החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 24 עד 31 ינואר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים : 140006261 שליד עיריית תל אביב-יפו 104

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: זיג זג שירותי דיוור ולוגיסטיקה בע"מ

תתה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטת

בפנינו ערר על חיוב נכס בשטת של כ 289 מ"ר הממוקם ברחוב טברסקי 9 בתל אביב ומחויב בסיווג * בנינים שאינם משמשים למגוריסיי.

העוררת טוענת כי הסיווג הראוי לנכס זה הינו 'ימחסניסיי ואת בהתאם לסיווג בשנים הקודמות לשנת המס 2012. העוררת מפנה בעניין וה להסכם פשרה שנחתם בינה לבין המשיב ביום 9.7.2009 לפיו הוסכם כי הנכס יסווג ויחויב בתעריף מחסנים ואת עד ליום 30.12.2011 .

העוררת טוענת כי השימוש הנעשה בפועל בנכס הינו למחסנים , אין מדובר במשרדה של העוררת ויש להבתין בין פעילות האחסנה בנכס לבין העסק של העוררת שהינו לשליתויות .

חמשיב לעומת ואת טוען כי הפעילות בנכס אינה עונה על תנאי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה שכן על פל הביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הפעילות בנכס הינה פעילות עסקית של איסוף, קליטה והפצה של משלוחים מלקותות אל בתי העסק ובתיס פרטיים.

המשיב מדגיש כי מאתר ואין מדובר בפעילות של אתסנה בלבד , הפעילות העיקרית אינה אתסנה הרי שאין הפעילות עונה על תנאי סעיף 3.3.2 לצו הארנונה.

ביום 9.7.2012 התקלים דיון מקדמי בפני ההרכב בראשותו של עוהייד אמיר בדראן . בעת הדיון המקדמי הסבירה בייכ המשיב את עמדת המשיב על אף הוראות הסכם הפשרה והזכירה בין השאר פסיקה חדשה המתריגה מגדר סיווג מחסנים עסקים שעניינם שליחויות והפצה.

ביום 26.12.2012 נשמעו הראיות בפני ההרכב בראשות עוהייד אמיר בדראן. עד העוררת אליהו ליכטינשטיין נחקר על תצהירו ועד המשיב אריאל שרעבי נחקר אף הוא על תצהירו.

בשל נבצרותו של ההרכב בראשות עות'יד בדראן להמשיך ולדון בתיק זה הסכימו הצדדים בישיבה מיום 12.1.2014 כי ההרכב הנוכתי *יתן החלטה סופית בתיק על סמך כל החומר שנמצא בתיק.

לפיכך תינתן התלטתנו על סמך כתב הערר וכתב התשובה , פרטיכל הדיונים , תצהירי העדות הראשית וחקירות העדיס וסיכומי הצדדים אשר האחרון שבהם הוגש על ידי בייכ המשיב ביוסם 3.

בתשובה להשגה נימק מנהל הארנונה את ההחלטה שלא לסווג את הנכט תחת סיוג מתסנים :

/מבליקת ממצאי הביקולת שנעלכת במקום ביום 25.1.2012 ובהתאם לפרופיל התברה עולת כג הפעילות המתבצעת על ידכם בנכס הינה פעילות עסקית של איסוף , קליטה והפצה של משלוחים מלקוחות אל בתי עסק (בתיט פלטיים?

על כן התנאי הלביעי המצוין לעיל , לא מתקלים בנכס דנן שכן השימוש בנכס אינו לאחטנה בלבל ואף לא ניתן לאמל כ? האחטנת הינה הפעילות העיקלית בנכסיי,

נותר לנו להכריע, על סמך הראלות שהובאו בפני ועדת הערר האם צדק מנהל הארנונה כאשר דחה את ההשגה וקבע כי הנכס אינו עונה על התנאים המפורטים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה , המהווים תנאים במצטבר.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר אלי ליכטנשטיין .

בתצחירו מתאר מר ליכטנשטיין את הפעילות בנכס:

ייהנכס שבנדון אינו משמש כמשלד שליחויות אלא כמחסן לוגיסטי של החבלה?

בהמשך תצחירו מתייחס המצחיר לנושא הפעללות הנלווית לאחסון:

ילעיתים יש שליחויות אשר יש צודך לאחס( אותט זמן ניכר ולשגרם במועד מסויים..<

בעת חקירתו על התצהיר ביום 26.12.2012 הוסיף עד העוררת והבהיר:

ימה שנמצא בנכס מבחינת משלוחים הם משלוחים שיש צולץ להחזיק אותם זמן אלוך *ותל...

פדוניקט אחד של חבלת...ובעצם אחת ליום אנחנו מקבלים מפלט של הזמנות של מתנות שיש לחלק לכוס המחדת/.

ובהמשך: /אנחנו מקבלים את המתנות אלינו עלי ספקים של בנק...(הלקוחות)/.

בדות הביקורת שצורף לתצהיר העד מטעם המשיב צוטט איתן שנכת מטעם העוררת בדיון **הנכס משמש כשטח אחסנה לחבילות ומעטפות החבילות מגיעות למקום על :31 קבלנים חיצוניים, חשימוש במקום לפי דבריו של איתן אחסון חבילות , מיון ופיזוד, עוד לדברי איתן , נוהל הפיזול הינו ,מהיום למחל? החבילות מגיעות ביום נתון, ממוינות ומכוזרות ליעלן למחלת?/

בתקירת עד העוררת ביום 26.12.2012 הסביר עד העוררת כי את המיון מבצעים בנכס ומשם מעבירים את התבילות לסניף ההפצה. עוד הסביר עד העוררת כי בנכס יש שתי פקידות הפצה/אחסנה.

הצדדים טסיכמו בכתב את טענותיהם.

מאתר והתנאים הקבועים בצו הארנונה לשם סיווגו של נכט תחת סיווג אחסנה הינם תנאיט מצטברים ניתן לקבוע כי עיקר המחלוקת בין העוררת למשיב נסובה סביב הסוגיות הבאות :

האם הנכס משמש לאחסנה בלבד ! האם הפעילות המתבצעת בנכס הינה פעילות שאינה קשורה בעסקה של העוררת או מהווה חלק מהמכלול העסקי השוטף של העוררת .

מכל האמור לעיל , מהראיות שצורפו לכתבי הטענות , מתצהירי הצדדים ומהעדויות שנשמעו

בפנינו עולה התמונה העובדתית שלהלן:

לעניין התנאי הראשוני המופיע בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה וקובע כי על הנכס לשמש לאחסנה בלבד, מצאנו כי על פי התשתית העובדתית שהונחה בפנינו הנכס אינו משמש לאחסנה בלבד.

מעדות עד העוררת ומדות ממצאי הביקורת אשר צורף לתצחיר עד המשיב , ממצאים שלא נסתרו בעת תחקירת עדי הצדדים , עולה כי בנכס מתקיימת פעילות נוספת אשר מהווה הלק ממכלול עסקיה של העוררת ומשמשת חלק מהתהליך של קליטת משלותים (המתנות) ע"י ספקים של ומטעם הלקוחות, המיון היומי, ההפצה והמשלות ללקותות , גס אס מדובר באחסנה זמנית של המוצרים. מהתשתית הראייתית שהונחה בפנינו התרשמנו כי בנכס מתקיימת הלכה למעשתה פעילות נוספת מעבר לאתסנה גרידא, עד כדי פעילות שיכולה לעלות כדי פעילות עסקית שוטפת של העוררת.

למעשה, משנמצא כי אין העוררת עונה על התנאי הקבוע בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה המתליחס לאהסנה בלבד, די בכך בכדי לדחות את הערר שכן מדובר בתנאים מצטברים .

בייכ המשיבה מסתמכת על פסייד עמיינ 27826-01-10 אמגון גי עיליית תל אביב יפו שם נקבע בי פעילות האחסון ( במקרה שנדון שס) מהווה תלק מהמכלול העסקי של המערערת . בית המשפט באותו עניין קיבל את עמדת ועדת הערר אשר קבעה כי התנאי לפיו הנכס משמש אך ורק לאתסנה לא החתקיים. אין מדובר במקרה הזהה עובדתית למקרה שלפנינו. יחד עס ואת מתוך הראיות שנשמעו בפנינו ניתן ללמוד כי הפעילות שמתבצעת בנכס במקרה שבפנינו אכן מהווה חלק מהמכלול העסקי של העוררת ולפיכך אין לראותה אתסנה בלבד.

על סמך הראות שהובאו בפנינו ובהסתמך על הפסיקה יש לקבוע כי לא ניתן להפריד במקרה וה בין הפעילות העסקית הכוללת של העוררת לבין הפעילות המתבצעת על ידה בנכס נשוא הערר.

וכפועל יוצא יש להולות על דהילית העדל

משלא נתבקשנו לעשות כן, לא יינתן בו להוצאות.

ניתן והודע, ביום 26.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

))< /

לוו

יו"ר: יד ד אלו צדוק | חבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום חבר: שיד טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140005338 שליד עיריית תל אביב-יפו 14

109

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: שלום שמעון ו/או סימון פתרונות ישובה בע"מ - .א

בובב |

שמשמ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

בפנינו מספר ערריט לנכס המצוי ברתוב שתולים 70, אשר אוחדו כדלקמן:

בתאריך 19/9/12 אושרה בקשת המשיב לאיחוד עררים 1400006639 ו- 140005338, ובתאריך 3 אושרה בקשת הצדדים לצירוף איחוד ערר 140008564 עס העררים הנייל.

העורר מלין על כך שעד לתודש מר> 2011 תויבה תברת ארגצי ישראל בע"מ בגין כלל המתחסם שברחוב שתולים 70. ואילו לפתע, וללא הודעה מוקדמת שונה התיוב והועבר על שס העורר, רטרואקטיבית מתחילת שנת המס 2011.

העורר טוען כי אינו מתזיק בשטת נשוא המחלוקת וכלי נפלו טעויות בתישוב השטחים נשוא השומה.

המשיב מפנה לחווה שכירות ( צורף כנספח גי לכתב התשובה לערר בין העורר לבין חברת איחוד ארגוי ישראל בע"מ ממנו עולה כי העורר שכר מבנה/שטח של 280 מ"ר ברתוב שתולים 70 תל אביב. עוד טוען חמשיב כי נערכה ביקורת בשטת ונמצא כי בנוסף לאמור בחוזה הוסב שטת של 5 מ"ר מתברת איחוד ארגוי ישראל בע"מ לעורר.

