החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 30 ביולי 2015

0000000 לאור האמור יינתן לנכס פטור בגין היותו לא. רי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

וו

תאריך כט בתמוז תשעה

115

מספר ערר: | 12:12 / 140012528

מספר ועדה: | 11183

לשם דן תעודת זהות *********,וולובלסקי פנחס תעודת זהות 1 ווולובלסקי שבתאי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10749156

מספר חוזה: 617078

כתובת הנכס: החרש 10

לשם דן תעודת זהות *********,וולובלסקי פנחס תעודת זהות 1 ששושוווווובלסקי שבתאי תעודת זהות*********

חשבון לקוח: 10749152

מספר חוזה: 617073

כתובת הנכס: החרש 10

-ג1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נעמה חליפה

העורר/ת: לשם דן

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

החלטה

בהמלצת הוועדה הסכימה ב"כ המשיב לקבל את הערר ואנו מברכים על החלטתה זו.

5 שהחל ממנו ממילא ניתן פטור לנכס.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.07.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוגק כללית)

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו ב

+ של המשיב.

חברת שדק שירלי

.

יו"ר: עו"ד יא שלומית

רי דין בוועדת

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

. תאריך :| כט בתמוז תשעה

15

מספר ערר: | 13:40 /*********

מספר ועדה: | 11183

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: ב.א. אקסקלוסיב בע"מ, ברוק מייק יעקב

ושיו 1 / 1

- נ ג ד -

צד ג': יצחק רוט

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את העורר וצד ג' הגענו לכלל דעה שאיננו יכולים להכריע במחלוקת אותה מעלה העורר.

ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענת העורר כי החוזה שהציג צד ג' לעירייה זוייף.

עסקינן בסכסוך בין מחזיקים אשר המקום לדון בו הינו בביהמ"ש המוסמך. אשר על כן ומבלי שיש בכך כדי להביע עמדה באשר לצדקת טענותיו של מי מהצדדים אנו נאלצים לדחות את הערר.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.07.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האעטרנט של המשיב.

1

יו"ר: שא שלומית חברה: עו"ד/קדמ/שיטלי /, חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

| ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כט בתמוז תשעה

5

מספר ערר: | 11:17 / *********

מספרועדה: | 11183

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדט שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: אהרוני יעקב תעודת זהות

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

לאור הסכמת ב"כ המשיב שחררנו את העורר ואנו נותנים ההחלטה בהעדרו.

בהסכמת המשיב הנכס יסווג בסיווג תעשייה ומלאכה גם בשנת המס 2015.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.07.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/

יו"ר: יש יִך שלומית חברה: עו"ד קדם שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011763 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וי/ר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: האגודה האורטודוקסית לצדקה ביפו

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת תיק ערר וה טענה העוררתת לפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות

[נוטח חדש].

2 המשיב הגיש כתב תשובה לערר במסגרתו טען בין החיתר כי הערר הוגש באיחור ולגופן של הטענות כי דין הערר להידתות.

3 ביום 30.3.15 קיימנו דיוו מקדמי בערר שבסיומו קבענו כי התיק יקבע לדיון הוכתחות וכי על הצדדים להגיש תצהירים. לעוררת ניתנה שהות של 60 יום להגשת התצהלריס.

4. משלא הוגשו התצהירים ניתנה התלטה ביום 6.7.15 בה נקבע כי ניתנת ארכה אחרונה להגשת

התצהירים לא יאותחר מיום 16.7.15.

עד למועד וה לא הוגשו תצהירים מטעם העוררת.

בנסיבות העניין נראה כי טענות העוררת נונחו וממילא אין בסיס ראייתי צידה להוכתתס.

לאור האמור אנו דוחים את הערר.

ו

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום / 4

סי

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר:ערייזאאמער לוי חבר: דייר זיו רייך, רו"ח ₪

שס הקלדנית: מירית צתי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140010294 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חברה: עו'יד שירלי קדם

חברה: רוח רונית מרמור

העורר: טבלן משה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

יש

החלטה

1. עסקינן בשני נכטים שבתזקת העורר, האתד בשטת של 866 מ"ר והשני 7 מ"ר, המצויים ברת!

יפת 34 תייא, ומסווגים בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים (להלן ייהנכסיי).

2 עד סוף שנת 2013 ניתן לנכס פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקי העיריות בשל היותו לא ראוי לשימוש בגין שיפוצים הנערכים בו.

3. העורר טוען כי השיפוצים טרם הסתיימו עד היום בשל מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, וכי

הנכס עדיין לא ראוי לשימוש, לכן לטענתו יש להאריך את תקופת הפטור ולהחילה על שנת 4, שהיא השנה נשוא הערר דנן, וגם על חלק משנת 2015 עד מיצוי 3 שנות הפטור האפשריות לפי סעי 330 לפק' העיריות.

4 המשיב טוען כי מדובר בנכס תקין בעיקרו וּכי מצבו של הנכס לא עונה על הקריטריונים הקבועים בסעיף 330 לפקי העיריות, המזכים בפטור מארנונה נכט שאינו ראוי לשימוש.

---------------- המשיב מוסיף כי הערר הוגש בגיך שנת .2014 וכי בגיך שנת 2015 לא הוגשו השגה וערר ולכן-----------

לא ניתן לדון בשנת 2015.

דיון ומסקנות

5. סעיף 330 לפק העיריות [נוסה חדש) קובע:

'ינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוּק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלח, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק -

(2) עס מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונת)...*

על מנת לכות בפטור המבוקש עפ"י סעי 330 לפקי, יש לעמוד בשלושה תנאים (2) תבניין נחרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

(2) אין יושבים בבניין.

(3) נמסרה הודעה למשיב.

בית המשפט העליון ובתי המשפט המתוציים בשבתס כבתי משפט מנהליים, קבעו כי פטור מארנונה עפ"י סעי 330 לפקודה ינתן כאשר הוכת עפ"י מבחן פיוי אוביקטיבי כי חבניין ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

בעניין זה נקבע ע"י ביהמייש העליון בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית תייא יפו - מנהל הארנונה כי המבחן הקובע הוא יימבחן פיצי אוביקטיבייי, נקבע בי: יידי בכך שלא ניתן לשבת בבנלין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בויי.

עוד נקבע: ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרת בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עלי בי

הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי. כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקל שהוא לגבי הבנייןיי.

ביהמייש המשיך וקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש במבחן יהכדאיות הכלכליתיי, ואין להידרש לשאלה האם המחציק בנכס יכול לשוב ולהשמישו בעלות סבירה.

בפסייד הובהר כי המבחן שיש להשתמש בו הוא מבתן פיי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר, וניתן להכריע בו לפי מבחן השכל הישר.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שאין יושבים בנכס ועל כך שנמסרה הודעה למשיב. עלינו להכריע איפוא בשאלה האם הנכס ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

לטענת העורר מדובר בחנות שהוא מחויק בה בדמי מפתת. בתחילת שנת 2012 הוא החליט לשפצה יחד עם ביתו, לשם הקמת עסק בניהולה. לצורך עבודות השיפוצ הס נאלצו לקבל הלוואות מבנקים ומהשוק האפור, מה שגרם להטתבכות כלכלית של ביתו שנאלצה לברות מהארצ עס משפתתה, מפני הנושים.

העורר עצמו חלה במחלה קשה שבעקבותיה נאלצ לעבור ניתוחים וטיפולים ממושכים. כל אלה, | לטענת| העורר,| גרמו להתמשכות עבודות| השיפוץ, | ואף לעצירתן.

עבודות השיפוץ לא הסתיימו עד היום והנכס לטענתו עדיין לא ראוי לשימוש והוא מבקש להאריך את תקופת הפטור עד מיצוי 3 השנים האפשריות למתן הפטור, עפ"י סעיף 330 לפקודה.

המשיב ערך בנכס 3 ביקורות בתאריכים: 17.11.13, 27.1.14 ו- 15.7.14.

דוחו'ית הביקורות תומכים בטענות העורר על כי הנכס לא ראוי לשימוש.

בדוייח הביקורת מיום 17.11.13 נאמר:

ייבביקורת בנכס נמצא כי הנכס עובר שיפוצים הכוללים עבודות ריצוף, חשמל, אינסטלציה, קירות גבס ועוד...*.

בדו'יח הביקורת מיום 27.1.14 נאמר:

ייבביקורת בנכסים נכתו פועלים במקום, נראו במקום עבודות נגרות, חשמל וריצוף...".

ובביקורת מיום 15.7.14 נאמר:

ייבביקורת בנכס נמצא כי לא סיימו את עבודות הקמת תשתית החשמל. נראו חוטי חשמל חשופים בתקרה ובקירות, הנכס ללא כלים סניטריים, ללא דלתות ועבודות נגרות וחיפויי קיר לא שלמיםיי.

0. מעדות העורר כמו גם מדוחויית הביקורת כפי שפורטו לעיל והתמונות שמצורפות להם,

התומכים כאמור בטענות העורר שוכנענו, כי הנכס לא ראוי לשימוש.

העובדה שהעורר העריך כי משך השיפוציט יחיה קצר, (הערכה שהתבררה שגויה) אין בה כשלעצמה כדי למנוע את מונן הפטור לנכט, לאחר שהוכח שהנכט אינו ראוי לשימוש.

1. מכל המקובץ שוכנענו כי בתקופה נשוא הערר חיה הנכס לא ראוי לשימוש וכי העורר וכאי

לקבל בגינו פטור מתשלום ארנונה עפ"י סעיף 330 לפקי העיריות.

יוער כי הערר דנן הוגש בגין שנת 2014, ולפיכך החלטתנו תחול על שנת 2014. לא היה בפנינו ערר לגבי שנת 2015 או חלק ממנה, ולפיכך איננו נדרשים ליתן החלטה לגבי שנת 2015.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 21/7/2015

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

בב / / ב// 7

יו"ר: עו'יד אודה קניון חבר: עו/4//קי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009551 שליד עיריית תל אביב- יפו 11

129

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רויית רונית מרמור

העורר: פרומו פוסט פרודקשיין בע'ימ

בנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

לוייר: עו"ד אורה סניון, ותבר: רו"ח רונית מרמור

1. עסקינן בנכס הנמצא ברחי הצפירה 10 בתל-אביב, ששטחו 651 מ"ר, ואשר סווג בסיווג

ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדיט, שירותים ומסחריי.

