החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 17 עד 30 יוני 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לעגייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יט בסיון תשעד

מספר ערר: | 14:09 / *********

מספר ועדה: | 11012

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: לאו יבוא ושיווק אבזרי אופנה בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר טענה העוררת כי מה- 1/7/13 חויבה בגין שטח של 140 מ"ר ובתאריך ה- 10/12/18 הופחת השטח ל- 83 מ"ר לאחר מדידה של העירייה. כן נטען כי לפני התאריך 1/7/13 העוררת חויבה בגין שטח של 83 מ"ר.

העוררת זומנה לדיון הנוכחי וכן לדיון הקודם שנקבע ליום 23/4/14, אולם בחרה לא להתייצב לדיון.

בנסיבות העניין אנו נקבל החלטה על סמך החומר שהוגש לתיק הוועדה.

עפ"י החלטת המשיב העוררת חויבה בגין 140 מ"ר לאחר מדידה שבוצעה בנכס עפ"י התרשים שצורף כנספח ד לכתב התשובה, השטח לחיוב הינו 74.56 מ"ר ו- 65.65 מ"ר (הגלריה) רק בביקורת שהוצאה בספטמבר התברר כי בוצעה הנמכה בתקרת הגלריה והופחת השטח לחיוב ל- 83 מ"ר.

יצוין עוד בהתייחס לטענת העוררת כי הנכס חויב בגין שטח 83 מ"ר גם בעבר, עפ"י רישומי המשיב גם המחזיק הקודם בנכס חויב בשטח של 140 מ"ר.

בכל מקרה העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה בהתייחס לטענתה כי לא היה מקום לחייב אותה בשטח של 140 מ"ר בתקופה נשוא הערר ולא נמצא פגם בהחלטת המשיב בהתייחס לחיוב האמור.

אשר על כן הערר נדחה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 17.06.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

יו"ר: עו"ד "2 חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

נבו עו! . שדרישטו / דדש ש שא שד-ן

מספר ועדה: | 11012

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מונרוב איתן, פישלר דב

- ב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

בהסכמת המשיב הערר מתקבל לעניין סיווג הנכס לסיווג מגורים ובהתייחס לתקופה נשוא הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.06.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

וו 0

יו"ר: עו"דלולאנ/ר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח ל / 0

שם הקלדנית:

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יט בסיון תשעד

1.4

מספר ערר: | 13:46 / 140008945

מספר ועדה: | 11012

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מונרוב איתן, פישלר דב

- ב ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת המשיב הערר מתקבל לעניין סיווג הנכס לסיווג מגורים ובהתייחס לתקופה נשוא הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.06.2014.

יו"ר: עו" שי אמ חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יט בסיון תשעד

1.4

מספר ערר: | 12:54 / 140010261

מספר ועדה: | 11012

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת התשובה לערר טען המשיב כי ההשגה שהגישה העוררת בהתייחס לשנת 2013 הוגשה באיחור. ההשגה הוגשה בחודש דצמבר 2013 וזאת בגין שומה לשנת 2013 שהתקבלה אצל העוררת בחודש ינואר 2013.

המשיב ציין בהחלטה מיום 22/1/14 כי הפניה אינה מהווה השגה לשנת 2013 לנוכח החריגה במועדים. מכתב המשיב מיום 22/1/14 נשוא הערר אינו של מנהל הארנונה וספק אם ניתן היה להגיש ערר על מכתב זה. בכל מקרה, ההשגה הוגשה באיחור ניכר ביחס למועדים אשר קבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית).

עפ"י הפסיקה מועד להגשת השגה הינו מהותי ועומד בבסיס עקרון סופיות השומה. לא הובאו בפגינו נימוקים בדבר איחור בהגשת ההשגה ומכאן אין מקום להידרש לטענה בדבר סמכות הוועדה להאריך את המועד.

בנסיבות העניין הערר נדחה בגין הטענה המקדמית של איחור בהגשת ההשגה, עם זאת אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.06.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מהיום.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב /

יו"ר: של לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עד קד ירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יט בסיון תשעד

1.4

מספר ערר: | 11:37 / 140009664

מספר ועדה: | 11012

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: ד"ר רו"ח רייך זיו

חבר: עו"ד קדם שירלי

העוררות: אמקור בעמ, אלקטרה נדל"ן בע"מ, אלקטרה השקעות (1998) בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור העובדות שהתבררו בשים לב לור בחוזים בקשת העוררות למחיקת הערר מתקבלת.

בנסיבות העניין ובהסכמת המשיב אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.06.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

, - /

יו"ר: עו"ד "/ חבר: דר' 4 לך זיו, רו"ח חברה: עו"ד//ָדח שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008485 * שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רו*ח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

העוררים: מר סאני סאן וחברת סקאנר לייט בע''מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. במסגרת ערר וּה נתקפה החלטת המשיב מיום 13.3.13 בה נקבע כי סיווג הנכס יהא סיווג אולם אירועים

מיום 1.1.13. עוד נקבע כי שטח הנכס לתיוב בארנונה על פי ממצאי הביקורת שנערכה במקום חינו 272 מייר.

טענות העוררים

בערר טענו העוררים כי השכירות של המקום התלה בחודש לוני 2012 וכי הפעילות נותרה בדומה לפעילות הקודמת בנכס כמועדון ריקודים ולא אולם אירועים. כן נטען כי המקום משמש לתוגי ריקודים שונים ואך ורק כשטת ריקודים.

עוד נטען ביחס לנכס מספר 10602930 כי הוא אינו בתוקת העורר אלא שייך לשוכר צמוד, מר יוני פורת, אשר עושה בו שימוש.

טענות המשיב

4 המשיב טען בכתב התשובה כי התיוב הינו בגין שני נכסים-שטח 272 מ"ר בסיווג אולמות המשמשים

לאירועים ושטח של 67 מ"ר בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.

לטענת המשיב, הסיווג המבוקש לפי סעיף 9 לצו הארנונה מתייחס לאולמות המשמשים אך ורק לריקודים אולם על פי הממצאים ואף טענות הערר, הנכס משמש לתוגי ריקודים שונים, כבית לאירועי בוטיק, כאולס לעריכת מסיבות פרטיות, ואינו עומד בקריטריונים לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה.

בכל הנוגע לנכס מספר 10602930 טען המשיב כי החל מיום 21.4.13 בוצע חילופי מחזיקיט והעורר אינו מחוייב מהתאריך כאמור.

נ דיון והכרעת

לאחר שהגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון במהלכו נחקרו העדים, הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב והתיק בשל להכרעה.

נציין כי לדיון הוזמנו הבעלים של הנכס והם יוצגו על ידי עו"ד ביעור שהבהיר עמדתו בכל הנוגע לשטחי התיוב ובפרט ביחס לנכס 10602930.

סיווג חנכט

.10

העורר טען בתצהירו כי טרם שכרו את הנכס, סיווגו לצורכי ארנונה היה סיווג ייאולמות לריקודיסיי.

העורר טען כי חס המשיכו להפעיל את הנכס כמועדון ריקודים ולעיתים מגיע למועדון קהל של רוקדי טלטה ולעיתיט קהל הנהנה להאצין לרוק כבד וכדומה. חעורר טען כי אין במקום הגשת מזון אלא מכירת משקאות בלבד וכי המידע מאתר האינטרנט עליו מסתמך המשיב הינו ארכאי.

העורר טען כי בנכט שלושח מפלסים: קומת כניסה בח מכירת כרטיסיט וחדרי נוחיות; מרתף בו חלל גדול; קומה 1 חלל ריקודים נוסף.

בחלל התחתון והעליון יש עמדות תקליטן, מעט מקומות ישיבה, רחבת ריקודים גדולה ובר להגשת משקאות.

לעיתים הכניסח למועדון כרוכה בתשלום ולעיתים לא, תלוי בליין חמטיבות. המועדון פתוח בימי חמישי ושישי בשעות הלילה.

בעדותו בפנינו טען העורר כי במקום ניתן לעשות אירועים כגון מסיבות בר מצווה או בת מצווח, אירוע השקה של מוצר כקונספט של ריקודים ואף מטיבת חתונה ללא מזון. העורר משכיר את המקום כמועדון ריקודים. יש עמדת דיגיי שחשוכר מביא והעורר משכיר את המקום כשטת בלבד. העורר עצמו אינו עורך במקום מטיבות או ריקודים.

למעשה עסקו של העורר הוא בהשכרת המקום כמועדון ריקודים לאירועים פרטיים שונים ממגוון תחומים ואפשרויות. בדיון הציג בפנינו העורר שתי דוגמאות של הסכמים להשכרת המקום לאירוע. הסכם מיום 3 דן במסיבת גיוס. בהטכם לא צויין מהי הפעילות שתתבצע במקום אלא מופיעים בו פרטים ביחס לניקיון המקום, גובה התשלום בגין השכרת המקום לאירוע ותנאי התשלום; הסכט נוסף מיום 26.12.13 דן בהשכרת המקום ליימסיבה פרטית'י.

סעיף 3.3.9 לצו הארנונה דן בי'אולמות המשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול)...* (הדגשה הוספה).

נציין כי מועצת העיר שינתה את הוראות צו הארנונה בהתייחס לאולמות המשמשים לריקודיס וקיבלה את אישורם של שרי הפנים והאוצר. שינוי וה חיה מכוון לצמצם את מתן התעריף המופחת רק לאולמות המשמשיט לריקודים ולמנוע מקרים בהם מבקשים תעריף זה גם עסקים של מסעדות או פאבים המקיימים גם פעילות של ריקודים או מופעי בידור (רי ערר 2007-03-001 סופרנו ארגון אירועים בע'ימ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב).

בענייננו, עסקס של העוררים הוא בהשכרת הנכס לאירועים, מסיבות ולא הוכח כי מדובר בנכס אשר משמש אך ורק לריקודיס. למעשה, העוררים לא עושים שימוש בנכס למטרת ריקודים אלא הנכס משמש אותם כעסק להשכרתו לאירועים שונים והשימוש הוא לאירועים כפי שמסווג. והשווה לעניין ערר 0 חיים לוי נ: מנהל הארנונת בעיריית תל אביב (ניתנה ביום 20.3.13) גס בו נקבע כי מדובר בנכסי שפעילותו של המחזיק והשימוש הוא רק להשכרתו לצד גי ודמי השכירות הם רוותיו מעסקו זה. באותו עניין סווג הנכס בסיווג עסקי.

. 16. העוררים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכית כי עסקינן בנכס אשר משמש אך ורק לריקודים ואין מקום

לסיווגו של הנכס לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכת הצמצום של הסעיף והתכלית שעמדה בבסיסו של שינוי צו הארנונה כאמור לעיל.

