החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 19 עד 21 בספטמבר

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: | 140012145 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו//ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: משה פדרו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינר , כמו עניינס של יתר העררים , חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנות'י אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה. מתחם התתנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .

העורר הגיש בתחילה את הערר בעצמו ולאחר מכן במהלך דיוני הערר שכר את שרותי באת כוחו.

במסגרת הערר שהגיש טען כי מעולם לא קיבל את התזקה בחנות.

בכתב הערר שהוגש על ידי גיסו של העורר נכתב:

*מר פלדו מעולם לא דלש, קיבל ואו אסף את מפתחות החנות המדובלרת שבתחנה המלכזית תע אכיב/

לפני כמת ימים כשלאיתי את המכתב המצורף שלכם שלחתי את בעלי לדאות ואכן +מישהל?

מאכס( שס דבלים או פסולת בחנות, להבנתנו בסיוע של חבלת הניהול או אחד מעובדיה שמחזיק במפתח המנעול...לגיסי מל פלדו אין ולא היה שום מעודבות (עניין בלבר....כלאי אף שתבלקו

מול חברת הניהול מ: משתמש בחנות כבשלו...%

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת , על אף שהעורר כמו עוררים אחרים וסיפוריהס הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו תשים בפורסם באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכוית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידים על העורר אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיקים אלה ואשר הביאה את העורר לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתם של העוררים בכלל והעורר שבפנינו בפרט.

העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרח לו התזקה בו , אין למעשה נכס והגישה אליו תסומה.

בדיון המקדמי התייצבו העורר, בתו אורית פרדו ומארק אלמוג , יו"ר ועד ארגון בעלי החנויות בתחנה המרכצית. מר אלמוג סיפר לוועדה כי היה עס העורר באזור בו נמצאת החנות וכי מדובר באזור אליו פלשו צדדים שלישיים ואין לעורר ויקה לנכס או חזקה.

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כי תיוב העורר בארנונה החל מיום 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) .

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המחציק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המזערי לפל השימוש האתרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור וזאת למשך תקופה של חמש שנים.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לתיובי ארנונה בתחנה המרכזית החדשה כל הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות היימתזיקיםיי השונים בתנויות שבמתתס התתנה המרכצית החדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומים אשר סיפורס דומה והם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטועניס בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לחוקתם את החנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכצית החדשה לפני כארבעיס שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעוררים ובבעלי התנויות מחזיקים לצורך חיובס בארנונה אלא גס חברת התחנה המרכזית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכזית החדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדוחה את הערר תהיה לה משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכצית החדשה בתור הבעלים על המתחם ו/או המחזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בוהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות

הסוגיה ולזכויותיהם של העורר ובין השאר טען כדלקמן :

....העירייה תטען כי בנסיבות תמקרת פעלה כדין (בסבירות עת הותירה את רישום העולר כמחזיק בנכס לאור המידע והמסמכים שהיו בידיה ולא יכלת לדעת כי תעורר אינו מחזיק בנכס (דבר תטעו( הוכחה כשלעצמט ...

זאת (עוד הלעת נותנת ממכלול הנסיבות המתואלות לעיל כי לא מן הנמנע כי עניין לנו בסכסוך כזת או אחר בין העולר ובין התחנה המדכזית . כשכך הס פני הדברים, הלי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשסט הפרטי בין העורר לבין צד שלישי, יש לפתור אותה בכלים המשפטיים שמעמיד המשפט הפלטי לרשות הצלדים...

המשיב יטען כי לאוד האמור לעיל ולמען יעילות הדיון מתבקשת הוועדה לזמן כבל קליון הקלוב את נציגי התחנה המדכזית החדשת..%

הורינו ביום 29.4.2015 על וימון התחנה המרכוּית החדשה לדיון בערר אה על מנת שלא תינתן

החלטה שעלולה לפגוע בצד השלישל מבלי שיהיה לו את יומו בפנינו.

הצד השלישי :

ניהול תחנה מרכצית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

בע"מ. :

ביום 9.9.2015 הגיש הצד השלישי ייבקשה מוסכמת לארכהיי לפיה הוא הציג הסכמה אליה הגיע עס המשיב לפיה מתבקשת הועדה להאריך ב 30 ימים את המועד להגשת תצהירי הצד השלישי

ולכל המוקדם ליום 8.10.15 וואת מאחר ווּימון המבקשת לדיוני ועדת הערר /מעולר שאלות מהותיות בנוגע לתוקף הזימון ומעמדת בהליכי הערל.

עוד טען הצד השלישי אשר הגדיר עצמו כמבקשת באותה הודעה כי המבקשת שוקדת על סיכום טענותיה בעניין גה בהתאם להחלטת יו"ר ההרכב יהודה מאור וכי היא בוחנת חלופח כוללת לניהול הערר.

ביום 20.10.2015 ובאיחור ניכר , הוגשו ייסיכומייי הצד השלישי.

הצד השלישי העלח טיעונים שונים לרבות הטיעונים הבאים :

*+ הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המתייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את המבקשת כבעלת דין.

*+ הועדה נעדרת סמכות לכפות על המבקשת להעיד.

*+ תקנות סדר הדין האצרחי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* המבקשת אינה נישומה.

בסיוט הסיכומים הבהירה המבקשת , כי תשיב באופן מלא ועניני לכל דרישה על פי דין מאת המשיב להמציא בפניו את המידע ו/או המסמכים שבידה בנוגע לתזקה והשימוש בנכס מושא הערר ואף תחיה מוכנה לתמוך תשובתה בתצהיר.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי בעת דיון מסדמי בתיק אחר בו הוגשו אותם סיכומים

ונשוב על עמדתנו גס בעניין הנדון בפנינו בערר גת :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא זו אף זו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גם לא עמדתו.

בראשית הדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההחלטה לזמנו למעט הסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בסופו של יום לא רק שתהתייצב לדיון ההוכתות אלא אף הביא ראיותיו וסיכס טענותיו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא וימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהט קיים חשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהתלטתה של ועדת הערר ראוי לזמנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהם עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביחסי לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החזיק בנכס.

למדנו כי משמעות החלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מחזיק הינה על פי רוב הסבת החיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הציקה הקרובה ביותר לדעתו של המשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה החלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהחיוב בארנונה עלול להלות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לזמן את הצד השלישי במקרה זּה לדיוני הועדה כמי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה.

כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבחרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד חשלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בצימונו של הצד השלישי חוא להעמיד בפניו הצדמנות להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהי כפי שיתפוץ, אלא שכל ההבחרות ו/או ההערות בעניין אה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

לקראת סוף שנת 2015 מינח לעצמו העורר עורכת דין שתמשיך ותייצגו.

בהמשך למינוי באת כוחו הוגשו מטעמו של העורר מספר בקשות לשינוי מועדי דיון ו/או איחוד התיק עם תיקים אחרים, בכל הבקשות הנגייל נתנו החלטות שהביאו בסופו של יום לקביעת התיק כשלעצמו לשמלעת ראיות.

כמו כן ניתנו התלטות, לבקשת הצדדים לאחד הדיון בערר וּה עם העררים לשנות המס 2015 ו 6 כך שהתלטתנו בערר זה תחול גס על שנות המס 2015 ו 2016.

ביום 10.12.2015 הגיש המשיב תצהיר עדות ראשית מטעמו.

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת התצחיר שהוגש. הכולל את המוצגים מטעם התחנה המרכזית ואת מבלי שעד הצד השלישי ייחקר על תצהירו .

באי כוח הצדדים לא התנגדו לקבלת המוצגים בדרך זו וביום 6.7.2016 נתקבלה (סוף סוף) הודעת בייכ העורר לפיה העורר מסכיט למתן החלטה בערר על סמך חומר הראיות שבתיק.

מחראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמטר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .לאה ההודעה מלום 6.7.97

אשד צורפה כנספח לתצה: ר תעדות תראשית מטעם המשיב).

כך הצהיר מר אייל שר ישראל המשמש כרכז חיובים במחלקת שומה בי אצל חמשיב.

העיריה רשמה את העולר כמחזיק בנכס בלתוב לוינסקי 108 שמטפרו 2000133498 החל מלום 9 וזאת לאוד הודעה שנמסרה לעידייה ביום 6.7.99 מהתחנה המרכזית החדשה תל אבב /

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכט לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לוּהות את הנכס או לגשת אליו,

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות מטעמו תצהירו של מיקי ויו אליו צורפו

מוצגים :

חוזה המכר מלוס 30.1.89 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 46.1.1970 .

עוד הציגה התחנה המרכצית את חוזה הניהול שנחתם וכן מכתבים מהתחנה המרכנית לעורר ביחס לחובות כספיים לכאורה של העורר ודרישות לתשלום דמי ניהול .

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכנית החדשה.

העורר כאמור טען כי התזקה בחתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכוית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש לחפנות את החיוב.

חמשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התתנה המרכוית החדשה משנת 199% ורשם את תילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.

אין זה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת תזקה או העברת זכויות בנכס , הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזיקים.

המשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מצו , לא פעם נדרשנו לבקשות נישומים להחיל את מועד שינוי החוקה למועד הקבוע במסמך החוגי המקיס את העילה לשינוי המחזיקים, במקרים רבים סירב המשיב לרשום השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינול.

אנו שבים ומתארים את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בנספת אי לתצהיר המשיב ממנו משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המתזיקים על פי הודעת הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.

לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מתזיקים החתומה על ידי צד כלשהו וכל שהיה בה ככל הגנראת אלה פרטי החנות של העורר בציון שמו של העורר.

לא המשיב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לנו את ההודעה מכוחה נרשמה החלפת המתציסיס בנכס .

אין מחלוקת כי המשיב רשם את העורר כמחזיק של הנכס נשוא הערר על פי הייהודעהיי משנת 9

כאמור, לקובצ המוצגים של התתנה המרכגית לא צורף מסמך החתוסם על ידי העורר המעיד על מסירת הנכס וקבלתו וממילא הצד השלישי לא טוען למסירה בתיק גה כי אם לכך שהזמין את העורר לקבלת את הנכס וזה לא נעתר להזמנתו.

