיבי. עם ואת הובהר כי קיימים חריגים רביט וכי קמה לו הוּכות לערוך בדיקה מקיפה של הנכס ובעקבות סקר נכסים נמצא כי הרישומים הקיימים אינם תואמים את השלמושים שנעשים בנכס ואינם עומדים בקנה אחד עם המצב העובדתי ולכן פעל המשיב בהתאם לסמכותו ועל פי הדין לתיקון הרישום בספרי השומה.

נציין כי בהחלטת המשיב נשוא הערר נקבע כי לא מדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בתיקון טעות והתאמת התיובים למצב העובדתי שקיים בפועל, וכי תיקון השומה יחול לתחילת שנת המס 2013. בנסיבות העניין המשיב עצמו ראה כי הוא מוסמך להידרש לסוגיה ובהתאמה מוסמכת הוועדה לדון בטענה.

4. גוף מנחלי רשאי ומוסמך לבחון את התלטתו ועת מתבררת לו תמונה עובדתית המקימה לו

צורך לשנות את החלטתו, הוא רשאי ומוסמך לעשות כן. מטבע הדברים נישום מסתמך על שיעור החיובים שקודמים לשינוי ההחלטה ושומה עלינו לשקול את האינטרטים שלו לעניין זה ואת אפשרותו לכלכל צעדיו בהתאם. המשיב טען כי קיימים חריגים אולם לא הבהיר מהו התריג שצריך לחול בענין. בנסיבות העניין, ועל בסיס חנתונים הפרטנייס של המקרה שבפנינו, אנו סבורים כי יש מקום להחיל את השינוי בסיווג השטחים החל ממועד מתן הודעת השומה המתקנת ולא מתתילת השנה כפי שנקבע בהחלטה.

סייבום

5 לאור האמור אנו דותיס את העררים למעט את טענת העוררת לפיה השומה המתוקנת תהיה החל מיוסם 12.8.13 ולא מיום 1.1.13.

6. לאור התוצאה ובשים לב להתנהלות העוררת כאמור בהחלטת הוועדה מיום 19.7.15 העוררת

תשלם למשיב הוצאות בסך של 1,500 ₪.

7. ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בחתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורס החלטה זו באתר האינטרנט של העירייה.

לוי/ר: עול אמי/לוי - הברה: עהיד ל

2 ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140007005 שליד עיריית תל אביב-יפו 116

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו'ית

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: בן אבי לירן

נגד

מנהל הארנונה בעלריית תל אביב

החלטת

1. בתיק וה ניתנה החלטת הוועדה ביום 26.3.14 בסוגית סיווג הנכס אשר בחזקת העורר ברתי

בעל העקידה 13 בעיר בשטת של 78 מ"ר.

2 במסגרת ערעור מינהלי שהוגש מטעם העורר הוסכם בין הצדדיט כי התיק לוחור לדיון בפנל הוועדה, על מנת שתשקול שוב את הנתונים העובדתיים באשר להיות העסק 'יבית דפוסיי כאשר במסגרת גו יוכל העורר להציג לוועדה נתונים ומסמכים נוספים, בהם חוות דעת של רו"ח אשר מתייחסת להכנסות, הוצאות ומחזור העסק, בהתפלגות של עבודות דפוס לעומת עבודות נלוות (כך מתוך פרוטוקול הדיון בעמיינ 7089-07-14 מיום 17.11.14). בהתאם להטכמת הצדדים הערעור המנהלי נמחק וקיימנו הליך במסגרתו אפשרנו לעורר להציג ראיותיו וקיימנו דיון הוכתות ביום 27.5.15.

3. נצייו כי העורר הגיש תצהיר אליו צורף בין היתר אישור רו"ח אדוה אשתר וחשבונית מס

מרכזת.

4. המשיב הודיע כי אין בכוונתו להגיש תצהירים נוספים והוא מסתפק בראיות שהובאו מטעמו

במסגרת הדיון הקודם וחקירת המצהיריס מטעם העורר.

