1 26 16 1

1

המועצה ה- 16

פרטיכל ישיבת מועצה לא מן המניין מס' 16/62-1

שהתקיימהבבית המועצה

ביום רביעי כ"ד בשבט תשפ"ו – 11 בפברואר 2026

תרנ"א – תשפ" ו

1891 – 2026

2

תוכן עניינים

פרטיכל ישיבת מועצה לא מן המניין מס' 1-26/16 ........................................................................ 1

סדר יום: ............................................................................................................................. 4

א.אישור הסכם פשרה בין עיריית חדרה לבין חברת אסיה ישראל בע"מ .. ................................. 4

3

כחו ה"הנ

ניר בן חיים – ראש העיר,

מלכיאל אלבז – מ"מ וסגן ראש העיר,

שלמה בוזגלו – ס. ראש העיר,

משה ( צ'יקו) וקנין – משנה לראש העיר,

עו"ד נתן לבייב – משנה לראש העיר,

אורן צור – חבר המועצה,

אמירה משה – חברת המועצה,

ארז גרובנר – חבר המועצה,

אתי אטיאס – חברת המועצה,

בועז ביטון – חבר המועצה,

גבריאל סרוסי – חבר המועצה,

לירון עמר – חבר המועצה,

עו"ד מירי נחשונוב – חברת המועצה,

משה אלמליח – חבר המועצה,

רון שגן – חבר המועצה.

חסרו ה"ה:

רו"ח סדי בן דוד – היו"ר - משנה לראש העיר,

רומן גישר – ס. ראש העיר,

עו"ד יניב דרי – משנה לראש העיר,

איב חיים יעקובובסקי – חבר המועצה,

אייל אולג פבזנר – חבר המועצה,

רונן הילף – חבר המועצה.

מוזמנים: אורחים:

זיוה הימברג – מנכ"לית העירייה, טופיק מרום – מנהל קונסרבטוריו ן, עו"ד שרון שרוני – יועמ"שית , סיגל ברששת – מנהלת לשכת ראש העיר, נעמי שוחט – גזברית העירייה, שי אהרון – עוזר אישי מנ כ"לית העירייה, אלבירה גולדשטיין יוסף – אדריכלית העיר, אריק בן שימול – שמאי מקרקעין, עו"ד נילי הראלי – מנהלת מח' נכסים, שלומי גבאי – צלם, גל סעדה – יועצת תקשורת, מחשוב.

מירב ינקלביץ – מנהלת מח' מנהלה וקשרי חוץ,

שירן גז – מנהלת מדור מחלקת מנהלה.

4

סדר יום

א. אישור הסכם פשרה בין עיריית חדרה לבין חברת אסיה ישראל בע"מ. (נספח ים 1-5 )

א. אישור הסכם פשרה בין עיריית חדרה לבין חברת אסיה ישראל בע"מ.

ניר בן חיים: אני רוצה לפתוח את ישיבת המועצה באופן רשמי. חברים, ערב טוב לכולם.

השעה שש וכמה דקות. אנחנו נמצאים בישיבת מועצה שלא מן המניין מספר 1-26/16. הנני מתכבדת להזמינכם לישיבת המועצה שלא מן המניין 1-26/16, שתתקיים ביום רביעי, כ"ד בשבט, תשפ"ו11 בפברואר 2026 , בשעה שש בבית המועצה. על סדר היום, אישור הסכם פשרה בין עיריית חדרה לבין חברת אסיה ישראל בע"מ. תודה רבה. האמת שזה אירוע מאוד מרגש, אבל אני ככה אפתח את הישיבה. אנחנו נעשה סרטון, ממש של 20 שניות. אני אציג לכם את השטחים ואז אנחנו, אם כל אחד ירצה לדבר, שיגיד מה שהוא רוצה, אני אשמח. על פי חוות הדעת המצורפת בזאת מיום 3/2/26, וואי, אני בלי משקפיים, לא יודע איך הבאתי. יופי. על פי חוות הדעת המצורפת בזאת מיום 3/2/26, מאת אדריכל ארז טל, מהנדס העיר, על פי חוות הדעת המצורפת בזאת מיום 5/2/26, מאת נעמי שוחט, גזברית העירייה, על פי חוות הדעת המשפטית המצורפת בזאת מיום 3/2/26 מאת עו"ד אבנר כהן מנשיץ, ברנס אמיר ושותפיו, עורכי דין, ועל פי דוחות שמאות המצורפים בזאת, משרד השמאות אריק בן שימול, מתבקשת המועצה לאשר הסכם פשרה בין עיריית חדרה לבין חברת אסיה ישראל בע"מ המצורפת בזאת, שנחתמה ביום 5/2/26. אנחנו נראה איזשהו סרטון, ממש של שנייה ואנחנו נראה את החוף, ואחר כך אנחנו נסביר, ואני באמת אתן לכם קצת רקע, וכל אנשי המקצוע נמצאים פה. גם אריק, שנתן את חוות הדעת השמאית, גם היו עצת המשפטית שלנו, גם הגזברית וגם אדריכלית העיר, בסדר? אז בבקשה, גל. (סרטון מתנגן ברקע)

