החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 15 עד 21 לפברואר 2016

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011649

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | זהבה הר זהב ז"ל

‎ -‏ נגד-

‏מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

‏החלטה בערר

‏הערר

‏1. הערר שלפנינו עוסק בחיוב ארנונה בגין חדרון כביסה אטום שעומד על גגו של בית דירות ישן שנבנה בשנת 1923 בשדרות וושינגטון 24 [להלן 'החדר'].

‏2 בין הצדדים אין מחלוקת על כך שהחדר אטום מזה עשרות שנים, וממילא הוא ריק ולא נעשה בו כל שימוש.

‏3 החדר, שאין בו כל תשתית למגורים, נהנה עד ששנת 2014 [כולל] מפטור שניתן לו על ידי המשיב לפי סע' 330 לפקודת העיריות.

‏4. לאחר התיקון שנעשה בסע' 330, מבקש המשיב לחייב את החדר, במשך 5 שנים, החל מיום 5 בארנונה לפי הסיווג של 'מגורים'.

‏5 על חיוב זה הוגשה השגה [שנדחתה] והערר שלפנינו.

‏טענת הצדדים

‏6. העוררת טוענת כי דבר לא השתנה בשנת 2015, החדר היה ונותר ריק וחתום, וכי לא נעשה בו כל שימוש.

‏7. בכתב תשובה טוען המשיב, כי אין לאל ידו להמשיך ולתת את הפטור לאחר התיקון משנת

2. כי, הפטור ‏ הנצחי' שטמון בסע' 330 הוגבל לשנתיים מיום 1.1.13, ולאחר מכן עליו

לחייב את החדר בארנונה למשך 5 שנים, שלאחריהן, אם עדיין המצב לא ישתנה, אפשר שהפטור יושב.

‏8 ביום 7.7.15 נערך בוועדה דיון בערר בהשתתפות גב' ויניצקי. הצדדים הציגו את טענותיהם בקצרה. בדיון נאמר, בתשובה לוועדה, כי "ספק אם חדר הכביסה הנדון נופל בגדר [סע'] 330

ואם צריך היה ליפול בגדרו בעבר. מדובר בחדר כביסה שאינו מיועד למגורים ואינו משמש למגורים והוא אף סגור".

9. דבריה בכתב ובע"פ של גב' ויניקי הפכו להיות גם לסיכומים מטעמה.

0. המשיב הגיש סיכומים ביום 6.10.15. גב' ויניצקי לא מצאה לנכון להגיש להם סיכומי תשובה.

דיון והמרעה

1. הוועדה הביעה לא פעם את ספקותיה אם ראוי להחיל את הפטור שבסעיף 330 לפקודת

העיריות על מצבים שהוא לא נועד להם.

2 בסעיף נקבע, כי היה ו-

"נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי-

אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי-ארנונה נוספים .%.

3. במקרה דנן מדובר בחדר כביסה על גג של בית, חדר שלא נהרס ולא ניזוק, ואף אם לא יושבים

בו והוא אף אטום, ספק אם נכון היה להחיל עליו את הפטור. לדעתנו השאלה ראויה עדיין להתברר, למרות שהפטור אינו ניתן לו עוד מאז 1.1.15, וזאת בשל כך שהתיקון שנעשה, ושעל-פיו קבע המשיב את סיווג הארנונה, הוא התיקון של הפטור.

4. בטרם נמשיך בדיון ולמען שלימות ההחלטה נפרט את התיקון שנעשה בסע' 330 להלן, בהמשך

לקטע שציטטנו לעיל:

(1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארגונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (לחלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יחיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק המדיגה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה - תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה גוספים;

(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונם לפני מסירת ההודעה.

5. לדעתנו, אכן ראוי היה לפטור את העוררת מתשלום ארנונה בגין הנכס. עם זאת, לדעתנו הפטור

הנכון מצוי בסע' 1.3.1 ז' לצו הארנונה, ולא סע' 330.

* 16. החדר המדובר הינו חדר כביסה שנועד לשרת את המחזיקים ביחידות הדיור שבבניין ואשר, מטעמים שהזמן גרמם, אינו פתוח ומנוצל ככזה, אלא סגור, אטום וריק. עובדה זו אינה משנה את מהותו של החדר, ומכך גם את הסיווג הנכון שלו.

7. חדר כביסה, פתוח או אטום, בדומה לחדר מדרגות, חדר אשפה וחדר אופניים, הוא "שטח

משותף בבניין שרובו משמש למגורים", אשר על-פי סע' 1.1.1 ז' הנ"ל "לא יחוייב" בארנונה.

8 סיווג זה, לדעת הוועדה, בכל מקרה, קרוב יותר ל'חדר' דנן מאשר לנכס שנהרס או שניזק, וכ [

ראוי היה לסווג אותו לאורך השנים.

לסיכום, אנו מקבלים את הערר, מסווגים את החדר כ"שטח משותף בבניין שרובו משמש למגורים", לפי

סע' 1.1.1ז', ופוטרים את העוררת מתשלום ארנונה בגינו. אין צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 15.2.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייג -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

רו'ח אלרון יצחק

הוד : עו"ד ריחאן סעיד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140011518 שליד עיריית תל אביב-יפו 1139

בפני חברי ועדת ערר:

*וייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העורר: ביזאן טיזאבי

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

עניינו של ערר ּה הינו בסוגיית זכאותו של העורר להמשיך ולקבל את הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות ואם המניעה מביצוע חיבור חשמל בנכס נובע ממחדלי המשיב.

העררים אוחדו לבקשת הצדדים ביום 31.3.2015

יודגש כי המחלוקת בערר לפנינו צומצמה לשטח של 300 מ"ר בלבד, מתוך כלל שטח הנכס הרשום אצל המשיב כנכס מספר 2000225799 ברחוב המסגר 68 בתל-אביב, בסיווג 'יתעשיה ומלאכהי להלן: הנכסיי.

על אתר מצאנו לקבוע כי נספח די לתצהיר העורר, הסכם פשרה מיום 6.11.2013 אינו חתום על ידי המשיב ולא נוכל לייחס באמור בו כל משמעות ראליתית או משפטית. תהיית בייכ העורר בסיכומיו בסעיף 4 שהצגת הטכם הפשרה חתום כלל אינה רלוונטית, אינה מקובלת עלינו.

מעבר לנדרש נציין שלו חיה מוגש בפנינו הסכם פשרה חתום, קרוב לוודאי שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים בערר וח.

יוער כי אם בכל ואת, מצוי הסכם פשרה חתום ע"י המשיב, אצל מי מהצדדים, אין כל מניעה לפנות להשגת סעד רלוונטי בערכאות אחרות.

אין חולק כי לשטח המחלוקת הוענק פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, עד ליום 30.6.2014 ונדחתה בקשת העורר להמשיך וליתן את הפטור עד ליום 31.12.2014.

העורר בטיעון בפנינו טוען כי אין חיבור לחשמל ולמיס בשטת שבמתלוקת והמניעה נובעת רק בגלל התנהגות עיריית תל-אביב שהיא בעלת הנכס [לעורר זכות חכירה], וכן כי רשות התכנון והבניה בעיריית תל-אביב, סירבה להעניק היתר לשינויים שנתבקשו ואף הוציאה צווים מנהליים נגד העורר שאושרו לביצוע החל מיום 1.11.2014 בבית המשפט לעניינים מקומיים. [ולאחר מכן הוארך המועד לביצוע - נספתים ת' ו- טי לתצהיר העורר.]

דיון ומסקנות

ראשית *אמר כי העורר משלטם את חיובי הארנונה ביתרת שטחי הנכסים הרשומים על שמו אצל המשיב ואינו משלם את החוב לשטח מתוך שטח הנכס כולו ( השטח של 300 מ"ר בלבד-נשוא

הערר), שכן לטענתו אינו ראוי לשימוש בגלל מחדלי העיריה וסירובה לאפשר חיבור שטח זה לרשת החשמל, למרות שייתרת השטח מחוברת לחשמל למים ולביוב.

לאחר שסקרנו את ראיות הצדדים והעדויות בפנינו וקראנו את הסיכומים, מסקנתנו כי יש לדחות את הערר.

המתלוקת בין העורר לבין רשות התכנון בעיריית תל-אביב, לרבות השאלה אם עיריית תל-אביב מעכבת את חידוש חוזה התכירה עם העורר, ומטרבת לחתום לחברת חשמל על הסכמתה לתיבור אותו שטח שבמחלוקת כאן, אינה בסמכות הוועדה לדון בת.

יוער לעניין וה שגם הארכות שניתנו לעורר בבית המשפט לעניינים מקומיים לדתות את ביצוע הצווים עד ליום 1.5.2015 כפי שמעיד נספת ח 1' לתצחיר העורר, אינו שיקול רלוונטי המאפשר למשיב להאריך את הפטור למועד עד שירווח לעורר או תושג הסכמה תכנונית להמיר את הנכס לדירות מגורים.

יודגש גם שבדיון שמיעת העורר בפנינו מיום 3.9.2015 נאמר על ידו לשאלת הועדה כך: 'יהשטחים אשר לא קיבלו אישור לתיבור לתשמל הינם שטתים ספציפיים אשר נבנו בחריגה אשר טרם אושרה ע"י הוועדה לתכנון ובניה אחרי שהיה שם מועדון סקוושיי.

אין בעדותו כל התייחסות שהיה עליו לבצע את צווי ההריסה עד ליום 1.5.2015 ולא ידוע לנו אם העורר קיבל אורכות נוספות או שהחל לבצע את ההריסה והתאמת הנכס לסיווג שניתן לו, ולא למגורים.

העורר עצמו מודה כי צו הריסה כשלעצמו אינו מעניק פטור מארנונה, אבל היעדר חיבור לחשמל ומים, אשר לטענתו נובע ממניעה אוביקטיבית שמציבה העירה מונע את האפשרות לעשות שימוש בנכס ולהינות ממנו.

טענה זו אינה מקובלת עלינו שכן לו היה מבצע העורר את הצווים המנהליים כבר במועד נתינתם שכן נבנו ללא היתר, קרוב לוודאי שחיה מסוגל לתבר שטח זה לתשמל ולמים. (יוער כי ביוב קיים בנכס).

לא מצאנו ליתן יפרסי לעורר שבנה את מה שבנה ללא היתר ולומר כי המניעות לחיבור חשמל היא מטעט העלרייה. הראיה שקודם לכן היה בנכס מועדון סקווש.

