החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 24 עד 30 אוקטובר 2014

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים מס' : 140008100

שליד עיריית תל אביב-יפו 17

בפני ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אמיר לוי

חבר: רו"חדרי ויו רייך

חברה: עו"ד שירלי קדם

.5

העוררת: מטל עד סוכנויות בעי'מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

במסגרת העררים המאוחדים שבפנינו נדונה התלטת המשיב מיום 10.1.13 במסגרתה עולות שתי סוגיות לדיון.

הראשונה חיוב מקלט בתשלום ארנונה-בהתלטת המשיב נקבע כי מקלט אינו בר תיוב רק כאשר הינו ריק והנכס נבנה כמקלט מילוט וזה ייעודו המקורי. המשיב קבע כי כאשר עושים במקלט שימוש הוא מחויב בארנונה בהתאם לשימוש. בנסיבות העניין התברר כי בשטח המקלט מאוחסן ציוד רב ואין הוא עומד בתנאים לפטור אותו מתשלום ארנונה.

השניה, סיווג נכס כמתסן. בביקורת שנערכה על ידי המשיב נמצא כי הנכס משמש כעסק לייבוא ושיווק חלקים קשיחים כגון: ברגים ואומים ואין הוא עומד בתנאים לפי צו הארנונה לסיווג מחסנים.

נציין כי ועדת הערר בראשות עו"ד שלומית ארליך דנה בעררים קודמים שהוגשו על ידי העוררת בהתייתס לאותם נכסים בגין השנים 2011 ו-2012 (עררים 140004465 ו-140006452)

והחליטה לדחות את העררים. העוררת טענה בפנינו, כי בתתלטה האמורה נקבע כי העוררת לא הוכיחה כי הפעילות השיווקית מתבצעת בנכס אתך כפי שטענה העוררת במטרה לבסס את טענתה לפיה יש לסווג את הנכס בסיווג מחסנים. משכך טענה העוררת בפנינו כי ההתלטה האמורה אינה מהווה השתק פלוגתא כלפיה. העוררת הבהירה כי אין היא טוענת כי חל שינוי עובדתי בהשוואה לעובדות נשוא ההחלטה שהתקבלה בעררים הקודמים אולם לטענתה, יש לאפשר לה להוכיח טענותיה בעררים הנוכחיים לאור הקביעה לפיה לא הובאו ראיות להוכחת טענותיה. כן נטען כי בכוונת העוררת להגיש ערעור מינהלי על ההחלטה של ועדת הערר בהתייחס לסוגיית המקלט.

בהמשך הודיעה העוררת כי הוגש על ידה ערעור מינהלי (עמיינ 34795-08-13). העוררת סירבת להצעה לפיה הערר דנן יוכרע בהתאם להכרעה שתתקבל בערעור המינהלי. לאור ואת החלטנו לשמוע את טענות הצדדים. הצדדים הגישו בפנינו ראיות, התקיים דיון הוכתות והוגשו סיכומים.

6. נעיר כי בפתח דיון ההוכחות הודיעה בייכ העוררת כי הערעור המינהלי הסתייט בהסדר פשרה

לפיו שטח המקלט הופטר מחיוב ואילו סיווג המתסן נותר על כנו. לשאלת הוועדה, הזרה בייכ העוררת על טענתה לפיה על אף שהעובדות לא השתנו, בערר הקודם לא הובאה בפני הוועדת עדותו של איש השיווק והיבוא ומשכך, יש לאפשר לה לברר את ההליך דנן חרף החלטת ועדת הערר שניתנה בעררים הקודמים.

דיוו והכרעת

השתק פלוגתא- הכרעה שיפוטית של ועדת ערר בהליבים קוזימים

7 כאמור, ועדת הערר כבר נדרשה לסוגיות המועלות במסגרת הערר דנן והכריעה בהן לאתרונה.

המשיב טען לקיומו של מעשה בי-דין או השתק פלוגתא ואילו העוררת טענה כי יש לאפשר לה להוכיח טענותיה לאור הקביעה לפיה לא עמדה בנטל המוטל עליה בעררים הקודמים.

8 בעניין עמיינ (מחוזי ת''א) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע'/מ נ' עיריית תל אביב יפו תק-מח 1(2011), 18225,בעמי' 18230 התייחס בית המשפט לסוגיה וקבע:

'יהטענה הנכונה לפיה כל שנת מס '"עומדת בפני עצמה"

אינה מהווה נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת הערר משנת 1992, ללא כל נימוק נוטף./י

9. בעניין עייא 823/08 אריה חזן נ' רשות המיסים(פורסם ביינבויי 4.1.09), נקבע כי בעניינים

פיסקליים כאשר התביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית המשפט המוסמך, אין מקום להיוקק לתביעה נוספת המבוססת על אותה עילה.

0. בעניין (מחוזי י-ם) עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפרים נ' דינרמן חברה לבנין

ופיתוח בע'ימ (מיום 30.7.13) דן בית המשפט בהרתבה בקריטריונים להחלת השתק הפלוגתא.

בית המשפט קבע כך:

''מאחורי דוקטרינה זו עומד הרעיון של סופיות. הדיון, וככזה, אין הוא בלל טבני פורמאלי, אלא בלל שימושי המיועד לשים ק4 לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק.

השיקולים העיקריים המעצבים את תוכנו של כלל ההשתק, ותוחמים את גבולות חלותו, הם האינטרס הציבורי כי יהיה סוף לדיוני המשפט, והאינטרס הפרטי של בעל הדין, שלא יהיה נטוד מספר פעמים בשל אותה עילה או אותה

פלוגתא. שיקולים אלו שלובים יחדיו, ומהווים תמריצ ראול לבעלי הדין לרכז ולמצות את זכויותיהם הדיוניות במסגרת התדיינותית אחת (נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), 12-15 (להלן: ''זלצמן''). השתק הפלוגתא הוגדר על

ידי בב' הנשיא אגרנט כדלהלן:

"הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית

לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, בי אז יהיו אותם בעלי הדיון וחליפיהם מושתקיט מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם הכלל של וח 0800 0 המכנים אותו בשם "השתק עקיף "

((05%0006 |601|31073)או ''השתק הפלוגתא 5506!) "

) "(|65%0008ע//א 246/66 שמואל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פייד בב(2) 561, 584 (1968), ראו גם עייא 303/79 שלמה אבני ני משה גליקסמן, פ'יד לה(1) 92, 95-97 (1980).

עם השניט עיצבה הפטיקה מספר תנאים על מנת לבחון את

קיומו של השתק הפלוגתא:

הראשון, כי הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

השני, כי התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט ביחטי לאותה פלוגתא.

השלישי, כי ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא

פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה;

והאתרון, כי ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה (ע'/א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרסי בע''מ, פ'יד נד(1) 642, 650 (2000), כן ראו ולצמן 141, וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, התשס''ט-2009), 112, 114). (הדגשות הוספו).

1. הינה כי כן, הטענה לפיה ייכל שנה עומדת בפני עצמהיי, חרף קיומה של החלטה קודמת של

ועדת ערר או ערכאות אחרות שנדרשו לנושאים שבמחלוקת, אינה יכולה לעמוד באופן עצמאי, לא מצד המשיב ולא מצד הנישום. שומה לבתון האם מתקיימים התנאים להחלת ייהשתק פלוגתאיי.

2. נבחן האם מתקיימים התנאים בענייננו:

א. בהתייחס לתנאי הראשון - האם הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן

אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים - ועדת הערר בראשות עו"ד ארליך נדרשה לדון באותן סוגיות שעולות לדיון במסגרת העררים המאוחדים שבפנינו- סיווג נכס ברתי יצחק שדה 38 בעיר, כאשר העוררת טוענת כי הסיווג המתאים הוא סיווג מחסנים מהטעט שלא מבוצעות מהנכס פעילות של מכירות או שיווק וכי פעולות השיווק מבוצעות מנכס אחר שמחציקה העוררת ברחי התעשיה 6-4 בעיר. כן נדונה טענת העוררת לפיה יש לפטור את השטת המחווה מקלט. העוררת טענה כי לא תל שינוי עובדתי בנכס.

ב. בהתייתחס לתנאי השני - האם התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא ולצד שנגדו

מועלית טענת ההשתק היה לומו בבית המשפט ביחט לאותה פלוגתא - ועדת הערר קיימה הליך משפטי מלא ובכלל גה אפשרה לצדדים להציג רא*ותיהם, לחקור עדים ולסכם טענותיהם. ועדת הערר אף קיבלה בקשה לצירוף ראיה נוספת שביקשה העוררת לצרף לאחר הגשת הסיכומים על מנת להגיע לחקר האמת.

ג. | בהתייחס לתנאי השלישי - האם ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של

בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא הנובע מהעדר הוכחה - ועדת הערר קבעה כך: י'מהעדויות שהובאו בפנינו שוכנענו כי הנכס אינו משמש לאחטנה בלבד כי הנכס מהווה חלק אינטגראלי מעסקה של העוררת וכי הוא שוכן ברציפות למשרדי העוררתיי (סי 5.2.4 להתלטה).

ועדת הערר אומנם קבעה, כי בהתייחס לשנת 2011 העוררת לא הרימה את הנטל להוכית את ההפרדה בין פעילותה לפעילות חברת הבת, אולם היא הוסיפה וקבעה כל כפי שהוכח בפניה ייהעוררת עצמה ביצעה מכירות ללקותות קבועים, וגם בכך יש כדי לסתור את טענותיהיי (ס' 5.2.6 להתלטה).

בהתייחס לשנת 2012 קבעה ועדת הערר כי העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את

3

.3

14

5

.6

ההפרדה בין הפעילות המתבצעת במשרדים הסמוכים לנכס, לפעילות השיווק, שלטענתה מתבצעת על ידה מנכס אחר החל משנת 2012 ולפיכך נקבע, כי המתחסן הנטען ממוקם באותה קומה של העסק אותו הוא משרת ודין הערר להידחות בכל הנוגע לסוגיית סיווגו.

בהתייחס לסוגיית המקלט נקבע, כי הנכס אינו עומד בתנאים למתן פטור מחיוב מקלטים שכן אין הוא עומד בתנאים הנדרשים בתקנות ההתגוננות האורחית (מפרטים לבניית מקלטים) תשיין-1990 שכן אין לו גישה מחדר מדרגות ודלת במידות מסוימות שתעמוד בהדף ותיפתח כלפי חוץ. ועדת הערר אף קבעה כי הנכס אינו ריק.

בנסיבות העניין נראה כי אכן ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או לכל הפחות מכללא, בסוגיות הנדונות , תוך קביעת ממצאים פוזיטיבייס.