לאחר שעיינו במסמכיט שהוצגו על ידי הצד השלישי למדנו כי במועד בו נשלתה הודעת הצד השלישי למשיב ביחס לתילופי המחציקים חלפו ככל הנראה כעשר שנים מהמועד בו נחתמו בין התחנה המרכצית החדשה לעורר ההסכמים אותם הציגה התחנה המרכזית כנספח א ' לתיק המוצגים מטעמה.

אין וה מענייננו להידרש למערכת החוגית שנקשרה בין הצד השלישי לעורריס אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהסכמיס אלה האט נכון נחג המשיב כאשר פעל על פי בקשת הצד השלישי כעשר שנים לאחר שנתתמו ההסכמים ורשם את חילופי המחציקים כמבוקש.

בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ואשר נחתם בין התחנה המרכצית החדשה לבין העורר מתחייב הצד השלישי להמשיך את בניית הפרויקט אשר בנייתו לא הושלמה על ידי מוכרת הנכס המקורית ייכיכר לוינסקי בעיימיי והצדדים מת*יתסים להסכם המקורי בו רכש העורר את זכויותיו במתחם.

אין חולק כי במועד חתימת ההסכם בין הצד השלישי לעורר לא הושלמה בנייתו של הנכס נשוא הערר שכן הצד השלישי מתחייב י<השלים את בניית החנות כפוף למפורט להלן..."

בסעיף 8 להסכם שהוצג לנו נקבע כי*תחבלה תודיע לרוכש על מועד תמסילה בפועל של החנות כמונדר בסעיף 3 אי להסכם זה וקבלת מפתחות התנות עלי הרוכש תשמש כהוכחה מכלעת שאינה ניתנת לסונירה שהלוכש קיבל את התנות בהתאם לתנא? החברה לשביעות לצונו הגמול..+

בסעיף 11 להסכם נקבע :

+התשלומים הבאים *חולו על הלוכש וישולמו על ידו לחבלה או לזכאים לתשלום במועדים

שנקבעו על ידי החברת: הלק יחס: באלנונה לעלליית...%

בסעיף 15 התחיליב הרוכש לחתום באותו המעמד על הסכם ניהול .

הסכם הניהול, אשר נחתם ככל הנראה במקביל לתתימה על הסכם הרכישה הוצג בפנינו ונקבע בו בין השאר כי חברת הניהול תקבל לידיה את ניהול הפרויקט לאחר שתושלם בנייתו וכי תמורת ניהול הפרויקט ישלם העורר דמי ניהול כמוגדר בהסכם.

שמענו מהעורר כי העורר מעולם לא קיבל את התזקה בחנות.

ברור מהראיות שהוצגו לנו ומעמדת העורר אשר לא נסתרה כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל , ממילא לא נסתרה טענת העורר כי הנכס לא היה פעיל מאז פתיחת התחנה וכי לא נמסרה לו לפיכך החזקה בנכס.

הצד השלישי לא הציג, לא למשיב וממילא גם לא לוועדת הערר , פרטיכל מסירה אלא דרישות לתשלומים אותם נדרש העורר לשלם שנשלחו לעורר.

ממילא לא התיימר הצד השלישי להציג כל ראיה אשר יש בה בכדי לשכנע כי החזקה בתנות אכן נמסרה לעורר ו/או כי בניית החנות הושלמה.

גם מראיות המשיב לא עולה כי נמסרה לעורר התזקתה .

גרסת העורר שלא נסתרה כפי שפורטה לעיל תומכת בעמדתו לפיה התנות מעולם לא נמסרה לחזקתו.

הצד השלישי לא הציג כאמור כל ראיה לפיה אכן נמסרה לעורר החזקה .

יתרה מואת , לא ברור על סמך מה רשם המשיב את העורר כמחציק מחודש ינואר 1999.

המשיב טוען בכתב התשובה כי העורר קיבל פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות שנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר זה.

ברור לכל כי חשימוש בכלי של פטור מארנונה לחנויות בתחנה המרכזית החדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהחנויות בפרויקט המורכב והבעליתי אשר שאלת החזקה בו לא הוכרעה.

אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת החזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכזה.

בכדי להוכיח כי החזקה נמסרה בחנויות לרוכשי החנויות נדרשות ראיות ביחס להליך מסירת החנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של החנות באזור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את זצכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המחציקים.

כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.

עוד בטרם היה על המש 5ב ו/או הצד השלישי להוכיח כי העורר קיבל התזקה בנכס לידיו היה עליהם להוכית או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האחזקה בו מיוחסת לעורר קיים.

מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לנו בתיק זה ובתיקים אחרים לא ברור כלל האם קיים נכס שניתן להגדירו חנות , האם בכלל מיוחד שטת ספציפי לעורר והאם ניתן לוהותו בכלל.

לא המתוקק כמו גם לא מתקין הצו הארנונה, לא התכוונו כי אחזקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחיוב במט.

אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מחזיקים .

סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי תוק ובמקרה זה בטענת אינני מתזיק.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע תילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המתזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמטרה הודעה על חילופי מחציקים או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.

ההסכט שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם :וס החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזלקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מחימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

יותר מכך -- לא ברור כלל וכלל אס יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירה בענלינו או להחציק בו אך לא נכריע בהחלטה צו בעניין ּה.

הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה התזקה בנכט לעוררים.

הצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מהימנה אחרת הנוגעת למסירת החצקה המלוחסת לעורר.

אכן מטרתם של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמסרת לו.

די לעיין בתוזּים שהוצגו על ידי הצד השלישי תוך השוואה להודעה שמסר ככל הנראה בעניין העורר למשיב על חילופי מתזיקים בכדי להגיע למסקנה כי קיים ספק אם העורר קיבל את החוקה בנכס . הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחס לעמדת העורר אשר פנו אליו בשנת 1999 ואת ידיעת המשיב ביחס למצב הנכסים בתחנה המרכזית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחויקים שונים במתחם התחנה המרכגית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר נענה לבקשת הצד השלישי ורשס את העוררת כמתציקה בנכס.

תכלית המחוקק , להביא לכך שהמחציק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההתזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומחשידה כגון הודעת התחנה המרכזית החדשה על חילופי מתזיקים

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האלנונה בעירית הלצליה כ מילב פלקון, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחציק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיחות המחציק בנכס.

בבריים 867/06 מנהלת האלנונת בעלליית חיפה כי דור אנרגיה בי כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

...שני חבלי הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבת( ישנה :דיעה פוזיטיבית של הלשות המוסמכת לגביית האלנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל - ההלטתה להמשיך ולתייב את המחזיק היוצא הינה בלתי טסבירה, ואיננת עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקיידה כנאמן הציבול (ענינו: פיסקאות 34-32 לחנות לעתו של חבלי, השופט 5 דמביגר, פיסקת 0 לחוות דעתה של חברתי, השופטת ע: אלבל), לעמדה זו הצטדף, בתמשך, גם חבלי, השופט אי דובינשטיין ב-עעייס 2611/08 בנימין ני עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: ענמין בנימין), בציינו

כך:

...כשלעצמי סבודני, על פיי השכל הישד, כי אם אכן ידעה אל נכון המחלקה הללבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית אלנונה, בודאי במקום רב נכסים ודב תחלופה... אך במקום שנפתח הפתת לבדיקה קלה *הסית נוכת ידיעתה תקונקלטית של הדשות, יש מקום למאמץ מצידה...* (שם, בפיסקה כה?)/

ההיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוויטיבית של הרשות ביחס לוהות המחציק

בפועל נכון שישמש כמורה דרך גס בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מידיעתו הפוציטיבית של המשיב את הנסיבות המלוחדות והמורכבות של הנכסים במתחם התתנה המרכצית בתל אביב עת פעל בהתאם להודעת התחנה המרכצית החדשה על חילופי מתזיקים בשנת 1999. על פי הגיון זה לא היה מקום לקבוע כי העורר מחציק בנכס נשוא הערר שבפנינו.

דיו טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעורר בתור הבעלים על הנכס את בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס להידחות שכן הוכח כי הוא לא החציק בנכס , לא היה מה להחציק ואין בכך שרכש צכויות לפני יותר מארבעים שנים בנכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאם להסכמים שחתם לרכישתו ( פעם מחהמוכרת כיכר לוינסקי ופעם מהצד השלישי ) בכדי להקים להם גיקה לנכט לצרכי ארנונה.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא החציק בנכס בתסופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה זו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו זו נסמכת על הראלות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק גּה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהחלטה זו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדת רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וּה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.9.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתּי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זצכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 וס מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חרשויות )/ קומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועקת שהג) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה/זּו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: עו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013734 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: רולידר בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר שהגישה העוררת בגין חיוב שטח מגרש בסיווג של קרקע תפוסה בשטת של 1,133 מ"ר ושטת של 135 מ"ר בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים והכל ביחס לקרקע ברחוב שלמה גורן 3 בתל אבילב..

העוררת טוענת כי מדובר בשטחים בהם היא מבצעת עבודות פיתות ובינוי עבור עירית תל אביב ובשל כך אין לחייבה בגין שטחים אלה בארנונה.

המחלוקת בין המשיב לעוררת נעוצה בשימוש בקרקע. העוררת טוענת כי מדובר בתלק טפל לחלק העיקרי של הקרקע הסמוכה בה מתבצעות עבודות הפיתוח עבור עירית תל אביב ואילו המשיב טוען כי מדובר בשטחים שאינם קשורים לשטתים בהן מבוצעות העבודות אלא מהווים שטתי התארגנות לקבלן ובגינס יש לחייבה בתשלום ארנונה.

