החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 16 עד 31 מאי 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מטי ערר: 140009302 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לרייר: עו"ד אורה קניון
חבר: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד שירלי קדם
העוררת: עמותת המצפה לישראל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת'/א-יפו
החלטת
41 הנכס נשוא הערר נמצא ברתי קיבוץ גלויות 21 תייא, שטחו 968 מ"ר וחוא סווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.
2 העוררת טוענת כל יש לפטור מארנונה שטח של 380 מ"ר מסך השטת לחיוב, בנימוק שהוא משמש כבית תפילה.
עוד טוענת העוררת שסירוב המשיב להיענות לבקשתה מהווה פגיעה קשה ותמורה בחופש הדת והפולחן שלה.
3 | לטענת חמשיב סיווג הנכס כייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי נעשה כדין. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את הערר על הסף מאחר שההשגה הוגשה באצתור ניכר מהמועדיס הקבועים בתוק.
בנוסף, לטענת המשיב, מרבית הטענות שהועלו בערר עוסקות בסוגיות שאינן בסמכות ועדת הערר.
4 בנסיבות אלה, בטרם דיון לגופו של עניין אנו סבורים כי יש להכריע בטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב. לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.
החלטתנו זו נוגעת איפוא אך ורק לטענות המקדמיות ולא נדרש לטענות אתרות הנוגעות לגופו של ערר, שהועלו ע"י הצדדים בטיכומיס.
טענות הצדדים לגבי הטענות המקדמיות
המשיב טוען כי העוררת מחזיקה בנכס מינואר 2013 והודעת התיוב בארנונה נשלחת אליה בסמוך עם העברת החזקה. לכן, השגת העוררת שהוגשה רק ביום 9.5.13 הוגשה באיחור ניכר מהמועד הקבוע בתוק להגשת השגה.
לביהמייש או לועדת הערר, אין סמכות להאריך את המועד להגשת השגה.
בהעדר השגה כדין, הפכה השומה לחלוטה, ולא ניתן עוד לערור עליה לפני ועדת ערר,
עוד טוען המשיב כי מרבית הטענות המועלות בערר עוסקות בסוגיות כגון פגיעת מנהל הארנונה בתופש החדת והפולחן, אופן קבלת התלטות של מנהל הארנונה ושינוי מדיניות, טענות שאינן בסמכות ועדת הערר, כמפורט בסעיף 3 (א) לחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976 (להלן ייחוק העררי).
העוררת טוענת כי יש לדתות את שת? הטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב.
לגבי מועד הגשת ההשגה, טוענת העוררת כי רק ביום 15.4.13 נשלחה לעירייה הודעת העוררת במסגרתה התבקש שינוי שס המהויקיס בנכס וכי רק ביום 8.5.13 חיא קיבלה את הודעת התשלום הראשונה בגין הנכס. לכן בקשת העוררת מ- 8.5.13 לפטור חלק מהנכס מארנונה, בשל היותו בית תפילה, הוגשה במועד.
לדעת העוררת לא מדובר בהשגה במובן המהותי אך מנהל הארנונה התייחס לפניה זו שלה כהשגה ודחה אותה ב- 18.7.13.
עוד טוענת העוררת כי בהתלטתו לא ציין מנהל הארנונה כי ההשגה הוגשה באיתור וכל טענת האיחור הועלתה לראשונה בערר. בנסיבות אלה לטענתה, מושתק המשיב מלהעלות את טענת האיחור בהגשת ההשגה, לאחר שלא העלה אותה בהזדמנות הראשונח.
העוררת סבורה כי הערר דנן הוא בסמכות הועדה.
לטענתה מהות הערר הוא הסיווג הנכון של הנכס לצרכי ארנונה, ורק התוצאה של הטעות בסיווג הנכס כגרסתה, היא פגיעה בתופש הדת והפולחן שלה.
העוררת מוסיפה כי סמכותה להגיש ערר מוצאת תימוכין בעובדה שבשולי החלטת מנהל הארנונה הדותה את השגתה, צויין כי עומדת לרשותה זכות ערר על החלטה זו.
דיון ומסקנות
מועד הגשת ההשגת
אין מחלוקת בין הצדדים על כי העוררת מתציקה בחלק מהנכס מיום 1.1.13 ובתלק אחר שלו מ- 8.1.13.
עוד אין מחלוקת כי ביום 8.5.13 פנתה העוררת לראשונה למשיב בבקשה לפטור חלק מהנכס מתשלום ארנונה, בנימוק שהוא משמש כבית תפילה. מנהל הארנונה התייה לפניה +ו כהשגה.
.10
.1
.12
.3
8
בסיכומיה טענת העוררת כי פנייתה מיום 8.5.13 אינה *יהשגה במובן המהותי, אלא בקשה להכיר בנכס שנעשה בו שימוש כבית תפילה, ככזה!י.
טענה גו של העוררת תמוהה ביותר, שכן אם לא הייתה זו ייהשגהיי, תשובת מנהל חארנונה אינה ייתשובה להשגהיי ואין העוררת וכאית כלל לערור עליה. על אף זאת מאחר שמנהל הארנונה התליחס לפניה גו כייהשגחיי, ננהג גס אנו כך.
לטענת העוררת הודעת התשלום הראשונה התקבלה אצלה רק ביום 8.5.13, לאתר שרק ביום 15.4.13 היא דיווחה למשיב על היותה מתגיקה בנכס.
לעומתה טוען המשיב כי הודעת העוררת מיום 15.4.13 התייחסה רק לשינוי כתובת למשלות דברי דואר אליה, וכי הודעת התשלום מ- 8.5.13 היא תדפיס נתוני חשבון שנשלת לעוררת, בעקבות פנייתה לברור מצב החשבון שלח.
מוסיף המשיב וטוען כי עיריית תייא היא רשות ציבורית שמבצעת את עבודתה באמצעות מתשביס ומערכות אוטומטיות, במיוחד בכל הנוגע למשלוח הודעות חיוב לנישומים, ובכלל ואת לנישומה דנן שמתויקה בנכס מינואר 2013.
לטענתו העוררת מחזיקה בנכס מינואר 2013 והודעת החיוב נשלחה אליה בסמוך עס העברת החוקה בנכס.
עיון בהודעת העוררות לעירייה מיום 15.4.13 מעלה כי אין מדובר בהודעה על שינוי שס
מחזיק. במכתב מצויין:
ייהנדון: שינוי כתובת למשלוח דואר (מס' חשבון לקוח 10636024)/
יאנו עמותת המצפה לישראל עייר מבקשים בכך לעדכן כתובת הנכונה למשלות דואר, לרבות דפי חשבון לכתובת כדלהלן....
דחיינו עסקינן בעדכון כתובת הנישומה בלבד, ולא נאמר בהודעה דבר וחצי דבר על שינוי שם מחויק.
ואת ועוד, באותו מכתב מיום 15.4.13, צויין ע"י העוררת הן בכותרת והן ביינדוןיי כי הוא מתייחס להשבון לקוח 10636024, שהוא חשבון הלקות של העוררת.
משמע, לפני אותו מועד כבר נקבע בפנקסי המשיב מספר חשבון הלקות של העוררת כמחזיקה בנכס. דהיינו שינוי שס העוררת כמתויקה בנכס נעשה לפני 15.4.13.
עובדה גו תומכת בגרסת המשיב כי העוררת נרשמה כמחזיקה בנכס מינואר 2013.
בהתאמה יש לדתות את טענת העוררת כי הודעת התשלום מיום 8.5.13 היא הודעת התשלוסם הראשונה שהיא קיבלה.
הודעת המשיב מ- 8.5.13 נושאת כותרת :
'ינתוני תשבון לקוח מספר 10636024:י.
מהנתונים המצוייניס על גבי המסמך עולה שהוא הודפס ביום 8.5.13 ונשלח בפקטימליה למספר הפקסי של העוררת שהוא 5104499.
סוף דבר
8 מכל המקוב> אנו דותים את הערר על הסף.
אין צו להוצאות.
ניתנה בהעדר הצדדים ביום 20.5.2014,
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לענלינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
3 / בר ב
לו'ייר: עו"ד אורה קניון חבר: רו"ח רונית מרמור חבר: עו לקקדס
שס הקלדנית: ענת לול
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה:עו"ד קדם שירלי
העורר: אלפסי מישאל
-נב ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה חיוב הנכס נשוא הערר מתעריף מסחר יחל מיום
2 ולא מיום 1/10/11.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. 2
יו"ר: עול ל יר חבר: דר ' תיחיו, רו"ח
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כא באייר תשעד
21004
מספר ערר: | 12:12 / 140010027
מספר ועדה: | 10992
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: אשורי מוגדס אמיר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
לבקשת העורר הערר נמחק ללא היוב בהוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
4 2
יו"ר: עושך אי אמיר חבר: דר''רייך זיו, רו"ח
= ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כא באייר תשעד
220004
מספר ערר: | 12:40 / 140009215
מספר ועדה: | 10992
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ה
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת:
מדזיבוז' אוה תעודת זהות *********
חשבון לקוה: 10619721
מספר חוזה: 485795
כתובת הנכס: אדירים 30
ע"י ב"כ עו"ד: דר' גבאי צבי
-נב ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.05.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד 4 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח 0 שירלי
- שם הקלדנית: ענו'עי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כא באייר תשעד
2-04
מספר ערר: | 13:35 / 140010028
מספר ועדה: | 10992
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: מאירי לילך
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
במסגרת הערר טענה העוררת על החלטת המשיב בעניין חיוב סככה מקורה. לטענתה מדובר בפרגולה מעץ שאינה מקורה ולה קיר אחד בלבד.
העוררת זומנה לדיון אולם לא התייצבה במועד שנקבע על אף שההזמנה נמסרה לה עפ"י אישור המסירה שמצוי בתיק.
השטח נשוא החיוב מהווה סככה שבנויה מעץ ועל גביה משטח שקוף אטום. העוררת לא הוכיחה בפנינו כי סככה זו עומדת בתנאים לסיווגה כפרגולה.
בנסיבות העניין אנו מוחקים את הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.05.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר התל"ז-1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
41 /
יו"ר: עו"ד - חבר: דר' רייך סי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כא באייר תשעד
24
מספר ערר: | 13:26 / 140010047
מספר ועדה: | 10992
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: סאן נטלי
- ב ג ד-
מנהל הארנוגה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
תיק ערר זה הוגש בהתייחס לחיוב בגין שטח גלריה בנכס המוחזק ע"י העוררת.
