החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 24 פברואר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 14
שליד עיריית תל אביב-יפו מספר ערר : 140007727
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת:
ניו בר שירותי מזון בע"מ
בגד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטת
ניתן תוקף של החלטה לחסדר בין הצדדים. נספת א מהווה חלק בלתי נפרד מהתלטה צו.
תשומת לב המזכירות לכך שהחלטה זו מביאה לסיום התדיינות גם בתי 140008844 והעתק מהפרוטוקול יועבר לתיק זה בהתאם.
אנו מברכים את הצדדים על המאמף שעשו כדי להביא להסדר מוסכם בתיק זה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב.
וש
ו צדוק חבר: עומכ,ורו"ח אףשלום לוי חבו: עו"ד גדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 646
שליד עיריית תל אביב-יפו מספר ערר : 140009487
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו"ד אלון בדוק
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת : אלינה איגל
נגד
מנהל הארנונה בעירלית ת''א-יפו
החלטת
אכן הוראות החוק בדבר מתן פטור לנכס ריק ברורות ואינן מאפשרות להיעתר לבקשת העוררת שכן הנכס אינו ריק מכל חפף או אדם.
ביחד עס ואת על כולנו לשים לב לנסיבות המיוחדות בתיק צה. מדובר בניצולת שואה מבוגרת אשר רשויות כבר הכירו במצבה ואף האגף לגביית ארנונה מצא כי ראוי לתת לה הנחה בשיעור של % התל מיום 1/11/13. על כן אנו מפנים את העוררת לאגף לגביית ארנונה ו/או למי שאתראל אצל המשיב לנושא ההנחות ומבקשים לבחון בחיוב את הרחבת תקופת ההנחה כך שתחול החל מיום 11/6/13 גס אס מדובר בהחלטה שהיא לפנים משורת הדין.
העוררת תציג המלצתנו זו למנהלת שרות מתלקת לקוחות ואנו נבקש שמחלקת שרות לקוחות תתכבד ותודיע לעוררת האם ניתן להיעתר לבקשה מיוחדת זו וזאת בתוך 30 יום מהיום.
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.2.2014.
בחתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עושב אלון צדוק חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול חבר:\עו"ד גדי טל
שס הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140005482 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
ליר: עו"ד אורה קניון
חבר: רוי'יח רונית מרמור
חבר: עו"ד שירלי קדם
העוררים: 1 *.מ.א. סחר שיווק בע''מ
2 מכלולף יגאל דאלחרר
מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו
צד ג'(1) איי.וי,אם בע'יימ
(2) אפרים בן שושן
החלטת
1 הנכס נשוא הערר נמצא ברחי פיגיוטו 21 אי תייא, שטחו 104 מ"ר והוא סווג לצרכי ארנונה בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםי.
התקופה נשוא הערר היא החל מ- 10.6.10 עד 30.4.11.
השאלה הצריכה הכרעה בערר היא האם העוררים התציקו בנכס בתקופה נשוא הערר.
הצדדים לערר וה מלבד המשיב הס ארבעה:
העוררת 1 שהיא השוכרת הראשונה של הנכס. (להלן ייהעוררתיי)
העורר 2 הוא בעל השליטה בחברה של העוררת 1. (להלן ייהעורריי)
צד ג' 1 היא השוכרת התללופית של הנכס.
צד גי 2 הוא הבעלים של הנכס. (להלן ייהבעליסיי)
לגבי הנכס נחתמו 2 חוצי שכירות:
חוזה שכירות ראשון לתקופה 1.12.09 עד 30.11.10 בין הבעלים לבין העוררת.
חוזה שכירות שני לתקופה 1.6.10 עד 30.11.10 בין הבעלים לבין צד גי 1.
טענות העוררים
2 העוררים טוענים שהם לא החזיקו בנכס בתקופה נשוא הערר ולכן אין לחייבס בארנונה בגינו.
לטענתם העוררת שכרה את הנכס מהבעלים אפרים בן שושן, לתקופה מיום 1.12.09 עד 0 אולם, ביום 1.6.10 הושכר הנכס בהסכמה לתקופה 1.6.10 עד 30.11.10 לשוכר חילופי -- איי.וי.אס בע"מ (צד גי 1), עפ"י תווה שכירות שנחתם בין הבעלים לבין איל.וי.אס בע"מ. לטענתם המשיב ידע על כך אך למרות ואת הוא לא שינה את שס המהזיק.
עורר 2 טוען שאין לחייב אותו כבעל השליטה בחברה, מאתר שהוא אישיות משפטית נפרדת.
העוררים מוסיפים וטועניס כי בהשכרה לתקופה קצרה משנה אחת, המשכיר דחיינו הבעלים, הוא מי שחייב בתשלוט ארנונה.
טענות המשיב:
המשיב טוען כי לא קיבל מהעוררת הודעה על תדילת חזקה בנכס, וגם לא מתקיימת לגביו ידיעה פוזיטיבית של שס המחזיק. בנסיבות אלה, לטענת המשיב, תרופתו של הנישום היא במישור היתסיס שבינו לבין מי שתחזיק בפועל בנכס, והמשיב אינו צד לסכסוך וח.
עוד טועו המשיב כי הסכם השכירות החלופי הוא לתקופה של 6 חודשים, ועפייי סעיף 326 לפקי העיריות, לא ניתן לרשום את השוכרת התלופית כמחציקה בנכס, מאתר ומדובר בתווּה לתקופה קצרה מ- 12 חודשים.
באשר לעורר 2 טוען המשיב, כי ככל שהערר הוגש מכת סעיף 3 (4) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, ועדת הערר מוגבלת לדון בשתל טענות בלבד, '*אינני בעל שליטהיי, או ייתוב הארנונה בגינו פעלו נגדו, נפרעיי.
טענות צד גי 1 (חב' איי.וי.אס בע"מ)
התברה שכרה את הנכס לתקופה של 6 חודשים בלבד החל מ- 1.6.10 ועד 30.11.10, ולכן לפי פק'י העיריות אין להטיל עליה חיובי ארנונה. התברה עובה את המושכר כבר לאחר 3 חודשים וביקשח להשיבו לבעלים, בגלל גורמים עבריינים שהשתלטו עליו, אולם הבעליט סרב לקבל את הנכס תורה. לחברה אין ולא היו חוזיים כלשהם עם העוררים והיא לא נכנסה לנעליה של העוררת. לעוררת היה תוגה שכירות נפרד ועצמאי עס הבעלים וכל הטענות ביחס אליו הוסדרו במסגרת הסכם פשרה ביניהם.
טענות צד ג' 2 (הבעלים אפרים בן שושן)
הבעלים לא החציק בנכט בתקופה נשוא הערר.
העוררת שכרה את הנכס לתקופה של שנה, והיה עליה להודיע על כך למשיב ולהרשם כמחזיקה בנכס. על אף זאת היא לא עשתה כך.
צד גי 1 - חב' אי.וי.אם בע"מ, באה בנעליה של העוררת ושני אלה צריכים לפתור בבית משפט מוסמך את היתסים בינם לבין עצמם. מאחר שצד גי 1, המתזיקה החלופית, לא יכולה החיתה לחירשס כמחויקה בגלל תקופת השכירות הקצרה, יש לראות את העוררת כמחציקה כדיקן.
בן שושן אישר אמנם שהעוררת לא החויקה בנכס בתקופה נשוא הערר, אולם לטענתו היא חיתה המחזיקה המשפטית בנכס מכח תוזה השכירות. הן השוכרת והן השוכרת התלופית התתליבו עפ"י הסכמי השכירות לשלם את מיסי הארנונה.
דיון ומסקנות
בטרם נבתן את טענות הצדדים, עלינו להדגיש כי השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא אך ורק האם מי מהעורריט היו המתויקיס בנכס בתקופה נשוא הערר.
צדדי גי הצטרפו לדיון רק כדי שיוכלו להשמיע את טיעוניהס, מאחר שזכויותיהס עלולות להיפגע מההחלטה שתתקבל בעניינם של העוררים. אולם, אין אנו רשאים או מוסמכים במטגרת ערר זּה, לחייב או לפטור מחיוב את צדדי ג'.
אין מחלוקת בין כל הצדדים על כי בפועל העוררים לא התזיקו בנכס ולא עשו בו שימוש בתקופה נשוא הערר. על כך הצהירו הן העוררים, הן הבעלים של הנכס והן השוכרת התילופית (צד גי 1) כך גס עולה בין החיתר מהצהרות הצדדים שניתן להם תוקף של
החלטה בעת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 21.5.13.
בנסיבות אלה עלינו להכריע איפוא בשאלה האם מהבתינה המשפטית יש לראות בעורריס כמהזיקיס בנכס אס לאו.
טעיפי החוק הדרושים לענייננו הס סעיפים 325, 326 לפק' העיריות.
סעיף 325 לפקודת העיריות קובע:
'יחדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה תייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעהיי.
ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:
יינעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאתר שנעשה בעל או מתזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חליבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופת של שנה או לותר תייביס המשכיר או נציגו -- למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמה ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונהיי.
ביהמייש העליון דן באריכות ביישומס של שני סעיפים אלה של הפקודה, בפסהייד בעניין בריימ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ ואחי,
כבי השופט דנציגר התיתס לתכלית העומדת מאחרי סעיפים אלה וקבע כי:
יימטרתם להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת
3
.10
1
.12
.3
נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המתזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בהיי.
עוד קבע כבי השופט דנציגר כי עפ"י סעיפים אלה של הפקודה ייעל הנישום מוטלת התובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהתזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית (ההדגשה אינה במקור א.ק.) העירייה להמשיך ולראות בנישוס וּה כחייב בארנונה!י.
ממשיך כבי השופט ומבהיר כי תכליתו של ההסדר הוא להקל על הרשות בגביית ארנונח.
על אף ו נדונה בפסהייד בין היתר, השאלה האם יתכנו מקרים מסויימים שבהסם תותזק הרשות המקומית כמי שמעלה בתפקידה והתרשלת בבדיקה באשר למצב הבעלות או החוקה של נכס מסוים בשטהה.
