החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 28 ליולי עד 31 לאוגוסט 2016
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית ערר מס' 140013472 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'ר: עו'יד מאור יהודת
חברה: רו'/ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו''ח לוי אבשלום
העוררים: יצקן יעקב, סלים רחמים
- כ מד | -
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ובעניין: | חברת התחנה המרכזית החדשה בת''א בע"מ להלן :
'יהתמח'/ת'י
החלטת
1. תיק וה הוא אחד מרביס הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן
בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בתיים, חולים ואינם בעלי יכולות לנהל משפטים ארוכים ויקריס מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.
2. לא נעמוד על השתלשלות האירועים מא רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת
כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התתנה המרכצית על ידי חברת חפציבה שלימיט גס חיא פורקח.
3 תקופה ארוכה פרויקט התחנה המרכזית החדשה מצוי היה בידיהם של רו"ח חיים קמיל, רו'יח עליוה שרון ועוייד יוסף בנקל, | בתוקף תפקידם כנאמנים בהקפאת הליכים של התמתיית.
4. לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות
כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא התזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המתוזי מרכז-לוד.]
5. בהיבט הפרוצדוראלי החלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים
לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אס להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו
10
.1
מבחינת החומר הראייתי שמצוי ברישומלו, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.
בייכ התמתיית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתיק כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.
מכאן תצא המלצתנו למשיב להגיע לפתרון מערכתי כולל בסוגיה אחת שהיא ענייננו: חבות תשלום הארנונה מול עוררים ספציפיים, התמח'/ת או נאמניה , או הרוכשים החדשים.
עיניינו של הערר כאן נסב על חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכזית התדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מתזיקים בה.
הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובס בארנונה של רוכשיטם שרכשו חנות במתתם. ברור שלא נדון האם לעוררים זכויות קנייניות בחנות, בין רשומה ובין זכות אובליגטורית -- נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.
במרבית התיקים באל כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס אוכה בפטור בגין יניכס לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, התל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 5,, ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] על פי התעריף המזערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייז - 2007 ,+
טענה זו נכונה משום שהמחוקק מצא לתתום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ת. 2374 תיקון מסי 131 שתתילתו מיום 1.1.2013.]
לכאורה אין כל בעיה, שכן 'מתזיקי בחנות בתחנה המרכגית החדשה מחויב בארנונה מכות תזקתו בנכס. הכאב גדול מקום שאנו צריכים להכריע האם לקבל את טענת העורר, או למצער מי מיורשיו בפנינו, שהוא מעולם לא קיבל מפתחות בנכס נשוא הערר, מעולם לא פתח עסקו ולא השתמש בחנותו אותה קנה במיטב כספו, ויותר מכך שנים על שנים אין כל גישה לנכס, הנכס אינו שלם ותקין, לא היום ולא אז מלפני כ- 45 שנה.
₪
2. כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתנמתיית: ידמי ניהולי, למרות שנתבקשו לכך. גס
בסוגיה זו לא נעסוק שכן אין זה מתפקידנו לתכריע האם העורר אמור לשלם ידמי ניהולי על נכס שאינו בתזקתו ובשימושו.
3. בקצה השני של הסוגיה, עומדת טענת המשיב כי הדין וחפטיקה עומדים לצדו וכל מעשיו
כשרים ותואמים למציאות. משכך נותרה השאלה מי מבין השניים צודק, האם העורר לפנינו או שמא המשיב.
4. סעיף 325 לפקודת העלריות (נוסח חדש) (להלן: 'יהפקודהיי) קובע:
'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, *מסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוטפים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודיעה/.
5. סעיף 326 לפקודה, קובע:
ינעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם חיתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופתה הקצרה משנה אחת, *היה המשכיר חייב בארנונהי
6. נצטט מקצת מהפסיקה. בעי'א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח' שם נקבע:
'על פי סעיפי הפקודה הנזכרים לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחציק, של נכס התליב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחוקת הנכס (להלן: ייהודעת חדילה'י) כתנאי לאי חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.
ביסוד ההסזיר המטיל חובת מסירת הודעה, כאמור, על מתזיקים או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הס בבחינת יימונע הנזק הצוליי. הנטל המוטל עליהם למסור הודעת חדילה הינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את והות המתזיקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבורי.
7 על תכלית ההטדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אהרון *' מיבקשוילי ני
עיריית ת''א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:
יניכר בפקודת העיריות [נוסת חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם
המהווה יימחזיקיי לגבי נכט מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום
ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.
8. בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל חל גם
בכל האמור בחדילת חזקה של מחזיקים וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת תזקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר
9
.0
.1
.2
.3
4
.5
.6
.7
בדבר ייחדילת החזקהיי לבין הודעה מאוחרת יותר אם נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מחימנות המסמכים המוצגים לו ואין זה תפקידו לרדת לחקר האמת.
ביום 14.7.2016 בייכ התמתיית הגישה מסמכים שסומנו על ידנו כמש/1.
ביוט 6.4.2016 הוגשו לוועדה תצהיר מטעם כרמלית חממי ומסמכים מטעם המשיב.
ביום 10.3.2016 התייצב לדיון המקדמי מר יצקן יגאל, בנו של העורר יצקן יעקב צייל. בדיון טען כי מידיעתו האישית אביו זּייל רכש את הנכס ולא קיבל מעולם את התזקה בחנות נשוא הערר , לא קיבל מפתחותיו ומעולם לא נעשה בנכס שימוש לשום מטרה.
בדיון מיום 14.7.2016 התייצבו בפנינו מר יצקן יגאל בשם אביו המנוח, להלן: 'יגאלי ומר רחמים אורי בנו של סלים רחמים, להלן 'אוריי. כמו כן התייצבו בייכ התמחיית ובייכ המשיב.
לשאלת בייכ המשיב ענה יגאל כך: ייהמקום הזה סגור ומסוגר. לא קבלנו מפתח מעולם. כל המכתבים מופנים אלי לכתובתי בכייס. אבי גצייל לא קיבל חוקה בחנות ומעולם לא עשינו בה שימוש. יי
לשאלת בייכ המשיב ענה אורי כך: ייהתנות לא פעילה. למיטב ידיעתי אבא שלי שהיה שותף ביום הרכישה בחנות, לא קיבל מעולם את החוקה ואת המפתחות ומעולם לא עשה בה שימושיי.
נציגת התמתיית אישרה בפנינו שלא נמצאו מסמכים המעידים על מסירת החזקה לידי מי מהרוכשים. מדובר בחנות מספר 1209 ממוקמת בקומה הראשונה.'
לאחר ששמענו דבריהם, ולאתר עיון בתצהיר מטעם המשיב ומסמכיו עולה כי חמשיב רשם את התוקה בחנות לאחר שקיבל הודעה מהתמתיית בהודש יולי 1999.
בכל הכבוד ברישום שביצע המשיב, לא מצאנו כי יש במסמך התמחיית כדי להוות אישור בדבר מסירת החזקה לידי מי מהעורריס. הנספח /א' מאשר זכויות בחנויות שפורטו שם, אך אין בהם אישור כי נעשה שימוש וכי החזצקה נמטרה למל מהעוררים. כפי שנאמר לעלל, נציגת התמחיית מאשרת כי אין במסמכיה כל אישור או מסמך אחר המעיד על מסירת החזקה בחנות נשוא הערר.
ל
8. אין בהתלטתנו כדי להוות אישור בדבר הזּכויות במקרקעין או את אחוזי הבעלות בין
העוררים.
9. לאחר שעייגו וסקרנו את מכלול החומר המצוי בתיק הוועדה, ולאחר ששמענו את עדויות
ילדי העוררים, אנו קובעים בי יש לקבל את הערר.
0. העובדות שהוכחו הן כדלקמן:
.1
.2
.83
4
א.
מדובר בנכס המצוי בתחנה המרכזית החדשה שנרכש ע"י העוררים יצקן יעקב וסלים רחמים, חנות מספר 1209 ברת'י לוינסקי 108 תייא, רשום אצל המשיב כנכס מס' 2000131563 ת-ן לקוח 10046314
התמחיית הציגה בפנינו תיק מוצגים מטעמה הכולל את :
* חוזה מכר חתום מיום 5 באוקטובר שנת 1988 בינה לבין הרוכשים יצקן יעקב וטלים רחמים. (מוצג א).
* חיוב התמחיית בגין חוב ידמי ניהולי ששוגר בשנת 2007 (מוצג בי.)
בייכ המשיב הגיש כתב תשובה לערר בתאריך 14.10.2015 בצירוף החלטת המשיב מיום 17.6.2015 .
המשיב הודיע במכתבו ששוגר ליגאל, כי חיוב הארנונה יחל מיום 1.1.2015 ולמשך תקופה של 5 שנים כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס ויחויב על פי התעריף המזערי בהתאם לתקנות ההסדרים.
כאמור לעיל, בייכ התמחיית לא מצאה אישור במסמכיט המאשר כי החצקה נמסרה לעוררים או למי מטעמם, או כי שולמו על ידם דמי ניהול. גם לא מצאנו במסמכי התמחיית ובשום מסמך אחר הימנו ניתן להסיק כי פנו לעורריס לטור ולקבל את התזקה בחנות נשוא הערר.
