החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 31 למרץ 2016

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך ‎ :‏ | באדר-ב תשעו

6

מספר ערר: | 11:48 / 140013654

מספר ועדה: | 11332

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: נוילנד השקעות בע"מ, כסיף אהוד, מיזליץ כסיף גנית נכ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה לפיה ככל שהעירייה תענה כי אכן דירת הגג סווגה לפני השיפוץ בסיווג מגורים היא תחויב לפי סיווג מגורים החל מיום 16.6.15 ולא החל מיום 20.9.15. במידה ולא יישאר הסיווג על כנו בגין התקופה האמורה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.03.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"א לוי אעיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: לקד שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועלת הער 5 לקביעת ארנונה כללית 59 186011691

שפי 5 לית תל 393% = 15%

העורת : פרצ חדוה שמחה

571 =

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

0

ענלינר של ערר גה חינו נכס המוחוק ברת' אחד העם 20 בתל אביב הידוע כנכס מסי 2000137897 ת-ן לקוה 10010136 (לחלן: "ת3ב0).

תמצית טיעוני העורת

1

2

48

5

6

7

על פי היתר הבניה שהוצא לנכס ניתן לבעל הנכס אישור לבצע פעולות של הריסה בקומת הקרקע, ושל ההלפת גג הרעפיט בקומה בי.

ביוני 2013 נהרס גג הרעפים ע"י בעל הנכס, באופן שפגע קשות בגלריה ובתנות.

לאור האמור, ביום 13/6/13 הודענו למשיב כי היות ואין גישה קבועה לגלריה, יש לבטל את התיוביס בגין שטת הגלריה.

בתורף שלאחר מכן ירדו על המבנה מ גשמים עזיס ביותר, שהדרו לתוך הגלריה ומשם לחנות, אשר גרמו נוק גדול מאוד לספרים.

לאור הבנייה והשיפוץ, לרבות ובמלוחד בגין הפיגומיס והלוהות שהוקמו מסביב למבנה, נחסמה הגישה לנכס.

ההל מנובמבר 2013 הנכס היה הרוס, ועובדי בעל הנכס חסמו את הגישה לנכס, באמצעות פיגומיס ולוחות מתכת.

לאור המצב דלעיל לא ניתן היה לשבת בנכס, ובפועל לא ישבו בו.

המצב המתואר לעיל מצדיק מתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת העירלות, לגלריה מיוני 2013, ולתנות כולה מחודש נובמבר 2013.

פמצית ט*עוני תמשיב

1

ג

גי

468

5

ביום 13.6.13 פנתה העוררת בבקשה לבטל את חיובי הארנונה בגין שטח הגלריה מאחר, ואין גישה קבועה לגלריה.

בעקבות ביקורת שנערכה בנכס ביום 16.6.13, במטגרתה עלה תוקר התוצ מטעם המשיב לגלריה באמצעות מדרגות נסתרות (אקורדיון/סולם), והתברר כי בגלריה קיימת תקרה, ואין חור בקיר כטענת העוררת, אלא ייקיר מקולףיי, נדחתה בקשה של העוררת.

אף שהסולס אינו מתובר דרך קבע לרצפת הנכס אלא לגלריה בלבד אין בכך כזדי לבטל את הלוב הגלריה, שכן מתקן עליח לגלריה המהובר רק לגלריה מהווה גס הוא מתקן עליה קבוע.

ביום 23.4.14 פנתה העוררת בבקשה לביטול התיובים בגין הנכס התל מהודש נובמבר 2013, בטענה שהנכס והגלריה אינם ראויים לשימוש.

לאחר בתלנה של הנכס ובקשת הברת אחד העם 20 בע"מ לבצע הילופי מחציקים בנכס על שמה, בוטל רישום העוררת כמהציקה בנכס החל מיום 27.4.14,

מבדיקה במסמכל העירייה אין פניה של העוררת לקבלת פטור נכס לא ראוי לשימוש בין שתי הפניות המצוינות לעיל, והעוררת אף אינה טוענת אחרת.

%

נש

-

העוררת לא פנתה לקבלת הפטור במועד. על פי הפסיקה דרישת מסירת ההודעה הלא קונסטיטוטיבית, והפטור מוהל (ככל שיש עמידה בשאר תנאל הסעיף) מ*וס מסירת ההודעה בלבד. ההודעה היא מהותית על מנת לאפשר לבתון בזמן אמת את הטענות בדבר חנוק והשיפוצים. האינטרס הציבורי מתייב כי הקופה הציבורית לא תענלק פטורים והטבות, על השבון הציבור כולו, אלא אס הס מוצדקים ומבוססים. נישום שמבצע שיפוץ אך לא מודיע על כך לעלרייה שולל את האפשרות לבהון את טענותיו כראול, ומסכל את היכולת לעמוד על טיבו של השיפו\.

8. העוררת לא הציגה ראיות המוכיתות כי אכן עזבה את הנכס בנובמבר 2013. לדוגמא: קבלות

על בלצוע מעבר החנות לכתובת אחרת, הוזה שכירות / רכישח בנכס אחר, אישור הגשת תלונת במשטרה (כפי שטוענת העוררת בתצהירה), תמונות המציגות את מצבו חפיסי של הנכס וכו!.

9. חעוררת הציגה אך ורק ריכוז חץובים / ויכויים של תברת השמל אשר אינם מעידים כי הנכס

היה לא ראוי לשימוש, שכן היה חיוב בגין השמל אף אם הוא בהערכה כפי שטוענת העוררת, ועל כן לא ניתן לבתון כלל האם הנכס עומד בקריטריונים של מתן הפטור אף בטרם מתן ההודעה.

תמצית תשוב העוררת לתגובת המשייב

1. כל חשבונות החשמל של ההנות נעשו על פי הערכה הלות והחנות הייתה סגורה. לבסוף נבדק

המונה והתקבל מחברת ההשמל ציכוי, כעולה מדוייח ריכוז חשבון חזובים וזיכוליס, שהוגש על ידי העוררת.

2 דו"ח הביקורת שנערך מטעם המשיב נערך באופן תובבני ולא באופן מקצועי. בדוייח כתב החוקר דברים שוליים ודברים שאינם נכונים, את הדברים החשובים החוקר לא וכר, דברים חשובים מתוך התלונות שהיה חייב לכתוב אותן בדוייה הוא לא כתב.

3. בזמן הבדיקה החנות וכל המבנה הלו תחת פיגומים. מסביב לתנות היו לוחות מתכת ההוסמיס

את ההנות. הלו פתחים גדולים בקירות של ההנות והגלריה וגג הרעפים היה הרוס, שיפוצ חמבנה בוצע לפי חיתר הבנייה שקיבל בעל הנכס.

6 מצב החנות והגלריה בהודש נובמבר 2013 הגיע לרמת הידלון, והנכס היה בלתי ראול לשלמוש.

אנו עברנו מהתנות ועובדי הקבלן עבדו באותו ומן בתוך התנות.

5. המשלב לא חקר עדיט ולא הציג שום ראיה בפני הועדה, והתמונות שצורפו לדות הביקורת אין

להם שום ערך ראייתי מהסיבה שלא הלו הסברים מתהת לתמונות, ולא ניתן להבין את השייכות של התמונה למוצג בה.

יו ותכרעת

1. מחראיות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר בהלקו.

2. חרינו דותים את טענות העוררת באשר לבקשה למתן פטור לגלריה החל מיוני 2013, בהעדר

גישה קבועה לגלריה.

גצ

64

5

6

7

8

9

ו

צודק חמשיב, כי תגם שהסולם לא היה אינו מחובר דרך קבע לרצפת הנכס אלא לגלריה בלבד, לא היח בכך כדי לבטל את הליוב הגלריה, שכן גס מתקן עליה המהובר רק לגלרלה, מחווה מתקן עליה קבוע.

באשר למצב הגלריה באותה תקופה, מחימנה עלינו עדות התוקר מטעם חמשיב, ולא מצאנו ממש בטענות העוררת בעניין וה.

באשר לבקשה למתן פטור מחודש נובמבר 2013, לנכס כולו, הרי אנו סבורים כי יש לקבלה בחלקה.

אין חולק על כי הודעת העוררת כי הנכס אינו ראול לשימוש נשלחה למשיב רק ביום 23.4.14, וכי העוררת מבקשת להתלל הפטור החל מנובמבר 2013.

סעיף 330 לפקודת העיריות קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש: הנכס נחרט או נלווק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמטרה לעירייה.

איננו הולקיס על חשיבות מועד משלוח ההודעה בדבר היות נכס לא ראוי לשימוש, ועל היוניותה לצורך מתן פטור, ואולם איננו מקבלים את טענת המשלב, כי מדובר בדרישה בלעדיה אירב

ראה לעניין וח:

עעיימ 8804/10 הלקה 6 בגוש 6950 בע'/מ נ' עיריית תל אביב, ערר 140001158 ב.ת.א החזקות :ג' עיריית ת'"א;

רוסטובי\, ארנונת עירונית, ספר ראשון, בעמי 595.

נשאלת השאלה אס כן, האם העוררת המציאה די ראיות שיעידו על כי הנכס לא הלה ראול לשימוש וכי היא לא ישבה בו, גס קודם למשלות ההודעה.

על פי ההלכה שנקבעה במגרש המוצלת יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיוי אובייקטיבי, וואת

בעלני האדם הסביר:

''הגענו לבלל מטקנה כי לצורך סעיף 5350 ולעניין התגאי שבניין ''מיוק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בבך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינד שהבניין לא ראי לשלמוש.., העיקר הוא מצגו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפנלו. ..-----.--. המבהן הראוי להכרעה בשאלה מחו במיין ש'/'מווק במידה שאי אפשר לשבת בר' הוא מבחן פיטי אובליקטיבי ובדי לחיפנס בנדרי תפטור שלםי סעיף 330 הבניין צריך לתיות "גייק במידה שאי אפשר לשבת בו" לבל סויג חוקי שהוא לגבי תבנלין.

השאלה היא האם מבהלנה אובילקטיבית ניתן לומר פי הבגיין ''נזק במידה שאי אפשף לשבת בו אכן ייתכנו מקרים ''אפורים' וכם אם לא 15 לשיטת "לבשאראנו אבירני, עדלין ניתן *חיה להבריע בשאלה לפי מבחן השבל הישף,

ראה גם :

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' טולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע''ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בגבו).