עפ"י החלטותנו מיום 15.12.14 ו- 31.5.15 אוחדו העררים שבכותרת.

2. בכתב הערר העלתה העוררת שתי טענות: האחת - שיש להעניק לנכס פטור מתשלום ארנונה

לפי סעיף 330 לפקי העיריות;

והשניה - שיש לסווג את הנכסים בטיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי.

3 ביום 7.8.14 ניתן תוקף של התלטה להסכם פשרה בין הצדדים ביתחס לבקשת העוררת למתן פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לפי סעי 330 לפקודת העלריות, ובכך נסתיימה המחלוקת בין הצדדים לגבי התקופה המטתלימת ביום 30.6.13.

לאור הסכם הפשרה הנייל נותרה המחלוקת בין הצדדים רק בשאלת הסיווג של הנכס לתקופה המתחילה מלוס 1.7.13, מועד איכלוסו של הנכס, ועד סוף שנת 2015.

החלטתנו זו ניתנת איפוא רק בשאלת הסיווג של הנכס.

+ העוררת טוענת כאמור שיש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייחיי.

לטענתה היא מספקת שלרותי עריכה של וידאו וחומרי גלס אחרים המסופקים ע"י לקותותיה, עיצוב, תיקוני צבע, אפקטים מיוחדים, סאונד ועיצוב קול, דהיינו שירותי פוסט פרודקשיין -

קדם-הפקה, עד לקבלת המוצר המוגמר שהוא טרטי פרסומת, פרומואים וסרטי תדמית.

פעילות זו לטענתה היא פעילות ייצורית מובהקת, העונה על כל מבתני הפסיקה לצורך סיווגו של נכס בסיווג תעשייה ומלאכה.

העוררת מוסיפה כי נערכה ביקורת במקום מושבה הקודם ברת'י טבנקין 9 תייא והנכס סווג בסיווג המבוקש, אולם בעת המעבר לנכס דנן, שונה הסיווג ללא סיבה על אף שאופי הפעילות שלה והשימוש בנכס לא השתנו.

5 המשיב טוען כל פעילות העוררת היא פעילות של עריכת סרטי וידאו, שאינה פעילות יצורית המזּכה את הנכס בסיווג המבוקש.

לטענתו עפ"י הפסיקה פעילות של עסק בתחום עריכת סרטים, צילום, הפקה, פוסט פרודקשיין וכדי, אין בה משום פעילות ייצורית המזכה בסיווג תעשייה או מלאכה.

תכלית ההקלה במס לטענתו היא להעניק הקלה למפעלי תעשייה המעסיקים עובדים רבים ואשר השטח הדרוש לפעילותם הוא גדול.

המשיב מוסיף כי פעילות העוררת בנכס אינה עומדת במבתני הפסיקה לעניין הגדרתה של 'יפעילות ייצורית".

הפעילות בנכס, לטענת המשיב, גס אינה עונה על המבחנים החדשים שנקבעו לסיווג נכס בייבית מלאכה'י.

ו

דיון ומטקנות

6. פעילות העוררת כוללת ביצוע פוסט פרודקשיין עבור משרדי פרסום ותברות הפקה בתעשיית

הפרסום והטלוויויה. בכלל ואת היא מקבלת חומרי גלט המסופקים ע"י לקותותיה, ופעילותה כוללת עריכת וידיאו, עיצוב שידור, גרפיקה, תיקוני צבע, אפקטים מיוחדים, הקלטת סאונד ועיצוב פסקול, עד לקבלת המוצר המוגמר שהוא סרטי פרסומת ותדמית. עפ"י עדות העוררת יכול שחומר גלס של שעתיים יעובד לכ- 30 שניות של פרסומת לטלויזיה.

7 השאלה הדורשת הכרעה בערר דנן היא האם הפעילות המבוצעת ע"י העוררת בנכס היא פעילות 'יייצוריתיי. לאחרונה הכרענו לחיוב בשאלה האם יש לראות בפעילות של עריכת סרטים המבוצעת בנכס, פעילות ייצורית.

התלטה כזו ניתנה על ידינו בין היתר בעררים מאוחדים 140007564, 8460, 11110, 11340

כייו

חמדת השקד בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, כמו גס בערר 140009598 איתמר אהרונל

נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'יא-יפו, בהם קבענו כי פעילות של פוסט פרודקשיין הנעשית בנכס

היא פעילות ייצורית המזכה את המתזיק בנכס בסיווג ארנונה מופחת של יימלאכה ותעשייהיי.

---------- = התלטתנו בעררים הנייל, מוצאת תלמוכין בפסהייד שניתן- לאתרונה-עייל ביחמיש המתט

בתי'א-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים: עמיינ 46693-10-13 ד פילמס בע"מ ג.

מנהל הארנונה של עיריית ת'יא (להלן: ייפסייד וד פילמסיי).

אנו סבורים כי פעילות העוררת דנן בנכס, דומה לפעילות שבוצעה בנכסים שנידונו בפנינו בעררים דלעיל, לפיכך אנו מוצאים שיש מקום לתזור על קביעתנו בעררים הנייל, גם בערר דנן.

8 בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תייא נקבע תעריף מיוחד לנכסים המסווגיס בסיווג ייבתי מלאכה, ומפעלי תעשיחיי.

2

10

המבחנים המשמשים לבתינת השאלה מתי יסווג נכס בטיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי נדונו במספר רב של פסקי דין, שקבעו מהם המבחנים לזיהוי נכס הראוי להיות מסווג בסיווג האמור.

כך בין השאר בעניין עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, סוקר ביהמייש את מבחני הפסיקה לצורך סיווג מפעלי תעשיה, וקובע כי המדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציה לפעילות <יצורית המבוצעת בנכסים:

מבחן 'ייצירתו של יש מוחשי מיש מוחשי אחריי, מבחן ייטיבו של ההליך העיסקייי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי, ומבחן ייעל דרך ההנגדהי"י.

בעמיינ (ת''א-יפו) 27754-05-11 מאיר אשל נ. ועד ערר על קביעת ארנונה כוללת - תייא יפו ואחי נדון סיווגו של נכס המשמש להקלטה ועריכה.

ביהמייש קבע כי ייכתוצאה מהגיוון העצום בפעילות הכלכלית בעולם המודרני, שגם קיבל משמעות מיוחדת עם התפתחות הטכנולוגיה ועם החלפתם של פסי הייצור ומכונות עתירות תהליכים מכניים במחשבים ותוכנות, יישומס של חלק ממבחנים אלו, ככתבם וכלשונס, אינו הולם עוד עיסוקים חדשים אלויי משמע, להגדרה הקלסית של ייצור, יייש לצקת תוכן תדש ועדכני יותריי.

עלינו לבתון עתה עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה, האם הפעילות שמבצעת העוררת בנכט נשוא הערר, היא פעילות המזכה אותה בתעריף מיוחד עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

לגבי המבחן הראשון, אנו סבוריט כל יש בפעילות של עריכת סרטים משום יייצירת יש

מוחשי אחד מיש מוחשלי אחריי. לשם עריכת הסרט מקבלת כאמור העוררת חומרי גלס רבים הכוללים חומר מצולם ומוקלט ובאמצעות פעולות העריכה שהיא מבצעת נוצר יש מוחשי אחד מיש מוחשל אתר. כפי שנקבע בפסהייד בעניין אשל עסקינן ייביש חדש במהותויי.

העובדה שהפעילות הייצורית אינה מתבצעת בעבודות כפיים כי אם באמצעות מחשבים, אינה שוללת בהכרח את אופייה היצורי של הפעילות.

1. בדומה לכך קבע ביחמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן אגה:

יילטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות *יצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלט, הוא צילומי הסרט/הסרטון, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר ל (ל לככ גי מ

ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילום הגולמי בעצמו, ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מחייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשליין מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטיס קולייס ואחרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק במתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשהיי.

א

.2

.3

4

5

.6

.17

מבחן ייחיקף השימוש במוצר המוגמריי, לפיו אם מוענק למוצר ערך מעבר לערכו עבור המזמין לבדו, יש לראות בכך פעילות ייצורית.

בעניננו, הסרט המוגמר המופצ לקהל הרחב הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המזמין.

כך גם סבר ביהמייש בפטייד וד פילמס לעניין מבחן וּח:

ייעל פי פסק הדין בפרשת רעיונות, פעילות נחשב לייצורית אס המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב ולא תתשב ככזו אס היא נועדה ללקוח שהזמינה.

בנסיבות העניין, אין חולק כי המוצר המוגמר נועד ללקוח שהזמין את הסרט. יחד עם ואת, זהו אינו המבחן העיקרי (ראה פרשות מאיר אשל), ועדיין, השימוש הפרטי בנסיבות העניין של המזמין הופך בסיכומו של יום לשימוש ציבורי בהצגת המוצר המוגמר לציבור הרחב. מכאן, שאפילו במבתן וּה, שאינו כאמור המבחן המרכיי, עדיין ניתן לראות במוצר המוגמר כמוצר שנוצר בהליך ייצורליי.

המבחן השלישי הוא ייטיבו של ההליך העיסקלייי.

בענייננו ההליך העיסקי המבוצע בנכס הוא עריכת סרטים והוא כולל את עיבוד תומרי הגלם תוך עבודת הייצור, והפיכתם לסרט שהוא המוצר הסופי.

מבחן ייהשבחת הנכסיי או המבחן ייהכלכלייי לפיו פעילות ייצורית היא כלי עשייה המשביחה את הערך הכלכלי של הטובין או התומר, אף אם אינה מביאה עימה כל שינוי בצורה.

הסרט שהוא התוצר הסופי המיוצר בתוך כדי העריכה, ניתן להפצה המונית, והוא מקיים את המבחן הכלכלי. ללא עבודת העריכה ערכו הכלכלי של החומר הגולמי הוא מוגבל למדי. העריכה משביחה את ערכו הכלכלי של הסרט ומאפשרת את הפצתו לקהל הרחב.