לא מצאנו סיבה לא לקבל את טענות ילדי העוררים, יגאל ואורי ואנו נותנים אימון בדבריתם.
טיעוניהס קיבלו חיווק בעצם העובדה שבתקירתם ע"י המשיב, עדותס לא נסתרה כלל וכלל.
כך לא מצאנו כי רישום החוקה על שם העוררים מכוחו של מסמך התמחיית מ- 6.7.1999
נעשה כדין.
5. מבל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתן חיום, ₪ 0/0/4) 2016, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בוני משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
שו / רצ כ---
יו'יר: עו!יד/יהודה מאול | חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי חברה: רו''ח מרמור רונית 1(
1
/ קלדנית: ענת לוי
-
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140013905 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו'/ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו''ח לוי אבשלום
העוררת: קרש כרמלת
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ובעניין: חברת התחנה המרכזית החדשה בת''א בע'יימ להלן : ''התמח'/ת'י.
החלטת
1. תיק וה הוא אחד מרבים הבא לדיון בפנינו, כמו בפני וועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן
בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בתיים, חולים ואינם בעלי *כולות לנהל משפטים ארוכים ויקריס מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.
2. לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאצ רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת
כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכזית על ידי חברת חפציבה שלימים גס היא פורקה.
3 תקופה ארוכה פרויקט התתנה המרכזית החדשה מצוי היה בידיהס של רויית חיים קמיל, רו"ח עליזה שרון ועוייד יוסף בנקל, בתוקף תפקידם כנאמניס בהקפאת הליכים של התמחיית.
4. לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות
כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא התזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוצי מרכז-לוד.]
5. בהיבט הפרוצדוראלי התלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 וערריס נוספים
לפי רשימה שצורפה, שלותמתיית יוותר שיקול דעת אס להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו
.10
1
מבחינת התומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא. התלטתנו מצורפת כאן כתלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.
בייכ התמחיית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתיק כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.
מכאן תצא המלצתנו למשיב להגיע לפתרון מערכתי כולל בטוגיה אחת שהיא ענייננו: חבות תשלום הארנונה מול עורריס ספציפיים, התמח'/ת או נאמניה , או הרוכשים החדשים.
עיניינו של הערר כאן נסב על תיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת חמשיב הם מחזיקים בה.
הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם גח וענינה חיובם בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים וכויות קנייניות בחנות, בין רשומה ובין ּכות אובליגטורית - נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.
במרבית התיקים באל כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס ווכה בפטור בגין +כס לא ראוי לשימוש' לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 5, , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכט לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח תדש] על פי התעריף המצערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההטדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסיי -- 2007 ,
טענה זו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מטי 131 שתחילתו מיום 1.1.2013.]
לכאורה אין כל בעיה, שכן 'מחזיקי בחנות בתחנה המרכזית החדשה מתויב בארנונה מכוח חזקתו בנכס. הכאב גדול מקום שאנו צריכים להכריע האם לקבל את טענת העורר, או למצער מי מיורשיו בפנינו, שהוא מעולם לא קיבל מפתחות בנכס נשוא הערר, מעולם לא פתת עסקו ולא השתמש בחנותו אותה קנה במיטב כספו, ויותר מכך שנים על שנים אין כל גישה לנכס, הנכס אינו שלם ותקין, לא היום ולא אז מלפני כ- 45 שנה.
2 כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתמחיית: ידמי ניהולי, למרות שנתבקשו לכך. גם בסוגיה זו לא נעסוק שכן אין זה מתפקידנו להכריע האם העורר אמור לשלם ידמי ניהולי על נכס שאינו בחזקתו ובשימושו.
3. בקצה השני של הסוגיה, עומדת טענת המשיב כי הדין והפסיקה עומדים לצדו וכל מעשיו
כשרים ותואמים למציאות. משכך נותרה השאלה מי מבין השגיים צודק, האם העורר לפנלנו או שמא חמשיב.
4. סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: ייהפקודהיי) קובע:
'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים ; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'.
5. סעיף 326 לפקודה, קובע:
"נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה באן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשביר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה/י
6. נצטט מקצת מהפסיקה. בעי/א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי שם נקבע:
יעל פי סעיפי הפקודה הנזכרים לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחציק, של נכס התייב בארנונה, להוזיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס (להלן: ייתודעת חזדילתיי) כתנאי לאי חיובו בתשלוט ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחציק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכסי.
ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה, כאמור, על מתויקים או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הם בבחינת יימונע הנזק הצוליי. הנטל המוטל עליהם למטור הודעת הדילה הינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את והות המחזיקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבורי.
7. על תכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אהרון *' מיבקשוילי מי
עיריית ת'/א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:
'ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם
המהווה 'ימחציקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום חארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום
ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.
8. בבריימ 1008/06 *צחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל חל גס
בכל האמור בחדילת חזקה של מחציקים וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת חוּקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר
9
.20
.1
.2
.3
.4
5
.6
.7
בדבר ייחדילת החזקהיי לבין הודעה מאוחרת יותר אם נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכים המוצגים לו ואין זה תפקידו לרדת לחקר האמת.
בדיון יום 14.7.2016 בייכ התמחיית הגישה מסמכים שסומנו על ידנו כמש/1.
ביום 6.4.2016 הוגשו לוועדה תצהיר מטעם כרמלית חממי ומסמכים מטעם המשיב.
ביום 3.3.2016 התייצבה לדיון המקדמי גבי קרש כרמלה וטענה כך: 'י אני ואחותי רכשנו את התנות בקומה 2 לפני שנים רבות. אני מצהירה ומאשרת כי מעולם לא קיבלתי חוקה בתנות ולא קיבלתי מפתחות בחנות. למיטב צכרוני נשארתי חייבת בתשלום האתרון של התנות וכך גם לא שילמתי דמי ניהול. אני מצהירה כי מעולט לא השתמשתי בנכס. לא אני ולא מי מטעמנו. ו
בדיון מיוסם 14.7.2016 התייצבה בפנינו גבי כרמלה, כמו כן התייצבו בייכ התמחיית ובייכ המשיב.
לשאלת בייכ המשיב ענתה כרמלה כך: "יאני חוורת ומצהירה לאחר שהוזהרתי על מה שאמרתי בפרוטוקול הדיון מיום 3.3.16. נכון שביקשתי פטור כי הנכס לא בשימוש וגם לא קיבלתי תואקה על הנכס. לא קבלנו מפתחות. אני חוזרת ומאשרת לך שלא קבלנו מעולם מפתחות לחנות בקומה 2 ומעולם לא ניחלנו שס עסק ולא היה בשימושנו. אנחנו לא שילמנו את התשלוט האחרון עבור רכישת החנווניי.
נציגת התמחיית אישרה בפנינו שלא נמצאו מסמכים המעידים על מסירת החוקה לידי מי מהרוכשים, ואינה יודעת אס העוררת חייבת תשלום אחרון בגין הרכישה.
בייכ התמתיית ציינה בפני הוועדה כי יש בדברי כרמלה משום הרחבת חצית שכן טענה בערר שיש לפטור אותה מארנונה בגין נכס לא ראוי, נכס ריק ולא טענה שאינה המחציקה.
לא מצאנו לקבל את טיעון בייכ התמחיית שכן העוררת תזרה והעידה ואף ענתה לשאלות המשלב בחקלרה נגדית שהיא מעולם לא קיבלה תוקה בנכס. יותר מכך, נאמר על ידה שאין כל מסמך במסמכי התמתיית המעיד כי נמסרה התזקה.
עיון בתצהיר מטעם המשיב ומסמכיו עולה כי המשיב רשם את התזקה בחנות לאחר שקיבל הודעה מהתמח'ית ביום 6 יולי 1999. [נספח /אי לתצהלר הגבי כרמלית חממי מטעם חמשיב.]
8. לא מצאנו כי יש במסמך התמתיית כדי להוות אישור בדבר מסירת החוקה לידי מל
מהעורריס. הנספח !אי מאשר וכויות בחנויות שפורטו שם, אך אין בהם אישור כי נעשה שימוש וכי החוּקה נמסרה למי מהעוררים. כפי שנאמר לעיל, נציגת התמחיית מאשרת כי אין במסמכיה כל אישור או מטמך אחר המעיד על מסירת החזקה בתנות נשוא הערר.
9. אין בהחלטתנו כדי להוות אישור בדבר חוכויות במקרקעין או את אחוזי הבעלות בין
הרוכשים במקור, או אישור בדבר העברת חלק בחנות מידי היורשת של המנוח כהן מאיר צייל, [שרכש יחד עם אתיותיו את הנכס נשוא הערר], בהסתמך על חוזה מיום 22.12.1996.
0. לאחר שעיינו וסקרנו את מכלול החומר המצוי בתיק הוועדה, ולאחר ששמענו את עדות
העוררת כרמלה קרש, אנו קובעים בי יש לקבל את הערר.
