החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 28 פברואר 2015

וזו דוו

תאריך | : כז בשבט תשעה

5

מספר ערר: | 12:33 / 140011183

מספר ועדה: | 11134

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

מעודד אלעזר תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10144074

מספר חוזה: 6276

כתובת הנכס: לה גוארדיה 76

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

בוכחים:

העורר/ת: מעודד אלעזר - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן

החלטה

העורר לא התייצב לדיון ובשיחה עם מזכירת הוועדה הבהיר כי שכח מקיומו וכי אין בדעתו להתייצב וזאת על אף שהובהר לו כי תינתן החלטה בהעדרו.

לאחר שעיינו בתיק ומאחר שטענות העורר הינן טענות עובדתיות שלא ניתן לקבלן בהעדר ראיות, אנו דוחים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבדהיום 16.02.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

סדרי דין בוועדת

ירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

יו"ר: עו"ד ו חברה: עו"ד ק!

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

.. שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בשבט תשעה

1.0005

מספר ערר: | 08:53 / 140011397

מספר ועדה: | 11135

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: בראון יוראי, שני יניר

- ‏כ ג ד‎ (-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ 1

החלטה

בנסיבות העניין אין בליבנו ספק כי השימוש שעשו העוררים בנכס נשוא הערר מתאימה לפעילות המוגדרת בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה לשנת 2014 אשר אושר בישיבת מועצת העירייה מיום 4 וקיבל את אישור השרים.

לפיכך אנו מקבלים את הערר ומורים כי הנכס נשוא הערר יסווג בסיווג: "חדר עבודה של אומן בתחום של ציור, פיסול, צילום, ווידאו ארט (סמל 896).

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.02.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעגיינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

= כ /

7

יז"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית , חברוק: עו/ד/קדן שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010489 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ויר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו'יח רונית מרמור

העורר: חיים ליבובי

בנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי השומר 2 תייא, שטחו 13 מ"ר והוא סווג בסיווג 'יבנליניס שאינם

משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

2 עניינו של הערר הוא בקשת העורר מיום 6.10.13, לקבל פטור מתשלום ארנונה לתקופה 1.1.13 עד 30.7.13, עפ"י תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג-1993, בנימוק שהנכס היה ריק בתקופה חנייל.

3 ב- 12.8.14 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה לא ישמעו הוכחות אלא יוגשו סיכומים בלבד באשר למחלוקת המשפטית. להסכמה צו ניתן תוקף של התלטה.

4. עלינו להתייחס תחילה להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים.

בסיכומים טוען העורר כי הסכמת הצדדים הייתה לכך שאין ביניהם מתלוקת עובדתית על כך שבתקופה נשוא הערר היה הנכס ריק סגור וללא שימוש, וכי המתלוקת המשפטית נסבה סביב השאלה האט יש בסיס חוקי לדרישת המשיב שיש להגיש את הבקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק, רק בתוך התקופה נשוא הערר.

מנגד מבקש המשיב להדגיש כי לא הייתה הסכמה או הודאה על כך שהנכט היה ריק בתקופה נשוא הערר, וכי המתלוקת המשפטית היא האם ניתן לתייב את המשיב לבתון בקשה למתן פטור לנכס בגין היותו ריק, מקום שהבקשה מוגשת בדיעבד לאחר התקופה נשוא הערר, כאשר למשיב לא ניתנה האפשרות לבתון את מצבו של הנכס בומן אמת.

5. בעניין וּה דעתנו כדעת המשיב. העובדות עליהן לא חייתה מחלוקת בין הצדדים היו אלה

שנוגעות לטענה המקדמית בלבד לפיהן שהבקשה לקבלת הפטור הוגשה על ידי העורר לראשונה ביום 6.10.13, דהיינו לאחר סיום התקופה שבגינה התבקש מתן הפטור.

הסכמה זו עולה גם מכתבי הטענות של הצדדים: כתב הערר וכתב התשובה לערר, והיא וו שניתן לה ביטוי בהסכמה הדיונית.

טענת המשיב היא שמאחר שההודעה הוגשה באיחור, לא התאפשר למשיב לבדוק את מצבו של הנכס בזמן אמת.

המשיב לא הביע את הסכמתו או אישורו לכך שהנכס היה ריק ולא נעשה בו שימוש בתקופה נשוא הערר. הסכמה כזו, אם חייתה ניתנת, הייתה צריכה להיות מפורשת והיה בה כדי לטיים את כל המחלוקת נשוא הערר, שכן, אילו היה המשיב מסכים לכך שמצבו של הנכס אכן איפשר את מתן הפטור, היה מתייתר הצורך לבדוק את הנכס בומן אמת.

גדר המתלוקת המשפטית בענייננו הוא איפוא האם כטענת המשיב, הבקשה למתן פטור לנכס ריק, צריכה להיות מוגשת בזמן אמת, על מנת לאפשר למשיב לבדוק אם מצבו של הנכס עומד בקריטריונים המפורטים בתקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה ;

או כטענת העורר, אפשר שהבקשה תוגש גם לאתר חלוף התקופה שלגביה מבוקש חפטור, כל עוד היא מוגשת בסמוך לתקופת אי ההחצקה.

דיון ומסקנות

תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה קובעת כדלהלן:

'יהנחה לבניין ריק

(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למתזיק של בניין ריק שאין

משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 חודשים - 100%

סעיף 1.5.1 לצו הארנונה קובע: יימחליטים לאשר את ההנחות בשיעורים המירבייס הקבועים כיום בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) 1993, למעט בתקנה

4. בתקנה 13 תתול רק פסיקה (א1(0)'י.

הלכה היא כי על מנת לוכות בפטור המבוקש יש לקיים שני תנאים מצטברים :

האחד שהנכט ריק מכל אדם וחפץ, והשני שאין משתמשים בו.

ראה בעניין וה עייש 261/92 תייא דניה סיבוס, חברה לבנין בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית

תייא, שס נקבע:

ייהעובדה שהמחוקק בחר במילים ייבניין ריק שאין משתמשים בו'י מלמדת אותנו כי יש לתת למונת י'ריק'י פרשנות עצמאית משלו, וללא כל קשר למילים, *שאין משתמשים בויי ; המילים הללו לא באו להסביר או לפרש את המילה ייריקיי. עלינו לתת לביטוי ייריקיי, את המשמעות הנודעת לו בלשוננו. במילה ייריקיי התכוון המתוקק לקבוע שהנכט יהיה ריק מכל חפץ באופן מוחלט. ואכן הפירוש של המללה ייריקיי במילון אבן שושן חוא: יישאין בתוכו כלום או שהוצא כל מה שהיה בויי.

.10

.1

ראה גם את החלטת בית המשפט בעניין עמיינ 36528-03-12 יעקב לב ני מנהל הארנונה

בעיריית תל אביב:

ייאחסון של שני שולחנות נירוסטה גדולים ומזרן גּוגי ישן מהווה שימוש בפועל של אחסון.

השימוש לצורך אחסון הוא בעל משמעות כלכלית עבור המערער ומשום כך אין המדובר בנכט ריקיי.

בתי המשפט פסקו כי על מנת לאפשר למשיב לבדוק את מצבו של הנכס, על בקשת הפטור להיות מוגשת בצמן אמת.

כך בין היתר נקבע בהייפ (ת''א) 785/89 חברת מצות ישראל נ, עיריית פתח תקוה, שם נקבע כל הבקשה למתן הפטור צריכה להיות מוגשת במועד שיאפשר לעירייה לבדוק אם אכן הנכס זכאי לפטור. בקשה המוגשת לאחר מועד סיום החוקה בנכט, מונעת מהעירייה את בדיקת נכונות טענותיו של הנישום ומשמיטה את הבסיס לבקשתו.

חלכה דומה נקבעה בתא (ת'/א-יפו) 175107-09 עיריית חולון נ. טרי צדוק ואחי. ביהמייש קבע:

ייאמנם, המחזיק נכס ריק (מרכוש ואדם) שאין משתמשים בו במשך תקופה רצופה שאינה עולה על שישה חודשים, יהיה אּכאי לפטור מתשלום הארנונה, אולם כאמור, מדובר בתקופה בת שישה חודשים לכל הלותר.

כמו כן, על מנת להיות זכאי לפטור שכזה, יש להגיש הודעה בכתב למחלקת הגביה, עס תחילת התקופה, ובהמשך - להציג חשבונות מים ותשמל לתקופה האמורה, והנתבעים לא פעלו כאמור.

יתר על כן, הנחה כאמור לא תינתן רטרואקטיבית, ומשכך, אין מקום להעלותה כעת, משלא הועלתה 'יבצמן אמתיי.

לעניין וה פסק בית המשפט המתוצי בבאר שבע בת.א. 2105/96 מועצה מקומית נתיבות נגד מ.ל השקעות בע"מ ואחי (לא פורסם) שטענה בגין נכס ריק יש להעלות בומן אמת מאחר והעלאת טענה כזו לאתר שניט שוללת מהרשות המקומית את האפשרות לבדוק הענליןיי.

בענייננו אין כאמור מתלוקת כי בקשת העורר לקבלת הפטור הוגשה מספר חודשים לאחר חלוף התקופה שבגינה מבוקש הפטור לנכס ריק.

אין לקבל את טענת העורר כי הוא יצא ידי חובתו בכך שהגיש את הבקשה למתן הפטור, בסמוך לתקופה שבגינה מבוקש הפטור. מדובר בבקשה שהוגשה בדיעבד ולפיכך נמנעה מהמשיב האפשרות לבדוק את הנכס בזמן אמת ולוודא ולאמת את טענת העורר שהוא היה ריק מכל אדם ותחפ ולא נעשה בו שימוש.

העורר מנמק את העובדה שהבקשה לפטור הוגשה בדיעבד, בכך שהוא המתין למתן פסק דינו של בית הדין לשכירות, שניתן ב- 17.6.13, ובו נקבע שעליו לפנות את הנכס, ואת דמיל הפינוי שהיח על בעל הבית לשלם לו. לטענתו מאחר שהוא לא ידע מראש מתי ינתן פסהייד, הוא לא ידע גם מתי הוא יפנה את הנכס.

טענה זו אינה מובנת, ולא ברורה הרלבנטיות של מתן פסק הדין לבקשת הפטור.

3

העורר טוען שהנכס היה ריק מיוט 1.1.13.

