החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 19 עד 31 מרץ 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | יז באדר-ב תשעד
14
מספר ערר: | 11:04 / *********
מספר ועדה: | 10975
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: | הדר אלי
נ ג ד
צד ג': מריה פנחסוב
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
במסגרת הערר טען העורר כנגד חיוב בתשלום הארנונה שנוצר לטענתו משימוש במסמכים פרקטיבים וזיוף חתימות. העורר טען כי חתימתו זוייפה והחוזה שהוגש לעירייה אינו אמיתי. לטענתו הוא הגיש תלונה במשטרה. כמו כן טען כי התגורר בכתובת אחרת ברחוב המשביר 16 בת"א.
המשיב טען כי העורר רשום כמי שמחזיק בנכס מתאריך 15/10/10 ועד ליום 31/8/12 עפ"י הסכם שכירות שהוגש לעירייה מתאריך 12/10/10.
להסכם השכירות צורף תעודת זהות של העורר כאשר ע"ג צילום תעודת הזהות רשום כי הוא שוכר את הדירה מתאריך 15/10/10 ועד לתאריך 15/10/11.
בדיון שקיימו היום טען העורר כי הוא מכיר אדם בשם ג'אניה וגם את חברתו של ג'אניה וכי לפני שנים נתן הסכמה להתום על מסמכים שונים בדבר התחייבויות וערבויות.
בנה של הבעלים של הדירה טען לפנינו כי בתקופה הרלבנטית אמרו לו שהשוכר הוא אלי הדר הוא ביקש לשוחח איתו, אולם נמסר לו כי הוא אינו בעבודה, אלא בעבודה ושוחח עם מישהו שהזדהה בשם אלי הדר. כאשר היה להם חשש כי אין תשלומי מיסים והוא פנה לעירייה ושם נמסר לו כי השוכר שמדווח לעירייה הוא צריך לשאת בתשלום הארנונה. רק לאחר שזומנה הבעלים לדיון בערר נמסר לבנה כי העורר טוען שלא הוא החזיק בנכס, אלא אדם אחר.
סעיף 326 לפקודת העיריות קובע כי קיימת חובה למסור הודעה בדבר המחזיק בנכס. בנסיבות העניין העירייה פעלה לפי הודעה שנמסרה לה בצרוף הסכם שכירות על שמו של העורר וצילום תעודת זהות.
החיוב היה בהתאם להודעה כאמור כאשר כפי שטוען המשיב לעירייה אין את הכלים ולא את הסמכות לבדוק את האמיתות ואמינות המסמכים המתקבלים במשרדיה משכך אין לה אלא לפעול בהתאם להוראות הפקודה בדבר הטלת תשלום הארנונה על המחזיק כפי שדווח.
העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי לא החזיק בנכס או לכל הפחות לא היה מעורב בהסכם השכירות שדווח לעירייה.
במהלך הדיון הובאו בפנינו מספר טענות בדבר הקשר של העורר לגורמים אשר היו מעורבים במתן דיווח לעירייה בדבר המחזיק כאשר העורר אף טען כי בעבר חתם על מסמכים והתחייבויות שונים.
ייתכן ולא הובאה בפנינו מלוא התמונה העובדתית, אולם לעניין זה על העורר להוכיח נטל ראיותיו ובזאת לא עמד.
בנסיבות העניין ככל שקיימת מחלוקת בין העורר לצדדים המעורבים בדבר השכרת הדירה על העורר להעלותם בהליכים המתאימים ולא בהליך כלפי המשיב בהתאם לסמכותו עפ"י חוק הערר.
לאור האמור אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.03.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/ /
/ 7
יו"ר/ע\'ד "ל חבר: דר' +לך זיו, רו"ח
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העוררת: זזה אולפני הקלטה
ב ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.03.2014.
יז באדר-ב תשעד
114
140009652 / 3
5
בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, (סדרי דין), תשס"א-2000, ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגוגה כללית) (סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
4 /
יו"ר: עו"ד לאאמי חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
/
- ל
ות
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית
. שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יז באדר-ב תשעד
14
מספר ערר: | 13:42 / 140009791
מספר ועדה: | 10975
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: דוד ורד
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה: השטח המסומן 2 בתשריט קומת המרתף מיום 53 ששטחו 34.84 מ"ר יסווג בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים וזאת החל מיום 28/4/13 ועד למועד סיום החזקה בנכס.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.03.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7 /
יו"ר: על מיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
7
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערריסם: 140008285 שליד עיריית תל אביב-יפו 20
בפני חברי ועדת הערר:
ייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך ציו, רו"ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
1
העוררת: אנדורנט בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
ערר זה הוגש על החלטת המשיב מיום 25.6.12 במסגרתה נדחתה השגה שהוגשה על ידי העוררת ובה נקבע כי היות והעוררת מהזיקה בלעדית בקומה 8 בבניין, אזּי בהתאם לסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, אין מקום להפחית את השטתים נשוא הפניה. בהחלטה נקבע כי שטח הנכס כולל בתוכו חיוב של שירותים, מעבר ומדרגות.
טענות העוררת
.5
העוררת טענה בכתב הערר כי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה של עיריית תל אביב אינו חוקי בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעניין עתיימ (מחוצי ת'יא) 1948/08 דיזינהויד יוניתורס בע''מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ו-עתיימ (מחוזי תייא) 1273/09 אי 5,בי.סיי. ניהול ואחזקה בע''מ נ' עיריית תל אביב.
לטענת העוררת לנוכת הפסיקה לפיה סעיף 1.3.1ח'י לצו הארנונה מטיל חיוב בניגוד לתקיקת ההקפאה ולא ניתן בגינו אישור מאת שר הפנים ושר האוצר, התיוב אינו חוקי.
העוררת מלינה על החלוב בגין חדרי שירותים, חדר מדרגות ומעברים וטוענת כי אין הס מצויים בתוקתה הבלעדית ועל כן אין מקום לחייב אותה בתשלום ארנונה בגינם. לטענת העוררת היא לא רכשה ולא שכרה שטחים אלה והשימוש בהם מיועד למעבר בלבד ושימוש כל אדם. עוד נטען כי חדרי המדרגות משרתים אף את מחזיקי הקומות האחרות.
עוד טענה העוררת כי אין לחייב אותה בארנונה בגין ארונות חשמל המצויים בקומת הנכס (בקומה 8)
בשטת של 1.66 מ"ר שכן מדובר בשטחים טכניים שאינם ברי חיוב ולפי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה שטחים טכניים תחוייב בהם חברת הניהול ואם אין חברת ניהול לבניין אצי יהיו פטורים.
טענות המשיב
6. המשיב טען כי טענת העוררת בדבר חוקיות צו הארנונה אינה מתאימה להתברר בפני מנהל הארנונה או
בפני ועדת הערר.
7. לעניין חיוב השטחים : שירותים (10.1 מ"ר), מדרגות (22.14 מ"ר) ומעברים (11.5 מ"ר), טען המשיב כי לפי
סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, היות והעוררת מתזיקה בכל קומה 8 בבניין, אין לראות בשטחים אלה כשטחים משותפים.
8 בכל הנוגע לארונות החשמל, טען חמשיב כי ארון חשמל הוא חלק מהבניין, הוא אינו שטת טכני ולכן לפי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה והו שטת בר חיוב.
9. לאחר שחגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון הוכחות ולאתריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב על פי
בקשתם.
דיון ותכרעה
0. סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונה מתייחס לחיוב *שטח משותףיי בבניין או בקומה, כדלקמן:
'שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומת אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע'יי מחזיק אחד,
שטחים משותפים אלו יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים.
שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית - *חויבו במלואםי.
1. העוררת מחזיקה בקומה 8 בבניין. לכאורה על פני טעיף 1 תי על העוררת לשאת בתשלום ארנונה בגין
שטחים אשר עשויים לחיות מוגדרים כשטחים משותפים בקומה שטחי שירותים אשר נמצאים מחוצ לשטח בו מתזיקה העוררת.
2. העוררת טענה כי בתוך שטחה מצויים חדרי שירותים. הפקת מטעם המשיב העיד בפנינו כי לא ראה בשטת
העוררת שירותים. הוא אף הבהיר בעדותו כי כל הבניין בנוי בצורה ששטתי השירותים נמצאים בחצאי קומות. בכל מקרה אנו סבורים כי אין בסוגיה עובדתית זו, שלא הוכחה בפנינו עד תום על ידי העוררת, כדי לשנות מהתוצאה אליה נגיע בבתינת סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה. שכן, גס בהנחה שבשטתי העוררת מצויים שירותים, אין בכך כדי לגרוע מעצם חיובה בגין שטתים משותפים, ככל שנמצא כי היא מתוייבת בתשלום ארנונה בגין שטחים אלה על פי צו הארנונה כדין.
3 לטענת העוררת, יש להפחית משטחה לצורכי הארנונה שטחים אשר מחוויס שטחי שירותים אשר נמצאים בתצאי קומה, למעלה ולמטה, מקומה 8 ואין לראות בשטתיט אלה כשטח אשר נמצא באותח קומה של
העוררת.
4. אנו סבורים כי בבחינת מהות הסעיף ופרשנותו התכליתית שיש להעניק לו, אין מקום לראות בחצאי
הקומות כשטחים שאינם מהווים כשטה הקומה של העוררת. הבעלים של העוררת הבהיר בעדותו כי הקומות בבניין חן קומות כפולות עס תקרה גבוהה. אומנם לגירסתו יש לראות בקומות הביניים כקומות עצמאיות אולם מעדותו אנו למדים כי לא כך הדבר. אנו סבורים כי יש לראות את קומות הביניים כחלק בלתי נפרד מהקומות ייהראשיותיי המהוות קומה כפולה על פי עדותו. לעניין זה גס נציג המשיב טען
.5
.6
.7
8
9
.0
.1
2
בעדותו כי הירידה לשירותים הינה בכ-7-8 מדרגות בלבד, וגם מטעם גּה, אנו סבורים כי יש לראות בקומות ביניים אלה כחלק מהקומה 8 בה מחציקה העוררת ולא כקומות עצמאיות ונפרדות.
