החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 25 עד 31 למאי 2016

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה עררים מס': 140013090 כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: איירונסורס ישראל (2011) בע"מ

‎ -‏ בגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בבקשה ובערר

המחלוקת

כללי

העוררת הגישה ערר על דחיית השגה שהגישה על העלאת תעריף הארנונה המוטל על החניון שבבניין בו היא שוכנת, ברח' לילנבלום 28; נכס מס' ********* ח-ן לקוח 10693786 [להלן 'החניון' או 'הנכס']. \

מועצת עיריית תל אביב-יפו העלתה בשנת 2015 את תעריף החניה שמוטל על חניוני רכב ללא תשלום שממוקמים בבניינים שאינם משמשים למגורים [להלן בהתאמה 'התעריף החדש'

ו'חניונים'].

העלאת התעריף על החניונים נעשתה לאחר שלעירייה הסתבר, כי התעריף שנקבע ונגבה על ידיה נמוך מזה המותר לה לפי תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2007), התשס"ז-2007, שקובע תעריפי מינימום ומקסימום במספר סוגי נכסים, וביניהם החניון.

העירייה הוסיפה והבהירה כי מתוך התחשבות במחזיקה היא העלתה את התעריף לזה הנמוך ביותר בתעריפי המינימום - מקסימום הרלוונטיים המותר לה.

טענות העוררת

העוררת טענה בפני המשיב במכתב מיום 20.3.15 כי התעריף החדש לא חל עליה, שכן בשנת 4 דחו השרים [אוצר ופנים] בקשה לאישור התעריף החדש וכי חרף זאת התעריף הועלה בכ-50% ביחס לקודם. משכך, התעריף החדש הוא חסר תוקף.

טענה חילופית שהם טענו הייתה, כי בהיות העוררת ‏ בית תוכנה' ולא 'בניין שאינו משמש למגורים', התעריף החדש, שתחולתו מוגבלת לסוג מסוים של נכסים, אינו חל עליה. בגדר טענה זו טענה העוררת עוד כי כ'בית תוכנה' היא גופלת בגדר 'תעשייה' לפי פקודת העיריות.

בערר שהוגש ביום 3.6.15 חוזרת העוררת על טענותיה אלה.

0

11

.2

.3

4

.5

6

17

טענות המשים

המשיב, במכתבו מיום 30.4.15 דחה את טענות העוררת,

בתשובה לשאלת חוקיותו של התעריף החדש בלא אישור השרים הוא השיב כי התאמת צו הארנונה להוראות חוק ההסדרים אינה טעונה, לפי ייעוץ משפטי, אישור של השרים, ועל כן הוא חוקי.

בתשובה לטענה השנייה, שמבוססת על סיווג העוררת, הוא הפנה אותה למכתבו מיום 15.4.15 ולכך שבקשתה להיות מסווגת כ'בית תוכנה' לא אושרה, וציין עוד, כי קיים ערר פתוח בעניין זה.

ביום 13.10 הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של הערר מהטעם שהוא "אינו מגלה אף לא עילה אחת שלוועדת הערר יש סמכות לדון בה".

הבקשה לסילוק על הסף

המשיב מנמק את בקשתו ביחס לטענתה הראשונה של העוררת, שהשרים דחו את בקשתו לקבלת אישורם לתיקון, בטענה המקדמית לפיה אין לוועדה כלל סמכות לדון בטענה זו.

תקיפה של העלאת התעריף בהשגה אל מול המשיב, כמו גם הגשת ערר על החלטתו של המשיב, אינן נמנות על העילות הספציפיות שבהן מוסמך המשיב לדון ולהחליט. כפועל יוצא מכך, הוועדה אינה מוסמכת לדון בערר על החלטתו.

לטענתו, הנסמכת על פסיקה, יש להבחין בין מעשה החקיקה של הרשות המקומית לבין הפעולה האדמיניסטרטיבית שלה. סמכות מנהל הארנונה [וסמכות הערר של הוועדה] תחומות לבירור טענות 'שומתיות' בלבד.

לעומת זאת, טוען המשיב, כי טענות "שאינן מצויות בסמכותו של מנהל הארנונה התוקפות את מעשה הארנונה או [את] מעשה החקיקה של הרשות החל על כלל הנישומים, הדרך להעלותן היא במסגרת של עתירה מנהלית ... אך לא במסגרת [של] השגה וערר ...". המשיב מסתמך על פסה"ד בעע"ם 4068/10 קר פרי ג' עיריית חולון.

הוא מוסיף וטוען כי מהטעמים שפורטו לעיל גם לא ניתן לראות בפניותיה של העוררת 'השגה'

ו'ערר'.

המשיב מציין עוד, כי לבתי המשפט הוגשו שתי תובענות ומספר עתירות מנהליות בשאלת תוקפו של התעריף החדש. הוא הוסיף כי פנה והציע לעוררת למחוק את הערר מהטעם שהשאלה עתידה להיות מוכרעת בבית המשפט. לכך הוא הוסיף בקשה לקביעת הוצאות גבוהות אם הערר יידחה על הסף.

תגובת העוררת

8

העוררת התבקשה ביום 21.10.15 למסור את תגובתה לבקשה לסילוק על הסף וזו הוגשה ביום 15.

9. בתגובתה חזרה העוררת וציינה את הערר שהגישה על אופן סיווגה, והעובדה שהוא טרם הוכרע.

.0

בנוסף, לטענתה, על-פי פקודת העיריות, 'בית תוכנה' נכנס בגדר ההגדרה של 'תעשייה'.

העוררת חלקה על עמדת המשיב לפיה אין למשיב ולוועדה סמכות לדון בשאלת החוקיות של התיקון ושל התעריף החדש. העוררת חזרה על טענתה וצטטה משפטים מתוך סע' 3 א' לחוק

2

1

.2

.3

.4

.5

.6

7

.8

.9

.0

1

.2

הרשויות המקומיות ארנונה. החלופה אליה מכוונת העוררת היא השגה על "טעות בציון סוג הנכס, גודלו או השימוש בו", וערר שניתן להגיש על החלטת המשיב. העוררת לא העמידה מצדה פסיקה אל מול זו שהביאה המשיבה.

לדעתנו, גם על פני הדברים, הדיון בטענות העוררת על חוקיות התעריף החדש אינו בגדר העניינים שבסמכותנו. עניינים אלה מנויים בתחיקה ומורשים בפסיקה ולא עלינו להרחיבם ולדון במה שלא לנו.

יצוין, כי בסיפת התגובה, חוזרת בה העוררת בעצמה מטענות אלה, וכותבת כי "אין בכוונת העוררת לנהל בדיון במסגרת ערר זה בנוגע לעצם חוקיות שינוי הסעיף ... דיון מסוג זה איגו בסמכות הוועדה ומקומו במסגרת עתירה מנהלית". מוטב כך.

עם זאת, עומדת העוררת על טעגתה החילופית כי "סיווגה אינו 'שירותים' כי אם בית תוכנה שהינה מקרה פרטי של 'תעשיה'". העוררת "דוחה את ניסיונו של המשיב לכרוך את הנכס נשוא הערר יחד עם נכסים אחרים הנכללים בקטגורית שירותים, ובכך לנסות לטעון למחיקת הערר בטענת היעדר סמכות ...".

בכל מקרה, העוררת אינה חוזרת בה והיא עומדת על הערר.

דיון והכרעה

נקדים ונכתוב כי החלטנו לדחות את הערר על הסף ולגופו כאחד.

העוררת העלתה בפנינו שתי טענות: האחת, טענת אי-חוקיות התיקון, והשנייה, טענת סיווגה הנכון.

ביחס לטענה הראשונה, טען המשיב כי הוועדה, כמו גם המשיב, אינו מוסמך לדון בה. אנו סבורים שעמדתו של המשיב נכונה, ונראה כי גם העוררת קבלה את הטענה [ראו סע' 22 לעיל].

המשיב, ובצדק הוסיף כי השאלה תבוא על פתרונה עת יפסוק בית המשפט בתביעות ייצוגיות ובעתירות מנהליות שהוגשו בעניין זה.

ביחס לטענה השנייה, אין חולק כי בעת הזו סיווגה של העוררת אינו 'בית תוכנה' אלא 'בניינים שאינם משמשים למגורים'. אנו סבורים כי כל עוד המשיב לא ישנה את הסיווג של העוררת לבית תוכנה, או שהערר שהוגש על ידי העוררת יתקבל, יעמוד בתוקפו הסיווג הנוכחי, ולפיו על המשיב לפעול.

בעניין אחרון זה רמזה העוררת על טענות מצדה לסיווגו של 'בית תוכנה' כ'מקרה פרטי של תעשייה', תוך אזכור פקודת העיריות והגדרותיה. העותרת לא פרטה בפנינו את טענותיה אלה, לא הפנתה את הוועדה לסעיף כלשהו והותירה אותה בערפל.

מכל מקום, שאלת סיווגה הנכון של העוררת נדון כעת בפני ועדת ערר, וניתן לצפות שלאחר שתינתן הכרעה ביחס אליו תפעל העוררת לפי האינטרס שלח.

בעניין אחרון זה נעיר, בהנחה שהתעריף החדש יישאר על כנו, כי אין לראות בהחלטתנו זו קביעה שלדעתנו 'בית תוכנה' אינו כלול, לעגיין תעריף החניה, בהגדרת 'בניינים שאינם משמשים למגורים. אנו מותירים שאלה זו בצריך עיון.

