החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 25 עד 28 פברואר 2014

עיר: תל אביב-יפו
תאריך
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כה באדר-א תשעד

22204

מספר ערר: | 11:11 / 140009514

מספר ועדה: | 10961

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: סגל חנן

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

4 ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמה דלעיל של הצדדים.

2 באשר לטענת העורר לעניין האזור (אזור 1) שעל פיו מחויב הנכס בארנונה ובכלל זאת

הטענה שהנכס דנן מופלה לרעה לעומת נכסים אחרים באותו רחוב המסווגים לצורכי ארנונה כאזור 3, טענות אלה אינן בסמכות וועדת הערר, ולפיכך לא נדרש להם.

העורר יהיה רשאי אם ימצא זאת לנכון לפנות בעניין זה לערכאה השיפוטית המתאימה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונק כללית)(סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ממ / כ /

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חברה:/ש/'אקדם שירלי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

\ תאריך | : כה באדר-א תשעד

2134

מספר ערר: | 11:53 / 140009518

מספר ועדה: | 10961

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העורר: רז יוסי

-ב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין אנו מחליטים בזאת לקבל את הערר עפ"י הודעת ב"כ המשיב כפי שפורטה לעיל.

]

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.02.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדות ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המש .

2 בב

יז"ר: עו"ד קניון אורה ‏ ! חברה: רו"ח מרמוד רונית חברה:

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

" שליד עיריית ונל אביב-יפו

תאריך : כה באדר-א תשעד

2.4

מספר ערר: | 12:41 / 140009659

מספר ועדה: | 10961

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חברה: עו"ד קדם שירלי

העוררים: יעקבסון ג'וליה, יעקבסון משה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.02.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית = חברה:

שם הקלדנית:

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מסי עררים : 140008083 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אורה קניון

חברה: רו'יח רונית מרמור

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: משה בן מנחסם

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו

החלטת

41 הנכס נשוא הערר נמצא ברתי יסוד המעלה 23 תל-אביב, שטחו 206 מ"ר והוא סווג לצרכי ארנונה בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי. העורר הוא הבעלים של הנכס.

2 העורר טוען שהוא אינו מתויק בנכס, מאחר שהנכס הושכר לשוכר ששמו ארבה דיטירי עוד טוען העורר שהנכס משמש לצרכי תפילח ככנסיה ולכן יש לפטור אותו מתשלום ארנונה.

3 בכל הנוגע לבקשת העורר לתילופי מתזיקיס טוען חמשיב כל לפניית העורר צורף תוזה התקשרות עס אדם בשם ארבה דיוירי, שמועד תחילת התוקה הנטענת שלו הוא ולי

1. אולם מרישומי העירייה עולת כי המתזיק בנכס בעבר, היה אוקמפו גינה, שאף היה

רשום כמחציק.

המשיב מוסף כי לא נמסרה לו הודעה מסודרת וברורה לעניין תילופי מתזיקיס כנדרש עפ"י 325, 326 לפקודות העיריות.

העורר גם לא הוכית שקיים מחזיק אחר בנכס, לא ברור אס תוגה השכירות בתוקף, והעורר אף העיד שהוא לא מכיר את השוכרת הנטענת, שמעולט לא פגש אותה, והוא לא יודע כיצד לאתרח.

לפיכך, לטענת המשיב הוחלט כדין להשית את חיוב הארנונה עייש העורר כבעליו של הנכס, ובעל הציקה הקרובה ביותר אליו.

4. באשר לסיווג של הנכס, טוען המשיב שלא הוכח שיעודו העיקרי של הנכס הוא קיום

תפילה, כנדרש עפ"י סעיף 5 ג (ה) (1) לפקודת הפיטורין.

5. המשיב טוען כי הערר מתייחס גם לשנים קודמות, וכי טענות העורר בכל הנוגע לשנות מס

הקודמות לשנת 2013, אינן בסמכות ועדת הערר.

דיון ומסקנות

הלכה היא כי בערעורי מס הנישום הוא בגדר תובע המוציא מחברו, ולכן נטל הראיה מוטל עליו. הלכה זו חלה גס בענייני ארנונה.

ראה בעניין ּה בין חיתר:

עמיינ (תיא-יפו) 143/02 יעד פרצול (1984) בע"מ נ. מנהל הארנונה שליד עיריית תייא.

0 חברת מצות ישראל בע"מ נ. עיריית פיית.

עמיינ (תייא) 269/04 אלי רוני בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ראשלייצ.

עמיינ (חי) 341/03 יוסף לוי נ. מנהלת הארנונה בעיריית חיפה.

אנו סבורים כפי שיפורט להלן, כי העורר לא הרים את נטל הראיה התל עליו ולא שוכנענו כי יש לקבל את הערר.

התוקה בנכט

סעיף 325, לפקי העיריות קובע כדלהלן:

*יחדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מתזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעהיי.

ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:

ינעשה אדם בעלו או מתזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאתר שנעשה בעל או מתזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חליבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר תליביס המשכיך או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר הלו חייבים לשלמו ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכלר חייב בארנונהיי.

לטענת המשיב לא נמצאה הודעתו של העורר משנת 2010 ולא נמצא חוזה שכירות מאותו מועד, ולא ברור כלל ועיקר האם הוא אכן התקבל בעירייה.

העורר טען כי ביום 10.1.10 הודיעו למשיב הוא ושותפו זייל על שינוי שס המחציק בנכס, לשם ארבה דיוירי לואג (להלן: ייארבהיי או ייהשוכרתיי). לטענתו ההודעה נשלתה למשיב באמצעות הפקסימליה וצורף אליה עותק חוזה השכירות.

העורר הציג בפנינו עותק נטען של אותה הודעה, אך לא היה בידיו להציג את תוזה השכירות שכביכול צורף לאותה הודעה. העורר גס לא המציא אישור כלשהו המעיד על כך שהודעתו הנטענת אכן נשלחה למשיב או התקבלה על ידו.

.10

.12

תוגה השכירות היחיד שעותק ממנו הומצא הוא לתקופה מיום 1.7.11 עד 1.7.13. חוזח וה נשלת ע"י העורר לעירייה, לטענתו בסוף דצמבר 2012.

בעקבות הודעה זו של העורר נשלח ע"י המשיב לנכס ביום 27.1.13 מבקר, על מנת לברר מיחו המתציק בפועל. אולם, הביקורת לא התאפשרה מאחר שהנכס היה סגור.

בביקורת נוספת שנערכה בנכס ביום 23.6.13, בעקבות דיון מקדמי שנערך בפנינו ב- 4.6.13, נמצא שרוב הנכס היה סגור. בידי העורר לא היו מפתחות ולא ניתן היה להיכנס לחלקים הסגורים. הביקור נערך בנוכתות העורר ונציג מטעמו, מתווך בשם תומר לוי. אולם, על אף המלצתנו לא נכחה בעת הביקור במקום השוכרת של הנכס.

העורר העיד בחקירה נגדית שהוא מעולם לא ראה את השוכרת. חוזה השכירות הנטען נשלה אליו והוא תתס עליו בלי שפגש את העוררת. העורר המשיך והעיד כי לא ידוע לו אס השכירות הסתיימה ביולי 2013 או התתדשה.

העורר הוסיף והעיד כי מי שמטפל מטעמו בהשכרת הנכסים שבבעלותו ובגביית דמי השכירות הוא המתווך תומר לוי, אולם העורר בחר שלא להמציא תצחיר מטעמו של תומר לוי, שיכול היה אולי לחאיר את עיננו ואת עיני חמשיב בכל הנוגע לוהותה של שוכרת הנטענת.

ההלכה החלה על המנעות צד מלהביא ראיות נקבעה על ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקל-דין. בין היתר בע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בעמי ני טלקראר תברה בע"מ

פדייי (4) 595 בע"מ 602:

*י...כלל הנקוט בידי בתּי המשפט מימים ימימה, שמעמידיט בעל-דין בתוקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאח הראיה, היתה פועלת נגדויי.

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בע.א. 27/91 קבלו ני שמעון, עבודות מתכת בע"מ, ואתי פדייי מטי (1) 450.

כמו גם בע.א. 548/78 שרון ואח' נ. לוי פד לייה (1) 736 בע"מ 760, עייא 2275/90 לימה נ-

רוונברג פייד מו (2) 606)

כך גם בע.א. 9656/05 שוורף נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ(פיסקה 26) קבע

ביהמייש:

יילעיתים, הדרך שבח מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט חינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסייון חיים, לפיה דין ההימנעות

כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאהי".

