החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 26 עד 31 במרץ 2015
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית
שליד עיריית ותל אביב-יפו
תאריך : || בניסן תשעה
25
מספר ערר: | 10:19 / 140011760
מספר ועדה: | 11157
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העוררים: שקד מני,אנגל אבנר-שי, שקד דניאל
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור הסכמת הצדדים הערר התקבל חלקית כאמור לעיל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.03.2015.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ש"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
+
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית 0 / מט' ערר: 140010522
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: רוזּנק רומן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטה
במהלך חודש דצמבר 2013 נתקבלה במשרדו של בייכ העורר הודעה בעל פה מהמשיב לפיה המשיב ביצע חילופי מחזיק בנכס בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ברחוב לוינסקי 108 תל אביב קמה ג חנות מסי 3002.
יי
החיוב שהוציא המשיב לעורר (מתוקף היותו היורש של המנוחה חנה רוזנק) הונפק רטרואקטיבית החל משנת 1999 !!!! ונבע כפי שציין מנהל הארנונה בתשובתו להשגה מהאמור להלן :
*חיובת של הגבי חנה לוזנק, החל משנת 99 בוצע על פי דיוותי התחנה המלכזית החדשת?
כאמור המשלב ביצע את תילופי המחציקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.
ביום 3.9.14 התקיימה הישיבה הראשונה בפנינו בה טען בייכ העורר כי מעולם לא נתקבלה, לא אצל העורר, כמו גם לא אצל אמו המנוחה הודעת שומה כלשהי.
לא זו אף זו, החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה למנוחה או לבנה.
בייכ העורר הצביע על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
------------בהחלטתנו-מאותו-היום-הורינו-על-צימון- חברת - התחנה -המרכנית- החדשה-בע"מ- לדיוניט- כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו.
עוד הורינו למשיב להמציא את שהיה בעיננו הכרחי לצרף כבר לכתב התשובה עת הוגש - את הודעת החברה המרכצית החדשה אשר על פיה פעל מנהל הארנונה לטענתו כאשר העביר את חיובי הארנונה נשוא ערר גה על שמו של העורר.
ביום 22.9.2014 הגיש המשיב הודעה לוועדה בצירוף כתובתו של הצד השלישי.
במקום את ההודעה שעל פיה פעל המשיב כאמור בתשובתו להשגה, צירף המשיב להודעתו את 'הסכם המכל שעל פיו כרשמה הגבי חנה דוזנק כמחזיקה גנכטי.
המשיב לא ציין מתי נמסר לו הסכם זה וממילא לא צירף הודעה על שינוי מחזיקים בהתאם לחוק.
לא למיותר לציין כי בהסכם שהציג המשיב אין כל אוכור למועד מסירת הנכס בשנת 1999 .
ההסכם נושא תאריך משנת 1980 וּמפנה להסכם מכר משנת 1974.
ביום 29.10.2014 התקיים דיון נוסף בפנינו.
לדיון התייצבו בייכ העורר והצד השלישי - התחנה המרכזית החדשה בתל אביב .
הצד השלישי טען בפתח הדיון כי טענות , כדוגמת טענת העורר שבפנינו, לפיה מעולם לא נמסרה לו תזקה בחנות נובעת '/בללץ כלל מקיומם של חובות בגין יתרת התמורת עבוד הלכישת.
עוד טען נציג הצד השלישי : לא הייתי באותה התקופה בתפקידי הנוכתי ואני מניח שזו הסיבה שלא בוצעה מסירתי.
בייכ העורר דרש מנציג הצד השלישי להצביע על ראיה או מכתב דרישה ביחס ליתרת התמורה ונענה על ידי נציג הצד השלישי כי עליו לבדוק את העניין.
נציג הצד השלישי פירט בהרחבה את הפעולות שננקטו על ידי הצד השלישי להתקנת מחיצה ושרשרת ברזל המונעות גישה לשטת החנות והסיבות שהביאו את הצד השלישי לנהוג כך.
לאחר ששמענו את הצדדים הורינו להם לסכם את טענותיהם ואף אפשרנו להם לצרף לסיכומיהס כל מסמך נוסף אם ירצו.
החלטתנו תינתן לפיכך על סמך חומר הראיות שהוגש לנו, פרוטוקול הדיונים וכתבי הטענות בעניינם של העורר ושל הצד השלישי.
נקדים ונאמר כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות המשיב והצד השלישי ביחס לחיובי העורר בארנונה ככל שנפרשו בפנינו בעניין הנכס נשוא ערר זה.
ננהג איפוק ולא נביע עמדה כאן ביתחס לחיוביס דומים שנדונו בפנינו בגין שטחים אחרים ומתזיקים אחרים בתחומי התחנה המרכצית החדשה.
חשבנו לתומנו כי בשעה שעורר טוען בפני ועדת הערר טענה בסיסית כמו טענת ייאינני מחזיקיי וכאשר המשיב טוען כי הסב את החיובים על שמו, רטרואקטיבית משנת 1999 ! יציגו הצדדים את הודעת חברת התתנה המרכוית החדשה בתל אביב, כפי שנמסרה למשיב ואשר מכוחה, כך יש להניח לאור הודעת המשיב , פעל המשיב.
הודעה שכזו לא הוצגה ! על אף החלטה מפורשת של ועדת הערר ואין אלא להסיק כי הודעה שכזו לא נמסרה .
משנמצא כי ווהי המסכת העובדתית, לא מובן כיצד פעל המשיב לחילופי מתזיקים בנכס נשוא הערר ועוד הגדיל לעשות וחייב את העורר בחיובים לתקופה של 15 שנים !
הצד-השלישי-בטיכומיו, לא-הציג-ראיףח-כלשתי-וממילא-לא-טען-כל-טענה-מבוססת לפיה-החוצקה בנכס נמסרה לעורר או לאמו בשנת 1999 או בכלל. תחת זו הרתיב הצד השלישי בטענות המתייחסות להתיישנות טענותיו של העורר ואף הגדיל וביקש מהועדה לדחות על הסף את הערר בשל איחור בהגשתו .
הצד השלישי טען כי בבדיקה *שנערכה בתחהנתה לצולך הגשת סיכומים אלק? נמצא בי לא רק שהחזקה בנכס נמסרה לעורר אלא שהתחנה המרכוית התחננה בפני העורר לאורך שנים לפתוח את החנות.
מעבר לעובדה שיש להצר על כך כי הבדיקה הזו נערכה אצל הצד השלישי רק לפני הגשת הסיכומים ולא לפני שייפנהיי למשיב בבקשה להסב התיובים על שם העורר , הרי שטענת הצד השלישי מלאת סתירות פנימיות. לא ניתן לטעון כי מחד לא נמסרה החזקה בחנות לעורר ומאידך לטעון כי +התחנה המלכזית החדשה התהננת בפני העולר כי יפתח את התנות./
2
2
יי
חצד השלישי צירף לסיכומיו את נספתים 1,2. האחד מכתב המופנה לעורר ומודיע לו כי חברת בת , הקולנוע לב התחנה בע"מ עומדת לפתוח בתי קולנוע בתתנה ועל כן הוא מתבקש להסדיך ענייניו ולפתוח את החנות.
המכתב השני הוא תשובה, ככל הנראה לתגובת בייכ העורר שדחה את פניית הצד השלישי, בה מתייחסת התחנה המרכצית לטענות העורר ומודה למעשה כי באותו המועד לא נמסרה התזקה בחנות, לא משנה לענייננו מה הן הסיבות לכך ומי האחראי לכך.
בייכ העורר התייחס בסיכומיו לטענת ההתיישנות וכמובן שדחה אותה בשל כך שמעולם לא נמסרה לעורר ו/או למי מטעמו הודעת תשלום .
עוד הפנה בייכ העורר לפסיקה הנוגעת לתסימת גישה לנכס, חדומה לטענתו לפעולות שננקטו על ידי התחנה המרכזית בענייננו.
בייכ המשיב בסכומיה מצטטת את הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות ושבה וטוענת :
*במקלה דנן פעל תמשיב בהתאם להודעה מטעם התתנת.
עוד הוסיף המשיב וטען כי אינו צד לסכסוכים בין מחזיקים וכי מאחר וקלימת מחלוקת בתתום המשפט הפרטי בין העורר לבין התחנה יש לפתור אותה בכלים המשפטיים שמעמיד המשפט הפרטי לרשות הצדדים.
בסיום סיכומי הטענות מבקש המשיב מועדת הערר ליתן התלטה במחלוקת דנן על פיה ייקבע מי יחויב בנכס שבנדון , המשיב אף הודיע בי...* *כבד כל החלטה שהוועדה תקצע,
נתחיל בסיפת סיכומי המשיב,
ועדת הערר אינה גוף המיישב סכטוכים בין מתזיקים .
סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי חוק ובמקרה זה בטענת אינני מחזיק.
התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר הינה ברורה ומקוממת:
המשלב ביצע חילופי מתחזיקים בשנת 2013.
חילופי המחציקים לא בוצעו על פי הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.
ההסכם שצירף המשיב בין העורר לתחנה המרכזית התדשה אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת
חוקה או עס: וס החיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הוצגה כל
ראיה התומכת בכך שההסכם נמסר למשיב בשנת 2013 או במועד אחר.
העורר או א*מו המנוחה לא החציקו בנכס.
יותר מכך -- לא ברור כלל וכלל אם יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירת בענינו או להחזיק בו, אך לא נכריע בהחלטה זו בעניין זה.
הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה החזקה בנכס או על כך שהעורר או אימו המנוחה החציקו אי פעם בנכס.
הצד השלישי נדרש לראשונה למסמכיט הנמצאים בידו ואשר נוגעים לחזקה או למסירת התזקה לעורר ו/או לאימו לפני הגשת הסיכומים לוועדת הערר.
נציג הצד השלישי לא היה בתפקידו בתנקופה המיוחסת למסירת החזקה והצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מחימנה אחרת הנוגעת למסירת החזקה המיוחסת לעורר.
ל
הנימוקים הנוגעיסם למחלוקות כספיות בין העורר לבין חברת התתנה המרכזית החדשה אנם מענינו של מנהל הארנונה וכפועל יוצא מכך אינם מעניינה של ועדת הערר.
לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענות המשיב והצד השלישי לפיהן העורר איחר בהגשת השגה ו/או בהגשת ערר .