המשיב טוען כי פעל כדין כאשר התאים את רישומי הארנונה בספריו למצב בשטח וואת גם בהיעדר הודעת חדילת חזקה של חברת איחוד ארגזי ישראל בע"מ. בנוגע לטענות העורר בעניין חישוב שטח הנכס טען המשיב בכתב התשובה כי חישוב השטת נעשה בהתאם למדידה ולביקורת שנערכה בנכס.

ביום 11.1.2012 התקלים דיון מקדמי בפני הרכב ועדת תערר בראשותו של

עוהייד אמיר בדראן.

הצדדים שטחו את טענותיהם , הגדירו את המחלוקת ביניהט הכוללת כ- 153 מיירי מתוך השטחים חנדוניס, וחתיק נקבע לשמיעת ראיות.

ביום 27.6.2012 ולאתר שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם נשמעו הראות בפני ההרכב בראשות עוהייד באדראן.

העורר בעצמו נתקר על תצהירו.בתצהירו אומר העורר כי השטת נשוא המחלוקת מהווה כביש המוביל ליציאת תירוס מכל המתתם , אין לו כל שימוש בלעדי בשטת וּה והוא חלק בלתל נפרד ממערכת הכבישים המצויים במתחם ואשר לפי חוות"דעת לועציו המשפטיים מדובר בחלס מיירחוביי הפטור מארנונה.

בחקירתו הודה העורר כי על הקרקע אינו משלם ארנונה , הוא הודה בייש קדקע סגודה בשער שאני סוגל וזאת מאחל ניש שם

משטחים (צינד נוסף של? שאני לא רוצה ש:יקחו לי אותם... לקדרקע הצמולה למושכל שי שסגולה בשעל לי יש מפתר וגם לאיחוד אלגזים *

בעת תקירתו הוגש תשריט של השטח וסומן ע/1.

מעיון בתשריט ובתשובות העד בחקירתו עולה כי המתתס המופיע בתשריט מהווה מתחם אחד מגודר שהכניסה והיציאה ממנו באמצעות שער שהמפתח לו מותזק על ידי העורר. בשטח זה אף נעשית פעילות פריקה וטעינה של מטענים ( ראה חקירת העד ).

התשריט שצורף לתצהירו של עד המשיב ניר לוי כמו גס תשובותיו בתקירתו מתוקיס את הרושם כי מדובר במתחם טגור אשר נעשה בו שימוש בלבדי של העורר.

הגרסה של העורר לפיה חלק ניכר מהשטת התפוס של 255 מ"ר

משמש ככביש המוביל ליציאת חירום לא הוכתה. מהעולה מחקירתו

של העורר כמו גס מחקירת ניר לוי יש לקבוע כי אין מדובר ברחוב או

דרך כי אס בשטת קרקע תפוסה ומגודרת אשר נעשה בה שימוש בלעדי של העורר.

גם גרסת העורר כאילו הוא עושה שימוש רק בתלק מהשטח התפוט לא הוכחה ונמצא, לאור עדות עד המשיב והמסמכים שהוצגו כי העורר עושה שימוש בכל השטח בסך של 2555 מ"ר .

העורר אף עונה להגדרת מחציק כפי שהיא מופיעה בסעיף 1 לפקודת העיריות, ולא מצאנו בסיכומי העורר חובה חוקית המופנית למשיב לקבוע מיהו מחזיק רק במידה ותימסר הודעה על ידי דייר יוצא או הודעת דייר נכס.

העורר טוען כנגד חיוב ארנונה בשטת גלריה.

טענה גו לא הוזכרה בהשגה, והיא למעשה נדונה בהרתבה לראשונה בסיכומי העורר.

העלאת טענה בשלב גה , טענה שלא בא זכרה בהשגה דינה פסלות בהיותה הרחבת חצית אסורה. משכך דין הטענות בעניין הגלריה להידחות.

פרק ניכר מסיכומי העורר מוקדש לטענות ביחס להפרת חובת ההנמקת על ידי המשיב, הפרת חובת ההגינות וחיוב רטרואקטיבי פסול. מאחר ואין טענות אלה בסמכות ועדת הערר לא נדון בהן לגופו של עניין.

מכל האמור לעיל הננו דוחים את הערר.

משלא נתבקשנו לעשות כן אין צו להוצאות.

ניתן והודע, ביום 26.1.2014, בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענליניס מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנח 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

5 \

חבר: עו"ד ורויית לוי אבשלום חבר: לאד טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית 18

שליד עיריית תל אביב-יפו 183

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורות: מגדל חברה לביטוח בע"מ

מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ

100

הוור

-- יי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטת

העוררות הגישו ערר בעניין חיובן בנכס ברתוב ראול ולנברג 24 תל אביב. העוררות טענו כי בהתאם להסכם שכירות שהגישו למנהל הארנונה יש להסב את חיובי הארנונה על שמס של השוכרים.

מנהל הארנונה סירב לבקשת העוררות בטענח כי תקופת השכירות בהסכמי השכירות עומדת על 5 תודשיסם ולפיכך לאור הוראות סעיף 326 לפקודת העיריות מקום בו תקופת השכירות קצרה משנה אחת יהיה המשכלך חייב בארנונה.

העוררת הצביעה על הוראות הסכם השכירות הכוללות שת תקופות אופציה נוספות.

בדיון המקדמי שהתקיים בפני ההרכב בראשות עוהייד אמיר בדראן ביום 30.5.2013 ביקשה בייכ

העוררת להדגיש :

**אני מבקשת לציין כי העלל שתגשנו מצטמצם לטענה אחת בלבד והיא לגבי שטת של 10 מ/ד

המחויבים בס: ווג מחסמים כאשר מי שמתזיק בהם בהתאם להסכם השכירות שצורף לעדר תס

האדוניס רן יד שלום ואיתי סודר אשר אנו מכקשים שיירשמו בספדי העירייה כמחזיקים לצולכ? אלנונת?

ההרכב בראשות עוהייד בדראן הורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב הואיל והמתלוקת הצטמצמה לסוגיה הנייל בלבד ובהתאם סיכמו הצדדים את טענותיהם.

ביום 30.9.2013 הגישה העוררת הודעה מטעמה בה היא מצרפת את הודעת השוכרים לפיה בכוונתס לממש את האופציה להארכת תקופת השכירות עד ליום 31.10.2014.

מאתר ומצוליס אנו היום בחודש ינואר 2014 ועל מנת לחסוך את הצורך בהכרעת לגופו של עניין מוצע לצדדים , להסכים. מבלי להודות באיזו מהטענות ומבלי שהדבר יהווה תקדים או הסכמת

של המשיב ולאור העובדה שממילא השוכרים מחציקיס נכס תקופה העולה על שנח כי בכפוף להסכמת השוכרים בכתב לשינוי הרישום ולקבלת התיוביס על שמם, יסכים המשיב לשינוי שס המחזיקים על שמס של השוכרים מתחילת תקופת השכירות ועד לתום תקופת האופציה או עד לקבלת הודעה על חדילת חוקה לפי המוקדם.

הצדדים יודיעו עד ליום 15.2.2014 אס הס מקבלים את הצעת הועדה , במידה ולא יקבלוה תינתן החלטתה לגופו של ערר.

ניתן והודע, ביום 26.1.2014 , בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה. .

יי אלון צדוק | חבר: עו"ד ורוייח לוי אבשלום חבר: ד טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: | 140008752 שליד עיריית תל אביב-יפו 10000

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אלון בדוק

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: רמת קרת בע'ימ

פוקהההההוהמקתטחט

כו תוקוקח

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

תחלטת

ענינו של ערר וה הינם שני נכסים המוחזקים על ידי העוררת ברתוב אבן גבירול 30 תל אביב.

העוררת טוענת כי יש להאריך לה את הפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות בגין נכס שאינו ראוי לשימוש.

המשיב טוען כי לאור ביקורת שנערכה בנכס ביום 31.1.2012 אין להמשיך ולתת פטור לנכס וה מאתר והנכס עומד ויציב וניתן לעשות בנכס שימוש .

ביחס לטענתה התלופית של העוררת לשינוי סיווג הנכס לאולמות תיאטרון מבקש חמשיב שלא לדון בה בשל כך שלא הועלתה במסגרת ההשגה והעלאתה כעת מהווה הרחבת תזית אסורה.

ביום 7.6.2012 התקיים דיון מקדמי בערר בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של יו"ר ההרכב אמיר בדראן.

במהלך הדיון הסביר בייכ המשיב כי'...<נכס ניתן בעבר פטור לנכס שאינו לאוי לשימוש אך יכול והנתונים שעמלו בפני מקבל ההתלטה הינם שיפוצים כאלת ואחלים שהיו אמוליס להתבצע בנכס ... בעיננו כל עוד אין שיפוצים הרי שלשיטת המשיב אין בסיס לפטול את הנכס מחיוב .. *

ביום 22.11.2012 התקייסם דיון נוסף בפני ההרכב בראשותו של עוהייד בדראן ובדיון וח אישרה

בייכ המשיב:

*משיחה שערכתי עם בכ העודרת בבוקר מתבלר כי הנכס קיבל את היתד הבנליה שאותו הזכירת העודרת בתצתירה (כי עבודות הבנייה בנכס החלו..%

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וביום 29.4.2013 נשמעו הראיות בפני ההרכב בראשותו של עוהייד בדראן.

מאחר ונבצר מההרכב הקודם להמשיך ולדון בתיק הסכימו הצדדים כי ההרכב הנוכתי *יתן

החלטה בתיק הזה על סמך כל החומר הנמצא בתיק לרבות כתבי הטענות, פרוטוקולים, תצהירים

והתלטות שניתנו, כאשר המטמך האחרון שהוגש בתיק הוא סיכומי המשיב מיום 18.6.13 .

הצדדים הסכימו ביניהם כי הדיון בערר לשנת 2012 יאוחד עם הדיון בערר לשנת 2013 כך שהלכה למעשה התקופה אליה תתייחס הכרעתנו בערר וה מתחילה ביום 1.1.2012 ומסתיימת ביום 3

הנה כי כן, לאחר שבית המשפט העליון אמר את דברו בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עירית תל אביב (לחלן: יפסק דין המגרש המוצלתיי), מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) המצכים אותו בפטור המבוקש.

נאמר כבר בראשית הדברים, כי הכרעתנו תיעשה באספקלריה של קביעת בית המשפט העליון בעניין המגרש המוצלת היינו לפי מצבו הנוכחי של הנכס ולא לפי מבחן הכדאיות הכלכלית בשינוי מצבו ( מבחן שנפסל כאמור על ידי בית המשפט בפרשת המגרש המוצלח).