והשווה להחלטת ועדת הערר בעניין ערר 14004348 א.פ. ויטה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב:

נקבע על ידי ועדת ערר כך:

/י... מדובר במועדון חמשלב ריקודים, שתיית אלכוהול, הגשת מיון מגוון, קיום אירועים ותגיגות פרטיות ועסקיות ואף הופעות שונות. אין מדובר בכך שכל מה נעשה במועדון מעבר לריקודים תכליתו היחידה היא לקיים את הריקודים, כפי שפירש בית המשפט את הפעולות המשרזיות שהתקיימו במחסן שעמינו נדון בפניו, לכל אחת מהפעילויות חשיבות ניכרת בפני עצמה ולמעשה מדובר במועדון בו אנשים מבלים, אוכלים, שותים, שומעים מוטיקה, מקיימים תגיגות ואירועים וגם רוקדים. אין מדובר אס כן באולם המשמש אך ורק לריקודים'י.

נעיר כי גם אס בעבר נטה המשיב לסווג את הנכס בסיווג אולמות ריקודים, למשיב שיקול דעת וסמכות לקבוע בנסיבות העניין סיווג אחר, על בסיס עובדות שנבתנו על ידו. נציין כי שיקול דעת זה הופעל מטעמים ענייניים והמשיב עמד בנטל המוטל עליו. העורר מנגד לא עמד בנטל המוטל עליו לשינוי הסיווג שנקבע.

חמשיב טוען בסיכומים מטעמו כי יתכן והיה מקום לסווג את הנכס בסיווג עסקי ולא בסיווג לפי סעיף 0 לצו. לא נדון בטענה או שאינה מונחת בפנינו.

0. בנטיבות העניין אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לדחות את ההשגה בסוגיה זו.

שטחי התיוב

1. בדיון בפנינו, אליו וומנו כאמור בעלי הנכס ויוצגו על ידי עו"ד ביעור, טען עו"ד ביעזר כי העורר והשוכר

הקודם הגיעו למשרדו והודיעו כי העורר נכנס בנעלי השוכר הקודם. עו"ד ביעור הבהיר כי העורר התזציק כמו המחציקים הקודמים בשני הנכסים, דהיינו גס בנכט מספר 10602930. עו"ד ביעזר אף ציין כי העורר השתמש גס בשני הנכסים ולעמדת בעלי הנכס העורר הוא אשר צריך לשאת בתשלום הארנונה בגין התקופה נשוא הערר על פי ההודעה שניתנה לעירייה בדבר חילופי המתזיקים. ואת גם על פי הוראות ההסכם וגם לנוכח השימוש בפועל.

עו"ד ביעזר ציין בפנינו כי לאחר שהוא קיבל הודעה מהעירייה לפיה הנכס עבר על שם הבעלים בתודש אפריל 2013, הוא שוחת עם העורר אשר ציין בפניו כי יש לו סכסוך עס מר יוני פורת שהוא המתזיק בנכס הצמוד לנכס שמושכר על ידי העורר, וחוא ביקש מעוייד ביעור לסייע לו לפתור את המתלוקת ביניהם.

העורר סיפר לו כי בתקופה בה החזיק השוכר הקודם בנכס היה לו הסזזר עם מר יוני פורת שהיה מעביר לו תשלום בגין השימוש באותו נכס. עו"ד ביעגר הבהיר כי הוא הודיע לעורר וליוני פורת כי הבעלים לא ישלמו את הארנונה מחודש אפרלל 2013 ובעקבות כך ניתנה הודעה לעירייה לפיה מר יוני פורת הוא אשר מחזיק בנכס ונושא בתשלום הארנונה. עוד ציין עו"ד ביעזר כי מר יוני פורת התנה את ההודעה לתיוב בכך שהעורר יפנח את הציוד שלו מהנכס וכי לפי ידיעתו היו לו מקררים במקום ומתקני מיזוג אויר.

העורר מצידו טען כי הוא לא שם ציוד בנכס והמקרר הנטען אינו שלו אלא של חברת השכרה ששמה במקום שקיות קרח והוא עושה בהם שימוש. בנוסף יש מקרר של מר יוני פורת. העורר טען כי כאשר נכנס

לנכס נאמר לו על ידי השוכר הקודם כי הוא אינו עושה בחצר שימוש מלבד נטילת הקרח מהמקרר והשטת בשימושו של השוכר הסמוך. העורר ציין כי הייתה לו גישה לנכס, דרך דלת פנימית וכניסה נוספת קיימת משטח השוכר הסמוך. העורר העיד בפנינו כי מר יוני פורת מסר לו שיביא לו את התשבונות והוא ישלמס וכי אין לו בעיה עס מר יוני פורת. העורר ציין כי המקרר בשטת של מטר. נציין כי בתצהירו טען העורר כי השטת אינו בשימושו כלל וגט מקרר הקרת חינו של מר פורת.

לאור העובדות שהונחו בפנינו אנו דוחים את הערר גט ביחס לטענה זצו. העוררים שכרו את השטה מהבעלים והודעה מתאימה בדבר מחזיקים ניתנה לעירייה אשר פעלה כדין בהתאם לחוראות סעיף -326 5 לפקודת העיריות.

בעניין עייא 739/89 אהרון י' מיבקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פייד מה(3) 769 בעמי 775, התייחס בית

המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

''ניכר בפקודת העיריות [נוטסת חדש], כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על חמידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק'י לגבי נכט מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל חודעות מתושביה בדבר שינויי מצב'י.

גם לו היה לעורריס הסדר שימוש או תשלום עם שוכר נוסף ובשלב מסוים התגלעה ביניהם מחלוקת אין בכך בכדי לשנות את המסקנה אליה הגענו כאמור לפיה לעורריס מירב הזיקות ביחס לנכס, אשר היה בשליטתם ובשימושם. בכל מקרה, על פי הודעת המהציקים שניתנה לעירייה הס אמורים להיות מתויביס כלפי העירייה בתשלום הארנונה. נציין כי העובדה שהעורריס לא פנו למשיב בהשגה לאחר שניתנה ההודעה בדבר חילופי מחגיקים מיום 1.7.12 מחוקת את החלטתנו לפיה העוררים הס אשר היו אמורים להיות מחויבים בתשלום ארנונה ואף הדבר היה מוסכם עליהם וככל הנראה מחלוקות פנימיות בינם ובין השוכר הסמוך הס שהביאו לטענה לפיה אין הס מתזיקיס בנכס ואינם צריכים להיות מחויבים בתשלום ארנונה. מחלוקת פנימית בין העוררים לשוכר סמוך אינח מגבשת עילה לפטור את העוררים מתשלום ארנונה ומענה לכך צריך לחינתן בערכאות אזרחיות במחלוקת פנימית בין השניים, שהמשיב אינה צד לת.

כפי שנקבע בפסיקה, אין להפוך את המשיב לצד בסכסוך בין משכיר לשוכר (רי עמיינ 266/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' יצחק טרכטינגוט ; ברייס 1008/06 יצחק טרכטינגוט ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב).

8. לאור האמור התלטנו לדחות את הערר גס ברכיב החזקה והתיוב בגין שטתי הנכסים.

סיכום

9. אשר על כן הגענו להחלטה לפיה הערר נדחה על כלל הרכיבים והטענות שהועלו בו.

0. עס זאת בנסיבות העניין לא נעשה צו לתשלוט הוצאות משפט.

ההחלטה תומצא לצדדים וכן לעוייד ביעור-בייכ הבעלים של הנכס

ניתן בהעדר הצדדים ביום / 0 1 4

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

4 /

יו"ר: עו"ד אמירעוי חבר: דרלרייך זיו, רויית חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

שם הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008081 שליד עיריית תל אביב-יפו 12

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך זיו, רויח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: ארגמן 18 ניהול בע"מ

נגד

מנחל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. במסגרת העררים המאוחדים נדונה החלטת המשיב מיום 20.12.12 במסגרתה נדחתה השגה שהוגשה על

ידי העוררת לסיווג הנכס בתעריף ייאולמות המשמשים לריקודיםי.

טענות העוררת

2 העוררת טענה כי מאה שנים משמש הנכס כמועדון ריקודים, וברוב שטחו מצוייה רחבת ריקודים.

3 לטענת העוררת בעבר שולמה הארנונה לפי סיונג אולמות המשמשים לריקודים אולם משהותלפה הבעלות,

הוחלט לשנות את סיווג הנכס ללא הצדקה ומבלי שבוצע שינוי בנכס.

4. העוררת טענה כי במקום לא מוגשות מנות אוכל ואין לכך אישור.

טענות המשיב

5. המשיב טען כי מביקורת שנערכה במקום התברר כי במקום עמדת תקליטן, שני ברי שתיה עתירי שטח

ופינות ישיבה שממוקמות בחלק מהנכס, סביב רחבת ריקודים.

6. לטענת המשיב הממצאים אינם מראים כי הנכס עומד בתנאי טעיף, 3.2.9 לצו הארנונה.

דיוןו והכרעת

7 לאחר שהגישו הצדדים תצחירים, התקיים דיון במהלכו נחקרו העדים, הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב והתיק בשל להכרעה.

.10

בדיון בפנינו טען מר צפריר נדב מבעלי העוררת כי בנכס לא מגישים דברי מאכל. עת הוצגו בפניו תדפיסים מפרסומים באתרי אינטרנט בהם צויין כי במקום מוגש אוכל קליל עס מעט טיגון השיב מר נדב כי פיזית לא ניתן להגיש אוכל כנטען שכן במקום לא ניתן לטגן מאכלים וחמקוס לא מסווג כמקום שניתן להגיש בו אוכל. מר נדב הבהיר כי העוררת לא יומה פרסום זה וכי מדובר בפרסום של מפרסמים שונים במטרה לקדם את המקום.

עוד עלה מהפרסומיס שהוגשו כי במקום מתקיימות הופעות סטנד אפ. לשאלות בייכ המשיב בדבר עריכת הופעות במקום השיב מר נדב כי בעבר הרחוק התקיימה באופן חד פעמי הופעת סטנד אפ. כאשר חוצגו בפניו תדפיסים מדף פייטבוק בדבר הופעות בחדשים מר>%, אפריל, אוגוטט וספטמבר 2013 השיב כי פרט לאירוע אחד שהתקיים באפריל, ההופעות לא התקיימו.

במקום פועל בר גדול אחד וקיים בר נוסף שמשמש להגשת אלכוהול באירועים פרטיים והוא אינו פתות ברוב הזמן, על פי טענת העוררת. מרבית מהלקוחות בבר עומדים ומעט בישיבה. בעבר היו במקום ספות שהושארו ממחגיק הקודם אולם בתתילת שנת 2013 פונו פינות הישיבה.