העוררת מפנה להסכם שנחתם בינה לבין עירית תל אביב ולהגדרת אתר עבודה בהסכם :

ייאתר עבודה -- מקרקעין אשר בהם , דרכם , מתחתם או מעליהס תבוצע העבודה וכן סביבתם הקרובה לרבות כל מקרקעין שיועמדו לרשותו של הקבלן לצורך ביצוע העבודה על פי הסכם זה'י

העוררת הדגישה בפנינו גס במהלך הדיונים וגם במסגרת כתבי טענותיה וסיכומיה כי היא רואה חשיבות רבה בכך שמזמינת העבודה במקרה זה היא עירית תל אביב אשר היא זו שמשיתח עליה את חיובי הארנונה. לטענת העוררת היה על העירייה להביא לידיעתה של העוררת כי חלק מהשטחים המוגדרים כאתר עבודה יתויבו על ידי העירייה בכובעה האחר בתשלומי ארנונה.

המשיב לעומת ואת טוען כי מביקורת שערך בשטת נמצא שבשטח נעשה שימוש למשרדי ניהול הפרוייקט וכי בשטח נמצאו חונים גס כליט מכנלים לעבודות.

לטענת המשיב אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררת עושה שימוש בשטח זה וכי היא בעלת התזקה הבלעדית בשטת ועל כן מחויבת היא כדין בארנונה.

בייכ המשיב הטביר את עמדת המשיב בדיון המקדמי ביום 1.2.16 כדלקמן:

+החיובים נובעים משינוי משפטי שחל בעקבות פסיקת דלבנטית במספר פסקי דין בהם מדונו חיובים של חברות קבפניות ש מקימות מבנים זמניים באתר בנייה כמו מקלת בסט נ. לאש העין , וקנין עמרם ני המועצת המקומית אלעד ויעקב אלבל נגד עיליית רעננה...במקדים אלה חוייבו מכולות (מבנים אלעלים ,.%

לצורך הבנת המטגרת המשפטית לדיון במחלוקת בין הצדדים נצטט מהחלטת בית המשפט בעניין עת''מ (תל-אביב-יפו) 2111-07 וקנין עמרם בעי/מ נגד המועצה המקומית אלעד :

/... הפסיקה קבעה, כי המונת *במיין? כולל מכנים ארעיים, ואין באלעיותם כדי להפקלע את הסמכות להטיל בגינם אלנונה כללית ואת הנבת המתזיק לשלם אלנונת בגינם, שכן מבנה הוא *בנייןיי בין אם הוא בנוי בטון ובין אם בנוי מכל תומל אחר, בין

אם הוא קצוע ובין אם הוא אלע?.

בע'יא 270/98 (ת'יא) ב.ס.ט חבדה לעבודות בניה ופיתות נ' עידיית ראש העין (לא פולסם, מיום 3.11.97), נדון עמיינת של תכלה קבלנית שביצעה עבודות בניה ושהקימה מבנים זמניים באתר הבניה. בית המשפט קבע כי *זמינותס של המבנים איננה הופכת אותם לבלתי נראים ולבלת? קיימים. המבנים- מכולות הס בגדר בניין כהגללת סע 269

לפקודת העלריות."

המבחן שלאוי להחיל לגבי פלשנות המונת /בניין? לצודכי מיסני אלנונה, הוא מבחן כלכלי הבוחן האם צמחה למחזויק או לבעלים בנכס תועלת כלכלית המחייבת הטלת אלנונה לפי תכלית המס (ה' רוסטוביץ, מ" וקנין, פי גלעד, גי לב, ארנונת עידונית (ספל לאשון) (המכון לחקר המיטסוי המוניציפלי, התשסי/א-2001; תמיא (דמל) 2005/98 עירית לאש העין ני שיכון ופיתוח לישלאל בעי/מ (לא פולסם, ניתן ביום 19.7.01, מצוי במאגל

שנבו.")

המכולות שימשו את העותדת כחלק מן המעלך תלוגיסטי באתל הבממייה. לא *כולה לתיות מחלוקת כי העותלת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתם בשטה. לפיכך, חיוב העותדת בתשלום אלנונה בגין מבנים ארעיים בתחומה, נעשה כלין, וזאת מכח סמכותה בחוק (מכות צווי תאלנונת של המועצת לשנים 2000-1998 (נטפחים ה1-ה5 לתגובת לעתירת המתוקנת)

טענת העותרת, כי לשויות מקומיות אחרות בהן פעלה, לא חייבו אותת בתשלום אדנונה בגין מכולות שהציבה באתרי הבנייה, לא זו בעבל שנטענה בכלליות ובסתמיות, מבלי שצויין באיזה רשויות מדובר ומבלי שהונחה בבסיסה תשתית עובדתית כלשהי, אלא שזו אינה רלוונטית, משהתבלר כי המשיבה פעלה מכות ההסמכה בחוק, וכי החלטתה לחייב מבנים מסוג זה, היא סבירה בנטיבות העניין (בש/א 3003/04 נזים (נסים) עדיקה

מ עילית ילושלים, תק- של 3(2004) 2294 .)=

ברור מהאמור לעיל (והעוררת לא טענה אחרת או לא הציגה פסיקה סותרת) שבפסיקה נקבע כי מבנים ארעיים המשמשים לצורך התארגנות בעת ביצוע עבודות בנייה למיניהן, אינם פטורים מארנונה והם נכללים בהגדרת נכסים .

על פי סעיף 8 לחוק ההסדרים, מוסמכת המועצה להטיל חיוב בארנונה על המחזיק ייבקרקע תפוסהיי. בסעיף 269 לפקודת העיריות נקבע, כי ייקרקע תפוסהיי היא ייכל קרקע שבתתוס העירייה שאינה אדמה חקלאית שמשתמשים בה ומחציקים אותה לא יחדד עם בנייויי. עלינו לבדוק אם כן האם מרכו הכובד מצוי בשימוש שנעשה בקרקע או שמא מדובר בשימוש לוואי כטענת העוררת .

בפסק דינו של בית המשפט העליון בעעיימ 4551/08 עיריית גבעת שמואל ני חברת החשמל לישראל בית המשפט באותו העניין קובע את המסגרת הדיונית המחייבת לבתינת חיובה בארנונה של קרקע תפוסה.

כבוד השופט רבלין באותו פסק דין קובע בין היתר :

/... לשיטתי, מיתן לשלב, בתתאט לנסיבות, בין שתי הגישות גם :חד; לאמור: הלהחזקת?/ הנדרשות לשם סיווגה של קדקע כקדקע תפוסה :כולה לבוא ידי ביטוי באחד מתוך שניים -

קיומת של זכות משפטית-קניינית בקלקע או 'החזקה בפועלי, במובן של שליטת פיזית, במידה כזן או אחלת, בקדקע. זוהי המסקנה המתבקשת מתכליתם של דיני: האלנונת....

2

..... ודוק: יש לזכור כי יסוד ה'י/החזקה? הנדרש לשם סיווגה של /+קרקע תפוסה/ אינו עומד בפני עצמו, אלא נלווה הוא ליסוד נוסף - הוא יסוד הישימוש. ואכן, כאשר נעשת שימוש בקרקע מסוימת, נלאה כי קמת ההצלקה העקרונית לתייב גודם כלשתו בתשלומי ארנונת בגין קלקע זו, שכן הגורם העושת שימוש בקרקע נהנה בעקיפין משירותית של הדשות המקומית. עם זאת, לא די בכל שימוש על מנת להצדיק גביית ארנונה בגין קלקע מסוימת, אלא נדרש כו חשימוש *היה *שימוש *יחודי -- קלי: שימוש אשר מובחן מן חשימוש שנעשה בקרקע על-יד כלל הציבוד (למשל: השימוש שנעשה בגנים ציבוליים). הבתנה זנ נעשית באמצעות :סוד הלהתזקהיי, והיא מתקיימת - כך נדמת - מקום בו לגודם העושה שימוש בקרקע קלימת זכות

משפטית-קניינית בקרקע או בה: נתן שליטתו בקרקע באופן פיזל......*

במקרה שנדון בפנינו אין תולק ביחס לשאלת החוקה.

החוקה נמסרה לעוררת במסגרת ההתקשרות בינה לבין עירית תל אביב.

נותרה להכרעתנו השאלה האם השימוש הנעשה בקרקע התפוסה ובמבנים היבילים שהוצבו עליה הינו כחלק מעבודות הבנייה (הפטורות מחיוב) או כשטח התארגנות המאפשר לעוררת לנהל את ביצוע העבודות ולפיכך משתמשת היא בשטח זה ואף מפיקה ממנו תועלת כלכלית לצרכיה.

העוררת טועה באבחנה שהיא מנסה ליצור בין ההלכה הנוהגת לבין המקרה שנדון בפנינו וואת בשל זהות נותן העבודה מבחינתה.

בשאלה האם הנכס בר חיוב בארנונה אינה נגורת מזהות מוסר העבודה גם אם במערכת ההסכמים בין העיריה לבין העוררת נקבע אחרת.

גם אם צודקת העוררת ביחס להסכמות שנקשרו בינה לבין עירית תל אביב הרי שמדובר במחלוקת חוצית וכי שמורה לעוררת הזכות להיפרע מנותן העבודה את עלות הארנונה ככל שהיא תחויב בעלות שכזו.

המשיב הניח בפני ועדת הערר דוחויית ביקורת של ביקורות שנעשו בשטח אליהם צורפו תמונות המעידות לכאורה על השימוש בשטח, ודותות אלה הוגשו באמצעות תצהיריהם של עדי חמשיב אלדד משולמי וניר לוי.

בדוח ממצאי הביקורת מיום 25.3.15 כתב העד ניר לוי כך :

/בשטח המסומן ירוק וצהוב בתצ'יא (הלב גורן 23) ישנו שטת מתוחם עם שער בכניסה ובו נלאו דכבים (ציוד מכני, נראו מבנים טלומיים ומכולות ...מיתן לראות שילוט על גבי המבנים : מנהק הפלויקט , מהנדס פרויקט , מנהל עבודת..+

העד חור על כך גס בחקירתו הנגדית.

העוררת אישרה למעשה כי מדובר בשטח בו מאוחסנים כלים איתם עובדת העוררת בשטת הסמוך, אך העוררת טוענת כי מדובר בשימוש נלווה לשימוש העיקרי ועל כן אינו בר חיוב.

