החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 19 עד 30 בנובמבר 2015

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארגוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| זבכסלו תשעו

מספר ערר: | 09:18 / 140012019

מספר ועדה: | 11264

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: עזריאל סמדר פולה

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות של הצדדים.

יחד עם זאת, מצאה הוועדה לנכון להמליץ בפני גזברות המשיב, לאחר שיבדקו חיובי העוררת שאם נותרו סכומים בלתי משולמים ילכו לקראת העוררת והסכום שנותר, אם נותר ישולם בתשלומים ללא

ריבית: ' 7- :

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.11.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ע [ מאור יהודה חברה: עו"ד קדם שללי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ז בכסלו תשעו

מספר ערר: | 12:16 / 140013195

מספר ועדה: | 11264

* בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העוררים : לוי איתי אליעזר, ארד נעה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה של הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.11.2015.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד|אא|ר יהודה חבוּק: עו'ץקדם שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140011011 שליד עיריית תל אביב-יפו 14

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חברה: רוי''יח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: ג'י רונימו פוסט ודיזיין בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

דעת הרוב: עו'יד אורה קניון ורו''ח רונית מרמור.

העוררת מחזיקה מספר נכסים בתחום המוניציפלי של עיריית תייא. הערר דנן מתליתס לאחד הנכסים בלבד ששטחו 217 מ"ר והוא מצוי ברחי בלפור 6 תייא. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסיווגו של הנכס בשנת 2014, לאחר שהצדדים תזרו בהם מטענות נוספות שהועלו על ידם בתחילה.

העוררת טוענת שהפעילות המבוצעת בנכס היא של פוסט פרודקשיין, עיצוב, אנימציה, עיבוד תמונה הוספת מוסיקה ואפקטים, ועריכה. היא מקבלת חומרי גלס ולאחר תהליך ארוך של עיצוב עריכה ואנימציה חיא מוציאה מתחת ידיה מוצר חדש. פעילות או מבוצעת בכל שטח הנכס. פעילות העוררת עונה על מבחני הפיקה לסיווגה בסיווג ייתעשליהיי.

ביהמייש בפסייד וד פילמס והחלטות ועדות הערר במספר עררים קבעו כי פעילות פוסט פרודקשיין מעין זו המתבצעת בנכס היא פעילות ייצורית. פעילותה של העוררת בנכס והה לפעילות חבי צד פילמס והעוררים האחרים, ולכן לטענתה יש לסווג גם את הנכס נשוא הערר בסיווג 'ימלאכה ותעשליהיי.

העוררת מוסיפה כל לפני מספר שנים, בהמלצתה של ועדת ערר שבפניה נדון בעבר סיווגו של הנכס, הטכימו הצדדים כי מחצית מהנכס תחוייב עפ"י סיווג יימלאכה ותעשלפיחיי ומחציתו האחרת בסיווג יישירותים כללייי. על אף זאת חוזר בו המשיב עתה, שלא כדין, מהסכמה ומסווג את הנכס בסלווג יבניינים שאינסם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

המשיב טוען כי הפעילות של העוררת בנכס אינה עונה על תכלית ההקלה שניתנה למפעלי תעשלייה, ובכלל את הצורך בשטתים גדולים ובמספר רב של עובדים.

עוד טוען המשיב כי הפעילות הנעשית בנכס אינה עונה על מבתני הפסיקה לצורך סיווגו של נכס בסיווג ייתעשייהיי. בכלל זאת לטענתו, העוררת לא מייצרת יש מוחשי חדש; המוצר מיוצר עבור מזמין ספציפי שהוא שותף לתהליך העבודה; פעילותה לא יוצרת ערך כלכלי העולה לכדי פעילות *יצורית ; ומרכז הכובד של הפעילות בנכס נמשך יותר למגזר השרותים.

הנכס, לטענת המשיב, גם אינו עונה על מבחני הפסיקה לשם סיווגו בסיווג יימלאכה".

חמשיב מוסיף כי ביהמייש המחוזי בפסייד ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא (עמיינ 63527-09-14) קבע כי פעילות הדומה לפעילות העוררת מתאימה לסיווג של ייבנינים שאינם משמשים למגוריםיי.

שינוי הסיווג של הנכס נסמך, לטענת המשיב, על ביקורת עובדתית במסגרת סקר נכסים שביצעה העירייה.

דיון ומסקנות

פעילות העוררת כוללת ביצוע פוסט פרודקשיין וסרטים מקוריים עבור חברות רבות ובכללן

רשויות השידור השונות: רשת, קשת, ערוץ 10, ערוץ הרוסים, כמו גס סרטים באורך מלא

עבור הקולנוע והטלוויויה: סרטים דוקומנטריים כמו יישומרי הסף'י אנימציה לפתוח הסרט

יילהיות פרסיי ועוד.

עבודתה של העוררת מתמקדת בעיבוד חומר גלם דיגיטלי שמועבר אליה על גבי קלטות או כונניסם קשיחים. חומר הגלם מפורק למרכיבים שונים ועובר עיבוד דיגיטלי ובכלל זאת:

צילום, הכנסת חומר הגלם המצולם למערכת שלהם, בניית מודלים, עריכת חומרי הגלם, חיתוך חומרי גלס שצולמו על יימסך ירוקיי, ריטוש, הנפשה של מודלים, עיבוד הסאונד והוספת פס קול, אפקטים וקריינות (אם נדרש), ולבסוף עריכה של המוצר הסופי על גבי קלטת, דיסק קשית או סידי.

השאלה הדורשת הכרעה בערר דנן היא האם הפעילות המבוצעת ע"י העוררת בנכס היא פעילות *יייצוריתיי. לאחרונה הכרענו לחיוב בשאלה האם יש לראות בפעילות של עריכת סרטיט המבוצעת בנכס, פעילות *יצורית.

החלטה כזו ניתנה על ידינו בין היתר בעררים מאוחדים 140007564, 8460, 11110, 11340

חמדת השקד בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, כמו גם בערר 140009598 איתמר אהרוני

נ. מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו, בהם קבענו כי פעילות של פוסט פרודקשיין הנעשית בנכס

היא פעילות ייצורית המזכה את המחציק בנכס בסיווג ארגונה מופתת של יימלאכה ותעשייהיי.

החלטתנו בעררים הנייל, מוצאת תימוכין בפסהייד שניתן לאחרונה ע"י ביהמייש המחווי בת''א-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים: עמיינ 46693-10-13 וד פילמס בע"מ נ.

מנהל הארנונה של עיריית תייא (להלן: ייפסייד וד פילמסיי).

אנו סבורים כי פעילות העוררת דנן בנכס, דומה לפעילות שבוצעה בנכסים שנידונו בפנינו בעררים דלעיל, לפיכך אנו מוצאים שיש מקום לחזור על קביעתנו בעררים הנייל, גס בערר דנן.

בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תי'א נקבע תעריף מיוחד לנכסים המסווגיט בסיווג

ייבתי מלאכה, ומפעלי תעשיהיי.

המבחנים המשמשים לבתינת השאלה מתי יסווג נכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי נדונו במספר רב של פסקי דין, שקבעו מהם המבתנים לוּיהוי נכס הראוי להיות מסווג בסיווג האמור.

כך בין השאר בעניין עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, סוקר ביהמייש את מבחני הפסיקה לצורך סיווג מפעלי תעשיה, וקובע

כי המדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציה לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסים:

מבחן ''ייצירתו של יש מוחשי מיש מוחשי אחריי, מבחן ייטיבו של ההליך העיסקייי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי, ומבתן ייעל דרך ההנגדהיי.

בעמיינ (ת''א-יפו) 27754-05-11 מאיר אשל נ. ועד ערר על קביעת ארנונה כוללת - תיא יפו ואחי נדון סיווגו של נכס המשמש להקלטה ועריכה.

ביהמייש קבע כי ייכתוצאה מהגיוון העצום בפעילות הכלכלית בעולם המודרני, שגם קיבל משמעות מיוחדת עס התפתחות הטכנולוגיה ועם התלפתס של פסי הייצור ומכונות עתירות תהליכים מכנייט במחשבים ותוכנות, יישומס של תלק ממבחנים אלו, ככתבם וכלשונם, אינו הולם עוד עיסוקים חדשים אלויי משמע, להגדרה הקלסית של ייצור, *יש לצקת תוכן חדש ועדכני יותריי.

עלינו לבחון עתה עפ"י המבתנים שנקבעו בפסיקה, האם הפעילות שמבצעת העוררת בנכס נשוא הערר, היא פעילות המוכה אותה בתעריף מיוחד עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

לגבי המבחן הראשון, אנו סבורים כי יש בפעילות של עריכת סרטים משום יייצירת יש מוחש? אחד מלש מוחשי אחריי. לשם עריכת הסרט מקבלת כאמור העוררת חומרי גלס רבים הכוללים חומר מצולם ומוקלט ובאמצעות פעולות העריכה שהיא מבצעת נוצר יש מוחשי אחד

> מיש מוחשי אחר. כפי שנקבע בפסהייד בעניין אשל עסקינן ייביש חדש במהותויי.

העובדה שתפעללות הייצורית אינה מתבצעת בעבודות כפיים כי אס באמצעות מחשבים, אינה שוללת בהכרח את אופייה היצורי של הפעילות.

בדומה לכך קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן וח:

יילטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלם, הוא צילומי הסרט/הסרטון, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואתחר מסרט הצללום הגולמי בעצמו, ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת טרטיס מחייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשיין מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים קוליים ואחרים ויחדיו *וצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק במתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשהיי.

מבחן 'יהיקף השימוש במוצר המוגמריי, לפיו אם מוענק למוצר ערך מעבר לערכו עבור המזמין לבדו, יש לראות בכך פעילות ייצורית.

בעניננו, הסרט המוגמר המופ לקהל הרתב הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המומין.

כך גס סבר ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן וּה:

ייעל פי פסק הדין בפרשת רעיונות, פעילות תחשב לייצורית אם המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב ולא תחשב ככזו אם היא נועדה ללקוח שהזמינה.