.10

.12

.15

כך אין אנו מקבלים את טענת העורר שהימנעות העיריה לאשר לו 'מגוריסי וסירובה שלא לאשר לחברת החשמל לחבר את החלק בנכס שבערר לפנינו, נובע ממניעים פסולים. בכל מקרה אם סובר העורר כי הימנעות מחיבור חלק וה בנכס, נובע ממחדל שבאחריות מוסדות התכנון, יכול הוא לפנות לערכאות מוסמכות לשם קבלת מענה.

יוער כי ערר שהגיש בייכ העורר בפני ועדת הערר מחוו מרכז ביום 26.6.2014, שצורפה כנספת י לערר בפנינו- אין אנו יודעים תוצאותיו. בכל מקרה הוכת בפנינו כי הצווים להריסה נכנסו לתוקף כאמור ביום 1.5.2015

בהמשך לחקירתו החוזרת ע"י בייכ המשיב ענה העורר כך: 'יהנכס נשוא המחלוקת מחובר לביוב אך בהעדר מים לא ניתן להשתמש בו. השטח שלגביו אין חולק שאין צו הריסה אנחנו משלמים ארנונה ואיננו במחלוקת והוא כן מתובר לחשמליי.

לא התרשמנו כי השטח שבמחלוקת הוא ברמת חידלון כה גבוהה שיש בה כדי להמשיך ולהעניק את הפטור לעורר כמבוקש על ידו.

ההיפך, לא מצאנו בטיעון של בייכ העורר כי מצבו הפיזי של הנכס מונע שימוש כלשהו. העורר עצמו ענה בתקירתו כי בנכס יש רצפה ותקרה תקינים, הקירות תקינים, ומעיד בנוסף כי: ייבנכס היו כלים סניטריים ומפאת העדר תשמל ומים הם פורקו על ידנו. אני לא ווכר מח המועד בו פרקנו את האטלות והמקלתוניטיי.

מסקנתנו כי העורר לא הצליח להרים את הנטל בפנינו ולשכנע אותנו כי השטת נשוא הערר במצב כה ירוד שלא ניתן לעשות בו שום שימוש. רצונו של העורר להשתמש בנכס ולהכשירו למגורים, אינה מאפשרת להמתין עד שירווח לו ועד אז לפטור אותו מלשלס ארנונה.

מצאנו להעיר כי הסתמכות העורר על נספח *' לתצהירו, דו"ח הליקויים מטעם חברת חשמל הנושא תאריך 16.2.2014 נכתב בתקופה בה המשיב נענה בחיוב ופטר את הנכס עד סוף יוני 2014 ככול שרצה העורר לפעול על פי ההערה שנרשמה בדוייח וה לפיה : 'יאין לתאם מועד בדיקה ללא אישור עירייה לאספקת חשמל לדירותיי, מוכיח לנו שלו חיה העורר פועל בשקידה ראויה ומסיר את המגבלה התכנונית, לא הייתה כל מניעה לחבר יתרת הנכס לחשמל ומים.

הסתמכות העורר על פסק הדין בפרשת בוטאניק [עמיין 52341-11-13 ] אינה מתאימה לדעתנו לשטח הנכס שבערר גּה. שם הוכת כי כל קומת הנכס נעדרת חיבורי חשמל וכפי שצוין בחווייד

שהוגשה שס נרשם כי: '' תשתיות חשמל: בנכס עצמו אין חשמל, לא קיימים לוחות מיתוג ובקדה, אין מפסקי

זרם ובתי תקע, לא קיימים גופי תאורה ותאורת חירום ואביזריהם כמו גם הארקה והגנות אחרות. לצורך איכלוסי

הנכס נדרשות עבודות התקנת מערכת חשמל כוללת בנכס....עבודות אלומיניום/מסגרות חוץ: חלקים ניכרים של ההלונות לא קיימים, מצבם של חלונות אחרים מחייב פירוק והתקנת משקופי אלומיניום וחלונות חדשים'י.

בפנינו לא מצאנו כי מצב שטח חלק הנכס (300 מ"ר] מתוך כל הקומה הוא במצב כפי שתואר בפרשת בוטאניק. כאן העורר עצמו מודה שבנכס רצפה ותקרה תקינים, הקירות תקינים. ולדברי העורר: ייהנכס נשוא המחלוקת מהובר לביוב אך בהעדר מים לא ניתן להשתמש בו".

לא מצאנו כל אסמכתא מטעם העורר מה הסיבה להעדר מים. הרי הנכט כולו או מרביתו מחובר למערכת הביוב והמים,

שוכנענו כי קביעת המשיב לפיה יתרת שטח הנכס נמצאה פעילה וראויה פונקציונאלית לשימוש, לא נסתרה ע"י העורר.

*וער כי מוצג ע/1 מיום 2.8.2014 אותו הסכמנו לקבל בדיון מיום 3.9.2015 אינו מסייע לעורר לצידוק עמדתו שכן כבר במועד 8/2014 ידע על ההחלטה שניתנה בבית המשפט לעניינים מקומיים בתאריך 29.6.2014 לאישור צווי ההריסה ורק הביצוע נדחה בפועל למועד אחר. [ראה נספת חי לתצהירו.]

ונוסיף. מוצג ע/2 תרשים קומה 1 בנכס שצורף גס לתצהיר מטעם המשיב, בקורת בנכס מיום 64 מאשר כי השטח שנצבע בירוק בקומה, מהווה נכס פעיל ונרשם מפי העורר שאין צורך לבדוק אותו ; ואילו השטח שאפשרנו לעורר לסמנו בעט בצבע אדום- מהווה את השטת שלשיטתו ניתן צו הריסה, תוך שהעורר מאשר כי הנכס נשוא המחלוקת מחובר לביוב אך בהעדר מים לא ניתן להשתמש בו.

לדעתנו העורר לא הוכית מדוע לא תובר למים, למרות שלשיטתנו אין חיבור מים בגלל חריגות הבניה ולא שאין תשתיות מים ליתרת השטח- לרבות השטח שנצבע בירוק.

נפנה בקצרה לפסיקה.

הסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע בזו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו...'*

נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 הינו *מבחן פיסי אוביקטיבי בעיני האדט הסביריי ויש לקבוע אס הנזק הוא נוק משמעותי. [ראה: בריימ 6 חרברת המגרש המוצלת בע"מ ני עיריית תל אביב יפו. (פסק הדין מיום 30/12/09 להלן:

יהמגרש המוצלחי); עמיינ 6461-05-11 נצבייא אחזקות 1995 בע"מ ני עיריית טירת הכרמל ואתי

מיום 22/7/2012, עמיינ 41713-11-11 גור אייל נכסים והשקעות בע"מ גי מנהל הארנונה, עיריית ירושלים מיום 19 פברואר 2012.

במגרש המוצלח נקבע, בין היתר, כך: 'יתכן בניין שאינו ראוי לשימוש לצרכי מגורים אך ניתן להשתמש בו בהתתשב בדיני התכנון ותבניה, למשל, לצרכי משרדים, מלאכה, תעשייה או כל טיווג אחר שהוא כדין לגבי הבניין. על כן, כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין בריך להיות יניזק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

בעתיימ 29631-10-13 שמחה פך> ני. עיריית נשר, מיום 22.5.014, נקבע בין חיתר: ייבמקרה כאן -

מהסקירה העובדתית עולה כי למבנה עצמו יש חיבור לתשתיות של חשמל מים וטלפון, שכן המניעה לאי מתן טופס 4 היא הבניה החריגה במבנה. בפועל גם פועלות במקום חנויות מושכרות או חנות העותרת, שיש בהם חיבור למים ותשמליי, בענייננו טוען העורר אותה טענה כי בגלל ניסיונו להסב השטת למגורים נמנע החיבור לחשמל ולמים. כך גם לא הוכת בפנינו שמניעת התיבור לחלק מהנכס לתשמל ולמים היא מהסיבה שאין כלל תשתיות נדרשות בנכסי העורר.

כפי שנקבע בפרשת פרא, עליה נסמך בייכ המשיב בסיכומיו בסעיפים 17 - 22 , ואנו מאמצים

עמדתו בנדון: יאין המדובר בבעיה קיימת של תשתית החיבור של מים וחשמל למבנה, אלא חיבור

הקצה בתוך החנות עצמה, שהוא חיבור טכני פשוט ומתאפשר בפעולה פשוטה שיוזמים בעלי הנכסיי.

העובדה שם דומה לעניין בפנינו. הימנעות מתיבור לשטת נשוא הערר בפועל נעשתה ע"י העורר שכן חיה מעוניין להמתין לאישור תכניתו להסב הנכס למגורים וביטול צווי ההריסה. משלא נענה, יכול היה בקלות רבה לחבר את השטת כאן למים ולחשמל מעצם היות הנכס כולו מחובר לתשתיות.

לאור מכלול הראיות שהוצגו בפנינו לא מצאנו פסול בהתלטת המשיב, והתלטתו תיוותר בעינה.

בכל מקרה אס העורר סבור עדיין כי נגרם לא עוול מפאת מעשה ומחדל מטעם עיריית תל-אביב, ואין אנו סבורים כך, יוכל העורר לנקוט בהליכים מתאימים בבתי המשפט המוטמכים.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.

בנסיבות העניין אין אנו מחייבים בהוצאות את העורר.

ניתן היום, 6) בפברואר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינחלייס ווּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר; ערי זודה מאור חברה: קדם חבר: עו"ד ורויית אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

, ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| ז באדר-א תשעו

מספר ערר: | 10:35 / 140012440

מספר ועדה: | 11315

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: א. פוליטי נכסים ופיתוח בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע להבנה ביניהם.

הערר מתקבל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ארליך/ש)ָ/מ/ת חברה: עו"ד קדם שירלי חבר: עו"ד ורו"ח,לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ז באדר-א תשעו

מספר ערר: | 08:13 / 140009264

מספר ועדה: | 11315

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: אשקר יוסף

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע להבנה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.02.2016.

דין בוועדת

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(16/ ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. ן

יו"ר: שור שלומית חברה: עו"ד.קול 4 שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית עררים 140011476, *********

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העוררת: ריאלטי פאונד השקעות שותפות מוגבלת

-גג 1-

תמשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינסם של עררים מאוחדים אלת הינט הנכסים המצולים ברת'י דרך ההגנה 131 בתל אביב הידועים כנכט מס' 2000207655 ח-ן לקות 4 ונכט מסי 2000207675 ת-ן לקות 10697490.