הראות שנשמעו ותמונות שהוצגו בפני ועדת הערר בעניין זת הותירו רושם ברור באשר למצבו

הפיוי של הנכס: מדובר בנכס טגור, שלא נעשה בו שימוש, חלונות שבורים , קירות שבורים ,

תקרה חשופה, קיר תשוף בשל כניסת טרקטור לעבודות הריסה במבנה, אין ריצוף בנכס, תשתית חשמל תשופה.

ביחט לתמונות שצורפו לתצחיר העוררת ואשר מדברות בעד עצמן התייחס עד המשיב בעדותו

ואמר :

/בהתייחס לתמונות שאתה מציג לי ואשד צורפו מטעם העודרת - אני מאשר שזת היה המצב של הנכס בזמן שעשיתי את הביקולת/

עד העוררת אף הוסיף וחסביר בדיון :

*אני מאשל כי בנכס תקדה, דלת כניסה עם שרשלת, בנכס אין הלונות לובם פרוצים ושבולים.

לצודך הליסת הת: אטלון שהופעל במקום בעבר הוכנט טלקטור דלך קיר חיצוני שנפלץ לצולך

כך וחלק זה סגור כרגע בלוחות עץ. /

מנהל הארנונה בחן פעמיים בעבר את מצב הנכס ומצא כי הוא עונה לתנאי סעיף 330 וכי אינו ראול לשימוש . (ראה נספתיס 1-2 לתצהיר עד העוררת).

הוכח במסגרת הבאת הראיות בפני הועדה כי לא חל שינוי במצב הנכס בין התלטתו השנייה של מנהל הארנונה הקובעת כי הנכס אינו ראוי לשימוש, לבין החלטתו שלא ליתן עוד פטור בגין נכס שאינו ראול לשימוש לנכס, התלטה שהביאה להשגה ולערר נשוא דיון וח.

בייכ המשיב מסביר בסיכומיו כי לאתר שנערכה ביקורת בנכס 26.12.2011 ומאחר וטרם הוגשה בקשה להיתר בנלייה באותו המועד הותלט שלא להאריך את התקופה בה נעתר מנהל הארנונה ונתן פטור מנכס שאינו ראוי לשימוש לנכס. בייכ המשיב מצדיק את ההתלטה בטענה כי כל שנת מט נבחנת לגופה ועומדת בפני עצמה.

עוד יצוין כי לא שוכנענו בכך שעצם העובדה כי לנכס מגיעה מעלית אשר ניתן לעשות בה שימוש לצורך הכנסת ארגזּים לאתסון בנכס משנה מהרושט כי מצבו הפיוּי של הנכס, אובייקטיבית , היא שהוא אינו ראוי לשימוש. אין די בגישה לנכס במעלית בכדי לשנות ממצבו של הנכס.

אין תולק כאמור כי ההכרעה בשאלה האם הנכס נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של חנישוס כי אס הכרעה אובייקטיבית.

מצוויס אנו להכריע , האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי נכס וּח , שאין בו שימוש כאמור ועל פי מצבו כפי שעולה מהעדויות שנשמעו בפנינו , יינחרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בוזי,

הגדרתו של הנכס נשוא ערר זה כנכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו מתיישבת עם השכל חישר כמו גס עס מטרת המחוקק אשר ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכט בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.

אנו קובעים על סמך הראיות שנשמעו והוצגו בפנינו כי מדובר בנכס שלא נעשח בו שימוש והוא מגיע כדי נכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו.

לפיכך חננו מקבלים את הערר .

המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 1500 ₪ + מעיימ

ניתן והודע ביום 26.1.2014 בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין / בוועדת ר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד אלון צדוק = חבר: עו"ד ורו'יח לוי אבשלום חבר יד טל גדי

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140007119 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וי/ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורויח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בנק הפועלים בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יפו

החלטת

העוררת הגישה הודעת ערר בגין חיוב ארנונה שהוטל עליה ביחס למחסן בשטת של 26 מ"ר בסיווג הנהלת בנק.

העוררת מלינה לא רק על החיוב בארנונח לשנת המס 2012 כי אס גס ביחס לתיוב רטרואקטיבי התל משנת 2006 .

בהודעת הערר מוסיפה העוררת טענה יילמען הצהירותיי בעניין טעות בסלווג הנכס.

המשיב טוען כי אין בפנינו השגה , וו הסיבה גס שלא מנהל הארנונה השליב לפניית העוררת .

המשיב טוען כי העוררת אינה מעלה אף אתת מהטענות המסורות לסמכותה של ועדת הערר ועל כן גם הגיש בקשה לדחייה על הסף של הערר .

עוד טוען חמשיב כי הטענה החלופית של העוררת בדבר טעות בסיווג לא עלתה בייהשגתחיי של העוררת ועל כן ממילא אין לדון בה בערר מהטעם של איסור הרחבת חוית.

ביום 26.12.2012 נתקלים דיון מקדמי בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של חיוייר בדראן אמיר.

בעת הדיון שבה בייכ המשיב על טענותיה בעניין חוסר טמכות ועדת הערר לדון בערר והדגישה כי העוררת אינה טוענת שאינה מחזיקה בנכס בפועל או שלא החזיקה בו בעבר אלא כל טענותיה מתליחסות לסיווג הרטרואקטיבי בלבד וזו, לשיטת המשיב, טענה שאיגנה בסמכות ועדת הערר.

בייכ העוררת השיבה כי הערר מתבסס על תקיפת התיוב הרטרואקטיבי בהיותו סותר את הוראות סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות ומכאן סמכות של הועדה לדון בערר.

ועדת הערר בהרכבה הקודם הורתה לצדדים לסכם טענותיהם בכתב הן לעניין הטענות המקדמיות והן לענייון הסמכות.

לאור נבצרות ההרכב הקודם להמשיך ולכהן בתפקידו וומנו הצדדים לדיון מקדמי נוסף בפנינו ביום 12.1.2014 והסכימו שההרכב בראשותנו ייתן את ההתלטה בגינה הגישו הצדדים כבר את סיכומיהס (סיכומי המשיב הוגשו ביום 11.3.2013)

לאחר שעיינו בכתב הערר על נספתיו , כתב התשובה על נספחיו , פרטיכל הדיון המקדמי וסיכומי הצדדים הגענו למטקנה כי דין הערר להידחות על הסף מהטעמים שיפורטו להלן:

עיון בכתב הערר מלמד שהעוררת טוענת כנגד חיוב בשטח של 26 מ"ר בסיווג הנהלת בנק בסך של 5 ₪ התל מיום 1.5.2012 ועד ליום 30.6.2012 . בנוסף מזכירה העוררת בסעיף 8 לכתב הערר כי *חשבו( זה הכיל יתלת חוב ע'יס 45,200.40 ₪?

ביחס לחיוב וח מציינת העוררת בסעיף 12 לכתב הערר : /על כל פנים טוענת העודלת כי לא ניתן לחייבה רטרואקטיבי באשר מדובר בחיוב אשד מנוגד לדין?/

העוררת מסבירה כי המשיב תייב את העוררת בארנונה בעקבות הודעתה המאוחרת של הברת נכסי אריאל מגדלי סונול בע"מ כי העוררת היא שמחציקה במחסן מסי 55 בקומה מינוס 5 .

העוררת טוענת כי המשיב לא רשאי היה בהתאם להוראות סעיף 325 ו 326 לפקודת העיריות להעביר את חיוב הארנונה על שס העוררת לתקופה הקודמת למועד בו נמסרה הודעת נכסי אריאל.

אכן , אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. מדובר בחץוב רטרואקטיבי.

אין מחלוקת אף ביחס לאתזקתה של העוררת בשטח נשוא המתלוקת. העוררת לא מכתישה אתוקה כזו והיא מצרפת לכתב הערר הוזה מיום 25.10.2006 ממנו עולה כי העוררת שכרה מבניני רובינשטיין בע"מ את מחסן מספר 55 בקומה מינוס 5 .

משאלה הן העובדות ברור כי העוררת אינה טוענת לאתת העילות בהן הוסמכה על פי דין ועדת הערר לדון ולהכריע, כדוגמת : טענת איני מחזיק או טעות בסיווג.

כפי שהעוררת בעצמה מציינת בכתב הערר מדובר בטענה לתיוב רטרואקטיבי בלתי חוקי.

אכן ועדת הערר מוסמכת לדון בטענות הקשורות בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות אולם דיון כוה נעשה אגב דיון והכרעה בטענות של נישום שטוען איני מחציק .

ניסיונה של העוררת לבסס את סמכותה של ועדת הערר על הוראות סעיפיט 325-326 לפקודת העיריות בנסיבות ערר וה אינו מבוסס, לא על הוראות החוק וממילא גם לא על פסיקת בתי המשפט.

הוסף על כך את העובדה שהשגה בגין חיוב הארנונה ביהס לשנת המט 2012 לא הוגשה במועד, ולא הובא כל הסבר לכך או הסבר לקיומן של התכתבויות של המשיב עוד קודם להגשת הייהשגהיי או הערר ביחס לחיוב וה ( למעט טענח כללית כי מכתבי המשיב לא הגיעו) והרי לך ערר אשר אינו מתבסס על השגה.

לא מצאנו כי מנחל הארנונה טעה בנסיבותת המתוארות לעיל כאשר בחר שלא לחשיב לפניית העוררת שכן בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין עעיימ 1024/10 מאיר מלכא כ מועצה מקומית כפל קמא הרי שבשעה שמנהל הארנונה סבר שאין בפניו השגה כדין הוא עשה נכון כאשר ציין ואת בפני העוררת ואף ציין בפניה כי אין הוא רואה בפנייתה השגה.

אין מחלוקת בין המשיב לעוררת כי ביחס לכך שכאשר העורר מעלה טענה בדבר היעדר סבירות של שומה או אי חוקיות הנוגעת להטלת השומה, הכתובת לדון בכך אינה ועדת הערר. +ו הסיבה שהעוררת מנסה ללכת במסלול של ערר המעלה טענות אגב דיון בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות אלא שבהיעדר עילה המנויה על הוראות סעיף 3א לחוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה) תשל"ו-1976 , לא קמה השגה וממילא אין ערר בפנינו. ועל עילה כוו גם העוררת לא מצביעה.

משזו הכרעתנו אין עוד צורך לדון בטענה לפיה טענת העוררת בדבר טעות בסיווג מהווה הרחבת חזית אסורה שכן לא הועלתה בהשגה אלא רק בערר.

אשר על כן הננו מקבלים את הבקשה לדתייה על הסף של הערר.

משלא נתבקש צו להוצאות לא ניתן צו כות.

ניתן והודע ביום 26.1.2014 בהיעדר הצדדים.