לעניין ההוצאות, אכן הערר שהוגש הוא מוקדם משתי הבחינות שנזכרו לעיל, ומוטב היה אילו קבלה העוררת את הצעת המשיב והייתה ממתינה עד לסיום ההליכים האחרים בטרם תחליט אם להגישו.

לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר, ובנסיבותיו לחייב את העוררת בהוצאות המשיבה בסכום של 0 ₪.

ניתן והודע ביום 25.5.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטח צו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גר חבר/עו"ד ריחאן סעיד

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה עררים מס': 140012647 כללית שליד עיריית תל אביב - יפו 1

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: | רוזניס לוצי וכלב בנו

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בעררים

המחלוקת

בללר

העוררים מחזיקים בנכס אשר העורר מנהל בו פעילות שמשיקה לפועלם של אמנים, ציירים ופסלים, אודותיה יפורט בהמשך. הנכס שהם מחזיקים בו, בשטח 61 מ"ר, נמצא בשביל המפעל 4, מספר החוזה הוא 196842 וחשבון הלקוח הוא 10351673.

במשך תקופת זמן ועד ליום 27.7.14 סווג הנכס על ידי המשיב כסטודיו לציירים ופסלים.

ולאחר ביקורת שנערכה בו ביום 21.7.14 שינה המשיב את הסיווג ל'מחסן'. לאחר שהעורר השיג על כך, שינה המשיב את הסיווג מ'מחסן' לסיווג 'בניינים שאינם משמשים למגורים'.

טענות העוררים

העורר טוען בערר כי "שהפעילות בנכס ... הינה פעילות ללא כווגת רווח והינה בעיקר לצורך המחקר והתיעוד של האמנות הישראלית לשם קידומה ... אין בו פעילות אחסנה ... אנשים רבים כן מבקרים בנכס ... מר בנו כלב אינו סוחר כלל וכלל ... הוא אוצר אמנות וחפצי האמנות ...

משמשים לתערוכות .. להשאלה ... למחקר ולתיעוד ולהרצאות".

בערר המנומק מבקשים העוררים לבטל את החלטת המשיב, ולחזור ולסווג את הנכס כ"סטודיו לציור ופיסול", במקום "בניינים שאינם משמשים למגורים". לטעגתם, יש להעדיף את הסיווג המבוקש על ידם על פני הסיווג השיורי.

בנוסף ולחילופין, העלו העוררים גם טענה בדבר סיווג הנכס כמוזיאון או מתן פטור לנכס מארנונה.

הם גם העלו טענה לפיה החלה ריטרואקטיבית של הסיווג לכל שנת 2014 אינה חוקית.

תשובות המשים

המשיב בכתב התשובה דוחה את טענות העוררים. הוא משיב כי לא ניתן לסווג את הנכס כ"סטודיו לציור ופיסול", כי "אין מחלוקת כי בנכס לא מתקיימת יצירה אמנותית לא של צייר

10

ולא של פסל. ... במקום מקדמים העוררים הרצאות ולימודים בתחום האמנות, ומאפשרים מפגשים ... כמו כן, המקום משמש לאחסון של יצירות".

לטענתו, "בהעדר כל פעילות של יצירה אמנותית בנכס, לא ניתן לסווג[ו] כסטודיו , וזאת אף אם העוררים מקיימים במקום פעילות מבורכת מתחום האמנות".

לטענתו, "אין מקום להידרש להלכה אשר קובעת כי יש לסווג נכס בהתאם לסיווג ספציפי, ולהעדיפו על פני סיווג 'שיורי'". לטענתו, "סיווגו של הנכס לפי הסיווג הקבוע עבור סטודיו לציירים ופסלים יהיה בסתירה ברורה ללשונו של הסעיף".

המשיב גם השיב על שאלת סיווג הנכס כמוזיאון או מתן פטור לנכס מארנונה, וכן דחה את טענה לפיה החלה רטרואקטיבית של הסיווג לכל שנת 2014 אינה חוקית, וגם טען שאינה בסמכות הוועדה.

הדיון בפני הוועדת

11

2

.3

.4

.5

ביום 13.4.15 קיימה הוועדה דיון ארוך וממצה בטענות הצדדים ובאי כוחם בהרכב חסר.

יצוין, כי בין הצדדים לא התגלעו חילוקי דעות באשר לתשתית העובדתית עליה נסבו ההשגה והערר עליה.

בדיון עצמו, חזרו הצדדים על טענותיהם, והוא נשא אופי של סיכומים בעל פה.

נוכח זאת, לא התעורר הצורך להגיש תצהירים ולקיים חקירות, וכן לא נמצא צורך להגיש סיכומים בכתב מעבר למה שנטען על ידי הצדדים בכתב ובעל פה.

בתום הדיון נדחה הערר למתן עיון, ולאחר העיון האמור ניתנת בזה החלטה זו.

דיון ומסקגות

.6

7

.8

9

.0

הערר שלפנינו נסוב בעיקרו סביב השאלה: איך יש לסווג את הנכס, נוכח השימוש והפעילות שנעשים בו, וזאת אל מול צו הארנוגה וסיווגיו. להלן נסקור את החלופות האפשריות, לטענת הצדדים, ואת עמדת הוועדה ביחס אליהן.

סטודיו לציירים ופסלים

לדעתנו, בדין שינה המשיב את סיווג הנכס ודחה את בקשת העוררים לחזור ולסווג את הנכס כסטודיו לציירים ופסלים.

סטודיו של ציירים ופסלים סמל 890 מוגדר בצו הארנונה כ"כנין המשמש לסטודיו בלבד, של ציירים ופסלים, ואינו משמש לתצוגה, מכירה או להוראת אמנות הציור או הפיסול וכיוצא באלה.

סטודיו מחויב בכל אזורי העיר, לפי התעריף למ"ר בש"ח לשנה, עבור 100 מ"ר ראשונים 0

ההגדרה כוללת שני מרכיבים: האחד, מה חייב להתקיים במקום; והשני, מה אסור שיתקיים בו.

במקרה דנן הנכס, כפי שפורט לעיל, אינו עונה על שני החלקים. גם לא מתקיימת בו פעילות של יצירה, וגם הוא משמש לתצוגה, הדרכה ועוד.

.1

.2

על כן, לא ניתן בשום מקרה לסווג אותו תחת סיווג זה.

נציין כי בהחלטות קודמות שלנו הרחבנו את הגדרת ה"הציור והפיסול" גם לטכניקות וטכנולוגיות חדשות יותר של היצירה הפלסטית, אך 'ההרחבה' המבוקשת כאן אינה מסוג זה ואין לה לדעתנו מקום.

מוזיאון

.3

4

5

.6

.7

.8

צו הארנונה מפריד בין מוזיאונים בבעלות פרטית למוזיאונים בבעלות ציבורית, וקובע להם תעריפים שונים.

ה'מוזיאונים' אינם מוגדרים בצו. חוק המוזיאונים, תשמ"ג-1983 מגדיר "מוזיאון - מוסד שלא למטרות רווח שיש בו אוסף מוצגים בעל ערך תרבותי, המציג באופן קבוע את האוסף או חלק ממנו לציבור, ומטרת התצוגה היא חינוך, לימוד או עינוג". בנוסף, הוא מחלק אותם למוזיאון 'מוכר' ומוזיאון 'פרטי".

כאמור, מוזיאון יכול להיות בבעלות פרטית, בתנאי שהוא עונה על ההגדרה של מוזיאון, והעובדה שהוא "פרטי" מצוינת בשמו במפורש.

מוזיאון פרטי מחויב בארגונה שגתית בגובה 217.72 ₪ למ"ר.

לכאורה, פתוחה הדרך בפני העוררים להיערך לצורך הגדרת הנכס כמוזיאון פרטי. מן הסתם, יהיה עליהם להתגבר על מכשלות דוגמת פתיחת האוסף דרך קבע לציבור והפעלתו, שלא

כבהווה, בגדר מוסד ללא כוונת רווח, והכל בהנחה כי אוסף המוצגים בו עומד במבחן החוק.

עם זאת, בעת הזו לא ניתן להגדיר את הנכס כמוזיאון ולסווגו ככזה.

מוסד ציבורי

.9

.0

.1

.2

בדין ניתנים פטורים מארנונה למוסדות ציבור שממלאים פונקציות שמחליפות את השירות הציבורי. סעיף 5(י') לפקודת מיסי עירייה ומסי ממשלה (פיטורין), 1938 קובע כי שר הפנים רשאי לפטור "מוסד מתנדב לשירות הציבור" מתשלום ארנונה.

מאתר משרד הפנים אנו למדים כי סמכות זו של שר הפנים הואצלה לממונים על המחוז. על מנגת לקבוע מיהו "מוסד מתנדב לשירות הציבור", וגובשה רשימת קריטריונים בהם חייב לעמוד מוסד המבקש את הפטור. על מנת לקבל פטור, על המוסד למלא טופס בקשה ולהגישה לרשות המקומית בה הוא פועל. הרשות המקומית (ועדת התמיכות או בהעדרה ועדת ההנחות) תמליץ לממונה על המחוז, לאחר בחינת הבקשה ובהתאם לקריטריונים על מתן הפטור המבוקש או על דחית הבקשה.

לא כאן המקום לפרט עוד, למעט זאת כי גם חלופה זו מחייבת ייסוד עמותה או חל"ת שתפעל כמלכ"ר.

דרך זו פתוחה לכאורה בפני העוררים לפעול, בעתיד.

בניינים שאינם משמשים למגורים או מחסך

.3

לאחר שפסלנו את כל החלופות שהוצעו או נזכרו על העוררים, לא נותר לנו אלא לשקול את

שתי הנותרות: בניינים שאינם משמשים למגורים [להלן 'התעריף השיור"] או מחסן.