1. העובדות שהוכחו הן כדלקמן:
א. מדובר בנכס המצוי בתתנה המרכצית החדשה שנרכש ע"י שמחה שבת, כרמלה
קרש וכהן מאיר, חנות מספר 2211 ברתי לוינסקי 108 תייא, רשום אצל חמשיב כנכס מס' 2000131868 ח-ן לקות 10046717
ב. | התמת''ת הציגה בפנינו תיק מוצגים מטעמה הכולל את :
* חוזה מכר חתוט מיום 4 באוקטובר שנת 1988 בינה לבין הרוכשים הייה שבת, קרש וכהן צייל ע"י יורשתו עזיזה כהן. (מוצג אי).
* חווה מיום 22.12.1996 העברת הזכויות בחלקו של כהן ע"י יורשתו לאחיותיו.
(מוצג בי),
ג. | ב''כ המשיב הגיש כתב תשובה לערר בתאריך 24.1.2016 בצירוף החלטת המשיב
מיום 26.8.2015 [יוער כי ההחלטה הליתה מרוכות לבעלי נכסים נוספים, ביניהם צוין בנספת א ' שמה של העוררת קרש כרמלה.)
ד. | המשיב הודיע במכתב הנייל, כי חיוב הארנונה יחל מיום 1.1.2015 ולמשך תקופה
של 5 שנים כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס ויחויב על פי התעריף המזערי בהתאם לתקנות ההסדרים.
2. כאמור לעיל, בייכ התמחיית לא מצאה אישור במסמכים המאשר כי התזקה נמסרה לעוררת
או למי מטעמה, או כי שולמו על ידם דמי ניהול. יוער כי במסמכי התמתיית כלל לא הוצגו הודעות חיוב בגין דמי ניהול לנכס נשוא הערר. כך גס לא מצאנו במסמכי התמחיית ובשום מסמך אחר הימנו ניתן להסיק כי פנו לעוררים לסור ולקבל את החזקה בחנות נשוא הערר.
3. לא מצאנו סיבה לא לאמצ את טענת הגבי כרמלה קרש ואנו נותנים אימון בדבריה, מבלי
לקבוע כממצא חלוט האם נותרה תייבת בגין רכישת החנות, אם לאו.
4. טיעוניה בשני הדיונים שהיו בפנינו היו עקביים וחד משמעיים שמעולם לא קיבלה את החזקה
בחנות או מפתחותיו או שנעשה שימוש עסקי כלשהו מטעמה או מיתר הרוכשים. עדותם לא נסתרה כלל וכלל.
5. מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתן היום,5 7% 6, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם הלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
, / ב( -
לחיר: ע= 'ד יהודה מאור | חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי חברה: רו''ח מרמור רונית
/
קלדנית: ענת לוי
באר
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140013655 שליד עיריית תל אביב- יפו
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רוי'ח רונית מרמור
חבד: עו"ד ורו''ח לוי אבשלוט
העורר: *חיאל יוספי
- נגד | -
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטה
מבוא
הצדדים ניסו להגיע להבנות ולסיים את המתלוקת ביניהם, אך לא צלחו. בייכ המשיב חזרה על טענתה כי יש לדחות על הסף את הערר שהוגש בגין שנת המס 2015 מאחר ופנייתו הראשונה של העורר בעניין תיוביו חייתה ביום 22.6.2015
לאחר עלון בתיק ובמסמכים המצולים בו אין מנוס מדחיית הערר על הסף. נוסיף כי גם לגופו של ענלין לא היה מקום לסווג את הנכס כמחסן כטענת בייכ העורר בערר שהוגש מטעמה בתאריך 5
להלן נימוקינו להחלטה.
1. בייכ העורר פנתה בערר בתאריך 20.9.2015 וצירפה כנספח '/איי לעררה את מכתבה של
הגב'י שגית יעקב מנהלת מחלקה מתאריך 2.8.2015
2 תשובה גו אינה תשובה להשגה כדין ומשכך גם אין בפנינו ערר על התלטת מנהל הארנונה כמשיב.
3 בייכ העורר פנתה לראשונה בפניות מתאריכים 22.6.15 ו- 25.6.15 וקיבלה כאמור את תשובת המנהלת גבי שגית יעקב. פניות אלה אינן מהוות השגה כדין, לבטח לא הוגשו בפרק הזמן של 90 יום ממועד קבלת דרישת התשלום.
4 בייכ העורר צירפה מקבא מסמכים שסומנו על ידה כמוצגים א1' -- א7י שצורפו למוצג יא לערר קרי מכתבה של הגבי שגית יעקב.
5 נספחיט א1/-א3' מהווים תרשימי המבנה מטעם המשיב.
6. נספת אי 4 מהווה למעשה תשובה שניתנה לעורר חתומה על ידי המשיב-מנהל הארנונה,
מתאריך 24.12.2013 מופנית כתשובה להשגה שהוגשה ע"י העורר באמצעות מר קובי פו
שרותי מקרקעין.: ודגש כי אותו קובי פוּ פנה בהשגה כדין למשיב בתאריך 12.12.2013
שנתקבלה במשרדי המשיב בתאריך 16.12.2013.
בלל
10
1
12
3
4
5
16
7
8
9
אותה השגה כאמור נענתה בשלילה תוך שהמשיב מפנה את העורר לזכותו בדין להגשת ערר תוך 30 יום .
העורר לא הגיש ערר כזה כבר על התלטת שנת 2013 .
מכל מקום אותה מחלוקת שנרשמה בהשגה דאז, והה לטענת העורר כעת, מבלי שכאמור הגיש השגה על דרישות התשלום שקיבל בשנת חמס 2015.
סמכות הוועדה לבדוק, בכל שנת מס, את החלטת המשיב בהתאם להשגה שהוגשה במועד על חיובי הארנונה באותה שנת מס.
כאמור לא מצאנו כי העורר השיג במועד וכדין על חיובים שהושתו עליו בגין שנת המס 5; ובהעדר החלטת המשיב [ויוער מנהלת מחלקה- אינה יהמשיבי], אין לנו מנוס אלא בדחיית הערר על הסף לאור הנימוקים שהועלו ע"י בייכ המשיב בכתב תשובתו לערר ובבקשתו לדחייה על הסף.
מעבר לצורך ולהפיס דעת בייכ העורר לפנינו, לא מצאנו פסול גם לגופו של עניין עת הנכס לא סווג כמחסן כפי שדרש העורר כבר בשנת 2013,
צו הארנונה בסעיף 3.3.2 קובע: ''מחסנים: מחסני ערובה, מחטני עצים וכן מחסנים אחרים המשמשיט לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העטק אותו הם משותים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעטק, ולמעט מחטנים המשמשים לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן...*.
צו הארנונה בסעיף 3.2 קובע: ''הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משודים שירותים ומסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3 'י.
נכס יסווג כיימחסןיי כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימים במצטבר ארבעת
התנאים הבאים:
א הנכס משמש לאחטנה בלבד;
ב. לקותות אינם מבקרים בו;
ג. | הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;
ד. הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.
יוער כי בייב העורר טענה ב 'עררי כי הנכסים אי ו- גי [כמתואר ברישא לעררה], מצויים בקומת המרתף ויש אליהם גישה מהחנות בקומת הקרקע. לשיטתה המחזיק בחנות הוא גם המחוזיק בקומת המרתף, היינו העורר.
מאחר שארבעת התנאים הנייל הם תנאים מצטברים לפי צו הארנונה לצורך הגדרת הנכס כמחסן, די בכך שאחד התנאים אינו מנקיים בנכס על מנת להוציאו מהגדרת מהסן.
בייכ העורר טענה כי השגגה במדידות הנכסים, תוקנה לחיובי שנת המס 2016 ובכך יש מענה מתאים למצב דהיום, ברם לא ניתן לתקן את המדידות גם לשנת המס 2015 כאמור בהעדר השגה כדין.
אין באמור כדי להוות מעשה בית דין לשנת המס הבאה ככול שעל הודעות החיוב תוגש השגה וערר במועדיט הקבועיט בחוק.
-
ה
סוף דבר
לאור האמור לעיל, במצטבר, הערר נדחה .
ניתן היום, !ג ביולי 2016, בהעדר הצדדים,
בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערֶר), התשלייו- 1977 תפורסם החל ו באתר האלנטרנט של חמשיב,
/ו(/ר בה
יו'/ר: עו"ד הוה מאור | חבר: עו"ד רזייח אבשלום לוי | חברה: רו''ח רונת מרמוה
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140013368 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררת: מרינגר
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ובעניין: חברת התחנה המרכזית החדשה בת''א בע'יימ
החלטת
1. תיק וה הוא אחד מרבים הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדה נוספת בראשות היוייר אלון צדוק,
המעלה סוגיה קשה הן בהיבט המשפטי, והן בפן חכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בחיים, חולים ואינם בעלי יכולות לנהל משפטים ארוכים ויקרים מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.
2 לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאו רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכוית על ידי חברת חפציבה שלימים גם היא פורקה.