העוררת הוזמנה לדיון עפ"י כתובת שנמסרה על ידה אומנם הזימון שנשלח בדואר רשום חזר בנימוק לא נדרש.
הזמנה נוספת נשלחה בדואר רגיל בתאריך 10/4/14.
היות והעוררת לא הגיעה לדיון ייתכן ואינה עומדת עוד על טענותיה.
בנסיבות העניין הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.05.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר התל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7 |
יו"ר: עו"ד לו/אמיר/] חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: "ד קל \שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008519 שליד עיריית תל אביב-יפו 9
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר+ עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רויית
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: מלונות הירדן מ.ה.י. בע''ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
1. במסגרת העררים המאוחדים נדונה התלטת המשיב מיום 1.5.12. בהחלטתו התייחס המשיב לשטת הנכס
ולכך שלא הוצגה אסמכתא או מדידה נגדית לטיעון העוררת בדבר אי דיוק בשרטוט. כן התייחס המשיב בהחלטתו לסיווג הנכס בהתאם לרמת השירות שמציע בית המלון.
טענות העוררת
2 במסגרת הערר טענה העוררת כי הנכס הינו מלון עסקים במגדלי עזריאלי בעיר, חידוע כמלון קראון פלאזה עזריאלי תל אביב.
3 לטענת העוררת המשיב קבע כי יש לחייב את העוררת בתשלום ארנונה בהתאם לתעריף הנהוג למלונות בדרגת שירות 5 כוכבים אולם המלון אינו כולל בריכת שחייה ולכן, בהתאם לקריטריונים שנקבעו בעבר על ידי משרד התיירות יש לדרג את המלון בדרגת שירות 3 כוכבים בלבד.
4. לטענת העוררת, אומנם ניתנת גישה לאורחי המלון למתחם ספא הולמס פלייס בבניין אולם אין בכך
משום תחליף חולם ושווה ערך לבריכת שחייה הממוקמת במבנה המלון עצמו.
5. העוררת טענה כי יש לסווג את הנכס בהתאם לתעריפי הארנונה שנקבעו בצו בהתייתס למלון בדרגת
שירות כוכבים.
טענות המשיב
6. לטענת המשיב העוררת מפעילה מלון עסקים ועל פי ביקורת שנערכה במקום ועל פי המוצג באתר
האינטרנט של המלון, הוא פועל ברמת שירות גבוהה ביותר שמלון יכול להציע.
7 בהתליתס לטענת העוררת לפיה המלון אינו מציע בריכת שחיה למבקרים ולכן יש לסווגו בדרגת שירות של 3 כוכבים, טוען המשיב כי על פי תקנות שירותי תיירות (בתי מלון) התשנייב-2012, הוגדרו אמות מידה אובייקטיביות ומקצועיות שעל פיהן נקבעת דרגת המלון ואף הוחזרה שיטת הכוכבים החל משנת 2013.
על פי התקנות ישנן אמות מידה שחובה על המלון לעמוד בהן על מנת שידורג במספר כוכבים מסוים ובריכה אינה כלולה בין אמות המידה לקבלת ניקוד 5 כוכבים.
8 עוד טען המשיב כי על פי פרסומי המלון, כחלק בלתי נפרד מהשירותים הניתנים על ידו נכללת כניסה חינם למתחם ההולמס פלייס במגדלי עזריאלי הכולל בין היתר בריכה.
9. המשיב הוסיף וטען כי הגשת הערר מקוממת שכן ברור כי מדובר במלון יוקרתי ולא לתינס מעלה העוררת
רק טענה אחת אשר קשורה לבריכה ואין היא יכולה להצביע על ממצאים אחרים שבהם רמתו של המלון נופלת מרמה של מלון חמישה כוכבים.
דיוןו והכרעת
0. לאחר שהגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון הוכתות ולאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב על פי
בקשתם והתיק בשל להכרעה.
1. סעיף 3.3.6 לצו הארנונה קובע את התעריף לבתי מלון:
בתי מלון*) יסווגו לפי דרגת שירות**) (מספר הכוכבים, כפי שנקבעו בעבר על ידי משוד התיירות) ויחויבו בכל האיזורים לפי התעריפים המפורטים להלן
**)בתי מלון חדשים יסווגו בהתאם לרמת השירות, בהתייחס לרמת השירות המקבילה במלונות קיימיט'י.
2. בהתאם לצו עלינו לבחון את רמת השירות של המלון בהתייחס לרמת שירות המקבילה במלונות קיימים
ואין אנו מוגבלים או כפופים לקביעה של דרגת שירות ומספרי כוכבים שנקבעו לאותו מלון.
3. נציג העוררת השיב בעדותו כי אורתי המלון הם בעיקר תיירות עסקית. ניתן לאורתים שירותי לינה, חדר
מאובור, ארוחות. במלון יש אולמות כנסים. קיימת אפשרות לקבל שירותי חדר כושר ובריכה. נטען כי מדובר בשירותים חיצוניים אולם בתוך הבניין עצמו.
4. עוד טען נציג העוררת בעדותו כי המלון נבנה לא כנותן שירותי נופש למשפחות אולם הוא פתות לכל
המעוניין ללא הגבלה. לעניין שירותי חדר הכושר והבריכה נטען כי מדובר בהתקשרות עס ספק חיצוני כמו התקשרות עס ספקים חיצוניים אחרים כגון: מתן שירותי כניסה למוזיאוניס וסיורים.
5. נציג העוררת הבהיר כי חמלון מפרסם את עצמו כמלון הכי מפואר שיש, בכוונה למכור את שירותי המלון
במחיר מקסימלי. המלון מציג עצמו כמלון חדש עם חדרים יפים, הממוקם בלב העיר מבלי לומר אס מדובר במלון 3 כוכבים או 5 כוכבים.
.6
.17
8
.9
.20
.1
.2
.3
4
5
העוררת צירפה לתצהיריה תעודת עובד ציבור של משרד התיירות אולם תעודה זו אינה מתייחסת למלון נשוא הערר אלא למלון ריצ. לשאלת הוועדה מדוע העוררת לא צירפה תעודת עובד ציבור של משרד התיירות בהתייחס להליך הערר דנן נטען על ידי בייכ העוררת כי מדובר בתעודה שבידי משרדו מתיק אחר שבטיפולס בירושלים.
בפרסום של העוררת שצורף לתצהיר המשיב שאושר ע"י העוררת, צויין כי ניתנת לאורח? שירותי הסעדה במסעדת המלון; כי ניתנת לאורחי המלון כניסה חינם למועדון בריאות הולמס פלייס מגיל 18. עוד מופיעים בפרסום שירותי חניה, הסעה לחוף הים ועוד.
מהעובדות שהוצגו בפנינו למדנו כי מדובר במלון אשר מקנה שירותי אירוח ברמה גבוהה, אקסקלוטיבי ואין בסיס לטענת העוררת לפיה יש לסווג את המלון ברמת שירות של 3 כוכבים או 4 כוכבים.
מדובר בחדרים מעוצביס, במתן שירותי הסעדה ברמה גבוהה הכוללים ארוחות, מזנון סושי. מיקומו במרכז העיר, על צירי תנועה מרכניים ובבניין יוקרתי בעיר. אליבא דנציג העוררת, המלון עצמו מפרסם את עצמו כמלון הכי מפואר שיש ומוכר את שירותיו במחירים מקסימליים וספק רב אם יציג עצמו כמלון ברמת שירותים של שלושה כוכבים כפי שנטען במסגרת ערר זה.
איו אנו סבורים כי נושא הבריכה הוא אשר מהווח הבסיס הבלעדי והמכריע לבחינת רמת השירות של המלון שכן כפי שהעוררת ציינה בעצמה שיטת כוכבי המלון אינה נהוגה עוד ובהתאם, לא ניתן להיצמד באופן דווקני למבחנים שנקבעו בעבר.
ממילא גס בהיבט מתן שירותי הבריכח אנו סבורים כי בנסיבות העניין יש לראות בעוררת כמי שנותנת את שירותי הבריכה.
בכל מקרה, אין בסוגיה זו בכדי לשנות את התוצאה אליח הגענו כאמור לעיל.
נציין כי אין רלוונטיות לטענת העוררת לפיה מתן שירותי כניסה למועדון ההולמס פלייס אינו מהווה תחליף הולם ושווה ערך לבריכת שתייה הממוקמת במבנה חמלון עצמו. לא נטען כי מחויב סטנדרט קבוע של בריכת שחייה במלון ומטבע הדברים הבריכות והשירותים השונים אשר ניתנים במלונות שונים, אינם אחידים ווהיס בכל המלונות, גס אס מדובר במלונות ברמה גבוהה ביותר.
תעודת עובד הציבור שצורפה לתצהלרי העוררת אינה רלוונטית לענייננו ואינה יכולה לבסס את טיעוני העוררת. מדובר בתעודה שניתנה בהתייחס להליך משפטי אחר לא כל שכן בהתייחס למלון אחר.
המשיב הפנה בטיעוניו לתקנות שירות: תיירות (בתי מלון) התשעייב-2012. תקנות אלה נכנסו לתוקף רק 8 תודשים מיום פרסומס בתאריך 3.1.13. עס ואת מצאנו לנכון לציין תקנות אלה שכן הן מתוקות את קביעתנו לפיה אין מקום לטענת העוררת לפיה יש לקבוע את יירמת השירותיי על פי מבחן אחד וטכני אשר מתייחס להימצאות בריכה במלון. מעבר לכך שכאמור קבענו כי בנסיבות העניין העוררת עומדת אף ייבמבחן הבריכהיי, יש בשיטה החדשה שהונהגה אף לתזק את המסקנה לפיה רמת השירות נקבעת על בסיס מכלול של מבחנים ואמות מידה ולא על בסיס מבחנים טכניים, שכן רמת השירות נקבעת על פי עמידה באמות מידה שונות ממכלול אמות מידה שנקבעו וצבירת ניקוד מינימלי.
6. ההלטת המשיב עומדת בהוראות הדין שחלות עליו ובנסיבות העניין היא אף תואמת את הממצאים
העובדתייס שהוכח(.
7. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 21.5.2014.
בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 :וס מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשליי - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
0 2 0
*וי/ר: עו"ד אפלר חבר: דל רליך זיו, רויית חבר: עויי 4 עיירסי|קדם
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140007142 שליד עיריית תל אביב-יפו 2
בפני חברי ועדת הערר:
*וייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רויית
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: אדלר חומסקי בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעירלית תל אביב
החלטה
1. במסגרת העררים המאוחדיס נדונה החלטת המשיב מיום 7.5.12 במסגרתה נדתתה השגה שהוגשח על ידי
העוררת במספר סוגיות.