ניר בן חיים: אז חברים, קודם כל, באמת, עוד פעם, ערב טוב. אני לא רוצה שזה יראה כמו

שביבי עשה את הזה עם הפצצה של איראן, אבל זה בדיוק החוף שקיבלתי, את זה קיבלתי מחברת אסיה (מציג מפה).

גבריאל סרוסי: נתת להם, כמה? שש וחצי?

ניר בן חיים: דקה, אתם תסתכלו גם שם, אם אתם רוצים. תסתכלו רגע על המסך, ותראו

את השטחים הצהובים שמסומנים שם. מה שקורה חברים, באמת, במשך שנים, משנת 2004, כשמכרו, כשהתחילו במכירת הקרקעות, חלק, ולמה אני אומר ככה? כי תראו, בשנת 2004 היה ההסכם הראשון, שאחר כך חברת אסיה בע"מ חדרה קנתה את החלק השני, והייתה עוד חברת אסיה, שקנו עוד כמה חלקים. ובסוף המשאב הכי גדול שיש לעיר, שזה חוף ים, נמכר לבעלות פרטית. ואני אומר לכם את האמת, זה הדבר הכי קשה שיכול להיות לראש עיר ולחברי מועצה, שחלקים מתוך משאב ציבורי, שזה מגיע לתושבים שלנו, נמכר לבעלות פרטית. יכלנו בקלות להיות כמו בהרצליה, כמו בנתניה, 5

שאנשים בעלי הון יבנו בתים על הים, יבנו מבנים על הים, ולנו יש בדיוק, אם אתם תסתכלו, בין צבע לצבע, אתם תראו, יש ארבעה מטרים, וזה בדיוק מה שיש לנו כדי להיכנס לחוף הים. אני אומר לכם, חוף הים הוא המשאב הכי חשוב שיש במדינת ישראל, והוא הולך ונעלם. ואנחנו לא סתם השתמשנו במילה היסטוריה, להחזיר את המשאב הכי חשוב שיש לתושבים, לא לנו.

