החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 24 לינואר 2016

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
שעת התחלה: 13:15
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : יא בשבט תשעו

2.6

מספר ערר: | 08:53 / 140012404

מספר ועדה: | 11301

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: אמקור בעמ , פפו ספנות בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

אנו מחליטים לאשר את ההסכמה שהצדדים הגיעו אליה היום, והמפורטת בפרוטוקול הוועדה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.01.2016

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חגר: עו"ד ריחאן סעיד א"ח אלרון יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

. תאריך : יא בשבט תשעו

6 21

מספר ערר: | 11:50 / 140013447

מספר ועדה: | 11301

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: חברת אקס וולף בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

בנסיבות שפורטו לעיל הערר מתקבל.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.01.2016.

- .

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חבר: עד החאן סעיד

וו

תאריך | : יא בשבט תשעו

6 2

מספר ערר: | 13:21 / *********

מספרועדה: | 11301

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת:

דרויאן מיכאל תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10519778

מספר חוזה: 385202

כתובת הנכס: שבטי ישראל 15

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי שמואלי מעודי

נוכחים:

העורר/ת: דרויאן מיכאל - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי שמואלי מעודי

החלטה בערר

השעה 13.15. אין התייצבות של העורר.

מעיון כתיק עולה כי העורר אישר את קבלת ההזמנה ביום 4/9/15. כידוע הופעת העורר בפנינו אינה חובה ואנו רשאים לקבל החלטה גם בהעדרו.

החלטתנו לדחות את הערר על הסף ולגופו.

מתיק הערר עולה כי הערר הוגש ביו 27/7/15 על החלטה שנשלחה לו ביום 26/6/15. משכך, הוא הוגש בחודש איחור. די בכך כדי שהערר ידחה. שנית, גם מעיון בערר לגופו מביא למסקנה כי סיכוייו אפסיים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.01.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

0 23 /

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חבת: עו'ד ריחאן סעיד ח אלרון יצחק

הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011752

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העורר: ‏ יוסף רבינוביץ'

- נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

עיקרי הערר

1. הערר שלפנינו עוסק בנכס מס' 2000277886 ובנכס מס' 2000277901 [חשבונות לקוח מס'

8 ו-10726579 בהתאמה] שברח' בן אביגדור 20 [להלן 'הנכס'].

2 הנכס מוחזק על ידי העורר ואין מחלוקת שהוא משמש להקלטות ועריכה.

3 ביום 8.7.14 נערכה בנכס ביקורת מטעם המשיב. בעקבותיה שינה המשיב את הגדרת הנכס, שהוחזק על ידי מחזיק אחר, מ"בית מלאכה ותעשיה" [ס' 3.3.1] ל"בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים ומסחר" [ס' 3.2]. בעקבות הביקורת נשלח לעורר חשבון ארנונה מתוקן.

4. העורר הגיש למשיב השגה מנומקת על החלטתו. נימוקי העורר יפורטו בהמשך.

5 ביום 15.9.15 נדחתה ההשגה על ידי המשיב. בתשובתו מנמק המשיב את החלטתו בין היתר בכך ש"גם עפ"י הגדרת המונחים 'בית מלאכה' ו'תעשיה' בהתאם לפסיקה המחייבת כיום, ועפ"י ההגדרה המילונית המונח 'בית מלאכה', לא ניתן לראות בשימוש הנעשה בנכס כשימוש ל'בית

מלאכה' או 'תעשייה', ולא ניתן להגמיש מושגים אלו כך שיכללו גם את הפעילות בנכס זה".

6. בהתאם לזכותו הגיש העורר ביום 19.10.14 ערר על החלטת המשיב.

טענות העורר

.10

העורר טוען כי יש לסווג אולפני הקלטות וחדרי עריכה כ'תעשייה', כך היה הדין במשך שנים והשינוי בצו המסים [בו נוספו למלים "כניינים שאינם משמשים למגורים" המלים "לרבות

משרדים, שירותים ומסחר"] אין בהן לשנות זאת.

אשר לשינוי הצו, שלשיטת העירייה נובע מהוספת המלה "שירותים", שכוללת גם 'שירותי"

הקלטות ועריכה, מעלה העורר מספר טעגות.

ראשית, הוא טוען, כי תיקון ההגדרה נועד 'לתקן' את רק הקלקול שנגרם מפסק הדין [שאושר בבית המשפט העליון] בפרשת 'מישל מרסייה' שם הוגדרה מספרה כ'בית מלאכה ותעשייה', ולחול על מספרות בלבד. בעניין זה הוא מצטט את עמדת המשיב מתוך כתב התגובה שלו בפרשת 'פרומיתאוס' [עת"מ 33848-01-14] שמפרט את עמדת העירייה שהובאה בפני מועצת

העירייה ושרי האוצר והפנים.

פרשת ‏ פרומתיאוס' הנ"ל הסתיימה לפני כשנה בהסכמה בין הצדדים [המשיב מחד, ופרומתיאוס ו-123 מבקשות, מאידך], לפיה יוחזר הערר לדיון בוועדת המכרזים לדיון נוכח "הבהרת המשיב כי השינוי בסע' 3.2 לצו ... לא נועד להעביר נכסים שחויבו בסיווג 'תעשייה/מלאכה' לסיווג לפי סע' 3.2 לצו (למעט מספרות) ...".

בהמשך, מצטט העורר מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעמ"נ 41193-10-13 זד -פילמס נ'

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב שמגדיר 'עריכה' כ"פעילות ייצורית לכל דבר ועניין".

תשובת המשיב

כתב התשובה חזר המשיב על התשובה להשגה.

בנוסף צירף המשיב לכתב התשובה את דו"ח הביקורת אליו נשוב בהמשך.

המשיב דוחה את הפרשנות של העורר להסכמה בפרשת 'פרומתיאוס' שפורטה לעיל. לשיטתו, עמדת המשיב היא, כי אמנם התיקון לא כוון אלא לשנות את הסיווג של המספרות, אך "שאר הנישומים העסקיים ... מתאימים ומחויבים ממילא בתעריף העסקי הגבוה שבסע' 3.2".

לטענה אחרונה זו נעיר, כי בתשובה להשגה ציין המשיב כי עמדתו היא "בהתאם לפסיקה המחייבת כיום", משמע לאחר הוספת "שירותים" להגדרת סיווג 3.2. עם זאת, טוען המשיב בכתב התשובה כי גם על פי צו הארנונה שלפני התיקון, היה הסיווג הנכון של העורר לפי סע'

המשיב תומך את עמדתו בפסיקה. פסה"ד ת.צ. 27695-01012 דר' ברקו ואח' נ' עיריית תל אביב, שניתן בעניינו של רופא שיניים. לדעתנו, קיימת קרבה מסוימת בין מספרה למרפאת שיניים, שכן בשני המקומות ניתן טיפול [גם אם הוא שונה] לגוף האדם. לדעתנו לא ניתן להקיש

משני אלה לענייננו.

העורר סומך את עמדתו על פס"ד משנת 2010 שניתן על 'יצירת סרטי הדמיה בטכנולוגיה של אנימציה' [עמ"מ 30939-10-10], שניתן טרם התיקון בצו.

באשר לפסה"ד הנ"ל שניתן בפרשת 'זד פילמס', עליו מסתמך העורר, טוען המשיב כי זו פסיקה שסותרת הלכות קודמות של בית המשפט. למשל בעמ"מ 30939-10-19.

בסיום כתב התשובה ציין המשיב כי נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על כתפי העורר.

ישיבות הוועדה

.20

ביום 25.3.15 התקיים דיון מקדמי בוועדה הצדדים חזרו בדיון והציגו את עמדותיהם. נוכח פערים בין הגדרת השימוש בנכס, על שני חלקיו, בין הצדדים, החליטה הוועדה לקיים שלב

הוכחות בתיק.

לאחר שהצדדים הגישו תצהירים מטעמם - שתמכו בטענותיהם - קיימה הוועדה ישיבה גוספת

לחקירת המצהירים.

העורר נחקר על ידי ב"כ המשיב, ותאר בדבריו את עבודתו. הוא גם השיב על שאלות חברי הוועדה. הוועדה התרשמה כי דבריו של המצהיר משקפים את האמת. לקוחותיו הם חברות הפקה ובמאים רבים. העבודות הן של עריכת סאונד בכל התחומים של קולנוע, סרטים ווידאו. בחלק

אחד של הנכס יש אמצעים להשמעת אפקטים שמוספים לפסקול ובחלק השני, עריכת הסאונד.

לדבריו, "עיקר העבודה זה לנקות את הסאונד, להוסיף סאונד, לשנות אפקטים ... בדרך כלל אני מקבל את ההנחיות מהבמאי ומהמפיק. יש לי גם תרומה שהיא מהותית. אני מביא משהו שיצרתי שמורכב מהרבה דברים קטנים. הם מקבלים מוצר מוגמר חדש ושונה ממה שהיה, ובסוף התהליך אני יכול לקבל הערות, מה הם אהבו ומה לא. הקף המעורבות של הבמאי/מפיק שונה ממקרה למקרה. המילה האחרונה שלהם. אני מקווה שבוחרים אותי בגלל היכולת העצמאית שלי".

העורר מצדו בחר שלא לחקור את המצהיר מטעם המשיב, שערך את דו"ח הביקורת.

דיון והפרעה

5. הוועדה החליטה לקבל את הערר. לאחר שקילת העובדות ובחינת לשון הצו ופסיקת בתי המשפט,

הגענו למסקנה שבין סיווג 3.2 לסיווג 3.3.1, הסיווג הנכון של העורר הוא לפי האחרון.

6. מבחינה עובדתית, לא מצאנו כי קיימת מחלוקת של ממש בין הצדדים, עבודתו של העורר, רובה

ככולה היא עריכת סאונד של סרטי וידיאו, במובנה הרחב, כלומר, הסרה והוספה של קולות וצלילים וכיו"ב לפסי קול.

7. עיקר המחלוקת היא, על כן, משפטית. אין זו הפעם הראשונה שאנו צריכים להכריע במחלוקת

שנוגעת לסיווגו של נכס דוגמת הנכס דנן. עמדתנו, כפי שבאה לביטוי, למשל בערר מס'

3, היא כי "מאחר וכפי שעולה מהאסמכתאות שהובאו ע"י הצדדים, פסקו בתי המשפט לכאן ולכאן, אנו בוחרים ללכת בעקבות הפוסקים כי הנכס בערר דנן עונה על ההגדרה של בית מלאכה, למצער יותר מלכל הגדרה אחרת".

8. לדעתנו, נכון להגדיר את הנכס ללא כל קושי כסוג של 'בית מלאכה', ובהיותנו מחויבים לנהוג

הלכות בתי המשפט, במקרה דנן אנו רשאים לאמץ את הפסיקה שהולמת את עמדתנו, בחנו היטב

את הפסיקה שצוטטה על ידי בה"כ המלומדת של המשיב, אך מצאנו כי עלינו לשנות מעמדתנו זו.

