החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 30 נובמבר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140010484
בללית שליד עיריית תל אביב -יפו ערר מס' 140006798 ערר מס' 140007124
ערר מס' 140008797
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריתאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: ג'ון ברייסי הדרכה בע'/מ
נגד
מנהל האונונה של עיריית תל אביב-יפו,
החלטה בעררים
בללי
1. עניינם של העררים הוא חיובי ארנונה בשני נכסים המוחזקים על ידי העוררת ברחוב
המסגר 34: נכס מסי 2000391083 בשטת 5,204 מ"ר, המסווג כייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי; ונכס מסי 2000391082, בשטח 3,694 מ"ר בסיווג ייתניוניס במבנה ללא תשלוסיי.
2 העוררת מחויבת בתשלום ארנונה בנכסים אלה החל מחודש יוני 2011. העררים מוגשים על שנים 2011-2014,
3 המדובר בבניין בן 6 קומות + גג או מרפסת [שאלה השנויה במתלוקת], וכן שתי קומות חניה: מינוס 3 ומינוס 4, בהן שוכרת העוררת 100 תניות. יצוין כי בבניין עוד ארבע קומות חניה 1-, 2-, 5-, 6- שלא הושכרו לעוררת והן בהחזקת בעל הנכס.
המחלוקת
4. ראשית לכל, יש מקום לציין כי העוררת טוענת כי היא אינה המחזיקה היחידה בנכס, וכי
ייהבעלים מחציקיס בשטתים נוספים בקומותיי [טעי 3 לסיכומי העוררת]; לעומתה חמשיב טוען, בסעי 4 לסיכומיו, כי ייאין מחלוקת בין הצדדיט כי העוררת הינה השוכרת חיתידה בקומות 1-6 בבניין (ראה פרוטוקול דיון הוכחות).?
5. העוררת טוענת שהיא מחויקה רק בחלק משטחו של הנכס וה, וכי לא ניתן לתייבה
בתשלום בגין חלקים של הנכס שהיא לא שכרה מהבעלים [חב'י נקרה החזקות בע"מ).
ובהמשך היא טוענת, כי לא ניתן לחייבה בגין שטחים משותפים לה ולמהציקים אחרים.
מהנכט לחלקיו
נכס מס' 2000391083
.6
.10
.1
12
העוררת מחוליבת בגין 141.53 מ"ר בקומת הקרקע [לובי] ששטחה כ-1,200 מ"ר. לטענתה, אין היא צריכה להיות מחויבת כלל בגין שטחים בקומת הלובי, מאחר והיא משותפת לכולם. עוד טוענת העוררת, כי בקומה פועלת קפיטריה ששוכרת את השטח מחברת הניהול [חבי עזּורי בע"מ].
המשיב טוען לעניין זה, כי בתקופה שבמתלוקת העוררת הייתה המחציקה היחידה בכל קומות הבניין, ולפיכך, היא חויבה בגין קומת הקרקע, יירקיי עבור 141.53 מ"ר. עוד טוען המשיב, שחיובה של העוררת נעשה לאחר שבוצעה ביקורת בנכס, ונמצא, כי בקומת הקרקע מצויה בין היתר עמדת מאבטח של העוררת, וכן עמדת המודיעין של העוררת.
מלבד ואת, טוען המשיב, כי קומת הקרקע הייתה ריקה ממחציקים אחרים, ולפיכך חיוב זה הוטל כדין.
העוררת טוענת עוד כי היא מחויבת שלא כדין בארנונה בגיון שטח של 285.23 מ"ר בגין עבור גג שנמצא בקומה 5 של הבנלין. העוררת טוענת, כי היא לא שכרה שטח זה, והוא מתוחוק ומוחזק ע"י חברת הניהול, שלה מפתתות לגג. העוררת גם טוענת כי בחוזה השכירות שלה אין אזכור לכך שהיא שכרה את הגג. עוד נטען על ידה כי למעשה השטח מהווה את גג הבניין, ולא מרפסת, וכי הוא משותף לכולם.
המשיב לעומת זאת, טוען כי העוררת היא המחזיקה הבלעדית בקומה 5, ופועל יוצא מכך הוא שהיא מחזיקה גס בשטח המרפסת בקומה 5, שאינה גג, באופן בלעדי. עוד הוא טוען, כי היא מחויבת בארנונה בהתאם לסעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה הקובע כי: ''בשטח הבניין נכלל בל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה. /
עוד טוען המשיב בסיכומיו, כי המרפסת נמצאת בקומה 5 של בניין בן שבע קומות, כלומר, אין ּו הקומה האחרונה של בניין. משכך לא ניתן לייחס לשטח זה משמעות של גג, דהיינו: השטת המצוי בשיא גובהו של הבניין, מעל הקומה העליונה שלו.
עוד נטען על ידי העוררת כי אין לתייבה בארנונה בגין המעליות.
לסיכום, העוררת מבקשת להפתית מתיוב בארנונה את כלל השטחים המשותפים בבניין, וחמשיב מתנגד לכך, מהטעמים שפורטו לעיל.
נכס 2000391082 בשטח 3,694 מ"ר -- החניון
3. העוררת שכרה 100 חניות בנכס, שירוכזוי עבורה בקומות 3-, 4-. נטען על ידה, כי בקומות
אלה יש עוד חניות שמשמשות את באי הבנייו האחרים, שאינן משמשות את העוררת.
למרות זאת, טוענת העוררת כי היא מחויבת בתשלום מלא של שתי קומות של החניון, וכי התיוב כולל גס שטחי מעבר ותמרון, חדרי מדרגות, לובי, מעבריט וחדרי מפוחיס.
4. כמו כן טוענת העוררת, כי על מנת לרדת לשאר קומות התניון [5-, 6- ], שאינן מותזקות
על ידה, צריך לעבור דרך שטחי המעבר של קומות 3-, 4-, ולפיכך, שטחים לטענתה אלה הם שטחים משותפים.
5. בנוסף נטען על ידי העוררת לעניין החניון, כי בקומה 3- ישנו חדר חשמל ששטחו 115.48
מייר המוחזק ע"י חברת החשמל. וכן, יש שם [בקומה] מקלחות שמוחזקות ע"י הבעלים.
6. משכך, העוררת טוענת שיש לתייבה רק בגין שטחי החניות ינטו' בהם היא מחזיקה, וללא
השטחים המשותפים.
7. המשיב מצדו טוען כי, בביקורת שנערכה בחניון נמצא, כי שאר הקומות של החניון לא היו
פעילות. עוד הוא טוען, כי העוררת לא הוכיחה היכן מצויות 100 החניות השליכות לה, וכל לא הוכת על ידה כי יש מתזיק נוסף שעושה שימוש בחניון.
8. עוד טוען חמשיב כי בתקופה נשוא העררים העוררת הייתה המתזיקה הבלעדית בבניין,
ומכאן נטען שהיא המחציקה הבלעדית בתניון שמשרת את הבניקן.
דיוו והכרעת
9. הצדדים הגישו בקשה מוסכמת לאיחוד העררים, והטכמנו לדון בהם במאוחד.
0. בטרם נמשיך נוּכיר כי, מי שחייב לשאת בארנונה הוא המחזיק בנכס, ומשכך, אם נכט
הושכר ומותזק על ידי שוכר בחלקו, יישא הבעלים [או שוכר-מחזיק אחר] ביתרת החבות לשלם ארנונה; עוד נזכיר, כי נטל הראייה באשר למיהות המתזיק מוטל העורר [ולא על המשיב]. משמע, שעל העורר להראות שהוא אינו המחזיק, כתנאי לכך שהוועדה תפטור אותו מתשלום ארנונה.
1. עיינו בכל התומר שהוגש לנו והגענו למסקנות הבאות :
א. לעניין נכס מס' 2000391083 - הבניין
1. מצאנו כי יש לדחות את הערר, בחלקו. השתכנענו כי כל הבניין
הוחזק על ידי העוררת בתקופות נשוא העררים. לא מצאנו לנכון
להתערב בחיוב שהוטל בגין המבואה (לובי]; ובאשר למעליות, בכפוף לאמור להלן, הרי שהן מובילות לקומות העליונות, בהן ממוקמים משרדים וכיתות חהלימוד של העוררת, ומשרתות את העוררת. העוררת לא הרימה את הנטל המוטל כי יש עוד מתזיקים בנכט מלבדה.
2. העוררת צירפה בנספת אי לסיכומיה אישור מאת חברת הניהול ובו
רשימה של שטחים שהיא מאשרת שהם לא הושכרו לעוררת והיא אינה מתזיקה בהסם באופן בלעדי. אנו סבורים, כי על המשיב לקבל את הודאתה או של חברת הניהול ולקבל על תנאי את טענתה של העוררת בעניין ּה.
3. אנו מטילים על המשיב לקבוע מחדש את עמדתו, נוכח הכתוב
באישור, מה מתוך השטחים הטכניים, חדרי המעליות, חדרי החשמל המרפסת וכוי יש להעביר על שט הבעלים ו/או חברת הניהול ולחליבס ובמה יש לתייב את העוררת. לאחר הטלת החיוב המתוקן, ניתן יהיה לחזור ולפנות אל הוועדה בעניין וה.
4 המשיב אף תמך את טענתו וו בפסיקה לעניין ההבדלים שבין גג למרפטת. לפיכך, הגענו לכלל מסקנה כי הדין הוא עס המשיב, בעניין וּה.
ב. לעניין נכס 2000391082 - החניון
1. הוועדה הגיעה למסקנה, כי יש לקבל את הערר ביחס לתניון, וכי על
המשיב לחייב את העוררת רק בגין 100 החניות אותן היא שוכרת, לרבות המעברים שמשרתיסם אותן. לדעתנו, אין זה מעניינה של העוררת אם יש או אין שימוש בחניות האחרות בחניון, ואין היא צריכה לשאת בארנונה בגינן. לתניון כמו ליתר חלקי הנכס יש בעלים, שהוא בגדר ברירת המחדל לחבות בתשלום ארנונה בגין חלקים שאינם מותזקים על ידי אחר.