אנחנו מחזירים את זה לבעלותנו, שמי זה הבעלות שלנו? התושבים הם הבעלים שלנו. ואני אומר לכם, זה משהו שלא קיים באף מקום. אני אומר לכם, חצי שנה אנחנו מנהלים משא ומתן. ככה דיברתי עם חלק מחברי המועצה, ואחד אמר לי, אני זוכר את עצמי מגיל 12, אתה צוחק, מגיל 12 , נלחמים על החופים. אנשים מוכרים, אנשים קונים, אנשים עשו שם באמת הון, זה לא מעניין אותי. אבל בתקופה שלנו אני חושב שהדבר הכי חשוב שיכול להיות, שעשינו פה היסטוריה. החזרנו כ- 50 דונם לעיר, לתושבים לבעלים. ומה שראיתם בסרטון הקטן הזה הולך להיות כאן ועכשיו. ולמה אני אומר, כאן ועכשיו? אני, כשהצלחתי ביחד עם כל החברים שלנו, ובאמת, יש פה אנשים שמגיע להם עכשיו שאפו ענק. אם זה עורכי הדין והלשכה המשפטית ובאמת, והאדריכלית שלנו, ומהנדס העיר והגזברית וכל השותפים שהיו שם, ובאמת ככה, שאפילו היה להם קשה להאמין שאנחנו יכולים לנהל איתם משא ומתן, כי במשך שנים הם לא רצו אפילו לשבת בשולחן, והם הנגישו לנו תוכניות, ויש פה את זה, אצל אדריכלית העיר, אתם תראו, יש פה תוכניות, ממש לסגור את כל החוף. וכל הזמן אמרו לי, למה שם מלוכלך? אפילו לא יכולנו להיכנס לנקות שם. למה אין לנו בתי קפה? כי אין לנו חוף ים, למה אין לנו? אנחנו אפילו לא יכולים לשים שם איזשהו משהו לטובת הציבור. ובאמת, חברים, אחרי משא ומתן של חצי שנה, הצלחנו לעשות, תשתמשו במושג הזה, איחוד וחלוקה מחדש. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים איחוד וחלוקה מחדש. לוקחים כ- 50 דונם מהם ונותנים להם 6.5 דונם. זה ההסכם. ולמה אני אומר לכם את זה? תראו, ביום שהיו שמים בלוק בחוף הים, לא היינו יכולים להמשיך את הטיילת. ואז זה לא משנה. אנשים עכשיו שואלים שאלות, אומרים, יש לזה מחיר? אין לזה מחיר? אין לזה שום מחיר. כי ביום ששמים שם בלוק, ואני אומר לכם, לפני כשנה, כשהתמוטטה צלע ההר שם, לא יכולנו אפילו להיכנס, ממש לחזק את המצוק. אי אפשר. ואני נתתי להם הנחיה, חברים, תיכנסו דרך אסיה, שיתבעו אותנו, אין לי שום בעיה, שיתבעו אותנו. החוב של הדתיים, קיצרו אותו. אני זוכר את בועז ואת כל החבר'ה של פה, לפני כמה שנים, ניסו ללכת לחפש חוף לדתיים בחדרה, והיום אנחנו מגדילים אותו, אנחנו מחזירים את במת האירועים, שהיו שם אירועים כל כך גדולים, אני זוכר את ערוץ שתיים, בתור חשמלאי שהייתי שם, אני אומר לכם, היו שם אירועים של 10,000 איש. היה שם את המימונה והתמונה ומה לא היה שם. הרקדות, מגרשי טניס, היה שם סחר, מה לא היה שם. וחברים, כל זה אנחנו מחזירים לתושבים, לא יעזור כלום. אנחנו נחבר את חוף הים בין גבעת אולגה לכפר 6

הים, אנחנו נמשיך את הטיילת, אנחנו רוצים לעשות שם את בתי הקפה. יש לי עוד איזושהי מחשבה לעשות שם. אנחנו רוצים לעשות שם את יורדי הים, יש לנו אפשרות גם כן, אני מאוד מקווה שזה יצליח, זה לטווח הארוך יותר, לעשות.

אמירה משה: מה זה, יורדי הים?