לסיכום

9. החלטנו לקבל את הערר ובנסיבות הפסיקה הסותרת, שלא לחייב את המשיב בהוצאות.

0. ניתן והודע ביום 21.1.206 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליך עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140009363

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: | סיטיגרופ לוקל מרקטס לימיטד

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

1. ביום 27.8.13 התקבל אצל הוועדה ערר של העוררת לשנת 2013 על חיובי הארנונה שהוטלו

על העוררת עבור נכס בקרית עתידים חשבונות ארנונה מס' 10652521 ו-10644296 ו-

9, העוררת, לטענתה, הודיעה למשיב ב-22.4.13, כי החל מ-25.2.2013 היא המחזיקה בקומה 4 של הנכס ובקומה 3 באופן חלקי. עם זאת, בשלב ההודעה היא הוסיפה כי היא מאכלסת את קומה 4 בלבד. שטח קומה 3 שמור לעובדים חדשים שיגויסו.

2. העוררת טוענת, כי על המשיב לסווג אותה כבית תוכנה, ולא בתעריף השיורי של בניינים שאינם

משמשים למגורים, כפי שהמשיב החליט בתשובתו מיום 27.7.13 להשגה, בה קבע כי "פעילות החברה הינה מסחרית שיווקית בתחום מתן שירותים בתחום שוק ההון", והתכלית העסקית בנכס" אינה "ייצור התוכנה עצמה".

3. החלטתו של המשיב התקבלה לאחר שהעוררת המציאה לו מסמכים ונתונים לתמיכה בטענותיה.

4. הערר הוגש הן על הסיווג הנכון של פעילות העוררת והן על תחולתו על השטח שמוחזק על ידה,

לרבות השטח שטרם אוכלס.

טענות העוררת

5. לטענת העוררת היא "מפתחת [בנכס] תוכנה חדשה לשימוש בטכנולוגיית מובייל וכן פאיס 6מ1א

על פלטפורמה שהיא פתחה ומפתחת לטובת קהל לקוחותיה", וכי, "בנכס האמור מתבצעת עבודת

תכנות גרידא, ללא כל עבודת שיווק ו/או מסחר".

6. העוררת תומכת את טענותיה באישור המדען הראשי, וטוענת כי זו הוכחה מספקת לכך שמדובר

במרכז פיתוח. בנוסף היא טוענת שאין חובה ש'ייצור התוכנה' יתבצע בכל מ"ר של הנכס, ודי להראות שייצור התוכנה הוא העיסוק העיקרי בו. עוד היא טוענת כי יש, בעקבות הלכת מישל מרסייה, להעדיף סיווג ספציפי [ככל שזה קיים בצו] על פני סיווג שיורי, לחילופין, היא טוענת

שיש לסווג את פעילותה כ'תעשייה'. העוררת העלתה עוד טענות שלא ראינו לנכון לפרטן כאן.

7 באשר לקומה 3 שאינה פעילה, טוענת העוררת כי יש לחייבה בגינה לפי התעריף הנמוך ביותר על-פי כל דין.

טענות המשיב

8 המשיב דוחה את טענותיה של העוררת, בכתב תשובה מטעמו, הוא מפרט כי העוררת היא חברה בת בקבוצת 011 "והיא מספקת שירותים לחברה זו ולחברות הקשורות אליה. העוררת מתאימה את פתרונותיה הפיננסיים ללקוחותיה, בהתאם למטבע היציג, סקטורים ומיקום",

ולטענתו היא אינה בית תוכנה כלל ועיקר.

9. לטענתו מטעם זה נמנעה העוררת להציג בפניו את כל המסמכים כפי שנתבקשה.

0. בכתב התשובה טוען המשיב, בהתבסס על לשון הצו ופסקי הדין בעניין ווב סנס וגאו-דע, שעל

מנת לעמוד בתנאי הסיווג של סע' 3.3.3 של צו הארנונה, צריכים להתקיים 3 תנאים מצטברים;

שבנכס מתבצעת פעולה של 'ייצור'; שבנכס מיוצרת תוכנה; ופעולת ייצור התוכנה היא עיסוקו

העיקרי של הנישום.

1 בהמשך, המשיב מעמיק בשאלת הפרשנות של המושג 'תעשייה', מפרט את מרכיבי המושג, מצביע על פערים שקיימים בערר דנן בין ההגדרה לבין המקרה של העוררת. לטענתו, למשל, "בענייננו מדובר בנכס שאינו משמש לשם יצירת חומרי גלם אלא לשם התאמת תוכנות ללקוחותיה [של הקבוצה] כיום שתכנונם ופיתוחם הושלם זה מכבר". על טענות אלה נעמוד

בהרחבה בהמשך.

2. המשיב דוחה את טענותיה של העוררת שנובעות מההלכה בפרשת מישל מרסייה, ומציין עוד כי

נטל הראייה מוטל על העוררת.

ביום 29.1.15 התקיים בפני הוועדה דיון מקדמי. הצדדים עמדו על טענותיהם, ונקבע לוח זמנים להגשת תצהירים, לקראת ישיבת ההוכחות. העוררת הגישה 2 תצהירים מטעמה, האחד של מנהל מרכז הפיתוח, והשני של סמנכ"לית משאבי אנוש, המשיב, הגיש מטעמו תצהיר של חוקר חוץ

של האגף לחיובי ארנונה.

ביום 14.4.15, התקיים דיון הוכחות בפני הוועדה.

מר לירון ורמן מנהל המרכז, נחקר על תצהירו. בתצהיר, העיד מר ורמן, מתוקף תפקידו, ידע שיש לו ועיון במסמכים, כי עיקר הפעילות של העוררת הוא "פיתוח תוכנה ויישומים", על ידי 0 עובדים ש-90% מהם הם מפתחי תוכנה. את הפעילות הגדיר [סע' 2 לתצהיר] כ"פיתוח תוכנות מתקדמות וחדשניות בתחומים רחבים כגון מסחר אלקרוני מתקדם, מערכות אלגו טריידינג למסחר אוטומטי, בניית מודלים חכמים להתראות אוטומטיות על התנהגות שול, .

[וכן] מעבדת ג/121 [ש]מפתחת מוצרים הדורשים עיבוד בזמן אמיתי של כמויות גדולות של

מידע ...".

הוא ציין, כי החברה חברה באיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות, וסיכם כי "בנכס נשוא הערר הפעילות רובה ככולה היא של פיתוח וייצור תוכנה", ופירט את הפרויקטים שהוגשו כנספחים לבקשת המדען הראשי ואשר אושרו.

הוא הוסיף כי המוצרים שפורטו הם ייחודיים, בבחינת "יש מאין", וכי "בנכס לא מתבצעת פעילות לשוק המקומי באופן בלעדי, אלא מבוצעת עבודת פיתוח, אשר כלל מוצריה של העותרת משמשים את לקוחותיה בכל רחבי הגלובוס, בדומה למרכז הפיתוח של חברת גוגל, או מרכז הפיתוח של חברת מיקרוסופט, הנמצאים בארץ". לדברים אלה צורפו שמותיהם של עשרות לקוחות בחו"ל ו-5 לקוחות בישראל.

מנהל המרכז נחקר חקירה נגדית על תצהירו. הוא העיד כי אינו יכול להשיב על שאלות ביחס לפעילותה של סיטיגרופ, אלא רק על פעילות המכרז שהוא מנהל. הוא ציין כי משרדי הנהלת

סיטיגרופ בישראל שוכנים במקום אחר.

הוא פרט שמות מוצרים שפותחו בשנת 2013 במרכז ושווקו ללקוחות. הוא השיב כי לא נעשות התאמות ללקוחות, והמרכז לא מקבל בקשות ספציפיות מלקוחות. באשר למוצרי התוכנה השיב "חלק מהדרישות מגיעות מחו"ל וחלק מפותח ביוזמה שלנו. יותר מחו"ל. העוררת מקבלת בעיות וצרכים מחברת האם". לגבי תמיכה ותחזוקה הבהיר מר ורמן כי "התמיכה מתחלקת ל-3 מעגלים

דיון

.. הראשון והשני [מבוצע] בחו"ל והשלישי אצלנו. בעיה שנוגעת לתוכנה אנו מטפלים בה". ...

כ-5% מהעובדים עוסקים בתוכנה ותמיכה ... בנכס אין אנשי מכירות בכלל".

מר ורמן תאר את צמיחתה של החברה במהלך 3 שנים, מעובד אחד ל-70, כיום. בתשובה לשאלה חזר הוא ואישר כי ההצהרה בסע' 10 לתצהירו כי בקומה 3 אין פעילות, והוסיף כי אינו

"זוכר מתי העברנו את העובדים מקומה 4 לקומה 3".

בסיום החקירה, השיב המצהיר לשאלות חברי הוועדה.

בתצהירה כתבה מנהלת משאבי אנוש של המשיב, גב' שירלי הלינגר, כי "העוררת מעסיקה בנכס כ-70 עובדים מתוכם כ-64 הינם אנשי ומומחי תכנה". לתצהיר הוספה רשימה שמית של

העובדים, יחד עם תפקידיהם והכשרתם המקצועית. לא הוצגו למצהירה שאלות.

מטעם המשיב הוגש דוח ביקורת חוץ שהוכן על ידי מר יוסי שושן, שביקר בנכס ביום 2.6.13,

בנוכחות נציגי העוררת וב"כ. הדוח מפורט ומקיף והחוקר נחקר עליו על ב"כ העוררת.

בחקירתו הקצרה, נשאל החוקר ומסר מספר הבהרות לגבי הדוח, השיב כי "לא ניסיתי להיכנס לאפליקציות של העוררת", וכן כי מובנת של מספר קיצורים באנגלית איגו ידוע לו. לשאלת הוועדה הוא השיב כי הביקורת נמשכה 40-60 דקות.

עסקינן בסע' 3.3.3 של צו הארנונה לשנת 2013, שלשונו היא זו:

"בתי-תוכנה ,שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה, יחויבו ב-151.28 ₪

למ"ר לשנה בכל האזורים".

הגדרה קצרה זו מפרנסת זה זמן רב צבא חוקרים, פרקליטים, ועדות ופקידים. על מנת לנסות ולהבין אותה, עלינו לראות כיצד היא התפרשה בפסיקה, ולעמת את העובדות של ערר זה, כפי

שאנו נמצא אותן כנכונות, אל מול ההגדרה המפורטת בפסיקה.