תמצית טיעוני העוררת

התמונות אשר צורפו לתצהיר העוררת, כמו כן התמונות אשר צורפו לתצהיר המשליב מעידות על כי מדובר בנכסים שאינם ראויים לשימוש.

מחסן האסבסט, כפי שהעיד מר דן מנהם, אשר עדותו לא נסתרה, חינו מבנה פרוצ העומד כשלד בחצר חמבנה, קירותיו שבורים, רצפתו הרוטה, וחוא אינו מחובר לתשתלת (חשמל ביוב מים). המדובר בליקוייםס ממשיים, אשר מונעים שימוש בנכס.

מנחרת הכבלים, כפי שהעיד מר דן מנתם, אשר עדותו לא נסתרה, הינה נכס ששימש בעבר את בוק כמנהרת כבלים, אשר יצאה מתתוס חמבנה, וקישרה בין המבנים השונים של תברת בוק ברחבי העיר, המנהרה נבנתה מראש להתאים למעבר של כבלים ולא למעבר של בני אדם (ואכן, כפי שהעיד מר דן מנחם, בחלק ממנהרת הכבלים מעבר בני אדם אפשרי רק בהליכה כפופת), כך שאין כל כניסת אויר לתוך המנהרה, *תרה מכך בכל צד של המנהרה קלים בור מים שאליו מתנקציס המים מהמבנה ומפונים משם בעזרת משאבה.

זאת ועוד, המנהרה עצמה נמצאת במצב שלד, רצפתה מוגבהת באמצעות פלטות עץ בגובה של כמטר, כך שיש כעשרים סנטימטרים של רצפה פתוחה בין הפלטות, והיא אינה מחוברת כלל לתשתיות.

כפי שהעיד מר דן מנתם, העוררת בדקה את האפשרות להשמלש את הנכס לאתסנה אך בעקבות מגבלות פונקציונאליות ונגישות למנהרה, ובשל בעיית בורות המים המתוארת לעיל, לא ניתן לעשות שימוש וח.

גם אל דו"ח הביקורת אשר בוצעה על ידי מר פז וברמן מטעם המשיב, ביום 1.7.14 וביום 4, וגם אל דוי/ח הביקורת אשר בוצעה על ידי מר מאור שמאל ביום 14.9.14, צורפו תמונות, אשר מעידות כל מדובר בנכסים שאינם ראויים לשימוש.

בעניין זה יצוין כי חלק מהתמונות אשר צורפו לדוייח הביקורת של מר 19 וברמן, מתליהסות לשטחים המצויים באצור אחר של המבנה (קומה בי למשל), ורק חלק מהתמונות, אשר זוהו על ידי מר דן מנחם בדיון מלוס 9.7.2015, מת*חטות לנכסים מושא העררים.

יודגש כי גם המצחיר מטעם המשיב מציין על גבי התשריט (עמוד 2 לתשריט) ביחס למבנה

האסבסט כדלקמן: ''ללא השמל ומים קירות הלצוניים עשויים מאטבסט שבורים"י.

מדובר בהודאח מפורשות של המשיב כי מבנה האסבסט אינו ראוי לשימוש, ודי בכך כדי לקבל את הערר בענלין ה.

ברי, כל בנסיבות דנן, יש להעניק פטור מארנונה לנכסים התל מחודש וני 2034, היות והנכטים הם נכסים שאינם ראויים לשימוש, וכן לאור העובדה שהעוררת לא עשתה בהם כל שימוש.

גש

תמצית טיעוני המשיב

על פי בריימ 10313/07 הדרך לבתון אס מצבו של הנכס הינו בלתי ראוי לשימוש, חינה בתינת מצבו הנוכחי של הנכס באמצעות מבחן פיסיי אובייקטיבי. יש לבחון אם מבתינה אובייקטיבית, על פי השיטה של יילכשאראנו אכירנויי, ניתן לומר כי הבניין ינוק במידה שאי אפשר לשבת בויי. בית המשפט חוסיף וקבע כי גס אם לא נלך לשיטת ייכשאראנו אכירנויי עדיין 'יניתן יחיה לתכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישריי.

את דבריו אלה של בית המשפט העלליון, ראול לקרוא גס לנוכח הלכות מתליבות שנקבעו בבית המשפט העליון, אשר לפיהן, פטורים בענייני ארנונה יש לפרש בצמצום, ולהקפיד על הענקתם רק במקרים בהם הנלשום עומד באופן דווקני בתנאי הפטור, וכאשר ברור לחלוטין מחוראת הדין כי היא נועדה לחול עליו (עעיים 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבות באשדוד נ' מדינת ישראל -- משרד הפנים, תק-על 2007 (4), 4605, 4618 (2007), בגייצ 6741/99 יקותיאלי ואח' נ' שר הפנים, פייד נה(3) 673, עתיימ 1055/06 ידידי טורו בישראל נ' משרד הפנים - הממונה על מחוז ירושלים (גב' רות *וסף), תק-מח 2(2007), 1451 ובגייצ 4725/07 מרכז משען בע'/מ נ' שר הפנים ואח' תק-על 3(2008), 2126),

ההלכה לעניין פירוש פטורים בצמצום, נובעת מהרציונל כי הענקת פטור ממס לגוף כלשחו, משמעה הכבדת נטל המיסים על כלל התושבים, ועל כן יש לשקול היטב ולבחון היטב בכל מקרה ומקרה אט המבקש אכן וכאי לכך.

מהראלות שהוצגו בפני הועדה, ביניהן התמונות שצורפו לדוייח הביקורת מטעם המשיב, ומחקירת העדים עולה, כי מצבם הפיטי של הנכסים הינו טוב והם אינם בלת? ראויים לשימוש.

מבנה האסבסט הוא נכס תקין, אשר העובדה כי חלקו בנוי מקירות אטבסט אינו יכול להוות עילה למתן פטור נכס לא ראוי לשימוש, שכן קיימים נכסים רבים הבנויים מאסבסט ועושים בהם שימוש, כפי שאף עושים שימוש בנכס המשמש את ועדת הערר הנכבדה, בו התקרה עשוית אסבסט.

העובדה כי נתקו את המים והחשמל מהנכס אינה גורמת לכך שהנכס אינו ראול לשימוש, ומהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת מיום 9.9.14 עולח כי מדובר בנכס תקין לחלוטין.

מצבן הפיסי של מנהרות הכבליס אינו כוּה שלא ניתן לעשות בהן שימוש, שכן עד ליום מכירת הנכס, הן שימשו כמרכזיית בוק ובהן עברו כבלי הטלפון. העובדה שהוציאו את הכבליס מהנכס לא הופכת את הנכס מראוי לשימוש ללא ראוי לשימוש. מדובר בנכס תקין עס קירות ותקרה תקינים, אשר ברצפתו עברו כבלים של בוק ולכן מעליהס בנו משטתי עץ. השאלה אשר עליה להתברר במסגרת הערר היא האם הנכס עומד או לא עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העלריות והפסיקה הרלוונטית, ולא האם ניתן להשכיך את הנכס אן לא.

העובדה שהלום הנכס אלנו משמש בפועל למרכציית בוק איגו הופך את הנכס ללא ראוי לשימוש ועובדה ששאר חנכס אשר יש ממנו גישה לנכט בי, חושמש וחוא פעיל.

ציון והכרעה

לאחר שבחנו את טיעונל הצדדים, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להתקבל.

סעיף 0 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: 'יפקודת העלריות'י) קובע כדלקמן:

''נהרסי בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, *מסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על בך בכתב, ולחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או נשוק -

(3) | עם מסירת ההודעה לא יהיה הליב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) | הלפה תקופת הפטור הראשונה *ה*ה הייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסיכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההסדרים במשק המזדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני/נ-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשת בבניין (בסעיף זה - תקופת התשלום);

(3) הלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הולעה בכתב על כך ולא יהיה הזיב בשיעורי ארנונת נוספים;

(4) התקופות באמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מחבותו של מחציק בשיעורי הארנונה שהגלע זמן לפירעונם לפני מסירת ההודעה."

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגיץן נכס

שאינו ראול לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנזק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעיריית.

על פי ההלכה שנקבעה בבריימ 1511/06, 7261/07, 10313/07 חברת המגרש המוצלה בע'/מ, עזבוו המנוח רפאל אלואשוילי %'/ל ואשר נוף נ' עיריית תל אביב ועיריית חיפה (טרם פורטם), (להלן: '*הלכת המגרש המוצלח'י), יש לבחון את הנכס על פי מבתן פיי אובייקטיבי, וזאת

בעיני האדם הסביר: =

''הגענו לבלל מסקנה בי לצורך סיעיף 330 ולענליץ התנאי שבניין ''ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו די בבך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שתבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרוליות השונות העומדות בפנלו. ..........- המבהן הראוי להכרעה בשאלה מחו בניין ש'/ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיבנס בגדרי הפטור שלפי טעיף 550 הבנייך צריך לה*ות 'ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו'' לבל סיווג חוקי שהוא לגבי תבנלין.

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית מלתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אכן **תכנו מקרים יאפורים'י וגם אם לא נלך לשיטת '"לבשאראנו אכלרנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השבל חישר/,

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי ''אין לומר בי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי בי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי"י, וכי די בבך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים התוקיים בו, על מנת לקבוע כל הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה ני סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);

עתיימו (תייא) 279/07 אי.ב. גילרן בע''מ גי עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

בכל הנוגע למבנה האסבסט, הרי עדותו של מר מנחם, שהיתה אמינה עלינו, ותמונות המבנה שהוצגו בפנינו, מעלים, כי המבנה פרו\, קירותיו שבורים, רצפתו חרוסה והמבנה אינו מתובר לתשתיות.

תמיכה לעדותו של מר מנתם ניתן למצוא גס בתשריט שצורף לתצהירו של מר מאור שמאי מטעם המשיב, שס ציין מר שמאי, ביחס למבנה האסבסט כדלקמן: ייללא חשמל ומים קירות חיצוניים עשויים מאסבסט שבורים".

מקובלת עלינו טענת המשיב, כי העובדה שהנכס אינו מחובר למים ולחשמל אין בה כשלעצמת כדי להביא לכך שהנכס אינו ראוי לשימוש, דא עקא שמהעובדות שהובאו בפנינו כמפורט לעיל, לפיהן המבנה פרוצ, קירותיו שבורים, ורצפתו הרוסה, השתכנענו כי מדובר בנכס שמווק במידה שא? אפשר לשבת בו, וכי בפועל אין יושבים בו, ולפיכך בגין מבנה האסבסט יש ליתן לעוררת פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, וזאת החל מחודש יוני 2014 כמבוקש על ידי העוררת.