0. מצב הנכס כפי שהיה בעת משלות הודעת העוררת, העובדה שהעוררת אכן עובה את הנכס

ודווח על תילופי מתזיקים, עדותה של העוררת לה מצטרפים דפי ריכוז חשבונות החשמל המעידים על העדר חיוב בחשמל בחודשים מרצ ואפרלל 2014, ועל מתן ציכוי בגין כמות קווטייש השווה לצריכה ממוצעת של כחודשיים, מביאים אותנו למסקנה, גס אס לא בלי היסוס, כי העוררת הרימה את הנטל להוכית, הנכס לא היה ראוי לשימוש, וכי העוררת לא ישבה בו בחודשים ינואר - אפריל 2014.

1. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערר באופן חלקי, וקובעים כי יש ליתן

לנכס פטור מכת סעיף 330 לפקי העיריות, לחודשים ינואר - אפריל 2014.

2. בנסיבות הענלין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

6 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשט"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום 6 .5( 4 /

\ 4

לןייר: / ומת ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה 7 עו"ד

ע\409\1\105

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140013569 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר זיו רייך, רו''"ח

העורר: בוקס יוסף

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במסגרת ערר זה נדון עניינו של נכס ברחוב נחלת יצחק 32 בתל אביב, שהיה בתזקת העורר עד

ליום 19.8.15.

טענות העורר

2. במסגרת הערר טען העורר כי בהתאם להודעה שניתנה על ידו וביקורת שנערכה בנכט, היה

מקום לפטור אותו מתשלוט ארנונה בעילה של פטור נכס ריק החל מיום 26.6.15 ועד למועד סיום החזקה בנכס.

3 העורר טען כי כל הציוד שנמצא בנכס בגינו לא הוענק הפטור, הינו 4 שולתנות ושידה שהתקבלו עם המשרד והעורר נדרש להשיבם עם סיום החוזה. כמו כן, המושכר כלל מהסן משותף עם דייר שכן, וכל הציוד שנמצא בו שייך לשכן.

טענות המשיב

4. במסגרת כתב התשובה לערר טען המשיב כי בעקבות הבקשה שהוגשה על ידי העורר, נערכה

בנכס ביקורת בתאריך 21.7.15. על פּי ממצאי הביקורת, הנכס לא היה ריק והיה בו ריהוט

משרדי רב כגון: ארוניות, שולחנות, כוננלות, ארגוּים, קלסרים, כיסאות וכדומה.

5. המשיב טען כי בהתאם לסעיף 13(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנתה מארגונה)

התשנייג-1993 מתן פטור נכס ריק כפוף לעמידה בתנאים כדלקמן:

'ימועצה רשאית לקבוע הנתה בשיעור המפורט למתזיק של בניין ריק שאין משתמשים בויי.

כך, בהתאם לתקנות מחוייב הנכס להיות ריק וללא שימוש. המשיב הפנה לפסיקה הרלוונטית בהתייחס למונח 'ינכס ריקיי.

המשיב טען כי בנסיבות דנן אין אפשרות חוקית להעניק את ההנחה המבוקשת ויש לדחות את הערר.

מסגרת הדיון בערר

8

ביום 2.3.16 קיימנו דיון בנוכחות הצדדים. הצדדים טענו כי אין צורך בהליך של הבאת ראיות והוועדה התבקשה ליתן החלטה על סמך התומר המצוי בתיק.

דיון והכרעת

9

.10

1

.12

סעיף 13 (א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג-1993 (להלן:

'יתקנות ההסדריםיי), קובע, כי:

יימועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן,

למחזיק של בנין רק שאין משתמשים בו במשך תקופה

מצטברת...*

בענייננו, הביקורת שנערכה בנכס ביום 21.7.15 העלתה כי בנכס ריהוט, חלקו במערום כדלקמן: בתמונות רואים כוננית, מחשב שולחני על הרצפה, קלסרים, שואב אבק, מספר שולחנות, מספר כיסאות, קלסריט. כמו כן נראו ארגזים שלפי דברי העורר בפנינו הס נמצאו בממייד שהוא משותף לדייר שכן, והעורר תוליב בגינו בשטח של 6 מ"ר בלבד.

בבחינת העובדות שהתבררו ועל פי הכלליט שנקבעו בפסיקה לעניין זה, לא ניתן לראות בנכס כנכס ריק.

בעייש 261/92 (ת'/א) דניה סיבוס חברה לבניה בעי'מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א (לא פורסם, ניתן ביום 22.7.93), התייתס בית המשפט המחוצי לתנאים הנדרשים למתן פטור נכס

ריק וקבע מפורשות כי הנכס מחוייב להיות ריק מכל אדם בחפ:

ייייעלינו לתת לביטוי ריק את המשמעות הנודעת

בלשוננו. במילה ייריקיי התכוון המחוקק לקבוע שהנכס

יחיה ריק מכל חפץ באופן מוחלט. ואכן הפירוש של

המילה ייריקיי במילון אבן שושן הוא: ייאין בתוכו כלום

או שהוצא כל מה שהיה בויי.

לסיכום: סבורני כי התכלית החקיקתית העומדת

בבסיס המילים ייבניין ריק שאין משתמשים בויי הינה כי לצורך קבלת הפטור מארנונה, אין די בכך שהנכס לא

2

יהיה בשימוש אלא יש צורך שיתמלאו שני תנאים

מצטברים, והם: הבניין ריק ואין משתמשים בו.

אין די בקיומו של תנאי אחד משני אלה, כדי שיינתן לנכט מתשלום ארנונה כללית. בענייננו לא נתמלא

התנאי לפיו הבניין ייריקיי ולכן אין המערערות זכאיות לפטור הנדרש על ידןיי.

3. הנח כי כן, לא די בעובדה כי הנכס חדל מלהיות בשימוש. לצורך קבלת הפטור שומה היה

לפנות את הנכס לתלוטין. אנו סבורים כי גם הנימוק שניתן על ידי העורר בדבר כך שמדובר בריהוט שצריך להישאר בנכס לצורך התזרתו למשכיך אינו נימוק מספק על מנת להתגבר על אי עמידה בתנאים לקבלת פטור נכס ריק. הבחינה היא בהתליתס למצב הנכס והנכס אינו ריק.

4. קביעתנו כאמור מתייחסת גם לממייד בו החציק העורר במשותף עס דייר שכן, כאשר בחדר וה

נמצאו ארגזיס וגם הוא לא היה ריק. לא ניתן לשייך את החפציס שבחדר ה למאן דהוא, לא כל שכן בהיבט הרעיוני שכן התיוב הינו באופן יחסי להתזקה במשותף בכל השטח, ורק לצורכי חיוב, החיוב הינו באופן יחסי בין השניים.

טיכום

5. לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.

6. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.3.2016,

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לענלינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זּו באתר האינטרנט של המשיב.

,

לוי/ר: א חברה:' עו"ד שורל/קרט חבר: דייר זיו רייך, רויית

שר

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140012972 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חברה : עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר זיו רייך, רו'יח

העוררת: כח ישרון בע"מ

נגד

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. עניינו של הערר שבפנינו בסוגלית טיווגו של נכס שבחוזקת העוררת ברתי רבניצקי 5 בתל אביב.

טענות העוררת

2 במסגרת כתב הערר טענה העוררת כי בהתאם להסכם פשרה בינה למשיב מלום 5.8.12 חויב הנכס בשטח של 128 מ"ר בסיווג מלאכה ותעשייה ובשטח של 70 מ"ר בסיווג מסחר. העוררת טענה כי החל מתאריך 1.1.15 תויב הנכס בגין מלוא שטתו (198 מ"ר) בסיווג מסחר.

3 העוררת טענה כי בנכס נעשה שימוש כמעבדה לתיקון ולשיפוץ מוצרי תשמל ביתלים. הפעילות מתבצעת עבור מספר רב של יבואניס של מכשירי חשמל, רשתות למכירת מוצרי חשמל וחברות ביטוח. מוצרים תקולים שלא ניתן לתקן בבית הלקוח מובאים לנכס ושם מתוקנים על ידי טכנאי. בנכס לא נעשית כל פעילות אחרת למעט שיפוץ ותיקון מוצרי חשמל.

4 בקומת הקרקע מתזיקה העוררת יתידה נפרדת שמשמשת כמשרד ושמסווגת בסיווג מסהר.

משם מפעילה העוררת גס אתר אינטרנט למכירת מוצרים שונים.

5. העוררת טענה כי התלטת המשיב בהשגה הינה מוטעית ונטולת בסיס. כן נטען, כי בנכס אין

אחסון אלא רק מוצרי תשמל מקולקלים שהגיעו לנכס לצורך תיקון. לעוררת אין תצוגה או מלאל ואין כל נגיעה בין פעילות המכירה שבמשרד לפעילות המעבדה בנכס נשוא הערר.

טענות המשיב

.6

בכתב התשובה טען חמשיב כי בחלק מהנכס מתקיימת פעילות מסחרית מובהקת, כך למשל מודה העוררת כי היא עוסקת גם בניהול אתר אינטרנט למכירת מוצרי חשמל ולמכירת מיינקות לעגלים ולטלאים. פעילות זו הינה מסחרית מובהקת. כן נטען כי ממצאי הביקורת מעלים כי קיימים בנכס גם מוצרים חדשים.

מעבר לכך נטען, כי גם הפעילות שעניינה תיקון של מכשירי תשמל אינה עונה לדרישות הפטיקה לצורך סיווג בית מלאכה. העוררת הפנתה לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בעניין עעיים 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים. לעניין וה טענה העוררת כי פעילות מלאכה הוגדרה כך שיש בה רכיב של מתן שירות ללקוח קונקרטי המגיע לבית המלאכה והוא בעל מאפיין תעשייתי. המשיב טען כי לפי טענת העוררת לא מגיע איש לנכס לתקן את מוצרי החשמל שלו ולכן לא ניתן לטעון כי העוררת מספקת שירות מקצועי ללקוח קונקרטי המגיע לנכס.

כן נטען כי לא מדובר בשירות אישי ונחוצ שיהיה נגיש בדומה לפעילות של סנדלר או שען.

המשיב טען כי העוררת אינה אלא קבלן משנה אשר מספק שירות תומך ליבואניס ולרשתות החשמל ואין בפעילות זו משום בית מלאכה אשר קיימת הצדקה להקל עליו בסיווג הארנונה.

מסגרת הדיון בערר

0. ביום 11.11.15 קיימנו דיון מקדמי ולבקשת הצדדים נקבע התיק לדיון הוכחות. דיון ההוכחות

התקיים ביום 20.1.16 לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעט הצדדים. בתום דיון ההוכחות נקבע התיק להגשת סיכומים ומשהוגשו, התיק בשל להכרעה.

