החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 22 עד 29 לפברואר 2016

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140013160 שליד עיריית תל אביב- יפו 113

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו'/ד גדי טל

העוררת: יובל סיגלר תקשורת בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת הגישה ערר בגין נכס בשטח של 837 מ"ר בו היא מחציקה ברחוב קויפמן 6 | תל אביב בטענה כי יש לסווג את הנכס תחת סיווג יימלאכה ותעשייהיי ולא תחת סיווג בנינים שאינם משמשים למגורים *' ולתילופין לסווגו בהתאם לחלוקת הסיווג עליה הוסכם בין העוררת למשיב במסגרת הסכם פשרה לשנות המס 2010 עד 2013 .

ענינו של ערר גה נוגע לדחיית השגתה של העוררת על שומת הארנונה שהונפקה לה לשנת המ 4.

בהשגתה טענה העוררת כי בנכס מתבצעת פעילות תעשייתית ל ייהפקת עיתוניסיי ובכלל וה עריכת תוכנן של כתבות, מאמריס, פרסומות בדיקות תוכן והגהות. עוד טענה העוררת כי סיווגו של הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה התקבל במסגרת הוראות הסכם פשרה וכי מתום תוקפו של הסדר הפשרה לא חל שינוי בשימוש הנעשה בנכס ועל כן מחויב המשיב להמשיך ולתייב את הנכט באותו הסיווג כפי שנקבע בהסכם הפשרה.

המשיב טען כי בהסכם הפשרה נקבע במפורש כי תוקפו עד ליום 31.12.2013.

עוד טען המשיב כי מאו נחתם הסכם הפשרה חל שינוי משפטי לאור פסק הדין בעניין הוצאת הספרים עם עובד וכי בהתאם להלכת עם עובד הנייל עיקרה של פעילות של הוצאה לאור הינה פעילות רעיונית ומטחרית ועל כן אין עוד לסווגה ( בניגוד להלכות מן העבר) בסיווג מלאכה ותעשלייה כי אם בסיווג מסחרי.

עוד מפנה המשיב לשיגוי בצו הארנונה בסעיף 3.2 הנוקב מפורשות כיום בלשון יישירותים'י

לטענת המשליב אין חולק כי בנכס לא מתבצעת פעילות של הדפסה וכריכה ( כמו בעניין הלכת עס עובד) ועל כן אין בפעילות העוררת בנכס בבתינת יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר.

ביום 8.12.14 בעת חדיון המקדמי הודיעו לנו הצדדים כי הס תלוקים בשאלות העובדתיות וביקשו לקבוע התיק לשמיעת ראיות.

ביום 18.11.15 ולאחר שהוגשו סיכומים בתיק הערר לשנת המס 2014, הגישה העוררת בקשה לאחד את הדיון בערר 140010763 אשר הוגש ביחס לשנת המס 2015 עם הערר נשוא החלטה זו ולאור הסכמת המשיב נתקבלה החלטה ביום 16.12.15 על איחוד העררים.

לאור האמור לעיל התלטתנו שלהלן תחול גם על שנת המס 2015.

כאמור התיק נקבע לשמיעת ראיות בהתאם לבקשת הצדדים.

בעלי הדין הביאו ראיותיהם בדרך של תצחירי עדות ראשית התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 5

ביום 7.10.15 נתקבלה הודעת המשיב לפיו בשל העובדה שהמצחיר מטעמו יצא לגמלאות ועזב את ישראל לא יוכל להתייצב לחקירתו והמשיב מוותר על הגשת התצהלר מטעמו.

בנסיבות אלה הממצאים העובדתייט בתיק גה עליהם תתבסס החלטת ועדת הערר הינם תצהיר עד העוררת , מר ברששת דניאל ותקירתו הנגדית והנספתים שצורפו לכתב הערר ולכתב התשובה ככל שאלה לא נסתרו על ידי הצדדים .

להלן הממצאים העובדתלים כפי שעלו מדיוני הועדה :

הפעילות המתבצעת בנכס נשוא הערר הינה ייפעילות להפקת עיתונים וספרי עיון"י.

בנכס מתבצעת פעולה של הענקת כותרות למאמרים , בדיקת תוכן, הגהות, איסוף פרסומות , הוספת הפרסומות לשטחי עיתון.

בנכס מועסקים כותבים , פרסומאיט, מגיהים, אנשי פרסום ושיווק, אנשי מכירות , גרפיקאים ואנשי תוכן.

*כרגע בנכס יש כ 105 עובלים שכילים...חוץ מזת יש לנו גם פליקנסרים שעובלים בעיקל מהבית. מדובר בכותבים ועורכי משנה , מגיתים , יש מפיקים?

בנכס לא מתבצעות עבודות דפוס.

/עבודות הדפוט של תחבלה מתבצעות בשלושה בת דפוס מחוץ לנכסי.

בחלק מהנכס נעשה שימוש למכירות של שטתי פרסום.

/בהתייחט לתשליט שצלפנו לתצהיר כשאת שואלת למה הכוונה שכתוב *פרסום?, אני משיב שאני יודע שיש שני חדרים בהתייחס למגזין אטמוספירה של אלעל יש אנש: מכירות שיושבים במתחם מס!ים ומגייסים מפרטומות למגזין הזה... בשאד המקומות שכתוב פרסום זה מגזון טיים אאוט ומלובר באותה עבודה של גיוס פרסומות......."!

לתצהיר העוררת צורף ייתרשיס המבנהיי.

בהעדר תרשים הסותר את תוכן התרשים שהציגה העוררת יש לקבוע כי השימושים המתבצעים

בנכס הינם כמפורט בתרשים :

הנהלת חשבונות , שירות לקוחות, מפיקות, פרסום וגרפיקה, עריכה, הנהלה, סטודיו ומערכות וגרפיקה.

בתצהירו מעיד נתנאל ברששת כי בדומה לפעילות המתבצעת בעיתונים יומיים כגון הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב בנכס נשוא הערר מתבצעת פעילות של קבלת מאמריס ממספר מתברים , סיווגם על פי התאמתם לתוכן העלון עריכתם וצירופם לכדי עיתון.

לא הובאו בפנינו ראיות התומכות בהנחה גו של עד העוררת.

לא נוכל לקבוע על סמך האמור בתצהירו ממצאים עובדתיים הקושרים בין הפעילות המתבצעת בנכס לבין פעילות בנכסים המוחזקים על ידי עיתונים יומייסם אחרים.

יחד עם את מתקבלת הגרסה העובדתית כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו של עד העוררת ואשר לא נסתרה לפיה '*'חברתנו אינה נותנת שילות? הוצאה לאור של ספרי קדיאה אשר הוצאתם לאור

מסתכמת בכריכתם , הדפסתס ושנווקם אל הציבור הרחב אלא מוציאה לאוד עלונים אשד הליך הוצאתו לאוד והבאתו ליד הציבור מולכב וכלל אינו זהה להליך הוצאת לאוד של ספרי קליאה?

ככל הנראה בעדותו זו ניטה מנהל העוררת לאבחן בין פעילות העוררת בנכס לבין הפעילות שנדונה על ידי בית המשפט בעניין הוצאת עם עובד בע"מ ואכן לפטיקה זו נידרש בהחלטתנו.

בית המשפט המתוצי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים נדרש בעמיינ 193-09 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ ני עיריית תל-אביב ואח! לשאלה הדומה למתלוקת שבפנינו.

נציין כי על החלטתו של בית המשפט המחוצי הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון אשר נדחתה ב 23.5.2010

הפרטים העובדתייס הנוגעים לשימוש שסיווגו נדון בעניין עם עובד הנייל צוטטו בראשית פסק

דינה של כבוד השופטת קובו כדלקמן:

+המערעדת היא חברת לתוצאה לאור של ספלים הפועלת מנכס המצוי ברתי מזאיה 22, תע-

אביב יפו (להל]://הנכס?).

בנכס הנ/2 מקיימת המערערת את הפעולות הבאות: סינון של כתבי יד, עריכת כתבי :7, הגהה, עימוד ועיצוב גדפי. הפעולות של תסדדה, הדפסה וכליכה של הספרים נעשות מחוץ לנכס המל (במקום אחל. הספדים הגמולים הוזרים לנכס שברתי מזואה, ומשם הם מופצים לרחבי המדינת.</

לאחר ששמענו את עדותו של עד העוררת, עיינו בתצהירו על נספתיו ובכתבי הטענות של הצדדים הגענו למסקנה כי השימוש שעושה העוררת בנכס נשוא הערר דומה לשימוש שנדון בפסק הדין בעניין עם עובד כאמור לעיל.

העוררת בעצמה מודה כאמור לעיל בניתות הממצאים העובדתייס כי בנכס נשוא הערר מתבצעות פעולות שאינן הדפסה וכריכה של ספרים אלא פעולות עריכה, הגהה, עיצוב גרפי ואף יתרה מזאת בחלק מחלקי הנכס מתבצעות פעולות למכירת שטתי פרסום בעלונים אותם מוציאה לאור העוררת ואף בחלק ניכר מהנכס נעשה שימוש לחדרי הנהלה, חדרי ישיבות והנהלת חשבונות.

