החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 17 עד 21 באפריל 2015
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009968 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לוייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רוח רונית מרמור
1
3
העורר: אפרים רוגבין בע''מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא במתחם שרונה בתייא, שעבר שימור ובניה מחדש. העוררת היא אחת מבעלי המתחם והיא מחציקה בנכס נשוא הערר הנמצא ברתי דוד אלעזר 19 בתייא, ששטחו 4 מ"ר. בנכס בוצעו עבודות שיפוץ במטרה להשמישו כתנות בגדים של המעצב טומי הילפיגר, וניתן לו פטור מתשלום ארנונה עפ"י סעי 330 לפקי העיריות בגין היותו נכס לא ראול לשימוש, לתקופה 1.8.13 עד 1.12.13.
הערר דנן מתייחס לשנת 2013 ובמסגרתו טוענת העוררת שיש להעניק לה את הפטור מארנונה עפ"י סעי 330 לפק' העיריות גם לחודש דצמבר 2013, דהיינו עד 31.12.13.
העוררת ביקשה להבהיר כי היא הגישה השגה וערר גס בגין שנת 2014, אולם מאחר שבערר לשנת 2014 כלולים נכסים נוספים, לא הוגשה בקשה לאיתוד עררים, והערר לשנת 2014 ידון בנפרד.
העוררת טוענת כי בנייתו של הנכס עצמו לא הושלמה, ואין לחייבו בארנונה עד סוף שנת
1. בכ יו לבנל 0 ים, חש ביוב, וכיוצייב ולא ל ין טופס 4.
לכן לטענתה הלתה מניעות תכנונית, חוקלות ופיוית לעשות בו שימוש.
עוד טוענת העוררת כי הנכס מצוי במתתם אשר היה בהליכי פיתות בתקופת הנייל, לא חייתה
אליו גישה ורק באותה תקופה נסללו הכביש והמדרכות המובילות לנכס.
העוררת מוסיפה וטוענת כי נטל הראיה על כך שבנייתו של הנכס הושלמה, מוטלת על המשיב.
המשיב טוען כי במשך כל תקופות הבניה שנערכו בנכס, ניתן לו פטור מתשלום ארנונה. אולם, בביקורת שנערכה ביום 3.11.13 התברר כי מרבית העבודות בנכס הושלמו וכי בנכס כבר הוצב
הציוד של חנות הבגדים. לכן לטענתו, נמסרה לעוררת הודעה בדבר תיוב הנכס בארנונה התל מ- 1.12.13.
בהמשך ביצעה העירייה בביקורת נוספת ב- 2.12.13, בח נמצא כי בנכס מאוחסן ציוד כגון ספות ארוזות, שולחנות, וכסאות שעתידים לשמש את חנות הבגדים.
לטענת המשיב בנסיבות אלה לא רק שלא הוכת כנדרש שהבניין ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, אלא שהוכח שנעשה בו שימוש, מאחר שהנכס משמש לאיחסון ציוד. לכן לטענת המשיב לא זכאית העוררת לקבלת הפטור בתקופה נשוא הערר.
דיון ומסקנות
נטל הראית
בשורה ארוכה של פסייד נקבעה ההלכה כי ביחס לערעורי מס בכלל וביחס לדיני ארנונת בפרט, הנישום הוא ייהמוציא מחברויי ולכן נטל הראיה מוטל עליו. (עמיינ 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ נ. מנהל הארנונה שליד עיריית ת'יא).
בפסייד וה התבסס ביהמייש המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בין חיתר, על ההלכה שנפסקה ע"י ביהמייש העליון ברעייא 1430/90 גיורא ארד חברה לניהול השקעות ושירותים בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף. לפיו: ייהיותה של רשות המס בגדר 'ינתבעתיי המתגוננת, והנישוס בגדר ייתובעיי נובע מהחוקה שפעולתה של הרשות כדין חיא, וכי פעולתה מעוגנת במקור סמכויותיה הסטטוטוריים. כל המבקש להתנגד להפעלת סמכות זו, עליו נטל הראיה ונטל השכנועיי.
עוד נקבע כי נטל הראיה מוטל על נישום מכח חזקת התקינות המינהלית (עמיינ (תיפה) -10054 3 אינגי בר להודה בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית קרית אתא)
הלכה דומה נקבעה בעמיינ (ת'י'א-יפו) 28710-10-11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ.
מנהל הארנונה של עיריית תייא, גם שס נקבע:
'יהנטל להוכחת רכיביו של ס' 330 לפקי העיריות, מוטל על הטוען לפטור מכוחו - קרי במקרה דנו על המערערתיי.
טענת העוררת כי בענייננו נטל ההוכחה מוטל על המשיב דינה לחידחות.
פסקי הדין שעליהן מבקשת העוררת לבסט את טיעונה מבחינים לעניין נטל ההוכחה בין נכט שבנייתו טרם הסתיימה לבין נכס שלא ראוי לשימוש. בשני פסקי הדין קובע ביחמייש כי נטל ההוכחה יעבור למשיב רק כאשר עסקינן בנכס חדש שבנייתו טרם הושלמה.
כך בעתיימ (תייא) 2597/08 חיים מרידור נ. עיריית יהוד נקבע:
ייאני סבורה כי כאשר מדובר במבנה שחיה קיים ובר חיוב בארנונה, ושנעשה בו שימוש, והעותר טוען כי הוא נהרס, הנטל מוטל עליו להוכית כי מצבו של הנכס השתנה, כך שמנכס בר שימוש הוא הפך לנכס שלא ניתן עוד להשתמש בו. לעומת ואת, כאשר מדובר בנכס שטרם הפך בר חיוב, שבנייתו עדיין לא הושלמה, והעירייה מבקשת לטעון כי יש להתתיל לחייבו בארנונה, אני סבורה כי הנטל צריך להיות מוטל על העירייה, להוכיח כי הבנייה הושלמה, וכי הנכס הפך מייאדמת בניין'י למבנה בר חיוב בארנונה. את הלכת המגרש המוצלת יש להתיל תוך שההבדלים הללו נלקחיס בתשבויי.
הלכה דומה נקבעה בעמיינ (ת'יא-יפו) 8846-05-11 חברת גב ים לקרקעות בע"מ נ. עיריית
הרצליה. ביהמייש פסק :
'ימקובל עליי כי באשר מבוקש פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, רובץ הנטל על הנישום להוכיח את טענותיו ואת התנאים הדרושים למתן הפטוך, ואילו כאשר מדובר בחיוב ראשונל בארנונה, כי אצ רוב\ הנטל על העירייה להוכיח כי מדובר בבנייה שהושלמה, וכי בפנינו ייבנייןיי, שניתן לחייבו בארנונהיי.
הנכס נשוא הערר הוא נכס ששופצ בבניין לשימור. אין עסקינן בבניין חדש שבנייתו טרם הושלמה. לפיכך גם עפ"י ההלכה שנפסקה בפסהייד עליהם מבקשת העוררת לבסס את טיעוניה, נטל ההוכתה מוטל על העוררת.
סעיף 330 לפקי העיריות (נוסח חדש) קובע:
יינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקוזה, או שניוק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין
יושבים בו, ימסור מחציק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין
במצב של נכס הרוס או ניזוק -
(2) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן -- תקופת הפטור הראשונה)...*
על מנת לזכות בפטור המבוקש עפ"י סעי 330 לפקי, יש לעמוד בשלושה תנאים (1) הבניין נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.
(2) אין יושבים בבניין.
(3) נמסרה הודעה למשיב.
בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים בשבתס כבתי משפט מנהליים, קבעו כי פטור
מארנונה עפ"י סעי 330 לפקודה ינתן רק כאשר הוכח עפ"י מבחן פיוּי אוביקטיבי כי הבניין
ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.
בעניין ווה נקבע ע"י ביהמייש העליון בבריימ 5711/06 תברת המגרש המוצלח בע"מ נ.
עיריית ת'יא יפו - מנהל הארנונה כי המבחן הקובע הוא יימבחן פיוי אוביקטיבייי, נקבע כי: יידי בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בויי.
עוד נקבע: יאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרת בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל
עלי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי. כדי לחיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 0 הבניין צריך להיות ייניווק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג תוקל שהוא לגבל הבנלייי.
ביהמייש המשיך וקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש במבחן 'יהכדאיות הכלכליתיי, ואין
להידרש לשאלה האם המחציק בנכס יכול לשוב ולחשמישו בעלות סבירה.
בפסייד הובהר כי המבחן שיש להשתמש בו הוא מבחן פיזּי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר, וניתן להכריע בו לפי מבחן השכל היישר.
9 דברים אלה של ביהמייש יש לקרוא גס נוכת הלכות אתרות של ביחמייש העליון לפיהן פטורים בענייני ארנונה יש לפרש בצימצוס, ולהקפיד להעניק אותם רק במקרים בהם הנישום עומד באופן דווקני בתנאי הפטור.
(ראה בין היתר עמיינ 34060-03-11 שמעון אגבר נ. עיריית חולון.
0. השאלות שעלינו להכריע בהן הן איפוא, האם בתקופה נשוא הערר היה הבניין הרוס או ניזוק
במידה שאי אפשר לשבת בו, והאם נעשה או לא נעשה בו שימוש.
כאמור עפ"י פסייד המגרש המוצלחת, הנזק שנדרש לצורך כניסתו של נכס לגדר הפטור מכת סעיף 330 לפק' העיריות הוא נוק משמעותי, שבעקבותיו לא ניתן לשבת או לעשות שימוש בנכס.
1. העוררת המציאה מטעמה רק תצהיר עדות ראשית של מנחלה - מר שמואל איונברג. הסעיף
היחיד בתצהיר שבו מתייתס מך איליונברג למצבו הפיזי של הנכס הוא סעיף 5 שבו נאמר:
'יהנכס נשוא הערר היה בהליכי בנייה ובהתאם ליעוץ משפטי שקיבלתי לא היה בר חיוב בארנונה עד למועד בו אוכלסיי.
העד אינו מתייחס בתצהירו למצבו העובדתי של הנכס, ואין בו כדי להוכיח, שלנכס נגרם ינוק משמעותייי כנדרש, או שהוא ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.
2 לתצהיר צורפה תמונה אחת בלבד של פנים הנכס ועוד 2 תמונות מחוץ לנכס.
בחקירה נגדית לא ידע מר אייונברג להשיב בוודאות מי צילם את התמונות והשיב שהוא יימניחיי שהן בולמו ע"י עוהייד שלו. העד לא ידע להשיב מתי צולמו התמונות.