5. לאחר הדיון שערכנו ביום 27.5.15, אפשרנו לעורר להגיש חוות דעת חשבונאית אליה יצורפו

המסמכים העומדים בבסיסה לרבות דו"ח רווח והפסד. כן אפשרנו למשיב להודיע אס ברצונו לחקור שוב את העורר או את רו"ח מטעמו וכן להגיש ראיות ומטעמו, לאחר קבלת חוות הדעת התשבונאית מטעם העורר.

בהמשך להחלטה הוגש מטעם העורר תצהיר מאת רויית אדוה אשתר. לתצהיר צורף דוח רווח

והפסד לשנת 2013. המשיב מצידו הגיש הודעה בה הודיע כי הוא מוותר על חקירת רו"ח אשתר וכי הוא מבקש לקבוע את התיק להגשת סיכומים.

לאור ההודעה שהוגשה מטעם המשיב ניתנו הנחיות להגשת סיכומים ואף אפשרנו לעורר להגיש סיכומי תשובה על פי בקשתו. משהוגשו הסיכומים כאמור, התיק בשל להכרעה.

נציין כי הצדדים הגישו הודעה מוסכמת לפיה ההכרעה תחול גט בהתייחס לשנת 2015.

טענות העורר

העורר מחזיק בנכס ברחוב בעל העקידה 13 בעיר, בשטת של 78 מ"ר. לטענת העורר הנכס בשימוש כבית דפוס, בו מתבצעת העתקה, כריכת אלבומים והכנת מוצרי נייר שונים כדון מעטפות, פנקסים, הזמנות, ניירות מכתבים ועבודות לימינציה. העורר טוען כי הפעילות בנכט עומדת במבחניס לסיווג הנכס כמלאכה ותעשייה. עוד טען העורר בכתב הערר כי בשונה מטיעונו של המשיב בהחלטתו נשוא הערר לפיו תכליתו של הסיווג מלאכה ותעשיה הוא הענקת תעריף מוזל למפעלים עתירי שטח שיש להם צורך הכרתי בשטחים גדולים, אין כוחו של גודל הנכס כדי- להשליך על השימוש הנעשה בו. לטענת העורר סעיף 3.3.1 לצו הארנונה מתליחס מפורשות לבתי דפוס, שכן בסעיף מצויינים הסמלים 200 - 399 והסמל 262 אשר ניתן לבית דפוס בספרי העלרייה לצורך חלוב בארנונה, מצוי בטווח הסמליס כאמור. העורר הוסיף וטען כי יש להעדיף סיווג ספציפי אשר הולם את הפעילות המתבצעת בנכט על פני הסיווג השלורי.

בסיכומים מטעם העורר נטען כי בנכס מכונות דפוס תעשייתיות ששווין מאות אלפי שקלים.

העורר ציין כי המשיב נמנע מלהגיש תצהיר התומך בדות ביקורת שנערך בנכס בתאריך 3.5.12 המפרט בהרחבה את הפעילות של בית הדפוס אלא התליחס רק לדוח מוקדם יותר מתאריך

1. העורר התליחס לציוד מיכני נוסף אשר בנכס לייצור תעשליתי. בהתייחס לעבודות

הגרפיקה נטען כי על פי הראיות ההכנסה משירותי הגרפיקה בשיעור של 2% מההכנסה השנתית ומדובר בפעילות מינורית. כן הובהר כי הגרפיקאית משתכרת כ-5000 ₪ בלבד, עובדה שמחוקת את טענתו כי מדובר בפעילות וניחה ביחס לכלל הפעילות. העורר התייחס למבחנים שנקבעו בפסיקה לסיווג מלאכה ותעשייה וטען כי הוא הוכיח במסגרת ערר זה כי זהו הסיווג הנכון לצורכי ארנונה. בסיכומי התשובה הוסיף העורר כי טענת המשיב לפיה מרכז הכובד של הנכס הוא במתן שירותי גרפיקה היא טענה שגויה שאין לה כל עיגון בראיות. כן נטען כי המשיב ויתר על חקירת רו"ח אשתר ובכך ניתן תוקף לאמור בתצהירה. העורר אף הבהיר כל מדוייח רוות והפסד שצורף לתצהירה של רו"ח אשתר ניתן ללמוד כי רווחיו של העורר בשנת 2013 מהווים 4.33% מההכנסות בלבד, בהיקף של אלפי שקלים בודדים לחודש.