3 תקופה ארוכה פרויקט התחנה המרכצית החדשה מצוי היה בידיהם של רו"ח חיים קמיל, רו"ח עליוה שרון ועוייד יוסף בנקל, | בתוקף תפקידם כנאמנים בהקפאת הליכים של התמחיית.
4. לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות
כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא התזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוצי מרכז-לוד.]
5. בחיבט הפרוצדוראלי התלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים
לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אם להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו מבחינת החומר הראליתי שמצוי ברישומיו, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כתלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.
.10
.1
172
בייכ התמחיית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתיק כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.
מכאן תצא המלצתנו למשיב להגיע לפתרון מערכתי כולל בסוגיה אחת שהיא ענייננו: חבות תשלום הארנונה מול עוררים ספציפיים, התמח'/ת או נאמניה , או הרוכשים החדשים.
עלניינו של הערר כאן נסב על חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכוּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחציקים בה.
הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתתס זה וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים זכויות קנייניות בתנות, בין רשומה ובין וכות אובליגטורית - נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.
במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין חיתר, כי הנכס זוכה בפטור בגין נכס לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 5, ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] על פי התעריף המזערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסיי - 2007 .!
טענה גו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתחללתו מיום 1.1.2013.]
לכאורה אין כל בעיה, שכן ימתזיקי בחנות בתתנה המרכוית החדשה מחויב בארנונה מכות חזקתו בנכס. הכאב גדול מקום שאנו צריכים להכריע האם לקבל את טענת העורר, או למצער מי מיורשיו בפנינו, שהוא מעולם לא קיבל מפתחות בנכס נשוא הערר, מעולם לא פתח עסקו ולא השתמש בחנותו אותה קנה במיטב כספו, ויותר מכך שנים על שנים אין כל גישה לנכס, הנכס אינו שלם ותקין, לא היום ולא אצ מלפני כ- 45 שנה.
כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתמחיית: ידמי ניחולי, למרות שנתבקשו לכך. גם בסוגיה זו לא נעסוק שכן אין זה מתפקידנו להכריע האם העורר אמור לשלם ידמי ניחולי על נכס שאינו בחזקתו ובשימושו.
3. בקצה השני של הסוגיה, עומדת טענת חמשיב כי הדין והפסיקה עומדים לצדו וכל מעשיו
כשרים ותואמים למציאות. משכך נותרה השאלה מי מבין השניים צודק, האם העורר לפנינו או שמא המשיב.
4. סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן : ''הפקודתיי) קובע:
'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'.
5. סעיף 326 לפקודה, קובע:
"נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, *הא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם -- ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותה חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העטסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה'י
6 נצטט מקצת מהפטיקה. בע'/א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח' שם נקבע:
על פי סעיפי הפקודה הנזכרים לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחזיק, של נכס החייב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהתוקת הנכס (להלן: ייהודעת חדילה'י) כתנאי לאי תיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.
ביסוד ההטדר המטיל חובת מסירת הודעה, כאמור, על מחזיקים או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הם בבחינת 'ימונע הנזק הזוליי. הנטל המוטל עליהט למסור הודעת חדילה הינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המהציקים בכל נכס ונכט, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי חציבורי.
7 על תכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אהרון י' מיבקשוילי
ג' עיריית ת'/א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:
'ניכר בפקודת העיריות [נוסת חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור
הגורם המחווה 'ימחציקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא
להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.
8. בבריימ 1008/06 יצחק טרבטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, | נקבע
שהרציונל חל גס בכל האמור בחדילת חוקה של מחזיקים וכי על מנהל הארנונה להטתפק בהודעה על חדילת חזקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו
3
9
.20
.1
2
.3
ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר בדבר ייחדילת התזקהיי לבין הודעה מאוחרת יותר אם נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכיט המוצגים לו ואין זּה תפקידו לרדת לחקר האמת.
ביום 14.1.2016 ניתנה החלטה שעל בייכ התמחיית להגיש עמדתו לדברי בייכ העוררת וכן להודיע לוועדה האם ברצונו לחקור את העוררת. כך ניתנה למשיב שהות לבדוק מסמכיו ולהודיע אם ברצונו לחקור את העוררת.
ביום 9.6.16 ניתנה החלטה שהתמחיית תגיש מסמכיה לא יאוחר מ- 15 יום ולאחר קבלת התומר תינתן החלטת הוועדה לגופו של ערר. מסמכי התמחיית הוגשו לוועדה ביוט 20.6.2016.
בייכ התמתיית והמשיב לא הודיעו לוועדה כי ברצונס לשמוע עדות העוררת בפנינו או לנהל דיון במסכת הראיות שהוצגו לוועדה.
לאחר שעיינו וסקרנו את מכלול החומר המצוי בתיק הוועדה, אנו קובעים כי יש לקבל את הערר.
העובדות שהוכתו הן כדלקמן:
א מדובר בנכס המצוי בתחנה המרכוית החדשה שנרכש ע"י העוררת מרי נגר, חנות מספר 3557 ברחי לוינסקי 108 תייא, רשום אצל המשיב כנכס מט' 2000133208 ח-ן לקוח 10048558
ב התמחיית הצלגה בפנינו תיק מוצגים מטעמה הכולל את המסמכים כמפורט כך:
* חוזה מכר חתום מיום 13 בינואר שנת 1992 בינה לבין הרוכשת מרי נגר.
(מוצג א').
* תוזה ניהול חתום מיום 28.1.1994 (מוצג ב').
* תיובי התמחיית בגין חובות ידמי ניהולי ששוגרו לרוכשת, במהלך השנים 1994 - 2000 (מוצג ג'.)
ג. | בייכ המשיב הגיש כתב תשובה לערר בתאריך 11.1.2016 בצירוף החלטת המשיב
מיום 16.6.2015 , דו"ח התוקר מטעמו [מר מאור שמאי] בצירוף תמונות חנכס.
ד המשיב הודיע לעוררת כי רישומה כמתזיקה בנכס בוצע על פי דיווח התמחיית לפיה העוררת היא המחזיקה בנכס וככול שיומצאו מסמכים התומכים בטענתה תיבחן בקשתה בשנית.
ה בתיק הוועדה נמצאו מסמכים שצורפו לערר מטעט העוררת : אישור מיום 4.7.96 מטעם התמחיית בו נרשם כי חנות מסי 3357 לא נפתחה אף פעם; מכתב מאת מנהלת היתידה אצל המשיב מיום 4.7.96 בו נרשם: ייבהסתמך על אישור
4
יי
מהנהלת התחנה המרכצית החדשה הריני להודיעך כי החל מתאריך 1.7.96 בוטל החיוב בגין חנות מספר 3357/.
ור דו"ח חוקר המשיב מר מאור שמאי מיום 3.9.2013 בצירוף תמונות מחזית החנות, יוער לא בתוכה, בו נרשם כך: ייחנות מס' 3357 נמצאת במתחם הפתוח, החנות הייתה סגורה לא ניתן להבחין בתוך החנות היות והתלון ראווה צבוע בספרי אדוםיי.
4. בייכ העוררת ציין בפרוטוקול הדיון ביום 14.1.2016 כי מרשתו מעולם לא קיבלה את החזקה
בחנות נשוא הערר ומעולם לא עשתה בו שימוש לכל מטרה עסקית. עוד מאשר כי העוררת לא שילמה מעולם דמי ניהול לתמחיית.
5. בכתב הערר נטען כי העוררת היא תושבת ואזרתית ארה'יב, אישה בשנות ח- 80 אשר מעולם
לא קיבלה את הנכס לתזקתה או מפתחותיו ומעולם לא ניהלה בו שום עסק. לטענתה היא חתמה על חוזה הרכישה במיצוות בעלה המנוח שנפטר בשנת 2000,
6. התמחיית לא מצא אישור במסמכיו המאשר כי התזקה נמסרה לעוררת או מי מטעמה, או כי
שולמו על ידה דמי ניהול, ולא מצאנו סיבה לא לקבל את טענות בא כוחה שהעוררת כתושבת ואזרחית ארהייב מעולם לא קיבלה חוקה בחנות או שעשתה בה שימוש.
7. טיעוניו קיבלו חיווק בעצם העובדה שלא נדרשה חקירתה בפנינו- וטוב שכך נהגו הצדדים.
8. יודגש כי לא מצאנו במסמכי התמחיית ובשום מסמך אחר הימנו ניתן להסיק כי פנו לעוררת
לסור ולקבל את החזקה בחנות נשוא הערר.
9. מכל האמור לעיל זדין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתן היום, 25( 'ביולי 2016, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי/א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדתוערר), התשלייו- 1977 תפורסי לטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ער כ--
לויי: עו/ד [הודה מאור | חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי | חבדה: רו'/ח רונית מרמור קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140013650 שליד עיריית תל אביב-יפו
יו'יר: עו'יד מאור יהודה
חברה: עו''ד שירלי קדם
חבר: עו'יד ורו''ח לוי אבשלוט
העוררים: סינה אהרון, יעקב קיקיאן
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
ובעניין: | חברת התחנה המרכזית החדשה בת'/א בע'ימ להלן : ''התמח'/תי
החלטת
1. תיק וה הוא אחד מרבים הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן
בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בחיים, תולים ואינם בעלי יכולות לנהל משפטים ארוכים ויקרים מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.