יצויין כי מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת מיום 2.12.13 עולה שהנכס מרוצף. קיימות מחיצות פנים ותקרות, טיח וצבע, תלונות דלתות וכלים סניטריים ותאורה. מוצב ומסודר בו ריהוט וציוד רב. הוא לא נחוּה להיות כנכס שאי אפשר לעשות בו שימוש, או שניזוק בצורת משמעותית.
3. מר אייזנברג ציין בחקירה נגדית כי בדצמבר טרם תובר הבניין לתשתיות המים, התשמל
והביוב, אך משנשאל מדוע נצפתה תאורה דולקת בתמונות שצורפו לתצהירו כמו גם לדוייח ---------- הביקורת, הוא השלב -יכנראה שהיה תשמל זמנליי, תשובה זרמעידה על כך שמר אללונברג לא היה מעורב בתהליך השיפוץ, ואינה סבירה נוכח העובדה שהתאורה הדולקת הנצפית בתמונות, היא התאורה הקבועה של הנכס, המשתלבת עם עיצובו ואינה מתאימה להגדרה של ייחשמל ומניליי.
4. בעדותו אישר מר אייונברג כי בתקופה נשוא הערר, שימש הנכס לאיחסון רהיטים וציוד של
השוכרת.
הוא העיד בין היתר:
.5
.6
17
ייחברה כמו טומי הילפיגר או חברה בינלאומית מזמינה את הריהוט תודשים ארוכים לפני מועד הפתיחה המשוער וחלקים מהריהוט מגיעים חודשים ארוכים לפני ועד מועד הפתיחה בצורה מדורגת מספקים שונים בעולם, ועד מועד הפתליחה בזמן"י.
עפ"י הלכת המגרש המוצלח די בעובדה שהנכס יכול לשמש לאחסנה ואף שימש לצורך כך בפועל, כדי לחייבו בארנונה ולשלול את התלת סעיף 330 לפקודה.
כך גם נפסק בפסהייד בעניין דלק החברה הישראלית בע"מ, שצוטט לעיל.
מר אייזּנברג העיד שעפייי הסכם השכירות מותר היה לשוכר להכניס ציוד לנכס כ- 4 חודשים לפני מועד הפתיחה, שהיה ככל הנראה במרצ-אפרלל 2014.
עפ"י עדותו: ייעד הפתיחה טומי הילפיגר היו ברי רשות, בפתניחה הס קיבלו את המפתחותיי.
מדברים אלה משתמע כי נושא איחסון הציוד קיבל ביטוי בהסכם עס השוכרת.
בנסיבות אלה תמוהה העובדה שהעוררת בחרה שלא להמציא את חוזה השכירות, שיכול היה לשפוך אור על וכויות הצדדים בתקופה נשוא הערר, ועל השאלה האם העוררת קיבלה תמורה בעד איחסון הציוד של השוכרים.
מכל מקום, גם מהעדות כשלעצמה עולה שבתקופה נשוא הערר הנכס יכול היה ואף שימש בפועל לאחסנת ציוד וריהוט של השוכרת, דהיינו אין עסקינן בנכס יישאין יושבים בו".
טופט 4
טופס 4 הוא אישור הניתן ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבנייה לחיבור הבניין לתשתיות חשמל, מים וטלפון ולשימוש במבנה.
העוררת טוענת כי מועד תחילת חיובו של נכס בארנונה לא יכול להיות לפני מועד קבלת טופס 4
לטענתה לנכס התקבל טופס 4 ביום 13.3.14, ולפני מועד גה לא הפך הנכס להיות בר חיוב בארנונה, בנימוק שהיתה קיימת מניעות תכנונית וחוקית לעשות בו שימוש.
טענה זו של העוררת אינה עולה מההלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין.
כך לדוגמא בפסייד שניתן בעמיינ (באר-שבע) 108/02 א. יונה מבנים להשכרה נ. המועצה
המקומית ירותם שבו נקבע:
/ [ [ ָ זיעדר קיומו של טופס 4 מונע את האפשרות
של גביית ארנונת'י.
ביחמייש מציין כי נושא זה כבר נדון בעבר ע"י כבי הנשיא לרון בעניין ת.א. (באר-שבע)
6 מועצה מקומית נתיבות ני. מ.ל. השקעות, שם נקבע:
*י...מתי ניתן לראות בניין כמושלס באופן שיהיה חייב בתשלום ארנונה. הנתבעות טוענות שיש מקום לחייבן רק מקבלת תעודת גמר (טופס 4) אך נראח לי, כי בעניין גה יש להעדיף את האמור בספרו של הנריק רוסטוביץ, ייארנונה עירוניתיי, מהדורה רביעית, בעמי 83 שבו נדונה הסוגייה של יום היווצרו של בניין ומובעת הדעה כי מפסקי הדין ניתן להסיק יאת קיומו של
.8
.9
0
'*מבחן האכלוסיי, דהיינו יום תחילתו של בניין הוא היום בו הוא ראוי לשימוש שיועד לויי.
ובחמשך בעמ' 84 נאמר כל:
ייגם דירה שלגביה לא הוצאה תעודת גמר, עשויה להיחשב כדירה שבנייתה הסתיימהיי.
גם במהדורה החמישית (עמי 323) של ספרו, תוזר הנריק רוסטוביצ על האמור לעיל:
'יאם הבניין ראול לשימוש אצי יש להשית בגינו ארנונה, בין אם הוצאה בגינו תעודת גמר ובין אם החלו להשתמש בו. אס לא הוצאה לבניין תעודת גמר ואין עושים בו שימוש, אצי אין להשית בגינו ארנונה משום ששימוש בבניין בהעדר תעודת גמר הוא עבירה על החוק. אולם, אם אדם עושה שימוש בבניין בהעדר תעודת גמר, ועובר בכך על החוק, אזי יש להשית עליו ארנונה בגין הבניין בהתאם לשימוש שהוא עושהיי.
כך גם נקבע בעמיינ (חיפה) 23951-10-12 עו"ד אבנר כהן כונס הנכסים נ. מנהלת הארנונה
בעיריית נהריה :
יי... אינני סבור כי יש לקבל את טענת המערער כי מאחר שלא ניתן לבניין טופס 4 הדבר מעיד על כך שהבניין אינו ראוי לשימוש. אמנם יש לתת משקל גם לטופס 4 כאשר בוחנים את השאלה האם הבניין ראוי לשימוש, אך אין זה המדד היחידי וישנם מדדים נוספים כגון מצבו הפיסי של הנכס, קיומם של חסרים במבנה, קויומן של תשתיות חיוניות למטרה שלה נועד הבניין וכדומה. במקרה וּה, כפי שקבעה ועדת הערר, הראיות שהוצגו בפני ועדת הערר מצביעות על כך כי הנכס היה במצב של קבלת תעודת גמר ולא היו חסרות בו התשתיות התיוניות. אף נקבע כי מדובר בנכס בגימור כמעט מלא, הכולל לא רק מחיצות פנים אלא גט קירות צבועים, בהם הורכבו חלונות ודלתות, כלים סניטארייס, תקרה אקוסטית ברובו ואף ריהוטיי.
כמו באותו עניין גם בערר דנן אין מתלוקת שקיימים חיו בנכס בתקופה נשוא הערר: ריצוף;
מחיצות פנים, תקרה, קירות צבועים, חלונות, דלתות, כלים סניטריים וגם ריהוט.
גם בפסהייד עליו מבקשת העוררת להתבסס, בריימ 10194/05 יהלומית פרץ עבודות בניין
ופיתוח בע"מ נ. עיריית אשדוד ואחי, נאמר:
יישאלת התאמתו של מבנה מסוים לאכלוס הינה שאלה עובדתית התלויה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין נראה, כי בבחינת השאלה האמורה אמנם יש ליתן משקל מסוים להוצאת טופס 4 לבניין ע"י הרשות המוסמכת לכךיי (ההדגשה אינה במקור). נאמר "משסל מסוייםיי אך לא ימשקל מכריעיי כבטענת העוררלם.
סוף דבר
מכל המקובץ אנו דוחים את הערר וקובעים כי חיובה של העוררת בארנונה בתקופה נשוא הערר, נעשה כדין.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.4.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ייר: עו''ד אורה קניון חב 7 חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009956 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
יו"ר: עו"ד אורח קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: בר אל צוריאל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
1. הנכסים נשוא הערר נמצאים ברחי כרמיה 24 תיא והם הוחזקו ע"י העורר מיום 1.9.08 עד
3.
נכס מס' 2000373707 בשטח 82 מ"ר סווג ע"י המשיב בסיווג ייקרקע תפוסחיי, ונכס מסי 4 בשטת של 49 מ"ר סווג ע"י המשיב בסיווג ייגני ילדים פרטיים'י.
המבנה הוא בן שתי קומות. בקומה העליונה (שאינה נשוא הערר) התגורר העורר עם בנל משפחתו, והקומה התחתונה שימשה כגן ילדים.
מן הראוי להוסיף רקע עובדתי בעניין הנכסים נשוא הערר, כדלהלן:
בביקורת שנערכה ביום 18.3.09 ע"י המחלקה לפיקוח על הבנייה בעירייה, נמצא שהמקום משמש כגן ילדים בניגוד לשימוש החוקי המותר בו. בעקבות ואת הוגש כנגד העורר ואשתו כתב אישום לביהמייש לעניינים מקומיים בתי'א, המייחס להם שימוש חורג ללא היתר, לפי חוק התכנון והבנייה.
ביום 4.11.11 ניתנה החלטת ביהמייש לעניינים מקומיים, חמורה על הפסקת השימוש החורג בנכס כגן ילדים החל מיום 31.8.12. המועד להפסקת השימוש נדחה ליום 31.8.13 עפ"י
החלטה מאוחרת יותר של ביהמייש מיום 3.7.13.
- 000 -20, העורר טוען כל באכשור בנהמייש לעניניםם מקומיים נמכרו הנכסים בכום 9.7.13, וכל בעקבות -------
פסהייד של ביהמייש, הופסק השימוש בנכס כגן ילדים, ומיום 1.9.13 לא התקיים בו גן ילדים בשו צורה ואופן.
העורר מפנח לדויית הביקורת של המשיב ממנו עולה שבמועד הביקור, שהיה בשעה 10:45 בבוקר, לא נכתו במקום ילדים, ועל אף שהיו בו משחקים ומתקנים, הס היו מוזנחים.
העורר מוטיף כי הוא ומשפחתו פינו את החלק העליון שבו הס התגוררו ב- 20.11.13, אולם עד 3 הוא המשיך להתגורר בנכס לסירוגין, עד מסירת התזקה בו לרוכש ביום 16.12.13.
וחודש זה שימש אותו כתקופת התארגנות ופינוי הנכס.