1. נציין כי הצדדים הסכימו כי ההחלטה בתיק ערר גה תתול גם על שנת המס 2016 ללא צורך

בהגשת השגה וערר נפרדים, ובכפוף לכך שלא יימצא שחל שינוי עובדתי או משפטי בנכס.

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה כך שההכרעה בתיק ערר וה תהול גם על שנת 2016.

דיון והכרעת

2. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומתגיקיס של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות 'ימסיי ממי שנהנה מפעולותיח. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778,

5 (1992) נקבע על ידי בית המשפט כך:

'י... מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיריי.

3. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

יא) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על

הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם

בידי המחציק בנכס.

₪ השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים

מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל

אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי הארנונת

הכללית...'

4. לענייננו רלוונטיים שני סעיפים מתוך צו הארנונה של עיריית תל אביב:

א. סעיף 3.3.1 לצו הארנונה אשר דן בבתי מלאכה ובמפעלי תעשיים.

ב. סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר דן בסיווג העסקי, /בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות

משרדים, שירותים ומסחרי.

5. המבחנים לקביעת סיווג תעשייה כפי שנקבעו בפסיקה (עי/א 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5

נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200 ; ו-עמיינ (מחווי ת'ייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

ייענלין גאו-דעיי), הס כדלקמן:

א. מבתן יצירתו של יש מותשי אחד.

ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.

ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

ד מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מאה ומתןו שירותים מוּה.

ה. לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתתות

הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיר מנהל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גס על בתי תוכנח.

6. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבחנים מצטברים אלא

אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.

7. כאינדיקציות ומבחנים נוספים לקביעת הסלווג ניתן להפנות גס למבתנים הבאים :

א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק

בישראל -- טיפול הנחו על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל - פעילות המהווה חוליה אחרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור חישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע"מ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדד'י).

ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבחנים בדבר היקף שטח

הנכס ומיקומו באזור התעשייה כמבחניס שמתזקים את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.

ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת

סיווגו של הנכס כתעשלייה.

8. בהתייחס לסיווג מלאכה נפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בעניין ברייס 4021/09

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ, (פורסם ביינבויי מיום

0) (להלן -- /'עניין מישל מרסייה'). שס דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של

מספרה בסיווג מלאכה ותעשלייה. בית המשפט התייחס שם למבחנים שנקבעו בעניין רעיונות

בציינו, כדלקמן:

'ימבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתס לצרכי הגדרת ייבית מלאכהיי ובכלל וה *יבית מלאכה לייצוריי לעניין שיעור הארנונה.יי (שם, פסקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי רובינשטיין).

בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של החייט, שעל סיווגם כבתי מלאכה לייצור אין תולק, כלל אינם עומדים במבתנים שנקבעו לזיהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים להיות ממצים. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשליתייי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה -

5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969. \

9. על פי הפסיקה, בית המשפט העליון לא הוציא מכלל אפשרות שייבבסיס ההקלה בארנונה לה

זוכים בתי מלאכה טמון - במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתת הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטיסם ונעדרי תחכוס טכנולוגי (מה שמכניס בימינו ח66ל עוס!), שהיקף הכנסותיהם היה נמוך. בעליהם התפרנסו, בדרך כלל לא ברוות רב, מיגיע כפיהם. יחד עם זאת, סיפקו שירות חיוני לציבוריי (רי עניין מישל מרסייה בפסקה כייט).

0. בעניין עעיים 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים דן בית המשפט העליון במשמעות

המונחים ייתעשיהיי, יימלאכהיי ויישירותיםיי. בית המשפט התייחס לסיווג מלאכה כן:

ייבתווך בין שתי הקבוצות הללו (תעשייה בצד האחד ושירותים בצד השני - א.ל), מצויה קטגורית הנכסים המשמשים לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפיינל שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין יתעשייתיי, במובו של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כתוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות תופשיים (יצווארון לבן). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכיםס חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנוכריםס בהגדרה המילונית של בית מלאכהי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספיט של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקותות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית. (הדגשה הוספה א.ל).

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ימלאכה' או יבית מלאכהי....".

1. בענייננו התבררו העובדות הבאות: בנכס מתבצעת פעילות של תיקון ושיפוצ מוצרי חשמל

ביתיים. הפעילות מתבצעת כשירות עבור יבואני מכשירי חשמל, רשתות למכירת מוצרי חשמל וחברות ביטוח.

מוצרים שלא ניתן לתקנס בבית הלקוח מובאים לנכס לצורך תיקון.

כמו כן, יבואניס מביאים לנכס דגמים חדשים של מוצרים לצורך בדיקה והתאמה לישראל.

החברה נותנת להם חוות דעת לקבלת התלטה אם לייבא את המוצר אס לאו. לאחר מכן, חמוצר נבדק על ידי מכון התקנים.

כאשר טכנאי בודק מוצר בבית הלקות אולסם לא ניתן לתקנו במקום, מביאים את המוצר למעבדה לצורך התיקון ולאחר מכן מחזירים אותו ללקות.

בעדותו של מר רוני חרותי הוא הבהיר כי השירות יכול להינתן גם למשווקיס עצמם בהתליחס למוצרים שטרם נמכרו ווקוקים לתיקון.

בעסק פועלים 5 עובדים. כל העובדים הס טכנאי שירות. עובד אחד עוסק בתיקון מנועים במקום. מר חירותי מבצע את עבודת האלקטרוניקה במקום ובנוסף מועסקים שני טכנאי שירות חוצ (מאיר ויניב). למאיר תעודה בתתוס הגז ולכולם יש ניסיון של שנים בתתום

.2

.3

4

.5

6

7

עבודתם.

הכנסות החברה הס בעיקר מתיקונים של מוצרי החשמל. יש לחברה גם הכנסות מאתר האינטרנט אולם הפעילוות המסחרית מתבצעת מהחנות בקומת הקרקע ולא מהנכס.

מר חרותי תאר את הממצאים מהתמונות שצורפו לדוח הביקורת מטעם המשיב והבחיר כי בתמונות ניתן לראות מכונת כביסה של יבואן שהביא אותה לבדיקה, כיריים שחזרו ממכון התקנים לאתר בדיקה-שייכים ליבואן. הפעילות מול מכון התקנים מתבצעת על ידי היבואן ולא על ידם. מר חירותי התייתס גם למקרר שנמצא בנכס ואשר משמש לצורך תכנות כרטיט אלקטרוני. הוא הסביר כי קיימים מקרים בהם לא ניתן או לא כדאי לתקן מוצר חשמלי ואז המוצר נוּרק על ידם ולא נשאר בנכס.

לנכס כניסה נפרדת ישירות מבחוצ. בנכס עצמו אין משרד ובמקום שצויין בביקורת כמשרד שירות הכוונה היא שזו עמדת הטכנאי.

הקשר עס הספקים, הקריאות וההצמנות, הכל מתבצע באמצעות המשרד בקומת הקרקע ולא מהנכס.

בדוח הביקורת שהוגש מטעם המשיב במסגרת תצהיר מטעמו צויין כי הנכס משמש לתיקון מוצרי חשמל (מקררים, שואבי אבק, מכונות כביסה וייבוש וכו). אופי העבודה במקום:

קבלת מוצרי חשמל תקולים מסותריס, תיקון, מסירת המוצר לאחר התיקון מתבצעת מהמקום לידי שליתים. אין קבלת קהל ללקוחות פרטיים. עייג תשריט הנכס צויין השימושים הבאים: אחסנת חלקי חילוף, מוצרי חשמל לפני תיקון, אחסנת חלקי חילוף+מעבדה, מעבדת תיקון, מוצרי תשמל לאחר תיקון, אחסנת+מעבדה לתיקון תלקי חשמל קטנים, משרד שירות.

בבתינת העובדות שהוכתו בפנינו ובכלל וה *ישום המבתנים שנקבעו בפסיקה, אנו סבורים כי יש לראות בפעילות אשר מתבצעת בנכס ככזו אשר עומדת בתנאים לסיווג מלאכה ומשכך, יש לקבל את הערר.

כפי שהובהר בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין וחר אליהו, בתי מלאכה מאופייניס במרכיב שירותי, שהוא בעל מאפיין תעשליתי במובן של עבודת כפיים. בענייננו, בנכס מתבצעת פעולה של תיקון מוצרי חשמל על ידי אנשי מקצוע וטכנאים וזו ליבת הפעילות בנכס.

.8

9

.0

.1

2

החלטת המשיב אינה יכולה לעמוד גם מהטעם שבבסיסה עומדת הטענה כי העוררת עוסקת בייבוא ובשיווק של מוצרי חשמל, וכי עיקר השימוש בנכס הנו לאחסנת מוצרי תשמל חדשים וישנים וחלקי חילוף.

כפי שהתברר מבחינה עובדתית, בנכס לא מתבצעת אחסנה. ומהנכס לא מתבצעת פעולה של ליבוא או שיווק של מוצרים. העוררת הוכיחה כי הפעילות המסחרית מתבצעת בחנות בקומת הקרקע ולא בנכס וכי בנכס אין מלאי או פעילות מסחרית. גם אם לעוררת כחברה בע"מ, פעילות נוספת תחת אותה יישות משפטית, המבחן אותו עלינו לבתון הוא מבחן השימוש בנכס. מעבר לכך שהעוררת הוכיחה כי אותה פעילות מסחרית אינה מתבצעת מהנכס אלא מהחנות בקומת הקרקע (כולל פעילות של אתר האינטרנט), הוכח כי בנכס עצמו מתבצעת עבודת הכפייס של תיקון המוצרים. גם העובדה שהעוררת מבצעת תיקונים גם בבית הלקות אינה גורעת מעצם השימוש שמתבצע בנכס וכפי שהוכח, הנכס משמש את העוררת לצורך ביצוע תיקונים שלא ניתן לתקן בבית הלקות כך שהעובדה שמתבצעת פעילות ראשונית בבית הלקוח ולאתר מכן מובא המוצר לנכס בלית ברירה לצורך התיקון, מחזקת עוד יותר את הקביעה כי בנכס מתבצעת פעילות כבית מלאכה, כמעבדה טכנית.

טענת המשיב כי השירות לא ניתן ללקות ספציפי תמוה ולא נלתן לקבל. השירות ניתן ללקוחות ספציפיים וגם אם הדבר מתבצע באמצעות חוזי שירות ליבואניס ולמשווקים שונים, אין בכך כדי לגרוע מעצם הפעילות הטכנית שמתבצעת במקום שהיא הרלוונטית לעניין קביעת הסיווג.