2 לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאצ רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכצית על ידי חברת חפציבה שלימים גם היא פורקה.
3 תקופה ארוכה פרויקט התחנה המרכצית החדשה מצוי היה בידיהם של רו"ח חיים קמיל, רו"ח עליוּה שרון ועוייד יוסף בנקל, | בתוקף תפקידם כנאמנים בהקפאת הליכים של התמחיית.
4. לאתרונה, הצליתו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות
כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא התזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המתוצי מרכצ-לוד.]
7
10
1
בהיבט הפרוצדוראלי החלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אס להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו מבתינת החומר הראליתי שמצוי ברישומלו, או שלא. התלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.
בייכ התמתיית החליטו להתליצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתיק כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.
מכאן תצא המלצתנו למשיב להגיע לפתרון מערכתי כולל בסוגיה אחת שהיא ענייננו: חבות תשלום הארנונה מול עוררים ספציפיים, התמח'/ת או נאמניה , או הרוכשים החדשים.
עיניינו של הערר כאן נסב על חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנותי' אותה רכשו לפנל עשרות שניט בתחנה מרכוית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מתזיקים בה.
הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה היובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים וכויות קנייניות בחנות, בין רשומה ובין וּכות אובליגטורית - נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.
במרבית התיקים באל כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס ווכה בפטור בגין יניכס לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 = לפיכך, החל מיום 5,, ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכט לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] על פי התעריף המצערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכט טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייו - 2007 .ו
טענה גו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתחללתו מיום 1.1.2013.]
לכאורה אין כל בעיה, שכן 'מחזיקי בחנות בתחנה המרכזית החדשה מחויב בארנונה מכות חזקתו בנכס. הכאב גדול מקום שאנו צריכים להכריע האם לקבל את טענת העורר, או למצער מי מיורשיו בפנינו, שהוא מעולם לא קיבל מפתחות בנכס נשוא הערר, מעולם לא פתח עסקו ולא השתמש בתנותו אותה קנה במיטב כספו, ויותר מכך שנים על שנים אין כל גישה לנכס, הנכס אינו שלם ותקין, לא היום ולא אז מלפני כ- 45 שנה.
2. כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתמחיית: 'דמי ניהולי, למרות שנתבקשו לכך. גם
בסוגיה או לא נעסוק שכן אין אה מתפקידנו להכריע האם העורר אמור לשלם ידמי ניהולי על נכס שאינו בתזקתו ובשימושו.
3. בקצה השני של הסוגיה, עומדת טענת המשיב כי הדין והפסיקה עומדים לצדו וכל מעשיו
כשרים ותואמים למציאות. משכך נותרה השאלה מל מבין השניים צודק, האם העורר לפנינו או שמא המשיב.
4. סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן : ייתהפקודהי) קובע:
'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'.
5. סעיף 326 לפקודה, קובע:
'נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם -- ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, *היה המשכיר חייב בארנונה'י
6. נצטט מקצת מהפסיקה. בע''א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי שם נקבע:
על פי סעיפי הפקודה הנזכרים לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחזיק, של נכס החייב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהתוקת הנכס (להלן : 'יהודעת חדילהיי) כתנאי לאי חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, *יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.
ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה, כאמור, על מחזיקים או בעלים של נכט טמון הרציונאל כי הם בבתינת יימונע הנזק הצוליי. הנטל המוטל עליהם למסור הודעת חדילה הינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את והות המחציקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, חיה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבורי.
7, על תכלית ההסזדיר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אהרון *' מיכקשוילי גי
עיריית ת'/א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:
יניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם
המהווה יימתציקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום
ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי,
8. בבריימ 1008/06 יצחק טרבטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל חל גם
בכל האמור בחדילת חצקה של מחזיקים וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת הוקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר
.9
.0
.1
.2
בדבר ייחדילת ההזקהיי לבין הודעה מאוחרת יותר אס נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכים המוצגים לו ואין זה תפקידו לרדת לחקר האמת.
ביום 14.4.2016 ניתנה החלטה שעל בייכ התמחיית להגיש את כל הממצאים והראלות שברשותה, כך ניתנה לבייכ המשיב הודמנות להציג עמדתה לכל מה שנאמר ע"י נציגי העוררים.
יודגש כי ביום הדיון התייצבו בפנינו הגבי טובה סינה אלמנת אהרון סינה זייל שהינה נכה על כיטא גלגלים הזכאית לסיעוד [הוצג אישור המוסד לביטות לאומי בדבר אתוז וכאות 150% ] ; כמו כן נכח בדיון יעקב קיקיאן אף הוא נכה בכיסא גלגלים [בן 84 שנה], וכן נכח ניסים בנו של המנוח אהרון סינה צ'יל.
לאחר ששמענו דבריהם, ניתנה החלטתנו שלא לזמנס לדיון נוסף, והורינו להציג את מסמכל התמחיית והמשיב. הובהר לצדדים שהחלטתנו תחול על שנות המס 2015 - 2016 וכן הורינו למשיב שכל עוד לא ניתנה החלטתנו לא ינקטו פעולות גביה בגין הנכס- ואת לאור הצגת מסמך מטעם העוררים שהוטל עיקול על חשבונו של המנוח ואשתו בבנק הפועלים.
מסמכי התמחיית הוגשו לוועדה ביום 6.6.2016 .
3. לאחר שעיינו וטקרנו את מכלול החומר המצוי בתיק הוועדה, אנו קובעים כי יש לקבל את
4
הערר.
העובדות שהוכחו הן כדלקמן:
א. מדובר בנכס המצוי בתחנה המרכזית החדשה שנרכש ע"י העוררים אהרון סינה
ייל ומר יעקב קיקיאן, חנות מספר 2370 ברח' לוינסקי 108 תייא, רשום אצל חמשיב כנכט מס' 2000132168 ת-ן לקוח 10047086
ב. התמתית הציגה בפנינו תיק מוצגים מטעמה הכולל את :
* חוזה מכר חתום מיום 31 באוקטובר שנת 1988 בינה לבין הרוכשים אהרון סינה ויעקב קיקיאן (מוצג אי).
* חיוב התמחיית בגין חוב ידמי ניהולי ששוגר בשנת 2007 (מוצג בי.)
ג. | ב'יכ המשיב הגיש כתב תשובה לערר בתאריך 14.1.2016 בצירוף החלטת המשיב
מיום 30.7.2015 .
ד. | המשיב הודיע במכתבו כי חיוב הארנונה יחל מיום 1.1.2015 ולמשך תקופה של 5
שנים כל עוד לא יתחול שינוי במצבו של הנכס ויחוייב על פי התעריף המזערי בהתאם לתקנות ההסדרים.
5. בייכ העוררת ציין בפרוטוקול הדיון ביום 14.1.2016 כי מרשתו מעולם לא קיבלה את החזקה
בחנות נשוא הערר ומעולם לא עשתה בו שימוש לכל מטרה עסקית. עוד מאשר כי העוררת לא שילמה מעולם דמי ניהול לתמחיית.
6. בדיון מיום 14.4.2016 אישרו הנוכתים מטעסם העוררים כי מעולם לא קיבלו את הנכט
לחוקתם או מפתחותיו ומעולם לא עשו שימוש בו לעסק כלשהו. עובדות אלה צוינו גס בכתב הערר מטעמם שהוגש לוועדה בתאריך 7.10.2015 [לא תזרנו על הטענות שנטענו בדבר הנסיבות האישיות של העוררים.]
7. התמחיית לא מצא אישור במסמכיו המאשר כי החוקה נמסרה לעוררים או למי מטעמם, או
כי שולמו על ידם דמי ניהול. גם לא מצאנו במסמכי התמחיית ובשום מסמך אחר הימנו ניתן להסיק כי פנו לעורריס לסור ולקבל את החזקה בחנות נשוא הערר.
8. לא מצאנו סיבה לא לקבל את טענות נציגי העוררים, אלמנת העורר אהרון צייל והעורר מר
קיקיאן, ואנו נותנים אימון בדבריהם.
9. טיעוניהס קיבלו חיאוק בעצם העובדה שלא נדרשה חקירתם בפנינו, לא ע"י התמחיית ולא ע"י
המשיב - וטוב שכך נהגו הצדדים.
0. מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.
ניתן היום, .+ 29 6, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זצכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם הלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
|
יו"ר: עו/ך יהודה מאור | חבר: עוי/דודו''"ח אבשלום לוי ח קד שירלי
₪
|
/ קלדנית: ענת לוי
ל
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140012910 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: עו"ד שירלי קדם
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררת: או סי ד ישראל בע'ימ
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
מבוא
הערר דנן עניינו תחיובי ארנונה בנכס המותזק על ידי העוררת, ברחוב ראול ולנברג 24 בתל אביב, הידוע בפנקסי השומה כנכס מספר: 2000389659, ח-ן לקות: 10597524 בשטת 620 מ"ר, המצוי בקומה הראשונה; ובנכס מספר: 2000393787; ח-ן לקוח: 10596474 בשטת 38 מ"ר, המצוי בקומת מרתף 1-. (להלן : 'יהנכטיי).