.14

בנסיבות העניין, אין חולק כי המוצר המוגמר נועד ללקות שהזמין את הסרט. יחד עם זאת, זהו אינו המבחן העיקרי (ראה פרשות מאיר אשל), ועדיין, השימוש הפרטי בנסיבות העניין של המומין הופך בסיכומו של יום לשימוש ציבורי בהצגת המוצר המוגמר לציבור הרתב. מכאן, שאפילו במבחן צה, שאינו כאמור המבחן המרכזי, עדיין ניתן לראות במוצר המוגמר כמוצר שנוצר בהליך ייצורליי.

המבחן השלישי הוא ייטיבו של ההליך העיסקייי,

בענייננו ההליך העיסקי המבוצע בנכס הוא עריכת סרטים והוא כולל את עיבוד חומרי הגלם תוך עבודת הייצור, והפיכתם לסרט שהוא המוצר הסופי.

מבחן י'השבחת הנכסיי או המבתן ייהכלכלייי לפיו פעילות ייצורית היא כלי עשייה המשביחה את הערך הכלכלי של הטובין או החומר, אף אס אינה מביאה עימה כל שינוי בצורה.

הסרט שהוא התוצר הסופי המיוצר בתוך כדי העריכה, ניתן להפצה המונית, והוא מקיים את המבחן הכלכלי. ללא עבודת העריכה ערכו הכלכלי של החומר הגולמי הוא מוגבל למדי. העריכה משביחה את ערכו הכלכלי של הסרט ומאפשרת את הפצתו לקהל הרחב.

בפסייד וד פילמט קבע ביהמייש לעניין מבחן וח:

'יאף אני בדעה, בדומה לדעתה של כבי השופטת מיכל גונן אגמון, כי המבחן הכלכלי הו המבחן העיקרי מבין כל ארבעת המבחנים. בנסיבות, לא *כול להיות חולק כי אותו תומר ששימש כמצע למוצר הסופי (אותו חומר גלס מצולם), משביח במהלך הייפוסט פרודקשייויי.

בחליך וה הופך חומר הגלם הקולנועי (סרט הצילום והקלטת הקול) למוצר מוגמר כשבדרך כאמור לעיל, מתווספת לו פעולת גזירה ועריכה, הוספת מוסיקה, אפקטים וכיוייב, עד למוצר המוגמר. סביר בעיני, כי סרט צילום בתוספת הקלטה בלבד, ללא כל התוספות הנדרשות בהליך הפוסט פרודקשיין, ערכו נמוך לאין שיעור מהמוצר המוגמר המובא לעיני חציבור הרחב. לפיכך מתקיים לטעמי גם המבחן הכלכלי של אותו מוצר צילומי, שאמנם כולל חלק מחומר הגלם המצולס, אך מהותו השתנתה והינו עתה סרט/סרטון המהווח מוצר נפרד ועצמאי מזה שהחל את דרכו במכונת העריכה.?

מבחן ייעל דרך ההנגדהיי או מבחן מרכו הפעילות, לפיו יש לראות פעילות ייצורית

כפעילות המנוגדת לפעילות של מתן שירותים. פעילות הנמשכת אל מרכצ הגרוויטציה של פעילות ייצורית לעומת פעילות של מתן שירותים.

גם מבחן ה מתקיים בעניננו, באשר מרכז הכובד של פעילות העוררת היא ייצורית, מאחר שהיא יוצרת כאמור יש מותשי אחר.

בפסייד וד פילמס קבע ביהמייש בעניין אה :

ייגם בפעילות המערערת יש כדי לכוון אל הייצור להבדיל ממתן השירותים. לא בכדי תעשיית הקולנוע והטלוויזיה קרויה 'יתעשיהיי, מתבצעת בה פעילות יצרנית לכל דבר ועניין במובן הרחב של המילה, כך גם פעילות המכוונת ליצירת סרט/סרטון מחומר הגלם, הוא החומר

המצולט/מוקלט, תוך הרכבת הייפאזליי לעבר המוצר המוגמר, פאזל המורכב מצילום, אפקטים ויזואליים, מוסיקה, אפקטים קוליים ומהווה לכן יצירה בפני עצמה. בהחלט יתכן כי המוצר המוגמר מבוצע בעצה אחת עם מומין המוצר, אך בפועל אין בכך כדי להשפיע על עצם היות ההליך ייצורי מה גם שהיוצר בפועל הינו מיי שמבצע את כל אותן פעולות המביאות לתוצר הסופי, הוא הסרט. מכאן, שמרכז הכובד בנסיבות הינו דווקא ייצורי, לחבדיל ממתן שירותי עריכה למוצר בסיסל יו

המשיב טוען עוד כי הרציונל הקיים בהענקת תעריף מוצל לנכסים בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי הוא הצורך בשטחים גדולים להעסקת עובדים רבים. לטענתו התכלית הזו לא מתקיימת בענייננו באשר העוררת אינה המעסיקה עובדים רבים ושטת הנכסים אינו גדול.

בעניין זה יצוין כי כב' השופטת מיכל אגמון-גונן בפסייד מאיר אשל נ. ועדת ערר בת'יא, דוחה את הטענה כי לא ניתן לתייב את הנכס בסיווג המופחת, נוכח העובדה שהתכליות הללו לא מתקיימות שעה שמדובר באולפן הקלטה ועריכה, אשר אינו מעסיק עובדים רבים והשטח הדרוש לפעילותו הינו קטן.

גס בפסהייד וד פילמס, קובע ביהמייש בעניין אה:

'יאין לשכוח, כי המבקש להגדיר מפעל תעשייה כבר אינו רואה לנגד עיניו מבנה בסדר גודל גדול ובו מכונות ענק כבעבר. פעילות ייצורית יכול ותתבצע גם בנכסים קטנים, ובאמצעות מכשיריט/מתשבים קטנים ומתותכמים ובכך יש כדי לשנות גם את התשיבה באשר לשאלת מיקום הנכס והגדרתו כמפעל תעשייה ייצורי."

לא רק זו אלא ששטתו של הנכס הוא 217 מ"ר ומועסקיס בו 6 עובדים, דהיינו שטח הנכס ומספר המועסקים בו אינו קטן יחסית.

לסיכום, קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס :

יילאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלהתערב בהחלטת ועדת הערר ולקבוע, כי פעילות הפוסט פרודקשיין המתבצעת בנכס המערערת מהווה פעילות ייצורית מובהקת ולכן עליה לחיכנס למסגרת ההגדרה ייתעשיה ומלאכהיי בצו הארנונהי'י.

הלכה זו, יפה גם לענייננו.

אנו סבורים כי יש להחיל בערר דנן גם קביעה נוספת של ביהמייש בפסייד וד פילמס, לפיה *ימאחר ועיקר הפעילות בנכס הינה של פוסט פרודקשיין, אין סיבה שלא לחייב את כלל הנכס על פי אותו סיווג, גס את החלק המשמש כמשרד, בבחינת ילך הטפל אחרי העיקר. יי

אנו ערים לעובדה כי לאחרונה ניתן ע"י כבי השופטת מרים סוקולוב בבית המשפט המחול בתייא בשבתו כבית משפט לעניינים מינחליים, פסייד בענין עעיימ 63527-09-14 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ ני מנחל הארנונה בעירית תייא לפיו נכס שהשימוש הנעשה בו הוא לפוסט פרודקשיין של יצירת קולנוע וטלויוּיה, עריכת פסי קול, הוספת כתוביות וכיוייב, יש לסווג בסיווג יינכסים שאינם משמשים למגורים בנימוק שפעילות זו נכללת במטגרת ישירותיסי ולא ייייצוריי.

אולם, עפ"י סעיף 20 לחוק יסוד השפיטת :

'י(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מתייבת כל בית משפט, וולת בית המשפט העליון"י.

דחיינו הלכה שנפסקה בין היתר בבימייש מחוזי, תנחה ערכאה של דרגה נמוכה ממנו, אך אינה מחייבת.

על אחת כמה וכמה, מקום שקיימים שני פסייד סותריט באותו עניין של אותה ערכאה, רשאית הערכאה הנמוכה יותר לאמץ את ההלכה שנקבעה באחד מהםט.

לפיכך בענייננו מבין שני פסקי הדין הסותרים של ביחמייש המחוזי אנו רשאים לאמ ומאמציס את פסהייד שניתן בעניין וד פילמס.

5 טר

*ו''ר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור

דעת מיעוט: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי

1. אינני מסכים לדעת הרוב של הוועדה ולהלן נימוקיי.

על פי סעיף 4 להחלטה, תחת הכותרת דיון ומסקנות נקבע כי פעילות העוררת כוללת ביצוע פוסט פרודקשן וסרטים מקוריים, אך בהרתבה המפורטת בהמשך נכללו בין השאר פעולות צילום, בניית מודלים, הנפשה ועוד, ולבסוף עריכה. המצהיר מטעם העוררת מסר בתשובותיו בחקירתו מיום 03.03.2015 : 'י אנחנו מתכננים, מאיירים ומעצבים...' . *אס אני מביים את הסרט אצ אני כותב את התסריט....ברור שזּה ניתן במסגרת הפרוייקטיי. * יש פרוייקטים שהם אנימציה שאנחנו מייצרים מאי עד תי ווה רוב העבודות שלנויי . ובאשר למערכת היחסים

מול הלקות: '' אנחנו צריכים לקבל את האישור של הלקות ל.

מהאמור, התרשמתי כי בנכס מבוצעת פעילות נוספת ואפילו עיקרית לעומת פעילות העריכה.

גם הממצאים בנכס עצמו מחזקים את עמדתי לפיה אין מקוםס לראות בנכס כנכס אשר במהותו מתבצעת פעילות ייצורית. מהעובדות שהובאו על פי עדותו של המצהיר מטעם המשיב, שלא נסתרו, התברר כי בנכס מושא הערר ששטחו לצרכי ארנונה 217 מ"ר, ישנו איוור עריכה שגודלו כ 56 מ"ר. כך שגם השטח הפי בנכס המשמש כעריכה הינו קטן יחסית לגודל הנכס. בתצהירו מציין המצחיר מטעם העוררת כי בעבר קיבלו הצדדים את המלצת ועדת הערר לחלק את השטח באופן שווה כך שמחציתו תוכר לצורך סלווגה כמלאכה ותעשיה.

