החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 29 בספטמבר
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140010012 שליד עיריית תל אביב-יפו
ייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: רו"ח רונית מרמור
חברה: עו"ד שירלי קדם
41
העוררת: וילאג' חברה לבניה מתקדמת בע'/מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
עניינו של הערר דנן הוא חיובי ארנונה בגין 4 נכסים בקומה השנייה שברתי אליעזר רוקת 12 תייא, המטווגים בסיווג יימגוריםיי.
(להלן, ייהנכסיי) השטח הרשום של 4 הנכטים הוא 117 מ"ר.
טענות העוררת :
העוררת טוענת כי המחויק בנכסים חינו אדם בשם דוד מוגרבי אשר פלש אליהם. לכן לטענתה מדובר בנכסים שאינם מותזקים על ידה ואין לחייבה בארנונה בגינם.
לטענתה הו פולש אלים, שחי במקום שנים רבות עוד בטרם רכשה העוררת את התלקה שבה מצוליס הנכסים. העוררת רכשה את הזכויות בתחלקה בהתאם לחוצי מכר מיום 2.10.94 ומיום 0.
בהלקה שני בת? מגורים, האחד מושכר מטעם העוררת בשכירות חופשית והעוררת דיווחה על עצמה כמחזיקה בו, והשני הוא הנכס נשוא הערר דנן, בן שתי קומות המוחזק ע"י הפולש דוד מוגרבי. מאחר שהנכס לא פונה במועד רכישת הנכס ע"י העוררת ונותר בהחוקתו של דוד מוגרבי, לא דיוותה העוררת על שינוי שם מחציקים בנכס,
במהלך שנת 2013 החליטה העירייה על דעתה ובשרירות לב, בלי שהעוררת דיוותה לה, כי העוררת היא המחציקה בנכס.
העוררת מבקשת להדגיש שמעולם לא החציקה בנכס ומי שמחזיק בכל המבנהח מזה כ- 50 שנה, הכולל את הקומה הראשונה והשנילה, הוא הפולש דוד מוגרבי.
לטענתה דו"ח החוקר מטעם המשיב תומך בגרסתה, וכך גם החוקר הפרטי מטעמה.
.10
1
.2
העוררת מוסיפה וטוענת שהיא גם אינה ייהמתזיקה המקוריתיי של הנכט, ובוודאי שאיו ליחס לה חובות משנת 1976, באשר היא רכשה זכויות רק בסוף 1994.
עפ"י סעיפים 325 -- 326 לפק' העיריות היה מוטל על העוררת לכל היותר יינטל ההודעתיי ולא יינטל ההוכחהיי.
אין חולק כי העוררת הודיעה במהלך שנת 2013 לעירייה כי הפולש מוגרבי מחזיק בנכס. לכן לכל הפחות מרגע מתן ההודעה לעירייה על חוקתו של הפולש ופרטיו, חייתה מוטלת על העירייה חובת בדיקה אקטיבית לבירור זהות המחגיק בנכס.
עוד טוענת העוררת שהמשיב יצר אי סדר ואי בהירות כשפיצל את הנכס לעניני ארנונה למספר נכסים, שאין לדעת איה מהם מתייהס לאיוה חלק של הנכס נשוא הערר.
טענות חמשיב
המשיב טוען כי דוד מוגרבי רשום כמחזיק בנכס בקומת הקרקע של המבנה ברח' אליעור רוקח 12, בשטח של 27 מ"ר, ואילו המחלוקת היא לגבי יתרת השטח המצויה בקומה השניית של המבנה.
לטענת המשיב בביקורות שנערכו במקום מטעמו, נמצא כי הנכסים סגורים, ללא אפשרות לקבוע כי הפולש מתגורר בנכסים נשוא הערר, לכן לטענתו לא ניתן לרשום את הפולש כמחזיק בנכסים. הן החוקרים מטעם המשיב, והן התוקרים מטעם העוררת לא הצליחו לבדוק את הקומה השנייה.
לטענתו מהראיות לא ניתן להגיע למסקנה לפיה מי שמתזיק בקומה הראשונה, מחזיק גם בקומה השנייה, שבה נמצאים הנכסים שבמחלקות.
דיון ומסקנות
יצויין כי השאלה היחידה שהיה עלינו להכריע בה בערר דנן היא האם העוררת היא זו המחציקה בנכס נשוא הערר אם לאו. איננו נדרשים לדון או להכריע בשאלה מה שטחם של הנכסים נשוא הערר, ולכן לא נדרש לשאלה זו.
עלינו להכריע איפא בשאלה האם העוררת היא מ? שמחציקה בנכס אם לאו.
*וער כי עפ"י החלטתנו וומן דוד מוגרבי להשמיע בפנינו את טענותיו, אך הוא לא טרת והופיע לדיון.
יאמר תחילה כי אנו מסכימים עם טענת העוררת על כי לא ניתן ליחס לה חובות שקדמו למועד רכישת הנכס על ידה.
המשיב ערך בנכס מספר ביקורות במועדים: 4.11.13, 18.11.13, 26.4.15, 7.1.16.
בדוייח הביקורת מ- 4.11.13 נאמר: *יהנכסיט נמצאו סגורים וללא מענה, נראו מסי חלונות אטומים בקומה העליונה, לא ניתן היה להשיג פרטים נוספים'י.
בדוייח הביקורת מיום 18.11.13 נאמר שהביקורת לא בוצעה בתוך הנכסים מכיוון שהם היו סגורים.
במקום נכח משה פונדק (מבעלי התברה העוררת) שמסר שהוא מתציק בנכס אחד בלבד, ושאר הנכסים מוחוּקים ע"י פולש בשם דוד מוגרבי.
עוד נרשם בדוייח הביקורת כי *במקום נכח אדם שהוא חבר של דוד מוגרבי שמסר כי דוד מוגרבי אכן מחזיק בשאר הנכסים, את כל המבנה הכולל את הקומה התחתונה והעליונה ואף בשיחה טלפון במקום עם דוד מוגרבי, הנייל מסר כי הוא המחזיק של נכסיט אלויי.
בדו'יח הביקורת מ- 26.4.15 נאמר שבקומת הקרקע נראו שתי יחידות שגודלן עולה על 7 מ"ר. לא נראתה גישה לקומה העליונה מתוך היחידות שנבדקו וגם לא נראתה גישה לקומה העליונה מחוץ למבנהיי. צוין כי יילתלק מהשטח שסביב הנכס הגישה הייתה תסומה ע"י שער שנמצא סגוריי. =
עוד נאמר בדויית כי בזּמן הביקורת נכת במקום דוד מוגרבי שציין שקומת הקרקע בשימוש ואילו הקומה העליונה אינה בשימוש ואין אליה גישה.
עפ"י החלטתנו נערכה ביקרות נוספת בנכס ביום 7.1.16. בדוח חביקורת ממועד זּה נאמר שלא ניראתה גישה לקומה העליונה לא מתוץ למבנה ולא מתוך היתידות שבקרקע.
עוד נאמר שבעת הביקורת נכתו במקום נדב מבעלי הנכס, ודוד מוגרבי. לדברי נדב, דוד מוגרבי הוא פולש שמחציק בכל המבנה. דוד מוגרבי טען שהוא הבעלים והמחציק בכל המבנה.
3. כאמור דוד מוגרבי בתר שלא להופיע בפנינו על אף שהוא הוזמן לעשות כך.
הועדה אינה מוסמכת לחייב צד גי לחופיע בפניה או להגיש תצהיר מטעמו. משבחר מר מוגרבי שלא להופיע בפנינו, נותרו בפנינו הראיות שהוצגו לרבות האמור בדוחות הביקורת שחלקן נערכו בנוכחותו.
בשתיים מהביקורות שערך המשיב בנכס נכת דוד מוגרבי במקום, ולפי האמור בדוחויית הביקורת האלה הוא אישר שהוא וה שמחציק בכל המבנה, הן בקומה הראשונה והן בקומת השנייה. הודאות אלה תומכות בטענות העוררת שהיא אינה מי שמחזיקה בנכס, וכי המחזיק בו הוא דוד מוגרבי.
4. גם דו"ח החוקר מטעמה של העוררת תומך בגרסתה, לפיה שמתגיק בכל המבנה מזּה כ- 50
שנה הוא דוד מוגרבי.
5. לפי סעיף 325 לפק העיריות נדרשים מי שחדלו להיות בעלים או מתזּיקים של נכס, למסור
הודעה על כך לעיריית.
סעיף 326 לפקודה קובע כל:
יינעשה אדם בעלו או מתחציקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם חיתה כאן
.6
7
.8
9
0
מכירה או העברה תליבים המוכר או המעביר או נציגיהם -- ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובח יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור,
יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שחקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמו ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".
מי שהיה הבעלים או המחזיק המקורי של הנכס אינה העוררת אלא מי שמכרו לה את הזכויות בנכס.
החובה המוטלת עפ"י סעיפים 325 ו- 326 לפקי העיריות להודיע על שינוי שם מחציק מוטלת על המוכר. העדר דיווח לעירייה מטעם מוכרי המקרקעין על שינוי שם מחציק עפ"י הוראות הפקודה, ימשיך את חיובס של אותם המוכרים בתשלומי ארנונה, ולא את חיובה של העוררת.
בפסהייד בעניין בריימ 867/06 מנחלת הארנונה בעיריית חיפה נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ,
קובע כבי השופט דנציגר:
יי... ואכן בצדק נצמדו בתי המשפט ויישמו את ההסדר הקבוע בסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות באופן דווקני, כך שמקום בו לא נשלחה הודעה בכתב ע"י הבעלים או המחזיק על העברת הבעלות או התזקה ימשיך אותו נישוסם לשאת בארנונה, עד למתן הודעה כאמוריי.
מכאן שהעדר הודעה מטעם מוכרי המקרקעין על שינוי שס מחזיק, לא יכול לגרור את חיובה של העוררת בתשלום ארנונה.
העוררת שרכשה את הקרקע, בסוף שנת 1994, ובסוף שנת 2000, לא הודיעה על שינוי שם מחזיק בנכס בנימוק שהפולש דוד מוגרבי המשיך להתויק בנכס, והתוקה בו לא הועברה לעוררת. משנדרשה העוררת לשלם ארנונה בגין הנכס היא ידעה את העירייה על כך שהנכס מוחזּק בפועל ע"י אותו פולש דוד מוגרבי, ואף מסרה את פרטיו לעירייה.