אין לנו אלא לצטט מדברי בית המשפט בעניין עס עובד הנייל :

/בפסקק דיני בעמי/נ 252/06 מנהל הארנונת בעירית תל-אביב :פנ ג' מילים שירותי כתיבק (תרגום בע/מ ([פודסם בגבו) 2.11.08) ציינתי; *... מאחר שבהטלת מס עסיקנן בהידות (ודאות צליכות להיות נל ללגלינו. יתכן איפוא כי *יצורי/ יש ויישאר כקגלרתו הקלאסית, ואם מבקש המחוקק לעדכן את תקנות ההטדדים בדוח העיתים, יעשת כן במפורש. עד אז לאוי לגזור ע2 עצמנו לתמעיט בפרשנות יצירתית/.

כדי להיכלל בסיווג 'יתעשית ומלאכה יש צולך לקיים פעילות *יצורית. משמע, יצירת /יש

מוחשי בנכס מיש מוחש: אחל/. סינון כתבי יד, עריכה, הגהה, שיווק והפצה אינם *צירת /יש

מוחשי בנכס מיש אחר/. משום כך, ביקשה המערערת ללאות את בית הדפוס כזרועה האדוכת.

אין הפסיקה מכירה בזלוע ארוכה שכזו. בעניין זה לאוי להפנות גם ליא 795/85 פקיד השומת <לושלים גי חבלת ניקוב שירותי מחשב ידושלים (1979) בע"ממייד מב (4) 162 (1988) שס נקבע כי סידור של חומד, שינויו מבחינת הצודה אך לא מבחינת המהות איננו בגדר ייש חדש/ במהותו.

ואשר על כן פעיעות כזו איננת פעילות *צולית./

המבחנים שאומצו בפסיקה בכדי להכריע האם יש לסווג נכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה הינם המבתנים לויהויה של פעילות ייצורית : מבתן יצירת יש מאין , מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר , המבחן הכלכלי , מבחן ההנגדה או מבחן מרכו הפעילות . ( עייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 ני חברת רעיונות בע"מ)

בהתאם לפסיקה בתחום זה ועל סמך הממצאים העובדתיים בעניינינו לא ניתן לקבוע כי בפעילות הכוללת בנכס יש משום יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. לא נטען וממילא לא הוכת כי פעילות העוררת בנכס כמפורט לעיל מהווה יצירת מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. הדברים נכונים גם ביחס לשלבי ההפקה של המגצינים ולמכירת שטח: פרסום בהם .

המוצר הסופי שיוצא מהנכס אינו עומד במבחן הכלכלי שנקבע בפסיקה ויצירתו לא מהווה פעולה המשביחה את המוצר הקודם, מדובר בשירות או פעילות משרדית המאפשרת להביא לציבור הצרכנים של העוררת את החדשות או הכתבות בדרך של מגזיניס או שבועון.

מבתינת מבחן ההנגדה הרי שדברי עד העוררת, דות ממצאי הביקורת התרשמותנו ביחס לחלוקת הפעילות בנכס בין שיווק , מכירות והנהלה מחד והפעולות הכרוכות בעריכת והפקת מגזינים שיכנעו אותנו כי עיקר הפעילות בנכס , אם לא כלל פעילות העוררת אינה ייצורית .

העוררת מפנה בסיכומיה לפסק דינו של בית המשפט העליון בעממ 2503/13 אליהו זהר ני עיריית ירושלים אלא שדווקא פסק דין זה אינו תומך בעמדת העוררת.

בעניין אליהו ווהר אמר בית המשפט בין השאר כך :

* בתווך בין שתי הקבוצות הלקו מצויה קטגודית הנכסים המשמשים ל'/מלאכה, אשר יש בת שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהס מאופיינים במדכיב *שירותי? של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שידות מקצועי, מאידך גיסא, השילות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין *תעשייתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעה באמצעות פועלים (עובדי כפיים מקצועיים (/צוואלון כתוע?), ולא על ידי פקידים (בעלי מקצועות הופש:ים (יצוואדון לבן?). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עור בכוכים חשוכים מואלים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של מעילויות הנתשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של /בית מלאכהיי (נגריה, מסגדיה וסנדלרית), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשילות שניתן בהם ללקוחות הוא שילות איש!

המאופיין בעבודת כמיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה לאויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסינוג של *מלאכת או /בית מלאכת.

העוררת לא הסבירה מדוע יש ללמוד מפסק הדין בעניין אהר כי יש לסווג הפעילות המתבצעת על ידה בנכס כיימלאכהיי.

פסק חדין מדבר בעד עצמו. פעילות העוררת אינה נכנסת בשעריו . אין מדובר בעבודת כפיים או עובדים מקצועיים העוסקים במלאכת כפיים. אין לראות בפעולות העריכה , ההגהה והשיווק פעילויות הנחשבות למלאכה קלאסית או עבודת כפיים מקצועית.

אכן הצדק עם המשיב ביתס להגדרת הפעילות שעושה העוררת בנכס תחת סלווג מלאכה שכן אין פעילות העוררת להפקת עיתונים או מגזינים כדוגמת י'אטמוספירהיי עונה על המבחנים שנקבעו בפסק הדין בעניין מישל מרסייה או אליהו והר להגדרת נכס תחת סיווג יימלאכה ותעשלייה".

בטרם נסיים נתייחס למעמד הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף ביום 16.12.2012.

בבקשה שהגישו הצדדים לבית המשפט לאישור ומתן תוקף פסד דין להסדר הפשרה הס הבהירו כי מדובר בהסכם פשרה המביא לסיום המחלוקות לשנות המס 2010-2013

העוררת טוענת טענת הסתמכות וכופרת בוכותו של מנהל הארנונה לשנות את שומת שנת 2014 ולהעמידה בשונה מהשומה המוסכמת לשנות המס 2010-2013.

מקובלת עלינו ההנחה לפיה מנהל הארנונה הפעיל שיקול דעת עת נתן ידו להסכם הפשרה וכי מוטל עליו הנטל להסביר מדוע יש לסטות מאותו שיקול הדעת בעת שהוא קובע את שומת הנכס בשנת המס 2014.

יחד עם ואת , אין לכבול את שיקול דעתו של מנהל הארנונה מקום בו הצדדים הסכימו מפורשות כי הסכם הפשרה לחול על שנות המס 2010-2013 בלבד.

מתשובת מנהל הארנונה להשגה ומהממצאים העובדתיים שהועלו בפנינו עולה כי התלטתו של מנהל הארנונה לשנות את שומת המס בשנת 2014 לא הייתה שרירותית וכי קדמו לה ביקורת שנערכה בנכס ושיקול דעת סביר .

משמצאנו עובדתית כי הפעילות המתבצעת בנכס אינה עונה על המבחנים להגדרתה כפעילות ייצורית או כפעילות שיש לסווגה כמלאכה הרי שנשמט הבסיס מתחת לטענת העוררת כי החלטתו של מנהל הארנונה לסטות מהסדר הפשרה ( על אף שתוקפו הוגבל) שגויה.

נדמה כי במקרה זה , לאור הוראות פסק הדין בעניין הוצאת עם עובד ולאור השינוי בצו הארנונה הכולל בסעיף המסחרי גם את המילה יישירותים'י ,הרי שאם לא היה בוחן שוב מנהל הארנונה את עמדתו ביחס לסיווג הנכס נשוא הערר ( לאור העובדה כי בעבר נקשרו הצדדים בהסכם פשרה) היה חוטא לתפקידו ולאחריותו כלפי כלל משלמי המיסים בעיר.

הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , וברוח הפיקה הנוהגת בתחום זה הרינו לקבוע כי דין הערר להידחות.

משלא נתבקשנו לעשות צאת , אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.2.2016

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערך) התשלייו - 1977 תפורסם החלטי אתר האינטרנט של חמשיב.

4 / 1

ָ

יו"ר: עו''ח אלון צדוק חבר: עו"ד/רוי'ח אבשלום לוי חבר: עוזד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : יג באדר-א תשעו

2222006

מספר ערר: | 12:07 / 140013504

מספר ועדה: | 11318

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: א.ס.אילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר התקבל חלקית כאמור בהסכמת הצדדים.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

0 | /

יו"ר: עו"ד אדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ₪ טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 9

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ירייר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'/ד גדי טל

העוררת: גיל עד מיבל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר שהוגש על החלטת מנהל הארנונה ביחס לנכס ברחוב אברבנאל 18 תל אביב .

העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכס, בשטח של 118 מ"ר , בסיווג סטודיו לציור ופיסול.

המשיב דחה את השגת העוררת בטענה כי הנכס נשוא הערר הינו חלק מבניין אשר אינו משמש בשלמותו לסטודיו לציור ופיסול שכן בקומת הקרקע של הנכס נעשה שימוש על ידי המתוּיקה אשכנזי חן למלאכה ותעשליה.