בכל הנוגע למנהרת הכבלים, מקובלת עלינו עדותו של מר מנחם, שלא נסתרה, כי מדובר בנכט ששימש בעבר את בוק כמנהרת כבלים, אשר יצאה מתתום המבנה וקישרה בין המבנים השונים של חברת בוק ברתבי העיר, ואשר נבנתה להתאים למעבר של כבלים ולא למעבר של בני אדם. כן מקובלת עלינו עדותו של מר מנחם, כי המנהרה נמצאת במצב שלד, כי רצפתת מוגבהת באמצעות פלטות עצ, כי בתלק ממנחרת הכבליס מעבר בני אדם אפשרי רק בהליכה כפופה, כי אין כניסת אויר לתוך המנהרת, כל המנהרה אינה מחוברת לתשתיות, וכי בכל צד של המנהרה לייס בור מים שאליו מתנקזים המים מחמבנה ומפוניס משם בעורת משאבה.

כן אנו מקבלים את עדותו של מר מנחם, שלא נסתרה, כי העוררת בדקה את האפשרות להשמיש את הנכס לאתסנה אך בעקבות מגבלות פונקציונאליות ונגישות למנהרה ובשל בעיית בורות חמים המתוארת לעיל, הנכס איגו מתאים לשימוש האמור.

הגם שעדותו של מר מנחם מקובלת עלינו, הרי איננו יכולים לקבל את הטענה כי עסקינן בנכס שנהרס או שנלווק במידה שאי אפשר לשבת בו, ולו בשים לב לכך שעד ליוט מכירת הנכט נעשה בו שימוש כמרכוייה של בוק ולמעבר של כבלי טלפון, ולכן איץ לפטור את מנהרות הכבלים מארנונה מכח סעיף 330 הנייל.

עם ואת סבורים אנו כי איץ זה נכון ואין זה צודק לחשית על מנהרות הכבלים ארנונה, אך לא מהטעם שפורט ונטען על ידי העוררת.

לאחר שבהנו את העובדות שפורטו בפנינו, אשר אין עליהן כל מחלוקת הגענו לכלל דעה, כי הגם שטיעון וה לא הועלה על ידי מי מהצדדים, הרי למען הצדק, אי אפשר להימנע מלהידרש לשאלה האם מנהרת הכבלים היא בכלל בבחינת ייבניןיי לצורך חיובה בארנונה, ולאתר שבתנו סוגיה זו, חגענו לכלל דעה, כי אין לראות במנהרת הכבליס ייבניןיי לצורך חיובו בארנונה.

חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגת :עדי התקציב), התשנייג 1992-, והתקנות

שהותקנו על פיו קובע כדלקמן:

כל מבנה, המצוי בתחום שיפוטה של רשות מקומית, הוא נשוא להלוב בארנונה על ידה.

אין לייחס משמעות שונה למילה ''מבנה'', ודומה, כי המחוקק בהר לה*מנע מלהגדיר את המונח ''בבייןי על ידי שימוש באותה מילה. שילוב הגדרת המונח ''בניין'' יחד עם הגדרת המונח /נכסים'' מעלה, כי החיוב בארנונה הוא על בניינים בין אם הם ציבוריים ובין אם הם פרטלים, בין אם הס פנויים ובין אם הם תפוסים"י

סעיף 7 לתוק ההסדרים מפנה להגדרת ''בנייןיי בסעיף 269 לפקודת העיריות, וסעיף 8 לתוק ההסדרים מתיר למועצת הרשות המקומית להטיל ארנונה כללית על בניין בתחום שיפוט הרשות המקומית.

בנייון הוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות כדלקמן:

יכל מבנה שבתחום העלרילה, או הלק ממנו, לרבות שטה הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא *ותר מהשטח שקבעה לבך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקוי

הפסיקת ניסתה לא פעם להתמודד עס א*-הבחירות הטמונה בהגדרת המונת ייבניןיי, תוך שהיא קובעת לענלינים שונים הגדרות שונות, וזאת בשים לב לנסיבות תשונות מעניין לעניין.

דומח כל הקו המנחה הוא הקו שהותווה כבר בעייפ 223/66 בנימין תיק נ' ה*ועמייש, פייד כן 2)

8. שם נקבע, כי על מנת לקבוע אם ניתן לראות בדבר מסוים ימבנהיי אר יבנייי, יש

להסתמך על השכל הישר ועל ההלגלון הפשוט של חלי המציאות.

בעעיימ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל ללשראל בע'ימ (פורסם בנבו), סקר בית המשפט העליון סקר את הפסיקה השונה, לעיתים סותרת, שניתנה בנושא ות.

מפאת חשיבותס נצטט את הדברים, גס אס באריכות מה (ההדגשות אינן במקור):

/1 ... סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר '/בנין'' כ''כל מבנה שבתחום העזריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה בחצר או בגינה או

לכל צורך אחר של אותו מבנה...". הפסיקה ניסתה לא פעם להתמודל עם אי-

הבהירות הטמונת בהגדרה זו. בבגייץ 162/69 פד חברת הנפט בע'/מ נ' עיריית הרצליה, פ''ד בג(2) 444, 6 (1969) (להלן: עניין פז) עמד השופט א' ולתקון;

בדעת רום, על שגי מאפיימם אשר עשויים באופן טיפוסי לתאר '/בנין'/: האחד ב מתקו שאדם עשוי להיכנס ולהימצא בו, אם למגורים ואם לשימוש אחר: והשני -- שהמתקן אזנו אך '/אביזר'' למתקנים אחרים, שבשלעצמם לא מהווים "בנלן"".

דעת המיעוט (מפי השופט *' זוסמן) סברה, לעומת זאת, בי אין מקום למבחן פונקציונאלי הבוחן את השאלתה אם עשוי אדם לה*בנט למבנה, אם לאו. לדידה, יש מקום לבחון, תהת זאת, את אפשרות החנאה שהמחזיק יבול להפיק מן המבנה (שם, בעמ' 448).

המאפיינים שלעיל, הן אלה שהוצעו בדעת הרוב הן זה שהוצע בדעת המיעוט, לא נשתרשו באופן מלא בפסיקה. לעיתים משמשים הס את בתי המשפט (ראו למשל: ע'יש (מחוזי חיי) 127/95 תשתיות נפט ואנרגיה בע''מ נ' מועצה מקומית קרית טבעון, פס' %' ([פורסם בנבו), 17.9.1995) (להלן: עייש 127/95 בענייך תשץן); ה''מ (מחוטי ת/א) 2661/95 מועצה אטורית דרום השרון נ' מקורות חברת המים בע'מ, פס' 14-10 (לא פורסם, 9.4.1997) (להלן: עניין דרום השרוג עת''מ (מנהליים חיי) 1109/03 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה מקומית קלית טבעון, פס' 29-27 ([פורסם בנבו), 6) (להלן: עת''/מ 1109/03 בעניין תשץץ); עייש (מחוזי ת'א) 682/87 טית בית בע''מ נ' מנהל הארנונה, עיריית פתח תקווה, פס' 4(ב) ([פורסם בנבו], 21.2.1988) (להלן: ענייןך טית בית)); לעיתים משמשים את בתי המשפט מאפיינים אחריט, בגון: היכולת להפיק תועלת כלכלית מן המבנה (ראו: עת''מ (מנהליים נצ') 124/02 חברת החשמל לישראל בע'ימ ני המעוצה האזורית מבואות חרמון, פד''מ התשטייב 7, 4 [פורסם בנבו] (2002) (להלן: עניין מבואות הרמון); עת'/מ (מנהליים נצ') 174/02 חברת החשמל לישראל בע'/מ ני מועצה אזורית גולן, פס' 14 ([פורסם בגבו], 29.6.2003) (להלן: עניין מועצה אזורית גולן); עת'ימ 1109/03 בעניין תשץ, פס' 7. ראו גם: רוסטובי\ -- ברך ראשון, בעמ' 322. למעשה, נראה בי מאפיין זה אלנו אלא נגזרת של מבחן ההנאה שהוצע על-ידי דעת המיעוט בעניין פף).

מכל מקום, עוד בעניין פז עמד בית המשפט העליון על תקושי שבמציאת הגדרת אחת ממצה ל'/בנין'י, אשר תיתן מענה לכל המצבים שעלולים להתעורר. על בו קבע בית המשפט כי המבהו תעקרוני לסיווגו של נבס מסוים ב'/במין': לצורמי ארנונה הוא מבחן *יהשכל הישר'י: 'כנראה" -- כד נפסק - /אין הגדרה העונת על כל תבעיות ואין דר אלא לתפריע, בבל מסרה ומקרה, לפי השבל הפשוט ובהת השב עם גישתו תכללית של החוק'' (שם, בעמ' 446).

בפועל, המאפיינים שהוצעו בענילן פז, כמו גם מאפיינים אחהרים שהווכרו בפסיקה, אינם אלא א*נדיקציות אשר נועדו להדריך את בית המשפט בהפעילו את מבחן ''השכל הישף'י. לעיתים יצביעו מאפיינים אלה לאותו כיוון, לעיתים יצביעו חם - כמו בעניין פז עצמ - לביוונים מנוגדים. כוחם המצרפי עשול לסייע

לבית המשפט, אך בוודאי שאין בכל אחד מחם, בשלעצמו, כד* ''לבפות תוצאת %ו או אחרת. לתוצאה הסופית יגיע בית המשפט לאחר שלבתן את נסיבותלו הספציפיות של המקרה הנדון, תוך הפעלת 'יהשכל הישר' (ראו: עייש (מחוזל ת'א) 2531/96 הניוני נחום (94) בע'ימ ג' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, פס' 12 ([פורסם בנבו], 7 עניין לביטש, פס' 26-21; עייש 127/95 בעניין תש"ץ, פס' 2'1 עת''מ 1109/03 בעניין תש'ץ, פס' 29-27; ענלין דרום השרון, פסי?

4,; עניין מבואות חרמון, בעמ' 604; עניין מועצה אזורית גולן, פס' 14).

בחינת נסיבות*ו הספציפיות של המקרה הנדון בפנינו, מחן עולה בבירור כי מדובר במתקן שאדם אינו יכול לעמוד בו, ולכן אינו יכול לחימצא בו ולהשתמש בו, בין למגורים ובין לשימוש אחר; וכי העוררת אינה יכולה להפיק הנאה ו/או תועלת כלכלית כלשה? ממנהרת הכבלים, תוך הפעלת ייהשכל הישריי, מביאות אותנו למסקנה, כי מנהרת הכבלים אינה מהווה 'בנין' לצורכי ארנונה.