נציין כי הקביעה האמורה לעיל עולה גם בקנה אחד עס ממצאי הביקורת שנערכה מטעם המשיב כאשר ממנה עולה כי הפעילות בנכס הינה פעילות של תיקון מוצרי חשמל שונים. ואת ניתן לראות הן בדות הביקורת, הן מהכיתוב עייג תשריט הנכס והן מהתמונות עצמן שצולמו במקום. בתמונות ניתן לראות מוצרי חשמל שונים שבתיקון, חלקים שונים שמשמשים לתיקון, כלי עבודה ומכשירי תיקון ועבודה, שולתנות ועגלות עבודה. לא הוכח כי בנכס מלא?

או מוצרים למכירח כלל. הוכת כי כלל המוצרים הס כאלה שנמצאיט בנכס בשלב של יימעבריי לבדיקה ותיקון ותזרה ללקוח או למשווק, לו שייך המוצר.

נוסיף כי תמיכה נוספת מצאנו גם בחומר הרב שצורף לתצהירו של מר חרותי ובכלל וּת תעודות אחריות, חשבוניות וכוי, מהם ניתן ללמוד כי בנכס מתבצעת פעילות של תיקון מוצרים מקולקלים. על פי תעודת אחריות של חברת י.שלום בע"מ למקרר מתוצרת שארפ, שירות התיקונים ניתן על ידי העוררת, כאשר המעבדה המרכזית באיצור המרכז היא בנכס ;

באופן דומה ניתן ללמוד את הדברים גס מתעודת אחריות של טכנולוקס מוצרי חשמל ביתיים, מתעודת אחריות למכונת כביסה שניתנה על ידי נ.ס. אלקטרוהו הפצת מוצרי חשמל

7

בע"מ, מתעודת אחריות למקרר ביתי של וולד אוף סאטילייט בע"מ, מתעודת אחריות של %אפ :בוא בע"מ, מתעודת אחריות למדיח כלים/מייבש כביסה מתוצרת 51/08 שניתנה על ידי חברת די.אס הידור בע"מ. כן הוצגו לנו מסמכים שניתנו על ידי העוררת בעבור תיקונים: מסמך מיום 7.10.14 שניתן על ידי העוררת לאבי סופר בעבור ייתיקון מכונה במפעליי למקרר סמסונג. עייג המסמך צויין: פתיחת סתימות, כרטיס אינוורטר, עבודה;

מסמך מיום 3.12.14 שניתן על ידי העוררת עבור ת*קון מכונה במפעל בגין מכונת סמסונג.

3. הדברים שנקבעו בעניין אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, יפים לענייננו כאשר המאפיינים בנכס

הינם תעשליתיים במובן של עבודת כפיים ועבודה טכנית ועומדים בהגדרת המונת מלאכה.

4. לאור האמור אנו מקבלים את הערר.

5. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

6. ניתן בהעדר הצדדים ביום 16.3.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של העירייה.

> 4/7

יו"ר: עחיר אמזך לוי חברה: עוי/ד שסלי קדם חבר: דייראקקיייר, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונת בללית ער 140011116

שליד עיריית | תלאביב | - ב

העורר: | צבי גבאי

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

1 | עניינו של הערר הינו נכס המותוק על ידי העורר ברתי גורדון יחודה ליב 77 בתל אביב, חידוע כנכס מס' 2000134016 ח-ן לקוח 10701027 (להלן: /'הנכסי)

2 תמצית טיעוני העורר

1

2

3

4

5

.6

ערר וה הסתבך והסתרבל שלא לצורך, באשמתו הבלעדית של המשיב שבהתעקשות בלתל מובנת סירב לאחד ערר וה עס ערר 140012127 בו נדון פיצול הנכס, וזאת הגם שברור שהנושאים שבמחלוקת כרוכים אחד בשני, ואת למרות בקשה שהוגשה בתחילת ההליכים, ובקשה נוספת עליה תזר העורר בסיום ההליכים.

החלטת הועדה היתה כל ''הגם שניתן לייעל את ההליך ע''י איחוד תיקים, הגם שבשני העררים עולות סוגיות שאינן בהכרה זהות, אין אנו מוצאים לאחד בשלב זה את ההליכים לאור תתנגדות המשלב. העורר *וכל להעלות נושא זת בטיבומיו ולדרוש הוצאות...'.

לאור האמור, וללא קשר לתוצאות ההליך, העורר עומד על וּכותו לפסיקת הוצאות בשים לב לכך שהתנהלות המשיב סרבלה ללא צורך דיון בערר פשוט.

העורר מחזיק בדירה דו קומתית, אשר נוצרה מאיחוד של שתי דירות גג שהיו בהיתר המקורל בבניין ברתוב גורדון 77.

בין השנים 1998-2007 התגוררה המשפתה בשתי הדירות ללא איחודן בהיתר, ובשניט אלו חויבה כיחידה אהת של 200 מ"ר, ולא כשתי דירות נפרדות בנות 100 מ"ר מה שהביא לחיוב גבוה יותר.

העורר ביקש מהעירייה לפצל את הדירה לשני חשבונות, ולהעביר על שס המחציקה - גבי מארי בן דב, על פי הסכם שכירות שנכרת עימה, דירה בשטח 88 מ"ר.

המשיב סיירב לבקשה תוך שהוא יוצא מנקודת הנחה שגויה ומוטעית, לפיה העורר הינו ייעבריין בנלח'י, שפיצל דירתו ללא אישור כדין.

ראשית, עמדת המשיב מנוגדת לדין. הסכם השכירות יחד עס מתן התזקה הופכים את השוכרת למתזיקה לכל דבר ועניין. חדין אינו מקנה למשיב סמכות להתעלם מהסכם שכירות או מהודעה על החלפת מחציקיס.

לא יעלה על הדעת שכשמוגשת בקשה שגרתית לשינוי מחציק, המשיב יבדוק ייבוכוכית מגדלת'י את המצב העובדתי והמשפטי. ככלל שיקול הדעת של העירייה לבדיקת והות מתזיק הינו מצומצם ביותר.

לודגש כל בענליננו אין מחלוקת בדבר החזקה בין השוכרת לעורר.

החליב בארנונה הוא המחציק, ללא קשר לזּכושותיו ולטיבן, הוא *כול להיות גם בר רשות, חוכר, פולש או מתזיק שלא כדין ללא רישיון או היתר.

7

.8

9

.90

כ

שנית; לא ברור על מה ביסס חמשיב טענותיו. לא וו בלבד שהעורר התייתס לכך בפירוט בתצהירו, והוכית מעל לכל ספק, כי מדובר ב-2 קומות -- 2 דירות נפרדות ע"פ היתר בניח כדין, אלא שבתצחירי המשיב אין זכר לטענה גו, וממילא לא הוצגו ראות לכך. לא הוצג כתב אישום, מסמך באגף הפיקות, פסק דין מרשיע, או הליך משפטי או מינהלי כלשהוא בעניין פיצול הדירות.

הדברים תמוהים במיותד, לאור העובדה שכל המידע הנתוף יילהוכיחיי את אי התוקיותיי כביכול נמצא במשרדי העלרייה; הרי המשיב יכול היה.לבדוק את הנושא ביסודיות, או לומן עד מאגף הרישוי או להציג תצהיר פשוט על מנת להוכית את טענתו או לפתות לשפוך אור על הנושא. טענות חמשיב אף מגיעות כדי לשון הרע. העורר הינו אדריכל במקצועו, וחמור כי המשיב מאשימו בעבירות בניח ללא בסייס.

ראה לענלין ות:

עתיימ 2011-07 מפגש אנטבה ואח' נ' עירית אור יהודה

לאור האמור, התשתלת העובדתית היחידה הקלימת בנושא המצב החוקי הוצגה על ידי העורר, ויש לקבלה, מאחר ולא נסתרה בתקירתו הנגדית.

כפי שהעיד העורר, לדירתו 2 מפלסים אשר היו בעבר חלק מ-2 דירות נפרדות, בנות כ- 100 מ"ר כל אחת.

העורר עשה שלמוש בשני הדופלקסים והעירייה, משיקוליה, צרפה את הדירות לדירה אתת בת כ- 200 מ"ר, לצרכי ארנונח.

רק בשנת 2007 הוצא הלתר שמציג את מבנה חדירה הנוכח?, ולמעשה העירייה היא שפעלה באופן לא חוקי, כשהתעלמה מהמצב הקיים.

5 תמצית טיעוני המשיב

1

2

3

.4

5

6

נכון למועד הגשת הערר, וגם לאחר מכן, מבחינה תכנונית מדובר ביחידה אחת.

בסיכומיו צמצם העורר את טענותלו וכל בקשתו היא לחייב שטת של 88 מ"ר מתוך שטת הדירה, על שם הגבי מאירי בן דב, וואת מיום 18/6/14.

בקשתו הראשונה של העורר לפיצול הנכס הוגשה רק בשנת 2014.

בסעיף 4 לתצחירו הצחיר העורר, כי בשנת 2007 אושר חיתר נוסף לנכס, אך העורר לא טרת להציג החיתר וה.

על אף שבחקירתו השיב: */...כשאני בודק בשנית צרפתי את היתר משנת 97 ולא מ- 2007, אם

יש צורך אגיש זאת'', הרי העורר לא טרח, להגיש היתר זה ו/או לבקש להגישו לאחר הדיון.

הימנעות העורר מהצגת החיתר משנת 2007, גם לאחר הדיון, חינה הימנעות מכוונת מהצגת הראיה, ואין אלא להנית כי חיתר וה היה עומד לו לרועצ אילו חיה מוצג לוועדה. [ראו עייא 8 קרצמן נ' שירותי בריאות כלללת (פורסם בנבו, 26.5.10)].

.7

9

.0

.1

12

.3

4

5

6

7

דברים אלו מתתדדיס נוכח העובדה שהעורר הינו אדריכל, ותזקה עליו כי משמעותם של החיתרל בניה הינם מן הדברים אשר ידועים לו מעיסוקו, מקצועו והכשרתו.

בניגוד לטענת העורר, לפיה עסקינן בשתי דירות שאוחדו על ידי העירייה, הרי העורר הצלג היתר משנת 1997, אשר בו ניתן היתר לתוספת 2 חדרים עבור 2 דירות הגג.

בהיתר מצוין כי תוספת השטח תהפוך כל דירה (אחת מהן בלבד של העורר) לדירה בת 2 מפלסיים המחוברים ביניהם עם מדרגות פנימיות.