אין מחלוקת בין הצדדים כי נכט 2000389659 מסווג כדין כבית תוכנה. המתלוקת היא סביב חיוב נכס 2000393787 בסיווג ימחסןי, כשטענת העוררת שגם את הנכס הזה יש לסווג כבית תוכנה.
מחלוקת נוספת: סירוב המשיב להפחית מטך כל השטח שבנכס 2000389659 את שטתי שתי
המרפסות בשטת של 160.28 מ"ר מחיוב הארנונה בשל היות שטח גה משותף לשני מחזיקים בקומה בהתאם לפטור הקבוע בסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה; כך גס להפחתת החתיוב היחסי בגין השירותים המצויים בקומה אשר המשיב תייב את העוררת ב- 12 מ"ר חלקה היחסי בהם.
לאור הנייל, יש לבחון את טענות הצדדים ולפרש את הוראת סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, והאם הנכס 2000393787 בקומת המרתף שסווג כמחטן יש להמירו בסיווג בית תוכנה.
הראיות שהוצגו בפנינו ודיון.
1 בדיון יום 3.3.2016 נחקרה על תצהירה הגבי ויויאן אליעור פוגל מטעם העוררת,
להלן: 'ויויאן'; בייכ העוררת וויתר על חקירת החוקר מטעם המשיב מר יוסי
שושן שהגיש תצהיר מטעמו ודו"יח ביקורת מיום 15.3.2015 בליווי תמונות מהנכסים.
2 בהעדר חקירה הנאמר בממצאי הדויית, בתרשימים ובתמונות לא נסתר.
3 מסקנה מתבקשת מהרשוס בדוייח ובתשריט, כי הקומה הראשונה מוחזקת ע"י 3 חברות, ביניהן העוררת המחויקה את השטח המסומן יחי 109 ; ויחידות 301 ו-
-
.10
.1
2 מוחזקות ע"י אחרים שאינן צד לערר זה. [תברות אני אופשיין, פורסקאוט, נפנה ללוח שצולם וצורף לדוייח כתמונה 334].
אין גם חולק מעיון בדוייח כי הכניסה למרפסות המסומנות בתרשים הקומה, כמו הכניסה לשירותים בקומה היא באמצעות יכרטיס עובדי.
כך גם העידה ויויאן: *אני מאשרת למי שיש כרטיס עובד יכול להיכנס למרפסות.
הכניסה היא לשתי החברות המחזיקות באותה קומה. התברה שלנו היא העוררת והחברה האחרת היא אינה עוררת. יי
באותו אופן הצהירה בסעיף 9 לתצהירה, למרות שנקטה בלשון רבים: 'לעוררת ולשכנותיה'.
יוער כי גם אם נקבע כי הקומה מוחוקת ע"י 3 חברות, או 2 חברות, אין חולק כי אף אחת מהן אינו מתויק מהשטח הלא משותף בקומה בלפחות 80% מהשטת הלא משותף ואין מדובר במחזיק אחד כזח.
נדגיש כי מעיון בתמונות שצורפו לדויית חוקר המשיב, ובתרשים 8, ניווכח לראות כי הכניסה למרפסת שסומנה בצבע 'כחולי [תמונות 296-303 ] משמשת את העוררת+ פורסקאוט; הכניסה למרפסת שסומנה בצבע יצהובי [תמונות -284 5 ] משמשת את העוררת+ אני אופשיין.
ויויאן מטעם העוררת מאשרת כי: ייבהתייתס לשרטוט מטעם המשיב, המרפסת המסומנת בכתול ולגבי המרפסת הצהובה, אני מאשרת שאין כניסה מהלובי לשתי
המרפסותיי. עוד מאשרת כי: ייהכרטיס עובד וה אותו כרטיס שמתתימים אותו
בתחילת יום העבודת'.
לשיטתנו הוכח בפנינו הן מדברי העוררת והן מתצהיר חוקר המשיב ותמונותיו שהכניסה למרפסות ולחדרי השירותים היא לעובדי החברות בקומה, באמצעות יכרטיס העובדי.
לא נטען בפנינו ולא חוכת כי ציבור אתר כגון עובדי יתר התברות בקומות שמעל לעוררת, נכנסים למרפסות או לחדרי השירותים הממוקמים בקומת העוררת.
משכך השימוש והכניסה למרפסות ולשירותים בקומה ראשונה הינה אך ורק לעובדי שלוש החברות המחציקות בקומה צו.
שא
.12
.3
4
.5
7
.8
9
סעיף 1.3.1 (ח) לצו הארנונה המתליחס לחיוב ישטח משותף' (להלן: סעיף הפטור),
קובע בזו הלשון:
'ישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט
בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע''י מחזיק אחד.
שטחים משותפים אלה *חולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים. שטחים המשמשים למערבות אנרגיה, מיזוג אוויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת
ניהול או ועד בית - יחויבו במלואם'י.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בסיכומיהס ובהסתמך על החומר המצוי בתיק הוועדה ולעדות העוררת בפנינו, כמפורט לעיל, לדעתנו יש לאמצ במקרה העובדתי שבפנינו את
הפרשנות התומכת בגרסת המשיב. [יודגש לעניין חיובי המרפסות וחדרי השירותים.]
לצורך בתינת השאלה האם מתקיים החריג שבגללו יש לחייב שטתים משותפים בארנונה, יש לעשות אבתנה בין ''טוגי השטחים'י. קרי, בין שטח שהוא מטבעו שטח משותף בבניין לבין שטח משותף בקומה ספציפית.
המרפסת שסומנה בצבע כתול משמשת את העוררת ואת חברת פורסקאוט. המרפסת שסומנה בצבע צהוב משמשת גם את העוררת וגם את חברת /אני אופשייני.
לא נטען ולא הוכח כי בשתי המרפסות משתמשים כל עובדי 3 החברות. המרפסות דנן אינן לאורך כל הקומה הראשונה, ולא נטען כי אותן מרפסות לרבות השירותים המשותפים בקומה, משמשים גם את הקומה השנייה מעליו.
מסקנתנו כי המרפסות וחדרי השירותים הינם בשימוש משותף של העוררת ומחזיקים נוספים באותה קומה.
יודגש כי בין לבין הכנת סיכומי הצדדים והגשתם לוועדה, ניתן פסק דין ביום 29.3.2016 בעמ''נ 11515-01-16 עירית תל-אביב-יפו נ' אס.אל. פי מוצרי מעבדות בע'ימ.
לאור חשיבותה של ההלכה שנקבעה שם, מצאנו לצטט מתוכו, בהרחבה, [ההדגשות לא
במקור] , בין היתר כך:
יכאמור, נקודת המוצא לענייננו היא קיומו של פטור מתשלום ארנונה בגין שטת משותף בבניינים שאינם למגורים. התריג הוא השתת ארנונה בגין שטח משותף, אך זאת בתנאי, והוא: החזקה על ידי מחזיק אחד ב-80% ומעלה מן השטח חלא משותף בקומה או בבניין, לפי העניין.
עלינו לתת את הדעת לא רק ללשונו של סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, אלא גם לתכליתו.
בניגוד לשטחים משותפים בבתי מגורים, אשר מצודפים לשטח הדירה ומחויבים בתשלום ארנונה, ראתה העירייה להקל עם מבנים שאינם משמשיט (ברובם) למגורים,
.20
.1
בהענקת פטור בנסיבות מטוימות בגין שטחים משותפים. זאת, בכל הגראה בשל כך שטכום הארנונה המוטל על הבניינים שאינם למגורים גבוה משמעותית מאשר זה המוטל על דירות.
נוסף על התכלית האמורה, יש לתת את הדעת גם למהותו של אותו שטת משותף המועמד לשאת בחיובי ארנונה. השילוב בין השניים יוליך לתוצאה הפרשנית הראולייה.
ייבכל הנוגע לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, יש לנקוט מבחן תלת שלבי כדלקמן:
ראשית, יש לאתר את השטח המשותף, את מיקומו, תכליתו ומאפייניו.
שנית, יש לבחון אס השטה משרת, על פי טיבו וטבעו, את כלל דיירי הבניין (כגוו לובי כניטה, חדר מדרגות או חדר אשפה), או שמא את דיירי הקומה הספציפית (כגון שירותים, לובי, מטבחון או חדר אשפה קומתנים).
שלישית, יש לבתון את זהות המחויק ושיעור ההתוקה. כך, שעה שענייננו בשטח המשותף לכל דיירי הבניין, נדרש לבתון אם קיים דייר אחד המחויק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין, אם לאו. בהעדר דייר אחד המחציק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין כולו - יחסה השטח המשותף בצילו של הפטור שברישא להגדרה בסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. מנגד, אם מצוי דייר אחד המחזיק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין - כי אז לא יחול הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. שטת משותף ה יחויב בארנונה. הארנונה תשולם על ידי כלל המתזיקים בבניין, באופן יחסי להתזקתם, בין אם עושים הס שימוש בשטח משותף זה ובין אם לאו (כפי שעולה מפרשת הולנדיה הנייל).