טענות העוררת
2. בערר טענה העוררת כי החל מיום 1.3.11 היא התלח לעשות שימוש במשרדיה בנכסים נשוא הערר, אשר
משתרעים על פני 4 קומות ומשמשיט את העוררת לעיסוקה ופעילותה בעולם השיווק והפרסום.
3 לטענת העוררת תלק מפעילותה הינה פעילות ייצורית המתאימה לסיווג מלאכה ותעשייה. העוררת טענה כי שטח של 835 מ"ר מכלל הנכס צריך להיות מסווג בסיווג תעשייה ומלאכה לאור הפעילות של ייצור והפקת תשדיריס, פרסומות ומודעות באמצעות פעילות של קריאיטיב, סטודיו לעיצוב, מיתוג, עיצוב גרפי וכדי.
4. העוררת טענה כי שטת של 830 ₪ מקומות 24, 23, 16, 15 הינם שטחים משותפים (מעברים, מדרגות,
שירותים וכד') שאינם ברי חיוב. כן נטען כי חדר השירותים הוא שטח משותף.
5. העוררת טענה כי מבלי לגרוע מהטענה בדבר אי חיוב שטתים משותפים, שטח של 84 מ"ר מתוך 830 המייר
שנטענו כשטתיס משותפים הינם ארונות תשמל שאינם בניין אינם חלק מיחידת הבנלין ולא נעשה בהם כל שימוש ולכן אינם ברי ח*וב.
טענות המשיב
6. המשיב טען כי העוררת פועלת במתן שירותי פרסום על :די פעילות קריאייטיב, עיצוב גרפי וכדי ואין
המדובר בפעללות ייצורית המובילה לשינוי סיווג.
המשיב טען כי העוררת היא המתזיקה היחידה בקומות שבהן היא מחהזיקה ומכאן אין בנכס שטחים משותפים אשר מוחרגיס מחיוב הארנונה לפי סעיף 1.3.1 חי לצו. המשיב טען כי שטתי השירותים אינו שטח משותף לעוררת ולמתציקים נוספים, והם בבחינת חלק בלתי נפרד מהנכס.
בהתייתס לשטחי ארונות החשמל טען חמשיב כי מדובר בשטחים טכניים שיש לתייב אותסם במלואם והם נכללים בשטת הבניין.
דיון והכרעת
9
לאחר שהגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון הוכתות ולאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב על פי בקשתם והתיק בשל להכרעה.
הסכם פשרה קודם
10
.1
12
חמשיב טען בסיכומים מטעמו כי ביום 18.2.09 ניתן תוקף של פסק דין על ידי כבי השופטת אטסתר קובו להסכם פשרה בין הצדדים לפיו המשיב הטכים לסווג שטה של 354 מ"ר בסיווג תעשייה ומלאכה ההל מיום 1.1.07 וזאת כנגד התחייבות העוררת ההל מיום 1.1.07 לא להעלות טענה לפיה יש לסווג את הנכס כולו או חלקו בסיווג מלאכה ותעשייה. נציין כי הטענה הועלתה בפתח דיון ההוכחות על ידי בייכ המשיב אשר טענה כי עובדה זו נודעה לה במהלך לימוד התיק לקראת הדיון. לטענת המשיב, העוררת מנועה מלטעון טענותיה בדבר סיווג הנכס באופן שונה מהאמור בהסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין וטענת העוררת בדבר הרחבת חצית מועלית בהוסר תום לב שכן חיא זו שהייתה צריכה לאזכר הטכס זה מיוזּמתה.
העוררת טענה כי הטענה לא הועלתה על ידי המשיב אלא בשלב דיון ההוכתות ומדובר בהרחבת חצית. כן נטען כי בהתאם לכלל לפיו בית המשפט יינקוט משנה והירות טרם יורה על סילוק תביעה על הסף, כך גם לענייננו אין מקום לחיעתר לטענה ולמנוע מהעוררת להעלות טענותיה בעניין. מעבר לכך טענה העוררת כי מדובר בהסכם ישן שנחתם בשנת 2009 ביחס לנכס הקודם ששם מתקיימות נסיבות עובדתיות שונות בתכלית מהנכס, לרבות השימושים השונים של מתציקיס אחרים שאינם חלק ממשרד הפרסום.
אנו סבורים כי היח מקום לפרוס בפני הוועדה את מלוא העובדות הרלוונטיות לרבות בדבר הסכמים קודמים המתייחסים לסיווג העוררת על פי פעילותה. עס ואת בנסיבות העניין ולאור התוצאח אליח הגענו אין אנו נדרשים להכריע בטענה מעבר לאמור לעיל והתלטתנו ניתנת בהתאם לעובדות שהוכתו בפנינו ותוך התעלמות גם מהעובדה שהמשיב הסכים בעבר להכיר בחלק מהפעילות של העוררת בסיווג מלאכה ותעשייח.
סיווג הנכטי
א. סיווג בית תוכנה
.3
בדיון שהתקיים ביום 3.7.13 הטכימו הצדדיט כי לערר תתווסף גם הטענה שהועלתה במסגרת תצהיר העוררת בדבר אחזקה על ידי חברת מובלי. העוררת טענה כי מובלי היא חברה אשר עוסקת בייצור ופיתות אפליקציות של תמונות וסרטים לסמארטפוניס ודפי הפייסבוק. כן נטען כי השימוש שנעשה בשטה המוחזק על ידי מובלי הינו לצרכי פיתות תוכנה שתאפשר צילום תמונות, שיתוף ותיוג. מר הימל מטעם העוררת טען בתצהירו כי נמסר ממובלי שהכנסותיה הן מפיתות בלבד והוצאותיה נועדו בעיקר לשלבי המחקר והפיתות. העוררת צירפה רשימת עובדים וטענה בסיכומיה כי היא הוכיחה כי השימוש בשטת הינו לצורכי פיתוח תכנה והסיווג המתאים הינו סיווג בתי תוכנה.
4
.5
.6
אנו סבורים כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת הטענות בדבר סיווג השטח אשר מותזק על ידי מובלי בסיווג בית תוכנה. העובדות שנטענו אינןו בידיעתו האישית של מר הימל שטעןו בעדותו כי אינו עובר בחברת מובלי ולא הובאו ראיות ישירות מנציגי חברת מובלי שיאפשרו הוכתת הטענות שהועלו באופן ישיר. בהתאמה, השיב מר הימל בהגינותו כי אינו יודע על ידי מי נערך נספת 9 לתצהירו בו פרטל העובדים אשר מועסקים במובלי על פי טענת העוררת.
נציין עוד כי במהלך חביקורת שנערכה על ידי נציג העירייה הוא לא ראה את השטת אשר מוחזק על ידי מובלי. מר חימל טעו כי נציג העירייה לא ביקש לראות נכס זה. מר ליאור יהודה מטעם העירייה השיב בחקירתו כי נציגי העוררת ליוו אותו לאותם שטתים וקומות שהם רצו שהוא יבדוק את השימושים הסיווגים.
בנסיבות העניין כאמור העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת טענתה בדבר סיווג בית תוכנה.
לאור הקביעה כאמור, אין אנו נדרשים לדון בעובדה לפיה מובלי אינה מדווחת כמחזיקה.
ב. סיווג מלאכה ותעשיית
17
.8
.9
.0
העוררת טענח כי שטח של 835 מ"ר משמש בפועל לפעילות של מלאכה, כגון חדרי עריכה, חדרי קריאליטיב, עיצוב וגרפיקה. לטענת העוררת הפעילות שמתבצעת היא הפיכת רעיון לתוצר פרסומי.
מקובל לערוך שימוש במבחניס שנקבעו לזיהויה של פעילות *יצורית לקביעת סיווג תעשייה, כפי שהופיעו נקבעו בפסיקה בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200 (לחלן = 'יעניין רעיונות'); ו-עמיינ (מחווי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן: *'עניין גאו-דעיי), כדלקמן:
א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.
ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של חמכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אם אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.
ד. מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מוּה ומתן שירותים מזה.
בעניין ברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'ימ, (פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן -- '*עניין מישל מרסייה') דן בית המשפט העליון בשאלת טיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התליחט שס למבהניס שנקבעו בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:
''מבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממלי מעטיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגזירת '/בית מלאכה'י ובכלל זה *בית מלאכה לייצור'' לעניין שיעור הארנונה.'י (שם, פסקה טייו לפסק דינו של כבי השופט א' רובינשטיין).
בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחנים שנקבעו לויחוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבחנים אלו אינם יכולים לחיות ממציס. השני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים ''מפעל תעשייתניי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממטי לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ה - 1975 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969. המבתניס שנקבעו בעניין רעיונות .- נועדו, אפוא, -לזיהוי. יימפעל תעשייתייי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי
.1
.2
.3
4
.5
.6
.7
.8
ל
השירותים לענפי הייצור. על כן, מבחנים אלו, שנועדו לוחות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם *כולים להיות ממציס כדי לזהות ייבית מלאכהיי לעניין ארנונח.
בענליננו מגדירה העוררת את עצמה כמשרד פרסום, חשניה בגודלה בישראל וחיא עוסקת בתחומים משיקיס ומשלימים זה את זח.
מר חימל טען בפנינו כי בנכס עמדות של הדפסה, עיצובים, גזירות. במקום מכינים דוגמאות על מנת להציג ללקות - למשל דוגמא של אריזה. מתצהיר המשיב ודוח הביקורת למדנו כי בנכס מתבצעת פעילות של בניית אסטרטגיה לפרסום, שכוללת בניית תדמית, בניית לוגו עד צבעים ואיורים לפרסומות, פעילות של גרפיקה ופוטושופ-ללא מכונות דפוס, עיצוב מותגים שונים מלוגו ועד כרטיס ביקור.
ממכלול העובדות שהונחו בפנינו כאמור לעלל, איננו סבורים כי יש לסווג את השטתים הנטעניס בסיווג מלאכה ותעשייה. נעיר כי ממילא לא הוכיחה העוררת עד תום מה הפעילות המתבצעת בכל אחד מהשטחים.
הפעילות בתחום של הגרפיקה, העיצוב והקריאייטיב הינה משיקה ונלוות לפעילות העיקרית והמהותית של העוררת כמשרד פרסום.
מעבר לכך, תפעילות הנטענת אינה עולה לכדי פעילות שיש מקום לסווגה במסגרת סיווג מלאכה ותעשייה.
אומנם בפעילות העוררת יש ייתוצריסיי כטענתה, אולם פעילויות רבות מנפיקות ייתוצריםיי שונים ואין בכך חזות הכל.
