החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 22 עד 30 באפריל 2015
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140010256 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערה:
לו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: מודעי גד
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העורר הגיש ערר בגין חיוב הארנונה ביחס לדירה ברחוב כפר יונה 14 בתל אביב ואשר עד לתחודש מאי 2013 חויבה בארנונה לפי שטח של 52 מ"ר בסיווג מגורים,
העורר קיבל היתר בנייה על פיו הוסיף שטחי בנייה על שטח הדירה המקורית ואף הוסיף קומת גג לדירה.
לאחר השלמת הבנייה חויב העורר בארנונה לפי שטת של 153 מ"ר כאשר כלל שטחת הדירח חויב לפי בנייה חדשה הלינו 153 מ"ר , אזור 2 , סוג בניין ח+א.
המחלוקת שנותרה להכרעתנו נוגעת לסיווג הנכס .
העורר טוען כי יש לסווג את חלק הבנייה שנוטף על חבנייה שהייתה קיימת כבנייה תחדשה ואילו שטח של 52 מ"ר יש לסווג לפי שנת הבנייה המקורית של הנכס, היינו לפני שנות ה 50.
ביום 9.7.2014 , בעת הדיון המקדמי , עיינו בתוכנית היתר הבנייה וסברנו כי על המשיב לבדוק פעם נוספת את טענות העורר שכן על פניו, * מעלון בתכנית ההיתד עולה כי מתוכנית הבקשת נלאה כי השטת שנוסף לבניה ככומלר השטח שנבנה בעקבות הבקשה אינו כולל את שטח הדידה המקול: שנותל לכאודה על פי הבנליה המקורית./
ביום 22.7.14 התקבלה הודעת המשיב ממנה עלה כי המשיב בחן שנית את הביקורות שנערכו בנכ וכן תמונות שצולמו בנכס בזמן ביצוע העבודות והגיע למסקנה כי כלל הנכס נהרס למעט מעקת והקירות היחידים שנותרו הס קירות השכנים הגובלים.
בעקבות הודעתו וו של המשיב הורינו לצדדים לחביא ראיותיהס וביום 14.1.2015 נשמעו עדי הצדדים בפנינו.
לטענת העורר מדובר בדירה אשר בטרם אותה בנייה הייתה דירה קטנה יותר ואשר חויבה בשעתו לצרכי ארנונה בשטח של 52 מ"ר.
העורר טוען כי חלק וה של חדירה יש לסווג עד היום בסיווג הי על פּי שנת גמר הבנייה של החלק חישן של הדירה ולא כפי שמנהל הארנונה חייב חלק גּה, יחד עס תלקה החדש של הדירה לפי סיווג ח+א על פי שנת גמר הבנייה של החלק החדש שנבנה.
המשיב טוען כי מדובר בדירה שנהרטה ונבנתה מחדש ולפיכך יש לחליב את מלוא שטח הדירה לפי שנת הבנייה בפועל , היינו השנה בה נבנה חלק זה של הדירה מחדש.
לאחר ששמענו את עדי הצדדים, עיינו בתמונות שצורפו והוצגו, עיינו בהיתר, תכניות ההיתר והתלטות רשות הרישוי כפי שהוצגו ואף התליחסנו לתצהיר שהגיש קבלן העורר, הגענו למסקנה כי המחתלוקת אינה מתלוקת עובדתית כי אם פרשנית.
אין חולק כי במסגרת עבודות הבנייה נהרסו קירות חדירת למעט הקירות הגובלים עס השכנים מצדי הדירה. אין חולק ביחס לתוספת הבנייה שהותרה הן בקומת הדירה והן בקומת הגג. אין חולק כי נתבצעו עבודות הריסה בשטח הדירה המקורית.
התמונות שהוצגו על ידי המשיב, גם אס בחלקן לא צולמו על ידי עד המשיב , מדברות בעד עצמן.
העורר לא העלה טענה כי מדובר בתמונות המתארות דירה אחרת.
התמונות מעידות על היקף העבודות וניתן ללמוד מהן מה נהרס, מה נבנה מחדש והכל בזמן אמת.
נותר רק להכריע במחלוקת הפרשנית הנוגעת לשאלת חיוב דירה ישנה אשר במסגרת היתר בנייה לתוספות בנייה נתבצעו בה פעולות הריסה . האם ניתן לראות בה דירה שנבנתה בעבר או שיש להחשיב את מועד בניית החלק הישן, שנהרס, על פי מועד ביצוע שאר העבודות שהותרו במסגרת היתר הבנייה.
למעשה התשובה למחלוקת זו נוגעת לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש.
העורר צירף כאמור כנספח יי לכתב הערר את החיתר הבנייה של הדירה מכותו בוצעו עבודות
הבנייה נשוא המחלוקת וזו לשון ההיתר המילולי שמספרו 120388 :
'יהליסת הדילה הפנימית ממעדב בקומה א/ בבניין הדרום מערבי ........... ובנייתה בצודת מודחבת ד1 צדדית כולל גג משופע עם ניצול חלל הגג ..%
העורר אשר היה מודע להוראותיו הלשוניות את היתר הבנייה טען כי אין לראות בתיאור העבודות וההריסה משום תיאור מהימן של העבודות שכן אי( בתיאול שבחלה העילייה לדשום כדי לשקף את המציאות..+
אין לקבל את עמדתו וו של העורר.
מהיתר הבנייה שצורף לתצהיר העורר עולה במפורש, כי חלק הדירה הישן לא שופצ כי אס נהרס ונבנה מחדש.
צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד טיוס הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.
במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטח הדירה הקודמת נהרס לחלוטין ונבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992. סעיף 1.3.3 בי לצו הארנונה קובע אמנם כינוסף לבניין שטת עקב שיפוץ שמעשה בו תקבע שנת גמר הבמייה בכל הנוגע לשטת תנוסך לפי מועד השיפוץ/ אלא שבמקרה שבפנלנו השטח שהיה קלים קודם לשליפוף נהרס כליל. רק העובדה שהוא היה כלוא בין שני קירות של דירה וחדר מדרגות שלא בוצעו בהן עבודות בנייה מביאה לדיון פרשני בשאלה האם נהרט שטת הדירה הקודם.
מהראיות שהובאו בפנינו ניתן לקבוע חד משמעית כי שטח הרצפה, שטת הגג והקירות שאינם קירות גובלים נהרסו .
העורר העיד בפנינו כל :
*במערב ובמזרת לדירה נמצאת דירת שכנת נחדר מדרגות.(במזרת רק דירה שכנת).
אני מאשר כי בשלב הכנייה אליחי הלצפת פורקו, לא הייתה תקרה, לא היה קיר צפוני ולא היהת חלק מקלר 7 ומ 7/.
עד המשב אייל פינטו העיד:
בולכ שזת בית מתוחס בקילות של שכנים אז כל הקירות שלא מתוחמים גולתו,/
העד ליאור יהודה התייחס בעדותו לקיר הדרומל:
*יבקיד הדדומ: המסגלת המסומנת בקו מקווקו על התמונה של קטע במניין ישן. התגודה העליונה היא בנייה חדשה, אני מפנה לרשת בלוקיסם מעל הקטע הישי".
לפ התמונות שצילמתי אפשד לראות שהקיר מעל חדד המדרגות והקיר של השכן נשאדו (המסגלת של הקיר הדלומי נשאלת ולפי תתמונות כל שאר הבנייה נהרטסת.
נודה כי בעת הדיון המקדמי הרושסם הראשוני שקיבלנו מעיון בתכנית הגרמושקה היה כל מדובר בתוספת בנייה על בנייה קלימת, אולם לאחר שהובאו בפנינו כלל הראיות, לאתר ששמענו את עדי הצדדים, שקלנו גם את תצהירו של העד אורן ורדי על אף שלא העיד על תצהירו , הגענו למסקנה כי אין מדובר בתוספת בנייה כי אם בנכס שנהרס כליל ותתתיו נבנה נכס חדש לחלוטין.
בייכ המשיב הפנתה בסיכומיה לשתי החלטות קודמות של ועדת הערר שהגיעו למסקנה הדומה לעמדתו של המשיב.
העובדות בשני המקרים שהובאו בפני ועדות הערר בהחלטותיהן הקודמות (ערר מט' 140009991 וערר מס' 140003655) הינן עובדות דומות, כמעט והות.
לא מצאנו סיבה המצדיקה טטייה מעמדתן הקודמת של ועדות הערר.
בעניין מיכאל יוחאי ( ערר 140009991) קבעה הועדה בהחלטתה :
שבעניינו כאמור אין עסקינן בשיפוץ פנים אלא בהליסת של הדירת מהיסוד (והקמתה מחדש כאמוד בהיתר הבניה, על כלק תשתנות המבנה, קידרות חיצוניים ( למעט שתי דפנות הש:יכות ללידות שאינן של העודר בקומה השנייה) גג וכוי. לא ניתן להתעלם מהאמור בהיתר הבניה, אשר מתייחס להליטת הדילה (בנליתה מחדש בצולה מולתכת כולכ תוספת ממלד והגבתת גג הלעפים עס ניצול הלל הגג/
כאמור, אנו סבורים , כפי שסברה ועדת הערר בתיק 140009991 כי המקרה שבפנינו מדובר בבנייה חדשה של כלל הדירה.
לפיכך דין הערר להידתות שכן מנהל הארנונה נהג נכון כאשר סיווג נכס זה בסיווג לפי תעריף ח+א ולא תעריף 'יהיי .
משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים הלום 27.4.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וצכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות
וועדת ו התשלייז - 1977 תפורסם החל
ות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין
באתר האינטרנט של המשיב. ן
יו"ר: עועצ\אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לול חבר: ו גדי טל
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפז
תאריך :| ח באייר תשעה
275
מספר ערר: | 12:09 / 140011897
מספר ועדה: | 11169
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העוררים : חן אמיר,חן אבנר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בהעדר התייצבות העורר ולאור ממצאי הביקורת ידחה הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 27.04.2015.
0 אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום ו טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
י ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ח באייר תשעה
2.0005
מספר ערר: | 12:26 / 140011945
11
מספר ועדה: | 11169
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העוררים: דנאי יעקב, דנאי שפרה,אלוני גיא אליעזר -1 ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כבר נדרשנו בהחלטות קודמות לעניינה של התחנה המרכזית החדשה ומצאנו כי רישום בעלי הזכויות כמחזיקים נעשה באופן גורף וללא בסיס משפטי העונה על הוראות פקודת העיריות באשר לרישום חזקה או חדילת חזקה. קל וחומר במקרה שבפנינו בו מאשררים למעשה הנאמנים את העובדות שמצאנו כנכונות בתיקים אחרים מתוך שמצאנו להקל על הצדדים לא ראינו את הצורך לזמן את התחנה המרכזית כצד שלישי שכן די בחומר המצוי בתיק זה כדי לשכנע אותנו שהעוררים לא החזיקה בתקופות הרלבנטיות לחיוב בנכס.
