החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 22 עד 31 דצמבר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140009612

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: עמותת ראש יהודי

גגד

הצדדים השלישיים: שבתאי נשיא, דוד נשיא רוברט נשיא וחללית

ד.ש.ר בע'ימ

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

עניין לנו בנכס שביחס אליו כבר ניתנו מספר החלטות של ועדת הערר.

ביום 13.8.2014 נתנו החלטתנו האחרונה הדוחה את הערר ככל שהוא מתבסס על בקשת העוררת לפטור מארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

נותר לנו להכריע בערר ככל שהוא מתייחס לטענתה התלופית של העוררת כי יש לחייב את הנכס בהיותו נכס ריק על פי היעוד התכנוני המקורל.

העוררת הציגה את נספת 7 - דף זכויות מהועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב המעיד על יעוד המקרקעין למגורים ואת נספת 8 - היתר בנייה מיום 1.4.57 ממנו עולה לטענתה כי ייעוד הנכס נשוא הערר הינו למגורים.

מאתר והמשיב נימק את החלטתו שלא לסווג את הנכס למגורים בהחלטה קודמת של ועדת הערר קבענו בהתלטתנו הקודמת כי יש בפנינו מצד אחד תשתית ראייתית התומכת בעמדת העוררת לפיה ייעוד הנכס על פי היתר הבנייה ו/או הייעוד התכנוני חינו למגורים ומצד שני החלטת ועדת ערר העומדת בסתירה לכך ומסתמכת על אישור שלא הוצג במהלך הדיון הנוכחי בערר זה.

בהחלטתנו מיום 13.8.2014 הורינו למשיב להציג עד ליום 15.9.2014 תצהיר תתוס על ידי גורם מוטמך בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אליו יצורף היתר הבנייה החל על הנכס נשוא ערר וה ו/או אישור אחר ממנו עולה מה הם הייעודים התכנוניים על פי ההיתר של הנכס נשוא הערר.

המשיב הגיש את תצהירה של הגברת ברטה לוסטיק המשמשת מנהלת שימושים חורגים וחלוקת דירות במנהל ההנדסה אליו צורפו היתרי הבנייה של הנכס מהט עולה כי השימוש המותר בקומת הקרקע של הנכס הינו למרפאה. יצויו כי תצהיר המשיב לא התייתס לדף הזכויות שהוצג על ידי העוררת.

העוררת התייתסה לתצהיר המשיב וטענה כי המרפאה המתוארת בתצהיר המשיב ממוקמת בקומה א' ואילו הנכס שבמתלוקת מצוי בקומת הקרקע.

העוררת שבה והפנתה לדף הזכויות שהונפק על ידי עיריית תל אביב ביום 27.4.2014 ואשר קובע

כי ייעוד הקרקע הינו: מגורים ג1 .

האם די בכך שייעוד הקרקע הוגדר כייעוד למגורים בכדי שהנכס יסווג ( לאור העובדה שאין מחלוקת כי הוא ריק) בסיווג למגורים או שעל העוררת להוכית כי השימוש המותר על פי החיתר הבנייה הינו למגורים.

אס תרצו עלינו להכריע האם הלכת מלק, והחלטות בית המשפט העליון בעניין סיווג נכס ריק מתכוונות לייעוד תכנוני על פּי התכנית התלה על המקרקעין נשוא הערר או לשימוש המותר על פי היתר הבנייה בלבד.

בברס 5045/02 מלק סלומון נ' מנהל הארנונה שליזי עיריית חדרה (להלן: ייפסהייד מלקיי) קובע

בית המשפט העליון כך:

/......המסקנה המתבקשת היא, כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשיעורי אלנונה, כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לניעודס התכנוני. ולאוי להלגיש - אי( המדובר במבמים, אשר מעצם מהותם *כולים לשמש אץ ולק לצרכים הנוגדים את הייעוד התכנוני- חוקי של המקרקעין, אלא במבנים שבעיקדון, ניתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התכנוני-חוקי. זאת ועוד, היה ובעתיד יתרהש שינוי כלשתו במצבם של הנכסים או במצב השימוש בהם, אין כל מניעה לכך שבעקבות שינוי כזת ישונה, בהתאם, גם סיווגם לצרכי אלנונת?

פטייד מלק ניתן ביום 14.7.2003 ובאופן אופרטיבי הורה בית המשפט למשיב באותו העניין לערוך למערער שומת ארנונה לשנים 1999-1998, לפיה יסווגו המבנים כמבנים תקלאיים. בעקבות פסייד מלק נקבעה ההלכה לפיה כאשר מדובר בנכס ריק יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני החוקי, ולא לפי השימוש האחרון שנעשה בו.

העוררת מפנה לפסק הדין בעעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב אשר ניתן ביום 4.9.2012.

בית המשפט בעניין וה אומר :

*לאחד פטקק הדין בפדשת מלק התמודדו מספר בתי משפט מנהליים עם טוגיה דומה בשאלת הסיווג שיש ליתן לנכס ריק. בפסקי דין אלה נקבע כי כאשר לנכס הריק יש מספר שימושים המותרים על פי דין- הרי שיש לחייבו באלנונה בהתאם לסיווג הזוע ביותר מבין שימושים אלה...במסגרת החלת הייעוד התכנוניי של הנכס סבורתמי , כאמור, כי יש להחיל את השימוש המותד הזול ביותר מבתינת הנישום.

/,..סיכומו של עניין באופן כללי לטעמי יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים בו על פי הדין. קביעה זו מתחשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכט הריק תועלת כלכלית , מחד גיסא, ותדרבן אותו לנצל את הנכס שכן הוא עדיין משלם בגינו אלנונה מאללך גיסא/,

העוררת טוענת כי על פי הדין אתד השימושים המותרים בנכס הינו מגורים ולראייה דף הזכויות שהונפק על ידי עיריית תל אביב.

הלכה מושרשת היא מקדמת דנא, כי תכניות בניין עיר הן בגדר ייתיקוקיי (ראה לעניין זח : עייא 8 נגאצר ע' ג'דעון נ' סאלם סלימאן ,פייד יג(2), 916,922; עייא 119/86 קני בתים בע"מ גי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה ,פייד מו(5) 727 742; ע"פ 389/91 מדינת ישראל ני

וסמרק ,פייד מט(פ), 705, 724; עייא 3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצלית , פייד נג(4), 625, 646).

בהיותה ייחיקוקיי די לה לעוררת שהיא מצביעה על תכנית בניין עיר הנזכרת בדף הזכויות מטעם עיריית תל אביב בכדי להתבסס על תוכנה ו/או הוראותית.

האם בבואנו לפרש את הוראות בית המשפט העליון בעניין פט'יד מלק ועעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'ימ ג' עיריית תל אביב יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי הוראות התבייע או על פי היתר הבנייה +

נדמה לנו כי פרשנות נכונח של הוראות בית המשפט, במיוחד לאור דברי בית המשפט כי הקביעה מתחשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכס הריק תועלת כלכלית תוביל לכך שנכס ריק יסווג לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים על פי דין, כלומר על פי הוראות תכנית בניין העיר החלה על הנכס או היתר הבנייה של הנכס לפי הזול שביניהם.

במקרה שבפנינו, הציגה העוררת את דף הזכויות מיוט 27.4.2014.

המשיב לא כפר בקביעות העולות מדף הוכויות.

על פי דף הזכויות ייעוד הקרקע על פי תכנית בניין העיר הינו מגורים ג1 . לפי טענת העוררת הסלווג הזול ביותר הינו הסיווג על פי השימוש שאותו מתירה התכנית החלה על המקרקעין , היינו שימוש למגורים,

הוסף לכך את העובדה כי הנכס נשוא הערר כבר סווג בסיווג יימגוריסיי והרי שהאינדקציות בדבר פוטנציאל השימוש אינן סותרות את מסקנתנו דלעיל.

לאור האמור לעיל דין הערר להתקבל ככל שהוא נוגע לסיווג הנכס ועל המשיב לסווג את הנכס, כל עוד הנכס ריק, בסיווג מגורים.

בנסיבות התלטתנו הקודמת מיום 13.8.2014 אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.12.14.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 לוס מיום מטסירת ההחלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורטס החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

4 - 0

*ו'/ר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בכסלו תשעה

2204

מספר ערר: | 09:58 / *********

מספרועדה: | 11102

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: | למברג אילן

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

תיקון החלטה מהיום

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.12.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צוקק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר'* עו"ד)טל גדי

7 שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בכסלו תשעה

22204

מספר ערר: | 10:11 / 140010812

מספר ועדה: | 11102

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: ‏ דיין אדלה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

לאחר ששמענו את בנה של העוררת ולאור היקף הראיות ודו"ח ממצאי הביקורת התקבל הערר חלקית באופן שהפטור עפ"י סעיף 330 יוארך עד ליום 30/4/14.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.12.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לו אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ען'ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

- שליד עיריית תל אביב-יפו

ו תאריך: ל בכסלו תשעה

2222004

מספר ערר: | 11:34 /140011213

מספרועדה: | 11102

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: מזרחי יצחק

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מבלי לפגוע בטענה מטענותיו של העורר, הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.12.2014

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

יו"ר: עו'ה צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בכסלו תשעה

224

מספר ערר: | 13:01 / 140010790

מספר ועדה: | 11102

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: לופוביץ פרדי

-נג גיד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לצערנו ידנו כבולות בכדי להושיט סעד במקרה הזה. החוק לא יוצר הבחנה בין נכס ריק רגיל לבין נכס שנותר ככזה לאחר מותו של אדם ובתקופת הביניים של עד הוצאת צו קיום צוואה או צו ירושה ובוודאי לא במקרים שלא היה הצדק כלכלי למנות מנהל עיזבון זמני שיטפל בפינוי הנכס.

נכון שלא נוכל לסייע לעורר במקרה זה, אבל אם תשמע הערתנו מוזמנים הנוגעים בדבר לבהון התייחסות בצו הארנונה או בחוק במקרים כאלה.

בנסיבות האלה הערר ידחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.12.2014.

יו"ר: עו"ד שק אלון חבר: עו"ד זיז'ח לוי אבשלום חבר:יעו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140010528 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: בוקה ג'וניור

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של ערר זה בטענה שהערר כולל טענות שלא הועלו בהשגה ומהווה למעשה הרחבת חזית פסולה ואסורה.

המשיב טוען כי השגת העורר הוגשה בעילה של טעות במדידה וחיוב ביתר בשל טעות בשטח הנכס ואילו הערר מתבסס על טענה המתייחסת לסיווג הנכס.