נעיר עוד כי פרשנות העוררת תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 1 חי לצו הארנונה שכן היא תוביל לכך ששטחים אשר נמצאים בקומות ביניים, או בשטתיס אשר נמצאים במפלס שונה, גם כאשר מדובר בירידה או עליה של מדרגות ספורות, יוצאו מגדר השטתיס המשותפים נשוא אותו סעיף. קומות ביניים עשויים לחיות בשטח נרתב ולכלול מגוון שימושים ותכליתות.
איננו מקבלים את הטענה כי יש לראות את הקומות 7, 8 ו-9 כקומה אחת ואת השטחים שבין קומות אלה כשטחים אשר מוחזקים בידי שלושה מחזיקים. טענה זו מנוגדת להוראות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה ואינה יכולה לעמוד.
איננו מקבלים גס את טענת העוררת כי מדובר בשטחים משותפים אשר אינם מותזקים על ידי אף אחד מהמחזיקים. והרי סעיף 1.3.1 חי דן בשטחים משותפים ומטבע הדברים לא מדובר בשטתיס אשר מוחזקים באופן בלעדי על ידי שוכר או בעלים. ממילא על פי הפסיקה, יימחזיק בנכסיי הוגדר כייבעל הויקה הקרובה ביותר לנכס (רי עייא 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' וינבוים פייד נו(4) 856, 861). בית המשפט העליון עמד גם על הסיבה שבעטייה חיוב הארנונה לא מוטל תמיד על בעלי הנכס ו''ההצדקה להטלת מס מסוג ארנונה טמונה בהנאה אותם מפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית... פרשנות מרחיבה זו למונח ''מחזיק'י נשענת על הגישה לפיה רואים לצורכי ארנונה כי'מחזיק למעשה'' את מי שהינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכט במועד הרלוונטי לחיוביי (רעייא 3 מדינת ישראל- משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון (פורסם ביינבויי 4.2.07).
טוענת העוררת בסיכומיה כי שטתי השירותים הינם יישטחים קיומייסיי ולא יישטחיס משותפיסיי. על פני הטיעון בסיכומים לא ברור כיצד יש בטענה זו כדי להוביל למתן פטור מתשלום ארנונה. אין מחלוקת בדבר חיוניות שטחי השירותים, אך גס שטחים נוספים חיוניים לפעילות העוררת ואין היא טוענת כי יש לפטור אותה מתשלום ארנונה מטעט זה. בכל מקרה הטענה אינה מעוגנת בצו הארנונה ובהוראות הדין למתן פטור מתשלום ארנונה.
טענת חוקיות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה מקומה בפני הערכאות המוסמכות לכך ולא בפני ועדת הערר אשר מוגבלת בסמכותה לדון בנושאים מסולימים בהתאם להוראות חוק הערר.
היות והעוררת לא הוכיחה כי היא מתזיקה בפחות מ-80% משטח הקומה, אין היא יכולה להסתמך על פסק הדין שניתן בעניין עתיימ 1498/08 דיטנהאויז יוניתרט בע'ימ נ' עיריית תל אביב ועתיימ 1273/09 אי,בי.סי ניהול ואחזקה בע'ימ נ' עיריית תל אביב. רי לעניין וה עמיינ ל34083-11-0 מרכז לוינסקי בע"מ נ'
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (מיום 31.5.2011) ת.א. (מחוזי תייא) 2703/05 קניון רמת אביב בע"מ (מקרקעי מרכז בע"מ לשעבר) נ' עיריית תל אביב (מיום 9.5.2012)).
בכל הנוגע לטענת העוררת לפיה יש להפתית שטחי ארונות חשמל מרכזיים אשר משמשים את כל הבניין (שטח 1.66 מ"ר), בדיון בפנינו חצהיר העד מטעם העוררת כי מדובר בשטת ארון תשמל אשר נמצא בתוך שטחה של העוררת.
לא הוכח בפנינו כי מדובר בשטח שיש לגרוע משטח העוררת וממילא הוא נכלל בהוראות סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה לפיו ''בשטת הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחף וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה'"י. 'יחדריי וה הינו חלק בלתי נפרזד מהמבנה, בשליטת העוררת ובחזקתה ואין לפטור אותה מתשלום ארנונה בנסיבוות העובדתית שהוכחו בפנינו.
3. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 19.3.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעמיניס מנהליים ואת בתוך 65 *וס מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
| 21 2
*וייר: עו"ד אמיסלרי חבר: דרי רליך זיולוייח חבר: עו י קדם
שט הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :יה באדר-ב תשעד
204
מספר ערר: | 10:29 / 140009873
מספר ועדה: | 10976
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: מוטורולה סולושנס ישראל בע'מ
נ ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
אנו נותנים תוקף של החלטה להסכם בין הצדדים בכפוף לכך הערר יתקבל בחלקו.
ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.03.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר) התשל'ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: עו"ד קד לי חבר: עד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : 'ח באדר-ב תשעד
24
מספר ערר: | 11:22 / 140009936
מספר ועדה: | 10976
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: פוזנרסון אבי,שטרן לאה
נ ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
אנו מוחקים את הערר ללא חיוב בהוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.03.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) ) התשל"ז -7 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו" | יהודה חברה ד 7דֶם שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
דורוו
תאריך | : יח באדר-ב תשעד
2204
מספר ערר: | 12:58 / 140009800
מספר ועדה: | 10976
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת:
ווקמי בע"מ חברה פרטית 514682269
חשבון לקוח: 10663379
מספר חוזה: 530080
כתובת הנכס: החשמונאים 113
-נ ג ד-
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן
נוכחים:
העורר/ת: ווקמי בע"מ
רפאל סביר
שגית אריאלי
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן
החלטה
לאחר עיון בכתב התשובה לערר ובקשה לסילוק על הסף אין לנו מנוס אלא לקבל את טענות ב"כ המשיב לפיו הערר לא הוגש במועד הקבוע בחוק.
מכתבו של המשיב נושא תאריך 11/8/13 שוגר לכתובת הנכס ברחוב החשמונאים 113.
הביקור במקום נערך בכתובת הנכס ברחוב החשמונאים 113 ממנו עולה כי הנכס נשוא הערר לא היה ריק במובן שנמצאו בו שולחנות וחדר אחד היה סגור באופן שלא היה אפשר לבדוק מה בתוכו.
העוררת הגישה ערר שהוגש לוועדה ביום 2/12/13, דהיינו באיחור ניכר מעבר ל- 30 יום, המועד הקבוע בחוק והמועד שצוין בתשובת המשיב.
בנוסף להנ"ל גם אם נאמץ את טענת העוררת כי עזבה את המקום ביום 1/5/13 ולא קיבלה את המכתב לגופו של עניין לא נוכל לדון בערר זה שכן גם הודעת החדילה הוגשה לעירייה באמצע ספטמבר 2013.
גם לגופו של עניין עפ"י דו"ח החוקר מטעם המשיב אריאל שרעבי מיום 8/8/13 לרבות התצלומים הנספחים לדו"ח עולה כי הנכס אינו עונה להגדרה המוכרת בחוק ובפסיקה כנכס ריק המזכה בפטור מארנונה שכן מצויים בו שולחנות.
בנסיבות העניין אנו דוחים את הערר ולא מחייבים את העוררת בהוצאות.
ניתן והודע בנוכתות הצדדים היום 20.03.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד מאווך יהודה ו שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
וו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : כב באדר-ב תשעד
24
מספר ערר: | 13:27 / 140009375
מספר ועדה: | 10977
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד רו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
המשיב:
נוכחים:
העורר/ת:
שבח טובה תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10644638
מספר חוזה: 511196
כתובת הנכס: ראשית חכמה 8
ע"י ב"כ עו"ד: בן חורין שולמית
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ: עו"ד נעמה חליפה
העורר/ת: שבח טובה
בן חורין שולמית,אביהו בן חורין
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב: עו"ד נעמה חליפה
פרוטוקול
ב"כ המשיב: לאחר שעיינתי במסמכים,שמעתי את העוררים והמלצת וועדת הערר,אסכים לפנים
משורת הדין ומבלי להודות באיזו מהטענות כי נכס מספר 2000299495 בשטח של 38 מטר כאמור בסעיף 1 במכתבו של מנהל הארנונה מיום 01/05/2013 יזכה לפטור מנכס שאינו ראוי לשימוש מיום מסירת ההודעה היינו 18/04/2013 ועד ליום 30/06/2013 .
העוררים: אנו מסכימים.
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים והערר יתקבל חלקית כאמור לעיל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.03.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת, ההחלטה.
66 6-4
יו"ר: כ צר אלו ) חבר: עו"ד רו"ח לוי אבשלום חבר 0 "ד טל גדי
שם הקלדנית: בר-עוז דנה
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר עררים: 140008285
שליד עיריית תל אביב-יפו: קנ 0
בפני חברי ועדת הערר:
יויר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: אנדורנט בע"מ
נגד
מנהל הארנונוז בעיריית תל אביב
החלטת
ערר וח חוגש על ההלטת המשיב מיום 25.6.12 במסגרתה נדחתה השגה שהוגשה על ידי העוררת ובה נקבע כי חיות והעוררת מחזיקה בלעדית בקומה 8 בבניין, אזּי בהתאם לסעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה, אין מקום להפחית את השטתים נשוא הפניה. בהתלטה נקבע כי שטח הנכס כולל בתוכו חיוב של שירותים, מעבר ומדרגות. .
טענות העוררת
.2
העוררת טענה בכתב הערר כי סעיף 1 תי לצו הארנונה של עיריית תל אביב אינו תוקי בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינחליים בעניין עתיימ (מחווי ת'יא) 1948/08 דיזינהויט *וניתורס בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ו-עתיימ (מחוזי תייא) 1273/09 אל.בי.סי. ניהול ואחזקה בע''מ ג' עיריית תל אביב.
לטענת העוררת לנוכח הפסיקה לפיה סעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה מטלל חיוב בניגוד לתקיקת ההקפאה ולא ניתן בגינו אישור מאת שר הפנים ושר האוצר, החיוב אינו הוקל.
העוררת מלינה על ההוב בגין חדרי שירותים, חדר מדרגות ומעברים וטוענת כי אין הס מצוליס בתזקתה הבלעדית ועל כן אין מקום לחייב אותה בתשלום ארנונה בגינם. לטענת העוררת היא לא רכשה ולא שכרה שטחים אלה והשימוש בהם מיועד למעבר בלבד ושימוש כל אדם. עוד נטען כי חדרי המדרגות משרתים אף את מחציקי הקומות האחרות.