לאור האמור לעיל הערר מתקבל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.04.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ד-ק 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
זו"ר; עו"ד-צבנק אלו \ חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ח 0ל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140010320 שליד עיריית תל אביב- יפו
יחייר: עוי/ד אלון צדוק
חבר: עוי'ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העוררת: מיטל כץ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ענינו של ערר זה בסיווג נכס ברחוב 1253 מס' 14 בשטח של 33 מ"ר המסווג בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.
העוררת הגישה השגה בעקבות החלטת המשיב להגדיל את שטח חיובי הארנונה .
במהלך הדיון בערר שינתה למעשה העוררת את עילת ההשגה ו/או הערר וטענה כנגד החלטת המשיב לסווג רק את הגלריה שבנכס בסיווג מלאכה ותעשייה ואילו את קומת המבוא נשוא ערר זה בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.
עיון בתשובת מנהל הארנונה מיום 4.2.2014 מלמד כי מנהל הארנונה נדרש רק לסוגית מידות הנכס וסך שטח החיוב.
ביום 14.7.2014 התקיים דיון מקדמי בפנינו בו לא העלתה העוררת טענותיה ביחס לסיווג הנכס.
ביום 27.8.2014 פנתה העוררת בכתב לוועדה וטענה כי במהלך הדיון המקדמי העלתה טענה ביחס לסיווג הנכס, טענה שלטענתה לא נכתבה בפרוטוקול הדיון. עוד הסבירה העוררת בפנייתה מדוע היא
מעלה רק כעת טענות ביחס לסיווג הנכס:
"את הסיווג השגוי גיליתי לאחר בירור מצידי מול נציגת הארנונה בתאריך 9.6.14..."
בהחלטתנו מיום 2.9.14 הורינו לעוררת להגיש את תצהירי העדות מטעמה ולכלול בהם את טענותיה החדשות.
ביום 15.9.2014 הגישה עוררת תצהיר עדות ראשית.
בסעיף 1 לתצהירה הגדירה העוררת מחדש את טענותיה :
- | חיוב רטרואקטיבי בגין הגלריה מיום 1.1.2013 על אף שנעשה שימוש בגלריה רק ממחצית חודש מאי.
- | סיווג קומת הקרקע.
בתצהיר העוררת אין זכר לטענה בדבר היקף שטח החיוב ועולה גם מדבריה במהלך הדיון המקדמי כי עניין זה הוסדר לשביעות רצונה.
הלכה למעשה הערר שנדון בפנינו אינו ערר על תשובת מנהל הארנונה כי אם ערר בעילות חדשות.
עוד בטרם נידרש לסוגיית הרחבת החזית הפסולה ו/או סמכותנו לדון בחיוב רטרואקטיבי נציין כי גם לגופו של עניין לא מצאנו כי יש לקבל את טענותיה של העוררת באשר לסיווג קומת הקרקע.
העוררת לא הניחה בתצהיר שהוגש מטעמה תשתית עובדתית המצדיקה סיווג הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה. היא לא הצביעה על שימוש העונה על המבחנים שנקבעו בפסיקה כמבחנים הנדרשים לסיווג נכס כנכס שנעשית בו פעילות ייצורית,
עיון בראיות המשיב כפי שבאו לידי ביטוי בדוח ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 30.10.2013 מלמד כי בשטח קומת הקרקע של הנכס לא נצפו מכונות כלשהן לייצור בגדים או ראיות אחרות המעידות על פעילות ייצורית כי אם תוצרת גמורה על קולבים. ועל כן לא ניתן לסווג את הפעילות שנעשית בקומת הקרקע בנכס תחת סיווג של בית מלאכה.
ביום 8.12.2014 התקיים דיון ההוכחות בו נשמעה עדותם של העוררת ועד המשיב.
בחקירתה עומתה העוררת עם פרסומים מתוך אתר האינטרנט שלה מהם עולה כי בנכס נערכו פעולות מכירה,
העוררת אישרה למעשה את הטענות הנ"ל.
"אחת לחודשיים הזמנו לקוחות פרטיים בימי חמישי ושישי למכירות מיוחדות....התשלום אושר באשראי בעת המכירות....העדר קופה רושמת אינו מונע מכירות..."
אומנם העוררת העידה כי היקף המכירות במבצעים לפרטים אינו עולה על 5% ממחזור המכירות אולם לא השתכנענו מעדותה של העוררת כי הפעילות הייצורית לגזירה , דיגום וכיוב' של המודלים נעשית בקומת הקרקע. הרושם המתקבל הוא כי בקומת הקרקע נתבצעה פעילות שאינה ייצורית ו/או פעילות שיווקית וניהולית שלא ניתן לסווגה כפעילות למלאכה ותעשייה,
עד המשיב ניר אללי חיזק בעדותו את הרושם המתואר לעיל:
"הקומה התחתית משמשת כתצוגה לבגדים, בקומה למעלה יש שולחן תפירה ושבלונות של בדים, למיטב זכרוני גם מגהץ.."
נכון שגם עד המשיב ציין בעדותו כי לא מדובר בנכס שניתן לאפיין אותו כחנות, אין לו חלון ראווה ומי שאינו נכנס מבעד לדלת הכניסה לא יכול לזהות שמתבצעת בנכס מכירה אולם אין בכך בכדי להביא לכך שנכס יסווג כבית מלאכה או בסיווג תעשייה.
יצוין כי העוררת מודה למעשה כי העתיקה את פעילות הייצור מקומת הכניסה לקומת הגלריה , ראה
סעיף 2 לסיכום טענותיה.
בפסק הדין בר"ם 4012/09 בענייין מישל מרסייה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת "מלאכה"
תחת המבחנים המקובלים מפס"ד רעיונות , ואלה הם : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית.
בעניין מבחן הפירוש המילוני - מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו לא התרשמנו מעדותה של העוררת כי בשטח קומת הכניסה אכן עוסקת היא או עובדים מטעמה ב"עבודת ידיים" על פי משמעותה המילונית. יצוין כי העוררת אף לא טענה כי בקומת הכניסה מתבצעת פעילות גזירה או פעילות המאפיינת מלאכה ופעילות כזו אף לא נצפתה על ידי עד המשיב בעת הביקורת וחזקה על
העוררת כי לו הייתה מתבצעת פעילות כזו במועד הביקורת הייתה מפנה את עד המשיב לתעד אותה.
באשר למבחן תכלית החוק: העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בכדי להוכיח כי עיסוקה
בקומת הכניסה לנכס נכנס בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בעניין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מסורתיים שמתח הרווחים שלהם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותנים שירות חיוני לציבור.
מבחינת המבחנים אשר נקבעו בפס"ד רעיונות לבחינת סיווג נכס בסיווג תעשייה :
האם יוצרת העורר בנכס נשוא הערר "יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר" ? זהו מבחן שחוזר ועולה בפסיקת בתי המשפט בשאלות דומות. מהממצאים העובדתיים עולה כי העוררת ועובדיה עוסקים בקומת הגלריה בפעילות ייצורית אך בקומת הכניסה לא נעשית פעילות שיש בה משום ייצור יש מוחשי של יש אחד מיש אחר.
מבחינת מבחן ההנגדה הרי שהעוררת לא הצליחה לשכנע אותנו בעדויות ובממצאים שהונחו בפנינו כי עיקר פעילותה בקומת הקרקע של הנכס הינה ייצורית , אלא פעילות הנלווית למסחר במקביל לחלק העסק העוסק בייצור .
הדברים יפים גם לעניין מבחן היקף השימוש במוצר.
הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , ועל פי הפסיקה הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העוררת בקומת הקרקע של הנכס הינה ייצורית. כמו כן לא השתכנענו כי ניתן לסווג את הפעילות הנעשית בקומת הכניסה לנכס כבית מלאכה.
מאחר וזו תוצאת הדיון לגופו של עניין לא נדרשנו לשאלת הרחבת החזית הפסולה אשר יש להניח כי לו היינו נדרשים לסוגיה זו היה מקום לדחות את טענותיה של העוררת על הסף.
נותר לנו להכריע בשאלת מועד החיוב הראשון בארנונה ביחס לגלריה. העוררת טוענת כי הגלריה לא הייתה ראויה לשימוש לפני חודש מאי 2013 וכי הפעילות שלה הועתקה לגלריה לאחר סיום השיפוץ במאי 2013 אלא שהעוררת בעצמה מודה במהלך הדיון המקדמי כי חיוב הגלריה בוצע לראשונה לאחר ביקור פקחי העירייה בסוף 2012.
העוררת לא העלתה באותה העת בעקבות החיוב טענה בדבר נכס לא ראוי לשימוש אלא טענות ביחס להיקף החיוב בגין הגלריה.
לו הייתה העוררת מעלה אז טענותיה בעניין מצב הנכס ניתן היה לבדוק את טענותיה ולבחון את הראיות כיום.
העוררת העלתה טענה זו בדיעבד ואף לא הציגה כל ראיה התומכת בכך שהנכס לא היה ראוי לשימוש בטרם בוצע השיפוץ. ממילא לא הניחה העוררת כל ראיה התומכת בטענה כי בוצעו עבודות שיפוץ בגלריה.
לאור האמור לעיל נדחית טענת העוררת בעניין מועד החיוב בגלריה.
באשר לטענות העוררת בעניין חיוב בארנונה לשנות מס הקודמות לשנת המס 2013 הרי שאין בסמכותה של ועדת הערר לדון בשנות מס הקודמות לשנת המס נשוא ההשגה , היא שנת 2014.
לפיכך אנו קובעים כי יש לדחות את הערר..
בנסיבות העניין ולאור סגירת העסק כפי שתיארה העוררת בפנינו אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 27.4.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
/
ליר: עו" 19 צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלוט לוי המרג יד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
וזו וו
תאריך | : ח באייר תשעה
2.005
מספר ערר: | 13:51 / 140010835
מספר ועדה: | 11169
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
אביטל רועי תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10507901
מספר חוזה: 372980
כתובת הנכס: פרנקל ידידיה 6
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: תהילה גלעד
נוכחים:
העורר/ת: אביטל רועי - אין נוכחות
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: תהילה גלעד
החלטה
השעה 14:00 ואין התייצבות לעורר על אף שזימון נמסר גם לכתובתו הפרטית וגם לכתובת העסק.