לא הוצגה כל ראיה על כך שנשלחה לעורר הודעת תשלום במועד הקודם לסוף שנת 2013, כאשר טענת העורר כי הודעת התשלום הובאה לידיעתו בעל פה , טלפונית, במהלך חודש דצמבר 2013 לא נסתרה !
די לקרוא את הממצאים העובדתיים לעיל בכדי להגיע למסקנה לפיה דין הטענות לפיהן יש לדחות על הסף את הערר להידחות. מוטב היה כי המשיב לא היה מעלה טענה מקדמית זו, ודאי שיש לראות בשלילה את הצטרפותו הייאוטומטיתיי והנלהבת של הצד השלישי לטענות מקדמיות אלה.
דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי לא העורר ו/או לא אימו המנוחה החציקו בנכס .
אין בהחלטה זו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר ו/או אימו לבין הצד השלישי.
יש בהחלטה או משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוחירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישומים העוררים בערר וּה.
הדעת אינה סובלת שאטרת יהפוך לנישום רטרואקטיבית לתקופה משמעותית של 15 שנים ללא .
בסיס תוקי או עובדתי.
המשיב יישא בהוצאות העורר בסך 2,000 ₪ + מעיימ.
הצד השלישי יישא בהוצאות העורר בסך 1,500 ₪ + מעיימ.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015,
בהתאט לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קלימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה זו (ן האינטרנט של המשיב.
ו /\ וא
₪
*וייר: עו"ד מלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי חבר: וו גדי טל
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140009223
שליד עיריית תל אביב- יפו 100
11002
בפני חברי ועדת הערר:
*ו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: | אפריקה ישראל להשקעות ואח/
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
עניין לנו בשלושה עררים שאוחדו במספר החלטות של ועדת הערר.
ערר נוסף שאוחד בעבר עס עררים אלה (ערר מספר 140009709 ) הגיע לסיומו בדרך של הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה.
לאתר מטפר דחיות שנתבקשו על ידי הצדדים במטרה לאפשר להם להגיע להסדר מוסכם הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם והתיק נקבע לשמיעת ראיות.
בבוקר הדיון הפננו את תשומת לב הצדדיט לכך שאין ביניהם מחלוקת עובדתית כי אס מחלוקת משפטית פרשנית והצדדים הסכימו לוותר על תקירת המצהיריס תוך שהסם מסכימים שחלק מהראיות בתיק יהיה רשימת הנכסים והמתזיקים שהוגשה בבוקר הדיון ע"י בייכ העוררת.
הצדדים הסכימו לסכם את טענותיהם בכתב בשאלה המשפטית שנותרה להכרעתנו והיא מהו סיווגו הנכון של נכס ריק כדוגמת שני הנכסים שנותר לנו לדון בעניינם.
למעשה מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים לשאלה אחת : כיצד יש לחייב נכס בהיותו נכס ריק על פי היעוד התכנוני המקורי .
אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לנספחים ו/או האסמכתאות שהוגשו על ידם כי אם ביחס לשאלה על פי מה ייקבע סיווגו של נכס ריק -- האם על פי ייעודו התכנוני הזול האפשרי מבין היעודים הקבועים בחיתר הבנייה או על פי ייעודו התכנוני הגול האפשרי על פי הוראות התבייע החלה על הנכס.
לטענת בייכ המשיב יש לאבחן בין תבייע לייעוד תכנוני. +תכנית בניין ערים הינה תכנית כללית החלה על כל העיד וקובעת מה ניתן לבנות בכל אזול...כדי שלבניין מסוים יהיה ייעוד תכנוני יש לבדוק מה השימוש תמותר לו באופן טפצימי. דבר זה ניתן ללמוד מתוך היתר הבנייה שהוצא לאותו תבניין?.
כבר הכרענו בעבר בשאלה הנוגעת לחיובו של נכס ריק על פי הייעוד התכנוני הייווליי האפשרי על פי צו הארנונה.
נקדים ונציין כי עמדתו הנייל של המשיב בעייתית ואמרנו כבר שהיא אינה מתיישבת עס ההיגיון שעמד בבסיס פסיקת בתי המשפט אשר קבעו את העיקרון לפיו חיובו של נכס ריק בארנונה יהיח על פי הייעוד התכנוני הוול ביותר האפשרי ביחס לנכס שכן, אימוצ עמדת המשיב יגרום לכך שלא
1
תעמוד בפני מנהל הארנונה חלופה זולה יותר בבואו לסווג נכס ריק, שכן על פי רוב החיתר בנייה בכלל וחלק ספציפי ממנו המתייחס לקומה בפרט, כדוגמת קומות 2-3 במקרה שבפנינו אינו מאפשר יותר משימוש אחד.
האם די בכך שייעוד הקרקע הוגדר למשל כיעוד למגורים בכדי שחנכס יסווג ( לאור תעובדה שאין מחלוקת כי הוא ריק) בסיווג למגורים או שעל העוררים להוכית כי השימוש המותר על פי היתר חבנייה חינו למגורים.
עלינו להכריע האם הלכת מלק, והחלטות בית המשפט העליון בעניין סיווג נכס ריק מתכוונות לייעוד תכנוני על פּי התכנית החלה על המקרקעין נשוא הערר או לשימוש המותר על פי חיתר הבנייה.
בברם 5045/02 מלק סלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה (להלן: ייפסהייד מלקיי) קובע
בית המשפט העליון כך:
*י......המסקנה המתבקשת היא, כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשיעורי ארנונה, כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לייעודם התכנוני, (ראוי עהדגיש - אין המדובל במבנים, אשר מעצם מהותס *כולים לשמש אך ודק לצרכים הנוגדים את הייעוד התכנוני-חוקי של המקלקעין, אלא במבנים שבעיקלון, כיתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התכנומ- חוקי.
זאת ועוד, היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשהו במצבס של הנכסים או במצב השימוש בהם, אין כל
מניעה לכך שבעקבות ש: נוי כזה ישונה, בהתאם, גם סיווגם לצרכי אדנונת?
פסייד מלק ניתן ביום 14.7.2003 ובאופן אופרטיבי חורה בית המשפט למשיב באותו העניין לערוך למערער שומת ארנונה לשנים 1999-1998, לפיה יסווגו המבניט כמבנים חקלאיים. בעקבות פסייד מלק נקבעה ההלכה לפיה כאשר מדובר בנכס ריק יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני והחוקי, ולא לפי השימוש באחרון שנעשה בו.
בעעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע''מ נ' עיריית תל אביב אשר ניתן ביום 4.9.2012.
אומר בית המשפט :
*לאחד פסק הדין בפלשת מלק התמודדו מטספל בתי משפט מנהליים עס סוגיה דומה בשאלת הסיווג שיש ליתן לנכס ריק. בפסקי דין אלה נקבע כי כאשל לנכס הריק יש מספר שימושים המותרים על פי דין- הלי שיש לחייבו באלנונה בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין שימושים אלה...במסגרת החלת ה:יעוד התכנוני של הנכס סבודתני , כאמור, כי יש להחיל את השימוש המותר הזול ביותד מבתינת הנישום"י.
...סיכומו של עניין באופן כללי לטעמי יש לסווג נכס דיק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים בו על פי הדין. קביעה זו מתחשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכס הליק תועלת כלכלית , מחד גיסא, ותדדבן אותו לנצל את הנכס שכן הוא עדיין משלם בגינו אלנונת מאידך גיסא/.
העוררים טוענים כאמור כי יש לחליבם על פי אחד השימושים המותרים על פי התבייע ומפנים בעניין וה לתבייע 2198 ד.
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לתחולתה של תבייע זו על המקרקעין נשוא הערר שבפנינו . בסעיף 2, טעיף התכליות המותרות נקבע בי/במגרש מיוחל 1 מותלת אופציה לשימוש למגולים בשטת עיקדי עד 3,470 מל
הלכה מושרשת היא מקדמת דנא, כי תכניות בניין עיר הן בגדר 'יחיקוקיי (ראה לעניין זה : עייא 8 נאצר ע' ג'דעון נ' סאלם סלימאן ,פייד יג(2), 916,922; עייא 119/86 קני בתים בע"מ ני הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה ,פייד מו(5) 727, 742; ע"פ 389/91 מדינת ישראל ני
וסמרק ,פייד מטיפ), 705, 724; עייא 3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצלית , פייד נג(4), 625, 646).
בהיותה ייחיקוקיי די להם לעוררים שהם מצביעים על תכנית בניין עיר בכדי להתבסס על תוכנה ו/או הוראותיה. (כאמור , המשיב לא העלה טענה כנגד תחולתה של התבייע על הנכס נשוא הערר).
האם בבואנו לפרש את הוראות בית המשפט העליון בעניין פסייד מלק ועעמ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'ימ נ' עיריית תל אביב יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושיט המותרים על פי הוראות התבייע או על פי היתר הבנייה !
נדמה לנו כי פרשנות נכונה של הוראות בית המשפט, במיוחד לאור דברי בית המשפט כי הקביעה מתחשבת במצבו של הנישום שאינו מפיק מהנכס הריק תועלת כלכלית תוביל לכך שנכס ריק יסווג לפי הסיווג הוול ביותר בהתאם לשימושיסם המותרים על פי דין, כלומר על פי הוראות תכנית בניין העיר החלה על הנכס או היתר הבנייה של הנכס לפי הזול שביניהם,
בייכ המשיב בסיכומיה מפנה לפסק דינו של הבית המשפט המחוצי בבאר שבע בעמיינ (מחוזי בייש)
6 תנופורט (1990) בעי'מ נ' מנהל הארנונה במועצה האזורית שער הנגב. היא טוענת כי בפסק דין זה נקבע כי סיווג ע"פ השימושים האפשריים מבתינת הדין הינו 'יבהתאם לשימושים האפשריים הקבועים בהיתר הבנייה של הנכסיי. לאחר עיון היננו לקבוע כי אין לקבל טענה זו.
המשיב כאמור, לא כפר בשימושים הנטענים כשימושים האפשריים על פי התבייע והוא מפנה מבחינתו להיתר הבנייה אשר כולל שימוש למשרדים בקומות הנכס הספציפי.
לאור האמור לעיל דין הערר להתקבל.
יש לסווג את הנכס על פי הסיווג הוול האפשרי על פי הוראות התבייע -- חיינו תכנית 2198 ז -
שימוש למגורים.