בפסייד וד פילמס קבע ביהמייש לעניין מבתן וח:

'יאף אני בדעה, בדומה לדעתה של כבי השופטת מיכל גונן אגמון, כי המבחן הכלכלי הינו המבחן העיקרי מבין כל ארבעת המבתנים. בנסיבות, לא יכול להיות תולק כי אותו חומר ששימש כמצע למוצר הסופי (אותו חוּמר גלס מצולם), משביח במהלך הייפוסט פרודקשייניי.

בהליך גה הופך חומר הגלם הקולנועי (סרט הצילום והקלטת הקול) למוצר מוגמר כשבדרך כאמור לעיל, מתווספת לו פעולת גזירה ועריכה, הוספת מוסיקה, אפקטיס וכיוייב, עד למוצר המוגמר. סביר בעיני, כי סרט צילום בתוספת הקלטה בלבד, ללא כל התוספות הנדרשות בהליך הפוסט פרודקשיין, ערכו נמוך לאין שיעור מהמוצר המוגמר המובא לעיני הציבור הרתב. לפיכך מתקיים לטעמי גס המבחן הכלכלי של אותו מוצר צילומי, שאמנם כולל חלם מחומר הגלם המצולם, אך מהותו השתנתה והינו עתה סרט/סרטון המהווה מוצר נפרד ועצמאי מזה שהתל את דרכו במכונת העריבת.'י

מבחן ייעל דרך ההנגדהיי או מבחן מרכז הפעילות, לפיו יש לראות פעילות ייצורית כפעילות המנוגדת לפעילות של מתן שירותים. פעילות הנמשכת אל מרכז הגרוויטציה של פעילות ליצורית לעומת פעילות של מתן שירותים.

4

.8

.9

20

.1

גם מבחן זּה מתקיים בעניננו, באשר מרכז הכובד של פעילות העוררת היא ייצורית, מאחר שחיא יוצרת כאמור יש מוחשי אחר.

בפסייד זד פילמס קבע ביהמייש בעניין ּה:

ייגם בפעילות המערערת יש כדי לכוון אל הייצור להבדיל ממתן השירותים. לא בכדי תעשיית הקולנוע והטלוויויה קרויה ייתעשיהיי, מתבצעת בה פעילות יצרנית לכל דבר ועניין במובן הרחב של המילה, כך גם פעילות המכוונת ליצירת סרט/סרטון מחומר הגלם, הוא התומר המצולס/מוקלט, תוך הרכבת הייפאצליי לעבר המוצר המוגמר, פאזל המורכב מצילום, אפקטיט ויוואליים, מוסיקה, אפקטים קוליים ומהווה לכן יצירה בפני עצמה. בהתלט יתכן כי המוצר המוגמר מבוצע בעצה אחת עס מזמין המוצר, אך בפועל אין בכך כדי להשפיע על עצם היות ההליך ייצורי מה גם שהיוצר בפועל חינו מי שמבצע את כל אותן פעולות המביאות לתוצר הסופי, הוא הסרט. מכאן, שמרכז הכובד בנסיבות הינו דווקא ייצורי, להבדיל ממתן שירותי עריכה למוצר בסיסי ‏

המשיב טוען עוד כי הרציונל הקיים בהענקת תעריף מוצל לנכסים בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי הוא הצורך בשטחים גדולים להעסקת עובדים רבים. לטענתו התכלית האו לא מתקלימת בענייננו באשר העוררת אינה המעסיקה עובדים רבים ושטח הנכסים אינו גדול.

בעניין זה יצוין כי כבי השופטת מיכל אגמון-גונן בפטייד מאיר אשל נ. ועדת ערר בת'יא, דוחה את הטענה כי לא ניתן לחייב את הנכס בסיווג המופחת, נוכת העובדה שהתכליות הללו לא מתקיימות שעה שמדובר באולפן הקלטה ועריכה, אשר אינו מעסיק עובדים רבים והשטת הדרוש לפעילותו הינו קטן.

גם בפסחייד זד פילמס, קובע ביהמייש בעניין ּח:

ייאין לשכוח, כי המבקש להגדיר מפעל תעשליה כבר אינו רואה לנגד עיניו מבנה בסדר גודל גדול ובו מכונות ענק כבעבר. פעילות ייצורית יכול ותתבצע גם בנכסים קטנים, ובאמצעות מכשירים/מחשבים קטנים ומתוחכמים ובכך יש כדי לשנות גם את החשיבה באשר לשאלת מיקום הנכס והגדרתו כמפעל תעשליה ללצוךל.

לא רק גו אף זו, טענה גו של המשיב אינה מתיישבת עס עובדות הערר דנן, באשר הנכס משתרע על שתי קומות, שטחו הוא 651 מ"ר, ומועסקיס בו 28 עובדים. דהיינו שטת הנכס ומספר העובדים המועסקים בו אינו קטן.

לסיכום, קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס :

יילאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלהתערב בהתלטת ועדת הערר ולקבוע, כי פעילות הפוסט פרודקשיין המתבצעת בנכס המערערת מהווה פעילות ייצורית מובהקת ולכן עליה להיכנט למסגרת ההגדרה ייתעשיה ומלאכהיי בצו הארנונהיי.

הלכה צו, יפה גם לענייננו.

אנו סבורים כי יש להתיל בערר דנן גס קביעה נוספת של ביהמייש בפסייד וד פילמס, לפית יימאחר ועיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיין, אין סיבה שלא לחייב את כלל הנכס על פי אותו סלווג, גס את החלק המשמש כמשרד, בבחינת ילך הטפל אחרי העיקר.

5

.2

.3

8

אנו ערים לעובדה כי לאחרונה ניתן ע"י כב' השופטת מרים סוקולוב בבית המשפט המחול בתייא בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, פטייד בענין עעיימ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית תייא לפיו נכס שהשימוש הנעשה בו הוא לפוסט פרודקשיין של יצירת קולנוע וטלויויה, עריכת פסי קול, הוספת כתוביות וכיוייב, יש לסווג בסיווג יינכסיס שאינם משמשים למגורים בנימוק שפעילות וו נכללת במסגרת יישירותים'י ולא ייייצוריי.

אולם, עפ"י סעיף 20 לחוק יסוד השפיטת:

יי(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, וולת בית המשפט העליןןיי.

דהיינו הלכה שנפסקה בין היתר בבימייש מחוצי, תנחה ערכאה של דרגה נמוכה ממנו, אך אינה מתייבת.

על אחת כמה וכמה, מקום שקיימים שני פסייד סותרים באותו עניין של אותה ערכאה, רשאית הערכאה הנמוכה יותר לאמץ את ההלכה שנקבעה באחד מהם.

לפיכך בענייננו מבין שני פסקי חדין הסותרים של ביהמייש המתוזי אנו רשאים לאמ ומאמציסם את פסהייד שניתן בעניין וד פילמס.

מקוט מושבה הקודם של העוררת ברתי טברסקי 9 תייא סווג על המשיב בסיווג מלאכה ותעשייה, בעקבות ביקורת שנערכה בו ביום 9.3.10.

לא נסתרה טענת העוררת כי אופי פעילותה לא השתנה עט המעבר לנכס דנן.

בעובדה זו ניתן למצוא תימוכין לטענות העוררת, לגבי סיווגו של הנכס אף שעפייי חדין כל שנת מס עומדת בפני עצמה לעניין חיובי ארנונה.

מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי פעילות העוררת בנכס היא פעילות ייצורית ויש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשליהיי עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

יו'יר: עו'יד אורה קניון חבר: רו'/ח רונית מרמור

חבר: עו"ד שירלי קדם

אינני מסכימה לדעת הרוב של הוועדה ולהלן נימוקיי.

בעמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ביום 26.8.14)

(להלן: ד פילמס") נקבע כי יש לראות בעבודת הפוסט-פרודקשן ייפעילות ייצוריתיי על פי בל אחד ממבחני הפסיקה, לסיווג הפעילות כתעשייה ודחה את הטענה לפיה מדובר בפעילות של בית

מלאכה. נציין כי באותו עניין נקבע כי עיקר הפעילות בנכס חיגה של פוסט פרודקשיין.

פסיקה שונה ניתנה על ידי בית המשפט המחוטי בעניין עמיינ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב.

בע'יימ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) (להלן: ''ברודקאסטי). בית המשפט המחווי דן בשאלת סיווג של העסק, שעיקר עיסוקו הוא פוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויויה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב. בית המשפט המחווי דחה את הערעור המינהלי. בין היתר נקבע בפסק דינו כי פעילות המערערת ועובדיה נוטה להיות 'יאמנות'י, וזאת להבדיל מייייצוריי או יימלאכהיי. בכל הנוגע למבחנים שנקבעו בפסק דין יירעיונותיי, נקבע

בפסק חדין כך:

יאשר למבחן ייצירת יש מותשי אחד מיש מוחשי אחריי, הפעילות

בנכסים שבמתלוקת היא קבלת חומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לתומר

צילום דיגיטלי אחר. דומה שאין מתלוקת על כך שכלי הקיבול הפיזיים

בהם נשמר חומר הצילום האמור וזהים, ואת בין שמדובר בחומר

הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד. קרי, אין מדובר ביישינוי מוחשליי

הנראה לעין בתפץ, אלא בשינוי התכנים הדיגיטליים השמוריס בלבד.

קביעה כי די בכך לענות על המבחן שבפסיקה, משמעה פריצת

האפשרות לטעון כי כל עבודת מחשב באשר היא מהווה פעילות

ליצורית, באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד - כך לדוגמה, ניתו

יחיה לטעון כי משרד עורכי דין אשר המנסח מחדש מסמכים הנשלחיט

אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים ייפעילות ייצורית'י.

כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ביימימד הפסיכולוגייי שבצריכת

התוכן קודם לעיבודו, אך ודאי שלא לכך כיוון פסק דין יירעיונותיי.

אשר למבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, המערערת מבצעת

עבודותיה על פי הזמנת לקוחות על פי הגדרותיהס וצרכיהס

הספציפיים, וכפי שציינה ועדת הערר בצדק, אין מדובר ביימוצרי מדףיי

המיועדים לציבור בלתי מוגדר. באופן השימוש של לקותות המערערת

: באשר סופק להם מידה - בין הפצה רחבה של התוכן, ובין שימוש אישי בו - אין כדי לשנות את מהות פעילותה של המערערת עצמה.