טענות המשיב

0. המשיב דחה את הטענות שהועלו על ידי העורר והפנה להתלטתו בהשגה. לטענת המשיב

השימוש בנכס הוא בבחינת פעילות שבעיקרה מתשבתית ולא ייצורית. לטענת המשיב העורר נותן שירותי פרסום ללקוחות ספציפיים ולא מדובר בעסק של ייהוצאה לאוריי שהוכרה בפסיקה כפעילות *יצורית. לטענת המשיב, אומנם העוררת מכתירה עצמה כייבית דפוסיי אולם אין בכך כדי לענות על המבחנים שנקבעו לצורך הטיווג לפי טעיף 3.3.1 לצו הארנונה, חיות ופעולת ההדפסה הינה חוליה אתת בשרשרת של פעילות שירותית שניתנת ללקוח (כגון:

שירותי גרפיקה, עיצוב, פרסום וכדי).

1. בטיכומים מטעם המשיב נטען כי הנכס משמש למתן שירותי גרפיקה ופרסום לבתי עסק. נטען

כי גם אס בנכס מתקלימת פעילות של דפוס לא הוכת כי זו מהווה את מרכז הפעילות. כן נטען כי אין רלוונטיות לשווי המכונות ולא הוכת כי היקף ההכנסות נמוך כאחד מהמבחניס לסיווג מלאכה.

דיון והכרעה

2. במסגרת החלטתנו הקודמת קבענו כי בבחינת מלוא הראיות שהובאו בפנינו אין המדובר

בנכס שהמהות שלו ועיקר הפעילות שלו עולה לכדי בית דפוס המצדיק סיווג כבית מלאכה

ותעשייה. ואת לפי העובדות הבאות :

א. בנכס עובדים העורר, אימו וגרפיקאי.

ב. הנכס סווג עד כה בסיווג עסקים ורק לאחרונה, מבלי שהשתנתה הפעילות בנכס, ביקש

העורר מהמשיב את שינוי הסיווג.

ג. | בנכס פעילות של הכנת פנקסים, הצמנות לחתונה. ניתן שירות של עיצוב כרטיס ביקור.

ד. בנכס יש מספר עמדות עבודה הכוללות שולחנות, מתשביס ומספר מדפסות.

ה. העורר מפרסם עצמו באתר אינטרנט כמי שנותן שירות בתחום הגרפיקה, הדפוס, דיוור

ישיר הזמנות לאירועים ועוד כאשר בין לקוחותיו נמנים בנקים, לקוחות פרטייט ובתי עסק. קיים פרסום לפיו העורר מציע פתרונות לכל צרכי הדפוס, הגרפיקה והפרסום.

ו. | מהתמונות שהוגשו בפנינו למדנו כי הנכס מעוצב כמשרד, עס ספרות, קלסרים, שולתנות

כתיבה. קיימת מדפסת עם גליל נייר גדול, וכן מדפסת רגילה. במקום ארגצי של דפי נייר

\/4, מכונת ספירלה.

3. בהתלטתנו הקודמת קבענו כי לא די בעובדה שבמקום מתבצעת פעילות של הדפסה ולא די

בכך שברשימת ייהקודיםיי מצוי בית דפוס בתחום השימושים שבטווח שבסעיף 3.3.1 לצו הארנונה. בבתינת העובדות שתוכחו קבענו כי לא הוכח בפנינו כי מדובר בעסק אשר מהותו ועיקרו כבית דפוס, אלא מדובר בנכס בו מתבצעת בפעילות מעורבת, שעיקרה בתחום מתן שירותי עיצוב וגרפיקה ולא בתתוס הדפוס, וכי העורר לא עמד בנטל ההוכחה להוכחת הסיווג מלאכה ותעשייה.

.15

במסגרת הליך הבאת הראיות הנוסף שקיימנו בהתאם להסכמת הצדדים התבררו עובדות משמעותיות נוספות שלא הוכתו בהליך הקודם.

