החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 2 עד 11 ביוני 2015
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הע 5ר לקביעת ארנונה פללית ערל 160006272/160008263
שליך עלרלית תל אביב מוי
העו 55: משה פרחי ת.ז. *********
= 3ג%>
המשיהּ: מנהל הארנונת של עלריית תל אביב יפו
עניינס של העררים דנן, חינו נכס ברתוב לגאל אלון 65, תל אביב (נכס מס' 2000265856 ח-ן 10567639 (להלן: ''הנבסי).
העורר מנהל בנכס מכון יופל.
הצדדים בפנינו חלוקים בשאלה כיצד לסווג את הנכס לצרכי תשלום ארנונה כללית; האם יש לסווג
את הנכס כייבית מלאכחיי, כטענת העורר, או שמא יש לסווג את הנכס כייבנייניס שאינם משמשים
למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתריי, כטענת המשיב.
הגמצית טיעוני העור 5
1
02
.3
4
5
.6
7
הסיווג הנכון לנכס דנן הינו סיווג של ייבתי מלאכהיי.
עבודתם של ספקי שירותים (כדוגמת עורכי דין, יועצים, פרסומאים) מתבצעת בישיבה, בסביבה שקטה ובטוהה, ללא מאזמצ פיוי, ללא שימוש באמצעי הגנה וללא סכנת פביעות ונוקי גוף. בבתי מלאכה (כדוגמת נגריות, סנדלריות, מעבדות שיניים ומתפרות) מבוצעות מלאכות כפיים הדורשות מאמצ פיזי, תוך שימוש במכשיריט ותומריס מסוכנים ואמצעי מיגון, חשיפה ממושכת למטרדי רעש וריח ובמנה עבודה שאינו נות.
בנכס מבוצעות מלאכות כפיים הדורשות מאמצ פיפי, כגון -- טיפולי פנים, הסרת שיער ופדיקור-
מניקור, תוך שימוש במכשיריס וחומרים מסוכנים, אמצעי מיגון, חשיפה ממושכת למטרדל רעש, ריח ואבק, במנח עבודה לא נות כגון עמידה, רכינה או כריעה ותשיפה לפציעות ונזקי בריאות.
בדו'יה הביקורת של חוקר התוץ לא צוינו מאפייני השימוש בנכס ונראה כי לא נצפו על ידי החוקר ביצועט של טיפולים ומלאכות. דחלינו, האמור בדוייח הינו לא יותר מעדות מפי השמועה. חסר בדוייח תיאור של המלאכות, של מכשירים והומריט המשמשים לביצוע המלאכות, התליחסות לשימוש באמצעי מיגון, תיאור מנח העבודה של העובדים, תיאור מטרד רעש וריח הקיימים במקום וכו'.
לנוכח דבריט אלה, ניתן לקבוע, כי דויית הביקורת חסר פרטים מהותלים וככל שהחלטת הסלווג הסתמכה עליו, הרי שהחהלטת הסלווג פגומה.
נוכח העובדה שהשוואת המאפיינים בין הנכס לבין בתי מלאכה ונותני שירותים אתרים, מוכיחה כי מקומו של תנכס נמנה עם בתי מלאכה, הרי שסיווג הנכס בצוותא הדא עם ספקי שירותים שגוי ומנוגד לתקנה 1(4) לתקנות ההסדריט במשק חמדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ו-2007 (להלן: ''תקנות ההסדרים").
טענה זו אינה טענת הפליה, אלא טענת טעות בסיווג השימוש. *חד עס ואת, אס ידתה הערר, העורר שומר על וכותו לטעון להפליה ו/או אי שוויון בפני ערכאת הערעור.
נוכח העובדה שעסקים כגון מוסך, סנדלריה ומתפרה מספקים גס הס שירותים, מבלי שיחיה בכך כדי לשלול את סיווגס כבית מלאכה, ונוכת העובדה שעל מבחן סלווג אותו מפעיל חמשיב לתמוך באופן דומה בכל השלמושיס אשר תחת אותו הסיווג, הרי שמבחן מתן שירותים אינו קביל וחלנו חסר תוקף בענייננו.
.8
.9
0
1
2
.3
4
5
6
7
ג
ספקי שירותים מוגדרים בתורת הכלכלה כמי שמרכולתם הינה סתורה לא מותשית. הגדרה זו אינה הולמת את אופי השימוש בנכס.
המבחן המרכצי לסיווג שימוש כמלאכה הינו, כי התלק הארי של ההכנסות שמניב הנכס נובע מביבוע מלאכות כפיים. מבחן וח מתקיים במובחק לגבי הנכס הנדון.
מבחני העזר שהותוו בבריים 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב 3' מישל מרסייה (פורסם בנבו) (להלן: 'יענילן מישל מרטי*ף'') תומכים בסיווג הנכס כבית מלאכה.
ההגדרה המללונית לבית מלאכה הולמת בענייננו כשם שהיא הולמת סנדלריה, נגריה ומתפרה (יימקוס שעובדים שס במקצוע מסוים בעיקר בעבודת ידייםי).
אין בסיס בתכלית החקיקה להעדפת בתי מלאכה אחרים על פני הנכס, ולא ניתן ללמוד מתכלית התקיקה שטיפוח בגדים, נעליים או מערכת שמע (על ידי חייט, סנדלר וטכנאי -
בהתאמה), עולים בהשלבותס על טיפוה חיופי, המשליך על ערכים חשובים, כגון - דימוי אישי, ערך, אמונה ובטחון עצמי.
הנכס הולם את היסוד הסוציאלי של הקלה עס בעלי מלאכה בעלי פוטנציאל רוות נמוך המוגדרים כ-1601 אס 1, הואיל ובנכס מבוצעות מלאכות כפיים, אשר אין בהן אלא פרנסה צנועה.
בשונה מספקי שירותים, אשר יכולתם להניב הכנסות אינה מותנית בנוכתות הלקות, הנכס דנן יניב הכנסות אך ורק מלקוהח הנוכת פיוית בנכס. עובדה וו מגבילה באופן משמעותי את פוטנציאל ההכנסות של הנכס דנן.
סיווג הנכס כבית מלאכה משתלב בהרמוניה הקיקתית עם 'צו הרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירהי, מכוחו מחויבות קוסמטיקאיות בתשלומים לטובת התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל.
ההתליחסות לסיווג ישירותיםי בענלין מישל מרסייה הינה באמרות אגב, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי שנדונו מבחנים לסלווג ישירותיס' או טענות השוללות סיווג ישירותיסי.
לאחר מתן פסק הדין בעניין מישל מרטייה, תיקן המשיב את צו הארנונה על ידי הוטפת המילים יילרבות משרדיט שירותים ומסחריי להגדרת סיווג השימוש השיורי שבסעיף 3.2 לצו הארנונה, מתוך כוונה לעקוף את פסק הדיו בעניין מישל מרסייה ולחייב מספרות בארנונה בחתאס לתעריף הסיווג השלורי
חשימוש בנכס אינו הולם 'משרדי או 'מסחרי, וכאמור לעיל אין הוא הולם סיווג ישירותיםי, ואין אזכור לשימוש דנןו או דומה לו בפירוט השימושיט שבהגדרת הסלווג השיורי בסעיף 1 לתקנות ההסדרים.
לפיכך התלטת הסלווג של המשיב מנוגדת לתקנות ההסדרים ותיקון צו תארנונה אינו משנת את המצב המשפטי שחיה לפני התיקון בכל הנוגע לשאלה הפרשנית שלפנינו.
נש
.5
.8
0
1
2
3
4
יתרה מכך, חמשלב לא לצר ייסיווג בינייסיי ובעקבות התיקון לא השתנה הסיווג של בתי מלאכה כגון סנדלרית ומתפרה (על אף שהם מטפקים שירותים). לפיכך, לתיקון צו הארנונה אין כל נפקות לענללננו.
.4. המשיב אינו שולל סיווג בתי מלאכה מסנדלריה העוסקת בתיקון נעלי יוקרה ומנגריה המתקנת
רהיטי יוקרה, לפיכך מבחן היוקרה הינו הסר תוקף. יתרה מכך, העבודה בנכס אינה יוקרתית כלל, נחפוך הוא.
החלטת ועדת הערר בערר 140004419 גרמי נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו הינה שגויה, בין החיתר נוכח העובדה שאין מכנה משותף בין מכון יפי לבין משרד עורכי דין או אדריכלות ; נוכת העובדה שאין מקום לקבוע כי הטיפולים המבוצעים במכון יופי אינם בגדר מלאכה הואלל והם קשורים לאסתטיקה, איכות חיים ורווחה נפשית (כשם שהמשלב אינו בודק האם הנגרייה מייצרת רהיטים פרקטליס או אביורי קישוט, או מתריג סנדלר המתקן נעלי עקב יוקרתיות מהסלווג של בת? מלאכה); נוכח העובדה שמכירת מוצרים אינה שוללת בהכרת סיווג כייבית מלאכהיי; נוכת העובדה שתכלית החקיקה והיסוד הסוציאלי תומכים בכך שמכון יופי יסווג כבית מלאכה; נוכח ההרמוניה התקיקתית בעניין מכוני יופּי כאמור לעיל; נוכת העובדה שאו קשר בין החלוקה לקבוצות אשר בצו רישוי עסקים ותחולת הסיווג יבתי מלאכהי לצורך קביעת תעריפי הארנונה; ונוכח ההבדל בין ענייננו לעניין מושא פסק הדין בעניין איי אל וויופוינט המצוטט בהחלטה, שענלינו גרפיקת מחשבים.
בהתלטה מאוחרת לעניין גרמי מדצמבר 2012 (בעניין דבורה שפירא) הפכה ועדת הערר את ההכרעה בענלין גרמי, והכריעה, כי מכון יופי יטווג כבית מלאכה.
בעמייג 273/04 קנדל :' עלריית תל אביב נדונה שאלת סיווג מעבדה לתיקון מזגנים, כאשר הערעור נדחה מטעמי סמכות, ולפיכך לא ניתן ללמוד מהחלטה זו לענייננו. שימושים כגון מעבדות שיניים ומעבדות לתיקון מוצרי השמל מסווגים כיבתי מלאכה!.
בעמיינ 144/07 חברת מישל מרסייה בע'/מ נ' מנהל הארנונה בעירלית תל אביב, נקבע כי לא סביר, לא צודק ולא שוויוני לקבוע, כי העובדה שהטיפול האישי של בעל המספרה מתמקד בגופו או בשערות ראשו מצדיקה אבחנה וסיווג שונה בין עסקו לבין סנדלריה או מתפרה לצורך חיובי ארנונה.
בתייצ 60430-01-12 אספאידה בע''מ נ' עיריית תל אביב (להלן: "הההלטה בעמין אספאית"), אושרה כייצוגית תובענה לסלווג מכוני יופי כיבית מלאכתי.