היה עליו איפוא להגיש את הבקשה לפטור ביום 1.1.13 או בסמוך לו, ולאפשר לעירייה לבדוק את מצבו של הנכס בסמוך למועד וּה.

פסק הדין כשלעצמו אינו מלמד על היותו של הנכס ריק מכל תפצ וללא שימוש, אלא רק קובע כי העורר יחזיר את התזקה בו לבעליו, כשהוא נקי מכל אדם וחפצ.

עוד יצוין כי הבקשה לפטור בגין נכס ריק הוגשה ע"י העורר כאמור רק ב- 6.10.13, דהלינו חודשים מספר לאחר מתן פסק הדין שניתן כאמור ביום 17.6.13.

2. מכל המקובץ, אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 5

בהתאט לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם הוקלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2% / ו בע | ש--

יו'יר: עו"ד אורה קניון חבר: 1 קדם חבר: רו''ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך | : כח בשבט תשעה

15

מספר ערר: | 14:10 / 140011510

מספר ועדה: | 11135

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

41

העוררים: מזרחי משה, מזרחי לואיז

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העורר טוען שיש להעניק לנכס הנחת נכס ריק מתאריך 21/5/14 ועד 9/7/14.

את הבקשה לקבלת הפטור הגיש העורר ביום 17/7/14 והוא מבקש להחיל את הפטור רטרואקטיבית מיום 21/5/14.

בתי המשפט פסקו כי על מנת לאפשר למשיב לבדוק את מצבו של הנכס, על בקשת הפטור להיות

מוגשת בזמן אמת.

כך בין היתר נקבע בה"פ (ת"א) 785/89 חברת מצות ישראל נב. עיריית פתח תקוה, שם נקבע כי הבקשה למתן הפטור צריכה להיות מוגשת במועד שיאפשר לעירייה לבדוק אם אכן הנכס זכאי לפטור.

בקשה המוגשת לאחר מועד סיום החזקה בנכס, מונעת מהעירייה את בדיקת נכונות טענותיו של הנישום ומשמיטה את הבסיס לבקשתו.

הלכה דומה נקבעה בתא (ת"א-יפו) 175107-09 עיריית חולון נ. טרי צדוק ואח'. ביהמ"ש

קבע:

"אמנם, המחזיק נכס ריק (מרכוש ואדם) שאין משתמשים בו במשך תקופה רצופה שאינה עולה על שישה חודשים, יהיה זכאי לפטור מתשלום הארנונה, אולם כאמור, מדובר בתקופה בת שישה חודשים לכל היותר.

כמו כן, על מנת להיות זכאי לפטור שכזה, יש להגיש הודעה בכתב למחלקת הגביה, עם תחילת התקופה, ובהמשך - להציג חשבונות מים וחשמל לתקופה האמורה, והנתבעים לא פעלו כאמור.

יתר על כן, הנחה כאמור לא תינתן רטרואקטיבית, ומשכך, אין מקום להעלותה כעת, משלא הועלתה "בזמן אמת".

לעניין זה פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת.א. 2105/96 מועצה מקומית נתיבות נגד מ.ל השקעות בע"מ ואח' (לא פורסם) שטענה בגין נכס ריק יש להעלות בזמן אמת מאחר והעלאת טענה כזו לאחר שנים שוללת מהרשות המקומית את האפשרות לבדוק העניין".

בענייננו אין מחלוקת כי בקשת העורר לקבלת הפטור הוגשה לאחר חלוף התקופה שבגינה מבוקש הפטור לנכס ריק ולכן נמנע מהעירייה לבדוק את מצבו של הנכס בזמן אמת, ולאמת את טענת העורר שהנכס אכן היה ריק מכל אדם וחפץ ולא נעשה בו שימוש. בנסיבות אלה עפ"י הדין אין מנוס אלא לדחות את הערר.

לפיכך אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 17.02.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעגיינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

בר \ וו

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית מט' ערר: 140008530 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: עליזה גרינברג

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחזיקה בנכס ברחוב מיכאל נאמן 12 תל אביב.

ענינו של ערר זה מתמקד בהוראות תקנה 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנוגה ו ו ו ו

התשנ"ג - 1993 (להלן : "התקנות") .

העוררת נרשמה על ידי המשיב כמחזיקה בנכס ביום 13.9.2012 ולבקשתה זכתה לפטור מארנונה בגין נכס ריק לתקופה של 6 חודשים על פי תקנה 13 לתקנות.

העוררת פנתה למנהל הארנונה וביקשה לראות בה המחזיק והבעלים הראשון של הבניין החדש והריק ולפיכך זכאית היא לטענתה לשישה חודשים נוספים של הנחה /פטור מהארנונה.

המשיב קבע כי העוררת אינה הבעלים הראשון של הנכס ועל כן אינה זכאית להנחה הקבועה בתקנה 2 לתקנות.

הצדדים הביאו ראיות מטעמם וביום הדיון שנקבע לשמיעת ראיות הודיעו לוועדה כי אין מחלוקת עובדתית ביניהם ולפיכך התבקשה הוועדה להכריע על סמך חומר הראיות שבתיק והטיעונים המשפטיים שיוגשו על ידי הצדדים במסגרת שלב הסיכומים. (הועדה התעלמה בהחלטתה מנספח ב אשר צורף לסיכומי המשיב ולא לתצהיריו).

העוררת פרסה את טיעוניה המלומדים במסגרת הסיכומים והערר.

למעשה מבקשת העוררת לראות בה את הבעלים הראשון של הבניין לצרכי ארנונה ומבססת את טיעוניה על כך שרכשה את זכויותיה בנכס עוד קודם למועד בו נדרשה ארנונה בגין הנכס הגמור על ידי המשיב,

מקובל כי תקנה 12 לתקנות נועדה להסדיר את מערכת היחסים בין הרשות מחד והקבלן היוזם ובונה את הבניין מאידך .

איננו סבורים שיש לקרוא את תקנה 12 במנותק ממערכת חיובי הארנונה בכלל , שכן בטרם נסתיימה בנייתה של הדירה הוסדרו החיובים ו/או ההנחות בגין המקרקעין ו/או הדירה שנבנתה עליהם בין המשיב לבין המחזיק שבנה את הדירה.

העוררת לא הצליחה להוכיח מבחינת דיני הארנונה כי היא המחזיק והבעלים הראשון של הנכס, כמצוות תקנה 12 לתקנות.

אין חולק כי החברות: אזורים בנין (1965) בע"מ ואזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבניין בע"מ

(להלן: "המוכרות") נרשמו כמחזיקות בנכס , ורישום זה היה תקף גם לאחר מועד רכישת הזכויות על ידי העוררת.

נדמה כי גם העוררת לא כפרה בכך, שכן פנייתה הראשונה למשיב לפטור בגין נכס ריק נעשתה מכוח תקנה 13 ולא תקנה 12 לתקנות.

חזקה על העוררת כי לו הייתה רואה את עצמה כמחזיקה הראשונה בנכס הייתה מתנגדת לרישום המוכרות כמחזיקות עוד ממועד רכישת הנכס על ידה ופונה בעניין זה למשיב.

כך קרה שלאחר שנסתיימו ששת חודשי ההנחה אשר העוררת נהנתה מהם על פי תקנה 13 שינתה העוררת בקשתה ועתרה לראות בה בעלים ומחזיק ראשון כמצוות תקנה 12.

לא זו הייתה כוונת מתקין הצו. מתקין הצו כיוון בהנחה המוגדרת בתקנה 12 למצב בו מיום תחילת חיוב הנכס בארנונה ועד לתקופה של שנה יעמוד הנכס ריק ויהיה בחזקת מי שנרשם כבעלים ראשון לצרכי ארנונה.

עיון בנספח א לתצהיר העוררת (הסכם המכר בין המוכרות לבין העוררת) מלמד כי המוכרות הינן, נכון למועד עריכת ההסכם בעלת הזכויות להקים על החלקה את הבניין , למכור דירות לרוכשים ולגרום להעברת הזכויות בדירות לרוכשים.

בנספח ב'1 לתצהיר העוררת, מצרפת היא את נספח א' להסכם בינה לבין המוכרות בו נקבע מועד מסירת הדירה הצפו'.

אומנם העוררת מצביעה על נספח ב' 2 לתצהירה במסגרתו היא זכאית לתקבולים ממכירת זכויותיה במקרקעין בהם הייתה בעלים ערב הפקעתם על ידי עיריית תל אביב, אולם על פי התוספת הזו להסכם ייזקפו תקבולים אלה על חשבון התקבולים ששילמה העוררת בגין הדירה שרכשה מהמוכרות כך שלענייננו אין בהסדר תשלומים זה בכדי לשנות מהעובדה שהדירה שרכשה העוררת הייתה בחזקתן של המוכרות בטרם הועברה לעוררת ואילו מועד המסירה מאוחר למועד חתימת הסכם המכר.

יתר הנספחים לתצהיר העוררת נוגעים לתהליך מסירת הדירה מהקבלן לעוררת, ליקויים שהיא ביקשה לתקנם וחיבור הדירה לחשמל. יש בהם בנספחים אלה בכדי לחזק את הטענה לפיה החזקה בדירה גמסרה לעוררת במועד מאוחר לרכישת הדירה ועל כן לא היא הייתה המחזיקה הראשונה בדירה. יתרה מכך, הודעה בדבר העברת החזקה בדירה נמסרה למנהל הארנונה בעת העברת הדירה לעוררת ובהסתמך על פרוטוקול המסירה החתום ע"י שני הצדדים

בכל הנספחים יש משום תמיכה בעמדת המשיב לפיה המוכרות ו/או הקבלן מטעמו החזיקו מטעמן עד לתאריך 12.9.2012 ( מועד מסירת הדירה לעוררת) כבעל ראשון בבניין החדש הריק שנבנה ואשר בו בין השאר נבנתה דירת העוררת.

עיון בנספח י" לתצהיר העוררת מלמד כי גם העוררת סברה ככל הנראה כי הבעלים הראשון של הנכס היו המוכרות ועל כן עתרה ראשית דבר לפטור מנכס ריק והנימוקים בפנייתה מיום 9.12.2012 מלמדים כי לא חשבה באותה העת אחרת.

לפיכך, לא מצאנו כי במקרה זה יכולה העוררת להנות מההנחה לנכס ריק הקבועה בתקנה 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג-1993 .

לאור האמור לעיל נדחה הערר.