לטענת העורר יש לסווג את הנכסים בסיווג יימגוריטיי מיום 1.9.13, מועד הפסקת השימוש בהם כגן ילדים, ועד 16.12.13 מועד מסירת החזקה לרוכשי הנכסים.
העורר מוסיף עוד כי בביקורת שנערכה ע"י מחלקה אחרת של העירייה על מנת לוודא שהופסק השימוש החורג בנכס בהתאם לפסק הדין, נמצא שהשימוש החורג הופסק, ולא יתכן שמחלקה אחרת של העלרייה (המחלקה העוסקת בארנונה) תטען אחרת.
לטענת העורר מן המפורסמות הוא שתקופת השימוש בגן ילדים היא מיום הראשון לספטמבר ועד סוף אוגוסט, ולא מאמצע שנת הלימודים.
המשיב טוען כי ההשגה התקבלה בעירייה ביום 28.11.13 ולכן יש לתחום את התקופה נשוא הערר לתקופה שמיום 28.11.13 עד 16.12.13 בלבד, כאשר לגבי התקופה שקדמה לכך לא יכול היה המשיב לבדוק בומן אמת את טענות העורר, ולכן הפכה השומה לתלוטה.
עוד טוען המשיב כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 2.12.13 נצפו בנכס נדנדות, מתקנים ומשחקלם אופיינים לגן ילדים, ומנגד לא נמצא כי נעשה בפועל שימוש למגורים.
המשיב מוסיף כי עפ"י ביקורת של אגף הפיקות במנהל ההנדסה של העירייה, שנערכה ביום 3 עדין לא חדל השימוש בנכס באופן התורג מיעודו התכנוני, ונמסרה לעורר דרישה להפסקת השימוש האמור.
בנוסף טוען המשיב שנמצאו בעדותו של העורר סתירות רבות לגבי מועד פינוי הנכס, מקום מגוריו ומספר הגנים שהופעלו על ידו ועייי אשתו ומועד הפעלתם.
דיון ומסקנות
נקדים ונאמר כי מעדותו של העורר שוכנענו שהנכסים הפסיקו לשמש כגן ילדים, על אף
שנותרו הן בחצר והן בתוך המבנה מתקנים, משתקים ופרטי הריהוט האופייניים לגן ילדים.
תימוכין לכך ניתן למצוא בדוייח הביקורת שערך המשיב במקום ב- 2.12.13 ממנו עולה
יישבומן חביקורת החצר והמתקנים נמצאו מוזנתים עד מאוד ללא טיפול שוטף*י.
מסקנה דומה עולה גם מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת המעידות על הזנחה מרובה של
המתקנים, וחיותס ללא שימוש וללא טיפול שוטף.
בנוסף, מעדותו של חוקר השומה שערך את דו"ח הביקורת עולה כי במועד שבו היא נערכה
שעה 10:45 בבוקר - לא הלו ילדים בגן.
דויית- הביקורת - ועדותו- של-חוקר- השומח -מטעט- חמשלב,-תומכים- איפוא- בטענת העורר. --->------7 שהמקום הפסיק לשמש כגן ילדים.
אמנם בפניית מחלקת הפיקות על הבנייה של מנהל ההנדסה של העירייה מיוםס 4.12.13 (יומיים לאחר ביקורת אגף הארנונה) הוזמן העורר למסירת גירסה ומתן הסברים בנוגע לתשד שהשימוש במקום חורג מהיתר הבנייה, אולם לא ניתן ללמד מהפנייה הנייל האם נעשה במקום באותו מועד שימוש בפועל כגן ילדים, או שנמצא במקום (כמו בביקורת אגף הארנונה), הציוד המוונח של המתקנים, המשחקים והריהוט האופייניים לגן ילדים, שמהם הסיק הבודק על אפשרות של המשך השימוש החורג בנכס.
2
10
.1
בהעדר פירוט כאמור ובהעדר עדותו של מי שביצע את הביקורת מטעם מחלקת הפיקוח על הבנייה, ניתן להסיק שלא היה שינוי עובדתי ממה שנצפה בנכס יומיים קודם לכן ע"י חוקר השומה מטעם אגף הארנונה. \
השאלה הדורשת הכרעה היא איפוא מתי מתחילה התקופה נשוא הערר.
לטענת העורר תקופה גו מתתילה ב- 1.9.13 המועד שבו לטענתו הנכס הפסיק לשמש כגן ילדים, ומסתיימת ביום מטירת התוקה בנכס ב- 16.12.13. ואילו לטענת המשיב התקופה מתחילה ב- 28.11.13, מועד קבלת הפניה של העורר לעירייה לשינוי סיווג הנכס, ומסתיימת ב- 16.12.13 - מועד מסירת החוקה בנכס.
לטענת חמשיב לגבי התקופה שקדמה למועד הגשת ההשגה (28.11.13) לא נמסרה הודעה שאיפשרה עריכת ביקורת בזמן אמת, ולכן השומה לגביה הפכה לחלוטה.
בעניין מועד תחילת התקופה דעתנו כדעת המשיב.
הודעת נישום על שינוי שימוש שנעשה בנכס צריכה להשלח מיד עם תתילת השינוי הנטען, ואת על מנת לאפשר למשיב לבדוק את טענות הנישום בוּמן אמת.
העורר הגיש את ההשגה ביום 28.11.13, ובעקבותיה נערכה בנכס ביקורת מספר ימים לאחר מכן.
בדיקת השימוש בנכס לפני מועד זה לא התאפשרה וכך נשללה מהמשיב האפשרות לבדוק את השימוש בנכס בזמן אמת. בנסיבות אלה השומה לגבי התקופה שקדמה למועד ההודעה, הפכה לחלוטה, ואין לעורר אלא להלין על עצמו.
טענת העורר כי מתלקת הפיקות על הבנייה אישרה בזמן אמת, את טענותיו לגבי השימוש בנכס בתקופה שקדמה למועד ההודעה, אינה עולה בקנה אחד עם ההודעה שנשלחה לעורר ביום 4.12.13 (שהוזכרה לעיל) על שימוש תורג לכאורה שנעשה עדין על ידו בנכס.
יש עוד לציין כי בעדותו של העורר שניתנה במטסגרת חקירתו הנגדית נמצאו סתירות ואי בהירות בכל הנוגע לדרך ולמועדים בהם הודע להורי הילדים על סגירת הגן ועל תחילת הפעילות בגנים חלופיים המופעלים ע"י העורר, או על מועד ההובלה לפינוי חפצי הגן שחיו בנכס, כמו גם על מקום מגוריו באותה התקופה.
טענת העורר כי מן המפורסמות היא ששנת לימודים נפתחת בתחילת ספטמבר ולא באמצע השנה, ולכן יש לקבל את טענתו שהפעילות במקום הופסקה ב- 31.8.13, היא כשלעצמה אינה מהווה ראיה. לא רק זו אלא, שהעורר עצמו העיד כי גן אחר שלהם נפתח ברתי ברדיצבסקי בחודש פברואר 2012, מה שמלמד שניתן להפעיל וגם הופעל על ידו גן ילדים שלא נפתח דווקא בראשית תודש ספטמבר.
2. מכל המקוב אנו מקבלים את הערר באופן תלקי וקובעיט כי בתקופה 28.11.13 עד 16.12.13
לא נעשה בנכס שימוש לגן ילדים ויש לסווגו בתקופה זו בסיווג יימגוריסיי.
3. אנו מצרים על כך שעל אף שהתקופה נשוא הערר היא קצרה ביותר סרב העורר לקבל את
הצעת הפשרה שהוצעה לו ע"י המשיב בדיון המקדמי, מה שתייב את ניהול הערר לרבות הגשת תצהירים, חקירת עדים והגשת סיכומים. על אף זאת אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותלו.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.4.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלייט, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
כ י , / שש :=
יו'/ר: עו'יד אורה קניון חבר: לי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140008901 שליד עיריית תל אביב-יפו 3
בפני חברי ועדת הערר+
לוייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו'יח רונית מרמור
1
העורר: אלמוג יזמות תל-אביב בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא בשטת נמל תל-אביב 23 בתייא, שטחו 602 מ"ר והוא סווג בסיווג יבניינים שאינם משמשים למגורים'י.
העוררת מפעילה במקום מועדון שנקרא בעבר ייפיינאפליי וכיום שמו ייטיפסייי.
ערר 140008901 הוגש בגין שנת 2013.
ערר 140011013 הוגש בגין שנת 2014.
לבקשת הצדדיט אוחד ביום 12.8.14 הדיון בשני העררים חנייל.
המחלוקת נשוא העררים דנן נוגעת בעיקר לסיווגו של הנכס.
קודם לכן הגישה העוררת ערר לגבי שנת 2012 שמספרו 140007699, שנדחה על הסף בשל איחור בהגשתו (החלטה מיום 15.5.14).
לפיכך השומה לשנת 2012 הפכה לשומה חלוטה.
העוררת טוענת :
(1) בשנים 2013, 2014 (עד חודש אפריל בו נסגר המקום סופית) הפעילות העיקרית של העוררת בנכס הוא של מועדון ריקודים.
לטענתה לא הוגש במקום מזון ולא הופעל מטבח, והשימוש העיקרי בו היה כיימועדון ריקודיםיי. לכן יש לסווגו לטענת העוררת, בסיווג 'יאולמות המשמשים לריקודיםיי, עפ"י נוסחו הנוכחי של סעיף 3.3.9 לצו הארנונה.
(2) העוררת מוסיפה כי אם תדחה טענתה שמדובר ייבמועדון ריקודיםיי עפ"י נוסחו הנוכתי של צו הארנונה, יש בכל מקרה לחייבה לפי הנוסח הקודם של צו הארנונה בסיווג של יימועדון ריקודיסיי בתוספת 5% לשנה משנת 2007.
(2) העוררת טוענת עוד כי את שטח החצר הצמודה לנכס יש לתליב ב- 50% משטחח עפ"י סעיף 1.3.1 יי לצו הארנונה, וזאת תוך העלאת החיוב בשיעור ראלי של 10% בכל שנת בלבד.
(4) עניין שטח החצר, מוסיפה העוררת, כבר נדון והוכרע בין הצדדים בבימהייש המחוצי בתייא בשבתו כבימייש לעניינים מינהליים בעתיימ (ת''א) 47673-02-11 אלמוג יזמות תיא בע"מ נ. מנהל הארנונה בעלריית תי'א-יפו.
העתירה אומנם נדחתה עקב שיהוי בהגשתה אולם ביהמייש החליט כאמור על האופן הראוי והנכון לחיוב שטחי חצר מועדון הריקודים, ופסהייד מהווה מעשה בית-דין והשתק פלוגתא בסוגיה זו.