זוהי הפעם השנייה שהעורר אינו מתייצב וככל הנראה שלאור השינוי בצו הארנונה זנח את הערר והוא מסתפק בחיוב החדש.
לאור האמור לעיל יימחק הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 27.04.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהוןאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומוות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר] התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתך האי[טרנט של המשיב.
*
יו"ר: ער צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: טל "/
שם הקלדנית: ענת לוי
. ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 155
שליד עיריית תל אביב- יפו
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: שירותי בריאות כללית
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת מחציקה בנכס ברחוב רמג 2 בתל אביב , נכס זה מהווה חלק מבניין של העוררת באותה הכתובת . סך שטח הבניין הינו על פי הנתונים שמסרו בעלי הדין כ - 7831 מ"ר. הנכס נשוא המתלוקת מסתכסם בשטח של 309 מ"ר מתוך סך הנכס הנייל.
חשוב לציין כי במרבית שטח הנכס נעשה שימוש למשרדים (מוסדות ציבור) ושטת זה מקבל פטור בהתאם לסעיף 5 (ו) לפקודת הפיטורין .
השאלה שבמחלוקת בעניין הערר שבפנינו נוגעת כאמור לשטח של 309 מ"ר המשמש כחדר האוכל לעובדי העוררת.
העוררת טוענת כי שטח זה צריך ליהנות מהנחה/פטור מארנונה בשיעור של 67% על פי סעיף 5 (ז)
לפקודת מסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 ( לעיל ולהלן : ייפקודת הפיטוריןיי).
המשיב טוען כי אין לפטור את הנכס נשוא הערר מארנונה שכן השימוש הנעשה בו (ואשר אינו שנוי במחלוקת) אינו עומד בתנאי סעיף 5 (%) לפקודת הפיטורין בעיקר מאחר ורכוש זה אינו משמש לאחת מאותן מטרות המוגדרות בסעיף 5 (צ) לפקודת הפיטורין כמטרות המזכות בפטור .
מאחר ובין הצדדים לא נתגלעה מחלוקת עובדתית ביקשו הצדדים ביום 13.1.2015 לוותר על דיון ההוכחות ולטכס טענותיהם בכתב.
ווהי לשון סעיף 5 (+) לפקודת הפיטורין:
*כל רכוש השייך לאגודה או למוסד שיתופי שמטרתם העיקרית היא לספק שלא על מנת לקבל פרס, עזדה דפואית ולהחזיק בתי- חולים, בתי-הבלאה, מלפאות או קלימקות, בתנאי
אותו מוסד שיתופי אושלו מטעם שד הפנים לצלכי פיטודים עפלי סעיף זה"
המחלוקת בין הצדדים כאמור אינה עובדתית כי אס מתלוקת פרשנית ביחס להוראות סעיף 5 (ז)
הנייל.
עלינו להכריע האם הוכיחה העוררת כי הנכס נשוא הערר משמש אך ורק לאחת מאותן המטרות
המוגדרות :
+לספק שלא על מנת לקבל פרס, עזרה רפואית ולהחזיק בתי חהולים, בתי הבלאה, מרפאות או קליניקות?
מבחינתה של העוררת עלינו להכריע בסוגיות נוספות :
לטענתה , מדובר במספר נכסים המשרתים מטרה עיקרית אחת ו/או השייכים למסגרת עיקרית אחת ועל כן יתויב הנכס לפי השימוש העיקרי.
עוד טוענת העוררת כי נקבע במספר החלטות קודמות של ועדת ערר כי נכס המקיים איקה של שימוש מסוים לנכס של קופת חולים יהיה זכאי לפטור כמבוקש.
המשיב מתייחס בשלילה לטענות הנוספות הנייל של העוררת וטוען כי מקום שהעוררת לא העלתתה טענת סיווג ביחס לנכס נשוא הערר אין היא יכולה להיתלות בהלכות הנוגעות לייטפל ההולך אחר השימוש העיקרייי או להלכת ייהמתקן הרב תכליתייי שכן הלכות אלה נוגעות לשאלות של סיווג ואילו בענייננו מדובר בסוגיה הנוגעת לפטור על פי פקודת הפיטורין.
מהנתונים העובדתייט שהובאו בפנינו עולה כי יתרת הנכס מסווגת כדלקמן:
שטח בקומת קרקע בשטת של 7800 מ"ר בסיווג משרדים (מוסדות ציבור) כולל השטח שבמתלוקת - נהנה בעבר, כולו מפטור בהתאם לסעיף 5(ו) לפקודת הפיטורין. יתרת הנכס נהנית גם היום מפטור ּה.
שטח של כ 30 מ"ר בשימוש בית כנסת - נהנה מפטור בגין שימוש כבית כנסת.
עולה מכך -- שהמשיב עת ציכה את הנכס בפטור על פי סעיף 5 (1) לפקודת הפיטורין, מצא כי ביתרת הנכס נעשה שימוש לאחת המטרות הקבועות בסעיף 5 (צ) הנייל.
בייכ המשיב ציטטה בכתב הסיכומים מתוך חוור מנכ"ל 4/04 הקובע תנאים מצטברים להחלת
הפטור על פי סעיף 5 (צ) הנייל :
1 המוסל הינו קופ//ח מוכדת המפורטת בתוספת השביעית לחוק ביטות בריאות ממלכתי,
2 הנכסים עליהם *חוע הפטור הס אלה המשמשים את הקופת לצודך מתן שירותים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
בייכ המשיב מצטטת בסיכומיה את פסק דינו של בית המשפט העליון בבגייצ 4339/04 עירית פתח תקוה ני שר הפנים ואחרים.
באותו בגייצ נדרש בית המשפט לסבירותו של תוזר מנכ"ל 4/04 הנייל וקבע כי הקריטריונים שנקבעו בחוזר מנכ"ל 4/04 הינם קריטריונים עניינים.
בית המשפט קובע כי מהוראות תוצר מנכ"ל 4/04 עולה כי:
/הפטור :חול רק על אותם נכסים המשמשים את קופות החולים לצודך מתן שירותים על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתית ולא על כלל נכסי קופות החולים"י.
מסיפת הקביעה הגו מבקשת בייכ המשיב ללמוד כי הנכס נשוא הערר שבפנינו אינו משמש את --------- - קופת החולים לצורך מתן-שירותים על פי תוק-בריאות ממלכתית כי-אס מהזוה חלק מייכלל נכסי. ----------
קופת החוליסיי.
לצורך תמיכה בעמדת חמשיב מצטטת בייכ המשיב את תחומי שירותי הבריאות המפורטים בסעיף 6 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנייד - 1994 ומגיעה למסקנה כי מאחר וסעיף 6 אינו כולל שירותי הסעדה או חדר אוכל הרי ש'פעללות זו אינה עולה בגלד שילות שחובה על קופת תחולים לתיתו בהתאסם לחוק ביטות בליאות ממלכת.
הרף עמדתה המלומדת של בייכ המשיב בעניין וה הגענו למסקנה כי פרשנות גו אינח עולה בקנה אחד עס הוראות טעיף 5 (ו) לפקודת הפיטורין .
המשיב בעצמו נהג אחרת ביחס ליתר הנכס.
המשיב מצא כי חלקו הארי של הנכס ( כ 7,500 מ"ר ) ייחנה מהפטור על פי סעיף 5 (ז) לפקודת הפיטורין על אף שהשימוש שנעשה בחלק גה של הנכס, שימוש למשרדים, אינו מפורט בסעיף 6 לחוק ביטות בריאות ממלכתי אליו מפנה ב'יכ המשיב בסיכומיה.
וממה נפשך + המשיב בעצמו מקבל את העובדה כי שימוש משרדי בנכס עונה על תנאי סעיף 5 (צ')
לפקודת הפיטורין שכן ישימוש וה משמש אך ורק לאחת מאותן מטרותיי כלשון הסעיף. רוצה לאמר , מקוּם בו נעשה שימוש שאינו מפורט בסעיף 6 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי כי אם שירות המשמש לאחת המטרות העולות מהשימושיס המפורטים בחוק ביטות בריאות ממלכתי , כגון שימוש משרדי, יש להעניק לו את הפטור הקבוע בסעיף 5 (ז') לפקודת הפיטורין.
אין חולק כי העוררת לא עוסקת בשירותי הסעדה לציבור הרחב.
אין ולא עלתה טענה לפיה בנכס מנהלת העוררת מסעדה ו/או בית קפה או חדר אוכל לציבור הרחב.
מדובר בחדר אוכל המשרת את אותם העובדים אשר עושים שימוש ביתר חלקי הנכס.
מאחר וגם המשיב מסכים כי אותם העובדים אשר עושים שימוש משרדי בכ- 96% מהנכס עושים ואת למטרות הקבועות בסעיף 05ו) לפקודת הפיטורין למטרות קופת החולים הרי שגם בשעה שהם משתמשים בחדר האוכל הס עושים את אותו השימוש אשר ציכה את העוררת בפטור ביתס ליתר 7,500 מ"ר של הנכס.
לאור מסקנתנו זו אין צורך בדיון ביתר טענות העוררת ביהס להלכת הטפל ההולך אחר העיקר או המתקן הרב תכליתי , כמו גם אין צורך עוד להכריע בעמדתה המעניינת של בייכ המשיב לפיה אין מקום להעלות טענות מסוג וה מקום שהנישום לא העלה טענת סיווג בהשגתו.
מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.
משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 27.4.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
/
יו"ר: עו"ד רָון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: | 140010057 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העוררת: בית כנסת הפועל המזרחי ו/או אורות אביב נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
האם חלק מבית כנסת בו מתסיימים פעילות לימודית במסגרת ישיבת הסדר ובמסגרת כולל הלכה ( מסלול לרבנות) חוסה בצילו של סעיף 5 ג (ה) לפקודת מיסי עירייה ומיסי ממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: '*פקודת הפיטוריןיי) ובשל כך פטורה היא מארנונח +
צוהי המחלוקת נשוא ערר זה.
יצוין כי שטח של 478 מ"ר מתוך הנכט הוכר על ידי המשיב כפעילות העונה על תנאי סעיף ג (ח)
(1א) וזכה לפטור מארנונה.
המחלוקת נוגעת לשטת של 425 מ"ר המצוי באולם התחתון של בית הכנסת, הרשוסם כנכס מספר 1 על שם אורות אביב.
למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים ביחט לשימוש בשטח נשוא הערר אלא מחלוקת פרשנית הנוגעת לשאלת סיווג הפעילות המתבצעת בנכס נשוא הערר.