ניר בן חיים: פעילות ימית של מה שאין לנו, מה שיש בכל חוף בארץ, צופי ים לילדים

שלנו. אנחנו רוצים לנסות להביא לשם את חקר הים, שרון גם כן קצת מוביל את הדבר הזה. ויש לנו איזו אפשרות להביא לפה מכללה, אם תרצו אחרי זה קצת אנחנו נרחיב על זה. חברים, יש פה 50 דונם ששייכים לתושבים, ואני חושב שאני נמצא שם ככה, אנשים אומרים לי שאני מתלהב קצת וזה, אבל אני השבוע עובר שם, כן, זה מאוד מרגש. אני עובר שם, ואני עובר בטיילת, ורק ניקינו. נכנסנו שם יומיים או שלושה ימים, ניקינו שם. ואני אומר לכם, כל אחד שעובר אומר, חבר'ה, מה קורה פה? מה עושים פה? זה הפך להיות משהו אטרקטיבי ברמה. עכשיו, למה אני קודם כל מספר לכם? מחר, בעזרת השם, אנחנו רוצים לעשות שם איזשהו אירוע. אני מבקש ואני רוצה שכולכם תהיו, יהיו שם גם הרבה תושבים, תהיה שם חברת אסיה, גם כן, כשהם בעצמם לא מאמינים איך הצלחנו להגיע להסכם. אבל אני אגיד לכם איך הצלחנו גם להגיע להסכם. זה לא היה פשוט. זה היה בתקופה שהתחלנו לדבר והם חיו באספמיה שהם בונים שם כבר דברים, שאתם לא מבינים איזה תוכניות היו פה. וכל פעם הם הגישו לנו תוכניות ועוד תוכניות ועוד תוכניות, ואמרנו, לא יקרה. וכשראיתי שהם ככה, מעלים הילוך, אני ביקשתי מכל הצוות המקצועי שלנו לבוא ולחלק להם ערבות של 2.8 מיליון שקל, והם היו בהלם. הערבות הזאת נשארת אצלנו. אנחנו חילקנו אותה, היא נכנסה לקופת העירייה, היא לא תוחזר אליהם. זה היה חלק מהמשא ומתן. הם רצו שאנחנו נחזיר להם, ואנחנו לא מחזיר ים, והכסף הזה נשאר אצלנו. וביקשנו לבוא ולהבין. ביום שאנחנו נפרדים בצורה מסודרת, אנחנו יודעים לתת להם שטח יופי. ואז נכנסו לפה השמאים ונכנסו לפה אנשי המקצוע ונכנסו לפה מהנדס העיר וגזברית העירייה והיועצת המשפטית, כדי לדעת איך אנחנו עושים את זה. עשינו את זה בצורה הכי מסודרת שיכולה להיות, ודיברנו גם עם המחוז, ודיברנו עם אנשים שהם באמת ככה מעורים בכל הדבר הזה, ואיך אנחנו עושים את זה. ולכן תשתמשו במושגים האלה, אנחנו עושים איחוד וחלוקה מחדש. כי לכל מילה אחרת שתגידו, יש לזה השפעה אחרת. אם תגידו שזאת החלפת שטחים, יגידו, יש מיסוי, יגידו שיש זה, לא, ממש לא. אנחנו עושים איחוד וחלוקה מחדש. ולדבר הזה, באמת, לקח כל כך הרבה זמן. אבל בסוף, כשהם הבינו שהם לא יוכלו לבנות פה, ושאנחנו נלחמים כמעט עשרים שנה ואמרתי, שכשאנחנו עושים את אותו דבר אנחנו נקבל את אותה תוצאה, אנחנו נלחם עוד עשרים שנה. והחליטה, זאת אומרת, אנחנו לקחנו את זה לאיזשהו מקום ואמרנו, אני לוקח את זה למקום אחר, לנסות לעשות משהו אחר כדי שתהיה תוצאה אחרת. ובאמת, 7

ברוך השם, הצלחנו להחזיר את זה. ואז, באותה הנשימה כבר קבעתי ואמרתי להם שיום העצמאות כבר יהיה שם, בחוף הים. ולכן גם אנחנו, אתם תראו את הפעילות הענפה שקורית שם בתקופה האחרונה, וזאת רק ההתחלה. כי לאחר מכן, אמרתי, אנחנו מחברים את הטיילת, אנחנו מגדילים את החוף של הדתיים, אנחנו מייצרים שם את במת האירועים, עושים שם כמה מגרשים. ושתבינו, בסוף על כל מה שדיברתי, זה אפילו לא על חצי מכמות האדמה שאנחנו מחזירים אלינו. כי למעלה, בצד השני, אנחנו מרחיבים את החניה, כמעט 200 ,300 חניות. אני הסתובבתי שם עם מנכ"לית העירייה שבוע שעבר, השבוע, אני כבר לא זוכר, והראיתי לה מה אנחנו יכולים לעשות עם השטחים. ולכן אני אומר כבר, אני לא רוצה להגיד מתדפקים על הדלתות אבל כבר זבה ביקש ממני לראות איך אנחנו לוקחים את השטח השני, ומייצרים שם אירועים לטובת התושבים. וזה בסוף מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים שכל אחד ייהנה בחלק שלו, וזה שלכם, זה לא שלי, אני לא זוקף את זה לזכותי. אני חושב שאם לא היינו פה כולם וכל אחד לא היה נותן את האינפוט שלו, לא היינו מצליחים להגיע למה שהגענו.

וכשאני אומר שכל אחד יכול ליהנות מהפירות של הדבר הזה, זה מדהים.