אנו מקבלים איפוא את הערר בחלקו, כפי שפורט לעיל, ומחילים את ההחלטה על כל העררים שבכותרת: באשר למבנה שמעל לקרקע, ישקול המשיב מחדש את עמדתו ויחלק את החבות בארנונה בשטתים שמפורטים באישור בין העוררת לבין המשכירה/חברת הניהול; ובאשר לקומות החנייה, העוררת תחוליב רק בגין 100 החניות אותן היא שוכרת, לרבות המעברים שמשרתים אותן.
בנסיבות העניין, איננו מתייבים את הצדדים בהוצאות.
ניתן והודע ביוסם 24.11.2014 בהעדר הצדדיםס.
בהתאט לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסא-2000, עומדת לצדדים וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 <ום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"צ-1977, תפורי זחלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ייח אלרון יצחק
יו"ר: עו"ד גא אהוד
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפ!
תאריך : ב בכסלו תשעה
2-4
מספר ערר: | 09:52 / 140008360
מספר ועדה: | 11084
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר: דודי הרצל
נ ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין ערר) התשל"ז-- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: ו חבצק עו"ד/ריחאן סעיד ו"ח אלרון יצחק
הקלדנית: ענת לוי
עדת
-
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה עררים מס! 140009023 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו 0000
בפני חברי ועדת העדר+
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: אייצ.פי.סי. מערכות מ.ג בע"מ
-נגדד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בעררים
המחלוקת
1
דיון
העררים שבפנינו מעורר שתי שאלות שמצריכות הכרעה :
האחת, האם העוררת איחרה בהגשת ההשגה, איחור שדינו לדחות את ההשגה והערר על הסף!
וחשנייה, כיצד יש לסווג את הנכס נשוא הערר, נכס שמתבצעת בו פעילות של עריכת וידאו-
האם כייבית מלאכתיי או כיישירותיי!
קבלת טענת האיחור שמעלה המשיב, תייתר את הדיון בשאלת הסיווג של הנכס ; וסיווג הנכס כ-יישירותיי תעשה את הטענה המקדמית של א*חור לבלתי רלוונטית.
טענת סף- האיחור
3
נקדים ונדון בשאלה המקדמית של איחור או אי-איחור בהגשת ההשגה.
העוררת לטענתה, פנתה למשיב בהשגה ביום 30.4.13 ו-2.5.13 וצרפה את פנייתה השנייה כנספח בי לכתב הערר. לטענתה קבלה העוררת את הודעת התיוב הראשונה לשנת 2013 יירק במהלך חודש פברואר ובתוך 90 ימים פנתה אל המשיביי (בהשגה).
העוררת טענה כי קבלת מכתבים בנכס, שהוא ברחוב יישפע טל 6 זה בניין מאוד רתב, רכבת ויש מספר כניסות. לא הייתה לנו תיבת דואריי. טענה זו היא בעייתית והעוררת אף
1
10
11
12
.3
פנתה ובקשה מהמשיב שההודעות ישלחו למען אחר. זאת ועוד, פנייה וו והיענות מאוחרת של חמשיב אף מוכחת באסמכתא שצורפה ע"י העוררת לאחר הגשת הסיכומים.
העוררת הצביעה על כך שהפעילות בנכס על ידי המחזיק הקודם הייתה והה לפעילותה שלה, והיא הניחה שלא יהיה שינוי של הסיווג. וכן,
משלוח הודעות הארגונה השנתיות, גם לפי שיטת המשיב, נעשה בראשית השנה. משכך, גם הערר הוגש 120 יום לאחר ראשית שנת 2012, אין לומר, מאחר והמשיב אינו טוען לתאריך משלוח מסוים (ועל אחת כמה וכמה לתאריך קבלה מסוים), כי יש וודאות כי ההשגה הוגשה באיחור.
לטיכום שאלה זו, ועל אף שוועדה זו מקפידה על עמידת הצדדים בלותות הזמנים שמחייבים אותה, אנו סבורים שלא ניתן לקבוע בוודאות כלשהי שהודעת הארנונה התקבלה על ידי העוררת יותר מ-90 יום לפני שההשגה הוגשה על ידה. בכך אנו דוחים את טענתו המקדמלת של המשיב,
עוד נוסיף, כי טענתה של העוררת על העיכוב בקבלת הודעת הארנונה השנתית עליה היא זכאית להשיג, מתחזקת גם בכך, שכפי שהיא טוענת, הארנונה בגין חודשים יואר ופברואר לא שולמה, מאתר והודעה, כטענתה, לא הגיעה בזמן.
סיווג הנכס
הועדה כבר דנה והחליטה במספר עררים קודמים כי לדעתה הסיווג הנכון של נכס בו נעשית עבודת עריכה של וידאו הוא כייבית מלאכהיי. הדבר כך גם באשר לאולפן הקלטות.
לא מצאנו לנכון לחזור ולהרחיב בעניין אה. עם ואת נעיר כי מאחר, וכפי שגם עולה מהאסמכתאות שהובאו על ידי הצדדים, פסקו בתי המשפט לכאן ולכאן, אנו בוחרים ללכת בעקבות הפוטקיס כי הנכס בערר דנן עונה על ההגדרה של בית מלאכה, למצער יותר מכל הגדרה אחרת.
מעבר לדרוש נוסיף כי הפעילות שמתבצעת בנכס ובדומיו דומה לזו שנעשית בייבתי
מלאכהיי אחרים: חומרי הגלם שמגיעים לנכס הם צילומי וידאו; הטרנספורמציה
שהחומרים עוברים בנכס היא מהותית ביותר; המוצרים שיוצאים מייבית המלאכהיי שונים באופן ובמידה מהותיים מאלה שהגיעו אליו.
בטרם ניתנה התלטה זו, הגישה העוררת אסמכתא נוספת , לפיה בעמיינ 46693-10-13 פסק בית המשפט המחוצי כי יש לסווג עסק שנעשו בו צילומי ועריכה, יש לסווגו כבית מלאכה.
2
4. בנוסף, תחול החלטתנו זו גם על ערר מס' 140010590.
החלטה
5. לסיכום אנו מתליטים לקבל את העררים, ובנסיבותיו לא מצאנו לנכון להטיל הוצאות.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המתוצי בתל אביב - יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 24.11.2014.
אחוד גרא, עולד, <וייר סעי עו"ד, חבר ון, רו"ח, חבר
קלדנ
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140009213 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העורר: עזבון פפר אליעזר ז//ל באמצעות מר נצח ארביב נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו
החלטה בערר
המחלוקת
1. ביום 5.3.13 פנה העורר, או מי מטעמו למשיב, בהשגה על חיוב בארנונה בעל נכס בניין
ברתי ברחוב הירקון 38.
2 מספרי הנכסים הינם כדלקמן:
77
712
7717
372
377
72
717
3 המשיב דחה בקשה והשגה ליתן לנכס פטור לפי סעי 330. ביום 23.7.13 הוגש ערר על תשובת המשיב. לטענת העורר, בהסתמכו על סעי 330 לפקודת העיריות, אין להטיל על הנכס חיוב בארנונה, שכן, הדובר במבנה נטוש והרוס, שאינו משמש למגורים; העורר טען כי המבנה נאטס בשנת 2012 לדרישת העירייה, כדי למנוע פלישת דרי רתוב וכיוצא בזה.
4. בכתב תשובה לערר מיום 11.11.13 טען המשיב כל:
א. ארנונה נקבעת לאו דווקא לפי חשימוש בפועל בנכס אלא לפי פוטנציאל השימוש
בו;
1
ב. איטום הנכס לא מעלה ולא מוריד;
ג. | במועד הביקורת שנערכה בנכס מיד לאתר קבלת ההשגה ביום 18.3.13 לא ניתן
היה לאמוד את מצב הנכט, מפאת הלותו אטום,
5. למרות כן, המשיב, בהודעתו מיום 10.2.14 הסכים, לפנים משורת הדין להתיל את הפטור
לפי סעי 330 לפקודת העיריות החל מלוס 1.1.13.
6. ביום 28.2.14 הגיש העורר הודעה לוועדה על כך שהוא מבקש פטור מארנונה החל מיונל
2 ולא כפי שניתן לו מיום 1.1.13. ביום 26.5.14 הגיש העורר בקשה נוספת כי הפטור *ינתן לו גם למשך שנת 2014.
7 בדיון שנערך ביום 12.6.14 העורר חזר על טענתו מיום 26.5.14 וטען שת? טענות נוספות :
א. נכס ברחי ירקון 36 שמצבו זהה, נהנה מפטור החל מיוני 2012 ללא שעוררו לו כל
קושי, ועל כן יש להחיל דין זהה גס על הנכס נשוא הערר.
ב. גס על נכס נשוא הערר יש להתיל את הפטור החל מחודש יונל 2012.
8 המשיב טען בתשובה כי:
א. כלנכס שונה מהשני ונבתן לגופו.
ב. פנייתו של העורר למשרדי המשיב נרשמה מיום 5.3.13, ועניינה שנת המס 2013, ואין
לוועדה סמכות לדון בשנת 2012, שהפכה לחלוטה.
9. ביום 3.9.14 פנה העורר לוועדה וטען כי המשיב מתייב בגין ארנונה ומים בעת הנוכחית,
וכן כי המשיב מטיל עיקולים, הליכי הוצלייפ, ותפיסת נכסים על העורר.
דיון והחלטה
0. הועדה מתליטה בזה לדתות את בקשתו של העורר לקבל פטור מחיוב ותשלום ארנונה
בתקופה של כ- 6 חודשים בשנת 2012 מהנימוקים הבאים :
א. העורר הגיש את הערר ביום 23.7.13 ולא ביקש את הסעד של פטור מארנונת
במהלך שנת המס 2012,
ב. העורר לא הגיש מסמכים התומכים בטענתו, שנטענה בדיון בוועדה שנערך ביום
4, כל לא ידע על דבר פניות המשיב ועיקוליס לפני שנת 2013. העורר נכנס בנעלי הבעלים המקוריים של הנכס, עוד בשנת 2009, עת חתם עימם על הסכם קומבינציה וטענותיו על אי-ידיעה אינן סבירות.