תמצית טלעוני המש*ם
1
צו הארנונה של עיריית תל אביב קובע בסעיף 3.2 סיווג לייבנייניס שאינט משמשים למגורים, לרבות משרדים שלרותים ומסחריי בהתאם לתעריף באותו סעיף. לסעיף וה בצו, המהווה סלווג ספציפי בהתאם לתקנה 2(7) לתקנות ההסדרים, נכנסים למעשה כל המבנים שאינם משמשים למגורים, למעט אותם חריגים הנכנסים לגדר אחד מהסיווגיס המיוחדים הקבועים בסעיפיו הקטנים של סעיף 3.3 לצו תארנונת.
2
.4
5
7
.8
9
0
ת%
-
%
אחד מאותם סיווגים מיוחדים הקבועים בסעיף 3.3 לצו הארנונה הינו הסיווג אשר לגדרו מבקש להיכנס המערער, התל על ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיתיי.
בעניין מישל מרסיית אין קביעח פוזיטיבית כי מספרות ראויות לסיווג ייבתי מלאכהיי. לחיפך, בענלין מישל מרטייה גילה בית המשפט העליון אי נוחות מטיווג מספרה כבית מלאכה, וראה בכך משום רע הכרתי (וצמני), לאור הסלווגים שחלו קיימים בצו הארנונה באותה עת.
בית המשפט העליון קיבל בעניין מישל מרס*יה את עמדת עיריית תל אביב, כי יש לראות את הספרים כנותני שירותים, אלא שסבר, כי החצו חסר את הסיווג *שירותיסיי, ובהעדר סיווג ספציפי יש להעדיף, ולו בדוחק, קטגוריה ספציפית יותר לעניין מספרות.
בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסליה הנוסת הובהר בשנת 2012, וקיבל את אישור שרי הפנים והאוצר. על פי האישור סעיף 3.2 לצו הובתר באופן שלהגדרת הסיווג שכותרתו י/בנללניס שאלנס משמשים למגורים'י, התווספה התיבה יילרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
הבחרת הצו נועדה להתגבר על אותו אילוצ פרשני ולהבתיר, שהסיווג יישירותיםיי היה קלים מאז ומתמיד בצו הארנונה.
*וצא אס כן, כי לו היה נבחן סיווגן של המספרות מחדש כיום, אין ספק כי היה נכנס לגדר הסלווג של ייבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסתריי.
גם לפני הבהרת הצו לא היה הסעיף שכותרתו *בניינים שאינם משמשים למגוריםיי בבחינת אות מתח. כל שנקבע בעניין מישל מרסייה הוא שהיות ומדובר בסעיף שנחזה להיות יישיורייי חרי המספרות, שיכול ונכנסות בדותק להגדרת ייבית מלאכהיי לפי הקריטריונים שנקבעו באותו ענילן, יסווגו בסיווג ייבתי מלאכהי"י.
עו הבהרת צו הארנונה לא נצרכה העלירייה להוסיף קטגוריות חדשות בצו הארנונה וליצור תתל קטגוריות, אשר לכשעצמן אינן עולות בקנה אחד עס פסיקתו של בית המשפט העליון, כי יש דווקא צורך לפשט את דיני הארנונה ולאחד סלווגים, ולא להכביד בקיומס של אלפי הסיווגים הקיימים כיום.
מפסק חדין בעניין מישל מרסייה אנו למדים, כי אין להתיר פרשנות רחבה מדי של המונח ייבית מלאכת'י. אס בית המשפט העליון ראה בספר ייבעל מלאכהיי מתוך כורח פרשני (שהוסר) ודעתו לא היתה נוחה מסיווגו ככזה, הרי שעל אחת כמה וכמה שמכון קוסמטיקה לא *כול לחיכנט
לגדר ייבית מלאכה" ולר בדוהק:
. הפרשנות הרתבה המתבקשת בערר תפרוצ את הסכר ותחטא לתכלית ההקלה המיסויית
שניתנת לבעלי המלאכה מטעמים סוציאליים, ועלולה בסופו של יום לפגוע ביתר הנישומים בעיר.
2
.3
4
5
.6
7
.8
מתצהיר העדות הראשית של העורר ומדוייח הביקורת (המהווה מוסכמה) עולה, כי בנכס מתבצעים עיסויים או טיפולים אישיים הקרובים במהותם למקצוע הפיזיוטרפיה ופעולות פולשניות הקרובות לתהוס הפלסטיקה (העלמת צלוליטיס, פעולות פולשניות להצערת העור, טיפולים בהתקרתות), כמו כן הסרת שיער בלייזר מתבצעת פעמים רבות במרפאות אסתטיקה על ידי רופאים.
ההיגיון הבריא והשכל הישר מובילים למסקנה כי לא ניתן להלום כי מכון טיפולים אשר ניתנים בו שירותים אסתטיים של טיפוה הגוף שמטרתם לחטב או ליפות את הגוף -- בבחינת מותרות -- חוא /בית מלאכהי אשר המטפליסם העובדים בו הס בעלי מלאכה, פועלי צווארון כחול המספקים שירותים חיוניים לציבור, דוגמת הסנדלר או החייט, בדיוק כפי שהחיגיון והשכל הישר אומרים כי שירותים בתחום האסתטיקה והפלסטיקה אינם מהווים "מלאכתיי במובן זה (ראה גם עעיימ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית *רושלים (להלן: ''ערעור אליהו זהר").
גס אס בחלק מהטיפולים הניתנים עוסקים המטפלים בעבודת כפיים הכרוכת במאמף פטל מסוים, הרי שאין בכך די על מנת להלכנס להגדרת ייבית מלאכה'' בצו הארנונה.
מכון קוסמטיקה בו ניתנים שירותים אישיים לטיפוח וליפוי הגוף אינו דומה לספר השכונתי, אף לא למספרה המודרנית.
מכון :ופי תסר את היסוד הסוציאלי העומד בבסיס ההקלה במס, ואף לא ניתן לטעון, כל מסופק בו שירות חיוני לציבור. נהפוך הוא, רבים מהטיפולים המתבצעיס בנכס רחהוקיס משירות *תלונליי, ולמעשה הם מציעים שירותים יוקרתיים מתחום האטתטיקה וא:כות ההלים, ומכווניס לאוכלוסייה ממעמד גבוה. בנוסף, שירותים אלו דומים יותר לשלרותי הרפואה אשר נדונו בת.צ. 27695-01-12 ד''ר ברקו ואח' ג' עיריית תל אביב (פורסם בנבו) (להלן: 'עניין ברקו'') ואשר אבסורד להגדירס כימלאכותי המבוצעות ב'בית מלאכהי. אס כבר ניתן להקביל את סוג טיפולי הגוף והטיפות האישיים לרפואה אסתטית, אשר אין ספק שאינה מצכה בהקלה המדוברת במס.
בדומה לעניין ברקו, גס קוסמטיקאית משתליכת לבעלי המקצועות השירותיים, ולא נראה סביר להגדיר עיסוק גוח כמלאכה. כפי שנקבע בעניין ברקו, כי אין לעשות הבחנה בין רופא שיניים לרופא אחר, כך גם לגבי כל נותני השירותים בתתום האסתטיקה המטפלים בגוף (רופאים בתהוס האסתטיקה, קוסמטיקאיות, מעסים ונותני שירותי עינוג ובריאות אתרים).
במקרים בהם ביקשו עסקים של קוסמטיקה כבר בשנת המס של 2011 להיות מסווגים כייבית מלאכהי!י, החליטו וועדות הערר כל לישוס העקרונות העומדים בבסייס ההקלה לבתי מלאכה כפי שנקבעו בעניין מישל מרסייה אינם רלוונטיים כלל לפעילות של מכון יופי, וכי הקשר בין מכון לופל לבין יימלאכהיי הוא קלוש ומלאכותי, וואת אף בהתייחס לצו הארנונה בנוסתו הקודם, ומכאן אין להרתיבו ולהחיל את ענלין מישל מרסליה על נותני שירותים מובהקים אחרים (ערר 9 גרמל ג' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו; ערר 140004352 ניגיאר נ' מנחל הארנונה בעיריית תל אביב יפו).
.6
דיו ותכרעה
41
2
3
5
6
7
.8
לאתר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידתות.
על פי הוק ההסדרים ארנונה תוטל על נכס בהתאם לשטחו, לסוג הנכט ולשימוש שנעשה בו.
תקנות ההסדרים הגדירו (בתקנה 1) 'יבית מלאכה - לרבות מוסך 9 יי; ויימשרד, שירותים ומסחר-
לרבות מיתקן השמל, תחנת אוטובוס, מסעדה, בית קולנוע, תחנת דלק, חנות, רשת שלווק, דוכן, מרכול, בית מרקתת, סניף דואר וסוכנות דואר, שבהם ניתן שירות לציבור ולמעט בנק וחברת בלטות'י.
צו הארנונה השנתי של עיריית תל אביב לשנות חמש הרלבנטיות לערר דנן (2012-2013) קובע בסעיף 3.2, כי הארנונה הכללית לגבי בניינים שאינם משמשיסם למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, תהושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סלווגיסם שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3.
אחד מהסיווגים המיוחדים הקבועים בסעיף 3.3 לצו הארנונה הינו ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי, סיווג אשר לטענת העורר יש להתיל על הנכס.
כאמור, עניינו של הערר דנן בסיווג הנכס לאחר התיקון לצו הארנונה, לאתר שהוספה לצו הארנונה ההגדרה של ישירותיסיי (ואאת בניגוד להחלטה בענלין אספאידה, אותה איוכר העורר, שעניינה בין היתר סלווג מכון יופי, טרם התיקון לצו הארנונה).
בשים לב לפסק הדין בעניין מישל מרסייה, ולאתר שניתתנו את המבהניס שנקבעו שם, הגענו לכלל דעה, כי פעילות העורר בנכס מתאימה יותר לסיווג יישירותיסיי.
התיקון לצו הארנונה
1. בעניין מישל מרסליה נקבע, כי בהיעדר הגדרה של יישירותיסיי בצו הארנונה, נוכת
העובדה שכאשר קיימת הגדרה פוויטיבית בצו תארנונה אל מול קטגוריה שורית שבצידה תעריף גורף, שאינו מתחשב בטיבט ובמהותס של הנכסים, יש להעדיף את הקטגוריה הפוציטיבית.
2. בעקבות בהינת ההתאמה מבתינה לשונית ותכליתית ושיקולים של אחידות פרשנית,
נקבע כי יש לסווג מספרות כייבית מלאכהיי.
מספרה כייבית מלאכחיי הינו בבחינת אילוץ פרשני, נוכת העובדה שלא היה באותו
מועד בצו הארנונה סיווג מתאים יותר, של יישירותלסיי.
שלושת שופטי ההרכב ציינו, כי לו היה קייט בצו הארנונה סיווג יישירותיסיי, היו הס מעדיפים לטווג מספרות כיישירותיםיי.