אשר למבחן הייכלכלייי, עיבוד תומר הצילום בידי המערערת יוצר ערך - 77779779 -מושף ללקוחותיה, אשר-עבורם-יש- ליכולת להשתמש-בגרסה- הערוכה. 7 ערך כלכלי גבוה מאשר לחומר הגלם. ספק רב האם למי שאינו אותו לקוח קלים הבדל, לא כל שכן הבדל מהותי, בשוויו של החומר הערוך.

באין ייערך שוקיי מעין וה, איני סבורה שניתן לראות בכך יפעילות ליצוריתיי.

אשר ליימבחן ההנגדהיי, כוועדת הערר, סבורה גם אני כי צירופם של המאפיינים השונים שפורטו לעיל, מטה את הכף לסיווג פעילות המערערת כיישירותיי, להבדיל מייייצוך'י.

בית המשפט המחוצי אף התייחס לפסק הדין שניתן מפי בית המשפט העליון בעניין עעיימ 2503/13

אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, בהתייחסו למונחים ייתעשיהיי, 'ימלאכהיי ויישירותיםיי (בהקשר

לצו הארנונה לעיר ירושלים), כדלקמן:

יינכס המשמש ליתעשיהי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלס), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי. לעומת גאת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיםי הס נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקות קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (יצווארון לבן), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועצ פיננסי וכדומה. בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים.

מחד גיסא, בתי מלאכח לסוגיהם מאופייניס במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין 'תעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשליים (יצווארון לבן). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים תשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גס עבודה עס מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המללונית של 'בית מלאפהי (נגריח, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקותות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ימלאכה' או יבית מלאכה.....'י

לסכום נקבע כי המינוח יישירותיסיי הוא הקרוב ביותר לעניינה של המערערת, העונה על כל המאפיינים של יי...מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי...*. אין מדובר בפעילות ייבמבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ליצוריי או בייייצור המוני של מוצריסיי כנדרש לסיווג ייתעשליהיי, ואף אין מדובר בייעבודת כפיים!י כנדרש לסלווג י'מלאכתיי.

בענייננו, המצהיר מטעם העוררת טען בתצהירו כי החברה מקבלת חומרי גלס מחברות ההפקה, צילומים שחם צילמו, מבצעים עבודה של עריכת חומרי הגלם המצולמים. הקשר עם הלקותות הוא ברמה היומיומית ועדכונים בכל השלבים והתהליכים. הרעיון לפרסומות משותף להם ולחברת הפרסום. המתחריט של העוררת הינם חברות גרוויטי וברודקאסט. כאשר צריך להשלים צילומים הם מתבצעים אצל העוררת בנכס.

בחברה פועלות חמש מפיקות שמלוות את כל התהליך ברמת ניהול הפרויקט. העוררת עורכת גם פרומואיס לטלויזיה שאז הכתיבה מתבצעת על ידי העוררת.

בענייננו, המינוח 'ישירותיסיי הוא הקרוב ביותר והעדיף על פני סיווג תעשייה ואני סבורה כי הפסיקה שניתנה בעניין ברודקאסט עדיפה בנסיבות העניין.

אציין כי פעילויות רבות מבוצעות כיום באמצעות מחשבים ולהם תוצרים שונים, שלא ניתן לראות בהם בפעילויות ליצוריות (כך למשל עורכי דין, רואי חשבון, מנהלי חשבונות, משרדי יחסי ציבור, משרדי פרסום ועוד; רי כאמור בעניין ברודקאסט). במדובר במתן שירות ללקוח באופן שאינו שונה מהותית משירות אשר ניתן על ידי בעלי מקצועות אחרים. רי בעניין עמיין (מחוזי תי'א)

64 אסאבן נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב שס התייתס בית המשפט לפעילות המערער שהיגו אדריכל במקצועו ושביחד עם שותפו עוסק בעיצוב מודלים ואבות טיפוס המותאמים לצרכיו ודרישותיו של לקוח ספציפי, להבדיל מייצור במבנה תעשייתית באמצעות מכונות ופועלי ייצור של מוצרי מדף המלועדים לציבור בלתי מוגדר. בית המשפט קבע כי ייהמינות יישירותיסיי הוא הקרוב ביותר לתתוס עיסוקו של המערער העונה על המאפיינים של מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים ועל ידי בעל מקצוע חופשייי.

לפיכך, ובהתאם לעובדות שהוצגו בפני הוועדה לו גישתי הייתה מתקבלת, דין הערר להידחות.

הוחלט כאמור בהחלטת עו"ד אורת קניון ורוייח רונית מרמור.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21/07/2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי

משפט לעניינים מנחליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר תאינטרנט של המשיב.

= / /עע == 7

יו"ר: עו"ד אורה קניון חבר: רו"ח רונית מרמור חבר+ענייד ו

קלדנית : ענת לול

%

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140007762 שליד עיריית תל אביב-יפו 126

בפני חברי ועדת הערר+

ייר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רוח רונית מרמור

העוררת: מלון רוטשילד בעי/ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הנכסים נשוא הערר משמשים כבית מלון ונמצאים בשדי רוטשילד 96 בתייא. ביום 31.10.12

ניתן לנכסים פטור לנכס לא ראוי לשימוש עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות, ומיום 1.11.12 סווגו הנכסיים ע"י המשיב בסיווג ייבית מלון 5 כוכביםיי.

2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של המלון. העוררת טוענת שיש לסווגו בסיווג ייבית מלון

3 כוכביםיי ואילו המשיב סיווג את הנכסים כאמור בסיווג ייבית מלון 5 כוכביסיי, תוך כדי הגדרתו כיימלון בוטיק'י.

3. העוררת מוסיפה וטוענת כי השגתה נדחתה באופן שרירותי ולא מנומק וכי הסמכות לדירוג

רמת בת מלון בישראל נתונח עפ"י דין רק למשרד התיירות ו/או לועדה מטעמה ולא למשיבה, לפיכך לטענתה צו הארנונח הקובע קריטריונים לסיווג לפי דרגת שירות הוא בלתי חוקי, וכל

החלטה המסתמכת על כך, היא התלטה בלתי חוקית שנתקבלה בחוטר סמכות ובניגוד לדין.

עוד טוענת העוררת כל היא לא עונה על הקריטריונים לדירוג בתי מלון בסיווג של יי 5 כוכביםי בהתאם לתוק שירותי תיירות התשלייו-1976 ו/או תקנות שירותי תיירות (בתי מלון) תשע"ג-

3, וכי הנכטים לא עומדים אפילו בהגדרה של מלון ''4 כוכבים'י.

4. המשיב טוען כי אין לועדה טמכות לדון בטענה הבאה לתקוף את צו הארנונה או את תוקיות

החלטת העירליה, וכי הסמכות לדון בטענות מעין אלה היא סמכות יחודית של בית המשפט המחוצי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

המשיב מוסיף כי סיווג נכס ע"י העירייה כבית מלון, לא נעשה בתריגה מסמכות, אלא על סמך הוראות צו הארנונה המתייחס לרמת שירות הניתנת בבית מלון, (להבדיל מדרגת שירות).

לטענתו, רמת השירות הניתנת במלון דנן מקבילה לרמת השירות הניתנת במלונות יוקרתיים בדרגת שירות 5 כוכבים.

המלון ממוקם באזור יוקרתי ומדורג בדירוג הגבוה ביותר באתרי אינטרנט בינלאומיים שונים, וגם העוררת רואה אותו כמלון יוקרתי.

המשיב מוסיף כי חנכסים לא עונים במדויק על אף אחת מהקטגוריות הקבועות בתקנות או בחור המנכייל, אלא מהווה שילוב של קריטריונים מכל מיני סוגי מלונות, וכי מבחינה תכליתית של צו הארנונה בדרישתו לרמת שירות מסוימת, בין רמת שירות מינימלית לרמת שירות מקסימלית, הנכס ממוקם במעלה הסקלה ולכן יש לסווגו בסיווג יי 5 כוכביסיי.

דוו ומסקנות

תשובת מנהל הארנונה להשגה

העוררת טוענת כי בתשובת מנהל הארנונה להשגה לא נתן המשיב כל נימוק ענייני או משפטי לדחיית ההשגה, ועל כן נפל ייפגםיי בתשובת המשיב להשגה ודין הערר להתקבל.

איננו סבורים כך. בעניין זה דעתנו כדעת המשיב, ולפיח אין בהעדר הנמקה כדי להביא לקבלת ההשגה על אתר.

בענייננו ניתנה לעוררת תשובה הכוללת פירוט ממנו ניתן היה לעמוד על עמדת המשיב, והיתה לה האפשרות לתקוף את תשובת מנהל הארנונה, והיא אף ממשה זכות גו בפועל.

צו הארנונת

סעיף 3.3.6 לצו הארנונה קובע כדלהלן:

ייבתי מלון (סמלים 939-935)

בתי מלון*) יטווגו לפי דרגת שירות**) (מספר הכוכבים, כפי שנקבע בעבר ע"י משרד

התיירות) ויחויבו בכל האזורים לפי התעריפים המפורטים להלן:

דרגת שירות - מספר כוכבים

5 כוכבים, 4 כוכבים, 3 כוכבים, 2 כוכבים, 1-0 כוכבים

התעריף למייר בשייח לשנה...

*) לרבות אותו חלק מהמלון המשמש כמסעדה או כבית קפה והמשרת בעיקר את המתאכסנים בו וכן שטחיט בנולים המשמשים למטרות ספורט ונופש והצמודים לבית -

המלון.

חנויות, משרדים ועסקים אחרים המצויים בתוך המלון יתוליבו לפי שימושם.

**) בתי מלון חדשים יסווגו בהתאט לרמת השירות, בהתייחס לרמת השירות המקבילה מלונות קלימיסי'י.

בשנת 1992 בוטלה שיטת דירוג הכוכבים ע"י משרד התיירות. המשיב טוען כי בשל כך נעשתה בצו הארנונה הבחנה בין מלונות שנבנו לפני שנת 1992 (מלונות ישנים) שסיווגם נעשה לפי דרגת שירות (מספר תכוכבים) לבין מלונות שנבנו לאחר 1992 (מלונות חדשים) שסיווגם נעשה עפ"י רמת השירות, בהתייחס לרמת השירות המקבילה במלונות קיימים.