עוד מצוין בחיתר משנת 1997 כל לדירת גג אחת (ומכן למדים אנו שרק לאחת ולא לשנייה)

צמודה מרפסת גג.

ודוק - אין מדובר בהיתר לפיצול הנכס ל-2 דירות נפרדות, אלא היתר לתוספת שטת בלבד.

גם בעניין וח נשאל העורר והשיב: ''כל מה שרציתי להוביח הוא שה*ה לי אישור לשתי דירות ואת זת מוכיה נספה א. לא ראית צורך לצרף גם את התיתר משנת 94 שממילא יגיד אותו דבר.

העורר כאמור הושף טפת ומסתיר טפחלים, ואין אלא להניח כי הסיבה לכך היא שהצגת ההיתרים משנת 1994 ומשנת 2007 הייתה סותרת את טענות העורר.

לא זו אף גו, העורר לא טרת לצרף את כל המסמכים אשר מהווים חלק מההיתר משנת 1997, אלא רק עמוד אחד מתוכו, וכדבריו: '*'לנספח א צורף במקור כל גוף ההיתר, אך זה לא רלוונטי לענילננו, מה שרצית: להראות שהנכסי מפוצל לשתל דירות ואת זה רואים למה שצירפת.!"

בפנל העורר הוצגו במהלך חדיון מסמכים נוטפים מתוך ההיתר והוא אישר: ''העמודיט שאתה מציג לי אשר סומנו מש' 1 הם חלק מהיתר לשנת 97.//

המשיב חציג בפני העורר את המסמכלס המצורפיט להיתר ואולם העורר התכחש למעשה למה

שהוצג לפניו: "דירה 8 לא קיבלה תוספת שטה. השטה שנוסף הוא לדירה שלי בקומה

העללונה שלא נמצאת כאן בשלושת העמודים שאתה צרפת כמש' 1.

*יתכן והעורר ביקשש לבצע פיצול של הנכס בו הוא מחציק אך הפיצול טרם אושר, וגם לא הוכת שהעורר עומד בתנאים לפיצול, וממילא העורר לא הוכיח זאת.

אין מקום לשנות מרישומו של מתויק בנכס, כאשר שימוש וה נעשח בניגוד לדיני התכנון והבנייה, על ידי פיצול למספר יחידות דיור, שלא על פי החיתר קלים.

חיות ונמצאנו למדים כי השכרת חלק מהדירה לגבי בן דב נעשית בניגוד לחיתר הבנייח, ולמעשה מדובר בפיצול דירת מגורים באופן המנוגד להיתר הבנליה, הרי יש לדחות את הערר.

לעניין בקשת העורר לפסיקת הוצאות, הועדה הנכבדה תתבקש לפסוק הוצאות לכיסוי הוצאות המשליב בגין הליך זּת. העורר חוא שהעמיד קשיים בפני חמשיב וחועדה וסרבל את ההליך, כאשר נמנע מצירוף של ראיות אשר היו יכולות לשפוך אור, וככל הנראח אף חלו מייתרות לתלוטין את הדיון, ואף בסירובו לאפשר לנציג חמשיב לבחון את מצב הנכס.

4

8. אמנסט, קיימות נקודות המשותפות, לערר זה ולערר הנוסף אליו מתייחס העורר, ואולם,

בנסיבות העניין אין כל פסול ברצונו של חמשיב לנהל הליך נפרד לבתינת סוגיות אלו, קל וחומר כאשר העורר עצמו בחר להגיש שני עררים נפרדים.

דיון והכרעת

1

2

.3

4

5

6

7

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין והחלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידתות.

בכתב הערר, טען העורר כי הגם שמבתינה תכנונית שתי הקומות מהוות יחידה תכנונית אחת, חרי הן מתולקות בפועל לשת? יחידות מאוכלסות, אשר כל אחת מהן משרתת אנשים שונים, אשר כל אחד מהם הינו בבהינת מחזיק.

אכן צודק העורר כל יימחציקיי הוא בעל הציקה הקרובה ביותר אל הנכס, דא עקא שטועה הוא בהתעלמה מהוראותיו המפורשות של סעיף 269 לפקודת העיריות, המגדיר י'מתציקיי כדלקמן:

''מחזיק' -- למעט דייר משנתי;

סעיף 269 לפקודה מגדיר דייר משנה כדלקמן:

יידייר משנה'' - אזים הגר בחדר, או בהלק מהחדר, של בניין שאחר מחזיק בו, והמשלם

למחצזיק דמי - שבירות בעדויי;

על פי הדין, לא בכדי הוחרג דייר משנה מהגדרת מחציק, שכן התחקות אחר דיירי המשנה תטלל נטל כבד מנשוא על הרשות.

ראה לעניין גת :

עעיימ 2611/08 שאול בנימין ג' עיריית תל אביב;

עתניימ (חי) 37332-11-11 משה הרשקוביל נ' עיריית נהריה.

ההסדר הקבוע בפקודת העיריות לענלין זדיירי משנה, נועד להקל על הרשות לגבות ארנונה, שלא תמצא עצמה נאלצת לפצל נכסים לרסיסי קומות וחדרים. מאידך גיסא, <וצרת פקודת העיריות אטון בין האינטרס של הרשות ואינטרס המתויקים, כאשר בסעיף 327 לפקודה נקבע שהמחזיק רשאי לגבות מדייר המשנה את הלקו היחסי בתשלום הארנונה, באותה דרך שבת נגבים דמי חשכירות

ראה למשל:

עייש 9 מנגהל הארנונה בעלריית ת'/א - יפו נ' שדמה סוכנות לביטות בע''מ).

טוגיה דומה לענייננו, נדונה בבית המשפט המתוגי מרכו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעתיימ 16155-02-14 א' ג' ואח' נ' מנהל הארנונה של עירית נתניה אחי, שס קבע בית המשפט, כי הגם שאין עססינן בפיצול תכנוני נלתן לפצל את הנכס לצרכל ארנונת.

דא עקא, שפיצול וח חותר על ידי בית חמשפט שם, לאחר ניתות משפטי מפורט ומדוקדק, מקום בו הנכס מוחזק על ידי יותר ממחזיק אתד, אשר אף אחד מחס אינן דייר משנם.

8 לאור האמור לעיל, לא ניתן לפצל את חיובי הארנונה בין העורר לבין השוכרת לה השכיר חלק מהנכס, אלא אס פוצל הנכס לנכסים שונים.

9 העורר טען בפנינו, כי הגם שמדובר בדירה אחת, הרי דירה זו נוצרת מאיתוד של שתי דירות גג שהיו בהיתר המקורי, שבוצע על ידי העירייה, ולכן יש לראות בנכס כנכס מפוצל.

0. נקדים ונבהיר, וזאת מבלי לגרוע מהשאלה האם העובדה שבעבר חיה הנכס מפוצל יש בה כדי

להשליך לענייננו, מקום בו מוסכם על הפל, כי הנכס חינו יחידה תכנונית אחת, חרי כלל לא הוכת בפנינו כי הנכס נוצר מאיתוד של שת דירות.

1. נטל ההוכתה להוכתת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה.

ראה לעניין זה :

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 *עד פירזול (1984) בע'/מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב

תק- מת 2003 (2) 33252 :

/יפעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת בפעולה שנעשתה בדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רוב\ הנטל לשכנע את בית המשפט בי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השבנוע, ואת זולת אם ק*ימת הוראת מיוחדת בהוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות".

תיא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרבטיננוט תק של 97 (2337)3 :

'/אני סבורה בי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוביה בל טעות ממש"ת בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הובח כל חישובי התובעת א*נם נכונים"/.

בריים 9205/05 מנהל הארנונת- עיריית טבריה נ' היפר שוש 1 בעי'/מ תק על 2006 (4) 1520 :

'יהמשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסונג את שטה המחסן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזֶה שבו סווג על ידי המבקש. לפיבך הנטל היה על המשיבת להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג במחסן על פי סעיף 41 לצו הארנונה, ה*ינו להגיע ראיות לכפך שהמהסן מאושר על פי חיתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי החיתר אחר בשלהו. דא עקא, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביטוס לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה מתקיימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, באמור לעיל, אינה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייהסי למחסן, אלא היא מנסה להטלל את הנטל לעניין ה על המבקש. משמצאנו בי הנטל האמור מוטל על המשיבה, אין מנוס מן המטקנה כל ה*א אינה עומדת בדרישה בי המחסן יה*ה מאושר על פי החיתר בנית''

2. הגם שנקל להוכית טענה זו של העורר, בחר העורר להציג בפנינו מסמכים הלקיים מההיתר

משנת 1997, אשר בו ניתן היתר לתוטפת 2 הדרים עבור 2 דירות הגג, ולא את כולו.

3

4

.5

6

7

.8

9

לא זו אף זו, העורר אף לא הציג בפנינו את החיתר המקורי משנת 1994 והיתר נוסף משנת 7

העורר לא הציג בפנינו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי עסקינן בשתי דירות של העורר, אשר הן שהפכו לנכס מושא הערר. נהפוך הוא.

מחראיות שבפנינו, ניתן להבין, כפי שחבין ואת המשיב, כי רק אחת מחדירות הינה של העורר, וכי ההיתר משנת 1997 אנו היתר לפיצול הנכס ל-2 דירות נפרדות, אלא היתר לתוספת שטת בלבד.

לא ניתן ללמוד מהיתר זה כי הנכס מושא הערר הינו 2 דירות נפרדות, ולכל היותר ניתן ללמוד ממנו כי לאחת הדירות המצוינות בהיתר, היא הנכס נשוא הערר, ניתן היתר לתוספת בניה, ותוספת זו אכן באה לידי ביטוי במצבח הנוכתי של חדירה, המתפרשת על 2 מפלסים, לרבות מרפסת בקומת הגג.

על פי ההלכה הפסוקה ''מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת בנגדר"!.

ראה לעניין וּח:

עייא 548/78 שרון ג' לול, פייד לה (1) 736.

כן ראה:

עי'יא 9656/05 שוור\ נ' רמנוף חברה לסתר וצלוד בניה בע'ימ (פורסם בנבו):

יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שבן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצת בתיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותח ראיה, ה*א ה*יתה פועלת להובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראליתי לרא*ה שלא הובאתיי.

לאור האמור לעיל אין לנו אלא להניח כל אילו חיו מובאים מסמכים אלת בפנינו, היו אלה פועליםו כנגד העורר, ואשר על כן, ומבלי לגרוע מהשאלה האם יש בכך כדי לשנות מקוט בו ברי כל כיום עסקינן בנכס אחד שאינר מפוצל תכנונית, אנו קובעים כי לא חוכח בפנינו כי הנכט אכן מורכב משתי יחידות תכנוניות שאוחדו לאחת.