ד. בהתייחס לתנאי הרביעי - האם ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה

הראשונה -- התשובה לכך חיובית.

הינה כי כן, עיון בעררים המאוחדים שבפנינו מלמד כי כל ארבעת התנאים המקימיס את ייהשתק הפלוגתאיי, מתקיימים בענייננו. טענות העוררת נדונו והוכרעו כולן בהליכים הקודמים; הפלוגתאות שהועלו בהליכים הקודמים, הן אותן פלוגתאות המועלות בעררים דנן; לעוררת ניתנה אפשרות להעלות טענותיה בפני ועדת הערר ולמצות זכות וו עד תום;

ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת; וההכרעה לא נאמרה אגב אורתא אלא הייתה חיונית לצורך ההחלטה.

הצדדים בתרו להימנע מלהעמיד את ההכרעה להתדיינות ולהכרעה סופית של ערכאת הערעור אולם אין בכך בכדי לגרוע מתוקפה של התלטת ועדת הערר שצריכה לחול גם לענליננו.

העוררת טענה כי בהתדיינות הקודמת לא הובאה בפני הוועדה עדותו של איש השיווק וחיבוא ומשכך, יש לאפשר לה לברר את ההליך שבפנינו. הבאת עדות של עד גה או אחר אינה גורעת מתוקפו של השתק פלוגתא בנסיבות העניקן.

בנסיבות העניין דין העררים שבפנינו להידחות על הסף.

על אף החלטתנו דלעיל, נבהיר, כי לאתר בתינת מלוא הראות שהובאו בפנינו על ידי הצדדים, גס לגופו של הטענות שהועלו על ידי העוררת ובחינת מלוא העובדות שהוצגו במסגרת הליך זה, אנו סבורים כי דין הערר להידחות לגופו ולא נפטור עצמנו בנסיבות העניין בהחלטה בדבר דחיית העררים על הסף.

סיווג מחטנים

7

.8

.19

פריט 3.3.2 לצו הארנונה מתייחס לסלווג מחסנים כדלקמן:

''מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחטניס אחריט המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהט, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה, יחוייב לפי התעריפים המפורטים להלן...י

בענייננו, הצהיר מנהל העוררת, מר אילן נודד, כי היא מחזציקה בנכס נשוא הערר ברחי יצחק שדה וכן בנכס ברחי התעשייה 4, ייבו מנוהלת כל הפעילות העסקית של החברה'י (סי 2 לתצהירו). ואולם, בסעיף 4 לתצהירו נטען כי מוּה כשנה וחצי אין הוא פעיל בעסק והפעילות מנוהלת על ידי מר אילן פוקס הפועל ממשרד ברחי התעשייה.

משכך, נעבור לעדותו של מר פוקס: בתצהירו של מר אילן פוקס, נטען כי התל משנת 2009 הוא משמש כאחראי שיווק ומכירות. מר פוקס טען כי העוררת עוסקת ביבוא ושיווק מוצרי

4

0

1

2

.3

4

חיבור וחלפים לסלטונאים-מפעלי הרכבה ומפעלים ביטחוניים. לכן היא נדרשת להחזיק מחסן מלאי; עם חלק מהלקוחות יש הסדרי רכש קבועים שנתיים והיא מחויבת לאחסן בעבורס את הכמות השנתית שהוזמנה; הסתורה מסופקת מהנכס נשוא הערר והוא משמש כמחסן לוגיסטי עבור לקותות העוררת. כן נטען על ידו כי הנכס מאופייו בעיקר בשיווק אינטרנטי והשימוש במשרד הולך ופוחת מעצם הכלים שמעניק האינטרנט.

מר פוקס טען כי הוא אחראל על ביצוע ההזמנות והעברתן למתסן בהתאם לדרישות הלקות;

הוא אחראי על כל קשרי הלקוחות, הזמנת הסחורה מהספקים למחסן ומהמחסן ללקותות, תיאום קבלתה על ידי הלקוח וכן גביית התשלום מהלקוח.

במחסן מתבצעת פעילות של התאמת תעודת המשלות ו/או התשבונית להומנת הרכש. לאחר מכן מתבצעת פעילות של בקרת איכות - בחלק מהנכס (63 מ"ר), במשרד הנמצא בנכס.

המשרד משמש לצורך מילוי דרישות והוראות אבטחת איכות עבור כל סוג פריט המצוי במחסן. במחסן נעשה מיון וויהוי הפריטים. מסמכי אבטחת איכות צריכים לחישמר על ידי העוררת במחסן. הסחורה יוצאת מהמחסן על ידי חברות הובלה או באמצעות שליח מטעם הלקוח.

עוד נטען כי המחסן משמש לאחסון סחורה בלבד וכן לפעילות המשרדית הכרוכה בניהול המחסן לרבות, ספירת מלאי, בדיקת איכות של המוצרים וניהול מסמכי איכות המוצר לרבות תעודות כניסה ויציאה של המלאי.

על אף העובדה שמר נודד, מנהל העוררת, טען כי העוררת מנוהלת על ידי מר פוקס, ועל אף העובדה שמר פוקס תאר בתצחירו באריכות רבה את הפעילות של העוררת בנכס ובנכס נוסף ברחי התעשייה, במהלך חקירתו הנגדית הוא טען כי הוא אינו יודע מהיכן יוצאות התשבוניות, הקבלות וההזמנות. מר נודד הצהיר בתצהירו כי מר פוקס מנהל את העוררת מהמשרד ברת!

התעשייה ואם כך הדבר, לאור עדותו של מר פוקס בפנינו עולה כי למעשה כל הפעילות של המכירה, קבלת ההזמנות, הוצאת התשבוניות וכוי, לא מתבצעת מהנכס ברתי התעשליה כנטען על ידי העוררת, אלא מהנכס נשוא הערר, בו מר פוקס לא נמצא. העוררת בחרה להימנע מלהעיד עובדים אשר נמצאים בנכס נשוא הערר והדבר עומד לחובתה.

בדיון בפנינו אף התברר כי על אף שבנכס נשוא הערר קלים טלפון קווי ואף מספר פקסי, בנכס ברחי התעשייה אין טלפון קווי. לו היה ממש בטענות העוררת, מצופה היה כי דווקא בנכס המשמש כמשרד ראשי לכלל הפעילות העטקית של החברה יהיה טלפון קווי ולא במתסן, בו מתבצעת רק פעולת אתסנה כנטען. לעניין הנכס ברתי התעשייה 4 נעיר כי העוררת נמנעה מלצרף ראיות כלשהן בדבר נכס זה ואף לא צורף הסכם שכירות בגינו. הסכם זה צורף רק לסיכומי העוררת אולם אין בכך כדי להועיל. מעבר לכך, ההטכם הינו לשנת 2012 ולא הוכח כי תוקפו הוארך.

מר פוקס אף טען בתשובה לשאלה לחיכן מגיע המידע כי בוצעה העברה בנקאית בגין הזמנה, כי אין הוא יודע והוא רק מקבל אישור בדבר העברת כספים.

עוד התברר כי פרטי הכתובת והטלפונים של העוררת המופיעים עייג כרטיס ביקור של מנהל העורר מר נודד, ועייג תעודת משלות, הס של הנכס נשוא הערר ולא של הנכס ברחי התעשייה המהווה משרד של העוררת על פי טענתה. מדובר בהתנהלות תמוהה ולא מקובלת, ובכל מקרה אין בה אלא כדי לחוק את קביעתנו לפיה הפעילות העיקרית של העוררת לכלל עיסוקיה מתבצעת בנכס נשוא הערר.

אנו דוחים אם כן את טענת העוררת לפיה בנכס לא מתבצעת פעילות עסקית כלשהי וכי מתבצע רק השלב הטכני הלוגיסטי הסופי של ניפוק הסחורה. בניגוד לטענת העוררת בסיכומיה, הסיווג העסקי, שעניינו בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר (ט' 3.2 לצו), הוא הסיווג הקרוב ביותר לשימוש שמתבצע בנכס ולא סיווג מתסנים, אשר דן בשימוש לאתסנה בלבד.

5

.6

.7

.88

9

.0

עוד התברר כי מתבצעת בנכס גם פעילות של הפצה מהנכס, כאשר לקוחות מגיעים ישירות לנכס לקבלת הסהורה ואף באמצעות רכב של עובד של העוררת. גם עובדה צו מלמדת על כך שהנכס אינו עומד בתנאים לסיווגו כמחסן על פי הוראות צו הארנונה.

גם העובדה שהנכס משמש כמתסן לוגיסטי עבור הלקוחות של העוררת ולא עבור העוררת עצמה, מהווה שיקול נוסף לקביעתנו לפיה אין הנכס עומד בהוראות סעיף 3.3.2 לצו הארנונה שכן אין המדובר בנכס המשמש כמחסן בלבד. פעילות לוגיסטית הינה חלק בלתי נפרד מהשירות אשר ניתן על ידי העוררת ללקוחות וכתלק בלתי נפרד מהעסק עצמו של העוררת.

בכל הנוגע למשרד אשר נמצא בנכס מצאנו כי אין הוא טפל או נלווה לפעילות בנכס. הנכט כולו על כלל חלקיו מהווה את כלל עיסוקיה של העוררת, ואין מדובר בנכס אשר משמש כמחסן בלבד לפעילות אחרת של העוררת המתבצעת בנכס ברתי התעשייה כנטען. בדיון השיב מר פוקט, כי אם ללקוח קיימת בעיה עס הזמנה פונים אליו ישירות או לעובר אתר, או למחסן ישירות. כך, אין המדובר במחסן המנוהל על ידי העוררת כמחסן בלבד אלא כנכס אשר נותן שירותים ללקוחות ומהווה חלק בלתי נפרד מעיסוקיה של העוררת. הלקוחות אף מבקרים בנכס (גם אם הדבר מתבצע על ידי שליתים מטעמם), בין אס ללקיחת סחורה ובין אס לניהול הסחורה שלהם בנכס, והרי על פי עדותו של מר פוקס, הנכס משמש כמתסן לוגיסטי של הלקוחות עצמם. לכן, ממילא הנכס אינו עומד בתנאים אשר קבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה.

נציין כי גם לו היינו מקבלים את טענת העוררת לפיה במשרד בנכס מתבצעת אך ורק פעילות של אבטחת איכות וניהול לוגיסטי של סחורה עבור לקוחות, ונבהיר כי דתינו טענה זו, אצי גם או לא היינו קובעים כי מדובר בנכס המשמש כמחסן בלבד. שכן מדובר בפעילות עסקית כחלק בלתי נפרד מפעילות העוררת והשירות הניתן על ידה והדבר 'מוציאי את הנכס מתחולתו של צו הארנונה ביחט לסיווג מתחסנים, לנוכת העובדה שהפעילות במתבצעת בנכס אינה אתסנה בלבד.