לטענת המשיב המטרה עומדת בבסיס התעריף המופחת בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה היא להעניק לציירים או פסלים העוסקים אך ורק בפיסול או ציור הקלה בנטל המס.

ביום 1.2.16 התקיים דיון מקדמי בפנינו ממנו עלה כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם בשאלות העובדתיות.

בקומת הגלריה נעשה שימוש על ידי העוררת לסטודיו לאמנות ואילו בקומת הכניסה לנכס (קומת הקרקע) נעשה שימוש המסווג כמלאכה ותעשייה.

נבצטט מפי העוררת:

*אני עושה שימוש בגלריה לסטודיו ואיני מפיקה רוותים ואין זה הגיוני שרק מאחל (בקומת

התתתונה נעשת שימוש על: די מישהו אחר בסיווג מלאכה ו(תעש?ית אני לא אהנה מהסיווג שק

סטודיו לאומנות?

בייכ המשיב הפנתה ללשון הצו אשר לטענתה אינה משתמעת לשתי פנים ומקום בו נעשים שימושים שונים לא ניתן לפצל את הסיווג.

יצוין כי בשנת המס 2015 השיגה העוררת באמצעות השוכרת היושבת בקומת הקרקע על תיוב הארנונה, השגתה נדחתה וגם עררה נדחה.

ועדת הערר בראשותו של יו"ר הועדה יהודה מאור התייחסה בהחלטתה הן לעניין רישומה של

העוררת כמחציקה והן לעניין פיצול הנכס וקבעה בזו הלשון:

ילאחר ששמענו את הצלדים ובמיוחד את הגבי מיכל גלעד אשר אישדת בפנינו שהיא מחזיקה ומשתמשת בשטח הגלרית בלבד כסטודיו (בקומת הקרקע משתמשת הגבי נועה אשכנזי בסיווג מלאכה ותעשיית , ועם כל הרצון לתיענות לבקשתה של מיכל למלות שאינה לשומה בספרי

1

המשיב כמחזיקה משום שתנכס כולו רשום על שם נוגה, (לאוד הודאות סעיף 3.3.18 לצו האלנונה לא ניתן להכיר בגלליה שבנכס כיתידה נפרדת שתסווג כסטודיו לפיטוע.

סיווג של המשיב את הנכס כבית מלאכה ינותר בעינו ,הערד נמחק ללא צו לתוצאות?

הוראות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה קובעות :

*בניין המשמש לסטודיו בעבד, של ציילים ופסלים, ואינו משמש לתצוגה מכירה או להולאות אומנות הצור או הפיסול (כלוצא באלה.<

*כולים היינו להשתכנע כי כוונת מתקין הצו בנוקטו בלשון ייכלצל יי לא כוונה למקרים כמו המקרה הנדון בפנינו אלא למקרים בהם הנישום המבקש ליחנות מתעריף הארנונה המוול עושה בעצמו בשטת היתידה שימושים נוספים על השימוש לציור ולפיסול אלא שבהמשך הוראות סעיף 3.3.8

נקבע כך :

+סטודין של ציידים ופסלים כנ"ל ,המוחזק באותו מבנה עם דירת מגוליו לחויב בתעליפים לפ!

האזול של האלדנונה למגורים ."

הנה כי כן , מתקין הצו צפה מצב בו בנכט אחד יעשה מבקש ההקלה שימוש נוסף פרט לשימוש לסטודיו לציירים ופסלים וקבע כי במקרה כזה לא ייהנה מבקש הפטור מהתעריף המוזל.

אין חולק כי מטרת מתקין צו הארנונה הייתה חברתית וערכית וכיוונה להקלה בנטל המס המוניציפאלי המוטל על אמנים העוסקים באמנות בתתומי העיר תל אביב. כמו סעיפים אחרים בצו הארנונה המקלים עס העוסקים במלאכה, תעשייה או יצירת תוכנה כך גם בעניינם של צייריס פסלים , התכוון מתקין הצו להקל עם הנישומים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הפעילות אותה עושה העוררת בתלק אותו שכרה הינה לצרכי פיסול או ציור ולא למטרות אחרות. עוד אין חולק כי בחלק קומת הקרקע נעשית פעילות המסווגת יימלאכה ותעשייהיי.

העוררת פירשה ככל הנראה בצורה לא נכונה את החלטתה הקודמת של ועדת הערר בעניינו של נכס וה וסברה כי די בכך שתערוך חווה נפרד מול בעל הנכס המפריד בינה לבין השוכרת העושה שימוש בקומת הקרקע בכדי לאפשר לה ליהנות מהתעריף הנמוך הקבוע בצו הארנונה לשימוש לסטודיו לאומנות , אלא שוועדת הערר בהחלטתה הקודמת המצוטטת לעיל התליחסה גם לעניין העדר האפשרות לשלב שימושים נוספים יחד עם שימוש לסטודיו לאומנות. בעצם חתימת שנל חוזים נפרדים לשתי השוכרות, אין כדי לפצל את הנכס לצרכי ארנונה. לועדת הערר אין סמכות לפצל את הנכס ומשהחליט המשיב על סמך הממצאים העובדתיים שבידיו שאין לפצל את הנכס, ועדת הערר לא תתערב בהתלטתו.

גם אס נסכים כי התוצאה של ההלת הוראות סעיף 3.3.18 במקרה גה גורמת עוול מסוים לעוררת הרי שמצוויס אנו לפעול במסגרת הוראות צו הארנונה ולא לחוסיף או לגרוע מהוראותלו.

צו הארנונה במקרה גה ברור וקובע כי לא ניתן לאפשר לנישום ליהנות מהתעריף לסטודיו לאומנות במקרה בו באותו הנכס נעשה שימוש נוסף.

-

לאור האמור לעיל דין הערר להידתות.

בנטיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.2.2016,

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בת?

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

\

*ו'יר: עוייץ|אלון צדוק חבר: עהיד/רו/ת אבשלום לול חבר: עו'/ד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012587 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'/ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העורר: שיליאן מירה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינס של יתר העררים , תיובם של מחציקיס בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה. מתתס התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב חינו מתתם מוכר וידוע .

העורר, שלא כמו עוררים אחרים בעלי זכויות בתחנה המרכצית החדשה אשר הופיעו בפנינו ,הגיש את הערר באמצעות בא כוחו ואף הניח בפני הועדה תצהיר מאומת כדין התומך בטענותיו העובדתיות אלא שלמרבית הצער, וכמו בתיקים נוספים באותו העניין , חלה ולא יכול היה להגיע מפאת גילו ומצבו הרפואי לדיון ההוכחות שהתקיים ובנו העיד תחתיו על שידוע בקשר לנכס.

נצטט כבר בראשית הדברים מהתצהיר שהגיש העורר וזאת בכדי שניכנס בשעריה של המחלוקת תוך תשומת הלב הראויה למסגרת השנים המלווה את השתלשלות הענליניס :

*והנה מצויים אנו כ 45 שנים מאז נכלת ההסכם הלאשון ולא זכיתי לקבל את הנכס לידי, לא רק שלא קיבלתי כל הנאה כלכלית , דק הפסיד נגלם לי/

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת , על אף שהעוררים וסיפוריהס הקשים באים וחולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בפורסט באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות הענליניס הקשורים בתחנה המרכזית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידים על העוררים אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיק זה ואשר הביאה את העוררים לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתס של העוררים בכלל.

העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שבנייתו לא הושלמה, הנכס עומד במצב של שלד, אין בו תשתיות מים או תשמל ולא ניתן לו טופס 4 או טופס אכלוס.

*זאת ועוד אחדת, החברה אשד הקימה ובנתה התחנה מעולם לא מטלת חזקה בנכס ללל ולפיכך העולד גם לא החזיק מעולם בנכס וממילא איננו יכול להיהשב כמחזיק של הנכס?

בדיון המקדמי שב בנו של העורר על עמדת העורר ואמר:

*מעולם לא קיבלנו את תחזקה , החנות בקומה השנייה ואין אליה גישתי.

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כי חיוב העורר בארנונה התל מיום 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת תדש) .

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המתזיק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המזערי לפי השימוש האתרון בנעשה בנכס טרם מתן הפטור ואת למשך תקופה של חמש שנים.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכצית החדשה כי הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם צה וענינה תיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתתם,

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות היימחויקים'י השונים בחנויות שבמתחם התחנה המרכצית החדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומים אשר סיפורס דומה והם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטוענים בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לחוקתם את התנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכצית החדשה לפני כארבעיס שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעוררים ובבעלי החנויות מחזיקים לצורך חיובס בארנונת אלא גם חברת התחנה המרכצית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכוית התדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדותה את הערר תחיה לח משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכזית החדשה בתור הבעלים על המתחם ו/או המחזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בזהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות

הסוגיה ולזכויותיהס של העוררים ובין השאר טען כדלקמן :

...העידייה תטען כי בנסיבות המקלה בעלה כלין (בסבירות עת הותילת את רישום העולר כמחזיק בנכס לאור תמידע והמסמכים שהיו בידיה ולא יכלה לדעת כי העולר אינו מחזיק בנכס (לבר הטעון הוכחה כשלעצמ ...

