החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 31 באוגוסט 2015

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140010703 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: עמותת ''יחד רמת השרון'' ע''ר 580035624

-- ‏גד‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

הערר דנן עניינו מחלוקת בחלק מנכס הרשום כמוחזק על ידי העוררת, בקומה ראשונה המצוי ברחוב יצתק שדה 38 בתל אביב יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מספר 2000197739; ח-ן לקות 0 בשטח של 177 מ"ר; אשר חלקו הנותר באותה קומה פטור מחיובי ארנונה מתוקף סעיף 5ג(ה)(1) בפקודת מטי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 [להלן: פקודת הפיטורין] ואילו את השטח שבמחלוקת, המשיב מחייב את העוררת לפי התעריף הקבוע בסעיף 3.2 לצו הארונה כ- ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי. [ראה סעיף 2 לכתב התשובה לערר]).

טענת העוררת היא כי סיווג השטח בולו בקומה הראשונה, צריך להיות פטור לפי פקודת הפיטורין ולא כטענת המשיב.

דוון:

לצורך הכרעה בערר וה, יהא עלינו לבתון האם השימוש הנעשה על ידי העוררת בנכס כולו הינו כזה העונה לדרישות הפטור שבפקודת הפיטורין בסעיף הרלוונטי 5ג(ה)(1).

1. נוסחו המקורי של סעיף פג(ה) (1) לפקודת הפיטורין הגדיר מקום תפילה לצורך קבלת

פטור באופן הבא:

//בית כנסת, כנסיה, מסגד או בית תפילה אחר, והכל לגבי השטח המשמש לצורכי תפילה ואשר אין בו פעילות עסקית'י.

2 נוסח גה תוקן באופן הבא: '' כנסיה, מסגד או בית תפילה אחר, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, אם ישנם, הם

ללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור, ושאין בו פעילות עסקית'י. [הדגשה שלנו.]

לנוסת זה הוסף טעיף חדש, סעיף 5ג(ה)(1א), אשר תכליתו להבהיר את מה שהיה ברור לכולם בטרם התיקון, והוא שהפטור הנדון חל גם על בתי כנסת שמתקיימים בהם שיעורי תורה או פעילות של תרבות תורנית, כגון הכנת נערים לבר-מצוה. [סעיף זה אינו רלוונטי לערר בפנינו, אך מובא לשם שלמות התמונה.]

זו לשונו של הסעיף (1א) שהוסף:

'יבית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הט ללימוד תורה או לצרכים הגובעים מקיום התפילה ומלימוד התורה, ושאין בו פעילות עסקית'י. [הדגשה שלנו.]

תחילתו של סעיף 5ג לפקודה בנוסתו המתוקן מיום 23 במרס 2010 .

עלינו לבדוק לאור הקבוע בסעיף פג(ה)(1) הנייל, שלושה פרמטרים מצטברים. האחד, מה *יעודו העיקרי; השני, מה יהשימושיס הנוספיטי; השלישי, האם מדובר בפעילות עסקית.

ראשית יאמר על פעילות עסקית: הוכח בפנינו כי אין בנכס שום פעילות עסקית שמטרתה השגת רווחים או הכנסות כל שהן. למעשה גם המשיב אינו טוען כי בשטח שבמחלוקת קיימת 'פעילות עסקית'י. המסקנה המתבקשת כי בנכס, גם לא בחלקו-הנדון בפנינו, לא מתבצעת פעילות עסקית שיש בה כדי לשלול את הפטור המבוקש.

אין צורך להדגיש כי כל קהילה וקהילה פועלת על פי דתה ומסורתה. כך הדת היהודית, המוסלמית, הנוצרית ואף אותה קהילת חברי העוררת, שמאמיניה הס בני החדת היהודית משלחית.

*יעודו העיקרי של הנכס. המשיב הכיר בשטח הנכס על 2 קומותיו, למעט השטת שבמחלוקת, ככזה המשמש כבית תפילה על פי סגנונס ואמונתס של חברי קהילת העוררת, והעניק להם את הפטור ממסי ארנונה כקבוע בסעיף הפטור הרלוונטי.

אגב יוער כי לא מצאנו לדון במשמעות אותו הסכם פשרה שנחתם בעבר בין העוררת למשיב, ותוקפו היה עד לתאריך 31.12.2013 שצורף כנספח ייגיי לכתב הערר.

הסוגיה המרכזית שבמחלוקת לפנינו האם העוררת זּכאית לפטור ביתרת השטח בו חיא מחציקה והאם עונה על הדרישה המפורטת בסעיף הפטור... 'והשימושים הנוספים בו, אם ישנם, הם ללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת באמור'.

בענייננו הוגש מטעם המשיב דוח ביקורת בנכס מיום 4.3.14 מטעם חוקר השומה מר גלעד ענקי, להלן: ייענקייי אשר קבע בהתייתס לקומה הראשונה כך: ייחלל דרשה-כסאות רבים, הגברה, דוכן, ארון קודש וסיית, ספריה, כלי נגינה, במה. חדר עמדת סאונד ואולפן הקלטה. מחסן ציוד הגברה וכלי נגינה, חדר הנקה, שירותים ומטבחון. בעורף חיחידה-

חלל-חדר חברותא-שולתנות, ספות וכורסאות, פינת קפה, רמקולים. בחלל זה לאחר האסיפה בימי שישי נערך כיבוד לנוכתחים במקום. לדברי איציק ומוטי כשיש אנשים שאינם מבינים עברית ומגיעים למקום הס נמצאים בחדר החברותא ומישהו מהקהילה מתרגם להם את הדרשה. חדר ייעוץ ותפילה-וקני הקהילה לחברי קהילה-ייעוצ פרטני ולעיתים זוגל.

. בעדותו בפנינו מעיד ענקי כך: ייאני מאשר שלא ראיתי בקומה הראשונה משחקים ו/או כל

ציוד שקשור בכדיי.

. עלון בדוייח ובעדותו בפנינו, מוכיח לדעתנו כי אין סתירה בין הנאמר שס לעדות מטעם

מצהלר העוררת שהעיד בפנינו.

. יודגש כי העוררת הגישה לוועדה 3 תצהירים. אחד של מוטי כהן להלן: ייכהן'י שהעיד

בפנינו ; השני של אשר אינטרטר; השלישי של גבי ויקטוריה טרובק.

. בייכ המשיב ויתר על חקירת המצהיריס האתרים, כך שהנאמר בתצהירים לא נסתר, וחקר

רק את מר כהן.

. לענייננו: מדובר בנכס המשמש את הקהילה היהודית משיחית אשר אמונתם, בין חיתר,

שבומן תפילות והלל, משמיעים מוזיקה, שירה ונגינה בכלי נגינה. באופן זה ניתן להבין את חימצאותם של כלי נגינה, רמקולים מערכות סאונד ומערכות הגברה. כפי שצוין בדוייח ענקי, אשר למעשה מאמת את הנאמר בתצהיר טרובק בסעיפים 2,3,4 לתצהירה; תצהיר אנטרטר בסעיפים 3,4,5 לתצהירו; תצהיר כחן בסעיפים 4, 5 לתצהירו.

אין לנו כל יומרה לקבוע את אמונתס של היהודים המשיתיים, גם אס הם נעזרים

ותומכים אמונה זו מתוך פסוקים בתהילים, או בספר 'מעשי השליתיסי, או בספר מתי ליח.

בעדותו בפנינו מצין מר כהן כך: ייהשטח המדובר אני מאשר שיש חדר להנקה, יש הדר סאונד לכלי נגינה, חדר הנחיה ווידוי שנחשב עפ"י אמונתנו גס כן כתדר תפילה. בחדר תפילה המשני יש פינת קפה. ליד חדר הליעוצ יש מחסן ציוד שמשרת את בית התפילהיי.

9 תלמוכין לעדותו מצאנו גם באמור בסעיפים 6, 7, 8, 9 ו- 10 לתצתירו.

0. מצאנו לקבל כממצא מוכח ששטחים אלה עונים בצורה משכנעת על הדרישה בפקודת:

'והשימושים הנוספים בו, אס ישנם, הם ללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת באמור'.

1. בקצרה נתייחס לאותו ''שטת הנקה'י שלדעת המשיב אין בו משום מענה לצרכים הנובעים

מקיום התפילה. באופן המילולי של המילה היינו תומכים בדעת המשיב, ברס לא ניתן לנתק את אותו ישטח הנקה' מהעובדה שנאמרה בתצהיר כהן סעיפים 6, 7 :* אזור וח מיועד לצורך המשך השתתפותן בתפילה בזמן שעליהן להתפנות לטפל בילדיהן. כתלק מאמונתנו, אנו מאמינים שכל אדם הנמצא ברתבי בית התפילה יכול להשתתף ממקומו הואיי. נוסיף על כך את המוצהר בסעיף 6 לתצחיר אינטרטר: ייצמוד לחדר אסיפות התפילה המרכוי, יש חדר קטן לשימושן של האימהות המניקות. בתוך חדר וה יש ציוד הגברה המאפשר לאימהות להשתתף בתפילה בצניעות וזמן אמתיי.

2 לדעתנו אותו חדר הנקה אינו במנותק מהתפילה, אפילו נשמעת ברמקוליס התפילה ודברי ההלל (ראה סעיף 5 לתצהירה של טרובק), לפי אמונתס של היהודים המשיחיים כך ממשיכות להשתתף האימהות בומן הנקה והחתלה, לא מצאנו כי אין בחדר מענה לצרכים הנובעים מקיום התפילה.

3. מאתר והוכח לדעתנו כי אין מדובר בפעוטון, בו נמצא צעצועים או כל ציוד הקשור לכך,

כפי שהעיד ענקי, או שגובים כסף בכניסה אליו מחברי הקהילה, אנו קובעים כי גם שטת זה זכאי לפטור.

4. לא ניתן להתעלם מנוסח הסעיף בפקודת הפיטורין המציין יימבנה או חלק ממבנה שייעודו

העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, אם ישנסם, הם ללימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור, ושאין בו פעילות עסקיתיי.