ביום 3.9.204 התקיים דיון מקדמי בפנינו בו שבה ב"כ המשיב על הטענה כפי שפורטה ן [

בהרחבה בכתב התשובה לערר.

ב"כ העורר הגיש את סיכום טענותיו בעניין זה .

נפתח בכך שאין למעשה מחלוקת עובדתית ביחס לתוכן ההשגה שהוגשה למנהל הארנונה אולם נציין כי זו לא "הוכתרה" כהשגה אלא כפנייה של העורר מיום 4.2.2014 אל מחלקת חיובי ארנונה בבקשה לתאם מדידה של הנכס שלו.

כך כתב העורר :

"הנני מעוניין לתאם ביקורת לגבי המדידה של העסק בגלל שאני טוען שהשטח שאני 1 1

מחוייב אינו השטח הקיים בפועל"

במענה לפנייתו השיב לעורר מנהל הארנונה בצוותא עם מנהל מחלקת בחינת חיובים וטען כי הוא מחויב לפי 87 מ"ר וכי פנייתו נטענה בעלמא וללא פירוט. בסיפת תשובתו מפנה מנהל הארנונה את העורר לוועדת הערר וקובע כי "בקשתך לתיקון השטח לא אושרה ואני דוחה את השגתך".

ב"כ העורר בטיעוניו שופך אור על השתלשלות העניינים ומסביר כי העורר כלל לא היה מודע לכך ששינוי החיוב לעומת שנת המס הקודמת הינו תולדה של שינוי הסיווג. (המשיב לא ביקש לסתור גרסה זו).

העורר לא קיבל הודעה על שינוי הסיווג ( ב"כ המשיב לא העלה טענה כזו) וסבר לתומו כי עודף החיוב נובע משינוי היקף החיוב.

עיון בדוח ממצאי הביקורת אשר צורף לכתב התשובה ולא נמסר לעורר במקביל להגדלת החיוב, מלמד כי מרבית הנושאים לבדיקה אשר הוגדרו לחוקר החוץ נגעו לשאלות של סיווג ורק משימה אחת התייחסה למדידת שטח הגלריה.

העורר פעל בהתאם לתשובת המשיב אלא שהמשיב לא ציין בתשובתו כי השינוי בחיוב נובע משינוי הסיווג . מאחר והמשיב ציין כי בשטח נמדדו 87 מ"ר , הבין העורר לראשונה לטענתו, כי מקור החיוב אינו נובע מפער בשטחים המחויבים.

לפיכך פנה העורר פעם נוספת ל"מחלקת ארנונה" ביום 2.4.14 והעלה טענה ביחס לסיווג, פניה שהוכתרה בסופו של יום כערר, ובגינה העלה המשיב טענת הרחבת חזית. בפניה זו הדגיש העורר כי טעה לסבור קודם שסיבת החיוב המוגדל הינה טעות במדידה, ביטל עילה זו והצביע על עילת הסיווג.

הנה כי כן זוהי ההשתלשלות העובדתית שעומדת ברקע "הרחבת החזית" שבכתב הערר לעומת ה"השגה".

ועדת הערר יושבת כערכאת ערעור על תשובת מנהל הארנונה ולפיכך טוען המשיב כי אין למעשה בפני ועדת הערר ערר על תשובת מנהל הארנונה מיום 6.2.2014 כי אם ערר בסוגיות בגינן לא הוגשה השגה.

אלא שאם נגיע למסקנה אותה מבקש המשיב, לפיה משכתב הערר כולל טענות שלא בא זכרן בכתב ההשגה ומכאן כי דין טענת המשיב ביחס להרחבת חזית פסולה להתקבל, נעשה עוול לעורר ונחטא לתפקידנו.

עיון בכתב "הערר" (מכתבו של העורר מיום 2.4.14) מלמד כי לעורר לכאורה, טענות שיש לדון בהן ולבחון אותן בעניין סיווג הנכס. גם המשיב בחר להתייחס לטענות אלה בכתב התשובה.

נדמה כי זהו המקום הראוי לצטט מדבריו של השופט ברנזון בע"א 189/66 ששון נ'

קדמה, פ"ד כ(3) 477, 479, כי:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין

כדי להכניסו לתוכה... היא מסגרת רחבה וגמישה למדי... הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול ז

לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות".

למעשה, ניתן לראות בכתב "הערר" השגה שהוגשה בעניין טענת הסיווג.

יחד עם זאת אם מדובר בהשגה, הרי שלא ניתנה לה תשובת מנהל הארנונה ודינה להתקבל.

בכדי להימנע מההחלטה מרחיקת לכת שכזו ועל מנת שלשני הצדדים יהיה את יומם בפני ועדת הערר.

הנגו מאריכים בזאת את המועד לקבלת תשובת מנהל הארנונה להשגה בעניין הסיווג וזאת עד ליום 15.1.15.

תיק ערר זה (140010528) יימחק ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכויות העורר להגשת ערר על תשובת מנהל הארנונה ומבלי שהדבר יפגע בזכויות העורר, ככל שיהיה צורך בהגשת ערר כזה לאחר קבלת תשובת המשיב להשגה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.12.14.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קילמת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 465 לוס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

יף''ר: עו'/ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לול חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011026 שליד עיריית תל אביב- יפו 102

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ה אבשלוט לול

חבר: עוי'ד גדי טל

העוררת: ‏ 1. יעל נדב

2. סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזּיה בבית אל על בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררות הגישו ערר בעניין נכס ברחוב בן יהודה 32 בתל אביב בשטח של 89 מ"ר.

הערר מתייחס לנכס שהיה בעבר מחובר לחנות בקומת הקרקע ונגרע ממנה בעקבות מכירתה של החנות במסגרת הליכי כינוס נכסים נגד העוררת סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בע"מ (להלן : "החברה"). לטעגת העוררות נפלה טעות במדידת הנכס ומדובר בנכס אטום, שאין אליו גישה ולא ניתן לעשות בו שימוש, על כן יש לפטור אותו מארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.

המשיב טען בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של היו"ר יהודה מאור כי דין הערר להידחות על הסף שכן החברה לא הגישה את הערר ואילו המשיב אינו רואה בעוררת מחזיקה בנכס.

בקשת המשיב לדחות את הערר על הסף נדחתה בהחלטת ועדת הערר מיום 13.3.2014 ובאותה החלטה הורה יו"ר הועדה לצרף את החברה כצד להליך.

ביום 3.7.2014, במועד שנקבע לשמיעת ראיות בפני ההרכב הנוכחי, עתר ב"כ העוררות לאיחוד העררים לשנת המס 2013 | 2014 בטענה שמדובר באותו הנכס ובאותן עילות .

ב"כ המשיב אשר לא הייתה מודעת לקיומו של ערר נוסף בעת שהתקיים הדיון בפנינו, לא התנגדה לאיחוד העררים בפרק הזמן שאפשרנו לה לעשות כן ובהתאם להחלטתנו מיום 4 הורינו ביום 6.8.2014 על איחוד העררים.

ב"כ הצדדים הסכימו כי החלטה בתיקים המאוחדים תינתן על סמך חומר הראיות שהוגש לוועדה במסגרת כתבי הטענות ותצהיר העדות הראשית של הגברת יעל נדב המשיב בחר שלא להביא ראיות מטעמו.

עוד יש לציין כי ביום 30.1.2014 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים תוקף פסק דין להסכם פשרה בין המשיב ועיריית תל אביב לבין העוררת יעל נדב, לפיו שמה של העוררת נמחק מספרי הארנונה החל מחודש מרץ 2009 ואילך. עוד הוסכם כי כל החיובים ודרישות התשלום בגין רישום זה יבוטלו. ( בעקבות החלטה זו

מתייתר למעשה הצורך לדון בענינה של העוררת יעל נדב שכן אין לה עוד מעמד כעוררת הואיל ושמה כנישום נמחק בהתאם להחלטת בית המשפט).

העוררת סלון מרכזי בע"מ הגישה ביום 23.4.2014 תצהיר עדות ראשית בו פרטה בהרחבה את השתלשלות העניינים שהביאו למכירת הנכס שהיה מחובר לנכס נשוא ערר זה בהליכי כינוס נכסים ואף פרטה עובדתית תוך שהיא תומכת את התיאור במסמכים משפטיים, את מצב הנכס נשוא הערר.

המשיב כאמור הודיע כי לאחר עיון בתצהיר העדות הראשית של העוררת "אין בידיו מסמכים כדי התגבשותם לתצהיר עדות ראשית".

מכל האמור לעיל התרשמנו כי אלו הן העובדות הנוגעות למצבו של הנכס נשוא הערר

ולהחזקה זו:

בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים כאמור לעיל, אין עוד מחלוקת בשאלת ההחזקה בנכס. העוררת יעל נדב אינה מחזיקה בנכס.

החברה רכשה את הנכס נשוא הערר על פי הסכם הרכישה מיום 25.11.82 אשר צורף לתצהיר העוררת ובו מפורטים פרטי הרכישה והמגבלות החוזיות שהוטלו על הרוכשת ביחס לשימוש בנכס.

על פי ההסכם, הכניסה לנכס הינה דרך החנות בקומת הקרקע בלבד והממכר יכול לשמש את החנות שמעליו בלבד ולא לשום מטרה אחרת.

הנכס חובר במדרגות לחנות שבקומה שמעליו.

במסגרת הליכים לכינוס נכסי החברה נמכרה החנות שמעל לנכס נשוא הערר וגרם המדרגות שחיבר בין החנות לנכס נאטם.

הנכס נותר כנכס שאינו מחובר לחנות שמעליו , עם פתח לקומת המרתף ותחת איסור הקבוע בהסכם המכר, לעבור או לגשת לנכס או להעביר אליו סחורות דרך חניון בית אלעל . ( ראה סעיף 3ג' להסכם המכר).

הנכס אינו מופיע בהיתר הבנייה של הבניין ואינו מהווה יחידה רישומית בלשכת רישום המקרקעין ו/או אינו רשום כחלק מהבית המשותף .

אין טענה ביחס לשימוש של מי מהעוררות בנכס בתקופות הרלבנטיות לעררים שבפנינו.

העוררות טוענות כאמור כי לאור מצבו העובדתי של הנכס כפי שתואר לעיל ומאחר ואין שימוש בנכס ולא ניתן להשתמש בו לטענת העוררות בהיותו חסום פיזית ומוגבל חוזית , הרי שהן פטורות מחיוב.