[

לוייר: ₪ אלון צדוק | חבר: עו"ד ורויית לוי אבשלום חבר: שו טל גדל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר : 140007119 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בנק הפועלים בע'ימ

מקקהקתוספט הח

ההחותרחורהו 4000

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יפו

החלטת

העוררת הגישה הודעת ערר בגין חיוב ארנונה שהוטל עליה ביחס למהסן בשטח של 26 מ"ר בסיווג הנהלת בנק.

העוררת מלינה לא רק על התיוב בארנונה לשנת המס 2012 כי אס גט ביחס לחיוב רטרואקטיבי החל משנת 2006 .

בהודעת הערר מוסיפה העוררת טענה יילמען הוהירותיי בעניין טעות בסיווג הנכל.

חמשיב טוען כי אין בפנינו השגה , זו הסיבה גס שלא מנהל הארנונה השיב לפניית העוררת .

חמשיב טוען כי העוררת אינה מעלה אף אחת מהטענות המסורות לסמכותה של ועדת הערר ועל כן גס הגיש בקשה לדתייה על הסף של הערר .

עוד טוען המשיב כי הטענה החלופית של העוררת בדבר טעות בסיווג לא עלתה בייהשגתהיי של העוררת ועל כן ממילא אין לדון בה בערר מהטעט של איסור הרחבת חצית.

ביום 26.12.2012 נתקייס דיון מקדמי בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של היוייר בדראן אמיר.

בעת הדיון שבה בייכ המשיב על טענותיה בעניין תוסר סמכות ועדת הערר לדון בערר והדגישה כל העוררת אינה טוענת שאינח מתזיקה בנכס בפועל או שלא החציקה בו בעבר אלא כל טענותיה מתליתסות לסיווג הרטרואקטיבי בלבד וזו, לשיטת המשיב, טענה שאינה בסמכות ועדת הערר.

ועדת הערר בהרכבה הקודם הורתה לצדדים לסכם טענותיהם בכתב הן לענייו הטענות המקדמיות והן לעניין הסמכות.

לאור נבצרות ההרכב הקודם להמשיך ולכהן בתפקידו זומנו הצדדים לדיון מקדמי נוסף בפנינו ביום 12.1.2014 והסכימו שההרכב בראשותנו *יתן את ההחלטה בגינה הגישו הצדדים כבר את סיכומיהס (סיכומי המשיב הוגשו ביום 11.3.2013)

לאתר שעיינו בכתב הערר על נספתיו , כתב התשובה על נספתיו , פרטיכל הדיון המקדמי וסיכומי הצדדיט הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות על הסף מהטעמים שיפורטו לחלן:

עיון בכתב הערר מלמד שהעוררת טוענת כנגד תיוב בשטח של 26 מ"ר בטיווג הנהלת בנק בסך של 5 ₪ החל מיום 1.5.2012 ועד ליום 30.6.2012 . בנוסף מזכירה העוררת בסעיף 8 לכתב הערר כל *יחשבון זה הכיל יתרת חוב עייס 45,200.40 ₪

ביחס לחיוב וה מציינת העוררת בסעיף 12 לכתב הערר : /על כל פנים טוענת העולרת כי לא נלתן לחייבה רטרואקטיבי באשד מדובר בחיוב אשר מנוגד לדין/

העוררת מסבירה כי המשיב תייב את העוררת בארנונה בעקבות הודעתה המאוחרת של חברת נכסי אריאל מגדלי סונול בע"מ כי העוררת היא שמתזיקה במתסן מס' 55 בקומה מינוס 5 .

העוררת טוענת כי המשיב לא רשאי היה בהתאם להוראות סעיף 325 ו 326 לפקודת העיריות להעביר את חיוב הארנונה על שס העוררת לתקופה הקודמת למועד בו נמסרח הודעת נכסי אריאל.

אכן , אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים. מדובר בתיוב רטרואקטיבי.

אין מחלוקת אף ביחס לאתוקתה של העוררת בשטח נשוא המחלוקת. העוררת לא מכתישה אחזקה כזו והיא מצרפת לכתב הערר חוזה מיום 25.10.2006 ממנו עולה כי העוררת שכרה מבניני רובינשטיין בע"מ את מתסן מספר 55 בקומה מינוס 5 .

משאלה הן העובדות ברור כי העוררת אינה טוענת לאתת העילות בהן הוסמכה על פי דין ועדת הערר לדון ולהכריע, כדוגמת : טענת איני מתזיק או טעות בסיווג.

כפי שהעוררת בעצמה מציינת בכתב הערר מדובר בטענה לתיוב רטרואקטיבי בלתי חוקי.

אכן ועדת הערר מוסמכת לדון בטענות חקשורות בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות אולם דיון כוה נעשה אגב דיון והכרעה בטענות של נישום שטוען איני מתזיק .

ניסיונה של העוררת לבסס את סמכותה של ועדת הערר על הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות בנסיבות ערר גה אינו מבוסס, לא על חוראות התוק וממילא גם לא על פסיקת בתי המשפט.

הוסף על כך את העובדה שהשגה בגין תיוב הארנונה ביחס לשנת המס 2012 לא הוגשה במועד, ולא הובא כל הסבר לכך או הסבר לקיומן של התכתבויות של המשיב עוד קודם להגשת הייהשגהיי או הערר ביחס לחיוב וה ( למעט טענה כללית כי מכתבי המשיב לא הגיעו) והרי לך ערר אשר אינו מתבסס על השגה.

לא מצאנו כי מנהל הארנונה טעה בנסיבות המתוארות לעיל כאשר בחר שלא לחשיב לפניית העוררת שכן בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין עעיימ 1024/10 מאיל מלכא ני מועצת מקומית כפר קמא הרי שבשעה שמנהל הארנונה סבר שאין בפניו השגה כדין הוא עשה נכון כאשר ציין ואת בפני העוררת ואף ציין בפניה כי אין הוא רואה בפנייתה השגה.

אין מחלוקת בין המשיב לעוררת כי ביחס לכך שכאשר העורר מעלה טענה בדבר היעדר סבירות של שומה או אי חוקיות הנוגעת להטלת השומה, הכתובת לדון בכך אינה ועדת הערר. זו הסיבה שהעוררת מנסה ללכת במסלול של ערר המעלה טענות אגב דיון בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות אלא שבהיעדר עילה המנויה על הוראות סעיף 3א לחוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה) תשל"ו-1976 , לא קמה השגה וממילא אין ערר בפנינו. ועל עילה כזו גס העוררת לא מצביעה.

משזצו הכרעתנו אין עוד צורך לדון בטענה לפיה טענת העוררת בדבר טעות בסיווג מהווה הרחבת חוית אסורה שכן לא הועלתה בהשגה אלא רק בערר.

אשר על כן הננו מקבלים את הבקשה לדתייה על הסף של הערר.

משלא נתבקש צו להוצאות לא ניתן צו כזה.

ניתן והודע ביום 26.1.2014 בהיעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977\תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

1 1 77

לוייר ויד ) לון צדוק | חבר: עוד ורוייח לוי אבשלום חבר: ט טל גדי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140007905 שליד עיריית תל אביב-יפו ל

בפני חברי ועדת הערר:

יך'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי זיו רייך, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררת: אלקסלסי בל מזגן (1993) בע'ימ

נגד

מנהל תארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת י

1. בפנינו עררים שהדיון בהם אוחד בענין התלטת המשיב לסווג את הנכס שמוחזק על ידי

העוררים בסיווג עסקים ולא בסיווג מלאכה ותעשייה.

טענות העוררים

2 העוררים מתזיקים במספר נכסים ברחי שונצינו 1 בעיר. לטענת העוררים עיקר הפעילות בנכסים הינה בתתוס המלאכה ובהתאט יש לסווג נכסיים אלה לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה.

3 לטענת העוררים עיסוקס בתחום של תיקון והתקנת מערכות מיזוג אויר. הנכסים מצוליס בקומת מרתף, אליו לא מגיעים לקוחות ותלקס מהווה שטח גלריה. בנכסים קיים מכשור רב לביצוע תיקונים והרכבת מערכות מיווג אויר. מעבר לכך נטען כי המקום נראה ברובו כבית מלאכה וכן הפעילות התלה בו נסובה תחת סוג פעילות צו.

6. עוד נטען כי מרבית מהעובדים הינם אנשי מקצוע שעוסקיט בתיקונים, שירות והתקנות. על

ידי הצהרת רו"ח חיצוני מטעם העוררים עיקר הכנסותיהס נובעות מהתקנה, מתיקוניס והתלפת חלקים, ולא משיווק ומכירת מזצגנים.

5. העוררים טענו כי אין לפצל את הנכסים לפי סיווגים שונים אלא לתייב את כלל הנכסים לפי

עיקר השימוש שנעשה בנכס.

6. העוררים טענו עוד כי המשיב נוהג לתייב נכסים שמשמשיסם לתיקון מזגנים בתתוס שיפוט

העיר תל-אביב בסיווג תעשייה ומכאן העוררים מופלים לרעה.

7 העוררים טענו כי חחיוב שהושת עליהם הנו חיוב רטרואקטיבי אסור ופגיעה מהותית ביכולתס לחשב את שיקוליהס הכלכליים.

טענות המשיב

8 המשיב פרט בכתב התשובה מהם הנכטיס המוחזקים על ידי העוררים ומה סיווגם.

9 המשיב הפנה לממצאי דוח ביקורת שנערך בנכס ממנו עולח כי הנכס אינו משמש למלאכה ותעשיה אלא לשיווק מזגנים.

0. המשיב ביקש לדחות את הטענות בדבר אפליה ותיוב רטרואקטיבי על הסף מחמת הוסר

סמכות והוסיף וטען כי העירייה מוסמכת לחטלל ארנונה על נכסייס על מנת למנוע אפליה. לכן, משהתבררה טעות בתיוב, התלטתה לשנות את החיוב ולהתאים אותו למצב העובדתי הנכון, הינה התלטת סבירה. 7 ,

1 עוד טען המשיב כי הערר כולל טענות חדשות שלא נכללו בהשגה והעורריס מנועים מלטעון אותן בפני ועדת הערר.

2. המשיב טען כי השימוש שנעשה בנכס הינו שימוש מסתרי ולא לצרכי תעשייה וכי העוררת

עצמה לא טוענת כי בנכס לא מתבצעת פעילות של מכירה ושיווק.

3. ביום 30.10.13 קיימנו דיון הוכחות במהלכו שמענו את העדיס מטעם הצדדים וחוגשו בפנינו

מסמכים. לבקשת הצדדים ניתנה להם אפשרות לטכס טענותיהם בכתב והתיק בשל להכרעה,

דיוו והכרעה

64. בהתאם לפסיקה הנהוגה לענייננו, קיומה של ייפעילות ייצוריתי' נדרשת על מנת להסות תחת

הסיווג ייתעשייה ומלאכהיי.