בפסה"ד בעמ"נג 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, שניתן ב-8.8.11, נדרש בית המשפט לפסוק ביחס לעוררת דשם אם היא עונה על ההגדרה אם לאו. אגב כך, נתן בית המשפט, מפי כב' השופטת שרה ברוש, פרשנות להגדרת 'בית תוכנה' לצורך צו הארנונה,

וכך כתב:

"לצורך סיווג נכס בסיווג של 'בתי תוכנה' נדרש לפי סעיף 3.4.3 לצו הארנונה, כי תתקיים בו בעיקר 'פעילות ייצורית' של ייצור 'תוכנה'. הסעיף כולל בחובו שלושה מונחי מפתח:

'בעיקר', 'ייצור' ו'תוכנה'.

המונח 'בעיקר' מכוון, בעיני, הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלם של השטחים המשמשים לפעילות אחרת...

"במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

"בפס"ד אינדקס מדיה, דנתי בעניינה של חברה ... השאלה שנדונה באותה פרשה הייתה מהי 'פעילות ייצורית' לצורך הסיווג של 'בתי מלאכה ותעשיה' בצו הארנונה של עיריית תל-

אביב. סקרתי שם את מבחני הפסיקה שנקבעו לצורך הפטור ממס מעסיקים ואומצו בפסיקה לצורכי סיווג נכסים בארנונה. המדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציות לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסים - מבחן 'יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר', מבחן 'טיבו של הליך העסקי", מבחן 'היקף השימוש במוצר המוגמר', מבחן 'השבחת הנכס' ומבחן 'על דרך ההנגדה'. המבחנים הללו הם המבחנים המשמשים גם לבחינת השאלה מהי 'פעילות ייצורית' לצורך הסיווג של 'בתי תוכנה' בצו הארנונה של עיריית תל-אביב (ראו עמ"נ 7 גאאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (לא פורסם, ניתן ביום 15.11.07)".

8. על משפט אחרון זו נוסיף - 'בשנויים הנובעים מטיבם של בתי תוכנה'.

העוררת חזרה בסיכומיה על טענותיה העיקריות. בחלקן הראשון היא טוענת בהתבסס על ההלכות באחוזת ראשונים ובאבי גולדהמר, אין חובה שבכל מ"ר של הנכס יתקיים ייצור של תוכנה על מנת שכל הנכס יסווג ככזה. היא מפנה להלכות נוספות שנפסקו בבתי משפט ועל ידי

ועדת ערר בעניין זה.

העוררת מנתחת את הראיות שהובאו בקשר עם הפעילות בנכס. באשר לראיותיה שלה, הרי שאלה, לשיטתה, מוכיחים את טענותיה. לעומת זאת, ביחס לראיות המשיב, לטענתה, "דוחות ביקורות" שצורפו לתצהיר מטעם המשיב, [ה]"נשעגים רובם ככולם על הדברים שהוכתבו על ידו מפיו של מר לירון ורמן, שהעיד בעצמו מטעם העוררת, דברים שיש בהם דווקא בכדי לתמוך

בגרסת העוררת ובטענתה".

אף אנו לא מצאנו שיש הבדל של ממש בין הממצאים של המשיב - ביחס לפעילות בנכס - לבין הטענות העובדתיות של העוררת. אנו מצאנו, שהמצהירים מטעם העוררת היו מהימנים, וכן כי

גם חוקר החוץ עשה את מלאכתו נאמנה.

המחלוקת היא, על כן, בשאלת הפרשנות המשפטית. שיש לתת לממצאים אלה. אין ספק, שקל הרבה יותר לפסוק במקרה של נגריה, שרוכשת, עץ, צבעים, דבקים וכיו"ב חומרי גלם ומייצרת מהם כסאות ושולחנות, ולקבוע כי לפנינו 'ייצור רהיטים'; מאשר במקרה של בית תוכנה, שרוכש זכויות במוצרי תוכנה, שוכר אנשי פיתוח, ומפתח תכנות שימושיות חדשות על בסיסם ושלא על

בסיסם, ולקבוע כי לפנינו 'ייצור תוכנה'. זהו האתגר שהונח לפני העוררת.

לדעתנו, היו במקרה זה נתונים חריגים - מרכז פיתוח תוכנה ישראלי של תאגיד בנקאי בין לאומי - שהסיטו את שיקול דעתו של המשיב. המשיב, כך מצאנו, נתפס לעובדה שהעוררת היא חלק מתאגיד סיטיגרופ הענק, שהוא תאגיד בנקאי-פיננסי בעיקרו [ולא תאגיד בתחום המחשבים].

משכך, לשיטתו, אין העוררת אלא יחידה ייעודית בתחום המחשבים שמשרתת את הקבוצה.

בלשונו: "העוררת מהווה אחת מזרועותיו הרבות של בנק "ע218)", בנק היושב בחו"ל ובעל סניפים רבים בעולם ... העוררת מעניקה לבנק שירותים בנקאיים בהתאם לצרכים ולהנחיות שהוא מעביר לה" .. "העוררת מהווה כלי שיווקי עבור הבנק" ... , עסקינן בשירות פנים -

אירגוני" ועוד.

אנו איננו סבורים זהו תיאור נכון של פגי הדברים, ובכל מקרה, טענות אלה, שעיקרן, עיסוקה העיקרי של סיטיגרופ, ומהות הקשר שבין בית התוכנה לבין הקבוצה, אינן רלבנטיות לענייננו. אנו סבורים שעלינו לברר מהי הפעילות שנעשית בנכס, ובמקרה של בית תוכנח -

הפעילות העיקרית.

מעדותה של שלא נסתרה של העוררת למדנו על כך שלפני שנים ספורות החליטה סיטיגרופ להקים בישראל מרכז פיתוח לתוכנות בתחום הכספים והפיננטים, תוך שהיא יוצרת סינרגיה מוצלחת ביגה [לרבות המוניטין הרב שלה], ציבור הלקוחות שלה -- שהם צרכני תוכנות מסוג זה - ויכולת הפיתוח הגבוחה בישראל. מרכז פיתוח זה, של העוררת, בדומה לאלה של 416 ו-

+ קם ופועל בהצלחה. למותר לציין כי יש לברך על כך והלוואי וירבו עוד כמוהו.

עוד למדנו מפי מנהל המרכז על המוצרים שלהם בתחומי ה"מסחר אלקטרוני מתקדם, מערכות אלגו-טריידינג למסחר אוטומטי, מערכות אלגו-טריידינג למסחר אוטומטי, בניית מודלים חכמים להתראות אוטומטיות על התנהגות שוק, מנועי חישוב סיכונים מבוזרים, אפליקציות מובייל

לאיי-פד ואיי-פון בתחום מסחר בשוק ההון ופיתוח אפליקציות מובייל לתחום ניהול סיכונים ...".

הכרעה

.10

.41

מר ורמן כלל לא נחקר לעומקם של מוצרי תוכנה אלה, עליהם הצהיר. בחקירה הנגדית הוא נשאל רק שאלות חיצוניות למוצרים עצמם, שאלות על 'התאמה מוצר ללקוח' ו'תחזוקה', שעליהן הטיב המנהל להשיב. בנקודה זו הורגש פער גדול בין היכולות המקצועיות | הלא-משפטיות] שבין שני הצדדים, שהתוצאה שלו היא, שהעוררת הרימה את נטל הראיה ללא קושי.

מר יוסי שושן העיד בתשובה לשאלה "אני לא ניסיתי להיכנס לאפליקציות של העוררת". מבלי לגרוע מהערכת כישוריו של מר שושן, אנו סבורים שעל מגת לעמוד על עבודתו המקצועית של בית תוכנה, בניגוד לנגרייה שהוזכרה לפני כן, יש לבצע את הביקורת על ידי מומחה למחשבים ותוכנות, ואם צריך להקצות לה יותר משעה אחת.

החלטנו לקבל את הערר. הוועדה השתכנעה שהעוררת מנהלת בנכס בית תוכנה כהגדרתו בצו הארנונה כפי שה התפרש בתחיקה. מעבר לראיות שהוצגו בפנינו ולא נסתרו על ידי המשיב, לא מתקבל על הדעת שסיטיגרופ תקים בישראל - הרחק מביתה - אלא מרכז פיתוח, שעונה על הגדרת 'בית תוכנה', ולא מעין מעבדת תיקונים שמשרתת אותה ואת לקוחותיה. כפי שכבר ציינו, נראה כי העובדה שסיטיגרופ היא תאגיד פיננסי ולא תאגיד מחשבים ותוכנה תרמה גם היא

להסטת שיקול הדעת של המשיב.

עוד מצאנו שהפעילות בנכס עונה היטב על לשונה של הגדרת סיווג 3.3.3 של בתי תוכנה.

בנוסף, היא גם עונה על הפרשנות הפסוקה של סיווג זה, בשינויים המתחייבים מתחום התוכנה.

אנו גם סבורים, כפי שלא פעם החלטנו, כי לא בכדי נקבע ל'בתי תוכנה' סיווג מיוחד, שמיועד לעודד את משיכתם לישראל בכלל ולתל אביב בפרט. זוהי תכלית הסיווג, ותכלית זו מוגשמת

בפרשנות שביסוד החלטה זו.

שכירת 2452 מ"ר בתל אביב והעסקת 70 עובדיו ועובדות מקצועיים בשירותו של תאגיד ענק אינם דבר של מה בכך. כפי שפורט לעיל, תפשו עובדיה של העוררת בשנת 2013 רק את שטחי הקומה הרביעית. בשנת 2014, החל אכלוס הדרגתי של הקומה השלישית. העוררת מצדה, מבקשת לקבוע לקומה השלישית, בשנת 2013, את הסיווג הנמוך ביותר האפשרי. עמדת המשיב היא שהסיווג הנכון, כמו לכל הנכס, הוא הסיווג השיורי.

לאחר ששקלנו את עמדות הצדדים וטענותיהם, החלטנו כי דין שתי הקומות הוא אחד, בלי שים לב לאכלוס שלהן. מצאנו שהעוררת היא בכל זמן נתון בית תוכנה שנמצא בתהליך של צמיחה מהירה. רכישת שטח עודף על מנת לאפשר גידול תוך מינימום זעזועים אינה גורעת מכך

שלפנינו בית תוכנה.

לסיכום, החלטנו לקבל את ערר 140009363 ולסווג את הנכס כולו בשנת 2013 כבית תוכנה. בנסיבות

המקרה לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות.

ניתן והודע ביום 21.1.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

: עו"ד ריחאן סעיד ו"ח אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011290

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העורר: דיין נועם

- נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

[ש

הערר שלפנינו נוגע לבית דפוס שמוחזק על ידי העורר ברח' השוק 40 [להלן 'הנכס']. מס' הנכס 1.

2. המחלוקת בין הצדדים פשוטה: מה גובה הגלריה [להלן גם 'יציע'] שבנכס. לטענת המשיב גובהה,

רובה ככולה, הוא 1.90 מ'; לטענת העורר גובהה נופל מ1.70 מ'. מחלוקת עובדתית זו יש לה השלכה על שטח הנכס לצורך חישוב הארנונה. לטענת המשיב, שטח הנכס הוא 62 מ"ר, ולטענת העורר, שמפחית משטח הנכס את שטח הגלריה, ששטחה 29.50 מ"ר, שטחו עומד על 32 מ"ר.