ג. | במהלך שנת 2012, הנכס לא נבדק ע"י העירייה.
ד. כפי שכבר נכתב לעיל, העורר קיבל לפנים משורת הדין פטור מיום 1.1.13, בעוד
שמשיב היה וכאי לגבות ארנונה עד למועד הגשת הערר.
ה. טענת ההפליה בין נכסים בגין חיובי ארנונה אינה בסמכות הועדה.
1 נוכח כל האמור, הועדה מחליטה כי;
א. הוועדה דוחה את הבקשה ליתן לעורר פטור לשנת 2012.
ב. התלטת המשיב לפיה העורר יהיה פטור מתיוב בארנונה החל מלוס 1.1.13 תעמוד
על כנה.
ג. בקשתו של העורר להחלת הפטור גס על שנת מס 2014 מתקבלת, והוועדה מורה
למשיב להחיל את הפטור על הנכסים המנויים לעיל, גם בשנת המס הנוכחית.
2. בנוסף, הוועדה מורה למשיב על ביטול כל העיקולים ועל תפיסת נכסים ככל שאלה הוטלו.
ניתן והודע ביום 24.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וזכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת תוך 45 *ום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
לוייר( עו"ד גרא אהוד
2
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' : 140008090 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר+
יו"ר: עו"ד אחוד גרא
תבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: חברת תלקה 175 ו-706 בע"מ
-נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
המחלוסת
1. השאלה שהונחה לפתתנו בערר וה היא: האם הפר המשיב את זכותה של העוררת לקבל
פטור של 6 חודשים מתשלום ארנונה בגין שני נכסים שכוללים מוסך וקרקע תפוסה.
הפטור המבוקש הוא מכח תקנה 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנתה מארנונה), תשני:ג-11995
2. העוררת טוענת בלהט כי וּכותה ליהנות מהפטור, ואילו המשיב טוען כי לאו, ומסרב לתת
לה אותו. בנוסף, טוענת העוררת כי המשיב סרב לחזור ולבדוק את מצב הנכס, לבקשתה.
3 בטרם נצלול לעומק בעובדות נביע את דעתגו בשתי שאלות משפטיות שהעלה המשיב:
1 בסעי 6 עד 8 לסיכומים טוען המשיב כי בכל מקרה , גס אם יימצא כי העוררת וכאית לפטור המבוקש, יחול הפטור רק על המבנה ולא על הקרקע התפוטה.
לטענתה, בתקנה 13(א) נכתב יימועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור המפורט להלן, למחזיק של בניין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן...'
2 הטענה השנייה היא כי העירייה אינה חייבת כלל ליתן את הפטור המבוקש, אלא שהיא רשאית לתת אותו לפי שיקול דעתה.
4. לשתי טענות אלה נחזור בהמשך.
0
1
12
דיון
המשליב טוען בפשטות (סעי 9 ואילך לסיכומיו) כי העוררת אינה זכאית לפטור מהטעם שהנכס לא היה ריק, והיותו של הנכס ריק מכל אדם וחפצ הוא תנאי לקבלת הפטור.
המשיב מעגן את טענתו בלשון תקנה 13, בעייש 261/92 דניה סיבוס ני מנהל הארנונה ובעמיינ 36528-03-12 יעקב לב ני מנהל הארנונה. בפסהייד הראשון מצוטט מילון אבן שושן שמגדיר ייריקיי במילים יישאין בתוכו כלום או שהוצא כל מה שהיה בו"י.
בטרם נמשיך נזכיר כי הנטל להוכיח את התקיימות תנא? הפטור מוטל על העוררת.
כנגד טענה גו מעלה העוררת טענות מטענות שונות, החל מכך שהמשיב לא שלת ביקורת שנייה (ביום 31.1.13) לאחר שבקשת העוררת לאחר הביקורת הראשונה(1.12.12) נענתה בשלילה, וכלה בכך שהדרישה של המשיב כי הריק של הנכס, שהוא תנאי למתן הפטור היה מוחלט, היא בגדר שרירות.
הכרעת
לא השתכנענו אף על פי גרסת העוררת כי הנכס היה ריק לתלוטין מכל חפצ. כבר קבענו דעתנו לא פעם כי גם פריטים שאין בהם חפצ לפלוני יכולים לחיות בעלי ערך לאלמוני, וכי על הדרישה שהנכס יהיה ריק להתמלא כלשונה.
אין להטיל על ועדה זו ועל המותביס האחרים לשבת ולהכריע אם נכס שנותר בו ולו גם
פריט חסר ערך אחד הוא ריק או לא. ונסביר:
1 הפעלת שיקול דעת לגבי ייערכסיי של פריטים שנותרו בנכס ריק כביכול, היא בגדר מדרון חלקלק שאיננו רוצים כלל להימצא בו.
2 יש מידה של עוות מצח מצד העוררת, שבמקום לנקות ולרוקן את הנכס, ולקבל את הפטור, בחרה לעשות ואת באמצעות הליכים.
המסקנה שעולה מהאמור לעיל היא שאין מקוסם ליתן לעוררת את הפטור, לאחר שלא הוכיחה כי הנכס ריק והיא זכאית לפטור.
אלא שבכך לא הושלמה מלאכתנו. העוררת טוענת (ראה סעי 7 לעיל) כי המשיב כלל לא בדק את הנכס בשנית, לבקשתח.
. על טענה וו משיה המשליב בסיכומיו (סעי 34-37) וכותב בין היתר יילאחר פניה נוספת של
העותרת לא חיה מקום לביקור בנכס, שכן אף אס היו מתאמתות אמירות העותרת, הרי שלא בכך לפטור את הנכס מתשלום... שהחרי העוררת עצמה מבחירה כי הנכס אינו ריק מכל אדם וחפצ, שכן מצטברים בו חפצים חדשים לבקרים...(שם בסעי 35).
2
.3
.4
.5
נודה כי חשנו אי-נוחות מסוימת מכך שהמשיב לא ערך ביקורת שנייה בנכס, עם זאת, מאחר ולא השתכנענו, גם על על-פי גרסתה של העוררת, כי הנכס היה ריק לתלוטין בשלב כלשהו, אין הדבר משנה את מסקנתנו.
לסיום, נשוב לסעי 3 לעיל. המסקנה אליה הגענו מייתרת את הדיון בשאלת היקפו של הפטור לפי סעי 13 ואם הוא חל רק על בניינים, לא נתקלנו עד כה בשאלה צו, ואם היא תשוב ותעלה נכריע גם בה. בשאלה השנייה, הרי שלדעתנו קמה למבקש פטור שעומד בתנאי תקנה 13 וכות לקבל אותו, וכי שיקול הדעת של המשיב אם לתיתו לו הוא צר.
בסיכומיה נקטה העוררת בלשון שאין עובדות המקרה מצדיקות אותה, ולא היינו רוצים לראותה נטענת באוונינו. בנוסף רואים שחיא אינה משרתת את העוררת. המשיב (סעי 38 ואילך לסיכומיו) התייחס גם הוא להתנהלות המשלב.
נוכח כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את הערר ולהטיל על העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ שישולמו לו בתוך 30 יום.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וצכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המתוצי בתל אביב - יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דיו בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסט התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ניתן בהעדר הצדדים ביום 24.11.2014.
אהודאָרָא, עזייד, יו"ר
עו"ד, חבר
רון, רו"ח, חבר
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס': 140009230 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפנל חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריתאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
מבוא
-
העורר: ברקן שי
- נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
בהתאם להחלטת הוועדה מיום 12.6.14 ותחול ההחלטה בערר גה גס על שנת 2014.
השאלה אשר עלינו להכריע בה היא: כיצד יש לסווג את עסקו של העוררז האם הוא ייבנין המשמש לסטודיו בלבד, של ציירים ופסליסיי, כהגדרת סעי 3.3.18 בצו הארנונה, כטענת העורר; או, שיש לסווגו בסיווג השיורי של ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי, לפי סעי 2, כעמדת חמשיב.
הערר הוגש על החלטת המשיב לתייב את העורר בארנונה על נכס ברתי י. ל. פרץ 17 לפי טעי 3.2 הנייל.
כפי שהתברר, העורר מנהל את עסקו מזה כ-10 שנים [במועד הערר]. במשך 6 שנים הוא ניהל אותו ברח' השוק ובארבע השנים האחרונות ברחי י.ל. פר\.
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שעד להחלטת המשיב מיום 21.4.13 סווג הנכס לפי סעי
8. המשיב החליט לשנות את הסיווג ל-3.2. העורר הגיש השגה והמשיב דחה אותה
ביום 4.7.13. בהחלטתו כותב המשיב לעורר בין היתר, כי ייבעקבות פנייתך בוצעו מסי ביקורות נוספות, מקיפות ויסודיות בנכס שבנדון אשר ממצאיהן נבחנו באופן דווקני באגפנויי. בהמשך הוא קובע בקצרה, כי הסיווג לפי סעי 3.2 הוא ייהסיווג הנכוןיי לנכס ;
וכן, כי הן ייממצאי הביקורתיי והן יימהמפורט בהשגתך עולה כי השימוש המתקיים בנכס כפי שנחזה בעת הביקורת אינו נכנס לגדר סעיף 3.3.18 הנייליי. ההשגה איפוא נדחתה.
על החלטתו של המשיב הגיש העורר את הערר שלפנינו. השאלה עליה אנו, לשיטתנו,
מתבקשים להשיב היא: האם הסיווג הנכון של הנכס הוא יסטודיו של פסלי או לא! בטרם
נמשיך נוסיף, כי כפי שהוכח לפנינו הנכס אינו משמש להוראה או למכירות [גלריה], ומבחינות אלה הוא עומד בדרישות סעי 3.3.18.