עוד טענה העוררת כי או לחייב אותה בארנונה בגין ארונות חשמל המצויים בקומת הנכס (בקומה 8)
בשטח של 1.66 מ"ר שכן מדובר בשטחים טכניים שאינם ברל חיוב ולפי טעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה שטתים טכניים תחוייב בהם חברת הניחול ואם אין חברת ניהול לבניין אצי יהיו פטורים.
טענות המשיב
6. המשיב טען כי טענת העוררת בדבר חוקיות צו הארנונה אינה מתאימה להתברר בפני מנהל הארנונה או
בפני ועדת הערר. ו
7. לענייו חיוב השטהים: שירותים (10.1 מ"ר), מדרגות (22.14 מ"ר) ומעברים (11.5 מ"ר), טען המשיב בי לפי
סעיף 1.3.1ה' לצו הארנונה, חיות והעוררת מחזיקה בכל קומה 8 בבניין, אין לראות בשטתיס אלה כשטחים משותפים.
8 בכל הנוגע לארונות התשמל, טען המשיב כי ארון השמל הוא חלק מהבניין, הוא אינו שטח טכני ולכן לפל סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה הו שטח בר חיוב.
9 לאחר שהגישו הצדדים תצחיריס, התקיים דיון הוכתות ולאחריו הגישו הצדדיט סיכומים בכתב על פי בקשתם. .
דיון ותכרעה
0. סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונה מתייחס לחיוב יישטח משותף'' בבניין או בקומה, כדלקמן:
'*שטח משותף בבניין או בקומה שרובו א*נו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטה הלא משותף מוחזק ע''י מהזיק אחד.
שטחים משותפים אלו יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקיט,
שטחיט המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בזה והמוהזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית - לחויבו במלואם'"י.
1. העוררת מחויקה בקומה 8 בבניין. לכאורה על פני סעיף 1.3.1 חי על העוררת לשאת בתשלום ארנונה בגין
שטחים אשר עשויים להיות מוגדרים כשטחים משותפים בקומה שטתי שירותים אשר נמצאים מחוצ לשטח בו מחזיקה העוררת.
2. העוררת טענה כי בתוך שטחה מצויים חדרי שירותים. הפקת מטעם המשיב העיד בפנינו כי לא ראה בשטח
העוררת שירותים. הוא אף הבהיר בעדותו כי כל הבניין בנוי בצורה ששטתי השלירותלס נמצאיט בחהצאל קומות. בכל מקרה אנו סבורים כי אין בסוגיה עובדתית זו, שלא הוכחה בפנינו עד תום על ידי העוררת, כדי לשנות מהתוצאה אליה נגיע בבתינת סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה. שכן, גס בהנתה שבשטהי העוררת מצוליס שירותים, איו בכך כדי לגרוע מעצם חיובה בגין שטתים משותפים, ככל שנמצא כי היא מחוייבת בתשלום ארנונה בגין שטחים אלה על פי צו הארנונח כדין.
3. לטענת העוררת, יש להפחית משטחה לצורכי הארנונה שטתים אשר מהווים שטהי שירותים אשר נמצאים
בתצאי קומה, למעלה ולמטח, מקומה 8 ואין לראות בשטחים אלה כשטה אשר נמצא באותה קומה של העוררת.
6. אנו סבורים כי בבתינת מהות הסעיף ופרשנותו התכליתית שיש להעניק לו, אין מקום לראות בתצא?
חקומות כשטתים שאינם מחווים כשטח הקומה של העוררת. הבעלים של העוררת הבהיר בעדותו כי הקומות בבניין הן קומות כפולות עס תקרה גבוחה. אומנם לגירסתו יש לראות בקומות חביניים כקומות עצמאיות אולם מעדותו אנו למדים כי לא כך הדבר. אנו סבורים כי יש לראות את קומות הביניים כחלק בלתי נפרד מהקומות יהראשיות'י המהוות קומה כפולח על פי עדותו. לעניין וה גס נציג המשיב טען
.5
.6
.7
.8
9
.20
1
2
בעדותו כי הירידה לשירותים הינה בכ-7-8 מדרגות בלבד, וגם מטעם זה, אנו סבורים כי יש לראות בקומות ביניים אלה כחלק מהקומה 8 בה מהזיקה העוררת ולא כקומות עצמאלות ונפרדות.
נעיר עוד כי פרשנות העוררת תרוקן מתוכן את הוראות סעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה שכן חיא תוביל לכך ששטחיס אשר נמצאים בקומות ביניים, או בשטחיט אשר נמצאיט במפלט שונה, גס כאשר מדובר בירידה או עליה של מדרגות ספורות, *וצאו מגדר השטתים המשותפים נשוא אותו סעיף. קומות ביניים עשויים להיות בשטת נרחב ולכלול מגוון שימושים ותכליתות.
איננו מקבלים את הטענה כי יש לראות את הקומות 7, 8 ו-9 כקומה אחת ואת השטחים שבין קומות אלה כשטחים אשר מוחזקים בידי שלושה מחזיקים. טענה זו מנוגדת להוראות סעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה ואינה יכולה לעמוד.
איננו מקבלים גס את טענת העוררת כי מדובר בשטחים משותפים אשר אינם מוהזקיסם על ידי אף אחד מהמהציקים. והרי סעיף 1.3.1 הי דן בשטחיט משותפים ומטבע הדברים לא מדובר בשטחים אשר מוחוקים באופן בלעדי על ידי שוכר או בעלים. ממילא על פי הפסיקה, יימתזיק בנכסיי הוגדר בייבעל'
הויקה הקרובה ביותר לנכס (רי עייא 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' וינבוים מייד נו(4) 856, 861). בית המשפט העליון עמד גם על הסיבה שבעטייה חיוב הארנונה לא מוטל תמיד על בעלי הנכס ו''ההצדקה להטלת מס מסוג ארנונה טמונה בהנאה אותם מפיקים הנישומיט מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית... פרשנות מרהיבה זו למונח 'מהזיק'י נשענת על הגישה לפיה רואים לצורכי ארנונה כ''מחזיק למעשה'' את מי שהינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסי במועד הרלוונטי לחיוביי (רעייא 3 מדינת ישראל- משרד הבריאות נ' עיריית ראשון לציון (פורסם ביינבויי 4.2.07).
טוענת העוררת בסיכומיה כי שטחי השירותים הינם יישטתיט קיומייסיי ולא יישטחים משותפיםיי. על פני הטיעון בסיכומים. לא ברור כיצד יש בטענה זו כדי להוביל למתן פטור מתשלום ארנונה. איץ מחלוקת בדבר תיוניות שטחי השירותים, אך גס שטחים נוספים חיוניים לפעילות העוררת ואין היא טוענת כי יש לפטור אותה מתשלום ארנונה מטעם גּה. בכל מקרה הטענה אינה מעוגנת בצו הארנונה ובהוראות הדין למתן פטור מתשלום ארנונה.
טענות חוקיות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה מקומה בפני הערכאות המוסמכות לכך" ולא בפני ועדת הערר אשר מוגבלת בסמכותה לדון בנושאיט משוליימים בהתאם להוראות חוק הערר.
היות והעוררת לא הוכיחה כי היא מתזיקה בפחות מ-80% משטח הקומה, אין היא יכולה להסתמך על פסק הדין שניתן בעניין עתיימ 1498/08 דיזנהאויז *וניתרס בע"מ נ' עיריית תל אביב ועתיימ 1273/09 אי,בי. סי ניהול ואחזקה בע'ימ נ' עיריית תל אביב. רי לעניין ה עמיינ 34083-11-09 מרםו לוינסקי בע"מ גי מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (מיום 31.5.2011) ת.א. (מהוזי ת'יא) 2703/05 קניון פמת אביב בע"מ (מקרקעי מרכז בעי/מ לשעבר) ג' עיריית תל אביב (מיום 9.5.2012)).
בכל הנוגע לטענת העוררת לפיה יש להפתית שטתי ארונות השמל מרכצייס אשר משמשים את כל הבניין (שטח 1.66 מ"ר), בדיון בפנינו הצהיר העד מטעם העוררת כי מדובר בשטת ארון תשמל אשר נמצא בתוך שטחה של העוררת.
לא הוכת בפנינו כי מדובר בשטה שיש לגרוע משטח העוררת וממילא הוא נכלל בהוראות סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה לפיו ''בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחיזדת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אהר וכן מרפטסות, טככות ובריכות שחית'"י. ייהדריי אה הינו חלק בלתי נפרד מהמבנה, בשליטת העוררת ובחוקתה ואין לפטור אותה מתשלום ארנונה בנסיבות העובדתית שהוכהו בפנינו.
3. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 19.3.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעמיניט מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיוט קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (0) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בוועדת ערר)
התשלייז - 1977 תפורססם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7 2
לוייר: עו"ד אמ"כ,לוט חבר: דרי רייך זיל רוייה חבר: עוייקע ירפ קדם
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס 140007004
7
שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דייר רו'יח זיו רייך
חברה: עו"ד שירלי קדם
דיוינטורקס בע'ימ
ע"י בייכ עוהייד דוד גואטה
-נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
ע"י בייכ עוחייד ענבל בשן
החלטת
1. בפנינו עררים שהדיון בהם אוחד ושעניינס החלטת המשיב מיוט 16.5.12.
2 בהחלטת המשיב נדונה השגה שהוגשה מטעם העוררת לעניין מתן פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 0 לפקודת העיריות, לעניין חיוב בגין שטחים משותפים ולעניין סיווג הנכס.
טענות העוררת
3 במסגרת הערר טענה העוררת כי היא ביקשה פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות מתחילת מועד החיוב 15.11.11 ועד לסוף חודש ינואר 2012. העוררת טענה כי הנכס הועבר על שמה מיום 15.11.11 אולם היא החלה לעשות שימוש בנכס רק בסוף חודש ינואר 2012. לטענת העוררת באותה תקופה הנכס לא היה ראוי לשימוש והוא נדרש לשיפוצ משמעותי, התקנת מערכת חשמל, מיזוג ואינסטלציה ותשתיות שונות.