5 הצדדים הפנו אותנו לפסק חדין שניתן בעמיינג 47425-12-11 ישיבת חיים והשלום נ!

מנהל הארנונה בעלריית ירושלים, ברס העובדות שם היו שונות מהעובדות שבפנינו.

6 שם הוכח כי הנכס משמש כישיבה (ולא כבית כנסת הפטור מארנונה), ומשכך הוחלט לשנות את טלווגו לצרכי ארנונה לתעריף ''מוסדות'' .

7 שס נקבע מפורשות שהפטור ניתן לבית כנסת, היינו למבנה (או חלק ממבנה) שזה ייעודו העלקרי, גס אס מתקיימים בו שיעורים ללימוד תורה ופעילות דומה שאינה למטרת רוות.

לא ניתן פטור על ישיבה, אפילו התלמידים שס מתפללים.

8. מסכימים אנו למסקנת בית המשפט שם, שקבע בין היתר כך: <קודת המוצא חיא, כי

לפטורים הקבועים בפקודת הפיטורין יש ליתן פרשנות מצמצמת, על מנת שהפטור מארנונה יינתן רק לתכלית לשמה נועד. כל כך, משום שמשמעות מתן הפטור היא הכבדת נטל המס על נישומים אחרים...קבלת עמדתה של המערערת משמעותה, כי כל אימת שאדם מציב במקום שבחזקתו, ארון קודש ומקלים בו מניין קבוע, באופן אינצידנטאלי לפעילות העיקרית המתקיימת במקום, הופך הנכט או אותו חלק מן הנכס לייבית כנסתיי.

כך, מעביד במקוט עבודה, אדם פרטי בבית מגוריו, וכיוצא באלה דוגמאות. ברי, כי לא לכך התכוון המחוקק. לא זו הייתה תכלית הפטור. כוונת המחוקק הייתה לפטור בית כנסת ככזה, והתיקון נועד להבהיר כי גם אם מתבצעות בו פעילויות הכרוכות באופי המקום כבית כנסת, כגון מתן שיעורי תורה בסמוך לזמני התפילות וכדומה, לא יהיה בכך כדי לשלול מן המקום את עובדת היותו בית כנסתי.

9. באותו אופן נפסק בעמיין 526/08 ישיבת מקדש חמלך ני. מנהל הארנונה בעיריית ירושלים.

0. אין חולק כי כל תיק ותיק יוכרע על פי נסיבותיו הקונקרטיות וקשה להסיק מסקנות

מהחלטות של ועדות ערר אחרות אשר החלטותיהן צמודות לראיות שהובאו לפניהן ועל פל האמונה של כל דת ודת. ברס לדעתנו במקרה חקונקרטי לפנינו, מתצהירי העוררת ועדות ענקי מטעם המשיב, תומכים בקבלת הערר משהוכת כי השימושים הנוספים הם ללימודי אותה דת, תומכים באמנותם הספציפית, כקבוע בסעיף: 'ולצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור ושאין בו פעילות עסקית'י.

סוף דבר

הערר מתקבל. על המשיב להעניק פטור על כל שטח הנכס בקומה ראשונה, בהתאם לפקודת הפיטורין. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .

ניתן היום, 2 באוגוסט 2015 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ווּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליףסדרי דין בוועדת\ערר), התשלייז- 1977 תפורסט ה וו באתר האינטרנט של המשיב.

דץהודה מאור | חברה: עוע/שירץץ קדם חבר: עו"ד ורויית אבשלום לוי קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140012041 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: מגדל האופרה ניהול והפעלה בעי'מ

- נגד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. העובדות בתיק גּה כעולה מהמסמכים שבתיק הועדה הן כדלקמן:

אּ.

העוררת הגישה ערר בתאריך 15.12.2014- לא על החלטת מנהל הארנונה נדרש, אלא על מכתבה של הגבי תמי לוי מנהלת המתלקה אצל המשיב, מיום 4

במכתב הנייל הודע לעוררת כי לא נמצאו אצל המשליב הודעותיה על חילופי מתזיקים במועד בו טוענת העוררת כי חדלה מלהחציק בנכס נשוא הערר.

בהודעת הערר טוענת העוררת כי יש לבטל את חיובה מתשלום ארנונה התל מיום 16.5.2014 בהסתמך על פסק דין שניתן בהייפ 26090-07-12 ע"י כבי השופט יאיר דלוגין מיום 30.3.2014 [פסק הדין צורף כנספת יאיי לערר- לא בשלמותו.]

אין חולק כי המשיב לא היה צד להליכים הנייל.

כך גם אין חולק כי במכתב הגבי תמי לוי מיום 29.9.2014 שצורף כנספח 2 לבקשה למתן הוראות שהגיש בייכ העוררת לוועדה ביום 14.6.2015 - עולה כל חילופי מחזיקים בין העוררת לבעלים מפעלי גרוזה קשפיצקי בע"מ בוצעו ביום 4 בהתאם להודעת העוררת והודעת הבעלים.

בסעיף 3 למכתבה של תגבי לוי המיל, צויך כל ייעל פי תוק, מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה...''

אין במכתב זה כדי להעניק לעוררת זכות ערעור על החלטת משיב שלא ניתנה כלל.

בערר מאשרת העוררת כל על פי פסק חדין בח'יפ הנייל, ניתן צו הצהרתי לפיו המבקשים שם, ביטלו כדין את ההסכם עם המשיבה דשם, ועוד נקבע כי ההסכם יבוא לסיומו ביום 15.5.14

אין חולק כי העוררת צירפה מקב\ מטמכים ופירטה טענותיה בסעיפים 4 עד 2 לערר. לאחר עיון בהם אנו קובעים כי אין בהם כל רלוונטיות לבקשת

המשיב לדחיית הערר על הסף ולגופו של ענין, כפי שביקש בכתב התשובה לערר שהוגש בתאריך 22.3.15

יי המחלוקת בין העוררת לפנינו לבין המשיב נטמכת על הטענה היחידה, שהיה על המשיב לשנות את המחזיק בנכס נשוא הערר כבר ביום 16.5.14 ולא כפי שהודע למשיב ביום 8.9.14

2. לא מצאנו בכתב הערר כי קיימת החלטת המשיב עליה בלבד ניתן לערור בפנינו. כך גם לא

מצאנו כי המשיב אמור היה לנחש כי קיים פסק דין הקובע דברים עליחם לא דיווחה העוררת בצמן אמת, כדי שיבוצעו חילופי מחציקיס במועד המבוקש בעררה.

3 לא מצאנו פגם בהתלטה לשנות מחזיקים כפי שנקבע במכתבה של הגבי לוי מיום 22004

4. ברור כי חובת ההודעה במועד הלה על העוררת כקבוע בסעיף 325 לפקודת העיריות

ומשלא עשתה כן אין לה אלא להלין על עצמה.

5. מעבר לנדרש, ומבלי שנקבע מסמרות לנכונות הממצאים, עולה מעיון ברישומי רשם

החברות כי קיימות 2 חברות שונות בשמן ובמספר התאגיד שלהן. אחת היא המשיבה שהייתה צד להייפ הנייל, דירות מגדל האופרה ניהול (1994) בע"מ- ח.פ. 511974107 ;

השניה היא העוררת בפנינו ומספרה 511648859 .

6. לאחתר שעלינו בכתב הערר שכאמור אין בו התליחסות לעובדה שהמשלב לא נתן כל התחלטה

שמן הראוי שאנו נבדוק אותה על פי הקבוע בחוק הערר, גם לגופו של ענין ניווכח לראות כי בין העוררת ובין הבעליט קייט סכסוך משפטי החורג מעניינה של הועדה.

7. לא מצאנו פגם בהתנהלות חמשיב שפעל כמצוות החוק.

8 לא מצאנו לקבוע את התיק להוכחות או לצרף כצד גי את הבעלים שכן לא מצאנו, גם לא לגופו של ענין כל פגם בהתנהלות המשיב, כעולה מהמסמכים שבתיק.

9. אין בהחלטתנו כדי ליצור מעשה בית דין בין העוררת לבין הבעלים, ככול שתמצא לנכון

לברר הסכסוך בבית המשפט המוסמך.

סוף דבר

הערר נדחה .

ניתן היום, 2 לבאוגוסט 2015 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת הו זלטו ₪1

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כָלְלִיִת)(סדרי דין

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר בוס' 160009736

בפני חבר? ועדת ערר:

לוייר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

הבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררת: רום כגרת נכטים והשקעות בע'י'מ

‎ -‏ גך --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ההלטת

1. העוררת, להלן: 'ירוםיי, הגישה לוועדת הערר שני עררים ביחט לסיווג הנכס ולשטהו.

הערר שלפנינו הוא ערר לשנת 2013; ואילו ערר מס' 140011236 הוא לשנת 2014.

2. בראשית הדרך, בתאריך 4.9.2014 אוחד חדיון בעררים לבקשת הצדדיט ולאחר מכן פוצל

הדיון ביום 27.11.2014 , שוב לבקשת הצדדים. הדיון בערר 2014 תלוי ועומד. כעת תינתן החלטתנו לשנת המס 2013 לאהר שהצדדים הגישו ראיותיהם וסיכומיהס, לרבות תגובה לסכומי המשיב שהוגשה ע"י בייכ העוררת ביום 26.1.2015.

3 *וער כי הדיון בתיק זה נדחה פעמים רבות לבקשות הצדדדים, בין היתר בטענה כי מתנהל ביניהם מויימ לפשרה , פשרה שלצערנו לא הושגה וחבל שכך.

4. רום הנה השוכרת של בניין המצוי ברחוב אלפא 19 תל-אביב, הרשום כולו אצל חמשיב

כנכטים מספר 200025236 ; 2000252231 ; 2000379581 [להלן: 'יהנכס כולויי].

5 הערר לפנינו נסב על נכס הרשום אצל המשיב כנכס מס' 2000252231 ה-ן לקות 4 .נכס זה כולל 3 קומות: קרקע, ראשונה ושניה.

על כל קומותיו הינו בשטח של 774.61 מ"ר, בחלוקה הבאה: קומת קרקע - 267.09 מ"ר;

קומה א' -- 254.91 מ"ר; קומה בי- 252.61 מ"ר.