בין כלל הנסיבות שמונה כבי השופט דנציגר הוא קובע, כי אחד המקרים חוא ידיעתן הפוציטיבית של מתלקות אחרות של הרשות המקומית. אמנם, קובע כבי השופט כל:
*יאין בכך כדי לפטור את הנישום מחובתו עפ"י סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות, אולם לא ניתן לדעתי להתעלם, במקריט המתאימים, מנסיבות בהן מתלקות אחרות של הרשות המקומית ידעו באופן פוציטיבי על כך שהחצקה בנכס הועברה לאחר שאינו הנישום הרשום, נסיבות המטילות על העירייה את חובת הבדיקה מיהו הנישום הנכון והראוי לצורך חיוב הארנונהיי.
גם כבי השופטת ארבל קובעת באותו ערעור כי הוראות סעיפים 325, 326 לפקודת העיריות מטילות על המחציק הלוצא את הנטל להודיע לרשות בכתב על שינוי וחות המחציק בנכס. אולם ממשיכה כבי השופטת וקובעת : 'ייחד עס ואת, באותן נסיבות חריגות בהן ישנה ידיעה בפועל מצד המחלקה הממונה על גביית הארנונה על דבר שינול זהותו של המחציק בנכס בפועל, החלטתה של העירייה להמשיך ולגבות את תשלומל הארנונה מאת המחציק היוצא אינה יכולה, לטעמל להיחשב סבירה. בנסיבות אלו, איפוא, יש לראות במחציק כמעיו יימודיע קונסטרוקטיבייי, קרי-כמי שמילא את חובתו על-פל הוראות הפקודהיי.
חוזה השכירות עס העוררת נחתם כאמור לתקופה 1.2.09 - 30.11.10.
העוררת לא הודיעה למשיב על שינוי שס מחזיק, ובשל כך עד 9.6.10 היה הבעלים רשום כמחזיק בנכס. ביום 9.6.10 שינה המשיב את שס המחזיק, לשמה של העוררת, ואת בעקבות פניית הבעלים למשיב. הודעה על שינוי שס מתויק נשלחה ביום 28.6.10 לבעלים ולעוררת.
העוררת לא פנתה למשיב לאחר קבלת ההודעה הנייל ולא הודיעה לו על הפסקת תזקתה בנכס.
השאלה הדרושה הכרעה היא האם בנסיבות העניין יש לראות את המשיב כמי שידע ידיעה פוזיטיבית על דבר שינוי והות המחזיק בנכס בפועל, והאם יש בנסיבות העניין כדי לרפא את מחדלה של העוררת, שלא מסרה הודעת חדילה לעיריית.
4
4
.5
.6
כדי להשיב על השאלה דלעיל שבמחלוקת עלינו לבחון את פרטי מסירת ההודעה הנייל של הבעלים למשיב.
הבעלים בן שושן העיד כי ביום 9.6.10 הוא הגיע למחלקת הארנונה בעירייח. העד הצהיר:
ייבפני הפקידה במחלקת הארנונה הצגתי שני חוזּים - זה של העוררת וזה של השוכרת התילופית - כדי להוכיח את טענתי שאני לא המחזיק.
לדברי הפקידה היא לא יכולה עפ"י החוק לרשום כמחציק שוכר שתוזה השכירות שלו הוא לתקופה הנמוכה מ- 12 הודשים, ולכן היא בתרה לרשום את העוררת כמתזיקה, וואת משום שהתוזה שלה היה לשנה והשנה טרם הסתיימהיי.
על הצחרה זו תור העד גס בחקירה נגדית, באומרו:
'יאני חראיתי לפקידה את החוזים, היא התליטה והיא רשמה, אני לא קובע לה מה לעשות'יי.
מהעדות עולה שבן שושן הציג לעובדת העירייה את העובדות לפיהן במועד התייצבותו בעירייה, העוררת כבר לא החזיקה בנכס. העוררת אומנם חתמה איתו על חוזה שכירות לשנה, אולם כעבור מסי חודשים היא עובה את הנכס והוא תתס על חוזה שכירות חדש עס צד ג 1. עדותו ו של הבעלים אמינה עלינו, והיא לא נסתרה ע"י המשיב. לא רק זו אלא, שהמשיב לא מצא לנכון להביא לעדות את העובדת שטיפלה בפנייתו של בן שושן, ויכולה היתה להבהיר את נסיבות מסירת ההודעה של בן שושן. במקומה וומן עובד אחר, שהוא בוחן תלוביס באגף לחיובי ארנונה בעירייה.
בחקירתו הנגדית העיד העד:
'ילשאלתך מי טיפל במר בן שושן כשהוא הגלע לעירייה עס חווּי השכירות, אין לי מושג כל אין לי צילום מכך של ההודעה הראשית, הוא הגיע לקבלת קהל ואין לי כרגע את הרישומיסיי.
העד ממשיך ומעיד: ''קיימת סבירות גבוהה שבבדיקה :היה אפשר להגיע לשמה של
העובדת שטיפלה במר בן שושן באותו יוסיי.
ההלכה החלה על המנעות צד מלהביא ראיות נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי-דין. בין חיתר בע.א. 55/89 קופל (נחיגה עצמית) בעמי ני טלקראר חברה בע"מ
פדייי (4) 595 בע"מ 602:
יי...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראלח, היתה פועלת נגדוי.
על הלכה וו תור בית המשפט העליון גס בע.א. 27/91 קבלו ני שמעון, עבודות
מתכת בע"מ ואחי פדייי מייט (1) 450 בע"מ 457:
ייהימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה.... כלל וה חינו
5
17
.8
9
יפה הן במשפטים פליליים וחן במשפטים האורחייס - ראה יי קדמי, על הראיות (דיונון, תשנ"א)( 917-922 יי.
ייכלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אוּרתייס והן במשפטיט פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה.י
ע.א. 548/78 שרון ואחי נ. לוי פד לייה (1) 736 בע"מ 760, עייא 2275/90 לימח נ.
רוזנברג פייד מ\ (2) 606)
כך גס בע.א. 9656/05 שוור> נ. רמנוף חברה לסתר וציוד בניה בע"מ(פיסקה 26):
יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פעולת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חוקה שבעובדה, הנעוצה בהגגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פעולת לתובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראליתי לראיה שלא הובאהיי.
הלכה זו חלה גס בענייני ארנונה, ראה:
עמייג 12244-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית תיא יפו, שס נדחה ערעור המערערת על אי סיווגה כייבית תוכנהיי. ביהמייש קבע כי כתוצאה מאי הצגת המסמכים והנתונים על הכנסות המערערת, לא הוצגה תשת<ת ראייתית מבוססת, התומכת בגירסת המערערת על כל עיקר פעילותה היא ייצור תוכנה.
מכל המקוב אנו קובעים כי למתלקה הממונה על גביית הארנונה חייתה ידיעה על דבר שינוי גחותו של המחזיק בנכס בפועל, "נסיבות המטילות על העירייה את חובת הבדיקה מיהו הנישום הנכון והראוי לצורך חיוב הארנונתיי, כדברי כבי השופט דנציגר שהובאו לעיל.
לאור האמור לעיל אנו מקבלים את הערר וקובעים כי חעוררת 1 לא רק שלא החזיקה בפועל בנכס בתקופה נשוא הערר, אלא שגם אין לראות בה את מחזיק הנכס מן הבחינה המשפטית. כפועל יוצא מכך גס אין לראות את העורר 2, כמחזיק בנכס.
באשר להוצאות ההליך, אמנם הצדדים השלישיים האריכו שלא לצורך את הדיון בערר דנן בכך שלא הופיעו לחלק מהדיונים שנקבעו לשמיעתו.
אולם, להארכת משך חדיוניס בערר תרמו גס העוררים עצמם, לאחר שעל אף שהוברר בדיון מיום 21.5.13 כי המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בלבד, עמדו על כך שיתקיים דיון הוכחות והמצהירים יחקרו על תצהיריהס.
בנסיבות אלה אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.
6
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 18.2.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לתחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
- ב 0
יו'יר: עו"ד אורה קניון חבר: רויית רונית מרמור ד שירלי קדם
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140007185 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
יו''ר: עו"ד אורה קניון
חברה: רוייה רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: חברת חניוני הצלחה בע'י'מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א
החלטת
1 הערר דנן הוגש על חיובי ארנונה בגין הנכס המצוי ברתי הרברט סמואל 4 בתייא. התקופה נשוא הערר היא 1.6.08 עד 31.8.11. שטת הנכס הוא 908 מ"ר והוא סווג בסיווג ייקרקע תפוסה המשמשת למגרש חניה בתשלוסיי.
2 העוררת טוענת כי לא החויקה בנכס בתקופה שבמתלוקת והוא לא היה מעולם בשליטתה, בבעלותה או בשימושה. לטענתה היא רק החזיקה בשני נכסים אתרים ברתי דניאל 8 פינת רח' הרברט סמואל ת'יא, ואשר בצמוד להם נמצא שטת הקרקע של הנכס נשוא הערר. בגין הנכסים שהיו בתוקתה היא שילמה ארנונה, אך אין לחייבה בגין הנכס דנן, שלטענתה כאמור לא היה בחזקתה או בשימושה.
3 המשיב טען כי העוררת התזּיקה והשתמשה בנכס בתקופה נשוא הערר. מעבר לכך טען
המשיב כי דין הערר להידחות על הסף מכמה טעמים :
(1) ההשגה והערר הוגשו בתריגה ניכרת ממגבלת הצמן הקבועה בסעיף 3(א) לחוק הערר:
פניית העוררת למשיב הייתה ב- 12.9.11 ואין לראות בה השגה. תשובת העירייה לעוררת הליתה ב- 10.10.11, והערר הוגש רק ב- 31.7.12.
(2) ההשגה הוגשה ע"י מי שאינו מתזיק בנכס לכן הוא אינו וּכאי לחגיש השגה או ערר בגינו.
(3) עניינה של העוררת כבר הובא בפני ועדת ערר במסגרת תיק 140003420, שם נדחה הערר ביום 25.1.11 בנימוק שטענות העוררת לעניין החזקה בנכס לא הוכחו. לא הוגש ערעור על החלטה גו. משלא הוגש ערעור על התלטת הועדה, הפכה השומה עד סוף
שנת 2010, לשומה סופית וחלוטה. ואת ועוד, בערר דנן לא חל כל שינוי במסכת העובדתית, ולכן אין העוררת זכאית להעלות שנית אותן טענות.