לשיטתנו, יסטודיו של פסלי הוא האטלייה בלעייז שבו עובד הפסל ויוצר את פסליו; ומכאן שהשאלה שעליה יש להשיב, בענייננו היא, אם העורר הוא פסל או שאינו פסל, והשאלה
10
.1
.2
דיו
.3
אינה תלויה בתלל האוויר, אלא יש להשיב עליה בקונטקסט של צו הארנונה. זאת נעשה להלן.
עוד נוסיף כי הלכה פסוקה היא שנטל ההוכחה מוטל בענייננו על העורר, וכן כי העורר לא הגיש לנו חוות דעת מקצועית בקשר עס סוג אומנותו.
בסעי 1 עד 7 לסיכומיו מפרט העורר את היסטורית הארנונה של הנכס, ממנה עולה כי פעמיים בעשור האחרון שינה המשיב את סיווג הנכס מסטודיו של פסל לסיווג השיורי, ופעמלים החליטה וועדת הערר, [בהרכב אהר], לאחרונה בהתלטתה מיום 13.6.11, לקבל את העררים ולהותיר את הנכס [פעם ברת' השוק ופעם ברחי י.ל. פרץ] בסיווג. לפי סעי 3, כסטודיו של פסל. עס זאת, לא מצאנו כי ועדות הערר שקדמו לנו, בהחלטות קצרות של עמוד אחד, העמיקו חקור ונתח את פעילותו של העורר על רקע הפרשנות הנכונה של יפסלי בצו הארנונה.
העורר מבקש להיבנות מהחלטות אלה ומכך שהמשיב לא הגיש עליהן ערעור לבית המשפט. הוא טוען, כי ייאומנותו של העורר לא השתנתה במרוצת השנים, וממילא הוא [המשיב - התיימ] מושתק היום מלטעון כי אופי אומנותו של העורר אינו כזה המתאים לסיווג הספציפי של יסטודיו לפיסולי כהגדרתו בצו הארנונה'י.
המשיב מצדו דוחה את טענת ההשתק. בסעי 4-5 לסיכומיו הוא מנמק את עמדתו.
לשיטתו, במצב דברים בו הסמכות לגביית ארנונה היא סמכות מתחדשת, ומאחר והעורר העביר את פעילותו מנכס לנכס, ולאתר שבשנת 2012 תוקן סעי 3.2 לצו הארנונה, אין בענייננו ימעשה בית דיןי ויש לדון בערר לגופו על-9י הצו הקיים והעובדות שלפנינו.
לאחר ששקלנו את הטענה התלטנו שאין לפנינו מעשה בית דין, וכי המשיב אינו מושתק מלחזור ולהעלות בפני ועדת הערר את טענתו, לפיה הסיווג הנכון של הנכס הוא לפי סעי 2 ולא סעי 3.3.18. לכן נדון בערר לגופו, ובשאלה אם העורר הוא פסל, בקונטקסט של צו הארנונה, או שאינו פסל.
הערה מקדימת
פרשנות משפטית של טקסטים ומושגים היא עניין יומיומי. עם וּאת, במקרה שלפנינו אין חמלאכה כה פשוטה. בעולמנו, בכלל, ובתתומי היצירה בפרט, נפרצו וּח מכבר כל הגבולות, ורוב המקובלות, אס לא כולן, שנויות היום במתלוקות, לעתים מרות. אין כוונתנו למתלוקות בתחום הארנונה, אלא לאלה של עולם האמנות, ביקורת התרבות והפילוסופיה של האמנויות.
4. הצורך לסווג את עבודותיו של העורר ועל-פיהן לחגדיר את העורר, בעולם של גבולות
מטושטשים והגדרות מתחלפות ומשתנות מטיל את הוועדה לשדה מוקשים של ממש.
למרות זאת, ננסה, על סמך העובדות שלפנינו, לקבל התלטה תבונית ככל האפשר.
5 באשר לעובדות ניתן לומר שאין הן שנויות במחלוקת בין הצדדים, המחלוקת היא על המשמעות שלהן, בהקשר של סיווג הנכון לפי צו הארנונה.
הקונטקסט של חצו
6. שטת הנכס נשוא הערר הוא כ-217 מ"ר. תעריף הארנונה לפי סעי 3.3.18 בצו שלפנינו
עומד על 54.67 ₪ לשנה למייר -100 מ"ר הראשונים, -163.97 ₪ מהמייר ה-101 ואילך.
לעומתו, תעריף הארנונה המקביל לפי סעי 3.2 בצו הוא 346.28 ₪ באזור 1. באזורים 2 ו-3 הוא יורד בהתאמה ל-288.76 ₪ ול-236.93 ₪.
7. המסקנה היא שמועצת העירייה והמשיב בחרו לקבוע תעריף ארנונה נמוך במיוחד
לפסלים, ציירים ויוצרים פלסטייס אחרים מסוגם, שפועלים בתל אביב-יפו בירת התרבות של ישראל. המניע לכך הוא, מחד, ההכרה שאמניס אלה ברובם הם מעוטי אמצעים כתוצאה מהבחירה שלחס לעסוק באמנות; ומאידך, הרצון של העירייה לסייע ולעודד אותם ליצור, במקרה זה על ידי קביעת ארנונה נמוכה במיוחד. אכן, אתו מסוים מתוך האמנים נהנה מהצלחה 'מסחרית' ויכול לוותר על התעריף הנמוך, אך זה מיעוט שאינו מעיד על הכלל.
8. המסקנה הפרשנית שאנו מטיקים מכך היא שיהפסלי שאליו כיוון מתקין הצו את התעריף
הוא האמן היוצר, אה אשר האמת האמנותית וחיצירתית שלו מתבטאת ביצירותיו, אה אשר המבקרים רואים אותו כמי שפועל ומהווה חלק מהסצנה התרבותית והאמנותית, זה שיצירותיו אינן קישוטיות מחד, ואינן שימושיות מאידך, אלא הן אמנות לשם אמנות.
אכן, ההגדרות המילוליות לכך אינן קלות, ומקומן הטבעי אינו בהחלטה של ועדת ערר, עם ואת, יחוש המומחיות' הידוע יודע להבחין, מעבר למלים, מתי לפנינו /פסל אמנותלי ומתי לפנינו ייצירה בעלת מאפיינים של פסלי. וכך גם כאן.
מהכלל אל הפרטט
9. נקדים ונציין כי העורר עצמו אינו מגדיר עצמו כיפסלי, ובדין. אמנם חלק מיצירותיו
יכולות להחיראות כמו פסלים, ולא אחת נמצא יצירות כאלה כשהן מוצגות בתערוכה במוויאונים, כשם שבמקרה הפוך נוכל לראות יצירות אמנות כשהן מוצגות במסדרונות של משרד עורכי דין. לא אה העיקר: היצירות של העורר בבירור אינן מבטאות את האמת האמנותית שלו, אלא הן סוג של פשרה אסתטית שנעשית, על בסיס עסקי וכוונת רוות, בינו לבין השוק שלו. היצירות קרובות לאמנות ודומות לאמנות, אך הן אינן אמנות. כפי שתרנגולת אינה ציפור.
0. ברצוננו להוסיף עוד, כי פסלים רבים, כמו גם ציורים, חוומנו מאמנים במשך כל
ההיטטוריה; פסלים רבים של אמנים גדולים בוצעו, בחלקם או במלואם, בבתי מלאכה ועל ידי שוליות ; אמנים רבים נשכרו לא פעם לתכנון, עיצוב או הקמה של דבר מה שאינו יצירת אמנות - כל זה אינו גורע מהלות עבודות האמנות שלהם יצירות אמנות. ואת ועוד,
1. התפתחות הטעם האנושי מחד, ויכולת ההעתקה הבלתי מוגבל של ייצירות' מאידך,
הביאו לכך שכמעט כל אדם יכול היום לקשט את ביתו בימעין יצירות אמנותי בעלות ערך אסתטי גבוה. עובדה וּאת לא גורעת מיופיין של היצירות ואיכותן. עס ואת, הן המעשה והן הכוונה שביסוד יצירות אלה אינם אמנות.
2, עוד נוסיף, כי שערי מווּיאוניס מכובדים לאמנות נפתתו זה מכבר בפני יצירות מסוגים שונים, החל מכלי רכב ועד לבגדי ים. היצירתיות שמתגלה בקרב מעצבים רבים אינה נופלת מזו שנמצא אצל האמנים, ובכל ואת אלו הס שני סוגי יוצרים שאין לערב ביניהם.
3. בדברים אחרונים אלה הראנו כי הסיווג, לכאן או לכאן, אינו מוכרע על ידי מאפיין זה או
אחר, אלא על ידי המכלול כולו, מחד, ועל ידי אותו עוד משהו, שנמצא בין היוצר ליצירה, שמבדיל בין יצירת אמנות לבין יצירות מסוגים אחרים.
4. בסיכומו של דבר, אנו דוחים את הערר וקובעים כי העורר ישלם בגין הנכס בשנים 2013 ו-
4 ארנונה לפי הסיווג השיורי לבניינים שאינם משמשים למגורים שבסעי 3.2. אין צו להוצאות.
ניתן והודע ביום 24.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 :וס מיום מסירת
ההחלטה.
בהתאט לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד ריחאךקעיד וח אלרון יצחק
: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140008524 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
בפני חברי ועדת הערר+
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
תבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: | קומפי וור בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו,
החלטה בערר
בלל
1. עניינו של הערר הוא חיובה של העוררת בתשלום ארנונה בגין נכס אשר הוחזק על ידה
ברחוב הארד 7, מספר הנכס 2000248284 ח-ן לקוח 10161996 ושטחו 106 מ"ר [להלן יהנכסי].
2. הנכס סווג ע"י המשיב כייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים
ומסחריי.
3. העוררת אומנם איחרה במועד הגשת הערר, אולם הוגשה לנו בקשה להגשתו באיחור
ונענינו לבקשה.
4. הדיון בערר הוא לשנת המס 2013. עוד יצוין, כי לא הוגשו בערר הנדון תצהירים
וסיכומים.
