החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 31 במאי 2015

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כט באייר תשעה

5

מספר ערר: | 11:19 / 140012070

מספרועדה: | 11182

בפני חברי ועדת הערר:

יז"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: זהבי אליהו

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

יש לברך את ב"כ המשיב על כי בנסיבות העניין הפעילה את שיקול הדעת הנכון.

הערר יתקבל חלקית כך שהעורר יחויב בגין כל תקופת ההחזקה אך ורק בגין 54 מ"ר ושטח הגלריה יזכה בפטור לנכס שאינו ראוי לשימוש לתקופה זו, דהיינו מיום 10/6/14 ועד ליום 23/9/14 מועד סיום החזקה ישא העורר בתשלום בגין 54 מ"ר בלבד בסיווג משרדים שרותים ומסחר.

ניתן והודע בנמכחות הצדדים היום 18.05.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

4 ₪

יו"ר: עו"ד צדוק אטון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו\ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כט באייר תשעה

. 5

מספר ערר: | 140011978/11:38

מספר ועדה: | 11182

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: זהר יצחק תעודת זהות

-ן ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

לאור האמור לעיל יתקבל הערר חלקית באופן שיינתן לנכס פטור לנכס ריק לתקופה המבוקשת דהיינו מיום 6/8/14 עד ליום 16/11/14.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.05.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה בללית מס ערר: 140011985 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רוי/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: פינקילשטיין

נגד

מנהל הארונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

פעם נוספת מובאת להכרעת ועדת הערר הסוגיה הקשורה בשאלת סיווגו של נכס ריק בסיווג האול האפשרי מבחינת ייעודו התכנוני.

ענלין לנו הפעם בנכס המוחזק על ידי העוררת ברתוב י.ל פרצ 31 אי תל אביב בשטח של 90 מ"ר.

מכתב הערר , כתב התשובה ומדברי הצדדים בדיון המקדמי שהתקיים בפנינו עולה כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית כי אס מחלוקת משפטית פרשנית בשאלה האם יש לסווג את הנכס על פי הסיווג הזול האפשרי על פי התבייע התלה על המקרקעין נשוא הנכס או על פי היתר הבנייה שחל על הנכס,

הצדדים טענו בפנינו טיעון משלים בעת הדיון ביום 18.3.2015 . העוררת אף הגישה את תבייע 44 החלה על הנכס (כאשר מרשימת חשימושים האפשריים -ייהעסקים המותריםיי המפורטים בה השימוש הזול ביותר מבחינת סיווג לארנונה הינו למלאכה ותעשייה). ואילו המשיב הפנה להיתר מספר 133 מיום 1.6.1968 על פיו ייעוד הנכס (קומת הקרקע) של הבניין הינו לטענת המשיב לחנויות בחצית, ובעורף מחסן מסחרי.

כאמור מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים לשאלה אחת : כיצד יש לחייב נכס בהיותו נכס ריק על פי ייעודו התכנוני.

הצדדים חלוקים איך ועל פי מה ייקבע סיווגו של נכס ריק - האם על פי הקבוע בהיתר הבנייה או על פי ייעודו התכנוני הוול האפשרי על פי הוראות התבייע החלה על הנכס.

לטענת בייב המשיב היתד הבנייה מהווה חוק ספציפי שגובד על התבייע שהינה כללית ואינה מתייחסת לנכס עצמול.

כבר הכרענו בעבר בשאלה הנוגעת לחיובו של נכס ריק על פי הייעוד התכנוני הייזוליי האפשרי על פי צו הארנונה.

נקדים ונציין כי עמדתו של המשיב הגורסת כי הייעוד התכנוני הזול ייקבע על פי המפורט בחיתר הבנייה (לרבות האינטרפטציה החדשה ביחס לחיקוק ספיציפי הגובר על חיקוק כללי) בעייתית ואמרנו כבר שחיא אינה מתיישבת עס ההיגיון שעמד בבסיס פסיקת בתי המשפט אשר קבעו את

העיקרון לפיו חיובו של נכס ריק בארנונה יהיה על פי הייעוד התכנוני הזול ביותר האפשרי ביחס לנכס, שכן אימוצץ עמדת המשיב יגרום לכך שלעולם לא תעמוד בפני מנהל הארנונה חלופה כלשה?

זולה יותר בבואו לסווג נכס ריק, שכן על פי רוב חיתר בנייה בכלל וחלק ספציפי ממנו המתלייחס לקומה , כדוגמת הנכס במקרה שבפנינו, אינו מאפשר יותר משימוש אחד.

האם די בכך שייעוד הקרקע הוגדר למשל כיעוד למגורים בכדי שהנכס יסווג ( לאור העובדה שאין מחלוקת כי הוא ריק) בסיווג למגורים או שעל העוררים להוכית כי השימוש המותר על פי היתר הבנייה היגו למגורים.

עלינו להכריע האם הלכת מלק, והחלטות בית המשפט העליון בעניין סיווג נכס ריק מתכוונות לייעוד תכנוני על פי התכנית החלה על המקרקעין נשוא הערר או לשימוש המותר על פי היתר הבנייה.

בברס 5045/02 מלק סלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרת (להלן: ייפסהייד מלקיי) קובע

בית המשפט העליון כך:

......המסקנה המתבקשת תיא, כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשיעולי ארנונת, כאילו הוא עליין עושה שימוש במקלקעין שלא בהתאם לליעודם התכנוני. וראוי להדגיש - אין המדובר במבנים, אשר מעצם מהותם יכולים לשמש אץ ורק לצרכים הנוגדים את הייעוד התכנוני- חוקו של המקרקעין, אלא במבנים שבעיקלון, ניתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התכנוני- חוקי.

זאת ועול, היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשתו במצבם של הנכסים או במצב השימוש בהם, אין כע מגיעה לכך שבעקבות שינוי כזה ישונה, בהתאם, גם ס?ווגם לצרכי ארנונת/

פסייד מלק ניתן ביום 14.7.2003 ובאופן אופרטיבי חורה בית המשפט למשיב באותו העניין לערוך למערער שומת ארנונה לשנים 1999-1998, לפיה יסווגו המבנים כמבניס חקלאיים. בעקבות פסייד מלק נקבעה ההלכה לפיה כאשר מדובר בנכס ריק יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני התוקי, ולא לפי השימוש האחרון שנעשה בו.

בעעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ ג' עיריית תל אביב אשר ניתן ביום 4.9.2012.

אומר בית המשפט :

/לאחר פסק הדין בפרשת מלק התמודדו מספר בתי משפט מנהליים עם טוגית דומה בשאלת הסיווג שיש ליתן לנכס ריק. בפסקי דין אלה נקבע כי כאשר לנכס הריק יש מספר שימושים המותלים על פי דין- הרי שיש לחייבו באלנונה בהתאם לסינוג הזול ביותר מבין שימושים אלה...במסגרת החלה הייעוד התכנוני של הנכס טבולתני , כאמול, כי יש להחיל את השימוש המותר הזול ביותד מבתינת הנישום?.

ש...סיכומו של עניין באופן כללי לטעמי יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותל בהתאם לשימושים המותלים בו על פי חדין. קביעה זו מתהשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכס הליק תועלת כלכלית , מחד גיסא, ותדדבן אותו לנצל את הנכס שכן הוא עדיין משלם בגינו אלנונה מאידך גיסא?.

העוררת טוענת כאמור כי יש לתייבה על פי אחד השימושים המותרים על פי התבייע ומפנה בעניין זה לתבייע 44.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתחולתה של תבייע וו על המקרקעין נשוא הערר שבפנינו . סעיף התכליות מאפשר סיווגים זולים יותר מסלווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריםיי. העוררת עתרה בכתב הערר לסווג את הנכס תתת סיווג תעשייה ומלאכה. שימוש אשר נזכר בין השימושים העסקיים המותרים על פי התבייע בנכס נשוא הערר.

הלכה מושרשת היא מקדמת דנא, כי תכניות בניין עיר חן בגדר ייחיקוקיי (ראה לעניין אה : עייא \ 416/58 נאצר ע' ג'דעון נ' סאלם סלימאן ,פייד יג(2), 916,922; עייא 119/86 קני בתים בע"מ נ'

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה ,פייד מו(5) 727, 762; ע"פ 389/91 מדינת ישראל ני

. וסמרק ,פייד מט(5), 705, 724; עייא 3213/97 נקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצלית , פייד נג(4), 625, 646).

בהיותה ייחיקוקיי די לה לעוררת שהיא מצביעה על תכנית בניין עיר בכדי להתבסס על תוכנה ו/או הוראותיה. (כאמור , המשיב לא העלה טענה כנגד תחולתה של התבייע על הנכס נשוא הערר).

האם בבואנו לפרש את הוראות בית המשפט העליון בעניין פס'יד מלק ועעמ 8804/10 חלקת 6 בגוש 6950 בע''מ נ' עיריית תל אביב יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי הוראות התבייע או על פי היתר הבנייה !

נדמה לנו כי פרשנות נכונה של הוראות בית המשפט, במיוחד לאור דברי בית המשפט כי הקביעה מתחשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכס הריק תועלת כלכלית תוביל לכך שנכס ריק יסווג לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי דין, כלומר על פי הוראות תכנית בניין העיר החלה על הנכס או היתר הבנייה של הנכס לפי הזול שביניהם.

המשיב כאמור לא כפר בשימושים הנטענים כשימושים האפשריים על פי התבייע והוא מפנה מבחינתו להיתר הבנייה אשר כולל שימוש לחנויות בקומת הקרקע של הנכס הספציפי.

לאור האמור לעיל דין הערר להתקבל.

יש לסווג את הנכס על פי הסיווג הזול האפשרי על פי הוראות התבייע - היינו תכנית 44 -- שימוש למלאכה ותעשייה.

המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 750 ₪ + מעיימ

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.5.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דיו בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

עיה לו צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140007477

שליד עיריית תל אביב-יפו

1

ביסופט תכנה בעי'מ

- נגד -

מנהל הארנונה של עיריית אביב - יפו

החלטה חוזרת בערר

בהחלטתנו מיום 26.2.2014 דחינו את הערר שבכותרת (להלן 'ההחלטה הראשונהי].

העוררת ערערה על ההחלטה הראשונה, וביום 6.1.2015 ניתן על ידי כבי השופטת צילה צפת בבית המשפט המחוצי בתל אביב-יפו פסק דין בערעור [עמי'נ -13114-04 4 בית המשפט הנכבד, לאחר שבחן את החלטת הוועדה, החליט כי ייהתיק :וחזר לוועדת הערר, על מנת שאו תידרש לראיות שהוצגו בפניה ולמבחני ההלכה הפסוקה, ותיתן את החלטתתיי.