הסכמה זו משתלבת עם הסכמות וקביעות המשיב וערכאות השיפוט בעבר כי חדרי העריכה --------- = לופרדו-מכלל הנכטהויוכרורלצורך סיווגם כמלאכה ותעשיה. אולם, במקרה זּה כמו במקרים 7-7 0-ה רבים אחרים (בעיקר בעקבות פסייד מאיר אשל המוזכר בסעיף 7 להחלטה זו) נקבע הסיווג של כלל הנכס על פי מרכצ פעילותו ומהותו.

מהאמור, אני מתרשם כי עיקר שטח הנכס משמש לפעילות שאיננה עריכה.

נכון קובעת דעת הרוב בסעיף 20 כי בנושא המובא בפנינו בערר גה, שני פסקי דין מנתים:

פסהייד בעניין וד פילמט לעומת פסהייד בעניין ברודקאסט (שפרטיהס מופיעים בגוף ההחלטה) וכי אנו רשאיט לאמ את פסהייד בעניין וד פילמס, אולם לא פורט מדוע אכן מאמצים דווקא אותו.

אני מבקש לחפנות את תשומת הלב לסעיף 3 לפטהייד בעניין וד פילמס המפרט את הממצאים העובדתיים לגבי הפעילות בנכס דשם ועיקרם: הנכס נשוא הערר משמש למטרת פוסט פרודקשיין בלבד שהוא שלב מאותר לשלב היצירה והרעיונאות... בסניף שלושה חדרי עריכה"

. ההתרשמות שלי הינה שהקביעות בפסהייד ד פילמס נסמכו בעיקר על ממצאים עובדתיים שאינם חופפיט למקרה שבפנינו.

בעניין ברודקאסט , המנוגד לעניין ד פילמס, נקבע כי פעילות של עסק בתחום הפוסט פרודקשן של יצירות קולנוע וטלוויויה - עריכת סרט הוידאו, פס הקול, הוספת כתוביות וכיוייב, אינו צריך להיות מסווג בסיווג מלאכה ותעשייה. קל וחומר בענייננו, כאשר מדובר בפעילויות שונות שאינן אך ורק פעילות של פוסט פרודקשן.

מהאמור לעיל אני מעדיף לאמץ בערר זה את ההתלטה בעניין ברודקאסט ומסקנתי כי יש לשלול מתן סיוג מלאכה ותעשייה לכלל הנכסי.

בעניין עעיימ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים, בהתייחסו למונתים ייתעשיהי, יימלאכהיי ויישירותיסיי, קבע בית המשפט העליון כי יינכס המשמש ליתעשיחי, מאופיין, בכלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלס), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גס בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי. לעומת וּאת, הנכסים המשמשים לענפי הישירותיסט' הס נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של-לקות קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (יצווארון לבן), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועץ פיננסי וכדומה. בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשיט לימלאכהי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפיינל שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב ישירותיי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין יתעשייתלי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות תופשיים (יצווארון לבן). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכיס תשוכיס מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גס עבודה עם מיכון מקצועל מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעללויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של /בית מלאכהי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי-המאופיין בעבודת-כפיים מקצועית'י-

לדעתי, המינות יישירותיסיי קרוב יותר בענייננו ועדיף על פני סיווג בי מלאכה או תעשייה.

לאור האמור, לו גישתי הייתה מתקבלת, דין הערר להידחות.

חבר: עו"ד, רו"ח אבשלום לוי

2. מכל המקובא הערר מתקבל ברוב דעות ונקבע כי פעילות העוררת בנכס היא פעילות ייצורית

ויש לסווג את הנכט בסיווג ייבתי מלאכה ותעשייהיי עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

3 ביום 12.11.15 אוחדו שני העררים שבכותרת, לפיכך ההחלטה דנן תחול על שני העררים:

ערר 140011011 וערר 140012944.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים הום > / % 4

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת הההלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

5 | 7]

יו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : יא בכסלו תשעו

22-25

מספר ערר: | 10:08 / 140012468

מספר ועדה: | 11265

בפני חכרי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: יונה עזרא

-נב ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין ידחה הערר ללא צו להוצאות.

- ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.11.2015.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

וו[ ה

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית

' שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יא בכסלו תשעו

21-5

מספר ערר: | 11:26 / 140012583

מספר ועדה: | 11265

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: רביב מאיר עמיחי

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין ובהעדר ראיות בתמיכה טענות העורר אין מנוס מדחיית הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.11.2015.

// /

יו"ר: עו"ד ארליך ית בר יר חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140012403 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: *ורשי פטימר יעקב זייל

- גמד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

‎ .1‏ בישיבת יום 30.7.2015 הסכימו הצדדים כי הוועדה תיתן החלטתה על פי המצב החוקי הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) על פי תיקון מס' 131 לפקודה.

‏2 העובדות המוסכמות בין הצדדים הן כדלקמן:

‏א מדובר בנכס המצוי בתחנה המרכזית החדשה שנרכש ע"י המנוח פטימר יעקב זייל, חנות מספר 1126 ברתי לוינסקי 108 תייא, רשום אצל המשיב כנכט מסי 8 חר-ן לקות 10046094

‏ב. | פטימר יעקב גייל קיבל את החזקה בנכס והשתמש בו מס' שנים עד לשנת 2000 מועד בו התמחיית סגרה את הקומה ה- 1 ולא ניתן היה להשתמש בנכס, ובכלל לא ניתן היה להגיע אליו.

‏ג. | המשיב נתן פטור לנכס מתשלום ארנונה לתקופה של 12 שנה ברציפות, אשר לאחריה ניתן פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 64.

‏ד המשיב תייב בארנונה החל מיום 1.1.2015 בתעריף המזערי, אשר ישאר בתוקפו לעוד 5 שנים ולאחר תום התקופה, במידה והנכס יוותר באותו מצב קרי לא יהא ראוי לשימוש, לא יחויב בסכום כלשהו.

‏3 המשיב בתשובתו מיום 8.2.2015 תאר נכונה את המצב המשפטי החל על הנכס, לאור תיקון סעיף 330 לפקודת העיריות, ושיגר תשובתו לגבי רחל הראל, בתה של פטימר הלן.

4 *וער כי המחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ת. 2374 תיקון מסי 131 שתחילתו מיום 3

5. לא מצאנו מקום להתערב בהתלטת המשב , לשנותה או לבטלה.

6. החל מיום 1.1.2015 ולמשך תקופה של חמש שנים (כל עוד לא יתול שינוי במצבו של הנכס),

יחוייב הנכס על פי התעריף המזעיי בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשסייז- 2007 , לפי השימוש האחרון שהיה בנכס, בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

7 על העוררים להציג צו ירושה כדין למשיב, כדי שרישומיו יתוקנו בהתאם לאמור בצו.

8 מצאנו להפנות תשומת לב העוררים שאם יורשתו של יעקב פטימר צייל, היא אשתו הלן פטימר, בין לבדה ובין אם יורשיס אחרים, רשאית היא לפנות אל המשיב בבקשה בפני ועדת

= הנחות מארנונה לבדיקת מצבה האישי ואולי תהא וכאית להנחה אישית. כך גם ציין המשיב בסעיף 6 לתשובתו.

סוף דבר

הערר נדהה. לא מצאנו לחייב בהוצאות מי מהעוררים.

ניתן היום, | בנובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשט"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית חמשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטם וו באתר האינטרנט של חמשיב.

לןייר: | ייד יהודה מאור חבר: עו"ד ורו*ח אבשלום לוי חברה :ו"קשירלי קדם \

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140010391

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

*ו'יר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם, עו"ד

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויה

מבוא

העוררת: *ורם ברזילי

‎ -‏ נגד ד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מצאנו לציין על אתר כי שני הצדדים לא סייעו בידנו בכל הקשור להבאת ראיות שמהן ניתן להחליט מ? צודק במחלוקת ביניהם.

מאחר ונטל הראיה מוטל על העורר לשכנע כי המשיב שגה בהחלטתו אין מנוס מלדחות את הערר שכן בנטל זה לא עמד העורר.

העורר הגיש מספר עררים. ערר מספר 140010909; ערר מספר 140011220; ערר מספר 3.

בישיבת יום 5.2.2015 בערר שלפנינו, ביקש העורר לחזור בו מערר מספר 140010909 ולאור בקשתו הוחלט למחוק את הערר.

כמו כן ביקש העורר בראשית הדרך, לאתד את הדיון בערר זה יחד עס ערר מספר 0, ולאחר מכן ביקש את ביטול ההחלטה לאחד הדיון בעררים, ונעתרנו לבקשתו.

ביום 19 בנובמבר 2015 ביקש העורר למחוק את ערר 140011220 וניתנה החלטתנו לבקשתו למתיקת הערר ללא חיובו בהוצאות.

ביום 15.10.2015 בדיון בפנינו בערר 140011493 ביקש העורר למחוק את ערר 140011493 בכפוף להסכמת הצדדים כי התלטתנו כאן בכל הקשור לשאלת החנייה תחתול גם על ערר זה. ניתנה התחלטתנו לבקשת העורר למחיקת הערר ללא חיובו בהוצאות.

המחלוקת בין הצדדים, בתיק ה היחיד שנותר, בו הוצגו ראיות הצדדים, נסבה בשאלת סיווג הנכס ברחוב עיינות 7 תל-אביב, הרשום אצל המשיב כנכס מס' 2000246898 בשטח של 287 מ"ר בסיווג ''מגרש חנייה ללא תשלוסיי, כשקודס לכן סווג שטח של 186 מ"ר [מתוך כל השטח] כ- ייקרקע תפוסהיי; לאחר ביקורת בנכס שערך המשיב, גדל השטח כאמור וסיווגו שונה כאמור.

טענות הצדדים בקצרה.

.10

לטענת העורר שגה המשיב עת קבע כי לשטח המחויב כקרקע תפוסה של 186 מ"ר, יש להוסיף 101 מ"ר, כך שכל השטח הינו 287 מ"ר ויש לסווגו בסיווג חדש של יימגרש חניה ללא תשלום'י.