העוררת אינה כופרת בטענת המשיב לפיה הודעה לעניין מצבו של הנכס ובקשת הפטור כאמור לא ניתנה בומן אמת אולם, לטענתה מדובר בסוגיה ראייתית ולא קונסטרוקטיבית.
4. עוד טוענת העוררת כי היא כללה בהשגה טענה לפיה יש לסווגה בסיווג תעשייח אולם המשיב לא
השיב כלל לעניין טענה זו אלא רק לעניין טענתה בדבר סיווג כבית תוכנה. משכך, לגרסת העוררת, יש לקבל את הערר לעניין טענה זו.
לחלופין טענה העוררת כי יש היא מייצרת מוצרים ופעילותה עומדת במבחנים לסיווג תעשייה ומלאכה, בתתוס של ייצור מוצרים הנותנים פתרונות לרשתות תקשורת.
טענה נוספת שטענה העוררת היא לעניין חיוב בגין שטחים משותפים. העוררת טענה כי שטת של 3 מ"ר מהווה חדר חשמל ושירותים ולכן, היות והעוררת אינה מהזיקה ב-80% משטת כל הקומה, וישנם עוד 2 מתזיקיס בקומה מלבד העוררת, אין לחייבה בארנונה בגין שטחים אלה.
טענות המשיב
10
המשיב טען כי העוררת לא פנתה בהודעה/בקשה מתאימה בזמן לעניין קבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. משכך, הואיל ומסירת ההודעה כאמור היא בבחינת תנאי בלעדיו אין לשם תחולת הפטור האמור יש לדחות את טענות העוררת לעניין אח.
לטוגיית הסיווג טען המשיב כי הנכס משמש לצורך הרכבת רכיבים שהעוררת רוכשת ומכירתט כקופסה (מערכת) ללקוחות ספציפיים, בעיקר לספקי אינטרנט. לטענת המשיב, הנכס משמש ברובו לצורך ניהול לקוחות, מכירה, שיווק, מתן שירות ותפעול המערכות הנמכרות וככל שמתקיים תהליך מינורי של ייייצוריי הרי שתהליך וה כשלעצמו אינו מקנה לעוררת סיווג בתעריף מוול לפי סעי 3.3.1 לצו הארנונה בהיותו שולי לעיקר הפעילות בנכס.
לטענה בדבר חיוב בגין שטחים טכנייט כגון ארונות תשמל, אלה הותרגו מההגדרה של שטתים משותפים לפי סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה ואילו חדר השירותים הינו בבחינת שטח המוחזק במשותף על ידי המחזיקים בקומה והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהנכס. כמו כן, לעוררת קיימת זיקה ברורה לשטח זה.
לאחר שהגישו הצדדים ראיותיהס קיימנו ביום 17.12.13 דיון הוכחות. על פי בקשת הצדדים, הוגשו על ידם סיכומיהס בכתב והתיק בשל להכרעה.
דיון והכרעה
פטור מתשלום ארנונה מחמת היות הנכס לא ראוי לשימוש
.1
12
.3
ביחס לטענת העוררת לקבלת פטור מתשלום ארנונה מחמת היות הנכס לא ראוי לשימוש מיום 1 ועד לסוף חודש ינואר 2012, דומה כי העוררת זנחה טענתה ובכל מקרה לא הוכיחה כי מתקיימים התנאים לקבלת הפטור. מעבר לנדרש נציין כי סעיף 330 לפקודת העיריות מאפשר הענקת פטור מתשלום ארנונה מחמת היות הנכס הרוס ולא ראוי לשימוש. העוררת הודתה כי לא פנתה למשיב בבקשה מתאימה לקבלת הפטור בתקופה הרלוונטית לשיפו\ שביצעה בנכס. משכך, גס לא התאפשר למשיב לבחון את הבקשה לגופה ולהפעיל סמכותו בשאלה האם הנכס עומד בתנאים לקבלת הפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודה אם לאו.
העוררת אינה עומדת בכל התנאים שנקבעו בסעיף 330 לפקודת העיריות. על פי הסעיף, על מנת שנישום יכה בפטור לפי סעיף 330 לפקודה צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: הנכס מושא השומה נהרס או ניּוק במידה שאי אפשר לשבת בו; אין יושבים בו בפועל; והמתזיק בנכס מסר לעירייה הודעה על כך בכתב. כפי שנקבע בפסיקה, נקודת המוצא היא כי מסירת ההודעה על ידי הנישום למשיב הינה מהותית לשם תחולת הפטור (רי עעייס 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'יימ נ' עיריית תל-אביב (החלטה מיום 4.9.12)).
גם אם נניח כי ייתכנו מקרים בהם לרשות מקומית תהיה ידיעה פוזיטיבית שנכס כלשהו בתחומה אינו ראוי לשימוש, שאצ ניתן יחיה להקל בדרישת ההודעה ולא לפרשה בדווקנות (ראו: רוסטובי\,
ספר ראשון, בעמי 595), ממילא, בהליך הבאת הראלות בפנינו לא הוכיחה העוררת טענותיה בדבר חיות הנכס לא ראוי לשימוש בתקופה הרלוונטית ולא עמדה בנטל המוטל עליה.
סיווג הנכס
4
5
.6
7
.8
9
.0
1
2
3
4
חעוררת טענה בפנינו כי היא עוסקת בייצור פתרונות תקשורת בתחום של העברת נתונים ברשת האינטרנט וחינה ספקית בין לאומית של מוצרי מערכות לדחיסת מידע, המאפשרים אופטימיוציה של מהירות העברת נתונים ברשת האינטרנט.
לקוחות העוררת רוכשים מוצר מוגמר חמיוצר על ידי החברה. במקרים בודדים בלבד העוררת מוכרת ללקוחותיה רישיון שימוש במוצר, כאשר המוצר נשאר מאוחסן על גבי שרתי החברה בחוייל.
תשתיות החברה, לרבות השרתיט, עליהן מאותסנים מוצרי החברה מצויות על גבי שרתי החברה בחוייל.
על לקוחות החברה נמנים ספקיות אינטרנט וספקי הלוויו כאשר המוצר הנמכר ללקוחות הינו זהה, תוך שימוש באותה טכנולוגיה וההתאמות היחידות המבוצעות במוצר חינן בנושא היקף הנתונים אותם יכולה המערכת המלוצרת לדחוס בהתאם לצרכי הלקות.
העוררת טענה כי כל שלבי הייצור מתקיימים במלואם בנכס נשוא הערר. משלב המתשבה, הרעיון ועד לקבלת מוצר מוגמר בעל ערך כלכלי רב כאשר החברח מייצרת מוצריה לשוק רב ובינלאומי.
לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועדויות העדים מטעמם, איננו סבורים כי העוררת הוכיחה טענותיה כי אכן בנכס מתקיימים כל שלבי הייצור במלואם וכי הסיווג הנכון לנכס חינו תעשייה או בית תוכנה. ממילא גם לו היתה מוכיחה כי כל שלבי הייצור של המוצר מבוצעים בנכס, לא היינו מגיעים לתוצאה שונה לנוכח העובדות שהוכחו בפנינו.
מעיוןו בתשריט חמדידה שצורף לדוח הביקורת מטעם המשיב עולה כי בנכס משרדיהם של מנכ"ל, סמנכ"ל שיווק, סמנכ"ל תפעול ומכירות, מנהל כספים, אנשי שיווק, אנשי מכירות, מנהלת השבונות, קיים חדר ישיבות, חדר אוכל. סמנכ"ל הכספים מטעם העוררת העיד בפנינו כי פעילות ההרכבה בנכס מתבצעת בחדר בגודל של 25.85 מ"ר - סומן כחדר השרתים. זואת, מתוך נכס בשטת של 355 מ"ר.
כמו כן, בחדר הסמוך יושבים לטענת סמנכ"ל הכספים של העוררת מפתתים כאשר בשאר הנכס מתבצעת פעילות של מכירות, הנהלה, שיווק, שירותי תמיכה ותתזוקה וכדומה.
נבחיר כי אין אנו חולקים על כך שפעילות העוררת כרוכה בתוכנה ובחומרה. אולם השאלה היא האם עיקר הפעילות של העוררת בנכס הוא בתתוס התעשליה או בתחוט בתי התוכנה. אנו סבורים כי הפעילות שמתבצעת בנכס אינה בעיקרה בתהומיס אלה והסיווג המתאים בנסיבות העניין אינו תעשייה או בית תוכנה כי אם סיווג שיורי-עסקי.
נעיר כי בדוח הביקורת מטעם המשיב צויין כי לעוררת ישנה מעבדה שבה מרכיבים את המוצרים ללקוחות. העוררת בהרה שלא להבהיר מידע זה ולא הוצגו העובדות הרלוונטיות אודות הפעילות באותו נכס.
נעיר עוד כי מרכז הכובד בהגדרת סיווג תעשייה ובתי תוכנה הוא הייצור. לעניין סיווג בית תוכנה, לא די כי העיסוק בנכס יהא בתחום התוכנה ובתחום המחשבים אלא כי עיקר העיסוק יהא בייצור תוכנה. מצד שני, אין דרישה כי הפעילות כולה תהא בייצור תוכנה אלא עיקרה של הפעילות.
5
.6
7
.8
בהתייחס למבחנים לפיהם: יקבע האם עסקינן בפעילות 'יייצוריתיי של תוכנה, ראו עמיינ (מחוזי
תייא) 275/07 אינדקס מדיה בע'/מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו (ניתן ביום 30.6.10), בו נקבע כי יעשה שימוש במבתניס אשר משמשים בתחום סיווג התעשייה וחמלאכה כפי שנקבע בעמייץ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לא פורסם, ניתן ביום 15.11.07),
נפנה גס לאמור בפסק הדין שניתן בעניין עמיי (מחוזי תייא) 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו (ניתן ביום 8.8.11) (להלן-יפט'יד ווב סנסיי) בו נקבע כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי צריכה להתקליס בנכס בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנהיי. נקבע כי המונח יבעיקריי כוונתו הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי - במסגרת המבחן הכמותי, יש לבתון את גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלס של השטחים המשמשים לפעילות אחרת ואילו במסגרת המבחן המהותל, יש לבחון האם הפעילות חייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכט.