4
5
6
בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה, תוקן צו הארנונה של עיריית תל אביב, באישור שר הפנים ושר האוצר, באופן שכאמור לעיל, להגדרת הסיווג בסעיף 3.2 שכותרתו ייבניניס שאינם משמשים למגוריטיי התווספה התיבה ילרבות משרדים, שירותים ומסתריי.
מאחר ובצווי הארנונה לשנים 2012-2013 כלולה הגדרה של יישירותיםיי, חרי כפי שסבר בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה, באשר למספרות, כך סבורים אנו, כל הסיווג המתאיט ביותר למכון היופי הינו *שירותים".
לצוין בהקשר זה, כי ההתייהסות הספציפית בצו הארנונה למשרדים, שירותים ומסחר מוביאה את הנכסים מגדר ההגדרה השיורית.
השוו לעניין אה פסיקת בת* המשפט, לפיה מקום שיש קטגוריה פוזיטיבית של יישירותיםיי או של יימסהר, משרדים ושירותיסיי, אין מקום להתיל את ההלכת שנקבעה בעניין מישל מרסייה, שהתבססה על העדפת קטגוריה פוזיטיבית על פמ
קטגוריה שיורית:
עמיינ 26681-01-11 נענע 10 בע'/מ נ' עיריית גבעתיים (פורסם בנבו) ;
בריים 7383/11 באומן נ' מנהלת תארנונה עיריית רמת גן (פורסם בנבו) ;
בריים 2968/11 אר.אם.אלקטרוניקס ישראל בע'/מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ירושלים (פורסם בנבו).
9. פסק הדש בעניין מישל מרסליה
1
2
בפסק הדין בעניין מישל מרסייה נקבע, כי לצורך ויהוי ייבית מלאכהיי לעניין צו הארנונה, יש לבחון שלושה מבחניסס: מבחן הפירוש המילוני, מבתן תכלית התוק ומבחן אחידות הפרשנות.
הפירוש המללוני
1. כבי חשופט רובינשטיין קבע בעניין מישל מרשלית, כהאי לישנא :
''מילון אבן שושן מגדיר בית מלאכה ''מקום שעוביים שם במקצוע מסויט בעיקר בעבודת ידיים (להבדיל מן 'בית חרושת' שעובדים בו
בעיקר-במבונות)-כגון-נגר?ה,-מסגרלה,-טנדלרית"-(מלון-אבן-שושן מחדש. ------
ומעדכן לשנות האלפייט (2007)); וממשיך המילוך ומגדיר: "בעל מלאכבה - אמן, עוסק בעבודת יזייים במקצוע מטוים, בגוך נגר, מסגר, חרט, ספר'' (שם; ההדגשה הוספה - א'יר); זחו המשקל הלשוני הלווע במשקל בעלי המלאבה או המקצועיי.
2. מרכו הכובד של הגדרה זו הוא במונת ייעבודת ידיים!י או ייעבודת כפיים",
המגלם בתובו עבודח בעלת מאפיינים פיוייס נוסף על שימוש בידיים.
פר
3. ראה בהקשר וה את דבריו של בית המשפט העליון בערעור אליהו זהר :
*'השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין ''תעשייתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובד* מפיים מקצועיים > ('יצווארון בתולי) ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות הופשלים
(''צווארון לבך). 'י
4. ברל, כי הפעילות המתבצעת בנכס אלננה כוללת מאפיין ייתעשייתייי, במובן של
עבודת כפיים, ואיננה מתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים.
5. לא מצאנו לנכון לבחון את נכונות טענות העורר, כי בנכס מבוצעות לאורך
היום גם מלאכת כפיים הדורשת מאמא פיזי כלשהו, תוך שימוש במכשירים וחומרים מסוכנים, חשיפה למטרדי רעש ורית, מנח עבודה לא נוח ו/או
עמידה ממושכת ואף חשיפה לנזקים בריאותיים, שכן גם אם נקבלן, לא יהיה בכך כדי להפוך מכון יופי לייבית מלאכהיי, שכן לא כל עבודה הכרוכה במאמ\
פיוי מסוים היא יימלאכהיי.
*שנן עבודות רבות הכרוכות במאמא פיזי מסוים שאינן מוגדרות כיימלאכהיי,
כגון מורה ורופא (שעומדים על רגליהס חלק ניכר מיום העבודה), סייעת בגן,
אדריכל (שמנח העבודה שלו אינו תמיד נוח), מאבטה, מדריך כושר וכדי. ישנן גם עבודות הכרוכות בעבודה עס תומריס מסוכנים או מטרדי רעש ורית,
שאינן מוגדרות כיימלאכה'י, כגון מנתח, מהנדס חומרים וכדי.
ראו לעניין וָה:
תייצ 11994-02-12 אבנר נ' עיריית תל אביב (להלן: ''ענילן אבנף").
6. אנו סבורים כל טיפולי פנים, פדיקור ומניקור, הסרת שיער וכדי, אינם בגדר
עבודה פיוית, ומכאן שאינם עבודת כפיים, ממש כשם שהקלדה במקלדת,
ו/או ביצוע ניתוח כירורגי אעס עבודת כפיים. מדובר אמנם בשימוש בידיים,
אך לא בהקשר בו עוסקת ההגדרה המללונית של המללה יימלאכהיי.
7. ל*תרה מכך, הפעילות המבוצעת בנכס היא בעלת סממנים מובהקים של מתן
שירותים, ובניגוד למתפרה או לסנדלריה, דווקא המימד של הענקת השירות
הוא המצול במרכו הפעילות.
8. כך, מכון יופי מטפל קודם כל באדם המקבל את השירות, ומדובר בשירות
אישי המותאם לצרכיו של לקות ספציפי.
כל טיפול יופי עומד בפני עצמו; אין במכון ופי קו ייצור, או מוצר כלשה?
שהתקלקל וזקוק לתיקון או השבחה (כמו בסנדלריה או במתפרה); הלקוהות
הס שבותריס את הטיפול הרצול, ובמסגרת כל טיפול, הלקות הוא שבותחר את
אופיו, למשל במניקור - את האופן בו הציפורן תעוצב ותצבע וכדי.
9
0
1
12
53
10
לא זו אף צו, שירותים מאופיינים, בין היתר, בכך שהם מהווים מוצר המשתנה בהתאם למקום בו הס ניתנים, לאדם המעניק את השירות ולגמן בו הוא ניתן; בכך שבשירות אין הפרדה בין *יצור לצריכה; בכך שבשירות יש יותר מעורבות של הצרכן בתהליך הליצור; בכך ששירות לא ניתן לאחסן במלאי וקשה לרשוט אותו ברשימת מצאי; ובכך שכשעסקינן בשירות לא ניתן למדוד את איכות המוצר לפנל שהמוצר מגיע לצרכן.
כך בענייננו, טיפול פנים *יתפס כשירות שונה, כאשר הוא ניתן על ידי קוסמטיקאית שונה, או כאשר הוא מבוצע עבור לקותות בגילאים שונים; כך בענליננו בעת טיפולי יופי חטיפול הוא המוצר הנצרך - כך שאין הבדל בין הייצור לצריכה; כך בעניננו | בטיפול יש מעורבות של הצרכן בתחליך הייייצוריי; כך בענייננו, ששירות לא ניתן לאחסן במלאי ולא ניתן לרשום אותו ברשימת מצאי; וכך גם בעניננו, לא ניתן למדוד את איכות הטיפול לפנל שהמוצר מגיע לצרכן.
בעניין וח נפנה את שימת הלב לכך שגם בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה סבר, כי המספרות המודרניות התרתקו מבית המלאכה הקלאסי כהגדרתו המילונית, בין החיתר נוכח העובדה שייבמספרות מסוימות גם מגוון התספורות והשירותיט גדל לאין שיעור, וכיום ניתן דגש רב יותר מבעבר להתאמה אישית של המוצר, דהיינו התספורת, ללקות, בתוספת הדרים לשירותים נלווים שונים, כמו - כנראה - בעסקה של המשלבהיי. לפיכך, כאמור לעיל, הבחיר בית המשפט העליון, כי לו היה בצו הארנונח של עירית תל אביב סלווג של יישירותיםיי, היה מסווג מספרות בסיווג זת.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל ובנוסף, למכון יופי גם אופי מסחרי מובהק, בין היתר, נוכח העובדה שבמכון *ופי נמכריס גס מוצרי יופי וטיפוח הגוף.
לשט השלמת התמונה נוסיף, כי טענת העורר לפיה העובדה שלא נשלל סיווגם של עסקים כגון סנדלריה ומתפרה כייבית מלאכחיי על אף שהם מספקים שירותים, הופכת את מבחן מתן השירותים להסר תוסף בענייננו, מנוגדת להלכה שנקבעה בעניין מישל מרסייה ולשכל חישר.
ה 0000000000 6.92.16 בבואנו להחליט האם הסלווג. המתאים. לנכס מננן. !ישירותיםיי או יבית
₪ האם ה 3 המתבצעת זינה בעיקרה
המזוהה עם מתן שירותים או עם בית מלאכה.
באשר לסנדלריה ולמתפרה, הפעילות העיקרית בנכס מצוהה עס בית מלאכה, ואילו במקרה של מכון יופי, עיקר הפעילות המבוצעת בנכס חינה דווקא של מתן שלרותים.
11 \ .
5, לוער, כי טענת העורר לפיה ספקי שירותים מוגדרים בתורת הכלכלה כמי שמרכולתם הינה טחורה לא מוחשית אינה יכולה להועיל לו, נהפוך הוא, שכן קוסמטיקאית ו/או מעניקי טיפולי יופי אחרים נותנים שירות אישי ללקוח, ולא מוצר מוחשי.
6. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, לא נוכל לקבל את הטענה, כי לפי ההגדרה
המילונית עסקינן בבית מלאכה.
23. מבחו תכלית ההוק
1. בהתליהס לתכלית ההוק, קבע בית המשפט העליון בעניין מישל מרסייה,
כהאל לישנא :
*יתכן, כי בבסיט ההקלה בארנונה לה זוכים בתי מלאכת טמון - במידה רבה - יסור סוציאלי. באופן מטורת* מתח הרווהים שטיפקו בתז המלאכתה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היל מקומות פשוטים ונעדרי תהכום טכנולוגי (מה שמכנים ב'מינו 160 00%, שתיקף הכנסותיהם ה*ה נמוך. בעליהם התפרנסו, בדרך בלל לא ברווה רב, מיגיע כפיהם. יחד עם זאת, סיפקו שירות ה*וני לציבור, שהרי כל אדם זקוק היה מעת לעת לתספורת, לתפירה או להטלאת בגדיו או לתיקון נעליו ולעתים לתפלרונן. משכך, מהטעם הסוציאלי של שיוכם המסורתל של בעלי המלאכה והרצון לאפשר להם להמשיך ולהתפרנס, יחד עם ההבנה כי הס מספקים שירות חיוני לציבור, שרצוי שיחית נגיש ומצו?