הלכה גו חלה גס בענייני ארנונה, ראה:

עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות בע"מ נ. עיריית ת'יא יפו, שס נדחה ערעור המערערת על אי סיווגה כייבית תוכנה'י. ביהמייש קבע כי כתוצאה מאי הצגת המסמכים והנתונים על הכנסות המערערת, לא הוצגה תשתית ראייתית מבוססת, התומכת בגירטת המערערת על כי עיקר פעילותה היא ייצור תוכנה.

סעיפים 325 , 326 לפקי העיריות מטילים על בעלי נכט או על מחזיק בנכס את האחריות לדווח לעירייה על כל שינוי שתל במצב הבעלים או התזקה בנכס.

לא שוכנענו כי העורר פעל כאמור ומסר כנדרש הודעה על חדילת חזקה בנכס או שינוי שס מחזיק. בנסיבות אלה אין לו אלא להלין על עצמו, וחבות הארנונה בגין הנכס תחול עליו בהיותו בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס.

את ועוד, העורר כשל להוכית כי קלים מתויק אחר בנכס. מקום שבעל הנכס אינו מכיר את השוכרת הנטענת, מעולם לא פגש אותה ולא היה בקשר איתה, ואף אינו יכול לחעיד אם היא עדיין משלמת דמי שכירות, אין לחייב את העירייה לחשית חיוב ארנונה על גורם עלוס שס לא ידוע ושלא ניתן לאתרו בעת הצורך. בנסיבות אלה חיוב העורר בארנונה כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, נעשה כדין.

סיווג הנכס

כאמור טוענים העוררים שהנכס משמש ככנסיה, והם מבקשים פטור מתשלום ארנונה לפי פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938.

ההלכה שהווכרה לעיל לפיה נטל ההוכחה מוטל על העורר, וכי הימנעות מהבאת ראית פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה, חלה גס באשר לסיווג הנכס.

סעיף 5 ג (ה)(1) לפקי הפיטורין קובע פטור מארנונה:

לייכנסיה, מסגד או בית תפילה אתר, לרבות מבנה או חלק ממבנה שיעודו העיקרי הוא קיום תפילה, והשימושים הנוספים בו, אס ישנם , הם לימודי אותה דת או לצרכים הנובעים מקיום התפילה ומלימודי הדת כאמור, ושאין בו פעילות עיסקיתיי.

בביקור שנערך ב- 27.1.13 היה כאמור חנכס סגור, ולא ניתן חיה לערוך בו ביקורת.

ביקור נוסף ומתואס בהמלצת הועדה ובהסכמת הצדדים קוייס ביום 23.6.13.

על אף שהביקור היה מתואם מראש בהמלצתנו, הוברר במהלכו כי החלק הארי של הנכ היה נעול ובידי העורר לא היו מפתחות לאותם חלקים סגורים.

בנסיבות אלה לא ניתן היה לוודא שמדובר בנכס שעיקר יעודו הוא קיום תפילה.

בחקירתו הנגדית העיד העורר שהוא לא נכת מעולם בנכס בעת תפילה והוא לא ידע לפרט באיוו דת מדובר או לאיוה ורס היא שייכת.

לשם קבלת הפטור, על העורר להוכית עפ"י פקודת הפיטורין, כי יעודו המקורי של הנכס הוא קיום תפילה והשימושיט הנוספים בו אס ישנם, חס ללימוד אותה דת או נובעים מקיום התפילה. משנמצא כי מרבית שטת הנכס היה סגור, לא ניתן היה להוכית כי הוא עומד בתנאים המפורטים בפקודת הפיטורין.

לא רק זו אף וו, שוכנענו כי גם בשטח שחיח פתות לא נמצאו מאפיינים המעידים שיעודו העיקרי הוא תפילה.

לעניין אה ראה עמיינ 47425-12-11 ישיבת החיים והשלוס נ. מנהל הארנונה בעיריית ירושלים, שס דחה ביהמייש את הפטור המבוקש לאחר שהגיע למסקנה שיעודו העיקרל של הנכס הוא ישיבה ולא בית כנסת.

משלא הוכח כל מדובר בנכס שיעודו המקורי הוא קיום תפילה, דין הערר להידחות גס בכל הנוגע למתן פטור מתשלום ארנונה לנכס.

חיובי ארנונה בגין שנים סודמות

ככל שטענות העורר מתייחסות לתיובי ארנונה בגין שנים הקודמות לשנת 2013, אין לועדת הערר סמכות לדון בהן.

סוף דבה

מכל המקובץ אנו דותחיס את הערר על כל סעיפיו.

אין בו להוצאות.

ניתנה בהעדר הצדדים ביום 25.2.2014,

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וזכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

3 //. ה )

יו'יר: עו"ד אורה קניון חבר: רוייה רונית מרמור חבר: לקדם

שס הקלדנית: ענת 4

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140007668 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אורה קניון

חברה: רו"ח רונית מרמור

חברה: עו"ד שירלי קדם

העוררת: בנק לאומי למשכנתאות

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א-יפו

החלטת

41 העוררת היא בנק למשכנתאות.

ענינו של הערר דנן הוא סיווגס של שני נכסים המותוקים ע"י העוררת ברח' מונטיפיורי 33 תייא, האחד בקומה רביעית בשטת של כ- 374 מ"ר, והשני בקומה שביעית בשטת של כ- 246 מ"ר.

המשיב סיווג את שני הנכסים בסיווג 'יסניף בנקיי, (קוד סיווג 668).

2 העוררת טוענת כי הפעילויות המתבצעות בנכסים הן פעילויות מטה מובהקות שאינן מבוצעות בסניף בנק.

לטענתה יש לסווג את הנכסים בסלווג יישטח המשמש בנק ושאינו משמש כסניף או כמרכו הדרכה ארצייי (קוד סיווג 669), בנימוק שהוא תואם את השימוש שהיא עושה בנכסים.

עוד טוענת העוררת כי התיוב מתחילת שנת 2012 עפ"י הודעת תיוב מאוגוסט 2012, נעשתה באופן רטרואקטיבי פסול.

3 המשיב טוען שהפעילות שעושה העוררת בנכסים תואמת את סיווגס כסניף בנק.

לטענתו, טענת התיוב הרטרואקטיבי ענינה תוקיות התוב ואינה בסמכות הועדה, מאחר שאינה נמנית על הטענות המפורטות בסעי 3(א) לתוק הערר.

למעלה מכך, הוא רשאי לטענתו לתקן את רישומיו ולהתאימס למצב העובדתי הנכון, וכל העוררת *דעה שהיא מחויבת בחסר במשך השנים, ולכל הפחות מ- 1.1.12.

דיון ומסקנות

סעיף 3.3.4 לצו הארנונה מחלק את סיווגס של נכסי בנק לארבע סוגים, שניים מהם הס

הסיווגים נשוא הערר, כדלהלן:

ייבניניס המוחזקים ע"י בנקים יחויבו בכל האזורים כדלקמן:

סניפי ייבנקיי (סמל 668) יחויבו ב-1,235.79 ₪ למייר לשנה.

שטת המשמש ייבנקיי ושאינו משמש כסניף או כמרכו הדרכה ארצי (סמל 669) יחויב ב-643.39 ₪ למייר לשנה.

מרכזי הדרכה ארציים של בנקים (סמל 671) יחויבו ב- 507.39 ₪ למייר לשנה.

חברת בת של תאגיד בנקאי ושהיא עצמה אינה תאגיד כזּה, (סמל 670) תחויב

ב- 450.38 מ"ר למייר לשנה.

לעניין פסקה גו -

ייבנקיי -- ייתאגיד אחזקה בנקאיתיי וייתאגיד בנקאייי כהגדרתם בחוק הבנקאות (רישוי)

התשמייא - 1981 ולרבות חברה בת של תאגיד בנקאי.

ייחברה בתיי -- כמשמעותה בחוק נלירות ערך, התשכייח-1968'י.

(הסכומים הנקובים לעיל, נכונים לשנת המס 2012)

המחוקק בחר לקבוע את תעריף חיוב נכסי הבנקים בארנונה, בהתאם לסוג הפעילות המתבצעת בנכס, כאשר התעריף הגבוה ביותר נקבע לנכסים המשמשים כסניף בנק, והתעריף הנמוך יותר לנכסים המשמשים להנהלת בנק, ובין היתר לשטח המשמש בנק ושאינו משמש כסניף או כמרכו הדרכה ארצי.

חוק הבנקאות (רישוי) התשמייא - 1981, אליו מפנה צו הארנונה, מגדיר סניף בנק

כדלהלן:

ייכל מקום שבו תאגיד בנקאי מקבל פיקדונות כספיים או מנהל עסקים עס לקותותיו, לרבות סניף נייד, אך למעט מתקן שבאמצעותו יכול לקוח לבצע פעולות בתשבונו אצל תאגיד בנקאניי.