7 כתב הערר בנדון הוגש ע"י העוררת בתאריך 14.11.2013 ; ובתאריך 9.2.2014 חוגש מטעם המשיב כתב התשובה לערר.

8 בתאריך 6.4.2014 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת, תצהירו של מר אילן ששון, להלן: ייששוך'י. \

.12

בתאריך 1.5.2014 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב, תצהלרו של מר אלד משולמי, לחלן: 'ימשולמייי. /

. בדיון ההוכחות בפנינו מתאריך 27.11.2014 נשמעו עדויות הצדדים.

סיכומי העוררת הוגשו ביום 21.12.2014 ; סיכומי המשלב הוגשו ביום 11.1.2015 ;תגובת העוררת לטיכומי המשיב הוגשו ביום 26.1.2015

הסוגיות בערר שלפנינו הן: הראשונת, האם יש מקום לסווג חלק מהנכס בקומת הקרקע

המוחזק ובשימוש: 'יממנליי - |אםוף!/! בסיווג /כית תוכנה' - ומה גודלו, השנייה, האם

יש מקום לסווג חלק מהנכס בקומה הראשונה המותזק ובשימוש משרד אדריכלים כ-

'מלאכה ותעשיה- ומה גודלו; השלישית, האם יש מקום לסווג את יתרת שטת הנכס בקומת הקרקע, המוחזק ע"י העוררת כ 'מלאכה ותעשיה- על פי הייעוד המקורי של הנכס כולו שכן העוררת המשיכה לשפץ את הנכס וטרם הושכר לאחרים ולא נעשה בו שימוש- ומח גודלו.

טרם נדון לגוף העניין מצאנו להסיר מעל סדר היום שתי סוגיות. לגבי סוגיה אהת ניתנה החלטנו בתאריך 27.11.2014 עת קבענו : '//אין העוררת יבולה להעיד בשמת של 'ממניי לא לעניין פעילותה ולא לעניין סיווגה כפי שנטען ע''י העוררת כבית תובנה. בבל שהעודרת תרצה להביא ראיות לעניין ה לשנת המס 2014 בפי שפורט לעיל זכותה לעשות בך'/.

מסקנתנו כי העוררת אינה יכולה לטעון כנגד סיווג יממניי משכך החלטת המשיב שלא לסווג את 'ממניי כבית תוכנה-הינה כדין. \

יוער, כי העוררת. לא מסרה הודעה למשיב על חילופי מהציקים כמתחייב מהוראת טעיף 5 לפקודת העלרלות [נוטת חדש])..

מצאנו לחדגיש כל אין בפנינו כל השגה או ערר מצד 'ממניי. בכל מקרה לא באו כל ראיה או תשתית עובדתית נדרשת על מנת שנוכל לקבוע כי 'ממניי עונה על דרישת סעיף 3.3.3 לצו הארנונה הרלוונטי של עיריית תל אביב .

לגבי הסוגלה השניה- באותה ישיבה, אושר בפנינר בור הלשוך: "המצחיר וב"כ מוריפים לוועצה כי אין מחלוקת עם חמשיב כי תא אדריכלים לא יכול להיות בשוט מקרה מסווג כתעשייה ולכן הטיווג יישאר בעינו. לגבי השטח העוררת טוענת כי תא אדריכלים הוא בשטה של 48.13 מ'/ר ואילו המשיב טוען כי שטחה זה הינו 54.65 מ'ייי. [ראה עמי 2 לפרוטוקול.]

החלטת המשלב לסווג את האדריכלים כ 'משרדי-נעשתה כדין. גם כאן לא מסרה ירוסי הודעה על חללופי מחציקיס. המחלוקת בין העוררת למשיב האם הושגה יפשרה' בנדון אט לאו אינה רלוונטית. [נפנה לסעיף 22 לסיכומי העוררת, וסעיף 19 לסייפומי המשלב.]

9. ההלטתנו הינה כי יתא האדריכליטי טווג כדין ע"י המשלב בסלווג ימשרדיסי. אין לנו צורך

'יבהטכמות'' הצדדים לנדון, שכן לא באה כל ראיה מצד העוררת שהמשלב שגה בסיווג דנן, לא חייתה כל השגה מצד אותו משרד אדריכלים, וכאמור מחדלה של העוררת שלא הגישה כל הודעה למשיב בדבר הילופי מחציקים כדין.

0. באשר למחלוקות לעניין השטהים, ההלטתנו כי יש לקבל את הרשום בתרשים שהוגש לנו

וצורף גם כנספת '/'' לתצהיר העוררת.

1. על סמך עדותו של משולמל בפנינו, עדות שלא נסתרה, גםט לא בעת שנתקר עליח ע"י בייכ

העוררת, עולים הממצאים, אותם אנו מאמצים, כדלקמן:

א. השטח המוחצק עיי יממניי בקומת הקרקע, סומן באות 4 היגו בסך כולל של 110.32

מייר. כפי שהעיד בפנינו מר משולמי: ישטה של 96.24 מ"ר ועוד 4.03 (חדר שירותים)

ועוד 4.04 מ"ר ועוד 6.01 מ"ר (שביל גישה פרטי לנכס) וה יוצא 110.32 מיירי.[נפנה לעמוד 3 בעדותו מיום 27.11.2014)

ב. השטת המדוד של יתא אדריכלים' בקומה א' סומן באות 8 חישו בסך כולל של 94.65

מייר. [כולל שטה של 48.13 מ"ר + מרפסת 2.00 מ"ר + 3.94 + 0.58 מ"ר.]

לא הונהה מצד העוררת שום מדידה שיש בה כדי לסתור את ממצאי התרשים.

אנו קובעים כי השטה המוחזק ע'יי 'ממני! הינד בסך בולל של 110.32 מ'י/ר. השטה המוחזק ע'יי /תא אדריכלים' הוא 54.65 מ'יר.

שאלת הסיווג של הנכס נשוא הערר על 3 קומותלו.

ראשית יאמר כי על פי הראיות שחיו בפנינו, על פי תרשים המשיב, ובהעדר ראלות מצד העוררת כאמור לעיל שטת הנכס על 3 קומותיו עומד כאמור על 774.61 מ"ר.

בקומת הקרקע, השטח המוחנק ע"י יממניי 110.32 מ"ר יופחת משטח קומה צו, כך שיתרת השטה לחיוב הינו 156.77 מ"ר. סיווג העוררת לשנת 2013 ממועד החלוב שרשום בספרי המשיב, *הא בסיווג ימשרדים' לשטת 'ממניי הלינו 110.32 מ"ר. האמור בהעדר כל השגה וערר מצד יממניי ובהעדר חודעה כדין על הילופי מהזיקיס. בחיוב זה תישא העוררת.

יוער כי על פי תמונות 1,2,3, שסומנו על ידנו פמש/1 ועל פי עדות ששון בפנינו, הן מתייחסות לקומת הקרקע, ביתרת השטח שאינו מוחזק ע"י יממניי. עיון בתמונות הנייל מוכלת כי נראו שולתנות (המכוניס 'המוריסי) וכסאות של הצבעים, נראו ניילונים על הרצפה ונראו עבודות שיפוצ ע"י 2 פועלים.

תמונות 8 - 10 שסומנו על ידנו פמש/2 חן משרדי יממניי.

בקומה א', השטח המוחזק ע"י ימשרד האדריכלים 54.65 מ"ר יופחת משטה קומה צו, כך שיתרת השטה לחיוב הינו 200.26 מ"ר. סיווג העוררת לשנת 2013 ממועד ההיוב שרשום בספרי המשיב, יהא בסיווג /ימשרדים' לשטח 'האדריכלים'. האמור בהעדר כל השגה וערר מצד משרד האדריכלים ובהעדר הודעה כדין על חילופי מחזיקים, תישא בו העוררת. יתר שטחה של הקומח, היינו השטח של 200.26 מ"ר- יהא בסלווג, כפי שהחליט המשיב בתשובתו מיום 2.10.2013 קרי כתעשייה ומלאכה בהתאם לייעוד המקורי, בהיותו ריק מחפצ ואדכו (ראה סעיף 2 לתשובת המשיב).

בקומה ב', השטח המוחוק ע"י העוררת הוא כל הקומה היינו: 252.61 מ"ר. סיווג העוררת לשנת 2013 ממועד ההוב שרשום בספרי חמשיב, יהא בסיווג, כפי שההליט המשיב בתשובתו מלום 2.10.2013 היינו כתעשייה ומלאכה בהתאם לייעוד המקורי, בהיותו ריק מתפץ ואדם (ראה סעלף 2 לתשובת המשיב).

מצאנו לציין כדלקמן:

א. העוררת בעצמה טענה כי אושר לה פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות עד ליום

3 כך שלשילטתה תקופת המחלוקת בערר וה הינה מיום 16.7.13 ועד לתום שנת המס 2013. [ראח סעיף 2 לסיכומיה.]

ב לא נטען ולא הוכח ע"י העוררת כי ביקשה הארכת הפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות עד לתום השנה.

ג. | המשיב עצמו הודיע לעוררת במכתבו מיום 2.10.2015 כי בהסתמך על הביקורות

בנכס מטעמו עודכן סיווג הנכס באופן ששטה של 322 מ"ר יסווג ל-/משרדיםי ,ושטה של 453 מ"ר שנמצאה ריקה מכל אדם וחפצץ סווגה כתעשייה ומלאכה בהתאם לייעוד המקורי. [אגב יוער כי מכתבו של אלברט גולבר מיום 25.7.2013 ציין במכתבו אותם סיווגים ושטחים.] (נספה 'יגיי לתצהיר העוררת).

ד. לאהר שקבענו את גודל השטחים בהתאם לתרשים המשיב, כפי שצורף כנספת זעי

לתצהיר העוררת וכמפורט לעיל, ובהעדר כל ראיה מצד העוררת שיש בה כדי לסתור את המדידות הנייל, המהלוקת שנותרה בערר גה היא רק ביחס לסיווג יתרת קומת הקרקע. (ראה סעלף 6 לסיבומי בייכ חמשיב.)