משכך, עלינו לעשות כמצוות בית המשפט, ואכן כך נעשה.

הערר הוגש על ידי העוררת לאחר שהמשיב שינה את הסיווג של הנכס מיבית תכנהי ממנו נהנתה לפני כן, לסיווג השיורי, של ינותני שירותי. השינוי נעשה בסמוך למעבר של העוררת מקומה 3 לקומה באותו בניין ברתי ברוריה 7 ביום 1.8.11. השאלה

שהונחה על שולתננו הייתה: היכן עובר הקו שמפריד בין /בית תכנהי, כזה שעיקר

עיסוקו בנכס הוא ייצור, משמע פיתוח של תכנה; לבין עסקו של מי שנותן ללקותותיו ישירותי תכנהי, משמע שעיקר פעילותו בנכס היא לשרת את לקותותיו, לרבות כאלה שרכשו ממנו תכנות והם משתמשים בהן.

נזכיר, כי הערר נסב על סיווג הנכס מחדש על ידי המשיב בשנת 2012. המשיב לא סיווג את הנכס כבעבר לפי סעי 3.3.3 לצו הארנונה שחל על ייבתי תוכנה, שעיסוסם העיקרי הוא ייצור תוכנה..., אלא סיווג אותו בסיווג השיורי לפי סעי 3.2 שחל על *יבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

הערר נסב על החלטתו של המשיב בהשגה שהוגשה לו. בהחלטתו מיום 15.8.12 כותב חמשיב בין היתר כי ייבהתאם לביקורת שביצענו בנכס בתאריך 2.8.12, ובהתאם לפרופיל החברה, נמצא כי עיקר פעילות החברה הינה בתחום מתן השירות לארגונים גדולים. אין מדובר בפעילות בהתאם להוראת הסעיף ובהתאם להגדרת סעיף 3.3.3

1

לצו הארנונה בתי תוכנה, שעיטוקס הוא ייצור תוכנה. נדגיש כי פעילות כלשחי . בתתוס המחשבים או האטרנט, כשלעצמו, לא **חשב כבית תוכנה במובן צו הארנונתי'.

5. כעולה מכך, המשיב מבחין בין נכס שעיקר הפעילות שמתבצעת בו היא של פיתוח

[ייייצוריי] תוכנה, לבין נכס שעיקר הפעילות שמתבצעת בו היא מתן שירות ללקותותיו, לרבות שירות בקשר עס מוצרי תוכנה שרכשו. נכס מהסוג הראשון יסווג כייבית תוכנהיי, ואילו נכס מהסוג השני, יסווג בסיווג השיורי נכס שבו ניתנים ישירותיסי. בסעי 2 לעיל הדגשנו את המילה 'בנכסי, שכן, נישום יכול להפריד בין סוגל פעילויותיו ולחלקן בין מספר אתרים. כך, מרכו הפיתוח שלו, שיימצא באתר אי, יסווג כיבית תכנהי, ואילו המחלקה המסחרית שלו [שיווק] ומחלקת השירות שלו ישכנו באתר אחר, והן תסווגנה כישירותיסי לכל דבר. בתיק דנן, כל הפעילויות מתנהלות בנכס אחד.

6. בהמשך החלטתו הנייל פותח המשיב בפני העוררת פתח לשנות את החלטתו, וכותב:

ייאם ברצונכס שמשרדנו יבחן את השימוש מן הנכס [כך במקור - התיימ] לאור ממצאים נוספים, נא להמציא לאגפנו את המסמכים הבאים באישור

א. רשימה שמית של העובדים מן הנכס הנייל בצירוף תפקיד ותעודות.

ב. שס ותיאור התכנה שהינה מתוצרת עצמית ומיוצרת מן הנכס.

ג. | חוצים וחשבוניות הקשורים לעסק הפועל מן הנכס, מול ספקים,

לקוחות, שותפים עסקים.

ד. דו"ח הכספים האחרון הכולל פירוט של כל השימושים מן הנכס.

רשימה של עיסוקים אחרים מן הנכס, כגון, שירותי פרסום, תתזוקת

ב

מחשבים, מכירת מוצרים, שיווק ומכירת תוכנות שלא מייצור עצמי, שירותי מיחשובי.

7 המשיב, בהחלטתו, ביקש שהמסמכים יימסרו לו בתוך 30 יום, או לחילופין שהעוררת 777 ףצרל לתןגגשו ערר על התלטתו. העוררת בחרה בחלופת השנניה- >>

8 מדו'יח ביקורת שנערכה בנכס, מדברי מנהלו בעת הביקור ומאתר העוררת עולה, כי היא עוסקת בתחום מערכות %1א0, משמע ניהול קשרי לקותות, על ידי ארגונים גדולים. המערכות, הקרויות גם פלטפורמה, נמכרות לארגונים, תוך התאמה לכל ארגון, והעוררת מתחזקת את הפלטפורמות עבור לקותותיה. בסעי 15 לכתב התשובה מסכמת בייכ המשיב את טיב הפעילות של העוררת בנכס לשיטת המשיב, במלים ייברי שהתכלית העיקרית של הנכס היא שיווק הפלטפורמח הקיימת, שדרוגה והתאמתה

.10

.1

12

.3

ללקוחות הקיימים והחדשים, וכן תמיכה רציפה ללקוחות'י. עוד יצוין כי המסמכים שנתבקשו על ידי המשיב כפי שנכתב בסעי 6 לעיל גם נתבקשו בעת הביקורת.

שאלת סיווגם של עסקים שפועלים בתחום המהשבים מגיעה לעתים קרובות לשולחננו. הפער הגדול בארנונה, מחד, והקושי למיין את העסקים, מאידך, מניעים את מי שסווגו כנותני שרות, לערור על ההחלטה ולבקש להיות מסווגים כבתי תוכנה.

לצורך כתיבת החלטתנו נעורנו בפסייד של כבי השופטת שי ברוש בעמיינ (תיא) -29761 0 ווב סנס בע"מ ני מנהל הארנונה - עיריית תל אביב-יפו. בית המשפט מבאר את

צו הארנונה כך:

'ילצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי נדרש לפי סעיף 3.4.3 לצו הארנונה, כי תתקיים בו בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של <יצור ייתוכנה".

הסעיף כולל בתובו שלושה מונחי מפתח: ייבעיקריי, ייייצוריי ו"יתוכנה!י.

המונח ייבעיקריי מכוון, בעיני, הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במטגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלם של השטתים המשמשים לבעילות אחרת... במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות חייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכסיי.

עוד נצטט, את כבי השופטת ברוש בשני עניינים. הראשון הוא שאלת נטל ההוכחה.

בעניין וה חוורה השופטת על ההלכה הפסוקה, ופסקה כי ייבצדק קבעה הועדה כי נטל ההוכחה בערר שנדון בפניה מוטל על המערערת .. אם בחר הנישום לערור על התלטת המנהל בהשגה לפני ועדת ערר ... מוטל על הנישום הנטל לסתור בפני הועדה את ממצאי המנהליי. זאת ועוד,

ככתוב לעיל, העוררת שינתה את מקום מושבה בשנת 2012, ובמקביל, שינה המשיב את הסיווג שלה. העוררת מלינה על כך, וטוענת כי לא חל כל שינוי בפעילותה.

על כך נכתב בפסהייד כי יישינוי הטיווג בשנת המס הנוכחית לעומת השנים שקדמו לה אינו, כשלעצמו, עילה להעברת הנטל אל כתפי המשיב, שכן כלל מושרש בענייני מיסים וארנונות הוא, כי כל שנת מט עומדת לעצמה ... מה גם, שבמקרה זּה, הפעילות העסקית עברה לנכס אחר, ואין המערערת :כולה להיבנות מאינטרס ההסתמכות על החלטות המשיב ביחס לסיווגה בנכט הקודם. בין אם השתנה אופי פעילותה לאחר המעבר ובין אם לאו, ערך המשיב ביקורת בנכס ועל המערערת מוטל הנטל לסתור את ממצאיה בפני הועדהיי.

בהחלטתנו הראשונה נכתב על ידנו, כי יילאחר עיון בערר ובתשובה, בתצהירי הצדדים ובמסמכים, בדוחות, בעדויות ובטענות, ובעיקר בסיכומי הצדדים, הגענו למסקנה, כי על הערר להידהות, מהטעם שהעוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליו, ולא שכנעת

6

.5

.6

17

.8

9

אותנו כי עיקר הפעילות שמתבצעת בנכס היא של *יצור-פיתות תכנה. קראנו חיטב את 12 הסעיפים הראשונים של הסיכומים של העוררת, ועלינו שוב בכל המסמכים שהיא מפנה אליהם ועוד, ולא השתכנענו כי העוררת עונה על ההגדרה של יבית תכנהי.

העוררת השקיעה בסיכומיה מאמצ ניכר להבהיר את המושגים השונים. עם זאת, לדעתנו, היא לא קשרה את עיקר הפעילות שמתבצעת על ידה בנכס לסיווגו של זּה כבית תכנה. לא השתכנענו בכך שעיקר הפעילות בנכס אינה פעילות של מתן שירותים ללקוחותיה הטובים והנכבדים של העותרת, אלא פיתוח של תוכנות חדשות .

בפסהייד בעמיינ 13114-04-14 החליט בית המשפט להתציר את הערר אל הוועדה, על מנת שתקשור בין העובדות שהוצגו בפניה לבין מבחני ההלכות הפסוקות, ותקבל

החלטה מחודשת בערר. כך צווינו וכך נעשה, ואף הפעם בהתאמה עם סיכומי

העוררת, אך תוך פירוט הטענות והראיות אל מול ההלכות.

פיתוח תוכנת

בסעי 3 לסיכומים נטען על ידי העוררת [א] כי ייביסופט מפתחת תוכנות (רוב פעילותה)'י ו[ב] ביתר הומן [היא] מבצעת שיפורים ושינויים לתכנות קיימות, שאותם שינויים בעצמם מהווים אף הס פיתוח של תוכנה'י.

העוררת מתבססת על הנכתב בתצהירו של מנכ"ל העוררת מר יובל פלג ובנספתיו.

בסעי 3 נכתב מפיו כי ייפיתוח תוכנה כולל בתוכו גס תמחור של תחזוקת התוכנה - כל תוכנה נמכרת יחד עם תקופת אחריות, במהלכה מתקנת החברה באגיט במערכת ומתחזקת אותהיי.

מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי העוררת, שמשרתת יימספר לקוחות גדולים ומרכזיים'י [סיכי בסע 2], מפתחת, לטענונה, תוכנות עבור לקוחותיה, מוכרת את התוכנות ללקוחות, וממשיכה לתת להם שירות ותחזוקה.