לאור קביעתנו דלעיל, נשאלת השאלה, האם וכאי העורר לפצל את הנכס לצרכי ארנונה, ולהשית את חיובי הארנונה על שוכרת חלק הנכט שפוצל בפועל, הגם שלא קיבל החיתר לפיצול הנכס.

0. נושא פיצול דירות ללא היתר כדין נדון בעייא 1926-03-15 עיריית מודיעין עילית נ' משה עידן

(פורסם בנבו). בית המשפט המחוזי קבע בעניין ה מפורשות כדלקמן:

*איננו שותפים לעמדתו של בית משפט קמא בכל הנוגע לדרך שבה יש לילך במצב שבו

בעל נכס מפצל את הנכס ללא החיתר בדין למספר יחידות דיור. עמדתנו היא כי במישור העקרוני אין לקבל מצב שבו אדם עובר עבירה, מפצל את הנכס ליחידות דיר שונות ובופה בדרך זו על הרשות המקומית לשנות רישומיה ולהתאימם להפרת החוק שנעשתה.

המערערת פעלה בהקשר זה בדין, כאשר סירבה להביר בפיצול הדירות והטילה היוב מלא בארנונה על בעל הנכס הרשום כפי שהוא ולא על שוברי יחידות הדיור שנוצרו כתוצאה מהפרת החוק.

1. פסק דין וה נדון בערכאה שלישית על דרך של רשות ערעור, ברעייא 4397/15 משה עלדן 3

עיריית מודלעין עילית, שס תיוק כבוד השופט רובינשטיין את ההלכה בקצעו כדלקמן:

'שונים פני הדברים בשעסקינן בבניה או בפיצול בלתי הוקיים על ידי המשביר; בעניין נורמטיבי מובהק אין הדעת טובלת שיהא חוטא נשכר, ושהרשות - גם אם לא נודרזה, התעשתה בשלב מאוחר - תהא מחויבת לחקור, לדרוש ולהידרש לשוכרים, והדברים נאמרים על דרך העיקרון, ומתוך עקרון-העל של שלטון החוק. אכן, איפוא השאיפה היא שחובת תשלום הארנונה תוטל על המחזיק בעל ה+*קה הקרובת ביותר - ומתוך שיקולים מעשיים של צדק ושבל ישר (ארנונה עירונית, 264; בייש 28/90 אגד נ' עיריית דימונה, פסקה 22 לפסק-דלנו של השופט - כתארו אז - גרוניס (1992)). ואולם, לא פחותה ממנה, ואדרבה, היא משמעות הגישה העקרונית שלא ליתן הכרה חוקית מנלה וביה לפיצול הדירה שנעשה שלא בדין.

44 אמת, המשלבה (עלריית מודיעין עילית) ידעה על חילופי גברי בנבס, אך אין לכך השלכה כאן מיניה וביה לעניין הארנונת. אין די בזאת שהרשות מודעת לקיומו של אדם הגר בנכס, אלא יש להראות כי מודעת היא לכך שאותו אדם הוא החייב בתשלום הארנונה, ולא בדרך מפותלת כמו בפיצול נכל.---+

2. מן האמור לעיל עולה, כי צדק חמשיב בקביעתו, וכי לא ניתן לפצל את תיובי הארנונה בין

העורר לשוכרת מטעמו.

3. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותים את הערר.

4. באשר לדרישת העורר לפסיקת הוצאות בגין אי איתוד העררים, הרי איננו מוצאים לנכון

לחיענות לה, ובנסיבות העניין לא מצאנו לחליב את מי הצדדים בהוצאות. אכן העררים עוסקים באותה דירה, ואולם הס עוסקים בנושאים שונים ואינט תלויים זה בוּת, יש לומר אפילו טותריס ה את וה, באשר בערר הנוסף טוען העורר לפיצול הדירה לשלוש לתידות, בעוד בערר \ה טוען העורר לפיצול לשתי יתלדות !!!

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלייט (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענלינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מטירת ההחלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 | ניתן בהעדר הצדדים ביום סג / 1 2\ .

| | / //

/

לייר: ארפה עו"ד חבר: בשלו\ לוק עו"ד ורוי'ח חברת: ₪

ע\410\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עור מס' 140011105 שליד עיריית תל אביב-יפו 10

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

תברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורויה אבשלום לוי

העוררת: אילנה גור מוזיאון פרטי (עי/ר)

- ד +

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

רקע הדברים

1. המחלוקת בין הצדדים בתיק וה נסבה בשאלת סיווג הנכס הרשום אצל המשיב כנכס מסי

2 בחרתוב סמטת מצל דגים 4 תייא, האם לסווגו כטענת העוררת סמל 895 מוזיאונים בבעלות ציבורית, או להותיר הסיווג כטענת המשיב ימוזיאוניסיי סמל 898,

קרי מוויאוניס אחרים.

2. את ההבחנה בין 2 הסוגים (סמלים), קבע מחוקק המשנה בסעיף 3.3.25 לצו הארנונה

הרלוונטי, הקובע כך: ''מוזיאונים (סמלים 895 , 898 ) מוזיאונים בבעלות ציבורית (סמל

5) לחויבו בתשלום של 162.19 ₪ למ'יר לשנה, בכל האזורים. מוזיאונים אחרים (סמל

8) לחויבו בתשלום של 217.72 ₪ למ'/ר לשנה, בכל האזורים."י

3 מחלוקת נוספת עניינה האם זכאית העוררת לפטור (הנתה) מתשלום הארנונה בהסתמך על פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 הקובע בוּו הלשון: ייסעיף 0(5) -

כל רכוש המשמש לבעליו אך ורק כבית נכאת ציבורי. ‏

4 הצדדים הסכימו כי ההחלטה שתינתן בערר לשנת 2014 תחול גס על ערר שנת 2015 .

5. לאחר שקראנו את תצהירי הצדדים, סיכומיהס וסיכומי התשובה מטעם העוררת, שמענו

העדויות בפנינו ביום 18.6.2015 אנו מחליטים כי לא נפל פגם בהתלטת המשיב, העררים נדחים, והסלווג הנכון כפי שנקבע יהא על פי סמל 8988 'מוזיאונים אחרים' ולא סמל 895

מוציאוניס בבעלות ציבורית כרשוס בסעיף 3.3.25 לצו הארנונה.

כמו כן לא מצאנו כי העוררת זכאית לפטור לפי סעיף 5(ט) לפקודת הפטורין.

טענות הצדדים בקצרה.

6

.10

11

.2

.3

לטענת העוררת רשויות המס הכירו בעמותה המנהלת את הנכס כמלכייר; העוררת הינה עמותה ציבורית שמטרותיה הן ציבוריות כמו ניהול מוציאון, טיפוח חפצי אומנות וחינוך לאומנות.

לטענת העוררת אין חולק כי במוזיאון מצויים אוספי אומנות שונים, ולכן ובהסתמך על ההגדרה המילונית יש לראותה כבית נכאת ציבורי.

לשיטת העוררת אין בהגדרת צו הארנונה כל דרישה שהנכס יהיה בבעלות המדינה או רשות מקומית כדי שיחשב כמוויאון 'ציבוריי, די שהעוררת הינה עמותה ציבורית כדי להכניסה תחת כנפי הגדרת הסעיף הרלוונטי בצו.

לטענת העוררת יש לאמ) את פרשנותה לפקודת הפיטורין שכן עמותות ואירגונים שונים, מוסדות רבים כמו מעונות יום פרטיים ובתי ספר פרטיים נהנים מסעיפי פטור רלוונטים אחרים בפקודה.

עוד טוענת העוררת כל עובדת קיומם של אירועים פרטיים בנכס הינו טפל ושולי ואירועים כגון אלה אינט פוגעים בוּכותה לקבלת הפטור; הראיה שמוזיאוניס שונים בתתומי העיר, מוכרים, מקבלים את הפטור וגם במסגרתם מתקיימים אירועים פרטיים. [נפנה לסעיפים 3 - 17 לסיכומי התגובה מטעם העוררת.]

מנגד, לטענת המשיב אין לקבל את הקביעה שכל גוף שמחזיק באישור הרשות המוסמכת כמלכייר חינו בהכרת גוף ציבורי לצורך ההכרה בסיווגו כמוזיאון ציבורי.

לדעת המשיב, אם כך נאמץ את פרשנות העוררת הרי לא תהא כל משמעות למונחים שבצו הארנונה המציינים שני סוגי מוזיאונים, אחד בבעלות יציבורית'י, השני ,אחריסי בשיעורל מס שונים.

בנוסף מפנה בייכ העוררת לקבוע בעמיין 10846-02-12 אות המוצר הירושלמי בע"מ ני.

עיריית ירושלים, שבין החיתר נסמך על חוק המוזיאונים וההבתנה שם בין מוויאון /מוכרי המהווח מוסד ציבורי לבין מוזיאון פרטי. הראיה כי העוררת מציינת באופן הברור בשמה ובתעודת המלכייר שצרפה, היותה מוזיאון פרטי כמצוות המתוקק בתוק המוציאונים.

14

עוד נטען כי העוררת לא הוכיחה כי היא מוסד ציבורי על פי כל דין אחר. לא ניתן לחכיר בהסתמכות העוררת על סיווג ארנונה מופחת שכן את פקודת הפיטורין יש לפרש בצמצום כמו את כל סעיפי צו הארנונה המעניקיס פטורים או הנחות ממס.

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

.5

לגופו של ערר מצאנו לציין כי דרישת צו הארנונה בסעיף הסיווג הרלוונטי קובעת תנאל שעל המוציאון להיות בבעלות ציבורית כדי לסווגה בסמל 895 .

6. מתשובתה של הגבי שרה מרשנסקי מנכלייית אצל העוררת נאמר מפורשות כך: ''לשאלתך

17

.8

.9

.0

.1

מי הבעלים של הנכס נשוא הערר לרבות מוצגי המוזיאון, אני משיבה כי האוסף במוזיאון מושאל לעמותה ל- 5 שנים ע''י אילנה גור ללא תמורה. הבניין נמצא בתכירה מול 'ייפו העתיקה'' ע''י אילנה גור המשאילה את הנכס לעמותה ל- 5 שנים ללא תמורה. ‏

אין לקבל את טיעון העוררת כי הבעלות במוזיאון היא יבעלות ציבורית'. הבעלות היא פרטית הן של הנכס והן של המיצגיס במקום. העובדה כי המווזיאון פתות לקהל הרחב-

יכלל הציבורי, אינה הופכת אותו מיניי וביי לבעלות ציבורית, או מוויאון ציבורי, למרות שהינו לטובת הציבור ולמטרות ראויות.