גםט בשכונות מגורים - ניתנה ההקלה בתשלום הארנונה.
2, כעולה מפסק חדין בעניין מישל מרשלייה, שני עקרונות עומדים ביסוד תכלית
ההקלה בארנונה לבתי מלאכה: היסוד הסוציאלי (הלינו, עידוד פעילותם של
בתי מלאכה פשוטים המתפרנסים בדותק מיגיע כפיים), וחיוניות השירות המסופק על ידם.
3. באשר לסוגיה הסוציאלית: אין סיבה לסבור כי עסקו של העורר מספק
לבעליו רוותים נמוכים, והעורר גט לא ביסס טענה כאמור.
מכל מקום, ברי כי אין מדובר בבית מלאכה קלאטי שבעליו מתפרנסים ₪777 ========----"מקלץ 30 כפ 5 לף, לבנ ןה - לעפו ריר - אף- לא טור לתגיש- הינרנ קבייסוס. טוענתו 7 או
יוער, כי בניגוד לנטען על ידי העורר, העובדה שבניגוד לעורכי דין ויועצים, הנכס יניב הכנסות רק מלקות הנוכת פיוית בנכט א*נה משליכה בתכרת על פוטנציאל ההכנסות של הנכס דנן, שכן עסקים רביט המצריכיס נוכתות לקוחות בנכס יכולים להיות, וחלנס, רווחיים מאוד (כגון הנויות, בתי קפה וכדי).
468
5
6
7
12
באשר לתחיוניות השלרות: על אף טענת העורר כאללו לא ניתן ללמוד מתכלית
החקיקה שטיפוה בגדים או נעליים עולים בתשליבותם על טיפות הגוף, ועל אף הטענה שטיפוח היופי משליך על ערכים חשובים כגון דימוי אישי, הרי דומה כי לא *כול להיות חולק, כי מכון יופי אינו שירות חיוני לציבור, שרצוי שיהיה נגיש ומצוי גם בשכונות מגורים, כדוגמת השירותים אליהם כיוון בית המשפט בעניין מישל מרסייה.
ולודגש, כאמור לעיל, גם לגבי מספרות התלבטו שופטי בית המשפט העליון בטרם הכריעו כל ניתן לסווגן כייבית מלאכהיי.
כבי השופט רובינשטיין קבע בעניין מ*של מרסליה, כי סיווג יישירותים'י היא
מתאים לותר למספרות, אך בהעדר סיווג כזה, הרל:
'יכבל שהלשון והתכלית של סיווג ספציפי מאפשרת זאת, עדיפה בעימי הכרעה פרשנית המביאה את הנכס בגזירו של הטפציפי - חבל, בבפוף, לכללי הפרשנות המקובלת ולשיקולי השבל חישריי.
כבי השופטת נאור קבעה:
''ספר שייך אומנם למשקל הלשוני חיזדוע במשקל בעלי מלאכה (ראו פסקה כ' לפסק דינו של הברי). אולם קשה לראות ''מספרה'' ב''בית מלאבת'' ובפרט ב'/בית מלאכה לליצור'י.
ואילו כבי השופט גובראן קבע:
'יסופו של *ום, פרשנות מעין זו שהציע הברי אכן מעוררת אי נוחות מסוימת. הגדרתה של מספרה, גם במובנה הקלאטסי והצנוע ב''בית מלאפה", וכל שכן 'בית מלאבה ללצוף" - אינה. מלידית וא*נטואיטיבית 'י.
בענייננו, כאשר שונה נוסחו של סעיף 3.2, ובאישור חשרים נקבע, כי הוא כולל בהובו שירותים, הרי גם לאור ההלכה שנקבעה בעניין מישל מרסלייה, ברל כי סיווג על פי סעיף 3.2 הינו הסיווג הנכון.
יפים לעניינו דבריה של כבוד השופטת שטופמן בעמיינ 30939-10-10 אליי אל
וולופוינט-בע'/מ '-מנהל-האבנונה-בעירלית תל אביב -- יפר:
''נכון הדבר כי בפסק צין מישל מרטייה ציין בית המשפט העליון כל בהיעדר קטגורית 'שירותים/ בצו הארנונה של העירייה עזייף שלא לסווג מספרה בסיווג השיורי /בניין שא*נו משמש למגורים' אלא בסיווג ספציפי /בית: מלאבה' שכן פעילוונה קרובה יותר במחותה לבית מלאבת.
פמו כן יתכן כי לו חיה קיים בצו הארצונה של עיריית ת''א סיווג 'שירותיט' היה מסווג נכס המערערת תהת סיווג ספציפי זה. *חד עם %זאת, בבחינת הרצף שבין סלווג /בית מלאבת' לבין הסיווג /בנילנים שאינם משמשים למגורים', סבורה אני בי פעילות המערערת איגה
12
13
קרובה במהותה לבית מלאבה במובנו הקלאטי, במובחהן ממספרה, ולא ניתן לדעתי להגמיש, לרמה מלאכותית, את הגדרת /בית מלאבהי בך שתכלול גם את הנפס של המערערת. '
64. מבהחן אחידות הפרשנות
1. בעניין אתידות הפרשנות קובע כבי השופט רובינשטיין בהלכת מישל מרסייה,
כהאל לישנא :
'*משבחנו את תכלית ההוק התומכת לדידי בטיווג מספרה כ"בית מלאכה'"' (ובכלל ואת '/בית מלאכה לייצור') לצורך צו הארנונה, נפנה פעת לדברי הקיקה אחרים המדברים בבתי מלאכת. אמנם, לבל חוק, והיבר בולט במקרה דנא, תכלית משלו, ועל כן יש לבחון האם משמעות המונח בחהוק אחד רלבנטית אף לחוק אחר; עט זאת יש לובור, בי ''ההנהה הבסיטית צריכה להיות, כי יש לקיים הרמוניה חקיקתלת, באופן שהפירוש שלינתן לדבר חקיקה *ישזר נאמנה עם רקמת תהקיקת ויהא לגוף אחד, שלם, עמה'י (ע''א 3213/97 נקר נ' הועדה המחוזית לתבנון ולבנייה פ"ד נג(4) 625, 634 - השוספט זועבי; וראו: בגצ 6 עיריית באר שבע נ' שר הפנים [פורסם בנבו] ; אי ברק, 328)."
2. העורר לא הצביע על מקור כלשהו בחיקוק המגדיר מכון יופי כבית מלאכה,
ולפיכך, אין בשיקולי האתידות הפרשנית, כדי להצדיק את סיווג הנכס כבית מלאכה.
3. באשר לצו ההרחבה בענפי המלאכה והתעשייה הזעירה, הרי שמבלי לגרוע
מהעובדה שבכל מקרה אין בכך כדי להשליך על נותני שירות אחרים בתהום טיפולי חיופי המעניקים טיפולים בנכס, העובדה שקוסמטיקאיות מחויבות בתשלומים לטובת התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל, לא מצביעה על כי מדובר בבית מלאכה, ולא מחייבת סיווג כבית מלאכה בהתאם לדיני הארנונה.
0. גס פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בערעור אליהו והר, אשר חידד את
ההבחנה בין נכס המשמש לייתעשיהיי, לבין נכס המשמש ליימלאכחיי, לבין נכס המשמש
ל"שירותים", תומך במסקנתנרשלעיל:
ינכט המשמש ל'/תעשית'', מאופיין, בכלל, בבף שמתקזימת בו פעילות **צור (ליצוף מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקוה קצה ספציפי.
לעומת ואת, הנכסים המשמשים לעפי ה''שירותים'' הם נכטים שהפעילות בהם מואופיינת, ככלל, במתן שירות איש* בהתאם לצרביו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משדדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי ('יצווארון לבן'), בגון עורך-דין, רואת-השבון, רופא, יועץ פיננסי ופדומת.
13
14
בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשלים ל''מלאכה, אשר יש בה שללוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרביב *שירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין '',תעשייתי'י, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועלים (''צווארון כחול'), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (י'צווארון לבן''). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים תשוכים מוארים בעששלות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיבון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות במלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של ''בית מלאבה'י (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.
פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של ''מלאבה'' או '/בית מלאבה /
1. הנה כל כן, גם בהתאם להגדרות בית המשפט העליון בערעור אליהו זהר למונחים ייתעשיהיי,
יימלאכהיי ויישירותיסיי (בהקשר לצו הארנונה של עירית ירושלים), אנו סבורים, כי פעילות
12
העורר הינה בבחינת מתן שירותים, העונה על המאפיינים הנזכרים בעניין אליהו ווהר של *...
מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדדים, ועל ידי בעל מקצוע חופשי...'י, ולא שירות הניתן בבית מלאכה, המצריך יימאפיין ייתעשייתליי, במובן של
עבודת
כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועלים (ייצווארון כחוליי).
לאור האמור לעיל, אנו סבורים, כי לא ניתן להגמיש את החסיווג ייבית מלאכחיי כך שיכלול
בגדרו
גס את הנכס מושא הערר.
3. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.
7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיוט מטירת ההחלטה.
8 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
9 ניתן בהעדר הצדדים ביום
.
.
ש -
לוייר: ו ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי עו"ד ורו'יח חברה: שירלי קדם, עו"ד
ע\361\1\105
44
בי ועדת הער 4 לקביעת ארנונה כללית ער 166010185
שליד > עיריית | תלאביםב | = *פו
העורת : = שיא פףרסטיג' ה.פ. 513921536
= 73
המשי 3: מנהל הארנונה של עלריית תל אבי*3 יפו
עניינו של הערר דנן הינם נכסים ברתוב ירמיהו 2 ת'יא, המופיעים בספרי העירייה כנכסים מסי 4, 2000158119 (להלן: "הנכסים").
תמצית טיעוני העוררת
.41
2
3
4
5
6
7
.8
9
בבניין יש שלוש דירות בשלוש קומות.
ביום 05.03.2014 התקבל טופס 4 על הבניין כולו.
הבנלין נבנה בסטנדרט גבוה מאוד, על מנת שישמש להשכרת דירות יוקרה מרוהטות.
עד לקבלת טופס 4 לא ניתן היה לאכלס את הנכסים הנייל, הן מבחינה הוקית, והן לאור העובדה שהבניין היה אתר בניה לכל דבר וענין, ולא ראוי למגורים (עד קבלת טופס 4 נתבקשה העוררת ע"י מתלקת פיקות בעלריית תל אביב לבצע שינויים בנכסים).
ריהוט הוכנס לבנלין כבר במהלך הודש ינואר, אך לא בתור אתסנה או שימוש עצמי אחר, אלא היות והרהיטיס הוומנו תקופה ארוכה קודם, והיו במצב טגור בכל התקופה עד לסוף העבודות.
כל עוד לא הושלמו העבודות לא ניתן חיה להכניס שוכר לאף אחת מהדירות בבניין, ולא נעשה שום שימוש בכל הבניין כולו, וכן על ידי פקחים מטעמה, שהגלעו מספר פעמים לבניין).