למעשה, כך השתכנענו, פעילותה של העוררת כולה נסובה סביב המערכות שנמכרו על ידה ללקותותיה. משכך, אין להתפלא על כך שרוב עובדי העוררת הס בגדר מתכנתים ברמות שונות. כל הפעילויות המקצועיות, בין בשלב של הכנת המערכת המוצמנת ובין אס בשלב שלאחר מסירתה ללקוח, לא יכולות להתבצע אלא על ידי אנשי מחשבים.

המסקנה שעולה מכך לענייננו היא, שהעובדה שרוב עובדי העוררת הס אנשי מתשבים אינה יכולה לשמש ראייה לכך שעיקר העבודה שנעשית על ידי העוררת בנכס היא ייצור או פיתוח תכנה. אנו סבורים כי גם פעילות של מכירה, שיווק, מתן שירות, תיקון באגים, שידרוג ועד, אינה יכולה לחיעשות אלא על ידי אנשי מחשבים.

התוכנה 'המיוצרת' בנכס

.20

1

2

.3

6

בסעי 5 לסיכומים מתוארות התוכנות שביסופט יימייצרתיי, כייתוכנות שנדרשות להשתלב במערכות ובפלטפורמות הקיימות ערב ביצוע ההזמנה אצל ארגונים גדולים ובינוניים. אנשי הפיתוח של ביסופט (כ-20 עובדים, מתוכם 16 מפתחיט ומתכנתים)

יושבים בנכס, ומפתתים את התוכנה על-פי דרישות המגיעות מלקוחותיי. כלומר:

ללקות פלוני יש פלטפורמה קיימת, הוא מעוניין שהיא תבצע פעולות נוטפות, לצורך כך, מפתחת לו ביסופט תוכנה או תוכנות חדשות שישתלבו בפלטפורמה הקיימת שלו.

השאלות שיש להשיב עליהן עתה הן:

* האם ביסופט אכן מפתחת בנכס תוכנות חדשות לצורך מכירתן ללקותותיה לצורך שילובן בפלטפורמות שלהם!

* האם פיתות התוכנות התדשות האלה מהווה את עיקר הפעילות של העוררת בנכס, ובעיקר, האם העוררת הוכיחה זאת?

בסעי 6 לסיכומים נטען כי 'ימר פלג הציג ראיות ברורות על כך כי בשנים האחרונות פיתחה החברה ומפתחת ...'י וכאן הופיעה רשימה של פרויקטיט. על כך נעיר, ראשית, כי העוררת אינה מפרטת את התוכנה שנמצאת בפיתוח בשנת 2012, אלא מתייתסת כללית ליישניס האחרונותיי. בעניין אה יוער כי עד לשנת 2012 סווגה העוררת בסיווג של בית תוכנה; ושנית, רשימת הפרויקטים, שרובם ככולם נוגעים ללקות מסוים, אין בהט כל הבחנה בין תוכנה חדשה שפותחה על ידי העוררת, לבין חיבור, שילוב והטמעה של תוכנות קלימות אצל לקות, על מנת לתת מענה לצורך עסקי או אירגוני שלו.

גם בחינה מפורטת של הנספתים שצורפו לתצחירו של מר פלג, כמו גס הדברים שנשמעו בפני הוועדה לא שינו את התרשמותה של זו הוועדה, שעיקר עיסוקה של העוררת אינו בפיתוח של תוכנה חדשה, אלא, באריגתן של תוכנות קיימות לכלל מערכות משולבות, מכירתן ללקוחותיה ומתן ליווי של שירות, אחריות ושדרוג. לא מן הנמנע כי פעילות וּו כרוכה גם בעבודת פיתות מסוימת אך גו, לדעתנו, שולית, הגם שהיא הכרחית.

במיוחד חסר לנו במסכת הראיות של העוררת הויהוי הברור של תוכנה ייאיי עליה מעידה העוררת כי היא פיתתה אותה, או כי היא עובדת עתה על הפיתוח שלה; כי התוכנה מסוגלת לעשות כך וכך; מה הגרסה החדשה וכי היא בעלות וכויות היוצרים עליה. העוררת לא הצביעה על תוכנה כזאת. נהפוך חוא, העבודות שהעוררת מצביעה עליהן, רובן ככולן, הן שיפור של מערכות שבשירות לקוחותיה, והן אינן בגדר ייצור או פיתוח תוכנה.

5. לדעתנו, העוררת לא הוכיחה כי היא עונה על הגדרת ייבתי תוכנהיי בסעיף 3.4.3 לצו

הארנונה, מאחר והיא לא הוכיחה כי בנכס מתקיימת בעיקר ''פעילות ייצורית'' של פיתוח ''תוכנה'' ולא הוכיחה גודלו של שטח שכזה ; בנוסף, העוררת שכרכה את כל פעילותה וכל עובדיה יחד גט לא הוכיחה במסגרת המבחן הכמותל ''כי הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכסיי.

6. לסיכום, אנו מחליטים לחזור לדחות את הערר, ולא להטיל בנסיבות העניין הוצאות.

ניתן והודע ביום 19.5.2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וּכות ערעור על התלטה זו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענלינים מנהליים, וואת בתוך 45 יום מיוסם מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עוי* אהוד גרא

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב בסיון תשעה

2205

מספר ערר: | 12:11 / 140012026

מספר ועדה: | 11185

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: כהן עמוס מיקו

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם לאמור בכתב התשובה לערר מתקבל הערר. הנכס יסווג בסיווג אולפן הקלטות עפ"י סעיף 0 לצו הארנונה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.05.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטְרְנט של המשיב.

%- |

ר: שנך צוע הלו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: 'עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ל ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010387 ו שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/'ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: סולי מחבר בע'ימ

נגד

מנהל הארנוגה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בעילה של טעות בחישוב שטת הנכס בו חויבה בארנונה.

לטענתה של העוררת אין לחייבה בשטת של 50 מ"ר כפי שחויבה על ידי המשיב אלא בשטת של 2 מ"ר המהווה לטענתה את שטח הנכס הנכון .

המחלוקת כפי שהתבררה בעת דיון ההוכחות והשוואת מפות המדידה של המשיב מחד ושל המודד מטעמה של העוררת מאידך, נובעת מאופן מדידת הנכס בכלל ומחישוב שטת הנכס בין קירות הפנים או בין קירות החו\ בפרט.

ביום 29.7.2014 בעת הדיון המקדמי הגישה העוררת את ע/1 , היא מפת המדידה שערך עבורה מודד מוסמך ואשר ממנה עולה לטענתה כי השטח לחיוב אינו עולה על 39 מ"ר.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של מוחבר סולימן מטעמה. הוא הצהיר כי משנת 1973 ואילך שילם ארנונה בשטח שאינו עולה על 42 מ"ר. בתצהירו הפנה מר מוחבר למסמך עע , מפת המדידה שנערכה מטעמה של העוררת.

האם עמדה העוררת בנטל המוטל עליה מבחינה ראייתית להוכית טענתה לפיה שטח הנכס תואם את המדידה שערך המודד מטעמה ולא שטת הנכס כפי שהמשיב תייב אותה בו .

לאתר שעיינו בעדויות הצדדים בישיבת 18.3.2015 , במסמכים שהוצגו ובכתבי בין חדין הגענו -------------- למסקנה כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בכדי להוכיח טענתה ביתס לשטת אותו כ - -->----------

לחייב בנכס. אולם לא ניתן להתעלם ממפת המדידה שהגישה ומהראלות שנשמעו בפנינו.

העוררת הציגה בפני ועדת הערר , כמו גם בפני המשיב את המדידה שערך מודד מוסמך מטעמה.

כאשר נשאל עד המשיב בחקירתו על ידי נציג העוררת לפשר הפער בין המדידה אותה הגיע לאמת

בשטח לבין מפת המדידה שהציגה העוררת הסביר מר מאור :

'יכשאתה שואל אותי על הפער בין המדידה של המודדים מטעמך למדידה שלי זה נבע ממדידה של עמודי בטון בקומת הקרקע שמובילות לקומת הגלריה ולקומת המרתף... שטח זה הופחת מקומת הקרקע והגענו ל49.82 מ'יר. !!

ברור כי בהסברו וה של עד המשיב אין בכדי להצביע על הפער בין מפות המדידה כי אם על שטח שנמדד והוחלט לא לחייבו כיון שאינו שייך לנכס.

כאשר ועדת הערר הקשתה בנקודה וו על עד המשיב הוא ענה : ''אני מעיין במדידה ומנסה למצוא תשובה ...כשהוועדה מפנה אותי לד''וח המודד שם מצוין שהרוחב הוא 4.15 מ'יר אני מציין שכנראה המודד לקח קירות פנים , גם אני לוקח קירות לפעמים. יש קירות גבס ולמיטב זכרוני במקרה זה היה קיר גבסי,

עד העוררת נהקר גם הוא בישיבת יום 18.3.2015 והעיד כי היה נוכת בעת המדידה שערך המודד המוסמך מטעמו

''אני הייתי נוכח במדידה והא מדד מקיר לקלר, כלומר מקיר בטון לקיר בטון ‏

''כאשר הוועדה מציגה לי תמונה מ/1 ושואלת אותי האם הקיר שממנו נערכה המדידה אני עונה שהתמונה לא צולמה אצלי בנכס ואינני יודע על מה מדובר. זה לא הקיר בטון שעליו דיברתייי

בסיכום טענותיה טענה בייכ המשיב כי יש לדחות את הערר שכן המודד מטעם העוררת לא הגיע כדי להסביר מהיכן נובעים הפערים בין המדידה שלו לבין המדידה של העירייה.

עלינו לציין כי גם עדי המשיב והראיות שהוצגו על ידי המשיב לא יכולים להסביר מדוע שונה מפת המדידה וסכום סך החלקים שצורפו לביקורת של המשיב ממפת המדידה שהגישה העוררת.

בדרך כלל, נטל הראיה במקרים כגון וה מוטל על העורר, אשר לא הביא את המודד מטעמו להעיד בפנינו ולא הרים לפיכך את הנטל. יחד עס ואת תשריט המדידה מיום 7/2/15 שצירף המשיב נמדד במדידה חיצונית (ראה הערה על גבי התשריט).

''/אני לא הגדלתי את המדידה והמדידה נשארה כפי שהייתה במדידה הישנה'י.