בעניין עמיין (מחוזי תייא) 60288-06-13 ש.ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם ביינבויי 26.2.14) (להלן: 'עניין ש.ה.א שירותים'י)

נקבע בי:

... הסעיף בכללותו מעיד על כך בי המטרה העיקרית לה נועדו התנאים,

היא לוודא כי בנכס לא מתבצעת פעילות של מסחד בסחורה המאוחסנת.

כך, הייפא של הסעיף (התנאי הרביעי), מתייחס לבך ש''מחסן'' אינו יבול

להיות מקום המשמש לשיווק והפצה. תנאי זה מחזק את הפרשנות לה

טוענת המערערת - הוא מעיד על כך בי הדגש מבחינת המחוקק היה

באבחנה בין מחסן המשמש לאחסון בלבד, לבין מחטן בו מתבצעת גם

פעילות של מכר. המחוקק הניח בהקשר זה כי מחסן שאליו מגיעים

לקוחות עשוי לשמש לא רק כמחסן, אלא לשמש גם לביצוע עסקאות עם

אותם לקוחות בטחורה המאוחסנת. מכאן, כי הלקוחות הרלוונטים הם

אלה שמבקשים לרכוש את הטחורה המאוחסנת במחסן, ולא הלקוחות

השוכרים את שטחי האחסון.!/

הינה כי כן גם בהיבט השיווק והמכירה של הסחורה המאוחסנת במקום, התברר כי מדובר בפעילות המתבצעת, לכל הפחות, גם בנכס נשוא חערר וחרי על פי עדותו של מר פוקס, לקוחות מגיעים גם לנכס זה ופעילות של הנהלת התשבונות, ניהול הזמנות וביצוע תשלומים,

מתבצעת אף היא, לכל הפחות, גם בנכס זה. שונה המצב בהשוואה לעניין ש.ה.א שילותים

שם נקבע:

''יחשש כזה לא קיים כאשר הסחורה ממוקמת במקום מרוחק מהמקום בו

היא נמכרת. כלומר, הפרשנות הסבירה יותר לסעיף ה'יא כי העסק בו

מדובר ושצריך להיות מרוחק מהמחסן, הוא העסק שהמחסן משרת אותו,

העסק שעוסק במכירת הסחורה המאוחסנת...'/

1. משכך, אין רלוונטיות לטעמינו לפסק הדין שניתן בעניין עמיינ (מחוזי ת''א) 11006-06-10 חי

סחר יצור ויבוא בע'ימ נ' עיריית תל-אביב (ניתן ביום 29.3.12). בפסק דין וה, הנכס שימש לאחסנה והעסק עצמו פעל מנכס אחר. בענייננו, עסקה של העוררת, או לכל הפחות חלק ניכר ועיקרי ממנו, הוא בנכט עצמו וכפי שהתברר אין הוא משמש למטרות אחסנה בלבד.

2. הנכס נשוא הערר משמש באופן שוטף את העסק של העוררת, נגיש באופן תדיר להנחלת

העסק ואף ללקוחותיו (והרי הוא משמש כמחסן לוגיסטי שלהם על פי העדויות מצד העוררת), ונכס וה מהווה חלק בלתי נפרד מהעסק של העוררת. והשווה לאמור בעניין עמיין (מחוזי ת''א)

0 חברת סבן ניסים נ' עיריית תל אביב (מיום 29.4.2010) שם נקבע:

''ניתן להיווכח כי תכלית העמדה ביסוד חקיקת צו הארנונה הינה לקבוע

תעריף מופחת למחסנים 'קלאסיים' אשר אינם משמשים באופן שוטף את

העסק העיקרי, ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו, בלומר

הכוונה הינה לכלול בתוך ההגדרה מתחסנים המשמשים לאחסנה בלבד,

ואשר אינם ממוקמים בצמוד לעסק אותו הס משותים ואינט מהווים חלק

אינטגראלי ממנו 'י

3. נפנה לצורך השוואה להחלטות נוספות בהן התברר כי מתבצעת פעילות שאינה אחסנה באופן

4

טהור: בעניין ערר 140008310 מטרה משודית בע"מ (החלטה מיום 3.3.14) נקבע כי בנכס מתבצעת גם פעילות שונה מאחסנה, למשל מעבדה שאינה חלק מפעילות האתסנה. ועדת הערר קבעה כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הפעילות העסקית מתנהלת בלבדית מכתובת אחרת ביהוד וגם ביחט לעמדת הקבלה עליה העיד עד המשיב, לא התרשמה הוועדה כי היא מהווה חלק ממערך האחסנה במקום ; בעניין ערר 140006261 זיג זג שירותי דיוור ולוגיסטיקה בע"מ (החלטה מיום 26.1.14), נקבע כי בנכס מתבצעת פעילות נוספת אשר מהווה חלק ממכלול עסקיה של העוררת ומשמשת חלק מהתהליך של קליטת משלותיס על ידי ספקים ומטעם הלקוחות, המיון היומי, הפצה והמשלוח ללקוחות, וכי בנכט מתבצעת פעילות מעבר לאחסנה גרידא, עד כדי פעילות שיכולה לעלות כדי פעילות עטקית שוטפת של העוררת.

לאור האמור, אנו דוחים את טענת העוררת לסיווג הנכס בסיווג מחסנים.

מקלט

.5

.6

ביחס למקלט התברר כי אין לו דלת ביטחון ואין פתתי מילוט. הכניסה לשטח זה הינו אך ורק מהנכס של העוררת ואין הוא יכול לשמש לדיירים נוספים בבניין, שכן הכניסה אליו כאמור היא רק מהנכס המותזק על ידי העוררת ואם לא נמצא אף אחד בנכס לא ניתן להיכנס אליו.

בעדויות מטעם העוררת לא נטען כי הוא משמש בייעוד כמקלט וממילא לא עומד בתנאים הקבועים בדין לעניין אה. בהתייחס לסוגיית המקלט נקבע כי הנכס אינו עומד בתנאים למתן פטור מחיוב מקלטים שכן אין הוא עומד בתנאים הנדרשים על פי תקנות ההתגוננות

האזרתית (מפרטים לבנלית מקלטים) תשיין-1990 שכן אין לו גישה מחדר מדרגות, ואין לו כלל . דלת, לא כל שכן דלת תיקנית למקלט, שתעמוד בהדף ותיפתח כלפי חו\.

7. אנגו דותיס את טענת העוררת כי תקינות המקלט מהווה הרחבות חצית והרי מדובר בסוגיה

הנמצאת בעיקרה של טענת העוררת עצמה ועליה הנטל להוכית כי אכן מדובר במקלט תקני, המהווה מקלט מללוט וזה ייעודו המקורי. ברי כי ככל שלא מדובר נכס בייעוד מקלט, ממילא נשמטת טענת העוררת.

8. העוררת טענה בסיכומיה כי נעשה שימוש מלא ופעילת במקלט על ידי העוררת ועל ידי דיירים

נוספים בבניין אולם ראיה לעניין וה לא הוצגה בפנינו כלל. מעבר לכך היא עומדת בסתירה לעובדה שהכניסה לנכט היא מהנכס של העוררתת אשר פתוח בין השעות 8:00 ל-17:00 בלבד (על פי עדותו של מר פוקס), ולא ניתן לראות בנכס כזה כנכס שניתן לסמוך על הגנתו בעת חירום.

9. לאור האמור אנו דוחים את טענת העוררת לפטור מתשלום ארנונה בגין הנכס שנטען לגביו כל

הוא משמש כמקלט.

סיכום

0. לסיכום התלטתנו אנו מורים על דחיית הערר על הסף ואף לגופו.

1 בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום = 0%6%

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וסעיף 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, החלטה או נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 *וט מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

, 4 -

-- יו

*ו'יר: עו"ד אמ לול חברה: עגייד ק ירלי חבר: דרי רייך זיו, רויית

0

ַ קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס' : 140009822

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אמיר לוי

חבר: רו"חדרי ציו רייך

חברה: עו"ד שירלי קדם

2

העוררים: שרון ועמית רוטברד

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

במסגרת ערר זה נתקפת החלטת המשיב מיום 6.11.13 אשר עניינה ס?ווג שטח מפלס מרתף בסיווג עסקי ולא בסיווג מגורים. בהתלטה נקבע כי בתינה יסודית שנערכה בשטה המרתף לא העלתה כל סממניס אשר יש בהם כדי להעיד כי במקום מתקייט משק בית פעיל למטרות מגורים אלא מפלס זה מצוי בשימוש משרדי משותף, בתחומי ההוצאה לאור והאדריכלות.

טענות העוררים

בכתב הערר טענו העוררים כי שטח המרתף נמסר להם לשימוש ללא דמי שכירות כאשר מדובר בשטת המחובר ליתידת מגורים קידמית בה מתגורר שוכר וליחידת מגורים אחורית בה מתגוררים העוררים ובני משפחתם.

העוררים טענו כי הס בעלי מקצועות חופשייסם ומשתמשים לצורך כל בכל החלקים בביתם, כאשר העוררת עורכת ספרות, מתרגמת ומוציאה לאור והעורר אדריכל בהכשרתו אך אינו בעל משרד אדריכלים כפי שנקבע בהחלטה, אלא סופר, עורך ומורה. את מירב הזמן הוא מקדיש להוראה, כתיבה, מחקר ועריכה, עיצוב גרפי ופעילות חברתית וציבורית.

החלק הארי של פעילות העוררים מבוצע ללא שכר, וההכנסות העיקריות של בני הזוג הן שכר מרצה באקדמיה בצלאל בירושלים, והכנסות נוספות מהרצאות, עבודות תרגום, עריכת, עיצוב גרפי ותגמולים. במקום לא מתבצעת שום פעילות עסקית או כלכלית, לא ניתנים שירותים כלשהם לגורם כלשהו, לא מתבצעת פעילות של מכירה או קבלת קהל. כל הפעילויות העסקיות של הוצאת בבל, ובכלל זה הפעילות המינהלית, שיווקית ומסתרית מתבצעת באמצעות הוצאת ידיעות ספרים שמושבת ברחי קהילת ונצית.

1

5. העוררים טענו כי תוכנית בניין עיר אשר חלה על האזור מאפשרת שימושי מגורים ומשרדים

לבעלי מקצועות חופשיים או אומנים ולטענתם אין בשימוש שנעשה במרתף כדי לשנות את תכלית המבנה ממגורים לסיווג אחר, ואין תריגה מהמותר מבחינת השימוש.