כמו כן, לאור מכלול הפעילות לא ניתן לקבל את הטענה כי מדובר בתהליך של ייצור, השבחת תוצרים ופעילות כלכלית של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אתר, אלא מדובר בפעילות של מתן שירותי פרסום.
הדברים עולים בקנה אחד עם הצהרתו של מר הימל בפנינו לפיה כמנהל רכש ולוגיסטיקה הציוד שנרכש, כגון קרטונים, קאפות וציוד של דוגמות, הינו על שס העוררת בלבד.
באופן דומה נקבע בעניין עמיינ (מחוזי תייא) 302/07 טמיר כהן 1999 בע'ימ נ' מנהל ארנונה תל אביב (מיוט 17.3.08) כי הסיווג של משרד פרסום הינו סיווג עסקי ולא כבית מלאכה או תעשייה:
יחד עם זאת, אציין כי המסקנה העולה לטעמי מהחלתם של רוב המבחנים היא כי התהליך המתבצע במחלקת הקריאייטיב במערערת איננו תהליך של ייצור תעשייתי, או של מלאכה.
5. כך, המבחן העיקרי אליו הפנתה המערערת הוא מבחן יצירת יש מוחשי
אחד מיש מוחשי אחר, כאשר המערערת טענה כי תהליך הייצור משלב דגמי ביניים, שבסופם מיוצר אב הטיפוס (שמיוצר כאמור בייצור המוני -
אך לא במשרדי המערערת, אלא בבית דפוס).
6 השאלה מתי הופכת הוצאה של רעיון מהכוח אל הפועל - לפעילות 'יצרנית'י, איננה שאלה שהתשובה לה היא פשוטה או חד משמעית. ישנט בעלי מקצוע הרבים העוסקים בהוצאה מתכוח אל הפועל של רעיונות, כבאשר אין חולק כי הפעילות שלהם איננה מסווגת כפעילות של תעשייה או מלאבה.
כך, עורכי דין מוציאים רעיונות מהכוח אל הפועל, לעיתים באמצעים ויטואליים כאלה ואחרים - ואין חולק כי במשרד עורכי דין לא מתבצעת בדרך כלל פעילות של תעשייה או מלאכת.
כך, גם ארכיטקטים מוציאים רעיונות מהכוח אל הפועל, אף זאת באמצעים ויזואליים כאלה ואחרים. גם הפעילות במשרדי ארכיטקטים איננה בדרך בלל פעילות של 'יתעשייה'י או ''מלאבת'י.
+.
יודגש, כי הפעילות המתבצעת בכלל משרדי המערערת איננה פעילות יצרנית, אלא פעילות של מתן שירותים - ועל כך אין למעשה מחלוקת.
המערערת נותנת שירותים של משרד פרסום ללקוחותיה. אולם, המערערת טענה כי יש לבחון באופן ספציפי את הפעילות המתבצעת במספר חדרים בתוך המשרדיט שלה, חלרי מחלקת הקריאייטיב. במחלקה זו - כך נטען -
מתבצעת פעילות שאותה יש לסווג באופן שונה, בשל אופי הפעילות המתבצעת בחדרים אלה -- פעילות שהיא מטיבה יצרנית'י.
0. נציין כי אין מקום לפיצול הנכט לסיווגים שונים אלא יש לסווג את הנכס כמכלול על פי מהות פעילות
העוררת כמשרד פרסום גס בשים לב לעובדה לפיח קיימת זיקה ביו כלל השטחים בקומות בהן מחזיקה העוררת, בין אס ישירות ובין אם חברות מטעמה, למהות הפעילות העססית של העוררת. בעניין עייא 8 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם בינבוי
3 (להלן -- ''ענלין אחוזת ראשונים'), נקבע כי:
''אין לפצל כל נכס המקייס מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם
לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול
האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחת, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכיט והמחלוקות בין הפרט והרשות'י.
1. כך, ליבת הפעילות של העוררת כמשרד פרסום, וכ-ייקבוצת אדלר חומסקייי, נוטה לעבר מתן שירותים ולא
לחליכי ייצור ומלאכה ומשכך, הסיווג הנכון הוא הסיווג העסקי לכלל הנכס. יצירת התוצרים הינה נלוות לפעילות הפרטומית ולא ניתן לראות במהות כי בנכס יש יצירה של יש מוחשי בתהליך שעומד בפני עצמו.
בבחינת תהליך הייצור-טיבן של מכונות והלקף הפעילות הכלכלית בתתוט הייצור ביחס לכלל הפעילות העסקית במתן שירותי פרסום, לא הוכת כי מדובר בהיקף משמעותי. גס בבתינת המבחן הכלכלי-השבחת מוצר או חומר, לא הוכח כי מדובר בפעילות כלכלית שעומדת בפני עצמה העולה לכדי עשייה תעשייתית או בהיקף של בית מלאכה. ובמבתן של מרכז הפעילות, ליבת הפעילות גם בתחום הגצירה, ההדבקה, ויצירת דוגמאות לפרסום, מדובר בפעילות של מתן שירותים ולא של הליכי ייצור.
שטחים משותפים
2. סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונה מתליחס לתיוב יישטת משותףיי בבניין או בקומה, כדלקמן:
'ישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע'/י מחזיק אחז'.
שטחיט-משותפים אלו-יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים.
.3
4
5
.6
.7
.8
.9
10
שטחם המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית - יחויבו במלואם'י.
במסגרת הערר טענה העוררת כי בקומות שמוחוקות על ידה מתזיקיס משתמשיסם נוספים. חלק ממתזיקים אלה מקבוצת העוררת והלק מהם שוכרי משנה. על פי רישומי העירייה, העוררת היא זו שמחזיקה בכלל הנכס ולא בוצע פיצול של הנכס למתזיקיס שונים. נציין כי פרט לעמוד ראשון בשני חוזים של העוררת עם שוכרי משנה: ל.י שקד חברת עורכי דין ו-ד\א טכנולוגיות בע"מ לא צורפו חווים ואסמכתאות להוכתת הטענות. גס שני העמודים הראשונים של הסכמי שכירות המשנה למחזיקים האמורים אינם מספקים ואינם מלמדים ומוכיחים את טענות העוררת בדבר מחזיקים שונים.
בנסיבות העניין לא ניתן לקבל את טענת העוררת בסיכומיה, לפיה למשיב ידיעה מלאה אודות התוקה של מחזיקים שונים מכוח הסכם שכירות או מדידה שערך.
בדיון הצהיר מר הימל שי מנחהל רכש, לוגיסטיקה ותפעול בעוררת כי נשלחו שלושה הסכמי שכירות משנה-
של לילאן שקד עו"ד, אריאלה להב ו-1 אא טכנולוגיות ושאר השוכרים (לרבות חברת מובלי) הס חברות בת
של העוררת ולגביהס אין הסכם שכירות.
עס ואת הסכים מר הימל לכך שהעוררת היא זו שרשומה כמחזיקה בכל 4 הקומות של הנכס נשוא הערר.
הסוגיה שהועלתה במסגרת הערר אינה שאלה של שינוי מחזיקים אלא טענות לעניין סיווג, פטור מתשלום בגין שטחים משותפים וחדר חשמל, על בסיס העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה העוררת הלא זו שמתזיקה בכלל הנכט. ממילא העוררת לא הוכיחה כי ביקשה לשנות את פרטי המחזיקים ומר הימל בעדותו טען כי אין בידו אסמכתא שחהוא יכול להציג בפני הוועדה בדבר בקשות לשינוי מחזיקים.
אסמכתאות כגון אלה לא הוגשו גס לא לאחר הדיון.
בענייננו כאמור התברר כי העוררת היא זו שמחזיקה את ארבעת הקומות בבניין. לא חוכת כי דוותו מחזיקים נוספים ולא הוצגו מסמכים מתאימיט לעניין וח.
כמו כן, מרבית המחזיקים כלפיהם טוענת העוררת חס גופים שבקבוצת העוררת ואין להם הסכמי שכירות.
היות והעוררת לא הוכיתה כי היא מחהזיקה בפחות מ-80% משטת הקומה, אין חיא יכולה להסתמך על פסק הדין שניתן בעניין עתיימ 1498/08 דיזנהאויז יוניתרס בע''מ נ' עיריית תל אביב ועתיימ 1273/09 אי.בי סי ניהול ואחזקה בע'ימ נ' עיריית תל אביב. רי לעניין וה עמיינ 34083-11-09 מרכז לוינסקי בע'ימ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (מיום 31.5.2011; ת.א. (מחוזי תייא) 2703/05 קניון רמת אביב בע'ימ (מקרקעי מרכז בע'ימ לשעבר) נ' עיריית תל אביב (מיום 9.5.2012)).
בנסיבות העניין ובהתאם להוראות צו הארנונה, אנו דוחים את הטענה בדבר מתן פטור מתשלום ארנונה בגין שטחים משותפים.
חיוב שטחים- ארונות חשמל
1
2
העוררת טענה כי יש לבטל חיוב בגין שטת של 84 מ"ר -ארונות חשמל, המהווים חללי קירות בהם עוברים כבלי חשמל ותקשורת של הבניין כולו.
סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע כל :
'בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סכפות וברימות שחיה"י.
6
3. החללים הנטענים מהווים חלק בלתי נפרד מיחידת הבניין ובשים לב להגדרה הרהבה של שטת הבניין אין
מקום לגרוע שטת זה מהשטחים ברל החיוב.
4. לעוררת הזיקה הקרובה ביותר לשטתיס אלה והם נכלליט בתתוס השטתים שבחזקתה ומכאן חיובח בגין
שטחים אלה כדין.
סיבום
5. לאור האמור אנו דוחים את הערר על כלל הטענות שהועלו במסגרתו.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 21.5.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. |
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב |\ חבר/
*ו'יר: עו"ד בג חבר: דרי רי 2 רו"ח
א שירל קדם
שס הקלדנית: ענת לול
שליד עיריית תל אביב-יפו מס' ערר: 140009286
בפני חברי ועדת הערר+
ל'/ר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רוי"ת
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: א.ל. העתקות בע''מ, מר לוי אברהם
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
1. במסגרת הערר טענה העוררת כנגד התלטת המשיב מיום 5.12.12 בה נקבע כי לא נראו במקום סממנים של
בית פעיל (בחדרים בשטת של 11.42 מ"ר+10.53 מ"ר+12.14 מ"ר) והסיווג של חדרים אלה ישונה לסיווג עסקי מסיווג מגורים.