(5) לטענת העוררת בחודשי התורף (נובמבר עד פברואר) לא ניתן חיה כלל להשתמש בחצר, ואין לחייבה בגין תקופה זו.
(6) טענה נוספת שהעלתה העוררת היא כי עפ"י צו סגירה מינהלי שתוקפו מ- 19.9.12 נסגר העסק עד תחילת שנת המס 2013, ואין לחייבו בארנונה גם בגין תקופה זו.
המשיב טועןו:
(1) הנכס אינו אולם המשמש אך ורק לריקודים כדרישת סעיף 3.3.9 לצו הארנונה. המקום כלל שטח מקורה ושטח פתוח, אשר ביחד מהווים מתתסם אחד המשמש כמקום בילוי, הכולל ריקודים ומתחם ישיבה שבמרכזו רוכשים המבלים בעיקר משקאות אלכוהוליים כמו גם י'אפטריטיפיסיי.
סעיף 3.3.9 לצו הארנונה מתייחס לייאולמות משמשים אך ורק לריקודים...יי מאחר שהנכס דנן משמש גם למכירת משקאות, יש בכך כדי לשלול את הסיווג המבוקש.
(?) באשר לטענת העוררת כי לכל היותר יש לחייבה לפי נוסתו הקודם של סעי 3.3.9 בתוספת % לשנה משנת 2007, טוען המשיב כי אין עדיין הלכה מחייבת של ביהמייש העליון בעניין אה, וכי פסקי הדין של ביהמייש המחוצי, חלוקים.
(3) עפ"י הפסיקה השטת החיצוני דנן לא יכול להיות מוגדר כייקרקע תפוסהיי מאחר שמדובר בקרקע המוחוקת ביחד עס המבנה, ולא כנדרש בקרקע שאינה מותזקת ביחד עם הבניקן.
ואת ועוד הנכס נשוא הערר אינו בית קפה או מסעדה (הוא סווג תחת קטגורית יישירותיםיי) ולכן אין להחיל עליו את סעיף 1.3.1 יי לצו הארנונה הדן בשטחים בחצר
מ מ" מ
(4) פסחייד של ביהמייש המחוזי בעניינה של העוררת דחה את עתירתה מחמת שיהוי בהגשת העתירה, העתירה לא הוכרעה לגופה ולכן היא לא יכולה ליצור ייהשתק פלוגתאיי.
(5) הטענה שבתקופות מסוימות לא היה שימוש בשטת החיצוני, גם אס הייתה נכונה, אין בה כדי להשפיע על הסיווג, ועפייי הפסיקה אין בהעדר שימוש או בשימוש ייעונתייי כדי לפטור מארנונה.
(6) אין בקיום של חוסר יכולת יימשפטיתיי לעשות שימוש בנכס משום עילה לפטור את המחזיק מתשלום ארנונה.
דיון ומסקנות
עד לשנת 2007 היה קיים בצו הארנונה סעיף 3.4.9 שנוסחו היה:
ייאולמות המשמשים לריסודים ו/או למופעי בידור
אולמות המשמשים כדיסקוטקים ו/או למופעי בידור (למעט סטודיו למתול....'
בשנת 2007 שונה נוסח סעיף זה באישור שר הפנים ושר האוצר בסעיף 3.3.9, כדלהלן:
ייאולמות המשמשים לריקודיםיי
אולמות חמשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול)...+
באישור השרים נאמר:
''אישור חריג ה כפוף לכך כל -
(1) בשנת הכטפים 2007 לא תוטל ארנונה כללית בשיעור העולה על 5% מעל הסכום שרשאית הליתה העירייה להטיל ללא היתר וה.
(2) משנת הכספים 2008 ואילך לא תוטל ארנונה כללית כעולה מהיתר זה, אלא בשיעור שאינו עולה על 5% בכל שנה מעל הסכום שתהיה העירייה רשאית להטיל באותה שנה, ללא היתר זהזי.
בנוסחו החדש של הסעיף ביקש המחוקק לצמצם את הנכסים הזכאים להיות מסווגים על פיו, תוך שהושמטו המללים יימופעי בידוריי, והודגש כי הזכאות להיכנס לגדרו של הסעיף תינתן לאולמות, שהשימוש בהט הוא אך ורק לריקודים.
אין ספק כי הנכס נשוא הערר אינו עונה על הגדרת הסעיף בנוסחו היום.
השאלה הראשונה הדורשת הכרעה היא האם הנכס עונה על הגדרת הסעיף הנייל בנוסחו הקודם.
שוכנענו כי עפ"י השימוש נעשתה העוררת בנכס, הסיווג המתאים לנכס הוא וּה שהוגדר בנוסחו הקודט של הצו, דהיינו סעיף 3.4.9. למעשה גם המשיב מסכים שהנכס שימש לריקודיס אלא שלגרסתו הנכס לא שימש אך ורק לריקודיס.
עוד שוכנענו כי השימוש שעשתה העוררת בנכס אינו הולם את הגדרת סעיף 3.3.9 של צו הארנונה לשנת 2013, מאחר שהעוררת אינה עומדת בדרישה המתוקנת של הסעיף, לפיה הנכס משמש ייאך ורק לריקודיםיי.
עלינו להכריע עתה בשאלה האם יש להתיל על הנכס את הגבייה המדורגת עפ"י אישור השרים משנת 2007, או שאין להחיל את הגבייה המדורגת, אלא לחייב את הנכס עפ"י הסיווג של ייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסתריי. בשאלה גו קיימת מחלוקת בפטיקה.
המשיב מבקש להסתמך על שני פסקי דין של ביהמייש המחוזל:
עתיימ 15766-04-10 א.ג.מ. ניחול מזנונים (1997) בע"מ נ. עיריית תייא שניתן ביום 8.1.12 עיי כבי השופטת מיכל אגמון גונן, ועל פסהייד בעניין עתיימ גן מאיר תיא נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא שניתן ביום 2.1.12 ע"י כבי השופט אורי שוהם.
.10
.1
שני פסייד אלה סומכים ידם על פסחייד של ביחמייש העליון בפרשת בריימ 3656/11 אביב זלצר מפיקים בע"מ נ. עיריית תייא יפו ואחי שניתן כדן יחיד ע"י כבי השופט פוגלמן.
בשני פסייד מחוזיים אלה נדחתה טענת המערערים על כי יש להחיל את חיובי הארנונה באופן מדורג בנימוק שיש להגן על אינטרס ההסתמכות של מחציק בנכס לפני שינוי חיובי הארנונת לעומת מחציק בנכס לאחר שינול החיוב, שלגביו אין הסתמכות על מצב קודם.
אולם למול טענת ההסתמכות, קמה העמדה (אותה אנו מאמצים), לפיה יש לראות בגבייה מדורגת את הצורך בהפעלה שיוויונית של הוראות ההקפאה, באופן שעל שתי נישומות העושות שימוש וחה בנכס יושתו תעריפים זהיסם, גם אס נכס אחד בא לעולט לאתר הנכס השני.
הלכה גו עולה מפסהייד של ביהמייש העליון שהכריע בשאלה, האם הוראות ההקפאה חלות על נכס ייחדשיי כמו על נכס ייישןיי, בפסהייד בעניין רעייא 3784/00 שקם בע"מ נ. מועצת עיריית חיפה (פדייי נז 2 481). בפסייד נקבע מפי כבי השופט ריבלין בהסכמת כבי הנשיא ברק וכבי
השופט אנגלרד כדלהלן:
ייהוראות ההקפאה חלות על כל נכס - בין שמדובר בנכס מן ייהשנה שעברהיי ובין שמדובר בנכס ייחדשיי - שהיה ניתן לסווגו קודם לחקיקת הוראת ההקפאה הראשונה על פי אחד מן הקריטריונים שהיו קיימים אז. בלשון אתרת, תעריפי הארנונה שנקבעו לשנת הכספים 1985 הפכו במצוות המחוקק לאמת המידה לקביעת תעריפי הארנונה החלים עד היום על כל נכס החב במטס - ייישןיי וייחדשיי כאחד - ואין לשנות מהוראת ההקפאה במישרין או בעקיפין, לבד מן התוספות שנקבעו מדי שנה בשנה בחיקוקים השונים, ולבד מכל תוספת מ*וחדת שתאושר על ידי שר הפנים ושר האוצריי.
ביהמייש ממשיך וקובע:
'יהתוצאה אליה הגיע ביהמייש המתוצי עשויה להביא להפעלה בלתי שוויונית של הוראות ההקפאה, באופן שעל שתי נישומות העושות שימוש זהה בנכס, יושתו תעריפי ארנונה שונים, רק מן הטעם כי נכסה של האחת בא לעולם לאחר נכסה של האחרת. ייעל כל הנישומים העונים לקריטריונים מסוילמים שנקבעו בדין יש להטיל אותו תעריף מס, ודיני הקפאת תעריפי הארנונה לא נועדו ליינישומיס ותיקיסיי כי אם לויסות עלות הארנונה לכלל הנישומים במשק המדינת'י
ביהמייש המתוצי בתייא בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים דן לאחרונה גם הוא בסוגיה זו, בעתיימ בין העוררת דכאן לבין המשיב, בעתיימ 47603-02-11 אלמוג יומות תייא בע"מ ואחי נ. עיריית תיא יפו.
ביהמייש קבע כי בפסהייד שקם בע"מ שהוזכר לעיל, קיימות קביעות לגופו של עניין בשאלה
זו. בנתחו את פסייד שקם בע"מ קובע ביהמייש:
יימפסק דין שקם הנייל עולה אם כן, כי חתוקי ההקפאה נועדו כדי ליצור שוויון בין הנישומים, וכדי למנוע השפעות שליליות על משק המדינה. תכלית זו לא תושג אם הארנונה הייחדשהיי תוחל על נכסים ייישניסיי בלבד. פסק הדין אף קבע באופן מפורש כי הוראות ההקפאה חלות
12
.3
.4
.5
על כל נכס, חדש כישן. כאמור לעיל, אינני מקבלת את טענתו של המשיב לפיה פסק הדין משקף דיו מצב משפטי שהשתנה...
לכאורה עולה מהאמור לעיל כי היה מקום לקבל את העתירה. היה מקום לכאורה לקבוע כי מאחר שהמשיב החיל את הארנונה באופן מדורג, אולם הוא עשה כן רק ביחס לנכסים 'יותיקיסיי הרי שיש מקוט להחיל את התעריף המדורג גם על נכסים ייחדשיםיי שלא חוייבו בארנונה על חצרותיהם לפנל 2008, דוגמת העותרות..."