בנכסים דנן אין הבנק מקבל פיקדונות כספיים. עלינו לבתון איפוא האם בנכסים אלה עומד הבנק בשני תנאים מצטברים : (1)מנהל עסקים, (2) עס לקותותיו.

את התפתחות הפסיקה בנושא סלווג הארנונה לנכסים המוחזקים ע"י בנקים, סקר בית המשפט המחוצי בת'יא בשבתו כבית משפט לעניינים מינחליים ע"י כבי חשופטת רות רונן, בעתיימ (תייא-יפו) 302-08 בנק מורתי טפחות בע"מ נ. עיריית חולון.

בין היתר מפנה ביהמייש לפסהייד של בימייש העליון ברעייא 11304/03 כרטיסי אשראל

לישראל בע"מ נ. עיריית חיפה שם נקבע ע"י כבי השופטת עדנה ארבל:

יאני סבורה כי הלכת בוק אינה פוסלת סיווג במקרים מסוימים המכיל מרכיב של *ימיהות המשתמשיי. אמנם כל סיווג צריך להתחשב בשימוש אשר נעשה בנכס, אך מבחן משולב של מחות השימוש ומיהות המשתמש יכול להיות במקרים מסוימים לגיטימי.

עמדה או נתמכת אף בתקנות ההסדרים, שמפרטות רשימה של סכומים מירביים

.10

ומזערייס עבור סוגי נכסים שונים. רשימה וו מכילה את הסיווג ייבנקים ותברות ביטותי'י שהינו סיווג המורכב מהמבחן המשולב של מהות השימוש ומיהו המשתמשיי.

כבי השופטת ארבל ממשיכה וקובעת כל:

ייסיווג לגיטימי יהיה כוּה בו מרכיב השימוש בו יהיה הדומיננסליי.

בהתאמה קובעת כבי השופטת רונן בפסייד בעניין בנק מורתי טפחות :

'יהמסקנה של האמור לעיל היא אס כן כי יש להתיל מבחן משולב של נכסים המותוקים על ידי בנקים, מבתן שיביא לידי ביטוי את והות המחזיק (בנק) אולם גס את מהות השימוש, כאשר מרכיב וה צריך להלות דומיננטייי.

עלינו לבחון איפוא את השימוש שעושה הבנק בשני הנכסים נשוא הערר.

הנכט בסומה חרביעית

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי הפעילות המבוצעת בנכס שבקומה הרביעית, עונה על ההגדרה של ייתאגיד בנקאי המנהל עסקים עס לקותותיויי הכלול בהגדרת ''סניף בנקיי בחוק הבנקאות כפי שיובהר להלן.

לא נסתרה טענת העורר כי בנכס בקומה הרביעית אין קבלת קהל. נכס וה משמש כמוקד טלפוני ללקוחות קיימים או פוטנציאלים המתענייניס בקבלת משכנתא. במסגרת זו מקבלים המוקדניס מידע ראשוני מהלקוח, שאינו מגובה במסמכים ואינו נבדק, ועורכים בדיקת התכנות ראשונית לצורך בתינת וּכאות הלקות לקבל הלוואה. במסגרת זו נמסריט ללקוח הפרטים הרלבנטיים לקבלת הלוואה בהתאם לזכאותו, כגון גובה ההלוואה, מספר התשלומים, גובה הריביות וכדי.

במוקד הטלפוני לא ניתן לחתום על טופסי משכנתא, לא ניתן לאשר את קבלת המשכנתא ולא לקבל את כספי ההלוואה. בדיקה על סמך מסמכים מתבצעת בסניפים בהם יש קבלת קהל ורק שס ניתן לקבל בסופו של תהליך את ההלוואה.

הקומה הרביעית גס משמשת למוקד לקותות קיימים המבקשים אישורים שונים ומידע בנוגע להלוואות שלהם בבנק.

הפעילות המבוצעת בנכס וה הינה השלב הראשון בתהליך של מתן ההלוואה, יבדיקת התכנות ראשוניתי' כהגדרת העד מטעם העוררת. ללא שלב זה שבו נבתנים נתוני זכאות הלקוח למשכנתא לא ניתן להמשיך בהליך ההלוואה.

מעדותו של העד מטעם העוררת, עולה שבדיקת ההתכנות יכולה להתבצע הן בנכס שבקומה הרביעית והן בכל אחד מטניפי הבנק שקיימת בו נציגות של בנק לאומל למשכנתאות.

לדבריו: ייכשאדס נכנס לסניף ומבקש משכנתא בלי שעבר קודם במוקד מדובר באותה מערכת...".

העד הבהיר שפעללות זו אינה יכולה להינתן ע"י המוקד הטלפוני הרגיל של הבנק, אלא נמצאת בתחום מומחיותה של העוררת, ומבוצעת על ידה.

אנו סבורים כי הפעילות שפורטה לעיל נכללת בהגדרה של ייניהול העססיסיי של העוררת.

כאמור ניהול העסקים, עפ"י הגדרת ייסניף בנקיי בתוק הבנקאות צריכה להתבצע עס יילסוחותיויי של התאגיד.

העד מטעם העוררת הצהיר כל ייהנכס בקומה 4 משמש כמוקד טלפוני ללקוחות קיימים וללקוחות פוטנציאלייסיי.

על הצהרה זו חזר העד גם בחקירה נגדית.

עולה מכך כי עסקינן בניהול עסקים עס לקוחותיו של התאגיד, בין שהם לקוחות קיימים ובין שהם לקוחות פוטנציאלים.

הגדרת ייסניף בנקיי בחוק הבנקאות אינה דורשת כי בסניף הבנק תהיה קבלת קהל.

משהגענו למסקנה כי הפעילות הנערכת בנכס שבקומה הרביעית עונה על הגדרת 'יסניף בנקיי בתחוק הבנקאות, ובהעדר דרישה מפורשת בהגדרה וו לקבלת קהל, אנו סבורים כי העובדה שהפעילות המבוצעת במקום באמצעות קשר טלפוני ללא קבלת קהל, אינה גורעת מחגדרת הנכס כייסניף בנקיי.

הנכס בקומה השביעית

אין מתלוקת כי הפעילות המבוצעת בנכס שבקומה השביעית היא עבור לקותות הבנק.

עלינו לבחון עתה האם פעילות זו עולה בגדר ייניהול עססיטיי, כנדרש בהגדרת ייסניף בנקיי בתוק הבנקאות.

באשר לנכס וה דעתנו כדעת העוררת, וכפי שיובהר להלן אנו סבורים כי הפעילות המבוצעת בנכס שבקומה השביעית אינה עונה על הגדרת ייסניף בנקיי בחוק הבנקאות.

מהעדויות עולה כי בקומה השביעית מתבצעות שת פעילויות :

האחת: הנפקת טפסים ואישורים שונים לאתר מתן ההלוואות ובכלל זה הנפקת אישורים וטפסיס טכנייט כגון אישורי סילוק הלוואה, שטרות משכנתא, עדכון פוליסות ביטות וכיוייב.

והשנייה: מוקד גבייה המציע פתרונות גביה ללקוחות שצברו פיגורים בתשלום ההלוואה, בטרם העברת הטיפול להליכים משפטיים.

פעילות זו אינה קיימת ולא ניתנת בסניפי הבנק.

לא נסתרה עדותו של העד מטעם העוררת לפית :

ייבקומה 7 כשאנתנו מדברים על ניהול ההלוואה אנו מדברים על המצאת מסמכים טכניים וכשהלקוח פורע את ההלוואה או מגיע לסיומה. קומה 7 אין לה קשר ללקותות, לקוחות לא יכולים להתקשר אליה פיצית וגם לא טלפונית'י.

הובהר מעדותו של העד כי הנפקת המסמכים האמורים נעשית בקומה השביעית לבקשת מי מעובדי הבנק בלבד, וכי הפעילות המתבצעת בו היא רק הנפקת מסמכים כאמור. ייכל שינוי מהותי יכול להתבצע אך ורק בסניף'י.

חיוב רטרואקטיבי:

באשר לטענת העוררת כי החלת התיוב החל מראשית שנת 2012, על-פי הודעת תיוב

שהונפקה בחודש יולי 2012, הינה הטלת תיוב רטרואקטיבי אסור ולכן דינו להתבטל, דעתנו כדעת המשיב.

טענות אלה שעניינן תוקיות החיוב אינן בסמכותה של ועדת הערר, ולכן לא נוכל להידרש להן.

לפי הפסיקה סמכותה של ועדת הערר לדון בעניינים המצומצמיס המפורטים בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית תשל"ו-1976).