לאחר בחינת הראלות שהובאו על ידי הצדדים וחקירותיהם על תצהיריהם בפנינו ביום 14.1.2015
מצטיירת התמונה העובדתית הבאה:
מדובר בשטח האולם התחתון של בית הכנטת מעליו קיימת קומה אשר וכתה לפטור על פי פקודת הפיטוריו.
בשטת שבמתלוקת מתקיימת מסגרת לימודית הנחשבת כישיבת הסדר. הפעילות מתקיימת על פי הוראות הצבא בין השעות 9:00-18:00 בכל יום . מספר התלמידים נע בין שמונה לעשרים וחמישה ביניהם גם תלמידים שאינם לומדים במסגרת ישיבת ההסדר כי אם במסגרת תוכנית לימוד לרבנות הנקראת ייכולל הלכהי'י.
בשעות ההפסקה נחיס התלמידים בתדרי מנוחה בהם מוצבות מיטות.
עד העוררת העיד כי %קומת הקרקע משמשת לשעודים כפי שתיאלתי , שיעולים לנשות הסביבתה וגם מדי פעם לאילועים כמו ברית מילה ש2 מתפללים... את התפילות עודכים בקומת המלכזלת....<
דוחות ממצאי הביקורת והתמונות הנלוות להם, אשר צורפו לתצהיר עד המשיב אינם מותירים ספק ביחס לרושס העולה מהם : להבדיל מתיעוד בית הכנסת , התמונות של הנכס שבמחלוקת מציגות חזות של חדרי לימוד, כיתות, חדרי מנוחה ואולם , אין בהם סממנים של בית תפילה או בית כנסת.
משאלו הס הממצאים העובדתיים נותר לנו להכריע האם הצדק עם העוררת הטוענת כי הפעילות אותה היא מקיימת בשטח שבמחלוקת הינה פעילות נלווית לפעילות העיקרית בנכס כולו, פעילות לבית תפילה.
לטענת העוררת השימוש לצרכי לימוד חינו משני לשימוש העיקרי בנכס כולו כבית תפילה .
לטענת העוררת מדובר בלימודי דת (תורה) או צרכים הנובעים מקיום התפילה (ראה צו הארנונה).
לפיכך טוענת העוררת כי היא עומדת בשלושת התנאים המצטברים על פי סעיף פג (ה) (1א)
לפקודת הפיטורין : ייעודו העיקרי של הנכס הינו לבית תפילה, לא מתקיימים לטענת העוררת שימושים נוספים בנכס מלבד לימודי תורה או צרכים הנובעים מקיום התפילה ולא מתקיימת בנכס פעילות עסקית כלשהי.
המחלוקת לפיכך נוגעת לעניין התנאי השני : האם השימוש לישיבת הסדר או לימודים למסלול רבנות מהווים/ש:מושיס ללימוד תודה או לצרכים הנובעים מקיום התמילה ומלימוד התורת ?.
המשיב טוען כי הפעילות לישיבת הסדר או מסלול לימודים לרבנות אינה שולית או טפלה לפעילות של קיום התפילה כבית כנסת וכי לא לכך כיוון המחוקק בעת שתיקן את פקודת הפיטורין וקבע את נוסחו של סעיף פג(ה)(א1) לפקודת הפיטורקן.
הואיל ובפרשנות משפטית עסקינן בתחנו את התלטות בתי המשפט המנחות בעניין וה לרבות התלטות קודמות של ועדות הערר והגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.
פסק הדין המנחה בעניין פרשנות סעיף וּה לפקודת הפיטורין חינו עמ'ינ (ירושלים) 37425-12-11 ישיבת החיים והשלום ג' מנהל הארנונה ירושלים (משנת 2012). (להלן : ייישיבת התייס והשלוסי'י)
בית המשפט בעניין ישיבת התיים והשלוס בחן מקרה דומה בו נמצא כי בנכס של העוררת נעשית פעילות לישיבה. באותו העניין טענה העוררת כי הנכס משמש גם כבית כנסת וכי על פי פקודת הפיטורין תל הפטור מארנונה גס על בתי כנסת שנעשים בהם שימושים נוספים מלבד תפילה.
בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת העוררת.
בית המשפט מפרש את התיקון לפקודת הפיטורין כפי שבא לידי ביטוי בנוסחו החדש של טעיף 5ג(ה)(1א) וקובע כי תכליתו היה להבהיר את מה שהיה מקובל על משרד הפנים עוד בטרם התיקון להוא שהפטור הנדון חל גם על בתי כנסת ש מתקיימים בהם ש:עורי תולת או פעילות של תדבות תולנית, כגון הכנת נערים לבל מצווקיי בית המשפט מפנה לדברי ההסבר לתיקון לפקודה.
מוסיף ואומר בית תהמשפט :
*הנה כי כן לשונו של סעיף הפטוד ברורת: הפטול מתן לבית כנסת, היינו למבנה ( או תלק ממבנה) שזה :יעודו העיקדי. גס אס מתקיימים בו שיעולים ללימוד תודה ופעילות דומה שאינת למטרת רווח. ....נקודת המוצא היא , כי לפטורים הקבועים בפקודת הפיטורין יש ליתן פרשנות מצמצמת, על מנת שהפטוד מאדנונה *ינתן רק לתכלית לשמה מועד. משום שמשמעות מתן הפטול היא הכבלת נטל המס על נישומים אחליס...
קבלת עמדתה של המערערת משמעותה , כי כל אימת שאלס מציב במקום שבחזקתו , אלון קודש ומקיים בו מניין קבוע, באופן אינצידנטלי לפעילות העיקרית המתקיימת במקום, הופך הנכס או אותו חלק מן הנכס ל/בית כנסת'/י....ברי כי לא לכך התכונן המחוקק לא זו הייתת תכלית הפטור. הכוונה הייתה למטור בית כנסת ככזה והתיקון נועד להבהיר כי גם אם מתבצעות
2
בו פעילניות הכרוכות באופי המקום כבית כנסת כגון מתן שיעולי תורה בסמוך לזמני תתפילות וכדומה , לא יהיה בכך כלי לשלול מן המקום את עובדת היותו בית כנטת.<
בדומה למקרה שבפנינו גם בעניין ישיבת התיים והשלום עלה מן הראיות שהובאו כי המקום בו מדובר שימש כישיבה, לפי צורות הישיבה, סידור הריהוט וכיובי.
העוררת מפנה לפסק הדין בעניין עמי'נ (י-ם) 526/08 ישיבת מקדש המלך נ' מנהל האונונה בעיריית ירושלים כפסק דין התומך בעמדתה.
אלא שעיון בפסק דין זה, בעובדות המקרה ובהתלטה המלאה של בית המשפט דווקא מחזק את עמדת המשיב במקרה שבפנינו, וכך קובע בית המשפט שם בעניין הפטור על פי סעיף 5ג (ה) (1א)
לפקודת הפיטורין :
*גם בנושא זה לא ראיתי לנכון להתעדב בההלטת המשיב. כפי שצוין לעיע, את הפטולים הקבועים בפקודת הפיטולין יש לפרש בצמצום. לפיכך, מקובלת עליי גישת ועדת העדר לפית הפטוד לפי סעיף פג (ה) (1א) <וענק בגין אותו שטח בבית כנסת המשמש באופן <*חולי לתפיפה.
פרשנות זו אף נלמדת מלשון הטעיף הפוטר מאלנונה את *השטת המשמש לצלכי תפילהיי. כמו ועדת הערר, גם אני סבודה כי אין בעצם קיומה של הצעת חוק לתיקון פקודת הפיטולין המבקשת להדחיב או להבהיר את סעיף הפטול דנן, שטלם אושרה, כדי להשליך על תמקרת הנוכתי,
המשיב אמנם ציין כי הוא מאשר פטולים לפי הסעיף האמול גם בגין שטחים בבתי כנסת שבהם מתקלימת פעילות של לימוד תורה בין זמני התפילות, אך זאת לגבי נכסים שהשימוש העיקדי בתם הוא כ'/בית כנסת'י, בעוד שהנכס נשוא הערעור הנוכחי אינו נכס שהשימוש העיקלי בו הוא כבית כנסת, אלא נכס הממוקם בתוך ישיבת ומהווה חלק אינטגדאלי ממנה ואשר השימוש העיקלי בו הוא לצרכי לימוד. לעניין זה מקובע עעיי כי אין דין בית כנסת שלגביו אין חולק כו שימושו העיקדי הוא לצדכי תפילה ומתקיימת בו פעילות לימודית בי( זמני התפילות, כדין בת הכנסת שמפעילה העותלת, הממוקם בתוך ישיבה, בין חלרי הלימוד, ואשר משמש בעיקר, או למצער גם, כאחת מכיתות הלימוד בישיבה, זאת, בין השאר, נוכת החשש מפני עשיית שימוש לדעה בפטור המוענק לבתי כנסת אם יחליט תמשיב לאשלו גט במקלים דוגמת בית הכנסת נשוא ההליך הנוכתי. גישת המשיב לפיה יוענק פטור מאדנונה לבתי כנסת מהסוג הראשון, אך לא עבית כנסת דוגמת זת שמפעילה העותלת, היא, לפיכך, סבירה, ולא ראיתי מקום להתעלב בת/
האבחנה בה נתפסת העוררת בין בית כנסת ששימושו העיקרי לצרכי תפילה לעומת בית כנסת הממוקם בתוך ישיבה אינה מתאימה לעניין שבפנינו. האבחנה אינה מתמטית או סכמתית.
המשיב ערך אבתנה ברורה בין שתי קומות המבנה וחילק אותו לשני נכסים. אבחנה וו מקובלת עלינו ואין לקשור בין הנכס המשמש כבית תפילה לבין הנכס המשמש לישיבת הסדר.
= = האבתנה תה מחותית ועליה להיעשות ברות הפסיקה וכוונת המתוקק. הפעילות במקרה שבפמנו ככ =
אינה פעילות טפלה לשימוש העיקרי כבית תפילה אלא פעילות העומדת בפני עצמה ואשר אינה עונה על תנאי פקודת הפיטורין. .
בייכ המשיב , בסיכומיה , אף מפנה להחלטות קודמות של ועדות הערר, אלא שלא נדרשנו להתלטות אלה שכן החלטות בתי המשפט המצוטטות לעיל רלבנטיות יותר מבחינה עובדתית למתלוקת שבפנינו וברור כי ועדת הערר בבואה לפרש את הוראות החוק בכלל ואת פקודת הפיטורין בפרט , אינה פועלת בחלל הריק אלא כפופה לתקדימיס המנחים והמחייבים של בתי המשפט .
מכל האמור לעיל דין העדר להידחות.