טענות העוררת
5. עיקר טענתה של העוררת הוא, כי המשיב שגה עת סיווג את הנכס כייבניינים שאינם
משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי. לטענתה, הפעילות המתקיימת בנכס הינה פעילות התואמת את הסיווג ייבית תוכנה'י.
6. לטענת העוררת, הנכס סווג בעבר כבית תוכנה, ולא נעשה בו או בפעילותה של העוררת
שינוי כלשהו, ומשכך, נטען לפנינו כי אין הצדקה לשנות את החסיווג.
1
טענות המשיב
7
8
המשיב טוען מצידו, כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה, ולפיכך יש לו סמכות לבתון מדי שנה, מחדש, את העובדות בשטת כהווייתן, ולתייב בארנונה בהתאם.
לגופו של עניין, טוען המשיב, כי העוררת לא עומדת במועד הביקורת במבחנים והכללים הברורים שעל פיהם ניתן לבחון אם השימוש בנכס הינו של ייבית תכנהי'י.
דיון והכרעת
9
נקדים ונכתוב כי החלטנו לדחות את הערר, כפי שיפורט בהמשך.
0. סעיף 3.3.3 לצו הארנונה מציב תנאים מצטברים שעל הנישום לעמוד בהם על מנת שניתן
יהיה לסווגו כייבית תכנה'י:
א. בנכס מתבצעת פעולה של ייייצוריי;
ב. בנכס מיוצרת תוכנה;
ג. | מדובר בעיסוק העיקרי של הנישום.
1 בדוייח הביקורת של המשיב מיום 19.7.12 מתאר מנכ"ל העוררת את הפעילות בנכס כך:
+ את הפלטפורמת לתומרת בוממם בנכס... כיום החברת עוסקת בכתיבת כל התוכן בסיממית ... שלב 1- תרגום החומר חקיים לס:נית ושיווקו עייג תקליטורים.... שלב 2 - העלאת כל התוכן בסינית עייג השרתים לענן.... כל נושא העברת התוכן נמצא בשלב פייטוט .....כרוך בהתאמת התוכן לטכנולוגית חדשה ובכתיבה התוכן באמצעות שפות שתואמות את הטכנולוגיה החדשה שתתממשק לענן וכל זאת ייקת מספר שנים כלוון שיש חומר רב להעביר... החברה עוסקת בבמית משחקים אינטראקטיביים לטקוויזיות תכמות ...+
עוד נכתב בביקורת: *תחום נוסף שהחברה החלה לעסוק בו הוא בניית אפכיקציות
למוצרי מובייל של משחקי הקומפי... ל
2. בסוף הביקורת התבקש מנכ"ל העוררת לשלות מצבת כוח אדם עדכנית עם רשימת
מסמכים.
3. בביקורת נוספת שערך המשיב בנכס ביום 17.2.13 מתארת מנהלת התפעול את הפעילות
בנכס כך:
*כיום החברת עוסקת בהמשך פעילותת כפי שצוין בביקורות קודמות.... החברה ממשיכת להעביר את כל החומר שנקנת בדיסקים לענן.... בנוסף, החברה עברה לייצור מקלדת אלחוטית כאשר התכנון נעשה בחברה בארץ ובסין ייצור המוני.... בנוסף, עוסקים בבניית אפליקציות למוצרים בעלי מערכת אנדרואיד *.
4
.15
.16
17
.8
9
0
גם בתום ביקורת זו נתבקשה מנהלת התפעול לשלוח למשיב מצבת כוח אדם עדכנית עם רשימת מסמכים. נציין כי ממסמכים אלה, לרבות תפקידיהם של העובדים ניתן ללמוד על עמידת העוררת בתנאיט של בית תכנה.
גט בדיונים שהתקיימו בפנינו נתבקשה העוררת להעביר למשיב את כל המסמכים המבוקשים על מנת שתוכל להיות מסווגת כבית תכנה, כבקשתו.
ביום 2.2.14 הגיש מנכ"ל העוררת לוועדה מכתב. נציין, כי לא הוגשו לוועדה מסמכים נוספים מלבד המכתב.
להלן נסקור את עיקרי טיעוניו, כפי שהוא העלה אותם במכתב:
א. העוררת נקלעה במהלך שנת 2013 לקשיים כלכליים ומיום 1.7.13 כבר אינה
נמצאת בנכס ;
ב. אין לעוררת משאבים ויכולת לספק מסמכים ואסמכתאות להוכתת טענותיה;
ג. | בביקורת שנערכה ביום 17.2.13 (הביקורת השנייה] הוסקו מסקנות לא נכונות ;
ד. מאז שנת 2013 עיקר פעילותה של העוררת הייתה פיתוח תוכנה. לעניין כות
האדם, העוררת העסיקה בין חיתר פרילנסרים ושכיריס שחלקם עבדו מהבית ;
ה. דווקא בשנת 2013 העוררת הייתה מתאימה ביותר להיקרא כייבית תוכנהיי,
והמשיב מטיל קושי על העוררת, דווקא בתקופתה הקשה, ואת במקום לעודד יומות היי-טק ;
ו. | בסיכומו של המכתב, מנכ"ל העוררת אף פונה למשיב בנימה אישית כתושב העיר
ומבקש להתתשב בעוררת.
עס כל הקושי שבדבר, נאלצים אנו כאמור לדחות את הערר. מעיוננו בתומר, אנו למדיט
כי לכאורה עיקר הפעילות של העוררת היה ביישדרוגיי וייתוספותיי לתוכנת "ע1ס?)יו הקיימת והידועה, והעברתה לפלטפורמה אחרת שמתאימה לטכנולוגיה בת ימינו. לצערנו, לא השתכנענו כי בנכס התקיימה פעילות של ייצור תכנה' ושצו תכליתה העסקית.
לעוררת ניתנו הזדמנויות רבות להציג למשיב ולוועדה ראיות ככל שתתפוצ, על מנת לעמוד בנטל ההוכתה, כי היא עונה על ההגדרה של ייבית תכנהיי, הכול כפי שפורט לעיל. אולם, העוררת לא עשתה כן.
לעניין תקינות המעשה המנהלי ונטל על השכנוע שתל על הנישום, נזכיר את החלכת
הידועה הקובעת כל :
''פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רוב
הנטל לשבנע'י. [עמיינ (תל אביב-יפו) 143/02 יעד פרזול (1984) בע"מ ני מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב [פורסם בנבו].
1. משלא עמדה העוררת בנטל המוטל עליה, אין לנו אלא לדחות את הערר.
2. בנסיבות העניין, ובהתחשב במצבה של העוררת, איננו מחייבים אותה בהוצאות.
ניתן והודע ביום 24.11.2014 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יום מיום מסירת
ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.
ח אלרון יצחק
לוייר: צוייד גרא אהוד חבר /עו"ד ריחאן טעיד
קלדנית : ענת לול
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ב בכסלו תשעה
21-24
מספר ערר: | 12:17 / 140010839
מספר ועדה: | 11084
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העוררת: ורטיגו - חץ בע"מ
נ ג ד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
השתכנענו כי העוררת לא ניהלה את עניינה מול המשיב בצורה ראויה.
הלכה למעשה לא ניתנה כלל למשיב הזדמנות לבקר בנכס ולהתרשם ממנו, אלא לאחר שהוגשה לו השגה על גודל הגכס בלבד.
עוד למדנו כי עקב הביקורת ניתן לעוררת ביוזמת המשיב ולא כתוצאה מפניה שלה פטור מיום 1/3/14 עד ליום 15/4/15.
בשני מכתבים, אחד מיום 6/3/14 והשני מיום 18/5/14 הודיעה העוררת למשיב כי נכנסה לנכס.
המכתבים חתומים ע"י העוררת ואיננו מקבלים את הטענה כי מי שחתם על המכתבים לא קרא אותם לפני שחתם עליהם.
מועד הכניסה לנכס אינו עניין של מה בכך. לעניין זה נחזור בהמשך.
החלטנו לקבל את הערר בחלקו בלבד.
באשר לחודשים ינואר ופברואר 2014 אנו דוחים את הערר.
כל החלטה אחרת לא רק שתהיה מבוססת על סברות ולא על עובדות מוכחות, אלא גם תגרום לתוהו ובוהו במערכת. כתוצאה ממנה יוכל כל מחזיק לבוא ולהוכיח כביכול בדיעבד מה היה בנכס שלו מבלי שיצטרך לפנות מראש ולעבור ביקורת.
נדגיש שבמקרה דנן מדובר בחברה עסקית מתקדמת ולא בתושב שאינו בקיא ברזי החוק והמנהל.
עם זאת אנו סבורים כי למרות מה שכתבנו לעיל באשר למועד הכניסה לנכס, יש להותיר את הפטור שניתן לעוררת לחודש וחצי בעינו.
אין צו להוצאות
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.11.2014.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין,וועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם
"ה ו'1
יו ר: ען ד גרא אכוד
בפני ועדת הערר לענליני ארנונה כללית מס' ערר: 140009598 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לוייר :| עו"ד אורה קניון
חברה: עו"ד שירלי קדם
חברה: רו"ח רונית מרמור
1
4
העוררת: איתמר אהרוני
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא ברחי השלום 7 א' תל-אביב, ושטחו 112 מ"ר. בעבר סווג הנכס בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי. אולם, עפ"י הודעת המשיב מיום 27.5.13 שונה סיווגו לסיווג ''בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי בתחולה מיום 1.1.13.
העורר טוען שבנכס מתקיימת פעילות של עשיית סרטים וקולנוע, ובכלל את מתבצעים בו כל תהליכי הייצור משלב קבלת חומר הגלם המצולם: פוסט פרודקשיין, עריכת חומרי הגלם, הקלטה והוספת סאונד, הוספת אפקטים שונים וכיוצייב, עד קבלת המוצר המוגמר שהוא סרטי פרסומת או סרטים עלילתיים.