3 הערר הוגש לנו באיחור. הדבר נעשה ברשות, והמשיב וויתר על טענה שהייתה לו לסילוק על הסף מטעם זה,

צו הארנונה

4 בסע' 1.3.1 י"א לצו הארנונה, שאין מחלוקת שהוא חל על הנכס, נאמר כך:

"שטח יציע בבניין שלא למגורים ייכלל בשטח היחידה אם גובה היציע עולה על 1.70 מטר וקיים מתקן קבוע לעליה, שטח יציע בעסקים המוגדרים בסעיפים 3.3.1 ו-3.3.2 להלן ייכלל בשטח היחידה אם גובהו עולה על 1.70 מטר גם כאשר אין מתקן קבוע לעליה ליציע".

5. כאמור, אין מחלוקת משפטית בין הצדדים, אלא רק מחלוקת עובדתית על גובה קומת הגלריה.

נטל הראייה

ההשגה

נטל הראיה בעררי ארנונה מוטל על העורר. הלכה זו נובעת מחזקת התקינות הכללית ביחס לפעולות המינהל, והיא מעוגנת היטב בפסיקה [ראו למשל עמ"נ (ת"א) 143/02 יעד פרזול נ'

מנהל הארנונה]. משמעות הדבר בענייננו היא כי על העורר מוטלת החובה להביא ראיות לכך שגובה הגלריה הוא 1.70 מ' או פחות.

המשיב, לאחר בחינת החיובים שנערכה בנכס, הודיע לעורר ביום 2.3.14 על החלטתו לעדכן את חיוב הנכס בארגונה, החל מיום 1.1.14, מ-32 ל-62 מ"ר.

העורר השיג על כך, ביום 2.4.14, וביום 8.4.15 נכתבה תשובתו של המשיב שדחה את הערר.

בתשובתו פרט המשיב וכתב לו כך: "לטענתך כי המדידה שערכנו שגויה אשיבך כי בביקורת ראינו כי בצעת הנמכה של גובה הגלריה על ידי רפסודות עץ ועליהן פלטות דיקט שאינן מקובעות לרצפה וניתנות להזזה".

העורר הגיש ערר על החלטת המשיב, שדחה את ההשגה שהגיש. המשיב הגיש כתב תשובה ובקשה למחיקה על הסף, עליה וויתר בהמשך. הערר התברר לגופו, בסוגיה שפורטה בראשית

החלטה זו.

דיון והכרעה

הוועדה קיימה ישיבה מקדמית ביום 23.2.15, ישיבה נוספת ביום 19.5.15 ועוד אחת ביום

5. בישיבות חזרו הצדדים על טענותיהם, הגישו תצהירים, והמצהירים נחקרו עליהם.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים, עיינו בכל החומר שהוגש לנו ובחנו אותו לעומקו, החלטנו לדחות את הערר. נפרט את נימוקינו להלן.

בביקורת שאיתי בצלאל מבקר חוץ מטעם המשיב ערך בנכס ביום 24.2.14 הוא העלה כי גובה הגלריה בשטח של 29.52 מ"ר הוא 1.90 מ', למעט שטח של 1.62 מ"ר שבו גובה הגלריה הוא 2 מ'. בצילומים שצורפו לדוח [ראה צילום מ/1] נראית הגבהת הרצפה של הגלריה, ובחלקו הכתב נאמר כי "בעל העסק ביצע הנמכה באמצעות רפסודות עץ ... [שאינה] מקובעת לרצפה אלא ניתנת להזזה".

דוח הביקורת נתמך בתצהיר, עליו נחקר מר איתי בצלאל. החקירה לא ערערה את ממצאיו.

בסיכומים מטעם המשיב נדחתה טענת העורר על כך שמר בצלאל אינו חוקר מוסמך. בעניין זה, וכפי שכבר נפסק בעבר [עת"מ 19488-02-10 יעקב שקלרש ג' מ.מ. סביון - גני יהודה] אין חובה שחוקר החוץ, שאימת את המדידה שנערכה על ידי חב' זייד אורניב, יהיה מודד מוסמך. אנו מקבלים את טענתו של המשיב בעניין זה, מדידת גובהה של הגלריה, ודוחים את טענת העורר.

בשלב הראשון של הערר לא נעזר העורר במודד מטעמו. בישיבת יום 20.9.15 התייצב לפני הוועדה, יחד עם מר אורי דיין גם מודד, מר דלה עיסאם. ב"כ המשיב התנגדה להעדת המודד.

הוועדה קבלה את ההתנגדות, לאחר שלא קבלה תצהיר מטעם המודד ולא קבלה בקשה להעיד אותו. עם זאת הוועדה לא התנגדה שמר דלה עיסאם הוא שיחקור את מר בצלאל, וכך היה.

6. החקירה לא ערערה את ממצאיו של המבקר מר בצלאל בכל הנוגע לגובה הגלריה. הוועדה

השתכנעה כי גובה הגלריה [למעט שטח קטן של 1.62 מ"ר] עולה על 1.70 ס"מ.

7. יתר על כן, בסיכומיו טוען המשיב כי "העורר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עלין ... לא הציג

תמונות ... לא הוגש תצהיר כדין על ידי המודד שניתן לחקור אותו עליו". הצדק בעניין זה הוא עם המשיב.

8 לסיכום, הוועדה השתכנעה כי גובה הגלריה גבוה מ-1.70 מ' ומגיע אף 1.90 מ'.

9 העורר מטעמיו הגביה כנראה את רצפת הגלריה מטעמיו באופן מלאכותי וארעי. לא לנו לקבוע מדוע הוא עשה כן, ואם זה כוון על מנת להקטין את חבות הארנונה. מבחינתה של ועדה זו אין הדבר מעלה או מוריד. יתכן כי העורר סבר בטעות כי תוצאת ההגבהה תהיה הפחתת הארנונה, אך תוצאה זו לא ניתנת להשגה בדרך זו.

לסיכום, אנו דוחים את הערר ומחליטים לחייב את העורר לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

ניתן והודע ביום 21.1.2016 בהעדר הצדדים,

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוגה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: ען"ד ריחאן סעיד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140012313

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: בן בסט רוז ואבי

-נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

הערר

1. לפנינו ערר על החלטת המשיב מיום 26.1.15 לדחות את השגתם של העוררים. הערר נוגע

לחיוב ארנונה על ביתם של העוררים שברח' ניסן כהן 8, חשבון לקוח 10749500.

2. העוררים מעלים בערר 4 טענות שנדחו בהשגה. טענה אחת התקבלה.

טענות העוררים

3. טענות העוררים הן אלה:

אין לחייב בארנונה 2 'חצרות אנגליות' שצמודות למרתף הבית;

יש לבטל חיוב כפול על שטח המדרגות שמובילות מקומת הקרקע לקומה ראשונה;

אין לחייב על פרגולה בקומה ראשונה;

אין לחייב על מרפסת בקומה ראשונה.

0% 2 צש

4. בתום הדיון שנערך בוועדה ביום 16.5.15 חזרו בהם העוררים מהערר בסעיפים ג' וד' הנ"ל.

לפיכך, אנו לא נדון בהן עוד.

5. העוררים טוענים, כאמור כי אין לחייב את החצרות האנגליות בארנונה, מאחר והן "אינן מקורות

ומשמשות לאור ואוורור בלבד לחללים שבתוך המרתף, והן באות גם על חשבון השטח של החצר הבית, ישנו חלון שמפריד ... ישנן בורות חלחול, ואין שום שימוש בחצרות אלו ואין לחייבן בארנונה". העוררים סומכים את טענתם על פסק הדין בעמ"נ 273/06 בפרשת אייזן.

6. בעניין המדרגות, אין העוררים מפרטים מעבר לכך ש"אותו שטח חויב פעמיים".

טענות המשיב

7 ביחס לחצרות האנגליות בערר שהפכו למרפסות אנגליות בכתב התשובה, טוען המשיב כי "מדובר בחלק אינטגרלי משטח הנכס, המשמש את העוררים כבית מגורים. .. המרפסות מרוצפות, ומהוות חלק מיחידת הבניין בהתאם לקבוע בסע' 1.3.1 ב' [לצו הארנונה] ...

המרפסות תחומות בכל צדיהן בקירות או בדלת הזזה של היציאה מהמרתף למרפסת".

8 לטענת המשיב פסה"ד בעניין אייזן התבסס על תקנות התכנון והבנייה, וכי "יש לבחון את מהות השטח לאור תכלית צו הארנונה". ,

בהמשך, טוען המשיב ביחס למרפסות בכלל, כלומר לא רק האנגליות אלא המרפסות האחרות, אשר העוררים הסירו מהערר.

ביחס לשטח המדרגות ולחיוב הכפול לכאורה עליו מלינים העוררים טוען המשיב כי "הטענה אינה ברורה שכן בהתאם חסעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה, יש לחייב את כל השטחים המצויים ביחידת הבניין, והמדרגות אינן מוחרגות משטח זה".

לטענתו, כך "מחויבים נישומים בשטחה של עיריית תל אביב יפו".

דיון וחַכרעה

הצדדים חזרו על טענותיהם בישיבת הוועדה ביום 16.6.15. המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לשני העניינים שפורטו לעיל, ובתום הישיבה נקבע התיק לסיבומים במחלוקת שנותרה. לצדדים ניתנה רשות להשלים את טענותיהם, ולמשיב רשות לסכם בכתב.

לאחר שעיינו בכל החומר שהצדדים המציאו לנו, באסמכתאות ובסיכומים, החלטנו לקבל את הערר בחלקו. החלטנו שאין לחייב את החצרות האנגליות' בארנונה, כטענת העוררים. אשר לחיוב 'הכפול' לכאורה של המדרגות בין קומות הבית, החלטנו לדחות את הערר.

חלונות המרתף

לדעתנו, ובעניין זה אנו מחליטים בעקבות ובהתאם לפסק דינו של כב' השופט עודד מודריק בעמ"נ 273/06 אייזן הלן נ' עיריית תל אביב יפו, אין לחייב את החצרות או המרפסות האלה בארנונה. נציין כי השמות האלה מטעים, ונציע לכנות אותם מהיום ואילך 'חלונות מרתף', מהטעם שזה מה שהן.

כפי שאנו קורעים חלונות בקירות הבית [ואין לכך כל השלכה על החיוב בארנונה] כך אנו עושים גם בקומת המרתף. עם זאת. מאחר וחלון רגיל ייחסם באדמה, משכללים אותו על ידי יצירת ארובה עד לפני הקרקע. כך נוצר חלון מרתף, שמאפשר זרימת אויר ואור, גם אם במידה קטנה יותר מחלון רגיל, אל המרתף.