משלא נתבקשנו עשות כן, אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 27.4.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 לוט מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
|
היר+עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לול חבר: שי גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011425 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יחיר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: | קליין אלן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העורר מבקש להפחית מסך השטח בו מחויב הנכס ברחוב ציבוטינסקי 27 תל אביב שטח של 21 מייר , המהווה לטענתו שטח חצר ובשל כך אין לחייב שטח גה בארנונה ולחילופין יש לסווג שטח זה בסיווג מגורים ולא כשטח מרפטת גן כאמור בסעיף 1.3.1 *ייב לצו הארנונה.
המשיב דחה את בקשת העורר בטענה כי מדובר במרפסת ולא בחצר. עוד טען, המשיב בתשובתו להשגת כי שטת המרפסת עונה על הגדרות סעיף 1.3.1 יייב לצו הארנונה.
ביום 9.2.2015 התקיים דיון בפנינו בו העלו הצדדים את טענותיהם. בתום הדיון התברר כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי אס מחלוקת פרשנית באשר לשאלת חיוב החצר או המרפסת בארנונה.
בהתאסם להחלטתנו סיכמו הצדדים את טענותיהם ועל בסיס כתבי הטענות והסיכומים תתקבל החלטתנו במחלוקת.
למעשה חלוקים הצדדים בשאלה האט השטת שבמחלוקת מתוחם בשני קירות או שלושה קירות.
כאמור סעיף 1.3.1 יייב לצו הארנונה קובע כי מרפסת גן תחויב במלואה במידה והנה מקורה או בעלת מעקה או קיר בשלושה צדדים של הקיפה.
העורר טוען כי אחד משלושת הקירות אליהם מכוון המשיב אינו קיר שכן מדובר בחלק מחדירה השכנה אשר קיבלה היתר (בלת* תוקי לטענת העורר) לפתות בקיר וה תל דול מימלים הפעול ללוחב הקיל?
העורר טוען כי התלון שנפער בקיר השכנים מייתר למעשה את היותו של אותו הקיר אחד משלושת הקירות המקיפים את החצר שכן בשל פגיעה בפרטיות העוררים לא ניתן לעשות שימוש בחצר , לנוכח החלון הפעור בקיר השכנה.
עוד מלין העורר על כך שבמשך שנים לא חויבה החצר בארנונה , עת שימש הנכס למגורים ואילו עתה בשל העובדה כי הנכס משמש על פי היתר לשימוש תורג למשרד מצא המשיב לחייב תלק זה מהנכס בארנונה, ובמקרה זה ארנונח לעסקים.
עיון בדוח ממצאי הביקורת מיום 30.4.2014 מלמד על הממצאים הבאים:
+ הנכס הינו דילת גן עם חצר מתוחמת בשימושו הבלעדי של הלקות. חצר הבית מלוצפת אשל בתלקה יש קידוי של גג מלקיזת. בחצר הבית נראו: שולחן, כסאות, עציצים, אדונות פלסטיק לאחסנה?/
מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ניתן להתרשם מהתצר נשוא המחלוקת. הקיר אשר לגביו טוען העורר כי אינו מהווה קיר מצולם ואכן עולה כי לרוחבו ממוקם חלון מסורג אלא שהחלון אינו לכל שטת הקיר ולא ניתן להגיע למסקנה מרחיקת הלכת לפיה בשל מיקום החלון אין מדובר בקיר ואין מדובר בחצר המתוחמת בשלושת צלעותיה בקיר. מהשרטוט ומתמונה עולה בבירור כי בצידה של החצר בו מצוי החלון אליו מתייחס העורר קלים קיר התוחס מאותו הצד את החצר .
עוד התרשמנו מהתמונות ומדוח ממצאי הביקורת כי בחצר נעשה שימוש. החתמונות מהן עולה כי במרפסת קיימים שולחן , כסאות ועציצים עומדות בסתירה לטענות העורר לפיהן לא ניתן לעשות שימוש במרפסת.
לא מצאנו בטענות העורר עובדות או טענות משפטיות הסותרות את הממצאים המפורטים לעיל.
ממילא גס טענות בדבר אי חוקיות היתר הבגליה המלוחסות לקיר השכנים אינן רלבנטיות ומתוצ לגדר סמכויותיה של ועדת הערר.
לאור האמור לעיל והואיל ומצאנו כי הרחבה מתוחמת בשלושה קירות הגענו למסקנה כי הטענה לפיה חצר הנכס אינה מרפסת גן הינה טענה מלאכותית אשר אינה עולה בקנה אחד עס המציאות.
למעלה מן הצורך נציין כי סעיף 1.3.1 יייב לצו הארנונה קובע כאמור לעיל כי מרפסת גן תחויב במלואה במידה וחינה מקורה או בעלת מעקה או קיר או בשלושה צדדים של חיקפה , העוררת לא הוכיחה כאמור את טענתה בעניין אי חיוב המרפסת בשל אי עמידה באחד מתנאי הסעיף , כאמור מכלל הראיות שהונחו בפנינו מצאנו כי המרפסת , אכן בעלת מעקה או קיר בשלושה צדדים של היקפה.
מכל האמור לעיל הגנו דוחים את הערר.
מאחר ולא נשמעו ראיות בתיק וּה לא מצאנו מקום לחייב העורר בהוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 27.4.2015.
בהתאסם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 *וס מיום מסיירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדו/ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלשה צו/כאתר האינטרנט של המשיב.
,
לו'יר: עו'יד/אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ו גדי טל
קלדנית : ענת לוי
וו וזו
תאריך | : ט באייר תשעה
215
מספר ערר: | 12:07 / 140011907
מספר ועדה: | 11170
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר/ת:
גרינברג פנינה תעודת זהות *********,שהם אהרן תעודת זהות 64, היהודה תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10782129
מספר חוזה: 599911
כתובת הנכס: מרכלת 22
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר
גוכחים: אין התייצבות מטעם העוררים
החלטה בערר
לפנינו הודעה על הסכם פשרה שהושגה בין הצדדים ביום 26-4-2015 ושנמסרה לנו היום על ידי בא כוח המשיב .
לבקשת הצדדים אנו נותנים להסכם הפשרה המצ"ב על ידי המזכירות והחתום על ידי יו"ר הועדה תוקף של החלטה .
אין צו להוצאות
ניתן במעמד ב"כ המשיב בלבד היום 28.4.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד גרא אהוד חבו: עו"ד דיחאן סעיד חבר: רו"ח אלרון יצחק
שם הקלדנית: ענת לוי
וזו ורוו
תאריך | : ט באייר תשעה
215
מספר ערר: | 09:35 / 140011174
מספר ועדה: | 11170
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אחוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר/ת: אפסייט בע"מ חברה פרטית
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה בערר
כפי שנמסר לנו הגיעו הצדדים, לאחר סיום הדיון לכלל פשרה כפי שתפורט להלן.
נוכח זאת אנו מחליטים כדלקמן:
1. החלטתנו על הגשת סיכומים כפי שנתקבלה היום -- מבוטלת.
2. הנכס נשוא הערר יחויב כדלקמן:
% משטחו יחויב כבית תוכנה
% משטחו יחויב כמשרדים.
3 ההחלטה תחול לשנות המס 2014 ו- 2015.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד גהא אהוד תבו עו"ד ריחאן סעיד בר: רו"ח אלרון יצחק
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת אונונה
בללית שליד עיריית תל אביב - יפו
*וייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יבצחק אלרון
העורר: אהרון כהן
נגד
מנהל הארנונת של עיריית תל אביב-יפו,
החלטה בעור
השתלשלות העניינים
1. עניינו של הערר הוא תיוב ארנונה בגין נכס שמותוק על ידי העורר ברחוב בן יהודה 61
והרשוס בפנקסי העירייה כנכס מספר 2000374605 ח-ן לקוח 10700076, בשטת של 35 מייר ובסיווג ייבנייניס שאינם משמשלס למגוריסיי [להלן יהנכסיץ].
2 העורר פנה למשיב בהשגה ביום 31.3.14 וביקש לקבל פטור רטרואקטיבי מיום 1.1.14 מתשלום ארנונה. הסיבה לבקשת פטור הייתה, כך לטענת העורר, שיפוצים שהוא התל לעשות ערב כניסתו לנכס [1.1.14] ושמסיבות שונות התארכו ונמשכו מספר חודשים. כבר בשלב ההשגה, ביקש העורר לקבל את הפטור גס מתוך התחשבות במצבו הכספי הקשה.
3 ביום 23.4.14 דחה המשיב את ההשגה, ושלת לעורר מכתב דחייה ביום 5.5.15. תשובתו להשגה נומקה על ידי המשיב בכך שבביקורת [הראשונה] שנערכה בנכס ביום 3.4.14 נמצא כי הוא אינו עומד בתנאיו של סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], המפרט את התנאים המצטברים שבגינם ניתן להעניק פטור מתשלום הארנונה.
4. עוד ציין המשיב בתשובתו להשגה, כי את הפטור ניתן לבקש בזמן אמת ולא בדיעבד, כך
מאחר ולמשיב אין כל אפשרות לבדוק את התקיימות התנאים בדיקה רטרואקטיבית.
לפיכך, הודיע המשיב לעורר כי השגתו נדחית.
5 ביום 26.5.14 הוגש ערר על תשובת המשיב. הערר הוגש בצורת תצחיר בו חצר העורר על טענותיו, ואף הוסיף עליחן.
טענות העורר
6. העורר טוען בעררו, כי שכר את הנכס לשימושו החל מחודש ינואר 2014, ומאצ [ועד יום
הגשת הערר] לא עלה בידו להכשירו לשימוש כמשרד לתיווך במקרקעין. לטענתו, הדבר נבע מכך שהוא נתקל בבעיות כספיות. העורר גם טען, כי נציג מטעם המשיב שערך ביקורת בנכס נוכח במצב ששרר בנכס. העורר טען עוד, כי אין כל הצדקה לתשלום ארנונה החל מחודש ינואר 2014 כאמור וביקש לקבל פטור למשך ששה חודשים.
7. העורר גם צירף לתצהירו צילומים להוכחת טענותיו. יצוין כי התמונות אינן נושאות
תאריך, אך ניתן לראות בהן כי נעשו בנכס שיפוצים. כך לדוגמא, צורפו תמונות עס כלי עבודה, תמונות של עבודות שפכטל וצבע, עבודות גבס וכדי.
8 כמו כן, העורר צירף הצהרות שנחזות להיות של בעלי עסקים שכנים, בהם נכתב כי הנכס היה סגור עקב שיפוצים החל מיום 1.1.14 ועד ליום 22.5.14.