4. כפי שנכתב לעיל, עד ליום 27.7.14 סווג הנכס על ידי המשיב כסטודיו לציירים ופסלים, ורק

לאחר ביקורת שנערכה בו שינה המשיב את הסיווג ל'מחסן'. לאחר שהעורר השיג על כך, שינה המשיב את הסיווג מ'מחסך לסיווג 'בניינים שאינם משמשים למגורים'.

5. ייאמר מיד, כי במקרה זה אין שוני מבחינת תעריף הארנונה בין שתי החלופות. התעריף למחסן

והתעריף השיורי ל-100 מ"ר הראשונים הם זהים ועומדים על 301.57 ₪ באזור בו ממוקם הנכס.

6. לדעתנו, לאחר ששקלנו את השימושים של הנכס, שהם מגוונים ומרובים מזה של מחסן, אנו

סבורים כי הסיווג השיורי מתאים יותר במקרה דנן.

7. הסיווג השיורי, שבהגדרתו המלאה כולל "כניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים,

שירותים ומסחר", מתאים לדעתנו הן מהטעם שהנכס, אין מחלוקת, אינו משמש למגורים; והן מהטעם שהפעילות שמתקיימת בו יש בה משום מתן שירות לאמנות הישראלית.

8. לדעתנו, תכליתה של ההגדרה השיורית לתת גם מענה לנכסים שלא נקבעה להם הגדרה ספציפית

או אף הגדרה קרובה שהם יכולים לחסות בצלה, והמקרה שלפנינו הוא אחד מהם.

רטרואקטיביות

9. העוררים העלו טענה על כך ששינוי הסיווג, בחודש אפריל, הוחל רטרואקטיבית לכל שנגת

הארנונה, בניגוד לדין. אנו מקבלים בעניין זה את תשובת המשיב, על שני חלקיה: האחד, כי טענה זו אין בסמכותנו לדון בה; והשני, כי בכל מקרה, לפנינו 'תיקון טעות' בסיווג, ולא החלה רטרואקטיבית.

איחוד עררים ותחולה בשנת 2015

0. בהמשך לבקשות ולהסכמה בין הצדדים - החלטה דלהלן תחול על שני העררים שבכותרת וכן על

שנת 2016.

לסיכום, החלטנו לדחות את העררים ובנסיבותיהן שלא לחייב את העוררים בהוצאות.

ניתן והודע ביום 25.5.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 *ום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תטורסם הלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא קהוד ("ד ריחאן סעיד אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס': 140011018

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: אילן אליעזר

- נגד.-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

המחלוקת

המחלוקת בין הצדדים

טענות העורר

1. העורר מחזיק במעמד של דייר מוגן בנכס ברח' פיירברג 13, חוזה מס' 105267, חשבון לקוח

מס' 008653826. הנכס, לפי תיאור העורר, הוא דירה בת 3 חדרים עם חדרי רחצה, מטבחון וחדרי אחסנה בשטח של 65 מ"ר. הדירה נמצאת בחזית ובצד הבניין. הדירה, מיועדת על-פי תנאי השכירות המוגנת לשמש כעסק.

2 לטענת המחזיק, הנכס כולו, למעט 5 מ"ר המשמשים לו כמשרד, ניזוק ו/או נהרס ואין יושבים בו והוא עומדת בתנאי סע' 330 לפקודה וראוי לקבל פטור מארנוגה בהיקף של 56 מ"ר משטחה.

3 השגה של העורר שנתקבלה ביום 1.3.14 אצל המשיב לקבלת פטור כאמור נדחתה לאחר שהמשיב מצא, כי "בהסתמך על ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 07.05.14 נמצא כי הנכס אינו עומד בקריטריונים המפורטים לעיל. כמו כן נמצא, כי בנכס נמצא ציוד וריהוט משרדי מלא, מכאן שמצבו של הנכס ראוי פונקציונלית לשימוש".

4. העורר חולק על כך. לטענת העורר, "מצבו הרעוע של הבניין", כזכור עסקינן בבניין שמושכר

בדמי מפתח, "הינו תולדה של הזנחה מצד הבעלים של הדירה ושל הכניין". העורר מציין ומצרף לערר מסמכים שמעידים על כך שהבניין הינו 'מבנה מסוכן', על כל הנובע מכך. כך נקבע כבר בשנת 2010.

5. העורר טוען עוד, כי "אין בעובדה שנעשה שימוש בחלק זעיר של הנכס כדי לשלול את העובדה

שלא נעשה שימוש בחלקו הגדול של המבנה שניזוק במידה שאינה מאפשרת להשתמש בו באופן סביר".

6. העורר תומך את טענותיו בפסיקה ובספרות משפטית.

7

בקשת העורר היא "לפטור את המערער [העורר] מתשלום הארנונה משנת 2010 ביחס לנכס למעט שטח של 5 מ"ר.

תשובת המשיב

8

0

.1

12

.3

.4

5

.6

17

המשיב דוחה את טענות העורר. הוא חוזר על תשובתו להשגה מיום 22.5.14 [סע' 3 לעיל] ומוסיף טענות בשני עניינים עיקריים: האחד, על 'עיקרון סופיות השומה', והשני, על 'פטור לנכס לא ראוי לשימוש', 'לתקופת העבר' ו'מיום מסירת ההודעה'.

המשיב טוען, כי פניית העורר למשיב בבקשה לקבלת פטור נעשתה ביום 1.5.14. הפטור שנתבקש היה משנת 2012. בערר נתבקש הפטור משנת 2010. מועד חוות הדעת של מהנדס העירייה על המבנה.

המשיב טוען כי זו הרחבת חזית אסורה, ודי בה לדחות את הטענה על הסף. המשיב ממשיך וטוען ואף מנמק לענייןהכלל של 'סופיות השומה', ומסכם כי יש לראות את הערר כמתייחס לשנת 4 בלבד. השומות ודרישות התשלום שהוצאו לשנים קודמות הן סופיות ולא ניתן לערור עליהן.

באשר לקבלת פטור לפי סע' 330, טוען המשיב, פטור זה - שהוא בגדר חריג ושעל הנישום לעמוד בכל תנאיו -- יכול להינתן לכל המוקדם מיום מסירת ההודעה למשיב ולא יום אחד לפני כן. ואף זאת, רק בתנאי שתנאיו נתמלאו. הדבר נובע מלשון הפטור, לפיה הוא יינתן [אם בכלל] "עם מסירת ההודעה".

בהתייחסו לזכאות העורר לפטור מיום מסירת ההודעה 1.5.14 עומד המשיב על עמדתו כפי שבאה לביטוי בתשובתו להשגה [סע' 3 לעיל] ודוחה את הבקשה מאותם טעמים.

המשיב לא התייחס בכתב התשובה להיתכנות המשפטית של היענות לבקשה המפורשת לתת פטור לחלק מהנכס. עמדתו התייחסה לנכס כמכלול, וככזה, על יסוד דו"ח הביקורת שלפיו הנכס על אף מצבו אינו עונה על תנאיו של סע' 330.

דיון והכרעה

ביום 23.12.14 התקיים בפני מותב אחר דיון מקדמי. בסופו הוחלט לקבוע את התיק להוכחות והצדדים התבקשו להגיש לוועדה תצהירי עדות ראשית.

ביום 22.6.15 התקיים דיון בפני מותב זה. בדיון הודיע ב"כ המשיב כי הוא מוותר על חקירת עדי העורר,

מבחינת הראיות שהוצגו בפנינו על ידי העורר, במצורף לתצהירו של העורר, עולה כי ביום 5 בהליך שהתקיים בין העורר לבעלים של הנכס בקשר עם תיקונו של הנכס, קבלה כב'

השופטת עידית ברקוביץ' החלטה לפיה "על המשיבות [הבעלים] לבצע את כל התיקונים המפורטים בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, המהנדס רפאל גיל. על המשיבות לפנות מיד לבעלי מקצוע מתאימים ולקבל, תוך 21 יום, הצעות מחיר ותכנית עבודה לביצוע התיקונים"

וכו'.

מחוות דעתו של המהנדס גיל [מטעם בית המשפט] שהוגשה בנוסף לחוות דעת של אינג' יקי נחמן שהוגשה מטעם העורר [בהליכים בבית המשפט] ומהתמונות שצורפו לה עולה, כי הנכס נשוא הערר אכן נפגע קשה ונהרס בחלקים ניכרים שלו, בעיקר כתוצאה מגיל, הזנחה ונזילות של מים.

8

.9

.0

1

.2

.3

.4

.5

.6

7

.8

.9

כזכור, העורר לא נחקר על תצהירו.

המשיב העיד מטעמו את עורך ביקורת החוץ. באשר לנזקים שבמבנה גם מר אופיר טוילי מצא כי המבנה ניזוק בחלקים רבים שלו. עם זאת, הוא פרט בחוות דעתו את כל פריטי הריהוט והציוד שמצא בנכס, והם רבים. אלה לדעתנו היטו את הכף לרעת העורר.

חקירתו הקצרה של המצהיר לא שנתה דבר.

לדעתנו, יש לשער כי אילו פינה העורר את הנכס מהחפצים שנמצאים בו ולא היה עושה בו שימוש היה גם המשיב, עקב מצבו של המבנה, מקבל את טענותיו. אלא שהעורר לא עשה כן, הוא הותיר כל תכולת הנכס במקומה וצמצם, לטענתו, את השימוש שעשה בו רק לחלק מהנכס.