6. העוררים הוסיפו כי הסיווג יישירותים כללייםיי אינו יכול לחול על אף אחת מהפעילויות

בדירתס שלא מתקיימת בה שום פעילות של מתן שירותים או פעילות עסקית מסחרית. לכל היותר יש לסווג את הפעילות כתעשייה ומלאכה מבחינת יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשל אחר (העוררים הפנו לפסק הדין שניתן בעניין מאיר אשל).

טענות המשיב

7 המשיב הפנה לקביעותיו בהחלטתו נשוא הערר והוסיף כי ביקורת בנכס העלתה כי במקום נראו עמדות מתשב, מכונת צילום, שולחנות עבודה וחפצים שונים המשמשים את העוררים לפעילות משרדית. הנכס משמש את העוררת שעוסקת בהוצאה לאור ואת העורר אדריכל ובמהלך השובע מגלעים עובדים נוספים למשרד.

8 לעניין סיווג מלאכה ותעשייה נטען כי פעילות של הוצאה לאור אינה פעילות תעשייתית וכך גם פעילות של ייצור יירעיונייי כגון משרד פרסום או אדריכלות.

דיון והכרעת

9. לאחר שהצדדים הגישו תצהירים וראיות, התקיים דיון הוכתות שבסיומו סיכמו הצדדים

טענותיהם בעל פה והתיק בשל להכרעה.

0. ארנונה כללית המוטלת על בעלים ומתזיקיס של נכסים בתחומי הרשויות המקומיות היא מס

הנועד לממן את הוצאותיהן של הרשויות והוא מהווה את המקור העיקרי לתקציב הרשוצות.

רשות מקומית אינה יכולה לפעול ללא תקציב ועל כן מחויבת היא לגבות 'ימסיי ממי שנהנה מפעולותיה. כך בעייא 1130/90 חבוית מצות ישראל בע''מ נ' עיריית פתח-תקוה, פייד מו(4)

8, 785 (1992) אומר בית המשפט כי ''[...]מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר [...]'/,

1. השתתפות רחבה ושוויונית של כלל הנהנים משירותי הרשות הינה מאבני היסוד של החקיקה

בתתוס המלסוי המוניציפלי.

2. סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשניג- 1992

קובע את הסמכות להטלת ארנונה, כדלקמן:

'י(א) | מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי

יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנבס.

(ב) השרים יקבעו בתקנות, סכומיט מזעריים וסכומים מרביים לארנונה הכללית אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים, וכללים בדבר עדכון סבומי הארנונה הכללית... !

3 סעיף 5(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשסיז-

7 קובע כי הסמכות לשינוי סיווג נתונה אס בפועל השתנה השימוש בנכסי:

שינוי ס*ווג

5. (א) מועצה לא תשנה בשנת כספים מסוימת סוג, סיווג או

תת-סיווג של נכס, באופן המשפיע על סכום הארנונה שרשאית הרשות המקומית להטיל לפי תקנות אלה, ולפי החוק, ואולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו''.

4. סיווג נכס לצרכי ארנונה נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס ועל פי צו הארנונה

הפרטני הנוגע לעניין (ברייס 2723/10 הוצאת טספרים עם עובד בע'ימ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (מיום 23.5.2010),

5. ממילא סיווג הנכס צריך להתאים לסיווג הספציפי והייעודי אשר מופיע בצו הארנונה.

והשווה לאמור בעניין ברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב נ' חברת מישל מרסיית בע'ימ (מיום 20.12.2010), בו נקבע כי יש להעדיף הגדרה פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו הארנונה על פני סיווג שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודי של הנכס:

''ינוטה הכף גם על פי השכל הישר שלעולם יש לו מקום, לעבר

הגדרה פוזיטיבית וספציפית הקיימת בצו מאשר לקטגוריה

שיורית שבו, שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבס

ובמהותט הייחודית של הנכסים (העדפה פרשנית אליה נשוב

וניזירש בפסקה ל'/א). הדבר נכון גם ממידת ההגינות.

.. ככל שהלשון והתכלית של סיווג ספציפי מאפשרים זאת,

עדיפה בעיניי הכרעה פרשנית המביאה את הנכס בגדרו של

הספציפי - הבל, באמור, בכפוף לכבללי הפרשנות המקובלת

ולשיקולי השבל הישר'י.

6. בכל הנוגע לפיצול נכסים, על פי פסיקת בית המשפט העליון פיצול נכס יתבצע כאשר מדובר

בנכסים נפרדים מבחינת מהות השימוש והיבטים פיויים, כאשר ככלל אין לפצל כל נכט המקייס מהות אחת לנתחים קטנים וטפלים למהות העיקרית. כך נקבע בעניין עייא 7975/98 אחוזּת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון פסקה 8 (פורסם ביינבו"

3 (נלהלן - ''עניין אחוזת ראשונים'), נקבע כל:

3

17

.8

9

0

.1

/'אין לפצל כל נכס המקלים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה באמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות'י.

מבחינה עובדתית פרסו העוררים את טענותיהם העובדתיות בכנות ובצורה מהימנה. מדובר במרתף אשר מחובר לשני מבנים, יחידה קידמית המושכרת לשוכר ולמשפחתו ויחידה אחורית בה עושים העוררים ומשפחתס שימוש למטרת מגורים. העוררים עושים במרתף שימוש ללא תשלום כאשר הם בעלי מקצועות חופשיים, מקיימים בביתם, בכל החדרים וגם במרתף פעילויות שונות. העוררת עורכת ספרות, מתרגמת ומוציאה לאור של הוצאת בבל והעורר, על אף הכשרתו כאדריכל, אין הוא מפעיל משרד אדריכלות כפי שנקבע בהתלטת המשיב אלא הוא פועל כעורך, סופר ומחנך באקדמיה בבצלאל. במרתף אין קבלת קהל, לא מתבצעת פעילות מכירתית ובו אף אין מכשיר טלפון.

בכל הנוגע להוצאת בבל, מדובר בהוצאת ספרים עצמאית וקטנה שמאז היווסדה היא פועלת כייהוצאת חדר שינהיי כלשון העוררים ופעילותה מתבצעת בחדרים שונים של הדירות בהם התגוררו העוררים. התל משנת 2005 היא פועלת בשיתוף פעולה עס הוצאת ידיעות טפריס והיא וו אשר אחראית כל ההיבטים המנהלתיים, העסקיים, הכלכליים והלוגיטטיים.

הפעילות אדמיניסטרטיבית מתבצעת על ידי הוצאת ידיעות ספרים ממשרדיה בקחילת ונציה 0 בעיר והפעילות הלוגיסטית מתבצעת במחסני ידיעות ספרים בחולון.

במרתף הבית, העוררים קוראים ספרים, נותנים המלצה בדבר תרגום ספר לעברית. לאחר שמתבצע תרגום הוא נשלת לעוררים והעורריט עורכים את קובץ התרגוס, בדרך כלל בחדר השינה. העוררים מרכציס עבודות נוספות כגון הגהה, עריכה, עריכה מדעית, עיצוב וכוי. כל השירותים להפקה ולהתקשרויות ניתנים על ידי הוצאת ידיעות ספרים ולא על ידי העוררים.

מי שאחראי על הנושא הכספי היא הוצאת ידיעות ספרים ולא העוררים.

לעוררים אין לקוחות ואם מגיעה אורחת לביקור, הפגישה מתבצעת במרתף או במטבח בביתם, כאשר הס רואים מבתינתם את כל השטח המרתף, כחלק בלתי נפרד מבית המגורים.

לנכס יש חלונות ודלת יציאה החוצה, וכן כניסות משתי יחידות הדיור הקידמית והאחורית.

גל

.3

4

5

.6

העוררים ציינו כי 90% מהפעילות שלהם מתבצעת בחדר השינה או במטבת, כאשר שותפה שמתגוררת בירושלים מגיעה לתייא כפעמיים בשבוע והיא יושבת איתם במרתף. עובד המתגורר בבאר שבע נמצא איתם במרתף כאשר הוא מגיע לתל אביב.

מבחינה חשבונאית, אין תשבונות נפרדים והעסק אינו משלם שכר דירה, ארנונה, מים, חלב וקפה. גס תחשבון החשמל הוא אחד ללא פיצול והוא היחיד שמושת על הוצאות העסק.

העוררים סיפרו כי הם משאילים את המרתף לטובת פעילות הצופים בשכונת שפירא וכי לאחרונה הוא משמש גס את ילדי משפחת בושי, השוכרת של היתידה הקידמית, למטרת הכנת שיעורי בית.

מכלל העובדות שהובאו בפנינו אנו סבורים כי השימוש שנעשה במרתף הינו שימוש מעורב עס כלל השימושים בבית ואין מקום לייחד אותו כשימוש עיסקי אלא כחלק בלתי נפרד מבית המגורים של העוררים בסיווג מגורים. פעילות העוררים כבעלי מקצוע חופשי מתבצעת בכל חלקי הבית ובנסיבות העניין אין מקום לפצל את המרתף ולקבוע אותו כיחידה נפרדת מתוך בית המגורים, בתעריף עסקי.

בעניין עמיין (מחוזל ת'יא) 20620-02-11 דפנה נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב *פו (מיום

3 נדון מקרה של שימוש מעורב בדירת מגורים. בית המשפט התייחט לדברים כך:

כיום, ובים הם המשרדים והעסקים המנוהלים מתוך דירת מגוריט, תוך הקצאת שטח ייעודי לכך. נכסים אלה מכונים בשם ''נכטים מעווביטיי (עעיים 259/05 דוד שי נ' נצרת עילית פסקה 2 (לא פורסם, 6.1.2011)) או נכס ביישימוש מעורביי ה''מתייחס בעיקו לטיטואציות בהן חלק מדירת מגורים משמש לצורבי עיסוק של המתגורר בדירה...אין זה משנה אם חדר מסוים ביחידת מגוריט אחת משמש בשעות היום כמשרד ואילו בשעות הלילה לשם שינה או שאותו חדר משמש כבמשוד בלבד ולא נעשה בו שימוש נוסף אחר'י (עיים 304/97 וע'ים שבנגד 315/99 אליעזר קינדרמן נ' מדינת ישראל פיי נט(1) 64, 8 (1997)).

בהקשר לנכסים אלה נקבע כי הסיווג שלהם על-פי מבחן השימוש ייקבע על-פי השימוש העיקרי בנכס.