אומנם העתירה הנייל בעניין אלמוג יומות נדחתה בסופו של דבר, אולם הדחייה נעשתה רק בשל הגשתה בשיהוי שלא ניתן לו הסבר.
ביחמייש המתוצי בעניין אלמוג יומות תיא בע"מ קבע עוד בהתייחס לפסייד אביב ולצר
מפיקים בע"מ, כדלהלן:
יי מקובלת עלי טענת העותרות בהקשר זה. קביעותיו של בית המשפט העליון בפסק הדין אביב צלצר הנייל, הן קביעות שנקבעו בהרכב של דן יחיד במסגרת בקשת רשות ערעור שנדחתה.
לגבי מטרתה של הוראת המעבר, מדובר בקביעות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון למעלה מן הצורך, כאמרת אגב ואת, משום שבית המשפט העליון קבל את הקביעה של הערכאות הקודמות לפיה הוראת המעבר אינה חלה על העסק נושא בקשת רשות הערעור, משום שהאולם באותו עניין היה *אולם שמחות'י ולא היה יאולס ריקודים ומופעיסיי, שהוראת המעבר חלה עליו. ביחס למבקשת נקבע כי לא התגבש אצלה אינטרס הסתמכות ראול להגנה.
לכן, ככול שסיימת קביעה של בית המשפט בפסק דין וה שנקבעה יילמעלה מן הצורךיי, הרי לקביעה זו אין משמעות של תקדים מחייב.
ודאי שאלה הס פני הדברים, כאשר לפני פסק הדין ולצר, ניתן פסק דין אחר של בית המשפט העליון, בו קיימות קביעות לגופו של עניין ביחס למחלוקת בין הצדדים בעתירה הנוכחלתיי.
עולה מכך כי טענת המשיב כי בפסהייד בריימ 3635/11 אביב ולצר מפיקים בע"מ נ. עיריית תייא יפו ואחי, הגיע ביהמייש העליון למסקנה שונה, דינה להידחות, מאתר שמדובר בו בקביעות שניתנו בהרכב של דן יתיד במסגרת בקשת ערעור שנדתתה, ומאחר שמדובר באמרת אגב שנאמרה בו.
לאחרונה אומצה הלכה צו גם ע"י ביחמייש המחוגי בעניין עמיינ 67615-10-13 מנהל הארנונה בעיריית תייא נ. א.ק. *וניברס בע"מ, שדחה את ערעור המשיב על החלטתנו בעניין זה. בפסייד זה מנתת כבי השופט אליהו בכר את ההלכות הסותרות ומגיע למסקנה אליה הגענו גס אנו, כי יש להחיל את החיוב המדורג גס על נכסים שבאו לעולם לאתר תיקון צו הארנונה.
משתגענו למסקנה שהוראות ההקפאה חלות על נכס ייחדשיי כמו על נכס ייישן'י, וכאית העוררת להנות מתעריף מדורג של ארנונה, דהיינו מהעלאת תעריף הארנונה בשיעור של 5% מדי שנה.
צודק המשיב בטענה שאין בידינו הסמכות לדון בשאלת חוקיות צו הארנונה או בתוקיות האישור החריג שניתן ע"י שר הפנים ושר האוצר בהתאם לסמכותס לפי חוק ההסדרים.
.6
7
.8
9
0
אולם, העוררת לא טענה לאי חוקיות ולא תקפה את האישור החריג שניתן ע"י השרים, אלא טענה כי על המשיב ליישם את הצו.
אנו סבורים כל יש לראות בענייננו את צו הארנונה ואת אישור השרים כמקשה אחת, שעל המשיב ליישמה.
המטקנה כי התלטת ועדת השרים מהווה חלק מצו הארנונה וכי ייהצו והחלטת ועדת השרים חד המה ומהווים שני חלקים של אותו הגוף הוא צו הארנונהיי, אושרה ע"י ביהמייש המחוזל בפסהייד בעניין א.ק. יוניברס בע"מ.
אנו דותחים את טענת העוררת כי יש לחייב את החצר כייקרקע תפוסהיי. בעניין אח דעתנו כדעת המשיב. ייקרקע תפוסהיי מוגדרת בסעיף 4.2.1 לצו הארנונה: כיישטח קרקע שמשתמשים בו ומחזיקים אותו לא יחד עם הבניין...יי. יש להפעיל בעניין אה את מבחן השימוש בפועל.
בענייננו מדובר בקרקע המוחוקת יחד עם המבנה. כלל השטחים בנכס דנן השלימו וה את וה ושניהם שימשו כמקום בילוי משותף. המצהיר מטעט העוררת, הצהיר כי: ייהשטח החיצוני שימש יחד עם השטת הפנימי לשם הפעלת מועדון הריקודים '/הפילנאפכיי.
שימוש וה שולל את חיותה של החצר ייקרקע תפוסהי'י.
גם טענת העוררת כי יש להחיל את סעיף 1.3.1 :י לצו הארנונה דינה להידחות. בסעיף הנייל מוגדרים שטתים בחצר ומעברים המשמשים את בית הקפה או המסעדה.
בענייננו אין מדובר בבית קפה או מסעדה, שכן הנכס סווג בסיווג ייבניינים שאעם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי ולפיכך לא חל לגביו האמור בסעיף 1.3.1 יי,
יוער עוד כי טענת העוררת המבקשת להחלל עליה סעיף זה לצו הארנונה תמוהה, שכן כאמור לגרסתה יש לסווג את הנכס בסיווג י"אולמות ריקודים'י, ולא יימסעדהיי.
ביחט לפסהייד שניתן בעניינה של העוררת בעתיימ (תייא) 47673-12, שהוזכר לעיל, אף אנו סבורים כדעת המשיב, כי פסייד וה אינו מהווה השתק פלוגתא מאחר שהוא דחה את העתירה מחמת השיהוי בהגשתה, וכל שנאמר בו מלבד ואת, נאמר אגב אורחא. לא התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא וביהמייש לא הכריע מפורשות או מכללא באותה פלוגתא, ולא קבע ממצא פוויטיבי בעניין זה.
הטענה שבתקופות מסוימות לא היה שימוש בשטח החיצוני, גס אם היתה נכונה, אין בה עפ"י הפסיקה כדי לפטור מתשלום ארנונה.
כך גם אין בקיום של חוסר יכולת משפטית לעשות שימוש בנכס, עילה לפטור מתשלום ארנונה.
מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר בחלקו וקובעים כי על המשיב לתייב את העוררת בתשלום ארנונה לפי התעריף של ייאולמות המשמשים לריקודיםיי בתוספת העלאה מדורגת לפי אישור השרים של 5% לכל שנה, החל משנת 2007.
אנו דוחים את כל יתר הטענות שהועלו ע"י העוררת.
למניעת ספק מודגש בואת כי התלטה זו נוגעת לשנים 2013 ו- 2014, לאתר שהערר של העוררת לשנת 2012 נדחה והשומה לשנת 2012 הפכה להיות שומה חלוטה.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.4.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
לוייר: עו'יד אורה קניון חב 6/שירלי קדם חבר: רו'/ח רונית מרמור
קלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ל בניסן תשעה
15
מספר ערר: | 12:52 / 140011898
מספר ועדה: | 11162
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העוררים: גיא ברכה ונידה, בן עמי
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
1 / /
יו"ר: עו'2 לוייאמי חבר: דר' הך-ו, רו"ח חברק: עו//קָצם שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
7 תאריך | : ל בניסן תשעה
. 5
1 מספר ערר: | 13:08 / 140011865
מספר ועדה: | 11162
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: טיפרסון טכנולוגיות בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה כלל שטח הנכס - 151 מ"ר, יחויב בסיווג בתי תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה וזאת מיום 1/4/14 ועד ליום 80/6/16. העוררת תודיע על כל שינוי שיחול בשינוי או בשטח בתקופה האמורה. ההסכמה האמורה מהווה סילוק סופי ומוחלט של טענות העוררת ביחס לחיובי הארנונה בגין הנכס החל מיום תחילת החזקה ועד לסוף תקופת ההסכם כאמור.
הן בהסכם זה בכדי להשליך על החיובים לאחר תום תקופת ההסכם.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19/4/15.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקוה הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם ?תלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד לוי"אמיר חבר: קר' רייך זיו, רו"ח
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ל בניסן תשעה
5
מספר ערר: | 13:32 / 140011866
מספר ועדה: | 11162
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: היי קפיטל בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור הסכמת הצדדים ולבקשת העוררת הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 19.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד לוי אעיר חבר: דר'רייך זיו; רו"ח חברוק:
שם הקלדנית: ע
ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ל בניסן תשעה
15
מספר ערר: | 12:16 / 140011456
מספר ועדה: | 11162
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העזרר: פודקובירוב אלכסנדר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לסיווג הנכס כסטודיו לציור ולפיסול החל מיום 1/2/14 ואילך.
כאשר יינתן פטור לתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות בגין חודש פברואר 2014.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד לוייאמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברהק עו/ד קאָם שירלי
2 שם הקלדנית: ענת לף
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : לבניסן תשעה
5
מספר ערר: | 11:27 /140012074
מספר ועדה: | 11162
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: בלאס יעקב
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לבקשת העורר הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז < 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של לש / 0
יו"ר: עו"ד לויאקיר חבר: דר' רייך --- ם שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ל בניסן תשעה
5
מספר ערר: | 09:07 / 140010210
מספר ועדה: | 11162
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: רמי רחמים בע"מ
-נ ג דד
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לבקשת העורר הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
שם הקלדנית: ענת לוי
ורוו
0 9 5 2 -
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ל בניסן תשעה
5
מספר ערר: | 08:17 / 140010932
מספר ועדה: | 11168
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: י סבירסקי ושות חברה להחסנה בעמ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ערר זה הוגש ביום 2/6/14. במסגרתו תקפה העוררת את החלטת המשיב מיום 24/4/14 בנוגע לסיווגו של נכס ברחוב קהילת ניויורק 15 בעיר.
ביום 28/1/15 קיימה הוועדה דיון מקדמי ובתום הדיון החליטה כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית כאשר על העוררת להגיש תצהירים מטעמה בתוך 45 ימים ממועד הדיון. התצהירים לא הוגשו במועד שנקבע. בהחלטה מיום 31/3/15 ניתנה לעוררת ארכה אחרונה להגשתם לא יאוחר מיום 13/4/15.
עד למועד החלטה זו לא הוגשו תצהירים מטעם העוררת ונראה כי זנחה את טענותיה.