לטענת העורר אין לחייב את החצר לא כקרקע תפוסה ולא כתניה ללא תשלום, בכל מקרה אין השטח נשוא המחלוקת בחוקת העורר או בשימושו שכן שטחיםס אלה נמטרו למחזיקים אחרים על פי חוצי שכירות.

לטענת העורר העובדה שהמשיב שינה את טיווג השטח בגודלו הקודם מיקרקע תפוסהי היא הנותנת כי יש לקבל השגתו ולא ניתן לשנות סיווג תוך מתן התשובה שאין מדובר בקרקע תפוסה אלא ב- 'ימגרש חנייה ללא תשלוסי, ולהגדיל את שטח התיוב בעוד 101 מייר נוספים.

. מנגד, לטענת המשיב יש לסווג את הנכס בשטתו המלא 287 מ"ר בסיווג יימגרש חניה ללא

תשלוסיי, כפי שקבע המשיב בתשובתו להשגה, ואת לאור דו"ח הביקורת והתמונות שצורפו לו.

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

יהשגהי מטעט העורר נושאת תאריך 27.1.2014 כתב הערר נסב על התלטת המשיב נושאת תאריך 25.2.2014 .

עיוו בהשגה מלמד כי העורר מלין על החיוב הנוסף בשטח של 101 מ"ר שנעשה לשיטתו שלא כדין. [ראח סעיף 1 בהשגה.]

בסעיף 2 להשגה, טוען העורר כי בחצר יש חניות לגביהן משולמת ארנונה כדין. יתרת השטח מהווה חצר של בניין שאין לחייבה בארנונה מאחר ואין מדובר ביקרקע תפוסהי.

264

[סעיף 3 להשגה.] אותו שטח החצר שאינו מיועד לחניות, אינו עונה להגדרת ייקרקע תפוסה'י לאור הקבוע בסעיף 269 לפקודת העיריות.

בסעיף 4 להשגה מציין בייכ העורר כי: יימרשי אינו מתזיק בכל חלק מהחצר ומובן שאין לחייבו בארנונה'י.

תשובת המשיב נסמכת על ממצאי ביקורת במקום שהעלו כי שטח הקרקע מוחנזק ע"י העורר ומשמש בעיקר למטרת חניית רכבים לעובדים וכן משמש לצרכי פריקה וטעינת סתורות, משכך תוקן סיווג הנכס מ:'קרקע תפוטהי ל: ימגרש חנייה ללא תשלוסיי.

לטענת המשיב כעולה מסעיף 3 בתשובתו, טענת העורר כל יייש לתייב רק חלק מהשטח דינה להידחות. טענה גו אינה ברורה ונטענת בעלמא מבלי שצוין מהו חלק זה עייג שרטוט הנכס למעט ציון מידתו בסעיף 1 למכתבך זה.'י [היינו מכתב ההשגה].

לדעתנו צודק המשיב בהתלטתו שכן לא באה כל ראיה מצד העורר, לא בתצחיר מטעמו ולא-בראיות בפנינו, על איזה שטת מלין העורר.

לא הוגש לנו תשריט מתאים התומך בגרסתו ולא הוגשו ראיות בגין איה שטחי חניה מחויבים המתציקיס שוכרי הנכסיים , מי מחזיק בשטחי החצר והחלוקה ביניהם.

תצהירו של יורם ברזילי הוגש בתאריך 17.9.2014 בה ציין בסעיף 2 כי השכיר את הנכס לשני שוכרים ויקטור עוזר ושרון עוזר. עותקי חוזּי השכירות צורפו כנספחים אי ו- בי לתצהירו.

לא ניתן מהם להסיק מסקנה לפיה שטחי החצר נמסרו להם על מנת שישתמשו לחניית כלי רכב, גם לא מצאנו איה שטחים מתוך החצר מתזיק ומשתמש כל שוכר.

מדגיש בייכ העורר בסיכומיו כי מעיון בתנאים הנוספים של הסכם השכירות, אלה הרשומים בסיפא לחוזה השכירות, נספת /'בי לתצהיר העורר, ניתן לראות כי העורר נתן הסכמתו לשוכר לעשות שימוש במגרש החניה לצורך חנית רכבו ולצורכי תפעולו השוטף של הנכס. לביסוס עמדתו צירף תשריט סכמטי כנספת 'אי.

אין ללמוד מאומה מתשריט וה מה שטח החצר שלגביו ניתנה יכות שימושי לא למר ויקטור עוזר ולא למר שרון עוזר. לא באה ראיח האם שטחים אלה מהווים חלק בלתי נפרד משכירות דיירי העורר במקום.

כך לא באה כל ראיה מצד העורר כי עת מסר למשיב עותק מהסכמי השכירות צין במפורש כי לנכס המושכר, מצורף שטת המיועד לחניית רכביהס. די לעיין בראשית החוזה, ב-

'והואילי הראשון עד השלישי, ובתשובתו של העורר בעת מתן עדותו בפנינו, שלא ניתן לקבל טענותיו כי החווה כלל שטחי חניה שהושכרו להייה 'עוורי.

עוד נדגיש כי העורר העיד בפנינו כלשונו: ייבאותו מתחם יש דייר נוסף בשם תומר משעני שהוא התקין את השלט יישטח פרטייי שמופיע במש/1, שטח וה אינו שלליי,

לא באה בפנינו כל ראיה שמתוך התצלום שסומן על ידנו כמש/1 שם נראה חונה 'מוניתי ועוד מכונית, אינה כלולה בשטח החצר של העורר. לא נאמר בקשר לכך מאומה בתצהיר העורר. כאמור, היה על העורר להמציא ראיה נתמכת בתשריט מה גודלו של השטח הכולל של 287 מ"ר, האם כולל גם את שטחו של מר משעני אם לאו.

בהעדר ראיה כצו לא נוכל לקבל את עדות העורר ולייחט לה משקל ראליתי כלשהו. שכן לא נמצאה ראיה מטעמו כי השטח שצורף לשטחו בגודל של 101 מ"ר כולל גס את שטחו של משעני, שאינו בבעלות העורר.

את יאמר גם אם נקבל את עדותו של איתי בצלאל שהעיד וענה לשאלת הוועדה כך: יאני מאשר עפ"י הדוייח שרשמתי ב- 7.11.2013 הוא כל השטח שבו תויב העורר כמגרש חניה ללא תשלום. כולל היכן שמוצב השלט שטח פרטי היכן שרואים את המוניתיי.

אין אנו בדעה כי המשיב יכול היה לקבוע מהמידע שנמסר לו ע"י העורר, מה שטחי החניה בחצר שנמסרו לשימוש בלעדי לשוכרים כחניה, והאם באמת מי מהם חויב בשטתי חניה אלה. העדר ראיה בנדון פועל לחובתו של העורר.

עובדה אחת עולה מהשגת העורר, כפי שציין בסעיף 2 : ייבחצר יש חניות לגביהן משולמת ארנונה כדין."

מעבר לנאמר לא באה כל ראיה מצד העורר מה גודל שטחי החניה, מי משלם בגינן ארנונה כדין, והאם באמת כל החצר נמסרה לשימוש שוכרי העורר ולא נותר בשימושו כל שטח.

צודק המשיב בתשובתו כי הדברים נאמרו בעלמא ללא כל ביסוס.

מצאנו לציין כי גם המשליב לא המציא תשריט מטעמו שניתן ללמוד ממנו מה גודל החצר.

.88

דף 'משבצות' שצורף לדוייח החוקריס איתי בצלאל ו-ניר אלל, מיוסם 7.11.2013 אינו מהווה ראיה כלשהי לגודלה של החצר, למרות שנרשם שם שסהייכ השטח הינו 287.35 מייר. כך גס לא נוכל לקבל את 'התיקון' בכמות המכוניות שתנו שם, עת בדוייח נרשם 32 מכוניות ולאתר מכן תוקן ע"י בייכ חמשיב כ: 2-3 מכוניות.

אם נטל ההוכחה היה מוטל על המשיב, לא היה מקום לקבל את התשריט שצורף לדויית.

יחד עם זאת, דו"ח הביקורת מטעם המשיב מיום 7.11.2013 בסעיף 3 לממצאיו קבע כך:

יימדובר במגרש, סלול באספלט, בבעלותו של ברצילי עליו חנו 32 מכוניות וכן עוד מכונית שחנתה תחת סככה. מידות השטח והשטת המקורה בסככה מפורטות עייג תרשים ידני מצורף."

איו חולק כי התמונות שצורפו וסומנו על ידנו כמש/1 מראות על קיומה של חצר מרובדת באספלט עליה חנו 2 מכוניות בצמידות לשלט ייאאוטלט מותגיסיי. [ולא 32 חניות.]

צודקת בייכ המשיב בטיעונה בסעיף 23 לסיכומיה שפרשנות המונת יישימושיי כולל בחובו גם את פוטנציאל השימוש ולא את מידת השימוש בפועל, בין אם חונות שם 2-3 מכוניות ובין אס יותר. העורר עצמו ציין בהשגתו כי בחצר יש חניות לגביהן משולמת ארנונת כדין.

בהעדר הוכחה מצד העורר כי אינו מתזיק בשום שטח מהחצר, וכי כל השטח הועמד לשימוש שוכריו, אפילו שלא כחלק מחוזי השכירות, ולא נתייתר ברשותו שום חלק משטחה של החצר- אין לנו מנוס אלא מלדחות את הערר.

בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, העורר לא הרים את הנטל להוכית מה שטת החצר, לא בשלמות ולא בחלק הימנה, למרות שהחוקר מטעם המשיב ציין בפנינו כי השטת כולל גם את מיקום השלט ישטת פרטיי, וחנית המונית.

למרות שאולי המשיב כלל בתרשימו שטת שאינו בחוקת העורר ובבעלותו, אין מנוס, לצערנו, מדחיית הערר בהעדר ראיות מטעם העורר. להפיס דעת בייכ העורר, עיינו גם בתצהיר העורר שהוגש לערר 11493 [על אף ההסכמה מיום 15.10.2015] ולא מצאנו גם שם תרשים או ראיה אחרת התומכת בגרטת העורר.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערר נדחה. בנסיבות העניין אין אנו מתייבים בהוצאות .