טענות המשיב
9 ביום 31.7.14 השיב המשיב לערר. בכתב התשובה חזר המשיב על האמור בתשובת להשגה, ופירט את טענותיו כי העורר אינו וכאי לפטור מאתר ואינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש]; וכן, כי לא ניתן לבדוק את הנכט מצב הנכס
ללא ביקורת בומן אמת, ולפיכך אין באפשרות המשיב לתת את הפטור בדיעבד.
0. עוד טען המשיב כי, העורר פנה אליו לראשונה רק ביום 31.3.14 ולא מיד עם כניסתו
לנכס, ומשכך לא ניתן להיעתר לבקשתו; ומוסיף, כי בנכס נערכו שתי ביקורות אשר העלו כי יימדובר בנכס תקין ובמצב טוב. במקום נראה ריצוף חדש, ריהוט משרדי, שולחנות, כסאות, שידות משרדיות, מחשבים, מדפסות, גופי תאורה, ומעט עבודות חשמל, ומכל מקום לא נראה כי מתקיים בנכס שיפוץ מאסיבי כלשהו, ואף אין מדובר בנכס אשר לא ניתן לשבת בו או לא לעשות בו שימושיי.
1 לסיכום טוען המשיב, כי לא היה מדובר בשיפוץ מאסיבי אלא רק בייהתאמת מבנה תקין לצרכיו של העורריי, ומבקש מהוועדה לדחות את הערר ולקבוע כי חיוב הנכס בארנונה בדין יסודו.
2. בנוסף לאמור, מפנה המשיב לתקנה 13 (א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה
מארנונה), התשנייג -1993 ביחס לנכט ריק בה נקבעו תנאים למתן הנחה בנכס. לפי אותם תנאים, ההנחה תינתן אך ורק אם הנכט ריק לתלוטין מכל אדם ותפץ ואין משתמשים בו.
ההליכים בוועדת
3. ביום 24.11.14 התקיים דיון מקדמי בערר בנוכחות הצדדים. העורר הסביר לוועדה, כי
נקלע לקושי כלכלי של ממש, בין היתר בגלל מבצע צוק איתן. חמשיב טען מצדו, כי מבצע הצבאי אינו מקים עילה שבגינה מוסמכת הוועדה לתת הנחה או פטור לעורר.
: 4. בתום דיון קצר נקבע התיק להוכחות, ואת אלא אם יגיעו הצדדים לפשרה מוסכמת על שניהם.
5 ביום 11.1.15 הוגשה לוועדה הודעה מטעם העורר, ממנה עולה, כי למרות המלצת הוועדה הצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה מוסכמת ביניהם, ולפיכך חס משאירים את ההחלטה הסופית בידי הוועדה. לכך חוסיף העורר בהודעה מטעמו, כי הוא חוזר ומבקש להתחשב בו נוכח מצבו הכלכלי הקשה.
דיון והכרעה
6. לאחר ששקלנו את מכלול הדברים והנסיבות כפי שפורטו לעיל, הגענו לכלל
מסקנה כי דין הערר להידחות.
7. הפטור בסעיף 330 לפקודת העיריות, שעליו נסוב הערר מפורט ומותנה
בתנאים, כדלקמן:
0. נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או
שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור
מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, בל
עוד הבניין במצב של נכס הרוב או ניזוק -
(1) עט מטירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן -
תקופת הפטור הראשונה);
(2)חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה,
בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי
התקציב), התשני'/ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה -
תקופת התשלום);
(3)חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכסי הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים;
00000 (4)"ַד 2132 2'א2/רף - בס קאות- -(1)- -(-(2)- -3920093--2- ו ברציפות ובין במצטבר; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונם לפני מסירת ההודעה"י. ּ
8. מהשוואת העובדות שהוצגו בפנינו עס לשון סעיף 330 ותכליתו עולה, כי אכן הנכס נשוא
הערר, לא עמד ואינו עומד בתנאים המצטברים המעניקיס וּכאות לפטור מתשלום ארנונה, שעיקרסס: ראשית, על הנכס צריך להיות הרוס או ניזוק וכזה שלא ניתן לשבת בו;
ושנית, על מבקש הפטור הייתה מוטלת החובה לפנות למשיב מיד עס התקיימות התנאים,
ולבקש את הפטור. העורר, כאמור, אינו עומד בתנאים המצטברים שנקבעו למתן הפטור, ולפיכך אנו דוחים את הערר.
בנסיבות העניין, איננו מחייבים את העורר בהוצאות.
ניתן והודע ביום 28.4.2015 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד גראָ'אהוד ח
: עו"ד ריחאן סעיד חברארוּלח אלרון יצחק
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה
כללית שליד עיריית תל אביב -- יפר
בפני חברי ועדת הערר: /
יו"ר: עו"ד אחוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העורר: אבגר מילמן
נגד
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו,
החלטה בערר
בלל
1. עניינו של הערר הוא תיוב ארנונה בגין שני נכטים המותוקיס על ידי העורר ופרטיהס
להלן:
* בדרך שלמה 15 מצוי נכס שמספרו 2000191651 חשבון לקוח 10230307 בשטח של 56 מ"ר;
* בדרך שלמה 17 מצוי נכס שמספרו 2000191663 חשבון לקוח 10230384 בשטח של 706 מ"ר.
2. שני הנכסים ממוקמים בצמידות אחד לשני ויש להט קיר משותף, אך הכניסות אליהם
נפרדות.
3 בשני נכסים מתקיימת פעילות של צביעה תעשלייתית של מתכת וע בתנור, והם מסווגים בסיווג של ייתעשייה ומלאכהיי.
טענות העורר
4. לעורר שתי טענות עיקריות :
א. בפן הפרוצדוראלי, העורר טוען כי יש לקבל את הערר שלו מפאת איחור
המשיב בהמצאת כתב תשובה להשגה. העורר טוען, כי הגיש השגה ביום
4, ותשובת חמשיב להשגה י'התקבלה אצל בייכ העורר באמצעות דואר רגיל ביום 9.4.14 יי [סעי 7 לסיכומי העורר]. לטענת העורר, המועד האחרון שהיה על המשיב להגיש את תשובתו להשגה היה ביום 5.4.14. העורר מפנה לסעיף 4 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על ארנונה כללית) תשל"ו- 1976 הקובע: לא השיב מנהל הארנונה תוך שישים יום - יחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגת'י.
משכך, טוען העורר, כי מאחר והתשובה לא הועברה אליו במועד הקבוע בתוק, וזאת למרות שהיה באפשרות המשליב לשגר את תשובתו גם באמצעות פקסימיליה, נוכת חוסר הזמן, ומאחר והמשיב בחר שלא לעשות כן, יש לראותו כמי שקיבל את ההשגה.
5. לגופו של עניין, טוען העורר, כי יש לאחד את שני חשבונות הארנונה לתשבון אחד, מאחר
ומדובר בנכסים צמודים באותו מבנה, ושמתבצעת בהם פעילות זהה ומשלימה של צביעה תעשייתית של מתכת ועצ בתנור, כאמור לעיל. לטענת העורר, מדובר בפעילות אחת משותפת ואינטגראלית בשני נכטים שנמצאים באותו מבנה, בכתובות סמוכות [דרך שלמה 5 ו-7] עס קיר פנימי משותף, ושתי כניסות נפרדות. לפיכך, טוען העורר יש לאחד את שני הנכסים לצרכי הארנונה.
טענות המשיב
6. לעניין הטענה המקדמית-פרוצדוראלית שהעלה העורר, טוען המשיב, כי המועד הקובע
הוא המועד שבו נשלחה התשובה, ולא המועד שבו היא נתקבלה אצל הנישום. מאחר והתשובה להשגה נשלחה ביום 3.4.14, שהוא במסגרת 60 הימים, הרי שהמשיב עמד במועד הקבוע בחוק.
7 גם למשיב מצדו טענה מקדמית משלו. לטענתו, הבקשה של העורר לאיחוד נכסים אינת נופלת בגדר סמכויות הועדה. המשיב טוען כי בסעיף 3 לתוק הערר נימנו את העילות עליהן ניתן להגיש השגה וערר, שהעילות חן בגדר יירשימה סגורהיי, וששאלת אלחוד הנכסים אינה נמצאת ברשימה זו על כן, לטענתו, הועדה אינה מוסמכת כלל לדוך בערר לגופו.
8 לשם הזהירות, טוען המשיב כי שני הנכסים נמצאים בשתי כתובות שונות, שהן צמודות אך נפרדות, ושלכל נכס כניסה נפרדת. על כן, לטענתו, אין מקום להיענות לבקשתו של העורר. יתירה מזאת, טוען המשיב, כי איחוד הנכסים רק לשם הוזלת תשלום הארנונה יחטא למציאות, מאחר והאיחוד משליך על נושאים כהיתרי בנייה, אחוצי בנייה וכיוייב.
משכך, טוען המשיב, מאחר ואין רצף בין הנכסים, ואין מעבר בין היתידות, אלא יש להן רק קיר משותף, אין מקום לשנות את אופיים של הנכסים.
דיון והכרעה
המועד הקובע
9
.10
.1
12
השאלה הראשונה שהונחה לפנינו היא מהו המועד הקובע למתן תשובה להשגה: המועד שבו יצא ההחלטה מאת הרשות או המועד שבו היא התקבלה אצל הפונה!
סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 קובע:
יי(א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגה.
(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים <ום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, וולת אס האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה וו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים לוסיי.
מכאן, שאין בסעיף עצמו תשובה לשאלה שפורטה לעיל, והצדדים תמכו, איש איש, את עמדתו באסמכתאות חיצוניות.
העורר מצדו טוען ומביא לכך אסמכתאות, מתחום דיני המסים, לרבות פסק דין בעתיימ 1 המכללה הארצית ני המועצה המקומית אעבלין, שמסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בעי/א 5954/04 פקיד השומה ני משה טמי, לפיו ייהיוס הקובע את מניין הימים הקבוע במסגרת הזמן, הינו היום בו יודע המישוס בדבר קבלת ההתלטה, ולא ניתן להסתפק ביום בו קיבל פקיד השומה את ההחלטה, שכן כאשר קובע פקיד השומה את המס בצו שבכתב ומניח את הצו במגירתו או במחשבו, אין הוא מגשים את התכלית המונחת בבסייס ההגבלה בזמןי.