בענייננו, בדירה מצויים חפצים המעידים במשהו על עסק לאדויכלות כמו למשל שולתנות השרטוט, מדפסת

הגרמושקות, המודלים, הקלסרים וכיוצ'/ב. מנגד, גס מהדוי'ח וגט מהתמונות עולה כי הדירה משמשת גם למגורים ויש בה מטבח, שירותים, מקלחון פעיל, מזרן, כלי רחצה, בגדים וביוצ'/ב.

ייתכן שטענת המערערים לפיה בעבר, בשהמעוער עבד

במקצועו טרם פוטר בשנת 2002, שימש אותם המקום כבמשרד ומאז נותרו בו חלק מהתפצים, מסבירה הן את הימצאות הציוד האזריכלי בדירה שבמחלוקת והן את הפרסום בדפי זהב המופיע על שמם.

7. בנסיבות הענלין ולאחר שבחנו באופן מעמיק את כלל השימושים שמתבצעים בנכס, לרבות את

פעילות העוררים בתחום ההוצאה לאור, ואת העובדה כי מעת לעת הס מעסיקים עובד שכיר, באופן חלקי, אנו סבורים כי עדיין מדובר בשימוש שנעשה במרתף כחלק בלתי נפרד מבית מגוריהם ובשימוש מעורב למגוריסם וכאשר מרבית הפעילות שהמשיב ראה בה כפעילות עסקית מתבצעת בחדר השינה ובמטבת ולאו דווקא במרתף. השימוש הינו חלק בלתל נפרד מבית המגורים, ותיזוק לכך מצאנו גם בעובדה שבמרתף עושים שימוש גס ילדי משפחת השוכרים של יחידת הדיור הקידמית ואף בעובדה שהוא נתרס לשימוש קהילתי לילדי צופים באזור.

8. נציין עוד בניגוד לאמור בהחלטה התברר כי העורר אינו פועל כאדריכל בנכס ולא מפעיל

29

.0

.1

משרד אדריכלים כלל.

גם מבחינה פיוית, המרתף מחובר פנימית לשתי היחידות ואף שוכרי היחידה הקידמית, עושים בו שימוש והוא אף משמש לצורכל פעילות חברתית של הצופים באיוור. וחשווה לעניין עמי/ן (מחוצי תייא) 137/07 רוסטוביץ גלעד ושות' נ' עיריית תל אביב - מנהל ארנונה עירונית

(פורסם בייבנבויי 23.9.09), שם נקבע כי:

''הפרדה פיזית תוכר כאשר ישנן כניסות ויציאות נפרדות

וכאשר אין אפשרות להיכנס מחלק אחד של הנכס לחלק אחר

שלו, מבלי לעשות שימוש בדלת הכניסה של אותו חלק שאליו

מעוניינים להיבנס"י,

כמו כן, במקום שולחן משרדי אחד, מדפסת פקסימיליה יירגילהיי שאינה שונה ממדפסת ביתית; שולחן אשר נראה כשולחן אוכל ללא כל מחשב או סממן משרדי, ובו יושבים מעת לעת העוררים ועובד מטעמם,; כוננית הספרים אינה ייחודית למשרד. כפי שהתברר בדיון, במקום לא מקבלים לקוחות, ואף אין כיסאות לקבלת לקוחות מול שולחן העבודה. כפי שהתברר, במקום לא מתבצעת פעילות עסקית ומכירתית. השירותים העסקיים והלוגיסטיים ניתנים ממשרדי וממתסני הוצאת ידיעות ספרים ולא על ידי העוררים.

אנו סבורים כי בנסיבותיו הפרטניות של מקרה וה, פיצול המרתף מבית המגורים חינו מלאכותי. בעניין אחוות ראשונים נקבע כי נהוג לא לפצל משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון, לסיווגים שונים ולחייב בשיעורי מס שונים לכל חלק. בדומה גם בענייננו, איץ מקום לפצל את בית מגורי העוררים ולקבוע חלק ממנו, שאף לא משמש כולו וכל הזמן

לצורכי עסק, בסיווג עסקים ונעשה שימוש בערבוביה למטרות מגורים (והשווה לאמור בפסק הדין שניתן בעניין עמיין (מחוזּי מרכז) 15927-06-12 מנהל תארנונה של עיריית פתח תקוה. ני אי.אם.סי קומפיוטר סטורג' סיסטם (פורסם ביינבויי 17.7.2013).

2. לאור האמור, אנו מקבלים את הערר וקובעים כי שטח המרתף נשוא הערר יסווג בסיווג

מגורים.

3. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים היום = 2606/46

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 וסעיף 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, התלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ?וס מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/

ל

לוי/ר: עו"ד אמיר/לוי חברה: עויי שירלי חבר: דרי רייך ציו, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ג בחשון תשעה

4 27

מספר ערר: | 10:17 / 140006737

מספר ועדה: | 11068

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: אבניר חברה להשקעות ופיתוח בע"מ

-נ ג ד ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הוועדה מאשרת את הסכם הפשרה בין הצדדים והצדדים יפעלו עפ"י ההסכמות ביניהם.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ל-אמיר חבר: דר' רייך זיו, רו"ח ב

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: מרום פאר נדל"ן בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ג בחשון תשעה

4 27

140010197 / 2

186

גיתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה: שני החשבונות נשוא הערר יאוחדו ומכלל השטח של 274 מ"ר תבוצע הלוקה כאשר שטח של 74 מ"ר יסווג

בסיווג לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה ו- 200 מ"ר הגותרים יסווגו בסיווג מחסנים

בהתאם לתנאים שבסעיף 3.3.2 לצו הארנונה. הסכמה זו תישאר בעינה, אלא אם יחול שיגוי משפטי או עובדתי לעומת התשתית העובדתית העומדת בפני הוועדה

בתיק זה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו לו / חבר: דר' רייך 4 רו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

יי שליד עיריית תל אביב-יפ!ו

תאריך :| ג בחשון תשעה

221004

מספר ערר: | 13:12 / 140011060

מספר ועדה: | 11068

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: ריט 1 בע"מ

- ‏נ ג ד‎ -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה בכפוף לבדיקת העירייה בדבר כך שהציוד שהיה בנכס אכן פונה והנכס ריק, יינתן פטור לנכס כנכס ריק לתקופה של 6 חודשים, ממועד הפניה של העוררת למשיב באוקטובר 2014.

העוררת תהיה רשאית לפנות למשיב בבקשה לסווג את הנכס בסיווג "מופחת" בחלוף התקופה האמורה והמשיב יתן החלטה בהתאם לסמכויותיו תוך שמירת זכות העוררת להגיש ערר על החלטה לשנת 2015.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: ל חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: ם שירלי

- שם הקלדנית: ענת "לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

. שליד עיריית תל אביב-יפו

: תאריך :| ג בחשון תשעה

274

מספר ערר: | 12:36 / 140011058

מספר ועדה: | 11068

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: בן שלום אלמוג

- ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת הצדדים הדיון בערר התייתר ואגו מורים על מחיקת הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לואמי חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חברה: עו/ד (וֶם שירלי

7 שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

: תאריך :| ג בחשון תשעה

4 27

0 מספר ערר: | 140011118/18:24

מספר ועדה: | 11068

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: פרזיס שלמה, פרזיס משה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!ו

החלטה

לאחר שקויים דיון והמשיב הציג את עמדתו הודיע העורר כי הוא מבקש למחוק את הערר.

בנסיבות העניין הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי / חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד בחשון תשעה

24

מספר ערר: | 13:24 / 140010360

מספר ועדה: | 11070

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: מ - י.א.ד. בע"מ

-1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור הודעת ב"כ המשיב כי היא הפסיקה את האכיפה המינהלית מכח סעיף 8 ג' לחוק ההסדרים, וכי ההליכים המשפטיים כנגד העוררים מתבררים בבימ"ש השלום במסגרת התביעה הכספית, אנו מסכימים עם ב"כ המשיב כי אין מקום לנהל הליך נוסף מכח סעיף 3(א) (4) לחוק הערר.

איננו מוצאים לנכון להידרש לטענת ב"כ העוררים כי יש לראות את השגת מר אזולאי כמתקבלת לאור העדר תשובה מטעם המשיב, הן לאור עמדת המשיב אשר חזר בו מתביעתו מכח סעיף 8 ג' והן מחמת חוסר סמכות.

ועדת הערר מוסמכת לדון בעררים על החלטות המשיב, ככל שהמשיב לא נתן החלטה אין מקום לדיון בערר בדבר העדרה. ככל שהעוררים סבורים שאי מתן החלטה ע"י המשיב משמעו קבלת השגתם, יפעלו בהתאם.

לאור האמור הדיון בערר זה הסתיים ומופסק בזאת.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 4 1.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לענייגים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\\ שש

יו"ר: עו"ד ה ב שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140009594 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני הברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רוי/ח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: גור רועי אורי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר שהוגש על החלטת מנהל הארנונה ביחס לנכס ברחוב החשמל 33 תל אביב .

העורר טוען כי יש לסווג את הנכס, הנמצא במרתף הבניין, בסיווג סטודיו לציור ופיסול.

המשיב טוען כי המטרה עומדת בבסיס התעריף המופחת בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה היא להעניק לציירים או פסלים העוסקים אך ורק בפיסול או ציור הקלה בנטל המס.

לטענת המשיב אין אה המצב העובדתי במקרה דנן שכן בנכס זה בוצעה גם פעילות אחרת /גם אם היא פעילות מבורכת מתחום האומנות").

הוראות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה קובעות :

בניין המשמש לסטוליו בלבד, שע ציירים ופסלים, ואינו משמש לתצוגה מכירת או להולאות אומנות הציוד או הפיטול וכלוצא באלת../

ביום 10.3.2014 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר במסגרתו העיד העורר בפנינו על הפעילות

שנעשתה בנכס:

*יש לכו מרתף ליק , מדי: פעם משכילים אותו, לעיתים מוצגות שם תעדוכות של אומנים צעילים, לעיתים יש שימוש בתלל על ידי מי שצריך למטרות אומנות או צעילים שמשתמשים או מציגים...

בפועל הנכס עומד ליק. לפני כן הייתה שם תעלוכת של אומן. לעיתים מציידים ועובדים במקום ולעיתים מציגים

אני לעיתים עובד שם ועושת את העבודות שלי.. לקתנו את החלל כי הוא זול ונטוש

מדובר במקום שמשלב עבודה/תצוגה (אומנות. אין מסחד במקום. אנשים שאין להם במת מציגים שם אך לא מוכרים שם... אין מכידת במקום, זת דליל מדי למכירה. הפעילות במקום היא לשכונה, לא עובל כסף במקום, אין פעילות מסחרית...איננו גובים כסף על השכלת המקום.