לאור האמור לעיל, אל לנו להתעלם מכך שבפנינו שתי מדידות, האחת שנעשתה תיצונית ומבלי שנמדדו המתקנים מקירות הפנים, והאחת, שנעשתה על ידי מודד מוסמך מתוך הנכס.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל תלקית באופן בו על המשיב לדאוג למדידה עדכנית על ידי מודד מוסמך ובנוכחות העורר. הנכס יחויב בהתאם לתוצאות המדידה המעודכנת שתיערך על ידי מודד מוסמך.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 20.5.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדיט קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום מסירת ההתלטה.

האם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) סדרי דין

בגועדות; ערר) התשלייז - 1977 תפורסם,החלט תר האינטרנט של ה

2

1

יו''ר:/עוייץ אלון צדוק חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי חבר: . גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140011697 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: רבני דוד

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטהת

ענינו של ערר גה בסיווג נכס המצוי ברחוב הרבי מבכרך 7 תל אביב.

העורר הגיש השגה בטענה כי יש לשנות את סיווג שלושת חלקי הנכט : הגלריה, המחסן האחורי ותלקה הקדמי של קומת הקרקע מסיווג ייבניניס שאינם למגורים'י לסיווג יימלאכה ותעשייה'י.

בכתב התשובה לערר הודיע המשיב כי קיבל את עמדת העורר ביחס לסעיף 3 אי לכתב הערר , היינו לחלק של 39.61 מ"ר המהווה את קומת הגלריה בנכס וזאת בעקבות ממצאי ביקורת שנערכה בנכס ביום 22.7.18 .

נותר להכריע בטענת העורר לפיה יש לסווג את קומת הקרקע על שני חלקיה, הקדמי והאתורי בסיווג מלאכה ותעשייה.

העורר טען בתצהירו כי חלקה האחורי של קומת הקרקע בשטח של 33.02 מ"ר משמש לאיחסון גלילי בד המשמשים כחומר גלם.

ביתס לחלקה הקדמי של קומת הקרקע טען העורר כי מדובר בחדר תצוגה להצגת הדגמים המיוצריס במקום , כאשר במקום מתבצעת מכירה סיטונאית ותו לא.

בחקירתו ביום 26.3.2015 נשאל העורר ביחס לחלקו התחתון של הנכס .

/....ביום הביקולת כל החדד האחורי משתנה כל פעם. אני מקבל בדים ומעלה אותם למעלה מלידית ולעיתים לאחר כמה ימים, הכל דינמ?.%

בייכ המשיב הציגה לעורר בחקירתו את תמונות החלק האחורי של קומת הקרקע המצוי בסמוך למדרגות הגלריה (תמונות מע ו מ/2) התמונות מדברות בעד עצמן והעד אף אישר כי חלק מהסחורה על המדפים היא סחורה שתזרה לנכס מהמתפרות ובחלק אחר יש מדפים השייכים להנהלת החשבונות.

החלק הקדמי משמש כחדר תצוגה , העורר אישר כי תמונה מ/4 היא צילום של החלק הקדמי.

עד המשיב לא נחקר על תצהירו. הוא ציין בדוייח ממצאי הביקורת ביחס לחלק האחורי של קומת הקרקע : *בחלק הקדמי יש שואו לום ובחדד הפנימי יש אחסון סחורה ובשטח זה קיים עליה לקומת הגלריה./

יש לציין כי השוואת תמונות מ/1 ומ/2 לתמונה שצורפה כנספת א י לתצהירו של העורר מלמדת כי העד צירף תמונה לתצהירו שמציגה את החלל האחורי בצורה מאד סלקטיבית. הוא לא כלל בצילום את אותו החלק בו מאוחסנת סתורה לטענת המשיב או חומרי גלם לטענת העורר.

כאשר נשאל העורר ביחס לחומרי הגלם המאותסניס לטענתו על המדפיס וההסבר המתבקש לכך

שמדובר על פי התמונות בתולצות ולא בחומרי גלס השיב :

*הבגלים על המדפים זה בגדים שקיבלתי ממתפרות (הס עוברים גיהוץ וניילון לפנ מסירהת החוצת לפי הזמנות ...השקיות מתחת לבגדים התלויים מכיקות גזילים שיצאו מתמתפלת?

התמונות שהוצגו לנו , תצהירי הצדדים ותשובות העורר בתקירתו לא שכנעו אותנו כי יש לסווג את קומת הקרקע של הנכס כבית מלאכה.

לא מצאנו כי קומת הקרקע משרתת את הגלריה אלא נכון יותר לאמר כי חלקה האחורי של קומת הקרקע מהווה מתסן המשמש את חדר התצוגה.

בפסק הדין בל'ים 4012/09 בענייין מישל מלס!יה נקבעו מבחני כניסה להגדרת יימלאכהיי , ביתר חלקי הנכס פרט לגלריה, לא הריט העורר את הנטל המוטל עליו בכדי לסווג הפעילות בנכס תחת סיווג מלאכה.

לא התרשמנו מעדותו של העורר כי בשטת קומת הקרקע אכן עוסקים עובדי העוררת בייעבודת ידייםיי על פי משמעותה המללונית. העורר אף לא העלה טענה כזו ולא הציג ראשית ראייה לכך.

הנה כי כן, על סמך הראיות שחובאו בפנינו , ועל פיי הפטסיקה הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העורר בקומת הקרקע הינה יצורית או פעילות שיש לסווגה כפעילות למלאכה.

העורר אינו חולק על כך שהפעילות הנעשית בחלק הקדמי של קומת הקרקע הינה לחדר תצוגה.

הוסף לכך את הממצאים ביחס לחלקה האחורי של החנות והרי לך תדר שהוא תלק אינטגראלי מהעסק , היינו מחדר התצוגה. לא מצאנו את אותו הקשר בין החלקים בקומת הקרקע ובגלרית.

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.

משנתקבל הערר בחלקו במסגרת כתב התשובה לא מצאנו מקום לתייב את העורר בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 20.5.2015.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קלימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין // - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המש)ב.

יויר: יד לוק חבר: עמיד/רו'/וץ אבשלום לוי 9 עו'ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011427 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: מאיר דניאל יוסף ובניו בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר על חיובי ארנונה בגין נכס ברחוב איגר 14 תל אביב.

העוררת הגישה את הערר ביום 6.8.2014 תחת הכותרת : "ערר בפני ועדת הארנונה לשנים 74"

ערר קודם בגין אותו הנכס ובאותן העילות הוגש ביחס לשנת המס 2012 וביום 27.3.2014 ניתנה החלטת ועדת הערר בראשות עוה"ד אמיר לוי בעניין אותו הערר.

על החלטת ועדת הערר מיום 27.3.2014 הגישה העוררת ערעור מנהלי אשר נדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ביום 2.12.2014.

בתום הדיון נאותה העוררת למשוך את הערעור ובהחלטת בית המשפט נקבע:

"טוב עשתה ב"כ המערערת אשר קיבלה את המלצת בית המשפט למחוק את הערעור. אשר על כן אני מוחקת את הערעור כמבוקש ללא צו להוצאות... עם זאת אני מוצאת לנכון להעיר כדלקמן:

ועדת הערר דנה בערר לגבי שנת 2012 בלבד.

אשר על כן לא התייחסה בהחלטתה לעובדה שהשלט "חנייה פרטית" הורד.

שמעתי מב"כ המערערת כי לאחר מכן לגבי השנים 2013-2014 ממשיך המשיב לחייב את המערערת בארנונה עבור השטח שמכונה "חנייה פרטית".

אני ממליצה למשיב לערוך בדיקה נוספת במקום ולבדוק האם אכן הורד השלט "חניה פרטית"

ולקחת לתשומת ליבו את דברי ועדת הערר בהחלטתה לגבי שנת 2013 ואילך.

כמו כן אני ממליצה למדוד פעם נוספת את שטח המבואה וזאת בהתייחס למדידתו של המודד שאול חורש שקבע ממצאים אחרים ולחייב בהתאם למדידה החדשה משנת 2012 ואילך"

להשלמת התמונה העובדתית נזכיר כי הערר מתייחס לשתי סוגיות.

האחת , חיוב שטח חנייה בשטח של 47 מ"ר.

השנייה , חיוב שטח מבואה בסך של 14 מ"ר.

בסיפת הערר הגישה העוררת בקשה להארכת מועד להשגה ביחס לשנת המס 2013.

המשיב הגיש כתב תשובה בו התייחס עניינית לשתי הסוגיות הנ"ל אולם עתר לדחייה על הסף של הערר שכן ההשגה ביחס לשנת המס 2013 הוגשה באיחור ניכר ואף הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר וללא נימוקים המצדיקים היעתרות.

ביחס לסוגיה השנייה המתייחסת לשטח המבואה עתר המשיב לדחות על הסף את הערר בשל מעשה בית דין וזאת בשל החלטת ועדת הערר מיום 27.3.2014.

בכתב התשובה, התייחס המשיב לשטח החנייה וקבע כי מאחר ונעשה ניסיון לבקר בשטח ללא הצלחה הרי שהמשיב לא התרשם כי חל שינוי עובדתי בשטח ועל כן לא שינה את החיוב בגין שטח זה.

ביום 9.2.2015 התקיים דיון מקדמי בפנינו.

במעמד הדיון המקדמי הודיעה ב"כ המשיב כי ביחס לשטח החנייה המשיב מוכן לבטל החיוב מיום הביקורת , היינו מיום 23.12.2014 ולפנים משורת הדין ניתן יהיה לבטל החיוב מתחילת שנת 2014.

ב"כ המשיב טענה כי המשיב פעל בהתאם להוראות בית המשפט לעניינים מנהליים וכי הערתו ביחס לשנת 2013 הינה "אמרת אגב".

לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו במסמכים שצורפו לכתב הערר ולכתב התשובה הורינו לצדדים לסכם טענותיהם בשאלות המקדמיות , אשר נוגעות בעיקרן לחיוב בגין שנת המס 2013.

ביקשנו מהצדדים להתייחס בסיכומיהם לשאלת הארכה המבוקשת לשנת המס 2013 והאם בשים לב להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 2.12,2014 יש צורך בארכה שכזו.

עוד המלצנו למשיב לבא בדברים עם העוררת ביחס לשנת המס 2013 שכן לא התרשמנו כי מדובר בעוררת שישנה על זכויותיה והתעלמה מהחיובים שנשלחו אליה.

בסיכומי הצדדים מציגים הם את החלטת בית המשפט מיום 2.12.2014 באור שונה כאשר כל צד מוצא בה את ההיפך ממה שמצא בה הצד השני.

בעוד העוררת טוענת כי "קיימת החלטה שיפוטית של בית המשפט לעניינים מנהליים אשר אינה משתמעת לשתי פנים המורה למשיב לחדול מן החיובים לשנים 2013 והלאה וכן לבצע מדידה חוזרת של שטח המבואה"

טוען המשיב כי "ברור כי נקודת המוצא בענייננו היא שטענות העוררת באשר לשטח החניה ושטח המבואה דינן להידחות באשר הן נדחו בפסק הדין שניתן ביום 2.12.2014 ".