המשיב, לעומתו, טוען כי המועד הקובע הוא המועד שבו ניתנה התשובה, ולא המועד שבו היא הגיע לידי הפונה. המשיב סומך את ידו בפסק דין שניתן בעייא 3929/13 פקיד שומה
תל אביב 3 ני יוסי נאמן [פורסם בנגבו], שם ונדונה השאלה הבאה:
'ימהו המועד הקובע לצורך עמידה בדרישתו של סעיף 152(ג) לפקודת מל הכנסה [נוסח משולב], התשכ''א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה) המורה לפקיד השומה להוציא צו שומה בתוך שנה ממועד הגשת השגה על שומה שנערכה לנישום או תוך שלוש שנים מתום שנת המס שבה נמסר הדו'/ח, לפי המאוחר ביניהם! האם זה התאריך שבו שלח פקיד השומה את הצו או התאריך שבו הצו התקבל אצל הנישום! שאלה זו, הנוגעת ליישומה של ההלכה שנקבעה בע''א 4 פקיד שומה ירושלים ג' סמי [פורסם בנבו] (22.4.2007) (להלן: עניין סמי), היא זו שעמדה במרכז הערעור שבפנינו'י.
המשיב טוען, בדרך של אנלוגיה, שיש להחיל את ההלכה שנפסקה שם גם
בענייננו, ולפיח:
'יכלל שיקבע כי המועד שבו התקבל הצו אצל הנישום הוא המועד הקובע (כעמדת המשיב), עלול לפתוח פתח גדול לאי- וודאות, לריבוי של התדיינויות עובדתיות (להתדיינויות דומות בכל הנוגע להמצאתם של כתבי בית-דין, ראו והשוו: רע'א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ''ד נט(2) 440 (2004); בש"ת 6 קלינגר נ' זקס [פורסם בנבו] (13.11.2007)) וכן ליצור תמריצים לא נכונים בכל הנוגע לקבלת הודעות מפקיד השומה. לעומת זאת, כלל המבכר את המועד שבו נשלחה ההחלטה (כבעמדת המערער) הוא ברור ופשוט להפעלה ולהוכחה.
בשים לב לפער הזמנים הקטן בין מועד המשלוח למועד הקבלה, שלעתים אף ניתן לאיון (למשל במקרה של משלות פקס, כמו בענייננו) התמקדות במועד משלוח ההחלטה אף אינה כרוכה בחוסר צדק ואין בה כדי לפגוע באינטרסים של הנישום. בעיקרו של דבר, האינטרס של הנישום הוא שההחלטה תומצא לידיו בסמוך לאחר קבלתה על-ידי פקיד השומה (לאחר שזה עשה שימוש בסמכותו בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה), ואין בפער של מספר ימים לבאן או לבאן כדי לפגוע באינטרס זה'.
3. החלטנו להשאיר את השאלה של המועד הקובע כצריכה עיון, ולא להכריע בח לגופה,
מאחר והתוצאה הסופית כפי שיפורט להלן, היא דחיית הערר לגופו. לדעתנו, ספק אס איחור במתן תשובה על ידי המשיב די היה בו כדי להקנות לוועדה סמכויות שאינן נתונות לה, כמו לקבל החלטות שיש להן השלכה על איחוד נכסים.
איתוד נכסים וסמכות הוועדה
4. כאמור, החלטנו לדחות את הערר מהטעם של תוסר סמכות עניינית לדון בטענה שמועלית
בו.
5. העורר מקיים בשתי היחידות את בית המלאכה שלו, וכך נכתב בדוייח המבקר מטעם
המשיב:
+ י[דרך] שלמה 17 הינו מפעל לצביעת מתכות בתנור (זיווד אלקטרוניקה) צביעת
- 777 -מִאַַרְִצִים-אלקטרונים.- במקום-יש-תנורים-תעשייתיים-כלי-עבודה,-סטנדים,- שולחנות. ---------
עבודה, קומפרסור.
> בדרך שלמה 15 יש מכונות לשיוף, מקדח, תא צביעה.י
6. מהדוייח עולה כי תהליך הייצור שמתבצע בין כותלי שני הנכסים הוא אינטגראלי
ומתמשך, ושניתן לראותו כמקשה אחת שכל מה שמפריד בין שני חלקיה הוא קיר אחד.
ניתן בקלות לתאר מצב שהקיר האמור ייהרס, או שיותקנו בו פתתי מעבר בין שנל הנכסים עד כדי יצירת בית מלאכה אחד. אלא שגם אז יישמר לכל חלק חשבון הלקות ומספר הנכס שלו. כך, כל עוד לא תחליט העירייה לעשות בהם שינוי.
7. יחד עם זאת, לצערנו, לא נוכל אנו לסייע לעורר, שכן צדק המשיב בטענתו כי שאלת פיצול
ואיחוד נכסים אינה נופלת בגדר סמכויותיה של וועדה זו. | סמכויותיה של הוועדה מפורטות בסעי 3 ו-6 לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו -
6, והם מוגבלים לטענות אלה, שאיחוד נכסים לא נימנה עליהם, והן כל:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות.
8. נוכח כל האמור לעיל, דין הערר להידחות, ובנסיבות העניין, איננו מחייבים מי מהצדדים
בהוצאות.
ניתן והודע ביום 28.4.2015 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזואת התוך 45 יום מיוסם מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עגייד גרא אהוד
חאך: עו"ד ריתאן סעיד : רו'יח אלרון יצחק
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה
כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מט' 140010695
4
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחאן
חבר: רויית יצחק אלרון
בללי
העוררת: | או,.בי.וואי. לייף סטיול בעי/מ/ > ל | 7ן
נגד )
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- ופי =.-. 7
תהחלטה בערר
עניינו של הערר הוא חיוב ארנונה על נכס שמוחזק על ידי העוררת ברחוב תל גיבורים 5.
מספר הנכס הוא 2000360188 וח-ן לקוח שלו הוא 10679682 [להלן יהנכסי].
שטחו הכולל של הנכס הוא 206 מ"ר, שמתוכם רק 83 מ"ר סווגו ע"י המשיב כיבית מלאכהי, ושאר ה-123 מ"ר סווגו בסיווג ייבנייניסם שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי. מכאן הערר.
טענות העוררת
3
עיקר טענתה של העוררת הוא, כי שגה המשיב עת סיווג את חלקו הגדול של הנכס כיימשרדיסיי. | לטענתה, עיקר הפעילות שמתקיימת בנכס הינה פעילות התואמת את הסיווג של ייבית מלאכהיי, ולפיכך, טוענת העוררת , יש לחייב את כל הנכס בארנונה תחת סיווג זה, ולא לפצלו לשני סיווגים: בית מלאכה ומשרדים.
לדבריה, בנכס מתבצעת פעילות של גוירת בדים, וכן תפירה, הדבקה, תיקון, גיהוץ וכדי של בגדים; לטענתה, יש בנכס מכונות רבות, ומכאן שהוא משמש לפעילות של מלאכת ו/או תעשיה.
עוד נטען על ידה, כי היא עומדת בכל המבתנים שנוצרו בפסיקה, ואשר באים לבחון אם פעילות מסוימת שמונקיימת בנכס אכן נופלת בתוך ההגדרה של *ייצוריי או של ייפעילות ליצוריתיי.
דיון
העוררת טוענת גם, כי המשיב שערך ביקורת בנכט נוכח בעצמו כי במקום מתקיימת פעילות ייצורית, ומשכך יש לסווג את הנכס כמלאכה/תעשייה. בממצאי הביקורת נכתב,
בין היתר, כל:
ייבמקום נראו מס מכונות תפירה, שולחן גזירה, גלילי בדים, בגדים תלויים על קולבים[.] סחורה יוצאת ותוזרת, סקיצות... במקום יש חדר הנהלת חשבונות ושולחן מחסנאניי.
טענות המשיב
7
.10
.1
2
המשיב טוען מצדו, כי העוררת עושה בנכס שימושים שונים. המשיב מסכים כי בנכס מתבצעת פעילות של תפירה וגזירה, אולם לטענתו, פעילות את תופסת רק חלק קטן מהנכס. לעומת זאת, לטענת המשיב, הפעילות המשרדית כגון הנהלת חשבונות, שיווק ואחסון תופסת את החלק הארי של הנכס.
עוד טוען המשיב, כי תכלית סיווג הארנונה המופחת של יתעשייה ומלאכהי היא לתת תעריף מווּל למפעלים עתירי שטת, שיש להם צורך בשטחים גדולים לצורך העמדת מכונות ייצור וכדי. לטענתו של המשיב, אין וה המקרה שבפנינו.
הצדדים הופיעו בפני הוועדה ביום 7.10.14. בתום הדיון, החליטה הוועדה כי הצדדים יגישו אסמכתאות התומכות בטענותיהס.
העוררת הגישה אסמכתאות מטעמה במועד שנקבע לה. לעומתה, המשיב הגיש ביום 64 בקשה דחופה להאריך את המועד להגשת אסמכתאות מטעמו, בהטכמת העוררת. הוועדה קיבלה ביום 11.12.14 את בקשת המשיב, ולאחריה גס הוא הגיש את האסמכתאות מטעמו.
לאחר ששקלנו את כל החומר שהובא בפנינו, לרבות האסמכתאות שהוגשו ע"י שני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל, כפי שיפורט להלן. בפרט מצאנו לנכון לקבל את טענת העוררת שאין מקום לכלול שטחים כמו מטבחון, שירותים, אחסון גליל בד, חומרי גלס ומתסנאי דווקא בחלק הימשרדיי של הנכס.
מעיון בחומר שהומצא לנו נוכתנו לדעת, כי אכן הפעילות העיקרית שמתבצעת בנכס היא פעילות התואמת את הסיווג של בית מלאכה, לרבות באמצעות מכונות. זהו העיסוק העיקרי של העוררת בנכס. לעיסוק זה נילווה החלק הטפל אך התיוני של העסק, שכולל פעילות נלווית ותומכת של הנהלת חשבונות, אחסון וכדי. זו פעילות שבאה כהשלמה באופן טבעי ואינטגרלי לכל עסק פעיל.
.3
16
.5
.6
אמנם נכון שאין מדובר כאן במפעל עתיר שטח, אולם ניתן בהחלט ללמוד אודות הפעילות המתבצעת שם, גם מתוך דו"ח הביקורת שנערכה בנכס ומתמונות שהוצגו. גס מהדוח, שחלק מממצאיו צוטטו לעיל, אנו למדים כי עיקר הפעילות בנכס היא ייצורית, וכי הפעילות המשרדית נלווית אליה.
אנו מקבלים את טענת העוררת ומתילים בערר זה את הכלל שיהטפל הולך אחרי העיקרי.
מצאנו שעיקר הפעילות בנכס עונה על הגדרה של יפעילות ייצורית', ושהחלק הטפל בנכס הוא הפן הניהולי והתומך של עסקי הקונפקציה, כאמור לעיל. אילו היינו מבודדים מהנכס את פעולות התפירה, הגוּירה, הגיהוצ והתיקון, הרי שלא הייתה כל תכלית ליקלסרים של הנהלת התשבונות וכדיי הנמצאים בנכס. משכך, לדעתנו, אין להפריד ביניחם, והטפל הולך אחר העיקר.