המשיב טוען כי אטימת הנכס כשלעצמו אינה פוטרת את השטח מחיוב בארנונה.

ב"כ העוררות בסיכומיו מפנה לשני פסקי דין אשר בהם קבע בית המשפט כי נכס שלא ניתן לעשות בו שימוש אין לחייבו בארנונה.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בעמ"נ 00006/08, מנהל הארנונה של עירית טבריה נ' יעקב צורי, עוסק בעובדות דומות מאד לעובדות המתבררות בפנינו. גם שם

חויב שטח מחסן אשר היה מחובר בעבר לקומה שמעליו ולאחר שזו נמכרה , לא הייתה עוד גישה למחסן ומנהל הארנונה המשיך לחייב את המחסן בארנונה.

גם במקרה ההוא אטם הקונה את פתח המעבר בין שתי קומותיו של הנכס ולא נותרה אליו כל גישה.

(לא נסתר מאיתנו כי במקרה שבפנינו קיימת לכאורה גישה לחניון אך המגבלות המוטלות על הנכס בהסכם המכר אינן מאפשרות כניסה בדלת גישה זו לצורך שימוש בנכס).

גם בעניין יעקב צורי עתר העורר לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

בית המשפט דחה את ערעורו של מנהל הארנונה בעירית טבריה וקבע כי יש לפטור את הנכס באותו המקרה מארנונה בהתבסס על הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.

"ובכן, תחילה אומר בקצרה, כי ההיגיון העומד מאחורי הוראות הפטור נהיר למדיי: אם אין כל אפשרות לשבת בנכס, ובפועל גם אין יושבים בו, אזי אין הצדקה לתשלום ארנונה בגינו, שכן תכלית החיוב בארנונה היא, בעיקרה, מימון השירות הניתן לאזרח, בין היתר בקשר עם ישיבתו בנכס שבתחומי הרשות..."

"....המצב אליו נקלע המשיב נגרם בעקבות מכירת הקומה העליונה של הנכס. אחר כך ניסה המשיב לפתוח פתח אחר למחסן , אלא ששכניו לבית המשותף לא נתנו בידו לעשותו. בנסיבות אלה אינני רואה כל הצדקה לכך , שהמשיב ימשיך וישלם ארנונה עבור נכס, שאין יושבים בו ואין כל אפשרות להיכנס אליו ולעשות בו שימוש מכל סוג שהוא.

הוא זכאי, עלכן, לפטור, בגדרו של סעיף 330 לפקודה, זו מסקנתי."

גם פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בענייין תא"ק 1533-04 עירית הרצליה ג'

שרוני תומך בעמדת העוררת על אף שהעובדות שם שונות.

ב"כ המשיב בסיכומיה לא התייחסה לפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ העוררות והסתפקה

באמירה כללית לפיה: "מדובר בשטח המהווה בניין שאינו טמון באדמה או נישא באוויר

אשר על כן הוא בר חיוב בארנונה"

אלא שלא זו טענת העוררות. אין הן מצביעות על הנכס כנכס שאינו בר חיוב בארנונה בשל כך שאינו מהווה בניין והמשיב לא התייחס בסיכומיו לטענה לפיה הנכס אינו בר חיוב בשל הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.

בחינת פסקי הדין אליהם מפנה ב"כ המשיב בכתב התשובה לערר 140009602 לא שכנעה אותנו כי יש לקבל את עמדת המשיב. פסקי הדין שצוטטו ( למעט פסק הדין בעת"מ -21623 1 )+ אינם מתאימים לעובדות נשוא ערר זה והם מתייחסים למקרים שונים.

מכל האמור לעיל ולאור הוראות הפסיקה הננו קובעים כי יש לקבל את הערר ולפטור את הנכס נשוא הערר מארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות , שכן הוכח שאין אפשרות לשבת בנכס ואין יושבים בו בפועל, ובשל הנזק שנגרם בשל שלילת האפשרות להיכנס לנכס יש לפטור את העוררת מחיוב בארנונה בגין הנכס.

לאור מסקנתנו לא נדרשנו לטענה בדבר טעות בשטח החיוב.

משלא נתבקשנו לעשות צו להוצאות לא יינתן צו כזה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.12.14.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר+עמיד אלו צדוק חבר: עו''ד/רו'יח אבשלום לוי חבר: / גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009241 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'/ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העוררת: קדישזון את צוקרמן נכטים בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת הינה הבעלים של נכס ברחוב מטלון 75 תל אביב.

המשיב והעוררת תחלוקים ביניהם ביחס לחיוב הארנונה שהושת על העוררת בגין הנכס לתקופה שמתחילה ביום 15.6.2012 ומסתיימת ביום 7.2.2013,

למעשה אין מתלוקת עובדתית בין הצדדים:

העוררת השכירה את הנכס נשוא הערר לשוכר מותמד איואק החל מיום 15.6.2012.

הודעת העוררת בדבר עדכון פרטי המחזיק לא הגיעה למשיב עם חתימת הסכם השכירות \/או בסמוך לו ולראשונה קיבל המשליב הודעה כזו ביום 28.1.2013 . ( ראה נספת 3 לכתב הערר)

להודעת העוררת צורפה ייהצהרהיי של השוכר מוחמד איזאק לפיה הוא מאשר כי ''הנני השוכר והמחזיק בנכס שברחוב מטלון 75 תל אביב מיום 15.6.2012 וזאת בהתאם להסכם השכירות הרצ'/ב ומיום 15.6.2012 הנכס הנ''ל נמצא בשימושי.י

המשיב סירב לבצע את רישום המחזיק בתוקף מיום 15.6.2012 ונעתר להתלפת שט המתזיק החל מיום 8.2.2013 .

בתום הדיון המקדמי שנתקיים ביום 2.12.2013 אפשרנו לצדדים לנסות ולאתר את המחציק אשר חתום על ההצהרה שצורפה לכתב הערר (נספח 4) ולקבל את התחייבותו לשאת בחיוב לתקופה שבמחלוקת .

מאחר ולא נתקבלה כל הודעה הסקנו כי העוררת לא הצליחה לאתרו.

עלינו להכריע האט נכון לסטות במקרה זה מההסדר הקבוע בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות .

סעיף 326 לפקודת העיריות קובע כי כל עוד לא נתנה הודעה כאמור בסעיפים 325-326 לפקודה יהיה המוכר או המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה , הנעבר או השוכר היו תייבים לשלט ולא שילמו.

על מנת שמחזיק בנכס יהיה פטור מתשלום ארנונה לא די בכך שיחדול מהחזקתו בנכס. עליו למסור הודעה למשיב על חדילת ההזקתו וכל עוד לא עשה כך רשאי המשיב על פי הוראות החוק לראות בו מחציק לעניין החיוב בתשלומי הארנונה.

בהתבסס על האמור לעיל מפנה העוררת לעייא 8417/09 עיריית ירושלים נ' ששון לוי בכלל ולדברי כבוד השופט רבלין המתייחס לסעיפים 325-326 לפקודת העיריות בפרט.

תעוררת מצטטת מפסק הדין כדלקמן:

ידוצה לאמר , חבות האלנונה העיקדית בגין נכס כלשהו לעולם תחול, בהתאם לסעיף 08א) לוק הסדרים, על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.. מלשון הסעיף אף עולה כי חבותו של מחזיק או הבעלים המקורי היא שיודית, כך שיש להייבו בתשלום אלנונה רק כאשר לא ניתן לגבותת ממ שחב בת בפועע./

אלא שדווקא פסק דין זה אינו תומך לדעתנו בעמדתה של העוררת. פסק הדין בעניין ששון לוי, עסק בקבלן ירושלמי אשר התקשר עם חברה בעסקת קומבינציה, שבמסגרתה הועברה לקבלן התזקה בנכס. ההודעה על תילופי המתויקים לא עודכנה ברישומי עיריית ירושליים והיא המשיכה לשלוח את החיובים לחברה. כאשר נודע למנהל הארנונה בדיעבד על שינוי התזקה, הוא

השית על הקבלן חיובי ארנונה רטרואקטיבייס התל מיום החוקתו בנכס.

ביהמייש קבע כי חזקה על הקבלן כי ידע שהוא חייב בתשלומי הארנונה בגין נכס שבחזקתו, הן לאור ניסיונו הרב במיסוי מוניציפאלי והן מאתר שהתווה בינו ובין החברה בעלת הנכס מציין במפורש כי הקבלן חייב בתשלומי הארנונה.

בית המשפט קבע כי במקרח וה יש לטטות מן ההלכה לפיה לא יותר חיוב רטרואקטיבי. ביהמיש קבע כי בנסיבות העניין ובנסיבות המיותדות של הקבלן ואחריותו :ותר לרשות להשית תיוב רטרואקטיבי.

העוררת מבקשת להסיק מכך כי ניתן לתתיל חיוב ארנונה רטרואקטיבית על הוראות סעיף 325 לפקוודת העיריות,

העוררת לא הצביעה במקרה שבפנימו על נסיבות מלוחדות המצדיקות הטלת חיוב רטרואקטיבי על המחזיק, על אף שברור כי המחזיק החזיק בפועל בנכס גם קודם ליום 28.1.2013 .

אלא שגם העוררת בעצמה , עת מצטטת היא מדברי השופט רבלין המתייחס לסעיף 8(א) לחוק הסדרים מפנה לכך שהשופט רבלין קובע כי מלשון הסעיף עולח כי חבותו של מחזיק או הבעלים המקורי היא שיורית, כך שיש לחייבו בתשלום ארנונה רק כאשר לא ניתן לגבותה ממי שחב בה בפועל.

בנסיבות שנוצרו במקרה שבפנינו בשל מתדלה של העוררת אשר לא נתנה הודעה במועד ביחט לחילופי המתזיקים נוצר מצב לפיו היא בעלת הציקה הקרובה ביותר לנכס בתקופה שבמתלוקת ויש לחייבה בתשלום ארנונה שכן/לא ניתן לגבותה ממ שתב בה בפועל?/,

לו הייתה העוררת משכילה להודיע במועד ו/או לצרף תצחהיר ערוך כדין ו/או להביא את השוכר לתתום היום ו/או לקבל על עצמו היום את חיובי הארנונה בגין התקופה שבמתלוקת לא ניתן היה לאמר כי לא ניתן לגבות את הארנונה ממי שתייב בח בפועל.