הבניין סבל באותה התקופה מחדירת מי ביוב דרך הצנרת של חברת מל אביבים, אשר גרם לנזקי ענק, כולל השבתת המעלית, צורך בעבודות שיקום קירות, דלתות, משקופים, ניקיון וליבוש. הבניין סבל מסירתון איום בכל הבניין, כך שלא היה ניתן להשכירו. התקבל פיצוי מחברת הביטות הכשרה בגין נזקים אלו.
אף לאחר קבלת טופס 4 הבניין סבל מרטיבויות ונזילות, בקומה ג' ובקומת המסחר הוצאו מרצפות, והקומות עברו תהליך ייבוש ע"י תנוריס מיוחדים ע"י חברת אינפרט טק. ארונות מטבח הוחלפו, ותוקן נוק בקירות כולל צביעה מחדש. החשמל בבניין ניווק. הבניין כולו היה מנותק מתשמל בשל חדירת מים לארונות התשמל. נזילות נראו בקומה השנייה, ובקומה הראשונה. לאחרונה פורק חדר האמבטיה ע"י הוצאת אריחים וטיפול באיטום רצפת אמבטיה שגרמה לנזילות חמורות בקומת המסחר.
עבודות אלו נעשו עד ללוס 01.06.2014 כפי שניתן לראות מהצעות מחיר עבור עבודות אלו, כולל תביעת חברת הביטוה הכשרה ששללמת פיצול בגין נוקיס אלו בקומה ג'.
0. בשל תקלות אלו הבניין סבל מדימוי שלילי. נכון לחיום קומות בי ו- גי לא מאוכלסות, קומה אי
הושכרה, וקומת המסהר עד היום אינה מושכרת בשל תקלות חוזרות ונשנות במערכת הביוב ונוילות מהקומות הגבוהות.
1. בשל כך העוררת מבקשת לבטל כל תיוב ארנונה בכל הבניין המסתרי והדירות, בגין נפס שלא
ראוי למגורים, עד לתאריך 01.06.2014.
3
ג
תמצית טיעוני תמטייב
1
.2
48
5
.6
7
.9
0
העד מטעם העוררת נחקר על תצהירו ואישר כי הריחוט בנכסים הוכנס כבר בתודש ינואר בהתאם להומנה של העוררת. עוד אישר העד מטעם העוררת, כי בנכסים בוצעו כבר עבודות נגרות.
העוררת לא הוכיתה את טענותיה באשר למצבס של הנכסים, ולא סתרה את הממצאיט שחוצגו ע"י המשלב, כי עניין לנו בנכסים המהווים בנייו העומד על ת*לו, בהם ניתן לעשות שימוש ואף נעשה שימוש בפועל.
מסמך שהציג העד מטעם העוררת, מעלה כי הנזק לנכסים מוערך ב- 16,500 ₪.
העד מטעם העוררת לא ידע לוּהות באילו חדרים חייתה רטיבות ובאילו חדרים לא הייתה רטיבות. המשיב הפנה את העד לתמונות, אולם לגבי כל התמונות, אישר העד כי בחדרים אלו לא הייתה רטיבות.
בית המשפט העליון קבע בבריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע'י: נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (להלן: "הלפת המגרש המוצלה'), כי ''אין לומר בי כל בניין מוזנה הוא בהכרה בניין ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעות"י וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים התוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו וכאי לפטור על פי הסעיף.
את דבריו אלה של בית המשפט העליון, ראוי לקרוא גם לנוכח ההלכות המתייבות שנקבעו בבית המשפט העליון, אשר לפיהחן פטורים בענייני ארנונה, יש לפרש בצמצום, ולהקפיד על הענקתם רק במקרים בהם הנישום עומד באופן דווקני בתנאי הפטור, וכאשר ברור לחלוטין מהוראת הדין כי היא נועדה לחול עליו.
במקרה דנן, העוררת לא סתרה את ראלות המשיב, שהעלו כי המדובר בנכסים תקינים לגמרי, החדרים מרוצפים וצבועיט כולל דלתות, חלונות, תשמל ואלנסטלציה. בעת הביקורת ביום 64, נראו מספר רב של מזרונים ארווים, מטבח מוגמר ומאובור כולל מקרר ותנור, ארונות קיר, ספה לסלון, שולתן עטוף, מכונת כביסה ומליבש כביסה. לא ניתן לחסיק מכך כי המדובר בנכס אשר לא ניתן לשבת בו או לעשות בו שימוש.
העוררת לא סתרה את ממצאל חמשיב אלא אישרה כי אכן הוכנס ציוד לנכסיים. העוררת אף לא
0 0
לשימוש, משכשלה העוררת בהוכהת טענותיה, יש מקום לדתות את הערר.
ממצאי הביקורות מעלים כי המדובר בבניין עומד על תילו, תקין בעיקרו, באופן שתיקף הליקולים בו, ככל שקיימים, אינו עולח כדי כך שעטקינן בנכס שחדל להיות יבנליןיי, כנדרש במבהן שנקבע בעניין ייהמגרש המוצלת'י.
במקרה דנן, בפועל נעשה שימוש בנכס, עוד בטרם חתקבל טופס 4, ולכן חיוב הנכסים במועד נעשה כדין. עפ"י התמונות שצורפו לדוייח מטעם המשיב, לא ניתן לומר שהנכס אינו מהוות בנין.
1. בהתאם לפסיקה, הרי שאין ליתן משקל למניעה תכנונית (העדר טופס 4) מקום בו נעשה שימוש
בנכס בפועל.
2. נטל ההוכתה בפני ועדת הערר חל על העוררת. העוררת לא עמדה בנטל ההוכהה המוטל עליה.
ציון והכרעת
1 לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין והתלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.
1. סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: 'יתפקודהיי) קובע כדלקמן:
''נהרס בגיין שמשתלמת עליו ארנונה לפ? הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מהזיק הבניין לעירייה הודעה על פך בכתב, ויחולו הוראותת אלה, כל עו הבניין במצב של נכס הרוס או מזוק -
(1) עם מסירת ההודעה לא *היה הליב בשיעורי ארנונה נוספיט בשלוש השנים שממועד מטירות ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה)ן
(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה *ה*ה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההטדריט במשק המדינה (תיקוני הקיקה להשגת *עד התקציב), התשנ'/ג-1992, הקבוע לסוג הנכש המתאים לבממין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה - תקופת התשלום);
(3) הלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור *מסור מהזיק הבניין לעירייה הודעה בבתב על כך ולא להיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים;
(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין בחציפות ובין במצטברן;
אין האמור גורע מתבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהיגע זמן לפירעוגם לפנ מטיירת ההודעת."
2. מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאיים מצטברים לקבלת פטור בגין
נכס שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או נלווק, חנוק חינו במידה שאי אפשר לשבת
, ב ,ה 1 5 ד ד
3. על פי הלכת המגרש המוצלת, יש לבהון את הנכס על פי מבתן פיוי אובייקטיבי, וואת
בעיני האדם הסביר:
'/הגענו לכבלל מסקנה כי לצורך סעיף 350 ולעניין התנאי שבניין יוק במידה שאי אפשר לשבת בו די בכך שלא נינן לשבת בבניין, דחיינו שהבניין לא ראול לשימוש... העיקר חוא מצבו תנופחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלת מהו בניין ש''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בר תוא מבחן פיצי אובייקטיבי
1
2
3
408
5
6
ופדי להיבנט בגדרי הפטור שלפי טעיף 330 הבניין בריך לתיות גייק במידת שאי אפשר לשבת בו'' לכל סיווג הולי שחוא לגבי הבכלין.
השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר בי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אכן ייתכנו מקרים "אפורים" וגם אם לא נלך לשיטת ילבשאראנו אכירנו'י, עדיין ניתן היה להבריע בשאלת לפי מבחן השבל חישף".
עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כל ''אין לומר בי כל בניין מוזנח הוא בהכרה בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי בי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותליי, וכל די בכך שניתן לעשות בנכס ש*מוש כלשתו, אשר תואם את אחד השלמושיט החוקיים בו, על מנת לקבוע כל הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.
ראה גם:
עתניימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);
עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'/מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).
במקרח דנן, הנכס היה תקין במועד הרלבנטי לערר, החדרים היו מרוצפים וצבועים, וחיו מותקנים בהם דלתות, הלונות, חשמל ואינסטלציה. בעת הביקורת של המשיב נראו מוּרוניס ארוויס, מטבח מוגמר ומאובזר כולל מקרר ותנור, ארונות קיר, ספה לסלון, שולחן עטוף, מכונת כביסה ומייבש כביסה.
הטוילות המרובות מהן סבל הנכס, התקלות במערכת הביוב וחדימוי השלילי אין בהם כדי לקבוע כי מדובר בנכס הרוס אשר הדל להיות בנין ובכלל גה נכס שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל טיווג תוקי שהוא.
לא רק שהעוררת לא הביאה ראיות לכך שמדובר בנכס שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג תוקי שהוא, אלא שגם הראיה שהוצגה על ידי העוררת כי הנוק שנגרם לנכס הוערך בסך של 16,500 ₪ מצביעה על כי הנוק שנגרם לבניין אינו כוה במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שחהוא.
לא זו בלבד, אלא שהעד מטעם העוררת אף לא ידע לוהות באילו חדרים בנכס הייתה רטיבות, וכאשר הופנה לתמונות שהוצגו לו על ידי חמשיב, אישר לגבי כל התמונות
5 כל 5 4
שווו בגו ו קד שור דש ו קא בוו -ון 2.
במצב דברים וֶח, מהראיות שהוצגו בפנינו, חגענו לכלל דעה, כי חנוק שהוצג בפנינו, אינו כוה המאפשר קביעה כי הנכס ניווק במידה שאי אפשך לשבת בו לכל סיווג תוקי.
בעמיינ 15/04 יהלומית פרצ עבודות בניין ופיתוח בע'ימ ב' עיריית אשדוד ואח' נקבע, כל היקף המשקל שיינתן למתן טופס 4 עשוי להשתנות ממקרח למקרה, וכל אין לבחון את האכלוס בפועל אלא את התאמת המבנה לאכלוס על פל ייעודו.
7
8
9
העובדה שבתלק מן המועדים הרלבנטיים לערר טרם ניתן טופס 4 אינה משנה את קביעתנו, שכן בהתאם לפסיקה, אין ליתן משקל למניעה תכנונית (העדר טופס 4) מקום בו נעשה שימוש בנכס בפועל.