כאמור, רוב התכולה של הנכס נותרה במקומותיה, ובעיקר, העורר נמנע מלפנות את עצמו מתוך הנכס והוסיף לעשות בו שימוש כמשרד. מן הסתם הדבר נכפה עליו על ידי החוקים הדרקוניים של עולם השכירות המוגנת, שאלמלא הם הוא היה נוהג באופן אחר.

עד כאן, העובדות כפי שהתבררו לנו.

נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הערר מהטעם שלמרות שלנכס נגרמו נזקים כבדים, הוא לא רוקן מתכולתו והעור ממשיך לשבת בו ולעשות שימוש מצער במקצתו. משכך, אין הוא עומד בתנאי סע' 330.

הערר נדחה לשנת 2014. בכל השנים שקדמו לה אין אנו דנים מטעמיו של המשיב, והארנונה בגינן שרירה.

בסע' 330 נאמר כי הפטור יכול להינתן במקרה בו "נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק"

בסיכומיו, מבקש העורר לצמצם את הפטור המבוקש על ידו ל-5 מ"ר רבועים שהוא, לדבריו עושה בהם שימוש, לשיטתו, הוא זכאי לקבל פטור לפי סע' 330 ליתרת הנכס, למרות שכפי שעולה מהראיות שהוצגו בפנינו הנכס, בחלקים שהפטור מתבקש לגביהם אינו ריק כלל ועיקר, ולמצער הוא משמש מקום אחסון לחפצים אלה.

איגנו סבורים כי 'הרס' או 'נזק' ברמה שהסעיף מדבר עליה עולים בקנה אחד עם הותרת תכולת הנכס, רובה ככולה, במקומה.

מתן פטור על חלק מהנכס

בטרם נחתום החלטה זו נעיר, כי עד כה לא דנה הוועדה בערר שבו ביקש העורר לקבל פטור לפי סע' 330 רק על חלק מנכס, ולהמשיך להשתמש [ולשלם ארנונה] על יתרתו. העורר הביא אסמכתאות לכך שהדבר ניתן. בדקנו את האסמכתאות, לפחות חלקן אינן תומכות בטענה זו. ראוי לעיין בהקשר זה בפסה"ד בעמנ (ת"א) 114/05 מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב ג' חברת עדן יפו בע"מ. שאלה זו, מאחר ולא הצטרכנו להכריע בה, הותרנו אותה ללא מענה.

לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר, אך בנסיבותיו שלא להטיל הוצאות על העורר.

ניתן והודע ביום 25.5.206 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גְרָא.אהוד

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ :ז באייר תשעו

26

מספר ערר: | 12:50 / *********

מספר ועדה: | 11364

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: ריחאן סעיד

חבר: אלרון יצחק

העורר/ת: ל. נועה נכסים בע"מ

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה בערר

לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ובטענות הצדדים ושמענו את מר גולן ואת ב"כ המשיב, החלטנו לדחות את הערר על הסף ולגופו.

צודקת ב"כ המשיב לעניין איחוד הייצוג לפני הוועדה לעורכי דין. רק הם וכן נושאי משרה מטעם עוררים זכאים להופיע ולטעון בפנינו.

לפיכך הערר נדחה בזה על הסף מהטעם שפורט לעיל.

בנוסף, הערר נדחה גם לגופו.

הדיון בפנינו נסב על החלטת המשיב מיום 12/11/15, הדוחה את הבקשה לפטור.

מגימוקי המשיב שם עולה כי בנכס נמצאו חפצים, דוגמת: כסאות, שידות, שולחנות ועוד והוא אינו עומד בתנאי הפטור. גם מר גולן, שמסר לנו פרטים בדיון אישר עובדה זו. יצוין כי עמדת המשיב התבססה על דו"ח ביקורת במקום. לפיכך אין לנו אלא לדחות את הערר לכל שנת 2015.

באשר לשנת 2016, אשר איננו דנים בה, יצוין כי המשיב כתב במפורש בהחלטתו "באפשרותך לפנות אלינו שוב לאחר פינוי החפצים ואנו נבחון את בקשתך". יש להצר על כך שהעוררת במקום לקבל את הצעת המשיב בחר להגיש ערר על החלטה נכונה, שלא באמצעות עו"ד, במקום לפנות את הנכס לחלוטין ולהגיש בקשה חדשה לפטור. כפי ששמענו, הנכס עדיין עומד ריק והעוררת ככל שתמצא לנכון תוכל לנצל את הפטור שניתן כידוע רק פעם אחת עד 6 חודשים לאותו בעלים.

הערר נדחה ובנסיבותיו אין צו להוצאות.

סכ \

ניתן והודע במשהות הצדדים היום 25.05.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הבשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי זשיבוועדת ערר) התששלָ"ז - 1977 תפורסם וקחל 0ו77ו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אאוד

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת:

‎ -‏ נגד.-

‏שבט ספורט בע"מ

‏מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

‏המחלוקת

‏טענות העוררת

‏החלטה בערר

‏ערר מס' 140009754

‏1. הערר שלפנינו נתקבל אצל הוועדה ביום 19.11.13. הוא הוגש לאחר שהמשיב דחה השגה שהעוררת הגישה על חיובה בארנונה בגין ששה נכסים שנמצאים ברח' פנחס רוזן. הנכסים מפורטים בטבלה בסע' 4 להלן [להלן 'הנכס' או 'הנכסים'].

‏2. כאמור, הערר הוגש בשנת 2013.

‏3 לטענת העוררת, היא נוסדה על ידי מי שמכונים על ידה 'בעלי השליטה' בשנת 2008 על מנת להקים ולנהל בנכס מרכז ספורט ובילוי משפחתי בפארק. יצוין כי הנכס ממוקם בשטח הפארק, בכניסה לרמת החי"ל. הוא בבעלות עיריית תל אביב, הוחכר על ידה לחברת גני יהושע, והוא הושכר על ידי גני יהושע לעוררת למטרה האמורה. לטענתה הושקעו על ידה בנכס "מיליוני שקלים" שהיא קבלה בדרך של הלוואות בעלים.

‏4. כאמור הנכס מורכב ששה נכסים שיובאו בטבלה הבאה, כפי שהם מפורטים בערר:

‏נכס

‏מס'

‏מס' חשבון

‎[10

‎115

‎14

‎13

‎15

‏= | כ | ₪3| = | תת | >

‎17

‏שטח במ"ר

‏00

‏ו

‏20

‏15

‏34

‏220

‏סיווג/תיאור

‏מגרש חניה ללא תשלום

קומה עליונה במבנה

[אים

‏מסחר

‏קרקע תפוסה

‏מסחר

‏תאריכי חיוב

‏8 עד היום

1 1

11

1 1

1.1

מיום 1.1.13

‏5. להשלמת הדברים מוסיפה העוררת כי הוגשו נגדה כתבי אישום בגין בניה בלתי חוקית, וכי ביום 3 ניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים - כב' השו' נעה תבור - צו הריסה שעתיד היה להיכנס לתוקף ביום 1.6.14, אשר, ביצועו נדחה בשנה.

0

2

.3

4

5

.6

17

העוררת מוסיפה, כי בקשתה לדחיית צו ההריסה נומקה בהפסדים אליהם נקלעה, בחוסר אפשרותה לעמוד בהתחייבויותיה ובכך שהיא פועלת "להשתחרר מהסכם השכירות ולהחזיר את המבנה לחזקת בעליו".

העוררת טוענת לרוחב חזית כולה, כי "שינויים רבים בחיובי הארנונה אשר הוטלו על העוררת מיום 1.1.08 לא הובאו לידיעתה". לטענתה, כל ההודעות של המשיב נשלחו ל"כתובת עלומה"

למרות שהמשיב, לטענתה, ידע כי "העוררת הייתה מיוצגת בתחילת 2008 ע"י הח"מ", משמע בא כוחה עו"ד ישראל ארוגטי.

היא טוענת כי "המשיב לא קיבל כל תגובה להודעותיו", וכן כי הוא "לא קיבל כל תשלום ארנונה בגין הנכס". מדבריה של העוררת משתמעת הטענה כי היה על המשיב לפנות אל בא כוחה, ומשכך לטענתה הוא גם מנוע מלטעון כלפיה כי "חלף המועד בו יכולה העוררת להעלות את טענותיה".

ובנוסף, היא טוענת כי "אופן חיובה ... חסרי [כך במקור] יסוד, ולמצער נפלו בו פגמים רבים", וכי "בתקופות ובשטחים בגינם חויבה, הוחזקו שטחים אלה על ידי מר שניוק אשר מחזיק ומשתמש בכלל שטח הנכס עד לעת כתיבת ערר זה".

בהמשך העוררת מפרטת את טענותיה ביחס לכל נכס ונכס, ומסיימת כי "מלבד קומת הנכס העליונה, היה כל הנכס כולו מושכר לאחרים (למעט שטח של 210 מ"ר לחודש בודד בשנת 9"

טענות המשיב

'כתב תשובה ובקשה לסילוק על הסף' מטעם המשיב התקבל ביום 30.12.13.

לטענת המשיב, ההשגה שהוגשה על ידי העוררת מתייחסת לשנות מס חלוטות. לטענתו, על פי סע' 3(א) לחוק הרשויות המקומיות ערר על קביעת ארנונה, ניתן להגיש השגה על שומת ארנונה תוך 90 יום ממועד קבלת הדרישה. לאחר מכן, הופכת השומה לחלוטה. לטענתו, פניות העוררת למשיב בתאריכים 29.5.13 ו-17.7.13 נעשו בחריגה ניכרת מכך, ודי בכך כדי לדחות אותן.