וסוף סוף מגיע לנו שאנחנו, כתושבים, כולנו פה תושבים, תושבי חדרה, נהנה גם מהמשאבים שיש לנו, וזה רק חלק קטן ממה שאנחנו ממשיכים, ואנחנו עושים עוד הרבה דברים. אחד מהם זה יער חדרה, שהצלחנו להחזיר את הבמה ואת היער, שהיו בבעלות קק"ל, אנחנו מחזירים את זה אלינו. ואני יכול להגיד לכם שגם היום הייתי שם עם אהוד ועם רפי ועם כל הצוות, וגם שם אמרתי, אנחנו צריכים להחזיר את התימונה ליום העצמאות, וביום העצמאות יהיה שם אירוע. חברים, תקשיבו טוב, זה באמת, יכול להיות שזה נראה דברים אולי קטנים, אולי זה, אבל בסוף, אני אומר לכם, כל אחד, יש לו זיכרונות מהעבר. וברגע שאנחנו ככה, מחזירים, כמו שאומרים, עטרה ליושנה, אני חושב שהצלחנו להשיג את המטרה שלנו. אז אני אתן לכם, מה אתם רוצים? אתם רוצים, כאילו, איך?

זיוה הימברג: לא, שנייה, תכף תשלימו כמה פערים שאתם רוצים. נראה לי פשוט נכון, יש

דיוקים בפרטים, ובסוף כולכם תהיו שגרירים באמת של האירוע ההיסטורי הזה. כדאי שאלבירה תגיד במילה משהו על התהליך המדהים הזה מבחינה תכנונית. אני רוצה שאריק, שכן תגיד איזושהי התייחסות. שרון, נעמי, ואז זה, אבל מה הקשר? כי מאוד חשוב להבין את הפרטים של הדבר. ניר מאוד נרגש, אבל זה היה תהליך ארוך, מייגע, עם התקדמויות ונסיגות. בחלום הכי, לא חלמנו שנחזיר את כל שבעת השטחים. כי לשני השטחים, גם הצפוני וגם הדרומי, יש להם תב"ע מאושרת. זאת אומרת שטכ נית הם יוכלו לעלות על הקרקע. והתחלנו עם משא ומתן על חמישה שטחים, ובסופו של דבר סיימנו עם שבעה שטחים. זאת באמת בשורה מטורפת. זה באמת, ישר כוח אחד ענק לניר, על הסבלנות שלו, כשאנחנו, אנשי המקצוע, כבר התייאשו, אבל באמת, על משא ומתן מקצועי, כשבסופו של דבר, מי ש יצא נשכר מכל העניין, זה 8

אנחנו כתושבים, וזה באמת משמעותי מאוד לאיכות החיים של כולנו. אז אלבירה.

אדר' אלבירה גולדשטיין: טוב, ערב טוב לכולם. זה באמת כבוד גדול לקחת חלק באירוע המשמעותי

הזה, שייזכר לדורות קדימה. ההסכם, הוא באמת נועד להסדיר את המחלוקת רבת השנים למימוש הזכויות במגרשי החוף. ההסכם מציע מתווה תכנוני, שמבוסס על עקרונות של איחוד וחלוקה בהסכמת הבעלים. מתוקף ההסכם הזה תקודם תוכנית, שהיא תהיה תוכנית משותפת בין עיריית חדרה ובין חברת אסיה, שתתמקד באיחוד וחלוקה, למעשה תייצר מתווה של הצרחה בין שטחים ציבוריים לשטחים סחירים, ובמסגרת התוכנית הזו, שבעה מגרשים בייעודים שונים, של מגרש מיוחד, מגרש מלונאות, מגרשים סחירים, יוקצה להם מגרש חלופי, סחיר, בגודל של שישה וחצי דונם, שנמצא צפונית למתחם שכאן, בהמשך של רחבעם זאבי, בצמוד לכפר הנופש.

גבריאל סרוסי: כמה מטרים?

רון שגן: ליד מד"א.

אדר' אלבירה גולדשטיין: שנייה. קודם כל, זה נספח חמש, להסכם הזה יש את החלופות.

גבריאל סרוסי: כמה מטרים מקו החוף, מהמים?

נעמי שוחט: זה מזרחית לרחבעם זאבי.

עו"ד שרון שרוני: הכביש הראשי, כביש הים.

רון שגן: ליד המגרש.

ניר בן חיים: חברים, שנייה רגע. תקשיבו טוב. תקשיבו רגע, אני רוצה שתבינו דבר אחד.