סעיף 3 (ב) לחוק הערר קובע במפורש:

''אין האמור בחוק וה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת ארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי תוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)י.

בהתאמה קבע בימייש העליון כי אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות משפטיות עקרוניות כגון רטרואטיביות.

בע.א. 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל (מפי כבוד השופט

אנגלרד) מיוט 6.2.2002, נקבע:

יי חברת ט.ט. קבלה בבית המשפט המחווי גס כנגד חיובה הרטרואקטיבי בתשלומי ארנונה, בהתאם למדידה שבוצעה בשנת 1997.... מדובר בטענה משפטית שהיא בעלת אופי עקרוני גם אס היא נכנסת לגדר סעיף 3 (א) (2) לחוק הערר - ואיני משוכנע כי היא אכן נכנסת לגדרו - ראויה היא לברור בבית המשפט האזרח י

בדומה לכך נקבע בין החיתר בעמיינ (מרכו) 14848-02 עופר שערים אוטומטיים בע"מ נ.

מנהל הארנונה עיריית ראשון לציון:

ייככלל, דעתי היא כי הסמכות לדון בשאלת גבייה רטרואטיבית נתונה לבית המשפט המינהלי, ולו בלבד, כמו גס יתר הטענות התותרות תהת שורש חוקיות דרישת תשלומי הארנונה, על כן צדקה ועדת הערר בקבעתה כי אינה מוסמכת לדון בשאלה צויי.

סוף דבר

מכל המקוב\ אנו קובעים כדלהלן:

(1) אנו דוחים את הערר בכל הנוגע לנכס שבקומה הרביעית וקובעים כי סווגו בסיווג ייסניף בנקיי (סמל 668) נעשה כדין.

(2) אנו מקבלים את הערר בכל הנוגע לנכס שבקומה השביעית, וקובעים כי אין לסווגו בסיווג ייסניף בנקיי אלא יש לסווגו בסיווג: ישטח המשמש ייבנקיי ושאינו משמש כסניף או כמרכוּ הדרכה ארצייי. (סעיף 669)

(3) טענת התיוב הרטרואקטיבי אינה בסמכות הוועדה, ולכן לא נדרש לה.

(4) אין צו להוצאות

ניתנה בהעדר הצדדים ביום 25.2.2014.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

2 ב 5-. שי

לוייר: עו"ד אורח קניון חבר: רו"ח רונית מרמור הברע 9564 קדם

שס הקלדנית: ענת לוי

/. בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מסי 140008939 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

לוייר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו''ח יצחק אלרון

העורר: חיים וכטר

נגד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

העובדות וטענות הצדדים

1. העורר טוען כי לא הוא וה שהחזיק בנכס בתקופת ומן מסוימת לפני למעלה מארבע

שנים. עררו הוא לכך שהוועדה תקבע כי טענתו וו נכונה.

2 המשיב מעלה כנגד הערר שתי טענות מקדמיות: האחת, שהערר הוגש באיחור גדול, ומשכך הוועדה אינה מוסמכת לדון בו; והשנייה, שמאחר והעילה של העורר מבוססת על טענה של ולוף הסכם שכירות ועוד, תורג הדיון בה מסמכויות הוועדה, כפי שהוגדרו בחוק.

דיון בערר

3 הטענות של המשיב פורטו בכתב התשובה שהגיש ונכרכו בבקשה לסילוק הערר על הסף, חשני הטעמים שפורטו לעיל.

4. ביום 7.10.13 קיימה הוועדה דיון מקדמי בערר. בסופו היא החליטה שהצדדים יסכמו את

טענותיהם בבקשה לסללוק על הסף, על שני פניה.

5 המשיב המציא לוועדה חומר שהתבקש בדיון המקדמי, וכן את סיכומיו ביום 6.11.14.

6. העורר, למרות שהיה זּכאי לסכם את טענותיו עד ליום 6.12.14, לא עשה כן עד למועד

כתיבת הההלטה.

החלטת

7. לאתר שעיינו בערר ובכל התומר שנמצא בו, ומאחר והעורר מיוצג על ידי עורך דין הוגש

לנו חומר סדור מטעמו, איננו סבורים כי אי-הגשת סיכומים מטעם העורר משנה את התוצאה המתקבלת.

8 החלטנו למתוק את הערר מהטעמים הבאים:

א. ראשית, ועדה זו אינה מסומכת אלא לדון בעררים על התלטות שניתנו על ידי

המשיב בהשגות שהוגשו לו, ואף ואת, רק בתקופת ומן קצובה;

ב. שנית, הועדה אינה מוסמכת ואינה יכולה לקיים הליכי הוכתות בשאלות

שהתגלעו בין בעלים ומחציקים, בין מתזיקיס לבין עצמם וכיוייב סכסוכים, בפרט שעה שהם אירעו לפני למעלה מארבע שנים ;

ג. | שלישית, ככל הנראה, טענותיו של העורר מעלות שאלות שספק אס הן בסמכות

הוועדה לדון בהן, גס אס היה מדובר בערר שהוגש במועד, ושנוגע למתלוקת מן הזמן האחרון.

9. הנימוק הרביעי שהביא אותנו למחוק את הערר הוא, שבפני העורר, המיוצג כאמור,

פתוחות אפשרויות לנקוט בהליכים מנהליים ו/או אורתייס במקרה דנן ולהטיב את נזקיו, והוא אינו עומד חסר ישע.

אנו מחליטים על כן למחוק הערר, תוך שהעורר שומר על כל זכויותיו וטענותיו, ולהטיל על העורר לשאת בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

ניתן והודע ביום 26.2.2014 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי '3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 *וס מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0(20) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליָת)(סֶדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ר: רו*ח אלרון יצתק

יו"ר: שיד גרא אהוד, חבר:

שס הקלדנית: ענת לול

| ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כו באדר-א תשעד

מספר ערר: | 11:51 / 140009550

מספר ועדה: | 10963

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: בן עטר פזית

‎ -‏ נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

השעה כעת 11:50. אין נוכחות מטעם העוררת ומי מטעמה.

מבדיקה בתיק עולה כי אישור מסירה נמסר לעוררת.

אנו מחליטים לדחות את הערר. החלטתנו זו מבוססת על כך שלא מצאנו שיש בערר ממש וכי אין לעוררת סיכוי סביר להרים את הנטל המוטל עליה להראות שהנכס משמש למלאכה ולא לאחסון, בתחום המזגנים.

מאחר ולא התקיים דיון לא מצאנו לנכון להטיל על העוררת הוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 26.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדות ערר) התשל"ז-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב אהוד חבר//עו"ד ריחאן סעיד

ועדת ערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב-יפו מט' ערר: 140007356

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו''ח אלרון יצחק

העורר: אלון רוזגור

- נגד -

מנהל הארנונה של עיריית אביב -יפו

החלטת הוועדה בערר

1. הערר, עניינו אופן הסיווג של נכס אשר העורר התגורר בו בשנה נשוא הערר [2012],

והוא גם שימש אותו לצורך פעילותו המקצועית.

2 העורר הוא בעל עיסוקים רבים כמעצב, מרצה, אוצר, יועצ ועוד. עיסוקו של העורר בקשר עס הערר מתייחס להיותו מעצב של מוצרים שמיועדים לאספנים, פעילות שחלקה נעשה בנכס, לרבות בסיוע של אדם נוסף.

3 בתור שכזח גם סווג הנכס על ידי המשיב, שמצא כי הנכס משמש יכמשרד לעיצוב תעשליתני.

4. העורר הגיש ערר על אופן סיווגו של הנכס, כמשרד, וחזר ודרש כי סיווגו כדירת

מגורים, בה הוא גם מתגורר, לא ישונה.

סיווג הנכס כייסטודיו בלבד של צייריס ופסליסםי

דיון

במהלך הדיון בערר עלתה גס הטענה שנוכח פעילות העיצוב של העורר בנכס, חוא יסווג כייסטודיו בלבד של צייריס ופסליטיי. על מנת להסיר חלופה צו מעל סדר יומנו, נסתפק בכך שנציין, כי היא נדחתה ובדין נדחתה על ידי המשיב בסיכומלו.

ועדה וו נתנה לא אתת פרשנות רחבה למושגים של 'ציורי ושל יפיסולי, בכלל, ובמציאות הטכנולוגית-אמנותית של ימינו, בפרט. עם וּאת, לא זה הערר שמתאים לכך. הן סוג יצירתו של העורר ומשקלה במסגרת מכלול עיסוקיו, והן העובדה שהנכט משמשו גס למגוריו, משמיטיט כל אחד מהם ועל אתת כמה וכמה שניהם יחד את הבסיס מתחת לטיווג הזה. בנוסף, אין להוציא מכלל אפשרות כי גם עסקאות מכירה נקשרו במקום, דבר שמונע סיווג כיסטודיוי.