זאת ועוד הדעת נותנת ממכלול הנסיבות המתוארות לעיל כי לא מן הנמנע כי עניין לנו בסכסוך כזה או אחד בין העורל ובין התחנה המרכזית . כשכך הס פני הדבדים, הרי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפרטי בין העורר לבין צד שלישי, יש לפתול אותה בכלים תהמשפטיים שמעמיד המשפט הפלטי ללשות הצלדים...

המשיב יטען כי לאוד האמול לעיל ולמען יעיכות הדיון מתבקשת הוועדה לזמן כבר לדיון הקרוב

את נציגי התחנה המרכזית החלשה..:

הצד השלישי :

ניהול תחנה מרכזית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכצית החדשה בתל אביב

בע"מ :

ביום 29.4.2015 הורינו על וימון התחנה המרכזית החדשה לדיון בערר זה על מנת שלא תינתן התלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיהיה לו את יומו בפנינו.

ביום 22.7.2015 התקיים כאמור דיון מקדמי בפני הוועדה.

בדיון המקדמי הודיע הצד השלישל :

יילטענתו הזמנו את העורר לקבל תוקה בשנת 1996 אך פניותינו לא נענויי

בסופו של חדיון קבענו את התיק להוכתות תוך שנקבע סדר הבאת העדויות בדרך של תצהירי עדות ראשית מטעם העוררים, הצד השלישי והמשיב.

2

הצד השלישי ביקש בדיון לקבוע את התיק להוכחות אך לשמור על טענותיו בעניין השומה וסדרי הדין.

בייכ המשיב התנגדה לעמדה גו בטענה כי לא ניתן לקחת חלק בהליך הוכחות ולאחר מכן להחליט כי אין לוועדה סמכות לדון במעמדו של הצד השלישי. \

באותו המעמד קבענו בהחלטתנו כך:

יביום 29.4.15 נתקבלה ההלטה בערר זה לפית יש לזמן לליון את הצד תשלישי כצד שעלוע לתיפגע מההלטתנו בתיק זה .ההחלטה נמסלה לצד השלישי בסמוך למתן הההלטה והוא זומן לדיון כלןם.

עד לבוקד הדיון היום לא מצא הצל השליש: לנכון להביע הסתנייגות או לכפור בסמכות הוועדה לזמנו אולם הבהרנו היום למציגי הצד השלישי כי ההתלטה אם לקחת חלק בליוני הועדה מסורת לבעל הדין שכן הההלטה לזמנו אינה נובעת מהעובדה שהם הגישו השגה והשגתם נדחתה, אלא מתוך לצון למנוע מצב בו זכויותיו של הצד השפישי תפגענה בשל החלטת שתינתן במחלוקת בין המשיב לעוררת.

לפיכץ החלטתנו מיום 29.4.15 בעינה עומדת . חדיון המקדמי היום יתקיים ובטופו כמו בכל דיון מקדמי תינתנה התלטות בחס להמשך בירור המתלוקת . בשלב זה י*משיך הליון בהשתתפות בעלי הדין ללבות הצד השלישי אלא אס הצר תשליש: בוחר שלא להמשיץ ולקת הלק בדיונים .בחילתו של הצד השלישי מתייהסת לתיק זה ובכל תיק ותיק לגופו לפי בחילתו של הצד השליש!/,

ביום 22.7.15 התקיים דיון מקדמי בהשתתפות הצד השלישי כאמור לעיל.

בתום הדיון המקדמי הורינו לצדדים להביא ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית.

הצד השלישי התבקש לחגיש תצהיריו בתוך 30 ימים מקבלת תצהירי העורר.

ביום 9.9.2015 הגיש הצד השלישי ייבקשה מוסכמת לארכהיי לפיה הוא הציג הסכמה אליה הגלע עם המשיב לפיה מתבקשת הועדה להאריך ב 30 ימים את המועד להגשת תצהירי הצד השלישי ולכל המוקדם ליום 8.10.15 ואת מאחר וצימון המבקשת לדיוני ועדת הערר 'מעולל שאלות מהותיות בנוגע לתוקף תזימון ומעמדה בהליכי הערל.

עוד טען הצד השלישי אשר הגדיר עצמו כמבקשת באותה הודעה כי המבקשת שוקדת על סיכום טענותיה בעניין ה בהתאט להחלטת *וייר ההרכב יהודה מאור וכי היא בותנת חלופה כוללת לניהול הערר.

ביום 20.10.2015 ובאיחור ניכר , הוגשו ייסיכומייי הצד השלישי.

הצד השלישי העלה טיעונים שונים לרבות הטיעונים הבאים :

= הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המתליבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את המבקשת כבעלת דין.

*+ הועדה נעדרת סמכות לכפות על המבקשת להעיד.

= תקנות סדר הדין האזרתי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* המבקשת אינה נישומה.

בסיום הטיכומיס הבהירה המבקשת , כי תשיב באופן מלא ועניני לכל דרישה על פי דין מאת המשיב להמציא בפניו את המידע ו/או המסמכיט שבידה בנוגע לתזקה והשימוש בנכס מושא הערר ואף תהיה מוכנה לתמוך תשובתה בתצהיר.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי בעת דיון מקדמי בתיק אחר בו הוגשו אותם סיכומים

ונשוב על עמדתנו גם בעניין הנדון בפנינו בערר וה :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא זו אף זו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גם לא עמדתו.

בראשית הדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההחלטה למנו למעט הסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בסופו של יום לא רק שהתייצב לדיון ההוכחות אלא אף הביא ראיותיו וסיכס טענותיו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא צימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקת הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים תשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהחלטתה של ועדת הערר ראוי לזמנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהט עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החציק בנכס.

למדנו כי משמעות החלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מחזיק הינה על פי רוב הסבת החיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הזיקה הקרובה ביותר לדעתו של המשליב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה החלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהחיוב בארנונה עלול להיות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לומן את הצד השלישי במקרה וה לדיוני הועדה כמי שעלו לחיפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנו לבאי כוח הצד השלישי כי אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו להשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בזימונו של הצד השלישי הוא להעמיד בפניו הודמנות להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהי כפי שיתפוץ, אלא שכל ההבהרות ו/או ההערות בעניין ה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

ככל הנראה בחר הצד השלישי לאחוז במקל בשני קצותיו או אולי אף להרחיק לכת ולנסות לשוות למקל מצב בלתי אפשרי ולהקנות למקל יותר משני קצוות... מחד להשתתף בדיוני הועדה ומצד שני להקפיד ולכפור בסמכותה של הוועדה לזמן את הצד השלישי כצד , מחד להציע את עצמו כעד מטעם המשיב ומאידך להתעלם מהתלטות הועדה על הבאת ראיות ולא לעמוד במועדים אותם קצבה הוועדה בעניין הבאת ראיות מטעסם הצדדים כל ואת בשעה שהוא מגיש סיכומים ביחס למעמדו בהליך ומקפיד להתייצב לכל דיון ובסופו של יום אף לוקח חלק פעלל בדיוני ההוכתות ומסכם את טענותיו כמו יתר בעלי הדין.

חרף האמור לעיל והתחשב בנסיבותיהס האישיות של העוררים בחרנו שלא לעכב הדיונים בשל התנהלות הצד השלישי בכלל ולא הדיון בערר זה בפרט .

ביום 19.10.2015 , נתקבל תצהיר העדות הראשית מטעמו של העורר .

ביום 20.12.2015 , נתקבל תצהיר העדות הראשית מטעמו של חמשיב .

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכצית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, תיק מוצגים הכולל את המוצגים מטעם התתנה המרכצית ואת מבלי שהמוצגים יובאו במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם התתנה המרכצית החדשה.

באי כוח הצדדים לא התנגדו לקבלת המוצגים בדרך צו.

לפיכך, בפתת דיון ההוכחות ביום 8.2.16 הגישה בייכ התחנה המרכנית את תיק מוצגי התחנה המרכצית לוועדה .

בפתח דיון ההוכחות ולאחר שבנו של העורר התייצב במקום אביו שנסיבותיו הבריאותיות לא אפשרו לו להתייצב ולהיתקר על תצהירו אפשרנו לבנו (ששי מירזה) להעיד במקום אביו וזאת לאחר שאישר כי כל הכתוב בתצהירו של אביו ידוע לו והא מאשר את אמיתות העובדות הנקובות בו.

לשאלת בייכ התחנה המרכצית השיב העד:

*כשאת שואלת אותי מדוע לא באנו לקחת את החנות למלות ששלתתס לאבי מכתבים , אני עונה שהחנות לא הייתה מוכנה ולא היה מה לקבל. החנות הספציפית לא הייתה מוכנה. היה סכום אחרון שאמול היה להיות משולם כנגד מסירה ומעולם לא שילמנו אותו כי לא נמטרה לנו החנות./

העד מטעם העורר נחקר על עדותו הראשית (תצהיר אביו) וגרסתו נותרה על כנה כפי שעלתה מהתצחיר.