(4) טענות העוררת המתליחסות לחוקיות צו הארנונה וסבירות החיוב לפי דיני ההקפאה, כמו גס טענות אפליה, ורטרואקטיביות אינן בסמכות הוועדה.
כשהועלו ע"י צד טענות מקדמיות לפיהן יש לדתות את הערר על הסף, אנו סבורים כי יש להכריע בהן תהללה, בטרם נדון בערר לגופו.
לפיכך, הורינו לעוררת להשיב בכתב לטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב.
בתגובתה לטענות המקדמיות טענה העוררת :
(1) העוררת הגישה השגה ביום 12.9.11. לטענתה רק ביוני 2012 היא קיבלה את תשובת המשיב להשגה, ולכן הערר שהוגש ביולי 2012 הוגש במועד.
(2) המשיב לא יכול מחד לחייב את העוררת בגין השטח נשוא הערר, ומאידך לטעון כל מאחר שהתזקה של העוררת בנכס הופסקה ב- 31.8.11, אין באפשרותה להשיג לגבלו.
(3) העוררת לא הגיבח על יתר טענות המשיב שהועלו במסגרת חטענות המקדמיות.
דיון נמסקנות
סופיות השומה, והעדר סמכות להאריך את המועד להגשת השגה
חזקה שבדין היא כי הודעת התשלום נמסרה לעורר כדין ובמועד. תוקה וו מעוגנת בסעיף 4 לפקודת העיריות, וכן בסעיף 57 גי לפקודת הראיות (נוסח תדש) התשלייא - 1971).
לא זו אף זו, צו הארנונה של עיריית תל אביב קובע בכל שנה בסעיף 1.4 את מועדי תשלום הארנונה הכללית לאותה שנת מס. לעניין שנת 2011 סעיף 1.4.1 קובע כי ייהמועד לתשלום הארנונה לשנת 2011 יחול ב- 01.01.2011 יי. וסעיף 1.4.2 קובע כי, לנותות האורתיט ניתן לשלם את תשלומי הארנונה בשישה תשלומים דו-חודשיים.
הודעת התשלום יוצאת טרם תתילת שנת המס. ההלטה זו מתתייבת לפי הוראת סעיף 6 לפקודת העיריות (נוסת חדש), התשכייד-1964 אשר קובע כי ייהתלטת מועצה בדבר הטלת ארנונה כללית תתקבל לא יאוחר מיום 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שלגביה מוטלת הארנונהיי. בהתאם, חייבת העירייה לקבל החלטה בדבר הטלת ארנונה כבר ביום הראשון לחודש דצמבר בשנה הקודמת לשנת המס מושא ההתלטה, ועל כן הודעות התשלום, קרי השומה, נמסרת לנישום לכל המאוחר במועד הקבוע בצו הארנונה, בעניינו ביום 1/1/11.
העוררת לא הוכיחה אף לא טענה כי קיבלה את דרישת התשלום לאחר 1/1/11. המסקנה מכך היא שדרישת התשלום הגיעה לידי העוררת עד מועד זה. לפיכך המסמך המכונה על ידה ייהשגהיי שהוגש רק ביום 12.9.11, ונתקבל אצל המשיב ב- 14.9.11, הוגש ומן רב לאחר הלוף 90 הימים הקבועים בתוק להגשת השגה.
.10
יוער כי ביום 25.1.11 נדחו ע"י ועדת הערר טענות דומות של העוררת לעניין התוקה בנכס, שהעלתה העוררת בערר מס' 140003420. דהיינו עמדת המשיב שקיבלה תוקף של החלטה ע"י ועדת ערר בכל הנוגע לזחות המחזיק בנכס, הייתה ידועה לעוררת גם מטעם זה. על אף זאת פנתה העוררת למשיב לראשונה רק כ- 9 תודשים לאתר מכן.
באשר למועד הגשת הערר, טענת העוררת כי רק בחודש יוני 2012 היא קיבלה לידיה את תשובת מנהלת יחידת הארנונה מיום 10.10.11 שנשלחה לבייכ הקודם של העוררת תמוהת ולא גובתה בראיה כלשהי. באין הוכחות אחרות, תזקה היא שהתשובה שנשלחה כאמור לבייכ הקודם של העוררת הגיעה ליעדה מטפר ימים לאחר שנשלחה.
בנסיבות אלה גס אס ניתן היה לראות בפנייתה של העוררת השגה, הרי הערר דנן שהוגש ביום 31.7.12, הוגש לאחר שחלף גה מכבר המועד הקבוע בחוק להגשתו.
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן תוק
הערר) קובע כדלהלן:
ביהמייש העליון, ביהמייש המתוציים בשבתס כבימייש לעניינים מינהליים כמו גס ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה.
ההלכה העוברת כתוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר שחלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו זכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך לחיוב חלוט ולא ינתן עוד לערער עליו. נזכיר לחלן רק קומ\ מפסקי הדין שהכריעו בגושא וּה:
(1) עייש (חיפה) 57/95 הד הקריות בע"מ נ. מנהל הארנונה עיריית חיפה.
(2) בריימ 9179/05 המקום של שמחה נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא.
(3) עמיינ (ת'יא) 167/07 פאנצ ליין בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'יא.
(4) עמיינ (תייא) 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה המקומית עמק חפר וועדת ערר לענייני ארנונה.
(5) עמיינ (ת'יא) 230/04 מנהל הארנונה בעיריית תיא נ. אפרתי מדפים נכסים בע"מ.
(6) עמיינ (תייא) 241/08 רס-חן תניוניס נ. מנהל הארנונה של עיריית ת'יא.
(7) בריימ 6333/09 רס-חן חניונים נ. מנהל הארנונה של עיריית ת''א.
בעניין חד הקריות קובע כבי השופט ביין:
ייקביעת מועד לערעור בחיקוק, כמוחו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה להגן על הציפיות של הצד שזכה בהחלטה שיפוטית או מנהלית או מתן התלטח מינהלית, כי עם חלוף המועד לערעור, תוסנה זכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה, לביטול או לשינוי (השווה גס בגייצ 122/73 עבאדי נ. שר הפנים פדייי כייח (2) 253 בעמי 270, וראה בעיקר עייא 22/56 כהן נ. קצין התגמולים פדייי 1375, 1383).
כדי שניתן יהיה לפגוע בציפיות וּו, חייבת להתקיים הוראה מפורשת של המחוקק או מתוקק המשנת!'י.
.1
12
.3
4
מוסיף כבי חשופט ביין וקובע כי בענייננו ההוראה היחידה הנוגעת להארכת מועדים, מצויה בסעיף 4(ב) לתוק, הנוגעת לסמכות ועדת הערר להאריך למנהל הארנונה את המועד להגשת תשובה להשגת.
מהעובדות שזהו הסעיף היחיד המאפשר להאריך מועד יש ללמוד הסדר שלילי שאין לועדת הערר סמכות להאריך מועדים אתרים הקבועים בחוק. יעוסקים אנו בסוגיית הארכת מועדים הקבועים בתיקוק. ענין וה הוא כמוסבר מתחום סדרי הדין ותחום זה מוסמך להסדיר מחוקק המשנה בלבד. ומכאן שבהעדר הסכמה מפורשת 'יאין סמכות לבית המשפט להאריך מועד הקבוע בחיקוקיי ואם לגבי בתּי משפט כך, קל וחומר שזהו הדין לגבי טריבונל מינהלניי.
כבי השופטת גרסטל בתיק ויתקין מרקט בע"מ, קובעת גס כן כל:
יזכותו של האזרת לערור על חיובו במס הוגבלה ע"י המתוקק בזמן. ומכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור חזמן הקבוע לכך בתוק שוב אי אתה *כול להישמע בערר על חיובך במסיי.
לא רק זו אף זו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או החלטת מנהל הארנונה להשגה, אינה מרפאת את הפגם שנפל בהגשה באיתור, ואלנה עוצרת את מנין המועדים.
הלכה דומה נקבעה בעניין רס-חן הניוניס. כבי השופטת רות רונן בנתתה את פסהייד בעניין המקום של שמחה קבעה כל יימשחלף המועד התוקי להגשת השגה, הופכת השומה לתלוטה, והנישוס מאבד את זכותו להשיג על ייחיובו בארנונהי.
כבי השופטת ממשיכה וקובעת :
יילגישת בית המשפט העליון, משחלף המועד להגשת השגה, הופך התיוב לתלוט, ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר - לאור גישה וו - במקרה הדומה *ותר לייהתיישנות מהותית"
(ולא דיונית) -- בה הוכות של הנישום (לחלוק על תיובי הארנונה שלו), מתבטלת עס חלוף המועד להגשת השגה. לכן, אף אס העירייה איננה מגיבה לטענות הנישום במועד, וגם אס בתשובתה הראשונית היא איננה מעלה את טענת האיחור -- אין בכך כדי לייהחלותיי את הזכותיי.
גס כבי השופטת קובו בפסהייד בעניין אפרתי מדפים נכסים בע"מ קבעה כי למנחל הארנונה, ואף לוועדת הערר, אין סמכות לדון בהשגה שהוגשה באיחור. מוסיפה כבי השופטת כי את שאלת וכותו של הנישום להשיב לו תשלומים עודפיט יש להכתיר ייכתביעה כספיתיי כוו שאינה נכללת בגדרו של סעיף 3 (א) לחוק הערריי. וכי ייהסמכות לדון בדרישת השבה אינה למנהל הארנונה ולועדת הערריי.
מהאמור לעיל עולה שאין לוועדת הערר סמכות להאריך את המועד להגשת השגה, וגם אין לה סמכות לדון בערר שהוגש על תשובת מנהל הארנונה, להשגה שהוגשה באיחור.
.5
.6
7
כאמור, פניית העוררת למשיב ביום 12.9.11 נעשתה ומן רב לאהר הלוף 90 הימים הקבועים בתוק להגשת השגה. ומקום שזו הוגשה באיחור, אין לראות בפניית העורר *יהשגהיי כדין, ואין לראות בתשובת העלרייה לעוררת תשובה להשגה.
בנוסף, גס הערר עצמו הוגש מן רב לאתר שנשלחה לעוררת תשובת המשיב. לפיכך אין בפנינו ערר כדין. כבר מטעמים אלה דין הערר להידחות על הסף.