בשולי הדברים יוער, כי התלטתנו זו מבוססת בין היתר כאמור על היכולת להפיק תועלת כלכלית ו/או הנאה מהנכס, ולפיבך בנסיבות אחרות, כגון כאשר בוק היתה המחויקת בנכס, ליתכן וחיינו מגיעים למסקנה אחרת.

אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר, וקובעים כל יש ליתן לעוררת פטור בגין נכס שאינו ראול לשימוש בגין מבנה האסבסט, ואת כמבוקש בערר, החל מחודש יוני 2014, וכל אין לחייב את מנהרות הכבליס בארנונה, באשר במצבן צה, ובנסיבות העניין, א*נן בבחינת *יבנייןיי לצרכל ארנונח.

בנסיבות העניין לא מצאנו לתליב את מל הצדדים בהוצאות.

4 בהתאם לסעיף 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת

ההחלטה.

5 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרל דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה ו באתר האינטרנט של המשיב.

6 ניתן בהעדר הצדדים ביום

// \ |

לייר: לומ ור עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויה חברה: 0% עמיד

ע\399\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140009721

שליד עיריית תל אביב ‎ -‏ יפו

העוררת : ארגון יוצאי מרכז אירופה ע.ר 580025435 - | נגד.

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר הינם נכסים המצויים ברתוב רמביים 15 בתל אביב, הרשומים בפנקסי העירייה כנכס מס' 200015100, כנכס מסי 200151005, וכנכס מסי 200015010 (להלן: ''השטחים שבמחלוקת').

תמצית טיעוני העוררת

העוררת הינה עמותה ללא מטרות רווח אשר שוכרת את הנכסים בדיירות מוגנת באופן רציף החל משנת 1939.

לא חל כל שינוי בשטח בו מחזיקה העוררת מזה עשרות שנים.

בנכס מצויות ארבע דירות, המשמשות כמשרדי העמותה, שתי דירות בקומה הראשונה ושתי דירות בקומה השניה.

השטתים שבמתלוקת מהווים שלושה חדרים בתוך דירה בקומה השנייה.

ביום 23.7.13, קיבלה העוררת הודעת חיוב, על פיה נדרשה העוררת לשלם באופן רטרואקטיבי, התל מיום 01.06.10, תשלומי ארנונה בגין השטחים שבמחלוקת, שאותם חילק המשיב באופן שרירותי לשלושה נכסים נוספים בקומה השניה: נכס מס 2000015000 בשטח של 13 מ"ר; נכס מס' 2000151005 בשטת של 19 מ"ר ונכס מסי 2000151010 בשטח של 21 מ"ר.

שטחים אלה מעולם לא נמדדו על ידי המשיב, ואין באף תרשים או תשריט שצורף על ידי המשיב במסגרת הערר כל רישום של שטתם.

המשיב אף הגדיל עשות וקבע כי הסיווג של השטחים שבמתלוקת הינו יימסתר קמעוני כללניו במקום הסיווג של יימוסדות ציבוריי לפיו מחויבת העוררת עשרות בשנים.

בתשובה להשגה שחגישה העוררת, השיב המשיב, כי חיובה של העוררת בגין השטחים שבמחלוקת נעשה בהתאט להסכם פשרה שנערך בין חברת י.ח. דמרי בע"מ (להלן: "דמריי)

למשיב, לו ניתן תוקף של החלטת ועדת ערר, שהורתה להסב את החיוב על שם העוררת ההל מיום 01.06.10. =

העוררת מעולם לא הייתה צד לאותו הסכם פשרה, ומטבע הדברים מעולם לא ניתנה עמדתה לגביו, ולכן אותו הסכם פשרה אינו מחייב אותה כלל ועיקר.

למעלה מכך, לא נקבע בהתלטת ועדת הערר שאישרה את הסכם הפשרה, כי יש להסב את החיוב על שם העוררת, וכל שנכתב בסיפא לסעיף 2 להסכם הפשרה, הוא כי ''הנכס ירשם על שם המחזיק בפועל - קהילת אירופה החל ממועד זה'י.

בשנת 2005 הגיע מודד מטעמו של חמשיב למושכר כדי למדוד את השטת המושכר לעוררת.

בהתאם לתשריט המדידה שערך המודד, נקבע כי שטחו של הנכס הוא 672.93 מ"ר.

על גבי התשריט נרשם על ידי המודד ו/או על ידי מי מטעם המשיב כי ''יהקומה בולה מוחזקת ע''י א. עולי מרכז אירופה בולל החלק שמסומן בצהוב'י.

מן האמור לעיל יש להסיק, כי השטח של 472.93 מ"ר כולל גם את השטחים שבמתלוקת, וכל העוררת שילמה מאז ומתמיד גם בגין השטתים שבמחלוקת, ולכן אין כל מקום לתיובה בתשלומים נוספיט כלשהם.

על אף שהשטת לתיוב שנקבע במפת המדידה (472.93 מ"ר) כולל גם את השטתים שבמחלוקת, המשיב לא טרת, ולא בכדי, להציג כל ראיה ביחס למדידה של השטתיס שבמחלוקת. די באל המצאת מפת מדידה של השטתים שבמתלוקת כדי לקבל את הערר.

המשיב נמנע גם מלהזמין למתן עדות את המודד שערך את מפת המדידה לצרכי ארנונה, על מנת שיסביר את אופן המדידה ביתס לנכס, ואת ההערה שנרשמה על מפת המדידה, לפיה הקומה כולה מותזקת על ידי העוררת כולל התלק שמסומן בצהוב.

יש להפעיל את הכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בתזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו.

העוררת שילמה את שומות הארנונה שנשלחו אליה במלואן, מתוך הסתמכות על מצגי העירייה כי התשלום מבוצע בגין כלל המושכר, לרבות השטתים שבמחלוקת. כיום לאחר שהעוררת שינתה את מצבה לרעה, מושתק המשיב ומנוע מלדרוש תשלומים נוספים בגין השטתיס שבמחלוקת, שמעולם לא נמדדו, אלא מהווים תלק מהמושכר.

זאת ועוד. במקרה דנן, המשיב ערך את השומה במאוחד באופן חריג רק כדי להצדיק את גביית הארנונה הגבוהה בנכס. על אף שבנכס מצויות ארבע דירות בשתי קומות כאמור, בחר חמשיב מיוומתו, בהתאם לשיקול דעתו הבלעדי ובאופן תריג לערוך לעוררת שומה אחת ביתס לכל הנכס במאוחד.

השטחים שבמחלוקת תינס שלושה חדרים המצויים בתוך אחת הדירות שבקומה השנייה, ואין כל הגלון בבחירת המשיב לתרוג מן הכלל ומצד אחד לערוך שומה מאוחדת לשלוש דירות, ומצד שני לערוך 3 שומות שונות לכל אחד מהחדריס בדירה הרביעית.

עדות לכך שהמשיב מודע היטב להתנהלותו הקלוקלת, הינה בכך שהת:וב הרטרואקטיבי נערך על ידיי המשיב רק לאתר מכירת הנכס לדמרי, תוך שהמשיב לא ידע להשיב מי הגורם שתויב לפני מכירת הזכויות לדמרי, ולא הציג כל ראיה, כי היה גורם אתר שאינו העוררת, שהחויק בנכס ולא בכדי, היות והעוררת היא וו שמתויקה בנכס מזה עשרות בשנים ומשלמת את תשלומי הארנונה בגין כלל השטחים שמוחזקים על ידה.

לעובדה שהמשיב תתם על הסכם פשרה עם דמרי, בעלת הנכס שלא החזיקה בו מעולם, אין כל משקל לערר דנן, כיוון שהעוררת אינה צד להסכם ופשיטא שהוא לא מחייב אותה.

המשיב לא המציא כל ראיה לכך כי נעשה איוה שינוי בשימוש בנכס המצדיק את שינוי הסיווג בשטחים שבמחלוקת. \

בהודעת התיוב מבקש המשיב להעלות את התעריפים באופן רטרואקטיבי.

בעניין אה קבע בית המשפט העליון כי תיקון שומת ארנונה רטרואקטיבית :עשה אך ורק במקרים נדיריט וזאת, לאור העובדה שפקודת העיריות אינה מקנה למשיב סמכות מפורשת שכזו, ולאור עקרון ייסופיות השומהיי והסתמכות הפרט על דרישת התשלום שקיבל כחלוב סופי לגבי אותה שנה.

תמצית טיעוני המשיב

בתודש יוני 2013 נחתם הסכם בין המשיב לבין דמרי. הסכם וה קיבל תוקף של התלטה.

בהסכם הוסכם כי דמרי - הבעלים תימתק מחיובה בארנונה בגין הנכס, וכי הנכס יירשם על שסם המתזיק בפועל - העוררת. בנוסף, הוסכם כי במידה והעוררת תגיש השגה בטענה כי לא החציקה בנכס, <צורף הבעלים להליך ולא תישמע טענת מעשה בית דין מטעם הבעלים.

בדיון המקדמי התליטה הוועדה הנכבדה כי אין לצרף את הבעלים כצד גי להליך שכן העוררת אינה תולקת על העובדה שה?א מחציקה בשטתים שבמחלוקת, אלא מעלה טענות כי לכאורה שילמה ארנונה בגין שטת זה, ומעלה טענות כי מדובר בתיוב רטרואקטיבי שאינו כדין.

מטעם המשיב הוגש תצהירה של רכות תיובים באגף לתיובי ארנונה, הגבי פמלה כהן, בו הצהירה הגבי כהן, כי לפני הסבת הנכסים נשוא הערר עייש העוררת.. חויבה העוררת בשטת של 3, וכל לאחר יישום הסכם הפשרה מחויבת העוררת בגין 526 מ"ר.

בדיון ההוכתות לא ידעה העדה מטעם העוררת להשיב: ''האם השטחים 19 מ'יר, 21 מי'ר ו- 13 מ'/ר בהם חויבנו משנת 2013 הס חלק מהשטח של 473 מ'/ר בהם חויבנו בעבר או לא. מדובר בשתי קומות בהן 4 דירות, בכל קומה 2 דירות... אני לא מודדת וזאת לא המומחיות שלי ואין אני יכולה לדעת''.

