החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 6 עד 13 ליוני 2016

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140013892

שליד עיריית תל אביב- יפו 121

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עוי'ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לו?

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: רוברטה ריצ'ארד

גגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

המחלוקת בתיקיט אלה נוגעת לנכס ברחוב שינקין 27 תל אביב.

השאלה אותה מעלה העוררת הינה האם שטת של 3.2 מ"ר הינו בר תיוב או שיש להפתיתו מהתלוב בשל העובדה שהוא מחויב פעמלים.

לטענת העוררת תושב שטח המדידה של חלל המדרגות פעמיים , גס בשטת התחתון וגם בשטת היציע (גלריה).

העוררת טוענת כי צו הארנונה של המשיב נעדר התייחסות לגבי אופן מדידת תלל המדרגות 22 כן יש לפלש את הצו כנגל המשיבה/המנסחת ואין ליהשטיתל ולחשב את שטח הלל המדלגות פעמליים (פעם בקומת הראשונת ופעם בקומת תגללית)..<

בתשובת מנהל הארנונה מיום 21.9.15 התליחס מנהל הארנונה לטענה והשיב:

*מבדיקה שערכנו עולה כי בשטח לחיוב נכלל שטח הקרקע ושטח המללגות. א?ן המלובל בחלוב כפול של השטול.

ביום 14.3.2016 התקיים דיון מקדמי בו חסכימו הצדדים כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית אלא מחלוקת פרשנית משפטית.

בהתאם ביקשו הצדדים לסכסם טענותיהם המשפטיות בכתב וביקשו את הוועדה להכריע בערר על סמך הטיעונים והתומר שבתיק הערר.

למעשה טוענת העוררת נגד הפרשנות שנתן מנהל הארנונה לצו הארנונה .

לשיטתה, על המשיב לפרש את צו הארנונה על הדרך המקלה עס הנישומים ומקום בו אין הוראה ספציפית הקובעת כי יש לחייב שטח מסוים בארנונה הרי שיש לפטור שטח זה מחיוב.

מן הכלל אל הפרט , לטענת העוררת אין בצו הארנונה של עירית תל אביב הוראה המסמיכה את מנהל הארנונה לחייב שטח של חלל מדרגות פעמיים הן בשטת התחתון (בקומת הקרקע) והן בשטת היציע , הגלריה.

העוררת מפנה בעניין אה לצו המכר דירות הקובע כי שטחו של כל מהלך מדרגות בדירה יחושב פעם אחת ויצורף למפלס ממנו עולה מהלך המדרגות.

המשיב שס יהבו על פטיקתו של בית המשפט בענייו דיקשטיין נגד עיריית רעננה (ת'יב -8254-11

3) שם הכריע בית המשפט בבקשה לתובענה ליצוגית באותו העניין באלת :

*האם מתן לתייב על פי צו האלנונה של תמשיבה נושא הדיון, את השטת שמתחת לגלם המדרגות הדאשון בבנייה (להלן: +שטת המליבת) במקרה שהשטת שמתחתנו אטום , בנוסף לחיובו של גלס המדדגות הראשון באופן של *השטחתו כלפי מעלה ותבאתו בתשבון שטח הקומת אליו הוא מוביל/,

ועדת הערר מוסמכת במקרה דנן לדון בטענת העוררת לטעות בעניין חישוב שטת בנכס.

צודקת בייכ המשיב כי אין מסמכותה של ועדת הערר לדון בנוטתו של צו הארנונה או תוקפו.

יחד עם זאת בין הכלים העומדים לרשותה של ועדת הערר בבואה לבתון טענות עוררים ביחס לטעות בתישוב שטת הנכס נמצאים בין השאר גם הכלים הפרשנלים המשפטיים ואת בניסיון לתור אחר כוונת מתקין הצו במקרים בהם הצו שותק או אינו ברור.

במקרה שבפנינו אין התייחסות ספציפית בצו הארנונה לשאלת החיוב הכפול לחלל מדרגות בכלל ולשאלה הדומה לשאלה מתעוררת בנכס נשוא הערר שהובא בפנינו.

נקדים ונאמר כי אין בפסק הדין בעניין דיקטשיין הנייל משום הלכה מנחה או מחייבת במקרה שלנו שכן באותו העניין הובאה להכרעת בית המשפט תובענה *יצוגית הנוגעת לצו הארנונה של עיריית רעננה ולא לצו הארנונה המתייהס לנישומים נשוא ערר זה.

יחד עם זאת , הנושא שנדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין דיקשטיין ואשר נבחן לעומקו על ידי בית המשפט זהה למקרה שהובא בפנינו כך שנכון יהיה להשתמש בפסק הדין בעניין דיקטשיין ככלי פרשני מנחה.

גם בעניין דיקשטיין לא כלל צו הארנונה הוראה מפורשת או ספציפית ביחס לחיוב חלל מדרגות.

הצו, כמו הצו של עירית תל אביב התייחס שט לחיוב כלל שטח דירה בתוך השטח לחיוב.

בית המשפט על ידי כבוד השופטת מיכל נדייב מגדיר שם את המחלוקת ואת פעולת המשיבה

והגדרה זו נכונה גס למקרה שבפמנו:

שאין מחלוקת כי המשיבת בחישוב שתיא עושה משטיחה כל גרם מלרגות כלפי מעלה , כך גדם קומת המלתף מושטח בקומת הקלקע, גלם קומת הקלקע מושטח בקומה אי , גלס קומה אי מושטת בקומת ב' , גרם קומה בי מושטת בקומה ג? , גלם קומה \? מושטח בקומה ד/ סך הכל השטח של 5 גרמי מדלגות. ........משאין מחלוקת על שיטת ההשטחה שעושה במשיבה כלפי מעלת , יש לקבוע האם השטת שמתחת לגרם המדרגות הראשון יכול להוות שטת לתלוב על פי צו האלנונה. אני סבולת שכן ואלה טעמלל...<

לדעת בית המשפט בעניין דיקשטיין הנייל ובהתבסס על כך שאין מתלוקת כי המשיבה רשאית לתשב את גרמי המדרגות בהשטחה כלפי מעלה הרי מוסכם כי כל שטח מושטת כזה מקורה על ידי ההשטחה שמעליו. מכאן שההשטחה של המדרגות העולות מקומת המרתף *וצרות את שטת המריבה . בית המשפט מצא שם כי שטח המריבה הוא שטת מקורה כהגדרתו בהגדרת שטת בצו הארנונה באותו העניין ומכאן שיש לתייבו בארנונה.

במקרה שלנו, אין מדובר בקומת מרתף כי אס בקומת קרקע אלא שטענת העוררת דומה.

העוררת טוענת כי אין לחייב את שטת המדרגות בקומת הקרקע שכן שטח זה כבר מחויב בשל השטחתו בקומת הגלריה שמעל קומת הקרקע.

לשיטת בית המשפט בעניין דיקשטין הרי ששטת המריבה במקרה שבפנינו בקומת הקרקע חוא שטת מקורה ועל כן יש לתייבו.

צו הארנונה של עירית תל אביב קובע בסעיף 1.3.1 בי לצו כי בשטת הבניין נכלל כל השטת שבתוך יחידת הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר...

מכאן שגם על פי צו הארנונה של עירית תל אביב יש לראות בשטת המקורה שנוצר בשטח קומת הקרקע שטח בר חיוב בארנונה.

העוררת לא הניתה בפנינו תשתית משפטית המשכנעת כי יש להעדיף פרשנות אחרת על פני הפרשנות אותה מצא בית המשפט בעניין דיקשטיין חנייל כסבירה.

מכל האמור לעיל ולאור נוסת צו הארנונה ככל שהדברים מתייתחסים להגדרת בניין לא מצאנו כי יש לשנות מתישוב שטת הנכס כפי שערך אותו חמשיב.

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.

בשים לב לאופן ניהול ההליך אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 6.6.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחלייס וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עוי]ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רוייה אבשלום לוי חבר: ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140013402 שליד עיריית תל אביב- יפו

יויר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/'ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: | אי סי אקס המרכז הבינלאומי לתערוכות ולירידים בע"מ נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה ביחס לנכס בו היא מחזיקה ברתוב הנחושת 10 תל אביב.

ביום 2.2.2005 נתנה ועדת הערר לענייני ארנונה תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים לפיה הארנונה בגין הנכס תשולם ביחס של 60/40 כך ש 45 מ"ר מסך השטת יחויבו בסיווג בניינים שאינם משמשיט למגורים ואילו יתרת הנכס בשטת של 67 מ"ר תחויב בסיווג בתי תוכנה ,החל מלום 1,1,2003 ובכפוף לכך שלא :חולו שינויים בשימוש או בצו האלנונת. (לאה לעמיץן זת החלטת ועדת העדד בתיק 03-159- 2004 מיום 62.2.2005

לטענת העוררת מא\ 1.1.2003 ועד ליום 31.12.2014 /כיבדה עיליית תל אביב אח החהלטת הועלת ואת ההסכם והתילה את ההסכם לצורך חישוב האלנונה בכל הכתובות והנכסים בהם פעלת העולדת /.