בענייננו, הפעילות שמתבצעת בנכס ובכלל זה חלוקת בעלי התפקידים בנכס והשימושים השונים לימדו כי הפעילות בעיקרה אינה ייצורית. חלק נכבד מהפעילות בתחום שלאחר הייצור.
בנסיבות העניין כאמור, לא מצאנו כי הפעילות בעיקרה ובמהותה עומדת במבחנים הנדרשים לסיווג בית תוכנה ואף לא סיווג תעשייה והחלטת המשיב הינה סבירה, עניינית ומתאימה לעובדות שהוצגו.
שטח משותף
.9
.0
.1
.2
.3
סוגיה אחרונה שנותרה לדיון בפנינו היא טענת העוררת בדבר חיוב בגין שטחים משותפים.
העוררת טוענת כי היא חוייבה בגין ארון חשמל ושירותים ציבוריים בקומה בניגוד לאמור בסעיף 1 תי לצו הארנונה.
בהחלטת המשיב צויין כי לו השירותים חיו ממוקמים בתוך הנכס הס היו בני תיוב כחלק בלתי נפרד מהנכס. לפיכך (כך על פי ההתלטה) יהעובדה שהם ממוקמים מתוצה לו, ומשמשים את כלל המחזיקים בקומה, אינה משנה ממעמדם זהיי.
אנו סבורים כי בנסיבות העניין כאשר העוררת אינה מתזיקה ב-80% משטח הקומה אין מקום לחייבה בגין שטח השירותים שאינו נמצא בשטח הנכס המוחזק על ידי העוררת, לפי סעיף 1.3.1(ח)
לצו הארנונה. העוררת טענה כי בקומה מצויים שני מתזיקיס נוספים והיא מתוזיקה בפחות מ-60% מהקומה. חדרי השירותיסם משמשים את כלל באי הבניין והקומה לרבות מחזיקים נוספים והגישה אליהם מתאפשרת משטחי מעבר משותפים בבניין.
בערר נטען לפטור מארנונה גס ביחס לשטח ארון חשמל. בהליך הבאת הראיות בפנינו לא הובהר וחוכת היכן ממוקם ארון החשמל ואם הוא נמצא בתוך נכט העוררת. כל שנטען בתצחיר העוררת הוא כי היא מחוייבת בגין שטתים טכניים כגון ארונות חשמל. אין אנו מקבלים טענה זּו כאשר לא הוכת כי מדובר בשטח משותף. לא די בטענה כי מדובר בשטח טכני. מדובר בשטת אשר נמצא ביחידת הבניין/הנכט בו מהויקה העוררת בהתאם להגדרה בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה, שהינה הגדרה רחבה.
סייבום
4. לאור האמור, אנו דוחים את הערר למעט לעניין חיוב בגין שטח חשירותים שבקומה, שטת שיש
לפטור את העוררת מתשלום ארנונה לפי סעיף 1.3.1ת' לצו. בנטיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
5. ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2014.
6. עותק יומצא לצדדים.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשליש - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2
0 שי |
יו'יר: עו'יד אמיר לעי חבר: דיו עכיד איררייך חברה
קלדנית : ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מט' 140007005 שליד עיריית תל אביב - יפו 6
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אמיר לול
חבר: דייר רו"ח זיו רייך
חברה: עו"ד שירלי קדם
בן אבי לירן
ע"י בייכ עוחייד דוד גואטה
-נגד-
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ע"י בייכ עוהייד יעל חכמוב
החלטה
1. בפנינו עררים שאוחדו לדיון בפנינו בעניין החלטת המשיב לסווג את הנכס שמוחוק על ידי
העוררים בסיווג עסקים ולא בסיווג מלאכה ותעשייה.
טענות העורר
2 העורר מחציק בנכס ברחוב בעל העקידה 13 בעיר, בשטת של 78 מ"ר.
3 לטענת העורר חשימוש בנכט חינו בית דפוס, בו מתבצעת העתקה, כריכת אלבומים והכנת מוצרי נייר שונים כדון מעטפות, פנקסים, הומנות, ניירות מכתבים ועבודות לימינציה.
4 העורר טוען כי הפעילות בנכס עומדת במבתנים לסיווג הנכס כמלאכה ותעשייה.
5. עוד טען העורר בכתב הערר כי בשונה מטיעונו של המשיב בהתלטתו נשוא הערר לפיו תכליתו
של הסיווג מלאכה ותעשיה הוא הענקת תעריף מוזל למפעלים עתירי שטת שיש להם צורך הכרחי בשטחים גדולים, אין כותחו של גודל הנכס כדי להשליך על השימוש הנעשח בו.
6. לטענת חעורר סעיף 3.3.1 לצו הארנונה מתלייחס מפורשות לבתי דפוס, שכן בסעיף מצוייניט
הסמלים 200 -- 399 והסמל 262 אשר ניתן לבית דפוס בספרי העירייה לצורך חיוב בארנונת, מצוי בטווח הסמלים כאמור.
7 העורר הוסיף וטען כי יש להעדיף סיווג ספציפי אשר הולם את הפעילות המתבצעת בנכס על פני הסיווג השיורי.
טענות המשיב
8 המשיב דחה את הטענות שהועלו על ידי המשיב והפנה להחלטתו בהשגה.
9. לטענת המשיב השימוש בנכס הוא בבתינת פעילות שבעיקרה מחשבתית ולא לייצורית.
0. לטענת המשיב העוררת נותנת שירותי פרסום ללקוחות ספציפיים והיא אינה בבתינת מי
שעוסקת ייבהוצאה לאוריי שהוכרה בפסיקה כפעילות ייצורית.
1. לטענת המשיב, אומנם העוררת מכתירה עצמה כייבית דפוסיי אולם אין בכך כדי לעמוד בכל
המבתנים שנקבעו לצורך הסיווג לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה, חיות ופעולת ההדפסה הינה חוליה אחת בשרשרת של פעילות שירותית שניתנת ללקות (כגון: שירותי גרפיקה, עיצוב, פרסום וכדי).
2. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית לצורך הוכתת הטיעונים העובדתיים וביום 30.10.13
קיימנו דיון הוכתות. לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בפנינו, התיק בשל להכרעה.
דיון ותכרעה
3. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתי' נדרשת על מנת לחסות תתת
הסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.
4. מקובל לערוך שימוש במבתניט שנקבעו לויהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה,
כפי שנקבע בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ פייד מחן 1)
0 (להלן - ''עניין רעיונות'); ובעניין עמיינ (מתווּי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) כדלקמן:
א. מבחן יצירתו של יש מוחשי אחד.
ב. טיבו של תהליך הייצור, טיבן של המכונות במפעל, היקף הפעילות הכלכלית.
ג. | המבתן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורח.
ד. מבחן מרכצ תפעילות-ההנגדה-חיפוש הליבה של הליכי ייצור מזה ומתן שירותים מזּה.
5. בעניין בריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ,
(פורסם ביינבויי מיום 21.9.10) (להלן - '/עניין מישל מרסייה'') דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מספרה בסיווג מלאכה ותעשייה. בית המשפט התייחס שס למבתנים שנקבעו
בעניין רעיונות בציינו, כדלקמן:
'ימבחנים אלו, אשר נקבעו לצרכי הגדרת פעילות ייצורית לעניין פטור ממס מעסיקים, אינם רלבנטיים כנתינתם לצרכי הגדרת 'בית מלאבה'' ובכלל זה '/בית מלאכה לייצוריי לעניין שיעור
.6
7
.8
9
.20
.1
.2
הארנונה."* (שס, פסקה טיו לפסק דינו של כבי השופט אי
רובינשטיין).
בית המשפט העליון הציג שני נימוקים: הראשון, עניינו בכך שעסקים רבים, כדוגמת סנדלרייה ובית מלאכתו של התייט, שעל סיווגס כבתי מלאכה לייצור אין חולק, כלל אינם עומדים במבחניס שנקבעו לויהוי פעילות ייצורית בעניין רעיונות. משכך, מבתניס אלו אינם יכולים להיות ממצים. חשני, עניינו בכך שבעניין רעיונות נדונה פרשנות המושגים יימפעל תעשליתניי וייפעילות ייצוריתיי בהקשר של מתן פטור ממס לפי חוק מס מעסיקים, תשל"ת -
5 וחוק עידוד התעשייה (מיסים), תשכ"ט - 1969.
המבתניס שנקבעו בעניין רעיונות נועדו, אפוא, לציחוי יימפעל תעשייתלניי, אשר פעילותו עשויה להעביר עובדים מענפי השירותים לענפי הייצור. על כן, מבתניס אלו, שנועדו לוהות עסקים בעלי פוטנציאל לשינוי דפוסי העסקה, אינם *כוליס להיות ממצים כדי לזהות ייבית מלאכהיי לעניין ארנונה.
אנו סבורים כי בבחינת מלוא הראלות שהובאו בפנינו אין המדובר בנכס שהמהות שלו ועיקר הפעילות שלו עולה לכדי בית דפוס המצדיק סיווג כבית מלאכה ותעשייה.
במהלך דיון ההוכחות, התבררו בפנינו העובדות הבאות :
א. בנכס עובדים העורר, אימו וגרפיקאי.
ב. הנכס סווג עד כה בסיווג עסקים ורק לאחרונה, מבלי שהשתנתה הפעילות בנכס, ביקש
העורר מהמשלב את שינוי הסיווג.
ג. | בנכס פעילות של הכנת פנקסים, הומנות לחתונה. ניתן שירות של עיצוב כרטיס ביקור.
ד. בנכס יש מספר עמדות עבודה הכוללות שולחנות, מתשבים ומספר מדפסות.
העורר מפרסם עצמו באתר אינטרנט כמי שנותן שירות בתתוס הגרפיקה, הדפוס, דיוור ישיר הומנות לאירועים ועוד כאשר בין לקוחותיו נמנים בנקים, לקוחות פרטיים ובתי עסק. קלים פרסום לפיו העורר מציע פתרונות לכל צרכי הדפוס, הגרפיקה והפרסום.
ב
ו. | מהתמונות שהוגשו בפנינו למדנו כי הנכס מעוצב כמשרד, עס ספרות, קלסרים, שולחנות
כתיבה. קיימת מדפסת עס גליל נייר גדול, וכן מדפסת רגילה. במקום ארגצי של דפי נייר
/4, מכונת ספירלה.