2

9 הצדדים אינם חלוקים באשר להיות הנכס ייבית מלוןיי כהגדרתו בצו הארנונה. המתלוקת מתייחסת לסמכות המשיב וועדת הערר, ולשאלה עפ"י איזו תת-קטגוריה מבין 5 הקטגוריות המנויות בצו הארנונה, יסווג הנכס.

חוקיות צו הארנונה וסמכות חמשיב

0. העוררת טוענת כי הסמכות לדרג את בתי המלון בישראל נתונה אך ורק למשרד התיירות

(לשר התלירות) ו/או לועדה מטעמו ולא למשיב, ואת עפ"י תקנות שירותי תיירות (בתי מלון)

תשע"ג-2013. לטענתה, צו הארנונה הקובע קריטריונים לסיווג הנכס ע"י המשיב עפ"י דרגת שירות אינו חוקי, וכל החלטה שהתקבלה עפ"י אותם קריטריונים היא החלטה בלתי חוקית שהתקבלה בחוסר סמכות.

1. אנו סבורים שועדת הערר אינה מוסמכת להדרש לטענת אי חוקלות. עפ"י חוק הרשויות

המקומיות ערר על קביעת ארנונה כללית תשל"ו-1976 סמכותה של ועדת הערר לדון בנושאים עובדתייט טכניים של מיקומו של הנכס, גודלו והשימוש בו. אולם, הסמכות העיניינית לדון בטענה התוקפת את חוקיות צו הארנונה, או את חוקיותה של החלטת העירייה, הינה של בית המשפט המחוגי בשבתו כבית משפט לענלינים מינהליים.

(ראה עעיימ 5640/04 מקורות חברת המלם בע"מ נ. מועצה אזורית לכיש ואחי, עתיימ (תייא-יפו) 1905/05 החברה להגנת הטבע נ. עיריית ת'/א, רעייא 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ נ. עיריית הרצליה).

לפיכך אין אה מסמכות ועדת הערר לדון ולהכריע בטענות הנוגעות לחוקיות צו הארנונה

₪ והחלטות העירייה, ודינן להידחות על הסף.

סיווג הנכס

2. הפועל חיוצא מהמסקנה דלעיל, לפיה לא ניתן להעלות בפני ועדת הערר טענות התוקפות את

צו הארנונה, הוא שעלינו לבחון את טיווגו של הנכס עפ"י צו הארנונה הקיים והקריטריונים הקבועים בו.

ע"י משרד התיירות, לבין מלונות חדשים שאת סיווגם יש לקבוע בהתאם לרמת השירות הנהוגה בהם בהשוואה לרמת השירות במלונות קיימים.

3. אין מחלוקת כי"עסקינן במלון חדש במובן סעיף 3.3.6 לצו תארנונה.

אנו נדרשיט איפוא לבתון את סיווגו של הנכס עפ"י רמת השירות הנהוגה בו.

4

5

.6

7

.8

מודגש, כי אין בסיווג רמת השירות של המלון לצורכי ארנונה, כדי להשליך על דרגת השרות של המלון, שהסמכות לקבוע אותה נתונה למשרד התיירות או מי מטעמו.

תעריפי המלון יכולים לשמש אינדיקציה לצורך בתינה והשוואה בין המלונות השונים ורמת השירות הניתנת בהם. אולם העוררת לא מצאה לנכון להביא ראיות על תעריפי המינימום והמקסימום הנוהגים במלון. מנהל המלון בעדותו, נמנע מלספק מידע זה, ומשנשאל על כך השיב: יי... אני לא זוכר מהו התעריף חמינימוס והמקסימום אצלנויי.

תשובה גו תמוהה ביותר כשהיא ניתנת ע"י מנהל המלון, וניתן לראותה כהימנעות מהבאת ראיה, הפועלת לרעת העוררת, ולהסיק שאילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת לרעת העוררת.

(ראה בין היתר: ע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית)בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ פדייי מייד (4)

5 בעמי 602 וכן ע.א. קבלו נ. שמעון עבודות מתכת בע"מ ואתי, פדייי מייט (1) 450 בעמי 457).

באשר לרמת השרות הניתנת בנכס דנן, עולה מעדויות הצדדים כי המלון מציע חדרי אירוח בסטנדרטיים גבוהים. הוּא מכיל 29 חדרים, רובם רגיליט וחלקם חדרי סוויטה בגודל כפול.

האיבוור הקיים בחדרי המלון כולל מלווג אוויר, חדרי אמבטיות או מקלחות, מקררים, מכונת קפה, טלפונים, טלויזיות, מגבות, טבונים, שמפו, קרס גוף, חלוקי רתצה, ניקיון יום לומי, גישה לאינטרנט ועוד. לסוויטות מרפסות עס גיקוצי.

בנכס קיימת מסעדה המספקת שירותי הסעדה, וללקותות מוצעים שירותי כביסה המסופקיט ע"י ספק חיצוני.

על האמור לעיל יש להוסיף כי המלון ממוקם באיוור יוקרתי ומרכזי בשדי רוטישלד. העד

מטעם העוררת מר זיו, העיד בחקירה נגדית :

יימלון בשדי רוטשילד שזה איוור להיט היום בת'יא, תזקה עליו שהוא יצלית לממש מחירים גבוהים יותר...*.

מאידך אין במלון בין היתר, מרכז עסקים, אולמות מסחר, חדרי ישיבות, מועדון בריאות או בריכה, שירותים הקיימים במלונות המדורגיס בדירוג 5 כוכבים.

המשיב מבקש להסתמך בטיעוניו גם על כך שחמלון דורג בדירוג 5 כוכבים באתרי אינטרנט בינלאומיים. איננו סבורים כי יש בכך כדי להכריע בשאלת דירוגו של המלון. לשאלת המשיב, הצחיר בעניין זח מנחל העוררת כי הוא אינו בעל זכויות באתרים אלה, וכי אלה אתרים חיצוניים שאין לו שליטה עליהם.

לא רק זו אלא שעפייי הפסיקה:

ייהקריטריון לקביעת ארנונה הוא השימוש בפועל ולא איך תופס עצמו מחציק זה או אחר או

פירסומאי כזה או אחר, הרוצה להרבות כמות המתאחסנים במלון ולשווק אותויי.

(ראה עת'ימ (באר-שבע) 29652-01-11 התאחדות המלונות באילת נ. עיריית אילת).

9. מכל המקוב\ שוכנענו שרמת השירות המוענקת במלון היא רמת שירות גבוהה. אנו סבורים

שרמה זו גבוהה מרמת השירות המוענקת במלון 3 כוכבים, אך נמוכה מרמת השירות המוענקת במלון 5 כוכבים.

לפיכך אנו מגיעים למסקנה כי רמת השירות לפיה יש לסווג את הנכס לצרכי ארנונה היא רמת שירות המקבילה לדרגת שירות של מלון 4 כוכבים.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 21/07/2015

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשולות המקומלות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 / ער 2-3

יחיר: עו"ד אורה קניון חבר: 39 י קדם חבר: רו'י'ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140010889 שליד עיריית תל אביב-יפו 104

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

תברה: רו'יה רונית מרמור

העורר: גיא נתנאל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

יו"ר: עו"ד אורה קניון ותבר: רו"ח רונית מרמור

41

הנכס נשוא הערר נמצא בדרך השלום 7 ת'ייא, שטחו 129 מ"ר והוא סווג בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר.

לבקשת הצדדים אוחד ביום 14.6.15 הדיון בשני העררים שבכותרת.

העורר טוען שיש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי מאתר שהוא משמש כאולפן להקלטה צילום ועריכה, ופוסט פרודקשיין. עיקר הפעילות בנכס עוסקת בעריכת סרטים וסרטונים, עיצוב, אפקטים, אנימציה, סאונד ומוסיקה.

לנכס מגיעים חומרי גלס לאחר צילומי חוץ בדמות קלטות, דיסקים וחומרות תוכנה אחרות, ולאחר הפעילות המבוצעת בנכס כאמור, מתקבל מוצר שהוא סרט או טרטון קצר.

לעורר יש יתרון של התמחות ביימסך ירוקיי, דהיינו צילום על רקע בד חלק, כאשר לאחר מכן אפשר לחתוך את אותו רקע ולתכניס במקומו רקע אחר לפי בחירה.

לטענתו השימוש הנעשה בנכט עומד בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין ייפעילות ייצוריתיי.

העורר קיבל את הנכס לתזקתו ביוני 2013 ושיפץ אותו במשך כ- 3 תודשים.

בתחילה הליתה לעורר תוכנית לקיים במקום מרכז אומנים במקביל לפעילותו הייצורית, אך המציאות הוכיתה עוד בשנת 2013 שהתוכנית נדונה לכישלון ואינה כלכלית, ולכן הוא ויתר על 'יחלומויי ופעל לפרנסתו בפעילות ייצורית של עריכה, וזוהי הפעילות שבוצעה בנכס בכל שנת 4.

לקוחותיו הס בעיקר חברות הפקה שהעבודות שהוא מבצע עבורן נועדו ללקוחותיהן, ולעיתים לקוחות מגיעים אליו ישירות לביצוע עבודות מסויימות.

%/

המשיב טוען שבנכס לא מתבצע תהליך של ייצור, אלא מתן שירותים, ותעורר לטענת המשלב, אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה לסיווג הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

לטענתו, גס אם קיים תהליך מינורי של עריכת סרטים, אין בו כשלעצמו לאפשר את סלווגו של הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

המשיב מוסיף כי ההקלה שניתנה למפעלי תעשייה נועדה לעודד תעשייה ייצורית שנדרשים לה שטחים גדולים ומעסיקה באופן יחסי מספר רב של עובדים. תנאים אלה לטענת המשיב לא מתקיימים בנכס נשוא הערר.

לכן לטענת המשלב סיווגו של הנכס בסיווג בניינים שאינסם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסתר, נעשה כדין.