המשיב גם דוחה את הטענה לפיה ניתן להעלות טענת ‏ איני מחזיק' אף לאחר תום התקופה האמורה, בנימוק שהוראת סע' 3ג' לחוק הערר עליה מסתמכת העוררת, תישמע רק בבית המשפט ולא במסגרת הליכים אלה בפני הוועדה.

המשיב דוחה את טענותיה של העוררת בעניין הכתובת המעודכנת שלה. לטענתו, היה על העוררת - אם מצאה לנכון -- להודיע למשיב על עדכון כתובתה, וכי לא היה על המשיב לשלוח את הודעות השומה למי שהיה ב"כ של העותרת בשנת 2008.

המשיב מציין עוד כי העוררת, שטוענת כי אחרים החזיקו בנכסים, נמנעה מלדווח על כך למשיב, וכך נמנע ממנו לגבות ארנונה מאותם ‏ מחזיקים', ועוד.

המשיב מוסיף וטוען, והכל בגדר טענת הסף שהעלה, שהעוררת גם אחרה בהגשת הערר וגם מהטעם הזה דינו להידחות על הסף.

מעיון בתשובה להשגה עולה כי היא נשלחה לעוררת ביום 14.8.13. הערר, כך עולה מעיון בחותמת שבעמוד הראשון שלו נתקבל במזכירות הוועדה ביום 19.11.13. כידוע, -פרק הזמן בו ניתן להגיש ערר הוא 30 יום, ואיל וכאן חלפו 3 חודשים בטרם הוא הוגש.

8. בנוסף, "בבחינת מעבר לנדרש ולמען הזהירות", מפרט המשיב בהמשך כתב התשובה את

9

.20

.1

.2

23

תשובותיו לטענותיה הפרטניות של העוררת בעניין המחזיקים בנכסים ובכלל.

הדיון בפני הוועדה

ביום 13.2.14 התקיים ישיבה מקדמית בפני מותב בהרכב חסר בראשות עו"ד יהודה מאור.

בישיבה לא התקיים [על-פי הפרוטוקול] דיון כלשהו בטענות הצדדים וגם לא בטענת הסף, והוא הסתיים בהחלטה לפיה הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית וכו' ונקבעו מועדי ההגשה.

לאחר שהתצהירים הוגשו, התקיימה ביום 15.1.15 בפני מותב זה ישיבת הוכחות אליה הוזמנו דגש מוצרי ספורט ובעלי מר שייניוק, שבא לדיון והיה מיוצג על ידי ב"כ עו"ד דניאל מוסקוביץ', וכן חב' סקוטר סנטר בע"מ שלא התייצבה לדיון.

יצוין כי ב"כ של דגש ומר שייניוק סרב להשתתף בדיון ה'פורמלי' מהטעם שהדבר עלול לפגוע בזכויותיהם של מרשיו, למרות זאת, בהמשך הישיבה התבטא עו"ד מוסקוביץ.

לדבריו תהיה חשיבות בהמשך, ועל אצטט מתוכם דברים אלה: "חברת דגש ספורט קבלה לידיה בחודש אוקטובר 2010 את החזקה בחנות שבקומת הקרקע בשטח 117 מ"ר בנוי, כאשר מיד עם קבלת החזקה הנכס נכנס לשיפוצים (קודם היה בית קפה) שנמשכו שלשה חודשים. חב' דגש פנתה למשכיר חב' שבט והתעניינה בקשר לזהות הגורם שמשלם ארנונה. היא נענתה שהנושא בטיפול ואין צורך לעסוק בכך. אולם לקראת שנת 2012 היא נגשה לעירייה ובקשה לרשום את החזקה על שמה ומאז היא משלמת את הארנונה כסדרה". מר דניאל שייניוק חתם על חוזה שכירות ביחס לחלקים אחרים באותה כתובת, אולם בפועל הוא לא קיבל את החזקה בנכס וזמן קצר לאחר מכן ההסכם בוטל ...".

ככל הנראה מדובר בנכס מס' 4 בטבלה דלעיל ח-ן 10504073 שהעוררת חויבה בגינו עבור התקופה 6.12.10-31.11.11 שבה היה מוחזק על ידי חב' דגש ומר שייניוק, על-פי הודאתם.

4. בישיבת ההוכחות נחקרו המצהירים בנוגע לנכסים, חיוביהם והמחזיקים.

דיון והכרעה

5. בפתח סיכומיו חוזר המשיב ומבקש כי הערר כולו יידחה על הסף מהטעם שהוא הוגש באיחור.

.6

7

.8

אנו נוטים לקבל טענה זו. כפי שפורט לעיל, הערר הוגש באיחור של למעלה מחודשיים. העוררת לא הגישה בקשה לקבל ארכה להגשת הערר וממילא לא קבלה ארכה.

בסיכומי התשובה שלה טוענת העוררת כי הטענה על האיחור בהגשת הערר הועלתה לראשונה בסיכומי המשיב, ולא לראשונה, בכתב התשובה. דומה כי מעיניו של מחבר סיכומי התשובה נעלם סע' 19 לכתב התשובה בו מועלית הטענה. נוסיף, כי גם אלמלא כן, הייתה הוועדה מעלה את העניין, וכן כי ממילא היה הערר נדחה מנימוקים אחרים.

העוררת התאגדה על ידי יזמי נדל"ן והיא נהנתה מייעוץ משפטי צמוד, לרבות בתחום הארנונה.

על כן ניתן לצפות מהעוררת שתכיר את הדין ותדע כיצד עליה לנהוג. סע' 6(א) לחוק הערר קוצב למי שהשגתו נדחה 30 יום להגשת ערר, והעוררת לא עמדה בכך. משכך, ודי בכך, אנו דוחים את הערר מהטעם הזה.

טעם נוסף לדחיית הערר על הסף הוא שטענות העוררת בשנת 2013 מתייחסות לשומות חלוטות מלפני שנת 1 201 שלא ניתן עוד להשיג עליהן ולערור. העוררת מיחסת את למשיב את מחדליה שלה לשלם את דרישות הארנונה בזמן, לעדכן את המשיב בכתובת שלה ולדווח על שינויים של

מחזיקים. יש בכך משום הוספת חטא על פשע. אף בעניין זה נזכיר את ההרכב הפרסונאלי והמקצועי של העוררת שידע או למצער צריך היה לדעת כיצד יש לנהוג.

9. כפי הנראה, נהגה העוררת ברשלנות רבתי בכל 'הפרויקט' [ולא רק בנושא הארנונה] ואין פלא

[

שהוא נקלע לקשיים, להפסדים ולחדלות פירעון.

0. נוכח החלטתנו לדחות את הערר על הסף, לא מצאנו לנכון לעסוק בכל נכס ונכס, שכן הדבר לא

יעלה ולא יוריד. ערר שנדחה על הסף, נדחה על תוכו וברו ואין לדון בו לגופו.

1. למרות זאת, כפי שפרטנו בסע' 22-23 לעיל, התברר לנו כי בתקופה 6.12.10-31.11.11

שבגינה חויבה העוררת היה נכס מס' 4 בטבלה דלעיל [ח-ן 10504073] מוחזק על ידי חב' דגש ומר שייניוק, על-פי הודאתם שלהם. זה מקרה אחד, ולא מצאנו לפרט כך על אחרים, אך לא מן הנמנע כי ניתן ללמוד מהפרוטוקול על עסקים נוספים שחהחזיקו בחלקים מהנכס בתקופות שהעוררת חויבה בגינן. ראוי שהמשיב, בין מטעמים ציבוריים ובין עקב צרורה הנקוב של העוררת ישקול לדרוש ממי שהחזיקו בחלקים של הנכס בפועל לשלם בגינם ארנונה.

לסיכום, הערר נדחה והעוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪.

ניתן והודע ביום 25.5.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס/יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

'ח אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חב\? עו"ד ריחאן סעיד

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ה רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

רבני קמרן תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10713213

מספר חוזה: 580652

כתובת הנכס: אצ"ל 85

ע"י ב"כ עו"ד: ורשבסקי מאיה

-נ ג ד -

מגהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחל דיין

העורר/ת: רבני קמרן

ב"כ העורר/ת עו"ד : ורשבסקי מאיה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחל דיין

החלטה

הצדדים הגישו הסכם פשרה חתום שהוגש לידי הוועדה.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.05.2016.

יל - 0 (

ערר)

ְ מאור יהודה

ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל

ל תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

(₪ הצ 9 2-05

חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

וו וו

תאריך | : יח באייר תשעו

26

מספר ערר: | 08:18 / 140013623

מספר ועדה: | 11365

ית)(סדרי דין בוועדת

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012756 שליד עיריית תל אביב- יפו

*ו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: זהר פר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינס של יתר העררים , חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקיט בה. מתחם התתנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחט מוכר וידוע .

העורר הגיש בתחילה את הערר בעצמו ולאחר מכן במהלך דיוני הערר שכר את שרותי בא כוחו. במסגרת הערר שהגיש טען כי מעולם לא קיבל את החזקה בחנות.