החלטה זו, יפה לתקופת הערר הנוכתית. ככל שיראה העורר לנכון להשיג ולערור באותן עילות

בעתיד, הדרך לא תתסם בפניו.

ניתן היום, ‏ 3 2 בנובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם התלטה או באתר האלנטרנט של המשיב.

יו"ר: עוצד)הודה מאור | חברת: הדי יי חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מסי: 140010014 כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד טעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: נחל אשכול השקעות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטת

| בפני מונחת בקשה של העוררת מיום 12.8.15 יילביטול החלטה בהעדר התייצבותיי, וכן, תשובה מיום 7.10.15 של חמשיב לבקשה.

החלטה בערר מיום 28.7.15, התקבלה לאחר שהעוררת ו/או בא כוחה לא התייצבו לשני דיוני

הוכחות שהם הוומנו אליהם.

העוררות טוענת כי ההזצמנות לא נמסרו למשרדו של בא כותה. עם ואת, לא מצאנו שהעוררת מצידה פעלה על מנת לברר מה קורה עט הערר שלה. יתר על כן, משום מה, החלטת הועדה שנשלחה אל בייכ העוררת ביום 29.7.15 התקבלה על ידו, וזו נשלחה ממש לאותה כתובת.

על כן, איננו רויס ממש בטענתה זו של העוררת.

זאת ועוד, החלטתנו בערר מיום 28.7.15 התקבלה 'ילאחר שעיינו בתיק ובכל החומר שהומצא על ידי העורר... (ב) חומר הראיות מטעם הצדדים שהוגש בתיק, לרבות התצהירים שהוגשו, הגענו למסקנה לפיה לא ניתן לקבל את הערר גם לגופויי.

לפיכך, משני הטעמים שפורטו לעיל, אי-התייצבותה של העוררת, ובמיוחד, העדר סיכוי לכך שהערר התקבל, אנו דוחים את הבקשה לבטל את החלטתנו לדחות את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן [הודע ביום 24.11.2015 בהעדר הצדדים.

יו"ר:

חבר: עגייד ריחאן סעיד

שם הקלדנית: ענת לול

וו

תאריך | : יב בכסלו תשעו

21|05

מספר ערר: | 13:42 / *********

מספר ועדה: | 11266

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת:

סופטליב בע"מ חברה פרטית 513037986

חשבון לקוח: 10728500

מספר חוזה: 596225

כתובת הנכס: אלון יגאל 65

-נ ג ד -

- - - - המשיב: ‎ -‏ מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים;

העורר/ת: סופטליב בע"מ - אין נוכחות

מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה בערר

השעה כעת 13:45. אין התייצבות של העוררת. מעיון בתיק עולה כי ההזמנה לדיון היום לא נמסרה לעוררת ש"עזבה למען בלתי ידוע".

ביום 24/3/15 התקיים דיון מקדמי שבו העוררת ביקשה להגיש מסמכים נוספים למשיב. כפי שעיינו בתיק ומפי ב"כ המשיב המסמכים לא הוגשו.

ביום 15/7/15 התקיים דיון נוסף שנדחה עכב התנגדותה של העוררת לקיים דיון בהרכב חסר.

ביום 22/10/15 התקיים דיון מקדמי נוסף בהשתתפות ב"כ המשיב בלבד והוועדה החליטה לדחות את הדיון המקדמי פעם נוספת.

בנוסף ומאז שהתקיים דיון אחרון בנוכחות הנציג מטעם העוררת ביום 15/7/15 חלפו 4 הודשים ולא נמצא בתיק כל סימן להתעניינות של העוררת בגורל הערר.

עוד בנוסף, במידה והעוררת שינתה את כתובתה הרי שלא נמסרה על כך כל הודעה שתאפשר לועדה להמציא לה את ההזמגה שלפניה.

לפיכך, אנו סבורים כי העוררת זנחה את ההליך לפנינו ומחליטים למחוק את הערר ללא צו להוצאות.

החלטתנו תכנס לתוקף ביום 31/12/15, ותהיה כפופה להודעה שתתקבל עד אז מטעם העוררת.

בנוסף, כפי שיפורט להלן כפופה החלטתנו זו לערעור מנהלי.

ניתן והודע בנמכחות ב"כ המשיב בלבד היזם 2015 24.11.

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140012371

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריהן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: חב' יעקבי - ברזל לבטון בע"מ

- נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בערר

1. הנכס נשוא המחלוקת נמצא ברחי נחלת בנימין, מספרו 2000408858 ומס' ח-ן לקות הוא

0. שטח הנכס הוא 47 מ"ר.

2. המחלוקת שבין הצדדים היא, כבעררים רבים מספור, היא כיצד נכון לסווג את חנכס,

האם יש לסווגו כיינכס שאינו משמש למגורים, לרבות שירותים משרדים ומסחריי (להלן סיווג 3.2], כעמדת המשיב, או כייבית מלאכהיי [להלן סיווג 3.3.1 לצו הארגונה], כדרישת העוררת.

9 3 הבניין, אשר הנכס שוכן בו, הוא בן 5 קומות. שטתו כ-2,400 מ"ר. העוררת היא הבעלים שלו, והיא משכירה אותו ל-20 שוכרים. שס הבניין יבית יעקביי, כשמה של השוכרת.

הנכס, משמע החדר, הוא מקום מושבו ואתר חלק מפעילותו של אב הבית של יבית יעקבלי

4. הנכס שוכן בקומת המקלט של הבניין. בתתילה סיווג המשיב ביום 26.11.14 את חנכס

וחדר סמוך לו בשטח בן 91 מ"ר לפי סיווג 3.2. על סיווג וה הגישה העוררת השגה.

בעקבותיה, ביום 9.2.15, הודיע המשיב לעוררת כי קיבל את ההשגה ביחס לתדר אחד בשטת של 44 מ"ר. חדר זה פונה על ידי העוררת מתכולתו והוא סווג כמקלט. ביחס לחדר זה נענתה העוררת בשלב ההשגה, ועליו אין מתלוקת.

5 באשר לחדר השני, חשיב המשיב לעוררת כי ייהחדר משמש את אב הבית ... לא נעשית בנכט כל פעולה הקשורה כפשוטו לעניין מלאכה ... [וכי] אין הצדקה להעניק לנכס את התעריף המבוקשיי [שהוא לפי סיווג 3.3.1].

טענות העוררת

בערר שהגישה פירטה העוררת את טענותיה. עובדתית, היא טענה, כי לצורך תתזוקת הבניין, שחיא גם מחויבת לו כלפי השוכרים, היא מעסיקה הנדסאי מכונות מוסמך. מקום מושבו של גה הוא בנכס, שמכיל ייבין החיתר כלי עבודה שונים, משטח עבודה וחלקי חילוףיי, ייאיש התתזוקה מתקן את הדרוש תיקון, ועומד לרשות הדיירים ובעלי הנכסיי, והוא ייאינו וקוק לימשרדי או ליעסקייי.

לאחר הצגת המצב העובדתי, כפי שהעוררת רואה אותו, היא מפרטת - בהמשך הערר -

את ההלכות השונות, שלטענתה מחליבות את המסקנה, שלפנינו יבית מלאכתי.

טענות המשיב

.10

המשיב מתבסס בין היתר על ממצאי דו"ח ביקורת מיום 15.1.15. הביקורת נערכה בהשתתפות אב הבית מר צי זוסמן. בביקורת נמצא כי התדר מכיל שולחן, ארון וטלפון.

חומרי ניקוי ניירת וכלי מלאכה. ארון מפתחות, ברצים ומנורות. פינה להכנת קפה וששה

מזגנים מפורקים, לתיקון.

לשיטתו של המשיב, השימוש של הנכס הוא למשרדו של אב חבית. הוא אינו נותן משקל רב לכך שבמקום נמצא יישולחן קטן ועליו מעט כלים וחומרי עבודהיי, לקראת ביקורת שתואמה מראש, וטוען כי ייאין באמור כדי להצביע על כך, שבמקום מתקיימת פעילות של בית מלאכהיי.

גם בייכ המשיב בייכ העוררת מנה בפנינו בתשובתו הלכות שלטענתו תומכות במסקנה שהנכס אינו משמש כבית מלאכה, אלא הוא משרדו של אב הבית, שממנו הוא מגיח, לפי הצורך ומבצע את עבודתו.

/ שלב ההוכחות והסיבומים

ביוט 23.6.15 החליט מותב בראשותה של עויד אי קניוך לקבוע את הערר להוכחות.

הצדדים הגישו לוועדה תצהירי עדות ראשית, דוייתות וצילומים, וביום 20.9.15 קיימה הוועדה בהרכבה זה דיון הוכתות.

בדיון ההוכתות לא התבררו עובדות חדשות, וגם לא הופרכו עובדות ישנות. מספר דברים חודדו. הובהר כי מר ווסמן אינו משרת אלא את השוכרים ואת הבעלים; כי הוא אינו נותן שירותי תיקון ותחזוקה לאחרים; כי הוא אינו גובה כסף, וכי תמורת שירותיו - עבור הבעלים היא המשכירה - כלולה בדמי השכירות. בתקירותיהס ביקש כל צד להטות את

הממצאים לטובתו. בתמצית, העורר שס את הדגש על כלי העבודה וכדי, ואילו המשיב שס אותו על השולתן המשרדי וכוי.

3. בסיכומיהם הענייניים חזרו הצדדיט על טענותיהם, תמכו אותן ככל יכולתם בעדויות,

והביאו את האסמכתאות המתבקשות.

דיון ומסקנות

4. החלטנו לדתות את הערר. גם אם נהיה סבורים, כי מלאכת התחצוקה של הבניין נוטלת

תשעה קבין מעבודתו של אב הבית, ואילו העבודה המשרדית שכרוכה בה, נוטלת רק קב אחד, גס אז מסקנתנו תהיה שאין לפנינו יבית מלאכהי, כהגדרתו של זה לצורך סיווג הנכס.