נכריע לפיכך במהלוקת על סמך תצהירי הצדדים, התשריטים שהוגשו לנו, עדויות העדיס בפנינו והראיות שצורפו לתצהירים.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי אכן התוקה בשטח שבמחלוקת לצרכי ארנונה הינה של העוררת. באשר ליסוד השימוש הונחה תשתית ראייתית בפנינו המוכיחה כי העוררת עושה שימוש בשטח שבמחלוקת.

עוד הוכת במקרה זה כי שטח הקרקע התפוסה מגודר ומתוחם כשטח נפרד, ואינו מהווה חלק מחשטת בו מבוצעות עבודות הפיתות והבניה.

בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל בעניין חיוב מבנים יבילים ו/או קרקע תפוסה אגב ביצוע עבודות בנייה הרי שאין לקבל טענת העוררת כי מדובר בשימוש נלווה לשימוש העיקרי כי אם, בהתאם לדברי בית המשפט בפסק הדין בעניין עתי/מ (תל-אביב-*כ) 2111-07 וקמן עמלם בע/מ נגד

המועצת המקומית אלער :

" המכולות שימשו את העותלת כהלק מן המערך הלוגיסטי באתרד הבנייה. לא :כולה להיות מחלוקת כי העותלת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתם בשטת. לפיכך, חיוב העותרתת בתשלום אלנונה בגין מבנים אדעיים בתחומה, נעשה כדין, וזאת מכח סמכותה בחוק (מכות צווי האלנונה של המועצה...%

מכל האמור לעיל ומאחר והוכח כי העוררת עושה שימוש בשטתים ובמבנים חיבילים ולאור מיקומו הפיוי של שטח הקרקע התפוסה והמאפייניס שלו כמתואר לעיל דין הערר להידחות.

כאמור אין החלטה זו משום השלכה על מערכות היחטים החוצית בין העוררת לבין עירית תל אביב.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.9.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ?וס מיום קבלת ההחלטה.

בהואס לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות מקומיות [עףה ע ת ארנונה כללית)(סדרי דין עז/ת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה/וו באתר האלנטרנ שיב.

ו

1

*וייר: עו''יועלון צדוק חבר: עיד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: אולטימה סטודיו בע"מ

-ג ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יז באלול תשעו

20206

140014159 / 6

18

ב 2 |

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ :ז באלול תשעו

2206

מספר ערר: | 12:01 / *********

מספר ועדה: | 11418

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: עופר לוי - ניהול וייזום נדל"ן בע"מ, ק.ב.י. אחזקות בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ור /. גצ בי /

יו"ר: עו"ד קניון אוה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140006622 שליד עיריית תל אביב-יפו 3

1%

13

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: איירפורט סיטי בע'יימ

נגד

המשליב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. במטגרת העררים המאוחדים המפורטים בכותרת, נתקפו מספר החלטות שניתנו על ידי

המשיב בעניינם של מספר נכסים ברתוב קרמניצקי 3 בתל-אביב.

2. הדיון בעררים שבפנינו אוחד וההכרעה בהן ניתנה במאותד בהחלטת הוועדה מיום 27.5.15.

3. העוררת הגישה ערעור מינהלי על החלטת הוועדה. ביום 23.2.16 ניתן פסק דיו בהסכמת

הצדדים בו נקבע כי הערעור מתקבל אך ורק במשמעות שהדיון יוחזר לוועדת הערר על מנת שתדון מחדש במכלול טענות המערערת, כפי שהועלו בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם הצדדים

תוך התייחסות לטענות הבאות :

א. התייחסות לתיוב של שלושת החודשים שבין 1.4.12 ועד 30.6.12, שהיא תקופת ביניים

שלפניה ואתריה הוכר הנכס כלא ראול לשימוש.

ב. התייחסות לטענת המערערת לגבי דו"ח הביקורת מיום 29.3.13, שממנו עולה לכאורה

שהנכס כולו היה בשיפו\ ולא היה ראול לשימוש.

ג. | נושא הסיווג של הנכס תוך הנמקת המועדים השונים שמהם והלאה החליטה הוועדה

לחייב את העוררת בסיווג "*מלאכה ותעשייחיי. כמו כן על הוועדה להתייחס לטענות העוררת לגבי התעריף של סיווג קמעונאי, שלכאורה אין לו אינדיקציה בשימוש הקיים.

4. בתאריך 4.5.16 קיימה הוועדה דיון בנוכתות הצדדים. לאחר הדיון קבעה הוועדה כי הצדדים

יגישו את עיקרי הטיעון ואת תיק המוצגים שהוגשו מטעמם לבית המשפט במסגרת הערעור המינהלי. לאחר מכן תישקל בקשת העוררת לקיים דיון הבהרות נוסף, או להעביר את התיק למתן החלטה.

5. בהחלטה מיום 18.5.16 נקבע כי התיק יועבר למתן התלטה סופית.

העוררת הגישה בקשה לשמיעת טענות הצדדים בעל פה אולם בהחלטה מיום 27.6.16 החלטנו לדחות את הבקשה מהטעם שבבקשה לא הובהר כלל מדוע לא ניתן לתת החלטה ללא שמלעת הצדדים כנטען. בהחלטה נקבע כי הוועדה התבקשה לתת החלטה שתדון במכלול טענות העוררת כפי שעולה מעיקרי הטיעון מטעם שני הצדדים, אשר מונחים בפני הוועדה, וכי בהעדר נימוק והבהרה כאמור הבקשה נדתית בשלב וה.

עם ואת נקבע בההלטה כי ככל שתוגש בקשה מנומקת לקיים דיון מעבר לנטען בעיקרי הטיעון, ניתן יהיה לבחון אותה שוב. בקשה כגון זו לא הוגשה.

נעיר כי גס בהחלטת בית המשפט המחוגי נקבע כי הוועדה תדון במכלול טענות העוררת כפל שאלה עלו בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם הצדדים ואלה כאמור מונתיס בפנינו.

טענות העוררת

0

.1

.2

מדובר בבניין בו נעשה שימוש על ידי חברת מוטורולה עד ליום 6.4.11. במועד גצה הבניין

הועבר לחזקת העוררת. העוררת טענה כי ממועד וּה לא נעשח שימוש בנכט ועובדה זו אינה

שנויה במחלוקת.

הדיון בערר מתייחס לשני חלקים של הבניין: המבנה והחניון.

בהתייחס למבנה, העוררת טענה כי לצורך התאמת המבנה לשימוש לקוח אחר, נערכו בו

שיפוצים. אלה עדיין לא הסתיימו ולאחרונה הושכר חלקו לשוכריס אשר משלימים את

השיפוצים. ניתן על ידי המשיב פטור מתשלום ארנונה כנכס לא ראוי לשימוש. בתום התקופה

הוחלט לחליב את העוררת בתשלום ארנונה על אף שהשיפוצים לא הטתלימו.

בהתייחס לתניון, נטען כי בגין התניון ניתן פטור מתשלום ארנונה כנכס ריק לתקופה של 6

חודשים. התניון היה ריק עד ליום 20.12.11 מועד בו הושכר חלקו (בשיעור של 75%) לחברת

יהלום שירותי חניונים בע"מ (להלן: **יהלוט'י). לטענת העוררת, למרות שהסכם השכירות

הועבר למשיב, העוררת המשיכה להיות מחוליבת במלוא סכום הארנונה בגין החניון. עוד נטען

כי יהלום השכירה את החניות לצדדיט שלישיים (מנוליס ומזדמנים), כאשר בכל אחת

מקומות החניון הושכרו 75% מהחניוות ליהלוס והיתרה נותרה בחוצקת העוררת שהשכירה את

החניות לחברת חשמל בהסכם נפרד.

בהתייחס לערר 140006622 נטען:

11 בגין נכס 2000256777 - ניתן פטור נכס לא ראוי לשימוש מיום 1.8.11 עד ליום 2 ומיום 1.7.12 עד ליום 31.12.12. הערר מתייחס לתקופת הביניים מיום 12 עד ליום 30.6.12. לטענת העוררת נטל הראיה להוכית כי הנכס הפך מלא ראוי לשימוש לראוי לשימוש מוטל על המשיב. לחילופין, נטען כי הסיווג על פי התבייע הוא מלאכה ותעשייח ולכן יש לסווג את הנכס לצורכי ארנונה על פי סלווג זה ולא לפי סיווג מסתר קמעונאי.

122 בהתייחט לנכס 2000256807 - תניון בשטת של 8,563 מ"ר, נטען כאמור כי יהלום שכרה את החניון בהיקף של 75% בכל קומה והיתרה הושכרה לחברת חשמל.

נטען כי הומצא הטכם שכירות עם יהלום אולם המשיב לא פעל לשינוי המחציק.

.3

14

5

.6

17

בהתייחס לערר 140009113 נטען:

141 ערר וה מתייחס לשנת 2013. בהתייחט לנכט 2000256777 טענה העוררת כי הנכס היה בשיפוץ ולכן היא וּכאית לפטור נכס לא ראוי לשימוש. לחלופין, נטען כי יש לסווגו בסיווג מלאכה ותעשייה.

12 בהתייחס לתניון, נכס 2000256807, נטען כי על המשיב לחייב את העוררת בשטת של 25% מהחניון ללא שטתי המעברים המשותפים.

13 עוד נטען כי העוררת צירפה כמוצג ע/1 את דרישת המשלב לגבי הנכסים שקיימים בבניין ובו מופיע שטח של 10,478 מ"ר, מסחר קמעונאי, בקומת קרקע שאינו קיים ובבניין לא נעשה כל שימוש למסחר קמעונאי. כמו כן, על פי המסמך, סיים חיוב של 1,185 מ"ר בגין קרקע תפוסה אולם על פי הפסיקה אין לתייב קרקע תפוסה אלא אם תליס שני תנאים מצטברים: חזקה ושימוש בפועל.

בהתייחס לערר 140011193 נטען כי מדובר בתיוב הנכסים בבניין לשנת 2014 והוסכם כי ההכרעה לשנת 2013 תחול גם על שנת 2014. העוררת טענה כי קיים שוני מסוים והוא כי אין מחלוקת שעסקינן בשטח שאינו בשימוש וגם לעמדת המשיב יש לסווגו כמלאכה ותעשייה.