משלא נתבקשנו לעשות כך, אין צו הוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מטירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

5-ב

יו'/ר: עו'יד אקון צדוק חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי חבר: ער גדי טל

קלדנית: ענת לול

₪

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: 140004302 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: משה דבוש

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

עניינו של ערר וה סעיף 8 ( ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני הקיקה להשגת *עדי התקציב), התשני/ג - 1992 המאפשר לרשות המקומית בתנאים מסויימים לפנות במישרין בדרישה לתשלום חובות הארנונה של תאגיד אל בעלי השליטה בו תוך ירידה אל קניינים חפרטי באופן החורג מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ומעיקרון הגבלת האחריות שבבסיסם של דיני התאגידים.

תיק זה הגיע לדיון נוסף בפני הרכבה הנוכתי של ועדת הערר לאחר שעל החלטתה הקודמת של ועדת הערר, בראשותו של עוהייד אמיר בדראן מיום 26.11.12 הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר נתן את פסק דינו ביום 17.9.13 .

בית המשפט הורה להחציר את הדיון לוועדת הערר , לזמן את הצדדים , לזמן את החוקר מטעם המשיב למתן עדות ולגבות כל ראיה אחרת נוספת לבקשת הצדדים או כל ראיה נוספת כפי שתמצא לנכון על מנת לברר מי התזיק בנכס בתקופה שבין 1.2.08 ועד 1.8.08 .

בבסיס החלטת בית המשפט נקבע בי : ועדת הערל לא עשותת מלאכתה נאמנה ולא שמעה את כל הלאיות על מנת לקבוע מי החזיק בנכס בתקופה ללבנטית יי.

בהתאם לפסק דינו של בית המשפט זומנו הצדדים להביא ראיותיהם בפני ועדת הערר .

ועדת הערר קבעה באותו הדיון כדלקמן :

*מסגדת הדיון שבפנינו נקבעה עלי ביהמיש לעניינים מנהליים בהחתלטתו מיום 17.9.13 ובהתאם לכך לא ניתן לשמוע ראיות ללא שניתנה אפשרות למי שלשום כבעלים של הנכס להתייצב ועאו להביע את עמדתו. <חד עם זאת לא נסתר מאיתנו שמד אפי יהוד כבל נהקר ונשמע עיי הדכבה הקודם של ועדת העלר. במידה (יהליט שלא להתייצב לדיון נעשת שימוש בהחלטתנו בראלות שכבר תוגשו.

לבקשת ביכ העולל ניתנת לו אפשלות להודיע האם במסגלת ההלטת ביהמש יש בכוונתו להגיש ראות נוספות ובהתאם להודעתו נקבע את המשץ סדלי הדיון?/

בהחלטתנו הורינו על זּימונו של בעל הנכס בשעתו, מר אפי יהוד , לדיון כצד שהחלטתנו עלולה לפגוע בו.

מר יהוד פנה בכתב לוועדת הערר ( ראה ג/1) (ובחר למעשה שלא להתליצב לדיון אליו הוומף .

בפנייתו ביקש להבחיר כל איננו הבעלים של המשרד עוד וכי נתקבל אישור עירייה לטאבו המוכיח כי אינו חייב מאומה בגין נכס זח.

במכתבו ג/1 הודיע בעל הנכס לוועדה כי /אין חולק על כך שפקת העילייה בדק (מצא שלט על הנכס עיש בסט מאבטחים....לצ'/ב השבונית + קבלה בגין דמי שכירות לגבי הנכס תמלון ע/*ש בסט מאבטחים.

לאחר שהוצגה לבייכ העורר הודעת הצד השלישי בראשיתו של הדיון שנקבע לשמיעת ראיות

הצדדים הודיע בייכ העורר כדלקמן :

/למעשה לאור תודעת הצד השלישי ולאוד תראיות שכבר נמצאות בתיק אין טעם ממשי לחקידת החוקר מטעם המשיב , אך אני מותיר לשיקול דעת הנועדה את הההלטת בעניין זה?

הועדה התליטה כדלקמן :

*הדיון היום מתקיים בהתאם להתלטת ביהמיש מיום 17.9.13 בעמ/נ 19704-01-13 בהתאם לכך זומן לדיון מל אפריים *הוד ואף תשומת ליבו הופנתה להתלטת הוועדה מיום 20.1.14 .

מר יהוד בחר שלא להתייצב ואף לא ביקש לדחות את הלגון ולקלים אותו בנוכחותו.

כמצוות בית המשפט יישמע היום החוקד מטעם המשיב ו/או ככ לאיית נוספת כפי שהצדדים <מצאו לנכון.

ביכ העורר לשאי לעשות שימוש בזכותו לחקירה או להבאת ראות ככל שימצא לנכון.:/

בישיבת יום 3.3.2014 נשמעה עדותו של התוקר מטעסם המשיב ובתום הדיון הודיעו הצדדים כי אין להם ראיות נוספות להביא /אץ חשוב להם לציין כי בתיק זה כבר נשמעו לאיות ואנו מבקשים ללאות בתם חלק מהמסמכים ומהדאיות נשוא עדר זה. הסכמנו כי נהית לשאים לצרך לסיכומים מטעמנו את כתבי בית הדין שהוגשו לביהמיש על נספתיהם.

העורר הגיש סיכומיט מטעמו ביום 6.11.14 וזואת מאחר ובייכ כוחו גוייס לשירות מילואים במסגרת מבצע צוק איתן. לסיכומיו צירף את כתב הערעור המנהלי שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים וכן את פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחולל מיום 17.9.13 .

לסיכומי המשיב צורפו מסמכים שהוגשו במסגרת שמיעת הראיות בפני הרכב הועדה הקודם.

הקדמנו ופרטנו את ההשתלשלות העובדתית בפנינו מפאת הרלבנטיות של הענייין להחלטתנו.

כאמור , בית המשפט המחוצי קבע בהתלטתו מיום 17.9.2013 כי ועדת הערר לא עשתה מלאכתה נאמנה שכן לא שמעה את כל הראיות בתיק על מנת שייקבע מי התציק בנכט בתקופה הרלבנטית.

בית המשפט הפנה לכך שהחוקר מטעם המשיבה שביקר בנכס ביום 28.1.2008 לא נתקר ולא הובא לעדות למרות שתקירתו נתבקשה על ידי המערער.

למעשה, לאחר שהושלמה מלאכת הבאת הראיות הבסיס העובדתי העומד בפני הרכבה הנוכחי של ועדת הערר בבואה להשלים את מלאכתה הינו הבסיס העובדתי שנפרס בפני הרכבה הקודם של ועדת הערר בצירוף עדותו של עד המשיב אשר נשמעה בפנינו ביום 3.3.2014.

במהלך שמיעות הראיות ביום 3.3.2014 נחקר עד המשיב אבי יעקב על תצהירו מיום 19.12.11 .

בחקירתו הקצרה אמר בין החיתר :

/סיפרו לי בביקודר שהבעלים של הנכס נפטר. למיטב זכלוני תייתה שם מישהי שישבה במשלדיס ואיתת דיברתי, לא רשמתי את שמה.?/

2

העורר טוען כי מי שכר את הנכס בתקופה הרלבנטית היה אדם פרטי בשם שגיא אור אשר עשה - שימוש מסתרי בשם ייבסט מאבטתיםיי וכי לחברת ייבסט מאבטחים בעיימיי (להלן : ייהחברהיי) לא היה כל קשר לנכס.

כתמיכה לעמדתו וו מפנה העורר לכך שהמשיב אכן ראה בשגיא אור ג'יל מתזיק הנכס ורשם אותו כמחציק בנכט .

העורר שב וטוען כי הוכח שהחברה לא החציקה בנכס בתקופה נשוא החיוב.

העורר מפנה לעדותו של בעל הנכס אפרים יהוד (אשר כאמור בחר שלא להתייצב לדיוני ועדת הערר כעת) ממנה עולה לטענת העורר כל השכיר את הנכט לאדם פרטי ולא לחברה.

העורר טוען כי דוח הפקת מטעם המשיב אשר עדותו נשמעה בפנינו אינו תומך בעמדת המשיב ולא ניתן להתבסס עליו בכדי לחייב את העורר בארנונה ביחס לתקופה נשוא התיוב.

עוד טוען העורר כי החברה לא הפסיקה את פעילותה וכל לא הוכח אחרת ועל כן אין המשיב יכול לעשות שימוש בסעיף 8 ( ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני/ג - 1992 המאפשר לרשות המקומית לפנות במישרין בדרישה לתשלום חובות הארנונה של תאגיד, רק במקרה שהתאגיד הפסיק את פעילותו.

המשיב טוען כי רישום חברת בסט מאבטתים בע"מ כמתויקה בנכס נעשה כדין והוא מפנה לראיות שהובאו בפני הרכבה הקודם של ועדת הערר שדנה בערר גה מהן עולה כי בעל הנכס הגיש השגה עת חוייב בעצמו בארנונה ביחס לתקופה הרלבנטית וטען בהשגה כי השכיר את הנכס לחברה על פי הסכם השכירות וכי השימוש בנכס לא השתנה חרף פטירתו של אור שגיא צייל. עוד טוען המשיב כי בהתאם לביקורות שערך בנכס חברת בסט מאבטחים המשיכה להחזיק בנכס גם לאחר פטירתו של אור שגיא צייל.

המשיב טוען כי בשל חובות וקשיים בגביית הארנונח ביצע חקירה כלכלית ממנה עלה כי החברה הפסיקה פעילותה והיא אינה פעילה. בנסיבות אלה פנה המשיב לסעד העומד לרשותו על פי חוק ההסדרים והשית את התיוב על בעל השליטה בתברה.

המשיב טוען כי העורר לא טען כי אינו בעל השליטה בחברה וכי לא הוכת אחרת.

עוד טוען המשיב כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענות העורר המתייחסות לטענת אינני מחציק שכן השומות הרלבנטיות הינן שומות חלוטות.

נקדים ונאמר כי בית המשפט המחוצי אמר את דברו והורה לועדת הערר לדון בטענת אינני מתציק של העורר ולפיכך לא תתקבל טענת העדר סמכותה של ועדת הערר לדון בטענה זו.

לגופם של דברים , עיינו בראיות שהובאו בפני וועדת הערר בהרכבה הקודם ובחקירתו המשלימה של עד המשיב בהתאם לפסק הדין האמור, והגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים קובע כדלקמן:

ייעל אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים והמחזיק

בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן ... ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן [א] כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב האונונה הטופי מבעל השליטה בחברה הפרטית ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנולות בסעיף 9 (א) לפקודת מס ההכנסה"י

סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה קובע:

- [1] היה לחבר בני אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

[2] היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם ... בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעיט בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.