דיון ומסקנות

השאלה הדורשת הכרעה בערר דנו היא האם הפעילות המבוצעת ע"י העוררת בנכס היא פעילות 'יייצוריתיי. לאחרונה הכרענו לתיוב בשאלה האם יש לראות בפעילות של עריכת סרטים המבוצעת בנכס, פעילות ייצורית.

החלטת כזו ניתנה על ידינו בין היתר בעררים מאותדיס 140007564, 8460, 11110, 11340 חמדת השקד בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תי/א, כמו גס בערר 140009598 איתמר אהרונל

נ. מנהל הארנונה בעיריית תי'א-יפו, בהם קבענו כי פעילות של פוסט פרודקשיין הנעשית בנכט

היא פעילות ייצורית המוכה את המחזיק בנכס בסלווג ארנונה מופתת של יימלאכה ותעשייהי'י.

החלטתנו בעררים הנייל, מוצאת תימוכין בפסהייד שניתן לאחרונה ע"י ביהמייש המחוצי בתייא-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים: עמיינ 46693-10-13 וד פילמס בע"מ נ.

מנהל הארנונה של עיריית תייא (להלן: 'יפסייד וד פילמסיי),

אנו סבורים כי פעילות העוררת דנן בנכס, דומה לפעילות שבוצעה בנכסים שנידונו בפנינו בעררים דלעיל, לפיכך אנו מוצאים שיש מקום לתזור על קביעתנו בעררים הנייל, גם בערר דנן.

בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תייא נקבע תעריף מיוחד לנכסים המסווגיס בסיווג

'יבתי מלאכה, ומפעלי תעשיהיי.

המבתניס המשמשים לבחינת השאלה מתי יסווג נכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיחיי נדונו במספר רב של פסקי דין, שקבעו מהט המבתנים לציהוי נכס הראוי להיות מסווג בסיווג האמור.

כך בין השאר בעניין עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכטים בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, סוקר ביהמייש את מבחני הפסיקה לצורך טיווג מפעלי תעשיה, וקובע כי המדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציה לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסים:

מבחן 'ייצירתו של יש מותשי מיש מוחשי אחריי, מבחן ייטיבו של ההליך העיסקייי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי, ומבחן ייעל דרך ההנגדהיי.

בעמיינ (תייא-יפו) 27754-05-11 מאיר אשל נ. ועד ערר על קביעת ארנונה כוללת -- ת''א יפו ואת' נדון סיווגו של נכס המשמש להקלטה ועריכה.

ביהמייש קבע כי ייכתוצאה מהגיוון העצום בפעילות הכלכלית בעולם המודרני, שגם קיבל משמעות מיוחדת עס התפתחות הטכנולוגיה ועם החלפתם של פסי הייצור ומכונות עתירות

10

תהליכים מכנייס במחשבים ותוכנות, יישומס של חלק ממבחניס אלו, ככתבס וכלשונם, אינו הולם עוד עיסוקים חדשים אלויי משמע, להגדרה הקלסית של ייצור, יייש לצקת תוכן תדש ועדכני יותריי.

עלינו לבחון עתה עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה, האם הפעילות שמבצע העורר בנכס נשוא הערר, חיא פעילות המזכה אותו בתעריף מיוחד עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

לגבי המבחן הראשון, אנו סבורים כי יש בפעילות של עריכת סרטים משום יייצירת יש

מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי. לשם עריכת הסרט מקבל כאמור העורר חומרי גלס רבים הכוללים תומר מצולם ומוקלט ובאמצעות פעולות העריכה שהוא מבצע נוצר יש מוחשי אחד מיש מותשל אחר. כפי שנקבע בפסהייד בעניין אשל עסקינן ייביש חדש במהותויי.

העובדה שהפעילות הייצורית אינה מתבצעת בעבודות כפיים כי אם באמצעות מחשבים, אינה שוללת בהכרח את אופייה היצורי של הפעילות.

בדומה לכך קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן זה:

יילטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלם, הוא צילומי הסרט/הסרטון, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילוסם הגולמי בעצמו, ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מתייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשלין מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קוליים ואחרים ויתדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק במתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשהיי.

מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, לפיו אס מוענק למוצר ערך מעבר לערכו עבור המזמין לבדו, יש לראות בכך פעילות ייצורית.

בעניננו, הטרט המוגמר המופ לקהל הרתב הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המזמין.

כך גס סבר ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן זה:

ייעל פּי פסק הדין בפרשת רעיונות, פעילות תחשב לייצורית אס המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב ולא תחשב ככזו אם היא נועדה ללקות שהזמינה.

בנסיבות הענלין, אין חולק כי המוצר המוגמר נועד ללקות שהזמין את הסרט. יחד עס ואת, זהו אינו המבחן העיקרי (ראה פרשות מאיר אשל,, ועדיין, השימוש הפרטי בנטיבות העניין של המזמין הופך בסיכומו של יום לשימוש ציבורי בהצגת המוצר המוגמר לציבור הרחב. מכאן, שאפילו במבחן זה, שאינו כאמור המבחן המרכי, עדיין ניתן לראות במוצר המוגמר כמוצר שנוצר בהליך ייצורייי.

11

12

.3

8

.5

המבחן השלישי הוא ייטיבו של ההליך העיסקייי.

בענייננו החליך העיסקי המבוצע בנכס הוא עריכת סרטים והוא כולל את עיבוד תומרי הגלם תוך עבודת הייצור, והפיכתם לסרט שהוא המוצר הסופי.

מבחן ייהשבחת הנכסיי או המבחן ייהכלכלייי לפיו פעילות ייצורית היא כלי עשייה המשביחה את הערך הכלכלי של הטובין או החומר, אף אם אינה מביאה עימה כל שינוי בצורת.

הסרט שהוא התוצר הסופי המיוצר בתוך כדי העריכה, ניתן להפצה המונית, והוא מלייט את המבתן הכלכלי. ללא עבודת העריכה ערכו הכלכלי של החומר הגולמי הוא מוגבל למדי. העריכה משביחה את ערכו הכלכלי של הסרט ומאפשרת את הפצתו לקהל הרחב.

בפסייד וד פילמס קבע ביחמייש לעניין מבחן זה:

ייאף אני בדעה, בדומה לדעתה של כבי השופטת מיכל גונן אגמון, כי המבחן הכלכלי הינו המבחן העיקרי מבין כל ארבעת המבחנים. בנסיבות, לא יכול להיות חולק כי אותו חומר ששימש כמצע למוצר הסופי (אותו תומר גלס מצולם), משבית במהלך חייפוסט פרודקשיייי.

בהליך וה הופך חומר הגלם הקולנועי (סרט הצילום והקלטת הקול) למוצר מוגמר כשבדרך כאמור לעיל, מתווספת לו פעולת גזירה ועריכה, הוספת מוסיקה, אפקטיס וכיוייב, עד למוצר המוגמר. סביר בעיני, כי סרט צילוסם בתוספת הקלטה בלבד, ללא כל התוטפות הנדרשות בהליך הפוסט פרודקשיין, ערכו נמוך לאין שיעור מהמוצר המוגמר חמובא לעיני הציבור הרחב. לפיכך מתקיים לטעמי גם המבחן הכלכלי של אותו מוצר צילומי, שאמנט כולל חלם מחומר הגלם המצולם, אך מהותו השתנתה והינו עתה סרט/סרטון המהווה מוצר נפרד ועצמאי מה שהתל את דרכו במכונת העריכה."

מבחן ייעל דרך ההנגדה'י או מבחן מרכז הפעילות, לפיו יש לראות פעילות ייצורית

כפעילות המנוגדת לפעילות של מתן שירותים. פעילות הנמשכת אל מרכצ הגרוויטציה של פעילות ייצורית לעומת פעילות של מתן שירותים.

גם מבחן ואה מתקיים בעניננו, באשר מרכו הכובד של פעילות העורר היא ייצורית, מאחר שהוא יוצר כאמור יש מוחשי אחר.

בפסייד וד פילמס קבע ביהמייש בעניין ּח:

ייגם בפעילות המערערת יש כדי לכוון אל הייצור להבדיל ממתן השירותים. לא בכדי תעשיית הקולנוע והטלוויויה קרויה ייתעשיהיי, מתבצעת בה פעילות יצרנית לכל דבר ועניין במובן הרחב של המילה, כך גט פעילות המכוונת ליצירת סרט/סרטון מתומר הגלם, הוא התומר המצולס/מוקלט, תוך הרכבת ה'פאצליי לעבר המוצר המוגמר, פאזל המורכב מצילום, אפקטים ויזואליים, מוסיקה, אפקטיס קוליים ומחווה לכן יצירה בפני עצמה. בהחלט יתכן כי המוצר המוגמר מבוצע בעצה אתת עם מזמין המוצר, אך בפועל אין בכך כדי להשפיע על עצם היות ההליך ייצורי מה גם שהיוצר בפועל היגו מי שמבצע את כל אותן פעולות המביאות

>

.6

.17

.8

9

לתוצר הסופי, הוא הסרט. מכאן, שמרכו תכובד בנסיבות הינו דווקא ייצורי, להבדיל ממתן שירותי עריכה למוצר בסיסל. יי

המשיב טוען עוד כי הרציונל הקיים בהענקת תעריף מוזל לנכסים בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי הוא הצורך בשטתים גדולים להעסקת עובדים רבים. לטענתו התכלית הזו לא מתקיימת בענייננו באשר העורר אינו מעסיק עובדים רבים ושטח הנכסים אינו גדול.

בעניין זה יצוין כי כבי השופטת מיכל אגמון-גונן בפסייד מאיר אשל נ. ועדת ערר בת'יא, דוחה את הטענה כי לא ניתן לחייב את הנכס בסיווג המופתת, נוכח העובדה שהתכליות הללו לא מתקיימות שעה שמדובר באולפן הקלטה ועריכה, אשר אינו מעסיק עובדים רבים והשטח הדרוש לפעילותו הינו קטן.