ליאמר בראשית הדברים, כי הוועדה החליטה לקבל את הערר באופן תחלקי, ולחלק את הנכס לפי שני השלמושיס שלו, למגורים ולמשרד.

הועדה מוסמכת לקבוע על-פי החומר שלפניה והצדדים שנשמעו על ידה, את שימושו הנכון של נכס. ּאת, בשים לב לכך, שנטל השכנוע, ככל שיש מתלוקת בין המחזיק למשיב, חוא על העורר.

בערר וּה, השתכנעה הוועדה כי בתקופה נשוא הערר היה לנכס שימוש כפול: האחד, חלק מפעילותו המקצועית של העורר התבצע בחלק של הנכס ; והשני, העורר התגורר בחלק של הנכס. זו התמונה העובדתית שהתקבעה בעינינו. נראה כי גס חמשיב חגיע למסקנה זו.

בסיכומיו, הציע המשיב, בהגינותו, לחלק את הנכס כך ששטת של 66.88 מ"ר מתוך הנכס *סווגו וליחויבו בתעריף של ייבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות, משרדים, שירותים ומסחריי; | ואילו שטח של 86.24 מ"ר יחויב בתעריף של יימגוריס'י.

1. התלוקה הזאת נעשתה על יסוד השימושים בפועל של חלקי הנכס על ידי העורר, כפי

שעולה מהביקורת שנערכה, מהצילומיס, מדברי העורר ועוד, והיא נראית בעינינו ראויה.

לסיכום, אנו מחליטים ליתן תוקף של החלטה לתלוקה של הנכס באופן שפורט בסעי 10 לעיל, וזאת ללא צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 26.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדיט וכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחוצי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייג - 1977 תפורסם התלטח וו באתר תאינטרנט של המשים.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כו באדר-א תשעד

214

מספר ערר: | 12:35 / 140009557

מספר ועדה: | 10963

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ונ: קובו ניר וקרטון ובדי כריכה בעמ

-1 ג ד+

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

לאחר שקראנו את כל החומר שבתיק ולאחר שנתנו לעורר ולב"כ המשיב להציג את עמדותיהם בפירוט, אנו סבורים שאין ממש בערר זה.

בנכס, גם אם השטח שבמחלוקת היה בעבר הרחוק חצר לכל דבר, נוצרה מציאות אחרת שבאה לידי ביטוי בסיווג של הנכס ע"י העירייה, כחלק מבית העסק. וכך, לאורך שנים.

עייגו בצילומים המפורטים בדו"ח הביקורת, וכאמור שמעגו באריכות את טענות העורר, שהוא הבעלים והמנהל של העוררת.

לפנינו שטח מקורה, סגור מכל צדדיו בקירות, שיש בו שני פתחים, האחד לבית העסק והשני לבית עסק שכן מטעמי מכבי האש. גם הנכס עצמו, כפי שעולה מהתמונות, אינו חסר שימוש בשרות העסק.

אילו הייתה העוררת מעוניינת לשמר את הנכס כחצר לא רק במובן ההיסטורי שלה, שאינו מכריע בשאלות שאנו דנים בהן, אלא גם במובן המקובל של חצר, כי אז מן הסתם "החצר" לא הייתה נראית כחלק אינטגרלי של העסק גם אם היא נראית מוזנחת ביחס לבית העסק.

נוכח כל זאת, אנו מחליטים לדחות את הערר, ומאחר והדבר נעשה בשלב מוקדם זה וללא הטרחת הוועדה והמשיב בשלבי הוכהות וסיכומים, ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 26.02.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאף לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדוןת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עש'ד גרא אחוד חבר: עו|ד ריחאן סעיד ר: רו"ח אלרון יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 140007810

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריהאן טעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: | גוטקס מותגים

נגד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א

החלטת הוועדה בבקשה לסילוק על הסף ובערר

ההשגה ותשובת חמשיב

1. העוררת פנתה למשיב ביום 20.9.12 בקשר עס שני נכסים ברחי איינשטיין 40 [להלן

יהנכסיסי], ונענתה על ידו ביום 22.10.13.

2. הפנליה התליתסה הן לגודל השטת של הנכסים והן לתחולת סלווגס מחדש.

3 בסעי 2-6 לתשובתו, מטביר חמשיב לעוררת את ההבדל, כפי אף אושר בפסיקה, בין תיקון טעות בסיווגו של נכס, שיש לתיקון תתולה רטרואקטיבית, לבין שינוי של צו הארנונה, שרק חל ממועד התיקון והלאה.

4. בסעי 7 לתשובת המשיב, הודיע המשיב לעוררת, ביחס להשגתה על גודל השטתיס

בנכס, כי המועד להגשת השגות חלף, ובסעי 8 לתשובת המשיב הוא מפרט את החלטתו בעניין שטת הנכסים, ומיידע את העוררת באשר לזכיות הערר שלה.

5. בסעי 9 לתשובת המשיב, הוא דחה את ההשגה בנוגע ליישינוי סיווג הנכטיי, וכן יידע

את העוררת באשר לזכויות הערר שלה גס בעניין זה.

6. במענה לטענותיה של העוררת באשר לסיווג הנכסים, נכסים אשר המשיב תיקן את

הסיווג שלהם עקב טעויות בקביעת סיווג הנכון שנעשו על ידו, [להבדיל ממתלוקת באשר לסיווג הנכון של נכס], דוחה המשיב, כאמור, את ההשגה. לטענתו, טענה של

אי-חוקיות של תיקון סיווג [מסיווג שגוי לראו?] אין להעלותה בגדר השגה למשיב וכן בערר על החלטתו לועדת הערר.

7. העוררת הגישה ביום 25.12.12 ערר על תשובת המשיב. בערר שהגישה, טענה העוררת,

לגבי: החיוב הרטרואקטיבי וסופיות השומה; האיתור בהגשת ההשגח; השינוי בגודל השטחיט; ושינוי הסייווג. בערר פירטה העוררת את טענותיה בנושאים אלה.

טענת השטח של העוררת

8 טענתו של חמשיב כי המועד להגשת השגה בנוגע לשטח כבר חלף בעת שצו הוגשה, ועל היא לא תידון על ידנו. בכל הכבוד, איננו סבוריט כי יש ממש בטענותיה של העוררת בתגובה שלה לבקשה לסילוק על הסף. משכך, טענה זו נדחית על הסף, ונותר לנו לדון בבקשה לסילוק הערר בעילה השנייה על הסף.

הבקשה לסילוק על הסף

9. ביום 11.3.13 הגיש המשיב תשובה ארוכה ומפורטת לערר וכן בקשה לסלק את הערר

כולו [שס בסי 8] על הסף, מנימוקים שיבוארו להלן.

0. ביום 11.4.13 קיימה הוועדה דיון בערר. בתום הדיון קבלה הוועדה החלטה לפיה

העוררת תגיש תגובה לבקשה לסילוק על הסף, ולאחר מכן תדון הוועדה בבקשת ותקבל ההלטה.

1. ביום 20.6.13 הוגשה התגובה, ביחס לבקשה המקדמית של המשיב. לאתר עיון בה

ובתיק כולו החליטה הוועדה ליתן את התלטתה, כפי שתפורט להלן.

דיון בבקשת הסילוק

2. המשיב לטענתו סיווג שטח מסוים מהנכס [להלן יהשטתי] כימחסןי. לאחר שהתברר

לו, כי טעה, וכי השטת אינו עונה על הדרישות המפורטות בצו הארנונה על מנת שיסווג כמתסן, הוא תיקן את טעותו, ואת במהלך שנת 2012, והחיל את התיקון מראשית אותה שנה. לטענתו, הטעות החלה כבר בשנת 2009.

3. באה העוררת וטוענת [סעי 10 לערר] כי ייהמשיב הוא הוא אשר השית חיוב

רטרואקטיבי אסור, ומשכך, אין לח לבוא בטענות כלפי נישום הטוען נגד החיוב הנייל.

4. העוררת טוענת, ראשית כי אין מדובר בתיוב רטרואקטיבי בארנונח שנובע מתיקון

הצו, אלא בתיקון טעות בסיווג שנעשתה על ידה, ושנית, כי הוועדה אינה מוסמכת

לדון בטענת הרטרואקטיביות האטורה שחועלתה על ידי העוררת, שכן היא תורגת מהסמכויות המפורשות שניתנו לה בתוק.