- = עייןן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים , בהחלטת ועדת הערר בתיק 140007606;

בתשובת מנהל הארנונה לערר ובכתבי הטענות של הצדדים והגענו למסקנה כי אם נקבל את עמדת המשיב ונורה על דחייתו על הסף של הערר לשנת המס 2013 תעמוד החלטתנו בסתירה לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים .

החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 2.12.2014 התייחסה מפורשות לכך שהמשיב ממשיך לחייב את העוררת בארנונה בגין השטח המכונה "חניה פרטית" גם לשנות המס 2013-2014.

החלטת בית המשפט לענינים מנהליים ניתנה לאור הערת ועדת הערר בהחלטתה מיום 26.3.2014 כי "לו היה בפנינו ערר גם לשנת 2013 היה מקום לשקול אם יש להמשיך בחיוב לאחר שהוסר השלט במועד הסרתו".

זה המקום להדגיש כי החלטת בית המשפט לענינים מנהליים ניתנה בשעה שועדת הערר בהחלטתה התיחסה לעובדה שבאותו המועד לא הוגש ערר על שנת המס 2013 .

כך נכתכ בהחלטת ועדת הערר : "נציין כי הערר הוגש בגין תקופת החיוב לשנת 2012. לא נטען כי הוגשה השגה מתאימה לשנת המס 2013 וערר, ככל שההשגה נדחתה".

הנה כי כן , לו היה חושב בית המשפט לעניינים מנהליים כי שומת הארנונה לשנת המס 2013 חלוטה ואין לדון בה בשל העובדה שלא הוגשה השגה במועד לא היה קובע כי :

"אני ממליצה למשיב לערוך בדיקה נוספת ולבדוק האם אכן הורד השלט "חניה פרטית" ולקחת [ [ [ [

לתשומת ליבו את דברי ועדת הערר החלטתה לגבי שנת 2013 ואילך "

לא ברור לנו על מה נסמך המשיב כאשר למרות דברי בית המשפט המפורשים פירש את החלטת

בית המשפט כ: "ברור כי נקודת המוצא בענייננו היא שטענות העוררת באשר לשטח החניה

ושטח המבואה דינן להידחות באשר הן נדחו בפסק הדין שגיתן ביום 2.12.2014 ".

בית המשפט לעניינים מנהליים המליץ למשיב לבחון את הטענות הן ביחס לשטח החניה הפרטית והן ביחס למדידת שטח המבואה.

למעלה מן הצורך , בערר שהוגש לאחר החלטת בית המשפט , הגישה העוררת בקשה להארכת מועד בנימוק שהעיכוב נבע מהרצון להימנע מלנהל דיון כפול בשתי ערכאות ולאור רצון העוררת להמתין להכרעת ועדת הערר בטרם תגיש השגתה לשנים 2013-2014.

ספק אם אלו הנימוקים שהיו משכנעים את ועדת הערר להיעתר לבקשת ארכה במקרה מן הסוג שהובא בפנינו אך לאור החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לא נדרשים אנו הפעם להכריע בבקשה להארכת מועד שכן משמעות החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים מיום 2.12.2014 הינה כי המועד לדיון בהשגת העוררת ביחס לשנות המס 2013 ו 2014 הוארך , ומכוח החלטתו זו של בית המשפט לעניינים מנהליים ניתנה תגובת מנהל הארנונה והוגש הערר נשוא החלטתנו זו.

לאור האמור לעיל , נדחית בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר .

לגופם של החיובים :

ועדת הערר בהחלטתה מיום 26.3.2014 דחתה את טענות העוררת לעניין שטח המבואה.

ביחס לשטח שהוגדר כ "חנייה פרטית" קבעה ועדת הערר כי חיוב העוררת בגין שטח החנייה נעשה כדין אולם קבעה כי "לאחר שהוסר השלט" יש לשקול אם להמשיך בחיוב ממועד הסרתו.

בעת הדיון המקדמי ביום 9.2.2015 טענה ב"כ המשיב כי המשיב שלח ביקורת בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי | "אנו מסכימים לבטל את החיוב בגין החניה ממועד הביקורת , דהיינו 14 , לפנים משורת הדין אני מניחה שאוכל לקבל הסכמת מוהל הארנונה מיום 1.1.14 אולם כפוף לאישור"

חיזוק לעמדתו זו של המשיב ניתן היה למצוא בסיכומים שהוגשו מטעמו.

המשיב מסביר את התנגדותו לביטול החיוב גם ביחס לשנת המס 2013 בכך שעל העוררת היה להוכיח כי לא נעשה על ידה שימוש בחניה אם יש ממש בטענתה שהשלט הוסר בשנת 2012.

אין לקבל עמדתו זו של המשיב. מהחלטת ועדת הערר מיום 6.3.14 עולה במפורש כי לאחר שבחנה עובדתית את טענות הצדדים ביחס לשטח החניה הרי שלו היה בפני הועדה ערר ביחס לשנת המס 3 לאחר שהשלט שהעוררת הציבה כבר הוסר היה מקום לשקול את המשך החיוב. זיקתה של

העוררת לשטח נבחנה בשנת המס 2012 לאור העובדה כי היא ייחדה לעצמה את שטח החנייה לאור , התקנת השילוט.

שתי ערכאות התייחסו לשינוי העובדתי , ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים אשר הורה למשיב לשוב ולבחון את עמדתו לאור הסרת שלט החנייה.

המשיב פעל בהתאם להוראות בית המשפט לעניינים מנהליים אך החליט לבטל את החיוב רק ממועד עריכת הביקורת או לפנים משורת הדין מתחילת שנת 2014.

לא מצאנו בהחלטות ועדת הערר או בית המשפט לעניינים מנהליים בסיס להחלטתו זו של המשיב.

על המשיב היה לבחון את המשך החיוב לאור הקביעה הפוזיטיבית ביחס להסרת שלט החניה עוד בשנת המס 2013. להחלטתו של המשיב לעשות כך סלקטיבית מתאריך מסוים בשנת 2014 אין בסיס.

לאור האמור לעיל, ובהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הננו קובעים כי דין הערר , ככל שהוא נוגע לשטח החנייה להתקבל. הננו קובעים כי העוררת לא החזיקה בשטח החנייה החל מיום 3.

ביחס לשטח המבואה:

החלטת בית המשפט בעניין זה ברורה. בית המשפט המליץ למשיב למדוד פעם נוספת את שטח המבואה.

מטיעוני הצדדים לא ברור אם מדידה חוזרת כזו אכן נערכה. המשיב לא צירף את הביקורת שערך בשנת 2014 ומסתפק בקביעה כי כבר ניתנה החלטת ועדת הערר בעניין זה .

העוררת לעומת זאת אומרת "ברור כי לו היה מדובר ברכיב זה בלבד יתכן והמבקשת הייתה מותרת על ניהול הליך עבור 1 מ"ר בלבד אך התנהלות המשיב מחייבת ערעור גם על מרכיב זה בלבד".

החלטת בית המשפט בעניין היא ברורה , בית המשפט המליץ למשיב למדוד פעם נוספת את שטח המבואה ולחייב את העוררת בהתאם למדידה החדשה משנת 2012 ואילך.

מאחר ולא ברור מטיעוני הצדדים האם נערכה מדידה שכזו לא נידרש לערר בעניין זה ולא נקבל הערר בנקודה זו. חזקה על העוררת שתדע לפעול לאכוף את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים אם המשיב יתעלם מהמלצת בית המשפט בעניין זה כמו שחזקה על המשיב כי הוא פועל ויפעל בהתאם להמלצות בית המשפט לעניינים מנהליים,

מכל האמור לעיל , נדחית בקשת המשיב לדחייה על הסף של הערר לשנת המס 2013.

מתקבל הערר לשנות המס 2013, 2014 ככל שהוא מתייחס לשטח החנייה .

המשיב יישא הוצאות העוררת בסך 2,000 ₪ + מע"מ.

ניתן בהעדר הצדדים היום 20.5.2015.

בהתאט לסעיף 3(ב) לתקנות בת* משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

כייר: עו!'ד|אלון/צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עויד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | זבסיון תשעה

2005

מספר ערר: | 10:33 / 140010494

10

מספר ועדה: | 11188

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: אושר שרונה בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על כי השכילו להגיע להסכמה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.05.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיו ר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר וקאינסכנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ארלך ומת חבר: עו"ד ורו"ח/לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

וזו וו

תאריך | : זבסון תשעה

2

מספר ערר: | 12:28 / 140012156

מספר ועדה: | 11188

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

בבקוב אלי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10704618

מספר חוזה: 571818

כתובת הנכס: אבן גבירול 30

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: בבקוב אלי - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: עגבל בשן

החלטה

העורר לא הגיע למרות שזומן כדין. לאחר עיון בכתב התשובה לערר אנו מחליטים כי יש למחוק את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בגוכחות ב"כ המשיב היום 25.05.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ו ₪ שלומית חברה: 1 חבר: עו"ז ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העזרר: הרץ אברהם

-ג ג ד -

מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים כי השכילו להגיע להבנות ביניהם.

לנכס יינתן פטור בגין היותו ריק החל מיום 15/11/14 ועד ליום 15/5/15.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.05.2015.

ז בסיון תשעה

2.25

140012135 / 2

8

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללעע)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

5

\

יו"ר: עו"ד ה חברה: ען"ז/קאְהשעלי

חבר:עז'ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

יּ תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: חלמיש תרצה

-נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ח בסיון תשעה

25

********* / 8

9

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה לשטח של 49.23 מ"ר מתוך כלל שטח הנכס, יינתן פטור לנכס לא ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, וזאת לתקופה 1/11/14 עד ליום

15

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.05.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

,/ 2

בוה

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו

דם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ל

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140011514 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: מלון רוטשילד בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הנכסים נשוא הערר משמשים כבית מלון ונמצאים ברחי רוטשילד 96 בת''א.

2 המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של המלון.

העוררת טוענת שיש לסווגו בסיווג ייבית מלון 3 כוכביםיי, ואילו המשיב סיווג את המלון בסיווג ייבית מלון 5 כוכביםיי תוך כדי הגדרתו כיימלון בוטיקיי.

3 הערר דנן מתייחס לשנת 2014.

העוררת גם הגישה ערר בגין שנת 2013 (140008226), הנמצא בשלב הסיכומים.