ה. בעוד שהעוררת טוענת כי יש לסווג את יתרת קומת הקרקע חנייל, כפי שסיווג חמשיב

את יתרת השטתים ביתר הקומות; טוען המשיב כי יתרת שטח קומה גו יש לסווג כמשרדים, כפי שסווג חלק מהשטה המוחצק ע"י יממנלי.

אין לנו כל צורך לדון בערר ּה, האם העוררת וכאית להמשך קבלת פטור לפי סעיף 330 לפקודה עד לתום השנה וכפועל יוצא האם מתקיימים שלושת התנאים המצטברים המאפשרים מתן הפטור, משום שלא באה כל טענה כצו מצד העוררת גם לא באה כל ראיה המצדיקה המשך הענקת הפטור.

העובדה היחידה כעולה מהראיות בתיק שביתרת שטח קומת הקרקע, נראו עבודות וציוד פועלים כעולה מהתמונות ומעדויות מר ששון ומשולמי כאמור לעלל.

לא באה כל ראיה מצד שני הצדדיט מה היה הסלווג אשר תאם את השימוש האחרון בנכס, בין אס חיה ימשרדיס' או שהיה בסיווג של ייתעשיה ומלאאכתיי.

מה שמוסכם על המשיב שניתן לחייב את הנכס כתעשייה ומלאכה, שהוא הסיווג המתאים לייעודו התכנוני של הבניין כפי שקבע לעניין יתר שטהל הקומות, הואיל והזו ריקים מאדם ותפ).

כאשר לנכס ריק יש מספר שימושלם המותרים על פי דין, יש לסווג נכט וּה, לצורך תיוב בארנונה, בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין השימושיט המותרים. [ ראה עעייס 8804/10 הלקה 6 בגוש 6950 בע"מ ני. עיריית תל אביב-יפו.]

הנימוקים שניתנו בעעיים 8804/10: ייכאשר הנכס ריק ואינו בשימוש, הרי שהוא אינו מצמית למחזיק בו כל תועלת כלכלית. לפיכך, הדעת נותנת כי במקרים אלה יש לסווג נכס ריק בהתאם לסיווג הזול האפשרי מבין השימושים המותרים בנכס על פי ייעודו התכנוני. ואת, מתוך התחשבות בנישום ומאחר שאין היגיון לחשית עליו את התעריף המקלסימאלי האפשרי בזמן שהוא לא מפיק כל תועלת מן חנכס.

שנית, כאשר לנכס ריק יש מספר שימושים הוקיים אפשריים, חרי אין בעובדה שהנכס הושכר לשימוש מסוים עובר לפינויו כדי להביא בהכרח למסקנה שבעליו ימשיך להשתמש בו בעתיד בהתאם לשימוש האתרון שעשה בנכס. ייתכן שבעל הנכס יהליט, מטעמיו, להשתמש בנכט למטרה חוקית אחרת מזו שהשתמש בטרם פינה את הנכס. מובן כי אם יש אינדיקציות אחרות לשימוש שעתיד בעל הנכס לעשות בו ניתן יהיה לחייב בהתאם לשימוש וה, גס אס מדובר בסיווג יקר יותריי.

בענייננו לא מצאנו כי העובדה שחלק מהנכס מושכר לממני כמשרדים, יש לסווג את יתרת השטת באותו סיווג בטרם הושמש כמשרדים והושכר לאחרים או נותר בשימוש העוררת.

. במקרה שלפנינו, נכון יחיה לסווג את יתרת קומת הקרקע לפי סיווג של ייתעשיה

ומלאכה'י במקום סיווג של יימשרדיי, בדומה לחלוקת הסיווגים שקבע המשיב בקומה אי, ואת לאור העובדה שעדיין לא הושלמו העבודות ולא נמצא ציוד או רהוט השייך לעוררת אלא ציוד הפועלים.

כפי שהמשיב סיווג את יתר שטחי הקומות כתעשייה ומלאכה, יש לפעול גם ביתרת קומת הקרקע בהתאם להחלטת חמשיב.

0. לאחר ששקלנו את העדולות, הראלות, המסמכים וסיכומ? הצדדים לרבות סיכומי תשובה

מטעם העוררת החלטנו לק 5ל את הערר בחלסו ולדחותו ביתר הטענות בנוגע לשטחי

הנכס, ולקבוע כדלקמן:

א. בקומת הקרקע שטה של 'ממניי = 110.32 מ"ר יחויב בסיווג ימשרדיםי וישולם ע"י

העוררת. יתר שטח קומה גו של 156.77 מ"ר בסיווג יעל פי היעוד המקורי יתעשייה ומלאכתי וישולם ע"י העוררת.

ב. בקומה א' שטח של 54.65 מ"ר המוחזק ע"י יתא אדריכליםי יטווג כ- ימשרדיטי

וישולם ע"י העוררת. יתרת שטה חקומה 200.26 מ"ר יסווג על פי היעוד המקורי כפי שקבע המשיב 'תעשייה ומלאכהי ולשולם ע"י העוררת.

ג. | כל קומה בי בשטח של 252.61 מ"ר יסווג על פי היעוד המקורי של יתעשיה ומלאכהי

כפי שקבע המשיב, וישולס על ידי העוררות.

למנוע כל ספק החלטתנו וו חלה רק לגבי שנת המס 2013 מיום 16.7.2013 ועד 31.12.2013 כמפורט בסעיף 2 לסיכומי בייכ העוררת.

סוף דבר

בכפוף לאמור לעיל הערר מתקבל בחלקו ונדחה ביתר טענות העוררת.

בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב בהוצאות מל מהצדדים.

ניתן היום,/2 באוגוסט 2015 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זּכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האלנטרנט של חמשלב.

| ,

/ .

ן 4 / [ 27

/ 2

לןייר: עו"ד/יהודה מאור | חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי | הברה: עו"ד שירלי קדם !\ / קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140011994

שליד עיריית | תל אביב | - *פו

העורר: יניב סלע

- נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכס ברת'י ברתוב בן אביגדור 8, הידוע בפנקסי העירייה כנכס מסי 1 חן לקות 10622793 (להלן: ''הנכסי).

אין מחלוקת בין הצדדים אודות העובדות כדלהלן:

העורר פנת למשיב לראשונה ביום 30.9.2014 בבקשה לשנות את סלווג הנכס לסיווג 'יגני ילדים, בית ספר, מוסד להשכלה גבוהה או הכשרה מקצועיתיי, בפניה אותה הכתיר בכותרת השגה (להלן: ''הפניה הראשונה/).

ביום 27.10.2014 חשיב מר גולבר, מנהל מחלקת השומה בעירלית תל אביב, לעורר, והשיבו כי פנייתו אינה מהווה ייהשגה'י, מאתחר שהוגשה בחריגה מהמועדים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת הארנונה), תשל"ו 1976 (להלן: ''חוק הערר').

מנהל מחלקת השומה לא הסתפק באמור, ואף פירט עמדתו, מדוע יש לדחות את טענותיו של העורר גס לגופן.

כן הוסיף מנהל מתלקת השומה, כי מבלי לגרוע מן האמור, בהסתמך על ממצאי ביקורת מיום 4, הוחלט לפצל את הנכס, באופן ששטח של 49 מ"ר יסווג כיימגוריםיי, ושטח של 113 מייר יסווג כבנייניס שאינם משמשים למגורים.

בסעיף 8 לתשובת מנהל מחלקת השומה, ניתנה לעורר הזכות להגיש השגה כקבוע בתוק הערר.

ביום 5.11.2014 הגיש העורר השגה בה טען כי שטח בית הספר הינו לכל היותר 104.94 מ"ר ומשכך שטת הנכס בכללותו הינו 153.63 מ"ר בלבד (להלן: הפניה השנייה/).

ביום 64 השב מנהל הארנונה לפניה השנייה, דחה אותה, ואף הפנה לתשובת מנהחל מתלקת השומה מיום 27.10.2014, לעניין האיחור בפניה הראשונה.

בסעיף 6 לתשובתו ניתנה לעורר הזכות להגשת ערר על ההתלטה תוך 30 לום.

העורר הגיש את הערר דנן.

בתגובתו העלה המשיב טענה מקדמית, לפיה יש לסלק את הערר על הסף, שכן, כך לטענתו, אץ בידי העורר כל החלטה שניתן לערור עליה.

אנו הורינו לצדדים לסכם בטענה המקדמית.

תמצית טיעוני העורר

עניינו של הערר הינן שתי תשובות המשיב.

נישום וכאי לבדוק את הודעות השומה הדו חודשיות שנשלחות אליו, וממילא אם הוא מוצא בהן טעות הוא זכאי להגיש עליהן השגה.

גם כאשר חל איחור בהגשת ההשגה, שלא כבענייננו, הרי אין להציב מחסומים דיוניים בפני נישום ולדחות את הערר על הסף, שכן המטרה להגיע לתקר האמת גוברת על כללי פרוצדורה וסדרי הדין.

הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא תאפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה, ולא מסגרת מצומצמת האורבת לנישום ימאחורל הגדרי, ומתכה כאילו אך לשעת כושר שימעד.

בנסיבות אלו, הרי שמן הצדק יהא ליתן לעורר יומו בפני הוועדה ולאפשר לעורר לקיים דיון לגופו של עניין בטענות אשר הועלו על ידו. \

על פל דין, למנהל הארנונה וממילא גס לוועדת הערר יש סמכות להאריך את המועד להגשת השגות, ויש להשתמש בסמכות זו גם במקרה דנא!

אין וה ראוי ולא מצופה מרשות מנהלית אשר מוצגת לה טעות כה ברורה בסיווגו של נכס שתסתתר תחת נימוקים טכניים/פרוצדורלייס כאלה ואחרים, ותנסה לדחות בשל כך את טענות הנישום.

ואת ועוד, משעה שמנהל הארנונה דן לגופה של טענה העולה בהשגה, אין הוא יכול לטעון מאוחר יותר לאיחור בהגשת ההשגה (עמיינ 12062-05-14 סייג נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו ואח').