לטענתה, המשיב אף הסכים להקטין את השטח ל-4,160 מ"ר שכן תלק מהשטח הושכר למחזיק מרב מצון בע"מ. לעניין הקרקע התפוסה נטען כי החיוב הושת עליה מכוח החזקה ולא מכוח השימוש.

לעניין נכס 2000256807, נטען כי מדובר במעבר לחניון ואין לתייב מעברים. לגבי החניון עצמו טענח העוררת כל המשיב מסכים לבצע חילופי מתזיקיס ממועד מסירת ההודעה בכתב. משכך לטענתה, היות וההודעה בדבר שינוי מתזיקיס נמסרה בתחילת שנת 2012, עת החלה *הלום לעשות שימוש בנכס, יש לתליב את העוררת רק ב-25% משטת החניון ללא מעברים.

בהתייחס לערר 140011658, נטען כי ערר גה מתייתס לשטת התניון, כאשר העוררת מחוייבת במלוא שיטחו ולא ב-25% משטתו ובשטחים המשותפים בניגוד לסעיף 1.1.חי לצו הארנונה.

בסיכומי התשובה שהוגשו על ידי העוררת נטען בנוגע למבנה ולטענתה לפיה יש להעניק לה פטור מתשלום ארנונה בעילה של נכס לא ראול לשימוש, כי לא הובהר על ידי המשיב מדוע לא ניתן פטור לתקופת הביניים. בהתייתס לטענת המשיב כי הפטור ניתן בטעות נטען כי יש לדחות את הטענה. לעניין אי חקירת המצחהירים מטעם המשיב נטען כי דותות הביקורת מטעם המשיב קבעו כי הבניין כולו בשיפוץ ואינו ראוי לשימוש. כן נטען כי העד מטעם העוררת אישר כי בנכס בוצעו שיפוצים, אולם היות והוא אינו מהנדס אין הוא יכול לומר אס מדובר בשיפוץ מסיבי אס לאו. בנוגע לטענה החלופית נטען כי המשיב מאשר כי החל משנת 4 הקסיווג שונה למלאכה ותעשייה אולם הוא סירב לשנות את הליווג בגין התקופה שקדמה לשנת 2014 ללא הסבר.

בנוגע לחניונים נטען כי העובדה שלא צורף תשריט לחוזה אינה מלמדת על דבר. כך גס מצבה הנוכחי של חברת *הלום. בנוגע לטענה כי לא נמסרה הודעה בדבר חילופי מחזּיקים נטען כל מדובר בטענה בלתי נכונה והערעור שהוגש בספטמבר 2014 מתייחס לתקופה שקדמה

.8

להפסקת פעילות יהלום. בהתייחס לכך שאין כניסות נפרדות נטען כי הדבר מלמד על כך שבשטחיס המשותפים עושים שימוש שני מחציקים.

בנוגע לקרקע התפוסה נטען כי כל הבניין, כולל הקרקע, היו ריקים ואין לתייב בגין שטח ה בתשלוסם ארנונה, שכן אין מחלוקת שבבניין לא נעשה שימוש החל מהמועד בו הועברה החוקה בבניין ממוטורולה, למעט שימוש שנעשה בבניין נפרד.

טענות המשיב

.9

0

בהתייחס לטענת העוררת למתן פטור מתשלום ארנונה כנכס לא ראוי לשימוש, טען המשיב בי בתקופה מיום 6.4.11 עד ליום 6.10.11 אושר הפטור מתשלום ארנונה. בכל השנים משנת 2012 ועד לשנת 2014 נערכו לא מעט ביקורות בנכס אשר לימדו כי בנכסים לא מתקיימות עבודות שיפוץ כלל והנכסיט עומדים ריקים ללא שימוש. משכך, הודיע המשיב לעוררת כי הפטור לא לוענק עוד לנכסים. המשיב טען כי העוררת לא הוכיחה באמצעות העד מטעמה כי הנכסים היו זכאים לפטור מתשלום ארנונה. עוד נטען כי על פי הפסייקה יש לבחון את מצב הנכס מבחינה אובייקטיבית, והפרשנות להענקת פטור מתשלום ארנונה הינה מצומצמת. לטענת המשיב נטל הראייה מוטל על העוררת אשר מבקשת לקבל את הפטור ולא על המשיב. בכל הנוגע לעובדות נטען כי הביקורות מטעם המשיב לא נסתרו והעוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכית טענותיה. כן נטען כי העובדה שבשלב מסוים בוצעו בנכס עבודות שיפוץ אינה מובילה להענקת פטור שכן הנכס עבר שיפוצי התאמה לצורכי השכרה ולא מדובר בנכס אשר עומד בתנאים אשר קבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש]. כמו כן, העובדה שחלק מהנכס הושכר לאתרים, מלמדת אף היא שהנכס בעל פוטנציאל שימוש, שאף לשיטת העוררת ניתן להשכירו לאחרים.

בכל הנוגע לחניון, טען המשיב כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכית כי הנכס אינו בתוקתה ויש לתייבה רק ב-25% מהתניון. הביקורות שנערכו מטעם המשיב לימדו כי אין שיוך ספציפי של שטחים בתניון לחברת יהלום ולא ניתן ללמוד איואה חלק מהתניות מושכר לחברת יהלום, אם בכלל. בעדותו של מר בר אשר מטעם העוררת, נאמר על ידו כי הוא לא %וכר אס לפי חווה השכירות יש סימון של חניות. בהמשך עדותו השיב כי הוא לא צירף שרטוט לתוזה המלמד על תלוקת החניות בין העוררת לבין חברת יהלום. בהתייתס למצבה של חברת יהלום נטען על ידו תתילה כי לא ידוע לו מה מצבה ואם היא נמצאת בהליכי פירוק, אולם בהמשך עדותו, לשאלת הוועדה, הוא השיב כי הס הבינו שיהלוס נכנסה לקשיים.

יתרה מכך, בהמשך הדיון התייחס בייכ העוררת למצבה המשפטי של יהלום ולדבריו משהתברר לעוררת כי יהלום נמצאת בהליכי פירוק, בוטל הסכם השכירות מחודש ספטמבר או אוקטובר וניתנה הנחייה להודיע לעירייה כי העוררת היא המחציקה בחניון. עד לכתיבת הסיכומים לא התקבלה הודעה כצו מטעם העוררת. נהפוך הוא. בספטמבר 2014 הוגש ערר 8 כאשר בו גם נטען כי יהלום היא המחזיקה ב-75% משטת החנלון.

חמשיב טען כי ללא קשר לעובדה שחברת יהלוסם נכנסה להליכי פירוק, העוררת לא הוכיחה שיש חניות שיוחדו לחברת יהלום וכי היא מחזיקה ב-25% משטח התניון בלבד. שטת המושכר מופיע בתוזה באתוזים ועובדה גו תמוהה. מעבר לכך, בביקורות שנערכו בחניון לא נראתה תלוקה פיוית בשטתי התניון, לא נצפו כניסות נפרדות לתניון או שילוט וסימון בהתליחס למשתמשים.

1

. בכל הנוגע לסיווג קרקע תפוסה נטען כי אין הת*יחסות בסיכומי העוררת לחשבון 10503395 ונראה כי העוררת ונתה את הטענה.

חומר הראיות שבפנינו

22

.3

4

5

.6

7

.8

9

. מטעם העוררת הוגש תצהיר אחד של מנהל הכספים, מר מיכאל בר אשר.

בעדותו השיב כי באופן אישי הוא אינו יודע מה בוצע בנכס מבחינת עבודות שיפוצ. הוא ידע

לתאר רק באופן כללי כי בנכס היו קבלני שיפוצים, אולם הבהיר כי הוא אינו האדם הנכון

לשאול שאלות ביחס לעבודות שבוצעו בנכס.

בהתייחס לשאלה האם ברשותו מסמכים המלמדים על עבודות השיפוץ הוא טען כי אין

ברשותו מסמכים והפנה למסמכי העירייה. בנוגע לביקורת מטעם המשיב מיום 15.4.13 בה

צויין כי מדובר בשטח נטוש ופתוח שכולו לקראת שיפוץ, חשיב מר בר אשר, כי חוא מכיר את

הנכס והנכס לא ראוי לשימוש ואינו יודע אס הנכס היה נטוש.

בנוגע לתניוניס נטען על ידו בעדותו כי העוררת מחזיקה ב-25% מכל קומת חניונים והשאר

בידי חברת יהלום. הוא חשיב כי לא וכור לו אס צורף תשריט לחוזה השכירות ואם יש סימון

של חניות על פיו. הוא אישר כי העוררת לא צירפה שרטוט המראה אילו חניות בחזקת

העוררת ואילו בחוקת חברת יהלום.

בעדותו טען כי אינו יודע מה מצבה המשפטי של חברת יהלום ואינו יודע כי התברה נמצאת

בהליכי פירוק. הוא השיב כי דמי השכירות שולמו עד הרבעון האחרון והם הבינו כי החברה

נקלעה לקשיים. נטען על ידו כי מי שעושה שימוש בחניות הם מנויים של חברת יהלום וגם

הקהל הרתב.

בנוגע לקרקע התפוסה הבחיר העד כי העוררת ביקשה מספר פעמים מהעירייה שתחלק את

הנכס לפי קומות ולא לפי מספר נכסים ובהמשך עדותו השיב כי האמור בתצהירו לעניין ות

הינו לפי טענות העירייה, אולם למעשה אין קרקע אלא מבנה של התניון.

לשאלת הוועדה השיב מר בר אשר כי ההסכם עט חברת יהלום חל לגבי כל קומות התניון

בבניין.

בייכ העוררת הבהיר כי לאור העובדה שהתבררה כי חברת יהלום נמצאת בפירוק, בוטל

ההסכם עימה וניתנה הנחייה על ידו להודיע זאת לעירייה.