טענות העורר
2 העורר טען בערר כי משנת 2008 לא חל שינוי בחדר שמשמש אותו כחדר פרטי ולכן יש לסווגו בסיווג מגורים. העורר טען כי אומנם חוא גר בנתניה אולם לעיתים הוא נדרש לישון בעסק, ולכן יש לסווג חדר זה בסיווג מגורים.
טענות המשיב
3. המשיב טען לאיחור בהגשת הערר, אולם בהמשך ההליך הוא ונח את הטענה.
4. המשיב טען כי הנכס נשוא הערר אינו משמש למגורים אלא כחדר מנוחה וכמשרד, כהמשך של הנכס
המשמש כבית דפוס וכחלק אינטגרלי ממנו שאינו ניתן להפרדה. משכך, אין מקום להיעתר לבקשה לסיווג את הנכס תוך פיצולו הן לעסק והן למגורים כפי שהיה בעבר.
דיון והכרעה
5. לאחר שהגישו הצדדים תצהלרים, התקיים דיון במהלכו נחקרו העדיס. הצדדים חשמיעו בפנינו סיכום
טענותיהם בעל פה והתיק בשל להכרעה.
6. העורר נשוי ומתגורר בנתניה. לטענתו באוקטובר 2008 שכר את הנכט למטרת מגורים ולמטרת עסק.
המשיב קיבל את בקשתו לסווג תלק מהנכס בסיווג מגורים על סמך העובדות שחוצגו בפניו וביקורת שנערכה על ידו. העורר טען כי למעט העובדה שבביקורת האחרונה נמצאה המיטה מקופלת, שאר העובדות שהובילו לסיווג חלק מהנכס שהושכר בסיווג מגורים, נותרו ללא שינוי.
7. לאחר שבחנו את מכלול העובדות אנו סבורים כי אין מקום לסווג את הנכס נשוא הערר בסיווג מגורים
ואין מקום להתערב בהתלטת המשיב.
.10
.1
.2
.3
4
.15
החדרים נשוא הערר מהווים חלק בלתי נפרד מהעסק של העורר, ובתלק מהחדרים קיים משרד של העסק.
גס אס בעבר התליט המשיב על פי שיקול דעתו לקבל את הבקשה ולסווג את החדרים הללו בסיווג מגורים, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה אליה הגיע עתה ולמסקנה אליה אנו הגענו במסגרת ערר זּה, לפיה הסיווג הנכון של נכסים אלה הוא סיווג עסקי ולא מגורים, כחלק בלתי נפרד מהעסק.
נצייו כי גס מבחינת טמכות המשיב, למשיב שיקול דעת לבחון את עמדתו מעת לעת ולהגיע למסקנה שונה מהמסקנה אליה הגיע בעבר על בסיס שיקולים ונימוקים ענייניים. בענייננו בהתלט עומדים שיקולים ענייניים לסיווג שנקבע.
העורר עצמו הבהיר כי אינו מקיים במקום משק בית פעיל אלא מתגורר בנתניה עס משפחתו. לטענתו הוא לן בעסק פעם או פעמיים בשנה. חשבונות התשמל והמים אינם מופרדים וכלל החיובים הן בהתייחט לחדרים שסווגו כמגורים, מועמסיס כתשומות במסגרת הוצאות העסק ללא כל הפרדה.
עוד נציין כי אין פיצול בין הנכסים והכניסה היא אחת; המקלחון ללא ידית לברז (העורר טען בפנינו כל היא נשלפת והיא נמצאת במטבח) ואין ראש טוש; במשרד יש שולחן משרד, מחשב, מדפסת, טריילר עם ניירת משרדית, בארון יש בגדים ויש שקיות עס בגדים. בדיון טען העורר בפנינו כי בשקיות יש בגדים שאינם בשימושו אולם הוא לא רוצה לורוק אותם; בנכס אין מים חמים ויש חוט חשמל במקלחון כהכנה לאטמור שאינו מחובר; אין בנכס טלוויזיה והמיטה מקופלת ולא בשימוש.
העורר הפנה לתשבונית שהוצאה על ידי גן עדן בע"מ - בניית במות מיום 28.8.11 לטענתו בעבור שיפוצ המקלחון והצנרת. אין בחשבונית וו להואיל לטענות העורר שכן מדובר בעבודה שבוצעה בחלוף זמן רב מאז כניסת העורר לנכס ולא ברור על פניה פשר העבודות שבוצעו. הכיתוב בה כללי ולא מן הנמנע כי העבודה מתייהסת לכלל הנכס (בחשבונית צויין כי מדובר בייתתזוקה ותיקון צנרת פגומה, ריצוף + קרמיקה+תיקון כללי ופוניחת סתימות ופינוי). בכל מקרה כאמור, גם אס הצנרת והמקלחון שופצו, אין בכך בכדי לשנות את המסקנה לפיה העורר אינו מקיים משק בית בנכס ואין כל מקום לסווגו בסיווג מגורים.
על פי הפסיקה, הביטוי יימגוריסיי אינו משקף רק חדר מגורים - העורר הגדיר את החדר כחדר פרטי, ופירוש המונת מגורים הוא יימכלול הפעילות המתבצעת בבית המשמש למגורי אדם; לינה, אכילה, שירותים, אחסנת חפצי בית ועודיי (עמיינ (מחווי תייא) 143/03 ליפשיץ דוד נ' מועצה אזורית עמק חפר).
בעניין עתיימ (מחוצי ת'/א 249/08 רולדין בע'ימ נ' עיריית תל אביב (מיום 3.1.2011) נדחתה טענה לסיווג מרתף בית הקפה שמפעילה העוררת על אף שהוא שימש ללינת עובדים. בית המשפט קבע כדלקמן
''העובדים אינם מתגוררים באופן קבוע בנכס. מדובר בשני עובדים שכתובת הקבועה היא בצפון האר ומעדות בעל בית הקפה עולה כי ''במרתף לא מנהלים משק בית ואני לא מסכים שינהלו שם משק בית. הס לא משלמים תשלומים כלשהם בגין המגורים וזה לא הבית העיקרי שלהם'י. נסיבות אלה בנוסף לכך שהמרתף משמש לצורכי אחסון של העסק, משמיעים ששימושי הלינה הם משנייט לחלוטין והמרתף הלכה למעשה, הוא חלק בלתי נפרד מבית הקפה
למעלה מן הצורך נוסיף כי אין מקום לפיצול הנכס גס בשים לב לעובדה שקיימת זיקה מובהקת בין הנכסים נשוא הערר לפעילות העסקית של העורר. בעניין עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין
שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורטס ביינבויי 9.2.2003) (להלן - 'עניין אתוזת
ראשונים'), נקבע כי:
/'אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת, לנתחיט קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך פפול:
ראשית, הורחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון:
משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון *חוים בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות מין הפרט והרשות'/.
6. לאור האמור אנו דותיס את הערר. על אף התוצאה אליה הגענו, החלטנו לא לתייב את העורר בהוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 21.5.2014.
בהתאט לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לענייניט מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב,
/, /
/; )
/ /\
לויר: עחיד וק חבר: דרי 5 ליך זיו, רו"ח תברו שד שירל קדם
שס הקלדנית: ענת לול
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה תיק ערר מס' 140009403 כללית שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר : גרשון ישראל
- נגד -
מנהל הארנונה, עיריית תל אביב-יפו
החלטת הוועדה בערר
הערר
1. בערר שלפנינו עולות שתי שאלות: הראשונה, האם אתר העורר בהגשת הערר ומה התוצאה
של האיחור, אס היה; והשנייה, האם חלה על המשיב התובה להגיש בקשה לדחייה על הסף בנפרד מכתב התשובה, או שהיא יכולה להיכלל בוז
2. העורר מתציק בנכס ברח' נחלת בנימין 70. ביום 22.5.13 נשלחה לו הודעה מטעם העירייה על
הארנונה שהושתה עליו, לאחר בדיקה שנעשתה בנכס.
3 העורר, כזכותו, הגיש ביום 19.6.13 השגח על השומה. בהשגתו טען העורר כי כל שלש הקומות של הנכס משמשות לייצור בלבד, ולא למסחר.
4. המשיב דחה את ההשגה של העורר בהתלטה מנומקת מיום 7.7.13, שנשלחה לבייכ העורר רק
ביום 21.7.13, כעולה מחותמת של משיב שהוטבעה עליה.
5. העורר הגיש באמצעות בא כוחו ערר על ההתלטה בהשגה. הערר עצמו אינו נושא תאריך, אך
מוטבע עליו תאריך קבלתו על ידי מזכירות הוועדה ביום 3.9.13.
6. בסעי 4 לערר מצוין כל ייתשובת המשיב להשגה התקבלה אצל בא כוחו של העורר בדואר רגיל
ביום 29.7.13 יי. נתון ה תוקן בהמשך.
7 ביום 3.2.14 התקיים דיון מקדמי בערר לפני הוועדה. בדיון הובהרה אי-הבנה מסוימת ביחט לתאריכים. לאחר הבהרת הנושא ע"י הצגת אישור מסירה, הוסכם כי הערר הוגש על ידי העורר ביום 27.8.13. בדיון בוועדה תיקן העורר את מועד קבלת התשובה במליט ייהתשובה להשגה נשלחה ביום 21 ביולי בדואר רגיל. התקבלה במשרדי ביום 26-27 ביולי. הערר נשלה בדואר רשום ואני מציג את הקבלה של הדואר רשום ביום 27 באוגוסט שזּה בדיוק 30 יום מיום קבלת התשובהיי.
8. העורר טוען אס כן כי הערר הוגש בגדר המועד הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על
קביעת ארנונה), תשל"ו-1976 [להלן יחוק העררי], שהוא 30 יום; וכי גס אס הוגש באיחור קל, על הוועדה לדון בו; בנוסף מעלה העורר טענה תילופית לפיה על המשיב היח להגיש את הבקשה לסילוק על הסף בנפרד מכתב התשובה.
9. המשיב מצדו טען כי גס לשיטת העורר הוגש הערר לכל המוקדט לאחר 31 יום. לטענתו,
לוועדה אין סמכות להאריך את המועד שנקבע בתוק, ואין לה סמכות לדון בערר שהוגש לאחר המועד.
0. בתום הדיון המקדמי בוועדה החלטנו לקבוע את התיק לסיכומים בשתי השאלות המקדמיות
דלעיל.
דיון והחלטה
1. לאחר שהצדדים סכמו את טענותיהם, דנו בשתי הטענות שלפנינו והחלטנו לדתות את הערר.