יוער כי פרטיו של דוד מוגרבי חיו ידועים לעירייה בשל היותו מתזיק ורשום כמתציק בקומה הראשונה של המבנה, קומה שבגינה הוא משלם לעירייה ארנונה.
ככל שחובת ההודעה היתה מוטלת על העוררת, מכת סעיפי 325, 326 לפקי העיריות, זו מילאה חובתה משהודיעה לעירייה כי המחציק בנכס הוא הפולש דוד מוגרבי, אדם שפרטיו ידועים לעירייה בהיותו רשום בטפריה כמחזיק בקומה הראשונה של המבנה.
משחודיעה העוררת לעירייה מיהו המחציק בפועל בנכס, מחויק שפרטיו ידועים לעיריית בהיותו גם המתזיק של הקומה הראשונה, היה על העירייה להימנע מלראות את העוררת כמחזיקה בנכס ולהימנע מחיובה בתשלום הארנונה.
ביהמייש העליון דן באריכות ביישומס של שני סעיפים אלה של הפקודה, בפסחייד בעניין בריימ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ. דור אנרגיה (1988) בע"מ ואתי,
כבי השופט דנציגר התיחס לתכלית העומדת מאחרי סעיפים אלה וקבע כי:
4
.1
2
3
יימטרתם להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחציק בכל נכס ונכס, הינה גוּירת שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה'י.
עוד קבע כבי השופט דנציגר כי עפ"י סעיפים אלה של הפקודה :יעל הנישום מוטלת החובה האקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילתו מבעלות או מהחוקה בנכס, שאם לא כן, רשאית העירייה להמשיך ולראות בנישוס זה כחייב בארנונהיי.
ממשיך כבי השופט ומבחיר כי תכליתו של ההסדר הוא להקל על הרשות בגביית ארנונה.
על אף וו נדונה בפסהייד בין היתר, השאלה האם יתכנו מקרים מסויימים שבהם תותזק הרשות המקומית כמי שמעלה בתפקידה והתרשלה בבדיקה באשר למצב הבעלות או החוקה של נכט מסוים בשטחה.
בין כלל הנסיבות שמונה כבי השופט דנציגר הוא קובע, כי אחד המקרים הוא ידיעתן הפוזיטיבית של מחלקות אחרות של הרשות המקומית. אמנם, קובע כבי השופט כל:
ייאין בכך כדי לפטור את הנישום מחובתו עפ"י סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות, אולם לא ניתן לדעתי להתעלם, במקרים המתאימים, מנטיבות בהן מחלקות אחרות של הרשות המקומית ידעו באופן פוזיטיבי על כך שהתזקה בנכס הועברה לאחר שאינו הנישום הרשום, נסיבות המטילות על העירייה את חובת הבדיקה מיהו הנישוט הנכון
והראוי לצורך חיוב הארנונהיי.
הלכה דומה נקבעה בעעיימ 2611/08 שאול בנימין נ. עיריית תייא.
כבי השופט רובינשטיין קובע:
ייעצמי סבורני, עפ"י השכל הישר, כי אם אכן ידעה אל נכון המתלקה הרלבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, בוודאי במקום רב נכסים ורב תחלופה כמו תל-
אביב. אך במקום שנפתת הפתח לבדיקה קלה יחסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הרשות,
יש מקום למאמצ מצידחיי.
במסגרת הערר דנן מסמכותנו לקבוע אך ורק אם העוררת היא המחויקה בנכס. אין זה מסמכותנו להכריע בשאלה מיהו ייהמתזיק האתריי בנכס, שוכנענו שהעוררת אינה ייהמתציקיי בנכס נשוא הערר וגסם אינה ייבעל הציקה הקרובה ביותר לנכסיי. הנכס לא נתון לשליטתה או
לפיקוחה של העוררת. לפיכך אנו קובעים רק שהעוררת אינה **המרזיקיי בנכס.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים ה*ום 21.9.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת נכות ערעור לפני בית המשפט לענייניסם מנהליים וזאת בתוך 45 לוס מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
7% 0 בכור 7-5 \' 7
יו"ר: עו"ד אורה קניון חברה: רו'/ח רונית מרמול | חברה עו י קדם
קלדנית : ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012455 שליד עיריית תל אביב-יפו
לוייר : עו"ד אורת קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: יגאל עמר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי דרך שלמה 15 תייא. שטחו 70 מ"ר והוא סווג ע"י המשיב בסלווג
ייבנייניס שאינם משמשים למגוריטיי.
המתלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגו של הנכס.
מהערר השתמע תחילה כי העורר טוען שיש לסווגו בסיווג ייסטודיו לציור ופיסוליי, אולם בדיון ההוכחות הוא הצחיר והבהיר שכוונתו בערר היא כי יש לסווגו בסיווג ייתעשיית ומלאכתיי.
2. העורר טוען שבעבר שכר נכס אחר שבו התבצעה פעילות והה לצו המתבצעת בנכס נשוא הערר,
וכי הנכס הקודם סווג בסיווג תעשיה ומלאכה. הפעילות והשימוש הנעשים בנכס דנן זהים לאלו שהיו בנכס הקודם, על אף את שינתה העירייה את הסיווג.
העורר מוסיף כי הוא הסתמך על הסיווג של הנכס הקודם בשכרו את הנכס דנן, וכי תעריפי הארנונה הגבוחים בשל סיווגו של הנכס דנן בסיווג הכללי, אילצו אותו לעגוב את הנכס בתום שנת השכירות הראשונה. (ביום 16.10.15)
הנכס שימש את העורר כסטודיו לצילום, חלק מהעבודות התבצעו בהזמנת הלקוחות וחלק אתר ביוזמת העורר כצילומי אומנות פרטיים. חלק מפעילות הצילום מתבצעת מחוצ לסטודיו.
3 המשיב טוען שאין מתלוקת שהנכט משמש כסטודיו לצילום. אולם הפעילות המתבצעת בנכס אינה עונה על מבחני הפסיקה לצורך סיווגו כתעשייה ומלאכה, אלא שעסקינן בנכס שניתנים בו שירותי צילום. מרכז הגרוויטציה לפעילות הנעשית בנכס נוטה למגזר השירותים ולא לפעילות ייצורית.
העורר מפעיל בנכס עסק שבמהותו מספק שירותים ללקותות, דחיינו נכס שמתבצעת בו פעילות מסחרית גרידא.
דיון ומסקנות
אומנם העורר הצהיר שכוונתו היא שיש לסווג את הנכס בסיווג תעשייה ומלאכה, אולם למניעת ספק נוכח אי הבהירות בטענות שהועלו בערר ביתס לסיווגו של הנכס בסיווג **סטודיו לציור ופיסוליי, נקדים ונאמר כי נוכח המצב העובדתי שאינו במחלוקת, בו הנכס משמש כסטודיו לצילום, לא ניתן לסווגו בסיווג ייסטודיו של ציירים ופסלים'י, סיווג המיועד לסטודיו בלבד של ציירים ופסלים (סעיף 3.3.18 לצו הארנונְה)
העורר אף אינו טוען שהוא מצייר או מפסל, אלא שהוא צלם והנכס משמש לו לצורך הפקת הצילום ללקוחות שונים.
השאלה הבאה שעלינו להכריע בה היא האם יש לסווג את הנכס בסיווג 'יתעשייה ומלאכהיי.
צו הארנונה של עיריית תייא לשנות המס הרלבנטיות לערר דנן קובע כדלהלן בסעיף 3.2 :
ייהארנונה הכללית לגבי בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסהר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3',
בין יתר הסיווגים המיוחדים הקבועים בסעיף 3.3, הוגדר בסעיף 3.3.1 הסיווג ייבתי מלאכה, מפעלי תעשייה!י.
סעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תייא קובע תעריף מיוחד לנכסים המסווגים בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי. המבחנים המשמשיט לבחינת השאלה מתי יסווג נכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי נדונו במספר רב של פסקי דין, שקבעו מהם המבתנים לציהוי נכס הראוי להיות מטווג בסיווג האמור.
בין השאר בפסהייד שניתן בעמיינ 186/07 גאודע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא, סוקר ביהמייש את מבחני הפסיקה לצורך סיווג מפעלי תעשייה, וקובע כי מדובר במספר מבחנים, המהווים אינדיקציה לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסיםם:
מבחן יייצירתו של יש מותשל אחד מיש מוחשי אחריי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי, ומבחן ייעל דרך ההנגדהיי.
עלינו לבתון עפ"י מבחנים אלה האם הפעילות המבוצעת בנכס היא פעילות המזכה אותו בסיווג המופחת.
טענתו של העורר היא שהנכס משמש כסטודיו לצילום מסחרי. הוא לא טען ולא הוכיח שהוא הופך יש מוחשי אחד ליש מוחשי אחר. כמו המשלב, אף אנו איננו סבורים כי פעולת הצילום ופיתות התמונה יש בה כדי הפיכת יש מותשי אחד ליש מוחש אחר.
העורר לא טען ולא הוכיח כי הצילומים מיועדים למכירה לקהל הרתב. הוא העיד שהעבודה מבוצעת עפ"י הומנה של לקוח מסוים, לפי דרישותיו וצרכיו, והלקותות מקבלים את התמונות בפורמט דיגיטלי.
8
9
.10
11
לחילופין הוא עצמו יוזס את העבודה ואחייכ הוא שולת את הצילומים למגצינים בחוייל. עפ"י עדותו העבודה המתבצעת ביוומתו נועדה לקידום עסקיו, עפ"י הגדרתו ייה סוג עבודה שעשינו כדי לקדם את השם שלנויי.
אין בנכס ייצור המוני או ייצור מוצר למדף. עולה מכך שהפעילות בנכס אינה עונה על מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר.
לא הוכח ע"י העורר שהוא משביח את ערך הסחורה. יתר על כן אף אם הינו מניחים שתומר הגלט ההופך לצילום משביח את ערכו, (עובדה שכאמור לא הוכתה) אין די בקיומו של מבחן זה בלבד כדי לאפשר את סיווגו של הנכס בסיווג תעשליה.
באשר למבחן על דרך ההנגדה, שוכנענו כי מרכז הכובד של הפעילות בנכס אינה נוטה לפעילות ייצורית, אלא לכיוון מתן שירותים ללקותות, שירות המתאפיין בהתאמת התוצר הסופי לצרכיו של הלקות המזמין.
עד כאן באשר לסיווג של יימפעלי תעשליהיי, נבתחן עתה האם ניתן לסווג את הנכס בסיווג יימלאכהיי.