לא די בעובדח שבמקום מתבצעת פעילות של הדפסה ולא די בכך שברשימת ייהקודיםיי מצוי בית דפוס בתחום השימושים שבטווח שבסעיף 3.3.1 לצו הארנונה.
כפי שטוען המשיב, השימוש שבפועל הוא שקובע, כמובן לא במנותק מהגדרות השונות של בתי עסק. אולם, בנסיבות העניין לא הוכת בפנינו כי מדובר בעסק אשר מהותו ועיקרו כבית דפוט, אלא מדובר בנכס בו מתבצעת בפעילות מעורבת, שעיקרה בתחום מתן שירותי עיצוב, גרפיקה, פרסום וכדומה ולא בתחום הדפוס כתחוס עיקרי.
נעיר כי היות ומדובר בנכס שמטרתו העיקרית אחת, אין מקום לפצל את שטחו לסיווגים שונים וממילא לא הוכת בפנינו כי מדובר בנכס רב תכליתי (רי עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ, עירית ראשון לציון (פורסם בנב)).
3
84
5
.6
7
.8
9
.0
.1
פעילות הדפוס, שלא מן הנמנע כי חלקה אינה מתבצעת בנכס אלא באמצעות ספקי משנה, נלווית לפעילות בתחום הגרפיקה, העיצוב, הדיוור והפרסום ואינה עולה לכדי עיקר השימוש בנכס.
כדי לקבוע את סיווג חעורר בסיווג *מלאכה ותעשייהיי, יש לעמוד בכל המבחנים הנדרשים, כתנאים מצטברים ולהוכית כי העיקר והמהות של הפעללות נוטה לעבר פעילות ייצורית על פנל פעילות שירותית.
טען בייכ העורר בסיכומיו כי העורר למעשה כמעט ולא נחקר על תצהירו ועל כן יש לקבל את כל האמור בו ככתבו וכלשונו. גס המצחיר מטעם המשיב כמעט ולא נחקר על תצהירו ודומה כי שני הצדדים בחרו להמעיט בראלותיהם בפנינו. במתן התלטה זו בחנו את מלוא העובדות שהונחו בפנינו ואין לנו אלא להעיר כי נטל ההוכחה לשינוי הסיווג מוטל על העורר, שכן הוא אשר ביקש בפנינו לשנות את סיווגו הקיים אה מספר שנים לסיווג אחר.
יש לציין כי העובדה שהנכס סווג בסיווג עסקים וכעת מבקש העורר לשנותה אינה עובדה שיש להתעלם ממנה. אומנם לעורר עומדת הצכות המלאה להגיש השגה ולאתר מכן ערר ולטעון כי הסיווג הנכון שונה, אך הנטל להוכיח טענותיו מוטל עליו.
בנסיבות העניין, גם לו חלק מהפעילות בנכס הינה בתחום ההדפסה, אין להפלות את העורר על פני עסקים אחריט אשר בתחום העיצוב והגרפיקה או בתחום השירותים האחרים המסווגיס בסיווג עסקים.
כפי שנקבע בעניין עמיינ (מחוזי תייא) 2775-05-11 מאיר אשל נ' עיריית תל-אביב-יפו (ניתן ביום 14.12.11), קלים קושי ביישום המבתניס שנקבעו בעניין רעיונות בעולם ממוחשב, שבו מרבית היייצירהיי היא פועל יוצא של פעולות מחשב. בית המשפט ציין כי מקצת המבתניס שנקבעו לוּיהויה של ייפעילות ייצוריתיי אבדו ממשקלס בעולם ממוחשב, שבו מרבית היייצירהיי היא פועל יוצא של פעולות מחשב וכי יש להתאים את מציאות התייס המורכבת לדין באמצעות כללי הפרשנות ולפרש את המונת ייבית מלאכהיי באופן רחב וגמיש, כך שיכלול גס פעולות שאינן בהכרת בגדר יייצור קלאסייי. שם נקבע כי העובדה שהפעילות הייצורית אינה מתבצעת בעבודת כפיים, כי אס באמצעות עזרי מתשוב ומכשור אנלוגי ודיגיטאלי, אינה שוללת את אופייה הייייצורייי של הפעילות.
עס ואת, בענייננו כאמור התרשמנו כי גם מרכו הכובד של פעילות העורר אינה בתתוס היצורי אלא נוטה לתחום העיצוב, הגרפיקה והפרסום. נעיך כי בעניין עתיימ (מחווי תייא) 234-07 אור (תל אביב בעמ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת-אביב (מיום 12.9.10), נדון עסק בתחום הדפסה של פוסטרים, תוכניות בניה מקובצי מחשב, וכן הדפטה וכריכה של מסמכים וצילום מסמכים. בענייננו לא הוכת כי פעילות ההדפסה היא העיקר והמהות של העסק ולא ניתן להתהדר תתת כותרת של בית דפוס גס אס בנכס מתבצעת פעילות דפוס ברמה מסוימת לצד פעילויות נוספות.
נוסיף כי פעילות דפוס נרחבת מתבצעת גס בבעלי מקצוע שונים כחלק נלווה לפעילותם, אך אין זו המהות ותעיקר של פעילותם.
כאמור, בבחינת מלוא העובדות שהונחו בפנינו על ידי שני הצדדים העורר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ובנסיבות העניין אנו מורים על דחיית הערר.
2. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
3. ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2014.
4. עותק יומצא לצדדים.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האלנטרנט של חמשיב.
יו"ר: עו"ד אמיר'לני חבר: ד'יר/נוייד זיו רייך
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' 140007374 שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דייר רו"ח ציו רייך
חברה: עו"ד שירלי קדם
1
העוררת: מוי בר בע''מ
ע"י בייכ עוהייד אורי אביב
מי
המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
על ידי עוחייד ענבל בשן
החלטה
ערר וה הוגש על החלטת המשיב לדהות את בקשת העוררת לפטור אותה מתשלום ארנונה לפי טעיף 330 לפקודת העיריות.
טענות העוררת
2
במסגרת הערר טענה העוררת כי בתאריך 18.6.12 ובתאריך 22.7.12 חיא פנתה למשיב בבקשה לפטור אותה מתשלום ארנונה מיום 1.2.12 לאור שיפוצים שמבצעת העירייה בנמל תל אביב.
שיפוצים אלה גרמו לכך שהמתחם הפך לאתר בניה, שאינו מאפשר למבקרים לבלות בעסקים השונים ובכלל וה בעסק שמפעילה העוררת בנכס.
העוררת טענה כי בכניסה לנכס נחפר בור ענק לשם ביצוע עבודות שיפוץ. כמו כן, בתוך העסק בוצעו פעולות שלא אפשרו להפעיל את המקום, בין היתר הוסרו בלטות, בטון ואסלות לשם שיפוץ מערכת הביוב.
טענות המשיב
4
המשיב הפנה בכתב התשובה להחלטה מיום 23.7.12 בה נקבע כי בביקורת שנערכה במקום ביום 20.6.12 לא נמצא כי הנכס בשיפוצים וישנו ציוד כגון: בר משקאות, משרד, שירותים ורחבת ריקודים.
לאחר שקיימנו דיונים בערר, שמענו עדים והוגשו בפנינו ראיות ותצהירים, הגישו הצדדים טיכומיס בכתב והתיק בשל להכרעה.
דיוו ותכרעה
6. סעיף 330 לפקודה, קובע כדלקמן:
''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימטסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי אונונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעת''.
7. ברייס 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל-אביב - מנהל האלנונה (פורסם
ביינבויי 30.12.2009) (להלן: ייפרשת המגרש המוצלחי), שינה את ההלכה המשפטית בכל הנוגע ליישום סעיף 330 לפקודה. בפסק דין אה דחה בית המשפט העליון את מבתן הכדאיות הכלכלית, כשיקול מנתה לקביעה אס מחזיק בניין, שבמצבו הנוכחי אינו ראוי לשימוש, יכול ליהנות מפטור מתשלום ארנונה.
בית המשפט העליון חוסיף וקבע, כי הפטור שניתן לנכס לפי סעיף 330 אינו צריך להיות מוגבל בומן למשך תקופת השיפוף ייהסבירהיי, וכל עוד הבניין 'יניזוק במידה שאי אפשר לשבת בויי, זכאי מחזיקו בפטור מארנונה. המבחן שנקבע לענייננו בשים לב להוראות סעיף 330 לפקודת
העיריות הוא המבחן חפיוי -- אובייקטיבי:
''יהשאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן טובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן, *יתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנוי (בתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''פ 2358/06 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה
ק'ו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17.9,2008) לביטוי שסה₪ |"
"זו 506 | הסח זו) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר''.
מן הבלל אל הפרט
8 חברת אתרים שמנהלת את נמל תל אביב, החלה בביצוע עבודות שיפוץ במתחם נמל תל אביב.
תתילה נמסר לבעלי העסקים כי השיפוץ ימשך 4-5 חודשים. בתום תקופה גו חתברר כי קיימת בעיה של ניקוז ותשתיות והחלה עבודת תפירה. עבודה זו הובילה לפיצו צנרת ולעבודות שנדרשה התברה לבצע בתוך הנכס של העוררת. מנהל העוררת העיד בפנינו כי כל מערכת הגוז של המתחם נמצאת בנכס ובתודש מאי 2012 החלו עבודות בתוך הנכס של העוררת. עבודות אלה נמשכו כחצי שנה.
9 מנהל העוררת ציין כי בתקופה של 7.5 חודשים העסק לא עבד. העבודות הסתיימו בתודש ספטמבר 2012 לערך. חברת אתרים פטרה את העוררת, אשר נכנסה לקשיים כלכליים ולחובות כתוצאה מכך, מתשלום דמי שכירות.
.10
.1
12
.3
4
.5
.6
7
8
.9
מנהל העוררת ציין בעדותו כי החל מחודש פברואך 2012 חותקנו פיגומים מחוצ לנכס, בחודש מרצ חרימו את הרצפה מסביב לעסק ובחודש אפריל התלו עבודות הצנרת בתוך הנכס. תחילה עבודות ביוב ולאתר מכן תיקון מערכת הגז.
העוררת הגישה את מכתבה של חברת אתרים שהופנה לאגף לחיובי ארנונח, מכתב מיום 2, במסגרתו מאשרת כי העסק של העוררת לא פעל בין התאריכים 1.2.12 ועד ליום 2 כתוצאה מעבודות שבוצעו במתחם צפון הנמל-בסמוך לעסק ובתוך המבנה.