העוררת צירפה לכתב הערר את פניות המשיב אליה לאחר שערך ביקורות בנכסים השונים ובעקבות הביקורות מצא כי יש להמשיך ולחייב את העוררת על פי הוראות הסכם הפשרה .

אין חולק כי בתום שנת המס 2014 שינה המשיב את סיווג הנכס.

המשיב טוען כי השיב להשגת העוררת ביום 12.2.2015 ואילו העוררת הגישה את כתב הערר על תשובת המשלב רק ביום 13.7.2015.

לגופו של עניין טען המשיב כי התלטת ועדת הערר ניתנה ביחס לנכט ברחוב הארבעה 21 תל אביב ואילו התתלטה לפצל את הנכס בהתאם להתלטת ועדת הערר גם ביחס לנכס נשוא הערר ניתנה בשנת המס 2013 לאור ביקורת שנערכה באותה העת בנכס ולאור ממצאי הביקורת .

*לפיכך המשיב יטען כי מנהל האלנונה אינו כבול בהחלטות קודמות ושמודת לו הזכות לקבוע ולעדכן את החיוב במידת הצולך בתתאם למצב העובדתי ותמשפטלי.

ביום 1.2.16 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר במסגרתו שבו והעלו הצדדים את טענותיהם

המקדמיות :

המשיב טוען כי הערר הוגש באיחור ועל כן יש לדחותו על הסף, העוררת טוענת יש לקבל על הסף את הערר שכן החלטת ועדת הערר משנת 2005 מחייבת את המשיב ללא הגבלת זמן.

בתום הדיון החלטנו כך:

/בפנינו בקשה לדחייהת על הסף של המשיב וטענה נגדית של העודרת שמשמעותה קבלת העדל על הסך שכן לטענת העורלת ההלטת ועדת העלר משנת 2005 מחייבת ללא הגבלה בזמן.

בטרם נדון בערר לגופו עלינו להכריע בטענות המקדמיות ועל כן נאפשר לצדדים לסכם טענותיהם בצילוף הטיעונים המשפטיים?

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן התלטתנו:

ראשית מצוויס אנחנו לדון בבקשת המשיב לדחות על הסף את הערר שהגישה העוררת בטענה כי הוגש באיחור.

כאמור טוען המשיב כי תשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת נשלחה אליה ביום 12.2.2015 ואילו הערר הוגש רק ביום 13.7.2015.

העוררת טוענת בסיכומיה כי פנייתה מיום 26.1.2015 עליה השיב מנהל הארנונה לא הייתה כלל וכלל השגה.

בסיכומיה טוענת העוררת כי למעשה מעולם לא הגישה השגה על תיוב הארנונה שכן החוק אינו מאפשר לנישום להגיש השגה במקרה של קיומו של מעשה בית דין ולפיבך *העוללת לא הגישה השגה ופנתה מספר פעמים למשיב במטרה להתאים את תינב האלנונה לההלטת (עדת הערל שכבר ניתנה בעניינם של הצדדים בשנת 2005/,

המשיב בסיכומיו ביקש לפסול את טיעוניה אלה של העוררת שכן לטענתו מדובר בהרחבת תצית פסולה שהרי ווהי הפעם הראשונה בה העוררת טוענת כי לא הגישה השגה בנסיבות העדר עילה בחוק להגשת השגה שכצו.

אכן, העוררת לא העלתה טענה גו בכתב הערר או בפניותיה הקודמות אולם מפאת הספק לא מצאנו לקבוע כי מדובר בהרחבת חצית פסולה שהרי לראשונה נתבקשה העוררת להתייתס לטענה בדבר איחור במועד הגשת הערר בסיכומים אלה.

לגופה של הטענה , שבנו והפכנו בטיעוניה של העוררת, בדקנו את המסמכים שצירפה לכתב הערר ואת ההתכתבויות בינה לבין המשיב ולא מצאנו ממש בטענות שפרסה בפנינו המצדיקות לטענתה את הדיון בערר ואת דתלית בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר שהגישה.

ראשית דבר נציין כי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו -1976 (להלן: ייחוק הערריי) מאפשר גס מאפשר לנישום להגיש השגה וערר במקרה בו עומדת לטענת העורר העילה של מעשה בית דין לוּכותו.

למעשה טוענת העוררת כי בשל החלטת ועדה קודמת המחייבת את המשיב יש לסווג את הנכס בהתאם להסכם הפשרה משנת 2005 ובכך משיגה העוררת על סיווג הנכס בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.

הרי לך , העוררת משיגה הלכה למעשה על סיווג הנכס ובתור טענה שכזו הרי שאין חולק כי חוק הערר מאפשר לה להגיש השגה.

כך אף פעלה העוררת והטענה כאילו לא יכולה הייתה להגיש השגה לא רק שאין לה בסיס אלא שבעיון לאחור במסמכים שהגישה העוררת בעצמה יש משום השגה על סיווג הנכס כפי שסיווג אותו המשיב ואילו הטענה שמועלית כיום יש בה משום היתממות וניסיון להצדיק בדיעבד את מחדלה.

מסיבות השמורות עימה צירפה העוררת לכתב הערר פניות רבות שנשלחו מטעמה למשיב אולם את הפנייה מיום 26.1.15 אשר עליה השיב מנהל הארנונה ביום 12.2.2015 בחרה שלא לצרף.

בתשובת מנהל הארנונה סעיף 6 מופנית העוררת להגשת ערר על החלטתו של מנהל הארנונה וזאת בתוך 30 יום .

לא זו אף זו ביום 13.4.2015 קיבלה העוררת תשובה נוספת מהמשיב, הפעם מעוייד שגב שביט אשר מכתביה של העוררת מיום 19.2.15 ו 23.3.15 הועברו לטיפולו והא שב והזכיר לעוררת בסעיף 5 למכתבו ( שצורף כנספח הי 1 לערר) בי*כאמור במכתביו של האגף לתיובי אלנונה יש באפשדותדך לפנות להליך של השגה וערר ולמצות את זכונותיך החוקיות בפני הערכאות המוסמכות?/

גם על תשובתו זו של בייכ המשיב לא השיגה או ערערה העוררת.

לשיטתה של העוררת תשובתו האחרונה של מנהל הארנונה לפניותיה נשלחה אליה ביום 2.6.2015 ולאחר מכן ,כ 30 ימים לאחר קבלת תשובת המשיבה , הגישה העוררת את הערר דנן.

העוררת אינה מסבירה מדוע מצאה לנכון לראות במכתב הנוסף של עוהייד שגב שביט מיום 5 מקסמך המקים לה זכות להגיש השגה ומדוע לא המשיכה בהתכתבויותיה עם המשיב.

שתיקתה בעניין עומדת לה לרועצ שכן לא מצאנו כל הבדל בין המכתב שקיבלה העוררת מעוייד שגב שביט ביום 2.6.15 לבין מכתבים קודמים. ובוודאי כאשר המצב הוא שהמכתב היחיד שקיבלה ממנהל הארנונה היה תשובתו המצוטטת לעיל מיום 2.2.15 .

אין זו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גם בתי המשפט שדנו ובחנו התלטות של ועדת הערר בעניין וּה.

בבר'ים 6333/09 רס חן חניונים בע'ימ נ. מנהל הארנונה של עיירת תל אביב, אימ\ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוצי אשר קבע כי משחלף המועד התוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישוס מאבד את זכותו להשיג על חיוביו בארנונה.

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי, הוא עיקרון מהותי.

במקרה זה אף לא הונחה בפנינו בקשה כלשהי להאריך המועד להגשת ההשגה ו/או להגשת הערר .

כל שיש בפנינו הינן טענות בלתי מנומקות המצדיקות את המועד בו הוגש הערר כאללו עניין לנו בסוגיית טכנית שאינה מהותית.

גם אם מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק .

יכולים היינו לסיים את הדיון בערר זה בהחלטה לפיה הערר יידחה על הסף אולם מצאנו מקום להתייחס גם לגופו של עניין מתוך שיכול וענינה של העוררת יתגלגל לפתתה של ועדת הערר גם בשנת המס 2016.

שלא כמו בנימוקיה המתייחסים למועד בו הגישה את כתב הערר הרי שבטיעוניה ביחס לטענה לפיה יש לקבל את עמדתה ולא לשנות את השומה יכולה הייתה העוררת למצוא אצלנו אוזן קשבת וזאת כפי שהבענו עמדתנו בסוגיות דומות בתיקים אחרים שהובאו בפנינו.

על אף האמור, ומהנימוקיס המפורטים לעיל אין מנוס מלדחות את הערר על הסף.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 6.6.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענלינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר: עוז)ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רויית אבשלום לוי ןי עו"ד גדי טל

קלדנית : ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140012882 שליד עיריית תל אביב- יפו

לו'יר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: בנימין אלבלה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינם של יתר העררים , חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביתס לייתנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכוּית התדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחזיקים בה. מתתם התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .

העורר הגיש בתחילה את הערר בעצמו ולאתר מכן במהלך דיוני הערר שכר את שרותי באת כותו.