בכל הנוגע לסיווג ייבתי מלאכהיי, דן בשנים האחרונות בית המשפט העליון, בכמה הזדמנויות.
בפסייד בריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תייא נ. חברת מישל מרסייה בחן ביהמייש את ההגדרה המללונית של ייבית מלאכהיי, לפיה בית מלאכה הוא מקום בו עובדים במקצוע מסוים בעיקר בעבודות כפיים. עוד בחן ביהמייש את ההתאמה של סיווג זה מבתינה תכליתית ומשיקולים של אחידות פרשנית.
איננו סבורים כי בענייננו מתקיימת התכלית הסוציאלית שהווּכרה בפסייד זה, של הקלה על בעלי מלאכה בעלי פוטנציאל רווח נמוך, המספקים שירות חיוני לציבור בשכונות מגורים.
בענייננו אין מדובר בשירות חיוני לציבור, ולא ניתנו אסמכתאות בנוגע לרוותי העורר.
כך גם לא שוכנענו כי עסקינן בעבודת כפיים מקצועית של ימלאכהיי במובן פסייד מישל מרסייה.
בעעיימ 2503/13 אליהו זהר נ. עיריית ירושלים, דן ביהמייש העליון לאחרונה בשאלת סיווגם של נכסים כייתעשליהיי יימלאכהיי ויישירותים'יי, בקובעו שניתן לצייר את הסיווגים חנייל על
ציר אחד:
ייכאשר בקצהו האחד מצויה ייתעשיהיי, בקצה הנגדי מצויים ישירותיםיי, ובתווך מצויה היימלאבתיי.
ביהמייש ממשיך וקובע:
יינכס המשמש לייתעשיה'י, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הומנה של לקוח קצה ספציפי.
12
.3
16
.5
לעומת ואת, הנכסים המשמשים לענפי היישירותיםיי הס נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאט לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (ייצווארון לבןיי), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועץ פיננסי וכדומה.
בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ליימלאכהיי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב יישירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפייו ייתעשייתניי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כתוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות תופשיים (ייצווארון לבן''). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכח המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לתלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המללונית של ייבית מלאכהיי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שחשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.
פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של יימלאכהיי או ייבית מלאכהיי.
בענייננו כאמור לא שוכנענו שבפעילות המבוצעת בנכס יש מאפייני תעשייה, וגם לא שוכנענו שעסקינן בפעילות קלאסית של ייבית מלאכהיי בדומה לנגריה, מסגריה או סנדלריה, המאופיינת בעבודת כפיים מקצועית.
לפיכך אנו מגיעים למסקנה שהפעילות המבוצעת בנכס היא פעילות של מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, פעילות שהוגדרה ע"י ביהמייש בפסייד והר, כפעילות שירותית ואשר הסיווג המתאים לה הוא הסיווג של יבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתריי.
טענתו העיקרית של העורר היתה שבעבר שכר נכס אחר שבו התבצעה פעילות זהה לצו המבוצעת בנכס דנן, והנכס האתר סווג ע"י המשיב בסיווג מלאכה ותעשלייה.
הטענה שהנכס הקודם סווג בסיווג: תעשייה ומלאכה, אמנם לא נסתרה ע"י המשיב, אולם העורר לא הביא אף לא ראשית ראיה לכך שהפעילות בנכס הקודם הייתה זהה לפעילות בנכס דנן.
לא רק זו אלא שעפייי הדין כל שנת מס עומדת בפני עצמה ולעירייה יש סמכות לבחון את השימוש הנעשה בנכס ולסווגו בהתאם לשימוש בו בפועל.
מכל המקובץ אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 21.9.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו(באתר האינטרנט של המשיב.
וער 2220
/
*ו''ר: עו''יד אורה קניון חבר: על קד חבר: רו''ח רונית מרמור
1 2
קלדנית : ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013652 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
ליר := עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: אליעזר מטרני
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי יהודה מרגוזה 12 ת''א, והוא רשום בספרי העירייה כ- 103 מ"ר
בניינים שאינם משמשים למגורים, ו- 27 מ"ר מגורים.
2 העורר טוען בין היתר שהוא אינו מחזיק בנכס, אלא שהוא מוחזק ע"י פולש.
המשיב העלה טענה מקדמית לפיה שאלת ההזקה בנכס מצויה במסגרת של סכסוך בין מחזיקים, התורג משאלת תשלום הארנונה בגין נכס זה והוא אינו בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר, ולכן יש לדתות את הערר על הסף מחוסר סמכות.
3 משמועלת טענה מקדמית לפיה יש לדתות את העד על הסף, אנו סבורים שיש לדון בה תחילה.
החלטתנו גו היא איפוא בשאלה האם יש לועדת הערר סמכות לדון בערר.
טענות הצדדים
טענת העורר
4. העורר טוען כי הוא הדייר המוגן של הנכס. בתזקתו היו מצויים בעבר 5 נכסים נוספים באזור
בהט החזיק כדייר מוגן, ובין היתר שילם בגינם גס ארנונה.
הנכס נשוא הערר שימש את העורר כמחסן. לפני כ- 8 שנים, בתמורה לביצוע שמירה על נכסיו, נתן העורר את אישורו לכך כי השומר יוכל לעשות שימוש בנכס למנוחה בשעות הלילה.
בתלוף השנים יצא השומר כנגד העורר ופלש לנכס תוך שהוא מסלק ממנו את העורר, מעתיק אליו את מגוריו ונוהג בנכס מנהג בעלים. בנסיבות אלה טוען העורר הוא אינו מחזיק בנכס תקופה העולה על שנתיים, והפולש המחציק בנכט הוא גה שצריך לשלם את תשלומי הארנונה בגינו.
בעקבות גה גם מתנהליט כנגד הפולש הליכים במספר מישורים, במטרה להוציאו מהנכס.
.10
1
העורר ממשיך וטוען כי לועדה סמכות לדון בערר מכח סעיף 3(א) לתוק הרשויות המקומיות
(ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: ייחוק הערריי), שאחת העילות המנויות בו =
היא הטענה שהנישוס אינו מחציק בנכס.
לטענתו הפולש הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס ויש לפרש את המונת 'מתציקיי לצורך גביית ארנונה ככולל גס פולש.
טענות המשיב
מטענת העורר לפיה הוא הגיש כנגד הפולש תלונה למשטרה, והוא מצוי בהליכים שונים בניסיון להוציא את העורר מהנכס, ניתן ללמוד כי שאלת התזקה מצויה במסגרת של סכסוך בין מחציקיים, שחורג משאלת תשלום הארנונה בגין הנכסי.
ביהמייש קבע כי מקרים כאלה אינם מצויים בסמכותה של הועדה ודין הערר להידחות על הסף.
העורר מודה כי כניסתו של אותו אדם לנכס נעשתה בהסכמתו לפני שנים רבות, אלא שבמהלך השנים האחרונות התגלעה ביניהם מחלוקת, ואותו אדם הפך לטענתו לפולש שעושה בנכס שימוש בניגוד לדין.
העורר לא טרח להודיע למשיב על שינוי מצב התוקה בנכס כנדרש, וכעת הוא מבקש מהמשיב להתערב ביתסים החוצייס ובדין הפלילי שחל על המקרה ולקבוע מיהו המחציק בנכס.
אלו אינם מצויים בסמכות המשיב וכפועל יוצא מכך אינם מצויים בסמכות הועדה.
גם אס עובדתית חדל אדם מלהחזיק בנכס, הרי עפ"י סעי 325 לפקי העיריות אין הדבר גורע מחבותו בתשלומי ארנונה המגיעים מלפני מסירת הודעה מסודרת על כך לעירייה.
העורר לא הבהיר מיהו אותו פולש ולא ציין את פרטיו, ועפייי הפסיקה אין די בטענת הנישום שהוא אינו מחזציק בנכס.
דיון ומסקנות
כדעת המשיב אף אנו סבורים כי מהעובדה שהעורר הגיש כנגד מי שמכונה על ידו ייהפולשיי תלונה במשטרה ומכך שהעורר מצוי בהליכים שונים בניסיון לחוציא את ייהפולשיי מהנכס, ניתן ללמוד כי שאלת התזקה בנכס נמצאת במסגרת של סכסוך בין מחציקים.
ענין לנו בסכסוך חוזי מורכב שאינו נוגע לדיני ארנונה.
הלכה היא כי כאשר קיימת מחלוקת אובליגטורית בין הצדדים באשר לזהות הבעלים של נכס או לזהות המחזיק בנכס, ההכרעה בה אינה בסמכות מנהל הארנונה או ועדת הערר. בעת"מ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקוביץ נ. עיריית נהריה ואח' קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפת:
.2
"במקרה מעין זה, בו קיימת מחלוקת באשר לזהות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים. זאת מקום ואין לה הכלים לעשות כן.
אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פק' העיריות ולפעול על פיהם"
ממשיך ביהמ"ש וקובע:
"... כאשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למחזיק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים החלוקים על סוגיית ההחזקה בנכס, במסגרת הליך אזרחי".
ואילו בעע"מ 2611/88 שאול בנימין נ. עיריית ת"א קבע ביהמ"ש העליון מפיו של כב' השופט
רובינשטיין:
"... ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעל הנכס, אם בטענת זיוף ואם בטענה אחרת, האכסניה המתאימה לטענות אלה היא במסגרת תביעה אזרחית אל מולם".
הלכה דומה נקבעה בעת"מ 594/02 אנגל מרכזי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה שם נקבע:
"למרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע סכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למחזיק בנכס ומתי חל השינוי בהחזקה זו, וכאשר אין חולק כי ה"מחזיק" לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחזיק הפונקציונלי ולא המחזיק המשפטי. כעיקרון, הליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים, שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטים כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני. זאת ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים. בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת אפוא הרשות להכריע בסכסוכים שבין היחידים".
וכך בר"מ 1008/06 טרכטינגוט נ. מנהל הארנונה של עיריית תל אביב:
"המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החוזי שלו עם השוכר.
ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה, מה גם שהשוכר כלל אינו צד בהליך המנהלי, ולפיכך גם אינו יכול לטעון טענותיו בעניין... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים.
אלה הצדדיים האמיתיים ל"סכסוך", וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות."
מהאמור לעיל עולה שהמחלוקת בין הפולש לעורר אינה בסמכות ועדת הערר, אלא בסמכות בית המשפט האזרחי.