עד העורר שב על טענת אביו כי לא קיבלו מעולם מפתח לייחנותיי וכי לא היה למעשה מה למסור להם.

בתצהיר מטעם העוררים תואר מצב הנכס כנכס שבנייתו לא הושלמה וכנכס הממוקם בקומה השנייה במצב של שלד אשר אין אליו כלל גישה.

גרסת העורר לפיה /חבלת התחנה המדכזית החדשה מעולם לא מסודתה לידי חזקה בנכס כמתחליב בתוזה...* לא נסתרה.

המשיב הגיש את תצהירה של מנהלת צוות החיובים במתחלקת שומה ב' הגבי חממי.

היא הצהירה על כך שמבדיקה שערכה ברישומי העירייה עולה 'יכי העירייה רשמה את העורר שיליאן מירוה כמחציק בנכס לאור הודעת בעלת הנכס , התחנה המרכזית החדשה תל אביב משנת ככ

עוד הצהירה העדה על כך שהעורר פנה כבר בשנת 1999 ומסר כי לא קייבל את התוקה בנכס .

את פניית העורר מיום 16.3.99 צירפה העדה לתצהירה . את הודעת התחנה המרכגית לא צירפה

העדה וכאשר נשאלה על כך בחקירתה הנגדית השיבה :

*בהתייחס לסעיף 3 לתצהירי ההודעה לא נמצאה בתיק הבית. אני ציינתי כי היה דיווה של התתנת המלכזית?/

עיקר תשובותיה של העדה בעת חקירתה הנגדית נגעו לחוסר הידיעה שלה את העובדות הקשורות ברישום החזקה על שם העורר.

העדה לא הייתה בתפקידה בשנת 99 ולא יכולה הייתה להסביר מי היה רשום קודם לרישום העורר כמחזיק בנכס , היא לא ידעה לאמר האם כאשר נתקבלה הודעת התתנה המרכזית בשנת 9 נשלח פקח לנכס לאמת את הודעת התחנה המרכגית .

*כשקיבלנו את ההודעה בשנת 99 לא היה לנו מושג על מצב הנכס. לא בדקנו את התחנה באותו הזמן, אולי במיה חדשה עשתה זאת?

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .

עוד עולה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא נמסרה לו החזקה וכי החנות אינה ראויה לשימוש וריקה.

הצד השלישי חגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות מטעמו במסגרת תיק מוצגים.

התחנה המרכזית הציגה את חוזה המכר מיום 20.11.88 אשר בא בהמשך לחוה המקורי מיום 0 ו

עוד הציגה התתנה המרכזית הודעה שנשלתה לעורר ביום 30.6.93 לפיה העורר מוזמן לקבוע מועד לגמר הסידוריט הטכניים הקשורים בחנות ולקבלת המפתח.

גם דרישה לתשלום דמי ניהול צורפה לקובא המוצגים.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחתזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועדת המשיב , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי התוקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשליב פעל בהתאם להודעת התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 (שלא הוצגה כאמור בתיק זה)

ורשם את חילופי המחויקים מינואר 1999. חמשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

אין וה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת חזקה או העברת זכויות בנכס , הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזיקים.

המשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חתוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מצו , לא פעם נדרשנו לבקשות נישומים להחיל את מועד שינוי החזקה למועד הקבוע במסמך התוזי המקיס את העילה לשינוי המחזיקים, במקרים רבים סירב המשיב לרשום השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינוי.

אנו שבים ומתארים את הנוחל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בנטפת אי לתצהיר המשיב ממנו משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המחציקים על פי הודעת הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.

לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מחזיקיים החתומה על ידי צד כלשהו וכל שחיה בה ככל הנראה אלה פרטי החנות של העורר בציון שמו של העורר.

לא המשלב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לנו את ההודעה מכוחה נרשמה החלפת המתציקים בנכס .

אין מתלוקת כי המשיב רשם את העורר כמתזיק של הנכס נשוא הערר על פי הודעה משנת 1999.

כאמור לקובץ המוצגים של התחנה המרכזית לא צורף מסמך החתום על ידי העורר המעיד על מסירת הנכס וקבלתו וממילא הצד השלישי לא טוען למסירה בתיק זה כי אס לכך שחזמין אל העורר לקבלת את הנכס וזה לא נעתר להצמנתו.

לאחר שעיינו במסמכים שהוצגו על ידי הצד השלישי למדנו כי במועד בו נשלחה הודעת הצד השלישי למשיב ביחס לתילופי המחציקים חלפו ככל הנראה כאחת עשר שנים מהמועד בו נחתמו ביו התחנה המרכוית החדשה לעורר ההסכמים אותם הציגה התחנה המרכצית כנספת א' לתיק המוצגים מטעמה.

אין זה מענייננו להידרש למערכת החוצית שנקשרה בין הצד השלישי לעורריס אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהסכמים אלה האם נכון נהג המשיב כאשך פעל על פי בקשת הצד השלישי כאחד עשר שנים לאתר שנחתמו ההסכמים ורשם את תילופי המחציקים כמבוקש.

בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ואשר נחונס בין התחנה המרכצית החדשה לבין העורר מתתייב הצד השלישי להמשיך את בניית הפרויקט אשר בנייתו לא הושלמה על ידי מוכרת הנכס המקורית ייכיכר לוינסקי בעיימיי והצדדים מתייחסים להסכם המקורי בו רכשו העוררים את זכויותיהם במתתם.

אין חולק כי במועד חתימת ההסכם בין הצד השלישי לעורר לא הושלמה בנייתו של הנכס נשוא הערר שכן הצד השלישי מתתייב ילהשלים את בניית החנות כפוף למפודט להלן... יי

בסעיף 8 להסכם שהוצג לנו נקבע בי ,התברה תודיע לדוכש על מועד המסידת בפועל של החנות כמוגלר בסעיף 3 אי להסכם זה וקבלת מפתחות החנות עלי הרוכש תשמש כהוכחה מכדעת שאינה ניתנת לסתירה שהדוכש קיבל את החנות בהתאם לתנאי החברה לשביעות לצונו הגמור..+

בסעיף 11 להטכם נקבע :

*התשלומים הבאיט יחוקו עק הלוכש נישולמו על ידו לחברה או לזכאים לתשלום במועדים

שנקבעו על ידי החברה: הלק יחס? באדנונה לעיר 2 יה....%

בסעיף 15 התחייב הרוכש לחתום באותו המעמד על הסכם ניהול .

הסכם הניהול, אשר נתתט ככל הנראה במקביל לחתימה על הסכם הרכישה חוצג בפנינו ונקבע בו בין השאר כי חברת הניהול תקבל לידיה את ניהול הפרויקט לאחר שתושלם בנייתו וכי תמורת ניהול הפרויקט ישלמו העוררים דמי ניהול כמוגדר בהסכם.

שמענו מעד העורר כי העורר מעולם לא קיבל את החזקה בתנות.

ברור מהעדויות כפי שנשמעו כי הנכס נשוא הערר לא היה פעיל מאז פתיחת התתנה.

לא הוכחה טענתה המשתמעת של התחנה המרכזית החדשה כאילו הנכט היה פעיל בתקופה כלשהי. נהפוך הוא , עדות העורר כמו גם הראיות שהציג הצד השלישי מתזקיס את הרושם כי האירוע המתואר בפנלית הצד השלישי ביחס לכוונת התברה למסור לעורר את החנות לא התרחש.

הצד השלישי לא הציג, לא למשיב וממילא גס לא לוועדת הערר , פרטיכל מסירה אלא דרישות לתשלומים אותם נדרשו העוררים לשלם שנשלחו לעורר.

ממילא לא התיימר הצד השלישי להציג כל ראיה אשר יש בה בכדי לשכנע כי החזקה בחנות אכן נמסרה לעורר ו/או כי בניית החנות הושלמה.

מהשאלות ששאלה בייכ הצד השלישי את עד העורר במהלך חקירתו הנגדית עולה כי איו מחלוקת כי בעניינו של העורר לא התבצע אקט של מסירה פיזּית של התנות שרכשר .

גם מעדות עד המשיב לא עולה כי נמסרה לעורר החזקה . נהפוך הוא, נספת א לתצהיר עד המשיב תומך בכך שהעורר פנה בסמוך לרישומו כמחזיק למשיב וטען בפניו כי לא נמסרה לו חזקה בנכס וכי אין למעשה נכס אותו ניתן למסור לו.

גרסת עד העורר שלא נסתרה כפי שפורטה בהרחבה לעיל תומכת בעמדתו לפיה החנות מעולם לא נמסרה לחזקתו.

הצד השלישל לא הציג כאמור כל ראיה לפיה אכן נמסרה לעורר החזקה , כל שהציג היה פנייה של הצד השלישי לעורר לבא ולקבל את החזקה ועל כן לא ברור על סמך מה הודיע למשיב בשנת 1999 כי החזקה בחנות זו נמסרה לעורר.