אמנם עמדת המשיב לעניין סוגיית המועדים עלתה בתשובה להשגה, ואולם בפועל העירייה דנה בטענות העורר, ניתחה אותן ואף קיבלה חלק מהן והפתיתה שטח מתיוב!!. אשר על כן העירייה מושתקת מלטעון כנגד מועד הגשת ההשגה.

לית מאין דפליג כי הפנייה השנייה הוגשה במועד, ויש לדון בת.

כאמור בתשובת מנהל מחלקת השומה, תוקן שטח הנכס לתיוב החל מיום 7/10/14.

מנהל מחלקת השומה אשר וודאי מודע היה לכך כי תשובתו מהווה אירוע מס ראשונל וחדש, יהזמין' את העורר להגיש השגה על תשובתו זו, בסעיף 8 לתשובה.

מנהל מחלקת השומה, לא סייג את דבריו לגבי תלק כזה או אחר מתוך תשובתו, ומשתמע מכך כי העורר רשאי חיה, להגיש השגה על תשובה זו במלואה.

לאור זאת וּכא? היה העורר להגיש עררו, ולכלול בו את כלל הטענות, הן באשר לתשובה לפניה הראשונה והן באשר לתשובה לפניה השנייה.

לתילופין בלבד, הרי שלמצער יש לדון בטענת בענלין שטת הנכס שהועלתה בפניה השנייה.

ראוי כאן להזכיר, כי בתשובת המשיב להשגה לשנת 2015 התקבלה טענה זו של העורר בדבר גודל שטח הנכס לתיוב והופחת כמעט מלוא השטח שהתבקש ע"י העורר כבר בפניח השנייה.

מדיניות המשיב, לפיה בעת שהוא מתקן את השומה לטובת הנישום, הוא מחיל את התיקון מיום הביקורת, וכשהתיקון מטיב עימו הוא מחילו מתתילת שנת המט, אינה תקינה.

6. תמצית טיעוני המשיב

מנהל מחלקת השומה פירט בתשובתו את הזכות להגשת השגה, אך ורק בגין אירוע המס החדש שנוצר בעקבות הביקורת מיום 7.10.2014 - פיצול הנכסי.

רק פיצול הנכס הוא שפתח אירוע מס חדש, ורק עליו ניתנה לעורר הצכות להגיש השגה.

בתשובת המשיב לפנייה השניה ציין המשיב, כדלקמן:

''תשובתנו לפניה מתאריך 30.9.2014 (מספר פניה 191096382) בעניין הבקשה לסיווג השטח המשמש לפעילות העסקית לפי תעריף של ''מוסדות חינוך'' (פניה אשר אינת מהווה השגה), בעינה עומדת'י. (ההדגשה במקור)

לאור האמור בגין הטענות בכל הנוגע לשינוי סיווג הנכס לא ניתן חיה להגיש ערר, הואיל ולא ניתנה תשובה ע"י מנהל הארנונה עליה ניתן לערור, וואת מאחר ופנית העורר לא היתה בבחינת השגה, באשר והוגשה לאחר תשעים הימים הקבועים בסי 3(א) לחוק הערר.

אין לקבל את טענת העורר כי הוכות להגשת השגה שפורטה על ידי מנהל מתלקת השומה, התייחסה לכל טענותלו.

כפי שמודה גם העורר, בעקבות הביקורת מיום 7.10.2014 נוצר אירוע מט חדש וראשוני, אשר ייפתחיי חיוב חדש. על חיוב זה, ורק עליו, ניתנה לעורר הזכות להגיש השגה לפי סי 3(א) לתוק הערר, כפי שנכתב בס' 8 לתשובתו של מנהל מחלקת השומה.

הלכה פטוקה היא, כי קביעת המועדים שהוגדרו בחוק הערר להגשת השגה ו/או ערר נבעה מרצון המחוקק ליצור ודאות ואחידות ומתוך צורך לעגן ולהטדיר הליכים אלה. ודוק, המועדים הללו מחייבים הן את הנישומים והן את הרשות המנהלית, וכשם שאי עמידה של הרשות במועדים הקבועים בתוק תביא לפסילת ההליכים או התיישנותם, כך גס מחויב הנישום לאותם מועדים וכפוף אליהם. מטרת המחוקק בקביעת מועדים להגשת השגה וערר, הייתה הרצון לתת לרשויות המקומיות שליטה על מסגרת תקציב ידועה. מטרה וו תסוכל, אס לידונו השגות שהוגשו בחריגה וללא כל הוכחה מצד הנישום מדוע הוגשו בתריגה.

בקשת העורר לדון בפנייתו שהוגשה באיתור ניכר ללא כל מתן הסבר, חורגת ממתתס הסבירות.

לעניין טענת שטח הנכס שהועלתה רק בפניה השנייה, הרי היות והמשיב לא ביצע כל שינוי בגודל הנכס בעקבות הביקורת מיום 7.10.2014, לא ברורת טענת העורר בפניה השנייה לפיה יש להפחית את שטת הנכס.

דיון והכרעה

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי חדין והחלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין טענותניו המקדמיות של המשיב להתקבל בחלקן.

ראשית נבהיר, כי אנו דותים את טענת העורר, כאילו כלל לא איחר בהגשת הפניה הראשונה.

דרישות התשלום העיתיות הנשלתות על *די העירייה, אינן בחזקת יישומת ארנונתיי המוכה בהגשת השגות מעת לעת, ואין משיגים אלא על השומה השנתית של הארנונה.

החיוב בתשלום הארנונה הינו תד שנתי, והמועד לתשלומו קבוע בצו הארנונה. לנוחות האזרתים מאפשרת העירייה לשלם את החיוב השנתי, בשישה תשלומים דו-חודשיים.

פריסה זו של התיוב אף כפופה לתשלום הפרשי הצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומ? חובה), עובדה אשר אף היא מלמדת על כך שהחיוב הדו-תודשי הוא מסגרת אשראל לתשלום החיוב השנתי ולא בגדר הודעת תשלום.

יוצא איפוא, כי דרישת תשלום דו-חודשית אינה שומת ארנונה ואינה הודעת התשלום שבסעיף 7א לחוק הערר.

ראה לעניץ זת:

רוסטוביץ, ארנונה עירונית, כרך ב', עמי 1319.

מן האמור לעיל עולה, כי העורר איחר בהגשת הפניה הראשונה.

עם זאת, צודק העורר, כי על פי ההלכה הפסוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון, ועדת הערר מוסמכת להאריך את המועד לתגשת השגה.

דא עקא, שכפי שנקבע בבריימ 901/14 עבוד ויקטור ני עיריית חיפה תק-על 3(2014),

65 (נ(להלן: 'יעניין עבוד ויקטור):

/....סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד. סמכותם של מנהל הארנונה ועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה להיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות. זאת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן בה חשובות בתחום הדינאמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל -- שומה שלא הוגשה בגינה השגה

במועד הופבת לסופית "'.

בענייננו, על אף שהכביר מילים בטלעוניו, לא פירט העורר כל עילה לאיתור בהגשת הפניה הראשונה, ולכן ברי כי בהעדר טעם מיוחד, לא כל שכן כל טעם שהוא, איננו יכולים להאריך את המועד להגשת ההשגת.

משלא הוגשה השגה במועד, ברי כי גם ערר אין בפנינו.

ראה לעניין וה:

עמיינ (ת'יא) 15918-12-09 רם - חן חניונים נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב *פו:

יביוון שההשגה אחרת את מועדה אין היא נחשבת כהשגה במשמעותה על םי די הפסיקה, לרבות פסיקת בית המשפט העליון, קבעה שבהעדר השגה כדין הופבת השומה לחלוטה ולא ניתן להתערב בה... בהעדר השגה בדין לא הייתה בל משמעות לערר שהוגש. באין ערר לא הייתת לוועדת הערר על סמכות להידרש לתכני הערר... תמים דעים אני עם השקפת השופטת רונן שנראית לי מעוגנת היטב בדין ובפסיקה. על כן, אני דוחה את הערעור הנוגע להחלטת וועדת הערר לשנים 2006-2005,

.10

ויודגש, בניגוד לעניין עבוד ויקטור, ואף לעמייג 12062-05-14 סייג נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ואח', אותם הזכיר העורר בסיכומיו, אין בהתייתסותו של מנהל מחלקת השומה לטענות העורר לגופן, כמו גם בעובדה שבתשובתו המשיב הפנה לתשובת מנהל מחלקת השומה האמורה, כדי לייצר מניעות מפני התנגדות להארכת המועד להגשת ההשגה, שכן בענייננו, חן מנהל מחלקת השומה והן המשיב, חזרו והדגישו, כי העורר איחר בהגשת השגתו וכל פנייתו אינה מהווה השגה כדין.

איננו מקבלים גם את טענת העורר, כי העובדה שמנהל מחלקת השומה פירט את זכותו של העורר להגשת השגה, בסעיף 8 לתשובתו, מקימה זכות להשגח.

הטענה כאילו סעיף 8 למכתבו של מנהל מתלקת השומה, מקנה לעורר וכות להגשת השגה, גם בגין עילות שבאותו מכתב מבתיר מנהל מחלקת השומה, כל חלף המועד להגשת השגה בגלנן, הינה בגדר פרשנות בלתי סבירה בעליל, ואנו מקבלים את עמדת המשיב, כי הזכות להשגה התייחסה אך ורק להתלטה בדבר פיצול הנכס, עליו הודע לראשונה במכתב זה, וכתוצאה מביקורת שערך המשלב בנכס.

דינה של הפניה השנייה, אינו דומח לדינה של הפניה הראשונה.

ברי כי הפניח השנייה, שהוגשה לאתר פיצול הנכס, הוגשה במועד והינה השגה כדין.

דא עקא, שהגם ששטחו הכולל של הנכס כלל לא שונה בהחלטת בדבר פיצול הנכס, נדמה כל העורר ניצל את ההזדמנות שנקרתה בפניו להשיג על פיצול הנכס, בהגישו השגה שעניינה שטחו הכולל של הנכס (ולא הפיצול).