5. הקושי לסווג נכסים שנופלים בתחום האפור שבין סיווג 3.3.1 ו-3.2 פירנס הרבה

פרקליטים וועדות ערר מימים ימימה. כל עוד כלל סיווג 3.3.1 את צמד המליס יבית מלאכהיי וסיווג 3.2 את ארבע המליס ייבנינים שאינם משמשים למגוריסיי, [ובפרט שהמושג 'ימלאכהי משמעותו כמעוט לא מוגבלת], היה ניתן להרחיב את סוגי הנכסים ולהתיל את הסיווג על 'מלאכותי תדשות ונוספות [ראו בריימ 4021/09 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' מישל מרסייה ופסיקה נוספת שצוטטה על ידי בייכ העוררת, וכן אוּכור של התלטות של ועדות ערר, בסעי 19 ואילך לסיכומיו]. למעשה, הוא מבקש שנקבל את הטענה כי כל שימוש במכשיר כלשהו [אולי למעט מחשב] בשירותו של אדם אחר

*צדיק את טיווג הנכס כבית מלאכה.

6. תוקפן של הלכות אלה הועם מאצ נעשה תיקון בהגדרת סיווג 3.2, הוספו לו המליס

יילרבות משרדים, שירותים ומסחריי. לדעתנו, יש לתת את הדעת בערר שלפנינו על כך שהפעילות שמתבצעת בנכס ומתוכו [תחזוקת כלל הבניין] מהווה שירות אשר המשכירה נותנת לשוכרות באמצעות אב-הבית.

7. המשיב מצטט פסק דין מהותי שניתן לא מזמן על ידי בית המשפט העליון בעמיימ

3 אליתו זוהר נ' עיריית ירושלים. בפסק דין וּה, הבחיר בית המשפט המציאות הפרשנית-לפיה-יש-נכסים-ועסקים-שנופלים-בתווך, בין בתי המלאכהלבין יהשירותיסי ונתן בידנו כלי נוסף על קודמיו שישמש אותנו להגדרתם. המבחן העדכני הוא שגם מי שנותן ללקותותיו שירות שמתבצע על ידי עבודת כפיים מקצועית [לחבדיל מעבודת 'צווארון לבן'), ראוי שיחשב ושיסווג לענייננו כבית מלאכה.

8. לטענת המשיב, גם אם הפעילות המבוצעת בנכס כרוכה בעבודת כפיים, היא אינה עונה על

המבחן השני, והוא של יימתן שירות אישי ללקוחותיי.

טי

9. ההגדרה בסיווג 3.2 לצו הארנונה כוללת בחובה גם יישרותיי. משמע, שבדרך כלל, עסק

שניתן בו שירות יסווג לפי 3.2. עם ואת, היה והשירות ניתן על ידי עובדי צווארון כתחול מקצועיים ללקוחות העסק, יסווג הנכס כבית מלאכה.

0. מצאנו כי הנכס נשוא הערר אינו עונה על הגדרה זו. הנכס, בענייננו הוא מרכז פעילותו של

אב הבית, כפי שתואר לעיל, [ולדעתנו אין שוני של ממש בין האופן בו רואים אותו הצדדים], וככזה, לא ניתן לראותו אלא כשלוחה של בעלי חבניין שמעניקה - במישרין ובאמצעות גורמים אחרים - שירותי תחזוקה לבניין.

1. לסיכום, החלטתנו לדחות את הערר, ובנסיבות העניין לא מצאנו להטיל הוצאות.

ניתן והודע ביום 24.11.2015 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, עומדת לצדדים גכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

לוייר: עו"ד גא אהוד

יח אלרון יצחק

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140012708 ערר מס' 140010817

ערר מס' 140009103

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | עמותת ממעל ממש

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בעררים

1. החלטתנו דלהלן היא בשלושה עררים שהוגשו ע"י העוררת בגין שלוש שנות מס האחרונות:

3, 2014, 2015.

2. המקרקעין נשוא הערר [להלן 'הנכס'] נמצאים ברחוב המלך ג'ורג' 15 והמלך ג'ורג' 17 א',

מסומנים ומסווגים בפנקסי העירייה כך:

* נכס מס' 2000188003 ח-ן לקוח 10644275 בשטח של 183 מ"ר בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר". מתוכו

לשטח של 47 מ"ר הוענק פטור מארנונה בשל היותו בית כנסת.

* נכס מס' 2000188071 ח-ן לקוח 10639287 בשטח של 126 מ"ר שמחולק

כך:

0 31 מ"ר בסיווג "בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר";

ס 83 מ"ר בסיווג "קרקע תפוסה";

0 12 מ"ר בסיווג "בנינים המשמשים למגורים".

= נכס מס' 2000397799 ח-ן לקוח 10644307 - 20 מ"ר בשטח של קרקע

תפוסה.

טענות העוררת

העוררת, עמותה רשומה, חולקת על עמדתו של המשיב. העוררת, שלטענתה פועלת ללא מטרות רווח, דורשת לקבל פטור מלא מארנונה על כל הנכס שהיא מחזיקה בו. חלקו של הנכס משמש לבית כנסת, והוא אכן נהנה מהפטור. עיקר טענתה של העוררת היא כי יש להחיל את הפטור על יתר השטחים המצויים בנכס והנלווים לבית הכנסת, כגון מבואות, שבילים, חצר, מטבח, שירותים ועוד [להלן 'השטחים שבמחלוקת']. לעניין זה, טוענת העוררת גם כי חלק משטחים

אלה אינם בשימושה הייחודי והם משמשים את דיירי הבתים ואת החנויות הפועלות במקום.

העוררת מבקשת להסתמך על סע' 5ג (ה)1א לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 8, המעניק פטור מלא מארנונה ל"בית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי

הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הם ללימוד תורה או לצרכים הנובעים

מקיום התפילה ומלימוד התורה, ושאין בו פעילות עסקית".

העוררת טוענת כי המשיב עושה אבחנה מלאכותית בין אולם בית הכנסת עצמו לבין השטחים הנלווים.

כאן המקום להבחין בין השטחים הנלווים;

> ישנם בנכס שטחים פתוחים, כגון חצר ומבואה, שלגביהם נטען כי העוררת אינה כלל הכתובת לחיוב בארנונה, מאחר ושטחים אלה אינם במימושה

הבלעדי.

* באשר ליתר השטחים שבמחלוקת, כגון שירותים, חצר ומטבח, נטען כי הם

חלק בלתי נפרד מבית הכנסת:

ס לעניין החצר, נטען כי היא משמשת לעזרת נשים של בית הכנסת ולתפילות.

0 לעניין זה טוענת העוררת כי שטחים אלה הם בגדר 'טפל ההולך אחרי

העיקר',

7. עוד טוענת העוררת כי בנכס לא מתבצעת כל פעילות למטרות רווח. העוררת אומנם גובה דמי

חבר, מוכרת 'עליות לתורה', הרצאות וכד', אולם נטען כי מכירת אלה מקובלת בבתי כנסת, ואין

בכך הפקת רווח כלשהו לעוררת.

8. לסיכום, העוררת טוענת כי יש להעניק פטור לכלל השטחים הכלולים בנכס ומשמשים את

העוררת.

טענות המשיב

9. המשיב מצדו, מסרב להכיר בשטחים הנלווים כשטחים פטורים מתשלום ארנונה. המשיב טוען כי

העוררת לא עומדת ביחס לשטחים אלה בתנאי סע' 15 ג(ה)(1א) לפקודת הפיטורין המעניקים

פטור מארנונה לבית כנסת.

0 המשיב סומך את ידו על פסקי דין שניתנו בעמ"נ 47425-12-11 ישיבת החיים והשלום ג' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, וכן בעמ"ג 526/08 ישיבת מקדש המלך נ' מנהל הארנונה בעיריית

ירושלים. בפסקי דין אלה, פירשו בתי המשפט את סעיף הפטור בצמצום, ופסקו שהפטור יינתן

1. לפיכך, טוען המשיב כי לא ניתן להעניק את הפטור לאותם חלקים בנכס שאינם משמשים באופן

ייחודי לתפילה או כשימושים נלווים לכך.

2. עובדתית נטען מטעם המשיב, כי בביקורות שערך, נראו בנכס אזורים מיועדים למגורים, פינות

ישיבה רחבות, כסאות ושולחנות, מטבח, עמדת מחשב ומכונת צילום.

3, עוד טוען המשיב, כי מבדיקה ברשת האינטרנט עלה כי עיקר הפעילות בנכס כלל אינה תפילה אלא שלל פעילויות אחרות, כגון שיעורים שונים, הופעות של אמנים, סדנאות, אירועי הפרשת חלה ועוד. עוד עולה כי מרבית הפעילות הזו מתבצעת בתשלום. 0000000000

4. עוד נטען, כי העוררת מכנה עצמה "המרכז למודעות יהודית על פי תורת הסוד" -- שם שאף הוא

אינו מעיד על בית כנסת דווקא. המשיב טוען כי היא לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה כי עיקר השימוש בנכס הוא תפילה, וממצאי הביקורת לעומת זאת הראו, כי עיקר הנכס

אינו משמש לצרכי תפילה בלבד, ומשכך החיוב נעשה כדין.

ראיות הצדדים

5. מטעם העוררת, הוגש תצהיר של כב' הרב חנוך וינר המשמש כחבר בעוררת, וגבאי בית הכנסת

הנמצא בחלק של נכס. הוצהר כי בחלק מהנכס המשמש לבית כנסת יש את כל סממנים של בית כנסת לרבות ארון הקודש ובו שלושה ספרי תורה, ומתקיימות שם תפילות סדירות. עוד הוצהר כי השטחים הנלווים משמשים את בית הכנסת. לדוגמא, המטבחון משמש עבור הקידוש, וסעודות השבת, והחדר הצדדי משמש את הנהלת בית הכנסת ו/או למגורים. לעניין החצר, הוצהר כי גם

היא משמשת את בית הכנסת ואת דיירי הבניין.

6. לעניין הפעילות העסקית, הוצהר כי לא רק שאין פעילות עסקית במקום, הפעילות היא

"הפסדית" שממומן מתרומות, וכי פעילות מעין זו מחבצעת ברוב בתי כנסת.