[3] בלי לגרוע מהוראת פסקאות [1] ו-[2] היה לחבר בני אדם חוב מט טופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המט האמור יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורת וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה.

אכן , על המשיב לעבור משוכות רבות בדרכו לחיוב פוזיטיבי של העורר במקרה דנן בתוב הארנונה של תחברת בסט מאבטחים בע"מ.

העורר לא הוכיח את טענתו לפיה התברה לא החזיקה בנכס . הטענה לפיה המנוח שגיא אור החציק אישית בנכס אינה נתמכת בראיות . עדות בעל הבית ופעולותיו לרבות ההשגות שיצאו תחת ידו אינן תומכות בעמדה זו. גם עדות עד המשיב שנשמעה בפנינו מעידה אחרת . הוא מעיד כי הגברת אותה פגש בעת הביקור בנכס מסרה לו את מספר החברה אותו רשם בדוח מממצאי הביקורת.

העורר לא הניח תשתית עובדתית המנתקת את החברה מהציקה לנכס.

בעניין אה די להפנות לקבלה שצורפה למכתבו של בעל הנכס המופנית לבסט מאבטחים ולא לשגיא אור אישית, להשגה אותה הגיש הבעלים על הנכס ביום 8.4.08 בה הוא מציין כי השכיר את הנכס לחברת בסט מאבטחים ,הסכם השכירות שנחתם בין אפריים יהוד לבין ייבטט מאבטחיסיי, נטען בחקירתו בפני הרכבה הקודם של ועדת הערר הודה העורר כל הינו בעלים של 50% ממניות חברת בסט מאבטחים, כאשר בעל המניות השני היה שגיא אור צייל. כאשר הוצג לו הסכם השכירות כי על אף שהיו שותפים לאותה חברה, את הטכס השכירות עם בעל הנכס חתם שגיא אור אישית ולא בשמה של חברת בסט מאבטחים בע"מ. הבעלים של הנכט, אפי יהוד טען בחקירתו בפני ועדת הערר בהרכבה הקודם כי השכיר את הנכס לייבסט מאבטחיםיי ולא לייבסט מאבטחים בעיימיי וכי לא צויין מספר ח.פ. של החברה על מסמכים שהוחלפו בין הצדדים.

ועדת הערר בהרכבה הקודם התרשמה מהראיות שהובאו בפניה כי הנכס הוחזק על ידי חברת בסט מאבטחים בע"מ.

לאחר שפעלנו בהתאם למצוות בית המשפט המחוצי והוספנו למסכת הראות את עדותו של עד המשיב לא השתכנענו אחרת.

עד המשיב אבי יעקב העיד כי ביקר בנכס ביום 28.1.2008 והפנה לדוח ממצאי הביקורת ממנה עולה כי שגיא אור נפטר וכי הוא היה בעל שליטה בחברת בסט מאבטחים בע"מ. ייהחברה עדיין מחזיקה במקוסיי.

עדותו זו של עד המשיב לא נסתרה בתקירתו בפנינו .

מכל האמור לעיל יש לקבוע כי חברת בסט מאבטחים בע"מ התזיקה בנכס בתקופה הרלבנטית למחלוקת נשוא ערר גּה.

אחת המשוכות הראשונות ומן הבודדות שניתן לדון בהם בגדר סמכויותיה של ועדת הערר בסוגיה שלפנינו נוגעת לשאלת והות בעל השליטה אשר אליו מכוונות הוראות סעיף 8 (ג) דלעיל.

אלא שהעורר בענייננו אינו טוען כאמור, והוא מודה בתקירתו כי למעשה היה, יתד עס שגיא אור, בעל השליטה בתקופת החיוב .

העורר לא הוכית טענתו הנוספת לפיה עת נתגבש החוב נשוא הערר החברה הייתה פעילה ולפיכך טרם נתגבשה למשיב זכות תביעה מכח חוק ההסדרים. המשיב לעומת ואת הפנה לתקירה כלכלית שערך ממנה עלה כי החברה אינה פעילה..

איץ מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביתס לכך שהעורר הינו בעל 50% ממניות חברת בסט מאבטתים בע"מ ומכאן שהוא עונה על הגדרת בעל שליטה בחברה.

סמכות ועדת הערר בענייו המחלוקת שבפנינו הוגדרה בחוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת

ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 . בסעיף 3 (א) 4 שזו לשונו:

היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 008 לחוק הסדרים התשמיג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב האדנונה תכללית בשל אותו הנכס נפלע בידי המחזיק בנכס %

העורר אינו טוען כי חוב הארנונה תכללית בשל הנכס נפרע בידי מתציק הנכס.

העורר גם אינו מבקש מועדת הערר לקבוע כי אינו בעל השליטה כמשמעות ההגדרה בסעיף 8 (0 לחוק ההסדרים.

העורר טוען כי חברת בסט מאבטחים בע"מ לא התויקה בנכס ואת טענתו זו לא הוכיח כאמור.

טענתו זו נבחנה ע"י ועדת הערר הקודמת לפנים משורת הדין ועל ידינו כמצוות בית המשפט.

לאור הראיות שהובאו בפנינו , לאחר עיון בתצהירי הצדדים , בחקירות שנשמעו בפני הרכבה הקודם של ועדת הערר ובפנינו ובסיכוס כתבי הטענות של הצדדים אנו קובעים כי לא ניתן לסבל את טענת העורר .

המתוקק אפשר ואולי אף חייב את המשיב לנסות ולגבות את חוב הארנונה של חברות כדוגמת חברת בסט מאבטתים בע"מ גם מבעלי השליטה שלהן, בתנאים במפורטים בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים.

הערל נדחה, בנסיבות העניין אין צו לתוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום

מיום מסירת ההחלטה.

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין

מאתר האינטרנט של המשיב.

ר-\)

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות

-בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החל

/

יחיר: / אלון צדוק חבר: עו'יד/רו/'ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140008923 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועזית הערר:

יו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רר'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: רוני ושי הפקות וידאו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

תחלטה

העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה ביחס לנכס בו הן מחזיקים ברחוב שמעון בן שטח 2 תל אביב .

העוררת החזיקה קודם לכן בנכס ברחוב ארלוזורוב 140 תל אביב שם סווג הנכס בסיווג תעשייה ומלאכה.

לאחר שהעתיקה את מיקום עסקה לכתובת הנוכחית נערכה ביקורת בנכס הנוכחי והמשיב החליט לסווגו בסיווג "תעשייה ומלאכה".

ראה לעניין זה את מכתבו של המשיב מיום 21.5.2009 הקובע כי : "בהסתמך על ביקורת שנערכה בנכס בתאריך 19.5.2009 השימוש בנכס שונה כדלקמן: ממסחר לתעשייה ומלאכה."

ביום 10.4.2013 הודיע המשיב לעוררים כי החליט לשנות את סיווג הנכס מתעשייה ומלאכה ל "שירותים כללי".

העוררת הגישה השגה למשיב אולם המשיב דחה את ההשגה בטענה כי הנכס מהווה עסק של מתן שירותים ועל כן הסיווג הנכון הינו הסיווג החל בסעיף 3.2 לצו הארנונה שענינו בנינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר.

העוררת טוענת כי בנכס נעשה שימוש לפעילות ייצורית : עריכת וידאו ויצירת סרטים על כל שלביהם.

העוררת טוענת כי לא חל כל שינוי בפעילותה בנכס ומצביעים על כך שהמשיב סיווג את הנכס במשך שנים רבות בסיווג מלאכה ותעשייה כמו גם את הנכס במקום מושבם הקודם .

בכתב התשובה טוען המשיב כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 3.4.2013 נמצא כי בנכס פועל סטודיו ומתקיימת פעילות עריכת וידאו אשר אינה עונה על הגדרת סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

לטענת המשיב בנכס לא מתבצעת פעילות ייצורית וכי מדובר בעסק המספק שירותים נוספים כגון הפקה וייעוץ שיווקי.

בכתב התשובה לא התייחס המשיב לעובדה כי סיווג את הנכס במשך שנים רבות תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

בסיכום טענותיו טוען המשיב כי בסמכותו לשנות סיווגו של נכס מקום בו מצא כי יש לתקן סיווג בשל טעות בסיווג, גם במקרה בו לא היה שינוי עובדתי שכן אין להנציח טעויות.

העוררת אף מעלה טענה ביחס לשטח הנכס המחויב. היא ביקשה לצרף ראיה נוספת לעניין טענתה זו.

לא מצאנו מקום להידרש לבקשה כמו גם לא לטענה זו שכן בהשגה שהגישה העוררת אין זכר לטענה בדבר שטח הנכס לחיוב ודיון בטענה זו בשלב זה יהוה דיון בניגוד לכלל האוסר על הרחבת חזית.

נתייחס בראשית הדברים לטענת העוררת לפיה מנהל הארנונה טעה כששינה את סיווג הנכס על אף שלא חל כל שינוי עובדתי במצב הנכס.

המשיב לא הצביע בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר על שיגוי בפעילות העוררת בנכס לאחר יום הביקורת ביום 3.4.2013 לעומת השימוש שעשו בנכס קודם לכן במשך שנים ואף בכתובתם הקודמת .

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמ"נ 29761-02-10) קובע כי:

"ברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסיווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינוי."

במקרה הנדון בפנינו לא הניח המשיב שום בסיס ראייתי לשינוי בסיווג למעט טענה בלתי מנומקת , לראשונה בסיכומיו,לפיה טעה בעבר בסיווג הנכס.

המשיב התעלם מהנטל המוטל עליו להצביע על שינוי במציאות או שינוי בפעילות בנכס המצדיק סטייה מהחלטה קודמת לפיה חויב הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת לעומת זאת עמדה בנטל המוטל עליה בנסיבות העניין ובעדות עד העוררת הציגה תשתית ראייתית התומכת בכך כי לא חל שינוי עובדתי בשימוש אותו היא עושה בנכס.