בביקורת שנערכה מטעם המשיב ביום 20.6.12 והוגשח בפנינו נכתב כי בנכס נראה קטע בחלקו העליון, בשטת של כ-4 מ"ר אשר נראו בו קרשי בנייה. בנוסף נראו סימנים על הרצפה באזור השירותים של תיקון בטון.
מהתמונות שצורפו לדוח הביקורת מטעם המשיב ניתן ללמוד כי מחוץ לנכס הותקנו פיגומיס ומסביב לכניסה לנכס הותקנה רשת למנוע פגיעה בעוברי אורת. בשירותים נצפתה ריצפה שבוצעה בח עבודות.
לנוכת העובדות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי העוררת הוכיחה וּכאותה לפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות וואת ממועד פנייתה למשיב בתאריך 18.6.12 ועד לסוף חודש ספטמבר 2012.
הוכח כי בתקופה גו בוצעה עבודה בתוך הנכס של העוררת ובשים לב גס לעבודות שבוצעו מחוי לנכס, דומה כי הנכס הפך לנכס לא ראוי לשימוש ובפועל העוררת לא הצליחה לעשות בו שימוש.
התברר כי בתקופה האמורה נותקו המזגנים בתוך הנכס, בוצעה חפירה בתוך הנכס לביצוע עבודות ביוב ולאחר מכן עבודות צנרת גו, ולא ניתן היה לעשות שימוש בנכס. השירותים היו לא תקינים לאחר שהחלו בביצוע העבודות. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שמדובר בעסק לממכר מזון ומשקאות ובילוי.
בחודש יוני בוצעו עבודות בנכס במסגרתן חיה צורך בחרמת הבמה בתוך הנכס במטרה לתגלע לצנרת ונשברה ריצפת הדק במקום. הנכס היה חשוף והרתבה הייתה עם תול ללא ריצוף.
העוררת פנתה למשיב בבקשה מתאימה רק מיום 18.6.12 וביקשה להחיל את הפטור מלוס
2. בנסיבות העניין ובבחינת מכלול העובדות שהוצגו בפנינו והטענות שהועלו על ידי
הצדדים אנו סבורים כי העוררת עמדה בנטל המוטל עליה בדבר הענקת פטור מתשלום ארנונה לתקופה ממועד פנייתה כאמור ועד לסוף תודש ספטמבר 2012 כאמור.
לאור האמור, אנו מקבלים את הערר באופן חלקי בדבר מתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות לתקופה מתאריך 18.6.12 ועד לסוף תודש ספטמבר 2012.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2014.
עותק יומצא לצדדים.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/ 2- ( רא
יו'יר: עו'יד אמיר חבר: דד זיו רייך חברה :יד( סי קדם
0
קלדנית : ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140006616 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך ציו, רו"ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העורר: סייג יוסף
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
1. במסגרת ערר וה טען העורר כי בשנת 1998 הוא מכר דירה ברחוב לבלוב 27 בעיר ומאצ אינו
מחזיק בנכס. העורר טען כי הודעה על עסקת המכירה ניתנה במועד ובנוסף בשנת 2011 נמסרה הודעה נוספת לאחר שלפתע הוא קיבל הודעה כי הוא נדרש לשלם את חיובי הארנונה.
העורר טען כי הוא נמצא בפשיטת רגל משנת 2001 וכל חודעה צריכה להינתן לנאמן שמונה לו על ידי בית המשפט.
2. המשיב טען בכתב התשובה כי דין הערר להידחות על הסף מחמת הגשת ההשגה באיחור -
מדובר בהשגה בהתליחס לתיובים לשנים 1998-2011 וזו הוגשה רק ביום 28.3.12. חמשיב טען כי העורר לא צירף את ההודעה שנתן לטענתו לעניין עסקת מכירת הנכס לכן, כל עוד לא ניתנת הודעה בדבר חדלות התזצקה, העורר מחויב בתשלומי ארנונה כמחציק.
3 בדיון שערכנו ביוט 5.8.12 הוצג בפנינו הסכם מכר מיום 6.8.1998 בין העורר לתברת גולף בניה אינטרפרייט (אל.בי.אי) בע"מ (להלן: ייחבי אינטרפרילטיי).
6. ביום 15.9.13 קיימנו דיון אליו וומנה תבי אינטרפרייו והנאמן של העורר בהליך פשיטת הרגל.
בייכ חבי אינטרפרייו הציג התלטות בתביעת פינוי וטען כי החברה קיבלה את התזקה בנכס רק בתאריך 3.2.07. ממועד וה מוסכם על התברה כי החיוב בארנונה יועבר אליה. כן נטען כי בשנת 2010 נמכר הנכס אך ככל הנראה הודעה בעניין ה ניתנה לעירייה בשנת 2012.
לאור הדברים הוסכם על בייכ המשיב כי החל מתאריך 3.2.2007 יועבר החיוב מהעורר עייש חבי אינטרפריליץ.
5 נציג הנאמן בהליך פשיטת הרגל של העורר טען בפנינו כי העורר לא קיבל שום הודעה מהעירייה בדבר חיובי הארנונה.
6. בייכ חמשיב טענה כי אין לעירייה אינדיקציה לבתון מי מחויק בפועל בנכס וכי העורר לא
הודיע לעירייה על שינוי מחציקים. כן נטען כי הודעות השומה נשלחו על שס העורר לכתובת הנכס.
7 לאחר ששמענו את הצדדים קבענו בהחלטה מיום 15.9.13 כי החיובים מיום 3.2.2007 יוסבו עייש חבי אינטרפרייו לנוכת הסכמת הצדדים. כן קבענו כי הצדדים יגישו סיכומים בטענות המקדמיות שהועלו על ידי המשיב.
דיוו והכרעה
8 העורר טען בערר כי לא קיבל כל הודעת חיוב ולפתע, בשנת 2011, קיבל דרישת תשלום ארנונה ואז פנה לעירייה בעניין. העורר טען כי פנייתו הראשונה לא נענתה והפנייה השנייה נענתה במכתב המשיב מיום 1.4.12.
9. פניות העורר לא הוצגו בפנינו על ידו ומכאן לא הוכחו. המשיב התייחט במכתבו מיום 1.4.12
לפניית חעורר מיום 28.3.12.
0. בנסיבות העניין אנו סבורים כי העורר לא הוכיח טענתו לפיה הוא כי לא קיבל הודעות חיוב
במהלך שנות החוקה הנטענות על ידי המשיב. גם לו נקבל את טענת העורר כי דרישות התשלום הועברו אליו רק במהלך שנת 2011, על פי האמור במכתבו של המשיב מיום 1.4.12 פנלית העורר הועברה למשליב רק ביום 28.3.12, בתלוף המועד להגשת השגה.
1. בנסיבות אלה אנו סבורים כי יש לדחות את הערר על הסף מחמת הגשת ההשגה באיחור
המועדים הקבועים בדיו.
2 נעיר עוד כי טענות העורר כנגד הליכי חגבייה ובכלל גאה טענת ההתיישנות שהועלתה על ידו, אינן בגדר סמכותנו ויש להעלותן בערכאות המוסמכות ובהליכיס המתאימים ככל שינקטו.
3. העורר העלה בסיכומים מטעמו טענות בשאלת המחציק בנכס, לרבות טענה חלופית שהועלתה
על ידו רק בסיכומים לפיה משנת 1998 התציקו בנכס קרן שמש אברהם, שלומי אברהם ולצחק אברהם. מדובר בטענות לגופו של הערר אולם לאור התוצאה אליה הגענו כאמור, אין אנו נדרשים לדון ולהכריע בהן. ממילא לא הובאה בפנינו מלוא התשתית העובדתית להכרעה בטענות ולא צורפו צדדי גי הנטעניס כצד להליכים. בהתאם אין אנו מביעים דעה בהתייתס לטיעונים אלה.
4. לאור האמור, אנו דוחים את הערר על הסף.
בנסיבות העניין אין צו לחוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.3.2014.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לענייניט מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בחתתנאס לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
/
לריר: 7 חבר: דרי רייך זלו, רו"ח חבר: עויז/שירק 6 קררס
שס הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140007606 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: חב' מאיר דניאל יוסף ובניו בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
1. ערר וה הוגש על החלטת חמשיב מיום 20.9.12.
2 המשיב קבע בהחלטה האמורה כי טענת העוררת לפיה השטח נשוא הפניה שונה מהקיים בפועל אינת נתמכת במדידה ובהעדר ראיה אחרת, פנקסי העירייה מהווים ראיה לאמיתות תכנם.
3 המשיב ציין כי עייג השרטוט שצורף סומנו שטתים שלטענת העוררת אינם קיימים בפועל ולטענתה אין ברשותה תניה, אולם בביקורת שנערכה מטעם חמשיב נתקל הנציג בחוסר שיתוף פעולה ומכאן לא ניתן
היה לבחון את הטענות. המשיב ציין כי באותה ביקורת נמצא כי ישנה קרקע תפוסה בשימוש העוררת שאינה מחוייבת בארנונה כללית ולכן התווסף שטח של 85 מ"ר בסיווג קרקע תפוסה מתאריך 1.1.12.
הודעת הערר וטענות העוררת
4. במסגרת הודעת הערר הועלו טענות בהתייתס לשלושה רכיבים:
(א) העוררת טענה כי שטח המבואה - 14 מ"ר, הינו שטח פתות ובכל מקרה גודלו 13.48 מ"ר.
(ב) חיוב בגין יישטה החניהיי אינו שטח שנמצא בבלעדיות העוררת ומדובר במגרש פתוח המפריד בין שנל בניינים.
(ג) לגבי השטח שהתווסף בסיווג קרקע תפוסה, נטען כי מדובר בחצר נטושה ללא כל מבנה.
טענות המשיב
5. מטעם חמשיב הוגש כתב תשובה במסגרתו התייחסות לשלושת הרכיבים נשוא הערר:
(א) שטח המבואה מהווה מרפסת וחלק אינטגראלי ורציף לשטח קומת הכניסה ובהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה הוא בר חיוב.
(ב) לגבי שטח החניה נטען כי לפי סעיף 1.3.1 טי לצו הארנונה שטח חצר בבניין שאינו משמש למגורים שעיקר שימושו עס המבנה לשימושים כגון חניה, יחוליב כולו.