.לטענתו פעילות זו היא פעילות ייצורית ולש לסווג את הנכס לצרכי ארנונה בסיווג ייתעשייה
ומלאכתיי.
המשכב טוען שהעורר נותן ללקותותיו שירותים של עריכה והפקת סרטים. לטענתו אין מדובר בפעילות ייצורית אלא במתן שירותים לפי דרישות הלקוח, שירותים הדומים במהותם לפעילות של אדריכלים או משרדי פרסוסם שמטרתם הענקת שירות. המשיב מוסיף וטוען כי לא מתקיימים המבתנים שנקבעו בפסיקה ולהגדרת הפעילות המבוצעת בנכס כפעילות ייצורית, וגם לא אלה שנקבעו להגדרתו כבית מלאכה.
לכן לטענת המשיב, יש לטווג את הנכס בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדיט שירותים ומסחריי.
בהסכמת הצדדים הוחלט ב- 4.3.14 להחיל את ההחלטה בערר דנן גם על שנת 2014.
דיון ומסקנות
העורר הצהיר:
ייהפעילות בנכט הינה בתחום תעשיית הסרטים והקולנוע. בנכס נעשים כל תהליכי הייצור משלב קבלת חומר הגלם ועד למוצר המוגמר, באמצעות עריכת חומר הגלם, הקלטת והוספת סאונד, הוספת אפקטים וכיצייב. בסופו של ההליך מתקבל מוצר מוגמר בדמות סרטי פרסומת, סרטים עלילתיים ותכניות טלוויציה...
כאמור לעיל פעילות בנכס הינה אך ורק בתתוס הייצור. בנכס מתבצע כאמור הליך הפוסט פרודקשיין בלבד.
במסגרת הפוסט פרודקשיין יוצרים עובדי העורר מחומר הגלם מוצר מוגמר ואת באמצעות עריכה בתדרי עריכה מאובוּרים במערכות עריכה מתקדמות מסוג כז/יג, חאה.זע, 6 זסם ואתי, עריכה והוספת סאונד, קריינות ומיקס פסי קול, הוספת אפקטים ויוּואלייס ואפקטים בתלת מימד.'י
בתחקירתו העיד העורר כי מדובר ייבתהליך די ארוך ששותפים לו עורכים, עורכי אנימציה, מדביקי כתוביות ועוד'י.
מתשריט הנכס שצורף לדוייח הביקורת שנערך מטעם המשיב עולה כי רובו ככולו של הנכס (למעט שירותים, מטבחון, ומקום מושבה של מנהלת המשרד) משמש לחדרי עריכה.
השאלה הדורשת הכרעה בערר דנן היא האם הפעילות המבוצעת ע"י העוררת בנכס היא פעילות 'יייצוריתיי. לאחרונה הכרענו לחיוב בשאלה האם יש לראות בפעילות של עריכת סרטים המבוצעת בנכט, פעילות ייצורית.
החלטה צו ניתנה על ידינו בעררים מאוחדים 140007564, 8460, 11110, 11340 חמדת השקד
בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תי/א, בהם, קבענו כי פעילות של פוסט פרודקשיין הנעשית בנכס היא פעילות ייצורית המזכה את המחזיק בנכס בסיווג ארנונה מופתת של יימלאכה ותעשייה'י.
החלטתנו בעררים הנייל בעניין חמדת השקד בע"מ, מוצאת תימוכין בפסהייד שניתן לאחרונה ע"י ביהמייש המחוצי בת''א-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים: עמיינ 46693-10-13 זד פילמס בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא (להלן: ייפסייד וד פילמסיי).
אנו סבורים כי פעילות העוררת דנן בנכס, דומה לפעילות שבוצעה בנכסים שנידונו בפנינו בעררים דלעיל, לפיכך אנו מוצאים שיש מקום לתזור על קביעתנו בעררים הנייל, גם בערר דנן.
בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה של עיריית תייא נקבע תעריף מיוחד לנכסים המסווגים בסיווג ייבתי מלאכה, ומפעלי תעשיהיי.
המבתנים המשמשים לבחינת השאלה מתי יסווג נכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי נדונו במספר רב של פסקי דין, שקבעו מהם המבחנים לציהוי נכס הראוי להיות מסווג בסיווג האמור.
.10
.1
כך בין השאר בעניין עמיינ 186/07 גאו דע ניחול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנחל הארנונה בעיריית תייא, סוקר ביהמייש את מבחני הפסיקה לצורך סיווג מפעלי תעשיה, וקובע כי המדובר בחמישה מבתנים, המהווים אינדיקציה לפעילות *צורית המבוצעת בנכסים:
מבחן ייצירתו של יש מוחשי מיש מוחשי אחריי, מבחן ייטיבו של ההליך העיסקייי, מבחן 'יהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי, ומבחן ייעל דרך ההנגדהיי.
בעמיינ (ת''א-יפו) 27754-05-11 מאיר אשל נ. ועד ערר על קביעת ארנונה כוללת - תייא יפו ואתי נדון סיווגו של נכס המשמש להקלטה ועריכה.
ביהמייש קבע כי ייכתוצאה מהגיוון העצום בפעילות הכלכלית בעולם המודרני, שגם קיבל משמעות מיוחדת עם התפתחות הטכנולוגיה ועם התלפתם של פסי הליצור ומכונות עתירות תהליכים מכנייס במחשבים ותוכנות, יישומם של חלק ממבתנים אלו, ככתבם וכלשונם, אינו הולם עוד עיסוקים חדשים אלויי משמע, להגדרה הקלסית של ליצור, יייש לצקת תוכן חדש ועדכני יותריי.
עלינו לבחון עתה עפ"י המבחנים שנקבעו בפסיקה, האם הפעילות שמבצעת העוררת בנכס נשוא הערר, היא פעילות המזכה אותה בתעריף מיוחד עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.
לגבי המבחן הראשון אנו סבורים כי יש בפעילות של ייצירת ועריכת סרטים משום יייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי.
בענייננו, לא נסתרה עדותה של העוררת לפיה היא מייצרת את הסרטים יימשלב קבלת חומר הגלם ועד למוצר המוגמריי.
עפ"י עדותה פעילותה כוללת: ייעריכה והוספת סאונד, קריינות ומיקט פסי קול, הוספת
אפקטים ולזואליים ואפקטיס בתלת מימדיי.
ייבסופו של ההליך מתקבל מוצר מוגמר בדמות סרטי פרסומת, סרטים עלילתיים ותוכניות טלוויויתיי.
במטגרת פעילות זו שמבצעת העוררת נוצר יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר, ועסקינן ביש חדש במהותו.
העובדה שחלק מהפעילות הייצורית אינה מתבצעת בעבודת כפיים כי אס באמצעות מחשבים, אינה שוללת בהכרח את אופייה הייצורי של הפעילות.
בדומה לכך קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן וּה:
יילטעמי, פעילות המערערת בנכס הינה פעילות ייצורית לכל דבר ועניין, באשר המערערת נוטלת חומר גלם, הוא צילומי הסרט/הסרטון, עורכת אותם באופן שהופך אותם למוצר אחר לגמרי מסרט הצילום עצמו, תוך מתן ביטוי שונה למוצר המוגמר הערוך כעת סינמטוגרפית ובוודאי מעניק לצופה ממד פסיכולוגי שונה ואחר מסרט הצילום הגולמי בעצמו, ומהווה לכן ביטוי שונה למוצר המוגמר, כפי שפעולת עריכת סרטים מחייבת. מעבר לכך, פעולת הפוסט פרודקשיין מוסיפה לסרט הערוך קול, מוסיקה ואמצעים נוספים כמו אנימציה ואפקטים
12
3
14
5
.6
קוליים ואחרים ויחדיו יוצרים מוצר חדש לגמרי. אין כל מקום בעיני להקשר אותו ביקש המשיב לעשות לעבודת עורך דין הנותן שירותי משפט ללקוחותיו במשרדו ולכן עוסק במתן שירותים ובין עריכת סרט/סרטון המביא לקהל הצופים בכל פעם יצירה חדשהיי.
בענייננו העוררת יוצרת את חומר הגלם הראשוני, דהיינו את הסרט או הסרטון, ולאחר מכן היא מוסיפה לו את פעולת הפוסט פרודקשיין, שחיא כשלעצמה, עפ"י פסהייד, מהווה פעילות ייצורית.
מבחן ''היקף השימוש במוצר המוגמריי, לפיו אס מוענק למוצר ערך מעבר לערכו עבור המזמין לבדו, יש לראות בכך פעילות ייצורית.
בענייננו, הסרט המוגמר המופ לקהל הרחב הוא בעל ערך מעבר לערכו עבור המזמין.
כך גם סבר ביהמייש בפסייד וד פילמס לעניין מבחן זה:
ייעל פי פסק הדין בפרשת רעיונות, פעילות תחשב לייצורית אם המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב ולא תחשב ככצו אם חיא נועדה ללקוח שהזמינה.
בנסיבות העניין, אין חולק כי המוצר המוגמר נועד ללקוח שחזמין את הסרט. יחד עס זאת, צהו אינו המבחן העיקרי (ראה פרשות מאיר אשל), ועדיין, חשימוש הפרטי בנסיבות העניין של המזמין הופך בסיכומו של יום לשימוש ציבורי בהצגת המוצר המוגמר לציבור הרתב. מכאן, שאפילו במבחן וה, שאינו כאמור המבחן המרכזי, עדיין ניתן לראות במוצר המוגמר כמוצר שנוצר בהליך ייצורליי.
המבחן השלישי הוא ייטיבו של ההליך העיסקייי. בענייננו ההליך העיסקי המבוצע בנכס הוא ייצור ועריכת סרטים והוא כולל את עיבוד חומרי הגלם תוך עבודת הייצור, עריכתם, והפיכתם לסרט שהוא המוצר הסופי.
מבחן ייהשבחת הנכסיי או המבחן ייהכלכלייי, לפיו פעילות ייצורית היא כלי עשייה המשביתה את הערך הכלכלי של הטובין או החומר, אף אס אינה מביאה עימה כל שינוי בצורה.