עיון בתשובת מנהל הארנונה להשגה מלמד כי המשיב פעל ככל הנראה ברוח שינוי צו הארנונה המתייחס גם למתן שירותים כחלק מהשימושים אשר באים בצילו של סעיף הסל המסווג בנינים שאינם משמשים למגורים, אלא שהמשיב , בהודעה שמסרו שרי האוצר והפנים לבית המשפט לעניינים מנהליים בעניין "פרומטאוס" הובהר כי שינוי זה בצו הארנונה נועד לסיווגן של מספרות בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה ולא לכלל העסקים שסוגו תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

המחלוקת סביב סיווג העיסוק נשוא הערר שבפנינו לא התחילה בערר זה וככל הנראה אף לא הגיעה לסיומה בעניין זה.

העוררת בעניין זה שמה יהבה על פסק הדין בעניין זד פילמס ומבקשת שנראה בעסק שלה כעסק העוסק בפעילות פוסט פרודקשיין ומכאן, ברוח פסק הדין בעניין זד פילמס, פעילות ייצורית.

והנה, עוד אנו דנים בערר זה יצא תחת ידו של בית המשפט לעניינים מנהליים עמ"ג -63527 4 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב שם קובעת כבוד השופטת סוקולוב קביעה שונה מזו שנקבעה בעניין זד פילמס .

"....מטיעוני הצדדים, כפי שפורטו לעיל, עולה כי המחלוקת ביניהם נסבה על השאלה האם על פי הדין שקדם לתיקון לצו הארנונה בשנת 2012, היה מקום לראות בפעילות ה"פוסט-פרודקשן" המתבצעת בחדרי העריכה כראויה להיכנס בגדרי הסיווג "תעשיה ומלאכה" על פי צו הארנונה של עיריית תל-אביב-יפו.

בהקשר זה, הצדדים אינם חולקים על כך שהמבחנים העקרוניים לבחינת הסיווג הם אלו שנקבעו בפסק דין "רעיונות", ומתמקדים בשלב היישום של אותם מבחנים, כפי שנעשה בפסיקה אליה הפנו.

...דעתי במחלוקת הפוסקים שנפלה בסוגיה היא כי אין לקבל את עמדת המערערת.. "

"....מבין ההגדרות האמורות, נראה כי המינוח "שירותים" הוא הקרוב ביותר לעניינה של המערערת, העונה על כל המאפיינים של "...מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי...". בענייננו וודאי שאין מדובר בפעילות "במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור" או ב"ייצור המוני של מוצרים" כנדרש לסיווג "תעשייה", ואף אין מדובר ב"עבודת כפיים" כגדרש לסיווג "מלאכה"...."

הנה כי כן , המחלוקת סביב סיווג פעילות פוסט פרודקשיין ו/או עריכת סרטים ו/או יצירת סרטים רחוקה מלהגיע לסיומה.

בענייננו, ולאור האמור לעיל , לא מצאנו מקום להידרש לפעילות המתבצעת בנכס ביחס לסיווגו הראוי שכן כפופים אנו להלכה כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין ווב סנס לפיה מקום בו מחליט המשיב לשנות מסיווגו של נכס, ודאי מקום בו סווג הנכס באותו הסיווג למעלה מחמש שנים, מוטל על המשיב להניח תשתית ראייתית המצדיקה שינוי זה.

כפי שפורט לעיל, המשיב לא רק שלא הניח תשתית שכזו בעניין השימוש אותו עושים העוררים בנכס בהשוואה לשימוש שהיה בעבר , אלא שאף כמעט ולא התייחס בטיעוניו , ודאי לא בתשובתו להשגה לסוגיה זו.

מכל האמור לעיל דין הערר ככל שהוא מתייחס לסיווג הנכס -- להתקבל.

משלא נתבקשנו לעשות כן - אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בת* משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת הההלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

2% /

יר: עו'/ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 2 גדי טל

קלדנית : ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009276 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: | אתיאל בן פורת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העורר הגיש ערר בגין חיוב הארנונה ביחס לנכס ברחוב בזל 26 תל אביב .

העורר טוען כי חלק של 28.34 מ"ר מתוך כלל הנכס יש לחייב לפי תעריף שנקבע בסעיף 2.1 לצו הארנונה כלומר, נכס ששנת גמר הבנייה שלו 1940 ולא על פי תעריף בניין חדש.

מנהל הארנונה נימק את החלטתו שלא להיעתר לבקשת העורר בכך שעל פי סעיף 1.3.1 א'

לצו הארנונה תקבע גמר שנת הבניה בכל הנוגע לשטח שנוסף לפי מועד השיפוץ.

לטענת מנהל הארנונה בחינת היתר הבנייה והעובדות בשטח מלמדת כי הדירה נשוא הערר נבנתה בשטח קומת העמודים המפולשת ועל כן שנת הבנייה נקבעת לפי מועד תוספת הבנייה.

מנהל הארנונה הציג ראיות לכך שלטענתו בשטח בו נבנתה הדירה נשוא הערר לא היה שטח בנוי קודם לביצוע השיפוץ או להנפקת היתר הבנייה, ודאי לא הייתה דירת מגורים ועל כן כלל דירת העורר הנוכחית בשטח של 44 מ"ר מהווה בנייה חדשה.

התשובה למחלוקת זו נוגעת לא רק לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש אלא גם לשאלה האם השטח שבמחלוקת הינו שטח ש"נוסף לבניין עקב השיפוץ" או שמא מדובר, כטענת העורר בשטח שהיה קיים עוד לפני השיפוץ.

העורר צירף לתצהירו את היתר הבנייה המקורי של הבניין ואת נסח הטאבו ותשריטי צו הבתים המשותפים.

נדמה כי אין מחלוקת באשר לעובדות ההיסטוריות ערב הנפקת היתר הבנייה ההיסטורי או ערב רישום הבניין בלשכת רישום הבתים המשותפים.

השאלה שעומדת לבחינה הינה האם לפני שהחל השיפוץ הייתה קיימת הדירה או הנכס נשוא המחלוקת.

המשיב טוען כי למעלה משני עשורים לא היה נכס או בניין לחיוב בקומת הקרקע וכי במקום דירה כטענת העורר הייתה במקום קומת עמודים מפולשת.

המשיב הביא ראיות שלא נסתרו לכך שמאז שנת 1992 לא חויבה קומת הקרקע בארנונה.

העורר ביקש להיבנות מכך שבהיתר הבנייה שהונפק לשיפוץ הבניין ותוספות הבנייה סומנה הדירה בקומת הקרקע להריסה.

נדמה שגם על כך אין מחלוקת.

האם בכך שחלק דירות הקרקע ההיסטוריות סומן בצהוב להריסה בהיתר הבנייה הנוכחי מלמד בהכרח על כך שהדירות היו קיימות ערב תחילת השיפוץ.

מסתבר שלא.

בוודאי לאחר שמיעת עדי המשיב ועדות העורר עצמו.

העובדות שלא נסתרו הן שמאז 1992 אין דירה בקומת הקרקע ומדובר בקומת עמודים מפולשת שבוודאי לצורכי ארנונה לא היוותה נכס או בניין.

העורר צירף את היתר הבנייה המילולי מיום 8.9.2011 .

תיאור הבנייה החדשה בהיתר הבנייה דווקא תומך בעמדת המשיב.

"שינויים ותוספות בקומת העמודים המפולשת עבור 2 יח"ד" .

הנה כי כן , גם היתר הבנייה שהציג העורר בעצמו מתיר תוספת בנייה במקום קומת העמודים המפולשת !

ודוק - העורר לא טען כי זכויות הבנייה שנוצלו לצורך בנייה חדשה כנגד חיזוק הבניין במסגרת תמ"א 38 נוצלו בקומות אחרות, היינו , גם לשיטתו , הוקצתה הבנייה החדשה על פי זכויות הבנייה המותרות על פי התמ"א בקומת העמודים המפולשת , היינו קומת הקרקע.

העורר נמנע מלצרף לתצהירו את ההסכם בינו לבין דיירי הבניין ו/או את ההסכם בינו לבין הקבלן שביצע את העבודות ולנו רק נותר לשער מה הוסכם במסמכים אלה ואיך הוגדרה בם "בנייה חדשה".

עד המשיב שמעון מלכי העיד כי ביטול הנכס בקומת העמודים המפולשת בוצע בשנת 1992 לפחות. עדותו לא נסתרה.

נספחים ז' וח' לתצהירו מהווים ראיה חותכת לכך שבשטח קומת העמודים המפולשת לא הייתה דירה או נכס עוד מאז שנת 1992 לפחות ואולי אף כבר משנת 1986.

נספח ז' מדבר על היתר י"הריסת חלק מקומת הקרקע והפיכתה לקומת עמודים מפולשת"

נספח ח' מתעד את מצב הנכס ביום 18.6.1992

"שתי הדירות הפכו להיות שטח אחד. הדירות נהרסו ולא קיימות, השטח הפך להיות חדר כניסה גדול כי נהרסו קירות פנימיים לכן הגישה פתוחה, אין חשמל, אין שירותים וברזים, אין דלת כניסה , הקיר פרוץ."

העד מוטי מקדשי לא נחקר על תצהירו ולפיכך יש לקבלו כלשום.

התמונות שצורפו לתצהירו תומכות בעמדת המשיב לפיה הדירה שהייתה בהיתר הבנייה ההיסטורי לא הייתה קיימת בעת הנפקת היתר הבנייה המקורי או בעת ביצוע תוספות הבנייה.

צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד סיום הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.

במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטח הדירה הקודמת נהרס לחלוטין עוד זמן רב לפני שהחלו עבודות הבנייה או השיפוץ האחרונים.

הוכח כי השטח שבמחלוקת בשטח של 28.34 מ"ר נבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

העורר יישא בהוצאות המשיב בסך 1500 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 85 יוסם מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/. ז

שריי צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עוד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010634 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עויד גדי טל

העוררת: | ל.ד. טושוט השקעות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת הגישה ערר לשנת המס 2014 בבקשה לשנות את סיווג הנכסים המוחזקים על ידה ברחוב רבניצקי 4 תל אביב בשטח של 152 מ"ר לסיווג מלאכה ותעשייה.

המשיב ביקש יחד עם הגשת כתב התשובה לערר למחוק על הסף את הערר בטענה שוועדת הערר (בהרכב אחר ,בראשותו ש היו"ר אמיר לוי) נתנה כבר החלטה בערר זהה בעניינה של העוררת ביחס לאותם נכסים לשנת המס 2013 והמהווה הלכה למעשה מעשה בית דין.