משהגענו למסקנה זו, אין אנו נדרשים לטענת המשיב על כי העוררת כלל לא הייתה רשאית להגיש השגה במועד שבו היא פנתה למשיב מאחר שהיא נעשתה לאתר 31.8.11, מועד שהעוררת כבר לא הייתה רשומה כמחציקה בנכס.
חוסר סמכות לדון בטענות אי חוקלות, טענות אפליה, ורטרואקטיביות
טענות העוררת ביחס לתקופה המטתיימת בסוף שנת המס 2010 נדחו ביום 25.1.11 ע"י ועדה אחרת שדנה בערר קודם (140003420) שהגישה העוררת. על התלטה זו לא ערערה העוררת, ולפיכך השומה לגבי התקופה המסתיימת בסוף שנת המס 2010 הפכה לשומה סופית וחלוטה.
באותו ערר גס נדתו טענותיה של העוררת לאי תוקיות צו הארנונה וסבירות התיוב לפי דיני ההקפאה, כמו גם טענות אפליה וחיוב רטרואקטיבי. משלא הוגש ערעור הפך גס חלק זה של ההחלטה לתלוט. משהפכו ההתלטות לחלוטות, העוררת אינה וכאית לתזור ולהעלות אותן טענות חדשות לבקרים. עס ואת אנו מוצאים להרתיב ולפרט את ההלכה בעניין וה.
בשורה של פסקי דין נקבע, כי סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכנליס
בלבד. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה איוורית לכיש
ואחי קבע כבוד השופט גרוניס :
יימה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר! במקרים אלה על התייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לתוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד תיוב הארנונה שהוצא לה הינה כי התיוב אינו חוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא הינה מהו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שהיא מעלה טענותיה נגד תיובה בארנונה. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטה בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומה הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עס הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3 (א) לחוק הערר... נתוור ונציין בהקשר וה את ההלכה שקבעה כי סמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתייםי.
8. הלכה דומה נקבעה בעתיימ (ת'יא יפו) 1905/05) החברה להגנת הטבע נ. עיריית ת''א, ע"י
כבי השופטת קובו:
'יבמקוס אחר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון
גס בטענת אי חוקיות הנוגעת לעניינים המנוליס בסעיף 3(א) לחוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-יפו) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ח.צ. פיתות | (1993)
בע"מ... אלא, שמספר פסקי דיץ שנפסקו לאחרונה בביהמייש העליון חיוּקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף זה חינה מצומצמת לעניינים
טכנליס עובדתיים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקות'י.
ממשיכה כבוד השופטת קובו וקובעת :
יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט וה בהליך של עתירה מנהלית...'
9 לא רק זו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית המשפט העליון- רעייא 10643/02 חבס ת.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואחי ני עיריית הרצליה.
קבעה כבוד השופטת ארבל בעניין סמכות ועדת הערר:
יי... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורתבה סמכות ועדת הערר, אלא שזו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הסמיך את המנהל לדון בעניינים ספציפיים בלבד המפורטים בסייק (א).
סייק (ב) בא להבהיר, על פי פשוטס של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונה, וסמכות גו תועבר לבית המשפט. על פירוש זה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה התקיקתית. סעיף 3(ב) תוקן במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת :עדי התקציב)
תשל"ג 1992. בדיוני הכנסת בקריאה שניה ושלישית לאישור התוק, אמר יור
ועדת הכספים, ח'ייכ גדליה גל את הדברים הבאים :
ייהכנסנו תיקונים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)
התשלייו (1976). התיקון העיקרי בא להבהיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תחייה סמכות לטפל בהשגות ובעררים על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי חוקיות יסודית'י.
יצויין כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה ע"י בית משפט גה עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3(ב) ונפסק כי הסמכות יימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכנים בלבד. שאלות עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי להידרשיי (בגייצ 8 דשנים וחומרים כימיים ני עיריית קריית אתא)יי
0. בדומח לכך קבע ביהמייש העליון כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות משפטיות
עקרוניות כגון רטרואקטיביות.
בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופטי
אנגלרד) מיום 6.2.2002, נקבע:
יי חברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחוי גס כנגד תיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה משפטית שהיא בעלת אופי עקרוני גם אס היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לחוק הערר -- ואיני משוכנע כי היא אכן נכנסת לגדרו - ראויה היא לברור בבית המשפט האזרתל. "
1 | סוףדבר
מכל המקובץ אנו קובעים כי דין הערר להידחות על הסף.
ניתנה בהעדר הצדדיסם ביום 18.2.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ב 7 ו = | |\%)
ו
יו"ר: עו"ד אורה קניון חבר: רויית רונית מרמור חבר: עו"ד קדם
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140007650 שליד עיריית תל אביב-יפו 3
בפני חברי ועזית הערר:
יו"ר: עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: צביה הרצוג
דוד פאר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת'/א
החלטת
41 הנכס נשוא הערר נמצא ברח' יצחק אלפסי 20 תייא, שטתו 124 מ"ר והוא סווג ע"י המשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשיט למגורים'י
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסלווגו של הנכס.
ביום 9.7.13 אוחד לבקשת הצדדים הדיון בשני העררים שבכותרת, (שמתייחסים לשנים 2, 2013)
2 העוררים טוענים שיש לסווג את הנכס בסיווג '*סטודיו של צייריס ופסליםיי. טענות אחרות שהועלו ע"י העוררים בערר, נזנחו על ידם ולפיכך לא נדרש להן.
3 לטענת העוררים השימוש שהם עושים בנכס תואם את דרישות צו הארנונה ואין בנכס פעילות כלשהי למעט פעילות של סטודיו לפיסול.
4 המשיב טוען כי לאור ממצאי הביקורות שנערכו בנכס, הנכס משמש בין החיתר כסדנא להוראת הפיסול, ולכן הוא לא עומד בדרישות סעי 3.3.18 של צו הארנונה שענינו ייסטודיו של ציירים ופסליסיי, וסיווגו נעשח כדין.
דיון ומסקנות
5. סעי 3.3.18 לצו הארנונה קובע תעריף מופחת לייסטודיו של צייריס ופסליסיי כדלהקן:
ייבניין חמשמש לסטודיו בלבד, של ציירים ופסלים, ואינו משמש לתצוגח, למכירה או להוראת אמנות הצור או הפיסול וכיוצא באלה, יחויב בכל האזורים לפי התעריפים.....
המטרה העומדת בבסיס התעריף המופתת הנייל בצו הארנונה, היא להעניק הקלה בנטל תשלומי הארנונה לצייריס או פסלים העוסקים אך ורק בציור או בפיסול.
הצו מחריג במפורש נכסים שמתקיימות בהם פעילויות אחרות, גס אס הן מתתוס האומנות.
עלינו לבתון איפוא האם העורר עומד בתנאים חנייל של צו הארנונת.
.0
שנת 2012
בשנה זו נערכו בנכס 3 ביקורות מטעם המשיב. שתי ביקורות נערכו. בתודש יוני 2012
וביקורת נוספת בספטמבר 2012.
בשתי הביקורות הראשונות שנערכו ביוני 2012 היה הנכס סגור וחוקר התוץ מטעם המשיב בחן את הנכס ואף צילם אותו דרך החלון. בחוות דעתו ציין חוקר החוץ שמדובר בבית ספר ללימוד פיסול, ובמקום מוצגות תערוכות.
מסקנתו זו נובעת בין היתר מהעובדה שנראו במקום עבודות מוצגות, כמו גס שולחנות וכיסאות רבים.
בנוסף, היה בחוצ שלט שצולס גס הוא, בו נרשם: ייסקולטורה, סדנא להוראת הפיסול,יי בצירוף כתובת אלקטרונית ומסי טלפון.
בחוות הדעת כמו גס בעדותו ציין תוקר החוצ כי בעת עריכת הביקורת הוא התקשר לעורר, שאישר לו שמדובר בסדנא ללימוד פיסול.
יש עוד להוסיף כי גם עפ"י פרסום של העוררים באינטרנט, הוצג המקום כייסדנא להוראת הפיסוליי.
בביקורת הנוספת שנערכה בנכס בספטמבר 2012, נכת העורר. חוקר התוץ ציין כי העורר טען בפניו שמדובר בסטודיו לפיסול והוא לא מלמד שס יותר.
חוקר התוץ פירט את הציוד שהוא מצא במקום, והעיר בשולי חוות דעתו, כי יש לערוך מעקב אחרי פרסומים באינטרנט ובמקום עצמו, כדי לוודא שהעורר לא מלמד שס יותר.
מסקנות חוקר התוץ על כך שהנכס לא משמש כסטודיו בלבד מוצאות תימוכין בעדותו של העורר. בתצהירו אישר העורר שבעבר קיימו בנכס סדנאות. בתקירה נגדית אישר העורר כי בשנת 2012 היה קייט בנכס שילוט שלפיו מתקיימות בו סדנאות לציור ופיסול, וכך גס עולה מהפרסום באינטרנט. לטענתו הוא הסיר את השלטים משהוברר לו שעליו לשלם אגרת שילוט בגלנס. העורר לא נקב במועד מדויק להסרת השלטים. הוא העיד: ייאני רוצה להבהיר בשנת 2012 שוּאת השנה שלגביה בין היתר מתייחס הערר.... השלטים היו קיימים.... אס אני לא טועה בסוף שנת 2012 או בתחילת שנת 2013 הורדו השלטיסיי
מהאמור לעלל שוכנענו כי בשנת 2012 שימש הנכס גס כסדנא להוראת ציור ופיסול, ולא כסטודיו בלבד של ציירים ופסלים, ולכן סיווגו בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי נעשה כדיו.
יוער כי העורר העיד על כך שבכל שנה מתקיימת בנכס תערוכה במסגרת פרויקט ייאוהביס אומנות עושים אומנותיי שבחסות עיריית תייא, ובכלל ואת היא קוימה גס בשנים 2012, 3.
משהגענו למסקנה כי בשנת 2012 ממילא לא שימש הנכס כסטודיו בלבד של צייריס ופסליט, נדרש לטענות הצדדים בנקודה גו, רק בהתלטתנו לגבי שנת 2013, שתפורט להלן.
1
12
שנת 2013
חוקר התוצ מטעט המשיב העיד כי הוא ביקר בנכס גס בשנת 2013. אולם, למרבה הפלא
חוות דעת בעקבות ביקור וה לא הוגשה ע"י חמשיב. הביקורת שנערכה בשנת 2013 חשובה במיוחד. בענייננו, לאור העובדה שהתוקר סבר שיש לערוך מעקב כדי לוודא שסדנת הלימוד שהיתה במקום בעבר, כבר אינה מתקיימת.