המשיב יישא בהוצאות העוררים בסך 1,000 ₪ + מעיימ
ניתן בהעדר הצדדיסם היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) קתשלייז - 1977 תפורסם החלטה זג-כאתר האינטרנט של המשיב.
5
לו'יר: עו"ד אש צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה בללית מס' ערר: 140010522 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: רוזנק רומן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטה
במהלך חודש דצמבר 2013 נתקבלה במשרדו של בייכ העורר הודעה בעל פה מהמשיב לפיה המשיב ביצע חילופי מחזיק בנכס בתחנה המרכוּית החדשה בתל אביב ברחוב לוינסקי 108 תל אביב קומה ג חנות מס' 3002.
החיוב שהוציא המשיב לעורר (מתוקף היותו היורש של המנוחה חנה רוזנק) הונפק רטרואקטיבית החל משנת 1999 !!!! ונבע כפי שציין מנהל הארנונה בתשובתו להשגה מהאמור להלן :
*תיובה של הגבי חנה דוזנק, החל משנת 99 בוצע על פי דיונחי התחנה המלכזית החלשה?
כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית התדשה.
ביום 3.9.14 התקיימה הישיבה הראשונה בפנינו בה טען בייכ העורר כי מעולט לא נתקבלה, לא אצל העורר, כמו גם לא אצל אמו המנוחה הודעת שומה כלשחי.
לא זו אף זו, החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה למנוחה או לבנה.
בייכ העורר הצביע על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את התלוב.
- = בהתלטתנו מאותו היום הורינו על זימון חברת התחנה המרכצית החדשה בעי/מ לדיונים כאד 0000000000 > שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו.
עוד הורינו למשיב להמציא את שהיה בעיננו הכרתי לצרף כבר לכתב התשובה עת הוגש - את הודעת התברה המרכצית החדשה אשךר על פיה פעל מנהל הארנונה לטענתו כאשר העביר את תיובי הארנונה נשוא ערר וה על שמו של העורר.
ביום 22.9.2014 הגיש המשיב הודעה לוועדה בצירוף כתובתו של הצד השלישי.
במקום את ההודעה שעל פיה פעל המשיב כאמור בתשובתו להשגה, צירף המשיב להודעתו את *הסכם המכר שעל פיו נרשמה הגבי חנה לוזנק כמחזיקה בנכס"י.
המשיב לא ציין מתי נמסר לו הסכם זה וממילא לא צירף הודעה על שינוי מתציקים בהתאם לחוק.
לא למיותר לציין כי בהסכם שהציג המשיב אין כל אזכור למועד מסירת הנכס בשנת 1999 .
ההסכם נושא תאריך משנת 1980 ומפנה להסכם מכר משנת 1974.
ביום 29.10.2014 התקיים דיון נוסף בפנינו.
לדיון התייצבו בייכ העורר והצד השלישי - התחנה המרכצית החדשה בתל אביב .
הצד השלישי טען בפתח הדיון כי טענות , כדוגמת טענת העורר שבפנינו, לפיה מעולם לא נמסרה לו תוקה בחנות נובעת */בדלץ כלל מקלומם של חובות בגין יתלת התמלה עבור הרכישתל.
עוד טען נציג הצד השלישי : לא הייתי באותה התקופה בתפקילי הנוכתי ואני מניח שזו הסיבה שלא בוצעה מסילת?.
בייכ העורר דרש מנציג הצד השלישי להצביע על ראיה או מכתב דרישה ביחס ליתרת התמורה ונענה על ידי נציג הצד השלישי כי עליו לבדוק את העניין.
נציג הצד השלישי פירט בהרחבה את הפעולות שננקטו על ידי הצד השלישי להתקנת מחיצה ושרשרת ברול המונעות גישה לשטח התנות והסיבות שהביאו את הצד השלישי לנהוג כך.
לאחר ששמענו את הצדדים הורינו להם לסכם את טענותיהט ואף אפשרנו להם לצרף לסיכומיהס כל מסמך נוסף אם ירצו.
החלטתנו תינתן לפיכך על סמך חומר הראיות שהוגש לנו, פרוטוקול הדיונים וכתבי הטענות בעניינם של העורר ושל הצד השלישי.
נקדים ונאמר כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות המשיב והצד השלישי ביחס לחיובי העורר בארנונה ככל שנפרשו בפנינו בעניין הנכס נשוא ערר וח.
ננהג איפוק ולא נביע עמדה כאן ביתס לחיובים דומים שנדונו בפנינו בגין שטתים אחרים ומחזיקים אחרים בתחומי התחנה המרכצית החדשה.
חשבנו לתומנו כי בשעה שעורר טוען בפני ועדת הערר טענה בסיטית כמו טענת 'אינני מחזיקיי וכאשר המשיב טוען כי הסב את התיובים על שמו, רטרואקטיבית משנת 1999 ! יציגו הצדדים את הודעת חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, כפי שנמסרה למשיב ואשר מכותחה, כך יש לחניח לאור הודעת המשלב , פעל חמשיב.
הודעה שכזו לא הוצגה ! על אף החלטה מפורשת של ועדת הערר ואין אלא להסיק כי הודעה שכזו לא נמסרה .
משנמצא כי ווהי המסכת העובדתית, לא מובן כיצד פעל המשיב לתילופי מחזיקים בנכס נשוא הערר ועוד הגדיל לעשות ותייב את העורר בחיוביס לתקופה של 15 שנים !
---------- - הצד-השלישי בסיכומלו,- לא-הצלג-רא*ה-כלשהי-וממילא-לא-טען-כל-טענה-מבוססת לפיה-התזקה בנכס נמסרה לעורר או לאמו בשנת 1999 או בכלל. תחת זו הרחיב הצד השלישי בטענות המתייחסות להתיישנות טענותיו של העורר ואף הגדיל וביקש מהועדה לדחות על הסף את הערר בשל איחור בהגשתו .
הצד השלישי טען כי בבדיקה *שנערכה בתחנה לצולך הגשת סיכומים אלה נמצא כי לא רס שהחוקה בנכס נמסרה לעורר אלא שהתחנה המרכנית התחננה בפני העורר לאורך שנים לפתות את החנות.
מעבר לעובדה שיש להצר על כך כי הבדיקה חאו נערכה אצל הצד השלישי רק לפני הגשת הסיכומים ולא לפני שייפנהיי למשיב בבקשה להטב החיובים על שס העורר , הרי שטענת הצד השלישי מלאת סתירות פנימיות. לא ניתן לטעון כי מחד לא נמסרה התזצקה בתנות לעורר ומאידך לטעון בי +התחנה המלכזית החדשת התתננה בפני העודר כי יפתת את החנות./
2
הצד השלישי צירף לסיכומיו את נספתים 1,2. האחד מכתב המופנה לעורר ומודיע לו כי חברת בתי הקולנוע לב התחנה בע"מ עומדת לפתוח בתי קולנוע בתחנה ועל כן הוא מתבקש להסדיך ענייניו ולפתוח את התנות.
המכתב השני הוא תשובה, ככל הנראה לתגובת בייכ העורר שדחה את פניית הצד השלישי, בה מתייחסת התחנה המרכזית לטענות העורר ומודה למעשה כי באותו המועד לא נמסרה החזקה בחנות, לא משנה לענייננו מה הן הסיבות לכך ומי האתראי לכך.
בייכ העורר התייחס בסיכומיו לטענת ההתלישנות וכמובן שדחה אותה בשל כך שמעולם לא נמסרה לעורר ו/או למי מטעמו הודעת תשלום .
עוד הפנה בייכ העורר לפסיקה הנוגעת לחסימת גישה לנכס, הדומה לטענתו לפעולות שננקטו על ידי התחנה המרכצית בענייננו.
בייכ המשיב בסכומיה מצטטת את הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות ושבה וטוענת :
*במקרה דנן פעל המשיב בהתאם להודעה מטעם התחנה.
עוד הוסיף המשיב וטען כי אינו צד לסכסוכים בין מתזיקיסם וכי מאחר וקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפרטי בין העורר לבין התחנה יש לפתור אותה בכלים המשפטיים שמעמיד המשפט הפרטי לרשות הצדדים.
בסיום סיכומי הטענות מבקש המשיב מועדת הערר ליתן התלטה במחלוקת דנן על פיה ייקבע מי יחויב בנכס שבנדון , המשיב אף הודיע בי ...% *כבד כל החלטה שתוועדה תקבע.
נתחלל בסייפת סיכומי המשיב.
ועדת הערר אינה גוף המיישב טכטוכים בין מחציקים .
סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי חוק ובמקרח וה בטענת אינני מתזיק.
התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בענלין טענות העורר הינה ברורה ומקוממת:
המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 2013.
חילופי המהציקים לא בוצעו על פי הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מחויקים או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.
ההסכסם שצירף המשיב בין העורר לתחנה המרכזית החדשה אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום החיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא הוצגה כל ראיה התומכת בכך שההסכם נמסר למשיב בשנת 2013 או במועד אחר.
הענרר או אימו המנוחה לא החציקו בנכסי
יותר מכך - לא ברור כלל וכלל אם יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירה בענינו או להחזיק בו, אך לא נכריע בהחלטה צו בעניין ּח.
הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה החזקה בנכס או על כך שהעורר או אימו המנוחה החזיקו אי פעם בנכס.
הצד השליש: נדרש לראשונה למסמכים הנמצאים בידו ואשר נוגעים לתזקה או למסירת התוקת
לעורר ו/או לאימו לפני הגשת הסיכומים לוועדת הערר.
נציג הצד השלישי לא היה בתפקידו בתקופה המיותסת למסירת החוקה והצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מהימנה אחרת הנוגעת למסיירת החזקה המיוחסת לעורר.
הנימוקים הנוגעים למחלוקות כספיות בין העורר לבין חברת התחנה המרכזית החדשה אינם מענינו של מנהל הארנונה וכפועל יוצא מכך אינם מעניינה של ועדת הערר.
לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענות המשיב והצד השלישי לפיהן העורר איחר בהגשת השגה ו/או בהגשת ערר .
לא הוצגה כל ראיה על כך שנשלחה לעורר הודעת תשלום במועד הקודם לטוף שנת 2013, כאשר טענת העורר כי הודעת התשלום הובאה לידיעתו בעל פה , טלפונית, במהלך חודש דצמבר 2013 לא נסתרה !