כפי שהוכת בפני הועדה גם במועד לפני קבלת טופס 4 נעשה שימוש בנכס בפועל, ומכל מקום. עובדות אלו שוללות את וכאותו של חנישום לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, שכן ברור כי אין מדובר בבניין שניוק במידה שאי אפשר לעשות בו שימוש חוקי כלשהו, אלא בבניין אשר שימש את העוררת, הלכה למעשה לצרכי אתסנה ונמצאו בו פרטי ריהוט רבים, ולכל הפחות מקיים את הפוטנציאל לשמש ככזה, ועל כן בר חלוב בהתאם לתכליות השימוש בצו הארנונה (ראה דו"ח הביקורת של המשיב מיום 64
לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת וכותה לקבלת פטור לפי סעיף 330.
2. אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.
5. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלייט (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות
הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מטירת
ההחלטה.
6. בהתאם לתקנת 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת
ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7 ניתן בהעדר הצדדים ביום .| 35| 0 |2 .
/
1
לנייר: ו ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לול, עו"ד ורנייח חברה: שירלי קדם, עו"ד
ע\368\1\105
.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך : | טו בסיון תשעה
205
מספר ערר: | 09:46/ *********
מספרועדה: | 11192
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ה
חברה: עו"ד קדם שירלי
העוררים: בנעמו אריאל,מוסרי יוסף גיא טרייסטר עירן,דמקני יעקב,אריה רמי שרון, טרייסטר גורן ענת שיק כריסטיאנה אליזב,קאלש - פילוס חברה בע"מ חברה
פרטית,עזוז עופר,עזוז דלית
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה יוקדם מועד תחילת הפטור נכס לא ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפק' העיריות, לתאריך 12/3/14.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.06.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
4 ₪ 2 )ו
יו"ר: עו"דּלוי א חבר: דר' רייך זיו, רו"ח הברה
שם הקלדנית: ענת
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
ו תאריך: | טו בסיון תשעה
25
מספר ערר: | 10:31 / 140012182
מספרועדה: | 11192
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: פליקס בעמ
-נ ג ד -
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפ 1
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה הגדלת שטח הנכסים לחיוב (חשבון 10167453 |-
7) כפי שנקבע בהודעת השומח מיום 30/7/14 תחול ממועד ההודעה, 30/7/14 ולא מיום
4 כפי שנקבע בהודעה.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 02.06.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
% / /
יו"ר: עו"ד לוי "ע חבר: דר' רייך זיו, רו"ח 9 שירלי
: שם הקלדנית: עו
שם-רוקל 7 דניו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| טו בסיון תשעה
5
מספר ערר: | 13:36/ 140012181
מספר ועדה: | 11192
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: קמיגורוב אהרן, קליסקי שלמה תמיר
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה סיווג הנכס ישונה משירותים כללי לסיווג של אולפן הקלטות לפי סעיף 3.3.30 לצו הארנונה וזאת מיום שליחת השומה המתוקנת, 3/9/14 ולא מיוני
4. עד לתאריך 3/9/14 יסווג הנכס בסיווג תעשייה ומלאכה כפי שהיה עד למועד תיקון השומה.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.06.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/ חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית מספר ערר: 180010420 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רויית
חברה: עו"ד שירלי קדם
העורר: | קרט אלכסנדר
נגד
המשיב: | מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
במסגרת ערר וה נתקפת החלטת המשיב מיום 3.3.14 בעניינו של נכס ברחי שביל המפעל 2 בעיר, המוחזק על ידי העורר. בהחלטה וו נדחתה השגה שהוגשה על ידי העורר במסגרתה נטען כי יש לסווג את הנכס לפי סעיף 3.3.18 לצו הארנונה אשר דן בסטודיו של ציירים ופסלים.
טענות העורר
4
בכתב הערר טען העורר כי בנכס מתבצעות פעולות ציור על קנבס, רישום על נייר, קולאזיים בעזרת שבלונות מדיקט, רישומי מודל עירום, עריכת תמונות במחשב, קולאזייס של צילום וציור משולבים בשרטוט באמצעות מחשב וקריאת מאמרים באומנות במחשב.
העורר טען כי בביקור שנערך ביום 16.2.14 על ידי נציג המשיב ראה הפקת כי הנכס משמש כסטודיו לאמנות וכי בביקורת נוספת שנערכה ביום 27.2.14 ציירו בנכס שני ציירים מודל עירום ומשכך לא ניתן היה לפתוח את הנכס ולהראותו.
העורר טען כי יש לסווג את הנכס כסטודיו של ציירים ופסלים.
טענות המשיב
המשיב תאר בכתב התשובה את הבסיס להחלטתו ובכלל זה את ממצאי הביקורות שנערכו בנכס.
לטענתו המטרה העומדת בבסיס התעריף המופחת לפי סעיף 3.3.18 לצו הארנונה הוא להעניק את ההטבה אך ורק לעוסקים בציור או פיסול, מתוך כוונה להקל עליהם את נטל התשלום ובכך לעודד אותם בפעילותם האומנותית.
המשיב טען כי העורר לא הוכיח כי הפעילות בנכס היא של אומן - צייר או פסל וכי מדובר בפעילות היחידה המתבצעת בנכס ומשכך, הסיווג המתאים הוא בניינים שאינם משמשים למגורים.
דיון והכרעת
8
10
1
12
3
4
5
.6
17
.8
לאחר שהגישו הצדדים תצהירים, התקיים דיון במהלכו נחקרו העדים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב והתיק בשל להכרעה.
בבחינת כלל הראיות ובכלל זה העדויות שהובאו בפנינו מצאנו כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הפעילות אשר מתבצעת בנכס עומדת בתנאים אשר קבועים בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה, אשר עוסק בתשלום ארנונה לסטודיו לציירים ולפסלים. מצאנו את עדות העורר בלתי מהימנה עס תהיות ושאלות למכביר שנשארו פתוחות, עם תשובות בלי ברורות, ובחלקן כאלה שלא ניתן לקבלן.בכל מקרה העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכית כי יש לשנות את הסיווג שנקבע על ידי המשיב לסיווכ סטודיו לאומנים.
העורר טען בפנינו כי הוא שוכר את הנכס משנת 2011. במספר בקורת שנערכו בנכס העורר לא נכת. לשאלת הוועדה השיב כי לעוד אנשים יש מפתח לנכס. לטענתו הוא מלמד מחו> לנכס, 5 ימים בשבוע, בין 3 ל-7 שעות ביום במוסדות שונים. לפעמים הוא נמצא בנכס פעם בשבועיים בלבד.
הוא לא ידע מי היה בנכס בעת הביקורות שנערכו במקום על ידי נציג העירייה. לטענתו, יתכן ובמקום היה ציור של מודל עירום ולכן הנכס לא נפתה, אולם הוא לא ידע ואת מידיעה אישית. העורר לא מצא לנכון להעיד את האנשים שנכחו במקוסם בעת הביקורות, וכאמור הוא אף לא ידע את והותם.
העורר נשאל ביחס לביקורת שנערכה ביום 2.2.14 והשיב כי הוא לא יודע מה נעשה במקום.
בהמשך עדותו השיב כי הוא זה שחזמין את מודל הערום וכל מי שמשתתף במפגש משלם 50 ₪. בהמשך החקירה השיב כי לא הוא זה שתמיד מזמין את המודל. מגיעים למקום בין 5 ל-7 אנשים למשך 4-3 שעות. אין תדירות קבועה לפעילות מעין וצו ואין בוה דבר לימודי. עת נשאל אם יכול להציג חשבונית או אסמכתא למפגשים, הוא השיב כי אין רישום ואחד סומך על השני.
בהתייחס לביקורת שנערכה במקום ביום 16.2.14 בה צויין כי במקום מכשיר פקסי, שרטוטים, מסמכים וקלסרים על מדפים, השיב כי בקלסרים מתויקים סקיצות. יש מדפסת משולבת וכל מי שעוסק באומנות משתמש במחשב. באמצעות המחשב מבצע קולגיים.
העורר בהכשרתו אדריכל ולטענתו הוא משלב את תחום האדריכלות. אין לו משרד אחר.
העורר טען כי הוא משלם דמי שכירות בסך של 5000 ₪ וזאת באופן רשמי אולם הוא וחבריו מסכמים בניהם כל חודש את חלוקת התשלומים. יתכן שבחודש מסוים הוא משלם יותר מאחרים. חלוקה זו מתייחסת לגבי כל ההוצאות.
העורר נשאל לגבי מרינה שיש ברשותה מפתח למקום, וחשיב כי היא גרפיקאית לפרנסתה.
לאחר מכן השיב כי היא אדריכלית לפרנסתה ואינו יודע היכן היא עובדת.
מר דוד צדוק מטעם המשיב העיד בפנינו בנוגע לביקורת שערך בנכס. עדותו הייתה מפורטת, עקבית ומהימנה עלינו, ובקיאותו בפרטי הביקורות ראויה לציון. בביקורת פתע שערך ביום 3 נכחה במקום בחורה העונה לשם קארין אשר סירבה כי יצלס את הנכס. נמסר לו כי הנכס משמש לעיצוב מבנים וחללים. עד לעריכת הדות ניסה מר צדוק לערוך שתי ביקורות נוספות אולם למרות שנכחו אנשים במקום, הם נמנעו מלפתות את הדלת ולאפשר לו לערוך ביקורת במקום. גם בביקורת נוספת שערך ביום 2.2.14 סירבו הנוכחים לפתוח לו את הדלת.
רק בביקורת שתואמה מראש נכח במקום העורר עצמו בתאריך 16.2.14. גם מר שירן אקוּע העיד בפנינו מטעם המשיב כי גם בביקורת שהוא ערך בתאריך 27.2.14, סירבו להכניסו לנכס
9
0
1
גל
.3
והוא ראה מהרווח בין שתי הדלתות עמדת מחשב ושני אנשים. העורר מסר לו טלפונית כי ניתן להגיע רק בתיאום.
העורר לא הוכיח כלל כי הוא ה שמחזיק בנכס באופן בלעדי וכי בו הוא מבצע אומנות ציור ופיסול. גם לגישת העורר במקום עושים שימוש אנשים רבים. לא הוכת גדר פעילותם, והעורר עצמו הצהיר בפנינו כי לא נמצא במקום אלא מספר פעמים בודדות, עד כדי פעם אתת בשבועיים. המשמעות להעדר הוכחות מצד העורר מתחזק עוד יותר לנוכח העובדה שבביקורת שנערכה במקום סורב נציג העירייה להיכנס למקום. למרות שחיו במקום אנשים, הדלת לא נפתחה. טענת העורר כי במקום היה מודל עירוס לא הוכחה כלל וממילא הדבר לא בידיעתו האישית של העורר. טענת העורר בסעיף 19 לסיכומים מטעמו אינה ראויה ואינה מקובלת, שעה שהנטל להוכיח טענותיו של העורר מוטל עליו ולא על המשיב. אי שיתוף פעולה מצד העורר בעריכת הביקורות בנכס עומד לחובתו של העורר בלבד ואינה מקנה לו וכות כלשהל בהוכחת טענותלו בפנינו. נישום מחויב לשתף פעולה בצורה כנה והוגנת עס נציגי המשיב בעת עריכת ביקורות בנכס לקביעת סיווג הנכון והראוי לפעילות המתבצעת בנכס.