את היעדרו של דו"ח הביקורת לשנת 2013 יש לראות כה*מנעות צד מלתביא ראיה.
ההלכה החלה על המנעות צד מלהביא ראות נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי-דין. בין היתר בע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בעמי ני טלקראר חברה בע"מ פדייי
(4) 595 בע"מ 602:
יי... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בתזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בחישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדויי.
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גס בע.א. 27/91 קבלו ני שמעון, עבודות מתכת בע"מ
ואחי פדייי מייט (1) 450 בע"מ 457:
'יהימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה.... כלל זה הינו יפה הן במשפטים פליליים והן במשפטים האזרתליס -- ראה יי קדמי, על הראלות (דיונון, תשנ"א)( 2
'יכלל וה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרתייס והן במשפטיט פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."
ע.א. 548/78 שרון ואחי נ. לוי פד לייה (1) 736 בע"מ 760, עייא 2275/90 לימה נ. רוונברג פייד מז (2) 606)
כך גס בע.א. 9656/05 שוור> נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניהח בע"מ(פיסקה 26):
יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראליתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פעולת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאח בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פעולת לתובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראליתי לראיה שלא הובאהיי.
הלכה גו חלה גס בענייני ארנונה, ראה:
.3
14
.5
.6
.17
עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית תייא יפו, שס נדחה ערעור המערערת על אי סיווגח כייבית תוכנהיי. ביהמייש קבע כי כתוצאה מאי הצגת המסמכים והנתונים על הכנסות המערערת, לא הוצגה תשתית ראייתית מבוססת, התומכת בגירסת המערערת על כי עיקר פעילותה היא ייצור תוכנה.
חשיבות נוספת יש לייחט לביקורת שנערכה בנכס בשנת 2013, נוכח העובדה שאינה במחלוקת, כי העורר הסיר את השלטים שהעידו על קיומה של סדנת לימוד אומנות בנכס.
בהעדר חוות דעת לא ניתן לקבוע את המועד המדויק שבו הוסרו השלטים.
חוקר התוץ אישר כי במועד הביקורת בשנת 2013 השלטים כבר לא היו בנכס, אך הוא לא זכר באיוה חודש זה היה.
בנסיבות אלה אין לנו אלא לקבל את עדות העורר לפיה השלטים הוסרו לכל המאוחר בתתילת שנת 2013.
העורר העיד שמדי שנה, גם בשנת 2012 וגם בשנת 2013, הגיעו לנכס מבקרים במסגרת פרויקט י/אוחביס אומנות עושים אומנותיי.
לטענתו מדובר באירוע חד שנתי ואין בו כדי לפגוע בדרישות צו הארנונה לאי שימוש בנכס לצורכי תצוגה וסיווגו של הנכס כסטודיו לצייריס ופסלים.
לעומתו טוען המשיב כי יש לראות בכך קיום של תצוגה בנכס, ולהסיק מכך שהעורריס אינם עומדים בתנאי צו הארנונה לאי שימוש בנכס לצרכי תצוגהח.
בעניין פתיחת הנכס לקהל במסגרת פרויקט יאוהבים אומנות עושים אומנותיי, דעתנו כדעת העורר. אירוע זה נערך בחסות ובעידוד עיריית תייא. מחד במסגרת 'אוהבים אומנותיי נפתחים לקהל גלריות, חללי תצוגה ומוציאונים, ומאידך במסגרת ייעושיס אומנות'י, אומנים הפועלים ברתבי העיר פותתיס את הסטודיו שלהם לקהל הרתב. דהיינו האומנים פותתיס לקהל הרחב את אותו סטודיו המשמש אותם כל השנה כסטודיו בלבד לצייריס ופטלים.
אנו סבורים כי בנסיבות אלה, קיומו של אירוע חד שנתי וה של ייעושיס אומנותיי אינו פוגע בדרישות צו הארנונה לאי שימוש הנכס לצרכי תצוגה.
מחאמור לעיל שוכנענו כי בשנת 2013 עמד הנכס בדרישות סעיף 3.3.18 של צו הארנונה, ויש לסווגו בסיווג ייסטודיו של צייריס ופסליסיי.
סוף דבר
מכל המקוב אנו דותיס את הערר לגבי שנת 2012 וקובעים כי סיווגו של הנכט בשנה זו בסיווג 'יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי נעשה כדין. לעומת ואת אנו מקבלים את הערר לגבי שנת 2013 וקובעים כי לגבי שנה גו יש לסווג את הנכס בסיווג ייסטודיו של צייריס ופסלים'י.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 18.2.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לענליניס מנהליים ואאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
25
7 4 7 2
לוייר: עו"ד אורה קניון חבר: רו"ח רונית מרמור חבר: עויי שעפי קדם
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' 180007545 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת העלר:
*ו''ר: עו'יד מאור יהודה
חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לול
הברה: רו'/ה רונית מרמור
העוררת: טלנכסים בע'יימ
חשבון לקוח: 10582166
מספר חוזה: 448043
כתובת הנכס: 3335 2
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
מבוא
ערר זה חינו בשאלת תיובה של העוררת, ברחוב 3335 מס' 2 יפו, חהרשומה כמחציקה בנכס, הידוע כנכס מס' 2000353956 ח-ן לקוח מספר 10582166 בשטח של 41 מ"ר, בקומת הקרקע, בסיווג ''בנינים שאינם משמשים למגודים לרבות משרדים,שירותים ומסחריי; להלן: ''הנכט'י. עיקר המחלוקת בין הצדדים בערר וּה נסובה על קביעת המשיב כי העוררת מחזיקה בנכס מיום
2 והאם השימוש תואם לסלווג הנייל. אין מתלוקת לעניין גודל חנכס.
בדיון בפנינו מיום 20.6.2013 , הסכימו הצדדים שתקופת המהלוקת הינה מיום 1.3.2012 ועד ליום
112
עיקר טענות הצדדים:
1 לטענת העוררת אין לחייבה בארנונה שכן לא ההזיקה בנכס נשוא הערר. את החוקת
קיבלה בהתערבות משטרת ישראל רק ביום 19.10.2012
2 קודם לכן הוחזק הנכס על ידי גימיל ציפורי מכות הסכם שכירות שצורף כנספח אי לתצהיר מר אייל רונלי אלעור מטעם העוררת. בין לבין, נפטר מר ג'ימיל ציפורי גצייל
והחוקה נותרה בידי עובונו.
3 לטענת העוררת בהעדר הודעה בדבר חדילה התוקה בנכס מטעם העיובון לא היה מקום
לחייבה תחת חיוב העיובון.
4 ממשיכה העוררת וטוענת כי היה על המשיב לפתוח בהקירה ולברר מי מחזיק בנכס עת
נודע לו שהמחתציק נפטר.
.5
המשיב מציין כי חעוררות נרשמה כמחציקה בפנקסי העירייה בהתאט להודעה שהתקבלה במשרדי העירייה בדבר פטירתו של המחזיק הקודם ולאור ממצאי דו"ח ביקורת שערכה בנכס.
המשיב טוען כי העובדה שלא נמטרה הודעת חדילה מטעם ציפורי, איגה פוטרת את העוררת מלשאת בחיובי הארנונה, ומפנה לעייא 8417/09 עיריית ירושלים ני שמי בר מקרקעין 1993 בע"מ שס קבע בית המשפט כי הסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות נועדו להקל על העירייה בהליכי גביית הארנונה ואין בהם כדי לפטור את בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס מאחריות לתיוב.
עוד מציין המשיב כי העוררת לא שעתה לפניות בכתב ששוגרו אליה, כפי שפורטו בסעיפים 4 , 5 לטיכומיה של בייכ המשיב.
העובדות שבפנינו.
8
10
1
2
.3
הנכס נשוא הערר הוחזק ע"י גימיל (סמי) ציפורי גייל, [להלן:ייציפורייי], מכות חווה שכירות בינו לבין העוררת מיום 11.3.2010 ותקופת השכירות נקבעה מיום 1.4.2010 עד ליום 31.3.2011 [נספח אי לתצהיר העוררת.]
תקופת השכירות הנייל לא הוארכה ע"י הצדדים. המצהיר מטעם העוררת אישר בעדותו בפנינו שהטכס השכירות הסתיים ביום 31.3.2011 ומוסיף כלשונו: עימיל ציפורי נשאר במקום ללא הסכמתי ולא ערכנו שום מסמך המאריך את תקופת השכירותי.
מטרת השכירות כקבוע בהטכט בין הצדדים, כקבוע בסעיף 2 בו, היא למטרת מוסך לסייכה.
לתצהיר העוררת צורף המסמך א'-1 מיום 16.5.2010 חימנו עולה שהמשיב רשם את גימיל ציפורי כמחגיק בנכס, במקום העוררת, וקבע את השימוש: ימסחר קמעוני כלליי.
על הסיווג הנייל לא הוגשה השגה מטעם 'ציפוריי.
בייכ העוררת שיגר מכתב התראה לציפורי נושא תאריך 24.8.2011 בו הודיע על הפרת הסכם השכירות, ביטולו ודרישת פינויו מהנכס. [נספת בי לתצהיר מטעם העוררת.]
העוררת הגישה לבית המשפט תביעת פינוי כנגד ציפורי. כמו כן הוגשה תביעה כספית לתשלום דמי שכירות ופיצויים בגין הפרת הסכם השכירות בסך כולל של 49,255 ₪ [נספת ג' לתצהיר העוררת- ת.א. 35255-10-11 ו- ת.א. 36050-10-11.]
4. ציפורי הגיש מטעמו כתב הגנה לתביעת הפינוי; ובקשת רשות להתגונן. [נספה די לתצהיר
העוררת.]
5 העוררת לא המציאה פסק דין לעניין התביעות הנייל שכן במהלכן נפטר ציפורי ומתברר כי לא הוגשה בקשה להמשך התביעות נגד עיובון ציפורי.
6. לא הוכח בפנינו מה המועד המדוייק לפטירת ציפורי. גם לא הוכח שבידי המשיב קלים
מסמך מטעט העליובון בדבר חדילת החזקה בנכס.