נציג העירייה שערך ביקורת במקום העיד בפנינו כי בביקורת נערכה על ידו בשעה ‎ ,23:00‏ לא נגבו ממנו דמי כניסה למקום ובדות נכתב על ידו כי אין עלות כניסה למקום. עוד צויין בדות הביקורת שנערך על ידו כי במועד שערך את הביקורת כ-80% מהמבקריט חיו ישובים על הבר ובספות מסביב; במחסן נמצאו בקבוקי שתיה קלה, אלכוהול, מקפיא שבתוכו אלכוהול וקרה, מקרר, מתשב ניית, מגברים למיניחס, חביות בירה, מכונת קרת, מוצרי נייר וכדי; קיימת עמדת די-ג'יי, עמדת תאורה, שני ברים שפועלים, בבריס מוגשת שתיה ומנות קלות כגון בייגלח, אדממה, זיתים; ספות הישיבה והשולתנות מהווים כ-50% משטת הרחבה; המקום עובד בסופי שבוע, חמישי עד מוצייש.

סעיף 3.3.9 לצו הארנונה דן ב'/אולמות המשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול)...'* (הדגשה הוספה).

אנו סבורים כי בנסיבות העניין העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי אכן מדובר בנכס אשר משמש אך ורק לריקודים.

מן העובדות שהוצגו בפנינו התברר כי לא נגבה תשלום בגין הכניסה. מר אלירן אסולין מטעם המשיב העיד בפנינו כי הוא רשם בדוח שערך בגין הביקור בנכס כי אין עלות כניסה למקום על פי דברים שנמטרו לו מאחד מהבעלים ואף חוא לא שילם תשלום בכניסה. אומנם העוררת הציגה כרטיס כניסה לדוגמא אולם לא מצאנו במסמך שהוגש כבסיס לטענתה. מעבר לכך, מר צפריר נדב מטעם העוררת לא ידע להשיב בעדותו מה שיעור ההכנסות של העסק ממכירת כרטיסי כניסה ביחט להכנסות ממכירת משקאות. כמו כן, הוא לא ידע להשיב האם נגבה תשלום בגין ההופעה של הסטנד אפ שדוותה לרואה החשבון של העסק.

משכך, נדמה כי מרבית ההכנסה של המקום היא ממכירת משקאות. במקוט בר אחד גדול ובר נוסף בו נעשה שימוש באירועים פרטיים.

מר אלירן אסולין מטעם העוררת העיד בפנינו כי מביקורו בנכס נמצא כי כמחצית משטח הנכס משמש לישיבה.

גט אס במקום לא מגישים ייארוחות מלאותיי כטענת העוררת, אין וחו המבחן הבלעדי לצורך סיווגו לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה. הסעיף בצו מתייחס לנכטים אשר משמשים אך ורק לריקודים וזאת לא הוכח בענייננו.

העוררת טוענת בסיכומיה כי המשיב הציג פרסומים של 4 חופעות סטנד אפ בלבד, שגם הס הוכחשו אולם בכל מקרה מדובר בפעילות וניחה ושולית. נעיר שוב כי גם אם מדובר בפעילות שולית, אין היא עולה בקנה אחד עם הוראות צו הארנונה לפיהן לצורך סעיף 9 לצו, הנכס צריך לשמש אך ורק לריקודים.

העוררת טוענת בסיכומיה כי הביקורת מטעם חמשיב נערכה בשעה 23:00 ובשעה זו בדומה למועדוני ריקודים רבים אחרים בתל אביב טרם מתחילה פעילות הריקודיס. טענה זו אף מהזקת את קביעתנו לפיה הנכס אינו משמש אך ורק לריקודים והוא פועל ומתקיים גם בשימושיט אחרים, ובמיוחד למכירת משקאות ועריכת אירועים פרטייםס כדברי נציג הבעלים בפנינו. במקום אף מחסן ובו ציוד, משקאות ומקפיא לקרת.

בניגוד לטענת העוררת אין אנו סבורים כי כלל הפעילות שהוכחה בפנינו שמתבצעת בנכס הינה טפלה לפעילות ריקודים. משכך, גם לו נלך לפי שיטת ייהעיקר והטפליי כטענת העוררת, אין המדובר בנכס אשר משמש אך ורק לריקודיס ואף לא בעיקרו המכריע לריקודים.

נציין כי מועצת העיר שינתה את הוראות צו הארנונה בהתייחס לאולמות המשמשיסם לריקודים וקיבלה את אישורם של שרי הפנים והאוצר. שינוי אה חיה מכוון לצמצט את מתן התעריף המופחת רק לאולמות המשמשים לריקודים ולמנוע מקרים בהם מבקשים תעריף זה גט עסקים של מסעדות או פאביס המקיימים גם פעילות של ריקודים או מופעי בידור (רי ערר 2007-03-001 שופרנו ארגון אירועים בע'ימ נ'

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב).

בדומה לענייננו נפנה להחלטה בערר 14004348 א.פ, ויטה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, בה

נקבע כדלקמן:

... מדובר במועדון המשלב ריקודים, שתיית אלכוהול, הגשת מזון מגוון, קיום אירועים וחתגיגות פרטיות ועסקיות ואף הופעות שונות. אין מדובר בכך שכל מה נעשה במועדון מעבר לריקודים תכליתו היחידה היא לקיים את הריקודים, כפי שפירש בית המשפט את הפעולות המשדדיות שהתקיימו במחסן שעניינו נדון בפניו, לכל אחת מהפעילויות חשיבות ניכרת בפני עצמה ולמעשה מדובר במועדון בו אנשים מבלים, אוכלים, שותים, שומעים מוסיקה, מקיימים חגיגות ואירועים וגם רוקדים. אין מדובר אם כן באולם המשמש אך ורק לריקודים"י.

העוררת מתייחסת לכך שהנכס חויב בעבר בתעריף מופחת ומשכך על המשיב הנטל להוכיח כי הסיווג הנכון אינו לפי סעיף 3.3.9 לצו. אנו סבוריט כי המשיב עמד מצידו בנטל המוטל עליו לצורך קביעתו כי הסיווג הנכון על פי העובדות שהתבררו בפניו הוא הסיווג העטקי ולא סיווג לפי סעיף 3.3.9 לצו. משעמד המשיב בנטל זה, שומה היה על העוררת להוכיח טענותיה לסיווג שונה ובואת כאמור לא עמדה.

העוררת טענה כטענה חלופית כי בשנות 2007 ביצע המשיב שינוי בצו הארנונה שאושר על ידי שרי הפנים והאוצר כדין. העוררת טוענת כי הנכס עומד בתנאי הסעיף בנוסת הקודם שבו לא נדרש שהמקוט ישמש אך ורק לריקודים והנכס זכאי להעלאה הדרגתית רק של 5% מידי שנה. כתב הערר אינו כולל טענה מעין זו. הגם שלא צורפה ההשגה, על פי החלטת המשיב נשוא הערר ברי כי הטענה לא הועלתה גס בהליך ההשגה.

בנסיבות העניין ומבלי להידרש לשאלת הסמכות, אין מקום לדון בטענה זו ואנו דוחים אותה. למעלה מן הנדרש. נעיר כי העוררת עצמה טוענת כי שינוי צו הארנונה אושר כדין ומשכך, נשמטת טענתה בפנינו.

4. לאור האמור החלטנו לדחות את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום | /

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלייט, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

| 4 0

לויר: פיד אמ/ר לוי חבר: דרי רייך ציו, רויית חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

וו וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כבסיון תשעד

מספר ערר: | 13:00 / 140009091

מספר ועדה: | 11014

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד קדם שירלי

המשיב:

נוכחים:

ב"כ הצדדים:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

תומר מיכאל תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10435769

מספר חוזה: 513757

כתובת הנכס: לוי יצחק 9

ע"י ב"כ עו"ד: אנטוורג יעקב

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נעמה חליפה

העורר/ת: תומר מיכאל

ב"כ העורר/ת עו"ד : אנטוורג יעקב

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

פרוטוקול

אנו מבקשים לאחד ערר זה עם ערר מספר 140010745.

לאחר ששמעתי את המלצת הוועדה כי הנכס כולו יסווג בתעריף מגורים, אני משיבה כי לא אוכל לקבל את ההמלצה, שכן אין לי הסכמה של הלקוח. בנוסף ממצאי דו"ח הביקורת מטעם המשיב מעלים כי מדובר בחדר לו כניסה נפרדת ומשמש להעברת שיעורים וסדנאות. לפיכך עמדתנו לאור הפעילות הנעשית בשטח שבמחלוקת לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה ואין באפשרות המשיב לקבל את המלצת הוועדה.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כבסיון תשעד

114

מספר ערר: | 13:00 / 140009091

מספר ועדה: | 11014

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: תומר מיכאל

-נג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הדיון בערר זה יאוחד עם הדיון בערר 140010745.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי בי הדין שהוצגו בפנינו, אנו סבורים כי יש לקבל את הערר. שוכנענו כי השימוש בנכס לצרכי הוראת הציור והציור הינם טפלים לשימוש העיקרי בנכס שהוא מגורים. אנו מפנים את המשיב להחלטה הקודמת שלנו בעניין דומה בה פורטו ההלכות המחייבות בעניין זה.

ניתן והודע-בנוכחות הצדדים היום 18.06.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

// / | 2

יו"ר: עו"ד וו חבר: עו"ד ו אַצשלום לוי .ו

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

: שליד עיריית תל אביב-יפו

/ תאריך :| כבסיון תשעד

: 14

מספר ערר: | 11:01 / 140010213

מספר ועדה: | 11014

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: גור-זאב חרלפ גליה

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

אנו מברכים את הצדדים כי השכילו להגיע לפשרה ביניהם ונותנים לה תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.06.2014.

0-1

יו"ר: עו"ד ארקל ומית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי | חברה- עד קר ם שירלי

% | חברה: עו קר

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140008877 שליד עיריית תל אביב- יפו 3

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו''ת

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העורר: | רבינוביץ יאיר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. במסגרת העררים המאוחדיס נדונה החלטת המשיב מיום 5.4.12 במסגרתה חויב העורר

בארנונה בגין נכס אשר מוחזק על ידו.

טענות העורר

2. במסגרת הערר העלה העורר מספר טענות כדלקמן:

1 נפלה טעות בשטח הנכט לחיוב, כך ששטת הנכס הינו 332 מ"ר ולא 337 מ"ר. הפער לטענת העורר, נובע מכך ששטח של 5 מ"ר הוא חלק בלתי נפרד מפיר המעלית ואין הוא בר חלוב.

2 עוד נטען כי שטח נכס מסי 200025854 הינו שטת טכני משותף בגודל של 40 מ"ר הנמצא על גג המבנה. לטענת העורר כל דיירי הבניין חס בגדר מתויקיס ואין למי מהם שליטה או חוקה בלעדית ולכן יש לפטור את השטח מתלוב ארנונה.

לעניין התיוב בשטת משותף הפנה העורר לפסיקה שניתנה בבתי המשפט המחוצלים.