לאור האמור לעיל, יכול היה המשיב לדחות את ההשגה בנימוק שהמועד להגשתה חלף, שכן רק עילה הנובעת מהפיצול ראויה היתה להישמע בשלב וה.

המשיב לא עשה כן, אלא חשיב להשגה לגופה, ואף פירט בפני העורר את זכותו להגשת ערר על

החלטה זו, ומשעשה כן, אין הוא יכול לחישמע בטענה זו בערר שלפנינו.

ראה לעניין זח:

עניין עבוד ויקטור;

עמ'ינ 12062-05-14 סייג נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ואחי.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הטענה המקדמית שהעלה המשיב, ככל שהיא

מתליחטת לטענות שענלינן סיווג הנכס, אך מתירים את הדיון בעניין שטתר.

לאור העובדה שבמסגרת ההשגה שהגיש העורר (הפנייה השנייה), לא נכללה כל טענה כנגד המועד אשר ממנו ואילך בוצע פיצול הנכס, אותה מעלה העורר כיום במסגרת הערר, ומבלי להידרש לשאלה, האם נושא זה הינו בסמכותנו, הרינו קובעים כי שאלה זו לא תידון במסגרת הערר.

לאור החלטתנו דלעיל, ולאור טענת העורר, כי בשנת 2015 התקבלה טענתו בדבר גודל שטח הנכ לחיוב, אנו ממליצים לצדדים לבוא בדברים ביניהם ולהגיע להבנות בנושא השטת לחיוב, גם לענלין

התקופה עליה חל ערר זה.

1. הצדדים לודיעונו תוצאות המגעים ביניהם עד ליום 15.9.15.

2. התיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 16.9.15.

3. נילתן בהעדר הצדדים ביום 0-05 << /

₪

יייר: טיה עו"ד הבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח 9809650 עייד

ע\380\\105

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: | 140009412 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר זיו רייך, רו"ח

העוררת: יורם הפקת פרסומות ותכניות בע'ימ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. במסגרת ערר זה נתקפת החלטת המשיב מיום 30.7.13 אשר דנה בנכס ברחוב המסגר 5 בעיר,

אשר מוחזק על ידי העוררת.

2 במסגרת החלטת המשיב נדחתה השגה שהוגשה על ידי העוררת בה טענה כי יש לסווג את פעילותה בסיווג מלאכה ותעשייה לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

טענות העוררת

3 העוררת טענה בכתב הערר כי היא חברה להפקת פרסומות ותוכניות.

4. לטענתה, הנכס טווג מלכתתילה כתעשייה ומלאכה על רקע העובדה שעיקר העבודה

המתבצעת ממנו הינה עריכה בחדרי עריכה. לטענת העוררת, פעילות העריכה הינה פעולה ייצורית אשר עומדת במבחנים לסיווג תעשייה ומלאכה.

5. לטענת העוררת, גם פעילות של קריאליטיב נתחשבה כפעילות ייצורית וסווגה כמלאכה.

ו ו / / / 1 ו

ומלאכה).

טענות המשיב

7 המשיב טען בכתב התשובה כי הנכס משמש את העוררת למתן שירותי הפקה ועריכה של סרטי וידאו ופרסומות. לטענת המשיב הסיווג הנכון של הפעילות המתבצעת בנכס לצורכי ארנונה הינו הסיווג העסקי ולא מלאכה ותעשליה.

הדיונים בפני הוועדת

8 לאחר שהתקיים דיון מקדמי, נקבע התיק לדיון הוכחות וניתנו הוראות להגשת תצחירים וראיות. ביום 31.12.14 קיימנו דיון במהלכו נשמעו העדים מטעם הצדדים והתאפשר תקירתם.

9 הצדדים הגישו סיכומים בכתב והתיק בשל להכרעה.

דיוו והכרעת

0. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעי'א 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)

8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי ''[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]''.

1. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

*(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולס בידי המחזיק בנכס.

ב השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומיס

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית...'י

2. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך צו הארנונה חם:

א. סעיף 3.2 לצו: י*הארנונה הכללית לבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים,

שירותים ומסחחר...?

ב. סעיף 3.3.1 לצו אשר דן בבתי מלאכה ובמפעלי תעשייה.

3. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצורית'יי נדרשת על מנת לחסות תחת

הסנווג !*תעשייה ומלאכה

4. בהתייחס לסיווג תעשייה, מקובל לערוך שימוש במבחנים שנקבעו לזיהויה של פעילות

ליצורית לקביעת סיווג זּה, כפי שנקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע''מ פייד מח(1) 200 (להלן - ''עניין רעלונות'') ; ו-עמיינ (מחוצי ת'יא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבןי

7) נ(להלן: ''/עניין גאו-דע''), כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מותשי אחד.

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מוּה ומתן שירותים מוּה.

בהתייחס לסיווג מלאכה, בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ, (פורסם ביעבויי מיום 21.9.10) (להלן - '/עניין מישל מרסייה/) דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התליחס שם

למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

יימבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין

פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתס לצרכי הגדרת

ייבית מלאכחיי ובכלל זה ייבית מלאכה לייצוריי לעניין שיעור

הארנונה.יי (שם, פסקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי

רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחניס שנקבעו לגיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשייתליי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 ותוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט -- 1969.

המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהול יימפעל תעשייתניי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבתנים אלו, שנועדו לּהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לזהות יבית מלאכהיי לעניין ארנונה.

בהתייחס לסיווג מלאכה נקבע בפסיקה כי תכלית התקיקה הינה מתן הטבה לבעלי מלאכתה שמתח הרווחים שלהם נמוך והם עובדים בעיקר בעבודת כפיים כנותני שירותים חיוניים לציבור. בבסיס ההטבה עומר בין היתר היסוד הסוציאלי.

באופן פרטני, פורסמו בעת האחרונה מספר החלטות הנוגעות לעריכת סרטים הן על ידי ועדת הערר בהרכביה השונים והן על ידי בית המשפט המחוצי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים.

בעמיינ (מחוזי ת''א) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בעי'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

מ -- //(933ל 1 *פוינכ!/ (ל

ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממותשבת עבור פרויקטים בתתום הנדליץ.

בית המשפט קבע כי אין הוא רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גס מבחינה תכליתית נקבע כי אין הצדקה לסיווג הנכט תחת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדלר או תופר לסרט הדמייה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו היא ליצור המחשב ויזואלית לקונים פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתיים בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה חלק מתהליך שיווק הפרויקט).

0. בעמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע'/מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ביום 26.8.14)

(להלן: יד פילמסי') נקבע כל יש לראות בעבודת הפוסט-פרודקשן ייפעילות ייצוריתיי על פי כל אחד ממבחני הפסיקה, לסיווג הפעילות כתעשייה ודחה את הטענה לפיה מדובר בפעילות של בית מלאכה. נציין כי באותו עניין נקבע כי עיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיון:

יי 12. לטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלם, הוא צילומי הסרט/הסרטון , עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילום הגולמי בעצמו , ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מתייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשיון מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קוליים ואתרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק בתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטו ן המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשה.

1. החלטה שונה בסוגיה גו ניתנה בעניין עמיינ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ'

מנהל הארנונה בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) (להלן: ''ברודקאסט'). בית המשפט המתוזי דן בשאלת סיווג של העסק, שעיקר עיסוקו הוא פוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויויה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב. בית המשפט המחוצי דחה את הערעור המינהלי. בין היתר נקבע בפסק דינו כי פעילות המערערת ועובדיה נוטה להיות יאמנותיי, וואת להבדיל מייייצוריי או 'ימלאכחיי. בכל הנוגע למבחנים שנקבעו בפסק דין

'ירעיונותיי, נקבע בפסק הדין כך:

יאשר למבחן יייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, הפעילות בנכסים שבמחלוקת היא קבלת חומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לחומר צילום דיגיטלי אחר. דומה שאין מחלוקת על כך שכלי הקיבול הפיזיים בהם נשמר חומר הצילום האמור זהים, ואת בין שמדובר בתומר הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד. קרי, אין מדובר ביישינוי מוחשליי ז ך , 1 ך ז

קביעה כי די בכך לענות על המבחן שבפסיקה, משמעה פריצת האפשרות לטעון כי כל עבודת מחשב באשר היא מהווה פעילות ליצורית, באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד - כך לדוגמה, ניתן יהיה לטעון כי משרד עורכי דין אשר המנסח מחדש מסמכים הנשלחים אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים ייפעילות ייצורית'י.

כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ביימימד הפסיכולוגייי שבצריכת התוכן קודם לעיבודו, אך ודאי שלא לכך כיוון פסק דין יירעיונות'י.

אשר למבתן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, המערערת מבצעת עבודותיה על פי הזמנת לקותות על פי הגדרותיהם וצרכיהס הספציפיים, וכפי שציינה ועדת הערר בצדק, אין מדובר ביימוצרי מדף יי המיועדיט לציבור בלתי מוגדר. באופן השימוש של לקותות המערערת באשר טופק להם מידה - בין הפצה רחבה של התוכן, ובין שימוש אישי בו - אין כדי לשנות את מהות פעילותה של המערערת עצמה.

אשר למבתן הייכלכלייי, עיבוד חומר הצילום בידי המערערת יוצר ערך מוסף ללקוחותיה, אשר עבורם יש ליכולת להשתמש בגרסה הערוכה ערך כלכלי גבוה מאשר לחומר הגלם. ספק רב האם למי שאינו אותו לקוח קיים הבדל, לא כל שכן הבדל מהותי, בשוויו של החומר הערוך.

באין ייערך שוקיי מעין וה, איני סבורה שניתן לראות בכך ייפעילות ילצוריתיי.

אשר ליימבחן ההנגדהיי, כוועדת הערר, סבורה גס אני כי צירופם של המאפיינים השונים שפורטו לעיל, מטה את הכף לסיווג פעילות המערערת כיישירותיי, להבדיל מייייצוריי.