בכתב הערר שהוגש על ידי העורר נכתב:

*המקום סגור על :די הנהלת התתנה.....כל אזוד התנויות הללו סגולות , אין כניסת ואין יציאה (זאת בכדי למנעו ממשתמש:* סמים , זנות (מפגע בליאותי./

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת , על אף שהעורר כמו עוררים אחרים וסיפוריהס הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו תשים בפורסם באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכזית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידים על העורר אלא שיש בסיטואציה אליח נקלעו כל בעלי הדין בתיקים אלה ואשר הביאה את העורר לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתס של העוררים בכלל והעורר שבפנינו בפרט.

העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה לו התזקה בו , אין למעשה נכס והגישה אליו חסומה.

בדיון המקדמי התברר כי העורר מינה לעצמו עו"ד ובתום הדיון המקדמי נקבע התיק לשמיעת ראיות .

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כי תיוב העורר בארנונה התל מיום 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביחס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) .

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המחזיק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המוערי לפי השימוש האחרון בנעשה בנכס טרם מתן הפטור וזאת למשך תקופה של חמש שנים.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכצית החדשה כי הכרעתנו נדרשת רק ביתס לאתת מהסוגיות הנוגעות למתתסם זה וענינה חיובם בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתתם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות חיימחזיקיםיי השונים בחנויות שבמתחם התחנה המרכוית החדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומיס אשר סיפורס דומה והסם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטוענים בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לחוקתם את התנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכזית החדשה לפני כארבעים שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעוררים ובבעלי החנויות מחזיקים לצורך חיובס בארנונה אלא גם חברת התחנה המרכוית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכזית החדשה (14001052 ) כי כל התלטה בתיקים אלה פרט להתלטה הדוחה את הערר תהיה לה משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכצית החדשה בתור הבעלים על המתחם ו/או המתזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בוהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות

הסוגיה ולזכויותיהס של העורר ובין השאר טען כדלקמן :

*...העילייה תטען כי בנסיבות המקרה פעלה כדין ובסבירות עת הותירה את דישום העולל כמחזיק בנכס לאוד המידע והמסמכים שהיו בידיה ולא יכלה לדעת כי העודר אינו מחזיק בנכס (דבר הטעון הוכחת כשלעצמ)) .-

זאת ועוד הדעת מותנת ממכלול הנסיבות המתואלות לעיל כי לא מן הנמנע כי עמיין לנו בסכסוך כזה או אחל בין העולר ובין התחנה המרכזית . כשכך הם פני הדגרים, הלי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפרטי בין העורר לבין צד שלישי, יש לפתור אותת בכלים המשפטיים שמעמיד תמשפט הפלטי לדשות הצדדים...

המשיב יטען כי לאור האמול לעי 2 ולמען יעילות הל:ון מתבקשת הוועדה לזמן כבר לליון הקלוב את נציגי התחנה המדכזית החדשה..<

הורינו על זּימון התחנה המרכזית החדשה לדיון בערר ה על מנת שלא תינתן ההלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיחיח לו את יומו בפנינו.

הצד השלישי :

ניהול תחנה מרכזית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכצית החדשה בתל אביב

בע"מ. :

בתיקים אתרים שהתבררו בפנינו העלה הצד השלישי טענות ביחס למעמדו כצד שלישי שזומן לדיוני ועדת הערר בתור צד שעלול להיפגע מהחלטתה של הועדה , הצד השלישי העלה טיעוניט

שונים לרבות הטיעונים הבאים :

*+ הועדה אינה מוסמכונ ליתן החלטה המתייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את התחנה המרכצית החדשה כבעלת דין.

* הועדה נעדרת סמכות לכפות על התחנה המרכזית החדשה להעיד.

* תקנות סדר הדין האצרחי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* התחנה המרכזית החדשה אינה נישומה.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי ונשוב על עמדתנו גם בענייןו הנדון בפנינו בערר גה :

2

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא גו אף צו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גם לא עמדתו.

בראשית הדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההתלטה לזמנו למעט הסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בסופו של יום לא רק שהתייצב לדיון ההוכתות אלא אף הביא ראיותיו וסיכם טענותיו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא זימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים חשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהתלטתה של ועדת הערר ראוי למנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהם עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החציק בנכס.

למדנו כי משמעות התלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מחזיק חינה על פי רוב הסבת החיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הציקה הקרובה ביותר לדעתו של המשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה החלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהחיוב בארנונה עלול להיות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לומן את הצד השלישי במקרה גה לדיוני הועדה כמי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנו לבאי כוח הצד השלישי כי אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו לחשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בצימונו של חצד השלישי הוא להעמיד בפניו הודמנות להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהל כפי שיתפוץ, אלא שכל ההבהרות ו/או ההערות בעניין וה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

ביום 29.2.16 התקיים דיון מקדמי בתיק זה, בדיון וה היה כבר מיוצג העורר על ידי באת כוחו.

בייכ העורר הציע הסדר דיוני לפיו יוגשו תצהירי העורר ולאחר עלון בהם ובמידה והצדדים יוותרו על חקירת העורר תיתן הוועדה את התלטתה על סמך כתב הטענות ותיק המוצגים של חצד השלישי.

המשיב הודיע לאתר עיון בתצהיר העורר כי אין לו התנגדות לכך שהועדה תיתן החלטתה על סמך חומר הראיות שבתיק וללא קיום דיון הוכתות

באת כוח הצד השלישי אמרה בדיון המקדמי :

*תגשנו היום תיק מוצגים ומבחינתנו נוותר על הבאת דאיות נוספות או על הגשת תצהיד. בעניין חקירת העודר נביא עמלתנו לאחל עיון בתצתיר?

מאתר ולא נתקבלה כל התייחסות מהצד השלישי לתצהיר העורר הסקנו כי גם הצד השלישי מצטרף להסדר המוצע לפיו הועדה תיתן החלטתה על סמך התומר שבתיק הערר.

ביום 02.3.16 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העורר, ביום 29.2.2016 , נתקבלו כאמור ראיות מטעמו של הצד השלישי במסגרת תיק מוצגים שהגיש .

העורר העיד בתצהירו כי רכש לפני כ 50 שנים את החנות (מספר 3214) ולמיטב זכרונו לא השלים את מלוא התמורה עבור התנות .

/מעולם לא קיבלתי את המפתת לחנות ולא קיבלתי את החזקה בה.. כמובן שלא השכלתי את החנות (/או הפעלתי אותה (/או ניצלתי את התנות בללץ כלשתלי.

בתיק זה , להבדיל מהתיקיס האחרים שנתבררו בפנינו לא הציג המשיב ראיות המסבירות מדוע שינה המשיב את רישום המחזיקים ומדוע ומתי העביר החזקה מהתחנה המרכוּית החדשה לעורר.

מעיון בטענות המשיב בכתב החתשובה לערר ובמכלול החומר בתיק נראה כי העובדות שעמדו כבסיס לתיוב של העורר בארנונה בתיק זה זהות לתיקים אתרים שנדונו בפני ועדת ערר זו. אס ללמוד משאר התיקים שהובאו בפנינו הרי העברת החוקה או חילופי המתזיקים נעשו על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999.

מכתב התשובה לא עולה כי המשיב בדק את מצב הנכס בעת קבלת מסמכי התחנה המרכצית האמורים ואין כל מידע או התייחסות להליך חילופי המחזיקים במקרה וה. המשיב מתייחס בכתב התשובה רק לשאלה מיהו בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס.

כך, להבדיל מעשרות תלקים שהובאו בפנינו, במקרה וּת אין בידינו ראיות ביחס לתהליך בו העביר המשיב את התזקה מהתחנה המרכוית החדשה לעורר.

כל שיש בידינו הנו תצהירו של העורר המעיד כי מעולם לא קיבל מפתת או חזקה בנכס.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק מוצגים :

חוזה המכר מיום 19.3.89 אשר בא בהמשך לתוזה המקורי מיום 2.4.69.

עוד הציגה התחנה המרכוית את חוזה הניהול שנחתם וכן מכתביסם מהתתנה המרכצית לעורר ביחס להובות כטפיים לכאורה של העורר או הודעה על כך שחנות מוכנה למסירה .

על פי הראיות בתיקים האחרים, המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המתזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

חמשיב פעל ככל הנראה בהתאט לייהודעתיי התחנה המרכנזית החדשה משנת 1999 אשר נמסרה לו כפי שלמדנו מהראיות שהוצגו בפנינו בשאר התיקים ורשס את חילופי המחזיקים מינואר 1999.

המשיב הפנה בכתב התשובה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחציקים.

אין זה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר תדילת תזקה או העברת זכויות בנכס , הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזיקים.

חמשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מצו , לא פעם נדרשנו לבקשות נישומים להחיל את מועד שינוי התוקה למועד הקבוע במסמך החוצי המקיס את העילה לשינוי המתזיקים, במקרים רבים סירב המשיב לרשום השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינול.

אנו שבים ומתאריס את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בהליך שהוצג לנו בתיקים אחרים ביחס לדרך של בה רשם את חילופי המחציקיםט

לתצהיר חמשיב הליך ממנו משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המתזיקים על פי הודעת הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.

לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מחויקים החתומה על ידי צד כלשהו וכל שהיה בה ככל הנראה אלה פרטי החנות של העורר בציון שמו של העורר.

לא המשיב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לנו את ההודעה מכוחה נרשמה התלפת המחציקים בנכס .

כאמור לקובצ המוצגים של התחנה המרכזית לא צורף מסמך החתום על ידי העורר המעיד על מסירת הנכס וקבלתו וממילא הצד השלישי לא טוען למסירה בתיק וה כי אם לכך שהזמין את העורר לקבלת את הנכס וזה לא נעתר להזצמנתו.

לאתר שעיינו במסמכים שהוצגו על ידי הצד השלישי למדנו כי במועד בו נשלחה ככל הנראה הודעת הצד השלישי למשיב ביחס לתילופי המחזיקים חלפו ככל הנראה כעשר שנים מהמועד בו נחתמו בין התחנה המרכצית החדשה לעורר ההסכמים אותם הציגה התחנה המרכצית כנספת א !

לתיק המוצגים מטעמה.

אין זה מענייננו להידרש למערכת התוזית שנקשרה בין הצד השלישי לעוררים אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהסכמים אלה האם נכון נהג המשיב כאשר פעל על פי בקשת הצד השלישי כעשר שנים לאחר שנחתמו ההסכמים ורשם את חילופי המחזיקים כמבוקש.

בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ואשר נחתם בין התחנה המרכזית החדשה לבין העורר מתחייב הצד השלישי להמשיך את בניית הפרויקט אשר בנייתו לא הושלמה על ידי מוכרת הנכס המקורית יכיכר לוינסקי בעיימיי והצדדים מתייחסים להסכם המקורי בו רכש העורר את וכויותיו במתחם.

אין חולק כי במועד חתימות ההסכם בין הצד השלישי לעורר לא הושלמה בנייתו של הנכס נשוא הערר שכן הצד השלישי מתחייב י<השלים את בנלית התנות כפוף למפורט להלן... זו

בסעיף 8 להסכם שהוצג לנו נקבע בי/+החברה תודיע ללוכש על מועד המסילת בפועל של החנות כמוגדר בסעיף 3 אי להטכם זה וקבלת מפתחות החנות על הלוכש תשמש כהוכחה מכלעת שאינה ניתנת לסתילה שתלוכש קיבל את החנות בהתאם לתנאי החברה לשביעות לצונו הגמור..%

בסעיף 11 להסכם נקבע :

*התשלומים הבאים *חולו על הלוכש וישולמו על ידו לחברה או לזכאים לתשלום במועדים

שנקצעו על ידי החברת: תלק *חט: באלנונה לעיללית....<

בסעיף 15 התתייב הרוכש לחתום באותו המעמד על הסכסם ניהול .

הסכם הניהול, אשר נחתם ככל הנראה במקביל לתתימה על הסכם הרכישה הוצג בפנינו ונקבע בו בין השאר כי חברת הניהול תקבל לידיה את ניהול הפרויקט לאחר שתושלם בנייתו וכי תמורת ניחול הפרויקט ישלם העורר דמי ניהול כמוגדר בהסכם.

שמענו מהעורר כי העורר מעולם לא קיבל את התזקה בחנות.

ברור מהראיות שהוצגו לנו ומעמדת העורר אשר לא נסתרה כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל , ממילא לא נסתרה טענת העורר כי הנכס לא היה פעיל מאז פתיחת התחנה וכי לא נמסרה לו לפיכך החזקה בנכס.

הצד השלישי לא הציג, לא למשיב וממילא גם לא לוועדת הערר , פרטיכל מסירה אלא דרישות לתשלומים אותט נדרש העורר לשלם שנשלחו לעורר.

ממילא לא התלימר הצד השלישי להציג כל ראיה אשר יש בה בכדי לשכנע כי החזקה בחנות אכן נמסרה לעורר ו/או כי בניית החנות הושלמה.

גט המשיב לא הציג כאמור ראיות לפיהן נמסרה לעורר החזקה .

גרסת העורר שלא נסתרה כפי שפורטה לעיל תומכת בעמדתו לפיה החנות מעולם לא נמסרה לתוקתו.

הצד השלישי לא הציג כאמור כל ראיה לפיה אכן נמסרה לעורר התזקה .

יתרה מזאת , לא ברור על סמך מה רשם המשלב את העורר כמחזיק מחודש ינואר 1999.

חמשיב טוען בכתב התשובה כי העורר קיבל פטור מארנונח על פי סעיף 330 לפקודת העיריות שנים שקדמו למתלוקת נשוא ערר וּח.

ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונה לחנויות בתתנה המרכזית החדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהתנויות בפרויקט המורכב והבעייתי אשר שאלת החזקה בו לא הוכרעה.

אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת התוקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכזה.

בכדי להוכיח כי החוקה נמסרה בחנויות לרוכשי החנויות נדרשות ראיות ביחס להליך מסירת החנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של החנות באזור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את וכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המתויקים.

כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.

עוד בטרם היה על המשיב ואו הצד השלישי להוכית כי העורר קיבל התוקה בנכס לידיו היה עליהם להוכית או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האחוקה בו מיוחסת לעורר קיים.

מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לנו בתיק זה ובתיקיס אחרים לא ברור כלל האם קיים נכט שניתן להגדירו חנות , האם בכלל מיוחד שטח ספציפי לעורר והאם ניתן לאחותו בכלל.

לא המתוקק כמו גם לא מתקין הצו הארנונה, לא התכוונו כי אתזקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחיוב במס.

אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מתויקים .

סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי חוק ובמקרה וה בטענת אינני מחזיק.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר חינה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנהיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת תוקה כנדרש על פי דקו.

ההסכט שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חזקה או עס יום התיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999,

העורר לא התציק בנכס.

יותר מכך - לא ברור כלל וכלל אם יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירה בעניינו או להחזיק בו אך לא נכריע בהחלטה וו בעניין זה.

הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גס לא הצביע על מועד בו נמסרה התוקה בנכס לעוררים.

הצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מהימנה אחרת הנוגעת למסירת החזקה המיוחסת לעורר.

אכן מטרתם של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמטרת לו.

די לעיין בחוזים שהוצגו על ידי הצד השלישי תוך השוואח להודעה שמסר ככל הנראה בעניין העורר למשיב על חילופי מחויקים בכדי להגיע למסקנה כי קיים ספק אם העורר קיבל את החוקה בנכס . הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחס לעמדת העורר אשר פנו אליו בשנת 1999 ואת ידיעת המשיב ביתס למצב הנכסים בתחנה המרכנית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחזיקים שונים במתחם התחנה המרכזית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר נענה לבקשת הצד השלישי ורשם את העוררת כמחציקה בנכס.

תכלית המחוקק , להביא לכך שהמחציק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההתחוקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומחשידה כגון 'יהודעתיי התחנה המרכוית החדשה על חילופי מחציקים

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האלנונה בעירית הדצליה ני מילב פלקון, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחזיק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי חיה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחזיק בנכס.

בבריים 867/06 מנהלתת האלנונת בעיליית חיפה ני דול אנלמיה בע/₪ ‏ כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

,,,שני חבדי הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבהן ישנת ידיעה כוזיטיבית של הלשות המוסמכת לגביית האלנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכט בפועק - ההלטתת לתמשיך ולחייב את המחזיק היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם הנובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקילה כנאמן הציבור (עיינו: פיסקאות 34-32 לחנות דעתו של חבלי, השופט :/ דנציגל, מיסקה 0 לחוות דעתה ש2 חבלתי, השופטת ע'? אלבל). לעמדה זו הצטלף, בתמשךץ, גם חבלי, השופט אי לובינשטיין ב-עעיים 2611/08 בנימין ני עגיריית תל אביב (5,5.2010) (להלן: ענלין בנימין), בציינו

כך:

*...כשלעצמי סבורני, על פיי השכל הישר, כי אם אכן ידעה אל נכון המתלקה הרלבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצולך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצעל לבדיקה נוספת. על אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית אלנונה, בודאי במקום 7ב נכסים ודב תחלופה... אך במקום שנפתח הפתת לבליקה קלת יחסית נמכח ידיעתה הקונקרטית של הלשות, יש מקום למאמץ מצידה.. > (שם, בפיסקה כהל)./

ההיגיון שהנתה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוציטיבית של הרשות ביחס לגהות המחזיק בפועל נכון שישמש כמורה דרך גם בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מידיעתו תפוויטיבית של המשיב את הנסיבות המיוחדות והמורכבות של הנכטים במתחם התחנה המרכזית בתל אביב עת פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה על תילופי מחזיקים בשנת 1999. על פי הגיון זה לא היה מקום לקבוע כי העורר מחזיק בנכס נשוא הערר שבפנינו.