טענות המשיב

3 בכתב התשובה טען המשיב כי השטת של 5 מ"ר אינו נפרד משטח הבניין לפי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה. עוד נטען כי שטתים טכניים צריכים להיות מחוייבים במלואם. המשיב הפנה לפסיקה ייחדשה יותריי לטענתו לעניין תיוב שטחים משותפים.

החלטה בטענות המקדמיות

4. בדיון שקיימנו ביום 22.10.12 העלה המשיב טענות מקדמיות בדבר סמכות ועדת הערר לדון

בטענות העורר.

5. בהתלטה שניתנה בתום הדיון קבענו כי המשיב יבדוק את טענת העורר לעניין חיובו בשטת של

5 מ"ר ובמידת הצורך יערוך מדידה. הודעה לעניין זה תוגש על ידי המשיב בתוך 30 יום. לעניין החיוב בגין שטחים משותפים ניתנה לצדדים הזכות לסכם טענותיהם.

6. בהחלטה שניתנה ביום 5.6.13 קבענו כי בהתאט לטענות העורר אין בערר תקיפה של צו

הארנונה. בהתלטתנו נקבע כי הועדה תכריע בטענות שהועלו במסגרת הערר בשים לב לסמכויותיה וכאשר העורר עצמו מוגבל בטענותיו בהתאם לטיעוניו בפנינו.

מסגרת הדיון בערב

7. בדיון שקיימנו ביום 12.2.14 לאתר שחגישו הצדדים תצהירים, הודיע בייכ העורר כי הוא אינו

עומד עוד על הטענה בעניין חיוב בגין שטח פיר המעלית ונותרח לדיון שאלת התיוב בגין שטתים משותפים.

8 העורר טען כי מדובר בשטח טכני 40 מ"ר על גג חבניין בו נמצאים מכונות הקירור המשמשות את חבניין כולו ויחידות קירור של מספר דיירים הדורשים מיווג גס בשעות הלילה כאשר המערכת המרכצית אינה פועלת.

9. המשיב אינו תולק על עובדה גו וטוען כי התיוב מתבצע לפי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה.

דיון והכרעת

0 סעיף 1א) לצו הארנונה מתייתס לחיוב *שטת משותף'י בבניין או בקומה, כדלקמן:

*שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מחזיק אחד.

שטחים משותפים אלו *חולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים.

שטחם המשמשים למערבות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית -- יחויבו במלואם'י.

1 בהתאם לפסיקה בהיות הפטור מתשלום ארנונה הינו חריג ויוצא מן הכלל, על הגופים המוסמכים לבחון בקפדנות כל בקשת פטור ולפרש סעיפי פטור בצמצום ולא בהרתבח (בגייצ

102

9 עילריית רחובות נ' שר הפנים פייד נז(3) 97, 121; עמיינ 21850-07-11 חברת אופקים נסיעות ותיירות (1979) בע''מ נ' עיריית תל אביב אופקים בעמי 5).

בדוח הביקורת מטעם המשיב נכתב כי השטת נשוא הערר בו נמצאים מכלי קירור ומיזוג, שייכים לבעלי הבניין וכל בעיה שקיימת מטופלת על ידי חברתת הניהול.

לפי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיווג אויר וכיוצא בוה והמוחוקיס באחריות חברת ניהול או ועד בית - יחויבו במלואם. בענייננו נטען על ידי העורר כי בבניין פועלת חברת ניחול שמתחוקת את הבניין כולל את השטת נשוא הערר. העורר הצחיר בפנינו כי אינו יודע אס הוצג מטעמו בפני העירייה הסכם עס חברת הניהול.

במסגרת הליך ערר ה לא הציג העורר הסכם עם חברת ניהול וטענתו בעניין וה לא הוכחה.

יתר על כן, העורר לא טען כי יש לתייב את חברת הניהול בגין שטח זה ולא הגיש הודעה בדבר שינוי מחזיק.

העורר טען כי אין בפיו טענות בדבר חוקיות צו הארנונה. עס זאת לטענתו בהתאם לפסק הדין שניתן בעניין עתיימ 1273/09 אי.בי.סי ניהול ואחזקות בע'ימ נ' עיריית תל אביב ועתיימ 8 זדילזינהויז נ' עיריית תל אביב, החריג לפטור בגין שטחים משותפים ביחס לשטחים טכניים המוחזקים על ידי תברת ניהול בטל מעיקרו.

כפי שציין העורר בסיכומים מטעמו סיימים פסקי דין מתוצייס שונים והסוגיה מצויה בפני בית המשפט העליון (רי ת.א. (מחוזי תייא) 2703/05 קניון רמת אביב בע"מ (מקרקעי מרכז בע''מ לשעבר) נ' עיריית תל אביב מיום 9.5.2012).

מעבר לכך, העורר עצמו טען כי אינו תוקף את צו הארנונה ומשכך אינו יכול במקביל לטעון לבטלות סעיף בצו ולהענקת פטור על בסיס טענת אי חוקיות הצו.

יש לציין כי בניגוד לטענות העורר בדבר אי חוקיות חיוב הארנונה לאור פסקי הדין האמורים, הפועל היוצא מפסקי הדין האמורים הינו לאו דווקא מתן פטור מתשלום ארנונה כנטען (ר!

עמ''נ 12-09- 28007 מגדל חברה לביטות בע'ימ נ' עיריית תל אביב-יפו מיום 24.5.2011; ראו גם עמיינ 34083-11-09 מרכז לוינסקי בע'יימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו מיום 1

על פי החומר שהוצג בפנינו וכפי שחיטיב לסכם העורר בסעיף 21 לסיכומיו, אכן קיים שטת טכני הכולל בין השאר מיכלי קירור המשרתים את הבניין בכללותו. לטענתו שטת זה מטופל על ידי חברת ניהול. ואולם, העורר לא ביקש שינוי מחוּיק ואף לא טען כי אינו מחזיק. ממילא לא הוכחה טענה כי אתרים מלבד העורר הינם בעלי זיקה קרובה יור לנכס מושא ערר וה.

0. העורר טען בסיכומיו כסעד חלופי כי על הוועדה להכריע משפטית בטענות הערר וככל

שההכרעה בבית המשפט העליון בעניין אי.בי.סי ודיזינהוז תהיה קבלת ערעור העירייח כי אז החיוב <ועבר עייש חברת הניהול. עוד נטען כי אין כל טעם בהעברת חיוב בשלב וה על שס חברת הניהול הואיל והנייל ייצר הליך השגה וערר נוספים. אין אנו מקבלים הלך טיעון וה ואין אנו מקבלים את הסעד החלופי שאף לא נטען כסעד בערר. העוררת הגישה ערר, לא הגיעה להטכמות דיוניות עם המשיב ואין לנו אלא להכריע בערר כפי שהוגש על ידי העוררת עצמה. כל זאת, בהתאם להוראות הדין החלות על הוועדה. מעבר לכך, חברת הניהול איה צד להליך וממילא, לא הוכחו טענות העורר בדבר פעילותה של חברת ניהול והשתת החיוב עליה, כאשר העורר אף לא טען טענת איני מחציק.

1. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים ביום [/ / ו

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור בפני בית המשפט לענלינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה או באתר האינטרנט של המשיב

, ( אש א

ירייר/ ע\יזק אמיר לול חבר: דרי רייך זיו, רו''"ח חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לול

בפני ועדת הערר על קבלעת ארנונה בללית 49 גמט' 160008208 שליך 4*9 לל תל אבלב-*ם3

ב3 פגי הפרי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חהבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

חהברה: עו"ד שירלי קדם

העורת : רועל ק3?ב- מרכז להוראה פרטלת. בע'/מ

בגך

מנהל הארנונה בע*רללו תל אפיב

החלטה

מבוא

ערר וה הינו בשאלת תיובה של העוררת, בנכס המוהזק על ידה ברחוב ראול ולנברג 36 בתל-אביב, הרשום בספרי העירייה, ח-ן לקוח מס' 1061004 נכס מסי 2000373333 בשטה של 783 מ"ר, אשר סווג ע"י חמשיב בסיווג הקבוע בצו הארנונה בסעיף 3.2 הקובע: ''תאונונה הפלליתת לגבל בלנלים שאינם משמשים למגורים, לרפות משרזיים שירותים ומסחר, תחוש 3 לפי תעריפיט אחיויים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מלוחזי במפורט בטעיף 3.3 , להלן: ייהנכסיי.

טענת העורת שיש לסווגה בהתאם לסעיף 3.3.24 לצו הארנונה הקובע: ייגני ילדים ובתי ספר ללימוד שיטתי לילדים ונוער הניתן ב-12 שנות לימוד, וכן כל מוסד אהר המוכר ע"י משרד החינוך והתרבות ועוסק בהכנה לבתינות בגרות. מוסדות המוכרים ע"י המועצה להשכלה גבוהה, וכן כל מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית המוכר ע"י משרד התינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה, המקנה הכשרה ו/או השכלה, שמטרתה הנפקת תעודה מטעמו, מטעט שירות התעסוקה או משרד ההינוך והתרבות, ולמעט מוסדות כאמור שאינם פתותיט לציבור הרהביי.

הצדדים חסכימו כי החלטתנו תהול גם על שנת המס 2014, ואינט חלוקיט על גודל השטת המוחצק.

כדי לחדד את השאלה שבמחלוקת, נדגיש כל נספת 'יאיי שהוצג בפנינו המהווה 'צו סגירהי מכות הוק הפיקות על בתי ספר, תשב"ט- 1969 שהוצא לעוררת, משמיט את הקרקע מהטיעון המרכני של העוררת שאמנם יש לראותה כ- /בית-ספרי, או כ ימוסד חינוכלי.

גם אס העוררת טוענת כי צו הסגירה אינו רלוונטי וכי היא פועלת לביטולו, אינה מסייעת לעוררת, כעת, שכן ככול שיבוטל בעתיד, הרי שהעוררת תשיג את מבוקשה.

עיקבי העובדות וטענות הצדדים.

1 על מנת להפיס את דעתה של העוררת אנו מקבלים את טיעונה כעולה מהטיעון בסעיפים 6, ו- 7 לסיכומיה, לפיהם הוכח בפנינו כי הנכס משמש 'מרכו להוראה פרטית המשמש כיימרכוּ אכסנייהיי למתן שיעורי עזר, והוא מאגד תחת קורת גג אחת מורים חנותנים

שיעורי עזר במגוון רהב של מקצועות, ועוסקת בהכנת תלמידים לבתינות הבכרותיי.