5. מקובל לערוך שימוש במבחניס שנקבעו לזיהויה של פעילות ייצורית לקביעת סיווג תעשייה,

כפי שנקבע בעניין עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ/ חברת רעיונות בע"מ פייד מח(1)

0 (להלן - ''עניין רעיונות''); ובעניין עמיינ (מתווי תייא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם ביינבויי 15.11.2007) (להלן:

'/עניין גאו-דע'), כדלקמן:

מבחן לצירתו של יש מותשל אחד.

טיבו של תחליך חייצור, טיבן של המכונות במפעל, חיקף הפעילות הכלכלית.

המבחן הכלכלי-השבחת המוצר או החומר, אף אס אינו מביא עמו כל שינוי בצורה.

מבחן מרכז הפעילות-ההנגדה-תיפוש הליבה של הליכי ייצור מה ומתן שירותים מזה.

ל טק ש ב

6. במהלך דיון ההוכתות, טען מנהל העוררת בעדותו כי כאשר נמכר מוגן חדש, בנכס מכינים את

התושבת למזגן, את הצנרת, את המרכנייה ואת כלל הציוד אשר נדרש להתקנה. המזגנים נרכשים מספקים כמוצר מדף ואת הצנרת והברוליס רוכשים כחומרי גלס להכנה בנכס. ביחט לתיקונים שמבצעת העוררת אצל לקותות, כאשר מתברר במהלך בדיקה אצל לקות כל התקלקל מדחט, או מנוע, מפרקים ומחליפיס אותו בנכס, ואז מתזיריס את המזגן ללקות.

נטען כי לא ניתן להתליף מדחס אצל הלקוח. עוד נטען כי התיקונים מתבצעיסם בעבור לקותות שרכשו את המזצגן בחברה ולקוחות מזדמנים.

בחברה מועסקיט עובדים שכיריט, לצד מנהל העוררת ואישתו. 6 מתקינים, כאשר הצוותים עוסקים בפירוק ובהתקנה אצל הלקוחות, יש מנהל עבודה ופקידה. עוד נטען כי בדייכ נמצאים בנכס בזמן נתון שני עובדים, כאשר בשעה 10:00 בבוקר העובדים יוצאים לחביא מזגנים לתיקון. לעיתים נמצא בעסק טכנאי ולעיתים נשאר עימו אחד מהמתקיניס לסייע לו.

נציג המשיב שערך ביקורת בנכס תאר בפנינו בעדותו כי בזמן הביקורת לא נצפו לקותות שנכנסו לנכס. כאשר הגיע לביקורת הייתה בנכס עובדת אחת. בנכס נראו ציוד, תלפים ומזגניס להתקנה, ללא עובדים פרט לעובדת שנכחה במקום וזאת בביקורת שנמשכה כתצי שעה בין השעות 10:00 ל-12:00.

מהתמונות ניתן ללמוד כי בנכס מזגנים חדשים, צנרת, תעלות מפת, בלוני גז.

נציין כי מנהל העוררת תאר את עמדת העבודה תוך הפניה לתמונות.

בבחינת מכלול העובדות שהובאו בפנינו אנו סבורים כי העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכתת הפעללות הייצורית אשר מתבצעת בנכס ולכל הפחות כי עיקר הפעילות הינה ייצורית ולא שירותית מסחרית. נציין עוד כי העוררת טענה כי יש לסווג את כלל הנכס לסיווג מלאכה ותעשיה, הגם שהתברר כי לכל הפחות חלק מהנכס שייך לתתום המכירות ומתן השירות אצל הלקוח ולא בביצוע פעולות ייצוריות ותיקונים בנכס עצמו. גס בחיבט של כלי העבודה שנמצאו במקום, לא הוכח כי הס משמשים לביצוע פעולות ליצור, תיקון וכיוצבי בנכס עצמו ואין חס משמשים את המתקיניס במתן השירות בבית הלקות. מהתמונות לא ניתן ללמוד על פעילות ייצורית ובכלל וה פעילות של תיקוני מוּגנים שמתבצעת בנכס. מעבר לכך נטען כי המזגנים החדשים ממילא נמצאים תחת אחריות. מבחינת ליבת פעילות בנכס לא הוכח כי מדובר בפעילות יצורית או לכל הפחות כי והו עיקר הפעילות בנכס.

העוררת טענה טענת אפליה. הטענה נטענה באופן כללי מבלי להצביע על נכס בו מתבצעת פעילות כגון גו שמתבצעת בנכס העוררת ובכל מקרה הטענה לא הוכחה. לאור ואת אין אנו נדרשים להתייחס לשאלת הסמכות לדון בה במסגרת הערר.

בכל הנוגע לטענה בדבר חיוב באופן רטרואקטיבי. המשיב קבע כי החיוב יעודכן ממועד הביקורת בתאריך 19.9.12. אנו סבורים כי אין המדובר בתיוב רטרואקטיבי אלא בתיוב נכון למועד בו התבררו העובדות. לו היה מוטל החיוב לשנים עברו או אפילו לתחילת שנת 2012, היה מקום לערוך דיון בשאלות הרלוונטיות להתלת סיווג באופן רטרואקטיבי. היות המשיב נהג בהגינות ובענייניות עת עדכן את התיוביס למועד עריכת הביקורת, אין כל מקום להתערב בהחלטתו.

4. לאור האמור אנו דוחים את הערר. בנטיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים היום / 0

בהתאם לטעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לענלינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

לרייר: ערייד"אמשעלור חבר: הרציו 06//רוית חברה: עו סשירלי

שס הקלדנית: ענת לול

. ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140006607 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אמיר לוי

חבר: דרי ויו רייך, רו'*ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: *צחק מחזיבי

1000

...א

קתווה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. במסגרת הערר שהוגש מטעסם העורר, נכתב כי הוא הבעלים של הנכס ברת'י סלמה 123, והחל

מיום 1.1.09 מחויקיס בנכס כמפורט להלן: חדר אתד - אבו זניד אכרס; 5 חדרים- שחר דרור. העורר טען כי למרות פניות לעירייה לא בוצעו חילופי המחזיקים כאמור.

2. במסגרת כתב התשובה לערר טען המשיב כי העורר חויב בארנונה בגין הנכסים ברחי דרך

שלמה 123 בעיר, נכסים מספר: 2000193406, 2000193409 ‎ ,2000193412‏ 2000193415, 8 שהוחזקו על ידו מיום 1.12.2008 עד ליום 4.4.2012 בסיווג מגורים; וכן תויב

העורר בגין נכס מספר: 2000193400 שהוחזק על ידו מיום 30.8.2011 ועד ליום 4.4.2012.

3 המשיב טען כי העורר הגיש השגה בשנת 2011 אולם לא הגיש ערר, והתלטת המשליב בהתליתס לחוב עד לשנה גו חלוטה.

4. בהתייחס לשנת 2012, נטען כי העורר לא הגיש השגה ומשכך מנוע מלהגיש ערר.

5 המשיב טען כי התל משנת 2011, בהסתמך על ממצאי ביקורת שנערכה במקום נמצא כל ישנן 5 יחייד שלא חויבו בארנונה. נפתתו תשבונות עייש בנו של העורר, טל מור והודעה על כך נשלחה

.10

לנייל ביום 20.6.01. ביום 30.7.01 התקבל מכתב מאת ס. אנקורי-יועצ עסקי, בו נטען כי תוזה הרכישה נרשם עייש העורר, אביו של טל מור, כאשר מדובר במבנה מפוצל בקומת הגג המחולק ל-5 *הייד מאוכלסות בשטת כולל של 90 מ"ר.

בהתאם למכתב המשיב מילוס 28.8.01 שונה שס המחזיק לעורר.

נציין כי מדוח ביקורת שנערך ביום 16.1.01 נכתב כי בקומת הגג יש מבנה מחומר קל אשר לא מחויב, מחולק ל-5 יחייד. עוד צוין כי עפ"י אחד מהדיירים אשר גר בשכירות, הבעלים הוא טל מור.

מכתב מיום 30.10.11 נשלת מטעם העורר באמצעות בא כוחו בו נכתב כי העורר רכש את נכס בשטח של 24.7 מ"ר. י

במכתב מיום 15.1141 מטעט המשיב נדתתה טענת העורר כי הוא מחזיק רק ביחידה אחת.

המשיב קבע כי ביקורת תתואם בימים הקרובים לטובת בחינת המצב העובדתי כפי שעולה מטענותיו של העורר בפנייתו. עוד הובהר כי בעוד שבמכתב מטעם העורר נטען כי השוכר הוא אנרייב יורי, חוזה השכירות שצורף למכתב הינו עייש הסן סברי. העורר התבקש לחדד פרטים לגבי איוו יחי מתזיק מי מהשוכרים.

נציין עוד את התלטת המשיב מיוט 22.6.11 בה נכתב כי נדחית הבקשה לשינוי מחויקיס מהטעם שהסכם השכירות שצורף אינו תקף ותקופת האופציה אינה חתומה על ידי הצדדים.

בהמשך נשלת לעורר מכתב נוסף מיום 4.12.11 בו נכתב, כי בהמשך למכתב קודם נקבעה ביקורת בנכסים לצורך בחינת טענות העורר לעומקן אולם בשיחה עם בא כת העורר נמסר כל המקום סגור ואינו מצליח ליצור קשר עס מרשו-המחזיק הרשום. עוד נכתב כי נאמר לנציג העירייה כי משרד בא כוח העורר ייצור קשר לצורך תיאום חוזר של הביקורת אך דבר וח טרם נעשה. לאור האמור נכתב כי תשובת העירייה בעינה עומדת.

הערר הוגש ביום 6.5.12.

ברצוננו לציין כי החתדיינות בתיק וה נמשכה זמן רב יחסית. ניתנו על ידנו מספר החלטות בדבר עריכת ביקורת בנכס על ידי המשיב אולם לא היה שיתוף פעולה מצד העורר ולא נערכה ביקורת כלל.

ביום 8.7.13 ניתנה החלטתנו למחוק את הערר לאור העובדה שהעורר לא הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו על אף התלטות שניתנו בעניין ובכלל וּה, החלטות בדבר הארכת מועד להגשת תצהירים, ולאור העובדה שלא הוכתו טענותיו כפי שנטענו במסגרת הערר.

.15

לאחר שניתנה הההלטח כאמור למחיקת הערר, הוגשה מטעם העורר בקשה לביטולה.