יתרה מזאת , לא ברור על סמך מה רשם תמשיב את העורר כמתזיק מחודש ינואר 1999.

המשליב טוען בכתב התשובה כי העורר קיבלו פטור מארנונה על 5י סעיף 330 לפקודת העיריות שנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר זה.

ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונה לחנויות בתתנה המרכזית החדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהתנויות בפרויקט המורכב והבעייתי אשר שאלת החזקה בו לא הוכרעה.

מעדות עד המשיב אף נמצא תימוכין לגרסה כי העורר, כמו עורריס אחרים פנה עת שקיבל הודעה על רישומו כמחזיק למשיב וטען כי לא נמסרה לו חזקה בנכס. המשיב ייפתריי את הבעיה בדרך של מתן פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת החזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכזה.

בכדי להוכיח כי החוקה נמסרה בחנויות לרוכשי החנויות נדרשות ראיות ביחס להליך מסירת החנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של החנות באגור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את זכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המחזיקים.

כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.

עוד בטרם היה על המשיב ו/או הצד השלישי להוכית כי העורר קיבל החזקה בנכס לידיו היה עליהט להוכיח או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האחזקה בו מיוחסת לעורר קלים.

מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לנו לא ברור כלל האם קיים נכס שניתן להגדירו חנות , האם בכלל מיוחד שטת ספציפי לעורר והאם ניתן לאהותו בכלל.

הוכח כי השטח נשוא החיוב הוא חלק מקומה שהגישה אליה סגורה והיא אינה פעילה וממילא לא ניתן לייחס למאן דהוא אתזקה פוזיטיבית בחלק מקומה זו למעט אתזקה משמעת או אם תרצו אחזקה וירטואלית.

לא המחוקק כמו גם לא מתקין חצו הארנונה, לא התכוונו כי אתוקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיט לתיוב במס.

אמרנו כבר בעבר כל ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מחזיקים .

סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי חוק ובמקרה זה בטענת אינני מחזיק.

התמונה העובדתית שנפרסת בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

חמשיב ביצע חילופי מתזיקים בשנת 1999.

חילופי המתזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חצקה כנדרש על פי דין.

נמסרה הודעה מהעורר למשיב כי לא קיבל חזקה בנכס וכי אין להעביר רישום הנכס על שמו.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום התיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכסם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

יותר מכך - לא ברור כלל וכלל אם יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מטירה בעניינו או להחזיק בו אך לא נכריע בהחלטה זו בעניין זה.

הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה התזקה בנכס לעורר.

הצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מחימנה אחרת הנוגעת למסירת החזקה המיוחסת לעורר, הוא רק הביא ראיות על כך שפנה לעורר והציעה לו לקבל חזקה בנכס.

עדת המשיב תיוקה בעדותה את גרסת העורר לפיה לא נמטרה לו חזקה בנכס על אף הודעת הצד השלישי.

אכן מטרתס של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על המשלב נטל של בדיקה יטודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בטיטית של פרטי ההודעה הנמסרת לו.

די לעיין בחוזים שהוצגו על ידי הצד השלישי תוך השוואה להודעה שמטסר ככל הנראהח בעניין העורר למשיב על חילופי מתזיקים בכדי להגיע למסקנה כי קיים ספק אס העורר קיבל את החזקה בנכט . הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחס לעמדת העורר אשר פנה אליו בשנת 1999 ואת ידיעת המשיב ביחס למצב הנכסים בתחנה המרכזית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחזיקים שונים במתחם התחנה המרכזית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר נענה לבקשת הצד השלישי ורשם את העוררת כמחציקה בנכס.

תכלית המהוקק , להביא לכך שהמתצזיק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההחזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה טתמית ומתשידה כגון הודעת התחנה המרכצית החדשה על חילופי מחזיקים

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האדנונה בעירית הדצליה נ' מילב פלקון, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחציק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחציק בנכס.

בבריים 867/06 מנהלת האלנונה בעיליית חיפה גי דור אנרגית בע/מ ‏ כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

..,שני חבלי הסכימו, עס זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה ידיעת פוזיטיבית של הרשות המוסמכת

לגביית הארנונה בלבל ש: נו? זהות תמחזיק בנכס בפועל - התלטתה להמשיך ולתייב את המחזיק

היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקידה כנאמן הציבול (עיינו: פיסקאות 34-32 לחוות דעתג של חברי, השופט *'/ דנציגר, פיסקה טע לחוות דעתה של חבלתי, השופטת ע: אדבל). לעמדה זו תצטרף, בהמשץ, גס חבלי, השופט א!/

9

דובינשטיין ב-עעיס 2611/08 בנימין 2 עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין במימין), בציימו

כך:

,.,כשלעצמי סבודני, על פי השכל הישר, כי אס אכן :דעה אל נכון המחלקה הללבנטית ע2 השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצעד לבדיקה נוספת. עד אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית אלנונה, בודאי במקום רב נכסים (דב תתלופה... אך במקום שנפתת הפתת לבדיקה קלת *חסית נוכת ידיעתת תקונקלרטית ש2 הלשות, יש מקום למאמץ מצידת..* (שס, בפיסקה כתל);</

ההיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוזיטיבית של הרשות ביחס לזהות המחציק בפועל נכון שישמש כמורה דרך גם בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מלדיעתו הפוציטיבית של המשיב את הנסיבות המיוחדות והמורכבות של הנכסים במתתס התחנה המרכנית בתל אביב עת פעל בהתאם להודעת התחנה המרכזית החדשה על חילופי מחזיקים בשנת 1999. על פי הגיון אה לא היה מקום לקבוע כי העורר מתזיק בנכס נשוא הערר שבפנינו.

דין טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעורר בתור הבעלים על הנכס, את בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס להידחות שכן הוכת כי הוא לא התזיק בנכס , לא היה מה להחציק. אין בכבך שרכש זכויות לפני יותר מארבעים שנים בנכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאט להסכמים שחתם לרכישתו ( פעם מהמוכרת כיכר לוינטקי ופעם מהצד השלישי ) בכדי להקים לו ויקה לנכס לצרכי ארנונה.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא החציק בנכס בתסופות המיוחסות לו על ידי חמשיב.

אין בהתלטה זו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

התלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק ה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר יש גם בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהם של חנישומים דוגמת הנישום העורר בערר זה.

משלא נתבקשנו לעשות כך , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.2.2016.

בהתאם לסעלף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) ₪ - 1977 תפורסם - אתר האינטרנט של ל

7

לויר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

]

קלדנית: ענת לוי

10

וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

צ

4

תאריך | : יד באדר-א תשעו

22006

מספר ערר: | 12:01 / 140013834

מספר ועדה: | 11319

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

סבי יורם תעודת זהות *********,היילפרן דליה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10659201

מספר חוזה: 525806

כתובת הנכס: שדרות רוטשילד 11

סבי יורם תעודת זהות ********* היילפרן דליה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10659200

מספר חוזה: 525805

כתובת הגכס: שדרות רוטשילד 11

ע"י ב"כ עו"ד: היילפרן דליה

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה .בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

נוכחים:

העורר/ת: סבי יורם,היילפרן דליה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

פרוטוקול

דליה הלפרין: | הייתה לנו מסעדה ברוטשילד 11 כתובת הנכס בשם "טמפל בר" זה היה פאב. המקום

לא נשא רווחים, הוא נשא הפסדים רבים רצינו למכור את הנכס ולא הצלחנו והאפשרות היחידה הייתה להפוך את המקום למסעדה. באנו במשא ומתן עם מעצב מסעדות שאמר לנו שזה לוקח הרבה זמן, התחלגו לעבוד על התוכניות לפני ספטמבר אבל ביום 01.09.15 סגרנו את העסק והתחלנו בשיפוצים, גם הריהוט שהיה במקום כולל הבר עצמו לא התאים למסעדה. הודענו לעירייה מיד אבל היה בלבול בגלל שם העסק וכשראינו שהם לא מגיעים הודענו להם שוב ואז הם הגיעו לביקורת. קודם שיפצנו את החלל הגדול ואז נכנסנו לשיפוץ השרותים והמטבח. השיפוץ הסתיים ופתחנו את המסעדה להרצה בתחילת ינואר 2016. צרפתי מפז גז לא צרכנו גז.

צרפתי תמונות של הפרקט שאותו התקנו ב- 16.12.15. צרפנו גם אישור של רו"ח

1

שלא הייתה פעילות של המקום. יש תמונות של המטבח מיום 1/12/16 שרואים שכל המטבח ריק מכל המכשירים החשמליים.

ב"כ המשיב: | הפניה הראשונה מאת העוררת היא מיום 18/10/15 ולא ניתן להיעתר לבקשת

העוררת לגבי התקופה שלפני פנייתה. בנוסף, אין בדיני הארנונה פטור בגין שיפוצים.