4. העוררת טוענת שהמשיב לא הגיש כתב תשובה לערר דנן, כנדרש עפ"י תקנה 6 להוק הרשויות

המקומיות, (ערר על קביעת ארנונה כללית) והמועד להגשתו חלף. בנסיבות אלה טוענת העוררת יש ליתן התלטה המקבלת את הערר דנן לשנת 2014, בשל אי הגשת כתב התשובה.

5. בנוסף מבקשת העוררת לדחות את בקשת המשיב לאיחוד העררים, של שנת 2013 ושנת 2014,

בנימוק שבמסגרת הערר לשנת 2014 תפעל העוררת להמציא ראיות והוכחות חדשות כדי להוכיח את טענותיה, ואיחוד העררים :גרוס לכך שהיא תפסיד את יומח בגין הערר לשנת 14

6. המשיב טוען כי יש לדחות את טענת העוררת בנימוק שתקנה 6 לתקנות הערר אינה קובעת

סעד החלטי בכל הנוגע לאיחור במתן תשובה לערר מצד מנהל הארנונה, בשונח מחדין הנוגע לאיחור בתשובתו של מנהל הארנונה להשגה.

יי

.10

.1

12

המשיב מוסיף כי מן הראוי לאחד את הערר דנן לשנת 2014 עם הערר הקודם שהוגש בגין שנת 3, לשם היעילות הדיונית, ונוכח כך שלא חל שינוי נסיבות עובדתי.

דיון ומסקנות

משמועלות טענות מקדמיות אנו סבורים שיש להכריע בהן תחילה. לפיכך הורינו לצדדים

לסכם בכתב את טענותיהם המקדמיות, והחלטתנו גו נוגעת לטענות אלה בלבד.

איחור בהגשת כתב תשובה

תקנה 6 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר)

תשל"ו-1977, קובע כדלהלן:

ייהמשיב יגיש לועדה לא יאוחר משלושים יום מהיום שנמסר לו עותק כתב הערר, תשובה מנומקת בארבעה עותקים, ויצרף לעותק הראשון עותק מההחלטה נושא הערריי.

לעניין הפרשנות שיש ליתן לאיחור בהגשת כתב תשובה לכתב הערר, דעתנו כדעת המשיב, וכפי שיפורט להלן אף אנו סבורים שאיחור בהגשת כתב תשובה, אינו מחייב את קבלת הערר.

העוררת, מבקשת לבסס את טיעוניה על שני פסקי דין שניתנו ע"י כבי השופט חומינר

בביהמייש המחוצי בתייא :

האחד - עייש 1076/92 ד.ש. דקל שירותי הובלה בע"מ נ. מנהלת הארנונה עיריית חולון.

וחשני - עייש 953/93 גדי אהרונסון נ. מנהל הארנונה מועצה מקומית גזר.

בשניהם נקבע ע"י כבי השופט הומינר כל על המשיב מוטלת החובה להגיש לועדת הערר כתב תשובה מנומק לערר, ובהעדרו על ועדת הערר לקבל את הערר.

פסיקתו הנייל של כבי השופט הומינר עומדת בסתירה לפסקי דין אתחריס של בתי משפט מחוזיים ושל ביהמייש העליון, ועם כל הכבוד היא אינה מקובלת עלינו. עפ"י סעיף 20 (א)

לחוק יסוד השפיטה פסייד של ביהמייש מחוצי הוא פסייד מנחה ולא מחייב, ויש לראותו ככוזה במיוחד כאשר ישנם פסייד אחרים סותרים באותו עניין.

על הסוגיה של איחור בהגשת כתב תשובה לערר הרחיב כבי השופט דרי ד. ביין, בפסייד בעניין עייש (חי) 109/00 חברת יאיר ש. שיווק בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית חדרה, שבו נקבע:

'יהמחוקק הבחין הבחן היטב בין אי מתן תשובה להשגה במועד לבין אי הגשת התשובה לערר במועד, בעוד שלגבי האיחור מהסוג הראשון בחר המחוקק לקבוע סנקציה מרחיקת לכת של קבלת ההשגה (ראה טעיף 4(א) לחוק הערר), הוא לא קבע סנקציה דומה לאי מתן תשובה לערר במועד (או בכלל).

הטעם לאבחנה נעוץ בכך שאם אין ניתנת תשובה להשגה, עומד האורח במצב ייקפקאייי בו אין הוא יודע מאיפה יינפתחה הרעהיי ומה הטעם בו חויב בארנונה (אם בכלל ואם לפי תעריף הנראה מכביד). לכן, נמצא הוא במצב שגם אינו יודע כיצד להתמודד עט אותה עמדה של מנהל הארנונה.

.3

46

יתר על כן, העדר תשובה בהשגה אינו מאפשר לאזרת גם לערור עליה בפני ועדת ערר, שכן לפי סעיף 6 לחוק, כות הערר נתונה רק על תשובת המנהל בהשגה ולא על העדר השגה.

המצב שונה בשלב הערר. במקרה זה כבר יודע האזרת בפני איוו עמדה של מנהל הארנונה הוא עומד. דלתות ערכאת הערר המינהלית כבר פתוחות בפניו והוא בערר מעלה נימוקים מנימוקים שונים כדי לתקוף את התשובה בהשגה. אס מנהל הארנונה נמנע מלהגיש כתב תשובה, הרי הדבר פועל לרעתו, שכן נשאר הוא עומד בפני הועדה כשייאשפת התיציסיי שלו כוללת רק את נימוקיו בהשגה (שבמקרה זה צורפו לכתב הערר) והוא שולל מעצמו את הפריבליגיה של התמודדות מסודרת עם טענות העורר.

יש לוכור שלפי תקי 9 רשאית ועדת הערר לדון בערר רק על סמך התומר שבכתב והמשיב ימצא בעמדת נחיתות אס לא יגיש כתב תשובה. הועדה תוכל במקרה וּה להסתפק בהסתמכות על התשובה בהשגה (השוה גם פסק דינו של כבי השופט א. גרוניס בהייפ (בייש) מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ. מועצת קרית גת ואחי פיימ תשני/א (א) 485).

המצב בערר מנהלי אינו דומה לוה הקלים בדיון אזרתי שבו בהעדר כתב הגנה רשאי ביהמייש ליתן פסק דין לטובת התובע. בערר מנהלי לא עומד על הפרק רק האינטרס הפרטי של האצרח, אלא שומה על ועדת הערר לקתת בתשבון את האינטרס הציבורי ואת הצורך לשמור על שלטון החוק ולכן העדרה של תשובה אינה מחייבת את ועדת הערר לקבל את הערר כאשר עמדת מנהל הארנונח גלויה לפניה ועומדת לביקורת...

עוד יצוין, כי בנימוקי התשובה להשגה מצויים למעשה (אם כי בצורה תמציתית) כל הנימוקים שבכתב התשובה ובמידה ובכתב התשובה מצויים נימוקים נוספים, רשאית היתה הועדה להלוקק להם אס סברה ששמיעת הנימוק יידרושה למען הצדקיי כאמור בתקנות 17 לתקנות הערר.

לדעתנו 'יהצדקיי שעליו מדובר בתקי 17 הנייל צריך להתפרש באופן ליברלי, לפחות כאשר מדובר בנימוקים בעלי אופי משפטי ובתנאי שהם חשובים לבירור הסוגיה שעל הפרק, ואין בקבלתם בשלב מאוחר יותר כדי לפגוע באפשרות של הערר להתמודד עם אותם נימוקים חדשיםיי.

הלכה דומה נקבעה ע"י כבי השופט דרי א. גרונוס בשבתו בביהמייש המחוגי בבאר-שבע, בפסק הדין שניתן בהייפ (באר-שבע) 1/90 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ. מועצת קרית גת ואחי. גם בעניין זה הועלתה הטענה כי בהעדר כתב תשובה לערר יש לקבל את הערר.

כבי השופט גרוניס דחה את הטענה וקבע:

ייאין כל סיבה שועדת ערר לא תוכל לקבוע שגם בהעדר תשובה מנומקת ניתן לקיים את הדיון לגופו בהסתמך על התשובה להשגה שתחשב כתשובה לערריי.

לאחרונה נדונה הסוגיה בביהמייש העליון בפני כבי השופטת די ברק-ארז בריימ 1114/14 שמואל יוסף עו"ד נ. עיריית באר-שבע ואחי. כבי השופטת ברק-ארו קבעה:

יילמעלה מן הצורך, ראוי לציין כי תקנה 6 לתקנות ועדת הערר אינה קובעת סעד החלטי בכל הנוגע לאיחור במתן תשובה לערר מצד מנהל הארנונה, בשונה מן הדין בכל הנוגע לאיחור בתשובתו של מנהל הארנונה להשגה (השוו לסעיף 4(ב) לחוק הערר). יתר על כן, אפילו הייתה

3

נדרשת ועדת הערר להאריך את המועד להגשת התשובה לערר, הרי שלכאורה, היה מקום להכיר בסמכותה לעשות כניי.

5. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את טענות העוררת לגבי התשובה לכתב הערר וקובעים כי

האיחור בהגשת כתב התשובה אינו מחייב את קבלת הערר:

איחוד הדיוןו בעררים

6. המשיב ביקש כאמור לאחד את הדיון בערר דנן שהוגש לנת 2014 עם ערר קודם שהוגש לשנת

3, ולהחיל את ההתלטה שתתקבל בערר הקודם גם על הערר דנן.

המשיב מנמק את בקשתו בכך שלא חל שינוי נסיבות עובדתי ואיחוד הדיון בעררים יתרום

ליעילות דיונית.

העוררת מתנגדת לאיחוד העררים וטוענת כי איתודס יגרום לכך שהעוררת תפסיד את יומה

בגין הערר לשנת 2014, שכן בכוונתח להמציא ראיות חדשות והוכתחות חדשות התומכות

לטענתה בגרסתה לעניין סיווגו של המלון.

\/

7. אכן איחוד עררים בנסיבות בהן לא חיו שינויים עובדתיים חוסך מזמנם וממונס של הצדדים

ותורם ליעילות הדיונית. אולם, נוכח הצהרתה של העוררת שבכוונתה להמציא ראיות חדשות והוכחות חדשות התומכות בגרסתה לעניין סיווגו של המלון, אין מנוס אלא לדחות את בקשת המשיב, ולא להורות על איחוד העררים.

כפועל יוצא מהאמור לעיל אנו קובעים את תיק הערר דנן לשמיעת הוכחות.

העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 *ום ממועד קבלת החלטה זו.

המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העוררת.

ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

המזכירות תקבע מועד לשמיעת הוכחות שאליו יוזמנו המצהירים לחקירה על תצהיריהם,

ניתן בהעדר הצדדיים היום 26.5.2015.