2. בסע' 6 לחוק הערר נכתב כי ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי,
תוך שלושים *וס מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי. נבהיר כי ועדה או רואה עצמה כפופה לחוק, ועל כן אין לה סמכות לדון בעררים שהוגשו לה לאחר למעלה מ-30 יום מיום מסירת התשובה על ההשגה לעורר. בעניין אה, דין יום איחור כדין מאה. כל יהקלהי שתינתן בעניין אה תגרום לתקלות לאין ספור, ולפגיעה, בסופו של דבר, גס בציבור העוררים.
3. במקרה דנן, התקבל הערר במוּכירות הוועדה ביום 3.9.13. התברר שהוא נשלח על ידי העורר
ביום 27.8.13, לאחר שהוצהר שתשובת המשיב נתקבלה אצלו ביום 26-27.7.13, ולא ביום
4
.5
6
7
3. הספק בין ה-26 ל-27 ליולי נובע בין היתר מכך שהתשובה לא הוחתמה עס קבלתה
בחותמת נתקבל.
החלטתנו מבוססת על מועדים אלה. לאחר שספרנו את מספר הימים שבין 27 ביולי ל-27 באוגוסט ומאתר ובחודש יולי יש 31 ימים, מצאנו שהערר הוגש לכל המוקדם לאתר 31 יום, משמע באיתור.
החלטתנו זו שמשמעותה שאין לנו סמכות לדון בערר מיתרת את הצורך שנחליט בטענה השנייה. עס ואת ולמעלה מהדרוש נציין, כי הן מבחינת הוראות הדין, והן מבחינת הפרקטיקה הנוהגת וגם חיעילות והתיסכון, טוב עושים המשיב ובאי כוחו בכרכס את הבקשות למחיקה על הסף יחד עס כתב התשובה, ובלבד שהדבר מפורש בכותרת. בנוסף, נעיר כי בעוד שהעורר טוען ביחס לשאלת המועדים כי ייאין להפוך את הפרוצדורה לעיקריי, עמדתו מתהפכת בשאלה של הפרדת הבקשה מכתב התשובה, ובה הוא עומד על קוצו של יוייד של פרוצדורה.
לטיכום, התלטנו לדתות את הערר ובנסייבות המקרה לא להטיל הוצאות על העורר.
ניתן היום 26.5.2014 בהעדר הצדדים.
בשים לב לאמור בסעי 10-11 לעיל, בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתני המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וכות ערעור על התלטה צו בפני בית המשפט המחוצי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר)
התשליי -- 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב.
ן, רו"ח, חבר
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה תיק ערר מס' 140008365 כללית שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר: רן ברדוגו
- נגד -
מנהל הארנונה, עיריית תל אביב-יפו
החלטת הוועדה בערר
הערר
1. בערר שלפנינו עולה שאלה אחת ויחידה: כיצד יש לסווג נכס שהשימוש בו הוא עריכת וידיאו!
האם עריכת וידיאו היא יישירותיי כעמדת המשיב, או שחיא יימלאכהיי, ''אמנותיי, או כמו במקרה שלפנינו, שהיא נעשית בלא תמורה, הופכת את הנכס לשלוחה של בית המגורים של המחזיק.
2. העורר שהוא עורך וידיאו במקצועו מועסק בשכר על ידי חברת הפקה. בנוסף, מתזיק העורר
בנכס שנמצא בבנלין משרדים ברתי טברסקי 8. גם בנכס העורר עוסק בעריכת וידיאו, אלא שלפי עדותו, הוא עושה ואת שס ללא תמורה, עבור עצמו ועבור תבריו.
3 עריכת וידיאו חיא שלב תשוב בהפיכת תומר גלם מצולם ליצירה. באמרנו יצירה, כוונתנו לכל סוג של יצירה, משמע אמנותית, דוקומנטארית, בידוריתת ואפילו משפחתית. עריכת וידאו פירושה נטילת חומר מצולם גזירתו, לילולו והרלבתוּ מחדש, תוך אפשרות הוספה של מוסיקה, אפקטים, גרפיקה ועוד, על מנת להפוך אותו, בסופו של דבר, למה שיוצריו, או מי שהזמין אותו מהם, ראו לנגד עיניהם כמטרה.
עמדת העורר כאמור ברורה. לטענתו הוא אינו נותן שירות לאיש ובודאי שלא בתמורה, אלא הוא עורך וידאו להנאתו לעצמו ולתבריו.
לעומתו טוען המשיב, כי יש לסווג את המקום בו נעשית עריכת וידיאו תחת הסיווג השיורי, בגדר המושג שירות, ואין לראות בה מלאכה מסוג המלאכות שנעשות בבתי מלאכה. לתיווק עמדתו הביאו באות כוחו המלומדות של המשיב פסקי דין והחלטות למכביר.
דיון והחלטה
6
0
לאחר ששקלנו את עובדות המקרה ואת טענות הצדדים התלטתנו לדתות את הערר, מהנימוקים שיפורטו להלן.
אנו סבורים כי יש לדחות את האפשרויות לסווג את הנכס למטרות ארנונה כסטודיו לפיסול וציור, או כשלוחה של בית המגורים. בניגוד למה שקרוי 'וידיאו-ארטי, שהוא אמנות לכל דבר ומהווה המשך ישיר של אמנויות מסורתיות כפיסול, ציור וצילום, עריכת וידאו הגם שהיא דורשת כישרון כשלעצמה אינה פעולה אמנותית. אשר לגבולותיו של בית המגורים, גם כאן אנו סבורים כי יש לדחות את החלופה המוצעת. לדעתנו, הרתבתה של דירת המגורים מעבר לקירותיה מנוגדת ללשון הצו ולרותו ואף תגרום לאנדרלמוסיה שלמה. אכן יש פעולות, כגון התעסקות בתתביב, כתיבה ועוד, שניתן לבצען גס דירת מגורים וגם מחוצה לה. למרות ואת, הפעילות הזו כשלעצמה בנכס כלשהו אינה הופכת אותו לדירת מגורים משום בתינה.
השאלה אס עריכת וידאו היא ישירות' או 'מלאכהי, וכיצד לסווג נכס שמשמש לעריכת וידאו אינה קלה. בעררים מס' 140007988 ו-140007118 נדתו בהתלטות מפורטת ומנומקת של מי שעוסקים בעריכת וידאו. שתי הוועדות מצאו כי אין לסווג את הנכסיט שם תחת הסיווג של בית מלאכה. בעניין דומה, דחה בית המשפט בעמיינ 30939-10-10 את הטענה כי נכס שמשמש עסק ליצירת סרטי הדמיה בשיטת האנימציה, לרבות עריכתס של הטרטים, נופל בגדר יבית מלאכהי וסיווג אותו כישירותי.
לאחר ששקלנו את השאלה, לא מצאנו שבנסיבות הערר שלפנינו יש צורך שנפסוק בשאלה אס עריכת וידאו היא ישירות' או ימלאכהי, ועל כן החלטנו להניח אותה בצד.
בנוסף אנו סבורים כי, יש לנתון לפיו פעילות העריכה שנעשית בנכס, ללא תמורה ולא למטרת רוות, השלכה על הערר שלפנינו. לדעתנו, /אופיי הפעילות שנעשית בנכס, גם לפי עדותו של העורר, בחיותה נעשית להנאתו ושלא למטרת רווח, אינה נופלת בגדר ישירות' כמו שהיא גם אינה כלולה בהגדרת 'מלאכהי.
11
2
.3
.4
עס זאת, אנו סבורים כי יש מקום להחיל על הנכס את התעריף השיורי [סעי 3.2 לצת, שחל על ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתר ... ואין ענורס תעריף נפרדיי. הדגשנו את המלה לרבות, על מנת להבהיר כי תעריף זה חל על כל ייבניין שאינו משמש למגוריםיי שייאין עבורו תעריף נפרדיי, ולא רק על י*משרדים, שירותים ומסתריי. משמע לא צריך שבנכס תתקיים איזו משלש ההלופות שלאתר יילרבותיי. די בכך שהנכס, כמו במקרת דנן, אינו משמש למגורים ולא נקבע לו תעריף נפרד, על מנת שהתעריף השיורי יתול עליו.
אנו ערים לכך שהתעריף האמור עשוי להיות גבוה עבור חשימוש שהעורר עושה בנכס, אך על העורר היה לבחור לעצמו נכס תוך לקיחת עלות הארנונה שתחול בגדר שיקוליו.
לסיכום, התלטנו לדחות את הערר ובנסיבות המקרה לא להטיל הוצאות על העורר.
ניתן היום 26.5.2014 בהעדר הצדדים.
בשים לב לאמור בסעי 10-11 לעיל, בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000 עומדת לצדדים וכות ערעור על החלטה גו בפני בית המשפט המחוזל בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וואת בתוך 45 יום מיום מטירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין
בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב. ₪
ק אלרון, רו"ח, חבר
סעיד/יתן, עו"ד, חבר
לְלדנית: ענת לול
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140009156 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר 1
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העורר: בן ארי אבי ואת!
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
פרטי הערר
1. ביום 26.5.13 הגיש העורר השגה על שומת הארנונה של הנכס ברתי פנחס רוזן 21. טענותיו
בהשגה היו:
+ בקומת הקרקע קיים מקלט [ולא ממייד] ואין לחייבו בארנונח בכלל;
* הקומה העליונה אינה מאוכלסת באין לה היתר בנייה מתוקן ואישור על גמר בנליה, ועל כן אין לתייבה בארנונה;
* חלק מהקומה העליונה הוא תדר שנבנה לפני שנת 1981 ואין לחייבו כבנייה חדשה.
2 המשיב דן בהשגה על כל הטענות הכלולות בה, ודחה אותה ביום 20.6.13. המשיב נימק את הדתייה בכך שבשטת /המקלטי נמצא בבדיקה יציודי והוא אינו עונה על הקריטריונים; שבניית הקומה העליונה הסתיימה, ועל כן היא חייבת בארנונה; וכל רישיון חבנייה לגג כלל את הריסת 'החדרי ועל כן מועד גמר הבנייה הוא 2012.
3 העורר כוכותו מצא לנכון להגיש ערר על החלטת המשיב.
4. העורר מעלה בעררו מיום 11.7.13 ארבעה נושאים :
> אין לחייב קומת עמודים מפולשת בארנונה;
= יש לשנות את הסיווג האזורי של הנכס ;
+ אין לתייב את קומת הגג, בארנונה;
+ חיוב קומת הגג הוא רטרואקטיבי.
5. כפי שניתן לראות, אין התאמה בין טענות ההשגה לאלה של הערר. רק הטענה השלישית,
חיוב קומת הגג תסרת הרישיון, כלולה הן בהשגה והן בערר.