2. בית המשפט המחוצי אף התייחס לפסק הדין שניתן מפי בית המשפט העליון בעניין עעיימ

3 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, בהתייחסו למונחלם ייתעשיהיי, ‏ יימלאבהיי

ויישירותיסיי (בהקשר לצו הארנונה לעיר ירושלים), כדלקמן:

ינכס המשמש ליתעשיהי, מאופיין, בכלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלס), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי האמנה של לקוח קצה ספציפי. לעומת אאת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיםי הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקות קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (יצווארון לבן'), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועצ פיננסי וכדומה. בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים -0000 למל ₪ / ז

מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין יתעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כתוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (יצווארון לבן). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים תשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים

לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה 5

תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המללונית של יבית מלאכהי (נגריה, מטגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספיסם של בתי מלאכה שחשירות שניתן בהם ללקותות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויח להיות מסווגת לצרכי

ארנונה בסיווג של ימלאכה' או 'בית מלאכהי....".

לסכום נקבע כל המינות יישירותיסיי הוא הקרוב ביותר לעניינה של המערערת, העונה על כל המאפיינים של יי...מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי...'י. אין מדובר בפעילות ייבמבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצוריי או בייייצור המוני של מוצריסיי כנדרש לסיווג "תעשייהיי, ואף אין מדובר בייעבודת כפייםיי כנדרש לסיווג יימלאכחיי. על ההתלטה שניתנה בעניין ברודקאסט כאמור, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שטרט הוכרעה.

מן הכלל אל הפרט

בבחינת כלל העובדות שחוצגו בפנינו החלטנו לדחות את הערר מן הטעמים הבאים.

במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפנינו התברר כי בנכס מתבצעים צילומים; בנכס יש אולפן צילום בשטח של כ-40 מ"ר; קיים חדר הלבשה ואיפור בו עושים שימוש בימי צילום; בחדר ההפקה יושבות שתי מפיקות ; פעילות ההפקה מתבצעת משלב התסריט. תיאום בין הגורמיט השונים ביחס לימי הצילומים, בכלל וּה בין הבמאי והשחקניס; העוררת מכינה פרסומות, בוחרת את הבמאי ואת השחקנים ; עורכת אודישניס לשחקנים.

בנכס יש שישה חדרי עריכה - חדר העריכה אינו משמש רק לעריכת וידאו אלא בו יייושבים, מדברים וקובעים מה לעשותיי.

לעוררת לא מועברים סרטים לצורכי עריכה בלבד. השירות שניתן הוא הפקה ורעיונות לסרטים לא שירותי עריכה.

הלקוחות של העוררת הינם חברות וגופים שונים (רי בפסק דינו של בית המשפט המחול בעניין ברודקאסט).

0 ג' (ג [, (גו

בענייננו, מרבית הפעילות המתבצעת בנכס הינה פעילות של הפקה ולא פוסט פרודקטשיין.

הפעילות בעיקרה אינה פעילות של פוסט פרודקטיין, שאף היא על פי הפסיקה האחרונה אינה מהווה בסיט לסיווג תעשייה. בנכס מתבצעת פעילות של גיבוש התסריט, בתירת שחקנים ובמאי, עבודת הצילום וכוי לגופים שונים. גם בחדרי העריכה, לא מתבצעת פעילות עריכה בלבד אלא מתבצעת פעילות הפקתית כוללת. כך, גס בבחינת הפסיקה שניתנה בעניין וד פילמס, שעומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט בעניין ברודקאסט, לא ניתן לומר כי מדובר בפעילות ייצורית אשר יש לסווגה בסיווג תעשייה.

העוררת טוענת בסיכומים מטעמח כי כל הנכס משמש בתהליך יצירה. אולם תהליך וה בכללותו אינו עומד בתנאים לסיווג תעשליה. גס בנכסים המשמשים לצרכים עסקיים באופן מובהק, ניתן לומר כי מתבצעת בהם פעילות של יצירה. כך למשל במשרד עורכי דין, במשרד רו"ח, במשרד יחסי ציבור, במשרד יעוצ אסטרטגי ועוד. פעילות יצירתית חינה מושג רחב ואין בו די. סיווג תעשייה נועד לנכסים בהם מתבצעת פעילות יצירתית תעשייתית של ממש וזאת אין בפנינו.

בנסיבות העניין אין מקום להגדיר את הפעילות אשר מתבצעת בנכס כיצירת יש מוחשל חדש,.

בבחינת מבהן יהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מדובר בביצוע עבודות בעבור לקוחות פרטניים; אשר למבחן הייכלכלייי, פעילות ההפקה מהווה נדבך ליצירת סרטון, פרסומת וכדומה שמטבע הדברים בעל ערך מוסף; אשר ליימבחן ההנגדהיי, העובדות שבפנינו מטות את הכף לסיווג פעילות כיישירותיי, להבדיל מ'יייצוריי.

כפי שנקבע בעניין אליהו ּוהר, אין מקום ולא ניתן לראות בנכס שבפנינו בו מתבצעת פעילות כפי שמתבצעת בנכס, כנכס בו מתבצעת פעילות תעשייתית כמטבע הלשון בפי הציבור.

והשווה לעניין תייצ (מחוזי תייא) 27695-01-12 מיכאל ברקו נ' עיריית תל אביב (מיום

3) במסגרתו נדחתה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בהתייחס לסיווג פעילות של רופאי

שיניים. בית המשפט התייחס לסיווג בתי מלאכה ותעשייה כפעילות של עובדי צווארון כחול וקבע כי השכל הישר מורה שהכללת רופא שיניים בהגדרת 'בעל מלאכה' אינה הפירוש הטבעל של המונח.

לא ניתן לראות בפעילות בנכס נשוא הערר שבפנינו ככזו אשר מתבצעת במפעלי תעשייה ואף לא בבתי מלאכה לסוגיהט, אשר כרוכה ומאופיינת על פי רוב בעבודת כפיים מקצועית. בעניין איי אל וויפוינט נקבע על ידי בית המשפט המחופי כי אין הוא רואה כיצד ניתן על פי הפרשנות שניתנה בעניין מישל מרסייה לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. כלי העבודה של המערערת הס מחשבים, מצלמות ומערכת עריכה קולנועית ולא נראה כי בחיבט גצה קיים חבדל בין הפעילות המתבצעת על ידה לבין זו של מחלקת קריאיטיב אשר לגביה נקבע בפסיקה כי אינה נחשבת למלאכה או לתעשייה.

גם מבחינה תכליתית לא מצא בית המשפט הצדקה לסווג את הנכס תחת הסיווג מלאכה ותעשייה וכי אין הבדל של ממש בין פעילות המערערת לבין פעילותם של אדריכלים או מהנדסים שאינה מטווגת כפעילות של בית מלאכה או תעשייה.

נוסיף כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התכלית של מתן ההקלה בארנונה לבתי מלאכה מתקיימת בענייננו. בכלל וה לא הוכיחה העוררת קיומו של מתת רווחים נמוך או כי עסקינן בשירות חיוני לציבור שקיים אינטרס ציבורי כי יהיה מצוי בתוך שכונות מגורים. מדובר בפעילות עסקית שסיווגה צריך להיקבע בנסיבות העניין בהתאם.

בבתינת מבחן הפעילות וחיפוש הליבה של הליכי ייצור מוּה ומתן שירותים מזה, אנו סבורים כי מרכז הכובד נוטה לתחום העסקי ולא לתחום התעשייה.

העוררת טוענת כי עדיפה הקטגוריה הספציפית על פני הקטגוריה השיורית. בנסיבות הענלין דווקא הקטגוריה העסקית היא הספציפית המתאימה לסיווג הנכס ולא קטגוריה של מלאכה

ותעשייה שהיא בנסיבות העניין קטגוריה שאינה מתאימה לפעילות המתבצעת בנכס בנסיבות העניקן.

7. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5 7

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: עו"ד אמיו/לוי חברה: עו"ד שאקלי קדם חבר: דייר יו רייך, רו"ח

שט הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספו עור: 140011102 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררות: לונה הפקות בע''מ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר וה נתקפת החלטת המשיב מיום 22.4.14 אשר דנה בשני נכסים המוחזקים על

ידי העוררת: נכס ברחוב ריבייל 12 ונכס ברחוב יגיע כפיים 3 בעיר.

2 במסגרת החלטת המשיב נדתתה השגה שהוגשה על ידי העוררת בה טענה כי יש לסווג את פעילותה בסיווג מלאכה ותעשייה לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

טענות העוררת

3 העוררת טענה בכתב הערר כי בנכס מתבצעות פעילויות של ליהוק ובחירת שחקנים, בחירת תלבושות, מדידת תלבושות ותורות. העוררת הינה חברת הפקות אשר יוזמת ומוציאה אל הפועל סרטי קולנוע המיועדים להפצה ולקהל הרחב באמצעות בתי קולנוע וטלוויויה.

4. העוררת טענה כי אין המדובר במתן שירותי הפקה אלא ביצירת עשרות סרטים לאורך שנות

פעילותה.

5. העוררת טענה כי היא מבצעת פעילות של עריכת וידאו ולכן יש לסווג את שטח משרדיה

בסיווג מלאכה ותעשליה.

טענות המשיב

6. המשיב טען בכתב התשובח כי במסגרת ההשגה העלתה העוררת טענות הנוגעות לשינוי סיווג

של שטת בגודל של 21 מ"ר בלבד שלטענתה יש לסווגו בסיווג מלאכה ותעשייה. בערר מרחיבה העוררת טענותיה בהתייחס לאותו נכס ברתוב יגיע כפיים ואף טוענת לעניין סיווגו של נכס נוסף ברחוב ריבייל 12. לטענת המשיב מדובר בהרחבת חצית ודין הטענות להידחות על הסף מטעם זה בלבד.

עוד נטען כי הטענות בנוגע לנכס ברחוב יגיע כפיים מתייחסות לפעילות של חברה אחרת ולא לעוררת.

7 בכל הנוגע לסיווג הנכס, התייחס המשיב לפסיקה הרלוונטית וטען, כי אין המדובר בפעילות יצורית של סרטים או של כל דבר אחר וכי הסיווג הנכון לפעילות העוררת בנכס אינו סיווג מלאכה ותעשייה כנטען.