כבר מטעסם זה דין הערר להידתות על הסף מתוסר סמכות לועדה לדון בו. עס את נתייתס גם לטענות נוספות שהועלו בפנינו.
סעיף 325 לפק' העיריות [נוסף חדש] קובע כדלהלן:
"חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב
עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה
3
ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארגונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי
הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".
3 מסעיף 325 לפקי העיריות, שצוטט לעיל, עולה כי גס אס חדל אדם מלהחציק בנכס ומסר הודעה לעירייה על שינוי חוּקה אין הדבר גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפנל
מסירת ההודעה לעירייה.
העורר לא הודיע לעירייה במועד הנטען על מיהות המחזיק האחר בנכס ומועד תחילת
החזקתו.
משלא הודיע לעירייה במועד על שינוי שס המחזיק, רישומו של העורר כמחגיק בנכס נעשה כדין בהיותו הבעלים הרשום של הנכס, ואין לו אלא להלין על עצמו.
4. העורר לא הבהיר מיהו אותו ייפולשיי ולא ציין את פרטיו, על אף שאלו ככל הנראה ידועים לו.
אין די בטענת נישום שהוא אינו מחויק בנכס, והלכה היא שעליו להצביע על אדם אחר המחזיק בו.
5 מכל המקוב> אנו דוחים את הערר על הסף.
העורר רשאי לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.9.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.
ו ב כ | >
*ו''ר: עו''ד אורה קניון חבך: ער לי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית: ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013633 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר : = עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רויית רונית מרמור
העורר: איסמאעיל טויל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטה
1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי אלנבי 119 תיא וסווג בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.
2 הערר נסב על תיובי ארנונה שלא שולמו בגין הנכס ע"י חברת מלונית ר.א.ן בע"מ, שנרשמה כמחציקה בנכס לתקופה מיום 1.7.87 עד 31.5.05.
לטענת המשיב יש לחייב את העורר בתשלום חוב הארנונה בגין היותו רשום כבעל שליטה בחברה אשר החזלקה בנכס בתקופה שבמתלוקת.
3 העורר טוען כי מעולם לא החזיק בנכס, אין לחייבו כבעל שליטה בחברה, וכי מדובר בהתיישנות ושיהוי, כמו גם בפרשת גיוף ומרמה.
4. המשיב ביקש לדחות את הערר על הסף מחמת איחור בהגשת ההשגה, איחור בהגשת הערר,
חוסר סמכות לדון בטענות זיוף, התיישנות, שיהוי והליכי גביה, וחוסר סמכות לדון בטענות בשל שליטה בחברה שאינן מנויות בסעיף 3 (א) (4) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1979 (להלן: ייחוק-הערריי)
5. משמועלות טענות מקדמיות לדתיה על הסף, אנו סבורים שיש להכריע בהן תחילה. לשם כך
הורינו לצדדים לסכם בכתב את טענותיהם בעניין וה, והתלטתנו זו מתייחסת איפוא לטענות המקדמיות בלבד.
6. :צולין כי העורר הגיש גס עתירה מינהלית שנמחקה בהסכמת הצדדים, לפיח בוטלו הליכי
הגביה המינהליים כנגד העורר, על מנת שהעורר יוכל לנקוט בכל הליך חוקי העומד לוּכותו, וכי חרף חלוף המועדים הקבועים בחוק, העירייה לא תטען לשיהוי בהגשת ההשגה והערר, חרף העובדה שתלפו כעשר שנים מתחילת חיובה של החברה בגין הנכס שבנדון.
.10
1
.2
.3
14
.5
טענות הצדדים
טענות העורר
מתדפיס מידע על פרטי חברת מלונית (ר.א.ן) בע"מ עולה שהעורר אכן רשום כבעל 98% מהמניות, והוא דירקטור של החברה. על אף זאת טוען העורר שאין לו קשר לנכס נשוא הערר, כי מעולם לא החציק בנכס, וכי חוזה השכירות, לפיו נרשמה החזקה, צויף.
העורר הגיש עתירה מינהלית במסגרתה התתייבה העירייה לעורר ייכי היה ויפעל עפ"י סעיף 3 לחוק הערר בעניין טענת ייאינני בעל שליטהיי וחרף חלוף המועדיט הקבועיסם בהוק, לא תטען לשיהוי בהגשת ההשגה/הערריי.
העורר הגיש ביום 13.5.15 השגה על קביעת הארנונה. '*בהודעה מטעם המשיבהיי מיוני 2015 שהוגשה לביהמייש לעניינים מינהלייסם במסגרת העתירה, חזרה העלרליה על התתייבותה שלא לטעון טענת שיהוי בהגשת ההשגה/הערר.
מכתבו של מנהל הארנונה לעורר מלוס 18.6.15 הדוחה את ההשגה, התקבל אצל בייכ העורר ביום 23.7.15. ביום 3.8.15 נשלת הערר בדואר רשום ונמסר ליעדו ב- 9.8.15. מכאן שהוא הוגש במועד. ב- 11.8.15 התזירה המוכירות את הערר לעורר בנימוק שהוא לוקה בחסר. הערר נשלת שנית בדואר רשום ב- 6.9.15 וחגיע ליעדו ב- 17.9.15.
בדיון שהתקיים בעתירה המינהלית בביהמייש לעניינים מינהליים בתייא ב- 10.1.16, הצהירה בייכ העירייה לפרוטוקול כי יילא יטען ע"י העירייה בהליך הערר טענת שיהוליי ובהסכמת הצדדים העתירה נמחקה.
בנסיבות אלה לטענתו ההשגה והערר הוגשו במסגרת הסכמה שנתקבלה בתיק ביחמייש לענייני מינהליים, ולכן המשיב מנוע מלהעלות טענת שיהוי. לטענתו בהינתן ההסכמות של המשיב במסגרת ההליך המינהלי אין כאן יישיהוי אוביקטיבייי, וגם לא נגרם קושי ייאוביקטיביי מבחינת השלכות השיחוי על האינטרס הציבורי או על צדדים שלישיים.
העורר שינה את מצבו לרעה בהסכימו למתיקת העתירה המינחלית נוכח הסכמת המשיב שלא לטעון שיהוי, והתנהלות המשיב עתה פוגעת בעקרון תום חלב.
באשר לטענות תוסר טמכות הועדה לדון בטענות מסויימות, טען העורר כי: יימדובר בדיון לגופו של הערר ובטענות עקרוניותיי, ולא פרט את עמדתו בעניין זה.
טענות המשיב
העורר אישר ולכן אין מחלוקת שהוא רשום כבעל שליטה בתברה אשר החציקה בנכס בתקופה שבמחלוקת.
.6
.17
.8
9
0
1
העתירה המינהלית שהגיש העורר היתה ליתן צו המורח לעירייה לחימנע מהרמת המסך נגדו מכח חוק ההסדרים, ומנקיטת הליכי גבייה של חובות הארנונה הרשומים לחובת החברה, בין היתר מחמת התיישנות ושיהוי. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה העתירה תמחק וליעוכבו הליכי הגביה, על מנת שהעורר יוכל לנקוט בכל הליך תוקי ובכלל ואת הגשות השגה וערר לפי תוק הערר בטענת 'יאינני בעל שליטהיי, והעירייה לא תטען לשיהוי בהגשת ההשגה והערר חרף חלוף 10 שנים ממועד תיובה של החברה.
המשיב מכבד את התחייבות העירייה ולא טוען כי יש לדחות את הערר על הסף משום שהמועד להגשת השגה וערר חלף לפני 10 שנים.
בהתייחס להסכמת הצדדים בעתירה רשאי היה העורר להגיש השגה וערר לפי חוק. לעניין וה המועד המהווה ינקודת **חוסיי לעניין מועד הגשת ההשגה הוא המועד בו קיבל העורר את הודעת העירייה ב- 16.11.14 ואילו ייההשגהיי הוגשה רק ב- 17.5.15, דהיינו בחלוף חצי שנה.
את התשובה להשגה קיבל העורר ב- 23.7.15. לגרסתו הגיש לועדת הערר ביום 9.8.15 מסמך, שהוחצר לו בנימוק שלא הוגש לפי חוק הערר. בהמשך הוא מטר ערר כדין לועדה רק ביום 5
בנסיבות אלה הן ההשגה והן הערר הוגשו לאחר חלוף המועדים הקבועים בחוק להגשתס.
לוועדה אין סמכות לדון בטענות התיישנות, שיהוי, או הליכי גבייח, מאחר שאינן נמנות על העילות הקבועות בסעיף 3 (א) לחוק הערר. כמו כן טענות אלה חועלו ע"י העורר בעתירה המינהלית שהגיש, ובכך הצהיר בעצמו שהערכאה כמוסמכת לדון בטענות אלה היא ביהמייש לעניינים מינהליים. בנוסף, עפ"י הדין אין להגיש הליכים מקבילים לשתי ערכאות.
עפ"י סעיף 3 (א) (4) לחוק הערר שתי הטענות היחידות שהעורר יכול לעלות לפני הועדה ואשר מצויות בתחום טמכותה, הן הטענה שאינו בעל שליטה בתברה, והשנייה כי חוב הארנונה נפרע. העורר לא העלה אף אחת מטענות אלה, אלא טען שהוא לא התחזיק בנכס בתקופה נשוא הערר. טענה זו אינה כלולה בסעיף 3 (א) (4) לתוק הערר ולכן אינה בסמכות הועדה.
בנוסף, עפ"י ההסכמה שהושגה בין הצדדים במסגרת ההליך המינהלי, הוסכם שהעורר יגיש השגה וערר בטענת ייאינני בעל שליטחיי, ולא בטענת 'יאינני מחציקיי.
ועדת הערר אינה מוטמכת לדון בטענות זּיוף או מרמה.
דיון ומסקנות
טענותיו של העורר מתרכאות במועד הגשת ההשגה והערר בלבד, תוך כדי שהוא טוען שהם הוגשו במסגרת ההסכמה בעתירה המינהלית בבית המשפט לעניינים מינהליים, ולכן המשיב מנוע מלטעון שהוגשו באיחור. העורר לא השיב דבר וחצי דבר על טענות המשיב לפיהן הטענות המועלות על ידו בערר דנן אינן בסמכות הוועדה.
הוא רק טען כי טענות חוסר טמכות הן טענות לגופו של ערר וטענות עקרוניות.