המשיב טען כי לעוררת הזיקה הקרובה ביותר לשטת וה והיא אף משתמשת בו לתניית רכביה ורכבי לקוחותיה וניתן לראות את בתמונות שצורפו-בהן רואים שילוט של חניה פרטית.
(ג) לגבי השטח שתוייב כקרקע תפוסה נטען כי מדובר בשטח מגודר המשמש לאחסנת ציוד ושימושים נוספים על ידי העוררת.
6. לאהר שהוגשו ראלות הצדדים וקיימנו דיון הוכחות, חתיק בשל להכרעה.
דיון והכרעת
7 סעיף 8 לחוק ההסדרים מסדיר את נושא הארנונה הכללית. סעיף קטן (א) קובע כי מועצת העיריה תטיל בכל שנת כספים ארנונח כללית על הנכסים שבתהומה וכי הארנונה תשולם בידי המחזיק בנכס ותחושב בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו.
סעיף קטן (ב) מסמיך את שר האוצר ושר הפנים להתקין תקנות ביתס לארנונה. וזו לשון הסעיף:
/8, (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכטים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.
(ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית. !/
8 כאשר בוחנים כיצד יש לסווג נכס לצורכי ארנונה יש לקחת בחשבון את ייעודו של השטת ואת השימוש בו בנסיבות הספציפיות של המקרה.
9. בעניין עמיינ (מחוזי תייא) 217/07 חיימסון השקעות (1992) בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב
(מיום 15.1.2006) נקבע:
''על מנת לקבוע האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בנייה אחרת, וכיוצא בת האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה אם לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתיים המתייחסים לשטח הגג...מה הופך שטח לי'ימרפסת'י במובחן מ''גג''1.. ייעוד הבניין על פי התכניות הרלוונטיות, וכיוצא בזה ייעוד שטח הגג'י
0. מבחן טיווג הנכס אינו רק מילולי אלא מבחן פונקציונאלי.
1. נציין עוד בפתח הדיון, כי גס אס השטחים נשוא הערר לא חויבו בעבר בתשלום ארנונה, אין בכך כדי לגרוע
מסמכות המשיב לפעול לחייב אותם, ככל שהתברר לו כי הס ברי חיוב.
2. להלן נת*יחס לכל אחד משלושת השטחים נשוא הערר.
3. אנו סבוריט כי שטח המרפסת הינו שטת בר חיוב ודין הערר להידתות לעניין רכיב זה לפי סעיף 1.3.1 בי
לצו הארנונה.
4. מנהל העוררת בעדותו טען בעדותו כי כל מי שנכנס לעסק עובר דרך המרפסת. אומנם נטען כי פרטי לכניסה
לא נעשה שימוש במרפסת אולם אין בכך כדי להועיל.
.5
.6
7
.8
.9
.0
.1
מעבר לכך שמחדברים עולה כי העוררת היא שמחזיקה הבלעדית בשטת והיא עושה שימוש בו ככניטה לעסק, ממילא לא רק שימוש בפועל מביא לחיוב בארנונח. גם מקרים בהם לא מתקיים שימוש בנכט קיימת חובת תשלום ארנונה. חובת התשלום נובעת מהחזקה בנכס ולא מהשימוש בו כשהרציונל העומד מאחורי וה הוא שגם בתקופה בה הנכס עומד ריק ואין משתמשיסם בו, הרשות ממשיכה לספק שירותים בגינו (רי עמיינ (מחוזי תייא) 264/06 גרף עסקי תעשיות תוכנה בע'ימ נ' מנהל הארנונה עיריית ת''א (מיום 7). מדובר בשטת מקורה, מתוחס במעקה ומהווה חלק אינטרגלי ורציף לעסק העוררת.
לעניין גודל השטח צירפה העוררת ייהצהרת מומחהיי של מודד מוסמך וכן מפה טופוגרפית מתאריך 2 ונטען על ידי העורר כי מדובר בשטת של 13.48 מ"ר ולא 14 מ"ר. עס ואת לא הוכח כי מדובר במדידה מהימנה ומספקת ממנה ניתן ללמוד באופן מותלט כי השטח שונה משטת התיוב. משכן, הטענה בדבר גודל השטת נדתית.
לגבי שטח החניה, מנהל העוררת טען בעדותו כי הס התקינו שילוט חניה פרטית על מנת שזרים לא יחנו במקום ולא יסגרו את הכניסה לעסק. מנהל העוררת טען בתצהירו כי מדובר בשטח משותף לבניין בו נמצא הנכס ולבניין הסמוך, כשטת פתוח המפריד בין שני הבניינים שלא נעשה בו שימוש על ידי העוררת או מי מטעמח. עוד נטען כי השטח אינו משמש כתניה. העוררת הודתה כי אכן התקינה שילוט כי מדובר בשטח המשמש כחניה פרטית, אולם ואת על מנת למנוע מורים לחנות במקום ולתסום את הגישה לבניינים. בשונה מן האמור בתצהירו, בעדותו בפנינו ביום 17.7.13 טען מנהל העוררת כי השלט הוסר כאשר הס הבינו שהוא מהווה בעיה מבחינתם.
מטעם המשיב טען מר ליאור מלכי שערך ביקורת במקום, כי בעת הביקורת לא ראה שחנה בשטת רכב של העוררת אך ציין כי הופיע שילוט כי מדובר בתניה פרטית.
אנו סבורים כי בנסיבות העניין חיוב העוררת בגין שטח זה הינו כדין. העוררת ייחדה לעצמה את השטת תוך התקנת שילוט כי מדובר בחניה פרטית. גס אס מדובר בשטח שאינו בבעלות העוררת, העוררת ייחדה לעצמה שטח זּה ואין רלוונטיות לשאלה האם בפועל היא החנתה במקום רכבים. בנסיבות העניין הוכת כי לעוררת יש את מירב הזיקות לשטח.
נציין כי הערר הוגש בגין תקופת התוב לשנת 2012. לא נטען כי הוגשה השגה מתאימה לשנת 2013 וערר, ככל שהשגה נדחתה. משכך אנו דוחים את הערר לענלין התיוב בגין החניה כאמור לתקופה נשוא הערר.
נעיר כי לו היה בפנינו ערר גם לשנת 2013 היה מקום לשקול אס יש להמשיך בחיוב לאחר שהוסר השלט ממועד חסרתו. בכל מקרה כאמור, אין בפנינו ערר לשנה זו ואין אנו נדרשים להכרעה בעניין בנסיבות שבפנינו.
לגבי השטח שחויב כקרקע תפוסה, טען המשיב בהתלטתו כי מדובר בשטת מגודר המשמש לאחסנת ציוד ושימושים נוספים על ידי העוררת. אנו מקבלים את טענת העוררת לפיה מדובר בשטח שנתפס על ידי הומלס ובכל מקרה כי לא הותזק על ידה. בתמונות ניתן לראות מעין אוהל-סככה. נציג העירייה שערך את הביקורת הבהיר כי הוא לא בדק מה יש בתוך הסככה. מנחל העוררת הבהיר בעדותו כי את הסככה בנה הומלס שהיה חי במקום והוא עשה שימוש בסולם ששימש אותו לעבור את הגדר. עוד הובהר כי ההומלס פונה בסמוך למועד הביקורת שערכה העירייה. מנהל העוררת הבהיר כי העוררת אינה הבעלים של הבניין אלא שוכרת וכי לא עושה שימוש בשטח המעבר בין שני הבניינים. בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש לקבל את הערר לעניין רכיב ה ולא לחייב אותה, כאשר הוכת כי לא העוררת עשתה שימוש בשטת זה והוא אינו בחזקתה.
לאור האמור הערר מתקבל בחלקו, כאשר הערר נדחה בגין שטח המרפטת-הכניסה לעסק ושטת החניה ומתקבל בגין החיוב לעניין שטח הקרקע התפוסה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 26.3.2014,
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת הההלטה.
בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2 ₪] 2
לחיר: עו"ד-אמירלנר חבר: דרי רל]ענטו, רו"ח חבר: ע לי קדם
שס הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' 140009475 שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אמיר לול
חבר: דייר רו"ח ציו רייך
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: ברוך טופיה
-נגד-
המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב
על ידי עוהייד תהילה גלעד
החלטת
1. ערר וּה הוגש על ידי העוררת בגין התלטת המשיב מיום 13.2.13 לדחות את בקשת העוררת
לפטור אותה מתשלום ארנונה כנכס לא ראוי לשימוש.
טענות העוררת
2 העוררת טענה בכתב הערר כי היא תושבת שכונת תל ברוך הישנה. השכונה נבנתה בשנות ח-
0 עבור עולים חדשים. על מנת להוזיל את הבניה הבתים נבנו על משטח בטון ללא יסודות ועם תנודות הקרקע קירות הבתים נסדקו. העוררת ציינה כי ההורים שלה קנו את הבית וכאשר הלכו לעולמם, היא עברה להתגורר במקום עס משפהתה. על מנת להתגורר במקום העוררת נדרשה לערוך שיפוץ מסיבי ובכלל וה לבנות יסודות לנכס שעלות עבודה זו הייתה גבוהה. כך, במקוט לשפץ את הדירה, נבנתה דירה מעל, מקירות אסבסט. חדירה בקומת הקרקע לא שופצה מעולם, התלונות הלודיס ולא נסגרים, הכלים הסניטרייס סתומיס, הצנרת אינה מתפקדת. לאחר שהתקבלה תשובת המשיב נותק זרם החשמל על ידי חברת התשמל.
טענות חמשיב
3 המשיב טען בכתב התשובה מטעמו כי הערר הוגש באיחור. טענה זו נזנחה שכן ממילא ניתנה
החלטה על ידי יו"ר הועדה עו"ד יהודה מאור להארכת המועד להגשת הערר.
4 עוד טען המשיב כי לא ניתן לומר כי לנכס נגרם נוק כה משמעותי ונרתב העונה על הקריטריונים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות.
דיון ותכרעה
5. ביום 27.1.14 קיימנו דיון בערר וקבענו כי הוא יגיש הודעה מטעמו לאחר שיבחן שוב את מצב
הנכס על פי דוח ביקורת נוסף שיערך מטעמו.