בנסיבות העניין ולאור טענות המשיב בכתב התשובה ולאהר עיון במסמכים שהוגשו במסגרת כתבי הטענות אנו מורים על מחיקת הערר.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 15.04.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי
משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית
המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת רר) התשל"ז - פ / י
9 /
יו"ר: עו"1/לו' אמי חברה: 2
שם = ענת לוי
₪
ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011071 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'ייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך ציו, רו"ח
חברה: עוּייד שירלי קדם
1
העוררת: שיין אופניים בע''מ
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
במסגרת ערר וה נתקפה החלטת המשיב מיום 13.5.2014 בנוגע לנכס שבתזקת העוררת ברחוב עליית הנוער 48 בעיר. ההחלטה דנה בבקשת העוררת לסווג את הנכס בסיווג מחסנים ולה*מנע מתיובה בגין שטח מרפסת.
טענות העוררת
3
העוררת טענה בכתב הערר כי היא מחוייבת בשטת של 152 מ"ר בסיווג העסקי. לטענתה שטת של 31.78 מ"ר הינו מרפסת חיצונית פתוחה שמחוץ לעסקה של העוררת, אשר נגיש לכל אחד.
העוררת טענה כי אינה עושה שימוש בשטח וּה ויש לבטל את החיוב בגינה.
בהתליחס לסלווג נטען כי העוררת עוסקת בתחום מכירת אופניים תשמליים, לרבות הרכבתם ותיקונס ויש לסווגה בסיווג מלאכה ותעשייה ו/או אחסנה.
טענות המשיב
.5
בכתב התשובה טען המשיב כי שטח המרפסת נכלל בשטח ייהבניין'י אשר מחוייב בתשלום ארנונה, כאשר מדובר במרפסת מרוצפת ומתוחמת שהגישה אליה ישירות מהנכס המוחזק על ידי העוררת. המרפסת מהווה חלק אינטגרלי מהנכס והוא בר חיוב לפי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.
בהתייחס לטענה שהועלתה לעניין הסיווג נטען כי הנכס אינו עומד בתנאים המצטברים אשר קבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה אשר דן בסיווג מחסנים ואף לא בתנאים הרלוונטים לסיווג מלאכה ותעשייה, שכן הנכס משמש לייבוא, שיווק והפצה של אופניים חשמליים ואביזרים לאופניים.
דיון והכרעה
.6
לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וראיותיהם, קיימנו דיון הוכחות ביום 5,. לבקשת הצדדים ניתנה להם האפשרות לסכם טענותיהם בכתב והתיק בשל להכרעה.
שטח הנכס - חיוב מרפסת
10
.1
12
.3
מר לובב שיין, מנהל ובעליס של העוררת, טען בתצהיר לראשונה טענות בדבר חיוב שטח חניה.
טענות אלה לא היו חלק ממסגרת הדיון בכתב הערר ולכן לא ניתן להתייחס אליהן.
בכל הנוגע לשטח המרפסת, נטען בתצהיר העוררת כי מדובר במרפסת פתוחה ונגישה לכל מל שנמצא מחוצ לעסק העוררת בשטת של 31.78 מ"ר. בסיכומים מטעם העוררת נטען כי מדובר בשטח המהווה גג של הנכס המצוי בקומת הקרקע.
סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע:
''בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה'י.
בבחינת כלל העובדות שהובאו בפנינו כאמור לעיל, יש לכלול את שטח המרפסת בשטת בו מחוייבת העוררת ואין בסיס לטענתה לפיה יש לפטור אותה מתשלום ארנונה בגין שטת זה.
מדוח הביקורת שצורף לכתב התשובה ומעדויות העדיס שהובאו בפנינו התברר כי מדובר במרפסת אליה עולים באמצעות מדרגות לעסק של העוררת. ממרפסת זו אין גישה לנכסים כלשהם פרט לנכס העוררת. בחצית המרפסת מצויים שלטים הנושאים את שמה של העוררת (בחקירתו הנגדית טען כי השלטיט כבר לא קיימים שכן הס הורדו על ידי העירייה). המרפסת מרוצפת ומתוחמת במעקה. בביקורת נצפו ארגזים ריקים של אופניים. לנכס אין כניסה אחרת פרט לכניסה משטח המרפסת, אליה כאמור עולים ממפלס הרתוב במדרגות. במרפסת יש הצללה באמצעות רשת.
בהתייחס לטענת העוררת כי מדובר בשטח המהווה גג של הנכס הנמצא בקומת הקרקע, אין לטענה זו רלוונטיות בהתייחס לשאלה אס מדובר במרפסת הנכללת ביחידת הבניין לתיוב.
בפסק דינה המקיף של כבי השופטת אסתר קובו בעניין עמיינ 217/07 חיימסון השקעות (1992) בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב (15.1.2006) (להלן: 'עניין חיימסון),
נקבע כדלקמן:
14
.5
.6
.8
'יעל מנת לקבוע האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בנייה אחרת, וכיוצא בזה האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה אם לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתיים המת*יחסים לשטח הגג ...
מה הופך שטח ל'מרפסת' במובחן מגג'1... ייעוד הבניין על פי התכניות הרלוונטיות, וכיוצא בזה ייעוד שטח הגגיי
כבי השופטת קובו קבעה בפסק הדין בעניין חיימסון, כי היות שטח הגג מרוצף אינו חופך אותו מטעם ה בלבד לימרפסתי. מבין הקריטריונים שיש להתייחס אליהם בקביעת הטיווג המתאים או ההגדרה המתאימה ובהתאם הסיווג, נציין את ייעוד שטח הגג; האם שטח הגג מוצמד ליחידה מסוימת; האם השטח משרת את כל *חידות הדיור/המשרדים או יתידה אחת; מי הביא להתקנת אנטנות, מוגנים, בשטח; מה קובע צו רישום הבתים המשותפים.
בעניין חיימסון נקבע כי לא נשקלו נתונים עובדתיים כגון אלה ולכן, הוחזר התיק לדיון בפני המשיב.
המבחן חקובע לעניין סיווגו של נכס אינו מבחן מילולי כי אם מבחן פונקציונאלי (רי עמיינ (מחוזי תייא) 30710-11-10 רו''ח (עו''ד) משה אהרוני נ' מנהל ארנונה בעיריית תל אביב (30/01/2013).
בענייננו כאמור מדובר במרפסת ולא בגג, אליה עולים ממפלס הרתוב לעסק של העוררת.
מדובר בכניסה יחידה לעסק ונעשה בה שימוש יומיומי. השטת רציף לעסק עצמו ונגישותו וזיקתו הינה לשטת העוררת בלבד. העוררת אף עשתה שימוש בשטת זה, מעבר לשימוש כגישה לעסק, לראייה נמצאו בשטח זה ארגצי אופניים ריקים רבים.
ראו גם בעניין עמיינ (מחוזי תייא) 106/09 *חודה טוניק ושות'- משרד עורכי-דין נ' מנהל
הארנונה של עירלית ת''א (פורסם ביינבויי 3.8.11):
'יהשטח שבמחלוקת מתוחם בקירות, מרוצף, ומקורה ברובו בפרגולה. במקום מוצבים מספר עציצים בסדר ממכוון. אל הגג מובילה דלת זכוכית המשמשת ביציאה לשטח מן המשרד.
מממצאי הועדה ומהתרשמותי הישירה מן התמונות, נראית לי מסקנת הועדה כי השטח שבמחלוקת הוא ''מרפסת'י, לא רק מסקנה סבירה שאין להתערב בה, אלא כמסקנה המתבקשת מן הנטיבות.
השטח הוא חלק אינטגראלי מן המשרד, הוא מקורה ברובו וככזה הוא בר חיוב כ'ישטחיי' כהגדרתו בסעיף 1.3.1(ב). /
7 , גניק ושות' מש בי
דין נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם ביינבויי 9.11.11).
לאור האמור לעיל, אנו דותיס את טענות העוררת בדבר שטח החיוב.
סיווג הפעילות בנכסי
9
בהתייחס לסיווג, טענה העוררת בכתב הערר כי היא עוסקת בתחום מכירת אופניים חשמליים, לרבות הרכבתם ותיקונס ויש לסווגה בסיווג מלאכה ותעשלייה ו/או אחסנה.
0. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחזיקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס
הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות י'ימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'/מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)
8, 785 (1992) אומר בית המשפט כ" '[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר[...]".
1. סעיף 8 לתוק הסדרים במשק חמדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992
קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:
?/(א)
(ב)
מועצה תטיל בכל שנת כטפים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכט, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.
השרים יקבעו בתקנות, סכומים מזעריים וסכומים מרביים לאונונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מטוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סכומי האונונה הכללית...י
2. סעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תל אביב דן בבתי מלאכה ומפעלי תעשיית.
3. המבתנים לקביעת סיווג תעשייה (הוא הסיווג שנטען על ידי העוררת בהליך גּה), כפי שנקבעו
בפסיקה (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מח(1) 200; ו-
עמיינ (מחוזי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן: יעניין גאו-דעיי), הס כדלקמן:
א.
ב.
מבחן יצירתו של יש מוחשי אחדד.
טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, חיקף הפעילות הכלכלית.
המבחן הכלכלי-השבתת המוצר או ההומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורח.
מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזּה.
לעניין המבחן הכלכלי, נקבע כי הוא המבחן המרכזי, כאשר לאור התפתתות הטכנולוגיה, פעמים רבות ניתן למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת מסורתיים, כך לדוגמא הכיך מנחל הארנונה בכך משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתל תוכנה.
4. כפי שנקבע בעניין גאו דע דלעיל, המבחנים האמורים אינם מבתנים מצטברים אלא
אינדיקציות לבחינת הפעילות לצורך הסיווג.
4
5 כאינדיקציות ומבחניס נוספים לקביעת הסיווג ניתן גם את המבחנים הבאים:
6
7
8
9
א. מבחן הטיפול התעשייתי המשלים - פעולות שתכליתן להתאים את המוצר לשוק
בישראל - טיפול הנחוצ על מנת שניתן יהיה לשווק את המוצר בישראל -- פעילות המהווה חוליה אתרונה של הטיפול במוצר שיש בה להשפיע על ערך המוצר, ההופך נגיש לציבור חישראלי (עעיימ 980/04 המועצה האזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד בע'ימ, תק-על 3(2005), 2748 (להלן ''עניין בונדדי).
ב. בעניין בונדד הוסיף כבי הנשיא ברק בחוות דעתו את המבתניס בדבר היקף שטת
הנכס ומיקומו באגור התעשייה כמבחנים שמחזקיס את המסקנה כי הסיווג ההולם הוא תעשייה.
ג. | אף גודל הנכס ומספר העובדים המועסקים בנכס עשויים להוות אינדיקציה לקביעת
סיווגו של הנכס כתעשייה, כפי שבענייננו.