העבודות המבוצעות על ידי העורר מתחלקות לשני סוגים: מרבית ההכנסה מחברות גדולות ששולחות קבצים מוכנים, פליירים, כרטיסי ביקור והעורר מבצע את ההדפסה. הסוג השני, שחינו חלק קטן בפעילות הוא במסגרת עיצובים מוכנים כאשר הגרפיקאית משנה את הנתונים בהתאם לאירוע. ברוב המקרים הלקוחות לא משלמיט בגין העיצוב, אלא אם מדובר בעיצוב מיוחד שדורש שעות עבודה רבות. בעדותו הבהיר העורר כי הנכס אינו משרד עיצוב ואין להם את היכולת לעצב מותג והם רק מבצעים את ההדפסה. לשאלת הוועדה הוסיף כל בנוסף הס עובדים עס ספקים תיצונייס אשר מבצעים עבודות שאין לעורר יכולת לבצע כגון:

הטבעת פויל, כריכות,

רו"ח אשתר הצהירה במסגרת התצהיר מהו שיעור ההכנסות מעבודות הדפוס לשנת 2013 ומתוכן ההכנסה משירותי גרפיקה מהווה 2% מסך ההכנסה השנתית. כן בתצהירה מופיע הנתון של רכישת חומרי גלם - בעיקר נייר וטונר (וכן עבודות כריכה) בשיעור של כמחצית מגובה ההכנסות לאותה שנה.

בתצהירו של העורר הובא תיאור מפורט של מכונות הדפוס שהן בעלות יכולת הדפסה של עד 5 מלליון דפים לחודש ובמהירות של 105 דפים לדקה, יכולת כריכה אוטומטית כולל יצירת אוגדניס, חירור תורים לתיוק והידוק של קבוצות דפים בנות 100 דפים. בנוסף קיימת מכונת למינציה מסחרית, גיליוטינה מסחרית, מכונת אריוה.

כאמור, המשיב הפנה לדוחות הביקורת שנערכו על ידו בעבר ומצא לנכון לא לערוך ביקורות נוספות ולא להגיש ראיות לסתור את הראיות מטעם המשיב. בדות הביקורת מיום 27.12.11 צויין כי בנכס קיימות עמדות עבודה הכוללות מחשבים ומדפסות. במקום נכת עובד יונתן לדבריו המקוּס משמש בית דפוס. קיים חדר המאחסן דפי צילום.

בביקורת נוספת שנערכה מטעם המשיב ביום 3.5.12 צוייץן כי במקום 2 מכונות דפוס דיגיטליות גדולות (אחת ציבעונית ואחת שחור לבן), עמדה של גרפיקאית, חדר משרד של המנהלת, תדר מתסן נייר וכן מכונת ספירלה, מכשיר ניקוב, מכשיר חיתוך קטן, מכונת למינציה ועוד מכונת צילום גדולה. אמורה להתקבל בימים הקרובים גיליוטינה חדשה. הוסבר כי מדובר בבית דפוס דיגיטלי. מהתמונות רואים את המכונות, מדפים ועל גביהם דפים מסוגים שונים.

המבחנים לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב פ נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-עמיינ (מחוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

ייעניין גאו-דעיי), הם כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורח.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים

מזה.

ה. לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתחות

הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי תרושת מסורתליסם, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבתנים האמורים אינם מבתניסם מצטברים אלא אינדיקציות לבתינת הפעילות לצורך הסיווג.

בהתייחס לסיווג מלאכה, בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבוי' מיום 21.9.10) (להלן - 'עניין מישל מרסיית') דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שם

למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

'/'מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרבי הגדרת בעילות ייצורית לעניין

פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת

'/בית מלאבה'' ובבלל זה '/בית מלאבה לייצוריי לעניין שיעור

הארנונה.'י (שם, פסקה טייו לפסק דינו של כבי השופט אי

רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לזיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשליתליי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 ותוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכיט -- 1969.

המבחניט שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהול יימפעל תעשייתליי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לוהות עסקים

בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לזּהות ייבית מלאכה!י לעניין ארנונה.

בבחינתת כלל הראלות עולה עתה כי העורר עמד בנטל ההוכחת הנדרש ממנו.