די לקרוא את הממצאים העובדתיים לעיל בכדי להגיע למסקנה לפיה דיו הטענות לפיהן יש לדתות על הסף את הערר להידחות. מוטב היה כי המשיב לא היה מעלה טענה מקדמית גו, ודאי שיש לראות בשלילה את הצטרפותו הייאוטומטיתיי והנלהבת של הצד השלישי לטענות מקדמיות אלה.
דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי לא העורר ו/או לא אימו המנוחה החגיקו בנכס .
אין בהחלטה זו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר ו/או אימו לבין הצד השלישי.
יש בהחלטה צו משום תמרור אזהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בזהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישומים העוררים בערר וּח.
הדעת אינה סובלת שאזרח יהפוך לנישום רטרואקטיבית לתקופה משמעותית של 15 שנים ללא בסיס חוקי או עובדתי.
המשיב יישא בהוצאות העורר בסך 2,000 ₪ + מעיימ.
הצד השלישי יישא בהוצאות העורר בסך 1,500 ₪ + מעיימ.
ניתן בהעדר הצדדיט היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות/(ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת עח התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר/האינטרנט של המשיב.
6% \ | \
4 "יו
יו'יר: עו)ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו"ח אבשלום לוי חבר: ו גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140010888 שליד עיריית תל אביב- יפו
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו//ה אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: | איי אל וויפוינט בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת הגישה ערר בגין חלובי ארנונה לשנת המס 2014 הנוגעים לנכס בדרך מנחם בגין 82 .
ענינה של העוררת נדון בעבר בפני ועדת הערר ואף הגיע להכרעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעמיינ (תי/א) 30939-10-10 איי אל וויפונט בע''מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפ
המשיב טוען כי יש לדחות על הסף את הערר בשל השתק פלוגתא. לטענת המשיב כפי שעלתה בכתב התשובה עניינה של העוררת כבר נבחן על ידי ועדת הערר והואיל והעוררת לא הצביעה על שינוי כלשהו שתל בעניינה מאו מתן ההחלטה על ידי ועדת הערר, מדובר במעשה בית דין. קל וחומר כאשר החלטת ועדת הערר נבחנה על ידי ערכאת הערעור.
העוררת טענה בעת הדיון המקדמי כי יש לפסול טענת המשיב ביחס למעשה בית דין שכן מדובר בהרחבת חצית פסולה ,טענה זו לא הועלתה על ידי המשיב בתשובתו להשגה ועל כן יש לדחותה על הסף.
עוד טען בייכ העוררת כייש לי טענות טובות להתמודד עם הטיעון ביחס למעשה בית דין לרבות שינוי בפסיקה ושינוי עובלת??
בהחלטתנו מלום 1.12.2014 קבענו כי קודם לבירור הערר יסכמו הצדדים טענותיהם ביחס לטענות המקדמיות ההדדיות.
העוררת טוענת כי טענת חמשיב לפיה יש לדחות על הסף את הערר בטענה של השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין לא הועלתה על ידי מנהל הארנונה בתשובתו להשגה ועל כן , על פי הכלל האוסר על הרחבת חצית פטולה, אין לאפשר למנהל הארנונה להעלותה כעתת.
ועדת הערר שואבת סמכויותיה מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 . בהתאם לכך מוסמכת ועדת הערר לדון בטענות שנדתו על ידי מנהל הארנונה כאשר דן בהשגה.
דיוו בטענות אשר לא הובאו בפני מנהל הארנונה מהווה הרחבת הצית אסורה, אלא שבמקרה שבפנינו טוענת העוררת כי יש להחיל את אותו הכלל על טענות אותן לא העלה מנהל הארנונה בתשובתו שכן העלאת טענה חדשה מהווה הרחבת חצית פסולה.
הכלל האוסר הרחבת חצית נועד למנוע מצב בו במהלך התדיינות משפטית יורע מצבו של צד מהצדדים לדיון שכן לא יכול היה להתייחס לטענות הצד השני בעת שנערך לדיון המשפטי.
אין זה המצב בעניינו. מנהל הארנונה דחה את השגת העוררת , הסיבות לדחיית ההשגה נוגעות מהותית לנימוקים שהעלו בית המשפט וועדת הערר בעניינה של העוררת בעת שנערך הדיון הקודם. הבקשה לדחייה על הסף מתייחסת לערר ולא להשגה ובתור שכוו ניתן היח להגישה רק לאחר שהעוררת בחרה להביא פעם נוספת עת העניין להכרעת ועדת הערר. על מנהל הארנונה לא מוטלת חובה להודיע מראש איזו טענה מקדמית יעלה בעתיד באם יבחר הנישום להגיש ערר, ודאי לא במקרה בו המישוס בוחר להגיש ערר בנושא שוועדת הערר , על פניו, כבר הכריעה בו בעבר.
לפיכך דין הטענה לפיה הבקשה לדתיליה על הסף מהווה הרחבת חזית פסולה להידתות.
באשר לטענת המשיב כי יש לדחות את הערר על הסף בשל מעשה בית דין.
המשיב מתנגד מבחינתו בעניין זה לשינוי מהחלטתה הקודמת של ועדת הערר ושל בית המשפט בהתאמה מאחר ולא חל כל שינוי עובדתי . גם הטענה לפיה תל שינוי משפטי אינה מקובלת על המשיב אשר טוען כי ההפניה לשינוי משפטי , המתייחסת לפסק הדין בעניין ייזד פילמטיי אינה רלבנטית כיון שהשימוש שעושה העוררת בנכס אינו דומה לעובדות נשוא פסק הדין בעניין וד פילמס.
ועדת ערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה או של הרכב מקביל לה.
יחד עם ואת אין חולק כי ועדת ערר מוסמכת לשנות מהחלטותיה הקודמות אם חל שינוי
בנסיבות, בחוק או בהלכה ובלבד שהשינוי מהותי דיו בכדי להצדיק את סטיית הוועדה
מהחלטותיה הקודמות. ראה לעניין וה עמיינ 268/08 קל( הביטות לנזקי טבע ני עיריית תל אכיב :
ועדת העלל, כמו כל רשות, מוסמכת לשנות החלטות קודמות אולם אין היא לשאית לעשות כן מבלי לנמק את השינוי. החלטת ועדת הערד משנת 1992 היא מנומקת ומדבלת בעד עצמה, ואם ביקשה הרשות לשנותת היה עלית להוכית כי חל ש:נוי בנסיבות, בתוק, בהלכה, או כל נימוק אחד המצדיק את שינוי ההחלטה. הטענה הנכונה לפיה כל שנת מס /עומדת בפני עצמה אינה מהווה נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת העדל משנת 1992, ללא כל נגמוק נוסף.<
העוררת לא הצביעה בכתב הערר על שינוי עובדתי שחל בין המועד בו ניתנה החלטת ועדת הערר הקודמת בעניינה לבין שנת המס נשוא ערר גּה. הפעם הראשונה בו טענה העוררת לשינוי עובדתי או משפטי חייתה בדיון המקדמי ואילו בסיכומיה טוענת העוררת כי מדוחויית ממצאי הביקורת שצירף המש 5ב לכתב התשובה לערר עולה?שקים שגנ!י נסיבת?/
הנימוק של העוררת בבואה לשכנע את הועדה כי יש לדון בערר ולא לדחותו על הסף הוא בין השאר;
*כאשר קיים שינוי נסיבתי ולו הקטן ביותר ובנוסף לכך קיים שינוי משפטי משמעות? ביותר כמפורט להלן , יש בשינוי נסיבתי זה כדי (אולי) להביא את הוועדת הנכבדה לשינוי החלטתת?
למעשה, העוררת נתפסת בדוחות ממצאי הביקורת של המשיב בכדי להצביע על שינוי נסיבתיולן הקט( ביותל'/ בהגדרתה.
העוררת עצמה לא טענה לשינוי כוּה ואף לא הביאה ראיות בעניין שינוי שכזה.
יחד עם ואת , מוסכם עלינו כי יש לנהוג אתירות רבה עת מוגשת בקשה לדחות על הסף ערר .
נכון היה לאפשר לעוררת להביא ראיות התומכות בטענתה לפיה חל שינוי עובדתי המצדיק סטייה
מהחלטות קודמות של ועדת הערר.
באשר לטענה ביחס לשינוי משפטי הרי שאו תיבחן לאתר שתשמענה ראיות הצדדים.
אנו ממליצים לעוררת לבחון היטב את הראיות שבידיה בשים לב לטענותיה , לרבות טענותיה החלופיות ובשים לב לפסיקת בית המשפט בעניינה לעומת העובדות שעמדו בפני בית המשפט עת הכריע בפרשות אחרות אותן מצטטת העוררת בסיכומיה.
לאור האמור לעיל , ובשלב זה , נדחית הבקשה לדתייה על הסף.
הוצאות בקשה זו תיבתנה בעת מתן החלטה סופית בתיק גה.
הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית ביחס לשינוי העובדתי שחל בשימוש בנכס לעומת חשימוש שנקבע על ידי ועדת הערר ובעקבותיה על ידי בית המשפט.
העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום מהיום המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום מקבלת תצהיר העוררת.
המזכירות תקבע את התיק לשמיעת ראלות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות//ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ל /
יו'יר: עו''אלון צדוק חבר: עו'יד/רוי'ח אבשלום לול חבר: שד גדי טל
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011137 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עוי'ד גדי טל
העורר: | אפריים בן שושן
בנגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
ענינו של ערר זה הינו נכס ברחוב דה פיגיוטו 21 א תל אביב בשטח של 104 מ"ר.
אין מתלוקת בין הצדדים כי שאלת המחציקיט בנכס וה בתקופה נשוא המחלוקת נדונה בפני ועדת ערר בתיק מספר 140005482 .
אין גס מחלוקת ביחס לכך שוועדת הערר אמרה את דברה בהחלטתה הסופית לאחר ששמעה בין השאר את העורר בערר נשוא החלטתנו זו.
בערר מספר 140005482 קבעה ועדת הערר כי המחזיקה שהייתה רשומה אצ כמחציקה בנכס חברת *.מ.א בע"מ ו/או בעל השליטה בה יגאל דאלחרר, אינם המתזיקים בנכס.
העורר טוען כי י.מ.א צריכה הייתה להיות המתציקה בנכס אך עזבה את הנכס והביאה תחתה את השוכרת ו]/ו.
לטענת העורר אין לראות בו את בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
י.מ.א התתייבה כלפיו , בתור הבעלים על הנכס כי תדאג לעדכן את המשיב ביחס להתוקה בנכט ולהעביר את חשבון הארנונה על שם ושוצו.