אם ענייננו בשטח משותף קומתי נדרש לבתון אם דייר אתחד מחזיק ב-80% ומעלח מכלל השטח הלא משותף בקומה שבה מדובר, אס לאו. בהעדר דייר אחד המחויק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה זו - יחסה השטח המשותף, שבקומה המדוברת, בצילו של הפטור שברישא להגדרה בסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. מנגד, אס קיים דייר אחד המחציק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה הספציפית - כי אג יחול התריג, לא הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. שטח משותף קומתי ה יחויב בארנונה. היא תשולם על ידי כלל המחזיקים בקומה הנדונה, באופן יחסי להחוקתם (ושוב: שאלת השימוש בפועל על ידי דייר וה או אחר באותה קומה, אינה רלוונטית. על פי פרשת הולנדיה, בריח התיכון הוא ההחזקה, לא השימוש).
בנוסף על האמור לעיל, יש להפנות את הצדדים לפסק הדין שניתן ביום 30.6.2016 בבית המשפט המחווי תייא , כבי השופטת רביד, בעמיינ 28336-10-15 עירית תל-אביב-יפו ני בוק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ. פסק דין וה אצכר ותמך בפסייד בפרשת אס.אל.
פי מוצרי מעבדות בע'ימ .
קבלת גרסת העוררת בנדון תביא למצב בו יש להתעלם מהמבחן הראשון שהוגדר כ- יי ראשית, יש לאתר את השטח המשותף, את מיקומו, תכליתו ומאפייניויי. כך שבפועל לא ניתן כל חשיבות לתכלית ואיפיון השטח כשטח בשימוש משותף, באופן שבו כל שטח קומתי תכליתו אינה קשורה למשתמש בו, לא שירותים משותפים קומתיים ולא מטבת
-
2
.3
.4
קומתי משותף, או לובי קומתי משותף, באותה קומה. לדעתנו פרשנות כזו תביא למצב שלא יהא צורך לוועדות הערר לקבוע מה סוג השימוש ומיקומו של הנכס [ואת בניגוד למדרגות חירום שמעצם טבעם וטיבם משמשים את כל חבניין. כפרשת בוק לעיל,]
לדעתנו קיים שוני מהותי בין העובדות שפורטו בשני פסקי הדין האחרונים הנייל, לבין המצב העובדתי כאן, באופן שמונע מאתנו לקבל את גרסת העוררת שכן הניתוח המשפטי שם, על פי העובדות שהונחו ע"י הצדדים, אינו מתאים לכאן.
אס טעינו בפרשנות ובמבחנים שפורטו לעיל, רק לאחרונה, הרי שיש מקום להביא את ההכרעה לפתחו של בית המשפט הן המחווי וחן העליון, שכן פעמים רבות נקבע כי לעניין פרשנותו של סעיף 1.3.1.חי לצו הארנונה, שרב בו הנסתר על הגלוי - הרי שמעצם העובדה שהסעיף פותח במילים יישטח משותף בבניין או בקומהי! ניתן ללמוד שמתקין הצו ראה לאבחן בין שטח משותף בבניין כולו לשטח משותף בקומה.
מסקנתנו בעניין הפחתת שטתי המרפסות והשירותים שצדק המשיב בהחלטתו, שכן הראיות מוכיתות שהשליטה הייתודית על כניסה למרפסות וחשירותים הקומתיים מצויה בידי העוררת באמצעות יכרטיס עובדי, ומדובר בשימוש משותף של המחויקיט בקומה ולא חל עליו החריג של 1.3.1 ת. בצו הארנונה.
אשר לסוגיית הנכס בקומת המרתף. [38 מי/ר]
5
.6
7
.8
במחלוקת זו דעתנו כדעת העוררת ולא כדעת המשיב. שטח וּה אינו מנותק מעסקה העיקרי של העוררת כבית תוכנה, שכן עובדי העוררת משתמשים בו באופן יום יומי. בנכס מאוחסניס קלסרים ושרתים של העוררת אשר עיסוקה כולל גם ליצור שרתים. לא מצאנו כי יש לסווג שטת וה שהוא בשטחו טפל לשטח העיקרי הגדול של העוררת בקומה הראשונה, בשיעור הגבוה של יעסקיט' כקבוע בסעיף 3.2. לצו. [יוער כי השטח קטן מ- 100 מייר).
נכון הוא שויויאן מאשרת כי במקום מידי יום מאחסנים העובדים אופניים יחד עם ואת מציינת כי בקרטוניס שלאורך הקיר יש קלסריס של העוררת כך גם נמצא שרתים.
בחקירתה משיבה: 'יאם את אומרת לי שיש שם ציוד ישן, אני משיבה יש ציוד גם ישן
ששימש פעם את העוררת למטרת מכירה וגם השרתים והקלסרים וכל מה שאמרתל.י
בדוייח התוקר שושן נרשם מפיה של ויויאן: יי...ישנם קרטונים ובהם קלסרים של הנהייח, קלסרים של רכש וציוד תומרה של החברתיי.
5
-
.9
.0
1
2
מהתמונות ניתן להיווכת כי ישנם קלסרים של העוררת, לצד שרתים וציוד אישי כאופניים של העובדים. [נפנה לתמונות המשיב מס' 315-318 ]
לא הוכח ולא נטען כי העוררת אינה וקוקה לקלסריה באופן שוטף, כמו הנהלת חשבונות ויתר השרתים אותם הם מייצרים ומאחסנים שם. ויויאן העידה כי : *אנחנו מתזיקים את השרתים של המתשבים שאין להם מקום במעבדהיי.
אין כל מניעה מלסווג שטח גה הממוקם בקומת המרתף 1 - , כחלק אינטגרלי מבית התוכנה. מקום שעיקר השטת מאופיין כבית תוכנה, הגיון הדבריסם שהשטת הקטן בקומת המרתף, משרת את העוררת בעיסוקה זה.
לא מצאנו סבירות או צידוק כלכלי ששטת וה יטווג כעסקים ולא כבית תוכנה. לפי העובדות שהוצגו בפנינו, ובהעדר טיעונים מצד מי מהצדדים, לא מצאנו גם לחכריע לגבי סיווג כמחסן, האם צמדי המילים בנוסת הצו: "...ואינם נמצאים בקומות וצופות לעסק..." תואמים את המצב בו קומת המרתף הינה רצופה לקומת העסק, במובחן מהמילים ...אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתיסיי.
סוף דבר
הערר נדחה בכל הקשור להפתתת שטתי המרפסות והשירותיט.
הערר מתקבל בכל הקשור לסיווג שטח המרתף כעסקים.
בנסיבות הענייו לא חייבנו בהוצאות .
ניתן היום/22 ביולי 2016 , בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהלייט (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה או באתר האינשנט של המשיב.
יח אבשלום לול
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| כו בתמוז תשעו
06
מספר ערר: | 13:00 / *********
מספר ועדה: | 11405
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת: נו - וורק בע"מ
-1 ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.08.2016.
בהתאם לתקגה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
<< 2
יו"ר: עו"ז.קדֶם ₪ חבר: דר' רייך זיו, רו"ח חבר: עו" וָדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
ור
תאריך | : כובתמוז תשעו
206
מספר ערר: | 10:58 / 140014314
מספר ועדה: | 11405
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: ד"ר ורו"ח רייך זיו
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת:
קנעני חורי תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10353286
מספר חוזה: 157647
כתובת הנכס: סנפיר 1
-נ ג ד ד
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן ועו"ד ספיר אחרק
החלטה
הדיון להיום נקבע לשעה 10:30 הודעה על כך נמסרה כדין לעורר. השעה כעת 11:00 אין התייצבות מטעם העורר או מי מטעמו. מדובר בדיון השני שבו העורר אינו מופיע נדמה כי העורר זנח את טענותיו. אף לגופו של עניין מצאנו כי הוא אינו עומד בתנאים הקבועים בצו לקבלת פטור בגין נכס ריק.
לאור האמור לעיל הערר נדחה ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות המשיב בלבד היום 01.08.2016.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום
מיום"מסירם,ההחלטה.
/
יו"ר: ו חבר: ד"ר )ו"ח רייך זיו חבר: עו( טל גדי
שם הקלדנית: מירית צחי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012657 שליד עיריית תל אביב- יפו
לוייר :
חבר:
מבוא
עו"ד שירלי קדם
רו"חדרי זיו רייך
העוררת: מלון מונפול
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
ערר זה עניינו חיובי ארנונה בנכס בשטח של 95 מ"ר המוחזק על ידי העוררת ברחוב אלנבי 4, תל אביב ורשום בספרי העיריה כח-ן 1001010155 בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריםיי (להלן :*'הנכסיי).
מדובר בנכט אשר בו פעילות הטעדה.
הנכס ממוקם בקומת הקרקע של מלון מונפול בשטח של 784 מ"ר המוחזק על ידי העוררת, הרשום בספרי העיריה כאותו מס ח-ן (להלן : יימלון מונפוליי).