בנסיבות המתוארות לעיל לא מצאנו כי נכון יהיה לבטל או לשנות את פעולת המשיב אשר פעל בהתאם להודעה שנמסרה לו ביום 18.1.2013 והעביר את חיובי הנכס על שם השוכר מיום 3 ואללך. בנסיבות אלה דין הערר להידחות .

לא התעלמנו בעת שגיבשנו מסקנה גו מן הטענות שהציגה העוררת באשר לחווה השכירות שנחתם בינה לבין המחציק, גם לא מכך שככל הנראה החציק השוכר בנכס עוד קודם למועד בו החל להיות מחויב בארנונת. אך לאור העובדה כי הודעה על חילופי מחזיקים נמסרה למשיב רק ביום 3 הכתובת לבירור הטענות הנייל הינה במסגרת היחסים החוציים בין העוררת לבין השוכר מטעמה. מאתר והעוררת צירפה את הצהרת השוכר לכתב הערר הרי שעל פניו גם לא תתקשה לגבות את החוב מהשוכר.

על פי המסגרת החוקית שנקבעה בדיני הארנונה ועל בסיסה מכלכל המשיב את פעולותיו. הוא אינו נדרש לבחון לעומקן את תוכנן של ההודעות המוגשות לו במסגרת מסמכים שמצרפים מחזיקיט להודעות הנמסרות על ידם בעניין החזקת נכס או חדילת חזקה שכזו ודאי כאשר הודעה

שכוו מוגשת באיחור. העובדות והראיות שהוצגו על ידי העוררת אין בהן בכדי להצדיק סטייה מהוראות סעיף 325 לפקודת העיריות ולחייב רטרואקטיבית את השוכר בתיובי הארנונה .

מכל האמור לעיל החלטנו לדתות את הערר.

בנסיבות החלטתנו מיום 17.3.2014 הדוחה את בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר לא מצאנו מקום לתייב העוררת בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.12.14.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מטירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

70 - 6

יו'יר:/עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ערייד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010178 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: *.ע.ז חברה לבנייה ופיתוח בע"מ

בגדר

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת רכשה נכס ברחוב הארבעה 8 תל אביב.

בהטכם רכישת הנכס אשר צורף כנטפת בי לכתב הערר הוגדר הממכר כנכס הכולל שטת משרדים בגודל 394.9 מ"ר בקומה ב ברחוב הארבעה 8 תל אביב.

בסעיף 3.4 להצהרות הצדדים נקבע כך :

/המוכדת מצהירת כי בקומה בי וסמוך לנכס מצויה מרפסת, אשר אין למוכלת זכויות כלשהן בת ואשר אינה מהווה חלק מהנכס , במועל המוכלת עשתה במלפסת שימוש לציף מזה מספל שנים?/

ענינו של ערר זה חיובה של העוררת בשטח של כ 200 מ"ר, המהווה את שטת המרפטת הפתוחה.

העוררת טוענת כי אינה הבעלים ו/או אינה המחציק של המרפסת ועל כן אין לתייבה בארנונה בגין נכס זה.

העוררת טוענת כי בעלת הזכויות במרפסת הינה עיריית תל אביב, כי היא לא רכשה צכויות מכל מן וסוג שהוא במרפסת ואין היא מחזאיקה במרפסת.

בתשובת מנהל הארנונה מיום 30.1.2014 נאמר ביחס לחיוב המרפסת כי : יי/בביקורת נמצא בי שטח המרפסת מהווה חלק אינטגראלי משטח הנכס ועל כן חיוב המחזיק בו הינו בדיןיי

בכתב התשובה לכתב הערר טוען המשליב כי העוררת הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר למרפסת בין היתר מאחר שהיציאה לשטחים אלה הינה משטח הנכס ובשל פוטנציאל השימוש בנכס.

ביום 16.6.2014 התקיים דיון מקדמי בפנינו בענייין וה.

בייכ העוררת טענה כי העוררת לא עושה שימוש בנכס. כי המבנים היבילים שהיו במרפסת היו בשימושה של המוכרת והם סולקו בידי העוררת על אף שאין זה מתפקידה.

ילעודרת אי( הזקה במרפסת, אסול לה להחזיק במרפסת ולא דאינו בשום מקום שתיא פלשת או עושה שימוש במרפסת. גובה המעקה אינו תקני והינו מסוכן. אפשר להיכנס למרפסת דק דרך המשלד./

בייכ המשיב הצביעה על דברי בייכ העוררת וקבעה כי עולה מהם פוטנציאל השימוש מכוחו ניתן ללמוד על ויקתה של העוררת לנכס.

בייכ העוררת תיקנה את עצמה וציינה *הגישה למלפסות אינה רק מהנכס שלי, אפשר לעבל ממלפסת למדפסת מכל נכס אחל בבניין/.

בהחלטתנו מאותו היום קבענו כי למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים וכל שנותר לנו הוא להכריע לאור טענות הצדדים .

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן החלטתנו על סמך חומר הראיות בתיק, כתבי הטענות וכתבי הסיכומים.

בייכ חהמשיב בסיכומיה טוענת כי גם אס לא נרכש שטח מסויים כפי העולה מהסכם המכר הרי שאין בכך חזקה בדבר שטח הנכס לחיוב שכן המבחן הקובע בדיני ארנונה הוא מבחן השימוש.

עוד טוענת העוררת כי מדות ממצאי הביקורת עולה כי השטת שבמחלוקת חינו מרפסת תקינה אליה יש יציאה ממשרדי העוררת וכי ניתן לעשות שימוש בנכס על ידי העוררת.

ההכרעה בטענת העוררת כי אינה מחזיקה בנכס נשוא הערר אינה קשורה לדעתנו בפוטנציאל השימוש בנכס.

בעניין שבפנינו יש להכריע האם העוררת היא אכן בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס על אף שאין מחלוקת עובדתית כי אינה בעלת הזכויות הקנייניות בנכס.

עיינו בדוח ממצאי הביקורת של המשלב מיום 30.12.2013.

החוקר מטעם המשיב קובע בי יניתן ללאות כי השטח המסומן כתום ע/ג השרטוט מקודה ולא נלאו עבודות בשטח זה (לאינו את השטת מבעד לחלו).

עדות זו של תוקר המשיב תומכת בעמדת העוררת לפיה לא נעשה שימוש על ידי העוררת בשטת וה.

העוררת הציגה ראיות מהימנות לכך שאינה בעלת הזכויות במרפסת , דוח ממצאי הביקורת תומך בעמדת העוררת ואינו מצביע על שימוש כלשהו שנעשה על ידה בשטח המרפסת,

גם התמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת אינן מעידות על שימוש במרפסת.

התשריט שצורף לכתב התשובה מעיד על התלוקה בין המשרדים לשטח המרפסת בו החזיקה המוכרת מבנים יבולים.

לאור האמור לעיל הננו קובעים כי דין הערר להתקבל שכן העוררת הוכיחה שאינה הרוכשת ו/או בעלת וכויות כלשהן במרפסת הגג וכי לא החוזיקה במרפסת בתקופה נשוא המחלוקת.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.12.14.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קלימת זכות ערעור לפני בי המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם קתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) סדרי דין

בוועדת 2 - 1977 וש ו באתר האינטרנט של "7

שש |

יחיר: עו"ד אל צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: /\ גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010768 שליד עיריית תל אביב- יפו 0

לוייר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עוי'ד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: כוכבים ראדיאטורים וחלפים בע''מ

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר על חיוב שני נכסים ברתוב דרך בן צבי 84 א . האחד בשטח של 197 מ"ר והשני בשטת 9 מ"ר, שני הנכסים מסווגים על פי התלטת המשלב בסיווג יי בנינים שאינם משמשים למגוריםיי.

ביום 9.6.2014 ,לבקשת הצדדים, אוחדו תיקי הערר לשנות המס 2013 ו 2014 .

בתשובה להשגה נימק מנהל הארנונה את ההחלטה שלא לסווג את הנכס תחת סיווג מחסנים תוך שהוא מפנה את העוררת להוראות המצטברות של סעיף 3.3.2 לצו הארנונה וקובע כי הנכס כולל מספר שימושים וזאת מעצם היותו'/הנכס הדאשי והבלעדי בתזקת מלשךץ.

העוררת מפנה להסכם פשרה שקיבל תוקף ביום 20.9.2012 אלא שהמשיבה מפנה להוראות סעיף 2 להסכם בו מסכימים הצדדים כי תוקף ההסכם הינו עד ליום 31.12.2012 .

עיון בהסכם הפשרה מלמד כי אכן הצדדים הגבילו את תוקפו לתום שנת 2012 ואף נשמרה וכותו של המשיב להעלות טענות ביחס לסלווג הנכס בשנת 2013.

עלינו להכריע, על סמך הראיות שהובאו בפנינו האם צדק מנהל הארנונה כאשר דחה את ההשגה וקבע כי הנכס אינו עונה על התנאים המפורטים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה , המהווים תנאים במצטבר. 4

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר אסף פר), חמשמש כמנכייל העוררת.

בתצהירו מתאר מר פרצ את הפעילות בנכס :

*יפעילותה העסקית ואו המשדדית של הברתנו מתבצעת מתוך שטח ד.ג.ש אשד מתמחה באספקת הלק חילוף מכל הסוגים לכלי תתבודה מטוגים שונים....

...<שם השלמת התמונה נציין כי אנו מאחסנים פריטים ואו מלאי (רדיאטורים למשאיות)

עבור חברת פאר לדיאטורים וכן עד לא מזמן עבור חבלת א.א.א. לדיאטולים הממוקמת בבנו בלק..%

לשאלת הוועדה השיב עד העוררת במהלך חקירתו על תצהירו:

יאני פאשר כי בשטח של 400 מל (פאל) ובשטח של 150 מלר (א.א.א:)אפשלנו לשני גופים אלה לאחס] סתודת ללא תמורת ישירה, אך מאחר וא.א. התחייבו לקנות רדק מאיתנו רדיאטוריס ופאר

הוא שותף בחברה. מאחר וממילא אני לצלכים שלי :כולתי להסתפק בשטת קטן :ותל מ 780 מייד לכן אמשרתי שיתופי פעולה מסוג זת.<

בהמשך העיד כי:

*שימוש העורלת הינו בתיקף של כ 600 מ'יר ... השטתים לא היו מתוחמיס בתוך המחסן ולא הייתה הפרדה בלודה בין המשתמשים.. ההזמנות מחויל מתבצעות מהנכסיי,

עד המשיב כתב בדוח ממצאי הביקורת כי: יצמקום יש אחסון דב של חלפים ללכב , דדיאטולים, לדברי אסף מבעלי העסק בנכס המיל מתנהל העסק הדאשי והוא מוכר דדיאטורים?.