בדיעבד לא כך נעשה ואילו העורר , אשר מודה כי חוגה השכירות עס /ו/| היה לתקופה קצרה משנה, טוען כי יש לרושמה כמחציקה הואיל וסך התקופה שהחציקה בנכס הינו 11 חודשים.
ביום 12.1.15 שמענו באריכות את העורר .
ביקשנו בסופו של יום לבדוק האם ניתן לשנות הסיווג לסיווג מחסנים והמשיב הודיע כי לפנים משורת הדין יהיה נכון לעשות כך החל מיום 10.6.10 ועד 30.4.11 .
העורר ביקש להחיל התקופה מחודש 11/2009 ולכך סרב המשיב.
יצויין כי גסם הסכמת המשיב כאמור בהודעתו מיום 18.1.2015 לשנות הסיווג ניתנה בהסתייגות לפיה לא יהיו עוד לעורר טענות כנגד המשיב ביחס לתיובי הארנונה נשוא הערר.
למעשה טוען העורר כי נפלו טעויות בהחלטת ועדת הערר הקודמת.
אין אנו מוסמכים לדון בטענות שכאלה.
ברור לכל כי ועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות הרכבים קודמים לה שניתנו באותו עניין. אין זה מסמכותה ואין ה ראוי מבחינת כלל כיבוד הערכאות והיציבות הנדרשת ממערכת מנהלית תוך שהאצרת, כמו גם הרשות, מסתמכים על יציבות צו, על כלל כיבוד הערכאות ועל השאיפה ליצור רצף הגיוני של החלטות שיפוטיות ומנחליות בכדי שניתן יהיה לכלכל את מדיניותס תוך הסתמכות סבירה.
מכל האמור לעיל מתקבלת טענת המשיב ודין הערר להידחות .
משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת ונכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירות ההתלטה.
בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
|
יףיר: 2 צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: פד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 120
. שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו''ד גדי טל
העוררים: | שמואל יוסף ושלמה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
עניינו של ערר גה בסיווג נכס בקומת מרתף בשטת של 27 מ"ר המצוי ברחוב דרך יפו 19 תל אביב.
העורר הגיש השגה בעקבות התלטת המשיב לשנות את סיווג הנכס ממלאכה ותעשייה לבניינים שאינם משמשים למגורים.
העורר טען כי ההחלטה לשנות את סיווג הנכס לאחר ששנים קודסם סווג תחת סיווג מלאכה ותעשייה שגוייה ונובעת מכך שבעת הביקורת שנערכה בנכס אוחסנו זמנית פריטים מקומת המסחר בקומת המרתף בשל שיפוץ שערך בקומת המסחר. לראייה הפנה העורר לביקורת מאוחרת יותר בה נמצאו מאפיינים של בית מלאכח כמו שולחן גצירה ותפירה, מכונת תפירה , בדים ומוצרים נלווים.
המשליב טוען כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 23.2.2014 נמצא כי בשטח הנכס לא נצפו מכונות כלשהן לייצור בגדים או סקיצות לעיצוב בגדים אלא תוצרת גמורה על קולבים. אמנם בביקורת מאוחרת יותר ביום 23.6.2014 נמצא כי בשטח הנכס קלים אומנם שולתן גזירה ותפירה אך נראו גם בגדים בשקיות או על מתליס ומלאי עסקי רב המשרת את קומת המסחר ועל כן לא ניתן לסווג את הפעילות שנעשית בנכס תחת טיווג של בית מלאכה.
המשיב טען כי בעת הביקורת הראשונה לא נטען על ידי נציגי העורר כי הנכס עובר שיפוץ או כי שולחן התפירה ומכונות התפירה מאוחסניס במרפסת חיצונית.
ביום 10.11.2014 התקיים דיון מקדמי בו שמענו את העורר בעצמו אשר טען כי בכל בית מלאכה בן תופרים וגוזרים בגדים, מחזיקים גס בגדים שטרם- נמסרוהללקות-עוד-טען-העורר כי-מרתף - 000-ה הנכס משמש כבר שנים כבית מלאכה , יש בו מכונת גזירה ומכונת תפירה . העורר הסביר כי מלאכת התפירה מתבצעת בקלקיליה אך בנכס עצמו מתבצעת הגזירה . לעיתים מתבצעים גס תיקונים. בתום הדיון הורינו לצדדים להגיש ראיותיהס והמלצנו לעורר להסתייע בייעוץ משפטי.
העורר הגיש תצהיר עדות ראשית בו פירט את טיב העבודות המבוצעות במרתף. הוא טען כי במרתף תופרים את הדגמים הראשוניים לייצור קולקציות , מוציאים שבלונות ועושים ציוריס של הדגמיםם.
את העובדה כי במרתף מאוחסנים גלילי בד הסביר העורר בכך שאלו ממתינים שיגיע צמנס בתהליך הייצור בכדי לגזור אותם.
העורר טען כי לעיתים הוא מאחסן סתורה גמורה במרתף, אך גו פעילות נלווית לעיקר הפעילות אשר מהוה פעילות למלאכה.
בחקירתו הנגדית התברר כי במרתף מתבצעת לכל היותר עבודת גצירה ולא עבודות תפירה או ייצור כפי שנטען בתצהירו , העד הפנה לתמונות שצורפו לתצהירו המלמדות על תהליך הגצירה.
הוא הודה כי במרתף אחטן בגדים ושב וטען כי מדובר בפעילות הנלווית לשימוש העיקרי במרתף למלאכה.
עד המשיב אלון רבינר סתר את עדותו של העורר לפיה בביקורת הראשונה שנערכה בנכס לא נראו בנכס שולחן תפירה או גזּירה בשל השיפוצ, כנטען ע"י העורר, הוא לא ראה סימנים לשיפוצ ובנו של העורר שנכח בביקורת אף לא הזכיך שיפוץ כגה : /בביקורת הדאשונה לא הייתי בחצר (הבן לא אמד לי שיש הצר. אני לא ראית עדויות לשיפוץ שתייתי שס.
עד המשיב אופיר טווילי שערך את הביקורת השנייה ראה בביקורת שולחן גזירה אך לא ראה מודלים על הקיר .
*אני לא רואה בביקורת שלאיתי מודלים על הקיל, לא התייחסתי לזת בביקולת, כנלאה לא לאיתי, צלמתי מכמה זוויות (לא לאיתי./
בפסק הדין בלס 4012/09 בענייין מישל מלס?יה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת ייתעשייה ומלאכה'' תחת המבחנים המקובלים מפסייד רעיונות , ואלה הס : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית.
בעניין מבחן הפירוש המילוני - מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו לא התרשמנו מעדותו של העורר כי בשטת קומת המרתף אכן עוסקים עובדי העוררת בייעבודת ידיםיי על פּי משמעותה המילונית. יצוין כי עד העורר טען שבקומת המרתף מתבצעת פעילות גזירה אולם בתקירתו התברר כי מדובר בגזירת מודלים , פעילות שלא נצפתה על ידי עד המשיב בעת הביקורת וחזקה על העורר כי לו חייתה מתבצעת פעילות כזו במועד הביקורת היה מפנה את עד המשיב לתעד אותה.
גם אם מתבצעת מדי פעם עבודת גזירה של מודלים לפני הכנתם למשלוח לביצוע פעולות הגוירה והתפירה במפעלים תיצוניים לא ניתן לראות בה עבודת כפיים כפי שהוגדרה בפסק הדין בעניין מישל מרסייה.
באשר למבחן תכלית החוק: העורר לא הרים את הנטל המוטל עליו בכדי לחוכית כי עיסוקו
במרתף הנכס נכנס בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בעניין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מסורתיים שמתח הרוותים שלהסם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותנים שירות חיוני לציבור.
הדברים יפים אף לעניין מבחן האחידות הפרשנית.
המבתנים נקבעו בפסייד רעיונות לבחינת סלווג נכס בסיווג תעשייה :
האם יוצר העורר בקומת המרתף יייש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי + אהו מבחן שחוזר ועולה בפסיקת בתי המשפט בשאלות דומות. מהממצאיס העובדתיים עולה כי העורר ועובדיו עוסקים בקומת המרתף על פי העדות ששמענו מפי העורר ועל פי עדי המשיב באחסון ו/או עבודת גוּירה של מודלים אך לא בייצור יש מוחשי של יש אחד מיש אחר.
עלינו לצייו כי ספק בעיננו האם בקומת המרתף אכן עיקר הפעילות נסוב טביב שולתן הגצירה או מכונות התפירה והגזירה שכן מדוחות ממצאי הביקורת מתקבלת תמונה שונה. על אף הספק נציין כי גם אם נקבל את עמדת העורר הרי שיצור המודלים כמתואר בקומה המרתף אינו מהווה תחלק מהליך חייצור של המוצר עצמו.
מבחינת מבחן ההנגדה הרי שהעורר לא הצלית לשכנע אותנו בעדויות ובממצאים שהונחו בפנינו כי עיקר פעילותו בקומת המרתף , הינה ייצורית , ומופנית לכלל ציבור הצרכנים של הבגדים אלא פעילות הנלווית למסחר שמתבצע בקומה הראשונה לרבות שירות תיקונים ללקוחות התנות.
הדברים יפים גם לעניין מבחן היקף השימוש במוצר.
הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , ועל פיי הפסיקה הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העורר חינה ייצורית. כמו כן לא השתכנענו כי ניתן לסווג את הפעילות הנעשית בקומת המרתף כבית מלאכה
לפיכך אנו קובעים כי יש לדחות את הערר .
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
/ | |
יו'יר: עוייז:אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי חבר: ץז גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 120
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'/ד גדי טל
העוררים: | שמואל יוסף ושלמה
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
עניינו של ערר זה בסלווג נכס בקומת מרתף בשטת של 27 מ"ר המצוי ברתוב דרך יפו 19 תל אביב.
העורר הגיש השגה בעקבות החלטת המשיב לשנות את סיווג הנכס ממלאכה ותעשייה לבניינים שאינם משמשים למגורים.
העורר טען כי ההחלטה לשנות את סיווג הנכס לאחר ששנים קודם סווג תחת סיווג מלאכה ותעשייה שגוייה ונובעת מכך שבעת הביקורת שנערכה בנכס אוחסנו ומנית פריטים מקומת המסחר בקומת המרתף בשל שיפוץ שערך בקומת המסחר. לראייה הפנה העורר לביקורת מאוחרת יותר בה נמצאו מאפיינים של בית מלאכה כמו שולחן גזירה ותפירה, מכונת תפירה , בדים ומוצרים נלווים.