העורר הוכיח כי עיקר הפעילות בנכס הינה כבית דפוס. הפעילות מתבצעת באמצעים ממוכנים שהוכת כי מדובר במכונות תעשייתיות. הוכח כי הפעילות בתחום הגרפיקה הינה זניחה ביחט לכלל הפעילות בנכס ולנוכת מכלול הנכס, הפעילות ואופיו אין מקום לפצל את הנכס לסלווגים שונים אלא לראותו כבית דפוס כמכלול אחד.

העורר הוכיח כי מתקיימת פעילות ייצורית של הדפסה, באמצעות מכונות כאשר הוא מבסס את טענתו כי ליבת הפעילות הינה פעולת הדפוס על פני פעולות אחרות.

מנגד הטיעונים שהועלו מצד המשיב בסיכומים מטעמו לפיהן הנכס משמש למתן שירותי גרפיקה ופרסום לא הוכתו. לא הוכח כלל כל מתבצעת פעילות של פרסום ולגבי הגרפיקה הוכת כי וו וניחה ביחס לכלל הפעילות. בניגוד לטיעון מצד המשיב יש חשיבות רבה למיכון שבנכט ואף לשוויו, עובדה אשר מצביעה על השקעות בטכנולוגיה לצורכי ייצור. לא כל שכן בשים לב לשיעור הרווח של הפעילות בנכס שאינו גבוה.

בסיס להחלטתנו מצאנו גם בתצחיר רוח אישתר, שהמשיב ויתר על חקירתה הנגדית במסגרתה הוכח כי שיעור ההכנסות מעבודות הדפוס הוא העיקר וכי ההכנסה משירותי גרפיקה חינה בשיעור של 2 אחוו בלבד מסך ההכנסה השנתית. כמו כן, עולה מהתצהיר כי עיקר הוצאות העורר הן רכישת חומרי גלם, בעיקר נייר וטונר, אשר מטבע הדברים משמשים את העורר בייצור הדפוס.

אשר על כן הערר מתקבל כך שהנכס יסונג בסיווג מלאכה ותעשייה.

בנסיבות העניין החלטנו לא לתליב בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר: עו"ד אמק לור חבר: דרי רייך זיו, רו"ח חברה:/ רלי קדם

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011393 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו*ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: תכלת תקשורת בע'יימ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. עניינו של הערר שבפנינו הוא בהתלטת המשיב מיום 29.6.14 שניתנה במסגרת השגה שהוגשה

על ידי העוררת ביחס לחיובה בארנונה בגין הנכס ברתוב דרך מנחם בגין 53 המותזק על ידה,

לפי סיווג העסקי: בניינים שאינסם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר.

בהתלטה נקבע כי בנכס לא נעשית כל פעולה הקשורה לעניין מלאכה או תעשליה וכן נדחתה הטענה החלופית לסיווג חלק מהנכס כבית מלאכה.

טענות העוררת

2. העוררת טענה בכתב הערר כי מדובר בנכס אחד בעל תכלית אחת בו יושבים עיתונאים,

עורכים וכיוייב וכל תכליתו אחת: הוצאת עלתוניס במהדורה כתובה.

3 העוררת טענה כי היא המוציאה לאור הגדולה ביותר בישראל להוצאת מגצינים. לטענתה, יש לסווג את הנכס בסיווג תעשייה, בין היתר לאור התלטת ועדת הערר בעניין בית מעריב.

00000 -4. לתלופיי, התבקשה הוועדה לסווג 80% מהשטח בסיווג תעשייה ומלאכה ו-20%. בסוג ה העסקל.

טענות החמשים

5. בכתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי טענת האפליה אינה בסמכות ועדת הערר.

לגופו של עניין נטען כי בנכס לא מתבצעת פעולה הקשורה לעניין מלאכה או תעשייה ולא נעשית בו כל פעולה שיש בה משום שינוי אופיו או זהותו של חומר גלס מוחשי למוצר שלא חיה קיים לפני כן.

חמשיב הפנה לפסיקה אשר דנה בסיווג תעשייה ובסיווג מלאכה וטען כי הפעילות שמתבצעת על ידי העוררת בנכס אינה עומדת במבחניס שנקבעו לעניין סיווגים אלה.

מסגרת הדיון בערר

לבקשת הצדדים קבענו את התיק לדיון הוכחות והצדדים הגישו תצהירים וראיות מטעמם.