5. סמכויותיה של ועדה גו פורטו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

כללית), תשל"ו בסעי 3(א). בחנו ותזרנו ובחנו את סמכויותינו ומצאנו שהצדק עס המשיב. אין לוועדה וו הסמכות לדון בשאלה: מאיוה מועד רשאי המשיב לתייב בתוספת ארנונה, [וכן גס להפחית תיוב בארנונה], עקב טעות שנפלה אצלו?

6. יתכן כי על המחוקק לתת את דעתו אס הדרך הנכונה היא להפנות במקרים כאלה את

העוררים ישירות לבית המשפט, או שיש מקום להרחיב קמעא את סמכויותיהן של וועדות הערר.

לסיכום, אנו מתליטיס לדחות את הערר על הסף, ולהטיל בנטיבות העניין על העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪.

ניתן והודע ביום 26.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענליניס מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זּכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

/ /

0 8

ייר-ע1 אמ( חבר: עו/ד סעיד ריחאן + רו''ח אלרון יצחק

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140008707

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצתק

העוררת: ביואסוסייט ייעוץ וניהול בע'ימ ו-10 אח!

- נגד -

מנהל הארנונה של עיריית אביב -יפו

החלטת הוועדה בערר

1. השאלה שמתעוררת בערר גה היא: האם בגין השטתים של מטבחון, חדר דואר

ושירותים [להן יהשטתיס, שמשרתים את העוררים [ומן הסתם גם אורת או לקוח בדי פעם] יש לחייב את העוררים בארנונה, כל אחד לפי חלקו היחסי בנכס, או שהם פטורים מכך!

2 הנכס נשוא הערר, מושכר על ידי בעליו ל-10 מחציקים. השטחיסם לא הושכרו לאיש, והם משרתים את כל השוכרים, כל אחד לפי צרכיו. כאמור, לא מן הנמנע שגם מי שאינו נמנה על השוכרים יעשה שימוש בשטחים או חלקם, כמקובל.

3 בין הצדדים נתגלעה המחלוקת הבאה: העוררים טוענים כי השטחים הס בגדר ישטת משותף' כמשמעותו בצו הארנונה, והואיל ואיש מהם אינו מחויק ב-80% מהנכס, אין לחייב מי מהם בארנונה בגינם; ואילו המשיב מצדו טוען, כי לא מדובר בישטת משותף', אלא בשטחיט שהם חיוניים לעורריס אשר 'מחציקים בהם במשותף'. על כן, לטענתו, חלה עליהם החובה לשלם בגינם ארנונה, לפי חלקם היחסי בנכס.

4 עוד יצוין כי המשיב אינו מחייב את העוררים בארנונה בגין המסדרונות וחדרי המדרגות שבנכס.

הוראת הדין והמחלוקת שבין הצדדים

העוררים מסתמכים על הפטור בסעי 1.3.1 חי לצו הארנונה, לפיו:

יישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים [כמו במקרה דנן -- החיימ], לא יחויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע''י מחזיק אחד [שלא כמו במקרת דנן -

החיימ]. שטחים משותפים אלו [מהסוג השני - התיימ] יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים'י.

כנגדס בא המשיב וטוען כי לא הרי יישטת משותףיי, כחדר מדרגות או מסדרון, כישטחיס' במקרה דנן, שהם מטבחון, חדר דואר ושירותים, ושהם לטענתו שטחים חייבי ארנונה בהיותס 'מוחזקיס במשותףי, להבדיל מישטת משותף אמיתי.

יצוין כי בשאלת תוקפו של סעי 1.3.1 תי לצו הארנונה עוסק גם ערעור דיזנהולו, שמונח בפני בית המשפט העליון ומצפה לפסק דין.

דיון והכרעת

.12

לאחר שעלינו בטענות שני הצדדים, שאין ביניהם מתלוקת עובדתית שיכולה לשנות את התוצאה של הערר, החלטנו לקבל את הערר.

לדעתנו, לשונו של סעי 1.3.1.חי ברורה. גס אס היה ניתן להבין אותה לכאן ולכאן, הרי למרות הכלל של פרשנות מצמצמת שניתנת בדרך כלל להוראות פטור, לא מצאנו בסעיף [או במציאות] אחיוה לפרשנותו של המשיב. לדעתנו ההוראה תדה וברורה, ואין בה בסיס לשני סוגים של ישטחיסי, ישטחים משותפים' מחד גיסא, וישטחיט מוחזקיס במשותף' מאידך גיסא. לדעתנו, וו סמנטיקה לשמה שאין בה ממש, וקבלת פרשנותו של המשיב במקרה זה עלולה גס לגרום לו עצמן לאנדרלמוסיהח גמורה ולא מועילה.

גם פסק הדין שצוטט על ידי חמשיב [בעייש (ת'/א) 433/96 אדמונית מערכות נ' מנהל הארנונה] אינו תומך בטענתו, שכן במקרה ההוא, שלא כבמקרה דנן, הנכס הושכר לשני השוכרים, כלל את המסדרון שבתוכו, והשוכרים עשו בו שימוש משותף. לא כך בענייננו.

כאמור, סעי 1.3.1 חי לצו הארנונה נדון בערעור שנמצא על שולתנו של בית המשפט העליון, בעעיימ 867/11 ו- 869/11 - עיריית תל אביב נ' דיזנהויז יוניתרט בע'ימ ואח'.

עד להכרעתו של בית המשפט העליון אנו מחויבים, או למצער מונתים על ידי המשתמע מפסק דינו של בית המשפט המתוני בעתיימ (ת'יא) 19488-08 דיזנתויו

*וניטורס נ' עיריית תל אביב [כבי השופטת מיכל אגמון-גונף. השאלה שנדונה בערעור ידיונהויוּי, ולא נפרטה כאן, היא אף יותר רחבה מהמקרה דנן, ומתייחסת לחוק:ות הסעיף בצו הארנונה במתכונתו שחובאה לעיל, ולא רק על פירושו ותחולתו. לענייננו די אס נסיק ממנו כי דין הערר להתקבל.

לסיכום, אנו מחליטים לקבל את הערר, וזאת, לשנת 2013 בלבד.

במצב דברים רגיל, לא הלינו מטילים הוצאות על מי מהצדדים. במקרה זה, מאחר והגבלנו את הצדדים ל-3 עמודי סיכומים, והעורריס תרגו מכך והגישו סיכומים בהיקף של 5 עמודים, החלטנו להטיל עליהם לשאת בהוצאות המשיב בסך כולל של 1,000 ₪, שישולמו לו במשותף על ידט ובתשלוס אחד על ידי באי כוחם. ההוצאות ישולמו בתוך 30 לוס, ויישאו רבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

ניתן והודע ביום 26.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאסם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וּכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחווי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

כר: רו"ח יצחק אלרון

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140009114

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

חבר: רוייה אלרון יצחק

העורר: לנדאו שלום

- נגד -

מנהל הארנונה של עיריית אביב -יפו

החלטת הוועדה בערר

1. השאלה שמתעוררת בערר וה מגיעה לשולחננו בפעם הראשונה: ערר על התלטתו של

המשיב שלא להיעתר לבקשה של העורר לאחד את שני הנכסים שבהחוקתו לנכט אחד.

2. העורר מחזיק בשני נכסים נפרדים אך סמוכים ביותר שבשניהס נעשית מלאכה של

ליצור וילונות, והוא מבקש מהמשליב לאחד אותם, לעניין חישוב הארנונה, לנכס אחד.

3. בתשובתו מיום 23.6.13 דחה המשיב את הבקשה מהטעם שייבהתאם לביקורת אשר

נערכה במקום בתאריך 18.6.13 נמצא כ? מדובר ביתידות נפרדות לתלוטין עס כניסות נפרדות ללא מעבר ביניהן, ולכן אין מדובר ביחידות מאוחדות בפועליי.

4. בסיפת מכתבו כותב המשיב לעורר, כי עומדת לרשותו בדין ּכות ערר על התלטתו

בפני ועדה זו בתוך 30 יום.

5. הלך העורר והגיש על החלטתו, כפי שהמשיב הציע לו לעשות, ערר מפורט ומנומק על

ידי עורכי דין מלומדים, שמונת לפנינו.

גדר סמכות הועדת

סמכויות הועדה נקבעו בסעי 3(א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, והן אינן כוללות סמכות לדון בערר על התלטת המשיב בבקשה לאיחוד של יחידות שומה וכיוייב שאלות.

רק המחוקק יכול לקבוע את גדר הסמכות של הועדה, והוא לא הסמיך אותה לדון בטענות על החלטות המשיב ללא סייג. בחוק הנייל פורטו טענות מסויימות שרק הן נופלות בגדר סמכותנו. טענות בנוגע לאיחוד של יחידות שומה אינן כלולות בהן.