המשיב טוען כי בביקורת שנערכה בנכס ביום 23.2.2014 נמצא כי בשטח הנכס לא נצפו מכונות כלשהן לייצור בגדים או סקיצות לעיצוב בגדים אלא תוצרת גמורה על קולבים. אמנם בביקורת מאוחרת יותר ביום 23.6.2014 נמצא כי בשטח הנכס קיים אומנם שולתן גזירה ותפירה אך נראו גם בגדים בשקיות או על מתלים ומלאי עסקי רב המשרת את קומת המסחר ועל כן לא ניתן לסווג את הפעילות שנעשית בנכס תחת סיווג של בית מלאכה.
המשיב טען כי בעת הביקורת הראשונה לא נטען על ידי נציגי העורר כי הנכס עובר שיפוץ או כי שולחן התפירה ומכונות התפירה מאוחסניס במרפסת חיצונית.
= בטם 10.11.2014 התקיים דיון מקדמי בו שמענו את העורר בעצמו אשר טען כי בכל בית מלאכה-- כ בו תופרים וגוורים בגדים, מתזיקיס גם בגדדים שטרם נמסרו ללקות. עוד טען העורר כי מרתף הנכס משמש כבר שנים כבית מלאכה , יש בו מכונת גוּירה ומכונת תפירה . העורר הסביר כי מלאכת התפירה מתבצעת בקלקיליה אך בנכס עצמו מתבצעת הגצירה . לעיתים מתבצעים גם תיקונים. בתום הדיון הורינו לצדדים להגיש ראיותיהס והמלצנו לעורר להסתייע בייעוץ משפטי.
העורר הגיש תצהיר עדות ראשית בו פירט את טיב העבודות המבוצעות במרתף. הוא טעו כי במרתף תופרים את הדגמים הראשוניים לייצור קולקציות , מוציאים שבלונות ועושים ציורים של הדגמים.
את העובדה כי במרתף מאוחסנים גלילי בד הסביר העורר בכך שאלו ממתינים שיגיע וּמנם בתחליך הייצור בכדי לגזור אותם.
העורר טען כי לעיתים הוא מאחסן סחורה גמורה במרתף, אך זו פעילות נלווית לעיקר הפעילות אשר מהוה פעילות למלאכה.
בחקירתו הנגדית התברר כי במרתף מתבצעת לכל היותר עבודת גצירה ולא עבודות תפירה או ייצור כפי שנטען בתצהירו , העד הפנה לתמונות שצורפו לתצהירו המלמדות על תהליך הגזירה.
הוא הודה כי במרתף אחסן בגדים ושב וטען כי מדובר בפעילות הנלווית לשימוש העיקרי במרתף למלאכה.
עד המשיב אלון רבינר סתר את עדותו של העורר לפיה בביקורת הראשונה שנערכה בנכס לא נראו בנכס שולחן תפירה או גוירה בשל השיפוי, כנטען ע"י העורר, הוא לא ראה טימנים לשיפוץ ובנו של העורר שנכח בביקורת אף לא הזכיר שיפוץ כוה : /בביקודת הלאשונה לא הליתי בחצר והבן לא אמר לי שיש חצר. אני לא ראיתי עדויות לשיפוץ שהייתי שם.
עד המשיב אופיר טווילי שערך את הביקורת השנייה ראה בביקורת שולחן גוּירה אך לא ראה מודלים על הקיר .
*אני לא לואה בביקורת שלאיתי מודלים על הקיר, לא התייחסתי לזה בביקורת, כנלאה לא ראיתי, צלמתי מכמה זוניות ולא ראיתי,/
בפסק הדין בל'ים 4012/07 בענייין מישל מלס?יה נקבעו שלושה מבחני כניסה להגדרת ייתעשייה ומלאכהיי תחת המבחנים המקובלים מפסייד רעיונות , ואלה הס : מבחן המשמעות המילונית, מבחן תכלית מתן ההקלה בצו הארנונה ומבחן אחידות פרשנית.
בעניין מבחן הפירוש המילוני - מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לפנינו לא התרשמנו מעדותו של העורר כי בשטת קומת המרתף אכן עוסקים עובדי העוררת בייעבודת ידיסיי על פּי משמעותה המילונית. יצוין כי עד העורר טען שבקומת המרתף מתבצעת פעילות גזירה אולם בחקירתו התברר כי מדובר בגזירת מודלים , פעילות שלא נצפתה על ידי עד המשיב בעת הביקורת ותזקה על העורר כל לו הייתה מתבצעת פעילות כזו במועד הביקורת היה מפנה את עד המשליב לתעד אותה.
גם אם מתבצעת מדי פעם עבודת גזירה של מודלים לפני הכנתס למשלוח לביצוע פעולות הגזירה והתפירה במפעלים חיצוניים לא ניתן לראות בה עבודת כפיים כפי שהוגדרה בפסק הדין בעניין מישל מרסיליה.
באשר למבחן תכלית החוק: העורר לא הרים את הנטל המוטל עליו בכדי להוכיח כי עיסוקו
במרתף הנכס נכנס בגדר אותם מקרים אשר בית המשפט בעניין מישל מרסייה תיאר אותם כבעלי מלאכה מטורתייס שמתת הרוותיס שלהם נמוך ושהם עובדים בעיקר בעבודת כפיים ונותנים שירות חיוני לציבור.
הדברים יפים אף לעניין מבחן האחידות הפרשנית.
המבחנים נקבעו בפסייד רעיונות לבתינת סייווג נכס בסיווג תעשייה :
האם יוצר העורר בקומת המרתף יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחרי + זהו מבחן שחוזר ועולה .7-7 רה בפסיקת בתי המשפט בשאלות דומות. מהממצאים העובדתיים עולה כי העורר ועובדיו עוסקים
בקומת המרתף על פי העדות ששמענו מפי העורר ועל פי עדי המשיב באחסון ו/או עבודת גוּירת
של מודלים אך לא בייצור יש מוחשי של יש אחד מיש אחר.
עלינו לציין כי ספק בעיננו האם בקומת המרתף אכן עיקר הפעילות נסוב סביב שולחן הגזירה או מכונות התפירה והגזירה שכן מדוחות ממצאי הביקורת מתקבלת תמונה שונה. על אף הספק נציין כי גס אם נקבל את עמדת העורר הרי שיצור המודלים כמתואר בקומה המרתף אינו מהווה חלק מהליך הייצור של המוצר עצמו.
מבחינת מבחן ההנגדה הרי שהעורר לא הצליח לשכנע אותנו בעדויות ובממצאים שהונחו בפנינו כי עיקר פעילותו בקומת המרתף , הינה ייצורית , ומופנית לכלל ציבור הצרכנים של הבגדים אלא פעילות הנלווית למסחר שמתבצע בקומה הראשונה לרבות שירות תיקונים ללקוחות החנות.
הדברים יפים גס לעניין מבחן היקף השימוש במוצר.
הנה כי כן, על סמך הראיות שהובאו בפנינו , ועל פיי הפסיקה הרינו לקבוע כי במקרה דנן לא הוכח כי עיקר הפעילות של העורר הינה ייצורית. כמו כן לא השתכנענו כי ניתן לסווג את הפעילות הנעשית בקומת המרתף כבית מלאכה
לפיכך אנו קובעים כי יש לדחות את הערר .
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטהי.
בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האלנטרנט של המשיב.
|
- אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: . גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 12
שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: דון גילי בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת הגישה ערר לשנת המס 2013 בבקשה לשנות את סיווג הנכסים המוחזקים על ידה ברחוב שתולים 70 תל אביב בשטח של 104 מ"ר מסווג "בנינים שאינם משמשים למגורים" לסיווג "מחסנים".
עוד טענה העוררת בהשגה ובערר כנגד חיוב שטח "גלריה " אשר אין אליו גישה והינו שטח שראוי להגדירו שטח שאינו בר חיוב בארנונה . בשל כך טענה העוררת - יש לבטל את החיוב בגינו.
המשיב ביקש בעת הגשת כתב התשובה לערר לדחות על הסף את הערר בטענה שוועדת הערר (בהרכב אחר בראשותה של היו"ר הגב' אורה קניון) נתנה כבר החלטה בערר זהה בעניינה של העוררת ביחס לאותם נכסים לשנת המס 2011 והמהווה הלכה למעשה מעשה בית דין.
ואכן, המשיב קבע את חיובי הארנונה בגין הנכס נשוא הערר על פי החלטת ועדת הערר מיום 2 אשר קבעה כי שטח של 104 מ"ר מסך שטח הנכס יחויב תחת סיווג בניינים שאינם משמשים למגורים ואילו יתרת השטח תסווג בסיווג מחסנים.
העוררת העלתה בפני ועדת הערר בהרכבה הקודם את אותן הטענות ביחס לחיוב הגלריה וועדת הערר בהחלטתה מיום 9.10.12 דחתה את טענות העוררת בעניין זה וקבעה:
"הגלריה: העוררת לא טענה ולא הוכיחה כי גובה הגלריה איגו עולה על 1.70 מ"ר כדרישת סעיף 1 י"א לצו הארנונה. היא רק טענה באופן סתמי כי לשטח הגלריה אין גישה של קבע. גם טענה זו לא הוכחה והעוררת בחרה שלא לחקור את נציג המשיב בעניין זה, ולפיכך לא נסתר דו"ח הביקורת של המשיב לפיו אל הגלריה מובילות מדרגות קבועות"
"משלא הוכיחה העוררת כי היא עומדת בדרישות הדין לגבי הגלריה, דין הטענות שלה בעניין זה להידחות".
המצב המשפטי ברור - בעניין הסיווג הכריעה כאמור ועדת הערר על פי החלוקה המפורטת לעיל ובעניין הגלריה נדחו טענות העוררת.
בשנת 2013 שבה והשיגה העוררת על חיובי הארנונה והשגתה נדחתה תוך שמנהל הארנונה מפנה להחלטתה של ועדת הערר מיום 9.10.12.
העוררת הגישה את הערר הנוכחי על החלטתו של מנהל הארנונה.
יצוין כי הערר זהה בטענותיו לטענות אותן העלתה העוררת בערר שבעניינו ניתנה החלטת ועדת הערר מיום 9.10.12.