תקשיבו רגע. שאל פה צ'יקו, מה, המגרש ייפגע, הזה ייפגע? המגרש לא אמור להיפגע, אבל אני יכול גם להגיד לכם משהו. גם על זה חשבתי. באחת הישיבות שאני יושב עם הבעלים שלהם, ואמרתי לכם, הם אמרו לא, אב ל אנחנו רוצים את המגרש יותר. יש אמרתי להם, חברים, תקשיבו טוב, אם המגרש נפגע, עליכם חלה כל הסיפור הזה של לעשות מגרש חדש, אם ובמידה והוא ייפגע. זאת אומרת אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק איפה זה ייפול. יכול להיות, אם צריך להוריד מפה ולהמשיך אותו שם. מגרש באולגה יהיה, נקודה. זה לא, אין איזשהו משהו. (מדברים יחד, לא ברור).

ניר בן חיים: חבר'ה, זה כתוב גם, חשבנו על הכול.

שלמה בוזגלו: שלושה ימים באילת, הוא שיגע אותי.

ניר בן חיים: לא, בגלל זה אני אומר, זה כתוב.

שלמה בוזגלו: אז אמרתי לו, ראש העיר, כבר חשבתי בכלל.

ניר בן חיים: אל תדאג, צ'יקו, אנחנו פה, אל תדאג, מגרש יהיה, אין דבר כזה שלא.

עו"ד אלבירה גולדשטיין: המגרש העתידי מוקם בין 200 ל-300 מטר מקו החוף

משה (צ'יקו) וקנין: מה זה העתידי?

ניר בן חיים: היא מדברת לא על מגרש הספורט, צ'יקו, על המגרש איפה.

אדר' אלבירה גולדשטיין: העתידי שלנו.

משה (צ'יקו) וקנין: של רמאדה, יש את הגן הציבורי הזה שרצינו לעשות.

עו"ד שרון שרוני: בין רמאדה למגרשי הספורט.

9

משה(צ'יקו) וקנין: הייתה אדמה שלנו, של מרכז ספורט, רצינו לעשות שם גן ציבורי כזה.

ניר בן חיים: לא יודע איפה אתה מדבר.

זיוה הימברג: אבל שנייה, רגע.

ניר בן חיים: אבל הם הראו לכם עכשיו. בין מגרש הספורט לחניה. יהיה שם, כאילו. דרך

אגב, אם אתם רוצים מחר, באמת, כאילו, כולנו נבוא, אנחנו נראה לכם קודם כל את כל השטחים, נראה לכם את כל מה שבאמת, תקשיבו, זה ענק ברמה שאני לא האמנתי.

משה (צ'יקו) וקנין: טוב, אני חייב, ניר, כל מה שאמרת, לא אמרת את הדבר הגדול, ואני חייב לשתף אתכם. אחים שלי, הדוברת שלנו. תקשיבו, פה הבריכה הטבעית שלנו הייתה צריכה ללכת פייפן, כי פה היה צריך להיבנות בית מלון.

ניר בן חיים: יש להם, זאת תב"ע מאושרת שם.

משה (צ'יקו) וקנין: רגע, בית מלון, וכל הבריכה העירונית הופכת להיות בכלל של בית המלון, הלכה ההיסטוריה. עכשיו בוא ניקח אתכם יותר רחוק.

ניר בן חיים: שם זה חוף פרטי שלהם.

משה (צ'יקו) וקנין: שרון שרוני, רצינו לסגור את החניה, אמרת לי שהאדמה לא שלנו, זה אסור, אוקיי? חניה בתשלום. רגע, משה כחלון העלה סרטון, בבחירות שהיו. נצבט לו הלב שכבישי הנדל"ן טורפים את חופי גבעת אולגה. אז רצו להחליף לנו את החוף בבטון ובברזל. רגע. פה רצו לרדת בחוף הדתיים עם עמודים בתוך המים, להתחיל את המתחם מתוך המים. שתבינו, חוף הדתיים נגמר. ניר, לגבי מה שעשית פה, אתה לא הבנת. תוריד את זה, נשאר לנו 5.700 דונם חוף. תקשיב, תוריד את זה ותוריד את זה, נשאר לנו 5.700 דונם חוף ים ל-140 אלף תושבים

ניר בן חיים: והעיר הולכת וגדלה.

משה (צ'יקו) וקנין: אז אתה קצת לא מבין מה עשית, ואתה קצת לא מודע למה שעשית. תקשיב, זה מטורף, חבר'ה. זה מטורף. תחשבו שאנחנו יכולים לשחות, איזה יופי, העמודים כמו בסרטים, אתה יודע. בועז, חוף הדתיים שלך עם עמודים, מסתכלים לך ככה על הדתיות, הבנת?

