תקציב החינוך

כל בתי הספר

לחיצה על כותרת עמודה ממיינת לפיה. לחיצה שנייה הופכת את הסדר.

“בכיתה” אינו החילוק של שתי העמודות שלצידו. זהו שדה שמשרד החינוך מפרסם כפי שהוא: בכמחצית המוסדות בארץ הוא אכן שווה לתלמידים חלקי כיתות, וביתר הוא גבוה מזה — המאגר אינו אומר על איזה בסיס הוא נספר, ולכן הוא מוצג ולא מחושב מחדש. הממוצע בכרטיסים למעלה ובטבלאות הסיכום שלמטה, לעומת זאת, הוא כן תלמידים חלקי כיתות.

לפי מעמד משפטי

זהו ההסבר הגדול ביותר לפער בין מוסדות, והוא תעריף ארצי ולא החלטה עירונית: מוסד תרבותי-ייחודי מקבל כ־₪8,900 לתלמיד בכל עיר, מוסד פטור כ־₪5,300, ומוסד רשמי פי שניים עד חמישה מזה. ממוצע של עיר הוא לכן בעיקר אמירה על תמהיל המעמדות שבה.

מעמד משפטי וזרם הם שתי מערכות סיווג נפרדות. “תרבותי-ייחודי” כאן הוא מעמד משפטי של מוסדות חרדיים, והוא התעריף הנמוך במערכת; “ייחודי” בטבלת הזרמים הוא דבר אחר לגמרי — בתי ספר דמוקרטיים, ולדורף ולאמנויות, ולרוב התעריף הגבוה בעיר.

לפי זרם

“זרם” כאן הוא הפיקוח שהמוסד נמצא תחתיו — ממלכתי, ממלכתי דתי או חרדי — ולצידם “ייחודי”: בתי ספר דמוקרטיים, ולדורף ובתי ספר לאמנויות, שזוהו לפי שמם ולא לפי שדה של המשרד. זו מערכת סיווג נפרדת מ“מעמד משפטי”, ו“ייחודי” כאן אינו “תרבותי-ייחודי” שם.

לפי שלב חינוך

כסף העירייה

מעבר לתקציב משרד החינוך, בית דגן העבירה ₪2,254,000 לחינוך בשנת 2024 — ₪4,213 לתלמיד, לפי הדוח הכספי המבוקר שהיא מגישה למשרד הפנים. זהו סכום עירוני אחד; הדוח אינו נוקב בשם של אף מוסד, ולכן אי אפשר לייחס ממנו סכום לבית ספר מסוים.

המספר הזה הוא רצפה, לא תקרה. רשויות רושמות את ההוצאה במקומות שונים בדוח, ורק 38 מתוך 260 משתמשות בשורת התמיכה בחינוך — כך שהיעדר שורה אינו עדות להיעדר כסף.

מקור: דוחות כספיים מבוקרים של הרשויות המקומיות, משרד הפנים, ביצוע 2024 — data.gov.il ↗