בענייננו העוררת מייצרת בנכס את חומר הגלם הקולנועי - המצולם, עורכת אותו ומשביחה אותו בתהליך הפוסט-פרודקשילקן.
הסרט שהוא התוצר הסופי שמיוצר בתוך כך, ניתן להפצה המונית, והוא מקיים את המבחן הכלכלי. ללא עבודת הצילום והעריכה ערכו הכלכלי של החומר הגולמי הוא מוגבל. הצילום והעריכה הופכים את החומר הגולמי לסרט והם משביתיס את ערכו הכלכלי של החומר הגולמי ומאפשרים את הפצתו לקהל הרחב.
בפסייד וד פילמס קובע ביחמייש לעניין מבחן זה כי בעבודת הפוסט פרודקשיין כשלעצמה יש
לראות פעילות ייצורית. ביהמייש קבע:
17
.8
9
ייאף אני בדעה, בדומה לדעתה של כבי השופטת מיכל גונן אגמון, כי המבחן הכלכלי הינו המבחן העיקרי מבין כל ארבעת המבחנים. בנסיבות, לא יכול להיות תולק כי אותו חומר ששימש כמצע למוצר הסופי (אותו תומר גלס מצולם), משבית במהלך הייפוסט פרודקשייןיי.
בהליך זה הופך חומר הגלם הקולנועי (טרט הצילום והקלטת הקול) למוצר מוגמר כשבדרך כאמור לעיל, מתווספת לו פעולת גצירה ועריכה, הוספת מוסיקה, אפקטים וכיוייב, עד למוצר המוגמר. סביך בעיני, כי סרט בילוס בתוספת הקלטה בלבד, ללא כל התוספות הנדרשות בחליך הפוסט פרודקשיין, ערכו נמוך לאין שיעור מהמוצר המוגמר המובא לעיני הציבור הרתב. לפיכך מתקלים לטעמי גם המבחן הכלכלי של אותו מוצר צילומי, שאמנם כולל חלק מחומר הגלם המצולם, אך מהותו השתנתה והינו עתה סרט/סרטון המהווה מוצר נפרד ועצמאי מה שהחל את דרכו במכונת העריכה."
מבחן ייעל דרך ההנגדהיי או מבחן מרכז הפעילות, לפיו יש לראות פעילות ייצורית כפעילות המנוגדת לפעילות של מתן שירותים. פעילות הנמשכת אל מרכז הגרוויטציה של פעילות ייצורית לעומת פעילות של מתן שירותים.
גם מבחן זה מתקיים בעניננו, באשר מרכז הכובד של פעילות העוררת היא ייצורית, מאחר שהיא יוצרת כאמור יש מוחשי אחר.
בפסייד וד פילמס קבע ביהמייש בעניין וה:
ייגם בפעילות המערערת יש כדי לכוון אל הייצור להבדיל ממתן השירותים. לא בכדי תעשיית הקולנוע והטלוויויה קרויה ייתעשיהיי, מתבצעת בה פעילות יצרנית לכל דבר ועניין במובן הרחב של המילה, כך גס פעילות המכוונת ליצירת סרט/סרטון מחומר הגלם, הוא התומר המצולסם/מוקלט, תוך הרכבת הייפאזליי לעבר המוצר המוגמר, פאזל המורכב מצילוס, אפקטים ויוואליים, מוסיקה, אפקטים קוליים ומהווה לכן יצירה בפני עצמה. בהחלט יתכן כי המוצר המוגמר מבוצע בעצה אחת עם מומין המוצר, אך בפועל אין בכך כדי להשפיע על עצם היות ההליך ייצורי מה גם שהיוצר בפועל היגו מִי שמבצע את כל אותן פעולות המביאות לתוצר הסופי, חוא הסרט. מכאן, שמרכצ הכובד בנסיבות חינו דווקא ייצורי, להבדיל ממתן שירותי עריכה למוצר בסיסל !ו
יוער עוד כי לשם סיווגו של נכס בסיווג '*מפעלי תעשייהיי אין בהכרח צורך בשטחים גדולים או בעובדים מרובים.
בעניין וה יצוין כי כבי השופטת מיכל אגמון-גונן בפסייד מאיר אשל נ. ועדת ערר בת'יא, דוחה את הטענה כי לא ניתן לחייב את הנכס בסיווג המופחת, נוכת העובדה שהתכליות הללו לא מתקיימות שעה שמדובר באולפן הקלטה ועריכה, אשר אינו מעסיק עובדים רבים והשטת הדרוש לפעילותו הינו קטן.
גם בפסהייד וד פילמס, קובע ביהמייש בעניין זח:
ייאין לשכוח, כי המבקש להגדיר מפעל תעשייה כבר אינו רואה לנגד עיניו מבנה בסדר גודל גדול ובו מכונות ענק כבעבר. פעילות ייצורית יכול ותתבצע גם בנכסים קטנים, ובאמצעות
מכשירים/מתשביס קטנים ומתוחכמים ובכך יש כדי לשנות גם את החשיבה באשר לשאלת מיקום הנכס והגדרתו כמפעל תעשליה ייצורי.
0. לסיכום, קבע ביהמייש בפסייד וד פילמס :
יילאור כל האמור לעיל, אין מנוס מלהתערב בהחלטת ועדת הערר ולקבוע, כי פעילות הפוסט פרודקשיין המתבצעת בנכס המערערת מהווה פעילות *יצורית מובהקת ולכן עליה להיכנס למסגרת ההגדרה ייתעשיה ומלאכהיי בצו הארנונה".
הלכה זו, יפה גם לענייננו.
1. איננו סבורים כי פעילות העורר בנכס דומה למלאכתו של עורך דין או מגיה ועורך ספרים.
בשונה מפעילותס של אלה, את עריכת הסרטים ועבודות הפוסט פרודקשיין יש להגדיר כפעילות !יייצוריתיי.
2, כאמור לעיל אין מחלוקת כי רובו ככולו של הנכס משמש לפעילות העריכה והפוסט פרודקשיין. לפיכך יש לסווג את כל הנכס בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי בבחינת הולך הטפל אחר העיקריי.
3. מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי פעילות העורר בנכס מהווה פעילות ייצורית,
ולפיכך יש לסווגו בסיווג המופחת של ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייה'י עפ"י סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 25.11.2014,
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7% כ 9 ב
יו'יר: עו"ד אורה קגיון חבר: עו'יד ש*רלי קד חבר: רו''ח רונית מרמור
קלדנית: ענת לוי
.> ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ד בכסלו תשעה
21|04
מספר ערר: | 10:16 / 140010878
מספר ועדה: | 11087
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: ש.פיינטק בע"מ
-ג ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בכפוף להסדר האמור הערר דנן נמחק, כך שככל שהטענה המקדמית שנדונה בערר האמור תדחה ההכרעה בערר תחול גם לשנת 2014 בהתייחס לערר דנן וככל שהטענה המקדמית בערר האמור תתקבל תהיה רשאית העוררת לפנות לוועדה בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה, בבקשה להחחיות את הערר דנן והוא יתברר לגופו.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
3 )
יו"ר: עו"ק לוייאמיר חברה: עו"ז/קצם-שירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ד בכסלו תשעה
2-4
מספר ערר: | 11:24 / 140010443
מספר ועדה: | 11087
בפגי חכרי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: א.ב. מתכננים בע"מ
-נ הג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה לסילוק סופי ומוחלט בכל טענות הצדדים ביחס לערר, דנן יסווג הנכס גשוא הערר בסיווג מחסנים מיום 1.1.12, וזאת בכפוף לכך שלא יחול שינוי בשימוש בנכס. העוררת מחוייבת להודיע על כל שינוי שיחול בשימוש הנעשה בנכס על ידיה ו/או ע"י שוכר משנה.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/ 0
יו"ר: עו"ד לוי אמיר חברה: עו"ז/ק רלי
/ שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
0 תאריך : ד בכסלו תשעה
. 21[|4
+
מספר ערר: | 11:48 / *********
מספר ועדה: | 11087
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר/ת: ווין אינטראקטיב (ישראל) בע"מ
- נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז
החלטה
לבקשת העוררת הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 26.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2 /\/
יו"ר: עו"ד לוי אמיר חברה: עו"דיק לי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ד בכסלו תשעה
21-04
מספר ערר: | 13:10 / *********
מספר ועדה: | 11087
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד לוי אמיר
חברה: עו"ד קדם שירלי
העורר: מרדכי יצחק
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.11.2014.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"דלוי אמיר חברה; עו'ו/קדח/עירלי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' : 140009991
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אמיר לוי
חברה: עו"ד שירלי קדם
העורר: מיכאל יוחאי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
במסגרת הערר שבפנינו נתקפת החלטת המשיב מיום 12.12.13 בדבר קביעת שנת בניה חדשה לדירה שנהרסה והוקמה מחדש. המשיב קבע בהחלטתו נשוא הערר כי בהתאם להיתר בנית וביקורות שנערכו בנכס, המבנה הקיים נהרס ובוצעה בניה מחדש של הנכס. משכך נקבע כל החיוב על פי שנת בניה חדשה הינו כדין.
טענות העורר
2
העורר טען במסגרת הערר כי על פי היתר הבניה, היה צורך לשנות את כל קונפיגורצית הפנים של הבית אולם התברר כי אין תשתית ביוב בצד המזרתי של המבנה ומשכך הוחלט לא לשנות את פנים הבית הישן ולמעשה הבית כיום חינו שיפוץ של הקומה הראשונה והרתבת עליית הגג במבנה כפי שאושר בהיתר.
העורר טען כי השינויים המרכזיים הינם סגירת המרפטות ובניית קירות פנים בקומה הראשונה עד 103 מ"ר, כאשר קירות המעטפת, נקודת הביוב, חדר השירותים וחדר הכניסה לבית לא שונו.