המשיב צרף לאחר שנתנו לכך רשות החלטה של מותב אחר בערר מס' 140011695. בערר זה נדחתה טענת העוררים ביחס ל"שטחים המכונים על ידי העוררים חצרות אנגליות'". גם בערר זה התבססו העוררים על הלכת הלן אייזן. המותב דשם מצא כי "עובדות הערר דנן שונות מעובדות פס"ד אייזן. ... שונות בתכלית "בענייננו אין מחלוקת שיש יציאה ישירה מהדירה לשטח שבמחלוקת. זאת ועוד, השטחים מרוצפים בדק עץ והשטח הגדול מקורה ברובו ואף הותקנה בו תאורה. עובדות אלה מלמדות שלשטחים אלה יש פוטנציאל שימוש, לא רק כדי להכניס אור ואיוורור, אלא גם לכליות אחרות, כגון הצבת חפצים או שהיה בהם בדומה לשהייה במרפסת".

בהחלטתנו מיום 16.6.15 ביקשנו מהעוררים להגיש לנו "צילומים מתוך המבנה ומהחצר שמהם ניתן לעמוד על החיבור בין החוץ והפנים דרך החצר האנגלית". עיון בצילומם אלה מצביע על כך שאלה חלונות מרתף ותו לא, ומשכך עלינו להחיל על המקרה דנן את הלכת הלן אייזן.

כאמור, החלטתנו נשענת על פסק דינו של בית המשפט בפרשת הלן אייזן, הלכה שאנו מסכימים לה. משכך, אנו מקבלים את הערר בעניין זה, ומחליטים להפחת את שטח החצרות-מרפסות-

חלונות משטח הנכס.

חיוב המדרגות

9. עם זאת, כאמור החלטנו לדחות את הערר בעניין חיוב המדרגות. ניתן להבין את הקושי של

העוררים להפנים את החיוב הזה.

0. המשיב מעלה, ובדין, טענות כלפי העוררים על כך שלא צרפו תרשים מדידה ולא הוכיחו את

גודלו של השטח. בהשגה, פורט כי שטח המדרגות בקומה הוא 4.9 מ"ר. בנוסף, לערר צורפו תרשימים של שתי הקומות, ובתרשים קומת הקרקע נטען כי שטח המדרגות חושב פעמיים, הן בקומת הקרקע והן בקומה א'. משכך, לא מצאנו לנכון להכריע בנקודת מחלוקת זו מטעמים ראייתיים.

1. במבנה דנן ושגרם מדרגות שמוביל מקומת הקרקע לקומה א', וגרם מדרגות שמוביל לקומת הגג.

המחלוקת נוגעת לגרם המדרגות הראשון, שנטען כי חויב פעמיים.

2. המשיב מבסס את עמדתו על אופן החישוב שמקובל בתל אביב יפו. לא כאן המקום לדון בשאלת

תוקפו של נוהג זה. ככל שהוא נוהג סביר והגיוני, איננו רואים טעם לסטות ממנו במקרה זה.

3. המשיב תמך את עמדתו-שיטתו בפסק דין שניתן בת.צ. 8254-11-13 דיקשטיין נ' עיריית לוד,

שנתן על ידי כב' השופטת מיכל נד"ב. בתיק זה, שדן באותה שאלה [בגדר בקשה לאישור תובענה ייצוגית, סיכם בית המשפט את ההלכה. בחרנו לצטט מתוך תמצית ההלכה שנערכה על ידי 'נבו' [ולא מגוף פסק הדין], שכן זו מנסחת היטב את הדברים.

4. וכך נכתב שם: "השטח שמחת לגרם המדרגות הראשון יכול להוות שטח לחיוב על פי צו

הארנונה. משמיוחס כל גרם המדרגות לקומה שמעליו, בקומת הקרקע נותר השטח שמתחת לגרם המדרגות העליון הראשון. שיטת החישוב הקבועה בצו מאפשרת חישוב שטחה של קומה זו ככוללת את שטח הרצפה שמתחת לגרם המדרגות. חרף חיוב כל קומה זו, נלקח של כל הקומה נלקח בחשבון פעם אחת, במסגרת שטח הרצפה של כל קומה אליה הוא מוביל".

5. הגם שהדברים נפסקו לגבי נכס ברעננה ולא בתל אביב, הם תקפים גם כאן.

לסיכום, הערר מתקבל בחלקו, באשר ל'חלונות המרתף'. בנסיבות הערר החלטנו שלא להטיל הוצאות על מי מהצדדים.

ניתן והודע ביום 21.1.206 בהעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בו

, תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: !עו"ד גרא אקוד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140011757

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

הערר

העוררת: ‏ וול בוקס השקעות בע"מ

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בבקשה ובערר

הערר שלפנינו הוא על סירובו של המשיב להעניק לעוררת פטור מארנונה לפי סע' 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] לתקופה שמיום 20.2.14 ועד 30.4.14. הנכס שבגינו נתבקש הפטור, לתקופת שיפוצים, הוא משרדים בקומה 5 בבניין שברח' אלנבי 105. מספר הנכס 5.

הערר מוגש על מכתב תשובה של משיב לעוררת מיום 16.9.14, שנשלח ביום 22.9.14, ובו דוחה המשיב את הבקשה לפטור, בטענה שהיא הוגשה לאחר שעבודות השיפוצים הסתיימו, ולא

ניתן למשיב לערוך ביקורת.

יצוין, כי אין מחלוקת על כך שהעוררת דיווחה על השיפוצים שנערכו רק ביום 11.9.14, משמע למעלה מארבעה חודשים לאחר סיומם. לטענתה, הטעם לאי-הדיווח הוא "טעות אנוש, תום לב ועומס כבד". עוד היא מציינת כי שלמה את הארנונה כסדרה "למרות היות של הנכס לא ראוי

לשימוש וזאת על מנת שלא ינקטו הליכים משפטיים כלשהם נגדה".

בערר שהגישה, טוענת העוררת כי ביכולתה להוכיח באותות ובמופתים את עובדת עריכת

השיפוצים בתקופה המבוקשת, ובקשתה מאתנו היא כי נעתר לה.

טענות המשיב

5 לטענת המשיב, יש לדחות את הערר על הסף משני טעמים:

א. הראשונה, העוררת נרשמה כמי שמחזיקה בנכס רק מיום 1.5.14 ואילך ולפיכך היא

אינה "מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית ", כלשון סע' 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. לפיכך, היא אינה זכאית להגיש השגה, ואינה זכאית לערור על החלטה שניתנה בהגה, וכלל "אין כל דרך בה יכולה הוועדה

הנכבדה לרכוש סמכות לדון בערר שלפניה".

ב. השנייה, העוררת דיווחה בפעם הראשונה על השיפוצים בנכס זמן רב לאחר שאלה

הסתיימו, ועל כן היא אינה זכאית לקבל את הפטור, שתנאי לקבלתו הוא פניה מוקדמת

למשיב.

ב"כ המשיב תמך את טענתיו בפסיקה הולמת, הן ביחס למקרה זה והן באשר לפטורים בכלל.

הדיון בוועדה

6. ביום 16.6.15 התקיים דיון מקדמי שני בוועדה בנוכחות שני הצדדים. בפתח הדיון העוררת

הודיעה כי היא עומדת על הערר גם לאחר שעיינה בכתב התשובה. נוכח זאת, ב"כ המשיב חזר ופרט את טענותיו הנ"ל.

7 ב"כ העוררת השיבה על טענות המשיב. לטענתה, הייתה העוררת "המחזיקה בפועל" החל מיום

4. הסיבה לכך שההחזקה נרשמה רק ביום 1.5.14 היא "טעות אנוש", וכי "זה

התפספס". עוד היא הוסיפה ש"אנחנו חברת גדל"ן" וכי "יש לנו הרבה נכסים".

8 יצוין כי בעקבות טעות שנפלה, אליה הפנתה ב"כ העוררת את הוועדה, תיקן המשיב את סע' 6 לכתב התשובה. מאחר ואין לכך השלכה על החלטתנו, לא נוסיף פרטים על כך.

9. בתום הדיון, החלטנו לקבוע את התיק לקבלת החלטה בטענות המשיב. לצדדים ניתנה האפשרות

להשלים לפני כן טענות ומסמכים בכתב. הצדדים אמנם הגישו לנו השלמות, אך אלה, או שהן חוזרות על הידוע, או שהן עוסקות בדברים שוליים, ובכל מקרה הן אינן משנות את העובדות,

וכתוצאה מכך את המסקנות שנובעות מהן.

דיון והכפרעה

החלטנו לדחות את הערר. עשינו זאת למרות שהעוררת המציאה 'ראיות' מספר שמעידות לכאורה כי אכן בוצעו בנכס שיפוצים בתקופה הנדונה. כפי שנבהיר להלן, הוכחה בדיעבד מעין

זו, אינה מעלה ואינה מורידה.

נקדים ונציין, כי העוררת על פי עדותה היא חברת נדל"ן ובאחזקתה בניינים רבים. ניתן לצפות מעורר דוגמת העוררת, שעל-פי הערר יש לו אף מחלקה משפטית, לרמת דיווח גבוהה. עם זאת, נדגש שהחלטתנו לא הייתה שונה גם אלמלא כן.

בטרם נמשיך, נציין כי יש חשיבות רבה ללשון החוקים והתקנות, וכן כי יש חשיבות גדולה גם ל'מוקדם' ו'מאוחר' ולעמידה בלוחות הזמנים. בלא שני אלה [ועוד] ניקלע לתוהו ובוהו גמור בתוך זמן קצר.

"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוב או ניזוק - (1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן -- תקופת הפטור הראשונה)"...

כפי שניתן לראות מנוסח הסעיף, "תקופת הפטור הראשונה" מתחילה "עם מסירת ההודעה" ולא

לפני כן. כלומר: לא תקופת השיפוצים היא שקובעת את מועד התחלת הפטור, אלא מועד

ההודעה על כך למשיב היא שעושה זאת. אמנם, בעקבות מסירת ההודעה רשאי המשיב לאמת

אותה בביקורת, אבל בכל מקרה לא ניתן לו להתחיל אותה לפני מועד ההודעה.

לפיכך, אנו סבורים שעלינו לדחות את הערר מהטעם הזה, וכפי שכתבנו לעיל, מסקנתנו תקפה

בלא קשר לשאלה אם העוררת הייתה זכאית לפטור אילו הייתה מוסרת הודעה במועד.