הדגש של העוררת בסיכומיה ובסיכומי התשובה מטעמה, שמטרותיה הם ציבוריות ובין השאר: /ניהול המוזיאון, טיפוח חפצי אומנות וחינוך לאומנות'- [ראה סעיף 1 לסיכומי התשובה], הם הקובעים שיש לסווג את הנכס כעמותה ציבורית, אינם משכנעים אותנו.

אפילו נרחיב את המטרות כפי שרשום בתעודת הרישום של העוררת [נספת אי לתצהירה] עדיין אין לראותה, אלא כרשוס בתעודת הרישום : ייאילנה גור מוזיאון פרטי (עייר).

גם מוזיאון /אחר' המנוהל ע"י מלכייר ומטרותיו והות לפירוט הנייל מפי בייכ העוררת, עדיין אינו מזכה לשיעור המופחת יותר בתשלום ארנונה כמופיע בצו בסמל 895 .

לדעתנו, מוזיאון יציבוריי כדרישת סעיף 5 (ט) לפקודת הפיטורין אין כוונתו למוזיאון הפתוח לציבור. פרשנות אחרת תביא להרחבת המושג כך שלוענק פטור מארנונה לכל סוג מוזיאון באשר הוא, המאפשר כניסה אליו לכלל הציבור ללא הבדל בשיעור דמי הכניסה או בפיקוח עליו, גם המוציאון הפרטי של העוררת שלפנינו.

מעבר לנדרש נציין כי מחוקק המשנה דרש בסיווגו ‏ 'בעלות ציבורית!; יתר המוזיאונים הגדרתם 'מוזיאונים אחרים' ודי בכך.

2

3

4

.5

.6

7

9

שני הסוגים צכו לשיעור מוקטן בתיובי הארנונה כשברור מעיון בצו כי השיעור הנמוך יותר נקבע למוזיאון בבעלות ציבורית. [יוער כי הפערים ביניהם אינם כה גבוהים.]

שאלה אחרת שבאה להכרעתנו כאן, נעוצה בטענת העוררת, שגט על פי חוק המוציאונים, תשמ"ג- 1983 ובהסתמך על אישורה כמלכייר, [נספח ב' לסיכומיה] והעובדה שהמוציאון פועל כמוסד ללא כוונת רווח כספי, וקיומס של האירועים הפרטיים חינו טפל ושולי, יש לקבוע כי המוזיאון נחשב כמוזיאון לכל דבר ועניין.

לדעתנו נתפס בייכ העוררת לטעות שמקורה נעוץ בהבדל שבין מוויאון 'מוכר' בחוק לבין מוזּיאון פרטי. שניהם ניתן לראותם כ י'מוזיאוניי.

גס הטיעון שדמי הכניסה למוויאון נמוכים ממה שגובים כמתירי כניסה כמקובל בשוק, כמוצהר בסעיפים 8 , 9 לתצהיר גב' מרשנסקי, עדיין אינם הקריטריון העיקרי הקובע לבדיקה הנדרשת מטעם שר התינוך כמפורט בחוק המוזיאונים. אס סוברת העוררת כל עומדת היא בתנאים הנדרשים ע"י השר הממונה, תוכל לפנות ולדרוש בדיקתו והכרתו.

אין חולק כי מוזיאון פרטי חייב לציין עובדת היותו יפרטיי בשם המוזיאון, אחרת יהא בכך עבירה על החוק. העוררת עמדה בתגדרת כמצוין בשמה ימוגיאון פרטיי.

נשאיך, לעת מצוא את ההכרעה בשאלה, אס העוררת תבקש משר התינוך להכיר בה כמוזיאון מוכד, על פי חוק המווּיאונים, האם אזי תסווג ע"י המשיב בסמל 895 או שתסורב.

פרשנות שנאמרה אגב אורתא בלבד, ניתנה בפסיקה ע"י בית המשפט העליון והמתוזי בפרשת 'היברו יוניון קולג'י.

כך נאמר במחוי ירושלים בעתיימ 854/06 :

ייבעתירה נזכר כי העותר הגיש לממונה, על פי בקשתה, תצהיר בדבר מספר המבקרים הפוקדיס את חמוזיאון הפועל בנכס, על מנת שהממונה תחליט בענין וכאותו של העותר להנחת בנוגע למווּיאון לפי טעיף 5(ט) לפקודה (המתייחס לייכל רכוש המשמש לבעליו אך ורק כבית נכאת צבורייי). בכתבי התשובה נאמר כי ההחלטה בנדון מופקדת בידי עיריית ירושלים, וכי העירייה דרשה מהעותר להמציא אישור של משרד החינוך לכך שהמונציאון הקלים בנכס הנו מוזיאון מוכר לפי חוק המוזיאונים, תשמ'/ג-1983 (ראו סעיף 2 לתוק).

במהלך הדיון בעתירה הודיעה בייכ העותר כי לנוכח עמדה וו יפעל העותר לקבלת הכרה במוזיאון ממשרד התינוך. מכאן, שאין צורך בהכרעת בית המשפט בסוגית המוזיאוןיי.

0. כך נאמר בעליון עעיים 8360/08 +

"יאשר למוזיאון המופעל על ידי המשיב, הרי שמפסק דינו של בית משפט קמא עולה כי בין הצדדים הושגה הסכמה לפיה המשיב יפעל לקבל הכרה ממשוד החינוך כי מדובר במוזיאון מוכר על פי חוק המוזיאונים, תשמ''ג-1983, או- אז תקבל העירייה החלטה אם המשיב נכנט בגדר טעיף 5(ט) לפקודה, כך שאיננו נדרשים לסוגיה זו'.

1. לדעתנו, ככל שהעוררת תפנה לשר החינוך ותבקש הכרה כמוניאון 'מוכרי, סוגיית הפטור

תובא להכרעת המשיב, האם עונה לדרישות צו הארנונה - וזאת מבלי שנביע דעתנו, כעת, שדרישת מחוקק המשנה בעיריית תייא דורשת /בעלות' ולא מוויאון מוכר, כהגדרתו בתוק המוציאונים. [נשאיר הכרעה כזאת לעת מצוא.]

2. אין מחלוקת כי העוררת היא עמותה ללא כוונת רווח. אפילו לא הומצאו מסמכים למשיב

לבדיקת הכנסותיה ושיקולי ההכנסות כידוע הוא לגיטימי, לא מצאנו כי רק בגלל עובדה זו יש לקבל בקשתה לסיווג מוזיאון יציבוריי.

3. מוסכם על הצדדים שלא מבצעים בנכס המוויאון נשוא הערר מכירות של מיצגים, אלא

בתנות שאינה נדונה בפנינו.

4. שוכנענו כי החלטת המשיב לסווג את העוררת בסיווג 3.3.25 בסימול 898 הינה צודקת

ונבונה. כמו בן לא מצאגו כי העוררת זכאית לפטור לפי סעיף 5(ט) לפקודת הפיטורין.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערר נדחה. נכס העוררת יטווג כהתלטת המשיב.

בנסיבות העניין אין אנו מתייבים בהוצאות .

ניתן היום, ‏ 17 במרץ 2016 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנת 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייג - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמש 3

| /( |

לוייר: 6 יד יהודה מאור | חברה: עו"ד ש (=] חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

\

\ קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140012733 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה : שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררים: נוגה 62 2010 בע'/מ

אביתר פוגל

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

בתאריך 5 התקיים דיון מקדמי בערר הנדון, בהשתתפות הצדדים.

הורינו למשיב להמציא פרטים ומסמכים בכל הנוגע לעובדות העולות בתיק, כדי לאפשר לוועדה מתן התלטה לעניין אופן המשך הטיפול בתיק זה.

המשיב המציא הודעתו בצירוף תצהירים ומקב ראיות מסעמו, בתאריך 8.12.2015

לאחר שקראנו את מכלול טענות המשיב, אנו בדעה כי המשיב צודק בטענותיו ואין לוועדה סמכות להמשיך ולדון בטענות הצדדים או לברר את מהות התוב של העוררים שכן עסקינן בהוראות סעיף 2(8) לחוס ההסדרים למשק המדינה (תיקוני תסיקת)

להסדרת יעדי התקציב התשנייג - 1992 (להלן: ייחוק ההסדרים') ; בצירוף הוראת סעיף 9א(א) לפקודת מס הכנסת.

אין חולק כי דרישת העירייה שבעלי המניות יישאו בחוב הארנונה של החברה, מבוססת על הוראת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים למשק המדינה (תיקוני תקיקה) להסדרת יעדי התקציב התשנייג - 1992 (להלן: ייחוק ההסדריטיי).

הסעיף קובע:

ייעל אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה נכס שאינו משמש למגורים והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל'/ב - 1972 (בסעיף זה - עסק) ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בטעיף 119א(א) לפקווזית מט הבנסה, בשינויים המחויבים...'

.6

.10

1

הסעיף מפנה אם כן לסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, הקובע בסייק (3) בו כל:

ייבלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי, והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר באילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המט, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומהיי.

בית המשפט העליון קבע בבריימ 901/14 עבוד ויקטור נ. עיריית חיפה, כך:

ייההכרעה בשאלה השנייה, שעניינה הפעלתו של סעיף 8(ג) לתוק ההטדרים, ממילא לא הייתה בסמכותה של ועדת הערר, ולכן אינה יכולה לשמש בסיס לערעור מינהלי עליה או להגשת בקשת רשות ערעור. על פי סעיף 3(א)(4) לחוק הערר שתי הטענות היתידות שיכול להעלות נישום במסגרת השגה בקשר לסעיף

8) לחוק ההסדרים הן רק שהוא אינו בעל השליטה בחברה או שחוב הארנונה

הכללית בשל אותו נכס נפרע בידי המחויק בנכס. טענותיהם של המבקשים חורגות ממסגרת אצו. כידוע, כאשר הטענה שאותה מבקש נישום להעלות איננה נכללת בסמכויותיה של ועדת הערר, הוא יכול להעלותה אך במסגרת עתירה מנהלית (עעיים 5640/04 מקורות בע"מ ני מועצה אזורית לכיש, בפסקה 6 (5.9.2005)).