זג תמשיב מטעמו מודה כי ביום 23.2.2012 הובא לידיעתו דבר פטירת ציפורי. ביוזמתו ערך ביקורת בנכס בתאריך 28.2.2012 ע"י תוקר השומה מר ליאור מלקי הימנו עולה כי הנכס סגור וללא מענה. [ ביקורת וו צורפה לתצהירו של מר גלעד נחום בוחן חיובים מטעם המשיב, והן לסייכומי חמשיב כנספת א .
8. הוכח בפנינו ע"י המשיב כי ביום 6.3.2012 נשלת מכתב לעוררת בעלת הנכס ובו נדרשו
להמציא ראיות מי מחויק בנכס. המכתב הנושא תאריך 5.3.2012 צורף הן להודעת חמשיב מיום 18.2.2013 בדבר יישום החלטת הועדה מיום 7.2.2013 , והן לסיכומי המשיב כנספת בי.
9 על מכתב וח לא השיבה העוררת בכתב.
0. בהעדר מענה, שיגר חמשיב שני מכתבים נוספים. האחד נושא תאריך 24.4.2012 בדבר
חילופי מחזיקים ; השני מכתב לעיובון ציפורי מיום 29.4.2012 בדבר חדילת תוקה כמפורט בנימוקי המכתבים. המכתבים צורפו הן לחודעת המשיב מיום 18.2.2013 בדבר *ישום החלטת הועדה מיום 7.2.2013 , וחן לסיכומי חמשיב כנספחים ג' ו- די בהתאמח.
1 בדיון בפנינו מיום 20.6.2013 הסכימו חצדדיס שאין מחלוקת שמסמכי התביעה וההגנה שפורטו לעיל [סעיפים 13 ,14], הוגשו למר יעקב קוריאט העובד בעיריית תייא, נוהלו עמו שיתות טלפון, ברס שום צד במיוחד לא העוררת, לא יכול היה לומר בוודאות מה מועד קבלת המסמכים.
דיוו ומסקנות.
2. אין תולק כי המחוקק מודע למציאות לפיה החוקה בנכס מחליפה ידיים, ווהות
השוכרים משתנח לעיתיט תכופות, ובהתחשב בעובדה, כי הארנונה מוטלת על פי החוק על המחזיק בנכס, וכותו ואף חובתו של המשיב לבחון מי המחזיק בנכס ובמיוחד נכון הדבר כאשר חובות הארנונה מצטברים ולא משולמים.
3. במקרה הנדון בפנינו, משהוברר למשיב כי המחציק בנכס נפטר ולאהר שבקורת בנכס
4
5
6
7
.8
9
.0
העלתה כי הנכס סגור ואינו פעיל ולאחר מטפר פניות בכתב לעוררת, שלא נענו,כאמור לעיל, נקט בפעולה המתבקשת של העברת הנכס על שס הבעלים, בעלי הויקה הקרובה ביותר, היא העוררת.
אין אנו מקבלים את טענת העוררת שדי בהמצאת כתבי התביעות שניהלה מול השוכר ציפורי, כדי להוות' תחליף להודעה על המתציקים בנכס לאחר פטירתו. במיוחד מקום שהעוררת נתבקשה בכתב להודיע מי המחציק ולא פעלה כנדרש.
טענותיו של המצהיר מטעם העוררת, כי לא קיבל פסק דין לפינוי עקב פטירתו של המחזיק ציפורי, אינן מקובלות עלינו שהרי יכול ואולי צריך היה לנקוט בהליך דומה כנגד העיזבון, כפי שלטענתו הודע ע"י בית המשפט. לעניין אה נפנה לסעיף 13 בתצהירו של אלעור מנהל העוררת.
גס בחקירתו בדיון בפנינו מיום 20.6.2013 ציין כי לא הגיש תביעה לפינוי כנגד העיובון, מבלי לפרט מדוע. כמו כן ציין מר אלעור בחקירתו: ייראיתי שהילדים שלו מפעילים את המקוסי'י.
העוררת לא פעלה להוכיח למשיב, מי המחציק, וכי ילדי המנות מפעילים את המקום.
מחדלה של העוררת שלא לענות לפניות המשיב, כמפורט לעיל, רובצות לפתחה, ואין לה אלא לחלין על עצמה, לבטח לא אל המשליב.
העובדה שהעוררת קיבלה את התצקה בנכס בהתערבות המשטרה, [כעולה מסעיף בי לתצהירו]), ואת לאחר שמנהל העוררת הגיש תלונה על תקיפתו ע"י ילדי המנוח [ראה נספח ה'-1 לתצהירח, אינה מחווה ראיה המתייבת את המשיב, להמשליך ולחייב את ציפורי או עובונו בארנונה. יודגש כי גס אס נאמץ את כל חתיאור כפי שפירט מר אלעור בסעיף 7 לתצהירו, ואין אנו מפקפקיס בדבריו אלה, לא נוכל לאמ את גירסתו כי המועד הקובע לקבלת החזקה ע"י העוררת הוא 19.10.2013 וכי מועד זה מחליב את חמשיב.
לגופו של עניין אנו בדעה כי צודק חמשיב בטענתו שהעוררת לא מסרה הודעה כדין על קיומו של יפולשי ולכן עליה לשאת בתשלומי הארנונה מהיותה בעלת הויקה הקרובה לנכס בתור בעליו.
בחקירתו בפנינו מציין מר אלעור כך: ייאין חוזה שכירות תקף לתקופה שבמחלוקת בין טלנכסיס לג'מיל ציפורי. הוא הפך להיות פולש מרגע שפג תוקף של החוטה.... יוער כל העוררת לא הודיעה למשיב שאין לבטל את רישומי ציפורי כמתזיק בנכס למרות שהיא רואה אותו כ יפולשי.
1
.2
.3
4
5
.6
טוף דבר
מתובתס של בעלי נכסים, כדוגמת העוררת, להודיע למשיב מי המתגיקיס בנכס, במיוחד אמור הדבר בנסיבות ערר זה לפיהן נמצא הנכס סגור לאחר שנודע על פטירתו של המחגיק לשעבר ולאחר פניות המשיב לעורר שלא נענו. משלא השיבה העוררת לפנלות המשיב, כמפורט לעיל, יתכבדו וישלמו את חשבונות הארנונה.
פועל יוצא מכך, הוא שהמועד הקובע לשינוי שס המחויק בנכס בספרי העירייה אינו המועד שכתוב בהסכם השכירות או המועד בו התערבה המשטרה ואישרה לעוררת לההליף מנעולים בנכס.
לאור האמור לעיל, לא נוכל לחיעתר לבקשת העוררת להסב את מועד התוקתה בנכס ההל מיום 19.10.2012
לא מצאנו לבטל את סיווג הנכס כפי שקבע המשיב ולסווגו כבקשת העוררת כבית מגורים או בית מלאכה או בסיווג הזול ביותר שכן לא הוכח שהנכס היה ריק מכל אדם וחפצ וללא שימוש. אלעזר מנהל העוררת מאשר, ראה טעי 27 לתצהירו, כי ילדיו של המנוח ציפורי איימו עליו לבל יכנס לנכס וכי במקום חפציט וציוד של אביהס.
הניסיון להסתמך על תבייע 2530 כנטען בתצהיר מטעם העוררת, אינו יכול לסייע בידה, שכן מעיון בסעיף 10 1 (ג) לנספח שצורף מטעמה כנספת ת-3 -- מותרים גס שמושי מסחר קמעוני. לעניין וה וער שתחת הסיווג מסחר קמעוני כללי, כך רשום חיה ציפורי בשעתו עת ניחל שס עיסקו. [ראה נספת א-1 לתצהיר אלעטר].
ככול שהעוררת בדעה כל על עיובון ציפורי לשאת בתשלומי הארנונה, פתוחה הדרך בפניה להגיש תביעה מתאימה. המשיב אינו נדרש להכריע בסכסוכים המשפטיים כפי שתיארנו לעיל.
הערר נדתה. בנסיבות העניין לא חליבנו את העוררת בהוצאות המשיב.
ניתן היום, % //2/ ., בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת
ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות,קָמקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין
1
בוועדת ערר) התשלייו - 1977 ו טה גו באתר האינטרנט של חמשיב.
קלדנית: ענת לול
א ₪
י'/ר: וי מאור הבר: עו''ד ורוייה לוי אבשלוםס | הברה: רו''ה רונית מרמור
ועדת ערר לענייני ארנונה מללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
מטפר ערר: 140007118
בפני הברי ועדת הערר:
*ויר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רליך זיו, רויית
חברה: עו"ד שירלי קדם
העורר: אור יובל אברהטס
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
במסגרת ערר זה נתקפת ההלטת המשיב מיום 31.5.12 שלא לסווג את הפעילות המתבצעת על ידי העורר בנכס, בסיווג מלאכה ותעשלייה אלא בסיווג משרדים.
טענות העורר
1. העורר טען בכתב הערר כי חוא בוגר קאמרה אובסקורה בית ספר לאומנות משנת 2001 וכל
התמחה בתחום עריכת סרטים. במסגרת עבודתו הוא עורך סרטי תעודה, סרטים עלילתיים, פרסומות, טריילריס וקליפיס ותוצרי עבודתו משמשים את הציבור הישראלי בבתי קולנוע ובערוצי הטלוויויה השונים.
2 העורר טען כי יש לסווג את הנכס, אשר משמש כתדר עריכה, בסיווג מלאכה ותעשייה, כאשר הפעילות עומדת במבחניס השונים שנקבעו לעניין זה.
3 העורר טען כי הוא יוצר יש מוהשי אחד מיש מוהשי אחר, תוך עיבוד תומרי הגלם באמצעות פעולות גזירה, חיתוך, ערבול, הדבקה ובניה והיצירה הופכת למוצר מדף בתחום תעשיית הסרטים; הטרט מיועד ללקות ספציפי אולם הוא מופץ בסופו של יום לקהל הרחב ומשכך, הוא עומד במבחן היקף השימוש במוצר המוגמר.
4. לטענת העורר מרכז הכובד של פעללות העורר הינו בתחום הייצור.
5 עוד טען העורר כי הנכס מצוי בין מבני תעשייה, ואף עובדה זו מלמדת על הסיווג הנכון ולכן יש לסווג את הפעילות בסיווג ספציפי כמלאכה ותעשייה או כייסטודיו של ציירים ופסליטיי ולא בסיווג כללי של עסקים. \
טענות המשיב
6. המשיב טען בכתב התשובה כי העורר לא הצביע על תהליך של ייייצוריי המתבצע בנכס.