זאת ועוד,

הצדק הוא עם ב"כ המשיב, שלטענתו - ככלל - דלתות המשיב [לצורך השגה] וועדת הערר [לצורך ערר] נפתחת רק בפני "מי שחויב בארגונה". עם זאת, נוכח החלטתנו לקבל את טענתו השנייה של המשיב, איננו מוצאים לנכון לפרט עוד על טענה זו,

לסיכום, החלטנו לדחות את ערר לאשר את החלטתו של המשיב ולהטיל על העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

ניתן והודע ביום 21.1.2016 בהעדר הצדדים,

בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה, בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אהוד ו"ח אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140010039

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררות : | טפרן רחל, מזרחי מרגלית

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בעורר

דברי רקע

1. הערר שלפנינו מתנהל כבר למעלה משנתיים והגיעה העת לסיים את הדיון בו. נשוא הערר

הוא, אלא מה, חנות בתחנה המרכזית ייהחדשהיי.

לענייננו, נסתפק בכך שנאמר שביום 9.6.13 הופסק חיובה של חבי התחנה המרכצית החדשה בע"מ בארנונה על הנכס, והתל מיום 10.6.13 הוטל החיוב על העוררים. נציין כי לא הוכת לנו כי העוררים הס הבעלים הרשומים של הנכס, ואין ספק שהם לא עשו מעולם שימוש בחנות, שמספרה 3280.

2 עוד קודם לכן ביום 11.2.13 התקבלה אצל המשיב השגה על החיוב ובקשה לפטור מטעם העוררים. ההשגה נדחתה ביום 14.3.13 מהטעם שהנכס אינו עונה על התנאים המצטברים הקבועים בסעי 330. וכי ניתן לראות שמאוחסניס בו דברים שונים. חפצים כפי שהסתבר, ההשגה נערכה והוגשה ע"י עו"ד מטעם העוררת.

הערר

3. העוררים הגישו ערר על חיובם בארנונה ועל דחיית ההשגה שלהם. טענותיהם דומות לאלה של

ציבור גדול של רוכשי חנויות במבנה התחנה, שלא זכו לקבל את החנויות לידיהם ולנהל בהם עסקים.

דחיה על הסף

4. השגת העוררת התקבלה במשרדי המשיב ביום 11.2.13, והיא נדחתה על ידו ביום 14.3.13

במכתבו ציין המשיב כי לעוררת עומדים 30 יום להגיש ערר על החלטתו, כקבוע בדין. על אף זצאת, הגישה העוררת ערר רק ביום 23.1.14, משמע באיחור של כ- 10 חודשים. משכך, ביקש

המשיב שהערר יידתה מהטעם הזה על הסף. עם ואת, המשיב לא עמד על הטענה והערר נדון לגופו.

דיוני הוועדת

5. הוועדה קיימה מספר רב של דיונים בערר. דיון מקדמי ראשון התקיים ביום 12.6.14. דיון שנל

התקיים ביום 7.10.14. לדיון השני הוזמן עו"ד גדנסקי מנהל עובון יורשי חנה מזרחי צ'יל שלא בא לדיון ואף התפטר מתפקידו. לדיון הבא, שנערך ביום 17.12.14 התייצבה נציגות נכבדה של חברת התחנה המרכזית החדשה, לרבות המנהל, מר מיכל זיו.

6. הועדה העלתה הצעות בפני המשיב ובפני חברת התחנה לבוא ביניהם להטכמה על התקופה

שבה אותסנו בנכס נשוא הערר פריטים של קבלן שביצע עבודות במקום.

בנוסף, פנתה הועדה למשיב להחציר את הנכס למעמד שווה לשאר הנכסים באותה קומה. כפי שהובהר לו. הקומה כולה הייתה טגורה ובלתי שמישה בתקופה הרלבנטית.

7 ביום 18.1.15 קיבלה הוועדה הודעה מטעם המשיב, לפיה יגישו העוררים תצהירים שתומכים בטענותיהם, וא המשיב ישקול אפשרות של פשרה בתיק.

8 מתצהירו של מר דוד מזרחי למדה הועדה כי העוררים רכשו את הנכס בשנת 1989, אך לא שילמו את כל התמורה עבורו. הנכס מעולם לא נמסר להם, והמוכרת גם לא דרשה לקבל את יתרת התמורה. יצויין כי במועד עריכת התצהיר היה דוד מזרתי בן 86 ואשתו בת 80.

9. במגמה לסיים את הדיון בתיק, אישר יו"ר הוועדה ביום 22.6.15 את תצהירו של מר גיוני

רוסו. תצהיריהס של מרגלית ודוד מזרחי מאשרים את העובדות שפורטו לעיל ביחס לנכס.

0. ביום 19.7.15 הודיע בייכ המשיב לועדה כי העוררים מתבקשים ליצור עימה קשר לצורך

תיאום פגישה, או לחילופין לקבוע את הערר לדיון מקדמי נוסף. מאחר ופגישה, כאמור, לא נקבעה, נקבע הערר לדיון מקדמי נוסף, ליום 3.11.15. בדיון אה לא הייתה התייצבות מטעם העוררים. מאחר והוועדה החליטה לאפשר לצדדים להציג בדיון את טענותיהם בקצרה, ולאחר שהתברר שהעוררים לא התייצבו לדיון, החליטה הוועדה לאפשר להם להציג את תמצית טענותיהם בכתב, וזאת בתוך 30 יום.

דיון והכרעת

1. מאחר והצדדים נמנעו מלהגיש לנו תמצית טענותיהם, התלטנו, כסמכותנו לדון בערר על סמך

החומר שהוצג לנו ועל יסוד חדיונים שנערכו בפנינו ותצהירים שנמסרו לנו.

.17

בנסיבות המקרה, ואכן ניתן להגדיר את הייתתנה המרכזית החדשהיי והנכסים שבתוכה אלה שהנכס דנן נמנעה עליהם, כיימקרהיי, סברנו שדחיית הערר על הסף תהיה בלתי צודקת ולא ראויה בעליל. ואומנם הוועדה, בלא הסתייגות מצד חמשיב, דנה בערר לגופו.

אשר לוכויות העוררים בנכס, הרי שלצורך ערר זה בלבד, אנו השתכנענו כי לעוררים קיימת זכות לקבל את התזקה בנכס ולהירשם כבעליו. יתכן וזכות גו תלויח במילוי תנאים מסויימים, אך לא ניתן לקבוע כי לעוררים אין זיקה קניינית לנכס, אך זיקה או - של בעלים -

לא הוכח לנו שהיא השתכללה. זאת ועוד,

לאתר בחינת כל החומר שהוצג לנו, השתכנענו גם כי ככל שהדבר נוגע לעורריס הנכס היה ריק מכל אדם וחפצ בתקופה הרלבנטית. ולא נוסיף על כך.

לדעתנו, החלטת המשיב שנמסרה להנהלת חבי התחנה המרכוית החדשה במכתב מיום 3, הנייל בסעי 1, לפיה ביום 9.6.13 הופסק חיובה על האגרה בארנונה, ובמקומה חוייבו ייבעלי החנויות'י, היא החלטה בעליתית. לא מצאנו כי דבר כלשהו השתנה בין ה- 8.6 לבין ה-

המשיב הפנה את העוררים לאפשרות להגיש ערר כפי שאכן עשו. בערר, כפי שפורט לעיל, התברר כי לעוררים אין ולא יכולה להיות כל וּיקה לנכס כי, דווקא לתחנה המרכנית יש כזו זיקה, וכן, כי התחנה המרכזית ולא העוררים הם מי שנהניס משרותיה של העירליה.

על מנת להכריע בערר צה, ונקדים ונאמר כבר עתה, נדרשנו לחזור אל יסודות מושג הארנונה הכללית.

ארנונה הינה מס כמו מס הכנסה ומסיס אחרים המוטלים על ידי השלטון המרכני.

ארנונה מוטלת על ידי השלטון המקומי כמקור עיקרי להכנסות הרשות המקומית. כבי השופט מי חשין כתב ברישת פסהייד בבגייצ 6741/94 יקותאלי נ. שר הפנים ואח!:

ייקהילה מאורגנת תבקש - תדרוש - מבני-הקהילה כי יתרמו לטובת הכלל: להספקת שירותים נאותה בידי הקהילה לבני-הקהילה ולניהולס התקין של חיי הקהילה. בקהילה המאורגנת במדינה ישלמו בני-הקהילה מס - ''מס הכנסהיי ייקרא אותו מס דרך-כלל. גם בקהילה הקרויה ירשות מקומיתיי ישלמו בני-הקחילה מס, ומס ה ייקרא 'ארנונהיי. שלא כמט-מדינה הנגבה מהכנסתו של אדם, ועל-פי הכנסתו, ארנונה ברשות מקומית תיקבע ותוערך, דרך כלל, על-פי מקום מגוריהם ורווחת מגוריהם של בני-הקהילה בתחום הרשות המקומית. תושביה של רשות מקומית חייבים כולם - על דרך העיקרון - בתשלום ארנונה לרשות. בה-בעת, יש מחס הפטורים מארנונה, מכולה או מחלקהיי.

הלכה פסוקה שהארנונה, ככל מס אחר, אינה משולמת עבור שירות מסוים אלא עבור מכלול השירותים שהרשות המקומית נותנת בדומה לאלה שהמדינה נותנת לתושביה תמורת מיסיהם.

9. עם ואת, ראוי לציין, כפי שנכתב בעי/א 9301/96 מליסרון ני עיריית קרית ביאליק :

'יההצדקה להטלת החיוב העקרוני לשלם ארנונה טמונה בהנאה שמפיקים הנישומים מן השירותים שמעניקה הרשות המקומית לנכסים המצויים בהחוקתם... כך, הרשות המקומית מספקת שירותים של פינוי אשפה, ניקוי השטח שסביב הנכס, הארתו, ניקוזו ושירותי תשתית נוספים... הנאת הנישומים מן הנכס שבו הס מתזיקים כרוכה ומותנית אפוא בהנאתם משירותיה של הרשות המקומית. הדעת נותנת, כי מקום שמתזיקי נכס נהנים משירותים אלו, ראוי כי ישתתפו במימון עלותסיי.

0. אלננו סבורים כי בנסיבות מקרי התחנה המרכזית החדשה קלימת אפשרות כלשהי לעוררים

להנות משירותים שניתנים על ידי הרשות המקומית, וזאת, במשך עשרות שנים וללא תקווה לעתיד. איננו סבורים כי מוטלת על העוררים החובה להוכית זכאותם לפטור. לדעתנו, מלכתתילה לא חלה על העוררים חובה לשלם ארנונה כללית.

לסיכום, אנו מקבלים את הערר, ובנסיבותיו איננו מטילים הוצאות על איש.

ניתן והודע ביום 21.1.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים ּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוגה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אהזד ירואח אלרון יצחק

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מסי 14001174

בפנל חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: | קוניאק שטרן מיכל, שטרן רון

- | נגד -

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

הערר

1. הערר שלפנינו עוסק בשאלת סיווגו של מחסן שנמצא בקומת העמודים בבית משותף,

הגישה אליו משותפת לו ולמחסן שכן, המחסן שויך לדירת העוררים-השוכרים, אך טרם נרשט על שס הבעלים. השימוש במחסן הוא על ידי העוררים בלבד.

2. הנכס נשוא הערר מוחזק על ידי העוררים בשכירות מידי בעליו. המדובר בדירה ברת!

מאיר פיינשטיין 2 - נכס מסי 2000317732. הנכס מטווג כימגוריסי, והוא כולל מתסן בשטח של 6.18 מ"ר [להלן יהמחסן').

3 בהליך בירור הערר הוברר כי מספרו הסידורי של המחסן הוא 20, וכי שטחו הוא 6.18 מייר. על יסוד נתונים אלה נפרט בהמשך את החלטתנו.

4. ביום 1.5.14 נערכה ביקורת מתואמת מטעם המשיב במחסן, בנוכתות נציגת ועד חבית.

בעקבות הביקורת צורף שטת המחסן לשטח הדירה.

5. בייכ הבעלים [שייצג גם את השוכרים בערר] חלק על הסיווג הנייל של המחסן והשיג עליו

ביום 14.8.15.

6. המשיב ערך ביקורת נוספת בנכס ביום 8.9.14, בתמונות שצולמו במחסן רואים כי הותקנו

בו מדפים, ומאוחסנים בו פרטים שונים.

בתשובתו לבייכ העוררים, לא שינה המשיב את עמדתו, ודחה את ההשגה להפחית את שטח המחסן משטח הדירה.

.12

טענות העוררים

על קביעתו של המשיב המחסן ככוּה הגישו העוררים ערר ביום 21.10.14.

העוררים טוענים בערר נגד החלטת המשיב על כי נימוקיה מוטעים; לטענתם אמנם ניתן לסווג ביחידת בניין את ייהשטת שבתוך יתידת הבנייןיי, כטענת המשיב, אך לא ניתן לצרף אותם לייחידת הדירהי.

לטענתם, אין לתייב כלל בארנונה את המחסנים שהנמצאים בלובי הכניסה המשותף של הבניין, מאחר ש[הלובי] אינו משמש למגורים, ואינו מוחזק על ידי מחזיק אחד.

העוררים מוסיפים וטוענים כי למחסנים בבניין מגורים צריך שיהיה תעריף מיוחד.

מבחנה משפטית, לטענת העוררים, יש במקרה של אי-בהירות לפרש את הצו כנגד המנסח, הוא המשיב.

טענות המשיב

בכתב תשובה מנומק שהגיש ביום 15.3.15 דוחה המשיב את טענות העוררים.

לטענת המשליב, שטח המחסן הוא בר תיוב, בהיותו חלק משטח הבניין [סעי 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש)]. את משמעות המונח 'יחידת בניין. מסיק המשיב מתגדרת בנייוי בסעי 1 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, לפיו ביבניין' כלול גם כל חלק של ימבנתי ייוכל חלק המחובר לו חיבור של קבעיי, בדומה למחטן.

המסקנה שהמשיב מבקש שנטיק מכך היא כי המחסן, הגם שאינו בלתי מופרד מיתידת המגורים, הוא מהווה חלק של הבניין, וככוה הוא בר חיוב בארנונה.

המשיב מסיים את תשובתו בטענה כי נטל ההוכחה מוטל על העוררים.

דיון והכרעה

ביום 24.3.15 קיימה הוועדה דיון מקדמי בערר. בתום הדיון נקבע התיק להוכחות.

מטעם העורריט הוגש תצהיר של בעלת הנכס, גבי שאשא שהנצ אפפלבאום, הבעלים של הנכס ומי שמשכירה את הנכס לעורריס.

בתצהירה חצרה גבי אפפלבאום על הטענות המשפטיות של העוררים. לטענתה, מאחר והמחסן נמצא בייקומה שרובה אינה משמשת למגוריסי' [הצו בסעי 1.3.1], ומאחר ויינכון להיום טרם הוצאו המחטנים מהשטח המשותף בבניין, וטרם שונה צו הבית המשותף,

.20

ושטח הדירה אינו כולל מחסן צמודיי להבנתה ...* כל בעלי יחידות הדיור בבית המשותף צריכים להיות נישומים במשותף בגין ארנונה שחלה ככל שחלה על שטחי? המחסנים!י

בהמשך תצהירה מפרטת העוררת טענות על שטח המחסן ועל תעריפי הארנונה שחלים על מתסנים, שאינם מענליננו ואינם דרושים להכרעתנו.

המשיב מצדו תמך את טענותיו בדוחות הביקורת ובתצהירו של חוקר שומה מר ליאור יהודה.

ביום 22.10.15 התקיים דיון הוכתות בערר. בתשובה לשאלות בייכ המשיב אמרה גבי אפפלבאום מחד כי יאני טוענת שמדובר בשטח משותף. שמחסן 20 מהווה חלק מהשטת המשותף'י, ומאידך כי ייאין לדיירים גישה למחסן שלי, פרט למחסן שכן שיש למחסנים דלת משותפת. הדלת נעולה וכך גס דלת המחסניי.

בתום הדיון טכמו הצדדים בעל פה. נציין כבר עתה, וננמק זאת להלן, כי החלטתנו לדחות את הערר.

בסיכומיו בעל פה ובהסתמך על הלכת מישל מרסייה, ביקש בייכ העוררת לשכנע את הוועדה כי יש לסווג את המחסן לפי הטיווג הקרוב אליו בצו, דהיינו ימחסןי. אנו סבורים כי טעות בידם בעניין וה. המתסן 'העסקיי בסעי 3.3.2 של צו הארנונה והמחסן 'הדירתלי הס שני דברים נפרדים. לכל חדר בדירת מגורים יש את התכלית שלו, וכפי שלא נסווג את חדר האוכל כמסעדה ואת חדר השינה כבית מלון, כך לא נסווג את המחסן הדירתי לפל סיווג של מחסן מסוג המחסנים שמשרתים את המלאכה, התעשייה והשירותים.

עוד נעיר כאן, כי הארנונה המוטלת על מחסנים לפי סעי 3.3.2 גבוהה יותר מצו המוטלת על דירות, כך שגם אילו הייתה הצעת העוררים נשמעת בעניין אח הם לא חיו מיטיבים את מצבם.

בהמשך, מבקש בייכ העוררים לטעון, בנוסף על טענותיו בנוגע לאי-הבהירות שהוא מוצא בצו הארנונה, כל יימהעובדות שעולות פה מתברר שהשטח המשותף של הבית בקומת הלובי נסגר וחולק למתסנים. שטח זה רשום עדיין ושייך עדיין מבחינה חוקית לבעלי הדירות לפי חלקם ברכוש המשותף. במקרה של הדירה נשוא הערר יש [לה] 10/965 חלקים מהרכוש המשותף. אין חולק שלאחר גמר רישום/תיקון צו הבתים המשותפים תהיה חלוקה שונה. שטח הרכוש המשותף יקטן, וכפועל יוצא מוה, ישתנה הלק מהשטת המשותף המצורף לדירהיי.

לדעתנו, על פי הדין, החובה לשלם ארנונה הינה פועל יוצא של התתזקה ותשימוש בנכט ולא של הרישום פורמאלי שלו, שעלול לתתעכב ומן רב; וגם אז ,לאחר הרישום, 'המציאות

לסיבום

בשטחי תועדף על-פני הירישום בפנקסי הרלוונטי. מבחינה גו, השתכנענו כי המחזיקים הבלעדייס במחסן ומי שעושים בו שימוש הס בעלי הנכס ושוכריו, משמע העוררים.

מחסן מסי 20 אינו משותף עם המתסן השכן, ולא עם יתר המחסנים. מחסן מסי 20 הוא חלק מדירת העוררים. הוא שעפלי בתלקם של העוררים בהגרלה שנערכה, כפי שכל בעלים של דירה בבניין וכו במחסן משלהם. יודגש, כי למסקנה זו הגענו על יסוד טענותיהם והצהרותיהס של העוררים. עוד יובהר שוב, כי על פי הדין, המחסן הוא חלק בלתי נפרד מהנכס, הגם שמיקומו בבניין אינו רביף לשאר דירת המגורים.

לכך נוסיף, כי גם אם היינו מקבלים את טענת העוררים, שבעת הגו יש להטיל את הארנונה על כל המחסנים במשותף ולחלק אותה בין בעלי כל הדירות, התוצאה, קרוב לוודאי לא חייתה שונה בהרבה. בפרט, יש לוכור שעסקינן בישטת' של 6.18 מ"ר בלבד. איננו יודעים מניין שואב בייכ המשיב את הערכתו לפיה יהיה שוני מהותי בהיקף החיוב בין מצב של תשלום חלק יחסי לבין מצב של תשלום פרטני.

נוכת כל ואת, תשובתנו לשאלה כיצד יש לסווג מתסן שנמצא בקומת העמודים בבית משותף, והגישה אליו משותפת לו ולמחסן שכן, והוא שויך לדירת העוררים-השוכרים, אך טרם נרשם על שס הבעלים, היא - שיש להוסיף אותו לשטת הדירה, ולהטיל עליו ארנונה לפי סיווג 'מגוריסי. כפי שהמשליב נהג. \

אנו מחליטים לדחות את הערר. בנסיבות העניין ולאחר שנמצאנו כי לא היה לערר כל בסיס, אנו מחליטים להטלל על העוררים והבעלים ביתד ולחוד לשאת בהוצאות העוררת בסך 2,500 ₪.

ניתן ביום 21.1.206 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יוםס מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ריחאן סעיד

קלדנית :

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : יא בשבט תשעו

2.0]|06

מספר ערר: | 08:53 / 140012404

מספר ועדה: | 11301

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: אמקור בעמ , פפו ספנות בע"מ

-נ ג ד.-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

אנו מחליטים לאשר את ההסכמה שהצדדים הגיעו אליה היום, והמפורטת בפרוטוקול הוועדה.

אין צו להוצאות.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.01.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

4 ב

יו"ר: עו"ד גרא אה ר: עו"ד ריחאן סעד

הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

, מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אחוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: חברת אקס וולף בע"מ

-נ ג ד .+

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

בנסיבות שפורטו לעיל הערר מתקבל.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.01.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי די

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 /3

, שב גאָא אהוד חבר: החאן סעיד

יא בשבט תשעו

2.0006

140013447 / 0

ד יצחק

שם הקלדגית: ענת לוי

וו

תאריך | : יא בשבט תשעו

6. 21

מספר ערר: | 13:21 / *********

מספר ועדה: | 11301

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת:

דרויאן מיכאל תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10519778

מספר חוזה: 385202

כתובת הנכס: שבטי ישראל 15

-נב ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נטלי שמואלי מעודי

נוכחים:

העורר/ת: דרויאן מיכאל - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נטלי שמואלי מעודי

החלטה בערר

השעה 13.15. אין התייצבות של העורר.

מעיון בתיק עולה כי העורר אישר את קבלת ההזמנה ביום 4/9/15. כידוע הופעת העורר בפנינו אינה חובה ואנו רשאים לקבל החלטה גם בהעדרו.

החלטתנו לדחות את הערר על הסף ולגופו.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.01.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו"ח אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גרא אד חברע עו"ד היו סעיד

ם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יד בשבט תשעו

22.6

מספר ערר: | 13:10 / 140013068

מספר ועדה: | 11357

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: קפש שמואל

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר מתקבל חלקית.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.01.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינעבנט של המשיב.

ד זל

חבר: עו"ד ורו"ודלז אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140012466 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: דני קזר

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ענינו של ערר זה בסיווג שני נכסים המוחזקים על ידי העורר . בשטח כולל של 158 מ"ר ברחוב דרך מסילת וולפסון 34 תל אביב. .

העוררת הגישה השגה בעקבות החלטת המשיב לשנות את סיווג חלק מהנכס ממלאכה ותעשייה לבניינים שאינם משמשים למגורים.

העורר טוען כי פרט לחלקים קטנים המשמשים אותו לצרכי משרד עיקר וכלל הנכס משמש לעיצוב וגזירת בדים במקום ומכאן שיש לסווגו תחת סיווג מלאכה ותעשייה .

מנהל הארנונה בתשובתו להשגה טען כי לאחר ביקורת חוזרת נמצא כי בנכס מתנהלת פעילות מסחרית אשר כוללת בחלק מהנכס אחסנה של ציוד למכירה ובובות תצוגה. כמו כן טען מנהל הארנונה כי בתלק מהנכס מתבצעת עבודה משרדית עם עמדות מחשב רבות המפוזרות בכל הנכס .

עם זאת ציין מנהל הארנונה בתשובתו להשגה :

"ישנם 2 מכונות תפירה אשר סמוך אליהן ישנה עובדת עם עמדת מחשב ועמדות של מדפים רבים אשר מאחסנים ציוד".

בכתב התשובה לערר מרחיב המשיב בדבר עמדתו וטוען כי הנכס אינו עונה על הדרישות לצורך הכרה בו כנכס בו מתבצעת פעילות ייצורית במשמעות סיווג נכס ל"תעשייה" וכי לא ניתן לסווג את הנכס תחת סיווג מלאכה שכן השימוש בנכס אינו עומד בתנאים שנקבעו לכך בפסיקה.

ביום 08.7.2015 התקיים דיון מקדמי בו התייחס העורר בעצמו לדוח ממצאי הביקורת של המשיב וטען כי הוא מבקש לסווג את השטחים המסומנים "כתום צהוב וורוד" כבית מלאכה יחד עם נכס ב' .

ב"כ המשיב הסביר בדיון המקדמי כי המשיב אינו רואה בגזרניה בית מלאכה.

בתצהירו טען העורר כי פעילות החברה בנכס היא לעיצוב וגזירה של בדים. הוא טען כי פרט לשטח המשרד הרי ביתר שטחי הנכסים העוררת מבצעת בנכסים פעילות ייצורית. הוא טען כי בנכסים קיים ציוד רב של מכונות לצורך הפעילות המצוינת והעובדים בנכס עוסקים בפעילות זו. הוא טען כי לצורך פעילות העוררת בנכס נרכשים חומרי גלם כגון תוויות, גומי ובדים ואף הציג חשבונית על רכישה של סחורה שכזו.

העורר טען בתצהירו כי המכירה מהנכס אינה ללקוחות פרטיים כי אם סיטונאית לחנויות בגדים ורשתות .

המשיב הגיש באמצעות העד מטעמו את דוח ממצאי הביקורת מיום 5.12.15 .

לדוח ממצאי הביקורת מצורפים תשריטים בהם מחולקים חלקי הנכס השונים לשיטתו של המשיב ומסומנים בצבעים כחול , כתום , ירוק , ורוד , צהוב וכן נכס מס' 02 (נכס מספר 2000325136)

המובחן בתשריט נוסף מנכס מס' 1 , הכולל את חלקי הנכס המחולקים כאמור לפי צבעים.

בחלק המלל של הדוח מתייחס העד מטעם המשיב לכל אחד מהחלקים לפי צבעו ולפי השימוש שנצפה בו בעת הביקורת.

זה המקום להזכיר כי בתשובת מנהל הארנונה להשגה הזכיר מנהל הארנונה : "עם זאת ישנם 2

מכונות תפירה אשר סמוך אליהן ישנה עמדת מחשב ועמדות של מדפים רבים אשר מאוחסנים "

ציוד

ביום 9.11.15 התקיים דיון הוכחות בפנינו בו נחקרו עדי הצדדים על תצהיריהם.

נשלים את מסכת הראיות בציטוטים והפניות רלבנטיות מחקירותיהם הנגדיות של עדי הצדדים.

בחקירתו הנגדית הסביר עד העוררת את הפעילות המתבצעת בנכס:

"אני מאשר שהתפירה העיקרית של הבגדים מתבצעת במתפרות חיצוניות, אבל היא לא מושלמת כשהיא חוזרת אלינו . אנו תופרים כפתורים, לולאות,ניטים כמו שציינתי בתמוגות שצירפתי לתצהיר"

העורר הפנה לתמונה מ/1 מתוך התמונות שצורפו לתצהיר המשיב ובה נצפה עובד מטעם העורר מחבר ניטים וכפתורים לבגדים.

העד הבהיר כי לא ביקש לסווגו תחת מלאכה ותעשייה בשל העובדה כי בעסק מתבצעת פעילות לגזרניה אלא בשל העובדות שפרט בתצהירו ובחקירתו.

"בשטחים המסומנים כתוב ורוד וצהוב אני מציין שיש מחלקות לתפירה ,תיקון דפקטים מחנויות ותפירה של מודלים. בגלל שאנחנו תופרים מודלים אנחנו משתמשים בבובות ראווה להדגים עליהם את הבגד .. אנחנו תופרים את האטיקטים של הפירמה לפי מה שאנחנו מחליטים , אני מדגיש כי אין מדובר במחסן"

עד המשיב נשאל מדוע לא תיאר בדוח ממצאי הביקורת את מהות העבודה שביצעו לטענת העורר

העובדים מטעמו והוא השיב:

"...אני משיב כי במהלך הביקורת אני רושם מה שאומר לי הנישום, לא כל פעולה שאני רואה אני מציין בביקורת.. אם כתבתי שאין ייצור כנראה שזה מה שהוא אמר לי..... אני זוכר את העובד המצולם בתמונה איגי זוכר בדיוק מה עשה , אני זוכר אותו עוסק בג'ינסים.... היו עוד שני עובדים שאני לא זוכר מה הם עושים..."

,.. כשאתה מראה לי את התמונות מ/2 מ/3 ושואל אותי אם לא ראיתי את הבחורה עוסקת בתפירת לולאות אני משיב כי אינני זוכר מה עשתה הבחורה"

,כשאתה שואל אותי מדוע אמרתי שהבחור מסתובב כשצילמתי אותו יושב ועובד במ/1 אני משיב שוב שאינני זוכר"

נציין כי הדעת אינה נוחה מתשובותיו של עד המשיב בחקירתו.

העורר הציג לו תמונות שצולמו על ידו והניח בפניו את עמדת העורר ביחס לפעולות המבוצעות בנכס על ידי עובדי העורר, ואיל עד המשיב עונה לכל שאלה בתשובה "אינני זוכר".

התמונות במקרה זה מדברות בעד עצמן.

התמונות מ/1- מ/3 מציגות עובדים העוסקים באמצעות ידיהם במלאכות שנראות כמו תפירה או חיבור של אביזרים לבגדים.

בתמונות האחרות אכן נראים מדפים רבים , סחורה מאופסנת וציוד כמו מכונות תפירה , גיהוץ ומכשירים אחרים.

בחלק מהתמונות נראה חדר תצוגה ומשרד.

לאחר ששמענו את הראיות עלינו לקבוע איזו פעילות מתבצעת בכל אחד מחלקי הנכס ונפסע בשביל שכבש עבורנו המשיב בדוח ממצאי הביקורת על פי החלוקה לצבעים ו/או למספרי נכסים:

אין מחלוקת ביחס לשטחים המסומנים כחול וירוק, גם העורר טוען כי ביחס לשטחים אלה לא ביקש סיווג כבית מלאכה.

השטח המסומן כתום -- מהתרשמות מעדות עד המשיב, דוח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו לו הננו קובעים כי בשטח מתבצעת פעילות הקשורה בחיבור כפתורים ולולאות לבגדים הנמצאים בנכס בטרם העברתם לחנויות למכירה.

השטח המסומן ורוד - מהתרשמות מעדות עד המשיב, דוח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו לו הננו קובעים כי בשטח מתבצעת פעילות משרדית ופעילות הקשורה במכירת הבגדים לאחר השלמת עיבודם ותפירתם.

השטח המסומן בצהוב - . מהתרשמות מעדות עד המשיב, דוח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו לו הנגו קובעים כי בשטח מתבצעת פעילות הקשורה בתפירת אטיקטים, חיבור כפתורים , תפירת דגמים וגזירת דגמים.

בשטח המסומן 02 (שטח נכס 2000325136) - התרשמנו כי שטח זה לא רק שחולק על ידי המשיב כפי שחולקו השטחים האחרים על פי השימוש כי אם מדובר בנכס נפרד ומופרד המסומן במספר נכס אחר וכי מהתרשמות מעדות עד המשיב, דוח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו לו הננו קובעים כי בשטח מתבצעת פעילות הקשורה בתפירת אטיקטים, חיבור כפתורים , תפירת דגמים וגזירת דגמים.

נותר לנו לקבוע האם השימוש שנעשה ביחידות המסומנות כתום, צהוב ובשטח 02 הינה פעילות שניתן לסווגה כמלאכה ותעשייה ואם כן, האם ניתן לסווגם בנפרד מיתר חלקי הנכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה.

נקבע כבר עתה ביחס לשטחים המסומנים כחול, ירוק וורוד מצאנו כי הסיווג הראוי לשטחים אלה הינו "בנינים שאינם משמשים למגורים".

בפסק הדין בר"ם 4012/09 בענייין מישל מרסייה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת "תעשייה ומלאכה" תחת המבחנים המקובלים מפס"ד רעיונות , ואלה הם : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית.

בעניין מבחן הפירוש המילוני - מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו הוכח כי בשטחים \ המסומנים כתום, צהוב ובשטח 02 עוסקים עובדי העורר ב"עבודת ידיים" על פי משמעותה המילונית, נצפו תמונות ונשמעו עדויות על עובדים העוסקים במלאכת יד ממש, תפירה, הדברה וכיו"ב, כמעט ללא שימוש במכונות ייצור מתקדמות כי אם עבודת יד ממש.