מטעם המשיב הוגשו תצהירים של חוקרים שביצעו ביקורות בנכס. העוררת ויתרה על חקירת

המצחיריס מטעם המשיב על תצהיריהס ובכלל ה על דותות הביקורת שמהווים חלק בלתי

נפרד מהתצהלרים.

א. בביקורת שנערכה ביום 28.12.11 צויין כי במקום מספר רב של פועלים שעובדים על פינול

התכולה הפנימית של הנכס, כולל ציוד ומתיצות גבס. החניון נמצא פעיל. מהתמונות שצורפו ניתן ללמוד כי בנכס היו חפצים רבים ובכלל וּה כיסאות, שולחנות ועוד.

ב. בביקורת שנערכה ביום 15.4.13 צויין כי הנכס בתחילת שיפוץ ושבירת קירות. בעת

הביקורת נראו מספר שיפוצניקים וקבלני בניין. מדובר בשטח נטוש ופתוח שכולו לקראת שיפוץ. ישנה התקדמות קלה מהביקורת הקודמת שנערכה במקום. ביתידות הנכס יש אשפה, כגון: פחי אשפה שבורים, ניירות, תיקרה אקוסטית שבורה שנפלה לרצפה. נכון

למועד הביקורת בקומת הקרקע ישנם קבלני עבודה (נראה הריסות קירות). מהתמונות שצורפו לדוח נראה כי מדובר בחלל משרדים ובו שולתנות ועמדות עבודה, תיקרה אקוסטית, שלמה ברובה. בתמונה אתת ניתן לראות מסדרון עס תיקרה תשופה אולם יש מנורות, דלתות פנים. יש תמונות, ככל הנראה של קומת הקרקע ובה ניתן לראות ביצוע עבודות הריסה.

ג. | בביקורת שנערכה ביום 13.5.14 צויין כי מדובר בחניון ובו 5 קומות. הנכס הוא בקומח 5.

בשיחה עס השומר נאמר כי בעבר רכבים של חברת מוטורולה חנו בשטח אולם כיום הם אינם חונים שם ומדובר בתניה בתשלום. במקום נצפו מכוניות חונות על פי סימון צבע ברצפת החניון. בחלק מהחניות יש שילוט של המורשים לחנות.

עיקרי הטיעון

0. כאמור לעיל, בפנינו עומדות גם טענות הצדדים כפי שפורטו בעיקרי הטיעון שחוגשו מטעם

הצדדים במסגרת הערעור המנהלי וכן החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה בתאריך 23.2.16 במסגרת עמיין 44587-08-15.

המבנה- טענת לא ראוי לשימוש וטענה חלופית לסיווג מלאכה ותעשיית

1. בבחינת כלל הראיות שהוצגו בפנינו וטיעוני הצדדים עולה כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל

עליה להוכיח כי כלל הנכס וכאי לקבל פטור מתשלום ארנונה בעילה של נכס לא ראוי לשימוש.

2. נציין כי במסגרת הערעור המינהלי ואף לאתר שהערר הוחזר לדיון נוסף בפנינו, לא הוגשה

בקשה להוספת ראיות להוכחת טענות העוררת ואין לנו אלא לחתייחס לראלות שהובאו בפנינו. עם ואת נוסיף ונתייחס להלן גס לטענות שהועלו בעיקרי הטיעון מטעם הצדדים בעניין ולאמור בהחלטת בית המשפט המתופי מיום 23.2.16.

3. סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: ייפקודת העיריות'י) קובע כדלקמן:

''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימטור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסיות ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונס לפני מסירת ההודעה'י.

4. בבריים 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע'ימ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם

ביינבויי 30.12.2009) (להלן: ייפרשת המגרש המוצלחיי), נקבע כי המבחן לעילת הפטור

האמורה הוא המבחן הפיפי -- אובייקטיבי:

''השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא בי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר

.5

.6

.7

.8

9

.0

1

לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''ם 2358/06 סלימאן ג' מדינת ישראל, פסקה ק'יו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי שסו₪ |"

"זז 506 | חסחש זו) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר'י.

העד מטעם העוררת לא ידע לתאר מה בוצע בשיפוץ, באילו תאריכים, מהם השטחים בהם בוצעו העבודות, כיצד התקדמה העבודה ועוד. הוא השיב כי הוא יודע באופן כללי כי בוצע שיפוץ בנכס אולם לא די בכך בכדי להיכנס לגדר עילת פטור.

כפי שקבענו בהחלטה הקודמת, העוררת טענה כי המשיב העניק לנכס פטור נכס לא ראול לשימוש מיום 1.8.11 עד ליום 30.3.12 ומיום 1.7.12 עד ליום 31.12.12, אולם הדברים לא הובהרו לנו באופן ראוי ומשכך אין לנו אלא להכריע על פי הראות שבפנינו.

עוד הבהרנו בהחלטה הקודמת כי כפי שציין המשיב בהחלטתו מיום 16.6.11, במועד הביקורת לא נראו שיפוצים בנכס. משכך, לא ניתן לבסס את ההתלטה בערר על עצם מתן הפטור והעובדה שניתן פטור נכס לא ראוי לשימוש עד ליום 1.4.12 ומיום 30.6.12. מדובר בטענה שאינה מספקת להוכחת טענות העוררת בהתייחס לתקופת הביניים הנטענת. לא כל שכן בהתייתס לכל הנכס. אומנט לא ניתן להתעלם מעובדה צו, אולם בהתייחס אליה טען המשיב כי הפטור ניתן בטעות. בכל מקרה, הלות והסוגיה אשר מונחת בפני הוועדה חינה השאלה האם הנכס עומד בתנאים למתן פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, אין לנו אלא לבחון את מצבו של הנכס על פי הראיות שהובאו בפנינו ולהכריע האט יש לקבל את טענות העוררת לעניין ּה, אס לאו. לא נוכל להסתפק בטענה כללית כי יש להעניק את הפטור בגין החלטת עבר, גם בהתייחס לתקופת הביניים אילולא *וכת בפנינו כי אכן הנכס עומד בתנאים לקבלת הפטור בתקופה גו.

כאמור לעיל, בעדותו, טען העד מטעסם העוררת כי הוא באופן אישל אינו יודע מה בוצע בנכס מבחינת עבודות שיפוץ. הוא טען כי ידיעתו חינה כללית בדבר קיומם שס קבלני שיפוצים בנכס אולם הבהיר כי הוא אינו האדם הנכון לשאול שאלות ביחט לעבודות שבוצעו בנכס וכי אין ברשותו מסמכים להוכחת טענת השיפוץ.

לא ברור כיצד טוענת העוררת לשיפוץ כה נרתב ובוחרת להימנע מלהציג ראיות בענלין והרי, ככל שקיימות ראיות בעניין הן מצויות בידיה. שומה עלינו לתת משקל לכך שהעוררת בחרה להימנע מלהציג ראיות אשר ברשותה לכאורת ולהימנע מלהעיד עד בעל ידיעה אישית בדבר השיפוץ הנטען.

העוררת הפנתה לדוחות הביקורת מטעם המשיב אולם אין בהן כדי לבטט את הנטען על ידי העוררת בדבר מתן פטור נכס לא ראוי לשימוש בגין הנכס בתקופה הנטענת.

לעניין זה נציין כי בביקורת שנערכה ביום 28.12.11 צויין כי במקוסם מספר רב של פועלים שעובדים על פינוי התכולה הפנימית של הנכס, כולל ציוד ומחיצות גבס. התניון נמצא פעיל.

מהתמונות שצורפו ניתן ללמוד כי בנכס היו חפצים רבים ובכלל זה כיסאות, שולחנות ועוד

.2

3

4

5

.6

7

8

ועל פני התמונות, הנכס אינו עומד בתנאים לקבלת פטור כנכס הרוס או כזה שנייוק במידה רבה, כמתחייב לפי סעיף 330 לפקודת העלריות.

בדוח הביקורת מיום 29.3.12 צויין כי מגרש החניה פעיל והחניה בתשלום. כן צויין כי במקום ישנם 2 חדרים -- אחד של חברת שמירה וביתן של החניה. הבניין מורכב מקומת 1-, קומת קרקע וקומה אי. קומה 1- ריקה מכל אדם וחפצ, ישנם מחיצות פנים, אסלה אחת שבורה.

הקומה ללא תאורה (המפסק הראשי סגור). בקומת קרקע שטיחים מקיר לקיר פורקו. במקום יש אחטון ציוד רב של כיסאות ושל ארוניות בתללים גדולים. שאר החדרים ריקים. קומה א!

בתהליך של שיפוצ. במקום נראו מס' פועלים שעובדים על פירוק מתיצות פנים, חשמל, כבלי תקשורת ועוד. מהתמונות רואים פירוק של רכיבים שונים בקומה, אולם לצד ואת, תללים ללא שיפוץ כלשהו עס אחסנה של קרטונים, ציוד משרדי.

הוועדה סבורה כי על בסיט דות הביקורות והתמונות שצורפו, לצד עדותו של המצהיר מטעם העוררת, לא הוכח כי הנכס עומד בתנאים לקבלת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. כפי שנקבע בעניין המגרש המוצלח, לא די בטענה בעלמא מצד העוררת או בהסתכלות סובייקטיבית מצידה אלא השאלה הינה על פי מבחן אובייקטיבי על בסיס העובדות שהונחו בפנינר.

בענייננו ניתן לראות מהתמונות כי בנכס תכולה רבה, שטיחים מקיר לקיר בחלקים גדולים מהנכס שעדיין מונתים במקומם מבלי שהוסרו, מחיצות פנים בשטתים שלא פורקו כלל, שירותים תקינים, ארונות בתללים, תקרה אקוסטית תקינה בתללים שונים וכדומה.

הגם שבהחלטת המשיב מיום 2.1.12 החליט המשיב לפטור את העוררת מתשלום ארנונה בגין נכסים בנכס, בהחלטת המשיב מיום 2.4.12 ניתן פטור נכס לא ראוי לשימוש בגין חלק משטח נכס מספךר 2000256777 (435 מ"ר), שנמצא בשיפוץ, מיום 31.3.12 ועד ליום 30.6.12. לגבי שאר הנכס נקבע כי לא הוכתה וּכאות לפטור.