במענה לעובדות שתוארו על ידי העורר השיבה בייכ המשיב כדלקמו :

*העולר בעצמו טוען כ הנכס מושכר לאומנים, שנעדכות שם תצוגות ותעלוכות (כי פעם אחת בלבד נמכרת שם עבודה...סעיך 3.3.18 לצו האלנונה קובע מפורשות /בניין תהמשמש לסטולין בלבד?י. איגו משמש לתצוגת או מכילדה?

מאחר והעורר לא חיה מיוצג איפשרנו לו בהחלטתנו מאותו היום להגיש לנו מסמכים נוספים או

סיכום של טענותיו בטרם תינתן התלטתנו.

בעקבות התלטתנו זו הוגשו שני תצהירים לא מאומתים כדין, התתומיסם על ידי שני אומנים שעשו שימוש בחלל המרתף . הס מתארים שימוש לתקופות קצרות , ללא תמורה, לצורך עבודה על פרוייקטים מתחום האומנות.

בדיון שנקבע להוכתות לא התליצבו המצהירים . גם העורר , שלא היה מיוצג, לא הגיש תצהיר אך התייצב לדיון.

הוא הסביר כי בין לבין נסגר המקוט לאור דרישות תשלום הארנונה שהסתכמו ב 40,000 ₪ לשנה.

הוא סיכם טענותיו וביקש שלכל הפחות יטווג הנכס בשימוש מעורב לסטודיו ולעסקים .

בייכ המשיב התנגדה מהנימוקים שפורטו מפיה לעיל.

אין חולק כי מטרת מתקין צו הארנונה הייתה חברתית וערכית וכיוונה להקלה בנטל המס המוניציפאלי המוטל על אמנים העוסקים באמנות בתחומי העיר תל אביב. כמו סעיפים אתרים בצו הארנונה המקליט עס העוטקים במלאכה, תעשייה או יצירת תוכנה כך גם בעניינם של ציירים פסלים , או שמא אמנים, התכוון מתקין הצו להקל עס הנישומים.

התרשמנו מהתמונות שצורפו לדות הפקח מטעם המשיב ומעדות העורר כי הנכס נשוא הערר נראה כחלל נטוש עס שולחן וכלי עבודה אשר נראים כסטודיו בו מצייריס או עוסקים בעבודת אמנות .

בתמונות נראים שולחן עבודה, צבעים, עבודות ספורות ומכחולים. לא עולה מהתמונות כי כלל הנכס משמש להצגת עבודות.

עדות העורר בפנינו הייתה מהימנה ולא נסתרה וניתן ללמוד ממנה כי לפחות בתלק מהנכט ובמרבית מהתקופה הרלבנטית נעשה שימוש לסטודיו לציור או פיסול.

מהאמור לעיל עולה כי עיקר הפעילות שנעשתה בנכס, נעשתה לצרכי פיסול או ציור ולא למטרות מכירה או תערוכות. אין לראות בכך שהנכס הועמד לרשות אמנים גם להצגת עבודות שיצרו בנכט בתקופה בה עסקו בציור או פיסול בנכס כנימוק שישפיע על סיווג כלל הנכס בסיווג עסק שכן העד העיד כי לא נעשו כל עסקאות בנכס.

מכל האמור לעיל, על סמך הראלות שנשמעו בפנינו ובשים לב לבקשתו החלופית של העורר בסיום הדיון מיום 11.10.2014 הגענו למסקנה כי יש לקבל את הערר חלקית ולסווג מחצית מהנכס בהתאם לסעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

אנו סבורים שהחלטה זו עולה בקנה אחד גם עם עמדת המשיב ביתס למטרת מתקין הצו בעניין סעיף 3.3.18 .

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 29.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשלב.

*נייר: ען?ח אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ה אבשלום לוי חבר: טייד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009304 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: סילביה אשל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחזיקה בנכס ברחוב שלבים 8 תל אביב.

ענינו של ערר זה מתמקד בשטח גלריה אשר נמצאת בנכס המוחזק על ידי העוררת ואשר הצדדים אינם חלוקים ביחס לכך ששטח זה ,בתקופה שבמחלוקת , היה ריק ולא נעשה בו שימוש.

ביום 26.5.2013 הגישה העוררת בקשה ליתן לה פטור מארנונה בגין נכס ריק ביחס לגלריה וזאת רטרואקטיבית מחודש ינואר 2013.

עוד מבקשת העוררת לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר האפשרי על פי ייעודו של הנכס לתקופה שמיום סיום ששת החודשים להם היא זכאית לטענתה בגין פטור לנכס ריק ועד היום בו הנמיכה את גובה הגלריה לגובה 1.60 מ' והמשיב אישר את העובדה כי הגלריה לא תחויב עוד בארנונה הוא יום 83.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, לאחר עיון בממצאים העובדתיים שהובאו בפנינו במסגרת הבאת הראיות, בשאלת הכרת המשיב בחלוקת הנכס לשני חלקים. קומת הקרקע והמחסן מחד והגלריה מאידך.

המשיב טוען בסיכומיו כי: "כל הנתונים מובילים למסקנה כי בעניינגו מדובר במושכר אחד שחלק

ממנו היה בלתי פעיל כתוצאה משיקולים עסקיים של העוררת ואין כל הצדקה ליצור לתקופה קצרה יחידת שומה נפרדת שתזכה בפטור ואף בסיווג נפרד"

העוררת מפנה לעדות העוררת מיום 30.6.2014 בה טענה :

"הכניסה לגלריה היא דלת חיצונית בגב הבניין ולא דרך החנות, כך זה בנוי כיחידה נפרדת. אין מתוך הנכס מדרגות לגלריה.."

עוד מפנה העוררת לכך שהמשיב , בעבר, פיצל את הנכס כשהיה בבעלות מחזיק אחר , טענה שלא נסתרה במהלך שמיעת הראיות.

הצדדים אכן הביאו בפנינו את ראיותיהם לעניין שאלת פיצול הנכס לרבות תמונות, עדויות , תצהירים ותסריט. ההכרעה אינה נטולת ספק אלא שבמקרה שבפנינו , מאחר ובעבר הסכים המשיב לפיצול הנכס ומאחר ולאחר שנקרא לוודא כי תקרת הגלריה הונמכה לגובה 1.60 מ' , הסכים למעשה לפיצול הגלריה כנכס נפרד מיתרת הנכס הרי שהמשיב מנוע מלטעון כנגד פיצול הנכס ומהספק במקרה הזה צריך "ליהנות" הנישום.

לנו נותר לפיכך להכריע האם בתקופות הרלבנטיות זכאית העוררת לפטור ו/או הנחה בארנונה כפי שביקשה בהשגה ובערר.

אין מחלוקת כי פנייתה הראשונה על העוררת למשיב בעניין פטור מנכס ריק נעשה ביום 26.5.2013 .

הננו דוחים את טענות העוררת על ידיעה קונסטרוקטיבית של מנהל הארנונה על מצב הנכס עוד קודם לפגיית העוררת. לא ניתן לוודא רטרואקטיבית כי הוראות החוק ביחס לנכס ריק מתקיימות ועל כן אין להחיל את ידיעת המשיב כמה חודשים קודם לכן.

פנייה למשיב בדרך של פנייה טלפונית או שלא בדרך הכתב ושלא בסמוך למועד בו מתבקש הפטור אינה מאפשרת למשיב למלא חובתו כלפי הציבור ולוודא כי הנכס נשוא הבקשה אכן עומד בתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות לפטור שכזה.

מאחר ואין הצדדים חלוקים ביחס לכך שבמועד הגשת הבקשה לפטור הנכס נשוא הבקשה היה ריק, הרי שהעוררת זכאית ליהנות לפטור בגין נכס ריק ממועד זה ועד למועד בו חדל המשיב מלחייב את העוררת בארנונה בגין הגלריה-10.9.2013.

לאור קביעתנו דלעיל אין עוד מקום לדון בטענותיה הנוספות של העוררת ביחס להחלת הוראות פסק הדין בענייין מלק סלמון נ' מנהל הארנונה שליד עירית חדרה (להלן: "פס"ד מלק סלמון") אשר קבע הלכה המחייבת על פיה נכס ריק יסווג בהתאם לייעודו המקורי.

לאור האמור לעיל הננו מקבלים חלקית את הערר באופן שבו חלק הנכס נשוא ערר זה ייהנה מפטור לנכס ריק החל מיום 26.5.2013 ועד ליום 10.9.2013 ובכפוף לכך שלא זכה לפטור מלא בעבר בבעלות הבעלים הנוכחיים.

משלא נתבקשנו לעשות כן , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 29.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתא/ לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין

בוועדת |/רר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה ₪ האינטרנט של המשיב. | 7 \

קש

יו'יר: עור אלון צדוק חבר: עו'/ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עוטד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ה בחשון תשעה

24

מספר ערר: | 13:41 / 140011045

מספר ועדה: | 11069

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: אלמוג דרור יוספטל *********

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם להסכמת הצדדים יתקבל הערר חלקית באופן בו יינתן פטור לארנונה לנכס ריק מיום 7/5/14 ועד 6/6/14 וזאת בכפוף לכך שמלוא תקופת הפטור בגין נכס זה לא נוצלה ועל יסוד הצהרת העורר לפיה בקשתו מוסכמת על בעלי הנכס.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 29.10.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיָנטרנט של המשיב.

\

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ש"ד ל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140010995 שליד עיריית תל אביב- יפו 1

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: מיטב מכללות ללימוד שוק ההון והשקעות בע'ימ נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה כתב ערר בעקבות החלטת מנהל הארנונה מיום 17.3.2013 שלא לסווג את הנכס אותו מחזיקה העוררת ברחוב ראול ולנברג 24 בתל אביב בסיווג של מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית המוכר על ידי משרד החינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה על פי סעיף 3.3.24 לצו הארנונה.

בהחלטתו הדוחה את בקשת העוררת ביקש המשיב מהעוררת להמציא לו אישור המעיד על הכרה מטעם התמ"ת כמוסד מוכר , את הבקשה שהוגשה לצורך מתן הכרה ופיקוח ודוגמאות לתעודות המונפקות בסיום הלימודים על ידי העוררת.

המשיב טען בכתב התשובה כי העוררת אינה עומדת בתנאים הנדרשים על פי סעיף 3.3.24 לצו הארנונה: היא איננה מוסד ללימוד שיטתי, היא איננה מוסד להכשרה מקצועית, היא אינה מקנה הכשרה או השכלה מקצועית, אינה מנפיקה תעודה של הכשרה מקצועית או השכלה מטעמה ואינה מנפיקה תעודה מטעם שירות התעסוקה או משרד החינוך והתרבות.