בענייננו, עיסוקה של העוררת הוא בתתוס של בוא ושיווק אופניים חשמליים. הנכס הייו מקום העסק היתיד של העוררת. המכירה מתבצעת טלפונית מהנכס לחנויות. הפקת החשבוניות מתבצעת מהנכס ואף ההפצה. בנכס מאוחסניט גם האופניים המיובאים. אין ויטרינה לתצוגה. העוררת טענה כי בנכס מתבצעת עבודה של הרכבה ותיקון אופניים. לטענתה מדובר בשטח של 30 מ"ר, בתוך הנכס שהינו בשטח של כ-150 מ"ר. העוררת לא הוכיחה כל אכן מדובר בשטת של כ-30 מ"ר, ובעדותו של הפקח מטעם העירייה נטען כי מדובר בשטח של כ-13 מ"ר בלבד. גם מהתמונות התרשמנו כי מדובר בשטח קטן עס שולחן עבודה ומספר כלים להרכבה ולתיקון. במקום מצוי גם המשרד ומתקיימת פעילות הייבוא, השיווק, המכירה וההפצה של האופניים.
בבתינת כל העובדות שהובאו בפנינו אנו דוחים את טענת העוררת כי יש לסווג את הנכס בסיווג תעשייה ומלאכה או בסיווג מחסנים. במהותו מדובר בעסק של הייבוא, השיווק, המכירה וההפצה של האופניים. עבודות לביצוע תיקונים או הרכבה הינן צדדיות ונלוויות לפעילות העיקרית כאמור.
נציין כי על אף שהעוררת טענה בסיכומים כי יש לסווג את הנכס בסיווג מלאכה/תעשיית;
בטיעוניה מתייחסת למבחני הסיווג של תעשייח בלבד. למעלה מן הצורך נציין כי ממילא גם בבחינת מבחני סיווג מלאכה העוררת אינה עומדת בתנאים גם בהתליחס לסיווג זה.
שקלנו אם יש מקום לפצל שטח של 13 מ"ר ולקבוע לו סיווג של מלאכה ותעשייה אולם החלטנו לא לעשות כן לאור העובדה כי הפעילות בשטת זה הינה נלווית וטפלה לפעילות העיקרית של הייבוא, השיווק, המכירה וההפצה של האופניים. מדובר בפעילות המתבצעת כחלק בלתי נפרד מפעילות המכירה, ההפצה ומתן השירות ללקוחות. היות והעוררת טענה כי לא מגיעים למקום לקוחות, אזי ניתן להסיק כי מדובר רק בהרכבה של אופניים חדשים
לצורך הפצתס לאחר המכירה. אין המדובר בפעילות ייצורית אלא בפעילות של הרכבת אופניים שיובאו על מנת להעביר אותם לחנויות שרכשו אותם. מדובר בשטח קטן מאוד ביחס לכלל הנכס (פחות מ-10%), המהווה חלק בלתי נפרד מהנכס גס מבחינה פיסיית.
0. על פי הפסיקה, אין לפצל נכס המקליים מהות אחת, קרי נכס הומוגני, לנתחים קטנים ושוליים
למהות העיקרית, על מנת לסווג כל תלק וחלק בנפרד לפי שימושו (רי עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון (9.2.2003)).
1. בכל הנוגע לטענת העוררת בדבר סיווג הנכס כמחסן לפי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה, טענה
שהועלתה בערר ונזנחה ע"י העוררת, גם טענה זו נדחית. סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע את
התנאים הבאים למתן הסלווג:
''מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחטנים אחרים המשמשים לאחטנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסניט המשמשים לשווק והפצה ...'
2. בענייננו גם אם מאוחסנים אופניים במקום, לא מדובר במתסן אופניים אלא בנכס המהווה
מבחינה מהותית עטק לייבוא, שיווק, מכירה והפצה של האופניים. לא מדובר במתסן נפרד אלא בעסק אחד כמכלול המשרת את העסק עצמו ולא מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 2 לצו הארנונה
3. לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.
4. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
5 ניתן בהעדר הצדדים ביום 19.4.2015.
, 0 ותקנה 23 לתקנות בת ==
משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 2977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב
לו'ררעויד אעיר לול חבר: דייר ויו 'ץ, רו"ח חבר)?: יז שירלי קדם
שט הקלדנית: ענ לוכ
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010686 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך ויו, רו*ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
1
העוררת: ד''ר אמנון אייזן
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב
החלטת
במסגרת ערר זה נתקפה החלטת המשיב מיום 6.4.14 בנוגע לנכס שבחזקת העורר ברחוב בלוך 4 בעיר. ההתלטה דנה בבקשת העורר לפצל חלק מהנכס המשמש כמרפאת שיניים לסיווג מגורים.
טענות העורר
2
בכתב הערר טען העורר כי בנכס נשוא הערר משמש חדר אחד כמרפאת שיניים ובחדר הנוסף אין כל שימוש למרפאה. בחדר מצויות עבודות אומנות מבית הוריו, ספרים וארונות. העורר טען כי בשנת 2005 ביקשה העירייה להגדיר חדר וה כעסק אולם ועדת הערר ביטלה את התתלטה ומאא לא השתנה דבר. משכך לטענתו, יש לחייב חדר זה בסיווג מגורים.
טענות המשיב
בכתב התשובה טען המשיב כי מדובר בנכס בשטח של 58 מ"ר בסיווג בניינים שאינם משמשלים למגורים. המשיב טען כי אין מחלוקת כי בנכס פועלת מרפאה המהווה את מקום עיסוקו של העורר. על פי ממצאי הביקורת בשטח השנוי במחלוקת לא נראו מאפייני מגורים.
במקום נראו קרטונים, שולחן וציוד. גס מדברי העורר אין המדובר בנכט המשמש בפועל כבית מגורים בו מתקיים משק בית פעיל.
המשיב הפנה לפסיקה לפיה הביטוי מגורים אינו משקף רק חדר מגורים ומשמעות המילה 'ימגוריםיי היא מכלול הפעילות המתבצעת בבית המשמש למגורי אדם, לינה, אכילה, שירותים, אחסנת חפצי בית. דירת מגורים הינה מקום בו מצוי מרכז התיים של אדם כמגורי קבע וגם אם בעסק קיים חדר מנותה, אין בכך כדי לשנות את התכלית העיקרית אותה משמש הנכס בכללותו.
דיוןו והכרעת
.5
לאחר שהוגשו תצהירים וראיות מטעם הצדדים, קיימנו ביום 7.1.15 דיון הוכחות במהלכו נחקרו העדים. לבקשת הצדדים התאפשר להם להגיש סיכומים בכתב והתיק בשל להכרעה.
ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומתויקים של נכסים בתתומי הרשויות המקומיות היא מס הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע''מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)
8, 785 (1992) אומר בית המשפט כ" /[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]'.
השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות הינה על כן מאבני היסוד של
החקיקה בתחום המיסוי המוניציפלי.
סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג- 1992
קובע את הטמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:
'(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים אונונה כללית על
הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי
יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם
בידי המחזיק בנכס.
(ב' השרים יקבעו בתקנות, סכומיט מזעריים וסכומים
מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על
כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סבומי הארנונה
הבללית.../
בענייננו, טען העורר בעדותו כי הוא מפעיל בנכס מרפאת שיניים. הוא מתגורר בנכס אחר בעיר עם משפחתו ולא בנכס נשוא הערר. לטענתו, לעיתים מגיעה קרובת משפחה שגרה מחו לנכס והיא עושה שימוש בנכס. מא חודש יוני-יולי 2014, הוכנסה מיטה למקום. בעבר גרו וישנו בנכס. הוּא עובד יומיים בשבוע בבתי חולים ויומייס במרפאה בנכס. מסיבות כלכליות אין במקום מוכירה ואף לא סייעת והוא עובד לבד. יש מקום המתנה ללקוחות. במקור הדירה שימשה למגורים. השטח בו היה המטבת הוסב לשטת בו מצוי חדר ההמתנה והמטבח המקורי הוחלף במטבחון. במטבחון קומקום, מיקרו, מקרר, כיור, צלחות וארון לאחסון. בחדר בשטת של 15.45 מ"ר קיימת מיטה, שידה סלונית, חפצי אומנות, שולחן כיסא וספרים. לקוחות לא נכנסיים לחדר.
0. בבתינת העובדות שהובאו בפנינו וטיעוני הצדדים החלטנו לדתות את הערר. העורר הודה
בכנות כי הדירה אינה מהווה את מרכו חייו וחרי הוא מתגורר עם משפחות בדירה אחרת.
המהות והשימוש העיקרי בנכס הוא שימוש כמרפאת שיניים ולא מגורים וזהו המבחן לקביעת הסיווג. סיווג נכס לצרכי ארנונה נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס ועל פי צו הארנונה הפרטני הנוגע לעניין (ברייס 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (מיום 23.5.2010)). ניתן לראות גם מהמטבחון שבנכס כי מדובר במטבחון המיועד למרפאה ולא לבית מגורים, כאשר במקוט מקרר קטן, מעליו מיקרו ופינת קפה לשימוש הנוכחים במקום ולא לשימוש מגורים.
1. ממילא, סיווג הנכס צריך להתאים לסיווג הספציפי והייעודי אשר מופיע בצו הארנונה והסיווג
הספציפי בנסיבות העניין הוא הסיווג העסקי ולא סיווג מגורים. והשווה לאמור בעניין בריים 9 מנהל האונונה של עירית תל אביב ג' חברת מישל מרסייה בע''מ (מיום 0 בו נקבע כי יש להעדיף הגדרת פוציטיבית וספציפית הקיימת בצו הארנונה על פנל
סיווג שאינו מתחשב בטיבס ובמהותס הליחודי של הנכסי:
''נוטה הכף גם על פי השכל הישר שלעולם יש לו מקום, לעבר הגדרה פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו מאשר לקטגוריה שיורית שבו, שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודית של הנכסים (העדפה פרשנית אליה נשוב ונידרש בפסקה ל'/א), הדבר נכון גס ממידת ההגינות.
... ככל שהלשון והתכלית של טיווג ספציפי מאפשרים זאת, עדיפה בעיניי הכרעה פרשנית המביאה את הנכס בגדרו של הספציפי - הכל, באמור, בכפוף לכללי הפרשנות המקובלת ולשיקולי השכל הישר'י.
2 על פי הפסיקה, הביטוי 'ימגוריטיי אינו משקף רק חדר מגורים בתוך עסק. פירוש המונת מגורים הוא יימכלול הפעילות המתבצעת בבית המשמש למגורי אדם; לינה, אכילה, שירותים, אחסנת הפצי בית ועודיי (עמיינ (מחוזי תי'א) 143/03 ליפשיצ דוד נ' מועצה אזורית עמק חפר), ופעילות צו לא מתקיימת בנכס, אשר במהותו משמש כמרפאת שיניים.