המשיב התייח לממצאי הביקורת ובכלל גה כי בקומה 1- לא נערכו שיפוצים ובקומת הקרקע נראה כל יש אחסון של ציוד רב ורוב החדרים בקומה ריקים.

החלטה צו עולה בקנה אחד עם הממצאים כפי שעולים מחומר הראיות שהוצג לנו כאשר אין

כל מקום להתערב בה.

בדוח ביקורת שנערכה בנכס בתאריך 26.8.12 צויין כי בנכס ניראו מספר רב של פועלים העסוקים בשבירת קירות פנים, פירוק תשתיות חשמל ופינוי תכולת הנכס, אולם גם על פי דוח זה עדיין ניתן לראות חללים שונים שאינם הרוסיס כלל, עס שטיחים מקיר לקיר, ציוד משרדי (כיסאות, ארונות).

המשליב החליט להעניק פטור מתשלום הארנונה ביתס לנכס 2000256777 התל מתאריך 1.7.12 ועד לתאריך 31.12.12 בגין הנכסים 2000256772, 2000256787 ו-20000256797 בהמשך מתאריך 31.3.12 ועד לתאריך 31.12.12.

כפי שטוענת העוררת, בגין נכס 2000256777 קיימת תקופת ביניים בגינה לא ניתן פטור ולטענתה גו הראייה מבחינתה להוכחת וכאות לפטור נכס לא ראוי לשימוש, אולם גסם בהחלטה מיום 2.4.12 לא ניתן לנכס וה פטור נכס לא ראוי אלא לשטח של 435 מ"ר מכלל נכס זה ובבחינת העובדות שהונחו בפנינו, לא ניתן לקבוע כי מדובר בנכס לא ראוי לשימוש אשר עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 330 לפקודת העיריות.

8

9. ויובהר כי בניגוד לטענת העוררת בפני בית המשפט המתוצי במסגרת הערעור המינהלי וכאמור

0

.1

72

.3

6

בסעיף בי להחלטתו מיום 23.2.16, לפי דוח הביקורת מיום 29.3.12 לא ניתן כלל לקבוע כי הנכס כולו היה בשיפו\ ולא היה ראוי לשימוש. נחזור ונציין כי בדות צויין כי קומה 1- ריקה מכל אדם ותפץ, ישנם מתיצות פנים, אסלה אחת שבורה; הקומה ללא תאורה (המפסק הראשי טגור); בקומת קרקע שטיחים מקיר לקיר פורקו; במקום יש אחסון ציוד רב של כיסאות ושל ארוניות בחללים גדולים; שאר החדרים ריקים, קומה אי בתהליך של שיפוצ.

במקום נראו מסי פועלים שעובדים על פירוק מתיצות פנים, חשמל, כבלי תקשורת ועוד.

וכאמור לעיל, מהתמונות רואים פירוק של רכיבים שונים בקומה, אולם לצד ואת, חללים גדולים ללא שיפוצ כלשהו עם אתסנה של קרטונים, ציוד משרדל.

גם בהתייחס לתקופה שלאחר סוף שנת 2012, בפני הוועדה עמדו למעשה דוחות הביקורת מטעם המשיב ועדותו של נציג העוררת, שאין בה כדי להואיל, היות ואין לו ידיעה אישית אודות שיפוץ שנעשה בנכס. כך, טענת העוררת כי לפי דוחות הביקורת כל הנכס היה בשיפוץ אינה נכונה ואינה מתקבלת על ידינו.

בדות ביקורת שנערכה ביום 15.4.13 צויין כי הנכס נמצא בתחילת שיפוץ ושבירת קירות, בעת הביקורת נראו מספר שיפוצניקים וקבלן בנכס. צויין כי מדובר בשטח נטוש ופתוח לקראת שיפוף. צויין כי יש התקדמות קלה מביקורת קודמת שנערכה במקום.

אנו סבורים כי התמונות משקפות בצורה טובה יותר את מצבו של הנכס וניתן לראות מהתמונות כי גם בשלב זה, חללים רבים אינם ללא שיפוץ כלשהו ולא ניתן להגדירט כלל כנכסים הרוסיס או כאלה שניווקו במידה כזו שאינם ראוייט לשימוש.

ניתן לראות מהתמונות כי בתללים שונייס מדובר בחלל משרדים ובו שולחנות ועמדות עבודה, תיקרה אקוסטית, שלמה ברובה. בתמונה אחת ניתן לראות מסדרון עס תיקרה חשופה אולם יש מנורות, דלתות פנים. ניתן לראות מחיצות ושולחנות, שטיחים מקיר לקיר, ארונות, וחללים מסוימיט בתחילת שבירה ושלפו\.

נעיר כי בפנינו הונחו תמונות צבעוניות וברורות אשר משקפות מהימנה את מצבו של הנכס.

מבחן ההיגיון והשכל הישר צריך לחיות מופעל כפי שטוענת העוררת, אולם ואת על בסיט ראיות שהונתו בפני ועדת הערר ובענייננו, לצד העובדה שהעוררת עצמה נמנעה מלהציג את הראיות אשר מצולות בידיה ביחס לשיפוצים שבוצעו בנכס לכאורה, עמדו דותות ביקורת ותמונות אשר משקפים את מצבו של הנכס, שלפיהם הנכס אינו עומד בתנאים לקבלת פטור נכס הרוס שלא ראוי לשימוש כלל וכלל. כאמור, העוררת אף בחרה להימנע מלהניח בפני ועדת הערר ראיות אשר, ככל שקיימות, הן מצויות בידיה וואת בהתייחס לשיפוץ הנטען ובחרה להעיד מטעמה מנהל כספים שידיעותיו בהתייחס לשיפוץ הן כלליות, שאינן מידיעה אישית.

לו עמדה בפנינו השאלה האם להעניק פטור מתשלום ארנונה בהתייחס לכלל התקופה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, ספק אם היינו מעניקים את הפטור הנטען על בסיס החומר שהוצג בפנינו אולם כאמור איננו צריכים להכריע בשאלה או. בכל מקרה העובדה כי חמשיב החליט להעניק את הפטור נותרה תקופה כלואה בגינה לא ניתן הפטור אינה מחייבת אותנו לקבל את טענות העוררת.

העוררת טענה כי המשיב לא הגיש דוח ביקורת ביחס לשנת 2014 אולם בל תשכח כי נטל ההוכחה מוטל עליה ובו לא עמדה כלל וכלל גם בהתייחס לשנה זו.

9

.5

.6

.7

.8

בהתייחס לסעיף 16 לעיקרי הטיעון מטעם העוררת, הוועדה מוסמכת לעיין בתמונות המהוות חלק בלתי נפרד מדוחות הביקורת וללמוד אודות מצבו של הנכס. אמירה בדוח ביקורת כי נכס נמצא בשיפוץ אינה חזות הכל וממילא שיפוץ אינח עילה לפטור מתשלום ארנונה. רק נכס שנמצא כי הוא נחרס או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו יעמוד בדרישות סעיף 330 לפקודת העיריות. כאמור בפנינו הוצגו צילומים צבעוניים המשקפים מהימנה את מצבו של הנכס ומהם התרשמנו כי לא מדובר בנכס הרוס ואף לא בכוּה כי החל בו שיפוץ (אלא בשטת מצומצם), וכי בשטת נרחב ממנו הוא נותר לכשהיה, ואף בו מאוחסן ציוד רב.

העוררת לא טענה מאומה כלפי תמונות אלה שהוגשו כחלק מדוחות הביקורת ואינה יכולה להתעלם מהן ולהימנע מהתמודדות מהנחוה מהן.

בסעיף 17 לעיקרי הטיעון מטעם העוררת נטען כי היא חוליבה בשטחים שאינם קיימים אולם היא בתרה להימנע מלהגיש לוועדה תשריטי מדידה של שטתיט וממילא לא הוכיחה כלל את טענותיה בענין. בניגוד לנטען על ידי העוררת, אי הגשת תשריט מטעם המשיב בגין נכס לא מלמד כי ייהנכס לא קייסיי כנטען על ידי העוררת. הלך הטיעון לפיו העוררת אינה נדרשת לעמוד בנטל ראייה והוכחה כלשהו, להוכחת הטענות המועלות מצידה, אינו יכול להתקבל.

חינה כי כן, דין טענות העוררת ביחס לנכס 2000256777 בתקופה מיום 31.3.12 ועד ליום 2 להידחות.

כן אנו דותים את טענות העוררת לפטור נכס לא ראוי לשימוש בגין השנים 2013 ו-2014 על בסיט הראיות כאמור לעיל.

טענה חלופית לסיווג מלאכה ותעשיית

.9

.00

.1

02

בכל הנוגע לטענה החלופית לפיה יש לסווג את הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה, הסתמכה העוררת על האמור במכתבו של המשיב מיום 11.5.14 בו צוין כי סיווג וה הינו לפי ייעודו המקורי של הנכס והוא יעודכן מיום 1.1.14. העוררת טענה בסיכומי התשובה מטעמה, כל המשיב לא הבהיר מדוע סווג הנכט על פי סיווג זה לתקופה שקדמה לתאריך 1.1.14. בהחלטה הקודמת קבענו כי מחומר הראיות למדנו כי בתלק מהתקופה הנכס לא היה ריק מכל אדם וחפצ ומשכך אינו וכאי לקבלת הנחת פטור נכס ריק ואף לא לסיווג הזול ביותר בעילה של נכס ריק.

בדות ביקורת מטעם המשיב מיום 29.3.12 צויין כך: ... הבניין מורכב מקומת 1- קומת קרקע, קומה אי. קומת 1- היתה ריקה מכל אדם וחפצץ. ישנם מחיצות פנים, אסלה שבורה.

הקומה ללא תאורה (המפסק הראשי סגור). קומת קרקע שטיחים מקיר לקיר פורקו במקום יש אתסון ציוד רב של כסאות ושל ארוניות בחללים גדולים. שאר החדריט ריקים. קומה אז בתהליך של שיפוץ. הינה כל כן, מביקורת זו למדנו כי קומת חקרקע אינה ריקה.