בכתב הערר שהוגש על ידי העורר נכתב:

*מאז פתיחתה של התחנה בשנת 1222, עומד שטת התנות בלת? גמור ובלתי כשיר למסירה ולשימוש באוף נטוש ומוזנת שלא הותקנו בו תשתנות ומערכות תיוניות בסיסיות. האגף סגוד, אטום, מנותק ומרוחק ....לא זו אף זו , אנו לא מחזיקים כלל בחנות. מי שמחזיק בנכס זו הנהלת התחנה המלכזית החדשה..+

י..ההודעה שנתקבלה אצל המשיבה עידיית תל אביב מהנהלת התמתית על העברת חזקת בייחנות/ אלימו (שההעתק ממנה לא קיבכנו) הינה הודעה שקדית ולא נכונה בלשון המעטה והוגשה בתוסר תום לב שי התחנה המדכזית.<

אמרנו, ונשוב ונאמר ואת , על אף שהעורר כמו עורריס אחרים וטיפוריהס הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בפורסם באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכזית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידים על העורר אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיקים אלה ואשר הביאה את העורר לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתס של העוררים בכלל והעורר שבפנינו בפרט.

העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה לו החזקה בו , אין למעשה נכס והגישה אליו חסומה.

בדיון המקדמי ביום 22.7.15 התברר כי העורר מינה לעצמו עו"ד ובתום הדיון המקדמי בו נדון בעיקר מעמדו של הצד השלישי נקבע התיק לשמיעת ראיות .

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כל חיוב העורר בארנונה החל מיום 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) .

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המתזיק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המוערי לפי השימוש האחרון בנעשה בנכס טרם מתן הפטור וזאת למשך תקופה של חמש שנלס.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בענייון המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכזית החדשה כל הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות היימתציקיטיי השונים בחנויות שבמתתס התחנה המרכזית החדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומיס אשר סיפורם דומה והם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטועניס בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לחזקתם את החנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכזית החדשה לפני כארבעים שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעוררים ובבעלי החנויות מחזיקים לצורך חיובם בארנונה אלא גס חברת התחנה המרכזית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכזית החדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדוחה את הערר תה*ה לה משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכזית החדשה בתור הבעלים על המתחט ו/או המחזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בוהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות הסוגיה

ולוכויותיהס של העורר ובין השאר טען כדלקמן :

...העידייה תטען כי בנסיבות המקדה מעלה כלין ובסבידות עת הותירה את לישום העודר כמחזיק בנכטס לאוד המידע והמסמכים שהיו בידיה ולא יכלה ללעת כי העולד אינו מחזיק בנכס (דבר הטעון הוכחה כשלעצמ) ...

זאת ועוד הדעת נותנת ממכלול הנסיבות המתואלות לעיל כי לא מן הנמנע כי עניין לנו בטכסוך כזה או אחד בין העודר ובין התחנה המלכזית . כשכך הם פני הדבלים, הדי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפדטי בין העודר לבין צד שלישי, יש לפתור אותה בכלים המשמטיים שמעמיד המשפט הפלטי לרש/ת הצלדי 0...

חמשיב יטען כי לאוד האמור לעי 2 ולמען יעילות הדיון מתבקשת הוועדה לזמן כבר לדיון הקלוב את נציגי התחנה המרכזית החלשה..%

ביוט 29.4.2015 הורינו על צימון התחנה המרכצית החדשה לדיון בערר ה על מנת שלא תינתן החלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיהיה לו את יומו בפנינו.

הצד השליש" :

ניהול תחנה מרכזית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכצית החדשה בתל אביב בע"מ :

ביום 99.9.2015 הגיש הצד השלישי ייבקשה מוסכמת לארכהיי לפיה הוא הציג הסכמה אליה הגיע עם המשיב לפיה מתבקשת הועדה להאריך ב 30 ימים את המועד להגשת תצהירי הצד השלישי ולכל המוקדם ליום 8.10.15 וזאת מאחר וזימון המבקשת לדיוני ועדת הערר '/מעורד שאלות מהותיות בנוגע לתוקך הזימון ומעמדה בהליכי הערל

עוד טען הצד השלישי אשר הגדיר עצמו כמבקשת באותה הודעה כי המבקשת שוקדת על סיכום טענותיה בעניין וה בהתאם להחלטת יו"ר ההרכב יהודה מאור וכי היא בוחנת חלופה כוללת לניהול הערר.

ביום 20.10.2015 ובאיחור ניכר , הוגשו ייסיכומייי הצד השלישי.

הצד השלישי העלה טיעונים שונים לרבות הטיעונים הבאים :

+ הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המחייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

+ הועדה נעדרת סמכות לצרף את המבקשת כבעלת דין.

*+ הועדה נעדרת סמכות לכפות על המבקשת להעיד.

* תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

= המבקשת אינה נישומה.

בסיום הסיכומים הבהירה המבקשת , כי תשיב באופן מלא ועניני לכל דרישה על פי דין מאת המשיב להמציא בפניו את המידע ו/או המסמכים שבידה בנוגע לחזקה והשימוש בנכט מושא הערר ואף תהיה מוכנה לתמוך תשובתה בתצהיר.

הבענו אַתּ דעתנו על עמדת הצד השלישי בעת דיוו מקדמי בתיק אחר בו הוגשו אותם סיכומים ונשוב על

עמדתנן גס בעניין הנדון בפנינו בערר וה :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא זו אף זו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גם לא עמדתו.

בראשית הדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההחלטה לזמנו למעט הסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בטופו של יום לא רק שהתליצב לדיון ההוכחות אלא אף הביא ראיותיו וסיכם טענותלו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא זימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים חשש כי צד שלישי כלשהו עלול לה*יפגע מהחלטתה של ועדת הערר ראוי לזמנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהם עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החציק בנכס.

למדנו כי משמעות החלטות ועדות הערר במיזיה ומתקבלת טענת איני מתזיק הינה על פי רוב הסבת התזוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הגיקה הקרובה ביותר לדעתו של המשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה החלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהתיוב בארנונה עלול להיות מוטב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לומן את הצד השלישי במקרה זה לדיוני הועדה כמי שעלול לחיפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנו לבאי כוח הצד השלישי כל אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו להשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בוימונו של הצד השלישי הוא להעמיד בפניו הזצדמנות להשתתף בדדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהל כפי שיתפוץ, אלא שכל ההבהרות ו/או ההערות בעניין זה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

ביום 22.7.15 התקיים דיון מקדמי בתיק זה בו ביקשו הצדדים לקיים דיון הוכחות בתיק זה ובהתאם הורינו על הבא ראיות הצדדים בדרך של תצהירי עדות ראשית .

ביום 24.11.2015 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העורר, ביום 15.12.2015 , נתקבלו ראיות מטעמו של המשיב .

כמו בתיקים אחריט בהט נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו טיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו כתיק מוצגים הכולל את המוצגים מטעם התחנה המרכצית ואת מבלי שעד הצד השלישי יגיש תצהיר ו/או ייחקר על תצהירו .

באי כוח הצדדיםט לא התנגדו לקבלת המוצגים בדרך זו , ראה החלטתנו מיוםו 2.5.16 הנותנת תוקף החלטה להסדר בין הצדדים בעניין אח.

ביום 2.5.2016 בעת הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה חם מוותרים על חקירות המצהירים שהגישו תצהירים .

הצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה במועד הדיון ביום 2.5.2016

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 ,(ראה ה''הודעה מיום 6.7.99 אשד צורפת כנספה לתצהיל העדות הראשית מטעם המשיב ),

כך הצחיר מר אייל שר ישראל המשמש כרכו חיובים במתלקת שומה בי אצל חמשיב.

/מבדיקה ברישומי ומסמכי העירייה עולה כי העירייה רשמה את העולר פלץ זוהד כמחזיק הנכס ברחוב לוינסקי 108/גי השבון לקוח 10053690 (חנות 5162 )| לאול הודעת בעלת הנכס , התחנה המרכזית החדשה תל אגיב בשנת 1999/

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעת'' התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לאהות את הנכס או לגשת אליו.

המשיב הציג את המכתבים מ/1 מ/2 בתוך מסמכיסם המעידים לטענתו על קבלת החזקה על ידי העורר.

בייכ העורר טען כי אינם במוצגים מ/1 ומ/2 בכדי להעיד על כך שהעוררים ויתרו על טענתם בעניין אינני מחזיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות מטעמו במסגרת תיק המוצגים שהגיש את חוזה המכר מיום 26.1.93 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 20.7.73.

עוד הציגה התחנה המרכוית את חוזה הניהול שנחתם וכן מכתבים מהתחנה המרכזית לעורר ביחס לחובות כספיים לכאורה של העורר ודרישות לסור ולקבל החזקה בתנות ו/או מכתב המשיב לעורר על טענתו ביחט למסירת ההנות .

כאמור המשב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר

9. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

אין וה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת חוקה או העברת זכויות בנכט , הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזיקים. המשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר הלוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מצו , לא פעם נדרשנו לבקשות נישומים להתיל את מועד שינוי החזקה למועד הקבוע במסמך החוגי המקים את העילה לשינוי המתזיקים, במקרים רבים טירב המשיב לרשום חשינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינוי.

אנו שבים ומתארים את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בנספת אי לתצהיר המשיב ממנו משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.

לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מתויקיס ההתומה על ידי צד כלשהו וכל שהיה בה ככל הנראה אלה פרטי החנות של העורר בציון שמו של העורר.

לא המשיב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לנו את ההודעה מכוחתה נרשמה החלפת המחזיקים בנכס .

אין מחלוקת כי המשיב רשם את העורר כמחציק של הנכס נשוא הערר על פי ייהודעהיי משנת 1999.

כאמור לקובץ המוצגים של התחנה המרכזית לא צורף מסמך החתום על ידי העורר המעיד על מסירת הנכט וקבלתו וממילא הצד השלישי לא טוען למסירה בתיק וּה כי אם לכך שהזמין את העורר לקבלת את הנכט וזה לא נעתר להזמנתו.