מכאן, שאיננו מקבלים את טענת המשיב, כי מדובר במתקן רב-תכליתי, שניתן להפריד בין מתקניו השונים. מהטעם העובדתי הזה אנו סבורים כי האסמכתאות שהביא המשיב אינן חלות בעניינינו, מצאנו שהנכס משמש לתכלית אחת והיא בית מלאכה בו עוסקים בתפירה ובגצירת בדים, וכי לחלק המשרדי ישבו ש ויקה ישירה לפעילות העיקרית בנכס, לדעתנו, אין כאן, לצרכי ארנונה, מספר פעללויות שמתבצעות במבנה אחד.
נוכח כל האמור לעיל, השתכנענו כי יש לסווג את כל הנכס בסיווג של בית מלאכה, ולפיכך אנו קובעים כי דין הערר להתקבל. בנסיבות העניין, לא מצאנו לנכון לתייב את המשיב בהוצאות.
ניתן והודע ביום 28.4.2015 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וזכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ליח אלרון יצחק
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'/ר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עוי'ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: יורשי קואינוב תמר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ענינו של ערר זה בסיווג נכס בשטח של 124 מ"ר המצוי ברחוב הקישון 18 תל אביב.
העוררת , גוּרניה עייש יורשי קואינוב תמר, הגישה השגה בעקבות החלטת המשיב לשנות את סיווג הנכס החל משנת המס 2014 ממלאכה ותעשליה לבניינים שאינם משמשים למגורים.
העוררת טוענת כי ההחלטה לשנות את טיווג הנכס לאחר ששנים קודם סווג תחת סיווג מלאכה ותעשלייה שגוייה ונובעת כתוצאה מכך שבעת הביקורת שנערכה בנכס לא היה שולחן הגזירה בנכט בשל החלפת השולחן הישן בשולחן חדש. העוררת טוענת כי גס בביקורת שנערכה לאחר שכבר הועבר שולחן הגצירה החדש לנכס טעו נציגי המשיב עת ערכו את דוח ממצאי הביקורת שכן במקום להתרשם משולתן הגוירה התמקדו נציגי המשיב במוצרי ביגוד ארוזיס שנצפו בעת הביקורת או פרטי ביגוד על קולבים .
העוררת צירפה לכתב הערר קבלות על רכישות של גלילי בד לאורך התקופה וחשבוניות של מתפרה , כל אלה לטענתה מעידים על ביצוע פעולות ייצור בנכס.
המשיב טוען כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 18.2.2014 נמצא כי עיקר הנכס משמש לאחסון מוצרי ביגוד וככל שיש בנכס שולחן גצירה הוא לא שימש לגצירח בפועל אלא להנחת ואחסון ציוד.
המשיב טען כי לבקשת העוררת ערך ביקורת חוזרת בנכס ממנה עלו ממצאים דומים לפיהם עיקר הנכס משמש לאחסון בגדים וכי שולחן הגזירה נצפה כשולתן שאינו מחובר לחשמל.
ביום 1.10.2014 לים דל 0 נ 0 מ נים
כגזרניה וכי מכונת הגצירה לא הייתה מחוברת לחשמל בעת הביקורת מסיבות בטיחותיות ובהתאם להוראות פוליסת הביטות.
העוררת הגישה את תצהירו של אברהם אבי כהנוב כתצהיר עדות ראשית בו פירט את טיב העבודות המבוצעות בנכס. הוא טען כי קופסאות הקרטון שנצפו בנכס בעת הביקורת הס תוצאה של פריטי לבוש רבים מהחורף הקודם , מדובר בפריטיס אשר הוומנו ולא נאספו ולא נותרה ברירה אלא לארוז אותם בקרטונים.
בתקירתו הנגדית הסביר עד העוררת כי לעסק חנות ברתוב לוינסקי המשמשת למכירת המוצרים הנתפריס בנכס נשוא הערר.
המשיב הגיש את תצהיר עדותו הראשית של דורון ניימן אליו צורפו דוחות ממצאי הביקורת הנזכרים לעיל.
בדות ממצאי הביקורת מיום 18.2.2014 מציין החוקר מטעסם המשיב :
*לא נראו במקום חומל? גלם עובלי *יצוד או מכונות *יצור. לדוח ביקורת זה צודפו תמונות המתארות אהסנה מסיבית של בגדים תלויים או ביגוד בקרטונים.*
בדוח מיום 18.3.2014 לא חל שינוי בהתרשמות הסוקר, הוא אומנם מציין כי בנכס נצפה שולחן גזירה אשר לא היה פעיל בשעת הביקורת. גם לדות זה צורפו תמונות נוספות .
בתמונות אלה נראים קרטונים , בגדים תלויים אך גם שולחן גזירה וגלילי בד.
לדוח ממצאי הביקורת מיום 18.3.2014 צורף תשריט הנכס עליו ציין הפקח מטעם המשיב בצורה מדויקת ומפורטת את השימושיט שנצפו בכל אחד מחלקי הנכס
מעיון בתשריט עולה כי בחלק הגלריה נראה שולתן גוירה וארגזים. ואילו בקומת הקרקע נראה שולחן גזּירה שלא היה מחובר לחשמל.
ההתרשמות מעדותו של עד העוררת בפנינו הינה כי בנכס נעשית פעילות שניתן לסווגה כמלאכה ותעשייה באופן חלקי ביותר. אמנם העוררת הוכיחה כי היא רוכשת בדים , גוזרת אותם ומעבירה למתפרות אולם העוררת לא הצליחה לשנות את הרושם שהתקבל בביקורות שנערכו בנכס לפיו עיקר הנכס משמש לאחסנה של מוצרים מוגמרים ולא פעילות הגזרניה.
מהעדויות שנשמעו בפנינו , התמונות שהוצגו לנו והראיות שצורפו לתצהירים הגענו למסקנה, לפיה רק את חלק הגלריה שבנכט ניתן לסווג כפעילות העונה לסיווג יימלאכהיי.
בפסק הדין בליים 4012/09 בענייין מייש 2 מלסייה נקבעו מבחני כניסה להגדרת 'ימלאכהיי , ביתר חלקי הנכס פרט לגלריה, לא הרימה העוררת את הנטל המוטל עליה בכדי לסווג הפעילות בנכס תחת סיווג מלאכה.
לא התרשמנו מעדותו של עד העוררת כי בשטח קומת הקרקע אכן עוסקים עובדי העוררת בייעבודת ידייסיי על פיי משמעותה המילונית. יש גט להטיל ספק ביחס להסברים שסופקו בעניין השבתה של מכונת הגוירה. הגם שפעילות שכזו לא נצפתה על ידי עד המשיב בעת הביקורות וחזקה על העוררת כי לו הייתה מתבצעת פעילות כוו במועד הביקורת השנייה היה מפנה את עד המשיב לתעד אותה.
גם אס מתבצעת מדי פעם עבודת גזירה בנכס הרי שמעיון בתשריט שצורף לביקורת השנייה ניתן להתרשם כי היא מתבצעת בחלק הגלריה אשר משמש באופן מובהק פחות לאחסנת המוצרים המוגמרים.
התרשמנו כי בתלק הגלריה עומדת פעילות העוררת בתנאים שנקבעו בפסק הדין בעניין מישל מרסייה שכן פעילות גזרנות מהווה בעיננו פעילות העונה לתנאים שנקבעו שם לעניין סיווג נכס כ יימלאכהיי.
הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , ועל פי הפטיקה הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכת כי עיקר הפעילות של העורר הינה יצורית או פעילות שיש לסווגה כפעילות למלאכה. הואיל והנכס מחולק לגלריה ולקומת הקרקע ומתוך הראיות שהובאו בפנינו נקבל תלקית את הערר באופן בו הגלריה בשטח של 35.3 מ"ר תסווג תחת סיווג מלאכה ותעשייה וגם זאת תחת עינו הפקוחה של המשיב אשר תזקה עליו כי יבחן בעתיד האם קומת הגלריה עודה משמשת כגרנייה.
בנסיבות העניין אין צו לחוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים הליום 29.4.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלוט לוי חבר: עשר גדי טל
קלדנית: ענת לוי
| וזו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
. שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : |: באייר תשעה
25
מספר ערר: | 12:24 / 140011473
מספר ועדה: | 11165
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
דפוס מהודר בע"מ חברה פרטית 510942980
השבון לקוח: 10368560
מספר חוזה: 178503
כתובת הנכס: דרך קבוץ גלויות 30
-ג ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן
נוכחים:
העורר/ת: דפוס מהודר בע"מ
אברהם אושן
צד ג עופר השקעות
חברה ליזה
ע"י ב"כ עו"ד: אריאל זאב
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן
פרוטוקול
ב"כ צד ג': לא קבלנו את כל כתבי הטענות. העורר השתמש בשטח לפריקה וטעינה.
השטח נמצא בכניסה למושכר. יש ציוד שהעורר שם. הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר
- 77 לשטח. צלמנו נכון להיום לצורך המחשה צ' 1 1 1 1
בכביש ולא בשטח לחיוב.
העורר: אני מסכים שהחיוב בגין השטח בו מוצב הקומפרסור והארון האקוסטי יחול עליי וכן שטח של 40 מ"ר שהוחזק עד 31/12/14.
ב"כ המשיב: | בנסיבות אלה אסכים כי הערר יתקבל חלקית באופן שעד ליום 31/12/14 יוותר החיוב
נשוא הערר בשטח 39.24 מ"ר בעינו ומיום 1/1/15 יחויב העורר בגין שטח הקומפרסור והארון האקוסטי אשר עפ"י תשריט העירייה עומד על 1.96 מ"ר. המשיב ישמור לעצמו את הזכות לבחון מעת לעת האם נעשה שימוש בשטח הנכס כפי שהיה בשנת 2014 ולחייב את העורר במידה וימצא כי נעשה בו שימוש.
העורר: לאחר שעיינתי במדידות אני חוזר בי מהטענה לגבי הטעות שבמדידות.
1
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | : באייר תשעה
295
מספר ערר: | 12:24 / 140011473
מספר ועדה: | 11165
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: דפוס מהודר בע"מ
-נב ג ד -
מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ 1
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים כפי שניתן בידי ביטוי של ב"כ המשיב לעיל באופן שעד ליום 4 יחויב העורר לפי שטח של 228.47 מ"ר ומיום 1/1/15 יחויב העורר בשטח של 191.19 מ"ר.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 29.04.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג)
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]