ביום 10.7.13 התקיים דיון מקדמי בפנינו במסגרתו חזרה בה העוררת מטענותיה ביחס לסיווג הנכס כמפורט בסעיפים 1-27 לכתב הערר אך עמדה על בירור טענותיה בעניין חיוב ה"גלריה" בארנונה.
בהחלטתנו מאותו היום קבענו כי התיק ייקבע לשמיעת ראיות בעניין הגלריה בלבד "בשים לב לתשובת מנהל הארנונה ביחס למתקן העלייה הקבוע לגלריה ובשים לב להחלטת ועדת הערר מיום 9.10.12 ..."
ממועד הישיבה המקדמית ועד למועד שמיעת הראיות ביום 3.11.2014 חלף זמן ניכר. הצדדים פנו מספר פעמים בבקשות מוסכמות לדחיית מועד הדיונים בטענה כי מתנהל משא ומתן ביניהם ביחס למחלוקות נשוא הערר או בשל עילות אחרות. בסופו של יום הובאו ראיות הצדדים ונותר רק להביע תמיהה על מה ולמה צריך היה לבזבז מזמנה של הועדה ולהעמיס עלויות מיותרות על הקופה הציבורית כאשר בסופו של יום לא רק שהעוררת שבה והעלתה טענות הזהות לטענות שהועלו על ידה בערר הקודם אלא שחרף החלטת ועדת הערר מיום 9.10.12 לא טרחה להביא טענות חדשות ו/או ראיות התומכות בעמדתה .
די להצביע על הסוגיה הקשורה בגובה הגלריה בכדי להתרשם ממחדליה של העוררת.
החלטת ועדת הערר מיום 9.10.12 קובעת כי העוררת " לא טענה ולא הוכיחה כי גובה הגלריה אינו עולה על 1.70 מ"ר כדרישת סעיף 1.3.1 י"א לצו הארנונה. היא רק טענה באופן סתמי כי לשטח הגלריה אין גישה של קבע."
והנה בעת בירור המחלוקת בפנינו הגישה העוררת תצהיר עדות ראשית של מנהל העוררת אשר לא טוען ולו קצה קציה של טענה בעניין העובדתי הנוגע לגובה הגלריה.
לא זו אף זו. בעת חקירתו בפנינו ביום 3.11.2014 השיב עד העוררת ממש כך :
"אינני יודע מה הגובה של המתקנים... לא ערכתי מדידה....אין לי ויכוח עם העירייה ביחס לסך שטח הנכס...בהתייחס להחלטת ועדת הערר מיום 9.10.12 בדף האחרון של ההחלטה ושואלת אותי האם מדובר באותם מתקנים, לא זוכר מה היה אז ולא הייתי מעורב אז בערר."
לשאלת הוועדה ענה עד העוררת :
"כשהוועדה שואלת אותי כמה שנים אני בנכס אני עונה ש 7 שנים... כשהוועדה שואלת אותי אם
בשנתיים או בשלוש שנים האחרונות חל שינוי במצב הגלריות או המתקנים אגי עונה שאינני "
זוכר
ואם לא די בכך הרי שכדאי לעיין בסיכום טענות העוררת כפי שהוגשו לאחר תום שמיעת הראיות.
בסיכומיה טוענת העוררת שעד המשיב הודה בחקירתו כי לא בדק את גובה הגלריה. עד המשיב אומנם ענה בחקירתו כי לא בדק את גובה הגלריה שכן מצוין על גבי תשריט המדידה שהיה בידיו בעת הביקור כי גובהה 1.70מ"ר אך מאחר ולא הזכיר זאת בתצהירו יש לקבל את הערר שכן "לא יכל המצהיר מטעם המשיב לדעת מה גובהם של המתקנים"
בעמדתה של העוררת יש לא רק התעלמות מנטל הראייה הרובץ לפתחו של הנישום המבקש להוכיח כי המתקן או הגלריה במקרה דנן גובהו נמוך מ 1.70 מ"ר אלא שמדובר בהתעלמות מופגנת מהחלטת ועדת הערר מיום 9.10.2012 אשר בה נקבע מפורשות כי העוררת נמנעה מלטעון ו/או להוכיח את טענתה ביחס לגובה הגלריה וגם בשל כך יש לדחות את טענתה.
2
סיכומו של עניין-
ועדת ערר נתנה החלטה בשנת 2012.
העוררת לא ערערה על ההחלטה.
העוררת שבה והגישה השגה וערר זהים, לא טענה ולא הוכיחה כי חל שינוי עובדתי או משפטי המצדיק דיון מחדש באותן הטענות.
חרף האמור לעיל ניתן לה יומה בפני ועדת הערר ופעם נוספת לא טרחה העוררת לטעון טענות עובדתיות ביחס לגובה הגלריה וממילא לא הביאה כל ראיה בעניין זה.
תחת זאת, ובלשון רפה , בלתי בהירה ובוודאי בלתי משכנעת טענה כי בשעה שעד המשיב לא הזכיר בתצהירו את התשריט שהיה בידיו בעת עריכת דוח ממצאי הביקורת בו מצוין כי הגלריה גובהה 1.70 מ"ר, בשל כך יש לקבל את הערר ואת טענות העוררת.
יש להצר על כך שהמשיב לא עמד על טענותיו המקדמיות גם באשר לחלק זה של הערר שכן אין ספק כי העוררת לא הייתה צולחת את טענות הסף.
ברור לכל כי ועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות הרכבים קודמים לה שניתנו באותו עניין. אין זה מסמכותה ואין זה ראוי מבחינת כלל כיבוד הערכאות והיציבות הנדרשת ממערכת מנהלית תוך שהאזרח, כמו גם הרשות, מסתמכים על יציבות זו, על כלל כיבוד הערכאות ועל השאיפה ליצור רצף הגיוני של החלטות שיפוטיות ומנהליות בכדי שניתן יהיה לכלכל את מדיניותם תוך הסתמכות סבירה.
לפיכך מצווים אנו לבדוק האם חל שינוי עובדתי או משפטי ביחס לעובדות ולמצב המשפטי שהיו בסיס להחלטות קודמות יותר של ועדת הערר בגין אותו הנכס .
במקרה זה אף לא נטען כי חל שינוי כלשהו.
ברור כי לא שינוי עובדתי הוא שהביא את העוררת להגיש ערר זהה לערר שהוגש בשנת המס 2011 אלא ככל הנראה ניסיון של העוררת לשוב ולהעמיד במבחן את החלטתה של ועדת הערר מיום 2 ולא בדרך המשפטית הראויה אלא בלשון העם בשיטת "מצליח".
במקרה זה הרחיקה העוררת לכת כאמור לעיל. לא רק שהביאה לדיון מחודש בהחלטת ועדת הערר בפנינו אלא ששבה על אותה עמדה בה נקטה בעבר ולא הביאה כל טענה הנוגעת לגובה הגלריה.
אפשר היה להסתפק בכך ולדחות את הערר אלא שהדברים נבחנו עובדתית כאמור בפנינו ונמצא כי לגופו של עניין אין כל ממש בטענותיה של העוררת.
== אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי שטח הגלריה נשוא הערר מחולק לשני חלקים שטח גלריה של 175 מ"ר (המצוין כהתקגה 397379) ומסווג בסיווג "מחסנים"
ושטח גלריה של 82 מ"ר (המצוין כהתקנה 388608) ומסווג בסיווג "בנינים שאינם משמשים "
למגורים
באשר לשטח הגלריה המסווגת בסיווג "מחסנים" היה על העוררת להוכיח כי גובהה אינו עולה על 0 מ"ר ( 1.3.1 י"א לצו ) . כאמור לעיל, טענה זו לא הוכחה.
באשר לשטח הגלריה של 82 מ"ר המסווגת בסיווג "בנינים שאינם משמשים למגורים" היה על העוררת להוכיח תנאי נוסף לפיו אין מתקן עליה קבוע לגלריה.
עד העוררת הודה כי במתקן הקטן יותר המשמש כמשרדים "שם יש מדרגות קבועות".
על מה ולמה הטריחה העוררת את הועדה לשוב ולדון בעניינה אם אינה מעלה כל טענה בעניין גובה הגלריה ואם העד מטעמה מודה כי לגלריה הקטנה המשמשת למשרדים יש מתקן עלייה קבוע ?
לעוררת הפתרונים. בכתב הסיכומים שהגישה היא לא טרחה לנסות להסביר את עמדתה אלא טענה כאמור טענות כלליות ובלתי מנומקות ביחס לגובה הגלריה.
מכל האמור לעיל מתקבלת טענת המשיב ודין הערר להידחות .
לא הסתרנו את אי הנוחות מהתנהלות העוררת כמפורט לעיל. יש להעיר גם למשיב על שנתן ידו לניהול ההליך וכתוצאה מכך אף להתנהלותו הארוכה .
העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2500 ₪ + מע"מ.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בת* משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מטירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.
|
יו'יר: עו'יץ)אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי חבר: . גדי טל
קלדנית: ענת לוי
וו וו
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך | : | בניסן תשעה
2-5
מספר ערר: | 11:24 /140011770
מספר ועדה: | 11157
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
המשיב:
נוכחים:
ב"כ העוררת:
העורר/ת:
בוני נכסים בע"מ חברה פרטית 511794711
חשבון לקוח: 10658737
מספר חוזה: 525387
כתובת הנכס: אלנבי 11
ע"י ב"כ עו"ד: תמיר שלמה
-ב ג ד -
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפ!
ע"י ב"כ עו"ד: הגר זורע
העורר/ת: בוני נכסים בע"מ
ב"כ העורר/ת עו"ד : תמיר שלמה
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: הגר זורע
פרוטוקול
הבניין הוא נכס לשימור מחמיר. דרישות העירייה הן דרישות מחמירות ביותר.
אדריכלית שליוותה אותנו היא הוסיפה לדרישות המחמירות של העירייה ואסרה עלינו לעשות שימוש בנכס. מחלקת השימור של העירייה "הסכימה" לתת טופס 4 האדריכלית התנגדה וביקשה שינויים נוספים ומשכך הקבלן המבצע לא סיים את
-7===-ע3-11%7113 עג 2ו-ב- 1118-ל 3341 ל'93)ה- עב כל ה רנןכנין רנ ליו ה נכס- היה ללא- השמל מים
ב"כ המשיב:
ב"כ העוררת:
וללא שרותים. הוא עשה שימוש בנכס כבסיס לעבודה שלו. בכל פעם שהאדריכלית ביקשה שינוי המקום בו הוא בחן את השינוי, פתח תוכניות ובחן את השינויים היה בנכס הזה. אנחנו קבלנו טופס 4 זמני באפריל. את הפטור אנחנו מבקשים החל מאפריל ול- 6 חודשים נוספים.