גם בפסהייד וד פילמס, קובע ביהמייש בעניין וח:

ייאין לשכוח, כי המבקש להגדיר מפעל תעשייה כבר אינו רואה לנגד עיניו מבנה בסדר גודל גדול ובו מכונות ענק כבעבר. פעילות ייצורית יכול ותתבצע גס בנכסים קטנים, ובאמצעות מכשירים/מתשביט קטנים ומתותכמים ובכך יש כדי לשנות גם את החשיבה באשר לשאלת מיקוט הנכס והגדרתו כמפעל תעשייה ייצוךי "

לסיכום, קבע ביחמייש בפסייד וד פילמס:

יילאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלהתערב בהחלטת ועדת הערר ולקבוע, כי פעילות הפוסט פרודקשיין המתבצעת בנכס המערערת מחווה פעילות *יצורית מובהקת ולכן עליה להיכנס למסגרת ההגדרה ייתעשיה ומלאכהיי בצו הארנונהיי.

הלכה זו, יפה גם לענייננו.

אנו סבורים כי יש להחיל בערר דנן גס קביעה נוספת של ביהמייש בפסייד וד פילמס, לפיה 'ימאחר ועיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיין, אין סיבה שלא לחייב את כלל הנכס על פי אותו סיווג, גס את החלק המשמש כמשרד, בבתינת ילך הטפל אחרי העיקר.

אנו ערים לעובדה כי לאחרונה ניתן ע"י כבי השופטת מרים סוקולוב בבית המשפט המחול

בתייא בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, פסייד בעניין עעיימ 63527-09-14 ברודקאסט

וידאו ש.ב. בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית תייא לפיו נכס שהשימוש הנעשה בו הוא לפוסט

פרודקשיין של יצירת קולנוע וטלויציה, עריכת פסי קול, הוספת כתוביות וכיוייב, יש לסווג

בסיווג ינכסים שאינם משמשיט למגורים בנימוק שפעילות גו נכללת במסגרת יישירותיסיי

ולא ייייצוריי.

אולם, עפ"י סעיף 20 לתוק יסוד השפיטה:

יי(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון'".

דהיינו הלכה שנפסקה בין היתר בבימייש מחוזי, תנחה ערכאה של דרגה נמוכה ממנו, אך אינה מחייבת.

0

1

על אחת כמה וכמה, מקום שקיימים שני פסייד סותרים באותו עניין של אותה ערכאה, רשאית הערכאה הנמוכה יותר לאמ את ההלכה שנקבעה באחד מהם.

לפיכך בענייננו מבין שני פסקי הדין הסותרים של ביהמייש המחווי אנו רשאים לאמא ומאמצים את פסהייד שניתן בעניין וד פילמס.

המשיב טען עוד כי העורר לא עסק רק בפעילות של הקלטה ועריכה, אלא גם השכיר את הנכס והציוד לאתחרים. לטענת המשיב פעילוות זו היא פעילות של מתן שירותים ולא פעילות *יצורית.

איננו סבורים שיש ממש בטענה גו של המשיב.

עפ"י החוק סיווגו של הנכס נקבע בין היתר עפ"י השימוש הנעשה בו.

השוכרים עשו בציוד ובחלק הנכס שהושכר להם, שימוש דומח לשימוש שעושה בו העורר.

משהגענו למסקנה שתפעילות של העורר בנכס היא פעילות ייצורית, יש לראות גס את

הפעילות הדומה שעושים השוכרים בנכס, כפעילות ייצורית.

הלכה בעניין דומה נקבעה לאחרונה ע"י כבי השופטת רות רונן בעמי'נ 60288-06-13 ש.ת.א.

שירותיט הובלה ואיחסון בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.

באותו עניין נדון סיווגו של נכס המשמש לאלחסון סחורה, כאשר המערערת המחזיקה בנכס השכירה שטתי אחסנה לאחרים תמורת תשלום.

ביהמייש קבע כי השימוש שעושה המערערת בנכס עומד בכל התנאים המצטבריט הנדרשים לשם סיווגו של הנכס בסיווג י*מחסניםיי, וכי יש לסווג את הנכס עפ"י חשימוש הנעשה בו ולא עפ"י הבעלות בו. דהיינו, יש לסווג את הנכס בסיווג ''מתסניםיי גם מקוט שהבעלים נותן לעסקיט אחרים שירותי אחסנה.

ביהמייש קבע כי תוצאה בלתי רצויה היא: ישאותם בעלי עסקים ששוכרים את שטת

מ [' ני 9

יותר מזה אותו משלמים בעלי עסקים אתרים, שעושים אותו שימוש עצמו במחסן, אלא שהמחסן נמצא בבעלותם.

התוצאה לפיה שני עסקים וחים, שעושים אותו שימוש במחסן המרוחק מבית העסק שלהם לצורכי אחסנה בלבד -- יצטרכו בפועל לשלם תעריפי ארנונה שונים עבור השימוש במחסן, היא כמובן תוצאה בלתל רצויה'י.

ביהמייש ממשיך וקובע:

.2

.3

יילו היה מדובר בשוכרי משנה של שטתי האחסון, היו העסקים שהסחורה שלהם מאוחסנת באותם שטחים, מחויבים לשלם בגינם את התעריף הנמוך שנקבע בסי 3.3.32 לצו הארנונה.

במקרה דנן, הסיטואציה העובדתית היא והה לוו של שוכרי משנה - בעלי עסקים מקבלים תמורת תשלום שטתים לפרקי זּמן מוטכמים, לצורך שימוש באותם שטתים לאחסנה. אין אם כן הצדקה לתוצאה לפיה כאשר אין מדובר בהסכם פורמלי של השכרת משנה, תעריף הארנונה יהיה שונה מאשר כאשר מדובר בהסכם למתן שירות של אחסנה - שמהותו באופן מעשי היא והה. זאת, הגם שוהותו של הגורם המשלם את הארנונה השתנתה."

הלכה זו יש להחלל גם בענייננו.

הנכס לא שימש למתן שירותי השכרה, אלא שהציוד שבו שימש לעיתים גם אחריט לצורך פעילות ייצורית של עריכה ופוסט פרודקשיין.

את ועוד, שוכנענו שהשכרת המקום לשימושס של אחריט נעשתה רק בתקופה קצרה ביותר, במשולב עם עבודת העריכה והפוסט פרודקשיין של העורר עצמו, ויש לראות בה טפל ההולך אחרי העיקר.

מכל המקובצ אנו מקבלים את העררים וקובעים כי פעילות העורר בנכס היא פעילות ייצורית, ולפיכך יש לסווגו בסיווג המופחת של ייבתי מלאכה ומפעלי תעשליהיי עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

לוייר: עו"ד אורה קניון חבר: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד שירלי קדם

אינני מסכימה לדעת הרוב של הוועדה ולהלן נימוקילי.

בפתח עמדתי אציין כי המטקנה אשר מופיעה בסעיף 4 להחלטה, לפיה בנכס הנדון מתקיימת פעילות של עריכת סרטים בלבד, אינה מתיישבת לעמדת: עס העובדות שהוצגו בפנינו.

כפי שהצהיר העורר בתצהירו מיום 24/12/2014 ייהשימוש בנכס חינו לחדרי הקלטה/צילום, עריכה, פוסט פרודקשן והפקה של מוטיקה וסרטיסיי.

כמו כן התרשמתי מדברי העורר בפנינו מיום 3.2.2015 כי בנכס מבוצעת פעילות נוספת מלבד פעילות העריכה, ועל פי דבריו כאמור, מתבצעת פעילות של הפקה, צילום ועוד ולא רק עריכה.

בעדותו הצהיר בפנינו העורר כך:

''הלקותות שלי מחולקים לשניים. בעיקר חברות הפקה שפונות אלי כגוף מבצע לעבודות שהם כבר סגרו עם לקוחות אתרים. אופציה שניה שלקותות מגיעים אלי ישירות ואני מבצע להם את

העבודות שהם רצו למשל קליפ מוטיקה עובד ככה. חברות הפקה שפונות אלי הס לדוגמא קשת, ...הדרך ה-13 היא חברה נוספת ערכתי להם סרטון הס באו אלי שאני יפיק, יערוך ויצלס...!י

גס הממצאים בנכס עצמו מחזקים את עמדתי לפיה אין מקום לראות בנכס כנכס אשר במהותו מתבצעת פעללות ייצורית. מהעובדות שהובאו על פי עדותו של המצהיר מטעם המשיב, שלא נסתרו, התברר כי בנכס ישנו חדר עריכה אחד.

בעניין עמיינ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) , המנוגד לעניין וד פילמס, נקבע כי פעילות של עסק בתחוט הפוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויוּיה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב, אינו צריך להיות מסווג בסיווג מלאכה ותעשלייה. קל וחומר בענייננו, כאשר מדובר בפעילויות שונות שאינן אך ורק פעילות של פוסט פרודקשן.

7 בעניין עעיימ 2503/13 אליהו והר ני עיריית ירושלים, בהתייחסו למונחים ייתעשיהיי, יימלאכהיי ויישירותיסיי, קבע בית המשפט העליון כי יינכס המשמש ליתעשיהי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ליצור מוצר מחומר גלס), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ליצור. מפעל תעשיה מאופיין גס בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי. לעומות ואת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיטי הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקות קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (יצווארון לבןי), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועצ פיננסי וכדומה. בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכטים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופייניס במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקות קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין יתעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים

/ (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (יצווארון לבוי). כמובן שבעידן

. המודרני אין מדובר עוד בכוכיס חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד

עבודת כפיים גס עבודה עס מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי

של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכריט בהגדרה המילונית של יבית

ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועיתיי.

בענייננו, המינות יישירותיםיי הוא הקרוב ביותר והעדיף על פני סיווג תעשייה.

אציין כי פעילויות רבות מבוצעות כיום באמצעות מתשבים ולהם תוצרים שונים, שלא ניתן לראות בהם בפעילויות ליצוריות (כך למשל עורכי דין, רואי תשבון, מנהלי תחשבונות, משרדי יחסי ציבור, משרדי פרסום ועוד; רי כאמור בעניין ברודקאסט). במדובר במתן שירות ללקות באופן שאינו שונה מהותית משירות אשר ניתן על ידי בעלי מקצועות אחרים. רי בעניין עמיין (מחוזי תי'א)

4 אסאבן ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב שס הת*יחס בית המשפט לפעילות

המערער שהינו אדריכל במקצועו ושביחד עם שותפו עוסק בעיצוב מודלים ואבות טיפוט המותאמים לצרכיו ודרישותיו של לקוח ספציפי, להבדיל מליצור במבנה תעשלייתית באמצעות מכונות ופועלי ייצור של מוצרי מדף המיועדים לציבור בלתי מוגדר. בית המשפט קבע בי

'יהמינות יישירותיסיי הוא הקרוב ביותר לתחוט עיסוקו של המערער העונה על המאפיינים של מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים ועל ידי בעל מקצוע חופשליי.