בהתלטה מיום 12.9.13 קבענו כי בשלב זה אין מקום לבטל את ההתלטה אולם ככל שיוגש תצהיר לא יאוחר מיום 30.9.13 תשקול הועדה בשנית את הבקשה.

משהוגש תצהיר על ידי העורר קבענו את התיק לדיון הוכתות שהתקיים ביום 22.1.14.

לדיון התייצבו העורר ובנו-טל מור. בנו של העורר הצהיר בפנינו כי האמור בתצהיר שהוגש ידוע לו באופן אישי.

טל מור השיב לשאלות בייכ המשיב כי החדר על הגג היה בבעלות אביו בתקופה נשוא הערר וגם היום. לגבי הטענה שמישהו זייף את חתימת אביו טען כי לא הוגשה תלונה במשטרה. טל מור הצהיר בפנינו כי היו 5-6 יחידות על הגג ומתווך טיפל ביחידת הדיור של אביו והשכיר אותה. עוד נטען כי היה בחור בשם שתר ועוד מספר אנשים ייבעייתייטיי שטיפלו בגג. טל מור טען כי לפני כ-8 חודשים נהרסו היתידות בגין בניה לא חוקית ונותרה היחידה שבבעלות אביו.

בייכ העורר טען בפנינו כי הוא מסתמך על שטר מכר שהוגש לטאבו בדבר בעלות על יחידה אחת שבתוקת העורר. כן טען בייכ העורר בסיכום טענותיו כי אין הוא נדרש לדוות לעירייה על נכסים ומתזיקיס שכן הוא מחזיק בנכס אחד בלבד. בייכ העורר טען כי הוא יודע שהיה במקום בחור בשם שחר שאף ניתן נגדו פסק דין לפינוי אולם אין הוא יכול להוכיח כי הוא החציק בנכסים נשוא הערר. לאתר מכן הבחיר כי ממילא מדובר בתקופה האחרונה של שנת 3 ומשכך מדובר בטענה לא רלוונטית.

לאחר בחינת מלוא הראות שהובאו בפנינו אנו סבורים כי דין הערר להידחות על הסף מחמת הגשת השגה באלחור ומחמת הגשת ערר באיחור. עוד נבהיר למעלה מן הצורך כי גס לגופן של הטענות יש לדחות את הערר.

לשנת 2012 לא הוגשה השגה אלא ערר בלבד. לתיוב בגין שנים קודמות הוגשה השגה בשנת 1 שנדתתה אולם לא הוגש ערר.

אנו עוסקים בתקופות שונות כמפורט לעיל, החל מיום 1.12.2008 עד ליום 4.4.2012.

העורר היה מודע לחיוביס ואף טען כי הוא הבעלים של הנכטיס אולם התל מיום 1.1.2009 הוא חדל להחזיק בהם ואתרים מתויקים בהם. העורר הפנה למהגיקים שונים אולם לא שיתף פעולה עס המשיב בבדיקת הנכס ובירור שאלת המתציקיס וכל שנדרש על מנת שיוכל המשיב להת:יחס לטענותיו של העורר באופן ענייני וממצח.

העורר לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי לא החזיק בנכסים נשוא הערר בתקופות האמורות, לא כל שכן עת שינה טענותיו וחרף האמור בכתב הערר מיום 6.5.12

שהוגש ביום 9.5.12, כי הוא הבעלים בנכסים וכי הס הועברו לשוכרים שונים מיום 1.1.09, שינה גרסתו וטען כי הוא הבעלים של יתידה אחת בלבד.

5. טענות העורר עומדות גס בסתירה למסמכים מהלמנים שהומצאו לידינו מתיק הנכס אצל

המשיב ובכלל זה דות ביקורת משנת 2001 והתכתבויות שונות מהן ניתן היה ללמוד על מעורבות בנו של העורר, מר טל מור, בהתזקה בנכסים ולאחר מכן העברתם לחזקתו של אביו-

העורר.

6. ממילא גס ההודעות שהועברו על ידי העורר בדבר שינוי מחזיקים, לא התקבלו על ידי המשיב

מהטעם שהתוים שהומצאו לא חיו מתאימים ולא היו תקפים.

7. שטר המכר שהוצג על ידי העורר המהווה הוכתה לטענתו כי חוא הבעלים והמהציק ביחידה

אחת אינה מספקת שכן היא אכן מתייחסת ליחידה אחת ואין בה כדי לשלול את קביעת המשיב בדבר התזקת יחידות אחרות, בין אם כאלח שהיו בבעלותו ובין אס כאלה שהיו בחזקתו.

8. אשר על כן, אנו דותים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות משפט.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.1.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלייט, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורטט החלטה גו באתר האינטרנט של המשיםב.

2 ש

*וייר: עו"ד אמיר לול חבר: דרייזיו רייך,וייח חברה: עו'יו/קדם שירלי

שס הקלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140007260 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

הברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: עקל איוב

= ==

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ערר זה הוגש על חיוב ארנונה מיום 15/8/2003 ועד ליום 29/2/2006.

החלטת המשיב נסמכת על הסכם שכירות שהוגש לעירייה מיום 15.8.03 לשנה. בכתב הערר שהוגש ע"י עמותת החסד נטען כי העורר מוכן לקחת אחריות על החוב בגין התקופה עפ"י הסכם השכירות מאוגוסט 2003 ועד לאוגוסט 2004. וזאת למרות שבחלק מהתקופה הוא שהה בכלא. לדבריו כנראה ההתימו אותו כשהיה תחת השפעת סמים.

נציין כי פניית העורר הועברה לידי עמותת חסד מיד כאשר נודע לעורר דבר החיוב ואנו מקבלים את טענתו כי לא ידע על חיוב זה בעבר וזאת בשים לב לכך שהיה בכלא במשך תקופות ארוכות.

אציין כי עפ"י גזר דין מיום 18/4/04 בתיק 1172/04 הוטל על העורר גזר דין של מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים מיום 6/1/04. בנסיבות העניין, שוכנענו כי העורר לא החזיק בנכס בתקופה מעבר לתקופה בה הסכים לקחת על עצמו את החיוב כאמור וכי אין להטיל על העורר תשלום ארנונה לתקופה שבחלוף לתקופת השכירות עפ"י הסכם השכירות עליו נסמך המשיב בהחלטתו. המשיב יפעל בהתייחס ליתר תקופת החיוב נשוא הערר בהתאם לסמכותו עפ"י כל דין.

לנוכח מצבו של העורר והליך שיקומו מתבקש המשיב לבחון אפשרות לפרוס את החוב וכן להתייחס לשאלת הריבית וההצמדה בהתייחס למועד בו נודע על החוב.

ניתן והודע במכחות הצדדים היום 27.01.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של/המשיב.

יו"ר: עו"ד לוי אמיר + חבר: דר' רייון הו רה

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140006108 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפגי חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: טריפל אירועים בע"מ ח

| ]

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

במסגרת הערר שהוגש ביום 28/2/12 נטען כי העוררת מחזיקה בנכס ובתאריך 31/12/11 הוכנסו מספר שולחנות וכיסאות למקום משום שהמקום לא עבד והמצב היה קשה.

בערר התבקש כי יאושר הסיווג לפי התעריף הקיים דהיינו סיווג אולמות המשמשים אך ורק לריקודים לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה. עוד נטען כי יש גלריה בשטח של 70 מ"ר שלא בשימוש.

העוררת הגישה תצהיר בו טענה כי בשנת 2010 פתחה פאב משקאות, אולם העסק נכשל ויועציה אחיטופל ייעצו לה להמשיך ולהחזיק בנכס.

כן נטען מצב בריאותה הרופף נכנס כל העסק לסחרור כלכלי והיא חייבת עשרות אלפי שקלים.

העוררת טענה כי יש צו לסגירת הנכס עקב ליקוי בטיחותי. העוררת ביקשה הפחתת חובותיה וטענה כי היא נכה 100% מביטוח לאומי.

מעיון בפרוטוקולי הוועדה בישיבות קדם המשפט למדנו כי ייתכן כי מעורבים אנשים נוספים בעסק של העוררת ובכלל זה מר אלי גואטה ומאיה זכריה שנכחו בדיונים קודמים וטענו בעניין.

העוררת התקשתה לדבר אתנו וטענה כי הפחתה מסוימת בחיוב יסייע לה.

מעיון בדוחו"ת הביקורת עולה כי בנכס יש שולחנות וכיסאות ללא הגשת אוכל וכי רחבת הריקודים מהווה כ- 15% משטח הנכס.

בביקורת שנערכה בשעות הלילה נמצא כי במקום בחור שניגן על אורגן ובמקום מקומות ישיבה לרבות בקומת הגלריה. אכן קיים בר משקאות ומטבח לשטיפת כלים.

סעיף 3.3.9 לצו הארנונה קובע כי אולמות המשמשים לריקודים יסווגו לפי תעריף מופחת וזאת רק כאשר מדובר באולמות המשמשים אך ורק לריקודים.

מבחינת מכלול העובדות שהובאו בפנינו עולה כי העוררים לא הוכיחו את טענותיהם ולא"

הוכח כי הנכס משמש אך ורק לריקודים.

ב"כ המשיב בהגינותה הסכימה לקבל את טענת העוררים וזאת בהתבסס על האמור בכתב הערר כי החל מתאריך 31/12/11 הוכנסו שולחנות וכיסאות, כאשר עד למועד זה הסיווג שיקבע יהיה סיווג לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה.

אכן ממצאי הביקורת שנערכו לאחר מועד זה מלמדים כי הנכס אינו עומד בתנאי צו הארנונה בהתייחס לאולמות המשמשים אך ורק לריקודים ולכן לא ניתן להיעתר לערר בגין תקופה שלאחר תאריך 31/12/11.

לאור האמור אנו מקבלים את הערר באופן חלקי כך שהחיוב עד לתאריך 31/12/11 יהיה לפי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה ולאחר מועד זה יהיה לפי החלטת המשיב נשוא הערר, דהיינו לפי

סעיף 3.2 לצו.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.01.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות עפּעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה. -

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנוות הרשויות המקומיות ( עהר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עד לוי אעיר חבר: דר/ריִיך !, רו"ת חברה: עו שירלי

שם הקלדנית+ענת לוי

> ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140009268 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד לוי אמיר

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת: שבניאן ג'משיד

כ ה

ש ו -- | --)

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה ככל שהעורר לא ניצל את תקופת הפטור לנכס ריק יוענק לו פטור מיום 1/6/2013 ועד ליום 5/8/2013 כנכס ריק.