מאחר והתנאים הקבועים בצו הארנונה לשם סיווגו של נכס תחת סיווג אתסנה הינם תנאים מצטברים ניתן לקבוע כי עיקר המחלוקת בין העוררת למשיב נסובה סביב הסוגיות הבאות :

האם הנכס משמש לאחסנה בלבד ! האם מדובר בנכס אחד בו מתבצעת כל פעילות העוררת או שקיים נכס אחר אותו משרת הנכס שבמתלוקת כמתסן, האם משמש המחסן לשיווק והפצה !

מכל האמור לעיל , מהראיות שצורפו לכתבי הטענות , מתצהירי הצדדים ומהעדויות שנשמעו

בפנינו עולה התמונה העובדתית שלהלן:

לעניין התנאי הראשון קובע סעיף 3.3.2 לצו הארנונה כי על הנכס לשמש לאתסנה בלבד. מצאנו כי על פי התשתית העובדתית שהונחה בפנינו הנכס אינו משמש לאחסנה בלבד. עד העוררת הודה בעדותו כי מהנכס מתבצעת פעילות מכירה ו/או הזמנות מחוייל. לא התרשמנו מהניסיון של העוררת ליצור הפרדה בין פעילות מכירה ו/או שיווק אשר לכאורה מתבצעת ממשרדי ד.ג.ש לבין הפעילות בנכס ואנו מוצאים אותה כאבחנה מלאכותית.

מהראיות שהובאו בפנינו התרשמנו כי תחת הגדרת יישיתופי פעולהיי כאלו או אחרים עס חברת א.א.א או פאר מתבצעת למעשה פעילות שאינה פעילות אחסנה בלבד. בעניין וה ניתן לעיין בתצחיר עד העוררת ובחקירתו על התצהיר בכדי להתרשם כך. עוד יש להפנות לכך שעד העוררת הודח כי העוררת אינה עושה שימוש בכלל הנכס לצרכיה.

למעשה מאשרת העוררת בראיותיה כי בנכס מתקיימת פעילות נוספת (גם אס לשיטתה של העוררת מצומצמת) , מהתשתית הראליתית שהונחה בפנינו התרשמנו כי בנכס מתקיימת הלכה למעשה פעילות נוספת מעבר לאחסנה גרידא והיא פעילות לשיווק, הזמנות ו/או פעילות משרדית.

אמנם לעוררת נכס נוסף אשר לטענתה ממנו מתנהל העסק ו/או פעולות השיווק וההפצה של מוצרי העוררת, אולם כאמור מעדות עד העוררת ומדבריו כפי שצוטטו על ידי עד המשיב עולה כי בנכס מתקיימות פעולות הפצה ושיווק גם אס הן מוצגות בדרך של שיתופי פעולה כאלה או אחרים. גם אם בנכס מתבצעת פעילות של אחסון הרי שאין וה מתסן העונה על התנאים הקבועים בצו הארנונה שכן אין הוא משמש לאחסנה בלבד אלא גס לפעילות המוגדרת כשיתוף פעולה עם תאגידים אחרים המהווה פעילות משרדית ו/או פעילות של שיווק והפצה כאמור לעיל.

יש לוּקוף לחובתה של העוררת את החלטתה שלא להרתיב ו/או לפרט ביחס לטיב יישיתופי הפעולהיי הנזכרים לעיל, שכן העוררת , לו רצתה, יכולה הייתה לנסות ולשכנע כי מהחות שיתוף הפעולה אינה מהווה חריגה לכלל המחייב שימוש לאחסנה בלבד.

למעשה, משנמצא כי אין העוררת עונה על התנאי הראשון הקבוע בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה די בכך בכדי לדתחות את הערר שכן מדובר בתנאים מצטברים , הוסף לכך את שעולה מהראיות לפיו הנכס משמש לפעולות של שיווק והפצה והרי שדי בכך בכדי להביא לדחיית הערר.

העוררת מזכירה בסיכומיה פסקי דין . לא מצאנו בהם נימוקים המצדיקים סטייה מהמסקנה דלעיל אשר בעיקרה עולה כאמור מהראיות והעובדות שהוצגו בפנינו.

הננו קובעים כי. עובדתית הנכס אינו עונה על לפחות שניים מאלבעת ההנאים המצטברים הנדלשיס לצורך סיווגו כמחסנים על פי סעיף 3.3.2 לצו האדנונה וכפועל יוצא יש להולות עע

דחיית העלר.

משלא נתבקשנו לעשות כן, לא יינתן צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.12.14.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

אוו )

יו"ר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009275 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפנל חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העוררת: = יונילינק בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר ביחס לנכס ברתוב הברל 21 תל אביב , המחוייב בשטח של 142 מ"ר בסיווג בנינים שאינם משמשיט למגורים ובשטח של 95 מ"ר בסיווג בתי תוכנה.

לטענת העוררת יש לסווג את כלל שטח הנכס תחת סיווג ייבתי תוכנהיי

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של ערר זה בטענה כי הייההשגהיי נשוא הערר אינה השגה כלל וכלל מהטעם שהוגשה באיחור ולפיכך הפכה שומת שנת 2013 שנשלחה לעוררת לחלוטה. לטענת המשיב מאחר והעוררת לא הגישה השגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת השגה ומאחר ופנייתה לראשונה למנהל הארנונה נתקבלה אצל המשיב ביום 6.5.2013 דין הערר להידחות על הסף.

המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לסילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר ובסיכומיס שהוגשו בעניין הטענות המקדמיות.

עד העוררת התייתס בתצהירו לטענת המשיב כי יש לדחות על הטף את הערר בשל האיחור בהגשת

ההשגה וטען כך:

'יהמשיב , בכל הכבוד, אינו תומך את טענות?ו כדאיות, ואיני יודע מתי שלח המשיב את חשבון האלנונת דנן, או מתי בדיוק תוא התקבל במשלדנו אך אוכל לאמר כי קיימת הנחיה כללית של למחלקת הנהלת התשבונות בחבלה , התברה משלמת את השבונותיה השוטפים, עירונים (אחרים, בטניף הדואר ברמת החיל, המצוי בטמיכות למשרללי התברה, בסמוך למועד קבלתם.</

בחקירתו בענייין וה בעת שמיעת הראות ביום 30.6.2014 השיב עד העוררת כדלקמן :

**בשנת 2013 למיטב ידיעתי קיבלנו שומת שנתית?/

העוררת צירפה לתצהליר עד העוררת את חשבון הארנונה לחודשים ינואר פברואר 2013 אשר שולם ביום 21.2.2014.

עד העוררת טוען בסעיף 8 לתצהירו לגבי חשבון וה /אשל התקבל במשללנו במתלך חודש פברואר?

את מניין 90 הימים סופר עד העוררת מיום תשלום החשבון.

ההשגה הוגשה ביום 5.5.2013 והיא התקבלה במשרדי המשיב ביום 6.5.2013 .

יצוין כי בכתב הערר לא התייתסה העוררת לטענה בדבר הגשת ההשגה באיתור למרות האמור בתשובת מנהל מתלקת שומה גי אשר נשלחה מהעירייה ביום 26.6.2013 ולטענת העוררת נתקבלה אצלה ביום 3.7.2013 .

בייכ המשיב טוען בסיכומיו כי העוררת לא טוענת בכתב הערר כמו גם לא בתצהיר עד העוררת מתי נתקבלה אצלה השומה נשוא הערר. כל שהיא טוענת מתייתס לחשבון הארנונה לתודשים ינואר פברואר.

עד העוררת הודה כי נתקבלה אצל העוררת שומה שנתית אך לא התייחס למועד בו התקבלה.

גס העוררת נמנעת מלדייק בענייין המועד לקבלת השומה השנתית.

תחת זאת טוענת העוררת כי נטל ההוכחה כי השומה נתקבלה אצלה קודם ליום 21.2.2014 מוטלת על כתפי המשלב.

האם צודק בייכ העוררת בטענתו לפיה על המשיב הנטל להוכיח מתי נתקבלה הודעת השומה השנתית אצל העוררת.

בעמייג 92423-22-22 כלוף ואחי ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -יפו התייחס בית המשפט בפסק דינו בין השאר לנטל ההוכחה ביחס למועד קבלת השומה השנתית אצל נישום. בפסק דינה של כבוד השופטת רות רונן מיום 14.4.2014 קובע בית המשפט בין השאר :

/אכן, כדי לקבוע שתהשגה הוגשת באיחוד, יש לברר מתי קיבל הנישום את הודעת התשלום.

זאת משום שטי 4 לחוק הערר קובע כי יש להגיש השגה תוך 30 ימים '/מיום קבלת הודעת התשלום. אם הודעת התשלום התקבלה באיחוד - כי אז אין איחוד בהגשת ההשגה.

אולם, וכפי שעולה מהדבליס שנזכלו לעיל בפסתיד המקום של שמחה, הנטל מוטל על הנישום להוכית מתי התקבלה אצלו הודעת התשלום הדאשונה כאשר הוא פונה בהשגת לעירייה. במקרת דנן, המעדעריס לא הלימו את הנטל הזה.

סיכומה של נקודה זו - משלא תוכח שההשגה הוגשה במועד, יש ללאות את המעלעל כמ

שהגישה באיחוד, ולכן השומה הפכה חלוטה, ואין עוד פגם בכך שתמשיב השיב לפניית

המעדער תוך מועד החולג 60/2 תימים שנקבעו בס 4 בחוק תעד

לא מצאנו בטיעוני העוררת עובדות או אסמכתאות שישנו את שנפסק בנושאים דומים בעבר , גם לא טענתה שתשכנע אותנו כי יש לסטות מפסק דינו המנחה של בית המשפט לעניינים מנחליים בענייין כלוף הנייל.

המחוקק קבע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה הכללית) תשל"ו-196 דרך ברורה וסד צמנים קבוע להגשת השגה. בהיעדר השגה הופכת השומה לתלוטה וסופית ולא ניתן להשיג עליה.

בבר'ים 6333/09 רם חן חניונים בע''מ ג. מנהל הארנונה של עירית תל אביב, אימץ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המתוצי אשר קבע כי משתלף המועד החוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישוס מאבד את זכותו להשיג על חיוביו בארנונה.