כאשר נשאלה העדה מטעם העוררת מדוע לא צירפה מדידה מטעמה, השיבה: //אם אני נשאלת מדוע לא ערכתי מדידה לאחר שקיבלתי את דרישות התשלום הנוספות, אני משיבה שבבלל לא העליתי על דעתי שצריך את זה, מכיוון ששנים על גבי שנים זּה היה החישוב. המשיב גם לא אמר לי שזה מה שאני צריכה לעשות'/.

באשר לאופן חיוב העוררת עד הסבת השטחים שבמתלוקת על שמה, השיבה העדה מטעם

המשיב כי: ''החיוב בשומת הארנונה הוא על הקומה הראשונה וחלק מהקומה השנייה.

בקומה השנייה היו עוד שלושה חיובים שבתתילה העוררת לא הייתה מחויבת בגינם ובעקבות הסכם פשרה עם הבעלים י.ח דמרי בניה ופיתוח במסגרת וועדת ערר נמצא למעשה שמי שמחזיק בכל שטח הקומה השנייה היא העוררת'י.

עוד העידה העדה מטעט חמשיב, כי: ''כששלחנו חיוב על 473 מ''ר לא שלחנו חיוב על בל 4 הדירות, אלא על הקומה הראשונה וחלק מהסומה השנייה, מלבד שלושת הנכסים הצבועים בירוק בעמוד 2 לתשריט שצורף כנספת ג לתצהירייי.

העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכית כי השטת בגודל של 473 מ"ר כולל בתוכו את שטח הקומה השנייה - העוררת לא צירפה מדידה מטעמה והמצהירה מטעם העוררת העידה בדיון ההוכתות כל אינה <ודעת האם הנכסים נשוא הערר כלולים בשטת בו חויבה העוררת כל השנים.

לעומת ואת, טענת המשיב כי עד להסבת הנכסים מושא הערר עייש העוררת, העוררת חויבה בארנונה בגין כל הקומה הראשונה ורק בגין חלם מהקומה השנייה - לא נסתרה ע"י העוררת בשום שלב!

לעניין טענות העוררת כי החיוב אשר הוטל עליה הינו חיוב רטרואקטיבי אסור, המשיב יטען כל טענות אלו אינן נמצאות בסמכות ועדת הערר.

למען הזהירות, יצוין כי העוררת התזיקה בעבר בנכסים מושא הערר, והייתה צריכה להיות מודעת לכך שעליה להיות מחויבת בארנונה בגינם.

ברור כי במצב דברים זה לא מדובר בתיוב רטרואקטיבי המוטל על הנישום כרעם ביום בהיר, אלא בחיוב שהעוררת הייתה אמורה לצפותו, והיה עליה לדעת כי העובדה שהיא עושה שימוש בשטתים שבמתלוקת שהינם בני חיוב בארנונה, הרי שעליה לשאת בתשלום בגינן.

על כן, אין בהודעת השומה משום תיוב רטרואקטיבי אלא תיקון שומה בלבד המתבסס על נתוני האמת כפי שצוינו לעיל בלבד.

לאור האמור לעיל, יש לדחות גם את טענות העוררת הנוגעות לחיוב הרטרואקטיבי אסור.

דיון והכרעת

.43

464

המשיב לא התייתס בסיכומיו לטענות העוררת בדבר סיווג השטתים שבמחלוקת, ואשר על כן אנו קובעים כי הסלווג הנכון של השטחים שבמחלוקת חינו י*מוסדות ציבוריי.

באשר לשאר הטענות שהועלו בערר, לאתר שבהתנו את טיעוני הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, כמו גם את הראיות שהגישו הצדדים, ובכללם התשריט שהוגש על ידי הצדדים, הגענו לכלל דעה, כי דינן להידחות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררת מתזיקה בקומה השנייה כולה.

העוררת לא הגישה תשריט מדידה ו/או ראיה אחרת לשטת הקומה השנייה, וביקשה להסתמך על המילים שנכתבו על גבי תשריט המדידה שנערך מטעם המשיב שצורף לתצחירה, לפיהן:

'יהקומה כולה מוחזקת ע''* א. עולי מרכז אירופה בולל החלק שמטומן בצהוב'י.

דא עקא, שבחינת השטתים המפורטים בתשריט מעלה, כי השטח שנמדד -- 472.93 מ"ר, אינו כולל את השטחים שבמחלוקת, אשר בתשריט אין כל ביטוי לשטתס.

השטתלם שבמחלוקת נראים בתרשיסם הכללי המופיע בתתתית עמי 2 לתשריט, ומסומנים במספרים 008, 009, 010. עיון בתשריט המדידה מעלה כי שטחים אלה לא נמדדו, וכי שטת חלקי המבנה האתרים שכן נמדדו, הינו 472.93 במדויק.

אכן, צודקת העוררת, יש להפעיל את הכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימח, שמעמידים בעל דין בתזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. דא עקא, שבענייננו פועל כלל גת כנגדה, באשר היא לא זימנה את המודד או כל מאן דהוא אתר שכתב את המלליס עליהן מבקשת העוררת להסתמך, על מנת שיסביר פשרן, וגם לא הגישה כל ראיה אחרת להוכחת שטת הנכס המוהזק על ידה.

לא זו אף זו, התשריט שהוגש על ידי העוררת אינו צבוע. לא מן הנמנע כי החלק שהותזק על ידי העוררת נצבע בצהוב, כפי שנעשה בדיעבד על ידי המשיב על גבי התשריט שצורף לתצהיר שהוגש מטעמו, וכי כוונת כותב המלליס היתה להפנות לחלק הצבוע בלבד.

מכל מקום נטל ההוכתה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה.

בענייננו נטל וה לא הורם, ואין לנו אלא לקבל את עמדת המשיב.

ראה לעניין זה:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב

תק- מח 2003 (2) 33252 :

''פעולתה של רשות מס, המעוגנת בתוק, מוחזקת בפעולה שנעשתה בדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו, לכן, על הנישום רוב\ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע, את זולת אם קיימת הוראת מיוחזית בחוק לעניין נטל השבנוע ו/או נטל הבאת הראיות'י.

תייא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרבטינגוט תק של 97 (2337)3 :

'/אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל טעות ממשלית בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים?י.

ברייס 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ תק על 2006 (4) 1520 :

'יהמשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסווג את שטת המחסן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו סווג על ידי המבקש. לפיכך הנטל היה על המשיבה להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג כמחסן על פי סעיף 1 לצו הארנונה, היינו להגיע ראיות לכך שהמחסן מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר כשלהו. דא עקא, המשיבה לא עמדתה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביסוס לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה מתקיימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, באמור לעיל, אינה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייחס למחסן, אלא היא מנסה להטיל את הנטל לעניין זה על המבקש. משמצאנו כי הנטל האמור מוטל על המשיבה, אין מנוס מן המסקנה בי היא אינה עומדת בדרישה כי המתסן יהיה מאושר על פי היתר בניה'י

לעניין טענות העוררת כי החיוב אשר הוטל עליה הינו חיוב רטרואקטיבי אסור, הרי צודק המשיב, כי עסקינן בטענות שאינן בסמכות ועדת הערר, ואשר על כן הגנו מנועים מלדון בהן.

סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו - 1976 קובע עילות ספציפיות בהן מוסמך מנהל הארנונה לדון, וכפועל יוצא גס ועדת הערר. סוגית החזוב הרטרואקטיבי אינח נמנית עימן.

ראה לעניין גה:

עת'ימ (ת''יא) 8708-05-13 מרום פאר נדליץ בע"מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 27.10.13);

ברייס 7164/06 וינברג נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו ((פורסם בנבו, 1)16.10.20066 בריים 9817/06 וינברג נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו ((פורטם בנבו], 8.1.2007; עייא (חיפה) 2622/02 יעקובוביצ עוזי נ' מועצה מקומית, תייא (חיפה) 21005/02 מגאמרט ציוד

ספורט בע'/מ, סופרפארם ישראל בע"מ נ' עיריית ברמיאל, בגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע''מ נ' קרית אתא וגם עייש (חיפה) 109/00 חברת יאיר ש. שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חדרה.

1. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר לעניין סיווג השטתים שבמתלוקת

וקובעים כי הסיווג הנכון של השטחים שבמתלוקת הינו **מוסדות ציבוריי. שאר טענות העוררת נדחות בוה.

2. בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב את מי הצדדים בהוצאות.

5 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

7 ניתן בהעדר הצדדים ביום

| .

יד ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חברה: של עו"ד

ע\389\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140012507

שליד עיריית

העורר:

המשיב:

תלאביב | - *פו

אברהם יעקב ת.ז. *********

- נגד.

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר הינו נכס המצוי ברח' פנחס בן יאיר 8, תל אביב, ת-ן לקוח 10269031 (להלן:

''הנכטיי).

תמצית טיעוני העורר

השימוש בבית העסק הינו לייצור פיצוחיס מסוגים שונים למכירה בסיטונאות וליתידיס, לרבות גרעיני אבטיח, כוסברה, בוטניס ושקדים. הנכס משמש כמפעל לקליית פיצוחים, ומתבצעות בו פעולות של בחישה ידנית של הפיצוחים וכן קליית הפיצותים באמצעות תנורי אפייה. המדובר הן במלאכת יד והן בעבודה באמצעות מכשירי עזר.

בבית העסק לא מתבצעת מכירת הפיצותים, וכן לא מבקרים בנכסים לקותות.

העסק מפוצל לשני נכסים האחד מול השני - הנכס ונכס נוסף המצוי ברחי פנחס בן יאיר 5 ומסווג בסיווג "תעשייה ומלאכהיי. שני הנכסים בצוותא-חדא משמשים בית עסק אחד, בתהליך הליצור של הפיצותים, בו יש סה"כ שני עובדים - העורר וזוגתו.

הנכס משמש לפעילות של השרייה של חומר גלם (גרעלנים) בשני מכשירי השרייה רחבי ממדים, לשם ניקוי ושטיפה כחלק מתהליך הייצור של הפיצוחים.

בנוסף, מצויים בבית העסק כלי עבודה שונים, כדוגמת כיריים מתבתות ומגשי עבודה, הנועדיס לשם ליצורס של גרעיני הכוסברה, הבוטניס והשקדיס המקורמלים.

בני הזוג משרים, מעבדים ומנקים כמולות נכבדות של חומרי גלם מוחשיים בנכס האמור באמצעות הכלים המצויים בו, כפעולה מקדימה הנדרשת והכרחית לפני קלייתם של הגרעינים והפיכתם למוצר מוגמר.

חומרי הגלם מגיעים לבית העסק בנכס האמור, מעת לעת, לפי הצורך ולפי הגמנת הווג, ושם מתחיל תהליך חליצור, כאמור לעיל.