בשונה מהמחוקק, המשיב אינו מוסמך לקבוע את הקף סמכויותיה של הועדה, וממילא שהוא לא מוסמך להוסיף עליהן ולהרתיבן, כפי שהשתמע מהחלטתו.

לפיכך, בטרם נוסיף דברים ראוי שנאמר כי אנו מותקים, מחוסר סמכות, את הערר.

הודעת המשיב

לא נוכל, בכל הכבוד, לעבור ללא הערה על תשובתו של המשיב.

אין וּה ראוי כלל ועיקר, בפרט שמדובר באחת האדמיניסטרציות הטובות ביותר במדינת ישראל, כי המשיב, בשמו, יפנה את המשיג שנדחה לועדת הערר, ולאחר זה פנה אליה, :בוא בא כוחו ויטען כי כלל אין לוועדה סמכות לדון בערר.

מבלי לקבוע מסמרות, נציין כי, בנוסף למח שנכתב בסעי 6 עד 8 לעיל, אין התאמה בין סמכויות המשיב לאלה של ועדת הערר. יש החלטות של המשיב אשר הועדה מוסמכת לדון בעררים עליהן, ויש החלטות שלו שהועדה אינה מוטמכת לדון בטענות ביחס אליהן. על החלטות אלה ניתן להגיש עתירה מנהלית ישירות לבית הדין המחוזי לעניינים מנהליים, בלא לפנות כלל לוועדה.

עתירה כזו מוגשת מכוח סעי 1(5) לתוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תשייס-2000 כייעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה ...", יחד עס סע 1 לתוספת שענלינו ייארנונות - ענייני ארנונה לפי כל דיך ...*.

4. ואת בניגוד לערר וערעור מנהלי עליו, לפי סעי 2(5) לחוק הנייל וסעי 7 לתוספת השנליה

[שם].

5. לפיכך, המלצתנו בפני המשיב היא, כי במקרה שבו החלטתו מיוסדת על טעמים

שטענות בנוגע להם חורגות מגדר סמכותנו, כי יפנה את המשיג שהשגתו נדחתה לסעד של עתירה מנהלית, כאמור לעיל, ולא אל הוועדה.

לסיכום, וזאת מבלי לקבוע עמדה ביתס לתקפן של טענותיו של העורר, מתד, ולסבירותה של החלטת המשיב לדתות את ההשגה, מאידך, אנו מחליטים למתוק את הערר. כל טענותיו של העורר יוסיפו להישמר לו.

במצב דברים רגיל, לא חיינו מטילים הוצאות על מי מהצדדים. במקרה גּה, מאתר ומצאנו כי העורר הוטעה על ידי המשיב להגיש ערר לוועדה זו, החלטנו לחטיל על המשיב לשאת בהוצאות העורר בסך כולל של 1,500 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום, ויישאו רבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

ניתן והודע ביום 26.2.2014, בהעדר הצדדים.

בחתאס לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וּכות ערעור על החלטה זו בפני בית חמשפט המחוצי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

רו"ח יצחק אלרון

יו"ר: עו"ד אהוד גראת

חבר: עו"ד סעיד ריחאן

ועדת ערר לענייני ארנונה

שליד עיריית תל אביב-יפו מס' ערר: 140007477

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

הבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררת: ביסופט תכנה בע'ימ

- נגד -

מנהל הארנונה של עיריית אביב -יפו

החלטה בערר

1. הערר שלפנינו הוגש על ידי העוררת לאחר שהמשלב שינה את הסיווג של הנכס מיבית

תכנהי ממנו נהנתה לפני כן, לסיווג השיורי, של ינותני שירותי. השינוי נעשה בסמוך למעבר של העוררת מקומה 3 לקומה באותו בניין ברחי ברוריה 7 ביום 1.8.11.

2 השאלה שמתעוררת כאן, והיא חוזרת ועולה שוב ושוב לפנינו, היא זו: היכן עובר הקו שמפריד בין /בית תכנחי, כוה שעיקר עיסוקו בנכס הוא *יצור, משמע פיתוח של תכנחן לבין עסקו של מי שנותן ללקוחותיו ישירותי תכנהי, משמע שעיקר פעילותו בנכס היא לשרת את לקוחותיו, לרבות כאלה שרכשו ממנו תכנות וחס משתמשים בהן.

3 הדגשנו בסעי 2 את חמלה יבנכסי, שכן, נישום יכול להפריד בין סוגי פעילויותיו ולתלקן בין מספר אתרים. כך, מרכז הפיתוח שלו, שיימצא באתר אי, יסווג כיבית תכנהי, ואילו המחלקה המסחרית שלו [שיווק] ומחלקת חשירות שלו ישכנו באתר אחר, והן תסווגנה כישירותיסי לכל דבר. בתיק דנן, כל הפעילויות מנהלות בנכס אחד.

4. לאחר עיון בערר ובתשובה, בתצהירי הצדדים ובמסמכים, בדוחות, בעדויות ובטענות,

ובעיקר בסיכומי הצדדים, הגענו למסקנה, כי על הערר להידחות, מהטעם שהעוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליו, ולא שכנעה אותנו כי עיקר הפעילות שמתבצעת בנכס היא של ייצור-פיתוח תכנה.

5 קראנו היטב את 12 הסעיפים הראשונים של הסיכומים של העוררת, ועיינו שוב בכל המסמכיט שהיא מפנה אליהם ועוד, ולא השתכנענו כי העוררת עונה על ההגדרה של יבית תכנהי.

6. העוררת השקיעח בסיכומיה מאמץ ניכר להבהיר את המושגים השונים. עס ואת, לדעתנו,

היא לא קשרה כראוי בין הפעילות שמתבצעת על ידה בנכס לבין סיווגו של וּה כבית תכנה. לא השתכנענו בכך שעיקר הפעילות בנכס היא של פיתוח תוכנות חדשות. ולא הוסר הספק מלבנו שמתקיימת בו פעילות של מתן שירותים ללקוחותיה הטובים והנכבדיס של העותרת.

7. העוררת, לדעתנו, לא הרימה את הנטל המוטל עליה. במצב דברים ה, הלכה פסוקה היא

כי דין הערר להידחות.

לסיכום, אנו מחליטים לדתות את הערר, ולא לחטיל בנסיבות העניין הוצאות.

ניתן והודע ביום 26.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים וכות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המתוול בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית)( סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב. 2

לוייר: עו"ד אהוד גרא

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונת

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140008559

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עד אהוד גרא

חבר: עו'יד סעיד ריחאן

חבר: רו''ח אלרון יצחק

העוררת: מיקדן ניהול והחזקה בע'ימ

מיקדן - בית קרדן בע''מ

- נגד =

מנהל הארנונה של עיריית אביב -יפו

החלטת הוועדה בערר

פא

:א

1. הערר עניינו בחיובי הארנונה של שני נכסים שמוחזקיס על ידי העוררות, בשטת של

5 מ"ר ובשטח של 187 מ"ר, בדרך מנחם בגין 154. שני הנכסים הס בסיווג של ייבתי מלאכה ומפעלי תעשליהיי.

2 לטענת העוררות יש לפטור את יהשטחיס הטכנלים' מתיוב ארנונה, מהטעם שהחיוב נעשה בצו ארנונה אשר חרג מתוקי ההקפאה ומשום הוא אינו חוקי ובטל.

3 עוד טוענות העוררות טענות נוספות שנוגעות למיהות המחציק ולשמו, וכן יש לטענתן לאחד את שני הנכסים לאחד.

4. מסעי 9 ואילך לכתב התשובה, מפרט חמשיב, מטעמי והירות, את טענותיו לגופן של

טענות העוררות. המשיב מבקש שהוועדה תדחה את הערר, ובין היתר הוא גס טוען שלוועדה אין סמכות לדון בתוקיות הצו.

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140009128

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו'יד אהוד גרא

חבר: עו''ד סעיד ריחאן

חבר: רו''ח אלרון י*צחק

העוררת: מיקדן ניהול והחזקה בע'/מ

מיקדן - בית קרדן בע"מ

- נגד -

מנהל הארנונה של עיריית אביב --יפו

החלטת הוועדה בערר

1. הערר עניינו בחיובי הארנונה של שני נכסים שמותוקיס על ידי העוררות, בשטח של

5 מ"ר ובשטח של 187 מ"ר, בדרך מנתס בגין 154. שני הנכסים הס בסיווג של ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייחיי.

2. לטענת העוררות יש לפטור את יהשטתיס הטכנייסי מחיוב ארנונה, מהטעם שהחיוב

נעשה בצו ארנונה אשר חרג מחוקי ההקפאה ומשום הוא אינו תוקי ובטל.