ניר בן חיים: צ'יקו, תקשיב רגע. היות ואמירה רוצה ללכת, תקשיב, שנייה. תקשיב אתה.

תעלה את זה רגע להצבעה ואנחנו נשארים פה, כאילו, להמשיך, כי אמירה רוצה ללכת.

משה (צ'יקו) וקנין: מי שלא מצביע הוא לא יוצא מפה, חבר'ה, נשאר פה, אז כדאי לכם להצביע.

בקצרה, ניר. לא מחליפים את חופי גבעת אולגה בבטון ובברזל. תודה לך.

דרך אגב, לא אמרתי, חצי מיליון שקל, אוקיי? על הנושא הזה שאמרתי.

בועז ביטון: טוב, ראש העיר, אני אגיד לך משהו אחד קצר. היחסים שלי ושלך לאורך

השנים, הם היו, אתה יודע, היו עליות וכן. אני אומר, היחסים שלי ושל ראש העיר היו הרבה שנים בירידות ובעליות. בשנה האחרונה בעליות. ובאמת, אני חושב שמגיע שאפו ענק לראש העיר. זה אחד, אתה עשית הרבה דברים טובים בשנים שאתה ראש העיר, אבל אני חושב שזה המהלך הכי גדול שעשית בשנים האחרונות, כי המהלך הזה הוא מהלך של תיקון לשוד 10

היסטורי שקרה פה לפני 20 שנה. המהלך שקרה פה לפני 20 שנה הוא מהלך שאני עד היום לא מצליח להבין אותו, איך זה קרה, לא מצליח להבין. מה עבר שם, איזה מזוודות, אני לא יודע. עד היום אני לא מבין את הסיפור הזה, איך זה עבר. אבל ראש העיר, אני חייב להגיד לך שאני מכיר את הסיפור הזה מבפנים, כי בתור חבר מועצה דתי, שניסינו כל הזמן לשדרג את הנושא של החוף הדתי, מתחת כל אבן היה נחש. אני זוכר אותי ואת שלמה כשהיינו באופוזיציה, שעשינו את הסרטון עם הזקן של העומר, ואני מסתובב עם חיים ג'רבי, ואנחנו מנסים, הבאנו יום אחד 300 אלף שקלים ממשרד הפנים, שיפצנו את השירותים. כשסיימנו לשפץ התברר שגם השירותים, מכרו אותם בשביל אסיה חדרה. זאת אומרת 300 אלף השקלים, שיפצנו 300 אלף שקל מבנה של אסיה חדרה. זה פשוט, איפה שלא הלכת, אני אומר להם, אז רגע, בוא לפה, מכרו לנו את החוף, את החול. החולות, מזל שאת המים לא מכרו.

אבל חלק המחולות של החוף הדתי מכרו. עכשיו אני זוכר, בתור בחור צעיר, בתור נער, אני זוכר את ההיסטוריה, עוד בתור עוזר של סמי לוי, את צווי המניעה של סדן. סדן לא הצליח לכנס ישיבת מועצה חצי שנה, כי כל ישיבת מועצה הביאו צווי מניעה בשביל המכירה. אחרי זה החליפו שלטון, והם בעצמם מכרו את החוף. היה שם פשוט בלגן ואני זוכר את זה בתור ההיסטוריה של בן אדם שחי את ההוויה הפוליטית של העיר 30 שנה הסיפור של אסיה חדרה הוא כמו חור שחור שחרוט לנו בלבבות במשך שנים, כי זה ליווה אותנו גם בתור בחורים, וגם בתור נציגים, וגם בתור נציגים דתיים, שהיו צריכים לרצות את הציבור שלהם שרצו חוף נורמלי. והייתה תקופה, אני זוכר, שהתחלנו לחפש חופים אחרים. התחלנו ללכת, צביקה הציע לנו את החוף של קושי במכמורת. והלכנו לחוף והסתובבנו עם קרחן, ההוא הערבי, הדרוזי, ממשרד הפנים. הסתובבנו אתו באזור, בבית הכחול ובבית, איפה לא הסתובבנו בשביל לחפש חוף. ואני אומר, המהלך הזה שעשית, את יודע, נפגשנו לפני איזה חודש וחצי, בברית של הנכד של אוהד וסיפרת לי את הסיפור הזה, ואמרתי לו, ניר חולם. אבל כנראה שבסוף ראש עיר שמגיע מההסתדרות הוא חזק במשא ומתן. הצלחת באמת, הצלחת לעשות את הבלתי יאומן. אני חושב שכל תושב חדרה, בין אם הוא הצביע לך או לא הצביע, בין אם הוא תומך בך או לא תומך בך, צריך להגיד לך תודה אחת וגדולה על המהלך הזה, כי המהלך הזה הוא מהלך היסטורי לעיר חדרה.