לאחר שעיינו במסמכים שהוצגו על ידי הצד השלישי למדנו כי במועד בו נשלחה הודעת הצד השלישי למשיב ביתס לחילופי המחזיקים חלפו ככל הנראה כשש שנים מהמועד בו נחתמו בין התחנה המרכצית החדשה לעורר ההסכמים אותם הציגה התחנה המרכזית כנספת א ' לתיק המוצגים מטעמה.

אין וה מענייננו להידרש למערכת החוצית שנקשרה בין הצד השלישי לעורר אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוזד מהסכמים אלה האם נכון נהג המשיב כאשר פעל על פי בקשת הצד השלישי כשש שנים לאחר שנחתמו ההטכמים ורשם את חילופי המחציקים כמבוקש.

בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ואשר נחתם בין התחנה המרכזית החדשה לבין העורר מתחייב הצד השלישי להמשיך את בניית הפרויקט אשר בנייתו לא הושלמה על ידי מוכרת הנכס המקורית ייכיכר לוינסקי בעיימיי והצדדים מתייחסים להסכם המקורי בו רכש העורר את זכויותיו במתחם.

אין חולק כי במועד חתימת ההטכם בין הצד השלישי לעורר לא הושלמה בנייתו של הנכס נשוא הערר שכן הצד השלישי מתחייב ילהשלים את בניית התנות כפוף למפורט להלן... ו

בסעיף 8 להסכם שהוצג לנו נקבע כי/,החבלה תודיע ללוכש על מועד המסידה בפועל של החנות כמוגדר בסעיף 3 א/ להסכם זה וקבלת מפתחות החמות עיי הדוכש תשמש כהוכחה מכדעת שאינה ניתנת לטונידה שהרוכש קיבל את החנות בתתאם לתנאי החבדה לשביעות דצונו תגמול...+

בסעיף 11 להסכם נקבע :

להתשלומים הבאים: חולו ע2 הדוכש וישולמו על ידו לחברה או לזכאים לתשלום במועדים שנקבעו על

ידי החברה: הלק יחסי באלנונה לעיריית....*

בסעיף 15 התחייב הרוכש לחתום באותו המעמד על הסכם ניהול .

הסכם הניהול, אשר נחתם ככל הנראה במקביל חתימה על הסכם הרכישה הוצג בפנינו ונקבע בו בין השאר כי חברת הניהול תקבל לידיה את ניהול הפרויקט לאחר שתושלם בנייתו וכי תמורת ניהול הפרויקט ישלם העורר דמי ניהול כמוגדר בהסכם.

שמענו מהעורר כי העורר מעולם לא קיבל את החזקה בחנות.

ברור מהראיות שהוצגו לנו ומעמדת העורר אשר לא נסתרה. כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל , ממילא לא נסתרה טענת העורר כי הנכס לא היה פעיל מאז פתיחות התחנה וכי לא נמסרה לו לפיכך החזקה בנכס.

הצד השלישי לא הציג, לא למשיב וממילא גם לא לוועדת הערר , פרטיכל מסירה אלא דרישות לתשלומים אותם נדרשו העורר לשלם שנשלתו לעורר.

ממילא לא התיימר הצד השלישי להציג כל ראיה אשר יש בה בכדי לשכנע כי החוקה בחנות אכן נמסרה לעורר ו/או כי בניית החנות הושלמה.

גם מראיות המשיב לא עולה כי נמסרה לעורר החזקה .

גרטת העורר שלא נסתרה כפי שפורטה לעיל תומכת בעמדתו לפיה החנות מעולם לא נמסרה לתזקתו.

הצד השלישי לא הציג כאמור כל ראיה לפיה אכן נמסרה לעורר החזקה .

יתרה מזאת , לא ברור על סמך מה רשם המשל 5ב את העורר כמחציק מחודש ינואר 1999.

המשיב טוען בכתב התשובה כי העורר קיבל פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות בשנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר זה.

ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונה לחנויות בתחנה המרכזית החדשה באמצעות טעיף 330 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהחגויות בפרויקט המורכב והבעייתי אשר שאלת החזקה בו לא הוכרעה.

אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת התזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכזה.

בכדי להוכיח כי החזקה נמסרה בחנויות לרוכשי התנויות נדרשות ראיות ביחס להליך מסירת החנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של החנות באצור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את זכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המחזיקים,

כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.

עוד בטרם היה על המשיב ו/או הצד השלישי להוכיח כי העורר קיבל החוקה בנכס לידיו היה עליהם להוכיח או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האחוקה בו מיוחסת לעורר קיים.

מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לנו בתיק זה ובתיקים אחרים לא ברור כלל האם קיים נכס שניתן להגדירו חנות , האם בכלל מיוחד שטח ספציפי לעורר והאם ניתן לזהותו בכלל.

לא המהוקק כמו גם לא מתקין הצו הארנונה, לא התכוונו כי אתוּקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחלוב במס.

אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מתויקים .

סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינו הוסמכה על פי חוק ובמקרה גה בטענת אינני מחציק.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקיםט לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דקן.

ההטכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עס יום התיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המהזיקים. גס לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכ שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחציקים,

הוראות ההסכמיט בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החזיק בנכס.

איננו מקבלים את עמדת המשיב לפיה נספח בי לתצהיר המשיב מעיד על ויתור של העורר על טענת אינני מחזיק. נתייחס בהמשך לעניין המשמעות של העמדת פטור על פי סיף 330 לפקודת העיריות לנכס נשוא הערר.

יותר מכך -- לא ברור כלל וכלל אם יש בפנינו נכט אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירה בענלינו או להתזיק בו אך לא נכריע בהחלטה זו בעניין וה.

הצד השלישי לא יכול חיה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה החזקה בנכס לעוררים.

הצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מהימנה אחרת הנוגעת למסירת החזקה המלותטת לעורר.

אכן מטרתם של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המתוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מחימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את חמשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמסרת לו.

די לעיין בחוצים שהוצגו על ידי הצד השלישי תוך השוואה להודעה שמסר ככל הנראה בעניין העורר למשיב על חילופי מחזיקים בכדי להגיע למסקנה כי קיים ספק אם העורר קיבל את התזקה בנכס . הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחס לעמדת העורר אשר פנה אליו בשנת 1999 ואת ידיעת המשיב ביחס למצב הנכסים בתחנה המרכזית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחויקים שוניסם במתתם התחנה המרכנית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר נענה לבקשת הצד השלישי ורשם את העוררת כמתציקה בנכס.

תכלית המחוקק , להביא לכך שהמחציק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההתזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומחשידה כגון הודעת התחנה המרכית החדשה על חילופי מחזיקים

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנה 2 האדנונה בעידית הלצליה ני מידב פלקון, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחציק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחזיק בנכס.

בבריים 867/06 מנהלת האדנונה בעיליית תיפה ני דוד אנלגיה בע/מ , כבוד השופט מלצר קובע בין השאר :

....שני חכדי הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה יליעה פוזיטיבית של הרשות המוסמכת לגביית האדנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל - החלטתה להמשיך ולחייב את המחזיק היוצא הינה בלתי סבילה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכוח תפקידה כנאמן הציבול (עיינו: פיסקאות 34-32 לחוות דעתו של חברי, השופט < דמציגל, פיסקה 10 לחוות דעתה של חבלתי, השופטת ע/ אלבל). לעמלה זו הצטרף, בהמשך, גס חבלי, השופט אי דובינשטיין ב-עעיס 2411/08 בנימין ני עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין בנימלן), בציינו כך:

ש...כשלעצמי סבודני, על פי השכל הישר, כי אס אכן ידעה אל נכון המחלקה הללבנטית על הש'מו?

למעשה, די בכך לצורך תחילתת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבליקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, בודא? במקום לב נכסים ולב תחלופה... אך במקום שנפתח הפתת לבדיקה קלה יחסית נוכח ידיעתת הקונקרטית של הלשות, יש מקום למאמץ מצידה..* (שס, בפיסקה כת?)/

ההיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוזיטיבית של הרשות ביחט לזהות המחציק בפועל נכון

שישמש כמורת דרך גס בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מיזייעתו הפוציטיבית של המשיב את הנסיבות המיוחדות והמורכבות של הנכסים במתחם התחנה המרכנצית בתל אביב עת פעל בהתאם להודעת התחנה המרכזית החדשה על חילופי מחזּיקים בשנת 1999. על פי הגיון וה לא היה מקוט לקבוע כי העורר מחזיקים בנכס נשוא הערר שבפנינו.

דין טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעורר בתור הבעלים על הנכס את בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס להידחות שכן הוכח כי הוא לא החזיק בנכס, לא היה מה להחזיק ואין בכך שרכש וכויות לפני יותר מארבעים שנים נכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאם להסכמים שחתם לרכישתו ( פעם מהמוכרת כיכר לוינסקי ופעם מהצד השלישי ) בכדי לחקים לו זיקה לנכס לצרכי ארנונת.

מכל האמוך לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא החזיק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

איןו בהחלטה זו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסיט בין העורר לביו הצד השלישי.

החלטתנו גו נסמכת על הראיות שהומצאו לנן ונוגעת לתיק וּה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהחלטה זו משום תמרור אזהרה למשיב כמו גםס לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשרב לזכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר זה.

בייכ העורר ביקש להשית א הוצאות ההליך על המשיב , דרישה שנתקלה כמובן בהתנגדות של בייכ המשיב.