דין טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעורר בתור הבעלים על הנכס את בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס להידחות שכן הוכת כי הוא לא החזיק בנכס , לא היה מה להחזיק ואין בכך שרכש צכויות לפני יותר מארבעים שנים נכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאם להסכמים שחתם לרכישתו ( פעם מהמוכרת כיכר לוינסקי ופעם מהצד השלישי ) בכדי להקים לו זיקה לנכס לצרכי ארנונה.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא התגיק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו צו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק גה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדת רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר זה.

לאור החלטתנו מתייתר הצורך בקבלת החלטה בבקשת העורר בנוגע לתיוב שנת 2016.

אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים היום 6.6.2016

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

\

/

יו"ר: עו אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר:\עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: | 140012757 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו"ד/רו/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: יעקב פר\

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינם של יתר העררים , חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתתנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחזיקים בה. מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .

העורר הגיש בתחילה את הערר בעצמו ולאחר מכן במהלך דיוני הערר שכר את שרותי בא כוחו.

במסגרת הערר שהגיש טען כי מעולם לא קיבל את החזקה בתנות.

בכתב הערר שהוגש על ידי העורר נכתב:

*מאז פתיחתה של התחנה בשנת 1992, עומד שטח החנות בלתי גמול ובלתי כשיר למטירה (לשימוש באגף נטוש ומוזנת שלא הותקנו בו תשתיות ומערכות תיונלות בסיסיות..... שטת החנות שלי מצוי בקומה החמישית של התתנה, מפלס זה סגור בפני תנועה לאנשים. אין יוצא (אין בא....לא זו אף זו , אנו לא מחזיקים כלל בחנות, מי שמחזיק בתנות זו הנהלת התחנה המרכזית./

..ההולעה שנתקבלה אצל המשיבת עילריית תל אביב מהנהלת התמתיית על העברת חוקת בייתנות? אלינו (שההעתק ממנת לא קיבלנו) הינה הודעה שקרית ולא נכונת בלשון המעטת (תוגשה בחוסל תום לב ע'/י התחנה המרכזית.?

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת , על אף שהעורר כמו עורריס אחרים וסיפוריהם הקשים באים וחולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בפורסם באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכזית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכוית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידים על העורר אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיקים אלה ואשר הביאה את העורר לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתם של העוררים בכלל והעורר שבפנינו בפרט.

העורר הגיש את הערר וביקש לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליו בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה לו החזקה בו , אין למעשה נכס והגישה אליו תסומה.

בדיון המקדמי התברר כי העורר מינה לעצמו עו"ד ובתום הדיון המקדמי נקבע התיק לשמיעת ראיות .

המשיב הביא לידיעת ועדת הערר כי חיוב העורר בארנונה החל מיום 1.1.2015 הינו פועל יוצא של שינוי חקיקתי ביתס להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) .

בהתאם לשינוי חויב העורר בתור המחזיק הרשום בנכס בארנונה על פי התעריף המצערי לפי השימוש האחרון בנעשה בנכס טרם מתן הפטור וזאת למשך תקופה של חמש שנים.

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכצית החדשה כי הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה תיובס בארנונה של רוכשיט שרכשו חנות במתחם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות ה'ימחזיקיסיי השונים בתנויות שבמתחם התחנה המרכזית החדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומיס אשר סיפורם דומה וחס מגיעים לדיוני ועדת הערר וטועניס בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לחזקתם את החנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכצית החדשה לפני כארבעים שנים.

מנגד עומדים לא רק המשיב אשר רואה בעורריס ובבעלי החנויות מחויקיס לצורך חיובס בארנונה אלא גם חברת התחנה המרכזית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התחנה המרכוית החדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדותה את הערר תהיה לה משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכצית החדשה בתור הבעלים על המתהס ו/או המחזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר הבהיר המשיב את עמדתו בוהירות הראויה תוך שהוא ער למורכבות

הסוגיה ולצכויותיהם של העורר ובין השאר טען כדלקמן :

...העידייה תטען כי בנסיבות המקלה פעלה כדין ובסבירות עת הותידה את רישום העולר כמחזיק בנכס לאור המידע והמסמכים שהיו בידיה ולא יכלה לדעת כי העודר אינו מחזיק בנכס (דבר הטעון הוכחת כשלעצמל) ...

זאת ועוד הדעת נותנת ממכלול הנסיבות המתוארות לעיק כי לא מן הנמנע כי עמין לנו בטכסוך כזה או אחד בין העורר ובין התחנה המרכזית . כשכך הס פני הדברים, הרי ככל שקיימת מחלוקת בתחום המשפט הפרטי בין העורר לבין צד שלישי, יש לפתוד אותה בכלים המשפטיים שמעמיד המשפט הפלטי קרשות הצלדים...

המשיב יטען כי לאור תאמול לעיל ולמען יעילות הדיון מתבקשת הוועדת לזמן כבר לדיון הקלוב את נציגי התחנה המלכזית החדשה..<

הורינו על צימון התחנה המרכזית החדשה לדיון בערר וה על מנת שלא תינתן החלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיהיה לו את יומו בפנינו.

הצד השלישי :

ניחול תחנה מרכזית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכוית החדשה בתל אביב

בע"מ :

ביום 99.9.2015 הגיש הצד השלישי ייבקשה מוסכמת לארכהיי לפיה הוא הציג הסכמה אליה הגיע עם המשיב לפיה מתבקשת הועדה להאריך ב 30 ימים את המועד להגשת תצהירי הצד השלישי ולכל המוקדם ליום 8.10.15 וזאת מאחר וזימון המבקשת לדיוני ועדת הערר /מעולל שאלות מהותיות בנוגע לתוקף הזימון ומעמדה בתליכי העלל?.

2

עוד טען הצד השלישי אשר הגדיר עצמו כמבקשת באותה הודעה כי המבקשת שוקדת על סיכום טענותיה בעניין אה בהתאם להחלטת יו"ר ההרכב יהודה מאור וכי היא בוחנת חלופה כוללת לניהול הערר.

ביום 20.10.2015 ובאיתור ניכר , הוגשו ייסיכומייי הצד השלישי.

הצד השלישי העלה טיעונים שונים לרבות הטיעונים הבאים :

+ הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המחייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את המבקשת כבעלת דין.

+ הועדה נעדרת סמכות לכפות על המבקשת להעיד.

+ תקנות סדר הדין האזרתי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* המבקשת אינה נישומה.

בסיום הטיכומים הבהירה המבקשת , כי תשיב באופן מלא ועניני לכל דרישה על פי דין מאת המשיב להמציא בפניו את המידע ו/או המסמכים שבידה בנוגע לחזקה והשימוש בנכס מושא הערר ואף תהיה מוכנה לתמוך תשובתה בתצהיר.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי בעת דיון מקדמי בתים אחר בו הוגשו אותם סיכומים

ונשוב על עמדתנו גם בעניין הנדון בפנינו בערר גח :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתליצב לדיונים בפני הועדה. לא זו אף זו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד. \

טענות הצד השלישי אינן ברורות כמו גם לא עמדתו.

בראשית חדיונים התייצב לדיון המקדמי ואף לא הביע הסתייגות מההחלטה לזמנו למעט הסתייגות שהביעה בתום הדיון.

לאחר מכן הגיש הצד השלישי סיכומי טענותיו מהן עלה כי הוא כופר בסמכותה של ועדת הערר לקיים דיון בהשתתפותו והנה בסופו של יום לא רק שהתייצב לדיון ההוכתות אלא אף הביא ראיותיו וסיכם טענותלו.

נשוב על עמדת ועדת הערר.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא צימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתתה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים חשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהתלטתה של ועדת הערר ראוי לומנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהם עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החציק בנכס.

למדנו כי משמעות התלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מחזיק הינה על פי רוב הסבת החיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הזיקה הקרובה ביותר לדעתו של המשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה החלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהתיוב בארנונה עלול לחיות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לזמן את הצד השלישי במקרה גה לדיוני הועדה כמי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנו לבאי כוח הצד השלישי כי אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו להשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על חצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בזימונו של הצד השלישי הוא להעמיד בפניו הזדמנות

להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהי כפי שיחפוץ, אלא שכל ההבהרות ו/או ההערות בעניין זה נפלו על אוזניים ערלות והצד השלישי בשלו.

ביום 22.11.15 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העורר, ביום 20.12.2015 , נתקבלו ראיות מטעמו של המשליב .

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוּית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במטגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת התצהיר שהוגש הכולל את המוצגים מטעם התחנה המרכזית ואת מבלי שעד הצד השלישי ליחקר על תצהירו .

באי כות הצדדים לא התנגדו לקבלת המוצגים בדרך גו , ראה התלטתנו מיום 2.5.16 הנותנת תוקף

החלטה להסדר בין הצדדים בעניין זה. תיק המוצגים הוגש ביום 2.5.2016 .

כאמור ,ביום 2.5.2016 בעת הדיון שנקבע לשמיעת ההוכחות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה הם מוותרים על חקירות המצהירים שהגישו תצחירים .

הצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה במועד הדיון ביום 2.5.2016

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחציקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 (לאה ההודעת מלוס 6.7.97 אשל צולפה כנספת לתצתיר העדות הדאשית מטעם המשיב).