7 = ר(ן ב +

000000 >ן/ךָ; עו/יד אורה קניון 0-ה - 2 חבר: רוח רות מרמור ‏ +

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140011494 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: דן כהן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברתי דוד רמצ 8 תייא, שטתו 92 מ"ר והוא מסווג בסיווג מגורים.

2. העורר טוען שיש להעניק לכל הנכס פטור בגין נכט לא ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקי

העיריות (נוסח חדש), מתאריך 23.6.14 עד 4.8.14, בשל שיפוצים של חדרי הרחצה והשרותים שנערכו בו בתקופה הנייל. בתקופה זו נותקה הדירה לטענתו ממערכות החשמל, המים והביוב, ולא היו בה חדרי שירותים ורחצה, ולכן היא לא הייתה ראויה למגורים.

העורר הוסיף שבתקופה זו הוא לא התגורר בדירה ונאל> לשכור נכס חלופי.

3 המשיב טוען כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 25.6.14 נמצא כי בחלק מהנכס, בשטח של כ- 15 מ"ר, נערכים שיפוצים, ושטת וה נמצא ללא ריצוף, קרמיקה וכלים סניטריים. יתרת השטח נמצאה ללא עבודות שיפוץ ובחלקה אטומה ע"י לוחות גבס. לגירסת העורר היא שימשה לאיחסון רהיטים, וחפצים. לאור ממצאי ביקורת גו ניתן לשטח של 15 מ"ר מכלל הנכס, פטור בגין היותו לא ראוי לשימוש לתקופה 23.6.14 - 22.7.14, בנימוק שביתרת השטח נמתן היה לעשות אף נעשה שימוש לצורכי אתסנה. - 00000000

לטענת המשיב אין לומר כי נגרם לנכס נזק כה משמעותי ונרחב העונה לקריטריונים הנקובים בסעיף 330 לפקודה, וכי שאלת התיבור למערכת המים והביוב כשלעצמה, לא מחווה מבחן מכריע במסגרת סעיף 330 לפקי.

המשיב מוסיף כי בביקורת נוספת שנערכה ביום 28.7.14, הייתה הדירה מרוהטת. בכלל וה היה בה מטבח מאובצר,טלויזיה, מזנון, פינת אוכל וכיסאות, נברשות תלויות, רמקולים בסלון בצמוד למוון, עציצ דקורטיבי, מזגן, חדר ילדים מרוהט, מיטות ווילונות.

במועד זה לא נראו שיפוצים ונמסר לחוקרי השומה מטעם העורר, שהדירה עתידה להתאכלס בעוד יומיים.

דיון ומסקנות

4. סעיף 330 לפקי העיריות [נוסח חדש) קובע:

יינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס אן ניזוק -

(₪ עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן -- תקופת הפטור הראשונה)...

על מנת לזכות בפטור המבוקש עפ"י סעי 330 לפק', יש לעמוד בשלושה תנאים (1) הבניין נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

(2) אין יושבים בבניין.

(3) נמסרה הודעה למשיב.

5. בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט מנהליים, קבעו כי פטור

מארנונה עפ"י סעי 330 לפקודה ינתן רק כאשר הוכח עפ"י מבחן פיזי אוביקטיבי כי הבניין ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

בעניין וה נקבע ע"י ביחמייש העליון בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית ת'יא יפו - מנהל הארנונה כי המבחן הקובע הוא יימבחן פיזי אוביקטיבייי, נקבע כי: יידי בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בויי.

עוד נקבע: ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרת בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עלי בי

הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזּק משמעותי. כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבנילניי.

ביחמייש המשיך וקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש במבחן ייהכדאיות הכלכלית'י, ואין להידרש לשאלה האט המחציק בנכס יכול לשוב ולהשמישו בעלות סבירה.

בפסייד הובהר כי המבחן שיש להשתמש בו הוא מבחן פיטי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר, וניתן להכריע בו לפי מבחן השכל הישר.

6. דבריםס אלה של ביהמייש יש לקרוא גם נוכח הלכות אחרות של ביהמייש העליון לפיהן פטורים

--------===========בענטלני- ארנונה-יש-לפרש בצימצום, ולהקפיד להעניק-אותט רק במקרים בהם הנישום עומד.- --------

באופן דווקני בתנאי חפטור.

(ראה בין היתר עמיינ 34060-03-11 שמעון אגבר נ. עיריית חולון).

7 השאלות שעלינו להכריע בהן הן איפוא, האם בתקופה נשוא הערר היה הנכס הרוס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, והאם נעשה או לא נעשה בו שימוש.

כאמור עפ"י פסייד המגרש המוצלח, הנוק שנדרש לצורך כניטתו של נכט לגדר הפטור מכת סעיף 330 לפקי העיריות הוא נזק משמעותי, שבעקבותיו לא ניתן לשבת או לעשות שימוש בנכס.

.10

.1

ג

הלכה היא כי לא כל שיפוץ שנערך בנכס מזכה אותו לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש.

אנו מסכימים עם טענת חמשיב כי שאלת החיבור למערכת המים והביוב כשלעצמה, אינה מהווה מבחן מכריע במסגרת סעיף 330 לפקודה.

בענייננו, אין מחלוקת כי השיפוץ שנעשה בנכס כלל את חדרי הרחצת והשירותים בדירה.

העורר אמנט לא התגורר בנכס בתקופה נשוא הערר, אולם גם לגרסתו חלק הנכס שלא שופ\, שימש לאחטון רהיטים וציוד. דהיינו, ניתן היה לעשות בחלקו העיקרי של הנכס שימוש לצורכי אחסנה, ושימוש כזה אכן נעשה גם לגרסת העורר. עולה מכך שבענייננו לא מתקיים התנאי למתן הפטור, לפיו לא ניתן לעשות ולא נעשה שימוש בנכס.

בספרס של דרי הנרייך רוסטוביץ ואח'י ארנונה עירונית מהדורה חמישית בעמי 585 נאמר:

יימאחר שסכום הארנונה מושפע משטח הבניין, אזי אם נהרס או ניזוק רק חלק מהבניין יש לפטור אותו תלק מארנונה ולהשית ארנונה בשל חלקו האחר הראוי לשימושיי.

לפיכך הפטור שנתן המשיב לחלק מהנכס (15 מ"ר) ניתן כדין.

בערר אישר העורר שהשיפוצ התבצע בשטת של 15 מ"ר מכלל שטח הנכס.

טענת העורר בדיון שהתקיים בפנינו ובסיכומים, שמדובר בשטח של 26 מ"ר מהווה הרחבת חזית אסורה ולא נדרש לה.

לשטת של 15 מ"ר ניתן פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לתקופה 23.6.14 - 22.7.14. העורר טוען שהשיפוצים הסתיימו ב- 4.8.14 ולכן לטענתו יש להחיל את הפטור עד מועד וה.

איננו סבורים שיש להאריך את תקופת הפטור.

בביקורת שנערכה בנכס ביום 28.7.14, לא נראו שיפוצים ונמצא כאמור, שהדירה מרוהטת, המטבח מאובזר, נמצאו טלויויה, מזנון, פינת אוכל וכיסאות, נברשות תלויות, חדרי ילדים מרוהטים, מיטות וחדר שירותים.

עובדות אלה סותרות את גרסת העורר שהשיפוצים נמשכו עד 4.8.14.

מכל המקובא אנו דותחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 26.5.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לענלינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

| / / שו 2

לוייר: עו'יד אורה קניון ר/9 לי קדם חבר: רנ'/ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית מספר ערר: 140006622

שליד עיריית תל אביב-יפו 33

0008

משלל לי

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: איירפורט סיטי בע'יימ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת העררים המאותדיס שבפנינו, המפורטים בכותרת, נתקפו מספר החלטות שניתנו על

ידי המשיב בעניינם של מספר נכסים ברחוב קרמניצקי, כאשר מועלות לדיון בפנינו מספר סוגיות הנוגעות לחיוב העוררת בתשלום ארנונה.

2 הדיון בעררים שבפניגו אותחד וההכרעה בהן ניתנת במאוחד.

3 להלן נרכז את עיקרי טיעוני הצדדים כפי שהוגשו לאתר שהתקיימו דיונים בפנינו והוגשו

סיכומי הטענות על ידי הצדדים :

טענות העוררת

4. מדובר בבניין בו נעשה שימוש על ידי תברת מוטורולה עד ליום 6.4.11. במועד וה הבניין

----------------- -הועבר-לתזקית העוררת. העוררת- טענה כל ממועד זה לא נעשה-שימוש בנכס ועובדה זו אינה- .7-ה שנויה במחלוקת.

5. הדיון בערר מתייחס לשני תלקיס של הבניין: המבנה והתניון.

6. בהתייחס למבנה, העוררת טענה כי לצורך התאמת המבנה לשימוש לקוח אתר, נערכו בו

שיפוצים. אלה עדיין לא הסתיימו ולאחרונה הושכר חלקו לשוכרים אשר משלימים את השיפוצים. ניתן על ידי המשיב פטור מתשלום ארנונה כנכס לא ראוי לשימוש. בתום התקופה

הוחלט לחייב את העוררת בתשלום ארנונה על אף שהשיפוצים לא חסתיימו.

7

.10

בהתייתס לחניון אשר בצמוד לבניין, נטען כי ניתן בגין החניון פטור מתשלום ארנונה כנכס ריק ל-6 חודשים. החניון היה ריק עד ליום 20.12.11 מועד בו הושכר חלקו (בשיעור של 75%)

לחברת יהלום שירותי תניונים בע"מ (להלן: *יהלום'). לטענת העוררת, למרות שהסכם השכירות הועבר למשיב, העוררת המשיכה להיות מחוייבת במלוא סכום הארנונה בגין התניון. עוד נטען כי יהלום השכירה את החניות לצדדים שלישיים (מגויים ומזדמניס), כאשר בכל אחת מקומות החניון הושכרו 75% מהחניות ליהלום והיתרה בחוּקת העוררת שהשכירה את החניות לחברת חשמל בהטכם נפרד.

בהתייחס לערר 140006622 :

1 נכס 2000256777 - ניתן פטור נכט לא ראוי לשימוש מיום 1.8.11 עד ליום 30.3.12 ומיום 2 עד ליום 31.12.12. הערר מתליחס לתקופת הביניים מיום 1.4.12 עד ליום 30.6.12.

לטענת העוררת נטל הראיה לתוכיח כי הנכס הפך מלא ראוי לשימוש לראוי לשימוש מוטל על המשיב. לחילופין, נטען כי הסיווג על פי התבייע הוא מלאכה ותעשלייה ולכן יש לסווג את הנכס לצורכי ארנונה על פי סיווג זה ולא סיווג מסחר קמעונאי.