סעיף 3.3.18 לצו הארנונה מתליחס לסיווג אשר נקבע לנכס אשר משמש לציור או לפיסול בלבד. ואת לא הוכת במקרה דנן כלל וכלל וכאמור, אמינות עדותו של העורר בפנינו מוטלת בספק רב.
לא די בכך שהעורר מגדיר עצמו כאומן. עליו להוכיח כי הנכס משמש רק למטרת ציור או פיסול ולא לעריכת מפגשים כאלה ואתרים, שפשרם לא הובהר על ידי העורר כלל וכלל.
קביעת סיווג הנכס על ידי המשיב לפי סיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות שירותים ומסחר הינה קביעה נכונה בנסיבות העניין ואין כל בסיס להתערב בה.
אשר על כן אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין העורר יחוייב לשלם למשיב הוצאות בסך של 0 שיית.
ניתן בהעדר הצדדים ביום. 5.6.65 ..
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי
משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.
4 )-[ 6
ירייר: עויד אמיר/לוי חבר: דרי רייך זיו, רו"ח ה קדם
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140011172 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+:
לוייר: עו"ד אמיר לוי
חבר: דרי רייך זיו, רוח
חברה: עו"ד שירלי קדם
העוררת: | טכנולוגן בע"מ
נגד
המשיב: | מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
1. בפנינו ערר שהוגש על החלטת המשלב מיום 5.6.14 בעניין סיווגו של הנכס ברחוב פנקס 4 בעיר, שבחוקת
העוררת. בהחלטה זו נקבע כי עיקר הפעילות המתבצעת בנכס חינה שיווק ומתן שירות ותמיכה לתוכנה פעילה. נקבע כי אין המדובר בפעילות בהתאם להגדרה שבסעיף 3.3.3 לצו הארנונה אשר עוסק בבתי תוכנה. הסיווג שנקבע הינו לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה אשר עוסק בבניינים שאינם למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר.
טענות העוררת
2 במסגרת הערר טענה העוררת כי הנכס הושכר על ידי העוררת כאשר החברה עוסקת מעל 20 שנה בפיתות תוכנה. מנהל העוררת טען כי הוא עוסק בתחום 30 שנה וזו פרנסתו.
3. תכלית העסק פיתוח וייצור תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה.
טענות המשיב
-----------4.- בכתב התשובה שהוגש מטעם המשיב נטען כי דרך ההתקשרות של-העוררת עם לקוחותיה-מעידה על-כך- > שאין מדובר בבית תוכנה אלא בחברה שעוסקת במתן שירותים בתחום המהשבים, על בסיס קבוע ומתמשך. נטען כי העוררת מוכרת את זכויות חשימוש בתוכנה ואינה מוכרת את התוכנה עצמה. בניגוד למצב בו חברה מפתחת תוכנה ומוכרת אותה ללקוחות הקצה, מספקת העוררת שרות בו ניתנת ללקות הקצה רשות לשימוש בתוכנה בלבד. לקוח הקצה אינו תופס קניין בתוכנה שרכש ואינו יכול לעשות בה כבשלו. עוד נטען כי אופי התשלום מעיד כי מדובר במתן שירות, כאשר מדובר בתשלום עיתי נמוך לעומת תשלום חד פעמי גבוה.
5 המשיב טען כי היה על העוררת להמציא מסמכים ובכלל זה פירוט עובדים, חוצים וחשבוניות אולם המסמכים לא הועברו וגם מסיבה זו דין הערר להידחות.
דיון והכרעת
לאחר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית קיימנו דיון הוכתחות בתאריך 15.4.15. בתום דין ההוכחות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה. כן ניתנה הוראה לעורר להמציא לוועדה מאזן בוחן לשנת 2014, ודוגמאות של חשבוניות.
סיווג
7
.10
.1
.12
13
4
סעיף 3.3.3 לצו הארנונה מתייחס להגדרת בתל תוכנה כדלקמן:
"3.3.3 בתי תוכנה
בתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה, יחוייבו...'י מרכז הכובד בהגדרת סיווג בתי תוכנה הוא כי עיקר העיסוק בנכס הוא ייצוך תוכנת.
לא די כי העיסוק בנכס יהא בתחום התוכנה ובתחום המתשבים אלא כי עיקר העיסוק יהא בייצור תוכנה.
בעניין עמיינ (מחוצי תייא) 29761-02-10 ווב טנס בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו (ניתן ביום
1) (להלן-!יפט'יד ווב סנסי'') נקבע כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנחיי צריכה להתקיים בנכס
בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנהיי. נקבע כי המונת ייבעיקריי כוונתו הו למבחן כמותי והן למבחן מהותי - במסגרת המבחן הכמותי, יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקלימת פעילות ייצורית לעומת גודלס של השטחים המשמשים לפעילות אחרת ואילו במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.
בהתייחס למבחנים לפיהט ייקבע האם עסקינן בפעילות ייייצוריתיי של תוכנה, ראו עמיינ (מחוזל תייא)
7 אינדקס מדיה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו (ניתן ביום 30.6.10), בו נקבע כי יעשה שימוש במבחניט אשר משמשים בתחום סיווג התעשייה והמלאכה כפי שנקבע בעמיין 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לא פורסם, ניתן ביום 7)...
בעניין עמיינ (מחווי תייא) 147/03 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' טאי מידל איסט בע"מ (פורטם ביינבויי 13.7.04) עשה בית המשפט שימוש במבחן ייההנגדהיי לפיו האם הפעילות בה אנו דנים יינמשכתיי אל מרכז הגרביטציה של פעילות ייצורית או של מתן שירותים. באותו עניין נדונה פעילות של ניהול מנויים של המערכת, עיסוק בניחול תכנים, רכש אלקטרוני, ניהול שרשרת אספקה וירטואלית, הפצת מידע, חילופי מסכים אלקטרוניים בין מערכות מידע. בבחינת ההנגדה, נקבע כי הנישומה אומנם מוכרת ומשווקת את מוצריה בתחום הסחר האלקטרוני על פי הזאמנה אך פעילותה טומנת בחובה גם אלמנט ייצורי של פיתוח תוכנה, עליו שוקדים אנשי מחשוב ותוכניתנים. לאור מסקנה זו, דן בית המשפט המבחן
'יהאם פעילותה תורמת לבעילות ייצורית תעשייתית בהיותה יוצרת או מקדמת יצירתו של יש ממשי חדש או שמה כל פעילותה היא בבחינת אספקת שירות ללקות שאין בה תוכן מוחשי חדש'י.
בבחינת כלל הראיות שהובאו בפנינו, דין הערר להתקבל ויש לסווג את פעילות העוררת בנכס לפי סעיף 3 לצו הארנונה אשר עוסק בסיווג בבתי תוכנה.
בניגוד לתשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטת המשיב וטענותיו בכתב התשובה, התברר בפנינו כי כל לקוח יכול לרכוש את התוכנה שמייצרת העוררת. בשנה האתרונה הייתה לעוררת ערכה אחת שניתן היה
.5
.6
7
.8
.9
.20
.1
להתקין אותה אצל לקוח אשר מבקש לרכוש אותה. כיום היא יכולה להתקין את התוכנה אצל כל לקות ללא הגבלה.
חייצור הראשוני היה בעבור חברה גדולה אשר עוסקת במכשור רפואי. התברה פנתה אליו על מנת שיעזור לה לפתות מוצר תוכנה בתהליכי בקרת האיכות. במשך 3 שנים הוא ייצר את התוכנה שמורכבת ממודולים שונים. לפני כשנה וחצי התברר לו כי למעשה כל המודולים שייצר מהוויסם ביחד תוכנה שאפשר למכור אותה. הזכויות בתוכנה הס של העוררת.
כיום הלקוח של העוררת הוא אותה חברה ואין לקוחות נוספים אול הוא מנסה למכור את התוכנה. פנה אל העוררת לקוח בבקשה שתכין מודל למעקב אחרי הוראות בדיקה לשרטוטים. הצעת המתיר היא לפי הערכת שעות עבודה.
מנהל העוררת הצהיר בפנינו כי מוצר התוכנה תמיד מצריך עבודה ואינו מושלם. התשלום שהוא מקבל הוא עבור פיתוח תוכנה. כן הובהר על ידו כי הוא מבוטח בפוליסה כבית תוכנה.
מנהל העוררת ציין כי הוא עובד לבדו ושכר את הנכס לאחר שעבד במשך השנים מהבית, במטרה להתרחב.
% מפעללותו הוא בייצור תוכנה. 20% בתמיכה וייעוצ.
המשיב טען בסיכומים כי לא הוכת כי מדובר במוצר מדף שניתן למוכרו; נטען כי דוח שעות העבודה מלמד על אופייה של הפעילות כמתן שירות ; כן נטען כי לא חוכת היקף הפעילות הנדרש לסיווג בית תוכנה וכי מהממצאים שהוצגו מתבצעת מכירה של זכויות השימוש ואל הוכת כי נמכרת התוכנה. מנהל העוררת תיאר בפנינו את אופי פעילותו אשר הבסיס שלה בפיתוח מודולים שונים בעבור לקות ספציפי. עם ואת עדיין מדובר בייצור תוכנה ואהו עיקר הפעילות של העוררת בנכס. אופי התשלום לפי שעות עבודה אכן עשויה הצביע על מתן שירותים בתחום המלחשוב, אולם מן הראיות שבפנינו אנו סבורים כי עיקר הפעילות של העורר הוא בייצור תוכנה, גם אס התשלום אותו מקבלת העוררת הוא לפי שעות. מנהל העורר תאר את תהליך ייצור התוכנה, משלב איפיון הצרכים ועד לכתיבת הקוד וייצור התוכנה.
לאור האמור, אנו מקבלים את הערר לסיווג הנכס לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 26-65..
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים
מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו'יר: עו"ד אמק לוי חבר: דרי ריל ויה ריית חברה: ע לי קדם
שם הקלדנית: ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140009543 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: דייר ויו רייך, רוית
העוררת: סילבר ראדו בע"מ
נגד
המשיב: מנחל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
1. במסגרת ערר זה נתקפת החלטת המשיב מיום 26.8.13, בנוגע לנכס המוחוק על ידי העוררת
ברח' מירון 8 בעיר (להלן: ייהנכסיי).
טענות העוררת
2 בכתב הערר טענה העוררת כי היא הבעלים של הנכס, והוגשה על ידה בקשה למתן היתר בניה, לבניית בניין בן 6 קומות. לטענתה, מדובר בנכט שאינו ראוי לשימוש, קירותיו התיצוניים ניזוקו והם הרוסים ופרוציס עד כדי כך שחברת ביטוח מסרבת לבטח את הנכס. הנכס אינו ניתן להשכרה או לשימוש כלשהו והוא ריק מכל יושב.