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי.

גם אם מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק ,שאין בהם עניין פרוצדוראלי כי אם עניין מהותי המשליך על וכויותיהס של הצדדים להליך. לאור העובדות שהובאו בפנינו, מאחר ואיננו מקבלים את עמדת העוררת לפיה נטל הראיה להוכחת המועד בו קיבלה העוררת את השומה השנתית רוב לפתחו של המשיב ומאחר והגענו למסקנה, גם על סמך עדות עד העוררת, כי הודעת השומה השנתית הגיעה לידי העוררת בלי קשר למועד תשלום חשבון הארנונה לתודשים ינואר פברואר , הרי שאין מנוס מהקביעה לפיה ההשגה הוגשה בחריגה מהמועד הקבוע בחוק, .

בנסייבות אלה הערר יידחה על הסף.

לא מצאנו מקום לחייב את העוררת בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 22.12.14,

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת הההלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו''ד/|אלון צדוק חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי חבר: עיץך גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : א בטבת תשעה

22204

מספר ערר: | 12:38/ 140011002

מספר ועדה: | 11103

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: בן-רפאל ציון

נ ג ד

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.12.2014.

יו"ר: ו שלומית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית ערר מס' 140009804 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר :

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם , עו"ד

חבר: אבשלום לוי עו"ד ורוייח

העוררת: חברת ש. פיינטק בע"מ

- נגד --

מנהל הארונונה בעיריית תל אביב

החלטת

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת סיווג הנכס הרשום אצל המשיב כנכס מס!

5 ברחוב ולמן שוקן 27 בתל-אביב, האם לסווגו, כולו, כטענת העוררת כ: ייבית מלאכה ומפעלי תעשייהיי העונה על הגדרת צו הארנונה הרלוונטי בסעיף 3.3.1- 'יבתי מלאכה ומפעלי תעשייה'י ; או כטענת המשיב, שיש לפצל חלק מהנכס ששטחו הכולל 100 מייר ולסווגו בתלקו בשטח של 22.36 מ"ר בסיווג בתי מלאכה ותעשיה , ויתרת השטח של 77.80 מ"ר על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה בסיווג: ייבניניסם שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

תחולת תוקף השינול מיום 1.1.2013 ככתוב במכתב המשיב, ראה סעיף 3 סיפא לתשובתו.

המשיב בתשובתו מתאריך 16.10.2013 פיצל את הנכס באופן ששטת הנכס נשוא הערר,

יעודכן מ: 100 מ"ר בסיווג שהיה בעבר לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה ייבתי מלאכה ומפעלי

תעשייהיי ל- 22 מ"ר; ויתרת השטח של 78 מ"ר יסווג בסיווג: ייבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי .

טענות הצדדים בקצרת.

לטענת העוררת סיווג הנכס, עפ"י השימוש הנעשה בו, בכל שטחו עונה על פעילותה כ-

'ימלאכה ותעשלייה'י ולא חיה מקום לשנות את הסיווג בחלק הנכס בסיווג ייהשיורייי של:

ייבנייניס שאינם משמשים למגוריט"י, כפי שקבע המשיב.

לטענת העוררת עיקר הפעילות בנכס היא בית מלאכה בו היא מבצעת עבודות וציקוק, יציקה ומחצור מתכות יקרות מאז שנת 2002 .

לטענת העוררת אין לפצל את הנכס ששטחו לא גדול לתלקים שכן השטח בכללותו משמש אותה לצרכיה ולשימוש בפועל בתחוכו המתכות היקרות, גהב כסף, התכת תכשיטים וכוי, הכל כפי שהיה בעבר עת סווג הנכס ע"י המשיב על פי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

מנגד, לטענת המשיב ולאחר בדיקה שערך, יש לתקן את השטת לאור השימוש הנעשה בו בפועל והשטח הארי של 77.80 מ"ר יש לסווגו בסיווג השיורי של: /בניינים שאינם משמשים למגורים'י, שכן שטח זה לטענת המשיב אינו משמש למלאכת העוררת בשימוש ההתכה ויציקת מתכות והוא מותיר מקצת השטת כאמור בסיווג שחיה כבית המלאכת של העוררת.

אגב יואר (יוער!) כי המשיב מציין במכתבו, [בסעי 6] תוך שנסמך על שרטוט מטעמו את

השטחים של: 15.53 מ"ר, 5.04 מ"ר, 1.79 מ"ר בהם נחזתה הפעילות של זיקוק מתכות ;

בעוד שהסימון בתשריט מטעסט החוקר מטעמו הצביע על שטח נוסף, של 1.04 מ"ר המשמש כעמדת שקילה.

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

.10

העוררת הגישה תצהיר מטעם מנהלת התפעול גבי ניאטי פרויינד, להלן: 'פרויינדי.

לתצהיר צורפו כנספת בי 1 תשריט מטעמה, ונספח בי 2 פירוט מדויק של השימוש בפועל בכל חלקי הנכס יחד עס 24 תמונות.

המשיב מטעמו הגיש תצהיר מטעם חוקר השומה מר דרור עייני מיום 13.3.2013 בליווי תשריט ותמונות ,להלן /'עייניי.

על פי הדוייח והתשריט של עייני, השטח שסומן על ידו וסומן בצבע יכתוס/צהובי, משמש כחדר יציקה, מעבדה, מחסן חומייס, [חומרים מסוכנים], עמדת שקילה טהייכ: 23.40 מייר; יתרת השטח שסומן ביירוקי, כוללים חדר המנהל, עמדת קבלה, מטבחון, שירותים, עמדת מחשב וטלקפון, מכונת צילום וקלסרים על מדפים. בחקירתו הקצרה בפנינו העיד מר עייני כי לא ראה שום שוכר משנה בנכס.

במחלוקת שבין הצדדים האם לסווג את כל ה- 100 מ"ר בסיווג המיוחד כבית מלאכה/תעשיה, או לפצלו כהחלטת המשיב, דעתנו כדעת העוררת.

הטיבה לבאר גב' פרויינד את הנעשה בנכס על שלבי התהליך, כמוצהר על ידה בסעיף 4 לתצחירה.

הוכח לנו הן מתצהירה של פרולינד והן מעדותה בפנינו כי כל שטח הנכס מיועד לשימוש העיקרי כבית מלאכה ומפעל תעשייה להתכת ויציקת מתכות יקרות. בסיום התהליך הלקות מקבל חומר מזוקק לאחר שקילה . [ראה תצהירה סעיף 4 ,ז].

האמור בתצהלרה בסעיף 7 והפנייתה לתשריט מטעמח, מספרים 2 -8 לא ניסתר בחקירתה הנגדית ושטחים אלה כפי שפורטו בנספח ב'2 מאמתיס את העובדה ששייכים להליך הייצור. אשר לשטח שסומן 21 אנו מקבלים את עדותה כי שטח ה משמש גט את הסוכנים אנשי השיווק והמכירות המגלעים לעבודתם בבוקר ויוצאים לשטת למשך כל היום; וגם לקותות שבאים למיין סחורה לפני ביצוע ההתכה. לא מצאנו שלא לאמץ את עדותה שהעוררת רק מתלכה תכשיטים והופכת אותם לוהב טהור.

אין אנו מקבלים את עמדת המשיב ששטח משרדו של המנכייל, המצוי בסמיכות לחדרי היציקה ולמעבדה, אינו תומך בפעילות העיקרית של העוררת במלאכת היציקה. מה גם שהוא עצמו יוצק מספר פעמים בשבוע- כפי שהעידה פרולינד בפנינו.

לא נוכל להטכים לגרסת המשיב כי כל השטת הירוק, אינו תומך בפעילות הייצורית בנכס.

עלון בכל 24 התמונות שצורפו ע"י העוררת, תומכות לדעתנו בגרסת העוררת שיש לסווג את הנכס בשלמות כבית מלאכה/מפעל תעשייה. הרי גם הליך הליצור מצריך משרדים למנכייל , מטבחון ושירותים לעובדים.

לדעתנו, אין בשטחים אלה כל פעילות עצמאית שאינה תומכת בבית המלאכה/מפעל תעשייה בתחום היציקה וההתכה. פעילות מנהלתית במסגרת עסקה של העוררת בביצוע שקילה, התכה ולציקת מתכות, יש לראותה כחלק בלתי נפרד מהליך הייצור. לא נסתרה הטענה שגם המנכייל יוצק מספר פעמים בשבוע.

לא מצאנו כי האמור בתצהיר מטעם העוררת, בסעי' 6 בו נסתר בחקירה. שם צוין כך:

יבנכס מתבצעים תהליכי ייצור ומלאכה שונים ומובהקים ובכלל זה ביצוע יציקות, קידוח גושים, בדיקות מעבדה שקילה ואריוה, מיון תכשיטיס הסרה תללוצ ומיון להלומיטי.

חוכת לנו כי חומרי הגלם מכילים כ- 40% פסולת והמתכות והב וכסף המסופקים ללקוח הן בריכו+ של 100%...חתוצר הסופי שונה במהותו מחומר הגלט הנכנס בשערי בית המלאכה.

לא מצאנו כי יש לחלק את הנכס, לטעמנו באופן מלאכותי, לשני חלקים האחד *צורי והשני ימשרדיי ,שכן בנסיבות תיק זה שוכנענו כי עיקר פעילות בנכס היא התכה ויציקה, של מתכות יקרות. האמור בסעיף 4 א-\ לתצהיר הגבי פרויינד מטעם העוררת - לא נסתר.

אין אנו מקבלים את עמדת בייכ המשיב, כנטען בסיכומיו, לפיה גם הסיווג בחלק מהנכס כמלאכה ותעשליה הוא גבולי למרות שמודה כי בחלק מהנכס מתבצעת פעילות בעלת אופי תעשייתי ואולם בחלקו העיקרי של הנכס אינו נוגע לעניין וה ומשמש את העוררת לפעולותיה המסחריות.

לדעתנו לא הצליח המשיב להוכיח בנסיבות ערר זה כל עובדתית יש לקבל את החלוקה כהחלטת המשיב. לא ניסתר ע"י המשיב האמור בנספח ב'2 לתצהיר פרולינד וההפנית הממוקדת שעשתה העוררת לכל חלק ותלק בנכס. גם הדוייח והעדות של עייני בפנינו לא הצליחו לשכנע אותנו כי פירוט וה אינו נכון.