לקוהות המרכג הס תלמידים הלומזדיס במערכת החינוך הרגילה וצורכים שיעורי עזר, תלמידיט שמשלימים או משפרים בגרויות,: תלמידים שלומדים שיעורי עור לקראת הבחינה הפסיכומטרית ותלמידים שנפלטים ממערכת ההינוך המוכרת, כאלו אשר אינם מסוגלים ללמוד באופן סדיר במוסד תינוכי מוכר ובכל ואת מבקשים להיבחן בבחינות הבגרות ו/או בחלק מחן.*

. אנו מוכנים גס לקבל את הטענה כי ייהשימושיי הנעשה בנכס הוא לימודים בלבד. באותו אופן נאמצ את האמור בסעיפים 17 ו- 18 לסייכומים.

. יחד עם ואת ולמרות האמור לעיל, לא נוכל לאמא את עמדת העוררת שיש להכיר בח כ-

בית-ספרי או ימוסד תינוכיי ובכך להכפיפה לסעיף הנדרש על ידה.

. העוררת לא הביאה כל ראיה כי ילימוד שיטתלי ניתן על ידה ב- 12 שנות לימוד. כפי שהעיד

מר קריב: 'אני יכול לקבל תלמידים מכיתח צי...כרגע בכיתה \' יש 4 תלמידים, בכיתה ה!

כרגע יש 3 תלמידים ובכיתה טי יש כמות גדולה לותרי. העד מודה מפורשות :*אין לגו רישיון של ביייס מטעם משרד החינוך'.

. עיון בתצהירה של הגבי שלומית מקמל מטעם העוררת, הגם שלא העידה בפנינו ואנו נותנים אלמון לכתוב, מאשש את העובדה כי מורה גו מלמדת בכיתות יא- יב , ומכינה אותם לבגרות במקצועות פסיכולוגיה, טוציולוגיה ומתדולוגית.

. אין הולק כי משרד החינוך לא הכיר בעוררת, נכון להיום, כמוסד מוכר העוסק בהכנה לבתינות בגרות. משכך, גס בעניין אה לא ניתן לכלול את העוררת בהגדרה הברורה שבסעיף 4 לצו.

. אין אנו מקבלים את טענת העוררת, [סעי 5 לסיכומיה], שדי בעובדה כי משרד החינוך פנה אליה מעצם חיותה מפעילה בנכס /בית ספרי ועל כן דורש ממנה לפעול לקבלת רשיון מתאים, כדי לכלול אותה בהגדרת סעי 3.3.24 לצו הארנונה.

. לשון צו הארנונה ברורה לטעמנו. לא כל מי שמכנה עצמו ען ילדים' או יבית ספרי ללימוד שיטתל לילדים ונוער הניתן ב- 12 שנות לימוד... ייכלל בהגדרת חצו.

. פרשנות כזו לדעתנו היא מרחיקת לכת. את צו הארנונה לא ניתן לפרש במנותק מההקיקה הראשית.

152

.20

. בחוק פיקות על בת? ספר, תשכ"ט-1969, נקבע: ייבית ספריי- לרבות גן ילדים וכל 59%

תלנוכי אחף; [הדגשה שלנו.]

. בסעיף 3 נקבע:לא יפתת אדם בית ספר ולא יקיימו אלא אס יש בידו רשיון לפי חוק וה

ובהתאם לתנאיו ולא יפרסס אדם פתיהת בית ספר אם אין עליו רשיון כאמור (להלן -

רשיון). \

מכוחו של הוק וח, נפנה לסעיף 32 (א) נקבע במפורש כי: ייהמנהל הכללי רשאי לצוות

בכתב על סגירת בית ספר אס נוכת שנתקיים אחד מאלה:

(1) בית הספר מתנהל ללא רשיון)...

באופן זה פעלו כנגד העוררת, עת הוצא נגדה נספת ייאיי שהוגש בפנינו.

צודקת בייכ המשיב בנטען בסיכומיה בסעיפים 16, 22-23 דשם.

העובדה שהעוררת רואה את עצמה כ- ייבית-ספריי; ימוסד חינוך', אינה יכולה לסייע לה הדבר מנוגד לחוק ולנוסהו של צו הארנונה.

לא מצאנו לאמף את גרסת העוררת, כפי שטוענת בסעיף 19 לסיכומיה, שיש להכיר בה כמוסד חינוך כהגדרתו בסעיף 1 ג. לחוק לימוד חובה, תשייט- 1949.

מוסד חינוך, יחא רשמל או פרטי מנוהל ע"י תאגיד מסתרי או בידי עמותות אהרות מתוליב להיות מוכר ע"י משרד החינוך.

לודגש כי טענת העוררת שהיא כלולה בהגדרת מוסד חינוך על פי חוק לימוד הובה, אין בת ממש, שכן ההגדרה של המונה ייבית ספריי שבתוק הפיקות הנייל כוללת גם 'כל מוסר חינוכי אתרי.

ככול שטוענת העוררת כי עוסקת בהפעלת מטגרת אקסטרנית לתלמידים מכיתות חי - ובו והכנתם לבגרויות, עובדה או כשלעצמה מקובלת עלינו, הרי שלא הציגה אישור המוכר עייל משרד חחינוך ובכך תענה לדרישה המפורשת בצו הארנונה.

לאחר שהעוררת תשיג הכרה כנדרש אין לנו ספק כי חמשיב יסווגה בסיווג על פי סעי 6 לצו.

.88

העוררת לא המציאה ראיות שלמרות עיסוקה כמתואר לעלל, במשך 15 שנה, בנכס נשוא הערר או אהר, היא סווגה בהתאם למבוקש על ידה. אנו מאמצים לעניין ה את טענת ביים המשיב בסיכומיה בסעלף 1 סיפא.

. כמו כן אין אנו סבורים כי הדיווה למשרד החינוך [נספת *י לערר], דרישת הביטות [נספה כי

לערר] הדיווח ללשכת הגיוס [נספת כאי לערר] יש בכל אלה כדי להכיר בה כבית ספר או

* כמוסד תינוכי.

בייכ העוררת מפנה אותנו לפסיקה בפרשת עמ'ינ 42163-12-10 ג'יגיי אקדמי בע"מ ני מנחל הארנונה בעירית תל אביב יפו, המאוכר שם את הנאמר בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה, בריים 4021/09 מגחל הארנונת של עלרלית תל אביםב 3' הברת מישל מרסילל\ל בפיימ.

לדעתנו, אין העוברות בענייננו והות לעובדות שבפרשת גייגיי. במקרה הקונקרטי לפנינו לא הובאה ראיה כנדרש בסעי 3.3.24; לא הוצג שום מסמך המאשר שהעוררת מוכרת ע"י משרד החינוך או משרד התמיית; צו הארנונה התקף למועד הערר לפנינו כפי שסלווג המשיב, תוקן באופן שנכלל בו:י...לרבות משרדים שירותים ומסהריי.

נוסח חצו בסעי 3.3.24 ברור וספציפי דיו במיוחד כאשר העוררת יכולה לפעול לביטול צו הסגירה ולהשיג את ההכרה כ /בית ספרי ובכך גם ייושט מבהן ''הה;לנותיי.

כפי שציינו לעיל, לא כל מי שחושב שהוא בית ספר או מוסד חינוכי ופועל ללא הכרה סטטוטורית יסווג כך, מקום שניתן לקבוע שהוא נותן שירותים הגם שהם בתהוס ההוראה של לימודיט פרטיים, וגובה תשלום.

לא הוכחש ע"י העוררת שלמעשה היא נותנת גם שיעורים פרטיים, הכנה לבגרויות, גם לאלה שאינם בגיל לימוד הובה, מכינה למבחנים פסיכומטריים ולבחינות מימד.

למעשה דורשת העוררת מאתנו להכיר בכל מכון פרטי המעביר קורסים בתשלום לקהל הרתב כי יוכר כבית ספר ולסווגו על פי נוסח סעי 3.3.24 לצו הרלוונטי, בטרם נלתן אישור משרד החינוך ו/או שירות התעסוקה או בטרם הוכת כי מדובר כלשון הצו: ...וכו כל מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית המוכר ע"י משרד התינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה וכוי [כמפורט בצו]. לכך לא נוכל לחסכים.

9. מסקנתנו לאור העובדות המונחות בפנינו, מטיעוני הצדדים כעולה מסיכומיהם, ומעיון

במסמכים שבתיק כי אין מנוס מדהלית הערר.

סוף 331

הערר נדתה. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את העוררת בהוצאות המשיב.

מלתן ה*ום, 1 ביופי 2036, בהעדר הצדריט.

בהתאכ לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרל ד), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קלימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסיירת

הההלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרל דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסט ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: עוזְד להודה מאור חבר: עו"ד ורו*ח אבשלום לוי חברה /ע/ד)רל? קדם

קלדנית : ענת לוי

ער 9 26000208

מל הופר? 20 עבר +

לייר: להודה מאור, עויד

הבר: עו"ד ורריית אבשלום לול

הברה: עו"ד שלרלי קדם

רת שמרלת פמ

ל הארוה בעלףללת: ל בלב

מפוא

ענללנך של ערך + הוא סוגלית שלוגה של העוררת לצורכל ארנונת. לגישונה של העוררת, שימושת בנכט חלמו לצורך עיצוב מוצרי הנעלה באופן ללחודי משכך טעה המשלב עו שלוגה בסייווג ליט שא₪9 משמשיםט למופיפ*י וכי היה עליו לסווגה בסוג מל מלאפה ומפעלל תעשלה על פל הקבוע בסעיף 5.3.1 לצו הארנונה.

הנכס מוחצק על דל העוררת ברתוב יהודה הלול 39 \' בתל אביב, רשום בספרי המשיב כנכס מטי 27, מספר השבון לקוח 10660111 מחולב בשטרן של 37 מ"ר. (להלן: '/הפסיי).

ביון 337383 התספיפן הצצלל₪ פי ההלטתנר הנל גם) על שנת 2014 קאהף שהעוררה אלשרה שפא הל של שלפל (מובדתל לגב? ות העטק

טעפות הצל 7 לפ הקצרה.

העוררת טוענות כל יש לסווג את הנכש כבית מלאכה לאור השימוש שעושה העוררת בנכס:

עיצוב ולצלרה מחדש של מוצרל הנעלה ותיקים, שויט במהותם מהמוצר המקורל, אותר רוכשת מספקים אתרלם.

2 אין מחלוקת בין הצדרים שהעוררת אינת מליצרת: בנכסי את הנעליים, ‏ ואין ברשותה את הכלים הוהמכשור לכך.

3 עמדת המשלב הלא כל הפעילות המתבצעת בנכס אנח פעללות שעיקורה לצור ומלאכה שכן

לשיטתו מדובר במוצר בסיט קיים, [נעל או יק] וכל פעולות: העוררת מבוצעות על אותר

מוצר קייט, משכך אלן לטרג או נכ העוררת כ- /בית מלאכתי,

סט

צו הארונה קובג או תנעריפ? הארטנה לפל השימושים בנכטיט ולפל מלקומם באגורל

העיר השונים. קביעת: התעריף על פל שלמושי הנכס נעשית: תוך טלווג הנכסים לסוגי

שלמושיט שוניכו (מגורלם, בתי מלאכה ומפעלל תעשליה, העוד).