על פי החלטת ועדת הערר מיום 24.07.2014 אוחד תיק 140010995 עם תיק 140008881 .

ביום 16.6.2014 נשמעו הראיות בתיק זה.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של הגב' דפנה אריאלי המשמשת כמנכ"לית של המכללה.

בתצהירה פירטה עדת העוררת בהרחבה את העובדות הנוגעות לפעילות העוררת בנכס לרבות אופי הקורסים הנלמדים במכללה, התעודות המונפקות בסיום הלימודים על ידי המכללה או על ידי משרד האוצר והרשות לניירות ערך, מסלולי הלימודים במכללה, שיטת הלימוד, סיליבוס של קורסים הנלמדדים במכללה, ועוד.

לתצהירה צורפו כנספחים תיאור הקורסים הנלמדים במכללה , אישור משרד התעשייה המסחר והתעסוקה מיום 27.11.2012 להכרה במוסד לעניין חוק קליטת חיילים משוחררים למקצועות : ייעוץ השקעות , ניהול תיקי השקעות ושיווק פיננסי, סיליבוס בחינות הרישוי לייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקי השקעות, תיאורי הקורסים הנלמדים במסלולים המכינים לבחינת ההסמכה של הרשות לנירות ערך ומשרד האוצר, דוגמא לתעודת גמר שמנפיקה העוררת ואישור ממשרד החינוך מיום 27.6.2013 להגשת בקשה לקיום קורסים לגמול השתלמות.

בעת חקירתה על תצהירה ביום 16.6.2014 הרחיבה עדת העוררת בתיאור הפעילות במכללה. היא תיארה את הכנת התלמידים לבחינות המועברות על ידי הרשות לניירות ערך ועל הקשר בין המוסד לבין הרשות.

מעדותה ניתן ללמוד כי לא ניתן למעשה לעבור את בחינות ההסמכה של הרשות לניירות ערך ללא הכנה דוגמת מסלול הלימודים של העוררת.

עדת העוררת העידה כי 70-80% מהקורסים הנלמדים אצל העוררת הינם "קורסים המכשירים את היועצים ... ומוכרים ע"פ חוק חיילים משוחררים...הקורסים הנותרים אינם מוכרים לפיקדון לחיילים משוחררים אלא מוכרים כגמול השתלמות"

ביחס לנספח 5 לתצהירה ( תעודת גמר) העידה העוררת : "את התעודה הזאת אנחגו מעגיקים במכללה לפחות 7 שנים שאני מועסקת בה אולי אפילו לפני. סביר שהלוגו השתנה עם השנים. זו תעודה מעודכנת מהפורמט האחרון. זו תעודה של השתתפות בקורס".

עד המשיב מר ליאור בארי הפנה לדוח ממצאי הביקורת שערך בנכס ביום 8.4.2013 .

בדוח ממצאי הביקורת כתב :

"מצ"ב הערות על גבי השרטוט + סילבוס של הקורסים הנלמדים במקום+ אישור משרד התמ"ת"

התרשמנו מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ומהתסריט עליו ציין העד את הערותיו כי הנכס מאפיין מוסד לימודים.

נותר לנו להכריע על סמך העדויות והעובדות שהובאו בפנינו האם עומדת הפעילות שנערכת בנכס על ידי העוררת בתנאי סעיף 3.3.24 לצו הארנונה .

בסיכומי המשיב טוען ב"כ המשיב כי אין אצל העוררת ולו קורס אחד העומד בתנאי סעיף 3.3.24 לצו הארנונה שכן על אף שקיימים אצל העוררת קורסים להכשרה מקצועית לא מונפקות בסיום קורסים אלה תעודות מטעם העוררת ו/או משרד החינוך/שירות התעסוקה.

ב"כ המשיב מוסיף וטוען כי היה על העוררת להוכיח כי ההכשרה הניתנת בנכס מטרתה הנפקת תעודה מטעם העוררת , מטעם שירות התעסוקה או משרד החינוך, כלשון הסעיף. לפיכך טוען המשיב כי ההכשרה המקצועית שעוברים לקוחות העוררת אינה יכולה להיזקף לזכותה לצורך קבלת הסיווג המבוקש שכן אין מונפקות בגינה תעודות על ידי הגורמים המנויים בסעיף.

ביחס להכרה לצורך חוק חיילים משוחררים מפנה ב"כ המשיב לעמ"נ 42163-12-10 ג'יג'י אקדמיק בע"מ ג תל אביב (להלן: "פסק הדין בענייין ג'יג'י אקדמיק"). באותו עניין טוען ב"כ המשיב החליט בית המשפט כי יש להכיר בקורסים אשר מוכרים לצורך חוק חיילים משוחררים ככאלה שבהם מכיר שירות התעסוקה והחזיר את הדיון לוועדת הערר שתקבע את משקל הקורסים הנ"ל לצורך סיווג הנכס כמוסד ללימוד שיטתי. לטענת ב"כ המשיב העוררת לא הרימה בענייננו את הנטל להוכיח כי הקורסים אותם היא מלמדת עונים לתנאי הסעיף .

לאחר שעיינו בממצאים העובדתיים , בתצהירי הצדדים ובנספחיהם וסיכומים שהוגשו על ידי באי כוח הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

הגענו למסקנה כי העוררת עומדת בתנאים המפורטים בסעיף 3.3.24 לצו הארנונה וזאת מהסיבות

כדלקמן:

הוראות סעיף 3.3.24 הרלבנטיות לעינינו קובעות :

"..וכן כל מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית המוכר על ידי משרד החינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה, המקנה הכשרה ו/או השכלה, שמטרתה הנפקת תעודה מטעמו, מטעם שירות התעסוקה או משרד החינוך והתרבות, ולמעט מוסדות כאמור שאינם פתוחים לציבור הרחב."

הוכח כי העוררת הינה מוסד ללימוד שיטתי ולהכשרה מקצועית.

העוררת הוכיחה בראיות שהציגה כי היא מנהלת מוסד בו נלמדים קורסים על פי מתודות מסוימות, ודרכי פעולה שאומצו על ידי המוסד ואשר ככל הנראה אף היו בפני משרד התמ"ת עת שקל האם להכיר במוסד זה כמוסד המוכר על פי חוק חיילים משוחררים.

האם המוסד מוכר על ידי משרד החינוך והתרבות או שירות התעסוקה כמצוות הסעיף ?

בפסק הדין בעניין ג'יג'' אקדמיק נדרש בית המשפט לסוגיה זו ודחה את עמדת ועדת הערר והמשיב אשר לא ראו באישורים על פי חוק חיילים משוחררים כאישורים מספקים לצורך צו הארנונה.

בית המשפט קובע :

"משניתנו לחלק מהקורסים המועברים במוסד שמפעילה המערערת אישור על ידי משרד התמ"ת המכיר במוסד כ"מוסד אחר להכשרה מקצועית" בהתאם לחוק חיילים משוחררים, הרי שבהכרח קורסים אלה מוכרים כקורסים להכשרה מקצועית על פי נוהל משרד התמ"ת."

בית המשפט מצטט את המונח מוסד להכשרה מקצועית בחוק חיילים משוחררים ומפנה לפסק הדין בענייין מישל מרסייה שם חזר בית המשפט על העיקרון לפיו יש לקיים הרמוניה חקיקתית באופן שהפירוש שיינתן לדבר חקיקה יישזר נאמנה עם רקמת החקיקה ויהא לגוף אחד , שלם, עמה.

ומסכם בית המשפט :

"בנסיבות אלה, ולאור לשונו של המונח "מוסד להכשרה מקצועית" בחוק חיילים משוחררים, הדומה במהותו ללשון סעיף 3.4.24 לצו הארנונה , נראה לי משהוכר קורס כקורס להכשרה מקצועית על פי חוק חיילים משוחררים, הרי שקורס זה נחשב כקורס להכשרה מקצועית בהתאם לסיווג המצוי בסעיף 3.4.24 לצו הארנונה, ובתנאי שמדובר בקורס פתוח לציבור"

בסופו של יום קיבל בית המשפט בעניין ג'יג'י אקדמיק את הערעור וקבע כי הקורסים אשר להם ניתן למערערת אישור על פי חוק חיילים משוחררים יחשבו לקורסים להכשרה מקצועית על פי צו הארנונה.

בית המשפט החזיר את הדיון לוועדת הערר על מנת שתשקול את משקלם של קורסים אלה בהתייחס להיקף פעילות המערערת באותו עניין.

בענייננו הציגה העוררת את ע/4 הוא אישור ההכרה בקורסים לעניין חוק קליטת חיילים משוחררים.

האישור מתייחס לקורסים הבאים:

ייעוץ השקעות, ניהול תיקי השקעות ושיווק פנסיוני.

עדת העוררת העידה כי הקורסים המכשירים את היועצים מהווים כ 70-90 אחוזים מהפעילות העסקית של העוררת והם מוכרים על פי חוק חיילי משוחררים. עדותה לא נסתרה. גם עיון בממצאים מאתר האינטרנט של העוררת (ע/1) ותיאור הקורסים (ע/3) תומכים בהתרשמות זו.

לאור האמור לעיל ולאחר ששקלנו את משקלם של הקורסים המוכרים על פי חוק חיילים משוחררים בכלל פעילותה של העוררת הננו קובעים כי פעילות העוררת בנכס להכשרה מקצועית מוכרת על ידי שירות התעסוקה כמוסד אחר ללימוד שיטתי.

המחלוקת המהותית ביחס לעמידת העוררת בתנא' סעיף 3.3.24 מתייחסת אם כך לסוגיית הנפקת התעודה ביחס להכשרה או ההשכלה המוקנית על ידי המוסד .

האם עונה השימוש אותה עושה העוררת בנכס על התנאי המנוסח בסעיף 3.3.24 לצו הארנונה כדלקמן: המקנה הכשרה ו/או השכלה, שמטרתה הנפקת תעודה מטעמו, מטעם שירות התעסוקה או משרד החינוך והתרבות ?

עיון בסילבוס של הקורסים, ברשימת החומרים הנלמדים , בתכנית הלימודים ובחומר ההכנת למבחנים מעיד ללא כל צל של ספק כי מדובר במוסד ללימוד שיטתי אשר חומר הלימודים הנלמד בו מטרתו בדרך כלל הכשרה מקצועית.