מקום שרצה המשיב לשנות את הסיווג שחיה בשנים עברו בכל שטחו כייתעשייה ומלאכה'י היה עליו להביא מקצת ראיות שיצדיקו את השינוי שבוצע החל משנת 2013.

ראות כאלח לא הובאו לפנינו והטענה שהעוררת הליתה צריכה להודיע למשיב כי סיווגה בטעות יסודו, אינה מקובלת עלינו.

*וער כי תשריט החוקר בפנינו בה ציין שטח יירוקי ומפרט בדוייח הימצאות פריטים המתאימים למשרד, אינו מספק אותנו שכן עליו היה לפחות לשכנע אותנו כי הנאמר ע"י הגב'י פרויינד אינו תואם למציאות, לא היום ולא בעבר עת סווג כל הנכס בסיווג המיוחד הקבוע בסעיף 3.3.1 לצו.

על פי הראיות שהוצגו לנו, | אנו מאמצים את גרסת העוררת להכיר בנכס בכל שטחו כמלאכה ותעשליה עפ"י סעיף 3.3.1 לצו. יוער כי החלטה זו תחול רק לגבי שנת 2013 נשוא הערר.

סוף דבר

הערר מתקבל. על המשיב לתקן חסיווג כאמור לעיל באופן שכל השטת יסווג כיימלאכה

ותעשייהיי על פי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

בנסיבות העניין חייבנו את המשיב בהוצאות העוררת בסך של: 750 ₪.

ניתן היום, 23 בדצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי די), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 65 *ום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסט החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד ורויה אבשלום לול

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מס' 140009666 שליד עיריית תל אביב- יפו 3

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: שירלי קדם , עו"ד

חבר: אבשלום לוי עו"ד ורוייה

העורר: | עמיחי דובדבני

- נגד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת סיווג הנכס הרשום אצל המשיב כנכס מס!

2 ברחוב יגאל אלון 122 בתל-אביב, האם לסווגו, פולו, כטענת העורר כמוסך לאופנועים העונה על הגדרת צו הארנונה הרלוונטי בסעיף 3.3.1- ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי; או כטענת המשיב, שיש לפצל חלק מהנכס ששטחו 50 מ"ר ולסווגו על פי סעיף 2 לצו הארנונה בסיווג: *בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

2 שטח הנכס בשלמות הוא 327 מ"ר, אינו שנוי במחלוקת. מתוכו 277 מ"ר סווגו לפי סעיף 1 לצו, על כך אין העורר מלין, שס הוא מנהל את עסק המוסך שלו; ו-50 מ"ר בסיווג השיורי כקבוע בסעיף 3.2 לצו ועל כך מלין העורר.

3 ביום 2.6.2014 ניתנה החלטה לאחד את הדיון כך שהתלטה תהול על שנות המס 2013 ו-

164.

4. העורר ויתר על הק*רת המצהיריט מטעט המשלב, כישום בפרוטוקול יום 31.7.2014 +

טענות הצדדים בקצרת.

5. לטענת העורר סיווג הנכס, עפ"י השימוש הנעשה בו, בכל שטתו עונה על פעילותו כמוסך

תיקוני אופנועים, וטענתו המרכוית כי גם באותם 50 מ"ר, בהם למעשה מודה כל קיימים מדפי תצוגה למכירות של ציוד משלים וחלקי חילוף משם מבצע מכירות, יש לסווגו גם כן כמוסך, העונה להגדרה שבסעיף 3.3.1 לצו.

מנגד, לטענת המשיב על פי הראיות שהוגשו בתיק וה, לא נפל כל פגם בהתלטתו לסווג את 50 חמייר מתוך כלל השטח בסיווג של ימסתר ושרותיםי, ע"פ סעיף 3.2 לצו.

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

העורר הגיש תצהיר מטעמו בצירוף תמונות.

חמשיב מטעמו הגיש תצהירים ותצלומים מטעם 4 תוקרי שומה, הייה אבי יעקב, ניר אלל, גבי מבורך, ויוסי חנופה.

העורר לא מצא לנכון לתקור אף אחד מהם על ממצאי הביקורות שערכו, אף לא הצביע בסיכומיו על סתירות או אי דיוקים בממצאים. משכך חוקה שממצאי החוקרים והביקורות שקיימו והתצלומים שצרפו, הם נכונים ומוכיחים את חשימוש בנכס באופן מלא.

נדגיש כי העורר לא חיה מיוצג בפנינו ברס לסיכומיו צירף אסמכתאות משפטיות שלשיטתו תומכות בגרסתו.

במחלוקת שבין הצדדים ועל פי הראיות שהוצגו בפנינו, דעתנו כדעת המשיב ולגופו של עניין לא מצאנו כל פגם בהחלטתו.

בעדותו בפנינו מאשר העורר כי בנכס נשוא הערר קיים שטת של מדפי תצוגה למכירות של ציוד משלים וחלקי הללוף. למעשה אינו כופר בעובדת קיום מכירות של אביטרים נילוויס בשטח הקטן של 50 מ"ר, ברס מציין בסיכומיו כי: ייבמצב העסקים כיום, מחויב למעשה כל מוסך בענף האופנועים להחציק מוצרים נלווים כחלק מהשירות ללקוח. ואת על מנת למנוע זליגה של לקוחות למתתרים בכדי לרכוש מוצרים משלימים. מכירת המוצרים מהווה פעילות שיווק וקידום לעסק, אך כמובן אינה הפעילות העיקריתיי.

העורר לא הביא ראות כדי להבהיר מה חלקה של הפעילות המסחרית מתוך כלל פעילותו בנכס. בתשובתו לשאלת בייכ המשיב אמר: יילא חשבתי שצריך לצרף לוועדה חשבוניות המעידות על היקף המכירות באותם 50 מ"ר."

העורר לא סתר את ממצאי הביקורות שנערכו ע"י המשיב ומה שהעיד בפנינו: ייאני לא מאשר שבנכס נמכרים אופנועים חדשים וגם אופניים יד שניה וגם לא מתבצע בנכס טרייד אין לאופנועיםיי - לא שיכנעו אותנו. גם לא ניתן להתעלם מאתר האינטרנט שצורף עייל המשיב שבו נאמר ייניתן לבצע טרייד אין!.

תשובות העורר בעדותו לא שכנעו אותנו. בין החיתר עולה מדבריו כי: ייהנכס מוצג באתר בנפח הרבה *ותר גדול מהמציאות...אס מישהו בא אליי ומבקש טרייד-אין אני מפנה אותו לחברות שמתעסקות בכך ואם מתבצעת עסקה אני מקבל דמי תיווך. וה לא העסק שמתנהל בנכס המדובר...אופניים חשמליים לא נמכרים בנכס. חברה הביאו לנו את האופניים כדי שנבדוק אותם והאופנלים כבר לא נמצאות בנכסיי.

העורר לא הצלית לשכנע אותנו בצדקת דבריו, ולא סתר את ממצאי התוקרים, כאמור.

עיון בתמונות ובדוייחות לא נסתרו ואין מנוס מליתן בהם אימון מלא .

בהעדר חקירת המצהיריס מטעם המשיב, נפנה בין חיתר, לדוייח ביקורת מיום 14 מא?

4 כדי להיווכח בקיומה של פעילות עסקית עניפה. נצטט במעט מהאמור בדוייח:

ייבביקורת שנערכה במקום נמצא כי בשטח המסומן בכתוס בשרטוט נראה שטח מתוחס מוגבה מעל הקרקע, שטח זה מרוצף ברצפת דק (עצ)...נראו מספר אופנועים/קטנועים עומדים בשטח זה....בשטח המסומן בכחול נראה שטח מתוחס וסגור בבד ברזנט, בשטח זה נראו ארגזי קרטון סגורים, ארגצים של קסדות חדשות, מעילי רכיבה על קולביס וציוד רכיבה נוסף."

שוכנענו מהדוייחות ומהתצלומיט כי הנאמר שס אמת לאמיתה והפעילות הנעשית בשטת נשוא הערר אינה חלונית והכרחית למהות השימוש העיקרי בנכס, קרי ה- ימוסךי .

שוכנענו על פי הראיות שבפנינו, שאין כל קשר הכרחי בין פעילות המוסך לבין הפעילות העסקית בחנות. ההסבר של העורר בסיכומיו, אפילו נכון, בדבר וליגת לקותות למתחרים, אס לא יבצע מכירות של האביטרים , אינו יכול להוות נימוק כי שטח זה צריך להיות מסווג כמוסך. במיוחד כשלא הצליח העורר, מנימוקיו שלו, לסתור את ממצאי התוקריס שקיימת הפרדה בין המוסך לשטח המכירות. לדעתנו השימוש בחלק בנכס, 50 מ"ר, אינו הכרח" לפעילות של 'מוסךי. לעניין גה נפנה לפסייד שצוטט ע"י בייכ המשיב בסיכומיו, בפרשת עמיין 12197-06-11 מנחל הארנונה בעירית חיפה ני. קופלמן ואתי.

על פי הראיות הקונקרטיות בפנינו שוכנענו כי הנכס רב תכליתי, חלקו בשימוש המוסך וחלקו בשימוש מכירות ציוד ואביורים נלווים שאינם קשורים בהכרת לתיקוני האופנועים. בהעדר ראיות להיקפים הכטפיים של החלק המסחרי לא נוכל לאמ את ההלכות כפי שצרף העורר לסיכומלו.

בייכ המשיב מפנה אותנו לפרסום באתר האינטרנט אשר הוצג בפני המצהיר מר דובדבני.

מעיון בו ניווכת כי בנכס העורר מתקלימת פעילות ענפה של מסתר, גם טרייד אין של אופנועים וגם מכירות בציוד אופנועים.

3. בבריים 3429/12 אלדר ר.ש בע"מ נ' עיריית תל אביב -- מנהל הארנונה (מפי כבי השי עי

פוגלמן, מיום 6.6.2012) נקבע כי אין לגזור גזירה שווה בין סדרי חדין והראיות חנוחגים בבתי המשפט לבין אלה החלים בדיוניה של ועדת הערר לענייני ארנונה. כך שאף אס חיה בחומרים מתוך אתר האינטרנט בכדי להכריע את הכף, הרי שוועדת ערר רשאית הליתה להיעור בהם.

4. ג אס לא נייחס תשיבות מכרעת לאמור באתר האינטרנט, הרי יש מקום לקבל האמור

שס כראיה תומכת ומסייעת לדברי החוקרים, למרות טענת העורר בדיון בפנינו שהנכס מוצג באתר בנפח הרבה *ותר גדול מהמציאות.