התנהלות זו של העורר אינה מובנת כלל. טענות תוסר סמכות מן הראוי שיתבררו ויוכרעו לפנל הדיון לגופו של ערר, שכן אם יוברר שאכן אין לועדה סמכות לדון בטענות שהועלו בערר, אין
הועדה רשאית כלל להידרש לדיון בערר לגופו, ועליה לדחותו על הסף בנימוק של תוסר סמכות.
לפיכך עלינו לחידרש ראשית לכל, לטענות חוסר הסמכות שהועלו ע"י המשיב. יצויין כבר עתה כי את הימנעות העורר מלהתייחס בסיכומיו לטענות תחוסר הסמכות, יש לוּקוף לרעתו.
חוסר סמכות בעל שליטת
2. המשיב מסתמך על סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים שמאפשר תיוב בעל שליטה בתוב ארנונה
שמיוחס לתברה שבבעלותו, בקובעו כדלקמן:
ייעל אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחויק בו הוא תברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסת משולב), התשלייב-1972 (בטעיף זה - עסק), ולא שילם המחויק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הטופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים'י
3. בעתיימ 26026-05-12 כהן ני עיריית חיפה ניתת כבי השופט שפירא את הסעיפים חנייל וקבע:
יימטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה להקל על גביית המיסים של הרשויות המקומיות, על ידי פעולה של ייחרמת מסץיי רחבה, ואולי אף גסה, בניגוד לעיקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת. תכליתו של סעיף זה הינה למנוע התחמקות חברות מתשלום ארנונה לאחר שהפסיקו את פעילותן, כך שבהתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן ללמד כי נכסים הועברו מהחברה הפרטית טרם פירוקה, ניתן יהיה להגיע לאותם נכסים אף על ידי גישה ישירה לבעלי השליטה בחברה, ומי שלמעשה הפקיעו מהחברה את הנכסים שהיו ברשותה, ובכך לסכל את הברחת הנכסים משליטת החברה.
סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, מחייב קיומן של הנסיבות המיוחדות המנויות
בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, הקובע:
יי (1) היה לתבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקיית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המ שהתבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(? היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה או - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק התוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
₪ בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לתבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנתת דעתו של פקיד השומה.י
4
.5
.6
7
סמכותה של ועדת ערר מעוגנת בתוק הערר.
סעיף 3 לחוק הערר קובע כך:
*3,(א) מי שחוייב בתשלום ארנגונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת
התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
₪0 הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באוור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
₪ נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
0 הוא אינו מתוּיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות ;
₪0 היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנייג -
שהוא אינו בעל שליטה או שתוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכסיי.
בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 16/7/14, בבריים 901/14 עבוד ויקטור ני. עיריית חיפה, נדרש לסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר להפעיל את סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים וקבע
כדלקמן:
ייההכרעה בשאלה השנייה, שעניינה הפעלתו של סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים, ממילא לא הייתה בסמכותה של ועדת הערר, ולכן אינה יכולה לשמש בסיס לערעור מינהלי עליה או להגשת בקשת רשות ערעור. על פי סעיף 3(א)(4) לחוק הערר שתי הטענות היחידות שיכול להעלות נישום במסגרת השגה בקשר לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הן רק שהוא אינו בעל השליטה בתברה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו נכס נפרע בידי המחזיק בנכס. טענותיהם של המבקשים תורגות ממסגרת צו. כידוע, כאשר הטענה שאותה מבקש נישום להעלות איננה נכללת בסמכויותיה של ועדת הערר, הוא יכול להעלותה אך במסגרת עתירה מנהלית (עעייס 5640/04 מקורות בע"מ ני מועצה אזורית לכיש, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (5.9.2005)/י
בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים על כי העורר היה רשום כבעל שליטה בחברה אשר הייתה רשומה כמחזיקה בנכס בתקופה שבמתלוקת.
העילה שבגינה מבקש המשיב לחייב את העורר בתשלום חוב הארנונה מעוגנת בסעיף 3(א)(4)
לחוק הערר. הטענות היחידות שיכול נישום להעלות בהקשר לסעיף גה הן רק שהוא אינו בעל שליטה בחברה, או שתוב הארנונה בשל אותו נכס נפרע בידי המחציק בנכס.
העורר לא העלה אף לא אחת מטענות אלה. כל הטענות האחרות המועלות ע"י העורר תורגות מגדר הוראות חוק הערר לעניין ה, ולפיכך אינן בסמכות מנהל הארנונה או הועדה, ודין הערר להידחות על הסף.
.8
9
.0
.1
.2
.3
לא רק זּו אלא, שעפייי הסכמות הצדדים בעתירה המינהלית, היה על העורר להגיש השגה וערר לפי חוק הערר בטענת 'יאינני בעל שליטהיי. חרף ואת העורר הגיש את ההשגה והערר בטענת י'אינני מחזיקיי, גם מטעם זה דין הערר להידחות על הסף.
חוסר סמכות - טענת גיוף
העורר טען בערר כי חוזה השכירות לפיו נרשמה החברה כמחציקה בנכס, זויף.
העורר לא התייחס לטענת המשיב לפיה טענת זיוף אינה בסמכות הועדה.
בעניין וה דעתנו כדעת המשיב. טענת זיוף אינה מצויה בתחום סמכותה העניינית של ועדת הערר. (רא עעיימ 2611/08 שאול בנימין נ. עיריית תי'א).
ביהמייש קבע כי ההליך המתאים לברור טענת ויוף או מרמה הוא הליך אזרחי כנגד הגורם שאליו מופנית הטענה, ולא במסגרת הליך מינהלי כנגד העירייה. עוד נקבע כי העירייה אינה צד לסכסוך בין צדדים חנובע משינוי מתויקים בנכס. הסמכות העניינית לדון בטענות אלה אינה של ועדת הערר והאכסניה המתאימה לטענות אלה היא תביעה אזרחית. (בריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא).
חוסר סמכות - שיהוי והתיישנות
טענות העורר הנוגעות לקיומס של שיהוי והתיישנות, אינן בסמכותה של ועדת הערר, שכן הן אינן כלולות בנושאים שהסמכות לדון בכם הוענקה למנהל הארנונה (ולועדת הערר) בסעיף 3 לחוק הערר.
הנישום אמנם רשאי להעלות טענה וו כטענת הגנה, אולם הסמכות לדון בטענה זו היא של ביהמייש לעניינים מינהליים. (עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה צ'יל נ. עיריית רחובות)
העובדה שהעורר הגיש בעילה וו עתירה לביחמייש לעניינים מינחליים מעידה שהוא ידע שערכאה וו היא המוסמכת לדון בטענה צו.
זאת ועוד, הלכה היא שאין מקום ויש למנוע הגשת שני הליכים מקבילים לשתי ערכאות, מתוך תקווה כי אתת מהן תעתר לעורר.
מכל האמור לעיל אנו טבוריס כי אין לועדה טמכות לדון בערר דנן ויש לדחותו על הסף.
משהגענו למסקנה דלעיל שיש לדתות את הערר על הסף מחוסר סמכות, איננו נדרשים להכריע בשאלה האם כטענת העורר, המשיב לא קיים את התחייבותו שלא לטעון לשיהוי בהגשת ההשגה והערר.
מכל המקוב\ אנו דוחים את הערר על הסף בשל חוסר סמכות של הועדה לדון בו.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום .6 2:9
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
9 כר/ .עב בר
יו''ר: עו'יד אורה קציון חבר/ער'/ / י קדם חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014375 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לייר := עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
העורר: אלאלוף יצחק
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
1. הנכס נשוא הערר נמצא בקומת הקרקע ברתי ושינגטון 30 תייא ושטחו 44 מ"ר. הבניין בו מצוי
הנכס שופץ, הוספו לו 3 קומות של דירות מגורים, והוא חווּק מפני רעידות אדמה. הנכס וכה בפטור בגין יינכס לא ראוי לשימושיי מיום 28.7.13 עד 30.9.15, ובפטור בגין יינכס ריקיי לשתי תקופות: האחת מיום 5.6.13 עד 26.8.13, והשניה מיום 1.10.15 עד 5.1.16.
2. העורר טוען כי יש להמשיך להעניק לנכס פטור בגין היותו לא ראול לשימוש, לתקופה שלאחר
6. לטענתו כל התיווקים של הבניין מפני רעידת אדמה נעשו בחצר של הנכס הנמצא
בקומת הקרקע, אין חיבור לחשמל וטרם הסתיימו ההליכים לקבלת טופס 4. במועד הדיון שהתקיים בפנינו (28.6.16) טען העורר כי אין עדיין דירות מאוכלסות בבניין בגלל אי קבלת טופס 4.
3 המשיב טוען כי העורר זוכה בהנחת נכסי ריק לתקופה המקסימלית המצטברת של 6 חודשים.
באשר לטענת יינכס לא ראוי לשימושיי טען המשיב, כי ביקורת שנערכה בנכס העלתה שמדובר בנכס מרוצף עס חלונות, שתקרתו וקירותיו שלמים ותקינים. הנכס הוא במצב פיוּי תקין והשיפו\ שנעשה בו הסתלים. לכן לטענת המשיב, הנכס אינו עונה על דרישות סעיף 330 לפקי העיריות, והוא אינו וכאי להמשך קבלת פטור של יינכס לא ראוי לשימושיי.
העדר חיבור לתחשמל או למים כשלעצמו, אינו מהווה עילה למתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת.
4. המשיב טוען עוד כי בדיקתו העלתה שלא היו תוספות בניה בקומות התחתונות, וכלל לא
הוגשה בקשה לטופס 4 ביחס לנכס נשוא הערר.
המשיב הוסיף כי בקומת הקרקע בה מצוי הנכס נשוא הערר, יש חמישה נכסים ואף אחד מהם ובכלל ואת בבניין כולו, לא וכה לפטור לנכס לא ראוי לשימוש בשנת 2016.
5. בנסיבות אלה ביקש המשיב לדחות את הערר ללא צורך בדיון נוסף, אלא עפ"י החומר המצול
בתיק.
6. בקשת המשיב לדתות את הערר בלא שיתקיים דיון נוסף נשלתה לתגובת העורר, אולם המועד
לקבלת התגובה תלף בלא שהעורר הגיב.