- 0 -13, בענין עת/ימ (מחר תויא 249/08 רולדיך בעי/מ ני עיריית תל אביב (מגום 3.1.2011) נדחתה.- >= טענה לטיווג מרתף בית הקפה שמפעילה העוררת על אף שהוא שימוש ללינת עובדים. בית
המשפט קבע כדלקמן:
''העובדים אינם מתגוררים באופן קבוע בנכס. מדובר בשני עובדיט שכתובת הקבועה היא בצפון הארץ ומעדות בעל בית הקפה עולה כי ''במרתף לא מנהלים משק בית ואני לא מסכים שינהלו שם משק בית. הם לא משלמים תשלומים כלשהם בגין המגורים וזה לא הבית העיקרי שלהם'י. נסיבות אלה בנוסף לכך שהמרתף משמש לצורכי אחסון של העסק, משמיעים
3
16
.5
.6
7
ששימושי הלינה הם משניים לחלוטין והמרתף הלכה למעשה, הוא חלק בלתי נפרד מבית הקפה'"י.
בכל הנוגע לפיצול נכסים, על פי פסיקת בית המשפט העליון פיצול נכס יתבצע כאשר מדובר בנכסים נפרדים מבחינת מהות השימוש והיבטים פיציים, כאשר ככלל אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים וטפלים למהות העיקרית. כך נקבע בעניין עייא 7975/98 אחוזּת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם ביינבויי
3 (נ(להלן - ''עניין אחוזּת ראשונים"), נקבע כי:
''אין לפצל כל נכס המקיים מחות אחת, לנתחים קטנים טפלים
ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד
לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור
עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו
כלולים חדר מנוחה, שיורותים וארכיון יחויב בשיעורי מס
שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את
הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות'.
רי גס עמיין (מחוזי תייא) 137/07 רוסטוביץ גלעד ושות' נ' עיריית תל אביב - מנהל ארנונה עירונית (פורסם בייבנבויי 23.9.09), בו נקבע כי חלוקת לחדרים בנכס אינה הפרדה פיצית, וכי:
''הפרדה פיזית תוכר כאשר ישנן כניסות ויציאות נפרדות וכאשר אין אפשרות להיכנס מחלק אחז של הנכס לחלק אחר שלו, מבלי לעשות שימוש בדלת הכניסה של אותו חלק שאליו מעוניינים להיכנס"י.
בנסיבות העניין אין מקום לפצל את הנכס לנתחים, כך שכ-שליש מהנכס יסווג בסיווג מגורים 5 מ"ר מתוך 58 מ"ר. מדובר בנכס אחד ללא הפרדה וסיווגו צריך להיקבע על פי חשימוש העיקרי בכלל הנכט.
נציין כי אין בפנינו שימוש מעורב בדירת מגורים, כאשר בתוך דירת מגורים מתבצעת גם פעילות עסקית או פעילות של בעל מקצוע תופשי. כאמור, העורר מתגורר עם משפתתו בנכסי אתר והנכס נשוא הערר ייעודו העיקרי הוא המרפאה ולא שימוש למגורים. עם זאת, גם במצב זה נקבע בפסיקה כי הסיווג יקבע על פי השימוש העיקרי. לעיתים יקבע כמגורים, לעיתים יקבע בסיווג העסקי ולעיתים תוך פיצול. בענייננו כאמור, השימוש העיקרי הוא מרפאה ולא מגוריסם ואין מקום לפיצול הנכס לשני סיווגים כפי שטוען העורר. ראו עמיין (מחוזי תייא)
1 דפנה נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (מיום 14.1.2013).
8. העורר טען כי חיוב הארנונה מכביד עליו עד מאוד והוא אף שוקל להסב את הדירה כולה
לשימוש מגורים. אין טיעון זה מהווה בסיס לקביעת סיווג. ככל שיתבצע שינוי בשימוש על העורר לפנות למשיב אשר יבחן את השימוש החדש בנכס ולקבע את סיווגו על פי סמכויותיו.
9 לא נתעלס מטענת העורר לפיה בשנת 2005 התקיים דיון בסוגיה +ועדת הערר הציעה למשיב להסיר את התנגדותו לערר והיא באדיבותה נענתה להי -- כך לפי לשון ההחלטה של הועדה מיום 3.11.2005 בתיק ערר 2005-03-017. מדובר בהחלטה של ועדת הערר שניתנה בהסכמת המשיב כפשרה ולא מדובר בהכרעה של הוועדה. יתכן ובפני הוועדה הוצגו עובדות שונות שכן העורר טען כי בעבר אתותו התגוררה בנכס (ס' 6 לסיכומי העורר). בסיכומים טען העורר כל אחותו המשיכה אחותו להתגורר בדירה עד לפני מספר חודשים אולם בעדותו טען בפנינו כי קרובת משפחה שגרה מתו> לעיר תל אביב מגיעה לעיתים ועושה שימוש במקום. אין המדובר בשימוש למגורים דרך קבע אלא שימוש מזדמן שאינו עולה לכדי קיומו של משק בית המבסט סיווג מגורים. כך, אין לנו אלא להכריע בערר בהתאם לעובדות שהוצגו בפנינו, על פי הדין והפסיקה החלה בעניין.
0. לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.
1. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
2. ניתן בהעדר הצדדים ביום 5ן | 48..
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד א לור חבר: דייר יו רייך, רו"ח חברה: וי לי קדם
שס הקלדנית: ענת לול
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140009740 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
העורר: אמנון אדם חנניה ת.ז. *********
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
רקע הדברים.
עניינו של הערר שלפנינו בשאלה, האם יש ליתן פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש על פי סעי 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] [ להלן : ''הפקודה'' ] בגין שנת המס 2013 .
בתתילת הדרך יוצג העורר, תושב ארהייב, ע"י עורך דין ולאחר מכן עורך דינו הודיע שאינו מייצג את העורר וחדיון בפנינו נוהל ע"י העורר ובנותיו.
על אתר יאמר כי הסכסוך המשפטי בין העורר לבין חבי עמידר ועיריית תל-אביב, כנטען ע"י בייב המשיב בסיכומיה בסעיף 16 [ת.א. 27980-10-14 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב] , אינו מענייננו ואין בהחלטתנו כדי להוות מעשה בית דין ככל שהסכסוך שם רלוונטי לנשוא הערר כאן.
דברי בייכ חמשיב והפנייתה לתיק הנייל, נאמרו בשלב הסיכומים , מבלי שהוצגו ראלות, ואין לנו כל מידע באיזה שלב מצוי הטכסוך דשס ובאיוה נושא.
העובדות הרלוונטיות בערר הן כדלהלן:
1. העורר מחויק בנכס הנמצא ברתי שרירא גאון 4 בתייא, הידוע בפנקסי העיריה כנכס מספר
7 בשטת 199 מ"ר; תחת הסיווג ייתעשיה ומלאכהיי (להלן: ייהנכסי) .
2. בעבר, ניתן לנכס פטור נכס לא ראוי לשימוש עד לתאריך 31.12.2012 כעולח ממכתב
מנהלת המחלקה אצל המשיב נושא תאריך 16.2.2012 . [נפנה לנספת 11 לכתב הערר.]
3 יוער כי גם קודם לשנה זו ניתן פטור לנכס מיום 23.9.2008 ועד ליום 31.12.2011 כעולה ממכתבה של הגבי גילה חרצי מטעם המשיב נושא תאריך 19.1.2011 בהסתמך על החלטת ועדת ערר בתיק 2008-12-021 [נפנה לנספת 10 לכתב הערר.]
4. השאלה העומדת להכרעתנו, האם מהעדויות והמסמכים כפי שמצויים בתיק הערר יחד
עס מסמכי המשיב, יכולים להביא למסקנה כי הנכס נשוא הערר היה נכס בלתי ראוי
לשימוש גם ביחס לשנת המס 2013 שבה התליטה העירייה שלא להמשיך ולתת את הפטור, למרות שמוסכם עלינו כי נטל ההוכתה מוטל על העורר .
5. יאמר על אתר כי שוכנענו שיש להמשיך לתת את הפטור לעורר גם לשנת המס 2013 ואילך
בהתאם לקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות [תיקון 131 מיום 1.1.2013].
6. על פי עדות העורר בפנינו מיום 13.11.2014 עולים העובדות כדלקמן:
א. | העורר דייר של חברת עמידר. מפאת שהייתו בחוייל אינו נמצא באר ולא מנהל
בנכס שום עסק ואינו יכול להשכירו לאחרים עקב איסור חבי עמידר.
ב. | עדותו בפנינו לפיה הנכס פרוץ, חסר קירות ומצבו כפי שהעיד: ייהמצב הפיוי לא
השתנה, ההיפך אחד הקירות שהיה הרוס חלקית היום הוא הרוס כולוי'. לא נסתרה בפנינו ואנו נותנים בעדותו אימון.
ג. | בתאריך 6.10.2013 ערך המשיב ביקורת בנכס ע"י התוקר פז וברמן, בה רשם :
ייבמקוט יש מנועים ורוקים ברחבי תלל הנכס. לדברי איריס חפצים אלו אינם שייכים לה וכי שייכים לפולשיס שהיו במקום. תיקרת הנכס בנויה מ- 2 גבהים שונים כאשר בין הגגות קיים פחים שבורים. לדברי איריס אמרה כי ועדת ערר אישרו לה פטור בגין נכס לא ראוליי.
ד. | בעדותו בפנינו מאשר הבודק כי התמונות מש/1 - מש/3 נערכו על ידו ונראה כל
היה שם ציוד תלקי חילוף לרכב, מנועים ישנים והתרשמותו שהציוד שס לא היה לשימוש. נרשמו דברי בתו של העורר שהמצוי בנכס שייך לפולשים ולא לעורר.
ה שוכנענו כי בנכס שררה עזובה ושימש כאתר אשפה של ציוד ללא שימוש . לא הוכח לנו כי ציוד וה היה ירכושו של העוררי, סביר בעינינו כי הונח שם ע"י פולשים. תימוכין לכך מצאנו גס בהחלטת הוועדה בראשות היוייר שטרייגולד מינואר 2011 ובתשובת העורר לבייכ המשיב שציין : ייהמקרר שאת מראה לי בתמונה עס כתובית שטראוס הוא לא שלי, לא אני אחסנתי אותו, הוא לא הוכנס על ידי למקום. כנראה הוכנס ע"י הפ
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]