ביום 1.10.14 התקיים דיון מקדמי בפנינו במסגרתו הודה ב"כ העוררת כי לא חל שינוי עובדתי בנכס ועל כן ביקש להביא להכרעה בתיק זה ללא צורך בשמיעת ראיות נוספות על אלו שהובאו על ידי הצדדים בשנת המס 2013.

ביום 23.10.14 , לאחר קבלת הודעת המשיב לפיה במצב המשפטי הקיים לדעת המשיב עדיין אין העוררת זכאית לסיווג מלאכה ותעשייה הוחלט בהסכמת הצדדים כי ההכרעה בתיק זה תינתן על סמך סיכום טענות הצדדים ולא צורך בשמיעת ראיות.

ביום 24.4.2014 ניתנה החלטה סופית בערר מס' 140008625 על ידי כבוד היו"ר אמיר לוי. על פי החלטת ועדת הערר נדחה הערר לשנת המס 2013 בטענה כי העוררת לא הוכיחה כי פעילותה בנכס מתאימה לסיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת טוענת כי בין יתר השיקולים שהנחו את ועדת הערר בהחלטתה הנ"ל עמדה החלטה אחרת של ועדת הערר בענייין "זד פילמס" החלטה אשר ערעור עליה נתקבל על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בתיק עמ"נ 46693-10-13 .

מבחינת העוררת מדובר בשינוי משפטי משמעותי המצדיק בחינה מחודשת של החלטת ועדת הערר הקודמת על ידי הרכב הועדה הנוכחי והשינוי הזה גובר למעשה על ההלכה בדבר מעשה בית דין.

באותה נשימה, מפנה ב"כ העוררת בסיכומיו לטעויות שנפלו בהחלטת ועדת הערר מיום 64 ללא קשר לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין זד פילמס.

למעשה חלק גדול מנימוקי העוררת בבואה לשכנע אותנו לקבל את הערר לשנת המס 2014 מופנה לטעויות בהחלטת ועדת הערר הקודמת ורק בחלק שולי מתייחסת העוררת לפסק הדין בעניין זד פילמס מבלי לקשור קשר ישיר בין החלטת בית המשפט בעניין זד פילמס לבין העובדות שנשמעו בפני ועדת הערר בערר שנתברר לשנת 2013.

לא ניתן לאחוז את המקל בשני קצותיו. מחד , לטעון כי חל שינוי משפטי משמעותי המצדיק סטייה מהכלל של מעשה בית דין ומאידך לבקש מועדת הערר בהרכבה הנוכחי לשמש למעשה כערכאת ערעור על החלטת הרכב אחר של ועדת הערר.

עיון בהחלטת ועדת הערר מיום 24.4.2014 מלמד כי הועדה בחנה עובדתית את פעילות

העוררת והגיעה למסקנה כדלקמן:

"עם זאת בבחינת מבחן הפעילות וחיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזה אנו סבורים שמרכז הכובד נוטה לתחום העסקי ולא לתחום התעשייה "

הצדדים הסכימו כאמור שאין שינוי עובדתי במצב הנכס או בשימוש אותו עושה העוררת בנכס.

הואיל והחלטת ועדת הערר הקודמת נתקבלה לאחר בדיקת העובדות הנוגעות לשימוש בנכס ולא על בסיס החלטת ועדת הערר בעניין זד פילמס , אין בהחלטת בית המשפט בעניין זד פילמס כאמור לעיל בכדי להצדיק סטייה מהעיקרון של מעשה בית דין.

העוררת לא נשאה בנטל הכבד הנדרש כדי להביא לסטייה ממעשה בית הדין הכרוך בהחלטת ועדת הערר הקודמת ולא קשרה בין פסק הדין בעניין זד פילמס לבין העובדות הקבועות בהחלטת ועדת הערר לשנת 2013 .

ברור לכל כי ועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות הרכבים קודמים לה שניתנו באותו עניין. אין זה מסמכותה ואין זה ראוי מבחינת כלל כיבוד הערכאות והיציבות הנדרשת ממערכת מנהלית תוך שהאזרח, כמו גם הרשות, מסתמכים על יציבות זו, על כלל כיבוד הערכאות ועל השאיפה ליצור רצף הגיוני של החלטות שיפוטיות ומנהליות בכדי שניתן יהיה לכלכל את מדיניותם תוך הסתמכות סבירה.

לפיכך מצווים אנו לבדוק האם חל שינוי עובדתי או משפטי ביחס לעובדות ולמצב המשפטי שהיו בסיס להחלטות קודמות יותר של ועדת הערר גם אם בהרכב אחר בגין אותו הנכס ולא השתכנענו במקרה זה כי כך אכן קרה..

במקרה דנן נמצא כי לא שינוי עובדתי הוא שהביא את העוררת להגיש ערר זהה לערר שהוגש בשנת המס 2013 אלא ככל הנראה שינוי אשר בעיני העוררת הינו שינוי משפטי (עם מתן פסק הדין בעניין זד פילמס) אלא שכאמור העוררת לא שכנעה אותנו כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בפרשת זד פילמס משליך משפטית על החלטת ועדת הערר לשנת המס 2013. .

אם נאפשר קיום דיון בערר לשנת המס 2014 נאפשר לה לעוררת לקיים דיון נוסף בטענתה חרף החלטתה שלא לערער על החלטות קודמות של ועדת הערר .

מכל האמור לעיל מתקבלת טענת המשיב ודין הערר להידחות .

משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 לוס

מיום מסירת ההחלטה.

(ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין

האינטרנט של המשיב.

24

ד אקָון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חגר: עוו'ד גדי טל

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומל

בוועדת עמך) התשלייו - 1977 תפורסם מהלטה זו

קלדנית: ענת לוכ

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011223 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רוייה אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: | אלון סודרי,עמור בן זאב פרידנר.

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של ערר זה בטענה כי הוגש באיחור ולפיכך הפכה שומת שנת 2014 שנשלחה לעוררים לחלוטה מאחר ולא הוגש ערר על ההשגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת ערר על דחיית השגה.

המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לדחייה על הסף (סעיפים 6-14 לכתב התשובה)..

ביום 22.12.2014 התקיים דיון בפני הרכב הועדה במסגרתו טען העורר סודרי אלון (אשר לא היה מיוצג) כי במסגרת התכתבייות בינו לבין המשיב , הגיב לכל פנייה, פעל מהר ואף קיבל תשובה אחרונה ביום 16.6.2014 ובעקבותיה הגיש את הערר נשוא בקשה זו.

בהחלטתנו מאותו היום ומאחר והעורר לא היה מיוצג באותו הדיון אפשרנו לו להגיב בכתב לבקשה לסילוק על הסף , תגובה שהוגשה על ידי בא כוחו ביום 21.1.2015 .

בהתייחסו לאיחור הנטען במועד הגשת הערר טוען המשיב כי תשובת מנהל הארנונה להשגה נשלחה ביום 23.3.14 ואילו הערר הוגש באיחור ניכר רק ביום 10.7.2014 .

ב"כ העוררים מפנה לכך שהשגת העוררים הוגשה למעשה ביום 12.2.2014 וביום

4. השגה לה השיב מנהל הארנונה בשלילה במכתבו מיום 20.3.14 .

עוד טוען ב"כ העורר כי במסגרת ההתכתבויות עם המשיב נשלחה. פנייה נוספת מיום 4 אשר נשאה את הכותרת "השגה" ולפנייה זו נתקבלה תשובתו של מר אלברט גולבר מיום 16.6.2014 המפנה לתשובת מנהל הארנונה מיום 20.3.2014 ואף מזכירה כי באותה הפנייה ניתנה לעוררים הזכות להגיש ערר.

למעשה מבקש ב"כ העוררים לראות בפנייה מיום 22.5.14 "השגה" .

בחנו את ההתכתבויות בין הצדדים ואת מועדי הביקורת ולא ראינו שחלה התפתחות כלשהי או שינוי או שהוחלפו התכתבויות בין הצדדים לאחר מועד מתן תשובת מנהל הארנונה לעוררים ביום 20.3.14 .

למעשה , מסיבות השמורות עימם בחרו העוררים שלא להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה אלא לשוב ולפנות אליו בהשגה נוספת מיום 22.5.14 ולראות בתשובת מר אלברט גולבר תשובה חדשה של מנהל הארנונה ועליה הגישו את הערר נשוא הדיון כאן.

אין לקבל את עמדת העוררים.

השגת העוררים הוגשה במועדים 12.2.14 ו 3.3.14 ונענתה בתשובתו של מנהל הארנונה.

על העוררים היה להגיש ערר על תשובה זו של מנהל הארנונה.

בהיעדר תשובה, אחרו העוררים את המועד הקבוע בחוק להגשת ערר.

בהחלטתה זו, נטלו העוררים על עצמם סיכון שכן מנהל הארנונה הודיע מפורשות בתשובתו להשגה מיום 20.3.14 כי ההשגה נדחית וכי עומדת לעוררת הזכות להגיש ערר בתוך 30 יום על פי הוראות החוק.

לאור העובדות המתוארות לעיל אין מחלוקת כי הערר הוגש בחלוף המועד הקבוע בחוק להגשת הערר.

מדובר באיחור גיכר ביחס למועד הקבוע בחוק להגשת ערר ואין זו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גם בת' המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זה.

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי.

גם אם מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי ההסדרים שנקבעו בחוק

מכל האמור לעיל הננו לקבוע כי הערר הוגש בחלוף המועד הקבוע בחוק היינו באיחור.

לפיכך יידחה הערר על הסף.

אין צו להוצאות .

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקמות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורטי תר האינטרנט של המשיב

ח

יח/ר: עו'יד-אקון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לול חבר: יד גדי טל

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'עור: 140011090 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'/ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: ‏ יונילינק בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ערר זה מתייחס לשנת המס 2014,

העוררת הגישה ערר לשנת המס 2013 אשר נדון בפנינו ונדחה על הסף בהחלטתנו מיום 4 וזאת בשל איחור בהגשת הערר.

בהחלטתנו מיום 22.12.14 לא התייחסנו לגופה של המחלוקת ביחס לסיווג הנכס אף על פי שהצדדים טענו לעניין זה.

ביום 12.1.15 נעתרנו לבקשת הצדדים בתיק זה להעביר את ההכרעה בתיק זה מההרכב בראשותו של היו"ר יהודה מאור להרכב הנוכחי וליתן את הכרעתנו על סמך חומר הראיות והעדות שנשמעה בפנינו במסגרת תיק הערר לשנת 2013 שמספרו ********* .

בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים אשר קיבלה כאמור תוקף החלטה ביום 12.1.15

החלטתנו נדרשת לעניין הבא בלבד:

"האם יש לסווג את הנכס בסיווג 3.3.3 לצו כשיטת העוררת או בסיווג 3.2 לצו כשיטת "

המשיב

עוד הוסכם בין הצדדים כי החלטתנו תינתן על בסיס החומר הקיים כפי שנפרס בפני ההרכב במסגרת דיוני הערר לשנת 2013.

הצדדים לא פירטו האם בכוונתם שהחלטתנו תינתן על כלל הנכס או רק על חלקו שלא סווג בסיווג בית תוכנה על ידי המשיב, אלא שמאחר והערר הוגש על ידי העוררת רק על החלק שלא סווג כבית תוכנה תינתן החלטתנו רק ביחס לחלק זה המהווה שטח של 142 מ"ר המסווג בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים ( ושטח נוסף של 95 מ"ר המסווג כבית תזכנה).

המשיב סיווג כאמור את הנכס שבמחלוקת בסיווג השיורי לעסקים בעוד העוררת טוענת כי יש לסווג שטח זה בסיווג "בתי תוכנה".

בערר כמו גם במסגרת הבאת הראיות התמקדה העוררת לא רק בתהליכים המאפיינים את השימוש בנכס אלא בעיקר ביחס לכך שהמשיב פיצל לטענתה נכס זה ולא סיווג את כלל שטח הנכס בסיווג בית תוכנה.

זה המקום לציין כי השאלה שמחלוקת כפי שהגדירו הצדדים לא התייחסה לשאלת פיצול הנכס כי אם לסיווגו בלבד.

בכתב הסיכומים התמקדה העוררת בין השאר בטענה לפיה אין לפצל את החיוב בנכס כעמדתו של המשיב וכי יש לנהוג על פי ההלכה הקובעת כי השימוש הטפל הולך אחר השימוש העיקרי ולפיכך יש לראות בכל הנכס בית תוכנה.

העוררת הגישה את תצהירו של גאווין כהן , מנהל העוררת.

הוא העיד בצורה תמציתית ביותר כי החברה מפתחת תוכנה ואפליקציות לפי דרישת לקוחותיה. כמו כן העיד עד העוררת כי החברה מבצעת בדיקות תוכנה כפרויקטים וביצוע אופטימיזציה לקוד.

עד העוררת הצביע בתצהירו על מספר דוגמאות לפרויקטים כאלה.

בעדותו לא הביא עד העוררת ראיות נוספות ביחס לאופי השימוש בנכס, אופי הפעילות של העוררת, תהליכי הייצור ככל שקיימים כאלה . אין גם בתצהירו התייחסות לשאלת פיצול הנכס.

ביום 30.6.14 נחקר עד העוררת על תצהירו.

הוא העיד שמתוך כ 300 עובדים של החברה רק כ 20-25 יושבים בנכס נשוא המחלוקת.

על פי עדותו העוררת מקבלת תשלום עבור כל פרויקט ופרויקט בכל מקרה לפי שיטת תגמול שונה. חלק מהפרוייטים מבוצעים בנכס וחלק הם הטמעה אצל לקוחות העוררת. כאשר נשאל עד העוררת ביחס למוצרי חומרה המוצעים למכירה באתר החברה השיב כי האתר אינו מעודכן וכי בקרוב יעלה אתר חדש לעוררת.

המשיב הביא את עדותו של יוסי שושן.

ב"כ העוררת בחר שלא לחוקרו על תצהירו.

לתצהיר עד המשיב צורף דוח ממצאי ביקורות חוץ (בתי תוכנה) שנערכה בנכס ביום

53. עד המשיב פרט את שראה בנכס וציטט מדברי עד העוררת , שנתלווה לעד

המשיב בעת עריכת הביקורת , את תיאור פעילותה על העוררת בנכס. יש להניח שהעוררת מסכימה עם האמור בדוח ממצאי הביקורת שכן בחרה שלא לחקור את עד המשיב בחקירה נגדית.

בסעיף 43 לדוח ממצאי הביקורת מתוארת פעילות העוררת כמי שנותנת פתרון ממוקד ללקוחותיה לתקלה שמאותרת אצל הלקוח, כאשר עובדי החברה מבצעים חלק מהפעילות אצל הלקוח.

מדוח ממצאי הביקורת עולה כי מתוך כ 300 עובדי החברה רק כ 20 מועסקים בנכס ומתוכם רק 10 אנשי פיתוח.

על פי הדוח, החברה מספקת שירותי חומרה, תמיכה , הטמעה, תחזוקה, מתן שירותים שונים.

מהראיות שהביאה העוררת היא לא הצליחה להניח תשתית הסותרת את העולה מדוח ממצאי הביקורת ולא הציגה מצג עובדתי ביחס לנכס נשוא המחלוקת שיש בו בכדי לשכנע כי גם בחלק הנכס של סווג כבית תוכנה מתבצע שימוש לצורך סיווג לבית תוכנה. אמנם לא ברור מדוח ממצאי הביקורת כיצד אמד המשיב את חלק הנכס בו נעשה שימוש לבית תוכנה אולם לא ניתן להתרשם כי בנכס כולו נעשה שימוש כבית תוכנה. העוררת לא הביאה ראיות ספציפיות ביחס לפעילות בנכס נשוא הערר וניתן להתרשם מהעדויות שהובאו בפנינו כי עיקר פעילותה של העוררת ממילא מתבצעת מחוץ לנכס ויתר הפעילות המתבצעת בנכס אינה בבחינת פעילות ייצורית.

כאמור לא נידרש לטענות העוררת ביחס להחלטתו של מנהל הארנונה לפצל את הנכס לשני שימושים שונים.

אין זו המחלוקת שהצדדים הסכימו כי עלינו להכריע בה.

ההתרשמות מדוח ממצאי הביקורת הינה כי מדובר בנכס שהעוררת עושה בחלקים ממנו שימוש אשר איגו שימוש כבית תוכנה כי אם פעילות הנוטה יותר לשירותים או פעילות מסחרית. העוררת לא הניחה תשתית עובדתית , ראיות , תמונות או דוחות כספיים התומכים בטענתה כי בכלל הנכס או בעיקרו נעשית פעילות לתכלית של ייצור תוכנה .

בפסק הדין בעניין ווב סנס בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב קבע בית המשפט כי לצורך סיווגו של נכס כבית תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה יש לבחון האם הפעילות היצורית, היינו ייצור תוכנה, הינה הפעילות העיקרית שנעשית בנכס. העוררת בענייננו לא הצליחה לסתור את הטענה כי חלק מפעילותה בשטח שבמחלוקת נושאת אופי עסקי שירותי. לפיכך לא הוכח כי תכליתה ומטרתה העיקרית של הפעילות בנכס נשוא הינה לייצור תוכנה.

בהתבסס על האמור לעיל הננו קובעים כי יש לדחות את הערר.

לאור הסכמה על דרך ניהול התיק אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות היות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המש

/

יו'יר: עו''ד אלון צדוק חבר: עוי'ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עוילגדי טל

ש

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010944 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפנל חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: | ק,או.תים בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

ענינו של ערר זה הינו נכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב דרך בן צבי 84 תל אביב אשר סווג בעבר ברובו תחת סיווג מלאכה ותעשייה ואילו המשיב שינה את הסיווג לסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים לבלל הנכט.

לאחר שעיינו בתשובת מנהל הארנונה להשגה ובדותות ממצאי הביקורת שצורפו לכתב התשובה הפננו בדיון המקדמי את בייכ המשיב לעובדה העולה על פניח מכתבי בית הדין, לפיה מנהל הארנונה בחר לשנות את סיווג הנכס לאור השינוי בצו הארנונה, אשר הוסיף את השימוש למתן שירותים כחלק מהשימושים המפורטים בסעיף 3.2 לצו הארנונה.

וכך קבענו בהחלטתנו מיום 8.12.2014 :

*'בעת הדיון המקדמי הפננו את תשומת הלב של המשיב כי בלויית ממצאי הביקורת מציון התוקר מטעם המשיב כי לא חל ש:נוי בביקורת שבוצעה ביום 1.3.12. מתשובת מנתל האלנונה להשגת עולה על פממו כי עדכון תעליף החיוב נעשת מתנימוקיס המפורטים בסעיך 2 לתשובה.

בשים לב להודעת שר הפנים ושר האוצר כפי שנמטלה בעניין פרומתאוס בעניין עתירה מנהלית שהתבררה בביהמייש לעניינים מנהליים בומיא נאפשד למשיב להתייתס בכתב לשאלת עדכון הסיווג כפי שעולה לאור תממצאיס העובלתיים מלוייחה ממצאי הביקולת וזאת בטלס נכלר את העובלות כשוא עדל זתל.

ביום 7.1.15 הגיש המשיב הודעתו בח ציין כי תיקון הסיווג של הנכס נשוא הערר אינו נובע מהבהרת צו הארנונה כי אם בשל טעות בסיווג הנכס , טעות שלשיטתו של המשיב אין להנציחה.

העוררת התייחסה להודעת המשיב ודחתה את האמור בה בציינה כי דוחות ממצאי הביקורת של המשיב בעצמו מלמדים אחרת ולפיכך, בהעדר סימוכין עובדתיים לטענה בדבר טעות בסיווג יש להניח כי מנהל הארנונה קבע את שקבע בשל שינוי מדיניות ולא בשל טעות בסיווג.

בסיכום הודעתה מבקשת העוררת כי :

ייהיות (אין כל שינוי במצב העובדתי או בלין אשר יש בו כדי להצדיק שינוי באופן חיובה של העולרת אשד הסתמכה על החלטתו המקולית של המשיב , מתבקשת ועדת העדר תהנכבדה להודות כי חילובת של העוללת יתוקן חולה לסיווג *מלאכה ותעשייה.

שבנו ובחנו את תשובת מנהל הארנונה להשגה כמו גס את דוחות ממצאי הביקורת שצורפו לכתב התשובה.

דוחות ממצאי הביקורת שנערכו בתאריכים 18.12.13 , ו-7.1.14 אינם שונים האחד מהשני. לא זו אף וו בדוח ממצאי הביקורת מיום 7.1.14 מציין הפקת מטעם המשיב בי //בבדיקה נוספת נלאה כי לא חל שגנוי בממצאי הביקורת שבוצעה ביום 1.3.12 ?.