ככל שיתברר כי נוצלה מלוא התקופה מוסכם על העורר לשלם את הארנונה וכי הערר יידחה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.01.2014.

/ ) ,

יו"ר: עו"ד ל)י-אמיר חבר: דר' הל ז'//,6ו"ח

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

.. שליד עיריית תל אביב-יפו

מספר ועדה: 140009205

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר/ת:

עבדת עזרא 0

וחק >

מפוקוטוותותותותהתהה ה

כ וטק

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור האמור לעיל אנו מוחקים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.01.2014.

\\\ /

יו"ר: ות חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי חברה; עד קדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונת כללית ערר מס' 140007907

שליךד עיריית | תלאביב | - יפו

העוררים: | 1. | ו רת 099

2 הדסבן או 09969

- 1ג7*

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל אביב - יפו

החלטת

עניינו של ערר וח חינו נכס הנמצא ברחוב אבולעפיה 23 וידוע כנכס מספר 2000313129, המחויב חלקו בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריטיי ובתלקו האחר (בגלריה) בסיווג יתעשייה ומלאכהי (להלן: ''הנכטיי).

המתלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלת סלווגו של שטת הגלריה בנכס, כאשר לשיטת המשיב הסיווג המתאים לגלריה הוא ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי, ואילו לטענת העוררים, אין לפצל את הנכס ולסווג את הלקיו השונים בסיווגים שונים, והסיווג המתאים גס לגלריה ייתעשייה ומלאכהיי.

תמצית טיעוני העוררים

1 הגלריה משמשת את בית המלאכק בלבד ואילו הייתה ממוקמת בהמשך החלל, באותו מפלל, חייתה נחשבת כבית מלאכה.

2. שטת הגלריה משמש לאחסון צלוד וחומרי גלס הקשורים לבית המלאכה בלבד.

3. בית המלאכה ממוקט מתחת לגלריה ולכן נוח לאחסן בגלריה חומריט שאינם בשימוש יום

יומי, כגון שאריות בדים, גומי, תוויות וכוי, כמו גס ציוד שאינו בשימוש שוטף כמו מכונת פרס או בובת דיגום. \

4. בנוסף, יש בגלריה דוגמא מכל דגם שיוצר במהלך השנים וקלסריס עם סקיצות של דוגמאות

שלא יוצרו.

5. בקדמת הגלריה יש שטח קטן המוגדר כייתנותיי ומשמש לתצוגה. הבגדים חתלויים בתנות

מגיעים לעוררים מוגמרים מהמתפרות ונתליס בתצוגה למכירה.

6. אין לעורריס צורך באחסון נוסף מעבר למה שמוצג בחנות.

7. השלמוש בגלריה הוא לאחסון בלבד בגלל חוסר הנוחות בעלייה במדרגות ובגלל הקורות

הנמוכות החוצות את הגלריה לאורכה ולרותבה.

תמצית טיעוני החמשיב

1 מחומר הראיות שהוצג ע"י המשיב עולה, כי שטת הגלריה כלל אינו משמש את בית המלאכה.

2 הגלריה משמשת למכירה, ולכן נכון היה לסווגה בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.

3 העוררים לא הוכיתו וּיקה בין הפעילות שבגלריה לפעילות שמתבצעת בתלק הנכס המסווג בסיווג '*מלאכה ותעשיחיי, ולא הוכת שהשימוש בגלריה הכרתי לקיום תכלית הפעילות הייצורית בחלק הנכס המסווג בסיווג ''מלאכה ותעשיהיי.

4 בגלריה יש קולבים, בגדים מוגמריס וקלסרים עס השבוניות שלבטח אין קשר בינם לבין מלאכה ותעשליה.

5 הן במעמד הביקורת והן בכתב הערר ובטיכומיהס מודים העוררים כי מדובר ביתידת אחסון בלבד.

6 *צוין, סיווג של תעשייה ומלאכה ניתן אך ורק לנכס אשר מתבצעת בו תהליך יצורי בלבד!! את צה לא הצליהו להוכיה העוררים.

7 בנסיבות העניין, השימוש בנכס אינו עונה על הנדרש כדי שייחשב כיפעילת ייצוריתי. גס אס הנכס משמש על פי הטענה, בין היתר, לאתסון חומרי גלט, חרי אין בכך יצירת יייש מותשייי. גם קיומו של ציוד במקום אינו מעיד על תהליך יצורי.

8. בענליננו, ניתן לראות בגלריה כמשמשת את הנות הבגדים ואף מדו'יח הביקורת נראח בבירור כל

העוררים מאחסניס שס בגדים וקלסרים שונים, שלא משמשים את הלק הנכס המשמש לתעשליה ומלאכח.

דיוו והכרעת

1. על מנת להכריע במתלוקת בין הצדדים לדעתנו יש להכריע ראשית בשאלה, האם ניתן לפצל את

הנכס לשניים ולתייב את החלק האחד בסלווג תעשיה ומלאכה והאחר בסיווג השיורי.

2. אס תתשובה לשאלה זו תהא שלילית, יש לבתון השאלה מהי התכלית העיקרית בנכס.

3. בתינת ההלכה הפסוקה מעלה כי הצדק הוא עס העוררים.

4. תבלל:

1 הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן יירב תכליתייי בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין תלקיו השונים, *יעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעללויות השונות זו בוו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג.

2 על פי ההלכה הפסוקה, שאלת אופיו של מתקן וה או אחר נבחנת בשים לב לויקה הקיימת בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה, ובשים לב לשאלה אס השימוש בתלק ספציפי הכרתי למהות הארגון בנכס ולמימוש תכליתו.

3 עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי אין לפצל נכס המקיים מהות אחת, לנתהיסם קטנים טפליס ושולייס למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק והלק בנפרד לפי שימוש.

ראה לענלין וח:

עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון,

[פורסם בנגבו], 9.2.2003):

''השאלה היא, אם כן, מתי נאמר כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת מהן, המצדיק סיווג נפרד, ומתי נאמר שגם אם בכל אחת מיחידות

אלה מתרהשת אמנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת ועל כן אין מקום לפצלן לצורך הסיווג. לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבהן

אחד הוא, בחינת קיומה של +יקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של *חידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתל' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד... מבחן אחר הוא, האט השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...'/,

וראה גם:

בריימ 9205/05 מנהל הארנונה נ' היפר שוק 1991 בע''מ, תק-על 4(2006) 1520 :

ייבפסיקתנו נקבע בעבר הכלל בי במתקן רב תכליתי, שניתן לתפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצרכי ארנונה לפי השימוש והתכלית של כל הלק בנפרד (ראו, בג''צ 764/86 דשנים והומרים כימיים בעי'מ נ' עיריית קריית אתא, פייד מו(1) 793, 816). בפסיקה מאוחרת יותר א*מ\ בית משפט אה את המבהנים שנקבעו בפטייקת בתי המשפט המחויים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה *חידות שטה סמוכות תהת סלווגים נפרדים ומת? תסווגנה תחת טלווג אחד, על אף שבכל יחידת שטח מתנהלת פעילות אחרת. לעניין זה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאט היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרבי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתויי.

כן ראח:

בריימ 8099/09 ונדום אופנה בע''מ נ' עיריית תל אביב-מנהל הארנונה, דיניס עליון

9 (101) 1284:

''הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן "רב תכליתיי' בעל שימושים מגוונים אשר ניתן לתפריד בין הלקיו השונים, ייעשה הטיווג לפי השימוש והתכלית של כל הלק בנפרד (בר'ים 6 מצפה תת ימי *ם טוף בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת ((פורסם בנבו], 2.1.2007); בג''צ 764/88 דשנים והומרים כימיים בע'"מ ג'

עיריית קרית אתא פ'יד מו (1) 793, 816 (1992)). אולם, מקום בו מזזיובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בזו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הטיווג (וראו: בריים 8242/08 מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע'ימ נ' מנחלת הארנונה של עיריית חדרה ([פורסם בנבו], 22.7.2009); בגייצ 8 דשנים וחומרים בימיים בע'ימ נ' עיריית קריית אתא, פייוד מו(1) 793 (1992), שאלת אופיו של מתקן זה או אחר נבחנת בשים לב לזיקה חקיימת בין תכליתה של יהייה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה; ובשים לב לשאלה אם השימוש בחלק ספציפי הכברהי למהות האוגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...!*

בריימ 5557/06 מצפה תת *מ* ים סוף בע'/מ נ' מנחל האדנונה, תק-על 1(2007) 31.

4 בעמ"נ 233/06 תכם סוכנויות 1993 בע''מ נ' מנהל הארנונת בעיריית ת''יא [פורסם בנבו], 6.5.2007 שס בית חמשפט את החדגש על גודל הנכס, וקבע כי לשם פיצול נכס לצורכי החיוב בארנונה על הנכס להיות *ירתב מימדיםיי. עוד נקבע כי אין לפצל נכס שהינו נכס הומוגני בעיקרו, המקייס מהות אחת, ואשר פיצולו לצרכי סיווג ארנונה

הינו מלאכותי בעליל:

"כאמור לעיל - גודלו הבולל של הנכס נשוא ערעור זה הוא 292 מי/ר, בלבד. אין ספק בעיני בי לא לכך ביוונה הפסיקה בדרישה בי לשם פיצול הנכס עליו להיות "רחב מימדים"י..

לגישתי - וגם ואת עולה מהפסיקה - הדרישה של הלות הנכס "ירב תכליתי?י ו'/בעל שימושים מגוונים'' מצריך שונות תפקודית ותוכנית של השימושים.

בענייננו הנכס נשוא הדיון הוא ''נכס הומוגני בעיקרו"י, ''המקיים מהות אחת", שפיצולו לצרבי טיווג ארנונה הינו מלאכותי בעליל. שכן, אפילו אם אין כל אחת משתי התכליות ''הכרחית'' לרעותה - הרי שקיימת ביניהן ''ייקת'י מובהקת, והן ''משולבות'' זו בזו ומשלימות זו את זו במתן השירותיטם העסקיים של המערערת. ‏

5. ומן הכלל אל הפרט:

41 *ישומו של הכלל בענייננו מוביל למסקנה, כי לא נכון לפצל את הנכס לשתי תכליותיו, וזאת הן לאור שטחו הכולל של הנכס, והן לאור העובדה שקיומו של שטח בו *אותסנו מכונות, חשבוניות בגין פעילות העסק, דגמיט והומרי גלס חינו הכרתי למהות הארגון וקיומו של בית המלאכה, וקיימת ויקה ישירה בין שתי היחידות.