7. לטענת המשיב, השירות הניתן בנכס ללקוחות גובר על האלמנטים הטכניים הנעשים בנכס וכי
כל הפעילות בנכט נעשית באוריינטציה של לקוח ספציפי, כך שגם אם במסגרת הפעילות נעשה שימוש באמצעים טכניים שונים, הס אינם מהווים את לב הפעילות הנעשית בנכס.
8 המשיב הפנה לפסיקה וטען כי יש לתת פרשנות מצומצמת ודווקנית לנכסים שייכנסו בגדר הסיווג תעשייה, בשים לב לכך שתכלית הסיווג המופחת לתעשייה הינה להעניק תעריף מוול למפעלים עתירי שטת שיש להם צורך הכרחי בשטחים גדולים לצורך העמדת מכונות ייצור וכוי. במקרה הנוכתי, מדובר בשטח קטן, כאשר הפעילות בו הינה פעילות שירותית שאינה ייצורית ולא מדובר בעסק אשר אופי פעילותו מצדיק תיובו בתעריף מוצל.
9. לאחר שאפשרנו לצדדיט להגיש בפנינו את ראיותיהס והתקיים דיון הוכתות במהלכו נתקר
העורר, נשמעו סיכומים בעל פה על ידי העורר והוגשו סיכומים בכתב על ידי המשיב, התיק בשל להכרעה.
דיון והברעה
0. העובדות בענייננו לא היו שנויות במחלוקת בעיקרן. העורר עורך סרטים. הוא מקבל מהלקוח
חומר גלס, לעיתים מדובר במאות שעות של צילום, ותקופת העבודה על סרט הינה בין שלושה חודשים לשנה ואפילו יותר. התוצר הוא סרט קולנוע או טלוויויה.
1. העורר הסביר כי הלקותות מגיעים לנכס, חלקם מגיעים כל *וס ויש לקותות שמגיעים פעם
בשבוע. לקותות מסוימים באים רק לאשר את הסרט.
2. העורר הצחיר בפנינו כל הוא מתגורר בנכס אחר בתל אביב והנכס משמש אותו לצורך עשליתו
בלבד.
.3
6
.5
.6
7
.8
9
.0
העורר ציין כי הוא ערך סרטי תדמית אולם לא מאז שהוא יושב בנכס נשוא הערר. בנכס צאה הוא עובד על סרט ביחד עס חבר וכן עובד על סדרת טלוויוית.
בכל הנוגע לאופן העבודה שמתבצעת בנכס, ציין העורר כי יש מתשבי עריכה, תוכנות עריכה מיוחדות, טייפים, מוניטוריס מיותדים לעריכה וכי במהלך העבודה עושה שימוש העורר בעיקר בראש. לעיתים יש עבודת קריינות שמוקלטת בנכס.
כאשר נגמר האופליין התוצר יוצא לחברות אחרות והסרט מסתיים ויוצא לסידורים אתרים בחברות אחרות, כגון תברות סאונד.
העורר טען כי הנכס נמצא בתוך בית דפוס, באזור מוסכים ברחוב נחלת יצתק בעיר.
העורר ביקש לאבחן בין הפעילות אשר מתבצעת על ידו לבין פעילות המתמחה בתהוס הפרסום, השיווק והתדמית. כמו כן, פעילותו נמשכת תקופה ארוכה בהשוואה לפעילות להפקת סרטי תדמית.
בהתאט לפסיקה הנהוגה לענליננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתיי נדרשת על מנת לחסות תחת הסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.
מקובל לערוך שימוש במבתנים שנקבעו לויהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה, כפי שהופיעו נקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע''מ פייד מח(1) 200 (להלן - '/עניין רעיונות'); ו-עמיינ (מחוצי תייא) גאו-דע ניהול ומיע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007)
(להלן: ''עניין גאו-דע'), כדלקמן:
א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.
ב טיבו של תהליך חייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבתן הכלכלי-השבתת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.
ד. מבחן מרכו הפעילות-ההנגדה-היפוש הליבה של הליכי ייצור מגה ומתן שירותים מזה.
בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע''מ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - ''עניין מישל מרסיית) דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שט למבחנים שנקבעו
בענלין רעיונות בציינו, כדלקמן:
''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת בעילות ייצורית לעניין
פטור ממט מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרבי הגדרת
"בית מלאבה'' ובבלל זה ''בית מלאכה לייצוריי לעניין שיעור
.1
.2
3
הארנונה.'/ (שם, פסקה טייו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).
בית המשפט העליון הציג שני נימוקיסט: הראשון, עניעו בכך שעסקיט רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחניס שנקבעו לויהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. חשני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים ''מפעל תעשייתליי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -
5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.
המבתנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזּיהול יימפעל תעשייתליי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לוהות עטקיס בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממציס כדי לוהות ייבית מלאכחיי לעניין ארנונה.
פעילות של עריכת סרטים, ופעילויות משיקות, נדונה בערכאות ובכלל וה בוועדת הערר:
(א) בעניין עמיינ (מחווי תייא) 27754-05-11 אשל מאלר נ' ועזית ערר לקביעת ארנונה בעיריית תל אביב (להלן: /עניין אשלי), נדונה פעילות של אולפן הקלטה והפיכת השמע למוצר אשר יכול להימכר לציבור עי/ג דיסק/קלטת. בית המשפט קבע כי חסיווג לפעילות זו יהא מלאכה ותעשייה.
(ב) בעמיינ (מחוזי תייא) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 8.3.2012) (להלן- '/עניין א*י אל וויפוינט''), נדונה פעילות העוררת אשר עוסקת ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת עבור פרויקטים בתחום הנדליץ. בית המשפט קצע כי הוא אינו רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גס מבחינה תכליתית נקבע כי אין הצדקה לסלווג הנכס תחת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדל או תופר לסרט חדמייה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו היא ליצור המתשה ויאואלית לקוניס פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתייס בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה חלק מתהליך שיווק הפרויקט).
(ג) בעניין ערר 1400053000 בועז שמעון לאון נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 24.9.12) דנה הוועדה בפעילות העורר כעורך סרטים. ועדת הערר קיבלה את הערר וקבעה כי סיווגו של העורר יהא סיווג מלאכה ותעשייה וזאת בהסתמכות על פסק.הדין שניתן בעניין אשל. ועדת הערר קבעה כי העורר מקבל חומר גולמי הכולל כמות גדושה ביותר של תומר מצולם ומוקלט והוא מבצע בו תהליך של עיבוד ייצורי מקצועי על ידי בעלי מקצוע מתחום העריכה, במסגרתו ''יממיינים ובורריס את קו העלילה, את הקצב והצורה, מוסיפים מוציקה, קריינות, כתוביות גרפיקה וכוייי באמצעות תוכנות ומחשבי עריכה מיוהדיס ויעודייס לעריכת סרטיט. הועדה קבעה כי יש בפעילות של עריכת סרטים משום 'ייצירת יש מוחשי אחד מיש מותשי אחריי. מבחינת טיבו של ההליך נקבע כי מדובר
4
(ד
(ח)
0(
0(
(ח)
בתהליך של עריכת סרטים והוא כולל עיבוד של תומרי גלס רבים תוך עבודת ייצור והפיכתם לכדי סרט שהוא חמוצר הסופי. לעניין מבתן '*היקף השימוש במוצר המוגמריי נקבע כי הסירט מופצ לקהל הרחב והוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המזמין. הועדה קבעה כי מרכז הכובד של פעילות העוררת הלא ליצורית על פנית מתן שירותים.
בעניין ערך 140007877 אתל ויזלטיר נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (התלטה מיום 3 דנה הוועדה בפעילות העוררת בתהוס של עריכת סרטים לקולנוע ולטלוויויה ונקבע באופן דומה לעניין בועז שמעון לאון, כי סווג פעילות העוררת יהא סיווג מלאכה ותעשייה.
בעניין ערר 140005114 ת'רי די גאראז' בע'ימ נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב (התלטה מיום 10.10.2012) נדונה פעילות של העוררת לעריכת סרטים. ועדת הערר קבעה כי מעדות מנהל העוררת עולה כי פעילותה דומח במידה רבה לפעילות של משרד קריאייטיב ופעילותה אינה מתאימה לסיווג מלאכה ותעשייה. ועדת הערר הפנתה, בין היתר, לפסיקת בית המשפט המחוגי בעניין עמיינ (מחווי תייא) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב בו נקבע כי בשל העובדה שכלי העבודה הס מחשבים, מצלמות מערכות עריכה קולנועית, לא קיים הבדל בין הפעילות המתבצעת לבין וו של מחלקת קריאייטיב או משרד פרסום אשר לגבל פעילותם נקבע כי אינה נחשבת לפעילות המצכה בסיווג מלאכה ותעשליה.
בעניין ערר 140006862 1% פילמס בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (החלטה מיום 29.7.2013) נדונה פעילות של עריכת סרטים, סרטונים, כפרסומות לטלוויויה, רדיו, קולנוע, אינטרנט, פרומואיס וסרטיס לשוק המוסיקה. ועדת הערר קבעה כל יש לאבחן מקרה וה מעניין אשל, אשר דן בפעילות של אולפן הקלטות, היות ופעילות הפוסט פרודקשן כמכלול אינו מחווה יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, ונכון יותר לקבוע כי מדובר במגוון שירותים שניתנים לצורך השלמת תהליך יצירת הסרט או הפרסומת.
ואת בדומה לשירות שניתן על ידי משרד הפקה או משרד פרסום ולא לפעילות אולפן הקלטה או עריכה.
בעניין ערר 140007988 פרומותאוס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב (החלטה מיום 30.9.2013), נדונה פעילות של ייצור ממשקי קדימוניס עבור ערוצי שידור שונים.