ביום 2.6.15 קיימנו דיון הוכחות במהלכו נחקר העד מטעם העוררת, מר אברהם טנא, אשר משמש כמנהל תפעול בעוררת. בייכ העוררת ויתר על תקירתו הנגדית של החוקר שביצע ביקורת בנכס מטעם המשלב.

לבקשת הצדדים אפשרנו להם להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו התיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

סיווג

ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומתזיקים של נכסים בתתומי הרשויות המקומיות חיא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות *מסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778,

5 (1992) נקבע כך:

'ימטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן

מכלול של שירותים לתושבי העיר'י.

סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשניזג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

*(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחיזית שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים

מרביים לאונונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על

כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונת הכללית... ?י

3. לדיון בענייננו רלוונטיים שני סעיפים מתוך צו הארנונה של עיריית תל אביב:

א. סעיף 3.3.1 לצו הארנונה אשר דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשייה.

ב. סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר דן בסיווג עסקי -- בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות

משרדים שירותים ומסחר.

4. המבחנים לקביעת סיווג תעשייה (הוא הסיווג שנטען על ידי העוררת בהליך זה), כפי שנקבעו

בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-

עמייג (מחוזי ת'ייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן: ייעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

ב. טיבו של תהליך הליצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבתת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותים

מוּה.

ה. לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכגי, כאשר לאור התפתחות

הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי תרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה.

5 כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבתנים האמורים אס מבחנים מצטברים אלא אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הליווג.

6. כאינדיקציות ומבחנים נוספיט לקביעת הסיווג ניתן גס את המבחנים הבאים :

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

---------------------- -ב:ש4א2 ---טיפול-הנחוא-על-מנת-שניתן-*היה-לשווק את-המוצר בישראל ---פעילות. >>

המהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור הישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשזוד בונזיד בע"מ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדד').

ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטת

הנכס ומיקומו באזור התעשייה כמבחנים שמחזקים את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשייה, כפי שבענייננו.

כפי שנפרט להלן, בתי המשפט כבר נדרשו לדון באופן ספציפי ופרטני בפעילות של גופים אשר עוסקים בהוצאה לאור.

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעניין רעיונות, נדונה פעילות של חברת רעיונות אשר מפיקה ירחון בשם ייידע למידעיי - ירחון למיסוי, למשפט ולכלכלה, ובו כתבות שתוכנן ראיונות ופירסומיס של דברי חקיקה, פסקי-דין, ידיעות, מאמרים, טבלאות, שערים, מדדים וכן טבלאות לגילוס משכורת. כן הפיקה החברה תקופון בשם יינטו+*י. הערעור נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי אשר קבע כי יש לראות בחברה מפעל תעשייתי, שעיקר פעילותו בשנת המס היא פעילות ייצורית, ועל-כן היא וּכאית לפטור ממס על-פי סעיף 2א(א)/1) לחוק מט מעסיקים,תשל"ה-1975. בית המשפט העליון קבע כי '/אין זה מדויק לומר כי כל הוצאה לאור יש לראותה כמי שעוסקת ב'יפעילות ייצורית'י ויש לבחון מהו העיקר בפעילות ומה טפל בה. בנסיבות העובדתיות שנדונו בעניין רעיונות נקבע כי לא הוכת שעיקר הפעילות היא ייפעילות ייצורית".

סוגיה דומה נדונה בעניין עמיינ (מחוצי ת'יא) 09-193 הוצאת ספרים עם עובד בע''מ נ' עיריית תל אביב (החלטה מיום 23.2.20120). בית המשפט המחוצי דן בערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר בסוגיית סיווג הפעילות לצורכי ארנונה. מדובר בחברה להוצאה לאור של ספרים, כאשר בנכס היא ביצעה את הפעולות הבאות: סינון של כתבי יד, עריכת כתבי יד, הגהה, עימוד ועיצוב גרפי. הפעולות של הסדרה, הדפסה וכריכה של הספרים נעשו מתוץ לנכס ובמקום אחר. הספרים הגמורים חוזרים לנכס ומשם הם מופצים לרחבי המדינה. הנכס סווג לצרכי ארנונה כיימשרדיםיי ולטענת התברה היה מקום לסווג פעילות זו בסיווג י',מלאכה ותעשיהי.