לאור ההסכמות בין הצדדים ביחס לדרך ניהול התיק ולאור מעורבותו של הצד השלישי בהליך זה לא מצאנו להיעתר לדרישת בייכ העורר בעניין הוצאות ההליך.

ניתן בהעדר הצדדים היום 30.5.2016

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר תאינטרנט של חמשיב.

יחיר: : אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: /. גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140012758 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: אליאס פר\

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינם של יתר העררים , חיובם של מתזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחויקים בה. מתחט התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב חינו מתחם מוכר וידוע .

העורר הגיש בתחילה את הערר בעצמו ולאחר מכן במהלך דיוני הערר שכר את שרותל בא כותו.

במסגרת הערר שהגיש טען כי מעולם לא קיבל את החזקה בחנות.

בכתב הערר שהוגש על ידי העורר נכתב:

*מאז פתיחתה של התחנה בשנת 1992, עומד שטח החנות בלת? גמול ו(בלתי כשיר למסירת ולשימוש באגף נטוש (מוזנת שלא הותקנו בו תשתיות ומעלכות תיוניות בסיס:ות..... שטת החנות שלי מצוי בקומה החמישית של התחנה, מפלס זה סגור בפני תנועה לאנשים. אין יוצא (אין בא....לא זו אף זו , אנו לא מחזיקים כלק בחנות, מי שמחזיק בתנות זו הנהלת התחנה המרכזית.?

*..ההודעה שנתקבלה אצל המשיבת עיריית תל אביב מהנהלת התמת"ת על העבלת חוקה בייחנות!י אלינו (שההעתק ממנה לא קיבכנל) הינה הודעה שקרית ולא נכונה בלשון המעטת ותוגשה בחוסר תום לב ע'יי התחנה המדכזית./?

אמרנו, ונשוב ונאמר ואת , על אף שהעורר כמו עוררים אתרים וסיפוריהס הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בפורסם באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשוריםט בתחנה המרכצית החדשה.

ציינו כבר בהתלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידים על העורר אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיקים אלה ואשר הביאה את העורר לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתס של העוררים בכלל והעורר שבפנינו בפרט.

העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה לו התזקה בו , אין למעשה נכס והגישה אליו חסומה.

בדיון המקדמי התברר כי העורר מינה לעצמו עו"ד ובתום הדיון המקדמי נקבע התיק לשמלעת ראיות .

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כי חיוב העורר בארנונה החל מיום 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המתזיק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המזערי לפי חשימוש האחרון בנעשה בנכט טרם מתן הפטור וזאת למשך תקופה של חמש שנים.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכצית החדשה כי הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם גה וענינה חיובם בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות היימחזיקיסיי השונים בחנויות שבמתחס התחנה המרכצית התדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומיס אשר סיפורס דומה והם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטועניס בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לחוקתסם את החנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכגית החדשה לפני כארבעים שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעוררים ובבעלי התנויות מחציקים לצורך חיובס בארנונה אלא גס חברת התחנה המרכזית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול לחיפגע מהתלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכוית החדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדוחה את הערר תה*ה לה משמעות ישירה ביתס לחברת התחנה המרכזית החדשה בתור הבעלים על המתחם ו/או המחזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בוהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות

הסוגיה ולזכויותיהס של העורר ובין השאר טען כדלקמן :

...העירייה תטען כי בנסיבות המקרה פעלה כדין ובסבילות עת הותידה את רישום העולל כמחזיק בנכס לאור המידע והמסמכים שתיו בידיה ולא יכלה לדעת כי העולל אינו מחזיק בנכס (דבר הטעון הוכחה כשלעצמ 0 ...

זאת (עוד הדעת נותנת ממכלול הנסיבות המתואלות לעיל כי לא מן הנמנע כי עניין למנו בסכסוך כזה או אחד בין העולר ובין התחנה המרכזית . כשכך הם פני הלברים, הדלי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפרטי בין העולד לבין צד שלישי, יש לפתור אותה בכלים המשפטיים שמעמיד המשפט הפרטי לרשות הצדדים...

המשיב יטען כי לאוד האמור לעיל ולמען יעילות הדיון מתבקשת הוועדת לזמן כבר לדיון הקל וב את נציגי התחנה המלכזית החדשת...<

הורינו על זימון התחנה המרכזית החדשה לדיון בערר וה על מנת שלא תינתן החלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיחיה לו את יומו בפנינו.

הצד השלישי :

ניהול תתנה מרכוּית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ 1

ביום 9.9.2015 הגיש הצד השלישי ייבקשה מוסכמת לארכהיי לפיה הוא הציג הסכמה אליה הגיע עס המשיב לפיה מתבקשת הועדה להאריך ב 30 ימים את המועד להגשת תצהירי הצד השלישי ולכל המוקדם ליום 8.10.15 וזאת מאחר וזימון המבקשת לדיוני ועדת הערר למעולל שאלות מהותנות בנוגע לתוקף הזימון ומעמדה בהליכי הערל".

2

עוד טען הצד השלישי אשר הגדיר עצמו כמבקשת באותה הודעה כי המבקשת שוקדת על סיכום טענותיה בעניין גה בהתאם להחלטת יו"ר ההרכב יהודה מאור וכי היא בוחנת חלופה כוללת לניהול הערר.

ביום 20.10.2015 ובאיחור ניכר , הוגשו ייסיכומייי הצד השלישי.

הצד השלישי העלה טיעונים שונים לרבות הטיעונים הבאים :

* הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המחייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את המבקשת כבעלת דין.

> הועדה נעדרת סמכות לכפות על המבקשת להעיד.

* תקנות סדר הדין האזרתי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* המבקשת איה נישומה.

בסיום חסיכומיט הבהירה המבקשת , כי תשיב באופן מלא ועניני לכל דרישה על פי דין מאת המשיב להמציא בפניו את חמידע ו/או המסמכים שבידה בנוגע לחוקה והשימוש בנכס מושא הערר ואף תהיה מוכנה לתמוך תשובתה בתצהיר.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי בעת דיון מקדמי בתיק אחר בו הוגשו אותם סיכומים

ונשוב על עמדתנו גם בעניין הנדון בפנינו בערר זה :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא וו אף וו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גס לא עמדתו.

בראשית הדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההתלטה לומנו למעט הסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בסופו של יום לא רק שהתייצב לדיון ההוכתות אלא אף הביא ראיותיו וסיכם טענותיו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא וזימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים חשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהחלטתה של ועדת הערר ראול לזמנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בחס עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביתס לנכס מסוים או ביחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החציק בנכס.

למדנו כי משמעות החלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מחציק הינה על פי רוב הסבת החיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הציקה הקרובה ביותר לדעתו של חמשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה התלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהתיוב בארנונה עלול להיות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לוּמן את הצד השלישי במקרה וּה לדיוני הועדה כמי שעלול להלפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנו לבאי כוח הצד השלישי כי אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו להשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בזימונו של הצד השלישי הוא להעמיד בפניו הודמנות

להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהי כפי שיתפוץ, אלא שכל ההבהרות ו/או ההערות בעניין וה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

ביום 22.11.15 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העורר, ביום 11.1.2016 , נתקבלו ראיות מטעמו של הצד חשלישי .

כמו בתיקיט אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת התצהיר שהוגש הכולל את המוצגים מטעם התחנה המרכזית ואת מבלי שעד הצד השלישלי *יחקר על תצהירו .

באי כוח הצדדים לא התנגדו לקבלת המוצגים בדרך זו , ראה החלטתנו מיום 2.5.16 הנותנת תוקף התלטה להסדר בין הצדדים בעניין זה.

כאמור ,ביום 2.5.2016 בעת הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הס מוותרים על חקירות המצהירים שהגישו תצחירים .

הצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה במועד הדיון ביום 2.5.2016

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי חמשיב שינה את רישום המתציקים על פי הודעות הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 ,(לאה ההודעה מיום 6.7.99 אשד צורפת כנספה לתצהיד העלות הראשית מטעם המשיב).

כך הצהירה גבי כרמלית חממי המשמשת כמנהלת צוות חיובים ס במחלקת שומה בי אצל המשיב.

*מבדיקה ברישומי ומסמכי העירייה עולה כי העירייה רשמה את העולר פרץ אליאט כמחזיק הנכס בלחוב לוינסקי 108 השבון לקות 10053791) לאוד הודעת בעלת הנכס , התחנה המלכזית החלשה תל אביב בשנת 1299/

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לוּהות את הנכס או לגשת אליו.

המשיב הציג את המכתבים מ/1 מ/2 בתוך מסמכים המעידים לטענתו על ידיעתו של העורר על כך שקיבל את החצקה בנכס.

בייכ העורר טען כי אין במוצגים מ/1 ומ/2 בכדי להעיד על כך שהעוררים ויתרו על טענתם בעניין אינני מחציק /כפי שטענו בתצהילרים מטעמנו לא נתקבלה הודעה על חילופי מחזיקים אצל העוררים לדבות לא מ/1 (מ/2 'י.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות מטעמו תצהירו של מיקי ויו אליו בורפו

מוצגים :

חוזה המכר מיום 26.1.93 אשר בא בהמשך לחוה המקורי מיום 15.8.74.

עוד הציגה התחנה המרכזית את חוזה הניהול שנתתם וכן מכתבים מהתחנה המרכגית לעורר ביחס לחובות כספיים לכאורה של העורר ודרישות לתשלום דמי ניחול .

כאמור המשיב ביצע את חילופי המתזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכוית התדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]