7. העוררת אף הגישה חוות דעת מטעמה, שניתנה ע"י פרופ' עוז אלמוג מהחוג ללימודי ארץ ישראל

באוניברסיטת חיפה. בחוות דעתו המאלפת, המסקרנת ואף מחממת את הלב מציע המומחה

לראות בכל המתחם כמתחם אינטגרלי, יחידה אחת - בית כנסת אחד.

18. מטעם המשיב הוגש תצהירו של חוקר שומה שערך ביקורות בנכס. המצהיר צירף לתצהירו

תשריט ותמונות הממחישות את המצב בשטח.

9. ביום 16.7.14 התקיים דיון הוכחות בפני הועדה והמצהירים נחקרו על תצהיריהם.

דיון והכרעה

0. ראשית נבקש לציין כי המקרה שבפנינו הוא מקרה ייחודי, והתלבטנו בו לא מעט.

1. סעיף 5 ג (ה) (1א) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 קובע:

"בית כנסת, לרבות מבנה או חלק ממבנה שייעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, ככל שישנם, הם ללימוד 0000000000 תורה או לצרכים הנוסעים מקיום התפילה ומלימוד התורה ושאין בו פעילות עסקית".

2. נצטט להלן דברים מתוך דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת מסי העירייה שצירפה העוררת

לסיכום טענותיה בערר:

".... ברשויות מקומיות התעוררה שאלה בדבר תחולת הפטור האמור על בתי כנסת שמתקיימים בהם גם שיעורי תורה או פעילויות של תרבות תורנית, כגון הכנת נערים לדרשת בר מצווה.

הפרשנות משפטית הנוהגת על ידי משרד הפנים היא שהפטור חל גם על מצבים בעין

אלה. מוצע אפוא להבהיר את המצב המשפטי ולקבוע במפורש שגם אם מתקיימים

בבית כנסת שייעודו העיקרי הוא תפילה, לימוד תורה ותרבות תורנית שאינם למטרות רווח, בית הכנסת יהיה פטור מארנונה, והכל לגבי השטח המשמש לתפילה ושאין בו

פעילות עסקית".

3. ברוח הדברים המצוטטים, ולאחר ששקלנו את כל טענות הצדדים הגעגו למסקנה כי דין הערר

להתקבל חלקית, כך שהפטור ימשיך לחול על בית הכנסת עצמו, ובנוסף, יש להחילו על חדר

השירותים, שמשמשים את הבאים בשעריו, ועל המטבחון.

4. עם זאת, אנו סבורים כי עיקר השטח משמש את הפעילויות 'הלבר-תפילתיות' שהעוררת מארגנת

במקום, ובהן הופעות של אמנים וסדנאות שונות. לגבי שטחים אלה, דעתנו היא שעל הערר להידחות.

5. נוכל כל האמור לעיל, אנו מקבלים את העררים חלקית, כך שהפטור יחול גם על חדר השירותים

והמטבחון המשמשים את המתפללים בבית הכנסת. באשר ליתר השטחים החלטנו לדחות את

העררים. נציין, כי בפני העוררת פתוחה הדרך לבקש פטור או פטור חלקי או הקלה מארגונה

כעמותה, להבדיל מבית כנסת.

6. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 24/11/15 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת

לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חברעעו"ד ריחאן סעיד רו"ח אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011638

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצתק אלרון

העוררת: נופי בנען

‎ -‏ נגד.-

‏מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

‏החלטה בערר

‎ -‏ המחלוקת ייידי--

‏1. הערר שלפנינו עוסק בנכס מט' מס' 2000195818 שברחי התעשייה 9, ח-ן לקוח 1065816.

הנכס מוחזק על ידי העוררת.

‏2. במכתבו מיום 12.08.14, דחה המשיב את השגתה של העוררת - שנתקבלה אצלו ביום 4 - על חיובה בארנונה עבור הנכט.

‏3. בחלקו הראשון של המכתב, דוחה המשיב בקשה של העוררת לקבלת פטור לפי סעי 330 לפקודה ליתקופת עברי, בנימוק שהעוררת לא מסרה הודעה עם סיום פטור קודם, שהסתיים ביום 24.2.14, ומשכך נבצר מהמשיב יילאמת את מצבו העובדתי של הנכס, והתאמתו לקריטריונים הקבועים בסעי 330 חנייליי.

‏4. בחלקו השני של המכתב, לאחר שנערכה ביקורת בנכס ביום 4.8.14, דוחה המשיב את השגת העוררת מהטעם שבעת הביקורת יילא נראו עבודות שיפוץ, ואף חלק ניכר משטח הנכס הינו מאוכלט על ידי שוכרים חדשיםיי.

‏5. על ההשגה הוגש ערר ביום 8.9.14.

‏טענות העוררת

‏6. העוררת חוזרת בערר על בקשתה לקבל את הפטור.

.10

היא אינה חולקת על כך שתקופת הפטור הראשונה הסתיימה ביום 24.2.14; וכן, על כך שהמשיב הודיע לה מראש כי ייבמידה ולא יסתיימו השיפוצים יש באפשרותך לפנות לאגפנו על מנת לבתון את המשך הפטור מחדשיי.

העוררת למעשה מאשרת כי לא פנתה לעירייה סמוך ליום 28.2, אלא רק ביום 14.7, ייבטעותיי, ומבקשת מהמשיב שיערוך ביקורת בנכס.

[הערה: כל ההדגשות בהתלטה הוספו על ידי הוועדה].

באשר לביקורת, טוענת העוררת בסעי 4 לערר, כי נערכו 2 ביקורות: הראשונה, לא מתואמת ביום 17.7.14, והשנייה ביום 4.8.14. לטענתה, בעת הביקורת הראשונה, הנכס היה ייעדיין בשיפוצים ועדיין ריקיי. עוד לטענתה, בעת הביקורת השנייה ייהפקח ראה שעדיין יש שיפוצים וחלקו הגדול של הבניין עדיין ריקיי.

נוטיף כי בערר עצמו יש סתירה פנימית. בסעי 5 נכתב כי ייבסוף חודש יולי סיימנו את עבודות השיפוצים והתחלנו לאכלס את הבנייןיי. כפי שצוטט לעיל, טענה העותרת בסעי 4 טענה העותרת, בניגוד לנטען בסעי 5 כי בחודש אוגוסט עדיין היו שיפוצים בבניין. כידוע חודש אוגוסט מתחלל לאחר שחודש יולי מסתלים.

תשובת המשיב

.14

המשיב דוחה את טענות העוררת. הוא חוזר על האמור במכתב התשובה הנייל מיום 12.8, ומוסיף עליו ומפרט.

בנוסף, מציין המשיב כי בעת הביקורת שנערכה בנכס בראשית תודש יולי, הסתבר כי הגם שבחלקו נמשכו השיפוצים, הרי שבתלקו הם הסתיימו ובתלקו הנכס אף אוכלס על ידי שוכרים. עובדה אחרונה צו לא דווחה לעירייה, כפי שאף צוין בתשובת המשיב להשגה.

המשיב טוען כי, מחד, הוא לא יכול היה לדעת, בשל מחדלה של העוררת, מה היה מצבו של הנכס לעניין סעי 330, ומאידך, כי ייכי די שיוכת כי נכס עומד על תילו ובר שימוש לאחת מבין תכליות השימוש שבצו הארנונה על מנת שניתן יהיה לתייבו בארנונהיי.

שלב ההוכחות

ביום 11.12.14 קיימה חוועדה ישיבה מקדמית. בדבריו אישר מר ינאי הבעלים והמנהל של העוררת את העובדה כל ייאנהנו באמת לא הודענו על הארכהיי. בייכ המשיב מצדו חזר והדגיש את העובדה, כל" ייבביקורת מצוין כי הנכס כבר הושכר למתזיקיס בתקופה בה העוררת עדיין טוענת כי הנכס לא היה ראוי לשימוש, ו[ל]מותר לציין כי העוררת אף לא טרחה להודיע בתקופה שבמחלוקת על שינוי מחויקים בשטחים אלו או אחרים בנכסיי,

5. בתום הדיון המקדמי קבלה הוועדה את ההחלטה הבאה: "אנו קובעים את התיק

להוכתות בשאלה אחת בלבד ... העוררת תביא הוכחות לכך שהנכס לא היה ראוי לשימוש בין 1.3.14 ועד 31.7.14 בחלוקה לחודשים ותוך התייחסות לממצאי הביקורת מיום 64 ... העוררת תגיש עדות ראשית בשאלה שבנדון בלבדיי.

6. העוררת הגישה את ראיותיה ביום 18.1.15, והמשיב הגיש את שלו ביום 1.3.15. ביום

5 קיימה הוועדה ישיבת הוכתות.

הראיות

7. העוררת הגישה לוועדה תצהירים וכן מספר מסמכים :

א. מדוייח ביקורת חוץ מיום 6.8.14 שהוגש לנו עולה כי עבודות השיפוצ

הסתיימו ו'יחלק ניכר משטח הנכס נמצא מאוכלס על ידי שוכרים חדשים'י.

ב. מדו"ח ביקורת תוץ מחודש לפני כן, מיום 2.7.14 עולה כי באותו מועד ייחלק

מהבניין עדיין נמצא בשלב שיפוצים, חלקו ריק וחלקו מושכר למחויקים שוניםיי.

= העוררת. הציגה 11 עמודים ראשונים של הסכמי. שכירות. מהם 1 מחודש אוגוסט, 5 מחודש יולי, 3 מחודש יוני ו-1 מתודש אפריל - כולם משנת 2015, וכן הסכם אחד מדצמבר 2013.

ד. בטבלה שהציגה העוררת מפורטים בין היתר מועדי מסירת התוקה

לשוכרים. כל המועדים, למעט אחד, הס לפני 31.7. 3 מועדים הם מחודש 6, ו-3 מועדים הט בחודש 4/14.

ה. בנוסף, צרפו העוררים 'אישורי קבלת מפתח'י בחתימת השוכרים. 5 מהם

מחודש 6/14 והשאר מחודש 7/4. רק אישור אחד הוא מחודש 8/14. יצוין כל לפי כל האישורים היו כל היחידות שנמסרו מחוברות לרשתות המים והחשמל.