5. על פי הראיות שהוצגו לנו, אנו מאמצים את גרסת המשיב אשר לפי שיקול דעתו מצא

לפצל את הנכס כאמור בהתלטתו. בפיצול וה לא מצאנו פגם.

סוף דבר

הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו את העורר בהוצאות .

ניתן היום, 23 בדצמבר 2014, בהעדר הצדדים,

בהתאט לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וזכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת

ההחלטה.

בהתאט לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדה ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של --

1 1 / --ה7------- \

לייך: עויי קודה מאור - 7 חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ב בטבת תשעה

2212204

מספר ערר: | 11:59 / 140010270

מספר ועדה: | 11104

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: בן שלום אלמוג

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העורר הגיש ערר ביום 17/6/14 כנגד החלטת המשיב מיום 16/1/14.

העורר טען כי הוא שכר את החנות בחוזה שכירות מדוד נמדר והשכיר אותה בשכירות משנה לחברת רום תקשורת (קר) בע"מ. העורר טען כי בתקופה זו החברה שילמה שכירות והפעילה את החנות, הוציאה חשבוניות ללקוחות והעסיקה מוכר שלה בחנות. העורר צרף חשבונית לדוגמא. העורר ביקש כי יוזמן לדיון בפני הוועדה.

החלטה שצורפה ע"י העורר לערר מיום 16/1/14 מתייחסת לנכסים ברח' פנחס רוזן 25.

לפי כתב התשובה העורר מחזיק בנכס ברח' דיזינגוף 64, בשטח של 33 מ"ר בסיווג עסקי.

המשיב דחה את טענת העורר לעניין המחזיק בנכס בהחלטה מיום 2/2/14 וקבע כי החיוב יושת על העורר כמפורט בהחלטה.

המשיב טען כי בביקורת שנערכה מטעמו נמצא כי חברת רום תקשורת אינה מחזיקה בנכס, אלא חברה אחרת בשם אקספרינט הפצה שלגביה לא התקבלה כל הודעת חזקה בנכס. לפיכך נרשמה החזקה ע"ש העורר כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס כשוכר ראשי.

המשיב טען עוד כי דין הערר להידחות על הסף מחמת איחור בהגשת השגה, שכן הודעת החיוב על שמו נשלחה אליו כמפורט במכתב מיום 4/8/13 והוא פנה בהשגה רק ביום 6/1/14.

לכן תקופת החיוב לשנת 2013 חלוטה.

המשיב טען עוד כי ביקורת שנערכה בנכס ביום 13/1/14 העלתה כי בנכס מחזיקה חברה אחרת בשם אקס.די.אם.או פתרונות הדפסה בע"מ.

המשיב הפנה להתנהלות העורר אשר מודיע כי מחזיקים שונים שוכרים נכסים שהושכרו על ידו, אולם לא ניתן לאתר אותם ונעשה ניסיון מהתחמקות מתשלום ארנונה.

הערר נקבע לדיון ליום 26/6/14, העורר לא התייצב לדיון למרות שהוזמן כדין. פניה טלפונית ע"י מזכירות הוועדה הובילה לכך שהעורר טען שהוא חולה. בנסיבות אלו קבעה הוועדה לפנים משורת הדין כי הדיון יקבע למועד אחר.

התיק נקבע לתאריך 15/9/14. העורר ביקש לדחות את הדיון בטענה כי קבוע לו דיון בעניין אחר באותו מועד. למרות שצויין על ידו כי מצורפת ההזמנה לדיון בעניין אחר, לא צורפה הזמנה כלשהי לבקשה.

יו"ר הוועדה נעתרה לבקשה והדיון נדחה.

התיק נקבע ליום 18/11/14 במועד הדיון טען העורר כי הוא ממתין לדיון , אולם היות ודיון אחר שהיה קבוע להוכחות בתיק אחר התארך, הוא ביקש לדחות את הדיון.

העורר זומן להיום בהתאם להודעה שנשלחה אליו עם אישור מסירה מיום 28/11/14, העורר לא התייצב לדיון חרף ההזמנה האמורה. העורר שלח למזכירות בקשה לדחות את הדיון בטענה

המתייחסת למצב בריאותו. מעיון באישור המחלה מדובר כי היא בוצעה היום מרופא כללי בבית שמש.

לנוכח התארכות ההליכים והדחיות הרבות הבקשה נדחתה והודעה על כך נמסרה ע"י מזכירות הוועדה במשיבון לטלפון נייד של העורר.

במסגרת הערר טען העורר כי הנכס הושכר לחברת רום תקשורת (קר) בע"מ.

העורר לא תמך את טענתו בראיות כלשהן.

יתרה מכך מהעובדות שהתבררו בפנינו, עולה כי החלטת המשיב סבירה ונכונה ולכן, אין מקום להתערב בה. העורר צירף לערר חשבונית אשר חתומה ע"י רון תקשורת (קר) בע"מ מעיון בחשבונית עולה כי היא בוצעה ע"י אלמוג, יתכן שמדובר בעורר. מעיון בדף מידע של רשם החברות עולה כי חברת רום תקשורת נמצאת בכתובת אשתאול 81. כתובת העורר היא אשתאול 87. גם הכתובות של החברות האחרות - אקספרינט, ואקס.די.אם.או פתרונות הדפסה בע"מ בישוב אשתאול.

עוד נציין כי בביקורת שנערכה מיום 24/7/13 נמסרה לחוקר חשבונית מס של "אקספרינט הפצה"

כאשר העוסק מורשה עפ"י החשבונית הוא מספר תעודת הזהות של העורר 32995789.

הובא לידיעתנו גם חקירות שבוצעו מטעם המשיב לאיתור חברת רום תקשורת שלא הובילו לאיתורה וכן התברר כי מדובר בחברה בלתי פעילה. לפי אישור רשות המיסים אין לחברה הזו אישור ניהול ספרים בתוקף.

המשיב פירט במסמך את פעולות האכיפה הרבות בהן נקט בניסיון לגבות כספים מרום תקשורת ובעלי השליטה משנת 2012 ועד לשנת 2014 עולות ללא הצלחה.

העורר חויב בתשלום ארנונה כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס וכמחזיק בנכס ובנסיבות העניין לאור כלל העובדות שבפנינו, אין כל מקום להתערב בהחלטה.

לאור האמור, אנו דוחים את הערר.

העורר יחויב בתשלום הוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 24.12.2014.

/ > /

יו"ר: עו"ד לוי אמי חבר: דר' גי זיו, רו"ח חברוקן עו קדם שירלי

[

שם הקלדנית: ענת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מספו ערר: 140011050 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר: דעבול מאיר-מלון דבורה

נגד

מנהל הארנוגה בעיריית תל אביב

החלטת

1. הערר דנן הוגש על החלטת המשיב בנוגע לשטח בגג בניין, הכולל חדר מכונות ושטת מפוחים. העוררת

טענה כי אין התייחסות לשטח מפוחים והמשיב מנוע מלחייב בגין שטח זח.

2. העוררת צירפה לערר השגה במסגרתה טענה כי בשנים 2007-2008 ניהלה הליכי השגה וערר בגין החיובים

המוטלים עליה כאשר חלק מטענותיה התקבלו ותלקן לא, בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של

החלטה על ידי ועדת הערר ביום 8.9.08.

3 לגופו של עניין טענה העוררת כי מדובר בשטח של 9.5 מ"ר שאינו מקורה וכי על אף שמדובר בשטח שבשימוש (בו מצולים המפותים של הבניין), אין הוא צריך להיות מחוייב בארנונה. העוררת הפנתה לפסק חדין בעניין גרף עסקי ולהחלטות ועדת הערר בעניין מכללת רידמן ותבל תקשורת.

4. המשיב טען בכתב התשובה כי בהתאם להוראות צו הארנונה השטת נשוא הערר מחוליב כדין. בהתייחס

להחלטה משגת 2008 נטען כי ממילא הטענה בדבר חיוב שטח המפוחיס נדחתה.

5. המשיב טען כי יש למחוק את הערר על הסף.

6. בדיון שקיימנו ביום 10.12.14 התברר לנו כי העוררת נמנעה מלציין בכתב הערר כי מעבר להליכים משנת

7 התקיים הליך נוסף בפני ועדת הערר אשר הוכרע לגופו על ידי ועדת הערר בראשות עו"ד שלומית ארליך ביום 24.12.12 (ערר מס' 140004535).

בהחלטה זו נקבע כי שטת המפוחים הינו בר תיוב וחיובו נעשה כדין ועל כן הערר שהגישה העוררת נדחה.

7 בייכ העוררת נדרשה להתייתס לכך שהטענות המועלות בערר גה הוכרעו על ידי ועדת הערר כאמור ולכאורה עומדת טענת השתק פלוגתא. בייכ העוררת ציינה כי כל שנת חיוב עומדת בפני עצמה ומשכך, על אף העובדה שהטענה נדחתה במסגרת התדיינות על ידי ועדת הערר, עומדת לה הזכות להגיש ערר חדש על אף שאין שינוי עובדתי כלשהו.

8 בייכ המשיב טענה כי יש לדחות את הערר על הסף לאור ההכרעה בערר קודט ועדת הערר ובשים לב לעובדה שלא הוגש ערעור מינהלי על אותה החלטה.

9. שני הצדדים חודיעו כי אין מחלוקת ביניהם מבחינה עובדתית.

9. בנסיבות העניין דין הערר שבפנינו להידחות על הסף.

0. למעלה מן הצורך נציין כי מעיון בפסק הדין שניתן בעניין גרף עסקי עליו הסתמכה העוררת בטיעונה לא

עולה כי שטת גג שהינו בשימוש (על כך אין מחלוקת) אינו בר חיוב. בעניין וה נקבע כי חוק ההסדרים מחייב את העירייה להתחשב במרכיב השימוש כאשר המונת ישימושי יפורש באופן רחב כך שיכלול לא רק פעילות פיוית אלא גם פעילות כלכלית הנעשית בנכס. ובענייננו, אין מחלוקת כי נעשה שימוש בשטת הגג בו מצויים המפוחים. גם בפסיקת ועדת הערר בעררים שפורטו על ידי העוררת אין כדי לחועיל כאשר בענייננו מדובר בשטח שהעוררת מודה כי נעשה בו שימוש.

1. לסיכום החלטתנו אנו מורים על דחיית הערר על הסף.

2. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום %6.)1.

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]