עיננו הרואות , בדוחות ממצאי הביקורת אין ממצאים המתייחסים לטעות בסיווג הנכס או לבדיקת חשש לטעות בסיווג הנכס. נהפוך הוא. ממצאי הביקורת מאשרים כי בנכס לא חל שינול מהמועד בו סווג תחת סיווג תעשיה ומלאכה לבין המועד בו החליט מנהל הארנונה לשנות את סיווג הנכסי.

לגופו של עניין טוענת העוררת כמובן כי בתלקו הארי של הנכס , אותו חלק שהיה מסווג בעבר תחת סלווג מלאכה ותעשייה נעשית פעילות ייצורית ולא מתן שירותים.

בכתב התשובה לא התייחס המשיב לעובדה כי סיווג את הנכס בעבר תחת סלווג מלאכה ותעשייה.

בהודעתו לוועדה טוען המשיב כי בסמכותו לשנות ס?ווגו של נכס מקום בו מצא כי יש לתקן סיווג בשל טעות בסיווג, אלא שהוא אינו מפרט את הסיבות לטעות ואינו מניח תשתית עובדתית לתמיכה בטענה או.

המשיב לא הצביע בתשובתו להשגה או בהודעתו לוועדה מיום 7.1.2015 על שינוי בפעילות העוררים בנכס . המשיב אף לא חתייחס בהודעתו לממצאי הפקח מטעם המשיב לפיה לא חל שינוי מאז הביקורת הקודמת שנערכה ביום 1.3.12 ,.

עולה מהודעת המשיב כי העוררת החלה לעשות שימוש בנכס ביום 15.2.12 וקיבלה תעריף מופחת בגין מלאכה ותעשייה , אך המשיב לא מסביר כיצד על אף שבביקורת משנת 2014 מצוין מפורשות כי לא חל שינוי במצב הנכס מאצ שנת 2012, טעה המשיב בסיווג הנכס בשנת 2012 .

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמיינ 29761-02-10) קובע כי:

''ברור הוא, כי אס החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסיווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיט עובדתי לשינול. 'י

במקרה הנדון בפנינו לא הניח המשיב בסיס ראייתי לשינוי בסיווג למעט טענה בלת* מנומקת לפיה טעה בעבר בסיווג הנכט.

המשיב התעלס מהנטל המוטל עליו להצביע על שינוי במציאות או שינוי בפעילות בנכס המצדיק סטייה מהתלטתו הקודמת לפיה חויב הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת לעומת את עמדה בנטל המוטל עליה בנסיבות העניין ובהודעת העוררת לוועדה מיום 5 הציגה העוררת תשתית ראייתית התומכת בכך כי לא חל שינוי עובדתי בשימוש אותה היא עושה בנכס.

עיון בתשובת מנהל הארנונה להשגה מלמד כי חמשיב פעל ככל הנראה ברות שינוי צו הארנונה המתייחס גם למתן שירותים כחלק מהשימושים אשר באים בצילו של סעיף הסל המסווג בבנינים שאינם משמשיט למגורים, על אף שהמשיב בהודעתו לוועדה מיום 7.1.2015 מתכחש לכך.

לשון הודעת מנהל הארנונה בסעיף 2 לתשובה להשגה עומדת בסתירה להודעת המשיב מיום 5 וממילא בסתירה להודעה שמסרו שרל הפנים והאוצר לבית המשפט בעניין ייפרומותאוסיי.

לפיה שינוי צו הארנונה נועד לסיווגן של מספרות בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה ולא לכלל העסקים שסוגו תחת טיווג מלאכה ותעשייה.

בענייננו, ולאור האמור לעיל , לא מצאנו מקום לדון לגופה של המחלוקת הנוגעת לסיווג פעילות העוררת בנכס שכן כפופים אנו להלכה כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין בעניין ווב סנס לפיה מקום בו מתליט המשיב לשנות מסיווגו של נכס, ודאי מקום בו סווג הנכס באותו הסיווג יותר משנה אחת , מוטל על המשיב להניח תשתית ראייתית המצדיקה שינול ות.

כפי שפורט לעיל, המשיב לא רק שלא הניח תשתית שכוו בעניין השימוש אותו עושה העוררת בנכס בהשוואה לשימוש שהיה בעבר אלא שאף כמעט ולא התלייחס בטיעוניו , ודאי לא בתשובתו להשגה לסוגיה זו למעט הודעתו מיום 7.1.15 לפיה טעה בעבר בסיווג הנכס.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.

אין בהתלטתנו בכדי למנוע מהמשליב לשוב ולטעון בעוניד לעניין טעות בסיווג הנכס והכל בכפוף לנטל המוטל עליו ביחס לפעולה שכור .

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.2.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

| | /

יו'ירקאו'יד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140010646 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: ישיבת הרמב"ם ובית יוסף

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו בקשות בעניין טענות מקדמיות שהעלו בעלי הדין לערר זה.

העוררת טוענת כי השגתה לשנות המס 2008-2014 לא נענתה על ידי מנהל הארנונה ולפיכך יש לראות בה כהשגה שנתקבלה.

המשיב טוען הטענה מקדמית כי אין לוועדת הערר סמכות לדון בערר המתייחס לשנות מס הקודמות לשנת המס 2014 בשל היותן של השומות חלוטות.

עוד מעלה המשיב טענה ביחס לאיחור במועד הגשת הערר לשנת המס 2014 ולפיכך גורם המשיב כי יש לדחות על הסף את הערר.

נקדים ונעיר ביחס לסמכותנו לדון בטענתה המקדמית של העוררת.

אם העוררת סבורה שהשגתה לשנות המס 2008-2013 נתקבלה הרי שאין מדובר בטענה מקדמית אלא בטענה משפטית ביחס למעמד חיובי הארנונה לשנות המס המדוברות.

אם זו עמדתה של העוררת לא ברור על מה למעשה הגישה ערר שכן את סמכותה שואבת ועדת הערר מתשובת מנהל הארנונה עליה מגיש הנישום ערר.

בהעדר תשובה, כגרסת העוררת, לא ברור מכוח מה קמה סמכותנו לדון בטענתה המקדמית.

לגופה של טענה, העוררת נתפסת בכך שתשובת מנהל הארנונה הנושאת את החותמת "נשלח" מיום 14 לא הגיעה ליעדה, לא לכתובת העוררת כמו גם לא לכתובת בא כוחה.

הצדדים צרפו לסיכומיהם תצהירים.

העוררת צירפה תצהיריהם של המתמחה במשרד ב"כ העוררת ושל מנהל הנכס אצל העוררת , תצהירים התומכים בטענתה כי תשובות מנהל הארנונה לא הגיעו ליעדן.

המשיב צירף את תצהירה של מי ששימשה בשעתו מנהלת צוות חיובים ביחידת גופים פטורים אשר העידה על כך שנשלחו שתי תשובות להשגתה של העוררת, האחת לכתובת הנכס והשנייה לבא כוחה, וזאת בהיעדר ייפוי כוח. עוד הצהירה עדת המשיב כי מבדיקה שערכה במחשבי העירייה שני המכתבים לא חזרו בדואר אל העירייה.

העוררת מפנה בסיכומים שהגישה לפסקי דין של בית המשפט המתייחסים למקרים בהם איחר מגהל

הארנונה במתן תשובתו להשגה אלא שפסקי הדין הנ"ל כולם מתייחסים למקרים בהם תשובת מנהל [ [

הארנונה "ניתנה" לאחר המועד הקבוע בחוק.

סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ן 1976 קובע בסעיף 4 א' כי "מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה".

נספחים ב' וג' לתצהיר עדת המשיב , תשובות מנהל הארנונה לעוררת והמכתב לבא כוחה, נושאים חותמת "נשלח" בתאריך 20.2.2014. גם תכתובת המייל שצירפה העוררת ביחס לבירור שערכה בעניין זה אינה סותרת את העובדה שהמכתבים נשלחו,

המחלוקת היחידה הינה האם הם הגיעו ליעדם.

בנסיבות אלה, יש לקבוע כי מנהל הארנונה השיב למשיגה בפרק הזמן הקבוע בחוק.

לא מצאנו כי העוררת נפגעה מהותית בשל העובדה שלטעגתה תשובת מנהל הארנונה לא הגיעה ליעדה. במיוחד יש ליתן את הדעת לעובדות העולות מסיכומי הצדדים כי בין הצדדים היה דין ודברים עוד קודם להגשת ההשגות ביחס לחיובי הארנונה ולשנות המס הקודמות לרבות הצעות להסדר מוסכם, כך שחזקה על הצדדים שעקבו אחר השתלשלות הדברים במסגרת טיפולם בנושא.

בשים לב לאמור לעיל יש לדחות טענתו של המשיב כי הערר לשנת המס 2014 הוגש באיחור. נדמה אף כי המשיב זנח טענה זו בסיכומיו.

גותר לנו להכריע האם מוסמכים אנו לדון ולהכריע בערר ביחס לשנות מס הקודמות לשנת המס 2014 או שמדובר בשומות חלוטות .

העוררת טוענת כי ביום 1.1.2014 פנתה בהשגה למנהל הארנונה ביחס לשנות המס 2008-2013 .

עיינו במכתב זה. הוא אינו נושא את הכותרת השגה ואין בו כל פנייה המבקשת להשיג על חיובי הארנונה לשנות המס 2008-2013.

כל שיש בפנייה זו הינו פירוט השתלשלות ההתדיינות בין העוררת לבין המשיב במשך שנים קודמות ובקשה לזימון פגישה בעניין.

אופרטיבית לא ביקשה העוררת במפורש לפטור אותה מארנונה לשנות המס 2008-2013 ואף לא ציינה כי מדובר בהשגה לשנות המס 2008-2013.

די בכך בכדי לדחות את כל טענותיה של העוררת אשר נדמה כי באו לעולם לאחר שעמדה בפניה, לשיטתה, האפשרות להעלות טענה כאילו מנהל הארגונה לא השיב להשגה. טענה שכאמור לעיל לא קיבלנו.

למעשה הודיע מנהל הארנונה בתשובתו כי תשובתו תתייחס לשנת המס 2014 על אף שהעוררת בעצמה טוענת כי השגתה הוגשה לשנות המס 2008-2013 אולם מאחר ומנהל הארנונה כבר הודיע כי יש לראות בתשובתו תשובה להשגה ביחס לשנת המס 2014 לא נתערב בעניין זה.

לאור האמור לעיל ברור כי לא הייתה בפ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]