המשיב בסעי 18 לכתב התשובה שלו טוען, ובצדק, כי יילמעשה, הטענה היתידה אשר עלתה הן בהשגה והן בערר היא טענת הגגיי.
ביום 26.11.13 קיימה חועדה דיון מקדמי בערר. בדיון הציגו הצדדים בקצרה את טענותיהם. בין היתר חור העורר והעלה את טענותיו על חיוב רטרואקטיבי, והלין על קשיי תקשורת והתמצאות שיש לו עס המשיב ומחלקות העירייה בכלל.
בתום הדיון החליטה הוועדה לאפשר לצדדים להשלים מטמכים בנוגע לתקשורת ביניחם, וכן לאפשר לעורר להגיב על טענות המשיב בתשובתו. עוד התליטה הוועדה, כי אלא אס תסבור אחרת נוכת התומר שיומצא לח כאמור, להחליט בערר ללא צורך בתצהיריס, חקירות וסיכומיס, על יסוד התומר שיימצא לפניה מיום 1.1.14 ואילך.
המשיב הגיש ביום 25.12.13 יהשלמת טיעונים והוספת טענותי. העורר מצדו הגיש לוועדה באחור ביום 31.12.13 'כתב השלמת ראיות' בעניין החיוב הרטרואקטיבי של קומת הגג, ובעניין החיוב של המקלט. המשיב הודרו ובקש מהוועדה להסיר את היכתבי שהגיש העורר, והעורר הגיב לבקשה והוועדה התליטה שלא להסיר את הכתב, על אף שהוגש באיחור, אך להתחשב בכך.
דיון והחלטה
10
.1
12
הועדה, לאתר עיונה בכל החומר שהוגש לה חזרה וקראה את הדברים שנשמעו בדיון בפניה, התליטה לדחות את הערר מהנימוקים שיפורטו להקן.
בסע' 6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו -1976 [להלן יחוק העררי] מפורטת וזכותו של ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האנונה על השגתו ... רשאי לערור עליה לפני ועדת הערריי [להלן 'סעיף 6/.
סעיף 6 מגדר, מחד, את הקף הערר, ומאידך את רותב סמכויות הוועדה, למסגרת השגה עליה מוגש הערר. פירושו של דבר, שהעורר אינו רשאי להוסיף לערר ענלינים שלא נטענו על ידו בהשגה ומן הסתם נדחו על ידי המשיב. כך גס ועדת הערר. גו איגה מוסמכת לדון בטענות שלא הועלו בהשגה ונדחו, או למצער בטענות שהועלו ולא התקבלו על ידי המשיב [ראו: עמיינ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע'ימ נ' עיריית חיפה, ועמיינ (ת-א)
5 קואופרטיב ת'/א דן השרון בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (שניהם פורסמו בנבו)].
3 כפי שפורט לעיל, אין התאמה בין טענות ההשגה לאלה של הערר, ורק הטענה השלישית, חיוב קומת הגג תסרת הרישיון, כלולה הן בהשגה והן בערר. המסקנה הבלתי נמנעת מכך היא שנדון רק בטענה זו, וכל יתר הטענות של העורר נדחות בוח.
4. באשר לעצם תיוב הבניה על הגג בארנונה קבל העורר את עמדת העירייה כבר בדיון שנערך
בפנינו ביום 26.11.14. משכך הנושא היתיד שנותר שנוי במחלוקת היא מועד תחילת החיוב, או במליס אחרות טענת העורר לפיה הוא מחויב על ידי המשיב רטרואקטיבית.
5 שאלת החיוב הרטרואקטיבי מצויה מחוצ לגדר סמכויות המשיב בדונו בהשגה ומשכך גס מתוץ לגדר סמכות ועדת הערר [ראו חוק הערר בסעי 3]. לפיכך, לא נוכל לדון גס בה, ומשכך אנו דוחים בוה את כל טענותיו של העורר שבגדר ערר ּה.
6. אכן שמורה לעורר וכות הערר, אך זו וכות ולא תובח, ועל העורר לשקול בכל שלב של
ההליך אם יש צידוק לניהול ערר שגורר את המשיב ואת הוועדה להוצאות כבדות. בערר זה, התברר לעורר, שלא הסתייע בעורך דין, כבר מתשובת המשיב כי סיכויי ההצלחה שלו נמוכים, בפרט לאחר שקבל בדיון את עמדת המשיב באשר לעצם התיוב של קומת הגג.
למרות ואת, מצא העורר לנכון להמשיך בהליך. בנוסף, הוא גם אתר ולא השלים את טענותיו במועד שנקבע לכך. לסיכום, לאחר שהתלטנו לדחות את הערר, מצאנו לנכון גס להטליל על העורר הוצאות בסך 1,500 ₪, שישולמו למשיב בתוך 30 יום.
נלתן והודע ביום 26.5.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת תוך 45 יום מיום מסירת
ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית);(סדָרִי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977, טס התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
חבל//עו)ד ריחאן סעיד אלרון יצחק
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה תיק ערר: מט' 140009628 כללית שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אחוד גרא
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העוררת: משה טל
- נגד -
מנהל הארנונה, עיריית תל אביב-יפו
החלטת הוועדה בערר
הערר
1. בערר שלפנינו עולים שני סוגים של טענות: הסוג הראשון, טענות שאין לנו סמכות לדון
ולהחליט בהן, ועל העורר לבקש את הסעד במקום אחר; וטענה אחת, של סיווג הנכס, שהיא בסמכותנו ועליה נקבל החלטה להלן.
2 העורר, ועל כך אין מחלוקת, מנהל ברתי קיים 23 מעבדת תיקונים למוצרי חשמל ואלקטרוניקה.
3 כעולה מהמסמכים שחוצגו בפנינו, שינה המשיב את סיווג הנכס במהלך שנת 2013, מסיווג של יימלאכהיי לסיווג של יישירותיסיי.
4 העורר הגיש ביום 14.8.14 באמצעות בא כותו דאז השגה למשיב, ובה הלין על השינוי בסיווג הנכס, טענה עליה גם ערר ואשר בה נדון להלן; וכן על אפלייתו לרעה ביחס לעסקים דומים אחרים, ועל הרטרואקטיביות של התיוב.
5 בין הצדדים לא התגלעה מחלוקת עובדתית, והוועדה החליטה ביום 3.2.14 שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב.
דיון והחלטה
6. לאתר עיון בחומר שלפנינו ושקילת טענות הצדדים התלטנו לדחות את הערר.
7 סמכויותיו של המשיב בדונו בהשגות וסמכויותיה של הוועדה בדונה בעררים מוגדרות ומתוחמות בסעי 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976
לאחת או יותר מייטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש חתשלוס אינו מצוי באצור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגיס עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מתזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות ;
(64) היה הנכס עטק כמשמעותו בסעיף 008) לחוק הסדרים התשנייג -
שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המתזיק בנכסיי.
8 יתר על כן, בסעי 3(ב) לתוק הערר נכתב במפורש כי, יי(ב) אין באמור בחוק וה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)יי.משכך, איננו מוסמכים לדון בטענות העורר בנוגע לאפליה ולרטרואקטיביות, שאינן נכללות בסעי 3'י.
9. לפיכך, כאמור לעיל, לא נדון ולא נחליט בטענות על אפלייתו לרעה של העורר ביתס לעסקים
דומים אחרים, ועל הרטרואקטיביות של החיוב.
0. מאידך, אנו כן מוסמכים לדון בעררים על החלטות המשיב בנוגע לסיווג הנכס, לפי סעי
3)), ובטענת כל יינפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בויי, כמו בערר וּה.
1
12
.3
לאחר ששקלנו את טענות שני הצדדים, התלטנו לקבל את טענת המשיב לפי נכון לסווג מעבדה לתיקוני חשמל ואלקטרוניקה, לרבות מעבדה שאינה עוסקת במכירה, כייבניין שאינו משמש למגורים, לרבות משרדים שירותים ומטתר ... שלא נקבע לו תעריף מיוחדיי [צו הארנונה בסעי 3.2], ולא כייבית מלאכהיי [שס בסעי 3.3.1].
הוועדה מודעת להוסר עקביות מסוים שקיים לגבי אופן סיווגם של עסקים שונים, אס לראות בהם נותני שירות, או בתי מלאכה. עס ואת, במקרה דנן הוועדה סבורה כי עסקו של העורר הוא בגדר נותן שירותים מובהק וכך יש לסווג אותו. נוסיף כי העורר לא חציג בפנינו אסמכתא כלשהי, לפיה סווגה /מעבדהי כגון זו כייבית מלאכה'י, שתביא אותנו למסקנה הפוכה.
נוסיף כי, העובדה שלפני שנת 2013 טווג הנכס כבית מלאכה אינה מעלה ואינה מורידה.
לסיכום, החלטנו לדחות את הערר ובנסיבות המקרה לא להטיל הוצאות על העורר.
ניתן היום 26.5.2014 בהעדר הצדדים.
בשים לב לאמור בסעי 10-11 לעיל, בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחול בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאכ לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
] אלרון, רו'*ח, חבר
ריחן) עו"ד, חבר
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מט' 140009143 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אחוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: תכלת מפעלי צביעה ואשפרה (טכסטיל) בע"מ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
מבוא
1 ערר זה הוגש לאתר שהשגה של העוררת על שינוי הסיווג של נכס שבבעלותה ברחי אבולעפיה 17 נדחתה.
2 ועדה גו קיימה דיוןו מקדמי בערר ביום 31.10.13
3 בדיון טען בייכ העוררת בין היתר כי על שולחן הועדה מונחים בעת הזו שני עררים זהים :
ערר גה שהוא לשנת 2013, ובנוסף לו ערר מס' 140007935 שהוגש על ידה לשנת 2012. ביים העוררת ביקש שהדיון בשני העררים יאוחד; וכן, כי דין הערר לשנת 2013 להתקבל, מהטעם שהמשיב לא נתן תשובה להשגה.
4 בייכ המשיב מצדה טוענת כי דין ערר זה להידתות על הסף, וכי טעות ביד בייכ העוררת.
לטענתה, מכתבה של מנהלת המחלקה מיום 5.5.13 מחווה תשובה למכתבה של העוררת מיום 1.5.13. עס ואת, ו אינה תשובה להשגה, שכן 'השגהי וו כלל לא הוגשה כדין.
5 בנוסף, טענה בייכ המשיב, כי ביום 6.2.13 השיב המשיב להשגה של העוררת מיום 23.1.13.