.10
.1
.2
.3
דיוו ומסקנות
סעיף 9 לתקנות החרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר)
תשל"ז-1977 קובע:
ייהועדה רשאית לדון בערר ולהחליט בו על יסוד התומר בכתב שהובא לפניה ובהעדרם של בעלי הדין, אם אף אחד מהם לא ביקש בכתב להתייצב בפניה על מנת להשמיע טענותיויי.
בערר דנן התקלים דיון מקדמי בנוכחות הצדדים. בעלי הדין לא ביקשו להתייצב בפנינו שנית, והמשיב אף ביקש ליתן החלטה על יסוד החומר המצוי בתיק. כאמור, העורר בתר שלא להגיב על הודעתו ובקשתו של המשיב.
בנסיבות אלה אין מניעה ליתן החלטה עפ"י החומר המצוי בתיק.
כאמור, העורר כבר וכה בתקופה מסוימת לפטור לנכס לא ראוי לשימוש, כמו גם למלוא תקופת הפטור לנכס ריק. תקופת הפטור האחרונה הסתלימה ביום 5.1.16.
העורר ביקש ליתן לו פטור נוסף 'ילנכס לא ראוי לשימושיי וזאת מיום 6.1.16.
העורר אינו חולק על ממצאי הביקורת מיום 23.11.15 המשתקפים גם בצילומים שצורפו לדוות הביקורת, לפיהם מדובר בנכס מרוצף, עס תלונות, שתקרותיו וקירותיו שלמים ותקינים, יש חלוקה לחדרים, מטבח וכילים סניטריים, ולמעשה השיפוצ בו הסתלים.
טענתו העיקרית של העורר הייתה שעדיין לא ניתן לבניין טופס 4, ויש להאריך את תקופת הפטור עד קבלתו.
בהודעתו של המשיב מיום 12.7.16 ציין המשיב כי כלל לא הוגשה בקשה לקבלת טופס 4 ביתס לנכס נשוא הערר, וכי בקומת הקרקע בה מצוי הנכס, ישנם חמישה נכסים, ואף אחד מהנכסים בקומה וו ובכלל בבניין כולו, לא וכה לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש בשנת 2016.
הודעה זו נשלחה לתגובת העורר, אך הזמן להגשת התגובה חלף מבלי שהמשיב הגיב.
בנסיבות אלה אנו מקבלים את הודעת המשיב כלשונה.
על מנת שנכס יוכה לקבלת פטור בגין היותו לא ראוי לשימוש עפ"י סעיף 330 לפקי העיריות, עליו להיות נכס שנהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו. בענייננו אין מחלוקת שהנכס הינו במצב פיוּי תקין שניתן לעשות בו שימוש כלשהו.
גם אס נכונה טענת העורר על העדר תיבור לתשמל או למים, עובדה זו כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן פטור לנכס לא ראוי לשימוש. לצורך עמידה בתנאי הסעיף יש עפ"י הפסיקה להוכית, שלא ניתן לעשות בנכס שימוש לכל מטרה שהיא. לא שוכנענו שבנכס דנן לא ניתן לעשות שימוש כלשהו.
טופס 4 הוא אישור הניתן ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה לחיבור הבניין לתשתיות חשמל, מים וטלפון ולשימוש במבנה.
כאמור, טענת המשיב כי לנכס לא הוגשה כלל בקשה לטופס 4, לא נשללה ע"י העורר.
לא רק זו אלא שעפייי הלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסייד נקבע כי:
ייהדין אינו קובע כי העדר קיומו של טופס 4 מונע את האפשרות של גביית ארנונהיי (עמיינ (באר-שבע) 108/02 א, יונה מבנים להשכרה נ. המועצה המקומית ירותם)
4. כך גם נקבע בעמיינ (חיפה) 23951-10-12 עו"ד אבנר כהן כונס הנכסים נ. מנהלת הארנונה
בעיריית נהריה:
*י... אינני סבור כי יש לקבל את טענת המערער כי מאחר שלא ניתן לבניין טופס 4 חדבר מעיד על כך שהבניין אינו ראוי לשימוש. אמנם יש לתת משקל גם לטופס 4 כאשר בוחנים את השאלה האם הבניין ראוי לשימוש, אך אין וה המדד היחידי וישנם מדדים נוספים כגון מצבו הפיסי של הנכס, קיומם של חסרים במבנה, קיומן של תשתיות חיוניות למטרה שלה נועד הבניין וכדומה. במקרה וה, כפי שקבעה ועדת הערר, הראיות שהוצגו בפני ועדת הערר מצביעות על כך כי הנכס היה במצב של קבלת תעודת גמר ולא היו חסרות בו התשתיות התיוניות. אף נקבע כי מדובר בנכס בגימור כמעט מלא, הכולל לא רק מתיצות פנים אלא גם קירות צבועים, בהם הורכבו תלונות ודלתות, כלים סניטאריים, תקרה אקוסטית ברובו ואף ריהוטיי.
כמו באותו עניין גם בערר דנן אין מחלוקת שקיימים היו בנכס בתקופה נשוא הערר: ריצוף, מחיצות פנים, תקרה, קירות צבועים, תלונות, דלתות, מטבח וכלים סניטריים.
5. הלכה דומה נקבעה בפסהייד בריימ 10194/05 יהלומית פר% עבודות בניין ופיתות בע"מ נ.
עיריית אשדוד ואח':
יישאלת התאמתו של מבנה מסוים לאכלוס הינה שאלה עובדתית התלויה בנסיבות הקונקרטיות של חמקרה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין נראה, כי בבחינת השאלה האמורה אמנם יש ליתן משקל מסוים להוצאת טופס 4 לבניין ע"י הרשות המוסמכת לכךיי.
נאמר כי יש ליתן לכך יימשקל מסוליסיי, אך לא יימשקל מכריעיי כטענת העורר.
6. מכל המקובצ אנו דוחים את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים הס | 0 1
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בת?
משפט לענלינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענלינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשליב.
7. />\]א/ בר כ
יו'/ר: עו'יד אורה קציוו חבר: עו'יד שירלי קדם חבר: רו''ח רונית מרמור קלדנית : ענת לול
3
-
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך :| יט באלול תשעו
22006
מספר ערר: | 11:49 / 140014543
מספר ועדה: | 11420
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: בשה גלעד, קיש אלינה יוליה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להצעת המשיב על פיה יינתן לנכס פטור לנכס לא ראוי לשימוש לתקופה מיום 6 עד ליום 31/3/16
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.09.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/
\. [/\ארב --
יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
|
\ שם הקלדגית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| יט באלול תשעו
222006
מספר ערר: | 10:55 / 140014030
מספר ועדה: | 11420
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררים: גבריאל אמנון, גבריאל סוזי
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כמפורט לעיל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.09.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ר: עו"ד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו'ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!ו
תאריך :| יט באלול תשעו
221,006
מספר ערר: | 07:56 / 140013479
מספר ועדה: | 11420
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררים: קסוטו שמואל, אורן מנחם, בר און רונן, יצחק דוד, נוף גיא, גוטמר-כהן טל סחאי אלי שרון
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.09.2016.
בהתאם,לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב.
כ
יו"ר: עו" ור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית /עפבר:עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140012451 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יחודה מאור, עו"ד
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו'*ח אבשלום לוי
העורר: שבתאי יורם
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
עניינו של ערר וּה הינו בסוגיית וּכאותו של העורר לקבל את הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות בגין הנכס נשוא הערר.
הנכס בענייננו ממוקם ברחוב סמטת עובד 16 בתל-אביב, ועל פי תצחירו של העורר מיום 5 מדובר בשני נכסים, האחד בקומת העמודים בשטח 101 מ"ר מתוארת בדוייח המשיב כקומה 1 בשימוש ימגוריס'; השני בקומת הקרקע בשטת 36.81 מ"ר בס*ווג ימשרדיסי.
העורר לא חלק על השטחים כמפורט בדוייח המשיב גס לא חלק על הסיווג. המחלוקת צומצמה לשאלה האם הנכטים זכאים לפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודה.
העורר פנה למשיב בתאריך 28.1.2015 ו- 12.2.2015 ונענה בשלילה ע"י המשיב כמפורט במכתב המשלב נושא תאריך 4.3.2015.
העורר הגיש לוועדה ערר ביוט 18.3.2015 וטען בוו הלשון: 'ימאחר והנכסים הנייל ממוקמיט בשטח המשותף של הבנין...ובית המשפט פסק ביום 1.8.12 [הערה שלנו: צריך להיות 18.11.12] על איסור שימוש...והנכסים הנייל אינם אף ראויים לשימוש מאחר ונהרטו. פיגית...מבתינתי אם ירשו לי לשפץ את הנכס ולהשתמש אצ אני אהיה מאוד רוצה להשתמש בנכסים ולשלם ארנונה כחוק...)
העורר צרף את פרוטוקול הדיון וגזּר הדין שניתן נגדו ונגד אתרים בתאריך 18.11.12 בתיק 8 בבית המשפט לעניינים מקומיים תל-אביב-יפו.
על אתר מצאנו לציין כי לא רווינו נחת מהתנהלות העורר בפנינו, במיותחד מהטענה שמדובר מצד אחד בנכסים שהם שטחים משותפים בבניין, שאינם ברי חיוב בארנונה, טענה שלא הוכחה בפנינו, ומצד שני פועל ומשתמש בהם כמנהג בעלים וטוען לכות להכרה בהם כנכסים פטורים מכות סעיף 0 לפקודת העיריות ולא פועל לפינוי כל החפציס המאוחסנים שם.
דיון ומסקנות
העורר הגיש 2 תצהירים. האחד הוגש לוועדה ביום 15.7.2015; השני הוגש לוועדה ביום 5 [[על פי אישור הוועדה).
10
בשני התצהירים לא טען העורר כי מדובר בנכס המהווה 'רכוש משותף' ומשכך אין הוא תייב בארנונה. בשני התצהירים לא טען העורר כי אינו המחזיק בהם ולא עשה בהם שימוש. טענתו חייתה שהיו פולשים והם פונו על ידו.
לא באה בפנינו ראיה מטעסם העורר, מי השתמש בנכסים, ברשות מי נעשה השימוש, מי בנה את דירות המגורים והמשרד. רצונו של העורר כי נסיק מסקנות תומכות לגרסתו, מכתב האישום ומעותק גזר הדין שניתן בעניינו, כי מדובר ברכוש משותף שאין לחייבו בארנונה אין בה ממש.