סעיף 119א(א)(3) -- שההסדר בו אומף בסי 8(ג) לחוק ההסדרים, קובע אס כן מספר תנאים לייהרמת המסך הסטטוטוריתיי. מדובר בייחבר בני אדטיי שהתפרק או הופסקה פעילותו, ושנותר לו חוב מס שלא שולם. ס' (8ג) מוטיף תנאים נוספים - שמדובר בחוב בגין נכס שאינו משמש למגורים, המוחזק על ידי חברה פרטית שאינה דייר מוגן, שלא שילמה את הארנונה הכללית שהוטלה עליה.

כאשר התנאים הללו מוכתים, קובע הסעיף חזקה לפיה הנכסים שהלו לחברה במועד הפסקת פעילותה או פירוקה, הועברו לבעל-השליטה בה ללא תמורה. אין מדובר בחזקה בלתי ניתנת לסתירה - ובעל-השליטה רשאי לסתור אותה ולהוכיח אחרת.

מצאנו למחוק את הערר מבלי לחייב את העוררים בהוצאות המשיב.

יחד עם זאת אין בהחלטתנו גו כדי למנוע מהעוררים לפנות לערכאות המתאימות ולהוכיח שאין מקום לחשית עליהם את החוב, כדרישת המשיב, אס בית המשפט המוסמך יקבל טענת מי מהעוררים שלא נתמלאו תנאי הסעיפים שצוטטו לעיל.

סוף זיבר

הערר נמחק ללא תיוב להוצאות.

ניתן היום, 17 במר\ 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 *וס מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורטם התלטה זו באתר האנטרנט של המשלב. ‏ , /

הו

לוייר: עו"ד יה\ודה מאור חברה :עו"ד חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140010601 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

העוררת: פרופיליו בע'ימ

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

המחלוקת חיחידה שנותרה בערר זה הינה בשאלת היובה של העוררת, הרשומה כמחזיקה בנכס ברתוב אילת 4 בתל-אביב, ואת עד ליום 31.8.2015 נכט הרשום אצל המשיב כח-ן לקות 10605079 נכס מס' 2000321469 , בסיווג ייבנייניס שאינם משמשיט למגוריסיי, כשלטענת העוררת יש לסווג את הנכס המוחזק על ידה כ-יימחסן'' ; אין מחלוקת בין הצדדים לעניין שטת הנכס שהינו 57.55 מייר, להלן: ''הנבסייי.

פשרה הושגה בין הצדדים ביום 11.5.2015 לפיה הנכס ברתוב אברבנאל 38 סווג 75% הימנו כבית מלאכה (- 25% בסיווג משרדים. צר לנו שהצדדים לא הצליתו להשיג פשרה גם בגין חנכס כאן.

יאמר במבוא כי הצדדים הסכימו שהראיות ישמעו בפני הרכב חסר, בהעדרו של התבר עו"ד ורוייח אבשלום לוי.

עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת העוררת אין לחייבה בארנונה על פי הסיווג, כהחלטת המשיב, שכן מדובר בנכס

שיש לסווגו 'ימחסן'י מאתר והנכס משמש לאחהסנה בלבד; כשבהשגה נטען כי יש לסווג את הנכט כבית מלאכה כפי שסווג הנכס ברחוב אברבנאל, כשבפועל לא נעשה שימוש

בנכס כבית מלאכה אלא שימש אותה כמחסן.

2 לעומת ואת טוען המשיב כי חיובי העוררת בנכט נעשו כדין וכפי שציין בתשובתו מיום 64 הנימוק היה: *כי בנכס הנדון לא נעשית פעילות מכאן שלא נוכל לסווגו בתעריף המבוקש.י

הדיון בפנינו:

3 צו הארנונה חרלוונטי לטענת העוררת, הוא צו הארנונה אשר בסעיף 3.3.2 קובע:

''מחסנים: מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחסינים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים,

190

וב

ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחטניטם המשמשים לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן..."".

צו הארנונה בסעיף 3.2 קובע: 'הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משדדים שירותים ומסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מלוחד במפורט בסעיף 3.3 ''.

אין חולק שנכס יסווג כיימחסןי' כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימים

במצטבר ארבעת התנאים הבאים:

א. הנכס משמש לאחסנה בלבד;

ב. לקוחות אינם מבקרים בו;

ג. | הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

ד. | הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

נחדד את המחלוקת, כשמצד אחד טוען המשיב בי בנכס הנדון ''לא נעשית פעילות'' ולבן לשיטתו יש לחייב בסיווג על פי סעיף 3.2 לצו; כשמנגד טוענת העוררת שבפועל השתמשה בשטח זה כמחסן ובמקור היה אמור לשמש נכס זה כבית מלאכה של העוררת.

בכתב תשובתו לערר לא טען המשיב כי יש לקבוע הסיווג על פי הייעוד המקורי של הנכס

לא מצאנו צורך להחליט האם מי מהצדדים הגיש ראיה בדבר ייהיעוד המקורי של הנכס נשוא הערריי והאם קיים צורך לבדוק מה קובע החיתר הבניה לנכס, שכן תפקידנו לבדוק על פי הראלות, מה השימוש בפועל בנכס נשוא הערר.

לא מצאנו כי העוררת טענה שהנכס ריק מכל אדם ותפף. למעשה גם המשיב לא טען עובדה גאו, אלא כאמור טען כי בנכס לא נעשית פעילות.

גם אם צודק המשיב, אין מקום לסווג נכס בטיווג היקר של שירותים ומסתר, מקום שאליבא לגרסתו - אין כלל פעילות.

בעדותו בפנינו וכמענה לשאלות בייכ המשיב, ציין מר פקטור יונתן כך: *הנכס היה מחסן. ביעוד המקורי גה היה אמור להיות בית מלאכה. לא השתמשנו בו בפועל כבית מלאכה. זה היה מחסן נטו. אחסנו שם פרופילים מעץ ומפלסטיק, חומרי צביעה ועד שעברנו מקום אחסנו שס גס שולחנות. ברולים אוחסנו שס... אני חושב שאפילו לא היה

2

2

3

1

1

4

5

סוף דבר

לאור הנ'יל, הערר מתקבל.

חשמל. חיינו מכניסים ומוציאים דברים מהמחסן. לפעמים וּה הייתי אני ולפעמים עובד שלי. אם את שואלת אותי לאן אני מעביר את הסתורה מהמחסן, אני משיב, בהתחלה היה לרחוב אברבנאל אחרי זה היה לרתוב המחוגה. חלק מהדברים באו ישירות לנכס ברחוב אילת מהמפעל שלנו וחלק לרחוב המחוגה, תלוי לפי המקום שהיה בתנות...אנל מאשר בפנייך שבנכס הזה לא הייתה פעילות עסקית. ו

בתצחירו בסעיף 5 מצהיר מר פקטור ייהנני מצהיר כי הנכס שימש לאחסנת חומרי גלם בלבד המשמשים את אותו בית מלאכה ברח'י אברבנאל 38 ומפעל במישור אדומים בלבד ומעת לעת היתה החברה משנעת תומרים אלו בן 2 בתי המלאכה/מבעליי.

בעדות החוקר מטעם המשיב, פז וברמן ומעיון בתמונות שסומנו על ידנו במש/1 - מש/3 ניתן לראות כי בנכס קרשים ומס' עצים מונחים במקום. בנכס לא נראה פעילות כלשהיא." כך נראה שלט בכניסה המציין ''עברנו לאברבנאל 38.

במחלוקת בין הצדדים, דעתנו כדעת העוררת ויש לסווג את הנכס, עד למועד פינולו, כמחסן. הנכס לא היה ריק מכל אדם וחפץ ונתנו אימון בדברי המצהיר מטעם העוררת כי עד לפינוי שימש הנכס בפועל כמחסן.

לא נוכל לקבל את החלטת המשיב לפיה בהעדר פעילות בנכס הסיווג יהיה מסחר ושירותים. גם אם על פי היעוד המקורי כך מסווג הנכס, הנכס לא היה ריק. צריכת החשמל מגלה אף שהנכט לא שימש לצורכי עסק מסתרי, גם אס נראו מספר מועט של קרשים ועצים הנכס מהווה מחסן, אפילו אם אוחסנו שס גרוטאות של חומרי גלס לא בשימוש.

ניתן היום, ‏ 17 במר\ 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עוי/ח יהודה מאור חברה: עף?

קלדגית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140011975 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: | קליגולה תעשיות בע'ימ

- גד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

תחלטת

מבוא

ערר זה הינו בשאלת חיובה של העוררת, הרשומה כמחזיקה בנכס ברחוב קיבוץ גלויות 32 (בנלין מרכזים) בתל-אביב, נכס הרשום אצל המשיב כח-ן לקות 10738313 נכט מס' 2000348584 , בשטח 5 מ"ר; ונכס מס' 2000348588 ח-ן לקות 10738325 בשטת 325 מ"ר בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים'י, כשלטענת העוררת יש לסווג את הנכס המוחזק על ידה כ-יימחסןיי; אין מחלוקת בין הצדדים לעניין שטחי הנכסים, להלן: ''הנכס"י.

ראשית יאמר במבוא כי אין מחלוקת כי הנכס מצוי בקומה שלישית בבניין, בעוד שבקומה השניה באותו בניין מצויים משרדי העוררת ומחסן לוגיסטי להפצה, המסווג כמסחר עפ"י הסלווג בצו בסעיף 3.2 ואין ערר זה דן בהם.

שנית יאמר כי דעתנו לא נוחה מהתוצאה שהגענו בערר וה [דחית הערר] שכן היה עלינו בפועל, לתת את הדעת לנוסחו של הצו, שאולי איגו שלם והגיוני, ברס קובע כי אחד מהמרכיביס בהגדרת 'מחסן' הוא רכיב המיקום הפיסי של הנכסים, קרי קומה 3 מעל קומה שניה.

עיקר טענות הצדדים:

1 לטענת העוררת אין לתייבה בארנונה על פי הסיווג, כהתלטת המשיב, שכן מדובר בנכס שיש לסווגו *מתטן'י מאחר והנכס משמש לאחסנה בלבד; לקוחות אינם מבקרים בו, ואין פעילות מכירה משם או שיווק והפצה ללקוחות.

2 העוררת מדגישה כי עיסוקה העיקרי הוא יצור מוצרי הנעלה בסין ובתברון ואילו ניהול פעילות המשרד והלוגיסטיקה של השיווק מתבצעת מתוך הנכסים שבקומה השנייה לגביהם כאמור אין מחלוקת בפנינו.

לטענת העוררת אין בכוונתה לטעון נגד חוסר הסבירות בהגדרה שבצו הארנונה בסיווג 'מהסניסי. כל טענתה נגד הפרשנות אותה מעניק המשיב לניסוח שבהגדרה: ''הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]