בתשובתו, הוא קיבל טענתה של העוררת בעניין השינוי בגודל השטחים, ובנוסף דחה במפורש [סע' 4 למכתבו] את ההשגה בנוגע לשינוי הסיווג. המשיב ציין במכתבו במפורש את וזכותה של העוררת להגיש ערר בתוך 30, אך העוררת, מטעמיה הגישה את הערר לאחר תום המועד הקבוע בתקנות, רק בחודש יולי 2013.
בייכ חמשיב גס הפנתה את תשומת הלב של הוועדה לטענות המקדמיות שהועלו בכתב התשובח שהוגש מטעם חמשיב, שמסתכמות בטענה כל לוועדה זו אין סמכות לדון בערר.
בנוסף נדחו בכתב התשובה גס טענותיה של העוררת לגופן.
בתשובה לטענות אלה, בדיון מקדמי בערר ביום 31.10.13, טען בייכ העוררת, כי ייהטענות שמעלה תברתי אינן מדויקות ואין להן בסיסיי, והעלה את טענתיו בעל פה, כפי שיפורטו להלן. בייכ המשיב בקשה כי הוועדה תקבל התלטה בטענות המקדמיות שלה, ולצדדיס ניתנה ארכה לסכם את טענותיהם, ואף להשלים מסמכים.
בפני הוועדה עומדים היום סיכומים של המשיב שהוגשו לוועדה ביום 16.2.14. לא מצאנו בתיק סיכומים מטעט העוררת, על אף שוגו בקשה וקבלה ארכה להגישס. עס ואת, בהיות השאלה שלפנינו מיוסדת על עובדות, וכן כי העוררת הגישה כתב ערר מפורט שכלל נספחים, וגם טענה בפנינו בהרתבה בשאלות המקדמיות, התלטנו לקבל החלטה על סמך כל החומר שבפנינו, כפי שאנו מוסמכים לעשות.
ההשגה הערר וציר הצמן
.10
.1
בשלב וה עלינו לברר אס סמכותה של הוועדה לדון בערר זה לגופו נפגמה כתוצאה מאיחור בהגשת ההשגה לשנת 2013 על ידי העוררת, או איחור בהגשת ערר על החלטת המשיב עליה.
כפי שפורט לעיל, הגישה העוררת ערר על החלטת המשיב לדתות את ההשגה שלה על שומת 2012. ערר וח שמספרו 140007935 עדיין תלוי ועומד, ובהתלטתנו ביום 31.10.13, החלטנו כי בנסיבות העניין תדחה מזכירות את הדיון בו לאחר יום 1.3.14.
על השתלשלות העניינים - שדי בה כדי שנחליט בערר - ניתן ללמוד מנספחיס אי, בי , בי 1
ודי שצורפו לכתב הערר, ומנספת אי שצורף לכתב התשובת:
א. ביום 11.10.2012 שיגרה מנהלת מחלקת שומה בי הודעה לעוררת על
הקטנת שטת החיוב מ-876 מ"ר ל-763 מ"ר. בנוסף, היא הודיע לו על כך שנמצא כי ייהשימוש בנכס הינו מסחר קמעוני כללי ולא תעשייהיי, וכי החיוב יעודכן החל מיום 1.1.2012 [נספת ד].
ב. מנהלת המחלקה ציינה את זכותה של העוררת להגיש בתוך 90 יום
השגה על ההחלטה לשנות את הסיווג. היה וההשגה תידחה, זּכותה של העוררת לערור עליה בתוך 30 לוס.
ג. | במקביל, קבלה העוררת שומת ארנונה בגין הנכס לשנת 2013, כשהיא
מתוקנת בחתאם להודעה הנייל מיום 11.10.12, ושעליה היא הייתה +כאית להשיג בתוך 90 יום.
.2
.3
ד. ואכן, מנטפח א' לכתב התשובה של המשיב, שהוא תשובה להשגה של
העוררת, אנו למדים כי העוררת פנתה בימים 23-24.1.13 למשיב בשני מכתבים. בעקבותיהם, הוקטן שטח התיוב בנכס מ-763 מ"ר עוד. ל-
8 מ"ר. בנוסף כותב המשיב במכתבו מיום 6.2.13 לבא כוחה, כך:
ייככל שפנייתך הנוכתית מהווה השגה בגין סיווג הנכס לשנת 2013, הריני דוחה את השגתך. כקבוע בתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה), תשל"ו-1976, עומדת לרשותך גכות ערר על החלטת?
בפני ועדת הערר וואת תוך 30 יוסיי.
ה. למרות הודעתו המפורשת של המשיב לעוררת, ממכתבו של בייכ העורר
מיום 1.5.13 [נספת אי'] עולה כי העוררת לשיטתה לא הגישה כלל השגה לשנת 2013. לטענתה, היא סברה כי מאחר והיא הגישה ערר לשנת 2012 היא אינה תייבת להגיש ערר נוסף, הפעם לשנת 2013., למרות דברי המשיב.
ו. | בתשובתה לעוררת מיום 5.5.13 [נספת בי 1] התייתסה מנהלת שומה בי
אצל המשיב במפורש רק לשומת שנת 2013. היא הדגישה כי התייחסות לשנות ארנונה קודמות אינה בסמכות המשיב ואף ציינה כי ייהשגה יש להגיש כל שנח לגופתיי.
+ מנהלת המחלקה חפנתה את העוררת למכתביו של המשיב לעוררת מיום 4.1.13 ומיום 6.2.13, שבהם התקבלה פנייתה של העוררת לתיקון השטת ונדחתה דרישתה בעניין הסיווג.
ח. מכתבה של מנהלת האגף נשלת למשרדו של בייכ העוררת. למרות ואת,
ביום 14.7.13 שלח בייכ העוררת למשיב תזכורת על כך שטרם קיבל תשובה ליהשגהי, לשיטתו, שנכללה במכתב הנייל מיום 1.5.14. כפי שפורט לעיל, דחה המשיב כבר ביום 6.2.13 את השגתה של העוררת לשנת 2013 במפורש ותוך ציון וכות הערר עליה.
נציין כי בטענותיו בפנינו התעלס בייכ העוררת לחלוטין ממה שארע בראשית שנת 2013 בכלל, ומההתכתבות שבין המשיב והעוררת, בפרט. הוא גס לא צרף מסמכים אלה לערר שהגיש. הוא מיקד את טענותיו לאירועי חודש מאי 2013, שאין להם כלל רלוונטיות להליך של שומה/השגה/ערר שמתקיים [לפי הצורך] מדי שנה, ובלות זמנים של 90/30 יום, הכול כקבוע בתקנות.
בהמשך הוסיף בייכ העוררת וטען שמכתביו מח- 23-24.1.13 לא היו בגדר השגה, ואת בניגוד למכתבו מיום 1.5.13, שהווה לשיטתו השגה.
דיון ומסקנות
4. לדעתנו, דין ערר וה להידחות. במקרה מיוחד זה, דינו להידחות שלוש פעמים :
א. פעם אחת, מפני שהמשיב הודיע לעוררת במפורש שהוא דוחה את
ההשגה שלה ייבגין סיווג הנכסיי לשנת 2013, וציין במפורש את וּכות הערר;
ב. פעם שנייה, מפני שהמשיב, לשיטתו שלו, הגיש השגה רק ביום 1.5.13,
משמע באיחור ניכר. ואת ועוד,
ג. | ופעם שלישית, הואיל והערר הוגש על ידי העוררת ביום 14.7.13.
לכאורה הוא הוגש על תשובת המשיב באמצעות מנהלת המחלקה מיום 5.5.13, משמע לאחר כ-70 יום מיום שהיא נתנה. גס כאן חרגה העוררת מתקופת 30 הימים שניתנות לה בתקנות כדי לערור.
5. מסקנות אלה פוטרות אותנו מלדון לעומקה בשאלה אס מחציק שהגיש השגה וערר על
שומה שקיבל פטור מאותו רגע מלהגיש השגה וערר על השנים שלאחריה. לדעתנו, התשובה לכך היא שהוא אינו פטור, אך אנו, כאמור פטורים מלעסוק בת.
6. עוד נוסיף כי אין בהחלטתנו לדחות את הערר על הסף משום קביעה כלשחי לגבי טענות
אחרות שיש לעוררת בערר שהגישה לשנת 2012, והן תידונה בעיתן.
ערר מס' 140007935
7. התלטתנו לדחות את הערר גס מייתרת את הצורך להכריע בשאלת איחוד העררים.
המזכירות תקבע את הדיון בערר 140007935 לשנת 2012 למועד קרוב בכפוף לאילוצי היומן שלה.
לסיכוט, אנו מחליטים לדחות את הערר, ללא צו להוצאות. עס ואת, אנו נשוב ונשקול את שאלת ההוצאות במסגרת הדיון בערר לשנת 2012.
ניתן והודע ביום 26.5.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים גכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחלייס, וואת תוך 45 וס מיום מסירת ההחלטה. \
בהתאם לתקנה 020(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטח גו באתר האינטרנט של המשיב.
: עו"ד ריחאן סעיד ייח אלרון יצחק
קלדנית : לול
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה תיק ערר מסי 140009402 כללית שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לויר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריתן
חבר: רו"ח יצתק אלרון
העוררת: אשכולי יומות והפקות בע"מ
-נגד.
מנחל הארנונה, עיריית תל אביב-יפו
החלטת
הערר
1. העוררת עוסקת בעריכת וידאו לרבות בנכס נשוא הערר ברתי טברסקי 8.
2. בעקבות ביקורת שנערכה ביום 28.1.13 מטעט המשיב, הודיע המשיב ביום 31.1.13
לעוררת שהנכס יסווג לפי סעי 3.1.1 לצו הארנונה כיבית מלאכהי ולא בסיווג חשיורי לפי סעי 2.1 כבניין שאינו משמש למגורים. עמדת המשיב היא שעריכת וידיאו אינה נופלת בגדר מלאכה, אלא שיש לראות בה משום שירות. לעוררת ניתנה הזכות להגיש השגה על כך בתוך 90 לום.
3. בביקורת נמצא כל ייבנכס מתבצעת עבודת עריכת וידיאויי, וכן כי ייבשטח ... נראו מסי
עמדות מתשב, שולחנות משרדייס, דלפק קבלה, מסכי טלוויזיה'י.
4 במהלך ברור הערר התברר כי ההשגה הוגשה רק ביום 11.7.13 לאתר שהחיוב נשלת לעוררת ביום 5.2.13. לרשות העוררת עמדו 90 <וס לערור על ההתלטה, והיא לטענת המשיב אחרה לעשות כן. על כך נדון בהמשך.