הפטור שקיים הוא פטור לא ראוי לשימוש. מהתמונות שהעוררת בעצמה צרפה במסמכים שהגישה היום, אני מפנה לתמונות מיום 16/12/15 ניראה כי מדובר בנכס שלם עם רצפה וקירות תקינים והלונות וניתן לראות שתאורה קיימת. בנוסף, בשיחת טלפון שקיימו עם העוררת מאגף לחיובי ארנונה ב- 4/11/15 ונמסר לנציגה באגף שקיימים כבר בנכס תמורים, כלים סניטריים וכו'... לאור הנסיבות אני סבורה שיש לסיים את התיק בפשרה.

%

בשלב זה של הדיון מודיעים הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה הנכסים נשוא הערר יזכו בפטור לנכס לא ראוי לשימוש החל מיום 1/9/15 ועד ליום 15/11/15.

הצדדים מבקשים ליתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה.

< ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יד באדר-א תשעו

22006

מספר ערר: | 12:01 / 140013834

מספר ועדה: | 11319

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: סבי יורם, היילפרן דליה

- ב ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב // 2 |

יו"ר: עו"ד קניון אורה = / חברה: רו"ח מרמור רונית חברוק: עו"שזקדם שירלי

1 [

שם הקלדנית: מירית צחי

וו

תאריך | : *ד באדר-א תשעו

222006

מספר ערר: | 13:17 / *********

מספר ועדה: | 11319

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

שיין מיכל תעודת זהות *********,הר פז ורד תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10712356

מספר חוזה: 580106

כתובת הנכס: הרצל 20

ע"י ב"כ עו"ד: הר פז ורד

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

נוכחים:

העורר/ת: הר פז ורד,שיין מיכל - אין נוכחות

ב"כ העורר/ת עו"ד : הר פז ורד - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 13:15. השעה עתה 13:25. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה. על אף שההודעה בדבר מועד הדיון נמסרה לה כדין. --

יודגש שזו הפעם השנייה שהעוררת אינה מופיעה לדיון שנקבע בפנינו. כמו היום גם לדיון שהיה קבוע ליום 20/9/15 לא טרחה העוררת להופיע על אף שגם ההודעה בדבר הדיון הקודם נמסרה לה כדין.

בנסיבות אלה אנו מורים למחוק את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.02.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה: עו"ד 4 שירלי

שם הקלדנית: ענרנ-לן'

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו באדר-א תשעו

22206

מספר ערר: | 09:45 / 140013611

מספר ועדה: | 11320

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: בנון הרצל

-1 ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העורר זומן אולם לא התייצב לדיון.

במסגרת הערר טוען העורר כי נעשה חוזה (בהתאם לאמור בו הוא נרשם כמחזיק בנכס), אולם לטענתו הוא בוטל מיידית אולם המשכיר לא שינה את שמו בעירייה מזה שנים. לטענתו נעשה ניסיון להשיגו באותו יום אך הוא מסרב להמציא הצהרה בכתב שהחזיק בנכס.

העורר לא נתן פרטים כלשהם בנוגע לזהות המשכיר הנטען ואף לא התייצב לדיון להעלות טענותיו.

המשיב טען בכתב התשובה ובהחלטה נשוא הערר כי רישומו של העורר בוצע בהתאם להודעה שנתקבלה לעניין זה על פי דין והעורר אף אינו חולק על כך שחתם על הסכם שכירות.

סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובעים את ההוראות בדבר מתן הודעה לעירייה

וחילופי מחזיקים, כדלהלן:

"325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

6. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה,

יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו.

בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".

ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה כאמור על מחזיקים או בעלים של נכס, טמון הרציונל להפחית את נטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה

2

אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה. ראו בר"ם 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, תק-על 4(2006)

4, 645 מפי כבוד השופטת נאור:

"העיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק

בנכס (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות

הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב.

הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא

שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה..."

על התכלית נאמר בספרם של ה' רוסטוביץ, מ' וקנין, פ' גלעד, נ' לב ארנונה עירונית (2001):

"חובת ההודעה על חדילת החזקה בנכס מוטלת על הנישום על מנת למנוע מקרים, שבהם המחזיק החדש בנכס לא יחויב בארנונה.

ההנחה היא, כי נישום שחדל להחזיק בנכס ימהר להשתחרר מחבותז בארנונה, וימסור על-כך הודעה בכתב לרשות המקומית" (שם, בעמ'

6).

ובהמשך:

"להטלת חובת ההודעה על חדילת החזקה על הנישום שחדל להחזיק בנכס יש טעם נוסף, שלא להכביד על הרשות יתר על המידה באיתור המחזיק ולא לחייב את הרשות המקומית לבדוק בכל עת את המצב בשטח לאשורו" (שם, בעמוד 277).

בעניין ע"א 739/89 אהרון י' מיכקשוילי נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769 בעמ' 775, התייחס

בית המשפט לתכלית הסעיף כדלקמן:

"ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש], כי מגמתה שלא להכביד על

עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה "מחזיק" לגבי נכס

מסוים לצורך תשלום הארגונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על

רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב".

בענייננו כאמור, העורר עצמו מודה כי נחתם חוזה אולם לטענתו הוא בוטל. לא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית כלשהי לעניין זה מצד העורר. העורר אף לא טוען כי ניתנה על ידו הודעה לעירייה בדבר ביטול הסכם השכירות שנחתם על ידו או הודעה על חילופי מחזיקים, כמתחייב בהתאם להוראות פקודת העיריות כמפורט לעיל.

בפסיקה נקבע כי עת קיים סכסוך בין מחזיקים הנתיב המינהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה ואין להפוך את העירייה כצד למחלוקת (ר' עמ"נ 266/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב ג' יצחק טרכטינגוט; בר"ם 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב).

ר' עניין טרכטינגוט שם קבע בית המשפט העליון כך:

"אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדיים האמיתיים ל"סכסוך", וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. זאת ועוד: המשכיר יכול היה, כמקובל בחוזה שכירות, להבטיח מראש בערבוזיות מתאימות את ביצוע חיזבי השוכר לרבות תשלום הארנונה. אין להטיל על העירייה תפקיד של "שופט" בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלה".

כך טענות שמועלות מצד העורר כלפי המשכיר דינן להתברר בפני הערכאות המתאימות.

לאור האמור החלטנו לדחות את הערר.

בנסיבות העניין אין צוּ להוצאות.

ניתן בנוכחות ב"כ המשיב היום 24.2.16

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 28 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

4 7/7 אל ))

יו"ר: עו"ד לי א חבר: דר' רייך זיו, רו"ח בו שירלי

4 שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: סגול יוסי

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

טו באדר-א תשעו

226

140013613 / 3

110

במסגרת הערר טען העורר כי יש לאשר לו פטור מתשלום ארנונה מיום 25/2/15. העורר טען אכן נעשה עימו קשר לתיאום ביקורת אולם זאת פעם אחת בלבד וצוין כי הוא שהה בחו"ל מיום 18/7/15 עד ליום 24/7/15. לטענתו משחזר מחו"ל יצר קשר ונמסר לו כי עליו לפנות שוב לבקשה לפטור.

המשיב טען בכתב התשובה כי הפנייה של העורר הייתה ביום 6/7/15.נערכו חמישה ניסיונות לביצוע

ביקורת מתואמת, אולם ללא הצלחה בעקבות כך נדחתה הבקשה כאמור בהחלטת המשיב מיום

5. פנייה נוספת מצד העורר התקבלה ביום 6/8/15 ובעקבותיה נערכה ביקורת בנכס מיום

5. בבהתאם לממצאיה הוענק פטור מיום 5/8/15 ועד ליום 31/12/15.

סעיף 330 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן:

"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת

ההודעה".

בבר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם ב"נבו" 30.12.2009) נקבע כי המבחן לעילת הפטור האמורה הוא המבחן הפיזי - אובייקטיבי:

"השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה

אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו' (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 6 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה ק"ו, לא פורסם,

[פורסם בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי " חפחש !1 שסח=א |[ ו 506 !") עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל

הישר".

בענייננו, הפנייה הראשונה של העורר למשיב בוצעה רק בתאריך 6.7.15 כך שלכל היותר, זכאי העורר לפטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות החל ממועד זה.

העורר לא טוען בערר כי פנה במועד מוקדם למועד האמור אלא מעלה טעגות בנוגע לטענת העירייה בדבר ניסיונותיה לתאם מולו את הביקורת בנכס.

העורר צירף לכתב הערר מספר תמונות אולם לא צויין מהו המועד בו צולמו תמונות אלה.

עיינו בתמונות שצולמו על ידי נציג העירייה במהלך הביקורת שנערכה בנכס במהלך חודש אוגוסט ומהן עולה כי החל השיפוץ בנכס והוא כלל הריסה של מחיצות פנים, צנרת, חשמל וכו'.