עוד הוכח כי על מנת לעסוק בייעוץ השקעות, שיווק השקעות וניהול תיקי ערך ו/או ייעוץ פנסיוני נדרש רשיון על פי החוק , רשיון אותו מנפיק משרד האוצר. (ראה לעניין זה חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני והשיווק הפנסיוני , התשס"ה - 2005 ), וחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ"ה-1995)

עוד הוכח כי לימודי ההכשרה מטעם העוררת מכינים את התלמיד לבחינות הנערכות על ידי הרשות לנירות ערך או משרד האוצר.

העוררת אף הציגה אישור עקרוני מטעם משרד החינוך לקיום קורסים לגמול השתלמות (נספח 6 לתצהיר העוררת). מהעדויות שנשמעו בפנינו עולה כי העוררת מוסמכת להנפיק תעודה ביחס לקורסים לגמול השתלמות אלא שטרם התחילה להעביר קורסים כאלה בפועל.

מכל העובדות המפורטות לעיל השתכנענו כי תנאי סעיף 3.3.24 התקיימו בעניינה של העוררת.

העוררת הוסמכה עקרונית להנפיק תעודות מטעמה לחלק מהקורסים והתעודות המונפקות מטעם משרד האוצר ו/או הרשות לניירות ערך שוות בערכן מבחינת כוונת מתקין הצו לתעודות שמונפקות במקרים אחרים על ידי משרד החינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה .

מסקנתנו זו עולה בקנה אחד עם הוראות פסק הדין בעניין ג'יג'י אקדמיק. התשתית הנורמטיבית שנקבעה בפסק דין ג'יג'' אקדמיק ולפיה ההכרה בקורסים לפי חוק חיילים משוחררים היא הבסיס לסיווג הנכס כמוסד להכשרה מקצועית היא שמביאה למסקנה הפרשנית לפיה דין התעודה המונפקת ע"י רשות ממשלתית כמו משרד האוצר כדין כוונת מתקין הצו כשקבע משרד החינוך או התמ"ת.

משהגענו למסקנה כי מדובר במוסד שיטתי להכשרה מקצועית על בסיס האישורים שהנפיק משרד התמ"ת לא נוכל להתעלם מתעודה שמנפיק גורם ממשלתי מוסמך לבוגר שהוכשר באותו קורס.

לא מצאנו בבר"מ 8312/07 הסוכנות היהודית נ' עירית טבריה, אליו מפנה ב"כ המשיב בסיכומיו משום פסיקה המשנה ממסקנתנו. בבסיס הקביעה לפיה העוררת עומדת בתנאי סעיף 3.3.24 עומדת המסקנה לפיה בהתאם ללשון צו הארנונה מקנה העוררת הכשרה ו/או השכלה לתלמידיה , שמטרתה הנפקת תעודה מטעמה של העוררת או מטעם רשויות אותן יש לראות כמו שירות התעסוקה או משרד החינוך והתרבות.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים הלום 29.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) סדרי דין בוועדת ערר)|התשלייז -- 1977 תפורסם החלטת יי האינטרנט של המשיב.

נלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

\

נףייף: ער

קלדנית: ענת לוי

.

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140009064 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: = עו"ד אורה קניון

חברה: עו"ד שירלי קדם

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: בחר טל ראשס

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברח' הסוללים 1 בתייא. שטחו 106 מ"ר והוא מסווג בסיווג ייבניינים

שאינם משמשים למגוריט, לרבות משרדים שירותים ומסחריי.

עפ"י הסכמה דיונית מיום 2.6.14 תתול ההתלטה דנן לגבי הנכס גם על שנת 2013 וגם על שנת 4

2 העורר טוען כי הנכס משמש להפקה ועריכה של סרטי וידאו ופרסומות וכן כמעבדה לתיקון ציוד בילום. עוד משמש הנכס להשכרת ציוד צילום.

לטענתו, דין תהליך ייצורס הפקתם, ועריכתם של הסרטים המיוצרים בנכס, כדין ייצור מוצר ולכן יש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי.

אמנם בנכס מבוצעת פעילות נוספת של השכרת ציוד, אולם לטענתו היא מבוצעת רק בחלק מהנכס והיא לא צריכה להשפיע על סיווגו של הנכס בסיווג המבוקש.

לחילופין מבקש העורר לסווג חלק מהנכס בסיווג המסחרי בשל השכרת ציוד טכני, ואת יתרתו בסיווג מלאכה ותעשלייה.

3 המשיב טוען כי גס עפ"י הנתונים שעליהם מתבסס העורר, הן עפ"י מבחן היקף הפעילות והן עפ"י היקף ההכנסות מרכז הכובד של פעילות העורר בנכס היא עסקית.

עוד טוען המשיב כי לנתונים שנטענו ע"י תעורר לא הובאו אסמכתאות תומכות, וכי גם פעילות של הפקה וצילום לא הוכרו בפסיקה או בחוק כפעילות תעשיתית. מכאן לטענתו היקף הפעילות הייצורית, ככל שישנה, קטן ושולי ונלווה לפעילות העיסקית שהיא הפעילות העיקרית המבוצעת בנכס.

המשיב מוסיף כי טענת הפיצול של הנכס הועלתה לראשונה בסיכומים, והיא מהווה הרחבת חזית אסורה, שיש לדחותה על הסף.

-

דיון ומסקנות

העורר מבקש להחיל בערר דנן את ההתלטות שניתנו על ידינו במספר עררים בהן נקבע כי נכסים שהשימוש בהם הוא לעריכת סרטים, יש לסווג בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי.

(ערר 140005300 בועז שמעון לאון נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא יפו, וערר 140007877 אתל ויולטיר נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'יא יפו), כמו גם על פסהייד שניתן לאתרונה ע"י ביהמייש המחוצי בתייא-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עמיינ 46693-10-13 זד פילמט נ.

מנהל הארנונה של עיריית תייא.

כפי שיובהר להלן, איננו סבורים כי העובדות בערר דנן דומות לעובדות בעררים ובפסהייד שהוזכרו לעיל. בפסהייד של ביהמייש ובעררים דלעיל נקבע כי נעשתה בהם פעילות של עריכה ופוסט פרודקשיין, ואלו מהוות פעילות ייצורית הנכנסת למסגרת ההגדרה של תעשייה בצו הארנונה. אולם, בענייננו אין מדובר בנכס המשמש לעריכה בלבד, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי בנכס נשוא הערר מתבצעת פעילות מגוונת של הפקה צילום ועריכה של סרטי וידיאו ופרסומות, כמו גסם השכרה של ציוד צילום והפקה.

העורר טוען כי הכנסות החברה מהפקה, צילום ועריכה של סרטים מהוות 45% מכלל הכנסותיה, והכנסותיה מהשכרת ציוד צילום מהוות 55% מהכנסותיה.

את טיעוניו מבסס העורר על אישור רו"ח שלו בלבד.

יוער כי האישור הוא כללי ביותר, ללא פירוט, לא מצוין בו לאיזו שנת כספים הוא מתייחס, ולא צורפו אליו אטמכתאות כגון דוחויית כספיים, חשבוניות, קבלות וכיוצייב.

גם אס נקבל את טענת העורר כי 45% מכלל הכנסות החברה הן 'ימהפקה, צילום ועריכחיי, הגדרה גו מציגה את שלוש הפעילויות כמכלול אחד, ולא ניתן ללומד ממנה מה היקף פעילות הייעריכהיי בלבד, שהיא זו שהוכרה בפסיקה כאמור כפעילות ייצורית. המסקנה המתבקשת מכך היא, שפעילות העריכה בלבד מהווה נתח קטן יותר מ- 45% מכלל הכנסות החברה.

מהאמור לעיל עולה כי הפעילות העיקרית של החברה בנכס היא השכרת ציוד צילום והפקה, וכי פעילות העריכה המבוצעת בנכס מצומצמת ביחס לפעילויות האחרות שמתבצעות בו.

אחד המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם סיווגו נכס בסיווג מלאכה ותעשייה הוא מבתן ייעל דרך ההנגדה'י או מבחן מרכז הפעילות, לפיו נדרש כי מרכז הכובד של הפעילות המבוצעת בנכס הינו *יצורי, להבדיל ממתן שירותים. מהראיות בערר דנן עולה שהנכס משמש בעיקר לצורך מתן שירותים של השכרת ציוד צילום והפקה, כמו גם שירותים נוספים כגון *יעוץ מקצועי בנושאים טכניים הנוגעים לציוד המושכר ע"י התברה ולפעילות ההפקה.

עפ"י ההלכה, סיווג של נכסים לצורך חיובם בארנונה יש לעשות לפי השימוש העיקרי שנעשת בנכס, כאשר יש לסווג את כלל הנכס עפ"י השימוש העיקרי, בבתינת הטפל הולך אחרי העיקר.

(ראה עייא 7975/98 אתוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ. עיריית ראשון לציון, ועמיינ 14848-02-13 עופר שערים אוטומטלים נ. עיריית ראשון לציון).

בענייננו הפעילות העיקרית המבוצעת בנכס היא כפי שנאמר לעיל, פעילות עיסקית של השכרת ציוד צילום והפקה.

0. מהאמור לעיל עולה כי עפ"י מבחן ייעל דרך ההנגדהיי ועפייי הכלל של יהולך הטפל אחר

העיקריי, סווג הנכס כדין בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחניי.

1. בשלב הסיכומים העלה העורר טענה חלופית לפיצול סיווגו של הנכס באופן ש- 23 מ"ר ממנו

יסווג תחת הסיווג של ייבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים, ומסחריי, ויתרתו תחת הסיווג של יימלאכה ותעשייהיי. העלאת טענה גו לראשונה במסגרת הסיכומיט מחווה הרחבת חצית אסורה שאין להתירה ויש לדחותה על הסף.

2. ואת ועוד, העורר לא נימק מדוע יש לראות הנכס כיימתקן רב תכליתייי ולא הראה שהוא עומד

במבחני הפסיקה הנדרשים לשם כך.

ההיפך הוא הנכון. הוברר בין היתר כי אין מדובר בנכס רב ממדים, ואין הפרדה פיוית או רעיונית בין הפעילויות המבוצעות בו, שכן הציוד בנכס משמש הן לצורך השכרה והן לצורך הפעילויות האתרות של החברה. עולה מכך שגם לעצם העניין לא ניתן לפצל את סיווגו של הנכס.

3. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היים// . 6 4

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזּאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו''ד אורה קניון חבר: עו"ד ט חבר: רו'/ח רונית מרמור קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140008142 שליד עיריית תל אביב- יפו

לוייר :

חברה:

חברה:

עו"ד אורה קניון

עו"ד שירלי קדם

רו"ח רונית מרמור

העוררת: מובחר יוסף שואף ובניו בע"מ

גנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עסקינן בשלושה נכסים המוחזקים ע"י העוררת לפי הפירוט שלהלן:

(

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]