עיקר תפעילות עריכת סרטונים. ועדת הערר דחתה את הערר במסגרתו נטען לסיווג מלאכה ותעשייה. הועדה קבעה כי מרכז הכובד בהגדרת המונת ייבית מלאכהיי הוא במונת 'יעבודת ידייסיי או עבודת כפיים וכי מונת את מגלם בחובו עבודה בעלת מאפיינים פיוייס מובהקיס נוסף על חשימוש בידיים. הוועדה ציינה כי אלמנט העבודה הפיזית חינו נדבך מרכזי בהגדרת הסיווג נשוא הדיון מאתר ואין כמעט מקצוע שבו לא נדרש העוסק לשימוש בידיו במהלך עבודתו ולדוגמא מקצוע עריכת הדין. הועדה קבעה כי עריכת סרטים אינה בגדר עבודה פיוית ומכאן שאינה עבודת כפיים ממש והקלדה במקלדת אינה עבודת כפיים. אומנם מדובר בשימוש בידיים אך לא בהקשר בו עוסקת ההגדרה המילונית של המילה *מלאכהיי.
בעניין ערר מסי 140007276 קבוצת ממש הפקות בע'ימ נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב, נדונה פעילות של עריכת סרטי תדמית ושיווק לרבות אנימציה וגרפיקה. בתיק וה
5
4
5
.6
7
.8
קבענו כי ממכלול העובדות שהונחו בפנינו, דומה כי אין מקום לשנות את סיווגס של נכסל העוררת לסיווג מלאכה ותעשייה, בשים לב לכך שהעבודה המתבצעת בנכסי העוררת במחותה אינה שונה מפעילויות שונות שלא הוכרו כתעשליה ומלאכה. אומנם בפעילות העוררת יש ייתוצריסיי, אולם פעילויות רבות מנפיקות ייתוצריטיי שונים ואין בכך חצות הכל. כמו כן, לאור מכלול הפעילות לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בתהליך של ייצור, השבתת תוצרים ופעילות כלכלית של יצירת יש מוחשי אחד מיש מותשי אחר שנראה כי ליבת הפעילות נוטה לעבר מתן שירותים ולא להליכל ייצור.
לאור האמור, הפסיקה אינה אחידה ואינה קובעת גבולות ברורים לעניין פעילות העורר ושאלת הסיווג המתאים. אומנם קיים שוני בתוצרים וכן בסוגי סרטים, חיקפס וייעודס, ומטבע הדברים קיים שוני בצורת העבודה של העריכה, אולם המהות וצורת הפעילות בעיקרה, אינה שונה במהותה ולכל הפתות לא בהיקף קלצוני ומכריע, מתחום לתהוס.
בבחינת המבחנים הרלוונטיים לעניין טיווג תעשייח אנו סבורים כי הסרט נוצר מחומרי גלם שונים ; הפעילות מתבצעת באמצעות מיחשוב ותוכנות ; פעילות העורר בעריכת הומרי הגלם מהווה השבחה של חומרי הגלם ; בבתינת מבחן הפעילות וחיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותים מוה, אנו סבורים כי מרכז הכובד נוטה לתתוס העסקי ולא לתחום התעשייה.
בעניין אי אל וויפוינט נקבע על ידי בית המשפט המחול כי אין הוא רואה כיצד ניתן על פי הפרשנות שניתנה בעניין מישל מרסייה לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. כלי העבודה של המערערת הם מחשבים, מצלמות ומערכת עריכה קולנועית ולא נראה כל בחיבט וח קיים הבדל בין הפעילות המתבצעת על ידה לבין או של מחלקת קריאיטיב אשר לגביה נקבע בפסייקה כי אינה נחשבת למלאכה או לתעשליה.
גס מבתינה תכליתית לא מצא בית המשפט הצדקה לסווג את הנכס תחת הסיווג מלאכה ותעשייה וכי אין הבדל של ממש בין פעילות המערערת לבין פעילותם של אדריכלים או מהנדסים שאינה מסווגת כפעילות של בית מלאכח או תעשייה.
אומנם פעילות העורר הינה לעריכת טרטים, מחומרי גלס רבים, לצפיית ציבור רהב ובפעילות העורר בעריכת סרטים יש השבחה מסוימת של החומרים המצולמים, אולם בשים לב לאמור לעיל, בעריכת חומרי גלס על ידי העורר לצורך הכנת סרט או סידרת טלוויזיה אינה שונה במהותה מפעילויות שונות שלא הוכרו כסיווג מלאכה ותעשייה או לכל הפחות לא הוכת בפנינו שוני קיצוני ומכריע המצדיק התייתסות שונה. דומה כי לא בנקל ניתן לאבתן בין פעילות עריכה מסוג אחד לאחרת כאשר בוהניס את המהות.
אנו סבורים כי שונה ענייננו מעניין אשל בו נדונח פעילות של אולפן הקלטה והפיכת השמע למוצר אשר יכול לחימכר לציבור עי:ג דיסק/קלטת.
9 לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים ביום עוש/מףו
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מ*וס קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשליי\ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר תאינטרנט של המשיב.
3
*וייר:/צגי"ד אמלר לוי חבר: דרי/רןיך-איו, רו"ח חבר: "שק קדם
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : יט באדר-א תשעד
14
מספר ערר: | 12:10 / 140009493
מספר ועדה: | 10957
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
הבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לני
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: בן אהרון רפאל
- כב ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאחר דיון מחוץ לפרוטוקול הגיעו הצדדים להסכמה לפנים משורת הדין לפיה החל מיום 21/3/13
יהויב הנכס בסיווג סטודיו ואילו עד למועד זה מ- 1/1/13 בסיווג עסקים.
אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע להבנה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.02.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב.
| | | ג=..
יו"ר: ו חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי חברה: ש%'1-קלם שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
!ורוו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך - : כבאדר-א תשעד
204
מספר ערר: | 09:56 / 140008206
10
מספר ועדה: | 10958
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: י.ר. גולן - פינות אוכל (1988) בע"מ
-נ רג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בכפוף לאמור העררים מתקבלים בחלקם ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.02.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
\ שו
יו"ר: עו"ד מאור והודה חברה: עו"ד קד חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' 140007910 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
*וייר: יהודה מאור, עו"ד
חבר: עו"ד ורויית אבשלום לול
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררים: דורית לב אשכולות
ירון אשכולות
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
עניינו של ערר זה הינו בשאלה האם הנכס בבעלות העוררים ברחוב כפר יונה 19 תל-אביב, הרשום בספרי המשיב כנכס מסי 2000394981, ח-ן לקוה 10612438 בשטת של 207 מ"ר בסיווג ''מגוריסיי (להלן: ייהנכסיי) עונה על הקריטריונים של ייוילהיי כאמור בסעיף 1.3.3 הי לצו הארנונה הקובע כל שטת מרתף בוילה המשמשת למגורים בלבד, יחויב ב- 75% משטחו בלבד.
1
, העובדות בתיק.
למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי הבניין בכתובת הנכס הוא בניין רכבת/טורי של 2 קומות ובחציתו 2 תדרי מדרגות משותפים.
העוררים מסכימים כי הנכס נשוא הערר הינו חלק מבניין ובו 8 דירות כמוצהר בסעיף 1 לתצהיר העוררת.
לדיירים שמתגורריס בצמוד לעורריס יש כניסות אתרות משותפות דרך חדרי מדרגות משותפים להם בלבד.
אין מתלוקת כי לנכס נשוא הערר קיימת כניסה נפרדת שאינה מתדר המדרגות המשותף ומצויה בצדו של הבניין.
מטעם העוררים הוגש תצהיר מטעם חגבי דורית לב-אשכולות להלן:!אשכולותי, מיום 3 ובדיון בפנינו ביום 1.9.2013 הוסכם על דעת המשיב, על הגשת 5 תמונות מאת העורריסם, שסומנו על ידנו כמוצגיס ע/1 עד ע/5 .
מטעם המשיב הוגש תצחיר מר אייל פינטו, להלן: יפינטוי, מיום 25.4.2013 המשמש בתפקיד עובד פנים באגף לחיובי ארנונה אצל המשיב. לתצחיר צורפו 3 תמונות אשר סומנו על ידנו כמוצגים מש/1 , מש/2 ו- מש/3.
עיקר טענות הצדדים:
7
.10
.1
באי כוח הצדדים, שניחס מודעים לפסק הדין שניתן בעמיין 20420-07-12 חרתס ני. מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב,שניתן ביום 31.1.2013 ע"י כבי השופטת צילה צפת, ברס כל אחד מהם נותן לו פרשנות אחרת. המשיב טוען שפסק הדין תומך בגרסתו גס לתיק הערר שלפנינו ; ואילו בייכ העוררים טוען שאין האמור בו על קביעותיו העובדתיות זהה לעניינינו ויש לעשות הבחנה ברורה בין מה שנקבע שס לבין העובדות בערר לפנינו.
טענת העוררים שיש להכיר בנכס נשוא הערר כוילה במשמעותו בצו הארנונה.
טענת המשיב שאין להכיר בנכס נשוא הערר כוילה מאחר ואינו עונה לסעיף הרלוונטי בצו הארנונה ושעל פי הראיות, הצילומים ותצהיר המשיב עולה בבירור שאין עסקינן ב:
ייוילהיי.
ודוק. המחלוקת היא האם המצב העובדתי של הנכס נשוא הערר עונה על דרישת סעיף 1 הי לצו הארנונה ויש לראות בנכס העוררים ייוילהיי כמשמעותו בצו, משכך זכאים העוררים ששטת המרתף בדירתס יתויב ב- 75% משטחו בלבד.
אין מחלוקת בין הצדדים על שטח הנכס בכללותו.
דיון ומסקנות.
נביא לצורך הדיון בפנינו את סעיפי הצו והחוק הרלוונטים :
.2
.3
צו הארנונה קובע בסעיף 1.3.1 ה' כך: יישטח מרתף בוילות, המשמשות למגורים בלבד, *חויב ב- 75% משטחו בלבד.
צו הארנונה הרלוונטי בסעיף 1.3.3 ח' מגדיר וילה בוו הלשון: ''וילה- בניין המכיל יחידת מגורים אחת או יותר ולכל אחת מהן כניסה נפרדת שלא דרך חדר מדרגות משותף.*' [הדגשת שלנו.]
.4
.6
7
.8
.9
.0
.1
צו הארנונה מגדיר את המונח יישטח הבנייןיי בסעיף 1.3.1 ב. וקובע: /'בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך *חידת הבנין לרבות יציע וכל שטח מקודה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחייה'/.
סעיף 269 לפקודת העיריות [נוסת חדש] מגדיר מהו בניין: '/בניין- כל מבנ
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]