לפיכך, ובהתאם לעובדות שהוצגו בפני הוועדה לרבות דברי העורר בחקירתו, עסקינן בנכס בו פעילות משולבת של הפקה, הקלטה, עריכה וצילום.

לאור האמקך, לו גישתי הייתה מתקבלת, דין הערר להידחות.

הוחלט כאמור בהחלטת עו"ד אורה קניון ורוייח מרמור רונית.

אין צו להוצאות.

נלתן בהעדר הצדדים היום 21.7.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 7 (\ עב 5

7

*ו''ר: עו"ד אורה קניון חבר: דט חבר: רו''ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140011695 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת העררג

ייר :

חברה:

חברה:

עו"ד אורה קניון

עו"ד שירלי קדם

רו"ח רונית מרמור

העוררים: רועי כהן ומנדלבויים יעל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברתי אגדתי 15 תייא, הוא מסווג בסיווג מגורים וחוייב בארנונה בגין

שטח של 189 מ"ר.

2 העוררים טוענים שיש להפתית מהשטח בו חוייבו, שני שטתים שלטענתם אינם ברי תיוב

בארנונה:

₪

2

7 מ"ר המוגדרים ע"י העוררים כייחצרות אנגליותיי. לטענתם צו הארנונה אינו כולל לא במפורש ולא מכללא חיוב שטת מרפסת אנגלית בארנונה. העוררים מפנים לפסייד של כב' השופט מודריק עמיינ 273/06 אייזן הלן נ. עיריית תייא (להלן פסייד אייון) שבו נפסק כי אין לחייב מרפסת אנגלית בארנונה.

4 מ"ר, שטת בתצר המורכב משני שטחים של 3.12 מ"ר כל אחד, אשר נמצאים מתחת לתקרות מרפסות השכנים שמעליהם.

לטענת העוררים לא מדובר בקירוי השייך להם, ואין הם מפיקים מהשטח הנאה כשטת מקורה. מרפסות השכנים גבוהות ממנו בכ- 6 מי והן לא מספקות לא צל ולא מחסה מהגשם, ואין להן כל וּיקה לדירתס.

מדובר בשטת של חצר בבניין, המשמש לגינה, ואינו בר חיוב בארנונה.

3 המשיב טוען כי שני השטחים ברי חיוב בארנונה:

₪(

2(

איו מדובר בחצרות אנגליות אלא בשתי מרפסות המהוות חלק בלתי נפרד מהבניין. הן מרוצפות דק עצץ, והכניסה אליהן ישירה מתוך הדירה דרך דלת צכוכית. במרפסת הגדולה (10.86 מ"ר) גם הותקנה תאורה והיא מקורה ברובה.

לגבי השטח של 6.26 מ"ר, מדובר לטענת חמשיב במרפסות מקורות ע"י מרפסות פתוחות של הקומה שמעליהן, והן ברות חיוב בארנונה מכח סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה, לפיו גם

1

מרפסות שאינן מקורות, הן ברות תיוב. הגישה לשטחים אלה ישירה מתוך הדירה והן מרוצפות דק עא.

דיון ומסקנות

בטרם נידרש לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין, אנו נדרשים להכריע בבקשות ההדדיות של הצדדים הנוגעות להגשת הסיכומים.

כל אחד מהצדדיט ביקש להוציא מתיק הערר את סיכומי הצד שכנגד:

העוררים בנימוק שטיכומי המשיב הוגשו באיחור, ואילו המשיב בנימוק שסיכומי העוררים מתפרשים על פני 14 עמודים בניגוד להחלטת הועדה על כי סיכומי הצדדים לא יעלו על 3 עמודים.

אף שהיה על כל אחד מהצדדים לקיים את החלטתנו, הרי מבלי להכנס לטענות ההדדיות של הצדדים בעניין 1ה, אנו מחליטים לדתות הן את הטענות של העוררים והן את הטענות של המשיב, המתייחסות לעצם הגשת הסיכומים, ולאפשר את הגשתם.

השטחים המכונים ע"י העוררים י'הצרותג אנגליות?י

במחלוקת גו דעתנו כדעת המשיב. אנו סבורים כי אין מדובר בייחצר אנגליתיי, אלא בחלק בלתי נפרד מהבנייןו.

סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע כל:

ייבשטח הבניין נכלל כל השטת שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטתח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שתיהיי.

על גבי התרשים שצורף לדוייח הביקורת, ציין חוקר השומה לגבי שני שטחים אלת:

יישטת מרוצף (דק עצ) מקורה רשת ברזל, מתותם קירות עד לגובה מפלס הקרקע ויש גישה דרך ויטרינת הזזה ודלת וכוכית'י.

עובדות אלה עולות גס מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת. ניתן לראות את הויטרינה ודלת הזכוכית המובילה מתוך הדירה לכל אחד מהשטחים הנייל. עוד ניתן לראות שהשטתיס מרוצפים דק ע\.

בשטת הגדול (10.86 מ"ר) הותקנה תאורה, ורובו מקורה בקירוי אטום.

זביק / הרה ַ

העוררים בשטתים אלה, הס ברי חלוב בארנונה.

העוררים טוענים כי מדובר בייחצר אנגליתיי כהגדרתה בחוק התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו) תשייל - 1970. בחוק זה מוגדרת ייחצר אנגליתיי כדלהלן:

יישטח בחצר הבניין, שמפלסו מתחת למפלס הקרקע או המדרכה הסמוכה המיועד לספק אור ואוורור לשטחים ולחללים במרתף הבילןיי.

לטענת העוררים סוגיית תיובה של ייחצר אנגליתיי נדונה בפסייד אייזן (שהוזכר לעיל)

וביהמייש קבע כי היא אינה ברת חיוב בארנונה.

7

.10

.11

איננו טבוריס כך. חן מחוק התכנון והבנייה, והן מפסייד אייון עולה כי תכליתה של ייחצר אנגלית'' היא אספקת אור ואיוורור. ההגדרה מבארת את תכלית החצר האנגלית (התדרת אור ואויוורור אל המרתף) וככזאת אין לראותה כיימרפסתיי.

עובדות הערר דנן שונות מעובדות פסייד אייזן.

בעניין אייזן, ועדת הערר שעל החלטתה הוגש הערעור, הסתמכה על עדות המערערת שהעידה שיימהדירה אין יציאה לחצריי ושלא ניתן לנצל את החצר האנגלית אפילו להצבת כיסא.

עובדות המקרה שלפנינו שונות בתכלית.

בעניינו אין מחלוקת שיש יציאה ישירה מהדירה לשטח שבמתלוקת.

ואת ועוד, השטחים מרוצפים בדק עצ והשטח הגדול מקורה ברובו ואף הותקנה בו תאורה.

עובדות אלה מלמדות שלשטחים אלה יש פוטנציאל שימוש, לא רק כדי להכניס אור ואלוורור, אלא גם לתכליות אחרות, כגון הצבת חפצים או שחייה בהם בדומה לשהייה במרפסת.

בפייד אייזן נקבע כי אילו הייתה ועדת הערר נותנת את דעתה להשלכות שיש לפתח היציאה על תפקוד החצרות, ואילו קבעה שבהתקייסם פתת יציאה אין לראות בחצרות אלח ייחצר אנגליתיי אלא שיש להגדירן כיימרפסותיי, היה ביהמייש נוהג ריסון בהתערבות בשיקול דעת זה.

לפיכך המסקנה כי מקום שיש יציאה ישירה מהדירה לייחצר האנגליתיי אין עסקינן בחצר כלל ועיקר, אלא בתלק בלתל נפרד מהבניין, אינה סותרת את פסייד אייזן.

אנו קובעים איפוא כי בענייננו אין מדובר בייחצר אנגליתיי כמשמעותה בחוק התכנון והבניה, אלא בחלק בלתי נפרד מהבניין שיש לו פוטנציאל שימוש מובהק לא רק כדי להכניס אור ואיוורור.

השטת ייהמקורה"

במתלוקת זו דעתנו כדעת העוררים. איננו סבורים כי מדובר בשטח מקורה או בשטח מרפסת שהוא בר חיוב בארנונה.

עסקינן בחלק משטת הגינה של העוררים שבגובה של 6 מטר מעליו קיימות שתי מרפסות השייכות לדירה שמעל דירת העוררים בשטת של 314 מיר ‏ כל אתת.

בשל הפרש הגובה הרב שבין המרפסות לבין הקרקע, שוכנענו שתשטת שבמהלוקת אינו שטח מקורה ואף לא שטח מרפסת, אלא מדובר בחלק בלתי נפרד משטת הגינה של העוררים, שאינו בר חיוב בארנונה.

סוף דבר

2. מכל המקוב\ אנו מקבלים את הערר בתלקו וקובעים כי אין לחייב את העוררים בגין

4 מ"ר שהם יישטח גינה".

לעומת ואת אנו דותיס את הערר בגין השטח של 15.47 מ"ר, לאחר שהגענו למסקנה שאין מדובר בייחצר אנגליתיי אלא בשטח בלתי נפרד מהבנלין.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס החיום 21/7/2015

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לענייניט מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

יו"ר: עו''ד אורה קניון חבר: 21 יקדם חבר: רנ''ח רונית מרמור

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140011707 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו'ית רונית מרמור

העוררת: רונית רביבו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכסים נשוא הערר נמצאים ברת' ויצמן 14, והייא באייר 46 ת''א.

2 העוררת טוענת שהיא לא התציקה מעולם בנכסים וכי מי שהחציק בהם היא חברת אמיקה בע"מ (בפירוק).

עוד טוענת העוררת כי היא לא קיבלה כל נכס מהחברה בתמורה או שלא בתמורה ולכן העירייה מנועה עפ"י סעיף 119 א(א) לפקי מס הכנסה, מלפנות אליה בכל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]