מדובר בעסק אשר נדרשים בו שטחי עבודה לצורך העמדת המכשור לצרכים הנייל. אין די מקום לצורך שיכונס של שני מכשירי ההשריה ושאר כלי הייצור הנדרשים לפעילות הייצורית במקום אחד. לפיכך פוצלה הפעילות הייצורית לשני נכסים, כך שהפעילות בנכס היא חלק בלתי נפרד מהפעילות הליצורית הכוללת אשר בשני המיקומים.

הפעילות בנכס עונה להגדרת מלאכה, הן לאור הקבוע בעעיימ 2503/13 אליהו זוהר נ' עיריית ירושלים, בו נקבע כי מלאכה אינה חייבת להיות דווקא מלאכת כפיים משמעותית, ולאור פסהייד בעניין מישל מרסיית.

למעלה מהצורך תוזכר גס את החלטת וועדת הערר בעררים 140009017 ו- 140010614 אברהם הופמן נ' מנהל הארנונה, בו התקבלו העררים לפי שניים מבין שלושת המבחנים לציהוי ייבתל מלאכהיי, קרי "'מבחן הפירוש המילונייי ו''מבחן תכלית התוק'י בדגש על מבחן הפירוש המילוני סעיף 5.2.1.5 נאמר: ''אנו מקבלים גם את טענת העורר, כי אין צורך כי בנכס תבוצע פעילות ייצורית על מנת שייחשב /בית מלאכה'... השמטת בחינת הייצור מבית מלאבה, מרחיבה את תחולת הסעיף.!/

בבריימ 9205/05 עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ, (פורסם בנבו), הוגדרו שני מבתניס

לסלווג נכסים: ''זיקה בין היחידות השונות''; ''האם השימוש בחלק הטפציפי הכרחי למהות

הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו'י. אין ספק כי שני המבחנים תומכים במטקנה כל יש לסווג את הנכס תחת אותו סיווג בו סווג הנכס המצוי ברתי בן יאיר 5, באשר קיומו הכרחי למימוש תכליתו של הנכס המצוי ברתי בן יאיר 5.

לצורך סיווג נפרד צריך שאותו החלק ישרת ייעוד מוגדר ונפרד, ולא כך הוא במקרה דנן.

בעמיינ (מרכז) 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים בע'ימ נ' עיריית ראשון לציון, (פורסם בנבו), נקבע כי סיווג נכסים לצורך חיוב בארנונה נעשה לפל השימוש העיקרי בנכס להוציא מקרים חריגים בהם הנכס הוא מתקן רב-תכליתי המשמש מספר תכליות שונות שאין קשר ביניהן. עוד נקבע כי עצם העובדה שניתן להפריד את המבנים אינה תנאי להגדרה כמתקן רב תכליתי -- המבחנים אינם פייים אלא פונקציונליים ומהותייט... גם אם מתקיימת פעולת אחסון ומנית הרי שהיא טפלה לעיקר השימוש בנכס.

לפיבך ברי כי נכסי העורר אינם מתקן רב תכליתי בעובדת היות נכסים אלה בעלי זיקה אחד לשני, באשר בשניהם מתקיים התהליך של ייצור הפיצותים באופן פונקציונלי ומהותי, בצוותא -- חדא -- בנכס נערכות כל הפעולות שהן התנאי בלעדיו אין, לקליית הפיצוחים הנעשית בנכס המצוי ברתי בן לאיר 5 והמסווג כיימלאכה ותעשיהיי, ויש לקבוע כי הטפל ילך אחר העיקר.

למעלה מהצורך יודגש, כי על פי הדין ועל פי הפסייקה, העורר עומד גם בכל המבתניס לייפעילות

ליצוריתיי (אף שדי בעמידה במבחן אחד), כמפורט להלן:

א. *יצירת יש מוחשי אחד מיש מותשל אחריי - העורר מייצר יייש מוחשי חדשיי בפעולות

ההשריה והקלייה של תומרל הגלם -- תתליך מטאמורפווה של יש אחד ליש האחר, השונה תכלית השוני, ואכיל.

ב. !יהיקף השימוש במוצריי - העורר מייצר מוצר כיצרן סיטונאי עבור קמעונאיס חיצוניים לו,

המשתמשים במוצר להפצה המונית.

ג. = ייהשבחה כלכלית'י - חומרי הגלם מחירם נמוך משמעותית ממחלר המוצר הסופי, וזו אכן

ההשבתה הכלכלית. ברי כי אם לא חייתה השבתה הרי שלא היה משולם הפרש הכסף בעבור המוצר החדש שיוצר ע"י העורר.

ד. מבחן ייההנגדה': - אין ספק שמרכב הכובד של הפעילות/השימוש בנכסי העורר הוא בייצור

פיצוחיס הא ותו לא.

בדויית הביקורת ''הנושאים לבדיקה'י התבקש החוקר מטעם חמשיב לבדוק את "אופי הפעילות; לתאר את תהליך העבודה; האם יש חומרי גלם במקום והפיכתם למוצר מוכמר"

וכיוצייב.

מדוייח הביקורת ומתשובות התוקר בדיון ההוכתות עולה, כי אין כל ממצאים בפועל באשר למתבקש בבדיקה. החוקר לא שאל ולא בדק, ומשכך גם לא *כול להעיד על הפעילות המתרתשת במקום, בפועל אין בדוייח ולא כלום בהיבט ''הממצאיט'י המתבקשים בחוראות הבדיקה.

בתשובה לשאלות בייכ העוררת השיב התוקר: ''ראיתי בנכס דודים כפי שמופיע בתמונות שצילמתי, אני לא יודע למה הם משמשים, גם לא שאלתליי; ''ליד הדודים יש מתקן גדול עס המבערים, אני לא יודע למה הוא משמשיי; ''לא שאלתי שאלה לגבי תהליך *צור הפיצוחים בי לא ראיתי יצור. בזמן הביקורת הנכס היה סגור והבחור שהתלווה אלי פתת לי את הנכסיי;

ילא שאלתי מתי הנכס פתוח/פעלליי; ''עד במה שזבור לי באותה ביקורת לא ביקרתי בבן יאיר 5 ; 'אני לא זוכר אם פגשתי את הבחור שהתלווה אלי אם הוא חיכה לי בחוץ או במקום אחריי;

הנה כי כן, התוקר מעיד על כי אין לו מושג באשר לשימושים בנכס ו/או לזיקתס לנכט שברחי בן יאיר 5.

לעומת תשובות התוקר מטעסם המשיב, תשובות העורר מפורטות ותומכות בטענותיו.

לו טורח היה החוקר לשאול את אשר התבקש לברר, היו מתבררים הדברים הבאים, כפי שהתבררו בחקירת העורר ע"י בייכ המשיב, לדוגמא: ''הפעילות המתבצעת בעסק הינה קליית פיצוחים. בבן יאיר 8 עושים גם השריה של גרעיני אבטית וכוסברת'י; ''כתובת העטק המופיעה באתר אינטרנט היא בן יאיר 5. לבן יאיר 5 לא מגיעים לקוחות, זה סיטונאות..."?

בהתייחס לצילומים שצורפו לביקורת, מדובר במתקנים שמשמשים את הלקוחות והולכים וחוזרים מהלקוחות, מדובר בציוד פעיליי; ''בבן יאיר 8 יש אמבטיות שבהן מושרים גרעינים ומחליפים בהן מים ונעשית שם המלחה''; ''מה שרואים בתמונות שצורפו לדו''ח הביקורת הס מתקנים שעליהם מניחים את הפיצוחים למכירה'י; ''המתקנים משמשים את הלקוחות הס מועברים מלקוח ללקוח. כשלקוח חוזר מחזיר לי את המתקנים ואני מעביר ללקוח אחר.

אני משתמש ביאיר בן 8 לאחשון של מתקנים אלו מפעם לפעם באשר נעשית העברת ציוד של לקוחות. עיקר העבודה בנבסי היא לגרעיני אבטיח'ין

לאור כל האמור לעיל, יש מקום לתייב את הנכט נשוא הערר בסיווג של 'ימלאכח ותעשיהיי, כפי שהיה קודם לכן לאורך שנים, החל מתחללת מועד התיוב החדש נשוא הערר.

תמצית טיעוני המשיב

תקנה 5 לתקנות ההסדרים, מאפשרת לעירייה לשנות סיווג של נכס ספציפי מסיווג אחד לסיווג אחר הקיים בצו הארנונה גם אס בפועל לא השתנה השימוש בו (ראה פסייד עעיימ 8068/10 עיריית חולון נ' קר-פרי בע'ימ ואח' (פורסט בנבו)). במקרה דנא, שינוי הסיווג של הנכס נעשה בעקבות ביקורת שנערכה, אשר מממצאיה עלה כי לנוכת השימוש שנעשה בנכס יש לסווגו יימתסניםיי.

באשר להתלטת ועדת ערר קודמת אותה הציג העורר, הריהי קובעת כי יש לסווג כייתעשיה ומלאכה'י את הנכט בבן יאיר 5, ולא הנכס מושא ערר זה. מכל מקום, מדובר בסיווג שניתן ביתס למצב עובדתי שהיה בנכס, לפני למעלה מ-9 שנים (6.

דו"ח הביקורת שנערך בנכס, מציג את הנעשה בנכס בפועל. במועד עריכת הביקורת היה הנכס סגור וריק מעובדים. מר יעקב מטעם העורר שהתלווה לביקורת, ציין בפני החוקר כי הנכס משמש כמהסן לציוד ישן. במסגרת הביקורת נמצא, כי הנכס משמש לאחסון דוכני פיצוחים, משקל, שולחנות וכיסאות, ארגזי פלסטיק וקרטונים. לא נמצא כי בנכס מתבצעת פעילות כלשהי, ובכלל וה השריית גרעינים. התמונות שצורפו לדוח הביקורת מראות כי הנכס משמש כמחסן.

מר יהודה ארביב שערך את הביקורת, נתקר על תצהירו, והעיד כי כאשר הגיע לביקורת הנכס היה סגור, כי במהלך הביקורת ראה דוודים ומתקן עם מבערים, אך לא ראה שנעשה בהם שימוש. לשאלת בייכ העורר מדוע הוא לא שאל לגבי תהליך ייצור הפיצותים העיד מר ארביב כי הוא לא שאל ואת משום שלא ראה פעילות ייצור בנכס.