תמונה הפוכה מתבררת לנו. גוּר הדין ציין במפורש כי נעשה 'שימושי בנכסים בניגוד להיתר הבניה לבניין. העובדות שתוארו בכתב האישום מוכיחות כי העורר ואתי הס בעלי הנכסים והמשתמשים בפועל. [נפנה לסעיפים 4 , 5 לכתב האישום).
בגזר הדין גם צוין כי העורר פנה לרשויות המוסמכות בניסיון לקבל היתר לשימוש תורג. היתר כזה לא ניתן ועל העורר כנאשם מסי 1 הוטל קנס משמעותי בגובה של 60,000 ₪.
כך הורה בית המשפט בגזר הדין על הנאשמים, לרבות העורר, להפסיק את השימוש החורג בנכס.
אין אנו מקבלים את טענת העורר שהוא לא עשה שימוש בנכסים ו/או כי הוכח לנו שלא הוא שבנה/חילק את הנכסים כמפורט בכתב האישום, למגורים ולמשרדים, או שלא הוא שאפשר שימוש תורג לאחרים ורק בעקבות גזר הדין ניתן צו האוסר שימוש חריג בנכסים.
נדגיש כי על פי היתר הבניח כפי שמסתבר לנו מעותק כתב האישום וגוּר הדין שצירף העורר בעצמו, חרי שבקומה הראשונה בבניין השימוש המותר הינו כ 'לובי! לדיירי הבניין ובפועל נעשה שימוש בשתי יחידות לצורכי מגורים. בקומת הקרקע של הבניין השימוש המותר עפ"י היתר הבניה, הינו 'פרוזדור כניסיה' לבנייו ובפועל נעשה בו שימוש לשני משרדים.
העורר מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו. מצד אחד טענתו שמדובר ברכוש משותף; מהצד השנל הוא חותם על הוזה שכירות בתאריך 20.1.2015 עם מר עליאן מתמוד ומודיע למשיב על תחילופי מחזיקים.
מסיבות שלא בוארו בפנינו התוזה לא יצא לפועל ולא מומש, ברס לדעתנו לא ניתן לטעון באחת כי הנכס אינו ראוי לשימוש ובשניה להשכירו בתמורה כספית. כך לא ניתן ליישב את הסתירה שלטענת העורר הרכוש הוא משותף ומאידך הוא פועל כמנהג בעליט ומשכירו לאחר.
.1
12
.3
4
.5
.6
7
.8
בעדות בפנינו מיום 3.9.15 עונה המשיב כי: 'הבניין עצמו פעיל ומחובר לחשמל. אני מדבר לנכסי שלי שלא מחובר למים ולא לחשמלי. אם הנכס שלו כיצד נקבע כי מדובר ברכוש משותף.!
העורר לא המציא לנו ראיה שיש בה תמיכה לאמור בסעיף 3 בסיכומיו, שם טען: יייודגש כי השימוש למגורים ולמשרד נעשה על ידי גורמים שפלשו לנכס והעורר אף הגיש נגדם תביעות פלבןליי,
לא נוכל לקבל את טענתו של העורר שנטענה בעלמא ללא ראיות ממשיות, מקום שלא הוכית לנו ולא צירף את תביעות הפינוי. ההיפך, הוא חתם על הסכם שכירות עם אותו עליאן מתמוד, גם חתם על טופס מתאים להעברת חוקה ומסרה לעירייה. יודגש, כל זאת בניגוד לגוּר הדין שהושת עליו ואסר עליו שימוש תורג.
בכל אופן אס כוונת העורר בטיעון שהוא הגיש תביעות פינוי נגד הפולשים- כוונתו לכתב האישום שהוגש נגדו ונגד אחרים, ועל הקנס שהושת עליו, אין בוה כל ממש. לבטח אין בכך ממצא עובדתי כי העורר פועל בניקיון כפיים ובתום לב וטענותיו בסוגיה וו ראויות להישמע.
לא נוכל להתייחס ברצינות לטענות העורר, שאם נאפשר לו לשפף את הנכס כפי שהיה עובר לכתב האישום ונאפשר לו להשתמש בהם, אז הוא מוכן יהא באדיבותו לשלם ארנונה כחוק. כך אין כל
בסיס לטענתו בערר: /אי אפשר גם לקשור את ידי ולא להרשות להשתמש וגם לתייב במסים של
שימוש.!
הפסיקה מורה לנו שגם אס יש מגיעות משפטית לעשות שימוש בנכס, להבדיל ממניעה פיצית, הנכס הינו בר חיוב. [ראה עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה צ'יל ני. עירית רחובות.]
נותר לבתון האם טענת העורר כמפורט בסעיף 8 לתצהירו מיום 11.10.2015 ובצירוף התמונות שצירף לתצהירו אכן מוכיחות כי הנכסים נהרסו באופן שלא ניתן להשתמש בהם, אינסם ראוליים כלל לשימוש, לא נעשה על ידו כל שימוש, ולכן יש להעניק להם הפטור כקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות על תיקונו ומאיצה מועד.
המשיב ביצע בדיקות בנכס נשוא הערר במספר פעמים, בתאריכים: 22.1.2015 , 24.2.2015 , 5, 24.2.2016.
. ונפרט כך:
א. | ממצאי דו"ח החוקר מטעם המשיב מיום 22.1.2015 צוין על נכס 2000410209 כך: * יש
ריצוף, יש חלונות, יש דלת ראשית, דלתות פנימיות פורקו, קיר גבס אחד שבור, כיסאות, שולחן משדדי, תוטי חשמל גלויים. לא נראו פועלים במקום.יי
ב. | ממצאי דו"ח התוקר מטעם המשיב מיום 24.2.2015 צוין על נכס 2000410209 כך: * לא
נראו עבודות, כלי עבודה, תומרי בנייה או פועלים. כמו כן נראו הממצאים הבאים: כבלי חשמל חשופים, קירות גבס שבורים, פסולת בנייה, הנכס מרוצף וכן נראו במקום שולחנות משרדדיים וכיסא'י. לנכס 2000301223 נרשם כל בשטת יחידה אי פרט לפסולת בנייה, קירות גבס שבורים, אסלה שבורה ומטבת בשלבי הריסה נראו 3 מקררים, מכונת כביסה, שולחן ארונות וכונניות. בשטת יחידה בי לא נראו עבודות, חומרי בנייה ופועלים נראה שאין מטבת, אין כלים סניטריים הנכס מרוצף יש חלונות וכן נראה במקום כיסא.
ג. = ממצאי דו"ח התוקר מטעם המשיב מיום 4.11.2015 צוין על נכס 2000410209 כך: * נראו
פירוק של לוחות גבס, מספר צינורות פלסטיק וכבלים תשופים, רלסיס מאלומיניום בתהליך פירוק. כמו כן נראה כי הנכס מרוצף, קיימים חלונות ראווה מזכוכית, שולחנות, פסולת בניין [תמונות 53 - 61]). לנכס 2000301223 נרשם כי בשטח יחידה אי הנכס ריק למעט כיטא, הנכס מרוצף קיימים קירות +חלונות, לא ניתן להבחין במטבת חדר שירותים ומקלחת [תמונות 63 - 89 ]. בשטח יחידה בי קיימת דלוג סורגים ממתכת נעולה, מספר שקי חול, לוחות אלומיניום מחוברים לריצוף ולתקרה, מיכל הדתה מפורק, מקרר פתוח, דוד חשמל מפורק, חפצים שונים, מכונת כביסה, שולחן קטן, כיסא, מספר שברי לוחות גבס.
(תמונות 69 - 81]).
ד. | ממצאי דו'יח החוקר מטעם המשיב מיום 24.2.2016 צוין על נכס 2000410209 כך: ** הנכס
מרוצף, קירות פנים/גבס שבורים, כבלי תשמל חשופים, פסולת בנייה פזורה על רצפת הנכס וכן לא נראו במקום פועלים, כלי עבודה או תומרי בנייהיי. לנכס 2000301223 נרשם כי בשטת היחידה הקטנה יותר יש ריצוף, אין מטבח וכלים סניטרלים, אין מחיצות פנים, מסי ארגזי פלטטיק, כיסא, דלת פלדלת מפורקת. ביחידה הגדולה נראו: מסי כונניות עץ, שולחן פלסטיק. אין מטבח ואין כלים סניטריים, כבלי חשמל חשופים.יי עוד צוין כי בכניסה לכל אחת מהיחידות נראה שער ברזל נעול באמצעות מנעול. [נרשם כי העורר פתח את השער לחוקר.]
0. *ודגש כי לסיכומי העורר צורף תצהיר נוסף לאחר שמיעת הראיות יחד עס תמונות, בלתי ברורות
.1
לחלוטין, בו נטען על ידו כי פּינה בפועל את הנכסים נשוא הערר ואף פינה את השולחן ואת הארון הקיים אל מחוצ לנכס. אין אנו מקבלים ראיות ככול שניתן כך לכנותן בשלב הסיכומים ואנו קובעים כי צודק המשיב בנטען בסעיף 6 לסיכומיו כי אין בהם כדי ראיה למצב הנכס כיום.
התמונות שהציג העורר פורטו בסעיפים 3 ו- 6 לתצהירו מיום 11.10.2015 : תמונות מספר 1, 5, 6;
8 9 צולמו על ידו בדירה בקומת העמודים. ניתן לראות פסולת בניה, כיור ושירותים שבורים, דוד מים, שיש שבור, שולחן, מכשיר טלוויויה או מחשב, קווי תשמל וכוי. תמונות בגין קומת הקרקע
ג
.3
4
5
6
7
.8
9
סומנו על ידו במספרים 2, 3, 4, 7, 10 ניתן לראות פסולת בניין, כסא משרדי, דלת כניסה, קווי חשמל מנותקים.
בסעיף 8 לתצהירו מציין העורר: יילמעשה התצרתי את מצב שני הנכסים לקדמותו כפי שהיה לפני השיפוץ. ההריסות בוצעו מיד לאחר מתן פס''ד של ביהמייש לעניינים מקומיים ולאחר שפונו הדיירים מהנכסיסיי.
לא התרשמנו כי העורר הרס את הבנוי לאחר מתן גזר הדין. גור הדין ניתן, כאמור בתאריך 2 מעלון בדוייח המשיב ניתן להיווכת כי העורר אחסן ציוד לפחות עד לביקורת מיום 5..
כפי שצוין לעיל, העורר עצמו ראה בנכס [בחודש ינואר 2015] שניתן להשתמש בו וחתם על חוזה שכירות בתמורה כספית.