כך הצהירה גבי רוית דורון המשמשת כבותנת תיובים בכירה ם במחלקת שומה בי אצל המשיב.

*מבדיקה בדישומי ומסמכי העירייה עולה כי העירייה לשמה את העולר פרץ יעקב כמחזיק הנכס בלחוב לוינסקי 108 תשבון לקות 10046951 (חנות 2304 )| לאוד הולעת בעלת הנכס , הונחנה המדכזית החדשה תל אביב בשנת 1999

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת מסמכי התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לזהות את הנכס או לגשת אליו.

המשיב הציג את המכתבים מ/1 מ/2 בתוך מסמכים המעידים לטענתו על ידיעתו של העורר על כך שקיבל את החזקה בנכס.

בייכ העורר טען כי אין במוצגים מ/1 ומ/2 בכדי להעיד על כך שהעוררים ויתרו על טענתם בעניין אינני מחויק /כפי שטענו בתצהירים מטעמנו לא נתקבלה הודעה על חילופי מחזיקים אצל העודרים לרבות לא 1/0 1מ/2 יי.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים כדלקמן :

הוה המכר מיום 24.11.88 .

עוד הציגה התחנה המרכוית את חוזה הניהול שנחתם , התכתבויות בין העורר לתחנה המרכצית החדשה ביחס למצב הנכט וכן מכתבים מהתחנה המרכצית לעורר ביחס לחובות כספיים לכאורת של העורר ודרישות לתשלום דמי ניהול .

כאמור חמשיב ביצע את תילופי המחציקים , כך על פּי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי התוקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את תילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מתזיקים.

4

אין זה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת תזקה או העברת זכויות בנכס , הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מתזיקים.

המשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מצו , לא פעם נדרשנו לבקשות נישומים להחיל את מועד שינוי התוקה למועד הקבוע במסמך החוצי המקים את חעילה לשינוי המתויקים, במקרים רבים סירב המשיב לרשום השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינוי.

אנו שבים ומתאריס את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את טימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בנספח אי לתצהיר המשיב ממנו משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.

לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מחזיקים החתומה על ידי צד כלשחו וכל שהיה בה ככל הנראה אלה פרטי החנות של העורר בציון שמו של העורר.

לא המשיב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לגו את ההודעה מכוחה נרשמה החלפת המתזיקיס בנכס .

אין מחלוקת כי המשיב רשם את העורר כמתזיק של הנכט נשוא הערר על פי הייהודעהיי משנת 9

כאמור לקוב> המוצגיסם של התחנה המרכזית לא צורף מסמך החתום על ידי העורר המעיד על מסירת הנכס וקבלתו וממילא הצד השלישי לא טוען למסירה בתיק וה כי אם לכך שהזמין את העורר לקבלת את הנכס וזה לא נעתר להזמנתו.

לאחר שעיינו במסמכים שהוצגו על ידי הצד השלישי למדנו כי במועד בו נשלחה הודעת הצד השלישי למשיב ביחס לחילופי המתזיקיס חלפו ככל הנראה כאחת עשרה שנים מהמועד בו נחתמו בין התחנה המרכצית החדשה לעורר ההסכמים אותם הציגה התחנה המרכנית כנספח א ' לתיק המוצגים מטעמה.

איו זה מענייננו להידרש למערכת החוצית שנקשרה בין הצד השלישי לעוררים אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהסכמים אלה האם נכון נהג המשיב כאשר פעל על פי בקשת הצד השלישי כאחת עשרה שנים לאחר שנחתמו ההסכמים ורשס את חילופי המחציקים כמבוקש.

בהסכם שהוצג לנו במסגרת תיק המוצגיט שהגיש הצד השלישי ואשר נחתם בין התחנה המרכצית החדשה לבין העורר מתחייב הצד השלישי להמשיך את בניית הפרויקט אשר בנייתו לא הושלמה על ידי מוכרת הנכס המקורית 'יכיכר לוינסקי בעיימיי והצדדים מתייהטים להסכם המקורי בו רכש העורר את זכויותיו במתחם.

אין חולק כי במועד חתימת ההסכם בין הצד השלישי לעורר לא הושלמה בנייתו של הנכס נשוא הערר שכן הצד השלישי מתחייב י<השלים את בניית התנות כפוף למפורט להלן...

בסעיף 8 להסכם שהוצג לנו נקבע בי''החברת תודיע ללוכש על מועד המסירה בפועל של החנות כמונדד בסעיף 3 א' להסכם זה וקבלת מפתחות התנות עלי הלוכש תשמש כהוכחה מכרעת שאינה ניתנת לסתירה שהלוכש קיבל את התנות בהתאם לתנא? החבלה לשביעות לצונו הגמול...<

בסעיף 11 להסכט נקבע :

"יהתשלומים הבאים יחולו על הדוכש וישולמו על ידו לתבלה או לזכאים לתשלום במועדים

שנקבעו על ידי החברת: הלק *חס: באלנונת לעירלית...<

בסעיף 15 התתייב הרוכש לתתוס באותו המעמד על הסכם ניהול .

הסכם הניהול, אשר נחתם ככל הנראה במקביל לתתימה על הסכם הרכישה הוצג בפנינו ונקבע בו בין השאר כי חברת הניהול תקבל לידיה את ניהול הפרויקט לאחר שתושלם בנייתו וכי תמורת ניהול הפרויקט ישלם העורר דמי ניהול כמוגדר בהסכם.

שמענו מהעורר כי העורר מעולם לא קיבל את החזקה בחנות.

ברור מהראיות שהוצגו לנו ומעמדת העורר אשר לא נסתרה כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל , ממילא לא נטתרה טענת העורר כי הנכס לא היה פעיל מאז פתיחת התחנה וכי לא נמסרה לו לפיכך התזקה בנכס.

הצד השלישי לא הציג, לא למשיב וממילא גם לא לוועדת הערר , פרטיכל מסירה אלא דרישות לתשלומים אותם נדרש העורר לשלם שנשלתו לעורר.

ממילא לא התיימר הצד השלישי להציג כל ראיה אשר יש בה בכדי לשכנע כי התזקה בחנות אכן נמסרה לעורר ו/או כי בניית החנות הושלמה.

גם מראיות המשיב לא עולה כי נמסרה לעורר החגקה .

גרסת העורר שלא נסתרה כפי שפורטה לעיל תומכת בעמדתו לפיה החנות מעולם לא נמסרה לחזקתו.

הצד השלישי לא הציג כאמור כל ראיה לפיה אכן נמסרה לעורר התזקה .

יתרה מזאת , לא ברור על סמך מה רשם המשליב את העורר כמחזיק מחודש ינואר 1999.

המשיב טוען בכתב התשובה כי העורר קיבל פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות שנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר וּח.

ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונה לתנויות בתחנה המרכוּית החדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהחנויות בפרויקט המורכב והבעליתי אשר שאלת החזקה בו לא הוכרעה.

אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת התזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכוה.

בכדי להוכיח כי החזקה נמסרה בתנויות לרוכשי החנויות נדרשות ראיות ביתס להליך מסירת החנות, קבלתה על ידי הרוכשים הספציפיים, מיקומה של החנות באצור בו ניתן לעשות בה שימוש וניתן ליישם את זכות הבעלות וידיעה אקטיבית של הרוכש אודות הפנייה למשיב בבקשה לרישום שינוי המחזיקים.

כל אלה לא נתקיימו במקרה שבפנינו.

עוד בטרם חיה על המשיב ו/או הצד השלישי להוכיח כי העורר קיבל התזקה בנכס לידיו היה עליהם להוכיח או להיווכח בעצמם כי הנכס אשר האחזקה בו מיוחסת לעורר קיים.

מהעדויות ששמענו והראיות שהוצגו לנו בתיק וּה ובתיקיס אחרים לא ברור כלל האם קיים נכס שניתן להגדירו תנות , האם בכלל מיוחד שטת ספציפי לעורר והאם ניתן לזהותו בכלל.

לא המחוקק כמו גס לא מתקין הצו הארנונה, לא התכוונו כי אחוקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לתיוב במס.

אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מחזיקים .

סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי חוק ובמקרה זה בטענת אינני מחציק.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על תילופי מתזיקיס או חדילת תזקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חוקה או עס יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את תילופי המחציקיס. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חללופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החזיק בנכט.

איננו מקבלים את עמדת המשיב לפיה מוצגיט מ ומ/2 מעידיט על ויתור של העורר על טענת אינני מחזיק. נתייחס בהמשך לעניין המשמעות של העמדת פטור על פי סיף 330 לפקודת העיריות לנכס נשוא הערר.

יותר מכך - לא ברור כלל וכלל אס יש בפנינו נכס אותו ניתן להגדיר כנכס שניתן היה לבצע מסירה בעניינו או להחזיק בו אך לא נכריע בהחלטה צו בעניין זה.

הצד השלישי לא יכול היה וכנראה בשל כך גם לא הצביע על מועד בו נמסרה החזקה בנכט לעוררים.

הצד השלישי לא הביא עדות ו/או ראיה מהימנה אחרת הנוגעת למסירת התזקה המיוחסת לעורר.

אכן מטרתם של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר התוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמסרת לו.

די לעיין בחוזים שהוצגו על ידי הצד השלישי תוך השוואה להודעה שמסר ככל הנראה בעניין העורר למשיב על חילופי מחזיקים בכדי להגיע למסקנה כי קיים ספק אם העורר קיבל את החוקה בנכס . הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביתס לעמדת העורר אשר פנו אליו בשנת 1999 ואת ידיעת המשיב ביחס למצב הנכסים בתהנה המרכוית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחזיקים שונים במתחם התחנה המרכזית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת חמשיב אשר נענה לבקשת הצד השלישי ורשם את העוררת כמתויקה בנכס.

תכלית המחוקק , להביא לכך שהמחציק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההחזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומתשידה כגון הודעת התחנה המרכוּית החדשה על חילופי מחזיקים

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האלנונה בעילית הלצלית נ' מילב פלקן, שם עובדתית היו בידי מנחל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחציק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחזיק בנכס.

בבריים 867/06 מנהלת האלנונה בעיריית חיפה ני ד( אנלגית בע ,כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

....שני חבלי הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה ידיעת פוזיטיבית של חרשות המוסמכת

לגביית האלנונה בדבר ש: נוי זחות המחזיק בנכס בפועל - ההלטתה להמשיץ ולחייב את המחזיק

היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עלית מכות תפקידה כנאמן הציבור (עלינו: מיסקאות 34-32 לחוות דעתו של חברי, השופט 5 דנציגל, פיסקה 0 לחוות דעתה של חבלתי, השופטת ע אלבל). לעמדה זו הצטדף, בהמשך, גם חבלי, השופט א דובינשטיין ב-עעייס 2611/08 בנימין כ' עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין בנימי)), בציינו

כך:

..,כשלעצמי סבולני, על פי השכל הישר, כי אם אכן :דעה אל נכון המחלקה הללבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לש:נוי, ולמצער לבליקה נוספת. על אני לעומס המוטל ע2 העוסקים בגביית אלנונה, בודאי במקום דב נכסים (רב תתלופה... אך במקום שנפתח הפתת לבדיקה קלה :חס:ת נוכח ידיעתה הקונקרטית של הלשות, יש מקום למאמץ מצידה..* (שם, בפיסקה כתל)./

ההיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוזיטיבית של הרשות ביחס לזהות המחציק בפועל נכון שישמש כמורה דרך גם בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מידיעתו הפוציטיבית של המשלב את הנטיבות המלוחדות והמורכבות של הנכסים במתחם התחנה המרכוית בתל אביב עת פעל בהתאם להודעת התחנה המרכזית החדשה על חילופי מתזיקים בשנת 1999. על פי הגיון וה לא היה מקום לקבוע כי העורר מתזיק בנכס נשוא הערר שבפנינו.

דין טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעורר בתור הבעלים על הנכס את בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכט להידתות שכן הוכח כי הוא לא החזיק בנכס , לא היה מה להחציק ואין בכך שרכש זכויות לפני יותר מארבעים שנים נכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאם להסכמים שחתם לרכישתו ( פעט מהמוכרת כיכר לוינסקי ופעם מהצד השלישי ) בכדי להקים להם ציקה לנכט לצרכי ארנונה.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא התגיק בנכס בתסופות המיוחסת לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה ו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

התלטתנו זו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק גה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהתלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והספדת רבת יותר באשר לזכויותיהם של חנישומיס דוגמת הנישום העורר בערר וּה.

בייכ העורר ביקש להשית את הוצאות ההליך על המשיב , דרישה שנתקלה כמובן בהתנגדות של בייכ המשיב.

לאור ההסכמות בין הצדדים ביתס לדרך ניהול התיק ולאור מעורבותו של הצד השלישי בהליך אה לא מצאנו להיעתר לדרישת בייכ העורר בעניין הוצאות ההליך.

ניתן בהעדר הצדדים היום 6.6.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייג -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ |

[

לףיר: ד אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ע'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013361 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אלון בדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: סימן טוב ציונה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינס של יתר העררים , חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחזיקים בה. מתחם התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .

העוררת , כמו עוררים אתרים בעלי וכויות בתחנה המרכצית התחדשה אשר הופיעו בפנינו ,הגישה את הערר בעצמה או באמצעות בן משפתה מטעמה וטענה כי מעולם לא קיבלה את התזקה בחנות.

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת , על אף שהעורריס וסיפוריהם הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשים בפורסס באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חליהס ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכוית החדשה.

ציינו כבר בהחלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידיס על העוררים אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיק וה ואשר הביאה את העוררת לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתט של העוררת בכלל.

העוררת הגישה את הערר וביקשה לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליה בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה לה החזקה בו והגישה אליו חסומה.

במוצג ע/1 אותו הגישה העוררת לוועדה כאילו סיכמה בלשון קצרה וקולעת את כל רעות החולות בהן נתקלנו בעת הדיון בתיקים שבאים בפנינו בעניין התחנה המרכוית החדשה הערר:

לאני ציונה סימן טוב...את התנות הנל קנינו בשנת 1968 בתקוה שנוכל להתפדנס בכבוד + רענון *עילות כלכלית לא מתקיים במקלה של התתנה המרכזית כי אני בעלת הנכס לא :כולה לשלוט על גול תכלכלי שלי מה שמוביל לכך שמבתינה מתותית אני לא מחזיקה בנכט אלא התחנה שכן לה יש את הכת (השליטה בגורל הנכס , צידפתי 2 תמונות מתוך התחנה קמה 3 ללתות סגולות

לא הצלחת: ללדת עד קומה ראשונת כי הכול סגוד ומפתיד ... בכיתי בצעל לב על אובדן התקווה,

בעלי ז/ל קיבל התקף לב מהמחד 2 של התחנה בשנת 1998...=<

בדיון המקדמי המשיכה העוררת והבהירה את עמדתה :

*אני מציגה שתי תמונות שצילמתי מקומה 3 שכן אין גישה לקומה 1. הנכס שלי הוא בקומה 1, היא סגורת . אנ? חוזלת על טענותיי שמעולם לא קיבלתי את התנות ....<א הגו דרכי גישה לחנות.

הכל היה טגול. נכון שתודיעו שהתנות מוכנה אבל לא הייתה גישת לגשת לחנות. הלנואי (היית?

*כולה לפתות אותה ולהניב פירות מהדבר הזה שבעלי השקיע את כל כוחו הונו ונפטר מצעל .

עשיתי את כל האפשדויות לקבל את החנות?

בתום הדיון המקדמי קבענו את התיק להוכחות .

הצד השלישי והמשיב הגישו תצהיריהם.

את העוררת פטרנו מהגשת תצהיר עדות ראשית.

הצד השלישי הפנה במהלך הדיון שנקבע להוכחות לכך שבתיק וּה שלא כמו בתיקים אחרים יש בידי הצד השלישי פרוטוקול מסירה המעיד על קבלת החנות על ידי השוכרים . ( נספתים ד ו- ה לתצהירו של מיקי יו מטעם התחנה המרכזצית החדשתה ) .

כבר אמרנו בהחלטות קודמות שלנו בעניין המחלוקות בנוגע לחיובי ארנונה בתחנה המרכצית החדשה כי הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם.

בפנינו עשרות תיקים אשר רובם ככולם נוגעים לטענות היימחזיקיטיי השונים בחנויות שבמתחם התתנה המרכוצית החדשה.

מדי יום דיונים פוגשים אנו בנישומים אשר סיפורס דומה והם מגיעים לדיוני ועדת הערר וטועניט בלהט וכאב, יש לאמר, כי מעולם לא קיבלו לתזקתם את החנות אותם רכשו ממתחם התחנה המרכזית החדשה לפני כארבעיס שנים.

מנגד עומדיט לא רק המשיב אשר רואה בעורריס ובבעלי החנויות מתזּיקים לצורך חיובס בארנונה אלא גם חברת התחנה המרכזית החדשה אשר מצאנו לזמנה לדיונים שבפנינו בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהתלטתנו שכן ברור היה לנו מיום שהובא בפנינו התיק הראשון בעניינה של התתנה המרכזית החדשה (14001052 ) כי כל החלטה בתיקים אלה פרט להחלטה הדוחה את הערר תהיה לה משמעות ישירה ביחס לחברת התחנה המרכזית החדשה בתור הבעלים על המתתם ו/או המחזיק בו ו/או המנהל אותו.

בכתב התשובה לערר וה שלא כמו בעררים האחרים הבאים בפנינו בעניינה של התחנה המרכצית, לא התייחס המשליב למורכבות הסוגיה ולא טען את עמדתו בזהירות הראויה כפי שטען בתיקים אחרים ולא היה ער למורכבות הסוגיה ולזּכויותיה של העוררת .

בתיק זה הסתפק המשיב בטענות כלליות על כך שאין לקבל את הערר אך ביקש מהועדה לזמן את התחנה המרכזית החדשת כצד להליך.

בדיון המקדמי הודיע חמשיב כי הוא תוזר בו מהבקשה לדחות על הסף את הערר בשל איחור במועד הגשתו.