העורר טען כי יש להותיר על כנו את תחשיב הארנונה הישן של 69 מ"ר ולהטיל ארנונה לפי שנת בניה חדשה רק על תוספת הבניה.
טענות חמשיב
5. לטענת המשיב, על פי היתר הבניה הדירה נהרסה באופן מוחלט והדירה כולה נכנתה מחדש
לרבות הרחבתה. משכך לא ניתן לחייב באופן רעיוני על פי שנת הבניה חישנה מקום בו בפועל לא נותרו שטחים ייישנים'י בנכס.
6. לטענת המשיב, מדובר בבניה חדשה של כל שטחי הנכס ובהתאם יש לקבוע את שנת הבניה
בגין כלל הנכס.
7 לטענת המשיב תכלית הוראות סעיפים 1.3.3 אי ו-בי לצו הארנונה הוא לשמר את גובה הארנונה על החלק הישן של הבניין שנותר עומד ולייחד את הארנונה הגבוהה יותר לתוספת ולא להוזיל באופן מלאכותי את הארנונה בגין נכס שלא קיים עוד. המשיב טען כי במקרה וה לא נותר נכס ישן אלא מדובר בתוספת בניה חדשה לגמרל.
דיון ותכרעה
8 לאחר שהוגשו ראיות מטעם הצדדים וקיימנו דיון הוכחות, סיכמו הצדדים טענותיהם והתיק בשל להכרעה.
9. הדירה נשוא הערר נמצאת בקומה שניה בבניין טורי, בן 3 כניסות. הדירה נמצאת בחלק
הפנימי, בין דירות קיימות כאשר הקירות התיצונייס - קיר התזית וקיר העורף של המבנה נהרסו והקירות הצידיים נותרו בהיותס קירות של הדירות משני צידי הדירה נשוא הערר.
0. התקרה והגג נהרסו לגמרי ונבנתה קומה שניה חדשה.
1. על מנת לבנות ממייד בדירה, בנה העורר ממייד גס עבור הדירה אשר נמצאת בקומה הראשונה
'מתחת' לדירה נשוא הערר.
2. הדירה המקורית הייתה בשטת של 69 מ"ר וכיום על פי רישומי העירייה התיוב חינו בגין שטח
של 186 מ"ר כולל המרפסות.
3. בדיון ההוכתות מיקד העורר את השאלה נשוא הערר רק בהתייחס לשטח הדירה המקורית
(69 מ"ר), כאשר אין הוא חולק על כך שתוספת הבניה תחויב על פי שנת הבניה חדשה.
4. העורר טען בפנינו כי צנרת הדירה לא השתנתה והמבנה המרכני הישן, אומנם שופצ הכל אבל
הכניסה והשירותים נשארו באותו מקום ביחס לדירה המקורית.
.15
.6
17
.8
.9
0
מבתינת ריצוף הדירה, הוסר הריצוף המקורי, חלק מהתשתיות שהוקמו מחדש הועברו ברצפה, ורוב התשתיות הועברו דרך התקרה של הדירה שנבנתה מכיוון שלא היה מקום להעבירן ברצפה מבחינת העומק.
מכלל הראלות שהובאו בפנינו ניתן ללמוד כי כלל הדירה נהרסה לחלוטין ונבנתה מחדש בשטת גדול מהשטת המקורי.
בחנו בכובד ראש את השאלה האם בנסיבות העניין יש להשאיר את שנת הבניה המקורית בגין שטח הדירה המקורית שנהרסה כליל ונבנתה מחדש באופן מורחב, לנוכח היסטוריית הבגיה והעובדה שהבניה בוצעה על מבנה קיים (בשונה ממצב בו נהרס מבנה אשר נמצא על הקרקע ונבנה מבנה חדש).
העורר עצמו הבהיר כי בכל הנוגע לתוספת הבניה מוסכם עליו כי יש לסווגה לפי שנת הבניה ייהחדשהיי.
גם כאשר נבנות קומות חדשות בבניין קיים, שנת הבניה לאותן קומות חדשות הינה שנת הבניה למועד הקמתן במנותק משנת הבניה של הבנין עליו מבוצעת תוספת הבניה. בעניין עתיימ (מחוזי תייא) 1234/07 נילי וינברג נ' מנהל הארנונה-עיריית תל-אביב פדאור 22(07)
9 (2007) התייחס בית המשפט לרציונל התיוב לפי שנת בניה למועד הקמת קומות נוספות
בבניין וקבע כך:
יילא מדובר בשיפוץ של המבנה הישן או היחידות הישנות אלא בתוספת חדשה של 2.5 קמות ושל 7 יחידות דיור, באופן שנבנה למעשה בניין חדש או חלק מבניין חדש על גג המבנה חישן, כשבניה זו השביחה את הנכס של העותרת וברור גם שהערך הכלכלי של דירה חדשה עולה על הערך הכלכלי של דירה ישנהיי.
לעניין זה נקבעה בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב),
תשנ"ג-1992, אבחנה בין שיפוץ לתוספת בניה:
סייג להעלאת ארנונת
פא. | (א) לא תשנה מועצה סיווג משנה של נכט שנעשה בו שיפו, באופן שיש בו העלאה של סכום הארנונה שהיה מוטל על אותו נכס לפי חוק גה אילולא השיפוא.
(ב) נוסף לנכס שטח עקב שיפוץ שנעשה בו, רשאית המועצה, על אף האמור בסעיף קטן (א) ובכפוף להוראות חוק גּה, להטיל ארנונה על השטח הנוטף לפי סיווג המשנה המתאים לאחר השיפו\.
-/
1. נפנה גם לסיפרו של רוסטוביצ ארנונה עירונית בעמי 499:
'יהתוצאה היא כי על בנלין ששופצ והוגדל יכולים לחול שני תעריפי ארנונה שונים, למרות שנעשה אותו שימוש בכל הנכסיי.
2. ובהמשך בסוגיה דומה לסוגיה המועלית בפנינו (בעמ' 499):
'יסוגיה אחרת היא מה דינו של בניין ישן שנהרס ונבנה בניין חדש תחתיו! כך למשל, אם פחון ישן בן 100 מ"ר הפך בעקבות השיפוץ לבניין אבן חדש בן 200 מ"ר, רשאי פקיד השומה להשית תעריפי ארנונה של בניין חדש בגין כל 200 המייר שנבנו ולא רק בגין 100 המייר שנוספו, ולעשות זאת לפי תעריף של בניין אבן ולא של פחון'י.
3. בענייננו כאמור אין עסקינן בשיפוץ פנים אלא בהריסה של הדירה מהיסוד והקמתה מחדש
כאמור בהיתר הבניה, על כלל תשתיות המבנה, קירות תיצוניים (למעט שתי דפנות השייכות לדירות שאינן של העורר בקומח שנייה), גג וכוי. לא ניתן להתעלם מהאמור בהיתר הבניה, אשר מתייחס להריסת הדירה ובנייתה מחדש בצורה מורחבת כלל תוספת ממייד והגבהת גג רעפים עס ניצול חלל הגג.
8. בנסיבות העניין אנו סבורים כי החלטת המשיב לתייב לפי שנת בניה חדשה את שטח הדירה
כולה, הינה החלטה סבירה ועומדת ברציונל העומד בבסיס מדרג החיוב שנקבע לפי שנת גמר בניה. מדובר בדירה חדשה, כשבנייתה השביחה את הנכס ומטבע הדברים גם ערכה הכלכלי עולה על ערכה של הדירה הישנה.
5. לאור האמור אנו דותים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.
ניתן בהעדר הצדדים היום = "\ \ +
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 וסעיף 23 לתקנות בת?
משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום המצאת ההחלטה לצדדים.
=
[
.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
*ו'/ר: עו"ד אמיר לול חברה: עו"ד קדם שירלי
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית עררים מס' 140006347
שליד עיריית תל אביב-יפו מס' 140007615
מט' 140008603
בפני חברי ועדת ערר: מס' 140010653
יו"ר: יהודה מאור, עו"ד מס' 140011719
חברה: ארדת וורבר קורן, עו"ד
חברה: שירלי קדם, עו"ד
העוררת: נט א.ט בע'ימ
נגד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
מבוא
שנה רדפה שנה, דחיות מועדים ניתנו אין ספור האחת רדפה את רעותה ואין טעם לפרט כמות הבקשות לדחיה ואורכה, מועדיהן וסיבותיהן.
בקשות לאיחוד העררים שפורטו לעיל הוגשו בהסכמת הצדדים ואושרו על ידינו. איחוד העררים כלל את שנות המס 2012 עד 2014. העררים עניינס בשאלת חיוב נכסי העוררת בארנונה, בגין שנות המס 2012 - 2014 המוחזקים על ידה בקריית עתידים בתל-אביב.
מצאנו להציג לשם הנוחיות בטבלה, את פירוט הנכסים הרשומים בספרי המשיב כמוחזקים ע"י העוררת, כשמולם הסלווגים בגין נכסים אלח, בגין כל שנת מס כדלקמן:
לפי רישומי המשיב לפי רישומי העוררת
מספר גכסי כתובת חן לקות שטח סיווג קיים
202
1 | 273484 2000 / | ולנברג ראול 36 3 120 בתי תוכנה 2 | 273514 2000 | ולנברג ראול 36 13 1011 בתי תוכנה 3 | 316884 2000 | 2184 8 מו-0 1114 משרדים
4. | 316912 2000 | 2186 | 4 בתי תוכנה
5. | 317072 2000 | 2184 100 22 בתי תוכנה
6. | 317572 2000 | 2184 פ 19 משרדים
7 | 374508 2000 | ולנברג ראול 34 13 213 משרדים חשבון סגור
8 | 374574 2000 | ולנברג ראול 36 1029 1 משרדים חשבון סגור
9 | 374599 2000 | 2184 159 1.09 בתי תוכנה
חשבון סגור
0. | 374640 2000 | 2184 6 6 משרדים
חשבון סגור
לפי רישומי המשיב לפי רישומי העוררת
מספר נכטי כתובת חן לקוה שטת ליווג קיים
3-
2014