מעבר לדוייחות מטעם המשיב ותמונותיו, הרי שמעיון בתמונות שצירף העורר עצמו, לתצהירו מיום 11.10.2015 נראה עדיין ציוד במקום. גס אס ציוד וּה אינו ראוי לשימוש הרי שהעורר לא פינה אותו במועד וה.
העורר היה מודע כי עליו לפנות את כל הציוד המאוחסן בנכסים. חלק מהתפצים פונה על ידו בין לבין המועדים בהם בוצעו הביקורות בנכס. חפצים אתרים נשארו שם למרות ההודמנות שניתנה לעורר לפנות מהנכס הכל מכל.
העורר רשאי לפנות למשיב פעם נוספת מיני רבות שאפשרנו לו בתיק זה, ולהוכיח למשיב כי מדובר ברכוש משותף שאינו בחזקתו ובשימושו [גם לא לאתסון גרוטאות) משכץ, אינו בר חיוב בארנונה; וכן להראות כי הלובי פנוי לשימוש כל דיירי הבניין ופנוי מכל אביורי משרד או פסולת בניין.
המשיב צודק כי הטיעונים שבסיכומי העורר ככול שמדובר בהם על הפסקת השימוש כעולה מגזר הדין נגד העורר; ועל היות הנכס ירכוש משותף' של כלל הדיירים אינם סותרים את העובדה כי העורר חייב בארנונה.
לאתר שסקרנו את ראיות הצדדיט והעדויות בפנינו וקראנו את הסיכומים, מסקנתנו כי יש לקבל את הערר באופן חלקי, וליתן פטור כמבוקש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, החל מיום 5 מועד הביקורת השלישי הנייל.
.0
.1
.2
.3
גנפנה בקצרה לפסיקת.
הסעיף 330 לפקודת העלריות [נוסח חדש] קובע בזו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו...*י
נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 הינו יימבחן פיסי אוביקטיבי בעיני האדם הסביריי ויש לקבוע אם הנזק הוא נזק משמעותי. [ראה: בריימ 6 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עיריית תל אביב יפו; עמיין 23951-10-12 עו"ד אבנר כהן ני. עיריית נהריה; עעיימ 9130/11 יורשי המנות יוסף סויסה ני. עיריית רחובות ועוד).
בעיננו כמתבונן אובייקטיבי ובעיני האדם הטביר, שוכנענו מתצהיר העוררת ועדותה, מחווייד שצורפה מהתמונות שצורפו שניתן לקבוע כי מצב הנכס נכון ליום הביקורת של המשיב מונע שימוש כלשהו בנכס.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, הערר מתקבל בחלקו.
ניתן היום, | 22 בספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהלייט ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 020() לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורטס החלטה וו באתר האינטרגט של ה
(נה כללית)(סדרי דין
(4 בער כ
יו"ר: עוזֶד יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140012578 שליד עיריית תל אביב-יפו 11
בפני חברי ועדת ערר:
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורוייה אבשלום לול
העורר: | איתן אורן
- נגד | -
מנהל האונונה בעיריית תל אביב
החלטת
מבוא
הערר דנן עניינו בשני נכסים הרשומים כמותזקים על ידי העורר, המצויים בשדרות רוקת 101 תל-
אביב- יפו, הרשומים בספרי העירייה כנכס מספר 2000403652; ה-ן לקוח 10701361; ונכס מספר 2, ח-ן לקוח 10743697 .
ממכתבו של חמשיב מיום 10.5.2016 [ערר 15171 ] נקבע כי נכס 0662 שטחו 37.94 מ"ר וסווג בהתאם לסעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה, מעצם היותו ימרפסתי; ונכס 3652 חינו מבנה בלבד בשטח 3 מ"ר, לשניהם נקבע השימוש /אולפן הקלטותי ולא אושרה הבקשה להכיר בהם בסיווג יבית מלאכהי.
באותו אופן החליט המשיב ביום 31.12.2014 [בערר 12578] כי: יחיוב שטח הדק אשר בכניסה לנכס שבנדון (הכוונה לנכס 3652), אשיבך כי מאחר ומדובר בשטח בנוי (רצפת דק) שטת זה הינו בר חיוב בארנונה.' [נפנה לסעיף 5 במכתבו.]
יודגש כי במכתב וה לא מצאנו פירוט 'שטחים' כפי שצוין במכתב ממאי 2016. עוד יוער שהעורר פנה לראשונה למשיב בתאריך 16.4.2015 והודיע כי שטתי החוץ של הדק פורקו והיו בשימוש שלושה חודשים החל מחודש אוגוסט 2014. לפנים משורת הדין, לעורר ניתנח אורכה ע"י הוועדה בראשות היוייר אמיר לוי בתאריך 19.5.2015 להגיש ערר באיחור, זאת לאחר שבקשתו הקודמת מיום 19.4.2015 נדחתה.
כאן המקום לציין, כי המשיב שיגר לעורר מכתב ביום 28.4.2015 בו קבע בסעיף 5 למכתבו כדלקמן: יילעניין שטח הנכס, נשיב כי בהתאם למדידה שנערכה במקום עודכנו שטתי הנכסים החל מ- 16.4.2015 כמפורט להלן: נכס מס' 2000400662 יחויב בשטח של 154 מ"ר במקום 152 מייר. נכס מס' 2000403652 יחוייב בשטח של 52 מ"ר במקום 57 מייריי.
לעורר ניתנה הזכות להגיש ערר על תשובת המנהל תוך 30 לום.
הצדדים הסכימו כי התחלטה שתינתן בערר 12578 תחול גם על הערר 15171 .
לצורך דיוק בתיוב השטח לפי שיטת המשיב ותשריטו נעיר כי נכס 0662 שטחו 153.88 מ"ר; נכס 2 שטחו 52.07 מזיר.
דיון ומסקנות
1. בייכ העורר וּנח טענותיו בכל הקשור לחיוב העורר במבנים שבשימושו ואופן סיווגם ע"י
המשיב והתמקד בסיווג שטחי הקרקע שחויבו יחד עס המבנים.
2 המחלוקת בין הצדדים כעולה מתצהיר שהוגש ע"י הגבי דניאל ארוימי (להלן: 'דניאלי) ;
ולנטען בסיכומי בייכ העורר, נציין כי נאמר שם לגבי נכס 0662 כי שטח הקרקע הוא בגודל 1 מ"ר, ולגבי נכס 3652 שטח הקרקע הוא בגודל 22.04 מ"ר. סה"כ שטחי הקרקע הם 5 מ"ר.
3 על את נציין, כי טענת בייכ העורר שאינו מחזיק בחלק מנכס הקרקע, אינו מקובל עלינו, שכן לא בהשגה, לא בערר ולא בתצהיר דניאל נטען כי אין העורר מחזיק בחלק משטחי הקרקע. בסוגיה זו אנו מקבליט את טענת בייכ המשיב כעולה מסיכומיו שאין לקבל טענה או של העורר שעלתה לראשונה בטיכומיו (ראה סעיף 6) ויש בה משום 'הרחבת חזית אסורחי.
4. יובהר כי מדובר באותו שטח קרקע שתואר ע"י הצדדים 'כחלק הקרקע הראשון'. קרי
מנכס מס' 3652 . (ראה סעיף 4 לסיכומי בייכ העורר).
5 אשר לשטח הקרקע המוגדר כבשטח 'הקרקע השניי, קרי מנכס 0662. אין חולק כי העורר מחזיק בשטח וה ומשתמש בו. (ראה סעיף 4 לתצהיר מטעם העורר.)
6. מאחחר ולא נטען בפני המשיב, כך לא בפנינו כי אין העורר מחזיק בחלק משטח הקרקע,
אנו קובעים כי העורר מחזיק ומשתמש בשטחי הקרקע שפורטו לעיל.
7 אין אנו מקבלים את טענת בייכ העורר כי יש לסווג את שטחי הקרקע, כולם או תלקס בהתאמה, כנכס שיש לסווגו על פי סעיף 4.2.1 לצו קרי יקרקע תפוסתי.
8 סעיף 4 לצו הארנונה עוסק בקרקע תפוסה המוגדרת בסעיף 4.2.1 (סמל 094) כ: 'ישטח קרקע שמשתמשים בו ומחזיקים אותו לא יחד עם הבנין, למעט שטחים המשמשים
0
21
12
3
5
לחניית מכוניות ושטחים שנקבעו להם תעריפים מיוחדים, יחויבו לפי תעריפים דלהלן:.../.
אין באמור בסעיף חנייל, שמטרתו להגדיר את הנכסים השייכים לסיווג של ייקרקע תפוסה'י, כל רלבנטיות לשאלה האם סיווג שטתי הקרקע שבמתלוקת יעשה על פי הקבוע בסעיף 3.3.20 לצו הארנונה, כפי שביקש בייכ העורר וטען בסעיף 7 לסיכומיו.
העורר לא הניח תשתית ראייתית מטעמו שיש לקבל את טענתו החילופית כי יופחת שטח של 22.04 מ"ר כנטען בסעיפים 5 ; וטענתו העיקרית בסעיף 8 לסיכומיו, לפיה יש להפחית שטח הקרקע של 26.61 מ"ר ולסווגו כ- יקרקע תפוסה'.
סעיף 3.3.20 לצו הארנונה, מוגדר כך: ישטח הקרקע שעיקר שימושו עס המבנה, יחויב לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.2.1, למעט שטחים המשמשים לחניית רכב ולתחנות דלק.!
כפי שציינו העורר לא טען בשום שלב בפני המשיב או בפנינו כי חלק מהקרקע יש לסווג בסיווג שונה מאתר והעורר ו/או אחרים משתמשים בחלק מהקרקע לצורכי חנייה.
השאלה היחידה לאור האמור לעיל, חיא האם יש לקבל את גרסת המשיב שלא נפלה שגגה בסיווג כל הנכס הבנוי והקרקע בצמוד לה, על פי הסיווג שקבע מטעמו, או שיש לקבל את הטענה כי שטחי הקרקע, בשני הנכסים האמוריט, יש לסווגם על פי הסעיף המיוחד הקבוע בצו בסעיף 3.3.20.
. לאחר עיון בתצהירי הצדדים, שמיעת הראיות וקריאת הטיכומים אנו סבורים כי שטחי
הקרקע שבמחלוקת, והם בלבד, יש לסווגם על פי ההוראה הקבועה בסעיף 3.3.20 לצו הארנונה.
מעיון במכתב מתאריך
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]