בדיון ההוכחות נחקר העורר על תצהירו, והעיד כי בנכס מתבצעת השרייה של גרעיני אבטית וכוסברה. לדבריו, הוא משתמש בנכס לאתסון מפעם לפעם של מתקנים שעליהם מניחים את הפיצותים למכירה שמשמשים את לקוחות העסק ומעברים מלקות ללקוח. עוד העיד העורר, בשונה מהאמור בתצחירו, כי חומרי גלם אינם מאותסנים בנכס.

לגבי התמונות שצירף לתצהירו, בהט נראים מתקני השרייה, העיד העורר, כי הוא צילם את התמונות בסמוך למועד הכנת התצהיר, שנערך כתצי שנה לאתר מועד עריכת הביקורת.

דיון ותברעת

המחלוקת האמיתית בין הצדדים בערר זה, אינה האם פעילות קלית פיצותים חינה בבחינת ימלאכה' אם לאו, אלא האם בכלל מבוצעת בנכס פעילות, או שמא משמש הוא כמחסן.

לאתר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, כמו גס את טיעוני הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידתות, וכי חשימוש בנכס ולמצער עיקר השימוש בנכס הוא למחסן, וכי אם בכלל מתבצעת בנכס פעולה של השריית גרעינים, הרי מדובר בפעולה מזערית, שולית וטפלה, ביתס לשימוש העיקרי הנעשה בנכס - אתסנה.

הלכה פסוקה היא כל יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן יירב תכליתייי בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין תלקיו השונים, י<עשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות גו בזּו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג.

וראה גס :

בריימ 9205/05 מנהל הארנונה נ' היפר שוק 1991 בע'ימ, תק-על 4(2006) 1520 :

ייבפסיקתנו נקבע בעבר הכלל כי במתקן רב תכליתי, שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצרכי ארנונה לפי השימוש והתכלית של בל חלק בנפרד (ראו, בג'/צ 8 דשנים וחומרים כימיים בע'ימ נ' עיריית קריית אתא, פ'יד מו(1) 793, 816).

בפסיקה מאוחרת *ותר אימ בית משפט זה את המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה יחידות שטח סמוכות תחת טיווגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סלווג אחד, על אף שבכל *חידת שטה מתנהלת בעילות

אחרת. לעניין זה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאםט היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרבי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתויי.

כו ראה:

בריימ 8099/09 ונדום אופנה בע'ימ נ' עיריית תל אביב-מנהל הארנונה, דינים עליון 2009 (101)

4:

'יהלכה פסוקת היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן ירב תכליתי'י בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בר''ם 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת ([פורסם בנבו], 2.1.2007); בגי/צ 8 דשנים וחומרים בימיים בע'ימ נ' עיריית קרית אתא פיד מו (1) 793, 816 (1992)). אולם, מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בזו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג (וראו: בר'ים 8242/08 מבעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע'ימ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה ([פורסם בנבו], 9 בגי/צ 764/88 דשנים וחומרים בימיים בע'/מ נ' עיריית קריית אתא, פייד מו(1) 3 (1992). שאלת אופיו של מתקן זה או אחר נבחנת בשים לב לזּיקה הקיימת בין

תכליתה של: חידה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה; ובשים לב לשאלה אם

השימוש בחלק ספציפי תכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...''

וראה גס :

בריימ 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע'/מ נ' מנהל הארנונה, תק-על 1(2007) 31.

הגם שמקבלים אנו את טענת העורר, כי שני הנכסים משמשים את אותו עסק - ייאלברט פיצוחיסיי, הרי אין בכך כדי לשנות את הכרעתנו. אם ניתן לפצל נכס אחד לשניים, ולתייב את החלק האחד בסיווג יתעשיה ומלאכהי ואת השני בסיווג אחר, קל ותומר כאשר עסקינן בשנל נכסים שונים, והשאלה בה עלינו להכריע, היא האם אכן נעשה שימוש שונה בשני הנכסים.

לשם השלמת התמונה נפנה את הצדדים לעמיינ (חיפה) 20650-10-15 דפוסי הנמל בע'ימ ני

עיריית חיפה, שהתקבל אך לאתרונה, ודומה כי נכתב לענייננר:

/14, | פרשנות המושג מלאכה אינה קלה והיא משתרעת על מנעד רחב מאוד של עסקים; חלקם דומים לפעילות ייצור, כמו מפעלי תעשייה; וחלקם משמשים לעבודות קלות כגון מספרה (בר''מ 4021/09). עם זאת, דומני כי איש לא יחלוק בי המושג מלאכה אינו כולל בחובו שימוש לאהסון בלבד. כאשר עסקינן בנכטי שיועד לשמש לאחסון וכדומה, במוצרים המאוחסנים, לא :יכלל תחת הביטוי בית מלאבה או בנין המשמש למלאכה.

6. ..... מקום שבצד האחסנה מבוצעות פעולות משלימות בנכסים המאוחטנים,

עשוי הדבר להצדיק את סיווג הנכס כבניין למלאכה. לעומת זאת, באשר הנכס אינו משמש לבעילות משלימה שכזו אלא רק לאחסנת המוצרים, ברי שאין לסווגו כבניין למלאכה אלא בעסק אחר (השווה לפסק דינו של השופט י' מרזל בעמ'יג (י-ם) 62275-07-14 מסלמאני נ' מנהל הארנונה בעיריית *רושלים (פסקות 64) (29.10,2014)). יתרה מזו, באשר פעילות האחסון היא הפעילות העיקרית בנכס והטיפול במוצרים הינו שולי לאחסון, הרי שגם אז יסווג הנכס בנכס אחר ולא כבית מלאכה (שם פסקה 18).

17. ולענייננו, אין חולק כי בנכס שבמחלוקת לא מבוצעת כל פעילות ייצור ואף לא

נעשה טיפול משלים כלשהו במוצרים המאוחסנים. בפי המערערת אין טענת לפעילות שכזו; ואפילו הייתה טוענת זאת הרי שאין בפניי תשתית עובדתית בלשה בדבר פעילות נוספת הנעשית בנכס פרט לאחסנה.

מבאן שיש לקבוע בי השימוש העיקרי ובנראה היחיד בנבס הינו שימוש לאחסנה של חומרל הגלם"י.

מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי בנכס מאוחסנים דוכני פיצוחים, משקל, שולחנות וכיסאות, ארגזי פלסטיק וקרטונים שלא נעשה בהם שימוש. לא זו אף זו, כעולה מדוייח הביקורת, מר יעקב שהתלווה לביקורת, ציין בפני התוקר מטעם המשיב, כי הנכס משמש כמחסן לציוד ישן.

מעדולות הצדדים, עולה כי במועד חביקורת הנכס היה סגור, ולא נראתה כל פעילות בנכס. גם התמונות שצורפו לדוח הביקורת מעידות על כי הנכס משמש לאחסנת ציוד, וכי לא נעשת בו שימוש פעיל בנכס.

עדותו של העורר תומכת גס היא בעמדת המשיב לפיה בנכס מתבצע שימוש לאחסנת ציוד, שכן לדבריו '/אני משתמש בבן יאיר 8 לאחסון של מתקנים אלו, מפעם לפעם כאשר נעשית העברת ציוד של לקוחות...".

דו"ח הביקורת מטעם המשיב מהימן עלינו, וכך גס תשובתו של הפקח כי הוא לא שאל דבר לגבי תהליך לכצור הפלצותלם משום שלא ראה פעילות *יצור בנכס. גם התמונות שצורפו לדוייח, אינן תומכות בטענות העוררת.

נטל ההוכחה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה. בענייננו נטל וה לא הורם, ואין לנו אלא לקבל את עמדת המשיב, כי הנכס משמש לאחסנה.

ראה לעניין וח:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב

תק- מת 2003 (2) 33252 :

'פעולתה של רשות מל, המעוגנת בחוק, מוחזקת בפעולה שנעשתה בדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישו המערער עליו. לכן, על הנישום רוב הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות'.

תייא (תל אביב יפן) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרבטינגוט תק של 97 (2337)3 :

//אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוביח כל טעות ממשית בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים'י.

בריים 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ תק על 2006 (4) 1520:

'יהמשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסווג את שטח המחסן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו סווג על ידי המבקש. לפיבך הנטל היה על המשיבה להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג כמחסן על פי טעיף 1 לצו הארנונה, היינו להגיע ראיות לכך שהמחסן מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר כשלהו. דא עקא, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביסוס לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה מתקיימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, באמור לעיל, אינה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייחס למחסן, אלא היא מנסה להטיל את הנטל לעניין זה על המבקש. משמצאנו כי הנטל האמור מוטל על חמשיבה, אין מנוס. מן המסקנה כי היא אינה עומזית בדרישה כי המחטן יהיה מאושר על פי היתר בניה"י

1. אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותיס את הערר.

2. בנסיבות הענלין לא מצאנו לחליב את מי הצדדים בהוצאות.

5 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

6. בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

7 ניתן בהעדר הצדזדים ביום 6 / 0 2 . / .

2 | 2

לייר: ו ת ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו'ית חברה: שיו 2 יד

ע\401\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית ערלים 140008785,160007541,140010867

שליד עיריית | תלאביב | - *פו

העוררת: סופר פארם בע''מ

-נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

ענלינם של העררים שבכותרת, אשר הדיון בתס אוחד, חינו תיוב העוררת בארנונה בגין שטת המבואה לנכס המוחוּק בידי העוררת ומצוי ברתוב יגאל אלון 651 בתל אביב, הרשום בספרי העירייה כנכס מס 6 (להלן: ''הנבסי").

תמצית טיעוני העוררת

השימוש בשטה המבואת

שטת המבואה המצוי בכניסה לשער 7 של היכל מנורה בסמוך לסניף העוררת (להלן:

/'המבואה), אינו בתזקתה החוצית/קניינית של העוררת, והיא אינה :כולה למנוע מפלוני או אלמוני לבוא בשערי החיכל.

הווה השכירות אינו מתיר לעוררת לערוך במקום שימוש, וודאי שאין לעוררת וכות חוקה בשטח וה.

מלבד אלמנטים זמניים של פריקה וטעינה לא נעשה בשטח המבואה שימוש, כעולח גם מחתמונות אותן צירפו הצדדים.

עדות המצהיר מטעם המשיב שהעיד כל רואים בתמונות מלגזה קטנה, דחסן ומשטחים של סחורה, תומכת בעמדת העוררת. עד המשיב לא ידע להצביע על גורמים נוספים שעושים שימוש בשטח המבואה לצ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]