בנסיבות העניין ובבחינה מקילה עם העורר, נקבל את טענת העורר כי העבודות החלו במועד מוקדם לתחילת אוגוסט 2015, אולם גם מבחינת היקף עבודות השיפוץ שניתן לראות על פי התמוגות שצולמו בתאריך 23.8.15 וגם לאור המגבלה הקבועה בסעיף 330 לפקודת העיריות והעובדה שהפנייה הראשונה של העורר הייתה רק בתאריך 6.7.15, נקבל את הערר באופן חלקי ונקבע כי הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות יחל בתאריך 6.7.15.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקגה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה/כללית)(סדרי דין

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב היום 24.02.2016.

יו"ר; עו'צילוי א חבר: דר' רייף'זיו, רו"ח חבר :₪ קדם שירלי

שם הקלדניע\ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו באדר-א תשעו

5 2222006

מספר ערר: | 10:51 / 140013583

. מספר ועדה: | 11320

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: אביטל אליהו

-נ ג ד-

מנהל הארנוגה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור ההודעה שניתנה ע"י המשיב בדבר כך שהחל מיום 1/1/15 בוטל החיוב בנכס 200027997 יתייתר הצורך לדון בערר ובשל כך הוא נמחק.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו'ללנטאמר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: ו שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

+ שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : טו באדר-א תשעו

222006

מספר ערר: | 11:06/ 140013617

מספר ועדה: | 11328

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: גיל בן ציון, גיל נעמי

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר טען העורר כי הנכס ריק מאדם. העורר טען כי בביקורת ראה נציג העירייה כי המבטח מאובזר, אבל הדבר לא מלמד כי הנכס מרוהט במלואו. לטענתו יש בנכס ארון קיר שמחובר לקיר ובנוסף מזנון שמחובר לקיר בסלון ובמטבח יש מקרר מובנה, תנור וקולט אדים המחובר לקיר. העורר ביקש פטור מתשלום ארנונה מחודש מאי 2015 "בגין חוסר שימוש מוחלט בנכס, הנכס ריק מתכולה (מלבד כאמור מחוברי קיר) אינו צורך שרותי חשמל ומים.

מעיון מכתב התשובה עולה כי המשיב ערך ביקורת בנכס ביום 9/7/15. בביקורת נוכח מר עדי בן ציון, בנו של המחזיק. עפ"י ממצאיה בנכס שולחן קפה, כורסאות, ספות, שטיח, שני מזגונים, כסאות, שולחן פינת אוכל ומקרר. בשאר השטחים נראו ארונות קיר, מזנון והדום. בביקורת צוין כי לדברי עדי הדירה מיועדת להשכרה עם הציוד. בניגוד לנטען בערר בנכס לא מצויים רק מחוברי קיר ומדובר בדירה מרוהטת שלא ניתן להגדירה כנכס ריק. לפי הפסיקה נכס שמאוחסגים בו חפצי מטלטלין כגון כסאות ושולחנות אינו נכס ריק (פס"ד רוטשטיינרייך. פס"ד דניה סיבוס נקבע כי במילה ריק התכוון המחוקק לקבוע שהנכס יהיה ריק באופן מוחלט.

בנסיבות העניין כאשר מדובר בנכס ובו חפצים רבים והוא מיועד להשכרה עם החפצים הללו לא ניתן לראות בנכס כנכס ריק.

בנסיבות העניין הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 24.02.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענייגים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עו" ירלי

שם הקלדנית: ענת

" ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז באדר-א תשעו

2206

מספר ערר: | 1143 / *********

מספר ועדה: | 11320

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: יוסיפוביץ אברהם

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים למתן פטור מתשלום ארנונה כנכס ריק בגין התקופה מיום 5 ועד ליום 31.12.15

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

₪

יו"ר: עו"ד-לולא חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עו"זן אדם שירלי

0 שם הקלדנית 2.עת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

" שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו באדר-א תשעו

2-6

מספר ערר: | 12:43 / 140013109

מספר ועדה: | 11320

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מלון קוסמופוליטן בתל אביב

-נ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לבקשת העוררת הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.02.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

₪ / 2/ 72

יו"ר: עו"ד'לןי אמי חבר: דר' רייך זיו/כו' חברה: עו"ד/קה) שירלי

ז [

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספר ערר: 140010368 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

חבר: דייר זיו רייך, רו"ח

העוררת: יישומי בקרה (י.ב.) בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. עניינו של הערר שבפנינו בסוגיית סיווגם של נכסים ברת' הברול 24א' ו-26 בעיר, שבתחוקת

העוררת. המשליב סיווג את הנכט ברחוב הברול 24 שמספרו 2000227986 (בשטח של 362 מ"ר), בסיווג ייבניינים שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי ואת הנכס שמספרו 2000392580 ברחוב הברול 26 (בשטת של 41 מ"ר) בסיווג מחסנים. העוררת טענה כי יש לסווג את שני הנכסים בסיווג תעשייה.

טענות העוררת

2. בכתב הערר אשר התייחט לחיוב בגין שנת 2014, טענה העוררת כי יש לסווג את כל חלקי

העסק שלה, המפעל, על פי השימוש העיקרי אשר נעשה בו.

3 העוררת טענה כי היא חברה יצרנית, העוסקת בייצור, פיתוח וייצוא של מערכות בקרה ומדידה וזהו עיקר העיסוק שלה. המחסן ברחי הברול 26 משמש את החברה לאחסנת חומרי גלם כאשר המפעל והמעבדות נמצאים ברחוב 24 אי.

טענות המשיב

4. בכתב התשובה טען המשיב כי העוררת טוענת כי היא חברה יצרנית אולם היא אינה מייצרת

בנכס עצמו את המוצרים אותם היא משווקת אלא לכל חיותר, מכינה דגמים ואבות טיפוס.

חייצור ההמוני מתבצע על ידי קבלני משנה ולא מתבצע בנכס.

5. המשיב טען כי תכלית הסיווג המופחת ייתעשייהיי הינה להעניק תעריף מוול למפעלים עתירי

שטת שיש להם צורך הכרחי בשטחים גדולים לצורך העמדת מכונות הייצור וכוי. במקרה וה

מדובר בנכס בעל שטת שאינו מצדיק סיווג תעשייתי. לא מדובר בעסק אשר אופי פעילותו מצדיק חיובו בתעריף מוזל וחלק ניכר ממנו משמש בכלל למשרדים.

6. המשיב הוסיף וטען כי הנכס אינו עומד גס במבחנים שנקבעו לסיווג מלאכה.

?. בהתייחס לנכס ברחוב הברזל 26 נטען כי הדברים נכונים מקל וחומר, שכן נכס גה כלל אינו משמש לתעשייה ולמלאכה. העובדה שמדובר בתומרי גלס לצורך ייצור אינה מעלה ואינה מורידה לעניין וּה ואין תשיבות לייעודס של החומרים כל עוד השימוש תואם את הוראות צו הארנונה בנוגע לסלווג מחסנים.

מסגרת הדיון בערר

8 לאחר שהוגשו תצהירים מטעם שני הצדדים קיימנו ביום 30.3.15 דיון הוכחות.

9 לאחר שנחקרו העדים על תצהיריהס, ניתנו הנחיות להגשת סיכומים בכתב על פי בקשת הצדדים ומשהוגשו, התיק בשל להכרעה. נעיר כי לאחר דיון ההוכחות נעשה ניסיון לקרב בין עמדות הצדדים אולם משלא צלחו ניסיונות הוועדה, ניתנת החלטה זו,

0. נציין כי מנהל העוררת הבהיר בדיון שהתקיים ביום 30.3.15 כי העוררת אינה מתויקה עוד

בנכסים נשוא הערר והיא עברה לנכס אחר ברחוב הברזל בעיר. ביחס לח:וב לשנת 2014 החל מתודש אוקטובר 2014 ולשנת 2015 הוגש ערר אחר שלא אוחד לדיון בפנינו והוא מתברר בנפרד.

1. נציין עוד כי העוררת הגישה סיכומים בהיקף התורג משמעותית מההיקף שנקבע בהחלטת

הוועדה מיום 30.3.15. המשיב ביקש כי הסיכומים התורגים יוצאו מהתיק. אכן, העוררת הייתה מחוליבת לפעול בהתאם להתלטת הוועדה וככל שביקשה להגיש סיכומים מעבר למכסה שנקבעה, היה עליה להגיש בקשה מתאימה. עס צאת, בעקבות הבקשה מטעם המשלב, הוגשה על ידי העוררת בקשה להגיש סיכומים בהיקף המתאים, כאשר לטענתה הסיכומים הוגשו בחריגה מההיקף שנקבע בהיסת הדעת. בנסיבות הענייו נאפשר לעוררת למצות את טיעוניה ונקבל את הסיכומים כפי שהוגשו על ידה.

דיוו ותכרעה

2. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומחציקים של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשויות.

2

.3

4

15

רשות מקומית אינה יכולח לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות 'ימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. בעייא 1130/90 חברת מצות ישראל בע''ימ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4) 778,

5 (1992) נקבע על ידי בית המשפט כך:

'/... מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]