3 העוררת טענה כי היא ערכה שיפוץ (בניית קיר מפריד) בחלק קטן של כ-70 מ"ר מתוך כ-370 מייר ושטח זה הושכר לצד גי
4. בנ ט שיב נטען כל ביצעה שיפו\ פנימי בנכס עת נבנה קיר מפריד בי
החלק הקטן המושכר ליתרת הנכס ולכן לא ברור מדוע קבע המשיב כי לא בוצעו שיפוצים בנכס. עוד נטען כי בבוא היום ייהרס הנכס וכיום, למעט החלק הקטן שהושכר, הנכס הרוס.
טענות המשיב
5. במסגרת כתב התשובה טען המשיב כי הנכס מסווג בסיווג מלאכה ותעשייה. ביקורת שנערכה
בנכס ביום 9.7.13 העלתה כל הנכס אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות
[נוסח חדש] (להלן: ייפקודת העיריותיי). אומנם מדובר בנכס מוזנת אולם בנכס ריצפה, קירות ואין נזק של ממש בנכס.
6. המשיב טען כי הערר הוגש באיחור, שכן התלטת המשיב הינה מיום 21.7.13 אולם הערר
הוגש רק ביום 8.10.13. לטענת המשיב אין סמכות לוועדה להאריך מועד הקבוע בחיקוק.
הדיון בפני הוועדה
7 במהלך הדיון בערר הוגשה על ידי העוררת בקשה לצירוף שטת של 18 מ"ר למחלוקת נשוא הערר, אשר נובע מחיוב שהוטל על העוררת, למרות שהושכר לשוכר שלה. לגבי שטת זה נטען כי מדובר בשטת שאינו מקורה ואינו בר חיוב. בהסכמת המשיב, שטח וּה התווסף למחלוקות נשוא הערר. למשיב ניתנה אפשרות להגיש השלמה לכתב התשובח מטעמו בהתייחס לשטת הנוסף, במסגרתה טען המשיב כי מדובר במרפסת המוחזקת במשותף על ידי העוררת והשוכר ומשכך, חויבה העוררת בחלק יחסי מהשטח - ב-14 מ"ר. מדובר במרפסת המהווה חלק אינטגרלי מהנכס וחינה ברת חיוב לפי סעיף 1.3.1.בי לצו הארנונה.
8 בנוגע לטענת המשיב בדבר איחור בהגשת הערר, ביום 10.3.14 ניתנח החלטה על ידי הוועדה בהרכבה בראשות עו"ד אלון צדוק. בהחלטה נקבע כי יש סבירות מספקת לקבלת טענת העוררת כי היא לא קיבלה את ההתלטה אלא לאחר 8.9.13. בהחלטה נקבע כי בשעה שהוועדה נדרשת לעשות שימוש בסעד דרסטי שעניינו דחייה על הסף, יש לחיוהר בוכויות הנישום. התיק נקבע לדיון הוכחות וניתנו הנחלות להגשת תצהירים.
9. בתאריך 24.12.14 קיימנו דיון הוכחות במהלכו נחקרו העדיס על תצהיריהס. לבקשת הצדדים
ניתנה להם אפשרות להגיש סיכומים בכתב ומשהוגשו, התיק בשל להכרעה.
דיון והברעת
0. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מט
---------------- הנועד לממן-את-הוצאותיהן-של-הרשולות-והוא-מהנוה-את-המקור-העיקרי-לתקציב הרשויוה.- -->-----
רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחוייבת היא לגבות יימסיי ממי שנהנת מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע'ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)
8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי '/[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מבלול של שירותים לתושבי העיר[...]//,
1. סעיף 330 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן:
''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין *ושבים בו, ימסור מחזיק הבנין
לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי אונונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעת''.
2. בבריים 5711/06 חברות המגרש המוצלת בעי'ימ נ' עיריית תל-אביב -- מנהל הארנונה (פורסם
.3
168
.5
6
ביינבויי 30.12.2009) (לחלן ולעיל: ייפרשת המגרש המוצלחיי), נקבע כי יש לבתון את טענת
הפטור לפי המבתן הפיזי - אובייקטיבי:
'יהשאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין
די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי
אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר
בי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים
'אפורים' וגם אס לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (כתרגומו של
השופט רובינשטיין ב- ע'/פ 2358/06 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה
ק''ו, לא פורסם, [פורסם בנבו] ניתן ביום 17,9.2008) לביטוי עשסח) |"
"זו 506 | הסחש זו) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השבל הישר'י.
בענייננו מדובר בשטח ששימש בעבר נגריה. 84 מ"ר הושכרו לשוכר כאשר בוצעה הפרדה בקיר פנימי מבלוקים.
מעדותו של מר רייכר יעקב מטעם העוררת עולה כי אין לשטח המושכר מונה השמל נפרד וכי קיים תשמל בנכס. לשוכר אף תשתית מים. התזית בנויה מבלוקיס ושלושת הצדדים של המבנה סגורים מקונסטרוקציה של קרשים ולותות מתכת ואסבסט. בגג יש חורים. בעת הביקורת שנערכה בנכס הנכס היה סגור, והכניסה נעולה.
בבחינת כלל העובדות שהוצגו בפנינו הנכס אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות. אומנם מדובר בנכס ישן ואולי אף מוזנח, אולם אין המדובר בנכס הרוס, ואף לא נכס שניוּוק במידה רבה. לא הוצגו ראיות לפיהן הנכס ניּוק בהשוואה למצבו של הנכס טרם חדלה הפעילות בו
יתר על כן, התברר כי חלק מהנכס במצבו הושכר לצד שלישי, כאשר כל שבוצע הוא הקמת הפרדה מקיר בלוקים. עובדה זו כשלעצמה מלמדת כי ניתן לעשות שימוש בנכס לשיטת העוררת עצמה ועובדתית נעשה שימוש בחלק מהנכס, רק על בסיס הקמת מחיצה פנימית מבלוקים, מדובר בראליה נוספת וחשובה בבחינת טענת העוררת כי מדובר בנכס הרוס או כזה שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.
7. לגבי שטת הכניסה שהתווסף לתיוב העוררת, התברר כי מדובר בשטח בנוי, מוגבה ממפלס
הרתוב, ומהווה מעין רחבת כניסה לנכס העוררת ולנכס שהושכר. לפי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה, שטח זה נכלל בתוך יחידת הבניין המתוייבת ואין בסיס לגרוע שטח זה מהתיוב.
המשיב הבהיר כי העוררת מחוייבת בגין שטח ה רק ב-14 מ"ר מתוך 18 מ"ר כחלק היחסי, וביתרת השטח מחוייב השוכר.
8. לאור האמור, החלטנו לדחות את הערר. על פי החלטת הוועדה מיום 14.7.14 שניתנה
בהסכמת הצדדים, התלטה ו תחול גם על שנת המס 2014.
9 בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 2.6.2015.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהלייט ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלעה זו באתר האינטרנט של המשיב
/ / 2
ליר: מיר לוי חברה: עהדשירלי קדם חבר: דייר זיו רייך, רויח
שס הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : יזבסיון תשעה
5(
מספר ערר: | 11:23 /140011513
מספר ועדה: | 11195
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררת: סעד צביה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בהסכמת הצדדים ובהמלצת הוועדה ולאחר שהעוררת הצהירה בפני הוועדה כי השיפוץ ארך חודשיים ולאחר שהתרשמנו מדו"ח המבקר שהיה במקום שהשיפוץ החל מספר ימים לאחר הודעה מטעם
העוררת ולאחר שהעוררת הצהירה בפנינו כי בדירה לא היה חיוב במים וחשמל ולא הייתה ראויה למגורים כלל יינתן פטור לנכס בגין נכס לא ראוי לשימוש החל מיום 8/6/14 ועד ליום 7/8/14.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.06.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשק"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
05 -
יו"ר: עו"ד / יהודה חברה: 2/9 קדטעאלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
. שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת העור על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140009320 . שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מט' 140010230
ערר מס' 140012229
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי
העוררים: | דואק שמואל ואשכנזי יוסף
נגד
הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
רקע הדברים
1. המתלוקת בין הצדדיט היא בשאלת סיווג הנכס הרשום אצל המשיב כנכס מטי
5 חר-ן לקוח 10000606 בכתובת דרך יפו 9 תייא, בשטת של 123 מ"ר, האם לסווגו כטענת המשיב ייבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי או כטענת העוררים כבית מלאכה, שבו הס מבצעים עבודות של גוירת בדים והדבקה , משכך עונה על הגדרת צו הארנונה הרלוונטי בסעיף 3.3.1.
2 אין מחלוקת לעניין יתר הנכסים באותה כתובת, בה עוסקים העוררים במכירה ושיווק של מוצרי אופנה, שסווגו כדין ע"י המשיב ונכסים אלה אינם נשוא הערר.
3 יוער כי הנכס נשוא הערר, סווג בעבר [משנת 2006] ע"י המשיב כבית מלאכה, וסיווגו שונה בחודש אפריל 2013 לסיווג מסחר בבגדים.
4 הצדדים הסכימו כי ההחלטה שתינתן תתול על כל העררים הנייל, לשנים 2013 - 2015.
העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.
1. תצהיר עדות ראשית מטעם העוררים הוגש ביום 13.8.2014.
2. תצחירי עדות חוקרי השומה מטעם המשיב הוגשו ביום 10.9.2014
א. תצחיר חוקר שומה מר יוני קהלני בליווי דו"ח ביקור בנכס מיום 20.3.2013 [להלן:
'יקהלנייי] .
ב. תצהיר תחוקר שומה מר אופיר טוילי בליווי דו"ח ביקור בנכס מיום 26.1.2014 [להלן:
ייטויליי] .
.9
ג. | דו'ייח חוקר שומה מר יוני קהלני מיום 31.12.2014 הוגש ברשות הוועדה לאור בקשה
דחופה מאת בייכ המשיב לצרפה כראיה, בהסתמך על התלטתנו מיום 6.1.2015 .
ד. דיון וחקירת המצהירים בפנינו נערכו במועדים 25.12.2014 [חקירת המצחיר מר משת
אשכנזי מטעם העוררים] ו- 13.1.2015 [חקירת מר קהלני מטעם המשיב).
ה. סיכומי בייכ העוררת הוגשו ביום 5.2.2015
ו. | סיכומי בייכ המשיב הוגשו ביום 22.2.2015
פרטנו המועדים הנייל שכן למרות שבייכ המשיב בסיכומיו טען בפנינו בסעיפים 32- 34 שקיימת פליאה רבה בשוני בלתי ניתן להסבר, כלשונו, בין דוחויית הביקורת הנייל, לא ברור לנו מדוע הוגשה בקשה מטעמו, בתאריך 15.3.2015 אפילו יבהסכמהי, שהחלטת הוועדה תחול גם לשנת המס 2015 מבלי לקיים דיון נפרד.
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]