אני חוזרת על האמור בכתב הערר ומפנה לכך שמדבריי העורר עולה כי נעשה שימוש בנכס ולפיכך התנאי הבסיסי של נכס ריק לא מתקיים.
לאחר ששמעתי את המלצת הוועדה אני מבקש למחוק את הערר ללא צו להוצאות.
אני שומר על זכותי להגיש השגה על שטח הנכס שחויב.
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : = | בניסן תשעה
25
מספר ערר: | 140011770/11:24
מספר ועדה: | 11157
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: בוני נכסים בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.03.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ויר: עו" צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
וו
תאריך | : ובניסן תשעה
25
מספר ערר: | 12:43 / *********
מספר ועדה: | 11157
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
איילאו מולקאסה תעודת זהות 36 3246541
חשבון לקוח: 10677324
מספר חוזה: 544109
כתובת הנכס: ענתבי 10
איילאו מולקאסה תעודת זהות 36 3246541
חשבון לקוח: 10677330
מספר חוזה: 544117
כתובת הנכס: ענתבי 10
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: הגר זורע
נוכחים:
העורר/ת: איילאו מולקאסה - אין נוכחות
ע"י אראל יורם - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: הגר זורע
החלטה
פעם נוספת אין התייצבות לעוררת על אף שביקשה בעת הגשת הערר לשלוח את מסמכי הוועדה לכתובתו של אריאל יורם רחוב ענתבי 10 ת"א וכך נעשה.
העוררת אף ידעה להגיש בקשות לדחיית מועד הדיון כאשר נסעה לחו"ל.
אין אלא להסיק כי העוררת זנחה את הערר ועל כן יימחק הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 26.03.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000,
לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים-וזאת בתוך 45-יום
מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר רנט של המשיב.
7
יו"ר: עו"ד וג חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו'וך טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140010275 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: עידו אוחיון
נגד
מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו
החלטת
ענינו של ערר ה הינו נכס המוחוק על ידי העורר ברתוב גרשון שץ 41 תל אביב אשר סווג בעבר תחת סיווג מלאכה ותעשייה ואילו המשיב שינה את הסיווג לסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים .
בדיוו המקדמי טען העורר כי בעבר סווג הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה ואילו בייכ המשיב טען :
*מאז שהושג הסכם פשרה נעשה שינוי מהותי בצו והמילה יישירותיםיי שלדעתנו השימוש הנעשה בנכס נופל לגדרו הוסף לסעלף השיורי.....*
בפתח דיון ההוכחות ביום 12.1.2015 הפנינו את תשומת לב הצדדים להתלטת בית המשפט לענינים מנהליים בעתי'מ 33848-01-14 בעניין פרומתאוס ולהודעה שהוגשה על ידי שני הצדדים באותו התיק לביהמייש ואשר בעקבותיה ניתן תוקף החלטה להסדר בין הצדדים.
חשבנו כי בשים לב לעמדת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בתשובת מנהל הארנונה להשגה, כתב התשובה לערר ודברי בייכ המשיב בדין המקדמי יש לבחון את המשך ניהול התיק תחת האספלקריה של ההחלטה שניתנה בעיניין פרומתאוס הנייל.
על פניו, מדברי בייכ המשיב, מכתב התשובה ומתשובת מנהל הארנונה עולה על פניו כי מנהל הארנונה בחר לשנות את סיווג הנכס לאור השינוי בצו הארנונה אשר הוסיף את השימוש למתן שירותים כחלק מהשימושים המפורטים בסעיף 3.2 לצו הארנונה.
וכך קבענו בהתלטתנו מיום 12.1.2015 :
*מאחתר וועדת העלר כפופה כמובן להחלטות בית המשפט לעניינים מנהליים נבקש מהצדדים לסכם בכתב את עמלתם בשאלה האם יש לקבל את הערר (לדחות את עמדת המשיב בשע ההחלטת בתיק עתי/מ 14- 33848-01 /,
בסיכום הטענות שינה המשיב מעמדתו וניסה לטעון כי תיקון הסיווג של הנכס נשוא הערר אינו נובע מהבהרת צו הארנונה כי אס בשל טעות בסיווג הנכס , טעות שלשיטתו של המשיב אין להנציחה.
שבנו ובחנו את תשובת מנהל הארנונה להשגה כמו גם את דוח ממצאי הביקורת שצורף לתצחירו של עד המשיב .
לא הובאו בפנינו ראיות התומכות בטענה כי שינוי סיווג הנכס נעשה בשל טעות בסיווג הנכס.
בתשובת מנהל הארנונה להשגה , בכתב התשובה לערר ובדות ממצאי הביקורת אין ממצאים המתייחסים לטעות בסיווג הנכס או לבדיקת חשש לטעות בסיווג הנכס. עמדת מנהל הארנונה כפי שעולה מהמסמכים חנייל מעידה כי לא חל שינוי עובדתי מהמועד בו סווג תחת סיווג תעשיה ומלאכה לבין המועד בו החליט מנהל הארנונה לשנות את טיווג הנכס.
אין חולק כי עקרונית מוסמך המשיב לשנות סיווגו של נכס מקום בו מצא כי יש לתקן סיווג בשל טעות בסיווג, אלא שבמקרה שבפנינו הוא אינו מפרט את הסיבות לתיקון הטעות הנטענת ואינו מניח תשתית עובדתית לתמיכה בטענה זו.
בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמיינ 29761-02-10) קובע כי:
''ברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסיווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינוי.י
במקרה הנדון בפנינו לא הניח המשיב בסיס ראייתי לשינוי בסיווג, למעט טענה בלתי מנומקת לפיה טעה בעבר בסלווג הנכס.
המשיב התעלם מהנטל המוטל עליו להצביע על שינוי במציאות או שינוי בפעילות בנכס המצדיק סטייה מהחלטה קודמת לפיה חויב הנכס בסלווג מלאכה ותעשייה.
העורר עמד בנטל המוטל עליו והוכיח בתצהיר שהגיש כי הנכס סווג בעבר בסיווג מלאכה ותעשליה, העניין נדון בפני ועדת ערר, הסכם פשרה שנחתם קבע את סיווג הנכס כמלאכה ותעשייה ולא חל שינוי עובדתי בשימוש בנכס עובר לשינוי הסיווג.
עיון בתשובת מנהל הארנונה להשגה ובדברי בייכ המשיב בדיון המקדמי מלמד כי חמשיב פעל במקרה וה על פי שינוי צו הארנונה המתייחס גס למתן שירותים כחלק מהשימושים אשר באים בצילו של סעיף הסל המסווג בנינים שאינם משמשים למגורים.
לשון הודעת מנהל הארנונה ודברי בייכ המשיב בדיון המקדמי עומדים בסתירה להודעה שמסרו שרי הפנים והאוצר לבית המשפט בעניין ייפרומותאוסיי הנייל לפיה שינוי צו הארנונה נועד לסיווגן של מספרות בעקבות פסק הדין בעניין מישל מרסייה ולא לכלל העסקים שסווגו תחת סיווג מלאכה ותעשייה.
בענייננו, ולאור האמור לעיל , לא מצאנו מקום לדון לגופה של המתלוקת הנוגעת לטיווג פעילות העורר בנכס שכן כפופים אנו להלכה כפי שבאת לידי ביטוי בפסק הדין בעניין ווב סנס לפיה מקום בו מחליט המשיב לשנות מסיווגו של נכס, ודאי מקום בו סווג הנכס באותו חסיווג יותר משנה אחת , מוטל על המשיב להניח תשתית ראייתית המצדיקה שינוי גה.
לאחר החלטת ועדת הערר מלוס 12.1.2015 התקבל אצל המשיב אישור חריג להטלת ארנונה שניתן על ידי שרי הפנים והאוצר הכולל סיווג חדש בצו הארנונה עבור אולפני הקלטות כמוגדר בסעיף 0 לצו הארנונה
השומה נשוא הערר שבפנינו לא נקבעה על פי הצו המתוקן או על פי הסיווג החדש לאולפני הקלטות ועל כן שינוי זה אינו רלבנטי לעניינו, גם אס הוא אושר עם תחולה רטרואקטיבית.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.
אין בהחלטתנו בכדי למנוע מהמשיב לשוב ולטעון בעתיד לעניין טעות בסיווג הנכס או לעניין החלת צו הארנונה המתוקן והכל בכפוף לנטל המוטל עליו ביחס לפעולה שכזר.
משלא נתבקשנו לעשות כן אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 26.3.2015.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשליי -- 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
6
לו'/ר: 12 צדוק חבר: עו''ד/רו'יח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140011054 שליד עיריית תל אביב- יפו
יו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רר'//ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: | בן שושן משה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העורר הגיש ערר בעניין נכס ברחוב הרצל 35 בתל אביב.
הערר נוגע לשני נכסים.
ביחס לנכס מספר: 200091859 טען העורר כי מדובר במרפסת פתוחה אשר אינה בשימוש ואשר
הגישה אליה נחסמה . (להלן :'יהמרפסתיי)
ביחס לנכס מטפר: 2000405004 טען העורר כי מדובר בנכס שאין בו שימוש וכי אין בו תצוגה של
בובות או פריטים כפי שטען משיב. (להלן: ייהשטח שמתחת למדרגות').
המשיב טען כי שני הנכסים הינם שטחים שלא חויבו בעבר וכי לאחר מדידת מודד מוסמך עודכן שטח הנכס . עוד טען המשיב כי מיקום הנכס שמתחת למדרגות אינו רלבנטי שכן נעשה בו שימוש.
ביחס למרפסת טען המשיב כי *מדובר בשטח מדפסת פתוחה כאשר הגישה אליה דדך הנכס שת העולר בלבד.
ביום 8.12.14 התקיים דיון מקדמי בפנינו . העורר טען ביחס לשטת שמתחת למדרגות כי ,אי שימוש בוויטלינה, מזת כמה חודשים היא הלוסת ולא לאויה לשימוש?
לגבי המרפסת טען העורר:
י"המדפסת היא גג של בית, אנחנו לא עושים בת שימוש. אני כל הולף עושה טובת ומנקה שם את המרזבים שלא תהיה נזילת מים. הכניסה למלפסת הי
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]