אין.אנו תלוקיס על דעת: המשלב כל ייפעילות *יצוריוניי נקבעה כתנאל בלעדיו אין בפסיקה על מנת לחשות תהו הסלווג ייתעשליה ומלאכחיי, כאשר לעניין את הלה מקובל לערוך שימוש במבחנלס שנקבעו לאלחויה של פעילות: לצורית: בפטייד בעייא 1960/90 פקלד השומה ל-אבלב 5 3. תוברת רעלונות בע"מ, פיד מה (2), 200 .

מעלון באתר האלנטרנט של

העוררהת : נהסס.%טסז/ין 1ס |משעעצ; 2

עליו נסמך גם בייכ המשיב בכתב תשובתו לערר, מתוארת פעילות העוררת כך:

)ווסוץ]ס. 1 עוסקת בפיתוה, עיצוב ויצירה של זגמי נעליים במהדורה מוגבלת מצולרות בעבודהג לר,

נעלל וווסוץ!וס 1 נעשות בהליך מבוקר ובלעדל המביא לך את הדגט המקור?

והילהודי שתמיד רצית. אץ לנר סטוק משבא מראש ואיך לנו פס לצור.

כל נעל ונעל נצבעת ומצולרת | אישית- | באופך ‏ "כ ובחליך | קפדמ.

כל נעל עוברות הללכיו מדויקים - עד לרגע בו היא נשלתה: אל הלקוחה הספביפית שעבורה הלא נוצרה. צוות מעצב? חזגמיט שלנו עובד סביב השעון על עיצובים הדשל ומקורלים. כל עיצוב מוצע למכירה במהדורה מוגבלת של עד - 50 לתידות בכל העולם.

בסופו של דיבר - כיווך שכל נעל הנעל מצוירת במכחול על דל בלקרי וטסוץווס.\ -

אין אפשרוו ליצור שנל זוכות והי לחלוטין - וגט לא הללנו רוצים בכך.

בישיבו: לוכו 28.6.2016 העידה העוררות בפמינו ומסרה פירוט מזיריק של הנעשח בנכס. את זדברלה קיבכנו גם כסיכומיה בתלק. כמו כן קיבלנו את דוי/ת הביקורת מטעם ההוקר מר אופיר טוללי בצירוף תמונותלו, מלוט 9.7.2015 מבלי להלוקק להופעתו התקלרתר בפמלנר,

מעדות העוררת בפכלנו, ולאחר שהצילגה את הפרוספקט של מוצריה [טרמן על לדנר כ- עע ]

אנו קובעיט שעל המשלב לסווג חנכט כבית- מלאכה

ריח כך: *י..אנל משליפת את הנעל שלא תחיה שפבה עללונה על מנת שהדבק

נצטט מד

החדש יקלט, וא יש כמ שעות של לבוש הדבק ע'ייג הנעל, וה בין 12 עד 14 שעות. אחיכ הצליר מגיע לצבוע את הצבע בסיס, אני משלמו לצייך פר שעה אבו שכר בסיסי קבוע נמוך. יש צבע בסיט לאחר שהצבע המקור? הוסר ממנו, יש שוב תהליך של יבוש של פמ

שעות ולאחר מכן הצליר מגיע שוב ומצליר את תאלמנטלט על המל או על הלק וא שוב לש לבוש, אנחטו מגימיט על הנעל בחומר מגן אשר משצר במשהד עבורנו ולא מתן להשו ...אלן לל קופה רושמ בנכס,

בשום חנות אהרת. כל תהליך העבודה מבוצע אצלל הנב הכל נעשה דרך האלנטרנט...אנל מבצעת עיצוב אישל בנעל שהלקותה רואה את הלצירה בבית המלאכה ומפקהות ובודקת את חמוצר תוך כדל לצירתו. העסקה עצמה לא מבוצעת בנכט, חא עוברת דרך האשטרנט. הנעל מגיעה עס שליה של רשות הדואר עד לבית הלקוחה...העבודה מעורכת בתמון הומריט שאינם מואלמיט לעבודה בבית, ולכן אמ מהולקה נכס אהר. התקווה היא שוש אחד אוכל לשכור הנות ומפעל ומשרדיט מה שהלוט לא מונקילס מאחר והעטק אלצנן כלכלל וו

. פרטנו הניל בהרהבה משום שדבריה לדעתנו מתאלמיכו לסלחוגה כ-עית מלאכתי,

. אין גטו מחלוקות בין העוררת למשיב שלא מדובך בליצור חמונ, ומעשל ייה מבוצעים על 1 [ |

עעלי קלימת שאלנה מלוצרת על לדת, וכל העבודה בשיוף הנעל שרכשה מאתרים, הטרת הצבע המקורי, וכל הליך הביצוע המגואר, לרבות: השימוש בדבקים מלוחלים, לקתי

מלוהדת ועבודות: המכחול, קרל הצור על הנעל של הצליר מבוצעיט בנכס.

. הוכה ג בפנינו שכל /השבחת המוצרי לאתר בלצוג מלאכונת, מעלה או ערך המוצר. עלון

בפרוספקט שהוצג לנו מוכיה שאכן מדוגר במלאכה, ולא נכתד אף שלטעמנר מדובר במלאכה מלוחדת \ולפה.

וער כל ג דוייה ההוקר תומך בגרסות העוררת. התוקר מאשר 5 ראה בנכס מכהול, לקה בקבוקים 'פרמלירי גלילי דבק צבעים ומכהוליט ומברגה. התמוטות שצרף לדוייה מוכיתות לרצתנו כי אמנכו מדובר בבית מלאכה.

. ההלכה שנקבעה בפרשה מישל מרטיה (58'/מ 4021/09 מנהל הארטונה של עירלית תל

אביב ני הברח מלשל מרסליה בע"מ) [לחלן: 'ימרטליהיי] אנח עומדת בסתירה למסקנתמי כל עסקינן בבית מלאוכה. בפסק דין מישל מרטליח, נקבע, כי כאשך קלימות בצו הארטונה

שתל קטגורלות רלבנטלות: קטגוריה שורית או הקטגורלח הספציפית של ייבית: מלאכהיי,

מוטה הכף לעבר הגדרה ספציפית ופוציטיבית הקלימות בצו מאשר לקטגוריה שורית שבו,

אשר בצידה תעריף גבוח שאינו מתחשב בטיבס ובמהותכ הללחחיית של הנכסים. אאת ככל שהלשון, התכלית של קלווג ספציפ? והשכל הלשר, מאפשריט ואת. בי המשפט ציין,

כל תמוצה גו מתתליבת גט ממיית התגלנות.

. בית המשפט העליון הגדיר שלושה מבתנים לשם אחול ייבתל מלאפתיי לענלין צר ארנונה

והכו, בלשון בית המשפט:

אללו 538"

לעי פוש הלשפליי בחך בית המשפט העליוך או הפרשמותת למונה ילת מלאכתיי במילון, וצוטט כך: יימילון אבן שושן מק" בלת מלאכה '"מקום שעובריט שם במקצוע מסוים בעיקר בעבות לדלם (להבליל מן לת הרושוצ' שעובדים בו בעיקר במכונות) כגוך נגרית, מסגריה, סנדלריתיי; הממשלך המילון ומגדיר: בצעל מלאכה - אמן, עוסק בעבודת ידלם במקצוע מסוויםו, כגון נגר, מסגר, הרט, ספריי.

. אט נלישט את הפירוש הלשוני על עסקה של העוררת, חרל ההגדרה של בק מלאכחיי,

מתמקזית בקמה של יעבודת ידליטויי- כאשר מדובך במי שמחציק כלי מלאכה, כגוך

מכהולל צכור ועלסוקו במומתלוה: שקנה לעצמר.

. לרעתנר עיצוב מחדש של המוצר והשבחתו, הפיכונו למוצר שונה מבסיסו, באמצעות

עבודות הלרילכו ומומתלוונה של העוררת וצליריה כמתואר לעיל, מהווים שלנוי מהותל שפ המוצר חיש בהט משוט /המלאכחי. | העובדות הרלוונטיות בעמללממו שומ מהכרוך בעמיין 0 ויק קובה ני עירליה: חולון, כנטען ע"י המשש בסעילף 16 לסיכומלו. לדעתנו פעולות: העוררת: בנעל משנות באופן מחותל אהת המוצר, אף כשבשני המצביט מדובר /בנעלי,

על או תיק כמוצר בסיסי אנט נמכריט ע"י העוררת. המוצר הבסלסי מהווה אצל העוררת הלמר גלסי, בו היא משקיעה את: מומתלותה ועבודתה.

אלן אנו מקבליט את טענת המשלב לפיה היקף השלמוש במוצר המוגמר כשהשימוש צריך קהלות שלמוש הציבור הרתב, הוא מבהן רלוונטי במקרה הקונקרטי שלפמינו. הרל העוררת עצמה מכוונת פעילותה הפרטומית, לליצור נרתב ומליחלת: שמעשל ידלה באו לקיעצת קהל גנרתב שיו משגת לשלם את התמורה המבוקשת.

פעללות 'שלרופית: עסקיית' כטענת חמשיב, בסעיף 16 ד. לטיכומיו, אין לראותה כמילת קסם תובקו? עולפו. הרי גם הליט,נגר, מסגר וטנדלר, בעלי מלומנות מלוחדת אקטלוסיבית, נלוצן לראותם כנותני שירות עסקי. לרעתנו אל ו כוונת מתקין צר הארנונת בתלאורו שית מלאכתי.

הוכה בפנינר כל הפעללות העסקית של מכירת המוצרים ושלווקכו ללקוהות העוררת מתנבצעת באתרל האלנטרנט בלבד ולא מהנכס נשוא הערר.