הדיונים בפני הוועדה

8 לאחר שהתקיים דיון מקדמי, נקבע התיק לדיון הוכחות וניתנו הוראות להגשת תצהירים וראיות. ביום 2.3.15 קיימנו דיון במהלכו נשמעו העדים מטעם הצדדים והתאפשר חקירתם.

9 הצדדים הגישו טיכומים בכתב והתיק בשל להכרעה.

0. נציין כי דיון ההוכחות התק*יס בהרכב חסר בהסכמת הצדדים.

דיון והכרעה

1. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)

8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי ''[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא

2. סעיף 8 לחוק הסדריט במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי חתקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

י(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם ביזדי המחזיק בנכס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לאונונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מטוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונה הכללית...*י

3. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מתוך צו הארנונה הם:

א. סעיף 3.2 לצו: ייהארנונה הכללית לבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים,

שירותים ומסחחר..."

ב סעיף 3.3.1 לצו אשר דן בבתי מלאכה ובמפעלי תעשייה.

4. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתיי נדרשת על מנת לחסות תחת

הסיווג 'יתעשייה ומלאכהיי.

5 מקובל לערוך שימוש במבחנים שנקבעו לזיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה, כפי שנקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מה(1) 200 (לחלן -- ''עניין רעיונות'); ו-עמייג (מחוגי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (לחלן:

''עניין גאו-דע''), כדלקמן:

א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזה.

6. בהתייתחס לסיווג מלאכה נפנה לעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ני

חברת מישל מרסייה בע"מ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - ''עניין מישל מרסייה')

שם דן בית המשפט העליון בשאלת טיווגה של מספרה בסיווג מלאכה. בית המשפט התליחס

שם למבתנים שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:

2 , [בעו לצרבי הגדרת פעילות ונצורית לעמלין ה

פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת ''בית מלאבה'' ובכלל זה '/בית מלאכה לייצור'י לעניין שיעור הארנונה.'" (שם, פסקה טיו לפסק דינו של כב' השופט אי רובינשטיין).

7. בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת

סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לזיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבתניס אלו אינם

*כוליס להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשייתייי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממט לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.

המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לזיהוי יימפעל תעשליתייי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לוהות עססים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם יכולים להיות ממצים כדי לוחות ''בית מלאכה!י לעניין ארנונה.

בהתייחס לסיווג מלאכה נקבע בפסיקה כי תכלית החקיקה הינה מתן הטבה לבעלי מלאכה שמתח הרווחים שלהט נמוך והם עובדים בעיקר בעבודת כפיים כנותני שירותים חיוניים לציבור. בבסיס ההטבה עומד בין היתר היסוד הסוציאלי. ו

באופן פרטני לתחום עריכת הסרטים, ניתנו בעת האחרוגה מספר החלטות, הן על ידי ועדת הערר בהרכביה השונים והן על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים.

בעמיינ (מחוזי ת''א) 30939-10-10 איי אל וויפוינט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (התלטה מיום 8.3.2012) (להלן- ''עניין איי אל וויפוינט''), נדונה פעילות העוררת אשר עוסקת ביצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה ממוחשבת עבור פרויקטים בתתוס הנדליין.

בית המשפט קבע כי אינו רואה כיצד ניתן לראות בשימוש שעושה המערערת בנכס כשימוש לתעשייה או לבית מלאכה. גס מבחינה תכליתית נקבע כי אין הצדקה לסיווג הנכס תחת סיווג בתי מלאכה ותעשייה ולא ניתן להקביל את התוצרת של סנדלר או תופר לסרט הדמייה שנוצר על ידי המערערת שמטרתו היא ליצור המתשה ויוואלית לקונים פוטנציאליים כיצד יראה הפרויקט לכשתסתיים בנייתו. (נוסיף אנו כי נראה שהתוצר מהווה חלק מתהליך שיווק הפרויקט).

בעמ"נ 86693-10-13 זי פילמס בע''מ ג' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ביום 26.8.14)

(להלן: ''זד פילמסיי) נקבע כי יש לראות בעבודת הפוסט-פרודקשן ייפעילות ייצוריתיי על פי כל אחד ממבחני הפסיקה, לסיווג הפעילות כתעשייה. נציין כי באותו עניין נקבע כי עיקר

הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיון:

יי 12. לטעמי, פעילות המערערת בנכס חינה פעילות ייצורית לכל דבר

ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלם, חוא צילומי הסרט/הסרטון

, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום

עצמו, תוך מתן ביטוי שונח למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית

ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט חצילום הגולמי בעצמו , ומחווה לכן ביטוי שונח למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מחייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשיון מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קולייס ואחרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקוט בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין חנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק בתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשה.

2. החלטה שונה ניתנה בעניין עמיינ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב, בע"מ ג' מנהל הארנונה

בעירית תל אביב (ניתן ביום 8.2.15) (להלן: ''ברודקאסט'י). בית המשפט המחוזי דן בשאלת סיווג של העסק, שעיקר עיסוקו הוא פוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויויה - עריכת סרט הוידאו, 5ס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב. בית המשפט המתוצי דחה את הערעור המינהלי. בין היתר נקבע בפסק דינו כי פעילות המערערת ועובדיה נוטה להיות 'יאמנות'יי, וזאת להבדיל מייייצוריי או יימלאכהיי. בכל הנוגע למבחנים שנקבעו בפסק דין ירעיונות'י,

נקבע בפסק הדין כך:

ייאשר למבחן יייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אתריי, הפעילות בנכסים שבמחלוקת היא קבלת חומר צילום דיגיטלי, ועיבודו לחומר צילום דיגיטלי אחר. דומה שאין מחלוקת על כך שכלי הקיבול הפזיים בהם נשמר חומר הצילוט האמור והים, ואת בין שמדובר בחומר הגולמי ובין שמדובר בחומר המעובד. קרי, אין מדובר ביישינוי מוחשלייו הנראה לעין בתפץ, אלא בשינוי התכנים הדיגיטליים השמורים בלבד.

קביעה כי די בכך לענות על המבחן שבפסיקה, משמעה פריצת האפשרות לטעון כי כל עבודת מחשב באשר היא מהווה פעילות ייצורית, באופן המביא את הדברים לכדי אבסורד - כך לדוגמה, ניתן יהיה לטעון כי מַשַרד עורכי דין אשר המנסח מחדש מסמכים הנשלחים אליו או משרד אדריכלים המתקן תכניות מבצעים יפעילות ייצוריתיי.

כל שינוי כאמור יש בו משום שינוי ביימימד הפסיכולוגייי שבצריכת התוכן קודם לעיבודו, אך ודאי שלא לכך כיוון פסק דין יירעיונות".

אשר למבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, המערערת מבצעת עבודותיה על פי הומנת לקותות על פי הגדרותיהם וצרכיהס הספציפיים, וכפי שציינה ועדת הערר בצדק, אין מדובר ביימוצרי מדףיי המיועדים לציבור בלתי מוגדר. באופן השימוש של לקוחות המערערת באשר סופק להם מידה - בין הפצה רחבה של התוכן, ובין שימוש אישי בו - אין כדי לשנות את מהות פעילותה של המערערת עצמה.

אשר למבחן חייכלכלייי, עיבוד חומר הצילום בידי המערערת יוצר ערך מוסף ללקוחותיה, אשר עבורם יש ליכולת להשתמש בגרסה הערוכה ערך כלכלי גבוה מאשר לחומר הגלם. ספק רב האם למי שאינו אותו לקוח קיים הבדל, לא כל שכן הבדל מהותי, בשוויו של החומר הערוך.

באין ייערך שוקיי מעין וה, איני סבורה שניתן לראות בכך ייפעילות ייצוריתיי.

אשר ליימבחן ההנגדהיי, כוועדת הערר, סבורה גם אני כי צירופם של המאפיינים השונים שפורטו לעיל, מטה את הכף לסיווג פעילות המערערת כיישירותיי, להבדיל מייייצוריי.

בית המשפט המחוזי אף התייחס לפסק הדין שניתן מפי בית המשפט העליון בעניין עעיימ

3 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, בהתייחסו למונחלם ייתעשיהיי, ‏ ''מלאכהי

ויישירותיסיי (בהקשר לצו הארנונח לעיר ירושלים), כדלקמן:

יינכס המשמש ליתעשיהי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גס בכך שהוא עוסק בייצור חמוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי. לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיסי הס נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקות קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע תופשי (יצווארון לבןי), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועצ פיננסי וכדומה. בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויחה קטגורית הנכסים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים.

מחד גיטא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב ישירותיי של מתן שירוות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין 'תעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי

קצ פשיים (צ , 0 כ אי

עוד בכוכיס תשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנתשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של יבית מלאכהי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוטפים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ימלאכתי או 'בית מלאכהי....".

לסכום נקבע כי המינוח יישירותיםיי הוא הקרוב ביותר לעניינה של המערערת, העונה על כל המאפיינים של יי...מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקות קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי...'י. אין מדובר בפעילות ייבמבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצוריי או בייייבצור המוני של מוצריסיי כנדרש לסיווג ייתעשליהיי, ואף אין מדובר בייעבודת כפייםיי כנדרש לסיווג 'ימלאכהיי. על ההחלטה שניתנה בעניין ברודקאסט הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שטרט הוכרעה.

מן הכלל אל הפרט

בבחינת כלל העובדות שהוצגו בפנינו החלטנו לדחות את הערר מן הטעמים הבאים.

הנכט ברחוב ריבל 12 משמש את העוררת כמשרד, בעיקר להכנות לצילומים. במקום מבצעת העוררת ליהוק, הלבשה, חורות, לעיתים מעט צילומים וישיבות צוות. במקום מבצעים מבחני בד לשחקנים וכן חזצרות.

בנכס ברחוב יגיע כפיים 3, שלא חיה חלק מטענות העוררת בהשגה שהוגשה על ידה, פועלת העוררת במטרה לגייס כספים עבור הפקות של סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה אותם היא יוזמת. העוררת מלווה את הבמאי או התטריט

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]