2 בהתייתס לנכס 2000256807 -- חניון בשטח של 8,563 מ"ר, נטען כאמור כי יהלום שכרה את החניון בהיקף של 75% בכל קומה והיתרה הושכרה לחברת חשמל. נטען כי הומצא הסכם שכירות עס יהלום אולם המשיב לא פעל לשינוי המחציק.

בהתייתס לערר 140009113 :

1 ערר זה מתייחס לשנת 2013 ובהתליחס לנכס 2000256777 טענה העוררת כי הנכס היה בשיפוף ולכן היא וכאית לפטור נכס לא ראוי לשימוש. לתלופין, נטען כי יש לסווגו בסיווג מלאכה ותעשליה.

2 בהתל:חס לחניון, נכס 2000256807, נטען כי על המשיב לתייב את העוררת בשטח של 25% מהחניון ללא שטתי המעברים המשותפים.

3 עוד נטען כי העוררת צירפה כמוצג ע/1 את דרישת המשיב לגבי הנכסים שסיימים בבניין ובו מופיע שטת של 10,478 מ"ר, מסחר קמעונאי, בקומת קרקע שאינו קיים ובבניין לא נעשה כל שימוש למסתר קמעונאי. כמו כן, על פּי המסמך, קיים חיוב של 1,185 מ"ר בגין קרקע תפוסה אולם על פי הפטיקה אין לחייב קרקע תפוסה אלא אס חליסם שני תנאים מצטברים: חזקה ושימוש בפועל.

בהתייחס לערר 140011193 מדובר בתיוב הנכסים בבניין לשנת 2014 והוסכם כי ההכרעה לשנת 2013 תחול גס על שנת 2014. העוררת טענה כי קיים שוני מסוים והוא כי אין מחלוקת שעסקינן בשטת שאינו בשימוש וגם לעמדת המשיב יש לסווגו כמלאכה ותעשייה. לטענתה, המשיב אף הסכים להקטין את השטת ל-4,160 מ"ר שכן חלק מהשטת הושכר למחציק מרב מוון בע"מ. לעניין הקרקע התפוסה נטען כי התיוב הושת עליה מכוח החזקה ולא מכוח השימוש.

לעניין נכס 2000256807, נטען כי עסקינן במעבר לחניון ואין לחייב מעברים. לגבי התניון עצמו טענה העוררת כי המשיב מטכים לבצע חילופי מחציקים ממועד מסירת ההודעה בכתב. משכך

2

לטענתה, היות וההודעה בדבר שינוי מחויקיס נמסרה בתחילת שנת 2012 עת החלה יהלום לעשות שימוש בנכס, יש לתייב את העוררת רק ב-25% משטח התניון ללא מעברים.

1. בהתייתס לערר 140011658, ערר ה מתייתס שוב לשטת התניון, כאשר העוררת מחוייבת

במלוא שיטחו ולא ב-25% משטחו ובשטחים המשותפים בניגוד לסעיף 1.1.ח' לצו הארנונה.

טענות החמשיב

2. בהתייתס לטענת העוררת למתן פטור מתשלום ארנונה כנכס לא ראוי לשימוש, טען המשיב כי

.3

בתקופה מיום 6.4.11 עד ליום 6.10.11 אושר הפטור. בכל השנים משנת 2012 ועד לשנת 2014 נערכו לא מעט ביקורות בנכס אשר לימדו כי בנכסים לא מתקיימות עבודות שיפוצ כלל והנכסים עומדים ריקים ללא שימוש. משכך, הודיע המשיב לעוררת כי הפטור לא יוענק עוד לנכסים. המשיב טען כי העוררת לא הוכיחה באמצעות העד מטעמה כי הנכסים הו וכאים לפטור מתשלום ארנונה. עוד נטען כי על פי הפסיקה יש לבחון את מצב הנכס מבחינה אובייקטיבית, והפרשנות להענקת פטור מתשלום ארנונה הינה מצומצמת. לטענת המשיב נטל הראייה מוטל על העוררת אשר מבקשת לקבל את הפטור ולא על המשיב. בכל הנוגע לעובדות נטען כי הביקורות מטעם המשיב לא נסתרו והעוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח טענותיה. כן נטען כי העובדה שבשלב מסוים בוצעו בנכס עבודות שיפוץ אינה מובילה להענקת פטור שכן הנכס עבר שיפוצי התאמה לצורכי השכרה ולא מדובר בנכס אשר עומד בתנאים אשר קבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות. כמו כן, העובדה שחלק מהנכס הושכר לאחרים, מלמדת אף היא שהנכט בעל פוטנציאל שימוש, שאף לשיטת העוררת ניתן להשכירו לאתרים.

בכל הנוגע לתניון, טען המשיב כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכית כי הנכס אינו בתזקתה ויש לחייבה רק ב-25% מהתניון. הביקורות שנערכו מטעם המשיב לימדו כי אין שיוך ספציפי של שטחים בתניון לחברת יהלום ולא ניתן ללמוד איזה חלק מהחניות מושכר לחברת יהלום, אס בכלל. בעדותו של מר בר אשר מטעם העוררת הוא השיב כי לא וכור לו אס לפי חוזח השכירות יש סימון של חניות ובהמשך השיב כי לא צירף שרטוט לחוזה המראה את החניות של העוררת ואת התניות שבחזקת חברת יהלום. בהתייחס למצבה של חברת יהלום נטען כי לא ידוע לו מה מצבה ואם היא נמצאת בהליכי פירוק, אולם בהמשך לשאלת הוועדת השיב כי הס הבינו שיהלוס נכנסה לקשלים.

יתרה מכך, בהמשך הדיון התייח בייכ העוררת למצבה המשפטי של יהלום ולדבריו משהתברר לעוררת כי יחלום נמצאת בהליכי פירוק בוטל הסכם השכירות מחודש ספטמבר או אוקטובר וניתנה הנתייה להודיע לעירייה כי העוררת היא מחזיקה בחניון. עד לכתיבת הסיכומים לא התקבלה הודעה כזו מטעם העוררת. נהפוך הוא. בספטמבר 2014 הוגש ערר 8 כאשר בו גם נטען כי יהלום היא המתזיקה ב-75% משטח החניון.

המשיב טען כי ללא קשר לעובדה שחברת יהלום נכנסה להליכי פירוק, העוררת לא הוכיחה שיש חניות שיוחדו לחברת יהלום וכי היא מחזיקה ב-25% משטח התניון בלבד. המושכר כתוב בחוזה באחוזים ועובדה זו תמוהה. מעבר לכך, בביקורות שנערכו בחניון לא נראתה

חלוקה פיצית בשטחי החניון, לא נצפו כניסות נפרדות לחניון או שילוט וסימון בהתייחס למשתמשים.

4. בכל הנוגע לסיווג קרקע תפוסה נטען כי אין התייחסות בסיכומי העוררת לחשבון 10503395

ונראה כי העוררת ונחה את הטענה.

טענות העוררת בסיכומי התשובת

5. לבקשת העוררת אפשרנו לה להגיש סיכומי תשובה.

6. בנוגע למבנה ולטענתה לפיה יש להעניק לה פטור מתשלום ארנונה בעילה של נכס לא ראוי

לשימוש, תזרה העוררת על טענתה לפיה לא הובהר על ידי המשיב מדוע לא ניתן פטור לתקופת הביניים בין התאריכים 1.4.12-31.12.12. בהתייחס לטענת המשיב כי הפטור ניתן בטעות יש לדתות את הטענה. לעניין אי חקירת המצהיריס מטעם המשיב נטען כי דוחות הביקורת מטעם חמשיב קבעו כי הבניין כולו בשיפוץ ואינו ראוי לשימוש. כן נטען כי העד מטעם העוררת אישר כי בנכס בוצעו שיפוצים, אולם היות והוא אינו מהנדס אין הוא יכול לומר אם מדובר בשיפוץ מסיבי אס לאו. בנוגע לטענה חלופית נטען כי המשיב מאשר כי החל משנת 2014 הסיווג שונה למלאכה ותעשייה אולם הוא סירב לשנות את הסיווג בגין התקופה שקדמה לשנת 2014 ללא הסבר.

7. בנוגע לחניונים נטען כי העובדה שלא צורף תשריט לחוצה אינה מלמדת על דבר. כך גם מצבה

הנוכחי של חברת יהלום. בנוגע לטענה כי לא נמטרה הודעה בדבר חילופי מתזיקים נטען כי מדובר בטענה בלתל נכונה והערעור שהוגש בספטמבר 2014 מתייחס לתקופה שקדמה להפסקת פעילות יהלום. בהתייחס לכך שאין כניסות נפרדות נטען כי הדבר מלמד על כך שבשטתיס המשותפים עושים שימוש שני מחזיקים.

8. בנוגע לקרקע התפוסה נטען כי כל הבניין, כולל הקרקע, היו ריקים ואין לחייב בגין שטח זה

בתשלום ארנונ מ (ש מ

בבנלין ממוטורולה, למעט שימוש שנעשה בבניין נפרד.

דיון והכרעת

9. ביום 26.11.14 התקיים דיון הוכחות בפני הוועדה. נציין כי דיון ההוכתות התקיים בהרכב

חסר ואת בהטכמת הצדדים. לצדדים ניתנה אפשרות להגיש סיכומים בכתב על פי בקשתם ולאחר הגשתם.

חומר הראיות שבפנינו

0. מטעם העוררת הוגש תצהיר אחד של מנהל הכספים, מר מיכאל בר אשר. בעדותו חשיב כי

.1

2

.3

באופן אישל הוא אינו יודע מה בוצע בנכס מבחינת עבודות שיפוץ. הוא יודע רק באופן כללי כל בנכס היו קבלני שיפוצים, אולם הבהיר כי הוא אינו האדם הנכון לשאול שאלות ביתס לעבודות שבוצעו בנכס. בהתייתס לשאלה האם ברשותו מסמכים המלמדים על עבודות השיפוץ הוא טען כי אין ברשותו מסמכים והפנה למסמכי העירייה. בנוגע לביקורת מטעם המשיב מיום 15.4.13 בה צויין כי מדובר בשטח נטוש ופתוח שכולו לקראת שיפוץ, חשיב מר בר אשר, כי הוא מכיר את הנכס והנכס לא ראוי לשימוש ואינו יודע אס הנכס היה נטוש.

בנוגע לתניוניס נטען על ידו בעדותו כי העוררת מחתזיקה ב-25% מכל קומת תניוניס והשאר בידי חברת יהלום. הוא השיב כי לא וזכור לו אם צורף תשריט לתוזה השכירות ואם יש סימון של חניות על פיו.

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]