גבריאל סרוסי: חבר'ה, לפני ההצבעה, מחזיק תיק ההנדסה הדגול, מר רון.

ניר בן חיים: רגע, אבל תקשיבו. אתם רוצים, ככה.

גבריאל סרוסי: אבל לפני ההצבעה אני חייב משהו לפרוטוקול. חייב לפרוטוקול לפני

ההצבעה. חייב שנייה. אני רוצה לומר משהו שלא עלה פה על השולחן. חשוב לומר לפרוטוקול שהאיזון הכלכלי, זה לא שעכשיו קיבלנו, כמובן שיש, סליחה, בהסכם הפשרה יש חוות דעת משפטית וכלכלית של חילופי תמורות של שטחים, ולמרות זאת יש איזה פער של פחות מאחוז לטובת אסיה, 11

שצריך להגיד את זה פה, וזה עובר גם כלכלית וגם משפטית, אבל חייב שנאמר את זה לפרוטוקול, לציבור, למען השקיפות.

אמירה משה: כעבור שלוש שנים זה ישתנה.

רון שגן: כי לפי החישוב פה, אמירה עשתה חישוב שתוך שלוש שנים, טוב, בסדר, יכול

להיות.

עו"ד שרון שרוני: אני חייבת להשיב על זה לפרוטוקול, אנחנו מדברים על אומדנים בלבד.

השווי ים הסופיים יקבעו בתוכנית, זאת תוכנית תב"ע. תוכנית בניין עיר איחוד וחלוקה. וככל שיהיו פערים, יהיו תשלומי איזון או יהיו, תכנון אחר, בסופו של דבר, התוכנית, כדי שהיא תהיה תוכנית איחוד וחלוקה היא חייבת להיות מאוזנת. והשוויים נמדדים ביום האישור של התוכנית. וגם אם זה ייקח שנה, שנתיים, אז ממילא, זה. ה-0.1 אחוז הזה, כרגע הוא לא יוצר פער

רון שגן: שרון, רק נגיד את זה במילים פשוטות יותר. תוכנית איחוד וחלוקה כזו

שנותנים זכויות במקום אחד, תמורת זכויות או ייעודים אחרים במקום אחר, הבסיס שלה הוא איזון.

עו"ד שרון שרוני: איזון. היא חייב להיות מאוזנת.

רון שגן: המימוש.

עו"ד שרון שרוני: יום אישור התוכנית.

רון שגן: יום אישור התוכנית.

עו"ד שרון שרוני: שמאי הוועדה המחוזית. (מדברים יחד, לא ברור).

ניר בן חיים: רגע, עצרו רגע, עצרו שנייה. אמירה, שבי. בואו, תעלו להצבעה, ואנחנו

ממשיכים איתכם פה עד מתי שאתם רוצים, רק כדי שהיא תהיה בתמונה.

טוב, חברים. אחרי ששמענו את חוות הדעת ואחרי שבאמת ככה דיברנו ושאלו שאלות, ונשאלו שאלות, והצוות המקצועי הסביר לנו את מה ששמענו פה, וראינו את הסרטון, אני רוצה להעלות את זה להצבעה. מי בעד?

עו"ד שרון שרוני: את ההסכם אתם מאשרים את ההסכם.

החלטה מס' 226: המועצהמחליטה לאשר הסכם פשרה בין עיריית חדרה לבין חברת אסיה

ישראל בע"מ שנחתם ביום 5/2/26, עפ"יחו"ד מיום 3/2/26 מאת אדר' ארז טל , עפ"י חו"ד מיום 5/2/26 מאת נעמי שוחט גזברית העירייה, עפ"י חו"ד משפטית מיום 3/2/26 מאת עו"ד אבנר כהן מנשיץ, ברנדס, אמיר ושות עורכי דין ועפ"י דוחות שמאות מאת משרד השמאות אריק בן שימול.

אושר פה אחד.