בית המשפט המחווי קבע כי אין הוא מוצא מקום בנסיבות העניין להתערב בהחלטת הועדה אשר דחתה את הערר כאשר על פי הקביעות העובדתיות, בנכס הספציפי מתקיים עטק של מתן שירותים שעיקרם שירותים של סינון, עריכה, עיצוב, שיווק, הפצה ויתסי ציבור. בית המשפט קבע כי ייכל אלה הס שירותים רעיוניים, עסקיים, שאין בינם לבין תעשיה דבריי.

בית המשפט הפנה לפסק דינו שניתן בעמיינ 257/06 מנהל הארנונה בעירית תל-אביב יפו נ'

מילים שירותי כתיבה ותרגום בע'ימ (התלטה מיום 2.11.08) בו נקבע כך:

'/... מאחר שבהטלת מס עסיקנן בהירות ווז'אות צריכות להיות נר לרגלינו. יתכן איפוא כי *יצוריי יש ויישאר כהגדרתו הקלאסית, ואט מבקש המחוקק לעדכן את תקנות ההסדריט ברוח העיתים, יעשה כן במפורש. עד אז ראוי לגזור על עצמנו להמעיט בפרשנות יצירתית'י.

בית המשפט הבהיר כי: ''כדי להיכלל בסיווג //תעשיה ומלאבה'י יש צורך לקיים פעילות

ייצורית. משמע, יצירת 'יש מוחשי בנכס מיש מוחשי אחר'. סינון כתבי יד, עריבה, הגהה, שיווק והפצה אינם יצירת 'יש מוחשי בנכס מיש אחר'. משום כך, ביקשה המערערת לראות את בית הדפוס כזרועה הארוכה. אין הפסיקה מכירה בזרוע ארוכה שכזו. בעניין זה ראו?י להפנות גם ע''א798/85 פקיד השומה ירושלים נ' חברת ניקוב שירותי מחשב

ירושלים(1979) בע"מ פ'ידמב (4) 162 (1988) שם נקבע כי סידור של חומר, שינויו מבחינת הצורה אך לא מבחינת המהות איננו בגדר 'יש חדש' במהותו. ואשר על כן פעילות כזו איננת בעילות יצורית'י.

מן הכלל אל הפרט

1. בענייננו, הנסיבות והעובדות שבענייננו, שאינן שנויות במתלוקת בין הצדדים, דומות למקרים

שנדונו בפסייקה כאמור לעיל.

העוררת מחציקה בקומה 2 בבניין בשטח של 690 מ"ר. בנכט מועסקים בין 80 ל-100 עובדים אשר עוסקים בהוצאה לאור של מגזיניס ועיתוניסם שונים: מעריב לנוער, מעריב לילדים, נשיונל גיאוגרפיק קידם, עיצוב, דרך האוכל, קו למושב, דף ירוק. לכל עיתון יש עורך, עורך משנה, גרפיקאי, מתרגם, מנהל כספים ומנכייל. עורך ראשי יושב בחדר משלו, והכתבים ועורך המשנה יושבים במתחם אחד. בשטת נוסף נמצאים עובדיט שנותנים שירות ללקוחות ומבצעיט עבודות שיווק. בנוסף יש מנהל כספים, מנהלת חשבונות, מנהל תפעול.

על פי תשריט שצורף לדוח הביקורת מטעם העירייה ולתצהיר התוקר מטעמה, שלא נחקר על

תצהירו, מחולק הנכס כך:

א.

ב.

עש כב רכש ש -

לא

יב.

לג.

יד.

טו.

טז.

משרדים של מנכ"ל, הנהלת חשבונות, מחלקת שימור לקוחות, טלמרקטינג.

מחסן (שנמצא סגור).

חדר חשמל.

מטבחון.

עורכת עיתון יידרך האוכליי.

עורכים של מעריב לנוער.

עורכים ועמדות צילום.

מחלקת גרפיקה של מגזין *דרך האוכליי.

משרד.מנהל מוציררה-

משרד-מנהל מערכת.