ו בנוסף, הגישו העוררים תשבוניות מס/קבלות של ספקים ובעלי מלאכה.

קבלה אחת אינה קריאה; אחת מ-31.7 על 7,000 ₪ עבור שיפוץ דקורטיבי;

אחת מ-26.5.14 עייס 2,900 ₪ עבור מד מים; אחות מיום 18.9.14 למסגרית 7-7 000-ה עבור שיפוץ קונסטרוקציה; אחת מיום 18.9.14 עייס 5,000 ₪ עבור 2 ספרינקלרים; אחת מיום 15.8.14 עבור עבודות מג''א; ועוד אחת מיום 4 עבור עבודות מז''א; בנוסף, תשבונית מיום 12.5.14 עבור ביצוע עבודות איסטלציה; קבלה מיום 1.9.14 עייס 4,600 ₪ מקבלן בניין;

ואחרונה, קבלה על עבודות גבס עייס 9,474 ₪ מיום 1.9.14.

ז. | העוררת לא הגישה מסמכים נוספים או צילומים כלשהם.

8. המשיב מטעמו הגיש תצהירים מטעם חוקרי המשיב:

א. תצהירו של מר יהודה בן ישי כולל את הדוייח מיום 2.7.14 [שמתוכו

צוטט לעיל] וכן תצלומים שלא ניתן להסיק מהם כי המבנה אינו ראוי לשימוש.

ב. בנוסף, צורף תצהיר של התוקר אריאל שרעבי [שאף ממנו צוטט

לעיל) ודו'יח הביקורת שלו מיום 4.8.14.

9. במחלך החקירות שנערכו למצהיריס התברר כי לא מן הנמנע כי המשיב ערך ביקורת

נוספת [שלישית] בנכס בין התאריכים 1.3.14 לבין 31.7.14. בבדיקה שנערכה בעירייה התברר כי אמנם נערכה ביקורת נוספת, אך זו נערכה ביום 5.1.14, משמע לא בתקופה שבמחלוקת. הבדיקה הוגשה לוועדה על ידי המשיב. דווקא ביקורת זו סייעה בידי הוועדה.

סייבומים

0. העוררת בקשה שטענותיה ישמשו גם כסיכומים מטעמה. המשיב לא הגיש סיכומים,

והוועדה שקלה את טענותיו וראיותיו שהוגשו לה.

דיון והכרעת

1. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת כל הראיות שהוצגו בפנינו, החלטנו לדחות את

הערר.

2. הלכה פסוקה היא, כי המשיב נהנה מתזקת תקינות המעשה המנהלי, ומשכך נטל

ההוכחה נופל על כתפי העוררת. בעררים קודמים שנדונו בפנינו, נמנענו בדרך כלל מלהתיר לעורר להביא בדיעבד ראיות על עבודות שיפוצים שביצע בנכס, למרות שלא הקדים והודיע על כך למשיב. כאמור, במקרה זה תרגנו ממנהגנו, בין היתר מאחר שבמקרה זה מדובר בהארכת פטור שניתן לתקופה קצרת.

3. למרות זאת ועל אף שנתנר לעוררת אפשרות בלתי מוגבלת להוכיח את טענווניה, לא רק 00-77

שהיא לא הוכיתה אותן אלא היא אף חזקה את טענות המשיב ואת מסקנתנו כי בתקופה שבמחלוקת, מיום 1.3.14 ואילך, לא היה הנכס בבתינת נכס שייאי-אפשר לשבת בויי, וכפי שהסתבר, העוררת אף אכלסה אותו.

4. הטעמים העיקריים לכך שהגענו למסקנה גו הס אלה :

א. כל העבודות שמפורטות בדוייח הביקורת הראשון, מיום 5.1.14 הן עבודות

שעל-פי טיבן נעשות בימי עבודה אחרונים של שיפוצ מבנה, או למצער בשבועות האחרונים ;

ב. המבקר, מר אריאל שרעבי, רשם מפי יאילן שנכח בביקורת כי כל העבודות

בבניין כולו יסתיימו בתוך כתודשיים לערךיי. אילן, הוא מר אילן ינאי, שהוא הבעלים והמנהל של החברה, שהצהיר מטעמה ונתקר בפנינו.

ג. | לדעתנו, הצהרתו הספונטנית של מר ינאי ביום 5.1.14, לפיה עתידות

העבודות להסתיים עד לחודש 3/14 משקפת את האמת. לדעתנו, העבודות אכן הסתיימו והאכלוס התל. וזו גם הסיבה הנכונה לכך שהעוררת לא בקשה ארכה במועד.

ד. לדעתנו, דברים אלה הס בגדר הודאת בעל דין, ועל-פי דין די בהם לדחות את

הערר.

ה. חיווק למסקנתנו זו מצאנו גם ביראיות' המפורטות בסעי 17 לעיל, שחלקן

אינו רלבנטי לתקופה שבמחלוקת, וכולן אינן מוכיחות שייאי-אפשר היה לשבתיי בבניין. בנוסף, העוררת עצמה, על ידי אכלוס הנכס, הוכיחה כי אין לטענתה כל יסוד.

לסיבום

כאמור, החלטנו לדחות את הערר. בנסיבות העניין ולאחר שנמצא שהערר הוגש, כפי שפורט לעיל, שלא בתום לב, החלטנו לפסוק לחובות העוררת הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

ניתן והודע ביום 24.11.2015 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלייט (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 465 <ום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

: עולד ריחאן סעיד אלרון יצחק

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מסי 140012046

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: מירה רום פלא?

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בעור

הערר

1. הערר נוגע לדירה ברח'י קהילת קובנה 4 [נכס מס' 2000263034] שהעוררת שכרה מבעליה.

2. הדירה, שמספרה 4 לא מצאה חן בעיני השוכרת, וחיא העדיפה לשכור במקומה דירה

אחרת באותו בניין, שמספרה 1.

3 דא עקא, שהעוררת לא הצליחה למצוא, במועד המעבר, שוכר חילופי לדירה 4, על-פי תנאי הטכס השכירות, ובלית ברירה החציקה במשך תקופה מסוימת בשתי הדירות גם יחד.

6. על מנת להקטין את עלויותיה בקשה העוררת מהמשיב לקבל פטור לנכס ריק בגין דירה 4.

הבקשה לקבל פטור ודחייתת

5. בקשת העוררת נדחתה על ידי המשיב במכתב מיום 27.11.14, לאחר שבביקורת שנערכה

בנכס ביום 19.11.14 יינמצא כי קיימים בנכס תפצים כגון: ארון, שולחן וכיסאות, מכונת כביסה ומייבש, שידה אופניים כיסא נדנדה, בסיס מיטהיי. שם בסעי 2).

6. עוד הוסיף המשיב בהמשך המכתב כי הימצאות 'החפצים' בנכס מונעת מהמבקשת לקבל

את הפטור, שכן על-פי הדין על הנכס להיות יריק וללא שימושי; עוד הבחיר המשיב לעוררת כי היא רשאית לרוקן עתה את הנכס ולבקש ביקורת חוזרת.

7 העוררת לא פנתה לבקש ביקורת חוצרת בנכס לאחר הרקתו, ותחת ואת הגישה ערר על החלטתו של המשיב.

טענות העוררת

8 העוררת, בערר שהגישה, בדבריה בפנינו [ישיבת הוועדה ביוט 7.5.15] ובטיכומיה העלתה

שתי טענות עיקריות :

*+ האחת, עובדתית, לפיה 'התפציםי שהיו בנכס הינם של בעלי הדירה, הס נמצאו בה כשהיא הושכרה להם יחד איתם ומשכך הס כחלק מהדירה ;

* הטענה השנייה, משפטית - פרשנית, ולפיה הפירוש התכליתי מחייב לתת את הפטור מחייב במקרה זה, בפרט נוכח היות הדירה ריקה מאדם, ולמעט תפציס ספורים שהושכרו יחד עמח.

עמדת המשיב

9. המשיב - ולא נאריך בפירוט עמדתו - דוחה מכל וכל את הטענות המשפטיות של העוררת,

לפיה הייתה העוררת זכאית לקבל פטור על-פי עובדות המקרה. בנקודה גו יווּכר כי -- -- הצדדים הסכימו-על העובדות נשוא הערר.

דיון ומסקנות

0. החלטנו שלא לקבל את הערר מהטעמים שיפורטו להלן.

1. החלטותיה של ועדה או, ואי-אפשר אחרת, נובעות מעובדות שמוכחות בפניה, ומוכתבות

על ידי חדין הכתוב, משמע התחיקה, ועל ידי ההלכה הפסוקה, משמע פסיקת בתי המשפט. בנוסף, גם החלטות של ועדות ערר אחרות נשקלות.

2. סעיף 13(א) המתוקן לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מאונונה), התשנייג-1993,

קובע הנתיות בנושא ההנחה לבניין ריק :

//מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור במפורט להלן, למחציק של בניין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן: עד שישה חודשים - 100%.../.

3. יבניין ריק שאין משתמשים בויי, כך נכתב בחוק ההסדרים.

4. סעיף זה, שאין בו חוסר בהירות או דו-משמעות פורש מספר רב של פעמים ותמיד

לחומרה [ראו לדוגמא דניה סיבוב נ' מנהל הארנונה בסעי 12 לסיכומי המשיב). לדעתנו,

זו פרשנות ראויה, שכן כל הרחבה שתינתן למלים תעלה את הסעיף על ימדרון חלקלקי . שסופו ריקון הסעיף מתכנו לחלוטין.

. 5. אשר לעובדות בערר זה, ואלה כאמור אינן שנויות במחלוקת, המטקנה היחידה שניתן להסיק מהן היא שבנכס היו יחפציםי ועל כן הנכס לא היה ריק.

לסיבום

הערר נדחה. בנסיבות העניין ולאתר שנמצא שהעוררת נשאה בתשלומי ארנונה בגין שתי דירות שכורות במקביל, החלטנו שלא לפסוק לחובתה הוצאות.

ניתן והודע ביום 24.11.2015 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשליב.

וייח אלרון יצחק

לוייר: עו"ד גרא אהוד

קלדנית : ענת לוי