בהתליחט למבן השמל של תכלית ההוק עמזד בי המשפט העליון בפרשת: מרסליה, על

חטיכות למתן הצרוות בתשלום ארנונה בדברלו הבאי :

'ילהפפן, 5ל בבסלס ההקלה רפה פה הפי פתל מלאפה סמו > בפיה רפ >

7 בת הלה

5 ב 35 3 0

2 2 ללכ ₪ 1 לע הלה

1 - ו

8 9 הפלאפת הלל מקוימות: טשפל (4723* ונהטוב למ (פנה שפופמי

333 507 בו ש הלק 200350 הל בב כ 4 5%

א קוק ה פע לעה לה פרת, לה 135750 אל ל הל בבל 1 לתייקון מעלרר ללעתנים לתופלרופן. משפך, מהטעט הסוציאלי של שלופ המסורתל של בעלי המלא 5ה לצו לאפשךף לח להמשיך להתפפרנט, יה עס ההבנה כל ₪8

פסיפקילםו שלל'ות: הל לצלפור, שפצ שלהיה פמיש (מצל ג פשפות מגוים =

הקלח בושלו 339 (פסקה כטי לפסק הק

6. לדעתנו הוכלהה העוררות כל בנפס טצר יש מוהשל אהד מיש מותשל אחר. בנכס מצולים

חומרי גלס , הג שחומר גלס וה אלנו גלילי יעורי אלא נעל שלוצרה ע"י אהרים, ממנו נעשה מוצר מוגמר אהר, אף ששימושו וליעודו הפונקציתלי +הח לנעל רגילה, הוכת לגר שהעוררת: האנשל מקצוע בעלי מומחלות ומלומנותת כמו ציירים, הופכלם את המרל הגלט למוצר אתך. ‏ אין לנו ספק כי העוררת משביהה אה הערך הפלכלי של הומרל הגלם כך שג לפי המבהן הכלפללי מזובר במלפפרו. מ"גיש כל במקוט לא מבוצעת כל פעללות עסקית של מפירח, למעשה מרכג הגרויטציה בנכס מושך לכיוון המלאכה.

5. במבוון האהלו הפרשנית, הלגר האכו מונקלימת הרמונלה הקיקתית באופן שהפירוש

שיינתן לרבר הקיקח אחד, לשור נאמנה עס רקמו: התקלקה כולה. אם נאמצ את גישת המשלב לפיה תנלקון חצור באופן הכולל גכ ישירותים ומסהרי, הרי שבכך נליתר את המונת 'בית מלאכהי שכן ניתן לקבוע כי כל בית מלאכה נותן שירות עסק?י ללקוחו. \ו לא הליתה כוונת המחוקק בצו הארנונת.

סו 53%

הערר מתקבל.

הלףם), 29 9095 2016, 393 ה

בהתאם לסעלף 3(ב) לתקנות בי משפט לעניניםו מינהליים (סדר? דיף, תשט"א -- 2000, לרשרת הצדדיט קלימת וכות ערעור לפנל בית המשפט לעמינים מלנהללים הוואת בתוך 45 שו מלוס מסלרת הההלטה.

בהתאט לתקנה 20( לתקטות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארטונה כללית)(סדר? דיך בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורטם החלטה ון באתר האלנטרנט של ה

לוייך: עד לה | מארר הבר: עד ורית אבשלוט לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כה בסיון תשעד

2.0004

מספר ערר: | 13:44 / 140009316

מספר ועדה: | 11017

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: דמבינסקי אייל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז

החלטה

הערר הוגש על החלטת המשיב מיום 2/5/13 בה נקבע כי עפ"י רישומי העירייה הנכס נשוא החיוב נרשם ע"ש העורר החל מיום 1/1/04 ועד ליום 31/12/04.

המשיב קבע כי חלף פרק זמן של כ- 9 שנים מאז בוצעה הפעולה של רישום העורר כמחזיק וחלה חזקת התקינות ויש אף לתת לה משקל יתר.

העורר טען כי למיטב זכרונו מעולם לא התגורר בנכס ולא הושכר על ידו, נטען כי לפני 4 שנים הוגשה תביעה וכבר אז הציג מסמכים רלוונטיים והעיקולים שעוקלו הוסרו ואולם לפני מספר חודשים בוצעה פניה נוספת לעוררת ע"י העירייה לגבי אותו חוב. העורר טען כי לפחות מחצי מהתקופה נשוא החיוב, בה טוענת העירייה שהוא מחזיק בנכס, הוא שהה בקהילה טיפולית - אילנות ולכן הוא לא גר בנכס באותה תקופה.

המשיב טען בכתב התשובה כי מדובר בשומות בשנים עברו וחל עקרון סופיות השומה. מעבר לכך טענה העירייה כי פנקסי העירייה מהווים ראייה לכאורה לנכונות האמור בהם ואין מקום לקבל את טענתו.

לאחר שקיימנו דיון מקדמי, המשיב הגיש מסמכים לתיק הועדה מהם עולה כי רישום העורר כמחזיק נעשה על סמך פניה של בעלי הנכס חברת ת.נ. בונה הארץ בע"מ אליה צורף הסכם שכירות.

וכן צוין כי פעולות אכיפה החלו בשנת 2008. המשיב טען כי העורר ידע על חיובו בתשלום ארנונה ושומת המס הפכה זה מכבר לחלוטה.

העורר זומן לדיון באמצעות מספר הזמנות שנשלחו לו למספר כתובות (כתובת שהוא מסר וכתובות נוספות שהומצאו על ידי המשיב למזכירות הוועדה), אולם הזימונים שנשלחו חזרו. כמו כן נשלחה הזמנה לחברת ת.נ בונה הארץ. העורר לא התייצב לדיון ואף לא חברת ת.נ. בונה ארץ בע"מ.

מהחומר שהונח בפנינו ניתן ללמוד כי העורר מודע לחיובים שהוטלו עליו זה מכבר, אולם הערר הוגש רק בשנת 2013.

למעלה מן הצורך ומעבר לנדרש נציין כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן לא החזיק בנכס. המשיב הציג הסכם שכירות מיום 14.1.04 לתקופה מיום 12.1.04 ועד ליום 11.1.05 וניתנה הודעה מתאימה לעירייה בדבר חילופי מחזיקים.

חזקה כי העירייה פעלה כדין והנטל לסתור זאת מוטל על העורר. בכך כאמור לא עמד.

בנסיבות העניין אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.06.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת הההלטה.

. 77

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח הברו ןאט שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כה בסיון תשעד

22/.|04

מספר ערר: | 13:31 / 140010228

מספר ועדה: | 11017

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: ווקנין אבי

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העוררת הגישה ערר במסגרתו טענה כי היא קיבלה החלטת המשיב בדבר שינוי המחזיק על שם מר ועקנין, "יורשיה" כלשונה, בערר נטען כי החברה מניחה שמשיב הניח כי היא ומר ועקנין עוסקים באותו תחום ומשכך תשובתו למר ועקנין אמורה הייתה להוות תשובה מלאה גם עבורה.

העוררת טענה כי סוף סוף ראתה נימוקים לסירוב הסיווג שביקשה והיא מגיבה על הנימוקים שהופיעו בהחלטה. מהערר עולה כי ככל הנראה משיגה העוררת על שומות קודמות שכן החל מיום 1/10/13 המחזיק שונה ממנה למר ועקנין. העוררת אינה יכולה לתקוף בדיעבד שומות קודמות ולהתעלם

מהמועדים שנקבעו לחוק הערר.

החלטת המשיב מתייחסת למחזיק ועקנין אבי ולא לעוררת ואין היא יכולה לתקוף החלטה זו במסגרת

הערר שהגישה.

בנסיבות העניין הערר נמחק.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.06.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה. /

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונוק כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| /

יו"ר: עו"ד יאר חבר: דר' רייך זלרו"ח חברה/ו /] ארם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערך לעביי 3י ארנונה פלליתת מס' ערר: 140009340 שליך עלרללת תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הער 3:

ל'/ר: עו"ד אורה קניון

חברה: רוייה רונית מרמור

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: סימון זין

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת'/א-יפו

ההלטת

1 = עסקינן בשלושה נכסים המצויים ברת' מעבר יבוק 10 תא :

/ נכס מס' 2000213531 בשטח 269 מ"ר בסיווג ייקרקע תפוסהיי (להלן ינכס 0531 נכס 2000213536 בשטח 330 מ"ר בסיווג ייבתּי מלאכה ומפעלי תעשייהיי (להלן יינכס 6

נכס מס' 2000213526 בשטת 35 מ"ר בסיווג ייבנייניטם שאינם משמשים למגוריטיי (להלן *ינכס 526),

2 בסוף הודש דצמבר 2012 פנו למשיב העורר וחברת מאפן השקעות בע"מ (המתויקה הקודמת בנכס), וביקשו להעביר את הנכטיט על שם העורר, ולקבל בגינם פטור לנכס לא ראוי לשימוש.

3 המשב טוען כי ביום 1.1.13 ערך המשיב ביקורת בנכסיט, בעקבותיה נשלתה לעורר ביום 3 תשובה מטעם מנהל מהלקת הארנונה לפיה שט המחציק בנכסים שונה לשם העורר וואאת מלוס 23.12.12. עוד נאמר בתשובה כי בהתאם לאותה ביקורת, אושרת לנכטי 6 הנהת נכס לא ראוי לשימוש מיום 23.12.12 עד 22.1.13, וכי במידה והשיפוצ ימשיך מעבר לתקופה חנייל, על העורר להודיע על כך למשיב ייבסמוך לסיומו, ולאתר ביקורת חוזרת נשיבך בהתאסיי.

בנכס 531 רק שונה שם המחזיק.

בנכס 536 נאמר: יייודגש כי המקום הוא ריק ואינו משמש בפועל כמוסך, ולכן עם שימושו בפועל יש להודיענו בהוור לצורך ת:אום ביקורת לבתינת השימושיי.

ההודעה נשלהה חן למהציקה הקודמת בנכס (מאפן השקעות בע"מ) וחן לעורר, לפי כתובת מגוריו, רחי הכורס 10 פתח-תקוה. על ההלטה זו לא הוגשה השגה, וממילא לא הוגש ערר. העורר טוען כי לא קיבל את התשובה הנייל של המשיב מיום 23.1.13.

ביום 26.6.13 פנה העורר שוב למשיב בבקשה להעביר את הנכסים משמו לשם ימרכו שרות פהחות ארצי בעיימיי ולאשר לנכסים פטור בגין ינכט לא ראוי לשימושיי מיום 3 עד 1.5.13.

בנוסף העלה העורר טענות לענלין סיוג הנכסים.

בתשובת המשיב מיום 9.7.13 נאמר כי שינוי שס המחציק נעשה כמבוקש וזאת מיוט הפניה (26.6.13), אך נדחו יתר בקשות העורר מיום 26.6.13.

| המשיב טוען כי בקשתו הנוספת של העורר מיוט 26.6.13 לקבל פטור לנכט לא ראוי לשימוש, מתייחסת לתקופה שלפני מועד הגשת הבקשה ולכן לא ניתן היה לבדוק כנדרש בזמן אמת, את טענות העורר. לכן עפ"י הדין בקשנו נדתתה.

לטענת המשיב העורר גם אינו וּכאי לפטור בגין נכט ריק.

בעקבות תשובח וו של חמשיב הוגש הערר דנן.

יצויין, כי התנהלות העורר הייתה תמוהה ביותר.

תתילה לא היה ברור מי הגיש את ההשגה והערר, בגין אילו נכסים הס הוגשו, ולגבי איזו תקופה.

לא רק א%ו, אלא שביוט 15.12.13 הוגשה בקשה שכותרתה ייבקשה למהלקת הערריי, שבשוליה רשוט שמו של העורר.