3 עוד טוענות העוררות טענות נוספות שנוגעות למיהות המתציק ולשמו, וכן יש לטענתן לאחד את שנל הנכסים לאחד.

4. מסעי 9 ואילך לכתב התשובה, מפרט המשיב, מטעמי והירות, את טענותיו לגופן של

טענות העוררות. המשיב מבקש שהוועדה תדחה את הערר, ובין היתר הוא גסם טוען שלוועדה אין סמכות לדון בתוקיות חצו.

לטענות אלה מקדים המשיב טענה לפיה הערר הוגש באיחור רב, וכי יש מהטעם הוה לדחות אותו על הסף.

מאתר והתלטנו, כפי שיפורט להלן, לקבל את טענתו המקדמית של חמשיב ולדחות את הערר על הסף, לא מצאנו לנכון לדון לגופן בשאר טענותיו.

טענת האיחור בהגשת הערר

הודעת הערר הוגשה על ידי העוררות ביום 5.5.2013. היא הוגשה על החלטתו של המשיב מיום 2.1.13, בה הוא דתה את השגת העוררות שנושאת את התאריך

2. שני המסמכים האחרונים צורפו כנספחים להודעת הערר והם נמצאים

בתיק הערר.

המועדים להגשת השגות וערריס בענייננו קבועים בחוק. בתוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 נקבע בסעי 6/א) כי, ימי שרואח עצמו מקופת בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה בפני ועדת הערריי.

כפי שפורטי לעיל, וכפי שטוען המשיב, ההשגה נדתתה ביום 2.1.13. העוררות הלו רשאיות לערור עליה במשך 30 יום. למעשה, העוררות הגישו את עררן רק ביום 3, כארבעה חודשים לאחר שההשגה נדחתה.

לטענת המשיב, שמסתייע גס בפסהייד בעייש 557/95 הד הקריות בע"מ ני מנהלת הארנונה של עיריית חיפה, די באיחור הוה, שהוא לטענת המשיב ייאיתור ניכריי לכדי שהערר יידחה.

תשובת העוררות לטענת

הוועדה החליטה ביום 29.9.13 לבקש את תגובת העוררות לטענה של איחור בהגשת הערר.

ביום 29.10.13 הגישו העוררות תגובה ארכנית לטענה, שרובה כלל לא עסק בה כלל ועיקר, אלא בטענות אחרות שכבודן במקומן מונת.

דיון

אין ספק כי לעוררות יש טענות רבות אחרות כלפי המשיב. כאמור, לא בררנו טענות אלה ולא דנו בהן, ומשכך, איננו מביעים כל דעה באשך לנכונותן או תקפן. עס ואת נציין כי, בכל הכבוד לעוררות, לא מצאנו בתגובה שהגישו התייחסות ישירה לטענת המשיב, למרות שהן נתבקשו לעשות כן.

בנוסף, כפי שעולה מהתגובה, יש לעוררות דעה מוצקה ביחס להיקף סמכויותיה של ועדה זו. גס לכך, בכל הכבוד, לא נוכל להתייחס, למצער בעת הצאת.

בענייננו, כל שמונח לפנינו מטעם העוררות, הס הדברים הבאים: יילוועדת הערר יש הסמכות המלאה לדון בטענותיה [של העוררות-הוועדה] בכל הקשור לעניין של מנחל הארנונה, וזאת בהתאם להלכות הנזכרות לעיל ככלל ועל פי הגישה המרתיבה לפיה יש להרחיב את סמכויות וועדת הערר בפרטיי.

בעניין זה נציין, כי לא מצאנו ייבהלכות הנזכרות'' התייחסות ישירה לשאלה של איחור בהגשת ערר או איחור בכלל.

כאמור, הוועדה התליטה, לאחר שנוכחה לדעת כי הערר הוגש כארבעה תודשים לאחר שהמשיב החליט לדחות את ההשגה, לדתות את הערר.

כפי שצוטט לעיל, יחוק הרשויות המקומיות ערר על קביעת ארנונה כלליתי בסעי 6(א)

קוצב את משך וכותו של מחויק להגיש ערר על השגה שנדחתה לתקופה של 30 יום.

כך קובע החוק, ותקופה ו היא תקופה ראויה ומספיקה.

מעבר לדרוש נציין כי עסקינן בתתוס מנהלי מובהק, בגביית מס ובמימון פעולות העירייה לטובת תושביה, לרבות העוררים. תהליך זה חייב להתקיים בקצב מנהלי מחיר בלא גרירת רגליים. במקרה דנן, נוסיף כי מאחר והעוררות הן חברות נכבדות שמיוצגות ע"י פרקליטיס מלומדיס יש לצפות כי הן תפעלנה בהתאם לוכויותיהן הקבועות בחוק.

אחוד גר

0. בנוסף נוּכיר, כי וועדה או, כפי שהתלטנו בעבר לא אחת, מקפידה על לוח הזמנים

הקבוע בחוק, ונמנעת מלדון בעררים שהוגשו לה באיחור. במקרה זה, אף לא הובא בפנינו, מטעם העוררות וכפי שצוין לעיל, אף טעם תקף לדחות את טענת המשיב, ככל שיש כזה.

לסיכום, אנו מתליטיס לדחות את הערר.

בשאלת ההוצאות, מאחר והערר הוגש באיתור ניכר, ומאחר והעוררות הטריחו את הוועדה לעיין בתגובה לא עניינית, והן נמנעו מלהגיב במישרין לטענת המשיב, התלטנו להטיל עליהן לשאת בהוצאות המשיב בסך כולל של 1,500 ₪, שישולמו לו בתלקים שווים על ידי שתיהן. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום, ויישאו רבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

ניתן והודע ביום 26.2.2014, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 עומדת לצדדים זכות ערעור על החלטה וו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז-1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב

עו"ד, יו"ר סעיד ריתן, עו"ד, חבר אלרון, רו"ח, חבר

: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כז באדר-א תשעד

4). 27

מספר ערר: | 09:26 / 140004152

מספר ועדה: | 10743

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חברה: עו"ד שירלי קדם

העורר/ת: תל-אביב ביץ' פלאזה

נ ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמות הצדדים כמבוקש.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.2.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האנטרנט של המשיב.

7 0/

יו"ר: עו"ד מאור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי שק

שם הקלדנית: ענת לוי

וו וו

תאריך | : כז באדר-א תשעד

2704

מספר ערר: | 11:05 / 140009560

מספר ועדה: | 10964

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

סלע יניב אבי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10580612

מספר חוזה: 454330

כתובת הנכס: פרנקל ידידיה 37

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

נוכחים:

העורר/ת: סלע יניב אבי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

החלטת

לאחר ששמענו את העורר והתרשמנו כי אכן בנכס נשוא הערר הוא מבצע פעולות יצור, תפירה, גזירה עם הומרי גלם שהם בעיקר יריעות עור מהם הוא מייצר תיקים ומוכרם גם במקום. ומאחר ודו"ח הביקור במקום מיום 12/5/13; מחזק את טענות העורר בפנינו; והצדדים הודיעו כי קיבלו את המלצת

הוועדה לפיה בנסיבות העניין יסווג מחצית הנכס ששטחו 10 מ"ר כבית מלאכה והיתרה יחויב כעסקים הערר מתקבל באופן חלקי. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.02.2014.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות קמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללי דרי דין בוועדת ערר) התשלזז -- 1977 תפורסם החלטה זו אקֶתריהא/נטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: ו חבר: עו'ד-זורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

יעדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

1 תאריך :| כז באדר-א תשעד

4 27

מספר ערר: | 12:14 / 140009565

מספר ועדה: | 10964

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ה לוי אבשלום

העורר: חגבי עמירם

ב ג ד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את הצדדים אנו מקבלים את טענת ב"כ המשיב כי יש לדחות ערר זה על הסף שכן אין אנו יושבים כערכאת ערעור על החלטות וועדת ערר אחרות.

ככל שקיים סכסוך בין מר עמירם חגבי מעצם היותו בעלים של הנכס אותו השכיר למר אליהו לוי שהוא הגיש את הערר בתיק 7733, אגו קובעים כי הסכסוך האמיתי ביניהם אינו עניינה של הוועדה ואינו במסגרת סמכותה, ועל חגבי להגיש תביעה אזרחית בפני ערכאות המוסמכות ככל שימצא לנכון.

בנסיבות העניין אנו דוחים את הערר על הסף ולא מצאנו לנכון לחייב מי מהצדדים בהוצאות בתיק זה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.02.2014.

מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: ו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי