החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 9 דצמבר 2014
המסמך אינו מופיע עוד ברשימת הפרוטוקולים באתר הרשות (נבדק 2026-09-22). העותק הזה נשמר כאן כפי שפורסם.
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונת בללית ערר בנט'' 1400004205
שליד עיףיית תל אביב <> יפו
העורר: בחמלה ארי, רו''ה
- נגד:
המשלב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
החלטת
עניינו של הערר דנן הינו נכס הנמצא ברחוב בן אילן 11 בתל אביב, הידוע בפנקסי העירייה כנכס מי 46, ח-ן לקוח מס' 10163890 (להלן: "הנכסי").
הנכס מחויב בשטח של 56 מ"ר בסיווג יימגוריסיי ובשטח של 67 מ"ר בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים, שירותים וסחריי.
תמצית טענות העורר
41
2
464
5
6
7
.8
9
0
1
בהתאם לתרשים המבנה, כפי שנערך על ידי מודד מוסמך מטעם המשיב, שטח של 27.42 מ"ר מסווג כיחידת שטח אחת המכונה '*מרפסת פתוחהיי המשמשת, כביכול, את שני הנכסים הנמצאים בבעלותו של העורר, באופן בלעדי. כל השטת האמור מחויב בארנונת.
יש להפריד את השטח האמור לשתל לחידות נפרדות -- יישטת מעבריי ו-*שטח המרפסתיי, שכן אין זהות בשימוש הנעשה בשטחים אלו או בוהות המחזיקים בהם. לפיכך, יש לשנות את החיוב בארנונה כך ששטתים אלו יופרדו, יבוטל התיוב בארנונה בגין שטת המעבר ושטת המרפסת *יוחס לדירת המגורים.
יישטח המעבריי חינו רכוש משותף, כהגדרתו בסעיף 52 לחוק המקרקעין, התשכייט-1969, המלועד לשמש את בעלי כל הדירות בבית המשותף (אפילו אס משמש, בין היתר, מבואת כניסה למשרד ולדירת המגורים).
שטח המעבר נגיש למעבר לכל אדט התפצ לעבור בשטת האמור, והוא מאפשר נגישות לקוול הביוב של הבניין כולו.
שטח המעבר משמש, לכל הפהות, גם את העורר וגם את שוכר דירת המגורים (בהתאם להסכם שכירות שנחתם בין העורר לבין השוכר ביום 1.8.2013).
נוכח העובדה ששטח המעבר הוא רכוש משותף המוחוק על ידי שני מחויקים או יותר, בהתאם לסעיף 1.3.1 ג' לצו הארנונה, יש לבטל את חיוב שטת המעבר בארנונה.
לחילופין, יש לליחס הלק משטח המעבר שאינו משמש את המשרד (המשמש כשביל גישה אל דירת המגורים ו/או המרפסת ו/או קווי הביוב של הבניין) לדירת המגורים.
שטח המרפסת מהווה חלק אינטגראלי מדירת המגורים (המרפסת משמשת כהצר דירת המגורים).
שטת המרפסת משמש ומוחזק באופן בלעדי, החל מיום 1.8.2013, על ידי שוכר דירת המגורים.
בהתאם להטסכט השכירות, החוקה והשימוש הבלעדי במרפסת נתונה לשוכר.
נוכח העובדה שלמשרד אין כל ויקה לשטת המרפסת, יש לייחט את החבות בארגונה באשר לשטח המרפסת כולה, לדירת המגורים.
כ
4 תמצית טענות המשלב
41
2
3
4
5
6
7
.8
9
0
המצאת הסכם השכירות ומסירת הודעה על חילופי מחזיקים לא יכולות להיעשות במסגרת הליך הערר ועל כן טענות העורר בהת*יחס להשכרת שטת דירת המגורים והשימוש שנעשה במרפסת לאחר מועד חדילת תזקתו של העורר ביתידת המגורים אינן יכולות להתברר במסגרת ההליך דנן.
במהלך דיון ההוכתות העיד העורר כי בתקופה הרלבנטית לערר היה וה הוא אשר החויק הן ביחידת המגורים והן ביחידת המשרד, והעורר הוא שעשה שימוש בשטח שבמחלוקקת.
מעדותו של העורר, כל יייש צורך לעבור בשביל המרוצף בדק כדי להיכנס לשתי היחלדותיי עולה, כי יש לראות את השטח במחלוקת כמוחזק על ידי העורר, והוא שעושה בו שימוש ועל כן חיובו בגין השטח נכון וצודק.
הביקורת שנערכה בנכס מלמדת כי מדובר בשטת רציף ואינטגרלי המוחזק כולו על ידי העורר.
המבתניס שנקבעו בדבר פיצול של שטח מסוים מהשטה העיקרי בנכס אלנס מתקלימים ביתס לשטח שבנדון (עייא 7975/98 אהוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון (פורסם בנבו)), ולכן שטח המעבר מהווה חלק אינטגרלי משטה המרפסת ולא ניתן לפצלו באופן רעיוני.
על פי דיני הארנונה סיווגו של שטת והאופן בו הוא לחויב *יקבעו על פי השימוש שנעשה בו בפועל וככל ששימוש וח טפל לשימוש העיקרי שנעשה בנכס, אצי *סווג השטח על פי הסלווג העיקרי, ואין נפקא מינה לשאלת כינויו או האם הוא משמש, בין חיתר, לצורך מעבר (עי'א 2 אבי גולדהמר נ' עיריית ח*פה (פורסם בנבו)).
גס אס היה מדובר בשטח המשמש מספר מחזיקים במשותף, ממילא לא היה חל סעיף 1.3.1 צ'
בצו הארנונה, שכן מדובר בשטהלס המוחזקים באופן בלעדי על ידי העורר ומהווים חלק בלעדי מהנכס מושא הערר (השטה נשוא המהלוקת הינו שטח שהכניסה אליו נפרדת מהכניסה הראשית של הבניין, ורק לעורר יש גישה לשטח וּה).
השטח שבמתלוקת תולק כך שהוא מחויב באופן יחסי, הן בשטה הנכס המסווג כמגורים והן בשטח הנכס המשמש כמשרד.
הטענה בדבר י*חום 'ישטת המעבריי לשטח המתויב תהת סלווג 'ימגוריסיי מהווה הרתבת חצית אסורה, שכן טענות ו/או סעדיס שלא בא וכרן בהשגה שקדמה לערר אינן מצויות בסמכות ועדת הערר בהתאם לסעיף 3 להוק הרשולות המקומלות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-
6 (להלן: ''חוק הערר/) (ראה: בריימ 793/08 ריבוע בחול - ישראל בע'/מ נ' מנהל הארנונה עיריית הרצללה, תק-על 4(2008), 426, 429 (2008)).
בערעורי מס חהנישוס חוא בגדר התובע המוציא מחברו ולכן נטל הראה עליו.
העורר לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.
₪
.5
דיוו ותכרעת
1
2
3
4
5
6
לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידהות.
סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשניונ-1992 (להלן: ''חוק ההסדרים") קובע, כי חובת תשלום הארנונה מוטלת על ייהמתציק בנכסיי, ולפיכך נגזרת משאלת ההתזקה בפועל בנכס והציקה אליו.
מטרת חיוב המחזיק בפועל בנכט בארנונה היא יצירת קשר בין והות משלם הארנונה לבין והות הנהנה משירותי העירייה, שהם תמורה עסיפה לארנונה.
ראו לעניין זת:
רעייא 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו''ד ישראל ולנבוים (פורסם בנבו).
העורר הודה בחקירתו, כי בתקופה הרלבנטית לערר הוא שהתציק ביחידת המגוריט וביתחידת המשרד. לפיכך, ביחס לתקופה הרלבנטית לערר זה -- העורר הוא שהלה המחציק בפועל בנכס נשוא המחלוקת, ואין נפקות להסכם השכירות, ולטענות העורר בעניין השימושים שנעשים בשטח לאחר מועד הדילת ההזקתו של העורר ביחידת המגורים.
מהחומר שהוצג בפנינו עולה, כי אין הפרדה פיוית בין 'ישטת המרפסתיי ו-יישטת המעבריי, וכי מדובר בשטת רציף ואינטגרלי המוחזק כולו על ידי העורר (בתקופה הרלבנטית לערר וה).
לפיכך, לאור המבתניס שנקבעו בדבר פיצול שטח מסוים מהשטח העיקרי בנכס אינם מתקיימים בענייננו, ולפיכך, יישטח המעבריי ו-ישטח המרפסתיי מהווים יחידה אחת שאיגנה ניתנת לפיצול רעיוני (לכל הפחות בנוגע לתקופה הרלבנטית לערר גה).
ראו לעניץ זה:
עי'א 7975/98 אחוזּת ראשונים רובינשטלין שותפות רשומה ג' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו).
אנו מקבלים את עמדת חמשיב, כי על פי דיני הארנונה סיווג שטת והאופן בו הוא לחויב ייקבעו על פי השימוש הנעשה בו בפועל. במקרה דנן, השימוש ביישטת המעבריי חינו טפל לשימוש העיקרי שנעשה בנכס, ויש לסווג את השטת על פי הסיווג העיקרי, ואין נפקא מינה לשאלת כינויו או האם הוא משמש, בין היתר, לצורך מעבר.
יפים בהקשר וה דבריו של בית המשפט העליון בעייא 8838/02 אבי גולדהמר ג' עיריית חיפה
(פורסם בנבו) :
''המערערים מלינים על מעברים, חדרי מדרגות ושטהי גישה לעסקיהם ובן על שטחי מעבר בחניונים. אלו שטחים שזיקתם לשטה העיקרי ברורת ואינה שנויה במחלוקת ולא נלתן לסווגם כשטה עצמאי ונפרד מהשטת העיקרי. שטחים אלה הכרתלים לצורך השימוש בשטחים העיקריים. לא ניתן לצפות כי המשיבת תסווג כל מעבר, שטח גישה, חדר מדרגות וכו בסיווג שונת ועל-פי תכלית שונת.''
9
0
1
2
3
4
5
נוכת האמור לעיל, אנו דותיס את טענת העורר כי יש להפריד את השטת מושא הערר לשתי לחידות נפרדות.
לשם השלמת התמונה יוער, כי אנו דותים את טענות העורר כל יישטת המעבריי חינו רכוש משותף ואין לחייב אותו בגינו.
מתומר הראיות שהונת בפנינו עולה, כי העורר הוא המחזיק היחיד ביישטח המעבריי, שכן השטח משמש כמבואת כניסה למשרד ולדירת המגורים, הכניסה לשטת נפרדת מהכניסה הראשית של הבניין, ורק לעורר יש גישה לשטח זה.
הנה כי כן, העורר הוא המחויק בשטח והוא שעושה בו שימוש, ואין בעובדה שהשטת מאפשר נגישות לקוו? הביוב של הבנלין, כדי לגרוע מהחוקתו של המשיב בשטת.
לפיכך, בכל הנוגע לתקופה הרלבנטית לערר זה, אין נפקות לסעיף 1.3.1 זי בצו הארנונה, שכן מדובר בשטח המוחזק באופן בלעדי על ידי העורר ומהווה תלק בלעדי מהנכס מושא הערר.
נוכח האמור לעיל, גם אס הלינו מקבלים את טענת העורר בדבר פיצול השטח, היינו קובעים, כי יש לחייב את העורר בגין יישטח המעבריי.
אנו דוחים גס את טענות העורר בדבר חלוב *שטח המרפסתיי בסיווג מגורים בלבד.
העורר לא הוכיה, כי בתקופה הרלבנטית לערר זה, במועד בו כאמור הוא שהחציק הן ביחידת המגורים והן ביחידת המשרד, השימוש שנעשה ביישטח המרפסתיי היה שימוש בלעדי ליחידת המגורים.
לפיכך, גם אם הלינו מקבלים את טענת העורר בדבר פיצול השטח, הלינו קובעים, כי כדין תייב המשיב את יישטת המרפסתיי באופן יחסי בין יחידת המגוריט לבין יחידת המשרד.
6. בהתאם לסעיף 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לענייניםס מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות
הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת
ההתלטה.
7 ניתן בהעדר הצדדים ביום . | | ג . .
לוייר: ות אבל עו"ד חבר: אבשלום לול, עו"ד ורו'ח חברה: כל , עו'יד
ע\315\1\105
בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית ערר 140009385
שליד עיריות | תלאביב | - יפו
העוררת : איטרייבז מעבדות בע''מ ח.ם. 514699818 - נגד.-
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
החלטה
עניינו של הערר דנן הינו נכס מספר 2000379772 (ח-ן 10642671), המצוי ברתוב בן אביגדור 16 תיא (להלן: 'הנכס?),
המחלוקת בין הצדדים נסובה על סוגיית סיווגו של הנכט. לטענת העוררת, הסיווג הנכון והראוי חינו ייבית תוכנת', ואילו המשיב סבור כי יש לסווג את הנכס בסיווג של ייבניינים שאינם משמשים
למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.
תמצית טיעוני העוררת
1
2
3
4
5
.6
7
9
.0
העוררתת היא חברה בתחום יצור תוכנה להפקות טלוויזיה וליהוק.
מן הראיות שהוצגו בפגי ועדת הערר עולה, כי פיתוח תוכנה הוא עיסוקה הבלעדי של העוררת בנכס. לעוררת אין שום עיסוק נוסף, מקביל או טפל לפעילות פיתות תוכנת.
גם מדוייח המבקר מטעם המשיב עולהח, כי פעילות העוררת בנכס הינה של פיתות תוכנה, הן שדרוג של תוכנות קיימות, והן בניה מן חיסוד של תוכנות חדשות.
מדוייח המבקר מטעם המשלב עולה, כי החברה מפתחת מוצרים המיועדים עבור לקוחות שונים הרוכשים את המוצר כסחורה. מערכות תוכנה אלו מחליפות עבודה ידנית, ומאפשרות לנהל מיוּמים בטדר גודל ובתיקפים שלא ניתן לנהלס ללא שימוש במערכת תוכנה.
פיתוח תוכנה המבצעת פעולות במקום צוות אנושי מצריכה כתיבת אלפי שורות קוד באמצעות שפות פיתוח שונות, פיתות אלגוריתמים, בקרה וכוי, המהווים תהליך ייצורי מובהק. ישנן גס פעולות המבוצעות על ידי התוכנה, שאינן אפשריות לביצוע על ידי בני אדם.
המשיב עצמו כותב מפורשות בכתב התשובה מטעמו, כי ''העוררת ממשיכה בפיתוחו של מוצר עבור הפקת אקספאקטור בארה//ב, אשר מיועד לשמש את ההפקה לניהול אודישנים..", וממצאיו מצביעים, כי העוררת עוסקת בפיתוח תוכנה.
על אף שעיסוק העוררת אינו מתמצה בשדרוג והוספת יישומים, וזה אף אינו עיקר עיסוקה, הרי שדרוג והוספת לישומיס כמוהס כפיתוח תוכנה לכל דבר ועניין.
צו הארנונה של עיריית תל אביב לא קובע, כי ייצור תוכנה תייב להיעשות מהייבייט הראשון', ואין כל פסול מלקיחת קוד/רוטינת תוכנה קיים בחלקו/גנרי/שנכתב בעבר, ויצירת יייש ממשי חדשיי ממנו.
ככלל, חלק גדול מתוכנות המפותהות בעולם מבוססות על הלקי קוד ורוטינות קיימות. על מפתת המוצר הסופי לבצע כתיבת קוד נוספת המהווה *יצור וא*נטגרציה של רוטינות ביחד עס קוד חדש כדי לחביא לכדי יצירת מוצר מוכלל. עובר לכתיבת קוד כאמור, על המפתח לבצע בדיקות שלוודאו כל המוצר תקיו ללא שגיאות ומתאים לצרכיו ולתגדרותיו של לקוח שישתמש בו ליישום מסוים.
מכל מקום, העוררת עוסקת בעיקר בפיתות מהבייט הראשון. העוררת פיתחה בעבר מוצרים לפרויקטים, למיומי ליהוק ולניהול אודישנים, וממשיכה בפיתוחיס נוספים ואתרים גט היום.
1
2
.3
6
.5
ג
העוררת מפתחת פיתוח טפציפי עבור כל לקות. מנהל הלקוחות הוא שמקבל את הדרישות מהלקוח הספציפי ומעביר לצוות הפיתות או שמפתח בעצמו (אם זה משהו שביכולתו לעשות).
לקוחות העוררת אינם משתמשי קצה, אלא חברות גדולות להפקה הרוכשות את מוצרי העוררת לשימוש בפרויקט מסוים. העוררת מתקשרת עס חברות אלו בחוזים מוגבלים בזמן, ומוכרת להם רישיון לשימוש במוצר. בפרויקטים אחרים הלקות *רכוש תוכנה, ויתכן שאף לותר מתוכנה אחת.
מדובר בעסקה להתכרת תוכנה, כאשר הלקוח עושה בה שימוש, שכן רכש זכויות שימוש מוגבלות בזמן, ומשכך התוכנת נמכרת כסחורה לכל דבר ועניין.
אין קשר מתמשך בין העוררת לבין לקותותיה ובדרך כלל אין תחזוקה, כיוון שרוב ההפקות הן קצרות מועד, וכיוון שהפרויקט הבא של הלקות יצריך מערכת שונה שתפותת שוב לפי דרישות ספציפיות של אותו לקות לפי אופי הפרויקט.
ציר הגמן של פיתות התוכנות על ידי העוררת (בשנת 2012 פיתחה העוררת שני מוצרים ובשנת 4 פיתחה שבע תוכנות) מצביע על תהליך הפיתוח המתמשך על פני גמן ועל שקידה בלתי פוסקת על פיתות תוכנות חדשות לגמרי.
תמצית טיעוני המשיב
41
2
3
6
5
6
7
על מנת שנכס יוכר כבית תוכנה כקבוע בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה, על הנישום להוכית כי השימוש הנעשה בנכט הוא של בית תוכנה, קרי, שעיסוקו העיקרי הוא ייצור תוכנה.
הסיווג בתי תוכנה בצו הארנונה נועד רק לגבי מי שעוסק בייצור תוכנה, בשלב הייצור בלבד, וואת על מנת לקדם את אותו שימוש ספציפי של ייצור תוכנה.
העוררת לא עמדה בנטל ההוכתה המוטל עליה להוכיח כי הפעילות המבוצעת מהנכס היא פעללות ייצורית של בית תוכנה.
בענייננו הוכת, כי העוררת עובדת על פלטפורמה קיימת עליה מבצעת העוררת התאמות ספציפיות או שדרוגים בהתאם לדרישות הלקות, בין אס מדובר בלקוח חדש ובין אס מדובר בלקוח קלים.
העוררת לא הוכיתח כי עיקר הכנסותיה נובע מייצור תוכנה. המסמך שצרפה העוררת לכתב הערר מטעמה מצלין אמנם את הכנסות החברה, אולם לא מצוין ממה הן נובעות או מה מרכיב הכנסות ההברה. ה*מנעות העוררת מלהציג ראיות נזקפת לחובתה ותומכת בגרסת המשלב.
הוכח שהכנסות התברה הינן מפלטפורמה קיימת, וכי עובדי החברה עוסקים בהתאמות של דרישות הלקות על גבי הפלטפורמה הקלימת. ואת ועוד, הוכח כי פעילות החברה מותאמת לכל לקוח בהתאם לדרישותיו, וכי לא מדובר במוצר מדף הנמכר לציבור הרתב, אלא לחיפך חשימוש בתוכנה הינו דרך אתר אינטרנט, באמצעות רישיון שימוש. לחברה גם לקוחות הוזריס, כאשר בכל התקשרות עס הלקות נהתס חוזה חדש.
פעללות של התאמה ושדרוג אלנה בבתנגת פעילות של בית תוכנה.
.5
.98
9
.0
העוררת גם אלנה בית תוכנה לפי המבחן הכמותי. עובדי החברה עובדים בעיקר בתתוס השיווק והמכירות, כאשר את פעילות התאמת חדרישות על גבי הפלטפורמה מבצע גס מנהל הלקותות אצל העוררת. העוררת לא הצביעה על עובדים העוסקים רק בפיתות תוכנה, דבר המלמד כי גם מבחינת מצבת כוח אדם עיקר פעילות העוררת אינה כשל בית תוכנה.
פעילות העוררת בנכס דומה במהותה לשירות הניתן על בסיס תוכנה קיימת. אף אס מתקיים בנכס תהליך מיגורי של שדרוג והוספת *ישומיס על גבי הפלטפורמה הקיימת, אזי בהתאם למבחן התנגדה, שירותים אלה שולליס לגמרי את וכאותה של העוררת לסיווג בתעריף מוול היות והם בבחינת שירותים הניתנים ללקות.
העוררת לא הוכיתה כי היא מוכרת מוצר מדף, אלא למעשה היא נותנת רשות לשימוש בתוכנה בלבד. הלקוח לא תופס קניין בתוכנה שרכש. סיים הלקוח את ההתקשרות עס העוררת לא יוכל עוד לעשות שלמוש בתוכנה. בכך למעשה לא מתקיים תנאי נוסף 'יהיקף שימושו במוצריי, שהינו אחד מהמבחניט לבחינה מהל פעילות *יצורית.
דיוןו והכרעת
1
41
2
3
בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה כדלקמן:
'/בתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה...'* דהיינו, שני תנאים מצטברים לקבלת סיווג כבית תוכנה לצרכי ארנונה:
1. בעסק מתבצע ליצור תוכנה.
2. *ילצור תוכנה הוא העיסוק המרכגי בעסק.
על פי הדין והפסיקה לצורך שיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי על העוררת ההובה להוכיח את קיומם של שני התנאים האמורים.
ראה לעניין וה :
עמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע'/מ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו,
1) (להלן: ''ענלין ווב סנס ;
עמיינ 186/07 גאו דע מניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 15.11.2007) (לחלן: *עניין גאו דע').
בענלין ווב סנס סקר בית המשפט את מבתני הפסיקה לצורך קיומה של פעללות *יצורית בנכס וקבע, כי מדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציות לפעילות ייצורית המבוצעת בנכסים -
מבחן 'יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשל אחר' (האם בעסק מתנהל הליך של הפיכת חומרי גלס למוצריס מוגמריס), מבחןו "טיבו של ההליך העסקיי: (מהן אמות המידה של ההליך העסק? המתנהל בעסק, בין חיתר, נבתנים טיבו של ונהליך הייצור בשלביו חשונים, טיבו והיקפו של הציוד בעסק, והיקף הפעילות הכלכלית של העסק), מבחן ''היקף השימוש במוצר המוגמר" (האם המוצר המוגמר מוצע לשימוש כללי של הציבור הרתב, או שמא יוצר לשימושו של הלקוח שהזמינו), מבחן '"השבחת הנכטיי (האם מתקיים בעסק תהליך המעלה את הערך
4
.5
6
7
.8
9
0
141
הכלכלי של המוצר המיוצר בו) ומבחן על דרך ההנגדתיי (האט מרכז הכובד של הפעילות הנדונה, הוא בייצור מוצרים או שמא במתן שירותים).
כן ראה לעניין גת:
עת''מ 275-07 א*נדקס מדדית בע''מ נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 30.6.2010).
כפי שהוכת בפנינו, הפעללולות המתבצעות בנכס הן:
1. פעללות של התאמת תוכנה קיימת שפיתהה העוררת להפקות טלוויויה ולליהוק ללקות
ספציפי, על פי דרישותיו;
2. שדרוג תוכנות קיימות ;
3. פיתוה תוכנות תדשות הקשורות בהפקות טלוויויה וליהוק.
הפעילויות של התאמת תוכנה קלימת שפיתהה העוררת להפקות טלוויציה וליהוק ללקות ספציפי, על פי דרישותיו, ושל שדרוג תוכנות קיימות, אינן עונות על המבחתניט לפעילות צוו"ית בנכס שהתוו בפסלקה.
כך, התאמת תוכנה קיימת ללקות מסוים, עבודה על פלטפורמה קיימת וביצוע התאמות ספציפיות ושדרוגיס בהתאסם לדרישות הלקות, בין אם מדובר בלקותות חדשים ובין אם לקוחות תווריט, גט אס כוללת בתוכה פעילות כלשהי של פיתות תוכנה, לא מהווה *ייצור תוכנהיי (יצירת תוכנה יש מאין), ולא יכולה להיחשב כפעילות שעיקרה ייליצור תוכנה'י.
בנוסף, העוררת לא הציגה בפנינו ראיות כלשהן שבכותן להעיד, כי היקף הפעילות הכלכלית של העסק מצביע על פעילות *יצורית (ובפרט, כי עיקר הכנסותיה הן מייצור תוכנה), או כי טיבו והיקפו של הציוד בעסק מצביעים על פעילות ייצורית.
גס בחינת '"היקף השימוש במוצר המוגמריי מצביעה על כי פעילות התאמת תוכנה קיימת ללקוח ספציפי ושדרוג תוכנות קיימות איננה *יצורית, שכן המוצר הסופי נועד לשימושו של הלקות שהזמינו ולא לציבור הרתב.
כמו כן, פעילות של התאמת תוכנה קלימת ללקות מעידה על כי מרכז הפעילות בהקשר וה הוא במתן שירותים ולא בייצור, ולפיכך פעילותה של העוררת בנכס לא עומדת גס במבחן ייעל דרך ההנגדה'י.
לפיכך, אנו דותיס בהקשר זה את טענת העוררת, כי התאמת התוכנה ללקות, שדרוגה והוספת יישומים חינה פעללות *יצורית של ייצור תוכנה.
יפים בהקשר וה דבריו של בית המשפט (כבוד השופטת. דייר מיכל אגמון-גונן)
בעמיינ 19893-02-12 פורמלי מערכות טפסים חכמים בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם
בנבו 7.12.2013):
''המדובר בפעולות תכנות הנדרשות לצורך מתן שירות ללקוה. ואכן, המערערת מתאימה את המערכת לכל לקוה באופן ספציפי בהתאם לצרכיו ובהתאם למאפיינים שונים נדרשים... הנה פי כן, בכל שמתקיים הליך של פיתוח, הרי שהליך זה מתמצה בהתאמת
12
13
4
5
6
7
.8
המערכת לדרישות הלקוח. ברם, אין בכך די כדי להיבנס לגדרו של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של העירייה, הדורש כי ''עיקריי הפעילות תהיה של ייצור ''תובנה"י.
כן השווה החלטת בית המשפט, בעניין ווב סנס, לפיה חברה המעניקה שירותים של בנלית אתרים באינטרנט (שכוללים עבודה בתתוס התוכנה), לפי הזמנות לקוחות לא תסווג כעסק שליבתו ליצורית.
אנו מקבליט את טענת העוררת, כי לעומת הפעילות השירותית המתוארת לעיל, הרי הפעילות של פיתות תוכנותת חדשות הקשורות בהפקות טלוויזיה וליהוק, בהיותה יצירתו של יש מאין, הינה פעילות שניתן לראות אותה כפעללות ייצורית.
דא עקא, שהעוררת לא הרימה את הנטל להוכיה את התנאי השני, הנדרש על פי צו הארנונה, והוא כי ייצור התוכנה הוא עלסוקה העיקרי של העוררת בנבטי.
. על מנת לקבוע כל <יצור התוכנה הוא העיסוק העיקרי בעסק, יש לערוך בהינה כמותית ומהותית לעיסוק המתבצע בנכס. במסגרת המבתו הכמותי יש לבתון אונ גודלו של השטוז בו מתקיימת פעילות <יצורית לעומת גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותל, לש לבחון האם הפעללות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.
ראה לענללין וה:
עניין ווב טנס ;
עניין גאו דע.
הגם שהמערערת שבה והדגישה בפנינו, כי עיסוקה הוא בפיתוח תוכנה, ואף טענה, כי כך עולה גט מכתב התשובה של המשיב ומדוייח הביקורת שלו, אשר ממצאיו מצביעים על כי העוררת עוסקת בפיתוח תוכנה, הרי העוררת לא הרימה הנטל להוכיח כל פיתוח התוכנה היא פעילותה העיקרית בנכס, לא מן הבחינה המהותית ולא מן הבחינה הכמותית.
במסגרת המבחן המהות?, לא וו בלבד שהעוררת לא הוכיחה בפנינו, כי עיקר פעילותה הוא ליצור תוכנה (יצירת יש מאין), אלא שנהפוך הוא, מחומר הראות שהונח בפנינו עולה, כל עיקר פעילות העוררת בנכס היא פעללות של התאמת תוכנה קלימת ללקות ספציפי, על פי דרישותלו.
כך, למשל, ציין סמנכ"ל העוררת, מר ניר סגל, בחקירתו, כי ''אנחנו מפתחים תוכנה ולכל לקוה נעשה פיתוח ספציפי, מנהל הלקוהות הוא זה שמקבל את הדרישות מהלקוח הסיפציפי, למשל בצרפת, פילנד [כך במקור] וארה'/ב, הוא מקבל את הדרישות מהלקוח ומעביר לצוות הפיתוה או שמפתח בעצמו אם זה משהו שביכולתוי; כי ''כל לקוח משתמש בהרכב אחר של תוכנות לפי הצרכים שלו"; וכי יייש תוכנה שפותחה לכל לקוה יש צרכים שונים ואגו מבצעים את ההתאמות 'י.
כאמור לעיל, התאמת תוכנה קיימת ללקות מסוים, עבודה על פלטפורמה קיימת וביצוע התאמות ספציפיות ושדרוגיס בהתאם לדרישות הלקות, בין אס מדובר בלקותות תדשים ובין אם לקוחות הוגרים, גם אס כוללת בתוכה פעילות כלשהי של פיתות תוכנה, לא מחווה *ייצור תוכנה'' (יצירת תוכנה יש מאין) ולא יכולה להיחשב כפעילות עיקרית של ייייצור תוכנה'י.
9
0
1
2
3
4
5
אמנם, כאמור, אנו מקבלים את טענת העוררת, כי חיא ממשיכה גם לפתח תוכנות חדשות, אך מחומר הראיות שהוכת בפנינו, עולה כל מרבית התוכנות כבר פעילות וכבר אינן בשלב הפיתות והייצור, וכי התוכנות המצויות בשלבי פיתוח הינן נלוות ומשניות לפעילותה העיקרית של העוררת בנכס - והיא, כאמור, התאמת התוכנה הקיימת ללקוחות הספציפיים.
לא וו אף זו, העוררת לא הוכיחה בפנינו, כי עיקר הכנסותיה הן מייצור התוכנה.
צודק המשיב, כי המסמך שצרפה העוררת במסגרת ראיותיה מציין את הכנסות החברה, אך לא מציין ממה נובעות הכנסוות אלו, או מה מרכיב ההכנסות בחברה. העוררת אף לא צירפה דו"ח כספי ממנו ניתן היה ללמוד מהו הרכב הכנסותיה.
נוכח ההלכה, כי 'יהימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא הליתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה'י [עייא 27/91 קבלן נ' שמעון (פורסם בנבו)], ומשהעוררת לא הביאה ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד את הרכב הכנסותיה (ובאופן ספציפי, כי עיקר הכנסותיה נובעות מפיונוח תוכנה), וזרל שהעוררת לא עמדה בנטל לחוכית, כי עיקר הכנטותיה הן מ*יצור תוכנה.
לשם השלמת התמונה נציין, כי אנו דוחים את טענת העוררת כי הקשר בינה לבין לקוחותיה הוא קשר קצר טוות. גס אס בין העוררת לבין לקוחותיה נתתט הוזה עבור כל עונה, הרי שאין המדובר בתוכנה חדשה אותה מפתתת העוררת מדי עונה, אלא בהתאמה שמבצעת העוררת למערכת הקיימת על פי דרישותיו החדשות והמתחדשות של הלקות. הדבר דומה להוספת פיצירים וביצוע תיקונים והתאמות ללקות בקשר מתמשך. כמו כן, כפי שציין סמנכ"ל העוררת בחקירתו, לעיתים ישנה תחזוקה של המערכת הקיימת.
מכל מקום, גס אם חיינו מקבלים את טענת העוררת, כי הקשר בינה לבין לקוחותיה הוא ברובו קשר שאינו מתמשך הרי שבהתאם לפסק הדין שניתן בעניין ווב סנס, אין המדובר בפרמטר חד משמעיל, ויש בו רק כדי להוות אינדיקציה לפעילות העסקית המבוצעת בנכס.
אם לא די באמור לעיל, חרי גם במסגרת המבחן הכמותי, העוררת לא הוכיחה בפנינו, כי הפעללות הייצורית שהיא מבצעת בנכס היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.
ראשית, העוררת לא הוכיחה בפנינו, כי גודלו של השטת בו מתבצעת פעילות ייצורית גדול מהשטתיס המשמשיט לפעילות אחרת (כגון שיווק, פיתות עסקי וכו), ודי בכך כדי לקבוע, כי העוררת אינה ייבית תוכנהיי גס לפי המבחן הכמותי.
יצוין בהקשר וה, כי גס מדוייח הביקורת של המשיב עולה, כי השטה בו מתבצעת פעילות ליצורית אינו גדול בהכרת מהשטתיט המשמשים לפעילות אחרת של שיווק, מכירות, קשרי לקותות וכני.
1
6
7
8
9
שנית, מצבת כוח האדט בעוררת מצביעה על כי רק חלק קטן מהעובדים הם מתכנתים בלבד.
כך, מתוך 10 עובדים בעוררת, רק לגבי עובדת אחת נטען כי היא עוסקת בפיתות תוכנה. לגבל ארבעה עובדים נטען, כי הס משמשים גם כמפתתיס (בנוסף לתפקידיהם כמנכייל, סמנכ"ל מוצר ותפעול, מנהל לקוחות, תמיכה טכנית והטמעת מערכות, ו-סמנכ"ל פיתות וטכנולוגיח). 5 מעובדיה של העוררת כלל לא עוסקים בפיתוח ותפקידיהס הס סמנכ"ל מכירות ופיתוח עסקי, מנהלת שליווק, מנהל לקוחות, תמלכה טכנית והטמעת מערכת, מכירות וחשב.
יצוין, כי גס לגבי עובדים המועסקים בפיתוח תוכנה, לא הוכת בפנינו כי עיסוקם הוא בפיתות תוכנה חדשה בלבד, ותפקידם עשוי גס להשתרע על פעילותה של העוררת שענלינה התאמת התוכנה לדרישות הלקוהות, אשר כאמור לעלל, לא מהווה פעילות ייצורית.
הנה כי כן, מצבת כוח האדם מצביעה על כי פיתות תוכנה הוא לא פעילותה העיקרית של העוררת, ועל כי עיקר הפעילות בנכט היא פעילות של מתן שירותים ללקותות העוררת, ופיתות עסקיה של העוררונ, מול לקוחות חדשים ולשנים.
במצב דברים וּה, ולאור העובדה כל נטל הראיה מוטל על העוררת, אנו קובעים, כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי עיקר פעילותה הוא ייצורי, כנדרש בצו הארנונה.
ראה לענלין ות :
עמיינ 143/02 *עד פירזול (1984) בע'/מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו) ;
עייש 47/95, מפעל מתכת חהניתה בע''מ נ' מנהל הארנונה שלומל, תק-מח 3(96) 825 ;
עתיימ 1055/06, ידידי טורו בישראל נ' משרד הפנים - הממונה על מחוז ירושלים, תק-מת 7 (?) 1451.
6 אשרעל כן ולאור האמור לעלל, אנו דוחים את הערר.
7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימיט מיום מסירת
ההחלטה.
8 בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסט התלטה וו באתר האינערנט של חמשיב.
9 גיתן בהעדר הצדדים ביום \\ב\ \5 /
/ 7
/ /
יו"ר: שלומין אריך, עו"ד חבר: אבשלום לוי עו"ד ורוייח המתלי קדם, עו"ד
ע\314\1\105
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 1400007317
שליד | עיריית תלאביב | - יפו
העוררת: | 6-0 680078 עם 1 .1361
- נגד.
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
- נגד-
צד ג': ארט דקו (חי) רהיטים ועיצוב בע'ימ ח.פ. 514619626
החלטה
עניינו של הערר דנן הינו נכס המצוי ברחוב גולדמן נחום 3, תל אביב, הרשוט בספרי העירייה כנכס מספר 2000392324 (ח-ן לקוח 10595879), ואשר שטתו 250 מ"ר.
תמצית טיעוני העוררת
41
72
3
4
5
.6
7
8
ל
.0
.1
2
הנכס נמצא בבניין אשר שייך בחלקו לעוררת. העוררת השכירה את הנכס לאחד ששם משפחתו אוזן שהפעיל במקום עטק בשם ייארט דקויי. צד גי, שחלק משמה הוא ייארט דקויי ואשר הגבי אוזן היא אחת ממנהליה, קיבלה בהעברה את השכירות בנכס.
מן האמור לעיל עולה כי קייסם רצף של התזקה בנכס, כאשר צד גי קיבלה את התוקה בנכס מידי מי שאמור היה להיות שותפתה בהחזצקת הנכס.
העוררת לא התציקה בנכס קודם לצד ג'י.
אין חולק כי צד גי החויקה בנכס לפחות עד חודש אוקטובר 2012, והשכירה אותו בשכירות משנה. על פי ההסכם שבין העוררת לצד ג', תקופת הסכם השכירות היא למעלה משנה, בוודאי בחיבור התקופות לפי ההסכם מיום 31.5.2011 (להלן - 'יההסכס הראשייי) והנספה לו מיום 1 (נ(להלן - ייהנספתיי).
אין חולק כי העירייה רשמה בספריה את צד ג' כמחזיקה ומסרה לה דרישת תשלום.
והות המחזיקה בנכס החל מחודש ינואר 2012 הייתה ידועה לעירייה ורשומה אצלה. גס צד גי לא טענה, ואף אינה טוענת (לעניין ההחזקה) כי היא לא הייתה המחזיקה בנכס.
סעיף 6 קובע כי מחוּיק של נכס יהיה חייב בארנונה מעת שנמסרה הודעה על כך לעירייה וחיובו ייפטק מעת שנמסרה הודעת חדילה.
צד גי חיתּה רשומה כמחוזיק ולא נמסרה הודעת חדילה לעירייה בגיו אחזקתה. ממילא המחציק הרשום בספרי העירייה הייתה צד ג' וכך היא צריכה הייתה להישאר.
צד ג' מסרה את הסכם השכירות הראשי לעירייח ולעירייה לא הייתה כל אכות בחוק או בדין לשנות את מצב האחזקה.
לפי סעיף 327 לפקודת העיריות, אין כל צורך לחודיע על מחזיק בדיירות משנה וממילא הודעת החדילה של דייר המשנה מחצירה את ההחזקה בנכס לידי השוכר הראשי ובענייננו - לידי צד גי.
הגם שהעירייה טוענת, כי היא אינה צריכה לפסוק במחלוקת שבין הצדדים הניצים. ה בדיוק
מה שעשתה העירייח.
מנספח ייטיי לתצהירו של מנהל צד גי עולה, כי ביטול חיוב צד גי בארנונה נבע מקבלת טענות צד גי שנטענו במכתבו של בא כוחה, (נספת ייחי' לתצהיר האמור) הנוגעות ליחסים שבין צד ג'
לעוררת.
3
.3
.868
.15
.6
7
.8
9
0
צד גי טענה בפני העירייה, כי על פי ההסכם שבינה לבין העוררת, היא אינה חייבת בתשלום הארנונה לעירייה ובשיעור שנקבע על ידי העירייה, אלא היא חייבת בתשלום לידי העוררת בלבד ובסכום שנקבע בהסכם שבינה לעוררת, והעירייה בחרה לקבל את טענת צד גי. יתירה מכך, העירייה קיבלה את טענות צד גי ייבמעמד צד אחדיי מבלי לקכל את תגובת העוררת.
העירייה שגתה בכך שהסבה את החיוב על שס העוררת, שעה שצד ג' לא מסרה כלל הודעה על חדילתה שלה מהחזקת הנכט אלא של שוכר המשנה בלבד.
העירייה בחרה שלא להעיד איש מטעמה, וממסמכיה ניתן ללמוד כי היא מדברת בשני קולות;
בקול האחד היא מדברת אל צד גי ומקבלת את טענותיה כי אינה חייבת בארנונה מפני שזו הוטלה בהסכם על העוררת, ובשני היא מדברת אל העוררת ובו היא טוענת כי הנכס מועבר על שם העוררת בשל ייהודעת חדילהיי.
ביחסים שבין העירייה לעוררת ולצד גי, שומה היה על העירייה לרשום בספריה את צד גי כחייבת בארנונה, מפני שכאמור היא וו שהחויקה בפועל בנכט. הדרך היחידה בה רשאית הייתה העירייה לשנות את הרשום בספריה היה על יסוד ייהודעת חדילהיי. ברור חיוס שלעירייה לא נמסרה ייהודעת חדילהיי של צד גי ולכן פעולתה הייתה ללא יסוד.
גס במקרה בו נמסרת לעירייה ייהודעת חדילה'י, על העירייה לפעול מידית לשינוי המצב כאשר נודע לה כי הודעת החדילה הייתה ללא בסיס עובדתי שלא לומר כוובת. אכן, העירייה אינה חייבת לחפש אחר המחציק אך גם אינה רשאית להתעלם ממצב עובדתי ידוע.
מבלי לגרוע מהאמור לעיל, צד גי הביאה את העירייה לקבל את טענותיה בהציגה מצג כוזב,
שכן על פי סעיף 8 להסכט הראשי שבין צד גי לעוררת :
'השוכר מתחייב לשלם, במשך כל תקופת השכירות, כל מס ו/או היטל ו/או אגרה ו/או תשלום מכל מין וסוג שהוא, החל לפי דין או נוהג על שוכר או מחזיק של נכס... לרבות ומבלי לפגוע מכלליות האמור...".
שלא כטענת צד ג', לא חל על צד ג' או על העוררות כל איסור לפנות לעירייה ולהודיע על החזקת צד גי בנכס. כל שנאסר על צד גי הוא האמור בסעיף 8.2 להסכם הראשי הקובע:
''מוסכם בזה, במפורש, כי השוכר לא יהא רשאי להגיש לעיריית תל אביב בקשה כלשהי לפטור ו/או הנחה מארנונה או מכל תשלום שעליו לשלם לה בהקשר למושבר...'"
צד גי ניסתה לאחז את עיני הוועדה כָאשר בחרה לצטט ציטוט חלקי מהנספח) ובתרה שלא להגיש אותו במצורף לתצהיר עדותה הראשית. סעיף 7 לנספח מתקן את סעיף 8 להסכם הראשי ובמשפט האחרון לפסקה השנייה של סעיף 7 לנספח נאמר: ''מובהר בזה כי במידה והעירייה תגדיל את תשלום הארנונה בגין המושכר מכל סיבה שהיא, תחול ההגדלה על השוכר ותשולם על ידו'י.
תמצית טיעוני צד ג'
41
בהתאט להסכמי השכירות עליהם תתמה, העוררת גבתה תשלומי ארנונה מדיירי הנכס תוך שהיא אוסרת על השוכרים לפנות לצורך ביצוע התשלום לעירייה באופן ישיר.
2
3
468
5
.6
7
.8
9
0
1
12
העוררת שלשלה את הכספים אשר נגבו על חשבון ייארנונהיי לכיסה הפרטי ולא העבירה אותם מעולם לעירייה.
יש להטיל את החיוב בארנונה על העוררת, וככל שלאחרונה ישנן טענות כלפי צד גי, חרי שעליה להפנותן לבית המשפט בעל הסמכות העניינית המתאימה.
חיוב צד גי בחיובי העוררת יביא לאי צדק כפול - התעלמות מעשיית עושר של העוררת שלא כדין בגביית ייתשלומי ארנונהיי ואי העברתם לעירייה וכן חיוב בדיעבד של צד ג' בחיובי ארנונה בניגוד לחוק ולפסיקה.
בהתאם להסכט השכירות, העבירה צד גי לעוררת סך של 2,452 ₪ (כולל מעיימ) בגיו תשלומי ארנונה ומים בכל חודש. גם פעולה וו וקבלת סכומים בגין תשלומי ארנונה אינה מוכחשת על ידי העוררת.
העוררת לא הכחישה ואף לא ניסתה להסתיר את העובדה כי היא פנתה מאחורי גבה של צד גי לעירייה והכריוה על צד גי כמתויקה בנכס. ואת על אף התנהלות הצדדים קודם לכן, ובניגוד להסכם השכירות ולדרישתה של העוררת.
בהתאם לכך, במהלך חודש אפריל 2012, התקבלה לראשונה מאז נחתט הסכם השכירות ובהפתעה גמורה אצל צד ג' דרישת תשלום ארנונה בעבור חודשים ינואר 2012 ועד מרץ 2012.
בהתאם להסכמי שכירות המשנה, אשר חברת בסל הייתה מודעת להם והסכימה להם, הודיעה צד ג', כי אינה מחויקה בפועל נכסים והציגה את הסכמי שכירות המשנה, וכן הגישה השגה על התיוב. חיובה של צד גי בוטל על ידי העירייה.
לאחר פינוי הנכס על ידי שוכר המשנה, העירייה, ככל הנראה פנתה בדרישת תשלום לעוררת, אך זו לא העבירה את הדרישה לצד גי, ומעולם עד לשלב דיוני הערר, לא הודיעה לצד גי, כי בכוונתה להעביר אליה את תיובי הארנונה, ולא ניתנה לה האפשרות להיערך לחיובים אלו ו/או להשגה עליהם.
ביוסם 30.10.2012 הסתיים הסכם השכירות בין צד גי לעוררת. למען הסר ספק ולשם הזהירות בלבד הודיעה צד ג' לעירייה כי היא חדלה להחזיק בנכס כולו. הודעת החדילה מטעם צד גי דקו הוגשה לעירייה ביום 28.10.12.
עוד יצוין כי החל מיוט 15.7.2012, מועד בו נטש שוכר המשנה את הנכס, עמד הנכס ריק. עוד יצוין כי שוכר המשנה נטש את הנכס לאור דרישת תשלום ארנונה גבוהה משמעותית מן הסכום עליו הצהירה צד גי בעקבות מצגי השווא של העוררת.
מעצם ביצוע תשלומים בגין ארנונה ישירות לעוררת, על פי דרישתה, במשך תקופה כה ארוכה, הן בעבור תקופת השכירות הקודמת לשכירוות צד גי והן לתקופה של 10 תודשים בתקופת שכירות צד ג', וכן לאור דרישות העוררת בעל פה ובכתב במועד חתימת ההסכם שלא לפנות לעירייח בעניין הארנונה, הרי נראה שדרישת תשלום הארנונה ישירות אליה ואיסור פנייה לעירייה בעניין ה נעשו מתוך כוונת מכוון של העוררת להתעשר על חשבון צד גי ועל חשבון העירייה שלא כדין.
3. בכל מקרה, בין אס חיוב העוררת נעשה לאור קבלת השגתה של צד גי ובין אס החיוב נעשה
לאור אי קבלת פנייתה של העוררת עצמה בהשגתה הרי שתיוב צד גי כעת ובדיעבד הינו בניגוד לחוק וכבר נקבע בפסיקה כי אין לאפשר חיוב בדיעבד. (רי עייא 8417/09, עיריית ירושלים נ'
ששון לוי, ניתן ביום 21.8.12, פורסם בנבו).
תמצית טיעוני המשיב
1
2
3
4
5
.6
בעקבות הודעת צד גי, אשר הייתה רשומה כמחזיקה בנכס ואף אינה מכחתישה את מתן ההודעה, נמסרה למשיב הודעה על חדילת תזקה, וכי בעלת הנכס, היא העוררת, צריכה להירשם כמחויקה.
צד ג' מטר הודעה בהתאם לסעיף 5 לפקודת העיריות והמשיב פעל בהתאם להוראות סעיף החוק וגרע את צד גי מרישומה כמחזיקה בנכס.
לפיכך, רישומה של העוררת כמתגיקה בנכס נעשה כדין. במידה ולעוררת טענות כנגד צד גי על ההודעה שמסרה, עליה להפנות טענותיה ישירות לצד גי.
מפרוטוקול דיון ההוכתות מיום 31.3.2014 ניתן לראות בוודאות את גודל הסכסוך בין העוררת לצד גי,
מנחל הארנונה אינו צד ליחסיס שבין בעלי נכס לשוכריהס שכן הוא גוף מנהלי ללא סמכויות שיפוט, והוא אינו אמור להתיימר ולהכריע בעניינים שהם במובהק מתחום המשפט הפרטי -
אלו יש לפתור בכלים משפטיים של המשפט הפרטי ומבלי לערב את מנהל הארנונה. ראה בעניין זה עתיימ 549/02 אנגל מרכזי מסחר בע'ינ נ' עיריית חיפה דיניס מחוגי כרך לד (1) 418 וכן ת.א. (שלום תייא) 214192/02 עיריית הרצליה נ' פרוזנפר.
הוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות, נועדו לפתור את העירייה מלהיכנס לסכסוך בין צדדים, ומרגע שהתקבלה הודעה על חדילת חזקה על פי סעיף 325 לפקודת העיריות מחויבת העירייה לפעול על פי ההודעה.
דיון ותכרעה
1
2
3
לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להתקבל, כי חובת תשלום הארנונה בתקופה הרלוונטית לערר מוטלת על צד גי, וכי ככל שצד גי כבר שילמה לעוררת על חשבון הארנונה תרופתה חינה במסגרת תביעה אזרתית רגילה להשבה.
ויודגש, הגם שאנו סבורים כי מהראיות שבפנינו פעלה העוררת שלא בתום לב עת גבתה טכומים מצד גי על חשבון הארנונה ולא העבירה אותם לעירייה, הרי אין בכוחנו לחייבה לשלם את הארנונה למשיב.
צודקת העוררת בטענתה, כי הודעת צד ג' למנהל הארנונה לאו הודעת חדילה היא. בהודעתה למשיב, הבהירה צד גי באופו שאינו משתמע לשני פנים, כי היא המחזיקה בנכס, וזאת אגב טענתה, כי על אף שהינה המהזיק בנכס, חובת תשלום הארנונה מוטלת על העוררת, מכת
ההסכם שבין הצדדים.
4
.5
.6
7
דא עקא, שבהתאם לסעיף 326 לפקודת העיריות, רשאי המשיב לגבות את הארנונה, ממי שהחובה בתשלום הארנונה מוטלת עליו - קרי, מהמתזיק בנכס ולא ממאן דהוא אחר, ובלשון
סעיף 326 לפקודת העיריות :
''נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס...; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייביט לשלם ולא שילמו...*/.
וודגש, בחוזה שנחתט בין העוררת לבין צד גי נקבע כי חובת תשלום הארנונה מוטלת היא על צד גי, כך שגם בהתאם למערכונ היחסים בין העוררת לבין צד גי הותוותה דרך תשלום הארנונה על המחזיק בנכס ולא על אחר.
הגם שצר לנו שכך הדבר, שכן מסכימים אנו עם צד גי שבכך יצא חוטא נשכר, אין בתניה המורה כי תשלום הארנונה ישולם ע"י צד גי לעוררת, וכי התשלום לעירייה יבוצע בפועל ע"י העוררת, כדי לשנות מחובת התשלום המוטלת ע"י המחציק בנכס כלפי חמשיב. בהתאם, יש לראות את העוררת כצינור להעברת הכספים מהמחזיק בפועל - צד ג', לעירייה.
ראה לעניין ות :
עמיינ 12197-06-11 מנהל הארנונה - עירית חיפה נ' קופלמן ואח/
ואת ועוד, משנודע למשיב כי ההחזקה בנכס הייתה בפועל בידי צד גי, אין מניעח שהמשיב יפעל לחייב את צד גי - המחזיקה האמיתית, בתשלום הארנונה עוד מתחילת ההזקתה בנכס, על דרך
של חיוב רטרואקטיבי, כל עוד אין המדובר בתשלום כפול על אותו נכס ביחס לאותה תקופה.
משהתברר כל היעדר חיוב צד גי מקורו בטעות, יש לאפשר למשיב לגבות הארנונה מצד ג'.
ראה לעניין ות:
עמיינ 12197-06-11 מנהל הארנונה - עירית חיפה נ' קופלמן ואח'
6. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי צד גי היא החייבת בתשלום הארנונה בתקופה
מושא הערר, וכי ככל שלצד גי טענות להשבה, עליה לפעול כנגד העוררת במסגרת תביעה אזרתית
רגילה להשבה.
7 בהתאם לסעיף 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות
הצדדים סיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מטירת
ההחלטה.
8 בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנש של המשינ
9 ניתן בהעדר הצדדים ביום . \ ב \ 4 . /
0
יי /
יו"ר ( שָקְמִית ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה: שלַלכִפָם, עו"ד
ע\327\1\105
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד
עלריית
העורר:
המשיב:
תלאביב | - *פו
מאיר מזר
+ נגד*
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
החלטה
ערר מס' 1400010192
2
ענלינו של ערר וה הוא נכסים ה-ן לקוח 10064092 ות-ן לקות 10381732, המצויים ברחוב כפר גלעדי 1, בת'יא (להלן: ''הנכסים").
תמצית טיעוני העורר
.41
2
48
5
.6
7
.8
9
.0
בתיוב הארנונה השנתי לשנת 2014 חויבו הנכסים באופן הבא:
א. ח-ן לקוח 10064092 - 180 מ"ר בסיווג ''מחסנים"י.
ב. ח-ן לקוח 10381732 --24 מ"ר בסלווג יימשרדיםי.
בפועל, שתי היחידות משמשות כמחסן אחד, המשרת את חנות העורר ואמו שבקומת הקרקע (ח-ן לקוח 10064063), ואשר על כן התבקש איחודן ליחידה אחת בשטח 204 מ"ר.
בתשובת המשיב להשגה שונה סיווג יחידה 10381731 מסיווג ''משרדיםי לטיווג 'ימתסניםיי, אולם במקום לאחד בין שתי היחידות הורה המשיב כי שטה של 89 מ"ר מיחידה 10064092 *ועבר ליחידה 10381731, וכל תלוב שתי היחידות יעשה בנפרד, כך שכיום היחידות מחויבות
לפל:
א. ח-ן לקוח 10064092 - 141 מ"ר בסיווג *מחסנים"י.
ב. ת-ן לקוח 10381731 -- 73 מ"ר בסייווג יימחסנים'י.
ודוק, המשיב הוסיף שטח של 49 מ"ר ליחידה 10381731, אולם הפתית של 39 מ"ר במקום 49 מייר מהיחידה 10064092, כך שיש, גס לגישת המשיב, להעמיד את שטחה של היחידה 2 על 131 מ"ר בלבד. מדובר כמובן בטעות חישוב, שגם העורר לא הבתין בה קודט לכן, ועל כן יש להורות על תיקונה.
כנראה שהסיבה לכך שהמשיב פעל כפי שפעל חיא שאותם 49 מ"ר, מצויים בקומה השלישית של הנכס, מעל ליתרת חיחידה הנייל, המצויה בקומה השנייה, כך שבפועל פוצל מחסן העורר לשני מתסנים נפרדים אחד בקומה השנליה והשני בקומה חשלישית.
פיצול מחסן העורר לשתי יחידות נפרדות נעשה ללא כל בסיש עובדתי או משפטל כמפורט לחלן.
ראשית, יחידה 10064092, בעקבות פנייה קודמת של העורר, אותדה ליחידה אחת, שכאמור הורכבה ממחסנים בקומה השנליה ובקומה השלישית של הנכס ועל כן מקום שקודם לכן כן מצא המשיב לנכון לאחד בין היחידות, שומה היה עליו לספק הטבר מספק להתלטתו שלא לעשות כן, דבר שלא נעשה במקרה צהז.
שנית, חמבהן הנוהג בשאלת איהוד נכטים הינו האם ישנו רצף טריטוריאלי ביניהם והאם מבתינת מהות השימוש, מיהות המחציק וסמיכות השטתים מהווים אותם נכסים מקשה אתת.
כאשר אותם הנכסים מצויים באותה יחידת מבנה יש ונהוג לראותם כמאוחדים, גס אם אינם רצופים פיסית, וכך גם נוהג המשיב.
יישום וח צריך לחול מקל ותומר במקרח וה שבו חנכסים כן מתוברים פיסית באמצעות תקרה/רצפה משותפת. לא צריכה להלות הבחנה בין קיר משותף לבין תקרה משותפת.
4
.1
12
שני הנכסים בצוותא חדא מהווים את המחסן של העורר, כך שאסם אדם תיצונל יגיע למקוט הוא יבין מיד שמדובר במתסן אחד, חמשרת כאמור את חנותו של העורר ולא שני מתסניס נפרדים ובלתי קשורים.
מטרתו של מהוקק המשנה, מתקין צו הארנונה, בקביעת הקלה פרוגרסיבית בסיווג יימחסנים!י הייתה כמובן להקל עם נישומים המנהלים מחסן גדול תהת סיווג זה ולעודד התוקת נכסים כאמור בתחום העיר תייא. מהבחינה הואת כל פרשנות שתאמר, ששתי יחידות בתוך אותו המבנה עצמו, המשמשות במשותף את העורר ואת עובדיו, צריכות לחיות מחויבות הנפרד, תחטא ותסתור את כוונת מחוקק המשנה.
תמצית טיעוני המשיב
.1
2
3
68
5
.6
ביקורת מפורטוג שנערכה על ידי המשיב, מצאה כי הנכסים אינם מאוחדים בפועל ולכל אחד מחס קיימת כניסה שונה ונפרדת הנמצאת בסומות שונות ונפרדות ועל כן הס אינם מהווים שטת רציף ואינטגרלי.
אס כן, שאלת הלותו של נכס *חידת שומה נתונה לשיקול דעתו של מנהל תארנונה, וסמכות זו הינה סמכות טבועה וא*נהרנטית לתפקידו.
מדו'יח הביקורת עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי מדובר בשתי יחידות שעומדות בפני עצמן, עס כניסות נפרדות. העורר גם אינו מכתיש כי בין חיתידות קיימת תיקרה, והכניסה לכל אחת מהן נפרדת, כך ששטת הנכסים אינו בר איחוד.
איחוד הנכטים במקרה דנן, ליחידת שומה אחת, במצב שקיימת הפרדה פיוית בין שתי הלחידות ולכל <תידה כניסה נפרדת אחת, :גרוס לחוסר בהירות ואל וודאות אשר יפגעו בסופיות השומה. היום פונה העורר המבקש איתוד היחידות, מחר יבואו וירצו להשכיר לשוכריס שונים, ויבקש פיצול היתידות מחדש ובעצם התזרת המצב הקיים, האם גה מתפקידו של חמשיב, לשנות בכל יום פיצול / איחוד לפני בקשת נישום, כאשר חמצב בפועל מלמד על כך כי עניין לנו בשתי יחידות שומה נפרדות ועצמאיות?
אין לחטיל על המשיב חובת מעקב אתר שינויים אלו.
בקשת העורר אינה מעשית לא מבחינה משפטית ולא מבתינה טכנית של יישום העלולה להביא לבלבול ברישום, במיוחד כאשר המחציק היום יעזוב את הנכס ויבואו תחתלו מתציקים אתרים שילאלצו להתמודד עם נכס הרשום כנכס אחד, אך בפועל מפוצל לשתי יחידות נפרדות, שאין ביניהם קשר מלוחד מלבד קרבה פיזית של שתי יתידות הצמודות אחת לשניה.
דיון ותכרעת
1
2
לאחר שקראנו את טיעוני הצדדים הגענו לכלל דעה כל יש לקבל את הערר.
באשר לטענת העורר, כי המשיב הוסיף שטת של 49 מ"ר ליחידה 10381731, אולם הפחית של 9 מ"ר במקום 49 מ"ר מהיהידה 10064092, הרי, על אף שחמשיב בחר שלא להתייחס לטענה צו, נראה כי עטסקינן בטעות חישוב, ואנו מורים על תיקונה, ועל העמדת שטחה של <חידה 2 על 131 מ"ר בלבד.
כ
6
.3
4
.5
6
.7
באשר לאיחוד הנכסים ליחידת שומה אחת, הרי הגם שאיחוד גה נתון לשיקול דעתו של מנחל הארנונה, וסמכות זו הינה סמכות טבועה ואינהרנטית לתפקידו, הרי שיקול דעתו, אינו בלתי שפיט והוא עומד למבהן במקרה זה.
במקרה וה, סבורים אנו כי טעה המשיב בהחלטתו, וגם העובדה שעם חללופי מתזיקים ייתכן ויתבקש פיצול הנכס ליחידות שומה נפרדות אין בו כדי להעלות ו/או להוריד.
והרי יתכן שגם השימוש עצמו ישתנה, הבשל כך לא נסווג את הנכס בסיווג מתסנים?
משוכנעיט אנו, ובערריס אחרים קיבלנו עמדה או, כי לו בקומה אחת ניהל העורר את משרדל העסק, ולא מחסן, היה המשיב עומד על דעתו, כי אין לסווג את הנכס שבקומה האחרת, בגין הרצף שבין הקומות.
אותו הגיון מביא אותנו למסקנה כל יש לראות ברצף זה, כמצדיק את איחוד הנכסים ליתידת שומה אחת.
אנו מקבלים גם את טיעונו של העורר, לפיו מטרתו של מתקין צו הארנונה, חייתה כמובן להקל עט נישומים המנהלים מחסן גדול תחת סיווג וה ולעודד החוזקת נכסיט כאמור בתחום העיר ת'יא, וכי פרשנות לפיה שת יחידות בתוך אותו המבנה עצמו, המשמשות במשותף את העורר ואת עובדיו, צריכות להלות מחויבות בנפרד, תחטא ותסתור את כוונת מתוקק המשנה.
לשט השלמת התמונה *צוין, כי החלטות ועדות הערר אליהן הפנה העורר, תומכות אף חן
במסקנתנו זו:
1. ראה התלטת ועדת הערר בערר 2008-07-068 מיום 4.1.2000, בו נקבע, כי למרות
שמדובר בשני מתסנים שביניהם מפריד מעבר בשטת מטרים ספורים, המדובר במהסנים המהווים מקשה אחת מבחינת מהות השימוש, מיהות המחציק וסמיכות השטחים ועל כן יש לחייבס כמחסן אחד מאוחד.
2. כן ראה החהלטת ועדת הערר בערר 140007754 מיום 1.7.13, בו נקבע לעניין בקשה
לאיחוד שני נכסים בסיווג *מלאכה ותעשיהיי, שהפריד ביניהם קיר משותף, כי חוכת שהנישוס מנהל את אותו העטק בשטהס של שני הנכסים נשוא המחלוקת וכי איחוד הנכסים <הווה במקרה זה פעולה העולה בקנה אחד עם כוונתו של מתקין הצו ביתס לנכסים הראויים לאיחוד וביחס להקלה הפרוגרסיבית הקבועה בצו בעניין תעריף פוחת עס עללייה בגודל השטתים.
אשר על כן ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר.
בהתאט לטסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס"א - 2000, לרשות
הצדדלם קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 *מים מלוס מסירת
ההחלטה.
7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קכיעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה או באתר האינטרנט של המשיב.
8. ניתן בהעדר הצדדים ביום \
למייר: ש ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח | - תבכ שירָי קדם, עו"ד
ע\318\1\105
4-80 ,4 46 וב 05ה0015), 6 וכ
שלי 5 | 58 | הל אפים | = *35
ה55%: 038 הופמן
= 5% (8 =
ו סס)"), +
ה מגהל הארנה של עלףליףת ל 573 485
3
ענלינו של הינרעור דפן, הו נכס ברחוב הפ היליס 6 תל אביב (ת-ן 2000212221) (להלף: "5ב "), ה : וד
פיה לובי העו 53
2
-
עסקינן בנכס המשמש כבית מלאכה לתלקון של מזגנים.
2. בנכס מועסקים 5 טכנאים, המתמהלס בתלקון מוגנים. בבית המלאכה קלימ ים שולתנות עבודה,
כלי הלהמה והחדבקה, כלי עבודה שונים וחלקי הילוף רבים, המשמשים לצורך תלקון המזגמים
בלבד במקום.
0
גש
עיקר לקוחות העוררה הס לקותות גדולים וקבועים תתתומלס על הוול שרותיי בפריסה ארצית.
6. על פל כללי הפרשנות המקובלים נקודת המוצא הלא לשון החוק. על פי ההגדרה המללונית כ
שמופיעה במללון אבן שושן החדש מוגדר המונה '"מלאכתיי, בין חיתר, כ: "עבודה, עבודת ידלים, פעולת העובד!?.
5. המונת יימלאכתיי טומן בהובו גם את אלמנט האומנות, תיקון ו/או עיבוד התומר.
6. מבחלנת ההגדרה המללונית לייבעל מלאכהיי, נראח כי אין כל ספק כי הפעילותת אשך מתבצעת
בנכס מתאימה להגדרת זו.
7. על פי לשונס של בני אדם המונה מלאכה מתליהס לקשת רחבה של פעולות שהמאפלין העיקרל
שלהם הינו אלמנט התלקון או העלבל. כך, למשל, תיקון רכבים במוסך ייחשבו כמלאכה, תיקון נעליים, תיקון מכשירים מכנליס *לחשבו כמלאכה.
8. על פי הפסיקה למשמעות המללונית של חמונה 'ימלאכהיי, ישנו משקל כבד.
ראה לענלץ ות :
בריימ 4021/09 מפחל האויפונה בעלרלית תל אביב 3' חברת מייטל מרסליה בציימ (פורסם בנבו)
(להלן: 'יפרש מ5 טיל+תי),
עמ'ינ 22010-02-13 אוטוסנט בי 3' מנהל הארנונה בעיריית תא לפר,
9. על פי פסיקת בתי המשפט, בתי מלאכה חינם מקום בו המועסקים עובדים בעיקר בעבודת
כפלים, מייצרים מוצרים כאלה ואחרלם, ואף עוסקים בתיקונם באמצעות כלי עבודה או בלעדיהס
ראה לעניץ זם:
עמיינ 726/09 58%9 5, אלו*3ל1 3' על 5ל *בושלים
עמיינ 251/07 !חל האימונה של צירילת "א 5 סטודל ע*בחר בעיים
₪
0. בפרשת מרסליה, נקבע במפורש כי לש להבתין בלן מלאכת ותעשללה וכאשך עסקינך במלאכת אלן
לדרוש פעילות ללצורית כלל, אלא ניתן להסתפק בעיבוד ההומר או אף פעולות תליקון.
9
=
=
>
0
-
מ
6
6
המשיב משתמש בתוספת חמילה "שלרותיםיי להגדרה חששרית בצר הארנונה, התל כשנת 3, על מנת ליצור טשטוש מוחלט עד כדי מהלקה של הסיווג יימלאכתיי, וואת על אף שאחד המאפללינים המווהה בלותר עם בת? המלאכה (בעלי מספר עובדים מצומצם העוסקים בתיקון מוצרים) הלנו מאפיין מתן השירות ללקות - הן הסנדלר, המסגר ואף בעל המוסך אשד מוכרלם לכל כבעלל מלאכה נותנים בסופו של לוס שלרות ללקות. ואולם, חיות ומדובר בשירות הטומן
בחובו תיקון המוצר, עבודת כפיים, הרל שמדובר בסלווג "מלאבת!.
ראה לעגליו צֶה:
9%
בריימ 7165/11 המועצה המקומית אזי 5 ג' מפעל הפל
. על פי הפסלקה, פעילות גמר של התאמת המוצר ללקות הלגנה חלק מהפעללות התעשליתית של
ללצור המוצר, ויש לסווג אף הנכס בו מתבצעת פעילות הגימור לפל טיווג ייתעשללה ומלאכת'י.
עיש< 1960/90 פקי 4 השרומה ל אבלב 3' חברת רעיופות בע'ימ (לא פורסם)
עעיימ 980/06 המקועצת האזורלת תבל לבנה 3' אשיו בוד בע'ימ (לא פורסם)
. באתר האינטרנט של ייאיגוד התעשליה והמלאכה של ישךראליי מצוינים ענפים יצרניים אשר
הורשו להצטרף לאלגוד גּה, לאור פעילותם. מעלון בענפים השונים, עולה כל הס דומים מעצם טבעם ועיסוקם לפעילות אשר מתבצעת בנכס. יש לראות בכך תלמוכין נוסף להיות הפעילות בנכט כמת אלמה לסלווג ייתעשילה ומלאכת'י.
על פי הפסיקה, לא ניתן לקבוע בצו הארנונח (בין אס כהבהרה של מדיניות עבר ובלן אם בדרך אחרת), כי שימושיט אשר במחותם הינם בגדר *ימלאכהיי, כבענייננו, יחויבו כבמקרה דנן בתעריף שהינו עסקיל ואת בניגוד לתקנות ההסדרים.
ראה לענלין ות:
תייב 25869-11-12 ג*3ת ואה 3 לילל גבעתללס,
מחגדרת קבוצת התובעים הללצוגלים בתובענה הייצוגית שלעלל, מיתן ללמוד כל מעבדה לתיקונל
מוגנלס הלנה בבתינת בית מלאכת.
מבלי לגרוע מהאמור, ביום 15/3/10 ניתנה החלטה של ועדת הערר, המאשרת את הסכמת הצדדים לסלווגו של הנכס בתעריף ייתעשיליה ומלאכתיי.
חיות והפעילות שנעשית בנכס משך כל חשנים לרבות מאצ שנת 2010 עת מתנח הההלטת בענילנו לא השתנתה, חרי שהמשלב לא הלח רשא לראות עצמו פטור מהסכמתו הנייל שקלבלה
תוקף של החלטה.
1
+
השתתררותה של העלרליה מהסכם וצה באופן חד צדדל סותך פסיקה רתבה האוסרת לעשות כן.
ראה לענלי צה:
עציים 8183/03 חבלת השמל 3' מואיש מולך.
עת'ימ 2216/06 אשב ולמ ב' עי*לת תא
עמייג 22001-04-11 המפון ה*ש4 אלל פייצוא 3' ועדת ערר "א
תמצית ט*עו 3י החמשב
נ\
ו
48
נש
941
ממכלול הראלות אשך חוצגו בפנל הועדה הנכבדה נראה כל מרכו הכובד של העסק הוא מתן שירותים ולפיכך הוא צרילך להלות מסווג בתערלף יבנלינים שאלנם משמשים למגורים"י.
מדובר בעסק המקבל חומנות לתיקון מוגנים מלקוחות, אשר תתומיס עם העורר בתו%ל מתן שירות. הטכטאים מצולים רוב שעות הלום בשטת אצל הלקוהות. באם ניתן לתקן את המזגן אצל הלקוח התיקון נעשה אצל הלקוח ואם יש צורך בתיקון אתר, חטכנאל מבצע את התלקון בנכס מושא הערר.
על פי פסק הדין בפרשתת מרסליה, על מנת להיכנס לגדר הסלווג יימלאכהיי יש לבהון שלושה מבתנלכו: מבתן הפירוש המללונל, מבהן תכלית ההוק ומבחן אחידות פרשנלת.
מרכו הכובד של ההגדרה המללונית של המונה י/בית מלאכה'', הוא במונת יעבודת לדילם'י או ייעבודת כפייםיי. מונה וח מגלם בהובו עבודה בעלת מאפיינים פי\יים מובהקים נוסף על השלמוש בלדלים.
אין מחלוקת כי בנכס מתקיימת פעילות של תיקון מזגנים. אולם *הד עס צואת, אלמנט העבודה הפיצית החינו הנדבך המרכוי בחגדרה, ואילו בנכס מושא הערר לא הוכת כל מרכג הכובד הלו עבודה על מוגנים.
בנכס נראתח מזכירה אשר מקבלת את ההזמנות ולא נראה אף לא טכנאי אחד בעבודה. העד מטעם העורר העיד כי על שולחן העבודה הליהיד המצוי בנכס יכולים לעבוד 2 טכנאים, דבר המעיד כי העורר נותן שירות תיקונים, אשר לא מצריכים תיקון בנכס מושא הערר, וכי כל שנעשה בנכס הוא קבלת ההצמנות ולביאה לתיקונים.
אין כמעט מקצוע בו לא נדרש שימוש בידיים במהלך העבודה, וגם במשרד עריד, נדרש שימוש בידיים, אך גם שם, כמו בענייננו, אלמנט העבודה הפיצית בנכס אלננו האלמנט העלקרל, ועל כן משרדי עו'יד אינם מסווגים כייבית מלאכתיי.
העורר לא חרים את הנטל להוכיה כל עיקר עלסוקו הינור במלאכת כפללם, במלאכת אומן;
כחגדרה המללונית של יימלאכה'י, אלא שעסקינן ב
בנוסף, בהתאם לחלכה בפסייד מישל מרסייה, תכלית
מלאכת מטורתילס, שמתה הרווהיס שלהם נמוך, ושחם עובדי
יש
-
9
ג
=
>
באשר למתת הרווחלם הנמוך, לא נטען ולא חוכת עייל העורר כל חלקף הכנסותיו נמוך, הפף לא
א הוצגו הוויס עס לקוחות.
הוצגו נתונלס באשר לתיקף הכנסותיו, 3
3. בהעדר פעילות *יצורלת, לא נלתן להגדלר את הפעילות הנעשלת בנכס כתעשייה.
. ראת לענילין וה ההלטת ועדת הערר בענילן אלקסלסל כל מזגן (להלן: "עגלין אלקספס").
.3. כל שנת מס עומדת בפני עצמה. המשלב סבר בעבר כי אין מקום לסווג את הנכס כתעשליה
ומלאכה וגם הלום הוא סבור כל הסיווג הנכון הינו **בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי. אין וכות קנויה לנישום כי הרשות המקומית תפעל לעולמי עד בהתאם להסרר פשרה לפיו פעלה בעבר, או במתן הנהות שקיבל חנישום בעבר אף שאינם
משקפים את המציאותי.
המצית טיעוני תפשובת של העור
41
2
468
5
.6
העורר ביקש מהוועדה להתלר לו להגיב בקצרה לסלכומל המשל 5ב בתלק. אזנו נעתרנו לבקשה.
יש לתכיך בעיטוק העורר כמלאכה, גם בהעדר פעילות ללצורית.
על פי פרשת מרסליה, <ש להבחין בין מלאכה ותעשליה וכאשר עסקינן במלאכה אקן לדרוש פעללות ליצורית כלל אלא ניתן להסתפק בעלבוד החומר או אף פעולות תלקון.
אין ללמוד מהחלטת ועדת הערר בעניין אלקסלסי. במקרה אלקסלסי צוין בדוייה הביקורת כל הנכס משמש לשיווק מצגנים (להבדיל מענללננו).
התלטה של ועדת ערר א*נה מהליבת ועדת ערר אתרת.
המשלב מתעלם בסליכומיו מפסיקה מפורשת של ביהמייש המחוזל, שצוטטה בסיכומי העורר, הקובעת כי בתי מלאכה הינם מקום בו המועסקים עובדים בעיקר בעבודת כפיים, מליצריס מוצרים כאלה ואתרים (כבענליננו לוהות תשמל) ואף עוסקים בתלקונס באמצעות כל עבודה או
בלעזייהם.
לא הוכת ע"י המשלב מה הן שעות העבודה של הטכנאים אצל העוררת.
בניגוד לטענת המשייב, על שולתן העבודה יכולים לעבוד 2-3 טכנאים.
עמדת המוכירה המשמשות את בית המלאכח הינה חלק אינטגרלי מחהנכס, משמשת את בית
המלאכה והכרתלת לן.
ראה לענללו צת :
עמיג (ר-ס) 20894-11-13 9 מאד לאל 3' חל הארטונה 5*95 יית *ףושלים אגף היו
תי
=
5 4 להכבינת
ה
-
לאחר שבתנו את טיעונל הצדדים, ולאתךר לבטים רבים, הנובעים מהוסר הבהלרות בפרשנות חמונת 'ימלאכהיי, הגענו לכלל דעה כל דלן הערר להתקבל.
2. בלת המשפט העליון בפרשת מרסליה, קבע שלושה מבתנלס לצורך זיחול ייבתי מלאכחיי לענלין
צו הארנונה: מבהן הפירוש המללוני, מבהן תכלית ההוק ומבחן אחידות הפרשנות, שאינו
רלוונטל לענליננו.
1. הפלרוש המללונל
41. כב' חשופט רובינשטלין בענללן מישל מרסייה, קבע כהאל לישנאן:
*ימילון אפן שושן מגדיר ית פמלאפה "מקים שעובלים שם במקצוע סוי 3 יק 5 בעודת *דללםו (לתבדיל מ /בית הרושתי שעוברים בו בעלקך במבונות') ככון פגרלת, וסגרית, סנדילרית" (מלון אבן שושן מחדט
ומעדכן לשנות: האלפלים (2007)); וממשלך הפללוך. ומנדלר: | "בעל
מלאפה > אמן, עוסק בעבודת ידלי בפקצוע מסוי, בכוןך גכר, מסגר, חרט, ספל וה המשקל הלשוני הלוע כפמטקל בפלי המלאבה או המקצוע'י.
2. מרכז הכובד של הגדרה גו הוא במונה יעבודת ידלים'י או "עבודת כפיים'י,
המגלס בחובו עבודה בעלת מאפיינים פלוייס נוסף על שימוש בידיים.
3. על פי עדותו של העורר, אשר התקבלה עלינו כמהלמנה, שוכנענו בעובדות
שלהלן:
-
1
-
43, עלקר לקוהות העוררת הס מוסדות, קרי, לקוחות גדולים וקבועלם החתומלס על ייהוצי שרות'י בפריסה ארצית.
הי
5
-
נש
>
.3. בנכס מועסקיים 5 טכנאלם, המתמתלם בתלקון מצגנים.
3. בנכס המלואכה קלימים שולתנות עבודה, כלי הלחמה והדבקה, כלי
ש
₪
9
גש
ג
עבודה שונים וחלקי תללוף רבים, המשמשים לצורך תיקון המזגנים בלבד במקום.
ש
-
. עיקר עבודת תלקון תמזגניס
זט
5
=
נש
א
.5. הטכנאים נוסעלס לחצרי
הדורשים תיקון ולהבל<ס
6. למעט עבודת הטכנאלס והמצכלרו
בנכס.
6. לאור חאמור, אנו מקבללס המבוצעות
בנכס הלנן בבתינת עבודת כפיים
₪
לודגש, אנר מקבלים את טענת העורר, כל פמיקות: המצכירה
בו
מכם, | חלנת
פעללות נלוות אלנטגרלית וטפלה לפעללות המרכוית בנכס, שהתלא תיקון מזגל אוויר, ולכן איננו רואים בעובדה שבנכס יושבת גם המזכירה, כמעלה או מורלדה לוגנללננו.
5. עוד נוסלף, כל אנו מקבלים גס את טענת העורר, כל אין צורך כל בנכס תבוצע
פעללות ללצורלת על מנת שללהשב ייבית מלאכתיי.
6. במום 13.12.2006 תתמו שר חפנים ושך האוצר דאז, על ההלטה המאשרת
שינול בצו הארנונה של עלריית תל אביב. הההלטה אישרה את שינול הסלווג ייבתי מלאכה מפעלי תעשלליהיי, באופן שחוסר הפלרוט ייבתי מלאכה לילצו יזי.
השמטת בתלנת הליצור מבלת מלאכה, מרתיבה את תחולת הסעלף.
ראה לענגללן ות:
5 5 5ל,
עמ'יינ 22010-02-13 אוטוסנ ב'/מ 3' מפהל הארנונה בעלףלל תא לפו,
7. לאור מסקנתנו כל | עיקר העבודות המבוצעות בנכס הינן בבתינת עבודת
כפלים, ולאור העובדה כל אין צורך כל בנכס תבוצע פעללות ייצורית, הגעגו למסקנה כל עבודת הכפליס המתנהלת בנכס הלנה בבתלנת 'ימלאכתי.
2. מבחו תכלית ההוק
1. הגם שכאשר בחינת לשונו של חוק מביאח למסקנה חד משמעית בדבר
פרשנותו, אין צורך לבתון את תכליתו, בהנו גס את תכלית ההוק, וגם בתינה זו הביאה אותנו למסקנה דומה.
2. בתהתליחס לתכלית ההוק, קבע ביהמייש העליון 953ש2 מרסליה כהאל לישנא:
*לפכן, 3+ בבסילסי ההקלה בארגופה לה אופים בת מלאכת טמ = במידה רבה > סוד סעוציאלי. באופן מטורתי מתה הרוותיס שסיפקף בת המלאפה לבעליהם היה 5 מוך. פתי המלאפת ה*ל מקומות פשוטיםט
ופעד* הפוס סולו (נה. שמפנים ב'מיו 066 שום 1), שתיקף
הכנסותיהם היה 3 מוך. ב הת 0395?, 4775 כלל לא פרות 4ב, לע כפלתם. ל עם זאת, סיפקו שירות חלו לציבור, שח 5י בל אד וקוק הי מעת לעת לפספורת, לתפירה או לחטלאת בנדיו או לתלקון
לד ולעתים לתפלרהן. בוש 5ך, 003 הקשציאלי של שלובם המסורתי
של בעלי הפלאכה ותלצון לאפש 4 לח להמשיך לתתפרנס, *ה1 עס
52 בשבונות 74725 = לכה ההקלה בתשלן
.5. כעולה 050
מלסיית, שני עקרונות עומדים ביסוד תכלית החקלה בצגרנונה
לבת? מלאכה: הלסוד הסוציאלל (חלנו, עידוד פעילותם של בתי מלאכבה פשוטים המתפרנסים בדוחק מיגלע כפיים), וחלונלות השרות המסופק על לדם.
4. חגם שלא נטען בפנינו כי עסקינן בעסק המספק לבעליו רווחים נמוכים, דומה
כי לא יכול להיות הולק, כי עסקינן בשלרות הלוני, כדוגמת השירותים אליחס כיוון בית המשפט בפפשת מרסליה.
43 אם לא די באמור לעלל נוסיף, כי לאור הבהרה שנמסרה על ידל המשיב בעתמו -33868 6, יאוס ואי 3' מכהל הארנונה ואת | לפיה שינול נוסתר של סעיף 2 (הוספת המיליט ילרבות משרדים, שירותים ומסתר) לא נועד להעבלר נכסים שתולבו בסיווג תעשליה ומלאכח לסלווג לפי סעיף 3.2 לצו (למעט המספרות), הרל ברל כל הסלווג
המתאים בענלננו, היה ונותך 'ימלאכת".
3 אשרעל כן ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר.
6 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלליס (סדרל דלף, תשס"א -- 2000, לרשות
הצדדים קלימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 *מלס מלום מטירת
הההלטה.
7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרל דין בוועדת ערר) התשלייץ+ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר הא*נטרנט של המשים,
8 | ניתן בהעדר הצדדים ביום \-\ \ב\ 94 .
לוייר: שלומית/את
ע\309\1\105
3
ה
בבר
><
2
הבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית הברה של 0 עו'יד
בפני ועדת הער 4 על קביעת ארגונה בללית עררים 1400009621 166010708
שליד | עיריית תלאביב | = 155
העוררת: | יגאל פרסלר בע''מ
-נגד.
המשיב: | מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
החלטה
ענלינו של הערר הינו נכס ברתוב וולפסון 54 הידוע כנכס מס' 2000123898 בשטה של 187 מ"ר (להלן:
'הגבס").
תמצית טיעוני העוררת
.1
2
3
484
.5
.6
7
8
2
.0
.1
2
3
8
הנכס משמש כמוויאון פרטי בו מוצגות תערוכות קבועות ומתהלפות של אמנות יהודית.
מחוקק חמשנה מצא לנכון לייחד שני סיווגים נפרדים לחיובס של מוויאוניס בתחום שיפוטה של העיר תל אביב אשר חרתה על דגלה להיות מרכו תרבות - מוויאון בבעלות ציבורית, ומוזיאון פרטי.
בכתב התשובה לערר מנטסה המשלב לטשטש את ההבדל בין שני הסיווגים, ומפרט את התנאים לתיובו של נכס בסיווג יימוויאון ציבורייי, כל ואת כאשר העוררת טוענת לתיובה בהתאט לשימוש בנכס ובסיווג יימוזיאון פרטליי.
לא בכדי חמשיב נמנע מלהגיש את דוח הביקורת מטעמו, שכן דו"ח הביקורת עצמו מבהיר כי הנכס משמש כמוויאון פרטי.
הנכס מוגדר כמוציאון פרטי בכל שלט ובכל פרסום אודותלו.
מתמונות שצורפו לדוח הביקורת ומתמונות שהוגשו על ידי העוררת עולה, כי בכל השלטים מתואר הנכס כמוויאון פרטי הפתות לציבור, וכי אל הנכס מגיעות קבוצות להוויית תרבות.
באתר האינטרנט של המוציאון מתואר המוציאון, כמוזיאון פרטי.
במוויאון מתקיימים טיוריס של קבוצות ומתקיימות הרצאות בנושא אומנות.
העורר הציג כתבות מהן עולה כי עסקינן במוזיאון.
בנכס לא נמכרות תמונות והחוויה של ביקור במוויאון הינה חוויה של חינוך ותרבות ואינה הוויה צרכנית.
על פי אישור מרוייח של העוררת, העוררת אינה מייצרת כל הכנסה בנכס, וולת ממכירת ספרי התערוכות, הנמכריס בעלות סמלית כמקובל במוויאוניס בארצ ובעולם.
הנכס אינו משמש כגלריה למכירת יצירות אומנות. כאשך יצירת אומנות שבבעלות מר פרסלר נמכרת, הדבר מתרהש בבת? מכירות פומביות, ולעולס לא במוציאון.
משהוכה כי הנכס משמש כמוזיאון פרטי, יש להליבו בסיווג ספציפי בצו המיסים המתאר שימוש זה.
פסק הדין בעמיינ 10846-02-12 אות: המוצר הלרושלמי ג' עיריית ירושלים, אינו רלוונטי לענייננו, משום שבצו המיסים של עיריית ירושלים קלימת הגדרה רק למוויאונים בבעלות ציבורית, ואין בצו חירושלמל סיווג למוזיאון בבעלות פרטית.
4
.5
זנכס שבנדון עונה בצורה מדויקת להגדרת מוזיאון פרטי בסעי 8 (ב) לחוק הוק המוזיאונים, תשמ"ג - 1983 (להלן : ''חוק המוזיאונים").
תמצית טיעוני תהמשיב
2
4
5
על אף שבהתאם לחוק המוויאונים על מוזּיאון להיות מלכייר, אין אישור של מס הכנסה שהמוזיאון חוא מלכייר.
כל מוזיאון גס מוזיאון מוכר וגם מוזיאון פרטי צריכים לעמוד בהגדרת מווּיאון המופיעה ברישא לחוק, וכל עוד הנכס אינו עומד בהגדרת מוציאון (כבמקרה דנן) הרי שאין מקום כלל לבהון האם הוא נכנס לגדרי סעיף 8 בחוק כמוויאון פרטי, ולא ניתן להגדירו כלל כמוזיאון כהוא זה.
בעמיינ 10846-02-12 אות המוצר הירושלמי בע''מ נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2(2002), 25817, אימ בית המשפט את ההגדרה של מוזיאון בחוק המוולאונים.
העורר הינו סוחר אמנות אשר בנוסף בונה תיקי השקעות ליהודים עשירים וגם מוכר להם יצירות אמנות. החברה אשר באמצעותה פועל העורר כסוחר אמנות היא החברה אשר מפעילת את המוציאון. היצירות אשר אינן מוצגות במוזיאון מאוחטנות במתסן. לא צוין היכן המחסן והאם הוא מצוי במתחם המוויאון. כמו כן לא הוברר האם את התמונות אשר אינן מוצגות ומאותסנות האם אותן עשויה העוררת למכור.
היות והחברה אשר מוכרת את היצירות היא החברה אשר מפעילה את המוזציאון, הרי קיים פוטנציאל שימוש בנכס למכירה, אף מרחוק, של יצירות, ואף בניה של תיקי השקעות ממשרד בנכס.
בעייש 5024/99 מנהל הארנונה בעיריית חדרה נ' שמואל גייזלר פדאור ס 377, נקבע כל יייש להעדיף את הפרשנות המתבססת על פוטנציאל השימוש בנכס, ולא על שימושו בפועל.
אחרת, ייקבע שיעור הארנונה על פי רצונו של הבעלים או המחזיק, והוא במעשיו יקבע את סייווג הנבס...
...ארנונה בגין נכסים משולמת על פ* מהות הנכס ופוטנציאל השימוש בו, ולא על פי מידת השלמוש בנכס בפועל או תדירותו"'.
דיון והברעת
1
2
3
לאתר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להתקבל.
אנו מקבלים כמהימנה את עדות מנהל העוררת, שנתמכה בראיות, ואשר על פיה המוציאון פתוח לציבור הרחב ללא תשלום, לא מתבצעת בו מכירה של התמונות המוצגות בו, מוצגות בו תערוכות קבועות ומתחלפות, אשר מטרת הצגתן היא חינוך, לימוד או עינוג.
אנו מקבלים כמהימנה את עדות מנהל העוררת, שנתמכה בראיות, ואשר על פיה הנכס אינו משמש לפעילות מסחרית, והמבקרים בו אינם מגיעים לנכס לחוויה צרכנית, כי אם לבקר בתערוכות המוצגות בנכס וואת לשם החוויה התרבותית ולשם הלנוך, לימוד או עינוג.
לש
48
5
.6
7
8
.9
.0
1
אנו מקבלים כמהימנה את עדות מנהל העוררת, שנתמכה בראיות, ואשר על פיה הגם שהפעלת המוזיאון הפרטל ע"י העוררת מקנה למר פרסלר מעמד והכרה בעולם האומנות, הרי השימוש הנעשה בנכס אינו מניב למר פרסלר ו/או לעוררת הכנסה כספית.
אנו מקבלים כמהימנה את עדות מנהל העוררת, שנתמכה בראיות, ואשר על פיה פעילותו המסתרית של מר פרסלר אינה נעשית בנכס.
סעיף 8 לחוק המוולאונים קובע כדלקמן:
*/א. לא ישתמש אדם בכינוי ''מוזיאון'' לגבי מוסד שאינו מוזיאון מוכר, והנמצא בשליטתו או בניהולו, אלא בציון שהוא מוזיאון פרטי.
ב. | תאגיד שמטרה ממטרותיו היא ניהול של מוזיאון שאינו מוזיאון מוכר, לא
יירשם בשם הכולל את הכינוי ''מוזיאון'' אלא בתוספת המילה ''פרטיליי !
בתאימות לחוק המוזיאונים, ייחד סעיף 3.3.25 לצו המיסים של עיריית תל אביב-יפו, שני סלווגיס נפרדים להלובם של מוציאוניס בתתום שיפוטה של העיר תל אביב. הסיווג האחד חנו '/מוזיאון בבעלות ציבורית'' (בתעריף נמוך), ואילו הסיווג האחר הינו מוזיאון שאינו בבעלות ציבורית, קרי ''מוזיאון פלטייי (בתעריף גבוה יותר), בקבעו כדלקמן:
''מוזיאונים בבעלות ציבורית (סמל 895) יחויבו בתשלום של 151.81 ₪ למי/ר לשנה, בבל האזורים. מוזיאונים אחרים (סמל 898) *חויבו בתשלום של 203.78 ₪ למ'"'ר לשנה, בבל האזורים
צודקת העוררת, כי על פי לשונו הברורה של חוק המוויאונים גס תאגיד שאינו מלכייר יכול לנהל מוזיאון, ובלבד שליקרא ולוצג כיימוויאון פרטליי.
אנו מסכימיט עם העוררת כי הנכס עונה בצורה מדויקת להגדרת מוזיאון פרטי בחוק המוציאונים, וכי פרשנות המשיב, מרוקנת מתוכן את הגדרת המושג יימוזיאון פרטייי בחוק המוזיאונים ומרוקנת מתוכן את המונת ''מוזּיאוניס אתריסיי בצו המיסיים של העיר תל אביב -
לפו.
לשם השלמת התמונה נציין, כי איננו מקבלים את טענת חמשיב, כי עלינו להתעלם מהשימוש שנעשה בנכס בפועל, ולהתייחס רק לפוטנציאל השימוש בו. נכסים רבים יכולים לשמש לשימושיט חליפיים שונים, אף על פי כן יחויבו הס על פי חשימוש בפועל. אולם יסווג כמחסן אס תוא משמש כמחסן, אף על פי שניתן להשתמש בו כמשרד.
המבחן הקובע לעניין קביעת סיווג נכס לצרכי ארונה, הוא השימוש בנכס. (ראה: עייא 8588/00 עלרילת עפולה נ' בזק הברה *שראלית לתקשורת)
לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר.
בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחלייט (סדרי די), תשס"א -- 2000, לרשות
הצדדים קיימת זצכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת
ההחלטה.
7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדר עדת
ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשלב.
=
2
ט
2
ב
\
8 | ניתן בתעדר הצדדים ביום \ב\ \
לוייר: ש ומ[ ורלץ, עו"ד הבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית הק = ם, עו"ד
ע\323\1\105
= בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד
עיריית
העוררת:
המשיב:
תלאביב | - יפו
יצחקי עפרה
- נגד.
מנהל הארנונה בעירלית תל אביב יפו
החלטה
ערר 1400009967
9
עניינו של הערר חינו נכס ברחי צהייל 52, הרשום בפנקס? השומה כנכס מסי 2000399947 ח-ן לקות 2 בשטה 468 מ"ר בטיווג 'ימגוריטיי (להלן: '/תנכטיי).
לאור העובדה כי אין מחלוקת עובדתית כי אכן נעשה שימוש במרתף, והיות וממצאי דוח הביקורת
מטעם המשלב היו מקובלים על העוררת, נקבע התיק לסיכומים ללא שמיעת ראיות.
תמצית טיעוני העוררת
.1
2
.3
4
.5
6
7
.8
הנכס מושא הערר, חינו נכס חדש שנבנה למגורים. במועדים הרלוונטיים לערר וה היה בגדר ייאתר בנייה'י, בו אנשי מקצוע מבצעים עבודות בנייה וקבלנות יסודייסם באופן רציף ותדיר, כך שלא היה בר שימוש, לא היה ראוי לשימוש, לא ניתן חיה לעשות בו כל שימוש, והוא היה ריק מכל אדם וחפצ, למעט אוור מוגדר מוקצה, בשטח של 60 מ"ר, הנמצא ביחידת המרונף.
בשטח האמור אוחסנו חפצים של העוררת, בארגזיס סגורים ללא כל שימוש בחם.
בומניס הרלוונטיים לערר, לא נעשה בנכס כל שימוש (ולא ניתן היה לעשות בו שימוש כלשהו), 0
לרבות שלמוש למגורים, למעט אחסון הפריטים כאמור ביחידת המרתף.
שטת החדר הינו משני וזּניח ביחס לכלל שטת היחידה. מדובר בתדר ספציפי בר הפרדה. אין ספק כל ככל שחיה מדובר באחסנת חומרי בניה, לצורך עבודות התאמת הנכס - לא היה חזוב בארנונה בגין אחסנתם.
לאור העבודות המאטיביות שנעשו בנכס משך ומן ממושך וחוסר היכולת להפיק כל הנאה או תועלת ממנו, העוררת לא הפיקה מהנכס תועלת כלכלית כלשהל.
ראוי גס לתת את הדעת לעובדה כי הפריטים שאותסגו בשטת האמור, הט כאלה שכלל לא נעשה בהם שימוש בהוננהלותה השוטפת של העוררת בתקופת מושא הערר.
הנכס לא היה ראול לשימוש לפי כל המבחנים שנקבעו בפסיקה.
מצבו האובייקטיבי של ה
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]