בביקורת מיום 15.4.13 (בטעות צויין בהחלטה הקודמת התאריך 15.11.13) נצפה הנכט ריק מכל אדם וחפ) ומשכך, הוענק הסיווג מלאכה ותעשייה מיום 1.1.14.

לאור האמור ועל בסיס תומר הראיות, אנו מקבלים את הטענה החלופית באופן חלקי, כאשר על בסייס האמור בדות ביקורת מטעט המשיב מיום 15.4.13 בו נקבע כי הנכס נצפה ריק, יוענק סיווג מלאכה ותעשליה.

10

83

ויודגש כי בתקופה בה הנכס אינו ריק, לא חל הכלל בדבר סיווג הנכס בסיווג הזול ביותר האפשרי. בתקופה האמורה, הסיווג יהא בהתאם לסיווג הנכס שהוטל על ידי המשיב ללא שינוי על בסיס השימוש שנעשה בנכס טרם הפך לריק לחלוטין.

החניונים- טענת העוררת להעברת חזקה ב- 75% מכל קומה בחניון לחברת יהלום וטענתה לפטור מתשלום ארנונה בגין שטחים משותפים

6

5

.6

העוררת טענה בעיקרי הטיעון מטעמה כי היא השכירה את התניון לחברת יהלום לפי חוואה מיום 20.12.11 ולפי האמור בו הושכרו 75% מהחניות בכל קומה ליהלוס ויהלוס אמורה לשלם את חלקה בארנונה. נטען כי החוזה הוארך עד ליום 31.12.18 על פי חוזח מיום 1.7.14 וכי בעקבות הפרת ההטכס מצד יהלום, ההסכם בוטל בספטמבר 2014. כן נטען כי העוררת השכירה 100 חניות לחברת חשמל, 70 תניות בקומה אי ו-30 חניות בקומה בי. בתאריך 12 נחתמה תוספת להסכם לפיה שכרה תברת החשמל 50 חניות נוספות לא מסומנות והתוזּים הוארכו עד ליום 19.12.14. העוררת חלקה על קביעת המשיב לפיה אין לחלק את החניות בין יהלום לעוררת וכי קיימת תלוקה ברורה בין החניות.

בהחלטתנו הקודמת קבענו כי העוררת לא הוכיחה כי יש להעביר את החוקה לחברת יהלום ובהתאמה, נדחתה הטענה לפטור מחיוב בגין שטחים משותפים. גס לאחר קריאת טענות העוררת בעיקרי הטיעון הנוספים שהוגשו, דין טענותיה לעניין וה להידחות.

סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייה וחילופי

מחציקים, כדלהלן:

/325. | חדל אזם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

6. נגעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו

ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן

מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם = ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשביר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקת באמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים באונונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשביר חייב בארנונה'י.

1

7. בהתאם להוראות דלעיל, מוטלת חובה על בעלים או על מתויק של נכס החייב בארנונח,

להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס כתנאי לפקיעת חבותו בתשלום ארנונה עתידי בגין הנכס. כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין חנכסי.

8. ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מחויקים או בעלים של נכס, טמון

הרציונל להפתית את נטל המוטל על העירייה לגבות את חמט, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לוּחותו של המחויק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ראו בריים 1962/06 שלמה בהן ג' מנהלת הארנונה בעיריית

חיפה, תק-על 4(2006) 644, 645 מפי כבוד השופטת נאור:

''העיקרון הבסיסי של חיוב האונונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי האדנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה.../

9. על התכלית נאמר בספרם של הי רוסטוביצ, מי וקנין, פ' גלעד, ני לב ארנונה עירונית (2001):

''חובות ההודעה על חדילת החזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המחזיק החדש בנכס לא יחויב בארנונה. ההנחה היא, כי נישום שחדל להחזיק בנכס *מהר להשתחרר מחבותו בארנונה, וימטור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומית'' (שם, בעמי 276).

ובהמשך:

'ילהטלת חובת ההודעה על חדילת החזקה על הגישוס שחדל להחזיק בנכסי יש טעם נוסף, שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא לחייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את המצב בשטח לאשורויי (שם, בעמוד 277).

0. בענייו עייא 739/89 אהרון *' מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פייד מה(3) 769 בעמי 775,

התייחס בית המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

''יניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש], כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק!י לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב'י.

1. מר בר אשר סען מטעם העוררת בתצהירו כי 75% מהחניון הושכר לחברת יהלום. לתצחירו

צירף מכתב של בא כוח העוררת מיום 14.2.12 (נספת יא לתצהירו) בו צויין, בין חיתר, כי

12

72

3

4

.5

החל מיום 20.12.11 הושכר חלק מהחניון לחברת יהלום. למכתב צורף הסכם שכירות ונטען כי יש לחייב את יהלום ב-75% משטתי החניה. בהטכם השכירות צויין כי המושכר הינו 75% מהשטחים בכל קומה בחניון. 25% מהשטחים בכל קומה :ישארו בידי העוררת. מטרת השכירות הפעלת חניון לכלי רכב פרטיים. תקופת השכירות מיום 20.12.11 ללא הגבלת זמן אך שמורה לעוררת הזכות לטסיים את תקופת השכירות בכל עת בהודעה שתינתן 45 *ום מראש. בכל הנוגע לאופן תפעול החניון צויין בהסכם כי יהלום מתחייבת בכל עת כי לא יחנו כלי רכב מטעמה בשטת העולה על 75% ממקומות החניה והעוררת התחייבה בהתאמה ל-25% מהשטחים שנותרו בידיה. כל צד מחוייב לשלם את תלקו היחסי מהמיסים המוטלים על השטחים.

מעיון בהסכם התברר כי לא צורף לו תשריט ואין ייחוד של שטחים כלשהם. למעשה השטח נותר כשטח אינטגרלי ואף אין סימון של משתמשים. בנסיבות אלה לא ניתן להסתפק באמור בחוזה.

בהתייחס להחלטת המשיב מיום 22.5.12 (נספח יא'3 לתצהיר העוררת), בה צויין כי אין חלוקה פיזּית בשטתיט ומדובר בשטח אינטגרלי אחד, ללא כניסות נפרדות לחניון או שילוט וסימון של המתזיקים, נשלח מכתב מטעם העוררת ביום 20.8.12 (נספת :א/4 לתצהיר העוררת), בו צויין כי על פי צילומים שצורפו למכתב בגין השילוט הקיים, ניתן לראות מי משתמש באיזה שטח בחניון וניתן לראות מהצילומיס בבירור את החלוקה הפיוית בנכסים לפי 75% חלקים המושכריס ליהלום ו-255% עייש העוררת.

מטעם המשיב נשלת מכתב תשובה מיום 17.10.12 (נספת יא'5 לתצהיר העוררת), בו הובהר כי על פי הביקורת שנערכה מטעם המשיב אין חלוקה המלמדת על שיוך השטחים וגם בפניה של העוררת האמורה ובתצלומים שצורפו אליה אין כדי לשנות את תשובת המשיב.

ואכן, מעיון בתמונות שצורפו למכתב העוררת מיום 20.8.12 לא ניתן ללמוד ולראות בבירור (כנטען במכתב) את החלוקה הפיוית בנכסים כלל, לא כל שכן בשיעור שנטען (75% עייש יהלום). ב-25 התמונות שצורפו לתצהיר (שאינן ברורות כלל) מופיעות מספר חניות, שחלקן עם שילוט יישמור צז|6 זחסקאוגיי, אולם אין בתמונות אלה כדי ללמד על חלוקה פיוית ושיוך למחציקים שונים, באופן ברור, עם ציון מיקום החניות, הקומות בהן צולמו הצילומים וכוי.

גם בדיון שהתקיים בפני הוועדה בחרה העוררת להימנע מלהציג תשריט כלשהו והטענה הועלתה באופן כללי ואף סתמי. העוררת אפילו לא טרחה לציין את פרטי המחציקים עייג תשריטים שנערכו על ידי העירייה וצורפו לדוחות הביקורת.

העובדות שהתבררו על פני האמור בתצהירו של מר בר אשר מטעם העוררת עומדות בסתירה לעדותו בה טען כי ייבהתייחס לחניון בקומה די טענו בסעיף 39 לתצחירי כי אנו מחזּיקים ב-

% בקומה וביתרה מוחזקת ע"י חברת יהלום, שלחנו צילומיט וגם הפיקות היה במקום, החניות מסומנות מה שלנו ומה שלהם וזה לבקשת העירייהיי; יילבקשת העירייה סימנו את התניותיי. מר בר אשר טען כי ליהלום יש גם מנויים וכי השלטים בחניון הם חלק של המנויים אולם כל זאת לא הוצג בצורה ברורה וחד משמעלית במטרה להוכיח את טענת העוררת. יתר על כן, על פי עדותו של מר בר אשר, קומה ה' הייתה בחזקת העוררת, עובדה שסותרת את טענת העוררת.

33

6. העוררת טוענת כי היו בידי הוועדה הוכחות מספקות לעניין קיומה של חלוקה פיוית בין

החניות אולם כפי שקבענו בהחלטה כמפורט לעיל, לא כך הדבר והעוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה לענלין זה.

7. יפיםו לעניינו קביעותיו של בית המשפט המחוצי בתל אביב בעניין עמיין 265-09-12 אמות

השקעות בע'/מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם בנבו 6.10.2013) (להלן: "עניין אמות השקעות") שם נקבע בסוגיה דומה כי אין לקבל את הטענה של העוררת לפיה העירייה ידעה מי הס המחציקים בחניות בתוך התניון וכי הנטל להוכית מי מחציק בשטח מסוים מוטל

על המבקש, בצורה ברורה, מהימנה ומפורטת :

'יהנטל להוכיח מיהו המחזיק בשטח מסוים מוטל על

המבקש.

לפי רישומי העירייה המערערת היא המחזיקה בחניות ואם רצתה המערערת להסב רישום זה, היה עליה לפעול בדרך הקבועה בסעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] הקובע

בדלקמן:

אין חולק כי המערערת רשומה בספרי הע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]