העוררת טוענת כי אין לפצל נכס זה משטח המלון כיוון שפעילות ההסעדה המבוצעת בנכס הינה חלק בלתי נפרד משטח המלון וכי הנכס משרת בעיקר את המתאכסנים במלון ועונה לתנאי סעיף 3.4.6 לצו הארנונה.
הליביט קודמים
1
עניינה של העוררת נדון בעבר בפני ועדת הערר ואף הגיע להכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בעת'ימ 132-07 פ.ב.ר בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב *פו. לאחר החלטת בית המשפט בעתיימ 132-07 הותזר הדיון לוועדת הערר וביום 29.7.2013 התקבלה החלטה בראשות הרכבה של היוייר עו"ד שלומית ארליך, לקבל את הערר (ערר מספר 2005-12-051 אשר הוגש על החלטת מנהל הארנונה בשנת המס 2005.)
בשנת 2013, לאחר ששוב דחה המשיב את טענות העוררת, הוגש ערר נוסף.
ביום 24.3.2014 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים לפיה הדיון בערר מתייתר וחמשיב מקבל את טענות העוררת ואת לאור התלטת ועדת ערר כאמור לעיל.
בשנת 2014 הגישה העוררת השגה נוספת.
ביום 9.6.2014 הודיע המשיב כי הוא מקבל את ההשגה בכפוף לתצחיר שהוגש מטעם העוררת על כך שאין שינוי בנכס ואת עד ליום 31.12.2014.
כלומר, בשנות המס 2013, 2014 התקבלה טענת העוררת וטיווג השטה לא שונה.
בשנת המט 2015 שוב נאלצה העוררת להגיש השגה באותו עניין ולאחר שנדחתה השגתה הגישה העוררת את הערר שבנדון.
10
ביום 16.11.15 נדחתה טענתה המקדמית של העוררת בדבר הרחבת חזית פסולה, החלטה בראשות יו"ר עו"ד אלון צדוק.
בנוסף, החליטה ועדת הערר בראשות צדוק כי 'יעל המשיב להוכיח כי חל שינוי עובדתי המצדיק סטיה מהחלטת ועדת ערר מיום 29.7.2013 ועל העוררת להוביח כי השימוש בנכס נשוא הערר עונה על תנאי סעיף 3.3.6 לצו הארנונה ולהוכיח כי אותו החלק במלון המשמש לטענתה כמסעדה או בית קפה, משרת בעיקר את המתאכסנים בו'י.
ביום 19.4.2015 התנהל דיון הוכחות, בהרכב חסר, באישור הצדדים. הצדדים הגישו סיכומים בתיק והתיק בשל להכרעה.
עיקרי טענות הצדדים
.1
.2
.3
4
5
16
7
.8
9
.0
.1
העוררת טוענת כי המסעדה הינה השטת הציבורי היחיד המשמש את המלון ואורתיו. לראיה, ניתן ללמוד מתדפיס רשיון עסק שצרף המשיב (נספת ג1 לתצהיר גילה חרז) המעיד על היות המסעדה והמלון גוף אחד.
העוררת טוענת כי למלון אין לובי. מיד עם הכניסה למלון מצוי חדר מדרגות ובו גרם מדרגות וחדר שירותיסם המשמש את המסעדה/הלובי, המוביל לחדרי המלון וכן לדלת המקשרת למסעדה.
הדלת המקשרת נועדה למנוע ריחות לאורחי המלון ולטענת העוררת אין בעצם קיומה כמו גם בקיומה של כניסה רחבה מהרהוב למסעדה כדי להעיד על חלוקה כלשהיא בין המטעדה למלון.
העוררת טוענת כי דברי המצהיר מטעמה לא נסתרו ולכן יש לקבל את הטענה כי שטת הנכס משרת בעיקר את אורתי המלון בו אין לובי והאורחיס משתמשים בשטח המדובר כלובי. כמו כן, הארוח כולל אפשרות לכלול במחיר ארוחת בוקר וכן אפשרות לרכוש ארוחות נוספות.
העוררת טוענת כי ללא המסעדה אין קיום למלון.
העוררת טוענת כי ההלטת מנהל הארנונה התבססה על ביקורו של מר דני מאיר מיום 8.8.2013.
ואף שאין בביקורת וו להוכיח דבר היא איה רלוונטית שכן עסקינן בשנת המס 2015 ולא 2013.
בנוסף, מנהל הארנונה קיבל את הערר לשנת 2013.
העוררת טוענת כי לא ניתן להסתמך על עדותה של גילה חרזי לעניין שיחת הטלפון שכן השיחה בוצעה בתאריך 2.2.2016, לאחר הגשת התשובה להשגה ולערר.
העוררת טוענת כי החוקר מטעם המשיב רוני וקנין שינה את האמור בטיוטא שהוגשה מטעמו שצורפה בטעות לתצהיר וחוסיף לתצהירו עובדות שלהן לא היה זכר בטיוטא.
העוררת טוענת כי הדוייח הרלוונטי לערר זה, עליו ניתן להסתמך הוא חדויית מיום 15.2.2015 וממנו לא ניתן ללמוד כי המסעדה אינה משרתת את אורתי המלון בעיקר.
העוררת טוענת כי מכל ביקורות המשיב עולים ממצאים זהים החל מ1991 ובהמשך ב 2005 וכן ב2013.
העוררת טוענת כי עיקר שימושה של המטעדה ממלא אחר דרישת הפטסיקה.
.2
.3
4
5
.6
7
.8
9
.0
.1
עוד טוענת העוררת כי גם מתוקף דיני ההקפאה שינוי סיווג מתאפשר רק מקום בו השתנה בפועל השימוש בנכס.
המשיב טוען בסיכומיו כי קיימים הבדלים משמעותיים בין ההחלטה מיום 2013 ובין המצב כיום.
לטענת המשיב אורחי המלון אינם אוכלים ארוחת בוקר במסעדה ואם כן הרי שעושים ואת כאורחים מזדמנים, הזמנת חדר אינה כוללת ארוחת בוקר או ארוחה אחרת, התשלום אותו גובה המלון הוא עבור לעה בלבד, לא הוצגו ראיות לעניין ההכנסות והתפלגותן בין אורתי המלון למסעדה וכן כי במלון קיים לובי כמקובל במלונות מסוג וּה.
המשיב סומך ידיו על ממצאי הביקורות שנערכו על ידי מר רוני וקנין מיום 13.8.2013 ומיום 3 לספיהן ניתן לאשש את טענותיו כאמור לעיל.
המשיב טוען כי המלון אינו מגיש ארוחות בוקר כעולה מתצהירה של גילה חרצי.
המשיב טוען כי העוררת מסתירה ראיות שכן לא הביאה את מר לונדון (ששוחח עם גבי תרזל כאמור) להעיד בפני הוועדה ובכך לנסות ולסתור את דברי הגבי חרזי.
המשיב טוען כי דבריו של מר ז'ני מאיר לא נסתרו ולכן יש לקבל את תצהירו לפיו במלון לא מוגש אוכל ואין למלון שירותי הסעדה מכל סוג שהוא. (על פי שיחה מיום 8.8.2013 עם דוד).
המשיב טוען כי לפי תצהירו של מר אבישר, לא מתבצע כל רישום ממנו ניתן ללמוד על הקשר בין המלון למסעדה. בנוסף לא צירף מר אבישר מסמכים המעידים על חפניית דיירים מרשויות כלשהן כפי שטען בעדותו.
המשיב טוען כי העוררת כשלה בכך שלא צירפה אף לא ראיה אחת לפיה ניתן ללמוד על אורת אשר שלילס במסגרת הארוח גס על ארוחה במסעדה.
לטענת המשיב אין ממש בטענות העוררת בדבר חריגה מדיני הקפאה שכן שינוי סיווג נכס טפציפי אינו נכלל תחת הגבלות אלו, וממילא טענות אלו אינן בסמכות הוועדה.
דיון ותכרעה
5
.2
.3
4
לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים וראיותיהם, הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.
טעיף 3.4.6 לצו הארנונה קובע:
ייבתי מלון יסווגו לפי דרגת השירות...לרבות אותו חלק מהמלון המשמש כמסעדה או כבית קפה והמשרת בעיקר את המתאכסנים בו...חנויות, משרדים, ועסקיט אחרים המצויים בתוך המלון יחויבו לפי שימושםי,
המשיב מבטט את טיעוניו על תצהירים כדלקמן:
1 תצהיר המסתמך על דו"ח ביקורת מיום 14.8.2013 של מר רוני וקנין.
2 תצהיר המסתמך על דו"ח ביקורת מיום 15.2.2015 של מר רוני וקנין.
3 תצהלר של הגבי גילה חרצי אשר העיקר בו מסתמך על שיחה מיום 2.2.16, 4 תצהיר המסתמך על דו'יח ביקורת של דני מאיר מיום 8.8.2013.
הערר שבפנינו הוא על שנת המס 2015.
6
7
8
39
10
41
42
43
4
5
לטעמנו, לא ניתן לתת משק
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]