2 אנו ערים לכך, שכעולה מסיכומי העוררים, בשטה הגלריה מוצגים גם מוצרים מוגמרים, ואולם אין להתעלם בעניינו, גטס מהעובדה שלא נסתרה, כי מדובר בשטת שקשה לעלות אליו, והוא אינו משמש כחנות במובן הקלאסי.

3 יישומו של הכלל לענייננו, מוביל גם למסקנה כי עיקר הגלריה משמשת לאחסנת ציוד והומריס הנדרשים לבית המלאכה, כי שטת הגלריה בו מוצגים מוצרים מוגמריס, נלווה וטפל לשטת העיקרי, וכי שטת הנכס כולו משמש לצורך מטרה אחת כחלק מיחידה כלכלית אחת.

4 לאור האמור לעיל, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להתקבל, שכן השימוש בגלריה בעיקרו הינו חלק מהפעילות הייצורית.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת הההלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשליי - 1977 תפורסם החתלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום = % 20| ₪ 286

9-ל

לוייר: 7 ארליך, עו"ד חברת: %/ קדם, עו"ד

בפני ועזית הערר לקביעת ארנונה בללית ערר 140007903

שליד עיריעת | תלאביב | - פו

העורר: מעיין יהבסי

רת' סהרון 10/15 תל אביב

- נג 7-

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל אביב = יפו

קתווה

00 ל

ורתווי ?

הו החסקתחהוטטחת )

החלטה

עניינו של הערר דנן, הינו נכס מטפר 2000392703 שברתוב דאנטה 8 ביפו.

תמצית טיעוני העוררב

הנכס נרכש על ידי העורר בשנת 2006, כשהוא במצב שאינו ראול לשימוש ;

מדובר בחדר נטוש ורעוע, אשר עמד על שטח הגג של בניין דו קומתי.

הנכס נקנה אך ורק למטרת השקעה.

ממועד רכישתו לא גרו בנכס, שכן מצבו הפיוי של הנכס לא איפשר ואת, ומצבו הכלכלי של העורר לא איפשר הקמת יתידת דיור הראויח למגורים.

העורר מכיר את העובדות בדבר מצב הנכס מידיעה אישית, שכן נכה בנכס בטרם הקנייה, וכן לאורך כל השנים.

העובדה שביום 27.10.2003 הוצא צו הריסה לנכס, על ידי אגף מינהל הנדסה של עיריית תל אביב - יפו, מעידה על כי מדובר בנכס אשר לא היה ראול לשימוש. ברור שמצבו של נכס שצריך היה להרוס כבר בשנת 2003, אך החמלר, ובוודאי לא היה טוב יותר בשנת 2006.

המשיב בחר לחייב את העורר רטרואקטיבית, ובכך שלל הימנו את הזכות לזּמן נציג שיראה כל מצב הנכס מצכה את העורר בפטור.

גס מוכר הנכס לא שילם ארנונה בגין הנכס, ועל כן אין כל הגיון בחיוב זת.

המשיב בחר ליתן לנכס פטור בגין נכס ריק למשך חצי שנה. את יתרת החוב פרע העורר.

תמצית טיעוני המשיב

הנכס אכן הוכרו ביום 27.10.03 כמבנה מסוכן, דבר שתייב חיווקו או הריסתו, ואולם בעקבות את החליטו בעלי הנכס לתזקו, ובהתאם לכך בוצעו בו עבודות תיזוק.

ביום 4.1.07 הוכרו המבנה פעם נוספת כמבנה מסוכן, והוא נותר במצבו הרעוע עד ליום 7, בו נודע לעירייה כי הוא נהרס.

יריעת המהלוקת בעניינו מתליחטת לתקופה שמיום 1.6.06 ועד ליום 1.9.07, כלומר מיום רכישת הזכויות בנכס ועד ליום הריסת החלקיט הרעועיס בפועל.

אין להיעתר לבקשת העורר, אשר הראיה חיחידה למצב הנכס עליה מבקש הוא להסתמך, היא הכרות העלךייה מיום 27.10.03, ללא כל אסמכתא נוספת.

יש לדתות את הערר על הסף מחמת שלושה טעמים :

1. העובדה שעסקינן בתביעה להשבת.

על פי הדין מקום שניתן לתבוע תביעה כספית, לא ייעתר בית המשפט לתביעה למתן פסק דין הצהרתי [ראו: רעייא 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה ג' בלונדר, פייד נט (5) 473, 476 (2005); ה'יפ 42649-02-13 מריה צ'רניק נ' עיריית מעלות תרשיתא;

פסקה 5, (נבו 4.8.13)].

2. בקשת תפטור מתליחסת לתקופה שקדמה להודעה על מצב הנכס.

3. אלחור בהגשת השגה.

המשיב ער לכך כי בקשת הדחייה על הסף נדהתה בדיון המקדמי, אולם התלטת כבי הועדה התליחסה אך ורק למתסוס שענלינו איחור בהשגה, ולא ליתר המחסומים.

מבלי לגרוע מטענות הסף, למען הזהירות, ובהתאם להחלטת הוועדה מיום 29.4.13, הוטיף המשיב וטען כל גם לגוף העניין יש לדחות את הערר.

סעיפים 325-326 לפקודת העיריות מטילים על בעל נכס או על מתזיק בנכס את האתריות לדווח לעירייה על כל שינוי שתל במצב הבעלות או ההחזקה של הנכס, לפי הענלין, כתנאי ליישחרוריי מן החובה לתשלום. תכלית סעיפים 325-326, היא לחקל על העירייה בתהליך הגבייה של הארנונה, כך שאין חיא צריכה לעמוד בעצמה על מצב הבעלות או ההחוקה בכל נכס בכל עת ועת.

במקרה בו לא דווח לעירייה על מכירת הנכס, רשאיתת היא לתליב את הקונה משנודע לה הדבר, רטרואקטיבית.

ודוק: בין אם הנכס הוכרו כמבנה מסוכן בין אם לאו, העורר איננו וכאי לפטור המבוקש משהתעלם מתובותלו ומהוראות סעיף 0 לפקודת העיריות אשר קובע תנאי מקדמי לוּכאות לפטור - מסירת הודעה מסודרת בכתב לעירייה מלכתחללה.

העובדה שהעורר נרשסם כמתציק למפרע אינה יכולה להכשיר את הפגם שנפל בהתנהלותו, ולזכותו בפטור מארנונה על פי הודעה שנמסרה לעירייה בדיעבד.

בענייננו אין מחלוקת שבמהלך השנים שלגביהן מבקש העורר פטור לא נמסרה לעירייה הודעה, ולא כל שכן, הודעה מפורטת ומבוססת כנדרש לצורך הזכאות לפטור המבוקש, מה גם שבפועל הל שינוי פיי במצב הנכס לאחר התקופה המבוקשת.

תנאי נוסף שנדרש לצורך החלת הפטור הוא כי הנכס אכן יהיה עובדתית במצב שאי אפשר לשבת בו. נטל התוכחה הוא על המבקש. הקביעה שבניין ניזוק במידה שייאי אפשר לשבת בויי הינה קביעה עובדתית, והיא אינה מוגבלת לשימוש כמגורים. כך למשל, גם אם בממין אינו ראול למגורים, עדין לא ניתן לומר שאיננו ראול למשל למטרות אתסנת.

העורר איננו יכול להעיד וממילא איננו יכול לסתור את הטענה כל עבודות התיזוק שנערכו בנכטי אפשרו לעשות בו שימוש, לכל הפחות, לצורך אהסנה.

הגם שבתצהירו העיד העורר כי מדובר ייבנכס אשר לא עבר כל שינוי פיסי בכל תתקופה בה הינו רשום על שמייי, לאחר שבדיון ההוכתות עומת עס נתוני העירייה, המלמדיט בבירור כי תל שינוי פיסי בנכס, וכי חלק מהנכס נהרס בהודש ספטמבר 2007, שלנה העורר את עדותו, עובדה המלמדת על חוסך בקיאותו בפרטי הנכס ובמצבו העובדתי במהלך השנים, בנוסף להטלת ספ רב מהלמנותו.

העובדה שהעורר לא היה צד למויימ שנערך עם מוכר הנכס, ולא היה מודע לקיומו של צו הריסה בשנת 2003, בשילוב עם הסכט המכר, בו נכתב בבירור כי אין ביחס לנכס צו הריסה מחזק את גרסת העירייה לפיה בוצעו עבודות חיווק בהתאם להכרות המבנה כמבנה מסוכן בשנת 2003, שבעקבותיהן הוצא המבנה מכלל המבנים המסוכנים, והוכר\ מחדש כמבנה מסוכן רק בשנת 2007.

במצב וה, העורר איננו עומד בנטל ההוכתה הרובץ לפתתו להוכית כל מדובר בנכט שמצבו הפיני לא איפשר לעשות בו שימוש לצורך כל סיווג חוקי בצו הארנונה.

העורר מבקש להסתמך על הודעה שנמסרה לבעליו של הנכס שבה הוכרז הנכס כמבנה מסוכן.

ואולם, מניעות משפטית להשתמש בנכס, בשלעצמה, איננה עילה לפטור מארנונה.

העורר לא הצליח להוכית כי מצבו הפיוי של הנכס בתוקפה שמחלוקת לא אפשר לעשות בו שימוש, לכל הפחות, לצורכי אחסנה, שכן הוא אינו מכיר את העובדות מידיעה אישית, ולא ביקר בנכס בשנים שבמחלוקת, וממילא אינו יכול להעיד כל, אובייקטיבית, במצבו הפיול דאו, לא נעשה בו שימוש בפועל ולא ניתן היה לעשות בו שימוש, לכל הפחות, לצורכי אתסנה.

העורר נמנע באופן מפורש מלקרוא לחוריו להעלד במסגרת הליך וּת, כאשר הם אלה אשר בתנו את הנכס במועד רכישתו, והם אלח היכולים להעיד על מצבו הפיוי בתקופה שאליה מתליחט

הערר - והדבר אומר דרשני.

דיון והכרעת

לאחר שעלינו בטיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.

באשר לטענה בדבר איחור בתגשת השגה, הרי לא מצאנו לנכון להידרש לה פעם נוספת, לאחר שטענה זו נדהתה על ידינו כבר בשלב המקדמי של ההליך.

באשר לטענת המשיב כי עסקינן בתביעת השבה, שאינו מוסמכים לדון בה, הרי איננו מקבלים את הטענה.

ועדת הערר היא הערכאה המוסמכת להשיג על חיובי ארנונה, גס אס בינתיים שילם העורר את התיובים שהושתו עליו, ולא ניתן למנוע מעורר להשיג על חיוביו, רק משום ששילם את הסכום שנתבע חימנו, תוך שהוא חולק עליו.