ביום 13.10.2015 חורינו על וימון התתנה המרכזית ההדשה לדיון בערר זה על מנת שלא תינתן

החלטה שעלולה לפגוע בצד השלישי מבלי שיהיה לו את יומו בפנינו.

הצד השלישי :

ניחול תחנה מרכוית חדשה תל אביב 1988 בע"מ ו/או חברת התחנה המרכוית החדשה בתל אביב

בע"מ. :

מאתר ובתיקים אחרים ורבים שהתנהלו בפנינו העלה הצד השלישי טענות באשר למעמדו ולזימונו

כצד שלישי שעלול לתיפגע מהחלטת הועדה נתייתס בקצרה לטענותיו:

הצד השלישי העלה טיעונים שונים לרבות הטלעונים הבאים :

* הועדה אינה מוסמכת ליתן החלטה המחייבת לגבי מי שאינו עורר או מנהל הארנונה.

* הועדה נעדרת סמכות לצרף את התתנה המרכזית החדשה כבעלת דין.

* הועדה נעדרת סמכות לכפות על התחנה המרכצית החדשה להעיד.

* תקנות סדר הדין האוּרתי אינן חלות על סדרי הדין בפני ועדת הערר.

* התחנה המרכזית החדשה אינה נישומה.

הבענו את דעתנו על עמדת הצד השלישי ונשוב על עמדתנו גס בעניין הנדון בפנינו בערר זה :

ועדת הערר לא כפתה על הצד השלישי להתייצב לדיונים בפני הועדה. לא זו אף זו , הועדה לא הורתה על צירוף הצד שלישי כבעל דין בדיוני הערר ו/או לא ביקשה לכפות על הצד השלישי להעיד.

על אף שתקנות סדרי הדין בפני ועדת הערר שותקות בנושא זימונו של צד שלישי לדיון ועדת הערר התפתחה פרקטיקה הנוהגת בפני ועדות הערר לפיה במקרים בהם קיים תשש כי צד שלישי כלשהו עלול להיפגע מהחלטתה של ועדת הערר ראול לזמנו לדיוני הועדה ולאפשר לו את יומו.

על פי רוב מדובר במקרים בהם עורר מעלה טענה בפני הועדה כי ביחס לנכס מסוים או ביחס לתקופת חיוב מסוימת לא הוא החזיק בנכס.

למדנו כי משמעות החלטות ועדות הערר במידה ומתקבלת טענת איני מתוּיק הינה על פי רוב הסבת התיוב על ידי מנהל הארנונה לבעל הזיקה הקרובה ביותר לדעתו של המשיב.

לפיכך, ובכדי שלא תינתנה החלטות מבלי שנשמעה עמדתו של מי שהחיוב בארנונה עלול להיות מוסב בסופו של תהליך על שמו, מצאנו לומן את הצד השלישי במקרה זה לדיוני הועדה כמי שעלו להיפגע מהחלטת הועדה.

שבנו והבהרנו לבאי כות הצד השלישי כי אין בסמכותנו וממילא אין בכוונתו להשית חיובים כלשהם על הצד השלישי. שבנו והבהרנו לצד השלישי כי אין בסמכותנו לאכוף על הצד השלישי להתייצב לדיוני הועדה וכל שאנו מבקשים בצימונו של הצד השלישי הוא להעמיד בפניו הזדמנות להשתתף בדיוני הועדה ולהביע עמדה כלשהי כפי שיתפו\.

בפתח דיון ההוכחות ביום 14.3.2016 הודיעה העוררת כי הגישה ערר לשנת המס 2016 וקבענו כי תוצאות ערר גה יחולו גם על שנת המס 2016.

העוררת העידה בפתת הדיון גס בשים לב לטענת בייכ הצד השלישי כי בתיק וה שלא כמו שתיקים אחרים קיים פרוטוקול מסירה וכי בוצעה לטענת התחנה המרכזית החדשה מסירה בפועל של התנות לעוררת.

*אני היית מאד שמחה לפתוח את התנות ... אבל לא ניתן היה לתפעיכ שם חנות . זה היה פשוט סגור , לא היה מקום למסחל. עשיתי כבר ביטוחים ועשיתי כבר הכל כולל ממיר לכיבוי אש אבל לא ניתן היה לעשות שס שימוש....

בהתייחס לנספח ד שאת מציגה לי עם החתימה שלי . אני לא ביצעתי שום עבודה בתנות. לא עשיתי דקורציה ולא כלום. לא נעשה שום שימוש בתנות אחרי 4/2/95 חוץ מזה שהמפתחות נמסרו לי ושמתי אותם בכיס החליפת של בעלי המנוח , מבחינת דגשית חשבתי שאולי בסוף אזכה למשהו . שאלת: אנשים ושכנים ואמרו לי שלא קדה כלום בקומה הזאת/

המשיב הגיש את תצחירה של רוית דורון המשמשת כבוחנת חיובים בכירה במחלקת שומה בי באגף לחיובי ארנונה של המשיב.

היא הצחירה על כך שהעירייה רשמה את העוררת כמחציקה מיום 1.1.99 על פי הודעה שנמסרה לעירייה על ידי התחנה המרכוית החדשה, ההודעה צורפה לתצהירה כנספת אי.

3

מדובר בדף נושא תאריך 1 יוני 1997 עליו מודפסת טבלת נכסים, אחד הנכסים מתליחס לחנות של העוררת בצירוף כתובתה ושטח הנכס. אלה פרטי ההודעה שנמסרה למשיב כך על פי עדות עדת המשיב \ לא למיותר לציין כי הדף אינו כולל הולעה על מסילת חזקה או את חתימת מקבל החזקה או כל דבר אחר המזכיר הודעה על תחילופי? מחזיקים בנכס.

במענה לשאלות הוועדה השיבה עדת המשיב כי גם במקרה וה רשמה העיריה את העוררת כמחזיקה על פי מסמכי התחנה המרכזית ולא ידוע לה האם בעת קבלת י'יההודעהיי נספת א לתצחירה נעשתת ביקורת בנכס או נעשה נוהל חילופי מחזיקים כפי שהוא נהוג חיום.

ביחס לטענת הצד השלישי כי נמסרה לעוררת חזקה בחנות עוד בשנת 1995 השיבה עדת המשיב:

לא ידוע לי על הודעת על חילופי מחזיקים שנמסלה בשנת 95?/

בתום הדיון הורינו לצדדים לסכם טענותיהם בכתב שכן בתיק וה שלא כמו במרבית התיקים המתבררים בפנינו בעניינה של התחנה המרכגית הציג הצד השלישי מסמך הנחזה לכאורה להיות פרוטוקול מסירה של הנכס ויכולה להיות לכך השלכה לשאלת ההחזקה בנכס מבתינת דיני הארנונה.

המשיב הגיש סיכום טענות וביקש לדחות את הערר .

*מהתצהידים שהוגשו לועדת הנכבדה ומהעדויות שנמעו בפניה עולה כי במקלת דנן העוללת קיבלה לידיה את החזקה בנכס /

נפתח הדיון במעמד נספח די לתצהיר הצד השלישי ייאישור מסירת חנותיי מיום 4.7.95 נתייחס לעמדת המשיב .

בכתב התשובה לערר לא טען המשיב כי חיוב העוררת בארנונה בגין נכס וה נובע מהעובדה כי קיבלה לידיה את הנכס ביום 4.7.95 .

יתרה מכך אף בתצהיר המשיב מפנה המשיב לייהודעתיי הצד השלישי אשר הנמסרה לו בשנת 1999 (ראה נטפח א לתצהיר עדת המשיב) הודעה שהתלחסנו אליה לעיל.

עתה , לאחר שהוצג נספת די הנייל ונשמעו עדויות הצדדים לגביו מבקש המשיב לראות בו מסמך מהותי אשר בשל תוכנו יש לחייב את העוררת בארנונה ולראות בה מחויקה לצרכי ארנונה.

המשיב אינו טורח להביא בסיכום טענותיו הסבר לעובדה כי חילופי המחציקים בוצעו על ידו ארבע שנים לאחר שנחתם ייאישור מסירת התנותיי.

הוא אף אינו מתייחס לעדותה של העדה מטעט המשיב אשר הודתה בי לא דוע לי על הודעה ע2 חילופי מחזיקים שנמסרת בשנת 95/,

צא ולמד - נספח די לא היה בפני המשיב עת ביצע את חילופי המחזיקים אלא הודעה שהגיעה מהצד השלישי ואשר צורפה כאמור כנספת א לתצהיר עדת המשב !!!

על מה ולמה מיהר המשיב להתייצב מאחורי נספח די הנייל וביקש לראות בו הוכחה להתזקת

העוררת בנכס: ! אין זה ברור.

במיוחד תמוהה עמדת המשיב לאור העובדה שמתוך הראיות שהוצגו בפני הועדה עולה כי החנות מעולט לא הייתה פעילה וכי היא קיבלה פטור מארנונה במסגרת פטור לחנויות במתחם בו הנכסים סגורים.

לא נתחמק מדיון במעמדו של מסמך כמו אישור

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]