בעקבות בקשה זו הורינו למחוק את הערר כמבוקש. אולם למרבה הפליאה הודיע העורר ביום 5.1.14 כי לא חוא ולא עורך הדין מטעמו ביקשו למחוק את הערר. נוכת הודעה זו הורינו ביוט 7.1.14 להחזיר את הערר לרשימת העררים הפתותים.

בסתירה לאמור לעיל, בדיון שהתקלים בפנינו ביום 4.3.14 בנוכחות העורר ובייכ, הצהירה בייכ העורר כי היא וו ששלחה את הבקשה למחיקת הערר, בנימוק שהנכסיס נהרסו וכל טענות הערר שהתליהטו לסלווג הנכסים והשימוש בהט, מתייתרות. עם ואת המשיכה והצחירה בייכ העורר, כי הערר מתייהס לשלושת הנכסים, וטענתו היתידה של העורר לגביחס היא שהוא וכאי לקבל בגינם פטור לנכס לא ראוי לשימוש לתקופה 1.1.13 עד 3

בסיכומיה ביקשה בייכ העורר להללופין לאשר לעורר פטור בגין נכס ריק, לתקופה האמורה.

לפנים משורת הדין, עדון בערר לגופו.

.10

דיון ומסקנות

תשובת חמשיב מ- 23.1.13

תשובת החמשיב מ- 23.1.13 לבקשתו של העורר מדצמבר 2012 לקבל פטור מתשלום ארנונה, נשלחה ע"י המשיב ביום 31.1.13 הן למחציק הקודם בנכסים, והן לעורר, עפ"י כתובת מקום מגוריו רת' הכורס 10 פתת-תקוה, הכתובת שצויינה הן בשולי הבקשה והן לאתר מכן בערר דנן. \

אנו סבורים כי תשובתו של המשיב מהווה רשומה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראלות.

סעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשלייא 1971 (להלן: ייפקודת הראיותיי) מגדיר

יירשומה מוסדיתיי, כך:

יימסמך, לרבות פלט, אשר נערך ע"י מוטד במהלך פעילותו הרגילה של המוסדיי

סעיף 36 לפקודת הראיות קובע, כי:

יירשומה מוסדית תהא קבילה להוכתת אמלנות תוכנה בכל הליך משפטי אם נתקיימו

כל אלה :

(1) המוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של הארוע נושא חרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא חרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי לחעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

(3) חליתה הרשומה פלט -- תוכת בנוסף כל -

(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה ;

(ב) המוסד נוקט באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לתומר מתשב ומפני שיבוש בעבודת המתשב.י

שוכנענו כי במקרה דנן נשלחה תשובת המשיב לעורר בדואר לאחר שהוטבעה עליה חותמת שליהתה כפי שהעירייה נוהגת דרך קבע לשלוח את תשובותיה לנישומים.

בנסיבות אלה אין אלא לקבוע, כי לפנינו רשומה מוסדית הקבילה להוכתת אמינותת בחליך משפטי עפ"י סעיפים 35, 36 לפקודת הראיות.

במקרה כזה נטל ההוכחה כי התשובה לא התקבלה, מוטל על העורר. בענייננו העורר רס טען באופן סתמי שההודעה לא התקבלה על ידו. ואת ועוד, ככל שתיח ממש בטענה וו היה על העורר לבדוק בוּמן אמת האם ניתן לו הפטור המבוקש אם לאו, ולא לחמתקו לסיום השיפוצים.

בנסיבות אלה אנו סבורים שתעורר לא הרים את נטל הראליה המוטל עליו לעניין את.

המסקנה העולה מכןך היא שתשובת המשיב שנשלחה לעורר בדואר רגיל, נשלהה כדין.

מאחר שלא שוכנענו כי העורר הריט את נטל ההוכחהז לכך שהתשובה לא התקבלה על ידו אנו קובעים כי בהיות התשובה רשומה מוטדית, היא התקבלה ע"י העוררת ימים מספר לאחר שנשלחה.

על הההלטה הנייל של המשיב לא הגיש העורר השגה או ערר. לפיכך הטענות המועלות עייל העורר בערר דנן כנגד החלטת המשיב מיוט 23.1.13, דינן להידהות על הסף.

פטור בגין בניין שנהרס או שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו:

כאמור פנה העורר למשיב שוב ב- 26.6.13 וביקש בין היתר לקבל פטור מתשלומי ארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש לשלושת הנכסים, לתקופה 1.1.13 -1.5.13.

סעי 330 העיריות (נוסח חדש) קובע:

יינהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניוק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חליב בשיעורי-ארנונה נוספים, אין האמור גורע מתבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן-פרעונס לפי מסירת ההודעהיי.

הפקודה מחילה על הנישום הובה טטטוטורית-פוזיטיבית, להודיע על בקשתו לקבלת הפטור בומן אמת, והפטור לפי סעיף 330 לפקודה *כול להינתן אך ורק מיום מסירת ההודעה.

הרציונל העומד מאחרי דרישה גו חוא לאפשר למשיב לבדוק בומן אמת את טענות חנישוס לגבי מצבו של הנכס. נישום הטוען כי מצבו של הנכס עומד בתנאי הפטור, אך לא מודיע על כך למשיב, שולל את חאפשרות לבדוק את טענותיו, ומסכל את היכולת לעמוד על מצבו של הנכס.

בית המשפט העליון הזר וקבע לאחרונה בעייא 8417/09 ועייא 8189/09 עיריית ירושלים ני ששון לוי, כי כאשר הנכס עומד בתנאי הפטור, מתן פטור לפי טעיף 330 לפקודת העיריות

יינתן אך ורק מיום מסירת ההודעה, וכך נקבע:

יילוי אינו וכאי לפטור בגין השנים שקדמו לכך. הסיפא של הוראת סעיף 330 האמור קובע, ברתל בתך הקטנה, כי ייאין האמור גורע מתבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע גמן פרעונס לפני מסירת ההודעהיי. רוצה לומר: פטור שניתן לנישום בהתאם לסעיף 330 חל על חיובים המתהוויס לאתר מועד מסירת ההודעה (היא כמובן הודעה מפורטת ומבוססת), ואין בו כדי לפטור את הנישום מחיוביט שנתהוו לפני מועד המסירה.

תכליתה של ההוראה שבסיפא היא להבטית שהנישוס יעמוד בנטל ההודעה שמוטל עליו ברישא - וזאת על מנת להקל על העירייה בתהליך הגבייה של הארנונה ולמנוע מצב שבו תצטרך העירייה לעמוד בעצמה על מצבו של כל נכס ונכס המצוי בתחומה (ואת בדומה

לתכליתם של סעיפים 326-325 לפקודת העיריות שעליה עמדנו לעיל. על הדמיון בין הסעיפים, ראו גם: עניין דור אנרגיח, פסי 7-6 לפסק דינה של השופטת אי פרוקציה).

לפיכך, משלוי שלח כאמור הודעה. מפורטת ומבוסטת ביחס למצב המבניסט במגרש רק בסוף שנת 2003, לא הליתה חייבת העירייה להעניק לו את הפטור ממועד מוקדם לותריי,

5. בענייננו, פניית העורר למשיב ביום 26.6.13 נעשתה לאחר שגם לגרסת העורר, השלפוצים

כבר הסתיימו. לא רק זו אלא שביחט לנכס 526 הודע לעורר מפורשות ע"י המשיב ביום 3, כל ככל שחשיפוצים ימשכו, יהיה על העורר להודיע על כך בסמוך לסיום תקופת הפטור, על מנת לאפשר למשל 5ב לערוך ביקורת חוזצרת בנכסים.

> על אף כל ואת בהר העורר לפנות שוב למשיב רק ביוט 26.6.13, לאתר שהשיפוציס

הסתיימו אה מכבר.

במצב גה נמנעה מהמשיב האפשרות לבדוק בזמן אמת אט מצבם של הנכסים עומד

בתנאי הפטור.

בנטיבות אלה לא עמד העורר בתנאיסם הקבועים בטעיף 330 לפקי המאפשרים את מתן החפטור, ואין לו אלא להלין על עצמו.

פטור בגיו נכס רים

6. הנחה לבניין ריק מעוגנת בתקנה 13 לתקנת ההסדרים במשק המדינה (הנתה מארנונה)

התשנייג-1993 הקובעת כדלהלן:

יי(א) מועצה רשאית לקבוע הנתה בשיעור כמפורט להלן למחציק של בניין ריק שאין

משתמשים בו במשך תקופח מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 חודשים - עד 100%/י.

(ב).

(ג) הנתה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנוכרת בפסקאות שבה (להלן -- התקופה המצטברת) משך תקופת בעלותו של אדם בבניין, וכל עוד לא שונתת הבעלות בו...

בסעיף 1.5.1 לצו הארנונה, אימ המשיב את תקנה 13 (א) (1) הנייל.

7 הלכה שנקבעה ע"י בתי המשפט חיא, כי על מנת לזכות בהנהה בגין נכס ריק על הנישום

לקיים שני תנאים מצטברים :

האחד - שחנכס יהיה ריק

וחשני - שאין משתמשיסם בו.

(ראה עייש 261/02(תייא) דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ נ. מנהל הארנונת בעיריית ת'"א)

8. בסעיף 3 לתודעת המשיב לעורר מיום 23.1.13 נאמר:

'ינכס מספר 2000213536

שס המחזיק בנכס שונה מ: מאפן השקעות בע"מ ל: דן סימון בשימוש: מסהר קמעונל כללי, שטח: 302 מ"ר, קומה: קרקע - רצייב שירטוט הנכס.

יודגש כי המקום הינו ריק ואינו משמש בפועל כמוסך, לכן עם שימושו בפועל יש להודיענו בחוזר לצורך תיאום ביקורת לבחינת השימושיי.

9 מהאמור בסעיף הנייל עולה, כי המשיב קיבל את בקשת העורר והכיר בנכס 536 כנכס ריק שאין משתמשים בו.

משנתקבלה בקשת העורר ביחס לנכס 536, לא נדרש העורר להשיג על ההחלטה לגביו, ועל המשיב חיה.לקיים את ההלטתו ולהעניק לנכס 536 פטור בגין היותו ריק.

סוף דבר

0 | גבס 536:

| אנו דותים את בקשת העורר לקבל לנכס זה פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לתקופה 3 --1.5.13.

יחד עם זאת אנו קובעים כי עפ"י החלטת חמשיב מיוט 23.1.13 צכאי העורר לפטור לנכסי ריק, בגין נכס 536, לתקופה 1.1.13 - 1.5.13, בכפוף לתקנה 13 (א) (1) לתקנות ההסדריט במשק המדינה (הנחה מארנונה).

1 | נכטים 531, ו- 526

אנו דוחים את הערר ביתט לנכסים 531, ו- 526.

אין צו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים ביום 24.6.2014

בהתאם לסעיף 5 (2) להוק בת* משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]