מחלקת מודעות.

חדר ישיבות.

מחסן נוסף (שנמצא סגור).

גרפיקאיס של מעריב לנוער.

גרפיקאים של נשיונל גיאוגרפיק.

מחסן מגזינים.

מתלקת עיצוב וגרפיקה.

יו. עורכים וגרפיקאיס עיתוני התיישבות.

יח. מחלקת גרפיקה.

אין מחלוקת כי עבודת הדפוס לא מתבצעת בנכס.

בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לסיווג תעשייה ולפסיקה הספציפית שניתנה במקרים דומים, החלטנו לדתחות את הערר ואת טענות העוררת לפיהן יש לסווג את פעילותה בנכס בסיווג תעשייה.

בענייננו כאמור, בנכס פועלים כתבים, גרפיקאים, עורכים, אשר מבצעים פעילות שאינה מהווח פעילות תעשייתית. כן פועלת במקום ההנהלה, ובכלל זה עובדים בתחום הכספים, השיווק וכוי. פעולות השיווק מתבצעת הן לשיווק העיתונים והמגזינים, והן לשיווק מודעות פרסום.

בנסיבות העניין אין מקום לראות בפעילות העריכה, הכתיבה, הגרפיקה וכדומה כפעילות תעשייתית אלא כפעילות אשר נמצאת במסגרת הסיווג שנקבע על ידי המשיב - בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות שירותים משרדים ומסחר.

הדברים מקבליט משנה תוקף לנוכח פעילויות שונות אשר מתבצעות בנכס, לרבות פעילות של שיווק העיתונים והמגזינים, מכירת שטחי פרסום, שימור לקוחות וכוי.

כפי שנקבע בעניין עעיים 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, בהתייחס למונחים ייתעשיהיי, ויישירותיםיי, יינכס המשמש ליתעשיהי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשליתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל ָ ם ְ ֶּ , זומנה

לקות קצה ספציפי. לעומת ואת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיסי הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (יצווארון לבן), כגון עורך-דין, רואח-תשבון, רופא, יועצ פיננסי וכדומה'י.

0. בהתייחס לטענת העוררת כי בנכס נוצר יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר נבחיר כי במסגרת

עיסוקים רבים ניתן לומר אמירה כגון זו אולם אמירה זו לא הופכת את הפעילות לכזו שיש לסווגה בסיווג תעשייה. בנכט מתבצעות פעולות של כתיבה וגרפיקה שיש בהם משום יצירה אולם אין בכך כדי להפוך את כלל הפעילות לתעשליתית. גם בהתייחס ליתר המבחנים אליהם מפנה העוררת בסיכומים מטעמה לא ניתן לומר כי יש בהם כדי להוביל למסקנה אחרת.

בניגוד לפעולות של הדפסה וכריכה אשר מובילות בסופו של דבר ליצירת המוצר, הפעילות של העריכה והגרפיקה, אינן הופכות את מהות הפעילות אשר מתבצעת בנכס לכזו שיש לראות בה כתעשייה. לא כל שכן כאשר בנכס מבוצעות פעילויות עסקיות רבות אחרות כגון שיווק, מכירת שטחי פרסום וכוי.

1. אומנם שיטחו של הנכס אינו קטן ויש לנתון וה משקל ומשמעות, אולסם מדובר רק באחת

מהאינדיקציות לסיווג תעשייה ובנסיבות העניין אין בה די.

2. בהתייחס לטענת העוררת לפיה חיא נכנסה לנעליה של מעריב בכל הנוגע למספר מגציניס

ולאור החלטת הוועדה שניתנה בעניין מעריב (ערר 2007-03-131; 2007-07-069) יש לסווגה כתעשייה, מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי לאור העובדות שנדונו באותו עניין מצאה הוועדה כי המהות העיקרית וליבת העסק הן תעשייה. לא כך בענייננו כפי שפרטנו לעיל.

3. אשר על כן החלטנו לדחות את הערר.

4. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

5. ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.10.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דיף, תשס"א-2000, לרשות הצדדים קלימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

לףייר: עוזדאמר לול חבר: דייר/יו רייך, רו"ח חברה :ער יקדם

שם הקלדנית: ענת לול